הכנסת האחת-עשרה

מושב שלישי



נוסח לא מתוקן



מפרוטוקול מס. 208

מישיבת ועדת החינוך וחתרבות

יום די י"ט בשבט התשמ"ז, 18.2.87 בשעה 9.00

חברי הוועדה: נ. רז - היו"ר

פ. גולדשטיין

ע.א. דראוושה

א, הראל

ת. טובי

א. סרטני

ז. עטשי

מוזמנים; ע. קופלביץ - מנהל האגף לחינוך ערבים, משרד החינוך

ע. צוק - מנהל האגף לחינוך טכנולוגי, משרד החינוך

א. אבו עצבה - מרכז השלטון המקומי

י. גורלניק - מנכ"ל אורט

ד. לובלסקי - מנכ"ל עמל

נ. מנבל - מנהל מחלקת החינוך הערבית, עירית ירושלים

מ. מחג'נה

ע. עיידת - מנהל התיכון ב"רהט"

א. אבו שאח - כפר גיד

מ. עומרי - מנהל בית ספר בנצרת

ע. חיידה

ד. פלר

רשמה.- רקורד/03-453310/ ח.כ. - 30

סדר היום.- החינוך הטכנולוגי במגזר הערבי.

יושבים איתנו כמה אנשים צעירים, עתיד האומה. אם אין לכם

התנגדות שהם יהיו נוכחים בישיבת הוועדה, יהיה לנו נחמד מאוד לדבר

יפה בנוכחותם. זה מחייב אותנו. הם תלמידי כתה ה' מבית ספר אליאנס

מתל אביב. ומטרתם לשבת בישיבה של ועדה בכנסת. בעברית אומרים זה הקטן

גדול יהיה.

הנושא שלנו היום הוא החינוך הטכנולוגי במגזר הערבי בישראל.

לפני שניגש לנושא, אני גם עושה את זה מפני שיבואו עוד כמה אנשים

שטרם הגיעו ואני יודע שהם בדרך הנה, נתחיל בשאילתות, בבקשה.

א. סרטני .

שאילתה אחת. בנוגע לוועדה שנקבעה לעסוק בשכר-הלימוד של

הסטודנטים. עד כמה שידוע לי, היתה ישיבה אחת שנסתימה בלי תוצאות,

בינתיים הוגש חוק התקציב. אני מבקשת לדעת, למה הוועדה לא סיימה את

עבודתה והאם בכוונתה להגיע לסיכום משותף שימנע פיצוץ. האם בכוונת

הוועדה להגיע לסיכום משותף עם הסטודנטים, או בלעדיהם. כאשר סיכום

בלעדיהם בוודאי שיגרום לפיצוץ של הלימודים.

שאילתה שניה. רק אתמול דנו כאן על סגירת בתי ספר, אבל אני

מבקשת לשאול האם משרד החינוך מוכן לשקול מחדש אי העברת תלמידי הכפר

סנדלה למוקדלה. יש להם הודעה שמעבירים אותם. בסנדלה יש בית ספר

מסודר, ובמוקדלה כבר היום חסרות כתות, למה להרע תנאים כאשר כבר

הגיעו פחות או יותר לתנאים סבירים, עם כל הקשיים הכלכליים. תודה.

פ. גולדשטיין;

היה פרסום על שכרם של מנהלי ומורי האוניברסיטאות, היום יש

פרסום של דובר האוניברסיטה על שכרם הריאלי. כדי שלא תצוץ לנו עוד

פעם פרשה בנקאית חדשה, הייתי מבקש הבהרות ברורות, מהו השכר האמיתי

כולל תוספות נלוות. אני.מניח שבהודעת דובר האוניברסיטה יש הרבה מאוד

או כמעט הכל אמת, אבל יש דברים מוסתרים. אם אכן תהיה תשובה, זה

מחייב אותי. אני ב-12 מנהל ישיבה של הערוץ השני, אז אני הייתי שמה

מאוד אם מישהו היה מעביר לי את זה. תודה.

ת. טובי ;

בזמן האחרון הובא לידיעתו של משרד החינוך, מציאות, יש חלוקי

דיעות על המספרים, אבל כ-200 או 300 ילדים בנגב, בקרב הציבור

הבדואי, אינם זוכים ללימוד יסודי, מפני שלמשרד החנוך אין הקצבה

להסעתם ובזה הודיע המשרד למנהל מחוז הדרום, שהוא לא יכול לפתור את

הבעיה הזאת מפני שאין לו תקציב להסעות. אני מבקש לדעת האם נעשה סקר,

כמה ילדים לא לומדים בגלל המצוקה הזאת, בגלל המצב הזה.

שנית. מדוע משרד החינוך לא יעשה את הסידורים, כמתחייב לפי

הנוהג ולפי החוק, שיבטיחו לימודים לילדים שאין במקום מושבם בית ספר

והוא חייב להעביר אותם לבית הספר הקרוב.

'. 7/

אני מצטרף גם לשאילתה של חה''כ תופיק טובי, כי הייתי בנגב

בשבוע שעבר וספרו לי בשבט זברטא, כי הילדים של השבט, 70 תלמידים,

הפסיקו להסיע אותם והאוטובוס לוקח את התלמידים היהודים מאותו מקום,

עובר בתוך השבט יולא לוקח את התלמידים הבדואים, למרות שהיה סיכום עם

משרד החנוך להסיע אותם. עכשיו, משרד החינוך אומר, אין לי תקציב

להסיע ילדים מהבדואים. וכך יוצא שהם לא לומדים, לא הולכים לבית

הספר, וזה כבר החודש השני.

2. אני רוצה לשאול, מה קרה עם הקמת בית הספר בלגיהה אשר

בנגב, אשר שר החינוך התחייב גם בפני הוועדה כאן, גם במכתב וגם נחתם

על הסכם עם מנהל המחוז שם, בו התחייבו להקים בית ספר בשנה שעברה.

אני הייתי שם. עוד פעם, סיפור שהם מקימים השנה ויכללו את זה בתקציב

של השנה. אבל אנחנו רוצים תשובה רשמית שאכן משרד החינוך מתחייב

להקים בשנת התקציב 87 את בית הספר, האם אכן יכלל בית הספר הזה

בתקציב של 87.

ו

ויש לי עוד שאילתה. התברר שאוניברסיטת הנגב מקבלת למכינה רק

תלמידים יהודים, הם אומרים זאת מכינה לחיילים משוחררים ולא לתלמידים

בדואים, כך קורה שתלמידים בדואים בנגב לא יכולים להתקבל למכינה

בטענה שמיועדת רק לחיילים משוחררים, כך יוצא שילדים מהנגב לא יכולים

ללמוד באוניברסיטה כי הם זקוקים למכינה, רמת בתי הספר נמוכה,

והמכינה לא מקבלת אותם. אז השאלה, למה משרד החינוך לא דואג לילדים

הללו, לתלמידים הללו, ולא מחייב את אוניברסיטת באר שבע, כשאר

האוניברסיטאות במדינה, לפתוח גם את שערי המכינה בפני ילדים בדואים

מהנגב.

ז. עטשי ;

שתי שאילתות בבקשה. א. נודע לי שבאחד מבסיסי צה"ל בגליל

ישנו בית ספר עמל או בית ספר מקצועי, שם לומדים תלמידים דרוזים

ותלמידים יהודים מהגליל. התלמידים היהודים מובלים על ידי הסעה

והדרוזים מחפשים טרמפים כל בוקר. אני רוצה לדעת אם יש אמת בדבר,

מדוע זה נעשה, ומה אפשר לעשות כדי לתקן את העוול הזה?

ב. מזה- כמה שבועות אני יודע שסמינר למורים ערביים בחיפה,

מבקש לקראת השנה הבאה, להיהפך למוסד אקדמי ובהתאם, הקריטריונים שלו

לקבלת תלמידים המועמדים להיות מורים בעתיד, יהיו בקריטריונים של בתי

ספר להכשרת מורים באוניברסיטאות. מה יקרה לתלמידים בוגרי תיכון

ערביים שחסרים להם קריטריונים מסויימים להתקבל לסמינר למורים רגיל,

להיכן ילכו. אין עוד מוסד להכשרת מורים ערביים חוץ מהמוסד הזה, אם

הם לא ימלאו אחרי הקריטריונים כולם. ליהודים יש עשרות מוסדות להכשרת

מורים, זה מכללה, יש לו קריטריונים, לא מתקבל שם, אז הוא מחפש רמה

יותר נמוכה. מה יעשה התלמיד הערבי שהוא רוצה רמה יותר נמוכה.

רמת המורים תעלה. אני מכיר את רמת המורים איך עלתה)

אני בהחלט תומך בכל צעד שהופך הסמינר למכללה אקדמית, אין לי

ספק. אני אומר של תלמידים שנפלטים, ולא מתקבלים בגלל קריטריונים

גבוהים, יש במגזר היהודי אלטרנטיבות ופה אין לנו אלטרנטיבה. השאלה

מה אפשר לעשות עם התלמידים האלה.

ו



היו"ר נ. רז-.

מה המסקנות של הוועדה. במשרד החינוך לבדיקת נושא האלימות.

אנחנו הקדשנו שתיים, שלוש ישיבות לאלימות בקרב תלמידים ובני נוער.

היתה ועדה במשרד החנוך. (ד. פלר.- זה עכשיו בהדפסה) אני מאוד מבקש,

כשמשרד החינוך יהיה מוכן, ימציא לנו את זה, ונראה מה המסקנות.

שמסקנות ועדת מרים תעסה גלזר בענין הכתות גם כן בהדפסה. אני

מבקשת שזה יגיע אלינו. אני בכל אופן מבקשת עותק. תודה.

היו"ר נ. רז;

עד כאן פרק השאילתות. נתחיל בדיון. הנושא הוא חינוך

הטכנולוגי במגזר הערבי. אנחנו בדיון הזה בעצם ממשיכים סדרה של

דיונים שקיימנו בנושאי החינוך במגזר הערבי, ואני מתאר לי שזה לא

יהיה הדיון האחרון, יש לנו עוד ועוד נושאים שאנחנו צריכים לתת עליהם

את דעתנו בסקטור, במגזר, ובציבור הערבי.

יושבים פה אנשים המופקדים, האחראים לנושא הזה של חינוך

טכנולוגי. אנחנו מכירים את הבעיות, את הצרכים והקשיים של החינוך

הטכנולוגי במגזר היהודי. במגזר היהודי הקשיים בעיקר כלכליים, קשיים

תקציבים, קשיים כספיים, שיוצרים העדר ומהסור בציוד, במעבדות, בהדרי

מלאכה, וגם מחסור במורים ומדריכים, מורים ומדריכים למקצועות

המדוייקים או המקצועות הספציפיים המיוחדים המכינים את הנוער בחינוך

הטכנולוגי לצרכים של עבודה, אחר כך בעבודה.

עד כמה שנזדקקנו כבר לנושא הזה, -עסקנו בכך כבר בקשר למגזר

הערבי, שמענו שהמצב הוא לאין ערוך קשה, אני לא רוצה להתחיל לדבר על

הענין הזה, יפתח מציע ההצעה לסדר היום בשעתו, ח"הכ דראושה. אני רק

רוצה לציין שעד כמה שידוע לי נוצרו שתי קרנות או שני מקורות

שבאמצעותם התכוונו לקדם או לסייע לטיפוח החינוך הטכנולוגי, בכל אופן

לתת לו אופק קצת יותר בהיר.

הקרן האחת היא קרן אבוקה שנוצרה, אם אינני טועה, ביוזמתו של

השר ויצמן, על יד משרד ראש הממשלה ואולי נוצרה קודם. אין לי מושג,

אני יודע שקיימת קרן כזאת, שתפקידה לקדם נושאים שו נים בחברה

הערבית, גם חינוך טכנולוגי, גם תיעוש, גם קידום מעמד האשה ועוד כמה

מטרות חשובות. מענין אם אתם תוכלו לספר לנו אם יש בזה ממשות בכל

הקרן הזאת, לקדם איזה ענין בכלל.

קרן שניה היא קרן לקידום החינוך הטכנולוגי בסקטור הערבי עד

כמה שידוע לי, ביוזמתו או בהשתתפותו של מר עודה שיצא גם למסע לחוץ-

לארץ בנושא הזה. קראתי זאת בעתונות ושמחתי מאוד, אני לא יודע מה הוא

עשה שם. היה בגרמניה, היה בארצות הברית, והתכוון לעשות שם מגבית

לצורך קידום החינוך הטכנולוגי במגזר הערבי. מענין אם משהו קרה, האם

זה נשא פירות? אם יש בזה איזה שהוא קידום לענין?

