הכנסת האחת-עשרה

מושב רביעי



נוסח לא מתוקן



פרוטוקול מס' 264

מישיבת ועדת הוזנוך והתרבות

שהתקיימה ביום ג', י' בכסלו תשמ"ח, 1.12.87, בשעה 9.00

בהשתתפות;

חברי הוועדה; היו"ר נ' רז

אי הראל

מי איתן

אי ולדמן

פי גולדשטיין

פרופ' צ' פלטי - האגודה לתכנון המשפחה

ד"ר ר' לנדאו - " " "

ד' פור -)

לי ברקמן -)

א' בר-גיא -) משרד החנוך והתרבות

יי קולודנר -)

די אייזן -)

פרופי מורג -) משרד הבריאות

שי אלגרבלי -)

ד"ר אי קלקה -)

י' בן-משה -)

עו"ד א' רוזנבלום - ויצ"ו

זי מלכיאל - אמונה

די רפאלי - נעמ"ת

ני שני - ארגון המורים העל-יסודיים

אי זוהר - הסתדרות המורים

ד' אמיד - " "

ז' וייסלר - התק"מ

ע' שדמון - מנהלת ביה"ס ברמת-שרת י"ם

מי אופיר - מנהלת השכבה העליונה בגימנסיה בייים

ד"ר ר' שטרקשל - נציג ור"ה

י' שנקר

ר' גיא - נציג ועד ההורים הארצי

ד"ר ר' פסטרנק - מרכזת מסלול ביה"ס היסודי בסמינר

לוינסקי

בי ניסים - משרד ההנוך

ב' מור - תלמיד בי"ס מטבעון

מ"מ מזכירת הוועדה; יי גידלי

הקצרנית; ת' בהירי

סדר-היום; החנוך לחיי משפחה והתכנית למניעת מחלת האיידס

397



החנוך לחיי משפחה והתכנית למניעת מחלת האיידס

היו"ר נ' רז;

אנו מקיימים היום את המשכה של הישיבה שקיימנו ב-22.7. הנושא הוא החנוך לחיי

משפחה והחנוך המיני. לפני-כן , רשות השאילתות לחברי-הכנסת.

אי הראל;

קראתי היום בעתון שבי"ס מאזור מרחבים יצא לטיול לירושלים. באופן רשמי היה

זה טיול לירושלים, אך באופן מעשי התלמידים הובאו כדי לשמוע הטפה לחזרה בתשובה

ממורנו ורבנו אורי זוהר, וזאת מבלי שההורים או המורים ידעו לשם מה מובאים

התלמידים.

אני מבקש לדעת, האם הסיור הזה היה על-דעת משרד החנוך. אם לא, על דעתו של

מי? האם ייתכן שמורים ותלמידים ייצאו לסיור מבלי לדעת מה מטרתו.

היו"ר ני רז;

אבקש מהנוכחים להציג את עצמם.

(הנוכחים מציגים עצמם - רשימת הנוכחים בדף הראשון לפרוטוקול)

בישיבה הקודמת ראינו את החומר שהציג בפנינו ינון שנקר. עשרה אנשים השתתפו

בישיבה הקודמת, ושמענו את דעותיהם ונסיונם בנושא החנוך לחיי משפחה. מאז הגיעו

אלינו ידיעות חדשות בנושא האיידס, גם לגבי תפוצת המחלה. לאחרונה התפרסם בעתונות

כי 12 מליון איש בעולם נגועים במחלה זו. ידיעה מקומית מרעישה מסרה כי תלמיד

בישראל לוקה במחלה. ידיעה זו יצרה תחושה שהצרה הזו חדרה גם לבתי-הספר שלנו.

אני רוצה לשמוע מלילי ברקמן ממשרד התנוך, מה נעשה בקטע שלכם לגבי החנוך

לחיי המשפחה. אבקש לשמוע גם מנציגי בתי-הספר מה נעשה בתחום שלהם.

לי ברקמו;

אנו עוסקים בנושא התנוך לבריאות במסגרת הטווח הבינוני והארוך, כאשר בנושאי

המיגננה והבלימה בתחום הסמים והאלכוהול אנו עוסקים בנפרד. המשרד מבקש לבנות

מערכת מסודרת של חנוך לבריאות. מדינות נאורות בעולם כבר עוסקות בכך. ישנן מדינות

בהן הענין מעוגן בחוק, ובמדינות אחרות הנושא בהתהוות כמו אצלנו. הנושא מקיף גם

את התחומים המדעיים - טבע, ביולוגיה וגוף האדם, לא בצורה סטטית שהיתה מקובלת

עד כה אלא בצורה דינמית העוסקת בתקופות חיים או במצבים שונים: לדוגמה מצב

ההריון. אנו עוסקים גם בתחומים אחרים כמו פעילות גופנית, חנוך לחיי משפחה וחנוך

מיני, בריאות הנפש, מניעת השימוש בסמים ואלכוהול, בריאות השן, תברואה - מניעת

מחלות והגיינה לשמה. כל הנושאים האלה נמצאו במערכת החנוך גם בעבר, אך בגלל

הקיצוצים במערכת החנוך הצטמצמו.

כל הנושאים האלה מובנים בתוך מערכת אחת , כאשר כל בית-ספר מתאים את התכנית

המתאימה לו. הכוונה היא ליצור איכות חיים בריאותית שתתאים לכל בית-ספר עם הדגשים

משלו. יחד עם זאת, למידת הנושא היא למידת חובה. אנו מחייבים את הוראת הנושא

במסגרת התכניות הלמודיות. הנהלת ביה"ס אמורה להיות אחראית כלפי התלמיד , כאשר

היא מקצה את המשבצות המתאימות.

בארצות אחרות, גם בכאלו הנחשבות למפגרות מאתנו בתחום החנוך, כמו יוון,

פורטוגל, קפריסין, תורכיה וספרד, יש משבצות חנוך העוסקות בתחום זה. הגיע הזמן

שגם אנו נהפוך זאת למסגרת חובה. משרד החנוך הכניס שני נושאי חובה מאז תחילת

השנה: מניעת השימוש בסמים, באלכוהול ובסיגריות והתנוך המיני והחנוך לחיי משפחה.

לא ניתן היה להכניס את הנושאים הללו למסגרת למודי החובה, אלא אם היו מתעוררות

בעיות אקוטיות. עד כה עסקו בנושאים אלה כבכבוי שריפה. כאשר התעוררה בעיה קריטית,



אז היו מטפלים בה. הצלחנו להכניס את הנושאים האלה למסגרת למודי החובה, והמנהל

יודע כי הוא חייב להקדיש להם את הזמן המתאים. השאלה היא עד כמה אנו מתקצבים את

הודאת הנושאים הללו. אנו לוחצים על קבלת תקציבים מתאימים, יחד עם זאת כאשד אנו

נותנים לבתי-הספד את הבסיס התקציבי ההתחלתי, הם מוכנים להמשיך ולטפח את הנושא.

הנושא הרלוונטי במיוחד בתהום המיגננה והבלימה הוא המלחמה באיידס. ריכזתי את

צוות האיידס, כאשר היוזמה לכך יצאה ממשרד הבריאות. הוא פנה אלינו באפריל השנה,

ובחודש מאי היו לנו דפי מידע לבתי-הספר. זהו חומר שהוציא משרד החנוך, אשר נשלח

לבתי-הספר באמצעות חוזר המנכ"ל. העברנו את החומר לבתי-הספר התיכוניים הכלליים,

מתוך מחשבה שלא להכנס עם חומר הסברה הנוגע לאמצעי מניעה אל בתי-הספר הממ"ד.

