הכנסת ה אחת-עש רה

מושב רביעי



נוסח לא מתוקן



פרוטוקול מ ס' 286

מישיבת ועדת החינור והתרבות

יום שני, די באדר התשמ"ח, 22.2.1988, שעה 11.00

נכחו;

חברי הוועדה; נ. רז - היו"ר

ש. אלוני

ב. בן-אליעזר

פ. גולדשטיין

א. ולדמן

ע. סולודר

א. סרטני

מ. פלד

מוזמנים; ד"ר גב' מ . צמח - מכון "דחף"

ד. אייזן - משרד החינוך והתרבות

א. אמיר - משרד החינור והתרבות

ע, כהן.- משרד החינור והתרבות

י. שפירא - משרד החינור והתרבות

גב' ב. נסים - משרד החינוך והתרבות

ד"ר גבי ר. פסטרנק - סמינר לווינסקי

גבי ת. שירן - מועצת תנועות הנוער

גבי א. לאור - מנהלת סמינר הקיבוצים

י. סלע - סמינר הקיבוצים

ד. בלאו - מרכז השלטון המקומי

מזכירת הוועדה; ד. פלד

קצרנ ית; ח. אלטמן

סדר-היום; סקר לבדיקת עמדות פוליטיות וחברתיות בקרב בני-נוער

הצעה לסדר-היום של חברת-הכנסת ע. טולודר;

תמיכת הנוער בארגוני טרור ומערכת החינוך -

הצעה לסדר-היום של חבר-הכנסת ב. בן-אליעזר.



סקר לבדיקת עמדות פוליטיות וחברתיות בקרב בני-נוער - הצעה לסדר היום של

חברת-הכנסת ע. סולודר;

תמיכת הנוער בארגוני טרור ומערכת החינוך - הצעה לסדר-היום של חבר-הכנסת

ב. בן-אליעזר

היו"ד נ י רז;

אני מתכבד לפתוח את ישיבת ועדת החינוך והתרבות של הכנסת. על סדר-יומנו

הצעה שהועלתה במליאת הכנסת על-ידי חברת-הכנסת עדנה סולודר והועברה לדיון בוועדת

סקר לבדיקת עמדות פוליטיות וחברתיות בקרב בני-נוער.

יחד עם ההצעה הזאת לסדר הי ום הועברה גם הצעתו של חבר-הכנסת בנימין

בן-אליעזר לדיון בוועדת החינוך והתרבות, בנושא: תמיכת הנוער בארגוני טרור

ומערכת החינור.

לפני שנפתח בדיון ברצוני לשאול את חברי הוועדה האם יש להם שאילתות? אני

מבין שאין.

אבקש את הנוכחים להציג עצמ0 על-פי סדר הישיבה (הנוכחים מציגים עצמם

והי ושב-ראש מציג את חברי הוועדה).

מגישי ההצעות לסדר-היום סרם הגיעו לישיבה. כמקובל בישיבותינו מגישי ההצעות

לסרר-היום נוהגים להציג, בקצרה, אז הצעותיהם בפני הנוכחים. אני מקווה שהם לא

יאחרו להגיע. יתכן שבגלל אי-הבנה הם אינם נמצאים כאן.

באופן פורמאלי ועל-פי התקנון הייתי. יכול לנעול עתה את הישיבה, אולם אני לא

אעשה כן בהתחשב באורחים שהטריחו עצמם אלינו ממקומות רחוקים. בעצם הנושאים שעל

סדר-יומנו אינם מחייבים השתתפותם של מגישי ההצעות לסדד-היום ואנו נוכל לדון בהם

בלעדיהם. מדובר על נושאים חשובים מאד.

עיקרי הדברים שלפנינו עניינם בסקר שנעשה על-פי הזמנת מכון מאן-ליר, שערכה

ד"ר מינה צמח.

עלי להזכירכם כי הדיון בנושא שעל סדר-יומנו התקיים ביום 4 בנובמבר 1987,

זאת אומרת לפני ה-9 בדצמבר.

בסקר השתתפו 612 בני-נוער, גילאי 15 עד 18, והמסקנה שעולה ממנו היא שקיימת

מגמה של הקצנה בעמדותיהם

אני בסך-הכל מתמצת בפניכם את הצעתה לסדר-היום של חבר-הכנסת עדנה סולודר.

על-פי הסקר 49% של ב ני הנוער תמכו בצמצום זכויותיהם של ערביי ישראל לפני

שנה, ואילו השנה מדובר על 58%.

53%מבני-הנוער על-פי הסקר מתנגדים למתן שוויון זכויות בהצבעה לכנסת לערביי

ישראל.

50% מתנגדים למתן חופש ביטוי; 53% מתנגדים למתן זכות שוות ללימודים

באוניברסיטה; 58%מתנגדים לקבלת ערבים למישרות חשובות בשירות הציבור גם אם

המישרה איננה בטחונית.



אני מבקש להזכירם שוב כי האחוזים האלה מתייחסים לסקר של בני-נוער שנערך עוד

לפני הארועים האחרונ ים.

בהצעה לסדר-היום טוענת חברת-הכנסת עדנה סולודר כי לא מדובר רק על היוזס

לערבים אלא גם על יחסי דתיים-חילוניים.

48% נכונים להפלות לרעה את ערביי ישראל, ו- 43% נכונים להפלות לרעה יהודים

חרדי י ם.

הברת-הכנסת עדנה סולודר אומרת בהצעה לסדר-היום שהמציאות המורכבת של

מדינת-ישראל היא כזאת שבעשרים השנים האהרונות אנו היים, למעשה, בשתי מציאויות,

זו ליד זו-, מהד גיסא המציאות השלטון וההוק האזרהי בגבולות הקו הירוק, ומאידך

גיסא המימשל הצבאי עם החוקים משלו מעבר לקו הירוק. העובדה הזאת יוצרת שני

ציבורי אזרחים בעלי מעמד שונה.

עוד אומרת חברת-הכנסת עדנה סולודר כי במשרד החינור והתרבות הוקמה יחידה

מיוחדת שתפקידה הוא חינוך לדמוקרטיה, והיא ממשיכה ושואלת עד כמה עוסקת מערכת

החינוך בשאלות האקטואליות החיוניות כגון: טוהך הנשק; סובלנות; יחסי

?

אירית איכילוב, שהוזמנה לישיבה אולם לא יכולה היתה להגיע כיוון שהיא חולה,

טוענת כי על-פי סקר שנערך, הלימודים האקטואליים הם אלה המוזנחים ביותר ובעקבות

המימצא הזה חברת-הכנסת סולודר שואלת האם תהא הענות לתכנית "אשכולות" שגובשה

על-ידי המחלקה לדמוקרטיה שבמשרד החינור והתרבות? האם תהיה הענות מצד כל

בתי-הספר? האם תהא הענות גם מצד בתי-הספר הדתיים? אלה לא נענו במידה מספקת

לשאלה הזאת.

חברת-הכנטת סולודר מדברת עוד על ההקצנה ושואלת מה עושה מערכת החינוך ועד

כמה המורים מתייחסים לשאלה הזאת? אילו כלים וכמה, מקבלים המוסדות להכשרת עוברי

הוראה? האם מציידים את המורים ביידע ובתחושה עד כמה הנושא הזה חשוב?

איך המורים שיוצאים מהמוסדות להכשרת עוברי הוראה ממלאים את תפקידם?

קיימנו כבר ארבע ישיבות ארוכות בשאלות האלה של חינוך פוליטי בבתי-הספך.

איך המחנך הערבי מתמודד עם הבעיה הזאת? מה הן מיגבלותיו כאשר הוא

אמור לטפל בנושאים כאלה?

האם יתכן שמורים יהודיים לא יתעסקו בנושאים האלה?

לא ארחיב את הדיבור בנושא הזה. אני מבקש לשאול את דייר מינה צמח האם

הממצאים האלה מובהקים? יש להם משמעות מובהקת של מגמתיות?

בזמן האחרון קראתי על הצבעות שנערכו בבתי-ספר בקשר תמיכה במפלגות פוליטיות

או באישים פוליטיים וגם ההצבעות האלה מצביעות על אותה מגמה.

מצד אחד - ממצאים, ומן הצד האחר - השאלה; מה מערכת

החינור עושה בנדון? באיזו מידה המוסדות להכשרת עובדי הוראה מודעים לנושא

ומחנכים את עובדי ההוראה למלא תפקיד גם בקטע הזה?

רשות הדיבור לחברת-הכנסת אמירה סרטני.

אני מבקשת לדעת האם יש קשר ואיזה קשר יש בין תוצאות הסקר ובין רמת לימודי

האזרחות קודם לכל, וחינוך לדמוקרטיה בשנים האחרונות?



היו"ר נ י רז;

רשות הדיבור לד"ר מינה צמח.

מ. צמה;

יושב-ראש הוועדה סיכם פחות או יותר את ממצאי הסקר. לי מכל מקום יש מספר

מלות-תקווה שאני ארחיב את הדיבור עליהן בהמשך סקירתי.

הממצא הלא-אופטימי הוא גם מזעזע וגם קשור לנושא השני שעליו אני אדבר בהמשך.

שליש מבני-הנוער תומכים ברעיון של הקמת ארגוני-סרור יהודיים פרטיים, כלומר

ארגוני נקם בערבים שיפעלו על-דעת עצמם. % 10 מבני-הנוער הודו שהם היו מוכנים

להצטרף אישית לארגון כזה.

בתחילת דברי ציינתי כי יש תקוה. שיעור האנשים שמביעים עמדות

אנטי-דמוקרטיות הולך ויורד. חלק מהנושא הזה שייך גם לעניין הגיל.

ממצא אחר אופטימי הוא זה שבהחלט נמצא קשר בין חשיפה לשיעורים בנושאי

דמוקרטיה שניתנים בבתי-הספר ובין העמדות הדמוקרטיות. בקשר הממצא הזה ניטרלנו את

סוג בית-הספר ואת העדה של המרואיין. נמצא קשר בין העדה ובין העמדות הפוליטיות.

