ישיבת ועדה של הכנסת ה-11 מתאריך 25/11/1986

הקיצוצים בתקציב משרד החינוך והתרבות

פרוטוקול

 
הכנסת האחת-עשרה



נוסח לא מתוקן





פרוטוקול מס' 180

מישיבה משותפת של ועדת החינוך והתרבות

וועדת הכספים

יום ג' כג' בהשון התשמ"ז 25.11.1986, שעה 08.30.

נכחו;

הברי הוועדות; נ. רז - היו"ר

א.י. שפירא - יו"ר ועדת הכספים

א. הראל

א, סרטני -

מ. פלד

י. אמיר

נ. ארד

י. ארידור

י. ארצי

ע. סולודר

י. צבן

ג. שפס

מוזמנים; א, קפלן - אגף התקציבים, האוצר

מ. הבא - אגף התקציבים, האוצר

א. הרשקוביץ - מנהל האגף לתכנון ותקצוב,,

משרד החינוך והתרבות

א, שפירא -- יועץ שר החינוך והתרבות

ע. אלדר - יועץ שר ההינוך והתרבות

י, דמביץ - יועץ משפטי של ועדת הכספים

א. קירשנר - מזכיר ועדת הכספים

י. גידלי -- רכזת מידע

מזכירת הו ועדה' ד, פלר

רשמה: מ. כהן

סדר-היום; הקיצוצים בתקציב משרד החינוך והתרבות.



היו"ר נ. רז; אני פותח את הישיבה המשותפת של ועדת

החינוך והתרבות וועדת הכספים. ועדת

ההינוך יזמה את הישיבה המשותפת הזאת, כי רצינו שלקראת הדיונים על

התקציב של השנה הבאה ועדת הכספים תהיה מודעת לפה שקורה היום במערכת

החינוך בישראל, במידה רבה עקב הקיצוצים שנעשו בחינוך בשנים קודמות,

התקציב הבא יחייב בוודאי קיצוצים נוספים במשרדי הממשלה, ויש להניח

שזה יחול גם על החינוך. אנחנו רוצים לשכנע את חברי ועדת הכספים

שאסור לקצץ בתקציב החינוך,

א. י, שפירא; אני רוצה שתגיד גם מאין לקחת את הכסף

כדי שלא יקצצו בחינוך. אני מכיר את

המצב, השאלה מאין לוקחים את הכסף.
י. צבן
הצעה לסדר, מתוך שלושת הגורמים הקובעים

י" בוועידת הכספים, יושב-ראש הוועדה וראשי

הסיעות הגדולות, נמצא כאן רק יושב-ראש הוועדה, אני חושש שאנחנו

נשחית את זמננו ודברינו לריק, כי 90% מהיושבים כאן מוכנים עכשיו

להצביע בעד קריאה נרגשת לכל הגורמים לחזק את החינוך. אינני רואה

טעם בכך שנשכנע את עצמנו,

י. ארצי; אני מציע שננצל את הישיבה הזאת כדי

לשמוע מפי יושב-ראש ועדת החינוך והתרבות

מה הקיצוצים שנעשו וכיצד נראית מערכת החינוך מבחינת שעות, תכניות,

המצב בבתי-הספר, המצב בכיתות, וכיצד נראית מערכת התרבות אחרי

הקיצוצים שבוצעו, כדי שאלה שאינם כל כך קרובים לנושא יהיו מודעים

לפרטים,

א.י, שפירא; עד עכשיו אינני יודע מהו היום סלע

המחלוקת בין משרד החינוך לבין משרד

האוצר, חוץ מזה שאני יודע שרוצים לקצץ. אבל אני מתאר לי שבכל זאת

יש דברים מיוחדים, אולי מישהו יכול להסביר את המצב, כדי שלפחות

כאשר נגיע לליון על תקציב משרד החינוך נדע בדיוק את הפרטים. ישבתי

אתמול עם השר נבון בביתו ושוחחנו שיחה ארוכה. הסיכום היה שהוא יבוא

לכאן היום ויסביר את הדברים, למרות שהוא באמת מצונן, אבל אולי יותר

נוח ששני השרים אינם נמצאים כאן. אני מציע שנשמע מה סלע המחלוקת,

למה הגיעו לשביתות ומה הסכנה לגבי העתיד, חשוב שאנחנו כחברי ועדת

הכספים, שלא מכירים את הנושא, נשמע על כך עכשיו,

היו"ר נ. רז; אפשר להסביר גם את הבעיה של המחלוקת

הנוכחית שגרמה לשיבושים כבר בראשית שנת

הלימודים הזאת, אבל לא לשם כך בלבד כונסה הישיבה הזאת, אולי זה

יעלה בהמשך הישיבה, המגמה של הדיון הזה היא שאתם תהיו מודעים למה

שקורה במערכת החינוך, מה קרה מאז הקיצוץ ב-1985, איך זה התפתח בשנת

1986 ומח יהיה בתקציב הבא,

בשנה שעברה היה קיצוץ בתקציב משרד החינוך,

כפי שהיה בכל משרדי הממשלה, שגרם להפחתה ולפגיעה בכל מערכות החינוך.

הקיצוץ בתקציב משרד החינוך והתרבות הביא לפיטוריהם של כ-4,000 מורים,

לא משרות, שיצאו מהמערכת, הוא גרם להפחתת שעות במערכת החינוך, ובעצם

היום לומדים פחות שעות מאשר קודם. גני הילדים מסיימים ב-12,30 ולא

ב-1,00, היה קיצוץ גם במערכת השעות של כיתות ג'-ו', של 3 שעות

שבועיות, מישהו עשה חשבון שלפיו במשך שמונה שנות לימוד התלמיד

מקבל מספר שעות של שבע שנות לימוד,

א. י, שפירא; אולי זה מספיק? אולי זח מייעל את הלימודים?
היו"ר נ. רז
השאלה פה הגבול, מהי השעה הקריטית שפעבר

לה כבר אי אפשר לקצין. מיד תראה שזה אינו

מייעל את הלימודים.

כתוצאה מהקיצוצים בתקציב החינוך קוצצו

במידה רבה סלי ההעשרה או התגבור, כל מיני שעות שעומדות לרשות המערכת

ללימודים לא פרונטליים, כמו מלאכה, ציור, מוסיקה, חינוך גופני. יש

מקומות רבים שבהם יש רק שעה אחת בשבוע לחינוך גופני.

