ישיבת ועדה של הכנסת ה-11 מתאריך 05/03/1986

שבוע הזדהות עם הסטודנט היהודי בברית-המועצות

פרוטוקול

 
הכנסת האחת עשרה

מושב שני



נוסח לא מתוקן



פרוטוקול מס' 129/60

מישיבת רעדה משרחפת לוועדות החינוך והתרבות, העל יה והקליטה

מיום רביעי, כ"ד באדר אי, התשמ"ו - 5 במרס. 1986. בשעה 09,00
נכחו
חברי הוועדה; היו"ר נ' רז

י' ארצי

פי גולדשטיין

י אי הראל

ר' כהן

אי סרטני

אי חי שאקי

ב' שליטא

מוזמנים; פרופ' י' פרנקל - האוניברסיטה העברית

פרופ' אי סלע - דיקן הסטודנטים באוניברסיטה העברית -

אי ליבין

ת' קרז' - המועצה להשבלה גבוהה

ח' בשארי - ס/יו"ר התאחדות הסטודנטים בישראל

די מרקובסקי - יו"ר ארגון הסטודנטים היהודי העולמי

צי גודרוב - מנהלת ההסברה, המועצה הציבורית למען

יהודי בריה"מ

חי ציסלר - המועצה הציבורית למען יהודי ברית המועצות

די פריטל - מערכת קובץ יהודי ברית המועצות

ב' נסים - משרד החינוך והתרבות

שי עזרך - יועץ לוועדת העליה והקליטה בנושא יהדות

ברית המועצות
מזכירת ועדת החינוך והתרבות
ד' פלר

מזכירת ועדת העליה והקליטה; ו י מאור

רשמה שי צהר

סדר היום; שבוע הזדהות עם הסטודנט היהודי בברית-המועצות,



שבוע הזדהות עם הסטודנט היהודי בברית-המועצות

היו"ר נ ' רז ;

בקר טוב, אני מתכבד לפתוח אח הישיבה המשותפת לוועדת החינוך והתרבות
ולוועדת העליה והקליטה בנושא
שבוע הזדהות עם הסטודנט היהודי בברית-המועצות,

ואני מקדם בברכה את כל הנוכתיס, אנ . מצטער על המספר הקטן של תברי הוועדות

הנוכחים כאן ברגע זה, אני מניח שבהמשך הישיבה יצטרפו אלינו חברי ועדה נוספים.

אנחנו מקיימים ישיבה זו במסגרת שבוע ההזדהות עם הסטודנט היחודי בברית-

המועצות, שהוכרז על ידי נשיאות המועצה הציבורית למען יהודי ברית המועצות.

אינני יודע באיזה היקף, היכן בדיוק ומה טיבן של הפעולות הנעשות השביע ברחבי

העולם להזדהות עם הסטודנט היהודי בבריה"מ. מצב מקום, בישראל בוודאי תעשנה

פעולות שונות ורבות בנושא הזה. חשבנו שיהיה זה נכון אם נקדיש את חיום הזה לדיין

מיוחד שיתקיים בבית המחוקקים של ישראל בנושא החשוב והמיוחד הזה,

לפני מספר שבועות הגיע אלינו אנטולי שצ'רנסקי. ההתעוררות וההתרגשות

הצ בורית סביב בואו הגיעו לממדים מאד חריגים ומאד בולטים, איני מתכונן להשיב

על השאלה מדוע היתה גדולה כל כך ההתרגשות מכיב בואו, ההתרגשות שליויתה את

בראו ארצה נובעת כוודאי מהעובדה שהמאבקים סביב שחרורו ובראו, ובן דמיתי של

אנטולי שצ'רנסקי מסמלים ומגלמים את התופעה בכללותה. את מאבקו של האדם למען

חירותו, את מאבקו של עם למען חירותו, את מאבקו של יהודי לזהותו, לזבייותיו

ולכבודו,

לפני שנים רכות היו לנו ידיעות קלושות באשר למתרחש בבריה"מ ואצל היהידים

החיים שם, בהקשר זה הייתי רוצה להזכיר כאן ספר שירים שהתפרסם בשעתי בשנו מעבר

לנהר הליטאי, שנתכב בשנות ה-30. כשנת 1962. הרבה לפני הגל של העליה הגדילה, יצא

הספר בשם צירן הלא תשאלי בהוצאת עם עובד, של אדם שחחם בשם ד, סתרי והוא

למעשה מיכאל כיאטלסקי שנפטר במוסקבה בשנת 1978" יש אוסף שירים שלי, ויש גם

תיארר על הדרך בה נכתבו השירים, דברים מיוחדים רמעניינים שהיוו למעשה את הציפורים

המבשרות את היציאה משם, ונתנו לנו את האיתותים הראשונים על קיומה של יהדית חזקה

ועל קיומה של ציונות חיה וחזקה בתוך מעמקי המכריח. במחנות הריכוז יבטונררית

נידחות, אגב. הוא כתב את שיריו כשפה העברית,

התכנסנו כאן היום כדי לציין את הזדהותנו עם הסטודנט היהודי בבריה"מ כאשר

בישראל מצויים היום קרוב ל-163 אלף יהודים שעלו מברית המועצות, אנחנו רוצים

לבטא כישיבה הזאת את העוכדה שאנחנו זוכרים ומזדהים עם הסטודנטים היהודים

בברית המועצות, עם הצעירים הלומדים והמכשירים עצמם לחיי רוח ומדע, עם

הפרובלמטיקה המיוחדת של הסטרדנטים היהודים שם,

ביקשנו ממספר אנשים מלומדים ומומחים בתחוס הזה להרצות לפנינו, כדי שתהיה

לנו ידיעה על המתרחש שם כקטע הזה של יהדות ברית המועצות, לאחר מכן נשמע גם את

נציגי התאחדות הסטודנטים, נפתח בהרצאתו של פרופסור אמנון סלע,
פרופ' א' סלע
אינני מתכוון להרצות בפניכם, אלא למסור לכם קצת אינפורמציה. כשנים

האחרונות לא עסקתי כנושא יהרדי כרית המרעצרת, אף שהייתי קרוכ אליי כמשך כל

הזמן הזה בלבי, ומדי פעם השתתפתי כארועים הקשורים בו,

אני נמצא כאן היום גם על תקן של דיקן הסטודנטים של האוניברסיטה העברית

בירושלים, נתבקשתי ע"י ועד ראשי האוניברסיטאות לייצג אותי בוועדה נככדה זו.