ההערכה שלנו היתה שבתי-הספר הממלכתיים דתיים יפנו אלינו ויבקשו את החומרים

המתאימים, וכך אכן היה. הם פנו אלינו והעברנו אליהם את החומר, כאשר הם חסבו אותו

למסגרת המקובלת עליהם. אמנם הנושא רגיש, אך לא היתה כאן בעיה.

ינון שנקר מביה"ס לבריאות הצבור הציע לנו תכנית יפה שיתרונה הגדול היה בכך

שפנתה לשתי רמות - לחנוך היסודי והעל-יסודי. אותי עיניינה במיוחד הפניה אל החנוך

היסודי, פניה המנוטרלת מחלקים מיניים. הרציונל המקצועי שלנו, אשר קיבל חיזוק

מפרופסור מורג מחדסה, היה לנסות להפריד בין החלקים המיניים לבין המחלה, כדי לא

לקשור את המוות עם המין כבר בחשיפה ראשונה לנושא. בדקנו את התכנית בכמה בתי-ספר,

והשקענו עבודה רבה יחד עם ינון שנקר, כדי להגיע מנסוי חשוב ומענין ברמה מקומית,

לתכנית שתתאים לכלל המערכת. נראה לי שהתכנית שהוכנה לחנוך היסודי מתאימה היום

למערכת כולה.

בתכנית לגיל ביהייס התיכון צריך עדיין להשקיע עבודה רבה. גורם פרטי אשר פנה

למשרד החנוך ביקש את עזרתו בהכנת קלטת מיוחדת להסברה. נתנו להם את כל הידע שלנו.

גורמי חוץ מקבלים מאתנו ידע ללא הגבלה. מסירת ידע זה לגורמי חוץ, מאפשרת לנו

לקדם את הנושא. העקרון הוא להזרים למערכת אמצעים רבים ככל האפשר. קיבלנו ממשרד

החנוך קלטת שהפיק הבי.בי.סי, אשר מציגה את הנושא בצורה המובנת לבני שמונה עד

שמונים. אנו מפיצים אותה יחד עם חומר בכתב, אשר אמור לאפשר למורה להציג את

הנושא. אנו מרכזים את חונכי פר"ח חל"ב (חנוך לבריאות), שהם בעלי ידע בתחום מדעי

ההתנהגות. חונכי פר"ח מירושלים קרובים לבית-החולים הדסה ואלה שבחיפה קשורים

לביה"ח רמביים. נראה לי כי זהו כח עזר טוב , הן עבור המורים והן עבור התלמידים.

כדאי להזכיר שהבעיה העיקרית בנושא מניעת האיידס היא מניעת מגע בין דמים. כל

נושא הקשור בהזרקה, בין אם מדובר במשתמשים בסמים ובין אם מדובר בכאלה שחולים

בסוכרת נעורים או חולי המופיליה. אם גישתנו לתלמידים תהיה ישרה, אם נסביר להם

בצורה מדויקת מהן דרכי ההידבקות במחלה, לא נעמוד במצב של הוסר ידע. הגישה לנושא

צריכה להיות מרגיעה. אני מציע שנעסוק בנושאים שיש בהם בניה לטווח רציני ופהות

בנושאים המידיים.

ח' גריזים;

בהנוך הדתי אנו עוסקים בנושא ההנוך המיני מזה 12 שנה. בתשמ"ח, בעקבות חוזר

המנכ"ל, הכרזנו על התכנית כעל תכנית חובה. אנו שומרים על מקומנו כמחנכים, תוך

שמירת קשר עם הגורמים מתחום הבריאות וגורמים אחרים (מציגה שקפים). התכנית שבשקף

היא תכנית בין-דיסציפלינרית. קשה לנו לומר אם היא שייכת לתחום מחשבת ישראל או

לתחום הביולוגיה. ההיבט ההתפתחותי נמצא במוקד, ואנו כמהנכים איננו פונים רק לצד

הפיזיולוגי. בכל כיתה בה התכנית מופעלת, נשמר הקשר עם רופאים ואחיות. כמחנכים

אנו יודעים שההיבט ההתפתחותי אינו מנותק מההיבט הקוגניטיבי והאמוציונלי.

התאוריות החנוכיות גילו ששלב ההתפתהות הפסיכולוגית דומה לשלב ההתפתהות

הקוגניטיבית. המחנכים שבינינו יודעים שפיאזיה קבע את האופרציות הפורמליות לגיל

12-13, שהוא גם גיל ההתפתחות הגופנית אצל בנים ובנות.

המימד השני הוא המימד הסביבתי. כאן אנו מבחינים בהשפעות הסביבה והחברה.

אנו מטפלים ביחיד על-פי תפיסה מערכתית. איננו רואים אותו כמנותק ממשפחה וחברה.

הדינמיקה פועלת בשלושת המישורים האלה, בעיקר לאהר שהילד עובר את תהליך

האינדיבידואציה, יוצא מהשפעת המשפחה והשפעת חברת בני גילו הולכת ומתחזקת. המימד

האישיותי מתחלק לכמה גורמים, ואנו רואים אינטראקציה בין כל המרכיבים. הגורם

אנו כמחנכים, מדגישים את הזהות המינית של כל אחד משני

המינים, כדי שבן ידע מהו בן ובת מהי בת. בחנוך הדתי הדברים ברורים. אנו מחזקים

את המימד הנשי אצל הבת. אנו ערים לכך שתפקידו של המחנך הטוב הוא להבליט את הטוב

שבכל תלמיד, ואת ההשפעה שיש לחיזוקים אלה על עתידו של התלמיד. גם החנוך לחיי

משפתה מתחיל כבר בבית-הספר. אנו אומרים לתלמידינו כי אין הם יכולים לקיים יחסי

מין כבר עתה, כי עליהם להתכונן לחיי המשפחה שלהם בעתיד.

גם הבת בחנוך הדתי יכולה לקיים את טכס הבת-מצווה, ולשם-כך בנינו תכנית הכנה

מיוחדת לבנות. אנו נתקלים בבעיה כפולה בתנוך הדתי: מצד אחד הצורך בחנוך למסורת

ולהמשכיות, ומצד שני הכנה ליציאה מן התא המשפחתי. אנו משתדלים להכין את תלמידינו

לקבלת אחריות וליכולת לקבל החלטות. אנו מחנכים את התלמידים להבין מה הם עושים,

ולקבל אחריות על חייהם וגופם, תוך הגברת שקול-הדעת המוסרי והדתי שלהם. אנו ערים

לכך שהבת מצטיינת בשקול-דעת מוסרי גבוה, ולכך שהשפעת המעמד הסוציו-אקונומי בקבלת

אחריות חזקה מן הגורם האינטלקטואלי. גם בגני-הילדים אנו מחנכים את הילדים

למודעות לגופם.

אחת המטרות המרכזיות שלנו היא יצירת ערוצי תקשורת. גם זה אינו דבר פשוט.

קיים קושי בהכשרת המורים שיעסקו בנושא. אנו עוסקים בכיתה א' בנושא "מי אני?",

בכיתה בי בנושא המשפחה המצומצמת והמורחבת.

פרופ' צי פלטי;

מי מכשיר את המורים לעסוק בכך?

חי גריזים;

מורים אחרים.

