הכנסת האחת-עשרה

מושב רביעי



נוסח יא מתוקן



פרוטוקול מסי 312

מישיבת ועדת החינוך והתרבות

יום רביעי, ט"ז בסיוון התשמ"ח, 1.6.88, שעה 09.00.

חברי הוועדה; נ. רז - היו"ר

פ. גולדשטיין

א. סרטני

מוזמנים; ש. שושני - מנכ"ל משרד הוזינוך והתרבות

א. שיינפלד - ראש האגף לחינוך התיישבותי

מ. קפלן - מנהל מחוז הדרום

ח. שוחט - מפקח באגף לחינוך התיישבותי

י. רוזן - מזכ"ל ארגון המועצות האזוריות

א. אורן - יו"ר המועצה האזורית ספיר

ש. עובדיה - מנהל ביה"ס שיטין, מרכז ספיר

זי. קנור - מזכיר מועצת הערבה ומנהל מחלקת

החינוך במועצה

ק. שרון - מנהל המתנ"ס, מועצה אזורית ערבה

מ. שמיר - ראש המועצה האזורית תמר

ב. נסים - משרד החינוך והתרבות

מזכירת הוועדה; ד. פלר

רשמה; מ. כהן

ו

סדר-היום; שאילתות;

מערכת החינוך בערבה (הצעה לסדר-היום של חבר-הכנסת נ. רז),



שאילתות

אני פותח את ישיבת הוועדה שזומנה לדיון על הצעה

לסדר היום שלי, שהועלתה במליאת הכנסת ב-2.3.88, בנושא מערכת החינוך בערבה,

והועברה לוועדה. נמצאים בה כל הגורמים הנוגעים בדבר, נציגי משרד החינוך,

אנשי הערבה והשלטון המקומי. אבל נתחיל בשאילתות.

בעתון "כל בו". מקומון של חיפה, התפרסמה כתבה

שלפיה תבוטל המגמה לכימיה בבית-הספר בסמ"ת. הנימוקים המפורטים בכתבה הם

שאין די נרשמים למגמה הזאת. וכן שבחטיבת הביניים לא מלמדים את מקצוע

הכימיה. האם משרד החינוך עושה משהו בענין הזה? אנחנו יודעים שיש ירידה

בתחום לימודי הפיסיקה והכימיה בבתי-הספר. מה עושה משרד החינוך כדי להגביר

את לימודי המקצועות החשובים האלה, שלא ייעלמו מבתי-הספר.

אני רוצה לשאול שאלה שמתקשרת לנושא הזה. קראתי

בימים אלה בעתון שבכל בתי-הספר לחינוך של האוניברסיטאות לומדים שני אנשים

בלבד שמכשירים את עצמם להוראת פיסיקה. אני מבקש לקבל ממשרד החינוך נתונים

כמה אנשים מכשירים עצמם בבתי-הספר לחינוך של האוניברסיטאות להוראה

במקצועות המדעיים, כימיה, פיסיקה, ביולוגיה, מתימטיקה, מחשבים, וכמה מהם

פונים אחר כך להוראת המדעים, וכמה מכשירים את עצמם להוראה במקצועות

היהדות.

מערכת החינוך בערבה

אנחנו עוברים לנושא שעל סדר יומנו, מערכת החינוך

בערבה. אציג בקצרה את עיקרי הדברים שהעליתי בדברי במליאת הכנסת.

כמה ישובים יש בערבה ומה הם?

יש בערבה שלוש מועצות אזוריות, מצפון ים המלח עד

אילת. המועצה האזורית תמר היא הצפונית, ובה קיבוץ עין-גדי, והישובים נאות

הכיכר ותמר, ועוד כמה ישובים חדשים למעלה. השניה היא המועצה האזורית הערבה

התיכונה, ובה המושבים עידן, חצבה, צופר, אפרן, עין-יהב, מרכז ספיר ושיזף.

ובערבה הדרומית יש הקיבוצים של חבל אילות, יטבתה, קטורה וכו'. כל

האוכלוסיה בערבה, במגזר הכפרי, על שטח של כ-40% משטח מדינת ישראל, היא

כ-4,000 נפש. במגזר העירוני, בעיקר בגלל העיר אילת, היא מגיעה לכ-27 אלף.

באילת יש 22 אלף תושבים, ויש גם מצפה רמון, ירוחם וכו'. למעלה מ-99% של

התושבים הם יהודים.

הנושא הזה עלה בוועדת החינוך פעמים רבות בעבר.

קיימנו פעם ישיבה עם מר שמואלי כאשר הועלו תביעות ספציפיות, ועם אנשים

נוספים. מדי פעם ניתן סיוע מועט לאזור הזה, אבל בכל פעם הופיעו נציגי

התושבים והציגו את הבעיות שיש לטפל בהן ואת הדברים המיוחדים שצריך לעשות

כדי לאפשר לאנשים לחיות שם.

המצב המיוחד של האזור הזה, ואנחנו דנים על מערכת

החינוך, נגזר מהנתונים האובייקטיביים שלו. המרחק מהמרכזים העירוניים גדול

מאד.

המרחק ממרכז ספיר לאילת הוא 120 ק"מ. וממרכז

ספיר לבאר-שבע גם כן 120 ק"מ.

הי 1 "ר נ. רז!

האקלים של האזור הזה קשה מאד. משתי העובדות

האלה. המרחק והאקלים הקשה. נגזרות גם תופעות נוספות, של מיעוט אוכלוסין.

תחושה של בדידות. בתנאים האלה נדרשות עלויות גבוהות מאד כדי לקיים את

המקומות האלה, בגלל הנסיעות, הזמן, החימום והקירור. כשבאים מורים למקום.

צריך לספק תעסוקה גם לבני הזוג. לא תמיד יש תעסוקה מתאימה. ואז צריכים

לעשות דברים באופן מלאכותי.

בגלל מיעוט הילדים יש גם בעיה של צמצום

האפשרויות לתת להם את המסלולים המתאימים, מגמות, הקבצות. רמות. לזה מתוספת

גם השאלה של החינוך המיוחד. אם יש ילד או כמה ילדים שזקוקים לחינוך מיוחד,

צריך להעמיד לרשותם מורה, מדריך וכו', בדיוק כמו במקומות שיש בהם יותר

ילדים כאלה. משיחות שהיו לי בענין זה מתברר שמשאירים ילדים בכיתות

הרגילות. זה לא טוב לילדים. גם לאלה שבכיתה הרגילה וגם לאלה הזקוקים

לחינוך מיוחד.

יש גם הצד של חינוך מבוגרים. או תרבות למבוגרים,

הרצאות, חוגים, אמנים, קורסים למיניהם. מה שבדרך כלל נותנים לישובים

באמצעות המכללות האזוריות ואפילו על-ידי הזמנה ישירה של הישוב. בערבה זה

מאד קשה, בגלל המרחק ובגלל ההוצאה הגדולה.

בסך הכל למועצה האזורית עצמה יש הוצאות יתרות

גדולות מאד בהשוואה למועצות אזוריות אחרות. אבל המועצה האזורית מטילה על

התושבים ועל הישובים היטלים גדולים. וכך יוצא שאדם שחי בתנאים המיוחדים

האלה, מוטלות עליו הכבדות נוספות. כלומר יש כאן ציונות הפוכה.

בעיית העלויות קיימת גם בישובי הצפון. אנשי

מטולה וראש פינה באים בטענות על אותם דברים.

בצפון אין ישוב שמרוחק 120 ק"מ ממרכז עירוני

כלשהו. נכון שגם להם יש בעיות.

ובכן אלה ישובים של קו עימות לא במובן הבטחוני.

אלא מבחינת העימות של קשיי המקום. זו הסיבה שהעליתי את הנושא, כדי להזעיק

את המערכת ולנסות להביא לכך שהמדינה, החברה, משרד החינוך והאוצר יכירו

באזור הזה כאזור שראוי להעדפות רבות מאד, לפטורים, להקלות, לסיוע

ולהשתתפות, כדי שהאנשים האלה לא ירגישו את עצמם בעונש גלות, השאלה היא מה

צריך לעשות כדי שאנשים יוכלו לקיים באזור הזה מערכת חינוך ההולמת את

הצרכים ואת התנאים המיוחדים שלהם,

נשמע תחילה את אילן אורן, יושב-ראש המועצה

האזורית ספיר. שמענו ששר החינוך והתרבות ביקר אתמול באזור הזה. מה תוצאות

הביקור?

אני רוצה לדבר על אזור הערבה התיכונה. באזורים

האחרים בערבה הבעיות בחלקן דומות ובחלקן שונות, כי יש הבדל בין מושב לבין

קיבוץ. ובין מרכז ספיר שהוא מרכז אזורי שנשען על המושבים לבין אזורים שאין



להם מרכז אזורי. מרכז אזורי זו סוגיה בפני עצמה שמקשה מאד על המבנה

הארגוני החברתי ועל העלויות הכספיות הנדרשות.

