הכנסת האחת עשרה

מושב שני



נוסח לא מתוקן



פרוטוקול מס' 306

מישיבת ועדת החינוך והתרבות

מיום רביעי, כ"ד באייר, התשמ"ח - 11 במאי 1988, בשעה 09.00

חברי הוועדה: נ' רז - היו"ר

יי גיל

פי גולדשטיין

יי אורן - משרד החינוך

אי שפט - משרד הפנים

עי רוזן - משרד המשפטים

עו"ד בי פליקר - מרכז מכבי

זי ברוורמן - מרכז אליצור

קי פרידשטיין - איגוד הטניס

אי תפר - איגוד הכדורסל

עוייד יי מכנס - ארגון שחקני הכדורגל

ת' גילת - ארגון שחקני הכדורגל

מי אלמוג - מרכז השלטון המקומי

די בלאו - מרכז השלטון המקומי

נ' מאיר - מרכז הלטון המקומי

ש' תלמון - משרד האורצ

א' להב - עתונאי

די פלר

מ' בוטון

שי צהר

חוק הספורט, התשמ"ז-1987



היו"ר ני רז;

בוקר טוב, אני פותוז את ישיבת הוועדה. הודעה לחבר הכנסת גולדשטיין.

מאחר ובעתונות פורסם שחבר הכנסת נתמן רז, יושב ראש ועדת החינוך והתרבות של

הכנסת, המשמש ממלא מקום יו"ר הוועדה להקמת הערוץ השני בטלוויזיה אמר, כי הוא

יכול לכנס את הוועדה, אני רוצה להודיע שהוא לא יכול לכנס את הוועדה. זאת היא

ועדה מיוחדת שהוקמה לצורך הענין, ועם כל הכבוד וההערכה ההודעה היא שגויה. אני

מסתפק בהודעה זו.

היו"ר ני רז;

אין לי כל כוונה לכנס את הוועדה בניגוד לדעת חבר הכנסת גולדשטיין שהוא

יושב-ראש הוועדה. אני רוצה להזכיר שאני ממלא מקום יו"ר הוועדה, ועל פי ההסכם

שנחתם בין הליכוד והמערך לגבי עבודת הוועדה נקבע שאופן עבודת הוועדה צריך להיות

בהסכמה. במידה וזה לא בהסכמה ואני לא יכול להניע אותך לכנס את הוועדה, אני מפציר

בך לכנס את הוועדה על מנת שלא לגרום לכך שאני אאלץ לעשות דברים שאיני רוצה לעשות

אותם.

ואשר להודעה שאני בעצמי אכנס את הוועדה, אני מערער ודוחה את הערתך שאסור

לי לעשות את זה.

יי גיל;

אני רוצה להצטרף להצעתו של חבר הכנסת רז לזמן את הוועדה.

חוק הספורט, התשמ"ז-1987

היו"ר ני רז;

אנחנו עוברים עכשיו לחוק הספורט. על פי בקשתו של חבר הכנסת פנחס גולדשטיין

הזמנו לישיבה זו את העתונאי לחב, בעקבות כתבה שפירסם בעתון "דבר" מה-7 בפברואר

השנה תחת הכותרת "מוטב לגנוז" המתייחסת לחוק חספורט. אנחנו מבקשים לשמוע ממנו את

עיקרי חדברים שבמאמר.

הצעת חוק הספורט כפי שהוגשה מוכרת לי במספר ורסיות יותר מפורטות עוד מהזמן

בו יגאל אלון ז"ל היה שר חינוך. הוא היה זה שהתחיל לעסוק בזה באופן אינטנסיבי.

הצעת החוק התחילה במה המדינה צריכה לתת לספורט כדי שהוא יתקיים במדינת ישראל.

באותו זמן לא היה קיים עדיין הטוטו, זה היה קיים אצל חברות פרטיות שעשו ניחושים,

אבל כל אחד דאג לכיטו הפרטי עד שהטוטו הפך להיות משהו ציבורי ממלכתי.

החוק כפי שהוא מנוסח היום מטיל רק חובות על אגודות הפרט, מעין שוטר ממלכתי

על מה אסור ומה מותר לעשות בספורט, והוא איננו נותן לספורט שום משאב לאומי.

לעניות דעתי חוק הספורט שלנו צריך להיות דומה לחוקי ספורט במדינות אחרות. אני

מכיר את החוק חצרפתי ששם בתקציב הלאומי יש אחוז ברור שהמדינה נותנת לספורט

באמצעות משרד שנקרא משרד הספורט. בכסף הזה המדינה מבקשת לקיים את הפעילות

הספורטיבית של האגודות והאיגודים הספורטיביים שבה.



בהצעת החוק שלפנינו הדבר הזה כלל לא מופיע, וכל מה שהמדינה נותנת יום

לספורט באמצעות משרד החינוך מתבטא באיזו שהיא הקצבה שלדעתי בטלה בששים מבוזינת

התקציב הלאומי.

אין בהוק הזה שום הובה על בתי הספר לקיים איזו שהיא מסגרת של הינוך גופני.

נכון להיום כל מנהל בית-ספר רשאי לההליט מה הן שעות ההינוך הגופני שבית הספר שלו

נותן.

בקטע של הרשויות המקומיות כתוב בהצעת החוק, שרשאי השר, בהסכמת שר הפנים

ובתייעצות עם הרשות המקומית, להורות בצו לרשות המקומית או למספר רשויות להקצות

שטחים לפעילות ספורטיבית ולמתקני ספורט. כלומר, אין החוק מחייב שבתכנית מתאר או

בתכנית בנייה של איקס יחידות דיור במקום מסויים יהיו גם מתקני ספורט. אלא רק

אתרי שמספר מסויים של בתים יוקמו מותר יהיה לשר לבחון את הענין.

החוק מדבר גם על ביטוח. כתוב בחוק, שהאגודה צריכה לדאוג לביטוח. אנחנו

יודעים שהספורט מתמקצע היום יותר ויותר לכיוון של תשלומי שכר. אז שחקן כדורגל

בקבוצה המשלמת הון עתק גם למס הכנסה ובאופן אוטומטי גם לביטוח הלאומי אינו מבוטח

באופן מוצהר בביטוח הלאומי מפני תאונות. ואומרים לשחקן: אם אתה מאבד ימי עבודה

בגלל תאונה שקרתה לך בעבודה שממנה אתה מפיק הכנסה, לא תקבל ביטוח לאומי.

פי גולדשטיין!

העין הזה עומד להיות מוסדר.

אי להב;

נושא המדריכים. בהצעת החוק יש הגדרות של מועדון ספורט ואגודת ספורט וכדי.

אקח לדוגמה את הטניס. מועדון ספורט לצורך הענין הוא מועדון שיש לו 20 חברים

וקבוצה שלו משחקת בליגה. ניקח קוצה בקיבוץ נחשולים, היא משחקת בליגה בי, יש לח

20 חברים. על פי החוק הזה מוטלות על הקיבוץ כל כך הרבה הוצאות עוד לפני שמתחילים

לשחק, כמו החזקת מדריך. כי כתוב בהצעת החוק שהשר יחליט איזה מקצועות ספורט

צריכים מדריך בעל הכשרה מתאימה. אז אם לקיבוץ יש גם מועדון טניס וגם מועדון

כדוריד וגם כדורגל הוא יצטרך לשלוח אנשים שלו למכון וינגייט ללמוד שם ולהוציא

תעודה, או שיצטרך להעסיק מדריך מבחוץ בשכר. אם לא יעסיק אדם המחזיק בתעודת מדריך

הוא לא יוכל לתת את ההדרכה במקום כיוון שענף ספורט זה או אחר חייב שיהיה לו

מדריך. הדברים האלה מטילים על האגודות הוצאות ענק.

תעודות בריאות. המדובר איפוא בבדיקות רפואיות, ונניח

שהמדובר בבדיקות חד שנתיות. מועדון צריך להוציא היום הון תופעות בכדי לקבל

תעודות כשירות עבור האנשים שלו המשתתפים בתחרויות ולעסוק בספורט.

האם המדינה אינה הושבת שבין יתר התפקידים שלה היא צריכה לדאוג גם לזה

שמועדוני ספורט יוכלו לפעול? אינני מדבר על מי שפותח מועדון ורוצה לעשות כסף

מהורדת שומן. רוב המועדונים והאגודות העוסקים בספורט הם אגודות וולונטריות שלא

לעשיית רווח, והם נאבקות על קיומן יום יום. והנה פה מטילים עליהן עוד ועוד

הוצאות עוד לפני שבעטו בכדור או השתמשו ברקטה, ומנגד אומרים להם שאת המשאבים הם

יקחו ממקום זה ואחר, ויש חרבה כתובות.

התוצאה היא שאנחנו במו ידינו מעודדים את הסיפור הזה ששמו הזארד, את הרדיפה

אחרי הכטף באמצעות הימורים. זה מצד אחד, ומהצד השני אתה תלוי בהכנסות של הטוטו.

אם יש בום, יש כסף; אין בום, אין כסף. בשנים האחרונוח הטוטו הפך אמנם להיות

ספורט המוני, ויותר משמתעסקים היום בספורט מתעסקים במילוי הטוטו.

