ישיבת ועדה של הכנסת ה-11 מתאריך 05/08/1986

חוק להארכת תוקף של תקנות שעת חירום (אבטחת מוסדות חינוך), התשמ"ו-1986

פרוטוקול

 
הכנסת האחת-עשרה

מושב שני



פרוטוקול מס' 164 נוסח לא מתוקן

מישיבת ועדת החינוך והתרבות

יום ג'. כ"ט בתמוז התשמ"ו - 5.8.86 שעה 9.00
נכחו
חברי הוועדה; נ. רז - היו"ר

מ. איתן

מ. בר-און

פ, גולדשטיין

א. הראל

א. סרטני

מ. פלד

ב. שליטא

א.ח. שאקי

מוזמנים; ג. לב - מרכז השלטון המקומי

י. פרסלר - משרד ראש הממשלה

ח. תר - אג"מ מבצעים, צה"ל

א. עובדיה - אג"מ מבצעים, צה"ל

סנ"צ ר. גפן - משטרת ישראל

תנ"צ א. מוספייה - משטרת ישראל

מ. שפר - משרד החינוך והחרבות

ז. וקסלר - משרד החינוך והחרבות

י. עפרון - יו"ר ארגון ההורים הארצי

מ, אדלשטיין- הסחדרות המורים
יועץ משפטי לוועדה
: מ. בוטון

מזכירח הוועדה; ד. פלר

קצרנית; צ. ספרן
סדר היום
חוק להארכח תוקף של תקנות שעת חירום (אבטחת מוסדות

חינוך), התשמ"ו-1986.





חיו"ר נ. רז;

אני פותח את ישיבת הוועדה.

חוק להארכת תוקף של תקנות שעת חירום

(אבטחת מוסדות חינוך), התשמ"ו-1986

אנחנו מקיימים היום ישיבה שניה בעניו זה, לאחר ישיבה שקיימנו בשבוע שעבר,

כי כוועדת החינוך והתרבות של הכנסת אנחנו צריכים להחליט להמליץ בפני שר החינוך

והתרבות אם להמשיך את קיומן של התקנות לאבטחת מוסדות חינוך או לא. בשבוע שעבר

לא היה לנו מספיק פנאי למיצוי הנושא, גם היו חסרים לנו האנשים שמופיעים היום,

ולכן החלטנו לקיים דיון נוסף זה, שאני מקווה שהיום נסכם אותו.

בהמלצות המשטרה מתאריך 29 ביוני 1986 - שהועברו למשרד החינוך והתרבות, לראש

אג"מ, לראש מס"מ - מחלקת סיור ומבצעים, לקצין חבלה ארצי, לקציני אג"מ מחוזיים

ומרחביים, לסגן ניצב פישטון מהמשמר האזרחי - בסעיף 1ב להמלצות, ממליץ סנ"צ רפי

גפן, ראש מדור אבטחה במשמרת ישראל: "התקנות לשעת חירום בנושא אבטחת מוסדות חינוך

תישארנה בתוקף על מנת לאפשר לחייב הורים בשמירה בשעת חירום". היינו, המשטרה

ממליצה לנו לא להמליץ לבטל את התקנה, בעוד שהיו חברי כנסת שתבעו לבטל אותה.

לגופו של ענין אני רוצה שתשכנעו אותנו שנחוץ לא לבטל את התקנה.

מ. פלד;

יש לנו שני אלמנטים בענין זה; האם בתי הספר צריכים להיחשב כיעדים טעוני

הגנה, טעוני שמירה? אם כן, האם השיטה הנוכחית של שמירה על ידי תורנות של הורים

היא התשובה הנאותה למצב הזה?

תנ"צ א. מוספייה;

לא הוקרא כאן, שמשטרת ישראל החליטה לבטל את שמירת ההורים בבתי הספר. ההחלטה

נכנסת לתוקף החל מ-1 בנובמר 1986. החלטה זו לא נפלה ביום בהיר אלא היו לפחות שתי

ועדות - ועדת איתן וועדת דוידי - שהמליצו לבטל את שמירת ההורים בבתי הספר, בראש

וראשונה בגלל חוסר אפקטיביות. אנחנו מכירים את הסבתות הסורגות והאמהות עם עגלות

התינוקות ועוד. סיבה שניה , שבהחלט מקובלת גם עלינו, נובעת מראיה לאומית של אבדן

מאות אלפי ימי עבודה בנושא זה. כלומר, אילו השמירה היתה אפקטיבית, אנחנו כאנשי

בטחון היינו פחות מתחשבים בנושא הכלכלי.

לפני מספר חודשים התקיים מיפגש בין שר החינוך והתרבות למפכ"ל המשטרה,

והמפכ"ל הורה לאג"מ לעשות עבודת מטה ולבדוק את המשמעות של הפסקת שמירת ההורים.

בגמר הבדיקה שנערכה הגענו למסקנה; "שמירת מוסדות החינוך אשר בתחום אחריות משטרת

ישראל, המבוצעות כיום על ידי הורים, תופסק החל מתארית 1 בנובמר 1986". - על ידי

הורים תופסק החל מ-1 בנובמבר 1986.

בהמשך המסמך אנחנו מפרטים פעולות נוספות שיבוצעו כחלופה לשמירת ההורים בבתי

הספר.

לשאלה אם בתי הספר הם יעדים טעוני הגנה; קשה לי מאד להגדיר בנין ציבורי אחד

במדינת ישראל שאיננו יעד. לפי המודיעין שאנחנו מקבלים, בתי הספר היוו ועדיין

מהווים יעד טבעי לפיגוע.
לתקנה עצמה
מי שיראה את התקנה שעליה אנחנו מדברים יראה שהיא לא דנה רק

בחובת דרורים לשמור על בתי הספר ובסידורים שונים לגבי ההורים אלא יש כאן פעולות

רבות נוספות שאנחנו חייבים לבצע אותן ושללא התקנה נהיה מחוסרי יבולת לאכוף אותן

על מערכת החינוך והמורים. אלה אותן פעולות בטחוניות שאמורות להחליף את שמירון

ההורים. בהגדרת המלה "אבטחה" בתקנות נאמר: "לרבות אימונים, סריקות, שמירה וכל

פעולה אחרת הדרושה לדעת הממונה לשם אבטחת מוסדות חינוך". במסמך שלנו אנחנו

מתייחסים ל"כל פעולה אחרת" - לפעולות מיגון שחייבות להתבצע בבתי הספר, לנושא

הסריקה בבתי הספר, שהחלק העיקרי שלו מוטל על המורים. ללא התקנה לא נוכל לאכוף

דבר זה.גם את הסמכויות השונות של הממונה, כמו להטיל את חובת השמירה על התלמידים

וכן הלאה - יש שורה ארוכה מאד של פעולות נוספות - לא נוכל לאכוף ללא קיומה של

התקנה.

במסמך שלנו אנחנו אומרים, שאם יחול שינוי במצב הבטחוני או שיתקבלו ידיעות

ספציפיות על אזור מסויים או על בית ספר מסויים, נוכל מיד לחדש את השמירה במסלול

של שמירת הורים ולדרוש מההורים לשמור. אם התקנה לא תהיה, נצטרך או לבקש שמירה

וולונטרית מצד ההורים או לפנות לכנסת בבקשה להתקין את התקנה, דבר שיארך הרבה

זמן.
היו"ר נ. רז
הדברים ברורים: המלצת המשטרה היא לבטל בפועל את שמירת ההורים, אבל לא לבטל

את קיומה של התקנה.
אל"מ א. עובדיה
לגבי אזורים שבאחריות צה"ל כמעט אין שמירת הורים. אם ניקח את בתי הספר

השונים שנמצאים בגבול הצפון, מי שנותן את האבטחה אלה הם חיילי צה"ל. הם מאבטחים

את הישובים ואת בתי הספר.
ב. שליטא
אבל לא מציבים חיילים ליד השער באופן קבוע.
אל"מ א. עובדיה
מציבים.

