הכנסת האחת-עשרה

מושב שלישי



נוסח לא מתוקן



פרוטוקול מס' 244

מישיבת ועדת החינוך והתרבות

יום רביעי, כ"ה בתמוז התשמ"ז, 22.7.1987. שעה 9.00

חברי הוועדה; נ. רז - היו"ר

מ. איתן

ע. דראושה

א. הראל

א. ולדמן

א. סרטני

ז. עטשי

י. צבו

ב. שליטא

מוזמנים; פרופ' צ. פלטי - "הדסה" הר-הצופים

ד"ר ע. אבני - מנהלת שירותי בריאות הציבור

ד. פור - יו"ר המזכירות הפדגוגית, משרד החינוך והתרבות

נ. אנטין - משרד החינוך והתרבות

ד. אייזן - משרד החינוך והתרבות

ל. ברקמן-נדב - ממונה על חינוך לבריאות ומניעת סמים

ואלכוהול

ח. גריזים - חינוך לחיי משפחה בחינוך הדתי

גבי ב. נסים - משרד החינוך והתרבות

ד"ר א. רוכלי - מנהל מכללת לווינסקי

פרופ' גב' א. שלוי - בית-ספר "פלך"

י. שנקר - בית-ספר לבריאות הציבור "הדסה" עין-כרם

גב' א. בר-גיא - מנהלת היחידה לחינוך לחיי משפחה

וחינוך מיני

ש. אלגרבלי - דובר משרד הבריאות

גבי ר. ארהרד - האגודה לתכנון המשפחה

גב' ג. ברונר - האגודה לתכנון המשפחה

גב' ב. אמבר - הסתדרות המורים

גב' א. זוהר - הסתדרות המורים

גב' ד. רפאלי - נעמ"ת

ר. רוטשילד - התק"ם

גבי י. בן-משה - מנהלת המח' לחינוך לבריאות

במשרד הבריאות.

ד. פלר

קצרנית; ח. אלטמן

סדר-היום; 1. שאילתות;

2. החינוך לחיי משפחה והתכנית למניעת מחלת האיידס.



שאילתות

היו"ר נ, רז; אני מתכבד לפתוח את ישיבת ועדת החינוך והתרבות

של הכנסת.

הנושא שעל סדר-יומה של הוועדה הוא החינוך

לחיי משפחה והתכנית למניעת מחלת האיידס ואני כבר אומר לכם מעכשיו שיכול מאד להיות שלא

נוכל לסכם את הנושא הזה היום ונצטרך לקיים עוד ישיבה, אחרי פגרת הקיץ של הכנסת.

לפני שנפתח בדיון בנושא שעל סדר-היום אני

אתן את רשות הדיבור לחברי הוועדה לשאול שאילתות. רשות הדיבור לחבר-הכנסת דראושה. בבקשה.

ע. דראושה; משרד החינוך והתרבות הבטיח להקים בית-ספר

בלאגיה שבאזור באר-שבע לבדואים עוד לפני

שנתיים.

מה קרה מאז? התחילו בבניה? אם כן - באילו

שלבים הבניה נמצאת? מהי התכנית? כמה כיתות יהיו בבית-הספר? היה סיכום בין ההורים

והמשרד. לאן הוא הגיע?

רשות הדיבור לחבר-הכנסת זידאן עטשי.

אבקש להשמיע העדה ולשאול שאילתה. קודם כל

להעדה;בשנים האחרונות, בעיקר בארבע-חמש השנים

הארורונות חלה הדרדרות גדולה מאד במגזר הערבי בנושאי האנגלית והמתמטיקה. אני מבין שההדרדרות

הזאת מורגשת בכלל בארץ. מכאן אני עובר לשאילתה המתייחסת למינוי מורים לנושאים הללו.

סטודנט מתמחה לאנגלית אחרי שנה שניה באוניברסיטה לא ממנים למורה ואילו בוגר סמינר למודים

כן, למרות שאם נעשה השוואה הסטודנט שהזכרתי עולה ברמתו פי מיליון מזאת של בוג רהסמינר.

האם הקריטריון במקרה הזה הוא תעודה או ידע?

האם משרד החינוך והתרבות יהיה מוכן לעשות

בדיקה מקפת במגזר הערבי ובמיוחד במגזר הדרוזי? אני מדבר על מצב בלתי-נסבל בשטח הזה.

אני מודיע לכם שכפי שלא "ירדתי" מהנושא של

חדרי כיתות לימוד, כך אני לא "ארר" מהנושא הזה עד שהוא יבדק לעומק.

תודה. רשות הדיבור לחבר-הכנסת מיכאל איתן.

מ. איתן; העברתי ליושב-ראש הוועדה מכתב אתמול בקשר

פרסום שהיה בעתון האומר שבמערכת החינוך מספר

המועסקים גדל ב-16 אלף איש.

אתמול השר היה כאן ואני שאלתי אותו אותה שאלה.

מ. איתן; אולי כדאי לזמן לכאן את השר כדי לטקס עצה?

אם מדובר על פרסום מגמתי של האוצר

היו"ר נ. רז; קודם לכל עלינו לקבל תשובה על השאלה.

הפרסום הזה מחייב את ועדת החינוך והתרבות

של הכנסת להגיב. אני מבקש שהנושא הזה לא

ידחה בשאילתה.

היו"ר נ. רז; קיימת אפשרות שעתונאי כתב מה שהוא רצה.



רשות הדיבור לחבר-הכנסת בני שליטא.

ב. שליטא; קיבלתי פניה מהורים ואני מתאר לעצמי שגם

חברי הוועדה האהרים קיבלו בקשר ביתספר

"מעלה הכרמל" בהיפה. מה קורה בנושא הזה? - אבקש לקבל אינפורמציה.

מדובר בשאלה האם בית-הספר עומד להיסגר

או לא?

אני מבקש להעלות את ענייו חפירות בית-שאן

שאני מכיר די טוב. האם החפירות באתר תיפסקנה מחוסר תקציב? אם כן כי אז תהיינה פגיעות

בממצאים שכבר התגלו.

המישאלה היא שהחפירות לא תיפסקנה כמובן.

נעבור עתה לנושא שעל סדר-יומנו -

החינוך לחיי משפחה והתכנית למניעת מחלת האיידס

היו"ר נ. רז; אבקש את הנוכחים להציג עצמם על-פי סדר

ישיבתם (הנוכחים מציגים עצמם).

אני אציג בפני הנוכחים את חברי הוועדה (מציג

את חברי הוועדה).

לנושא שעל סדר-היום; ישיבה זאת "נולדה"

כתוצאה מפגישה שאני מודה שלא היתה ביוזמת חברי הוועדה אלא ביוזמת האגודה לתכנון המשפחה.

עלי להוסיף ולומר לכם שבהזדמנויות שונות

ועדת החינוך והתרבות של הכנסת נזקקת לשאלות שנוגעות לנושא תכנון המשפחה, אלימות בבתי-

ספר, סמים ואלכוהליזם בקרב הנוער ולא פעם אנו שואלים את עצמנו מה הילדים מביאים אתם

מהמשפחה? מה הם נושאים אתם מהבית? בתשובות לשאלות האלה משתקפות או שאינן משתקפות בגילויים

שליליים שאנו עדים להם בחיים, בחברה או בסביבה.

בנושא של חינוך לחיי משפחה לא דנו במשך

שלושת השנים האחרונות כנושא בפני עצמו. גם כאשר דנו עם נציגי הצבא בעניינם של חיילים

בשאלה; מה הם נושאים אתם מהבית? לא העלינו את הסוגיה הזאת. לא העלינו אותה בדיונים

שלנו עם נציגי סמינרים, מורים, עובדי הוראה או נציגים מהאוניברסיטאות.

החלטנו להעלות את הנושא הזה על סדר-יומה של

הוועדה לא מכיוון שלא עסקנו בו, אלא כיוון שצריך לעסוק בו.

לפני יומיים ביקרו אצלנו מחנכים יהודיים

מארצות-הברית והם דיברו על החינוך היהודי בארצות-הברית, על החינוך הלאומי, על בעיית שימור

העם כדל לא לגדום להכחדתו מרצון, בהתנדבות ואגב כך הושמעה גם האמירה בקשר הגורמים

המשפיעים על התפוררות המשפחה.

