הכנסת האחת-עשרה

מושב רביעי



נוסח לא מתוקן



ברוטוקול מס 328

מישיבת ועדת החינוך והתרבות

יום שלישי. י"ב באב התשמ"ח. .26.7.88. שעה 09.00.

חברי הוועדה! נ. רז - היז"ר

פ. גולדשטיין

א. סרטני

מ. פלד

א. הראל - יושב-ראש רשות השידור

י. איש-הורביץ - מנכ"ל משרד התקשורת

א- פורת - מנכ"ל רשות השידור

ח. יבין - מנהל הטלוויזיה

א. לו רברבן ים - מנהל הטלוויזיה החינוכית

א. בריק - היועץ המשפטי של משרד החי נורך והתרבות

נ. כהן -היועץ המשפטי של רשות השידור

י. אלי אסוף - משרד המשפטים

ד. לחמן-מסר - משרד המשפטים

א. טוקטלי - ראש מי נהלת ההקמה של הערוץ השני

מ. אוהלי - היועץ המשפטי של משרד התקשורת

י. לבני - מינהלת ההקמה של הערוץ השני

א. אבנר - יועץ מנכ"ל רשות השידור

כ. שלום - רשות השידור

ב. נסים - משרד החינוך והתרבות

ד. פלר

רשמה: מ. בהו

שאילתות:

היחסים בין רשות השידור. הטלוויזיה החינוכית

ו הערוץ השני.



שאילתות

אני פותח את ישיבת הוועדה. נושא הדיון הוא

הערוץ השני. אופו עבודתו. מעמדו ועתידו. אבל

נתחיל בשאילתות.

אני פונה אל שד החינוך והתרבות כממונה על ביצוע

האם בטלוויזיה

הישראלית יש רוטציה בכל המחלקות? אם כו. מה הסיבות שבמחלקות מסויימות אין

רוטציה? ומה הדרך להסביר שלא טוב שאדם יושב בתפקיד אחד יותד מדי זמן?

לדוגמה. לצורר העניו הזה. אני מתכוון למחלקת הספורט של הטלוויזיה. אני

חושב שהגיע הזמו להחליף את יואש אלרואי העומד בראש המחלקה. הוא ממלא את .

תפקידו שלא בצודה הראויה. אני מקווה שאלה שנמצאים פה מטעם הטלוויזיה

הישראלית יקחו לתשומת הלב את הדבדים שאני אומר. בדדר כלל אינני מדבר כר.

אבל נמאס לי מהצורה שבה מתנהגת מחלקת הספורט של הטלוויזיה אל הספורט

הישראלי בכלל ואל אלה שקשורים בספורט הישראלי בפרט.

לא כל כר מקובל עלי שאתה מזכיר פה של אדם וקובע

שצריך להחליף אותו. הוא איננו כאן. אתה יכול

לשאול שאלה בקשר לרוטציה. בלי להזכיר שמות.

נמצאים פה אלה שמייצגים אותו.

אני חוזר ואומר שלא מקובלת עלי הצורה הזאת.

שמדברים על אנשים שאינם נוכחים כאו. שהם לא

פוליטיקאים. ואומרים שצריך להדיח אותם. אבל השאילתה מופנית אל שר החינוך.

ונעביר אותה אליו. על כל פנים אני הבעתי את אי- הנחת שלי מהדדד הזאת.

יואש אלרואי הוא אחד העובדים המצויינים

בטלו ו י זיה.

הציבור צריך להחליט אם הוא טוב או לא.

היחסים בין רשות השידור. הטלוויזיה החינוכית והערוץ השני

אנחנו עוברים לנושא שעל סדר יומנו. היחסים

ביו רשות השידור. הערוץ השני והטלוויזיה

החינוכית. שידורי הערוץ השני התחילו באוקטובר 1986. כלומר לפני קרוב

לשנתיים. השידורים האלה התחילו כאשר העריכו אצלנו. אינני יודע בדיוק באיזה

משדד. שחייבים לתפוס את הערוץ הזה על גלי האתר. מפני אם הוא לא ייתפס על

ידינו ולא נתחיל לשדר בו. מישהו אחר יתפוס אותו ואנחנו נישאר בלא אפשרות

להקים עוד ערוץ. ואז שר התקשורת של אותם הימים. חבר-הכנסת אמנון

רובינשטיין. יזם את הפעלתו- ומשרד התקשורת התחיל להפעיל את הערוץ הזה

באמצעות שקופיות. כדי להראות נוכחות.

בערר באותו זמו עלתה בכנסת יוזמת חקיקה. אני

מתכוון להצעת חוק הרשת השניה. חשבו שעד שתקום הרשת השניה חשוב לתפוס

בינתיים את הערוץ הזה. והרשת השניה תפעל באותו ערוץ בכלים כפי שהיא תקים

אותם ותפתח אותם.



כידוע הטיפול- בחוב, הרשת השניה לא הסתיים. בישיבה

של הוועדה המיוחדת לענין הרשת השניה שהתקיימה אתמול נמסר שהטיפול בחוק

בכנסת הזאת נפסק. אלא אם כן הכנסת תאריך את המושב הזה. בפועל זד, נגמר. אני

מקווה שמיד עם תחילת עבודתה של הכנסת הבאה היוזמה הזאת תימשר ונוכל לזכות

ברשת שניה על פי מה שייקבע בחוק.

אבל אינני מדבר על הרשת השניה. אלא על הערוץ

השני והשידורים שלו. שידורי הערוץ השני התפתחו עד כדי כר שאחרי כמעט

שנתיים של עבודה במינהלת הערוץ השני אנחנו יכולים לראות היום תכנית מסועפת

ומגוונת של שידורים. הערוץ השני אינו מפיק תכניות בהפקה עצמית ואינו משדר

חדשות. אלא קונה תכניות ומשדר שידורים שונים. השידורים של הערוץ השני

נקלטים רק בחלק וזה דבר שיש בו אי-צדק כלפי אנשים שגרים בפריפריה.

גם בדרום וגם בצפון. שם לא קולטים את השידורים האלה. ויש שם תכניות

מענינות מאד. יש עליהו גם ביקורות בעתו נים. הציבור מתענין בשידורים האלה.

אבל חלק ממנו אינו יכול לראות אותם. כלומר יש גם ההיבט הזה. שהערוץ השני

אינו משרת את כל האוכלוסיה בארץ.

כל הזמו מרחפת על פני הפעילות של הערוץ השני

שאלת חוקיותם או אי-חוקיותם של שידורי הנסיון שנעשים על-ידי מינהלת ההקמה

של הערוץ השני. ואם בכלל לזה התכוונו מלכתחילה. בפועל זה היום כלי מקביל

לטלוויזיה הממלכתית. בישיבה הקודמת שמענו כאן דברים שהיה בהם הרבה אי-נחת

מצד יושב-ראש רשות השידור ומנכייל הרשות על כר שהשידורים האלה הם שידורים

מתחרים. שפועלים בצורה בלתי תקינה.

ההתמשכות היתרה של המצב הזמני הזה הופכת אותו

בעצם לקבוע. מאחר שאנחנו יודעים שהקמת הרשת השניה המתוכננת על פי החוק היא

ענין שיימשך עוד חודשים. אולי רבים. עד שהיא תופעל. לכן צריך לתת לנושא

השידורים האלה מעמד מסודר, מקובל. צריר לומר איר עובדים ולהגדיר גם עד מתי

יעבדו בצורה כזאת. מה מותר לו ומה אסור. בכל הענין הזה משתלבת גם השאלה של

פרסומת, מקורות מימון. איסור פרסומת מסחרית וכדומה.

הבאנו את הנושא לדיון בוועדה. כי מתוקף תפקידה

היא צריכה לטפל בענינים הקשורים ברשות השידור ו בשידורים. המגמה היא להגיע

להסדר של כל הענין הזה ולהגיע להסכמה בשאלה מהי מערכת היחסים והזיקות שבין

הטלוויזיה הכללית הממלכתית. הטלוויזיה החינוכית והערוץ השני.