באופן עקרוני אנחנו מצטרפים לעמדת המשטרה לבטל את שמירת ההורים, והטיעונים
שנאמרו כאן הם בהחלט צודקים
השמירה אינה אפקטיבית ואינה יעילה.

אנחנו לא ממליצים לבטל את התקנה משום שיכול להיות מצב שבו נצטרך להפעיל את

שמירת ההורים בבתי הספר. יש לנו ענין שגם באזור שהמשטרה אחראית עליו - במידה שיש

לנו ידיעות כאלה או אחרות או המצב קצת משתנה- תהיה אפשרות להפעיל את שמירת

ההורים, וחבל שארחיב את הדיבור. אנחנו מצטרפים גם בענין זה לעמדת המשטרה.
מ. אדלשטיין
אני מבין שהכוונה היא להטיל את כל המעמסה על המורים, ואני אומר פה: לא. זה

יהיה מאבק פרופסיונאלי-מקצועי.
מ. איתן
גם חינוכי.
מ. אדלשטיין
גם חינוכי.



אתה כחבר-הכנסת לא צריך לשמור על הכנסת, ואילו אני צריך לשמור על בית הספר;

אדם שעובד במשרד זר או אחר לא צריך לשמור. על משרדו, ואני אצטרך לשמור על בית

הספר.

אני גם משתומם על אנשי הבטחון שמעלים על דעתם שניתו יחיד- לד-שיג דיורים במקרה

שלמודיעין תהיה איזו שהיא ידיעה. אי אפשר היה לגייס הורים גם כשיש תקנה ויש ווחק

והאמצעים שעמדו לרשות בתי הספר לאכוף את החוק היו חוכא ואיטלולא.
אשר לאבטחת בתי הספר
גם אם היו שומרים הורים ולא סבתות - ובמרבית בתי הספר

שומרים הורים ולא סבתות - בדרך כלל הם אנשים זקנים יותר. זו בסך הכל התרעה,

אזעקה, ואם חס וחלילה היה קורה מקרה של תקיפה, גם להתרעה הזאת אין שום ערך אלא

אם כן מן השערים יהיו אמצעי אזעקה מכניים או אלקטרוניים.

אם מישהו מעלה על דעתו שמורים יסרקו וישמרו, הוא שוכח מה זה בית ספר. אם

מורים ישמרו כל יום על יד השערים הם לא יוכלו בכלל להיות בכיתות.

תנ"צ א. מוספייה;

הם לא נתבקשו לעשות זאת.

מ. אדלשטיין;

אם כן, מי ישמור אם ההורים לא יהיו?

ב. שליטא;

מי אומר שצריך לשמור? זר אנכרוניזם.

מ. אדלשטיין;

ליד שערי בית הספר טוב שיריו בכל מקרה אנשים מבוגרים, שיהיו בידיהם אמצעים

להשיג את רנרלת בית רספר ולהפעיל מערכת של תירגול שהילדים בקיאים בו.

אשר לסריקה; מרבית בתי רספר במדינת ישראל הם בני שש-עשרה כיתות. אתם מעלים

על דעתכם ש-20 מורות יחלקו ביניהן 220 ימי לימודים, כשהן עצמן אמהות? זה בלתי

נסבל, זה לא ניתן, זר גורם מתחים בבית רספר בין המנהל והמורות שתמיד יש להן
סיבות מקילות
הן אמרות לילדים, הילדים חולים, המטפלת לא באה. בלבול שלם. המורה

שעליה כופר המנהל את התפקיד מתמוטטת יום יום, כי ררורים לא באים והיא לא מוצאת

מחליף. הסריקה שנעשית על ידי המורים היא אחד הגורמים שהורסים את האווירה בבית

הספר.

ב. שליטא;

מדוע?
מ. אדלשטיין
כי המורות רבות ביניהן והדבר מעכיר את האווירה.

אני חושב שצריכה להיות סליקה, זה חשוב מאד, אבל עיקר המעמסה צריכה להיות על

ההורים. מדוע חושבים שסריקה מצריכה יום עבודה שלם? הורה, בצאתו לעבודה ובשובו

מהעבודה, יסרוק את חצר בית הספר.



תנ"צ א. מוספייה;

זר מר שכתוב בהמלצות שלנו.

מ. אדלשטיין;

נאמר לי שהסריקה תהיה על המורים. ההוריט יוזמנו במקרי חירום, אם תהיה

התרעה מודיעינית.

תנ"צ א. מוספייה;

זה לגבי שמירה.

מ. אדלשטיין;
אם כן, לא הבנתי
תהיה שמירת הורים או לא?
היו"ר נ. רז
בסעיף וי בהמלצות המשטרה נאמר: "הסריקות ייערבו על פי תכנון שנתי/חודשי של

הנהלת המוסר ובאחריותה, ויבוצעו על ירי סגל המורים ותלמירי כיתות ז' ומעלה (ניתן

להיעזר בהורים בביצוע סריקת הבוקר הראשונה)".
מ. אדלשטיין
אני שומע את זה לראשונה.

אני מציע שהמסמך ינתן לנו ואביא אותו לישיבת הנהלת הסתדרות המורים שצריכה

להתקיים. עם זאת אני יבול לומר שההחלטה שלנו היא שלא נקבל את העול הזה.
ב. שליטא
כשהולנד דנה בבעיות הבטחון שלה והיה צריך לקבל החלטות מה היא עושה להגנתה

הגיעו מיטב המומחים שם למסקנה שלא צריך לעשות שום דבר מאחר שכל האוייבים

הפוטנציאלים שלה - גרמניה, צרפת וכוי - תמיד יהיו יותר חזקים ממנה.
מ. פלד
איו להולנד צבא?
ב. שליטא
הם מחזיקים צבא, אבל זה יותר עניו סמלי.

מה אני רוצה לומר? - בעצם כולם רוצים שתהיה שמירה, רק כל אחד רוצה שזה לא

יהיה אצלו. דיברתי עם קציני משטרה. המשטרה חוששת, ובצדק מסויים, שאם יחליטו

שהורים לא שומרים, יזרקו את זה על המשטרהו אני לא מסכים, אני חושב שהשוטרים הם

לא כוח אדם זול כל כך שאפשר לקחת אותם ממערכות הפשע ולשים אותם במוסדות חינוך.

יש להם תפקידים אחרים. אומר אדלשטייו שטוב שיהיו אנשים מבוגרים. בוודאי שזה

טוב. אני גם הייתי מעמיד אדם על כל מטר בגבול, אם היו נותנים לי חיילים והיו לי

דיוויזיות באופו חופשי, בדי שאף אחד לא יחדור באוויר, בים וביבשה, כי כל מדינת

ישראל היא סכנה אחת גדולה.



אם אמהות מפסידות יום עבודה במשרד או בחרושת אני אומר שזה מיותר. אנחנו לא

צריכים לחשוב שאנחנו יכולים לקחת על עצמנו אחריות לטרטר אנשים כי זה בעצם עסק

זול. זוהי גם ההסתכלות של מרכז השלטון המקומי. אני לא יודע אם ירון ביטא את הדעה

של כל מרכז השלטון המקומי, אבל הגישה היא בעצם: מה יש, שתהיה תקנה, שתמשיך.

העיריות לא נותנות פקחים, אף אחד לא מוציא כסף ואנרגיה ושההורים ימשיכו. זה לא

כך ואסור לעשות זאת בצורה כזאת.
ג. לב
אי אפשר לבטל ולהטיל על מישהו אחר את המעמסה הזאת.
ב. שליטא
עד 1973 היו פעולת שוד ורצח בתחום מדינת ישראל, אולי יותר מכפי שישנן היום,

והוועדה הזאת קמה והחליטה מה שהחליטה, וגם זה היה כדי לתת משהו למולך הציבורי.

