הכנסת האחת-עשרה

מושב רביעי



נוסח לא מלוקן



פרוטוקול מס' 290

מישיבת ועדת התנוך והתרבות

שהתקיימה ביום בי, י"ח באדר תשמ"ח, 7.3.88 בשעה 11.00

בהשתתפות;

חברי הוועדה ; היו"ר ני רז

אי סרטני

מי פלד

מי איתן

מוזמנים; אי אמיר - משרד החנוך

די אייזן - " "

ב' ניסים - " "

ת' קמינר - מועצת תנועות הנוער

ת' הורוביץ - מכון סולד

מי ארגוב - רשת "אורט"

ע' אשד - רשת "עמל"

די צירנובילסקי - ויצייו

זי מלכיאל - "אמונה"

מי מזרחי - ועד הורים ארצי

ר' גיא - " " "

שי שמעוני - מנהל תיכון חדש

לסעיף 2 לסה"י;

חה"כ שי אלוני

אי פורת - מנכ"ל רשות השידור

ני כהן - היועה"מ לרשות השידור

אי בריק - היועה"מ למשרד החנוך

מי בוטון - יועץ משפטי לוועדה

מזכירת הוועדה; די פלר

הקצרנית; ת' בהירי

סדר-היום; סקר לבדיקת עמדות פוליטיות וחברתיות בקרב בני-נוער -

הצעת חה"כ עי סולודר, תמיכת הנוער בארגוני טרור

ומערכת התנוך - הצעת חה"כ בי בן-אליעזר

חוק רשות השידור(הוראת שעה) - התשמ"ח-1988





סקר לבדיקת עמדות פוליטיות וחברתיות בקרב בני-נוער - הצעת חה"כ ע' סולודר

תמיכת הנוער בארגוני טרור ומערכת החנוך - הצעת חה"כ ב' בן-אליעזר

היו"ר ני רז;

אני פותח את ישיבת ועדת החנוך. ישיבה זו היא המשכו של הדיון שקיימנו

ב-22.2. אותה ישיבה עסקה בהצעות לסה"י של חברי-הכנסת סולודר ובן-אליער, אשר היו

באותה ישיבה והציגו את עיקרי הצעותיהם לסה"י. המשותף לשתי ההצעות הוא ההקצנה

בעמדות הפוליטיות של בני-נוער, לאור ממצאי סקר שערכה דייר מינה צמה. בישיבה

הקודמת שמענו גם את דבריה של דייר מי צמה, והשתתפו בה גם מנהלי מוסדות להכשרת

עובדי הוראה - סמינר הקבוצים והמיכללה על-שם לוינסקי. גם אנשי משרד הוזנוך השתתפו

באותו דיון.

באותה ישיבה לא מיצינו את הנושא, והחלטנו לקיים ישיבה נוספת. הזמנו היום

חברים נוספים. במיוחד רצינו לשמוע דברים מפי נציגי הרשתות השונות בהנוך. החנוך

המקצועי והטכנולוגי מהווה חלק נכבד במערכת החנוך, ועל-פי ממצאיה של דייר מינה צמח

ההקצנה ביחס לדמוקרטיה קיימת גם שם. בסקר שערכה השתתפו כ-612 תלמידים מכיתות

י"א-י"ב, בני 16 עד 18. היא מסרה לנו כי ממימצאי הסקר עולה שבקרב אחוזים גדולים

מקרב הנוער ישנה הסכמה על הגבלת זכויות הערבים ולהבדיל גם על הגבלת זכויותיהם של

יהודים חרדיים. על-פי ממצאיה, יש קשר בין מוצא עדתי לבין ההקצנה בעמדות

הפוליטיות. זוהי הסיבה שבגללה רצינו שהדיון לא יסתיים מבלי שנשמע את נציגי

הרשתות השונות, בחן לומדים מרבית בני עדות המזרה.

יחד עם זאת, דייר מינה צמח מסרה כמה נתונים המעוררים תקווה. היא אומרת כי יש

קשר בין מידת הפעילות החנוכית בבתי-הספר בנושאי דו-קיום ודמוקרטיה, לבין עמדות

התלמידים. ככל שמרבים להתעסק בשאלות אלו, כך נעשות העמדות פחות קיצוניות. יש ערך

רב לאווירה הכללית בבית-הספר. ככל שהאווירה דמוקרטית וחופשית יותר, ככל שיש בה

סממנים המחזקים שקול-דעת של התלמידים והמפעילים הוויה דמוקרטית, כך גם העמדות

מתמתנות.

ד"ר מינה צמח מצאה כי הנוער פתוח לשנוי עמדות. עמדות משתנות כתוצאה מפעולה

חנוכית, ולכן אין להתייחס לעמדות הקיימות כאל דבר סופי. כתוצאה מאספקת מידע

ופעילויות חברתיות, הנוער משנה את עמדותיו. היא עמדה על-כך שלמרות התשובה

האם צריך להגביל את כניסת ערבים לעבודה במשק או האם צריך

להגביל את זכויותיו, - כאשר מדברים על נושאים ספציפיים יותר, עמדות הנוער מתגלות

כהומניות יותר. בשאלות אלו נגעה כמובן בערביי ישראל ולא בערביי השטחים.

בדיון שהתפתת כאן שמענו מנציגי הסמינרים על פעילויותיהם השונות בתחום זה.

הופיע אתמול מאמר של פרופסור צבי עילם, על חשיבות קריאת העתונים. הוא מדגיש עד

כמה חשוב לפתח אצל הנוער את הקריאה הביקורתית של העתונות. העתונות היא מקור

לאספקת מידע, אך יש להפעיל קריאה ביקורתית שלה.

בישיבה הקודמת הוזכר באופן חיובי כי משרד החנוך פועל באמצעות חוזר המנכ"ל ,

באמצעות הטלוויזיה והעתונות, כדי לעודד אתת המורים לעסוק בשאלות אלו, דווקא

בתקופה רותחת זו בה השאלות נשאלות בלי סוף. אני רוצה להקריא לכם את תשובת משרד

חחנוך לאחת השאילתות שהעליתי בשבוע שעבר. שאלתי, באיזו מידה מקיימים בבתי-הספר

דיונים על-פי בקשת המנכ"ל, והתשובה היתה! לפי שעה אין לנו נתונים מדויקים על

קיום דיונים ושיחות כנ"ל בבתי-הספר. על-פי מידע לא רשמי, מוסדות חנוך ומורים

רבים עשו זאת לפני פנייתי, ובעקבות זאת גדל מאד זרם הפניות לקבלת הדרכה מעשית

נוספת בנושא. בימים אלה מתקיימים כנסי מנהלים בנושא זה בכל אחד מהמחוזות.

בשבועות הקרובים יהיה סבב שני של כנסים. תומרי הדרכה נוספים עומדים לצאת, כדוגמת

המצ"ב (חוברת "פנים לכאן ולכאן" - דו-ירחון בעניני אקטואליה לשעת חברה, מפברואר

1988). מכאן ואילך יזרום לבתי-הספר חומר שוטף.



אני חושב שמה שקרה הבוקר מעיד על הסלמה נוספת. אוטובוס עם עובדות שנסעו

לדימונה, נהטף בדרכו. עד לפני הצי שעה לא ידעו עדיין איפה לאתר אותו. החסיפה

ארעה על רקע של פח"ע. אנו נמצאים בעיצומה של אסקלציה, ולדיון שאנו מקיימים יש

קשר ממשי עם מה שקורה בשטחים.

