הכנסת האחת-עשרה

מושב רביעי



נוסח לא מתוקן



פרוסוקול מסי 252

מישיבת ועדת החינוך והתרבות

יום גי, כ"ז בתשרי התשמ"ה, 20.10.87, שעה 09.00.

נ כ ת ו ;

חברי הוועדה; ני רז - היו"ר

מי איתן

עי דראושה

מי וירשובסקי (במקום חה"כ שי אלוני)

אי סרטני

מי פלד

בי שליטא

מי ינון - יו"ר הוועד המנהל של רשות השידור

אי פורת - מנכ"ל רשות השידור

אי אבנר - יועץ המנכ"ל

ני כהן - היועץ המשפטי של רשות השידור

י' צנגן - רשות השידור

עי עמר - רשות השידור

שי צימרמן - דוברת רשות השידור

יי כהן - דובר משרד החינוך והתרבות

ני אורי - הממונה הראשי על יחסי העבודה

במשרד העבודה והרווחה

גי עשת - איגוד העתונאים, הוועדה המקצועית

צי גורן - ועד העתונאים בטלוויזיה ודובר

מטה השביתה

די בירון - יו"ר אגודת- העתונאים בירושלים

יי אסל - יו"ר ועד העתונאים בטלוויזיה

גי רמז - יו"ר ועד העתונאים ברדיו, ירושלים

גי בן-יצחק - ועד הרדיו

בי נסים - משרד החינוך והתרבות

מזכירת הוועדה; די פלר

רשמה; מי כהן

סדר-היום; השביתה ברשות השידור



היו"ר נ. רז; אני פותח את ישיבת הוועדה שתוקדש היום

לנושא רשות השידור, השביתה ברשות השידור

נכנסת היום ליופה הארבעה-עשר. חובתנו להתייחם לענין זה בתוקף

תפקידנו כוועדת החינוך והתרבות של הכנסת על פי התקנון נושאים

הנוגעים לרשות השידור נדונים בוועדה זו. דנו בכך פעמים רבות,

אם בענינים של תכנים ואם בענינים של סדרים. אני פודה שהישיבות

האלה אינן פרודוקטיביות, כי כשאתה עושה את סך הכל הדיונים שקייפנו

על הפצב ברשות השידור, הישיבות האלה תפיד נגפרות בהפלגות, ההפלצות

האלה לא פתגשפות ולא פתקי יפות, פפני שהחוק אינו פאפשר שהן

תתקייפנה, ופפני שאלה שצריכים לקבל את ההחלטות אינם פסוגלים

ואינם יכולים לקבל אותן, אולי בגלל החוק הקיים או פסיבה אהרת.

אבל אין לנו ברירה, אנחנו חייבים לקיים את הישיבה.

אני פציע שבחלק הראשון של הישיבה נשפע את

נציגי העתונאים, נשאל ונלפד על פה בעצם הסכסוך ופה לדעתכם הדרך

לפתור את הסכסוך הזה, אחרי זה נזפין לכאן את פנכ"ל רשות השידור

והוא יציג את עפדתו. לא רציתי לעשות את הדיון ביניכם פה. אנחנו

לא ניהפך לבית-דין שדה ואיננו רוצים לעפת ביניכם כאן. אני פניח

שכל אחד פהצדדים יציג את הענין כפי שהוא נראה לו באפת, אבל בפידה

שעושים את זה בפפגש פנים אל פנים - יש לזה דינפיקה שלא תורפת

לקידום הענין ולא תורפת להגיע להבנות, להיפך, זה רק פשבש ענינים,

אחר כך הוועדה תצטרך להמליץ את הפלצותיה, פה לדעתה צריך לעשות

בנתונים הנוכחיים.

לסדר. יש לי כפובן פה לופר לעצם הענין,

אופר זאת בבוא העת. כרגע אני רוצה לפחות

באופן החפור ביותר, והייתי פבקש שהוועדה תצטרף לזה, על שידורי

הערוץ השני, אני פציע להפסיק פיד את כל השידורים של הערוץ השני,

כל זפן שמדינת ישראל איננה מסוגלת לתת שידורים לכל חלקי הארץ,

כולל ערי הפיתוח ופקופות אחרים, צריך להפסיק את השידורים האלה.

לא ייתכן שיקיפו ערוץ שני בשביל איזו קבוצה נבחרת בפדינת ישראל.

זו בושה וחרפה. היום יש בעיות קליטה גם לגבי הערוץ הראשון באזורים

פסוייפים בארץ, ולא ייתכן להתחיל עם ה"נכות" הזאת של הערוץ השני,

אם המדינה אינה פסוגלת לספק שידורים לכל אזורי הארץ, צריך להפסיק

אותם פיד. צריך לפחות על זה, אסור שזה יתקיים רק לאזורים פרכזיים

בארץ.

אינני פציע שנתחיל לדון על זה עכשיו, אין

לי התנגדות שנתייחס לזה בסוף הישיבה.

ע, דראושה; אני חושב שזאת הערה פקובלת.

ההערה של חבר-הכנסת שליטא צודקת. גם לזקנים

בבית אבות בעפולה פגיע לראות את שידורי

הערוץ השני.

היו"ר נ. רז; אני פציע שגדעון עשת יציג לפנינו את הנושא.

ג. עשת; הייתי יושב-ראש הוועדה הפקצועית של איגוד

העתונאים, אני פעורה בכל הפרשה, ולפי בקשת

החברים אציג את עפדתנו. אני רוצה להתחיל פנקודה שהתבררה לנו אתפול

בשעות הערב, ולדעתי היא פשקפת פאד את פה שקרה בחודשים האחרונים.

אתפול בערב נדז?פנו פפה שקרה, ויש לנו תחושה שפשוט הונו אותנו,

אני פשתפש בפלה קצת קשה, אבל זו התחושה שלנו, אסביר בפה פדובר.

הסכסוך הזה התחיל לפני חצי שנה. האיגוד

הארצי של עתונאי ישראל הוא ארגון יציג של העתונאים, ולפני חצי

שנה הוא הודיע על סכסוך. בשלב מסויים בקיץ קיבלנו פכתב פרשות השידור

אנחנו פבקשים לדחות את הפשא ופתן על תביעות השכר שלכם



עד שייגמר הסכם השכר בשירות הציבורי. הלכנו לפגישה ושאלנו: למה

אתם רוצים שנדחה? הרי גם לכם וגם לנו ברור שאין ולא כלום בין

הסכם השכר בשירות הציבורי לבין מה שהעתונאים קיבלו ויקבלו.

אפרו: זה לא משום שאנחנו רוצים להחיל עליכם את הסכם השכר של

השירות הציבורי, הסיבה שאנחנו מבקשים מכם לדחות את המשא ומתן

אנחנו יכולים לשלם לכם את תביעות השכר שלכם, לפחות בשנה

הנוכחית; הבעיה שלנו היא שאם נשלם לכם יש סכנה שגם הקבוצות האחרות

של העובדים ברשות השידור ידרשו אותה תוספת שכר, ובזה איננו יכולים

לעמוד. אבל אם יחתמו הסכם שכר בשירות הציבורי, הקבוצות האחרות של

העובדים יהיו "סגורות" בהסכם שכופה עליהן שקש תעשייתי- זה היה

יכולים לשלם לכם, אבל אם נשלם לכם

עכשיו, כל עוד לא נסגר הסכם השכר בשירות הציבורי, נצטרך לתת גם

לאחרים. אחרי שייחתם ההסכם, נוכל לשלם לכם. אמרו לנו בקיץ שאם

הסכם המסגרת יהיה בסביבות 5%- 6% .רשות השידור לא תעלה את הטענה

שהיא לא יכולה לשלם לנו מפני שהיא צריכה לשלם לאחרים.

היה בינינו ויכוח, היו כאלה שאמרו שמוליכים

אותנו שולל, אבל אנחנו קיבלנו את הבקשה ודחינו את כל מה שחשבנו

לעשות לחודש ומעלה,

אתמול בערב קיבלנו מרשות השידור הצעה שאומרת

תסכימו לכך שברשות השידור יפוטרו באופן כולל 20% מהעובדים,

ואנחנו ניתן לכם תוספת שכר של %25, אנחנו רוצים שיהיה סולם שכר

אחיד; שלא יימשך המצב הקיים שיש עתונאים, טכנאים, מינהליים ואחרים,

ובכל פעם קבוצה אחרת עושה בעיות, אלא שיהיה סולם אחד ותוספת השכר

תחכו עד שיגמרו עם הסכם השכר בשירות

הציבורי, כי אנחנו לא רוצים לשלם תוספת אחידה, שכן תוספת אחידה

תרושש את רשות השידורי והנה אתמול בערב אנחנו פתאום מקבלים הודעה:

תסכימו לפיטורים, וכולם יקבלו תוספת שכר של %25,

לדעתי הדבר הזה גובל ממש בהונאה, והוא משקף

את המצב בכל הפרשה העגומה הזאת, הסכמי השכר במשק, גם ברשות השידור,

הסתיימו ב-31 במרס 1987, עד 31 במרס 1987, בכל תקופת קיומה של רשות

השידור, עד כמה שאני מכיר את הדברים, שכר העתונאים ברשות השידור

היה תמיד צמוד לשכר העתונאים בעתונות הכתובה" אין עוררין על העובדה

הזאת, בשנה מסויימת היה ערעור משפטי על התוקף של הדבר הזה" פנינו

לבית-המשפט, ובית-המשפט הכריע לגבי אותו הסכם שאנחנו צודקים" זה

היה לגבי קטע אחד. באופן מעשי כך היה מאז ומעולם. אגב, זה לא דבר

מה הקשר בין עתונאי ברשות השידור לבין

עתונאי בעתונות הכתובה, באותה מידה אפשר לשאול: מה הקשר בין עתונאי

ב"ידיעות אחרונות" לבין עתונאי בעתוני הימלפרב, ובכל זאת בעתונות

יש סולם שכר אחד. עתון יותר רווחי משלם תוספות ייחודיות ואחרות,

זה תלוי במצב הכלכלי של כל עתון, אבל הסולם היה ונשאר אחיד-

בזהות הזאת מכירים גם שר החינוך והתרבות וגם רשות השידור, שהודיעו

שהם יפעלו בענין זה,

לפני חצי שנה הודענו שאנחנו מבקשים להיכנס

למשא ומתן על הסכם שכר חדש, הודענו זאת במקביל גם לרשות השידור וגם

למעסיקים הפרטיים של העתונאים, הענין התגלגל, ואהרי שלא הסכימו

לנהל משא ומתן, גם לא רשות השידור וגם לא המעסיקים הפרטיים, הוכרז

סכסוך עבודה, ואחרי שעבר פרק זמן נוסף הוכרזה שביתה כללית בעתונות

הכתובה, לא ברשות השידור, מפני שכפי שסיפרתי בהתחלה הרשות אמרה

לנו להמתין עד שיגמרו עם הסכמי השכר בשירות הציבורי, ואז יהיה בסדר.

בעתונות הכתובה התנהל משא ומתן ונחתם הסכם. אמנם נחתמו שורה של

הסכמים, אבל באופן כללי כל ההסכמים בעתונות הכתובה הם בבסיסם זהים.

באנו לרשות השידור ואמרנו שאנחנו רוצים להחיל את ההסכם גם על

העתונאים ברשות השידור, שכן אתם אמרתם שתעשו כמיטב יכולתכם. אמרו:

תחכו עד שייחתם הסכם השכר בשירות הציבורי, חיכינו, ההסכם נחתם.

אחרי יומיים פנינו לרשות השידור, אמרו לנו: איננו יכולים לעשות שום

דבר, לא קיבלנו תשובה-



אמרנו שזה ענין כבד מאד, כינסנו את כל העתונאים ברשות השידור, וכמעט

פה אהד - פרס לאהד - העובדים ההליטו שהם הולכים לשביתה. יופיים

קודם הודענו לרשות השידור שעומדת להתקיים אסיפה כללית ובה יוחלט

כנראה על שביתה, לא שמענו על כך שום תגובה. שעה והצי לפני מועד

השביתה הזמינו אותנו לישיבה אצל מ"מ מנכ"ל רשות השידור בהשתתפות

הממונה על השכר באוצר ואמרו לנו: תקבלו את הסכם המסגרת בשירות .

הציבורי, וזהו. אמרנו להם שהדבר הזה לא מקובל עלינו, והתחילה

השביתה. אהר כך אמרו שהם לא מנהלים משא ומתן עם שובתים. מתקיימות

פגישות,ביוזמתו של הממונה הראשי על יהסי עבודה שהוועדה צריכה באמת

לברך אותו; הוא יזם את הפגישות. לכאורה הם לא נפגשים אתנו, אלא

רק כשנהמן אורי יושב בראש השולהן.

ובכן התנהל משא ומתן. בשלב הראשון שלו אמרו

לנו שאין על מה לדבר, האוצר מגביל אותנו להסכם על 75 שקלים, ושאנהנו

נצטרף להסכם המסגרת. אתמול בערב באו עם הצעת הפיטורים. ההצעה הזאת

נדהתה על ידינו, וזה המצב היום. אבל אמרנו לאנשי רשות השידור: הנושא

הזה כבד; אנהנו משתדלים להיות אהראים, וכמו שהכרזנו על השביתה באסיפה

כללית, מהר נכנס שוב אסיפה כללית של כל העתונאים ברשות השידור,

נציג בפניהם את ההצעה של רשות השידור, אולי העובדים ישתכנעו, אבל

הפורום הזה של הנהלת האיגוד הארצי, שמטפל בנושא השביתה, ימליץ לא

לקבל את ההצעה הזאת.

עכשיו אני רוצה להעיר כמה הערות לגבי כל

המהלכים. וקודם כל על הנושא של הסכם המסגרת והעתונאים. כשהתחיל

המשא ומתן במגזר הציבורי שמענו את שר האוצר אומר שמה שראוי למשק

בשעה זו זה הסכם לשנתיים. האיגוד הארצי של עתונאי ישראל ההליט

שהעמדה הזאת באמת נכונה, מסיבה פשוטה: הסכם לשנה פירושו שלפני

הבהירות יתחיל שוב משא ומתן על השכר, עם כל המשתמע מכך, מה שאין

כן כאשר ההסכם הוא לשנתיים, שר האוצר רצה הסכם לשנתיים בדיוק

הוא רצה שקט תעשייתי ואמר שאין לערער את המשק בתקופת

בהירות. התייהסנו לזה ברצינות, כשבאנו לפגישה עם הממונה על השכר

רק שנה, אמרנו לו: הרי שר האוצר רצה הסכם לשנתיים,

למה אתה מדבר על הסכם לשנה? הוא אמר הסכם לשנה אחת. אמרנו לו:

נניח שניכנע ונחתום על ההסכם, האם אתה יודע מה יקרה? העתונאים יחכו

עד יולי 1988, אז יכריזו סכסוך עבודה ויחכו לבחירות. האם זה מה

שאתה רוצה? הרי אתם רציתם הסכם לשנתיים, מדוע עכשיו אתה מדבר על

שנה?