כיום, ישנם שלושה בתי ספר מקצועיים ערביים, אני מבין, אחד

ואחד בתל שבע) וברהט, בית ספר גם

1



ברהט, נדמה לי שבזה גמרנו את הספירה. ישנם שני בתי ספר חקלאיים, כי

זה גם כן נחשב לבתי ספר מקצועיים, אם כי לא טכנולוגיים אבל חקלאיים,

ברמי ובימעה. כמה תלמידים, מה הבעיות, בכל הנושאים האלה אני מבקש

ממך לפתוח את הענין, נראה מה אנחנו יכולים חוץ מאשר לשוחח, לדבר,

לשמוע קצת אינפורמציה, מה אפשר לעשות בכדי לקדם את הנושא?

ע.א. דראושה ;

אני מתפלא שמר איברהים עודה לא הופיע, למרות שהוזמן, אני

שמה לשמוע שהוא בדרך. אני חושב שאנחנו היום דנים באחד הנושאים

החשובים ביותר של מערכת החינוך הערבית, שיש לו השלכות רבות לגבי

מערכת החינוך כולה. כאשר אנחנו מדברים על הפערים הקיימים בין המערכת

העברית והערבית, אחד המאפיינים הברורים לפער הזה זה ענין החינוך

הטכנולוגי.

לכמות יש לה משמעות גדולה כשמדברים על כ-19 אחוזים מכלל

התלמידים הערביים בחינוך העל יסודי, אשר לומדים חינוך טכנולוגי

לעומת כ-60 אחוז בסקטור היהודי. אבל מדאיג אותי לא רק ענין הכמות,

אלא האיכות של המגמות. בסקטור הערבי עדיין מתעסקים ברוב המקרים

בחינוך טכנולוגי פשטני, ראשוני ולא מתקדם, להוציא מן הכלל, מספר

סיעוד, אלקטרוניקה. יש לברך

על זאת אבל סך הכל, המגמות בסקטור הערבי, במרבית בתי הספר הן מגמות

ראשוניות, שלא מכינות את התלמידים הערביים להתמודד עם הטכנולוגיה

ועם ההתקדמות המדעית ברחבי המדינה.

בסקטור היהודי זה מגיע לכ-60 אחוז הלומדים בחינוך הטכנולוגי

במגוון מגמות שיכול למשוך תלמידים. ולכן כאשר שואלים היום למה אין

אחוז יותר גבוה של תלמידים ערביים שלומדים בתיכוניים, במגמות

הטכנולוגיות, אין זאת שאלה של מוכנות או אי מוכנות, כי מבחינת

המוכנות אני חושב שהיום התלמידים הערביים מוכנים, החברה הערבית

מוכנה לשלוח את הילדים ללמוד חינוך טכנולוגי. אבל המשיכה של המגמות

והיכולת לקלוט את התלמידים מוגבלות ביותר, כך יוצא שהאחוז הוא כ-19,

18 אחוז. כי היום כפי שאנחנו רואים, מצב בתי הספר הערביים בכללותם

קשה, ולא נותן אפשרויות לקליטה נכונה של התלמידים הרוצים להתקבל

לחינוך הטכנולוגי. אני מכיר בתי ספר כמו למשל אום אל פחם, שיש שם

אולמות מוכנים לקליטת ציוד, ואין ציוד, אז בית חספר לא יכול לתפעל

את המגמות אשר התכוון לתפעל. יש שם 1,200 תלמידים באום אל פחם. הם

עדיין ברחוב, לצערי הרב.

זאת תופעה נפוצה, מקומות שאין בהם אולמות, ואיפה שיש אולמות

אין סדנאות. בחינוך הטכנולוגי מתעסקות בסקטור הערבי, שלוש רשתות,

משרד החינוך, אורט ועמל. אני קודם כל רוצה לעסוק בגישה של משרד

החינוך. אני חושב שמשרד החינוך מפלה לרעה את הסקטור הערבי ובכל

השנים לא נתן את האחוז שמגיע לסקטור הערבי אפילו מבחינת אחוז

התלמידים, בכל התחומים, אבל במיוחד בחינוך הטכנולוגי. וכאשר שמעתי

שבשנה שעברה, משרד החינוך הקציב רק 100 אלף דולר, לכל החינוך

הטכנולוגי של ערביי ישראל, הסכום הזה לא מספיק לצייד אולם אחד, סדנה

אחת. ובתקציב הזה, משרד החינוך חושב שהוא כבר מקדם את החינוך

הטכנולוגי של הסקטור הערבי, זה עוול זועק לשמיים, אפילו בהשוואה

לתקציב הכולל של המשרד, עוד פעם האחוז שקבלו בתי הספר הערביים היה

נמוך ביותר.

1



אני שומע שהשנה, בתקציב הנוכחי של שנת 87, העוול חוזר עוד

פעם על עצמו ומשרד החינוך לא מקציב יותר מאשר כ-150 אלף דולר, אני

לא בטוח בזה, אבל כך שמעתי. עדיין לא ראיתי את פירוט התקציב. ואני

חושב שזה דבר שמכל הבחינות אי אפשר לקבל, אני חושב שמשרד החינוך

חייב לנסות ולצמצם פערים. אבל לפחות, אם הוא לא מפלה לטובה אז

שישווה. כאשר הילדים הערביים מחווים 22 אחוז מכלל התלמידים במדינה,

צריך לקבל 22 אחוזים מהתקציב של החינוך הטכנולוגי, אפילו שאני חושב

שיש צורך לתת יותר, אבל לפחות המינימום שמגיע לנו כאזרחים, שמגיע

לתלמידים הערביים לפי האחוז שלהם באוכלוסיה של התלמידים. לדעתי,

משרד החינוך חייב לא רק לבוא ולדבר על דברים יפים וסיסמאות יפות אלא

לישם בפועל את התיזה שחוא מדבר עליה, של צמצום פערים וכל הדברים

הללו.

אני חושב שגם עמל ואורט, למרות שאני מברך על מה שעשו, לא

עשו בצורה מספקת, כאשר אני משווה את מה שעשו בסקטור הערבי לעומת מה

שנעשה בסקטור היחודי. אני חושב שהיום יש יותר ויותר מוכנות, גם

מהכרה קרובה של הרשויות המקומיות הערביות, לבוא לקראת עמל ואורט,

ולשתף פעולה בשביל לפתח את החינוך הטכנולוגי בסקטור הערבי, ואני

מקווה שאכן הרשתות הללו, עמל ואורט, ישקיעו יתר מאמצים לקידום

החינוך הטכנולוגי.

אני רוצה גם להתייחס לנקודה של תפיס העולם, המוכנות של

החברה הערבית, כי בדרך כלל היתה טענה שהחברה הערבית לא מוכנה לשלוח

תלמידים לחינוך הטכנולוגי בגלל תפיסת עולם מסו י ימת שחושבים שחינוך

טכנולוגי נמצא ברמה יותר נמוכה. הייתי הרבה שנים מנהל בית ספר, אני

מכיר את המערכת מבפנים, גם הייתי מפקח משרד החינוך. אני חושב שהנושא

הזה, יש בו היום השתנות ברורה לטובה, והיום ההורים מוכנים לשלוח את

התלמידים לחינוך טכנולוגי, והתלמידים רוצים ללמוד אבל האפשרויןת

מוגבלות. עוד פעם, אבל הטענה של כאילו בגלל תפיסת עולם שמרנית או

תפיסת עולם מיושנת, אני חושב שזאת טענה שאבד עליה כלה ואין צורך

לחזור עליה עוד פעם. השאלה מה מציעים להם.

מה עוד שאני חושב שהציבור הערבי, כציבור של עמלים, פועלים,

פועלי יצור, פועלי תעשיה, פועלי בנין, חקלאים, זקוק קודם כל כציבור,

כציבור ערבי, לחינוך הטכנולוגי כדי להכשיר את הנוער לקראת החיים.

אבל במישור הכולל של החיים ביחד של המערכת היהודית ערבית בתוך

המדינה, המישור הממלכתי, אני חושב שהכשרת תלמידים ערביים יכולה

לתרום לפיתוח הכלכלה של המדינה כולה והתועלת היא של כולם, של כל

המערכת.

לדעתי היום כאשר אנחנו מדברים על כ-28 ,27 אלף צעירים

ערביים שכל שנה מגיעים לגיל 18, בין 16 עד 28 אלף בנים ובנות, אני

חושב שאם חיינו מכינים אותם בצורה טובה, ומכשירים חלק גדולי לקראת

השתלבות במערכת הטכנולוגית, במערכת המקצועית, התעשייתית והחקלאית,

זה יכול לתרום הרבה לכלכלת המדינה כולה, וגם לפיתוה חסקטור הערבי.

כי היום מה שקורה שמרבית הבוגרים מבתי הספר העיוניים, לא נקלטים

במערכת החינוך האקדמית, רק כ-4 ,3 אחוז עד 5 אחוז, מקסימום 5 אחוז,

נקלטים בחינוך האקדמי. 95 אחוז יוצאים לשוק העבודה. רבים מהם

מובטלים, מצב קשה ביותר, לא מוצאים היום תעסוקה, ואנחנו מכירים את

המצב במיוחד בנצרת והאיזור, כ-4 אלפים עובדים מובטלים, רבים מאלה

1 ?



בוגרים של התיכונים. והם לא נקלטו באף מקום, ומסתובבים היום כמעמסה

על ההורים, כמעמסה על החברה ולדעתי גם מעמסה על המדינה כולה. וזה

מקור למרירות, זה מקור לתסכול, ואני חושב שיש מחוייבות שהמדינה

תקדיש את האמצעים כדי להכשיר אותם לקראת קליטה במישור המקצועי

טכנולוגי.

בקשר לקרן לקידום חינוך טכנולוגי, אני מקווה שידידי אחמד

אבו עצבה יכול לתת יותר, הוא גם יושב איתי בהנהלה וכן גם חברי הכנסת

אני יודע שנעשים מאמצים לגייס כספים בתוך המדינה מהציבור הערבי,

מיזמים בעלי הון, וגם מחו"ל ויש דברים מבורכים שנעשו ונעשים אבל אני

רוצה שמר אבו עצבה יתן יותר פרטים, נדמה לי הוא גם היה בישיבה

האחרונה, ויש לו יותר פרטים. אני יודע שהקרן חלקה השנה סכומים לא

גדולים, בסדר גודל של 300 -250 אלף שקלים. 300 אלף שקל לבתי הספר

הערביים. בינתיים אשרה, ואפילו שאנחנו משווים את הסכום הזה עם

התקציב של משרד החינוך זה כפול, זה ארבע פעמים.

ובענין אבוקה, למר אבו עצבה יש גם שם גישה, הוא בהנהלה והוא

יספר. שמעתי שיש להם תקציב של 700 אלף שקלים והם עומדים לחלק את זה

לכמה מקומות. אז יש דברים חיוביים. אבל אני לא חושב שזה צריך לפתור

את משרד החינוך מהאחריות הבסיסית העקרונית לטפל בנושא הזה של קידום

החינוך הטכנולוגי ולצמצם את הפער, ואפילו לסגור אותו, שהילדים

היהודים והילדים הערביים יוכלו לקבל אותן הזדמנויות, אותן אפשרויות,

לקבל חינוך טכנולוגי מקצועי בסקטור היהודי, בסקטור הערבי.

קודם כל אני הייתי רוצה להודות ליו"ר הוועדה שיזם את הישיבה

הזו ויוזם המשך ישיבות לדיון בנושא החינוך במגזר הערבי בתקווה

שאנחנו נוכל לקדם, אמנם לא הזזנו הרבה דברים אבל בתקווה שמה שאפשר

נעשה. לפחות בסמכותו של היו"ר נ. רז לזמן ישיבות ולנסות לקדם ענין

והוא עושה זאת ואני מעריך זאת.

אני רוצה להתחיל ולומר שמאז קום המדינה ועד היום במערכת

החינוך היו הרבה מאוד דברים טובים, היה קידום במספר הילדים, היה

קידום ענק במספר הכתות, היה קידום בבני נים, אבל אני אומר שזה דומה

למישהו שאתה לוקח אותו ומלביש אותו יפה, ואתה משאיר אותו בלי

נעליים, אז הוא כאילו לא יכול להכנס לכנסת כי בלי נעליים אסור

להכנס, ולא עשינו דבר. ולכן החסר הקטן הזה, הדבר שהוא כמו הנעליים,

שהוא הכי פחות חשוב בערכו לפחות, הוא מאוד חשוב. ולכן אני הייתי

: הלוואי ורק הנעלים היו חסרות, גם תחתונים הסרים) אם

יש מכנסים אפשר לא לדעת שחסר תחתונים, זה לא חשוב.