אם כל ממלאי הטורים יהיו פעם אחת בשנח במשחק כדורגל לא יהיה כלל צורך

בטוטו.

בינתיים הוא לא הולך למשחקי כדורגל, מסיבות אלה או אחרות, אבל הוא כן רץ

למלא את הטורים של הטוטו, והטפורט תלוי בכמות הכסף הנכנט באמצעות הטוטו. יש

להוסיף שכל הענין הזה אינו חינוכי כמובן, וכולם מסתמכים דווקה ל זה. ואם קורה

משבר, וכבר היה מצב כזה שרטוטו לא הכניס את הכספים שציפו שיכניס, אז הספורט נכנס

למשבר תהומי שאין יציאה ממנו.

גם הים הגרעונות של אגודות הספורט שנוטות למקצוענות הוא אדיר. אם אגודה אחת

חייבת 3 מליון שייח למס הכנסה, וזה חוב מצטבר, בא החוק הזה ומטיל על האגודות עוד

חובות, ויש כאן גם קנסות. החוק מפרט שאם לא תעשה דבר זה או אחר תשלם 3,000 ש"ח

קנס. סעיף 12 בהצעת החוק אומר, שהעובר על הוראה מהוראות חוק זה או תקנות לפיו,

דינו קנס כאמור בסעיף61(א) (2) לחוק העונשין, התשל"ז-977ו. הקנסות והמאסר יוטלו

על אגודות שהוקמו באופן וולונטרי, כשהמטרה העיקרית היא לקדם את הבריאות ואת

הכושר הגופני של עם ישראל.

בהתחשב בכל הדברים האלה ביחד, כאשר המדינה אינה משריינת את הסכומים הדרושים

לכל הנושא של ספורט במדינת ישראל, החוק מחטיא לדעתיאת המטרה. ואם הוא מחטיא את

המטרה אז מוטב לגנוז אותו עד לימים טובים יותר.

היו"ר ני רז;

לא נקיים ויכוח על הדברים ששמענו.

הוועדה קיימה מספר ישיבות לידון בהצעת החוק, והגענו לסעיף 9 בו. סעיף 9 הוא

סעיף כבר, וכן גם סעיף 11.

פי גולדשטיין;

אני שמח ששמענו כאן דעה שונה, כי טוב שנשמע גם דעות שונות, כאשר ברור

שבסופו ל דבר חברי הוועדה הם שיכריעו.

אי שמח לראות הצעת חוק הספורט שהניח בפנינו עורך הדין ברוך פליקר. אני קורא

שטיוטא זו הופצה בין כל מרכזי הספורט, אך עדיין לא אושרה סופית. הייתי בין אלה

שביקשו מעורך דין פליקר שלא רק יבקרו את החוק הזה, אלא יניחו בפנינו מה שנראה

להם טוב לספורט בישראל. עברתי על הדברים ומצאתי שיש דברים שאני מסכים להם, ויש

דברים שאינני מסכים להם. אני מבקש שבאחת הישיבות הקרובות נשמע מה מרכזי הספורט

מציעים. יש הצעה וצריך לכבד את המגישים אותה.

היו"ר נ' רז;

קיבלנו גם נייר הערות, תוקפות ושינויים מגורמים אחרים. כל החומר הזה יהיה

לנגד עינינו לפני שנגבש את הצעת החוק. אני מודה בהזדמנות זו למר ברוך פליקר על

העבודה שעשה.

אני מקדם בברכה חמה את היוזמה לחקיקה הזאת, ואני מציע לא לגנוז את הצעת

החוק אלא להתקדם בחקיקתה תוך התחשבות בהערות על הבעייתיות שבנושא זה. אני יודע

שהשר יגאל אלון ע"ה יזם תקנה להגדיל את הפעילות הגופנית בבתי הספר משעתיים לשלוש

שעות בשבוע. היו מהלכים בנושא זה. אינני רואה אפשרות לעשות גדולות ונצורות

בנושא זה, ובמכה אחת, אבל יחד עם זאת אסור לנו שלא לראות את ההכרח לעשות משהו

בנדון.



צה"ל מתלונן על כושר גופני לקוי של המתגייסים לשורותיו. מזה עולה

שאין התייחסות מתאימה של מערכת החינוך לנושא החינוך הגופני והעיסוק בספורט.

איננו רוצים להיות תברה ספרטנית, אבל אנתנו בהחלט רוצים שהצעירים יגיעו אל הצבא

במצב גופני כשיר. לפיכך אני מבקש לקבל אינפורמציה עדכנית על ההנחיות של משרד

החינוך בכל הנוגע לחינוך גופני, הנחיות המחייבות את הזרמים השונים בחינוך. אני

יודע שבתי הספר הממלכתיים משקיעים בספורט קצת יותר מאשר בתי הספר הממלכתיים

דתיים שאצלם סדר הקדימויות קצת שונה.

אולי נוכל לקבל ממר יריב אורן ממשרד החינוך והתרבות על המצב הנוכחי בנושא

זה. מה למשל אומר המשרד למנהלי בתי הספר בחוזר המנכייל בנושא זה, כדי שדע כיצד

לכוון את הדברים בהצעת החוק שלנו.

היו"ר ני רז;

אני רושם את הבקשה לך. אני מבקש ממר אורן להעביר לחבר הכנסת גיל את

האינפורמציה על שעות החינוך הגופני בבתי הספר לפי הזרמנים.

מדבריו של חבר הכנסת גיל אפשר היה להבין כאילו אני מתנגד לחוק הספורט. אני

מודיע איפוא בצורה הברורה ביותר שלא זו בלבד שאיני מתנגד לחוק הספורט אלא אני

מצדד בו, אל בתנאי שיהיה חוק טוב. אם זה יהיה חוק לא טוב, אני אתנגד לו בכל

האפשרויות הוליטיות והציבוריות שיעמדו לרשותי.

אני ביקשתי להזמן לישיבה שלנו את העתונאי אהרון להב, משום שאני חושב שחברי

הוועדה לא צריכים להיות ניזונים האינפורמציה אחת בלבד וחשוב שישמעו גם דעה אחרת.

אם למרכזי הספורט יש הערות והשגות להצעת החוק, חשוב מאד שנשמע אותם. אבל אני

רוצה שלא יובן כאילו אני מתנגד לחוק הספורט.

י' גיל;

חבר הכנסת גולדשטיי, לא התכוונתי לומר דבר כזה ולא התייחסתי כלל לדבריך.

סעיף 9 - תקנונים

היו"ר ני רז;

אנחנו עוברים עכשיו לסעיף 9 שבהצעת החוק, ונשמע את כל ההערות וההשגות לגבי

הסעיף הה.

יי אורן;

הסעיף הזה מסביר את עצמו. למעשה גם אם זה לא נאמר בהצעת החוק, רשאית

אגודה עותומנית, או עמותה כפי שזה שנקרא היום, לקבוע על פי החוק את התקנון שלה.

קמות עמותות עם תקנונים כפי שהן מתקנות אותן, והכל קשר וישיר. דווקה משום שיש כל

מיני נסיונות לערער ולהרהר אתר תקנוניהן של ההתאחדויות, חשוב שזה יהיה מעוגן

בחוק הספורט בו ייאמר שהן רשאיות לעשות את זה.

עו"ד י' מכנס;

אני רוצה להתייחס לסעיפים 9 ו-ו0 ביחד, כי צריך גם לקרוא אותם ביחד.

סעיף 10 - מוסדות שיפוט פנימיים

יי אורן;

אני מבקש להתייחס לסעיף 10. על מנת להוציא ספק צריך אולי למצוא את הדרך



לומר בגוף הצעת החוק שמדובר פה על אותם ההיבטים של המשמעת בספורט. לבל תהיה טעות

ולבל יחשוב מישהו שאם יש ויכוח בין ספורטאי ובין האגודה שלו הוא לא יכול לפנות

לבית משפט רגיל. מדובר על בתי דין משמעתיים של התאחדויות הספורט, לא ל האגודות.

המדובר בהתאחדויות ובאיגודים, שזה אותו הדבר. יש היום מוסדות שיפוטיים משמעתיים

לאותם הגופים. עד היום לא נכנסו לדיון באותם נושאים שהם הנושאים של הספורט, קרי:

עבירה משמעתית שמבצע ספורטאי תוך כדי ביצוע פעולות הספורט שהוא משתתף בהם. בתי

המשפט של המדינה קיבלו את הפסיקות של בתי הדין המשמעתיים, ולא נכנסו לדיונים

עליהם.

בספורט יש מצב שבו אם אינך מסיים הליך שיפוטי בין שבוע לשבועיים, העיכוב של

הליך כזה יכול לעוות את כל הפרוצידורה הספורטיבית. וזה דבר שלצערי הגדול קשה

מאד לתבוע מבתי המשפט של המדינה. לכן יש חשיבות עליונה לכך שכאשר נגמר מחזור

משחקים בספורט מטויים או תחרות בענף ספורט אחר, יתייצבו הגורמים שהוזמנו לוועדת

המשמע עוד באותו השבוע בפני וועדת המשמעת, במקרה וקרה משהו החורג מתקנון המשמעת,

והדיון בוועדת המשמעת יתקיים באותו השבוע ופסק הדין ינתן מיד לאחר מכן. במקרים

אם הספורטאי או האגודה שלו רוצים לערער על פסק הדין, ישנה באותה התאחדות ספורט

ערכאה נוספת לערעור, לא בתי המשפט של המדינה. זה הרעיון שמאחורי הסעיף הזה.