הציבור רצה לראות מעשים, כי הטבח של מעלות זעזע את כולנו. הקימו בזמנו ועדה,

המסקנות של ועדה זו - דיברתי עם דוידי - היו מסקנות לתקופה מסויימת, והנה זד- הפך

להיות קבוע, כפי שקורה אצלנו, שהדבר הארעי הופך להיות יותר קבוע מכל דבד אחר.

לפני 1973 לא היה שום דבר וגם היום לא צריך שום דבר, משום שהסכנה היא גם ברחוב,

גם בדיזינגוף. ראיתם כמה אנשים הולכים בדיזינגוף? אם שני מחבלים מוציאים שם

תת-מקלעים הם עושים טבח נוראי. יש סופרמרקטים, יש חנויות, העיר מלאה אנשים,

המוני אדם בכל המרכזים. עובדה, זה לא קרה, למרות שמספרים לי שפה ושם מצאו

מוקשים, רימונים ולבנות חבלה. השמירה נעשתה כדי למנוע פיגוע מיקוח. ובמעלות לא

היו סבתות, היו שומרים גברים עם נשק. זה עזר למישהו? אתם רוצים שיישבו גם שתי

אמהות, ואם חס וחלילה יהיה אסון גם הן יהיו בין הנספים? זה כל מה שיוכלו להועיל

לענין הזה. הן לא יעזרו לענין, הן לא מיועדות לזה. במשדד שלי, בדשות המקומית,

מוצב רובה טעון כל הזמן. אני נמצא 30 מטרים מבית הספר ואם יקרה משהו, יש לי

רובה. בינתיים אני ממשיך את העבודה שלי כרגיל. האם צריך לשמור כל הזמן ולהשבית

עבודה של אנשים? זה מיותר.

דיברו על ישובים אחרים. בלמעלה מ-80% ישובים אין בכלל שמירה, כך שהתקנה

הזאת לא עובדת. השמירה היתה יעילה שבועיים, חודשיים אחרי אסון מעלות ולא יותר.

אחר כך זה התחילה סחבת. אם בא מחבל מתוך מגמה לעשות פיגוע וכל היזמה בידו, מי

יעמוד נגדו? הוא יחדור מאיפה שהוא רוצה, הוא יגיע לאן שהוא רוצה. זה מה שקרה

במעלות ולכן השומרים הגברים לא הועילו שם. הם לא יודעים מתי האויב יגיע, הם לא

ממתינים לרגע מסויים, אין להם מודיעין וזה מה שקורה.
לכן אני אומר
צריך להיות אומץ לב לשנות דברים שביכולתנו לשנות. צריך

להפסיק דבר אנכרוניסטי שאינו מוצדק ולהפסיק עם התפיסה האומרת: אם לא ההורים,

מישהו אחר. אני רוצה לשאול אתכם: מה קורה בבתי כנסת בשבתות? בשנות החמישים, שנות

הטרור הגואה, זרקו רימון לתוך בית כנסת בשעת התפילה. בתי כנסת מאכלסים קהל. מה

עם המתנ"סים? אותם ילדים של בית הספר נמצאים במתנ"ס בשעות אחר הצהריים. איפה גני

הילדים?
מ. איתן
החוק חל על מתנ"סים, רק ששם אי אפשר לתפוס את ההורים אלא מישהו אחר ולכן

עזבו את המתנ"סים.
ב. שליטא
למה בגני ילדים לא? כי יש הורים שיש להם ילדים גם בבית הספר וגם בגן הילדים

והם לא יכולים, פיסית, לעמוד בשמירה. מסיבה זו החליטו לא לעשות זאת בגני ילדים.



אנחנו כולנו נמצאים פח בסכנה. מי שלא רוצה להיות בסכנו-, שיסע לארצות-הברית,

אבל אלר שנשארים פה לא צריכים לחיות בגיטו. אנחנו צריכים לקחת על עצמנו את כל

הסיכונים וללכת זקופי קומה.

אני פונה אליכם ומבקש כאילו אני פונה לבית המשפט העליון: תנו חנינה לאמהות

ולאבות.
מ. איתן
הבעיה היא שאני רואה את הטיפול בנושא הזה כמו הטיפול בשורה ארוכה של חוקים,

שמי שמסתכל עליהם בצורה אובייקטיבית רואה שהם חוקים שמשרתים את הביורוקרטיה, את

הפקירות ופוגעים כאיכות החיים של האזרחים במרינת ישראל. שר החינוך והתרבות אמר
ברבדיו בכנסת
אתם יורעים מה, קחו על עצמכם את האחריות ואני מוכן לוותר על

העניו. הוא התכוון לומר בזה, שהוא לא מוכן לקחת על עצמו את האחריות כבר כיום

ולבטל את השמירה, שמא חס וחלילה תהיה יום אחר וערת חקירה ויקבעו שפיגוע שהיה

בבית הספר קרה משום שלא היה שם שומר. כלומר, הגישה הבסיסית היא ביורוקרטית,
והכלל אומר
ראשית כל אני אגן על עצמי, ועד שלא ישמרו אותי עם הגנה זו לא אכפת

לי שאזרחי ישראל סובלים. אנחנו הפוליטיקאים רצים אחרי האזרחים לפני הבחירות,

מבטיחים להם שמיים וארץ, אבל רק מגיעים לשלטון, מיד מתעמדים בהם: סיידת נגד

חקלאות, נגד טלוויזיה בכבלים ועוד. אני לא אומר שצריך להיות חופש מוחלט וכל אחד

יעשה מה שהוא רוצה, אבל צריך לחפש את דרך הביניים כיצד עושים את המכסימום, מצד

אחד, אבל לא עוברים עליו כדי להגן על עצמנו.

ו
אנשים קמים בבוקר ואומרים לעצמם
אני הולך למילואים, אני משלם מסים, אחרי

זה שולחים אותי לעמוד בבית הספר ואני מרגיש את עצמי מטומטם. אני מאבד את האימון

בהנהגה, כי אם הנהגת מדינת ישראל גורמת לי לבזבז שלוש שעות במקום לייצר משהו

שווה למען מדינת ישראל, אני מתחיל לחשוב שהיא מנותקת, שהיא לא יודעת מה קורה

למטה. אם אני אזרח "ברדקיסט" אני לא הולך, ואם אני בן אדם שלא מסוגל לקבל את

המסגרת הזאת ולא מוכן לחיות עם הפרת חוק, אני קם ועוזב את הארץ. אלה מסוג הדברים

ששייכים לקונספציה בה נכשלנו במדינת ישראל, קונספציה מירכוזית שלא נותנת חופש

לאזרחים, קונספציה שבה פקידים מגינים על עצמם ויוצרים צרכים נוספים כדי שיוכלו

לתרגם אותם לכוחות ולממש את עצמם מן הבחינה הבירורוקרטית השלילית.

אני משבח את גורמי הבטחון שבאים ומציעים בכתב שלא צריך את חובת השמירה ולא

זה הפתרון. הם לוקחים על עצמם את האחריות כאשר הם מביאים את ההצעה הזאת. ואם הם

כבר אומרים את זה, הם שממונים על הבטחון ואולי יותר מכל זקוקים ל"שלייקס" האלה,

מה עור צריך להביא כרי לחוקק תקנות רציונליות?
לענין המעשי
לא התכוונתי שהמורים ישמרו, אלא שיוטל עליהם חלק מן החובה.

כמו שכל עובד סורק את מקום עבודתו, לא יקרה אסון אם שמורה שבא לבית הספר יסרוק

את בית הספר.
מ. אדלשטיין
איזה עובדים סורקים את מקום העבודה?
ב. שליטא
נהגי אוטובוסים.
מ. איתן
עובדים בבתי הקולנוע.



אני לא מקבל את הגישה האומרת שאנחנו יכולים להטיל את חובת השמירה על

המשטרה. היחידים שיכולים להתגונן בפני פעולות טרור בקנה מירה גדול הם רק

האזרחים בכל מקום ומקום.