ילדים שהגדירו עצמם כבנים לעדות המזרח היו פחות דמוקרטיים מאשר ילדים שהגדירו

עצמם כבנים להורים אשכנזים.

פי גולדשטיין;

מה פירוש המלים; המגדירים עצמם כבנים להורים אשכנזים?

מ. צמח;

ביקשנו מהילדים שיגדירו את עצמם. אצל מבוגרים אנו בודקים את ארץ המוצא אבל

אצל בנ י-נוער - -

פי גולדשטיין;

יש נישואים בין בני עדות שונות.

מ. צמח;

שאלה איך הילד מרגיש את עצמו.

כאשר ניטרלנו את הקשר של בית-הספר ושל העדה עדיין היה קשר בין שיעורי

האזרחות ובין העמדות.

לא נמצא קשר בין שכיחות החשיפה. נמצא שאם ילד נחשף יותר לשיעורים, העמדות

שלו היו יותר דמוקרטיות, באופן בלתי-תלוי במספר השיעורים שהוא קיבל.

ברור שמדובר לא רק על כמות הלימודים אלא גם על האווירה ששוררת בבית-הספר.

בדקנו את הקשרים בין העמדות בתחומים השונים. העמדות נבחנו לגבי שלושה

מעגלים שונים; מעגל חברת מדינת-ישראל בכלל באופן בלתי-תלוי ביחס ללאום של נשוא

ההתנהגות למשל, מעגל של היחס לערביי ישראל והמעגל של ההתייחסות לערביי השטחים.

כצפוי נמצא כי במעגל של החברה בכלל העמדות יותר דמוקרטיות מאשר במעגל של

היחד לערביי ישראל, ועוד פחות במעגל של היחס לערביי השטחים.



ביו המעגלים השונים נמצאו קשרים חלשים אבל גם בתור מעגל מסויים נמצאו קשרים

חלשים. למשל אין קשר ביו תרגום העקרונות הדמוקרטיים וביו ההתנהגות הלכה למעשה.

יש הפנמה שדמוקרטיה זה דבר טוב. אבל כאשר עוברים לתרגום בשטח, לנושא כמו

שוויוו לערבים או מתו זכויות לקבוצות שבני-הנוער לא אהבו כמו למשל: חרדים

קיצוניים, כי אז לא היה כמעט קשר ביו העמדות ובין תרגום הממצאים בשטח.

לעומת זאת במעגל של ערביי ישראל אמנם קיים פער, אבל הפער מכווו לכיווו

ההפור. רוב הנוער סבור שלא צריד לתת שוויוו זכויות לערבים במובו הכללי. יחד עם

זאת בתרגום של הנושא לדברים ספציפיים של חיי היום-יום מתברר שיש נכונות גבוהה

יותר; לנוער יש עמדה לא לתת, אבל כאשר בוחנים כל עניין לגופו מתברר שיש הבעה

דמוקרטית יותר.

מכאו שאיו סגיר ות בעמדות. אני סבורה שזה דבר חיובי וכי הוא פותח פתח

לתקווה. ברגע שיש סגירות - קשה מאד לשנות עמדה. כאשר יש פתיחות בעמדות, כאשר

נער מתחבט ומתלבט, כי אז יש סיכו י.

הדבר הראשוו שהוא באמת מחמיא לנוער הוא שאיו סגירות. הנוער בודק בכל מקרה

את השיקולים לגופו-של-עניין ולפי זה הוא קובע את עמדותיו.

בניתוח ממצאי הסקר יש רמזים לכך שזה, בהחלט, הסבר שמתקבל על הדעת. הסבר

אחר הוא שאיןמעורבות בנושא.

אני שוב חוזרת על מה שכבר אמרתי שממצאי הסקר אינם מראים על חוסר מעורבות.

קיימת מעורבות. אנו יכולים לחשוב שמה שיש לנוער בראש היום אלו הם בילויים, אבל

מתברר שבסר-הכל בנושאים האלה יש מעורבות. ההרגשה שחוזרת לאור הסקרים מדגישה כי

הנוער יודע כי הנושא הזה הוא "בנפשו".

ההסבר השלישי שאיננו מחמיא לי הוא הסבר שלא נמצא סביר, שהנוער פשוט לא הבין

את השאלות ששאלו אותו בסקר, אבל בבדיקות קודם שיצאנו לשטח התברר לנו כי היתה כו

הבנה לשאלות.

מכל אלה יוצא כי הנוער באמת שוקל כל דבר לגופו-של-עניין ועובדה כזאת פותחת

פתח לתקווה.

מי פלד;

על מה מעידה העובדה שכאשר מעסיקים תלמידים בשאלות של דמוקרטיה העמדה שלהם

משתנה?

מ. צמח;

שהשיעורים עשו משהו לנוער.

מי פלד;

האם זאת אומדת שבהעדר שיעורים הם נתונים להשפעה ממי ן אחר?

מ. צמח;

בוודאי. כל הזמן. גם כאשר מתקיימים שיעורים הם נתונים להשפעות.

המחקר הזה נערך לפני ה-9 בדצמבר, ויש לי רק השערות מה היו תוצאותיו אילו

הוא היה מתקיים היום.



בני שלומד בבית-ספר בצפון תל-אביב, בן חמש-עשרה, סיפר

לי שלפני שבועיים התקיים דיון בכיתתו, ואחת ההצעות המתונות של תלמידים היתה לעשות

טרנספר - להעביר את ערביי ישראל לשטחים.

יחד עם זאת הממצאים של הסקר בהחלט מראים שאם בני-הנוער

לומדים את הנושא - יש שינוי בהלך מחשבותיהם.

היו"ר נ. רז; תודה. ברצוני ליידע את הנוכחים שלא פעם שמענו בחדר

הזה כי הטיפול בנושא הזה מצד משרד החינוך והתרבות מהווה

רק בזבוז זמן. הדבדים הללו חזרו על עצמם, חזרו ונישנו. אמרו למערכת החינוך בפירוש:

תפסיקו להתעסק עם הנושא הזה כי הוא רק גורם בזבוז משאבים; הוא לא נחוץ.

שמענו זה עתה מדייר מינה צמח, בצורה חד-משמעית,

שלטיפול בשאלות האלה בתוך מסגרת בית-הספר יש אפקט פרו-דמוקרטי מובהק. האם לא כן?

נכון, אבל אני מבקשת להדגיש שאין מדובר רק בשיעור עצמו.

דבר כזה רק מעיד על האווידה ששוררת בבית-הספר.

עצם העיסוק מראה

על חשיבותו.

האם מכון ואן ליד מתכוון לעסוק במחקר נוסף?

עד כמה שידוע לי - כן. המכון הזה עוקב אחר הנושא הזה

מדי שנה בשנה.

השתנה משהו.

אתמול או שילשום התפרסמה מודעה של מזכירות הסתדרות

המורים האומרת שלמורי ישראל אין כלים כדי להתמודד עם

הבעיות שהארועים עוררו. היה לי משונה לשמוע זאת ביחוד לאור המימצאים גמורים שקיימים

כלים כדי להתמודד עם הבעיה.

למה הכוונה במלה: כלים?

דרך להתמודדות עם הבעיה.

מורה צריך להיות בעל דעה, בעל ידיעה ועם גישה לילדים.

רשות הדיבור לחבר-הכנסת אליעזר ולדמן.

האם הנושא הזה נבדק? הרי יש אפשרות של צורות שונות

של טיפול בכיתה בבעיה הזאת. מה נבדק בעניין הזה?

האם ניתנים שיעורים על-ידי המורים? האם מביאים לכיתה

אנשים שונים מתחומים שונים? האם מביאים ערבים או יהודים כדי שהללו יביעו דעתם?

אנו לא בדקנו זאת.^ אולי מישהו אחר כן בדק זאת.

מטרת הסקר לא היתרי ניסוי שבא לבדוק מה יעיל יותר ומה

יעיל פחות. מטרת המחקר היתה לתת תמונת-מצב של עמדות ברגע מסויים ומעקב במועדים שונים.

תוך כדי הסקר החלטנו לנצל את המצב ולשאול את הנוער אם הוא למד או לא למד.

אילו מטרת הניסוי היתה לבדוק את השאלה ששאל חבר- הכנסת

ולדמן כי אז היינו בודקים בתי-ספר בשיטות שונות. אבל לא זאת היתה השאלה.



היו"ר נ. רז; תודה. רשות הריבור לד"ר פסטרנק.

ר. פסטרנק; מחקר כזה כמו שמדבר עליו חבר-הכנסת ולדמן נמצא, עד כמה

שידוע לי, בהליך של עשיה על-ידי אוניברסיטת תל-אביב.

היו"ר נ. רז; כאשר השר ענה על ההצעה לסדר-היום של הברת-הכנסת עדנה

סולודר הוא דיבר על מימצאים שמתארים את הפעילות שקיימת

במערכת החינוך, דבריו תאמו את מה ששמענו מד"ר מינה צמח.

חברי-הכנסת סולודר ובן-אליעזר הצטרפו אלינו זה עתה

ונודע לי שאחורם נבע מתקלה טכנית. לחברת-הכנסת סולודר ברצוני לומר כי סקרתי את

דבריה בראשית הישיבה

ע. סולודר אני מצטערת שיהיה עלי לעזוב את הישיבה הזאת עוד מעט

כי עלי להשתתף בישיבת ועדת הכספים.

היו"ר נ. רז; רשות הדיבור לחבר-הכנסת בנימיו בן-אליעזר.

ב. בן-אליעזר; כיווו שלא הייתי כאן בתחילת הישיבה אינני יודע מה

נאמר בקשר הצעתי לסדר-היום בנושא; תמיכת הנוער בארגוני

טרור ומערכת החינוך.

