ישיבת ועדה של הכנסת ה-11 מתאריך 17/02/1986

החינוך במגזר הדרוזי; שאילתות

פרוטוקול

 
הכנסת האחת-עשרה

מוסב שני



נוסח לא מתוקן



פרוטוקול מס' 122

מישיבת ועדת החינוך והתרבות

יום ב', ח' באדר א' התשמ"ו, 17.2.1986, שעה 11000.
נכחו
חברי הוועדה: נ. רז - היו"ר

ע. דראושה

א. סרטני

ז. עטשי
מוזמנים
א. נצראלדין - חבר-הכנסת

ס. פלאח - מנהל המחלקה לחינוך לדרוזים,

משרד החינוך והתרבות

עאטף כיוף - מנהל בית-הספר המקיף "אורט"

בעוספיה

עבדאללה חסיסי - ועד ההורים בדליתט-אל-כרמל

נג'יב סרחאן - מנהל בית-הספר המקיף במג'אר

סאלח אלשייך - מפקח בחינוך הדרוזי

סמיר והבה - מנהל מחלקת החינוך במועצה

המקומית בית-ג'אן

נג'יב סעב - מפקח בחינוך הדרוזי

סלמאן פראג' - מפקח בחינוך הדרוזי

נג'יב עלוה - מורה בחטיבת הביניים בעוספיה

מפרג' סלאלחה - מחנך בחטיבת הביניים

בבית-ג'אן

פאיז עזאם - מפקח מורשת בחינוך הדרוזי

ג'יטאל סעד - מנהל בית-הספר היסודי בי

בבית-ג'אן

אחמד סלאלחה - מנהל בית-ספר תיכון בבית-ג'אן

כמיל דאגר - מנהל בית-הספר עין-אל-אסד

ג'לאל אסעד - מנהל חטיבת הביניים בבית-ג'אן

אחמד אבו-נדה - מנהל בית-הספר המקיף בירכא

רבח חלבי - בית-הספר התיכון בדלית-אל-כרמל

ב. נסים - משרד החינוך והתרבות
מזכירת הו ועדה
ד. פלר

רשמה ; מ. כהן

סדר-היום; שאילתות;

החינוך במגזר הדרוזי.



שאילתות
הי ו "ר נ. רז
אני פותח את ישיבת ועדת החינוך והתרבות,

נתחיל בשאילתות,
ז. עטשי
בסבת היתה תקרית בין קבוצת הכדורגל "הפועל"

דלית-אל-כרסל לבין אנשי העיירה טייבה והקבוצה

המקומית סל טייבה, והיה יחס אלים מצד המארחים, תחילה זה התבטא

באלימות מילולית, ולאחר מכן זה התפתח לאלימות פיזית, הדבר קיבל

תהודה שלילית מאד במרבית הכפרים הדרוזים, חלק מהביטויים שהושמעו

על-ידי אנשי טייבה היו בוטים מאד, גם כלפי העדה הדרוזית וגם כלפי

משמר הגבול, הדבר השאיר משקע קשה ביותר בקרב העדה הדרוזית,

אני שואל: א. מדוע הקבוצה המארחת ואוהדיה

התנהגו בצורה ברוטלית? ב, האם ההתאחדות לכדורגל תנקוט אמצעים מידיים

להענשת הקבוצה? ג, מה עשתה א ו מה תעשה משטרת ישראל כדי למנוע הישנות

מקרים כאלה?

אני רוצה להציע לכל הגורמים המעורבים לעשות

פעולת פיוס מידית, כי אני חושש מתגובות בעתיד הקרוב ביותר,

ע, דראושה; במסגרת החינוך לדמוקרטיה מתעוררות בעיות של

התערבות של גורמים שמנסים לעכב תהליכים

בריאים של קירוב לבבות ושל חינוך לדמוקרטיה, באחרונה עלה רעיון

לקיים טיול של תלמידים יהודים וערבים, משדרות ומטייבה, למצרים. אני

שומע שיש עיכובים ומערימים קשיים בקשר לנסיעה הזאת שתוכננה לחודש

מרס, היום קראתי באחד העתונים שמדובר על דחיית הנסיעה בגלל גורמים

עוינים שמנסים למנוע הוצאת הטיול הזה לפועל, מה עמדת המשרד בנושא

הזה, האם הטיול יצא לפועל ומתי? ומה חלקו של המשרד בתמיכה ברעיון

של הטיולים הללו?

דבר שני, יש התערבות של גורמים מוניציפליים

בקשר למפגשים בין נוער יהודי וערבי, בנסיון למנוע את קיומם, כך הדבר

לגבי הנסיון לקיים מפגשים בין בני אור-יהודה וטייבה, קראתי שהנהלת

מועצת אור-יהודה קיבלה החלטה למנוע קיום מפגשים בין תלמידים יהודים

וערבים, שאלתי על כך את מנהל בית-הספר התיכון בטייבה. הוא אמר שמצדו

ומצד הילדים הערבים יש מלוא המוכנות להמשיך בקשר שנותן תוצאות חיוביות,

אני שואל: האם מותר לרשות מוניציפלית להתערב בנושאים חינוכיים כאלה?

ומה עמדת המשרד, במידה ואכן התערבו גורמים כאלה?

בביקור של ועדת החינוך בכפר טירה שמענו תלונה

בקשר למילגות שמשרד החינוך נהג לתת למשפחות של ילדים נזקקים כדי

לסייע להם לקנות ציוד לימודי, ספרים, תלבושת אחידה ועוד, התלונות

הן שבשנתיים האחרונות המענקים קוצצו עד כדי כך שהסכומים הניתנים

היום כל כך קטנים שאינם יכולים לספק את צרכי הילדים, אני שואל: מה

הקריטריונים שלפיהם מחולקות המילגות? מה חלקם של בתי-הספר הערבים

והדרודים במפעל הסטיפנדיות?

היו"ר נ, רז. אני רוצה להוסיף לזה שאלה: מה הקריטריונים

לחלוקת מילגות לסטודנטים ערבים ודרוזים

באוניברסיטאות?

קראתי בעתון על התשלום הנדרש עבור בחינות

הבגרות, 7,5 ש"ח עבור יחידה, זה סכום גבוה מאד, זו העלאה של לפעלה

מפי שנים לעומת התשלום הקודם, וזה בשנה של הקפאת מחירים, מדוע

נעשתה ההעלאה הזאת? איך זה מתיישב עם הקפאת המחירים?
א, סרטני
אני הגשתי על זה שאילתה בעל-פה, זה התחיל

ב-300-200 שקלים ישנים. בשנה שעברה העלו את

זה ל-3,000 שקלים, אמרו שזה המחיר הריאלי. הסנה העלו ל-7.5 ש"ח. האם



החינוך במגזר הדרוזי

היו"ר נ. רז; אנו עוברים לדיון על החינוך במגזר הדרוזי.

אם אין לחברי הוועדה התנגדות, אני מכריז על

הישיבה בפתוחה. יש לנו ענין שהדברים יצאו לציבור, שהוא יהיה מודע

להישגים וכמובן לבעיות של החינוך הדרוזי,

לפני זמן מה עלתה הצעה לסדר היום של חבר-הכנסת

עטשי על מצב העדה הדרוזית, באופן כללי. הוא העלה ענינים שונים שקשורים

בחייה של העדה, מעמדה, שירותיה, תרומתה ותביעותיה מהמדינה. הנושא משום מה

הועבר לוועדה משותפת של ועדת החוץ והבטחון וועדת הכספים.
ז. עטשי
על פי בקשתי, במקום שהנושא יידון בוועדת הפנים,

הוקמה ועדה משותפת סטטוסורית של ועדת הכספים

וועדת החוץ והבטחון, בגלל הבעיות של העדה הדרוזית שקשורות גם עם

מערכת הבטחון, זכויות וכדומה.

היו"ר נ. רז; הוועדה המשותפת הזאת בראשותו של חבר-הכנסת

אמיר מוציאה מדי פעם מסקנות ביניים בתחומים

שונים. היא הוציאה מסקנות ביניים לגבי תרומתה של העדה בתחומי בטחון,

משטרה, שירותי בטחון, צבא וכדומה, וגם מסקנות ביניים בעניני חינוך.

כך שהדיון כאן הוא במובן מסויים חזרה או הדגשת יתר סל נושא החינוך,

היה גם כנס עם הנהלת משרד החינוך שבו דנו בנושא החיכוך. כך שאנחנו

היום אולי מוסיפים היבט נוסף על הפרובלימטיקה והצרכים של החינוך

במגזר הדרוזי.

יש לפנינו חומר ובו נתונים על מספר הכיתות

במגזר הדרוזי, באיזה כפרים, כמה תלמידים וכמה מורים" לכן ביקשתי

ממר סלמאן פלאח שיקדיש את דבריו בעיקר להצגת הבעיות כפי שהן נראות

לו. אני גם מציע למשתתפים לומר בעיקר מה הם הדברים שלדעתכם צריך

לשפר, לחזק, לשנות במערכת החינוכית, בתכניות לימודים, ספרים, הכשרת

מורים וכדומה. נדבר כמובן גם על בינוי ומחסור בכיתות, אבל אני מציע

לא להקדיש לזה זמן רב, הדברים ידועים, אלא להתרכז יותר על הבעיות

מההיבט החינוכי, החברתי, לומר מה המצב בתחום של שיתוף המבוגרים

במה שקורה במערכת החינוך, ומה קורה עם הנוער, באיזו מידה יש לו

מסגרות, ארגון, טיפול חינוכי וכו'.

נפתח את הדיון בכך שמר פלאח יציג את הנושא"
ס. פלאח
מערכת החינוך הדרוזית קיימת למעשה רק עשר שנים,

מ-1975. עד אלתה שנה החינוך הדרוזי היה חלק

ממערכת החינוך הערבית. ההפרדה באה בעקבות החלטת ממשלה, ועל פי דרישתם

של הדרוזים בוועדת החינוך של הכנסת בראשותו של חבר-הכנסת שכטרמן,

שבדקה את הנושא והגישה המלצות לכנסת, הממשלה אימצה אותן, ולפיהן

הטיפול בדרוזים יוצא מהמחלקות הערביות בכל המשרדים, כולל החינוך-

ואז הוקמה במשרד החינוך הוועדה לחינוך ותרבות לדרוזים, יחידת מטה

במשרד החינוך בירושלים, שאני עומד בראשה. הטיפול השוטף במערכת

הדרוזית נמצא במחוזות. כל מה שנוגע למינהל השוטף, טיפול שוטף, מינוי

מורים, שכר מורים, דרגות, החזקת מוסדות, הצטיידות, נמצא בטיפול

המחוזות, במקרה הזה מחוז חיפה ומחוז הצפון.

אני רוצה לדבר על כמה נושאים שיש בהם גם

בעייתיות וגם התקדמות- אדגיש שאם נקודת הזינוק של החי נ וך ה ערבי

חיתה ב-1949, הרי נקודת ההתחלה של החינוך הדרוזי היתה ב-1975.

החינוך היהודי התחיל עשרות שנים לפני כן. אני יכול לציין בשמחה

שבמשך עשר השנים האלו משרד החינוך, אנשי החינוך, בשיתוף המחוזות,

בתי--הספר, מנהלים ומפקחים, הצלחנו לצעוד צעדים גדולים מאד קדימה

בצמצום הפער הגדול שהיה, שחלק ממנו עדיין קיים. אתן כמה דוגמאות,

גם כאלו שיש בהן בעייתיות.



בנושא הפורים, למשל, ב-1975 קיבלנו מערכת

ש-60% מהמורים בה היו בלתי מוסמכים; היום 7% מהמורים הם בלתי מוסמבים.

קיבלנו מערכת ש-50% מהמורים בבתי-הספר הדרוזים לא היו דרוזים; היום

70% דרוזים, אני יודע שרבים מצפים לשיפור הרבה יותר גדול מזה, אבל

לצערי הענין לא כל כך פשוט, כי יש כאן ענין של זכויות פרופסיונליות,

ובוודאי אין שום כוונה למערכת ההינוך הדרוזית להוציא מורה משום שאיננו

דרוזי, ההתקדמות בנושא הזה מושגת על-ידי כך שכאשר מורים פורשים,

משתדלים להכניס במקומם דרוזים. לכן ההתקדמות בנושא זה לא היתה כמו

בענין המורים הבלתי מוסמכים, שזאת היתה פעולה אינטנסיבית, מרכזית,

סל המשרד, שנעשתה בשתי דרכים, וקודם כל על-ידי השתלמויות לאותם

מורים בלתי מוסמכים. קיימנו הרבה קורסים אינטנסיביים. בית-הספר

המקיף בירכא הפך לפוקד השתלמות. בכל חודשי הקיז מתקיימות בו השתלמויות

למורים רבים מאד.