בפתיחת המשא ומתן עם

מזכ"ל ההסתדרות שר האוצר אמר לו: אם אתה רוצה הסכם לשנתיים אני

מוכן לשלם תוספות גלובליות; אם אתה רוצה הסכם לשנה - בהסכם לשנה

אין תוספות גלובליות במדינת ישראל. התנהל משא ומתן, ובסופו של

דבר נתנו תוספת גלובלית של 75 שקלים, לשנה אהת. אמרנו: לפי ההגיון

הזה של שר האוצר, אם בשנה אחת נותנים 75 שקלים, בהסכם לשנתיים

בוודאי מוכנים לתת יותר.

לכן ההצעה שלנו על הסכם לשנתיים איננה עומדת

בסתירה להסכם המסגרת. אנחנו גם כופרים עקרונית בקשר בינינו לבין

ההסכם בשירות הציבורי, מעולם לא דרשנו את הסכם השכר של השירות

הציבורי, ומעולם לא קיבלנו אותו. היו מקרים שבמגזר הציבורי ניתנו

תוספות שכר; לעתונאים הן לא ניתנו מעולם. רק היום, בפעם הראשונה,

באים עם ההמצאה הזאת שהעתונאים ברשות השידור כפופים לסידור הזה.

הודענו להם יותר מזה; אמרנו להם: אתם הסכמתם

בהסכם המסגרת לנהל משא ומתן עם ההסתדרות על קיצור שבוע העבודה, על

קיצור שעות העבודה, וכדומה; אנחנו מוותרים על זה, אם מחר יחליטו

שכל עובד מדינה עובד פחות שעות בשבוע, אנחנו נמשיך לעבוד לפי הסדרי

העבודה שלנו, איננו רוצים שתקצרו לנו את שבוע העבודה. וכל אחד

יודע שאם מקצרים את שבוע העבודה, זה שווה כסף, אנחנו מוותרים על

זה. איננו רוצים לא מעוקצו ולא מדובשו של הסכם השכר בשירות הציבורי,

שמעולם לא היינו חלק ממנו.



אנשי רשות השידור נתלים באוצר ואומרים שהם

אינם יכולים לעשות שום דבר,

בשלב הזה ההלסנו שנביא להם הצעות. ישבנו

והלאינו את ראשינו, לפרות שזה דבר מאד לא מקובל, והבאנו לרשות

השידור חמש הצעות שונות על נושא השכר, לא אכנס לפרטים, בסופו של

דבר שלחנו גם לשר האוצר מכתב עם הצעה לו, הצעה שאני מודה שלא נעים

להביא אותה לכאן, אמרנו לשר האוצר^ אם אתה רציני בענין של 75

אם ניתן לכם 100 שקלים, כולם ירצו

100 שקלים, אמרנו לו: אתה צודק, תעשה כך שאף אחד לא יקבל יותר

-מ-75 שקלים, וכל קי שאמור היום לקבל יותר מ-75 שקלים - יהיה חוק

שימנע זאת, והכוונה כמובן לחברי כנסת, שרים, שופטים וכדומה,

מי יעביר את החוק הזה?

אם אתה טוען טענה כלכלית

שיש סכנה רצינית של ערעור כל המשק הלאומי

כתוצאה מכך שמישהו יקבל יותר מ-75 שקלים -- בבקשה, שזה יחול על

כולם, ואז זה יחול גם על העתונאים,

יש לכם "קיים" צודק גם בלי שתיכנסו לשכר

י" של אנשים אחרים,

מתברר שאתמול חתמו בעיריית תל-אביב על הסכם

עם סקטור ציבורי מסויים על תוספת של 30%

באנו עם עוד רעיון- אמרנו אנחנו לא אוהבים

את השביתה, אתם לא אוהבים את השביתה, אנחנו מוכנים ללכת לבוררות,

אני יודע שהאוצר לא יסכים ללכת לבוררות,

אני מוכרח להעיר כאן הערה אחת בענין שאני

חושב שהוא לא בסדר, רשות השידור מודיעה לנו, למרות שהיא נוהגת

ההיפך, שהיא לא מנהלת משא ומתן עם שובתים, גם נציג האוצר קם ויצא

מאיזו ישיבה כאשר החלה השביתה, הנושא הזה שלא מקיימים משא וסתן עם

שובתים הוא לדעתי דבר פסול מיסודו, יש הבדל בין שובתים לשובתים,

יש במדינת ישראל פרוצדורה להכרזה על שביתה, וזה תהליך מאד מאד

מייגע, כדי ששביתה תהיה חוקית, האיגוד הארצי של העתונאים הכריז

לפני חצי שנה על סכסוך עבודה, היתרה, חיכה ארבעה-עשר יום, אחר כך

חיכה חודשים, הודיע שוב ושוב, ועבר את כל הפרוצדורהס ואז השביתה

היא דבר חוקי, למה לא מדברים עם אנשים שמקיימים את החוק? איזו

עמדה זאת? יש הרבה שביתות פראיות במשק, אז יכולים להגיד שלא מדברים

עם השובתים. אבל כאשר שביתה היא חוקית? אמרנו להם: כאשר האחיות

שבתו באופן לא חוקי, וכאשר לא היה להן ארגון יציג - דיברתם אתן-

אבל כשיש ארגון יציג ושביתה חוקית - למה לא לדבר אתו? זו

דה--לגיטימציה של דבר חוקי0 יכולים לומר שזה שירות חיוני שאסור

שיהיו בו שביתות. שיכריזו על זה כעל שירות חיוני, אבל לא עשו זאת.

היו צריכים ללכת לבית-משפט ולבקש הוצאת צווים, לא עשו זאת"

אם המצב החוקי במדינת ישראל מאפשר לארגון יציג להכריז על שביתה,

אינני מבין מה הדה-לגיטימציה של הענין הזה.

אני רוצה להתייחס להצעה האחרונה של הרשות,

אתמול הגישו לנו איזו הצעה שלפי דעתנו נכתבה באמצע הלילה הקודם,

שמדברת כאמור על פיטורי %20 מהעובדים, תוספת שכר של %25, וסולם

שכר אחיד. שאלנו אותם שאלות הבהרה, למשל, כתוב שם שכל המסמך הזה

הוא מיקשה אחת, אחד הסעיפים שם הוא סעיף ה-אי.אן.ג'י,,זה הציוד

האלקטרוני שחלקו אינו מופעל כרגע בטלוויזיה,

מה זה כרגע?



ג. עשת; משתמשים בו חלקית, יש בעיות. הבעיות אינן

עם העתונאיס. לרשות יש בעיה עם סקטורים

אחרים לגבי הפעלת הציוד הזה. במסמך כתוב: יפוטרו %20 מהעובדים,

תקבלו X% תוספת שכר, תפעילו את ה-אי.אן.ג'י. אמרנו: נניח שאנחנו

נקבל את זה, אבל מישהו אחר לא יפעיל את הציוד הזה. מה אז? אז אין

הסכם, כלומר באו אלינו עם נייר שאפילו אם נחתום עליו הוא לא נותן

שום דבר, כי הוא מותנה ברצונם הטוב של אנשים אחרים.

אני רוצה לומר משהו לגבי ההצעה של רשות

השידור. אנחנו לא מסכימים לכך שיגידו לעובדים: היום אתם 100 אנשים,

תפטרו 20, ואת השכר שיתפנה תחלקו בין ה-80 הנותרים. לדעתי זה דבר

פסול בהחלט. אני חושב שכל איגוד יגיד: אל תפטרו ואל תשלמו, אנחנו

לא דורשים תוספת שכר על חשבון פיטורי אנשים. העמדה הזאת היא ביסודו

של דבר בלתי מוסרית, פגומה, אמרנו להם: אתם רוצים להתייעל - בבקשה.

ואתמול הבאנו להם את ההצעה האחרונה, אסביר אותה,

רשות השידור מעסיקה הרבה

מאד קבלנים; אנחנו מודיעים שברגע שתבוטל העבודה הקבלנית ברשות

השידור, אנחנו נעשה את כל העבודה בסקטור העתונות בלי תוספת שכר.

קבלנים - זה סעיף קניות; עובדים -

זה סעיף שכר; אנחנו צריכים לקצין בסעיף שכר, לא בסעיף קניות. אמרנו

להם: מה זה משנה? כסף זה כסף, מה זה חשוב אם הוא בא מסעיף זה או

מסעיף אחר, זו רק נוחיות מינהלית, אמרו: לא, רק מסעיף שכר אנחנו

אתם לא רציניים. אנחנו מוכנים להביא מיד

להתייעלות בנושא הקבלני, לא קיבלו את זה.

מושמעת טענה שיש עודף עובדים ברשות השידור.

כשאני התחלתי להיות פעיל באיגוד הארצי של עתונאי ישראל, בפגישה

הראשונה שלי עם אנשי רשות השידור, שמעתי את הטענה הזאת. אמרתי

להם אז בשם האיגוד הארצי, וחזרנו ואמרנו להם את זה אין-ספור פעמים:

האיגוד הארצי של עתונאי ישראל לא יגן על אף עובד שאיננו עובד"

אני אמרתי את זה לפני שנתיים" מאז לא באו אלינו עם אף טענה על

עובד שאינו עובד. האם ההנהלה המכובדת של רשות השידור אמרה פעם

לאיזה עובד, שהוא לכאורה ידוע כמי שאינו עובד, שיעשה דבר זה וזה,

והוא סירב? אמרנו להם שלא נגן על עובדים כאלה, אבל אין עובדים כאלה.

עובדה היא שרשות השידור מעסיקה בלי סוף אנשים בקבלנות, בדירוג

עתונאים, משום שהם לא מצליחים לעבוד עם כוח האדם שיש להם, אבל אילי

אני טועה, ובאמת יש עודף כוח אדם ואפשר לייעל: ובכן אתמול הודעכו

להם: קודם כל תיפטרו מהקבלנים, אנחנו נעשה את העבודה שלהם בלי תוספת

שכר-

האם הקבלנים עושים עבודה ספציפית?

יש קבלנים לכל סוגי העבודות. למשל, אני קבלן.

י" אני עובד "ידיעות אחרונות", פעם בשבוע אני

מוזמן לרדיו לדבר על נושא כלכלי, ומשלמים לי עבור זה סכום מסויים.

שיקהו מישהו מרשות השידור, ויש מספיק כלכלנים ברשות השידור, שיעשו

את העבודה הזאת. אם מצבם הכלכלי כל כך גרוע, שיעשו את זה. יש

מקצועות שזה יותר בעייתי. שיעשו הסבה מקצועית. אנחנו מודיעים:

מוכנים לעשות הסבה מקצועית.

אתה מתעלם מהממד של המקצועיות, של האישיות?

כשמזמינים אותך להשתתף בתכנית רדיו, מזמינים

אותם מפני שאתה זה אתה, לתכנית אחרת יזמינו מישהו אחר,

נניח שהכלכלן הטוב ביותר בעולם הוא מילטון

פרידמן. אז האם רשות השידור מזמינה ת

מילטון פרידמן? יכול להיות שאין דינו של גדעון עשת כדינו של גדעון

זלינגר מהרדיו. אבל אם הולכים על מהלך של צמצומים והדבר הופך לבעיה,

אז אין ברירה, ברוב המקצועות אפשר לפתור את הבעיה,



היו"ר נ. רז; האם אפשר להשתמש במלה פוסחים במקום קבלנים?

לא.

ג. רמז; יש למשל מפיק שמזמינים אותו להפיק תכנית

שלמה, בעוד שיש מפיקים בטלוויזיה,

ג. בן-יצחק; יש אנשים שמשלמים להם לפי שעה,

י. אסל; אני רוצה להוסיף הבהרה קטנה בענין הזה של

הקבלנים. אין הכוונה להכך שמביאים מההוז

אדם שהוא מומהה בסוגו, שרק הוא יכול לעשות את העבודה המסויימת,

מדובר על אנשים שמביאים מהחוץ מפני שכל כוה האדם הפנימי מועסק,

לא מדובר על מומחים שמביאים לתכנית זו או אחרת כדי לראיין אותם

בנושא ספציפי זה או אחר" מדובר על זה שאם חסר צלם בטלוויזיה,

לוקחים צלם פרטי מהחוץ; אם חסר במאי בטלוויזיה, לוקחים במאי מהחוז;

אם חסר אולפן בטלוויזיה, משלמים כל יום אלפי דולרים לאולפני הרצליה,

כשאפשר לבנות אולפן אצלנו. אלה הדברים. יש יותר צלמים מהחו-ן

שעובדים בשביל הטלוויזיה מאשר צלמים שעובדים בטלוויזיה.

ג. עשת; אני אומר ברצינות; כל עבודה קבלנית, מכל

סוג שהוא, בדירוג העתונאים, אנחנו מוכנים

לקחת על עצמנו. יש דברים שאפשר לעשות מיד; יש דברים שלגביהם אולי

צריך לשפר את המומחיות; יש דברים שדורשים הסבה מקצועית. הכל פתוח"

ואנחנו מוכנים לעשות זאת בלי תוספת שכר.

היו"ר נ. רז; אני רוצה להבין את הנקודה הזאת, אתה בעצם

טוען שאילו היו מעסיקים נכון את כל אלה

שמופיעים בטבלת השכר של עובדי רשות השידור, לא היו נזקקים לאנשים

מן החוץ?

ג. עשת; אינני יודע, ואני חושב שהעובדה שהאיגוד הארצי

מתבקש להתערב כל הזמן בבעיות הניהוליות של

אם אתם טוענים שיש בעיה של התייעלות,

אנחנו מוכנים שתוציאו את הקבלנים ואנחנו נעשה את העבודה שלהם בלי

שכר. זו תרומתנו לנושא.

העילה של הסכסוך היא לא רק ענין השכר.

נכנסנו למאבק על שני נושאים נוספים; האחד הוא הנושא של פיטורים

שרירותיים; השני - נושא העבודה הפרטית. אני רוצה לדבר על הנושא

השני. אומרים; כל העתונאים האלה עושים חלטורות.

מ. איתן; זה נכון.

ג . עשת; אנחנו הודענו לרשות השידור; בכמה עתונים

בעתונות הכתובה יש הסכם שאומר שאם אדם לא

עושה עבודה נוספת הוא מקבל תוספת שכר, אני עובד ב"ידיעות אחרונות",

אשתי עובדת ברשות השידור. לפני שמונה שנים היא השתכרה בשליש יותר

ממני, היום אני משתכר בחצי יותר ממנה. בזמנו מנכ"ל רשות השידור

הודיע לשר האוצר ששכרם של העתונאים ברשות השידור נשחק ב-25% בשנים

האחרונות. אם רשות השידור היתה מציעה לעתונאים שכר הולם, ולא

בסדר גודל של 1,000 שקלים לחודש בממוצע, אפשר היה לומר לעתונאים

שלא יעשו חלטורות. אבל גם הם מכירים בכך שאחת הסיבות שמצליחים

לשמור על שכר נמוך היא משום שמאפשרים לאנשים לעשות עבודות פרטיות.