יש לי היכרות עם המערכת ואני מתמודד עם הבעיות שעלו

על סדר-יומה של הוועדה כיווו שאני מופיע בפני תלמידים ונתקל בשאלות שעולות מפיהם,

ושומע מה הו עמדותיהם.

אני העליתי שאלות קשות בהצעה שלי לסדר-היום ובעצם

שאלתי מהיכו לוקח הנוער את נטיותיו הלאומניות? עתו נאים לא מחנכים בדיוק לנטיות כאלה.

מאיו הנוער מקבל את נטיותיו אלה?

המסקנה שאני הגעתי אליה היא כי הנוער מחפש פתרונות

פשוטים לבעיות, אבל לא רק פתרונות פשוטים, אלא גם פשרניים, והחיפוש הזה שלו, לצערי,

מוביל לשוליים. יותר לשוליים הימניים אבל גם לשוליים השמאליים.

השמאל הקיצוני והימיו הקיצוני, מנקודת-ראות הנוער,

קרובים מאד האחד לשני. אצל שניהם האלמנטים נראים בצבעים; שחור - לבו. כאילו אצל

שניהם איו לא תהיות ולא ספקות.

אנו דנים בבעיות סבוכות והבמה נשארת רקע לחלל גדול.

בית-הספר, וזאת הבעיה המרכזית, משאיר את החלל הזה

שקשור לאותו בעיות שאתו אנו מתמודדים. הנטיה שלא להציג בפני התלמידים את המורכבות

היא הבעיה המרכזית שעומדת בפנינו.

איו פוליטיקה בבתי-הספר. זאת התשובה שקיבלתי על

שאלותי. דבר כזה נשמע, לכאורה, חיובי. מה פתאום שהתלמידים יהיו חשופים לפוליטיקה?

מתברר שהדברים אינם כה פשוטים כפי שהם נראים על-פניהם.

אני קראתי לפתוח את בתי-הספר לחינוך פוליטי. זאת בעצם

הקריאה המרכזית שלי באותה הצעה לסדר-היום שהעליתי. אני רוצה לפתוח את בתי-הספר לחינוך

פוליטי. אני רוצה לתת לנוער כלים מהגיל הרך ביותר כדי שהוא יוכל להתמודד עם הבעיה.

היו"ר נ. רז; תודה. רשות הדיבור לחברת-הכנסת עדנה סולודר.

ע. סולורר אני מתנצלת מראש על-כך שמיד עם סיום דברי אאלץ לעזוב

את הישיבה הזאת ולעבור לוועדת הכספים.



לא אציג את הצעתי לסדר-היום; אני מבינה שיושב-ראש

הוועדה הציג אותה בתחילת הישיבה.

אני שמחה לשמוע שהנוער איננו "נעול" וכי העיסוק

בנושא שעל סדר-היום מאפשר גם להשפיע. את הדברים האלה שמעתי מסקירתה של ד"ר צמח ואני

רוצה להוסיף בהזדמנות זאת שמי שמופיע בבתי-ספר מתרשם גם הוא באותה צורה.

חבר-הכנסת בנימיו בן-אליעזר יצא בקריאה לפתוח את בתי-

הספר לפוליטיקה. אם אינני טועה מנכ"ל משרד החינוך והתרבות יצא בקריאה דומה.

דווקה מכיוון שאני נפגשת עם בני-נוער בבתי-ספר אני עדה

לתמונה שאותה "צייר" חבר-הכנסת בן-אליעזר, של הקצנה לשני הקצוות.

מזמינים פוליטיקאים לבתי-ספר משני הקצוות וזאת הצגה

לא נכונה של המצב כיוון שיש לא רק קצוות. יש גם דעות יותר מרכזיות.

מה שאני חושבת שחשוב מאד הוא לשוחח עם בני-הנוער.

אני מעריכה מאד פעולות של מפגשים בין יהודים וערבים, אבל מוסיפה שזה לא הכל. זאת

איננה כל הדמוקרטיה.

חשוב מאד לשוחח עם בני-הנוער, לא רק להציג בפניהם עמדות.

על-ידי שמיעת שאלותיהם של בני-הנוער ועל-ידי מתן אפשרות להידבר, ניתן להשפיע או לפתוח

את הנוער לחשיבה קצת אחרת.

אינני סבורה כי הזמנת פוליטיקאים לבתי-ספר היא הדבר

החשוב ביותר. לדעתי הזמנת קצוות רק מחטיאה את המטרה. אנו מציגים בפני נוער שתי עמדות

מנוגדות וחושבים שיצאנו ידי חובה.

אני מעריכה מאד את החינוך השוטף אולם סבורה שצריך להקדיש

יותר זמן לנושא הזה וגם להידברות עם בעלי דעות שונות, אבל מדגישה שצריכה להתפתח שיחה,

לא רק מתן הרצאה.

היו"ר נ. רז; תודה. רשות הדיבור לגבי לאור.

אנו עומדים בראש המוסדות להכשרת מורים.

לפני מספר שבועות השתתפנו בדיון שבו הובעה תביעה להעלאת

רמת היידע של המורים וקידום התחום האקדמי. באותה הזדמנות אמרנו שבתוך תהליך

האקדמיזציה של הכשרת המורים איננו מוותרים בשום פנים ואופן על האחריות וקיבלנו על

עצמנו לחנך מחנכים שמעורבים, חושבים, פועלים ומביעים גם עמדה.

אני מסכימה לדעתה של ד"ר מינה צמח שאמרה שהשיעורים

שמתקיימים או מפגשים שמתקיימים לאו דווקה הם עצמם תורמים לשינוי עמדות, אלא שהדברים

האלה מעידים על סדר העדיפויות של אותו בית-ספר בו מתקיימות הפגישות.

אני סבורה שבמסגרת הכשרת המורים המהלך היום-יומי הסדיר

וקביעת סדר עדיפויות שבא לידי ביטוי בחיים של המיכללה, בתכניות הלימודים ובפעילות

השוטפת הוא זה שמעביר את המסר למורים בעתיד לגבי תפקידם כמחנכים במערכת. העניין

הזה בא לידי ביטוי גם בקטע הזה של תכנית הלימודים לנושאים שמוגדרים כנושאי-חובה לכל

הסטודנטים, כמו, לדוגמה, קורס לנושאי דמוקרטיה ודו-קיום שהוא חלק מתכנית הלימודים,

מסגרת קבועה של "צהרי דיון" שמתקיימת אחת למספר שבועות לכל הסטודנטים, אבל הנושא הזה

בא לידי ביטוי גם בדוגמה אישית כמו זאת של צוות תלמידים, סטודנטים ומורים שקרא לעצמו:

צוות תגובות, שער למה שמתרחש במערכת ומגיב עליו.

המסר שלנו הוא שזאת חובתו של המורה המחנך להיות מעורב

ומי שמעלה את השאלות בעבודתו כמחנך, וזכותו להביע עמדה.



אינני מאמינה שמחנך יכול לבצע דברים באלה מבלי שיהיה

לו איזשהו "צבע" ערפי-מוסרי שהוא נותן לו ביטוי.

זה היה המסר הראשון. מבאן אני עוברת למסר השני.

אם מורה בא לקבוע עמדה בנושא מסויים הוא צריך קודם לכל ללמוד אותו; הלמידה היא חלק

מהטיפול.

באשר מועצת התלמידים יזמה מפגשים עם סטודנטים ערבים

במיבללה הדבר הראשון שהיא עשתה היה: ללמוד את הנושא של ערביי ישראל. קודם בל למדו

את הנושא ורק אחר-כך קיימו מערכת של מפגשים.

הפעילות השוטפת איננה קשורה דווקה בארוע זה או אחר.

אם מחר ייפתחו שלושה ימים בהם 1500 סטודנטים ו-400 מורים ילמדו את מגילת העצמאות

זאת תבנית שתוכננה עוד לפני ארבעה חודשים והיא איננה קשורה למה שקורה עבשיו בשטח

הוצאנו חוברות לפני מספר שבועות והפצנו אותן במערבת

עוד לפני שיצא חוזר המנכ"ל.

המערכת צריכה להכשיר מחנכים ומורים טובים שילמרו גם

מתמטיקה, ביולוגיה, ספרות וכיוצא באלה, אבל לא יוותרו על הפעילות שעליה אני מדברת

ועל המסר.

היו"ר נ. רז; תודה. רשות הדיבור למר סלעי.

ברצוני למסור במספר מלים את הרציונאל שלנו; אנו נמצאים

בחברה פלורליסטית אנטגוניסטית בצורה חריפה ביותר שחיה

בקונפליקט חריף מאד. המחשבה שלנו היא כזאת שהחינוך שלנו יכול לתת חלק מהתשובות לבעיות

הסבוכות האלה אבל יהיה עצוב מאד אם החינוך לא יקח על עצמו את הטיפול בבעיות האלה.

אני מתפלא מאד שרק עכשיו דנים כאן בשאלה האם לפתוח

את בתי-הספר - -

טעות בידך. העניין הזה כבר הוחלט לפני שנים.

אם כך אני מתנצל על דברי.

לפתוח את בתי-הספר זאת לא אומרת להזמין, מדי פעם בפעם,

מרצים.

חינוך פוליטי אמיתי אומר רצף מגיל הגן דרך כל המערכת.

שוויון ערך האדם, התנגדות לסטראוטיפים, זכויות עמים ולא רק הזכות שלי.

הסקרים הכרחיים לצילום מצב אבל כאשר לומדים בבית-ספר

אזרחות הבעיה איננה מתמקדת רק בשאלה: מה לומדים? אלא מה מבינים במושג: אזרחות?

לא מספיק לראות רק את עצם למידת מקצוע האזרחות.

ישבתי לא מזמן בוועדה עם פרופסור גוטמן שהוציא את הספרים

והוא בעצמו הגיע למסקנה שחייבים לחדש את הדברים.

נקודה שניה; התהליך של החינוך האמיתי לדמוקרטיה הוא

(לזכות לא לקדש דברים; הזכות המוחלטת של הספק,

כיבוד דעתו של הזולת וסובלנות מלאה לזולת.