נוסף לכך פתחנו גם כיתות מיוחדות לבנות דרוזיות

בסמינר גורדון. עד עכשיו סיימו כ-200 בוגרות, שהן כמובן מורות בכירות

מוסמכות, וכולן נקלטו במערכת, במקרים רבים הן הביאו לשינוי דמותם של

בתי-הספר שבהם נקלטו,

יש לנו בעיה עם המורים בבתי-הספר העל-יסודיים,

שההסמכה שלהם ורשיונות ההוראה ניתנים לא על-ידי משרד החינוך, אלא

על-ידי המוסדות להשכלה גבוהה, לצערי הנושא הזה לא כל כך בשליטתנו,

כדי שמורה יקבל רשיון הוראה בבית-ספר על-יסודי הוא חייב ללמוד

באוניברסיטה, לקבל תואר ב.א. ולעבור הכשרה להוראה באוניברסיטה. על

הנושא הזה טרם השתלטנו כפי שצריך. יש מגעים עם האוניברסיטאות לקיים

קורסים ולעודד מורים. לקראת השנה הבאה אנחנו מתכוננים לקיים השתלמות

מיוחדת למורים בכירים בחטיבות ביניים, במקצועות הספציפיים, בחינוך

היסודי יש מורה בכיר כולל לכל המקצועות; בחטיבת הביניים ובתיכון זה

צריך להיות מורה מקצועי. על פי בקשתם של המנהלים יש לנו תכנית לחטיבות

הביניים לשנה הבאה. בחטיבת הביניים אין לנו פורים בלתי מוסמכים.

קיימת בעיה לגבי מורים בחטיבה העליונה.

לא אדבר הרבה על נושא הבינוי. אזכיר רק

שבעשר השנים האחרונות הוקמו על-ידי הקרן המשותמת למשרד החינוך ולמשרד

הבינוי והשיכון 350 כיתות, 11 אולמי ספורט, על שטח של קרוב ל-50 אלף

ממ"ר ברוטו, בעלות של 27 מיליון דולר. כרגע חסרות עוד 150 כיתות.

עיקר המחסור הוא בבתי-הספר התיכוניים, משום שהקרן המשותפת הזאת

סירבה באופן שיטתי לבנות בחינוך התיכון בטענה שהיא מטפלת רק בחינוך

היסודי ובחטיבות הביניים,
ע. דראושה
האם כל הנתונים האלה כוללים גם את רמת-הגולן?

מ. פלאח; הטיפול ברמת-הגולן התחיל רק בשנה האחרונה,

היא אינה כלולה בנתונים האלה, הנתונים האלה

הם עד 1984, כרגע נמצאות בבניה ברמת-הגולן 20 כיתות, רובן בתיכון:

בבית-הספר התיכון מסעדה ובבית-הספר היסודי בוקעתה. ב-1985 היתה תכנית

לבניית 60 כיתות, מהן 20 ברמת-הגולן,

לגבי התכנים - ב-1975 לא היתה שום תכנית

לימודים בשום מקצוע, גם לא ספרי לימוד, הבעיה במשרד היתה איך להגיש

תלמידים לבחינות בגרות תוך שנתיים, עם תכנים ייחודיים, ספרי לימוד

ותכניות לימודים, שעדיין לא היו קיימים. ואז נעשתה פעולה אינטנסיבית

שבה השתתפו עשרות רבות מאד של מורים ומחנכים מכל הכפרים, בהתנדבות,

קיימו עשרות סדנאות שבהן הוכנו יחידות לימוד במקצועות השונים, רוב

העבודה נעשתה בהתנדבות על-ידי המורים, בימי החופשה שלהם. תוך שנתיים

הצלחנו להכין את תכניות הלימודים, בעיקר לחטיבה העליונה, לקראת

בחינות הבגרות. אחר כך המשכנו לפעול יותר לאט ויותר לעומק בשאר

המקצועות, בחטיבות האחרות, ואני שמח להגיד שהיום יש ספרי לימוד

לכל הכיתות, בכל המקצועות, ויש תכניות לימודים בכל המקצועות, לכל

הרמות, השינויים העיקריים היו בגלל הכנסת התוכן הייחודי הדרוזי,



לא היו שינויים במתימטיקה, פיסיקה, דקדוק, שפות זרות וכדומה, היו

שינויים בכל אותם מקצועות שבהם יש תכנים ייחודיים דרוזיים, כמו

היסטוריה, ספרות, באזרחות. נושא האזרחות בכל זאת מוגש לתלמיד הדרוזי

בצורה שונה, הדרוזי משרת בצה"ל, צריך להכין אותו לקראת זה" יש הבדל

בין אזרחות לבית-הספר הדרוזי לבין אזרחות לבית-הספר הערבי, ובעברית

ההדגשה שונה. יש גם חומר שנכתב בעברית, יש שירים וסיפורים, חומר

בתנ"ך ובתורה שבעל-פה שקשור ליתרו וספרות מודרנית שקשורה לדרוזים,

חלקים מהדברים הייחודיים האלה הוכנסו לתכנית הלימודים,

אבל צריך לדעת שכל החומר הייחודי הזה הוא

מועט מאד באופן יחסי, יש הטוענים שיש הרבה מאד חומר דרוזי, הרבה

"דרוזיזציה", זה איננו נכון. הנושא העיקרי שבגללו מציינים זאת הוא

המורשת הדרוזית, זה מקצוע חדש, כל ילד במדינה, יהודי, נוצרי או

מוסלמי, לומד דת. היהודי לומד הרבה יותר תנ"ך ויהדות מאשר המוסלמי

שלומד מעט דת מוסלמית והנוצרי שלומד מעט דת נוצרית. הדרוזי לא למד,

משום שהדת הדרוזית היא סודית. אנשי הדת לא הרשו זאת, לא משרד החינוך.

כשהוחלט על כך, על פי דרישת הדרוזים בוועדה זו ב-1973 או 1974,

והיות ואי אפשר ללמד דת דרוזית, התחלנו במקצוע של מורשת דרוזית. זה

כמובן מבוסס על הדת, אבל אלה לא לימודי דת,

אני שמח לציין שבמקצוע הזה, גם לאחר המפגש של

הדרוזים עם הדרוזים בלבנון, התברר שנעשתה בענין זה עבודה מעל למצופה.

גם אם יש הערות פה ושם לגבי יחידת לימוד זו או אחרת או ספר זה או אחר,

לדעת רוב הדרוזים היה כאן מהפך היסטורי, גם בתוכן וגם בגישה העקרונית

לכל הנושא הזה. והיום התלמיד הדרוזי לומד על ההיסטוריה, המורשת,

הספרות, המנהגים, הפולקלור וכו'.

אני רוצה להתייחס לנושא של הסטודנטים הדרוזים.

אני מצטער לקבוע שאחוז הסטודנטים הדרוזים הוא הנסוך ביותר במדינה.

הסיבה הראשונה היא שלצערי הבנות הדרוזיות עדיין לא מגיעות לאוניברסיטאות.

לפי הנתונים שלפניכם הנשירה בכיתות העליונות של בית-הספר התיכון הרבה

יותר גדולה מהרגיל, בעיקר בגלל הבנות, לפני עשר שנים בנות מעטות בלבד

הגיעו לבית-הספר התיכון. היום אחוז הבנות בבית-הספר התיכון הרבה יותר

גדול מאשר היה לפני עשר ולפני חמש שנים, אם כי הוא עדיין לא משביע

רצון. בכל זאת יש עדיין מחסום רציני להגיע לאוניברסיטאות, ורק בודדות

מגיעות אליהן. כך שאם אוכלוסיית הבנות היא 50%, לצערי מראש 50%

מהפוטנציאל שיכול להגיע לאוניברסיטה אינם מגיעים, מסיבות חברתיות,

פנימיות, של העדה עצמה.

השנה יש באוניברסיטאות כ-237 סטודנטים.דרוזים,

לא כולל סמינריסטים ולא כולל תלמידי מכינה. אחוז הבנות אינו מגיע

ל-10%. וכאמור 50% מהפוטנציאל אינם מגיעים לאוניברסיטאות. לכן, אם

אחוז הסטודנטים הדרוזים צריך להיות כמו של היהודים, על כל סטודנט

יהודי צריכים להיות שני סטודנטים דרוזים.

אבל זו אינה הסיבה היחידה. יש בעיה של העתודה

האקדמית והגזירות הצבאי. אנחנו יודעים שתלמיד שגומר בית-ספר תיכון

אינו יכול ללכת לאוניברסיטה שלא באמצעות העתודה האקדמית. פה יש לנו

מגבלה רצינית מאד, כי לא כל מי שרוצה להתקבל לעתודה מתקבל אליה, גם

אם רמתו הלימודית טובה, כי לצבא יש קריטריונים אחרים. כל אלה שרוצים

ללמוד מתימטיקה, פיסיקה וכימיה, שאנחנו מאד מעונינים בהם, הצבא אינו

מקבל אותם לעתודה, כי יש לו קריטריונים אחרים וצרכים אחרים. ויש כל

מיני מקצועות שהעתודה חסומה בפניהם. יש גם מיכסה. לצערי זה מהווה

מחסום רציני בפני הרבה מאד צעירים שיכלו להגיע לאוניברסיטה ואינם

מגיעים בגלל המחסום הזה.

נוסף לכך יש הענין של השירות הצבאי. הצעיר

היהודי לרוב בא ללמוד באוניברסיטה אחרי השירות הצבאי. לצערי הדרוזים

כמעט אינם מגיעים ללימודים באוניברסיטה אחרי השירות הצבאי, כי בדרך



כלל רובם המבריק מתחתנים עוד בתקופת הסירות הצבאי. ואז הם צריכים

להקים בית ולדאוג לפרנסה.מעטים מאד מגיעים אחרי השירות הצבאי

ללימודים באוניברסיטה. לדעתי צריך לפתוח את הדרך בפני כל מי שרוצה

ללמוד, שילמד לפני השירות הצבאי, כי אחרי השירות כמעט לא מגיעים לכך.

אם הוועדה תוכל לעזור בענין זה, אנחנו נשמח מאד.

לגבי הסטודנטים יש גם ענין המילגות, לצערי

הקרן למילגות לסטודנטים דרוזים אינה מספיקה. הקרן הזאת ממומנת
על-ידי שלושה גורמים
משרד החינוך והתרבות, משרד ראש הממשלה ומפעל

הסטיפנדיות, לדעתי שלושת הגורמים האלה' גם יחד אינם מכניסים לקרן

הזאת את הסכומים הדרושים למילגות לסטודנטים. מאשימים אותנו שאנחנו

נותנים מילגות ליותר מדי סטודנטים. אם מתוך כ-220-210 סטודנטים בשנה

שעברה נתנו מילגות ל-70 סטודנטים, אומרים שלא יכול להיות שיש 70

סטודנטים מצטיינים, כי המילגות האלה מיועדים לסטודנטים מצטיינים.

אולי זה נכון, אבל בכל מקרה לדעתי הסכומים העומדים לרשות הקרן אינם

מספיקים.

יש גם בעיה של המבחנים הפסיכומטריים

באוניברסיטה. הדעה הכללית היום, גם של המנהלים, היא שהמבחנים האלה

כנראה אינם תואמים את הרקע התרבותי של הסטודנט הדרוזי. לא מדובר על

החומר הלימודי, אלא כנראה הבחינה הזאת בנויה על מושגים ומושגי תרבות

מערביים ספציפיים שאינם תואמים את הרקע ואת התרבות של התלמיד הדרוזי.

אני ממליץ לטפל בנושא הזה. גם השר נתבקש והבטיח להתענין בו.

אלה הדברים העיקריים. אם יהיו שאלות, אשמח

להשיב עליהן.
א. סרטני
אני רוצה להתייחס לנושא של הבחינות

הפסיכומטריות, בחינות הכניסה לאוניברסיטיאות.

אמרתי זאת פה בשנה שעברה, בפגישה שלנו עם יושב-ראש הוועדה לתכנון

ולתקצוב, שבכלל צריך להתאים את בחינות הכניסה. יש לנו בעיה לא רק

עם הדרוזים; יש מוסלמים, יש נוצרים, יש יהודים ממוצא שונה, עם רקעים

שונים. לצערי הרב זה לא נעשה. אני מבקשת את יושב-ראש הוועדה

שאולי נגיש תזכורת בעבין הזה.

אני רוצה לשאול כמה שאלות יותר ספציפיות.

קיבלנו כאן סקירה כוללת ובה נתונים על מסמר התלמידים והמורים.

בדמה לי שיש בעיות שעליהן צריך להתמקד יותר, אלה הבעיות הלוחצות,

המכאיבות, מעבר לנושא של המבנים והציוד, התכולה, כלומר כאשר בונים

כיתה או בית-ספר, האם התכולה שלו מתקרבת לרמה הסבירה של החינוך

בישראל היום.

מר פלאח אמר שלמעשה רוב הלימודים אינם ספציפיים

לדרוזים, וזה נכון, ואין שום שינוי בתכניות. אולי לא הבנתי נכון.

