הכנסת האחת - העשרה

מושב שלישי



נוסח לא מתוקן



פרוטוקול מס' 219

מישיבת ועדת החינוך

יום גי, אי ניסן התשמ"ז, 31.3.1987 שעה 08:30

חברי הוועדה: נ. רז - היו"ר

ע"א דראושה

א. הראל

א. סרטני

א"ח שאקי

ב. שליטא

שר החינוך י. נבון

פרופ' י. זיו- י ו "ר ות"ת (וועדה לתיחקור

ותיקצוב)

א. קפלן - משרד האוצר

ש. לנדאו - ות"ת

פרופ' אלבג - אונ' בר-אילן

ת. קרץ י - מזכירת המועצה להשכלה גבוהה

ע. אלדר - משרד החינוך

י . כהן - משרד החינוך

ד. גולדברגר - משרד החינוך

ד. ברמן - יו"ר הסתדרות הסטודנטים

ד. פלר

רשמה: רקורד/א. גילת-5/ד"ג

שכר הלימוד באוניברסיטאות

בוקר טוב לכולכם. נפתרו את הישיבה, שעניינה הוא שכר לימוד של

הסטודנטים. לפני זה יש לנו איזו פרוצדורה ואני מקווה שהחברים יוותרו

עליה, בקשר לשאילתות. בבקשה, נא לשאול.

כבר שאלתי פעם את השאילתא הזאת, הקשורה באוניברסיטאות.

באוניברסיטת בן גוריון אין שנה מכינה, המאפשרת קבלת סטודנטים ערבים,

מקבלים רק יהודים, וזה מפליא, במיוחד בנגב, כאשר קיים צורך רציני

לאפשר לילדים הבדואים להתקבל למכינה כדי שבהמשך יוכלו להתקבל

לאוניברסיטה. האפשרות הזאת נחסמת בפני תלמידים בדואים בנגב וגם בפני

התלמידות. הם לא יכולים ללמוד, לכן רמת הלימודים שם ירודה ביותר.

אני מתפלא, מפני שזו האוניברסיטה היחידה, שאינה מאפשרת לסטודנטים

ערביים ללמוד, בטענה שמקבלים רק בוגרי צבא. תמיד מוצאים עילה לא

לקבל ואינני מבין למה?

הכנו תשובה והיא באמת מעניינת. הבדואים הם משוחררי צה"ל כולם,

בכל אופן תקבל פתרון לעניין.

ניגש עכשיו ישר לנושא, שכר הלימוד של הסטודנטים. נמצאים איתנו

כל הנוגעים בדבר, מלבד הסטודנטים. אנשי המועצה להשכלה גבוהה, וועד

ראשי האוניברסיטאות, האוצר, משרד החינוך. סטודנטים לא הזמנו, אך הם

בתוך התמונה ואנחנו עומדים בקשר כל הזמן.

מכל מקום, אנחנו פשוט רוצים לדעת איפה עומדים הדברים ואיזה

פיתרון מסתמן? אנחנו יודעים על ההפגנות. אנחנו יודעים שהוקמה וועדה

ממשלתית, בראשותך ובהרכב הידוע לנו, אשר קיימה כמה ישיבות. אנחנו

שומעים מאמצעי התקשורת על חילוקי דעות מפליגים בין מה שתובעים

הסטודנטים לבין מה שתובעות האוניברסיטאות, על פער שבין 800 ל-3,000,

ובתווך ישנן הצעות ביניים שונות של המועצה להשכלה גבוהה, ושל שר

האוצר. הבוקר נמסר בשמך, שאתה עומד על שכר של 1,100 דולר.

אנחנו יודעים שנושא שכר הלימוד של סטודנטים, קשור בשאלה הכללית

של מצב האוניברסיטאות. המשבר הכלכלי, שבו נתונות האוניברסיטאות,

מתקשר לענין שכר הלימוד כאחד ממקורות ההכנסה של האוניברסיטאות -

במידה ששכר הלימוד של הסטודנטים גבוה יותר, זה מקל על

האוניברסיטאות, ולהיפך. כך שהדברים קשורים, ואין זה ההיבט של כמה

יכול סטודנט בארץ לשלם, או כמה צודק שישלם, אלא באמת באיזו מידה זה

תורם או לא תורם, והאם בכלל ועד כמה נכון לקשור זאת במצבן הכלכלי של

האוניברסיטאות?

אני מבקש משר החינוך והתרבות לפתוח ולהציג את הנושא.

כפי שהזכיר היו"ר, היו כמה פגישות, ונדמה לי שכבר מלכתחילה

נראה היה, שלא יהיה אפשרי כנראה להגיע לכך, שכל המשתתפים בוועדה

הזאת יגיעו לדעה אחת, הפערים היו די גדולים והושמעו הצעות שונות.

שאלה אחת היתה לגבי מהו בסיס החישוב של שכר הלימוד? מהו בעצם הביטוי

שכר לימוד? הסטודנטים טענו ובנקודה זאת אני חושב כמותם, ששכר הלימוד

צריך להיות מורכב מאיזשהו סכום, שאיננו כולל אגרה. האגרה היתה

לשנתיים, בשעת חירום, או במסגרת התוכנית הכלכלית, גם מפני שהיתה

שחיקה וגם היתה תוכנית כלכלית חדשה, ושכר הלימוד השתחק במשך הזמן

והגיע, אני חושב, ל-530 דולר או משהו כזה, ואני משתמש בדולרים משום

שהיתה הצמדה. אם שכר הלימוד היה כזה, הרי בזמן הטלת האגרה היא היה,

לדבריהם, 700 דולר. והם מוכנים לתוספת של 100 דולר, דהיינו 800.

יש חישוב אחר שאומר, ששכר לימוד הינו בעצם 800 ויותר אין אגרה.

אני אישית חושב, שענין האגרה היה דבר זמני, שמסתיים השנה. זה מה

שהוחלט, סוכם והובטח, שאחרי השנתיים האלה אין אגרה. יש שכר לימוד,

ועל גובהו אפשר להתווכח, כלומר, מניין מתחילים לחשב, ואז, סטודנטים

מבחינתם, אומרים, שהם מוכנים להעלאה של 100 דולר.

בקצה השני, יש הצעות מאוניברסיטת ת"א, ששכר הלימוד האחיד יהיה

2,500, ויגיע עד 3,000 בדיפרנציאלי, תלוי בפקולטות ובחוגים, שיש

אליהם ביקוש גדול יותר.

עומדת הצעה של ות"ת, שאמנם הם אינם חברים בוועדה, אבל רציתי את

השתתפותם ובהצעם הם לוקחים בחשבון את הצדדים השונים, גם של רשויות

האוניברסיטאות. ההצעה היא בסכומים בין 2,300 עד 3,000 דולר. כאשר

להצעות של ראשי האוניברסיטאות וגם אוניברסיטת ת"א, יש מערכת סיוע

ענפה, ולא אכנס לפרטיה, ודאי פרופ' אלבג יוכל לעשות זאת. מערך סיוע

גדול, הן של הלוואות והן של מילגות. ובאשר להלוואות, אפילו אותה

הצעה, שיוכלו לשלם 4 שנים לאחר גמר הלימודים, במשך שבע שנים, בריבית

מסובסדת, תנאים שיקלו על הסטודנטים. ההצעה של ות"ת היא של כ-1,650,

כאשר החישוב הוא לפי שכר הלימוד הנוכחי דה-פאקטו, שהוא 1,270 דולר,

לאחר ההנחה לאלה, ששלמו מיד את ההלוואה ארוכת הטווח שניתנה. כזכור

לכם, היתה ארוכה, ל-12 שנה, ואמרו, שסטודנטים שישלמו מיד, יקבלו

הנחה של 25%, אחרת זה היה 1,380 דולר. אם אינני מדייק, אודה אם

יתקנו אותי, כי אני לא זוכר את כל המספרים בעל-פה. אז, דה-פאקטו, זה

מה ששולם, כלומר 1,270 דולר, זה מה שלמעשה ששילם סטודנט השנה, שכר

לימוד ואגרה. אז לפי הצעת ות"ת, היות ואי אפשר, שתהיה רק דריכה

במקום ויש צורך לקדם ולפתח וכדומה, דרושה התוספת הזאת עד 1,650

דולר.

האוצר נמצא כאן ויציג את עמדתו. בשלב מסויים היה הבנה משותפת

עם ות"ת בכיוון שלהם, ככה לפחות זכור לי. התוספת הזאת של 300 דולר

בערך, תאפשר, לפי הצעת ות"ת, קידום, מחקר וכדומה. ההצעה שלי בנויה

על שכר לימוד וכמו שאמרתי, בענין זה אני תומך בעמדת הסטודנטים,

שענין האגרה היה זמני, וברגע שתוקפה פג, היא איננה קיימת ויש עכשיו

הישוב של שכ"ל. היה היטל רכב, שמבטלים; היו שרותי קרקע וכל מיני

דברים, שהיו מוגבלים לשעתם, ורק בחקיקה צריכים לשנות זאת. דהיינו,

אם רוצים להמשיך באגרה, אז הממשלה צריכה לבוא לכנסת ולהציע חוק או

תקנה מיוחדת בדבר הטלת אגרה, כמו לגבי כל מס אחר. זה לא נמשך



אוטומטית. היתה שעת חרום, היתה תכנית כלכלית, נעשה מאמץ. כרגע,

האגרה הזאת מסתיימת, לפי החלטת הממשלה, באישורה של הכנסת וחוזרים

לבסיס. אם הבסיס היה 800 דולר, אז הצעתי היא להוסיף עוד 300 דולר

לשכר הלימוד, שזו העלאה של 30 וכמה אחוזים.

