הכנסת האחת-עשרה

מושב רביעי



נוסח לא מתוקן



פרוטוקול מס' 329

מישיבת ועדת החינוך והתרבות

יום חמישי, י"ט באלול התשמ"ח - ו בספטמבר 1988 - שעה 11.00

נ כ ח ו;

וזברי הוועדה; נ' רז - יו"ר

י' גיל

אי ולדמן

אי סרטני

די צוקר

א"וז שאקי

ד"ר שי שושני - מנכ"ל משרד החינוך והתרבות

בי אמיר - מנהל המזכירות הפדגוגית

י' ידלין - משרד החינוך והתרבות

שי באייר - יו"ר ארגון המורים העל-יסודיים

יי ולבר - מזכיר הסתדרות המורים

י' דנון - הממונה על השכר, משרד האוצר

שי אלון - ארגון המורים, תא המפקחים

מי גרבלר - ארגון המורים העל-יסודיים

שי בן-צור - הסתדרות המורים

מי מזרחי - יו"ר ארגון ההורים הארצי

שי טלמור - משרד האוצר

בי נסים - משרד החינוך והתרבות

ין

מזכירת הוועדה! די פלר

רשמה: עי הירשפלד

1. שאילתות;

2. שביתת מערכת החינוך.



שאילתות

היו"ר ני רז;

בוקר טוב. אני פותח את הישיבה שנועדה לדיון בנושא השביתה במערכת החינוך.

חשבנו שהיום תהיה חגיגה אחרת לגמרי של פתיחת שנת הלימודים, אבל מטבע הדברים

היינו חייבים לזמן את הישיבה הזאת על-מנת שהשביתה תטתיים מהר, או לא תימשך,

ומערכת החינוך תוכל לעבוד. זו תכליתה של הישיבה וזו כוונתה, ואני שמח שנמצאים

כאן כל הגורמים שנוגעים לנושא החשוב הזה.

לבוני שניכנס לדיון שאילתה לחבר-הכנסת גיל.

יי גילי;

השאילתה שלי נובעת מהחלטות בג"ץ שיצרו מצב חדש. אני מבין שבג"ץ דחה את

העתירה של תושבי הר אדר ובו-זמנית קיבל את העתירה של המושבים, שפירושה,

שהתלמידים לא ילמדו לפי שעה בבית-הספר עין-הרים בעין-כרם במשך 3 שבועות, עד אשר

בג"ץ יקבל את התשובות שהוא ביקש.

בתקוה שהיום הענין ייפתר, האם למשרד החינוך יש איזה שהן תשובות לאנשי גבעת

הר אדר לנוכת המצב שמצד אחד הם לא יכולים להגיע-לעין-הרים, ומצד שני העתירה שלהם

נדחתה. מהו הפתרון שמציעים לתושבי גבעת הר אדר?

דייר שי שושני;

אני יכול לענות על השאילתה מיד. ילדי הר אדר ילמדו החל מהבוקר, גם על-פי

פסיקת הבג"ץ, בבית-ספר עין-הרים בעין-כרם.

יש חדשות מהשטח לפיהן אוסרים עליהם להיכנס לבית-הספר עין-הרים. אני מאד

מבקש שמשרד החינוך ייכנס לעובי הקורה של הענין.

ד"ר שי שושני;

מי אוסר עליהם?

יי גיל;

המשטרה. אני מבקש שתבדקו את הענין.

ד"ר שי שושני;

ניקח את זה לתשומת-לבנו ונבדוק.

שביתת מערכת החינוך

היו"ר ני רז;

אנחנו עוברים לדיון עצמו. חבר-הכנסת גולדשטיין ביקש למסור לכם שהוא חזר

הלילה מחוץ-לארץ ולכן לא יכול היה להגיע הנה.

הכוונה שלנו שהיום יהיה יום של חג עם פתיחת שנת הלימודים לא התממשה. החג

הפך לחגא ומערכת החינוך, מלבד גני הילדים וכתות אי, לא נפתחת היום.



אני מודה ומתוודה שעבודי זו היתה הפתעה גמודה, כמו לרובנו. אתמול קיימתי

קשר עם הסתדרות המורים, עם ארגון המורים וגם עם האוצר, שלכל אחד מהם יש ספור

מנקודת ראותו הוא. מכל מקום, היתה תהושה שהשנה תיפתח כסדרה, עם שיבושים קלים פה

ושם, שנובעים מעניינים מקומיים שטרם סודרו או שהם במחלוקת.

מהדברים שהתפרסמו בכלי התקשורת אני מבין שזה חודשים מתנהל משא-ומתן בין

הצדדים ולארגוני המורים היתה תחושה שמוקמות ועדות טכניות שמטפלות בדברים

הסידוריים, שעליהם צריך להתפשר בכדי למצוא את הסידור שיאפשר את פתיחת שנת

הלימודים. והנה, כשבאו לישיבה המסכמת נאמר להם: לא תהיה שום חריגה מהסכמי

המסגרת. תקבלו 11% כפי שהוסכם עם כולם ולא שום אגודה נוספת, כפי שתבעו המודים

כבר קודם בקשר לתיקון שהם ספגו בזמן הסכם המסגרת הקודם, שב קודם בקשר על תוספת של 6%

בנוסף ל-11% שעליהם הוסכם עכשיו בהסכם המסגרת.

אני מצטער שעל המחלוקת הזאת ניתלו עוד ועוד נושאים שקשורים במערכת החינוך,

כמו המחסור ב-132,000 שעות. כאילו שאם יוסיפו את תוספת השכר הזאת, תתוספנה שעות

לימודים. מכניסים לענין הזה את הגדלת הצפיפות בכתות, את העלמת מקצועות ההעשרה

י ומקצועות חשובים מאד, ואת העובדה שהילדים חוזרים הביתה בשעה 11.30. את כל המכות

שהונחתו על מערכת החינוך בשנים האחרונות אוספים עכשיו ומזכירים אותן לציבור.

להפתעתי הגמורה, לדיבורים האלה נכנס גם נושא הביזור. אני אומר להפתעתי,

היות ובענין העברת הסמכויות לרשויות מקומיות בהדרגה ובאופן מבוקר, שהן תנהלנה את

ענייני החינוך עם תלות פחותה ביותר במרכז הירושלמי של משרד החינוך,

הדה-צנטרליזציה הזאת שוועדת החינוך דנה בו פעמים רבות ותמכה בו פה אחד, גם זה

הופך להיות נושא שעליו יש מחלוקת. אינני רוצה להיכנס לזה, רק להדגיש שגם הענין

הזה הופיע ברשימת התביעות והטענות אל משרד החינוך, ואולי גם לאוצר ואל ועדת

ההינוך של הכנסת.

הגעתי לכאן הבוקר דרך בקעת הירדן. בדרך נכנסתי לבית-הספר "גפנים" שבמועצה

האזורית בקעת הירדן. הייתי בטוח שבאותו בית-ספר לומדים, כי בקעת הירדן היא מחוץ

לכל דבר אחד, והנה אני שומע שהתלמידים אינם לומדים, פרט לכתה אי, ואילו ביהודה

ובשומרון כן לומדים.

נכנסתי לכתה אי. עמדו שם הורים שהביאו את ילדיהם לראשונה לבית-הספר,

מושפלי ראש, נרגזים ומתוסכלים. הילדים מבינים שיש פה משהו לא שמח, מפני שהם

באים לבית-ספר ריק, שבו נמצאים הם, הוריהם ומורה. אין בית-ספר.

שלשום בערב נפגשתי עם מנהלים ומחנכים בנתניה, ואתמול נפגשתי בבית-ספר מקיף

די באשדוד עם מחנכים ומודים לדון על ענייני חינוך. אלה בתי-ספר ערוכים ומסודרים,

כפי שכל אחד מאתנו היה רוצה שכך הם ייפתחו. השביתה משבשת כמובן את כל המהלך הזה

ויוצרת מצב חדש.

לאחר שהדברים נודעו אתמול בצהרים, ובערב שמעתי שמר ולבר הציע להיפגש עוד

הלילה, הייתי בטוח שזה יקרה. התקשרו אלי אנשים ושאלו מה יהיה, ואני אמרתי שמתוך

נסיוננו לעתים קרובות קורה שעד השעה 12 בלילה עושים מאמץ אחרון ומגיעים להסכם

ביניים. אני מצטער שזה לא התקיים אתמול ואנחנו נתונים במקום שאנחנו נתונים.

נשמע כעת את פרטי הדברים ואת טיעוני הצדדים וכוועדת החינוך והתרבות של

הכנסת נצטרך לסכם את עמדתנו ואת גישתנו בשאלה זו, מה אנחנו חושבים שצריך לעשות,

ואיך, על-מנת שהמערכת תעבוד.

אני רוצה לבקש ממנכ"ל משרד החינוך שיפתח בנושא הזה ויציג את הדברים מצדו.

אחר-כך יציגו את עמדתם אנשי האוצר, הסתדרות המורים וארגון המורים, ונשמע את חברי

הוועדה.

מה אנחנו רוצים להשיג בדיון היום?

אנחנו רוצים ששנת הלימודים תיפתח.

יי גיל;

יפה אני חושב שבזה אנחנו צריכים למקד את הדיון ולהגיד שאנחנו לא נצא מכאן

עד אשר נקבל הבטחה שהילדים יחזרו מחר לספסל הלימודים. זו שערוריה ש-4.ו מיליון

תלמידים אינם לומדים. לכן אני אומר, לסדר הדיון של הוועדה, שהיום צריכה להתקבל

כאן החלטה.

סיכום יהיה. אין לי שום ספק שהתכנסנו בשביל לקבל החלטה ואנחנו נשב כאן עד

שנקבל החלטה. רשות הדיבור למר ולבר.

