ישיבת ועדה של הכנסת ה-11 מתאריך 09/03/1988

חוק חינוך מיוחד, התשמ"ח-1988

פרוטוקול

 
הכנסת האחת-עשרה

מושב רביעי



נוסח לא מתוקן



פרוטוקול מס' 292

מישיבת ועדת החינוך והתרבות

יום רביעי, כ' באדר התשמייח, 9.3.88, שעה 09.00.
נכחו
חברי הוועדה-. נ. רז - היו"ר

מ. איתן

א. סרטני

א.ח. שאקי
מוזמנים
א. בריק - היועץ המשפטי של משרד החינוך והתרבות

ר. מלמד-כהן - מפקח על החינוך המיוחד. משרד

החינוך והתרבות

ח. פלץ - אגף התקציבים, משרד האוצר

א. כהן - אגף התקציבים, משרד האוצר

א. שפט - היועץ המשפטי של משרד הפנים

ד"ר דליה גלבוע - משרד הבריאות

י. קרנות - משרד הבריאות

א. פורת - האגף לשירותי טיפול במפגר, משרד

העבודה והרווחה

ע. רוזן - משרד המשפטים

נ. מאיר - יועץ משפטי של מרכז השלטון המקומי

ד. בלאו - נציג מרכז השלטון המקומי בכנסת

א. אחיקר - מנכ"ל ניצ"ן

דייר י. קדמן - יו"ר המועצה הלאומית לשלום הילד

ח. יגודה - יו"ר ועד ההורים הארצי של החינוך

המי וחד

נ. יפה - יו"ר ועד ההורים של החינוך המיוחד

בירושלים

ב. נסים - משרד החינוך והתרבות
מזכי רת הו ועדה
ד. פלר

רשמה: מ. כהן
סדר-היום
חוק חינוך מיוחד, התשמ"ח-1988

(הצעת-חוק של חברת-הכנסת א. סרטני).



חוק חינוך מיוחד. התשמ"ח-8819 (הצעת-חוק של חברת-הכנסת א. סרטני)
היו"ר נ. רז
היו"ר נ. רז: אני פותח את ישיבת ועדת החינוך והתרבות. נושא

הדיון שלנו היום הוא הצעת חוק חינוך מיוחד. התשמ"ח-1988, זו הצעת חוק של

חברת-הכנסת סרטני שהכנסת העבירה לוועדת החינוך והתרבות להכנתו לקריאה

ראשונה. ועדת משנה של ועדת החינוך והתרבות עסקה בעיבוד הצעת החוק. ואני

שמח מאד שהגענו לשלב הזה שמונח לפנינו נוסח של ההצעה. אני מקווה שנאשר

היום את הנוסח המוצע ואז נוכל להביא את הצעת החוק לקריאה ראשונה בכנסת עוד

לפני שתצא לפגרה.

חבר-הכנסת ולדמן היה חבר בוועדת המשנה והשתתף

בחלק מישיבותיה. אבל אני רוצה לשבח בעיקר את חברת-הכנסת סרטני. שיזמה את

הצעת החוק והיתה הכוח המניע. היא ריכזה את כל הנושא והביאה לכך שכל

הגורמים הנוגעים בדבר עשו יחד מאמץ לגבש את הצעת החוק שצריכה לתת תשובה

לאחד הנושאים שבהם הכי מתבקשים התקדמות, שיפור. הטבה של המצב. מדובר בחוק

חינוך מיוחד שעוסק באותם ילדים ובמשפחותיהם שנזקקים לשירותים מיוחדים

בחינוך.

אני מציע שחברת-הכנסת סרטני תציג את הנושא. ואחר

כר נעיר הערות כלליות. אני מציע שלא ניכנס לפרטי פרטים של כל סעיף בהצעת

החוק, אלא נדבר על הענינים היותר עקרוניים והיותר כלליים. ונשתדל לסכם

היום את הדיון.
א. סרטני
לפני שאתייחס להצעת החוק. אני רוצה לשבח את

שיתוף הפעולה של נציגי המשרדים שעבדו אתנו בהכנת הצעת החוק הזאת. זה חוק

מורכב. חלק מהמורכבות נובע מכך שהוא נוגע במספר משרדים. וההסכמה והתיאום

ביניהם חשובים מאד. מה שציין את כל הישיבות הוא שהדיונים היו לגופו של

ענין, מתוך הכרה בצורך בחוק הזה ומתוך רצון לתרום תרומה מרבית לקידום

הנושא. זה דבר שבהחלט ראוי לציון. ואני מודה לכל החברים שעבדו יחד אתנו.

ואני מקווה שגם התוצאה תהיה טובה.

לגבי החוק עצמו. אין לי ספק שהוא איננו נותן

תשובות על כל הבעיות. קשה מאד לגבש דבר מושלם. אבל בסך הכל להערכתי הוא

מייצג את התפיסה שצריך להתייחס גם לילד החריג וגם להוריו. ולהבטיח לשם כך

את המערכת הדרושה. נעשה הכל כדי שהחוק יעבור בקריאה ראשונה. ובשלב של

הכנתו לקריאה שניה ושלישית מובן שניכנס שוב לדיון על כל סעיף וסעיף. כלומר

בזה עוד לא סיימנו את שלב החקיקה. אבל חשוב מאד להגיע לשלב של אישור החוק

בקריאה ראשונה, לפני היציאה לפגרה. אנחנו יודעים שהמערכת הפוליטית לא כל

כך יציבה. ואם לא נצליח להעביר את החוק בקריאה ראשונה, הרי כל מה שעשינו

כאילו לא נעשה. וזה חבל. אסור שזה יקרה, הושקעה פה הרבה מאד עבודה, החוק

הזה חיוני מאד, ולכן אנחנו רוצים לעשות מאמץ כדי שהחוק יעבור בקריאה

ראשונה. ואם לא נצליח להעביר אותו גם בקריאה השניה והשלישית. לפחות יחול

עליו חוק הרציפות.

לא אכנס לפירוט הסעיפים. אקרא לפניכם את דברי

המבוא שכתבתי להצעת החוק, שלפי הערכתי מבטאים את רוח החוק, תפקידו של

החינוך המיוחד לסייע למתחנכים בו להשתלב בחברה על-ידי ניצול היכולת הטמונה

בהם, פיזית, שכלית ונפשית. החוקים הקיימים, חוק שירות הסעד. התשי"ח-1958.

וחוק הסעד (טיפול במפגרים), התשכ"ט-1969, אינם מתייחסים כלל לחינוך המיוחד

ו/או לילד החריג.

הצעת חוק זו, חוק חינוך מיוחד. התשמ"ח-1988. באה

לקבוע א. את זכותו של הילד החריג לחינוך מיוחד חינם ואת אחריותה של המדינה
כלפיו
ב. את מחוייבות הרשות המקומיות כלפי הילד החריג. שהיא מקום מגוריו:

ג. את דרך השמתו של הילד במסגרת מתאימה לו על-ידי ועדת השמה המורכבת מששה



חברים. בהם אנשי מקצוע. נציג ההורים ונציג הרשות המקומית שהוא יושב-ראש

הוועדה. כדי להבטיח את מירב שיקול הדעת שיכריע את גורלו של הילד: ד. את

מסגרת מערכת הלימודים של הילד החריג. משך שנות לימודיו. אורך יום הלימוד

ומשר חודשי הלימוד נשבה. כל אלה על פי צרכיו המיוחדים. וכן להכין תכנית

לימודים אישית לפי צרכיו האינדיבידואליים.

השר הממונה על ביצוע חוק חינוך מיוחד הינו שר

החינוך והתרבות הממונה על חינוכם של כל ילדי ישראל. בסמכותו של השר לקבוע

את כל הנוגע להקמת מוסדות חינוך מיוחד והפעלתם על פי חוק זה. בכל הנוגע

לדברים שבתחום טיפולם של משרדי הבריאות והעבודה והרווחה. יקבע השר

בהתייעצות עם השר הנוגע בדבר. קביעת השר הממונה תרכז את הטיפול בתחום רגיש

זה. תביא למניעת כפילויות מצד אחד. ונפילה בין הכסאות, מצד שני.

עיקרו של חוק חינוך מיוחד שהוא שינוי תפיסה לגבי

הילד החריג. רואה בו אנוש בר-יכולת למידה וקידום. עד כדי השתלבותו בחברה

האנושית הסובבת. המעניקה לו כלים לצורך זה. בזכות ולא בחסד.

החוק מעניק להורי הילד החריג ולנציגיהם מעמד של

שותפים מלאים בקביעת גורלו בתכנית לימודיו. מעמד שיחזק את הקשר ואת

מעורבות ההורים בכל הנוגע לילדם.

חשיבותה של הצעת החוק היא בהגדרה מחודשת של

מטרות החינוך המיוחד. לצד עיגון השירותים המובאים בו. על-מנת להבטיח את

טיבם ורציפותם באחריותה הממשלה והרשויות. ונתינתם לכל הילדים הזקוקים להם

על פי מה שי יקבע.

אלה דברי ההסבר להצעת החוק. הם גם יופיעו בהצעת

החוק שתונח לפני חברי הכנסת. השתדלתי לתת יותר את הרוח. הדברים עצמם

כתובים בגוף החוק.

אני רוצה לומר עוד כמה מלים על יישום החוק.

אנחנו יודעים שאנחנו עוסקים בענין שיכול להיות כבד מאד מבחינה כלכלית.