התוצאה של ההצעה שלי, שבהשוואה לתקציב שיש כיום לאוניברסיטאות,

יחסרו כ-9 מיליון דולר, לפי מספרים שבדקנו והממשלה צריכה לתת את

התוספת הזאת לאוניברסיטאות, משום שאז דובר על אגרה, האגרה ניטלת,

וצריך לממן את התקציב של האוניברסיטה ממקור ממשלתי.

שנית, היו שתי ישיבות בממשלה, שדנו במצב ההשכלה הגבוהה, ובהן

הופיעו פרופ' יורטנר, יו"ר הקרן למדעים, ופרופ' זיו, ושניהם הציגו

תוכנית לקידום האוניברסיטאות, המתפרשת על פני 4 שנים ובכל שנה תוספת

של 17 מיליון דולר. כאשר 12 מיליון דולר מיועדים לקידום ההשכלה

באוניברסיטאות ו- 5 מיליון למחקר.

הממשלה לא קבלה החלטה פורמלית. אך התרשמותי היתה, שהתוכנית

נראית לה. אבל, ביסוד ההצעה של ות"ת מונחת התפיסה הזאת, של ה-17

מיליון, כש-12 מיליון הם לקידום ההשכלה וצרכי הוראה ועוד 5 מיליון

למחקר, כאשר ההנחה היא שזה יבוא מתוספת שכר לימוד הסטודנטים.

עמדתי, בנושא השכלה הגבוהה ובכלל זה גם חינוך, איננה חדשה. אני

רואה בכך קודם כל, השקעה כלכלית ממדרגה ראשונה. אם משקיעים במפעל

כושל זו השקעה כלכלית, שלא לדבר על השקעות ממין אחר. זה בעצם קובע

את דמותה של החברה, את היכולת שלה להתקדם בכל תחום שהוא. ובהשקעה

כלכלית זאת, כמו שיש השקעות כלכליות במפעלים, המדינה צריכה לקבל

עליה את קידום ההשכלה הגבוהה ולהבטיח את המקורות הללו, גם לקידום

ההשכלה וגם למחקר. אינני חושב, שניתן להעמיס זאת על הסטודנטים.

עכשיו, מילה אחת לגבי הסטודנטים. אילו יכולתי לאתר בדיוק,

בצורה, גם צודקת וחכמה, הייתי מאד מעדיף שכ"ל מדורג. בהיותי יושב

ראש ועדת נבון, בימים עברו, בדקנו את הנושא הזה, אך, מעשית הוא בכל

פעם נתקל במכשולים. כי אני באמת אינני חושב, שזה צודק, שאם יש אחוז

מסויים, שאי-אפשר לאמוד אותו - 15% או 20%, אינני יודע כמה יש .

בשכבה העליונה, שבאמת יכולים לשלם הרבה יותר מאשר ה-1,100 דולר שאני

מציע. או אפילו ה-2,300 שמציעים אחרים. ואינני גובה זאת מהם, מפני

שאינני מכיר שיטה שתאפשר את זאת.

לעומת זאת, אם קיים חשש, שבגלל העלאת שכ"ל בגובה ניכר, תהיה

נשירה של סטודנטים, או שסטודנטים לא ינסו אפילו להירשם לאוניברסיטה,

ואותו סוג סטודנטים, אפשר להעריך פחות או יותר מהו, אסור לנו לקחת

את הסיכון הזה. זוהי דעתי. כדי לשמור על אלה שאינם יכולים לשלם,

וזהו החסרון שיש בהצעה, משחררים בינתיים את אלה שיכולים לשלם יותר,

אבל, זהו המחיר שבמפוכח ובמודע, אני לוקח אותו.

בנושא ההלוואות, ההצעות שהוצעו, גם ע"י ות"ת, גם על ידי

האוניברסיטאות, היו מאד נדיבות, מאוד רחבות, גם היקף כספי גדול, גם

טווח ארוך וגם תשלומים סבירים, כאשר הפעולות צריכות להעשות ע"י

הבנקים במישרין, סטודנט/בנק, כשהרבית מסובסדת במידה מסויימת.

עכשיו, מה קורה? אני רוצה לראות את דמותו של הסטודנט הזה, שהנו בדרך

כלל משוחרר צה"ל, לאחר שנה או שנתיים קבע, יוצא לך בחור כזה, בגיל

3 2 או 24, ומתחיל את חייו, הוא כבר במידה רבה לא סמוך על שולחן



ההורים, יכול שהוא כבר מתחיל להקים משפחה עם ילד או בלי ילד, תלוי

מה מצבו המשפחתי. אם הוא עושה מאמצים לגבי דיור, אז כבר יש לו איזה

משכנתא, וללכת ולקבל על עצמו את ההלוואה הזאת, במימדים האלה, אפילו

שיהיו תנאיה טובים, הוא יירתע מכך.

ככל שאדם חזק יותר, עשיר יותר, הוא יודע יותר טוב לקבל

הלוואות, להסתדר איתן, הוא יודע את המניפולציות, יש לו יותר בטחון

עצמי, הוא יקח, ויחזיר, הוא לא נבהל כל כך. מי שאין לו, זה נראה לו

דבר מאיים. עכשיו, יש גם מעמד בינוני, די רחב, שבאופן אובייקטיבי

זוהי מעמסה לא קטנה, ואם יש לו יותר מבן אחד באוניברסיטה, זו יכולה

להיות מעמסה.

עכשו, לדעתי, הפתרון לבעיה של תקציבי ההשכלה הגבוהה, התוספת

הזאת שבאמצעותה אנו רוצים לקדם את ההשכלה ואת המחקר, אינה יכולה

לרבוץ על שכמם של הסטודנטים. אני מעריך שההעלאה הזו, שקראתי לה

מתונה, אבל היא של 30 וכמה אחוזים, מ-700 ל-1,100, זוהי העלאה

סבירה. ובכן, מה תהיה המעמסה על הממשלה? היות ואנחנו יודעים על כל

כך הרבה מפעלים וכל כך הרבה פעולות אחרות, הנמצאים בסולם העדיפויות,

נראה לי, שבהחלט יש לראות בהשכלה הגבוהה מפעל של, גם כלכלי-לאומי,

מכל הבחינות, שאפשר וצריך להשקיע בו ולא יקרה דבר טרגי לתקציב של

המדינה.

אני עובר לצד הפרוצדורלי. באופן פורמלי, מה שצריך הוא, שהוועדה

תצביע על ההחלטות. אם העמדה שלי לא תתקבל בוועדה, אערער עליה בפני

הממשלה ואביא בפניה את הצעתי. אביא את הצעת הרוב, אם יהיה רוב לאחת

ההצעות, ואת ההצעה שלי ואזכיר גם את ההצעות האחרות שהיו, והממשלה

תוכל להתייחס לכל המכלול ואו שתקבל, או שתדחה, או שתעשה משהו

ביניים, אינני יודע. פגישת הוועדה היא היום בשעה 12:00, ומחר אכניס

לסדר היום של ישיבת הממשלה. את מה שיוחלט היום בוועדה, ואזכיר את

ההצעות השונות והממשלה תחליט ביום ראשון הבא, בלי נדר, כך הובטח

לי.

מתי יהיה הערעור על החלטת הממשלה? ואני ממשיך ושואל, מה יהיה

אחרי?

הממשלה אמורה לקבוע את שכר הלימוד ביום ראשון,

רק תיקון לדברי השר, המספרים לא היו מדוייקים לגמרי. העלות של

הצעתך, בהשוואה למצב הקיים, היא קרוב ל-10 מיליון דולר, אבל אפשר

להקטין את זה, אם מצמצים במידה מסויימת כל מיני הוצאות שקשורות, כמו

מילגות או הלוואות. אם לגבי המצב הקיים, מדובר כ-10 מיליון דולר.

ברצוני להסביר, שבתקציב ישנם סעיפים בסוגריים קטנים

שאומרים, שהוצאות מותנות בהכנסות, אך אם אני קורא זאת ככתבו, אז

להבנתי, למשל, אם לא תהיה אגרה, נפסיד 19.5 מיליון שקל. אבל אינני



רוצה להתייחס לזה, אלא לרמה הנוכחית, לצילום המצב הנוכחי. כפי שגם

השר הזכיר, אם מצלמים את המצב הנוכחי, ולא מתחשבים בתוכנית הרב

שנתית, ומשנים את המצב, שבו שכר הלימוד פלוס אגרה ללא הנחה, או

לאלה שמנצלים את ההנהה שבאה במקום ההלוואה העידוד, שהם כ-37 אלף

סטודנטים, אך יש כאלה שמשלמים שכר לימוד מלא, של 1,380. בקיצור, אם

עושים את כל החשבונות ומתחשבים בעובדה הזאת, מגיעים למסקנה, שאם

מונעים מהאוניברסיטאות את ההכנסה מהאגרה היום, אבל מאידך, מעלים את

שכר הלימוד ללא האגרה מ-800 ל-1,100, מגיעים למצב, שבו הסרים לתקציב

כ-10 מיליון דולר. זה לא מביא בחשבון את מה שדרשנו וקיווינו לקבל,

וקבלנו עידוד מלא, לפהות מוראלית, שיש הצדקה לכך שנקבל, קרי,

התוכנית הרב-שנתית.