ביקרתי אתמול במשך יום שלם בביהייס תיכון וזדש בתל-אביב. נכחתי בדיון שהתקיים

בכיתה י"א על התנהגות חיילי צה"ל בשטחים , על הבעייתיות שמסביב לתכנית שולץ

ונושאים אחרים של סדר-היום. הדיון נערך בהנחייתן של שתי תלמידות וללא הכוונה של

מורים. הדיון היה מתוח ונרגש, אך התנהל בצורה תרבותית. התאמת אצלי הרושם

שתלמידי כיתות י"א-י"ב הם לא פחות חכמים מחברי-כנסת. צורת הצגת הנושאים וההנמקות

שהם נותנים, אינם פחות טובים משלנו. הם בעלי יכולת להתבטא, להציג את הבעיה ולנמק

את דעתם. הם יודעים גם לשמוע בסבלנות האחד את השני.

אני פונה אל נציגי הרשתות המקצועיות ושואל, מה תוכלו לספר לנו על מה שקורה

אצלכם. בבית-ספר יד-סינגלובסקי בתל-אביב אמרו לנו לאהר פרסום תוצאות הסקר שנערך

שם: אנו לא יכולים להשתלט ואל תצפו שנשתלט במסגרת ביה"ס על הכוחות המשפיעים על

התלמידים מחוץ לביה"ס. השאלה היא אם ביה"ס מנסה להתמודד עם הבעיה.

שי שמעוני;

אני רוצה להתייחס לכל מה שמתרחש בזמן האחרון. שר החנוך אמר בכנס של נציגי

התנוך הטכנולוגי כי יתיר את הוראת האמנה הפלשתינאית בבתי-הספר הערביים. הדבר

עורר תגובות שונות. אני סבור כי צריך לחייב ללמד את האמנה הפלשתינאית גם

בבתי-הספר הערביים וגם בבתי-הספר היהודיים. צריך להייב ללמד אותה ולהיבחן עליה

גם בבחינות חיצוניות. מה שקורה היום הוא שמדברים על האמנה הפלשתינאית מבלי לדעת

על מה מדברים. לדעתי , איננו צריכים להשוש מללמד אותה. היא מוכיחה לנו בפני מה

אנו עומדים. היא עושה לנו שירות טוב ולא שירות דב. האמנה הפלשתינאית היא חלק

מהנושא הרחב של הסכסוך הערבי-ישראלי.

במסגרת תכנית הלמודים באזרחות, יחידה זי היא חובה על

כל בתי-הספר (עם שוני מסוים לגבי החנוך הטכנולוגי). קיימות מספר אפשרויות בחינה,

כאשר אפשרות א' כוללת בחירה מחוך חמש שאלות, אפשרות בי מתוך שש שאלות וכדי. בין

חשאלות האלה ישנה שאלת חובה לכל התלמידים, והיא נוגעת למשטר וחברה במדינת ישראל.

הסכסוך היהודי-ערבי עדיין בגדר בחירה, ואיני רואה כל סיבה מדוע לא ייכלל כנושא

חובה. שתיים מתוך חמש שאלות יכולות להיות חובה ואחת לבחירה.

אנו פועלים בשיטה של כבוי שריפות, והיא משאירה אהריה אדמה חרוכה. את

הנושאים האלה יש להפוך לחלק אינטגרלי מתכנית הלמודים בביה"ס העל-יסודי, כדי שכל

צד ידע מהי עמדתו הקצונית של הצד השני, וכדי להגיע להסכם כל צד צריך לוותר. ברור

שישנם בתי-ספר ערביים בהם אפשר לעשות שימוש מסוים בהוראת האמנה הפלשתינאית, אך

אם תחייבם לגשת לבחינה על חומר זה, הם יהיו חייבים ללמד את מכלול הדעות מסביב

לנושא. אין זה שולל מהם אפשרות להביע את דעתם, אך היא צריכה להסתמך על החומר

הנלמד. את הסכסוך היהודי-ערבי יש להכניס כנושא חובה לבחינה. את החלק הזה של

הבחינה יש ללמד כבר בכיתה יי.

נראה לי כי הספר של יהושפט הרכבי "הכרעות גורליות" או חלקים ממנו, היה צריך

להלמד בכל בית-ספר על-יסודי. יש להכניס לתכנית הלמודים נושא נוסף והוא יחסים

בינלאומיים. אנו חיים בתוך מערכת יחסים בינלאומיים, ויש לדעת כיצד המערכת הזו

פועלת ומה מידת השפעתנו, שליטתנו או מושפעותנו על-ידי המערכת הזו.

משרד החנוך עודד בשעתו את בתי-הספר ליזום תכניות למוד שונות, אך תכניות

למוד אלו נמצאות היום במצב די נחות ותלמידים אינם בוחרים בהן, משום שאין להן

סטטוס. כדאי שמשרד החנוך יקבע מה מבין התכניות האלה הוא רואה כדבר החיוני למערכת

הלמודים בארץ. הנסיון אומר כי רק למוד מבוסס וממוסד, חודר לתודעת התלמידים.



ו

הבוקר ראיתי בעתון "הארץ" מכתב של הייל בן קבוץ, בלווי הצטדקות של משרד

התנוך על שראה צורך להביא את המכתב הזה. נאמר שם כי המכתב צריך להיות מובא

לידיעת המורים, למרות שאיש לא יכול לערוב לכך שלא יגיע גם לידיעת התלמידים. זהו

דבר שאין הדעת סובלתו, מדוע יובא המכתב רק לידיעת המורים ולא לידיעת התלמידים?

כיצד יעשו המורים שימוש במכתב, אם לא יובא גם לידיעת התלמידים. איני רואה כל רע

בהבאת המכתב לידיעת התלמידים. זוהי הרי מהות הדברים שאנו עוסקים בהם. אי אפשר

להתעלם ממכתבו של הייל זה, זוהי הדרך בה הוא מרגיש ואם הדברים הופיעו בעלון

קבוצו, הם יכולים להופיע בכל מקום אהר. אגב, אותו חייל אומר כי למרות הרגשותיו,

הוא לא יחדל למלא את תפקידו, כי בכך הוא מבטיה את שלום קבוצו. אין במכתב הזה שום

הטפה לטרוב לשרת בשטהים או לטרוב למלא הוראות.

אני טבור כי העלמת דברים גורמת להתעלמות מהם, וכך אין פותרים אף בעיה. יש

להביא לידיעת התלמידים באופן הממוטד ביותר את חומרת הבעיה. אם אותו הייל טוען

כי ההתמודדות שהוא עומד בפניה היום היא בנגוד למערכת החנוך שחונך עליה, יש אצלי

טימן שאלה. אני טבור שאני יודע מהם הערכים שהונך עליהם, אך ייתכן שאין הוא נותן

להם פירוש נכון. הערכים שהונך עליהם בוודאי לא יכלו להתעלם מן המציאות שבה אנו

מתמודדים. איני תושב שערכיו מתמוטטים אלא הם מתבטטים ומתחשלים, כתוצאה מכך שהוא

מעמידם במבחן. יחד עם זאת, אני חושש שלא נוכל להעמיד את החיילים זמן ממושך מדי

בפני המבחן הזה. אנו חייבים לתת לו את כל הכלים להתמודד, ויחד עם זאת לגרום לכך

שלא נאלץ להעמידו בעתיד במבחנים מטוג זה. דברים אלה שייכים למדיניות הכללית,

ואין זה נושא הדיון שלנו. השאלה היא מה עושה ביה"ט במדיניות הקיימת. במציאות זו

אטור להעלים ואטור להתעלם. יש להתמודד עם המציאות, ואת האמנה הפלשתינאית והטכטוך

היהודי-ערבי יש להפוך למקצוע חובה כולל בחינות חיצוניות.

היו"ר ני רז;

אלו עצות טובות למשרד החנוך, אך מה קורה בבית-טפרך?