בכיתה גי התכנית קשורה עם מה שלומדים התלמידים בספר שמות, בכיתה די - אני

בבית הורי, בכיתה ה' - אני וחברי, בכיתה ו' - בראשית ההתבגרות. גם אחיות ביה"ס

מצטרפות להשתלמויות, ואנו מבקשים מהן להתייחס גם למשקלם של הערכים. אנו מכינים

את הבנות לבת-המצווה ואת הבנים לבר-המצווה. לאחרונה הכנסנו לתכנית הלמודים גם את

נושא אבות ובנים. המודל שלנו הוא אבות האומה - אברהם, יצחק ויעקב.

הרעיון שאנו מחזקים הוא השפעת הגומלין בין הגוף לנפש. גם המומחים אומרים

שאין ערך לאנפורמציה הגופנית בלבד, שכן רבה חשיבותו של הגורם הפסיכולוגי. החנוך

לחיי משפחה חשוב לנו במיוחד. אנו מכינים חומר מיוחד הן למורים והן לתלמידים,

בשתי רמות שונות. מהנסיון שהצטבר אני יכולה לומר כי יכול להיות שלא כל מי שעוסק

בנושא הוא לטעמנו, אך נוכחנו לדעת כי מרגע שהמורה והתלמידים יושבים ודנים בנושא

במשותף, מתגברת האווירה הבין-אישית ותחושת התלמידים כי יש להם תמיכה בקרב

המורים. אני מקווה כי הבעיות הקשות לא תימלטנה מאיתנו, כי נטפל בהן כראוי, וכל

ילד ייצא מחוזק ממערכת החנוך.

היו"ר ני רז;

האם אתם מראים להם תמונות? האם הם מכירים את הצד הביולוגי-אנטומי?

אנו מקווים ששום ילד לא יסיים את בית-הספר מבלי לדעת כיצד בנוי גופו.

היו"ר ני רז;

האם כל אחד מקבל את האנפורמציה על שני המינים?

כן.

פרופ' מורג;

האם אתם מתמודדים עם העובדה שהאקט המיני אינו רק צורך גופני אלא גם צורך

עילאי? אני מעלה את השאלה, כי במשך זמן רב התעלמנו מן ה"גועל נפש" הכרוך במין,

ועתה אנו מתייחסים למין כאשר הוא כרוך בפחד המוות מאיידס. האם התלמידים מודעים

לכך שיחסי מין הם צורך קיומי?

ח' גריזים;

היחס השלילי למין שייך לתפיסה הנוצרית. היהדות רואה במין נושא חיובי

המתחייב מחיי הנשואין.

ביה"ס שלנו, ברמת-שרת בירושלים, עסק בנושא המין עוד לפני שהוכנה תכנית

ההסברה למלחמה באיידס. אני חושבת שמן הראוי לציין כי נעשתה בתחום זה עבודה

יפהפיה, במסגרת הכוללת יותר של החנוך לבריאות. כבר נרמז כאן כי קיים בעיה של

הכשרת כח-האדם מקרב המורים, כדי לעסוק בנושא זה. ישנם מורים רבים שהינם חסרי כל

הכשרה. לא לכל המורים יש נסיה להכשיר את עצמם לעסוק בתחום זה, וכדאי שהאחראים

לנושא יביאו בחשבון כי קיימים גם מסרים בלתי מילוליים המועברים מן המורה אל

התלמיז-. אנו חייבים להיזהר ממסרים בלתי מילוליים שליליים, של מורים שאין להם

נטיה לעסוק בנושא. לעומת זאת, במסגרת פרייח חל"ב (חנוך לבריאות), אנו מקבלים

הדרכה מסטודנטים לרפואה, דבר אשר חוסך שעות הוראה רבות למערכת.

פרופ' צ' פלטי;

קו זה מנוגד לתפיסה שהמחנך הוא האדם המתאים ביותר להעביר את התכנית

החנוכית.

עי שדמון;

קיימת תכנית מובנית של פר"ח בתחום החנוך לבריאות. סטודנטים לרפואה מרצים

בפני התלמידים על בריאות השן, על המלחמה באיידס או על המלחמה בכינמת. כאשר חם

מופיעים בפני התלמידים, יש להם הרגשה שהם שומעים את הדברים ממומחים לדבר. גם את

שעורי הטבע מעבירה המורה לטבע ולא המחנכת. אני חושבת שמן הראוי שננצל את האנשים

האלה, העובדים על-פי תכנית מצויינת.

לפני שהגעתי לכאן, נכנסתי לשעור של כיתה חי כדי לרענן את המידע שיש לי על

התכנית לחנוך מיני. שאלתי את התלמידים האם לדעתם אוכל להמליץ בפני ועדת החנוך על

התכנית הקיימת, ולכולם אותה דעה חיובית לגביה. הם אמרו כי התכנית הביאה להם

תועלת רבה. חלקם אמרו כי מקודם חששו מהנושא, עתה הם חוששים ממנו פחות. התכנית

עצמה מובנית מאד, לצד המיני מגיעים רק בשעתיים האחרונות שלה, וגם אז עושים זאת

בעדינות רבה. אני סבורה כי צריך להיזהר מכל הגזמה בנושא, אין צורך להציג את

האיידס בשואה אטומית. צריך להרחיב ולהסביר עד לנקודה מסוימת.

מנהלת בי"ס ברמת-גן;

התכנית מופקדת בבית-ספרנו בעיקר בידי היועצות, אשר קיבלו הדרכה ותמיכה.

השאלות אשר נשאלו על-ידי תלמידים בכיתה וי היו במרבית המקרים שאלות בעלות גוון

של פחד, ואיני בטוחה שהמחנכים קיבלו הדרכה מספקת, אשר תאפשר להם להתמודד עם

פחדים אלה. נוכחנו לדעת כי מבחינה פיזיולוגית כמעט ואין לנו מה לחדש לתלמידי

כיתה וי. ההתלבטויות שלהם הן יותר במישור הרגשי, ולשם-כך כדאי לנצל את היועצים.



היו"ר נ' רז;

השאלה היא כיצד מכשירים את המורים להתמודד עם הבעיה.

מי אופיר;

אני עובדת במחלקה להכשרת באוניברסיטה העברית. בתחום הדיסציפלינה שלי, אני

סבורה כי מגיש תכניות החנוך בתחום הבריאות והמין חייב להיות המחנך אשר נפגש עם

הכיתה כל הזמן. הגרויים להתייחסות לבעיה הם במשך כל שעות הלמוד ולא רק בשעות

המחנך. אם לא אינטגרציה של הנושא עם הנושאים האחרים בהם עוסק המחנך, עלול להווצר

מסר שלילי. מאידך, אני ערה לכך שיש ידע רב שאף מורה לא יכול להקיפו, לכן אנו

חייבים להשתמש בסוכנויות העומדות לרשותנו. בתחום החנוך המיני והחנוך לבריאות,

קיימות סוכנויות רבות כאלו. רוני שטרקשאל נטל חלק פעיל בהכשרת מורים בתחום החנוך

המיני. צוותי המורים עברו את ההכשרה המתאימה, ויש לצפות לכך שהם יגלו את

הרגישות המתאימה כאשר הם מציגים את הנושא בפני תלמידיהם. על המורים להדגיש גם את

גורם הצריכה הנכונה של אמצעי התקשורת העוסקים בתחום המין.