במערכת החינוך המיוחד לא פתחו השנה כיתות

חדשות. יש 60 אלף ילדים שלומדים בחינוך המיוחד משום שהם פגועים ואינם

יכולים להשתלב בכיתות רגילות, השנה לא נפתחו כיתות חדשות לחינוך

מיוחד, ואלפי ילדים שהיו צריכים להיכנס למסגרת החינוך המיוחד לא

נכנסו אליה, כלומר לא נכנסו בכלל לבית-הספר. זה אומר שאחד ההורים

צריך להישאר עם הילד בבית או לקחת מישהו שיטפל בו.

הנושא של השתלמויות מורים קוצז בשליש,

בממוצע ארצי.

הפנימיות שבדרך כלל קולטות ילדים משכבות

מצוקה, שבהן הם מקבלים חינוך כללי וחברתי, נעצרו גם כן

ההקבצות והרמות קוצצו במידה רבה מאד,

ואז יושבים בכיתה אחת תלמידים שקולטים ותלמידים שרמת הקליטה שלהם

נמוכה יותר. במידה שתהליך הזה נמשך הרבה זמן הוא מביא לנסיגה אצל

חלק מהתלמידים, וזאת נסיגה הולכת ומצטברת, הפער הולך וגדל, ואנחנו

יכולים להגיע למצב שילדים יסיימו את בית-הספר היסודי ובעצם יישארו

בחצי הדרך מבחינת השכלתם. התוצאות מורגשות בנשירה, בצורות שונות של

פיגור ולקראת ההליכה לצבא,

יש קטע נוסף שמכביד מאד, והוא הנושא של

בינוי ופיתוח. היום חסרות במערכת החינוך כ-1,400-1,100 כיתות חדשות

בשביל לקלוט את הגידול השנתי וכדי לבטל את הכיתות הבלתי תקניות,

כמה מחברי ועדת החינוך ביקרו השבוע במערכת החינוך בראשון לציון. זו

עיר ותיקה. באחד מבתי-הספר שביקרנו בהם לומדים בתנאים קשים ביותר.

הכיתות נמצאות בבטונדות מיושנות; מגרש המשחקים הוא חלק מהרחוב,

עבודת החינוך נעשית שם בצפיפות גדולה מאד, בתנאים בלתי אפשריים.

ידוע שכשהצפיפות גדולה, איכות הלימוד יותר נמוכה. אחד האמצעים לקיצוץ

וחסכון הוא ויסות כיתות, כלומר איחוד של כמה כיתות קטנות לכיתה יותר

גדולה ובכך לחסוך, זו דרך נכונה, אבל במידה שאת כל השעורים לומדת

הכיתה עם 40 ילדים, ובתנאים לא תנאים, בעצם אין חינוך, ובכן מוכרחית

להקצות יותר משאבים ואמצעים לנושא של הבינוי והפיתוח,

הנושא הזה חמור במיוחד במגזר הערבי.

בישובים הערביים, בכפריים ובערים המעורבות, יש דברים בלתי אפשריים.

לומדים בחנויות שכורות, במוסכים, בפרוזדורים סגורים שהפכו אותם לחדרי

לימוד. בחדרי מורים המצב מביש, זה פוגע באפשרות לחנך ובאיכות החינוך

וגורם לנסיגה,

לגבי ההשכלה הגבוהה - החלק של תקציב

הממשלה בתקציב ההשכלה לגבוהה הולך וקטן בהתמדה, המוסדות להשכלה גבוהה

עושים עכשיו איזו תכנית הבראה במגמה לחסוך ולייעל, העלו את שכר

הלימוד של הסטודנטים ונוקטים פעולות שונות כדי שאפשר יהיה להחזיק

מעמד ולא להמשיך לסגת,

בסך הכל אני רוצה לטעון, בלי להיכנס

לפרטים נוספים, שבמידה שבדיון על תקציב המדינה ענין החינוך לא יוחשב

כענין שאנחנו חייבים לשמור עליו מכל משמר, אנחנו נעשה דבר שלא יתוקן,

ולא נמלא את תפקידנו כחברי כנסת וכאנשים שאחראים לענין.



לכן רצינו לקיים את הישיבה המשותפת הזאת,

לקראת הדיונים הקרובים על תקציב המדינה, כדי להעלות בפניכם את הנושא

המיוחד של החינוך בכל חומרתו. לא עשינו זאת לא לפני שנה ולא לפני

שנתיים, באנו אל המוגמר, אחרי כל הוויכוחים אנחנו צריכים תמיד לתמוך

בהצעת התקציב, אבל אחר כך מערכת החינוך צריכה לשאת בתוצאות של התקציב

שנקבע. לכן רצינו להקדים את הדיון הזה ולהכין את עצמנו לקראת הדיונים

על התקציב, כך שהקטע של החינוך, האמצעים שיעמדו לרשותו יהיו כאלה

שיאפשרו למערכת החינוך למלא את תפקידה,

לא דיברתי על הרבה דברים נוספים שגם

הם נפגעו מהקיצוצים בתקציב, כמו מוסדות התרבות, התיאטרונים, התזמורות,

המוזיאונים, הספורט, החינוך הטכנולוגי ועוד, שר החינוך צריך לעשות

מגביות בחוץ-לארץ לצורך החינוך הטכנולוגי, שהוא יקר מאד, בעיקר הציוד.

ויש גם בעיה של הכשרת מורים לחינוך הטכנולוגי. במגזר הערבי החינוך

הטכנולוגי במיוחד מפגר ולקוי, וגם הם עושים מגבית מיוחדת לגיוס כספים,

במגזר הערבי 16% מכלל התלמידים בחינוך העל-יסודי לומדים בחינוך

הטכנולוגי, בעוד שאצלנו זה מגיע ל-60%, החינוך במגזר הערבי מהווה

20% ממערכת החינוך במדינה. עלינו לזכור זאת תמיד כשאנחנו דנים בנושאי

חינוך, גם לגבי הבינוי, גם לגבי החינוך הטכנולוגי, גם לגבי הפיקוה.

במגזר הערבי אין אף מפקח לחינוך גופני, למשל, האגף לתכניות לימודים

של החינוך הערבי צריך לעבד תכניות, להתאים תכניות לפי צרכיהם, כמו

למשל באזרחות ובהיסטוריה. אין כמעט מי שיעשה את זה. ואז הם לומדים

לפי תכניות מיושנות, לא מתאימות, אחר כך אנחנו משלמים בעד זה מחיר

גבוה,

ובכן לגבי כל הנושאים - שעות לימודים,

מורים, חינוך טכנולוגי, בינוי, חינוך לערבים, אמנויות, סלי העשרה

וכו' - יש לנו תחושה שהחינוך נתון בפיגור אמיתי. ואז יש נשירה, או

שילדים אמנם נשארים בבית--הספר אבל בעצם אינם לומדים ואינם מתקדמים,

הפגיעה הזאת בחינוך תבוא לביטוי גם בתוצאות בחינות הבגרות, במוסדות

להשכלה גבוהה, בצבא ובכל מגזרי המשק.