הנושא הראשון שאני הייתי רוצה להתייחס אליו זה מה שהתייחס

אליו ידידי, חה"כ דראושה, זה בענין רמת המגמות, הבעיה שלנו היא

שהמגמות שבמגזר הערבי עד היום הן מגמות לא יוקרתיות, כך שבעצם פונים

לשם רק תלמידים שאין להם ברירה הם לא יכולים להתקדם במגמות טובות או

במגמה ריאלית או הומנית בצורה טובה והם הולכים לכל מיני מסגרות,

אולי יש פה ושם מקום שיש בו מכונאות, יש מעט מאוד סדנאות יוקרתיות

וכדי שאנחנו באמת נדבר על חינוך טכנולוגי אנחנו צריכים לדבר על

מגמות יוקרתיות. והמגמות היוקרתיות האלה הן מגמות שעולות המון כסף,

להצטיידות במיוחד. ואני לא יודע מאין ידידי חה"כ דראוושה שאב את

ו



המספר הזה של מאה אלף דולר בשנת 86. אני שמעתי מפי שר החינוך עצמו,

שהתפאר בכנס על החינוך הערבי ואמר: בשנתיים האחרונות הקצנו 160 אלף

שקל לחינוך הטכנולוגי. השר אמר את זה. בשנתיים, 85 ו-86 תקציב של

160 אלף שקל, אני בתור. זה מה שאמר השר עצמו, על פי מידע שהוא שאב

מהמקורות שלו. אבל מה שאני אומר מהשטח, אני לא יודע, לי יש גם בית

ספר מקיף שיש בו מגמות טכנולוגיות, תאמין לי שלא ראיתי אגורה שחוקה

אחת. לא יודע, לא שמעתי ולא ראיתי גם את הסדנאות בניתי על חשבון

התושבים שלי, וגם את הציוד, כדי להשלים מגמת מכניקה, רכשתי ב-84 אלף

שקל. מה מדברים על 80 אלף שקל. מתקציב המועצה המקומית, ותרומות

הורים וועדי הורים, כי המועצה המקומית לא יכולה לשאת. וזה מה שאנחנו

היום מנסים לעשות, קצת להתגבר על הבעיות, בכספים שלנו, ובזה שאנחנו

מטילים היטלים נוספים גם על ההורים וגם על הילדים.

עכשיו לגבי הקרנות. אני חושב שמחמת ידיעתנו את חשיבות

הנושא, נאלצנו לחפש איך להגיע לפתרון הבעיה הזו. לכן צץ הרעיון של

הקמת הקרן שעומד' בראשה מר איברהים עודה, הקרן לעידוד החינוך

הטכנולוגי. הקרן החליטה שהיא קודם כל מתחילה בנו, בערבים עצמם,

לגבות את התרומות של הערבים, אכן גבינו תרומות והחלטנו לחלק 300 אלף

שקל שישנם בקופה כהלוואות, כדי שהקרן הזו לא תימס, שלא תלך לנו, כדי

שלא תתרוקן וכדי שנוכל קצת לאט לאט לקדם אותה, ובינתיים משרד הפנים

לא מאשר את ההלוואות האלה, והכסף עוד בקופה זה עוד בבנק לאומי והכסף

לא הוזרם לרשויות המקומיות, ואנחנו עוד מטפלים בזה דרך משרד החינוך.

היתה לנו ישיבה עם מר אריה הכט לפני שבועיים בנושא, הוא אומר שהאוצר

צריך לאשר, והוא לקח את החומר לאוצר ובינתיים הכסף עוד מונה בקופה.

למה הקרן היא בניהולו של משרד הפנים?) אני לא יכול בתור

רשות מקומית לקבל הלוואה בלי אישור משרד הפנים, אני צריך אישור של

משרד הפנים, משרד הפנים טוען שהוא צריך את אישור האוצר וזה עוד

מתגלגל ובינתיים הכסף הזה עוד לא זרם.

בקשר לקרן הזו של מר עודה, אכן היה באמת גם בעידודו של

ידידי חה"כ דראושה מסע בארצות הברית ויש הבטחות שיוזרם כסף ,

בינתיים עוד לא הוזרם. אני חושב שהמסע היה מוצלח בינתיים במידה

מסויימת כפי שדווח לנו, אבל אנחנו עוד מקווים שיוזרם כסף. יש קשר עם

קרנות שונות גם בגרמניה. לפני חודשיים היה הביקור, הם הבטיחו לנו

לקראת השנה הזו. מה שיש לנו זה תרומות מהארץ, מהערבים בארץ ו-50 אלף

שקל ממשרד החינוך, זה כל הכסף שיש לנו.

עכשיו, לגבי קרן אבוקה. כאשר קמה הקרן של מר איברהים עודה,

השם אבוקה זה בעצם בעברית, אבל זה שם של עמותה שיזם אותה השר ויצמן

כאשר באו אליך לקבל את ברכתו בקשר לקרן לחינוך טכנולוגי, אז צץ לו

הרעיון למה לא להקים קרן , עמותה כזאת כדי יהיה הזרמה בדרך של לשמור

טובה לטובה. אז העמותה הזו היא עמותה לעידוד החינוך הטכנולוגי

ולפעילות חברתיות וכו'. יש להם היום מקרן זיידל מגרמניה 700 אלף שקל

לשלוש שנים, תקציב לשלוש שנים, שבעצם חלק ממנו, שזה 200 אלף שקל,

לשנה הזו כבר הגיע, ובכסף נקנה ציוד לבית ספר מקיף בקעה אל גרבייה

וחלק מהכסף ייקנה בו ציוד לבית ספר מקיף בשפרעם. לשאר המקומות עוד

לא נתקבל שום כסף ושם הציוד מהכסף של אבוקה, לאבוקה גם יש הבטחות

ממוסדות שונים בעולם, להזרים כסף ואנחנו מקווים שאכן זה יתקדם.

בכל זאת, זה לא פוטר את רשת עמל ואת רשת אורט מלהתייחס

לנושא הזה במגזר הערבי, אנחנו מבינים שרשת עמל זה לא מוסד ממשלתי,

ו



זה מוסד הסתדרותי, אבל אני חושב שגס אנחנו, חברי הסתדרות, ורשת

אורט היא גם לא מוסד ממשלתי אם כי גם מוסד ציבורי שאנחנו חלק

מהציבור הזה. אני חושב שמן הראוי, שגם אורט וגם עמל יראו בנו חלק

מציבור המדינה, ולא נראה לי שאפשר להמשיך בצורה כזאת, שיש חצי אורט

חצי עמל פר, ושם. יש ועדה לעידוד החינוך הטכנולוגי שיזם אותה אורי

אגמי, יו"ר המחלקה לחינוך מקצועי בהסתדרות, ואנחנו יושבים שם ודנים

ויושבים ודנים, ואנחנו בינתיים עוד לא הצלחנו לקדם מעשית הרבה, אבל

הבעיה שהם תובעים עכשיו בהסתדרות, שאם אתם רוצים שאנחנו נעודד, תנו

לנו את בתי הספר, אנחנו ננחל לכם את בתי הספר ואז נכניס גם מגמות

טכנולוגיות.

ההצעה של הרשויות המקומיות היא להקים בית ספר טכנולוגי

בישוב, כמו שהקימו בכפר סבא את בית ספר אורט או בתל אביב את בית ספר

עמל, לכן גם בבקעה אל גרביה בית ספר אורט או עמל, או באום אל פחם או

בכל מקום אחר, ושזה יהיה שלהם באמת, ושהם יקלטו את כל הילדים שרוצים

להגיע לחינוך הטכנולוגי. (היו"ר נ. רז. מה הניגוד ביניהם?) הם

רוצים את בתי הספר הקיימים שלנו. הם אומרים, תנו לנו את בתי הספר

שלכם, ואנחנו ננהל אותם, ואז אנחנו נכניס מגמות טכנולוגיות, וכאן

הויכוח בנושא הזה. ויש בעיה.

בעיה נוספת בכל הנושא הזה ובכל החינוך הטכנולוגי. אני חייב

פה להתריע שעם כל ההתקדמות שחלה במבנים ובסדנאות, אנחנו רואים

עצמנו במצב חמור מאוד, כי בשנתיים האחרונות חלה שחיקה גמורה בנושא

הבינוי של בתי הספר וסדנאות, ואני חושב שהכיוון שלנו הוא לא לפתוח

את שנת הלימודים בשנה הבאה. שנה שלמה תושבת מערכת החינוך במגזר

הערבי כולו, אם אכן תמשיך המדיניות הזו של אין בניה, ואין בנינים.

יש ריבוי טבעי בהיקף של 120 כתות שנתיות, השנה מדברים על 80 כתות

לבניה למגזר הערבי בכלל. וסדנאות, מדברים על כתות וחסר כתות אז

סדנאות ממיילא לא יהיו. לכן כל זמן שאין תקציב חרום מיוחד, וזה מה

שאנחנו דורשים כל השנים, אני חושב שמן הראוי שוועדת החינוך בכנסת

תקבל החלטה שפעם אחת יהיה תקציב חרום מיוחד כדי לסגור את הנושא הזה,

וכדי שאפשר יהיה להמשיך.

אני רוצה בשני משפטים לסכם שוב את הנושא. בנוסף לקריאה:

שלנו לשתי הרשתות, עמל ואורט להכנס ולעזור לנו, לסייע לנו לקדם את

הנושא הזה ולהכניס מגמות יוקרתיות. אני מודה גם, שבתי הספר הקיימים

של אורט ועמל קולטים חלק רב מהתלמידים הערביים והם לומדים בבתי הספר

היהודיים, אבל במגזר הערבי עוד לא קיים, לא קיימת המגמה בצורה

שצריכה להיות. אנחנו מקווים שתוכלו לסייע לנו לקדם את הנושא ואני

עוד פעם קורא לוועדה באמת לנקוט עמדה בנושא כי המצב הולך ומחמיר,

תודח רבה.

אני מבקשת אינפורמציה, כמה בתי ספר מקיפים יש במגזר הערבי,

כמה מהם יש מגמה טכנולוגית, בכמה בתי ספר מקצועיים לשמם יש בסך הכל

במגזר הערבי ומה קורה עם המגמות, זאת אומרת מה יש לבנים, מה יש

לבנות, ואיזה רמה זה. זו אינפורמציה בסיסית שמוכרהים להניח אותה על

השולחן. עם כל הידיעה שלנו שהמצב הוא חמור מאוד, אבל פשוט צריך לדעת

מה.

ו

אמרנו בתי ספר מקצועיים ערביים שהם לחינוך הטכנולוגי, יש

לנו 4 בתי ספר, שניים הם של עמל אחד בתל שבע ואחד בטייבה, יש לנו

אורט עמל משותף בנצרת, בית ספר דון בוסקו בנצרת. יש לנו 7 ,6 בתי

ספר מקיפים. אני אתן דוגמאות לבתי ספר מקיפים אלה. למשל בשפרעם יש

לנו בית ספר תיכון מקיף שיש בו מגמה אחת לבנים; מכונאות רבב, ושלוש

מגמות לבנות, פקידות, תפירה וסיעוד.

סכנין שזה בית ספר שמונה 1600 תלמידיים יש בתובו מגמה אחת

לבנים, מכונאות רכב, ומגמה אהת לבנות זה אופנה ותפירה. אז אני לא

יודע אם אנחנו יכולים לקרוא להם בתי ספר מקיפים, מתוך 1,600 תלמידים

רק 130 תלמידים בנים ובנות שלומדים חינוך מקצועי.

בערבי י יש לנו שתי מגמות, אחת לבנות, כלכלת בית, והשניה

לבנים ולבנות, שרטוט טכני. אלה דוגמאות מבתי הספר המקיפים שיש לנו,

אומרים שישנם כמה בתי ספר שנבנו כבתי ספר מקיפים אבל הם אינם כאלה

מבחינה מקצועית. נקה לדוגמא כפר קאסם, זה בית ספר שנבנה לכל האיזור

לכפר קאסם לג'לג'וליה, לכפר ברא, על מנת שיקלוט את כל התלמידים מכתה

ז עד יב. בינתיים בית הספר הזה לא קולט, בקושי קולט את התלמידים של

המקום. לא יכול לקלוט את ג'לג'וליה ואת כפר ברא, ויש בו מגמה אהת

לבנים, נגרות, צולעת. (קריאה.- לא נתקלתם בבעיות בכפר ברא למשל

מהדתיים הקיצועיים, להכניס את בית הספר לשם?) לא נתקלנו בבעיה כזאת.

הם מוכנים ללכת לאן שאנחנו נשלח אותם, לחינוך מקצועי בתנאי שיהיה.

