הכנסת האחת-עשרה

מושב שני



נוסח לא מתוקן



פרוטורקרל מס' 152

מישיבת רעדת החינוך והתרבות

מיום רביעי, כ"ה בסיוון, התשמ"ו - 2 ביולי. 1986. בשעה 09,00

חברי הוועדה; היו"ר ני רז

מי גלזר-תעסה

א' דראושה

אי הראל

אי סרטני

\ זי עטשי

מי פלד

מוזמנים; פרופ' זקס - ממונה על החינוך המיוחד, משרד החינוך והחרבות

ר' קדרון - מחלקה לחינוך מיוחד, משרד החינוך והתרבות

ע' רביב - משרד החינוך והתרבות

מי רוזנפלד - משרד החינוך והתרבות

פי קינג - מכללת לווינסקי

די עצמון - אורטופטיקאית

די כץ - שרות פסיכולוגי עירית ירושלים

ר' שלהבת - " " " "

צי רוז - מנהלת מחלקת תכניות ילדים, טלוויזיה כללית

ר' ברלב - תחקירנית "שמיניות באוויר" טלוויזיה כללית

ש' פרידמן - מפיקת תכנית "שמיניות באוויר" " "

ר' אפשטיין - מכון להערכה תפקודי חשיבה, חיפה

א' לם - " " " " "

ר' קפלן - אם לילד דיסלקטי

ב' נסים - משרד החינוך והתרבות

מזכירת הוועדה; ד' פלד

יועץ משפטי; שי בוטון

רשמה ; שי צהר

סדר היום; השתלבות ילדים דיסלקטיים במערכת,



שאילתות ותשובות

היו"ר נ' רז;

בקר סוב. אני פרחח אח ישיבח הוועדה, נחחיל בשאילתות וחשובות,

מ' פלד;

בשעתו קבלנו תשובה מפורסח משר החינוך והחרבות בענין הטפה לחזרה בתשובה.

אחר כך התברר שראש האגף לחינוך ממלכתי דתי מוחה על ההנחיה הזאת ומתקומם נגדה.

אני מבקש לדעת אם ההנחיה בענין זה אכן יצאה מהמשרד והאם היא בתוקף?

היו"ר נ' רז!

הדבר התפרסם בחוזר מנכ"ל.

מ' פלד;

שאלתי הבאה מתייחסת לדיונים שהיו בדבר שינוי מבנה בחינות הבגרות. האם

יש ישום של העקרונות האלה בתעודת הבגרות הערבית? אם בן, מה יהיה אופייה של

תעודת הבגרות הערבית? אני מניח שמקצועות כמו עברית ותנ"ך יפנו מקומם לנושאים

אחרים, מה יהיה הרכב המקצועות בתעודת הבגרות הערבית?

שאלתי מתייחסת לבחינות ולהערכת ציונים על מנת להתקבל ללימודים באוניברסיטה,

תלמיד שקיבל ציון 98 באנגלית קיבל מהאוניברסיטה מכתב בו נאמר לו כי אינו יבול

. להתקבל ללימודים שנהם בחר הואיל ולא הציג רמה נדרשת באנגלית. שמעתי שהאוניברסיטאות

דורשות 110 או 114 נקודות באנגלית. אני מבקש לדעת מה הענין הזה, והאם יש בבלל

דבר בזה? כמו כן אני מבקש לדעת מי קבע את הקריטריונים, ואיך בבלל קובעים

קריטריונים כאלה? מה אפשר להשיג מעבר ל-100%?

ב' נמים;

אם חבר הכנסת עטשי ימסור לידי את המבתב ואת שם התלמיד אובל לברר את f

הענין.

ז' עטשי;

אמסור לגברת ברוריה העתק המכתב. אני חושש שהאוניברסיטאות שלנו יבריחו

את בל הסטודנטים שלנו לנסוע לאיטליה כדי ללמוד שם.

אני רוצה לבקש מיו"ר הוועדה לדאוג לכך שהישיבה של הוועדה בימי רביעי

בשבוע תסתיים רבע שעה לפני השעה 11, כדי שיהיה לנו פסק זמן לפני התבנס מליאת

הכנסת, הזמן הזה חשוב לנו מאד,

היו"ר נ' רז;

אס חברי הכנסת הנוכחים כאן מוכנים להקדים את הישיבה של יום רביעי

בשבוע לשעה 08,30. נובל במובן לסיים אוחה מוקדם יותר, אני רואה שאין מתנגדים

להצעה זו. ולבן נתחיל את ישיבת הוועדה בימי רביעי בשעה 08.30 ונסיים אותה

בשעה 10.45,

האם הנהלת המשרד סכמה את עמדתה לגבי חובת לימוד השפה הערבית בביה"ס,

והאס זה יחול כבר בשנת הלימודים הבאה? האם הוחלט כבר אם מלמדים ערבית

ספרותית, או ערבית מדוברת?