יי ולבר;

אני מאד שמח שוועדת החינוך היא בעצם הגורם הממלכתי היחידי שעשה איזו שהיא

פעולה היום, לאחר שלא ממשלת ישראל, לא משרד האוצר ואפילו לא משרד החינוך עשו

איזו שהיא פעולה בנדון. אני רואה את זה כפעולה מאד השובה.

הערה שניה. מכאן ומשם נשמעות הערות של חוסר שיקול-דעת ואחריות. לא אגיב

על זה עכשיו, אבל אני מציע לעסקני הציבור למיניהם לעצור את האש בנושא של

שיקול-דעת ואחריות, כי שיקול-דעת ואחריות הוא ענין מאד סובייקטיבי ולא הם צריכים

לתת ציונים אחד לשני. בינתיים 1.5 מיליון תלמידים לא לומדים ומי שצריך לתת

ציונים אלה המורים.

לעצם הענין, קודם-כל אני רוצה להזכיר לחברי הוועדה ולחברי שארגוני המורים

לא שבתו בשנתיים האחרונות. כשמדברים על שיקול-דעת וכשבודקים מה קורה היום

במערכת יחסי העבודה של מדינת ישראל, אני חושב שצריך גם להגיד מלה טובה על זה.

מערכת החינוך לא שבתה, לא מפני שהשכר היה טוב, לא מפני שלא קיצצו ולא מפני שלא

עשו, אלא נדמה לי שבגדול, גם משרד האוצר וגם משרד החינוך - ופה אני משבח את מר

דנון ואת דייר שושני - בשנתיים האחרונות היתה איזו שהיא הרמוניה גם ביחסי עבודה

וגם בנושאים הפדגוגיים, עם כל הקשיים, מתוך התחשבות, אחריות ורצינות, ונעשו הרבה

דברים. באופן עקרוני היינו קואופרטיביים בנושאים אלה. אני קובע שאם הגבנו

כפי שהגבנו, כנראה שקרה משהו מאד חריף.

אנחנו מנהלים משא-ומתן כבר ארבעה הודשים. אם היה יושב כאן מזכ"ל חדש או

יו"ר ארגון מורים על-יסודיים חדשה, או חדש, היו אומרים שהם לא מנוסים באוזן

המוסיקלית שלהם בטכניקות של משא-ומתן. אבל יושבים פה שני אנשים ותיקים בתפקיד,

וגבי באייר ותיקה ממני, ואנחנו יודעים מה פירוש הדבר כשמתנהל מו"מ שקט ואומרים

לך; אם זה בהתאם להסכמי המסגרת, אפשר לחפש יחד ובהרמוניה איזה שהן דרכים לשפר

במשהו את שכר המורים השחוק.

אני חבר הוועדה המרכזת של ההסתדרות ויש לי אולי אחריות כפולה ואינני יכול

להרשות לעצמי לתת לפוצץ הסכמי מסגרת, כי אני מצביע בעדם. היו לי שיחות עם קיסר

ועם הברפלד, וגם פה יכולים לתת לזה ניואנסים כאלה או אחרים, אבל לא שמענו לא

מוחלט בתשובה לתביעותינו מן העבר.



מתנהל משא-ומתן, ואני רוצה להאמין שזה כבר הגיע למצב שמקימים צוות טכני, כי

כשאתה מקים צוות טכני במו"מ, זאת אומרת שיש מה לבדוק ביחד. לנו יש כמעט את כל

העלויות של ההצעות שלנו ולא הגענו למצב שנאמר-. את זה נוריד ואת זה נעלה, והכל

נעשה באווירה מאד טובה.

כפי שאתם יודעים, יעקב דנון נסע לפני כ-3 שבועות לחו"ל, ומתוך כבוד והערכה

אליו אמרנו שלפחות בשלושה שבועות אלה נמתין. הוא הזר לארץ רק ביום ראשון בלילה.

זאת אומרת שאי-אפשר להגיד שמר דנון בא וקיבל הלם. הוא לא היה פה. מר דנון הוא

איש הקשר שלנו עם משרד האוצר. נקבעה פגישה 24 שעות לאהר שובו, וכשהגענו

למשא-ומתן בעצם קבלנו תשובה שלילית על הכל, מפני שהמשמעות היתה: בהתאם להסכמי

המסגרת,

כשסיכמנו את הפגישה אני תושב שהיה די ברור שאנחנו הולכים לנקוט בצעדים

המורים. לי לא היתה אז כוונה להשבית את הלימודים. היתה לי כוונה לפתות את שנת

הלימודים, ואפשר לראות את זה בפרוטוקולים. בשעה 12 הופעתי במטיבת עתונאים ובשעה

3 נפגשתי עם יעקב דנון. גם אם שר האוצר רצה להגיד לא, הוא משך את הענין 4

הודשים, ומה היה קורה אילו הוא היה מושך את זה 4 הודשים ועוד 4 ימים? אולי גם

פה היה ענין של עיתוי פתיחת הלימודים.

במסיבת העתונאים אמרתי ששנת הלימודים לא תיפתח על תנאי, לא בגלל הסכם השכר.

יש לנו בעיה עם הביזור, שגם שם נדמה לי שעשינו איזה שהוא צעד אצל שר החינוך,

שאתו ישבנו עד שעה ו בלילה, וגם בענין החינוך האפור. אבל כשאתה מגיע לפגישה

ומקבל תשובה חלקית שלילית, אני אמרתי בשם הסתדרות המורים שאין לי החלטת הנהלה.

אמרתי שלמחרת אני עומד לכנס את ההנהלה ודע לך ששם יכולות להתקבל החלטות מאד מאד

חריפות. כך הודענו בסיכום הישיבה עם משרד האוצר והלכנו לדרכנו.

בשעה 10 בלילה היתה לגבי באייר ולי פגישה מתוכננת עם שר החינוך בעניינים

אתרים לגמרי, ולמעשה מרבית הפגישה עסקה בענין הזה. שר החינוך ניסה לאתר את שר

האוצר. היתה לנו עוד שיחה עם הממונה על השכר והוא איר שהוא ינהס לדבר עם שר

האוצר, שאולי הוא ידבר עם שר החינוך. לא נוצר שום קשר.

ב-0ו בבוקר פנה אלינו שר החינוך לאחר שהוא כבר ידע שהודענו שאנחנו מתכוננים

להשבית את הלימודים.

די צוקר;

אתה מוכן להגיד על מה אתם משביתים את הלימודים?

יי ולבר;

כן, מיד. אני יודע שאחת המתקפות עלינו עכשיו, גם של שר החינוך וגם של שר

האוצר היא על ההלם והתדהמה. כדאי שחברי ועדת החינוך יידעו ששר החינוך ידע על כך

כבר בלילה, לאחר שגבי באייר אמרה לו שיש סיכוי לשביתה.

דייר שי שושני;

אני ישבתי שם וגם אני שמעתי את זה.

י' ולבר;

גבי באייר אמרה; ייתכן שניאלץ להשבית את הלימודים. בשעה 10 בבוקר הוא דיבר

אתי וניסה לשכנע אותנו. הוא אמר שיש לו פגישה עם שר החינוך ועם שר האוצר ביום

ראשון והוא מבקש שנדחה את ההשבתה. אמרנו לו שאנחנו לא דוחים, וכך בעצם התפוצצה

כל הפרשה.



על מה הוויכוח? לא הייתי רוצה לכנות את התוספות בשמות, כי אני תושב שזה

עדיין שלב מוקדם כדי לדבר על כך בקום רם. יש תוספות מן העבר, ואני יכול להגיד

בשמו של מר הברפלד שהן לא מפוצצות את הסכמי המסגרת. אם זה היה מפוצץ את הסכמי

המסגרת, אני הייתי מתנגד לזה, ואני אומר את זה במחוייבות האחרת שלי. אפשר לספל

בזה בסכניקות רבות. התוספת הזאת ניתנה למרבית העובדים במיגזר הציבורי ולמרבית

המהנדסים שהם עובדי מדינה, ואין שום בעיה.

על זה בעצם התמקדו הדיונים. מאז הכרזת השביתה בעצם ביקשנו דבר פשוט,

שייכנסו אתנו למשא-ומתן. משעה 3 משדרים ברדיו שראש הממשלה מבקש, ושום דבר לא

קרה.

אני אומר בשם הסתדרות המורים שאנחנו מוכנים גם עכשיו להיכנס למשא-ומתן. אם

אומרים בהתאם להסכמי המסגרת, אני בעד זה, אבל בהתאם להסכמי המסגרת בניואנסים שלא

מפוצצים את הסכמי המסגרת, ואני טוען שעם טיפת רצון טוב ושכל אפשר להסדיר את

הענין תוך זמן מאד קצר, וזה לא יוסיף לאינפלציה.

היו"ר ני רז;

ומה עם חידוש הלימודים?

יי ולבר;

נשמע מה שהם יציעו.

די צוקר;

אם ייכנסו למשא-ומתן מתר, האם הלימודים יתחדשו מחר?

יי באייר;

משא ומתן, ולא לשתות קריסטל וללכת הביתה.

אני מוכרחה לומר שלארגוני המורים קשה מאד להציג את עמדתם האמיתית בתקשורת,

ואני מאד מצרה על כך. זו לא רק בעייתם של ארגוני המורים אלא של ארגונים

מקצועיים בכלל שנמצאים במאבק. נותנים לך לומר שני משפטים ואחר-כך כל ממסד מגיב,

אתה מותקף, וכשאתה רוצה להגיב אין לך אפשרות כי הזמן אזל.