דרך אגב, מורה מקבל גם שעות כרכז בטחון בתוך כותלי בית הספר.

מ. שפר;

מורה אחד בבית הספר.
מ. איתן
לא צריר שעה לסריקה. צריך שתהיה מודעות של מנהלי בתי הספר והם יכולים לחלק

את השטח כר שכל מורה מקבל לסרוק 40-30 מטרים כשהוא בא לבית הספר.

מ. אדלשטיין;

תבוא לבית הספר ותראה מה קורה.
מ. איתן
אני שומר בבית הספר.
מ. אדלשטיין
שמירה זה דבר אחד וסריקה זה דבר אחר.
מ. איתן
המשטרה או משרד החינוך עדיין רוצים להשתמש בסמכות הזאת,לכן נשאיר את חובת
הסריקה, כאשר לוקחים שני אלמנטים
האחד - ביטול חובה של שמירת הורים בלבד, תור

אפשרות לחקיקה מחדש. שני - הוספת פיסקה (3) בסעיף 2(ב) לתקנות, האומרת: "חובת

אבטחה שתוטל על כל התלמידים לא תכלול את חובת השמירה". הורים, תור אפשרות

לחקיקה מחדש. בתקנות, בסעיף 2(ב), צריר להוסיף פיסקה (3) האומרת: "חובת האבטחה

שתוטל על כל התלמידים לא תכלול את חובת השמירה".
מ. בוטון
אפשר למחוק מן ההגדרה של "אבטחה" את השמירה.
מ. איתן
אי אפשר, כי כאשר הממונה מטיל אותה על התלמיד הוא פועל לפי הוראה זו.

מה יקרה? -לפי הכתוב בחוק שר החינור והתרבות, באישור ועדת החינור והתרבות,

רשאי בכל עת לבטל את התקנות או להגביל סמכויות שעל פיהן, ואני מבין שגם יהיה

רשאי להוסיף תקנות. אם יקרה מקרה חירום, תוך פרק זמן קצר יתקין השר תקנות של

ניטול פיסקה (3) שהוספנו עכשיו, אנחנו נאשר במידה שנמצא את הענין לראוי, ותוך

פרק זמן מזערי אפשר יהיה להטיל בחזרה את חובת השמירה.



י. עפרון;
אקדים כאינפורמציה לחברי הוועדה
מאחר והוועדה עסקה בנושא הביטוח אני רוצח

לבשר שלשנת תשמ"ז יש ביטוח תלמידים מסודר באמצעות החברה למשק וכלכלה של מרכז

השלטון המקומי המבטחת באמצעות "ענבל", שזו קרן לביטוחי מימשל. אני מודה לכל

החברים שעשו את המאמץ.

היו"ר נ. רז;

תעביר לנו מסמך מדוייק מה כולל הביטוח הזה.

י. עפרון;

הוא מקיף 24 שעות ביממה בכל תחומי מדינת ישראל, למעט נושאים של שירות

בצה"ל, תאונות דרכים וחוץ-לארץ. הסכום הוא 4 שקלים במקום 7 שקלים. אנחנו שמחים

על מה שהושג.

היו"ר נ. רז;

כל הכבוד.

י. עפרון;

לענין עצמו הערה ראשונה; אותו עימות שקורה לפעמים בבתי ספר שבהם מנסים

לחייב את המורים, קורה גם במערכת היחסים בין מורים לבין הורים כשמחייבים את

ההורים, כשהם לא רוצים וכשמנסים להטיל עליהם עונשים, אם אפשר לעשות זאת. ז אותו

תיאור שמדבר על האווירה בבתי הספר קיימת כאן, כי הכנסנו אלמנט נוסף של עימות בין

הורים ומורים כאשר הורים לא ממלאים את חובתם.

על ועדת דוידי; ועדת דוידי החליטה - ואנחנו היינו שותפים לוועדה הזאת -

שהיא משאירה את התקנה, אבל היא קובעת שבמרבית המקומות תלמידי כיתות ז'-ח' ומעלה

הם שיבצעו את השמירה. השאירו את שיקול הדעת למורים ולרכז הבטחון, ולכן - מכיוון

שהאופציה נשארה בידי רכז הבטחון - יש מקומות רבים בארץ שמטעמי נוחיות ממשיכים

להזמין את ההורים. ההורים לא "מתים" לשמור. זו פגיעה בכל סדר החיים שלהם, זי

פגיעה במקום העבודה שלהם, ורבים מן הבעלים שולחים את הנשים במקומם, אם הן עובדות

או לא.

ב. שליטא;

יש היום חוק שאדם השומר במוסד חינוכי אינו מפסיד ממשכורתו, מכירים בזה, אבל

המשק הלאומי מפסיד.

י. עפרון;

הוא צריך להחזיר את השעות בזמן אחר.

לא הייתי שלם בישיבה הקודמת כי לא היתה לי תשובה מגורמי הבטחון, חסרו לי

האנשים שהיום נוכחים כאן. רציתי לשמוע תשובה מוסמכת מאותם גורמי בטחון שאומרים:

אנחנו פוטרים את ההורים מחובת השמירה, הם מיותרים. על כן, אני מברך מאד על הודעה

זו. לי, כנציגם של ההורים, קל יותר לעשות זאת, אבל הייתי רוצה לקבל את הנתונים

על הדברים החליפיים. אני מניח שבכל בית ספר שקלו את האלטרנטיבות ולכן אנחנו

כהורים בוודאי מברכים על כך ברגע שקיבלנו תשובה מוסמכת מגורמי הבטחון שמהם, בראש

וראשונה, רצינו לקבל תשובה.
נקודה נוספת
אם תישאר התקנה בדרך זו או אחרת שתאפשר לקרוא להורים במקרר.

חירום - בבקשה, בתנאי שהמערכת אבן תחוייב? בתקופת חירום לעמוד בהחלטה ©שמענו היום

מגורמי הבטחון והדבר לא ישאר להחלטה הטובה או הפחות טובה של מי שמוסמך באותו רגע

במקום, לנוחיותו הפרטית או שיקוליו האישיים.
אל"מ י. פרסלר
הערה לגבי הדיון הזה: כדי לקבל החלטה צריכים, לפי דעתי, לשמוע את בל גורמי

הבטחון והמודיעין. כאן שמענו קודם את חברי הכנטת אבל זה צריך להיות ההיפר, כמו

בכל מקום אחר - גם בצבא וגם בוועדות אחרות.

לשאלות חברי הכנסת, וקודם כל לחבר-הכנסת פלד: היתה לנו ישיבה במשרד עם

גורמי המודיעין - קרי השב"כ, אמ"ן - ומבחינת החוק אנחנו מקבלים את המלצת המשטרה

לגבי שמירת ההורים. אנחנו מקבלים אותה, אבל בהטתייגות, ששמירת ההורים לא תיפטק

מתאריו מסויים בכל בתי הספר ובפעם אחת יורידו את שמירת ההורים, אלא שתהיה ועדה -

היא יכולה להיות במשרד שלנו - שתקבע מאיזה בתי טפר מורידים את השמירה של ההורים

ומאיזה לא.

לגבי מה שאמרו כאן על שמירת ההורים, על כך שטבתות שומרות ושאין לשמירה

הזאת ערך.

אני לא מקבל את הטענות האלה. אני אומר מנטיון אישי, שאם אדם רוצה לבוא

לבית טפר כדי לשיט שם מטען והוא רואה מישהו יושב בשער, אפילו סבתא שמשגיחה, אותו

אדם לא ישים שם את המטען.
ב. שליטא
מי שבא עם טיבות עויינות לא בא בשער הראשי.
אל"מ י. פרסלר
יכול להיות שאתה צודק, יכול להיות שאני צודק, אבל כל זרועות הבטחון וגם

אנחנו אומרים שזה יעד מועדף. אם אתה שואל אותי לגבי בית כנטת או בית ספר - בית

ספר הוא יעד מועדף על פני בית כנטת. גני ילדים גם כן יכולים להיות יעד, ויכול

להיות שהגננת צריכה לבוא ולבדוק. אני לא יודע בדיוק, צריך לחשוב על זה.