עו"ד יי מכנס;

אתחיל במה שסיים מר אורן, כי אנחנו, ארגון שחקני כדורגל, הננו בעד זה שכל

מה שקשור במשמעת בספורט יתנהל בין כותלי איגודי הספורט עצמם, ויתנהל בצורה מהירה

ויעילה, שאם לא כן זה יפגע בספורט, ונסיון העבר הוכיח זאת. אכן בתי המשפט בנושא

הזה לא נוטים להתערב, ובצדק, בהחלטות ל טריבונלים שיפוטיים של איגודים

וולונטריים.

אני רוצה להביא שני תיקונים עובדתיים. היום אין לספורטאי אפשרות לערער על

פסיקה. אם הועמד ספורטאי לדין משמעתי והורחק ל10 חודשי פעילות, למשל, והוא רוצה

לערער על הפסיקה, הוא לא יכול לערער.

ב' פליקר;

הוא יכול לערעור אם זה מעל ל-2ו חודשים.

יי אורן;

בהצעת החוק לפנינו זה בטל.

עו"ד יי מכנס;

אם שחקן כדורגל הורחק ל-11 חודשים, או מפני שהשופט טעה או שהיתה זו עבירה

אחרת כמו למשל שחתם חוזה לא נכון, הוא לא יכול אפילו לערער. ואם אנחנו מדברים

היום בספורט שהוא מקצועני, כמו כדורגל למשל-

יי אורן;

לא זו הכוונה.

עו"ד יי מכנס;

אתם אומרים שיכולים האיגודים להתקין תקנונים ככל שהם רוצים.

י' אורן;

אבל לא בנושא זה. החוק מחייב אותם לאפשר ערעור.



עו"ד י' ידין;

איפה זה כתוב שהם חייבים לתת זכות ערעור? אין דבר כזה. אין זכות ערעור

לשחקן כדורגל אלא אם הורחק לתקופה של למעלה מ-12 חודש. וגם אז רק בתום ההרחקה.

כלומר, הוא ממצה את העונש ורק אז הוא יכול לערער.

ב' פליקר;

אבל ישנם ענפי ספורט נוספים, ואתה מדבר רק על כדורגלנים. בהתאחדויות אחרות

זה לא קיים.

עו"ד י' ידין;

אני מביא דוגמה מהכדורגל.

אני רוצה לחזור לנושא התקנונים, לסעיף 9. נכון שלכל עמותה יש תקנון וממילא

את התקנון הזה יכולים חברי האגודה לשנות בדרך הקבועה בחוק העמותות. לא בתקנונים

האלה מדובר. בשביל זה לא צריך את חוק הספורט. מדובר בתקנוני המשמעת למיניהם, או

בתקנוני הסגר למיניהם. ואם התוצאה של חיבור שני הסעיפים האלה תהיה שספורטאי

שנגפע מתקנון כזה שהוא חושב שהוא לא צודק ולא נכון, לא יוכל לפנות לבית משפט

מפני שכתוב שכל מה שקשור בעניינים הקשורים במסגרת ההתאחדות או האיגוד יהיו

במסגרת בתי הדין המשמעתיים של האיגוד, יימצא במצב בו לא יוכל בשום צורה ואופן

למחות על העוול שנעשה שלו. מדוע? א. בתי הדין המשמעתיים אומרים, ובצדק: אנוזנו

חיים על פי התקנוןשלפנינו. כשאנו באים לדון בבעיה כלשהי של התאחדות הכדורגל

אנחנו הולכים על פי תקנון התאחדות הכדורגל. הוא צודק, או לא צודק, אנחנו בתי

הדין הפנימיים לא רשאים למוזות ביקורת על התקנון הפנימי, מפני שמכהו אנחנו חיים.

אתן לכם דוגמה. תקנון ההתאחדות לכדורגל במשך שנים היה בו סעיף האומר, שאסור

להקים ארגון של שחקני כדורגל. שחקן כדורגל שיהיה חבר בארגון שחקני כדורגל לא

יוכל לשחק באף קבוצת כדורגל. ואסור לקבוצות כדורגל שהן חברות בהתאחדות לכדורגל

לשתף בשורותיהן שחקן שהוא חבר בארגון שחקני כדורגל. עד כדי כך הגיעו הדברים. ולא

עזר מאומה, ולא עזרו פניות כאלה ואחרות, עד שלא היתה פנייה לבית המשפט, ובעקבות

הפנייה הזאת תוקן הדבר.

אין לחסום את הדרך לבתי המשפט שלא בענייני משמעת ספורטיבית אלא לגבי

ביקרות. אתן לכם דוגמאות. אתחיל בסופיות התקנונים האלה. ילד בן 9 נכנס לאגודת

ספורט בשכונה, וזה נון לגבי כל ענפי הספורט. הוא נרשם, ההורים חתמו והוא מתחיל

לשחק, והוא רוצה אחר כך לעבור אגודת ספורט אחרת. ואני מדבר על ספורט חובבני

משפחתו ל הילד הזה עברה לגור בעיר אחרת, והוא רוצה על ן לעבור

לאגודת ספורט אחרת. הוא לא יכול לעשות זאת אלא אם כן התרצה מישהו באגודה. אבל אם

מישהו כועס עליו, הוא לא יוכל לעבור. ואני לא מדבר על תאוריות, אלא על דברים

הקורים השכם והערב. אם הצעת החוק לפנינו תתקבל כמות שהיא, לא יוכל ילד כזה

למחות בנושא הזה של הסגרים.

אני בעד תקנונים, בעד זה שיהיה חופש להתקין תקנונים. אנחנו מבקשים שכל

חתקנונים האלה יעברו ביקורה של המועצה לחוזים אחידים. בית דין לחוזים אחידים זה

מוסד ממלכתי. יש חוק האומר שכל חברת מעליות שעושה חוזה ל-500 איש כבר חייבת

להגיש אותו למועצה לחוזים אחידים. אנחנו דמברים פה ל תקנונים המתייחסים למאות

אלפי ספורטאים, וקובעים הברים שהם בגורלם של ספורטאים שזה עיסוקם וזה מקצועם,

ועדיין אין שום ביקורת ציבורית על זה.

ההתאחדויות לספורט וההתאחדות לכדורגל הן אגודות עותומניות, ולמרות שכל כספן

הוא כסף שבא מהציבור, בין ממשרד החינוך ובין מהטוטו, אין אפשרות לפנות לגביהן

לבג"צ למרות שאלה גופים ציבוריים במובן הפופולרי במלוא מובן המלה. אבל מאתר ולא

הוקמו על פי דין אי אפשר לפנות לגביהם לבג"צ. בהצעת החוק שלפנינו רוצים לשלול גם

את אפשרות הפנייה לבתי המשפט.

אולי זה פותח את הפתח לכך שכן אפשר יהיה לפנות לבג"צ.

לא, בפירוש לא. מפני שלא הוקמו על פי דין. בענין עמותות אי אפשר לפנות

לבג"צ, וזה בדוק.

אתם לא מתארים לעצמכם איזה סעיים דרקוניים ואיומים יש בתקנונים של

נושא ההסגר שהוא נושא כאוב כשלעצמו. כאשר ילד

נרשם בגיל 9 באגודת ספורט מסויימת, ורוצה אתר כך לעבור לאגודה אחרת ולא מרשים

לו, חייב להכנס להסגר לתקופה של שנתיים. פירוש הדבר שבמשך שנתיים לא יוכל לעסוק

בספורט שבו הוא עוסק.

אם ניקח את הכדורגל, חששו שמא יש פה פירצה. ילד בן 18 מתגייס לצבא, הוא בחור

בריא, הוא ספורטאי, והוא משרת בגולני. וכשהוא הולך לשרת בצבא הוא תושב לעצמו שזה

הזמן להכנס להסגר, כיוון שממילא אינו עוסק בספורט, וכאשר ייצא מהצבא יוכל להצטרף

לקבוצה לפי בחירתו. אז החליטו לא לאפשר את הדבר הזה. אמרו כי מגיל 17 ועד גיל 21

אי אפשר להכנס להסגר.

אנחנו מדברים פה בדברים שהם במסגרת זכויות פרט אלמנטריות, ואין עליהן שום

ביקורת ציבורית. אנחנו מנהלים היום דיון משפטי בבית הדין לחוזים אחידים נגד

התאחדות הכדורגל בנושא החוזה האחיד של שחקני הכדורגל. בית הדין בשלב זה נתן

להבין שכל מה שקשור בתקנונים הפנימיים אם הוא לא חלק מהחוזה בין השחקן לקבוצה,

הוא לא נמצא בתחום פיקוחו של בית הדין לחוזים אחידים, כי איננו חלק מהחוזה. אז

אם החוזים קבעו קודם שהשחקן מתחייב שסעיפי המשמעת ותקנונים אחרים יחולו עליו

כחלק מהחוזה, הלכה התאחדות הכדורגל והוציאה את זה מהחוזה, כך שהיום לא ניתן

לתקוף את זה גם בבית הין לחוזים אחידים.