את כל הדברים האלה רצינו להביא לידיעת

חברי ועדת הכספים לקראת הדיונים על התקציב,
א. י, שפירא
שמעתי בהקשבה רבה את דבריו של יושב-ראש

ועדת החינוך. כיושב-ראש ועדת הכספים

אני רוצה לדעת על מה בדיוק אנחנו דנים היום, בכל דיון בוועדת הכספים

מדברים על כך שבשביל להציל את הכלכלה של מדינת ישראל יש רק אפשרות

אחת, לעשות קיצוז בתקציב,

א, הראל; עוד לא הוכח שזאת הדרך היחידה, יש ויכוח

בין כלכלנים,
א, י, שפירא
אני רוצה לומר לכם שעד אפריל יבוטלו

כל מיני מסים והיטלים בהיקף קול כ-900

מיליון דולר, מדובר במסים והיטלים חד-פעמיים, שהובטח לא לחדש אותם

בסנה הבאה, עכשיו מחפשים מאין לקחת את ה-900 מיליון דולר האלה,

ועוד יש מי שמצפים לרפורמה במס. כל הזמן מדברים על רפורמה במסים,

כדי לממן את כל מה שאנחנו רוצים, צריך איזה מקור כספי, בבריאות כבר

הגיעו למצב שאין תרופות; בבתי-החולים הגיעו למצב שלא היה כמוהו-

אני רוצה לדעת על מה המחלוקת, כמה כסף

חסר, מה האוצר מוכן לתת, על כך לא שמענו"

יושב-ראש ועדת החינוך מנה כאן תחומים

רבים שיש בחם קיפוח, אני יכול לומר שגם בחינוך העצמאי יש קיפוח רב

שלזו קיים בחינוך הרגיל, לא רק המגזר הערבי מקופח.



נניח שמישהו יגיד שהמחלוקת עכשיו היא היא

300 או 400 כיליון דולר. השאלה אם יש בתקציב החינוך סעיפים שאפשר

לוותר עליהם בלי לפגוע בחינוך, למשל, דובר פעם על ענין השירות העצמי,

כלומר שעבודת הנקיון במוסדות החינוך תיעשה על-ידי התלמידים ולא על-ידי

שרתים.
א. הראל
זה נסיון שנכשל.
א.י. שפירא
כולנו מכירים את תקציב החינוך" זח לא

תקציב של מה בכך. זה תקציב גדול מאד.

כפי שאסרתי, השאלה היא אם אין סעיפים בתקציב החינוך שאפשר לקצז בהם,

ולקחת מהם את הסכומים לדברים החיוניים. על כך כדאי לשמוע מאנשי האוצר

ומאנשי אגף חתקציבים של משרד החינוך.
י. אמיר
כ-90% מתקציב משרד החינוך הולכים למשכורות

ושכר,
א. חראל
מה האחוז שהולך למשכורות ושכר בתעשיה?
א. י. שפירא
זה לא דומה בכל הענפים. יש ענפים שיש בהם

הרבה חומר גלם ופחות עבודה, ולהיפך.

באופן כללי זה מגיע עד כ-50%. בתקציב החינוך זה /00, השאלה אם אין

דברים שאפשר לוותר עליהם, למשל ספורט. זה לא דבר חשוב כמו לימודים.

ובכן לסיכום, אני רוצה להבין על כה

המחלוקת"
היו"ר נ, רז
אם לדבר על המחלוקת הנוכחית, מדובר על

סכום של כ-50 מיליון דולר, אבל אני מדגיש

שלא זו השאלה העיקרית שמעסיקה אותנו, אם כי זו שאלה חשובה מאד, יש

מחלוקת בין האוצר לבין משרד החינוך על פירוש של החלטת הממשלה. האוצר

מפרש את החלשת חממשלה כך שמשרד החינוך צריך לקצז סכום מסויים, ובמידה

שהוא לא קיצז ולא קיים את החלטת הממשלה אנחנו, משרד האוצר, באופן

חד-צדדי פשוט לא מעבירים לו את הכספים. משרד החינוך אומר שלא זו היתה

החלטת הממשלה, ושהוא פועל במסגרת החלקת הממשלה- שני המשרדים חלוקים

ביניהם בזה. אבל זה נוגע לשנת הלימודים הנוכחית שתסתיים בעוד כמה

חודשים. על זה אפשר להתווכח, מה הפרשנות האמיתית להחלטת הממשלה.

אבל זה חלק מהדיון.

אבל הנושא שרצינו לעסוק בו היום כדי

שאתם תדעו במה מדובר אלה הדברים הכלליים של מערכת החינוך, התהליך

שמתרחש בה, של קיצוצים ופגיעה בכל התחומים.
נ. ארד
הצעה לסדר. לפני שניכנס לדיון, אני מציעה

שנשמע מהאחראים על התקציבים במשרד החינוך

ובמשרד האוצר יותר נתונים.
מ, הבא
אין ויכוח על כך שההוצאה הכוללת לחינוך

לא קטנה, היא גדלה, ההוצאה הלאומית

לחינוך הולכת וגדלה מדי שנה. אתן כמה נתונים. אם נאמר בשנת 1970 זה

היה 100, ובשנת 1983/84 זה היה 161, פירוש הדבר שהיה גידול ריאלי

של 61%.
א. י. שפירא
השאלה אם היה גידול במספר התלמידים או

באיכות,
י. צבן
האם אתה יכול להשוות את זה למדד השכר?



פ, הבא; עשינו סדד מעורב, סל פעורב של מערכת

החינוך; הגידול הוא יותר קטן, הוא של

כ-45%-50%, אבל עדיין יש כאן גידול ריאלי במערכת החינוך. אולם

מבחינת המשק אסור לשכוח שההשוואה צריכה להיות ביחס לתוצר, לא ביחס

לצרכים, אלא גם ביחס למקורות. יכול להיות שמבחינת הגידול בנפש היו

צריכים להגדיל. אם המקורות לא גדלו, זה היה צריך לבוא על חשבון משהו

אחר. ואז צריך חיה לקבוע סדרי עדיפויות.