המסקנות בנושא הזה התקבלו כבר. העברתי אותן ליו"ר הוועדה, אמסור עותק

של המסקנות לחבר-הכנסת הראל.

אנחנו מבקשים לקבל תשובה מפורטת בענין זה, במו איפה זה יתחיל, מחי

בדיוק וכמה תלמידים זה יקיף.

שמענו על המידה הרבה של אי-יושר במהלך הבחינות במקומות שונים בארץ.

הייתי רוצה לדעת מה עושה משרד החינוך והתרבות בענין הזיופים בבחינות הבגרות

בבתי הספר השונים בארץ.

השתלבות ילדים דיסלקטים במערכת

היו"ר נ' רז;

אנחנו עוברים לנושא שעל סדר היום שלנו: השתלבות ילדים דיסלקטים במערכת

הלימודים. הישיבה הזאת מוקדת לנושא כאוב הדן בילדים דיסלקטים, שהם ילדים

שיש להם פגם או ליקוי ביכולת הקריאה והכתיבה. הנושא הזה פחות מוכר מקשיים

וליקויים אחרים. חשבו שמן הנכון והראוי שועדת החינוך והתרבות של הבנסת תביר

את התחום הזה שהוא נושא חברתי, חינוכי ואנושי ממדרגה ראשונה.

נמצאים עמנו כאן היום האנשים העוסקים בתחום הזה והמומחים לטפל בו.

אחרי שנראה קטע מתכנית "שמינ יוח באוויר", י שדנה בנושא הזה, נשמע כיצד

מטפלים אצלנו בנושא הזה, וכיצד מכינים את האנשים הסובלים מהליקוי הזה על מנת

שיובלו לתפקד בחברה.

(מוקרן קטע מתכנית "שמיניות באוויר" של הטלוויזיה הכללית).

אין ספק שהדברים שראינו מאלפים מאד, ואני מודה למפיקים ולעושים את

הסרט הזה. אני מבקש משרה פרידמן, שהיא מפיקת התבנית הזאת, לספר לני כיצד

נעשה הסרט הזה.

רות קפלן, היא אם לבן דיסלקטי. והיא חברה של רבקה בר לב העובדת אתי

בטלוויזיה. התכנית "שמיניות באוויר" היא תכנית המעלה נושאים שונים שבמהלך

התבנית אנחנו מטפלים בהם. מספרים עליהם ומאירים עליהם אור מיוחדי והיא זוכה

לתהודה רבה. התכנית הזאת "רצה" כבר 8 שנים. בתכנית הזאת אנו דנים בנושאי ם שונים.

כמו תחביבים בעיות חברתיות בביה"ס. בעיות בריאות של ילדים וכו'. עשינו תבנית

על ילדים חולי סברת. על ילדים חרשים-אלמים ועוד.

רות קפלן ספרה לרבקה בר לב על הבן שלה ועל הבעיה שלו. ובאחד הביקורים

של רבקה אצל רות קפלן היא מצאה אותה ואת בעלה יושבים ומסבמים תומר לימודים

בשביל בנס שהוא תלמיד בכתה י"א, כי למחרת היום היתה לו בחינה. הדבר ריגש אותה

מאד. והיא ספרה לי על כך, ומאז התחילו הדברים להתגלגל. הגנושא תזה היה רשום

על הלוח שלנו מזה זמן. אבל משום מה נשכח.



לפני סוף השבה ההלטנו להעלות את הנושא הזה בתבנית "שמיניות באוויר".

לצורך זה נפגשנו עם אנשים המכירים את הנושא ומטפלים בילדים דיסלקטים,

וגס ראינו הרבה ילדים דיסלקטים, והגענו אל עמלה שהיא אכן איש מקצוע בתהום הזה.

היא ריכזה כ-20 ילדים המטופלים על ידה וזו היתה חוויה מרגשת ביותר, היו אלה

20 ילדים שלא הכירו האהד את השני, והם התרגשו מאד מפגישתם עם ילדים אתרים

שאף הם דיסלקטים,

עמלה סיפרה לנו כי יואב, למשל, חוזר לראותה מדי פעם כאשר הוא עובר

איזה משבר. כך גם בא אליה כשהיה לו משבר בהיותו בצבא, הוא בתר בנושא הלימודים

שלו באוניברסיטה מבלי שנכנע לעובדה שיש לו בעיות בקריאה, הוא משמש היום מדריך

במוסד בן צבי, והוא מדריך מעולה,

בטיפולה של עמלה יש ילדים שלא הובאו לתכנית, כיוון שיכולת ההתבטאות

שלהם לא היתה מספיקה. ישנם ילדים דיסלקטים שנפלטו מגתי הספר שלהם, שהם

מנודים בחברה של ילדים וסובלים קשות, שמענו סיפוריים אישיים קשים, ומובן

שלא יכולנו להביא הכל בפני המצלמה, הילד אסף, למשל, לא קרא כלל ולא כתב

עד הגיעו לכתה ז' גם סיפורו של מיכה, שמגמגם קצת-, הוא סיפור מעניין ביותר.