אנחנו יודעים, למשל, שבכפר-טבא או בנתניה יש מקומות שהם יעדי פורענות ובהם

יש יותר סיכויים בגלל עובדי השטחים. גם שמענו שבבתי הספר עובדים אנשים מן

השטחים. לכן, אנחנו מציעים, במקומות כאלה, להשאיר את השמירה. אנחנו חושבים

שצריכה לקום ועדה שתבדוק בכל עיר, בכל מקום, באלו בתי ספר אפשר להוריד את שמירת

ההורים בכלל. ואם מדובר על הורדת השמירה, זה רק מבחינת ההורים, אבל לא מבחינת

המורים. המודים יכולים לבוא רבע שעה מוקדם יותר, לעשות טיור ולבדוק אם שמו

מטענים. אותו הדבר אפשר לעשות גם בהפסקה. במקומות שאפשר לעשות את הדבר הזה,

יעשו אותו, ואין להוריד את כל נושא השמירה כאילו מדובר בבית תמים כמו כל בית

אזרחי אחר.
מ. איתן
אני שמח מאד למודעות שלכם לנושא בתי הספר, אבל מדוע עד היום לא טרחתם לחייב

את משרד החינוך והתרבות להתקין ליד השומר פעמון שבאמצעותו יוכל להתריע ולהזעיק

עזרה? מדוע לא דאגתם לסידור שלא קשור רק להבאת אנשים, שזו הדרך הקלה ביותר?



מ. שפר;
דבר ראשון
התקנות נקבעו ב-1974 וועדת דוידי היתה ב-1978. ועדת דוידי קבעו?

ביו היתר שהתקנות תישארנה בתקפן.
דבר שני
מעולם לא ראינו באבטחה אמצעי כנגד פריצה של מחבלים למטרות הריגה

ומיקוח. אנחנו לא חושבים שבמקרה בזה גם אם יעמידו את חיילי צה"ל זה יפתור את

הבעיה. בישיבה של התלמיד, האם או הסבתא ליד השער אנחנו רואים, לפי הנסיון שלנו -

לא נסיון שאפשר להוביח אותו שחור על גבי לבן - ולפי הערכות גורמי הבטחון, גורם

מרתיע ומתריע. האבטחה, כפי שראינו אותה כל השנים, היא אבטחה שמטרתה למנוע הכנסת

אותה שקית לבית הספר, ועד היום התייחסנו לנושא הזה בהתאם לאינפורמציה שקיבלנו
מגורמי הבטחון. לא אומרים למחבל
רוץ לבית הספר, אלא בית הספר הוא מקום ציבורי

כמו סופרמרקט והוא ישים שם את המטען.
היו שלוש ועדות
אחת ב-1978, שניה - ב-1982, שלישית - ב-1983, שעסקו בהתאם

להחלטת הממשלה בנושא של שמירת הורים במגמה לצמצם במידת האפשר את שמירת ההורים.

אלה היו ועדות שבהן השתתפו הצבא, המשטרה וכל גורמי הבטחון האחרים. יש מסקנות של

הוועדות האלה ואנחנו, בניגוד לטעות ששוררת כאן, טוענים כל הזמן שניתן להוריד

במידה מאסיבית את שמירת ההורים בבתי הספר על ידי אמצעים חליפיים.

מתוך תחושה של השטח של אנשי הבטחון שלנו, של קציני המשטרה בשטח, ומתוך

ידיעת המטריה מדובר על הורדת שמירת ההורים, אבל למעשה מדובר על כך במספר מצומצם

של מוסדות חינוך. את גני הילדים הורדנו, הם לא היוו יעד ממעלה ראשונה. גן ילדים

הוא מקום מוצנע, לא בולט, אנחנו חושבים שהוא לא מושך את המחבלים ולכן הורדנו.

בית ספר על-יסודי הורדנו, כי התלמידים מאבטחים את השערים. אנחנו חושבים שברוב

בתי הספר - ומדובר בכיתות אי-ו' - ניתן להוריד את שמירת ההורים, אבל יש מקומות,

אמנם במספר מצומצם - ועל זה אנחנו חלוקים עם המשטרה - שהם מועדים לפורענות ובהם

כדאי לבחון אם לא להשאיר את ההורים. מכאן שלא מדובר באלפי הורים ביום ולא במאות

הורים ביום, זה מספר מצומצם מאד של הורים כיום באותם מקומות שיש יסוד לחשוש בהם

לפיגוע.
מ. איתן
אני מוכן להציע תוספת למה שהצעתי קודם: חובת האבטחה שתוטל על הורי התלמידים

לא תכלול חובת שמירר אלא על מוסדות שקבע שר החינוך והתרבות, באישור ועדת החינוך

והתרבות של הכנסת. כלומר, באופן כללי נוריד את חובת השמירה מן התקנות אלא

במוסדות שקבע שר החינוך והתרבות ושם כן תוטל חובת השמירה. הוא יכין רשימת מוסדות

שבחם תוטל חובת השמירה.
היו"ר נ. רז
צריך לומר: אלא במוסדות שיקבע הממונה.
מ. שפר
סריקות בוקר: בלחץ הסתדרות רמורים ולפי הנסיון שאני מכיר, בבתי ספר שבהם

המנהלים דומיננטיים, עם עמדה כלפי המורים שלהם, לא קוראים לחורים, והשרת והמורה

פותרים את הבעיה. זה חלק נכבד מבתי הספר. בבתי ספר ספר עם מספר תלמידים מועט לא

תהיה שום בעיה לקרוא לחורה לשעה, חצי שעה, בבוקר, לפני ההליכה לעבודה, כדי

שיסייע כסריקה.
לגבי הפעלת התקנות
אנחנו עומדים להוציא הוראות לבתי הספר בעקבות

שינויים שעומדים לתול בנושא זה, אלה הוראות שהסתדרו ת המורים תוכל לדון

עליהן. אנחנו מבקשים מכל בית ספר - נוכתנו שזה ישים - לקבוע עם

ההורים שמוכנים לכך, שיש בידם נשק, להיות נכונים להיקרא לבית הספר תוך

פרק זמן קצר. יש בכל בית ספר הורים מתנדבים לענין הזה, לכן השינוי

בתקנה שמהייב את הכנסת לתזור ולחייב את ההורים לשמור לא נראה לנו,

אם יתקבל מה שיתקבל לגבי שמירת הורים ומחר יבואו משטרת ישראל או צה"ל

עם מידע מסויים - במידה והתקנה הזאת תישאר בתקפה וישמרו רק ב-50-30

מוסדות - ניתן יהיה להפעיל את התקנה מיד בלי צורך לחזור לוועדת החינוך

והתרבות. יש להשאיר את התקנה בתוקפה, לא לשנות אותה - תקראו לה

"תקנת מגירה" - וניתן יהיה להפעיל תקנה זו, שתהיה שרירה וקיימת, בשעת

הצורך.