האם אין שינוי מבחינת התפיסה הדרוזית, או שרצות אותן התכניות שהיו

לפני 20-15 שנה ואולי יותר? במה אין שינוי? האם תכניות הלימודים

מתעדכנות מדי פעם על פי ההחלטות של משרד החינוך, על פי רמת בתי-הספר

בארץ, עם שיטות חדשות וכו', או לא?

אני מבינה שהתכניות צריכות להיות בערבית,

לא בעברית. אבל אני מדברת על התכניות מבחינת המהות שלהן, התכנים

ושיטות ההוראה.

אני מבקשת לדעת מה קורה בתחום החינוך הטכנולוגי,

מה קורה בחינוך המיוחד? במידה שיש חינוך מיוחד, האם עוסקים בזה אנשי

מקצוע? האס יש מספיק אנשי מקצוע שהוכשרו לכך, ומה המצב באופן כללי?



נג'יב עלוה; אני מחנך בחטיבת הביניים בעוספיה.

אתחיל מזה שאחוז הסטודנטים הדרוזים הוא הנסוך

ביותר בארץ, זה מתקשר להישגים של התלמידים. אני חושב שלפני עשר שנים,

כשהחינוך הדרוזי היה במסגרת המחלקה הערבית, הרמה היתה יותר טובה מאשר

היום. אצלנו נוהגים לעשות מבחני מעבר מהחטיבה היסודית לחטיבת הביניים,

באנגלית, מתימטיקה, ערבית ועברית. אני עסקתי בבדיקת המבחנים בעברית.

לצערי התמונה קשה. רק 40%-50% הגיעו לרמה טובה; בלומר אחוז הנכשלים

מגיע לכ-60%. כ-50% מהתלמידים שלמדו שש שנים הם כמעט אנלפביתים.

במתימטיקה המצב יותר גרוע, רק 25% עוברים את המבחן. וכך יוצא שהתלמידים

מגיעים לחטיבת הביניים ברמה נמובה מאד. מנהל בית-הספר התלונן פעם

בפני המפקח על הרמה הנמוכה של בית-הספר היסודי; הוא קיבל הוראה שלא

לעשות מבחני מעבר. למה לברוח מזה? בכפר עוספיה א' דרשנו יחד עם

ועד ההורים שמשרד החינוך יעשה שם מבחן הישגים. לצערי מאז 1982 התוצאות

חסויות. צריך לפרסם אותן, כדי שנדע מה מצבנו ומה עלינו לעשות.

ב-1975 היתה דרישה לשלב אותנו במחוזות, לא

המחלקה הערבית, כדי שנזכה לטיפול יותר טוב ונגיע לרמה יותר טובה.

לצערי התוצאות הפוכות.

מר פלאח אמר שיש ספרי לימוד עם תכנים דרוזיים

וכדומה. מר פלאח עשה מונופול על ספרי הלימוד לעדה הדרוזית, בערבית,

עברית, מורשה, סוציולוגיה, היסטוריה, אזרחות. שמו מופיע על כל הספרים

האלה.

מ. פלאח; כמרכז.

נג'יב עלוה; שמענו ש-70% מהמורים במגזר הדרוזי הם דרוזים.

בסמינר גורדון שמכשיר מורים לחטיבה היסודית

יש מחלקה דרוזית, ויש תנאי קבלה. אם מקבלים גם מועמדות שאינן עונות

על הדרישות, על-ידי כך מורידים את הרמה.

לגבי הפיקוח - אני מורה מ-1973, ומאז נזדמן

לי רק פעם אחת לפגוש מפקח. כלומר אין פיקוח,

יש פוליטיזציה במינויים. אנשים מתמנים לא לפי

כישוריהם והכשרתם, אלא על פי קשרים. אני מדבר על מינוי מורים ומנהלים

ועל העלאות בדרגה. יש לי דוגמאות, ואני מציע להקים ועדת חקירה ממלכתית

שתחקור את המצב בשטח.

נג'יב סרחאן; אני מנהל בית-הספר המקיף במראר.

לגבי הפיקוח - בניגוד למה שאמר קודמי, בבית-ספרנו

מבקרים כל המפקחים, לעתים קרובות, ואני מדבר על המפקחים בכל המקצועות,

יש רישומים ודו"חות והכל מתנהל כשורה. מתקיימים ביקורים בכיתות,

שיחות עם המורים ועם המנהל, ובאותם ביקורים מתאמים גם את הביקורים

הבאים.

לגבי מינוי מנהלים, הם נבחרים על-ידי ועדה

שהמחוז מרכיב. יש מיכרזים, והכל מתנהל בצורה נאותה.

אני רוצה לדבר על ענין המקיפות של בתי-הספר.

המקיפות של בתי-הספר הדרוזיים איננה כפי שצריכה להיות. כדי שבית-ספר

יהיה מקיף, לדעתי 50%-60% מהתלמידים צריכים ללמוד בנתיב הטכנולוגי.

בבית-הספר שלנו למשל יש 1,260 תלמידים. יש לנו רק מגמה טכנולוגית

אחת לבנים ומגמה מקצועית אחת לבנות. הבנים לומדים מסגרות, והבנות

לומדות כלכלת בית ותפירה.

במראר היה תהליך של בינוי בהיקף רחב. לפני

שעברנו למחוזות כל בתי-הספר במראר הוא בחדרים שכורים- היום אנחנו

במצב טוב מאד מבחינה זו, חוץ מאשר בית-ספר אחד, שכבר קיבל את רשיון

הבניה. בבית-הספר המקיף יש בעיה. פנינו למשרד החינוך, מצדו אין



בעיה לפתיחת מגמות, אבל יש בניה של מבנים. בל זמן שאין לנו מבנים

מתאימים, אי אפשר להביא ציוד, הייתי מבקש שתהיה מכאן פניה למשרד

החינוך, לשלטון המקומי, למועצה המקומית, שיזרזו את הענין, אחרת נגיע

למצב שהתחלנו בו לפני מספר שנים, מספר התלמידים הולך וגדל, אין די

מבנים וזה מקשה עלינו,

לגבי החינוך המיוחד - אלה שעוסקים בחינוך המיוחד

במראר עברו הכשרה מתאימה ואין לנו שום בעיה בנושא הזה,

בקשר לעתודה האקדמית - אני מצטרף לדברי מר פלאח,

חלק מהתלמידים נפסלים עוד לפני שהטפסים שלהם מגיעים לעתודה. הפסילה

נעשית כבר בלשכות הגיוס בטענה שהם אינם עונים על הקריטריונים של

צה"ל,

בענין המבחנים הפסיכומטריים - רוב המבחן מושתת

על תרבות מערבית, שמעתי שבמבחן הקרוב שיתקיים באפריל יהיו שינויים.

אינני יודע עד כמה זה נכון, הראיתי את המבחן לכמה מורים שהם בוגרי

אוניברסיטה, הם התקשו לענות על כל השאלות,

עאטף כיוף; אני מנהל בית-הספר המקיף "אורט" בעוספיה,

זה בית-ספר מקצועי ששייך לרשת "אורט", זו רשת

מאורגנת, בתקופה האחרונה הכניסו לבית-הספר שלנו את חטיבת הביניים,

אני רוצה לתת כמה נתונים סטטיסטיים, 65% מהתלמידים סלנו לומדים במגמות

המקצועיות, יש לנו מיכניקה וחשמל לבנים, ואופנה ותפירה לבנות. מתוך

285 תלמידים, 65% לומדים במגמות המקצועיות האלה, יש לנו תלמידים חלשים,

אבל יש להם מסגרת מתאימה, בנתיבים המקצועיים יש מסלול מקצועי מעשי

ומסלול מקצועי רגיל, יש לנו גם מסלול מקצועי תיכון. 35% מהתלמידים

בחטיבה העליונה לומדים בנתיב העיוני, ידוע שהחינוך הטכנולוגי והמקצועי

במגזר היהודי נתקל גם כן בהרבה בעיות. אנחנו לא בית-ספר סלקטיבי

אלא מקיף, ואנחנו חייבים לקלוט כל תלמיד שהגיע לכיתה י , לכן המסגרת

הזאת עונה על הדרישות של אוכלוסיית התלמידים בבית--הספר.

המגמות הקיימות אינן מספיקות. אנחנו מעונינים

לטפח את החינוך הטכנולוגי ולהכניס מגמות יוקרתיות. אני רוצה שבבית-הספר

שלנו יהיו מיכשור ובקרה, רובוטיקה וכוי. ייתכן שיאמרו לי שאוכלוסיית

התלמידים שלנו אינה עונה על הדרישות. נתמודד עם זה. גם במגזר היהודי,

בעיירות הפיתוח ובשכונות, יש רמות שונות ויש הבדלים בין בתי-הספר.

אי אפשר להשוות את בית-הספר הריאלי בחיפה עם בית-ספר בטירת הכרמל"

כך גם אצלנו. אבל אנחנו צריכים לטפח את החינוך הטכנולוגי, המקצועי,

וצריך להכניס מגמות נוספות, יוקרתיות, שיענו על דרישות האוכלוסיה,

כי לדעתי הכיוון בעתיד הוא הכיוון של החינוך הטכנולוגי,

א. סרטני; כמה בתי-ספר כאלה יש במגזר הדרוזי?

עאטף כיוף; לרשת "אורט" י ש רק בית-ספר אחד במגזר הדרוזי,

בעוספיה, במגזר הערבי יש בית-ספר אחד, בנצרת.

בקשר לפיקוח - בשנת התשמ"ה לא היה בבית-ספרנו

מורה אחד שלא ביקר אצלו מפקח, במיוחד המפקחים של החינוך הטכנולוגי,

במיוחד המפקחים המקצועיים של "אורט", לפני שבוע היו אצלנו חפשה מפקחים

ביום אחד, צריך שיבואו גם מפקחים על מקצועות אחרים, אבל יש בעיה של

מחסור בכוח אדם, אבל צריך לראות בעבודת הפיקוח עבודה לא שיגרתית,

עם מוסר עבודה גבוה, וצריך להוסיף מפקחים למקצועות אחרים, שיבואו

יותר ויותר לבתי-הספר.

אני רוצה לומר שאני אינני מתבייש במרצאי הדרוזי,

ואם אנחנו מכניסים את לימודי המורשת הדרוזית לתכנית הלימודים, אני

גאה בכך, אם יש פה ושם טעויות והערות, נתקן אותן.

מי נגד זה?



עאטף כיוף;

יכול להיות שבמהדורת הניסוי במורשת דרוזית יש פה ושס דברים שצריך לשנות.

אני חבר בוועדה לחינוך ותרבות לדרוזים, אני חושב שהיא עשתה עבודה טובה. בתכנית

הלימודים הכנסנו מאמרים שנכתבו על-ידי סופרים דרוזים, הכנסנו סכססים קלאסיים

ומודרניים. המורים הוותיקים במגזר הדרוזי נאבקים על כך שיכניסו גם שעורי דת.

החברה הדרוזית היא חברה רב-גונית. אנחנו וזלק אינטגרלי מהחברה הישראלית. היא

מייצגת את כל קשת הדעות הפוליטיות בישראל. זה לגיטימי במדינה דמוקרטית. ולכן, אם

יש הערות, אדרבה, צריך להשמיע אותן.

לגבי הסטודנטים הדרוזים, אני חושב שקרן המילגות לסטודנטים דרוזים אינה

מספיקה. הסכומים שהממשלה מזרימה אליה מגוחכים. מילגה של 75 דולר לסטודנט דרוזי -

זו בושה. מיעארי נותן 1,000 דולר לסטודנט. בתי לומדת בטכניון ואני יודע מה גובה

שכר הלימוד שעל ההורים לשלם מדי שנה. לדעתי צריכים להזרים כספים לקרן הזאת, ואני

מבקש משני וזברי הכנסת הדרוזים לדאוג לכך, אתרת המצב יתדרדר. כל הבעיות בחינוך

הדרוזי מקורו בכך שאין לנו מספיק סטודנטים במגזר הדרוזי. מתוך 237 סטודנטים

דרוזים באוניברסיטאות, רק 38 לומדים בטכניון. אנחנו רוצים שמספר הסטודנטים

הדרוזים בטכניון יגדל. אם ילמדו מדעי הרוח והחברה, אנחנו צריכים לשאול את עצמנו

מה הם יעשו אחר כך. משרדי הממשלה אינם פתוחים בפני הבוגרים הדרוזים. אם ילמדו

בטכניון מקצועות טכנולוגיים, זה יתרום הרבה מאד.

אחמד סלאלחה;

אני מנהל בית-ספר תיכון בבית-גיאן. נכון שבעשר השנים האחרונות חלה התקדמות

במגזר הדרוזי, אבל עדיין יש בעיות. אינני רוצה להשוות את המצב היום למה שהיה

לפני עשר או שלושים שנה. אני רוצה להשוות את עצמי כאזרה בעל שכל לכל אחד אחר

באותה רמה, ואני רוצה לדעת למה השכל הזה אינו מופעל כראוי.