בשנת 1951 הוחלט שכל מי שיורד לעבוד או לחיות

בערבה זכאי לתוספת הערבה. תוספת זו באה לכסות על הפערים בעלויות בין הערבה

לבין מרכז הארץ. בזמנו היא עמדה על 50% עד 70% תוספת לשכר הממוצע במשק.

באחרונה התחלנו לטפל בנושא, והצלחנו להעלות את התוספת הזאת מ-15 שקלים

בחודש ל-50 שקלים בחודש. למרות שעל פי כל התחשיבים. אם היו מעדכנים את

התוספת בצורה ריאלית להיום, היא היתה צריכה לעמוד על 500 שקלים לחודש.

כלומר נוצרה פה שחיקה בתוספות השכר, מפני ששום סקטור מקצועי או ארגון

עובדים לא טיפל בזה. אני התחלתי לטפל בזה לפני שלוש שנים, אני חושב שגם

אתם יכולים לסייע בטיפול בנושא הזה על-ידי פניה להסתדרות ולאוצר לעדכן את

התוספת. יש מכתב מפורט מאד מההסתדרות שאומר מה היה צריך להיות גובה התוספת

היום אילו עודכנה באופן שוטף. הם רק אומרים שאי אפשר לעשות זאת בבת אחת

אלא בשלבים. אני חושב שזה מפתח נכון וצודק לפתרון הבעיה וצריך לפעול

בכיוון זה.

אני רוצה להזכיר עוד נושא חשוב. הערבה, בסקטור

החקלאי ההתיישבותי, היא עדיין האזור היחיד בארץ שנשמרת בו העבודה העברית.

ענף הירקות הוא ענף מאד קשה שהולך ועובר בהדרגה לידים זרות בגלל הקושי

האובייקטיבי לקיים אותו בעבודה עצמית. בערבה עדיין נשמרת העבודה העברית

העצמית. חשוב לשמור על זה, כי זה נכס לאומי, זה קשה מאד, אבל אם לא נעשה

זאת נמצא את עצמנו בשלב מסויים במצב דומה לזה שבגליל, אני מניח שזאת אחת

הסיבות שהגליל מקבל היום עדיפות לעומת אזורים אחרים לפתרון בעיות כוללות,

הן מהסוכנות היהודית והן מהממשלה. זו לפחות המגמה, בסוכנות היהודית זה בא

לביטוי קצת יותר, בממשלה פחות,

לערבה ולנגב בכלל ניתנה עדיפות נמוכה מאד

משיקולים פוליטיים ברורים, לכולם נדמה שהערבה והנגב יכולים להמתין, אולי

זה נכון, אבל האנשים שחיים שם אינם יכולים להמתין, זה כנראה לא ברור להרבה

מאד אנשים, וכבר היום אנחנו עדים לתחושות קשות של מתיישבים שבאו לשם מתוך

בחירה, כחלוצים, ובגלל חוסר הפיתוח ואי-מתן פתרון בעיקר לדור הבנים

הממשיכים נוצר מצב שהם עוזבים בעקבות הבנים שאינם חוזרים,

כולנו כהורים יודעים שחינוך זה דבר מרכזי וחשוב,

ואם אינך מסוגל לתת לילדיך חינוך ברמה הולמת, אתה מחפש מקום שבו אתה כן

יכול לעשות זאת. הפתרון של שליחת הילדים לפנימיות איננו בא בחשבון, בגלל

המרחק והניתוק, הפתרון שחלק מההורים חושב עליו, עדיין באחוזים בודדים, הוא

להוציא את הילדים החוצה, בעקבות זאת מובן שגם ההורים חושבים על עזיבה,

ההשלכות של הדבר ברורות,

מה ההבדל בין פנימיה לבין הוצאת הילדים החוצה?

אי אפשר לנסוע בכל יום לבית-ספר חיצוני ולחזור

הביתה. המרחקים גדולים מאד, בגלל זה גם אין בית-ספר מרכזי לטכנולוגיה

בערבה, נניח במרכז ספיר, שאליו יכולים היו לבוא ילדים מאילות ותמר, למשל.

אולי בטיסה זה היה אפשרי, כבר היום כל תלמיד באזור שלנו, מכיתה א', נדרש

לנסוע 60 ק"מ ביום בממוצע כדי ללמוד. זה מאד מקשה עליו. והסעת הילדים

לבית-הספר, בגלל מגבלות תקציביות וצי האוטובוסים, אינה מתבצעת בפעם אחת

אלא בפעמיים, אי אפשר להביא את כל הילדים בשעה שמונה לבית-הספר, בשבע

מביאים את הגדולים יותר, ואת הקטנים בשמונה, את הקטנים מחזירים בשתים-

עשרה, ואת הגדולים באחת או בשתים, כל זה נובע מסיבות אובייקטיביות, אילו



רצינו להסיע ולהחזיר את כולם באותה שעה. היינו צריכים להכפיל את צי

האוטובוסים ואת מסבר הנהגים. ובהתאם לזה גם העלויות היו גדלות.

משרד החינוך הכיר בזמנו בבעיה הייחודית של מרכז

ספיר ויצר את "תקדים ספיר". שבא לתת פיצוי על כיתות קטנות. עם מספר מצומצם

של תלמידים. בתקופה מסויימת התקדים הזה פתר איזו בעיה. כאשר תקן השעות

שעמד לרשות בית-הספר היה גדול. בשנים האחרונות חלה שחיקה קשה והיה קיצוץ

דרסטי במספר השעות. במקביל חלק מהכיתות גדל. והיום תקדים ספיר כמעט לא

פותר את הבעיה.

הבעיות המרכזיות הן המרחק, האקלים. דלילות

האוכלוסיה. וקושי אובייקטיבי להתמודד עם מרכז הארץ ברמות השכר המשולמות

על-ידי משרד החינוך. משרד החינוך משלם למורה בערבה משכורת שזהה למשכורת

במרכז הארץ. פלוס תוספת ערבה שהיתה 15 שקלים והיום היא 50 שקלים. אבל היא

עדיין לא משולמת. כי היא עוד לא מעוגנת בהסכמי השכר. אני מקווה שבהסכמים

הקרובים היא תיכנס. ויש תמריצים של אזורי פיתוח שהמשמעות הכספית שלהן

שואפת לאפס. למשל. מורה שעובר לגור בערבה צריך להעביר לשם את מטלטליו. זה

עולה למעלה מ-1.000 שקלים. אם מסיבה כלשהי הוא לא מצליח שם ואחרי שנת

נסיון הוא לעזוב. או שהוא עוזב מרצונו מפני שלא נמצאה תעסוקה לבת

הזוג. הוא צריך לשלם 1.000 שקלים נוספים כדי לחזור. 2.000 שקלים זו משכורת

של כחודש וחצי או חודשיים. זו הוצאה שהוא לא יכול לעמוד בה. ואז אנחנו

נקראים לעזור לו לממן את הירידה לערבה.

בעיה נוספת היא הדיור. אין דיור. היו דירות של

חברת עמידר בדמי שכירות. אבל עמידר הפסיקו לבנות. היום המועצה האזורית

נאלצת לבנות דיור לעובדים ולמורים. בשנתיים האחרונות בנינו 15 יחידות

דיור. זה נטל כספי גדול שמוטל עלינו כתוצאה מהבעיות האובייקטיביות של

האזור.

אינני רוצה להרחיב. נתתי רק דוגמאות בודדות. יש

עוד רבות. מכלול הנושאים יוצר מצב בלתי אפשרי לקיים מערכת חינוך בתנאים

שממשלת ישראל קבעה. הקריטריונים המקובלים ברוב אזורי האר ץ אינם מתאימים

לערבה או לדרום. יכול להיות שהם אינם מתאימים גם לצפון, אינני יודע.

על פי הוראת שר החינוך האגף לחינוך התיישבותי בדק את הנושא והגיע למסקנה

שהעלויות בנושא החינוך עולות בכ-30% יותר בערבה מאשר במרכז הארץ, על פי

הקריטריונים של משרד החינוך בתחומים השונים. זה תואם פחות או יותר את

הבדיקות שאנחנו עשינו עם משרד הפנים לגבי השירותים המוניציפליים ועם

משרדים אחרים לגבי נושאים אחרים.

מה היתה מטרת הבדיקה הזאת? מדוע היא נערכה?

כדי לבסס את הטענה שלנו.

אתה אומר שבשנים האחרונות היתה שחיקה בתקנים

בגלל הקיצוצים בתקציב וכו'. מצד שני יש לכם קשיים להביא מורים לאזור

הערבה. איך אתם מתמודדים עם כל הצרכים של הילדים בתחום החינוך?

אני עוסק בענין הזה חמש שנים. עד השנה האחרונה

ההישגים לא היו בולטים. פה ושם הצלחנו למנוע קיצוץ, לקבל עזרה ראשונה.