מ. איתן;

אם אני מבין נכון, הפעלת חירום של ההורים היא לפרק זמן, כתוצאה

מידיעות כאלה או אחרות. נניח שקורה מקרה כמו זה של כביש החוף: האם

אתה לא מאמין שתהיה נכונות של הורים על בסיס וולונטרי? ולחילופין:

אם באמת קורה מקרה כזה, הכוחות מתוגברים בנוכחות אנשים בעלי יכולת

לחיטה, ואינני חושב שישלחו לשם את האשה שעומדת בשער בית הספר.
מ. שפר
אם יש ידיעות על כוונה לפיגוע במקום מסויים, יכולה המשטרה -

עד שידיעה זו פגה - להחליט שהיא מבקשת שמירת הורים בבתי הספר, לכן

תקנה זו חייבת להישאר כמות שהיא בלי לערוך בוו שינוי.
ז. וקסלר
אחרי שיצאנו מפה בישיבה הקודמת שמעתי ב"קול ישראל" דיווח על

הישיבה כולה. כל שנה אני מפקפק מחדש אם צריך,לפרסם את מה שנאמר כאן

בנושא זה באמצעי התקשורת, ואני מאד מבקש שהדברים לא יפורסמו.
דבר שני
במשך כל השנים אנחנו רוצים להקל על שמירת ההורים,

ואחר כך אומרים לנו למה אנחנו דורשים שמירה של הורים. אל השמיעו

לנו דבר שלא מגיע לנו, לאחר שבכל שנות הופעתנו מטעם משרד החינוך

והתרבות דרשנו את הורדת שמירת ההורים בכל מקום שרק ניתן.

אנחנו טוענים שברוב מוסדות החינוך - בלמעלה מ-80% ממוסדות

החינוך א'-ו' - אפשר לשחרר את ההורים מן השמירה. יש מוסדות שבהם עדיין

קיים ההכרח לשמור. השארת התקנה מאפשרת לנו לקרוא להורים במוסדות חינוך

אלה לשמור, כמו שקרה בשנה שעברה, כשהיתה חוליה בהרי יהודה וההורים

שמרו שבועיים-שלושה. אנחנו מבקשים שהתקנה תישאר בתוקפה., כי אי אפשר,

בשעה שפתאום מתגלית חוליה, לאסוף את חברי הכנסה בוועדה ובמליאה כדי

לאשר את התקנה. הענין יארך מספר שבועות.
מ. איתן
לאישור תקנה לא צריך לאסוף את המליאה.
מ. בר-און
אי אפשר לקרוא להורים בלי תקנות?
ז. וקסלר
לא, אי אפשר, לא כולם בעלי הכרה בחשיבות הענין.
מ. בר-און
אם תסתובב בשטח חוליה, ההורים לא יבואו לשמור?
ז. וקסלר
אנחנו אומרים שבכל מוסד חינוך ששחררנו מחובת שמירה חהיה כיתת

כוננות של הורים, אבל כוונה זו איננה מנוגדת להשארת התקנה בתוקפה,

כי התקנה נותנת לנו אפשרות לקרוא גם למורים וגם להורים.
מ. איתן
בהצעה שאני הצעתי אנחנו לא מבטלים את היכולת שלן להטיל חובה על

ההורים, יהיו לך הלאה כל הסמכויות להטיל עליהם את החובה בדבר אימונים,

סריקות וכל פעולה אחרת הדרושה לדעת הממונה לשם שמירת מוסדות חינוך.
רק דבר אחד אנחנו מנטרלים
את ענין השמירה, ברגע שמשאירים את המלים

"פעולה אחרת הדרושה לדעת הממונה לשם אבטחת מוסדות חינוך" יש לך סמכויות

אחרות.

ז. וקסלר;

כולל שמירה.

מ. איתן;

אתה כממונה יכול לטלפן להורים ולומר להם שאתה מטיל עליהם חובה

להסתובב באזור ולאבטח אותו.

מ. בוטון;

זו שמירה;,
מ. איתן
זו לא בדיוק שמירה.
מ. פלד
אני משוכנע שוועדה זו איננה יכולה לקחת על עצמה את התפקיד של גורמי

הבטחון בכל מה שנוגע להערכת הצורך או הגדרת בית ספר כיעד טעון שמירה,

אם הוועדה רוצה לעשות את זה היא צריכה להביא את גורמי הש"ב, את המודיעין,

את כל אלה שלא שומעים היום ולשמוע אותם, היות וזה לא נעשה - ואני לא

מציע שנעשה זאת - וגורמי הבטחון שמופיעים כאן מאמינים שבתי הספר יכולים

להיות משוחררים משמירה, השאלה החשובה היא: האם ההוראות מניחות את הדעת,

מצד אחד, והאם הצעדים שננקטים בפועל על ידי המשטרה הולמים את הענין?

אחרי ששמעתי את המסמך של המשטרה הרגשתי שהדיון נעשה הרבה יותר קל, כי

בפרקטיקה, החל מנובמבר, המשטרה מחסלת את ענין שמירת ההורים, פרט למקרים

יוצאים מהכלל. לכן הייתי מציע שנסכם את הדיון בכך, שלאחר ששמענו מה

המשטרה חושבת לעשות בעקבות ההערות, והדבר הובא לתשומת ליבה של הוועדה,

ההוראות האלה, בעיקרן, יכולות להישאר כמות שהן.

בנקודה אחת אני תמה, והתמיהה שלי גברה עם הדיון: מדוע השר האחראי

הוא שר החינוך והתרבות? מדוע לא שר המשטרה ושר הבטחון? הלא יש שטחים

שהצבא אחראי עליהם, ויש שטחים שהמשטרה אחראית עליהם. כשמדובר על אבטחת

מתקני טלפון, למשל, האם שר התקשורת הוא האחראי?
מ. שפר
כן.
מ. פלד
אם כן, יש פה כנראה בעיה יותר כללית,
שר החינוך והתרבות אמר במליאה
תקחו ממני את הענין ואהיה מאושר,

זה באמת ענין טכני, שמחייב מקצועיות. בלאו הכי שר החינוך והתרבות לא

יכול להחליט על הדברים האלה והוא צריך לקבל חוות דעת של גורמי הבטחון,

ולכן הייתי מציע תיקון, שהשרים האחראים יהיו שר הבטחון ושר המשטרה,

בהתאם לאזורים, בהתאם לעבודת המשרדים הנדונים.

מעבר לזה נראה לי כרגע שהאינטרפרטציה של ההוראות היא כזאת
שפותרת את הבעיה המרכזית
ההורים פטורים, אלא אם כן יקרו מקרים מיוחדים,

מעבר לזה אני לא מאמין שוועדת החינוך והתרבות יכולה לעשות,
א.ח. שאקי
המצב הוא מצב חמור שבו נמצאת המדינה 38 שנים ואין פטנט איך לצאת

ממנו אלא אם נזכה בשלום הנכסף- כל עוד המצב קיים, גורמי הבטחון הם

התשובה, וגורמי הבטחון - מבחינת הכוונה ששמענו - אינם ממליצים על ביטול

טוטאלי של הענין. כמו בכל סוגיה אחרת צריך גם כאן להעמיד את הדברים

זה מול זה, ופה יש בטחון מול נוחות. זה שהסבתות אינן תשובה הולמת ביותר,

זה נכון, אבל אין לנו תשובה אחרת, אני בהחלט סבור שההורים צריכים

לקחת חלק בנטל הזה, בעיקר בנטל הסריקה וקשה לי לראות שתהיה לכך התנגדות,

היו נסיונות לשתף בענין תלמידי הכיתות הגבוהות, ובוודאי שהם תשובה

מצויינת, מה גם שזה חינוך מצויין לאזרחות, מה גם ששמענו שב-80% מן

המוסדות נפתרה הבעיה. כלומר, אין היום מטלה כבדה אלא מדובר ב-20% בלבד

ממוסדות החינוך.
ב, שליטא
ההצעה של חבר-הכנסת מיכאל איתן טובה מאד, ואני מתכוון לאותה תוספת

לסעיף 2(ב), תוספת של פיסקה (5), שמאפשרת, מצד אחד, להשאיר את התקנות,

ומצד שני מאפשרת לקרוא להורים בשעת חירום. כלומר, התקנה עומדת על עמדה,

והשר, או הממונה מטעמו, רשאי וחייב בנסיבות מיוחדות לגייס את ההורים

לשמירה. אנחנו צריכים להאריך את התקנות כמות שהן - ביהוד לאחר ששמענו

שתהיה הקלה גדולה על ההורים ומדובר רק על 20% ממוסדות החינוך - כדי

שבשעת הצורך הן יעמדו לעזרתו. של הממונה.
פ. גולדשטיין
אני לא יכול לקחת על עצמי אחריות לבטל את התקנה כשגורמי הבטחון

