הכנסת האתת-עשרה

מושב שלישי



נוסח לא מתוקן



פרוטוקול מסי 250

מישיבת וערה החינוך והתרבות

יום שני, כי באלול התשמ"ז - 14.9.1987 - שעה 09.00

חברי הוועדה-. ני רז - היו"ר

מי איתן

פי גולדשסיין

אי הראל

ת' טובי

יי יוסף

אי סרטני

א"ח שאקי

בי שליטא

י" דוירוביץ - מנכ"ל משרד העבודה והרווחה

ח' צור - יו"ר ארצית של כל מקצועות ההכשרה,

הסתדרות המורים

'י שלמה - הסתדרות המורים

די רונן - יו"ר חטיבת המורים בחינוך העל-יסודי

בהסתדרות המורים

זי גינדל - מנהל האגף להכשרה, משרד העבודה והרווחה

יי ירון - יו"ר ועדת החינוך, מרכז השלטון המקומי

אי חלפון - ראש מועצת חצור הגלילית

שי גור - חבר ועד ההורים של ביה"ס הממלכתי-דתי

יי אלול - מורה, חבר מועצת ההורים והמועצה המקומית

יי ראש - חבר מועצת ההורים והבר הנהלת המתנ"ס

יי מגנס - מנהל בית-הספר "הוני המעגל"

י י גל - סגן וממלא-מקום ראש המועצה המקומית

חי חדד - מנהל מחי החינוך בחצור הגלילית

ני פרדו - יו"ר ועד ההורים של ביה"ס "הוני המעגל"

ויו"ר הנהלת המתנ"ס

מזכירת הוועדה; די פלר

רשמה: עי הירשפלד

סדר-היום; 1. שאילחות.

2. השבתת המרכזים להכשרה מקצועית במשרד העבודה והרווחה.

3. מצב החינוך בחצור הגלילית.



שאילתות;

היו"ר נ' רז!

אני פותח את הישיבה שנועדה לדון בשלושה עניינים: 1. השבתת המרכזים להכשרה

מקצועית במשרד העבודה והרווחה, שאליה מצטרפים לאות הזדהות גם מורים אהרים

שעוסקים בנושאים של הכשרה מקצועית. 2. מצב ההינוך בהצור הגלילית. למרות שהשבתת

התלמידים הסתיימה שם, מערכת החינוך עומדת שם למעשה על קרקע מאד מאד שברירית. 3.

אנחנו רוצים לשמוע מאנשי משרד החינוך על פתיחת שנת הלימודים, עד כמה התחזיות

התגשמו או לא התגשמו. בעיקר נרצה לשמוע ממנהל מחוז הצפון על מה שקורה בצפון, כי

נדמה לי שעיקר הבעיות ועיקר המטלות שמונחות עם פתיחת שנת הלימודים החדשה הן

בצפון, עקב התהליך של צירוף האוכלוסיה הערבית למחוז.

איל לפני-כן נתחיל בשאילתות. בבקשה, חבר-הכנסת גולדשטיין.

פי גולדשטיין!

אני מצטער שהנושא של חצור הגלילית עומד להיות נדון היום ושהפעולות שמשרד

החינוך נקט - ואני הייתי קצת מעורב בהן, אולי פחות מאחרים - נעשות היום. מכיוון

שאם השפעתו של השר היתה כל-כך גדולה, הוא היה צריך להפעיל אותה קודם ולא לשלוח

את המנכ"ל להיזרק ולהיכלא. היות ואנחנו לא עוסקים בפוליטיקה, מצאתי לנחוץ להעיר

את ההערה הזאת, ואני אחזור עליה גם בנוכחות שר החינוך והתרבות ומנכ"ל המשרד.

אני כחבר ההסתדרות הכללית נפגעתי עמוקות מדבריו של פרופ' חיים אדלר

מהאוניברסיטה העברית, שאמר שחברי הסתדרות ממפלגת העבודה דוחים אינטגרציה

בבתי-הספר של בניהם. אם פרופ' אדלר אמר דברים מן השרוול, צריך להוכיח אותו

ולהגיב. אם הוא אמר דברים נכונים, הנושא הזה צריך להיבדק היטב. היות ואין לי

הפרטים ואינני נמנה על חברי מפלגת העבודה, אני מציע שיושב-ראש הוועדה יזמין את

פרופי אדלר ונשמע מה בפיו, כי הדברים שהוא אמר הם חמורים מאד. אם הדברים

שהוא אמר נכונים, צריך לקיים דיון על האינטגרציה בכלל ועל הדברים שנאמרו בכתבה

בעתון "הארץ" בפרט.

היו"ר ני רז!

אני הייתי נוכח במקום שבו נאמרו חדברים. פרופי אדלר הירצה בכנס של

המזכירות הרחבה של תנועת המחנכים לערכי תנועת העבודה והוא דיבר על תפקידה ועל

משימותיה של תנועה ציבורית והשפעתה על החינוך. בין השאר הוא אמר! יש לכם

רעיונות מיוחדים? הרי חלק מכם אפילו לא רוצים את כל הענין הזה.

פי גולדשטיין!

אני מציע לקיים דיון בוועדה בנושא האינטגרציה.

קיימנו פה דיונים בלי סוף על הנושא הזה. הענין עצמו עוד יידון פה הרבה מאד

במשך השנים. זה לא קשור עם מה שאמר פרופי אדלר.

השבתת המרכזים להכשרה מקצועית במשרד העבודה והרווחה

הסעיף הראשון בסדר היום הוא! השבתת המרכזים להכשרה מקצועית במשרד העבודה

והרווחה. אני רוצח לפתוח בשאלה מה בעצם קרה, מלבד מה שכתוב בעתונים, ואיך הדבר

הזה ייפתר? מדוע יש שם שביתה, מתי היא תסתיים, או מה נחוץ לעשות כדי שהיא

תסתיים?



אני מבין שהתלונה העיקרית היתה מהסתדרות המורים. אני מציע שדב רונן יציג

את הענין. -

די רונן;

העילה לשביתה היא פיטורי מורים במוסד "אורים", שגם נסגר, פיטורי מורים

ב"אונים", ב"נמיר", פיטורי מורה אחד בבית-ספר "דביר" ופיטורי מורה אוזד בבאר-שבע.

אנחנו מתנגדים לפיטורים הללו ומתנגדים לסגירת מוסד "אורים, ולכן אנחנו נמצאים

בשביתה.

המשא-ומתן שמתנהל התחיל להתנהל לאחרונה בקצב יותר אינטנסיבי. אתמול זומנו

לישיבת תידרוך על-ידי הממונה על יחסי העבודה, עו"ד נחמן אורי. זו היתה ישיבה

ארוכה שהתקיימה משעה 9 בבוקר עד 10 בלילה, שבה עדיין לא הסתיים המשא-ומתן. אני

מתנצל מראש על שאיאלץ לעזוב, כי בשעה 11 יש המשך למשא-ומתן בתל-אביב, יחד עם

הממונה על יחסי העבודה ועם היועצים המשפטיים גם של הטתדרות המורים וגם של משרד

העבודה, במטרה לסיים את השביתה.

אם כבר זומנו על-ידי ועדת החינוך והתרבות של הכנסת, אני מציע להרחיב קצת את

היריעה ואולי זו הזדמנות להזכיר שוועדת החינוך של הכנסת המליצה, בעקבות שאילתות

של חבר-הכנסת רפאל איתן ושל אחרים, לחעביר את הפיקוח בכל מה שקשור בחינוך נוער,

למשרד החינוך והתרבות. אני חושב שזו הזדמנות לשוב ולדון בנושא חזה ולהזכיר את

אישור ההחלטה, ולחשוב כיצד ניתן לבצע את זה. כי אם אחד הנימוקים של משרד העבודה

לסגירת המוסדות הוא שהוא רוצה להעביר את המורים לבעלויות אחרות, אולי אם הוא

מעביר כבר את הבעלות ואיננו רוצה להפעיל אותם באופן ישיר, ייתכן מאד שהוא בעצמו

מבין שגם הפיקוה צריך להיות של משרד החינוך, שהוא בעצם מפקח על רוב החינוך

של הנוער במדינת ישראל. אותם ילדים המצויים היום בפיקוח של משרד העבודה נמצאים

גם בפיקוח של משרד החינוך, ולפי הנתונים שהוכנו על-ידי משרד העבודה מסתבר

שהילדים שלומדים בבתי-ספר שהם בפיקוח של משרד העבודה, בגלל שיטת תיקצוב שונה מזו

של התלמידים שלומדים במסגרות מקבילות בפיקוח משרד החינוך, מקבלים פחות מאשר

מקבלים תלמידים שלומדים במסגרות שבפיקוח משרד החינוך.

אני חושב שחייבים לתת את הדעת פעם נוספת על הנקודה הזאת, כי זאת אולי אחת

הבעיות המרכזיות הנלוות לבעיה. לגבי השביתה אני רוצה להיות אופטימי ואני מקווה

שאחרי השיחות שקיימנו אתמול נגיע היום לסיכום חיובי.

היו"ר ני רז;

אני מבין מדבריך שהם רצו לארגן אחרת את המערכת של ההכשרה המקצועית.

די רונן;

יש לנו מספר בעיות. ראשית, אנשים שעובדים ב"אורים" קבלו מכתבי פיטורים,

וזה הדבר האקוטי והמרכזי כרגע. לגבי הנושא הכללי שהעליתי, הוא בסך-הכל איזכור

לבעיה שעדיין לא מצאה את פתרונה, למרות המלצתה של ועדת החינוך של הכנסת.

הענין של "אונים" ו"אורים" התחיל לפני כשנה וחצי, כשהיתה הסכמה להעביר את

שני המוסדות האלה לרשת. בזמנו דובר על "משען", והיום מדובר על "משען" או "עמל",

בהתאם לרצון העובדים. אנחנו הצענו את "משען" ומזכ"ל הסתדרות המורים הציע את

"עמל", ומצדי היתה הסכמה לזה.

המבנים הם לא של המדינה. הפנימיה מנוהלת על-ידי הרשת. אין כל הגיון

שעובדי מדינה יבואו לאיזה שהוא מתקן שאיננו בבעלות המדינה, יקיימו שם מערכת של

שעורים, פעם תחת הנהלה של גוף כזה או אחר, כאשר המנהל הוא פעם כן עובד מדינה

ופעם לא.



יי ירון;

כל מבני החינוך הם לא בבעלות המדינה.

יי דוידוביץ;

אני מציג את עמדתי. לקראת שנת תשמ"ז נוסח הסכם, ובצורה גינטלמנית שיכנעו

את המנכ"ל דאז שלא יוציא את מכתבי הפיסורים. משעבר התאריך הקובע לפיטורים,

העובדים נשארו שנה תמימה כעובדי מדינה, בניגוד לרצוננו ובניגוד למינהל התקין.

משהתקרב המועד החוקי לפיטורים בחודש מאי, הוצאתי מכתבי פיטורים. עם זה, נאמר

במפורש להסתדרות המורים שאין כוונה שהמורים יאבדו את מקור פרנסתם. הם יעברו

לרשת "עמל" ואם ירצו, גם זכויותיהם יועברו לרשת. מי שלא ירצה ויגיעו לו תנאי

פרישה, יקבל את תנאי הפרישה.