מדברים על גירושין ראשונים, שניים ושלישיים

אצל אותם הורים שלילדיהם יש, בעצם, שלושה זוגות הורים. עובדה כזאת יוצרת מצב של ניכור

ושל אי-רצון להקים משפחה כיוון שאין תא משפחתי קבוע.

כל התפיסה על התא המשפחתי משתנה.

צר אחד של הדברים הוא הנישואים הקתוליים, והצד השני - הפקרות מוחלטת.



האורחים שביקרו אצלנו מארצות-הברית

סיפרו כי מדובר על בעיה מראיגה.

אנו נרצה לשמוע מפיו של פרופסור פלטי דברים

מזווית הראיה שלו כאיש האגודה לתכנון המשפחה, כמו-כן נשמע ממר ינון שנקר מה הוא עושה

ומה הוא פוגש כאשר הוא מציג את תכניתו בקשר ההיכרות של הנוער עם מחלת האיידס. הנושא

הזה אקטואלי. שרת הבריאות, כאשר הופיעה אתמול בכנסת, סיפרה כי היא תציע לערוך בדיקות

לגילוי מחלת האיידס אצל מתנדבים בקיבוצים ואצל חיילי צה"ל. הנושא הזה הפך להיות דרמאתי,

כמעט על גבול ההיסטריה. אנו נרצה לשמוע מה עושים כדי "לתקוף" את הנושא?

כל אחד מהאורחים יציג את העניין מנקודת-

ראיה שלו ובסופו-של-הדיון נצטרך להסיק מסקנות ולחבר בין המערכות כדי שהעבודה תהא יעילה

יותר ומועילה יותר.

רשות הדיבור לפרופסור פלטי. בבקשה.

צ. פלטי; אני מודה ליושב-ראש הוועדה על-כך שהוא הזמין

אותי לישיבת הוועדה.

בראשית דברי ברצוני למסור מספר דברים בקשר

האגודה הישראלית לתכנון המשפחה. האגודה הזאת "נולדה" לפני עשרים שנה על-ידי פרופסור

הלברכט שהיה היוזם שלה, כחלק מהפדרציה הבינלאומית להורות מתוכננת. זה תרגום המלים

מאנגלית. המרכז נמצא בלונדון.

למי אנו קשורים? איך האגודה ממוממנת? -

אנו ממומנים אך ורק על-ידי המרכז באנגליה.

אנו "נלחמים" לצערי מזה חמש-עשרה שנה על

מקורות מימון לאגודה ממקורות מימון ישראליים, אם זה המימסד ואם אלה הם תורמים אולם

לצערי הרב לא הצלחנו בכך.

אני מתבייש לספר לכם שהמימון היחיד שאנו

מקבלים ממשרדי הממשלה מזעדר באמצעות היחידה לדמוגרפיה במשרד ראש-הממשלה שנותנת לנו

500 דולד לשנה. ההקצבה הזאת מגיעה אלינו לא בגלל שהמימסד הסכים לכך אלא אחרי כמעט

שכנוע אישי ולא עקרוני של הנושא.

האגודה, שביסודה מדברת על תכנון המשפחה,

עברה מתמורפוזה בשנה האחרונה. בהתחלה האגודה עסקה בעזרה לזוגות צעירים או לאנשים

צעירים שהתחילו לתכנן חיים מיניים, או אפילו לא תכננו אותם אלא נזקקו ללימוד הנושא

שההפלות המלאכותיות מיותרות. זה היה הבסיס של האגודה מלפני עשרים שנה: לימוד השיטה

איך לקיים יחסי מין באמצעי המניעה הטובים ביותר כדי למנוע הריונות לא רצויים.

. מי הם האנשים שלנו? - האנשים שלנו באים מכל

השכבות של הציבור ומכל המקצועות, בין אקדמאים ובין שאינם אקדמאים. גניקולוגים, אחיות,

פסיכולוגים, מורים, מחנכים וכל מי שעוסק בנושא הזה מוצא עצמו בסופו-של-דבר באגודה.

השינוי שחל באגודה בשתים-עשרה השנים האחרונות

נובע מכניסת כוחות חדשים שראו שהבעיה היא לא רק לימוד אלא הקניית עקרונות של חיים יחד.

חיים יחד הכוונה היא לכל שני בני-אדם שרוצים לקיים יחסי מין מתמידים, לזמן קצר או לזמן

ארוך. את זה אנו לא קובעים.

חלק גדול של הנוער שהגיע אלינו רצה לקבל

מידע ושאל שאלות שנחשבות חריגות יותר מעבר למידע הכתוב והצר של החינוך המיני. השאלות

איזה כדורים טובים? באיזה סוג של קונדום להשתמש? באיזה

קצב? יום הביוץ?

הנוער התחיל לעורר שאלות יותר מהותיות של

מערכת יחסים בין-אישיים ואיך להגיע למיניות בדרך ההתפתחות?

התברר שהצעירים מסתכלים על מה שקורה אצלם

בביתועל הסביבה החיצונית והם נעשו מתוסכלים כאשר הם היו צריכים להתייחס למה שהם פגשו

בחוץ. בהקשר הזה נשאלה אצלם השאלה: האם להיות "אין" זה להיות מתירני גם במחיר תסכול

מבחינת עמדתה של החברה? זאת דילמה קשה מאד.



בכל עתון, טלוויזיה או סרט מעמידים את נושא

המיניות על אנדרטה שאם אינך מגיע לפסגתה אתה נעשה חדל-אישים ואז התיסכול נוראי,

כרופא אני נתקל בזוגות צעירים מבולבלים

שדימו לעצמם מה שהם דימו כאשר במעשה הדברים נראים אחרת לגמרי,

האגודה גיבשה לעצמה בשנה האחרונה להרחיב את

המסר שהיא מביאה לציבור והשאלה שעומדת בפניה היא: איר לעשות זאת?

דע לחיות

בן האדם שאתך צריך להיות שווה לר,

הבסיס שעליו אנו מנסים להדריך את האנשים

הוא על-ידי הקניית מידע ודרכי חשיבה על אופיים, התבגרותם, על הפרט בגיל ההתבגרות ודרכי

המפגש עם בן המין השני או עם בן אותו מין. אם מדובר על הומוסקסואלים או על לסביות -

צריו להתייחס לכר, אין. ברירה, כל נידוי יהא בגדר החרפת הנושא, צריר להתמודד עם הבעיה,

כאשר בני-אדם מתחילים לקיים יחסי-מיו הם

צריכים להבין את משמעותם של יחסי-המין ושל הדרישה כלפי בן הזוג,

אנו ממשיכים במסר של תכנון המשפחה ועזרה

במידע והבנה כדי להקנות לציבור את הכלים להחליט על גודל המשפחה שהוא רוצה,

אנו נותנים כלים, כאלה הטובים ביותר בעינינו

הרופאים, בקשר מירווח בין הילדים, דרכי גידול וכדומה, אם מגיע"אלינו זוג שמעוניין

להוליד עשרה ילדים אבל הוא שואל כיצד להגיע לפסקי-זמן ביניהם, אחד הדברים שאנו עושים הוא

הקניית מידע, אם הם שואלים אם זה טוב אנו עונים להם שלדעתנו צריר לעשות פסק-זמן כיוון

שללדת כל שנה ילד עלול להזיק לבדיאותה של האשה וכדומה.

אנו נותנים את כל המידע לכל מי שפונה אלינו,

כיצד ולמי? - אין לנו בארץ מערכת שירותים, אנו מרכזים מדריכים, יועצים, אחיות,

ומעבירים להם קורסים, אנו מפגישים אצלנו את האנשים שעובדים בשדה, לנו אין אמצעים

או מעדכות,

יש מדינות בעולם שבהן יש פריסה רחבה של

פעילות, לנו אין, , אנו מארגנים קורסים שהולכים ומתרבים, אנו מתחילים ממפגשים של

שעתיים בנושאים מוגדדים ומתרחבים לימי-עיון של יום אחד, מה שבולט בנושא הזה אלו הם

הקורסים האקדמאים שמתבצעים יחד עם אוניברסיטת תל-אביב של שני סימסטרים שבסופם המשתתפים

היות ואנו מאחדים בתוכנו חברים חילוניים

וגם דתיים, אנו משתדלים לא לנקוט בקו חד-משמעי בעד או נגד בנושאים מעוררי מחלוקת,

אנו מביאים את כל הדברים ומקנים זכות להחליט כל אחד על דרכו שלו, איננו כופים דרר

מסויימת על אף אחד,

נוער, בתחום של הנוער אנו מתרכזים בשתי קבוצות כאשר הקבוצה האחת היא הנוער שמתגייס

לצבא והנמצא בשלב בו הוא מחליט מה לרכוש מבחינה חברתית, מבחינת המידע ומבחינת יחס לפרט

ולעצמו, כל קבוצה כזאת עוברת 12 - 15 פגישות בקבוצות של 10 - 15 איש, נפרד בנים ונפרד

בנות.

