הכנסת האחת עשרה

מושב רביעי



נוסח לא מתוקן



פרוטרקול מס' 253

מישיבת ועדת החיבור והתרבות

שהתקיימה ביום ד'. כ"ח בתשרי , התשמ"ח, 21.10.87, שעה 00;09

נכחו: חברי הוועדה;

נ. רז - היו"ר

מ. דראוושה

א. ולדמן

א. סרטני

ב. שליטא

א. בריק, נ. ננר - מטרד החינוך והתרבות

ח. פלץ - מטרד האוצר

נ. כהן, ד. גלבוע - מטרד הבריאות

צ. בן-זימרה, י. קנדל, נ. מימון, ט. פרקט -

מטרד העבודה והרווחה

ד. לחמן-מסר - מטרד המשפטים

י. בראור, א. קהאן, נ, טפירא, ס, כהן,

מ. גורצ'ין, ד. גפני - ועד ההורים טל החינוך

המיוחד

י. קדמן - המועצה לשלום הילד

י. בוטון - יועץ מטפטי לוועדה

מזכירת הוועדה;

ד. פלר

רשמה - ש. לחוביצקי

סדר היום;

הצעות לסדר היום.

חוק החינוך המיוחד.



הצעות לסדר היום

אבי מתכבד לפתוח את היטיבה,

היום נעסוק בנושא מאד חשוב -

חוק החיבור המיוחד, לפבי שאתחיל את הדיון בנושא שעל סדד יומבו בתחיל בשאילתות

של חברי הוועדה. אם אין לחברת הכבסת סרטני שאילתות הרי לי יש כמה שאילתות,

שאבי מעוביין לשאול אותן דווקא בקול רם.

ראשית, האם משרד החיבור מודע למה

שקורה במוסד לחיבור מיוחד, טוקייר, בפרדס-חבה. ביקרתי שם לפבי שבוע וחצי,

והמוסד היה תלוי בין הצריפים לבין הרחוב, לא כדאי להעסיקכם בפרטים אר מה

שקורה שם זה דבר מאד משובה. אבי רוצה לדעת האם המוסד בפתח ואם לא מה עושה

משרד החיבור כדי שייפתח מוסד זה המטפל ב-100 ילדים הזקוקים לחיבור מיוחד?

זה עבין שמסתובב בין משרד החיבור, משרד העבודה והרווחה, המועצה המקומית

פרדס חבה, מיבהל מקרקעי ישראל והממובה על המחוז מסעם משרד הפבים, אפילו גאון

יכול ללכת לאיבוד בין הרשויות האלה, בקיצור אבי שואל מה עושה משרד החיבור

בעבין הזה,

דבר שבי - בדיון שהתקיים בכבסת

בחודש יולי 1987 על בוטא מעורבות הורים הבטיח שר החיבור שמיד עם פתיחת שבת

הלימודים תתפרסם חוברת מטעם משרד החיבור, שבה יהיו הבחיות ותידרור לאופבים

ולדרכים שבהם תתממש ותתבצע מעורבות הורים, אבי לא ראיתי שום חוברת כזאת

ושואלים אותי אבשים ממקומות שובים מה עם התדריר הזה.

דבר שלישי - אבו כאן בוועדה בזקקבר

בשבה שעברה כמה פעמים לשאלה טל מבחבי איבטליגבציה שבעשים בבתי ספר והתוצאות

שלהם איבן מגיעות לידיעת ההורים. יש פה עבין שהוא בלתי-תקין מבחיבה משפטית

וחוקית אפילו שמעלימים מההורים או לא מוסרים להורים את תוצאות מבחני

האיבטליגבציה של ילדיהם. בבוטא זה התעסקה פה כמה פעמים חברת הכבסת שולמית

אלובי, היא פבתה בעבין זה לבג"ץ ואחר-כך יצא חוזר מנכ"ל שאוסר את הצורה הזאת

של עשיית מבחבי האיבטליגבציה. בקיצור הבושא הוא מבחבי איבטליגבציה בבתי הספר

בביגוד להוראת המנכ"ל ופסיקת הבג"ץ ומבחבים אלה במשכים. אם אתם רוצים לברר

הרי בבית ספר רשפון הרצליה למשל בערכו המבחבים,

במסר לי טהמבחבים בערכים גם באופקים,

יכול להיות שיש מקומות בוספים.

העבין הטליטי לא כל-כך נוגע למשרד

החיבור והתרבות, אבל הייתי רוצה להגיד לר, חברת הכבסת סרטבי שבוער מפ"ם עושה

דברים טלא ייעשו בבתי ספר ומוציא כרוזים, אלה כרוזים שמתאימים לכר ולא למפ"ם.

יש לי את כל החומר, אבי לא בעד הבדשא,

אם כר, אבא לטיפולר.

עד כאן השאילתות שלי ועתה ניגש

לדיון בבושא שעל סדר היום.



חוק החינוך המיוחד

אתם יודעים שהצעת החוק הזאת עברה

בכנסת קריאה טרומית והדיון באן הוא אפילו

עדיין לא דיון בקריאה הראשונה. חלק מכם ודאי ותיק במערכת הפרוצדורות האלה ויודע

שלפעמים מקריאה טרומית לקריאה ראשונה הענין נמשך חרבה מאד זמן ולפעמים לא.

אני מקווה שלחוק הזה יקרה דווקא המקרה השני. מכל מקום, אנחנו צריכים להכין את

הצעת החוק הזאת לקריאה ראשונה ולכך נועדה ישיבה זו. אנחנו נקיים ישיבות כפי

שיידרש כדי לקדם את הענין. חלק מהישיבות תהיינה בהרכב משתתפים שונה, הכל לפי

הענין והנושא,

למעשה חברת הכנסת סרטני ניסתה להעביר

כבר בטנה שעברה את הצעת החוק הזאת בקריאה טרומית והענין נדחה בעצם על-ידי

שר החינוך ומשרד החינוך בגלל אילוצים או מצבים תקציביים ולא מסיבה של התנגדות

עניינית. הצעת חיק כזאת פירושה כספים, הארכת הטיפול בחינוך המיוחד, תקנים

מוגדרים וחוקיים לדיור, למבנים ועוד דברים שונים. צוות העובדים חייב להיות

דווקא ברמה כזאת וכזאת. אם כן, יש כל מיני דברים שהם תנאים אלמנטריים לקיום

החוק הזה כהלכתו, לפני הפגרה, במושב הקיז של הכנסת הזאת, לאחר טיפול מואץ

של חברת הכנסת סרטני במשרד החינוך ועם שר החינוך המשרד הסיר את התנגדותו

להגשת הצעת החוק הזאת ואני מקווה שגם בקידום הביצוע בעתיד כך יתייחסו לנושא.

אני מפרט את הדברים האלה פשוט בשביל לתאר את הענין של הטיפול. אנחנו באמת עומדים

ברגע זה בנקודה חשובה שממנה תבוא אולי ההתחלה למימוש הענין.

אני רוצה לבקש מחברת הכנסת סרטני להציג

את הצעת החוק.

פרופ' זקס שהיה אמור להיות אתנו פה

מסר לי לפני תחילת הישיבה שהוא זומן לבדיקות בבית חולים והוא מתנצל שהוא לא

יכול להשתתף בדיון. אני מצטער על כך שהוא לא משתתף בדיון. בשמכם אנחנו מאחלים

לו בדיקות ותוצאות טובות.

א. סרטני; אני שמחה שהגענו לשלב הזה אם כי ברור

לי שהדרך עוד ארוכה לפנינו. אני באמת

מקווה שלטובתם של ילדים רבים ומשפחות רבות נגיע לאיזושהי תוצאה חיובית בתחום

הזה ובנושא הזה, משום שנדמה לי שאי-אפשר יותר להמשיך ולהתעלם מהבעיות המאד

משמעותיות שבעצם חורצות גורלות ולא לנסות לתת תשובה הולמת.

אפתח באיזושהי פתיחה מאד כללית כי אני

מבינה שהיום בעצם נשמע יותר את ההתייחסות הכוללת יותר גם של המשרדים וגם של

הנציגים האחרים שנמצאים כאן ונראה אחר-כך כיצד להמשיך את ההתייחסרת.

ראשית, למה חוק7 - השאלה הזאת נשאלה. האמת היא שגם לאלה ששאלו למה חוק תוך

נכון שהחוק היה צריך בעצם להיות לפני שנים רבות ושנים

רבות אנחנו זקוקים לחוק הזה, אבל לא הגענו אליו מסיבות שונות, גם מפני שהיו

קטעי חוקים בתחומים שנוגעים. אבל מה שקיים,בחוק החינוך למשל, לגבי חינוך מיוחד

זה בעצם אפס קצהו וזה משהו שבכלל לא מתייחס התייחסות כוללת ולא נותן תשובה

כוללת לבעיה. חוק המפגר, עד כמה שאני מכירה אותו, גם כן לא מתייחס לצד החינוכי

לימודי שהוא כל-כך חשוב ולא נותן את התשובות.

בתקופה האחרונה אנחנו עדים שיש עליה

עצומה במודעות של הציבור בכלל, של הורים, של אנשים העוסקים בתחום הזה, לכך

שילד חריג הוא לא ילד שנחרץ גורלו מיום לידתו ואפשר לעזור לו ואפשר לקדם אותו.

אנחנו עדים לכך שבמדינות שונות חוקק בעשור האחרון בערך חוק החינוך המיוחד,

לדוגמא בארצות הברית ובארצות שונות באירופה, כאשר שם האחריות נופלת על משרד

החינוך אבל קיימת מחוייבות של המשרדים האחרים בתחומים השונים והעובדה הזאת

נתנה דחיפה מאד משמעותית לטיפול בילד המפגר ובילדים הפגועים וסייעה להשתלבותם

בחברה באופן משמעותי ביותר.



יט לי על כר חימר ממדינות טובות

ומאד מעניין לראות את זה. אנחנו מדברים לא רק על הארצות הסקנדינביות

אלא גם על צדפת, אנגליה וארצות הברית כפי טאמרתי. פירוט הדבר טהעולם הנאור

הגיע לאיזה שהן מסקנות בתהום הזה ועטה צעד מאד גדול קדימה. אני לא חוטבת

שאנחנו יכולים להרטות לעצמנו - ואנחנו רואים עצמנו כמדינה נאורה - להישאר

היכן טהוא מאחור בתחום הזה, אני לא חוטבת טאיזוטהי דחיה או מחטבה טאולי פעם

תיתן תטובה מספקת, בינתיים הבעיות לוחצות מאד,

אם טואלים למה חוק חינוך, אני יודעת

שעולה השאלה למה זה צריך להיות קטור דווקא בחינוך ולמה דווקא במשרד החינוך,

כל ילדי יטראל נכללים בחוק החינוך בארץ, באשר הם, ללא הבדל ולא מסווגים אותם

מראש ואומרים אלה נכללים בחוק החינוך ואחרים לא. כל הילדים עד גיל 18 נכללים

בחוק החינוך ובאופן כללי מצויים בטיפולו של מטרד החינוך, לכן אני חוטבת שהדבר

הטבעי והנכון ביותר הוא טמטרד החינוך יהיה המטרד האחראי, כאשר מטרד הבריאות

משרד העבודה והרווחה והרשויות המקומיות כל אחד צריך לתפוש את מקומו ולקחת על

עצמו או שתוטל עליו האחריות בתחום שנוגע לו. כמובן שהדברים בהקשר הזה צריכים

להיות מוסדרים וגם בשביל כך נחוץ חוק, צריך להיות ברור מה מוטל על כל משרד,

אם אנחנו מדברים, לדוגמא, על התחום

של משרד הבריאות ועל כל הנושא הפרה-רפואי, אני רוצה לומר שרק לאחרונה נפגשתי

עם מנהל בית החולים בעמק, במקום מגורי, ושוחחתי אתו על נושאים שונים אך גם

על הנושא הזה, דיברנו על נושא הפרה-רפואיים והוא אמר לי: מה דעתך, כמה עובדים

את חושבת טיט במערכת החינוך בעמק? ובית החולים הזה מקיף יותר מאטר את עמק

כמה עובדים פרה-רפואיים יש בתחום החינוך, לא במרפאה,

אני מניחה שיש לפחות שלושה עובדים, ותשובתו היתה: יט עובדת

אחת בחצי משרה, ורבותי, לא צריך יותר מזה.