אנחנו גם יודעים באיזה מצב אנחנו נתונים וכיצד הממשלה רואה קבלת חוקים

שמצריכים השקעות משמעותיות. עיקרו של החוק, רוחו. ארגון הטיפול בילד

החריג, הנושא של החינוך המיוחד לגופו של ענין, אינם דברים שמצריכים הקצאה

כספית. זה ענין יותר מי נהלי. ארגוני, ענין של תפיסה, כיצד רואים את הנושא

של חינוך מיוחד. אבל מובן שזה לא מנותק מהצד הכספי. אשד צריך להיות מוטל

על גורמים שונים.

יש כמה סעיפים שיש להם השלכה כספית: יום לימודים

ארוך: מספר שנות החינוך, מדובר על חינוך עד גיל 21: תוספת חודשי לימוד;

וליד זה כמובן כל הנושא של השירותים הנלווים, שככל שיינתנו יותר שירותים -

כן ייטב,

בסוף החוק יש הצעה שהדברים האלה ייקבעו על-ידי

השר. עשינו זאת כדי שאפשר יהיה להביא את החוק לקריאה ראשונה, לא קבענו

בחוק ממתי יוחל ביום חינוך ארוך. אנחנו גם לא חייבים לעשות זאת עכשיו.

נצטרך לקבוע זאת לקראת הבאת החוק לקריאה שניה ושלישית. מלבד זה יש דברים

אשך יוסדרו בתקנות שיותקנו על-ידי השד.

העיקך הוא שהצעת החוק תוגש ותאושך בקריאה

ראשונה, ואז תהיה אפשרות להמשיך את תהליך החקיקה עד לסיומה, וזאת בשל

חשיבות הענין. בעת הבנת החוק לקריאה השניה והשלישית נדון על כל סעיף וסעיף

לגופו. אני מקווה שהצעת החוק כפי שהיא תתקבל על דעת חברי כנסת רבים ככל

האפשר, אני מקווה שגם על דעת השרים הנוגעים בדבר, כך שבאמת נוכל להמשיך

הלאה,
היו"ר נ. רז
תודה רבה. ובכן ההצעה היא היא להיכנס לפרטי פרטים

של סעיפי החוק. אלא להתייחס לנושא בצורה כללית, שכן הדיונים נעשו כבר

בוועדת המשנה מכל ההיבטים האפשריים.
א. ח. שאקי
אני שמח שחברת-הכנסת סרטני הביאה את הצעת החוק

למצבה הנוכחי. אני יודע שהיא עשתה עבודה רבה והיא ראויה לתורת כולנו.

שמעתי על הנושא מחברים שנמצאים כאן עוד לפני הבחירות לכנסת הזאת, אני סבור

שאם יש חוקים במדינה זו הזכאי ים לזכות באהדת הכל ובתמיכת הכל. לחצות קווים

מפלגתיים ואידיולוגיות וכו'. זה בוודאי אחד מהם. מדינת ישראל. הנחשבת בצדק

למדינת תרבות. למדינה נאורה, שבה החינוך הוא מן המפותחים ביותר בעולם

כולו, תיבחן גם במידת יכולתה להתמודד עם הנושא הזה.

עם זאת. נכון העירה חברת-הכנסת סרטני על מצבה

הכלכלי של המדינה. האילוצים הכספיים והתקציבי ים ידועים לכל. ולצערנו הרב

יש נושאים בעלי דחיפות גדולה. בכלל זה בתחומי החינוך. שאינם זוכים למשאבים

שהם ראויים להם בגלל המגבלות הללו. לכן אני חושב שעצם הבאת החוק לכנסת

והסיכוי שיזכה לרוב גדול הוא הישג גדול במאבק למען הילד החריג, במאבק למען

החינוך המיוחד. הפיכת החינוך המיוחד לחינוך חינם היא בוודאי הישג לא רק
פוליטי
בראש ובראשונה זה הישג תרבותי ורוחני למדינה כולה.

קשה לי להעלות על הדעת שהדברים המובאים בהצעת

החוק, שהם בעלי משמעות תקציבית, יזכו כבר לתמיכתו של שר האוצר ולתמיכתם של

השרים הנוגעים בדבר ישירות. יחד עם זאת אני בהחלט סבור שהיישום צריך להיות

הדרגתי. זה בא לביטוי בסעיף האחרון שנותן לשר את הסמכות לקבוע בצו את משך

התקופה של החלת החוק. מדובר על תקופה שלא תעלה על חמש שנים. אני נוטה

להאמין שיהי רצון שנתגבר על הבעיות הגדולות שכולנו נתונים בהן היום

ושמצריכות בין השאר גם משאבים עצומים. ושבאמת נזכה לראות את החוק הזה

מיושם. אני משוכנע שזה פרי לחץ נכון ומוצדק של הקרובים לענין. ההורים.

אנשי החינוך שנושא החינוך המיוחד מטריד אותם כבר זמן רב. אני יודע עוד

מתקופת היותי סגן שר החינוך שלמרות כל הרצון הטוב לא ניתנו לחינוך המיוחד

הכלים, המשאבים והאפשרויות. רצון טוב כשלעצמו איננו מספיק.

אני סבור שבוועדה זו אתם מוצאים אהדה טבעית

ומובנת. החכמה היא לתרגם את אהדת הוועדה הזאת לאהדה של ועדת הכספים. האהדה

של ועדת הכספים גם היא בעקרון בוודאי נתונה מראש. מפני שמדובר בדבר הומני,

אנושי. מוסרי מהמדרגה העליונה. קשה להעלות על הדעת אדם אחד שיחלוק על

החשיבות, החיוניות והדחיפות. אבל השאלה היא באמת של קצב היישום של החוק.

כאן יהיה צורך כמובן להמשיך בלחץ. בוועדה זו בוודאי תמצאו תמיכה בלחץ הזה.

אני מצטרף למשאלה שהחברים היוזמים והדוחפים יהיו

ריאליסטיים לגבי השאלה האם בנסיבות הקיימות אפשר להרחיק לכת. או שכדאי

ליישם את הדברים באופן הדרגתי, הכל לפי היכולת של המדינה לעמוד בזה. בסך

הכל אני חושב שיש סיכוי טוב לחוק הזה. אם כי לאו דווקא ליישום הכספי המלא

שלו. נראה לי שהוא כבד מדי. אני יכול לתאר לי מה תהיה התשובה של שר האוצר

ועוזריו. אבל אם היישום יהיה הדרגתי, אני מאמין שתהיה התחלה טובה. ואני

מאחל לחוק ולענין, ומה שחשוב מכל - לילדים הזקוקים ליישום החוק הזה - את

מלוא ההצלחה.
היו"ר נ. רז
היו"ר נ. רז: אני רוצה לשאול כמה דברים בקשר לביצוע. יותר

מאשר לגבי התכנים. קראתי את הצעת החוק כמה פעמים, והתרשמתי שהוא באמת מקיף

את הנושא מכל ההיבטים האפשריים, כולל שיתוף הפעולה בין המשרדים השונים,

בעיקר משרד העבודה והרווחה, משרד הבריאות, משרד החינוך, כולל חובתן

ואחרי ותן של הרשויות המקומיות ששולחות את הילדים למקום אחר שבו נמצא המוסד



ועדת החינוך והתרבות 9.3.88

של אותה רשות או שה ו א משותף ל כמה רשויות מקומיות. אני באמת ח ו שב שבהצעת

החוק ניתן ביטוי למרבית ההיבטים של הבעיה. אם כי אני בטוח שבשלב הכנת החוק

לקריאה שניה ושלישית יעלו פה היבטים נוספים.

בסוף החוק מדובר על תחילה ותחולה של החוק. אני

יודע שההיבט התקציבי של הנושא הוא חשוב מאד. בסעיף 23 בהצעת החוק נאמר

שהוראות חוק זה יוחלו בהדרגה החל בשנת הלימודים שקבע השר בצו. ובלבד

שההחלה תושלם לא יאוחר מתוך חמש שנים לאחר אותה שנת לימודים. כלומר

מאפשרים לשר לקבוע מתי יתחילו בהחלת הוראות החוק הזה. אבל עם זאת קובעים

שההחלה ת ו שלם תוך חמש שנים. זאת א ו מרת שפורסים את ביצוע החוק על פני חמש

שנים. פה כמובן עולה השאלה התקציבית. זה יצריך תקציב מיוחד למשרד החינוך.

הצד התקציבי צריך להיעשות עם האוצר.

הייתי מאד רוצה שהחוק הזה. שבעצם עבר את אישורו

של שר החינוך בקריאה הטרומית. לא יהיו לגביו מכשולים יתרים. בעיקר כשמדובר

על כך שהשר יקבע מתי יוחל ביישומו. ולאחר שיוחל בכך, צריך להבטיח שאכן מדי

שנה הוא יקבל את האפשרות הכספית לביצוע הדברים, עד כדי הכללתם של כל

הנזקקים בו. זה היבט שצריך לטפל בו באחריות ובאמינות. כי אסור שתהיה סחבת

ואי-השלמה של הביצוע, באופן שהלק כן יקבל וחלק לא יקבל. מטעמים תקציביים.

אסור שזה יקרה.

לגבי הנושא של הכשרת עובדים - האם יש בארץ מספיק

עובדים ומטפלים לכל המקצועות הנלווים? מדובר בהרבה מאד תחומים. האם יש גם

חשיבה מקבילה שתוך התקופה של חמש שנים יוכשרו אנשים מתאימים למקצועות

השונים?