אני רוצה לדבר היום על הצד הארפרטיבי של ההזדהות, או האפשרות ליצירת

ההזדהות של הסטודנטים, חשיבותה וכוי, אני מבקש מיו"ר הוועדה ומחברי הבנסת

שלא יקבלו את דברי כדברי ביקורת, אף כי אינני יבול להימנע מלומר אותם. בולני

חיים במערכות אילוצים וסדר עדיפויות, אני בטוח שחברי הבנסת תושבים שהאילוצים

שלהם וסדר העדיפויות שלהם יותר חשובים ויותר לוחצים מאשר אצל אחרים, אני גם

בטוח שהסטודנטים חושבים את אותו הדבר בדיוק, נראה לי על בן בי מידה ההזדהות

וההחלצות המוצאת את ביטויה כאן בנוכחות חברי הוועדה בישיבה הזאת מוצאת את אותו

הביטוי גס בקמפוסים, בקרב הסטודנטים,

אנר רואים שאין התלהבות יום-יומית יתרה לעסוק בנושא הזה, מובן שארוע

כמר שחרורו להגעתו לארץ של אנטולי שצ'רנסקי מעורר מיד הרבה מאד סנטימנטים

חבויים, גם אצל אנשים שלא ידעו שסנטימנטים אלה קיימים אצלם, אבל זה ארוע שהוא

חד-פעמי והוא נוגע ללב, ויש בו כל מה שקשור לדרמה ולטרגדיה היהודית: גם אדם

שעמד על עקרונותיו, אדם שהתמודד כיהודי גא עם מבונה ענקית ואבזרית, והיה באן

גם האספקט של האדם ומשפחתו וכו', ואף על פי שיש בוודאי עוד דרמות רבות דומות

ואחרות, שכן או לא יודעים עליהן, הן אינן נמצאות מול עין הציבור, וגם אי אפשר

לחזור על התרגשות כזו, לגם לא צריך ואפילו אסור שהדבר הזה יהיה רק ברמה של

דרמה,

השאלה היא איך מעוררים את דעת-הקהל ואיך מעוררים את הסטודנטים, שבאופן

כללי הם נתונים ללחצים ולאילוצים רבים מאד של לימודים ושל החיים מתוצה ללימודים

להם גם אדישים למדי לבעיה הזאת בפרט, וזו אכן שאלה שקשה להשיב עליה, אני חושב

שבענין זה יש לחברי הכנסת מה לעשות, יש להם תפקיד חשוב לנסות להגיע לאתידות

דעות לגכי הדרכים בהן צריך לטפל בענין, לאני יודע שאין זה קל כאשר יש שתי

דעלת קיצלנילת כנושא הזה ליש ליכלח גדול באשר לדרכי הטיפול; האם צריך ללכת

כאן בדיפלומטיה שקטה, אל האם צריך ללכת בדרך של הקמת מהומה גדולה, או אולי

בתי הדרכים גם יחד, טוב יהיה אם חררי הכנסת יופיעו בנושא זה בזוגות, באשר האתד

מייצג אח דרך הדיפלומטיה החשאית, והשני את דרך הרעש והמהומה סביב הנושא הזה,

לשביהם יופיעו בקמפוסיס בפני הסטודנטים, זה גם יתן להם מלשג מסויים של המציאות,

כאשר הס ינסו לדבר עם הסטודנטים הם יוכלו גם לאמוד בעצמם את רמת ההענות

והנכונות של הסטודנטיס להתגייס לענין הזה,

אני יכול להזהיר אתכם מראש ולספר לכם שאין רמה גבוהה של הענות מצד

הסטודנטים לענין הזה. ובכל זאת תהיה זו תרומה חשובה מאד של הבנסת ושל חברי

הכנסת לענין הזה אם אמנם כך יעשו, אני בטוח שאפשר יהיה לגייס את הסטודנטים

בהסחדרוילת הסדטלנטיס לבהתאחדלת הסטלדנטיס הארצית לחשוב על דרבים שלא תשבו

עליהס, על דרכי גיוס לענין הזה וכוי,

אני יודע שבקרב ציבור הנוכחים כאן יש אנשים שיש להם גם אינפורמציה וגם

ידע על דרכי הקלמלניקציה בינינל לבין יהלדי ברית המועצות ובין הסטודנטים

בבריח המועצות ואין ספק שאפשר יהיה ללמוד מהם רבות, אין לי גם ספק שהאוניברסיטאות

יתגייסו לענין זה ככל יכולתן, אני זוכר שכאשר הייתי יו"ר הוועדה למען

האקדמאים בברית המועצות האוניברסיטה העברית בירושלים עמדה לצדי, עזרה לי

ותרמה לי ככל שבקשתי לככל שאפשר היה, אין לי ספק בכך שראשי האוניברסיטה

בירושלים והאוניברסיטאות האחרות ייענו בעין יפה לבל פנייה בנושא הזה, במעט

רהייחי אלמה שהענין למעשה נתון בידיכם, דהיינו, בואו, הציעו ובקשו, הראו

נכלנוח להשתלב בנושא הזה עם האוניברסיטאות ועם הסטודנטים, ואני מקווה בי

במאמץ משולב כזה אפשר יהיה להשיג גס תוצאות,



א' סרטני;

אינני ררצה להשאיר אח דבריו של פרופסור סלע ללא תגובה, כי הדברים אינם

בדיוק בפי שהוא תאר אותם בבל הנוגע לחברי-הכנסת. השאלה המרכזית היא אבן השאלה

כיצד יש לפעול בנושא הזה, והשאלה הזאת ממרידה אותנו מאד, חלק די ניכר של

חברי הכנסת פעילים באופן קבוע בנושא יהדות ברית-המועצות, אס גשיתוף פעולה עם

ארגונים שונים הקשורים בזה, ואם באופן ישיר על ידי אימוץ ופניה אל גורמים

מחוץ לארת שאתם יש להם קשרים, על בל פנים צריך להיות ברור שאנחנו עושים בענין

זה כמיטב יכולתנו ,

לא יהיה זה נכון להגיד שאנחנו קמים מדי בוקר ושואלים: מה עשינו היום

למען יהודי ברית המועצות, אבל יחד עם זאת אני רוצה לציין בי העובדה שלא נוכתים

כאן היום חברי כנסת רבים אינה מצביעה על התעיינות קטנה שלהם בנושא זה. אינני

רוצה שבעיני המוזמנים יווצר הרושם כאילו הנושא הזה נמצא בסדר עדיפויות נמוך

של חברי הכנסת, ושחברי הבנסת אינם מתגייסים לנושא הזה, כי זו איננה האמת.

היו"ר נ' רז;

אני רוצה להביע תמיכתי בדברים שאמרה חברת הכנסת סרסני,

חלק מהנוכחים כאן שייכים לגופים שונים המטפלים בנושא יהדות ברית-

המועצות, ואני מבין שפרופסור סלע מציע למעשה שיתוף פעולה רב יותר מצדנו

ומצד המטפליס בנושא הזה עם ציבור הסטודנטים,

פרופ' י' פרנקל;

חשבתי תחילה למסור כאן סקירה היסטורית, אכל כיוון שרוב הנוכחים באן

מומחיס גדולים בנושא אני יכול לוותר על זה, אני רוצה להביא לכם מספר דברים

שיכולים לשמש חומר למחשבה וגס חומר לדיון, במידה ויתקיים כאן דיון בהמשך

הישיבה, אתחיל במחקר שערכתי ושאולי לא מוכר לכס. והוא מופיע בטבלאות שאני

מעביר ביניכם, בעמודים 65 ו-66,

במשך 20 שנה עברנו על העתונות הסובייטית כדי לראות את כמות המאמריס

שפורסמו בה על נושאים יהודיים ועל ציונות, ויש כאן גם נסיון. אמנס

אימפרסיוניסטי, לראות מה הכוונה של המאמרים האלה,

אנו רואיס כי החל משנת 1970 הופל הנושא האנטי-ציוני להיות נושא קבוע

בעתונות הסובייטית, דבר שלא היה נכון במידה כזו קודם לכן, מהדיאגרמה אתם

יכוליס ללמוד כי בשנות ה-60 נכתב מעט מאד על הציונות, בשנת 1960 לא היו כלל

מאמרים על הציונות בעתונים שעליהם עברנו, בשנת 1962 הופיעו 2 מאמרים בלבד,

לעומת זאת, בשנים האחרונות של חרושצ'וב הופיעו הרבה מאד מאמרים על הרת

היהודית. ובן התקפות על דיפלומטים ישראלים. גם די הרבה מאמרים על ישראל במקור

אכזבה לעולים אליה, ההתמודדות עם הציונות לא היתה בדרך האידיאולוגיה, אלא

בדרך של תאורים של הגהינום. שהוא ישראל,

מאז שנת 1970 ואילו הנושא האנטי ציוני הפך להיות קבוע שם, אבל יש

כזה עליות וירידות חדות מאד, לעתים רואים מסע אנטי ציוני גדול מאד, והשיא

שלו היה בשנת 1970. ומאז יש עליות וירידות, כנראה בהתאם לארועים בדרך בלל

בחו"ל מטעם התנועה למען יהדות ברית המועצות, וזה אכן אולי אתד הדברים המעיינים

ביותר כאן, כל פעם שהיה מתקיים כנס בבריסל. הכנסיס הבינלאומיים הידועים,

הסובייטים הקדישו להם תשומת לב ובדרך כלל ליוו אותם בתעמולה אנטי-ציונית

עצומה, כדי לעשות פעולת נגד למה שנעשה כחו"ל בתחום הזה, הכוונה היתה ברורה:

להשפיע על היהודים בברית המועצות שלא להיות מושפעים מהענין הזה ולהתרחק מכל

הנושא של הפעילות הציונית למען עליה לישראל ויציאה מבריח המועצות,



יש שם רגישות עצומה לכל תעמולה מחו"ל, ובמיוחד בכל הנוגע לנושא היהודי.

אני חוזר ומצביע על הדיאגרמות, המצביעות על שיא פרסוצים בנושא היהודי והאנסי-

ציוני בשנת 1970 . אז ניסו לגייס יהודים בברית המועצות לצאת בהכרזות במסיבות

עתונאים נגד הציונות וכוי, וגם ניסו להניע את הצמרת החברתית היהודית שם לתחום

על הצהרות, מאז אותה שנה הס חזרו על הנסיון הזה מספר פעמים, אבל בקנה מידה

קטן ייתר.

אני רוצה לציין את המסר הלא ברור של המאמרים וההתקפות האלה, אני אישית

מפרש זאת כאי-הסכמה מאד ברורה בתוך המנגנון הסובייטי על כל השכבות שלו,

מלמעלה למעלה ועד לתהמלן המקומי, לגבי מה שרוצים מיהדות ברית-המועצות. יש

המנצליס את האפשרות הזאת שניתנה מאז שנת 11970 ומתחילה שם תעשיה של תומר אנטי-

ציוני, אף שזה לא מופיע בעתון "פרבדה".

בעמוד 66 של החומר שהמצאתי לכם תוכלו לראות כמה פעמים מפרסם עתון

מסויים מאמרים בנושאים היהודיים והאנטי ציוניים. אזרח סובייטי הקורא את פרבדה

לא יתקל בנושאים האלה מדי יום, מכאן שאין זה עיסוק מרכזי של העתון, אבל יש

ללא ספק תעשיה אנטי ציונית גדולה, אני מדבר על מאמרים, ידיעות וכו' בנושא

הזה. הכוונה למאמרים נגד הציונות, המציגים את הציונות כאחד האויבים הגדולים,

כאחד ההיבטים של האימפריאליזם. לעתים מתקבל הרושם שהאימפריאליזם הוא כלי שרת

של הציונות, משפט ברוח זו מופיע במאמר בעתון האידי "סובייטיש האיימלאנד"

שיצא בהתקפה על הציונות. הם מתחילים לתאר את האימפריאליזם כחלק מהציונות,

וזה הפך להיות נושא אנטי דמוקרטי לגמרי.

אבל המסר בכל זאת איננו ברור, יש המפרשים זאת כהכשר לכתיבת מאמרים אנטי-

שמיים בצורה הגסה ביותר, ואפשר היה למצוא גם הגבלות או ציטוטים מהפרוטוקולים

של זקני-ציון, ועד לטענה שהציונים הם אלה שביצעו למעשה את השואה, הנושא הזה

חוזר ומופיע שם פעמים רבות. יש המפרשים זאת כהיתר לאנטישמיות גלויה,

אני מניח שבתוך החוגים האלה יש המקווים ליום בו יהיה אפשר לנקום באמת

ביהודים באמצעות גירוש פנימי, באמצעות הוצאתם ממשרות מחוברות, העברתם למקום

אחר או הוצאתם אל מחוץ למדינה, כפי שנעשה ליהדות פולין בשנת 1968. זה מה

שעומד מאחורי חלק מההשמצות האלה,

מאידך יש מאמרים רבים המנסיס להראות ליהדות ברית המועצות כי היהודים

הס אזרחים פחות או יותר שווים ושכדאי להם להשאר בברית-המועצות, כי מעריכים את

תרומתם בצורה זו או אחרת, ושליהודי ברית המועצות יש שם עתיד מתקבל על הדעת,

ויש כמובן הרבה מאמרים מבובולים ומבלבלים באמצע,

אני חושב שאפשר לראות בזה קצה קרהון של הוויכוח המתנהל בברית המועצות

על מה שצריך לעשות עם היהודים שם, על עתיד היהודים שם. וכאן אנחנו יכולים

להסתכל קצת פנימה אל תוך הוויכוח הזה, שאיני רוצה להכנס עכשיו לפרטיו.