יתירה מזאת, היתה הצעה של המזכ"ל, שקבלתי אותה, לפיה העובדים יוכלו לצאת

לחל"ת. בישיבה שקיימנו בהשתתפות כולם ב-25 באוגוסט הבנתי שהענין סודר. והראיה,

שב-1.9 בקשתי דיווח מה קורה במערכת, ומנהל האגף דיווח לי שהמערכת נפתחה ללא כל

בעיות. הם נזכרו לשבות ב-2.9, ורשמית עדיין אינני יודע את הסיבה לשביתה. היום,

לאחר 13 ימי שביתה, אני יודע שיש עוד סיבות, כי לדעתי אין כל פגיעה במורים

המפוטרים שלמעשה נשארים לעבוד במקומם, פרט ל-7 מורים ב"אורים". יש כלל שאומר

שעל-מנת ללמד צריך שיהיו תלמידים, ואם אין תלמידים אין מלמדים. ב"אורים" אין

תלמידים ולכן העברנו את מעט התלמידים מ"אורים" ל"אונים". לפי ההסדר שעשיתי עם

רשמת "עמל", 7 מורים ייקלטו ברשת וישובצו בהתאם.

הנושא השני שאותו הזכיר דב רונן הוא מרכז נמיר. מזה כשנה ומעלה אנחנו

מעבדים רעיון חדשני של הכשרה מקצועית. אנחנו רוצים להקים הכשרה מקצועית

בין-מפעלית, והגענו להסדר עם התאחדות התעשיינים והג'וינט להקים את המרכז הראשון

בחולון. אנחנו מנהלים משא-ומתן עם "כור" ועם רשת "עמל" בדבר הקמת המרכז השני

בקרית-חיים, ואנחנו מחפשים מרכז שלישי שיוקם בדרום. מדובר על כך שעובדים יקבלו

הכשרה במפעל עם ציוד מודרני ביותר ולא עוד על ציוד שבדרך-כלל נמצא כמה דורות

מאחור מבחינה טכנולוגית.

לצורך זה ייעדנו את רוב המבנה של מרכז נמיר לנושא הזה, דבר שחייב אותנו

להוציא שתי מגמות שקיימות היום במרכז נמיר ולהעביר אותן למתקן סמוך, שגם הוא

מרכז הכשרה בתחום אחר, וששתי המגמות האלה ימוקמו במרכז הבניה בחולון. החלטנו

להשאיר במרכז נמיר את המגמה הגדולה של מכונאות, חשמלאות רכב, ולזח המורים

מתנגדים.

אני חושב שלמשרד מותר בהחלט לנהל את הענין כראות עיניו. במקרה זה אנחנו

בעלי הנכט ואנחנו חושבים שמגמת המכונאות יכולה להשאר במקומה. אנחנו נבטיח

שיהיו מספיק כתות לכל השעורים הפרונטליים שצריכים להינתן שם. נכון שלאותו מבנה

יצטרכו לבוא גם יהודים אחרים, שכן גם הם פועלי ישראל, שגם הם יהיו במסגרת השונה

של ההכשרה הבין-מפעלית. לענין הזה יש התנגדות ורוב הזמן של הישיבה שקיימנו

אתמול הוקדש לזה.

ב"אורים" לומדים נערים, אבל השביתה כרגע היא במרכזי ההכשרה של מבוגרים.

ב"אונים" לומדים נערים לקראת גיוסם לצבא. רוב השביתה היא בהכשרה המקצועית של

חיילים משוחררים ושל מובטלים ואנחנו מעוניינים מאד שהיא תסתיים, כי חבל מאד על

הזמן שצעירים אלה מאבדים. אנחנו עושים מאמצים להפסיק את השביתה ואני מקווה

שתהיה נכונות מצד הסתדרות המורים להפסיק אותה. גם בשעה זו שאנחנו יושבים פה

קבענו שיועצים משפטיים שלנו יתייעצו עם עמיתיהם בתל-אביב ונגיע לנוסחה גואלת.

למעשה אנחנו מחפשים פתרון איך נוכל להקים גם את המרכז הבין-מפעלי וגם שהמורים לא

ייפגעו. לא כל הסדר שנראה לנו נראה גם להסתדרות המורים, וזח סלע המחלוקת. אני

מקווה שעם רצון טוב היום יהיה היום האחרון לשביתה, ואם ועדת חחינוך והתרבות של

הכנטת תמליץ על כך, ודאי שזה יהיה טוב.



היו"ר ני רז;

אנחנו דנים פה על נושא שנמצא בעיצומו של משא-ומתן, ולפי דבריך הוא עומד

לפני סיום.

יי דוידוביץ;

לפי דברי ב-2 בספטמבר לא היה צריך לקרות דבר.

היו"ר ני רז;

אם לפי הערכתך הרגועה הענין עשוי להיגמר היום, למה צריך לבזבז לימודים של

חיילים משוחררים ושל נוער לפני גיוס?

אני חושב שהנושא חמור מאד, אבל אין לי כוח למנוע שביתה בישראל. לדעתי לא

היתה צריכה לפרוץ שביתה על רקע כזה, כי לא היתה פה פגיעה ממשית בעובדים.

היו"ר ני רז!

אם הערכתך היא שאתם עומדים לקראת סיום השביתה, אנחנו יכולים רק לצרף דחיפה

קטנה או גילוי של רצון טוב. אבל השאלה היא אם גם אתה, מר רונן, מעריך את זה כך.

די רונן;

אשתדל לא להגיב על חלק מהדברים, מטיבה פשוטה שאנחנו נמצאים בעיצומו של

המשא-ומתן ולא הייתי רוצי; שהשביתה תימשך עוד 10 ימים כתוצאה מהדברים שנאמרו כאן.

הדברים הם לא כל-כך פשוטים וחלקים ולכן יש שביתה, המורים מפוטרים ומוסד

"אורים" נסגר על-ידי המעסיק ולא מפני שלא היו תלמידים. האמת היא שניתנה הוראה

לא לרשום תלמידים והם פוזרו. אלה תלמידים שבאים דווקא משכבות מצוקה.

היו"ר ני רז;

לאן הם פוזרו, לרחוב או למקומות אחרים?

די רונן;

אף אחד לא בדק בדיוק היכן הם נקלסו. הענין הוא הרבה יותר מורכב.

אי הראל;

מה הן נקודות המחלוקת שנשארו כרגע לאחר המשא-ומתן?

די רונן;

נשארו מספר נקודות מחלוקת. 54 מורים קבלו מכתבי פיטורים. כפי שאמר מנכ"ל

משרד העבודה, "עמל" מוכנה לקלוט אותם. היה לנו פעם נסיון עם "משען", שהיה מוכן

לקלוט אותם, אבל היום יש בידי מכתב מ"משען" שאיננו מוכן לקלוט אותם. ייתכן מאד

שהמצב עם "עמל" שונה ואז אנחנו צריכים לסכם את הענין של תנאי העברתם של אותם

מורים גם עם משרד העבודה וגם עם "עמל".

יי ירון;

האם ב-9.ו המוסד עבר ל"עמל" או לא?



די רונן;

הוא לא עבר. נקודת מוזלוקת שניה היא מרכז נמיר, התפיסה של המורים, שאנוזנו

מסכימים לה היא שהשינוי שרוצים לעשותו במוסד הזה יביא לסגירת מרכז נמיר. אתמול

גם נפגשנו עם השר בנושא זה ואני וזושב שאז גם הושגה פריצת-דרך להבנה ולפתרון

הבעיה של מרכז נמיר על-ידי הקמת ועדה משותפת לשני הצדדים, שתבדוק אם אפשר להקים

את אותו מפעל רב-מפעלי בתוך מרכז נמיר. אם זה אפשרי - באלו תנאים, ואם זה

בלתי-אפשרי - באיזה מקום להקים אותו.

אלה הן שתי נקודות המתלוקת העיקריות. יש לנו עוד 3-2 בעיות, אבל הן כבר

נמצאות לקראת פתרון.

המשא-ומתן נמשך מכיוון שלא מצאנו בשלבים הראשונים מספיק אוזן קשבת למצוקות

של העובדים במרכזים וכנראה שהיתה צריכה להיות תקופה של "דגירה" כדי שתהיה תזוזה.

אולי היינו זקוקים גם לעזרתו של הממונה הארצי על יחסי העבודה, שהביא לידי כך

שהיום אנחנו נמצאים במצב שבו אפשר לסיים את המשא-ומתן.

היו"ר ני רז;

הבנו את הענין ומה שקרה פה.

די רונן;

34 מורים ב"אורים" קבלו מכתבי פטורים, 12 מורים ב"אונים", וכל השאר מפוזרים

ביתר המרכזים.

היו"ר ני רז;

פה הענין הוצג אהרת.

יי דוידוביץ;

אני גם סוען שזה לא כך.

היו"ר ני רז;

אם לפי דבריכם הענין יסתיים היום בכי סוב, מצטרפים לזה משקלה ורצונה חטוב

של ועדת החינוך והתרבות של הכנסת שתעשו מאמץ שאכן כך יהיה.

פי גולדשטיין;

אני מצטרף מראש לסיכום של הוועדה שאנחנו פונים אל הצדדים לסיים את הענין.

זאת צריכה להיות המסקנה של כולם.

היו"ר ני רז;

אני רוצה לומר לכם שהוועדה הזאת מהווה פעמים רבות מקום להידברות, מקום

שמזרז או יוצר יותר הבנות ומאפשר לחלוקים ביניהם להגיע להסכמה. אולי גם במקרה

זה תרמנו תרומה כלשהי, ואם הענין יסתיים היום ולא תהיה יותר השבתת תלמידים, נשמח

מאד.

הוועדה דנה מפעם לפעם בנושא ההכשרה המקצועית של נערים עובדים, רשויות, משרד

החינוך ומשרד העבודה, הן מבחינת החלוקה הפונקציונלית, מי אחראי לנוער שנפלט

מבתי-הספר ובכלל בשאלה מדוע נערים נושרים מבתי-הספר וצריך להקים מסגרות נפרדות

לנערים עובדים. קבלנו את התשובה שקבלנו בקשר למסגרות הנפרדות האלה. אחר-כך

עלתה השאלה מדוע זה צריך להיות במשרד אחר ולא במשרד החינוך.



די רונן;

המוטו המרכזי היה רק משום שהבז נושרים מאותו משרד.

היו"ר ני רז;

הזכרנו את 20,000 התלמידים שנמצאים במערכות השונות של הכשרה מקצועית של

משרד העבודה והרוותה. יש פה קיפוה אמיתי, הן מבחינת התקציב שהאוצר מעמיד לרשותם

והן בהשוואה למה שמקבל נער אחר שלומד במסגרות אחרות. הענין הזה צריך למצוא פעמ

את פתרונו, אבל לא בהזדמנות זו. רק הזכרתי את זה, כי מדי פעם בפעם אנחנו עוסקים

בשאלה הזאת ומנסים לשפר את המצב.

אנחנו פונים אל מנכ"ל משרד העבודה והרווחה ואל הגורמים שמנהלים את

המשא-ומתן לעשות כל מאמץ ולגלות כל רצון טוב על-מנת לסיים את השביתה, כדי שלא

ייפגעו לא התלמידים, לא המורים ולא החינוך במדינת ישראל. תודה רבה לכם.

מצב החינוך בחצור הגלילית

היו"ר ני רו;

בוקר טוב לאנשי הצור הגלילית שבאו מרחוק, לאנשי הסתדרות המורים ולאנשי מרכז

השלטון המקומי.