אנחנו נמצאים במצב בו התאחדויות הספורט מתקינות תקנונים כמעט בלי שום פיקוח

של בתי המשפט, בלי שום אפשרות לערער במוסדות הפנימיים לא רק לגבי מידת העונשים

אלא גם לגבי התקנונים. גם לגבי תקנונים יש בעיה. גם אגודות שחברות בהתאחדויות לא

יכולות לערער על התקנונים בפני בית הדין של אותו איגוד. יש הגבלה הזאת. אנחנו

נמצאים היום במצב שבעצם אותם האיגודים שהחוק הזה מתכונן לתת להם סמכות חוקית

להתקין תקנונים, ופותר אותם מביקורת, נותנים לגיטימציה למצב הקיים היום, בעוד

שהיום עוד יש פתח הצלה של הליכה לבית משפט.

מאחר ובית דין לחוזים אחידים הוא בית דין של המדינה, אין דבר פשוט מזה

שיביאו בפניו את החוזים האלה לאישור, ויביאו בפניו את התקנונים האלה לאישור,

מפני שלמעשה זה חוזה בין השחקים ובין ההתאחדויות, עם אותן ההגבלות של שכר, אותן

ההגבלות של מעבר ואותן ההגבלות הקשורות בחיי היום יום מעבר לכללים של המשחק עצמו

והן חייבות לעבור ביקורת ציבורית. בית הדין הזה יעמיד אותן למבחן ויאשר אותן

כאשר הוא יקח בחשבון את האינטרטים הלגיטימיים של מרכזי הספורט, של האגודות

ההברות באותה התאחדות, ובהחלט יש אינטרסים שצריך להגן עליהם. מכל מקום ברור

שחייבת להיות ביקורת ציבורית, ובמצב הנוכחי אין ביקורת כזו.

אני מבקש להציג בפניכם שאלה. כתוב בסעיף 10: ...תהיה הסמכות הבלעדית לדון

ולהחליט בעניינים הקשורים לפעילות במסגרת התאחדות או איגוד, בידי מוסדות השיפוט

הפנימיים וכוי. ספורטאי שביצע עבירה מחוץ לפעילות הספורטיבית שלו, עשה דברים לא

יפים, דברים שיש בהם אלמנט שלילי וכוי, האם מותר למוסדות השיפוט הפנימיים לשפוט

אותו על כך?



מ' אלמוג;

לא. בית הדין המשמעתי אינו יכול לשפוט ספורטאי על עבירות שאינן קשורות

בפעילותו הספורטיבית.

היו"ר נ' רז;

אם ספורטאי מסויים עבר איזו שהיא עבירה, האם יבול בית הדין המשמעתי להגיר

שהוא לא מרשה לאדם כזה להשתתף בתחרות מפני שהתנהג בצורה לא יפה מחוץ לפעילות

הספורטיבית שלו, והוא נשפט על כך. אני מבקש שתייחסו לענין הזה בדבריכם.

אני מייצג את איגוד הכדורסל. אנסה להציג בפניכם איזו שהיא רמות של

הכדורסל, שהיא לגמרי הפוכה מזו שהעלה כאן עו"ד ידין מכנס. אני חושב כי מה

שהביא להידרדרות של הספורט הזה הם הדיונים בבתי המשפט, ואולי הכוח המיותר

הלא נחוץ שקיבלו הספורטאים לפנות לבתי משפט. מה שקרה בשנה או בשנתיים האחרונות

לכדורסל אינו קשור לספורט, אלא לבתי המשפט, דבר המקעקע ופוגע בניהול תקין,

בפעילות נכונה ובקידום הספורט.

בכדרוסל ישנם שחקנים זרים עם חוזים וכו'. הם ניצלו, אם אפשר להשתמש במלה

הזאת, את הזכות לפנות לבתי משפט, ואנחנו בילינו המון זמן לא רק בבתי משפט

מחוזיים, אלאל הגענו גם לבית המשפט העליון, בגלל סעיפים של העברות שחקנים

ודברים אחרים דומים. איני בא חלילה לפגוע באף אחד מבתי המשפט, אבל נוכחנו

שבתי המשפט ברחבי בארץ קיבלו החלטות שונות באותו נושא. להערכתי בגלל חוסר ידע

בנושא עצמו, וזה גרם לבלגן שלם באיגוד הכדורסל, זה גרם להתרוצצויות בבתי

המשפט, וזה גרם לעיוות איום בניהול התקין של איגוד הכדורסל.

אני שמח על שבישיבת נשיאות איגוד הכדורסל אתמול הונח הנייר של בוררות

חובה, שכל המרכזים הסכימו עליו. אני חושב שזאת הדרך הנכונה. אני חושב שהסעיף

הזה צריך לגעת גם בכל הנושאים הקשורים לסכסוכים ולאי הבנות כין ספורטאי לאגורה

שלו, בין מאמן לאגורה שלו, לכל הדברים הנוגעים לאו דווקה לוועדות משמעת.

לענייני משמעת ישנה ועדת משמעת, ויש בית דין עליון שניתן לערער בפניו. לא יתכן

שספורטאי הרוצה, בניגוד לתקנון איגוד הכדורסל, לקבל שחרור או העברה לקבוצה

אחרת יילך לבית משפט בנצרת או בחיפה, עם כל הכבוד, יריץ את המוסדות השיפוטיים

שלנו שיבזבזו זמן ויבזבזו כסף, ולהערכתי יתקבלו שם גם הערכות לא נכונות, כי זה

פשוט פוגע בניהול התקין של הספורט. במקום לעסוק בספורט אנחנו עוסקים בנושאים

האלה.

אני מכיר את איגוד הכדורסל. אין שום צורך בארגון שחקנים ולא באף ארנון

אחר. השחקנים צריכים לשחק כדורסל ולא לעסוק בענייני ארגון. תפקידם לשחק

כדורסל, ואם יש להם בעיות יהיה בשביל זה באיגוד הכדורסל מוסד לבוררות חובה,

בו יושבים משפטנים הקשורים ויודעים את נושא הספורט ומכירים אותו ומקורבים

אליו. ככל שהשופט מכיר ויודע יותר את הנושא, אני מניח שההחלטות שלו בנדון הן

יותר נכונות ויותר נבונות. אנחנו גם ניתן בידיו כלים לקבלת החלטות, ואת

ההחלטות האלה יישמו באיגוד הכדורסל. ואז אני בטוח שהכדורסל יתקדם, והשחקנים

יעסקו יותר בכדורסל ובספורט.

בנושא ההסגרים, השחרורים וכו' דנו כבר בישיבה של ועדת הספורט. זה בא,

כמו התקנונים והחוקים שלגביהם עומ*ים לקבל החלטות, כדי לשמור על האגודות ועל

השחקנים, ובמיוחד כדי לשמור על האגודות המחנכות את השחקנים לערכים, המשקיעות

בבניית מתקנים, כשירות מאמנים ומשקיעות בשחקנים, ובסופו של דבר רוצה השחקן

לקום וללכת. בתקנונים של היום איננו כובלים אותו לגמרי. אחרי גיל 21, בתום

שירותו הצבאי, אם הוא רוצה לעזוב את הקבוצה שלו, ואינו מקבל שחרור, הוא יכול

בהחלט להכנס להסגר ואחר כך לעבור לקבוצה אחרת. אם אנחנו נפתח את השוק, אנחנו

נמוטט לגמרי את הספורט.



גם כך הדפיציטים והמצב הכלכלי של הקבוצות, שכולנו מריעים וסוגדים להם

בטלוויזיה ובדרכים אחרות, הוא בכי רע. הקבוצות האלה לא יחזיקו מעמד, וכדאי

שכולנו נדע זאת. אני עוסק בזה מקרוב מאד, ואני יודע עניינית מה קורה במספר

אגודות, מבלי להכנס לפרטים, ועוד איני יודע איך תיפתה בשנה הבאה הליגה

הלאומית בכדורסלל, עקב מצבן של הקבוצות, כולל קבוצות צמרת מצליחות מאד. אם

אנחנו נפתח את ההסגרים ונקעקע את התקנונים וכולם ירוצו לבתי המשפט, זה יהיה

ניגוד מוחלט למה שאנחנו מוכנים להביא בחוק הספורט. לדעתי צריך לחזק את סעיף

השיפוט הפנימי, ולהוסיף גם את המוסד של בוררות חובה למקרה של סכוסוכים בין

השחקנים לאגודות שלהם, בין מאמנים לאגודות שלהם, כך שההתאחדויות יקבלו את

האפשרות לקבוע החלטות נחרצות בנושאים אלה, כי רק כך נגיע לניהול טוב ותקין של

הספורט.

אתה איפוא בעד השארת הסעיף הזה במו שהוא.

בהחלט, ואף בעד חיזוקו.

יי גיל;

בסעיף 9 נאמר שהתאחדות או איגוד רשאים להתקין תקנונים וכוי. כשאומרים

"רשאים", אפשר להבין מזה שרשאים גם שלא להתקין. אני מציע שיהיה כתוב "יתקינו

תקנונים", במקום "רשאים להתקין תקנונים".