שי שמעוני;

ראית את הדיון שהתקיים אצלנו אתמול. למען האמת, אני חייב להודות כי היה זה

דיון מוזמן. הטלויזיה השויצרית קיבלה את אישור משרד החנוך לראיין תלמידים בנושא

זה. התלמידים רואיינו, אך אין זה אומר שאילמלא הטלויזיה היו מדברים בצורה אהרת.

לאחר שהטלויזיה טיימה את מלאכתה ועמדה לעזוב, המשיכו התלמידים לדון בנושא,

והאחראי על הצוות נתן הוראה להמשיך לצלם, על מנת להציג עד כמה הנושא מענין

ומעטיק את התלמידים. אנו משתדלים לעורר את הדיון בנושא, מבלי להעלים ומבלי

להתעלם.

מי מזרחי;

האם יש אצלכם שעות מוקצבות לדיונים מטוג זה?

נוח היה לנו לנהל את הדיון הזה אתמול, במטגרת שעור הטטוריה של המורה שהיא

גם מחנכת הכיתה. הבעיה היא שיש להכניט מקצועות למוד נוטפים. בבית-טפרי מלמדים

טוגיות בבטחון לאומי, ברמה של 5 יחידות לבחינת בגרות. התכנית נערכה תוך

שתוף-פעולה עם המכללה לבטחון לאומי של צה"ל . אני חושב שלתלמידים אשר לומדים

במטגרת תכנית זו, היא מוטיפה להם הרבה. אין צורך שכל התלמידים ילמדו במטגרת זו,

גם אם כמה תלמידים ילמדו, הדבר ישפיע גם על האחרים. כאשר מגיע מרצה מענין כדי

להרצות בפני אותה קבוצת תלמידים, ברור שגם אחרים באים לשמוע את ההרצאה. לצערי,

התכנית הזו תיעלם מתכנית הלמודים, משום שהאוניברטיטה לא תכיר בה כמקצוע המקנה

לתלמידים בונוט. האוניברטיטה לא תדע אם לשייך אותו למדעי החברה או להטטוריה.

משרד החנוך חייב לעודד את המודעות לנושאים כאלה.



מי מזרחי;

בבתי-ספר שונים בתל-אביב הופיעו נציגי מפלגות

פוליטיות והירצו את עיקרי דעותיהם במשך עשר דקות. לאוזר-מכן קיימו מעין בוזירות

בין התלמידים, ולדעתי גרמו בכך עוול לפוליטיקה ולתלמידים. אני מסכים עם הדעה

שקיימת הקצנה, אך צריך להבין מה הרקע לה: הצגת מצעי מפלגות בעשר דקות היא ביזוי

למפלגה. כאשר שאלתי את מנהל ביה"ס, מדוע אינו מקדיש לנושא שעתיים רצופות, בהן

יוזמנו שניים-שלושה נציגי מפלגות שונות אשר ירצו באריכות ויוכלו גם להשיב על

שאלות התלמידים, הוא ענה לי שלכך אין לו די שעות. אני מברך את משרד החנוך על

הרעיון לתת הדרכה בבתי-הספר בנושא הפוליטי, אך השאלה היא אם יש מעקב על-כך. באוזד

מבתי-הספר בתל-אביב קיבלה התהיה 40% מן הקולות, אך התלמידה אשר הציגה את עמדות

התהיה אפילו לא הכירה אותן. לו היו מביאים את הדברים בפני התלמידים בצורה

מעמיקה יותר, ייתכן שהתוצאות היו שונות.

קיימת בורות גדולה בקרב בני הנוער. אני יכול להביא כדוגמה את בני בכיתה

י"א אשר פעם התלהב מכהנא. כאשר כתנא הופיע בשכונה שלנו, הוא הלך לשמוע אותו

וכאשר חזר אמר לי, כיצד אפשר לתמוך באדם כזה, רציתי להציג לו שאלה ולא נתנו לי.

היכו אותו כאשר שאל משהו. הדרך הטובה ביותר היא להקציב את מסגרת הזמן המתאימה,

כדי להביא את הנושא אל בני-הנוער במסגרת בית-הספר. אם אין שעות אחרות, יש

להקדיש לכך את שעות החברה. הנושא הזה הוא בנפשנו. אני מכיר את מה שקורה בבי"ס

אורט יד-סינגלובסקי. אני חושב שלא הושקע שם די בהכנת תלמידים, לפני שערכו בביה"ס

סקר דעות פוליטיות.

אני מייצג כאן את רשת אורט ועוסק בהכשרת מורים. הקושי שכולנו חשים בו נובע

לא רק מן המערכת שאנו מייצגים אלא מן החיים היום. החברה מעבירה מסרים שונים

לצעירים, וביה"ס הוא המערכת היחידה האמורה להגשים את משאלות הלב של החברה. ביה"ס

הוא גם מערכת חנוכית, אך יש לו גם מטלות אחרות. יש מחנכים הסבורים כי אם המערכת

הזו תעשה את עבודתה נאמנה, תקנה כלים טובים לחשיבה ותצייד את התלמידים במידע טוב

ואמין, היא תעשה בכך גם פעולה חנוכית. יחד עם זאת, אנו עומדים בפני מציאות בה אי

אפשר לברוח מן העימות הקשה עם עצמנו. יש לנו בעיה קשה, משום שהחברה כולה לא רק

מפולגת מבחינת ההנהגה הפוליטית, אלא גם משום שהיא מעבירה אל הנוער מטרים סותרים

ולא אמינים. במציאות של היום, מילים מקבלות משמעויות כפולות. המילים אינן

מבטאות מהויות, אלא אם אתה פותח את המגופה ומתבונן פנימה. כך אמר ביאליק במאמרו

על הגלוי והחסוי בלשון. לא כולנו מסוגלים להתבונן פנימה ביושר ובגלוי לב,

והנוער חש בכך.

לנוער יש תכונה העולה על תכונותינו, והיא יושר, אמינות ותמימות הכרוכים זה

בזה. דמוקרטיה היא מרקם ומארג עדין של תפיסות עולם. כדי ליצור אותה יש ליצור

אווירה של פתיחות. לצערי, לצבור אין סובלנות וסבלנות לעשות זאת. אם הנער רואה כי

צלם הופך להיות עוכר ישראל, אי אפשר לדבר איתו עוד על פתיחות וסובלנות. אי אפשר

לומר לו כי זכותו לדעה משלו, אי אפשר יהיה לומר לו כי אנו מכבדים את דעתו משום

שהוא ברייה חד-פעמית בעולם זה. זוהי התפיסה היהודית הליברלית, אך היום היא לא

ניתנת ליישום. אנו באים עם מטרים ליברליים, אך הילד אינו יודע מה לעשות איתם.

כאשר אנו מדברים על מערכת דמוקרטית, אנו מציגים אלה לעומת אלה את החובות

והזכויות, אך בארץ חי צבור שלא תבענו ממנו את כל החובות. מערכת התנוך

הטכנולוגית מקיפה % 55 מן האוכלוסיה. במערכת החנוך הטכנולוגית אין כל אפשרות

להורות את השפה הערבית, שלא לדבר על תולדות האיסלם ויחסים בינלאומיים. מה

ששמואל שמעוני אמר על קביעת תכנית הלמודים, נוגע רק לנתיב העיוני. לנתיב

הטכנולוגי יש תכנית מצומצמת ומקוצרת. זוהי תכנית מגובשת וכולית מובהקת. כל החנוך

הטכנולוגי בנוי על דיסציפלינות מובהקות. בכך יתרונו ובכך גם חסרונו.