בכון שנעשו נסיונות לשנות את תכניות הלימודים, וזה בסדר. אבל .

התכניות האלה שובות מאד לחינוך שיוכי, כלומר חינוך שיוצר אדם שיכול

ללמוד חומר סוב, ליצור חומר טוב, אבל לא לחקור. לא ראיתי בשום

בית-ספר, ולא רק במגזר הדרוזי, חדר משחקים לפיתוח המחשבה, שבו

התלמיד יהיה עצמאי. אני רוצה לחנך דור עצמאי, דור חוקר. אם נמשיך

בשיטה הזאת, לא נגיע לזה. ולכן, אס אנחנו רוצים לשנות זאת, אנחנו

צריכים לעיין מחדש בכמה מתכניות הלימודים ולבנות אותן בצורה אחרת.

אנחנו צריכים להחליט מה המטרה, ובאיזה אמצעים נשיג אותה. אם רוצים

שהתלמידים הדרוזים יעברו את המבחנים הפסיכומטריים, צריך לשנות את

תכניות הלימודים ולהתאימן לכך.

אני רוצה להתייחס לענין המבנים. יש כיתות שלומדות במרתפים,

בתנאים קשים ביותר. יש לנו בית-ספר תיכון שתלמידיו עדיין לומדים

בחדרים שכורים. למרות זאת הרמה שם מבחינת הלימודים וההישגים יותר

גבוהה מאשר בבתי-הספר המקיפים שמדובר עליהם. אני אומר זאת על פי

נתונים בדוקים,

לדעתי צריך לקבוע מטרות ברורות לגבי החינוך הדרוזי. כל זמן

שהמטרה אינה ברורה, לא נוכל להגיע לשום יעד חינוכי אמיתי,

יש הקפאה בבניה. הפשרתם 500 כיתות, אבל לאו דווקא לאלה שזקוקים

להן באמת, ההזרמות לבתי-הספר צריכות להיות שוות, שלא יהיו בתי-ספר

מיוחסים ולעומתם בתי-ספר שאינם מקבלים שום דבר,



בבית-הספר שלנו אין רופא, אין אחות ואין

יועצת. אם קורה משהו לתלמיד בשעור התעמלות, אין מי שיבדוק אותו

ויקבע מה מצבו. כך גם כאשר שולחים את התלמידים לשל"ח, מישהו צריך

לקבוע מה מצב בריאותם, אם הם יכולים לעשות את כל הפעילויות, ולהיות

אחראי לכך, אני אינני מוכן לחתום, ומי יקבע איזה תלמידים ייכנסו

לכיתה טיפולית? אגי אינני פסיכולוג, אינני יועץ. האם מבחינה מצפונית

אני יכול לקבוע שתלמידים אלה ואלה צריכים ללמוד בכיתה טיפולית?

כבר קרה שהכניסו תלמידים מחוננים לכיתה טיפולית משום שלא ידעו קרוא

וכתוב,

בבית-ג'אן יש 60 כיתות, 2,000 תלמידים. האם

לא מגיע להם רופא ואחות? גם הבנות זקוקות להדרכה, ואצלנו הרוב מורים

ולא מורות,

לגבי מרכזיות פדגוגיות ומשחקים - לכל בית-ספר

יש האמצעים שלו, לחלק יש יותר, לחלק פחות. צריך להקים מרכזיה פדגוגית

בכפר שתשרת את כל בתי-הספר.

אני מבקש לדעת מה תרומתה של קרן הנשיא לספריות

בבתי-הספר? איפה התרומות? אם בית-ספר נמצא בכפר מרוחק קצת, לא צריך

לנטוש אותו,

לגבי המגמות - בבתי-ספר רבים יש מגמות שונות,

מקצועיות וטכנולוגיות, אם רוצים שאנחנו נשתלב בחברה שבה אנחנו חיים,

צריכים להקים מגסות כאלה גם בבתי-הספר שלנו, צריך לפתח בהם את החינוך

הטכנולוגי והמקציעי, ואני מתכוון גם לחינוך הפורמלי וגם להינוך הבלתי

פורמלי, לבני הנוער אצלנו אין איפה להיות אחרי שעות הלימודים, אין

מועדוני נוער ואין מתנ"סים, בכך יוצרים אצלם התמרמרות, אני יודע

שהמדינה נמצאת במצב כלכלי קשה, אני חלק מהמדינה, וכואב לי מה שקורה

בה. אבל כשמקצצים - צריכים לקצץ מאלה שיש להם יותר ולתת לאלה שאין

להם.

לגבי מספר הבנות הדרוזיות באוניברסיטאות

ובסמינרים - נכון שמעט מאד בנות הולכות לאוניברסיטאות ולסמינרים,

אבל השאלה מדוע, האם יש מודעות לכך. בסמינר בחיפה לומדות כמה בנות

דרוזיות, אם תהיה מודעות לצרכים ולבעיות, אם התמונה תהיה ברורה ואם

המטרה תהיה ברוחה, אם הבת הדרוזית תדע מה ללמוד, היא תלך, נכון שהחברה

שלנו מטילה עליהן מגבלות, אבל אנחנו צריכים לפעול לשינוי הדברים.

אם היא לא הולכת לאוניברסיטה, צריך להציע לה תחליף, בית-ספר לתזונה

או כדומה, שתלמד דברים אחרים, מקצועות שבהם תובל להשתלב בעבודה,

בקשר לעתודה האקדמאית - מקבלים רק 15 תלמידים

בשלוש שנים. למה רק 15?

לגבי ההשתלמויות - יש לנו השתלמויות, אבל

צריך לדאוג לכך שיהיה בהן כוח אדם מיומן יותר, ולא סתם רק כדי להוציא

יותר מורים מוס מכיס,

סמיר והבה; אני מנהל מחלקת החינוך במועצה המקומית בית-ג'אן,

אני מברך את הוועדה על הדיון, אני מקווה שיהיו

לו תוצאות, זו פעם שניה שאני משתתף בדיון כזה בוועדה, נתקבלו בה

החלטות, אך הן לא יושמו בשטח, זה כואב,

בבית-גיאן יש 20 כיתות בחדרים שכורים, המדיניות

סל משרד החינוך אינה עקבית, פעם מביאים תכנית לגבי חטיבת ביניים,

פעם לגבי בית-ספר יסודי. צריך להחליט מה רוצים- אני שמח כששר החינוך

חונך בית-ספר באיכסאל, אבל יחד עם זה אי אפשר להניח מקום כמו בית-ג'אן,

אני מזמין אתכם לבוא לבית-ג'אן ולראות את הדברים כפי שהם,



הרבה דברים חסרים אצלנו, ויש אפליה ברורה,

אני ממלא את כל הובותי כלפי המדינה, כמו היהודים, ויחד עם זה אני

מרגיש שאני נמצא במקום האחרון בסולם העדיפויות, אני מציע לחברי כאן

שנלבן בינינו את הבעיות, ונבוא לכאן מאוחדים בדרישותינו, נשב יחד,

נתאם עמדות, ונעבוד יחד כדי לטפל בנושא החינוך.

אני רוצה לומר שבשבע שנות שלשון הליכוד הוטב

למערכת החינוך בכפרים הדרוזיים, נבנו אולמי ספורט, נבנו בתי-ספר,

אבל לא נעשה מספיק, אני פונה אליכם בבקשה שתתייחסו לדברים ברצינות,

אי אפשר להזניח את הכפרים הדרוזיים, הנוער של היום סונה לגמרי מאשר

בעבר, כולנו מעורים בחיי המדינה ויודעים היטב מה נעשה בה,

אני רוצה להתייחס לענין הסטודנטים, אבי אמנם

לא בא מעיראק ואני לא גדלתי במעברה, אבל אני רוצה שתהיה לי אפשרות

להתקבל ליחידה לגישור פערים, כמו כל סטודנט יהודי" אני פונה לוועדה

שתמליץ לפני המוסדות להשכלה גבוהה שיקבלו אותנו ליחידה לגישור פערים,

ועל-ידי כך נפתור הרבה מאד בעיות,

לגבי החינוך הבלתי פורמלי - יש בעיה רצינית

וחמורה, אין לנו מבנים נאותים כדי לקיים בהם את הפעילות של החינוך

הבלתי פורמלי, צריך להיות מבנה שיענה על הדרישות של הנוער של היום,

הוועדה לחינוך דרוזי עשתה למעננו הרבה מאד, אבל עדיין חסרים הרבה

דברים.

אני מברך את חבר-הכנסת דראושה על יוזמתו לקיים

כנס בעוספיה. אבל יש עוד הרבה דרוזים שמעוריס בעניני החינוך- צריך

להכין את הנוער שלנו בצורה נכונה לקראת השירות בצבא, אנחנו חלק

אינטגרלי ממדינת ישראל,

צריכים לקחת את הנושאים העיקריים, להתמקד בהם

ולטפל בהם סהר, טוב לחנך אנשים להיות פוליטיקאים, אבל אסור לפוליטיקאים

להתערב במערכת החינוך בצורה שלילית,

רבאח חלבי; אני יושב-ראש ועד מורים של בית-ספר תיכון

בדלית-אל-כרמל, אני רוצה לומר שהאנשים שנמצאים

כאן הוזמנו בצורה סלקטיבית, לדעתי כדאי היה להזמין לוועדה אנשים מכל

גוני הקסת,

לגבי תכניות הלימודים וספרי הלימוד - מר פלאח

אמר שעד 1976 לא היו ספרי לימוד לדרוזים, היו ספרים, הם עדיין קיימים

ולומדים לפיהם,
מ, פלאח
לא היו ספרים מיוחדים,
רבאח חלבי
מ-1976 עד היום חוברו כ-20 ספרים, הכוונה היא

להוציא כל מה שיש בו זכר לחינוך הערבי ולהכניס

דברים ששייכים אך ורק לדרוזים, אני דרוזי גאה, אבל אינני יודע מדוע

אי אפשר ללמוד על פי אותם ספרים שנהוגים במערכת החינוך של הערבים,

שגם אני חלק ממנה, גם לנוצרים ולמוסלמים אין ספרים ייחודיים להם,

חוץ מענין הדת, נדמה לי שהמטרה של תכניות הלימודים האלה היא יצירת

זהות מוזרה שעד עכשיו לא ברורה לי, זהות חדשה לדרוזים במדינה הזאת;

שנית - יצירת אדם כנוע וצייתן, בספרים האלה יש במידה מסויימת מגמה

לגזענות, להשניא אותנו על הערבים או להשניא אותם עלינו, ומצד שני

לעשות ברית דמים עם היהודים,

לגבי ספרי עברית לדרוזים, פרקים בספרות עברית,

ב-1981 יצאו שני ספרים, יש בהם בערך אותר חומר שישנו בספר שנלמד

בבתי-ספר ערביים, ממשיכים ללמד אותו בבתי-ספר ערביים, הוועדה החליטה

משום מה לעשות מזה שני ספרים, יש בהם במעט אותו חומר, לדעתי יש כאן

עבירה אתית, ואולי גם אחרת, כי פיצלו את הספר לשנים, ואנשים שמו את

שמם על הסיור בתור מחברים, באחד הספרים הוכנס דבר חדש. נאמר שערביי

חיטיו לכלכו את קבר ישי.



ס. פלאח; זו טעות אחת ויחידה. כתבת על זה בכמה עתובים,

תיקבו את הטעות, הדבר כמובן לא בעשה בכוובה.

לא סמנו לב. איש אינו מתכוון להרחיק את הדרוזים מהערבים.

רבאח חלבי; לגבי הכנת תכניות לימודים - במדינת ישראל מקובל

שיושבת ועדה, קובעת מטרות, ואחר כך יושב צוות

מומחים, המורכב מסוציולוגים, פסיכולוגים ועוד, וקובע את התכנים. אינני

רואה שזה נעשה לגבי תכניות הלימודים לדרוזים.

ס. פלאח; כך בדיוק זה נעשה, בכל המקצועות.

רבאח חלבי; הוציאו ספרים חדשים, הם לא נוסו בבתי-הספר.

כתוב עליהם מהדורת ניסוי, חלקם הוצאו ב-1979,

ועדיין מלמדים לפיהם.

אחוז הסטודנטים הדרוזים בישראל הוא מהנמוכים

בעולם. הסיבה לכך איננה רק שהבנות אינן לומדות באוניברסיטאות, גם לא

שמספר המתקבלים לעתודה הוא נמוך. הסיבה היא גם בנו, ואנחנו צריכים

לבדוק את עצמנו. השנה למשל הוחלט על לימוד דמוקרטיה בבתי-הספר. מה

שנעשה בבתי-הספר הוא בדיוק ההיפך. מופעל שם טרור-, ויש לי דוגמאות

של תלמידים שנלקחו לחקירות, של שני מורים בוועד שלנו שהיו בחקירה

כמה פעמים היות והם פועלים להעלאת רמת החינוך.