בקיצור, אינני לשטוח בפניכם את מצב ההשכלה הגבוהה. היו הרבה

דיונים בנושא הזה, גם כאן, גם בממשלה, גם בוועדת הכספים ואפילו

בוועדת ביקורת המדינה. אני רוצה לתאר את ההיסטוריה, מדוע הצענו מה

שהצענו. לפני כשנה, לאחר שראש הממשלה דאז ביקש לבדוק דרכים לעזרה

למערכת ההשכלה הגבוהה מבחינה תקציבית, ונתמנתה וועדה של צוות שרים

לצורך זה, בהשתתפות האוצר ולקראת הדיונים ההם, אנחנו עיבדנו את

התוכנית ה-4 שנתית, ששמעתם עליה כאן. וכמובן, תוכנית בלבד איננה

מספיקה, צריך למצוא לה אוהדים.

ראשית כל, ניגשנו לשותף, לאוצר, כדי לדעת מה עמדתו, והעלינו

בפניו את התוכנית. האוצר העלה בפנינו את תחזית התקציב לשנים הבאות.

לא שמעתי מהאוצר התנגדות עקרונית לנושא, לגבי מימון פיתוח ההשכלה

הגבוהה ובוודאי לא לגבי המחקר הבסיסי על גבם של הסטודנטים. האוצר

הביא בפנינו צילום מצב לפיו, שנות תקציב 1987/88, הן קשות, 1988 עוד

יותר קשר מ-1987, כאשר צופים שיפור המצב בשנת התקציב 1989. לאור

המצב הזה, בנינו הצעה שבעצם הוגשה יהד עם ההתוכנית ה-4 שנתית שלנו

לצוות השרים, לפיה חלק מהשלב הראשון של מימוש התוכנית שלנו, בהעדר

מקורות אחרים, ימומן ע"י העלאת שכר לימוד. העלאה זאת לא היתה יכולה

לכסות את מלוא התוכנית שרצינו, משום שהחלטנו מראש להקדיש כ-1/3 מכל

העלאה שנציע, למערך הסיוע. ואז, כבר ביולי שנה שעברה, הגשנו הצעה

לצוות השרים, שקבעה ששכר הלימוד לשנת תשמ"ח וטרם דברנו על טווח,

יהיה 2,500 שקל, לפי מחירי יולי 1986.

ההצעה הזאת היתה על דעת האוצר, אבל היתה מותנית, כמובן, באישור

צוות השרים שהיה צריך לדון במכלול הבעיות של ההשכלה הגבוהה ולהציע,

לממשלה תוכנית, שתלווה בכל מיני צעדים, כולל גם אולי העלאת הבסיס.

אני קיוויתי מאוד שכך יקרה. בישיבה הראשונה התברר, ששכר הלימוד הוא

בעיה כל כך קרדינלית, שאי אפשר להמשיך בדיונים מבלי לברר את העני ן

ואז בעצם נעצרו הדיונים באותו צוות, וההיסטוריה ידועה לכם. קם אותו

צוות, שהממשלה הקימה לצורך דיון בשכר הלימוד.

עכשיו, יש עובדות שהן נכונות, ות"ת לא חולקת עליהן כמובן. גם

על העובדה, ששכר הלימוד עלה יותר מכל מוצר אהר במשק בשנים האחרונות,

אי אפשר לחלוק, למעט ארנונות. האם שכר הלימוד, בהשוואה לשכר הממוצע

במשק, הוא גבוה או לא? בהשוואה למדינות אחרות, אני מוכן לקבוע שהוא

גבוה. אם משווים לאירופה, שם אין בכלל שכר לימוד. בארה"ב תלוי,

בהשוואה לאוניברסיטה פרטית, שכר הלימוד אצלנו נמוך, אך בהשוואה

לאוניברסיטה ממשלתית, שכר הלימוד, בהשוואה לשכר הממוצע במשק, הוא

יחסית גבוה. אבל, לא זאת השאלה שאנחנו צריכים לתת עליה את הדעת,

וכשאני אומר אנחנו הכוונה לות"ת. אנחנו אמונים על תפעול תקין של

המערכת, על פיתוחה וקידומה. איננו קובעים את סדר העדיפויות הלאומי

של מדינת ישראל. ממשלת-ישראל, היא שצריכה לקבוע זאת.

1



כאשר הצגתי את התוכנית יחד עם פרופ' יורטנר, שהציג את האספקט

של המחקר הבסיסי, ואני רוצה להזכיר, שפרופ' יורטנר לא צץ פתאם עם

איזו תוכנית למחקר בסיסי, שנה וחצי קודם, ראש ממשלת ישראל פנה

לאקדמיה הישראלית למדעים וביקש ממנה תוכנית לקידום המחקר הבסיסי.

התוצאה היתה מסמך, המתאר את הצרכים. בתוכנית שלנו, הבאנו בחשבון

באופן חלקי את הצרכים האלה. כרגע אנחנו המממנים היחידים של המחקר

הבסיסי, לצערנו, מתוך התקציב הרגיל. בקיצור, התוכנית הוגשה לממשלה.

הממשלה אמנם החליטה מראש לא להחליט באותן שתי ישיבות, אבל כפי שהשר

נבון ציין, היתה אהדה רבה להצעות. בסיום דברי בישיבת הממשלה, ציטטתי

"פתח לנו שער בעת נעילת שער". הכוונתי היתה מאוד

ברורה. אנחנו לא קובעים את העדיפויות. שר האוצר אמר זאת במפורש,

שאם מדינת ישראל תחליט, שההשכלה הגבוהה היא במקום

ראשון, שני או שלישי בסדר העדיפות הלאומי, אולי הוא אפילו יתמוך

בכך. אבל, לא היה דיון כזה בממשלה ואף אחד לא קבע עדיפויות לאומיות.

לכן, בהעדר קביעה כזאת, ההתייחסות היחידה שלי, היא ההתייחסות

שמבוטאת בספר התקציב שלפניכם. גם האוצר לא קובע עדיפויות לאומיות.

אם האוצר בא ומודיע לות"ת, ומסביר לנו, שהתקציב לשנה הבאה הוא כך

וכך, שאין סיכוי שממקורות תקציב המדינה, אפשר יהיה להגדיל את בסיס

התקציב להשכלה גבוהה מעבר למה שמוצע בספר, אני אחטא לתפקידי, אם לא

אבוא בהצעה שתבטיח בצורה מינימלית ביותר את צרכי המערכת, וזאת

הנקודה היחידה שאני יכול להתייחס אליה, מעבר לכך, אמרתי בכמה

הזדמנויות, שכ"ל זו שאלה פוליטית, ולא שאלה תקציבית בלבד, בשאלות

כאלה לא ות"ת צריכה לקבוע, יש ממשלת ישראל, שהיא צריכה לקבוע, יש

כנסת ישראל שצריכה לקבוע, אבל זה יהיה חוסר אחריות מצידי, אם אתעלם

מהחלטות הממשלה, והחלטות הממשלה מבוטאות, בעיני, בספר התקציב. לא

שמעתי אף אחד, אף חבר כנסת, שביקש לקיים בוועדת הכספים דיון מחודש

בהצעת התקציב של ההשכלה הגבוהה. לא היה דיון בתקציב ההשכלה הגבוהה,

היו דיונים בכל מיני משרדים אחרים.

עכשיו, אנחנו עובדים בצורה מסודרת, ואני חושב, שככה צריך

לעבוד, יש לנו דיונים ממושכים, שוטפים, עם האוצר, מעמידים לנו את

תקציב המדינה, הממשלה מאשרת את תקציב המדינה ואנחנו פועלים לפי זה.

אלה הקריטריונים. אם יהיה שינוי בסדר העדיפויות הלאומיות, ו יחליטו

שצריך לשנות את זה, בבקשה, אבל בתנאים של היום, זה המצב.

אני רוצה רק לסיים את דברי בהצעה המפורטת של ות"ת. שר החינוך

בעצם תיאר אותה, אבל אוסיף כמה פרטים. ההצעה היא באמת העלאת שכ"ל ל-

2,500 שקלים חדשים לפי מחירי יולי 1986, שזה כ- 1,670 דולר לפי הערך

היום, היינו רוצים, ששכר הלימוד ייקבע ל-5 שנים, אבל, שוב, ישנם

אילוצים. אם הממשלה מוכנה להתחייב היום, שהיא מוכנה לממן, להחליט

מראש, על הקצבות מסודרות שתאפשרנה את קיום התוכנית שלנו, אפשר ללכת

ל-5 שנים. הממשלה לא מוכנה לקחת על עצמה, בשל אי ודאות תקציבית לגבי

מצבה הכספי והכלכלי של המדינה, מעבר לשנתיים. הדבר היחידי שאני יכול

להסתמך עליו הוא ההבנה שהגענו אליה עם האוצר בשלב זה, וזה מאלץ

אותנו להציע שכר לימוד לשנתיים בלבד, כאשר בתום השנתיים, ממשלת

ישראל תצטרך לבוא בדברים עם האוצר וות"ת, לגבי המשך קיום התוכנית.

זה אילוץ שאינני יכול להתעלם ממנו, וכפי שאמרתי, כ-1/3 מההעלאה

תוקדש להגדלת מערך הסיוע. ההעלאה שלנו היא 20% משכר הלימוד פלוס

האגרה הנומינלית היום, או כ-28%, אם לוקחים בחשבון את ההנחה של אלה

מהסטודנטים שלוקחים אותה. אנחנו לא מבססים את מערך הסיוע על הלוואות

בנקאיות בכלל, אלא פשוט מגדילים את המערך הקיים, שמבוסס על דו"ח קצב



הידוע, כשאנחנו מכפילים בעצם את גובה ההלוואה הניתנת היום. היום

ההלוואה המכסימלית היא 1,050 שקל ואנחנו מציעים להכפיל אותה.