יש גם השאלה של החובה. מדובר על חוק חינוך חובה

חינם. כמו שהמדינה חייבת לממן חינוך של כל ילד וההורה חייב לשלוח את הילד

לבית-הספר. אני חושב שכך גם בענין הזה. אני שואל האם אין מקרים שהורים

אינם רוצים לשלוח את ילדיהם למוסדות ומעדיפים לטפל בהם בעצמם בבית. זה

מתייחס גם ליהודים וגם לערבים. גם אצל היהודים יש ציבורים שאינני יודע אם

הם פתוחים מספיק לענין של החובה. אצל הערבים הרבה פחות מודעים לזה. כלומר

איך מתייחסים לשאלת החובה של ההורים לשלוח את הילדים למוסדות?
מ. בוטון
אני רוצה לומר שהחוק מדבר על חינוך מיוחד חינם,

לא על חובה. כלומר על פי נוסח החוק שמובא לוועדה לאישור אין חובה על הורה

להיזקק לשירותים האלה. הכל תלוי ברצונו של ההורה וברצונו של הילד. אם הם

ירצו להיזקק לשירותים האלה. חובה על המדינה לספק אותם. שלא כמו בחוק חינוך

חובה חינם. ששם חובה על הורה לשלוח את ילדו לבית-ספר. כאן הדגש הוא על

חינוך מיוחד חינם. ובמפורש אין חובה. זה נעשה בהתייעצות עם ועד ההורים

הארצי.
א. בריק
אינני בטוח שאמנם כך הדבר.
מ. בוטון
מ.בוטון: לפי החוק כפי שאנחנו הגשנו אותו אין חובה על

ההורים לשלוח את הילד לחינוך מיוחד.
א. סרטני
אבל ממילא חל עליהם חוק חינוך חובה. אני יודעת

על מקרים שילדים צריכים לקבל חינוך מיוחד. וההורים מסרבים לשלוח את ילדיהם

לאן שהושמו. והם נתבעים לדין על כך על פי חוק חינוך חובה. החוק הזה לא בא

לבטל חוקים אחרים.
מ. בוטון
התייחסנו לזה. ובסעיף 22 נאמד: "חוק זה בא

להוסיף על האמור בכל חוק ולא לגרוע ממנו". כלומר במידה שיש חובה מכוח חוק



לימוד חובה. זה חל-. אבל רציתי להדגיש רק מהבחינה הפורמלית שהחוק הזה אינו

עוסק בחובה, אלא בשאלה איך ליישם את חוק לימוד חובה שכבר קיים - במסגרות

האלה.
היו"ר נ. רז
? כלומר הכוונה היא לאפשר להורים לקבל את החינוך

המיוחד אבל לא לחייב אותם. החוק אינו מתייחס כלל לשאלה של חיוב ההורה.
ח. י גודה
במגזר הערבי המצב הוא שההורים מעונינים לשלוח את

ילדיהם למוסדות חינוך מיוחד, אבל השלטון המקומי אינו ערוך לזה.
א. בריק
יש בעיה בנושא הזה, אני מציע שעוד נבדוק את זה

בשלב של הכנת החוק לקריאה שניה ושלישית. כי יש פה גם ענין של ועדת השמה.

הילד מובא לוועדת השמה והיא קובעת איפה הוא ילמד. יכול להיות שזה בגדר של

חובה. כאשר משלבים את זה יחד עם חוק לימוד חובה. אני מציע שהנושא הזה

יישאר עוד בצריך עיון, ולקראת השלב הבא נבדוק את הנקודה הזאת ונראה מה

המצב הרצוי. על פי ההצעה, החלטותיה של ועדת ההשמה מחייבות את הכל! גם את

ההורים, גם את משרד החינוך, גם את הרשות המקומית. גם את המוסד.
מ. בוטון
בתנאי שהביאו את הילד לוועדת ההשמה.
א. בריק
כן. והילד יכול להיות מובא לא רק על-ידי ההורים.

אז זו חובה. לכן חייבים לבדוק את הנושא שהעלה יושב-ראש הוועדה, כי בכל זאת

יש פה האלמנט של החובה. בחוק לימוד חובה, למשל. יש סעיף שאפשר לתת פטור גם

לילד וגם להורים כאשר הילד אינו מסוגל ללמוד במוסד חינוך. ייתכן שיש מקום

לבדוק את ההשלכות של הסעיף הזה גם לגבי חינוך מיוחד. בחוק הזה מדובר על

גילאים שאינם כלולים בחוק לימוד חובה, מדובר על גילאי 3 עד 21. חוק לימוד

חובה חל מגיל 5 עד 16. לכן אם יובא ילד מתחת לגיל 5 או מעל לגיל 16. וועדת

השמה תחליט החלטות בקשר אליו, ההחלטות האלה מחייבות את כולם, לכן צריך

למצוא פתח לפטור במקרים שעל דעת הכל הילד אינו מסוגל ללמוד במוסד חינוך.

נבדוק את השאלה הזאת בהמשך הדיונים.
היו"ר נ. רז
תודה. עו"ד נתן מאיר. היועץ המשפטי של השלטון

המקומי, בבקשה.
נ. מאיר
נ. מאיר: אני רוצה לדבר על החוק באופן כללי, בלי להיכנס

לפרטים, החוק הזה הוא פרי של יוזמה ברוכה, והוא בא לפתור בעיה חשובה. ומי

כרשויות המקומיות שנמצאות בקו החזית של העימות גנם הבעיה הזאת יכולות

להעריך את חשיבותו. יחד עם זה לא אחד אם אומר שהבעיה של החוק הזה היא

ההיבט הכספי הכלכלי. בכך הוא ייבחן. חברת-הכנסת סרטני אמרה שהחוק הוא ענין

ארגוני. אילו זה היה מתמצה בזה בלבד, כלומר בצורך לחלק את המשאבים הקיימים

היום בצו רה שונה. יותר מסודרת, הייתי מברך על החוק כמו שהוא, אם כי גם זה

מחייב שינוי תקציבי, הן ברמה של התקציב הלאומי - שכן זה מצריך שינויים

בתקציבים של משרד העבודה והרווחה ומשרד החינוך - והן ברמה של הרשויות

המקומיות, אבל אני יוצא מהנחה שהגורמים האחראים לכך ימצאו את הדרך להסדיר

את הבעיה הזאת שהיא בעיקרה אדמיניסטרטיבית.



אבל אני חושב שהדבר המרכזי של החוק הוא מה שנאמר

בסעיף 3: "ילד חריר. זכאי לחינוך מיוחד חינם במוסד לחינוך מיוחד באזור

מגוריו". זו הצהרה רבת-משמעות מכמה בחינות. קודם כל. היא נותנת זכות

משפטית לפרט. כלומר ברגע שהחוק הזה יאושר בכנסת, הוא נותן את הזכות

המשפטית לכל ילד חריג שממלא אחר התנאים לקבל את החינוך הזה. ולאכוף אותה

על מי שצריך לתת לו את הזכות הזאת. אני חושב שהמשמעות של הזכות הזאת איננה

ענין ארגוני. אלא שאנחנו מרחיבים ומעמיקים את היקף השירותים של החינוך

המיוחד מעבר לרמה הנהוגה היום. וזה דורש תוספת משאבים. השאלה אם להוסיף את

המשאבים או לא. זו שאלה של מדיניות. מדיניות היא הכרעה בין סדרי עדיפויות.

אנחנו בשלטון המקומי באמת סבורים שלנו שא הזה יש לתת עדיפות גבוהה מאד. אבל

בשעור ראשון בכלכלה לומדים שאי אפשר לקבל הכל מכל דבר. כלומר כל דבר בא על

חשבון משהו אחר. לכן עם כל החשיבות של החוק והרצון לתמוך בו. צריך לשמוע

קודם את עמדת האוצר בנושא הזה. וצריך לראות כבר בשלב הזה אם יועמדו לרשות

החוק הזה המשאבים הדרושים.

יש חוקים שהיה חשש אם יהיו המשאבים לאכוף אותם,

אבל לא קרה שום אסון אם הם יצאו לאוויר העולם בלי שהיו המשאבים. למשל.

כשהתקבל חוק איסור עישון במקומות ציבוריים. הטילו את האכיפה על הרשויות

המקומיות. אני העליתי את החשש שלא יהיו המשאבים לאכוף את החוק בצורה

יעילה. אמר לי אז חבר-הכנסת רובינשטיין: ימצאו את המשאבים, ואם לא - תהיה

אכיפה עצמית. והחוק אושר. ובאמת זה חוק של אכיפה עצמית. כלומר כשאדם מעשן

במקום ציבורי. אומרים לו שזה לא חוקי, מעירים לו. לא נעים לו, והוא מפסיק.

לרשויות המקומיות אין פקחים. כי אין להן משאבים כספיים לכך. לכן לגבי החוק

הזה זה לא נורא. כשיהיו תקציבים. יהיו פקחים.

לגבי חוק חינוך מיוחד - זו סוגיה שונה לחלוטין.

אם החוק הזה יאושר עם הסעיף שילד חריג זכאי לחינוך מיוחד. אנחנו כבר

נותנים את הזכות המשפטית לציבור. ואם לא יהיו כלים שילוו אותנו מהרגע

הראשון. כל הגורמים שיהיו אחראים לכך יעמדו בפני בעיה קשה ביותר.

הוראות החוק כפי שהן מוצעות אינן נותנות פתרון

לבעיה, כי הן הוראות חלקיות. בסעיף 23 נאמר שהוראות חוק זה לענין מתן

חינוך מיוחד לילדים חריגים בגיל העולה על שמונה-עשרה שנים ומתן שירותים

נלווים רק הם יוחלו בהדרגה. ואילו תחילתן של יתר הוראות החוק שלושים ימים

מיום פרסומו.
א. סרטני
נ. מאיר: כן. אבל בעקרון, בנתיב העיקרי של החוק, מיד עם

חקיקתו מוטלת עלינו האחריות, וזאת בעיה.