הוא הצליח להסתיר את הליקוי הזה של מחבריו בבית הספר וגם ממוריו שם, אתרי

שידור התבנית הזאת בטלוויזיה הוא לא רצה ללכת לבית הספר. המורה טלפן לביתו

של מיכה וביקש ממנו לבוא, הוא בא. וביחד עם כל הכתה ישב מיל הטלוויזיה וצפה

בתכנית. הוא הפך להיות גיבור הכתה. וכאות הכרה והערכה הוא אפילו כתב שיר

לעמלה.

לפני מספר חודשים היה טכס בבית הספר, ומיכה עמד על הבמה, כאשר הוא

אתה שקרן. ואני לא מאמין לך יותר. הוא אמר לו את

הדברים האלה בנוכחות כל חבריו בכתה, מיכה קיבל הלם ממש, ושבועיים מאז אותו

יום לא דיבר כלל, אחר כך התחיל לדבר, אבל הוא מגמגם,

היו"ר נ' רז;

הישיבה הזאת מתקיימת ביוזמתה של רות קפלן, אין ספק שהנושא הזה הוא

בהחלט בתחום העיסוק של הוועדה הזאת, טוב שנכיר את הבעיות השונות בתחום החינוך,

ולא נסתפק בדיון בשאלות הקלסיות של חינוך, של תקציב וכו'. אני חייב להודות

כי את המלה "דיסלקטי" שמעתי לראשונה מפיה של רות קפלן. על אף העובדה שהייתי

מורה במשך שנים רבות, והיו לי גם תלמידים שלא ידעו לכתוב ולקרוא, לא הייתי

מודע לבעיה הזאת, לא הכרתי את הנושא הזה, והרי חשוב מאד לדעת שיש ילדים עם

ליקוי כזה כדי שאפשר יהיה להתייחס אליהם בהתאם.

מעניין אותי לדעת מה הם ממדי התופעה הזאת, כמה מקרים כאלה יש על כל

אלף ילדים, כמה מבין הילדים האלה מקבלים טיפול מתאים, וכמה מהם אינם

מטופלים, או אולי אין יודעים עליהם, האם יש בכלל ילדים הסובלים מהפגם הזה

מבלי שמטפלים בהם? האם יש למשרד החינוך והתרבות כלי מתאים שבאמצעותו אפשר

להבתין בילדים האלה כדי להתחיל לספל ולעזור להם בגיל מוקדם ככל האפשר?

באיזו מידה מסוגל משרד החינוך והתרבות לעזור לילדים כאלה? האם יש למשרד

קליניקות עם צוותים מתאימים לעזור לילדים אלה? האם מכינים בסימינרים למורים

את המורים העתידיים כיצד ניתן לגלות ילדים באלה, ומה הם צריכים לעשרת?

באיזו מידה מסבירים ומכינים את ההורים ואת הסביבה של הילדים האלה באשר לדרך

בה עליהם לנהוג עם הילדים האלה?

אני חייבת לומר שעבדתי בחינוך הגילאים הצעירים במשך שנים רבות, ולרגשות

האשמה הרבים שכל אחד מאתנו נושא עמו נוספה אצלי עוד הרגשת אשמה כבדה בקול חוסר

המודעות שלי לנושא הזה. לא ידעתי כלל שקיים דבר כזה,

אני בת קיבוץ. ואני זוכרת מקרה של ילד שאביו התאבד ואמו נפטרה זמן לא

רב לאחר מכן, ישבתי ליד הילד הזה בשולחן אחד במשך שנים ואני זוכרת שהוא לא

היה מסוגל להרכיב חשובות לשאלות בתנ"ך, ומה שלמד היום בחשבון הוא שכח למחרת

היום, בשלב מסויים החליטו שאין הוא מסוגל להמשיך ללמוד, ושלחו אותו לעבוד

במוסך, היום הוא מנהל מוסך גדול בעיירת פיתוח, בקיבוץ מצאו לו מסלול שהולם את

כישוריו, כך על כל פנים חשבו,

האם יש לכם ידיעות על מה שקורה לילדים הסובלים מהליקוי הזה ואינם

זוכים לטיפול? איפה נמצאים ילדים אלה מעבר לכתות הטיפוליות? האם חלק מהם

התגלגל לעולם הפשע, או לא? ילדים שסובלים מהליקוי הזה, שלא התגלה אצלם ושלא

זכו לטיפול, איזה מקום הם תופסים בחברה?

מ' פלד;

מה הוא הליקוי הזה, ומה דרך הטיפול בו? מה בעצם עושים עם הילדים האלה

כדי לעזור להם להתגבר על המום הזה?