אי הראל;

על מה למעשה הוויכוח? האס הוויכוח הוא סביב השאלה אם צריך להתיר

ליהודים לצאת את ברית-המועצות?

פרופ' י' פרנקל;

הוויכוח הוא סביב השאלה אם כדאי לנסות להבטיח את עתיד היהודים בברית-

המועצות כאזרחים שוויס, או קצת פחות משבים, וזה כולל אפשרות כניסה של יהודים

לכל האוניברסיטאות, קבלת משרות, תעסוקה, בטחון וכוי, או שצריך לראות ביהודים

גורם זר שאינו שייך לרוסיה, שאיננו נאמן לה, גורם שיש לראותו כסוכן בפוטנציה

ושעל כן חייבים לדחוק אותו אל השוליים, ויש כאלה הרוצים לדהות אותם ממש

לשוליים. ואף מעבר להם. החלוקה המשולשת, דוגמת זו שעליה דובר בזמן הצאר,

חזרה והועלתה בנאומו המפורסם של גומולקה.



הוויכוח הוא סביב השאלה אם להמשיך את המדיניות הלניניסטית המסורתית

לבולל אח היהודים על ידי הזדמנויות פתוחות במישור הבלכלי, או שהם ענין אגוד

ולא רצוי, שאין רוצם בהם יותר. מי שקורא את המאמרים העוקצניים מתרשם שלאנשים

שם יש שנאה עמוקה ואידיאולוגית אל היהודים, בראותם בהם גורם זר אימפריאליסטי

וסוכנים .

בענין הסטודנטים יש לנו חומר עד שנת 1967.שמאז הפסיקו לפרסת החומר

הסטטיססי לגביהם. תמצאו זאת בעמוד 61. אפשר לראות שהיה שיפור ניכר מיד אחרי

חקופחו של כרושצ'וב, כאשר כנראה היתה הרגשה שיש לאפשר לסטודנטים יהודים להכנס

על בסיס של שוויון לתוך האוניברסיטאות השונות. המספרים המופיעים בטבלא מושפעים

גס מהעובדה שאנשים יוצאים משם. הירידה במספרים מגבילה להגירה הגדולה מברית-

המועצות, כך שנשארו שם פחות צעירים. אבל אין ספק בעיני שהמספרים האלה משקפים

אח ההרגשה שאם כל כך הרבה יהודים עוזבים את בריה"מ, אז לא כדאי לאפשר להם

ללמוד על חשבון המדינה, ואז התחילו לעצור את הכניסה של צעירים יהודים

לאוניברסיטאות. מאותו זמן הפסיקו גם לפרסם את הנתונים בענין הזה, ואיננו

יודעים פרטים מדוייקים בענין זה.

יש האומרים כי מאז שהפסיקו את היציאה הגדולה של יהודים מברית המועצות

מגלים השלטונות הסוביטים קצת יותר ליברליות לגבי כניסת יהודים לאוניברסיטאות,

אינני יודע אם זה נכון. אבל אני שומע דעה זו מהלק מהאנשים הנמצאים במגע יום-

ירמי עם היהודים ברוסיה. זו יכולה כמובן להיות השלכה הגיונית של ההחלטה שלא

לאפשר ליהודים לצאת משם. כי אם רוצים שהם יתבוללו וישתלבו ברוסיה, כי אז ברור

שנושא החינוך הוא הרגיש ביותר.

הגליון הנפרד שהעברתי ביניכם מצביע; על מצב ההגירה, ואיני רוצה להבנס

לנושא הזה בצורה מפורטת. יש כאן נסיון להביא ביחד אח הנתונים של הגירה של

גרמנים, של ארמנים ושל יהודים מבריח המועצות. עד לגכול מסויים יש הגבלה די

מדוייקת של התהליך הזה. משנת 1972 עד לשנת 1980 יצאו גרמנים סובייטים ויהודים

מברית המועצות במספרים גדולים מאד. כאשר מספר היהודים היה קצת יותר גדול,

הארמנים הצטרפו לתנועה הזאת באמצע שנוח ה-70 .אכל במספרים יותר קטנים. אבל,

כאמור, היציאה היתה מגבילה פחות או יוחר.

יש פה כמה דברים מעניינים המעלים הרבה מאד שאלות. העובדה שהירשו

ליהודים לצאת בהמוניהם לפני שהירשו זאת לגרמנים באמצע שנות ה-70, מטילה ספק

באחת התיזות מדוע ההגירה הזאת. כי אם חושבים שזה בא בגלל יחסי החוץ של ברית-

המועצות והדיטנט והיחסים עם המערב, יש מקום לשאול מדוע לא היו הגרמנים רווקה

הראשונים לצאת. לגרמנים היחה שם רפובליקה ממש, ומספרם מגיע למליון ו-800 אלף

איש בערך. מספר שווה בערך למספר היהודים שם. על הגרמנים היה איסור מוחלט

להשתקע בערים הגדולות, וכיוון שכך אז פשוט אינך רואה את הגרמנים בברית-המועצות.

אבל אתה בהחלט רואה אח היהודים הגרים בערים הגדולות.

בזה גמרתי את סקירתי. מונח בפניכם חומר שיכול לשמש נושא לדיון, אם

אמנם יתקיים כאן דיון.

א' הראל;

אם הבינותי מדבריך שאתה אינך סובר שהסיבה ליציאח היהודים נובעת

מהדיטנט, אז מה לדעתך גרם לזה?

פרופ' י' פרנקל!

אני חושב שאנחנו לא יודעים בדיוק את הסיבה. אחרי ששמעתי הרבה הרצאות

ושוחחתי עם מומחים בנושא זה, אני לא יודע מה הביא להגירה הזאת, ואינני יודע

גם מה הביא להפסקתה. אפשר להגיד כי בסופו של דבר זו פונקציה של יחסי חוץ.



אבל יש הטוענים, באותה מידה של שכנוע, שפעלו פה גורמים פנימיים של לחץ של

העמים הטריטוריאליים בשל משרות, מקומות באוניברסיטאית, עבודה סובה וכוי, רכן

ההרגשה שמוסב לדלל את היהודים באיזורי הפריפריה, להתיר להם לצאת כי התרומה

שלהם לכלכלה הסובייטית אינה ככל כך גדולה, ולתת לפעילים היהודים לצאת ועל ידי

זה להקל על התבוללותם של היהודים הנשארים. יש הרואים בזה שינוי מדיניות.

וכך התחילו לתת ליהודים לצאת מברית המועצות, ובמספרים גדולים, ובאיזה שהוא

שלב התחרטו על זה, והגיעו להחלטה שהיתה פה טעות. וכי זה רק מעורר עוד ועוד

תמיסה פנימית,

היתה איפוא החלטה אחת להתיר הגירה, ואחר כך החלטה נוספת להפסיקה. יש

אומרים שהיתה החלטה מראש לאפשר לכמות מסויימת לצאת מברית המועצות, ושכל הענין

היה מתוכנן מראש. יש המייחסים זאת ליחסי ברית המועצות עם המערב. מבחינתו זה

הדבר האופטימי ביותר לגבינו. כי אנחנו מצפים לשיפור יחסים. והדבר הזה מעורר

אצלנו תקוות. אבל אני לא בטוח שאנחנו יודעים באמת מדוע זה היה, ולמה בדיוק

יש לצפות.

ת' קרץ';

האם המספרים בסטטיסטיקה שמסרת הם אבסולוטיים?
פרופ' י' פרנקל
כן. אלה מספרים אבסולוטיים.
ת' קרץ'
התרשמתי שהקבוצות השונות, שיצאו מבריה"מ, היו דומות בגודלן.

פרופ' י' פרנקל;

הארמנים זה מקרה מיוחד. מספר היהודים היוצאים ירד באופן משמעותי מאד,

גם מספר הגרמנים ירד, אף כי פחות. אין בידי מספרים מדוייקים.

עד שנות ה-70 מצב היהודים שם היה טוב מאד באופן אבסולוטי, והוא היה

יכול להיות יותר טוב אילו היה שוויון. ברור גם שבשנות ה-70 התחילו לנגוס בזה

בצורה רצינית. אבל עד שנות ה-60 היה המצב טוב. מכל מה שאנחנו יודעים אין שום

ספק שזה היה יותר טוב אילו היתה השיטה הנהוגה קום כמו זר שבארצות הברית רבארצות

המערב האחרות, אף שגס שם יש הגבלות. באוניברסיטת הרווארד, למשל, יש הגבלותי

אבל בברית המועצות זה ענין הרבה יותר רציני. אין ויכוח על זה שמשנות ה-70

התחילו להחמיר שם מאד. זה היה בתקופתו של כרושצ'וב, למרות שהיהודים מהווים

אחוז גבוה בקרב המסודרים יחסית. עובדה היא שאחרי נפילתו של ברישצ'וב יש קפיצה

במספר היהודים באוניברסיטאות, וזה מוכיח שהיה מקום לשיפור בתחום הזה, זה מבוסס

על כל מה שאנחנו שומעים. זה תלוי גם באוניברסיטה.

באוניברסיטאות הטובו ובפקולוטאות שניתן היה לצפות שילמדו שם לפחות :50

יהודים, המצב איננו כזה, וזה הפך להיות נושא לשערוריה בתוך האינטליגנציה

הרוסית מזה הרבה שנים, כי שם אין כמעט יהודים. המדובר במיוחד בפקולטה הידועה

כטובה למטמתיקה שאפשר היה לצפות שיימצאו בה הרבה יהודים. היום אין נותנים

ליהודים להכנס לשם, וזה מעורר הרבה שאלות על מה רוצים מהיהודים. אפשר היה אולי

להבין שאין מרשים ליהודים להיות פוליטיקאים, שאין מרשים להם להיות גנרלים ואף

לא דיפלומטים. אבל מדוע לא להיות פיסיקאים ומממחיקאים כשהם יבולים לוהרוס למדע?