להזכירכם, לפי התנאים שנקבעו בוועדת קצב, למי שבא ממשפחה ברוכת

ילדים והוא יוצא צבא, 50% מההלוואה הזאת הוא מענק, וכבר אומר, שיש

מעט מאוד כאלה. למי שבא מעיירת פיתוח, חלק מההלוואה היא הלוואה

עומדת. אח"כ יש סולם מסובך של נקודות, שאינני רוצה למנות בפניכם.

הרעיון הבסיסי הוא בעצם הכפלת גובה הסיוע הזה לסטודנט. שנית, אנחנו

מציעים גם הגדלת מענק פר"ח וגם מספר מילגות פר"ח. אני מדגיש, שאנחנו

לא רואים בפר"ח אספקט של סיוע, ואסור לערבב את זה. ולכן, ההלוואה

המוצעת, בעצם מאפשרת לכסות את רובו ככולו של שכר הלימוד החדש. אבל,

ידוע שסטודנטים לא אוהבים או לא יכולים לקחת הלוואות, ולא אכנס לזה.

(היו"ר נ. רז; כמה סטודנטים בכלל השתמשו במערכות הסיוע האלה? תפריד

בין פר"ח ואחרות), אתן מספרים, אבל אני בכוונה נמנע מהו יכוח.

הסוציאלי הציבורי, למה סטודנט ישראלי לא לוקח הלוואה, כי אינני חושב

שזה מענינו של הויכוח כיום? בקשו כ-7,000, אושרו 6,300 וכמחצית לקחו

את ההלוואות האלה. היו גם כאלה שאושרו ולא לקחו. ברור שהסטודנט

יעדיף מערך סיוע אוניברסיטאי על פני הלוואה, ואם הוא זכאי לכך, ברור

שזה י ותר טוב.

לפי דו"ח קצב, מילגות פר"ח - יש כ-11 אלף מילגות, מהן כ-9,000

באוניברסיטאות, השאר בסמינרים, ורובן מנוצלות היום. מילגת פר"ח היום

היא בגובה של 470 דולר ואנחנו מציעים להעלותה, במידה מסויימת, בשנה

הבאה. הסיבה שלא כל המילגות מנוצלות, מפני שגובה המילגה איננו מספיק

כדי למשוך את הסטודנטים לכיוון הזה, אם כי יש פה גם בסיס התנדבותי.

זה מפעל מאוד יפה, בעל ערך התנדבותי חשוב מאוד. הסיבה שמילגת פר"ח

לא עולה בקצב מהיר יותר, כמו שכר הלימוד, זה משיקולים אוזרים לגמרי,

כמו השוואת שכר הסטודנטים לשכר עובדים בשטה, וגם פה יש בעיות, אבל,

אכנס לזה היום.

בקיצור, הצעת ות"ת היא לא חדשה, ועלתה כהצעה ראשונית לקראת

דיונים בתקציב ההשכלה הגבוהה, והשאלה העיקרית היא, מה יהיה? אני לא

יודע, אבל אני חושש ומודאג ממצב, שבו יבינו את מצב הסטודנטים ויקבעו

שכר לימוד ואח"כ, באותו הבל-פה, יבינו את המצב הכלכלי הקשה של

המדינה ולא יאשרו תוספת להשכלה הגבוהה, וכשייגמר הדיון ב-12 בצהרים,

בישיבת הממשלה, ענין ההשכלה הגבוהה יישכח שוב, מצב כזה הוא בלתי

נסבל, ואינני רואה איך אפשר לפתגח את שנת הלימודים, בשנה הבאה, לא

בגלל שביתת סטודנטים, אלא בגלל חוסר אמצעים, אם בסופו של דבר, אחרי

מהלך כל כך ארוך ומסובך, שמטרתו היתה במפורש, על דעת כל הצדדים,

להעלות בצורה מודרגת ומתוכננת את התקציב ההשכלה הגבוהה, כי רק אם

יש תוכנית, אפשר גם להביא לחסכונות. הסיבה היחידה שמתנהלים לימודים

בצורה מסודרת היום באוניברסיטה העברית, זה בגלל שאנחנו יושבים איתם

במשך ימים, ועוזרים להם לתכנן תוכנית מסודרת, (א) איך לצאת מהמבוך

שנקלעו אליו; (ב) איך פותרים את בעיות העתיד, וגורם חשוב בתוכנית

הזאת, הוא תוכנית ות"ת. אם נבוא היום לאוניברסיטאות ונגיד.- רבותי,

אין תוכנית ות"ת, ומחוץ לזה יש קיצוץ, הרי זה בדיוק כמו כיבוא ולומר.-

אבי ייסר אתכם בשוטים ואני אייסר אתכם בעקרבים. מצב כזה לא ייתכן.

אנחנו נשמע את העמדות השונות, כמובן נשמע גם את האוצר, את ור"ה

ואת הסטודנטים, וישנם גם הברי כנסת שביקשו רשות דיבור. אני רק רוצה

להביו את שכר הלימוד, שאתם מדברים עליו. זה כולל את ה-700 ששילמו

הסטודנטים קודם, פלוס האגרה? אתם רוצים בעצם, ששכר הלימוד יהיה, מה

שכלל שכר הלימוד פלוס האגרה, פלוס תוספת של 20% מעל מה שהם משלמים

היום. הבנתי ששר החינוך טוען, ל-700 דולר פלוס תוספת של 30%.

אני רוצה לחזור ולתקן, כל האגרה היום נכנסת לתקציב המוסדות.

מבחינת המוסדות אגרה ושכר לימוד זה היינו הך ואם מקטינים את שכר

הלימוד או את האגרה, הפגיעה היא זהה. אני רוצה גם להסביר שבזמנו

הוהלט על האגרה, במקום לערוך חשבונות מסובכים. ות"ת הגיעה להסכם עם

האוצר, על פדיון של כ-10 מיליון דולר. פעם אחת הורידו בסיס, לפני

שנתיים, 10 מיליון דולר. מאז כל ההכנסות נשארות במערכת, אצל ות"ת.

איך עושים את ההתחשבנויות עם המוסדות? זה סיפור אחר, אבל הכסף הזה

נשאר במערכת.

אני רוצה להסביר, שאי אפשר להסתכל על ההיסטוריה. היום, אם

עושים צילום מצב, אם אין אגרה, אז המוסדות מפסידים 45 מיליון שקל.

החשבון ששר החינוך תיאר, הוא מאוד נכון. אם רוצים לקבוע את שכר

הלימוד ל-1,100 ומבטלים את האגרה, יצטרכו להוסיף כ-10 מיליון דולר,

כדי להביא למצב הקיים.

סליהה, יש פה טעות סמנטית, כי יוצא לפי פרופ' זיו, כאילו כל

שנה מחדש יש חתחשבנות על חאגרה, והאוצר מוריד כל פעם את ה-10 מיליון

דולר. אתה אומר, שהאוצר הוריד פעם אהת, מאז כל ההכנסות באות

לאוניברסיטה. זה נכון, אך מה פירוש שהאוצר הוריד פעם אחת? זה פעם

אהת בבסיס, זה כל שנה חוזר על עצמו, זאת אומרת, שבשנה מסויימת,

כאילו עושים התחשבנות מחדש, האוצר לוקח את ח-10 שלו מהחשבון המקורי,

והשאר נשאר באוניברסיטאות.

היות ובשעה 10:00 אנחנו חייבים לסיים, נבקש את ראש ור"ה, פרופ'

אלבג ואחר כך, האוצר יגיד לנו את שלו, ונשמע גם את דודי מהסטודנטים,

ואז נוכל לחוות את דעתנו. אני מקווח שנעמוד בלוח הזמנים.

א.י אקצר, ואדבר רק כיושב ראש ור"ר ולא דעתי הפרטית. אני רוצה

לנצל ו;זדמנות זו ולהעיר לסטודנטים, כי ההתקפה האישית שהתקיפו אותי

לפני כמה שבועית, כשלא ידעו על מה הם מדברים, מעל דפי העיתונים, לא

הייתי בארץ כדי להגיב. זה מעשה אשר לא ייעשה.



מאחה וות"ת הוקמה ע"י הממשלה לקביעת התכנון התקציבי של

האוניברסיטאות, הרי לגבי האוניברסיטאות, ברגע שות"ת אישרה מספרים

והפיצה אותם ברבים, זה האורים והתומים של האוניברסיטאות. איננו

מאושרים עם התקציב המתוכנן של ות"ת, אבל אין לנו אלא זה בפנינו, על

זה אנהנו מסתמכים.

הממשלה, קרי ות"ת, מכסה על האוניברסיטאות במצב של היום, בקצת

יותר מ-50%. הסטודנטים מכסים בין 10% ל-15%, גם זה תלוי באיזה

אוניברסיטה. כל היתר, צריכות האוניברסיטאות להשיג בכוחות עצמן.

עכשיו, מערכת פשיטת היד של האוניברסיטאות היא מאוד רחבה ומתוחכמת,

אין לה אח ורע בכל העולם כולו, אבל היא גודל כמעט קבוע, שהולך ונעשה

יותר קשה, בגלל נסיבות, אפילו פוליטיות של מדינת ישראל. כל פרשיה

שמתפרסמת בעתונות, מיד פוגעת במערכת איסוף הכספים של האוניברסיטאות,

שלא תהיניה אי-הבנות, יש לזה השלכה מיידית על תורמים, שאינם נוחים

לתת כיום למדינת ישראל, קרי גם לתקציב האוניברסיטאות.

בנוסף, קשה מאד לאסוף לתקציב השוטף, כמו לשרתים, לחשמל, למים

וכוי, אלא מעדיפים בניינים, ששמות התורמים יתנוססו עליהם ולכן גודל

התרומות הוא קבוע.