הסיוע הממשי שהביא לתוצאות היה בעקבות פעולתם של יושב-ראש ועדת החינוך

ושר החינוך. השר קיבל את ההמלצות של מנהלי המחוזות והאגפים של משרד החינוך

אשר בדקו את הנושאים. זה בא לביטוי בתוספת של שעות תקן ובהכרה בהוצאות



מיזוג אוויר. קיבלנו סיוע בחימום מעודפים שהיו וכדומה. אתמול השד ביקר

אצלנו ועמד על היקף הבעיות. אם מה שסוכם אתמול עם השד ייכנס לבסיס התקנים

שלנו, לבסיס המעדכת לשנים הקדובות, אני מקווה שבזה תיפתר הבעיה. זה בהנהה

שלא יהיו בשנים הקדובות שינויים גדולים באוכלוסיה.

האם אנחנו יכולים לקבל קצת נתונים על האוכלוסיה

במקום?

בערבה התיכונה יש חמשה מושבים. וישוב ששי בהקמה.

בסך הכל יש כ-360 משפחות, קרוב ל-600 תלמידים, כמחציתם בחינוך היסודי

ומחציתם בחטיבה עליונה. במושבים יש גני ילדים. יש במושבים כ-400 ילדים

מגיל 0 עד 6. בגני הילדים, חובה ורשות, יש 163 ילדים, נכון לאתמול. המספר

הממוצע של ילדים במשפחה בערבה הוא שלושה ילדים ורבע.

אני מציע שנשמע עכשיו ממר אברהם שיינפלד. ראש

האגף לחינוך התיישבותי, מה היה אתמול בביקור ועד כמה לדעתכם מה שהובטח

וסוכם עונה לצרכים ומה עדיין חסר.

האגף לחינוך התיישבותי מטפל במגזר של כיתות ז'

עד י"ב, כלומד חטיבת ביניים וחטיבה עליונה. הסיכום אתמול עם השר היה

שמבחינת התקנים יש הכרה של המשרד לגבי השוני בצרכים של מעדכת החינוך במרכז

הארץ לבין זו שבערבה. ההבדל הוא כ-30%. ההחלטה של השד היא לתת בבסיס תוספת

של 30% בתקנים ובשכר הלימוד. לחטיבת הביניים ולחטיבה העליונה.

אתחיל בשכד הלימוד. כל תלמיד מקבל שכד לימוד

מסויים ממשרד החינוך. שכר הלימוד מחושב על פי 33-30 תלמידים בכיתה, פחות

או יותר. זה משתנה קצת לפי הכיתה. כך זה ברוב בתי-הספר, בהתיישבות זה קצת

פחות מזה.

היתה תקופה שבערבה הכיתות היו מאוכלסות בלא יותר

מ-20-18 ילדים. כאשר הם קיבלו שכר לימוד בשביל 20-18 ילדים, מי,ד היה גדעון

בשכר לימוד לכ-10 ילדים. היום זה יכול להתבטא בכ-20 אלף שקלים. אנחנו

הנהגנו אז את מה שנקרא "תקדים ספיר", זו המלצה שלנו, ואמרנו שניתן להם תקן

של כיתה מלאה, גם כאשר המספרים קטנים יותר. זה הפסיק לעבוד, כי היום יש

כיתות עם 35 ילדים, 40 או 44 ילדים. אי אפשר ליצור מהן שתי כיתות. ולכן יש

בעיה. משום כך יש להם היום בעיה של הפרש בין שכר הלימוד שמקבלים לבין

היכולת שלהם לקיים מערכת תקינה של לימודים בחטיבה העליונה.

התוספת האמורה להינתן, האם ובכמה היא תשפד למשל

את שכרו של המורה?

היא צריכה לפתור להם את הבעיה. על פי הנתונים

שקיבלנו מהם ועל פי הבדיקה שלנו. הבעיה שלהם היא שכאשר מורה בא לערבה הוא

רוצה תנאים מסויימים. יש בסיס חוקי לדרישה הזאת. תוספת הערבה אינה מתבטאת

אני לא אבוא לערבה תמורת פחות ממשרה וחצי. אם

יש רק כיתה או שתים בשכבת גיל, ואם בא למשל מורה לפיסיקה, בסך הכל יהיו לו

12 שעות פיסיקה. זה עדיין חצי משרה. אז הם צריכים לתת למורה הזה ללמד

דברים אחרים, שאולי בבתי-ספר אחרים זה לא היה נכנס לתקן או למסגרת כלשהי.



לכן הם צריכים לקבל תוספת בשכר הלימוד או בכספים שהם מקבלים כדי שהמערכת

שלהם תעבוד בצורה כזאת שיוכלו לשלם למורה יותר ושיהיה לו כדאי לבוא לערבה.

האם מה שאתה אומר עכשיו ישפר את מצבם עד כדי כך

שמורים יסכימו לבוא לערבה?

לפי הערכתנו ולפי הערכתם - כן.

א. סרטני!

האם יש אנשים שמוכנים היום ללכת לערבה?

אני רוצה לומר שחרף כל הקשיים. הם מחזיקים מערכת

יפה מאד, בית-הספר מתפקד בצורה יפה מאד, ואנחנו המלצנו עליהם לפרס חינוך.

עושים שם דברים יפים מאד. כדי להחזיק את המערכת הזאת הם צריכים היום לגבות

מכל הבר מושב סכום מסויים כדי לכסות את ההוצאות. זה מגיע ל-3,000 שקלים

לתלמיד לשנה. נוסף למה שהם מקבלים ממשרד החינוך.

כשאנחנו ביקרנו במקום, הנתונים שמסרתם לנו דיברו

על 2,857 שקלים לשנה לצרכי החינוך. ועוד 2,400 לצרכי המתנ"ס,

התוספת של 30% היא תוספת משמעותית, שלהערכתנו

תביא אותם למצב דומה למקומות אחרים שגם בהן המועצות האזוריות משתתפות

בהוצאות חינוך. אנחנו לא נוכל לפטור אותם בכלל מכל מיני הוצאות, אבל זה

יביא אותם למצב סביר בתחום זה.

כפי שאמרתי, יש במקום מערכת חינוך יפה מאד. יש

גם כשלונות. כי יש מקצועות שיש בהם רק מורה אהד מפני שאחרים לא רצו לבוא.

אבל כאמור יש שם מערכת חינוך יפה, ובשנים האחרונות דאגנו יחד אתם לפתח את

המערכת בתחומים שונים, כולל בתחומים של פיתוח טכנולוגיה וחקלאות.

יש היום תכנית משותפת לנו, לסוכנות היהודית.

לאורט ולאיק"א לפתח במקום הזה מרכז טכנולוגי ברמה גבוהה, שיוכל לקדם את

האזור הזה בתחום החקלאות ובטכנולוגיה. זה יתן לתלמידים במקום הרגשה שהם

נמצאים באחד המקומות המעולים בארץ שבו אפשר ללמוד דברים כאלה. הבעיה אינה

רק כספית. לגבי הבעיה הכספית, אני מקווה שכתוצאה מהביקור של אתמול והתוספת

של 30% שהובטחה הם יוכלו להתגבר על הבעיות. אבל חשוב גם המאמץ הפנימי

שנעשה על ידם, בעידוד שלנו, יחד עם גורמים נוספים, להביא לכך שתהיה שם

מערכת חינוך כזאת שיהיה כדאי להיות בה, ושלא יצטרכו לחפש פתרונות במקומות

אחרים.

האם יש שותפות של משרדים אחרים בעניו הזה?

בענין הספציפי הזה לא. השותפות איננה עם משרדים

אחרים אלא עם גורמים אחרים, עם הסוכנות היהודית, איק"א ואורט. אנחנו

מכינים עכשיו תכנית שתתחיל לפעול בשנים הקרובות, למרות שגם היום, בעזרה

שלנו, הם הצליחו במסגרת של חממה לימודית ממוחשבת יפה מאד שיש מקום,



ומעבדות שיש להם בתחומי המדעים וכך הלאה, לעשות דברים יפים. משרדים אחרים

אינם מעורבים כרגע.

א. בכמה מתבטאות ההוצאות למיזוג אוויר?

ב. האם שעות הלימודים אצלכם הן השעות הרגילות, או שאתם מתחילים לפני

שמונה. לפי מצב מזג האוויר?

התלמידים המבוגרים יותר מתחילים בשעה שבע;

הצעירים - בשמונה. יש שתי הסעות בבוקר ושלושה פיזורים בצהרים. בקיץ כמובן

מקדימים את זה יותר.

עלות מיזוג האוויר בשנת 1987 היתה בסדר גודל של

כ-40 אלף שקלים. משרד החינוך השתתף ב-1,000 שקלים. לגבי השנה הזאת עוד אין

לי הנתונים.

השר אמר שלגבי מיזוג אוויר אין כרגע תקנים ואין

שום החלטה. הוא ישתדל להשיג פה ושם סכומים כלשהם.

לפני שבועיים, בשרב הגדול, המזגנים נשרפו מהחום.