אנחנו קבענו לדון היום במצב החינוך בחצור הגלילית היות ועצם קיום השביתה

בחצור היתה בשבילנו הפתעה גמורה. כמנהגנו מדי שנה, שבוע-ימים לפני פתיחת שנת

הלימודים קיימנו ישיבה בענין פתיחת שנת הלימודים, כדי שנהיה מעודכנים אם שנת

הלימודים תיפתח כסדרה ובאיזה מקומות יש עדיין דברים לא מסודרים וצריך לסייע

שהלימודים ייפתחו כסדרם. נמסר לנו אז דיווח מרגיע ושמה של הצור הגלילית לא

הוזכר כלל. לכן, כשהשביתה פרצה והיא היתה קצת ארוכה, זו היתה בשבילנו הפתעה לא

נעימה.

מיותר לומר שישובים במקומות מרוחקים בגליל העליון וישובים חדשים באופן

יחסי, שהגיעו למערכות עצמאיות ומתפקדות באופן יותר ויותר טוב, ששם פתאום קורה

דבר כזה והוא מתמשך כל-כך, חם ותקיף כל-כך. זה דבר שצריך להדאיג את כולנו ולתת

לנו איתות שהדברים עדיין אינם על מי-מנוהות ולא על דרך כל-כך בטוחה, סלולה

ומוצקה.

מכל מקום, כשהתחילו הידיעות על מה שקורה בחצור, נזעקו לזה גם חברי הכנסת

בני שליטא, פנחס גולדשטיין ואהרן נחמיאס. אני ביקרתי שם ביום ראשון בבוקר, לאחר

ארבעה ימי שביתה. נפגשתי עם ראש המועצה, שם ישבו גם אנשי ועד ההורים וחברים

נוספים מהמקום. פגשתי שם גם את חבר-הכנסת אהרן נחמיאס וסיירנו בשני בתי-ספר.

אחר-כך התכנסנו שוב עם הורים נוספים וסיכמנו מה שסיכמנו, והייתי בטוה שהענין

הגיע לסיכומו עוד באותו ביקור, למרות שהתביעות שלהם עדיין לא התגשמו, הן לגבי

שיפוצים, הן לגבי עזרי לימודים והן לגבי החזקת מתקני החינוך במקום. אבל אני

חשבתי שהלימודים יתחדשו והדברים שצריכים לקבל טיפול יקבלו טיפול. התקשרתי גם עם

מנכ"ל משרד החינוך, והתברר שהענין לא נגמר והוא נמשך עוד כמה ימים.

אחר-כך ביקר במקום מנכ"ל משרד המקום ואנשי חצור נפגשו עם שר החינוך. אני

שמח שבסופו של דבר הלימודים התתילו בחצור הגלילית, אבל היה קשה מאד לראות את

המרירות, את הכאב ואת הצער של האנשים. אינני רוצה לשפוט ברגע זה מי אשם, אבל

העובדה היא שמערכת החינוך בחצור הגלילית נקלעה למצב קשה ביותר.



תצור הגלילית מונה 7,000 איש. יש בה בית-ספר תיכון שאני מכיר היטב

והתרשמתי מאד ממנו מבחינת הרמה והמורים, וכללית הוא בית-ספר מכובד, וציער אותי

מאד שדווקא בבית-הספר היסוד יש התמוטטות של המערכת בצורה קשה ביותר. יושב אתנו

מנהל בית-הספר הממלכתי-דתי במקום, שהסתובב אתנו והראה לנו את הדברים. אני

התרשמתי מהאופן שבו הוא הציג את הדברים בכאב ובדאגה.

פתחתי בדברים אלה כדי להיכנס לאווירה ואחר-כך אבקש מאנשי ועד ההורים

ומהאהרים להציג את הענין כפי שאתם רואים אותו. מאחר שאנחנו כבר אחרי השביתה,

אני מבקש מראש שהסגנון של הדיון יהיה ענייני יותר, עם לקוזים, ולא האשמות שרק

מלבות מחדש דברים שהיו בתוך הוויכוח עצמו. אנחנו כוועדה רוצים לדעת מה הם

הלקחים שאפשר להפיק מאירוע מצער כזה כדי שהוא לא יישנה.

לפני-כן אבקש מהמוזמנים להציג את עצמם.

שלמה גור - עורך-דין, הורה. עולה חדש, 9 שנים בחצור. אחת הבעיות היסודיות

שבגללה אנשים לא באים להצור היא החינוך. אני חבר בוועד ההורים של בית-הספר

הממלכתי-דתי והייתי פעיל בנושא השביתה.

יוסי אלול - חבר מועצה, מורה בבית-הספר, חבר מועצת ההורים.

יוסי ראש - חבר מועצת ההורים וחבר הנהלת המתנ"ס.

יוסף מגנט - מנהל בית-הספר "חוני המעגל".

יוסף גל - סגן וממלא-מקום ראש המועצה.

חיים חדד - מהמשפוזות הראשונות בחצור הגלילית, מנהל מחי החינוך. התחנכתי במערכת,

מחנך במערכת, וילדי לומדים היום במערכת החינוך בחצור הגלילית.

נתן פרדו - יו"ר ועד ההורים של בית-הספר "הוני המעגל" ויו"ר הנהלת המתנ"ס.

אליהו חלפון - ראש המועצה.

היו"ר ני רז;

אני מבקש לשמוע מראש המועצה איך הדברים השתלשלו ואיפה אתם עומדים היום.

אני שמח לומר שהלימודים בבתי-הספר היסודיים התחדשו. אני מקווה שהילדים

שמחים לחזור ללימודים ושגם ההורים שמחים על כך.

מניעי השביתה אולי היו מוצדקים. אני כראש המועצה לא ידעתי שעומדת לפרוץ

שביתה והיא פרצה ללא ידיעתי.

לגבי עצם הדברים, מועצת המורים צודקת ברוב הטענות או הבקשות שלה. אינני

יודע אם הייתי מצליח למנוע את השביתה לפני שהיא פרצה. המצב היום הוא כזה

שבתי-הספר פועלים. אני רוצה להזכיר לחברי הוועדה שמערכת החינוך של חצור הגלילית

היא לא רק בתי-ספר יסודיים. יש בה גם בתי-ספר על-יסודיים, גני ילדים ומערכות

חינוך אחרות.

הענין עלה בעתונות בצורה מאד חדה ומשמעותית. אני רוצה שהוועדה תבין ששלושת

בתי-הספר היסודיים הם אמנם נדבך חשוב בחינוכם של ילדי חצור, אבל הם לא מהווים את

כל מערכת החינוך בחצור.



המצב היום הוא כזה שעדיין יש לנו בעיות קשות מאד בנושא הפיזי של בתי-הספר.

בתי-הספר בחצור נבנו לפני 35 שנה ויש צורך לוזדש אותם. אוזרת נגיע למצב שאי-אפשר

יהיה לתוזזק אותם. כבר היום קשה לתחזק בתי-ספר שהם למעשה כמעט הרוסים.

אני מצטער שאנשי משרד החינוך לא נמצאים כאן היום. דבר שני שאני רוצה

להעלות בפני הוועדה ושלדעתי צריך לקבל דחיפה במשרד החינוך הוא בעיית ההסקה

בחורף.- לילדים קשה ללמוד במזג אוויר של אפס מעלות, או ב-2 - 3 מעלות מעל האפס.

לפני שנתיים - שלוש שנים השקענו בענין הזה כ-400,000 שקלים, שניתנו לחצור על-ידי

תורם, אבל מחוסר כסף העבודה הופסקה במהציתה. אנחנו חייבים להמשיך בעבודה זו, כי

אחרת גם מה שהושקע יילך לאיבוד.

אלה הן למעשה שתי הבעיות העיקריות שאני כראש המועצה רוצה להעלות, וחשוב

שחברי הוועדה ישמעו את נציגי ההורים, שיסבירו מה בדיוק קרה בענין הזה.

נ י פרדו;

ברשות חברי הוועדה אני מבקש לתת סקירה קצרה על השתלשלות העניינים, כדי שלא

ייווצר הרושם שפתאום ביום בהיר אחד מוסדות החינוך בחצור הגלילית נסגרו. מאחר

שראשי המוסדות היו אמורים להיות מופקדים על המפגעים שדברנו עליהם, הם עשו מאמצים

רבים לצייר אותנו באמצעי התקשרות כהורים מזוכיסטים שנהנים מזה שילדיהם יושבים

בבית.

בקשר לזה ברצוני להגיד שבשנה האחרונה היינו שותפים להתארגנות של מועצת

ההורים בישוב, דווקא בצד הפדגוגי ולא בצד הפיזי. סייענו לבית-הספר וכבר לפני

פתיחת שנת הלימודים ראינו לנגד עינינו מצב נתון לא תקין מבחינת חזות, מבחינת

דרכי גישה, מעברים, מבחינה בטיחותית ומבחינת מצב המבנים שהתפוררו והלכו.

הדבר שהצית את הלהבה היה הנתון שהיה נכון ליום ו בספטמבר, והוא שבבית-הספר

"חוני המעגל" יהיו כתות שימנו 46 ואפילו 49 ילדים. על כך אמרתי גם באמצעי

התקשורת שלדעתי תפקידה של ועדת החינוך והתרבות של הכנסת לבדוק איך קרה שעד ה-1.9

למנהל בית-הספר היו ידועים הנתונים של המפקח שיש לו 46 ו-49 בכתה, ולמרבה הפלא,

יום אחד לאחר פגישתי עם מנכ"ל המשרד הנושא ירד מהפרק ומספר הילדים בכתה ירד

ל-30. מנהל בית-הספר עבד באותו יום להשיג מורים. זאת אומרת שב-9.ו לא היה לו

מספר המורים הדרוש לפי התקנים שאותם הציע המנכ"ל. פירוש הדבר שמשהו כאן

"התפספס" ורק כשהמנכ"ל התערב מישהו תיקן את הנתונים האלה. הדבר הזה טעון בדיקה,

לא בגלל מה שקרה לנו, אלא כדי שהדבר הזח לא יישנה בעתיד.

י' יוסף;

האם יש מי שישיב לדברים האלה בשם המנכ"ל?

היו"ר ני רז;

הדברים האלה הועלו בפגישות גם עם השר וגם עם המנכ"ל. מנהל מחוז הצפון היה

אמור להיות נוכח כאן ויכול להיות שהוע עוד יבוא. אנחנו הזמנו אותו כדי שהוא ישיב

לדברים האלה ואני מצטער שהוא לא בא.

ני פרדו;

דבר נוסף הוא מצב העזרים הדידקטיים או הפדגוגיים שהיו ברשות בתי-הספר.

נדהמנו לשמוע מהמנהלים שלא היו בנמצא עזרים אלמנטריים שמשרד החינוך דורש שיהיו

בתקן של בית-הספר. לשם המחשה אומר שאי-אפשר היה להשיג מפות טופוגרפיות או

גיאוגרפיות, וגלובוסים. הטלוויזיה הלימודית, בתמיכתו המלאה של משרד החינוך/,

משדרת תוכניות לימודיות, אבל איזה טעם יש לתוכניות אלה אם לבתי-הספר בהצור

הגלילית אין עזרים כדי לקלוט את השידורים האלה? האם התוכניות האלה מיועדות רק

למרכז הארץ?