קראתי אתמול ב" ידיעות אחרונות" שהטלוויזיה

הכללית והחינוכית יסייעו להרחבת הערוץ השני. לפי התכנית תתבצע הפעלה

משותפת של הטלוויזיה החינוכית. הישראלית. והערוץ השני. עד לקבלת חוק הערוץ

השני . נאמר גם שהתנהלו שיחות בנושא הזה ביו הנוגעים בדבר, מנכייל הרשות.

יושב-ראש הרשות. מנהל הטלוויזיה החינוכית והשרים יעקב ונבון. ובכו המטרה

והתכלית של הישיבה הזאת היא להגיע להסדרת הנושא הזה. כר ששידורי הערוץ.

השני יקבלו מעמד שיוסכם ויוחלט עליו. ושלא תהיה התפתחות סטיכית כזאת

שיוצרת עובדות שלא התכוונו להן מלכתחילה, וגורמות הרבה אי-נחת לא רק

לאנשים אלא גם למי נהל מסודר של השירות החשוב הזה.

הייתי רוצה שיושב-ראש רשות השידור יאמר לנו איר

הדברים נראים לרשות ומה הם מציעים לעשות. לפני כן אני מבקש ממר אליאסוף

שיבהיר לנו את המצב מבחינת המעמד המשפטי. האם השידורים האלה חוקיים או לא.

אנחנו רוצים למצוא הסדר כלשהו בעניו הזה.

אולי כדאי יותר שיושב-ראש הרשות ידבר קודם על

הבעיות הפרקטיות- מעבר לבעיות המשפטיות. אחר כר

אני אתייחס לצד המשפטי-

אני הייתי מעד ידי לשתוק. כי אינני בטוח שדיון

עכשיו יקרב את הענין לפתרון. את הנושא הזה צריך

לנסות ללבו לא בצורה פומבית בוועדה. אני יכול לומר מה הבעיות שעומדות

לפנינו. ואשתדל לעשות זאת בצורה עדינה ביותר.

א. אין תיאום. בניגוד להוראות היועץ המשפטי. בין

רשות השידור לביו הערוץ השני. נקבע שצריר להיות תיאום ושצריך להגיש תכניות

לביקורת. זה לא נעשה. כלומר אין היום פיקוח ציבורי על הערוץ השני

משנה מי אשם בכר.

ב. השם רשות השידור מופיע על השקופית המוקרנת על

המסר כאשר מתחילים את השידורים של הערוץ השני. וזאת בלי שלנו יש אחריות

כלשהי על מה שמשודר שם.

ג. רשות השידור בעצם עוברת על החוק בכר שאנחנו

נותנים את ידנו לשידורים כפי שהם היום. בלי שאנחנו נוקטים צעדים כדי לשנות

את זה. ברו;ע שהשם של רשות השידור מופיע בתחילת התכניות. אנחנו צריכים

להיות אחראים למה שמשודר שם.

ד. יש מסקנות של היועץ המשפטי לממשלה. והתברר

שהו אינו מיושמות בפועל בחיי היום יום.

אני רוצה לעבור לחלק הקונסטרוקטיבי. כי האשמות

אפשר להטיח בלי סוף. ולצערי הרב מעורבים בזה גורמים פוליטיים. העובדה היא

שלא תהיה רשת שניה אפילו אם כולם ירצו בכר. לפחות שנה וחצי עד שנתיים.

בגלל המצב הקיים. עד שתהיה כנסת חדשה. עד שיחוקקו את החוק. עד שיתברר מה

זה תקופת מעבר. ואם לא תימצא דרר להפעיל את הערוץ השני בשנתיים האלו כר

שזה יהיה על בסיס חוקי אמיתי. יהיו תופעות חמורות. ולא יהיה מי שי שא

באחריות.

אני רוצה לומר מהי לדעתי הדרר הקונסטרוקטיבית

לפתרון הבעיה. אפשר כמובן להציע להפסיק את השידורים. אני לא מציע זאת.

ואין אצלנו אף אחד שמציע להפסיק את השידורים. לדעתי יש אפשרות לפתור את

הבעיה. האפשרות הטובה ביותר היא למצוא דרך להפעיל את המערכת במשותף. על

ידי הטלוויזיה הכללית. הטלוויזיה החינוכית והערוץ השני. עם יותר שעות

שידור, עם פיקוח ציבורי. לפי מה שיוסכם בהבנה בין הצדדים. כשאני אומר

פיקוח ציבורי. ברור שהכוונה לפיקוח ציבורי של רשות השידור. ובכר למנוע

אי-הבנות ושגיאות משני הצדדים. אפשרות אחרת היא שהיועץ המשפטי לממשלה יאמר

לנו שאנחנו יוצאים מהתמונה. ושהערוץ השני ישדר מה שהוא רוצה. והאחריות

תהיה מוטלת עליו.

אלה האפשרויות. לדעתי הדרר הטובה לכולם. שתפתור

את הבעיות. היא שתוקם מסגרת משותפת שתפעיל את הערוץ השני. והיא תהיה תחת

הפיקוח הציבורי של רשות השידור. ואז הוא יוכל לשדר יותר זמו. יותר תכניות-

כי לכל אחד ואחד יהיה נתח במערכת הזאת כפי שיסוכם. והאחריות הציבורית תהיה

של רשות השידור. עד שיהיה חוק. ושלא ישדרו יותר דברים בערוץ שלא תחת

הפיקוח הציבורי של רשות השידור.

אני רוצה לומר בקצרה את מחשבותי בנושא הזה.

הקמת רשת שניה היא דבר מחוייב המציאות. הדבר בלט

ביתר שאת בזמו השביתה ברשות השידור. אז ראינו עד כמה הדבר חשוב. ועובדה

שפנינו אז לארגוו בעלי בתי הקולנוע. הדבר חשוב בעיקר בשביל אנשים מבוגרים

שאין להם עיסוקים רבים אחרים והם צופים הרבה מאד בטלוויזיה. באיו שידורים

אצלנו. הם פונים לתחנות של הארצות השכנות, ירדו. מצרים וכדומה,



לא נסתייע בידינו לסיים את חקיקת החוק בכנסת

הזאת. אבל לאור מה שקורה עכשיו בכנסת. לא אתפלא אם עוד בקדנציה זו יימצא

פתרון לנושא. על כל פנים. אני מבטיח שאם הנושא הזה לא יבוא לסיומו בכנסת

זו. אני לוקח על עצמי להעביר את נושא הרשת השניה בהקדם בכנסת הבאה. הושקעה

בזה עבודה רבה מאד על-ידי כל הגורמים.

נוצר מצב מסויים שהיועץ המשפטי לממשלה ניסה לתת

לו פתרון. לפי הערכתי היועץ המשפטי לממשלה לא היה כל כר להוט להתערב בענין

הזה. אבל הוא נדרש לו. ואני חושב שהוא מצא פתרון נאות כדי לסתום לקונה

שנוצרה.

אני רוצה לומר ליושב-ראש רשות השידור ולאנשי

אם מישהו חושב שצריכה להיות שליטה של רשות

השידור על הרשת השניה. אני חושב שזאת טעות בתפיסה. לא לזה התכוונו. לפחות

חברי הכנסת שהציעו את הצעת חוק הרשת השניה לא התכוונו לזה. אני גרסתי

וגורס שצריכים להיות בישראל ערוצי תקשורת נוספים. אינני שבע רצון ממה

שקורה בטלוויזיה בכבלים. אני חושב שאחד ה"הישגים" של מי שניהל את משרד

התקשורת הוא שיש טלוויזיה פירטית בכבלים. נקלעתי לבית ידידים וראיתי איזה

תכניות משדרים בטלוויזיה בכבלים. אוי לעי נים הרואות. כל מה שנעשה בעניו זה

כדי למנוע את התופעה איננו מספיק. צרי ר לעשות יותר,

בהצעת חוק הרשת השניה מדובר על טלוויזיה פרטית

מסחרית. בעתיד אסור בשום פנים ואופן שהנושא הזה יהיה תחת פיקוח של רשות

השידור.