אני רוצה לנצל את ההזדמנות שאני יושבת מול נציגי ציבור כדי לומר כמה דברים

לפני שאומר מה אני דורשת. ראשית דבר, אני מאד מצרה על ההכרזה האומללה של שר

החינוך, שהמורים זקוקים למנהיגים יותר אחראיים. זה גורם לי לומר שאולי החינוך

וציבור המורים זקוקים לשר חינוך שעניינם קרוב לליבו ולא רק מן השפה אל החוץ. צר

לי לומר את זה, מפני שכאשר היה ברור שאנשים מתים כתוצאה משביתת האחיות או

הרופאים, לא שמעתי מעולם ששרת הבריאות קראה תיגר על הנהגת ההסתדרות הרפואית או

על הנהגת האחיות. צר לי לשמוע דברים כאלה מהשר שלי, וגם לנו יש מה לומר בנושא

זה.

מכאן אני עוברת לנושא השני. זאת לא אמת שהנהלת משרד החינוך, בדרג הגבוה

ביותר שלו, לא ידע שצפויים מאבק והשבתת הלימודים בראשית השנה. באותה פגישה

התבטאתי מספר פעמים שהמצב קשה וחמור. באותה פגישה לילית אצל שר החינוך לא

פלטתי. אמרתי מפורשות; מחר בבוקר יש התייעצות בדרג של הנהלה וקיימת אפשרות

סבירה שהלימודים יושבתו. כי לולא אמרתי כך, שר החינוך לא היה מחפש את שר האוצר

בביתו. הוא קם מיד והתחיל לחפש את שר האוצר, מכיוון שאמרתי זאת, לא פלטתי. לא

יכולתי לומר שיש כבר החלטה, כי גם אני הייתי צריכה להביא למחרת את תוצאות

המשא-ומתן להנהלת הארגון ולבקש החלטה על-פי הדיווח. חשוב לנו להעמיד דברים על

דיוקם בפני חברי ועדת החינוך והתרבות של הכנסת.



לצערי הרב, בשנה האחרונה נוצרה במדינה אווירה שאיגודים מקצועיים הם

חסרי-אונים. שר האוצר חזק, רק הוא דואג לטובת המדינה, כל האחרים בכלל מופקרים,

והוא מכניע את כולם. דוגמאות לכך לא חסרות. להערכתי, זה גם מה שמביא לתופעות

אלימות של נציגי עובדים, ומשום-מה תמיד מאשימים אותם. הפעם יש נסיון מתוכנן,

מודע, לקחת ציבור שהוא מן החזקים ביותר במדינה, כי שני ארגוני המורים ביחד הם

ציבור מאד חזק, להצביע לעברנו ולומר: ראו הוזהרתם, ראו מה שקרה עם המורים. אם

בארזים נפלה שלהבת, מה יגידו אזובי הקיר; מה יגידו ארגונים יותר חלשים, שהם פחות

מאורגנים.

אני חושבת שאני מנהיג מאד אחראי ואני אומרת עם כל האחריות, ששר האוצר הביא

אותנו במתכוון להשבתת הלימודים ביום הראשון. ב-30 באוגוסט היינו המומים. ישבנו

וניתחנו מה קרה. אני רוצה לומר בסוגריים שלא אוזן מוסיקלית שמעה שיש נטיה ללכת

לקראתנו. שמעתי מפורשות מיעקב דנון שצריך לשבת ולחפש פתרונות. שמעתי מפורשות

מחיים הברפלד, שדיבר עם יעקב דנון ועם השר בענין המורים, שאמר: אנחנו מודעים

לבעיה ואנחנו מחפשים פתרונות.

אגב, זה לא 11% אלא 5% ובעוד שנה יהיו עוד 6%. מי שיודע חשבון ולא כלכלה

יודע שזה לא 11% אם אחתום מחר, על-פי מצוותו של יעקב דנון, המורים יקבלו תוספת

של 5%. 5% תוספת לשכר הממוצע של מורה היא בערך 30 שקל לחודש ברוטו. למורה

בחינוך העל-יסודי התוספת תהיה כ-75 שקל לחודש. .

ב-30 באוגוסט אמרו לנו: זה מה שתקבלו, והתלוו לזה תירוצים שונים, שאיגודים

אחרים גם כן יבקשו. בסוף אמרנו: נתנו לכם דרך כדי שאיגודים אחרים לא ידרשו, מה

הבעיה? הבעיה היא שאין לנו כסף. התברר שהבעיה היא לא איגודים אחרים, אלא שאין

כסף.

אני רוצה לחזור ל-30 באוגוסט, מפני שהיתה פה כוונה לשסות אתכם בנו, לשסות

את ההורים בנו, לשסות את המורים שלנו בנו ואת כל הציבור. כי ממה נפשך? אם ילדים

קטנים באים ב-4.9, אחרי שכתה בי עשתה להם קבלת פנים חגיגית, עם סרטים ופרחים,

ולאחר שלושה ימים הם באים ורואים בית-ספר סגור ואומרים להם: לכו הביתה, האם זה

לא זעזוע? מה ההתחסדות הזאת? אילו היינו מחכים 3 ימים ופותחים את בתי-הספר ב-5

בספטמבר, לא היה אותו שיסוי בנו? אלא שב-1 בספטמבר אפשר לומר להורים: תראו, חוסר

אחריות. החגיגיות נפגמה כאן, הילדים פתאום התאכזבו. הדברים האלה עובדים,

בכוונה שהציבור ייצא נגדנו, שנישבר מבפנים, שנקבל את התכתיב.

אנחנו הרמנו את הכפפה מפני שאנחנו רוצים ומוכנים להתמודד עם הבעיה, כי לא

היתה לנו כל ברירה אחרת. מי שחושב שהדמוקרטיה אומרת חופש איגוד מקצועי, עליו

לדעת, וגם יעקב דנון צריך לדעת שהדמוקרטיה פירושה גם חופש איגוד מקצועי במדינה

הזאת. אם ציבור של 80 אלף אנשים מאורגנים יישבר, לא יקום עוד איגוד מקצועי

במדינה הזאת שיוכל להעלות איזו שהיא תביעה לגיטימית, מבלי לדבר שהוא לא יוכל

להעז לצאת למאבק. לכן, כל מי שהדבר הזה חשוב בעיניו, עליו להיות זהיר בדברים

שהוא אומר לכלי התקשורת ובפניותיו אלינו, ולהפנות את פניותיו אך רק לכתובת אחת.

לשאלתו של חבר-הכנסת צוקר. אני רוצה שמחר בבוקר, או הלילה, שר האוצר יזמין

אותנו וינהל אתנו משא-ומתן אמיתי. לא להטיף לנו מוסר, לא לומר לנו שקבלנו

תוספות מפליגות, כי זאת לא אמת. לדעתי, השכר בשירות הציבורי ירוד, אבל עד היום

הזה, כל הצמדה של שכרנו לשכר המהנדסים היא פלסתר. רק לפני שבועיים הוסכם

שמבטלים את הדרגה התחילית שלהם ועוברים לדרגה תחילית אחרת בשירות הציבורי. זה

אומר שינוי כל הסקאלה שלהם ותוספת הרבה יותר גדולה לשכרם מאשר 5%. האם אנחנו

מקבלים את זה?

החזר הוצאות רכב. הלל דודאי אמר ש 40%-מהכנסתם של המהנדסים הוא החזר

הוצאות רכב. פרט למנהלים שלנו, אף מורה לא מקבל את זה. לכן, גם אם קבלנו, אין

להשוות את זה עם מה שמקבלים אחרים.



אם שר האוצר יזמין אותנו היום או מחר וינהל אתנו משא-ומתן ולא יטיף לנו

מוסר, אנוזנו מוכנים להודיע שאנחנו מפסיקים את המאבק, בינתיים. שנית, ארגון

המורים, שלא כמו הסתדרות המורים איננו ארגון הסתדרותי, שלא באשמתו מעולם לא זומן

למשא-ומתן שניהלו עם איגודים מקצועיים אחרים הקרויים גדולים, כשרובם קטנים יותר

מאתנו. למהנדסים יש 1,300 עובדי מדינה ולמורים יש 57,000 עובדי מדינה.

האיגודים הקרויים גדולים ניהלו משא-ומתן, דאגו לאינטרסים שלהם וקיבלו מתחת

לשולחן דברים שאיש לא יוכל לדעת בסופו של דבר מה הם. עבורי הם קבעו 5% לכל.

ארגון המורים פנה בחודש יולי לבית-הדין לעבודה וביקש צו מניעה נגד

ההתחייבות ההדדית של האוצר ושלושת האיגודים הקרויים גדולים, שמחייבת את האוצר גם

בין אם האיגוד הוא הסתדרותי ובין אם איננו הסתדרותי.

מעולם לא זומנתי למשא-ומתן כזה, כי אם הייתי מוזמנת הייתי הולכת ומגנה על

האינטרסים של חברי.

נציג האוצר אמר במפורש שזה לא מחייב את ארגון המורים העל-יסודיים. האוצר

חופשי לנהל אתו משא-ומתן, וזה היה זמן רב לפני חתימת הסכם המסגרת. אז מהו הסכם

המסגרת? ובכל זאת, בענין זה אני שותפה לדעתו של מר ולבר ואומרת שאין בכוונתנו

לנקר עיניים לאיש ולהביא לידי כך שיגידו: תראו כמה המורים מקבלים, למרות שלא

שמעתי אפילו הורה אחד, ואפילו לא מפי אלי לנדאו, שלא מגיע לנו. למרות שזה מגיע

לנו, אין בכוונתי לנקר עיניים. יש לנהל אתנו משא-ומתן נפרד. לארגון המורים אין

התחייבות להסכם המסגרת. ארגון המורים רוצה שייחתם אתו הסכם שתואם את הצרכים של

המערכת ואת הצרכים שלי.