אס כבר מחזיקים אותם שם, אפשר היה לצפות שירצו לאפשר להם לעסוק במקצועות

שיעזרו לקידום המדע שם. אבל זה לא כך. לפעמים זה סך, אבל בדרך כלל זה לא מועל

כך.

א' ח' שאקי;

אז בשביל מה הם צריכים את היהודים שם?



פרופ' י' פרנקל;

אני רואה סחירות ומאבקים פנימיים בכל דבר, יתכן ובאותה פרולטה ססויימת

ישנם אנשים הפוחדים מפני תחרות של יהודים בהם, ואף אחד לא מונע מהם להפריע

ליהודים להכנם לפקולטה הזאת.

א' ח' שאקי;

האם אתה מוציא מכלל אפשרות שהדבר הוא כך בגלל לחץ פוליטי מרכזי מכוון,

ונוטה לייחס זאת לתחרות של אקדמאים ולחששות אנושיים?
פרופ' י' פרנקל
זה פשוט לא נראה לי הביוני שכאשר נותנים ליהודים ללמוד מקצועות אלה,

יגידו להם שדווקה באוניברסיטה הטובה ביותר אין הם רשאים ללמוד, שהרי על ידי

זה הם פוגעים ברמה המדעית של המדינה, שהיא מאד חשובה להם. י

א' ליבין;

אני רוצה להמשיך במה שהתחיל פרופסור פרנקל. אני לא יכול להשיב על שאלות

באשר ליחסו של המשטר החדש, ובכל זאת אתחיל בזה, ברית המועצות היא מדינה כמו

כל המדינות מבחינה אחת. ישראל שבה יש מערכת פוליטית שקופה, שאין דוגמה בעולם,

יכולה לשמש מופת ודוגמה לכך שהענינימ בה לא נחתכים לפי החלטה הגיונית מלמעלה.

כך גם ככרית המועצות. לא הפוליט-בירו הוא המחליט על כל ענין דענין על פי ההגיון

הטהור ומוריד את החלטתו למטה. יתכן וזה היה כך במידה מסויימת אילו היה שם

מנהיג אחד. אבל כאשר המצב איננו כזה. זה לא פועל כך.

כרית המועצות זו חברה ענקיח. מדינה שיש בה 300 מליון איש. הדברים אינם

נחתכים שם, אלא הם תוצאה של מאבקי בו ח של קבוצות אינטרסנטים וקבוצות פוליטיות

וקבוצות אתניות. ויש שם ערבוביה גדולה ומסובכת, אפילו יותר מאשר בישראל,

ולכן, כאשר מנסים למצוא מדיניות עקביה כלפי היהודים כמשך 60 השנים האחרונות,

ושהיא תהיה נכונה עד לפרט האחרון ועד למאמר האחרון שהתפרסם ב"פרבדה" ועד

למספר היוצאים משם בחודש אוקטובר השנה, אי אפשר למצוא זאת.

מזה קרוב ל-20 שנה שהשאלה היהודית היא השאלה המרבזית של החברה הרוסית

המשכילה. החברה הרוסית המשכילה מתושכלת ומסתובבת סביב הענין היהודי. ברית-

המועצות איננה - כפי שמציעים לתאר אותה - חברה של הולכים בשורה לפי פקודה של

השלטון. זו גם איננה חברה דמוקרטית כמובן, והשלטון בה איננו שלטון המורכב

מאלף איש או מ-10 אלף איש, אלא ממאות אלפי אנשיס. יש שם שיטה של שלטון מקומי,

שלטון איזורי, שלטון מחוזי וכו' העובד תחת לחצים משלו.

לפני 50 שנה אפשר היה לומר כי מחיצת-סין קיימת בין החברה והשלטון, היום

אי אפשר לומר זאת. השלטון איננו מנוכר ומנוחק מלחצי החברה שם,ובמיוחד לא מלחצי

החברה המשכילה, העילית החברתית. ראש מבון למחקר כזה או אחר. מנהל מפעל וחבר

האקדמיה הם לא חלק מהשלטון באופן פעיל. הם אדמיניסטרטורים במקרה הטוב, אבל

בינם ובין השלטון אין תקשורת חד סיטרית כאשר השלטון הוא זה שנותן להם פקודות,

זו לא הדרך בה זה פועל שם. השלטון שם נמצא באותו תסכול בו נמצאת החברה, בל מי

שגר שם הרגיש את זה באיזו שהיא צורה.

אני טוען שעל התאריך אפשר להתווכח. ואני מדבר מתוך הרגשה וניחוש,

שבאיזה שהוא זמן בשנת 1968 נשמע בברית המועצות קליק לא בל כך חזק, א3ל הקליק

הזה אמר שהחברה הרוסית אינה רוצה יותר יהודים. בפקולטה למטימתיקה נעשתה

מהפכה, ואיך נעשתה המהפכה הזאת? אני ראיתי זאת במו עיני. המהפכה נעשתה מבפנים,

כאשר הם קיבלו גיבוי פוליטי למעשיהם, כי הם לא יכלו לעשות באוניברמיטה של

מוסקבה דבר כזה ככוחות עצמם, אלא היו צריכים למצוא מישהו מלמעלה, במקרה הטוב

את מזכיר המחוז של מוסקכה, שיחן להם גיבוי, ואני חושב שהם מצאו מישהו הקשור



בפרליטבירר. הם קיבלו הכשר למעשיהם, וכך סולקו מכל ועדות הבחינות והכניסה

כל הרוסים שהיד מזוהים, כצורה זו או אחרת, עם היהודים, היה שם איפוא מהפך

ומספר היהודים ירד מ-40 בשנה ל-8 בלבד. יותר מזה לא התקבלו. ואי אפשר היה

לגייס את האינטליגנציה הרוסית נגד התופעה הזאת. זה היה בשנת 1968" וזה הגביע

על כר שהחברה הרוסית אינה רוצה יהודים. אני יודע שהדברים מאד לא נעימים, אבל

כך בדיוק אני רואה זאת. אס אין רואים זאת בך הרי זה מפני שיותר נוח ויותר

נעים לחשוב שהמשטר הרוסי אינו רוצה ביהודים, אבל האמת היא שהחברה שם אינה

רוצה בהם. איך אחרת אפשר להסביר את העובדה שעתון מסויים שהוא עתדן מקצועי

מתעסק עם הציונות ועם היהודים? ועתון נוסף בשם "כאיים הכפריים'י, שעה שבכפרים

ברוסיה כבר מזמן אין יהודים, אף הוא מתעסק במשך ימים ולילות בנושא היהודים

ובנושא הציונות.

אין ספק כי החל משנת 1968 ואיל היה דבר אחד מסויים בתעמולה האנטי-

ציונית והאנטישמית, וזו האותנטיות של התעמולה הזאת. אני יודע שכל מי שתי
בברית המועצות יכול לומר
טוב, זו בסך הכל תעמולה. וישנה שם דעה כי התעמולה

כעצס אינה שייכת לענינים, כי עושים תעמולה בכיוון אחד ולמעשה עושים בפועל דבר

אחר. ובכן, זה לא בדיוק נכון. אבל במקרה הזה הרגשתי בפעם הראשונה שהסופרים

הכותבים את הדברים האלה עושים זאת מתוך דחף פנימי עצום. הם לא כותבים את הדברים

כך מפני שמישהו הזמין אותם למחלקה מסויימת והורה להם מה לכתוב, והורה להם לכתוב

היום מאמר על ציונות וכו'. ולכן הם עושים זאת. אף כי גם מאמרים מהסוג הזה הופיעי

שם ומוסיפים להופיע. אלא שמאז 1968 התחיל זרם של ספרות אנטישמית ואנטי-ציונית

אותנטית לחלוטין.

הספרות הזאת טוענת דברים מאד קשים. והיא בהחלט משקפת את מאבקי הכוח

בתוך ברית המועצות. ושם אומרים כי ישראל היא מדינה פאשיסטית, והציונות היא

פשיסטית. ואס הדבר הזה נכון, הרי שהיה נכון תמיד; ואם היה נכון תמיד, אז אלה

שתמכו בשנת 1948 במדינת ישראל ובציונות. עשו מה שעשו. מבין אלה נשאר בחיים

רק אדם אחד הלא הוא גדומיקו. לא נשאר ברייה. אף לא מלינקוב וכמובן לא סטאלין,

והס כבר לא מהווים נושא לוויכוח מזה 30 שנה. לספרות הזאת יש גיבוי פוליטי.

בספרות הזאת מבליטים אח אי לגיטימיותה של מדינת ישראל וקורנייב איננו היחידי

^ בפרסומים האלה. מישהו חזק עומד מאחוריו. והמישהו הזה הוא מהמערכת הפוליטית.

י הדברים שהוא כתב והשמיע הס ניאו-נאציזם מובהק. וגם אנטי קומוניזם, הדעה הזאת

חודרת בהדרגה גס למחשבתם של החוקרים בישראל. פרופסור יהודה באוור ארמר שלספרות

האנטי-ציונית בברית המועצות יש גוון ניאונאצי. זה מבטא את הדחף הפנימי החברתי

שם.

אני סבור שהמערכת הפוליטית בישראל צריבה לתת על כך את הדעת. אם המצג

הוא כזה, והוא כזה. אש השאלה היא במשך כמה זמן אפשר להחזיק 2 מליון יהודים

בחברה שהיא לא כל כך יציבה, כמו החברה בברית המועצות, כי אזן אחרי מותו סטאלין

מאופיינת ברית המועצות בחוסר יציבות פוליטית במיוחד בשנים האחרונות.