היו 47 מעלות. היינו צריכים להוציא את כל הילדים ממערכת החינוך ולשלוח

אותם לבריכה.

אמרתם שאושרה התוספת של 30%. ואמרתם שיש תכנית

להקים מרכז טכנולוגי.

יש הקצבה של הסוכנות.

האם יש דברים קונקרטיים נוספים?

הדברים הקונקרטיים הנוספים שסוכמו אתמול הם: ההשתתפות בהסעות תעלה מ-90% לפי הסטנדרט הארצי ל-100%. כלומר העלות של

הסעות התלמידים תכוסה במלואה. עלות ההסעות היא 340 אלף שקלים בשנה. מחוז

הדרום העביר עד חודש מאי כ-240 אלף שקלים למועצה האזורית ערבה בגין

ההסעות. עד סוף השנה זה יגיע ל-270 אלף שקלים. מעתה נשלם את מלוא עלות

ההסעות בקווים שיאושרו על-ידי משרד החינוך.

ארגון המועצות האזוריות ומשרדי החינוך והאוצר

קבעו מחיר לקילומטר לפי סטנדרט ארצי, זה לא מכסה על העלויות בערבה, פה

מדובר על תשלום של 100% לפי הסטנדרט הארצי. זה עדיין רחוק מהעלות האמיתית

בערבה. ההפרש יהיה כ-30%. עד היום קיבלנו 90% מה-100% שקבעו בסטנדרט

הארצי. העלות אצלנו תמיד גבוהה ב-30%. על זה לא מדברים.

עדיין יישאר הפרש של 70 אלף שקלים.

דבר שני: השר הבטיח לבוא בדברים עם שאול לילך.

מנכ"ל החברה למתגייסים, להעלות את ההשתתפות בתקציב המתגייס במרכז ספיר. כן

הובטח לקדם את "סל התרבות" באמצעות אמנות לעם. כלומר להביא את אמנות לעם

במחיר מוזל, מסובסד, למרכז ספיר. נוסף לזה השר הבטיח עזרה בשיפוצים

במוסדות חינוך מעבר לקריטריונים הרגילים. לפי רשימות שהמועצה התבקשה

להכין.

אלה הדברים הקונקרטיים, הם פחות או יותר מכסים

את הדברים שבאפשרותו של המשרד להתמודד אתם, מעבר לעלויות שאינן רלבנטיות

למשרד החינוך.

יש דבר נוסף שהוא בעיה של הסוכנות היהודית. השר

הבטיח לנסות לעזור, בלחץ על הסוכנות, להשלים את בניית מועדוני הגוער

שהמועצה האזורית אינה יכולה לשאת בהוצאות. יש צמצומים גם בסוכגות, אבל לא

בגושא של שיקום ורווחה.

קיבלנו תרומות מיהודים דרך קרן החינוך של

הסוכנות היהודית לבניית פרוייקטים בישובים, מועדוני נוער. איננו מסוגלים

לבנות את זה, מפני שהתיקצוב של הסוכנות היהודית למועדונים אלה נעשה לפני

כשלוש שנים. בערכים דולריים זה היה נכון ומתאים אז. השחיקה של הדולר לעומת

השקל בשנתיים האחרונות ומדד הבניה יצרו פער של כ-30%-40% בעלויות הבניה,

ובאותן תרומות אי אפשר לבנות את המועדונים האלה. חסרים לנו היום כ-100 אלף

שקלים לכל מועדון. ואי אפשר להתחיל בבניה. כלומר יש תרומה, אבל אי אפשר

לממש אותה.

אגב, האם הנוער שלכם מאורגן בתנועה של האיחוד

החקלאי?

לא, בתנועת הנוער של תנועת המושבים.

אני רוצה לומר עוד דבר על משכורות המורים. ישובי

הערבה מזכים את המורים בתמריצים. מרכז ספיר מזכה את המורים בתמריצים

נמוכים במעט מאשר למורים שגרים בפארן, בצופר, בחצבה וכדומה, בשנת ותק אחת.

מורה מתומרץ הוא מורה מוסמך, ואז משכורתו עולה בכ-15% לעומת משרת הוראה

במקום אחר של מורה שאינו מתומרץ. ישובי הערבה נתקלים בבעיה אובייקטיבית

בגיוס מורים, מפני שהיום אין מורים בנגב, על אחת כמה וכמה בערבה. ואם מורה

מקבל את אותם תמריצים, לפי חוק, באילת ובמרכז ספיר, הוא יעדיף לבוא לאילת.

עיריית אילת יכולה אובייקטיבית לתת יותר מאשר המועצה האזורית ערבה. הייתי

יום קודם באילת. המצב שם עם מורים הוא קטסטרופלי. אבל המצב באילת הוא

פרופיל מוגדל של בעיית המורים בכלל, בעיקר במקצועות המדעים המדוייקים. גם

במדעי הרוח, כשצריך מורה טוב להכגה לבחינות בגרות, מתעוררת בעיה. מצד שגי

חסרות גגגות. אין די גננות במדינת ישראל. חמש גננות עוזבות את הערבה,

ועדיין אין לגו גננות חלופיות. גם אין לנו עדיין 12 גננות לדימונה, ששם

מקבלים את אותם תמריצים. ובכן יש לגו בעיה של גיוס כוח אדם בכל האזורים

הפריפריאליים של מדינת ישראל.

האם נכון לתאר את המצב כהתמוטטות, או מצב של

משבר או של חסר חמור ומדאיג של עובדי חינוך והוראה שם?

במקטעים מסויימים - כן.

אם מדובר על 15 מתוך 1,000 גננות, ניחא. אבל אני

מביו שזה הרבה יותר. האם אתה יכול לומר כמה מורים וגננות חסרים לכם לקראת

השנה הבאה?

איו לי נתונים מדוייקים, אבל אני מעריך שיחסרו

במחוז הדרום כ-50 גננות. יש במחוז הדרום כ-700 גני ילדים. זה 8% בערך.

יחסרו לנו מורים במדעים מדוייקים.

אני רוצה לומר שב"ישוב ספר" כמו אשדוד היו חסרים

השנה שני מורים בביולוגיה בבית-ספר על-יסודי, וזה למרות שהם קרובים

לרחובות. לפקולטה לחקלאות, למכון ויצמן, למכון בנס-ציונה ולמכון וולקני

בראשון-לציון. זה ממחיש את המצב. אינני מדבר על המחסור במורים באילת.

בכיתות מסויימות באילת לא לימדו השנה פיסיקה, מפני שלא היה מורה. הטיסו

לשם מורים. "אורט" עשתה מאמצים עצומים, עד כדי הטסת מורים ומדריכים ליום

הדרכה בשבוע באילת.

איך אתם מסבירים זאת? הרי אילת נחשבת למקום מושך

מאד.

חוץ ממורים.

אתמול השר שאל שתי גננות בחצבה כמה הן משתכרות.

המשכורת של גננת מוסמכת ותיקה היא קרוב ל-900 שקלים נטו לחודש. מדובר על

גננת מוסמכת, עם תמריצים. אז למה היא צריכה לעבוד בתור גננת בערבה, אם

בתור זבנית בבאר-שבע היא יכולה להרוויח פי פעם וחצי ולעבוד יותר קל? כדי

להפוך את ההוראה בערבה לאטרקטיבית, צריך להוסיף לא 50% אלא 150%. וזה מה

שעושים. מורה לפיסיקה ומתימטיקה ביקש באילת 2,500 דולר נטו. הוא אמר: אם

לא אקבל אעבור לצפון, ואעבוד פחות שעות. וכדי להשלים - הוא ישכיר את דירתו

באילת ב-1,000 דולר לחודש.

ובכן אתם אומרים שכתוצאה מהביקור של אתמול

הובטחה תוספת 30% בשכר הלימוד. אתם אומרים שיש תכנית ריאלית להקים במקום

מרכז לחינוך טכנולוגי וחקלאי אזורי בהשתתפות הסוכנות, אורט ואיק"א.

ההשתתפות בהסעות הועלתה מ-.907 ל-.1007. כן הובטחה הגדלת התקציב למתנ"ס,

והגדלת ההשתתפות של משרד החינוך בשיפוצים. השר הבטיח גם לטפל בסוכנות

היהודית בקשר להשלמת מועדוני הנוער בישובים. אני רואה בזה חיזוק מוראלי.

אני רוצה לומר שלמרות המצב החמור לגבי מורים.

בחינוך היסודי בתי-הספר כבר מכוסים מבחינת כוח אדם בשנה הבאה, לגבי בית

הספר התיכו ו - מנהל בית-הספר התיכו ו יוכל לדווח על כך.

אנחנו מתייחסים לשנה הזאת כאל שנה מקרית בלבד

מבחינת איוש צוות המורים בבית-הספר. כל השים התמודדנו עם הנושא הזה לבדנו.