בכמה תלמידים אותה עובדת מטפלת?

היא עובדת במדכז שנפתח בבית שאן לאחרונה,

הציבו אותה שם. יתר הילדים נוסעים

לחפש טיפול, חלק מהילדים לא מקבלים טיפול והדבדים אמורים בעיקר לתחום טל

המגזר הערבי שגם בו נתקלתי בדברים מאד קשים, ילדים אחרים מרחיקים לנסוע,

ילדה מהקיבוץ שלי, למשל, נוסעת יום יום לחיפה, זאת אומרת שיש בכלל מצב שאין

תשובות לצרכים,

לא ארחיב כי אנחנו יכולים לספר הרבה

מאד סיפורים בנושא הזה טהוא נושא כאוב ואין ספק שצריך לתת לו תשובה. היתה לי

שיחה עם שרת הבריאות והיא אמרה לי שהולכים לבדוק את זה,

בשיחה שהיתה לי עם דובר המשרד ביקשתי

מספרים והוא אמר לי 'תקבלי, אין לי כרגע, אבל תדעי לך שיט מעט מאד', זו היתה

התטובה טלו, אנחנו יודעים טהתחום הזה הוא תחום מאד בעייתי, בשיחה שהיתה לי עם

פרופ' זקס הוא נקב במספרים מאד כבדים של מחסור של מאות עובדים,

אין ספק שצריך להסדיר את המחוייבות

טל הרשות המקומית ואין ספק שצריך לבחון מה הכלים של הרשויות המקומיות. הרשות

המקומית היא רשות שיט לה חלק נכבד בנוטא גם היום ובוודאי טגם בעתיד צריכה להיות

טותפות פעילה של הרשות בטיפול בנוטא,



לגבי רוח החרק - החוק צריך לתת

תטרבה כוללת לבעיות עם התייחסות לתחומים המוגדרים שצריכים להיות מעוגנים בחוק,

כאשר אחר-כך את הדברים הספציפיים צריך לעגן בתקנות. יחד עם זאת, אני חושבת

שבחוק הזה כן צריר להיכלל הנושא הזה של ועדות השמה, ועדות ערר וכדומה,

מעמד ההורים ואיפה הם בתוך כל הענין. צריכה להיות התייחסות לשאלה מה מעמדם

החוקי של ההורים כי אנחנו יודעים שיש מקומות שונים ויש התנהגות שונה של

מוסדות שונים, אבל יש מקרים שההורים נתפשים כגורם שהוא גורם מפריע, גורם

שלא צריך לשתף אותו ואין מחוייבות כלפיו, מצד שני, כמובן שאי-אפשר להגיע למצב

שההורים יהיו הגורם המכתיב הבלעדי להתנהגות של המוסדות. לדברים האלה צריר

להתייחס בחוק. ישנו הנושא טל המצב הפיזי של המוסדות ועד איזה רמה הענין צריך

להיות. היושב-ראש שאל בתחילת הישיבה שאלה לגבי מוסד מסויים. אני הייתי בתל-אביב

במוסד שניסו לנעול בפני את הדלת כי קיבלו הוראה לא לתת לאף אחד להיכנס. אמרתי

למנהלת שאני חברת כנסת וכי היא לא יכולה למנוע בעדי ביקור במוסד. אני רוצה לומר

לכם שהמראה היה קשה מנשוא. פנו אלי בהקשר לבית ספר נוסף, שהוא עתיק יומין,

בו הדלתות נעקרות עם המשקופים ביחד. יש איזה שהם דברים שבכלל לא צריכים להיות

במערכת החינוך, אבל אני הושבת שבפרט כשמדובר בילדים כאלה הדברים האלה מוכרחים

להיות בטוחים.

ישבו גם הנושא של המוסדות השונים.

אני חושבת שאם תהיה רשות שתקיף יותר את מה שקורה - תהיה לה אפשרות גם לייעל

גם לבטל וגם להוסיף על פי הצורך, היום עם כל עבודתם הברוכה מאד של כל הארגונים -

והיא באמת ברוכה - הדברים מתנהלים כפי שהם מתנהלים; כאשר כל ארגון עובד לעצמו

הוא שומר על אחוזתו ולא כל-כך מוכן לוותר על שליטה. גם פה ישנה איזושהי בעיה

וכאשר נדבר על נושא העלות אני חושבת שיש לענין הזה מקום חשוב בבחינת כל הנושא.

ישנו הנושא של חלוקת העובדים. גם פה,

עם כל המחסור יש גם בזבוז וזה שוב בגלל מצב של חוסר שליטה מרכזית על כל מה

שקורה. צריכה להיות בחינה של הדברים. לי אין ספק שמשרד החינוך יצטרך להעמיד

איזה צוות רציני שיעסוק בנושא, וזה אמור מעבר לצוות שקיים ואולי עם איזושהי תוספת,

כרגע אינני יודעת, אבל הוא יצטרך לחשוב על הנושא. ייתכן שצריכה להיות איזושהי

ועדה משולבת של כל המשרדים, של שלושת המשרדים,כדי להבין קודם כל את המפה.

ישנו הנושא של כל המסגרות החינוכיות

הפועלות על פי תחום הפגיעה. ברוח החוק נכתב שההצעה היא שיהיו שנות חניכות עד

גיל 21; משהו כמו יום חינוך ארוך. כשאנחנו מכניסים את זה לרוח החוק - יכול

להיות שזה לא שלם וצריך להכניס איזה שהם סייגים. כמובן שפה לא צריך להיות מדובר

על 58 אלף ילדים. ישנם תחומים מסויימים שבהם הדבר הזה הוא מחוייב המציאות, מיידית,

כי בהם בלי מסגרת המשך עד גיל 21 בעצם החינוך של אותם ילדים, היכולת שלהם להתקדם

והאפשרות שלהם להשתלב בחברה נקטעים, וזאת כאשר אפשר עוד לעזור להם ולהוסיף להם.

אך יש תחומי פגיעה בהם הדבר לא הכרחי. יש מוסדות לחינוך מיוחד בתחומים שונים

שמהם ילדים גם מגיעים לצבא ואלה ודאי לא זקוקים למסגרת הזאת, הרי אנחנו מדברים

על חינוך מיוחד שקולט את כל החריגות, גם את הנושא של יום חינוך ארוך. טוב היה

אם היה יום חינוך ארוך לכל ילדי ישראל, אבל אנחנו יודעים שאנחנו חיים במציאות

מסויימת. יש מוסדות מסויימים ובתי ספר מסויימים שבהם זה פשוט בלתי-אפשרי בלי

יום חינוך ארוך, כי אם שולחים את אותם ילדים בשעה 12 הביתה הרי נשאר להם לבלות

חלק גדול מהיממה במסגרת של המשפחה או במקומות אחרים. חלק מההורים מוצאים פתרון

לענין אך חלק גדול לא מוצאים פתרון לענין. לכן צריך לבדוק את הענין הזה, צריך

להגדירו וצריך תמיד לראות מה אנחנו עושים כאשר המטרה היא שילוב החריג בחברה

בצורה הטובה ביותר, צריכה להיות בחינה של הכלים המתאימים ביותר שיסייעו לילד

החריג להשתלב בחברה בצורה המכסימלית,



אני חושבת שזוהי חובה בסיסית של

המערכת כלפי חלק כל-כך גדול של אוכלוסיית הילדים שלנו שהם חלק מהחברה

ואי-אפשר להתעלם מכך. אני מקבלת הרבה מכתבים ופניות בקשר לבעיה של מסגרות

המשך. אני מקבלת פניות של הורים בקשר לזה שמכניסים ילדים לבתי ספר פסיכיאטרים

בגלל שאין לאן להכניסם והזעקה היא זעקה נוראה,

לא אכנס כאן לפירוט של סוגי הפגיעה,

כמו אותיסטים למשל, ומה התשובות שיש לנו, וסוגי פגיעה אחרים.

את דברי הפתיחה שלי אני רוצה לסיים

בנושא של בחינת העלות. אני מוכרחה לומר שאיפה שהוא, ולא אישית, אבל הרגשתי

ממש נפגעת בשל הנושא כאשר ביקשתי לקיים פגישה אצל שר האוצר. ישבתי לפני הישיבה

עם עובדים מהמשרדים, עם הרפרנט למשרד החינוך, ושאלתי אם אזכה לתמיכה מצד משרד

לא, זה עולה בסכומים של הרבה מליונים, נאמר לי לא

וננקב סכום אדיר. אם עם זה באים לשר האוצר ולשר החינוך בוודאי שאי-אפשר

לזכרת בתמיכה. היה כאן איזה נסיון לקחת ולהכפיל ער גיל 21 ב-58 אלף, אי את

יום חינוך ארוך וכוי, ואני לא יודעת איך בדיוק נעשה התחשיב. מכל מקום, התחשיב

לא נעשה עם המשרדים. אני מקווה שנזכה גם מהצד של משרד האוצר במידת ההבנה

המירבית ובנסיון למצוא פתרון משותף. שר האוצר אמר לי בשיחה שקיימתי אתו שהוא

לא סוגר את הדלת, הוא רוצה לראות מה המשרדים יעמידו לרשות הנושא, כיצד הדברים

יתחילו להתארגן ואז נדבר.

אני בהחלט חושבת שצריך לקחת בחשבון את

המצב התקציבי, צריך לבחון את הצרכים וצריך לבחון את ההצעות כיצד אפשר להיכנס

לנושא גם בשלבים. ישנם דברים שלא מהווים בעיה תקציבית אלא בעיה יותר ארגונית.