מה ששמואל שמעוני מציע הוא שננהיג דיסציפלינות לא כל-כך מובהקות הגורמות

למצב מעומעם. עם מצב מעומעם זה אין הנער יכול להתמודד, משום שאין לו הידע, הכלים

והמבנה הפסיכולוגי המתאים. מכאן באה ההקצנה: הנער מזהה את עצמו עם דברים שאינם

מעוררים שאלות רבות. מצב בו ברור מיהם הטובים ומיהם הרעים, הוא מצב ברור יותר

עבורו. אנו שומעים פוליטיקאים הכורכים היום יתד את יפו, נצרת, אום-אל-פוזם,

דהיישה ומקומות אתרים. הכריכה הזו של כל המקומות ביתד, גורמת לכך שהנער אינו

יודע להבדיל ביניהם.

אנו פועלים בתוך אטמוספרה מסוימת. הפעולה ההברתית והתנוכית בבית-הספר תלויה

במי שעומד בראשו, במנהל ביה"ס היוצר את הפתיחות והמתינות ולעיתים גורר איוריו גם

את המורים. אם במערכת הטכנולוגית המנהל הוא טכנוקרט אשר תושב שצריך להעמיד את

הידע בתהום הטכנולוגי, כל מה שיעשה בתחומים אחרים יהיה כדי לצאת ידי חובה. אין

שום מערכת מבקרת, מפקחת ומנחה, ואין הוא צריך לתת את הדין בפני משרד התנוך אלא

בפני מצפונו האישי, החנוכי והאזרחי.

ישנן פעולות יפות מאד דווקא כדי ליצור קרבה בין שני העמים. נכון שדווקא

ברמות הנמוכות, מסמ"מ ומסמ"ר, התלמידים מחפשים תשובות תד-משמעיות, אך מאידך אלה

ילדים אמוציונליים ביותר. במקומות בהם קיימנו מפגשים ביניהם לבין תלמידים

ערביים, למשל תלמידים מסכנין, נפרץ הסכר. לא נוצרה אהבה או ידידות עמוקה, אך

נוצרה הידברות תרבותית ויכולת להאזין זה לזה. אנו חייבים לזכור כי במערכת

חמחייבת אותנו לעמוד בדרישות רבות כל-כך, קשה לנו להתמודד עם ערכי התנוך

האמיתיים. אין דבר קל יותר למערכת , למורה או להורה, מאשר לתת לתלמידים את

העזרה במקצועות בהם הם חלשים. המורה לא יקדיש תשומת-לב לתלמיד, אלא כדי לשפר את

הישגיו. החברה מעבירה בכך את המסר ההישגי: ציונים גבוהים הם המדד העליון

להתמודדות במסגרת החברה כאשר יתבגרו. הבעיה האמיתית הרבה יותר מורכבת מכך, ולכן

חשוב שגם המנהיגות הפוליטית תבין שהיא מעבירה מסרים לתלמידים מעבר לאידאולוגיה

זו או אחרת. החברה אינה חשה שהמאבק ביסודו של דבר הוא מאבק אידאולוגי ולא מאבק

על טובות הנאה כאלו או אחרות. הנוער מכיר בכך, וזוהי אולי אחת הסיבות שבגללן

לנוער יש יחס לא חיובי אל הכנסת. הנוער חש שהמסר שיוצא מכאן אינו רק אידאולוגי,

והמסרים הנוספים מכבידים מאד.

המערכת התברתית אינה מתחילה בביה"ס. ביה"ס הוא אהת הסוכנויות להעברת מסרים

אל הנוער, היא סוכנות תשובה אך לא בלעדית. ישנם תוקרים הסבורים כי השפעתה על

עיצוב אישיותם של התלמידים אינה עולה על 7%. אל נשלה את עצמנו, אנו חייבים להחלץ

לפעולה בכל המישורים. אני מציע שמשרד החנוך יעביר דפי מידע נוטפים ויכנס את

המנהלים. בבית-ספרי הנהגתי פגישות לא רק בין תלמידים או בין תלמידים למורים, אלא

פגישות ערב בין הורים, מורים ותלמידים. אין מערכת אנומלית יותר מאשר זו המפגישה

רק תלמידים עם תלמידים בני אותו גיל. לחברה מונוליטית יש תפיסות משלה ויחסי

גומלין משלה. צריך לפתוח אותה גם להשפעות אחרות, ולא רק של כמה חברי-כנסת, אם

אכן אנו רוצים חברה פתוחה ודמוקרטית.

אני מייצגת כאן את בתי-הטפר של "אמונה", שבחלקם הגדול עם טכנולוגיים.

סבורים כי תפקידה של הלשון הוא לקשר בין בני-אדם, אך אורוול התייחס בספרו 1984

לאסון ששמו לשון. אני למשל, חוששת לדבר עתה, שמא ידביקו לי תווית מסוימת. אני

יודעת שאם אשתמש במילה זו או אתרת, ידביקו לי תווית מסוימת. אני סבורה כי מה

שמשרד החנוך היה צריך לעשות הוא לפרסם מילון של מונתים ומילים, כדי שבבתי-ספר לא

יתששו לדבר באף אתת מן המילים המופיעות בו. לכל אחד ישנה הזכות להשמש במילים

אלו, ואין להעמיד מישהו בתחתית הסולם משום שהשתמש במילה זו או אתרת. אורוול

כותב בספרו מה יקרה לשפה בתקופה שהוא מתאר.

מי שעבד במשך עשרים שנה עם תלמידים טעוני טיפוח ופיתוח החשיבה, יודע כמה

קשה לחנך אותם להבחנה בין מערכת חוקים המורה להם ציות מוחלט לבין מערכת חוקים

אחרת. דמוקרטיה מחייבת חשיבה אינטלקטואלית והבתנה בין תחומי חיים שונים. אין

להתפלא על-כך שתלמידים פחות מוכשרים, נוטים להיתפס לחשיבה קיצונית. בהיותי מנהלת

המתלקה להשתלמות, תמיד הצעתי לקיים ברורים פסיכולוגיים בין המורים, לפני



שמתחילים לשוחח עם התלמידים על דמוקרטיה. חשתי מהם הקשיים שהילד נתון בהם ועד

כמה קשה לא להגדיר את השוני בין מושגים.

כל היושבים כאן יהודים ואולי גם ציונים, ולכן אני יכולה לבוא ולומר כי

קיומנו נתון בסכנה. אני מדברת על קיומנו הפיזי. אני חיה בארץ זו שבעה דורות,

ואני זוכרת כיצד חיינו כאן לפני קום המדינה. נשף הגמר שלי היה כאשר תלו את

פלוני, ואני חרדה שמא זוהי המציאות שנכדי עלולים לחזור אליה.

כולנו בעד פתיחות בחנוך, ואני מסכימה עם מר שמעוני שאסור להעלים, אך השאלה

היא מה אנו כמחנכים נעשה עם האמנה הפלשתינאית, כיצד נציג אותה ומה יהיה התווך

שלנו כאשר נלמד את הדברים. המערכת שלנו ספוגה ערכים, בין אם נרצה ובין אם לאו.

אי אפשר לומר כי מי שסבור שקיומנו יתחזק על -ידי החדרת אמונה שהארץ היא שלנו,

אינו אדם פתוח. אני רוצה לדע מהן חגורות הבטחון שלנו - עד היכן אנו מאפשרים

מבוכה, ומהיכן אנו מבטיחים לא לפגוע בעצם קיומנו. אפשר לומר לשר החנוך כי אנשים

שונים במערכת החנוך סבורים כך או אחרת, אך יש איזה שהוא מינימום שחייבים לשמור

עליו, והוא נוגע לעצם קיומנו.