האגודה דואגת למדריכים ולמרצים והצבא, באמצעות

האגודה, מפעיל את המערכת,

בקשר הקבוצה השניה ברצוני לומר שפתחנו

שלוש תחנות בשם "דלת פתוחה" שמטרת כשמן, נוער מתבגר עד גיל עשרים-ושתים, גיל בו

בדרר-כלל מסיימים את השירות הצבאי, יכול להיכנס אנונימית לתחנות שהקמנו. בתחנות

האלה יש פסיכולוגים, מורים, אחיות, רופאים שאתם אפשר להתייעץ ולשאול את כל השאלות ,

שרק עולות על הדעת בנושא של: חיים יחד,



יש מקלים לא רבים של הורים שמגיעים אלינו

עם התלבטות בקשר מערכת היחסים בינם ובין הנוער המתבגר. היו מקרים של נוער שהביא הורים

כרי לנסות לפתור תיסכולים במשפחה. אנו איננו מטפלים במסגרת הזאת אלא נותנים יעוץ ראשוני.

אם מתעורר צורך - אנו מפנים את הפונים אלינו למוסרות המתאימים,

היתרון של האגורה נעוץ בהיותה אגורה

וולונטארית שאיננה קשורה למימסר. גב' בר-גיא היושבת אתנו חברה באגורה. גם גב' חנה הראל

חברה באגורה ועור הרבה אנשים שתופסים עמרות בנושאים הרלוונטיים לאגורה. החברות הזאת

יוצרת מערכת קשרים טובה.

בהיותנו אגורה וולונטארית שאיננה קשורה

במימסר אנו יכולים לנקוט עמדה או גישה או להביא מרצים כללי המחוייבות של המימסר.

לרוגמה, יש רברים שמשרד הבריאות איננו יכול לעשות כיוון שהוא קשור למימסר. יש רברים

שמשרר החינוך והתרבות איננו יכול לעשות כיוון שהוא קשור למימסר. אנו כן יכולים לעשות

רברים כיוון שאיננו קשורים למימסר. בגלל הסיטואציה הזאת מפנים אלינו רברים שאנו נבצע

כיוון שהמערכות האחרות אינן יכולות לעשות אותם. אנו משתרלים לפתח את הנושא הזה בכיוון

של עזרה לציבור שאליו אנו שואפים להגיע; זה הנוער והרור הצעיר. יותר. מרוע אליהם?

חינוך זה רבר שאורך שנים. אם נשקיע היום

מאמץ ברור הצעיר כי אז קיים סיכוי טוב שכאשר הוא יהיה הורה הוא יקנה לילריו הסתכלות אחרת

על החיים.

חינוך לחיי משפחה. מרובר על חיים יחר, לא

על חיי משפחה. חלק גרול של האנשים, לפני שהם מכירים את התא הפרטי, נפגשים עם אחרים

בכל מני סיטואציות אחרות וזה חלק מהחינוך לחיים יחר.

רע להעריך את הפרטנר למפגש

כאילו הוא אתה.

א3י' היו, בקצרה, הרברים שהיה ברצוני למסור

לו וערה. אשמח להגיב יותר מאוחר על רברים אחרים שיושמעו.

היו"ר נ. רז; תורה. ברצוני להפנות את תשומת-לבכם לכך

כי יהיה חשוב מאר לשמוע מה קורה במגזר הלא

יהורי בנושא הזה באופן כללי?

לא קורה כלום. אין רבר כזה.

מ. איתן; . רק היום היתה "פצצה" בעתון בנושא הזה.

ברצוני להתייחס לנושא הספציפי,

בקשר המגזר הלא יהורי ברצוני להפנות תשומת-

לבכם לכך כי נעשו נסיונות לפתח את הפרוייקט ששמו "רלת פתוחה" או תחנות מסוג זה, אולם

היוזמה הזאת, לצערי, נתקלה בקשיים עצומים מסיבה פשוטה. ברגע שמזהים אותנו כמרכז

לתכנון המשפחה לחלק גרול של הנוער קשה להיכנס בער הרלת הפתוחה כיוון שיטביעו עליו חותם

של חריג במגזר בו הוא חי.

ע. דראושה; קיימים סטראוטיפים.

צ. פלתי; נשמח להתקשר עם אנשים שיעזרו לאגורה לפרוס

את פעילותה במגזר הלא יהורי.

ז. עטשי; עריין לא נמצא פתרון לבעיה הזאת.

ע. רראושה; החברה הערבית פתוחה לנושא הזה.

צ. פלטי; נשמח מאד.

יחד עם האגודה לתכנון המשפחה התקיים קורס

עם מטפלות ערביות והיתה פעילות בטווח

התקציב שהוקצב על-ידי נעמ"ם.

היו"ר נ. רז; רשות הדיבור לגב' בר-גיא, מנהלת היחידה

לחינוך לחיי משפחה.

א. בד-גיא; הקורסים של משרד החינור והתרבות להשתלמויות

בחינוך מיני הם קורסים פתוחים שמורים מהמגזר

הערבי יכולים להשתתף בהם. יש כאלה שמגלים אומץ ובאים לקורסים האלה וכך הם תורמים תרומה

בלתי-רגילה כיוון שהם מבליטים את האתגר האמיתי של החינוך המיני.

אם רוצים להעביר את הנושא בצורה פרתנית או

בדרך עבודה פרתנית - זה כשלון הנושא.

הכשרה של אנשים במקצוע והעברת הנושא בכל

אחד מהמקומות הופכים -להיות פרובלמה. אנשים נרתעים.

להשתלמויות חילוניות באים אנשים דתיים,

ולאנשים חילוניים לגמרי יש תפיסה דתית.

אותו דבר לגבי האוכלוסיה הערבית והתפיסה

שלה. צריך להמריץ אותה להשתלמויות פתוחות.

אני כיועצת חינוכית יכולה לומר לכם, שהרבה

פעמים כאשר מעבירים ילד מסויים מבית-ספר אחד לבית-ספר אחר זה גם כדי להעניק לו הזדמנות

חדשה. הרבה פעמים נער או נערה צריכים לקבל יעוץ כיוון שהם נמצאים במצוקה זאת כיוון שהמקום

בו הם נמצאים הוא בגדר כשלון.

יש תחנה, יש הורים, ויש סביבה. אני בטוחה

שצריך לפרוס כנפיים ולראות את החברה כולה כדי להשפיע נכון לעבוד יחד.

אני חברה באגודה. האגודה הרבה פעמים באה

אלי למשרד וכך המצב בהרבה תחומים אחרים.

היחלדה "חיה" ארבע-עשרה שנים. כאשר הגעתי.

אליה היא עמדה "לטבוע" בגלל בעיות תקציב ואני החזקתי אותה ב"שערות" כדי להצילה מטביעה

ואני עדיין מרגישה כמושה אותה מהמים.

היחידה קטנה וצריך למצוא ערוצים כדי לעשות

דברים אלמנטריים. אבל על כל דבר מייאש צריך לומר משהו מעודד. בכל זאת, בשעה כזאת,

הצליחו. להכניס את התכנית כתכנית קבע בבתי-הספר. זאת תכנית חובה בבתי-הספר.

מ. איתן; . מי מעביר אותה?

חייבים ללמד את התכנית הזאת בבתי-הספר.

עד עכשיו המצב לא היה כזה.

א. בר-גיא; לא נכון לומר שעד עכשיו לא לימדו את הנושא.

עכשיו נעשה סקר בכל בתי-הספר הממלכתיים

בקשר השאלות; מי מעביר את התכנית? האם מכירים אותה? כמה שעות?

בבתי-הספר העממיים, היסודיים, מעבירים היום

יותר שעות בנושא הזה ממה שאני העזתי לדרוש. אני דרשתי תכנית מינימאלית.

במה מדובר? יש בתי-ספר שמעבירים שעתיים

חצי שנה. זאת תכנית רצינית מאד. יש כאלה שעושים את זה בכיתה ז'. יש שלא עושים כלום.