עובדה שהם שולחים הלק מהבנים שלהם לכפר קאסם וחלק לטירה, אבל החינוך

... זה ישוב קטן שאין בו מגמה טכנולוגית

בכלל. יש לו רק בית ספר יסודי) (קריאה: אותי מטרידה יותר ההשפעה של

הגורמים הקיצוניים הדתיים, שעלולים לראות בלימודים טכנולוגיים בעיה

מסוג אהר.) הם מעודדים את זה. על הדתיים הקצוניים. למרות שזה מהוץ

לנושא של היום, אני אתן לך דוגמא מכפר קאסם מה עושים הדתיים שם,

חסרים לבית הספר הזה 4 הדרי לימוד, שמשרד החינוך אין לו תקציב השנה

לתת, אז הם בנו את זה מכספם. ואלה תרומות. אבל זה לא הענין שלנו.

מר אבו עצבה דבר על ענין המגמות יוקרתיות ולא יוקרתיות,

ואמר שהמגמות הלא יוקרתיות הן לתלמידים החלשים. אפילו להלשים האלה

אין לנו מספיק מגמות, ולא 50 ולא 20 אחוז מהתלמידים האלה, אז גם

מגמות יוקרתיות שאין לנו בבתי הספר, חסרות לנו היום וזה מפריע לנו

גם לפתח את חחינוך התיכוני העיוני, ענין המקיפות שאומרים במקום

מסויים אנהנו בונים בית ספר מקיף שזה איזורי לאיזור המסויים, אבל

בעצם הוא לא מספיק לאותו מקום, רק הכותרת. אז זה רק שמות מטעים

לענין הזה.

היו"ר נ. רז;

ו

מר עוזי צור, ראש האגף לחינוך מקצועי, לחינוך טכנולוגי

במשרד חחינוך ואחר כך אנשי הרשתות. בבקשה.

תמונת המצב היום נגזרת מהעבר, החברה בטכנולוגית, כפי שאמרתם

בעצמכם, עד לפני מספר שנים ראתה את הנושא של הינוך טכנולוגי בצורה



שונה לגמרי, בשנים האחרונות חלה התעוררות ומודעות לנושא של חינוך

טכנולוגי, וקשה לסגור פערים של שנים, ושל עשרות שנים, במספר שנים

מצומצם, וביחוד במערכת כמו מערכת חינוך דבר שכרוך בשינוי לוגיסטי של

בתי הספר.

תמונת המצב לגבי המגמות היא פחות או יותר כפי שצו יינה כאן.

מה אתם עושים בכדי לצמצם?) לכל אתייחס. קודם כל אם אנחנו

מסתכלים על האוכלוסיה שנמצאת בחינוך הערבי, בחינוך הטכנולוגי, נמצא

בדרך כלל את הרמות החלשות, האוכלוסיות החלשות שמחוסר ברירה הן

נמצאות שם, לא בגלל שהתלמידים הטובים באו והלכו לחינוך טכנולוגי אלא

כי לא היתה ברירה לבתי הספר, הם פתחו מגמות כאלה. מרכז הכובד במגמות

מקצועיות לבנים, 'בעיקר מגמות המתכת או מכונות או מכניקה כפי שאנחנו

קוראים להם, ואלה מגמות יקרות, נקבת מספר 84 אלף שקל השלמת ציוד.

אנחנו עוברים היום גם במגזר היהודי, שינוי ממגמות המתכת

ליותר מגמות אלקטרוניקה, אוטומציה, מגמות שהן יותר מתוחכמות מבחינת

ידע ועלותן בציוד פחות כבדה מאשר במגמות מכניקה, לא שהן זולות, אבל

הרבה יותר זולה. לדוגמא, ממתי אנחנו מדברים על מגמת ענ"א או מגמת

אלקטרוניקה, בסדר גודל שנקבת להשלמה, ניתן לבנות מעבדה לנושא.

עכשיו לגבי תנועת המצב בסקטור הערבי בכיוון הזה או איך

מאושרות מגמות מקצועיות. בדרך כלל היוזמה לפתיחת מגמה מקצועית, באה

מבית הספר או מהבעלויות על בית הספר, והמדיניות לגבי הסקטור הערבי

היא לבחון, או בוא נאמר מה התנאים שאנחנו בודקים כדי לקיים מגמה.

זאת אומרת ראשית, אנחנו בודקים האם יש מספר תלמידים מתאים, ורמת

תלמידים מתאימה. דבר שני, אנחנו בודקים, נושא של שטחים או סדנאות,

וכשאני אומר אנחנו, אני מתכוון לחינוך הטכנולוגי, האם יש בבית הספר

מקום לקיים את הסדנא. דבר שלישי, מורים ללמד במגמה. כעיקרון זאת

אומרת אם תסתכלו על מגמות האלקטרוניקה, או הנושאים החלשים שיש במגזר

הערבי, במגמות שאושרו בשנתיים האחרונות, ואין מקום שבו היתה פניה או

בקשה לפתיחת מגמה חדשה והיא לא נענתה מבחינת אישור משרד החינוך, זאת

אומרת אם תהיה יוזמה של בתי ספר , של בעלויות רשויות, לפתיחת מגמות

בנושאים חדשים, עם מגוון רחב יותר לתלמידים ברמה גבוהה לבנים ובנות,

ניתן את ידינו. הכל כפוף. זאת אומרת אין כאן איזה שהיא מדיניות-על

לתת מכניקה או מכונאות, אלא להיפך, המגמות החדשות הן יותר זולות,

יותר מתאימות לשוק ואנחנו מעודדים אותן.

עכשיו קצת לגבי נושא חתקציב. אמת, ההקצבה בשנת הלימודים,

אנחנו מדברים על שנת לימודים ולא על שתי שנות תקציב, כי אנחנו

עובדים לפי שנת לימודים, היתה של 100 אלף דולר, או 150 אלף ש"ח,

בנוסף לזה 50 אלף ש"ח נוספים שהועברו לטובת הקרן, ומתכונת , אני

מדבר על שנת הלימודים שעברה, סדר הגודל, נשאר קבוע פחות או יותר על

שתי שנים, בשנת הלימודים הזאת אותו סדר גודל.

ו

בואו נראה כיצד אנחנו מחלקים את התקציב. לגבי השנה החדשה,

שנת הלימודים הזאת, קבלו בתי הספר 150 אלף שקל, שנת הלימודים הזאת

שנגמרה עכשיו, איך אתה מחלק אותה לשנות תקציב, אתה יכול לומר על

החצי האחרון. אני מדבר על שנת לימודים זאת, הנוכחית. קבלו 150 אלף

שקל ועוד 50 אלף שקל שנתנו למעשה מתחילת השנה לקרן. עכשיו כיצד

אנחנו מקצים תקציבים לבתי הספר בסדרי גודל יחסית איך המגזר הערבי

עומד מול המגזר האחר.

ו



אנחנו לא מקצים על פי נפח האוכלוסיה, אלא על פי מספר

חתלמידים הלומדים בחינוך הטכנולוגי, אז אם היום התלמידים הם כ-5

אלפים, ובשנה הבאה יהיו 10 אלפים-התקציב יוכפל, זאת אומרת זה הבסיס.

אתה לא מוסיף תקציב, זאת אומרת, אני לא חבר כנסת ואני לא רגיל לכך.

אני מדבר על הבסיס, הבסיס התקצובי שהוא מגיע לכל מקום שהוא. עכשיו

בית ספר מסויים מעוניין, או ישוב מסויים מעוניין, לפתח או לפתוח

מגמה מקצועית. לא הזכרתי שאנחנו בודקים את נושא התקציב באישור

המגמה, אנחנו מאשרים את המגמה באופן אוטומטי, תלמידים נוספים נכנסים

למכלול, אני מדבר על התקצוב הרגיל. בואו נראה מה אותו סדר גודל של

150 אלף שקל, אם תשוו אותו, או 100 אלף דולר אם תשוו אותו מול תקציב

הבסיס למגזר היהודי, הרי התקציב כולו ותקציב הבסיס היה 900 אלף. לכל

מדינת ישראל. תעשה את זה באחוזים ותראה שאין כאן אפליה לנושאים.

בשנה שעברה נאמר שיהיה תקציב מיוחד נוסף לקידום החינוך

הטכנולוגי, החינוך המדעי והטכנולוגי, התקציב הלך למדע וטכנולוגיה.

אני יכול לדווח כאן על נושא הטכנולוגיה, גם מתקציב זה, קבל המגזר

הערבי את חלקו.אבל בואו נהיה ריאלים. חלק ריאלי על פי יעדים, זאת

אומרת יש תקציב בסיס שהוא בא על פי מספר תלמידים, יש תקציב אהר שהוא

בא על פי יעדים. פיתוח מגמות חדשות, או פיתוח נושאים חדשים.

עכשיו, כל התקציב של עם ישראל כולו עומד על 900 אלף דולר,

קח דף נייר ועשה חשבון , זה נשמע ממנהלי הרשתות, מה צריך היום כדי

לפתוח בית ספר טכנולוגי חדש, תראה שזה לא מספיק, מה שיש לכל עם

ישראל לא מספיק לבית ספר אחד. אז בואו נראה איפה אנחנו חיים ומתוך

מה אותם סכומים.

עכשיו במגזר היהודי, על-פי-רוב, ההשקעות בשנים האחרונות

באות ברובן מהבעלויות, ומהרשתות, בעלויות זה רשויות מקומיות, או

רשתות המעורבות באותם בתי ספר כאשר משרד החינוך בהקצבותי הפך למעשה

לתומך ולא למקים. וזאת התמונה גם במגזר היהודי, אנחנו לא מציידים

בתי ספר, ואנחנו לא פותחים מגמות מצוידות, אלא אנחנו משתתפים כאשר

יש גרעין תקציבי שבא ממקורות אחרים, וזה על-פי-רב רשות מקומית.

אני מוכן כאן, להתחייב לכל רשות מקומית ערבית שתגייס תקציב

לפתיחת מגמות חדשות, אנחנו נתמוך ונסייע במידת יכולתנו. ויכולתנו די

מוגבלת, לגבי שנת התקציב הבאה אני לא יודע מה תהיה התמונה, רק עכשיו

נדונים כל ההיבטים של הקיצוצים על המשרד, אני מקווה שלא יהיה קיצוץ

בנושא הזה כי הסכום ממילא אינו ריאלי,

1. האם אתם מודעים לכך שתקציב הרשיות הערביות הוא תקציב

מוגבל ביותר ואפילו ראש הממשלה בזמנו, שמעון פרס, הודה שמקבלים רק

30 אחוז ממה שמגיע להם בהשוואה לרשויות היהודיות, אז זאת אומרת

האפשרויות של הרשויות היהודיות יותר גדולות.

2. הרשתות והתרומות לסקטור היהודי, עיירות פיתוח, אחרים, הן

הרבה יותר גדולות מאשר בסקטור הערבי, הסקטור הערבי כמעט לא מקבל,

להוציא שתי הקרנות שעדיין לא יודעים מה יקרה איתן. אז זה לא צריך

להשתתף בחלוקח שאתם עושים החלוקה הפנימית, לעודד פתיחת מגמות חדשות

ו



וגם הזרמת תקציב. איך זה משתקף?

תראה, אני מכיר, ואני יודע את המצב אבל אנחנו משרד החינוך

ולא משרד הפנים, אנחנו לא יכולים לזכור בעיות וחסרים שנובעים ממשרד

לנושא מגמות חדשות -- כשאנחנו מדברים על נושא של מגמת סיעוד,

או מגמות אלקטרוניקה וכדומה לא מדובר בתקציבים במסות גאולות של כסף.

ואני חוזר על מה שאני אומר, אנחנו נצטרף לכל יוזמה מקומית שתהיה

לפתוח מגמות שכאלה, זאת אומרת לא נוכל לעולם, לא לעולם, לא נוכל,

לטווח הנראה לעין, להקים מערכות כאלה, בתקציבנו אנו. נתתי לך את

המספרים, אתה יכול לראות בדיוק מה ניתן לעשות בהם. אז עוד פעם,

כהצהרה וכמדיניות של המשרד, אנחנו מעונינים לפתח מגמות יוקרתיות

מתוד כוונה גם למשוך תלמידים לרמה גבוהה יותר, ולא רק את התלמידים

החלשים שאין להם ברירה. מגמות שכאלה על פי רב אינן בעלות כמו של

מכניקה, אלא בעלות יותר נמוכה, אנחנו נצטרף לכל תקציב שיהיה.

ע.א. דראושה ;

לפני שאתה עובר לשאלה בקשר לתקציב של תשמ"ז, עכשיו בתקציב

87. זה שיגיע, אתה לא יודע מה התקציב הכולל ומה החלק של הסקטור

הערבי, או אתה כבר יודע?

היה מדובר על כך שהתקציב לחינוך הטכנולוגי ישאר כפי שהוא,

זה לא כולל משכורות מורים?) לא. אני מדבר

על תקציב לפתח נושאים, משכורות מורים זה תקציב אחר. זאת אומרת, אלא

אם ייערך ויסות פנימי בתוך המשרד, דבר שקשה מאוד להניח במצב קיצוצים

שכזה, הרי אנחנו מדברים על אותם סדרי גודל תקציביים.