לגבי המצב היום - היועץ המשפטי פסק את פסוקו.

שהערוץ השני יהיה תחת פיקוח של רשות השידור. ואני חושב שחייבת להימצא דרר.

יעד שהרשת השניה תופעל על פי החוק. ששידורי הערוץ השני ייעשו בתיאום עם

רשות השידור. אני מציע שהדבר הזה ייעשה בהסכמה עם היועץ המשפטי לממשלה.

האינטרס הציבורי מחייב שוועדת החינוך והתרבות של הכנסת תפנה לשני הגורמים

שנמצאים כאן. אינני יודע אם הטלוויזיה החינוכית גם כן שותפה בענין הזה. אם

כן - צריר לפנות גם אליה.

לפי החלטת היועץ המשפטי לממשלה אנחנו שותפים.

בסדר. ואני מציע שהדברים ייעשו בהקדם. אנחנו

נכנסים לתקופה מיוחדת במינה. רגישה מאד. וככל

שהפתרון יימצא מהר יותר - כן ייטב.

אני רוצה להצביע על נקודות המפתח שהן חשובות

לעניננו. ואולי גם נראה כיצד אפשר לקדם את

ה נ ו שא.

ראשית. היועץ המשפטי לממשלה איננו מחוקק חוקים.

הוא קובע את מה שהוא קובע על בסיס המצב המשפטי הקיים. כלומר אם רצוי שהרשת

השניה תהיה במסגרת כזאת או במסגרת אחרת. את זה הכנסת קובעת ולא שום גורם

אחר. כל מה שנעשה בעניו הזה נעשה על בסיס המצב המשפטי הקיים במדינת ישראל

כיום וכפי שהיה קיים גם בשנת 1986. כאשר ניתן האישור הראשון על-ידי היועץ

המשפטי .

נקודת המוצא בכל הנושא הזה היא שעל פי חוות דעת

שניתנה בשעתו. עוד בשנת 1982, על-ידי היועץ המשפטי לממשלה. במדינת ישראל

לא משודרים שידורים לציבור אלא על פי חוק. על בסיס חוות הדעת הזאת. כל

המהלכים הנוספים שנעשו הושתתו על התפיסה הזאת. בשעתו, בזמן השביתה הגדולה

ברשות השידור. לחבר-הכנסת רובינשטיין, שכבר לא היה שר התקשורת. היו



הרהורים וערעורים על התפיסה הזאת. אבל התפיסה המשפטית הקיימת והשלטת היא

התפיסה שגובשה בחוות הדעת של היועץ המשפטי. ששידורים לציבור נעשים במדינת

ישראל על פי חוק. כר משדרת רשות השידור. בר משדרת הטלוויזיה החינוכית. כר

משדרת תחנת גלי צה"ל את שידורי הרדיו שלה. על בסיס התפיסה הזאת הוצע לחוקק

את חוק הרשת השניה.

לכו כשהתעוררה שאלת השידורים במסגרת הערוץ השני

אי אפשר היה להינתק ולהתעלם מהתפיסה הזאת.

ב-30 בינואר 1986 היה סיכום ביו שר התקשורת דאז

לבין היועץ המשפטי לממשלה דאז. באותו סיכום נאמר: "משרד התקשורת מתכוון

לשדר החל ממאי השנה סיגנל שיכלול שקופית ומוסיקת רקע ויעביר את הסיגנל

באמצעות לוויין לממסרים באזורים אחרים. סוכם בינינו כי סיגנל זהיותר .

לשידור". כלומר זו ה י תה מעין "הצהרת בלפור" של שידורי הנסי ון. ב-30 בינואר

1986. ההסבר לסיכום הזה היה שצריך לתפוס את התדר לפני שמישהו אחר ישתלט

עלי ו.

לאחר מכו הובאה הצעת החוק לכנסת. וכר התחיל

התהליך. הסיגנל הפר לתמונות נעות. נוספו לזה צלילים. ובסופו של דבר הוקרנו

גם סרטים ושידורים רגילים.

בשנה שעברה. לקראת סוף אפריל 1987. למינהלת

ההקמה של הערוץ שני היתה תכנית לקיים שידורים ביום העצמאות. רשות השידור

נזעקה. ואז התקיימה הישיבה המפורסמת אצל היועץ המשפטי לממשלה. ב-1 במאי

1987. שבה השתתפו נציגי משרד התקשורת. רשות השידור ומשרד המשפטים. והיועץ

המשפטי לממשלה סיכם את הדיון בזכרו ו דברים שאני רואה לקרוא אותו. אחרי

המבוא נאמר נאמר בסעיף 1 ש"רשות השידור תשדר מכוח סמכותה על פי חוק רשות

השידור את שידורי הנסיון בערוץ השני בשעות המוקצות לפי הדיו לרשות

השידור". בסעיף 2 שהוא הסעיף החשוב נאמר: "שידורי הנסיון יקויימו בהתאם

להוראות חוק רשות השידור. על פי מתכונת של כמות ותכנים שתיעשה בעצה משותפת

בין רשות השידור לבין משרד התקשורת". אני מדגיש: "מתכונת של כמות ותכנים

שתיעשה בעצה משותפת בין רשות השידור לבין משרד התקשורת". ואכן. ככל שידוע

לנו. החל ב-1 במאי 1987 המתכונת של כמות ותכנים נעשתה משותפת ביו רשות י

השידור לבין משרד התקשורת. כר היה עד שלפני כמה חודשים הסתבר שיש חריקות

או בעיות בתקשורת או בהפעלה של זכרו ו הדברים הזה בין רשות השידור לביו

משרד התקשורת.

לפני שבועות אחדים התקיימה פגישה אצל היועץ

המשפטי לממשלה בעקבות התופעה הזאת. ובאותה ישיבה הועלו ההיבטים השונים של

הנושא. הסיכום היה שרשות השידור. משרד התקשורת והטלוויזיה החינוכית ייפגשו

יחד כדי למצוא דרר או לתאם סדרי פעולה. על בסיס אותו זכרו ו דברים מה-1

במאי 1987. בכר הסתיים הדיון. כר הסתכם ההיבט המשפטי של השאלה. לגבי ההיבט

המעשי, איך הדברים מתנהלים בין רשות השידור לבין משרד התקשורת, נשמע כאן

ונראה אם ניתן לעשות משהו.

ובכו האם יש שיתוף פעולה או איו שיתוף פעולה?

האם יש תיאום או איו תיאום? זאת הנקודה.

אמרתי שאין,

נשמע עכשיו את מר איש-הורביץ, מנכ"ל משרד

לא אחזור על דברים שנאמרו. אני רוצה להוסיף

שכתוצאה מעיכובים באישור חוק הרשת השניה נכנס

מי נהלת ההקמה שלנו למצב קצת לא נוה. כי היא הוקמה בהנחה שהחוק יאושר תוך

זמן קצר יותר. ותפקידה היה לתפוס את הערוץ ולהתחיל להתארגן ולהכין את כל

התכניות הדרושות. כדי שברגע שיינתן האות אכן תוקם הרשת השניה. היא נשארה

במצב של חוסר ודאות מבחינת לוח הזמנים. מצד אחד היא חייבת להמשיר ולשמור

על הגחלת. היא חייבת להמשיך ולבנות את ההיערכות. היא אינה יודעת אפילו

באיזה לוח זמנים זה צריך להיעשות, לכו היא עושה זאת בתנאים קשים. היא עושה

עבודה חשובה וקשה.

לגבי הדברים שנאמרו כאן. אכן כר קרה. היה סיכום

עם היועץ המשפטי לגבי המתכונת בתקופת הביניים. בחודשים האחרונות באמת היו

חריקות. וצרי ר לטפל בזה. היה חוסר ודאות אם הכנסת הזאת תספיק לאשר את חוק

הרשת השניה או לא. שמענו את דבריו של חבר-הכנסת גולדשטיין. אני מקווה שכן

יעשו זאת במהירות. אבל כולנו יודעים שהדברים אינם ודאיים. לכן חובה עלינו

למצוא פתרון לתקופת הביניים. כדי שבבוא היום אפשר יהיה לפעול.