אני זוכר את הסיור שערכנו עם חברי-הכנסת רז ונחמיאס. חשבנו שהם באו לנחם

אותנו ומצאנו עצמנו מנהמים אותם. הם הזדעזעו למראה המבנים, ואני בטוח שאף לא

אחד מחברי-הכנסת היה מרשה שבנו ילמד במבנה כזה. נכון שביטלנו את השביתה בעקבות

פנייתו של שר החינוך, אבל האמת היא שאני מצטער היום שהתלמידים חזרו ללימודים, כי

אני לא מרגיש שזה נגע למישהו מישהו בממסד שאחראי על החינוך. הכל נעשה בשלווה,

הכל אולי. אולי מפעל הפיס יתן מנה שניה. אנחנו משחקים פה בילדים שלנו, כולל

ילדי, ואי-אפשר להגיד לי שאני נהנה מזה ששנת הלימודים לא נפתחה כסדרה והילדים

ישבו בבית.

אנחנו מדברים על מבנים שנבנו בשנות החמישים, שמאז לא נעשה בהם אף פעם שיפוץ

יסודי. לאט-לאט המבנים האלה התפוררו, כי שכבת צבע אחת על השניה לא פותרת את

הבעיה היסודית. שכבות טיח מתפוררות, דרכי הגישה הרוסות; הברזיות דומות יותר

לשוקת מאשר לברזיות; את ארגז החול צריך להרוס מיד, לדעתי, כי הוא נראה יותר

כארגז התאבדות. על אולמות ספורט אין מה לדבר בכלל. יש שני אולמות ספורט

ששייכים להסתדרות ומוחזקים על-ידי משרד ההינוך, ומסיבות שונות אף אחד לא יכול

לשפץ אותם.

ועדי ההורים מתריעים על כל הדברים האלה במשך שנים וכל הזמן הם מקבלים

הבטחות שהדברים יסודרו. אף אחד לא נתן את הדין. לצערי, הפרסומים המזעזעים על

הצור לא היו לטובתנו. אם אנחנו רוצים למנוע פרסומים כאלה בעתיד, אסור שבעתונים

תופיע מודעה שלפיה 40% מילדי תצור לא מוכנים מבחינה מוטורית. מדובר על עשרות

ילדים שנפגעו אולי לכל חייהם, ואף אחד לא נותן את הדין על פרסום דבר כזה.

מועצת ההורים מתריעה על הבעיות שנוגעות לילדים ושאף אחד לא ינסה לשחק אתנו

משחקים פוליטיים. לצערי הרב, גם מלשכת השר יצאתי במפח-נפש, כי העוזרים שלו

שיחקו אתנו משחק פוליטי. אחד מהם אמר לני: יש לכם בעיות פוליטיות בישוב, אל

תבואו לפתור אותה בלשכת השר. האם זה סגנון מתאים לטיפול בבעיות חמורות כמו שיש

אצלנו? מי במדינה אחראי על נושא החינוך בישוב? בתקנון משנת 956ו נאמר שחובתו

של המפקח מטעם משרד החינוך להתריע על מבנים לא תקינים, על התברואה, על דרכי גישה

ועל עזרים פדגוגיים, ושר החינוך לא יכול להגיד לי: מה פתאום נזכרת היום שאין

עזרים פדגוגיים. אם המפקח בא לישוב רק כדי לנהל שיחה עם מנהל בית-הספר, אני

מעדיף שהוא לא יהיה מפקח. אנחנו לא צריכים מפקחים כאלה.

אני מצטער שיש כעת פרסומים כאלה על חצור, אבל אי-אפשר להמשיך לשתוק, כי

המצב בעתיד יהיה חרבה יותר חמור.

בסיום דברי אני מבקש שתוקם ועדה, מחוץ למשרד החינוך, שתבדוק את מצב המבנים

ומי אחראי לכך שהם במצב כזה. אני מבקש שאותה ועדה תבדוק גם את הנושא הפדגוגי.

בשנה האחרונח שמענו הרצאות רבות מפי אנשי חינוך, בראשותו של פרופ' חן, ונשמח מאד

אם הנושא הזה ייבדק וסוף-סוף נרגיש שיש מי שדואג לחינוך ילדינו. אני מבקש

שוועדת החינוך והתרבות של הכנסת תפעל כדי שהאשמים במוסדות הנוגעים בדבר יתנו את

הדין לגבי כל מה שקרה בישוב. תודה רבה.

יוסי -!

ראשית, אני רוצה להביע את מחאתי על שנציג משרד החינוך לא משתתף בדיון. אני

בטוח שאם היינו מגיעים לכאן כהורים שובתים, היו נוכחים פה מנכ"ל המשרד, מנהל

המחוז והמפקחים. מי שמחנך אותנו לאלימות אלה דווקא פקידי הממשלה, והדוגמא הטובה

ביותר לכך הוא ביקורו של מנכ"ל משרד החינוך בעיירה, כאשר חוא הסתובב אתנו

כרמטכ"ל, ובצורה שטחית בדק את מצב בתי-הטפר. עמדנו אתו בשמש הלוהטת ותוך שתי

דקות הוא סיכם את הסיור במלים: אפשר ללמוד, תיכנסו ללמוד, הכל בסדר, וקרא לנהג

לנסוע. צר לנו שנאלצנו לסגור אותו בחדר. אישית אני לא מצטער שעשינו זאת, כי

אני חושב שרק כך חוא ישב אתנו בחדר ממוזג של ראש המועצה והקדיש לנו 20 דקות כדי

לנתח את המצב.



כי הכבוד למנכ"ל משרד החינוך, למנהל המחוז ולמפקחים, שרואים אותנו רק כשיש

אצלנו בעיות, אבל אני מתפלא שהם לא מצאו לנכון לכבד בנוכחותם את ועדת החינוך

והתרבות, שדנה בנושא כאוב כזה בהשתתפות הורי התלמידים שהגיעו מרחוק.

יי יוסף;

כנראה שאין להם מה לענות לכם.

יוסי -;

יכול להיות שלמנהל המחוז אין באמת מה לענות.

באשר לסיבות שהביאו לשביתה, אני חושב שחצור הגלילית מעולם לא התפרסמה

בשביתות ובהפגנות, כי זה מקום מאד שקס. נושא החינוך איחד את כל הציבור, בלי כל

קשר למפלגות, ואני דוהה בשאס-נפש את הענין הפוליטי. אני חבר במועצה מסעם מפלגה,

בניגוד לראש המועצה, אבל יש כאן חברים מסיעתו של ראש המועצה והנושא הזה כואב

לכולם באותה מידה.

חברי הכנסת שביקרו במקום ראו את המצב. אני למדתי בבתי-חספר במקום ואני

יכול להעיד שמצב המבנים גרוע מאד. בקשתנו המינימלית היא להביא את הכתות למצב

שבו הילד יוכל לשבת ללמוד ולקבל חינוך סוב, ושלא תהיה דלת שבורה, שירותים לא

נעימים, אין ברזיות, ועוד. אנחנו הגענו לכאן מפני שלאחר שהתלמידים חזרו ללמוד

לא נעשה דבר. כנראה שתמיד צריכים להיות מאבקים, הפגנות ואלימות, וזה חבל. אם

אנשי משרד החינוך יוכיחו לנו שהשביתה שלנו הופסקה וחצור הגלילית כן מעניינת את

משרד החינוך, אני מאמין שבמשך כל השנה לא נראה אותם בעיירה.

לכן אני חוזר ומבקש מהוועדה לדרוש ממשרד החינוך למלא את תפקידו, ושיבצע

לפחות את ההוראות שמופיעות בחוזר המנכ"ל. אס המשרד לא מבצע את ההוראות שהוא

עצמו נותן, הוא בוגד בתפקידו.

לאחר שהילדים חזרו לבתי-הספר, מצב הלימודים הוא בסדר גמור. מבחינת המבנים

לא קבלנו כל הבסחה לשפר את התנאים.

פ' גולדשטיין;

מה השתנה מיום השביתה, שהחזיר את הילדים ללימודים, ולא היה קודם?

יוסי -;

השתנו שלושה דברים. 1. התקנים. לאחר 3 ימי שביתה הודיעו לנו שמספר הילדים

בכתה יירד מ-40 ל-31. 2. עזרים לימודיים. מנהלי בתי-הספר אומרים שפתאום יש

התעוררות, לאחר שבמשך 30 שנה הם לא קבלו את הציוד שהיום מוזרם אליהם בהוראת

מנכ"ל משרד החינוך. 3. קבלנים עובדים היום ומשפצים את הכתות.

נקודה עיקרית, ללא קשר עם הנושא הפדגוגי שאולי צריך להיבדק ולשפר אותו

יותר, הוא אי המוכנות של ילדי הגנים. זה הבסיס, ואם 40% מילדי הגנים לא באים

מוכנים לבית-הספר, זה אסון לעיירה כמו חצור הגלילית.

1. חידוש מבנים. אינני רוצה לאיים, אבל

אני אומר בשם ההורים שאנחנו לא רוצים שהתמונה הזאת תחזור גם בשנה הבאה. לכן, אם

לא נספל בזה כעת, בעוד 0ו חודשים הענין יתעורר מחדש. 2. אני מצטרף להמלצתו של

נתן פרדו ומבקש שוועדת החינוך תקים ועדה, שתספל בזה בשנת הלימודים תשמ"ח.

חי חדד;

מדיווחים שונים בכלי התקשורת נוצר רושם והתעוררה השאלה לשם מה שבתנו, כי

התקנים היו למעשה מתחילת שנת הלימודים. הדברים הם לא כך. אני הייתי במצב לא



נעים כשלא רציתי בישיבות עם המורים להעמיד במקומו את מנהל המחוז וגם את המנכ"ל,

ולומר למנהל המהוז שהוא לא דובר אמת. באותה ישיבה בקשתי מהתברים להימנע מתשובה.

ב-27 ביולי פניתי למנהל המחוז, והמספרים הבאים מדברים בעד עצמם: כתה אי, 92

ילדים - קבלנו 58 שעות; כתה בי, 85 ילדים - 58 שעות; 49 ילדים - 29 שעות; 68

ילדים - 60 שעות; 57 ילדים - 30 שעות; 49 ילדים - 29 שעות.

בתגובה לדיווחים שקבלתי מהמפקה כתבתי לסגן מנהל המחוז, כי מנהל המחוז לא

היה בארץ. פניתי אליו וקבלתי תשובה שלילית. כתבתי לו מכתב שני ואפילו ערבתי

בענין את מזכיר האיגוד המקצועי, כך שנושא התקנים טופל עוד בחודש יולי. יש מכתב

שלי ותשובתו של סגן מנהל המחוז, ושוב מכתב שלי ושלו.

לאחר שמנהל המחוז חזר מהו"ל נפגשנו במשרדו בשעה 4 אחר-הצהרים. הוא לא עזר

לי הרבה. הוא אמנם הוסיף מספר שעות, אבל לא פתר בעיות. אמרתי לו שלא יעלה על

הדעת שבהצור הגלילית התקן יהיה 40 - 41 תלמידים ואני רוצה תקן עבור הצור. מנהל

אני לא קובע תקנים, את התקן קובע המנכ"ל. תיגש למנכ"ל. אמרתי לו

שאני לא אגש למנכ"ל, מפני שאתה אחראי על הטיפול באזור. הוספתי שאני מוכן ללכת

אתו למנכ"ל.