את התכנית שהוכנה על-ידי ינון שנקר הפעלנו בכיתות י"א וי"ב. ינון הינחה את

המורים באופן צמוד, ואני חושבת שהנסיון הוכיח כי ניתן להפעיל את התכנית באמצעות

היועצות בתוך בית-הספר.

מי איתן;

מה שאת אומרת עתה עומד בסתירה לדבריך הקודמים בדבר הצורך להשתמש בסוכנויות.

מדוע שהמומחה לא יכנס לכיתה? בדבריך את משדרת סגירות. האם כניסתו של המומחה

לכיתה היא כניסה לטריטוריה של המורה?

מי אופיר;

כאשר עסקנו בתחום ההפלות, הבאנו מומחה לענין. כאשר רצינו לעסוק בהפריות

מבחנה, הבאנו את המומחה לכך, וכך גם כאשר עסקנו בבעית סתימת חצוצרות או השימוש

באמצעי מניעה. מצד שני, אם נהיה תלויים לחלוטין בסמכותם של המומחים, החנוך

הדמוקרטי עלול להיפגם.

באשר לאיידס, ישנם חלוקי דעות בין הרופאים לגבי הגישה לנושא. את דעתו של מי

נקבל. המומחים השונים נותנים תשובות שונות, האם התלמיד יוכל להחליט ביניהן? כדי

להעביר לתלמידים את הפרוייקט של ינון שנקר, גזלנו שאות הוראה ממסגרות אחרות.

בהתחשב במצבה של מערכת החנוך, אין לנו ברירה אלא לעשות זאת.

ר' פסטרנק;

אני עומדת בראש מסלול להכשרת מורים לכיתות גי-וי. עד כמה שידוע לי, במיכללה

בה אני עובדת, מיכללת לוינסקי, הנושא כלל אינו מטופל. לעומת זאת, הוא מטופל

באופן סיסטמתי במוסדות אחרים. כל מחנך בכיתות בהן אני עוסקת עובר הכשרה כדי ללמד

כחמישה מקצועות. אם נטיל עליו גם את הוראת החנוך המיני, נצטרך להשקיע בהכשרת

המורים גם לתחום זה. אני רוצה להביע את התרשמותי כי אין התלהבות רבה בקרב

תלמידות הסמינר לגבי העיסוק בנושא, בגלל החשש להיות מומחיות או מומחיות למחצה גם

בתחום זה.

ר' שטרקשהל;

אני רוצה להתייחס להכשרת כח-האדם לנושא החנוך לחיי משפחה והחנוך המיני,

בנוסף לעיסוק במלחמה באיידס. אני רואה עצמי כאן כמייצג קבוצה של 15 אנשים אשר

עוסקים בנושא מאז החל בכך חיים הראל עוד ב-1973. התפיסה המרכזית שלנו היא שהצוות

החנוכי של בית-הספר ממלא תפקיד מרכזי גם בתחום זה, לא רק בהוראת מתמטיקה או



ספרות. הידע המקצועי תופס מקום חשוב, אך לא מרכזי בהעברת החומר לתלמידים. יחד

עם זאת, אנו מודעים לכך שלא כל מורה רוצה או מסוגל לעסוק בכך. הפתרון שהגענו

אליו הוא הכשרת צוותים בין בית-ספריים. אנו רוצים לבחור במורים המעונינים בהוראת

הנושא, אשר יהיו מוכנים להקדיש שעות רבות מזמנם החופשי כדי להכשיר את עצמם לכך.

הקורסים ייערכו במסגרת האוניברסיטאות או במסגרת אזורית. התפיסה שלנו אומרת כי

שום תכנית חנוכית פעילה לא תענה על כל הצרכים של כל התלמידים. אנו נמצאים בתהליך

דינמי ומשתנה, ומכאן חשיבות העלאת הנושא דווקא על-ידי המורים.

אנו רואים את החנוך המיני לחנוך לאינטראקציה בין שווים, אינטראקציה שאנו

מקווים כי היא מפתחת, בונה ומחנכת, ומכאן החשיבות שאנו מייחסים להעברת חנושא

דווקא על-ידי מבוגר שהוא דמות סמכותית ובעלת משמעות עבור התלמידים.

אני חייב להוסיף גם משפט אחד של הסתייגות: בנושא זה, איני בטוח שדווקא

הגישה שאני מייצג היא הגישה הנכונה. אני חושב שהדברים חייבים להיבדק בשטח, לפני

שאנו מפוצצים בלונים גדולים מדי. אני מעלה את הדברים כאן, כדי להדגיש את הצורך

במתן האמצעים למשרד התנוך לא רק להכנת התכנית אלא גם לבדיקת יישום התכנית בשטח.

אם לא נעשה זאת, לא נוכל לתקן את שגיאותינו. אנו צריכים ללמוד משגיאות ולתקן

אותן.

מי איתן;

זה נכון אך לא מעשי. לא תצליח לעשות זאת גם בסכומים גדולים.

ר' שטרקשהל;

הערכה על בסיס אינטואיטיבי היא טובה מאד כנקודת מוצא יצירתית. האינטואיציה

שלנו היא הגורם היצירתי החשוב ביותר. יחד עם זאת, כל איש מדע בכל תחום יודע כי

לאחר האינטואיציה בא שלב הבדיקה. זה נכון במדע וגם בחנוך.

מי איתן;

אם השאלה היא אם להשקיע משאבים נוספים בהוראת המתמטיקה או בחנוך לחיי

משפחה, ברור מה תהיה התשובה. איננו מסוגלים לבצע את מה שאתה מציע.

ר' שטרקשהל;

אני רוצה להפנות אותך למאמר שהתפרסם באשר לתחומים הניתנים להערכה והתחומים

שאינם ניתנים להערכה בתחום החנוך המיני. השאלה אם לתת יותר אמצעים לחנוך המיני

היא שאלה אידאולוגית שאינה ניתנת להערכה. לעומת זאת השאלה כיצד מבצעים תכנית

מסוימת אינה שאלה אידאולוגית והיא ניתנת להערכה. אני מדבר על הערכת ה"איך" ולא

על הערכת ה"אם".

אני רוצה להתמקד בנושא המלחמה באיידס. דעתי מבוססת על תפיסה מסוימת.

התנסיתי בתחום זה עם תלמידים ועם מורים, ותפיסתי היא שכל המורים כבני-אדם עוסקים

בנושא האיידס ברמה הלא רציונלית. חלק מהאימה מסביב לנושא האיידס אינה מוצדקת.

מורה אשר יאמר לתלמידיו כי אסור להם לירוק זה על זה, כי הם עלולים למות מאיידס

כתוצאה מכך, הוא מורה המדבר בצורה לא רציונלית. במקרה זה אני מצטט דברים ששמעתי

מפי בתי, אשר שמעה אותם בבית-ספרה ויש עוד עשרות סיפורים דומים. איני מאשים את

המורה, אך אני סבור שמישהו היה צריך לעבוד יותר עם המורים המעצבים את נפש

תלמידיהם. מי שמעצב עתה את דעותיהם של המורים אלה אמצעי התקשורת המעבירים המון

מסרים מפחידים. חובה להתמודד עם המורים, וכמנוף לכך לדבר על הצורך שלהם לדבר

אחת המשימות שהטלנו על עצמנו היא לעבוד עם מורים ועם צוותים חניכיים על

נושא האיידס. מה שמנחה אותנו הוא הגישה שידע הוא חיוני אך לא מספיק. בעזרת ידע

בלבד, קשה מאד להתגבר על בעיות תקשורת ועל חששות וחרדות. בעזרת ידע בלבד, קשה

מאד לבחור באלטרנטיבות רציונליות. יש שיטות רבות מאד שבאמצעותן ניתן להתמודד עם

האלמנטים הרגשיים הבין-אישיים וההתנהגותיים.