ברור שצריך להיכנס לנושא לאט לאט. ברור שלא מחילים חוק, בפרט לא חוק כזה,

בבום אחד כשיש תוך יום אחד חוק כזה החל על כל הארץ. בוודאי שזה לא יקרה

ולא יכול לקרות ואני חושבת שתוך כדי הכנת החוק צריך גם להכין את השלבים

ולראות מה הם הדברים החשובים לביצוע באופן מיידי. צריך לבחון מה הם הצרכים

המיידיים מבחינה כספית ומה הם הדברים שאפשר לדחות אותם ולעשותם בטווח ארוך

יותר ואולי להכין תכנית למספר שנים, כשאנחנו מעריכים פחות או יותר שתוך

מספר שנים נגיע לאיזה שהיא שלמות של כל הנושא הזה. זה מה שיש לי לומר בפתיחה.

היו"ר נ. רז; תודה רבה. לגבי המשך הדיון - יכול

להיות שחלק מכם מכיר את כל המפה,

מי אחראי למה, כמה מוסדות יש, כמה ילדים, כמה מטפלים, עלויות, תקציבים שעומדים

לרשות הנושא החשוב הזה וכיוצא בזה. אבל יכול להיות שרבים מבין היושבים פה

לא מכירים את כל המפה וקיבלתי משאלה מחלק מבין היושבים פה שהנציגים ממשרד

החינוך- ומשרד העבודה והרווחה יאמרו לנו באופן פשטני וראשוני על מה אנחנו

מדברים. אני, למשל, לא מבין את ההפרדה הזאת שבין משרד העבודה והרווחה ומשרד

החינוך. אנחנו רוצים פשוט להבין את זה כדי שכאשר ניכנס אחר-כך לפרטי הפרטים

נדע את המטריה בצורה יותר מפורטת. אנחנו מקדישים היום את הישיבה להיכרות

כללית עם הנושא וחשוב שתמקדו בדבריכם את הדברים העיקריים ומה תהליך התחלת

הענין.

אני רוצה לדווח לחברים שהקמנו בוועדה

ועדת משנה מיוחדת לענין הזה בראשותה של חברת-הכנסת סרטני, הכוללת את חבר-

הכנסת עבד דראוושה ואת הרב ולדמן, שנאותו להיות חברים בוועדה כזאת כדי לטפל

בנושא בצורה יותר אינטבסיבית.



אבי מחזיק בידי דף עם תרשומת

משיחה טהיתה לי עם פרופ' זקס מה- 53.9.86 כלומר לפני כשבה,הוא בא אלי

עם מידע מטריים ואיבי יודע מה מהמידע הזה התרחש ומה לא, בכל אופן הדברים

שפרופ' זקס אמר לי היו אלה: חייבות להיפתח 180 כתות חדשות לחיבור מיוחד

והוא דיבר על 3,000 ילדים, זהוא אמר5 הן לא תיפתחנה, יומיים לפבי פתיחת

שבת הלימודים הודיעו שאין אישור ויש לקבל רק את המקרים החמורים ביותר, אז

נעשתה רשימה טל 1,000 ילדים, יום לפבי פתיחת שבת הלימודים הודיעו על אישור

לפתיחת 37 כתות בלבד ל-400 ילדים וישבה התמרמרות והתרגשות גדולה בקרב ההורים,

אלה היו דברי פרופ' זקס ב-3.9,86. זאת אומרת שמאות ואולי אלפי ילדים שהיו

זקוקים למסגרות האלה בשארו מחוצה להן, זאת מצאתי לבכון לומר לכם,

ברשותך, אבי לא אנסה לפרוש את

היריעה לגבי כל השירותים של משרד

העבודה והרווחה בתחום של החיבור המיוחד. אוכל להצטמצם אך ורק לגבי הנושא

של פיגור שכלי, אותו תחום עליו אבי מופקד, אבל נמצאים פה נציגינו שלאחר

מכן ימשיכו ברצף את ההתייחסות לגבי נוער חריג אחר.

אם אנסה להתייחס למגזר שעליו אני מופקר,

הרי אנחנו עוסקים היום בערר בכ-12 אלף מפגרים שאותם אנחנו מכירים, למעשה

מתור הסטטיסטיקה אנחנו למדים שכיום קיימים במדינת ישראל כ-20 אלף מפגרים,

מתוכם כ-8 אלפים טרם הגיעו אלינו, וזה מסיבות שובות שאולי לא כאן המקום

להיכנס ולפרט אותן. חלק מהסיבות נובעות מכר שעדיין לא איתרנו את כולם ובחלקם

אולי המשפחות מעדיפות להישאר בצורת איבקוגניטו ולא להיחשף. אבל מכל מקום,

כ-12 אלף מפגרים אנחנו מכירים ולהם אנחנו נותנים טיפולים מי בצורה יותר

מכסימליסטית ומי בצורה יותר' פחותה.

כ-5,200 מפגרים נמצאים מסודרים היום

במוסדות פנימיה וכ-3,500 מסודרים במסגרות קהילתיות, היינו; מעונות יום אימוניים

במעונות יום טיפוליים ובמעש"ים, כל השאר, עד12,000, הן למעשה משפחות שיש להן

ילדים מפגרים או לאו דווקא מפגרים - וזה מתפרש על כל הגילים - והם מקבלים

שירותים תומכים באמצעות הרשויות המקומיות השונות,

כמה מתוכם הם ערבים ודרוזים ?

י. קנדל; אני חושב שהמספר הוא פחות או יותר מקביל

בהתאם לפרישה הכללית.

מספר המעונות לערבים הוא מועט.

י. קנדל; הוא מועט, בעיקר בצפון. באמת בתכנון

אנחנו מתכוונים לחזק את הצפון.

אתה אומר שזה כלל המטופלים שלכם, כמה מהם

הם עד גיל חינור?

י. קנדל; אפרט בהמשר, מאחר ואני מדבר כרגע על

תחום של פיגור שכלי, בהגדרה של הטיפול

שלנו אנחנו מדברים למעשה על שני פרמטרים; ראשית, הנושא של האי.קיו, מ-69 ומטה.

שנית, הנושא של התנהגות מסתגלת שהיא מתחת לנורמה המקובלת. זו ההגדרה ושני

הפרמטרים האלה חייבים להיות בד בבד יחד. זו האוכלוסיה שלמעשה מטופלת על ידינו,

כר שיכולה להיות אוכלוסיה שהיא פרללית ולמעשה מטופלת על-ידי משרד החיבור

כי מבחינת ההגדרה היא למעשה כבר יצאה מתחום הפיגור הבינוני והתחום הכבד והעמוק

שבו האגף שלנו מטפל.



אשר לפרישה שלנו, ביחס להצעת החוק הזאת -

הפרישה שלנו היא במסגרת המוסדות הפנימייתיים. כמעט וללא יוצא מן הכלל

קיים היום בכל מוסר פנימייתי בית ספר טלמעטה מופעל על-ירי משרר החינוך והתרבות

במסגרת החיבור המיותר, ברוב המוסרות בתי הספר נמצאים בתוך המוסר עצמו

ובחלק המזערי יותר החניכים יוצאים מהמוסרות החוצה לקהילה ולומרים במסגרת

הקהילה, כאשר בתום לימוריהם הם חוזרים חזרה למוסרות. זוהי התייחסותי לגבי

המוסרות הפבימייתיים.

להערכתי מתוך כ-5,200 כאלפיים נמצאים

במסגרות של בתי הספר.

עכשיו אצבור לצר של שירותי הקהילה.

מעונות היום האימוניים והטיפוליים מחולקים מבחינת האחזקה בינינו לבין

משרר החינוך והתרבות, כשלמעשה כל תחום ההוראה ניתן על-ירי משרר החינוך ,והתרבות

עד לשעה 12 בצהריים ומשעה 12 ועד שעה 3 אנחנו נותנים את כוח העזר, המטפלות,

שנמצאות במקדם וכך נוצר מעין יום לימורים ארוך יותר על-מנת להקל על המשפחה

בכך שהיא לא תצטרך לבוא ולקלוט את הילר כבר מהשעה 12 בצהריים. מבחינת התמיכה

והמשאבים הכספיים הם מחולקים בינינו לבין משרד החינוך והתרבות, כאשר משרר

הבריאות נכנס בזעיר אנפין לחלק מהתחום הפרה-רפואי. אין פה כלל והדברים הם

מאד דיפוזיים.

אני רוצה להזכיר ועדה משותפת שהוקמה

ביוזמתה של שרת הבריאות ואשר מטרתה היתה לנסות להביא לאינטגרציה בין כל

המשררים שעוסקים באוכלוסיה החריגה ולקבוע את המטלות המוטלות על כל משרד ומשרד.

פרופ' נוי מטעם משרד הבריאות ריכז את הוועדה הזאת, היא קיימה מספר ישיבות

והיא הגיעה, פחות או יותר, לעקרונות משותפים, כשסוכם שנציגים של המשררים

הנוגעים בדבר ייכנסו לפירוט של סטנדרטים אשר יחייבו כל משרר ומשרר.

המעונות הטיפוליים מטפלים באוכלוסיה

יותר קטה, באוכלוסיה סיעודית-טיפולית, בשעה שמעונות היום האימוניים מטפלים

בכאלה הסובלים לכאורה בפיגור יותר קל. מוסדות המעש"ים מטפלים ברובם בנערים

או בחורים יותר מבוגרים שכבר לא נכללים בחוק חינוך החובה. למעשה זוהי מסגרת

שיקומית שמעניקה הכשרה ומקצוע, כאשר חלק מטופלים במסגרת המע"ש וחלק מנסים

להוציאם למסגרות טל השוק הפתוח. אלה הן פחות או יותר המסגרות שישנן.

המע"ש הוא מרכז עיסוק שיקומי למבוגרים,

מגילאי 19-18 עד לאותו גיל בו יכולת העבורה הולכת ופגה. לגבי המעש"ים אין לי

בעיה של רמי אחזקה שקיימת בררך כלל לגבי מוסרות פנימיה, אבל קיימת בעיה

של מבנים. המבנים הם בררך כלל מבנים שהרשויות המקומיות אמורות להקים. ;

המבנים הם צרים וחלק מהנערים מצויים בהמתנה כי אין מקום עבורם. במעונות פנימיה,

מאיך, יכול להיות מצב היפוטטי שיש מקומות לקלוט ואין לי פשוט את תקציב הקליטה

מבחינה זאת שהאוצר הגביל אותי. למשל השנה האוצר הגביל אותי ל-200 מקומות בלבר

מתוך כ-1,200 שממתינים לסידור קהילתי. בשירותי קהילה כ-750 חניכים ממתינים

לסידורים ואין לי את האמצעים על-מנת לקלוט אותם.

ע, דראוושה; במקרה כזה שהילרים זקוקים למעונות ולסידור

ולא מוצאים עבורם מקום, פירוש הדבר

שהם נשארים בבתים.



י. קנדל; הם נשארים בבתים ולדאברגי הרב בקרטי

אנחנו יכולים ללכת ולתת את השירותים

התומכים באמצעות לטכרת הרווחה, כדי להעמיד דברים על דיוקם - לגבי השנה האוצר

בא לקראתנו בצורה מאד בכבדה עם מענק טל קרוב ל-5 מליון שקל: זה פתר לי למעטה

סידור טל 500 ילדים במעונות יום, אבל זה היה למעטה אוברדרפט של שנה שעברה

וכיסיתי בסכום הזה את האוברדרפט טל הטנה שעברה. לטנה הקרובה אושרו לי 200

מקומות קליטה נוספים בפנימיה מתוך ה-1200 הממתינים.