א' ח' שאקי;

המשטר שלה נחשב ליציב ביותר דווקה.

אי ליבין;

אני לא טוען שלמשטר הסובייטי נשקפת סכנה מאיזה שהוא מקום, ושהוא איננו

יציב. אני אומר שהמערכת הפוליטית שם איננה יציבה, ורואים זאת בל הזמן מיום

הפלישה שלהם לאפגניסטאן. כי מבחינה סובייטית היה זה, לדעתי, מעשה של טירוף.



מדרע הם בכלל נכנסר לאפגניסטן? האם בשביל להחליף קומוניסט אחד בשני היה כדאי

להם להכניס את הצבא הסובייטי לבוץ שאינם יודעים איך לצאת ממנו? האם מעשה כזה

הוא מעשה הגיוני? כל התנועות האנטי-קומוניסטיות באפגניסטאן קמו אהדי הפלישה

הסובייטית, והפלישה לא היתה בענין זה, הענין היה כנראה בזה שבשני הראשים

הקומוניסטים באפגניסטאן תמכו שני פלגים שונים בשלטון הסובייטי, כל אחד תמך

במישהו אחר באפגניסטאן, ומאז משותקת המדיניות של ברית-המועצות, הדוגמה הכי

בולטת היא ממלחמת לבנון, מה עשתה ברית המועצות במלחמת לבנון? היא ישבה ולא הזיזה

אצבע, למרות התעמולה האניטישמית, היא לא עשתה דבר, התעמולה באה במקום מעשים,

גם הפלישה לאפגניסטאן באה רק בגלל סכסוכים פנימיים בברית המועצות. כן על כל-

פנים אני רואה את זה,

בחברה לא יציבה כזו, המגלה סימנים בולטים כל כך של אנטישמיות, מסוכן

להחזיק יהודים, נכון שיש גם דעה רציונלית, וגורבצ'וב משקף לכאורה את הדעה

הרציונלית . והיא אומרת שיהודים זה חומר אנושי חיובי, שהם עובדים טוב .והם גם

שותים פחות וודקה, ולכן אינם שיכורים , ואני אומר דברים אלה לא כבדיחה אלה כדבר

רציני, ולכן הם מהווים גורם יצירתי טוב, ואפשר להחזיק אותם בתור קבוצה מסוג ב'

שמבצעת עבודה טכנית מעולה,

עובדה היא כי בבר מזמן אין רואים פרופסורים יהודים צעירים בברית-המועצות,

אשמח מאד אם יראו לי פרופסור יהודי בן 30 או בן 35 שנה בברית-המועצות, כל

הסופרים היהודים, כל הפרופסורים היהודים וכל הגנרלים היהודים המצויים שם הם

בני 50 שנה או בני 60 שנה, אין יהודים צעירים הממלאים שם היום תפקידים כאלה,

היהודים הצעירים כבריח המועצות אינם חסרי השכלה, אבל הם משמשים מהנדסים מסוג ב'.

הכניסה למוסדות השכלה גבוהה מעולים אסורה בהחלט על היהודים, אבל זה לא משפיע על

הסטטיסטיקה של הסטודנטים, כי אפשר לנתב את הסטודנטים היהודים לאוניברסיטאות

אחרות,

ישנה הדעה השניה, הרציונלית, האומרת שאפשר להחזיק ביהודים ולנצל אותם

למטרות חיוניות, אני טוען שגם אם נאמין בכוונות הטובות של המחזיקים בגישה

הרציונלית, זו בכל זאת אשליה מוחלטת, תהיה זו אשליה מצדנו להאמין בזה, החברה

הרוסית לא רוצה את היהודים, ואלה הם נסיונות שהם עושים משנת 1980 ואילך בכדי

איר שהוא להסדיר את הענין הזה עם סגירת שערי היציאה משם בפני היהודים,

א' הראל;

מדוע לא עושים את הדבר הטבעי ביותר שצריך לעשות במצב כזה ולהוציא משם

את היהודים? וצריך לעשות זאת בקבוצות של 10,000, של 20 אלף ו-30 אלף איש, כדי

לא לעורר את הלאומים האחרים שם, זה נראה לי הדבר ההגיוני לעשותו,

א' ליבין;

זה בדיוק הדבר המצביע על הסתירה הקיימת שם, מה שיוצא בפועל הוא פונקציה

של בריתות פוליטיות שכותרים ואחר כך מפירים בברית המועצות, ובשבים האחרונות

הדבר הזה נעשה שם במהירות הבזק, ואי אפשר להבין מי הולך עם מי על מה, מי נעלם

רמי עדיין קיים,

אי הראל;

לי הסבירו שהבעיה היא בכך שאין זה נוגע רק ליהודים, אלא שצריך לרארת

את ההשפעה שיהיה לזה על לאומים אחרים שם,



א' ליבין;

זה נכון. השאלה היא לגבי יחסי הכוחות בין הצדדים. התנועה האנטישמית

קיבלה חיזוק מהאגף האידיאולוגי של מרכז המפלגה, למרות העובדה שוו תנועה עם

אידיאולוגיה אנטי-קומוניסטית מובהקת. דווקה האגף האידיאולוגי של המפלגה,

בראשותו של זוסלוב המניח, קיבל בשנת 1967/8 החלטה מכרעת לתמוך בקבוצות האלי,

והיתה עוד דמות אפורה שהלכה בינתיים לעולמה. הדמות של גנרל יבישב שהיה ראש

המחלקה המדינית, מחלקת התעמולה של הצבא, שהיתה הדמות המרכזית האפורה של

הפוליטיקה הסובייטית. הוא תמך בתעמולה פשיסטית נגד היהודים.

א' סרטני;

רק נגד היהודים?

ו אי ליבין;

בהחלט. זו שאלה של הרוסים בינם לבין עצמם, ולא שאלה שבין יהודים וריסים,

השאלה היא של הרוסים עצמם. מה הם עושים עם התסכול שלהם. ואם אתם רוצים: אין הם

מסבירים את המהפיכה הסובייטית. יש ספרות הטוענת כי המהפכה של לנין היתה דגר

טוב. וכל הקלקולים אחר כך באו מהיהודים. היהודים הם שקלקלו והסיטו את המהפיכה

הרוסית מהדרך הטובה שלה. ויש האומרים שהמהפיכה לא היתה טובה, כי גם את

המהפיכה עשי יהודים. ההבדל בפועל כיום אינני כל כך מהיתי.

כחצי השנה האחרונה גורבצ'וב כרת ברית מובהקת עם פוגמרוב(?). יאם

תחילה גורבציוב תמך במדיניות מרוסנת בעולם השלישי. ונותן טילים ללוב' תור

התגרות מובהקת בארצות הברית, שאתה הוא רוצה לבוא להסכמים. הרי זי תמיכה באגף

האידיאולוגי והבינלאומי של מרכז המפלגה הדוגל בהתפשטות בעולם השלישי. והתפשטות

בעולם השלישי פירושה תמיכה בערבים קיצוניים נגד ישראל.

התעוררה השאלה מה עושים עם היהודים. והשאלה הזאת התעוררה שם בסיף שנית

ה-60. אם החברה הריסית אינה רוצה ביהודים, אז צריך לעשות משהי. לפי הערכתי,

בין האנשים הראשונים שנתנו דעתם לענין הזה היה אנדרייב. בשנת 1969 .עיד לפני

שבא הלחץ הבינלאומי בענין זה, הירשו פתאום ל-3000 יהודים לצאת מברית-המועצות,

זה היה מספר גדול בהשוואה למספרים שהיי לפני כן. ואני חוזר ימדגיש שזה היה

י עוד לפני שבא הלחץ הבינלאומי, ולפני שקמה המהימה הבינלאומית בנושא הזה, בכוונה

התירו לפעילי העליה מריגה לצאת משם ולעלות לישראל. התחלת המבצע הזה היתה

מאד חידתית. מה פתאום נתנו ל-3000 יהודים לצאת, מבלי שהיה עדיין לחץ בינלאומי?

עד לראשון בספטמבר 1969 אי אפשר היה אפילו לבוא אל משרד הפנים במוסקבה
ולטעון שם
אני רוצה לצאת לישראל. ומדוע אי אפשר היה לעשות זאת? כי פשוט לא

קיבלו ממך את הבקשה הזאת. לא נתנו לך את הטפסים המתאימים, אלא שלחו אותך הביתה,

והנה ב-1 בספטמבר 1969 באו פתאום אל היהודים ואמרו להם: אתם ריצים לצאת מברית-

המוצעות? - תגישו בקשה. המערכת הסובייטית נתנה דעתה לענין הזה, יבשנת 1970

החליטו לאפשר הגירת יהודים.