לכן יש חשיבות באמת לקרנות ולאיסוף כספים מבחוץ ולכן

הצטרפנו לעידוד' הנושא של הקרן מתוך תקווה שבאמת האוכלוסיה הערבית,

הן בארץ והן בחו''ל, תתגייס לקידום הנושא.

מעבר לזה , אנחנו מעונינים שגם רשתות החינוך, אורט ועמל,,

יכנסו לבתי ספר ערביים, לאו דווקא בגלל המשקל התקציבי שיש לחן , אלא

הידע שהן צברו; בניהול בתי ספר, בהקמת מגמות ותפעול מגמות, ידע

שעדיין איננו במגזר הערבי. והואיל וחבל ללמוד ולבזבז זמן, אנחנו

מעונינים שהרשתות במידת יכולתן יצטרפו.

ו

קיימת בעיה ברשתות. בשנים האחרונות, הן קלטו הרבה בתי ספר

ויכולת הקיבול שלהן די מוגבלת, אבל לפחות אנחנו מוכנים לתמוך בכל

בית ספר שבו הרשת תיכנס גם לקידום הנושא וכשאני אומר לתמוך, זח

מעבר לאותו בסיס שמגיע על פי הנושאים המקובלים.

לגבי מורים. בעיית המורים קשה בכלל במקצועות המדעים

והטכנולוגיים במדינת ישראל, בנושאים הטכנולוגיים במגזרים מסויימים

ודווקא במגזרים במקצועות החדשים. הבעיה היא פחות המורה בסקטור

ו



הערבי. אני מסביר את זה מכמה כיוונים. כיוון אחד יש היום בהשוואה

לעבר יותר תלמידים ערביים במוסדות להשכלה גבוהה או במסגרות הנדסאים,

טכנאים והנדסאים והשכלה גבוהה, שחוזרים ומשתלבים בבתי הספר. זאת

אומרת, באחוזים, יותר מאשר באים למגזר היהודי.

עם זאת, ישנה בעיה וישנו אותו גרעין של מורים שאינו מוסמך,

שהכשרתו המקצועית היא נמוכה, אנחנו מחפשים דרך ליצור מסגרת

השתלמויות, ישנה עכשיו מתכונת, שאנחנו בוחנים עם הקרן, ליצור

השתלמויות יהודיות למורים במגזר הערבי במקצועות מסויימים, מתוך

כוונה לקדמם.

בכל אופן כמו שהבעיה אופיינית למורים במגזר היהודי היא גם

במגזר הערבי. פחות או יותר לקטע זה אני מקווה שעניתי על הנקודות,

ואם תהיינה נצטרף בהמשך.

רכישות קומפיוטרים לבתי ספר רגילים זה לא שייך לאגף שלכם?

ע. צוק ;

במידה מסויימת המחשבים מתחלקים במשרד החינוך לשני נושאים.

מחשבים בכתות עיוניות ורגילות. מגמת מחשבים או מחשבים כמקצוע כן

שייך.

ע.א. דראושה ;

לענין הפיקוח. אני יודע שיש מפקח אחראי, מר עודה, על בתי

הספר העל יסודיים ועל המוסדות הטכנולוגי'ים ויש מפקחת מלאכה ותפירה

ויש גם מפקח בשני שליש משרה מר עבדול כרים זועבי שלא שייך לחינוך

העל יסודי אבל שייך בכלל לחינוך המקצועי ליסודי. וכבר שלושה בפיקוח,

אחד על החינוך הטכנולוגי העל יסודי, והשניים ביסודי. אני שואל אם

אין מגמה לתוספת של פיקוח בענין הזה, כי יש צרכים.

הפיקוח שהזכרת אותו, הוא פיקוח מתאם, הפיקוח המקצועי אינו

מופרד בין ערבי ובין יהודי, זאת אומרת מפקח האלקטרוניקה בצפון מטפל

בבתי ספר ערביים ויהודיים, כך גם מפקח המכניקה ומפקח החשמל. כך

שכשאתה מסתכל על.מערך הפיקוח אתה תספור גם את המפקחים. אין הפרדה.

זאת אומרת תפקזדו של מר עודה הוא לתאם ולקדם את הנושאים ולשאוב

ממאגר המפקחים לנושא הזה. זאת אומרת, אם הוא מעונין לפתוח או לעודד

פתיחת מגמת אלקטרוניקה, הוא קורא למפקח לאלקטרוניקה שביחד הולכים

לבקר באותו מוסד כך שלרשותו של המגזר הערבי עומד כל צוות הפיקוח.

ד. לובלסקי ;

ברשותך, אני אעמוד קודם על מספר בעיות יחודיות, אחר כך אומר

כמה מילים על מה שמתרחש ברשת עמל בתחום הזה. ישנן בעיות ששייכות

לכלל המערכת של החינוך הטכנולוגי והן הוזכרו, אני אומר אותן בקיצור,

יש ענין של חוסר במבנים, קיים בכל המערכת, חוסר בציוד מודרני, וחוסר



במורים טכניים. שלושת הבעיות הללו משותפות למגזר היהודי והערבי,

ונדמה לי שאולי לא זה המקום לדבר עליהם.

אייחד כעת כמ; מילים לבעיות היהודיות של המגזר הערבי. אני

חושב שהנקודה הראשונה העיקרית בעצם הוזכרה כבר בדבריו של מר צוק, זו

העובדה שלפחות בעבר, ואני הושב שגם היום, לחינוך הטכנולוגי יש דימוי

נמוך, בציבוריות הערבית. אני מעיז לומר שזה גם היום, אם כי ישנו

אולי איזה שהוא כיוון התפתחות חיובי בתחום הזה, עכשיו לענין הזה

ישנו אפקט של גלגל קסם, אם באמת ישנו דימוי גרוע אם באים תלמידים

בינוניים ומטה, אין אפשרות ואיו הצדקה להקים מגמות מתוחכמות עבורם,

הם פשוט לא יקלטו את החומר. ואז בונים את המגמות הפשוטות יותר,

שהוזכרו, מכונאות, מכניקה וכדומה. למגמות מהסוג הזה, לא רוצים לבוא

התלמידים הטובים, ואנחנו נמצאים כאו בגלגל קסם שמשתדלים כרגע להחלץ

ממנו וחייבים להבין שהוא קיים.

איד אפשר' לפתור את הדבר הזה? אני חושב שהזנחנו קצת את העניו

של כלי הסברה וכלי תקשורת. בתחום הזה בציבור הערבי. אני אומר את

הדברים האלה רק ברמז, לא נכנס לפרטים, אני הושב שחייבים להחלץ

לפעילות הסברתית בכלי התקשורת בתחום המגזר הערבי על מנת למשוך

תלמידים טובים, בחינוך הטכנולוגי, והדברים נעשו במגזר היהודי

והצליחו.

דבר שני, למרות אותו גלגל קסם שהזכרתי בכל זאת ליצור היצע

מגמות כלומר לבנות מגמות טובות יותר, למרות שבתחילה יש אולי סיכוי

שהן לא תהיינה מאוכלסות כראוי.

ע.א. דראושה ;

סליחה, אני רוצה להפריע , עוד- פעם אני מנסה לחשוב על אותה

הערה ראשונית שאמרת בקשר להסברה, מעריך מאוד את הענין של ההסברה,

אבל אתה חושב שזה המצב הקיים כתוצאה מאי הסברה, אי קיום הסברה, או

אי קיום משיכה ואפשרויות של קליטה למגמות.

המצב כרגע, הוא בגלל מגמות סוציולוגיות בתוך הציבור הערבי,

לא בגלל זה שלא היתה הסברה, ולא בגלל זה שלא היו מגמות.

אולי אני אעיר הערה מהנסיון שלי. אורט, עמל, זה בית הספר

היוקרתי בנצרת היום. בשנת 74 הייתי ממונה בעירית נצרת, עמד אז במשך

12 שנה על 125 תלמידים. תוך שנה אחת הצלחנו לקדם את זה ל-450

תלמידים. הסיבה היתה שמיום קיומו, הקימו מגמה תלת שנתית, ורק

למדריכים, נותנים מקצוע, ולא נתנו לתלמידים לגשת למסמ"ת לבהינת

הבגרות, אז גם הערבים כמו היהודים דואגים לבנים שלהם, רוצים מגמות

טובות, מהיום הראשון, הם לא התנגדו לחינוך המקצועי, אבל התנגדו לרמה

הנמוכה שנתנה. כששינינו את הרמה והצענו כמה מגמות שיכולים להבחן בהו

בבחינת בגרות, אז מספר התלמידים עלה מאוד. (א. הראל : זה מה שהוא

אומר, הוא אומר להקים מגמות יוקרתיות למרות שלא תהיינה מאוכלסות

בהתחלה, אז ימשכו גם תלמידים טובים.)

ו



ד. לובלסקי ;

ונקודה שלישית באותו הקשר, נקודה שלא מרבים לדבר עליה. זהו

המבנה של בית ספר מקצועי לעומת בית ספר מקיף. ובכן במגזר היהודי

אנחנו כבר כולנו משוכנעים שבית ספר מקיף עדיף על בית ספר מקצועי

מסיבות שונות, ואני לא אעמוד עליהם כרגע. הייתי מציע גם במגזר

הערבי, ללכת עד כמה שאפשר לכיוון של בית הספר המקיף, שהוא עדיף

מסיבות חברתיות וסוצילוגיות. בתנאי אחד, שההנהלה של אותו בית ספר

מקיף יש לה מודעות לחינוך הטכנולוגי, כך שהחינוך הטכנולוגי לא ישאר

בבחינת בן הורג בין כתלי בית ספר. בתנאי אחד והוא, שלא נכשל כמו

שנכשלנו מידי פעם וזאת כשלהנהלת בית הספר מקיף לא היתה מספיק מודעות

לחינוך הטכנולוגי, ואז החינוך הטכנולוגי נשאר בשוליים. כמובן שהדבר

הזה, מתקשר עם מה שנאמר קודם לגבי קשר עם רשתות. לפי דעתי התנאי

לכך, שבאמת בית ספר מקיף , הנהלתו תהיה בעלת מודעות לחינוך

הטכנולוגי, שבית הספר המקיף יטופל, ובאיזה צורה יטופל אני מיד אדבר,

על ידי רשת ארצית, אורט או עמל. אלה רשתות בעלות הנסיון המצטבר

הגדול ביותר בתחום הזה.

הנקודה השניה שרציתי להזכיר, קשורה למה שנאמר כרגע. הרשויות

המקומיות הערביות, מסיבות הסטוריות לא הצטבר הנסיון המספיק בחינוך

הטכנולוגי, אני לא מדבר על יוצאים מן הכלל אני מדבר על כלל. לכן לפי

דעתי התנאי לקיום חינוך טכנולוגי ראוי לשמו ברשויות הערביות, הוא

אכן קשר עם גוף ארצי שיכול להדריך, להנחות, לחלק מהנסיון המצטבר שלו

לגבי החינוך הטכנלוגי. כוונתי כמובן לרשתות הארציות.

נקודה שלישית שאנחנו נתקלים בה זה הנושא של הכשרה פדגוגית

של המורים. אני פה אולי אומר מלה שאולי תפתיע חברים, לדעתי מבחינת

הידע הטכנולוגי של המורים במגזר הערבי, אנחנו במצב טוב יותר מאשר

במגזר היהודי, מכיוון שאותם מהנדסים והנדסאים ערביים שמסיימים את

המוסדות להכשרה, אחת הדרכים הפתוחות בפניהם בקבלת אולי הכבוד

החברתי, היא באמת ללכת להכשרה הטכנלוגית לבתי הספר, ואז המצב בבתי

הספר הערביים טוב יותר יחסית מאשר בתי הספר היהודיים. חוץ מאשר

באספקט אחד. וזה הכשרה פדגוגית של אותם מורים.

משום מה, אין לבתי הספר, אין למורים, המודעות להשיבות של

הכשרה פדגוגית, ולכן אנחנו נתקלים במספר בתי ספר ערביים בכך ש-20

אחוז, 30 אחוז בלבד מן המורים הם בעלי רשיון הוראה, וזה נושא שצריך

לטפל בו, לא כל כך קשה לטפל בו, אנחנו מודעים לו ויש צורך אם כן

לעסוק בנושא.

א.הראל ;

שמעתי אתמול שמתוך עשרה בתי ספר, ההישגים הטובים ביותר

באנגלית ובמתמטיקה בחינת הבגרות האחרונה, 5 ראשונים הם בתי ספר

ערביים. בגרות כללי - מתוך עשרה ראשונים 5 בתי ספר ערביים. אותה

הסיבה - רמה של המורים.