נתבקשנו להגיש את המלצותינו לשכר לימוד, המביאות בחשבון שני

(א) תקציב, שהות"ת רואה אותו כתקציב המינימלי של

האוניברסיטאות; (ב) לקחת בחשבון, שחאוצר לא יוסיף על התקציב הנוכחי

ולא כלום. על סמך חבקשה הזו, הגשנו תקציב המבוסס על הקפאה של מסירת

כספים מצד האוצר מהד גיסא, ו"תקציב המאושר", כפי שות"ת רואה אותו,

כראוי לאוניברסיטאות, מאידך גיסא. המספרים שהגשנו הם פשוט הפער

ביניהם, מהולק כלפי הסטודנטים, וזה המספרים שאנחנו התנינו.

זה תקציב, מכסימליסטי להווייתנו מצד אהד, כי הוא מתחשב בחקצבה

של ות"ת, ומתחשב באפס תוספת תקציב מצד האוצר. כמובן, שזה יהיה מספר

כלשהו באמצע מבחינתנו, אם הממשלה תקבע את סדר העדיפויות הלאומי שלה,

ותגדיל את ההקצבות לאוניברסיטאות. אלה המספרים, שהגשנו לוועדה בהתאם

לשנדרשנו.

יחד עם זאת, לא יכולנו להתעלם מהעובדה שברגע שמציעים מספרים

כאלה, חייבם לתת תשובה. אנהנו איננו מכונת חישוב למערכת הלוואות

וחחזרן חמוצעת לסטודנטים, שבח אנחנו מציעים הסדר מסו י ים, אשר תלוי

כמובן גם בבנקים וברצון הממשלה לאפשר את הדבר, שבו הסטודנטים יצטרכו

להחזיר סכום, שהוא כ-10% מממוצע ההשתכרות נטו של בעלי מקצועות

חופשיים, מדי חודש בחודשו, לאחר התחלת עבודתם. מבחינתנו, זו הצעה

הכוללת מתן הלוואות ולא ע"י האוניברסיטאות כגוף שמקים את הקרנות, כי

אין קרנות כאלה. ומצד שני, היא מביאה בחשבון הלוואה נוחה, לטווח

ארוך, שתוחזר עם התהלת השתכרותם.

אדגיש שוב, שבעצם נקלענו כאן לויכוח לא לנו, מפני שברגע

שחממשלח היא חמאשרת תקציב ומסבסדת בגובה מסויים, הרי שהשאלה כמה

ישלמו הסטודנטים, זוהי ההלטה ממשלתית.

בנושא שכר הלימוד, אתחיל אולי בהערה. שכר הלימוד, שנקבע ע"י

ועדת קצב, היה 14 אלף שקל, במחירי אפריל 1982, צמוד למדד המחירים

לצרכן. בגלל עליית האינפלציה, חלה בו שחיקה מאד משמעותית, וכתוצאה,

בסוף 1984 תחילת 1985, היתה סידרה שלמה של דיונים, כששר החינוך

והתרבות גם זימן אליו, את נציגי הסטודנטים, כדי שיסכימו לשנות או

להסכים להעלאה בשכר הלימוד. כיוון שהסכם קצב נחתם בשיתוף פעולה,

נדרשה הסכמתם לשנות את גובה שכר הלימוד. הם השיבו בשלילה מוחלטת,

למרות ששכר הלימוד נשחק מאד משמעותית כתוצאה מהאינפלציה, ושיטת

ההצמדה והתשלום, בסדרי גודל של בין 40% ל-50%. בסוף 1984, הביאה

הממשלה לחקיקה בכנסת את החלטתה, על אגרת לימוד גבוה והכנסת אישרה.

1) לתת פיצוי למוסדות להשכלה גבוהה על השחיקה

שחלה בגובה שכר הלימוד, 2) זה אקויולנט של 200 דולרים לסטודנט, כפול

מספר הסטודנטים, שזה יהיה חליף לקיצוץ שחל באותה תקופה על כל משרדי

הממשלה. בהתאם לכך נעשו הסיכומים, ומאחר וכבר פורטו, אין טעם להכנס

אליהם.

/

/ מה שעומד בפנינו ובפני מערכת ההשכלה הגבוהה היום, הוא תשלומי

הסטודנט, בין אם זה שכ"ל, ובין אם זה האגרה, שני המרכיבים כאחד.

שחיקה באחד מהמרכיבים האלה, פירושה, ששכר הלימוד, או תשלומי

הסטודנטים יורדים וההשכלה הגבוהה מאבדת ממערכת ההכנסות שקיימת לה,

באותה פרופורציה שירדו הסכומים.

נקודה נוספת, שר האוצר הבהיר חד-משמעית, וגם לסטודנטים שנפגשו

איתו השבוע, שלא תהיה תוספת תקציב לשנת התקציב הנוכחית להשכלה

הגבוהה. נקודה שלישית וחשובה, אין לי ספק שהמפתח, גם מול התביעה

לעלות את שכר הלימוד, הוא מערכת הסיוע וההלוואות. צריכים להעמיד

מערכת הלוואות כזאת שלא יהיה סטודנט שלא יוכל ללמוד, בין אם זה

באמצעות המילגות של פר"ח, בין אם זה מערכת די ענפה שהאוניברסיטאות

מקיימות, במסגרת המשאבים שלהן, לקבוצות די רהבות של סטודנטים, ויש

לי את הנתונים, ובין אם זה מערכת של הלוואות שאנחנו מתכוונים,

בקרוב, לצאת במכרז למערכת הבנקים, כדי לראות איזה בנק יציע את

התנאים הטובים ביותר למערכת ההלוואות שיהיא מוכן להעמיד בנושא,

וכמובן יהיה בה מרכיב סיבסוד מסויים.

עכשיו, אי אפשר להעלות את הטענה שהסטודנטים לא רוצים את מערכת

ההלוואות, מפני שכל סטודנט עושה את שיקול דעתו אם הוא מעדיף לקחת

הלוואה או יש לו מקור מימון כזה או אחר. אנחנו רואים לעצמנו כמטרה

חשובה ביותר, להעמיד את מערכת ההלוואות כך, שכל סטודנט יוכל ללמוד,

ולהחזירה בתשלומים סבירים. אם היום 6,000 ההלוואות שמעמידה הממשלה

הן צמודות בלי ריבית, ואינני מכיר עוד מערכת של הלוואות בסבסוד כל

כך כבד, ובכל זאת, עובדה שיש סטודנטים שנקבעו כזכאים, ולא לקחו את

ההלוואה. אנחנו מדברים על הלוואה צמודה בריבית בסדר גודל של 6% עד

9% וזו עדיין הלוואה מסובסדת.

יש לזכור נקודה נוספת. אף אחד מהגורמים היושבים סביב שולחן

הוועדה, לא הציע לשנות שתיים מהמסקנות של וועדת קצב: 1) העובדה

שסטודנטים, בנים למשפחות ברוכות ילדים, יהיו זכאים למענק בגובה חצי

משכר -לימוד. 2) ליוצאי עיירות פיתוח ושיקום שכונות, שליש מגובה

שכר הלימוד ניתן כהלוואה עומדת, שתהפוך למענק, אם בתום לימודיו



יחזור לחיות במקום מגוריו לתקופה מקבילה לשנות הלימודים.אלה נתונים,

שצריך לזכור אותם במסגרת הזאת. נראה לי שגם אם שכר הלימוד יעלה, אם

סטודנט יצטרך לשלם במערכת ההלוואות הנוכחית, אפילו על שתי הלוואות,

סדר גודל של 100 שקל לחודש, בתום לימודיו, בהחלט סביר וזה מאפשר לו

לפרוש את מערכת התשלומים וכל אדם שמשתכר, יכול לעמוד בה.

ב. שליטא;

אין שום קריטריון נוסף להגדלת הלוואה ליוצאי צבא, מלבד

הקריטריון שרק יוצר צבא נחשב.

א. קפלן;

אסביר, א) הוועדה לא סיכמה את עבודתה והיתה תביעה, לתת ביטוי

גם לנושא הזה. שאלה מה יסוכם?; ב) לגבי המצב הקיים, נכון להיום,

כשישבה וועדת קצב, מערכת האוניברסיטאות עיבדה סידרה שלמה של

קריטריונים לזכאות בנושא ההלוואות, כמו: גודל המשפחה, מספר הילדים

במשפחה, מקום מגורים, ז"א המרחק מהמוסד האקדמי, אם שירת בצבא, בשרות

לאומי, וכו', עם מבחן הכנסה וכדו' והניקוד לזכאות להלוואה ניתן

בהתאם. כך שבמצב הנוכחי יש עדיפות ברורה ליוצאי צבא על אלה שאינם

יוצאי צבא. (חה"כ דראושה; במילים אחרות, הפלייה נגד הסטודנטים

הערבים),

ברצוני להעיר הערה מאוד חשובה. לדעתי, אסור לנו, לכל הגורמים

היושבים מסביב כאן, לדבר על סכומים והצעות בדולרים, וזאת בגלל שער

החליפין, שיכול להשתנות כלפי מעלה או מטה. צריך לתרגם מיד לשקלים את

כל ההצעות, בין אם של הסטודנטים, בין אם של שר החינוך והתרבות, בין

אם של ות"ת, כדי למנוע מצב בו יאשימו את הגורמים השונים, בהטעיה או

במסירת אינפורמציה לא נכונה. הסכום יהיה נקוב בשקלים, וצמוד למדד.

אני מציע שגם היום, ב-12, נדבר בשקלים ולא בדולרים.