אנחנו הצענל להיכנס לדיונים על ענין העבודה הפרטית, התנהלו דיונים

במשך שנים ולא הגענו להסכמה, קודם כל אמרנו שאנחנו רוצים שיהיו

קריטריונים, מתי מאשרים עבודה פרטית ומתי לא, לא הצלחנו להגיע

להסכמה על קריטריונים, אנחנו אמרנו שלא ייתכן מצב שלגבי עבודה

פרטית ייגרע חלקו של עתונאי בהשוואה לכל אזרח אחר במדינת ישראל"



לפשל, אם חבר כנסת או אזרח אחר רוצה להוציא ספר כלשהו, הוא יכול

לעשות זאת, ימצא מו"ל ויוציא ספר. ברשות השידור דורשים ממני אישור,

בביח שאבי רוצה לעבוד בהתנדבות או בשכר במגן דוד אדום" זה לא

ענינה של רשות השידור, כי בכל מקרה מדובר על עבודה פרטית אחרי

שעות העבודה. תשובת המנכ"ל של רשות השידור והוא תלוי איזה ספר

אתה רוצה להוציא, כלומר, אם הספר ימצא חן בעיניו, הוא יאשר;

לא ימצא חן בעיניו - לא יאשר, זה לא מקובל עלינו, אמרנו לו:

או שנקבע קריטריונים מוגדרים, מה מותר

ומה אסור, ואז אם לדעתנו אתה תחרוג מהקריטריונים נוכל לתבוע אותך;

או שיהיה פורום שיחליט בענין זה, כי לא ייתכן שרק אתה תחליט,

נקבע פורום שיהיה מורכב ממנכ"ל רשות השידור, יושב-ראש ועדת האתיקה

של האיגוד הארצי של עתונאי ישראל, ואיש ציבור, שופט עליון לשעבר,

ובמקרה של חילוקי דעות - הגוף הזה יכריע, המנכ"ל השיב על כך בשלילה,

אני רוצה להבהיר שהוויכוח שלנו עם המנכ"ל

הוא בשני הכיוונים. זה לא תמיד כך שאנחנו רוצים והוא לא נותן לנו.

רק לפני שבועיים היה מקרה של שלושה אנשים שפנו למנכ"ל בבקשה לתת

להם לעשות חלטורה בסמגרת דומה למגבית יהודית מאוחדת, לתת הרצאות

באמריקה, לשנים הוא אישר, לשלישי לא, בסופו של דבר אישר גם לשלישי,

אחרי שהוסבר לו שזה לא הגיוני לאשר לשנים ולשלישי לא,

אתה מאשר לעתונאים

לקרוא פרסומות ברדיו ובטלוויזיה. זה לא בסדר. מצד שני אינך מאשר

למישהו להוציא ספר, כי הספר אינו מוצא חן בעיניך,

שיקול הדעת של המנכ"ל הוא לא תמיד בסדר

בעינינו, לכן דרשנו להקים פורום נייטרלי. יושב-ראש ועדת האתיקה

של האיגוד הארצי של עתונאי ישראל הוא ישעיהו בן-פורת, הוא איננו

פעיל של האיגוד, לא נבחר על-ידי האיגוד אלא באסיפה כללית, זה גוף

שאיננו עוסק בעסקנות. תשובתו של המנכ"ל היתה שלילית,

אלה העילות לסכסוך, וזאת פחות או יותר

השתלשלות העני נים.

תודה על הסקירה, אני מציע שנשמע עכשיו את

מר נחמן אורי, הממונה הראשי על יחסי עבודה

במשרד העבודה, ואחר כך את נציג משרד החינוך ישראל כהן, על היבטים

נוספים, לא רק של העתונאים, ואז נתחיל להתייחס לנושאים,

ג. עשת; הערה אחת על משרד החינוך, הסכסוך הזה התחיל

לפני חצי שנה. שר החינוך לא ביקש להיפגש

אתנו, לא פנה אלינו, לא שאל אותנו, שום דבר. היום הוא מדבר על

סגירת רשות השידור?

הסכסוך איננו עם השר אלא עם הנהלת רשות

השידור, לכן שר החינוך איננו נכנס למשא ומתן

על הסכם שכר עם העתונאים ולא ייכנס למשא ומתן. החוק גם לא מקנה

לו את הסמכות הזאת. הוא איננו מנהל את רשות השידור.

גדעון עשת הסביר בכשרון את עמדת העתונאים,

אני בטוח שנציגי ההנהלה יציגו את עמדתם.

תפקידי הוא לנסות לגשר בין הצדדים, לאפשר הידברות, במקרה הקונקרטי

הזה לא היה מגע בלי התערבותי, לגופו של ענין אני כמובן לא אעיר שום

דבר. לכל מטבע שני צדדים, ואני חושב שלא איטיב לעשות אם אביע דעה

על הדברים שנאמרו כאן, מה נכון ומה לא נכון, באיזו מידה נכון וכוי,

איטיב לעשות אם אסתפק בהערה הזאת,



ג. עשת; אולי תספר כפה פגישות היו במשך חצי השנה

האחרונה?

.ישות רבות. נכון שהסכסוך הוכרז בקיז,

היו פגישות רבות, ולצערי הבעיות לא נפתרו,

אנחנו עושים מדי שנה סטטיסטיקה של שביתות, לצערי השביתה הזאת

בינתיים לא נפתרה, אני סוכן סיד אחרי הישיבה הזאת לזמן שוב את

הצדדים, אם יש שעם בכך, ולנסות לפתור את הבעיות, אבל אני חושב

שלא איטיב לעשות אם אביע עכשיו דעה לגופו של ענין,

האם זה אוסר שאין לך עמדה, או שיש לך עמדה

ואינך רוצה להביע אותה כאן?

נ. אורי; יש שאלות שאי אפשר לענות עליהן בכן או לא,

י" השאלה המרכזית בסכסוך הזה היא האם צריך

להחיל על העתונאים את הסכם השכר בשירות הציבורי, או לתת להם יותר

מזה רק תמורת פיטורים, או שמא צריך להצמיד אותם לעתונות הכתובה

כפי שהיה בעבר יכולות להיות על כך דעות שונות, דעתי הפרטית בענין

זה לא חשובה. מתווכים נבונים נוהגים להציע הצעות כשיש סיכוי שהן

תתקבלנה, אני יכול כמובן לחבר הצעה ולתת אותה, ואם זה ימצא חן

בעיני אחד הצדדים הוא יקבל אותה, בזה אשרוף את עבודתי כמתווך,

המתווך צריך להעביר רעיונות מצד אל צד, פה ושם להעלות רעיון, להציע

הצעה, אני עושה זאת, אני חושב שלא איטיב לעשות אם אביע עמדה

פומבית לגבי השאלות עצמן,

א. סרטני; אבל יש עמדה של המשרד, יש עמדה של גורמים

אחרים שעומדת בניגוד למה שהיה בעבר, לנהלים

שהיו מקובלים. כלומר קרה פה משהו, מה העמדה המוסמכת של הממשלה?

נ, אורי; יש עמדה מוסמכת של שר האוצר שמייצג את הממשלה

כמעסיק, על פי חוק יסודות התקציב שהכנסת

אישרה, רשויות ציבוריות אינן יכולות להסכים לשינויים בשכר אלא

בהסכמת שר האוצר, לעומת זאת שירות התיווך ביחסי עבודה ממוקם במשרד

העבודה, אבל אני רואה את עצמי כמתווך עצמאי הפועל מתוקף סמכות

חוקית, יש חוק יישוב סכסוכי עבודה, על פיו התמניתי לתפקידי. לכן

פורמלית אינני קשור בעמדת שר האוצר, ותיאורטית יכולתי לומר היום:

אני ממליץ בפני הנהלת הרשות או השר הממונה לתת להם תוספת שכר של

%20, בלי לפטר, אינני עושה זאת, תיאורטית יכולתי לומר זאת, זה היה

דבר חסר משמעות, ריק מתוכן, לא היו שומעים לו, ולא הייתי יכול

להמשיך לתווך. יש סיטואציות - ותיווך הוא מקצוע ככל מקצוע אחר -

שבהן מתווך ייטיב לעשות אם לא יעלה הצעות מפורשות, אלא ינסה לגשר

בין הצדדים, ילך הלוך וחזור מחדר לחדר, או יביא את הצדדים לשבת

יחד, וינסה לגשר ביניהם.

זו סיטואציה מאד מסובכת, מיוהדת במינה, שבה

כל השירות הציבורי כפוף לחוק התקציב, לשר האוצר יש סמכות למנוע כל

שינוי בשכר. איך לתווך במצב זה - זו עבודה מאד עדינה, אני משתדל

ללכת בין הטיפות. יותר מזה אינני יכול לומר,

היו"ר נ. רז; אנחנו רוצים לשמוע גם את הנהלת רשות השידור,

שמענו סקירה מפורטת מאד על עמדת העתונאים,

אינני מציע שניכנס לדיון, אלא אם יש לחברים שאלות קצרות להבהרה.

אני מציע שנשמע עכשיו את יושב-ראש הרשות והמנכ"ל, ואחר כך נשב

בעצמנו ונדון,



מ. איתן; אשמח לשמוע את יושב-ראש הרשות והפנכ"ל,

אבל אינני רוצה שאנחנו כוועדת חינוך, שדנה

כבר פעמים רבות בכנסת הנוכחית בנושא של רשות השידור, נשים את עצמנו

כמי שצריכים פתאום להתחיל ללמוד הכל מהתחלה. אנחנו מלווים את חבעיות

של הרשות מתחילת הקדנציה, פרסמנו מסקנות, חלק מהנושאים שהוזכרו היום

כבר נדונו כאן מספר פעמים, כחבר בוועדה זו המקיימת פיקוח פרלמנטרי

על מה שקורה ברשות השידור, אני רואה את עצמי כשיר ומיומן להתייחס

לחלק מהדברים שעלו פה. העתונאים נמצאים בעיצומו של מאבק ציבורי.

הם נמצאים פה היום בין השאר בגלל העובדה שהם זקוקים לאהדת הציבור,

כמו כל גוף שנאבק. חשוב שהם ישמעו כאן את הדברים על-מנת שידעו מה

לומר לציבור שבשמו הם נמצאים כאן, זה לא רק ענין טכני.

היו"ר נ, רז; אני מסכים עם מה שאתה אומר, שאנחנו מכירים

חלק גדול מהענינים וכדומה. אבל אני רוצה

שנספיק היום לשמוע גם את הצד השני שבמחלוקת הזאת, כדי שנוכל

להתייחס לזה.

מ. איתן ל אתה רוצה שהעתונאים יצאו עכשיו וייכנסו אנשי

הנהלת רשות השידור. אני מבקש שתשקול אם יש

הגיון בזה שנבקש מהעתונאים לצאת כשייכנסו אנשי הנהלת הרשות,

כשוועדת כנסת מזמנת צדדים לדיון, היא קובעת את התנאים. ממה חוששים?

היו"ר נ. רז; הודעתי בראשית הישיבה שנעשה זאת בנפרד: קודם

נשמע את נציגי העתונאים, נשאל, נלמד וכדומה,

אחר כך נשמע את אנשי ההנהלה, ואחר כך נסכם בינינו.

ד. בירון; אנחנו מתחייבים שלא לומר אף מלה בנוכחות אנשי

י" ההנהלה, אלא אם נישאל על ידכם,

מ, וירשובסקי; האם ההחלטה שקיבלת נובעת מכך שאתה רוצה דיון

מסודר ושקט, ושלא יהיה עימות בין הצדדים, או

מאחר שיש החלטה עקרונית של המדינה, של הממשלה, שלא

יושבים עם שובתים, לכן אנחנו עושים דיון נפרד? לדעתי כאן ההחלטה

הזאת לא מחייבת.

היו"ר נ, רז; התשובה שלילית, הסיבה איננה ההחלטה שלא

יושבים עם שובתים,

אני רוצה להצטרף להצעה של חבר-הכנסת איתן,

שנציגי העתונאים יהיו נוכחים כאן כשידבר

המנכ"ל.

היו"ר נ, רז; אנחנו מכירים את הנפשות הפועלות, את סגנון

הדיבור ואת התגובות של אנשים מסויימים.

אם אנחנו רוצים להבין את הענין, לקדם אותו ולסכם את מסקנותינו,

חשבתי שיותר בריא לענין לשמוע קודם את העתונאים, אחר כך את ההנהלה,

ואחר כך לדון על זה בתוכנו.

מ, פלד; אם במהלך הדברים שנשמע תתעורר שאלה כלשהי

אצל כל אחד מאתנו, נוכל לשמוע על כך מיד.

מ, איתן; אני הייתי רוצה לומר את עמדתי בנוכחות שני

הצדדים,

היו"ר נ, רז; אם כך, נזמין לכאן את אנשי ההנהלה של רשות

השידור.



ב. שליטא; אני מבקש להציג שאלה לנציגי העתונאים. אם

אני מבין את פוקד הוויכוח, אתם הייתם מוכנים

לקבל ככתבם וכלשונם את כל הכללים שחלים בעתונות הכתובה, כלומר

אתם רוצים להשתוות לעתונאים בעתונות הכתובה, ואני חושב שזה מוצדק.

האם זה נכון?

ג. עשת; זה תמיד היה כך,

מ, איתן; באיזה תחום העובדים במגזר הציבורי משתווים

י" בתנאיהם לעובדים במגזר הפרטי?

ב, שליטא; אני שוען שהתנאים צריכים להיות שווים, אלה

עתונאים ואלה עתונאים, אני רוצה לדעת מה

הדברים הבסיסיים שבהם יש שוני ביניכם לבין העתונאים בעתונות הכתובה?

מה יש בעתונות הכתובה שאתם רוצים להגיע אליו?

ג. עשת; אנחנו לא מדברים על תנאי עבודה זהים לאלה

שבעתונות הכתובה, זה בלתי אפשרי, למשל,

בעתונות הכתובה, בעתוני ערב, משעה שבע בערב משלמים שעות נוספות,

וזה %200, אנחנו לא דורשים את ההשוואה הזאת, כי לגבי תנאי העבודה

ושעות העבודה יש הבדל בין עתוני בוקר ועתוני ערב, יש הבדל בין

רשות השידור לבין העתונים, וגם בתוך רשות השידור יש אנשים שעובדים

במשמרות, למשל, עורכי החדשות ברדיו, בעברית בלבד יש 19 מהדורות

חדשות ביום ברדיו, האנשים שם לא עובדים כמו בעתונות הכתובה שמוציאה

עתון פעם ביום, ובכן לגבי תנאי העבודה יש לנו הסכמים. אנחנו מוכנים

לדון עליהם מחדש עם רשות השידור, אבל לא על זה אנחנו מדברים, אנחנו

מדברים על פרט אחד, והוא סולם השכר, ואגב, זה לא משווה את השכר,

למשל, בכל העתונים יש משכורת שלוש~עשרה, בהסכם העבודה של העתונות

מדובר על משכורת שלוש-עשרה, והיא משולמת פעמיים בשנה, ברשות השידור

זה לא קיים, הקשר נשמר רק בסולם השכר הבסיסי, ניקח לדוגמה את

תנאי הפנסיה. ברשות השידור מקבלים פנסיה תקציבית, שחלה רק על

שכר היסוד, אני ב"ידיעות אחרונות" מקבל פחות או יותר פנסיה על הכל,

בעתונים אחרים יש תנאים אחרים,

ובכן אנחנו מדברים רק על דבר אחד שמאגד

ומשתף את כל העתונאים במדינת ישראל, וזה סולם השכר, ההסכם שנחתם

בעתונות הכתובה הוא הסכם לשנתיים, שבו מתפרסות תוספות שכר בסדר

גודל של %17,5, זה פחות או יותר הפער, בכל העתונים יש תוספת מיחשוב-

מה יותר פשוט לרשות השידור מלקנות מחשב עם מדפסת שעולה 4,000 דולר,

כדי שבמערכת החדשות של הרדיו לא יצטרכו יותר פקידים שידפיסו את

הטכסט לקריינים? אז אין להם 4,000 דולר, זה מעיד על סולם העדיפויות

של הרשות,

בסיכום, אנחנו מדברים על השוואת סולם השכר

בלבד, לא על כל הקומבינציות,

זה לא בסדר שאין שוויון.