ד. לובלסקי ;

נקודה שלישית שקשורה למגזר הזה, היא בעיה שהיא משותפת גם

למגזר היהודי, נושא של בנות לחינוך טכנולוגי. ובכן שוב, יש בבל בתי

הספר שהוזכרו מגמות יחודיות לבנות, תפירה, פקידות וכדומה וזה בסדר,

מה שאין זה בנות שהולכות ללמוד אלקטרוניקה, וחשמל, ומכניקה, במובן

זה המצב דומה במגזר היהודי, אבל גרוע ממנו. אני רוצה להסב את תשומת

לב הוועדה לנקודה הזו. פה יש שוב פעם אולי אולי אפשרות לשפר את המצב

על ידי פניה לאמצעי התקשורת. (ע. חיידה : במגמות המעטות שיש לנו

באלקטרוניקה יש לנו כמה בנות. וגם בשרטוט הנדסי משותפת לבנים

ולבנות, ובכמה מקצועות הם הולכים יחד אבל אין לנו מגמות שאנחנו נציע

שהם יבואו.)

נקודה נוספת והיא בעלת אופי פדגוגי זו בעית ספרי הלימוד

וחומרי הלימוד, בתחום הטכנולוגי. למיטב ידיעתי אולי אני כאן יתקנו

אותי, כמעט שאין ספרי לימוד והומרי לימוד בערבית, במקצועות

הטכנולוגיים, שניתן להשתמש בהם בבתי הספר בארץ.

נכון, ישנה אמנם טענה כנגד, שאומרת אותו בחור שיסיים את בית

הספר המקצועי יצטרך לעבוד אחר כך בחברה ישראלית, הבה נלמד אותו את

כל המושגים הטכנולוגיים ואת המקצועות הטכנלוגיים דווקא בעברית. יתכן

שהטענה הזאת נכונה אני לא רוצה להכריע בה כרגע, אני רק מציין את

העובדה שכמעט שאין חומרי לימוד בערבית במקצועות הטכנלוגיים.

נקודה אחרונה בקשר לנושא של בעיות יחודיות, וזה ענין של

כתות טכנאים והנדסאים, וכוונתי כרגע למגזר הצעיר, כתות יג. יד.

הטענה כרגע היא שהחינוך הטכנולוגי הוא כל כך מסובך ומורכב ודרישות

התעשייה הן כל כך המורות, שלימוד עד כתה יב איננו מכשיר את התלמיד

לרמה הטכנולוגית הדרושה, ופותרים את זה על ידי כך שתלמידים ממשיכים

בכתה יג או יד. ומקבלים תואר טכנאי והנדסאי.

שוב, אני מוכרה לומר במגזר הערבי הנושא הזה הוא פוטנציאלית

הרבה יותר קל מאשר במגזר היהודי. מפני שבמגזר היהודי היו עד לפני

זמן קצר מגבלות המורות מאוד של גיוס. שלא היו במגזר הערבי. והעובדה

שלא היו הרבה כתות כאלה, או כמעט שאין כתות כאלה, אני זוקף שוב

לזכות הנושא הראשון שהעלתי, וזה הענין של המודעות הציבורית לצורך של

החינוך הטכנולוגי. אני לפחות לא מוצא פתרון אחר לדבר הזה.

ברשותכם, אעבור למספר נושאים שקשורים באופן מיוחד לרשת עמל,

קצת מסירת אינפורמציה. ברשת יש היום שני בתי ספר תיכוניים וכ-8 בתי

ספר לחניכים במגזר הערבי, בית ספר תיכון אחד בטייבה שהוא בית ספר

מקצועי טהור, יש בו כ-800 תלמידים, עם המגמות הקונבנציונאליות,

מכונאות, מסגרות, חשמל, סיעוד, אפנה. בית הספר השני תל שבע, הוא כבר

לא מקצועי, במשך השנתיים האחרונות הוא הפך להיות בית ספר מקיף והוא

קולט את כל אוכלוסית הבדואים באיזור, ובעקבות כך פתח כתות עיוניות

וכך הפך לבית ספר מקיף. יש בו יחד עם חטיבת הביניים למעלה מ-1000

תלמידים, ושוב אותן מגמות מכונאות, מסגרות , אפנה וכמובן מגמות

עיוניות שלא כאן המקום להזכירן. בנוסף, יש לנו, כפי שאמרתי, מספר

בתי ספר לחניכים, יפו, טייבה, מזרח ירושלים, שפרעם, נצרת, רהט,

מנהל בית ספר רהט יושב כאן לידי.

ו



אנחנו נמצאים כעת במשא ומתן די מתקדם לגבי סיוע לבית ספר

המקיף בבקעה אל גרביה, ותוספת מגמות לימוד, ופה, אני באמת רוצה

להזכיר את הענין של קרן אבוקה שאתה הזכרת אותם, שאנחנו לפחות היינו

כאן , נקרא לזה, הסוכן הטכני, אנחנו עזרנו לבית הספר לעשות רשימות

ציוד וכו' וכו', בעצם הרכישה עבור בית הספר, למרות שעדיין איננו

קשורים איתו. כנ"ל קרן אבוקה גם כן מתכוונת להעביר כספים לבית ספר

שלנו בשפרעם שהוא בית ספר לחניכים, ולא בית ספר תיכון בשפרעם.

אולי באופן עקרוני מלה או שתיים. יש לנו, בניגוד אולי למה

שהשתמע, בפירוש ענין רב להכנס למגזר הערבי. אנהנו במשא ומתן עם

מספר גופים, מספר רשויות מקומיות, אני מוכרח לומר, שלא מצאנו עדיין

את הלשון המשותפת, וקודמי הזכיר את הנקודה הזו, ואני ארחיב עליה

בשני משפטים את הדיבור. יש לי חשש, או אני חושד, שגופים כגון רשויות

מקומיות, שרואות שכאשר רשת באה אלינו, עמל או אורט, הם חושדים שפה

יש כוונה כאילו- לגזול מהם, מבית הספר. אין הכוונה לכך, בפירוש

הכוונה היא לניהול משותף, ברמות שונות של העמקה, של שיתוף הרשת

הארצית. אני לא אכנס כאן לפרטים, אבל יכול להיות בהחלט מצב שהעיריה

מנהלת לחלוטין בית הספר, והרשת רק מייעצת מבחינה טכנולוגית, יכול

להיות מצב כמובן מעמיק יותר כגון בטייבה, שבו בית הספר מנוהל במשותף

על ידי העיריה והרשת, וכן הלאה.

מה שאני באמת הייתי רוצה, וטוב שהנקודה הוזכרה כאן, לסיים

את דברי בכך שהבה, באמת נמצא את הדרך לשיתוף הפעולה בין הרשתות לבין

הרשויות המקומיות על מנת לשפר את המצב כפי שהוא תואר עד כה.

ניסיתם פעם להגיד לוועד ראשי המועצות המקומיות הערביות

להדבר בענין הזה?) למיטב ידיעתי, לא. הטיפול שלנו היה עד כה באופן

פרטני עם העיריות השונות, במספר מקומות זה בסדר. במספר מקומות כפי

שאמרתי, יש עדיין מחסומים, על כל פנים מה שאתה הבאת כרגע יכול להיות

רעיון.

י. גורלניק ;

אני חושב שעמיתי מר לובלסקי הקיף את הנושא מבחינת יצוג

הרשתות. כשבאים לסקור את החינוך המקצועי והטכנולוגי במגזר הערבי,

חייבים לקחת בחשבון גם את הפעולות שמפוקחות על ידי משרד העבודה

והרווחה ולשים את זה על הנייר, פשוט בכדי לראות את ההיקף במלואו, מה

שהממשלה משקיעה כיום במגזר הערבי. אני לא נכנס לויכוח אם זה טוב

יותר או טוב פחות, אבל למשל אתמול עברתי בתמרה, שזה מרכז הכשרה

שבזמנו כשהייתי במשרד העובדה התחלנו בבניתו, הוא מאכלס כיום 200

חניכים בוגרים, רובם בגיל העל-תיכוני, ויש ביקוש ל-400-500 מקומות

שם. למה אני מזכיר את זאת? מפני שכשאנחנו באים לדבר על המגזר הערבי

צריך לזכור עובדה אחת פשוטה, שבגיל 18 הנער היהודי חייב להתגייס

רובם. ובמגזר הערבי - לא. ואז כדאי לשקול את כל הנושא של החינוך

הטכנולוגי על רקע העובדה זאת.

אני לא מקבל שום ניתוח סוצילוגי היום בנושא הזה, בעבר היה

משהו וראו שהרקע הזה עוד קיים, אבל במודל של נצרת ואורט החלטנו

להשקיע השקעות רציניות והוכח תוך תקופה קצרה שהשקעות הוכיחו את

עצמן. הן הוכיחו את עצמן לא רק בגלל השקעות בציוד, וצדק מרלובלסקי

שהנושא של מורים, הוא נושא קריטי במגזר היהודי, מורים טכנולוגיים

ומדעיים. והוא יותר פתוח במגזר הערבי וצריך לנצל את העובדה הזאת.



אנחנו אגב מנצלים את זה גם בבתי הספר היהודיים.

אצלנו ברשת אורט, שורה של מהנדסים שמלמדים בבתי הספר

היהודיים והם מצטיינים בעבודתם. ישנם גם תלמידים ערביים, דרך אגב,

שלומדים בבתי הספר של אורט לאורבה ולרוחבה של הארץ. אני מעריך שזה

היום בסביבות 250 עד גיל 18. מעל גיל 18 יש במגזר של קורסים ובו

כמה מאות, אין לי מספר מדוייק בענין. אבל נצרת היתה הוכחה שכשנכנסנו

עם השקעות בסדר גודל, כמובן הרבה יותר גדול, ממה שצויין פה, וצרפנו

לזה את המורים הטובים, וזה עשינו גם בסיוע של רשת עמל, בענין הזה

אנחנו שותפים שם. יש הוכחה מצויינת של תלמידים מצויינים, ללא שום

הבדל. כך שאני מציע לכל אלה שמדברים על הנושא הזה, בואו נעזוב את

זה. זה שיר מזמור שעבר זמנו.

וי

יש בעיות סוציולוגיות גם באוכלוסיה היהודית, יש לי בשבילכם

חדשות גם בה יש מתנגדים לחינוך הטכנולוגי, וזה מתחיל מהפרופסורים

באוניברסיטאות. לא זוכר שתלמיד ערבי פנה ולא קבלנו אותו, להיפך.

ויש חברותא טובה מאוד בתוך בתי הספר שלנו. (קריאה: אם כל המוסדות

יקבלו ערבים כמו שאורט מקבלת, זה בסדר גמור, אנחנו במצב טוב.)

אמנם לא מדברים על דרוזים היום, אבל נזכרתי, בעוספיה פתחנו

באותו פרק זמן בית ספר שלדעתי היום יכול להתחרות בכל בית ספר תיכון

עיוני ומקצועי באיזור חיפה כך שאין שום ספק רבותי, שרמת ההשקעות

ראשית במורים, אני מתחיל מהמורים ואחרי כן בציוד, ואחרי כן ניהול,

אני הולך לפי סדר העדיפויות. ניהול, מורים וציוד. לפי רמת ההשקעות

באלמנטים האלה על פי רמתם ייגזר החינוך במגזר היהודי ובמגזר הערבי.

אני יכול לספר לכם, במגזר היהודי פנו אל שתי הרשתות, עשרות

בתי ספר להתקבל, ואני בדקתי לפחות 30 מהם, בתי ספר מקיפים קיימים

שהם מבקשים שהרשת , הרשתות יתנו את חסותן. אני רוצה להגיד לכם,

שהמצב לגמרי לא משמה מבחינת המצוי בבתי הספר. כי ברגע שאני בא לקחת

בית ספר על עצמי, צריך לבדוק. פיזית ציוד, מורים, מה המחוייבויות

שרשת נוטלת על עצמה בענין הזה.

אנחנו מצווים קודם כל לקיים את הקיים בידינו, אני מדבר על

הרשתות, על הרשת שלי לפחות, והקיים הוא אדיר, יחד עם בתי הספר גם

למבוגרים, אנחנו נגיע בשנה הבאה ל-70 אלף תלמידים. וזה מחייב המון

ובכל מיני שטחים. ושמעתם על תקציבי הפיתוח שמשרד החינוך יכול להקצות

ואני כרגע לא בא הנה בטענה, אני רק משמיע את העובדה שאנחנו לא

יכולים לחיות עם זה, וזה אומר שהרשת לא יכולה, הרשתות לא תוכלנה

בכוחות עצמן לפתור פה בעיות שהן קשורות בהשקעות, כשהן צריכות לתחזק

את הקיים ומי יודע מה צופן בחובו העתיד הקרוב בנושאים אלה.