אם אנו דורשים ממורה דברים כאלה כי אז הוא איננו יכול

להיות ניטראלי מבחינת אמירה ופירוש. לא בכזה ראה וקדש.

אני סבור שלזה המורים אינם מוכנים. בפירוש אינם

מוכנים.



מה שהסמינר עוטה אלו הן הנקודות הבסיסיות של התפישות.

של התהליכים האלה. מעבר לדברים הפורמאליים יותר שנעשים בהקשר הזה; כל תהליך ההוראה

והלמידה.

באופן מעשי יש לנו צוות תגובות של תלמידים ומורים

שהוציא לא מכבר חוברת לבעיות האקטואליות. הצוות הזה עוסק בבעיות של אקטואליה.

מקדישים לסמינר שלושה ימים כדי ללמוד את מגילת העצמאות;

קריאת ביקורות; חשיבה על המדינה לאור מגילת העצמאות. לשאול שאלות כגון: מה מתקיים

ומה לא מתקיים? מהי מגילת העצמאות שלי בשנת 1988? מה היחס לערביי ישראל? ליהודים

דתיים וחילוניים? מתייחסים לכל השאלות האלה במלוא ההיקף.

אני סבור שזה דבר עצום להציג בפני המורים שהאקטואליה

היא חלק מהתהליך. בית-הספר איננו יכול להיות מנותק מו החיים. זה המסר המרכזי.

גב' לאור הזכירה את תכנית "צהרי יום". מדובר על

פרוייקט קבוע שמתקיים מדי חודש וחצי שבו עוסקים בשאלות אקטואליה.

סמינר הקיבוצים, אבל 1500 הלומדים בו

הם עם ישראל עם כל גווני הדעות הקיימות. אנו מפגישים אותם, בדרך הפתוחה ביותר, עם

התכנים השוטפים.

אינני יודע אם אנו עושים מספיק מבחינת מודעות ועשיה

אולם זאת הדרך שבה מכשירים עובדי הוראה, יותר מכל דבר אחר, ללמד ולעבוד כפי שהם למדו

ובצורה שבה הם התחנכו. זה המסר שחייב להימסר לכל המערכת.

תודה. רשות הדיבור לחברת-הכנסת אמירה סרטני.

הדברים שהוצגו במהלך ישיבה זאת מקובלים עלי, יחד עם

זאת אני סבורה שזה רק פן אחד של הדברים. הבעיה,

לצערנו, נחשבת להרבה יותר מקיפה. חייבים לקבוע קונקרטית מה לעשות?

לפני כשנה הוועדה הזאת קיימה דיון עם ס. יזהר והוא

צייו אז כי לחברה הישראלית יש בעיה שהחינוך צריך להתמודד אתה. החברה איננה מסוגלת

להתמודד עם הבעיה.

אינני מקבלת את הקביעה שמערכת החינוך צריכה רק לקלוט

את מה שעושה החברה ובתוך המערכת אין לה מה לעשות.

יש הרבה דברים שאינם ניתנים לילדים בבתיהם אבל הם

יכולים וצריכים להינתן בין כותלי בתי-הספר. כאן מתמקד חלק מהבעיה.

יש עניין של חינוך פוליטי שלגביו נשאלת השאלה: מה

זה חינוך פוליטי? ושל חשיבה פוליטית והתייחסות למה שקורה.

אני סבורה שהנושא צריך להתחיל כבר בכיתה אי. גם ילדים

בגן מתחילים לשאול שאלות.

יש ארועים שצריך לעסוק בהם בחיי היום-יום, מן ההתחלה.

מתחילתה של מערכת החינוך. אי-אפשר לחיות בחלל ריק. ילדים אינם יכולים לחיות רק על

תענוגות; ילדים קולטים הרבה יותר. ישנם ילדים שקוראים עתון כבר בביתות א' ו-ב'.

צריך להתייחס לדברים. אלה לא דברים שלא מדברים עליהם.

כולם מדברים עליהם. אז במישור הזה להגיד, פתאום, שכולם לא מדברים? כאן מתחילה

הבעיה שלנו.

אינני מאמינה שאדם מבוגר, מורה או מחנך, גם אם הוא

לא הוכשר לענות ספציפית על הנושאים האלה, לא יוכל, תוך חשיבה, לעסוק בנושא כזה ולתת

תשובות לשאלות שישאלו. לא תמיד לכל השאלות יש תשובות, אבל גם מחנך בעצמו צריך לשאול

שאלות.



לפני זמן קצר הייתי בחוג-בית עם אנשים מבוגרים ואחר

מהם אמר שחוסין פתר את הבעיה עם אש"פ. שאלתי אותו: האם אתה רוצה שאצלנו יהיה

"ספטמבר השחור"? אנו מסוגלים לעשות דברים כאלה? הוא ענה: לא.

צריו למצוא פתרונות למצב.

הורה כזה שיכול להיות שהוא גם מחנך מעלה הרהורים כאלה.

הוא אמנם עוד לא החליט, אבל הוא צריך להתמודד עם השאלה. מה שאני רוצה לומר הוא .

שהתמודדות עם נוער חשובה מאד לדעתי. צריך להתמודד עם השאלות.

דיברנו על-כר שלא מספיק לעשות מפגשים. המפגשים חשובים

וגם למידה חשובה, אבל חשוב מפגש עם הבעיות.

לי איו ספק שאם למנהל ולמחנכים בבית-ספר מסויים יש

יחס חינוכי-ערכי, שם יעסקו יותר בצורה טבעית בבעיות האלה.

יש לנו בעיה כיוון שבמערכת יש חלק רחב מאד של מורים

ומחנכים שאיו להם נכונות להתמודד עם הבעיות האלה; אפילו לא לעורר אותו. לדעתי

תפקידם לעורר את הבעיות גם אם התלמידים אינם שואלים שאלות מכי וון שמדובר על דברים

ש"בנפשנו".

איר מבצעים דברים כאלה

במערכת? נדמה לי שאיו בינינו ויכוח על-כך שאכו צריך לעשות את הדברים; על זה איו

ויכוח בכלל.

חינוך פוליטי הוא חינוך שצריך "ללוות" כל הזמו את

המערכת.

סמינרים מכשירים עובדי הוראה , אבל יש אנשים שכבר

נמצאים במערכת. מה קורה אתם? מה לגביהם? מה קורה עם הקבוצות הגדולות שמחנכות גם

בבתי-ספר יסודיים וגם בבתי-ספר תיכוניים? האם לגביהם מסתפקים בקורסי-קיץ? בחוזר

המנכ"ל?

קריאת המנכ"ל היתה חשובה מאד לדעתי. זה שהיא נעשתה

מעל גלי-האתר עשה אותה למשמעותית עוד יותר. האם קריאה כזאת עוברת כהנחיה מלווה

בביקורת לכל בתי-הספר?

את הנושא הזה מוכרחים ליישם היום, כפי שמוכרחים בכלל

ללמד ולקיים מערכת חינוכית.

מה משרד החינוך והתרבות עושה בהקשרים האלה?

תודה. רשות הדיבור לד"ר פסטרנק.

אני מבקשת להזכירכם כי הסקר של ד"ר מינה צמח מתייחס

לגילאי 15 עד 18 ואילו המיכללות להכשרת מורים מכשירות

עובדי הוראה לגילאי 4-3 עד 15.

יש לי תחושה לא מבוססת שדווקה בנושא הזה המורים

שאנו מכשירים לבתי-הספר היסודיים מצויידים לא רע בכלים לנושאי הדמוקרטיה והאקטואליה.

אולי לא מספיק אבל בהחלט בצורה סבירה.

אני רוצה לתת לכם סקירה קצרה על מה שמיכללת לווינסקי

עושה בנושא שעל סדר-יומה של הוועדה. תמונה דומה קיימת בשאר המיכללות.

אתחיל עם פרחי ההוראה; הסטודנטים. בהשקות שונות

למקצועות שונים אנו מטפלים בנושא הזה אם בשיעורי היסטוריה, סוציולוגיה או מתו קורסים

ספציפיים בענייו הדמוקרטיה.

חומרי הלמידה. אני סבורה שהנושא הזה

לא טופל פה מספיק. נשמעה טענה שלמורים איו מספיק כלים. בהקשר הזה היה ברצוני להביא

לידיעתכם כי במיכללת לווינסקי יש מעבדה שריכזה את כל חומרי-הלמידה שיצאו בישראל בנושא

הדמוקרטיה.



מאד פשטני לומר שצריך לצייר מורה בכלים ובחומרי-למירה.

כפי שכבר ציינתי, הסטורנטים שלנו "חשופים" לחומרי למירה

ולכלים, כולל תירגולים וכולל ביצוע.

מכאן אני עוברת לשלב הביצוע. סטורנטיות אמורות לעבד

יחידות הוראה לנושאים הספציפיים כאשר הו נעזרות בחומרי-הלמידה הקיימים.

מישור נוסף לדברים זאת ההוראה בפועל. הנושא הזה מתבצע

תור בקרה וברמות שונות מכיתה ד' לאורך כל כיתות בית-הספר היסודי. אנו "דוחפים"

לטיפול בנושא הזה והוא אמנם מתבצע.

ארועים שונים, וכדוגמה להמחשת דברי

אצייר את "צהרי יום". אנו מקיימים הרצאות-אורח של מומחים ובהקשר הזה ברצוני להוסיף

שקיימנו פעילות בת שלושה ימים עם המכון לדו-קיום שכללה הרצאות, סדנאות, עדויות אישיות

וטיפול בנושאי אקטואליה.

מעט הדברים האלה נאמרו כדי לרמוז על האווירה של המוסד

שלנו שאמור לטפל בנושא הזה.

מישור לגמרי אחר כולל הדרכה והשתלמויות למורות מאמנות.