הם רצו במבצע מיוחד. הם רצו לפתור בזה את הבעיה היהודית, להתפטר מהיהידים,

מי שרצה בהגירה היהודית הזאת רצה בה כבמבצע חד-פעמי: נזרוק את היהודים. ינגמור

בזה, ונעקור מחיי החברה הרוסית את מקיר ההטרדה המתמיד הזה. מה שיצא מזה בפועל,

בשל כל מיני סיבית, היה תהליך ממושך. יהודים התחילי לשבת ילשקיל אם לצאת אי לא,

והתחילו לצאת. התחילו להתרגל למחשבה שאפשר לצאת מהמדינה שהיתה סגורה במשך 55 שנה,



דרושות לאדם 10 שנים כדי לעכל אח הידיעה הזאת, את המחשבה הזאת, אדם נורמלי

חי במסגרת מסויימת במשך כך וכך שנים, וכאשר אתה פותח בפניו דרך לא ברורה

למין תהום בלוני ידועה, סליחה על הביטוי, וההגירה נראית לו במין תהום. אז

הוא זקוק למספר שנים בדי להתרגל למחשבה הזאת, בדי לחשוב על זה בבלל, וביוון

שהוא זקוק לכמה שנים, נוצר מכל הענין הזה תהליך. ולא מבצע חד פעמי, זה היה

תהליך הגירה מיוחד להגירת היהודים, בי הגרמנים - כפי שנסיתי להסביר - הם

מחוץ לחיים החברתיים של ברית המועצות והם הוגלו בשנת 1941 לאגזחססן

מהרפובליקה שלהם, וחלק מהם נמצא בקרים וחלק בסיביר המזרחית. ואין רואים אותם

כלל. יתבן ובעשר השנים האחרונות ההגבלות שהיו עליהם הותרו קצת, והם הצליחו

להסתנן קצת לערים גדולות, אני זוכר סטודנטית גרמניה אחת באוניברסיטה של

מוסקבה שהסתכלנו עליה כעל ילדת פלא, היהודים, לעומת זאת, נמצאו ונמצאים

במרכז החיים, וכאשר יהודים ממוסקבה יוצאים מברית המועצות, זה מסעיר את החברה

הרוסית, זה מורגש בחברה הרוסית,

בין השנים 1974 ל-1979 יכלו היהודים לשבת ולשקול בקפידה ובסבלנות

אם להגר, איך להגר. לאן להגר ואיך להתבונן להגירה, היתה להם אפשרות לצאת

לישראל, לניו-זילנד, לאוסטרליה, לארצות הברית, לקנדה ועוד, אז מחליטים שאת

הסבתא שולחים לניו-זילנד, ואת הדוד לאמריקה- ואחר בך בודקים את העניינים,

ובינתיים גס מתכוננים לבחינות ברפואה הנדרשות בארצות-הברית ובו'. ובל הענין

הזה הפך לתהליך ממושך, הדבר הזה מבטא חופש, ולכן אינו מתקבל על הדעת, ולבן

גם נסגר,

היו גם סימנים של מאבקי בוח, נראה שגם משפטו' של , היה הבנה

למאבקי כוח אלה, הוא היה במעצר 15 חודשים שעה שלמעשה אפשר להשאר במעצר לפני

המשפט לא יותר מאשר שלושה חודשים, אלא שהוא היה במעצר 15 חודשים, וזה מראה

שהמערכת הרוסית לא יכלה להסכים במשך 15 חודשים אלה על כתב האישום נגדו,

המשפט התקיים בשנת 1968י וההחלטה התקבלה בתחילת 1969 . והיא היתה רצינית. כי

הס לא סגרו את השערים בבת אחת, אלא אטמו את הצינור בצורה מבוקרת ושיטתית,

הס לא רצו להחזיק בצינור ההגירה הזאת 100 אלף איש, אלא העדיפו לסגור אותו

תוך שנתיים, עד שסגרו אותו לחלוטין, אני טוען עוד שכל ההסכמים הקואליציוניים

שנחתמו שם בשנות ה-80 כללו סעיף ראשון האומר שאין הגירה יהודית,

א' הראל;

האם פירוש הדבר שלדטנט של היום אין השפעה מכרעת לגבי שינוי המדיניות?

א' ליבין;

ברור שיש על זה מאבקי כוח, והמצב איננו יציב, וכל אחד יבול להשפיע,

ואף אחד לא יכול לדעת איפה תהיה ההשפעה, אני מנסה לחשוב מה יהיו הטעונים של

הצדדים, ומה יכול לקרות, ראשית, לא יחזרו למצב שהיה בשנות ה-70, אני חושב

שבשאלה הזאת יש אחידות דעים, וספק אם לחץ חיצוני ישפיע, אני אומר שרוסיה

נמצאת בהריון עס עבין ההגירה, והלחץ הבינלאומי הוא המיילדת, אבל ברור שלאשה

שאיננה נמצאת בהריון גם המיילדת הטובה ביותר לא תובל לעזור, ברור כי השאלה

הזאת נמצאת כל הזמן על סדר היום שם, כל הפרסומים נגד ההגירה היהודית, שעה

שהגירה כזו לא קיימת, מצביעים על כך שמישהו במערכת רוצה לעשות משהו, ושיש

שם מאבק פנימי בענין זה.

אני חוזר ואומר בי לדעתי לא יתבן שיחזרו למצב שהיה בשנות ה-70, אבל אם

הם בכל זאת יעשו משהו בנושא הזה, אזי הם יעשו זאת בצורה של מבצע חד פעמי,

א' הראל ;

תמורת מה?



א' ליבין;

זר כבר שאלה אחרת. אבל אני חיזר ואומר שההגירה, אם תהיה, תוכל להיות

ענין חד פעמי. בקובץ שהוצאנו על יהורי ברית המועצות ישנו מאמר מאד מעניין

של קרנייב, ואני מציע לכם לקרוא את המאמר הזה שהוא משכיל מאד. יש שם גם מכתב

של פעיל עליה ממוסקבה. קראתיו בנובמבר שנה שעברה, ושאבתי ממנו היזוק למה

שנסיתי להסביר למערכת הפוליטית חצי שנה לפני כן.

לדעתי צריך להציע לברית המועצות הסדר שונה. במקום הסדר של איחוד משפחות,

שזה לא דבר סופי כי כל עוד יש משפחות יש איחוד משפחות, ומי מחליט מה זה בכלל

איחוד משפחות? כי זו שאלה מאד פתוחה. סיפרו לי אתמול הברים כי במוסקבה משיבים

בסירוב לבקשות לאיחוד משפטות בטעון שילדים והורים הם לא בבהינת קירבה משפחתית.

אני אומר. איפוא, שצריך להציע לברית המועצות הסדר אחר של רפטריאציה, וזו איננה

סיסמה. כאשר דובר על רפטריאציה היו כאלה שאמרו כי זו סיסמה יפה, אבל רק

סיסמה ולא יותר, וכי צריך להמשיך ללכת בדרך בה הלכנו עד כה.

רפטריאציה זו לא סיסמה, אלא מסגרת אחרת לחלוטין. קורס כל זו איננה

מסגרת של זכויות האדם וכו'. הסדרי רפטריאציה היו בין ברית המועצות וכין מדינית

אחרות. כולל הסדר עם ספרד הפרנקיסטית. ישנו דגם טוב מאד של הסדר כזה, והוא

ההסדר שנעשה בשנת 1957 בין בדית המועצות ופולין, כאשר בסעיף הראשון של ההסדרש

נאמר כי אזרחי פולין שהחזיקו באזרחות פולין עד תאריך מסויים מהלאום הפולני

ויהודים רשאים לצאת מברית המועצות. וניתנה תקופה מוגבלת מאד ליציאתם, ההסדר

הזה לא חל על אזרחי פולין ממוצא אחר, אלא לאלה הנמנים על הלאום הפולני וליהודים.

אפשר לטעון שזה הסדר גזעני, אבל היה הסדר כזה.

אני מאמין שההצעה הזאת תשחק במשחק הפוליטי הפנימי והרציני שבברית-

המועצות. הגירת האוקראינים, למשל, זו הגירה של קבוצה הרוצה סתם להגר מברית-

המועצות. כי אין לה מדינה משלה. השאלה הגרמנית יכולה להיות שאלה עדינה בהקשר

זה. אבל זה לא כל כך שייך לענין כי גרמניה המערבית היא הנאבקת על זה, אבל קיימת

גם גרמניה המזרחית ואף אחד לא יכול להסביר מדוע יראו את המולדת שלהם דווקה

בגרמניה המערבית. ולא במזרחית.

אני חוזר ואומר שלדעתי צריך להעלות את ההצעה הזאת. שמשום מה נתקלת

בהתנגדות. אני חושב שהענין הזה ראוי לדיון רציני, ואינני יודע באיזו מסגרת.

המתנגדים להצעה הזאת מנמקים זאת בכך שההסדר הקיים עובד. ועוד מנמקים זאת

כאשר אומרים שיש רמזים מצד הדיפלומטים הסובייטים, כאילו הם מסכימים לאיחוד

משפחות. אבל ללא נשירה. יכול להיות שיש קבוצה כזאת בברית-המועצות, אבל אינני

מאמין שזו תהא דעת הרוב.

אני טוען עוד כי בסופו של דבר אם אמנם יתירו יציאה משם במסגרת איחוד

משפחות, זה יכול להקיף 5000 יהודים, והם יעשו זאת כמי שמגיש מתנה גדולה.

ועכשיו אני רוצה להגיד כמה דברים ציניים ואכזרים. במשך שנה וחצי האחרונים

הרוסים משחקים משחק מאד יפה לגבי דידם. והם מתווכחים על זה בינם לבין עצמם,

הקשור בהוצאת אסיר צירן אחד, ועוד אחד במסווה של תעמולה פוליטית מאד חזקה.

הם פשוט עושים מסחר עם בודדים, ביניהם גם מפורסמים וידועים. ישראל והמערב

נכנסו למשחק הזה. אף אחד לא יכול לומר שלא צריך לשחק את המשחק הזה, שהרי

מדוכר כאן בחיי אדם, בבני אדם חיים. אבל יחד עם זאת צריך להבין שעל ידי

השתתפות , במשחק הזה משלמים מחיר פוליטי כבד מאד. כי בדעת הקהל מתקבל ?חרירד

של אדם אחד כיציאתם של 10,000 איש מה גם שקל יותר לקבל את תמיכתם ואהדתם

של ארצות כמו צרפת, אנגליה וארצות הברית כשמדובר בשחרור של אדם אהד ועוד אחד,

וקשה יותר לבקש ולדרוש לחץ פוליטי בנושא הגדול והרחב כאשר יש סיכוי לשתרורו

של אדם אחד.



חשוב להכין שברית המועצות משחקת את המשחק הגדול הזה בצורה בדורה

ביויחר. אני מציע לחשוב על הענין הזה. אין זה אומו- שהמשפחות שמחוץ לברית-

המועצות אינן צריכות לעבוד בענין זה, או שהחברים לא צריכים להמשיך לפעול

בנדון, כי מערכת פוליטית זה דבר אחד, ולחץ של משפחות וחברים זה דבר אחר,

צריו להבין שהמשחק של הרוסים מכוון לדבר אחד: איך להסיר את הלחץ מעליהם

ולא להוציא מברית המועצות 50 אלף או 100 אלף יהודים. אלא רק 3 או 5 יהודים.