האם יש קשר בין הילדים הדיסלקטים שראינו ובין ילדים שלא רוצים לקרוא

ולא רוצים לכתוב בכתה מפני שהם מתקשים להתבטא? אני מדבר על ילדים בגיל 13 14,

ו-15 שאינם רוצים לקרוא ולכתוב בכחה, האם המקרים דומים?

האם דיסלקט זה משהו תורשתי, והאם אפשר לייחס את התופעה הזאת לשכבה

מסויימת של אוכלוסיה. לקבוצה אטתנית מסויימת, או לא?

מ' ברטון;

כשנתקלים בילד המתקשה בקריאה האם אפשר לשלוח אותו לבחינה מיוחדת בדי

לברר אס הוא סובל מדיסלקט ולא מדבר אחר? האם ניתן להבחין בזאת בקלות, והאם

המורות מיומנות להבחין בזה?

פרופ' זקס;

תחילה אני רוצה לברך על עריכת התכנית הקצרה הזאת. שהיא מצויינת

ומקפלת בתוכה מגוון דברים ובעיות, אני שמח על כך שועדת החינוך והתרבות של

הכנסת מצאה לנכון להעלות על, סדר יומה את הדיון בנושא הזה בעקבות השידור

. כי אכן יש חוסר מודעות לנושא הזה במערכות

שונות. אני למדתי את הנושא הזה טוב יותר ומקרוב יותר בשל סיבות אישיות מאד

יש לי נכד הסובל מהבעיה הזאת, הוא יהיה בקרוב בן 17, והוא הצליח להתגבר על

חלק מהבעיות, בגללו ובאמצעותו למדתי את הבעיות הקשורות בנושא הזה, שקודם לכן

הכרתים תאורטית בלבד,



יש סכנה כאשר המלה דיסלקסיה נעשית . שימוש לא נכון על ידי גורמים

רכים. כי התופעה הזאת מצומצמת, למזלנו, מכפי שונוטים לחשוב. יש הורים

המעוניינים לעלות על העגלה של דיסלקסיה מאשר להכיר בילדם כמפגר אר ילד עם

בעיות נפשיות. הם מעדיפים לראותו כילד דיסלקטי. יש גם מורים המשתמשים במשג

דיסלקסי כעילה לחוסר מעש מצדם, והם מסתפקים בזה שהם קובעים שהילד הוא דיסלקטי

ולכן אינו מצליח ללמוד קריאה. גם במקרה זה יש ניצול לרעה של המושג הזה.

הבעיה כיום איננה בזה שמערכת החינוך אינה מודעת כביכול לבעיה הזאת,

כי האמת היא שיש היום שרותים רבים לצורך הטיפול בבעיה הזאת. יש היום בתי-ספר

שבהם מטופלים הילדים האלה, ויש כתות משולבות בתוך מערכת החינוך. ריש גם מרכזים

טובים שאליהם אפשר לשלוח את הילדים, והטוב ביניהם הוא מרכז ניצן בראשותה של

רבקה קדרון. הבעיה העיקרית היא הבעיה של המודעות בקרב אלה שאינם מתמצאים

בבעיה, ואני מתכוון לאותם מורים החושבים שהילד הוא סתם עצל ואינו משתדל דיו

ללמוד את מיומנות הקריאה, שעה שבעצם הוא ילד דיסלקטי.

ישנה בעיה נוספת הקשורה בנושא הזה, ואני מתכוון לריבוי האנשים המטפלים

בתופעה הזאת ואין די תקשורת ביניהם. כל הנוכחים כאן היום הם אנשים שהבעיה

הזאת חשובה להם, וכולם מטפלים בילדים הסובלים מזה, אבל עובדה מצערת היא כי עד

עצם היום הזה לא נפגשו כל הנוכחים כאן האחד עם השני. יש צורך בקשר טוב

ובתקשורת טובה בין הגורמים השונים והמומחים השונים המטפלים בנושא הזה. חבל

שאין שיתוף פעולה ואין עבודה משותפת בין הגורמים האלה.

ר' קדרון;

הכינותי נייר עבודה בנושא דיסלקציה. ואמסור למזכירת הוועדה מספר עותקיס

של נייר עבודה זה לעיונם של חברי הכנסת.

אני רוצה להבהיר כי לא כל לקות בקריאה נובעת מדיסלקסיה. יש מקרים רבים

של כשלון בלימוד קריאה על רקע של בעיות שונות. דיסלקסיה פירושה לקות קריאה

שמקורה בשיבושים בתהליכים נוירופסיכולוגיים. יש למצוא דיסלקסיה בכל שכבות

האוכלוסיה. אף שיש איזה שהוא מרכיב תורשתי בדיסלקסיה. יש משפתות שיש להן

היסטוריה של דיסלקסיה, של אב, של בן ושל נכד, שטופלו והתקשו להגיע לקריאה

משמעותית.