כל הסטודנטים במיכללות קשורים לבתי-ספר למאמנים וכל סטודנטית קשורה למורה מאמנת.

הכיתות משמשות "שרה-אימונים".

מיכללת לווינסקי מדריכה מעט גם את המורות המאמנות.

כל המורות-המאמנות שלנו, לפחות במסלול של בתי-הספר היסודיים, עברו השתלמות של לפחות

שלוש עד חמש פעמים של היכרות עם חומרי-למידה בנושא הדמוקרטיה. בתי-הספר מרוצים

מאד מהפעילות הזאת שיש לה תרומה של ממש למערכת.

אני בהחלט לא סבורה שזה ה"מירשם" וכי כך נפתור את

הבעיה.

אקדמיזציה. אני מקווה שדבר כזה לא יקרה אבל אולי הנושא הזה יסיט את המיכללות מהטיפול

ברברים שנראים, לכאורה, מחוץ לתכנית הלימודים.

כפי שכבר ציינתי אני מקווה שדבר כזה לא יקרה לנו,

שנוכל להמשיך באקדמיזציה ויחד עם זאת לא נשכח את המטרה היסודית שלנו.

זה מזכיר לי את מה שאומרים על בחינות-הבגרות בבית-

הספר עצמו. מתחייבים ל"מנה" מסויימת, כמות מסויימת

של חומר, ומה שצמוד לזה - "הולך".

רשות הדיבור למר דב אייזן.

אני מצטער על-כך שבדיון כזה לא משתתפים נציגים

מהאוניברסיטאות. עלינו לזכור כי הכשרת מורים מתבצעת

גם באוניברסיטאות, בעיקר אם מסתכלים על גיל התיכון. האוניברסיטאות אחראיות על הנושא.

משרד החינוך והתרבות אחראי על מוסדות מבחינת פיקוח

ותיקצוב והללו נוחים מאד מבחינת בקרה. אבל יש עוד מעדכת שמבחינה ציבורית צריכה להיות

ברמה של בקרה והתייחסות לא פחות מאשר הסמינרים.

עניין האקדמיזציה הרבה יותר חמור אם נסתכל על הנושא

של האוניברסיטאות.

אני מבקש שוועדת החינוך והתרבות של הכנסת תתייחס למערכת

כולה ולא למיקטע שהוא אולי נוח מבחינתה.



שר החינוך והתרבות, כאשר העיר בענייו החינוך לדמוקרטיה,

השתמש בביטוי חשוב מאד מבחינה ציבורית. הוא אמר שתהא חובה להתייחס לנושא הרמוקרטיה

במוסדות להבשרת מורים, אבל הוא מבקש שהעניין הזה יתקיים גם באוניברסיטאות.

מבחינה ציבורית ועדת החינוך והתרבות של הכנסת צריכה

לומר כי כולם מחנכי ישראל ולכולם יש אחריות בקשר הנושא שעל סדר-היום.

היו"ר נ. רז; לא נסיים את הדיון היום. אנו ניפגש גם עם נציגי

האוניברסיטאות וגם עם ארגוני המורים ועם נציגי הרשתות

של החינוך המקצועי. ברור שבחינוך המקצועי המצב הרבה יותר קריטי מכל ההיבטים.

ישיבה זאת מהווה רק תחילת כניסה לעומקה של הבעיה.

רשות הדיבור למר כהן.

ע. כהן; אני מבקש לייצג בדיון הזה את החינוך הבלתי-פורמאלי

בתוך בית-הספר ומחוצה לו, ואני אדבר על חטיבת-הביניים,

גילאי 14 עד 18.

שני דברים מסמנים את הבעייתיות בקרב בני-הנוער;

א. הנוער חסר ידע. אם אין לו דעה או ידיעה כי אז דעותיו ניידות; ב. לא משוחחים

עם הנוער. בחודשיים האחרונים נפגשים יותר עם בני-נוער והללו מרבים להתלונן על-כך

שאין משוחחים אתם; לא מאזינים להם.

נדמה לי שבחודש האחרון מספר שיעורי המחנך שמופיעים

במערכת פחת. מורה נכנס לכיתה, מתלבט, לא יודע כיצד להתמודד עם הבעיה, ואז הוא בוחר

לעשות כל מיני דברים אחרים.

התרעומת של בני-הנוער על-כך שלא משוחחים אתם או שלא

נותנים להם להתבטא גדולה מאד. הנושא הזה בא לידי ביטוי גם בתוך מסגרת בית-הספר וגם

במסגרת שמחוצה לו כמו בתנועות הנוער.

לנושא שעל סדר-יומנו אין "בשלות" ולכן פונים לקיצוניות.

אני מדבר על תקופה קשה מאד שעוברת על מערכת החינוך

הבלתי-פורמאלי. הבעיה איננה מתמקדת רק במתן כלים. קיימים כלים.

הקריאה לקביעת סדרי עדיפויות שנשמעה אתמול צריכה להישמע

היום חזק יותר. יש בעיה של השגיות בבתי-הספר; יש בעיה של בחינות בגרות עם הלחץ האדיר

שהן גורמות ואחרי כל זה צריכה להישאל השאלה באיזה מידה המערכת קובעת שההשגיות חשובה,

אבל בית-הספר כבית-חינוך חשוב יותר?

אינני שם את השאלה הזאת על המאזניים. מה שאני אומר

הוא שנצטרך מעתה להקפיד יותר ולשים את סדרי העדיפויות של מערכת החינוך לחינוך לערכים

ולדו-שיח וסובלנות בעדיפות ראשונה.

אינני רוצה לבקר את המערכת הפורמאלית אבל

בשיעורי אזרחות אין התמודדות עם הבעיות שהועלו כאן. שיעור באזרחות צריך למלא בתוכן

יידע; אינפורמציה. אי-אפשר לטעמי לקיים בשעת אזרחות דיאלוגים גדולים אם יש בחינה

וצריך לעבור על חומר מסויים כדי להצליח בבחינה.

צריך להתקיים דיאלוג עם המחנך וצריכה להיות החלטה שלא

מוכרחים לקיים דו-שיח כזה רק באותה שעה בודדת.

כאשד בעיה צצה, צריך לדבר עליה בכיתה, אבל אווירה

כזאת עדיין איננה שוררת בכיתות ואת המצב הזה צריך לשנות.



אם מערכת החינוך תקבל את הקריאה ותסכים לכך ששיעור

מתמטיקה חשוב אבל הבעיות האקטואליות חשובות עוד יותר, כי אז יגיעו שני השלבים האחרים

שאליהם אנו ערוכים.

אני מבקש לחלק את דברי לשני חלקים בתוך האינפורמציה

שברצוני למסור לכם; החלק הראשון והחשוב ביותר הוא מעורבותם של המחנכים.

באוניברסיטאות לא עוסקים בנושא של חינוך חברתי או חינוך

חברתי-ערכי. כל מה ששמענו שמענו שעוסקים בו במיכללות. יש באוניברסיטאות קורסים

רציניים לערכי דמוקרטיה אולם אלה הם סמינרים של רשות או קורסים משותפים לאוניברסיטאות

ולאוכלוסיה מסויימת.

בשנים האחרונות העמדנו בפני המחנכים מצד אחד דילמות

ומך הצד האחר סוגים שונים של כלים כדי שבעזרתם אפשר יהיה להתמודד עם הדילמות. לא

כל-כך נקיטת עמדה כמו מה הם הכלים שאתה יכול להשתמש בהם בכיתה?

אנו נותנים למחנכים כלים שהם יכולים למלא אותם תוכן

מההיכרות שלהם עם הכיתה ועל-יד זה חומר אקטואלי "זורם". בוודאי מוכרת לכם החוברת

שיוצאת מיד אחרי כל ארוע שקוראים לה: יד על הדופק, שאיננה נוקטת עמדה אבל מציגה את

מיגוון הדעות. חוברת כזאת, לרוגמה, יכולה לשמש כלי בירי המחנך.

ריכזנו את רכזי ההדרכה לבני-נוער לדיון מרכזי בשני

נושאים; א. נתינת אינפורמציה, ולא רק מתודה בלתי-פורמאלית. במקרה הזה צריך להשתמש

במתודות בלתי-פורמאליות.

לכל אדם יש עמדה משלו ואם נפתח את הרסן בנושא

הזה כי אז נפתח את השלב השני.

השלב הראשון היה לשמוע את הנוער. בחודשיים האחרונים

שביעיסטים ושמיניסטים מתלוננים על-כך שאין נותנים להם להתבטא.

היו"ר נ. רז; האם העברתם לבתי-הספר אינפורמציה בנושא הדמוקרטיה,

כנתון? אינני מדבר על נקיטת עמדה אלא על סיפוק נתונים.

לדיון ולמחשבה?

אתה אומר שידיעה היא בסיס להבעת דעה. האם בקטע של

שאלתי ידוע לך משהו?

לא בקונטקסט הזה שאתה מציג; בחלק הלימודי יותר - כן.

קיימות חוברות.

אבל לבחון באיזו מירה היתה דעה מובהקת בנושאים האלה?

- לא.

יש לנו בעיה, לדוגמה , מאז מלחמת שלום הגליל, בנושא

של הכנה לשירות בצה"ל וטוהר הנשק. אנו ממשיכים לטפל בה.

קיים הבדל מעניין בין כיתה שמקבלת חומר ובין כיתה אחרת

שלא מקבלת חומר. קיים הבדל בין כיתה שקיימה על נושא מסויים דיון ובין כיתה אחרת שלא

קיימה על אותו נושא דיון. מועדוני ויכוחים "פורחים". קיימות נקיטת עמדות.

בחירות שמתקיימות בבתי-הספר העל-יסודיים - גם הן חלק

מהתהליך.

מעניין מאד לשמוע בני נוער שהופיעו בפניהם אנשי ציבור

איך הם נוקטים עמדות אחרי הדיונים. הייתי ברמת-גן יום אחרי הבחירות ושאלתי תלמידי

כיתה י"ב במי הם בחרו. הם סיפרו לי שביקר אותם חבר הכנסת צעיר שהציג בפניהם את

עמדותיו, הוא איפשר להם לשאול שאלות ולא אמר להם שעל שאלות מסויימות לא מדברים.