השאלון של הסקר היה פתוח והוא נתן אפשרות

לאנשים להתבטא. הכי הרבה מעבירים היועצים החינוכיים. הם או המעבירים או האחראים לעניין.

אחר-כך יש מורים שהם מחנכים.

במשך ארבע-עשרה שנים אנשים עברו קורסים שלנו.

ירושלים, תל-אביב

וחיפה יש קורסים של שנה תמימה בין ארבע לשש שעות שבועיות. יש קורסים של השתלמויות קיץ

ויש קורסים להנחיה.

ישנם קורסים בתור היעוץ החינוכי המלמדים איר

להפעיל את המערכת.

אני סבורה שהררישה צריכה להיות כזאת שלא

יהיה מורה בישראל שלא ילמר את הנושא או בסמינר או בהכשרה אוניברסיטאית. מן הצר האחר

אני בטוחה שמורה או מהנר לבר לא תמיר יכול להיכנס לכיתה ויצטרכו לכבר את אי רצונו להיכנס

לכיתה להעביר את הנושא, . .

כאשר אחות בית-הספר והמורה לביולוגיה נכנסים

לכיתות ורנים בתגובות הילרים, בתגובות האוכלוסיה - חייבים לגלוש גם לקהילה שסובבת את

בית-הספר.

א. סרטני; ברצוני לשאול בהקשר הזה מספר שאלות; מתי

היה שינוי אם היה? כמה זמן התכנית הזאת

פועלת? האם יש בוגרים שעברו את התכנית הזאת והאם מורגש משהו?

התכנית התחילה לפני כארבע-עשרה שנה.

יש בירי היחידה לפחות עשרים-ושלוש חוברות

שהו מהוות תכניות לימודים. חלקן הן רציונאל של התכנית והלקו אלו הו יהירות לימוד.

זה לא מספיק כמובן אבל זה מה שיש והרמה עלי לצייו - גבוהה אליבא של כל מי שמביו בענייו.

מדובר על "פרי" עבודת שדה.

כמאתיים אנשים רשומים ככאלה שיכולים ללמד

ולהנחות קבוצות מורים. בסמינרים הנושא הזה עדייו לא חובה.

במרכזים הפדגוגיים יש חומר אור-קולי ש"מוקפא"

בגלל בעיות תקציב.

כיום אלה בר-גיא, מנהלת היחידה, יושבת על

תקו של חצי משרה אבל מהמשרה הזאת היא עושה משרה וחצי, ומזכירה שעובדת במשרה שלמה.

כל השאר אלו הם ערוצים שיש למצוא. אינני רוצה להיות לגמרי לא בסדר; יש ערוצים.

יש שירות פסיכולוגי יעוצי, יש תכניות לימודים אבל כל אלה דלים ו"עניים" שחייבים להתרחב.

מאחר ואינני מבינה בפוליטיקה אולי אינני עושה כאו את הדברים הנכונים. בשדה יש אנשים

שיכולים לבצע את העבודה.

היום יש אדם באוניברסיטת חיפה, שבה נותנים

את התכנית הזאת רק שנתיים, שהתפטר, כי הוא מרגיש שהוא עושה את העבודה בהתנדבות.

הרבה מהתכנית נעשית בסופו של-דבר בהתנדבות כיווו שאיו לנושא הזה כיסוי.

י;

אני עוברת מכאו לנושא האיירס. משרד הבריאות

ואנשים גדולים בשטח הזה קיבלו על עצמם להיכנס לכל השתלמויות המורים - היו הקיץ 15

השתלמויות של חינור מיני, חלקם באמת מוציא את הנשמה ובא,ואחד מאלה הוא פרופסור פלטי

שכאשר מזמינים אותו - הוא אמנם מגיע. חלק מהאנשים אומר שהוא . מוכו לעשות את המלאכה

אבל הוא מבקש שתמורת הרצאה יתנו לו תרומה של 200 שקלים. אני יכולה לתת למישהו תרומה של

200 שקלים?

יש בעיות. מוכרחים לתת "דחיפה" כדי להגדיל

את היחידה ויחד עם זאת לדעת שהשאלה שלר תמיד עומדת ברומו של עולם. המיניות של האדם

וחיי משפחה והפוליטיקה הם נושאים כל-כך מסעירים שאני אף פעם לא יודעת אם כדאי לי, כאדם

ביחדה "להתלבש" על הפוליטיקה ולקבל תקציב, (/0 י

תודה. רשות הדיבור למר אנטיו.

יש בארץ 1400 יועצים. יש בתי-ספר בלי לועץ

ויש בתי-ספר בהם יש יותר מיועץ אחד.

ה-1400 אינו משרות מלאות. רוב היועצים הם גם מורים.



בסר הכל על כל יועץ יש כ-400 עד 590 תלמיד.

המודל שלנו הוא שהיועץ צריו לעזור למורים

או למחנכים להעביר נושאים, ויש הרבה נושאים. . החינוך המיני זה אחד מהם.

הנסיון שלנו מראה שלא קל לקחת מורה ובהשתלמות

להביא אותה למצב שהיא תרגיש נוח לעבוד עם קבוצת תלמידים.

הדבר הטוב שקרה השנה היה כאשר אלה בר-גיא

הצליחה להעביר את הנושא כנושא חובה. עד עכשיו הנושא הזה פעל על-פי ה"גוד וויל" של

האנשים. היועצים וגם המחנכים מבינים.שהנושא חשוב אולם איו היכן להכניס אותו. מנהל צריך

להכניס את התכנית הזאת במקום משהו אחר כמו חשבון או ספרות וכליהזמו נשאלת השאלה המרכזית:

היכן להכניס את הנושא הזה?

זאת חשיבה של עדיפות.

הגענו למצב שהנושא הזה הפך להיות נושא חובה

בבתי-הספר ואז מחפשים אותנו יותר וזה מצב

חיובי מאד.

מה משמעותה של החובה?

שבכל בית-ספר חייבים לעסוק בנושא הזה.

איו מוסיפים משאבים ואף לא שעות.

אני מביו שהחובה באה לידי ביטוי בסטטיסטיקה;

יש בתי-ספר שמפעילים את התכנית, ויש כאלה -

שלא.

לא. קיימת חובה. במקומות שמפעילים - איו

בעיה. הם מוצאים את המשאבים, הם מוצאים את

המורים וגם את השעות.

הנושא הזה הפך לענייו של חובה החל מהשנה.

כל בית-ספר חייב לתכנו שש עד שמונה שעות שתהיינה מוקדשות לנושא הזה. הוא צריך להכשיר

את המחנך לעסוק בכך. בכיתה ג' לדוגמה עוסקים בענייו הזה בצורה שונה מאשר עוסקים בו בכיתה

ז'.

תודה. רשות הדיבור למר ינוו שנקר.

אני רוצה להודות ליושב-ראש ועדת החינוך והתרבות

של הכנסת וגם לכם שהואלתם לבוא ולשמוע

על תכנית ספציפית שקשורה למחלה ספציפית שקשורה למערכת החינוך. ישראל נמצאת במעגל האיידס.

שרת הבריאות דיווחה אתמול על 45 חולים ועל 237 נושאי נוגדנים. הערכת המומחים היא שיש

כ-2000. 2% מאוכלוסיית חולי האיידס בעולם הם ילדים.

הסיטואציה הישראלית היא למעשה שנושא האיידס

לא הוסבר לאוכלוסיה הרחבה בצורת תכנית הסבר.ה ממוסדת. אני יודע שמשרד הבריאות עובד על זה.

אני הגעתי לעיסוק באיידס מתוך הלימודים שלי

בפקולטה לרפואה ובעקבות תכנית פר"ח חלב. מעבירים שורה ארוכה של נושאים החל מצחצוח שיניים

נכוו דרך מחלות לב וכדומה.

ברצוני להפנות תשומת-לבכם לכך שילדים ביקשו

לשמוע דיווח מפורט ומלדע אמיו ומוסמך בנושא האיידס. גם המורים דרשו כך. זה היה הצידוק

הראשוו שלי כמי שרואה את עיקר עיסוקו ועתידו בתחום של הרפואה המונעת להתחיל לחשוב על הכנת

תכנית הסברה לבתי-הספר בנושא מחלת האיידס.





הנושא תקשורתי מאד; תלמידים קוראים עתונים

שומעים רדיו צופים בטלוויזיה ונחשפים למידע המעוות מאד בדרך כלל . צר לי שעלי להלין

נל עמיתי.