אין אפשרות להשיג כוח אדם אלא באמצעות מודעה בעתון. כלומר צריכה להיות

יוזמה שלנו, למרות כל העזרה של משרד החינוך. בשנה שעברה עמדנו בפני מחסור

של שבע-שמונה מורות בבית-הספר היסודי, מתוך 22. ישבנו עם מנהל המחוז הקודם

והצענו לפתור את זה אולי באמצעות מורות-חיילות, כי חששנו שבית-הספר לא



ייפתח. התשובה שניתנה לנו שאין אפשרות לעשות דבר. גם בנושא זה הייתי רוצה

שתיבדק האפשרות של שינוי קריטריונים לגבי שיבוץ של מורות-חיילות. כי בסוף

הקיץ, במקרה חירום, אין לנו תשובה לבעיה. בשנה שעברה נזקקנו לפתרון הזה

שבעצם איננו פתרון ופתחנו את שנת הלימודים במקרה. אינני יודע מה יהיה בשנה

הבאה, אבל אני חושב שצריכה להיות התייחסות לנושא הזה, צריך לקבוע

קריטריונים לגבי שיבוץ מורות-חיילות, שבמידת הצורך נעמוד במקום ראשון

בסולם העדיפויות, כדי שנוכל לפתוח את שנת הלימודים בצורה פחות או יותר

מסודרת.

התיאור של אילן אורן היה ממצה מאד. יש הבדלים

קטנים ושוליים מאד לגבי האזור שלנו. אני רוצה להזהיר את הוועדה מפני

האופוריה שעלולה להשתלט פה בעקבות ביקור השר בערבה. אנחנו יודעים מה המרחק

בין הכוונות - ואנחנו יודעים שהן טובות ואמיתיות - לבין הביצוע והיישום

בשטח. יש לפעמים פערים גדולים מאד בנושאים האלה. ואם הוועדה לא תירתם על

מנת להזיז את הדברים ולגרום לשינוי, זה עלול להידחות להרבה שנים.

אני רוצה להתריע על שיטת המודל הארצי. אני מבין

שלמשרד יש בעיה. השיטה של המודל נכונה אולי לגבי 90% מהאוכלוסיה של מדינת

ישראל. היא אינה נכונה לגבי אותם אזורים שנמצאים בפריפריה. לגבי הפריפריה

אני הייתי מצפה שהמשרד יתייחס לדברים בהרבה יותר תשומת לב, כדי לאתר כל

בעיה ובעיה ולתת להן פתרון. לצערי הרב זה לוקח לנו שנים להתמודד על כל

בעיה, להשקיע הרבה מאד מיותר, עד שהיא מוצאת את פתרונה.

אני רוצה לתת דוגמה, ואני מברך על כך את שר

החינוך. רק באחרונה השר אישר מתן תמריצים למורים באזור שלנו, כאשר במשך

שנים, מדרום ומצפון לנו, ענין התמריצים היה מסודר. לפני כן, כשהיינו

זקוקים למורה מערד, למשל, הוא לא היה מוכן לבוא, כי היה לו הרבה יותר נוח

לעבוד בערד ולקבל את אותם תמריצים. לא היתה לו שום מוטיבציה לעבור לבית

הספר שלנו. נתקלנו בבעיות קשות מאד בגיוס מורים.

אני רוצה להפנות שאלה לאנשי משרד החינוך: האם

ההחלטות והכוונות והרצונות כפי שנמסרו פה על-ידי אנשי המשרד, שאני בהחלט

רואה בהן התקדמות משמעותית לעומת העבר, חלים על כל הערבה? והערבה כוללת גם

את מועצה אזורית אילות וגם את מועצה אזורית תמר, עם כל הבעיות כפי שאילן

אורן הציג אותן. כי אם אני מבין נכון את הדברים ששמעתי פה, הכוונה היא לתת

פתרון פרטני לנושא של הערבה התיכונה. ואז אנחנו משאירים גם את אילות וגם

את מועצת תמר בפני שוקת שבורה. ומדובר בדיוק על אותם נושאים. אינני רוצה

להיכנס לדוגמאות ספציפיות. הצבעתי קודם בנושא של מיזוג אוויר על הפער

העצום בין ההוצאה שאנחנו צריכים לממן לבין ההשתתפות של המשרד, שגם היא

ניתנה לאחר מאבק ארוך מאד. והיא ממש זניחה.

אני רוצה להזכיר שבבית-שאן לא נפתחה שנת

הלימודים הקודמת בזמן בגלל בעיה של מיזוג אוויר.

גם השנה היא לא תיפתח. בשנה שעברה אמרתי להם שלא

יקבלו מזגנים, למרות הבטחות רבות שיקבלו. גם בשנה הבאה הם לא יקבלו

מזגנים.

בעבר לא אישרו לנו מזגנים לרכב שמסיע את

התלמידים. אנחנו מסיעים תלמידים מרחק של 60 ק"מ לבית-הספר, בתנאים שאנשים



מבוגרים אינו יכול- להתמודד אתם. לקחנו את אנשי אגף התקציבים, הבאנו אותם

לערבה והסענו אותם במכונית בלי מזגן, ורק אז הם הבינו על מה אנחנו מדברים.

ואז נמצא פתרון, וזה היה פתרון כולל לכל הערבה.

אנחנו חיים בחבל ארץ קשה מאד. יש לנו קשיים

אובייקטיביים. אנחנו מתמודדים אתם בשמחה וברצון. אבל יש דברים שאם המערכת

לא תתגייס לעזור לנו, לא נוכל להתמודד אתם. ההוצאה המוטלת על ההורים היא

גדולה מאד, אין לזה אח ורע בכל מדינת ישראל. מצד שני, המועצות האזוריות

מגייסות כספים מהמשאבים שלהן. התוצאה היא שהן נכנסות לגרעו נות, ואז מערכת

השלטון המקומי מתמוטטת. כי זה בא על חשבון דברים אחרים.

אני חושבת שהוועדה צריכה להתייחס ברצינות רבה

לנושא הזה. אנחנו שומעים על תמריצים בגובה של 15%, וגם אם יעלו את שכר

הלימוד ב-30% זה לא יתן תשובה לבעיות. אנחנו צריכים לא רק להסיק מסקנות

ולהניח אותן על שולחן הכנסת, אלא לנסות לעשות פעולה הרבה יותר מסיבית

בצורה של פניה גם למשרדים אחרים. כי זו בכלל רמה אחרת של בעיות,

אינני יכולה שלא להתייחס להיבט הפוליטי, מבחינת

ההתייחסות להתיישבות, אילן אורן אמר; הערבה יכולה לחכות, אבל האנשים לא

יכולים להמתין. יש כמה גורמים שמוכרחים להיכנס לענין הזה. אם לא, תהיה כאן

שחיקה גדולה והם לא יוכלו לקיים את המערכת הזאת. גם היום היא בקושי

מתקיימת. אני רוצה לשאול במה מסייע מפעל הפיס לאזור הזה.

א. אורן: מפעל הפיס אינו מסייע במאומה,

גם מפעל הפיס עצמו קובע, וגם משרד החינוך ממליץ

בפני מפעל הפיס איפה להשקיע. אני יודעת שהמחסור גדול מאד, וכאשר נותנים

למקום אחד זה על חשבון מקום אחר, אבל צריך לעשות את השיקול הזה.

אנחנו יודעים שאחזקה או קיום של אדם אחד

בהתנחלויות עולה פי ששה לעומת הקו הירוק. וזה ניתן, מקיימים שם מערכות.

לכן מוכרח להיות כאן מאבק על הענין הזה. לפחות אותו דבר מגיע לתושבי

הערבה. אומרים שחסר כסף, שיש ענין של סדרי עדיפויות. אבל עובדה שלמגזר אחד

נותנים, מוצאים מאיפה לקחת את הכסף, ו לערבה לא נותנים. ובחלק מההתנחלויות

התנאים יותר נוחים מאשר בערבה.

לא ייתכן שכל המעמסה הזאת תיפול על משרד החינוך.

מדובר על פרוייקט חינוכי, שהוא עוגן לישיבה באזור הזה, אם זה לא יהיה,

אנשים לא ישבו שם. לכן צריכה להיות פניה מצדנו לגורמים שונים. אם מתכוונים

להקים שם מרכז טכנולוגי, צריך שמשרדים כמו משרד הפיתוח והמדע, משרד התעשיה

והמסחר ומשרד השיכון, יתנו את חלקם בענין הזה. זו צריכה להיות תביעה גם של

הוועדה וגם של משרד החינוך מהמשרדים האחרים, אני יודעת שפה שוב נכנס הענין

הפוליטי, כי זה תלוי במי שעומד בראש המשרד המסויים שפונים אליו, אבל

הוועדה חייבת לפנות אליהם, משרד החינוך לבדו אינו יכול לעשות זאת. הפתרון

צריך להיות הרבה יותר כולל, מה שמשרד החינוך יכול לתת הוא צריך לתת, אבל

הצרכים הם הרבה מעבר לזה. לדעתי זו צריכה להיות אחת ההמלצות שלנו.