חזרתי לחצור הגלילית במצב של מפה-נפש, כי למעשה לא פתרתי את הבעיה ושנת

הלימודים היתה צריכה להיפתח שוב עם מספר גדול של ילדים בכתה. יש לי דברים

כתובים על כך, שמעידים שהדברים לא נכונים. אילו מנהל המחוז היה נוכח כאן אני

יודע שהרגשתו לא היתה נעימה, משום שהוא היטעה את המערכת, שכביכול הכל סודר

לפני-כן.

אולי כדאי להפסיק את הישיבה ולהזמין לכאן לפעם הבאה את המנהל המחוז כדי

לשמוע את תגובתו, כי נאמרים כאן דברים חמורים מאד.

אתה צודק, אבל מאחר שהם באו מרחוק, אני מציע שנשמע מה יש להם לומר.

ב-ו בספטמבר מנחל המחוז התקשר אלי בבוקר ואמר לי שהמצב הוא כזה וכזה, אני

יודע שאתח עומד מאחורי השתיקה, ואני מבקש ממך לפעול על-מנת שהנושא יטופל. אמרתי

לו שאני אמנם עומד מאחורי הדבר הזה ואינני מתבייש בכך, אבל עליו להבין שהמצב

הקיים הוא בלתי-אפשרי. הוא ביקש שניפגש עוד באותו יום, אבל לא יכולתי. חברי

עמדו להופיע בתוכנית "כניסה חופשית" בטלוויזיה, וכל אותו יום היה לי פיק ברכיים.

מדוע? כי יש בקורת בונה ויש בקורת הורסת, וחששתי מאד שמתוך לחץ של המאבק אנשים

יאמרו דברים שלא במקומם ובסך-הכל חצור תפסיד. לכן כינסתי באותו יום את האנשים

שהיו אמורים לנסוע לירושלים ובקשתי מהם להיות מתונים למרות להט המאבק, שידעו

לבקר דברים בצורה שבונה את חצור. זה טבעי ולגיטימי שנבקר את משרד החינוך, אבל

יש לעשות זאת בצורה מכובדת. לפי התרשמותו אני מקווה שכך זה אמנם נעשה.

ב-2 בספטמבר הגיע מנהל המחוז ומיד נתן 3.5 תקנים. בישיבה הוא יצר רושם

שהדברים האלה למעשה ברורים מתמול שלשום ולא היה צריך להתרגש בכלל מענין השביתה.

בנושא הפיזי של בתי-הספר אני מתריע מזה מספר שנים בפני עמיתי ראש המועצה

שבמצב הקיים אי-אפשר להמשיך וכל התעלמות מהדבר הזה היא חמורה ביותר. מדי שנה

אנחנו מעבירים בקשות למפעל הפיס, בצורה מסודרת ובהתאם למתבקש, לחידוש מבנים.

השנה גם העברנו בקשה לקבל כשני מיליון שקל, ובסופו של דבר אנחנו מקבלים 40,000

שקל. כתוצאה מכך המבנים נראים כפי שהם נראים, וזה ברור מאליו. אין התייחסות

מצד המוסדות ואנהנו רואים את זה כדבר חמור ביותר. לפני שנה תיקצבנו את נושא

החינוך ב-1.8 שקל והממונה על המחוז קיצץ מזה 900,000 שקל.



א' חלפון;

מתוך גרעון של 3.8 מיליון שקל של המועצה היום, בסעיף ההינוך יש לנו כל שנה

גרעון של מיליון שקל, בנושאים שונים: החזקת פסיכולוגים, כווז-אדם וכו'.

הי הדד;

במצב כזה בוודאי ובוודאי אי-אפשר לתחזק מערכת חינוך. אני חושב שלחיות היום

בחצור או בכל מקום אחר בצפון זו ציונות. אני גא בעצמי שאני גר שם. אני רק דורש

לקבל מה שמגיע לי, ואולי אפילו יותר.

מי איתן;

ראשית, הבעיה שעולה כאן היא לא בעיה מפלגתית. הבעיה שלנו היא בעיה של

הקצאת משאבים והיכולת שלנו כוועדה פרלמנסרית לדון בכלל כיצד מקצים את המשאבים

לחלקי אוכלוסיה שונים. זו גם לא בעיה רק של חצור. זו בעיה כלל-ארצית, שלדעתי

היא מטופלת בצורה הגרועה ביותר על-ידי שני הגושים הגדולים, גם הליכוד וגם המערך.

אם תראו איפה מחליטים לבנות כתות הדשות ולמי נותנים תקנים, תראו שזה נעשה ללא

שום בקורת פרלמנטרית, בלי שום קריטריון, ויוצאים דברים מוזרים, משרד הבינוי

והשיכון בונה בישובים חדשים ואז כל הישובים שהם בראשות הליכוד מקבלים עדיפות.

אפשר לראות את זה ברשימה. משרד החינוך נמצא בידי המערך, ואז כל הישובים שראשיהם

הם אנשי מערך, מקבלים עדיפות.

יי ירון;

זה לא מדויק.

מי איתן;

זה מדויק. יש לי רשימות ועשיתי בדיקה. מאחר שאני קצת מצוי בהיבטים

המוניציפליים, התהלתי לשאול; אם זה כך, מהו הקריטריון? האם יש איזו שהיא בחינה

אובייקטיבית של הצרכים ואומרים; נקצה לפי הצרכים, או נקצה לפי מידת הלחץ?

והסתבר לי שמקצים לפי מידת הלחץ.

במחשבה נוספת הגעתי למסקנה שאולי זה גם חלק מהמערכת ואתם צריכים להיות

צמודים למערכת הזאת. יש בזה גם אלמנט חיובי, כי אם מתעוררת קבוצה שנלחמת על

הקצאת משאבים, לאחר שחצור היתה שרויה בתרדמה במשך 30 שנה, פירושו של דבר שיש לה

אינטרס לקבל ולעשות שמוש בדברים שמקצים, כי לפעמים יש הקצאות שלא צומחות מלמטה,

אלא הן צומהות כתוצאה מאיזה שהוא הסדר והן הופכות להיות הקצאות שאין בהן שמושים.

חשוב מאד שאתם תמשיכו להיאבק בכל הדרכים. אתם דפוקים כי אתם רחוקים. אתם

דפוקים כי אתם ישוב קטן, ואתם דפוקים מכל הבחינות. אתם מקבלים פחות ולכן אתם

צריכים להילחם ולהיות נחושים בדעתכם. בעצמכם אמרתם שהמנכ"ל בא, היו לחצים

וקבלתם 3 משרות. אני בטוח שיש לו עוד 33 משרות, אבל הענין הוא שהוא נתון ללחצים

וגם הוא לא יודע בדיוק איך להקצות לפי עדיפויות, וכאשר יש הפגנה והיא מופיעה תחת

כותרת, הוא לוקח ממקום אחר.

למרות שיש דברים מעוותים, אינני חושב שבזה שנאשים את משרד החינוך או את

משרד השיכון ונגיד שהדברים לקויים, נצא ידי חובתנו. ועדת החינוך והתרבות לא

תעזור לכם. היא תעזור לכם רק בדבר אחד, ולכן מצאתי לנכון להתבטא. היא יכולה

יישר כוח. אתם חייבים להמשיך להילחם ולעשות את כל המאמצים, וחשוב

ביותר הוא לדעת להשתמש אחר-כך גם במה שמשיגים.

אני רוצה לסיים בנימה אופטימית ולומר שאם מערכת החינוך של חצור גידלה במשך

30 שנה בחורים שיוצאים היום למאבק בנושא כזה, סימן שלא הכל פגום בה ויש קרן של

תקוה. אני מעודד אתכם וחושב שאתם צריכים להמשיך ולהתמיד, והדברים האלה תלויים

בעיקר בכם.



פי גולדשטיין;

ראשית, אני חושב שאלה שטענו שמישהו או מי שהם ממשרד החינוך היו צריכים

להיות פה, צודקים. לפני הישיבה אמרתי שאינני מבין מדוע קמה צעקה ופרצה שביתה,

כי מסתבר שכאשר השר פנה וביקש - אמנם זה היה לאחר "מעצר הבית" של המנכ"ל במכונית

הממוזגת - הילדים הזרו ללימודים. אהד מכם התקשר אלי באוזד הימים ואמרתי לו: אני

מבין, ראיתי את התמונות ואת האנשים ואני מבין את המצוקה. אינני מטכים עם ידידי

חבר-הכנסת איתן, כי כאשר באים לכאן מורים מארגון זה או מארגון אחר אני תמיד טוען

נגדם על השבתת לימודים. אני חושב שאסור להשבית תלמידים מלימודים.

אני לא מעריך שזו שביתה פוליטית כללית, שהרי ראש המועצה הוא איש הליכוד

והשר הוא מהמערך. יכול להיות שבמקום יש בעיות פנימיות בין מפלגות. אני גם לא

שמעתי מכם שראש המועצה הוא נגד החינוך. אולי יש לו סגנון שונה, שיטות שונות.

מאבק הוא לגיטימי ביותר, בעיקר כשהוא על צרכי חינוך, אבל לא על גבם של

הילדים. לכן זה קצת כאב לי. יכול להיות שאתם הרחוקים מקבלים פחות מכפי שאתם

חושבים שמגיע לכם, אבל סגנון במאבק הוא חשוב מאד, ואני חושב שאתם חחטאתם במשהו

את המטרה בהשבתת הילדים, שהרי לא לזה התכוונתם. אתם ביקשתם חינוך ולא נתתם

חינוך.

לגופו של ענין, אין לי כל ספק שוועדת החינוך והתרבות של הכנסת יכולה לסייע.

אני חושב שגם ועדה של הכנסת יכולה לנהל מאבקים ציבוריים, ואני חושב שאתם תמצאו

בוועדה זו, בלי הבדל מפלגה ופוליטיקה, הזדהות מוחלטת עם חצור. אבל בלי להשבית

את הילדים. אם אתם רוצים לשבות, תפגינו אחרי שעות העבודה. במה חטאו הילדים?

לא מובן לי דבר אחד. אם השביתה היתה במקומה, אולי היא היתה צריכה להימשך.

לדעתי, מישהו לא היה מספיק ער למה שקורה בחצור ובמקומות אחרים, אבל בשום פנים

ואופן אל תנקטו בשיטה שבה הציבור שאוהד את המאבק ומבין אותו, יילך נגדכם. מאבק

הוא לגיטימי, אבל הדרכים צריכות להיות ברורות וצריך לבור אותן. שנה טובה לכולכם

ואני מקווה שהכל יהיה בסדר.

יש כאן בעיה מבחינת הבסיס האינפורמטיבי. נאמרו כאן דברים שהם פשוט לא

נכונים.

אני שהיתי בחצור הגלילית ביום מסוים משעה 0ו בבוקר עד שעה 7 בערב, ואני

רוצה לומר לכם שבבסיס אתם בהחלט מובנים. אני עומד להיפגש היום עם משה הבא, איש

אגף התקציבים באוצר שממונה גם על הרשויות המקומיות ואני חושב שפה מתחיל כל הענין

של הקצאת משאבים לעיריות ולמועצות השונות. בשנים האחרונות חלה נגיסה מתמדת

בתמריצים שניתנים לערי פיתוח. אני רוצה להגיד לידידי יצחק ירון שאם היתה שביתה

בבית-ספר בגבעתיים, או בחצור, ההתייחסות שווה. לחצור לא ניתנים היום תמריצים

כלשהם. אני מסכים שלשבת בחצור זו ציונות, אבל היום זה לא קיים יותר. יש רשויות

מקומיות שפשוט שוחות בשמנת, נמצאות במענק שלילי. האם קרית מוצקין או קרית

ביאליק צריכות אגורה אחת מהאוצר? משרד האוצר כופה מדיניות ממשלתית של הידוק

חגורה על המסכנים ממילא, שזקוקים לסיוע יום-יומי, אבל כל יתר העיריות עושות מה

שהן רוצות.