באחרונה קיימנו מספר פגישות. קיימנו פגישה

משותפת עם רשות השידור אצל היועץ המשפטי לממשלה. סוכם שם שחובה למצוא

פתרון לבעיית הפיקוח הציבורי באמצעות רשות השידור. ואנחנו חייבים לעשות

זאת, כפי שניסח זאת היועץ המשפטי. "בעצה משותפת". לכן מינהלת ההקמה קיבלה

הנחיות לפעול בעצה משותפת עם רשות השידור. ואכן לאחר מכן נפגשנו יחד עם שר

החינוך שר התקשורת ויושב-ראש רשות השידור, והחלטנו להקים ועדה משותפת

שתמצא את הדרר לפעול יחד.

הכוונה שלנו. אני חושב שזאת כרגע הכוונה של כל

הצדדים. היא לפעול ולמצוא את הדרכים להפעיל מחדש את אותו פיקוח ציבורי

באמצעות רשות השידור. בתיאום עם הוועד המנהל. כנראה שיהיה צורר להקים איזו

ועדה מפקחת. על הדברים האלה אנחנו צריכים היום לבוא בדברים. כבר הוחל בזה,

אני רוצה לקוות שזה יימשך.

למינהלת ההקמה יש בעיה נוספת. בעיה תקציבית.

כתוצאה מהסיטואציה שנוצרה והזמן שהתארר. הנושא הזה לא תוקצב מראש. זה גם

כן קושי שצריך למצוא לו פתרון. אני חושב שלאחר שנחזיר על כנה את מערכת

התיאום והפיקוח הציבורי, נצטרר למצוא פתרון לבעיה התקציבית. נפגשנו גם עם

האוצר. בשלב זה מצאנו פתרונות חלקיים. קטנים. לתקופות ביניים. ייתכן

שנצטרר להשקיע בזה עוד מאמץ. חשוב לעשות זאת כדי שבבוא היום והחוק יאושר,

לא נעמוד בפני שוקת שבורה.

אתם יכולים לעשות דבר אחד. לאור הנסיון שיש לנו

עם המכרזים לטלוויזיה בכבלים, תכינו את המכרזים.

כדי שכאשר החוק יאושר לא יהיה צורר לחכות שנה וחצי.

זה מקובל.

האם כבר הוקמה הוועדה המשותפת?

החלטנו להקים ועדר, משותפת. היא עוד לא הוקמה.

הוחלט על כר בישיבה בהשתתפות שני השרים, יושב

ראש רשות השידור ואנשי משרד התקשורת.

היתה ישיבה לא חוקית. הזמינו אותי לישיבה שהיו

בה גם אנשים אחרים.



26.7.88

אני מבקש שיושב-ראש הרשות יפרט.

אדוני היושב-ראש. הדברים כאן מתנהלים בניחותא.

אבל לדעתי יושב-ראש הרשות הכניס עכשיו את הנימה הנכונה. צריך לדון לגופו

של ענין ולא לנסות לטאטא את הדברים אל מתחת לשטיח. אני מכיר את הנושא

מתחילתו. עוד לפני שמשרד התקשורת "התלבש" עליו. הייתי חבר ומרכז ועדת

קוברסקי. ועמדתי בענין הערוץ השני באה לביטוי גם בדו"ח של הוועדה. אינני

פטור מלומר שמה שקרה זה בדיוק ההיפר ממה שאמרה ועדת קוברסקי וממה שהתכוונו

לו מתכנני החוק שבמעט עמד להתקבל בכנסת. ועל זה אני מתריע. אני מכיר את

המצב בארצות אחרות שיש בהו ערוץ שני. בין מסחרי ובין ציבורי. שם זה נעשה

בדרר הנכונה. אינני מכיר שום מקום בעולם המערבי. בוודאי לא בגוש המזרחי.

גם לא בארצות-הברית. שמשרד ממשלתי שממונה על הצד הטכנולוגי של הפעלת

משדרים השתלט על הערוץ השני מבחינת התוכו. אני חושב שזה פסול מבחינה .

פוליטית. זה פסול מבחינה ציבורית. זה פסול מבחינת התפיסה העקרונית של

תקשורת בעולם המערבי. אני יודע את המצב. אני עוסק בזה במישור ההשוואתי לא

מהיום. ואני יכול לומר שזה לא קיים בשום מקום בעולם.

חבר-הכנסת גולדשטיין השתמש דרר אגב במלים "סיפוח

זוחל". בגלל המצב שנוצר. לאחר שהדו"ח של ועדת קוברסקי היה מונח במגירה שש

או שבע שנים. ולאחר שהנושא הועלה בכנסת באמצעות הצעת החוק הפרטית של חברי

הכנסת רייסר וגולדשטיין - הכנסת התחילה לפעול בנושא בצורה שצר יר היה

לפעול. אבל היום יש מצב שהוא בניגוד להצעת החוק שכמעט התקבלה בכנסת

ובניגוד לכל תפיסה אידי ולוגית. ציבורית ופוליטית נכונה. רשות השידור נקלעה

שלא בטובתה למצב שהיא תהיה הגוף שישמש עלה התאנה למצב הזה. ועל כר אנחנו

מתריעים. איננו מוכנים להיות עלה התאנה למצב הזה. אנחנו מוכנים לומר מחר:

ברור שפטרני.

המצב היום הוא בלתי נסבל. במשר חודשים רבים

פנינו ליועץ המשפטי לממשלה והתרענו על המצב בשטח. למעשה, לא להלכה. היום

ממונה משרד התקשורת. בראשות שר התקשורת. על השידורים בערוץ השני מבחינת

התכנים. אני מאד מכבד את מנכ"ל הרשות לשעבר, מר יצחק לבני, שיושב פה, אבל

עצם ישיבתו כאן מראה שבמשרד התקשורת יש יועץ מכובד מסוגו שממונה על מה

שאנחנו היינו צריכים להיות ממונים, על התכנים. זה מצב בלתי נסבל. היום יש י

שידורים בערוץ השני שמבחינת התכנים אחראי להם שר התקשורת, באמצעות יצחק

לבני ובאמצעות אורו טוקטלי. על זה אנחנו מתריעים, ולכו אנחנו יושבים פה.

חבר-הכנסת גולדשטייו אמר שאיו שום הגיון ואין גם

שום רצון להעמיד את הערוץ השני תחת פיקוח של

רשות השידור. כלומר מבחינת חוק הרשת השניה שהכנסת הזאת דנה בו והכנסת הבאה

תמשיך לדון בו, רשות השידור היא מעין גוף מוקצה מחמת מיאוס לצורר הענין

הזה, אין לנו דריסת רגל בערוץ השני. להבדיל מהטלוויזיה הלימודית ולהבדיל

ממשרד התקשורת, רשות השידור והערוץ השני לא הולכים ביוקר. זאת התפיסה

הפוליטית. זאת התפיסה הציבורית שמנחה את מי שעד עכשיו טיפל בניסוח הצעת

חוק הרשת השניה.

אולי באמת יש בזה הגיון? אם מדובר בערוץ מתחרה.

מה לנו ולערוץ הזה? אז שיניחו לנו ויתנו לנו לחיות בערוץ שלנו, שגם בו יש

לנו רק "זנב" ולא ערוץ מלא. כפי שניתן היה לצפות ממי שמתכנן תחרות הוגנת

בין שני ערוצים, אבל לצורר שידורים פירטי ים - רשות השידור בסדר. כדי לשמש

כסות למעשים הנוגדים את החוק - רשות השידור בסדר. כדי לשמש עלה תאנה

לשידורים בלתי מתקבלים על הדעת, שבינם לבין חוק רשות השידור אין ולא כלום

- רשות השידור בסדר, פונים אליה, מבקשים ממנה,



אבל יש גבול לציניות. אחת מן השתים: או שאנחנו

לא פסולים לשדר בערוץ השני. ואז אנחנו יכולים להיות בין אלה שישתלבו בו

בבוא היום. או שאנחנו אפריורי פסולים. אז מה רוצים מאתנו עכשיו?