הנושא התקציבי הוא לא נושא לרשת, גם כשאני בא למגזר היהודי

ומקבל בית ספר, קבלתי בעבר בית ספר, אני אומר, קודם כל תנקו את

השולחן. מהחובות, קודם כל תשקיעו כמה השקעות בסיסיות אחרי כן, הרשת

לאורך זמן, במשך השנים נכנסת להתחייבויות רציניות ביותר, אין בית

ספר שאנחנו לא משקיעים בו בכל שנה כספים. כולל במגזר הערבי, ובתי

הספר שיש בידינו כל אחד יודע אנחנו משקיעים בהם.



יש לנו בית ספר גדול לחניכים בחיפה, ערבי, ההשקעות בחזקה

מרובות, אגב, אפשר היה להמשיך שם בבניה, אפשר היה להמשיך להגדיל

אותו. לפי דעתי, כדאי היה שמשרד ההינוך והתרבות יהד עם משרד העבודה

במקרה הזה, יעשו סקר צרכים ויראו. למה אני מדגיש את שני המשרדים יהד

במקרה הזה? כי יש פוטציאל לתלמידים טובים שגומרים את העיוני בלבד,

להמשיך ללמוד עוד שנתיים היות והם לא מתגייסים לצה"ל, יש להם בגרות,

ויכולים למשיך ללמוד עוד שנתיים בטכנאים והנדסאיים.

זה דבר שאיננו במגזר היהודי, וכדאי שנשים לב שהבסיס

במתמטיקה ובמקצועות הריאלים הוא בסדר, ואני שומע פה דיווח על חמישה

בתי ספר מצטיינים מהמגזר הערבי, זה ברור שישנו פוטנציאל וצריך טיפה

להסתכל אהרת על כל הסיפור. יתכן שכדאי להשקיע דווקא ברמות הגבוהות

של בית הספר התיכון, וברמה של טכנאים הנדסאים, אני כרגע לא מציין

איפה, אני אומר במדינת ישראל. יתכן שצריך להשקיע השקעות בצורה אהרת.

אני אומר יתכן.

מר לובלסקי העיר משהו על אמצעי הוראה, ספרי לימוד, ואני

הושב שהוא העלה נושא השוב ביותר, אני מעלה את המורה קודם כל, המנהל,

המורה, אמצעי ההוראה. הוא העלה נושא מאוד השוב, ואני הושב שאנחנו

חייבים, חייבים לתת את הדעת על כך שיש ספרי למוד בעברית, שאין בעיה

לתרגם אותם, צריך רק את ההשקעה לעשות כי זה בינתיים למעטים לא לרבים

אז ההשקעה היא גדולה. השקעה גדולה מאוד, כי הם מעטים. גם פה הייבים

לתת את הדעת על כך שבלי ספרי למוד ומורים שילמדו בערבית, ועם כל

הכבוד לקונספציה שהם צריכים לדעת גם עברית, הם ידעו עברית, הם

לומדים עברית, הלוואי והיהודים היו יודעים ערבית כמו שהערבים יודעים

עברית, וילמדו עברית. אני לא הושש לענין הזה, אבל צריך להעביר גם את

ההומר לערבית בכדי שהטכנולוגיה תילעס יותר טוב במערכת הזאת, כי בכל

זאת שפת. (ת. טובי; באיזה ספרים עכשיו משתמשים ברשת?) אנהנו משתמשים

בספרים בעברית, אבל אנהנו גם לקהנו על- עצמנו לתרגם הלק מהם ואנהנו

מתרגמים. אבל אני אומר זה לא נעשה בצורה המסיבית שזה צריך להיעשות

אני מסכם את דברי, אם אנהנו רוצים לעתיד לבוא להגדיל את

מספר התלמידים, אנהנו צריכים הלגדיל את מספר המורים בתהומים האלה

ואת האמצעים. את האמצעים אני לא מתכוון רק לכסף אלא אני מתכוון

לאמצעים הלימודיים.

אני רוצה להתייהס לנקודה הזאת, ואני מסכים עם כל אלה שאמרו,

בצער רב, שלהינוך המקצועי במגזר הערבי נדבקה סטיגמה שזה לתלמידים

שאין להם בריירה. אנהנו נותנים עכשיו הסטוריה ותאוריה ומה היה,

והשאלה, מה אנהנו צריכים לעשות כדי להסיר את הסטיגמה הזאת? אנהנו

כמהנכים, כאהראים, כמוסדות, וכוועדת ההינוך והתרבות. ולכן אני

אומר, במדינות מתועשות יש הכוונה מקצועית של התלמידים ושל הדורות

הבאים של אותה המדינה, יש הכוונה, לא משום שאני נכשלתי בהסטוריה,

בגיאוגרפיה ובכימיה, אני צריך ללכת ללמוד מסגרות, זה הסטיגמה.

אנהנו צריכים לדעת איך אנהנו נכוון את אותם דורות, הדורות

הבאים לאותם מקצועות. אם בתי הספר המקצועיים במדינת ישראל, ואני

יודע שכן, אולי לא במאת האחוזים, אבל אני יודע ששתי רשתות לפהות

פתוהות בפני כל קהל הסטודנטים הערבים והתלמידים הערביים, סימן שיש

ו



לנו חינוך מקצועי ישראלי , ולאו דווקא חינוך טכנולוגי לערבים.

אנחנו צריכים לדעת איך לעודד את והערכים כדי להשתלב יותר ויותר באותם

בתי ספרר ישראלים מקצועיים.

לבתי הספר חמקצועיים במגזר חערבי, צריך לתת יעוד מסויים עם

העלאת הרמה. והצגת מקצועות מועדפים יותר מה שאני אומר, מקצועות

מועדפים יותר. ולבתי הספר המקיפים, התלמיד צריך לדעת שאין זה הובי,

זה מה שאמר מר אבו עצבי, אין זה הובי לומר נמאס לך ממשהו אתה הולך

קצת כאן אופנה לבנות, וכאן קצת מסגרות וחשמל לבנים, אלא צריך לחדד

שבית הספר המקיף הוא בחלקו בית ספר עיוני ובחלקו השני בית ספר

מקצועי לכל דבר. אם התלמיד הערבי ידע את זה, וידע יפה, ותהיה לו

הכוונה טובה מההתחלה ויהיה לו גם היעוץ שבסוף, אני בטוח שאנחנו

יכולים להעלות את הרמה.

עכשיו מבחינת התקציבים אני לא רוצה לדבר, כולם דברו, חסר

תקציבים וזאת עובדח הסטורית, איך אנחנו יכולים לצאת מהמצב. הנה

שמענו על הרבה מאוד כספים שעדיין לא מנוצלים, גם מהקרן, עד היום.

שמענו על הרבה מאוד כספים שעוד לא הגיעו מארצות הברית, שמענו על

הבטחות שעוד לא בוצעו. עוד פעם, אדוני חיו"ר, ועדת החינוך, היא גוף

מבקר של הכנסת על המימסד או על פעולות המימסד, אנחנו צריכים גם

לבחון את זה, לא בישיבה הזאת, אלא אני חושב שבתור י ו"ר תטיל אולי

על שניים, שלושה ללוות את הנושא כדי לשלב את הערבים בחיי ההיי-טק של

ישראל בשנים האלה.

ע. עיידת ;

אני אקצר ולא אאריך בדברים, למרות שהתכוונתי בהחלט להציג את

הדברים מהשטח כמנהל בית ספר שמתעסק עם הנושא הזה די הרבה שנים. ואני

לא אחזור על דברים שנאמרו, אני אנסה לרכז- את הדברים, הנקודה הראשונה

- נושא המודעות. אני חושב שזה ענין של הסטוריה נושא המודעות,

המודעות היום בישובים הערביים לחינוך המקצועי גבוהה מאוד, ואני אומר

את הדברים מבפנים, אני מכיר את עמי, אני מלמד הרבה שנים, כל השנים

שלי בחינוך היו בחינוך הטכנולוגי, כבר 13 שנים אני מורה ומנהל בתי

ספר, שמכשירים נוער הכשרה מקצועית, חינוך טכנולוגי מקצועי ואני יודע

שהיו זמנים, היו שנים, שאכן המודעות, אצל בני הנוער ואצל הציבור

הערבי לחינוך הטכנולוגי היתה נמוכה, כמו שהאמא היהודיה רוצה שהבן

שלה יהיה עו"ד ורופא ועוד מקצועות חופשיים, כך גם האבא והאמא

הערביים היו רוצים, אבל הנושא הזה הולך ומתפתח בצורח אחרת. ויש

כוונה יותר ויויתר, ורצון יותר ויותר ללמד ולהכשיר את הילדים לחינוך

מקצועי, זו נקודה אחת.

הנקודה השניה - המגמות האטרקטיביות של בתי הספר הערביים,

אנחנו כל הזמן שומעים אותה סימפוניה של מגמות מכונאות רכב, מסגרות,

נגרות, תפירה לבנות, המגמות בעצם בדרגת תחכום נמוכח, ויש פריצה, אבל

פריצה קטנה מאוד לקראת מגמות מתוחכמות, מגמות של שנות האלפיים,

אנחנו על סף שנות האלפיים ואנחנו עוד מדברים על מכונאות רכב

ומסגרות, ונגרות. לא הייתי רוצה שהנוער שלנו יגיע לשנת האלפיים

ויהיה הוא שיתקן את המכוניות של מהנדסי האלקטרוניקה והאוטומציה ורק

הם יהיו. (קריאה.- גם במגזר היהודי אנחנו מפתחים מגמות מכונאות, בגלל

העובדה הזאת) אני גם כורך את הנושא הזה של פיתוח מגמות חדשות, בעוד

דבר אחד, וחוא, ואני חושב, אני לא יודע אם כאן חמקום לדבר על זה אבל

ו



בוודאי כחברי כנסת, וכאנשי ציבור, כמחנכים, גם צריכים לתת את הדעת

עליו, מה אנחנו עושים עם הבוגרים האלה שלנו. אנחנו נכשיר טכנאי

והנדסאי אוטומציה ואלקטרוניקה ומחשבים, ואנחנו הרי יודעים ששוק

העבודה בפניהם חסום. בואו, נהיה גלויים, חסום שוק העבודה במפעלים

תעשייתים היום חסום. כמה יבואו להוראה? ומה נעשה עם ההברה האלה אחרי

זה? והם יסתובבו לנו מתוסכלים, ואני מכיר כאלה.

מסקנה, שלדעתי צריך להיות איזה שהוא תכנון משולב של הכשרה

מקצועית ברמה גבוהה וצמוד לה תיעוש מסויים, או פתיחת אפיקים חדשים

לבוגרים האלה, הרי זה לא יכול להיות. לדעתי אחרת אי אפשר.

הנקודה השלישית - דובר כאן, מר צוק ומר לובלסקי דברו על

הנושא של מורים טכנולוגיים בישובים הערביים, בבתי ספר ערביים, שהם

מורים ברמה גבוהה, אני מסכים במאה אחוז, רק דבר אחד מפריע לי,

המהנדסים וההנדסאים האלה שהם ברמה מדעית גבוהה, מיד אחרי שסיימו את

הטכניון או את בתי הספר להנדסאים, ברב המקרים, למעט מקרים נדירים,

הם חסרי נסיון מעשי, הם חסרי נסיון של עבודה מעשית, הם לא התנסו הם

למדו בטכניון בפקולטות הכי טובות, למדו בבתי הספר להנדסאים, קבלו את

התעודות שלהם, הגיעו לבתי הספר ללמד בלי שום הכשרה מעשית במפעלים

ומינוס אחד גדול. (ד. לובלסקי; הלוואי וזה היה המצב במגזר היהודי,

הלוואי.)

נושא לפני האחרון, שאני רוצה לדבר עליו, בקיצור, נושא הכסף.

אני אזרח מדינת ישראל, אני יודע שהמדינה נתונה בקשיים, והגבלות

תקציביות, וקיצוצים במשרד החינוך, אנחנו גם מידי פעם שובתים בגלל

זה, אבל אני הושב, וכאן אני רוצה להגיד את זה באזני חברי הכנסת,

אנשי הציבור, אני חושב ששיקום השכונות לא פהות. הוא חשוב מאוד, חשוב

מהשקעה בבתי הספר המקצועיים הערביים, מכאן הרי שיקום השכונות קשור

עם קהילות יהודיות בהוץ לארץ. אני חושב שאין שום בעיה שחלק

מהתקצובים האלה יבואו וינותבו לחינוך המקצועי בישובים הערביים. אני

חושב שכמו ששיקום השכונות חשוב למדינת ישראל, לדעתי, כך צריך להיות

החינוך המקצועי בישובים הערביים, חשוב למקבלי ההחלטות במשרדי ההמשלה

השונים. אני יודע ששיקום שכונה אהת בעיר אהת, לדעתי הכסף שיכול ללכת

לשם, יכול לכסות תקציב והשקעה במספר בתי ספר תיכוניים מקצועיים.