לא אדבר על הצעתי, כי מרבית החברים כבר מכירים אותה. יש לי כמה

הערות קצרות. הערה ראשונה לגבי נושא יוצאי צבא. אני רוצה לומר, שאם

יש מקום לממש נושא זה, הרי זה בשכר לימוד. כאן אתה מקבל הנחות אתה

לא נותן הנחות, משום שבמאקרו, 90-95% מהאנשים הם יוצאי צבא. כך

שיכול להיות, שאולי תיתן איזה צ'ופר קטן למי שלא היה בצבא, ואנחנו

מכירים צ'ופרים כאלה ממקורות אחרים, לכן לדעתי ישפה הזדמנות טובה

מאוד מאוד טובה, ליישם באמת איזשהו ענין של חברה צעירים ומשוחררי

צבא.

נקודה נוספת, היא הנקודה התקציבית. אני מיצא טעם לפגם מבחינה

ציבורית, שבאים ואומרים בנשימה אחת, שנקבע תקציב. ואם לא יקבע שכר

לימוד זה זו אחר, יהיה גרעון. איך יכלו לקב ע תקציב ולהשאיר את

הרובריקה של ו פתוחה מצד אחד, ומצד שני, לדון בנושא שכר הלימוד כאשר

שמו אותנו באיזשהו סד? לא יכול להיות מצב שיקבעי קודם את התקציב

ואחרי זה יכ.יסו אותנו לסד.



נקודה נוספת, התקציבי מתייחסת להסכום של 1,270, שלגביו יש לי

ויכוח מר האוצר-. נראה שכ-200 דולר מהסכום הזה, נבעו כתוצאה מאיזושהי

סיטואציה תקציבית חשבונאית, שהאוצר עשה בשעה שהמיר את ה-900 דולר

ולכן יש פה מצד האוצר או האוניברסיטאות לצורך הענין, מין גזילה שלא

בדין ואני מבקש להתחשב בענין הזה גם כן. (שר החינוך י. נבון; תנמק

את הצעתך לגבי גובה שכר הלימוד), אני חושב שרוב החברים כבר מכירים

את ההנמקה, שהיא פשוטה. היתה אגרה, האגרה בוטלה. שכר הלימוד עמד 35

שנה, פחות או יותר, על 700 דולר. אנחנו מכירים בזה שיש איזושהי בעיה

כלכלית ולפיכך אנחנו מוכנים להעלותו ב-15% באופן ריאלי, ל-800 דולר.

האגרה בכל מקרה, בדומה לאגרות אחרות, צריכה להתבטל, כי היא נקבעה

כאגרה זמנית, ולכן אנחנו מציעים 800 דולר.

סליחה, מה קורה עם מערך ההלוואות והסיוע לאור שכר הלימוד הזה?

ד. ברמן;

באשר למערך הסיוע, אנחנו חושבים שהחלטת ועדת קצב לגבי 60%

פר"ח, צריכח לעמוד גם עכשיו, מכל גובה שכר לימוד שיהיה. לגבי מערך

ההלוואות, הוא נראהלי כמגוחך למדי. האבסורד הוא שהלוואה בסכום של

1,050 קיימת רק לגבי עבור אותם 5-10%, שהם הנמוכים ביותר בכל

המערכת. השכיח של האגרה הוא 300 שקל ובשביל זה צריך להתרוצץ 4-5

ימים ולהפסיד כשבוע עבודה, ולהביא ערבים וכן הלאה וכן הלאה. האבסורד

הוא, שהלוואה גדולה היא לאנשים שאין להם, ואז בוודאי יהיה להם קשה

יותר להחזירה, ומצד שני, הלוואה נמוכה היא הלוואה, שפשוט כלכלית לא

כדאי לקחת אותה.

אני אשתדל להצטמצם. לדעתי, צריך להיות ברור, שכאשר מצב

האוניברסיטאות לחוץ, אי אפשר להטיל את העול על הסטודנטים. זוהי

גישה, שאני פוסלת מכל וכל. לדעתי צריך להיקבע בסיס קבוע של יחסי

תשלומים, חשתתפות ממשלה, סטודנטים, ולא יכול להיות, שכל פעם יתנהל

מו"מ וינסו להטיל את העול על מישהו, וכפי שאמר פרופ' זיו, מוכרחים

לעבוד לפי איזושהי תוכנית ואיזשהו בסיס סביר. מה שברור, שהשכבות

הנמוכות באמת לא יפגעו. דרך אגב, יש ירידה בבני עיירות

באוניברסיטאות, ואחת הסיבות היא, שאין להם לאן לחזור, נאמר, שאם הם

יחזרו לעיירה, הם יקבלו את המענק, אבל אין להם לאן לחזור, מפני שאין

להם איפה לעבוד שם.

עכשיו, מי שנפגע באופן חד-משמעי, זוהי שכבת הביניים הנמוכה

יותר, אלה שאינם, לא בין בעלי האמצעים ולא בין אלה שמקבלים את

הסיוע.

בעיקרון, אני תומכת בכל שאמר שר החינוך והתרבות, לדעתי, יש כאן

בעיות עקרוניות, ואינני רוצה פשוט לחזור על דברי השר. אם הממשלה לא

תבין זאת ולא תקבל את העקרונות האלה, הרי שאני באמת חוזה עתיד חמור

מאוד, אבל אינני חושבת שזה צריך להיות גורם לנסיגה מהתפיסה הזאת.

אני בהחלט מקבלת את כל חעקרונות שהשר העמיד כאן.



אני שאלתי כמה עולה הסיוע, וצריך היה פעם לעשות איזשהו חשבון

כולל, גם לגבי מערך הסיוע לסטודנטים. היום במדינת ישראל, במשק כל כך

לא יציב, כל כך לא בטוח ויחד עם זה, כל מי שלוקח משכנתא, נכנס

לסחרור כזה של הלוואות, שאני בהחלט מבינה שאנשים נרתעים מפני זה,

ואני לא יודעת אם זאת התשובה. התשובה היא אחרת לגמרי, אבל בכיוון

שהאוצר לא מקבל וממשלת ישראל לא מקבלת, שמאלה שיש להם, יגבו מס יותר

גבוה, ויהיה לשלם עבור כל הצרכים הללו.

עכשיו, פרופ'זיו ופרופ' אלבג, לדעתי, במצב הזה, שהוא בהחלט מצב

פוליטי והפוליטיקה קובעת כמה האוניברסיטאות יקבלו וכמה יצטרכו לשלם

הסטודנטים, אין כאן ברירה אחרת, אלא ללכת למאבק משותף. ברגע שהמאבק

הפך להיות נגד הסטודנטים, של גורמים של ההשכלה הגבוהה, נראה לי, שזה

מהלך לא נכון והוא לא לטובת האוניברסיטאות. ור"ה מציעה שכר לימוד של

500 ,2 או 3,000 דולר, אז איך הסטודנטים יכולים לקבל זאת?, ולכן,

חייב להיות כאן מהלך מהלך משותף, ולא שאחד ילחם נגד השני. צריך

ללחום נגד המדיניות הזאת, שהיא מדיניות שהורסת את האוניברסיטאות, את

הסטודנטים ואת כל מערך החינוך במדינה הזאת. אני מציעה, שועדת החינוך

תתייצב מאחורי בכיוון הזה.

אני רוצה רק הצעה, מפני שאני חושב שהדיון נגמר כבר, ברצון או

שלא ברצון. מה שחשוב פה הוא העמדה הציבורית שלנו. הממשלה איננה

מבינה, שהחינוך וההשכלה הגבוהה צריכים להיות בעדיפות ראשונה שלה.

הצעתי היא, שעלינו לסכם שלוש החלטות. א) לדעתי, בעלת חשיבות ראשונה,

שוועדת החינוך מתייצבת מאחורי הצורך להגדיל את תקציב ההשכלה הגבוהה

ולחזקה, ותומכת בתוכנית שהוגשה ע"י פרופ' זיו. חשוב שהממשלה תעשה את

כל המאמצים בכדי לעודד ולאמץ את המגמה הזו. ב) איננו חושבים, שהדבר

יכול להיעשות על חשבון העלאת שכר הלימוד לסטודנטים, ואנחנו תומכים

בעמדתו של שר החינוך והתרבות, לגבי גובה שכר הלימוד, כפי שהוצע

בוועדה. ג) אנחנו מבקשים ו מחליטים, שעל הממשלה למצוא את המקורות

הנוספים כדי לגשר על הפער, שבין התוכנית לחיזוק והרחבת ההשכלה

הגבוהה לבין שכר הלימוד שישלמו הסטודנטים בשנה הבאה.

אין ספק שהוועדה הזו מחוייבת מעצם תפקידה להתייצב מאחורי עמדתם

של שר החינוך והתרבות, והמוסדות להשכלה גבוהה, אבל זה לא ללא

הסתייגות. יש כמה דברים שבוודאי כדאי לאומרם, ואני חושב שזאת

ההזדמנות הנכונה. ישנה הרגשה שאין התייעלות מספקת במוסדות להשכלה

גבוהה. סטודנטים טענו זאת בפנינו כמה פעמים. אין מאמץ לחסכוניות

יתר, ובשעה שכל המשק כולו נדרש, והוא נדרש בתוקף הנסיבות

האובייקטיביות הגוזרות עליו, להתייעל ולחסוך, מצוה זו מצווה בה גם

האקדמיה, מצוות בה גם האוניברסיטאות. לכן, הוועדה צריכה לומר

בפירוש, שתוך כדי שהיא דורשת וחושבת שצריך לעמוד מאחורי

האוניברסיטאות ומאחורי הסטודנטים, כדי להבטיח את הקידום ההשכלה

הגבוהה ואת קידום המחקר המדעי, היא גם דורשת לעשות את המינימום

הנדרש, ויותר ממינימום, כדי לייעל ולחסוך - דבר, שלפי כל מה ששמענו

פה בוועדה בשנה האחרונה, איננו קיים, לצערנו, ויש הרבה מה לשנות

בענין הזה.