באשר החלו שידורי הנסיון או השידורים הניקראים

שידורי נסיון בערוץ השני. יכול היה האדם הסביר להבין שמדובר בשידורי נסיון

טכניים. איש לא העלה על הדעת שמדובר בשידורי נסיון תכניים. מה מנסים שם?

אם הכוונה היא לנסיון לעבור על החוק. אז באמת הנסיון הזה עולה יפה. זו

הצלחה בלתי רגילה. למעלה משנה משדרים שידורים בלתי חוקיים וקוראים לזה

נסיון. מה ההבדל בין התחנה הזאת לבין תחנת כבלים שהמדינה נלחמת נגדה? האם

אנחנו. רשות השידור. חותמת כשרות לנסיון לעבור על החוק? והכל נעשה בשקופית

שידורי נסיון של משרד התקשורת ורשות השידור.

הדבר הזה לא יעלה על הדעת. לא מבחינה ציבורית.

לא מבחינה משפטית. לא מבחינה מינהלית. ואני מתכוון למי נהל תקיו, וגם לא

מבחינה מוסרית. יש באו דו-ערכיות, יש כאן דו-פרצופיות. משחק לא נאה ולא

יאה. ועוד באים אלינו בטענות. באיזו זכות באים אלינו בטענות?

יש במדינת ישראל, נכוו לרגע זה. שני גופים

רשות השידור והטלוויזיה החינוכית. איו עדייו

גוף שלישי. רק שני הגופים האלה. על פי החוק הקיים עד לרגע זה. רשאים לשדר.

יתנו להם לשדר - טוב. לא יתנו להם לשדר - לא צריך. אין שום צורר ב "שדכנים יי

ואין שום צורך למצוא קומבינציות כדי לאפשר שידורים לגוף שאיו לו רשות

לשדר.

המשדרים הם של משרד התקשורת. גם המשדרים שלנו הם

של משרד התקשורת. אז מה? האם משרד התקשורת מתערב אצלנו בתכנים? על פי אותו

הגיון שמדברים בו על הערוץ השני. רשאי מחר משרד התקשורת להקים צוות דומה

לזה שמטפל בערוץ השני. שיאמר לנו גם מה לעשות בנושא התכנים בערוץ הראשון.

האם זה מתקבל על הדעת?

אינני אומר את הדברים האלה כדי חלילה לפגוע

במשרד התקשורת. כבודו במקומו מונח. יש לו אמביציות. יש לו רספירציות. מותר

שיהיו לו. השאלה אם החוק מתיר לו. אינני חושב שיש איזה גוף ציבורי במדינה

הזאת שתפקידו לחפש דרכים איך לעקוף את החוק, איר להערים על החוק, איר

ליצור מצב שהוא על גבול החוק, ובלבד שהוא יתקיים. אם המחיר של שידורי

הנסיון התכניים בערוץ השני הוא עשיית צחוק מהחוק. מוטב שהנסיון הזה יופסק

מיד. ואני אינני מתנגד לערוץ שני, אני בהחלט בעד ערוץ שני. אני מתנגד

לערוץ שני כזה. תחרות - בתנאי שתהיה תחרות הוגנת ושווה. ולא בלתי הוגנת

ובלתי שווה. כאשר לצד אחד הכל מותר ולצד השני הכל אסור. אם לנו אסורה

דריסת רגל בערוץ השני, אז היא אסורה בכלל, ולא רק בתקופת הנסיון, ואחר כך

יגידו לנו לצאת משם. האם זה הגון?

חוץ מזה מדינת ישראל צריכה להחליט מה היא רוצה

שני ערוצים ושלוש תחנות, שלוש תחנות וערוץ אחד, מי משדר

מתי. כמה ולמה. האם מישהו פעם חשב על זה? האם בערוץ הראשוו הכל כבר בסדר?

האם שם כבר יש הגיון? אני תמיד חוזר ואומר. יש לי דו-שיח ממושר עם

מר יעקב לורברבוים. יש לנו שפה משותפת בענין הזה: לרשות השידור יש תקציב

גדול, יש לה כוח אדם גדול. יש לה ציוד, אולפנים; איו לה זמו שידור.

לטלוויזיה הלימודית יש הרבה מאד זמו שידור, אבל אין לה תקציב גדול. אין לה

מספיק עובדים, אין לה מספיק ציוד. ועכשיו מדברים על ערוץ שלישי שיהיו בו

בתקופת הנסיון שלושה שותפים. הרי בערוץ הראשון יש כבר שלושה שותפים:

הטלוויזיה הלימודית, הטלוויזיה בערבית והטלוויזיה בעברית. איזה מין ערוצים

אלה? איזו מין תחרות תהיה כאו? מי מתחרה במי ועל מה?



יש לי רושם שהטיפול בכל הנושא הזה נעשה בחפזון.

בלי מחשבה יתרה, בלי ללמוד לקחים מן העבר, בלי תכנון לגבי העתיד. ואני

חושש מאד שאם נמשיך בריצת האמוק הזאת לקראת ערוץ שני בכל מחיר, אפילו

במחיר זלזול בחוק, זו תהיה בכיה לדורות. איו שום צורר בחפזון הזה. שום דבר

לא קרה. הייתי מבין אילו תקופת שידורי הנסיון היתה מנוצלת לפיתוח טכני.

אנחנו צריכים את התמונה כדי לפתח את המשדרים, כדי להרחיב

את רשת הקליטה. אבל בענין הזה. שהוא מתפקידו של משרד התקשורת. משרד

התקשורת לא עשה דבר. מה הוא כ ו עשה? בתכנים הוא עשה הרבה, בנושא הטכני הוא

לא עשה דבר. מדובר על ערוץ שלא בכל הארץ קולטים אותו. בקושי קולטים אותן

במרכז הארץ. מבחינה זו חלק ניכר מהשידורים האלה הם שידורי סרק. וכל

הוויכוח כאן הוא ויכוח סרק.

לכו אני אומר שרשות השידור אינה יכולה להרשות

לעצמה שיעשו בה שימוש בלתי חוקי כדי לבצע שידור בלתי חוקי. אנחנו לא

צריכים להיות חותמת הכשרות למעשים לא חוקיים. כאשר אין לנו ולא יכולה

להיות לנו שום שליטה על מה שמשודר בערוץ השני. והנסיון המר מוכיח זאת.

כיסי נו. אבל זה לא הלר.

או שתתנו לנו או לטלוויזיה

הלימודית לשדר שם שידורי נסיוו תכניים. ובזה אנחנו יכולים לתרום. ותניחו

למשרד התקשורת לטפל בעני נים הטכניים שבהם הוא לא עשה עד היום שום דבר, או

שתניחו לנו. אנחנו לא נסכים שיימשכו השידורים האלה - שאין שום הבדל בינם

לבין השידורים של תחנות בלתי חוקיות - בחסות רשות השידור שכביכול הופכת את

השידורים האלה לחוקי ים.

הגיע הזמו להסיר את המסיכות ולשים את הדברים על

השולחן כמות שהם. אני אומר את הדברים האלה ברוח טובה, לא מתור כוונה לקנטר

או להרגיז מישהו. כל מה שאמרתי אלו עובדות. אינני מאמי ו שהבעיה הזאת תיפתר

ליד השולחן הזה, אבל אני שמח שהנושא עלה כדי שגם הוועדה הזאת תדע בדיוק

במה מדובר. מדובר בנסיון להפוך דבר זמני לדבר קבוע בצורה שבינה לבין רוח

החוק אין ולא כלום, אלא ההיפר הגמור מזה.

אני מתחיל לשאול את עצמי מה נקרא רוח טובה.

אתה אומר שצריך להסיר את המסיכות כאילו כולם

מעמידים פנים. הרי הדברים נאמרים פה בצורה הגלויה ביותר. לא מסתירים דבר.

הכוונה היא להסיר את המסיכה מעל שידורי הנסיון.

איזה נסיון זה?