כיצד מתמודדים עם

'ונושא הזה במערכת החינוך?

עמדו בפני שתי אפשרויות. האפשרות האחת היתה לקחת

קבוצת אנשים שתתכנס יחד ותכתוב תכנית. הדרך השניה היתה לכתוב את התכנית הזאת לבד, עם

הנסיון שיש לי , ולהעביר אותה להערכה ולבדיקה של מומחים בתחומים שונים וכך אמנם עשיתי.

26 מומחים עיינו בתכנית שאני מיד אציג בפניכם והביעו דעתם. חלקם יושבים עמנו בחדר.

אנו, למעשה, מדברים על שתי תכניות; תכנית א'

מחלת האיידס מה היא? והיא מיועדת לגילאי שתים-עשרה עד חמש-עשרה, כיתות ו'

עד ט', מורכבת מ-6 יחידות הוראה. התכנית השניה: מערכת החיסון ומחלת האיידס לגילאי

חמש-עשרה עד שמונה-עשרה פלוס. כיתות י' עד י"ב פלוס. יכול להיות אוניברסיטה לדוגמה.

אני חייב לציין בהקשר הזה ששר החינוך והתרבות,

מנכ"ל משרדו ויושב-ראש המזכירות הפדגוגית הקימו ועדה ונתנו הנחיות לטפל בנושא מחלת האיידס

וכך הם העמידו את מדינת-ישראל בין המדינות הראשונות בעולם שמתמודדות עם המחלה בצורה מסודרת

ומאורגנת במערכת החינוך. זאת לפחות מבחינת ההנחיה הכללית.

איך עושים זאת?

יש לי מספר טענות כלפי המשרד אולם אני מעוניין עכשיו לפרט בפניכם את מטרות התכנית.

1. הגדלת הידע של אוכלוסיית מקבלי התכנית לגבי מערכת החיסון; 2. הקטנת חרדות אצל

תלמידי בתי-הספר מפני חיסונים; 3. הגדלת הידע בנושא מחלת האידס, גורמיה ודרכי המניעה;

4. הפחתת החרדה מפני איידס. אין שום צורך להיכנס לפניקה או להיסטריה כפי שכבר צויין

במהלך הישיבה . יש תלמידים שנמצאים בהיסטריה ובפניקה כאשר הם שומעים את המלה: איידס

עד כדי כך שתלמידים מכיתה ו' כבר מפחדים מהמגעים הראשונים כמו מגע-יד או התנשקות-קלה,

החינוך לאהבה, למשפחה וכדומה שמתחיל גם הוא כבר לקבל את השיבוש ואני

נתקלתי בדוגמאות כאלה.

5. מתן כלים להתמודדות עם ילד חולה באיידס בבית-

הספר. מה לעשות עם ילד כזה? - לזרוק אותו מבית-הספר? לתת לו תמיכה? איך להתייחס לנושא

הזה? איך ללמד?

אני עובר לשקופית הבאה שכותרתה: מערכת החיסון

ומחלת האיידס, שבהקשר אליה ברצוני להדגיש נקודה משמעותית מאד. אמנם צורף לישיבה הזאת

הנושא של החינוך המיני ומחלת האיידס אבל התפיסה שלי מחוזקת על-ידי פסיכולוגים קליניים

שטוענים שאת מחלת האיידס בבתי-ספר יש לקשור לנושא של לימוד בנושא ניטראלי. הנושא

הניטראלי הבריא ביותר זאת מערכת החיסון ולא החינוך המיני.

איידס זאת תסמונת הכשל החיסוני הנרכש. אין פה

שום קשר לנושא המין , הגם שהמחלה הזאת מועברת באמצעות מין בצורה ברורה מאד.

השאלה שעמדה בפני אם אפשר להעביר את המסרים

של מניעה בתחום המין והצמצום של מספר הפרטנרים והשימוש בקונדום, ואני מדבר על הכיתות

הגבוהות בינתיים, היא דרך נושא ניטראלי, כמו מערכת החיסון, ואולי על-ידי-כך לזכות

ביתרון נוסף שהוא גם יתרונו של ארגון הבריאות העולמי שקבע את השנה הזאת כשנת החיסון

הבינלאומית, לפחות לגבי ילדים.

יש צורך לעורר ילדים למודעות החיסונים.

זאת אומרת קישור של נושא ניטראלי גם כדי להפחית

חרדות, גם כדי שלא להגביר את נושא ההומוסקסואליזם והבעייתיות שיש בו וגם בכל זאת כדי

להביא את המידע לתלמידים בצורה מסודרת.

איך בנויה התכנית? אני מציג לכם על גבי השקופית

מבנה של עמוד אחד מתוך התכנית. יש כאן כפי שאתם רואים שם היחידה, מטרות, ציוד עזר

ומהלך היחידה. שש יחידות לכל אחת מהתכניות. היחידה הראשונה בכיתות הצעירות מתחילה

במשחק. משחק דגלים. כובשים את הדגל והפעולה מדגימה את פעולת מערכת החיסון עם אנלוגיה

פשוטה וברורה.



היחידה השניה כפי שאתם רואים על-גבי השקופית

מציגה את התיפקוד והמערכת החיסונית באמצעות קריקטורות. אני אראה לכם כמה מהשקופיות של

הקריקטורות שלקוחות מהסט השלם שיש לנו.

מרוע אנו מציגים קריקטורות? כיוון שמחלת האיירס

מפחירה את כל מי שניתקל בה ומי שנפגש אתה. מערכת הקריקטורות פותחה במיוחר לתכנית הזאת

והיא באה להציג את המבנה ואת התיפקור של מערכת החיסון.

כפי שאתם יכולים לראות על-גבי השקופית הבאה אנו

מציגים את גוף האדם כמלחמת הטובים נגד הרעים. הכדוריות הלבנות מסמלות את הטובים

והבקטריות, הנגיפים הם צבא הרעים. אנו מביאים בהקשר הזה מספר דוגמאות ואתם יכולים

לראות אותן על-גבי המסר בהמשך. יש כאן חייל רע, חיידק או טפיל; צבא הטובים זה

התא הבלען בלשון התלמידים. יש כאן נוגדן נגד פולש זר; חדירת נגיף לתור הגוף.

מה שאני מציג לכם על-גבי המסך זה מגוון קטן מתוך

סט של 45 קריקטורות.

בשקופית הזאת לדוגמה אתם יכולים לראות את הזעקת

מערכת החיסון של הגוף הרוצה להילחם בנגיפים. בשקופית הבאה אתם יכולים לראות איר אחרי

הקרב הכדוריות הלבנות מנצחות. הפולשים הזרים הם אלה שנפגעים.

אנו מציגים שקופיות אמינות מבחינה מדעית. גם

במערכת החיסון יש נפגעים אבל הגוף מסוגל לשקם אותם.

יחידה מספר שלוש של התכנית מנסה להראות את

הצלחות הרפואה בהתגברות על המחלות הקשות שפקדו אותנו בעבר כמו הדבר או הבעבועות השחורות.

עדיין לא הזכרנו לתלמידים את המלה: איידס. אנחנו רוצים להעניק לתלמירים את ההרגשה שהרפואה

מתקדמת כל הזמן. שגם מחלות קשות זוכות לתשובה ולטיפול.

היחידה מספר ארבע של התכנית עוסקת בחיסונים שכל

אחד קיבל בימי חייו. התלמידים מביאים את פנקס החיסונים שהם קיבלו כאשר הם היו ילדים

קטנים ומקבלים פעם נוספת את המסר שיש מי שדואג להם. כלומר יש כאן הגעה מסודרת אל נושא

האיידס שנמצא רק ביחידה החמישית של התכנית בה אנו שוב מציגים מערכת של קריקטורות שאני

אציג בפניכם אחרות מהם. השקופיות האלה באות להראות את המחלה, דרכי ההעברה שלה ואת

המניעה.

אני מראה לכם עתה את העברת המחלה מאפריקה לארצות-

הברית על-גבי השקופית הבאה. נגיף האיידס חודר לתוך התאים של מערכת החיסון ופוגע בהם.

קבוצות הסיכון הם הומוסקסואלים והמשתמשים בסמים

בהזרקה. אלה שתי הקבוצות העיקריות. בנוסף להם יש מקבלי עירויי-דם,ואימהות בהריון

שיכולות להעביר את הנגיף לעובריהן ברחם ויחסי מין הטרוסקסואליים. ידוע כי בעולם המערבי

הגברים הם אלה שמעבירים את הנגיף לנשים.