הטיפול בדיסלקסיה הוא קשה מאד. עמלה דיברה על כך בשידור שראינו. לכל

ילד יש כישורים חזקים שלא נפגעו, ולכל ילד יש סגנון למידה משלו, אישיות

משלו וכוי, ולכן תשוב לבנות לכל ילד תכנית לימודים וטיפולים המתאימה לו

ולמרכיבים השונים שלו. אין להסתפק בהגדרה כוללנית האומרת שהילד הוא דיסלקטי.

ההתמודדות עם הבעיה שלו חייבת להיות בהתחשב בנקודות התורפה של הילד, בנקודות

החזקות שלו וכו', כי רק כך ניתן לעזור לו.

אני רואה את הבעיה בכמה נקודות מרכזיות שרובן הועלו כאן. אבל הבעיה/

הקשה ביותר היא בעיית המודעות, או חוסר המודעות. הורים רבים מטאטאים את הענין

הזה מתחת לשטיח.

קשה לקבוע מה השכיחות של התופעה הזאת. אין בידינו מספרים מדוייקים,

ויש ויכוח סביב השאלה הזאת. אני מעריכה שאחוז הדיסלקטים ממש, שהבעיה שלהם

מתמקדת בקריאה ואינה מלווה בתופעות אחרות. נא בין 2% ל-4%. אני רוצה לציין

רק כי הרבה ילדים לקויי למידה הם בין היתר גם לקויי קריאה קשים. 4% דיסלקטים

זה מספר עצום מאד. זה אומר שבכל כתה מצויים 5י1 ילדים דיסלקטים, רזה מ90ר

גדול מאד, בי הילדים האלה סובלים סבל קשה. אם נוסיף על הילדים האלה את הילדים

שאינם יכולים לקרוא בגלל סיבות אחרות, כי אז נגיע לאתוז הרבה יותר גברה,

ל-10%, ראפילו למעלה מזה.



רוב הנפגעים בדיסלקסיה הם. משום מה, בנים דווקה. אכל יש ויכוח סביב

השאלה מה גורם למה. ואיני רוצה להכנס לזה עכשיו אם יזדמן לנר להפגש לדיון

מקצועי ממש בנושא זה. נוכל כמובן להרחיב את הדיון, ואשמה מאד אם אמנם תהיה

לנו ההזדמנות לעשרת כן,

כמה מלים לענין המודעות. ההורים מתעלמים בדרך כלל מן הבעיה ומסתירים

אותה. מתביישים בה. ומעבירים לילד שלהם רגשות אשם, ולעתים אף מגלים אלימות

כלפי הילד בטענות מטענות שונות,

המורים בחינוך הרגיל אינם יודעים שקיים דבר כזה, אני רואה מדי שברע

מספר ניכר של ילדים מכל הגילים, החל מכתה א' רעד לתלמידי תיכרן, הבאים אלי

כדי לקבל אבחרן או יעוץ לקראת בחינות בגרות בעל פה וכרי, רהרבה פעמים מסתבר

שגם כאשר הפסיכרלרג נתן ליד אישרר להיבחן בעל פה, רגם כאשר ירעץ בית הספר

המליץ על בחינה בעל פה, המררים לא קבלר זאת. זה מזכיר את אותו מררה שסיפרר

עליר כאן שאמר לילד הדיסלקטי כי חרא שקרן.

אני מכירה הורים רבים המכינים את הילד שלהם מדי ירם לקראת השערר

הירמי בבית הספר. מררים רבים אינם ירדעים שהילד דיסלקטי. אני תרשבת שרעדת

החינוך והתרבות היתה יכולה לתרום רבות לנושא הזה על ידי הפצת המידע בנרשא

זה בקרב כל שכברת הארכלוסיה, על ידי פנייה רשמית לסימינרים בדרישה שיעבירר

בהם את הנושא הזה ריכללר אותו בתכנית הלימודי שלהם, אני חרשבת שצריך לדררש

מהסמינרים למררים להכניס לתכנית הלימודים של כל המסלרלים, כרלל חטיבות

הביניים, את ההרראה של נרשא ליקויי הקריאה וביניהם גם הדיסלקסיה.

אשר לשאלה לאן מגיעים הילדים הדיסלקטים שאין מטפלים בהם, אין לזה

תשובה אחידה. זה תלוי כמובן ברקע של הילדים, אלה שיש להם בית תרמך לא

יידרדרו. אלה שאין להם בית תומך יימצאו כמובן במצב קשה יותר. אבל אין בידי

נתרנים מדרייקים בנרשא זה.