בעצם העובדה שמפנים את הזרקור לאלידס, מקנים לו חשיבות שהיא מעבר לזו

המתבקשת. תהליך טוב של קבלת ההלטות להמנעות מאיידס, דומה מאד לתהליך טוב של

קבלת החלטות בכל הנוגע ליהסי מין , המנעות מהריון ואהריות כלפי הזולת ביחסים

הבין-אישיים. התהליכים שאנו מבקשים לעודד טבועים במטריה של יהסי המין, המודעות

העצמית והיחסים הבין-אישיים. בחרנו בדרך אשר אינה שוללת דרכים אחרות. נראה לנו

שיש חובה לבדוק איזו מהדרכים יעילה יותר בעבודה עם גילים שונים.

אני וזושב שכדאי להכשיר מורים להעביר את התכנית שהכין ינון, וזאת מהסיבה

הבאה: כאשר מביאים לביה"ס את המומחה למלחמה באיידס, ברמה מסוימת מועבר לתלמידים

מסר שלילי, והוא שהמערכת הקיימת זקוקה למומחה גדול מאלה המצויים בסביבת התלמיד,

כדי להתמודד עם הבעיה. מסיבה זו אני ממליץ שמורים יוכשרו להעביר את התכנית.

בחנוך היסודי, אני חושב שהמגמה להפריד בין המלתמה באיידס לחנוך המיני רצויה

אך בלתי אפשרית. לו הדבר היה אפשרי, הייתי תומך בכך בכל לבי. היא בלתי אפשרית

משום שילדינו חשופים למסרים שאין לנו שליטה עליהם. הם מגלים את הקשר בין מין

לאיידס לא באמצעות החנוך המיני בביה"ס. הם מגלים את הקשר הרבה לפני שהמערכת

החנוכית בביה"ס עוסקת בנושא. זה נכון לגבי חלק מהתלמידים. ביה"ס מנסה למצוא דרך

לתת לילדים להגדיר את הבעיות שאיתן צריך להתמודד. הכוונה היא לא לבוא מראש עם

מחשבה לגבי מה שיועלה בפניהם, אלא ליצור פעילות התנסותית שתאפשר לילדים להביע את

כל מה שמטריד אותם, ועל-כך לבנות את ההתמודדות. בדרך זו ניתן להימנע מלהעלות את

נושא המין והאיידס בפני תלמידים שלהם אין שאלות. לעומת זאת, בכיתה בה הנושא

פרובלמטי, יאופשר להם להביע את חרדותיהם. ההנחה שלנו היא כי בחלק מבתי-הספר

הנושא מעיק יותר מאשר באחרים. אנו רוצים לעורר אצל המורים את הקשב הנחוץ כדי

לדעת מתי מתעוררת בעיה. קל מאד לכל אדם להדחיק את הנושא, ומכאן חשיבות הערנות של

המורים לצרכי התלמידים.

די אמיד;

אני מורה בביה"ס התיכון בבת-ים. בבית-ספרנו היועצות הן נושאות דגל החנוך

המיני. בתיכון העיוני, בכיתות טי-י"ב, התלמידים באים עם ידע רב. יש להם מקורות

מידע מהעתונות ומאמצעי התקשורת האחרים. אנו משתדלים להגיע איתם לקשר, כדי לאפשר

להם להתבטא במסגרת בית-הספר. את התכנית אני מפעילה יחד עם מחנך הכיתה. אני

נכנסת לכיתה אך ורק עם המחנך, מתוך הנחה שהמחנך יעבור יחד עם התלמידים על כל

התהליך. נוכחתי לדעת כי נוצר קשר בלתי רגיל בין המחנך לבין הכיתה. בפעמים

הראשונות שמתי-לב שחלק מהמורים, בעיקר המבוגרים ובעלי החנוך האירופאי, מגלים

מבוכה בבואם להציג את הנושא. הם עוברים את התהליך יחד עם התלמיד, ובסופו של

התהליך נוצר קשר בלתי רגיל בינם לבין הכיתה. המחנכים מעורבים, הם מביאים מובאות

מן המקורות.

לפני שהפעלתי את התכנית בביה"ס, נהגו להביא מומחה מבחוץ. המומחה היה מרצה,

מעביר את הצד האנפורמטיבי והולך. הוא לא היה מתייחס לצד הרגשי של התלמידים.

לעומת זאת, במסגרת התכנית שאני מפעילה בביה"ס, אני מפעילה גם את התלמידים ויוצרת

קשר בינם לבין עצמם ובינם לביני. תלמידים פונים אלי עם בעיות אישיות. אני חושבת

שאין תכנית היכולה לתרום לחיזוק הקשר הבין-אישי כמו תכנית זו.

מי איתן;

האם הם פונים אליך או אל המחנכת?

די אמיד;

יש כאלה שפונים אל המחנכת שלהם ויש כאלה שפונים אלי. תלמידים שואלים על

האיידס. לפני שנה היתה היסטריה מסביב לנושא, כאשר הופרחו שמועות שאפשר להידבק

במחלה גם אצל רופא השיניים וגם בשירותים.



היו"ר נ' רז;

נמצא אתנו התלמיד בז מור, ואני מציע שנשמע על מה שנעשה בתחום זה בכיתתו,

אך קודם לכן נשמע את דבריו נציג ועד ההורים הארצי.

ר' גיא!

במסגרת ארגון ההורים הארצי, אנו מהווים את אתת הכתובות לטיפול בנושא. אני

מוכרח להודות כי אם אכן נעשית פעולה בתחום זה, כנראה שנעשה מעט מאד. אם תבדקו את

השאלות שמפנים ילדים אל ה- HOT LINE שלנו, תראו שהילדים לא יודעים כלום. ילדה בת

16 שואלת, האם יום לאחר שקיימה יחסי מין עם חברה, היא יכולה לדעת אם היא בהריון

או לא, אפשר להבין שאינה יודעת כלום. מה שמעניין יותר הוא, שהם פוחדים לשאול את

סביבתם הקרובה, מחשש של סטיגמה או מתוך בושה. מסיבה זו הם פונים ל-HOT LINE

שאינו מחייב אותם להחשף ומספק להם תשובה לשאלתם.

לאור הקיצוצים בשעות ההוראה, איני מאמין שהמצב ישתפר בשנה-שנתיים הקרובות.

איני מאמין שניתן יהיה להקדיש שעות למוד לחנוך המיני. אנו צריכים לזכור כי עדיין

לא נטלנו מן ההורים את הזכות לחנך את ילדיהם, ואני מציע שיבדקו כיצד ניתן לחנך

את ההורים כך שיוכלו להעביר את הנושא לילדיהם. כך ייתסכו ממערכת החנוך תקציבים

שניתן יהיה להפנות לתחומים אתרים כמו מוזיקה , חקלאות או הסטוריה. במשרד החנוך

פועלת מחלקה לחנוך מבוגרים. המקום הטוב ביותר לכינוס ההורים הוא בית-הספר. כולם

מגיעים לאסיפת-הורים. אפשר להעביר את המסרים להורים בין כתלי בית-הספר. זו תהיה

הזדמנות להורים לדבר ילדיהם. ישנם ילדים הפונים ל-HOT LINE ואומרים כי האב אינו

רוצה לשמוע אותו, כי הטלוויזיה חשובה לו יותר. אם נפעל באמצעות ההורים, נוכל

להסביר להם עד כמה העלאת הנושא בפני ילדיהם חשובה.