אני חושב שקבלתי היום את התשובות לשאלה שאני שואל את עצמי כבר יומיים, למה

יש שביתה. עד לרגע זה לא ידעתי עד כמה במשרד האוצר מתוחכמים. אני מבין שנעשו

פה צעדים על-סמך הנחות של מהלכים פוליטיים במשרד האוצר, עם תכנון לטווח ארוך.

שר האוצר איננו פוליטיקאי? מה ההתחסדות הזאת?

כיוון שבנושא זה אני "מחזיק" את התיק במשרד האוצר, ורק אני שוחחתי עם שר

האוצר על הנושאים האלה, אני יודע בדיוק מה היה בשיחות אלה. אני שוב אומר

שהשיקול היחיד שהדריך אותנו בנושא הזה -

טובת המשק.

לא טובת המשק, טובת העובדים. נכון שמזה מספר חודשים אנחנו מנהלים

משא-ומתן, שבמחלכו אמרנו לשני ארגוני המורים שאפשר לנהל משא-ומתן ענייני נפרד

מהמשא-ומתן הכללי. אל תשכחו שהמו"מ הכללי לא מתייחס לשלושה ארגונים גדולים, שכל

אחד מהם מונה 1,500 איש. בסופו של דבר הוא מכסה כ-350,000 איש בשירות הציבורי,

מתוך 440,000 איש. כולם ליוו את המשא-ומתן הזה, שמעו עליו וידעו בדיוק את

המלחמות ואת המאבקים שהיו שם, ואמרנו למורים: לא יכול להיות שננהל אתכם מו"מ

במנותק לחלוטין ממה שנעשה שם. זה אף פעם לא היה וזה לא יהיה גם הפעם.

ניקח דבר היפותטי. ברור לכולם שאם מסיימים את המו"מ עם המורים יום לפני

סיכום המו"מ ב-0ו באוגוסט עם ההסתדרות, והיינו מסכמים עם המורים תוספות של 5%

ו-5%, ברור שעל האחוז הנוסף, כדי להשלים ל-11%, המורים לא היו מוותרים. מצד

שני, אם היינו מסכמים עם המורים על מו"מ של 7% ו-7%, ברור שההסתדרות לא היתה



מסכמת מו"מ של פחות מ - 7%- 7% עובדות חיים. המשא-ומתן המוביל בשירות

הציבורי במשך כל שנות המדינה הוא המשא-ומתן עם ההסתדרות שמייצגת כ-350,000 מתוך

440,000 עובדים בשירות הציבורי.

הבהרנו את זה למורים כל הזמן. המורים העלו בצורה זו או אחרת תביעות מן

העבר, ואני מקבל את גישתו של יצחק ולבר בנושא הזה, מבחינת הכניסה לפרטים.

הסברנו להם שבניגוד להסכמים קודמים, במיוחד לאחר שנחתם ההסכם בשירות הציבורי

ב-10 באוגוסט, ההסכם הזה הוא הסכם כוללני שמכסה את כל התוספות בכל הדרגים מהרמה

הארצית ועד הרמה המפעלית, ואין שום מפלט מעבר לזה.

אני רוצה להתייחס כעת לדברי הגב' באייר. אם המהנדסים סיכמו שהדרגה התחילית

תהיה דרגה 6, זה ייכלל בתוך ה5%- וה-6%. אני מודיע על זה קבל עם ועדה, עם כל

האהריות המקצועית והאישית שלי.

ש' באייר;

לא אמרתי אחרת.' בפועל הם יקבלו הרבה יותר מזה, לא עכשיו.

יי דנון;

הם לא יקבלו גרוש אחד יותר. כולם פה יודעים שלא המהנדסים, לא האקדמאים ולא

הטכנאים לא קיבלו- עד עכשיו את ה-75 שקלים, מכיוון שהם רצי לקבל דברים מתחת

לשולחן, כפי שהגב' באייר מגדירה את זה, לקבל קצת יותר או בצורה שונה. כבר 10

חודשים שהם לא מקבלים את ה-75 שקלים, והם לא יקבלו יותר מ-75 שקלים בביצוע

הקרוב, וזה ברור להם מעל מכל ספק. בכל מה שנוגע למשרד האוצר בהרכבו הנוכחי אין

ולא יהיה פה שום דבר מתחת לשולחן.

נכון שיש הצמדה של שכר המורים לשכר המהנדסים, ולהצמדה הזאת יש ביטוי. יש

בדיקות שחיקה דו-שנתיות שבעקבותיהן המורים קיבלו בשנים האחרונות, ובצדק, תוספות

שכר מעבר להסכמי המסגרת. אני לא מזכיר כעת כל מה שהיר בעקבות ועדת עציוני,

שבשבילי זה שייך לעבר.

אני חייב להדגיש שלשני מנהלי ארגוני המורים היו שיחות עם מר הברפלד. גם לי

היו שיחות אתו ואני מצהיר פה בצורה מאד ברורה שלא היתה שום התחייבות, בוודאי לא

שלי, והיה ברור לכל אורך הדרך שהתביעה המסויימת הזו - שעולה כבר ב-3 מו"מ

ברציפות, וכל פעם היא נדחית ונחתם הסכם בלעדיה - אין לה כל סיכוי להתקבל מכיוון

שלדעתנו אין שום סיבה בעולם שתוספות השכר למורים תהיינה גבוהות מתוספות השכר

שניתנות ליתר העובדים בשירות הציבורי. מה עוד שגם אם היינו נותנים אותן, היינו

מגיעים למצב שהיינו מתחייבים ומחוייבים, גם מוסרית וגם עניינית, לתת אותה ליתר

העובדים בשירות הציבורי.

אני חייב להגיד שבנושא מסויים הופתעתי מהשביתה הזו. אני רוצה להזכיר לכל

מי שנוכח במשא-ומתן בישיבה האחרונה שהיתה לפני 3 ימים, ובישיבה שהתקיימה לפני 3

שבועות, שלאחר-מכן העברתי את המסר לארגוני המורים, לפיו אי-אפשר להיענות בחיוב

לתביעה הזאת, אבל לדעתי ניתן למצוא לה פתרון מסויים דרך נושא אחר. אף פעם אין

פתרון מלא ומושלם לשכר המורים.

אני אומר שהופתעתי. מר ולבר חזר על מה שהוא אמר באותו ערב, שמכנסים את

ההנהלות והבטיחו לי באופן אישי שאחרי ישיבת ההנהלה שתהיה בערך ב-11, יודיעו לי

מה הן המסקנות. בשעה 11.30 קבלתי טלפון מכתב גלי צה"ל, ואני בהחלט הופתעתי, כמו

שאני חושב שגם אנשי משרד החינוך הופתעו, שהם נפגשו אתכם מאוחר יותר באותו לילה.

לגבי המשא-ומתן. לפני 3 ימים היו לנו שתי אפשרויות, שתיהן גרועות. להגיד

אולי נמצא משהו, בואו נתכנס עוד הפעם בעוד כמה ימים, נקים ועדה ונעשה

משהו, ונשב שוב ביום ראשון או שני הקרוב, ואז היינו עושים עוד ישיבה בעוד 4-3

שום דבר, התשובה הסופית היא שלילית. ואז היו אומרים:

הונו אותנו, סחבת, וכו'. אם המלה עקביות שווה סחבת, אנחנו עשינו סחבת, כי בנושא

זה היינו עקביים כל הקיץ. לכן אמרנו להם את זה לפני פתיחת שנת הלימודים, מכיוון



שהאמנו שאין שום סיבה להשבית את הלימודים. שמעתי גם אנשים אוזרים שהיו במויימ

ומהוץ למו"מ שהיו להם מגעים עם המורים. הוזכרה האפשרות של שביתה בשלושה נושאים:

ביזור, ההינוך האפור, ואולי גם בקשר להסכם השכר, שנשמע בשפה רפה.

עכשיו הכל מדברים על השכר. אגב, זה לא הסכם מסגרת קבוע של 70 - 80 - 90

שקלים, אלא זו מסגרת להסכם שבעצם עכשיו אנהנו נכנסים למשא-ומתן שלב שני עם

האיגודים לגבי קביעת סדרי העדיפויות והקדימויות הן של המעסיקים והן של האיגודים

לגבי חלוקת הכסף. כלומר, זה לא מהייב תלוקה זהה לכולם כפי שזה נעשה עם ה-75

שקלים.

ביקשנו מהמורים לתת לנו יאור ירוק שזו דרך לפעולה, ואמרנו שנגיש להם הצעות

היום עלות השכר של המורים, שמתוקצב במשרד הוזינוך,

היא כ-7. 1 מיליארד שקל. אמרנו שלדעתנו, במסגרת של תקציב כזה, במערכת של

כ-70,000 משרות הוראה, במסגרת של 1.7. מיליון שעות הוראה ניתן לחסוך 2%-3%-4%,

ובניגוד לעבר אנהנו מוכנים שכל הסכין שיהיה לא יילך למשרד האוצר אלא יילך לטובת

המורים. אני רווזר ואומר שביקשנו מהמורים אור ירוק שזו דרך לפעולה.

יי גיל;

זה תמריץ חיובי.

ציפינו לתשובה בנושא הזה. במהלך הדיון האינסטינקט הראשוני לא היה היובי.