מדברים על חינוך לעצמאות. יש לי הרגשה שהמדיניות

היא חינוך לצייתנות. כנראה שהחינוך לעצמאות, לחשיבה עצמית, מתנגש

עם המדיניות של הממסד. הממסד רוצה דרוזי צייתן שלא יחשוב בצורה עצמאית,

וזה דבר מצער.

לגבי המורים הדרוזים, אינני מבין מה רע בפורים

לא דרוזים. יש מורים ומורות נוצרים ואחרים בבתי-ספר יסודיים, מורים

טובים, מוציאים אותם ומכניסים במקומם אחרים, שאינם ברמה כל כך שובה"

עבדאללה חסיסי; אני מוועד ההורים בדלית-אל-כרמל.

בתחום המבנים של בתי-הספר יש אצלנו מצוקת דיור.

רמת הלימודים נמוכה. לגבי המורים - בחלק מבתי-הספר, במיוחד בתיכון,

מקבלים מורים שיש להם תעודה של אוניברסיטה. אנחנו רוצים מחנכים,

לא מורים. יש גם מקרים שמקבלים אנשים שאין להם תעודה או כאלה שעתידים

לקבל תעודה.

ההורים במגזר הדרוזים רואים שבמגזר היהודי

החינוך מתחיל לא מכיתה א', אלא לפני כן. אצלנו אין חינוך טרום חובה.

לגבי החינוך הטכנולוגי - יש לנו בנינים, אין

לנו חינוך טכנולוג י.

בחינוך המשלים התמונה עגומה מאד. אין לנו לאן

לפנות. פנינו לחבר-הכנסת נסראלדין באמצעות "דד לבנים" שיעזור לקדם

את הנושא. לתלמידים הנושרים מבתי-הספר, מכיתה ט' עד יא', אין כמעט

אף מסגרת שתקלוט אותם ותחזיר אותם למוטב.

ענין החופשות מקשה עלינו. אנחנו רוצים שיהיו

פחות חופשות, ושיתאימו את החופשות אצלנו לחופשות במגזר היהודי, כדי

שילדים שלנו יוכלו להשתתף במחנות נוער וכדומה. בגלל אי-ההתאמה בזמני

החופשות הילדים שלנו מפסידים את הפעילויות האלה, ואם הם בכל זאת

רוצים להצטרף ליהודים -הם מפסידים שעורים.

ענין הבטיחות בבתי-הספר שלנו הוא מתחת לכל

ביקורת, אין גדרות מסביב לבתי-הספר, אין ציוד לכיבוי אש, יש בתי-ספר

שאינם נעולים, היו מקרים שהאחראים על הבטיחות בצפון המליצו לא לפתוח

בית-ספר מסויים, בגלל ענין הבטיחות,



במגזר הדרוזי כמעט ואין חינוך לאמנות, אנחנו

מבקשים לספח את החינוך לאמנות,

דיברו באן על זהות, יש לנו בעיה של זהות,

לגבי הסטודנטים - אני רוצה לשאול במה הנדסאים,

במה מהנדסים ואנשי מחשב יש לנו, דלתות העתודה האקדמית סגורות בפני

הצעירים הדרוזים. צריך לפתוח אותן,

יש לנו בעיה, שהילדים הטובים ביותר שלנו עוזבים

את בתי-הספר שהם לומדים בהם והולבים לבתי-ספר אחרים, זה גורם לנו

בעיות, במיוחד בשמדובר על שני לאומים.

בל הבעיות שהזכרתי משפיעות עלינו מבחינה

חברתית, אני מבקש להתייחס אליהן.

במיל דאגר; אני מנהל בית-הספר היסודי בעין-אל-אסאד.

לאחר הרבה שניס של הזנחה חלה בשנים האחרונות

התקדמות בחינוך במגזר הדרוזי, גם בתחום המבנים והריהוט, המצב עדיין

לא טוב, אנחנו מקווים לסגור בעתיד את הפערים.

לפי דעתי עיקר הבעיה הוא בחינוך היסודי, מהביתות

הנמוכות, שם צריך להתרכז, אם נטפל בראוי בתלמידים בחינוך היסודי,

גם המצב בחטיבת הביניים ובתיכון ישתפר, בל הזמן דיברו על בנינים

וריהוט, לדעתי עבשיו צריך לטפל בתלמיד עצמו, בחינוך היסודי חסרים

לנו פסיכולוגים, אחיות, קב"סים, יועצים,

לגבי הבנות הדרוזיות - חלק קטן מהן הולך ללמוד

בסמינר למורות, הרוב הן עקרות בית טובות, מה אנחנו נותנים להן בבית-

הספר? למה אנחנו מכשירים אותן? מלמדים אותן תפירה, רקמה, בלבלת בית

ובדומה, זה לא מספיק,

חסרים לנו תקנים, אם מדברים על שילוב, הרבה

דברים שהמגזר היהודי מקבל, המגזר הדרוזי איננו מקבל. הבפר שלי שייך

למועצה האזורית מרום הגליל, אבל הפערים גדולים ואין שילוב, יש פערים

במספר השעות השבועיות ובדברים נוספים, גם במקצועות ה נלמדים,

יש בעיה נוספת, במגזר היהודי 70% מכוח ההוראה

הן נשים, אין להן בעיה של שירות מילואים. הערבים אינם משרתים בצבא.

אצלנו בל מורה דרוזי נקרא פעמיים בשנה למילואים, על חשבון התלמידים.

אם אני מביא ממלא מקום, זה רק בדי להחזיק את התלמידים במסגרת, מספר

ימי המילואים מגיע ל-40, זה הרבה מאד, וזה מקשה ביותר, אני מבקש

את הוועדה להמליץ לשחרר את חמורים הדרוזים ממילואים באמצע שנת הלימודים,

ולקרוא להם לשירות מילואים בחופשות. אם לא - צריך לאפשר לנו להביא

במקו מם מורים אחרים.

לא בל המורים שלנו עומדים בדרישות של בתי-הספר,

אני חושב שאם מורה אינו ממלא בראוי את תפקידו, עליו להיענש. יש לי

מורים ומורות שמנצלים את בל ימי המחלה שמגיעים להם, וזה נוסף לחגים

הדרוזים והיהודים , בלומר הרבה מאד ימי לימודים הולכים לאיבוד.

אני חי בבפר מעורב. משרד החינוך מתייחס אל

הדרוזים שם באל דרוזים סוג בי. אנחנו לא שונים מהדרוזים בכפרים דרוזיים

אחרים, הבנים שלנו משרתים בצבא, ואני רוצה שיתייחסו אלינו במו אל

בל הדרוזים במדינה, באזור שלנו יש כמה בפרים דרוזיים, ואין לנו בית-ספר

מקיף. מדוע? היום לוקחים את התלמידים שלנו יום יום למרחק של 45 ק"מ

בדי ללמוד בתיבון,
ספרג' סלאלחה
אני מחנך בחשיבת הביניים בבית-ג'אן, אני רוצה

להתייחס לענין הטלוויזיה הלימודית, הממונים

על הטלוויזיה הלימודית מתעלמים מכך שיש במדינה אוכלוסיה לא יהודית,

כל התכניות שם נבנו לפי צרכי התלמידים היהודים, כשיש חג יהודי,

הטלוויזיה הלימודית אינה משדרת, אבל התלמידים הלא יהודים לומדים

באותו זמן, וכאשר יש חגים לא יהודים, מוסלמים או דרוזים, הטלוויזיה

ממשיכה לשדר, והתלמידים הלא יהודים שוב מפסידים. ובכן צריכים להתחשב

גם באוכלוסיה הלא יהודית בישראל בכל הנוגע לתכניות הטלוויזיה הלימודית,

חוץ מזה, בבית-הספר שאני מלמד בו התלמידים רואים את התכניות באנגלית

בלבד, הם אינם רואים את התכניות במקצועות אחרים, וגם באנגלית אין להם

כל סירי העזר. השנה החליט ועד ההורים לקנות מכשיר וידיאו כדי להקליט

את התכניות שהתלמידים לא מספיקים לראות, ולשדר אותן יותר מאוחר.

ההורים כעסו על זה, אין להם מודעות לגבי החשיבות והנחיצות של הטלוויזיה.

השנה הכניסו לתכנית הלימודים ספר לימוד באנגלית,

לכיתה ח'. בקושי הספיקו להדפיס אותו. ועד עכשיו אין "מדריך למורה".

עושים עכשיו כל מיני השתלמויות למורים. אס במקרה מורה אינו משתתף

בהשתלמות, הוא לא יכול להעביר את הנושא על פי הספר הזה, אם אין לו

"מדריך למורה", אני מפנה לכך את תשומת לב הוועדה לחינוך דרוזי.

יש גם בעיה של הסעות תלמידים. אני מבקש שהוועדה

תקדיש לה תשומת לב,

נג'יב סעב; אני רוצה לברך את מר סלמאן פלאח על כך שניתנת

לבנות אפשרות ללמוד בסמינר גורדון, לאחר סגירת

הסניף בירכא, זה הציל הרבה מאד בנות,

בקשר לחינוך מיוחד - במחוז הצפון לקחו עובד

מיוחד לצורך החינוך המיוחד בקרב הערבים והדרוזיס.

שנתיים לאחר שקמה הוועדה לחינוך ותרבות לדרוזים

התחילה בכל הכפרים הפעולה של חינוך מבוגריס, חינוך מבוגרים מתקיים
בארבע רמות
לא נלפביתים, רמה יסודית, כיתות ט'-י', ובחינות אכסטרניות

לבגרות, במשך שבע שנים היו בסך הכל כ-350 קורסיס, על ועדת החינוך לחזק

את ידיו של מר פלאח בקשר לפעולה הזאת, ולהמליץ על הקצאת משאבים להרחבת

הנושא הזה.

ע, דראושה; אני רוצה לברך על הדיון ועל הנוכחות שלדעתי

משקפת מגוון רחב של דעות. אני מברך על הפעולות

שנעשו ועל ההישגים, אבל בכל זאת יש כמה נושאים שאני רוצה לשאול עליהם,

בדו"ח שנמסר לנו ראיתי כמה מספרים שמעוררים

תמיהה בכמה נושאים, קודם כל בענין של אחוז הבנות, ראיתי שמספר הבנות

בכיתות יב' הוא 241, כלומר קצת פחות מ-15% מהבנות שנכנסו לכיתה א'

זכו להגיע לכיתה יב , זה מספיר שצריך לעורר שאלות רבות,

שנית, אחוז הבנים בכיתות יב' בקרב הדרוזים

אינו עולה על שליש מאלה שלמדו בכיתה א'. זה האחוז הנמוך ביותר במדינה,

620 בנים לומדים בכיתות יב', בעוד שמספר הנכנסים לכיתות א" הוא

כ-2,400 בממוצע,

ס. פלאח; היום נכנסים 2,400, אבל יש הפרש של 12 שנים.

ע. דראושה' גם המספר לפני שלוש וארבע שנים לא הגיע ל-40%

זה בכל זאת האחוז הנמוך ביותר במדינה" במגזר

הערבי האחוז הזה עולה על 50%, וגם זה אחוז נמוך מאד, אם אנחנו מדברים

על שליש או על 40% מהתלמידים, זה צריך לעורר שאלות,



התעוררו בעיות בקשר לכל פיני נושאים שהם

משותפים לחברה הקרבית בולה, ולא משנה אם היא דרוזית, מוסלמית או

נוצרית. למשל הענין של החינוך הטכנולוגי שהוא יקד מרכזי במערכת החינוך;

או ענין השילוב במחוזות - האם נעשה השילוב? מה הוא נתן למערכת החינוך

הדרוזית? מדברים על כך שעד היום חסרים 150 חדרי כיתות במגזר הדרוזי.

זה מספר משמעותי.

בקשר לתכנים - לא שמעתי על ספרי פיסיקה, כימיה,

היסטוריה, ערבית, במיוחד בבתי-הספר התיכוניים. אני הייתי מנהל בית-ספר

מקיף, אני יודע שיש מחסור בספרים. מה נעשה בנושא הזה?

דובר הרבה על שילוב הדרוזים בחיי המדינה.

אינני מתלהב כל כך מזה שמנסים להסוות את החברה הערבית עם החברה

הדרוזית; אני רואה את כולם כחברה אחת, הדרוזים הם הלב של האומה הערבית,

בכל מקום. זו חברה אחת, יש לה בעיות משותפות, ולכן גם הבעיות המועלות

כאן הן אותן בעיות שגם בתי-הספר הערביים סובלים מהן, אם כך, מה ההצדקה

להפריד את מערכת החינוך הדרוזית ממערכת החינוך הערבית? אם המגמה היא

שילוב, אני רוצה לשלב את כל בתי-הספר הערביים - דרוזים, נוצרים

ומוסלמים - במערכת החינוך , מדברים על אותן בעיות, מחסור בכיתות,

רמת הישגים, מורים, חינוך טכנולוגי - מה ההצדקה להקים יחידה נפרדת

לדרוזים? אני מתייחס בכבוד רב לכל מה שנאמר כאן. אבל האם לא יותר קל

לטפל בבעיה הכללית של החברה הערבית כולה, אם מדובר על אותן בעיות?