אני רוצה לשבח את המועצה האזורית כדגם יוצא מן

הכללי לדאגה לחינוך, זה לב הבעיה, וצריך לשבח את ההורים שעושים מעל ומעבר

כדי לתת לילדים כל מה שניתן בתנאים האלה. אתמול היתה בחינת בגרות בפיסיקה.



7 תלמידים מתוך כיתה של 30 נבחנו בפיסיקה ברמה של חמש יחידות. אם התלמידים

האלה לא יכלו ללמוד פיסיקה ברמה של חמש יחידות, פירוש הדבר ששבע משפחות לא

היו נמצאות בערבה. היו שנים שלא לימדו שם ביולוגיה, למרות שזה נדרש, והיום

הביולוגיה פורחת שם.

עוד לא מצאנו פתרון לילדי הקצוות. כל זמן שהם

לומדים בחינוך היסודי, יש קבוצה מקדמת, מקדמים ילדים בודדים וכו'. אבל

כשהם מגיעים לחטיבת הביניים ואילך. אין לנו תשובה אמיתית בשבילם. אי אפשר

בשביל שנים-שלושה ילדים להקים מגמה מיוחדת. אפשר רק להוציא אותם מהבית,

וזאת בעיה גדולה. אילו היה מדובר בקבוצה גדולה. מקימים מסמ"מ, הכוון

וכדומה. אבל במצב הקיים אין לנו פתרון, כי זה נע בין 4 ל-7 תלמידים בכל

שנתון. הם יושבים בכיתה, בהקבצה זו או אחרת, אבל אינם מקבלים את הפתרון

האמיתי.

יש חרדה לגבי העתיד. כי אנשים לא ירצו להישאר

במקום כאשר אין בטחון שהילדים יוכלו לקבל כל מה שהם צריכים לקבל בתחום

החינוך, מפני שאין יציבות של מורים במקום. אנחנו צריכים לפעול בענין זה,

שאנשים לא יעזבו בגלל הסיבה הזאת.

אני רוצה להתייחס לנושא החינוך המשלים. בחינוך

הפורמלי יש תקנים, אמנם לא מתאימים, אנחנו משתדלים לשפר אותם ולהתאים אותם

למצב שקיים אצלנו. בחינוך המשלים הבעיה הרבה יותר גדולה וכואבת, מפני

שהמרחקים הגדולים מכל מרכז למעשה יוצרים בדידות חברתית ותרבותית. אנחנו

מנותקים. ולמעשה התרבות שמיובאת, השעורים המשלימים, החינוך המשלים בתחום

המוסיקה, התרבות, הספורט - המתנ"ס הוא שמביא אותם. ומה שלא מגיע באמצעות

המתנ"ס, אין אפשרות לקבל בשום דרך אחרת. המרחק מירושלים, מתל-אביב או מכל

עיר אחרת היא גדול, אינו מאפשר קשר יום-יומי, גם לא קשר אחר, עם מרכזים

אחרים. לכן העלות של החינוך המשלים גבוהה מאד. כל משפחה משלמת כ-2,500 עד

3,000 שקלים בשנה לחינוך המשלים. ואל תחשבו שאנחנו משופעים בפעילות

תרבותית. הלוגיסטיקה והארגון של כל פעילות תרבותית, ולו הקטנה ביותר,

עולים הון, כי מדובר בהסעות, בהבאת אנשים מבחוץ ובהבאת אמנים שבכלל לא

רוצים להגיע אלינו. כשמזמינים אותם לבוא לערבה, הם נוקבים בסכומים עצומים.

ואיננו יכולים להביא אותם. כל מורה או מדריך שצריך לבוא לערבה, מכפיל את

המחירים. אנחנו מביאים אנשים מתל-אביב בטיסה, וזה עולה הרבה מאד.

אבל זה לא דבר חדש. זה היה כך תמיד.

אבל בשנים האחרונות האוכלוסיה כנראה לא יכולה

יותר. לא יכולים יותר לשלם. המצב בחקלאות והמצב הכלכלי של האנשים אינו

מאפשר לשלם את המחירים הנדרשים.

ש. שושני;

אני הייתי מנהל באילת. קיבלתי תמיד משכורת כפולה

משקיבל כל אדם אחר. העיריה שילמה. אחר כך התברר לי שלבא אחרי שילמו פי

שלושה. ואילת ממשיכה להתקיים. מישהו כיסה את הגרעונות.

לפני שקם המתנ"ס היתה פעילות במסגרת המועצה, וזה

עלה הרבה מאד כסף. היום אנשים משלמים אצלנו בשביל כל פעילות פי שנים

ושלושה לעומת כל מקום אחר. והמצב הוא שאנשים כבר אינם יכולים לשלוח את

הילדים לפעילויות שונות. רמת הפעילויות ירדה, מספר הפעילויות ירד, ומספר

המשתתפים בפעילויות הולך ויורד, כי אנשים לא יכולים יותר. העלות של שעור



למוסיקה בכל מקום בארץ היא 160 שקלים; אצלנו זה מגיע ל-260 שקלים ויותר.

אנחנו תובעים מאנשים סכומים כל כך גבוהים שהם אינם יכולים לעמוד בזה יותר.

זה פשוט יתמוטט. בחינוך הפורמלי קיים בסיס כלשהו. בחינוך המשלים אנחנו

מתחילים פחות או יותר מאפס.

האנשים מהסביבה שיש להם צרכים תרבותיים, איפה הם

רואים מהזה, הצגה, איפה הם שומעים קונצרט?

אפילו לא ברדיו, כי אנחנו לא קולטים של שידורי

ישראל. אנחנו לא תוקפים רק את משרד החינוך. המדיניות אינה נכונה.

רק להסעות אנחנו משלמים 250-200 אלף שקלים.

להסעות בתוך האזור. זה אומר שכל פעולה שלנו עולה הון תועפות. עולה לנו

1,000 שקלים רק כדי להביא את התושבים לפעילות ולפזר אותם בחזרה. הסיוע

שאנחנו מקבלים, מהחברה למתנ"סים, משרד החינוך או כל גוף אחר, הם מסבסדים

בסדר גודל של הסעה אחת לחודש, 10.000 שקלים בשנה. זו טיפה בים.

אני רוצה להוסיף רק כמה מלים בנושא ההסעות. אחרי

טיפול ממושך הגענו לזה שמשרד החינוך הסדיר את הנושא, וכעת בממוצע ארצי

אנחנו מקבלים עלות ריאלית. ההישג השני הוא שאם בעבר היינו מנהלים ויכוחים

ממושכים בקשר להתייקרויות, עכשיו גם הפיצוי על ההתייקרויות הוא אוטומטי.

אני יודע את המספרים, ואין ספק שהממוצע הארצי אינו נותן תשובה לאזורים

האלה. ה-10% זה פתרון חלקי ביותר. לדעתי, ביודעי את המספרים, ל-100%

צריכים להוסיף לפחות 30%.

- אני רוצה לדבר על חטיבת הביניים ועל החטיבה

העליונה, שאני היום המנהל שם. אנחנו נותנים כמעט כל מה שתלמיד מקבל במקום

אחר. אם מדובר על המקצועות הריאליים, התלמידים מקבלים גם כימיה, גם

ביולוגיה וגם פיסיקה, בכל הרמות האפשריות. אמנם הבעיה שלנו היא שאנחנו

עומדים כמעט בכל מקצוע על מורה אחד, ואם חלילה קורה לו משהו אין לנו אחר

במקומו, ואז המערכת בבת אחת נופלת. זה קרה לנו השנה. ואז פירוש הדבר

שהתלמיד שקיבל בראשית השנה את המערכת שלו, אינו יכול להמשיך את לימודיו

לפי התכנית, כי באמצע השנה קשה לנו מאד לקלוט מורים חדשים. בראשית השנה

הקשיים גדולים, על אחת כמה וכמה באמצע השנה. זה משום שאיננו מסוגלים לתת

אף לא שקל אחד מעבר למה שכתוב בטבלאות השכר של משרד החינוך ושל ארגוני

המורים. והתמריצים שניתנים הם קטנים מאד, ובאמת אינם מהווים גורם משיכה.

אם כך, תשאלו מדוע בכל זאת באים לשם מורים. אני

חושב שרוח החלוציות עדיין לא פסה, והם בכל זאת באים- אני חושב שהם באים לא

רק בשביל הכסף.

יש לנו בעיה במקצועות ההומניים. דווקא במקצועות

הריאליים הצלחנו לגייס מורים ויש לנו מערכת יפה מאד בתחום הזה. במקצועות

ההומניים חסרים לנו מורים. אנחנו משתדלים למלא את החסר, אם על-ידי פרסום

בעתונות או בדרכים אחרים, אבל לא מצליחים לגייס. וכאמור הקושי הוא תקציבי,

אינני יכול לשלם מעבר למותר. ומלבד אידיאליסטים, שלצערי אינם רבים, אינני

יכול לגייס מורים.