ע. דראוושה; אני זוכר שבתחילת טנת הלימודים בשנה

שעברה היו כ-30 ילדים כאלה בנצרת העיר

ובאיזור. בהקשר זה הגשתי טאילתה לכנסת לשר העבודה והרווחה ולא היתה לו תשובה

חיובית והוא אמר שמחוסר תקציב לא נמצא פתרון. לאור דבריך, האם השנה, כאשר קיבלתם

תוספת תקציב, נפתרה הבעיה?

י. קנדל; לגבי אוכלוסיה שזקוקה למעונות יום

אימוניים - הבעיה ברובה הגדול נפתרה

בשנת הכספים הקודמת. לגבי אוכלוסיה שמוגדרת על ידינו כאוכלוסיה טיפולית-

הרבה עדיין ממתינים. בסך הכל הכולל 750 ממתינים לשירותי קהיליה, וזה הרבה מאד,

. ואין לי עדיין שרם פתרון צפוי לקליטתם.

אתה אומר שהמשרד שלכם מטפל בכ-12,000

מתור כ-20 אלף מפגרים בישראל.

אנחנו יוצאים מתוך הנחה שבערך כ-1.8%

מהאוכלוסיה היא אוכלוסיה חריגה, וזה

מבחינה סטטיסטית. מתור זה אוכלוסיית המפגרים מהווה 0.5%. כלומר0.5% מכלל

האוכלוסיה זה כ-20 אלף מפגרים שלפי כל הסטטיסטיקות בעולם אמורים להיות

במדינת יטראל. אני לא אומר שמוכרים לי כ-8,000 מפגרים נוספים, אר זה המספר

לפי הסטטיסטיקות. אני נערר היום בסיוע של הג'וינט לעריכת סקר מקיף ובצורה

כזאת נוכל לדעת מהו בדיוק המצב במדינת יטראל בכל הנוגע לאוכלוסיית המפגרים.

אתה מדבר על פיגור שכלי מוגדר .

: מוגדר לחלוטין.

ערכנו איזו היכרות ראשונית עם המימדים

שאתם עוסקים בהם.

ברשותך, אני מבקש להעלות בעיה סויימת,

מבלי להתייחס ספציפית להצעת החוק

פה מדובד על הגיל 21. לגבי מפגרים - ויש על כך תמימות דעים בין כל אנשי המקצוע,

הן בארץ והן בעולם - לא הגיל הכרובולוגי הוא הקובע את הטיפול בהם ואמנם קורית

לפעמים התעוררות מאוחרת. אמנם לא צריר להושיב בחור כזה בכתה א' וללמדו לכתוב

אבא אמא וכו', אבל יש מה שנקרא חיבור למבוגרים באותה רמה שאותר צריר לתת.

יטנו הנושא של מה טקורה בין שינון לבין שיקום. לפעמים דברים נלמדו בעבר והם

נשכחו וצריר להוציאם החוצה על-מנת שהם לא יישכחו. לדוגמא, מפגר שהצליח ללמוד

. קריאה וכתיבה והגיע לגיל 21 והוא יוצא ממסגרת לימודים. לפעמים הדברים משתכחים

ויש צורר באיזושהי מסגרת טתמטיר הלאה לטפל.

כוונתר למסגרות המטר. בהקשר זה אני רוצה

לומר טאני יודעת שצריר להתחיל לטפל בגיל

0 ולא בגיל 3. הבעיה של מסגרות ההמשר היא חשובה מאד ואקוטית לגבי אוכלוסיה

מסויימת אבל זה לא בתחום של חוק חינוך.

בעיה נוספת שקיימת - ואיני יודע אם

נציג מטרד הפנים נמצא כאן - נרגעת

לבתי הספר שנמצאים במוסדות. בתי הספר שלנו שנמצאים במוסדות אין להם למעטה רשות

מקומית ואין להם כתובת. למעטה, במוסדות הסידור טל הילדים הוא סידור ארצי

ומביאים למוסדות ילדים מכל חלקי הארץ. לדוגמא, ל"כפר השבדי" המצוי בירושלים

מובאים ילדים מאילת, מהצפון ומכל מיני מקומות, משום שזהו מעון הטרוגני שמתאים

לסוג מסויים טל אוכלוסיה. כאן, למשל, אני נתקל בבעיה עם עירית ירושלים

אני לא חייבת לתת טירותים למיטהו טאינו גר בירוטלים. וזה למרות תקדים

של בג"ץ שקבע שהאדם נחשב לתושב המקום בו הוא אוכל וישן. בהקשר הזה כבר נפגשו

שרים ומנכ"לים ואת הפולנטר הזה אי-אפשר להתיר.

אגב, כדאי להזמין לדיונים בהצעת החוק הזאת

את נציג מרכז השלטון המקומי.

צ. בן-זמרה; אני מייצגת כאן את השירות לילד רלנרער

שמטפל בסרג מסויים טל אוכלוסיה שנכנסת

להגדרה הזאת של ילדים הזקוקים לחינוך מיוחד. אוכלוסיה זו מורכבת בעיקר מילדים

שהפגיעה בהם אר חוסר ההתפתחרת התחילתי שלהם הם על רקע טל המשפחה, הזנחה במשפחה,

פגיעה אר חרסר יכולת טל הורים לטפל בגלל שהם בעצמם מפגרים אר בעלי ליקויים

מסוגים טונים. אנחנו מטפלים גם בילדים טהם בעלי מנת מיטכל גבולית, זאת אומרת

ילדים שלא נכנסים להגדרה של ילד מפגר אבל הם לא ברמה שכלית תקינה, וזה אחד

המאפיינים טל הארכלרסיה הזאת.

הליקריים טמתגלים אצל הילדים הם מסוגים

טרנים. בהתנהגרת שלהם הם הרבה פעמים אלימים, התבטא רתם התרברתית היא לקרייה

והסוציאליזיציה הראשונית טלהם והקניית ההרגלים שלהם היא לקרייה, פער לימודים גדול

בינם לבין ילדים מקבוצת הגיל טלהם וכדומה. אנחנו מוציאים חלק מהילדים האלה מהבית

כאשר אין כל אפשרות לטפל בהם על-ידי השירותים בקהילה. מהסוג הזה טל הילדים יש

לנו בחינוך הפנימייתי כ-4,000 ילדים, מגיל 18-5. ילדים אלה שוהים בפנימירת

המרגדררת כפנימירת לחינרך מירחד אר פנימירת לחינרך לילדים חריגים. יש כ-64

פנימיות כאלה. חלק מהילדים האלה לומדים בפנימיות בבתי ספר לחינרך מיוחדים, עם

כל האיפיון טל החינוך המיוחד, כתות קטנות והרבה עזרה מצד עובדים סוציאליים בטיפול.

ארמר עוד מספר מלים לגבי האיפיון של

האוכלרסיה הזאת. הטיפול השיקומי של האוכלרסיה הזאת מחייב באותה מידה כמו חינוך

מתקן אר לימרד מתקן גם טיפרל בבעירת נפשיות במידה רבה, חינרך להרגלים וכל

הטיפרל הסרציאלי גם במטפחה טלהם, כאטר אחת המטררת היא לא לנתק את הילדים האלה

מהבית אלא לטמרר על הקטר עם הבית ולשמור על האפשרות של החזרתם הביתה. פירוש

הדבר שכאן הצרכים הם לא רק בתחום החינוכי לימודי אלא גם הרבה בתחומים נוספים

שהם לאו דווקא פיזיים אלא יותר בתחום הנפשי רהחברתי.

בתי הספר הם בתי ספר טיט להם מעמד בתרך

המרסדרת וחלקם משולבים בקהילה. לבתי הספר המצריים בפנימירת יט מעמד מיוחד

על-ידי משרד החינוך שמוכר, לא רשמית, וזה בעצם דבר טמחריף את הבעיה שהעלה קידם

מר קנדל לגבי הרשות המקומית. אין לבתי הספר האלה אבא והדבר אמרר מבחינת המבנים

רהטיררתים טהרטרת המקומית צריכה לתת. דבר נוסף: גם מבחינת מטרד החינוך האמצעים

הניתנים לבתי ספר מסוג כזה מסתכמים במורים, כאטר מעט מאד ניתן לציוד לימודי,

מעט מאד ניתן לציוד טל בית הספר ומעט מאד ניתן לכל השירותים הנלווים כמר יועץ

חינוכי, טירותים פסיכולוגיים וכל מה טיט בבית ספר טהוא גם רטמי וגם מוכר. זוהי

באמת אחת הבעיות התמורות טל כל המוסדות הפנימייתיים האלה. התעריף שניתן

לקיום הצרכים של הילדים האלה לא מספיק וממנו צריך להפריש הרבה פעמים לקיום

בית הספר, דבר שמקטין במאד את הרמה שהילדים האלה מוחזקים בה,



י. ברטון; אלה מוסדרת חינוך מוכרים שהם לא רשמיים?

צ. בן-זמרה; כן, זה המצב לגבי רובם הגדול טל מוסדות

חינוך אלה. יט אולי מוסד אחד או טניים

שהם גם רשמיים. המימון טל המודים בא ממטרד החינוך והתרבות והמימון טל המטפלים

על-ידי מטרד העבודה והרווחה,

המוטא טל החוק הזה הוא מה שבהגדרת החוק

נקרא ילד חריג, האם הילדים שאת מדברת

עליהם נכנסים להגדרה הזאת?

כן, מבחינת טילובם טל ילדים אלה בחינוך

ובקהילה יט גם כן קטיים, כיוון טהרטות

המקומית טמקימה מוסדות לחינוך מיוחד בקהילה נותנת עדיפות לילדים טגרים בקהיליה

והרבה פעמים אנחנו לא יכולים לקבל ילדים לפנימיות כאלה היות ואנחנו לא מוצאים

להם מקום לטלב אותם בחינוך הקהילתי,

דבר נוסף - ילדים כאלה זקוקים

להסעה ואין רטות מקומית טתקבל על עצמה את האחריות הזאת, יט עכטיו סיפור עם

ילדה מראט הענין טנחוץ להסיע אותה מפנימיה בה היא סודרה למקום החינוך, זה

דבר טצריך לעלות כאלף שקל לחודט, כטהיא היתה במסגרת הרטות המקומית - הרטות

המקומית התחייבה לממן את הנסיעה הזאת והיום כטהיא הוכנסה לפנימיה אין טום

אחראי לצורך הזה,

לגבי ההגדרה - לדעתי בהחלט מחוייב

לטלב את הילדים האלה בחוק החינוך המיוחד, כיוון טהם,מכל הבחינות, זקוקים

לשילוב טל טיפול וחינוך והם בהחלט נכנסים להגדרה טל חינוך מיוחד,

ט, פרקט; אנסה להשלים את הדברים שנאמרו על-ידי

קודמי, אני סגן מנהל האגף לטיקום,

אגף הטיקום מופקד על טיפול וטיקום טל אוכלוסיית הילדים המוגבלים מגיל 0 ועד

מה שייקבע, 18, 21 או גיל אחר, למעטה אם אני אומר שהטיפול מתחיל מגיל אפס

פירוט הדבר שברגע טמתקבלת הודעה, לדוגמא, על היוולדות ילד עיוור, מתחילים

השירותים של האגף להיכנס לתמונה ומדובר במדור למורות בית טמדריכות את ההורים

והמשפחה לטפל בילד העיוור, וכמובן בהמשך הדרך בכל תקופות חייו בטיפול אם טל

עובדים סוציאליים, אם טל המסגרות המיוחדות לעוורים ואם של אותן מסגרות

חינוכיות שבהן. יש לנו שיתוף פעולה טוב ומלא עם מטרד החינוך והתרבות, דווקא

בתחום העיוור אני חושב שיש שיתוף פעולה טוב מאד, לפחות מגיל 5 ואילך,

באשר לטאר המוגבלויות - ולא אתחיל

לפרט את כל המוגבלויות - מדובר בכל אותם ילדים חריגים טאינם מפגרים ואינם

כלולים במסגרת האוכלוסיה שד"ר בן-זמרה הגדירה אותה,

גם חרשים? מהו היקף האוכלוסיה הזאת?