אני בעד חקיקת החוק, אבל אסור לנו להיקלע למצב

שיהיה חוק אשר יקנה זכויות לאזרח בלא שיהיו לכך המשאבים. לכן אני מציע או

שתחילת החוק תותנה בצו או בתקנות שיאפשרו את הפעלתו, אבל הצו או התקנות

יוצאו לאחר שיובטח הכיסוי הכספי המלא לחוק, או שהוא ייעשה בשלבים, אבל

שהתיקצוב של השלבים יהיה מובטח עד הפרט האחרון. אחרת נעשה דבר בלתי אחראי.
היו"ר נ. רז
תודה. ד"ר יצחק קדמן. יו"ר המועצה הלאומית לשלום

הילד, בבקשה.
י. קדמן
מאחר שמתברר שלפחות בפורום הזה אין ויכוח לגבי

התוכן של החוק. והוויכוח מתמקד בעיקר על היישום. אני רוצה לומר כמה דברים

אך ורק על נושא היישום. קודם כל צריך לזכור שאנחנו לא פועלים בחלל ריק. יש

מערכת של חינוך מיוחד שעובדת היום. המצב איננו כזה שצריך להמציא משאבים יש

מאין. כי גם היום מוקצים לזה משאבים. ולא מעטים. אגב. חלקם מבוזבז לריק.

בוועדת המשנה נתנו דוגמאות איך המערכת הקיימת מבזבזת משאבים. ובכן החוק

הזה נכנס למערך שבחלקו קיים. יש מוסדות לחינוך מיוחד. יש כיתות. מורים.

למשרד החינוך יש מערכת שלמה שעוסקת בזה, ויש משרדים אחרים שמעובדים בענין.

כלומר אנחנו לא מתחילים כאן יש מאין.

שנית, צריך לזכור שנושא המשאבים בחוק הזה הוא רק

חלק קטן מהענין. אני רואה בחוק הזה שלושה דברים: חלקים מסויימים שדורשים
תוספת משאבים
יש חלקים שאינם נוגעים כלל למשאבים: ויש חלק חשוב מאד בחוק

הזה שבא להכניס קונספציה חדשה. קונספציה לא עולה כסף. כאשר מדובר על הצורך

להזמין הורה ולשמוע אותו. או על הצורך שבחלקו כבר נעשה היום ואנחנו נותנים

לו פה ביטוי חוקי. להכין תכנית אינדיבידואלית - זה לא ענין של משאבים. חלק

מהדברים הללו יכולים להתבצע ללא תוספת משאבים.

יש חלק אחר בחוק, ואני רוצה להדגיש אותו באוזני
נציגי האוצר
להערכתי החוק הזה יכול לא רק לא להוציא משאבים נוספים. אלא

לחסוך משאבים קיימים. יש דוגמה שעלתה לא אחת. שפי זיוטרפיסטים ואנשי

מקצועות פרה-רפואיים אחרים עובדים לפי כל מיני הסדרים במתכונת של מורים.

ועובדים רק חלק מחודשי השנה. זה דבר שלא יעלה על הדעת. בענין הזה ניתן

לחסוך משאבים.

יש דברים במסגרת החוק שהם בפירוש ענין של ארגון

מחודש טוב יותר של האחריות הקיימת של משרדים וארגונים שונים להפעלת החינוך

המיוחדים. גם הם אינם דורשים משאבים.

לגבי התחומים שבשבילם יש צורך להקצות משאבים אני
רוצה להדגיש נקודה אחת
לא כל הסעיפים בחוק הזה חלים על כל מי שנמצא

במסגרת החינוך המיוחד. אני מדגיש זאת. מפני שיש לי חשש שתהיה נטיה מצד

אנשי האוצר להציג את הנושא כהכפלה פשוטה של מספר הילדים שמצויים בחינוך

המיוחד בהוצאה הנחוצה. זה איננו נכון. לא כל ילד בחינוך המיוחד זקוק
להסעה
לא כל ילד בחינוך המיוחד זקוק ל-11.5 חודשי לימוד: לא כל ילד

בחינוך המיוחד יהיה זכאי באופן אוטומטי לקבל ארוחות במסגרת יום חינוך

ארוך. ולא כל הילדים יהיו במסגרת יום חינוך ארוך. תחת הכותרת של חינוך

מיוחד אנחנו מכניסים סוגים מאד מגוונים של ילדים. החל בילדים עם הפרעות

קשות שנמצאים במסגרת פנימייתית, ועד ילדים שיש להם הפרעות קלות שנמצאים

בכיתה מקדמת במסגרת מוסד חינוכי רגיל. לא הצורך של הראשונים כצורך של

האחרונים. אני מדגיש את הנקודה הזאת, כי תהיה נטיה להפריז בעלות החוק הזה

על-ידי הכפלה פשטנית של מספר התלמידים בחינוך המיוחד בסך כל הסעיפים

שנזכרים פה. וזה איננו חישוב נכון.

בוודאי יש פה גם סעיפים שיעלו כסף וידרשו

משאבים. זה נושא לא מקצועי אלא ענין פוליטי יותר פוליטי של סדרי עדיפויות.

יחד עם זה, עצם העובדה שהחוק יוחל בהדרגה ולא כל הסעיפים יחולו באופן מידי

יכולה לתת תשובה מסויימת גם לאותם חלקים בחוק שדורשים שדורשים הקצאת

משאבים,
היו"ר נ. רז
תודה. מר רחמים מלמד-כהן, מפקח על חינוך מי וחד,

בבקשה.
ר. מלמד-כהן
הצעת החוק היא באמת שינוי מהותי ולא רק הרחבת

מערכת החינוך המיוחד. הנקודות המצויינות בו, כגון שילובם של ההורים, הגישה

החינוכית המהותית המשתקפת מתוך המסמך. הן ללא ספק שינוי בגישה של מערכת

החינוך במדינת ישראל כלפי הילד השונה. לכן נדמה לי שאם כבר הגיעו למסקנה

זו אחרי הרבה שנים, לא צריך להירתע וצריך לשכנע וללחוץ גם בנושא של העלות.

דייר קדמו צודק שלא צריך לעשות כפל רגיל, אלא צריך לצאת מנקודת מוצא שקיימת

תשתית וחלק גדול מהילדים שהחוק יחול עליהם נכנסים כבר לתוך מסגרות קיימות.

אני רוצה לציין נקודהף נוספת. אני מאמין שבגין

החוק הזה תהיה גם זרימה החוצה מן החינוך המיוחד לכיוון החינוך הרגיל. כי

אחת המטרות המצויינות בחוק היא שילובו של הילד ועידוד המגמה של אינטגרציה.

ברגע שתהיה מוביליות דו-סטרית. יכול להיות שהמספרים לא יהיו כל כך

מאיימים, ובסופו של דבר העל ו ת תהיה קטנה יותר.

לגבי הנושא של הכשרת עובדים, כמי שעוסק גם בנושא

של הכשרת עובדים בחינוך המיוחד אני רוצה לומר שמערכת הכשרת עובדי ההוראה

בחינוך המיוחד הולכת ומתפתחת, והגענו כבר למצב של תחילת עודפים. כלומר

המערכת היום רוויה בעובדים מקצועיים. אולי אפילו יותר מבחינת אחוזים מאשר

בחינוך הרגיל. אבל עכשיו המגמה היא כבר לתת איזו אוריינטציה פרופסיונלית

מסויימת לעובדים, כגון כיוונים של מה שאנחנו קוראים שירותים נלווים. או

המקצועות הפרה-רפואיים שבחלקם יינתנו על-ידי המחנכים עצמם. דבר שאולי יגבש

יותר את הטיפול בילד. אבל אם הצעת החוק הזאת אכן תעבור כבר בקריאה ראשונה.

זה יהיה אור ירוק לכל המערכות שמכשירות עובדים. ואני מתכוון בעיקר למטפלות

וסייעות, כאן יהיה מחסור. וכאן צריך יהיה להתחיל להכשיר כוח אדם בצורה

אינטנסיבית ולהקצות משאבים, כדי שכאשר החוק אכן יתממש לא ייווצר מצב של

העדר כוח אדם.

לכן חשוב שתהיה לנו התראה של מספיק זמן לפני

שהחוק ייכנס לתוקף, כדי שתהיה לנו אינדיקציה איזה כוח אדם עלינו להכשיר

לעתיד.
א. בריק
כנציג משרד החינוך אני חייב להוסיף כמה דברים.

אנחנו השתתפתנו בוועדת המשנה והשתדלנו לתרום את חלקנו בהכנת החוק הזה.