לקראת עונת הלימודים הבאה הדברים בדרך כלל

מסודרים, אלא אם מישהו יפתיע אותי עד ה-30 ביוני, כמו שקרה לנו בשנה

שעברה, כמעט בטוח שלא תהיה לי תשובה. היום אני נמצא

במשא ומתן עם מורה בתחום טכנולוגי. יש לו דרישה מסויימת שאיננו יכולים

להיענות לה, ולא רק מטעמים תקציביים, גם מטעמים אחרים.

הוא דורש 3,000 שקלים נטו בחודש, פנלוס כל מיני

תוספות. זו עלות של 100 אלף שקלים ברוטו בשנה, עם כל מה שמסביב. ומדובר על

מורה אחד במקצוע טכנולוגי.

ש. עובדיה;

נניח שניענה לדרישות שלו ונשלם לו. איזו השלכה

תהיה לזה על מורים אחרים? זו הבעיה העיקרית שלנו. אם ניענה לו, זה יכול

להתפתח לכדור שלג רציני. זה מרתיע אותי יותר מאשר לשלם לו את ההפרש. כי אז

תעלה על פני השטח במלוא עוצמתה הבעיה של כולם. כל אחד יתחיל לשאול: האם

אני פחות טוב ממנו. פחות חשוב ממנו? האם לי לא קשה לחיות כאן? ואכן קשה.

שמעתי ממנהל המחוז מה קורה בדימונה ובמקומות

אחרים. אין הנחתום מעיד על עיסתו, ובכל זאת אני רוצה לומר שיש לנו מערכת

יפה מאד, יש מגוון של תחומים, אבל היא עומדת כמעט על כרעי תרנגולת. כל

מעידה יכול לגרום לכך שכל המערכת תתמוטט.

אנחנו דנים בוועדה הזאת בכל מיני נושאים, כל

נושא הוא חשוב. וצריך לזכור שבסך הכל אין אפשרות לענות על כל הדרישות. יש

תקציב מסויים וצריך לחלק אותו. אם מישהו יחליט שהערבה צריכה לעמוד בסדר

עדיפות ראשון ושצריך להקצות לה את כל המשאבים הדרושים, ייפתרו כל בעיות

הערבה. אבל אני מכיר גם את הבעיות של הגליל. ואנחנו שומעים כאן דברים

חמורים מאד לגבי הגליל. וכך גם לגבי מקומות אחרים, שכונות מצוקה, ערי

פיתוח וכו'.

אני רוצה לומר שמי שתולה היום תקוות בקופת

המדינה כדי לפתור את בעיות הערבה, הוא אופטימי מאד. יש לי תחושה שגם

הרזרבה של תקציב המדינה כבר מנוצלת. ויש איסור על פי חוק להדפיס כסף. אני

מכיר לפחות את תקציב משרד החינוך והתרבות, ואנחנו כבר בגרעון בגלל סיבות

שונות. כיסוי הגרעון הזה תקציב לבוא מהרזרבה של מדינת ישראל. יש לי רושם

שהרזרבה גם היא הולכת ונגמרת. כך שאין לתלות תקוות בקופת המדינה.

המקור הכספי היום להשקעות בנגב ובגליל היא

הסוכנות היהודית. בסוכנות היהודית התפנו משאבים עקב העברת נושא הקליטה

למדינה. הסוכנות היהודית קבעה בסדר העדיפות שלה, יחד עם הממשלה, השקעות

בנגב ובגליל. לסוכנות יש היום נכונות להשקיע ובגליל.

הכספים של הסוכנות מיועדים להשקעות, לא להוצאות

שוטפות. וההוצאות השוטפות הן המכריעות.

התכוונתי לומר זאת. הסוכנות היהודית מוכנה

להשקיע בפיתוח. ייתכן שבתנאים מסויימים, אם יתברר שבאמת יש בעיה מסויימת,

היא תהיה מוכנה ללכת לנושאים השוטפים. אינני יודע אם היא תשלם שכר למורים,

כי היא אינה רואה את זה כתפקידה, אבל יכול להיות שהיא תהיה מוכנה לממן

דברים שוטפים אחרים שיכולים לפנות תקציבים ברשויות המקומיות. זה הדבר

היחיד שאני רואה אותו כאפשרי. כל דבר אחר הוא בגדר תקווה ואופטימיות. ברגע



זה קשה לי מאד להאמין שניתן יהיה לעשות משהו. אולי זה ניתן בסוף שנה, אם

מתברר שבמשרדים מסויימים נשאר כסף שלא נוצל במלואו בסעיפים כלשהם, אם הוא

לא הולך לכיסוי גרעונות או כדומה. בדרך זו גם עזרנו לשתי מועצות אזוריות

בערבה עזרה חד-פעמית בשנת הכספים הקודמת. אבל מעבר לזה, אינני מאמין שאפשר

לקבוע דפוסים חדשים.

אני רוצה לומר כמה דברים בקיצור רב. הפתרון

החלקי שקיבלנו משר החינוך אינו יכול להיות בסיס לפתרון הבעיות האמיתיות של

הערבה. זה תהליך ארוך. אבל אם ועדת החינוך וועדת הפנים לא יתחילו לטפל

בנושא ברמה הלאומית, אז גם בעוד שלוש שנים לא נתקדם. אני חושב שהפתרון כפי

שהוצג כאן הוא הפתרון הנכון לטווח הארוך, וצריך להתמיד במאמצים להוגיע

אליו, במקביל לעזרה הראשונה שנקבל פה ושם.

אני רוצה לומר למנכ"ל משרד החינוך שאי אפשר

לראות את הפרופורציות שעליהן אנחנו מדברים. בפרופורציות ארצית מדובר על

מעט מאד כסף. בנושאים אחרים אנחנו יודעים שבהסכמים קואליציוניים ובשיחות

טלפון מעבירים סכומים גדולים מאד מיד ליד, כולל 6,000 שעות שמשרד החינוך

נתן למגזר הדתי על פי הסכם קואליציוני לפני שנה, כולל 1,000 שעות שהשר אמר

שהוא נותן למגזר הערבי בירושלים כדי שיוכלו לעשות בגרות.

צריך לדייק ולא לומר דברים לא בדוקים.

שמעתי זאת מהאוצר, ואינני בודק דברים שאני שומע

מהאוצר.

גם אתה נהנית מ-6,000 השעות האלו, קיבלת חלק

מהן.

אני קיבלתי 200. הן אמנם פותרות לנו. בעיה קשה,

אבל זה בלי שום פרופורציה.

גם הגליל קיבל, עיירות הפיתוח קיבלו. כולם

טוענים שזה לא מספיק.

אנחנו יושבים בוועדת החינוך של הכנסת, וכאן

צריכה להיות ראיה ממלכתית, כוללת. כולנו יודעים איך מתחלקים הכספים במדינת

ישראל, על פי ההסכמים הפוליטיים והקואליציוניים. זו שערוריה.

בביקור אתמול בערבה שמענו תלמידים שאומרים שאינם

מתכוונים להישאר בערבה.

גם בקיבוצים יש עזיבה של צעירים.



א. שיינפלד;

זה נכון. יש פה גם בעיה אידיולוגית. כלומר מחוץ

למשאבים הדרושים יש גם בעיה אידיולוגית שגם אתה צריכים להתמודד, והיא בעצם

תקבע מה יהיה עתיד הערבה.

אני רוצה להגיד עוד דבר. במקומות אחרים יש מאמץ

לקלוט ילדים מבחוץ. אם זה ילדי חוץ לארץ או ילדים מחוץ למושבים והקיבוצים.

זה קיים בעין-גדי. אני חושב שגם אתם צריכים לעשות מאמץ לקלוט ילדים במסגרת

של חברות נוער וכדומה. זה יכול לשפר קצת את מצב האוכלוסיה במקום הזה.

הדיון הזה בוועדה התמהמה זמן רב. היו אמנם שיחות

בפגישות יותר מצומצמות עם חלק מהאנשים היושבים כאן. אבל חשבנו לנכון

להעלות את זה לדיון בו ועדה בהשתתפות כל האנשים הנוגעים בדבר כדי לתת לנושא

את המשקל שאנחנו חושבים שצריך לתת לו.

השאלה היא שאלת האנשים במקום והשאלה של האינטרס

הלאומי הכללי. אב האנשים במקום לא יחושו שזה אינטרס לאומי כללי, הם לא

ישבו שם. השאלה היא האם המדינה מעונינת שתהיה התיישבות באזור הערבה או לא.

אילו בן-גוריון היה חי לא היה צורך לשאול את השאלה הזאת. בעצם כולם רוצים

שתהיה שם התיישבות, אבל זה צריך לבוא לביטוי מעשי, כדי שאפשר יהיה לשבת

שם. בהקשר של החינוך, התשובה לשאלה צריכה להינתן על-ידי הממשלה. היא

שק ו בעת מדיניות והיא מקצה משאבים.