יותר מאוהר הרגשתי שהם בכל אופן מוכנים לחשוב על כך. הודעתי להם שזו דרך לפעולה

וציפינו לתשובה גם בנושא הזה. בשלב מסויים כל צד הלך למשא-ומתן וכשאנהנו הלכנו

להדר שלנו להתייעצות אמרנו בינינו שיש הרגשה שהמורים מוכנים ללכת בכיוון הזה

ובואו נשים בצורה מסודרת את כל הרעיונות שיעלו אצלנו בנושא של תוספת שכר למורים

בעקבות ההתייעלות. הוקם צוות פנימי של אנשי משרד ההינוך, משרד האוצר והשלטון

המקומי, שצריך לגבש מצע למורים בנושא הזה.

r'

אבל לא הבאתם לנו דבר כזה.

כי רציתי להביא לכם ניר מסודר ולא דבר שלוף מהאצבע, ורציתי לקבל את הסכמתכם

שזו דרך לפעולה. עדיין לא קבלתי את הסכמתכם זו.

למה לא תיכנסו אתם למשא-ומתן? אפשר לפעול בדרך

הפשוטה, להיכנס למשא-ומתן ואז, כל עוד אין תשובה חיובית בנושא ההתייעלות,

מבחינתנו זה רק משא, כיוון שאין לנו עוד מתן בנושא של האחוזים הכלליים.

זה תנאי מוקדם.

מציגים את הענין כאילו לא נתנו דבר. נתנו 11%. דעתנו אין שום טעם לנהל

משא-ומתן על המסגרת הרגילה של הסכם השכר. 11% שכולם השיגו לאחר מספר חודשים של

מאבק, המורים קיבלו אותם על מגש של כסף ולא היו צריכים כלל להיאבק על זה.

המורים לא יקבלו יותר ולא יעלה על הדעת שהם יקבלו יותר.



לכן, אני מבקש ומציע למורים לחזור לשולחן המשא-ומתן בנסיון למצות את

המשא-ומתן בכיוון שאפשר באמת למצוא את הדרך להוסיף לשכר המורים, וזה הכיוון

היחיד. הסכום של 1.7 מיליארד שקלים נשאר.

שי טלמור;

עכשיו יש להוסיף לסכום הזה את התוספת של 9//.

יי דנון;

נכון. כל מה שייחסך בפנים הסכום הזה יילך לסובת המורים.

דייר שי שושני;

אני רוצה להבהיר את העובדות. אני בכל אופן כן הייתי המום. יום לפני פתיחת

שנת הלימודים ישבתי עם שר החינוך והתרבות ועם שני ראשי ארגוני המורים ולא

התרשמתי משום רמז שעומדת להיות שביתה. אחד הנוישאים המרכזיים שאני העליתי אותו

היה הצעת האוצר שיש בה פריצת-דרך במערכת הוזינוך. אמרתי שכל דבר צריך להיבדק.

אני חוזר ומצהיר כאן שיש בענין הזה פריצת-דרך גדולה שעוד לא נבדקה על-ידינו

סופית.

די צוקר;

בענין השארת החסכון בתוך המערכת?

דייר שי שושני;

נכון. לא היה דבר כזה מאז הקמת המדינה ואני לא פוסל על הסף שום דבר. אמרתי

שלדעתי זה מעס כסף כי המערכת התייעלה בצורה כזו שלא ראיתי את הנסים והנפלאות.

אבל אמרתי שאסור לפסול שום/ דבר על הסף. הרושם שלי היה שלא תפרוץ שביתה עד

לפגישת שר האוצר עם שר החינוך שנקבעה ליום ראשון בבוקר. למיטב ידיעתי שר החינוך

והתרבות התקשר למחרת בבוקר אל ראשי ארגוני המורים והודיע להם שהוא ייפגש עם שר

האוצר ביום ראשון, ומהשיחה שהתקיימה בלילה אני התרשמתי שעד לפגישה זו לא יקרה

דבר. בפגישה של שני השרים היו צריכים להשתתף גם מר דנון ואנוכי.

אני רוצה לומר מהי עמדת שר החינוך ועמדתי. שכר עובדי ההוראה נמוך. אני

אישית מדבר על כך שנה וחצי ושר החינוך מדבר על כך ארבע שנים, שכדי לטייב את

ההוראה יש להעלות את שכר המורים בשירות הציבורי. יש להבחין בין שני הדברים האלה

בצורה מאד ברורה.

אם כעת אומרים לנו שהאלטרנטיבה האחת היא לבדוק אצלנו בבית, אנחנו בעד

האלטרנטיבה הזאת. זה נאמר באותו לילה, שצריך לבדוק כל אפשרות להיטיב את השכר.

אם אפשר קודם-כל לאסוף כסף בבית, אני רואה בזה פריצת-דרך ולא לבטל את זה על הסף.

לצערי הרב, אינני יודע מה קרה. היה בום, וזהו.

שי באייר;

אני מקווה שעוד נשב במשא-ומתן עם שר האוצר ואני מציעה שיהיה שם גם רשם-קול.

אני זוכרת שכשמר דנון דיבר על התייעלות, מיד אמרתי; בבקשה, תן לנו דוגמא למה

אתה מתכוון. אם חשבת שזה דבר רציני, הרי אני לא אמרתי לא. גם יצחק ולבר לא אמר

לא. אמרנו; תן לנו דוגמא אחת כדי שנדע על מה מדובר. אבל ממה שנזרק פה ושם

הבינונו שמדובר בקיצוצים בבתי-הספר שיפגעו במורים ובתלמידים. שנית, דייר שושני

אכן אמר שהוא רוצה לבדוק את זה. הוא אמר לנו אז באופן ברור, ועכשיו באופן

קצת פחות ברור, שמדובר על עלויות שלא מגיעות ל-1%.



לי ולבר;

בלילה הוא אמר לנו שמדובר על 5 - 6 מיליון שקלים, שהם 0.3%, ומדברים אתנו

על התייעלות.

דייר שי שושני;

אמרתי זאת בשליפה מן המותן.

יי ולבר;

אמרת שזה לא יכול להגיע ל-1%, כי 1% זה 17 מיליון שקלים.

שי באייר;

אם לא רוצים להביא להרעה נוספת של תנאים, לפגיעה נוספת במורים ובתלמידים,

אין כרגע מה שאומר דייר שושני, אפילו 1%,

יי גיל;

בעקבות קריאת הביניים שלי אני רוצה להשמיע כעת את התנגדותי הנמרצת להכנסת

המושג פוליטי על-ידי פוליטיקאים, כי אינני רואה איזו תועלת פוליטית תצמוז לאלה

שהכריזו על שביתה. זה א-פוליטי. זה בפירוש ייצוג אמיתי של אנשים שלהם ואין בזה

שום שירות לאף אחד מבהינה פוליטית. לכן, תורידו בבקשה את הסגנון הפוליטי

מהוויכוח הזה.

מה שאמרתי הוא שאני הבנתי שהכניסו לשיקולים שלנו שיקולים פוליטיים.

הבנתי. שר האוצר אמר שהשיקולים של המורים לעשות את זה היו פוליטיים. אם

הורדנו כעת את המושג פוליטי, אני רוצה להתהיל בחיוב. כאשר מדובר כאן על יישום

רעיון ההתייעלות, זה צריך לחול במיוחד על התיכוניים, כי אינני רואה איך יכולות

הבעלויות שמעסיקות אותם להתייעל כדי להחזיר להם את התשלום. כלומר, משרד החינוך

מעסיק בעיקר אנשים בצורה מסודרת ואינני רואה אפשרות לפתור את כל הבעיות באמצעות

ההתייעלות.

אני חושב שאנחנו כוועדת החינוך והתרבות של הכנסת צריכים לקרוא לצדדים

להיכנס מיד למשא-ומתן ענייני, ולא רק משא. גם אם אתה רוצה להצטייר כאדם שדובר

דברים אמיתיים ולא מדומים, אתה אומר שיהיה כאן רק משא. ברור לך שזה לא יביא

למשא-ומתן. כלומר, אם אנחנו רוצים שמחר התלמידים יתחילו ללמוד ואת היום החסר

יחזירו המורים בחופשת פסח, אני חושב שמחר אנחנו יכולים לסיים את הענין, אם נחליט

היום שאנחנו לא נצא מכאן עד שאנחנו גומרים את זה. לדעתי הדרך לגמור את זה היא

על-ידי משא-ומתן.

הייתי רוצה לקבל תשובה מדוע ב-30 באוגוסט ניתנה תשובה של לא החלטי.

יי דנון;

לא החלטי נאמר עוד לפני-כן.

יי גיל;

אני שומע שהמשא-ומתן נמשך ארבעה חודשים ושאלתי היא מדוע רק ב-30 באוגוסט

ניתנה תשובה שלילית. גם אם אמרת שיכולת למשוך את זה כביכול באופן תכסיסני, עוד



פעם ועוד פעם, אני חושב שלא לכך התכוונת במשא-ומתן שנמשך ארבעה חודשים. אני

הבנתי שהתכוונת באמת ובתמים להתמודד עם התביעות של המורים.

יי דנוף

חיכינו להסכם שנחתם ב-10 באוגוסט.

יי גיל;

ב-10 באוגוסט חתמת על הסכם שלפיו, למשל, תוספת האיזון שניתנה במשק לא ניתנה

למורים ולעובדים הסוציאליים. השאלה היא אם במשא-ומתן אין אפשרות לתת על הבסיס

הזה שהעובדים האחרים במשק קבלו.

אני מסכים שאי-אפשר לחרוג מהסכמים. השכר שניתן במשק באותה עת היה בסיס

לחישוב של דו"ח עציוני לעתיד לבוא. לפני שנתיים משרד החינוך קרא למורים לדחות

את יישום דו"ח עציוני. הם נענו לבקשה ועל כך מגיעה להם מלה טובה. בדו"ח עציוני

לא נכללה התוספת של 75 ש"ח ולא תוספת איזון, כי אלה ניתנו אחר-כך. כלומר, תוספת

האיזון שניתנה למשק הציבורי והוציאה את המורים מכלל זה, היפלתה אותם לרעה.