לצורך השוואה לקחתי גם שנה באפצע, שנת

1977/78, גם אז יש לנו גידול של קרוב ל-15% בין השנים האלו.

לגבי השאלה האם חל מהפך בשנים האחרונות -

עוד אין לנו בתוניס על ההוצאה הלאומית לחינוך, אבל יש לנו נתונים

על התקציב הריאלי של משרד החינוך. אם ב-1980 זה היה 100, אז ב-1986

זה 110.

א. הראל; אני מבקש לדעת מה קרה בין השנים 1984

ו-1986, בתקופת הממשלה הזאת.

מ. הבא; מ-1984 השינוי הוא של כ-1.5% -2% לשנה,

והוא בערך אחיד,

שנת 1985 היתה שנה של צמצום חריף לכאורה.

ב--1986 אנחנו לכאורה במשבר במערכת החינוך על רקע של צמצומים. אבל

למרבה הפלא הביצוע של תקציב 1986 לעומת התכנון המקורי גדל ב- 4%-5%.

כלומר הביצוע של תקציב משרד החינוך השנה יהיה יותר גדול מהתכנון,

גם ב-1987 אנחנו רואים גידול, בגלל כל מיני משתנים, תשלומי שכר מורים

וכדומה, אינני קוען שהכל הולך לתלמיד, אבל זה הולך למערכת החינוך.

זו עוד סוגיה, מי נהנה מההוצאה הזאת,

א. הראל; כמה מזה זו תוצאה של דו"ח עציוני שהממשלה

החליטה עליו?
מ. הבא
שאלה, מי נהנה מההוצאה

הזאת. אבל זה בכל זאת הולך לחינוך. אולי

יש מי שחושב שמה שהולך למורה לא הולך לחינוך"

לגבי מה שאנחנו רואים -1987, בגלל כל

המשתנים של שכר, גידול טבעי, השלמות, התחייבויות וכוי, כשאנחנו

מחברים את המספרים והמשתנים האלה, כ-15 סעיפים, אנחנו שוב מגיעים

לגידול של קרוב ל-6% בתכנון ל-1987 לעומת התקציב המקורי ל-1986,

א. הראל; כמה בוצע לעומת 1986 הריאלי?

פ. הבא; ההשוואה יותר קשה, כי ב-1986 יש גישור

של פער לעומת 1987 בתכנון. אני מבטא עכשיו

פעילות שנתית,

ובכן כל הזמן מדברים על קיצוץ במערכת

החינוך, אבל האמת היא שאנחנו עדים לגידול, חלקו של הצמצום שמתבקש

הוא בסך הכל שינוי בסדרי העדיפויות, שכנגדו באה תוספת ממשלתית למערכת

החינוך, כלומר זה לא הלך לפאמז הכולל של צמצום ההוצאה הציבורית.

זה נשאר בתוך חמערכת, ועוד הוסיפו עליו.

יש טענה שהגידול הלך לשכר והתלמידים

לא נהנו מזה, ובכן בדקנו את ענין התשומות במערכת החינוך, את מערך

המורים במערכת החינוך. אסור לשכוח שאנחנו מדברים על מקורות של כוח

אדם שיכולים ללכת או לסקטור הציבורי או לסקטור היצרני,



אם הסקטור הציבורי צורך יותר כוח אדם, צריך לדעת את המשמעויות של

הדבר הזה על הסקטור היצרני, היצוא וגידול התוצר.

ובכן לגבי המורים במערכת החינוך, לקחנו

את שנת הבסיס 1970. אחוז הגידול במספר המורים ב-1984/85 לעומת 1970

הוא 85%. נכון שיש לזה הרבה הסברים, שהיה גידול במספר התלמידים,

שמספר השעות למורה קטן וכדומה. אבל מבחינת ההשלכה על המשק, הפנינו

נתח יותר גדול של מועסקים למגזר הציבורי, לחינוך, ונתח יותר קטן

למגזר היצרני. נכון שיש גידול טבעי במערכת, מספר התלמידים גדל, אבל

אנחנו עדיין עדים בתקופה הזאת לגידול מ-100 ל-158, כלומר 58%.

בדקנו גם את מספר המשרות, כי יכול להיות

שמספר השעות למורה קטן וכדומה. מבחינת מספר המשרות הגידול יותר נמוך,

אבל לא בהרבה. עדיין יש גידול של כ-70% -80% מספר המשרות בתקופה הזאת"

לגבי השאלה אם המערכת הזאת יעילה, אם

היא יכולה להתרחב כאשר כ-90% מהתקציב הולכים לשכר וכדומה. לדעתנו

המערכת הזאת יכולה להיות שותפה למאמין של המגזר הציבורי להצטמצם

ולתת עוד הזדמנות לתוצר הלאומי לגדול. וברור שהגידול בתוצר יתרום

למערכת החינוך. זה בדוק.

לגבי ממוצע התלמידים לכיתה - אני יודע

שכאשר מדברים על ממוצעים יש שונות גדולה בין מקומות שונים, וביודאי

יש מקרים כמו שציין היושב-ראש, שיש כיתות עם 40 תלמידים, וצריכים

למצוא לזה פתרון. אבל ממוצע התלמידים בכיתה בחינוך היסודי הוא 27.2;

בחטיבות הביניים ובחינוך העל-יסודי - פחות מ-29. לדעת הפדגוגים

במשרד החינוך התקן שצריך להיות לכיתה כזאת הוא 33 תלמידים,

א. הראל; האם אפשר לקבל את הממוצע בלי הישובים

החדשים?

י. צבן; האם אפשר לקבל למשל את הממוצע בערים

הגדולות?

מ. הבא; למשרד החינוך יש נתונים על כל עיר,

יש לו נתונים על הממוצע בכל עיר.

המשקל של ההתיישבות העובדת, התיישבות אחרת ומגזרים כאלה ואחרים -

קטן, יש השפעה, אבל היא לא מכרעת,

ובכן אם אנשי המקצוע, הפדגוגים, אומרים

שהתקן צריך להיות 33, והמערכת מתקיימת על פחות מ-29, אז הדברים כיורים.

א.י. שפירא; אני מבקש לדעת מה האוצר רוצה לקצז ב-1987,

מ, הבא; אמרתי שאם הדברים יימשכו כפי שהם, זוז

לעומת התקציב המקורי יש לנו גידול של קרוב

ל-6%.

א.י, שפירא; אז מה אתה רוצה להוריד? את אותם 6%?