יצחק ירון שייך למועדון האכסלוסיבי הזה, ואני רואה את תפקידי כחבר-הכנסת

לקחת את המשאבים שאתם עדיין מקבלים ולתת אותם לחצור.

מה אנחנו מקבלים?



בי שליטא;

אתם מקבלים מהמדינה כל מיני מסי רכוש וכל מיני כספים שנגבים ביד אחת של

השלטון המרכזי והם ניתנים לכם.

יי ירון;

הבר-הכנסת שליטא, תלמד את הפרק. אתה טועה.

בי שליטא;

למדתי אותו טוב ואני אומר שאת זה צריך לחסל פעם אחת ולתמיד. הכספים האלה

צריכים להיות מועברים לחצור ולכל המקומות החלשים והקטנים. בתצור יש דברים שאין

בכוחה של המועצה המקומית להרימם אם לא יוקצו להם כספים ממלכתיים רציניים.

ראש המועצה ואנוכי ישבנו באותו יום ליד הטלפון ומנכ"ל משרד החינוך שוכנע

לבוא לחצור, למרות שאתם לא הפסקתם את השביתה. זה היה דבר גדול מצדו, מפני

שבדרך-כלל אנשים לא רוצים לבוא אם לא עושים מחווה שכנגד, והוא בא. כל אשמתו של

המנכ"ל היא שהוא מדבר "דוגרי". אני חושב שהוא איש רציני. עובדה שהיא שאתם

חיכיתם עוד יומיים ולא קבלתם יותר. השביתה היתה חייבת להיפסק משום שאלה ילדים

שלכם, ושלנו, ואי-אפשר לשפר ולהעלות את רמת החינוך בחצור כשהילדים יושבים בבית.

בעיית הבעיות היא שאין יותר תמריצים לעיירות ולערים שהפכו להיות שכוחות-אל.

אני חושב שהצור צריכה לקבל תקציב כדי לשפר את המבנים הפיזיים ותקציב רציני

לעזרים דידקטיים. אחר-כך היא צריכה לקבל גם שעות הוראה, עם עדיפות.

שי גור;

חצור צריכה לתת תמריצים למורים טובים.

בי שליטא;

אני מקווה שחצור תקבל תמריצים כאלה, מפני שישב שם גם יוסף לוי והוא אמר שזה

הכיוון שלו, שחצור צריכה לקבל יותר בשעות הוראה ובכל הדברים המועדפים.

באותו יום היו בחצור אנשי ציבור שונים, שחלקם אמרו; אני לא הייתי שולח את

ילדי לשם, אני הייתי עושה כך או אחרת, וזה חימם את האווירה. לדעתי, כל הצהרה

כזאת שווה עוד יומיים - שלושה ימי שביתה.

השביתה פרצה בעידודו, בהסכמתו ובהשתתפותו של ראש המועצה. כלומר, הוא הכיר

בכך שקיימת בעיה והוא רצה לסייע. ברגע מסוים הוא הבין כפרנס ציבור אחראי

שהשביתה לא תוביל ליותר מזה ולכן הוא עמד כנגדה. לדעתי הוא פעל נכון, מפני שככל

שמפסיקים את השביתה יותר מהר ושולחים את הילדים ללמוד, כן ייטב, גם אם יש בעיות

אובייקטיביות צודקות.

משרד החינוך נתן בעבר הבטחות והתחייבויות. אנחנו צריכים לקיים ישיבה נוספת

שקטה עם אנשי חצור, או בלעדם, ועם אנשי משרד החינוך, שיפרשו לפנינו לוח זמנים

ומה מתכוננים לעשות בחצור. אני מציע שלאותה ישיבה נזמין גם את מנכ"ל מפעל הפיס

ונקבל ממנו דו"ח מה נותן מפעל הפיס לשיפוץ מוסדות חינוך ואיזה חלק מהכספים האלה

מיועד לערי פיתוח.

יי ירון;

אני רוצה להעיר תחילה על האמירה לגבי הישובים ששוחים בשמנת. 87.5% מתקציבה

של עיריית גבעתיים ממומן מכספי משלמי המסים תושבי המקום ו-12.5% מהתקציב הולך

לתשלום משכורות למורים, שרתים ואחרים. בגבעתיים יש גם אנשים עניים והם משלמים

הרבה כסף.



לגופו של ענין, חצור מייצגת שורה שלמה של ישובים שמסיבה זו או אחרת לא יצאו

לדרך. אני-בהחלט הושב שצריך לפתור את הבעיות של הצור, אבל ועדת ההינוך והתרבות

של הכנסת מוכרהה ללמוד את הענין לגופו. מה שאמר הבר-הכנסת איתן היה בלתי רלבנטי

לחלוטין, כי הוא דיבר על בינוי כתות הדשות. בינוי כתות הדשות בישוב ותיק נעשה

על-ידי משרד החינוך - 75% ו-25% מכספי מפעל הפיס, ובשכונות חדשות, או מעבר לקו

הירוק - משרד הבינוי והשיכון נותן 75% ומפעל הפיס נותן 25%. מכאן לקחת כמה0

ישובים של המערך או של הליכוד, זה עצוב לשמוע.

הבעיה שלכם בנושא הזה היא שבמשרד החינוך אין אף פרוטה אחת לשיפוצים. הכסף

היחיד שמגיע לשיפוצים הוא הכסף שבא מהפיס, ש-85% ממנו הולכים לפי קריטריונים

אובייקטיביים, של שיקלול של כתות ותלמידים לפי הנתונים של הלשכה המרכזית

לסטטיססיקה. שאר הכסף מיועד למועצות מקומיות ואזוריות לסיפול בבעיות כאלה.

מה שאתם מספרים על שעות התקן זאת "פשלה" גמורה של מנהל המחוז שלכם, לא של

השר ולא של המנכ"ל. מנהל המחוז מקבל סך מסוים של שעות והוא מחלק אותן לפי

הבנתו. יש בעיה של מורים. בבית-ספר גדול במרכז גבעתיים אין לי מורה לכתה אי.

קודם שלחו את המורים לפנסיה מוקדמת, ואותה בעיה קיימת לגבי גננות במחוז תל-אביב,

לא בצפון ולא בדרום. אין מורים.

קודם-כל צריך להבין שלמשרד החינוך אין סעיף תקציבי של פיתוח וסעיף תקציבי

של הצטיידות. דובר כאן על מפות גיאוגרפיות וציוד אהר. מה שקורה הוא, שאם

המורים לא נותנים ולא קונים, אז אין. אינני מתווכח עם אנשי חצו, אני רק רוצה

להביא את העובדות לאשורן. ייתכן מאד שצריך לקבוע סדרי עדיפויות שונים של המשרד

או לתקצב אותו אחרת. בנושא המחשבים, למשל, משרד הפיס עוזר בסכום של 4,000 1שקל,

אבל מעבר לזה המשרד לא קיים. הוא קיים כממליץ או כמבקר, אבל הוא לא קיים

כמתקצב. לכן, כשאתם תפסתם את המנכ"ל באיזו שהיא פינה, הוא נלהץ, כמו שכל אחד

מאתנו היה נלהץ, והוא נתן לכם כסף מתוך תקציבו על-חשבון דברים אחרים.

יש דברים שהם מתפקידה של הרשות המקומית, כמו תאורה, ארגז חול וכדומה. אולי

להורים אין מספיק כסף, אבל הם יכולים לסדר מגרש וארגז חול.

יי ראש;

אולי בגבעתיים זה אפשרי, אבל לא בחצור הגלילית. ההורים לא יכולים לעשות

את זה.

יי ירון;

שעות תקן, גם מבחינתה של הסתדרות המורים וגם מבחינת המשרד, זה דבר שקבוע

בתקנות קבועות. לא יכולים להיות 57 ילדים עם 29 שעות תקן, כי 29 שעות תקן זה

שעת תקן לכתה אחת. לכן, יש כאן משהו דפוק מבחינת המינהל התקין. אבל שוב, זה

הדרג המקומי.

את ענין הילדים בגיל הגן עם 40% של בעיות מוטוריות אינני מבין בכלל. צריך

לבדוק את זה, כי לדעתי זו סתם פגיעה בילדים. יכול להיות שצריך לתת לילדים

העשרה, שיבואו עם יותר מוכנות לכתה אי, אבל שיהיו בעיות מוטוריות אצל 40% מהם,

את זה אינני מבין.

שי גור;

ומה תגיד על כך שפחות מ 30%-מהתלמידים מוציאים תעודת בגרות?

יי ירון;

זה לא שייך לבעיות מוטוריות.



שי גור;

נכון,-אבל זה שייך למערכת החינוך של וזצור הגלילית.

יי ירון;

אין לי ספק שצריך להיאבק עם משרד החינוך בדבר מאד בסיסי כדי שיהיו כתות

יותר קטנות. יש כל מיני דברים שאינני מבין מדוע הם אינם אצלכם. ראיתי דברים

יפים מאד בדרום. בשדרות, למשל, ראיתי מורות היילות שהן סייעות פדגוגיות בכתות.

יי גל;

גם אצלנו יש.

יי ירון;

המצב הזה של תהזוקה ושל הצטיידות - ולא רק הצטיידות של עזרי לימוד, אלא כסא

ושולהן - קיים לא רק בישובי פיתות. יש רשויות מקומיות שנמצאות במצוקה ומתקיימות

בקושי. אי-אפשר בשום אופן ב-ו בספטמבר לתת לילדים מערכת תינוך נאותה, ואי-אפשר

לבנות הכל על מפעל הפיס. לא יכול להיות שמשרד החינוך יהיה משוחרר לגמרי מחובת

התחזוקה של בתי-הספר ומחובת ההצטיידות.

אי סרטני;

ראשית, אני רוצה לומר להורי חצור הגלילית כל הכבוד. אני שמחה שענין החינוך

הפך להיות אצלכם ענין שהוא ברומו של עולם, ואני מקווה שתצטרפו ותהיו שותפים

למאבקים כלליים. בתקופה האחרונה דיברנו על שוויון הזדמנויות וכאן אתם תובעים את

זה. יש לנו בעיה שאנחנו הולכים לכיוון שבעצם היכן שיש להורים כסף אולי יתנו

יותר, ואותם המקומות הזנוחים ימשיכו להיות זנוחים. אנחנו הולכים ומגדילים פערים

וזו תוצאה של מדיניות, בעיקר בתקופה האחרונה. אני מנדבת את עצמי לשתף אתכם

פעולה ואני מקווה שאתם תשתפו פעולה אתי. אני חושבת שזו אחת המשימות שלנו כחברה

ישראלית היום לדאוג למה שקורה בחינוך. טוב שאתם התעוררתם ואולי אתם תהיו המוביל

למקומות נוספים, שגם שם אנחנו יודעים שמצב איננו שפיר.