אני יודע שמר פלאח אילו יכול להשיב על כך, כי זו בעיה של הנהלת המשרד

והשר, של הממשלה ושל כולנו ביחד.

ג'לאל אסעד; אני מנהל חטיבת הביניים בבית-ג'אן. דיברו כאן

על מיכרז למנהל בית-ספר, בשנה שעברה השתתפתי

במיכרז למשרת מנהל, היו 24 מורים שהתמודדות על המשרה, אני נבחרתי

לתפקיד, וזה בזכות הכישורים שלי שענו על הדרישות, לכן לדעתי אין

פוליטיזציה בבחינת אנשים לתפקידי הוראה וניהול,

בקשר לספרי היסטוריה, עברית, ערבית - אני למדתי

בבית-ספר ערבי. לא למדנו היסטוריה דרוזית, היום לומדים היסטוריה דרוזית,

בבתי-ספר ערביים לא לומדים את זה, אני רוצה שהילדים הדרוזים ילמדו

על משוררים דרוזים, על סופרים דרוזים. עד היום בבתי-ספר ערביים לא

מלמדים את זה.

בקשר לחגים - יש בעיה עם מורים ערביים שמלמדים

בבתי-ספר דרוזים, הם מקבלים עוד 10 ימי חגים. זה פוגע במערכת שלנו.

לכן לפי דעתי בבתי-ספר דרוזים צריכים ללמד מורים דרוזים, וכך התלמידים

לא יפסידו ימי לימודים.
ג'מאל סעד
אבי מנהל בית-ספר יסודי בי בבית-ג'אן.

בבית-ג'אן נפלו הכי הרבה חללים במערכות ישראל,

יחסית למספר התושבים בו, בית-ג'אן נמצא בפיגור גדול מאד מבחינת

מוסדות חינוך, מבנים וציוד, אני חושב שהוא הכפר המפגר ביותר בארץ

מבחינה זו.

בבית-ג'אן ארבעה בתי-ספר, שנים יסודיים, חטיבת

ביניים ותיכון, ובהם 65 כיתות. אני יכול להגיד שרק 36 מהן מתאימות
לשמש ככיתות
22 כיתות ביסודי א' פלוס החטיבה שנמצאים בבנין אחד,

ו-14 חדרי לימוד בבית-ספר יסודי ב' שאני מנהלו. זאת אומרת שחסרים

לנו כ-30 כיתות, חוץ מחדרי ספח, אני חושב שהגיע הזמן להפסיק לדבר

ולהתחיל לפעול,

אני רוצה להביא דוגמה מוועד ההורים בבית-הספר

שלי. ועד ההורים אוסף השנה תרומות בין התושבים, כדי לבנות שני חדרי

לימוד במקום שני חדרים שנמצאים במקלט, שלומדים בהם ילדי כיתות אי,

ובכן אנחנו עושים משהו, אנחנו עושים את שלנו. אבל הממונים עלינו, אלה

שמתקצבים אותנו, צריכים לבוא לקראתנו ולפתור אחת ולתמיד את הבעיות

של בית-ג'אן.



בארבעת בתי-הספר בבית-ג'אן אין שירותי בריאות

ואין שירות פסיכולוגי וייעוצי. ואלה דברים חשובים ונחוצים מאד. אם

ילד נפגע בבית-הספר בשעה אחת, אין רופא בכפר, כי קופת-חולים נסגרת

בשעה שתים-עשרה,

יש אצלנו גם בעיה של חימום. בית-הספר התיכון

נמצא כולו בחדרים שכורים. אין שם חימום, יש רק תנורי נפש. בבית-הספר

שאני מלמד בו יש חדרים שנבנו בשנות השלושים, כדירות פרטיות, עכשיו

הם שייכים לבית-הספר, צריך להתאים אותם למשרתם. אנחנו מתריעים על כך

כל הזמן. מר פלאח בא אלינו עם משלחת של משרד הבינוי והשיכון ממחוז

הצפון, הראינו להם את הבנין, נתנו להם מסמך המעיד שזה בנין רעוע שצריך

להרוס אותו, עד מתי הילדים שלנו ימשיכו ללמוד בחדרים שנבנו בשנות

השלושים או במקלט? למר פלאח אין תשובה על כך. כשאני אומר שאני זקוק

ל-10 חדרים נוספים בבית-הספר, אומרים לי שבית-הספר עומד על שטח קטן,

אסור להוסיף עליו, למרות שבאגף החדש אפשר להוסיף עוד קומה של 5 חדרים.

איננו יכולים לבנות בית-ספר יסודי שלישי, למרות שיש מחשבה אולי בעוד

עשר שנים לבנות בית-ספר יסודי שלישי.

למרות כל הקשיים והמצב הפיזי הירוד שלנו, יש

לנו הישגים בלימודים. למשל, נעשתה בחינת הישגים בחשבון בכיתות ג'

בכל הארז, אחוז המתקשים אצלנו היה 7.5% בעוד שהממוצע הארצי היה הרבה

יותר גבוה, בהבנת הנקרא אחוז המתקשים בכיתות ג' אצלנו היה 2.8%,

למרות שהממוצע הארצי היה 10%, ובבתי-הספר הערביים 20%, כלומר יש לנו

הישגים בלימודים.

אני רוצה להודות למר פלאח שפתח את סמינר גורדון

בפני הבנות שלנו. יש אצלנו 6-5 מורות שסיימו את סמינר גורדון. בשנה

שעברה השתתפנו בתחרות ארצית על בית-הספר הנאה, המורות האלו שרחו

והשקיעו בבית-הספר, קישטו אותו וכוי, ובכך תרמו לכך שקיבלנו מקום

ראשון בתחרות בית-הספר הנאה במחוז הצפון, למרות שהמבנה ישן מאד. כמו כן

יש שיתוף פעולה טוב עם ההורים"

אבל יש עוד הרבה מה לעשות. ואנחנו מבקשים

שיאפשרו לנו לעשות זאת,
ז, עטשי
אני מצטער ששני מנהלי המחוזות שמטפלים בעדה

- הדרוזית לא הגיעו, הם היו צריכים לשמוע את

הדברים הנאמרים כאן, החיוביים והשליליים, מר פלאח איננו קובע מי

יתמנה מורה או מנהל, אם יש בעיות, אם דרושים במקומות אנשי מקצוע

כמו יועצים חינוכיים, רופא, אחות, קב"ס וכדומה, הלחץ צריך לבוא

מהמחוזות אל מי שקובע את התקנים ואת התקציבים.

אני רוצה לומר שאחד הדברים החשובים לעדה

הדרוזית הוא פתיחת סמינר גורדון בפני התלמידות הדרוזיות. וזה נעשה

הודות לוועדת החינוך ולמר פלאח.

נג'יב סעב; אבל אנחנו רוצים שתהיה רמה יותר גבוהה,
ז. עטשי
בסמינר גורדון יש תנאי קבלה ברורים, ומי שאינו;

עומדת בקריטריונים לא מתקבלת, חוץ מזה, לא כל

בוגר סמינר מעולה הוא מורה טוב. אני יודע זאת מנסיוני עם ילדי.

מבחינת ההישגים - אני חייב לומר שבעשר השנים

האחרונות היתה התקדמות רבה, למרות כל הביקורת שלי, ויש לי ויכוח

נוקב עם מר פלאח, חלק מהיושבים כאן יודעים מהו, מטרת הוויכוח היא

העלאת הרמה. אם אפשר לתקן דברים - מה טוב; אם המצב טוב - נשפר אותו,



חבר-הכבסת דראושה אופר שאין לטפל בנפרד בבעיות

החינוך הדרוזי, שבן הדרוזים והערבים הם חברה אחת. אינני הושב שזה

נושא לוועדה. אנחנו מטפלים בחינוך דרוזי לגופו של ענין, הזהות

הדרוזית גובשה רק בעשר השנים האחרונות, עדיין יש לכפה אנשים בעיות

של זהות, ענין הזהות עלה בגלל הסיטואציה הפיוחדת שלנו, שפצד אחד

היהודים בעטר בנו, ומצד שני הערבים בעטו בנו פי במה. אני אומר זאת

מנסיוני. לפני זמן מה הופעתי לפני סטודנטים ערביים באוניברסיטה

העברית. הם התייחסו אלי לא יפה, השמיעו הערות שונות על משמר הגבול

וכדומה. עם כל הכבוד לערבים, אני ערבי גאה, אבל אני קודם כל דרוזי

גאה, ואינני רוצה להיטמע. יש לנו זהות ויש לנו מורשת, וזה בהחלט

תווים להרגשתם של הדרוזים.

אחד החברים הביא כאן נתונים מסקר שנעשה בבית-ספרו

ואשר מעידים על רמה גבוהה. אינני מאמין בסקרים שנעשים בבתי-ספר

בודדים. אינני יודע מה הרמה של בית-הספר שלו. אני יודע שבבית-הספר

שבו לומדים ילדי אין פיקוח. אם אני הייתי פנהל משרד החינוך, הייתי

עושה רוטציה כל שנתיים בקרב בעלי התפקידים הבכירים במחוז. מנהל

המחוז לדעתי אינו מתאים, כי הוא עוסק בפוליטיקה. המפקח נמצא שנים

רבות בתפקיד ולדעתי הוא הסתאב. לא ייתכן שפפקח אחד יעבוד עשר שנים

בתפקיד.

אחת הבעיות המרכזיות היא הפיקוח הכולל. כל

אחד מהיושבים כאן הוא בעל תואר אקדמי, אבל אין להם סמכויות, כי

מעליהם יש עסקן שיושב שנים רבות בתפקידו והוא הסתאב. אני הצעתי לו

להתפטר. לא צריך להפנות את כל הביקורת למר פלאח. יש אנשים שקובעים

את מדיניות החינוך, והם עוסקים בפוליטיקה. כך הדבר במינוי מנהלים

וכדומה. יש כמובן כאלה שמצליחים.

אלה הדברים שאנחנו צריכים להקדיש להם תשומת לב.

אנחנו נמצאים על פרשת דרכים, ההישגים הגבוהים שהצביעו עליהם כאן

אינם מייצגים את הרמה הכללית בחינוך בקרב הדרוזים, לא בהבנת הנקרא

ולא בחשבון. אני מלמד בהתנדבות בכיתה זי, שעתיים בכל שבוע, בעוספיה.

בחנתי את הדברים, ולדעתי אין הישגים. אסור לסמוך על מכון סאלד או

על מכונים אחריס. צריך לסמוך על המחנך הדרוזי, שיתמסר יותר לעבודתו,

שלא יצטרך לחפש לעצמו עבודה נוספת כנהג מונית או בשמירה. לכן כולנו

צריכים לדחוף קדימה כדי להעלות את רמת ההישגים ולהקטין עד למינימום

את מספר המתקשים.

אחמד אבו-נדה; אני מנהל בית-ספר מקיף בירכא. מיותר לציין

שהעדה הדרוזית עוברת תהליך מואץ מאד של שינוי,

וסוגיית החינוך הדרוזי, עתיד החינוך, היא הסוגיה המרכזית המעסיקה

את העדה. ומכאן הצעקה. אינני מתייסר לקבוע אם הצעקה צודקת או לא,

אבל בכל זאת יש צעקה.

הפריע לי שהיתה כאן מעין הכללה לגבי החינוך

הדרוזי. האמת היא שיש פינות חמד בחינוך הדרוזי, ויש מקומות שצריך

לשנות ולטפח אותם ולהתמודד עם הבעיות לגופן.

אין ספק שבעשר השנים האחרונות חלו שינויים

מרשימים בכל מה שקשור בחינוך, אם זה בבינוי, השתלמויות, תכניות

לימודים. בכל זאת נשארו הרבה דברים שעדיין לוחצים. אני מדבר לפחות

על בית-הספר שלנו. פעם זה היה חלון הראווה של החינוך הדרוזי. היום

יש מחסור חמור בחדרי לימוד בירכא; חטיבת הביניים ממוקמת בבקתות

עלובות, בלי שירותים.

אני רוצה להתייחס לענין החינוך הטכנולוגי.

המקיפות אינה מקיפות. המקצועות הנלמדים בנתיב הטכנולוגי אינם מספקים.

אני רוצה שילמדו שם לא רק צנרת ומבנים. אני רוצה שילמדו מחשבים,

שילמדו מגמות יוקרתיות, כדי שכאשר הצעיר שלנו ייפגש בעתיד עם הנוער

היהודי במסגרת הצבאית לא ירגיש תחושת ניכור, לא ירגיש שהוא נחות

מהצעיר היהודי, אלא ששניהם שווים בכישורים.