אני רוצה לדעת את האמת, על מה מדובר,

י, ארידור; הוא מסביר שתקציב החינוך גדל. זה נבון.

המחלוקת בין משרד האוצר לבין משרד החינוך

היא האם להגדיל את התקציב באחוז מסויים או להגדיל אותו יותר, כל שנה

זה כך,



פ, הגא; השאלה היא אם יהיה גידול של 2% לעומת

התקציב המקורי או של 6%.

א.י. שפירא; כלומר לא תהיה ירידה, אלא הוויכוח הוא

בכמה יגדל התקציב.

א. הראל; השאלה היא אם זה גידול לעומת ביצוע,

א.י. שפירא; מה הגידול בשכר המורים ב-1987?

מ. הבא; אינני יודע, אני יכול לבדוק,

כפי שאמרתי, ממוצע התלמידים לכיתה הוא 29;

אנשי המקצוע אומרים שהמערכת צריכה להסתדר עם ממוצע של 33, נניח שלא

רוצים לקצן במערכת הזאת, אלא לחזור לתקציב המקורי של 1986, המערכת

יכולה לעשות זאת תוך שינויים פנימיים, ברור שזה מצריך בדיקה יסודית

והתמודדות קשה עם מערכות כאלה ואחרות, אינני אומר שזה קל, אבל זה

יותר קל מאשר להרוג את הייצור והיצוא, אפשר להגיד למערכת: לא נדבר

על 33 תלמידים לכיתה, אלא על 31,5 או 31, ואז יש לנו חסכון של 5%,

ה-5% האלה נותנים הרבה יותר ממה שנתון בוויכוח בין שני המשרדים,

א. הראל; האם אתם מוכנים ללכת לשישה של תקצוב

בתי-ספר על פי תלמידים?
מ, הבא
כן, בהחלט, זה אחד האמצעים לפתרון הבעיה,

להערכתנו, מה שאמרתי עונה על הבעיה של

קשיחות השכר, נכון שמערכת השכר קשיחה, אבל המערכת בכלל מאד גמישה,

כיתות נפתחות, כיתות נסגרות וכוי, מדובר על מערכת של 1.5 מיליארד

שקלים, של מיליארד דולר, וצריך לנהל אותה, ולא לבוא עם 50 מיליון דולר

לפתחו של משרד האוצר ולבקש שהוא יתן. בכל זאת מדובר על תקציב של 1,5

מיליארד דולר, הנתונים מראים שבמערכת הזאת אפשר לעשות דברים שלא

הורסים את מערכת החינוך, לא פוגעים בנשמה היתרה, בתרבות וכדומה,

ולהגיע לרמה שקבעו הפדגוגים, ויחד עם זה לצמוח ולתרום

לצמצום ההוצאה הציבורית,
י. ארצי
מה החלק הקשיח בתקציב משרד החינוך רמה
י. ארצי
החלק הגמיש?
מ, הבא
להערכתי אין הוצאה שהיא בלתי גמישה,

" אם במפעל תעשייתי יגידו שענין השכר

והעובדים הוא בלתי גמיש, המפעל הזה יפשוט את הרגל, אין הוצאה שהיא

בלתי גמישה, אפשר לנייד עובדים ולנצל אותם במקומות אחרים, אפשר לעשות

ויסות,
א, הראל
האם הבנתי נכון שאין בכוונת האוצר לקצז

בתקציב לשנת 1987 לעומת תקציב 1986,

תקציב ביצוע?
מ, הבא
אינני דן על תקציב 1987, גם אצלנו עוד
מ. הבא
אין מסקנות סופיות לגבי תקציב 1987,

אני רק אומר שאם הענינים יימשכו במהלך רגיל נהיה עדים ב-1987 לגידול

ריאלי של כ-5% -6% לעומת תקציב מקורי 1986, לגבי ביצוע 1986, הדיונים

על גישור הפער, על המחסור הקיים, עדיין בעיצומם, אינני יודע איך

הם ייגמרו ואיזו תוספת תהיה. אבל הבסיס שלנו הוא תקציב 1986 המקורי,

אם הדברים יימשכו כרגיל - ואני מניח שאין כוונה כזאת - יהיה גידול

ריאלי של 5%-6% בין תקציב 1987 לתקציב 1986 המקורי, השאלה היא באמת

אם יהיז? גידול ריאלי של 5% -6% או רק של ,2%



ע. סולודר; מה פירוש הדבר אם הענינים יימשכו כרגיל?
מ. הבא
פירוש הדבר אם ימשיכו באותן תוספות,

גידול טבעי וכוי,
א. הראל
אני מבין שהוויכוח בין משרד החינוך לבין

משרד האוצר לגבי 1986 הוא על ±foבערך.

אם אני מנפה את ה-1% הזה, ואם אתה אומר שב-1987 יהיה גידול של כ-6%,

פירוש הדבר שב--1987 יהיה גידול ריאלי של 6% לעומת תקציב 1986, האם

זו הערכתך?

מ. הבא; כן.

י' צבן; אם תקבלו את הדרישות של משרד החינוך

להשלמה לגבי השנה השוטפת, מה יהיה אז

הפער? מה הפער בין זה לבין התקציב המקורי של 1986? כי אני מניח

שהדרישות של משרד החינוך הן לא לגבי העתיד, אלא לצרכים לוחצים,

לביצוע שוסף ולסתימת פערים.
מ. הבא
הבעיה שטעונה פתרון היא בסדר גודל של

70 מיליון דולר. תקציב החינוך הוא

כמיליארד דולר. ובכן מדובר על כ-101 מיליון שקלים.
א.י. שפירא
60 אלף שעות זה 24 מיליון דולר; 3 מיליון

דולר - השירות העצמי; וה-3.9% שהממשלה

החליטה, זה 39 מיליון דולר, סך הכל זה כ-70 מיליון דולר, ומדובר

על קיצוז של הסכום הזה עוד ב-1986.
י, ארידור
איך אפשר לעשות זאת ב-1986?
א,י, שפירא
אנחנו כבר בחודש השמיני של שנת התקציב

הנוכחית. פרופורציונלית, כמה ירד בשמונה

החודשים האלה מה-70 מיליון דולר?
א. הרשקוביז
משרד החינוך לא מכיר בזה, ולכן זה לא

ירד מהתקציב. הוא אינו מכיר בזה, לכן

הוא מבצע כאילו הסכום הזה ישנו בתקציב המשרד.
י. ארידור
מה זה "כאילו"? האם זה ישנו או איננו?