אני תלמיד מטבעון. ההרגשה שלי ושל חברי היא שעדיף שמחנך הוא שיעלה את הנושא

ולא מומחה מבחוץ . כאשר רופא מרצה על הנושא, מתקבל אצל התלמידים הרושם שמין הוא

נושא רפואי והדבר מעורר אצלנו יאוש. אני רוצה לומר כי רוב ההורים בסביבה שממנה

אני בא, מדברים עם ילדיהם על הנושא. הדעה שלתלמידים יש מעט ידע אינה נכונה. לרוב

התלמידים יש יותר ידע מאשר למורים המביאים אלינו את הנושא.

היו"ר ני רז;

האם עד היום, בגיל 14, לא קיבלת דבר בנושא זה?

בי גרינברג;

בכיתה ז' קיבלנו הרצאות של האחות, כלומר נקודת המוצא היתה רפואית ולא

חנוכית.

די רפאלי;

כתנועה חברתית איננו מתיימרים לחנוך בנושא זה. יחד עם זאת, הרגשתנו היא כי

קיימת נטיה להתייחס לנושא מנקודת ראות ביולוגית, תוך עקיפת התחום החברתי. רוב

הילדים בכיתות הנמוכות מניחים כי מין קיים לצרכי "פרו ורבו", וסביר להניח כי זהו

המסר שקלטו מן הסביבה. לחברה נדמה כי היא נותנת לנוער תנוך מיני, אך יש פער בין

מה שהילד יודע למה שהוא מרגיש. אנו מנסים לתת להורים אופציה; אם קשה לא להתמודד

עם הנושא, אם הוא חש שלא בנוח בבואו להעביר את המסר, עדיף שידע כי לא העביר את

המסר ועליו להעביר את הילד אל מקור מוסמך אחר. אנו מקיימים סדנאות המאפשרות

להורים להתלבט ולהגיע למסקנות המתאימות לכל אחד מהם. אנו מבקשים להבטיח כי לא

ישאר חלל ריק, וזאת מבלי לזלזל בבית-הספר ותוך הבאה בחשבון של מקורות מידע

אחרים. אנו עובדים על מודעות ההורים ועל המסרים שהם מעבירים לילדים. איננו

קובעים עבור ההורים מה טוב לומר ומה לא טוב לומר, אלא מה מתאים לכל אחד מהם.



להורים יש חרדות רבות, האם הבן יתפתח כפי שמצפים ממנו, האם הבת תקלוט בצורה

נכונה את המסרים המועברים אליה. אנו מבקשים להפחית חרדות ולגבש תפיסה פחות

מבולבלת. מתוך אותה גישה אנו מעונינים לפנות אל כלל האוכלוסיה. אנו עובדים עם

מיגזר רחב - מושבים, ערים, שכונות וקבוצים. לשם-כך יצרנו מערכת הסברה, למשל

בתחום תכנון המשפחה. ערכנו פרוייקט משותף עם חאגודה לתכנון המשפהה, אשר כלל

הגדרת עמדה וליבון עמדות. אנו סבורים כי ניתן להכין ערכה אשר תגבש את התייחסותם

גם לנושא האיידס.

נ' שני;

ביה"ס הוא ראי החברה. התלמידים קוראים עתונים, אך אין הם מוצאים בהם תשובה

א. האם למחלת האיידס אין תרופה? ב. האם הרופאים יודעים מהי המחלה?

כאשר הם רואים שאדם סולק ממקום עבודתו משום שנתגלה כי הוא חולה באיידס, לא

תעזורנה כל תכניות ההסברה לגבי המחלה. המסר שהם מקבלים הוא שמעמדו של חולה

האיידס במדינת ישראל הוא כמעמדו של המצורע בימי-הביניים. הבעיה היא קודם כל

חברתית, ולכן הטיפול צריך להיות חברתי. אי אפשר לצפות מביה"ס שיפתור את הבעיה,

כאשר הבעיה היא של המדינה כולה.

י' בן-משה;

אחיות בריאות הצבור העובדות בביה"ס שימשו מאז ומתמיד כסוכן נוסף בנושא

החנוך המיני. המדיניות היא כי הן תשתלבנה בצד הרפואי ולא בצד החברתי. תפקידם של

המחנכים בביה"ס הוא לטפל בצד החברתי, והאחיות צריכות לתת את ההשלמה בלבד.

בנושא האיידס, המדיניות היא שהאחיות תשתלבנה בהדרכה אך ורק במקומות בהם

מתעוררת בעיה. הן יכולות לעשות זאת בבתי-הספר התיכוניים, כאשר מדובר על מחלות

מין.

רי לנדאו;

נאמרו כאן דברים הנוגעים להורים. חשוב להדגיש כי ההורים הם המחנכים

חראשונים בתחום המין, בין אם הם מודעים לכך ובין אם אינם מודעים. לכן עלינו

לדאוג יותר להסברה המיועדת להורים. גופים כמו נעמ"ת הם שצריכים לעסוק בתכניות

העשרה להורים. כל השקעה בצעירים היא מחשבה לעתיד, שכן זוהי השקעה גם בדור הבא.

כל תלמיד סמינר ומכללה לחנוך צריך לקבל את החכשרה הבסיסית, אשר תאפשר לו להתייחס

לשאלות בתחום זה. יש מקום להכשיר אח המורים אשר עד היום טרם עברו הכשרה מעין זו.

יש מקום להקים בכל בי"ס צוות אשר יכלול יועצת, אחות, מחנך ואחרים המשוגעים

לנושא, ואלה יהיו אחראים על העברת הנושא בתוך ביה"ס.

באשר לאיידס, יש לי הערה כללית; אני לא חושבת שניתן להוציא את הנושא

מהמיכלול הכללי של החנוך לחיי משפתה. חשוב שהנושא יילמד מתוך גישה חיובית ולא

מתוך גישה שלילית, כאשר ההתרכזות היא באיידס כמחלח הקשורה במין, מחלה המביאה

בעקבותיה למוות. מן הראוי להדגיש את הצד החיובי שבחיי המין.

פרופ' מורג;

כולנו יושבים כאן בגלל בעית האיידס. מה שעורר את נושא החנוך המיני הוא

הבהלה מפני האיידס.

פרופי צי פלטי;

החנוך המיני התחיל שנים רבות קודם.

פרופי מורג;

איני אדווקט לאיידס ואיני מתפרנס ממנו, אך צריך לדעת כי בשנים הקרובות

הבעיה תגבר. עד היום ישנם בארץ כ-2000 אנשים הנושאים בדמם את נגיפי האיידס,



מתוכם אותרו 250. מרביתם אם לא כולם יחלו במחלה, וכל זאת בהנחה שלא תחיינה

הירבקויות נוספות במחלה. העתונות תעסוק בכך בעיקר אס ייפגע אדם המוכר לצבור.