נקודה שניה, באשר למערך הסיוע לסטודנטים, אליך ידידי, אף אני

שאלתי, מספר סטודנטים וסטודנטיות, מדוע אינכם מנצלים את ההלוואות.

מתברר שהתנאים אינם קוסמים, פשוטו כמשמעו, אני מסכים שאילו מדובר

היה באזרח, בדרך כלל, כל אזרח היה שמה שיתנו לו הלוואה בתנאים כאלה.

אלא מה? הסטודנט סבור, ואני מדבר על הסטודנט החלש, שהרי הוא הוא

נשוא הענין כולו בסופו של דבר, כי הוא זה שינשור אם לא תבוא הישועה,

ואם לא יהיה קו ברור, ואם לא נמצא דרך לממן אותו, ואני מדבר על

אחוזים גבוהים מאד של הסטודנטים בארץ. פעם קראו לזה ישראל השניה,

עיירות פיתוח, מצוקה. הסטודנט החלש, שללא הסיוע האמיתי לא ילמד, הוא

הוא המטריד אותי יותר מכל. ואם כבר נאמרי, שבאמת יש כבר פגיעה

בסטודנטים האלה, הרי אני יכול לומר זאת בביטחה, משום שאני חי את

הנושא. הייתי שנים הרבה דיקן" סטודנטים, אני לא מעט שומע אותם, ואני

יודע על רבים שהחליטו לא ללמוד, כי זה קשה להם. הבעיה איננה רק

שכ"ל. שכר הלימוד הוא מרכיב מני מרכיבים של לימוד אוניברסיטאי, ליד

זה יש שכר דירה.

אנחנו באמת מדברים על נושא חשוב מאוד וטוב שהדבר יאמר במסקנות.

מה שיש לנו זה המלצות ומסקנות, שככל שניתן להם עוצמה, כך הם יהיו

חזקות יותר. יש לומר בבירור, בעיקר אליך איזי קפלן, אמרת דבר נפלא,

שאני רוצה לדעת מה גיבויו. לא יהיה סטודנט, שיוכל לטעון, שאינו לומד

באוניברסיטה בגלל הוסר אמצעים. זאת למעשה המטרה ואם היא ניתנת

ליישום או להשגה, השגנו את העיקר. השאלה היא, אם למרות האמירה הזו,

לא ניווכח כולנו לדעת, שבכל זאת יימצאו מאות, אם לא מעבר, שלא יבואו

לקבל את ההלוואה, ושלא ילמדו בגלל כך. גם אם זה לא יטריד את האוצר,

זה ימשיך עדיין להטריד אותי, ואת הוועדה הזו, כי אנחנו רואים בחומרה

רבה את העובדה שאחוזים נכבדים של האוכלוסיה לא יגיעו להשכלה גבוהה

בגלל חוסר אמצעים. אני רוצה לומר, אם יש נושא, מבין הנושאים העומדים

לדיון במסגרת הכנת התקציב, שבו הנושא הכלכלי והנושא החברתי נושקים

אהדדי, ושבו הם ממש מהווים מקשה אחת, זהו הנושא. השכלה גבוהה בישראל

היא אחד התחומים, שבהם הפער החברתי בא לידי ביטויו הקשה ביותר. כשיש

אחוז קטן של מוסמכי אוניברסיטאות, של עורכי דין, רופאים, פיזיקאים,

כימיאים, ביולוגים, ושאר תהומי ההשכלה הגבוהה, פירושו, שישראל השניה

מונצחת, פירושו שהפער מונצח ואני הייתי רוצה, ומוכן להיאבק שזה לא

יהיה כך.

ועכשיו אליך, ידידי חה"כ דראושה. כשאנחנו מבקשים זכויות

למשוחררי צה"ל, למה זה צריך להקפיץ מישהו באולם הזה או באיזה מקום?

בכל מדינה בעולם, כשאדם משרת את עמו ומסכן את חייו למען תמשיך

להיות, המדינה מוצאת זאת לחובה, מינימלית מוסרית, אתה אומר אפליה,

אני אינני גורס אפליה, (ע"א דראושה: אתה לא גורס, אבל אתה מפעיל

לאפליה), לגמרי לא. אני מדבר כרגע על משוחררי צה"ל, וזאת תופעה

שקיימת מיום קום המדינה. אי אפשר לראות במשוחררי צה"ל כאיזו קבוצת

אנשים שצריך להתבייש להזכיר אותה או להגן עליה. יש חוק, שלצערי לא

מיושם בנושא הזה. הבחורים האלה, מגיע להם הרבה יותר ממה שהם מקבלים,

חלק מהם יורדים, מפני שהם לא מקבלים. אולי זה לא מטריד אותך, אותי

זה מטריד ולא נניח לזה, שמשוחררי צה"ל לא יקבלו יותר מן האחרים.

בכדי שתהיה רגוע, אני מתכוון גם שבחורים יהודים שלא שרתו בצה"ל, גם

להם לא מגיעה אגורה שחוקה אחת, וכאן אתה מדבר עם אדם דתי, שסבור

שדתי אין פירושו, לא לאומי ולא משרת בצה"ל. אני בעד שרות מלא בצה"ל.

לא כל יום מזדמן לנו לדון בנושא המרכזי הזה, וכשאני שומע את הנימה

הזו נגד משוחררי צה"ל, זה מקומם אותי, ושלא יגידו לי אפליה. כשאני



אומה שבחורים דתיים, שהולכים לישיבות ולא הולכים לצבא - לא יקבלו,

אין פה זכר לאפליה אלא, יש צדק, וצדק זה הדבר המעניין אותי ביותר.

לסיום א) אני קורא לשיפור תנאי מערך ההלוואות והסיוע. יש לזכור

שסטודנט איננו איש עסקים, לכן אין לבוא אליו בהצעות עסקיות. הוא

רואה את זה כגזירה. דברתי עם סטודנטים ומה שהשוב הוא לא מה האוצר

הושב, אלא מה הסטודנט הושב, ואם כל כך הרבה סטודנטים נרתעים מלשים

את ידם בדבר הזה ששמו הלוואות, כנראה שהם סוברים שאלה תנאים שלא

יוכלו לעמוד בהם. אני מכבד את מוסריותם, שהם אינם מוכנים להתהייב

תוך ידיעה, שהם לא יעמדו בהתחייבות. איש מוסרי זה אדם שרואה את

התוצאות האפשריות. אז נשארה המדינה חייבת להם, זאת אומרת האוצר, ואז

לא נותר, אלא להעלות מיסים, או לקצץ במשהו את ההטבות שעומדים לעשות

במיסים, אחרת ההשכלה הגבוהה תיפגע, והשכלה גבוהה נפגעת פירושו,

מדינת ישראל נפגעת.

אני חושב שהמערכת מפלה לטובה 95% מהסטודנטים, ומשאירה 5% עם

הרגשת מרירות ותיסכול. בפועל, ידידי הה"כ שאקי, הסטודנטים היהודים

האהרים מקבלים סיוע מכל מיני מקורות, בעוד שאני לא יכול לקבל שום

סיוע מהעולם הערבי, זה אסור מבחינה הוקית, ואתה תהיה הראשון שיזעק

חמס, ותגיד שאסור לעשות זאת, ואני גם לא רוצה את זאת. אני רוצה גם

לבקר את ענין פר"ח, כי ידוע לי על הרבה סטודנטים ערבים, שהגישו

בקשות ולדבריך נשאר עודף, אך הם לא קבלו, בטענה שאין. תרשום לפניך

את ההערה הזאת.

בעניו שכר הלימוד. במצרים, שהיא מדינה עניה 650 אלף סטודנטים

לומדים באוניברסיטאות בחינם, וכך גם בכל המזרח התיכון, בעולם הערבי

כולו ובאירופה, היום השאיפה צריכח להיות לחינוך חינם ולכן אני חושב,

שאין שום הגיון להעלות, בצורה דרסטית את שכר הלימוד. יש ללכת היום

לקראת הסטודנטים ולמצוא פשרה בין הצעת שר החינוך והתרבות לבין

הסטודנטים. לדתי, זה ענין של סדר עדיפויות, ממשלה, שיודעת להזרים

סכומים אדירים להתנחלויות, יכולה וצריכה לתת גם 10 מיליון דולר .

לאוניברסיטאות, בכדי שתתגברנה על מצוקתן, ולא להעביר את כל העול על

הסטודנטים. לדעתי, זאת צריכה להיות המלצתנו.

אני חושב שיש להפסיק עם יפי הנפש הזה והסיסמה, שהשוויון הקדוש

צריך לעמוד בראש. הלוואי והיו 100% סטודנטים יוצאי צבא, אך אם ישנם

95%, או 90% ולהם צריך לתת עידוד ברור ומפורש, בלי שום חוכמות. זה

לא על חשבון מישהו ולא נגד מישהו. מי שמשרת בצבא, מגיע לו. סטודנט

שאיננו משרת בצבא, יכול במשך 3 שנים, לעבוד ולחסוך לשכר לימוד, וזהו

ההבדל. אינני נכנס לבעיות לאומיות, ואני בהחלט מסכים עם חח"כ שאקי,

שגם בחורי ישיבות וגם יהודים בני יהודים שלא שרתו בצבא, דינם כשל מי

שאינם משרתים בצבא. אין פה אפליות, לא לאומיות ולא אהרות, אלא רק

מי שמשרת בצבא, מקבל מהמדינה יותר.