הייתי רוצה לומר משהו רלבנטי וחיוני לחברי הוועדה הזאת. אני חושב

שלחברי הכנסת יש תפקיד רציני בהסברה בנושא אחד במיוחד, וכוונתי לענין התעמולה

האנטישמית שבברית המועצות. המערכת הפוליטית בישראל לא נתנה את דעתה לענין הזה,

יש מחקרים מעניינים בענין זה, בעיקר אלה שנעשו באוניברסיטה העברית וחבל שלא

נעשה בהם שימוש רציני. לישראל אין בכלל מנגנון הסברה. ויש להצטער על כך צער

רב. אינני מציע להקים מנגנון כזה, כי אני מספיק מציאותי כדי להבין שאינני צריך

להציע זאת עכשיו.

מערכת התעמולה העולמית עוכדת על חדשות. אבל אני חושב שאפשר היה לרכז

קבוצה של חברי כנסת שתתכנס עם האנשים המטפלים בנושא הזה מתוך כוונה להוציא

חומר מתאים בשפה האנגלית. וגם בשפות אחרות, שיהיה מתומצת וברור ויהיה מיועד

לחברי פרלמנטים אחרים בעולם, לאנשי אקדמיה במדינות השונות וכוי. קל יהיה לגיים

את האוניברסיטה העברית לענין זה, אבל קשה מאד יהיה לגייס גם את הפרופסורים

של האוניברסיטה למעשים ממש.

כ-50% מכל נסיעותיהם של אנשי מדע ישראלים לברית המועצות נחלו כשלון בכל

הנוגע למגעים בין היוצאים מפה עם היהודים שם. הקבוצה המצליחה היחידה היתה

הקבוצה של לימודי מדעי-המדינה משנת 1968. הנסיעות של פרופסורים אחרים היו

מבחינה זו כשלון, מבלי לדבר על קבוצת הביאולוגים שיצאה לשם. ההצלחה תלויה

כמובן ברצונם של הישראלים היוצאים לשם. מי שרוצה ומוכן להיפגש עם היהודים

בברית המועצות, ב-95% של המקרים מצליח לעשות זאת, ונפגש אתם. השאלה אחר כך

היא מה הוא המסר שהוא מביא עמו. ומה הוא הרושם שהוא עושה עליהם.

לקונגרס של הביאולוגים נסעו מישראל למעלה מ-100 איש. כל גדולי המדע

הביאולוגי. ואף אחד מהם לא רצה להיפגש עם היהודים שם. דבר דומה קרה עם

ביקור חברי כנסת שם. 50 פעילים חיכו להם ורצו להיפגש עמם, אבל הם הלכו לראות

את הקרקס של מוסקבה. אני מבין אותם, כי הקרקס של מוסקבה הוא אכן יחידי במינו

כעולם. אלה הן העובדות המצערות.

ד' פריטל;

לעומת זאת היו גם מקרים לא מעטים של התמסרות לענין, וצריך לציין גם זאת.

א' ליבין;

לדעתי צריכה ועדת החינוך והתרבות של הכנסת לחשוב על הנושא הזה של אנטי-

שמיות כתופעה מאד רצינית, כי מדובר כאן בגורלם של 2 מליון יהודים החיים בברית-

המועצות. צריך בהחלט לתת את הדעת על הנושא הזה, ולהפעיל את האקדמיה למדעים.

וכדאי להזכיר כי פרופסור אורבך מאד מסור לענין הזה. צריך לעשות בענין זה

פעולה מאורגנת. אני מוכן להסביר לכל מי שמעוניין עם מי אפשר להיפגש בענין

זה ומה אפשר לעשות בנדון. זו איננה עבודה המתאימה להמונים, אלא מתאימה מאד

לחברי הכנסת. זו עבודה המתאימה לעילית תרבותית במדינות השונות. הכותרת לעבודה
הזאת צריכה להיות
ראו מה קורה ואיך אפשר להחזיק 2 מליון יהודים במצב כזה.

זו סכנת נפשות ממש, וחבל שאין נותנים די את הדעת לענין הכללי, ולא לענין הפרטי

;נושא הזה.
היו"ר נ' רז
מסתבר שנצטרך לקיים דיון בנושא הזה,

נמצאים עמנו כאן היום צעירים המייצגים אוו ציבור הסטודנטים, ואנחנו

מבקשים לשמוע את אשר יש להם להשמיע לנו בנושא הנדון כאן היום.

ד' מרקובסקי;

שמענו על הירידה במספר הסטודנטים היהודים הלומדים באוניברסיטה

במוסקבה, והעובדה הזאת בלבד דייה כדי להצדיק את שבוע ההזדהות שלנו עם

הסטודנטים היהודים בברית המועצות, ויש סיבות נוספות. שבוע ההזדהות עם

הסטודנט היהודי בברית המועצות מתקיים עכשיו גם בגלל הקונגרס הקרמוגיסטי

המתקיים עכשיו במוסקבה, וגם בגלל השאלה הפוליטית הרהבה המתעוררת עכשיו,

אנהנו נמצאים עתה בתקופה שבין שתי פיסגות, האהת -ל זו שבג'נבה,

והשניה - זו שבוושינגטון, לבזמן קיום הפיסגה בג'נבה הביאה הארגון שלנו

אלף סטודנטים יהודים מכל מדינות אירופה לג'נבה, אילו הקהילות היהודיות באירופה

לא היו מפריעות לנו, היינו מצליהים להביא לשם מספר גדול יותר של סטודנטים

יהודים לקחת חלק בהפגנות ובעצרות שלנו,

בזמן קיום הפיסגה בג'נבה החלטנו לעשות שם משהו דרמטי כדי להמחיש את

נושא היהודים הכלואים בברית המועצות, והכוונה היתה ליוסף מנדלביץ,

היתה פעילות למען היהודים במזרח, ולא נגד היהודים במערב, אחרי זה היה

כנס בינלאומי של סטודנטים בבאר שבע, כי שם יש אוכלוסיה גדולה של עולים מפרית-

המועצות, ולכנס הזה באו נציגים פעיליס סטודנטים מ-16 מדינות, הפעילות הבאה

היא הנוכחית, שבוע ההזדהות עם הסטודנטים היהודים בברית המועצות, אנחנו ממבוננים

לפעילות נוספת, אם נצליח להשיג את הכספים הדרושים, הכוונה למפגש כברן שגריר

להתקיים בחודש אפריל, היינו רוצים לקיים פגישת סטודנטים בציריך באותו זמן,

ואם לא נוכל לעשות זאת נעשה פעילויות שדולה בשגרירויות,

היינו רוצים מאד לערוך עצרת בוושינגטון שעה שגורבצ'וב יהיה שם, אנהנו

עובדים על הענין הזה בשיתוף פעולה עם הסופר אלי ויזל, הוא פירסם בענין זה כתבה

בעתון "ניו-יורק טיימס", זו צריכה להיות עצרת המונית. העצרת הכי גדולה של

יהודים באמריקה, וזו תהיה משימה קשה,מבצע גדול, אנחנו מצפים להשתתפות גדולה

ביותר של ציבור הסטודנטים,

אספר לכם מה היה השבוע, בוושינגטון היו כאלף סטודנטים יהודים שבאו

לשם ממדינות שונות בארצות הברית, לעתים אחרי נסיעה של 10 שעות, כדי להפגין

בגבעת הקפיטול בנושא יהודי ברית המועצות, השדולה של הסטודנטים רוצה לגרום לכך

שבכל מו"מ שמנהלים עם ברית-המועצות יעלו נציגי ארצות הברית את הנושא של

היהודים בברית המועצות, זה צריך להיות חלק אינטגרלי בסדר היום של כל פגישה

בין שתי המעצמות העל,

המטרה היא לדבר על אנשים ספציפיים, כמו האהים גרוטשטיין, שהסנטור קנדי

מטפל בענייניהם, יחד עם זאת צריך להיזהר שלא לתת יותר מדי פרסומת, כי

הסובייטים יוצאים נשכרים מזה, כך שלעתים צריך לפעול בשקט, וכך צריך כל חבר

קונגרס לאמץ לעצמו אחד מהפעילים בברית המועצות, ואכן רובם כבר עשו זאת,

אנחנו מבקשים מהסטודנטים המפגינים להפגש עם איש הקונגרס המייצג את מחור

מגוריהם ולרבר אתו בנושא הזה, ולהפעיל אותו,



ב-8 מדינות אירופאיות, בריטניה, צרפת, בלגיה, אוסטריה, גרמניה,

לרקסמבורג התקיימו הרצאות, הוצגו סרטים והתקיימו סמינרים בנושא הזה, וכן

גם הפגנות. חלק מהן ליד שגרירוריות וליד משרדי המפלגה הקומוניסטית. בארגנטינה

ובאורגוואי היו פעילויות בנושא הזה,שוהיו משולבות גם בנעשה בדרום אפריקה והם

יצאו גם בקריאות לשהרורו של מנדלה,

יבול להיות שיהיו לנו בשורות טובות מאירופה, שם יש ארגון מזרח ומערב

אירופאי של נוער, לאיתוד הסטודנטים ממזרח וממערב אירופה, וזה יכול להביא

להתפתחויות מעניינית, אחרי הפיסגה בג'נבה, המשרד שלנו בבריסל קיבל הודעה

שיש פגישה בהלסינקי, ושיש אולי שינוי במדיניות של הסטודנטים ממזרח אירופה

להתיר לסטודנטים יהודים להשתתף.