ממליצים לא לבטלה. מאחר ששמענו שעומדים לא לישם את התקנה החל מ-1 בנובמבר,

אני אומר דבר פשוט: אי אפשר להוציא את המורים מן המשחק הזה, כאב לי
המשפט של מר אדלשטיין, שאמר
אתם עומדים לעשות דבר שלא נוכל לבצע אותו,

כשם שלקחו את ההורים והסבתות ושלחו אותם "לקרב", הגיוני שגם המורים

יקבלו על עצמם את התפקיד שיוטל עליהם,

נדאית לי ההצעה שהציע הבר-הכנסת מיכאל איתן: להשאיר את התקנות

ולהוסיף את פיסקה (3) לסעיף 2(ב), כדי להקל על אלה שיש להם הרגשה שצריך

לבטל בכל מחיר את התקנות, הייתי אומי: בכל מקום שבו ירצו הממונים על

הבטחון לקחת הורים, למרות שלא לוקחים הורים לשמירה - למעט, כמובן. בשעת

חירום - יתבצע הדבר באישור ועדת החינוך והתרבות של הכנסת. אם בגלל נסיבות

מסויימות - לא בשעת חירום - ירצו בכל זאת לגייס הורים לאירוע מסויים, ייעשה

הדבר באישור הוועדה,
לגופו של ענין
ברגע שקראתי שגורמי הבטחון ממליצים להשאיר את

התקנה, אני מקבל את ההמלצה,
ב. שליטא
בזמנו, כשטיפלתי בענין, באתי לראש הממשלה דאז בגין ואמרתי לו את

מה שאמרתי פה, הוא הזמין את בורג, שהיה שר הפנים והמשטרה, את המר, שהיה



שר החינוך והתרבות, את אנשי המשטרה, אנשי השב"כ וכו', שלא המליצו

להפשיר בשמירה, והענין עמד באמת להתבטל, ברגע האחרון שאל השר המר את
אנשי הבטחון
האם אתם יכולים להבטיח לי שאיש לא יוכל לבוא ולעשות מעשה

תבלה בבתי הספר? ועל כך ענו לו אנשי הבטהון: אין בטחון כזה, תמיד יכול
לקרות משהו. אמר השר המר
אם אתם לא יכולים להתתייב, אני לא נוטל על

עצמי אח האחריות, וכך המשיכו בשמירית ההורים, כי איש לא מוכן לקהת על

עצמו אחריות,

מ, אדלשטיין;

50% מבתי הספר במדינה הם בתי ספר של כיתות א'-ו', שבהם לא

מעמידים תלמידי כיתות ז', ח' לשם התרעה ליד השעי. מי שמסיר את ההתרעה

מן השערים בבתי ספר אלה פוגע, להערכתי, בבטחון המינימלי של המוסד

החינוכי,

אני חוזר על תביעתי הנמרצת: שמדינת ישראל תשקיע כספים באזעקה

מן השער אל חדר המנהל, ומתדר המנהל למוקד המשטרתי, בלי זה השמירה

לא שווה הרבה.

במה שאתם מציעים לא נעמוד, והתוצאה תהיה שהיחיד שיהיה אחראי בפני

מדינת ישראל על כל ענין יהיה רק מנהל בית הספר, כבר אמרתי שבמרבית

בתי הספר יש 16-10 כיתות, שבהם מדובר על כ-20 מורים, והדבר אומר

12-10 ימים בשנה לכל מורה.

מ, איתן;

נטיל את הסריקה על נציג השרתים?

מ, אדלשטיין;

חובת הסריקה מוטלת על שני אנשים, שאחד מהם הוא תמיד השרת. האתד

בודק, והשני עוקב אתריו, כדי שאם יקרה משהו הוא יהיה תופשי לרוץ ולהזעיק

עזרה. הסריקה צריכה להיעשות שעה לפני פתיתת הלימודים.
מ. איתן
מי עושה את זה היום?
מ. אדלשטיין
מורים, הורים ושרתים, מבלי שזה הוטל עליהם.

כל עוד למנהל בית הספר לא תהיה יכולת לאכוף, הענין לא שווה, המנהל

לא יעמוד על ברכיו להתחנן בפני ההורים ולא יריב עם ההורים. על מה שקורה

בחדר המורים כבר דיברתי. רבותי, אל תטילו על מנהלי בתי הספר אחריות שהם

לא יעמדו בה.
ב. שליטא
מתגלה פה דבר חמור: הפורים מקבלים תוספת של שעתיים, אבל את

המלאכה עושים שרתים שמקבלים שכר נמוך,
מ, אדלשטיין
איזה מורים מקבלים תוספת? האתראי על הבטתון מקבל כסף, כי כל השנה

הוא מארגן את זה-



פ. גולדשטיין;

מנהל בית הספר הוא מלך בטריטוריה שלו והמורים הם שליחיו, למה

צריו להביא את ההורים?

תנ"צ א. מוספייה;

מאחר וחלק מחברי הכנסת לא שמעו את דברי בחלק הראשון, ובהתאם

לכך היו ההתייחסויות, אחזור על דברי: לאחר עבודת מטה די רחבה שנעשתה

בשטח פנתה המשטרה והמליצה למשרד החינוך והתרבות,שהחל מ-1 בנובמבר

תיפסק ככלל השמלרה של ההורים בבתי- הספר, יש ויהיו מספר בתי ספר

שבהם יהיה צורך להמשיך בשמירה, ואלה יהיו יוצאים מהכלל. אי אפשר לעשות

רשימה של בתי הספר הללו ומיפוי קבוע שלהם ולהחליט שבאותם בתי ספר יהיה

צורך לשמור באופן קבוע, כי המצב משתנה על פי המצב הבטחוני והמודיעין

שיש בשטח, ייתכן שהיום יש עשרה בתי ספר בנתניה שצריך לקיים בהם שמירת

הורים, ומחרתיים - במקום אחר.

אנחנו מתנגדים להקמת כל ועדה נוספת, כי ועדה נוספת שתבדוק רק
תגרום לסחבת, סיבה שניה
האחריות לאבטחת מוסדות החינוך במדינת ישראל

מוטלת על משטרת ישראל,

אנחנו מאד מבקשים להשאיר את התקנה כלשונה. בגלל המצבים הבטחוניים

המשתנים והתכופים אין לנו זמן לבוא לוועדת החינוך והחרבות של הכנסת

כשמתקבלת ידיעה מודיעינית בשעות הלילה על כוונות לבצע פיגוע במקום

מסויים. תנו את הקרדיט לצה"ל באזורים שהוא אחראי עליהם, ולמשטרת ישראל

במקומות שהיא אחראית עליהם . אנחנו מתחייבים שחיוב הורים בשמירה באותם

בתי ספר שדרושה שמירה יהיה לפרק זמן קצוב על פי הצרכים בשטח וכל עוד

הידיעה שקיבלנו בתוקף. ברגע שההתרעה תתבטל, גם שמירת ההורים תתבטל,

א. הראל;

כלומר, אתם מבקשים שהתקנה תישאר בדיוק כפי שהיא, ללא הסתייגות,

מ, איתן;

האם לא מקובלת על המשטרה ההסתייגות של הצעתי?

תנ"צ א. מוספייה;

תחזור עליה.

היו"ר נ. רז;

הוא מוסיף בדיוק את הרעיון שביטאה; חובת האבטחה שתוטל על ההורים

לא תכלול שמירה, אלא במקומות ובעת שייקבע על ידי הממונה-, באישור ועדת

החינוך והתרבות של הכנסת.
חנ"צ א. מוספייה
מקובל מאד.