מ, איתן; איפה יש שוויון? איזה עובד ציבור מקבל כמו

עובד מקביל לו במגזר הפרטי?

מ, וירשובסקי; אני חושב שהטענות שלכם, עד כמה שהבנתי אותן,

הן צודקות, אינני חושב שהפתרון הוא בפיטורי

הקבלנים, אבל זה לא שייך כרגע לענין, אני רוצה לשאול אתכם שאלה

אחרת; האם אתם מודעים לעובדה שתהליך השביתה הזאת יכול להביא לביטול

חוק רשות השידור ולסילוק כל המבנה שהושג, ומדובר על כלי שהוא במידה

רבה עצמאי בהבעת דעות במגוון גדול, זה הושג במידה רבה על-ידי

העתונאים של התקשורת האלקטרונית, האם אתם מודעים לכך שכל זה יכול

ללכת לאיבוד כתוצאה מהשביתה הזאת?



א. סרטני; האם אתה רוצה שהם יקריבו את עצמם?

פ. וירשובסקי; לא, אף אחד לא צריך להקריב את עצמו. אבל

מעבר לשאלות הבסיסיות של לחם וקיום, של

התקדמות והשוואה למקצועות אחרים, יש גם השאלה של עתיד התקשורת

האלקטרונית במדינת ישראל, אני שואל אתכם כאזרחי מדינת ישראל.

ייתכן מאד שיש מישהו בממשלה שמעונין בתהליך הזה,

ברור שאנחנו נותנים על כך את הדעתי, אבל יש

איזה שהוא קו אדום, אנחנו מבקשים השוואה

לעתונות, אבל צריך לזכור שאנחנו לא עובדים בעתונות, אנחנו עובדים

במקצוע הרבה יותר מסובך, כל אחד מכם יודע שעבודה ברדיו או

בטלוויזיה אין דינה כדין כתבה בעתון, זה לא אותו דבר, אני עושה

עבודה הרבה יותר מסובכת, וכל מה שאני מבקש הוא שיתנו לי השוואה

לסולם שהוא ממילא נמוך מאד, שגם עליו היינו צריכים להילחם. אני

מבקש שיתנו לעורך חדשות ברדיו שצריך לעשות הרבה מהדורות ביום

את אותו סולם שכר שנותנים לעורך של העתון "לעצטע נאייעס" או

"ויאצה נוסטרה",

מ, איתן; הרי אתה בעצמך אומר שאין קשר, תילחם לגופו

של ענין, אתה מעלה נימוק נגד עצמך. אתה

אומר שאין קשר, אבל אתה רוצה השוואה, אני מדבר על העקרון ועל

המסגרת, המסגרת צריכה להיות עצמאית, אתם לא צריכים להצמיד את

עצמכם ל"ויאצה נוסטרה", דברו על המסגרת שלכם כמסגרת עצמאית, במסגרת

של עובדי ציבור במדינת ישראל, וכאן המאבק שלכם, תחמו אתכם באיזה

מקום, אתם עובדי ציבור, אתם עובדי רשות השידור, עם הסכם שמכפיף

אתכם בדברים מסויימים למה שנהוג כלפי עובדי מדינה,

לא, זו טעות, אנחנו לא כפופים לשום דבר

י" בסקטור הציבורים הענין הזה תלוי ברצונו

הטוב של שר האוצר, ושר האוצר הוא חבר ממשלה. זה לא כך ששר האוצר

מחליט ונגמר הענין. אם שר האוצר והממשלה ישתכנעו שיש לעשות זאת,

הם יעשו,

לגופו של ענין, נכון שהעבודה שונה מאשר

בעתון. והיו מחשבות באיגוד הארצי לבוא ולהגיד: בואו נתחיל מהתחלה,

לנו מגיע פי שנים מאשר לעורך עתון "ויאצה נוסטרה" או כדומה,

אבל לא עשינו זאת, למה הלכנו על הענין של סולם השכר? משתי סיבות:

האחת, זה היה המצב העובדתי שכולם הכירו בו כל השנים, רק לפני

שלושה חודשים באו בפעם הראשונה עם המצאה הדשה, רשות השידור והשר

הממונה גם הם מכירים בזה. איננו רוצים להציג דרישות מופרזות,

הדבר הזה היה קיים, והוא מקובל על הרשות, מה גם שהרשות אמרה שיש

לה כסף, רוצים שהאנשים יתנהגו בצורה אחראית. באופן מעשי ההשוואה

לא קיימת, סולם השכר הוא חצי מאשר בעתונות הכתובה,

מ. פלד? היות שנכנסו עכשיו אנשי ההנהלה, אומר את

מה שיש לי לומר אחרי שנשמע גם אותם,

אני רוצה לומר כמה משפטים. קודם כל, מה

שברור היום הוא שהסכסוך בעצם כבר חרג

מענין השכר והגיע למצב של דיון כולל על מה שקורה ברשות השידור"

אי אפשר להתעלם מזה. וגם הוועדה הזאת כפי שאני מכיר אותה, שהתייחסה

מדי פעם לאלמנט כזה או אחר, אמר: אנהנו רוצים לראות את התמונה

הכללית, ושפעם אחת יגיעו להסדר ברשות השידור, לכן לא צריך לבודד

את הדברים, אלא לדבר על הכל,

שנית, חבר-הכנסת וירשובסקי הביע את עמדתו

ביחס לסיכויים שלכם להצליח, לדעתו יש חשש שדברים מסויימים שהושגו,

אם המאבק שלכם ייכשל, ירדו לטמיון מבחינתו. אני אציג את זה בצורה

אחרת, לדעתי יש דברים שאתם יכולים להשיג מבחינה חיובית, חלק



מהטענות שלכם אני מקבל; יש דברים שאני סולל, לדעתי הסיכוי שלכם

במאבק איננו גדול" אתם לא אחיות ולא רופאים, אני יכול לומר את

התגובות שאני שומע בציבור, הרבה מאד אנשים אומרים לי: אולי אפשר

לחיות בכלל בלי זה, יש עתונות כתובה, יש קצת חדשות בגלי צה"ל,

אולי אפשר לחיות בלי הטלוויזיה והרדיו, דעו לכם את זה,

והדבר האחרון שאני רוצה לומר גם באוזני

תלכו למשא ומתן, אני חושב שזה לא הוגן מצד ההנהלה

לומר שלא מנהלים משא ומתן, אבל אתם חייבים לא להתעלם מכל הבעיות

ולנסות להגיע להסדר כולל, עם מידה של גמישות,

אני רוצה לומר לאנשי ההנהלה של רשות השידור

שלפי בקשה של חברי הוועדה ביקשנו שאתם

תהיו עכשיו אתנו בנוכחות נציגי העתונאים, סיכמנו שבמהלך הקטע הזה

של הישיבה, כשאתם תציגו את עמדתכם לגבי הסכסוך והבעיות של רשות

השידור בכלל, הם לא יתערבו ולא ישתתפו בדיון, אלא במידה שתופנה

אליהם שאלה, שמענו את עמדתם בצורה מאד מפורטת ובהירה,

אבל אנחנו לא שמענו0

היו"ר נ, רז; אתם בוודאי תישאלו על-ידי חברי הכנסת כל

מיני שאלות בעקבות הדברים ששמענו מהם-

אחר כך נסכם לנו כוועדה מה אנחנו רוצים להציע, איך אגחנו רואים

את הענין, אני מודה שהצורה הזאת של ניהול הישיבה אינה נוחה לי,

אבל זו היתה בקשתם של מרבית חברי הוועדה,

אני מציע שנשמע מכם את עמדתכם, נשמע על

"תכנית ההצלה" של הרשות, ואחר כך את ההערות של חברי הוועדה,

את התכנית של ההנהלה יציג מנכ"ל הרשות,

אני רוצה להגיד רק כמה דברים כלליים,

פעמים רבות דנו כאן יחד אתכם על נושא רשות השידור, היו הצעות

להקים ועדות פרלמנטריות כאלה או אחרות, אני עכשיו ממלא מקום של

יושב-ראש ועד מנהל שלא מונה עד היום, מ-1 באפריל אני בהתנדבות

בתפקיד עד שיהיה לי למי למסור אותו, לצערי, כמו שלנו אין סמכות

לעשות איזה מהלכיס משמעותיים, כך גם הוועדה הזאת, היא סיכמה

המלצות שונות לעשות כך או אחרת, הן הונחו על שולחן הכנסת, על שולחן

שר החינוך וכוי, אבל שום דבר מעשי לא יצא מהן, על כל פנים הוועדה

לא עזרה לנו למנוע את המצב שהגענו אליו, אני עשיתי במשך כל תקופת

כהונתי, ככל שיכולתי, את כל התמרונים האפשריים כדי לא להגיע למצב

שהגענו אליו היום, היתה לי מדיניות ברורה לא להפסיק את השידורים,

ולקיים אותם כמעט בכל מחיר, והעובדה היא שבמשך כל שלוש השנים האלה,

פרט לעיצומים המקובלים במשק פה ושם, השידורים קוימו, למרות שהיו

הצעות רבות לסגירת הרשות, גם בין חברי הוועד המנהל, גם בין חברי

המליאה, גם בין חברי הכנסת, גם בין חלקים במערכת הפוליטית, למרות

שידעתי שהמצב קשה ומסובך, מעולם לא נתתי למהלך של הפסקת השידורים

ביוזמתנו או של סגירת הרשות, במקרה החמור ביותר שהיה הגענו להקמת

ועדת שטרית שהציעה הצעת חוק, ובעצם שר החינוך אימין אלתה באופן

תיאורטי כמודל נכון לטיפול במצבים משבריים כמו עכשיו, אבל לא גלגל

אותה הלאה, והיא עדיין בגדר של "תכנית מגירה"" אני שומע שביום

ראשון היא תובא לממשלה,

לא אותה תכנית, אבל תכנית קרובה לה .

תכנית קרובה לה, אבל שוב, זה מהלך חקיקתי

שלוקח זמן רב, עכשיו נדונים כאן חוק הערוץ

השני ותיקון. לחוק רשות השידור, אז תהיה עוד הצעת חוק שאינני יודע

אם הכנסת הזאת תספיק לחוקק אותה, אבל אולי כן,



אני מדבר עכשיו על המישור של יחסי העבודה ולא על תוכן השידורים, שגם הוא

כידוע זוכה מפעם לפעם לביקורת, לפעמים יותר צודקת, לפעמים פרוות צודקת. גם בוועדה

זו עסקנו פעמים רבות בענין של התוכן.

אנחנו הגענו למצב חוקי שבו רשות השידור איננה עצמאית בנושא השכר והתקציב

שלה. זו האמת ולא צריך להתבייש להגיד אותה. מבחינת החוק והפרשנות של בתי-המשפט

לרשות השידור אין סמכות בענינים אלה. יש בידי מכתב מפרקליטות המדינה מלפני כמה

שבועות שמצורף אליו פסק-דין שניתן נגד מנכ"ל לשעבר של רשות השידור בענין גמלאות.

הוועד המנהל נתן תוספת מסויימת לגמלה הזאת ושר החינוך אישר אותה. בית-הדין הארצי

לעבודה פסק באופן חד-משמעי ומפורש שהפירוש של סעיף 24 לחוק רשות השידור, בתוספת

סעיף 29 לחוק יסודות התקציב, משמעו שלרשות השידור אין שום סמכות בעניני שכר בלי

אישור האוצר. זה חד-משמעי, זה ברור, זה עבר הליך של בתי-משפט, ואין כאן מה

לעשות.

לכן כל הטיפול שלנו בנושא השכר גם מקשה על האוצר. זו לא רק בעיה של הנהלת

רשות השידור ושל העובדים, זו בהחלט בעיה גם של האוצר. כל זמן שזה המצב החוקי,

פירוש הדבר שהאוצר חייב לאשר. אם הוא מאשר, זה גורר אחריו מגזרים נוספים במשק.

למי שלא נפגע אישית מזה או למי שאינו מעורב, עמדתו של האוצר יכולה להיות מובנת.

זה בהחלט נשמע סביר שהוא לא מסכים לפרוץ את הסכם המסגרת, מפני שיש אחרים שעומדים

בתור ומחכים.

הרבה פעמים דיברנו כאן על כך שהחוק הזה כבר לא אקטואלי, הוא איננו מעודכן.

החוק הזה היה נכון כאשר חלק גדול מתקציב רשות השידור בא מתקציב הממשלה, וזה היה

סעיף תקציבי רשמי שהתחיל בהשתתפות של %50 מתקציב הממשלה, ולפני שלוש שנים ירד

לאפס. אינני יודע אם זו היתה מדיניות של ענישה או סנקציות כלפי רשות השידור. בכל

אופן הגענו למצב חיובי, לדעתי, שבשלוש השנים האחרונות אין בתקציב המדינה סעיף של

רשות השידור. הרשות מתקיימת מהאגרה שמאושרת על-ידי הכנסת, מהכנסות מפרסומת

ברדיו, ומתשדירי שירות ושידורי הסות, שגם הם נתונים במחלוקת. בג"ץ כבר יושב על

זה שנתיים ועוד לא נתן את הכרעתו בעתירה של איגוד העתונים היומיים.

אין זה מתקבל על הדעת, לפי דעתי גם מבחינת האוצר, אבל אני חושב - זו

ספקולציה - שהממשלה או האוצר תושבים שעל-ידי זה שיש בחוק רשות השידור סעיף שמחבר

את השכר לאישור הממשלה, זה כאילו מאפשר להחזיק מישהו בגרון מבחינת התוכן. לפי

דעתי זה לא הוכיח את עצמו מעולם. בכל אופן, בשנים שאני נמצא ברשות השידור לא

הרגשתי מעולם השפעה של האוצר על תוכן השידורים או על רשות השידור בצורה זו או

אחרת. לכן כל הענין הזה הוא תיאורטי, מיותר ומסבך את המערכת הציבורית, והוא מסבך

את רשות השידור, אינו מאפשר להנהלה שלה ולוועד המנהל לנהל משא ומתן עניני עם

העובדים לגבי השכר.