אדוני היושב-ראש, אני חושבת שזה לא בסדר שמנהל המחוז לא בא לישיבה. יכול

להיות שיש לו סיבה לכך החשובה ביותר שבעולם. אני חושבת שמשהו לא מתנהל בסדר

במחוז הצפון בנושא התקנים, בנושא של החזקת היד על הדופק, לראות מה קורה ולהביא

את המערכת לפתיחת שנת הלימודים כפי שהיה צריך. אני אומרת זאת מתוך ידיעה של

דברים שקרו במקומות אחרים, שאינני יכולה להבין איך הם קורים. כיצד בית-ספר, 3

ימים לפני פתיחת שנת הלימודים, איננו יודע אם הוא קיים או לא קיים. זה אותו דבר

כמו התקנים בחצור הגלילית.

יש פה בעיה מאד בסיסית ואני מבקשת שאנחנו נקים ועדה שתבדוק כיצד מתנהל כל

הענין, עם דברים ברורים וחד-משמעיים.

היו"ר ני רז;

אנחנו נקים ועדה.

אי סרטני;

ייתכן שמשרד החינוך, מתוך העברת האחריות למחוזות ולמנהלים, בעצם איבד את

היכולת לנווט את הדברים, בנוסף לעובדה שאין לו תקציבים. הוא כנראה לא כל-כך

יודע, או לא כל-כך יכול במצב הקיים עם השלוחות שלו לפקח על מה שקורה.



שי גור;

הוא איבד את השליטה.

אי סרטני;

אני הושבת שזה הנושא שעליו אנחנו צריכים לדון כאן, כי מחר יהיו לנו עוד 0ו

מקומות כאלה.

ת' טובי;

אני חושב שכל תביעותיהם של אנשי הצור הגלילית צודקות, וועדת החינוך, עם כל

המגבלות שלה, חייבת בלי כל פלפוליסטיקה ובלי כל כניסה לפרט זה או אחר, לתמוך

באופן מלא בדברים שהם העלו מתוך כאב.

מהתמונה שהתקבלה ומהחומר שעיינתי בו אני מגיע למסקנה שתביעתם צודקת וועדת

החינוך צריכה להטיל את משקלה ולהרים קולה יחד אתם ולתבוע ממשרד החינוך, מהממשלה,

שיתנו להם כתות חדשות, מורים מתאימים וכל המיכשור שהם תובעים.

בנוסף לכך אני רוצה להעיר שהבעיה איננה הצור, היא כללית. אני מניח שאתם

מבינים את זה ונאבקים מאבק כללי יחד עם המאבק המקומי שלכם, כי אחרת לא תשנו

דברים. אלה הן בעיותיהן של כל ערי הפיתוה ושל כל הסקטור הערבי, שהסרות בו 1,400

כתות. כולכם בסירה אחת ואי-אפשר להפריד אחד מהשני. כי איזה עדיפויות יש לנו

בתקציבים? כשמדי שנה בשנה מקצצים את תקציבי החינוך, הבריאות והרווהה, מי יהיו

הקורבנות? שמיר ופרס? הקורבנות יהיו עמך, ולכן מדי שנה יהיו פחות כתות לימוד, כי

יש עדיפויות בחקצאת חמשאבים. אתם חייבים להבין שזו פוליטיקה, ואם לא תבינו זאת,

לא תשפרו ולא תשנו דברים.

יש עדיפויות בהקצאת המשאבים, כש-70% ויותר הולכים לכיבוש ולמדיניות של

מלחמה. אתם יכולים לחלוק על דברי, אבל לדעתי זו הסיבה ואין אחרת. בדו"ח של

בנבנישתי אני קורא היום שעל הסעת ילדים בהתנחלויות באזור הברון מוציאים 2,800

דולר לתלמיד לשנה, לעומת 200 דולר בישראל. אם זה כך, כאן קבור הכלב.

אלה הדברים שרציתי להגיד, עם התמיכה המלאה שאני תובע מוועדת החינוך לתביעות

הצודקות של אנשי הצור הגלילית.

ת' צור;

קודם-כל, אני מברכת את ועדת החינוך והתרבות שכינסה את כל הנוכחים, וטוב

מאוחר מאשר בכלל לא. אני מצטרפת לדבריח של חברת-הכנסת סרטני. הערתם אנשים

שישנו ושחשבו שהכל יכול להסתדר כמו שצריך, שהכל טוב, ואפשר לישון עוד 30 שנה

בחצור או בעיירות פיתוח אחרות. על כך תודה לכם.

אני רוצה לקרוא כעת מהכתב את הדברים שכתבתי לחברי ועדת החינוך של הכנסת;

"אדונים נכבדים, אחד מעמודי התווך בהתחדשות ובקוממיות עמנו היה עמוד העבודה בצד

עמוד ההשכלה ורכישת הדעת. העבודה, כערך אשר הושמו לו דגשים, היה בבחינת אחד

הגורמים בהגשמת ובהשגת ריבונותנו הלאומית. בשנים האחרונות אנחנו רואים בחרדה כי

את עמוד העבודה אנהנו כורתים במו ידינו וצופים בחרדה אל נפילתנו. מקצצים

במקצועות ההכשרה וההעשרה השכם והערב, מרחיקים את הילד מחדוות היצירה, מרהיקים את

הילד מבעלי המקצוע ומקרבים אותו אל הדעה הרווחת כי לעבוד עבודה פיזית זה דבר לא

מכובד.

בחרדה אנו צופים בהידרדרות המוסרית של הנוער - העם.

אחת התופעות הקשות בחיינו בארץ היא הבריחה מהעבודה, מעמל כפיים. ערכי

העבודה ותבונת הכפיים מקנים לתלמיד מראשית חינוכו בבית-הספר היסודי, באמצעות

מקצועות ההעשרה, הלא הם שעורי מלאכת היד לבנים ולבנות, בשעורים אלה מתמודד



התלמיד לראשונה בחייו עם הצורך לתכנן במו-ידיו מוצר שימושי. בכך מונח היסוד

לעולמם של הצעיר והצעירה הישראלים להשתלב בעבודת כפיים יוצרת לעתיד לבוא.

הקיצוץ המתמיד במקצועות אלו מסכן יסוד מסורתי זה בחינוך. הוסיפו לכך את

הקיצוצים במקצועות כמו מוסיקה, ציור, כלכלת בית, חקלאות וחינוך גופני, ומאליה

תעלה השאלה מהי דמותו של האדם שתעצב מערכת החינוך עם היעלמם ההדרגתי של מקצועות

אלו: אדם חלוש גו שאינו יודע מהי שירה בצוותא, שהיכרותו את עבודת האדמה היא רק

באמצעות המוצר הארוז בשקית פלסטיק, שנרכש בקניונים למיניחם; אדם שלא יידע ליהנות

מאמנות ומאומנות.

החינוך האפור אולי יאפשר למתי-מעט מקרב מאות אלפי התלמידים בחינוך היסודי

לרכוש לעצמם את המיומנות ואת הכישורים הנ"ל, אולם אלה יהיו כסיפה בים והשפעתם על

סביבתם תהיה שולית. יתר-על-כן, אם לחברה הסובבת אותם לא יונחלו ערכים אלו,

יחושו כזרים בארצם. וזברה זו תרד ותידרדר למעמד של מדינת העולם השלישי.

חברי ועדת החינוך של הכנסת, עליכם להיזעק למניעת מצב דברים זה. עליכם

לדאוג שמקצועות ההעשרה וההכשרה יהיו כשמם - יעשירו את התלמיד הישראלי ויפתחוהו.

עליכם לסייע לכל התלמידים לרכוש את הכישורים הדרושים לחיי עבודה יצרניים. עליכם

לעשות הכל למען תוכל מערכת החינוך לעמוד במשימות שמדינת ישראל הטילה עליה.

אנחנו דורשים לקבוע תקן מחייב לכתות ההכשרה ולבטל את החינוך האפור."

היו"ר ני רז!

תודה רבה על שהכנת את הדברים לפני הישיבה. זה אמנם לא בדיוק נושא הדיון,

אם כי בעקיפין זה מאד שייך.

י' שלמה;

בישיבה שהתקיימה לפני שלושה שבועות כשדווח בצורה אידילית על פתיחת שנת

הלימודים, אתה אדוני היושב-ראש אמרת שהופתעת כששמעת על השביתה בחצור. גם אנחנו

הופתענו, אבל היום נשארתי מופתע איך זה שהשביתה הזאת לא פרצה לפני שנתיים. אני

מלא הערכה להורים ולתלמידים שיכלו ללמוד בתנאים ששמעתי עליהם, שקשה לי להאמין

שזה קורה במדינת ישראל בשנת 1987.

חברי הוועדה שאלו מדוע החברים כאן שתקו. יש פה איזו שהיא דילמה. אומרים

נכון, אתן צודקות, אבל למה אתן שובתות על-חשבון החולים? ושואלים את

אתם צודקים, אבל למה אתם שובתים על-חשבון הילדים? גם להורים מפנים את

השאלה הזאת. וכי מה יעשו המורים, יסגרו בתי-חרושת, והאחיות יסגרו את בתי-הספר?

אין לנו ברירה. כשאנחנו שובתים אנחנו משביתים את הילדים.

לצערנו, מחנכים אותנו במדינה הזאת שרק על-ידי שביתה אתה מקבל מה שאתה דורש.

והראיה, אם מגיע להם, למה לא נתנו לפני שהשביתה פרצה? ואם לא מגיע לחם, למה

נכנעו לשביתה? את השאלה הזאת אנחנו שואלים תמיד לפני שביתה. אני מבין את

ההורים שרצו לבטל שבוע של לימודים כדי לקיים אחר-כך שנת לימודים סובה ושלמה,

ואני בטוח שהילדים שלהם לומדים היום ביתר חדווה ובתנאים סובים יותר, ואני מברך

אותם על כך.

נושא התקנים הוא מעל לבינתי, מפני שאפילו בצפון תל-אביב אין למעלה מ-40

ילדים בכתה ויש תקן ל-40 ילדים. אני לא מסוגל לתפוס תקן של 58 שעות ל-92 ילדים.

בכל אזור אחר בארץ לא היתה פורצת שביתה כזאת, משום שלא היו מגיעים למצב הזה.

אני חייב להכניס כאן את הנושא של החינוך האפור. אם היום, כשהחינוך האפור

עדיין לא התפשט בכל הארץ, יש פער עצום בין חצור ועיירות פיתוח אחרות לבין ערים

אחרות בארץ, אינני יכול לתאר לעצמי מה יקרה בעוד 4-3 שנים אם הנושא של עמותות

הורים והנושא של החינוך האפור יתפתח, ואז משרד החינוך יראה את הדבר הזה כדגם.

תרצו יותר חינוך - תשלמו, תרצו יותר מבנים - תשלמו.



אינני מסכים שהמשרד איננו מטפל בנושא ההצטיידות, משום שהוא מטפל בזה בדרך

עקיפה של-רווחה חינוכית. יראו שהמצב בחצור קשה ואין תקציב, אז בתקציב הרגיל של

משרד החינוך יש סעיף רווחה - יגדילו את הרווחה וישלחו לשם יותר מורות חיילות.

לבתי-הספר הדתיים ישלחחו יותר בנות מהשירות הלאומי. היום מאפשרים לבנות השירות

הלאומי לשרת ליד הבית, ומדוע שהן לא תשרתנה כמורות לא ליד הבית? צריך לעודד גם

מורים טובים, גם מורות חיילות וגם בנות מהשירות הלאומי להגיע לחצור ולא לנתניה.

יי מגנט;

ברשות היושב-ראש, חברי הכנטת, אורחים נכבדים, האמת היא שכל הדרך מחצור לכאן

אני נתון בטערת רגשות. חשבתי אפילו לא לדבר, משום שהמצב הוא כה רגיש, שכל נקודה

שניגע בה, כל אחד יחשוב שרוצים לפגוע בו.