מהדברים של מר פורת עלול להתקבל הרושם כאילו כל

שידורי הנסיון היום הם בלתי חוקיים. אינני חושב

שהוא מתכוון לזה. ואם כן - אני רוצה להגיב על זה. שידורי הנסיו ן שנעשים

במסגרת זכרון הדברים מה-1 במאי 1987 נעשים במסגרת החוק. שידורי הנסיון

שנעשים שלא במסגרת זכרון הדברים הם באמת שידורים שלא צריכים להיעשות.

אבל הם נעשים שלא בהתאם לאותו זכרון דברים.

זאת הכוונה.

אני רוצה שהדברים יהיו מדוייקים. כאשר שידורי

הנסיון נעשים במסגרת זכרון הדברים מה-1 במאי

1987. אי אפשר לומר עליהם שהם בלתי חוקיים. אם מר פורת מתכוון לכר. אני

מבקש להבהיר זאת.

כעורך-דין של הרשות אני רוצה להגיד למה התכוון

מר פורת מבחינה משפטית. הוא מתכוון לכר שזכרון

הדברים אינו מתבצע הלבה למטשה. ההלכה יפה. המעשה הפוך להלכה.

אני קורא בזכרון הדברים מ-1 במאי 1987. בסעיף 1

כתוב שרשות השידור תשדר מכוח סמכותה על פי חוק

רשות השידור. התשכ"ה-1965. את שידורי הנסיון בערוץ השני בשעות המוקצות לפי

הדין לרשות השידור.

רשות השידור לא משדרת שום דבר בערוץ השני.

בסעיף 2 כתוב! שידורי הנסיון יקויימו בהתאם

להוראות חוק רשות השידור. התשכ"ה-1965. על פי

מתכונת של כמות ותכנים שתיעשה בעצה משותפת בין רשות השידור לבין משרד

התקשורת.

אבל זה לא מתקיים.

אני מבין שאין שום עצה משותפת ואין שום תיאום.

במובן הזה זה לא תקין.

על זה אנחנו מתריעים.

י. לבני; אין שום ספק שהדרר התקינה היתה אילו הערוץ השני

היה מתקיים על בסיס של חוק הרשת השניה. החוק הזה

שלא בטובתנו איננו קיים עדיין. אם כי הוא עבר את הקריאה הראשונה. אנחנו

יודעים מה נאמר בו.

באין חוק מיוחד לערוץ השני. החוק היחיד שמאפשר

לערוץ השני לפעול הוא חוק רשות השידור. שבמסגרתו פועל ארגון שבצדק רואה את

עצמו כמתחרה עתידי. ולכן גם היום אין לו סיבה להתלהב מאד מהצלחות אפשריות

של הערוץ השני. ובכן מה לעשות במצב כזה שעדיין אין חוק לערו ץ השני. והחוק

היחיד שמאפשר לערוץ השני הניסויי לפעול הוא חוק רשות השידור שבמסגרתו

פועלת רשות השידור שעשויה לראות עצמה כמתחרה? תשובה לכר נתן היועץ המשפטי.

שלא כדעתו של מנכייל רשות השידור. הוא כן דרש לקבוע מסגרת חוקית מחייבת.

איננו רוצים את כל הענין הזה. היועץ המשפטי.

לממשלה קבע שכך צריך להיות גם אם לא רוצים בזה.

זה לא נכון.

והוא הציע נוסחה איך הדבר הזה ייעשה. והנוסחה

שבאה שוב לידי ביטוי גם בפגישה הבאה שהתקיימה

אתו היא שהערוץ השני חייב לפעול במסגרת חוק רשות השידור. על פי הנחיות

רשות השידור, מכל בחינה. עם זאת, כפי שניסח זאת היועץ המשפטי לממשלה. הדבר

ייעשה "בעצה משותפת יי. כלומר בצורה שבה רשות השידור והגורמים מצדה שמטפלים

בענין הזה יגלו רצון טוב. יפעלו לא בצורה שפועל ארגון מתחרה או ארגון

שרוצה למנוע. אלא מתור רצון לקיים את הענין אבל במסגרת חוק רשות השידור

והכללים של רשות השידור.

במשר הזמן שהיחסים האלה קיימים היתה תקופה שבה

היתה מידה סבירה של שילוב שני הדברים. בחודשים האחרונים זה לא מתקיים.



לדעתי חייבים למצוא דרר וניתן למצוא דרך לקי ים

את הדבר, במסגרת שני הנתונים האלה, כלומר במסגרת חוק רשות השידור, ובלי

ליצור מצב של התנכלות. יש דרכים לכר, הן התבררו בפגישה אצל היו עץ המשפטי

לממשלה, הדרכים הו שתים, ואולי ידונו עליהן בקרוב הן בתור רשות השידור והן

אתנו. הדרר האחת היא הקמת מסגרת ברשות השידור שתעסוק בפיקוח הזה, שתהיה לה

יכולת לגלות רצון טוב ועם זאת לשמור על יעילותה, מדובר על הקמת ועדה

מתאמת- מפקחת- כל מה שרשות השידור תרצה, לי אישית אין שום ספק שאסור לערוץ

השני לפעול אלא במסגרת הנחיות של ועדה כזאת, או אנשים מתחום הביצוע

רשות השידור, כפי שייקבע, והיא תעמוד לחלוטין לפיקוחה ותפעל לפי הנחיותיה,

אינני מאמין בערוץ של משרד התקשורת, גם כשהוא זמני וניסויי, ואינני מאמין

שבמדינה דמוקרטית מותר לפעול שלא במסגרת חוקית, עם כל הקשיים שבענין הזה,

אינני משנה את עמדותי. זו היתה עמדתי תמיד, והיא תישאר כזאת, אני מקווה

שגם רשות השידור מצדה תגלה אותה מידה של רצון טוב שבלעדיו קשה לפעול במצב

המסובך הזה של תחרות עתידית וצורך בהווה לפקח ולהנחות.

יש גם דרר שניה, הצעתי אותה בשיחות עם יושב-ראש

הרשות ועם מנכ"ל הרשות. זו הצעה שמביאה בחשבון גם חלק מהבעיות שמר פורת

הזכיר היום. גם מבחינה זו לא שיניתי את עמדתי, למרות שכבר שנים רבות אינני

נמצא ברשות השידור. זכורות לי הבעיות שמר פורת הזכיר. באמת לא יעלה על

הדעת שכאשר בעתיד יהיה ערוץ שני רשות השידור תשדר רק משמונה בערב עד שתים

עשרה בלילה, ואילו הערוץ השני ישדר משש בבוקר עד שתים-עשרה בלילה, זה

דבר לא סביר. כר אי אפשר יהיה לנהל את הענין. אמרתי זאת גם לשר התקשורת

לשעבר אמנון רובינשטיין,

במסגרת ההנחה הזאת וגם מתוך הצורך לקיים רצון

טוב, ומתוך רצון שלכולם תהיה סיבה טובה לעבוד יחד - הצעתי שתימצא דרך

להגדיל את מספר שעות השידור, היום משדרים משעה שש וחצי עד עשר וחצי. הצעתי

שתהיה הרחבה, ושהיא תיעשה כמובן עם רשות השידור ועם הטלוויזיה הלימודית.

שתקום ועדה שתקבע דרר פרקטית איך הדבר הזה יתבצע. אני חושב שמר הראל קיבל

את זה ברצון רב, למר פורת היו היסוסים, אני מקווה שהוא יתגבר עליהם.

בכוחות משותפים ננסה לשכנע שהעני ן הזה כדאי לכולם, ואז הציבור יקבל שירות

בהיקף רחב יותר מאשר היום. אולי על הבסיס של האינטרסים המשותפים, שמבוססים

גם על האינטרס הציבורי, יתגלה גם רצון טוב שלא תמיד התגלה עד היום מצד מי

שאמור לפקח ברשות השידור, אנחנו מצדנו בפירוש נרצה לעמוד לפיקוח כזה. וכר

הענין יפעל. אם זה לא ייעשה, מי שיינזק זה הציבור.