גם חרשים, אטר להיקף האוכלוסיה -

אין בידי מספרים, אבל אני מוכן להביאם

לישיבה הבאה, יט לנו חלוקה טל האוכלוסיה אך המספרים לא מצויים עמי כרגע.



מדובר בילדים חדטים, עוררים, ילדים

עם בעיות מוחיות, סיפים, ילדים עם מוגבלויות מוחיות אחרות שגורמות להפרעות

קשות בהתנהגות, מדובר על אפילפסים, מדובר על שיתוקים ומגבלות פיזיות לסוגיהן

שנגרמות או על-ידי שיתוק או על-ידי קטיעות ומומים מלידה, בעיות נוירו-מוסקולריות

חושיות ואחרות.

אם אני מדבר על התחום הקהילתי,

בגיל 3-0,זה גיל שעדיין משרד החיבור עיד לא מטפל בו, קיים שיתוף פעולה

טוב עם משרד הבריאות, לעתים גם עם קופת חולים במסגרת המרכזים להתפתחות

הילד, שהם כמובן מפותחים יותר בערים הגדולות, אבי מדבר על תל-השומר, רוטשילד,

באר-שבע, אשקלון ויש גם איזושהי התחלה יפה של הקמת מרכז להתפתחות הילד בעפולה.

המרכזים האלה משותפים למשרד הבריאות ולמשרד העבודה והרווחה, כאשר החליקה היא

שמשרד הבריאות אחראי על כל הצד הרפואי - בחלק מהמקומות, וזה לא מוגדר, גם על

החלק הפרה-רפואי - ומשרדנו נותן את השירותים בתחום הטיפול והשיקום, כשמדובר

על עובדים סוציאליים, על פסיכולוגיים, על יעוץ להורים וכדומה. זהו השלב של

האיבחון כאשר, כמובן, בגילאים האלה הייעוץ ניתן גם מחוץ לתחנות האיבחון,

או המרכז להתפתחות הילד, וכמובן הוא ניתן על-ידי הרשויות המקומיות

וכל הארגונים המתנדבים שאסור לנו לשכוח אותם כמו אילן, מיכה, שמע ואחרים.

אחר-כך אולי נפרט בקשר לחלקם של הארגונים המתנדבים בטיפול ובשיקום של הילד

המוגבל,

האם אתם מקיפים את כלל הילדים המצויים

במצבים אלה או שאתם מקיפים חלק?

ש. פרקש; אנחנו חושבים שאנחנו מקיפים פחות מ-30%

מהילדים הזקוקים לשירות הזה. ראשית,

זה נובע מכך שהשירותים אינם קיימים בכל הארץ, כמובן מי ששפר חלקו והוא גר

בגוש דן על-פי רוב הוא יגיע למרכז להתפתחות הילד בתל-השומר, או מי שגר בחיפה

אני מניח שהוא יגיע ל"חנה חושי". אני מניח שבמקומות המרוחקים יותר קיימת בעיה.

י. בוטון; אז מה? לא מטפלים בהם? הם מאותרים?

ש._ פרקש; לא מטפלים בהם, אני מניח שמשרד

הבריאות, קופת חולים או תחנות האם

והילד ודאי יודעים על רוב הילדים המוגבלים שנמצאים בתחומם. בכל זאת יש

בדיקות סינון מאד מוקדמות לחרשות ולעוד מספר מוגבלויות, כך שיודעים עליהם.

לגבי גילאי 6-3 קיים שיתוף פעולה

עם משרד החינוך והתרבות, לדוגמא, גני הילדים של אילן או מעונות היום של אילן,

להם נותן משרד החינוך את החלק החינוכי, אם זה גננות או עוזרות לגננות,

והמשרד שלנו מטפל בתחום של העבודה הסוציאלית, בתחום היעוץ הפסיכולוגי, הדרכה

לגננות והדרכה להורים.

בגילאי בית הספר אנחנו פחות מעורבים,

פרט לאותם בתי ספר מיוחדים שאיכשהו איתרע מזלם והיה לנו די תקציב להיכנס

ולסייע להם בתחומים עליהם אנחנו מופקדים, כמו בית ספר אברמס ועור מספר מקומות

קטנים, כשהדבר הוא כתוצאה מיוזמה או של הארגונים המתנדבים או של קבוצת הורים

כאשר כתוצאה מאיזשהו לחץ נכנסנו לתחום הזה של טיפול, אבל הנושא הוא בהחלט

לא ממוסד.



לגילאי 18-14 יש לנו היום מספר

תכניות יחודיות לנוער מוגבל בתוך מרכזי השיקום שלנו, בעיקר בתחום האיבחון

וההכוון המקצועי. במספר גרים בארץ פנו אלינו בתום או לקראת סוף כתה חי

ובלקטו ממרכזי הטיקום טלנו לאבחן את אותו נוער ולהציע לו הכוון מקצועי

ותעסוקתי או המטר לימודים או כל תחום אחר.

יש לנו היום ברחבי הארץ כ-16 מרכזי

טיקום טיט בהם מערכות איבחון מאד מתקדמות ומתוחכמות ומגוונות מאד לסוגים טונים

טל מוגבליות לרבות טונות. כך טלמעטה היום אנחנו מסוגלים לאבחן את אותו נוער

טמופנה אלינו, במידה והוא מופנה, ולהציע לבית הספר או ליועץ הפסיכולוגי בבית .

הספר דרך להמטך לימודים או הכוון תעסוקתי או מקצועי.

האחד בירוטלים והטני בתל-אביב. מדובר באותו נוער טלא נקלט בטרם מסגרת חינוכית

אחרת. אני רוצה להדגיש זאת מכיוון טאין כאן טוס תחרות בינינו לבין מטרד החינוך.

פה מדובר בנוער טלא נקלט בשום מסגרת אחרת כתוצאה מהמגבלה הקשה שלו והוא נקלט

בטני מרכזי הטיקום האלה. אלה לא מרכזים גדולים. טניהם מונים כ-35-30 בני-נוער,

כטהתכנית היא בעיקר תכנית לפיתוח מיומנויות טל יום יום, מתן הרגלי עבודה, הכשרה

טרום מקצועית ובפירוש לא הכשרה מקצועית אלא הכטרה מקצועית, ועד להשמה בעבודה.

זה מצומצם מאד, צנוע מאד וקיים רק בטני מקומות בארץ. בירוטלים זה נמצא ברח'

הורקניה, ליד בית ספר אילנות. בשני המרכזים האלה משרד החינוך מממן את טעות

ההוראה. נדמה לי שזה גם נופל בהגדרה של מוסד מוכר לא רשמי. אנחנו בהחלט מקבלים

את המימון לשעות ההוראה שאנחנו נותנים לבני הנוער האלה.

בתחום המוסדי יש לנו מעט מאד. מדובר

בעיקר בתחום טל מטפחות אמנה. מדובר בילדים נכים טמסיבות טונות היתה החלטה

להוציא אותם מהבית ומסודרים במטפחות אמנה. מדובר על מוסד ניר המצוי פה בירוטלים,

מוסד לחרטים, המונה כ-30 ילדים. הילדים לומדים בבית ספר כי"ח בירוטלים ונמצאים

בפנימיה. יט מספר מרכזים לבית חינוך עוורים, מעון משפםתי פה בירוטלים, בית תמר,

לילדים בגילאי 18-10. טם יש ילדים טהיו חייבים לעזוב את הבית מסיבות טונות.

יט תכנית בבית חולים אלין. זה בעצם לגבי התחום המוסדי. אולי אזכיר מסגרת שהיא

משותפת לנו ולמשרד החינוך - המרכז להכשרה אונים, תכנית מיוחדת להרשם שלא

נקלטו במסגרות רגילות והיו צריכים לבנות עבורם מסגרת טיפולית עם תכנית מיוחדת,

עם צוות רב מקצועי בתחומים שונים ושב זה נעשה בשיתוף פעולה עם מטרד החינוך,

כשמשרד החינוך מממן את כל החלק טל ההוראה ואנחנו את החלק של הפנימיה, ההדרכה,

היעוץ ךהפסיכולוגי והסוציאלי וכיוצא בזה.

אנחנו מעמידים לרטות הארגונים המתנדבים,

אילן, מיכה, טמע וכו' תקציב פעולה למימון העסקתם של עובדים סוציאליים, פסיכולוגים

ועוד טירותים שונים שהארגונים האלה נותנים לאוכלוסיה המוגבלת.

אני חושב שהתחיל קצת להתקבל הרושם

בשאלה עד כמה הענין מורכב, וזה רק אפס קצהו

אני רוצה להעיר כמה הערות כלליות ולא

להיכנס לפרטים, אם כי יט הרבה הערות גם על הפרטים ואני מניח שעוד נגיע אליהם.

קודם כל, דבר טוב אחד כבר עשתה הצעת החוק וזו העובדה שבעקבותיה יושבים עכשיו

באופן קבוע וביחד ארגונים כמו אקים, אילן, מיכה, שמע וכוי, ואין לזלזל בזה.

למרות שלכל ארגון יט את הגוון טלו אתאר במקצת איך הם עובדים במטותף. התרומה

שלהם, מעבר למשרדים הממשלתיים, היא תרומה עצומה גם במתן שירותים, גם בעיצוב

מדיניות וכדומה,



אבי רוצה להתחיל בסיפור אישי טל היכרות

שלי עם משפחה שנולד לה ילד שאובחן כאותיסט לאחרי זמן מסויים ירדה מן הארץ,

איבבי מצדיק ירידה מן הארץ, גם מסיבית אחרות, אני רק רוצה לספר את הסיפור הזה

כאינדיקציה, אני מכיר את התקופה שהם היו בארז והייתי במקרה באותה עיר בה

הם היו בארצות הברית והייתי בידידות אתם במטך טלוט טניס. הם יוטבים בארצות-

הברית עד עצם היום הזה. הם הסבירו לי, לפחות לפי מה שהם אמרו לי, שהם ירדו מן

הארץ רק בגלל אותו ילד אותיסט. הם מיקדו את הענין על טלוטה תחומים טחטוב

מאד לזכור אותם ולגביהם הם הסבירו את ההבדל בין ארצות הברית ליטראל, האחד -

נוגע למערכת השירותים הניתנת לילד החריג ולמשפחתו והחוסר הקיים בטירותים כאלה

בארץ, במיוחד אם אתה נמצא מחוץ לטלוטת הערים הגדולות. נקודה טניה - היחס

טל החברה לילד החריג ומידת הפתיחות טל החברה (והדבר הזה מתקשר לחוק). הנקודה

הטליטית - מידת הדגט טטמים על טילוב של ילד חריג בחברה הכללית.