זה דבר כללי שרק הכנסת מסוגלת לפתור אותו על-ידי תיקון החקיקה. במקום לעסוק

בביטול המליאה ובהגדלת הוועד המנהל, צריך לעסוק בנושא הזה. זו בעצם הנקודה

המרכזית. מה שהפריע באמת לתפקוד של רשות השידור הם סכסוכי העבודה ובעיות השכר,

כמו בכל המשק, כמו בבתי-התולים. הבעיה איננה אם הרופאים טובים או לא טובים. אין

ספק שיש שדרנים יותר טובים ופחות טובים, כמו בכל מקום עבודה אחר. הבעיה היא שאם

היו מעדכנים את החוק הזה, הדבר הראשון שהיו צריכים לעשות זה לנתק את רשות השידור

מהמשק הציבורי. קראתי היום ששרת הבריאות אמרה שצריך לנתק את בתי-החולים מהמשק

הציבורי. נכון, זה הפתרון של כל אחד. אבל לגבי רשות השידור זה בהחלט פתרון

אמיתי. כי בשונה מבתי-החולים, אשר מקבלים את תקציבם ברובו או בחלקו מתקציב

המדינה, ברשות השידור המצב שונה. כבר למעלה משלוש שנים היא אינה מקבלת מאומה

מתקציב המדינה.

לכן זה יהיה נכון אם הכנסת תתקן את החוק. זה יכול להיעשות גם על פי יוזמתה

של ועדת החינוך. דיברנו על זה הרבה פעמים. לדעתי זה התיקון החשוב ביותר, שאולי

יוציא את הרשות מהמשבר הנוכחי. כי אני מאמין שכל זמן שהאוצר צריך לאשר שינויים



בשכר, עמדתו השלילית תהיה מובנת בציבור, בעיקר אחרי שהאינפלציה הורדה, שאם הרשות

היא הלק מהמגזר הציבורי, היא אינה יכולה להיות שונה. כל זמן שההוק הזה יהיה

קיים, זה יהיה המצב. לרשות השידור, על פי החוק ועל פי פסקי-דין, אין מה לעשות

בענין הזה. לכן אנחנו כאילו משתקים בינינו, בלי השותף העיקרי שהיה צריך לשבת פה,

וזה משרד האוצר.

זאת אומרת שאתה לא שותף לעמדתם של העתונאים.

מי ינון;

נכון, אמרתי זאת פעמים רבות בלי בושה. אני לא אחראי על המצב החוקי במדינה

בנושא השכר.

מי איתן;

במלים אחרות, אתה אומר שאין בעיה של אבטלה סמויה.

מי ינון;

לא דיברתי על אבטלה. דיברתי רק על אלמנט השכר. דיברתי על המצב החוקי. קודם

כל נדע מה המצב החוקי. זה המצב האמיתי. ואל נשלה את עצמנו שאם הם ילחצו עלינו,

או אם הוועדה תלחץ, או אם איזה חבר כנסת יתווך בין העובדים לבין ההנהלה, הבעיה

תיפתר. זה לא פותר את הבעיה האמיתית, שעל פי חוק ועל פי דין שר האוצר צריך לאשר

את זה. ולא מספיק ששר החינוך מאשר את מה שהוועד המנהל עושה.

מי ינון;

זאת אומרת שהסכסוך איננו בין העתונאים לביניכם, אלא הסכסוך הוא עם האוצר.

מי ינון;

בנושא השכר הסכסוך הוא עם האוצר.

מי איתן;

זה לא בדיוק כך. כי אם ההנהלה היתה מתייצבת יחד עם העובדים שכם אחד

בנסיונות שכנוע של שר האוצר, יש מקום לחשוב שעמדת שר האוצר היתה עשויה להיות

שונה.

מי ינון;

לא. לפני כמה חודשים חתמתי על מכתב, זח היה בהקשר ל-6% שטענו שצריך להשלים,

כמו שהיה בעתונות הכתובה. זה היה לגבי ההסכם הקודם, והיתה מחלוקת אם זה חלק

מטבלת השכר או לא. הסיכום היה שהעובדים ילכו לבית-דין לעבודה. אני חתמתי על

התחייבות, בהתייעצות טלפונית עם המנכ"ל שהיה אז בחוץ-לארץ. אילמלא כן לא הייתי

מעורב בזה. אבל מאחר שהמנכייל היה בחוץ-לארץ, לקחתי על עצמי אחריות וחתמתי על

מכתב שאומר שאם העובדים יזכו בתביעתם בבית-הדין האזורי לעבודה, רשות השידור לא

תגיש ערעור לבית-הדין הארצי. האם יעלה על הדעת שרשות עצמאית, תאגיד על פי חוק,

לא תהיה מוסמכת להחליט לא להגיש ערעור? אני חתמתי על מכתב כזה, לקחתי על עצמי

אחריות, וכתוצאה מזה היו כמה חודשים של שקט ברשות. ובכן קודם כל ננזפתי על כך

בישיבת ממשלח על-ידי שר האוצר; שנית, קיבלתי חוות דעת בכתב מהיועץ המשפטי לממשלה

שלא היתה לי סמכות חוקית להתחייב לדבר כזה; שלישית, שר האוצר נתן הוראה לערער על

פסק-הדין הזה, בניגוד למכתב שלי, אלא שבמקרה היה שם דיון על מגזר אחר של עובדים,



שבו האוצר הפסיד בבית-הדין האזורי בתל-אביב והגיש ערעור לבית-הדין הארצי,

ובית-הדין הארצי נתן אותו פסק-דין כמו שניתן בבית-הדין האזורי, שבו העובדים זכו.

וכך כאילו נפתרה הבעיה, לא הוגש ערעור של האוצר לבית-הדין הארצי. לאני לא

הועמדתי לדין על עבירה על הוק יסודות התקציב או כדומה.

ובכן בנושא השכר היו לנו נסיונות שונים. במקרה שהזכרתי, הלכנו שכמ אהד עם

העובדים, יהסית לנתונים, כאילו נגד המדיניות של האוצר, והתמנו להם בכתב, ובכל

זאת נקבע שזה מצב בלתי הוקי.

במקרה הנוכחי העובדים הפסיקו את השידורים ולא ההנהלה. בעבר גם טענו בוועדת

הכספים, כשלא אישרו לנו את התקציב, שאין לנו סמכות לסגור את השידורים. הפעם

העובדים הביאו למצב שאין שידורים. אז ההנהלה אומרת, לפי דעתי בצדק, גם שר החינוך

הושב כך, שאם כבר אנהנו במצב שאין שידורים, הגיע הזמן לעשות סדר אמיתי, שלא קשור

רק בנושא השכר. יש בעיות נוספות, וזאת ההזדמנות לטפל בהן. המדיניות שלנו היתה לא

להפסיק שידורים, אבל אם כבר העובדים סגרו - זו ההזדמנות הנכונה להפעיל תכנית

הבראה, שעליה דיברנו בוועדה זו פעמים רבות.

אי פורת;

אני רוצה לפתוה בהערה קצרה. אני בעד הידברות עם העובדים, אני הושב שמגעים

עם העובדים זה דבר חשוב, כי אהרת אי אפשר לפתור שום בעיה. אבל יש לי תלונה לגבי

הפרוצדורה שהונהגה כאן. אני אומר זאת בכל הכבוד לוועדה ולהבריה. ההנהלה לא שמעה

את הדברים שנאמרו כאן על-ידי העובדים, ולכן יהיה לי קשה מאד לומר את דברי כאן

בלי לדעת מה נאמר קודם לכן. לעומת זאת, לפי הפרוצדורה הזאת, העובדים שומעים את

מה שההנהלה אומרת. יש כאן משהו שנוגד את הצדק הטבעי.

היו"ר ני רז!

הם לא יגיבו על הדברים.

אי פורת;

זה לא משנה. אנוזנו לא שמענו את דבריהם. אני מוכן לומר את דברי בפני כל קהל,

אין לי מה להסתיר, אני רק חושב שיש בפרוצדורה הזאת טעם לפגם. זה נוגד את הצדק

הטבעי. אני אומר זאת בכל הכבוד, ולא כתלונה או מחאה. משהו כאן פגום.

קודם כל אני רוצה למסור כמה עובדות. אני מודה שהשכר של עובדי רשות השידור

הוא נמוך, אבל ברשות השידור אנחנו משלמים הרבה מאד שכר נמוך. זאת הסיבה שבגללה

אי אפשר להעלות את השכר. אם לקבל את דרישות הסקטור שנקרא עתונות-הפקה כמות שהן,

פירוש הדבר שרשות השידור צריכה להיסגר. כלומר זאת דרישה לסגור את רשות השידור.

אסביר מדוע.

התקציב של רשות השידור הוא 80 מיליון דולר. %75 מהתקציב הזה הם הוצאות

קבועות, מתוך זה 55% שכר. אם מקבלים אם דרישות העתונאים, פירוש הדבר שתקציב

ההוצאות הקבועות של רשות השידור עולה ל-90%, ומה שיישאר לרשות לתפעול חמש רשתות

רדיו וטלוויזיה זה רק 10% מהתקציב. במלים אחרות, לא יישאר כסף כדי להפעיל את

העובדים שיקבלו את תוספות השכר.

אלה העובדות מבחינת היכולת של רשות השידור לעמוד בדרישה הזאת. האוצר לא יתן

לנו אף אגורה; ועדת הכספים של הכנסת לא תעלה את האגרה; את התוספת הזאת נצטרך

להוציא מסעיף השכר בתקציבנו. אין לנו הכסף הזה. ומי שאומר לי לתת לעובדים את

התוספת שמסתכמת ב ,25%-מה שנקרא הצמדה לעתונות המודפסת, אומר לי בעצם לסגור את

רשות השידור.



עובדה שניה. אין זה סוד שברשות השידור יש אבטלה, לא סמויה אלא גלויה. יש

במערכת מאות אנשים מיותרים. גם בוועדה הזאת שאלו אותי לא פעם מה ההנהלה עושה כדי

לצמצם משרות ולייעל את המערכת. ובממשלה, בכל הזדמנות שניתנת לה, נשאלת אותה

השאלה. גם הציבור שואל את השאלה הזאת.

א. סרטני;

אני רוצה להבין מה המשמעות של הדברים: האם יושבים שם אנשים שלא עובדים?

אי פורת;

כן.

האם הם מסרבים לקבל על עצמם מטלות מסויימות? או שאין מה לתת להם לעשות?

רשות השידור קיימת עשרים שנה. אינני מדבר על התקופה של הרדיו בטרם שקמה

הטלוויזיה. במרוצת השנים נוספו לרשות השידור עובדים, לצערי הרב בצורה לא

מתוכננת, כאשר סקטור אהד שנקרא עתונות-הפקה הלך ותפח בלי שום פרופורציה לצרכים

האמיתיים של השידור, ואילו בסקטורים אהרים הסר כוה אדם. אם לצייר את רשות

השידור, זה גוף שעומד על שתי רגלים, אהת שמנה מאד ואחת דקה עד להישבר. אותו

סקטור שצריך לתרגם את עבודת היצירה של העתונאים סובל ממחסור בכוח אדם. וגם אם כל

העתונאים יעבדו, לא יהיה מי שישדר את יצירתם.

איזה סוג של עבודות נעשות ברגל הדקה? שמענו כאן על עבודות שנעשות על-ידי

קבלנים.

שמעתי את הטענה שהעובדים מוכנים לעבוד במקום החברות הקבלניות. יש לנו חברה

קבלנית שעוסקת בנקיון. אם העובדים רוצים לעבוד בנקיון, אני לא אתנגד. יש לנו

חברה קבלנית שמסייעת לרשות השידור בעיקר באותו סקטור שבו אנחנו חסרים כוח אדם,

כמו צלמים, עורכי וידיאו, אנשי קול, עורכי פילם, אנשים טכניים. החברה הקבלנית

באה לעזור לרגל הרזה שלא תישבר. אני לא רואה עתונאים עושים את העבודה הטכנית

הזאת. גם אם הם רוצים, הם אינם מסוגלים. זאת טענה בלתי מתקבלת על הדעת. ומי

שיציע לי להפסיק את העסקתן של החברות הקבלניות, כאילו הציע לי לסגור את

הטלוויזיה. אני אומר זאת בכל האהריות.

במלים אחרות, אתה מוכן לקחת על אחריותך שכל המפוטרים יהיו מהסקטור שעליו

אתה מדבר, ועבודת הרשות לא תיפגם כהוא זה?

אני לוקח על אחריותי לצמצם את המערכת באותו מקום שבו יש עודף כוח אדם,

ובשום פנים ואופן לא באותו מקום שיש בו מחסור בכוח אדם, כי אז לא נוכל לשדר.

תן לנו דוגמה של סוג עובד שאתה רוצה להוציא.



א' פורת;

אמרתי שנכון שהשכר נמוך, אבל אנחנו משלמים הרבה מאד שכר נמוך - ולכן ההוצאה

אדירה - לכוח אדם שאנחנו לא זקוקים לו. לעומת זאת יש לנו מחסור באותם סקטורים

שאמורים לתרגם את היצירה לשפה הטכנית. זה כמו עתון שיהיו לו אלף עתונאים, אבל רק

50 פועלי דפוס. העתונאים יכתבו, אבל לא יהיה מי שידפיס את החומר. המערכת לא

מאוזנת. מבחינת כוח אדם היא בלתי אפשרית. ובגלל העודף הגדול של עובדים, שלא תמיד

באשמתם אין להם מה לעשות, יש תסיסה בלתי פוסקת, יש תסכול, יש מרירות ויש אי-שקט.

זו אחת הסיבות. יש עוד הרבה סיבות לאי-השקס. זו אחת מהן. זה מצב שקיים ברשות

השידור כבר שנים רבות. כדאי שתדעו את העובדות כהווייתן.

אמרתי גם שאם רוצים שאני אשלם את התוספת כמו בעתונות הכתובה, צריך לסגור את

רשות השידור. כי המשמעות היא תשלום תוספת לא רק לעתונאים ולא רק למקצועות

שנלווים לעתונאים, אלא גם לטכנאים וגם לאנשי הדירוג המשולב. ברשות השידור יש חוק

ברגע שסקטור אחד מקבל תוספת, צריך לשלם אותה גם לסקטורים אחרים.

זה בלתי נמנע. זה גוף אחד, זה צוות אחד. ואנשים שעובדים יחד תחת קורת גג אחת, לא

ייתכן שיהיו הבדלים ביניהם. לכן הדרישה להצמיד את שכר העתונאים לזה שבעתונות

המודפסת, במציאות של היום היא דרישה חסרת שחר.

מה פירושה של הסיסמה "כמו בעתונות המודפסת"? כל השנים היו מצבים שבהם

יכולנו להרשות לעצמנו ללכת לקראת התביעה הזאת, מפני שהפער בין מה שניתן על פי

סולם השכר בעתונות המודפסת לבין מה ששולם במשק הציבורי לא היה משמעותי. היה פער

של 1%, %2, אפשר היה להתגבר על זה. לכן הסיסמה הזאת לא הפריעה. השנה הפער בין מה

ששולם בעתונות המודפסת לבין מה ששולם במשק הציבורי הוא פי שלושה. ובגלל המגבלות

שהטיל עלינו האוצר יאין שום אפשרות לגשר על פני הפער הזה. כל השנים שבהן יכולנו

לספוג את הפער הזה מתקציבנו, ויכולנו לבוא לאוצר ולהגיד שיתן להם, אנחנו מסוגלים

לספוג - זה עבד. השנה, אם נרצה לספוג את זה, תקציב ההוצאות הקבועות יעלה ל-%90,

ולא יהיה לי כסף לתת לעובדים האלה כדי לעשות משהו. פירוש הדבר סגירת הרשות. לכן,

להמשיך היום, במציאות הנוכחית, לנפנף בסיסמה "כמו העתונות הכתובה" - פירוש הדבר

קהות חושים, אטימות ועיוורון מוחלט.