יש לי הצעה ובקשה מחברי הכנסת בוועדה הזאת. ישנה בעיה עם סטודנטים

מישראל. אני חושב ששבוע ההזדהות עם הסטודנט היהודי בברית המועצות, בנעשה

בשיתוף עם המועצה למען יהודי ברית המועצות, צריבה לעורר יותר את הסטודנטים

הישראלים. אבל בדרך כלל לסטודנט הישראלי לא איכפת. כך זה היה בעבר. אני חושב

שזה נעוץ בבעיה חינוכית שורשית. אני חושב שרצוי כי ועדת החינוך והתרבות של

הכנסת תפעיל השפעתה על משרד החינוך והתרבות להקדיש חצי שעה מדי חודש בכל

כחה בבתי הספר בארץ, כדי שהתלמידים יכתבו מכתב לנער יהודי בברית המועצות.

זה משהו ממשי ויעיל ביותר, וגם חשוב עד מאד. זח נותן מימד אישי לכל הנישא

הזה ואנחנו רואים בזה חשיבות גדילה.

ח' בשארי;

אני רוצה לספר לכם מה קרה בישראל בעקבות הדברים שקרי בנושא הזה בחי"ל.

היחלט לארגן בארץ הפגנית יכנסים בכל האינ יברסיטאית. לשמחתני התוצאית היו די

טובות. לאור האדישות שגילו הסטודנטים בעבר, יש לראות במה שקרה הפעם הישג די

ניבר. פעילויות כאלו היו בטכניין בחיפה, באיניברסיטאית בירישלים, בתל אביב,

בבאר שבע יכו'. מאות סטודנטים חתמו ישלחו גלויות לסטידנטיס בברית המיעצות.

אתמול ערבני עצרת בבר-אילן. היתה זי עצרת מרכזית. הציבונו שם כלוב

מברזל והושבנו בו מספר סטודנטים כבולים ילבישים בגדי אסירים. הצלחני להשיג

שהריר של חצי שעה אקדמאית, יהיי נוכחים שם בין 700 ל-1000 סטודנטים. נציגי

אסירי ציון וסטודנטים דיברי בעצרת הזאת.

גם ליד הכיתל עשיני כנס בזה בשיתוף היידג'ס. מן הראי י לציין כי ריב

הפעיליס בתחים הזה הם דייקה סטודנטים עולים חדשים, בעיקר עולים מארמות המערב,

אמריקאים או אנגלים, וזה באמת מאד מוזר, ועל כל פנים ראי להדגשה. זה רק

מראה שהישראלים אדישים מאד.

אני רוצה להוסיף עוד, כי במסגרת ההתארגנות שהיתה אתמול שאלה אתת

החברות הנוכחות שם מדוע מטפלים רק ביהודי ברית המועצות ובסטודנטים היהידים

בברית המועצות, ולמה לא ביהודי סוריה ומקומות אחרים. אני חושב שלא צריך

באמת לחפריד בין המדינות השונות, אלא לטפל ביהודי כל הארצית.
ח' צ'סלר
לא בכדי לקחני על עצמני במיעצה הציבורית למען יהודי בריח המיעצית את

קיריב הסטידנטים למיעצה הציבירית, כדי שהנוער יהסטידנטים יהיו אלה שיובילו את

המאבק הזה בישראל. כי ישראל היא זו שצריכה להוביל את המאבק למען יהידי ברית-

המועצות, וצריך לדאוג לבך שחלקם של הסטודנטים הישראלים לא ייעדר. לא יעלה כלל

על הדעת שהמאבק למען יהידי ברית המועצות יהיה בארצות הברית או באירופה. קידם

כל הוא צריך להתנהל בישראל, ואתר כך בחי"ל,



נכונים הדברים שאמר כאן דוד מרקובסקי, יו"ר הוודג'ס. שפעיל בנושא

זה מזה שנים רבות. אכן יש לנו בעיה עם התאחדות הסטודנטים בישראל. והיה קשה

מאד להגיע להסכם עם הסטודנטים בקשר למעורבותם הפורמלית עם שבוע ההזדהות 09

הסטודנטים היהודים בברית-המועצות, אבל אני בכל זאת רואה בזה פתח ליתר מעררבות

בעתיד.

היה זה שבוע מלא פעילויות, והוא החל בכותל המערבי- והקיף קרוב ל-2000

סטודנטים, בעיקר מהו"ל, הנמצאים באוניברסיטאות השונות וחוזרים אתר כך לארצותיהם,

היה זה גם סוף שבוע עם הרבה מאד אינפורמציה שמסרנו לסטודנטים לגבי המצבשלך

היהודים בברית המועצות, ובמיוחד הסטודנטים שביניהם, ומם נעשה בנושא הזה בחו"ל,

מחוך תקווה וכוונה שהם ימשיכו בפעילות ענפה כאשר יחזרו לארצותיהם, ולא במקרה

אנו מסיימים כאן את השבוע הזה. אני רואה חשיבות רבה ביותר בקיום שיחות ופגישות

מהסוג הזה. הפעם הראשונה בה היו נציגי המועצה הציבורית למען יהודי ברית המועצות

בכנסת היה בדיון שהתקיים אף הוא בוועדה משותפת לוועדת החינוך והתרבות ולוועדת

/ העליה והקליטה של הכנסת. חברי הכנסת הנמצאים כאן היום היו נובחים גם כאותה

ישיבה, משום שהנושא הזה חשוב להם, מפני שאיכפת להם. בעקבות הדיון שהתקיים אז

נפגשתי עם הלק לא מבוטל מחברי הכנסת שהשתתפו באותה ישיבה כדי להמשיך לדון

בנושא הזה.

לדברים שנאמרים כאן נודעת חשיבות גדולה. בנושא האקדמאים בברית המועצות,

במסגרת חודש ההזדהות, אנחנו הולכים לקראת אירוע יוקרתי בהשתתפות האקדמיה. אגודת

הסופרים ועוד וביחס ננסה להעלות באמצעות התקשורת את המאבק למען יהודי ברית-

המועצרת.

אני מברך על קיום הישיבה הזאת ועל האינפורמציה ששמענו כאן היום, הנראית

חשובה מאד בעיני. זה עתה נקראתי מהישיבה הזאת לשיחה טלפונית, בה קיבלתי

ידיעה שהגיעה עכשיו מברית המועצות על אסיר ציון אדלשטיין, מודבר במכתב מה-24

לפברואר שקיבלה אשתו של אדלשטיין, ושם הוא מספר לה שהוא נמצא בבית חולים של

המחנה בעיר אוטנאווה(?) סמוך לגבול המונגולי, ושהוא נמצא בגבס, והוא בותב עוד

כי הוא חושב שפצעים מהסוג שיש לו נרפאים אחרי חצי שנה בערך, וב' התוצאות יכולות

להיות חמורות. מכתבו הקודם לא הגיע אליה. הוא סובל משבר בצוואר, וגם ברגל

שמאל, בירך של רגל שמאל. הירך כמעט נמחצה לחלוטין. סרבו להתיר לה לבקר אותו,

הוא ריצה למעלה ממחצית תקופת מאסרו, שהיא שלוש שנים.

חשוב מאד שמהישיבה הזו תצא פנייה אל שלטונות בתי הסוהר המובייסי בענין

של אדלשטיין. אנחנו נפנה בענין זה גם אל האוניברסיטאות השונות בארץ, תשוב מאד

שתוך יום או יומיים ייצאו מכאן מברקים מטעם חברי הוועדה הזאת בעניינו של

אדלשטיין על מנת ליצור את הלחץ הציבורי הדרוש. אנחנו מצפים שבל אלה שעסקו

בשבוע ההזדהות לטפל גם בענין החשוב הזה, ומהר ככל האפשר,

היו"ר נ' רז;

הישיבה הזאת מתקיימת במסגרת שבוע ההזדהות עם הסטודנטים היהודים בברית-

המועצות, אבל היא מצטרפת למהלך של אל-דומי ועוד סמלים וצורות להזדהות עמ

מצבם של יהודי ברית המועצות והטיפול בנושא הזה, כאשר הכוונה היא לא להרפות

מזה, לא לתת מנוח לעצמנו ולאחרים.



אינני מרוצה ממידת ההתעניינות שמגלה הארץ לנושא הזה. ואינני מתייהס

דברי אלה אל הסטודנטים בלבד, אלא אל הציבור הרחב, אין בארץ די התעניינות

נושא הזה. לכן אסור להרפות מהענין הזה, וצריך להרבות במאמצים כדי לההדיר את

1שיבות הנושא לתודעת הציבור הרחב.

הדבר המזעזע ביותר ששמעתי בישיבה הזו הוא הפיחות במספר הסטודנטים

היהודים באוניברסיטאות בברית המועצות, והסכנה האיומה של אנטישמיות פעילה שיכולה

יפרוץ שם בתנאים של אי יציבות פוליטית ועלולה להפוך למעשים המסכנים את עצם קיומם

ופיסי של היהודים שם. תופעת השואה האיומה בצורות חדשות ואחרות יכולה, חלילה,

יחזור בצורה ממשית ביותר בברית המועצות כאשר היצרים הפוליטיים יפרצו כל סכר.

קכלנו כאן היום קורס קצר ומעניין בנעשה בברית המועצות- ואני רוצה

הודות לכם על כך. אנחנו ניזום פגישה נוספת בה נצפה לשמוע דברים נוספים,

'הציג שאלות ולקבל עליהן תשובות, כי אסור שהנושא הזה יירד מסדר יומנו וממחשבותינו.

הוועדה תצא בפנייה מתאימה בעניינו האישי של אדלשטיין הנמצא במצוקה

;דולה ביותר. אנחנו גס נשלח מכאן רגשי ההשתתפות שלנו והעידוד שלנו להתאחדות. .

סטודנטים היהודית העולמית ולהתאחדות הסטודנטים הישראלית על כל מה שהם עושים

ימען הסטודנט היהודי בברית המועצות, ולמען יהודי ברית המועצות.

תודה לכולכם. ישיבה זו נעולה.

(הישיבה ננעלה בשעה 11.10)

קוד המקור של הנתונים