באשר לאפשרויות הטיפול, יש אפשרויות שונות, ויש גורמים שונים המטפלים

בזה, ואכן חבל שאין יותר קשר בין הגורמים, על אורן לם שמעתי, אבל עד היום

לא היה לי הכבוד להכיר אותר. נכון הדבר שהקשר בין כל המטפלים בנושא זה איננו

מספיק חזק, אם יש קשר בכלל, אבל אפשר בהחלט לדאוג להפצה מסודרת של הגררמים

רהגופים הקיימים והמטפלים בבעיה הזאת,

המרכז שפרופסור זקס ושאני הזכרנו אותו, ניתן הוקם על ידי משרד החינוך

בשיתוף פעולה עם אגודה ניצן. הוא עוסק בבעיות קלסיות של ליקויי למידה, רבתרך

זה יש אחוז גבוה של ילדים דיסלקטים, המרכז הזה תומך בהרחבת המידע והידע.

המקצרעי. אתן לכם דרגמה, מזה שלרש שנים שהתחלנו לקיים מדי שנה קררס להכשרת

מאבחנים טרבים שיידער להתמודד עם הבעיות של הילדים הדיסלקטים, לגלות מה

הקושי שלהם ובו'. אנחנו מוכנים לעמוד לרשות כל מי שזקוק לנר. המחלקה לחינוך

מיוחד עושה רבות בתחום הזה. אנחנו מוכנים להגיש כל עזרה שנתבקש להגיש בתחום

הזה, יש אצלנו כוחות מקצועיים שיהיו מוכנים לעמוד לרשות כל מי שיפנה אלינו

כנדון.

א' לם!

שאלתו של חבר הכנסת פלד אמנם שאלה פשוטה, אבל התשובה עליה איננה כזאת.

לא כל מי שיש לו קשיים בקריאה הוא דיסלקטי. גם אחרי הסינרן הקפדני ביותר

קשה להיות בטוח כי אכן בילד דיסלקטי מדובר, איננו מדברים בקברצה הומוגנית

אלא אתרוגנית, ויש בה שלוש קבוצות משנה. והפגיעה בכל אחד מבני הקבוצות תאלה

שונה, ולכן גם רכישת מירמנרת הקריאה שונה מאחד לשני.





המקרים התורשתיים הם הקשים ביותר, לפי ההערכה שלי, התורשתיים מהווים

בין 0% 2ל-30% מכלל הדיסלקטים, והם לוקים, פעמיים. אצלם המערכת פגיעה בצורה

הקשה ביותר. וכדאי לציין שהאינטליגנציה: של הקבוצה התורשתית גבוהה בדרך כלל

מהממוצע.

יי"

חשוב לעשות אבחנה נבונה. ולהבין כי חומרת הבעיה שונה בכל מקרה ומקרה,

א' הראל!

האם אתם מקבלים חומר מנסיונות שנעשו בתחום הזה במקומות שונים בעולם?

א' לם;

יש לנו חומר, ואנחנו גם מקבלים חומר מארצות חוץ. יש היום 10 תחומי

מהקר הבודקים את הנושא הזה מזוויות שונות.

בשיש למישהו מום במערכת העיכול, למשל, הוא סובל מזה. ליקוי קריאה,

לעומת זאת, נולד רק במפגש של הילד עם מערכת החינוך. רק אז הוא מתחיל לסבול.

ילד דיסלקטי בג'ונגל. למשל, לא יסבול אף רגע בחייו בגלל המום הזה שלו,

לא מצאתי בשום מקום, ואולי לא חיפשתי די, כי חובה על בית ספר להוציא

מבין כותליו בוגר שיודע לקרוא. בתכנית הלימודים המורה מתחייב להעביר חומר

מסויים, יש לו התחייבות לגבי הילדים. כאשר אם חושבת שבנה מוכשר לנגן

בפסנתר, או בתה מוכשרת לרקוד בלס היא שולחת אותם ללמוד זאת וההוצאות הן עליה

ועל אב הילדים, כאשר האם מרגישה שהילד שלה אינו תופס את תורת הקריאה והוא

נמצא בחינוך הרגיל. אז ההוצאות על לימוד פרטי שלו את הקריאה חלות עליה, מפני

שבית הספר לא מרגיש כי מחובתו לדאוג לכך שהילד יסיים את בית הספר כשהוא

יכול לקרוא.

בעבר, ולא בעבר הרחוק כל כך, כאשר ילד לא קלט קריאה או כתיבה בבית-

הספר הרגיל, היו שולחים אותו לבית-ספר מיוחד, כי הוא היה נחשב מפגר.

א' לם ז

כשמדברים על כתה טיפולית, זה דבר אחד, וכתה מקדמת זה דבר אחר, כתה

טיפולית זה השירות שבית הספר יכול לספק לילד כאשר מוציאים אותו מכתת האם

שלו. כי המורה לא יכולה לטפל בבעיה הזאת שלו כאשר בכתה שלה לומדים 40 ילדים,

ד' כץ;

כתה טיפולית איננה בית-ספר מיוחד. בעבר היו שולחים ילד כזה לבית-ספר

מיוחד. לאחר מכן, כאשר למדו את הנושא של ליקויים ספציפיים והבינו את הענין

חיפש בית הספר דרך לעזור לילדים כאלה, ולצורך זה הקים כתה טיפולית, כתה

מקדמת, כתה מסייעת. יש ילדים שטוב שיהיו בכתה הרגילה שלהם, ומדי פעם ייצאו

לכתה טיפולית.