מי פלד!

האם אין לכם כסף, או שהאוצר איננו מאפשר לכם? אתה אמרת את שני הדברים.

אי פורת;

גם זה וגם זה.

מי פלד!

מה האוצר יכול לשנות כאן, אם אין לכם כסף?

אי פורת!

הוא יכול או להעלות את האגרה, או להזרים לגו כסף לתקציב השכר. אני רוצה

להזכיר לחברי הכנסת שזה כבר שלוש שנים שרשות השידור פועלת כמשק סגור. איננו

מקבלים מקופת האוצר אף אגורה אחת, ואנחנו חייבים להסתדר עם מה שיש לנו, מהכספים

שאנחנו בקושי מצליחים לגבות מהאגרה.

מי פלד!

זאת אומרת שהאוצר איננו ממלא כאן תפקיד. זו בעיה פנימית שלכם.



א' פורת;

יש מדיניות של האוצר אשר מחייבת אותנו. יש חוק התקציב, שעל פיו מנכ"ל שיעז

בכלל להוסיף אגורה לשכר בלי אישור של שר האוצר - עובר עבירה פלילית. גם זאת

מציאות חדשה שלא היתה בשנים קודמות. בנושא השכר איננו חופשיים לקבל שום החלטה.

מי איתן;

אבל לדעתכם יש משקל אצל שר האוצר. אחרת לא היית מציע הצעה שתעלה את השכר

ב-%25 על-ידי פיטורי עובדים. זה בהנחה ששר האוצר יסכים לזה.

אי פורת;

בעתונות המודפסת, היומית, יש כ-500 עתונאים. ברשות השידור יש יותר מאשר בכל

העתונים יחד, יש 800 אנשים ששייכים לטקטור שקורא לעצמו עתונות-הפקה. אלה בעצם

שני סקטורים תחת גג אחד. מה זה עתונות-הפקה? יש עתונאים, ואלה בעיקר עובדי

החדשות ברדיו ובטלוויזיה, שהם עתונאים פרופר. ואם אפשר להשוות בכלל בין העתונאים

בעתונות המודפסת לבין העתונאים ברשות השידור, אפשר להשוות בין עובדי החדשות של

הרדיו והטלוויזיה לבין עמיתיהם בעתונות המודפסת. ואני אומר כאן שהדרישה להשוות

את שכר העתונאים ברשות השידור, אלה שהם באמת עתונאים, לבין העתונאים בעתונות

המודפסת, היא דרישה בלתי צודקת. מפני שלעתונאים ברשות השידור מגיע לדעתי פי שנים

מהשכר המשולם לעתונאים בעתונים. מפני שהעתונאים האמיתיים ברשות השידור, הכתבים,

עובדים פי שנים יותר קשה, ואולי יותר, מאשר הכתבים בעתון, שיש להם "דד ליין"

אחד. ברדיו יש בכל שעה מהדורת חדשות, יש חמשה יומני חדשות; להכין מהדורה של

"מבט" זו עבודת פרך. אין שום דמיון בין עבודתו של הכתב בעתון לבין עבודתו של

אותו כתב ברדיו או בטלוויזיה. ואני מתפלא על האיגוד הארצי של עתונאי ישראל שמבקש

להשוות. אני דורש להכפיל, אם כבר לעשות צדק עם עובז-ים. אבל לצערי הרב זה לא

ניתן, כי אינך יכול לתת ל-800 איש פי שנים ממה שנותנים בעתונות המודפסת. מה גם

שרובם אצלנו ברשות השידור אינם עתונאים. ואינני אומר זאת על מנת להפתית מכבודם

או מערכם. להיפך, גם להם מגיע, אבל לא מגיע להם לדרוש השוואה, מפני שאין שום

דמיון בין מה שעושה במאי לבין מה שעושה עתונאי, אין שום דמיון בין עבודת המפיק

לעבודת העתונאי, אין שום קשר בין המאפרת לבין העתונאי, אין שום קשר בין עובד

התפאורה לבין העתונאי, אין שום קשר בין המתופף בתזמורת של רשות השידור לבין

העתונאי. צירפו לסקטור הזה באופן מלאכותי, בלי שום הגיון, מקצועות שבינם לבין

עתונאות פרופר אין ולא כלום. זאת אנומליה מוחלטת.

לכן עצם הדרישה להשוות לעתונות המודפסת היא טעות כפולה. מפני שלעתונאים ממש

ברשות השידור מגיע יותר מאשר בעתונות המודפסת, ואילו לאחרים אין שום סיבה לדרוש

להשתוות לעתונאים בכלל, לא ברשות ולא בעתונות. יש לזוז סיבות היסטוריות, מדוע זה

קרה ברשות השידור שבשלב מסויים אגודת העתונאים פתחה את השערים, וכל מי שרצה

נכנס. ויש כאן גניבת דעת. מטעים את הציבור כאשר אומרים "כמו בעתונות המודפסת".

עושים בכך עוול לעתונאים ברשות השידור.

ויש עוד הבדל. עובדי רשות השידור חייבים להבין, בין אם זח מוצא וזן בעיניהם

ובין אם לאו, שרשות השידור היא גוף ציבורי שממומן בכספי הציבור. העתונות כולה

היא משק פרטי. איזו מין השוואה זאת? מאין באה הדרישה הזאת להצמיד? מה הקשר בכלל?

עתון פרטי יכול לתת לעובדיו כפי שהבוט רוצה. האם אפשר לקבוע כנורמה שגוף ציבורי

ישלם משכורות בדיוק כמו שאיזה בוס בעתון פרטי מוכן לשלם, ולהיצמד לזה אוטומטית,

כאשר שם מדובר ב-40-30 עתונאים וכאן מדובר ב-800?

החוק קובע שעובדי רשות השידור דינם כדין עובדי מדינה. חוק התקציב מחייב

אותי ואינני יכול לעבור על הנאמר בו בלי אישור של שר וזאוצר. אז בגלל זה שאני

אומר לא - מפסיקים שידורים ברדיו ובטלוויזיה שעתיים לפני כניסת החג, בעיצומו של

משא ומתן? ואחר כך מפרסמים בעתונים מודעות שהשביתה פרצה מפני שלא רוצים לשבת עם

העובדים? הרי השביתה פרצה בעיצומו של משא ומתן, בהשתתפות נציג האוצר. זה דבר ללא

תקדים, נציג האוצר בא לישיבה הזאת על פי בקשתי. בדרך כלל האוצר לא יושב במשא

ומתן עם ועדי עובדים של רשות השידור. ואז כמובן המשא ומתן הופסק.



כשיש שביתה - לא מדברים. וכבר שבועיים אין לעם ישראל תמורה עבור האגרה, בגלל

הדרישה להיצמד לעתונות הכתובה. אני אומר שאת הסדר צריך לעשות בבית, אבל לא בכל

בית בישראל. במה וזטא הציבור? והמהוייבות שלי היא כלפי הציבור משלם האגרה וכלפי

העובדים. וכשאני אומר עובדים, אני מתכוון לעובדים שעובדים, ולא על העובדים

ש"עובדים על הציבור".

הצעתי הצעה. קראו לה לא רצינית, תיארו אותה כשטוזית. אני אומר שזאת הצעה

הוגנת שבאה לעשות צדק עם השידור, היא באה לעשות צדק עם הציבור, והיא באה לעשות

צדק עם העובדים שעובדים באמת. הצעתי להעלות את שכרם של עובדי רשות השידור ב,25%-

וזה אפילו קצת יותר ממה שהעובדים בעצמם דורשים. אף מנכ"ל במשק עוד לא הציע הצעה

כזאת. ויש לי כיסוי על זה, זה לא תרגיל ביהסי ציבור. מה שאני מציע אני יכול גם

לקיים. אבל צריך למצוא את מקור המימון לתוספת. כפי שאמרתי, האוצר לא יתן, את

האגרה לא צריך ואין שום סיבה להעלות. עם ישראל אינו הייב לממן את שכרם של מאות

אנשים שאין להם מה לעשות ברשות השידור. העובדים שעובדים לא צריכים לשאת על גבם

את היתרה הזאת. אם מדברים על תכנית הבראה ועל ייעול, תכנית ההבראה הסובה ביותר,

80% מהייעול, זה להוציא מאותה מערכת את הגורמים שאין צורך בהם ולחזק את אותם

המקומות שבהם אנחנו הלשים.

על פי התכנית שלנו נוכל לשלם לעובדי רשות השידור %25 תוספת שכר, ואני מדבר

על כל העובדים, אין מיוחסים יותר ומיוחסים פחות, אם נצליח להוציא מהמערכת 320

מקבלי משכורות. ואז גם נוכל להפעיל את ציוד ה-אי.אן.ג'י., לראשונה אחרי עשר שנים

שהוא תקוע שם. המרחק בין הפיגור לקידמה בטלוויזיה הוא המרחק שבין קומה שתים

למרתף. בצדק דרשו העובדים תוספת שכר בשביל הפעלת הציוד הזה, שהוא זינוק אדיר

קדימה, אבל לא היה לנו מאין לתת להם, והאוצר סירב לשלם. זאת ההזדמנות לפתור גם

את הבעיה הזאת. אנחנו תחנת הטלוויזיה היחידה והאחרונה בעולם שעדיין מפיקה חדשות

בפילם בשיטות ישנות ובזבזניות. בכל העולם כבר מזמן משדרים הדשות בווידיאו. זאת

שיטה יותר מהירה, באיכות יותר טובה, עריכה יותר פשוטה. ועתונאות מבוססת בין השאר

גם על מהירות. אם אנחנו נכנסים לעידן של תחרות עם הערוץ השני, והערוץ השני יפעיל

אי.אן.גיי., אנחנו עם הפילם נזכיר רכיבה על חמורים. אם נפסיק את העבודה בפילם

נחסוך חצי מיליון דולר לשנה. הפילם הזה עולה חצי מיליון דולר לשנה. זאת הוצאה

מיותרת לחלוטין.

מי וירשובסקי;

אז עשר שנים אי אפשר להסביר את זה שזה יחסוך חצי מיליון דולר בשנה?

אי פורח;

הסברתי את זה בכל מקום שצריך עד שגרוני ניחר, ולא היה עם מי לדבר. אני חושש

שגם היום אין עם מי לדבר. ואם ההצעה שלי לא תתקבל על-ידי העובדים אני חושש מאד

שאנחנו נמשיך לשדר בפילם עוד עשר שנים.

ו

אני רוצה לומר עוד דבר. אותם העובדים שאין לנו תעסוקה בשבילם, ורובם בסקטור

שנקרא עתונות-הפקה, גם מקבלים מאתנו משכורת, ומאחר שיש להם הרבה מאד זמן פנוי הם

עושים חלטורות ומרוויחים פי שנים ושלושה ואולי יותר מהעובדים שעובדים ואין להם

זמן לחלטורות. זה גורם דמורליזציה במערכת. זה לא צודק ולא מוסרי.

זה קיים לא רק אצלכם. זה קיים בכל המדינה.

אי פורת!

אני מופקד על רשות השידור. אינני יכול לתקן את המדינה. אני מנסה לתקן את

רשות השידור.

זה לא בהכרח פסול.

ז'' עטשי;

זה הרס.

אי פורת!

אני שואל מאיפה לוקחים אנשים את הכוח המוסרי לדרוש מאתנו לשלם לעובדים

שאינם עובדים תוספת של %25, כאשר הם מרוויחים אלפי שקלים בעבודות פרטיות, בלי

שקיבלו היתר לכך, כפי שדורש מבקר המדינה או כפי שדורש התקשי"ר. וכשאני דורש מהם

לפעול על פי נוהל שמחייב אותם לקבל היתר לעבודה פרסית, אותו איגוד ארצי נותן

הוראה לעובדים לצפצף על הוראות ההנהלה, וכל עובד הישר בעיניו יעשה.

נכון שהשכר נמוך, אבל המשכורת גבוהה. מקבלים שעות נוספות, כמעט בלי יכולת

לפקח. האם זה קיים בעתונות המודפסת? בעתונות המודפסת בודדים עובדים על פי שעון.

זה כמעט לא קיים במקצוע הזה. עתונאי לא יכול לעבוד על פי שעון. עתונאי עובד בעצם

24 שעות ביממה. אין שום אפשרות לפקח על שעות עבודתו ועל שעות המנוחה שלו, כמו

שאי אפשר לפקח על שעות חעבודה של שוטר או של איש צבא או של עובד במגן דוד אדום.

בכל אופן, יש להם שעות נוספות כמעט בלי הגבלה וכמעט בלי פיקוח. זח מגדיל מאד את

המשכורת, לא את השכר. בעתונות המודפסת אין סידור כזה. ובכן על השכר הנמוך יש

שעות נוספות, אבל הרבה. ולפי הדיווחים של מגישי הטפסים, יש ביניהם אנשים שצוברים

170, 180, 200 שעות נוספות בחודש. לפי זה האיש עובד משש בבוקר עד חמש בבוקר. מתי

הוא נח? מתי חוא אוכל? הרי אלה תנאי ניצול שאפילו בערב הסעודית אין כמותם, אם

לשפוט את כמות העבודה של האנשים על פי הטפסים שהם מגישים. ואין על זה שום פיקוח,

לא יכול להיות שום פיקוח, מפני שאי אפשר לדעת מתי עתונאא עובד ומתי לא.

ובכן רוצים ליהנות מכל העולמות, גם לעבוד לפי שעון בלי "לדפוק" שעון, גם

להיות צמודים לעתונות המודפסת למרות שאין ביניהם שום קשר, וגם להיות עובדי ציבור

וליהנות מכל הפריבילגיות של עובדי ציבור. איך זה ייתכן?

אני אומר לכם שהעתונאים ברשות השידור מקופחים, הטכנאים מקופחים, הסקטור של

הדירוג המשולב - נהגים, פקידים, מחסנאים, עובדי תחזוקה - כולם מקופחים, בגלל

הדבשת הזאת בסקטור אחד, ושבגללה אי אפשר לעשות צדק עם כל השאר.

אי סרטני;

מי האנשים שאינם עובדים? איזה סוג של עובדים?

אי פורת;

רוב האנשים המיותרים ברדיו ובטלוויזיה שייכים לאותו סקטור שעכשיו השבית את

הרדיו והטלוויזיה במשך שבועיים, הסקטור של עתונות-הפקה. לי יש חובה לדאוג לכל

העובדים, לא רק לסקטור אחד. אם אני אצטרך לתת לסקטור הזה את מה שהוא דורש, בלי

שהוא יתן את התמורה בשביל מה שהוא רוצה לקבל, נצטרך לסגור את רשות השידור. מפני

שאת אותה תוספת נצטרך לתת גם לטכנאים וגם לאחרים. פירוש הדבר לתת תוספת של %25,

כמו בעתונות המודפסת, ל-1,600 עובדים. מישהו צריך להגיד לי מאין לקחת את הכסף

הזה, וכולם צריכים להפסיק להציק לי בענין האבטלה הסמויה, או שיגידו לי איך לפטר

עובדים בלי לפגוע במערכת.