בשנות השישים למדי באוניברסיטת לונדון והילכה שם בדיחה: אב אומר לבנו כי

כאשר היה צעיר, לימדו מתמטיקה בביה"ס וההורים לקחו אותי למוזאונים. עתה התהפכו

בביה"ס לוקחים את התלמידים למוזאונים ולהורים שולחים פתקאות, שעליהם

ללמד את הבנים מתמטיקה.

אני סבורה שתפקידה של מערכת החנוך לפתח צפייה ביקורתית בטלוויזיה וקריאה

ביקורתית של עתונים. הורים, מורים, תנועות הנוער, צריכים לפתח את היכולת הזו

בתלמידים, ואת ביה"ס נשאיר כמרכז המצייד את אזרח המחר בכלים כדי לבקר ולשפוט את

מה שקורה סביבו. את זאת אפשר לעשות באמצעות תכניות אקס-קוריקולריות.

אני חושב שאת החנוך בתחומים הפוליטיים יש להתחיל לפני בית-הספר העל-יסודי.

גם בכיתה זי שואלים התלמידים שאלות, ויכול להיות שאם נתחיל לפעול כבר שם, נחסוך

לחסוך - יעלה כמה שיעלה. מה חסכנו בכך שקיצצנו

בשעות הלמוד? אין לנו היום זמן לנושאים חנוכיים. גם השפעת תנועות הנוער הולכת

ונעלמת. תנועות הנוער אינן מושכות את בני הנוער. בימי קיבלנו את ההשלמה החנוכית

במסגרת תנועות הנוער. בתיל-האויר היה מקובל תדריך בוקר. במסגרת תדריך בוקר זה

היו מזהירים את הטייסים מפני התגברות נדידת הציפורים. על אותו משקל, בית-הספר

צריך להביא לידיעת התלמידים את הנושאים המדוברים בכל שבוע. אפשר להקדיש לכך עשר

דקות גם על חשבון שעור מתמטיקה.

אני מציע שמשרד החנוך יפרסם חוברות דוגמת "פנים לכאן ולכאן" ויפנה אותן אל

התלמידים. גם תלמיד כיתה וי יכול לקבל דפים כאלה, להביאם הביתה ולשוחח עליהם עם

ההורים.

אין ספק שאנו חיים בתקופה סוערת, ולאווירה מסביב יש השפעה עצומה על

התלמידים. אני סבורה שכולנו מאמינים בתפקיד החשוב שיכול ביה"ס למלא, אך הוא יכול

לחיות גם בצל הארועים, וזה מה שקרה לנו במשך תקופה ארוכה מדי. סמינר אורנים

פירסם תוצאות מחקר המראה כי 40% מן ההורים הם בעד הגבלת זכויות הערבים. אותם

הורים הם גם מורים אשר צריכים ללמד את נושא הדמוקרטיה בכיתה.

אולי יש להם ערך עליון - הקיום.

אני חושבת שהערך הקיומי העליון תלוי במהות החיים שנחייה. אני חושבת שאותם



ערכים צריכים להתייחס לכל מערכות החיים, כולל בטתון. משרד החנוך כופה את למודי

הדמוקרטיה על המורים, כאשר וזלקם אינם שלמים עם מוז שהם צריכים ללמד. אנו יודעים

שגם המערכת אינה מתפקדת תמיד באופן דמוקרטי. בתוך המשפחות אין תמיד יחסים

דמוקרטיים, בין אם מדובר ביחסי בעל-אשה או הורים-ילדים. כאשר גם בית-הספר אינו

מתנהל בדרך דמוקרטית, כל הדבורים האלה לא יועילו. אני סבורה שכבר בכיתות א-ב'

צריכה להתחיל ההתייחסות לארועים שקורים. צריך לגרות את הילדים להביע את דעתם. אם

אין קוראים עתון בבית, אולי הילד יבקש מההורים לקרוא עתון. המערכת החנוכית יכולה

לעודד את הכלים האלה. חיוני שהילדים יהיו אלה שיביאו את השאלות.

דייר מ' צמח דיברה על-כך שהאמוציות אינן מתאימות תמיד להשקפות הפוליטיות.

אני רוצה להביא לכם דוגמה לכך: הייתי באופקים כאשר רצו לסגור את מפעל ייעופכן",

ונפגשתי עם העובדים. אחת העובדות תקפה את ההסתדרות ואת המערך, והשמיעה כל הזמן

דעות קצוניות. בסופו של דבר ניגשה אלי וסיפרה לי כי ההסתדרות נתנה מפרעות

לעובדים. בתוזילה רצתה לתת אותם רק לחברי ההסתדרות, אך העובדים התנגדו לכך.

אחר-כך הסכימה לתת את המפרעות לכל העובדים היהודים, אך לא לערבים. אותה עובדת

יש כאן ערבים העובדים 10 ו-12 שנים, ולמרות שהיה זה בתקופת הרמאדן, לא

נתנו להם מפרעות. היא שאלה, כיצד אפשר לנהוג כך כלפי עובדים. זה מוכיח כי כאשר

אנשים נפגשים עם בעיה, הם מתייחסים אליה אחרת מאשר בעמדותיהם העקרוניות. יכול

להיות שאיבדנו את היכולת להשתמש באמוציות, לא רק בכיוון של הקצנה. אני מתכוונת

לסובלימציה של השימוש באמוציות. השאלה היא לאן אנו מכוונים אותן, והאם אנו דנים

עם חניכינו גם בשאלות כמו האם קיים צדק אובייקטיבי עליון. העיסוק בערכים אנושיים

ערכיים אבד לנו.

מי שנוסע בירושלים ורואה ילדים קמים לאשה ערביה הרה, רואה שעם ישראל עדיין

לא איבד את הערכים האנושיים.

העיסוק בנושאים אלה עם התלמידים אינו קיים. אני חושבת שההרצאות בביהייס לא

צריכות לעסוק רק בנושאים פוליטיים אלא גם בנושאים ערכיים.

הבחירות בבתי-הספר צריכות להיות על בסיס ידע הנרכש בדיונים מקדימים, ותוך

הפעלת שקול-דעתם של התלמידים. נדמה לי כי במקרים רבים, גם אם ביהייס הצליח

להזמין חברי-כנסת, לא זה מה שהשפיע על התלמידים. אני חוששת שהתלמידים נתפסים

להגדרות שחור-לבן, לדברים חדים, אם לא התקיים דיון לפני ההצבעה. הבחירות צריכות

להתקיים רק לאחר מהלך מכין רציני, אחרת אנו מכניסים את התלמידים למסלול שלחלקם

יהיה קשה להשתחרר ממנו.

גם מי שמצביע בבחירות לכנסת, אינו עובר קודם לכן מבחנים.

אם תכין את הדור הצעיר, הוא ילמד לחשוב ולהתייחס לבחירות לכנסת בצורח

נכונה.

אני נמצאת בעמדה נוחה: אני מסתכלת על הנושאים מן הצד, כאשר מידת האחריות

שלי קטנה. אני רוצה לדווח על שני מחקרי חלוץ שעשיתי בנושא הרצון למעורבות

פוליטית ועמדות כלפי דמוקרטיה. כולנו יודעים שמעורבות פוליטית היא אחד מאשיות

המשטר הדמוקרטי, כאשר ניכור הוא אחד מאסונותיו. ככאשר ניגשתי לחקור את הנושא,

לקחתי סידרח של גורמים אשר עשויים להשפיע על מעורבות פוליטית: גורמי רקע כמו

השכלת האב, ארץ מוצא של ההורים, גורמי אישיות - אישיות דוגמטית, אמונה במנהיג

כריזמטי, גורמים הקשורים בביהייס - מגמת למודים, ניכור, קונפורמיות, הערכת גורמים



עכשיוויים כמו גורמי תקשורת, חשיפה לתקשורת המונית וידע בפוליטיקה.