סעיף 10 מטריד אותי מאד. הקשבתי לדברי החרדה של איתן תפר ממצבו של

הספורט, ולחשש שלו מפני האפשרות של הנתבעים יהיו רשאים לערער ולהגיע לבית

המשפט. אני רוצה על כן להזכיר כי בחקיקת משנה אי אפשר לבטל את זכויות האדם

והאזרח במדינה. יש לו הזכות להגיע לכל כיח משפט, כולל בית המשפט הגבוה לצדק,

בכל מקרה שלדעתו נגרם לו עוול. לשלול מבננו בחקיקת משנה את האפשרות הזאת, זה

דבר שאין להעלותו על הדעת. במדינה הזאת יש לכל אדם זכות ערעור על כל החלטה.

אני בהחלט מבין את החרדות שהועלו כאן. אז הבה נתחכמה, נחשוב, נכין תקנונים,

הנחיות והסדירם שיבטיחו כל מה שאתם רוצים, כדי שבפועל לא יוכלו אנשים לערער

על הדברים שעליהם חתמו. אבל לא מקובל עלי לכתוב בחקיקה שאין לו זכות לערער.

מי אלמוג!

אם הוועדה רוצה לרדת לפרטי התקנונים הפנימיים של ההתאחדויות והאיגודים,

אף שאיני יודע אם הוועדה צריכה לעסוק בזה, אני מציע שהיא תזמין לישיבה את

היועצים המשפטיים של ההתאחדויות ושל האיגודים כדי לקיים כאן את הדיון

בנוכחותם, כדי שהדיונים בתקנונים ובדברי יסוד חשובים בהם לא יתקיימו דרך אנב

בדיון בחוק הספורט. אם רוצים חברי הוועדה לרדת לפרטים יש לזמן את היועצים

המשפטיים של ההתאחדויות ושל האיגודים כדי לקיים דיון בהשתתפותם.

אני רוצה להבהיר לחברי הוועדה שיש מוסדות שיפוט מכובדים ובעלי רמה

בהתאחדויות הספורט. אני מכיר היטב את התאחדות הכדורגל, אבל אני מניח שגם

באיגודים האחרים זה כך. בתי המשפט של המדינה כבר אמרו את דברם לגבי מוסדות

השיפוט האלה, ואף נתנו להם גיבוי ב-%99 של המקרים. יש שני דרגים של בית דין

משמעתי ובית דין עליון לערעורים. אני יודע שבבית דין לערעורים בכדורגל יושב

השופט העליון דוב לוין מבית המשפט העליון, והוא יושב-ראש הנשיאות..

עו"ד בי פליקר!

הוא גם יו"ר ועדת התקנון של ההתאחדות לכדורגל, שעו"ד מכנס דיבר עליו.



אני רוצה להצביע את הרמה של החברים בבית הדין הזה. כך גם ישב בו, לדוגמה,

מר מלץ, מבקר המדינה הנוכחי.

החקון מאפשר הגשת ערעורים, אבל לא על כל דבר ולא על כל תקופהל. תארו

לעצמכם ששחקן שקילל או ירק וקיבל עונש של שלושה שבועות ירוץ להגיש ערעור,

הרי בדרך זו נהיה מוצפים ערעורים על כל פסק דין. צריכה להיות הגבלה לערעורים

האלה. רק במקרה של עבירה משמעתית המבוצעת על המגרש בשעת המשחק שהעונש שהוטל

עולה על שנה, תהיה לשחקן או לאגודה שלו זכות להגיש ערעור. על עונש שהוא פחות

משנה לא יהיה רשאי להגיש ערעור. על דברים אחרים שאינם קשורים במשחק על המגרש

יכול השחקן לערער גם אם העונש שהוטל עליו הוא פחות משנה. כלומר, אם קיבל 13

חודשים או שנתיים, בתום השנה יכול השחקן או האגודה שלו לערער. אבל אם קיבל 10

חוגשים, סימן שזה מגיע לו. הוא כנראה היכה שופט, או היכה שחקן. למה אנחנו כל

כך מרחמים עליהם? זח מגיע להם.

יש איפוא ערעורים, אבל יש גם הגבלות לערעורים האלה על אירועים במגרש. אין

הגבלות לגבי אירועים שקרו מחוץ למגרש.

יש בהחלט התייחסות ציבורית מוסרית למקרים שאינם קשורים בספורט pbrsay.

אבל כאשר שחקן סרח בעניינים אלה או אחרים ישנה התייחסות של הנהלת האגודה שלו

או של הנהלת ההתאחדות של השאיגוד או של בית הדין הפנימי של האגודה. איני רוצה

להזכיר שמות, אבל ישנם מקרים שאני יכול להצביע עליהם.

בנושא ההסגרים, זה היה בעבר לשלוש שנים והפחתנו זאת לשנתיים.באה אגודה

אחרת ומציעה 20 אלף דולר יותר , ו"קונה" את האיש.

ז.

רי גם בתוספת של 2,000 דולר.

עו"ד י' מכנס;

תאסרו על האגודות לעשות זאת, לא על הספורטאים.

עור ב' פליקר;

אתה יודע שזה בלתי אפשרי. לא ניתן לעשות זאת.

מ' אלמוג;

יש אפשרות לשחקן להשתחרר בהסכמה הדדית בין האגודות. שחקן עובר לגור בעיר

אחרת, מתקיים משא ומתן בין האגודות והוא יכול לעבור. אבל אמרנו שצריך לחסום

את המסחר במקרה של שחקן שרצים אחריו מפני שהוא כוכב, ומציעים לאביו סכום של

10,000 ולדר כרי שיעביר אותו מאגורה אחת לשניה. את המסחר בכל מי שהוא כוכב

ברגליו צריך להפסיק. לכן שמו לזה מגבלה. זה דבור שהוא מקובל בעולם.

אם רוצים התייחסות פנימית לתקנוני האיגודים וההתאחדויות צריך לזמן פגישה

עם היועצים המשפטיים של הגופים האלה.

היו"ר נ' רז;

אתם מזכירים את השופט דוב לוין ומציינים שאדם ברמה שלו יושב בבית הדין

לערעורים של ההתאחדות לכדורגל. האם לדעתכם לא צריך להכניס בתקנונים סעיף

שיחייב לשתף שופט במוסדות השיפוט הפנימיים? או האם הדבר הזה בתקנונים?



מ' אלמוג;

זה לא קיים בתקנונים, אבל זה קיים דהפקטו.

היו"ר נ' רז;

האם לא כדאי לחייב זאת בתקנונים עצמם כדי להבטיח את הרמה של בית הדין

הזה?

כתוב ששופט בית המשפט המחוזי יציע לאסיפה הכללית את הרכב בית הדין

העליון.

היו"ר נ' רז;

אני מעלה את הענין כחומר למחשבה, כי יתכן וזה קיים בהתאחדות לכדורגל,

ובהתאחדות אחרת זה לא קיים. אני מבין שהתקנונים לא מחייבים זאת, ואולי כראי

להכניס בהם סעיף שיחייב זאת.

ת' גילת;

מר תפר ציין את המקרים הרבים בהם מגיעים ספורטים לבתי המשפט, והוא אומר

שכפועל יוצא מזה הטפורט נפגע. אני מסכים שהטפורט נפגע, אבל השאלה הלא מדוע

השחקנלם מגלעלם לבתי המשפט. שחקן חותם על חוזה לשנה או שנתיים, וכעבור חודש

הקבוצה מפטלקה לעמוד בהתחללבולות שלה כלפלו. לשחקן אלן שום סעד, אלן לו לאן

לפנות, והרי מדובר בהפרה יסודית של חוק החוזים. לפל הצעתו של מר תפר השחקן

מנוע מלפנות בענין זה לבית-המשפט, והוא חייב להמשיך לשחק, או לשבת בבית. אלן

לו אופצלה אחרת. לכן השחקן מגיע לכלת המשפט. וכאשר לושב שם שופט מלומד ובוחן

את המקרה ורואה את ההפרה היסודית הזועקת מהחוזה הוא אומר שהאדם צריך להיות

משוחרר מהחוזה, הווה אומר - לשחרר אותו מהאגודה.

אני אומר שאם לשחקנלם חלתה אופצלה אחרת לשחקנלם הם לא היו מנלעלם כלל

לבתי המשפט. הם מנלעלם לבית המשפט מפני מפני שלא קלבלו את אשר התחייבו לתת

להם.

אם ההנחה שלכם היא שנם על חוזים לא תהיה אפשרות ערעור, זה לא מקובל.

ת' נללתו!

וכל איזו אופציה לש לשחקן שמפרים את החוזה שחתמו אתו?

בענין ההסגר מקובלת עלי הדעה שהאגודה משקיעה הרבה בשחקן, אם כי באגודות

רבות נהוג הלום לגבות מהשחקנלם הצעירים דמי חבר, המכטים את ההוצאות השוטפות

עבור השחקנלם. הקלמו הלום בתי ספר לכדורגל בהרבה מאד אגודות, והמוני ילדים שם

משלמים דמי חבר, וזה מכטה את ההוצאות השוטפות. בהנחה שאלן זה מכטה את ההוצאות,

אפשר לקבוע לפל מפתח כמה השחקן שווה, ולפל זה לוכל השחקן להשתחרר מאגודתו. זה

מצב שלה קילם הלום.