עיקר הבעיה הוא בבתי-הספר היסודיים, אינני מאשים

אותם חלילה, אבל פדי שנה פגיע אלינו אחוז ניכר של תלמידים מתקשים,

שבקושי יודעים קרוא וכתוב, ואנחנו צריכים להתמודד עם זה בבית-הספר

המקיף. לא תמיד מצליחים בזה, כי זה כבר מאוחר, לכן צריך להתמודד עם

הבעיה הזאת, להתמקד בה ולהעלות את הרמה בבית-הספר היסודי,

מצד שני, הכשרת המורים והשתלמויות המורים צריכות

להיעשות על פי צרכי בתי-הספר. אנחנו זקוקים למורים במקצועות הריאליים;

עדיין חסרים מורים למקצועות הטכנולוגיים, חינוך טכנולוגי זה לא סתם

סיסמה; חינוך טכנולוגי פירושו משאבים, ציוד, השקעה והתייחסות רצינית,

צריך לבדוק את הנושא באופן יסודי ומעמיק, אם

נעשה את המלאכה באופן יסודי, החל מבית-הספר היסודי ומעלה, אני בטוח

שנגיע להישגים גם בלימודים הגבוהים, כלומר באוניברסיטאות,

א. נצראלדין; הקשבתי לדברי כל החברים. אני מלא גאווה על כך

שהחברים לא רק מדברים עברית טובה, אלא על הניתוח

שלהם, על אומץ הלב ועל גילוי הלב שלהם, כל דרוזי צריך להתגאות

בחברים שיושבים כאן. אני בטוח שיש עוד אנשים טובים במערכת החינוך,

שאינם נופלים מאלה הנמצאים כאן, אך לא הוזמנו לכאן היום,

אני חושב שבעיית הדרוזים מחולקת לשנים: א) העבר;

ב) הזינוק קדימה, כל מי ששוכח את העבר שלו חוטא, עושה עוול לעצמו,

אני חושב שהוועדה העליונה לחינוך דרוזי, כמובן בעזרת מנכ"ל המשרד,

עשתה דברים חשובים מאד, בהתחשב בתקופה ובקשיים, וצריך לעודד אותה

להמשיך בכך כדי לסגור את הפער שדיבר עליו מר פלאח- בעבר היה פער

קשה מאד, אני זוכר את התקופות של 1948, 1949, את שנות החמישים, הששים

והשבעים, כאשר היינו צריכים להתחנן לפני המוסדות שיסכימו לקבל אליהם

דרוזי, כדי שילמד ויהיה מורה, ב-1948 היו שני מורים דרוזים. היום יש

לנו מורים רבים מאד, אבל בכל זאת אי אפשר לדרוך במקום.

שמענו כאן את דברי החברים. כל אחד דיבר על הבעיה

מזווית אחרת, דיברו על הישגים ועל בעיות, לכולנו יש יעד משותף, גם

מר פלאח הציג את הבעיות באופן הגלוי ביותר,

בקשר למורים, אני שמח מאד שהצלחנו לצמצם את

הפער, אבל צריך לעשות עוד כדי לסגור אותו לגמרי. הוועדה לחינוך

דרוזי עשתה טוב מאד שהחליטה על פתיחת סמינרים לבנות. כי אם אנחנו

רוצים להשתלב בחיי המדינה מכל הבחינות, צריך לתת גם לבת ולאשה

הדרוזיות את זכויותיהן ולקדם אותן, ואני רוצה לומר שלסמינרים

מתקבלות באמת רק אלו שעונות על הדרישות,

בקשר לבינוי - בשנת 1979 הגשתי בכנסת הצעה

לסדר היום בנושא של שיכונים ומוסדות ציבור לכפרים הדרוזים והצ'רקסים,

אלו שתי עדות שבניהן משרתים בצבא, ואיננו צריכים להיות נחותים

מהיהודים בשום דבר, לצערי המצב איננו כזה. כשאני נבחרתי לכנסת בשנת

1979 חסרו במגזר הדרוזי 600 חדרי לימוד, תוך מספר שנים המספר הזה

קטן והגיע ל-150 חדרי לימוד חסרים, אני חושב שהיתה תנופה רצינית

מאד בתחום הזה" ואני מעריך מאד את שר החינוך הקודם ואת השר הנוכחי,

את הממשלה הקודמת והנוכחית- במשך התקופה הזאת נבנו 450 חדרי לימוד,

זה עדיין לא מספיק, מר פלאח דיבר על כך שנבנו 11 אולמי ספורט. זה לא

מספיק, נכון, אבל המדינה נתונה כל הזמן בקשיים והיא אינה יכולה

לפתור את כל הבעיות,

למרות זאת לא הרפיתי מהנושא. ב-1984 הגשתי שוב

הצעה לסדר חיום בנושא הבינוי, היא נדונה בוועדת החינוך, ונתקבלו

חחלטות שצריך להפעיל את הקרן המשותפת למשרד החינוך ולמשרד הבינוי

והשיכון, הקרן הזאת הוקמה כתוצאה מהדיון שהיה בעקבות ההצעה לסדר

היום שלי ב-1979, וביצעו מאז הרבה תכניות מאושרות,



בקשר לסטודנטים ו למילגות לסטודנטים - ב-1981

הגשתי הצעה לסדר היום בנושא הזה. הוא נדון בוועדת החינוך, אז הציעו

לנו שהמועצות המקומיות יכניסו בתקציביהן סעיף לנושא הזה, כל אחת

כפי שתקבע, וממשלת ישראל תשתתף גם היא באותו סכום. כי לנו אין

מאין לקחת, הווקף שלנו איננו כמו הווקף המוסלמי. והממשלה קיבלה

החלטה לתת אותו סכום כפי שיקבעו המועצות המקומיות, עד היום הדבר

הזה לא נעשה באף מועצה מקומית,

אני מציע שכולנו יחד נלחץ בכיוון הזה, ואז

נדע שיש לנו סעיף ממשי בתקציב, והממשלה - משרד ראש הממשלה, משרד

החינוך - ישתתפו ב-50%, וכך נפתור את הבעיה,

אני חושב שבעיית הבעיות היא התקציבים. יש

בעיות בענין המורים, יש בעיות של רמת לימודים והישגים. בעיות כאלו

קיימות גם במגזר היהודי, מבחינה זו איננו יוצאים מן הכלל. אנחנו

חיים במדינת ישראל, ובכל המגזרים יש בעיות, אבל אצלנו הבעיה המרכזית

היא בעיית התקציבים. לפני שבועיים הגשתי הצעה לסדר היום לפתרון

הבעיה, יש לנו בעיה קשה, והיא שחלק מהדרוזים חיים בכפרים מעורבים,

ולועגים לנו ומנגחים אותנו. דיברו כאן על דרוזים סוג ב', לכן הבאתי

הצעה להכליל את הישובים הדרוזיים באזורי הפיתוח ועיירות הפיתוח.

השר יעקבי השיב על הצעתי, מובן שהדבר צריך להיעשות על פי חלוקה

מסויימת, אני מסכים עם מה שנאמר כאן שהישובים עין-אל-אסד וסג'ור

אינם מקבלים פרוטה מהתקציב של עיירות הפיתוח, למרות שהם, יחד עם

עוד 21 ישובים, נכללים במסגרת מועצת אזורית אחת ונמצאים תחת גג אחד"

אני הצעתי לתת זכויות לשני הישובים האלה במסגרת המועצה האזורית

מרום הגליל, ובכך לפתור את הבעיה.

בית-ג'אן, פקיעין, ירכא, ג'וליס, אבו-סנאן

נמצאים באזורים של כמה מועצות אזוריות: מרום הגליל, שגב, מעלה

יוסף ומטה אשר, ויש ביניהם כפרים בעייתיים מאד, ועדת החינוך צריכה

להתייחס לנושא הזה. יש לנו כוח אדם טוב, אני מקווה שאת נושא המבנים

נגמור, בימים הקרובים אני עומד להיפגש בענין זה, יחד עם ראשי מועצות

מקומיות ערביות, עם השר דוד לוי. נתגבר על זה, אבל צריך להכניס

את המקומות האלה למסגרת של עיירות פיתוח.

דיברו כאן על הקרן המשותפת למשרד החינוך

ולמשרד הבינוי והשיכון. נתקבלו כאן החלטות בענין זה, אבל שום דבר

לא נעשה. מדוע? שלושת השרים הנוגעים בדבר לא דיווחו לכנסת. זה

זלזול בכנסת.

היו"ר נ. רז; אני קיבלתי מכתב.

א. נצראלדין; כל עוד הקרן הזאת אינה פועלת, אינני מאמין

שנפתור את בעיית המבנים.

לא דיברו כאן על ענין החיילים המשוחררים ועל

זכויותיהם. בעדה הדרוזית נפלו 182 חללים במערכות ישראל. יש לנו 61

אלמנות, 164 יתומים ויתומות. אנחנו אוכלוסיה שנפגעה קשה. בכל זאת

כולם מדברים על העתיד. יש כאן ויכוח על הזהות, אבל כל דרוזי יודע

בתוך תוכו שהוא דרוזי, גם מי שאומר שהוא ערבי.

אני רוצה לברך את משרד החינוך ואת מר פלאח.

אתה וחבריך צריכים להמשיך במלאכה ולהתקדם עוד ועוד.
ס. פלאח
אבי שמח על גילוי הלב. נאמרו כאן דברים רבים,

בחלקם טובים, בחלקם לא טובים, חלקם מדוייקים

וחלקם פחות מדוייקים. יש לי פה לומר על כל אחת מהבקודות שהועלו.

כמובן לא אוכל להשיב על כולן, אשיב רק על העיקריות שבהן,

דובר כאן על הפרדת הטיפול בענין החינוך הדרוזי

מהטיפול בחינוך ותרבות לערבים. והיה מי שאמר שההפרדה הזאת לא .

הרעילה, קיימות אותן בעיות, צריך לראות את הדברים בפרופורציה, נכון

שאותן בעיות שהועלו כאן קיימות גם אצל הערבים וגם אצל היהודים.

אבל באיזו מידה''-' האם במגזר הדרוזי חסרים חדרי לימוד כמו במגזר

הערבי? האם בעיות הפיקוח, המינויים, המורים וכו', קיימות באותה

מידה בשני המגזרים? בוודאי שיש בעיות, אבל השאלה באיזו מידה. כך

גם בנושא התכנים. אני הייתי מפקח-מרכז בחיכוך הערבי במשך חמש-עשרה

שנים, אני יודע בדיוק פה המצב במגזר הערבי ומה המצב במגזר הדרוזי.

רמת הלימודים במגזר הדרוזי היום גבוהה מזו שהיתה בעבר, והדברים

שאמר כאן אחד החברים אינם נכונים. כל המבחנים ההשוואתיים שנעשו

במערכת החינוך הדרוזית, היהודית והערבית, ולא בבית-ספר אחד אלא

בכל בתי-הספר, הוכיחו שרמת הלימודים עלתה.

נג'יב; אם כך, לפה אחוז הסטודנטים הדרוזים כל כך נמוך?
ס. פלאח
הסברנו מדוע. לא רק בגלל זה. יש סיבות שונות,

לא אחזור על כך, נעשו מבחני הישגים אצל

תלמידים דרוזים ויהודים, באותו זמן, באותם שאלונים, באנגלית ובחשבון,

ואותם אנשים בדקו אותם, התוצאה היתה שהממוצע של רמת ההישגים במגזר

הדרוזי גבוה יותר משל בני עדות המזרה במגזר היהודי, ויותר נמוך משל

המבוססים. אני מדבר על החינוך היסודי. וזה בדיוק לפי הממוצע הארצי

בחינוך היהודי, במאי 1985 נערך מבחן בהבנת הנקרא בכל בתי-הספר

במדינה, ערבים, יהודים ודרוזים. אחוז המתקשים במגזר הדרוזי הוא

10.9%; במגזר הערבי - 20.3%,

בקשר לשאלה אם נושא החינוך הדרוזי צריך להיות

מטופל בנפרד או שהוא צריך להיות במסגרת החינוך הערבי - אילו ידעתי

שנניח 30% מהדרוזים, לא 50%, הם בדעה שלא צריכה להיות הפרדה, הייתי

מציע למשרד החינוך לבטל אותה, אבל כולנו יודעים שהרוב המכריע של

הדרוזים כן רוצה שתהיה הפרדה, הוא רוצה שיהיו תכנים מיוחדים וכדומה,

אנחנו משתדלים לעשות ככל יכולתנו, עוד לא עשינו הכל. אבל צריכים

להיות הוגנים כלפי חברים לעבודה, מה מצפים מאתנו שנעשה בעשר שנים?