ההסברה בתחום המלחמה באיידס מהווה בעיה בכל העולם. גם האמריקאים מתלבטים בבעיה

זו, כי גם אצלם חסר הבסיס הסוב בתחום החנוך המיני. להסביר מהי מחלת האיידס קל

מאד. את זאת יכול לעשות גם סטודנט לרפואה וגם מורה, אך אסור להסביר את הנושא אם

אין לכך את הבסיס הנכון. האיידס משמעותו מוות בעוד שחנוך מיני הוא ערך חיובי.

אלה שני הפכים, שאסור להזכירם בנשימה אחוז.

השתמשו כאן במונח "מומחים" להסברה בתחום החנוך המיני. איני יודע מיהם

מומחים אלה. הייתי שותף להכנת התכנית של ינון שנקר, ואני תומך בגיוס סטודנטים

לרפואה להסברה בתחום זה, אך הסטודנטים לרפואה אינם מומחים. תלמיד שנה ב' או ג'

אינו יכול להתמודד בשאלות חחנוך המיני, אלא להעביר מסרים יבשים. ייתכן שתהיה לו

קומוניקציה טובה עם הנוער בגלל גילו הצעיר, אך הנושא צריך להיבדק על-ידי מומחים

לחנוך. האיידס צריך להילמד כחלק מהנושא הכללי, במסגרת הפרק העוסק במחלות מין.

ישנן עשרות תכניות הוראה, ואין אני מקטרג או מסנגר על תכנית מסוימת. נקבע

על-ידי משרד החנוך כי במשך השנה תיבדקנה מספר תכניות שונות, אך אף אחד אינו אומר

כי צריך לקבל תכנית מסוימת. אני מבקש לא לאבד את שפיות הדעת בטיפול בנושא. נבחר

את התכנית הטובה מבין כולן, מבלי להרוץ דין מראש באשר לתכנית זו או אחרת.

יי שנקר;

מי שמעביר את התכניות אינם רק סטודנטים לרפואה אלא גם מומחים . ישנם 300

סטודנטים אשר יכולים להכנס לביה"ס רק לאחר שהם מקבלים את אישור משרד החנוך. אנו

שולחים דפי מידע לביה"ס. התכניות המיועדות לבתי-הספר מוכנות וכתובות. הן תוקנו

על-ידי אנשי משרד החנוך, כדי שתתאמנה לתכניתו. המסגרת הניסויית של העברת הנושא

החלה לפעול כבר לפני שנה. גם בהונגריה, בדרום קליפורניה, במדינת ניו-יורק

ובהאיטי מתחילים ליישם את התכנית הישראלית. ארגון הבריאות העולמי גם הוא ממליץ

על התכנית שלנו. אך אצלנו - אין נביא בעירו. משרד החנוך טרם אישר את התכנית.

איני אומר כי התכנית שאנו מציעים צריכה להיות בלעדית.

אשר לשאלה האם אפשר להסתפק בדפי מידע, התשובה היא בוודאי שלא. אם השאלה היא

האם המערכת צריכה להיות צנטרליסטית ולהסתפק אך ורק בחומר שלנו, גם כאן התשובה

היא שלילית. התכנית קיימת מאז חודש מרץ 1987, למרות לבטים קשים ולמרות השנויים

שעברה. דוד פור אמר לי כי התכנית מקובלת על משרד החנוך, אך היום שמעתי מלילי

ברקמן כי קיימות במשרד השגות על התכנית. אני חושב שגם בתחום זה, כמו בתחומים

אחרים, אין אדם אחד הצודק לחלוטין, אך מנהלי בתי-הספר הם היודעים טוב ביותר מה

טוב לתלמידיהם. למרות זאת, משרד החנוך אינו מסייע למנהלים ולמחנכים לקבל את מלוא

האינפורמציה, כדי שיוכלו לבחור במה שמתאים להם, והרי מגמת משרד התנוך היא להגיע

ליתר אוטונומיה.

לאור העדויות שנשמעו כאן, אני מציע להמליץ בפני משרד החנוך לשנות את גישתו

ולאפשר לבתי-חספר לקבל את המידע הנכון תוך התמודדות עם הצורך להפחית את חרדות

התלמידים.

אי בר-גיא;

כמנהלת התכנית לחנוך מני וחיי משפחה בסקטור הממלכתי, אני סבורה כי כדי

להפעיל את התכנית אנו זקוקים למשאבים המתאימים. אני רואה עצמי בעמדת אמרגנית

לנושא החנוך לחיי משפחה והתנוך המיני. אני יודעת שגם אם יעמדו לרשותנו כל

המשאבים, עדיין לא יהיו לנו כל האמצעים לחדור אל לב ההורים והילדים. אני מוכנה

להסכים לכך שבתחום זה יפעל "התנוך האפור". אם ההורים יבקשו את עזרתנו , ניתן להם

אותה. אני סבורה כי יש לאפשר לפרחי רפואה להכנס לבתי-הספר, תוך אינטראקציה עם

התלמידים. אם נאפשר להם זאת, אני סבורה כי בעתיד יהיו גם גניקולוגים יותר

רגישים. אני סבורה כי כל גוף אשר עוסק בנושא בהתנדבות, הוא בעל אמצעים רבים יותר

מאלה העומדים לרשות משרד החנוך, ולכן יש לאפשר להם לפעול. מה שחסר לי כאן הוא

ייצוג למיגזר הערבי, שהוא חלק ממערכת החנוך בארץ.



פרופ' צ' פלטי;

אני עוסק בנושא זה מאז 1962/63, כאשר התחלתי לעסוק ברפואת נשים, הרבה לפני

שמחלת האיידס חדרה לתודעתנו. אני מודע לכך שמאז ועד היום חלה מטמורפוזה גדולה

בגישה לנו. כאשר היינו צעירים, דובר על חנוך מיני בלבד, היום מדובר על חנוך לחיי

משפחה. כלומר קיימת הרחבה של הנושא. אם תחשבו על-כך, הרי שאין מדובר רק בחנוך

לחיי משפחה אלא בחנוך לוזיים ביחד. בוועדת החוקה, חוק ומשפט, דנו אתמול בשאלת

הגיל התחתון בו יינתן היתר לקיום חיי מין.

אני ערים לכך שגם תלמידי תיכון חיים היום ביחד. עוד לפני שאנשים מקימים את

המסגרת המשפחתית, הם חיים ביחד. אנו מכירים את תופעת החיים ביחד של בני אותו

המין, גברים ונשים. ישנם גם כאלה החיים כקבוצה מינית. יכול להיות שמישהו יאמר

כי החנוך המיני שקיבלו היה גרוע, אך אין זה תפקידי לשפוט בשאלה זו. השאלה היא

כיצד אנו יכולים להכין את הנושא שלנו למסגרת החיים המשותפים, ובתחום זה אנו

לוקים בחסר. אם תבדקו כמה שעות מקדישה מערכת החנוך ללמודי הביולוגיה או ללמודי

המתמטיקה, לעומת מספר השעות המוקדשות לחנוך מיני, תראו עד כמה הנושא אינו זוכה

אצלנו לעדיפות המתאימה. אני סבור כי אנו מקדישים היום לתהום החיזור עד למגע

המיני מעבר לכל פרופורציה, בהשוואה לתחום הרחב של הקשרים הבין-אישיים. אני חושב

שמשרד ההנוך זקוק לאומץ, כדי להרחיב את ההוראה בתחום החנוך המיני על השבון

תחומים אחרים. הבעיה אינה תקציבית אלא הדגשים אחרים.

זי מלכיאל;

גם בשעורי ספרות ותנ"ך מתייחסים לתחום הקשרים הבין-אישיים.