הועלתה כאן בצורה רצינית שאלת התקציב לביצוע החוק הזה. חברי הוועדה יודעים

את הקשיים התקציביים ואת הקיצוצים שנעשים בתקציב משרד החינוך. לכן אני

חייב לומר שבמידה שהחוק יאושר בכנסת, יהיה צורך לדאוג לכך שהכספים שיועמדו

לביצוע החוק הזה יהיו מעבר לתקציב המיועד למשרד החינוך לנושא הזה. זה צריך

להיות ברור, כי לפעמים נשמעת טענה שהמשרד יספוג את העלות הזאת. במקרה הזה

זו טענה שלא יכולה לעמוד. לכן צריך יהיה לדאוג שיועמד תקציב לרשות המשרד,

שהוא בעצם יהיה מופקד על ביצוע החוק.
היו"ר נ. רז
היו"ר נ. רז: תודה. מר שפט. היועץ המשפטי של משרד הפני

בבקשה.
א. שפט
א. שפט: אני מתנצל אם אומר כמה דברים שלא יהיו כל כך

נעימים לאוזן. במיוחד לאור הקונסנסוס שבא לביטוי כאן. אנחנו תומכים בחוק

הזה בהתלהבות, קל מאד לתמוך בחוק שמטפל בנושא כמו החינוך המיוחד, ובלבד

שיובטח שכל אגורה שהרשויות המקומיות חייבות להוציא על הנושא הזה יתוקצב

ממקורות לא עצמיים שלהן. בימים אלה אנחנו עדים לכמה חוקים, כמו חוק

המוזיאונים שחוקק בוועדה הזאת, וגם לגביו אמרו לנו: זה נושא מאד תרבותי,



מאד יפה, ואם החוק יעבור זה רק יחסוך כסף. לימים הסתבר שכוונות טובות להוד

והוצאת כספים על חשבון רשויות מקומיות לחוד. לפיכך תסלחו לי מאד אם אקלקל

קצת את אחדות הדעים לגבי החוק הזה.
דבר שני שאני מבקש
אל נא בבהילות. אני מאד פוחד

מחוקים שעוברים בקריאה ראשונה, ואומרים שאת הבעיות הרציניות נפתור בשלב של

הכנת החוק לקריאה שניה ושלישית. במשך שלושים שנות עבודתי כאן למדתי שאם

לגבי הצעת חוק פרטית הדברים הבסיסיים אינם נפתרים בשלב של הכנת החוק

לקריאה ראשונה, כי אז הדרך לפתרונם בשלב ההכנה לקריאה שניה ושלישית הרבה

יותר ארוכה. שאלת התקציבים לגבי החוק הזה היא קרדינלית, וכל עוד לא מסתמן

פתרון כלשהו לנושא הזה, הבעיות חמורות מאד.

הדבר השלישי שאני רוצה לומר הוא שיש קונבנציה

אצל משרד הפנים. אנחנו עדיין סבורים שלפני שמחייבים רשויות מקומיות בהוצאת

כספים, צריך לקבל על כך את הסכמת שר הפנים. אני רואה את הצעת החוק הזאת

היום בפעם הראשונה. משום מה אנחנו לא ידענו על ועדת המשנה ולא שותפנו בה.

לדעתי יש בהצעת החוק הזאת רגרסיה לעומת נוסח קודם שבו דובר על התייעצות

עם משרד הפנים לפני שמחייבים את הרשויות המקומיות. בהצעת החוק הזאת לא

מדובר על כך כלל, אנחנו מבקשים לעמוד על העקרון שאנחנו עומדים עליו בכל

מקרה, שלפני שרשויות מקומיות יחוייבו בהוצאה כלשהי, תינתן לכך הסכמת שר

הפנים - ולא התייעצות עמו - מפני שהאחריות הכוללת על תקציבי הרשויות

המקומיות היא על משרד הפנים. ואנחנו מבקשים שתקחו את זה ברצינות, מפני

שהנושא חשוב ויקר דיו מכדי שייעצר בדרך על הנושא הכספי. לכן אני מציע

שנראה את הדרך, נראה את הפתרון הכספי, ואפילו בטווח הארוך, ושהדבר הזה

יקבל ביטוי בחוק עוד בטרם הקריאה הראשונה.
ה י ו יי ר נ. רז
תודה. בעקבות ההערות אני רוצה לומר שלהצעת החוק

הזה אין שום משמעות מההיבט של שנת בחירות, למשל. היוזמה לחקיקת החוק הזה

התעוררה כבר לפני שלוש שנים, לגופו של ענין, ללא שום קשר לשנת בחירות.

היוזמה הועלתה לפני כשנתיים וחצי או שלוש לפני שר החינוך, והוא דחה אותה

אז, מהנימוקים הכלכליים. הוא אמר שלא יתן לזה שום גיבוי. אבל העקשנות,

ההתמסרות לענין הזה וההכרה בחיוניותו של החוק הזה הביאה לכך שהוא הסיר את

התנגדותו. נכון שהוא איננו שר האוצר, הוא שר החינוך. ואנחנו גם יודעים

שעוד תעלה השאלה כיצד יממנו את ביצוע החוק, אם זה יבוא מתקציב משרד החינוך

או שיידרש לכך תקציב נוסף למשרד החינוך.
א. בריק
השר אמר בכנסת שזה מותנה בתקציב נוסף.
היו"ר נ. רז
כל ההגנות האלה ידועות. אבל הוא לא התנגד להצעת

החוק. כך שאנחנו דנים על החוק הזה באמת לגופו, כמובן בשים לב למה שקורה

מסביב, אין כל ספק בכך, אבל כפי שאמרתי אין כאן שום שיקולים שאינם שייכים

לענין. אני יודע שיש החלטה בממשלה לא לקבל שום חוקים שיש להם השלכות

כספיות, תקציביות, שלא ייווצר רושם כאילו זה קשור בשנת הבחירות שנותנים

הטבות לעם. רק אתמול התקבל בכנסת חוק הנגב. נתקבל חוק הגליל וחוק ערי

פיתוח, בניגוד לעמדת האוצר. אלה חוקים שיש להם היבטים כלכליים משמעותיים

ביותר. אינני יודע באיזו מידה ובאיזה קצב יבצעו אותם. גם לחוק הזה יש

היבטים כלכליים. אינני יודע מה יהיה גורלו. הוא יהיה כפי שהמדינה והחברה

ירצו. השאלה אם אנחנו עכשיו צריכים בגלל זה להערים מכשולים. לא. אנחנו

מודעים לפרובלימטיקה הזאת, ואומרים שבכל זאת ננסה לדחוף את זה קדימה

ולהביא אותו לקריאה ראשונה.

גב' נו גה יפה, י ו ייר ועד ההו דים של החינוך המיוחד

בירושלים, בבקשה.
נ. יפה
כשהתחלתי ללחום 17ל החוק הזה המלה הראשונה היתה

כסף. אני יודעת שמשק מדינה איננו שונה בהרבה ממשק בית. גם בבית אנחנו

דוחים דברים רבים. ל1ד שלבסוף מחליטים להתחיל ועושים. צריך להתחיל. אחרת

אפשר לדחות את זה נכון גם לגבי החוק הזה.

חברת-הכנסת סרטני אמרה שהחינוך המיוחד והשירותים

הנלווים צריכים להינתן בזכות ולא בחסד. זו הסיסמה שלנו. אנחנו. הורי

הילדים החריגים, אזרחים של המדינה הזאת. ואנחנו משלמים הרבה מסים. אנחנו

רוצים לקבל חזרה שירותים. אינני יודעת למה מקובל לחשוב על הנזקקים לחינוך

מיוחד כעל אנשים מסכנים בשולי החברה. שרק מקבלים סעד ולא משלמים מסים. אני

עצמי נדהמת בכל פעם שאני נתקלת בהורים לילדים חריגים. יש ביניהם אנשים

שעומדים בצמרת החיים הכלכליים שלנו, שבוודאי משלמים הרבה מסים. גם לממשלה

וגם לרשויות המקומיות. אינני יודעת למה הם מתביישים ואינם עומדים על זכותם

לקבל את השירותים. כאזרח שמשלם מסים אני רוצה שירותים לילדים שלנו. כולל

הילד החריג שלי.

לענין העלויות - קודם כל, גם היום יש כספים. הרי

לא מתחילים יש מאין. יש גם המנגנונים. השאלה רק איך הם פועלים. נכון

שהוספת שלוש שנים פירושה עוד כסף. אבל צריך לזכור שהחוק הזה לא יחול על כל

הילדים. יש ילדים שמתבגרים, מגיעים לגיל שמונה-עשרה, והולכים לצבא. איננו

רוצים לשלול מהם את הזכות לשרת בצבא. לא כל הציבור שנכנס למסגרת החוק ימצה

את זכויותיו. יש גם ילדים רבים שישולבו בבתי-ספר רגילים, או בכיתות

מיוחדות, או שמאוחר יותר יעברו לכיתות רגילות. אנחנו מאמינים שכל שקל

שיושקע כאן יחסוך הרבה מאד שקלים בעתיד.

אני רוצה להצביע על כמה סעיפים שמי שאיננו נוגע

בנושא לא רואה בהם חשיבות, אבל אנחנו חושבים שהם חשובים מאד, למרות שהם

אינם כרוכים בהוצאה כלשהי. כפי שאמרתי, גם היום קיימים שירותים נלווים. גם

היום מוטלת חובה על הרשויות המקומיות לתת חינוך מיוחד, הן גם עושות זאת,

יותר טוב או פחות טוב. אבל הן עושות. מעט מאד מקרים הגיעו לידיעתי שלא

ממלאים את חוק חינוך חובה לגבי הילד החריג.

אבל אני רוצה לגעת בעניו של ועדת ההשמה וחשיבותה

לנו. כל ששת חברי ועדת ההשמה המוצעים בחוק ממילא מעורבים בכל מקרה של השמת

ילד חריג. השאלה רק אם בצורה מסודרת או לא מסודרת. יש מקרים שכל אחד

מהגורמים המפורטים בסעיף 6 מעורבים בהם, כל אחד מהם בנפרד, ולכו הדברים

מתעכבים זמו רב. ובינתיים הילדים יושבים בבית. הוועדה אמורה לסדר את זה,

להביא את כולם למקום אחד בזמן אחד ולא לתת לילד לשבת בבית, זה לא עולה

כסף. או כל ענין הפרוטוקולים. אז ישכפלו עוד עותק אחד, זה לא עולה כל כך

הרבה כסף.

עיקרו של החוק הוא שילוב הילד החריג בחברה. גם

אם לא יתקבל שום דבר, אלא רק העקרון הזה, כבר עשינו צעד קדימה, כי אז

תכניות הטיפול תיקבענה בהתאם למטרה הזאת, וכבר נשיג שיפור גדול.