המצב באגודות הוא כזה שהאנשלם קובעים את שוולו של השחקן בהתאם ליחטים

האלשללם שכלן השחקנלם ובין "מעטלקלהם". לשחקן שהרגיז את מנהל הקבוצה במשך השנה

ייקבע טכום אסטרונומי ששום קבוצה לא תוכל לשלמו, כי הוא לא ריאלי, ואז השחקן

יהיה חייב להשאר באגודה שתקפח את שכרו.



אני מציע שיקבע מפתח שעל פיו יקבע כמה שווה כל שחקן, שהאגודה לא תוכל

כך באופן סתמי לקבוע את המחיל שהיא דורשת עבורו ועל ידי זה להכריע אט יעבור

לאגודה אחרת או ישאר אצלה. אני זוכר ששחקן באיגוד מסויים שנסע ללמוד במכללה

בארצות הברית, אחרי שסיים את שירותו בצבא, הכניס טופס הסגר, כי חשב שממילא הוא

ילמד עכשיו בחו"ל, אז בינתיים הוא ישתחרר מקבוצתו בארץ. אז חייבו אותו לחזור

כל מספר חודשים לארץ מתוך כוונה למנוע ממנו את האופציה הזאת, וזה הכניס אותו

להוצאות כספיות עצומות כאשר נאלץ לרכוש כרטיס טיסה לישראל ובחזרה לארצות הברית

אחת למספר חודשים כדי למנוע ממנו את האפשרות להשתחרר. אני חושב שתסכימו אתי

שזאת חוראח בלתי סבירה לחלוטין. לכן חייבים שיהיה פיקוח על התקנונים.

היו"ר נ' רז;

את בעד זה שתהיה ערכאה של בית משפט?

ת' גילת;

אני מבדיל בין הענין המשמעתי ובין ענין אחר. כאשר קבוצה מפירה הסכמים עם

שחקנים, מיש יש לאפשר לשחקן הנפגע לפנות לערכאה חיצונית, לבית משפט.

אני רוצה למנוע אי הבנות. כוונתם של המציעים היא שעבירות משמעת שקורות

תוך פעולה ספורטיבית תובאנה אך ורק בפני בתי דין משמעתיים של ההתאחדויות,

איננו עוסקים בתביעות אזרחיות, בשאלה אם האגודה חייבת לשחקן כסף והוא תובע את

הכסף המגיע לו. זכותו לתבוע זאת, ובשום פנים ואופן אינך יכול למנוע זאת ממנו.

אי תפר;

אני לא מציע למנוע זאת ממנו. אני אומר שהוא יפנה לבית משפט של האיגוד.

י' אורן;

לא, בהחלט לא. איזה זכויות יש לאגודה בענין זה, אם היא חתמה על חוזה

ואינה מכבדת אותו? אנחנו מדברים על התגובה על עבירות בספורט. מישהו אמנם הציעה

הרחבה,אז חברי הכנסת יצטרכו להחליט אם לקבל את זה, או לא. אני רק מסביר את

כוונת המציעים.

מדבריו של איתן חפש הובלע אולי מעמד מסויים של המרכזים או האגודות. החוק

מדבר על התאחרויות ואיגודים. בנושא בתי דין משמעתיים אין בחוק הזה שום מעמד לא

למרבזים ולא לאגודות. ואם מרכזים נפגשים ביניהם ורוצים לעשות איזה שהוא דבר

כזה או אחר, אין בחוק הזה שום דבר המאפשר להם או מונע מהם את הדבר. החוק הזה

לא מסמיר אותם לשום דבר מהסוג הזה.

אני מתמרמר על הענין הזה של ההסגרים והקשיים שמערימים על שחקנים, לא פחות

משמתמרמר על זה עו"ד ידין מכנס, והבעתי את עמדתי זו במסגרות שונות בהזדמנויות

שונות. אני לא מדבר על השחקנים המקצוענים, כי לגבי המקצוענים ישנה דרך לעבור

מקבוצה לקבוצה, וזו דרך המקובלת בעולם המקצועני של הספורט, וזח צריך להיות

מכובד גם בארץ, ואיני רואה בענין זה כל בעיה. הבעיה היא לגבי אותם ספורטאים

שהם ספורטאים חובבנים, או ילדים. אני התעניינתי איך זה פועל בארצות אחרות.

ואני יכול להגיד לכם שלא ראיתי בשום מדינה תקופות ארוכות כאלה, מניעת מעבר

מגיל לגיל ודברים דומים לאלה. במספר מדינות מצאתי שלשר שם יש סמכות לקבוע אם

הבקשה להעברה היא מוצדקת אובייקטיבית. ואני רוצה שיהיה ברור שאני לא מציע שגם

אצלנו תימסר לשר סמכות כזאת. אסביר זאת. אם ספורטאי עבר מחיפה לגור בבאר שבע

מפני שאבי המשפחה קיבל עבודה בבאר שבע והמשפחה העתיקה את מגוריה לשם, אבל

אגודת הספורט בחיפה שהילד חבר בה מונעת את העברתו. היא אינה מאפשרת לו להשתחרר



ולשחק באגודה באר-שבעית. והיו דברים מעולם בארץ קולנו. אם מדובר במקרה בו אגודה

אחת מזמינה שחקן לעבור אליה ומבטיחה לו תמורה כספית וכו'--

אתה הרי יודע כי ב-90% של המקרים אכן כך המצב.

צריך למצוא את המנגנון המאפשר בדיקת בקשה להעברה. זה צריך להעשות על ידי

גורם ציבורי אובייקטיבי לחלוטין, שאינו קשור לאותו מרכז. זו צריכה להיות

התשובה לבעיה הזאת.

אינני משפטן ולכן אני מציע את הדברים בפני המשפטנים שכאן תחת סימן שאלה.

אדם שהצדק הטבעי שלו נפגע, לפי המושג המשפטי של צדק טבעי, האם אין לו עילה

לפנות לבית משפט בתביעה על פגיעה בצדק הטבעי שלו?

בהנחה שיש לו עילה. קח לדוגמה ילד בן 15 שהוריו צריכים לשכור שירותיו של

עורך דין, שאם לא כן אין לו בכלל פתחון פה. זה פתחון הפה האחרון שיש לו. אם יש

להורים אמצעים כספיים, הם יוכלו להגיע לבית משפט.

אם זה כל כך פוגע בצדק הטבעי, האם עד היום הזה הענין הזה לא מצא פתרונו

בבית משפט?

עו"ד י' מכנסk;

כר זכותנו להקים ארגון שחקנים אכן הוכרה.

אני מציע שיימצא הניסוח המתאים שיבהיר, כי התקנות בדבר מניעת פנייה לבתי

משפט של המדינה, וחיוב דיון בבתי הדין המשמעתיים של ההתאחדויות יהיו רק לגבי

הנושאים הקשורים בעבירות משמעתיות ספורטיביות, או העבירות ההתנהגותיות. צריך

למצוא את הניסוח שיבהיר למה בדיוק אנחנו מתכוונים.

אני חושב שצריכה להימצא מסגרת הבודקת את הנושא של הסגר לגבי ספורטאים

חובבים, ולא מקצוענים, והקובעת אם יש הצדקה להעברתם. או אולי נחייב את

ההתאחדויות שהעגין הזה יהיה מעוגן בתקנון.

בינתיים עוד לא חייבת אותם להתקין תקנות, ואתה כבר רוצה לחייב אותם בענין

זה.

רציתי להעיר לדבריך, אדוני היו"ר, בענין חסות שופט. בשלב זה לא ברור לי

איו אתה מתכוון לעגן את זה, אבל אם הכוונה שלך היא לתת לשופט איזה שהוא מעמד

בנושא הזה, כי אז צריך זה מחייב התייעצות עם נשיא בית המשפט העליון. חיוב כזה,

גם אם הוא על האיגודים, מחייב התיעצות עם נשיא בית המשפט העליון.



א' להב;

יש הרשאה כללית של נשיאות בית המשפט העליון להתיר לשופטים לכהן במוסדות

משמעתיים.

היו"ר ני רז;

להתיר זה דבר אחר, ולחייב את ההתאחרויות למנות שופטים לתפקידים אלה זה

כבר דבר אחר.

יהיה החוק בפי שיהיה, יתכן מאד שפה ושם מישהו ייפגע ממנו. לדעתי צריך

למצוא את הדרך שתפגע בצורה הפחותה ביותר בשני הצדדים. אחרת לא נגיע אף פעם

לפתרון הרצוי.

אני מקבל בברכה את הצעתו של היושב-ראש. בתקנון ההתאחרויות יופיע סעיף

האומר שבראש בבית הדין העליון חייב לעמוד שופט וחבר בוועדת התקנון. זה יכול

להיות נם שופט בדימוס. מדובר רק בבית הדין העליון. אני הושב ששופט חייב להיות

נם בוועדת התקנון, ואז נמנע נם בעיות המנונדות לצדק הטבעי. הימצאותו של שופט

בוועדת התקנון תבטיח שהוא ינן על הנושא הזה, וכך נימנע מהגשת משפטים בעתיד. .

הנושא המשפטי הפך ללהיט בספורט הישראלי. עוסקים במשפטים יותר מאשר

בספורט. וזה לדעתי הליך חמור ביותר שאינו מקדם את הספורט. החוק בא כדי לקדם את

הספורט, ולדאבוננו אנחנו מקדישים היום יותר מדי זמן לנושא המשפטים, ופחות מדי

לספורט עצמו. הספורט אינו נמצא היום בשיא פריחתו שיש לנו אפשרות לטפל בו פחות

משאנו מטפלים בנושא המשפטי.