גס הידע המופנה אל תלמידים בכיתות י'-י"א הוא לקוי. יש ידע של מבנים כמו

מבנה הכנסה להפרדת הרשויות, ואת הנושאים האלה התלמידים מדקלמים בצורה

יוצאת-מן-הכלל, אך אם רק 30% מן התלמידים אינם יודעים שבמדינת ישראל אין חוקה,

סימן שאין הם מבינים את כל העסק. אם 60%-50 מהתלמידים סבורים שאפשר להינשא

במדינת ישראל בנשואים אזרחיים, סימן שאינם מבינים את הקשר בין דת ומדינה. נפלו

ממשלות, היה מו"מ בין מפלגות דתיות ולא דתיות, אך התלמידים אינם יודעים על-כך.

יש לי דוגמאות הממחישות כי התלמידים אינם מבינים תהליכים פוליטיים אלא

ססרוקטורות.

בנושא עמדות ותפיסות, בדקתי את מימד הסובלנות וזכויות האזרה, רצון למעורבות

והשתתפות פוליטית מול ניכור, ורצון לפעילות קהילתית. כאשר מדברים על ערכים

כלליים כמו זכות למשפט הוגן, סובלנות כלפי הזולת, צדק חברתי, קביעת סדרי שלטון

על-ידי בחירות, כבוד לחוק וזכויות שוות לנשים - 95% מהתלמידים מסכימים לכך. ככל

שיורדים לרמות אחרות, כך יורד אחוז ההסכמה. כאן בדקתי את ההתייחסות לתופש דת,

סובלנות כלפי מיעוטים, שוויון בפני החוק, הזכות להתגורר בכל מקום, יכולת להביע

דעות בלתי פופולריות, זכות האופוזיציה להשמיע דעתה וחופש המחאה. בכל הנושאים

האלה ירד אחוז התומכים ל .50%-בכל הנוגע לזכויות שוות לערבים הגיעה ההסכמה רק

ל-39%. קיימת כאן סתירה: מצד אחד מסכימים לחופש הבעת דעה, ומצד שני אין מקבלים

את חופש העתונות. מצד אחד מקבלים את הדעה ששוויון הזכויות צריך להיות מוענק לכל,

אך כאשר מדובר בערבים האחוז יורד.

סידרה אחרת של שאלות עסקה במידת ההסכמה להגבלות שיש להטיל על קבוצות מיעוט

במדינה דמוקרטית. 60% דגלו בהגבלת זכויותיהם של נטורי קרתא, 65% דגלו בהגבלת

זכויותיהם של ערביי השטחים, 5nדגלו בהגבלת זכויותיהם של ערביי ישראל ו-20%

בהגבלת זכויותיהם של אלה שנישאים בנישואי תערובת ו-15% דגלו בהגבלת זכויות

הדרוזים.

אם רוצים להבחין בין עמדותיהם של תלמידי בתי-הספר התיכונים העיוניים לבין

עמדותיהם של תלמידי בתי-הספר המקצועיים, רואים שבמגמות המקצועיות התלמידים נוטים

פחות למהלכים דמוקרטיים. אפילו תלמידי מסמ"ת הנימנים עם הקבוצה הגבוהה יותר של

תלמידי בתי-הספר המקצועיים, שותפים לאותה אי סובלנות. אם משווים בין תלמידי

מגמות הומניות וראליות בבתי-הספר התיכונים העיוניים, מתברר כי תלמידי המגמות

ההומניות הרבה יותר פתוחים וליברליים.

ניסינו לבדוק, מהם הגורמים המשפיעים על הרצון למעורבות פוליטית מצד אחד ועל

היחס לערבים מצד שני. אהוד הגורמים שמצאנו הוא חשיפה לאמצעי תקשורת המוניים. הידע

הוא מרכיב חשוב בהשפעה על הרצון למעורבות פוליטית. בדקנו גם את השפעתם של סמלים,

ונמצא כי מי שיש לו יוזס חיובי יותר להמנון, לדגל ולסמלים לאומיים אחרים, הוא גם

מי שירצה להיות מעורב יותר בתהליך הפוליטי. אני חושבת שהמסקנה הנובעת מכך היא

שיש לשים-לב לנושא זה. מצאתי כי תלמיד המנוכר למערכת בית-ספרו, הוא גם התלמיד

הרוצה פחות להיות מעורב מבחינה פוליטית. גם הידע בתחום הדמוקרטיה משפיע על

הרצון למעורבות פוליטית.

במילים אחרות, הרצון להיות מעורב פוליטית מושפע בגורמים קוגניטיביים. אי

אפשר לומר כי הבית הוא המשפיע העיקרי על-כך. אני חושבת שלביה"ס יש הרבה מה לתת

בתחום הידע ותחכומו.

אשר ליחס החיובי בכל הנוגע לזכויות הערבים, כאן הגורמים המשפיעים היו מגמת

הלמודים של התלמיד, דוגמטיות, קיפוח עדתי והשכלת האב. בשעה שהמעורבות הפוליטית

והיחס לדמוקרטיה נובעים יותר מאלמנטים קוגניטיביים, היחס לערבים נוגע מגורמים

אמוציונליים ופרימורדיאליים, מסמלים הנוגעים לתשתית העמוקה ביחוד בקרב שכבות

נחשלות בישראל.



עסקתי באלימות בני-נוער ונוער שוליים. אני חושבת שאין הם תופסים את הערבי

רק כאויב, הם רואים בו גם את השעיר לעזאזאל ויש להם הרדה עצומה מפניו. אל נוער

זה צריך להגיע באמצעים אהרים, לא רק על-ידי העברת ידע.

בסך הכל אני סבורה כי אפשר לתקן את המצב הקיים על-ידי הרהבת הידע, על-ידי

העברת ידע פונקציונלי ולא רק על-ידי הוראת סטרוקטורות. אם בבתי-הספר העיוניים

יש שלוש יחידות הובה בידע העם והארץ, אני סבורה שבחנוך הטכנולוגי צריך להרחיב את

המסגרת ולא להסתפק בשתי יחידות הובה כמו היום. עם הקונפליקט היהודי-ערבי צריך

להתמודד במישור האמונציונלי והקוגניטיבי כאחד. המערכת הטכנולוגית העסיקה אותי

במיוחד, משום שאני חושבת שהיא קידמה את השכבות הנחשלות. את העובדה שהנשירה

מבתי-הספר מסתכמת רק ב-10%, אני זוקפת במידה רבה לזכותה של המערכת הטכנולוגית.

יש כמה הסברים למה שגורם לייחסם של התלמידים במערכת החנוך

המקצועית-טכנולוגית כלפי הערבים ולייחסם לדמוקרטיה. הסבר אחד הוא רמת האוכלוסיה

הנמוכה, הסבר שני הוא תכניות הלמודים וההסבר השלישי הוא עמדות המורים. בכל הנוגע

למורים, סדנא דארעה חד הוא. אני חושבת שאין הבדל ברמתם של המורים במערכת החנוך,

והיתה עליה גדולה ברמתם של המורים בחנוך הטכנולוגי. בכל הנוגע לרמת האוכלוסיה,

אני סבורה כי תלמידים ברמה הנמוכה מתנהגים על-פי דפוסים שונים במערכת העיונית

ובמערכת הטכנולוגית. לכן הבעיה היא בתכניות הלמודים או באינטראקציה בין כל

הגורמים.