אני יודע טקיים ויכוח בין מומחים בטאלה

האם עדיפה הפרדה ומתן התייחסות נפרדת לחריגים או טמא עדיף טילובם. אבל בטלוטת

הנקודות שציינתי יט הבדל מאד רציני בין מה שקיים אצלנו לבין מה שקיים בהרבה

מאד ארצות אחרות בעולם המערבי, כולל ארצות-הברית.

למה החוק הזה חשוב? - לדעתי יש לפחות

ארבע סיבות לכך שאנחנו צריכים את החוק ולא צריכים להמשיך במצב הקיים. חוק קודם

כל מבטיח את קיומם טל השירותים בצורה מאורגנת הרבה יותר מאשר בהיעדר חוק,

כולל - וזה אולי לא ימצא חן בעיני חלק מהיוטבים כאן - האפטרות של מי שאיננו

מקבל את הטירותים לפנות לערכאה משפטית ולדרוש אותם. זה דבר שכל עוד הנושא אינו

מוסדר בחוק אי-אפשר לעשותו.

לחוק יט חשיבות שניה הנוגעת לענין

הקצאת המשאבים. אין צורך לאחז עיניים. החוק הזה באיזו צורה שלא יהיה יעלה כסף.

מי שאומר שהחוק לא יעלה כסף טועה.

היו"ר נ. רז; מי אמר זאת? האם יש כזה?

בדרך כלל יש נטייה לתרץ דברים. אם כן

ביצוע החוק הזה יעלה כסף, אינני חושב,

אגב, שכל דבר בחוק משמעותו כסף. החוק יכול גם לחסוך כסף, אתן לכם דוגמא קטנה.

ישנם מוסדות חינוכיים שבהם מופעל כוח פרה-רפואי. חלק מכוחות עבודה אלה עובדים

לפי הסדרים הנוגעים למורים, היינו 24 טעות בשבוע, מספר חודשים בשנה ולא כל השנה

וזאת מפני שהם מעוגנים בהסדר של המורים. אין לדבר הזה כל הצדקה שבעולם ויסלחו לי

אם אני מקומם עלי פיזיוטרפיסטים או אנטי מקצוע אחרים שנהנים מכל מיני הסדרים

שאין להם כל הצדקה.

אתה צודק.

י. קדמן; האבסורר הגדול הוא טאתה יכול למצוא

באותו מוסד פיזיוטרפיסטית טשייכת לאילן

ועובדת 40 שעות ואילו פיזיוטרפיסטית אחרת ששייכת למשרד החינוך והתרבות עובדת

24 שעות. כך שהחוק הזה אין משמעו רק הוצאת כספים, הוא יכול גם להביא

בהיבטים מסויימים טלו גם חסכון בכסף.

דבר שליטי - ארגון המערכת, המערכת

היום מפוצלת ושמענו היום חלק מהדברים. בתוך מטרד העבודה והרווחה אחראים על

הנושא בהיבטים טונים; הטירות לילד ונוער, השירות לילד המפגר, שירות השיקום

ואולי יש עוד שירותים נוספים וזה רק במשרד אחד. ומה עם משרד החינוך?

ומה עם מטרד הבריאות? ומה עם כל הארגונים הוולונטריים והציבוריים האחרים?



יש צורך לעטרת איזטהר הסדר טל המערכת עם הרבה יותר תיארם ושיתוף פעולה,

אבי חרזר לעבין של הכספים, בגלל הפיצרל טל המערכת אין ספק שישנן כפילויות

שהיה אפשר לחסוך אותן.

אבל זה חוק החינוך המיוחד ולא חוק

הילד החריג.

תיכף אגיע לזה.

הדבר האחררן - בחרק עצמר יטבה איזרטהי

חשיברת מבחיבת הצהרה רקביעה קבל עם רעדה שאנחנו לא שוכחים את הילד החריג.

ילדים הם ארכלרסיה טקל לטכרח ארתה, אין לה זכרת הצבעה בכבסת, היא לא יכרלה

להטמיע את קרלה רלגבי ילדים חריגים הדבר בכרן על אחת כמה רכמה. עצם קירמר

טל החרק הרא הצהרה טל החברה היטראלית, של הממשלה בישראל שאנחנו לא שמים

את הקבוצה הזאת בצד. לכר יט חשיברת רבה מאד גם כמסר לדברים טאיבם תקציביים

אלא לדברים הנרגעים לחברה בכלל. ילד חריג הרא גם ילד רלא צריך לטים ארתר

בצד.

אילר הדבר היה ניתן - ראני ערנה למה

שמר בריק העיר - החרק הזה היה צריך להיקרא חרק הילד החריג רלא חרק חרק החינרר

המירחד. גם במתכרנת המצרמצמת טמרצעת פה כרלל החרק דברים שאינם חינרר פר-אקסלנס.

יט בחרק פרק נפרד על ענין האבחרן. יש פה פרטים טרנים טערסקים בשיררתים נלררים

שאינם רררקא חינרר. נכון שאם היה אפטר - היה צריר להתייחס לחרק הילד החריג

מפני שהרא מקיף הרבה ירתר מאטר האלמנט של חינרר. אבל אילרצים טרנים בראר נתחיל

ממה שניתן להתחיל רנראה את מרשג החינרר במרבן הרחב טל המלה, כפי טאכן מרצע כאן.

בררר שחרק כזה - למררת זה שאמרנר שהרא

נקרא חרק לחינרר מירחד - צריר להירת חרק על משרדי. כלרמר גם אם ייקבע שמי

שממרנה על ביצרע החרק הרא מטרד החינרר רהתרברת, צריר להירת מרדגט טיט פה

אחריות של משרדי ממשלה שונים. שמענו שמשרד העברדה והרווחה אחראי לאוכלוסיה

נכבדה של ארתם ילדים. למטרד הבריארת יט תפקידים מאד חשובים, לכן ברור שהחוק

הזה חייב להירת, בצררה כזאת אר אחרת, חרק על משרדי שיקיף מכלרל טל מטרדים

רלא רק מטרד אחד, למררת טהעיגרן שלר כרגע מצרי בחינרר.

לבסרף אני ררצה לרמר ערד שני דברים.

הערה אחת נרגעת לחשיבות הגדרלה - ראני שמח שהררעדה נתנה לכר את תשרמת לבה -

שיש לתת להררים של הילדים שנמצאים במסגרת החרק הזה. מוטב היה אם מישהו היה יכול

לרמר טאנחנר מייחסים חטיברת רבה להררים בכלל מערכת החינרר ולאד דררקא בחינרר

המירחד, אבל אני ארמר טבמירחד בנקרדה הזאת יט חטיברת לכר. יט הררים, יש

ארגרנים של מררים, יש ארגרנים ררלרנטריים שערשים עברדה מצריינת רצריר לתת להם

את האפשרות לבוא לידי ביטוי בחוק הזה ולתרום את התרומה שלהם. אין להשאיר

את ההררים בצד.

נקרדה אחררנה - יט בעיה חמררה

טל אפלייה,רארלי היא לא מתרכננת רמכררנת, בכל הנרטא טל הילד החריג בחינרר

המירחד בין הילדים הנמצאים במרכז הארז לבין ילדים הנמצאים בפריפריה,

אם כל מה טתראר כאן בארפן כללי רהרא בכרן לגבי המרכז הרי הרא חמרר על אחת

כמה רכמה כאטר הרלכים רמתרחקים ממרכז הארץ.



בתחום של הילד המיוחד ובתחום של

הילד החריג ההבדלים בין מה שקיים במרכז הארץ לבין מה שקיים בפריפריה הם

אדירים. הפריפריה היא פריפריה גיאוגרפית רגם פריפריה מגזרית כי מה שקורה

במגזר הערבי למשל זה שמיים וארץ לעומת מה שאין במגזר היהודי. לכן צריך

יהיה לתת את הדעת במסגרת החוק הזה לשאלה מה עושים שהחוק הזה לא ישרת רק

את תושבי מרכז הארץ אלא גם את התושבים המקופחים ממילא והנמצאים מחוץ למרכז

הארץ.

כאמור, יש הרבה הערות שנרגעות

לסעיפים, אבל אני מניח שלזה יהיה מקום אחר להתייחס.

ד. גלבוע; ראשית אני רוצה להתייחס לדוגמא

שהביא מר קדמן בתחילת דבריו. יש תמיד

גם דוגמאות הפוכות ואמריקה היא לא מקשה אחת. יש לנו דוגמא של משפחה חרדית

טחזרה מאמריקה עם ילדה אותיסטית. ניסו לעזור למשפחה לעבור לשם כפתרון דווקא

בגלל קשיי האישפוז כאן אך המשפחה לא נקלטה שם. רק מוסדות פרטיים שם הם טובים

ויכולים באמת לתת איזשהו טיפול. זה היה חורבן מאד גדול והם באו לכאן ונמצא

פתרון. אני רוצה להדגיש בהקשר זה שהבעיה היא מאד מורכבת באיתור מקום מתאים,

לא רק פה אלא בעוד מקומות אחרים בעולם.

בתחום האיטפוזי ובתחום 'המרפאתי. בתחום המרפאתי השירות האמבולטורי בכללו

מתחלק לחלק של התפתחות הילד, בו עוסקים בגילאים הרכים, להוציא בחיפה בה

ניתנים שירותים גם לגילאים של גן, בית-ספר ולעתים ממשיכים בתיאום אתכם עם

החלק של השיקום במרכזי השיקום למתבגרים.

מבחינת האישפוז המדיניות שאנחנו

מפתחים בשנים האחרונות היא דווקא מניעת אישפוז. לכן אולי אנחנו לא ששים

לפתוח מסגרות אישפוזיות חדשות בכלל לילדים ולנוער. אבל לגמרי הדבר לא ניתן

ולכן מה שקיים זה מספר מוסדות -והועלתה הבעיה של מרכז לעומת הפריפריה -

שמרוכזים באיתנים בירושלים, שיש לנו בו מחלקה מיוחדת לילדים אותיסטים

שמתחלקת ל-20 מיטות לכמה ילדים שבאים לאישפוז יום. יש שם מחלקה לילדים

מאושפזים שבאים מאיזור יותר מרוחק. יש לבו בנס ציונה אישפוז סגור לילדים

וגם מחלקה פתוחה לילדים שכוללת בחלקה כאלה שבאים מהסביבה לטיפול פנימיייתי

כביכול או אקרא לזה מעון יום. לא מדובר בכמויות גדולות של ילדים.