אני חוזר ואומר שיש למצוא את הדרך שלא לפגוע בצדק ולא לפגוע ביחיד, ויחד

עם זאת להפחית את התלות במסגרת החיצוניות, בבתי המשפט.

ועוד דבר, חשוב מאד, אני רוצה להעלות באן. יש לנו בעיה המוטרה. מדברים על

חובבנים, אבל לצערי הרב החובבנות הזאת מוצנעת, מוסווית, ואף אחד אינו יודע

בדיוק מה נעשה שם. גם ספורטאים המכונים חובבנים מקבלים למעשה שכר. ואינני מדבר

כרגע על העלית שבחבורה, על הלינה הלאומית של הכדורסל או כדורסל, שזה כבר דבר

ידוע ומוצהר וברור. אבל אם אני לוקח את רוב הליגות, פרט לילדים ולנוער, אף על

פי שחלק מהנוער כבר ננוע בזה, אנחנו לואים מצב לא בריא, ואינני רואה שהוא ניתן

לתיקון כרגע. אבל אני יודע שאם לא נמצא איזה שהוא בלם בנושא ההעברות וההסגרים

כי אז במו ידינו אנחנו נחדיר תוהו ובוהו למערכת הספורט.

איני רוצה לפגוע ברמה או באנשים, אבל לצערנו הרב רמת העסקוה הספורטיבית

במדינת ישראל אינה הגבוהה ביותר מבחינת הרצון של כל אחר לחזק את קבוצתו בכל

מחיר. הענין החברותי והתרבותי נדחק הצידה באיזה שהוא מקום כאשר קבוצה רוצה

בשחקן. אז שוכחים שהקבוצה השניה היא שגידלה וטיפחה את השחקן הזה ובנתה אותו

והשקיעה בו, ואם היא חושבת שהיא יבולה לרכוש אותו תמורת עוד כמה שקלים היא

עושה זאת, בניגוד למוסר ולמצפון. אם לא נמצא דרך למנוע את הדבר הזה אנחנו

נהרוס במו ידינו את אשר בנינו בעמל רב.

קשה לומר היום שלמען הדמוקרטיה וזכויות הפרט וכוי הבה נבטל את חוק ההסגר

וכו'. כיושב ראש ועדת תקנון של התאחדות לספורט, וידידי ברוך היושב לידי, קבענו

סייגים. ראשית הפחתנו את תקופת ההסגר לגילים מסויימים משנתיים או שלוש שנים

לשנה אחת בלבד. נוכחנו שכאשר אנשים שזה איננו המקצוע שלהם מחליפים מקום

מגורים, ועוברים לגור מרחק של לפחות 40 או 50 ק"מ, יש למצוא את הדרך לשחרר

אותם. אני מאמין שאנשים החיים את הנושא הזה ויש בהם התחשבות והגיון יכולים

למצוא את הדרך. זו שאלה של רצון טוכ ושל ניהול הנושא בצורה נכונה ובריאה.



אני סבור שחוק יבש לא יפתור את הבעיה. החוק יהיה חוק טוב רק אם אפשר יהיה

להיות אתו ועל פיו. ואפשר יהיה לחיות אתו אם יבנו אותו כפי שצריך לבנות אותו.

לא נשאר לי מה לומר אלא להזיל דמעה על אותם שחקנים מסכנים המיוצגים על

ידי ירידי עורך-דין ידין ותמיר נילת על הקשיים הרבים הנערמים ב3ניהם בחוזים

שחותמים אתם, שחקנים המקבלים 100 או 200 אלף דולר בשנה, שהרי רק אותם אתם

מייצגים.

אני מוכרח להגיד שאין שחר לדברים האלה. יש 600 חברים בארגון שאותו אני

מייצג.

עו"ד ב' פליקר;

אני ממש מזיל דמעה נוכח מצבם הקשה של אותם שחקני כדורגל המשתכרים סכומים

"פעוטים" כאלה.

אם נעיין היסב בסעיפים 9 ו-10 נראה שסעיפים אלה מתייחסים לקשר המשפטי או

המשמעתי שבין השחקן לבין ההתאחדות; לא מתייחסים לקשר המשפטי שבין השחקן לבין

האגודה. הווה אומר שאותה מניעה לרוץ לבתי המשפט אינני בטוח שהיא חלה אפילו על

הנוסח הזה של סעיפים 9 ו-10 כאשר מתעוררת בעיה בין השחקן לאגודתו, כמו במקרה

שהאגודה שילמה לו רק 80 אלף דולר נטו, במקום 88 אלף דולר תמורת 8 חודשי עבודה.

סעיפים 9 ו10 מדברים רק על הקשר שבין השחקן להתאחדות, ולא על הקשר בין השחקן

לאגודה, ואני חושב בי במקרה של הפרת הסכם בין השחקן לאגודה אין בחוק הזה מניעה

שהוא יילך לבית משפט.

אני מבקש לציין שדווקה שופטי בית המשפט בישראל, ובראשם השופט אלוני היושב

בדין כמעט כל שבוע, בין אם בבית הדין העליון של ההתאחדות לכדורגל, או איגוד

הכדורסל או ההתאחדות לספורט , דווקה הוא הגיע למסקנה שהמצב של היום, בו אין

מאפשרים לשופטים במדינת ישראל פגרה בקיץ, וכדאי שתדעו שבגלל הספורט הישראלי

פסקו פגרות הקיץ בבתי המשפט בארץ, משום שבקיץ יש איזו מגיפה של ריצה מצד כל

ספורטאי ישראל לבית המשפט. כדאי גם להזכיר שפנייה לבית משפט עולה היום 50 שקל

אגרה, כאשר היועץ המשפטי מקבל אחוז מסויים במקרה והוא מרוויח במשפט, ואינו

מקבל אם אינו מרוויח. וכל ספורטאי ישראל מהליגה הלאומית ומהליגה הארצית

נמצאים כל הקיץ בבתי המשפט, וכל מי שמזדמן לבתי המשפט בחודשי הקיץ יוכל לראות

אותם שם. וכך קורה שבתי משפט תורניים דנים במשך חודש או חודשיים אלה רק

בתביעות ספורט.

תגיעו הדברים לידי כך שהשופט אלוני הציע, שהאיגודים יקימו מנגנונים של

כוררות חובלו סופית. הוא הציע שזה יהיה בתוך האיגודים, משום שהמצב בו כל

ספורטאי בכל מקום שהוא במדינה, החושב שאולי נגרם לו עוול, מתחיל לרוץ לבתי

המשפט עם תביעות, מטריד בתי משפט, עדים וכוי, זה דבר בלתי נסבל. כי כולם למדו

את הפטנט של ריצה לבית משפט, ורצים. הם עושים חשבון שבמקרה הגרוע יפסידו את

המשפט, ולעומת זה הם אולי יזכו בכרטיס ביר, ואז יסתובבו עם הכרטיס ביר ויוכלו

ללכת אל כל מי שיוסיף להם דולר. זה מצב שמבחינה חינוכית וספורטיבית אנחנו

חייבים למנוע.

מ' בוטון;

הסעיף כפי שהוא מנוסח כאן אינו מונע זאת לפי דעתך.



עו"ד ב' פליקר!

כפי שאני קורא את הסעיפים 9 ו-10 הם לא מגבילים שהקן או אגורה מפנייה

לבית משפט בענין של מערכת יחסים פנימיים בין השחקן לאגורה. אני לא מציע כרגע

דבר, אלא מתאר מצב. ואני אומר ששופטי בתי המשפט הם אלה המציעים שבתוך

ההתאחדויות ובתוך האיגודים יוקמו מוסדות לבוררות חובה. אם נוכל לשלב במוסדות

אלה אנשי מקצוע ברמה גבוהה, כמו שופטים של בתי משפט מחוזיים וכיו"ב, יתכן מאד

שנוכל למנוע את הריצה המטורפת הזאת לבתי משפט. אני יודע שהיועצים המשפטיים של

ההתאחדויות רצים כמעט מדי יום אל בתי המשפט כדי להגן על ההתאחדות שאותה הם

מייצגים. כל התאחדות צריכה להקים לעצמה מחלקה משפטית. זה דבר בלתי אפשרי.

בניגוד לרושם שאולי נוצר, ואני בטוח שללא כוונה, התקנונים של ההתאחדויות

האלה אינם כל כך דרקוניים. בכל ההתאחדויות ובכל האיגודים יושבות ועדות-תקנון

שמורכבות גם משופטים. ואני רוצה לציין שיושב ראש ועדת התקנון של התאחדות

הכדורגל הוא השופט דוב לוין, והשופט אלוני מוזמן לא אחת לישיבות ועדת התקנון

של ההתאחדות לספורט, ויתכן שהדברים מתנהלים בצורה דומה גם באיגוד הכדורסל. כך

שברור שאין זה מצב פרוע בו יושבים באישון לילה שני עסקנים וקובעים תקנון

שיפגע במחצית האוכלוסיה בישראל. לא אלה הם פני הדברים.