פרופ' זקס;

ילד שנמצא בכתה טיפולית אינו מוצא מהכתה הרגילה שלו, אלא מקבל עזרה

בכתה הטיפולית פעמיים או שלוש פעמים בשבוע.

בירושלים נהוג להוציא ילד מהכתה הרגילה שלו אל כתה טיפולית, ואחר כך

הוא חוזר לכתה הרגילה שלו,

פרופ' זקס;

יש מקרים שהמורה הטיפולית נכנסת לכתת האס חושבת ליד הילד הזקוק לטיפולה.

ד' כץ;

כאשר הילד נשאר בכתה הרגילה בבית-ספר רגיל, צריך בית הספר להיות ערוך

יותר כדי ללכת לקראת הילד הזה, אתן לכס דוגמה, התלמידיס מתבקשים לפתוח את

הספר בעמוד מסויים, לקרוא את הסיפור שבספר, ואחר כך מנהלים שיחה ודיון על

הסיפור הזה, הילד המתקשה בקריאה לא יכול כמובן להשתתף בשיחה על הסיפורי כי הוא

לא היה יכול לקרוא אותו, אפשר לפתור את הבעיה שלו במקרה זה בדרך פשוטה ביותר,

אם היו מושיבים אותו ביחד עם עוד ילד בפינה של החדר והילד השני היה קורא באזניו

את הסיפורי ואז גם הילד הדיסלקטי היה יכול להשתתף בשיחה על הסיפור,

המורה כותבת סיפור על הלוח. והתלמידים מתבקשים להעתיק את הסיפור ואת

השאלות על הסיפור הזה, הילד הדיסלקטי אינו מסוגל לעשות זאת, ואז יבוא למחרת

היום בלתי מוכן להשיב על השאלות,

המודעות של המורות לנושא הזה גדלה לאחרונה. ואני מציינת זאת בשמחה,

המורות מחפשות שיטות שונות ללכת לקראת הילדיס האלה, כמו שהן מחפשות דרכים

לבוא לקראת ילדים שונים אחרים, שהרי הילדים אינם עשויים מקשה אחת,

לדעתי היה טוב אם הדברים היו מעוגנים באיזה שהוא חוק על זכותו של

ילד כזה בבית ספר רגיל לקבל את כל האפשרויות לתפקד כמו שאר הילדים, אני מדברת

על צרכים מיוחדים בחינוך הרגיל, חוזר מנכ"ל משרד החינוך מחודש ינואר 1984

קובע שילד כזה רשאי להיבחן בעל-פה. להקליט את התשובות לקסטה וכוי, זה אמור

לגבי בחינות בגרות, היה טוב אם היו מחילים זאת גם לשנות לימוד אחרות, ולאו

דווקה לבחינות הבגרות,

מ' רוזנפלד;