א. סרטני;

תייבים לתת להם מראש את אישור ועדת החינוך והתרבות לכל הזמן.
מ. איתן
ננסה אתכם שנה.

היו"ר נ. רז;

אני מסכם; א. יהיה ברור לכל - התקנות אינן מבוטלות,



ב, מתבטלת דה-פקטו שמירת ההורים מ-1 בנובמבר שנה זו.

ג. הסדרי האבטחה ייעשו בבתי הספר על פי ההנחיות והכללים והפיקוח
של המוסדות המוסמכים לענין
המשטרה, הצבא, מחלקת הבטוזון של משרד

החינוך והתרבות בבתי הספר. תקנות אלה מאפשרות לממונה, בשעה ובמקום

שהוא יקבע שזה נחוץ, להשתמש בסמכות לגייס הורים לשמירה לזמן קצוב,

כל עוד הצורך קיים,

אני רוצה לקבוע שכוועדת החינוך והתרבות אנחנו תובעים ממשרד

החינוך והתרבות - שלושה חודשים אחרי שסידור זה ייכנס לתוקפו - דיווה
על מה שנעשה ועל הלקחים
אם סידור זה עונה זזו לא עונה, אם אתם ממליצים

על שינוי, ובאיזה היקף מגייסים את ההורים לשמירה. במידה שהכל יהיה

כשורה נסכם מה יהיה הלאה.

מ. אדלשטיין;

מי יעשה אח הדברים?
היו"ר נ. רז
בתקנה מופיעים ה גורמים הטונים העוסקים באבטחה: מופיעים ההורים,

שפטרנו אותם; מופיעים המורים, ומופיעים עובדים אחרים של בית הספר.
פ. גולדשטיין
להרגשה הטובה של אלה שעשו ופעלו אני מציע שנרשום לפנינו, שלאור

הודעות הגורמים המוסמכים ההסתייעות בהורים, גם במקרים שיהיה צורך,

תהיה מינימלית ביותר.
ז. וקסלר
י'י אני מבקש בכל לשון של בקשה לא לפרסם את ההודעה הזאת.

היו"ר נ. רז;

אני צריך לדבר על זה בכנסת כשאשיב על הצעת החוק.
מ. איתן
צריך גם להודיע להורים,
ז. וקסלר
אני אודיע,
דבר שני
הסריקה היא דבר חיוני ממדרגה ראשונה בכל מוסדות החינוך,

ומתוך נסיון אישי אני חושב שאי אפשר שלא להטיל אותה גם על ההורים-
שיהיה ברור
אח סריקת הבוקר אי אפשר שלא להטיל על ההורים.
פ. גולדשטיין
אף אחד לא אמר שאי אפשר להטיל זאת על ההורים.
היו"ר נ, רז
החלטנו לגבי שמירת ההורים, לא לגבי סריקה.

ב. שליטא;

אין ספק שמה שמסוכם פה הוא התקדמות עצומה לעומת מה שהיה, אבל

למרות הכל זה לא מספק אותי, משום שכל המאבק היה מלכתחילה על הענין

הביורוקרטי הבלחי נחוץ והביורוקרטיה עדיין נשארת. אמרו פה נכון: אם



יתגלה פתאום צורך תוכל הכנסת, תוך יום, להרים אצבעות ולאשר תקנות,

האם אנחנו צריכים להשאיר את התקנות כי אולי נצטרך אותן פעם?

היו"ר נ, רז;

י

תגיש הסתייגות,
ב, שליטא
אני מגיש-הסתייגות בנושא הזה.

מ. איתן;

אתה היית הנ?וכיח והמטיף בשער, אבל זה כוחו של הנביא שהוא איש

הקצוות, ואת הפשרות עושים הכוהנים. אני במקומך הייתי מרוצה, כי בסך

הכל יש כאן התקדמות בכיוון שלך,

פשיחת ביניים עם היועץ המשפטי של משרד התינוך והתרבות אני מבין

שאנחנו לא צריכים לגעת בחלק וצריך לאשר אותו ללא שינוי. נכון

שאנחנו, כוועדה, דנים עכשיו בחוק - התקנות הן לא בסמכותנו, הן בסמכות

השר, ואילו אנחנו רק מאשרים אותן - אבל אם אנחנו נמצאים באווירה של

הסכמה וביקשתי לתקן את התקנות, התיקון צריך להיות שלהם ואנחנו מראש

נותנים למשרד את האישור לתיקון הזה. כל מה שנותר הוא לפרסם את

התקנות, כולל התיקון הנוסף שקרא יושב-ראש הוועדה, ברשומות השאלה

אם הצעה זו מוסכמת או לא.

מ. בוטון;

לא כל כך הבנתי את התיקון מהבחינה המשפטית, הבנתי שרוב חברי

הוועדה מבקשים להשאיר את התקנות כמות שהן, תוך התחייבות שההפעלה

שלהן לגבי ההורים לא תיעשה מ-1 בנובמבר אלא במקרים יוצאי דופן ובהיקף

מינימלי,

מ. איתן;

הבנתי שיש הסכמה שמתקנים את התקנה במשפט שיש בו יותר הבנה
למציאות
מצד אחד, חובת האבטחה שתוטל על ההורים לא תכלול שמירה;

מצד שני, בית הספר, באופן זמני, יהיה רשאי להפעיל את ההורים,

מ. בוטון;

הוא רשאי גם היום,
מ. איתן
אבהיר את ההבדל; היום חובת האבטחה - ללא צורך בשום אקט

נוסף - כוללת סריקות, שמירה וכל מיני פעולות אחרות שדרושות, לעומת זה,

במצב החדש, לגבי הנושא של השמירה בלבד בבתי הספר, יצטרכו להורות

באיזה שהוא אקט פררמלי שבבתי ספר מסויימים מטילים את חובת השמירה.
מ, בוטון
זה חל גם היום,
היו"ר נ. רז
האם לצורך הענין נחוצה התוספת שהציע חבר-הכנסת איתן בדברי

ההסבר?



א. בריק;

באופן מעשי היא לא נחוצה. למעשה החובה קיימת רק באופן תיאורתי,

קיימת החובה לקרוא להורים, אבל בית הספר יכול, זמנית, גם לא לקרוא

לאף הורה והוא לא עובר על החוק,
מ. בר-און
הוועדה באה לקראתכם במידה מופלגת,אבל היא לא לגמרי מאושרת ממון.

שקורה. יש הבדל משמעותי בין שני המצבים: במצב הקיים יש לכם סמכות

לקרוא לכל ההורים ואתם יכולים להימנע, זמנית, מלקרוא להם- במצב

שמציע חבר-הכנסח איתן אנחנו נותנים לכם את הסמכות לקרוא להורים במקרים

יוצאים מהכלל, יש הבדל משמעותי בין שני המצבים, ואתה כמשפטן תמצא את

הדרך לנסח זאת,

א. בריק;

מבחינה משפטית - ועליה שאלו אותי - המצב הוא אותו הדבר, מבחינה

רעיונית יש שינוי,

היו"ר נ, רז;

מר בריק, אבקש ממך שמבחינה רעיונית תוסיף את המשפט שקראתי קודם,

לתקנות,

לנציג הסתדרות המורים אני רוצה לונ?ר; התיאור שתיארת לגבי המתרחש

בחדרי המורים עקב חובת המורים בשמירה היה תיאור דרמטי, עצוב, ואני לא

רוצה להגיד שהוא היה לא נכון, אבל אט פוטרים את ההורים, זה לא אומר

שהמורים צריכים לשבת ליד ה?זער.

הסריקה, אפילו בבתי ספר גדולים שמשתרעים על שטת

גדול, היא מטרד קטן, ואם המורים לא מקבלים את זה ברצון ובהבנה, יש

לנו בעיה עם הציבור הזה,

תודה רב,-; לכם,

( הישיבה ננעלה בשעה 10,50)

קוד המקור של הנתונים