לפי הבנתי זה איננו ואתם מתעלמים מזה,
א. הרשקוביז
לא,
א.י. שפירא
מתוך 60 אלף השעות האלה לא ירד ולא כלום

בשמונת החודשים האלה?
היו"ר נ. רז
הם עבדו כאילו לא קרה דבר,

אני מציע שנשמע עכשיו את הגירסה של משרד

החינוך.
א. הרשקוביז
הענין מתחיל ב-1985, כאשר משרד החינוך

נתבע לקצז 170 מיליון דולר מתקציבו.
הקיצוז הזה התבצע בשני אופנים
על-ידי הגדלת היטל החינוך על הביטוח

הלאומי, היטל שכל האוכלוסיה משלמת אותו; זה נתן 92 מיליון דולר,

היתרה הושגה על-ידי קיצוצים, שהמשמעות שלהם היתה קיצוז של כ--75 אלף

שעות מכיתה א' עד י"ב, ועוד כ-12 אלף שעות בגני ילדים, השהות של

הילד בגן קוצרה בחצי שעה ביום, בשרתים פיטרנו כ-1,400 משרות; בסייעות

טיפולניות בחינוך המיוחד קיצצנו כ-36% מהיקף הסייעות שפעלו במערכת;



מה שקוראים "פולש", בסדר גודל של כ-3%. כל הדברים האלה בוצעו. כל

הקיצוצים יחד היו 170 מיליון דולר, 92 מיליון מהם בוצעו על-ידי

הגדלת היטל החינוך באמצעות הביטוח הלאומי, והיתרה - קיצוצים שאנהנו

ביצענו.
א. קפין
זה לא מדוייק, כי 56 מיליון דולר מתוך

הסכום הזה הם דחיית תוספות בגין דו"ח

עציוני. לכן זה קיצוץ ריאלי שעשיתם. 56 מיליון דולר בדחו לשנה אחת,

והחזירו לכם את זה שנה אחרי זה.
א. הרשקוביץ
זה לא מדוייק, אבל לא אכנס לזה.

לגבי תקציב 1986 - על פי טענת שר החינוך

היה דיון בממשלה שבו נתבקשו המורים לוותר על חלק מההישגים שלהם על פי

דו"ח עציוני. אלה 60 אלף השעות שאנחנו מדברים עליהן. שר החינוך אמר

שהוא מוכן, בתנאי שהמורים יסכימו לכך, כי זה איננו תלוי בו, אלא זה

הסכם שהמדינה חתמה עליו. כלומר הוא התנה את זה בהסכמת המורים. התקיימו

דיונים, ראש הממשלה, שר החיכוך ושר האוצר דיברו עם המורים כדי להשיג

את היעד הזה. הם השיגו אותו רק באופן חלקי. שר החינוך טוען שמה שלא

הושג, האוצר צריך להוסיף לתקציב משרד החינוך. זו בעיה אחת,

באותו דיון, במעבר מ-1985 ל-1986, היתה

לנו בעיה של 8 מיליון דולר בנושא של השירות העצמי שלא בוצע בעבר,

ושב-1985 היה הסכם שלפיו הוסיפו לנו. נמצא הסדר ש-5 מיליון המשרד

יקבל כתוספת, ו-3 מיליון יוסיפו לאגרת החינוך שהיתה אמורה להיות בשנה

זו, ושבמקום שהאגרה תתן 24 מיליון דולר - היא תסתכם ב-27 מיליון.

מאחר שענין אגרת החינוך לא התממש, אין כיסוי ל-3 מיליון דולר,

בשנה הנוכחית היתה החלטת ממשלה על קיצוץ

של 3.9% נאמר לנו ש-3% יילקחו מהרזרבה הכללית שלנו, דבר שאינו מחייב

שום קיצוץ, ו-0,9% צריך לקצץ מהתקציב. שר החינוך טען שהוא אינו מסוגל

לעשות זאת במשך השנה, כאשר 89% מהתקציב מיועדים לשכר, כלומר זה חלק

קשיח, מה עוד שחלק מהשנה כבר עבר, ומהחלק הגמיש אי אפשר לקחת את מה

שכבר הוצא,

א.י. שפירא; זאת אומרת ש-1% זה 10% ממה שנשאר. כי אם

נשארו לכם רק כ-10% מהתקציב, אז 0,9% זה

כ-10%.

א. הרשקוביז; בממשלה סוכם ששר החינוך ושר האוצר ייפגשו

כדי לדון על הקיצוץ של 0,9%,

א.י. שפירא; שהם 9 מיליון דולר,

א. הרשקוביז! למעשה יש היום מחלוקת על שלושה דברים

שמסתכמים ב-101 מיליון שקלים: 60 אלף

השעות; 3 מיליון דולר - שירות עצמי; וה-3,9%, שזה הקיצוץ האחרון.

זה סלע המחלוקת, 101 מיליון שקלים.

אני רוצה להתייחס לדבריו של נציג האוצר,

הוא טען שההוצאה הלאומית הריאלית לחינוך גדלה. נכון שמבחינה מספרית

זה כך. אבל בחינוך איננו בודקים את הדברים לפי הגידול הריאלי בכסף,

כי אנחנו משלמים עלויות שכר, מה שמענין אותנו הוא האם היקף הפעילות

הפיזית בין שתי נקודות זמן משתנה, אני יכול לומר שבחמש השנים האחרונות

היקף הפעילות הריאלית נמצא כל הזמן בנסיגה. לכן יכול להיות שאנחנו

באמת מקבלים תוספות ריאליות בכסף, אבל בפעילות חינוכית אנחנו בנסיגה

מתמדת,

לגבי הטענה שהביצוע של תקציב 1986 גדול

מהתכנון - זה שורש הבעיה, ה-101 מיליון שקלים שעליהם דיברנו,
א,י. שפירא
אני רוצה לשמוע מאנשי האוצר על ענין
א. י. שפירא
אני מבין מדבריו

של מר הרשקוביץ שהבעיה היא רק 0.9% כלומר 9 מיליון דולר, ולא 39

מיליון דולר, זה דבר משמעותי בסכום של ה-70 מיליון דולר,
מ, הבא
אני שמה לשמוע את מה שאמר מר הרשקוביז.