באתי מקליפורניה שבארצות הברית. שם רכשתי רקע בנושא הזה, והייתי רוצה

לספר לכם מה נעשה ומה קיים בתחום הזה בקליפורניה, ואיך מטפלים שם בדיסלקסיה

ובבעיות קריאה בכלל, לאו דווקה אצל ילדים דיסלקטים, זה למעלה מ-20 שנה שהנושא

הזה זוכה לטיפול בארצות הברית, גם במשפחה שלי יש מקרה כזה, שם יש אגודה

מאד חזקה ומפורסמת של הורים שמודעים לענין הזה, ילד שעובר את האבחנה ונמצא

שהוא ילד דיסלקטי יקבל כסף מהממשלה על מנת שיוכל להכנס למסגרת של תכנית

פרטית לטיפול בבעיה הזאת, וזה משולם על ידי הממשלה, הממשלה משלמת את ההוצאות

כדי שילד כזה יוכל לקבל טיפול אישי מחוץ למערכת בית הספר הרגיל, יש שם גם

קליניקות מיוחדות לנושא זה, בסנטייגו יש קליניקה פרטית ידועה, ומקבלים שם

ילדים דיסלקטים מגיל 3 אחרי שעברו מבחנים מיוחדים המתאימים לגיל הזה, ועם

הילדים האלה עובדים על כל הגוף, נעשית שם עבודה מקצועית מעולה. וזה היה קייס

כבר לפני 15 שנה,



בידי ספר שבו אפשר למצוא כמה מהמכחנים לילדים לקויי כושר לימוד,

הספר יצא שם בשנת 1979, ובו רק חלק מהמבחנים, יש עמי כאן ספר נוסף המורה

כיצד ללמד קריאה. וגם הוא הלק מכל מה שנכתב בנושא הזה בשפה האנגלית ,

בארצות הברית הצטבר חומר רב בנושא הזה, ישנה חוברת מאד מעניינת המציינת

את הטיפול שנעשה בילד אהד ומתארת זאת שלב אחרי שלב,

מורה בכתה רגילה לא יכולה לטפל בילד עם הרבה בעיות, וזה גם לא הוגן

כלפי הילדים האחרים, אין לי דעה לגבי הצורך להוציא ילד כזה מהכתה הרגילה

שלו. אם זה דבר רצוי או אולי לא כל כך רצוי, אני חושבת שזה תלוי במצבו של

הילד, ומה שטוב בשביל ילד אחד לא בהכרה טוב לילד שני,

טוב היתה עושה הוועדה הזאת אם היחה מעוררת כארץ את המודעות לבעיה

הזאת. כדי שכל אחד יידע לאן לפנות כאשר נראה לו שלילד שלו יש בעיות בתחום

הזה, במקום שינסה להסתיר אח הדבר, חשוב שיבין שטוב יעשה אם יחפש מיד עזר,

ולכן חשוב כל כך שידע לאן עליי לפנות, השרב גם לתרגם את החומר שהצטבר

בארצות הברית בנושא הזה כדי שאפשר יהיה להעזר בזה, זה אמור גם לגבי משחקים

מיוחדים שנעשו למטרה הזאת,

ר' קדרון;

יש הרבה חומר בנושא הזה בשפה העברית, יש גם הומר שתורגם לשפה העברית

מאנגלית ומצרפתית, יש כמובן גם מבחנים שאנחנו בעצמנו חיברנו, כי עלינו

לזכור שהשפה העברית אינה דומה לשפלת אחרות,

עי רביב;

כאשר סיימתי בשנת 1965 את לימודי באוניברסיטה העברית בירושלים לא

לימדו אותנו את הנושא הזה, שנה לאחר מכן היה כל הנושא הזה בבחינת תגלית בעיני,

אין ספק שיש עכשיו מודעות גדולה יותר לענין הזה, ישבתי ראש בוועדה בת ארבעה

הברים לקביעת נוהלים לבחינות בגרות עבור ילדים דיסלקטים, נתקלתי בצעירה

שגמרה עבודה סוציאלית באוניברסיטת חיפה, ואיש לא הבהין שהיתה דיסלקטית,

צעיר שהתגלה כקבלן מצליח ביותר הסתבר שהיה ילד שעד כתה ו' לא ידע צורת אות,

וגם מאוחר יותר לא הצטיין בקריאה,

מצד אחד חשוב שתהיה מודעות לנושא כדי שתהיה גם התייחסות אליו, מצד

שני לא תמיד יש לנו העזרה המתאימה וההולמת, יש מיסטיפיקציה של הענין, וכל

הורה מעדיף דיסלקסיה על פני ליקוי אחר סימפטי פחות אצל ילדו, כל פעם אני

מגלה מחדש להפתעתי הרבה. שככל שאתה מנסה להסביר ולהפיץ- את המודעות סביב הנושא

הזה, הדברים בכל זאת אינם ידועים,

אני מכיר לפחות 14 ספרים בשפה העברית העוסקים בנושא הזה מזוויות

שונות, לא כולם ספציפיים לדיסלקסיה קלסית, ואני זוכר שכאשר יצאתי לשוק

העבודה לא היה ספר טוב בשפה העברית בנושא הזה, הנושא התפתח בצורה מדהימה,

וכיום יודעים אודותיו הרבה יותר משידעו קודם לכן, אבל זה עדיין נושא הנמצא

בשלבי התפתחות. וצריך לקחת בחשבון את החשש שאף פעם לא נמצה את הענין עד תום,

הנושא הזה חשוב ביותר, ואנחנו נמשיך לדון בו בישיבה נוספת של הוועדה.

את הישיבה הזו אני נאלץ לסיים כי מליאת הכנסת מתכנסת בעוד מספר דקות ואנו

חייבים להיות נוכחים באולם,



ש' פרידמן;

ברצוני להוסיף כי אל הטלוויזיה הגיעו ומגיעות המון שיחות טלפוניות

בעקבות שידור התכנית הזאת ב"שמיניות באוויר", התגובות מגיעות מזה שבועות

רבים, מתברר שאנשים לא יודעים לאן לפנות עם ילדיהם. בכוונה לא מסרנו

בטלוויזיה כתובת, אבל אמרנו להם לפנות לתהנות בערים שלהם, אלא שהם לא

יודעים באיזה תחנות מדובר ולאן הם צריכים לפנות.

אני מציעה שלישיבה הבאה של הוועדה תזמינו את עמלה.

היו"ר נ' רז;

נזמין את עמלה לישיבה הבאה שלנו, וכן גם נציגים של הסמינרים למורים.

אני ודה לכל הנוכחים. ישיבה זו נעולה.

(הישיבה ננעלה בשעה 10.55)