שאלתי היא מדוע לא לשבת ולדון כדי לנסות לראות מה ניתן לתת להם על-חשבון מה

שנגרע מהם בעבר? מדוע זה סותר את ההסכם הקיבוצי הכולל?

התרשמתי מאד מדברי יצחק ולבר, שהוא לא היה רוצה לפרוץ את הסכם המסגרת. אני

מבין, מר דנון, שמחד-גיסא אינך רוצה לפרוץ את הסכם המסגרת ואתם עושים מאמצים

בענין זה, אבל מאידך גיסא 1.4 מיליון ילדי ישראל מושבתים מלימודים.

אני חושב שעל ועדת החינוך והתרבות לקרוא עוד היום, בשם כל הגופים, לגשת

למשא-ומתן, עם תביעה חד-משמעית לחדש מחר את הלימודים, כי הילדים לא צריכים

לסבול. זו צריכה להיות תביעתה של ועדת החינוך והתרבות, ללא תנאים מוקדמים.

יי דנון;

להתחיל מאפס?

יי גיל;

להמשיך את המשא-ומתן מהנקודות שהיו קיימות

יי דנון;

אני מציע להתחיל מאפס.

יי גיל;

אני אומר לקחת את הסכם המסגרת כבסיס, עם בדיקה מה ניתן בעבר לעובדים אחרים

שלא ניתן למורים. אם אתה יכול להקל בענין הבדיקה, לפי דעתי תפתור את השאלה.

די צוקר;

הבוקר הלכתי עם בני הצעיר לכתה אי ואני רוצה לומר גם לגבי באייר וגם למר

ולבר שצריך לקרות הרבה יותר כדי להשבית את השמחה של הילדים. אינני רוצה לחזור

שוב על החוויה הזאת של לבוא עם ילדים בכתה אי לבית-ספר ריק. צריך לקרות הרבה

יותר כדי שהיום הראשון ללימודים ייראה כך.

אני חושב שזה לא תפקידה של הכנסת, או של ועדה של הכנסת להיכנס למשא-ומתן או

לפרטי המשא-ומתן, אבל אם שני ארגוני המורים צריכים להסביר כל-כך הרבה פרטים

לכל-כך מעט אנשים מנוסים, מצבם לא כל-כך טוב. אני הייתי מצפה ששביתה תהיה סופו

של תהליך ולא תחילתו. אולי אפשר לההתחיל עם השבתה רק של חלק מהכתות. כעת קשה

להסביר למה השביתה החלה בכל המערכת.



אינני מפנה את הדברים האלה לה"ה שושני ודנון, כי הם עובדי מדינה והם לא

צריכים להשיב לשום טענה פוליטית, משום שהם לא השודים עלי באיזו שהיא פניה

פוליטית. אבל אני מביע פליאה על שממשלה גדולה עם כל-כך הרבה שרים, לא מסוגלת

אפילו לסובב את המפתת ולפתוח שנת לימודים.

צריך להיות נאיבי כדי להתעלם מן העובדה שיש פה רקע מפלגתי ברור ומוצק.

ייתכן שיש פה שני. שרים, ששניהם טועים, אגב, מפני ששניהם חושבים שהשני ישלם את

המחיר. נדמה לי ששניהם ישלמו את המחיר הזה. אבל אינני יכול לנתק את הרקע

הפוליטי מן הענין הזה. אינני בטוח ששני ארגוני המורים לא נופלים לתוך מלכודת,

שעל-פי מה שהם מייצגים ציבורית הם היו רוצים ליפול אליה. לפי דעתי הם עושים פה

אקט די מסוכן גם מבחינת השקפת עולמם. זו תעודת עניות לממשלה שלמה, גדולה כל-כך

וחלשה כל-כך.

אני רוצה להציע נוסח של הצעת סיכום לוועדה, שמורכבת משלושה אלמנטים. ו.

המשא-ומתן מתחדש היום, ואם יש צורך בפגישה עם השרים, תהיה פגישה עם השרים. 2.

ממשיכים את המשא-ומתן. 3. הלימודים יתחדשו מהר בשעה 8 בבוקר.

אי ולדמן;

אני רוצה לפתוח בדברי הערכה למורים ולעבודתם המסורה. אינני יודע אם

להסתדרויות המורים, אבל למורים בוודאי, ועל כך שבשנתיים האחרונות הם לא השביתו

את מערכת הלימודים. אינני חושב שבמצב הקיים היום אנחנו צריכים להתייחס לפרטי

הוויכוח בין האוצר לבין האיגודים המקצועיים. הרי הדברים שחוקים כבר בחיינו.

מצד אחד שחיקת שכר ומצד שני פריצת הסכמי מסגרת ואינפלציה.

אנחנו צריכים גם להזהיר וגם לזעוק על כך שיש מתירנות מוגזמת ביותר שפושטת

בחברה שלנו בעניינים המוסריים ובעניינים ההברתי ים, גם במאבקים המקצועיים של

האיגודים. חשנו את זה בענייני בריאות ואנחנו. חשים את זה גם בדברים אחרים.

מתירנות תמיד באה על רקע של תחושת צדק, תביעות של חופש ודמוקרטיה, דברים הנראים

כמושגים צודקים בחברה שלנו. ובכל-זאת זו מתירנות שלילית, כאילו אין גבולות

לחופש הזה, לצדק שכל אחד חש לעצמו, גם אם משתמשים בו על-חשבון שירותים ציבוריים

חיוניים ביותר.

לא תמיד הוזוזק מתגלה דווקא בשביתה, מי יכניע את מי. האם זה הערך העליון

כאן? זה אפילו לא יביא לכם את הוכחת החוזק שבצדק שלכם ובמאבק שלכם. ארגוני

המורים עומדים בפני הציבור במצב של התגוננות, כי עשיתם מעשה שלא ייעשה. הפתעתם

את הילדים ואת ההורים, וזה לא מגיע להם. זה לא ענין של עוד 4-3 ימים כפי שגב'

באייר אמרה. קיבלתם תשובה שלילית. אני אפילו מרחיק-לכת מחבר-הכנסת צוקר ואומר

לא להשבית חלק מבתי-הספר, אלא להודיע ולהזהיר: קיבלנו תשובה שלילית, ולכן אם

. העניינים לא יתקדמו בעוד 30 יום, תשביתו את הלימודים. אינני בכנס לשאלה אם

ההשבתה אז תהיה מוצדקת או לא, אבל ההפתעה הזאת לא מגיעה לילדים ולהוריהם. אם כך

הייתם נוהגים, מעמדכם בחברה היה הזק לאין ערוך מאשר עכשיו.

יי ולבר;

אני מודיע לך שאפילו בעתון לא היו כותבים את זה.

לא העתון חשוב לי. הזדעזעחי הבוקר כששמעתי בראדיו גינוי לפתיחת שנת

הלימודים בהרצליה, ואני מוצא לנכון לגנות את הגינוי הזה.

אני מצטרף להצעת הסיכום של חבר-הכנסת צוקר, בשינוי אחד - להעמיד כנקודה

ראשונה את הקריאה לחזור ללימודים.



בהזדמנות זו שוועדת החינוך והתרבות התכנסה אני רוצה לומר משהו גם על

מתירנות אתרת, על מה שהיה בקיבוץ שומרת ולקרוא לבדיקה מחודשת של ערכים חברתיים

ומוסריים במערכות החינוך.

אי סרטני;

אם מעלים כבר נושאים נוספים, הייתי מציעה להתייחס גם לענין של גביית כספים

מההורים, כי זה כלול בכל מה שקורה במערכת.

אני רוצה להתייחס קודם-כל למה שהביא את המורים ואת כל מערכת השירותים

החברתיים במדינת ישראל לאן שהביא אותה, כי מלמדים את האנשים שאולי אפשר להשיג

דברים רק בכוח. אני מאד מכבדת את האנשים שיושבים כאן, שתפקידם למלא את מדיניות

משרד האוצר. אני רוצה לומר למר דנון שלדעתי היתה פה כוונה להפיל את המורים בפח,

והם נפלו. מפני שאם לא היתה שום כוונה מראש למתן, אלא רק למשא, כלומר, יש הסכם

מסגרת, מראש לא היתה כל כוונה להגיע עם המורים לאיזה שהוא הסכם אחר. משא-ומתן

כזה מתנהל חודשים, והרי את התשובה שלך אפשר היה לתת לפני חודש.

יי דנון;

התשובה ניתנה לפני חודש.

אי סרסני;

אז למה נמשך המשא-ומתן?

יי דנון;

כשמבקשים ישיבה, אנחנו לא מסרבים.

אי סרסני;

צריך לומר דברים ברורים. מראש אמרתם למורים; אנחנו מקבלים אתכם עם כל

הכבוד, אבל תדעו לכם שאין כל סיכוי. אתם לא תקבלו דבר.

אני בעד משא-ומתן. אני חושבת שמה שהורס הוא שיש דברים, שהציבור יכול לראות

שיש לנו שר שהוא כל-כך עקבי וכל-כך נחוש בדעתו והוא מייצב את המשק, ובשלבים

שמתרבים והולכים אנחנו הורסים עוד ועוד, אבל הכל יהיה כפוף לזה.

אני לא מקבלת את המדיניות הזאת. האם מישהו חושב שעל-ידי המדיניות הזאת,

בראיה לטווח ארוך, נצליח פעם להציל את המערכת הזאת, אחרי כל ההידרדרות? אשרי

המאמין.