אני רוצה להקדים ולומר שבאתי לחצור בשנת 1960 כמורה. אני בוגר ישיבת

הדרום, למדתי גם על-ידי הרב שך ונשלהתי לחצור להחזיק את כתה חי. אני זוכר את

הדלות ואת היובש שהיו שם., פני הדברים התגלגלו ונשארתי בחצור הגלילית. היום יש

לי שני בנים בישיבות הטדר, ושני בנים - אחד לומד בכתה ה' ואחד בגן.

אל תחשבו שזה ענין פוליטי. אני שמח מאד בוועד חהורים שקם במקום. הם כולם

בני הצור שהגיעו למחשבה שחייבים ליצור כאן שינוי דראטטי. אני חושב שכולכם

ביקרתם בבית-הטפר הוותיק "חוני המעגל" וראיתם את פני השטה. אני מאד נפגעתי

האם אתה יכול ללמד בחדר הזה? אבל הוא לא שאל אותי

אם ניתן להיכנט לשירותים. בשנת 1978 מר קפלן הכניס לקופת המועצה קרוב ל-100,000

לירות ועד היום הדבר הזה לא נעשה. או גגות דולפים, אולם ספורט או מתקנים.

הדבר היחיד שגרם לי לדבר הוא שמנהל המחוז בא אלי ביום חמישי ונדהמתי

כשראיתי אותו, לאחר שבמשך שנה לא ראיתי אותו. הוא מינה אותי למנהל בית-הטפר

ותמיד פנה אלי ושאל מה המצב. זו פעם ראשונה שפגשתי את מנהל המחוז לבד ונדהמתי

מאד. שאלתי את המפקח אם מותר לי ללכת לפגישה עם ועדת החינוך והוא אמר לי שכן.

כיבדתי אותו. הוא שאל; מה אתה יכול לעשות? עניתי לו: ד"ר יוסף לוי, אנחנו

צריכים לברך את ההורים האלה שקמו ודאגו להינוך ילדיהם. למה לדכא אותם? שבו אתם

ותגמרו את הענין, כי אלה האנשים שיחזיקו את המקום הזה וזאת המטרה שלי. הורי

ואחי נשארו בנתניה, ואמי צוחקת עלי שאני בחצור כבר 28 שנה.

חרה לי מאד שמנהל המחוז אמר לי, לאחר שהוא ניסה ללחוץ עלי לחת הצהרה. הוא

דע לך דבר אחד, התקן הוא לא רק לשנה הזאת בלבד. בשנה הבאה הדברים האלה

בשום אופן לא יקרו.

צר לי לומר לראש המועצה, שלדעתי נעשתה פה טעות חמורה ביותר, שהמערכת

הפוליטית לא עזרה. אם בית-הספר חוני המעגל נמצא על שטח של קרוב ל-200 ממ"ר

מהווה מיטרד אדיר לבית-הספר ולראש המועצה זה לא מזיז, זה מפריע לי כאזרח. אני

לא רוצה שבני שלומד בכתה הי יפול וישבור רגל וישהה בבית-חולים. מפריע לי שבני

הקטן יושב בגן ילדים שבו יש 14 ילדים בגיל חובה ו-15 ילדים בני 3.

שנת תשמ"ז יכולה להוות מידגם של שנה שבה הכל עבר בסדר. בכתה א' למדו 82

ילדים. אני הקמתי 3 כתות. הוזמנתי לסגן מנהל המחוז, צבי כץ, וכעסו עלי איך אני

מעז לעשות דבר כזה. מנהל המחוז בא עם יושב-ראש ועדת החינוך היסודי, יוסף

בן-רחמים, ראה שיעורי תל"ם ונדהם מרמת הלימודים. אהר-כך אמרתי לו: זאת הכתה שלא

רצית לפתוח.

אינני מתלונן לא על המשרד ולא על האנשים. אני חושב שחוסר האמצעים זועק

לשמים, אבל לא יעלה על הדעת שמורה יעביר שעור התעמלות לכתה עליונה בקומה ב',

כשהוא מפריע לשלוש הכתות האחרות בבית-הספר הבנוי כפרפר, והמורה זועקת שהיא לא

יכולה ללמד. הדברים האלה צריכים להיות ידועים גם לאנשי הציבור ואי-אפשר להגיד

שזאת פוליטיקה.





בהזדמנות זו אני מציע שנחזק את ידי ראש המועצה שיתן דוזיפה וישנה את כל

הדברים הטעונים שינוי, ונקווה שמזה ייצא טוב.

א"ה שאקי;

אני מזדהה הזדהות מלאה עם המאבק הזה. אני מכיר את חדד מקרוב ואני מכיר את

הצור. אין טפק שיש פה העמקת פערים. רק אתמול שמענו בראדיו ממצא של מחקר הטוען

כי חרף הדיבורים הרמים זה שנים על צמצום פערים, מטתבר לאחר בדיקה מדעית ומעמיקה

שלא זו בלבד שהפערים לא הצטמצמו, אלא הם העמיקו והלכו.

אין טפק שהצרכים הפיזיים בולטים ואין טפק שהצרכים הפדגוגיים הם ראשונים

במעלה. הדברים ששמענו כאן מוכיחים שהיתה הזנחה של מערכת החינוך מלמעלה, ואולי

חוטר עירנות מטפקת של היושבים. לכן יש לברך על היוזמה ועל הקמת ועד ההורים.

אינני רואה בזה מאבק פוליטי במובן השלילי. צודק חבר-הכנטת טובי שאומר שזה

ענין של הקצאת משאבים. אני חלוק אתו מאין לקחת משאבים, אבל אין ויכוח שצריך

לקחת ולתת למקום הזה. אנחנו נצטרך לשבת ולהשפיע, איש על-פי דרכו ועל-פי יכולתו

מאין יילקחו הכטפים, אבל לא תישמע ברצינות טענה שלמשרד החינוך אין יכולת או כלים

להתמודד עם הבעיה והוא איננו יכול לתת לבני הצור מה שהוא נותן לבני ערים אחרות.

לכן אני מציע שוועדת החינוך והתרבות תקים ועדת משנה שתטפל בזה, ואני בטוח

שכל העזרה שתידרש תינתן לכם. אני רוצה להביא לידיעתכם כאורחים, שמעבר לחילוקי

הדעות הפוליטיים זו ועדה שבאמת דנה בבעיות לגופן, רואה את העניינים כפי שהם

ועושה כמיטב יכולתה כדי לזעזע מצידה את הכנטת ואת והממשלה להקצות את המשאבים

הדרושים.

חי חדד;

אני רוצה לומר למר ירון שהשירות הפטיכולוגי החינוכי בחצור הוא היום

על-חשבון הרווהה והמועצה. משרד החינוך לא משתתף בנושא הזה במאומה. מרפא בתנועה

מועטק על-השבון הרווחה. כך גם מרפא בדיבור והמורה לקשיי למידה.

היו"ר ני רז;

אני מודה לכם שהגעתם הנה מרחוק, כי הענין חשוב. אחד הדברים שהרשימו אותי

ביותר בחצור היו דבריה של אם אחת, לאחר שגמרנו את הסיור, בחדרו של ראש המועצוץ.

היא אמרה; אתה יודע מה כואב לי? שהבן שלי מתבייש לחיות פה. הבן חיה בחיפה והוא

שואל; מה אני צריך לחזור לחצור? אני ישבתי כאן עשרות שנים ורציתי להקים פה ישוב

כדי שבגליל תהיה עיר, ובני אומר כך. למה הוא מתבייש? בגלל דברים כמו מערכת

חינוך לא מטפקת ועוד כל מיני דברים שלא דומים למה שהוא רואה בחיפה. אנחנו

יודעים שעד שחצור תהיה כמו חיפה יעבור עוד זמן רב, אבל צריך לפחות לקדם את זה

ולא לתת לזה לטגת, ואני חושש מאד שאנחנו בתהליך של נטיגה. אוי לנו אם מה שהושג

במאמץ כזה ועם כל-כך הרבה כוחות שהושקעו שם, יתמוטט, ושוב נעמוד במצב של חינוך

ירוד, מפגר, בלתי-אפשרי, והבוגרים יהיו אנשים לקויים בהשכלתם ובתרבותם.

בחצור יש מתנ"ט עם שם טוב על הפעילויות החברתיות והאמנותיות שנעשות שם. גם

בית-הטפר התיכון, שאותו הזכרתי בראשית הישיבה, הוא בית-ספר טוב. למערכת החינוך

בחצור יש הישגים מאד חשובים ויפים, ואטור שזה יירד.

העובדה שהתעוררתם - זה תפקידכם להתעורר, וכמעט לא מגיע לכם פרט על כך.

במקרים שאתם מרגישים שאתם מקופחים, או שהמערכת עושה לא נכון, חובתכם לפעול, אם

בצורה של שביתה או בצורה של פניה יותר רגועה, או בצורה של ניקוי קוצים בחצר.

כלומר, לתת אפשרות לשתף את ההורים בהרבה מאד עניינים ולא רק בלחצים "תנו לי" אלא

גם "אני נותן". זה ענין שצריך לראות אותו כמשימה של ועד הורים איך לתמוך

ולעזור.



אינני רוצה להיכנס לשאלה מי אשם, אם ראש המועצה היה מספיק פעיל במשך שנים,

או שלפניו- היה ראש מועצה ארור שלהץ ותבע מספיק, או לא, או אם ועד ההורים היה

מספיק פעיל, או אם מנהל המחוז או מנהלי בתי-הספר היו לא בסדר. הבעיה היא עכשיו

מה לעשות בכדי לקדם את הענין.

אני רוצה לציין דבר שהתרשמתי ממנו מאד בביקורי במקום, שהיהידים שנתנו ממש

סיוע היו ערבים מטובא, ששמעו שהסרים במקום לוחות עץ והם הביאו אותם.

הוזכר פה הענין של תמריצים לאזורי פיתוח. הוגשה הצעה לסדר-היום בקשר לזה

ואנהנו מספלים בזה בוועדה, איזה אזורי פיתוח ראויים לקבל תמריצים. הרשימות

הקיימות לא מתאימות ואין להן היום שום משמעות. צריך לארגן מחדש את האזורים

שראויים לתמריצי פיתוח. אין כאן ענין של פוליסיקה במובן הנבזי של המלה. בכל

מקום יש השבונות בין אנשים וגם בין מפלגות, אבל אני התרשמתי שבקטע הזה מדובר

בחינוך נטו.

אינני רוצה להתייחס לשאלה אם היתה צריכה להיות שביתה כל-כך ארוכה, או לא.

צר לי מאד שילדים הסתובבו ללא לימודים במשך 10 ימים. אתם אהראים לילדיכם וזה

היה שיקול שלכם. אני מאד רגיש לענין של השבתת הילדים מלימודים.

אנחנו נקים מתוך הוועדה צוות שייכנס לעומק הענין של הצרכים שלכם, הן לגבי

השיפוצים והמבנים, הן לגבי תקנים, עזרי הינוך, והן לגבי האופן שבו מתקבלים

הכספים. במקרה זה מדובר על הצור, אבל אנחנו נדבר גם על יתר המקומות, בכדי שנוכל

לסייע למקום שצריך ומוצדק לסייע לו.

תודה רבה לכם ושנה טובה. הישיבה נעולה.

הישיבה ננעלה בשעה 11.35