ההצעה שלי היא הצעה צודקת. היא באה לעשות צדק עם העובדים שבאמת עובדים. היא

באה לעשות צדק עם השידור. השידור יהיה יותר טוב, יותר יעיל, יותר מודרני. יהיה

זינוק מידי אל הקידמה על-ידי הפעלת הציוד האלקטרוני שכבר עשר שנים יש עליו

סכסוכים בלי סוף. האם זאת תכנית לא רצינית?



עכשיו אני מגיע לעיקר. הסיבה העיקרית לאי-השקט הבלתי פוסק ברשות השידור,

נוסף על סיבות רבות אחרות במישור של יוזסי עבודה, נעוצה בריבוי הוועדים.

יש ברשות השידור 14 ועדים סקטוריאליים ושלושה איגודים מקצועיים. וכאשר אתה גומר

משא ומתן עם אהד אתה מתהיל עם השני, אהר כך עם השלישי וכך הלאה, והוזר חלילה.

אין לדבר סוף. זה מצב של משבר פרמננטי. כאשר לכל קבוצת עובדים יש נציגות, יש

הבדלי אינטרסים אדירים בין קבוצה אחת לשניה, יש מאבקים בלתי פוסקים בין הוועדים

לבין עצמם, יש תחרות בלתי פוסקת על הישגיות וכוחנות. כשיוצא צוות טלוויזיה של

חמשה אנשים למשימה כלשהי, יש בצוות הזה יש שלושה איגודים מקצועיים וחמשה ועדים.

אם אחד מהם מפסיק לעבוד בגלל סיבה כלשהי, כל הצוות משותק. האם כך אפשר לעבוד?

האם כך אפשר לנהל עסק? האם כך אפשר להידבר, לנהל משא ומתן, לחתום על הסכמים? אני

אומר שאי אפשר.

ב"בי.בי.סי." שעל פי המודל שלו אנחנו בנויים, מצאו את הפתרון כבר לפני הרבה

שנים. גם שם היו כל מחלות הילדות האלה, אבל הם ריפאו אותן. הוקם איגוד מקצועי של

עובדי ה"בי.בי.סי.", איגוד אחד, יש סולם שכר אחד, משא ומתן אחד והסכם אחד, וזה

מחייב את כולם. יושבים, דנים, חותמים, ויש שקט תעשייתי. אצלנו זה בלתי אפשרי.

איש לא יוכל לעשות שום סדר ברשות השידור אם לא יהיה גורם אהד שאתו אפשר יהיה

לדון, לסכם ולהתום.

ובכן האם ההצעה שלי איננה רצינית, כאשר אני עומד על כך שהמשא ומתן בין

הרשות לבין העובדים יהיה עם נציגות אהד? אם זה יקרה, לא יהיו סכסוכים ברשות

השידור, בוודאי לא בממדים שקיימים שם כבר עשרים שנה. רשות השידור היא מודל

למפעלים אחרים במשק הציבורי, מפני שרשות השידור נמצאת בכל בית בישראל. ונורמות

מעוותות שהשתרשו שם הן דוגמה לחיקוי.

אני אומר את הדברים האלה במלוא האחריות. לא רק הציבור קצה נפשו במשך שקורה

שם, כאשר מפסיקים משחק כדורסל באמצע וכאשר לא יודעים אף פעם אם תהיה או לא תהיה

מהדורת חדשות, אם ישודר פסטיבל או לא. אף פעם אי אפשר לדעת אם אפשר לסמוך על לוח

המשדרים שמתפרסם או לא. לא רק לציבור נמאס, גם לחלק גדול מהעובדים נמאס. גם

העובדים מצפים מההנהלה שפעם אחת ולתמיד תשים קץ לאנדרלמוסיה הזאת.

ההצעות שאני הצעתי נועדו לתת את הפתרון לבעיות העיקריות שיוצרות את אי-השקט

ברשות השידור, גם ברדיו וגם בטלוויזיה. ההצעות הן: תוספת שכר משמעותית ביותר,

שנעה בין 300 ל-500 שקלים בחודש לכל עובד; שקט תעשייתי; נציגות עובדים אחת;

הפעלת הציוד האלקטרוני; והכנסת סדר בנושא של עבודות פרטיות, שברשות השידור פרץ

כבר את כל גבולות המוסר, ובמקרים מסויימים הגיע אל סף שחיתות ואפילו מעשים

פליליים. האם זו הצעה לא הוגנת? האם לא צריך לעמוד על כך שאלה יהיו התנאים

לחידוש השידורים? מי שבאמת רוצה שאפשר יהיה להתחיל בטיפול שורש ובבדק בית אמיתי,

חייב לתמוך בתנאים האלה. אם הם לא ימולאו ואנחנו נחזור לשדר כפי ששידרנו עד לפני

השביתה, לא פתרנו שום דבר, לאף נוכל לפתור שום דבר, והענינים ימשיכו להתגלגל

ולהתדרדר, עד כדי כך שהרשות תיסגר מעצמה, לא יהיה צורך לסגור אותה.

מי פלד;

האם זו פעם ראשונה שאתה מעלה הצעה כזאת או שכבר העלית אותה בעבר?

אי פורת;

עד היום לא יכולתי להעלות את ההצעה הזאת, מפני שאיש לא איפשר לי להבטיח

תוספת שכר כזאת. זו הפעם הראשונה, וזאת הזדמנות בלתי חוזרת, שיש לי אפשרות

להעלות את שכרם של כל עובדי רשות השידור ב-%25, ובתמורה לקבל את כל מה שמניתי.

זו הזדמנות ראשונה, אסור להחמיץ אותה. בכך ייעשה צדק עם כולם, גם עם העובדים

שעובדים. הם לא צריכים לשאת על גבם מאות עובדים שאינם עושים ולא כלום.



היו"ר ני רז;

תודה. אנחנו עוברים לדיון.

מי פלד!

אנחנו יושבים על המדוכה הזאת הרבה זמן, הרבה ישיבות. התחושה היא, ואני חושב

שזאת תחושה נכונה, שהבעיות הן בעיות שורש, בעיות יסוד. הצענו לא אחת שהענין

ייבדק לעומקו על-ידי ועדה ציבורית, שתבוא עם הצעה איך לשקם את כל המערכת הזאת

שאיש אינו טוען שהיא תקינה. ואנשי רשות השידור עצמם מצביעים על כך שהחוק הוא

מיושן ואינו מתאים. צריך היה להתמודד עם הענין הזה. ואני כל הזמן שואל את עצמי

מדוע ההצעה הזאת שהיא כל כך הגיונית וכל כך מתבקשת מתוך המציאות איננה מתקבלת.

אני חושב שאת התשובה קיבלנו בצורה החריפה והבוטה ביותר כאשר הוצע חוק רשות

השידור (תיקון מסי 6), אשר התחמק מהתעסקות בבעיות האמיתיות. וכאשר נוצרה איזו

אפשרות בוועדה לתקן אותו בצורה כזאת שכן יתייחס לבעיות האמיתיות, הדרג הפוליטי

הכשיל את הענין. אני בפירוש רואה בדרג הפוליטי את האחראי למצב שנוצר, כי הוא

הכשיל את כל ההצעות הקונסטרוקטיביות להתמודד עם הבעיות כפי שצריך להתמודד אתן.

קודם עלתה שאלה מדוע שר החינוך לא מתערב בענין. התשובה היתה שאין לו

סמכויות, החוק אינו מאפשר לו להתערב. הגישה הליגליסטית הזאת, כשמשווים אותה

לגישה הפוליטית שלו בהכשלת כל ההצעות שעלו בוועדה הזאת, זוכה אצלי למעט מאד

אמון. מצד אחד - הגישה הליגליסטית, שאין לו סמכות ולכן הוא לא יעשה שום דבר, לא

יפעיל שום השפעה; מצד שני - גישה פוליטית שמכשילה כל אפשרות להתייחס לענין כפי

שהוא מחייב, מן היסוד.

נוכח העמדה הזאת של הדרג הפוליטי, גם ההנהלה של רשות השידור וגם העובדים של

רשות השידור נאבקים כמו חיות שנלכדו ברשת ואינם מסוגלים לצאת מהענין.

אינני רוצה להיכנס כרגע לניתוח מפורט של הדברים ששמענו. כל אחד חבחין שיש

הבדל בין הדברים של מר ינון לבין הדברים של מר פורת. מר ינון אמר שאין לו שום

ויכוח עם העובדים. למר פורת יש גישה אחרת, יש לו ויכוח ענז העובדים, יש לו

הסתייגות מתנאי העבודה שנוהגים שם. אבל אינני מוצא ענין להיכנס לניתוח של הגישות

השונות האלה, מפני שלאף אחד מהם אין כוח לעשות משהו או לתקן בכיוון שהיה רוצה

לתקן.

לפי דעתי, המצב שנתונים בו כרגע איננו ניתן לפתרון, אלא אם כן תהיה נכונות

לעשות מה שהומלץ כמה פעמים ומה שאפשר היה לעשות - אילמלא הוכשל הדבר - כאשר הוגש

סוף סוף תיקון לחוק רשות השידור, להעמיד את הענין על בסיס סביר ומתקבל על הדעת

גם מבחינה ארגונית, גם מבחינה ענינית, מכל הבחינות.

לגבי ההצעה החדשה שהוצעה כאן, יש לי אתה קושי גדול. לומר אן-בלוק שיש

300-200 עובדים מיותרים וצריך לפטר אותם, זה לא נשמע לי אמין כאשר מעולם לא

נאמר מי העובדים האלה.

אי פורת;

אתה מבקש שנביא את הרשימה לוועדת החינוך?

מי פלד;

לא, אבל צריך להגיש את זה לוועד העובדים.

אי פורת;

בוודאי, הכל יהיה במשא ומתן. אני הצעתי משא ומתן תוך חודש. אם יהיה משא

ומתן, יקבלו את הרשימה.



מי פלד;

אני מבין שמעולם לא הוגשה לוועד העובדים רשימה של העובדים המיותרים שצריך

לפטר אותם. כאן עלה מספר, ואין שום אפשרות להתייחס למספר הזה, מפני שזה לא

הגיוני. אינני חושב שזה מהלך תקין. אני מבין שכרגע אין משא ומתן, ואינני יודע

למה. אבל היו תקופות שכן היה משא ומתן, וזה מעולם לא עלה. לכן הרושם הוא שזה

נסיון לתפוס רגע של חולשה, למרות הפיתוי. ואני יכול להבין את העובדים שאומרים;

האם נקפח אחוז כזה וכזה מתוכנו כדי שאחוז אחר יזכה בתוספת? זה לא סבעי לצפות

שאיזה שהוא ועד עובדים יסכים לגישה כזאת. בתנאים יותר שקטים, כאשר הדברים ניתנים

לבירור וניתן להכין רשימה של עובדים שהם באמת מיותרים, שצריך לפטר אותם, והוועד

היה מסכים שהם אמנם מיותרים, אני מניח שהדברים היו יכולים להסתדר. ראינו כבר

דיונים בין הנהלות לבין ועדי עובדים שהסתיימו בפיטורים מוסכמים, אבל זה בא לאתר

בדיקה מאד מדוייקת ושיטתית, ולאחר שוועד העובדים השתכנע שאמנם אלה האנשים שצריך

לפטר. כאן זה נזרק כהצעה פתאומית שלא היה לה שום תקדים. אינני מתפלא שוועד

העובדים בתנאים הנוכחיים לא התייחס אליה. לפי דעתי מזה לא תבוא הישועה.

דובר כאן הרבה על כך שיש אחריות כלפי הציבור. הציבור כבר הרבה זמן לא מקבל

את השירות שמגיע לו. גם כשאין שביתה כללית הוא לא מקבל את השירות שמגיע לו. יש

ביטולי תכניות, יש לפעמים מסך חשוך וכוי. לא זהך השירות שבשבילו הוא משלם את

האגרה. כרגע לא הייתי מתפלא אם הציבור או חלק ממנו היה מחליט להפסיק לשלם את

האגרה. אין בשביל מה לשלם אגרה. לפי דעתי יש מקום להעלות את הנקודה הזאת

ולהתייחס אליה בצורה רצינית. אני תושב שהציבור היום איננו חייב לשלם אגרה. וגם

ההנהלה וגם העובדים צריכים להבין שייתכן מאד שזה מה שיקרה, שיפסיקו לשלם אגרה.

ואז, בבקשה, תפתרו את הבעיות בלי מקור ההכנסה הזה.

האמת היא שהשירות הזה חסר לרבים, אנשים מבוגרים ואחרים, שבתקופת החגים לא

היו להם שידורים. ובענין זה יש לי שאלה. שמענו שהסכסוך הזה נמשך הצי שנה,

ושחיכו והמתינו לשלב כזה או אחר, שהיו הבטחות והן לא קוימו. אני שואל מה פשר

העיתוי, להכריז על השביתה בדיוק בחג. האם זה לא בא כדי ללחוץ? אם כך, מדוע זה לא

נעשה לפני כן? לי יש רושם שיש כאן איזה שיקול מרושע; שיסבלו בחג. וחרי מי שסובל

זה הציבור הרחב. אני מוכרח להביע הסתייגות קיצונית מהעיתוי של השביתה. אני אומר

זאת למרות שבאופן טבעי גישתי לבעיות של סכסוכי עבודה היא שעד שלא מוכה ההיפך -

העובדים צודקים. כשעובדים דורשים הטבת תנאים, הם צודקים, אלא אם יוכח ההיפך. אבל

מדוע לעשות זאת בדיוק עם כניסת החג, כאשר הציבור באמת פנוי יותר ורוצה יותר את

השידורים האלה? אינני חושב שמישהו יכול להוכיח שהיה שיקול אובייקטיבי שחייב

שהשביתה תתחיל בחג. מי שחיכה ששה חודשים יכול היה לחכות עוד חודש. אני חושב שזאת

החלטה שבשום אופן אי אפשר לתמוך בה, למרות האהדה אפריורי שיש לי כלפי כל עובד

שתובע הטבת תנאים.