הם המשיכו וסיפרו כי הם בחרו בו כיוון שהוא מייצג אותם כבני-נוער.



בשלושת השבועות האחרונים קיימנו פעילות בקשר הנושא

שעל סדר היום. קיימנו כינוס רציני בתוך המשרד, והערכות מוגברת מדרג של מנהלים.

תור שבוע יצא לקט של מקורות והצעות לדיונים. יכול להיות שאנו נשדד את הנושא גם

בטלוויזיה החינוכית.

מה שאני יכול לומר לכם הוא שיש היום "התעוררות"

הרבה יותר חזקה בחדרי-המורים, בפרט בבתי-הספר העל-יסודיים. קיים רצון של פתיחות

לעומת הדממה ששררה בנושא הזה לפני שניים-שלושה שבועות. לפני שבועיים-שלושה היתה

אווירה הרבה יותר קשה בחדרי-המורים. היום כפי שכבר ציינתי יש יותר פתיחות ויותר

רצון לשוחח.

כל הכלים האפשריים עומדים היום לרשות בתי-הספר שלוקחים

חלק בענייו.

יחד עם כל זה אינני יכול לומר לכם שקיימת אידליזציה

במערכת של בתי-הספר.

קיימת היום בעיה בקשר יציאה לטיולים. טיול משמש לא

רק טיול לשמו אלא גם חינוך חברתי. אנו מתמודדים היום עם שינויי מסלולים. צה"ל

עומד לרשותנו אבל עלינו לבטל הרבה טיולים. טוב שלא מדובר עכשיו על עונת הטיולים.

כל הדברים מובילים לקביעת סדר עדיפויות.

תודה. רשות הדיבור למר אמיר.

א. אמיר עודד דיבר על החינוך הבלתי-פורמאלי אבל עם כל הכבוד

לחינוך הבלתי-פורמאלי, החינוך הפורמאלי זאת המאטריה

שבה עוסק התלמיד.

יש מקום להתערבויות חינוכיות ולפעולות חינוכיות של

מורים בשטחים רבים מאד בנושאים שטעונים ערכים.

אני לא מתאר לעצמי מישהו שיש לו עמדה, וגם חוסר עמדה

לצורך ענייננו היא עמדה, שמציג את הדברים שלא מתוך עמדתו שלו.

בהצגת נושאים שהם לכאורה אינפורמטיביים יש התערבות

פוליטית. בא אדם עם עמדה מגובשת משלו ומציג אותם.

אני מבקש לשאול שאלה את דייר מינה צמח. מי הם אלה

שלא לומדים אזרחות?

השאלה לא התייחסה לנושא האזרחות אלא לנושאים ספציפיים

כמו יחסים בין יהודים לערבים, או שאלת הדמוקרטיה.

25% מ הנשאלים לא ידעו להשיב על השאלה כיוון שהם לא ידעו מה זאת דמוקרטיה.

זה לא תמיד מוכיח שלא לימדו אותם.

עשרות אלפי מורים בחינוך העל יסודי משקפים את העם הזה

בדיוק כמו התלמידים. כאשר הם באים ללמד הם מביאים אתם את המטען הפוליטי שלהם, את

הדעות הפוליטיות שלהם, והם לא תמיד עושים את מה שאנו מדברים עליו.

אינני בטוח שהכשרת מורים תעזור בכיוון הזה כי לא תמיד

היא יכולה לשנות דעותיו של אדם.

כאשר עוסקים במחקר כמו זה של ד"ר מינה צמח מייחסים

מטבע הדברים את ההשפעה העיקרית לגורמים שעליהם מדברים וזה אומר לימוד אזרחות או לימוד

תכניות אחרות. לא מביאים בחשבון את כל הדברים האחרים שהתלמיד מביא אתו למסגרת הזאת,

כמו בית, החוץ, עולם הקומוניקציה על כל כיווניו, ואת כל זה צריך להביא בחשבון.



מה שאני אומר לא בא כדי לבטל את ענייו החינוך אבל אני

רוצה שיראו את הדברים בפרופורציה הנכונה ובקונטקסט הנכון.

היו"ר נ. רז; תודה. רשות הדיבור למר שפירא.

דובר כאן על השיבותו של היידע, על השיבותם של עובדות,

ועל-כך שהוזרמו למורים ולתלמידים נתונים.

בדיון הזה הובאו בפנינו עובדות על כוחם של דיונים.

חבר-הכנםת בנימין בן-אליעזר דיבר על שר שאמר: לא, לפוליטיקה. אני לא מכיר שר שאמר:

לא, לפוליטיקה בשמונה השנים האוזרונות, אבל אי-אפשר להיפטר מהדימוי של שרי חינוך

לא, לפוליטיקה.

הדימוי שליקחו ידוע,בן עשרות שנים, "תקוע" יותר חזק

מהעובדות.

קודם כל אצל המורים עצמם.

הדימוי השני הוא שחינוך לדמוקרטיה פירושו האחד והיחיד

הוא: מפגשים בין תלמידים יהודים וערבים. למרות

שאנו מזינים בנתונים, מדווחים ומפרטים, אי-אפשר להיפטר מסיפור המפגשים.

אני מבקש למקד את דברי בכיוון של הבעיות המפריעות,

כמובן לא לכיוון הרמת-ידיים, אבל צריך לאתר אותן.

דובר כאן על העדר הכשרה וכלים. אנו אומרים כי הכשרה

וכלים ניתן להקנות, אבל צריך להבין כי התהליך הוא רב-שנתי וצריך להבין כי אנו חיים

בין פער בין תחושת דחיפות לבין השנים שמצריכות הקניית כלים.

קיימת גם אצל המורים וגם אצל המחנכים מבוכה בתחום של

האתיקה המקצועית. מורים שואלים את עצמם מה זכותם המוסרית להפעיל את השפעתם

המחשבתית על תלמידיהם? מה זכותם בכיוון החשיבה הפוליטית של התלמידים?

את השאלות האלה ניתן לברר וגם לקבוע דרכי עבודה שתהיינה

גם פוליטיות וגם אתיות. איך עושים דברים? איך מנהלים דיון עם תלמידים? איך מאפשרים

לתלמיד להביע דעה?

כל זה ניתן.

המיכשול הגדול ביותר לדעתי משתמע מהדוגמה שד"ר מינה

צמח הביאה מבנה. היא סיפרה על רעיונות של טרנספר שהושמעו בקטע המתון של הדיון שהתקיים.

תמיד חיינו בפער בין מה שמותר בחיים הפוליטיים ובין

מה שלגיטימי במערכת החינוך. תמיד היו "שוליים" שעשו את הדברים לבלתי-חופפים לחלוטין.

מערכת החינוך, עד לפני שנה-שנתיים, הגדירה את הקצוות

האלה. מותר במערכת הפוליטית לא לדבוק בעקרונות מגילת העצמאות, כולה או חלקים ממנה.

אדם יכול להיות חבר הכנסת מבלי שהוא ידבק בעקרונות של מגילת העצמאות. אבל במערכת

החינוך - אסור. .

חבר הכנסת במדינת-ישראל יכול להציע להעלות ערבים על

משאיות, אבל זה אסור במערכת החינוך.

הפער הזה תמיד היה; אפשר היה לחיות אתו.

מה קורה כאשר הפער הזה הולך וגדל?



אנו נמצאים בעת האחרונה בתהליך של גידול הפער.

התלמידים שד"ר מינה צמח דיברה עליהם משקפים את התזוזות שלןיימות בחברה; במנהיגות.

לשיבחה של המנהיגות יאמר בהזדמנות זאת כי היא מנהיגות בעיני התלמידים.

לקיים טרנספר

ש. אלוני; שלמה גזית נותן לזה לגיטימציה. הוא מנחה של דיון

על הנושא הזה בבית-ציוני-אמריקה.

מה שהיה ברצוני לומר לכם הוא שעם זה מורים באים לחדר

המורים והם אינם יודעים מה קורה להם או לתלמידיהם.

היו לנו תמיד ערכי-יסוד שלא נגרפו לסינון פוליטי-

מפלגתי. אלוף הר-אבן שלא נמצא עמנו כאן אמר כבר לפני שנתיים שהוא נתקל במקרים

בהם מורים ותלמידים מזהים דמוקרטיה זיהוי מפלגתי. עד כדי כך חמור העניין שצריך

להתמודד אתו.

אנו חיים במציאות כזאת שבה יותר ויותר ערכי-יסוד

נגרפים לסיווג מפלגתי. תלמידים ומורים הופכים להיות בעייתיים.

כולם מדברים על חינוך פוליטי ולא מפלגתי. הגענו למצב

כזה שאפילו מגילת העצמאות סומנה בסימון מפלגתי.

כל מה שדיברתי עליו עד עתה מכניס את המחנכים, מעבר

לבעיות האתיות, למבוכות חמורות ביותר, אידאולוגיות, בינם לבין עצמם.

לקיטוב יש נגיעה ליחסי-אנוש. אנשים נכנסים היום לחדרי-מורים ומהלכים על בהונות רגליהם

כיוון שהם יודעים שהוויכוחים הקשים מתלהטים מהר מדי ועלולים לגרום לשיבוש ביחסים

האישיים.

חדר המורים נחשב למעבדה מאד מאד קומפקטית, "רותחת",

ליחסים בין אנשים וצריך לחשוב על איזשהו מנגנון שישמור על המערכת הזאת מפני התפוצצות.

הפחד איננו מתבטא רק בעבודה עם התלמידים אלא גם בחדר-המורים.