לפי דבריו אין בעיה, אם באמת המשרד

מוכן לזה,
א. הרשקוביץ
לא אמרתי שהמשרד מוכן לזה; אמרתי מה סוכם

בממשלה,
מ. הבא
סוכם שיקחו את ה-3% מהרזרבה של המשרד

ויעבירו לרזרבה הכללית,
א. הרשקוביץ
שר האוצר אמר שבכל תקציבי המשרדים יש 3%

רזרבה שהם מיותרים, שהאוצר מחזיק אותם,

ואז הוא עושה תרגיל חשבונאי, לוקח מכאן ומעביר לשם, זה נאמר לשר החינוך.
א, שפרא
אני רוצה להוסיף כמה פרסים, אנחנו נשענים

על שני דברים, האחד הוא הדיון בממשלה

על ה-3.9%, שם היתה מחלוקת בין קבוצת שרים, ובין שר החינוך לבין שר

האוצר, מה פירושם של ה-3.9%. שר האוצר הסביר לממשלה שה-3% הם בעלים

רזרבה שישנה בתקציבי המשרדים, ומשרד שלא השתמש ברזרבה הזאת -- למעשה

הקיצוז הריאלי לא יורגש בתפקוד שלו, ה-0.9% עשוי להיות קיצוז ריאלי,

כי זה יילקח מתוך התקציב עצמו; ה-3% מופיעים כרזרבה, מחוז לתקנות.

גם בתקנות עצמן יש רזרבות להתייקרויות. ה-3% מופיעים כרזרבה נוספת,

הבעיה היסודית שהעסיקה אותנו היתה מה יקרה עם ההתייקרויות, כמו

התייקרויות שכר, הממונה על השכר באוצר מנהל משא ומתן עם קבוצות שונות

של עובדים, ומחליט על עליות שכר. את מי הוא מחייב אחר כך, את תקציב

המשרד או את הרזרבה של האוצר? כל זמן שמימוש ההתחייבויות של הממונה

על השכר יבוא מהרזרבה של האוצר, באמת אין קיצוז ריאלי,

כדי להבהיר את השאלה הזאת התקיימה ישיבה

בהשתתפות שר האוצר, שר החינוך והעוזרים שלהם, שם נשאלה השאלה הזאת
באופן הברור ביותר
מה יקרה אם יהיו שינויים בשכר, האוצר הודיע בצורי.

הכי ברורה שזה לא בחשבון תקציב המשרד,
א,י. שפירא
זאת אומרת שלא חשבו לקחת מהרזרבה של

המשרד להפרשי התייקרות של שכר הפורים?

האם זה מה שאתה אומר?
א, שפירא
לא אמרתי זאת. אלא אם תהיה התייקרות מעבר

ל-3% האלה, האוצר יכסה אותה,
א.י, שפירא
אתה אוסר שלא נגעו בתקנות, אבל הכוונה

היתה שאם תהיה התייקרות בשכר המורים עד

3% , יקחו מה-3% של הרזרבה; מעבר לזה - זה לא ענינכם,
א, שפירא
נכון,
א,י, שפירא
מה היתה ההתייקרות של שכר המורים?
א, שפירא
ההתייקרויות הן מעבר לזה, לגבי ה-0.9%-

גם כן לא הוסכם. והיתה חחלטה ששר האוצר

ושר החינוך ישבו יחד כדי לחפש מוצא- הם ישבו, אבל עדיין אין מוצא"



פה שקורה כעת הוא שמנסים להשיל על התקציב

של השנה את כל הדברים שנמצאים עדיין במחלוקת, שעוד לא הוחלט עליהם,

וגוררים אותם משלב לשלב. גררו את כל הנושאים שבמחלוקת והשילו את

מימונם על המשרד. ברגע שהשילו את מימונם על משרד החינוך, הפעולה נעצרה

מיד. זה קשור באי-ויתור של המורים, בשרתים, ב-3.9% עם הפרשנות לכאן

ולכאן. כל זה מביא לשביתות, כמו שהיה לפני כחודש; ואם זה לא ייפתר

עכשיו, שוב יהיו שביתות.

צריך לזכור שמשרד החינוך כמערכת מורכבת

אינו מסוגל לערוך שום שינוי בתהליך חותך מהיום למחר,
א.י. שפירא
בכמה התייקר עד עכשיו שכר המורים, והאם

נגעתם כבר ברזרבה של ה-3% לצורך זה?

א. הרשקוביץ; מבחינת התקציב, הרזרבה בעינה עומדת.

א. שפירא; אם לא יקחו את ה-3%, עדיין לא תהיה חריגה.

דובר כאן על תקן לתלמיד. במערכת כזאת,

אם רוצים לעבור לתקן לתלמיד, צריך לעשות ניסוי לפני כן ולראות את

המשמעויות הציבוריות שיש לכך. אין זה סוד שמי שייפגע מכך אלה הישובים

המרוחקים ובתי-הספר הדתיים. תהליך כזה מוכרח לקחת מספר שנים. משרד

החינוך נערך לזה, עם האוצר ובלי האוצר" זה תהליך שעושים אותו, אבל

לשם כך צריך לעשות מיכון מחדש, מיחשוב מחדש וכו'. זה תהליך מורכב,

זה לא ענין מהיום למחר.

את שכר המורים אי אפשר להוריד; אי אפשר

גם לפשר מורים, כבר פישרו מספר גדול של מורים" אי אפשר לעבור עוד פעם

משבר מהסוג הזח. המערכת לא תעמוד בלחץ כזה. אפשר כמובן לקבל החלשות,

אבל על הקשע הזה של השנה אינני מכיר מישהו שמסוגל לבצע את זה. אפשר

לסגור את המערכת.
י. ארידור
הדיון הזה של שתי הוועדות הוא באמת חיובי

מאד. רק לא הייתי רוצה שהוא יסתיים בכך

שאנחנו נתפזר, כי אז לא תהיה בו שום תועלת. אני מציע ששתי הוועדות

יקימו ועדת משנה משותפת, המורכבת מחברים משתי הוועדות, לא כדי להציע

המלצות, אלא לבדיקת העובדות. אינני רוצה שוועדת המשנה הזאת תציע

מה צריכה להיות המדיניות וכמה צריך לקצץ, כי אז תתערב בזה הפולישיקה

הפנימית, לאו דווקא המפלגתית. ועדת המשנה הזאת תלמד קודם כל את
העובדות. הן בעצם תוארו
יש גידול כללי בתקציב משרד החינוך; יחד עם

זאת יש הקשנה בחלק התקציב שמיועד לפעולות; יש דברים שאובייקשיבית ניתן

לבדוק אם אפשר לקצץ בהם; יש דברים שאפשר לקצץ רק באופן תיאורשי, כי

באופן מעשי זה לא ישים. אני מציע שוועדת המשנה תלמד קודם כל את

העובדות כדי לראות מה המצב, בלי להמליץ המלצות.
א. הראל
אני חושב שזאת הצעה שובה- אבל אני רוצה