אינני רוצה להיכנס לשאלה מה מספר שעות השידור

שיהיו בעתיד לערוצים כאלה ואחרים. זה ענינה של הכנסת. אבל נדמה לי שיש גם

מידה לא מבוטלת של אמת בהקשר שקשר מנכ"ל רשות השידור את הענין עם

הטלוויזיה הלימודית. תיאורטית המצב הנכון היה אמור להיות בוצב שבו אם

הטלוויזיה הלימודית מקבלת קונצסיה בערוץ השני שהטלוויזיה הלימודית גם היא

תתן תמורה מצדה. אני אומר זאת באופן גלוי, כיוון שאני לא צד בענין.

כיוון שאתה לא צד אולי אינו צריך להגיד את זה.

אנימניח שבעתיד, אם לטלוויזיה הלימודית תהיה

קונצסיה בערוץ השני. היא מצדה תתן תמורה כלשהי

לרשות השידור בערוץ הקיים. הראשון, כלומר שתהיה מעין עיסקת חבילה מבחינה

זו. זה מה שההגיון מחייב. זו אחת האפשרויות שלפיה אולי כולם יבואו לידי

סיפוק צרכיהם. ולא נריב כל הזמן.

אינני רוצה להיכנס לנושא של חלוקת הטלוויזיה

החינוכית ביו רשות השידור לביו הערוץ השני. אולי

גם ביו הערוץ השלישי. כבר עשו חלוב,ה של דברים. אנחנו עוד לא קיבלנו את

החלק שלנו בערוץ השני. אז בבקשה. כל אחד ישב במקומו וישמור את העצות שלו

לענינו. אני מציע שנמקד את הדיון בנושא הספציפי. ואל נפתור את בעיות

התקשורת במדינת ישראל. זה לא הנושא.

קודם כל. לפי דעתי אף אחד אינו רוצה לסגור את

שידורי הנסיון. שנית. יש הסכמה וצריכה להיות הסכמה שמה שהחליט היועץ

המשפטי לממשלה בזכרו ו הדברים שלו צריך להיות מקובל עלינו וצריך לבצע זאת.

הוא אמר בצורה ברורה ששתי הרשויות הרשאיות לשדר היום על פי החוק הו רשות

השידור והטלוויזיה החינוכית. מבחינת התכנים. הפיקוח על מה שמשודר הוא על

שני הגופים הללו. כיוון שמשרד התקשורת הוא המפעיל. מומלץ להקים גוף מתאם

של שלושת הגופים הללו.

אנחנו ממליצים לקיים את ההחלטה הזאת ברוח הדברים

של היועץ המשפטי לממשלה. והתיאום בינינו לבין רשות השידור מבחינת התכנים.

שעות השידור וגיוס כל האמצעים. ייעשה בתיאום מלא עם משרד התקשורת. אלה

הדברים. ומקובלים עלי דבריו של מר לבני.חוץ מאשר החלק השני שלא היה שייך.

אני חושש מאד מביטויים כמו גוף מתאם או ועדה

מתאמת. אני אפילו חושש מהביטוי "בעצה משותפת".

ואני חושב שצריך לפנות ליועץ המשפטי ולבקש הבהרה למה הוא התכוון כשאמר

זאת. כי באיזה שהוא מקום זה מעמיד את משרד התקשורת על בסיס של שוויון עם

רשות השידור. ולא היא. לא זאת היתה כוונתו.

זה מה שהוא אמר.

אם זאת היתה כוונתו. אז אנחנו נמצאים על מגרש

אחר לגמרי. לדעתי לא זו היתה כוונתו. בעצה

משותפת - בבקשה. נתתי עצה. באפריל. כשנגמר התקציב של משרד התקשורת לנושא

השידורים. ולנו נגמרו השידורים החוזרים במחסנים. הודעתי בארבעה או בחמשה

מכתבים למינהלת הערוץ השני שאינני מאשר את השידורים שלהם. מדוע? מפני שהם

ניסו לשדר בסיטונות שידורי הסברה של ממשלת צרפת ושל ממשלת ארצות-הברית.

ולפי מיטב הערכתי ושיפוטי. מבחינת התכנים הם עוברים יום יום על חוק רשות

השידור. למשל. כשרשות השידור עושה מאמצים עצומים לא לתת פרסומת חינם

לגופים. שידר הערוץ השני ב-14 בחודש. במוצאי שבת. סרט של חצי שעה. פרסומת

לסרטי סטלונה. בערב ט' באב שידר הערוץ השני דרמה אמריקנית שהגיבור שלה היה

כומר בפטיסטי. אפשר היה לדחות את זה ליום אחר. אלה קוריוזים. הערוץ השני

חתכנו עכשיו לרכוש את סדרות "פנורמה" ו-60 דקות" מחוץ-לארץ. אלה שידורים

חדשותיים אקטואליים שחייב להיות עליהם פיקוח ציבורי. לא פעם אלה שידורים

אנטי-ישראליים.

אני חושב שהדבר הראשון שדורש הבהרה הוא מה פירוש

"בעצה משותפת". אם נאמר "בעצה משותפת". זה לא מעמיד את משרד התקשורת ואת

רשות השידור על אותו בסיס. כי הממונה על השידורים במדינת ישראל הוא הוועד

המנהל של רשות השידור. או רשות השידור.

לפי דעתי הגוף היחיד היום במדינת ישראל שיכול

לשדר שידורים שהם חיוניים מבחינה ממלכתית ולאומית זאת הטלוויזיה הישראלית.

לא חסרות דוגמאות. אתו שתים. בתחום האקטואליה. במשר שנים מופעל עלינו לחץ.

ועכשיו. בתקופת האינתיפאדה, יש לזה חשיבות דרמטית הרבה יותר. לשדר חדשות

באנגלית. היינו יכולים לעשות את זה בערוץ השני. אנחנו. ולא שום גוף אחר.



נושא אחר שחוזר ועולה במשך שנים. והטענה היא מוצדקת. הוא הדרישה לשדר

לציבור הדתי שידורים חוזרים. למשל של תכניות כמו "סיבה למסיבה". היינו

יכולים לעשות את זה בערוץ שני.

לא יכול להיות מצב שאנחנו נחליט בוועדה מה יהיה

לוח המשדרים. שום דבר לא מנוהל בצורה כזאת. שום דבר לא יכול להתנהל בצורה

כזאת. ואני מזהיר את חברי הוועדה מהקמת איזו ועדה אמורפית שתנהל את

הענינים. זה צריך להיות נתון בידי ההיררכיה של רשות השידור.

אני מציעה שהסיכום שלנו יהיה שתקום ועדה.

ועדה נוספת תהיה כמו הוועדה לעניו הרשת השניה.

אני רוצה להתייחס בקצרה לשני דברים. קודם כל.

לנושא הטכני שהועלה פה. אני רוצה להודיע כאן

באופו האחראי ביותר שמשרד התקשורת מקדיש במקביל זמו ומשאבים כדי לפתח את .

התשתית הטכנית. היום השידורים נקלטים לא רק במרכז הארץ. אלא גם בבאר-שבע

וגם בצפון הארץ. בקריות. זה בהחלט לא מה שאנחנו רוצים. אבל זה לא רק מרכז

הארץ.

לגופם של הדברים. מקובל עלינו לפעול במסגרת

ההחלטה של היועץ המשפטי לממשלה מה-1 במאי 1987, שבה מדובר על מתכונת של

כמות ותכנים שתיעשה בעצה משותפת. ואנחנו מבינים שהיועץ המשפטי קבע שבהנחה

שהדברים נעשים בצורה הזאת, השידורים הם חוקיים. ובכו אנחנו רוצים לפעול

בצורה הזאת. על פי ההנחיות האלה. כדי שהשידורים יהיו חוקיים. ברור לנו

שהחוק הקיים היום הוא חוק רשות השידור. ואנחנו מוכנים לקבל את מרותם של

המוסדות הציבוריים של רשות השידור. וגם בהעדרם של מוסדות ציבוריים ברשות

השידור, החל ב-1 במאי 1987 עד מרס 1988 היתה מתכונת של התייעצות קבועה

ושוטפת ורצופה. היה שיתוף פעולה. והדברים פעלו. אכן היתה תקופה מסויימת

שבה כנראה אנשי רשות השידור החליטו, כפי ששמענו כאן, שזה לא על פי האינטרס

שלהם. ואני בהחלט יכול להבין את הדברים מזווית הראיה שלהם. אבל מאחר שכעת

יש מוסדות ציבוריים, פנינו אליהם מיד עם כינונם כדי להפעיל את הסיכום ואת

ההחלטות של היועץ המשפטי לממשלה.