זה ענין של סדרי עדיפויות. מה פירוש הדבר אין כסף? למה יש כסף ולמה אין

כסף? למי יש כסף ולמי אין כסף? את הדברים האלה צריך פעם לשים על השולחן.

בוודאי שזה פוליטי, זו תפיסת עולם שאנחנו יוצאים נגדה.

כואב לי שהמורים נפלו בפח הזה. אני רואה את מערכת החינוך כמערכת אחראית.

אילו הייתם אומרים; בתאריך איקס קבלנו תשובה כזאת. אם לא נגיע במשא-ומתן

לאיזו שהיא תשובה שאפשר יהיה להסתדר אתה, אנחנו מודיעים שאז ננקוט בצעדים, נפתח

בשביתה. לפחות שתהיה שהות לזה. בתשובה לכך אתם אומרים שלא היו מביטים עליכם.

אני חושבת שהיום מביטים עליכם בעין רעה, וזה פשוט לא טוב.

אני אתכם במאבק שלכם. כל הזמן אומרים שזה הרי קשור בתוך המערכת. המורים

קשורים ברמת השכר למהנדסים, ואלה קשורים לאחרים. אני שואלת; האם בעוד אלף שנים

ישתנה מעמדם של המורים במדינת ישראל? אנחנו צריכים לצאת מישיבה זו כמו מישיבות

אחרות, עם השלמה עם כך שמעמדו של המורה במדינת ישראל נמצא בתחתית הסולם, ואני לא

מקבלת את זה. יש מדינות שבהן המורים נמצאים בראש הסקאלה, משום שמבינים את



החשיבות שלהם.

אני סומכת על ד"ר שושני שהוא יעשה את כל התמרונים ואת כל הייעול שהוא רק

יוכל, אבל אני גם יודעת שמערכת החינוך כבר קוצצה כך שלמרות כל התמרונים

ההתייעלות תצטרך לבוא על-חשבון החינוך, ואני לא מקבלת את זה. אני חושבת שמי

שאמון על משרד החינוך הוא משרד החינוך ולא משרד האוצר. אני רוצה לשמוע מנציג

האוצר אם הוא מתכוון לשנות משהו. אני מוכנה להסכים לנוסחה שהועלתה פה, אבל אם

זו תהיה נוסחה שעוד פעם תשבו ולא ייצא מזה דבר, אני מאד מצסערת שמביאים את

המורים ואת כולנו לחשוב שיש כאן עיוות גדול, שלא מתכוונים כלל לתקן אותו. בצורה

זו מביאים את המורים לידי כך שהם יתנהגו בכוח, כי שביתר! זה כוח, והם פוגעים

קשה מאד בילדים. גם עם זה אני לא יכולה להשלים.

על השרים לקבוע מדיניות. דרך אגב, אני חושבת שלא נכון הוא מצד שר האוצר

שהוא לא יישב עם האנשים. זו מערכת חשובה מאד מכדי שהוא לא יתייחס אליה ולא יישב

אתה. אני מקווה שיילקח בחשבון גם על-ידי האוצר שהמורים נלחצו כאן לפינה והם

העמידו את כל המערכת בפינה, ואנחנו בשום אופן לא יכולים להשלים עם שני הדברים

האלה.

r

א"ח שאקי;

אדוני היושב-ראש, חברים, אני רוצה להביע צער על השביתה, מפני שהיא פוגעת

בילדי ישראל שהם-יקרים לכולנו. אין לי צל של ספק ששני ארגוני המורים ערים לכאב,

לצער ולסבל, שוודאי היו רוצים למנוע אותם, ואם הם נקטו בצעד זה סימן שלא היה להם

מוצא.

לכן אני קורא לציבור המורים להזור לעבודה. עם זה, אינני יכול שלא לומר את

העיקר. אני רוצה לקרוא לנציגי האוצר והחינוך למצוא את הדרך ולגלות גמישות

במשא-ומתן.

לפני כשמונה שנים היתה לי הזכות להיות חבר הוועדה למעמד המורה. ישבנו שנה

תמימה עם השופט עציוני ועם עוד כמה חברים יקרים, והמסקנה האחת והיחידה היתה

שמעמד המורה בשפל ושצריך לקדם אותו. דובר עניינית, מהותית ומקצועית, ודובר גם

על שכר ועל תנאים, כי אינך יכול להפריד בין הדבקים. מסתבר שנעשה מעט, לא נעשה

העיקר, ולכן אני מפנה את קריאתי בעיקר לשר האוצר ולנציגו כאן.

הרגשתי והרגשתם של רבים בארץ, כהורים-אזרחים היא שדווקא הציבור החלש במדינה

משלם את מחיר המצב הכלכלי הקשה. אני משבח מאד את שר האוצר על ההישגים שהשיג

במדיניות הריסון שלו, בבלימה האינפלציה ובנסיון שלו למנוע הוצאות מיותרות, אבל

ציבור התלמידים, המורים והחולים אלה 3-2 ציבורים חלשים באמת שאינם יכולים

לגונן על עצמם. עניינם צודק. איש לא יאמר שהילדים אשמים במשהו בזה שהם נמצאים

היום מחוץ לכותלי בתי-הספר. אנחנו קראנו למורים הדתיים ואני משבח את חברי חנן

פורת שהיום קרא במקום מסויים לישובים שהוא חי בהם ביש"ע ובגולן לא לבטל לפחות

לימודי קודש.

אני רוצה לפנות לחברי בהסתדרות המורים. ידידי שמריהו בן-צור הוא השני

בהיררכיה בהסתדרות היפה והחשובה הזאת, ואני יודע כמה נושא החינוך יקר לו וקרוב

נקיים יחד מאבק ציבורי. ניאבק יחד, נסביר לציבור יחד. אם

יש צורך נביא את הענין לכנסת בשנית, ואולי אפילו למליאה. אני מקווה שלא יהיה

צורך בכך, אבל נתיצב מאחורי המאבק של משרד החינוך, שאני בטוח שהוא רוצה למנוע את

השביתה הזאת ושהתלמידים לא יסבלו. לעולם אינני רואה היגיון כלשהו לא בשביתה

שמביאה לכך שהחולים משלמים את המחיר ולא בשביתה שהילדים החלשים משלמים את המחיר.

כשמיליון ילדי ישראל אינם לומדים זה הפסד עצום שאינו ניתן כלל לאומדן.

אני בעד שיפור אדיר, משמעותי, במעמד המורה. ניאבק יחד. אין ספק בלבי

שנחמן רז יעשה ככל יכולתו למען השגת המטרה הזאת. אגב, וועדה זו, בניגוד להרבה

ועדות אחרות, היא הפחות פוליטית שאני מכיר בכנסת הזאת וברוב השאלות התיצבנו יחד

מאחורי התביעות הצודקות. בנושא ילדי ישראל אינני מכיר חבר אחד בוועדה זו שלא

יתמוך במאמצים ובמאבק רציני. אבל מדוע להשתמש מיד בנשק הקטלני של השביתה7 זה



נשק חריף ביותר, לאחר שני חודשי חופשה, שלא תמיד היו קלים להורה זה או אחר ורובם

ודאי חלמו על היום הזה. הילדים עצמם - ודאי וודאי, כי הם אוהבים להימצא יחד.

וחנה אנחנו מענישים למעשה אותם. חברח-הכנסת סרטני אמרה בצדק שהסובל הוא התלמיד.

ננסח יחד תביעות ברורות וניאבק יחד. ההורים והמורים, שהם העם, יעריכו זאת

מאד אם נשחרר את המאבק מכל היבט פוליטי וננהל אותו לשמו. יחזרו המורים לעבודה.

הדרישות ינוסחו ובמשא-ומתן הזה יהיה להן גיבוי ציבורי רחב ביותר, אבל אל נא

תנהגו כפי שנהגנו במיגזר הקטן יחסית שלנו. ההלכה, לצערי, איננה מקובלת על חלק

בעם, אבל לא כל מה שאמרה ההלכה נוגד בהכרח השקפות מודרניות. ההלכה בענייני

חינוך יכולה ללמד את השיטות המודרניות ביותר, לרבות השאלה כמה תלמידים צריכים

להיות בכתה.

אני רוצה שהמורה בישראל יהלך זקוף קומה ושמקצוע ההוראה יהיה מקצוע מועדף,

מקצוע מכובד. אני רוצה שזה לא יהיה מקצוע רק פמיניסטי, או כמעט רק פמיניסטי.

אני בקיא במספרים ובעובדות, כי ישבתי בוועדה זו שנה תמימה ולמדתי כל מה שניתן

היה ללמוד, והדברים לא השתנה הרבה בשנים האהרונות.

בכדי שדברים רבים יתוקנו, בכדי שמעמד המורה יעלה ובכדי שההורים לא יראו

במורים את גורם הסבל שלהם - דבר שהוא מטעה אבל מבחינה ויזואלית זה מה שנראה -

בואו נתלכד סביב נוסחה פשוטה. המאבק בעיקרו צודק, יש לשפר את תנאיהם של המורים

ויש להיאבק עד שיושג משהו. אבל מתוך הבנה להורים, ומתוך הבנה לילדים שהם עיקר

העיקרים בכל הענין, חזרה לעבודה כקריאה של ועדה זו נראית לי אלמנטרית. אני

מקווה שזה בערך הכיוון, בלא לקפח כמלוא הנימה את התמיכה במאבק, ובנוסף לכך לקרוא

לשר האוצר ולשר החינוך והתרבות, וממילא לממשלה כדי שהסבל יפחת למרות הקיצוצים

הדראסטיים. א. להפסיק את השביתה-, ב. לקרוא לאוצר לבוא לקראת המורים ולהביא לכך

ששרי האוצר והחינוך יישבו ישיבה בלתי-פוסקת עד שבעזרת הי יימצא הפתרון.