יש רגישות ויש נסיון להגיע לאיזון בין האינטרסים של כל הגורמים הפועלים

במערכת. יכול להיות שלא תמיד מצליחים להגיע לכל מאת האחוזים של התוצאות

הרצויות, על כן התקנונים האלה אינם מהווים חלק מחמישה חומשי תורה וגם לא

מתלמוד בבלי. התקנונים האלה ניתנים לשינוי בכל עת. אם מישהו חושב שבאיזה שהוא

תקנון יש סעיף או הוראה המגבילים או פוגעים בעקרון יסוד, יש לו הזכות המלאה

לשנות את התקנון באמצעים הדמוקרטיים הלגיטימיים ביותר.

איך למשל יעשו זאת שחקני כדורגל?

זה גוף משפטי, וניתן לשנות שם את התקנון. יש מוסר ויש שם תקנון הבנוי על

פי חוק, וניתן לשנות אותו.

רק באסיפה כללית.

ולסיום, אני רוצה רק להרגיש שאותן הערות שנשמעו הם היוצאים שבין היוצאים

מן הכלל. הכלל איננו כזה. הכלל הוא כזה המאפשר פעילות תקינה ומסוררת במרבית

המקרים, ללא שום סטיות מצדק טבעי או מעקרונות אחרים של המשפט. זה הכלל. השאלה

היא על כן אם בגלל מקרים יוצאים מן הכלל אנחנו חייבים לעשות מהפכה שלמה בכל

המערכת, או אולי מוטב לחפש פתרון אחר.

עו"ד י' מכנס;

אני רוצה שלא ישתמע כאילו מתחתי ביקורת לגבי בתי הדין המשמעתיים הנוכחיים

או כלפי מוסדות השיפוט. אין לי אף טענה, ולוא הקטנה ביותר, כלפי מוסרות השיפוט

הקיימים של שלוש ההתאחדויות. אין לי אף טענה כלפי הצורה בה הם שופטים,

התוצאות או הפרוצדורה שלהם. הטענה איננה לגבי מוסדות השיפוט, אלא כלפי

התקנונים המונעים מהם לדון בצורה אחרת בדברים שאינם ספורטיבים גרירה, אלא מחוץ

למגרש.



אנחנו עוסקים בהתאחדויות ספורט שמפעילות ספורטאים. כאשר מדברים על שחקני

כדורגל, זורקים לחלל סכומים כמו 80 אלף דולר, 100 אלף דולר, ובזה נגמר הדיון.

אבל אנחנו מדברים על 30 אלף שחקני כדורגל, על 700 שחקנים מקצועיים. כמה מהם

מרוויחים 60 אלף דולר, או 30 אלף דולר, או 20 אלף דולר? הראשונים המעוניינים

בכר שיחיה סדר הם השחקנים האלה. כי גם אלה המרוויחים 20 אלף דולר, 30 אלף דולר

או 60 אלף דולר, אינם מקבלים אותם, אלא מחזיקים כיד פיסות נייר.

מה קורה בפועל? הבעיה היא בעצם חוסר האפשרות של ההתאחדויות לשלוט על

חקבוצות החברות בהן. והרי ברור שבהתאהדות חברות הקבוצות, לא השחקנים. לשחקן

הכדורגל או הכדורסל אין שום אפשרות להשפיע על התקנון לא באסיפה כללית או בכל

צורה אחרת. חוא איננו חבר כהתאהדות לספורט. הוא לא יכול לבוא לאסיפה הכללית.

עו"ד ב' פליקר;

הוא חבר באגודה, והאגודה שלו יכולה לבוא לאסיפה הכללית.

ומה כאשר יש קונפליקט בין האגודה והשחקן?

אתם מדברים על השחקנים הגזלנים הלוקחים כסף. ממי הם מקבלים את הכסף? אני

מודיע לכם בשם ארגון השחקנים, שאנחנו נהיה הראשונים שנהיה מוכנים לכך שיהיו

רבותי, 5000 דולר, ואין יותר. אם בשנה הזאת

הקבוצה שלכם תרוויה מליון דולר, תקבלו יותר. אם לא, לא תקבלו. אנחנו הצענו את

זה.

המצב היום הוא כזה שהקבוצות והאגודות הן אלה שאינן מכבדות את הדברים. ועל

מי מטילים את האיסורים, ואת מי מענישים? לא את האגודות, ולא את הקבוצות שהן

חברות בהתאחדות הזאת, אלא את השחקנים שלהם אין אפשרות לשנות את התקנון.

אני רוצה להגיד עו מלה לגבי השופטים בוועדות תקנונים. יושב השופט לוין

בפני ועדת תקנון של התאהרות הכדורגל ביחד עם אגשי התאחדות הכדורגל שמציגים

כפניו, בצדק, את עמדתם ואת הבעיות שלהם. הוא אינו שומע את הצד שכנגד, את אלה

השחקנים.

מי הוא הצד שכנגד? יושבים שם נציגי האגודות הדואגים לשחקנים שלהם.

בקונפליקט הזה שבין השחקנים לאגודות לשחקנים אין זכות ביטוי, ואין מי

שמייצג אותם. לכן אני חוזר ומבקש לשקול את הדברים, כדי למנוע את הריצות לבתי

המשפט. אם יקחו פעם אחת תקנון כזה ויעבירו אותו לבית הדין לחוזים אחידים והוא

יאושר שם, אז לא יוכלו שחקני כדורגל לבוא לבתי חמשפט בטענה שיש בו סעיפים

מקפחים.

עוד בי פליקר;

שיבואו ויטענו.

גם אתה אמרת שצריך לגמור עם זה.



השיטה הנהוגה היום פירושה שהשחקנים צריכים להתרוצץ. אנחנו עושים חוקים,

ונחיל אותם על אלה שעליהם נוח לנו להחיל אותם; על השחקנים.

היו"ר נ' רז;

נראה לי שנצטרך לקיים ישיבה נוספת בהצעת החוק שלפנינו, ונזמן את הנוגעים

בדבר. נקיים אותה ביום ב', 30 בחודש זה, בשעה 11 לפני הצהרים.

בקשר למוסדות שיפוט פנימיים וההתייחסות למוסדות שיפוט חיצוניים אני מבקש

לדעת, האם יש כללים מחייבים לגבי תקנונים של התאחדויות ושל איגודים, או שכל

התאחדות חופשית להחליט על תקנון שלה לפי שיקוליה ומצפונה?

בל התאחדות היא עמותה בפני עצמה.

היו"ר נ' רז;

זאת אומרת שאי אפשר להכתיב לאנודות להכניס דברים מסויימים בתקנונים שלהן.

האם אי אפשר לתת בחוק ביטוי לכך שבתקנונים של האינודים יהיו במה דברים

מוסבמים?

יש משהו כזה בענין חוק הסנר למשל. לדעתי ישנם נושאים שלנביהם צריך לקבוע

דין אחד לכולם.

אין לי עדיין עמדה בנדון, אני מבקש להבין את הדברים. האם אין חובה להכניס

בתקנונים האלה, שהחוק נותן להם כוח רב ביותר, מספר אלמנטים יסודיים הנותנים

לתקנון מעמד וכוח ומהות שיפוטית טובה ? או שכל אחד רשאי להחליט על תקנון כאוות

נפשו?

ההצעה שלפנינו טובה. בדמוקרטיה האלמנטרית של השאינודים וההתאחדויות צריך

לאפשר להם להתקין את התקנונים, ולהשאיר את הסעיף הזה כמות שהוא בכל הנוגע

להתקנת תקנונים באיגודים ובהתאחדויות, ולא לכפות עליהם שנה כזאת, שנה אחרת.

לכל אחד יש בעיות שלו.

אני לא מדבר על הפרטים. אני שואל על העקרונות.

העקרונות נכונים. לא צריך להתייחס למהות התקנון. צריך להשאיר זאת

להתאחדויות.

אני מבין שהתקנון יתייחס לבעיית ההסנרים, לבעיית העברות, הסדרי התשלומים

ודברים דומים.



ז' ברוורמן;

לדעתי אפשר לחפש את המאחד ביניהם. אם מדובר על גילאים מסויימים, אני חושב

שאפשר לקבוע בענין זה רבר השווה לכל ההתאחדויות. לרעתי אין שום הצרקה בעולם

לכך שמצבו של כדורגלן או כדורסלן בן 15 או בן 16 יהיה שונה בנושא ההעברה

במקרה והוריו עוברים רירה.

יי אורז!

שחיין בניל הזה הוא בבר אלוף ישראל.

ז' ברוורמן;

ריברתי על מקצועות הברור, ולא הזברתי שהיין, מתעמל או אתלט. אני חושב שגם

בנושא זכות הערעור השיפוטי צריכה להיות אותה מערכת. אני חושב שאותה

אינסטנציה הקיימת בהתאחדות צריכה להיות קיימת בכדורגל או בכדורסל. אני מציין

את הדברים המאחדים.

יש גם נושא שונה, כמו נושא התשלומים וכד', ששם יש הבדלים מהותיים. כי

לכל גוף יש גישה אחרת והתעריף שונה.

היו"ר נ' רז;

בישיבה הבאה נשתדל לסיים את הדיון בסעיפים הנותרים. אני מודה לכולכם.

ישיבה זו נעולה.

הישיבה ננעלה בשעה 11.00)