שאלה אהרונה. (א. אבו-עצבה; על כל לירה מהיהודים בחוץ לארץ

יש לירה ממלכתית.) אתם יושבים באבוקה ואתם יושבים בו ודעה לקידום

החינוך הטכנולוגי בישובים הערביים. אולי פעם אחת, וזו הצעה, אולי

פעם אחת, אני כתבתי למשל להנהלת הוועדה כמה פעמים אפילו לא ענו לי

תשובה. תודיעו למנהלי בתי הספר או למי שצריך להודיע, אני לא יודע,

לפי איזה קריטריונים אתם מחלקים את הכספים, איך אתם מחלקים אותם,

נתתם לבקעה ולשפרעם, למה לא למשל לתל שבע? אני סתם שואל. אני פשוט

מאוד לא יודע,; כמנהל בית ספר, כאיש הינוך, ובמקום מגורי כאיש

ציבור, מתוקף תפקידי כמנהל בית ספר. (קריאה.- על פי גודל הפרוטקציה)

לא. אתה אומר את זה, אני לא אומר את זה. אם זה עובדה ...

תודה רבה, חברים, עכשיו מתחילות הצבעות על התקציב, נורא

מצטער, אנחנו פשוט מוכרחים ללכת לשם. אנחנו עבריינים אם ממשיכים,

אני והח"כ טובי. היות ורצה גם ההבר מירושלים להגיד ולדבר, ואתם

ו



18.2.87

רוצים להוסיף, אני מבין שהענין יתפתח, אין לי חשק לדחות את זה לעוד

כמה שבועות, אני רוצה לגמור את זה עכשיו, את הענין, כי מסקנות במין

ישיבה כזאת הן די ברורות, מה צריך לעשות, זה בשבילנו החשוב. אם אתה

רוצה עוד דקה וחצי אז בבקשה, אני רוצה לגמור את זה.

נ. מנכל;

יש לנו בעיה, אנחנו במזרח ירושלים, גם בישראל וגם מחוץ

לישראל. אני יכול להוכיח את זה. כאשר בקשנו מחשבים לבתי ספר, נציג

משרד החינוך מחק את מזרח ירושלים. הוא לא יודע את הבעייתיות במזרה

ירושלים. אני מתחרה בבתי ספר אחרים טובים, שיש להם את האפשרויות,

אני רוצה תקציב ממשרד החינוך או מכל שלטון אחר. הבעיה שלי היא גם

שונה, כאשר חוק חינוך חובה לא מתבצע במזרח ירושלים בגלל בתי ספר

פרטיים רבים, אנחנו קולטים 16 אלף בבתי הספר העירוניים ממלכתיים ו-

25 אלף בבתי ספר פרטיים. שם אין חינוך- חובה בכלל. ילד שלא למד

בשנתיים בבית ספר הוא נכשל, מוציאים אותו לרחוב. אז אני מחייב גם

בית ספר יוקרתי טוב למצטיינים, ואני צריך ציוד ואני רוצה לקלוט את

הילד הזה שזורקים אותו לרחוב, גם הוא רוצה במגמה שהיא פשוטה

ומתאימה לכה שלו.

אני מקווה שכאן, חברי הוועדה והיו"ר, יקחו בחשבון שירושלים

גם המזרחית נמצאת, לפי החוק לפחות בתחום ישראל,,- צריכים תקציב לזה.

אפילו אתה לא הזכרת שיש לנו בית ספר מקצועי במזרח ירושלים. תודה

רבה.

ע. חיידה;

אני חושב שהיום כוונתי, כשבאתי לכאן, היא לשתי הרשתות, הן

עשו הרבה לקידום החינוך המקצועי במגזר היהודי, במגזר הערבי עדיין



18.2.87

לא עשן. פעם אמרו שהרשויות המקומיות הערביות, ומה שהזכיר מר אבו

עצבה, לא רוצות שעמל ואורט ישתלטו על בתי הספר התיכוניים הקיימים,

אני היום גייסתי חלק מראשי המועצות המקומיות שמסכימים והלק מהם

אפילו התם עם עמל, למשל מגדל כרום, על שיתוף פעולה, ושימסרו להם את

בית הספר התיכון. לוד ורמלה ובקעה במשא ומתו.

עכשיו עמל מתגייסת לקראת השנה באה והכריז מר אגמי, שלקראת

השנה הבאה עמל נכנסת לשלושה בתי ספר תיכוניים ערביים, לוד ורמלה,

בקעה אל גרבייה ומגדל כרום. אני רציתי לשמוע את מר גורלניק. יש לי

בשבילו שניים, שלושה בתי ספר מוכנים, ראשי מועצות שיהתמו לו, תקבל

את בית הספר ותנהל אותו, תכניס הינוך מקצועי, אבל הוא עדיין איננו.

לגבי מה ששמענו פה היום, יש כמה דברים שעלו בצורה בהירה

וזה יכול להיות כסיכום לנו, כהברי ועדת חינוך של הכנסת, לגבי

הפעולות שאנהנו הושבים שנהוצות לגבי קידום הענין, וזה סוף סוף

הסיבה שאנהנו דנים על זה בשביל לקדם את הנושא. אני בההלט מקבל את

הרעיון שהעלה פה מר גורלניק לגבי סקר צרכים. אני רוצה להציע בסוף

שאתם שניכם, אני מציע שהה"כ עטשי ואתה תהיו מטעם ועדת ההינוך הוליה

שמטפלת בענין הזה, תהיו בשבילנו כתובת לגבי קידום הענין הזה. א.

למשל שאלת הקרנות, שתי הקרנות האלה ואופן עבודתן, תדווחו לנו פשוט.

לגבי הקרן הזאת, איך הקרנות לקידום ההינוך הטכנולוגי והקרן אבוקה,

באיזו מידה וכיצד הן עושות את עבודתן בהקשר הזה של החינוך

הטכנולוגי.

ב. הקשר בין הרשתות והרשויות המקומיות. אנחנו שמענו פה את

הסיפור הזה לגבי רתיעה של רשויות מקומיות מלהפקיד בידי הרשתות את

בתי הספר מסיבות מובנות מאליהן בעצם, אבל יש פה מצב, שמצד אחד,



18.2.87

רוצים את כניסתן של הרשתות לקידום החינוך הטכנולוגי, מצד שני, יש

פה מעצורים או היו מעצורים מכל מקום. אז לברר נקודתית, איפה ישנו

משא ומתן, איפה ישנה אפשרות, איפה ישנה נכונות מצד הרשות להכנס

לסיפור הזה של הרשה ולקדם את המגע הזה בכדי לאפשר את הפיתוה ואת

ההתקדמות בנושא של החינוך הטכנולוגי. זה נקודה שניה שנדמה לי שאם

תיבדק תקדם אותנו בנושא.

ג. הנושא של טפול במורים, סקר צרכים מה קורה עם הבוגרים.

פשוט לעשות מעקב, לראות כמה בוגרים, בוגרי לימודים טכנולוגיים,

המדעיים, מה שנקרא באוניברסיטאות, וזאת ההשכלה הגבוהה, כמה מהם היו

מוכנים להכנס להוראה ולעבור קודם את ההכשרה הפדגוגית. שמענו שרק 20

או 30 אהוז מהם בכלל בעלי רשיונות הוראה, אין להם פשוט שום הכשרה

פדגוגית. בסך הכל להכנס יותר לעומק בהקשר הזה של כניסתם למערכת

ההינוך. אנהנו מדברים פה על בוגרי מגמות מדעיות באוניברסיטאות על

מנת שיכנסו לעבודה בבתי הספר, יכול להיות שאין צורך כי אין מקומות

עבודה פשוט, יכול להיות שלמשרד ההינוך יש בענין הזה יותר מידע, פה

לא שמענו בדיוק. לבדוק גם את הנקודה הזאת, מה הקשר , מה המתאם בין

הצרכים של המגמות הטכנולוגיות בבתי ספר לבין מצאי של בוגרי מוסדות

השכלה גבוהה ולהבר את זה ולעשות הלימה, שזה יהיה יותר מסודר.

עכשיו שאלה נוספת והיא העתיד, אני לא רוצה לדבר, אני יודע

שזאת הבעיה. בוגרי בתי ספר מקצועיים כגון בוגרי מוסדות אקדמאי ים,

לא מוצאים עבודה, זאת כבר שאלה .. פוליטית. תקראו לזה בכל מיני

שמות שנרצה, הכל יהיה נכון, כשהם לא מוצאים את עצמם במשק ולא

מוצאים את משרדי הממשלה ולא מוצאים מוסדות מדע, יוצא שהמשכילים

הערביים תקועים במצב של ואקום, זה דבר נורא. אני פוגש אותם הרבה,

בכל מקום, רק לפני כמה ימים, פגשתי אנשים שעבדו בנקיון בהרצליה,

ו

אני אומר לאדם שבא איתי, תשמע, מענין אותי מה המקצוע שלהם, הם

אומרים שניהם בוגרי אוניברסיטה. (ת. טובי : שלשום הפגינו מנצרת



18.2.87

עובדי קרן קיימת) זה דבר שאני לא רוצה להרחיב אפשר לפתח ולחמם את

זה יותר מדי, אני יודע שהבעיה ביסודה, מה העתיד, איך הם ישתלבו,

איד הם יעבדו, כבני אדם מכובדים על פי המקצועות שלהם במשק. וזה

מרחף על פני כל הענין, וזה המחסום העיקרי לכל השאלה הזו. אבל השאלה

איד בתוד הסיטואציה הזאת, בכל זאת לקדם בתחומים שאפשר לקדם, ולהקל

במקומות שאפשר להקל.

S

מה שנוגע למגמות יוקרתיות, מר לובלסקי מה שהעדת פה, המעגל

הסגור הזה של תלמידים לא טובים, אז אי אפשר לפתה מגמות יוקרתיות כי

הם לא יעמדו בזה, אז אין מגמות יוקרתיות, אז התלמידים הטובים לא

באים לשם. את זה מוכרחים לפרוץ, ואני שמחתי שאמרת שאתם מתכוונים,

אפילו אם לא יהיו מספיק אכלוס למגמות האלה, בכל זאת תלכו למגמות של

אלקטרוניקה, למגמות אחרות שנחשבות, אוטומציה, אני לא יודע מה,

מגמות יוקרתיות בכדי להתחיל למשוד יותר את הילדים היותר טובים

ולהרים את זה כפי שהתהליך במידה רבה נעשה כבר בסקטור היהודי. שנים

על גבי שנים היו מגמות מקצועיות, היה בית ספר מקצועי משולב בתוד

בית הספר המקיף, רק ליהודים, והיה דימוי וסטיגמה שנים רבות עד שזה

נפרץ. התחילו עם קבוצות קטנות בהתחלה ויקרות מאוד, אבל אחר כד

התרחבו יותר ויותר, וזה הפך להיות אבן שואבת לתלמידים מעולים,

ועלתה כל הרמה וכל הדימוי השתנה לטובה ואת הדבר הזה כמובן צריד

לעשות גם בסקטור הזה וכדומה.

אנחנו כמובן נמליץ את המלצותינו לגבי משרד החינוך לגבי

תקציבים, אנחנו לא נרפה, כמסקנה של ועדת החינוך שהסכומים שיעמדו

מצד משרד החינוך לחינוך הטכנולוגי במגזר הערבי יהיו הולמים. אני לא

יודע קריטריונים כפי שאמר מר צוק, לפי חלקו היחסי של הסקטור הערבי

בחינוך, לא באוכלוסיה אלא לפי חלקו היחסי במגזר המקצועי. אם אתה לא

מפתח את זה, תמיד ישארו מעט. אתה מוכרח לפרוץ את זה, אתה צריד לתת

יותר בכדי שזה ילך קדימה. לכן ההתחכמויות האלה בקשר לקריטריונים





ולפי מה , זה מוכרח להפרץ.

אני גם כן משוכנע שהמלצתנו צריכה להיות, ולחצנו צריך להיות

במשרד החינוך שיתגבר את ההשתתפות שלו בחינוך הטכנולוגי. 900 אלף

דולר, או שקל, איך זה הולך פה היום, הולכים כללית למגזר הטכנולוגי,

צריכים לתת את הסכום שהוא לא איזה עשירית, זה לא יכול להיות דבר

כזה. אלא הוא צריך להיות משהו שהוא הרבה יותר מזה בכדי לתת לזה

קידום.

אבל באופן מעשי, אם אתם מוכנים לקבל את זה אתה וחה"כ עטשי,

ואתם תהיו מטעם ועדת החינוך זרוע או חוליה שעוקבת ומדווחת על

ההתקדמות בנושא הזה החשוב. תודה רבה לכם.

הישיבה ננעלה בשעה 11.00