אנחנו בהחלט חושבים שבדיון עניני אפשר להגיע לזה

שיוקצה זמו שידור לטלוויזיה הישראלית ולטלוויזיה החינוכית. ואפשר לפתור

שורה ארוכה של בעיות עניניות. כמו למשל חדשות באנגלית שאנחנו לא מתיימרים

לעסוק בזה. או שידורים חוזרים לציבור הדתי ונושאים אחרים.

עם זאת אנחנו חושבים שצריך להתייחס התייחסות

ענינית וציבורית לרעיונות שעולים מהכיווו שלנו, ולא לפסול אותם פסילה

טוטלית מפני שהם באים מהכיוון שלנו. אנחנו משוכנעים שאפשר לפעול במסגרת

הנוכחית. לא שאנחנו שמחים על כר. אם אפשר היה למצוא פתרון משפטי אחר היינו

בוודאי רוצים בזה. אם חוק הרשת השניה היה עובר היינו בוודאי שמחים. אבל

במצב המשפטי הנוכחי אנחנו מוכנים ורואים לעצמנו חובה להמשיך ולפעול בתנאים

הקשים הנוכחיים,

אני רוצה לסכם את הדיון. לא באנו להחליט לסגור

את שידורי הערוץ השני. למרות שנאמר פה על-ידי

כמה חברים שהם משדרים באופו בלתי חוקי בעליל.

זאת השאלה.

התפתחות הענין מהקרנת שקופיות למה שקורה עכשיו

יוצרת מצב חדש בכלל. זה גורם חדש. עצמאי. שאומר

שהוא כפוף לרשות השידור. אבל למעשה לא מקיים מגעים עם רשות השידור

ומוסדותיה.

יותר מזה: גם אם החוק היה מתקבל. הם לא משדרים.

נוצר פה מצב שמסבר את הסיטואציה. זה גורם שפועל

בשטח, יוזם דברים. משדר דברים חשובים. הוא לא

עושה הפקה עצמית. אבל הוא הופר להיות גורם. השאלה היא איר העבודה של הגורם

הזה מתיישבת עם החוק. החוק היחיד במדינת ישראל הקובע בעניני שידורים הוא

חוק רשות השידור. האם הגורם הזה כפוף לחוק רשות השידור. למוסדות רשות

השידור. או שהוא פועל בשטח באופו עצמאי ומנהל את הענינים על פי שיקוליו

וטעמו? בהחלט יש פה מצב משובש. אני משוכנע בזה.

הניסוח של היועץ המשפטי צריך לקבל הבהרה, מה זאת

אומרת "בעצה משותפת". האם עומדים כאן שני גופים מקבילים שלכל אחד יש מעמד

משבטי שווה ואם מגיעים ביניהם להסכמות ולפשרות? בשיחה הזאת עלתה בעיה

מורכבת ביותר. ועל היועץ המשפטי להבהיר את הנושא הזה ולהגיד מה זה "בעצה

משותפת". מה זאת אומרת שהגורם הזה כפוף לרשות ועובד במסגרת חוק רשות

השידור? האם מוסדות רשות השידור הם מעל למינהלת הערוץ השני או לא? את כל

הענינים האלה אתם צריכים להבהיר במסגרת המגעים המשותפים שלהם. שמחתי לשמוע

בראשית הישלבה שמתקיימות פגישות ויש מגעים כדי להגיע לאיזה פתרון.

יושב-ראש הרשות הכחיש את זה.

לא הכחשתי. אמרתי שהיתה ישיבה לא רשמית.

, האם לא היו ישיבות נוספות?

היו ישיבות והיו פגישות. אמרתי שהישיבה ההיא

היתה לא רשמית. זכותי להיפגש עם כל אחד. לדבר

עם כל אחד. ליזום כל דבר.

בסיכום של היועץ המשפטי נאמר ששידורי הנסיון

יקויימו בהתאם להוראות חוק רשות השידור. על פי

מתכונת של כמות ותכנים שתיעשה בעצה משותפת עם רשות השידור. חוץ מלים

שנותנות איזה מושג כללי. מה זה אומר? צריך להיכנס לענין הזה ביתר פירוט

ולקבוע שהדברים ייעשו בהסכמה או לפחות על פי כללים שיחייבו את הצדדים.

יותר מזה אינני יכול לסכם. לא אציע לסגור את

הערוץ השני.כי לא עולה על דעתי דבר כזה. מצד שני גם לא אציע שאנחנו נמליץ

לתת לו מעמד בלתי תלוי. היום חוק רשות השידור מחייב. אני ממליץ. ואני חושב

שזה על דעת כל הוועדה. שהמגעים שצריכים להתקיים יתקיימו באמת ביתר

אינטנסיביות, ו שתימצא הדרר לקיים את השידורים על דעת כל הגורמים. על דעת

הנהלת רשות השידור ומשרד התקשורת. ומהיועץ המשפטי אנחנו מבקשים לפרש מה

זאת אומרת "בעצה משותפת". כדי שהדברים יהיו ברורים.

הדברים של יצחק לבני הם בסיס לשיחות.

אדרבה. בבקשה.

אני מבין שזאת הישיבה האחרונה של ועדת החינוך

והתרבות שמנהל חבר-הכנסת נחמן רז. ואני רוצה

לומר כמה מלים. אני אמנם מייצג כאן את רשות הדיבור. אבל במקרה זה אני מדבי

בשם בולם.

לא תמיד אנחנו אוהבים לבוא לישיבות של ועדות

הכנסת. כי לא נעים לשמוע טענות וביקורת. הוועדה היחידה שאהבנו לבוא אליה .

היא ועדת החינוך. וזאת בעיקר בגלל חברי הוועדה ויושב-ראש הוועדה. הדרר

הנעימה שבה ניהל את הישיבות. הדרר הענינית. ההגיונית. ההגונה. עזרה לנו

הרבה מאד במרוצת השנים הללו. תמיד ראינו בנחמו ידיד גדול. ידיד טוב של

רשות השידור. ואני חושב שבנושאי החינוך והתרבות הבית הזה מפסיד אדם שאנחנו

נחסר אותו.

אני מקווה שמח שמחוץ לבית הזה עוד נשמע עליו. על

פועליו ומפעליו. ואנחנו נישאר נאמנים לו כפי שהוא היה נאמו לנו כל השנים.

אנחנו אוהבים אותר. נחמו. ו נתגעגע אליר.

תודה רבה. אני רוצה להגיד שהיה לי תמיד נעים

לעבוד אתכם. למרות שהנושאים שדנו בהם היו תמיד

נושאים שנויים במחלוקת. נושאים קשים. תמיד היו ביקורות וטענות. זה רק

מוכיח עד כמה אתם חשובים. איזה מעמד יש לכם. איזה ביקוש יש לכם ואיזו

רגישות יש סביבכם בציבור.

אני מקווה שבאמת תצליחו. גם בנושא שדיברנו עליו

היום. שענינו הוא שלבי לידה של דבר חדש. של שידורים. של פיתוח הנושא של

שידורי טלוויזיה לציבור הרחב. אני מקווה שתצליחו לצאת מזה בשלום כדי שבאמת

תהיה לנו טלוויזיה טובה. שידורים טובים ורשות שידור טובה. אינני אומר שהיא

רעה. אבל שהיא תהיה יותר טובה. אבל אנא. תעשו את זה ברוח הרצון הטוב שלנו

כוועדת החינוך. ואני אומר זאת בשם כל חברי הוועדה.

אני מודה לכם על הדברים החמים והנעימים. תודה

לכולכם. הישיבה נעולה.

הישיבה נסתיימה בשעה 10.40.