השאלה מה יהיה הלאה. אני מוכרח לומר שגם אם יצליחו המאמצים הגדולים שנעשים

על-ידי הממונה על יחסי העבודה להביא לידי הבנה, זה יצליח לפרק זמן קצר, עד המשבר

הבא. לכן הייתי ממליץ עכשיו לוועדה, למרות שהתנסתה בהרבה תסכולים - היא הציעה

הצעות שאיש לא התחשב בהן, היא המליצה המלצות שהונחו על שולחן הכנסת ולא התייחסו

אליהן - בכל זאת לקרוא לדרג המדיני שיסיר את הווטו, שיאפשר לחוקק חוק רשות שידור

חדש, שיאפשר למנהל לנהל, שיקבע בחוק מח הארגון הנכון של העובדים, שיקבע בחוק איך

הענין הזה צריך לפעול, ובמסגרת הזאת לפתור את הבעיה. אמנם חקיקת חוק זה תהליך

ממושך. אבל אני חושב שבמקרה הזה אין הרבה לבטים מה צריכה להיות דמותו של החוק

החדש. אבל כמה זמן שזה יקה - לשים את הדגש היום על תקיקה חדשה. ואם אפשר להגיע

לאיזו שהיא פשרה שתאפשר את חידוש השידורים - מה טוב. אם לא - אז לא. אבל לנסות

לשים קו מתחת לתקופה שבה רשות השידור פועלת כארגון צולע, פגום, ושהיא תתחיל

לפעול כארגון תקין.

אם תחת הלחץ של חשביתה הנוכחית הדרג המדיני עדיין לא השתכנע שזה צעד הכרחי,

אני חושב שעם כל אי-הרצון לא תהיה ברירה אלא להשלים עם זה שרשות השידור תחדל

להתקיים. היא פשוט תעבור מן העולם. אין טעם לתיקון אד-הוק שיתמוטט כעבור מספר

חודשים. הגיע הקץ לכושר הסבל. זאת השעה, או לתקן את המצב או להשלים עם זה שאין

בעצם רשות שידור.



ז' עטשי;

אני מוכן להצטרף לכל אלה שמגלים אהדה כלפי העובדים. זו כבר "מסורת" במדינת

ישראל שמשביתים ענפים מסויימים במשק הישראלי, בתקופות לא רצויות מבתינה לאומית.

אני בעד התביעות של העובדים. אבל מתי? בשנתיים האוזרונות, בשל הנסיבות המיווזדות

של מדינת ישראל ושל הכלכלה הישראלית, שום ממשלה ושום הנהלה לא ויתרה לעובדים, לא

קיבלה את תביעותיהם. ולכן אותו דין צריך לוזול על העובדים ברשות השידור, למרות

כל האהדה שמגלים כלפיהם. יש במדינה איגודים מקצועיים, תאגידים שונים וכדומה,

מי שיש לו תביעות ולא נענים לו - מתליס על שביתה.

בכל מערכת במשק הישראלי יש עובדים שאין להם מה לעשות, שאינם מייצרים דבר,

ומקבלים משכורת מלאה. כך הדבר במשרדי הממשלה, ברשויות, בחברות, וכך גם ברשות

השידור. לא ייתכן ייעול במערכת כלשהי בלי פיטורי עובדים. המנגנונים נופרוו מעבר

לצורך, יש פוליטיזציה ויש מפתוז מפלגתי לגבי הרבה משרות. ובכן לא ייתכן שיקצצו

במשרדי הממשלה ב-וו או 12 אלף משרות, כפי שנמסר לי בתשובה לשאילתה, ואילו ברשות

השידור לא יהיו פיטורי עובדים ולא יהיה ייעול.

הממשלה לא תוזוקק תוק, כי אז לא יהיה לה מה לומר ברשות השידור. והרי הממשלה

הזאת, כל ממשלה שהיתה וכל ממשלה שתהיה, רוצה לשים רסן על כל ארגון ועל כל גוף,

היא רוצה להיות בעלת הדעה מבהינה אדמיניסטרטיבית. לכן לא יהיה חוק.

אבל אפשר בשנה הזאת לעזור למשק הישראלי ולא לשבור את הקונסנסוס הלאומי

על-ידי ויתורים מרהיקי לכת בתחום השכר. כי אם יפרצו את הגדר, אף אחד לא יוכל

לעצור את זה. משום כך אסור לוותר ולהיענות לכל הדרישות. אני בטוח שבמשא ומתן

תגיעו לפשרה כלשהי.

אני רוצה לומר שזה לא אסון שאין שידורי טלוויזיה ורדיו. יש עתונים.

לסיכום, אם רוצים לייעל, חייבים להיות פיטורים. ואני בטוח שיש רשימה של כל

עובד ועובד, מה תפקידו, מה הוא עושה, מה הוא מקבל. בשום מערכת לא יכולים להיות

פיטורים ספונטניים, אלא לאחר בדיקה מדוקדקת.

מי איתן;

יש כאן סיטואציה מאד מפתיעה. זו פעם ראשונה שאני שומע מנכ"ל של רשות

אני רוצה לייעל את העבודה, ולשם כך צריך לפטר עובדים, תעזרו לי

בכך. אני רוצה להגיע לפסים של עבודה יותר יעילה ולהצטמצם בגבולות התקציב הקיים.

אני חושב שזה חידוש מרענן, והלוואי ויהיו רבים כמוהו. זה הדבר הבולט ביותר שקרה

כאן.

כל יום מנכ"לים מציעים פיטורי ייעול.

אולי מנכ"לים במפעלים פרטיים. בסקטורים חצי פוליטיים הנטיה הטבעית היא

דווקא להאדיר את הכוח, להוסיף תקנים. זה די נדיר שמישהו אומר: אינני רוצה תוספת

תקציב, אני רוצה לייעל על-ידי זה שאבנה שיטה חדשה שאמורה להגדיל את התפוקה, ולתת

תמורה עבור זה. באופן כללי אני בעד זה.

אני רוצה לומר לציבור העובדים: אתם באים עם תביעה שלפי דעתי על פניה היא

איננה יכולה להתקבל. בשום מקום בעולם זה לא קיים שעובדי ציבור יקבלו שווה שווה

לזה שבמגזר הפרטי. המחיש את זה יפה המנכ"ל כשאמר: מה יהיה אם מחר מנכ"ל של

"ידיעות אחרונות" או בעלי המניות של "מעריב" יחליטו להעלות את השכר? אז באופן

אוטומטי צריך להעלות את השכר לעתונאים של רשות השידור? לא צריך להשוות בין

הדברים, ואינני רוצה להרחיב על זה את הדיבור.



במקביל אני רוצה לומר שאינני מקבל את הגישה שיגבילו את עובדי הציבור

בעבודות פרטיות. כי אז באמת נגיע למצב אבסורדי. גנז הרופאים שכרם נמוך, אבל יש

להם אפשרות לעבוד בשעות אהר הצהרים ולקבל הולים בקליניקה פרטית. אולי זה לא הדבר

הרצוי ביותר, אבל עם המציאות הזאת אנהנו היים. גם בקרב הברי הכנסת יש רבים

שעוסקים בדברים נוספים. המציאות מכתיבה זאת. כנראה שאי אפשר להתקיים ממשכורת

רגילה במשרד ממשלתי. אז מוכרהים למצוא דרך לאפשר עבודות פרטיות, בצורה מוסדרת.

מצד שני אי אפשר להגן על מקרה מסוג אהר. אתן דוגמה של תבר כנסת. תארו לכם

מקרה של חבר כנסת שעובד בשביל קבלן מסויים ונותן לו שירותי ייעוץ כלכליים. ואהר

כך, כשמביאים לוועדה הציבורית שבה הוא יושב רשימה של קבלנים וצריך לההליט למי

לתת מענק, הוא אומר שהוא מעדיף, אולי אפילו משיקולים עניניים, לסייע לאותו קבלן.

ופתאום מגלים שהוא נותן לו שירותי ייעוץ. הרי העתונות היתה "עולה" על חבר כנסת

כזה בצורה רצינית ביותר, ובצדק. אז מה הדין השונה כאשר יש כתב או צלם טלוויזיה

ששותף במשרד לפרסום וקידום יהסי ציבור, וראש רשות מקומית מסויימת משלם שכר לאותו

משרד כדי שיקדמו את יהסי הציבור שלו, ואותו כתב טלוויזיה מחליט אחר כך לסקר את

ראש הרשות המקומית הזאת.

אני בעד לאפשר עבודות נוספות, אבל זה מסוג הדברים שצריכים למצוא הסדר. אהרת

זה לפעמים אפילו בבחינת דבר לא כשר.

ובכן יש כמה בעיות עקרוניות. הדוגמה שהבאתי מעידה על המצב. והמצב הוא כזה

שדורש טיפול עקרוני ויסודי. אני מצטרף לדעתו של הבר-הכנסת פלד שאומר: יש עכשיו

מצב שצריך לנסות לתת גיבוי לתהליך של פתרון הבעיות הגדולות. בנושא הציוד, למשל,

הרי כולכם מתביישים בענין הזה. עכשיו אתם אומרים שזה ענין של הטכנאים. והרי זו

הטענה של מנכ"ל הרשות. הוא אומר: שיהיה ועד אהד כדי שאוכל לענות על הבעיות האלה.

זה מוכיה שהוא צודק בענין הזה. הוא אומר: שיהיה ועד אהד, נגמור אתו את כל

הענינים, ושהוא ייצג את כולם.

כעובדים אתם מוכרהים להבין שהכוה שלכם מוגבל. אתם לא רופאים ולא אהיות.

בשום פנים ואופן לא הייתי תומך בזה שבגלל שאין לכם כוח אתם תהיה כאסקופה נדרסת

תחת גלגלי הממסד או המעביד שלכם. אבל מצד שני אתם הייבים להבין שהציבור רוצה

שיהיה סדר, ואתם צריכים להיות מעונינים בזה. אני אומר מידיעה אישית שהטענות

שהושמעו על-ידי המנכ"ל בדבר עודף עובדים הן טענות שמושמעות על-ידי עובדים שלכם

ששובתים היום. הטענות על חלוקה לא צודקת של השכר הן לא רק טענות של המנכ"ל, אלא

של עתונאים שעובדים. הם באו אלי. ואגב, אני הושב שעשיתם טעות גדולה ששלחתם אנשים

שמכסים תחומים של משרדים מסויימים, אל השרים הנוגעים בדבר, כדי להסביר את המאבק

שלכם. אולי זה לא נכון. אבל אם זה כן נכון, זה גם מנוגד לאתיקה העתונאית. יש

בזה גם נסיון להשיג דבר בצורה לא ישרה ולא הוגנת.

בסך הכל אינני חושב שההנהלה צודקת שהיא לא מגיעה למצב של הידברות. הייבת

להיות הידברות.

יש הידברות. אתמול ישבו אתם עד אחת-עשרה בלילה. יושב כאן מר נחמן אורי, כל

הזמן יש הידברות.

הם טוענים שבלעדי לא היתה הידברות.

לא יהיה מנוס מלהגיע להידברות כזאת. כי בסופו של דבר, עם כל התהליך שקורה,

לאמת של הדברים יש כוח משלהם. ואי אפשר יהיה לבצע שום דבר ללא חהנהלה וללא ציבור

העובדים. אתם מוכרחים להיפגש ולדבר על הדברים לגופם.



באשר לנו - הייתי מציע שוועדת החינוך תקרא להנהלת רשות השידור להיכנס למשא

ומתן מידי עם העתונאים השובתים; ותקרא לעתונאימ להזור לעבודה. שנית, הייתי מצפה

שאנחנו נתזור על ההמלצות שלנו מהעבר, שלפיהן יש לקיים ברשות השידור בדק בית כללי

ולפתור בעיות עקרוניות, שפתרונן יבטית שירות יעיל לטווה ארוך לטובת ציבור משלמי

האגרה. ולקרוא לכל הצדדים לפתור את הבעיות ברווז הדברים שהובאו כאן.

היו"ר ני רז;

רשומים לרשות הדיבור עוד כמה חברים. מחר עומדות לעלות במליאת הכנסת כמה

הצעות לסדר היום בנושא הזה. ההצעות האלו ממילא יועברו לוועדת החינוך, ועל פי

התקנון נצטרך לדון בזה. לכן אני מציע שנמשיך את הדיון בישיבה נוספת בשבוע הבא,

שאליה נצטרך להזמין גם את מגישי ההצעות לסדר היום. יוזמנו אליה גם אנשי הנהלת

רשות השידור, נציג משרד החינוך ונציגי העתונאים. ברור שאנחנו כוועדה פונים

לצדדים לעשות מאמץ עליון להגיע בכל זאת להסדר לגבי הסכסוך הקיים, באמצעות נחמן

אורי ובאמצעות כל מי שיש לו רצון טוב בנושא הזה. והמשך הדיון יהיה בישיבה נוספת

בשבוע הבא.

אי סרטני;

הנושא של רשות השידור עלה לא פעם במליאת הכנסת והועבר לוועדה. דנו בזה

פעמים רבות. אנחנו הגענו למסקנה מסויימת לגבי החוק, הגשנו הצעה לתיקון החוק, היא

היתה מונחת על שולחן הכנסת, ומישהו משך אותה משם. אנחנו יודעים שהיתה כאן

התערבות פוליטית. שום דבר לא יעזור, לא הדיונים במליאה ולא הדיונים פה.

אני חושבת שלא יכול להיות דיון רק של ועדת החינוך. אולי צריך לחשוב על

פורום שיהיה מורכב מחברים של שתים או שלוש ועדות, לשבת יחד ולהגיע לאיזו הצעה.

אחרת יוצא שעושים עבודה, ואחר כך הכל מתנפץ מפני שזה לא מוצא חן בעיני מישהו

פוליטי. זה מה שקורה היום.

מי איתן;

גם אנחנו אנשים פוליטיים. את מתכוונת לגורם יותר בכיר, שר.

היו"ר ני רז;

אינני מבין את ההצעה שלך.

אי סרטני;

בדיונים צריך להשתתף גם גורם ממשלתי שיכול להיות שותף להכרעה. אחרת אין לזה

שום ערך.

בי שליטא;

אני מציע שנמשיך בדיון עוד חצי שעה. כי אני חושש שעומד לקרות אסון, שיגיעו

להסכם עוד הלילה או מחר, בלי לעשות בדק בית. זאת ההזדמנות לעשות בדק בית בכל

הנושא הזה של רשות השידור. לכן כדאי שנגבש עמדה. לי יש רעיונות מסויימים. אם

מישהו יחשוב שהבעיה תיפתר על-ידי תוספת שכר מסויימת ומחר מחדשים את השידורים,

הוא אינו אלא טועה. זה פתרון לעניים. אני רוצה שיהיה פתרון יסודי.

היו"ר ני רז;

גם אם מחר יפתחו שוב את הטלוויזיה, זה לא יהיה גורם שישנה את העמדה שלנו

לגבי הפתרון היסודי של הענין.



י' אסל;

אני רוצה לומר רק שנים-שלושה משפטים. קודם כל אני רוצה להודות לוועדה

שאיפשרה לנו לשבת ולשמוע דברים שלצערי הרב ברובם אינם נכונים. היינו שמחים לעבור

עליהם אהד אחד ולהפריך את הטענות בזו אחר זו. אביא רק דוגמה אחת.

היו"ר ני רז;

לא, אינני מקבל זאת. זה בניגוד למה שאתם קיבלתם על עצמכם.

כפי שאמרתי, אנחנו עוד נזדקק לשאלה הזאת ונשוב לדון בה בישיבה נוספת, בין

אם השידורים ברדיו ובטלוויזיה יחודשו ובין אם לאו. הישיבה הבאה בנושא זה תהיה

ביום שני הבא בשעה אחת-עשרה.

אני מודה לכם. הישיבה נעולה.

הישיבה נסתיימה בשעה .12.00