אינני רוצה להיכנס לוויכוח האם מה שמשקיעים

ביהודה ושומרון זה על חשבון הערבה. אבל במידה שזה נכון ששם משקיעים פי ששה

מאשר במקום אחר בתוך הקו הירוק, זאת אומרת שהמדיניות היא לפתח ולטפח

מקומות מסויימים, שזה יותר דחוף ויותר חשוב מבחינה פוליטית, בטחונית,

אידיולוגית. אינני יודע אם זה בדיו ק כך, שבהתנחלויות משקיעים פי ששה לעומת

כל מקום אחר, אבל אני מרגיש את הנקודה. במידה שלערבה לא נותנים, זה ביטוי

לאי-החשבת הענין. זה הנושא העיקרי שעמדתי עליו בדברי במליאה.

לנו כוועדת חינוך של הכנסת ברור שאנחנו צריכים

לעשות משהו בענין הזה. צודק המנכייל כשהוא אומר שהכל תלוי בתקציב, ההסעות,

הפעולה החברתית והתרבותית במתנ"סים, בעיית הצינון של הכיתות, משיכת המורים

לשם, תעסוקה לבני הזוג. הכל תלוי בתקציב. השאלה היא אם ממשלת ישראל יכולה

להכיר באזור הזה כאזור מוערף. אני מקבל שזה אמור לגבי כל אזור הבקעה, כולל

האזור של מועצה אזורית תמר ובקעת היררן. זה אזור שהתנאים בו דומים, ההבדל

היחיד הוא במרחקים. גם בבקעת הירדן הורים שולחים את ילדיהם לפנימיות

ומדלדלים את מספר התלמידים באזור שהוא בלאו הכי דל אוכלוסין, מפני שבית

הספר התיכון במעלה אפרים לא נותן להם תשובה ברמה שהם היו רוצים לילדיהם.

אם הם מוציאים את ילדיהם לפנימיות, זה מקטין את מספר הילדים בבית-הספר,

ואז שוב זה פוגע באותו בית-ספר שיש להם טענות כלפיו, הוא הופך עוד יותר

דל. בעקבות דלדול מספר הילדים וירידת רמת החינוך, ההורים מחליטים שאין להם

מה לעשות שם. בשנה שעברה שמעתי על עזיבה של מספרים גדולים בעקבות המש

הכלכלי של הישובים ובעקבות התהליך של הוצאת ילדים לפנימיות.

ובכן השאלה נוגעת לאזור שלם. ואני מקבל שמדובר

לא רק על מועצה אזורית ספיר, אלא על כל הקו הזה שיש לו תכונות ואיפיונים

משותפים שמחייבים התייחסות מיוחדת מצד ממשלת ישראל, מצד המדינה, מצד כל

הגורמים הרוצים בקיומם של הישובים ונוכחותם של האנשים שם. כל עוד זה לא

ייעשה, הסיועים הקטנים פה ושם, אם כי הם חשובים מאד, לא יפתרו את הבעיה

היסודית.

לגבי השאלה מדוע הענין הזה לא התעורר בעבר. בעבר

היו אנשים צעירים, הם היו מלאים התלהבות חלוצית, ומה שהשיגו סיפק אותם.



ש. שושני;

בעבר גם לא היו פערים כה גדולים בין הפריפריה לבין המרכז.

היו"ר נ. רז;

נכון. גם רמת הדרישות ורמת הצריכה עלו. יש ציפיות אחרות בתתום החינוך,

התרבות וכוי, ואנשים אינם יכולים להשלים עם זה שהם נחותים, עשוקי תרבות, ובמקום

לקבל עידוד על מעשיהם, על ישיבתם במקום כזה, הם מקבלים עונש. יש כאן היפוך של

היוצרות.

כבר שנים אנחניו מדברים על כך שוועדת השרים לאזורי הפיתוח צריכה לעשות

רשימה מחודשת של האזורים והישובים שזכאים לתנאים מועדפים. אבל לא מסוגלים כלל

להקים את ועדת השרים הזאת בגלל הוויכוח מי יהיה היושב-ראש שלה. השבוע עלתה

במליאה שאלה מסוג זה בהקשר לענין אחר, ושר העבודה והרווחה אמר שלא מצליחים להקים

את ועדת השרים לאזורי פיתוח, ולכן אי אפשר לסווג מחדש את הישובים השונים.

רמת-ישי איננה בדיוק קו עימות, אבל היא נמצאת ברשימה של אזורי הפיתוח שזכאים

להרבה מאד תמריצים. כך גם יקנעם, כפר-תבור, מנחמיה. יש כאן דברים מוזרים שאין

להם שום הצדקה ושום הגיון, חוץ מההגיון המפלגתי הצר ביותר. וזה חל על כולם באותה

מידה.

הנושא הזה צריך להיפתר באופן בסיסי ברמה לאומית. כל עוד זה לא ייעשה, נצטרך

להמשיך לעסוק בפתרונות הלקיים. הושג שיפור כלשהו בענין מיזוג האוויר,. הושג שיפור

מסויים בענין ההסעות, שכר הלימוד, תוספת ערבה וכדומה. נצסרך להמשיך בלתצים האלה

כל הזמן. נאומים גדולים לא יעזרו.

מ. שמיר;

למה לא לעגן את זה בחקיקה?

היו"ר נ. רז;

גם בענין זה צריכה להיות הסכמה של ועדת השרים לעניני וזקיקה. כל הצעת תוק,

גם הצעת חוק ממשלתית וגם הצעת חוק פרטית, נבדקת ונשקלת מן ההיבט הפוליטי,

המפלגתי. גם אם נעביר כאן תוק שיתן עדיפות לערבה, זה יהיה שווה בדיוק כמו חוק

הנגב או חוק הגליל. חקיקה בענין זה איננה הדבר היעיל. צריך להמשיך את הפעילות

הפרטנית, ללחוץ ולדחוף.

מ. שמיר;

אני רוצה לשאול; בעקבות ביקור השר בערבה, האם הוועדה אינה יכולה לסכם את

הדיון בזה שהיא פונה לשר לבצע את מה שהוא סיכם בעת ביקורו שם?

היו"ר נ. רז;

זה בוודאי ייכנס למסקנות שלנו. המסקנות שלנו יהיו שהאזור הזה צריך לקבל את

כל הסיוע ואת כל הדחיפה. המסקנות שלנו יהיו בענין זה מאד חד-משמעיות. אבל מסקנות

אינן מיתרגמות מיד לכסף. דנו היום בעיקר על הבעיות של המועצה האזורית ספיר. אבל

אני מניח שבמסקנות שלנו נתייחס לפרובלימסיקה של כל ישובי הערבה, ואני מתאר לעצמי

שפה אחד נדגיש ונאמר שצריכים להחיל את הנושאים האלה על כלל הישובים בערבה, כולל

המועצה האזורית תמר, המועצה האזורית בקעת הירדן, והמועצה האזורית אילות.

מה יקרה עם המסקנות שלנו? מה שקורה עם מסקנות בדרך כלל. השר צריך להשיב תוך

זמן מסויים מה הוא מקבל ומתחייב לבצע ומה הוא איננו יכול לבצע. והתהליך הזה

נמשך. כך שנעבוד פה בשתי הזרועות, גם בטיפול הישיר, בלחץ על המשרדים, וגם בדרך

יותר כללית שהמסקנות הן חלק ממנה.



מ. שמיר;

אני מסכים עם יושב-ראש הוועדה לגבי השיטה של צעד ועוד צעד. יחד עם זה לא

הייתי רוצה שתתעלמו ממה שאמר אילן אורן. כי אם לא נתחיל פעם בצעד הקטן בכיוון של

חקיקה, הבעיה אף פעם לא תיפתר. אני חושב שחקיקה זה הדבר החשוב ביותר.

היו"ר נ. רז;

אני שמח על הביקור של השר אתמול בערבה. אני שמח על הדברים שהובטחו, אם כי

אנחנו יודעים שבין ההבטחה לבין הביצוע יכול להיוח פער. אתם צריכים להיות מודעים

לזה. כי רצון טוב לא מספיק, צריך שתהיה גם היכולת לעשות את זה. יש בעיה של קיום

ההבטחות. מכל מקום, אני מקווה שגילויי הרצון הטוב וההבטחות הממשיות יתגשמו במידה

הגדולה ביותר, ובכך יינתן חיזוק וקידום לענין החשוב כל כך בעיני כולנו. אני רוצה

לומר גם שאם יהיו לכם בעיות בעתיד, תראו בוועדת החינוך כתובת שרוצה לסייע לכם.

אינני יודע מי ישב כאן בכנסת הבאה, אבל אני מקווה שתמיד ישבו פה אנשים שיהיה

איכפת להם מה קורה באזורים החשובים האלה.

אני מודה לכם. הישיבה נעולה.

הישיבה נסתיימה בשעה 11.00.