יש לנו בבת-ים מחלקת מתבגרים. במרכז של קופת חולים יש מקום שנקרא זהב

ושלוותה. בסך הכל אנחנו מדברים על לא יותר מאשר 250 מיטות אישפוז, סגור או

פתוח בבתי חולים לחולי נפש.

כשמדובר על התפתחות הילד הכוונה

היא לבעיה בליקוי התפתחותי מוקדם שגילו אותו מוקדם והילד זקוק יותר לאבחון,

ייעוץ הורים, טיפול כמו פיזיוטרפיה, טיפול על-ידי פסיכולוג וכו. כשמדובר

במרפאות יש לנו בעיה מכיוון שהמרפאות לבריאות הנפש בעיקרן מיועדות לבעיות

נפשיות פר-סה. אבל אותם ילדים שמאושפזים ונמצאים בפנימיות או במעונות יום,

אשר נפגעו כתוצאה מאיזושהי בעיה גופנית, זה לא אומר שהם אינם לעתים סובלים

גם מבעיה נפשית נלווית ואז הפניה אל המוסדות שלנו, המרפאתיים, ואנחנו

משתדלים מאד להענות לפניות האלה, אם על-ידי טיפול ישיר ואם על-ידי יעוץ

במסגרות שבהן הילד נמצא באופן ראשוני. לא בכל עיר זה עובד בצורה תקינה

כמו שהיינו רוצים ואנחנו משתדלים למסד את הענין הזה טוב יותר.



את המספרים בכל הנרגע לטיפול

האמברלטררי - קשה מאד להעריך. מבחינת אנטי מקצוע המערכת מקיפה פסיכולוגים.

במשרד הבריאות הפסיכולוגים הם בעיקרם פסיכולוגים קליניים. היום אנחנו עובדים

על מתן לגיטימציה חוקית לפסיכולוג טנקרא התפתחותי, אטר עיקר עיסוקו יהיה

בגיל המוקדם. יש לנו אנטים כאלה שאין להם עדיין את התווית החוקית, אבל הם

עוסקים בתהום הזה ואנחנו קוראים להם פסיכולוגים התפתחותיים. אין לנו כמעט

פסיכולוגים שיקומיים. יט תקנים אבל אין אנטים. פסיכולוגים מתחומים אחרים אינם

נדרטים, פרט לעבודה בתחום הזה.

ילדים בחינוך מיוחד שסובלים מבעיה

מסויימת והיו זקוקים לסיוע הופנו באופן

רגיל לתחנה לבריאות הנפט. כטהגענו לבעיה לבריאות הנפט אמרו לנו אנטי התחנה: זה

באמת נכון, אבל לכם יש טיפול בבית הספר, אנחנו לא ערוכים בתחנה לבריאות הנפט

לתת טיפול לילדים עם בעיה כטלפם. בבית הספר יט תקן של חצי פסיכולוגית על 65

ילדים, נסו לעטות חשבון איזה ילדים יקבלו את הטיפול וכיצד. הגענו למטרד הבריאות,

לא ויתדנו ואמרנו שאנחנו לא מוכנים לקבל את הדבר הזה: אחד מהשתיים: או

טיהיה פסיכולוג בבית הספר ואם לא אנחנו דורטים טיפול בתחנה לבריאות הנפט.

באתי אל ד"ר גלבוע והיתה לה אוזן קטבת והתחנה לבריאות הנפט קיבלה הוראה לקבל

את הילדים האלה, אבל לא ניתן טיפול כי לא היה כוח אדם. בענין הזה נשכרנו ומצאנו

פתרון איטי טלנו טכמובן עלה הרבה כספים. אבל יש מטפחות אחרות טלא מסוגלות

לעמוד בזה. וזה בדיוק הענין, זהו בדיוק חידוד טל בעיה שאנחנו רואים טבמשרד

הבריאות ערים לה, אבל אין אפטרות לתת טיפול, כך שכאן הילד החריג נזרק מכסא

לכסא.

אני מדבר מטעם ועד ההורים של

החינוך המיוחד. אני טומע את כל

ההתייחסויות וכהורה אני שואל את עצמי מה אנחנו צריכים לומר ביטיבה הזאת.

אני חוטב טאני צריך לתת את המימד טל הזמן מפני שאנחנו הם אלה הצרכנים של

החוק הזה, ההורים. אף אחד לא יכול לבוא אל ועד ההורים בטענה על זה שהוא

עומד מהצד ומחכה לחסדי שמיים ולחסדי המוסדות טמטפלים, משום שהחוק הזה נכתב

על-ידי ועד ההורים. עבדכם הנאמן יטב באוניברסיטה העברית בירושלים, בפקולטה

למטפסים, בחנוכה תטמייה, וכתב את הטיוטה טל החוק הזה, מתחילתו ועד סופו.

אחר-כך עברו טינויים כאלה או אחרים ובאפריל 1985, אחרי טההצעה היתה מגובטת

וועד ההורים יטב וראה טפחות או יותר כל הדריטות העיקריות נמצאות בטיוטה הזאת,

התקבלנו בסבר פנים מאד יפות על-ידי יושב-ראש ועדת החינוך, אטר מיד מינה

לענין הזה איש קשר, את חברת-הכנסת אמירה סרטני, ומאז יט קטר הדוק בין ועד

ההורים לבין הוועדה טל הכנסת. אבל אנחנו מדברים על חנוכה תשמ"ה. היה נסיון

אחד להגיש את הצעת החוק, אך החוק לא עבר.

לכן אנחנו, ההורים, רוצים שהפתרון

והיוזמה שיצאה מכם תקבל ביטוי בהקדם. הדברים שנאמרים כאן הם חטובים וזהו

אולי הצעד הראשון שנדרש כדי לקבל מושג ברור על התוצאות וההשלכות של הצעת החוק.

אבל אני רוצה להזכיר לכל מי שלא שם לבו לכך טאנחנו נמצאים בטנת בחירות.

אם פירוט הדבר הזה שבשנת 1988 התהליך הזה עומד להיקטע ולהתחיל בכנסת הבאה

ואיננו יודעים מה תהיינה התוצאות של הבחירות הבאות, אז בסופו של דבר פשוט

מאד אנחנו מקבלים תטובה טהיא לא תשובה.

בשנת בחירות נותנים צ'ופרים לכולם.



י. בראור; אבי רוצה לומר מטהר לזכות חברי

הכנסת שפעילים בברטא הזה, אם אמר

כאן מר יצחק קדמן שהנושא הזה הוא חשוב מבחינה ציבורית - הרי אני יכול להוכיח

זאת. הדיונים בנושא וההתייחסות אליו כבר נותנים תוצאות. נדמה לי טנערכת

סטטיסטיקה, פחות או יותר מדוייקת, בוועד הקורים בקטר לדחיפות שהנושא הזה עולה

לדיון בכלי התקשורת, אם זה בטלוויזיה ואם זה ברדיו. אין מה להשוות בין מה

שקורה עתה לבין מה שהיה בעבר. הדברים עולים פעם אחר פעם. אפטר לומר שראש

השנה לפבליסיטי ולפרסום טל הדברים האלה היה באותה הפגנה שצולמה במבט לחדטות,

בה הורים הפגינו טול מעון מסויים על כך טעמדו להפסיק את הארוחות החמות

שמוגשות לילדים החריגים באותו מוסד. הענין הזה זכה להגיע למבט לחדשות

במשך 25 שניות, אבל המסר נמסר ומאז הדברים הופיעו לעתים הרבה יותר תכופות.

יש גם ימי הילד החריג. כל הדברים האלה נותנים את אותותיהם ומגיעים יותר

לדעת הציבור. אם דיונים על הצעת חוק טרומית הם כאלה ודאי שהחוק כן יתן תוצאה

טובה. לכן כשמדברים עלתקציבים - אני מסכים עם כל מלה שאמר מר קדמן.

אני רק רוצה לומר ולהדגיש שאין לנו

אין סוף זמן. הדברים האלה חייבים לקבל איזושהי תאוצה לפני שהם ייקברו

תחת הבחירות הבאות עלינו. ועד ההורים עושה מעבר ל'נדנוד' לחברי כנסת.

הבעיה מתעוררת בכל יום כאשר נולד ילד עם תסמונת דאון והודיו עוזבים אותו

בבית החולים. במסגרת ועד ההורים של החינוך המיוחד יש גם ועדים שמטפלים

בתסמונת דאון לחוד. יטנו גוף שנקרא יתד. וועד ההורים הוא זה שעושה את פעילות

השכנוע שלא לנטוש את הילדים בבתי החולים, לאחרונה אנחנו מנסים לחדור לתחום

של העדה החרדית, משום שדווקא הציבור החרדי הזה למרבה הפלא הם האנשים שנוטשים

את הילדים יותר מהאחרים. יש שם פעילות מהמסד דרך הרבנים שאליהם פונים האנשים

שיש להם את הבעיה הזאת.

בקיצור כהורה אני יכול לומר שהדיון

הוא חשוב אבל אבא קצרו את הזמן.

יש לי הערה לסדר. אני לא רוצה אף נציג

של המגזר הערבי בהקשר הזה ושם הבעיה

היא חמורה ביותר. לפחות המפקח על החיבור הערבי היה צריך להיות כאן. אבי לא

יודע אם הוזמן בציג כזה או אם הוא לא בא.

בכל אופן אבי חושב שהבעיה היא בעיה קשה

כאשר מדובר ב-60 אלף ילדים ובערים הזקוקים לטיפול הזה. אבי רוצה לברר את

חברת הכנסת אמירה סרטני על היוזמה שלה. היא השקיעה מאמצים רבים בנושא הזה

במטרה לקדם את החוק. אני מקווה ששבת הבחירות תהיה דווקא טבח שתעודד את

קבלת החוק ולא להיפר. בכל אופן זה אולי גם תפקידנו כאן בוועדה, ובכלל חברי הכנסת,

וועדי ההורים יכולים לתרום בבושא הזה, לדרבן את קבלת החוק ולדרבן חברי כבסת

אחרים ושרים לתמוך בחוק הזה.

בעצם אבי חושב שאם החוק הזה יתקבל הוא

יכול לחסוך מתקציבי המריבה ולא לגרום להפסדים, כי זה לא רק ענין של כמה

מליובי טקלים שיוטקעו בטנה הראשונה והשניה. אנחנו צריכים להסתכל על התוצאה.

ח. פרץ; מדובר על 200 מליון שקלים.

ע. דראוושה; מדובר על תכנית רב-שנתית. מדובר על

שלבים ולא על טלב אחד. דבר שני,

אני רוצה לדבר על התוצאה. כאשר אותו ילד, נער ונערה לא מקבלים את הטיפול

הזה - אזי כדי לשלבם בחיי החברה העול הוא הרבה יותר קשה. רבים יתדרדרו

מבחינה חברתית לסמים, לזנות וכוי.

ישנם גם ההורים, המשפחות.

- כל זה גם נמדד בתקציב וכספים

שהמדינה צריכה להשקיע בכדי לטפל

במקרים החריגים הללו, לכן אני חושב שטיפול מונע שהחוק הזה מציע יכול

לסייע לחברה בכללותה ויכול, לדעתי, להיות חסכוני במימדים הכלליים.