מכאן אני עובר לכל אותם האלמנטים שנגיף האיידס

איננו עובר דרכם; נגיף האיירס איננו עובר בלחיצת-יר או במפגש אקראי, כנ"ל לא בשתיה או

באכילה מכלים של אנשים נגועים. ילד חולה איידס שמבקר בבית-הספר איננו יכול להעביר את

הנגיף לילד אחר שיושב לידו או למורה.

ברצוני להזכיר בהקשר הזה כי השיעור הששי בכיתות

הצעירות עוסק בנושא ההתמודדות עם מחלת האיידס בבית-הספר כאשר ילדים משחקים תפקיד של

ילד חולה איידס ומתמודדים בכל השאלות שקשורות לנושא.

בכיתות הגבוהות יותר התכנית קצת שונה. קודם כל

היא על רמה יותר גבוהה ושם מוחזרת הנקודה השביעית שעוסקת במין בטוח. אנו מציגים בפני

התלמידים את כל העובדות, את הצורך של צמצום במספר הפרטנרים, שימוש בקונדום, והקית שבא

כקית למלמד מכיל סט של דוגמאות ואמצעי מניעה כמו קונדום שהוא המומלץ ביותר וחומר למלמד

שמכיל גם מסמכים מהעולם הרחב.

גם אנשי משרד החינוך והתדבות

שחלק מהם יושב עמנו, הביעו העדכה בקשר התכנית ואמרו כי היא חיובית. התלמידים בבתי-

הספר ציינו שלא רק שהם נהנו מהתכנית אלא שהובהרה להם התמונה וגם הידע.

ברצוני לצטט בפניכם מכתב אחד קצר מתור מכתבים

שקיבלנו ובהם תגובות בקשר התכנית (מצטט את המכתב).

מ. איתן; מדובר כאן על אי-אמון קשה בהורים.

ח. שנקר; אינני רוצה שיתעורר בשאלה הזאת ויכוח.

התכנית הועברה עד היום לאלף תלמידים בארץ;

בתק"ם, בקיבוץ הארצי, בעיר, בבתי-ספר אינטגרטיביים וגם בעיירת פיתוח. התגובות כולו

היו לא רק מעודדות מבחינת המסר אלא שבשאלות שהועברו הוברר שחל שיפור משמעותי בידע של

התלמידים.

השאלה הנשאלת בהקשר הזה היא מדוע משרד החינוך

והתרבות לא לקח על עצמו לבדוק את התכנית בצורה יסודית, לשמוע ממני ומאנשים אחרים בתחום

העשיה ולבחון כיצד תכנית ש"רצה" כבר בשטח יכולה לענות על הבעיה של הסברת מחלת האיידס

לבני-נוער ולילדים? יש 380 סטודנטים לרפואה שמוכנים, בהתנדבות, לעסוק בהעברת הנושא

הזה בצורה מסודרת. תודה.

היו"ר נ. רז; תודה לך. אני מבקש לשמוע עכשיו מה עושה משרד

הבריאות בנושא הזה?

ש. אלגרבלי; אני מייצג בישיבה הזאת את תת הוועדה העליונה

להסברה בנושא האיידס שהוקמה במשרד הבריאות לפני

כשנה ואשר משתתפים בה למעשה כל הגופים בישראל שיש להם עניין לסייע לחולי האיידס או

לאוכלוסיות שנמצאות בסולם הסיכון הגבוה.

לא ארחיב את הדיבור על עבודת הוועדה שהזכרתי

אלא אתייחס לדברים בהקשר הדברים שהשמיע ינון שנקר. ברצוני להוסיף בהקשר הזה כי ינון

שנקר יופיע בפני הוועדה בעוד שבוע וחצי ויציג את תכניתו.

ב. שליטא למה בעוד שבוע וחצי ולא לפני חצי שנה כאשר התכנית

הוגשה?

ש. אלגרבלי; מצאנו לנכון שיהיה טוב יותר אם מערכת החינוך,

שהיא הצרכן הגדול של התכנית, תבדוק אותה, ואחר-

כך, אם יימצא שהתכנית טובה לה, ודאי ניתן יהיה להפיץ אותה כהסברה כללית לציבור הרחב.

הבעיה המרכזית שיש בהסברה היא שבקשר מחלת האיידס

אין כל פרס שאפשר לתת למי ששומע בקולך, למעט מניעת הפצת המחלה או מניעת ההדבקה.

אין לנו אף פרס שאנחנו יכולים להבטיח לציבור

שאם הוא יעשה כך וכך הוא ירוויח, וזה יסוד הבעיה.

מ. איתן; בוא להיבדק ותציל את השכונה...

ש. אלגדבלי; לעומת האמירה הזאת יש אמירה אחרת; אם כבר נדבקתי

- תמות נפשי עם פלישתים...

קבוצת בני הנוער נמצאת מבחינתו של משרד הבריאות

באוכלוסיית הסיכון הגבוהה.

ישבנו עם נציגת משרד החינוך והתרבות שיושבת כאן

אתנו, גב' בוקמן, ולאחר שהצגנו את הכוונות שלנו ומשרד החינוך והתרבות הציג את שלו,

אפשר לומר כי אנו מתואמים היטב בנושא.



משרד הבריאות נמצא עתה בשלב של הפקת מסע הסברה.

בהקשר הזה עלי לציין כי מסע הסברה במודל הרגיל לא הצליה. מסעי ההסברה שנערכו בררובי

העולם ושהמוטיב שלהם היה הפחדה - נכשלו.

מסע ההסברה שיערך בארץ יהיה בכיוון החיובי,

לא נציג את המימד האימתני של המוות.

אני מציע בשלב זה לתת לעמיתות שלי ממשרד הבריאות

להציג את הנושא מהאספקט שלהן.

היו"ר נ. רז; תודה. עלי להזכירכם כי איננו עוסקים בנושא

האיידס כנושא מרכזי.

הנושא המרכזי שלנו הוא הכנה לחיי משפחה וחינוך מיני בהקשר הזה.

ע. בר-גיא; אתה יודע איך זה משפיע על חיי המשפחה?

היו"ר נ. רז; בראשית הישיבה כבר אמרתי שהיום לא נמצה את הדיון

ואני מבין שיהיו חברים שלא יוכלו לקבל את רשות

הדיבור. נקיים לפחות עוד ישיבה נוספת בנושא שעל סדר-יומנו לכן אני מבקש אתכם לא לנהוג

בקוצר-רוח.

רשות הדיבור לדייר עלמה אבני.

קודם לכל ברצוני להודות ליושב-ראש הוועדה שהעיר

והדגיש כי אנו עוסקים במובן הרחב של הכנה לחיי

משפחה להורות. בהקשר הזה הייתי רוצה להזכיר במלים אחדות את הפעילות שנעשית במסגרת

ההכנות לבריאות המשפחה שברובן מופעלות על-ידי משרד הבריאות או באמצעות העיריות הגדולות.

אנו מדברים על המובן הרחב של הנושא כאשר אחיות

לבריאות הציבור נמצאות במגע עם מגזר רחב מאד של האוכלוסיה, עם תינוקות, עם נשים הרות,

עם מבוגרים ועם קשישים. מדובר על סיטואציה נוחה מאד, מתאימה ומנוצלת להדרכה וחינוך

לבריאות במובן של ההכשרה או במציאות של חיי משפחה שגם עוסקת בנושאים יותר רחבים כמו

תזונה, מזון, ארוחות או צפיה בטלוויזיה. כל הדברים האלה נמצאים במסגרת נוחה כאשר

באים לתחנות לבריאות המשפחה.

מכאן אני עוברת לקטע של הנוער ולפעילות במגזר

מערכת החינוך.

אנו, משרד הבריאות, במיוחד המחלקה לחינוך הבריאות,

רואים עצמנו נוגעים בצד המקצועי יותר של בדיקה והעברת המסרים המקצועיים, מה נכון ומה

לא נכון, מה רלוונטי בנושא של הכנה לחיי משפחה, חיי מין ועידוד שהם כמובן חלק מהמכלול

יחד עם מחלות מין אחרות ואולי מחלות אחרות בכלל. אנו מאמינים שלכל אלה יש השפעה והשלכה

על חיי המשפחה. חולה אחד במשפחה משפיע על כל המשפחה.