פרופ' צי פלטי;

עבורי התנאי הבסיסי הוא שהפרטנר שלך שווה לך וזכויותיו שוות לשלך. אני שומע

גם מבני וגם מאחרים כי זהו מסר שאינו מודגש דיו. המסר שמעביר ביה"ס הוא יותר

מקצועי ופחות חנוכי.

צריך להעביר את הטיפול בנושא מהמישור הקוגניטיבי למישור האפקטיבי.

פרופ' צי פלטי;

דרוש לשם-כך אומץ נפשי. מה יזכרו התלמידים מכל שעורי הטבע שלהם? מדוע

להשקיעכה מעט בנושא הקשור בחיים המשותפים של כל אחד מחתלמידים עם בן זוגו

ובגידול ילדיו? אני קורא לכך הכנה לחיים ביחד ולא רק חנוך מיני. כמקצוען, אני

נקרא לא פעם להרצות בבתי-ספר. אני נהנה מעצם העברת המסר החנוכי. אני סבור כי

במערכת המידע שלנו, אין לנו ברירה אלא להשתמש במומחים. כאשר אנו רוצים להבין

משהו הקשור למחלות זהומיות ווירוסים, אנו מזמינים את פרופסור מורג. גם אנו,

העוסקים ברפואת נשים, צריך לעכל את המידע שלו. כך גם בתחום החנוך המיני

בבתי-הספר.

אין לי ספק שרק מחנך שהוא דמות חנוכית, יוכל להיות כותל מערבי ולענות על

שאלות התלמידים. הרבה מורים אינם מסוגלים להתמודד עם הנושא וחוששים ממנו. גבי

גריזים אמרה כי בשלב מסוים, בכיתות א'-ג', התלמידים חושפים עצמם יותר מדי. אני

סבור כי אין חשיפה רבה מדי. ככל שהתלמיד נחשף יותר, כך הוא יכול לקלוט יותר.

כיו"ר האגודה לתכנון המשפחה. אני מבקש להעלות לדיון משותף עם משרד החנוך את

נושא חיי המשפחה והחיים במשותף. במסגרת האגודה אנו חשים כי הנושא אינו זוכה

לתשומת-הלב המגיעה לו. בשם האגודה אני רוצה להודות ליו"ר הוועדה וחברי ועדת

החנוך והתרבות. אין לי ספק שלעצם העלאת הנושא בוועדה יהיו פירות חיוביים.



א' ולדמן;

למדתי מכל מה ששמעתי כאן. אני מסכים עם הגדרתו של פרופסור פלטי, שהנושא הוא

חנוך לחיי משפחה, אשר כולל גם את התנוך המיני. יש הכרח לעסוק בכך גם בתהום החנוך

הממלכתי דעתי, שמשום שזהו נושא קיומי. בתחום זה המורים זקוקים להדרכה לא פחות

מאשר בתחומים האחרים. אני מסכים לדעה האומרת כי המלאכה צריכה להיעשות על-ידי

מחנכים שיש להם קשר קרוב עם תלמידיהם. גם רוני שטרקשהל אמר כי הידע חשוב, אך

צריך לשקף גם את הצדדים הערכיים והמוסריים. צריך לשלב את הצד הפיזי, רפואי, נפשי

וערכי. אי אפשר לחנך תוך התייחסות רק לצד אחד של האדם אלא אל האדם כשלמותו - אל

גופו, נשמתו, שכלו ורגשותיו. יש חשיבות רבה לכך שבנושא זה יעסקו גם ההורים.

אני מסכים עם דבריו של נציג ועד ההורים, כי הדרך הטובה ביותר להבטיח את

חנוכם הנכון של ההורים היא באמצעות בית-הספר. הדברים נעשים במידה מסוימת, אך

זוהי רק טיפה בים. אני חושב שההורים ישמחו על . אני חושב שההורים ישמתו על כל

מגע וקשר איתם בענין זה. יש להם תחושה של תסכול וחוסר יכולת להתמודד עם בעיות.

לכן יש לתת להם את ההדרכה המתאימה. הנושא צריך לקבל את ההכרה ולהיות מטופל

במסגרת החנוך לחיי משפחה. גם ביהדות נושא זה תופס מקום מרכזי.

היו"ר ני רז;

שתי הישיבות בהן עסקנו בנושא היו מקיפות, והוצגו בהן דעות שונות. האיידס

אינו הנושא המרכזי בישיבותינו. הנושא עלה בתיזמון זהה ליוזמתו של ינון שנקר

בנושא החנוך המיני, ולכן שילבנו בין שני הנושאים. מיקדנו את הדיון גם בסיכון

הבריאותי הנובע מן האיידס, אך אין זה שייך לכבוד ההדדי ולנושאים אחרים הקשורים

בחיי משפחה.

משרד החנוך פירסם במאי 1987 תכנית המפרטת את הנעשה בתחום החנוך המיני.

התכנית כוללת ארבעה מעגלים, שאחד מהם הוא גני הילדים. על-פי התכנית, כל ילד

מכיתה אי עד כיתה וי יקבל 2ו שעות בנושא זה. התכנית של משרד החנוך מובאת בחוזר

מנכ"ל כתכנית מחייבת, עם אפשרות להדגשים שונים. אני מבין שגם משרד החנוך שותף

להתיעצויות, הבעיה היא הביצוע והשאלה היא מי צריך לעשות זאת. כשם שבצבא המפקד

הוא המחנך, והוא נעזר בקצין חנוך, כך גם כאן המהנך צריך להיות האחראי והוא צריך

להסתייע במומחה. זהו חלק מהחנוך בכללו ואינו מקצוע נפרד. השאלה היא מה נותנים,

מתי וכיצד. זה צריך להיות מפגש גלוי לב, אשר יתגבר על עכבות. פעם דיברנו על

בעיות גיל ההתבגרות, וחשוב שהמחנכים יקדישו תשומת-לב לנושא בתוך כיתותיהם.

השאלה היא גם באיזו מידה עוסקות בכך תנועות הנוער.

ר' שטרקשהל;

ישנה תכנית שהוכנה על-ידי אגף הנוער, אך היא לא הופעלה בגלל בעיות כספיות,

אני מודאג מדבריה של רות פסטרנק על-כך שיש תכניות שאינן מבוצעות.

אשר להכשרת ההורים, על-פי התרשמותי בתי-הספר להורים, אשר ליד בתי-הספר,

הולכים ומתרבים. אני מוצא גם על לוח המודעות בקבוצי מודעות על פעילויותיו של

ביה"ס האזורי להורים. זה נראה לי מכשיר נהדר להעברת המסר אל ההורים. לא שמענו

בישיבות אלו דבר על מה שקורה בתחום זה במסגרת החנוך הערבי.

י' שנקר;

התכניות שלנו להסברת האיידס תורגמו גם לערבית, והן עומדות להיות מודפסות

ומופצות.



היו"ר נ' רז;

היתה בקשה להקים מוסד משותף לאגודה לחנוך ולאגודה לתכנון המשפהה. אליהם

הייתי מוסיף גורמים מרכזיים נוספים כמו נעמ"ת וועד ההורים הארצי. צריך להקים את

הפורום אשר יפתח את החנוך לחיי משפחה על כל ההיבטים שלו. אני מקווה כי כתוצאה

מהההלטה המעשית הזו נוכל לקדם את הנושא.

אני מודה לכולכם.

(הישיבה ננעלה בשעה 11.40)