מה עוד שמדובר על תכנית רב-שנתית , שמענו את דבריה של חברת הכנסת סרטני

והיא לא הציעה כאן לקחת את כל התקציב הזה בשנה אחת ולבצע את הדברים.

מבחינה עקרונית אין הבדל.

יש הבדל, בטח שיש הבדל,

א. סרטני; לחיות בכלל זה דבר שעולה כסף ואולי זה

לא כדאי.

זה ענין של סדר עדיפויות ואני חושב

שבסדר העדיפויות טל חברה בריאה ודמוקרטית

הילד החדיג צריך להיות ילד שיקבל טיפול כפי שילד רגיל מקבל ואפילו מעל ומעבר.

היום רק משרד החיבור מקצה לילד החריג

פי שלוש מאשר לילד רגיל. זה ענין של

סדדי עדיפויות השאלה היא רק איפה הגבול.

ע. ד ראוושה; אבל עובדה היא שיש הרבה ילדים שאין

להם מסגרת ויש ילדים אבודים. אני מדבר

על מפגרים, 8000 ילדים אבודים. אני חושב שזה מצב שמחייב חקיקת החוק הזה.

בכמה מלים אני רוצה לספר על המצב

הקשה במיוחד בסקטור הערבי. כאשר אני אומר הסקטור הערבי אני מדבר על ערביי

ישראל שהם חלק אינטגרלי מהמדינה וכאשר יש התדרדרות חברתית בין הילדים הללו,

הנערים והנערות שאחר-כך גם מתבגרים, זה יכול להשפיע גם על החברה בכללותה

כין אין ניתוק בין שתי החברות, היהודית והערבית. יש מגע יום יומי וכאשר

מתדרדר נער ערבי לסמים או לזנות זה משפיע גם על הילד היהודי שבא במגע אתו.

לדעתי המצב הקיים היום בסקטור הערבי הוא מצב חמור ביותר. יש חוסר מבנים,

אין מספיק מוסדות שקולטים את הילדים, מרבית הילדים המפגרים לא נקלטים.

באיזור נצרת במיוחד בשנה שעברה היו 30 ילדים קטנים בגיל חינוך חובה

ששר החינוך לא מצא להם פתרון ושר העבודה והרווחה לא מצא להם פתרון וזה רק

באיזור נצרת. ארצית - יש עשרות ומאות כאלה. בכלל הענין של החינוך המיוחד

בסקטור הערבי לוקה בחסרונות משמעותיים. הצוותים לא הוכשרו בצורה נכונה,

התקנים שניתנו אינם מספיקים ומספיק אם אומר שכל הזמן היה מפקח בחצי משרה

בכל הסקטור הערבי ובשנה שעברה השלימו את המשרה שלו. המפקח הזה צריך לפקח על

כל מערכת החינוך המיוחד בסקטור הערבי. מתוך 180 כתות חסרות שהיו בשנה שעברה,

הרי בסקטור הערבי בלבד היה חוסר של 50 כתות. כאשר נתנו 30 פלוס כתות בחינוך

המיוחד - הרי לא ניתנה כתה אחת לסקטור הערבי וגם השנה לא הוסיפו אף לא כתה

אחת. יתירה מכך ביטלו מסגרות קיימות כמו כתות מקדמות. לדעתי זה דבר שהיום

יכול למצוא את פתרונו אם החוק הזה יתקבל ואם נקבל תמיכה בתוך הכנסת. אני

מאמין שאנחנו כאן בוועדה נוכל לעשות למען קבלת החוק.

תודה רבה. אנחנו נמשיך בדיונים

ועוד ניכנס לפרטים.מה שעשינו היום

זה תיאור ושרטוט של תמונת מצב וצילום אפילו לא מדוייק כל-כך. אבל ניתן לנו

היום מושג על מה אנחנו מדברים.



החברים פה יודעים כל אחד את הקטע

טלו ולא את הקטע טל האחרים. פרט להתעניינות בכלל בנוטא הזה היתה לי איטית

אפטרות לבקר בפגרה ב-3 מקומרת טעוסקים בנוטא הזה. לא נסעתי לחוץ לארץ.

אחד מהמוסדות היה בית ספר נתיב בתל-אביב, ביד-אליהו; השני - במרכז לחינוך

מיוחד בבנין טמע, טבו נמצא גם המרכז לחינוך לליקויי טמיעה וגם המרכז

לחינוך מיוחד; המקום השלישי שהייתי בו - בפרדס חנה, בבית ספר מסויים.

ככל טאנחנו, העוסקים בנוטא לא באופן יום יומי, מבקרים במקומות ורואים מה

מה נעטה פה ושם - מקבלים את התחוטה טל החטיבות הבלתי-רגילה טל העבודה הזאת

לילדים עצמם, למטפחותיהם ולחברה. זו החוליה החלטה טל החברה בכלל וזו החוליה

טמצריכה את החיזוק כדי טנהיה עם פרצרף אנושי נאור שמתייחס דווקא לחלשים

התייחסות נורמלית,

הייתי אם כן במרכז בבית שמע

וראיתי בין השאר טני סרטוני וידיאו; אחד שמתעסק בנושא הזה של ליקויי טמיעה.

זה היה מתתק וזה סרט שמביא לצופים את עולם הדממה הזה באופן שמעולם לא ראיתי-

לא ידעתי בכלל שיט להם מועדונים לחרשים בהם נפגשים ומקיימים פעילות חברתית.

שם גם מתקיימים המפגשים שמביאים אחר-כך לחתונות. מתקיים טם ממש משא ומתן

בין אם טהיא עצמה חרשת ובין בן שבא על-מנת להחליף מכטיר שמיעה ומתקיים משא

ומתן בינם לבין מרכז שמע על הסכום שהוא צריך להפקיד למקרה שהוא יאבד את

המכשיר. התנהל משא ומתן מרתק באמצעות התנועות האלה. הסרט האחר הוא הסרט

של החינוך המיוחד, שנמשך 30-25 דקות, ומראה את השלבים של התופעה הזאת טל

החריגות עוד לפני הלידה. פה מדברים בכלל על גיל 0 מינוס בו אפטר לאתר עוד

ברחם האם בעירת טל חריגות. מדובר על התחלת הטיפול בילד הזה עוד לפני צאתו

מרחם אמו, דרך השלבים השונים כולל לימוד, כולל הסתגלות חברתית, לימוד מקצוע

והקמת משפחה. פניתי ל"מבט שני" בטלוויזיה והצעתי שיקחו את הסרט הזה ויכינו

על בסיסו תכנית בטלוויזיה, טיקרינו לפחות חלקים מהסרט הזה ויקיימו דיון

על השאלה הזאת של החינוך המיוחד והחריג בחברה. אני מקווה שתהיה התייחסות

לכך, אם כי גס לבם והם מקבלים הרבה הצעות כאלה. נאמר לי מהמרכז שהם פנו

לטלוויזיה ולא ענו להם. אני מתכוון להמשיך ולפנות בנוטא הזה. נדמה לי שזה

חשוב בקשר לנושא טאנחנו מדברים עליו.

שתי נקודות הועלו היום במהלך הדיון

טאנחנו לא מודעים למה שקורה בהן מספיק וזה הציבור החרדי ואני יודע שעושים

איזושהי פעולה, אך אינני יודע בכלל את מימדיה. שמעתי לתדהמתי שהם הנוטשים

ילדים ונוהגים לנטוש ילדים עם תסמונות כאלה ואחרות.

אני לא מקבל את זה.

היו"ר נ. רז; נאמרה אמירה. אינני יודע.

דבר טני - הציבור הערבי בו נעטה מעט

מאד. ראיתי דברים במו עיני ונעטה מעט מאד. אני מדבר על הנעטה בכפרים ולא

על ירושלים. במגזר הזה יש שאלות קשות והפיגור הוא אדיר. לפי דעתי וידיעתי

בקיצוצים טנעשו במשרד החינוך החוליות האלה נפגעו ואני מדבר כללית לאו

דווקא על המגזר הערבי. היו קיצוצים דווקא בחוליה הזאת שנדמה אולי שאפשר להסתדר

בלעדיה. חוטבים טהם יכולים לבוא ולשבת בבית ספר ולא יקרה שום דבר. כן קורה.

אומרים זה בזבוז, מתעסקים יותר מדי עם הילדים, פסיכולוגיה ומשחקים. אני

מדגיש את הנקודה הזאת כי אני חרד שבקיצוצים שהיו ולא תוקנו בינתיים החוליה

הזאת תיפגע קשה וזה יהיה גרוע ביותר.



אנחנו צריכים ללכת, לדעתי, בכמה דרכים

ונתיבים. צריך להיות כמובן מיפוי של הצרכים ואני מדבר על מיפוי מדוייק ומפורט

ככל האפשר, עם מיון של החריגויות ומספרי הילדים. צריך להיות מיפוי של מספרי

העובדים הנחוצים, לסוגיהם. אחר-כך צריך לדעת מה נחוץ לגבי מבנים, מתקנים

וציוד. אלה דברים יקרים. יש התעסקויות רבות בנושאים כמו שחרורים ממכס לגבי

מכשירי טמיעה. יצטרכו להגיע לעלויות של כל הענין הזה. את כל המרחב הענקי

הזה של בדיקה והיערכות נצטרך לעשות בהמשך הטיפול בנושא הזה, החשוב, על-מנת

שכשיתקבל החוק נדע במה הוא נעוץ, מה הוא בא לפתור מבחינת המימדים והתכנים.

יצטרכו כמובן לקבוע תכנית רב-שנתית של קדימויות ועדיפויות. איש לא מעלה

על הדעת שהדבר הזה יכול להיעשות תוך שנה או שנתיים. זה תהליך אבל צריך להתחיל

בו. אנחנו כבר נכנסנו לענין ואנחנו נקבע את תכנית העבודה. יושבים פה חברי

ועדת המטנה כולם ולאחר מכן ניכנס לטיפול הטגרתי והשוטף.

אני לא יודע מה תעטה שנת הבחירות לכל

הענין הזה. אני יודע מנסיוני שלפני הבחירות הקודמות נתקבלו פה חוקים כמו

סוכריות שנזרקו לרחובות. החליטו על גני טרום חובה, אבל מי יכול לבצע את זה?

אחר-כך דחו את זה. לכן אני לא, יודע מה השנה הזאת תעשה לנושא שלנו. אנחנו בכל

אופן לא מתכוונים להפסיק את הפעולה ולהרתע ממנה. אנחנו את שלנו נעשה.

אני כבר יכול לומר לכם שהישיבה הבאה תתקיים ב-11 בנובמבר וזאת בלא קשר לעבודה

השוטפת של ועדת המטנה. לישיבה טל מליאת הוועדה יוזמנו גם גורמים וולונטריים

שקשורים לנושא. הנושא לא יורד מסדר היום שלנו ומשולחן העבודה שלנו.

אני מודה לכם. ניפגש בהמשך העבודה.

(הישיבה ננעלה בשעה 11:10)