ובכו הדברים הגדולים והחשובים באמת אינם כרוכים

בהוצאה כל כך גדולה. את השאר אפשר לפרוס. העיקר הוא שנתחיל. ואם נתחיל -

נג יע.
היו"ר נ. רז
תודה. חיים פלץ מאגף התקציבים באוצר, בבקשה.
ח. פלץ
ח. פלץ: לגבי העלות התקציבית, ככלכלן אני רוצה לומר שקשה

מאד לבדוק את זה, מהסובה שמר קדמן ציין. יש כ-60 אלף ילדים שקשורים בחינוך

המיוחד. אפשר לכפול 60 אלף בעלויות של השירותים השונים ולקבל את העלות

הכוללת. אבל קשה לדעת כמה ילדים מתוכם יקבלו את כל השירותים.

אני רוצה להתייחס לנושאים שיש להם השלכות

כספיות. הנושא הראשון הוא הרחבת אוכלוסיית התלמידים. הצעת החוק מדברת על

כך שהיא תחול על הגילים מ-3 עד 21. נושאים נוספים הם: הנהגת יום לימודים

ארוך: הנהגת חודש לימודים נוסף; הפעלת מערכת הזנה; הקמת מערכת של עובדים

נוספים מעבר לקיים, רופאים. מטפלים; תקנים חדשים בתחום של כיתות לימוד

וציוד; מערכת הסעות; הכשרת כוח אדם; ופיתוח.

אם אני עושה חישוב פשטני של העלות של כל הנושאים

האלה, ללא פיתוח והסעות, אני מגיע לעלות של כרבע מיליארד שקלים בשנה, וזה

בהנחה שכל 60 אלף הילדים מקבלים טיפול. זה נוסף למשאבים שהחברה הישראלית

מקצה כבר לנושא.

נניח שלא כל 60 אלף הילדים מקבלים את כל

השירותים, אלא רק מחציתם. אז מדובר על למעלה מ-100 מיליון שקלים בשנה.

נניח שרק שליש מהילדים יקבלו את כל השירותים, אז מדובר על 60 עד 80 מיליון

שקלים בשנה. כלומר איך שלא נסתכל על הצעת החוק הזאת, היא תעלה כ-100

מיליון שקלים בשנה, בלי פיתוח והסעות.

זה צד אחד שאנחנו חייבים לומר אותו, כאשר הרקע

הוא שבתקציב לשנת 1988 ממשלת ישראל החליטה לקצץ 10 מיליון בתקציב החינוך,

ולא להוסיף.

לגבי סדרי העדיפויות, אמרו כאן שהנושא חשוב מאד

וצריך לתמוך בו. גם אני ככלכלן יודע שתמיכה בנושא כלשהו משמל1ותה מימון

הנושא הזה. איננו יכולים להגיד שאאנחנו תומכים בנושא אבל לא מממנים אותו.

כל משרד מממן את הנושאים שחשובים לו. לכל משרד יש נושאים חשובים יותר

וחשובים פחות. לומר שהנושא חשוב. כמו שאמר מר שפט, אבל עם זאת לומר שלא

מוכנים לממן אותו, זה כמו לומר שהנושא לא חשוב. כי אם הוא חשוב, הוא נכלל

בין הנושאים שמקבלים עדיפות ושמתוקצבים על ידך. כך שכל הגורמים שתומכים

כאן בהצעת החוק, אבל אומרים שהם אינם מוכנים שזה ימומן מתקציביהם והם

רוצים תוספת, לידידי זה כאילו הם אומרים שהם לא תומכים בהצעה. כי אם אתה

תומך, אתה צריך גם לתקצב את זה במסגרת סדרי העדיפויות שלך.

בכל מקרה, גם אם החוק יעבור וצריך יהיה לתקצב את

זה, צריך להיות ברור לכל הגורמים שהאוצר ידרוש מכל מי שהנושא באחרי ותו

לממן חלק זה או אחר מתוך התקציבים הקיימים. וזה יביא לעלות ולמחיר באותם

משרדים.
היו"ר נ. רז
תודה, הגב' יורה קרנות ממשרד הבריאות, בבקשה.
י, קרנות
החוק בא לפתור בעיה כאובה. כל מי שקורא את סעיף

2 בהצעה. החוק, המדבר על מטרות החינוך המיוחד, הוא כל כך יפה ומביא בשורה,

שגם כמ,שרד וגם כאזרח יש רצון לתרום ולסייע להשגת המטרות האלה. לכן גם משרד

הבריאיות השתתף בצורה עית בדיוני ועדת המשנה שעסקה בהכנת הצעת החוק.

עם זאת גם אני חייבת לומר שמשרד הבריאות אמנם

יעשה כל מאמץ. הוא מוכן לקבוע סטנדרטים מקצועיים בכל הקשור לאיבחון הרפואי

והפסייכולוגי והטיפולים שיש לתת לילד חריג. הוא מוכן לפקח על השירותים

הנלווים. הוא מוכן לעשות כל דבר. אבל אם אנחנו מגיעים לענין התקציב, אין



למשרד הבריאות אפשרות לקחת על עצמו לממן מתקציבו ביצוע חוק שהוא באחריות

של שר החינוך. מדובר ל1ל דברים שייקבעו על-ידי ועדה, אמנם יש בה רופא. אבל

הוא אחד מרבים. אינני יודעת מי יקבע, מי יחליט. אבל אני מניחה שאנשי

החינוך הם שיחליטו מה הם אותם שירותים נלווים שכל ילד כזה יהיה זכאי להם.

משרד הבריאות לא יוכל לשאת בתקציב של השירותים האלה.

בכל דבר אחר נהיה מוכנים לעשות כל מה שביכולתנו.
היו"ר נ. רז
היו"ר נ. רז: עד עכשיו שמענו את נציגי משרד הפנים. משרד האוצר

ומשרד הבריאות. וכל אחד מהם אומר שהוא איננו יכול להיות אחראי. אז מה יהיה

על הילד החריג?

הגב' חיה יגודה, יושבת-ראש ועדת ההורים הארצי של

החינוך המיוחד, בבקשה.
ח. יגודה
כל אחד רואה את החלק שלו בענין, לאור הדברים

שנאמרו כאן אני כהורה מרגישה כאילו הילד לא נולד, לא קיים, עד שהוא נכנס

למערכת החינוך וצריך ללכת לבית-הספר, וכשהוא מסיים בגיל 18 הוא שוב לא

קיים יותר. בכל זאת. יש ילדים שכאשר הם מסיימים את לימודיהם בבית-הספר, הם

הולכים לעבוד במקום מאורגן כזה או אחר.

היום ניתנים לבית-הספר המשאבים לטיפול הפרה-

רפואי. אני חושבת שמשרד הבריאות צריך להיות אחראי על הטיפול הפרה-רפואי

שקיים בבית-הספר, זה בא מתקציב החינוך. משרד הבריאות צריך לקבל את התקציב

שמשרד החינוך מקבל מהאוצר, ולתת את הטיפול מתקציבו.
ח. פלץ
ח. פלץ: זה יהיה טוב מאד. כי היום בעלי המקצועות הפרה-

רפואיים עובדים כמו מורים.
א. בריק
החוק הזה לא יפתור את הבעיה. אל נשלה את עצמנו.
ח. יגודה
גם משרד הרווחה מעורב בנושא. הילדים גומרים את

לימודיהם בגיל 18, ואז הם מטופלים ומוסעים על-ידי משרד אחר. אני חושבת שאם

כולם יעבדו יחד, אפשר להעביר כספים,
א. בריק
אני רוצה להעיר הערה אחת לדבריו של מר שפט.

היועץ המישפטי של משרד הפנים. מי שיקרא בעיון את הסעיפים יראה שבנושא ש

רשויות החינוך המקומיות, שהן לאו דווקא זהות עם הרשויות המקומיות. אנחנו

העתקנו את הסעיפים הקיימים בחוק. כלומר בענין הזה לא שינינו מהסעיפים

הקיימים היום. היינו זהירים מאד ודווקא בנושא הזה הלכנו בעקבות המצב

הקיים, כך שמבחינה זו אין חשש שעשינו דברים מעבר למצב הקיים. רק צריך

להיות בקיא בחוקי החינוך ובחוק הזה כדי לדעת לעשות השוואה. אינני בטוח אם

מר שפט עשה את ההשוואה הזאת. אולי לא הספיק. אם יעשה אותה יראה שבעצם לא

סטינו מהחוק הקיים.
היו"ר נ. רז
תודה. הגב' ארנה פורת מהאגף לשירותי טיפול במפגר

במשרד העבודה והרווחה, בבקשה.
א. פורת
נראה לי שאנחנו מגזימים בענין של תוספת העלויות.

אני חושבת שרוב האוכלוסיה שצריכה לקבל תוספות היא האוכלוסיה ששייכת

לשירותי הטיפול במפגר. כבר היום היא מקבלת יום חינוך ארוך ושירותים פרה-

רפואיים דרך משרד החינוך. ידועים לי 400 ילדים מגיל 5 עד 18 שמקבלים

שירותים של משרד החינוך, של בית-ספר, שאינם מקבלים את תוספת השעות והרחבת

שנת הלימודים, הם ממתינים לזה, בגלל אילוצים של משרד העבודה והרווחה. איו

לנו תקציב לזה. ולדאבוננו אין לנו חוק חינוך מיוחד חובה שהיה מסדיר את

הענין. אז אנחנו לוחצים ומחכים, ובכל פעם אנחנו מנסים "להגניב" עוד קבוצה

לתוך המערכת הזאת. אבל התוספת הדרושה היא לגילאי 5-3, שלפי דעתי אלה

מספרים קטנים מאד, ולקבוצה שמעל גיל 18, שבמקום לעבור אלינו למסגרת של

מע"שים ומסגרות תעסוקה מוגנות, ימשיכו במסגרת של משרד החינוך.