בנושא של הכנה להורות ולחיי משפחה ומניעת מחלת

האיידס אנו עומדים בקשר הדוק עם משרד החינוך והתרבות שנציגה שלו יושבת אתנו, לילי, שאתה

אנו נמצאים בקשר הדוק ושוטף.

המידע והאינפורמציה בקשר מחלת האיידס מאסיביים

ביותר ולא פעם אני מרגישה שתפקידנו לבדוק במסננת בעלת חורים מיקרוסקופיים כדי שהמידע,

במיוחד זה שמגיע לילדים צעירים שעדיין לא גיבשו דעה, יהיה בדוק.

המסר שאנו מעבירים למשרד החינוך והתרבות צריך

להיות מסר בדוק, ללא כפילויות או סתירות. מה שעובר דרכנו צריך להיות חד-משמעי

ואופרטיבי, בעל אפשרות ליישמו. הפחדה איננה באה בחשבון כמובן.

כל המידע צריך להיות כזה שתתאפשר בו אפליקציה

לשימוש יום-יומי כדי להבטיח שהדברים לא ישארו ניסתרים אלא כאלה שניתן יהיה לעשות בהם

שימוש למניעת המחלה והפצתה ובמובן החיובי היותר רחב של הכנה לחיי הורות ולחיי משפחה.



אם תרצו לקבל פרטים לגבי העבודה, מנהלת מחלקת

החינוך לבריאות, גב' יוספה בן-משה, תוכל למסור לכם אותם.

היו"ר נ. רז; תודה. רשות הדיבור לפרופסור אליס שלוי.

א, שלול; בבית-הספר "פלד" אנו מנסות מזה שתים-עשרה שנה

לפתח תכנית של חינור לחיי משפחה ואני מאמצת, בהחלט,

חיים יחד. מדובר לא רק בחיים ביו גבר ואשה אלא גם בין הורים וילדים.

יש לברך על הנסיון להפוך את התכנית הזאת לתכנית

של חובה כיווו שהיא נותנת הזדמנות ללמד ולהחדיר תודעה ומיומנות בנושאים חשובים לבגרות

הציבור שלנו, אולי יותר מלימודים אחרים שנבדקים בבחינות הבגרות.

- ברצוני להוסיף מספר דברים נוסף על הדברים הצרים 0

כפי שהם באו לידי ביטוי במהלך הישיבה. חינוך בתחום של יחסי מיו שניתו להתייחס אליהם

ורצוי להתייחס אליהם בתכנית חינוך לחיים יחד הייתי רוצה לראות בתכנית שמיועדת לכיתות

י"א ו-י"ב שבהו יש רצוו מצד התלמידים ללמוד את הנושא הזה. מדובר על הגיל בו היחסים

שבינו לבינה מתחילים להעסיק באופו מעשי את הצעירים.

אני מדברת על ציבור דתי, ציבור של בנות דתיות,

ואני ערה לכך שיכול להיות שמהבחינה הזאת אנו לא יכולים להחשב כבית-ספר ממוצע.

ברצוני להתייחס למספר נושאים שלדעתי צריך

להכניסם לתכנית מלבד מה שכבר הוזכר. 1. מיניות; מה זה מיו? מה מתפרש כגברי? מה

מתפרש כנשי? כאו קיימים סטראוטיפים והענייו הזה מתקשר בפירוש עם שיוויוו ביו המינים.

יש צורך להתמודד עם סטראוטיפים גם של דימוי עצמי. הזהות המינית שלי לעומת הזהות

הציבורית או החברתית.

אני הייתי רוצה לריאות בהמשך לנושא הזה גם טיפול

בנושא של אונס. אם כבר מדברים על מיו - מתי הדבר בא מתוך רצוו? איך מתמודדים עם

הבעיה של דחפים שונים אצל בנים ואצל בנות? אונס בתוך המשפחה; אלימות במשפחה.

אנו מודעים יותר ויותר לענייך של ניצול מיני לא רק ביו מבוגרים אלא גם ביו מבוגרים לילדים

לדאבוננו הרב, והנושא של הורות דורש טיפול רב לא רק בנושא של: איך אני, כאשה, מתכוננת

להורות?

מה היא תרומת ההורים להתפתחות הפיסית,

הפסיכולוגית, הריגשית, הנפשית, האינטלגטואלית של הילדים?

אלה נושאים שלדעתי צריך להכניס לתכנית.

אני חייבת להעיד שיש מחסור חמור בהכשרת מורים,

במורים שמוכנים לטפל בנושא הזה ובמומחים שיהיו מוכנים לבוא לבית-הספר ולהשתלב באופו

קבוע בהעברת קורסים.

בקשר ההזדמנות ללמד ברצוני להזכיר שלא מוצצים

דברים מהאצבע. מדובר על נושאים כמו צרכנות נכונה או תזונה נכונה שגם אותם אנו מנסים

להחדיר לתודעת הבנות.

משום-מה איננו מודעים מספיק לצורך של בית-הספר

להכשיר את התלמידים לחייהם כמבוגרים בחברה והחיים האלה על-פי-רוב הם גם חיים של

נישואים, ניהול בית ומשפחה.

רשות הדיבור לגב' רחל ארהרד מהאגודה.

שמחתי מאד על הדברים שהשמיעה פרופסור אליס שלוי

ואני רוצה להוסיף עליהם עוד נקודה.

אחת המשימות הקשות ביותר בחינוך מיני היא לפרוק

את הדברים שאתם הילדים כבר מגיעים לבית-הספר.



היום אחוז ניכר מתלמידי חטיבות-הביניים,

החינוך המיני שלהם לקוח מסרטים כחולים. אינכם יכולים לתאר לעצמכם מה אחוז הצפיה של

בני-נוער בסרטים כחולים. הנוער מגיע לבית-הספר עם סטראוטיפים מה זה להיות גבר או מה

זה להיות אשה ומה הם יחסי מיו . נוצר רימוי מסויים בגיל הרן שאחר-כך אורך שנים רבות

של טיפולים מורכבים כרי להחזיר אותם לשפיות ולהתנהגות נורמאלית שאותם אין רואים בסרטים

כחולים.

הרי ממילא בני-נוער

מוצפים במירע מיני; הם יורעים הכל.

יתר-על-כן; ילדים שומעים הרבה מאד את כלי התקשורת

וצופים בסרטים ואם תפתחו פעם עתוו לבני-נוער תופתעו לגלות כמה פרסומות יש בקשר ענייני

הגיינה וטמפונים ואילו דימויים הם יוצרים אצל הילדים?

לשאלה בקשר הסרטים הכחולים אני רוצה להוסיף

שאלה הם סרטים שההורים שוכרים והילדים צופים בהם.

כולנו מאושרים שהחינוך-המיני בבתי-הספר הפך ענייו

של חובה.

מכאן אני עוברת לשאלה ששאל חבר-הכנסת מיכאל איתן.

ציונות, דמוקרטיה, מוסר וערכים. לכל אלה המחנכים

טובים ועושים את מלאכתם נאמנה. אבל יש נושא אחד שהוא נדיר בקושי שלו ובמורכבות שלו

וצריך להביא בקשר אליו מומחים מבחוץ, זה האיידס. לא ולא.

אם יש דרך לעשות היסטריה במערכת החינוך זה לקחת

נושא חשוב, לתעלות אותו על הבמה הציבורית ולהקדיש לו שעות. אחרי שתלמידים שומעים

סטודנט לרפואה שמביא את כל החומר הזה הם חוזרים הביתה ומתחיל תהליך של היסטריה.

אני מתנגדת לתכנית כזאת.

אילו היינו יודעים שבין ידע והתנהגות יש קשר

ישיר לא היינו מעשנים ולא עושים עוד הרבה דברים רעים. קיים ידע; כולנו מכירים אותו

וכולנו עושים המון דברים, בחלקם לא טובים. הוא הדיו בסמים או לגבי נושא האלכוהליזם.

מ. איתו; בורות היא הפתרוו? ידע הוא הצעד הראשוו.

יש מספר מחקרים על הקשר ביו ידע להתנהגות מינית

של בני-נוער. לבני נוער שיודעים יותר יש פחות

התנהגות מינית מופקרת.

בקשר נושא האיידס צריך לעשות מאמצים בהקשר של

חינוך לחיי משפחה; בהקשר של מחלות שמועברות במגע מיני. בהקשר הזה צריך להקדיש שעה

איך להימנע מהידבקות באיידס? לא צריך ללמר את הילדים על חיסוו וכל

השאר.