אני סבורה שיש מקום ליותר חנוך הומניסטי גם בתוך המערכת הטכנולוגית. המערכת

הכניסה שעורי חברה, אך היא ממלאה את המשבצת הזו בתכנים שכלתניים והסטוריים. אני

חושבת שחנוך הומני יותר, יביא להתייחסות אחרת לנושא הדמוקרטיה וגם לנושא היחסים

בין יהודים וערבים.

די אייזן;

האם יש לך מחקר משווה על היחס לדמוקרטיה ומיעוטים גם במדינות אחרות בהן

חיים מיעוטים, כמו ארה"ב או אנגליה? יכול להיות שנמצא גם שם תופעות דומות, ואז

לא נוכל לדבר על השחתה או הקצנה הקיימים אצלנו.

ת' הורוביץ;

אני לא שלמה עם מדגמי הבחירות בבתי-הספר, משום שאני חושבת שזהו צעד חיצוני.

יש לעבוד על הבנת תהליכים ותפקוד. המחקר בארה"ב מוכיח כי בעלי השכלה נמוכה יותר

הם גם בעלי היחס העויין יותר כלפי מיעוטים. בגלל הקונפליקט בו אנו נתונים,

הנושא הזה מהותי ומשמעותי יותר עבורנו.

עי אשד;

בבתי-הספר של רשת עמל ערכנו שבעה סקרים. בחמישה בתי-ספר שוחחתי עם התלמידים

לאחר קיום הסקר, והגעתי למסקנה כי קשה לייחס אמינות רבה מדי לסקרים אלה. חלק

מהתלמידים התייחסו לכך כאל משחק מהנה. לכן צריך להיזהר מלהדביק תווית של

קיצוניות על גישתם של התלמידים. מערכת החנוך הטכנולוגית כוללת אחוז גבוה של בני

עדות המזרח, בייחוד ברמות מסמ"מ, מסמ"ר והכוון, אעפי"כ אני צריך להדגיש כי לעמל

יש ייחוד חנוכי-אידאולוגי משלה, ועל כן כן אנו משקיעים יותר משאבים בתכנים

ובנושאים הנראים לנו חשובים. למרות זאת, ההתמודדות קשה מאד. בשנים האחרונות

עסקנו רבות בנושאי דמוקרטיה ודו-קיום. השקענו בכך הרבה מעבר למה שהמערכת

הממלכתית חייבה אותנו. מזה שנים אנו מלמדים גם את האמנה הפלשתינאית, גם בקרב

אוכלוסיית מסמ"ר. אנו נאבקים בבורות לאורך כל הדרך, ואעפי"כ ההתמודדות קשה.

יש לנו בתי-ספר גם בישובים ערביים. אנו מקיימים מפגשים בין תלמידים יהודים

וערבים, בין מורים ערבים ומורים יהודים. אין אלה מפגשי "פגע וברח" חד-פעמיים,

אלא מפגשים חוזרים ונישנים, בין תלמידים בבתי-ספר שונים ואף בין תלמידים יהודים

וערבים הלומדים באותו בית-ספר. ההתמודדות קשה, כי צבור המורים אינו ערוך לעמוד

בהתמודדות זו יומיום ושעה-שעה. ייתכן שצריך לתקוף את הנושא מכיוון אחר, אולי



דווקא מן הכיוון של ערכי היהדות, לא רק יי הבא להורגך - השכם להורגו" ולא רק "על

חרבך תחייה". ישנן תפיסות נאצלות ביהדות, הניתנות לקליטה נאמנה יותר דווקא אצל

אוכלוסיית בני עדות המזרח, הבאים ממשפחות שיש להם זיקה למסורת ולדת. יש לי רושם

שאת התחום הזה החמצנו במערכת החנוך המקצועית. אין אנו מלמדים את למודי היהדות.

אין אנו מלמדים גם את הלשון הערבית, וזה נראה לי אבסורד.

מה אנו בכל זאת עושים? אנו מקיימים באורח קבע שבתות עיון למורים יהודים

וערבים. אנו מקיימים סמינרים משותפים למורים יהודים וערבים בבית-ברל או בבית-ספר

לפעילי ההסתדרות. אנו מקיימים השתלמויות למורים ולמנהלים בשיתוף מכון ואן-ליר

וגופים אהרים. כל משלחות הנוער והמחנכים שלנו לחו"ל, הן משלחות משותפות ליהודים

וערבים. אנו מקיימים במות פוליסיות, ומקדישים לכך ערבים שלמים. במות כאלו

מאורגנות על-ידי התלמידים כמעס ללא התערבות של המורים. אל הבמות האלו מוזמנים

חברי-כנסת, והן מתקיימות באווירה נינוהה ותרבותית. נכחתי בשתי במות כאלו

בראשון-לציון, ונתחזקה אמונתי כי במפגשים אלה יש כדי לקדם את ההבנה והדו-קיום.

אנו מקיימים שבתות משותפות לוועדי הורים יהודים וערבים, ובהם עולים נושאים

חברתיים, פוליטיים וערכיים, גם אם ההתמודדות אינה נוחה ביותר. אמר לי באחת

אם לא תבנו מגרש ספורט לילדי הכפר, אל תתפלאו אם ילדינו יזרקו

עליכם אבנים בכביש הראשי.

די צירנובילסקי;

ההרגשה שלי היא שבתחום החנוך כולנו צריכים לערוך חשבון נפש. זוהי המסגרת

הרחבה החייבת להביא למסגרת הצרה יותר של ההתמודדות עם הבעיות הנוכחיות. מה שחשוב

הוא למצוא את המשותף בין היהדות הדתית והלא דתית, בכל הנוגע לחיים משותפים

במדינת ישראל, כדי למנוע הקצנה.

מה שנעשה בבתי-הספר של ויצ"ו הוא עמידה ממשית על ההבדל בין חנוך לתעמולה.

יש אצלנו תלמידים רבים מעדות המזרח, במסגרת מסמ"מ ומסמ"ר ובמסגרות פנימיתיות. הם

נתונים בידי המורים והמדריכים, ולכן עמדנו על הצורך להקנות למורים ולמדריכים דרך

אובייקטיבית להעברת ידע. המנהלים יזמו מפגשים בין המורים והמדריכים במסגרת

צוותים, כדי לדון בנעשה בשטחים וכיצד להעביר את הידע לכיתות באופן אובייקטיבי.

הסכנה היא מפני פוליטיזציה בדרך הקניית הידע לתלמידים, ואת זאת אנו רוצים למנוע.

הזמנו עתונאים לכיתות הגבוהות, כדי לדון בהשפעת העתונות ואמצעי התקשורת על

עמדות. הזמנו אנשי אקדמיה, צבא ופוליטיקה ממפלגות שונות, ואנו עורכים דיונים לא

רק בכיתות הגבוהות. בכיתות הגבוהות התלמידים נתונים אולי ביותר מבוכה, בגלל

השרות הצבאי הקרב, אך אנו פועלים בבתי-ספר מסוימים גם במסגרת חטיבת הביניים.

ת' קמינר;

אני משמש כמרכז ארצי של תנוע הצופים, וחברי במועצת תנועות הנוער בחרו בי

כיו"ר מועצת תנועות הנוער. בראשית דברי אני רוצה להתייחס לדבריו של נציג ועד

ההורים ולומר לו כי תנועות הנוער אינן נעלמות מן המפה אלא משנות את מיקומן.

ישובים מזדקנים ולעומת זאת מתווספים ישובי לווין לירושלים וערים אחרות, ושם קמים

סניפים נוספים של תנועות הנוער. לתנועות הנוער יש היום כ-200 אלף חניכים. אני

עומד לצאת מכאן לשני ישובים, הר אדר וגבעת זאב, כדי לדון שם על פתיחת שני סניפים

נוספים של חצופים. הנוער קיים, אך אנו חלשים בהדרכה. מישהו העיר שצבור המורים

אינו ערוך להתמודד עם מה שקורה, קל וחומר תנועות הנוער שמדריכיהן באים מקרב

השכבה הבוגרת ורק מעט מאד מחל"תניקים, נח"לאים היוצאים לשנת שירות בתנועות הנוער

או בוגרי התנועה הקבוצית.