הייתי מסכים והלוואי ויגיעו ימות המשיח, ונוכל לאפשר חינוך

חינם, אבל יש אילוצים. אנחנו עוד מעט עוברים לאולם להצביע על

התקציב, אנחנו יודעים איזה עוגה אפו לנו, מצומקת מאד, עם מעט מאד



צימוקים. אז יתכן וסדר העדיפויות אינו נכון, אבלי, אומר ברוח אחראית,

שהבעיות קשות מאוד וברור כיי שהסטודנטים צריכים לשלם. המשק נמצא

באילוצים, והאזרחים כולם משלמים יותר, וגם הסטודנטים צריכים לשלם

יותר, השאלה היא כמה? ואני בהחלט סבור שעל זה צריך לעמוד. אני גם לא

מסכים שההלוואות ומערכת הסיועים תהיה שווה אוטומטית לכל נפש. יש

כאלה שלא צריכים לקבל כלום ויש כאלה שיש לתת להם הלוואה מירבית,

בתנאים הטובים ביותר, כלומר, צריך להיות מעין שכר לימוד מודרג,

בהתאם לאפשרויות. בכלל, איבדנו במשך הזמן את כל המקדמים שהיו לנו,

מה עם ערי פיתוח? זה נראה לי מעט מאד ולא מעשי, ואני גם חושב,

שהדבר עדיין לא נקלט, וכל פעם יש ויכוחים מחדש עם ראשי

האוניברסיטאות, לדעתי, יש לתת עידוד, בלי קשר לעלויות ולשום דבר.

המשק הלאומי של מדינת ישראל זקוק למקצועות מסוי ימים, ועליו לתת

עידוד מפורש לאלה שלומדים מקצועות אלה וזה ישתנה בהתאם לצרכים. כל

שנה-שנתיים, תשב וועדה ותחליט למה נותנים עידוד, למה המשק הלאומי

יש עידוד כזה, וכל שנה יושבת וועדה ומחליטה, וסטודנט

במקצועות מבוקשים, כמו הנדסה, מקבל פי 3). ברור לי, שלימודי מדעי

הטבע יותר יקרים מלימודי תיאטרון, אבל לדעתי, יש לתת לסטודנט סיוע,

לא שחרור מוחלט, אבל זה חייב להתבטא באיזשהו מקום, משום שהמדינה

זקוקה למדעי הטבע, ולמקצועות מסויימים, מפני שאיננו רוצים לייצר פה

יורדים פוטנציאלים. אנחנו רוצים אנשים, שגם ישרתו את המדינה הזאת

לאחר לימודיהם. בהחלט צריך, שהמקדם הזה יהיה קיים ושמישהו יחשוב

עליו, ונראה לי, שפחות מדי חושבים עליו.

היו"ר נ. רז;

הגענו לנעילה ואנחנו צריכים לסכם את הנושא העומד על סדר היום,

והוא שכר לימוד של סטודנטים השביתות, אי השקט ואי-הוודאות לגבי עצם

קיומם של המוסדות להשכלה גבוהה. המשבר הזה, בו אנו מצויים, משולב

וקשור איכשהו בשכר הלימוד של הסטודנטים. בקיצור, זוהי שאלה לאומית

בוערת שעומדת על הפרק, ולכן יש לדון בה. היום יתקיים הדיון על

התקציב, ויאשרו אותו ואיפה עומד הנושא הזה בתוך כלל השיקולים של

הכנסת ושל המדינה?

אני מקבל את דבריו של חה"כ דראושה, שאנחנו צריכים לשאוף בעתיד

לכך, שלימודים גבוהים יהיו חינם. זה לא מקובל רק במצרים, אלא גם

בהרבה מאוד מדינות בעולם, אבל, זהו שיר מזמור לעתיד. ברור, שהיום

שכר הלימוד של הסטודנטים הוא חלק מתקציב המוסדות להשכלה גבוהה

ובלעדיו אי אפשר.

לגבי הויכוח האקטואלי, שכר הלימוד של הסטודנטים צריך לעלות, זה

מקובל גם על הסטודנטים. השאלה היא שעור עליית שכר הלימוד. אני חושב,

שועדת החינוך והתרבות של הכנסת לא תוכל לתמוך בגילוי דעת המצדד

בהעלאה כזאת, שסטודנטים לא יוכלו לעמוד בה. במידה ולא הולכים לשכר

לימוד מדורג ושמענו מדוע, אלא יטילו שכר לימוד על כל הסטודנטים

בישראל, בהתאם להצעות שמציעה ור"ה, זה בלתי אפשרי, פשוט הדבר יגרום

בודאות מוחלטת לכך, שמספר גדול ביותר של סטודנטים לא יוכל לעמוד

בזה, ואנו יודעים את מי יכלול המספר הזה. לכן, כועדת החינוך של

הכנסת, לא נצדד ברעיון הזה, למרות שאנחנו יודעים את הביקוש העצום,

את המחסור העצום שישנו אצלכם, ואת הצורך שלכם לקבל הכנסות נוספות.



אכן, נצטרך לתמוך בהעלאה, נקרא לה מתונה, מסויימת של שכר

הלימוד של הסטודנטים, שהיא צריכה להיות באיזשהו מקום, בין גובה שכר

הלימוד הנוכחי, לבין שכר הלימוד הנוכחי פלוס האגרה, משהו באמצע, כמו

שהציע שר החינוך והתרבות. העלאה של שכר הלימוד הקיים היום, אבל זה

לא בשעור כפי שמגיע יחד עם האגרה.

אני אומר זאת, מפני שאני סבור שסטודנטים יקבלו את זה, וגם אם

לא, אינני פוחד מהמהומות שיעשו. אני חושב, שסטודנט בישראל יוכל

לעמוד בזה וזה לא יגרום לנשירה או לפליטה של סטודנטים. זה מוכרח

להיות קשור, במאמצים שאתם עושים. אני יודע את הדברים מתוך הישיבות

הרבות שאני משתתף בהן, גם בוועדה לענייני בקורת המדינה, בעקבות דו"ח

מבקר המדינה על מצב האוניברסיטאות, או חלקן, שהוא בחלקו חמור ביותר,

ואיננו תורם הרבה בריאות וכבוד לדבר החשוב ביותר, שנקרא מוסדות

ההשכלה הגבוהה. לכן, תוכנית ההתייעלות, שהצעת וגם מסרת בוועדה עליה,

המתפרשת על פני 4 שנים, בסכומים של 17 מיליון דולר לשנה, שהממשלה

צריכה לתת לזה, אני חושב, שבמידה והדבר יאושר בממשלה, זה יהיה מהלך

בכיוון הנכון, על מנת להביא את מוסדות ההשכלה הגבוהה לנורמליזציה

ולאפשרות של עבודה מסודרת.

אני אומר בפשטות," להערכתנו, נושא שכר הלימוד לסטודנטים, מוכרח

לקבל דפוס קבוע יותר. צריכה לקום וועדה ציבורית בראשות אישיות

מקובלת ומוסמכת, שתיכנס לעובי הקורה של שכר הלימוד של הסטודנטים -

מאז ועדת קצב ב-1982, כבר עברו 5 שנים - לעבד מחדש כללים לגבי שכר

הלימוד של הסטודנטים. בתקופה האחרונה נשמעו הרבה מאוד רעיונות על

שכר לימוד דיפרנציאלי, לפי פקולטות, לפיו, יקבלו סטודנטים פרמיות או

שחרורים מסוי ימים, אם לומדים למשל, הנדסה, או מדעי הטבע, או מקצועות

שהמדינה מעוניינת בהם, צריך להימצא סידור, שיעודד סטודנטים למקצועות

הספציפיים האלה, לפקולטות האלה, ולאפשר לאוניברסיטאות לקיים אותן,

מפני שהן יותר יקרות והדבר ידוע. לכן, לדעתי, צריכה לקום איזו וועדה

שתיכנס לעובי הקורה. אני מרגיש, שבשל המרוץ הזה, מתוך הדחיפות למנוע

את כל המהומות האלה, לא נכנסים לעובי הקורה ולא מגבשים הצעה מסודרת

לגבי שכר הלימוד של הסטודנטים, או בכלל לגבי המערכת הזאת של הסטודנט

והאוניברסיטה.

במידה והעני ן הזה לא ייצא לפועל, ובמידה ובממשלה לא יגיעו

לאיזה הסכמות ולאיזה פתרון אפשרי, עלול להיות שתתקבל החלטה, שלא

תהיה ישימה ואז יהיה רע. אבל לדעתי, זה הדבר האמיתי שיקרה ובמידה

ובממשלה זה יעלה על שרטון, אני מציע להקפיא את המצב הקיים, כלומר,

את שכר הלימוד הקיים, להאריך את תוקפה של האגרה לוד שנה ולהקים את

הוועדה הציבורית שתיכנס לעובי הקורה, כפי שהוצע. המשך שכר הלימוד

הקיים יאפשר למערכת להמשיך לתפקד בשנה הזאת, ויתן את פסק הזמן להציע

פתרונות יותר ישימים לענין.

הפער, שכין שכר הלימוד של הסטודנטים ובין תוכנית ההבראה הזאת

של ות"ו , צריך להיות מכוסה על ידי מקורות ממשלתיים, מתקציב המדינה,

שזה יהיו ברור, זוהי עמדתנו.

ברצוני להזכיר לכם, בדברי הפתיחה אמרתי, שאנחנו דנים בשכר

הלימוד של הסטודנטים. אנו יודעים את הבעיה הכללית של מצב

האוניברסיטאות ושל ההשכלה הגבוהה, ויש להתייחס לענין זה כמקשה אחת,

כמכלול. תודה רבה לכם.

הישיב ננעלה בשעה 10:30.