תודה. רשות הדיבור לדייר רוכלי.

אינני יכול לדבר בשם כל המכללות והסמינרים.

אנו מהווים מערכת רחבה מאד, מגוונת, גדולה וצריך

לדעת שיש גם מכללות דתיות, ממלכתיות דתיות, דתיות שאינו במסגרת הממלכתי-רתי ויש

גישות שונות ודגשים שונים במכללות השונות.

נקודה מעניינת בהקשר הזה היא שאנו מטפלים באוכלוסיה

שאמורה להיות אוכלוסיית מורים שהם בעצמם אנשים צעירים, ברובו נשים, אשר נמצאות בראשית

דרכו בחיים. הללו, כבנות משפחה, מתלבטות בשאלות אישיות רבות מאד עוד בטרם שהן עוסקות

כיצד ללמד נושא זה או אחר? וראי כאשר מדובר על חינוך לחיי משפחח.

הו עסוקות קודם כל בעיצוב אישיותו.

בהקשר הזה עלי לצייו שקיים שירות יעוץ לסטודנטים

שמטפל בבעיות האישיות שלהם, והו אינו מעטות.



במרבית הסמינרים איו קורס חובה ששמו חינוך

לחיי משפחח או שם אחר שעוסק בנושא חזה, הנושא הזה מופיע כאחד מקורסי בחירה של הסטורנטים

ואני מדגיש שאינני מדבר על כל המכללות.

פרקים בביולוגיה ועל גוף האדם אלה הם פרקי חובה

והנושא הזה לגבי הסטודנטים הוא חלק מתכנית הלימוד .

ברמה של חטיבות-הביניים רק המתמחים בביולוגיה

לומדים בהרחבה את התחום הזה של גוף האדם ומיניות האדם.

אנו מטפלים בחינוך לחיי משפחה בדרך-כלל בקורסים

ובפעילות של המדריכים הפדגוגיים המדריכים את הסטודנטים כמחנכי כיתות. כמחנכים,

זה חלק מהתחומים שמחנך הכיתה מטפל בהם.

בכל המרכזים להשתלמויות מורים, ובלווינסקי קיים

מרכז של מחוז תל-אביב של משרד החינוך והתרבות, שם יש לנו קורס כזה לחינוך לחיי משפחה,

לא חד-שנתי. כל שנה באה קבוצה אחרת של מורים שלומדת את הנושא ואחר-כך עוסקת בו בבתי-

הספר.

מהדברים של אלה אפשר היה להבין שהממוצע סביר

או מניח את הדעת, אבל צריך לדעת שחלק גדול של בתי-הספר איננו מודע ולא עוסק בנושא

הזה.

דווקה אותו חלק שצריך את זה יותר,

א. רוכלי; דברי מכוונים; אם יושב-ראש הוועדה הזאת וחברי

הוועדה יצליחו לעורר את המגזרים שלשם המודעות

לא חדרה - דיינו.

במקומות שהמודעות גדולה יותר לנושא - גם הבית

תורם יותר. שם הענין הזה מטופל בדרך מניחה את הדעת. צריך לחשוב על אותם מגזרים

של האוכלוסיה שלשם המודעות טרם חדרה.

ג. ברונר; הנושא הזה בולט מאד בצבא.

ל. ברקמן-נדב; טענו נגדנו דבר שאיננו נכוו ואנו רוצות להגיב.

היו"ר נ. רז; כל מי שלא יגיע היום לרשות הדיבור יקבל אותה

בישיבה הבאה שנקיים בנושא הזה,

רשות הדיבור לחבר-הכנסת בני שליטא,

ב. שליטא קודם לכל ברצוני לשאול את השאלה העקרונית: על-

חשבון אילו שעות מתנהלת התכנית הזאת?

מחר חס-וחלילה תתגלה מחלה קטלנית אחרת אז יקדישו לה עוד שעות לימוד? כל המערכת

משוריינת בדעתה ואיננה מוכנה לתת תוספת. צריך להביא בחשבוו ששעות הלימוד בבתי-הספר

הו שעות יקרות,

אינני מומחה למחלת האיידס; אני רחוק מכך,

אני מלא חרדה מהחרדה הקיימת בנושא הזה, לדעתי הצלחנו להבהיל את הציבור מעבר לכל

פרופורציה נכונה, קיימת בהלה הקשורה במלה; איידס, יש בורות גדולה,

ההערה שהושמעה בקשר המצב השורר בצה"ל היא בדיוק

הבעיה. זאת לא חכמה להעביר את הנושא לתלמידי תיכוו שממילא מתעניינים ורוצים לדעת,

החכמה היא להעביר את הידע לאוכלוסיות הקשות שאם לא נושיב אותו ונעביר להו את החומר

- הו לא תרצינה לדעת. הם אינם מעוניינים לא לדעת ולא לשאול שאלות.

היכו נתקוף את

הנושא?





דעתי הלא כי אנו צריכים לדבר על הנושא הרחב

כלומר על בריאות המשפחה על כל היבטיה והיקפיה ולא להפוך את הדברים למוקד של נושא מיני.

אילו מחלת האיידס לא חיתה מועברת על-ידי יחסי

מיו ייתכן שהיא לא היתה פיקנטית או מעוררת חרדה כזאת ואז הציבור היה מתייחס אליה אחרת.

זה חלק מהעניין.

עלי לציין כי נהניתי מהרצאתו של מר ינון שנקר,

ממה שהוא עשה וממה שהוא ממשיך לעשות.

צריך להתרכז יותר בתלמידי בתי-הספר התיכוניים.

תלמידי בתי-הספר היסודיים צריכים לקבל את הדברים במובן הרחב של הנושא - בריאות המשפחה

וחינוך מיני ואתם צריך לעבור בריפרוף על הסכנות ועל המחלות שיש בדרך, לא צריך להפוך

את העניין הזה למוקד.

קבוצות הסיכון נמצאות בבתי-הספר התיכוניים.

שם מתחילים יחסי-המין והאפשרות להידבק.

מה החברה עושה?

מה החוק אומר?

התפרסם בעתון מאמר בקשר פרו.צה שמסתובבת פה ושם.

האם המשטרה התייחסה למאמר הזה? האם היא חיפשה את אותה פרוצה כפי שהיא מחפשת שודדים

או רוצחים?

תפשנו אותה בינתיים.

אני מתאר לעצמי שאחרי יומיים ישחררו אותה והכל

יתחיל מחדש.

הדרכת האוכלוסיה היא הגורם המרכזי בנושא הזה;

לא פעולת המשטרה.

ב. שליטא; אם זה נכון שיש פרוצה שנושאת את נגיפי האיידס

- צריך לעצור אותה. אתם סומכים על פרוצות?

אתם רק מזהירים אותן? הרי הן תמשכנה בעבודתן. צריך למנוע הידבקות.

במהלך הישיבה דובר על-כך שצריך לגלות סבלנות

כלפי הומוסקסואלים וכלפי לסביות. זה נכון. אני מסכים עם הדברים הללו. יחד עם כל

זאת לא צריך להפוך את הנושא הזה בחינוך כאילו הוא מקבל לגיטימציה מוחלטת, מקובל, קיים

וישנו. צריך להתייחס אל הנושא הזה כאל עניין חריג אם כי לא להתגרות בו.

מכאן ברצוני לעבור לנושא הבהלה. אם יש חולי

איידס בארץ, ויש, הם מרגישים כמו מצורעים. מה אפשר לעשות בנושא הזה? כלי התקשורת

אשמים בחלק מהבהלה שנוצרה סביב העניין הזה. ידוע לנו שבמקומות מסויימים אחיות מפחדות

לגשת לחולי איידס להגיש להם כוס תה למיטה.

כל הכבוד למר ינון שנקר. יחד עם זאת ברצוני

כמה כמוהו יש בארץ? מי מהם יהיה מוכן לנסוע למגדל-העמק או למקומות המרוחקים?

הנושא הזה איננו צריך להישאר רק נחלת ירושלים או תל-אביב.

תודה. עלינו לסיים את הפגישה הזאת כיוון

שכפי שאתם מבינים מליאת הכנסת מתכנסת עכשיו.

נמשיך בדיון אחרי פגרת הקיץ של הכנסת.

צריך להזמין מומחים נוספים לישיבתה הבאה של

הוועדה בנושא הזה.

(הישיבה הסתיימה בשעה 11.00)