מי מזרחי;

אנחנו, ההורים, המומים. 36 שעות לפני פתיחת שנת הלימודים הופעתי במסיבת

עתונאים יחד עם יצחק ולבר, וכשעתונאים שאלו אותו אם יש כוונה להשבית את הלימודים

או לא לפתוח את שנת הלימודים, הוא אמר: לא. הוויכוח שלנו עם משרד החינוך הוא

לא בנושא השכר אלא בקשר לשני נושאים אחרים.

כפי שנאמר כאן, טמנו למורים מלכודת והם נלכדו בה. לא ברור לי מדוע היה

צריך לחכות ל-31 בחודש כדי לקבל תשובה שלילית. אם התשובה הזאת ניתנה להם

לפני-כן, היה להם מספיק זמן כדי לזעוק ולפנות לדעת הקהל. אם התשובה השלילית

ניתנה להם רק ב-31.8, מה הפריע להם לחכות עוד שבועיים-שלושה כדי לפנות לציבור

ולזעוק, ואז לדעתי היה מאבקם הרבה יותר מוצדק. לפגוע בפתיחת שנת הלימודים,

להשבית את שמחת הילדים וההורים, אני חושב שזה דבר שלא ייעשה, ולצערי זה לא מוסיף

אהדה לא למורים ולא לארגוני המורים, שלבי אתם במאבקם לגבי השכר.

כדאי שנדע שאחת הסיבות לבריחה המונית של מורים ולמה שקורה במערכת החינוך

היום היא השכר שהם מקבלים.

לא ברור לי על איזה חסכון מדבר נציג האוצר. איזה חסכון אפשר להשיג במערכת

החינוך? אם הכוונה היא לקצץ עוד שעות, אני רוצה לומר באופן חד-משמעי -

י' דנון;

לא מדובר על קיצוץ שעות בכתה.

מי מזרחי;

לא בכתה ולא מסביב לכתה. מערכת החינוך, מבחינת שעות, הגיעה לשפל וכבר עברה

את הקו האדום, וכדאי שהדברים יהיו ברורים. נעלה על בריקאדות. שום קיצוץ נוסף

לא יכול להיות בשעות השהיה של התלמידים בבית-הספר, כי לדעתי הגענו למקסימום.

יותר מזה, אנחנו תובעים להחזיר את מה שקוצץ.



לגופו של ענין, אני פונה אל שני ארגוני המורים לחזור מיד לעבודה. כל מה

שנאמר פה מקובל עלי. אני פונה לאוצר לשבת מיד ככל שיידרש ולהגיע להסכמים.

ההורים לא מסוגלים יותר לסבול את מה שקורה. חבר הכנסת צוקר הציע לעשות שביתות

הלקיות. בשנה שעברה החלטנו שאם יהיו השבתות חלקיות, אנחנו נדון באפשרות של

השבתת מגן, כי גם את זה ההורים לא מוכנים יותר לסבול.

היו"ר ני רז;

לדיון הנרגש הזה השתרבבו, בצדק, הרבה מאד דברים שקשורים בחינוך, כי יש לנו

תחושה, כפי שכתוב באחת מכותרות העתונים שהחינוך בתשמ"ס מקוצץ, מדולדל ואפור. אני

רוצה להגיד רק שכשאתה מבקר בבתי-ספר רבים ויפים אתה רואה חגיגת חינוך אמיתית,

ואל ניכנס כולנו לדיפרסיה המטורפת הזאת שהכל נהרס והכל מתמוטט. אבל המצוקות הן

אמיתיות וכך צריך לדון בנושא שביתת המורים, שאמנם קשורה לשכר, אבל אחרי הוויכוח

על השכר והתחושה שקיימת אצלם, מצטברים גם יתר הדברים שהוזכרו במהלך הדיון הזה

שעניינם המשותף הוא הפגיעה בטיבו של החינוך ובאפשרות של המחנך לתת חינוך טוב.

כי מה פירוש הדבר התייעלות? אפשר להכניס עוד ילדים לכתה, אבל זה חינוך?

יי דנון;

לא זאת הכוונה.

היו"ר ני רז;

אם לא זאת הכוונה ויש לכם רעיונות של התייעלות והתארגונות שיביאו לחסכון

במערכת החינוך, על כך שמענו לא רק מהאוצר אלא גם ממשרד החינוך, שעוד אפשר לעשות

דברים ותיבדקנה אפשרויות כאלה. אני תוהה מניין, אבל יכול להיות שיש מקורות

עלומים ואפשר עוד לעשות דברים בלי לפגוע בחינוך, במורה ובתלמיד. איך עושים את

ה"הוקוס-פוקוס" הזה - לכם פתרונים והלוואי ולא נתבדה.

אני יודע שבשנה הבאה צפויה לנו שנה קשה בחינוך. החינוך יפעל בשנה הבאה

בתנאים מאד מאד קשים. אני רואה להזכיר לכם שישיבת ועדת החינוך היא לא רק ישיבה

פרופסיונלית. התופעה הזאת של החינוך האפור, הנובע מקיצוצים וגם מהתבגרות הורים

שרוצים ליטול על עצמם אחריות לגבי החינוך, התופעה הזאת מתרחבת ולפי תחושתי היא

יצאה מכלל שליטה והיא יוצרת מצבים בלתי-אפשריים בהברה, לעתים באותו בית-ספר

עצמו. שוחננו על כך עם הנהלת משרד החינוך, עוד לפני הפגרה, ואם משרד החינוך

עדיין לא הספיק להכניס את החינוך האפור למסגרת של תקנות מחייבות, ושנת הלימודים

תתחיל לא הסדר של הענין הזה, אני צופה תופעות קשות מאד בחינוך.

שנית, נושא הביזור, שאותו מפעילים עכשיו בירושלים. אני מרגיש שיש

אי-הסכמות מצד הסתדרות המורים והענין הזה יצטרך להיבחן ולהיבדק השנה ועל-פיו

להפיק לקחים, מפני שלדעתי הרעיון הוא נכון וחשוב.

הוראת הערבית, כפי שאומרים, תיכנס כהוראת חובה בשכבות מסויימות של

בתי-הספר. אם למשרד החינוך יהיו גם האמצעים, גם המורים וגם תוכניות הלימודים

להפוך את ההכרזה ואת הכוונה הטובה - ואני בטוח שהם כאלה - למציאות בשטח, אני

חושב שזו התנסות מאד מעניינת ומאד לא פשוטה, והלוואי ונעמוד בה.

אירוע גדול שאנחנו כבר בתוכו הוא הבחירות. לפני חוזר מיוחד שעניינו

התמודדות עם נושאים פוליטיים בחדרי המורים. כלומר, איך בתי-הספר יעשו את החינוך

לדמוקרטיה ביישום של המציאות, של הבחירות, שהוא בעצם אקט דמוקרטי במובן ההליך

אבל הוא אקט מסוכן מאד בפן האהר שלו. זאת התמודדות מאד קשה וחשובה למערכת

החינוך, למורים ולכתות. אני מקווה מאד שמערכת החינוך, בהנהגת משרד החינוך,

תעבור את הענין הזה בשלום ותפיק את המתוק מהעז.

אנחנו מתחילים את שנת הלימודים ועל הפרק עומד נושא הבינוי שאיננו מספק.

אנחנו יודעים עד כמה המצב חמור במיגזר הערבי, בהקשר של האינתיפיאדה ובלעדיו, ומה

שמזמן לנו העולם הפוליטי בחודשים הקרובים מבחינת החינוך אלה אירועים מאד מאד

משמעותיים ומאד מאד מורכבים, כך שחסרה לנו במקום האחרון השבתת המערכת. להיפך,





צריך שהמערכת תפעל נכון, מהר וחזק בכדי שהיא תוכל לעמוד במשימות המוטלות עליה.

אני רוצה להציע את הסיכום הבא, ואני שמח שיש כאן הסכמה של כל חברי הוועדה,

א. ועדת החינוך והתרבות של הכנסת קוראת לשרי האוצר

והחינוך ולארגוני המורים להיכנס מיד למשא-ומתן. כמו-כן הוועדה קוראת לארגוני

המורים לחזור מיד לעבודה ולהפעיל את המערכת.

ב. על המשא-ומתן להתקיים ברציפות ובהתמדה עד למציאות הפתרון, ללא נתק.

ג. הפתרון צריך להימצא בלא לפרוץ את הסכמי המסגרת. דבר זה נאמר גם על-ידי

ארגוני המורים ולכן אני קובע את זה, כי הציבור יכול להגיד: הנה המורים מקבלים

והכל לפרץ. אני רוצה להגיד שזה לא כך. מוסכם על הצדדים שהפתרון צריך להימצא

במסגרת הסכמי המסגרת.

ד. במשא-ומתן יעלו הצדדים את התביעות, שהם, סבורים שהן תביעות צודקות

ונכונות.

אני רוצה לפנות לכל הנוגעים בדבר לעשות את זה מתוך החרדה שנשמעה פה מצד כל

לילדים, להורים, למורים ולמעמדם של המורים, כי כבוד המורה

והמחנך, והחינוך הם דבר אחד, כך שעוד היום נוכל להתבשר על פתיחת שנת הלימודים

מחר ונראה את האירוע הזה כליקוי מאורות קטן, בלי להאשים מישהו בזה.

אני מאחל לכולכם שנה טובה. תודה רבה לכם, הישיבה נעולה.

/

הישיבה ננעלה בשעה 13.30