נראה לי שיש הגזמה רבה בהערכת העלויות, וצריך

באמת לבדוק היטב את הדברים ולראות במה מדובר.
היו"ר נ. רז
תודה. מר אייל אחיקר, מנכ"ל ניצ"ן, בבקשה.
א. אחיקר
נציג האוצר אמר דבר נכון: להגיד שהחוק חשוב. אבל

יחד עם זה להגיד שאין כסף, זה כאילו לא אמרת דבר. ייתכן מאד שהפניה לא

צריכה להיות לנציגי משרדי הממשלה שנמצאים כאן, אלא למדינה כמדינה. צריך
להגיד לה
את צריכה לקבוע עדיפויות.

אין ספק שהחוק הזה עולה כסף. אני יכול למנות עוד

רשימה ארוכה שט דברים שנציג האוצר לא הזכיר שגם כן תעלה כסף. צריך לראות

את הדברים בצורה בהירה. החוק עולה כסף וצריך יהיה להקצות לנושא יותר

משאבים. המדינה צריכה להחליט האם היא רואה בחינוך את העדיפות העליונה או

שהיא רואה בדברים אחרים את העדיפות העליונה. אם היא תחליט שהחינוך הוא דבר

חשוב ושצריך להקצות לו את המשאבים המתאימים, אין ספק שהיא צריכה להקצות

משאבים כדי לענות גם על צרכי החוק הזה.

ברור לי שצריך לחוקק חוק כזה וברור שצריך ללחוץ

על הגופים הממשלתיים שיתנו לחוק הזה את העדיפות המתאימה. ולא צריך לטמון

את הראש בחול לגבי העלות שלו, אם היא יותר קטנה או יותר גדולה.

אינני חושב שאי-פעם נעשה חישוב כלכלי כדי לבדוק

האם השקעה שנעשית היום חוסכת בעתיד. תמיד מסתכלים על האגורה שמוציאים

היום, ולא מסתכלים על הדברים בראיה כוללת לטווח רחוק. אילו עשו זאת,
המדינה היתה אומרת
אשקיע היום את הסכומים הנחוצים כדי שזה יחסוך לי

בעתיד.

דבר נוסף הוא שאין כוונה לבצע את החוק הזה בבת

אחת, אלא בהדרגה, וזה מתוך ראיה ריאלית שבאמת לא יהיו אמצעים לכך, לא 250

מיליון שקלים ולא 60 מיליון שקלים. אבל צריך לבנות את הצעת החוק כך שתוגש

תכנית למספר שנים, ואפילו אם זה יימשך חמש או שבע שנים, ובכל שנה יהיה

צורך להקצות חלק מהמשאבים על-מנת לממש את התכנית הזאת. י
הי ו "ר נ. רז
תודה. הגב' דליה גלבוע, פסיכולוגית ממשרד

הבריאות, בבקשה.
ד. גלבוע
לדעתי לא צריך לטשטש את העלות של החוק הזה ואת

העלות שתוטל על המשרדים השונים.

אני רוצה להוסיף דברים על האספקט הטיפולי. דובר

כאן בעיקר על נושאים חינוכיים. בחוק המוצע מדובר הרבה מאד על מתן טיפול

רפואי ופרה-רפואי. שעד כמה שאני יודעת איננו קיים עדיין במידה מספקת. אם

אנחנו מדברים על הרחבת גילים, בוודאי שיצטרכו יותר, גם בגלל הבעייתיות

המיוחדת של הגיל הרך ושל ההתבגרות המאוחרת. שבהחלט מצריכה טיפולים שונים,

בעיקר נפשיים. נראה לי שזה דורש התייחסות מיוחדת.
היו"ר נ. רז
תודה. חברת-הכנסת סרטני. בבקשה.
א. סרטני
אני רוצה להתייחס לכמה דברים שנאמרו כאן. יש כמה

דברים שצריך להבהיר אותם. קודם כל, שמחתי על דבריה של הגב' פורת. זאת באמת

המציאות. המצב היום הוא שהדברים מפוצלים בין משרדים שונים, והמערכת אינה

מאורגנת כפי שהיא צריכה להיות מאורגנת. למשרדים יש תקציבים ואנחנו יודעים

שהם עושים פעולה.

לפני שהגשתי את הצעת החוק לדיון טרומי בכנסת

נפגשתי עם שר האוצר. אחרי שיחה הוא אמר לי: לא נסגור עכשיו את הנושא, אני

רוצה לדעת מה המשרדים השונים מקצים לענין הזה. כלומר הוא לא שלל את ההצעה.

אני חושבת שיש חשיבות רבה מאד לכך שבעקבות העלאת

החוק הזה ואולי גם חוק אחר תיעשה בדיקה מה קורה, איך עובדות המערכות. וזאת

הזדמנות אולי לעשות גם בדק-בית. בכל זאת צריך לקחת בחשבון את מה שכבר

קיים. למשרד החינוך יש תקציב לחינוך מיוחד, יש הסעות לילדים וכו'.
ח. פלץ
היום משרד החינוך נותן לילד בחינוך המיוחד פי

שלושה מאשר לילד רגיל.
א. סרטני
אז זה ישנו בתקציב, זה קיים. יש הסעות של ילדים,

גם על-ידי משרד החינוך וגם על-ידי הרשויות המקומיות. כל מיני דברים שמדובר

עליהם בחוק כבר קיימים. אפילו שנות חינוך נוספות כבר קיימות במקומות

מסויימים.

דיברו כאן על כך שיש הורים שאינם רוצים לשלוח את

ילדיהם למוסד. היום יש ילדים שיושבים בבית ואין לאן לשלוח אותם, מפני

שהמערכות לא מאורגנות כמו שצריך. אנחנו יודעים על ילדים שנולדים עם תסמונת

דאון שננטשים בבתי-החולים. יש משפחות שמוכנות לאמץ אותם בעלות מסויימת,

אבל למשרד העבודה והרווחה אין כסף, אז משרד הבריאות משלם פי עשרה. זו

דוגמה איך אפשר לחסוך. והיא איננה הדוגמה היחידה.

מר אחיקר דיבר על הצורך בראיה כוללת לטווח רחוק.

בארצות-הברית עשו מחקר שלפיו על כל דולר שמשקיעים היום חוסכים ארבעה דולר

בעתיד. ואני רוצה לומר שבאותן מדינות שבהן קיים חוק כזה, והוא קיים

בארצות-הברית וברוב מדינות אירופה, הוא נתן תנופה לטיפול בנושא הזה קודם

כל מבחינת ההתייחסות. זה חלק מהחיים שלנו. אצלנו במשך שנים ךבות הנושא הזה

הוזנח. אמנם בתקופה האחרונה יש אצלנו שינוי, בעיקר הודות להורים, הודות

למודעות שלהם וכיצד הם מעמידים את הדברים לפני הציבור ולפני המוסדות. אבל

כפי שאמר לנו פרופ' זקס לפני שלוש שנים, החינוך המיוחד הוא עדיין הבן

החורג של המערכת. איננו יכולים להשלים עם זה. זה צריך להיות דבר יסודי,

ראשוני, מובן מאליו, בדיוק כמו החובה לתת חינוך לכל ילדי מדינת ישראל.



עו"ד מאיר דיבר על הזכאות המשפטית. נכון, זאת

המטרה, להעמיד את הדברים, לא לדחוק אותם יותר הצדה, לא לטאטא אותם. לא

להגיד שניתן כאשר יהיה לנו. גם על זה שאלתי את שר האוצר: מתי כן יהיה כסף

לזה? היום אין כסף, האם בעוד חמש או עשר שנים כן יהיה? בהחלט מדובר על

זכאות של כל ילד חריג לקבל חינוך, כמו שכל ילד בישראל זכאי לקבל חינוך

במדינת ישראל. זה חד-משמעי. כך צריך להעמיד את הדברים.

לגבי הנושא של המחוייבות של הרשויות, מר בריק

כבר אמר שבנושא הזה לא שינינו דבר. המחוייבות קיימת. בחוק חינוך חובה נאמר

שהשר רשאי להורות. חזרנו על כך בחוק הזה כדי לחזק הזה. כלומר הסעיף הזה

מועתק מחוק קיים.

אני רוצה לומר לעו"ד מאי ר ממרכז השלטון המקומי

שנציגי מרכז השלטון המקומי הוזמנו לישיבה שהיתה מוקדשת לענין של מקומן של

הרשויות המקומיות בחוק. קיבלנו תשובה מוזרה מאד, שזאת רק ועדת משנה ושהם

יבואו למליאת הוועדה. אני לא רק משתוממת על כך, אני מוחה על התשובה הזאת.
נ. מאיר
מי נתן את התשובה הזאת?
א. סרטני
מישהו בהנהלת מרכז השלטון המקומי. וזה אחרי

סיכום שנעשה עם נציגה של מרכז השלטון המקומי שביקשה להזמין אתכם לישיבה

מיוחדת שתוקדש לנושא הזה. זה איננו נוהל תקין.

אני רוצה להת י י חס ל נ ו שא התקציב. אני מב י נה את

עמדת האוצר. זה ברור, יש תקציב, יש חוק תקציב, האוצר מכוסה לגמרי. אבל

אנחנו יודעים שכאשר מעונינים בנושא מסויים שנראה חשוב, מוצאים לזה תקציבים

מיוחדים. אני רוצה לשאול האם הנושא הזה איננו די חשוב כדי לא לתת לו

להתגלגל הלאה בדרך-לא-דרך, בטיבול שאינו טיפול? מדובר על אלפי משפחות שאין

להן סיוע. אינני מדברת רק על הילד, אבל המשפחה כולה חיה סביב הנושא הזה-

עם הנושא הזה. היא חיה ונושמת ומתפקדת סביב הבעיה המיוחדת הזאת שהיא לא

הזמינה לעצמה. עד מתי אנחנו נגיד שאין לנו כסף ובזה נפטור את עצמנו?