עניין זה מקשר אותי לשאלת האזרחות. כאשר קראתי את

המימצאים של ד"ר מינה צמח לי היה ברור שהתלמידים שידעו מה זאת דמוקרטיה לא התכוונו

לשיעורי אזרחות. ה-25% שלא ידעו להגדיר מה זאת דמוקרטיה רק מחזקים את דברי.

הבריחה מהמבוכות פונה בדיוק לכיוון תכנית הלימודים

באזרחות כפי שהיא נהוגה היום. קיימת בריחה מהכרעות ערכיות. תכנית הלימודים באזרחות

מאפשרת את הבריחה היום.

נכון אמר אברהם שכל אחד מציג את עמדתו, אבל גם נכון

שכל מורה או מחנך יכול לברוח היום להסברים טכניים באזרחות. את ההסברים על תפקידו

של מבקר המדינה או איך נבחר נשיא במדינת-ישראל יכול לספק כל תקליט.

נכון שבשנים האחרונות המורים מבינים שצריך לעשות זאת

בצורה אחרת אולם שינוי התכנית עדיין מתמהמה. כאשר השינוי הזה אכן יתממש כי אז לא

יהיה לאנשים לאן לברוח.

מה בעצם צריך לעשות?

התשובה שלי מתחלקת לטווח הקצר ולטווח הארוך. לטווח הקצר צריך לשלב יצירת לגיטימציה

והמרצה של עיסוק בשאלות אקטואליות ופוליטיות בבתי-הספר. צריך להציע חומרים שוטפים,

אפילו שבגלל היותם חומרים שוטפים הם עלולים להיות פחות טובים או יותר טובים.

נדמה לי שאנו נמצאים בשלב הזה מעבר תחילת הדרך.

קיימות פניות של השר, של המנכ"ל והופעות של כל ראשי המשרד מעל כל במה אפשרית.



יצא הרבה חומר למערכת, בלי הרבה רעש.

לטווח הארוך צריך לדאוג להכשרת מורים אבל את השאלה

הבסיסית לא מערכת החינוך תפתור. קיים מצב שאי-אפשר להתעלם ממנו. האוניברסיטאות

ניהנות מחירות אקדמית על כל מה שמשתמע מכך. אוניברסיטת חיפה מקיימת קורס חובה

לפרחי-הוראה בנושא של אורך-חיים דמוקרטי וחיים בחברה פלורליסטית אבל היא עושה זאת

בתנאי של עזרה מצד משרד החינוך והתרבות. לפחות יש לה הנכונות.

אוניברסיטת באר-שבע עושה מה שהיא עושה.

לבסוף ברצוני לומר כי קיימות תופעות שמתחילות לעודד

אותי. מתחילות להופיע התייחסויות של מחנכים לאקטואליה, חלקו ידועות יותר, חלקו ידועות

פחות. עשרות מורים מהדרום כתבו לשר החינוך והתרבות מה הם מרגישים ואיך הם מתייחסים

להתרחשויות האחרונות. קבוצת מנהלים כתבה על החוצפה להשוות את אניית המחבלים לאקסודוס.

צוותי ניהול של "אשכולות" הפיצה תמיכה הדדית ביחסי יהודים-ערבים. בית-ספר בבאר-שבע

מקיים ליל-שימורים על יחסי ישראל - ערב בהשתתפות אנשים מכל גווני הקשת. תלמידים

מתארגנים להביע.דעתם.

לא צפיתי אתמול בטלוויזיה אבל דיוחתי על מהדורת חצות

ועל תלמידי כיתות י"ב שמבקשים להביע דעה בצורה פעילה, וזה, במיקרו, משקף את הסיפור

כולו.

תודה. רשות הדיבור לחבר-הכנסת אליעזר ולדמו.

ברצוני לשאול את עודד למה היתה כוונתו כאשר הוא אמר,

ביו שאר דבריו, שמשרד החינוך והתרבות יצטרך לשנות את

מסלולי הטיולים?

ע. כהו; ההנחיות שניתנו למשרד הו לא לבטל טיולים. אנו מקבלים

כל יום דיווח מהצבא על המצב. צה"ל מודיע לנו בשעה

שבע על שינויי מסלולים ואנו פועלים על-פי הנחיותיו.

א. ולדמו; מר סלעי מנה את אותם תחומי יסוד בחינוך כגוו;

סובלנות להבעת דעה של הזולת, לגיטימיות להבעת ספק,

לא לראות הכל בצבעים של שחור-לבן, פתיחות להתרשם ולשמוע דברים וכיוצא באלה.

כל אלה דברים חשובים מאד. יחד עם כל זה אני מרשה לעצמי לשאול; האם משמעות החינוך,

מושג החינוך, אי'ננו כולל בחובו דברים ברורים?

ש. אלוני; דברים ברורים כו; לא מוחלטים.

א. ולדמו; משמעות המושג חינוך אומרת שנותנים דרך ברורה לפני

חניך, כל-אחד על-פי השקפתו. אני מתייחס עקרונית למושג

של חינוך.

חניך צריך לדעת כי המורה מציג בפניו דרך ברורה בערכים

יסודיים. הוא יבחר לעצמו איזה דרך שהוא רוצה. מצד המחנכים יש דעה ברורה לגבי דברים

יסודיים.

דברי מכוונים גם לתחומים החברתיים. הרי יש דברים

ברורים כגוו; לא תרצח, לא תנאף, לא תגנוב.

צריך להציג בפני תלמיד דרך ברורה יחד עם הלגיטימיות

של הספק, הצורך בסובלנות והבעת דעות שונות.

בצדק הזכיר יצחק ביו שאר דבריו כי אנו סובלים מסימוו

מפלגתי. בנוסף לכך אני רוצה להוסיף; זיהויים מעוותים בחברה. מי שהומני מוכרח להיות

נגד עמידתנו על ארץ-ישראל, מבלי לקרוא לזה שמאל או ימיו. דעות אלה מוכרחות ללכת יחד.

ערכים כאלה צריכים להיות יחד. איו תחום אפשר כך ואפשר כך.



י. שפירא; מסתבר שאצל התלמידים זח לא כך,

ע. ולדמן; הדברים האלה נכונים גם לגבי תחומים של דתיים וחילוניים.

דבר שני; כאשר מחנו מציג את מטרות החינוך חוא יודע

שהוא צריך להציג את מטרות החינוך האידיאליות, לא רק בתנועות נוער-ולא רק בקשר ענייני

הגשמה. כל אחד מציג את הנושא הזה על-פי דעותיו או השקפותיו. מלכתחילה לא הולכים

לכיוון של המישור הנמוך ביותר או המטרה הנמוכה ביותר.

מה שרציתי לומר הוא שיש ענייו כזה של הצבת דעה בפני

חניך.

כבר נאמר במהלך הישיבה, ובצדק, שצריך להתמודד עם

הבעיות. לא משיגים שום דבר על-ידי בריחה מהן. לכו גם צריך, ביו היתר, ללמוד את הנושא

קודם שמתמודדים אתו.

אני, כחניך או כאזרח לעתיד, צריך ללמוד את הנושא כדי

שאוכל להתמודד או לדוו עליו.

אני רוצה להעמיד בפרופורציה נכונה דבר נוסף; אני,

החניך והאזרח, צריך להכיר גם את האני. מי זה האני שצריך להתמודד? לי יש רושם כי

הנוער שלנו איננו מכיר את האני שלי.

ש. אלוני; האני הקולקטיבי.

י. שפירא; לא על-פי ממצאי הסקר שהונח בפנינו.

א. ו לדמו; אני מביע את התרשמותי. לחברת-הכנסת אלוני ברצוני לומר

כי האגואיזם הלאומי איננו מעיד על ידיעת האני הלאומי.

אינני מרוצה מסדר העדיפויות של משרד החינוך והתרבות

בקשר האני היהודי; האני הציוני. מזה אנו סובלים לכל הכיוונים; לכל הקצוות.

גם את הדברים האלה אנו צריכים להעמיד בראש סדר עניינינו.

האם הכרת תרבויות הוא נושא חשוב? מי יכיר את התרבויות

האחרות? זה שאיננו מכיר את התרבות שלו עצמו?

פעם היה לנו דיון על העברית. בדי ון ציינו שלא מדברים

עברית כמו שצריך או לא ברמה של חשיבות כפי שצריך. אם תרבות קובעת - זה אחד מזיהוייה.

אנגלית זאת תרבות. מה שזר הוא בגדר תרבות. דברים כאלה מפחיתים מערך העברית. אני,

כמובו , מדבר על התרשמותי מהרחוב.

א. אמיר; זה לא נכוו מבחינת הפרופורציה של מקצועות הלימוד בתוך

התכנית הכללית. המשקל של המקצועות היהודיים-ציוניים

יותר גדול מכל דבר אחר.

אז צריך לבדוק מדוע הוא לא מוצא את ביטויו

א. אמיר; כיווו שהאני איננו אותו אני לאומי אצל כל אחד מאתנו.

א. ולדמו; אני חוזר על מה שאמרתי, שצריך לבדוק את הדבר.

צריך לבדוק את הנושא הזה גם מהצד של משרד החינוך והתרבות

כי מדובר גם על תרבות.

ש. אלוני; אתה מדבר על האני ועל תרבות. מאז

המאה השש-עשרה יש יצירה עצומה. לא מדובר לא על

אנגלית ולא על דברים זרים אלא על יצירה עצומה. לא היתה לנו תקופת-פריחה כל-כך גדולה.

אבל יש מערכת של בתי-ספר במדינה שאפילו עגנוו וביאליק פסולים לגביהם.

את מבקשת לומר שקיימים חסרונות? נכוו; יש חסרונות.

ש. אלוני;

ארם חרל להיות ארם אם הוא מתפשט לחלוטין

מהלשון ומהתרבות שלו.

כאשר אני מחנכת לביקורת, למחשבה, לתהיה, כל אלה נעשים

בלשון מסויימת, בסביבה מסויימת וברעה מסויימת. לא צריך להתחיל הכל מ"בראשית ברא".