כל שנה אנו בוחרים בנושא שנתי, והשנה החלטנו

כי החניכים בשמונה הנהגות יעשו זאת בעצמן. כל הנהגה תבחר בנושא הקשור בארבעים

שנות מדינת ישראל. פעילות זו החלה בספטמבר, עוד לפני שהחלו הארועים בשטחים, אך

במהלך הארועים האחרונים כל שמונה ההנהגות שינו את הנושאים ועברו ליחסי יהודים

וערבים. הנושא עלה מן השטח. שבט מסוים בתל-אביב שיכנע את ההנהגה המקומית שיש

לדון בנושא זה. ההחלטה היתה לשלב את הדיון בנושא הזה עם חמש ההסתדרויות של

הצופים הערבים בישראל. למרות שהמדריכים חששו להתעסק בנושא זה, הם בחרו בו בלחץ

החניכים והדברים נמצאים עתה בתחליך של עשייה.



אי אמיר;

נאמר כאן מה משרד החנוך לא עשה. אני רוצח לומר מה המשרד עשה: בשלב די מוקדם'

של הארועים הנוכוזיים, נפגשו נציגי המסגרות השונות במשרד - המינהל הפדגוגי, אגף

הנוער, הסגל וההנהלה, וכתוצאה מכך המנכ"ל ואגף הנוער יצאו בחוזרים אל בתי-הספר.

כתוצאה מכך הוצאו גם חוברות כמו "פנים לכאן ולכאן". דוד פור נמצא עתה בסידרת

פגישות עם מנהלי בתי-הספר העל-יסודיים במחוזות על הנושא הזה. העבודה נעשית, אם

כי מערכת כמו זו שלנו נעה קצת בכבדות.

בענין תכניות הלמוד, הן התחילו לפני חמש שנים. תכניות הלמודים היחודיות

מביאות כל דבר שחוא, גם תכניות שיש לחן נגיעח ישירח לעניננו. אני לא מסכים

לחלוטין עם דעתו של שמואל שמעוני, שכל נושא הנלמד בבית-ספר צריך להסתיים בבחינת

בגרות.

באשר למערכת הטכנולוגית, הרפורמה בבחינות הבגרות משווה פחות או יותר את

למודי החובה במערכת העיונית והטכנולוגית. צריך לזכור כי על המערכת הטכנולוגית

מוטל עומס גדול מאשר על המערכת העיונית.

היו"ר ני רז;

בכך סיימנו את הדיון שלנו. הוועדה תסיק מסקנות ותניח אותן על שולחן הכנסת.

איני רוצה לחזור על דברים שאמרתי גם בישיבה הקודמת, אסתפק בכך שאומר כי מוכרחה

להיעשות עבודה עצומה במערכת החנוך, עבודה של הפגשת הנוער עם הפרובלמטיקה שאנו

חיים בה. בכך צריך להשקיע את כל הכוחות והיצירתיות של המחנכים.

חוק רשות השידור(הוראת שעה) חתשמ"ח-1988

היו"ר ני רז;

זהו המשך הישיבה שקיימנו בשבוע שעבר. אנו צריכים להחליט על וזוק רשות השידור

(הוראת שעה) אשר בא להסמיך את ועדת הכספים לקבוע את עניני התקציב והאגרה של רשות

השידור לשנה זו. בישיבה הקודמת החל וכוח על-כך, ואמרנו כי נסכם את הענין בישיבה

זו. הסיבה לדחיה היתה שחברים רצו להעלות הסתיגויות להצעת התקון. ההסתיגויות

נוגעות למבנה רשות השידור, לסמכויות המנכ"ל ולנושאים אחרים. נאמר בישיבה הקודמת

כי אלה נושאים חדשים, ולכן אין חם יכולים להיות שייכים להוראת שעה זו. ביררתי את

הענין עם משפטנים, ונאמר לי כי אכן זהו נושא חדש ואין לכרוך אותו בענין

שלפנינו. אנו יכולים איפוא לחצביע אם אנו בעד אנו נגד אישור חוראת חשעה שלפנינו.

מי איתן;

על-פי מיטב הבנתי, ועדת הכנסת היא המוסמכת לקבוע אם זהו נושא חדש או לא.

ועדת הכנסת אמרה כי זהו ענין חדש.

מי איתן;

מי אמר לך?



היו"ר ני רז;

יו"ר ועדת הכנסת.

מי איתן;

צריך להביא את הענין לוועדת הכנסת ולא ליו"ר שלה.

שי אלוני;

אני רוצה להציע פרוצדורה; נצביע מי בעד ההסתיגויות, ואחר-כך נצביע מי בעד

הנוסח המוצע.

מי בוטון;

ישנן הצעות של חברי-הכנסת פלד ואיתן. אם הם מבקשים להעלות את הצעותיהם

והברי-כנסת אתרים תושבים שאלה נושאים הדשים, צריך להצביע על-כך. אם וזברי-הכנסת

עומדים על-כך, אפשר להביא את הנושא להתלטת ועדת הכנסת בישיבתה מתר.

מי פלד;

אני לא מבין למי צריך להיות אכפת כי ההסתיגויות שלנו תבואנה להצבעת המליאה.

אם קיימת החלטת קואליציה כי החוק יעבור, הוא יעבור ממילא. הסתיגויותי הן בשתי

נקודות; א. אני רוצה ששם החוק ישונה; ב. אני רוצה להתייתס אחרת לסמכויות הוועד

המנהל. כמו כן אני מבקש לשנות את סעיף 1 מהחוק. החוק עוסק בסמכויות הוועד

המנהל, ולכן מה שאני מציע שייך לחוק. אם מאיזו שהיא סיבה יש רצון למנוע ממני

להביא את הסתיגויותי למליאה, אלך איתן לוועדת הכנסת אשר תכריע. אביא בפניה

דוגמאות למקרים בהם הוכנסו הסתיגויות מחוץ לנושא מסוים, והן התקבלו, הועברו

למליאה ושם הוצבעו. עד כמה שידוע לי, תקדימים בכנסת מחייבים. בשעתו הכניסה

ועדת הכלכלה תיקון הנוגע לחברת החשמל המזרח-ירושלמית. שר האוצר התנגד לכך, ובכל

זאת הכנסת קיבלה את התיקון. אני רוצה להזכיר כי קיימת אפשרות לערער גם על

החלטותיה של ועדת הכנסת. למי אכפת שההסתיגויות תובאנה למליאה?

היו"ר ני רז;

לי, לא משום שההסתיגויות שלך אינן חשובות אלא משום שהן חשובות, ואי אפשר

להעבירן כבדרך אגב. החוק מציע את הדרך בה יופעל הוועד המנהל.

אי בריק;

מהן ההסתיגויות של חה"כ מיכאל איתן?

מי איתן;

גם הסתיגותי נוגעת לענין הסמכויות.

היו"ר ני רז;

מותר לשני חברי הכנסת להעביר את הסתיגויותיהם לוועדת הכנסת. אני אטען שם כי

זהו נושא הדש, והוועדה תצטרך להחליט. אם תחליט כי זהו נושא חדש - לא נוכל לדון

בכך. אם תחליט כי ההסתיגויות שייכות לנושא - נצביע עליהן. המשך הדיון שלנו בנושא

זה יהיה מחר בשעה 13.00.

(הישיבה ננעלה בשעה 13.15}