אני חושבת שקודם כל כל משרד צריך לבדוק מה הוא

נותן היום, האם הדברים ניתנים בצורה יעילה, ומה אנחנו יכולים לעשות בשביל

לארגן את הענין הזה. החוק הזה גם בא לארגן את הנושא. אחרי כל זה אין לי

ספק בכך שיהיה צורך להוסיף כספים, אבל אנחנו צריכים לדעת שהילדים מגיל 18

עד 21 שיצטרפו למסגרת הם מיעוט. ולגבי ילדים בגילים 3 עד 5, אני חושבת

שחלק גדול מהם כבר מטופל על-ידי המשרדים. הבעיה היא התוספת של עוד ילדים.

אינני מדברת על כך שכולנו, כל מי שעוסק בזה, מודע לכך שהטיפול צריך להתחיל

מיום היוולדו של הילד או מיום שנקבעה חריגותו. אבל כדי לא להכביד עוד יותר

קבענו את גיל 3. אין זה אומר שאין בעיות גם לפני כן. אבל אם הטיפול לא

יתחיל בגיל 3 - מבחינת הילד איחרנו את הרכבת.

ביקשתי מהממונה על אגף התכנון והתקצוב במשרד

החינוך שיכין הצעה שיש בה ראיה כוללת של הנושא. אנחנו מדברים על יישום

בשלבים. שום שר חינוך לא יחליט ליישם את החוק הזה במלואו כאשר תקציב משרדו

מקוצץ. ולפי מיטב ידיעתי שר החינוך תובע להעמיד את הדברים כך שלא תימשך

ההתדרדרות של מערכת החינוך. ולגבי הסייעות שצריך יהיה להוסיף, אלה סייעות

שקוצצו, שצריך להחזיר אותן למערכת. כבר היום ילדים נפגעים, אלה שקוצצה להם

הסייעת. וברור שבעתיד נצטרך להשקיע בהן יותר ממה שחוסכים היום.

למרות המספרים צריכה להיות גם מחשבה חברתית. וזה

בהחלט גם תפקידו של האוצר לחשוב מחשבה חברתית.



היישום בשלבים צריר לתת גם את היכולת להתארגן.

אנחנו מדברים על התחלת החלתן של הוראות מסויימות בחוק שלושים יום מיום

פרסומו. אם היינו אומרים שהתחלת היישום תהיה ב-1 בספטמבר 1989, אינני

יודעת אם רק אז צריך היה להתחיל להתארגן, או שעדיף להתחיל בזה קודם. אני

חושבת שככל שמתחילים בהתארגנות. זה לטובת הענין כולו. גם מבחינת התקציבים,

מבחינת האנשים בשטח ובדומה. צריך להתארגן לקראת זה, ולא לחכות עד שיתקבל

החוק.

אני בהחלט לא מתעלמת מהנושא התקציבי, אבל יש פה

דברים שאינם מצריכים הקצבות מיוחדות. אלה הדברים העקרוניים, כמו למשל

ארגון יותר טוב. ואני מקווה שכאשר הנושא הזה ייכנס לתודעה, יהיה ברור שגם

התשובות תצטרכנה להינתן, מתון הכרה שזה נושא חשוב שצריך להקציב לו משאבים.
היו"ר נ. רז
תודה. אנחנו צריכים לגשת להצבעה על הצעת החוק

כפי שהיא לפנינו. לפני כן אני רוצה לומר מלים אחדות. כבר שנים רבות אין

שום חקיקה שמקדמת את עניני החינוך בישראל. אני מניח שמר בריק מאשר את

הקביעה הזאת.
א. בריק
מפני שאין תקציב.
היו"ר נ. רז
הסיבה היא תמיד חוסר תקציב. קראתי היום בעתון

שמשרד החינוך יוזם חוק מינימום שעות לימוד. מפני שהקיצוצים שנעשו בשנים

האחרונות הביאו למצב שמשרד החינוך רוצה איך שהוא להגן על מינימום של שעות

לימודים. אני מתייחס לידיעה הזאת כאל דבר לא רציני. אבל אנחנו יודעים

שהמצב רציני. אם ילדים בגילאים מסו י ימים חוזרים היום הביתה בשעה שתים-עשרה

או לפני שתים-עשרה, זה כתוצאה מהקיצוצים בתקציבו של משרד החינוך.
ח. פלץ
ח. פלץ: לא רק הקיצוצים, גם חוסר התייעלות.
היו"ר נ. רז
אנחנ שומעים את הדברים האלה שוב ושוב, גם לגבי

משרדים אחרים. אולי זה קיים גם בכנסת. כך אנחנו מנהלים את הענינים. אבל

אנחנו מדברים על החוק הזה כאשר משרד החינוך יוזם חוק שבא להבטיח מינימום

של שעות לימודים. כך שזה נראה קצת אבסורד.

אני רוצה לומר עוד שחוקים רבים שניזומו פה בשנים

האחרונות והתקבלו בכנסת, לא יצא מהם שום דבר. למשל, חוק לימוד חובה חינם

בגני טרום חובה. החוק התקבל בכנסת הקודמת וביצועו נדחה כבר שלוש פעמים

מהסיבה התקציבית. או חוק לימוד השפה הערבית. שום דבר לא התקדם בענין זה.

ומה חשוב לנו יותר מלימוד- ערבית? אפילו לשיטתם של הקיצונים הלאומנים, ולו

רק מהבחינה של הכרת האויב. המצב הוא שהערבים אזרחי המדינה לומדים עברית,

וזאת חובה, ואילו היהודים לא לומדים ערבית, אין חובה כזאת. היתה יוזמת

חקיקה בענין זה, אבל זה לא התקדם מפני שיש לזה היבט כספי. או חוק החינוך

הבלתי פורמלי, שמטרתו לעגן בחוק את כל הפעילויות החברתיות שילדים צריכים

לקבל, אמנות וכדומה, אי אפשר לקבל חוק כזה מפני שיש לו היבטים כלכליים,

תקציביים.

אנחנו עוסקים עכשיו בוועדה בהצעת חוק הספורט

שהובא על-ידי הממשלה. יש לכך התנגדות גדולה מצד ארגוני הספורט, ההתאחדויות

למיניהן, כי הם אומרים שלא ייתכן להטיל עליהם רק חובות בלי שיקבלו לכך

תמיכה תקציבית מן הממשלה. אנחנו כמובן רוצים שהחוק הזה יתקבל. אבל הם

אומרים שללא חיזוק מערכות הספורט על-ידי תקציבים נוספים אין להם שום סיבה

לתמוך בו.



היום אנחנו דנים על הצעת חוק חינוך מיוחד. אנחנו

רוצים ליראות פריצה ושינוי בתחום הזה. שלעם הזה תהיה איזו תחושה שנעשה משהו

כדי לקדם את החינוך. ודווקא בחוליה הרגישה והחלשה הזאת של החינוך המיוחד.

לכן אני כמעט בטוח שאנחנו נגיע פה להצבעה פה אחד על החוק הזה.

לפני שנצביע אני רוצה לומר שנדמה לי שחשוב שיוקם

איזה צוות שיטפל ברצינות בבדיקת ההשלכות הכלכליות והתקציביות של החוק הזה,

עד כמה שאפשר. נכון אמר נציג האוצר שאין מספיק נתונים בכמה ילדים חדשים

מדובר, ומה פירוש נוסף על הקיים, מכל ההיבטים שהוזכרו כאן. חשוב שיקום

צוות כזה שיתו איזו תמונה של הצרכים, קרובה ככל האפשר למציאות, כדי שנדע

על מה מדברים. יכול להיות שזה הרבה פחות משנדמה. כדאי שנמליץ בפני ועדת

המשנה שתמשיך בעבודתה להקים את הצוות הזה, כדי שתהיה לנו תמונה פחות או

יותר מלאה על הצרכים.

אני מעמיד להצבעה בוועדה את ההצעה לאשר את הצעת

החוק כפי שהוגשה לוועדה ולהכינה לקריאה ראשונה בכנסת.
הוחלט
לאשר את הצעת חוק חינוך מיוחד, התשמ"ח-1988,

ולהביאו לקריאה ראשונה במליאת הכנסת.
היו"ר נ. ר
היו"ר נ. רז: ובכן ההצעה התקבלה פה אחד. ואני רוצה לומר שאני

בטוח שאם היו פה עוד חברי ועדה, אף אחד מהם לא היה מצביע נגד החוק, כולם

היו תומכים בו. אבל פורמלית, ובאופו חיקי לגמרי, קיבלנו את הצעת החוק. אני

מבקש מאד את היועצים המשפטיים לעשות מהר את העבודה כדי שאפשר יהיה להביא

את הצעת החוק לקריאה ראשונה בכנסת.

לבסוף אני כמובן רוצה להודות לכולכם על העבודה

הרבה שהשקעתם בנושא ובהבאת הצעת החוק עד לשלב הנוכחי. אני יודע את האמפטיה

שיש לכם לנושא, מסיבות ידועות ומובנות. אני מודה גם לחברת-הכנסת סרטני

שיזמה את הצעת החוק והניעה אותו קדימה.

תודה רבה לכולכם. הישיבה נעולה.

הישיבה נסתיימה בשעה 10.55.

קוד המקור של הנתונים