יש נתון של ארם במערכת נתונה. אי-אפשר ללמר כלום בלי לשון. לשון איננה רק כלי

לקומוניקציה; היא כלי למחשבה ושל רעת.

תנסה ירירי, חבר-הכנסת ולרמן, להרחיב את האני היהורי

הציוני אל מעבר מה שנחתם במאה השש-עשרה.

א. ולרמן; את מתפרצת לתוך רלת פתוחה.

א. לאור גם אתה, חבר-הכנסת ולרמן.

היו"ר נ. רז; כאשר תלמירי בתי-ספר ממלכתיים-כליים, ואני אומר את

רברי אלה כאחר ששייר לציבור הזה, עומרים בפני התמוררות

או מפגשים עם ערבים בוויכוח על הארץ ועל הזכויות, הם "נבכים". וכאשר הם עומרים בוויכוח

בפני הרתיים - הם "נבכים" כיפליים.

ש. אלוני; אין לך הרגשה שאתה "רץ" להכללות? מי זה; הם?

י. שפירא; היידע היהודי,ומה שנקרא; היכולת להתמורר עם טיעונים,

כל אלה עולים כמה מונים על היריעה ועל ההבנה של תרבות

העולם.

וראי.

היו"ר נ. רז; רשות הריבור לגבי תמר שירן.

ת. שירן; אומר את רברי בקיצור נמרץ; הבעיה איננה מתמקרת בכלים.

כלים יש בשפע; קיימת הצפה של כלים.

כראי לנו להיזכר מתי הוציאו את החינוך הפוליטי מבתי-

הספר. זאת לא היתה החלטתו של שר החינוך והתרבות. אם נרצה להחזיר את החינוך הפוליטי

לבתי-הספר, אינני סבורה כי משרר החינוך והתרבות לברו יוכל לעשות זאת.

היו"ר נ. רז; תורה. רשות הריבור למר רב אייזן.

ר. אייזן; כראי להביא בחשבון כי בחינוך הערבי יש כ-16% מכלל

הלומרים. בריון כמו זה שמתקיים צריך לשאול מה קורה

במגזר הערבי? לא במפגשים. מפגשים הם רבר שולי.

בהקשר הזה צריכה להישאל השאלה; מה עושים במגזר הערבי

בשאלה של הרמוקרטיה והרו-קיום במרינה שאמורה להיות מרינת היהורים ושיש בה חוק השבות?

ש. אלוני; האם השתתפת בישיבות הקורמות שהו ועדה הזאת קיימה?

ר. אייזן; הרושם שלי הוא שאנו מתלבטים הרבה מאר בשאלה מה עושים

היהורים ביחס לערבים ופחות מרי מתלבטים בשאלה היותר

קשה; מה קורה במגזר הערבי?

מה אנו עושים כרי לעורר פעולה במגזר הערבי?

אין כוונתי למפגשים.



ש.א לוני; הוועדה דנה בנושא הזה בהרחבה. קיימנו ארבע ישיבות.

אני רוצה לומר מספר מלים לסיומה של הישיבה. לידיעתכם

המשך ישיבה זאת יתקיים ביום 7 במרץ. תקבלו הזמנות.

^אותה ישיבה נזמין גם את נציגי האוניברסיטאות ומנהלי רשתות בתי-הספר המקצועיים.

איננו ממצים עכשיו את הדיון.

ברצוני ליידע אתכם כי קיימנו ארבע ישיבות עם מחנכים

גרביים ועם נציגי משרד החינוך והתרבות. קראנו לכותרת של הישיבה: המחנך הערבי בתנאי

קונפליקט. אני מחזיק בידי את סיכום אותה ישיבה שמשקף את מה שהיה באותה ישיבה.

לכיוון המחנכים הערביים יצאה קריאה מעודדת וממריצה לא להתחמק מתפקידם בנושא הזה.

להציג את הבעיות ולדון בהן.

אני מבקש לקרוא באזניכם קטע מהסיכום של אותה ישיבה.

"ועדת החינוך והתרבות של הכנסת סיכמה את דיוניה בקריאה אל המחנך הערבי לבל ישתמט מלהעלות

נכיתה נושאים חברתיים ומדיניים בהם מתלבטת המדינה והציבור הערבי בתוכה. חשיבות

מיוחדת לכך ישנה דווקה בתנאי משבר ומתח.". את זה כתבתי עוד בטרם המנכ"ל אמר את מה

שהוא אמר. "עליו לדון עם תלמידיו בשאלות השעה באורח אחראי ושקול, כאזרח נאמן למדינה

ומחנך ואדם הנאמן למצפונו ולתפקידו.". ועכשיו אני מגיע לקטע הבעייתי: "במקרים של איומי

פיטורים, אם ישנם או יהיו כאלה, מצד רשויות הבטחון - עקב פעילות כזו - אל יהסס לעמוד

על זכותו וחובתו האזרחית ויפנה לרשויות המשפט או לוועדת החינוך והתרבות של הכנסת עצמה "..

אני מתאר לעצמי שבהקשר המשפט האחרון תקום מהומה. אני

תקוה שהיא לא תהיה גדולה, כיוון שזאת האמת. מישהו טוען שעל-ידי זה אני מפליל את

השב"כ. מדוע?

בישיבות שקיימנו מחנכים ערביים טענו כי אחת הסיבות

לכך שהם אינם עוסקים בחינוך פוליטי הוא פחד מפיטורים.

אני מסכים עם הדעה האומרת שהידיעות משפיעות מאד על

העמדות ואני אומר את דברי אלה מנסיון.

נפגשתי לפני שבוע וחצי עם נוער מכיתות י"ב של בית-ספר

תעשייתי של אחת הרשתות ואני רוצה לספר לכם שמה שהתחיל כראשית הפגישה ומה שהתברר בסופה

אלה הם שני עולמות שונים. לנוער הזה נמסרו באותה פגישה ידיעות שלא היו ידועות לו .

התברר לי שהם אינם יודעים כלום.

אני מדבר על כלי אלמנטארי שצריך לנפק לנוער ולמורים

לפני שהם מתחילים לדון על עניינים פוליטיים.

אני מצטער מאד שעד היום הציבור סבור שמשרד החינוך והתרבות

נפתח לנושאים האלה רק עתה. עוד בתקופתה של חברת-הכנסת אורה נמיר שכיהנה כיושבת-ראש

הוועדה הזאת התקבלה המלצה של ועדת החינוך והתרבות של הכנסת, ומשרד החינוך והתרבות קיבל

אותה בברכה, לקיים חינוך פוליטי בבתי-הספר, עם כל הרגישויות לנושא.

אני עומד לימין משרד החינוך והתרבות בנושא הזה.

הסקר של ד"ר מינה צמח רק מוכיח שצריך להלות חינוך פוליטי בבתי-ספר. ילדים שהיו ערים

לנושא, התווכחו עליו ודנו עליו - היו יותר מחוסנים בפני הקצנה.

אני שמח שמשרד החינוך והתרבות העמיד את מגילת העצמאות

כנושא מרכזי של החינוך. מורים מספרים כי העניין הזה מעניין אותם מאד וחשוב להם מאד.

ברור שתפקידו של מחנך הוא לטפל בבעיות ולא לעקוף אותן,

אבל רבים מהמורים מפחדים לעורר אותן בגלל האווירה בכיתה, בגלל פחד מהורים או בגלל חוסר

בטחון עצמי או מבוכה.

מנכ"ל משרד החינוך והתרבות התחיל אתמול את דבריו

המבוכה גדולה אצל המורים.



החוברות ששמו "יד על הדופק" נחשבות לחומר מעולה

אבל יש גם חומר נוסף. שימוש בעתונות היום-יומית הוא "החומר". צריך להכניס את העולם

לתוך הכיתה. מי שלא עושה כן - איננו ממלא את תפקידו בהקשר הזה של הדברים.

לא אסתפק בכך שכאשר לומדים את התרבות החדשה, את

השירה של יהודה עמיחי או של דליה רביקוביץ ואחרים, חושבים שהנה נוצרה תרבות.

לדבר על הספרות החדשה ולומר שנוצר לנו עולם אדיר? אני מסכים לכך שנוצרה יצירה אדירה,

אולם אינני מסתפק ואומר שזאת כל התרבות.

א. סרטני; חברת-הכנסת אלוני לא אמרה זאת; היא אפילו לא חושבת

על זה.

היו"ר נ. רז; אני יודע. זאת היתה תגובתי לדבריו של חבר-הכנסת אליעזר

ולדמן. חבר-הכנסת ולדמן אמר דבר חשוב מאד; שהאני

של התלמיד הוא הבסיס לכל התמודדות עם בעיות. ומכאן אני עובר לשאלה; היכן המורה עומד

בכל העניין הזה? היכן התייחסותו? היכן תגובותיו?

חבר-הכנסת ולדמן אמר שחשוב מאד לתת לחניך

מצע, תשתית אידאולוגית, ערכית, רעיונית, תרבותית שתעצב את האני שינק גם

ממעמקים יותר גדולים של תרבות יהודית.

א. לאור; אני מבקשת שתינתן לי אפשרות לספר לחבר-הכנסת ולדמן

מה אנו עושים בנושא הזה.

היו"ר נ. רז; אני מצטער על-כך שההצעות לסדר-היום שהועלו לפני חודשים

רבים הופכות להיות היום אקטואליות; אקוטיות.

אינני יכול לתאר לעצמי מה יקרה כאן בעוד יומיים,

כאשר שולץ יגיע. עלינו לדבר ולעשות. להתמודד עם המציאות החברתית והפוליטית התמודדות

קשה ביותר שמחייבת פעולה עוד יותר מא ומצת, מתמשכת ורצופה.

נרצה, כמובן, לדון על הנושא הזה מהיבטים נוספים,

בעקבות ההצעות לסדר שהועלו על-ידי חברי הכנסת.

אני מודה לכולכם על השתתפותכם בישיבה.

הישיבה הסתיימה בשעה 13.15