לומר שמלבד בדיקת העובדות צריך לבדוק גם

את הנושא של 101 מיליון השקלים שיש עליו ויכוח-
י. ארידור
כן, אבל בלי שוועדת המשנה תגיש המלצות

מה צריך לעשות, לאחר הבדיקה הנושא יחזור

למליאה של שתי הוועדות,
י, צבן
צריך להבהיר מה אנחנו רוצים מהוועדה הזאת

יש לי הרגשה שזה דיון דפנסיבי.
א.י. שפירא
חבר-הכנסת ארידור הציע שוועדת המשנה תבדוק

קודם כל את העובדות, כי ברגע זה העובדות

אינן ברורות, ואחר כך נחזור לדיון,
י, צבן
אני רק מבקש שבאיסוף העובדות והצגתן לא

נצטמצם ביריעה הצרה מאד של מה שעומד

להכרעה כרגע, ב-101 מיליון שקלים, אלא נרהיב אותה קצת. למשל, אם

אני מתייחס ולמחקר של גור עופר על ההקצאה לשירותים הברתיים, עולה

ממנו תמונה מדאיגה מאד על קו התפתהות רנ-שנתי. הוא אומר שבמחצית

השניה של שנות השבעים הגידול השנתי הממוצע במספר התלמידים היה 3.4%,

והוצאות הממשלה לחינוך גדלו כשיעור שנע בין 4.3% עד 8,8% לשנה בממוצע,

ואילו במחצית הראשונה של שנות השמונים יש ירידה: קצב הגידול השנתי

של התלמידים הוא פחות מ-3%, והגידול בהוצאה הממשלתית הוא פחות מחצי

אחוז, צריך לבדוק גם את הנתונים האלה" ואנחנו צריכים לראות את הדברים

לא רק בהיבט הצר של מה שקרה חשנה,

אני שותף לרוח הדברים של יושב-ראש ועדת

החינוך בפתח הישיבה, יש דברים שאפשר לחיות אתם; לעומת זאת יש דברים

שזועקים לשמים. למשל הענין של חדרים שכורים. זה לא רק ענין פורמלי

של בעלות, אלא אנחנו יודעים שזה משקף רמה בסיסית של לימוד. הפער

בין המגזר היהודי לבין המגזר הערבי בנושא החדרים השכורים איננו

1 ל-10 אלא 1 ל-47, זה פער דרמטי. שאלתי על כך את שר האוצר. הוא אמר

לי שאני בהחלט צודק, זה פער שאי אפשר לחיות אתו, אבל השנה אי אפשר

יהיה לפתור את זה מבחינה תקציבית, נצקרך לטפל בזה בשנה הבאה. אני

רוצה לדעת אס לאמירה הזאת יש כיסוי.

א. הראל; אינני רוצה להיכנס לגופו של ענין- אעשה

. זאת אחרי שיי3דקו העובדות. אבל יש פה

בעיה שאני מבקש שהיושב-ראש יפנה למשרד האוצר בקשר-אליה, וזאת הבעיה

של החודש השוטף. חבר-הכנסת ארידור אמר קודם דבר נכון, שגם אם פוסכם

שצריך לקצז את ה-101 מיליון שקלים, אי אפשר לעשות זאת בחודשים שנותרו

עד סיום שנת התקויב, יכול להיות שיצטרכו לפרוס את הקיצוץ. אבל אם

האוגר יבצע את הקיצוץ בחודש הזה, תהיה בעיה עם תשלום המשכורות ועלולה

שוב לפרוז שביתה. אני מציע שלפחות נבקש מהאוצר שבחודש הזה ינהג כפי

שנהג בחודש הקודם, עד שוועדת המשנה תסיים את בדיקת העובדות.

א.י. שפירא; כיושב-ראש ועדת הכספים אני רוצה להציע

סיכום שיתקבל על דעת כולם. קודם כל,

אנחנו מקבלים את של חבר-הכנסת ארידור. לדעתי חייבים לעשות זאת,

כי אחרי מה ששמענו ברור לנו שצריך לבדוק את העובדות. לשם כך צריך

להקים ועדת משנה משותפת.

שנית, אנחנו ממליצים לפני האוצר שכל עוד

שוועדת המשנח לא תסיים את עבודתה, הוא לא יקצץ החודש בתקציב, כדי

לא להרוס שוב את האווירה. הרי שנת התקציב מסתיימת ב-31 במרס, ומה שלא

מעשו בנובמבר, יש לכם אפשרות לעשות בדצמבר. ייתכן שכתוצאה מכך תהיה

החודש הזרמה קצת יותר גדולה? אני מבין שלא זאת הבעיה.

אני מציע שמיד אחרי שוועדת המשנה המשותפת

תסיים את בדיקת העובדות, נכנס שוב את המליאות של שתי הוועדות, ועל

פי העובדות שיובאו לפנינו נחליט מה להמליז לפני משרד האוגר ולפני

משרד החינוך לגבי הסיכום הסופי.

מ. הבא; אני מבקש להציע תיקון להמלצה, שבמידה

והמשרדים הגיעו או יגיעו ביניהם לסיכום

על מספר נושאים, שזה יהיה הדדי, כלומר נקבל את ההמלצה הזאת, אבל זה

לא בא לשחרר אף אחד מביצוע סיכומים שישנם או שיושגו בענין הזה.
היו"ר נ. רז
אנחנו מסכמים את הישיבה בזח ששמענו את

התמונה הכללית, שמענו את התמונה המפורטת

יותר, ושמענו גם על סלע המחלוקת הקונקרטי בין שני המשרדים. בהתייעצות

עם יושב-ראש ועדת הכספים נקים את ועדת המשנה המשותפת, נבחר שני אנשים

מכל ועדה שישבו יחד ויעשו את עבודת ההכנה לקראת הישיבה המשותפת חבאה

של שתי הוועדות שבח נרצח לקבל גם המלצות משותפות. נקבע לוועדת המשנה

המשותפת זמן לסיום עבודתה.



אני מצטרף להמלצה או למשאלה לדאוג לכך

לקראת החודש הבא לא יהיו זעזועים ולא יהיו שיבושים במערכת החינוך,

לא ניכנס שוב לטראומה של שביתת מורים,

אני מודה לכולכם. הישיבה נעולה.

ישיבה ננעלה בשעה .10.10.

קוד המקור של הנתונים