האם מצפים מאתנו שנקים את כל חדרי הלימוד החסרים, שנשנה את כל ספרי

הלימוד, את כל תכניות הלימודים, שנפנה את כל המורים וכו'? אנחנו

פועלים בנפרד בסך הכל עשר שנים. איש אינו יכול להתכחש לכך שבמשך

עשר חשנים האלו ההתקדמות היתה מעל ומעבר, חוץ ממי שכופר בכל. אנחנו

מכירים את הדעה החריגה הזאת. היא תמשיך להיות, אבל צריכים לראות

את הדברים בפרופורציה הנכונה,

אני חושב שאין לנו מה להתבייש בהישגים. עוד

לא עשינו את הכל. בנינו למעלה מ-400 חדרים; חסרים עוד 150, באשר

לספרי לימוד - הספרים שהוצאנו אינם כליל השלמות, ברור שיש הערות,

אנחנו מתקנים אותם. זו מהדורת ניסוי, היא נמשכת חמש, עשר שנים,

אם היה לנו יותר כוח אדם, יכולנו לעשות זאת יותר מהר, גם האגף

לתכניות לימודים במשרד החינוך סובל ממחסור בכוח אדם, ועוברות הרבה

שנים עד שיוצא ספר לימוד חדש. למרות הכל אני חושב שכולם יכולים

להעיד על שיפור. למרות הקשיים, למרות אילוצי הזמן, המשאבים הדלים

והמחסור בכוח אדם - רוב העבודה נעשית בהתנדבות - התוצרת לא פחות

טובה מכל ספר שיוצא על-ידי האגף לתכניות לימודים למגזר היהודי, מכל

הבחינות, מבחינת העיבוד הדידקטי, הרמה המקצועית, התוכן, בוודאי שיש

טעויות, אבל זה תהליך. תנו לנו עוד עשר שנים, ונראה, יצאו מהדורות

חדשות. היתה טעות אחת, פרסמו אותה בכל העתונים של אש"ף בחוץ-לארץ,

תיקנו אותה. לא צריך לדבר על זה כל הזמן.



חברת-הכנסת סרטני שאלה על החינוך המיוחד,

במגזר היהודי אחוז הכיתות בחינוך המיוחד הוא בין 3% ל-5%, במגזר

הדרוזי יש 833 כיתות בסך הכל, בהן 53 כיתות חינוך מיוחד, כלומר זה

כמעט אותו אחוז. כל המגזר מכוסה, פרט לעין-אל-אסד. אבל צריך להבין

שאם מדובר על כיתה קטנה שיש בה 20 ילדים, ביניהם תלמיד או שנים

מחוננים, ושלושה-ארבעה תלמידים ברמה נמוכה, יש קושי. כאיש חינוך,

כפדגוג, אני אומר שגם להם צריך לפתוח מסגרת. אבל הדברים האלה אינם

נתונים להחלטתנו. זה ענין של תקנים, משאבים, והמחוז שמחלק את התקנים

לא נותן תקן לשלושה ילדים, אם הוא צודק או לא - הוויכוח איננו אתי.

בסך הכל אני יכול לומר שהמגזר כולו מכוסה מבחינה זו, פרט לבודדים

פה ושם, בגלל סיבות אובייקטיביות, דעתי היא שגם במקומות האלה צריך

לטפל, אני מוכן לעזור ולפנות למי שצריך,

בקשר לחינוך טכנולוגי - טבעי שכל אחד מדבר על

מה שחסר לו. זו מטרת הדיון הזה, זה בהחלט לגיטימי. אני רוצה לומר

שבחינוך הדרוזי יש שמונה בתי-ספר תיכוניים, מהם אחד מקצועי, "אורט",

ושלושה בתי-ספר מקיפים שיש בהם חינוך מקצועי, עם מגמות שונות, ברמות

שונות, כלומר 50% מהמערכת מכוסים בחינוך מקצועי, בארבעת בתי-הספר

התיכונייס האחרים לצערי אין מגמות מקצועיות, גם אני בדעה שבהחלט

צריך לפתח את זה, וכך אנחנו פועלים. לגבי בית-הספר התיכון בדלית-אל-

כרמל, שהוא בית-ספר גדול, יש תכנית לפתוח בו מגמות מקצועיות ולהפוך

אותו לבית-ספר מקיף. בבתי-הספר המקיפים הקיימים, אחוז התלמידים

הלומדים במגמות המקצועיות דומה לאחוז במגזר היהודי, פחות או יותר.

בבית-הספר המקיף בירכא 40% לומדים בחינוך המקצועי. במגזר היהודי זה

קצת יותר. נכון שצריך לפתח את החינוך המקצועי הטכנולוגי במקומות

שבהם הוא אינו קיים כלל. אני בהחלט בעד זה, אבל צריך להבין שזה

כרוך במשאבים, בכוח אדס מקצועי וכו'.

אנחנו מכירים את הוויכוח הנצחי בין בתי-הספר

היסודייס והעל-יסודיים. הוא עלה קצת גם פה. בתי-הספר התיכוניים אומרים

תמיד: אנחנו מקבלים ילדים אנלפביתים; בתי-הספר היסודיים מדברים על

תלמידים שגמרו את התיכון ולא הצליחו בבחינות הבגרות, כל אחד רואה רק

את הצד שלו, אבל צריך לראות את הענין בפרופורציה.

יש שני כפרים שלצערי מערכת החינוך היסודי בהם

היא ברמה נמוכה. אנחנו יודעיס זאת. נעשו מבחנים רשמיים של משרד

החינוך, משרד החינוך אינו נוהג לפרסם את התוצאות של בית-ספר זה או

אחר. אבל אנחנו יודעים שעיקר הטענות באות משני הכפרים האלה, לצערי

בבתי-הספר היסודיים בשני הכפרים האלה היא הנמוכה ביותר במגזר הדרוזי.

אבל לדעתי לא צריך לעשות מזה תיאוריה שלמה, פוליטית, על ערבים ודרוזים

וכו', אני חושב שזאת פשוט הטעיה. חו7 משני המקומות האלה שבהם באמת

יש בעיה רצינית שצריך לטפל בה, כל הסקרים וכל המבחנים הראו ומראים

שרמת הלימודים טובה, משתפרת. עדיין איננו מרוצים מזה, צריך לקדם

אותה יותר, איננו רוצים להיעצר, ועל כולנו יחד לעזור למערכת, לעזור

אחד לשני, ואני מקווה שבפעם הבאה נוכל לדווח על הישגים יותר טובים

ועל התקדמות יותר גדולה.

היו "ר נ. רז; במידה שמישהו יגיד פה באופן כללי שהרמה גבוהה,

הוא לא ידבר אמת; אם יגיד שהרמה נמוכה, גם כן

לא ידבר אמת, על פי החומר שבידי נדמה לי שאני יכול לומר שהממוצע

איננו יותר גרוע מאשר במגזר היהודי. ואני מכיר את הדברים במגזר היהודי.

אני רוצה לסכם את הדיון. וקודם כל אני רוצה

לחודות לכולכם שבאתם ממרחקים- זה מעיד על כך שאתם מחשיבים את הנושא,

ובוודאי גם משום שאתם מכבדים את הכנסת. נדמה לי שכמעט כל הנוכחים

גם השתתפו בדיון, וזה היה חשוב.

הדיון היה חשוב, מענין, כן וכאוב, ולא איכפת

לי שנאמרו פה דברים שהרגיזו את מישהו, כי הביקורת היא על דברים

שכואבים. רוצים שהמצב יהיה יותר טוב, אבל כשזה לא כך - זה כואב



לאנשים, בעיקר למחנכים, שבהרבה מקרים הם כמובן גם הורים, גם חברי

ועדי הורים. יש מעורבות גדולה מאד בנושא, לכן זה כואב לאנשים.

ביקרתי במערכת החינוך של פג'אר יום שלם, ביקרתי

בארבעה בתי-ספר, ראיתי את גני-הילדים, נפגשתי עם המורים ועם ועדי

ההורים, ישבתי עם המועצה, ראיתי פה יש ומה אין. אינני בא למסור דו"ח

על ההתרשמות שלי ממג'אר. יש שם חסר גדול, אציין רק שני דברים, האחד

הוא המבנים בבית-הספר אי, המערבי. זה דבר נורא, מסוכן לילדים אפילו

להגיע לבית-הספר, וכבר אינני מדבר על בית-הספר עצמו. זו בושה וחרפה.

הדבר השני הוא בית-הספר המקיף. הוא נקרא מקיף, אבל הוא איננו בית-ספר

מקיף, חסרים בו הכלים להפוך אותו לבית-ספר מקצועי מקיף אמיתי. הם

אומרים שיש כלים, אבל אין לאין להכניס אותם, אין מבנים מתאימים. זה

חבל מאד. אני יודע שיש יוזמה ונכונות מצד מורים ומחנכים לדחוף את

זה, לקדם את הענין. אבל זה מתעכב בגלל סיבות פיזיות. אבל ראיתי גם

את מה שיש. ראיתי את בית-הספר החדש ג', זה בית-ספר נהדר מבחינת

המבנים, התנאים, המרחב, הפיתוח, וראיתי גם בתי-ספר אחרים, ביניהם

בית-ספר אחד שנמצא במבנים שכורים, של הבדואים, בתנאים לא מספקים.

ובכן יש הרבה דברים יפים ומתקדמים, ויש דברים שהם מאד לא בסדר.

הבטחתי לעזור כדי לקדם את הענין.

אני רוצה לומר לכם שבשבילי, להיפגש עם המורים

הדרוזים, זה תמיד מענין, כי אתה נפגש עם אנשים שמבינים ענין, לא רק

מדברים עברית טובה, גם יודעים לחשוב נכון, אנשים משכילים, אנשים

שיש להם הכלים להתעסק בנושא המורכב והקשה של החינוך. זה לא בא מעצמו;

זו תוצאה של ההתפתחות שהיתה במשך השנים. אי אפשר להתעלם מזה. לכן אני

מבקש מכולנו שגם אם יש לנו ביקורת, והביקורת היא מתוך דאגה לחינוך

בלבד - גם אם הביקורת נובעת מסיבות פוליטיות, גם זה פותר - שנהיה

כולנו כנים והוגנים, שנראה גם את ההישגים ונדע לזקוף את זה לזכות

מעשים שנעשו. והם לא נעשו מעצמם, מישהו דאג שהם ייעשו, גם אנשים,

גם מוסדות וגם תקציבים.

אתמול ביקרתי בכפר טירה, שוב, מערכת חינוך

ענקית, 3,500 תלמידים בכפר אחד. גם שם רואים פחות או יותר תמונה

דומה. יש בעיה של המבנים; אין בעיה של מורים ומחנכים. גם שם פוגשים

ציבור מחנכים בעל איכות. וגם שם קיימת הבעיה של החינוך הטכנולוגי

שיש בו פיגור גדול.

אני רוצה למסור לכם ששר החינוך יצחק נבון קבע

בין היעדים של משרד החינוך לתקופה הקרובה את היעד של הפיתוח הטכנולוגי

כיעד ראשון במעלה, הכוונה היא להשקיע בזה תקציבים ומאמצים, כמה

מהכספים האלה יגיעו לבתי-הספר במגזר הדרוזי - אינני יודע, אני רק

מוסר לכם שהוא רואה את הנושא הזה כנושא מרכזי, והסיבות ידועות, אין

טעם לדבר עליהן, אני בטוח שמשהו מזה יופנה גם למגזר הדרוזי כדי

לקדם שם את הנושא. אני מצדי מאד ער לענין הזה,

בשבוע שעבר ביקרתי בסמינר למורים ערביים בחיפה-

יש שם ציבור של סטודנטים דרוזים. היינו שם יום שלם, יחד עם חברי

הוועדה דראושה, עטשי וטובה, וראינו את הסמינר בעבודתו, את מה שנעשה

בו, את המרכזיה הפדגוגית, את המגמה לאמנות, ציור ופיסול, דברים

שנותנים לאדם משהו שמעבר לידיעות, ואת המגמה למוסיקה שפיתחו שם.

עכשיו סיים בהצלחה מחזור ראשון, ועכשיו נפתח מחזור שני של חינוך

מוסיקלי. אני חושב שיש לנו שם מוסד רציני ביותר. אגב, מתוך אלף

שפונים לסמינר קולטים 100, לוקחים רק את הטובים ביותר. ואלה

שמסיימים את לימודיהם שם חזקה עליהם שיהיו מחנכים טובים. אני מסכים

שלא כל בוגר סמינר הוא דווקא מחנך טוב. אני יודע זאת. צריך שיהיו

עוד איזה תכונות, חוץ מהידיעות ומהמיומנויות, אבל נדמה לי שהסמינר

המרכזי הזה משתדל למלא היטב את תפקידו, עושים שם עבודה שנותנת

לחינוך במגזרים הדרוזי והערבי אנשים שיכולים לקדם את הענין.



אינני רוצה להיכנס לשאלה שעלתה פה, האם יש

הצדקה לחינוך נפרד, לטיפוח הנפרד של הפורשת, היו פה כל מיני דעות.

חלק אומר שחייבים לא לטשטש את המורשת וצריכים לתת לזה ביטוי.

יש מורשת כזאת, יש ציבור שיש לו ייחוד, מדברים על גאווה, על זהות,

כל המלים האלו מבטאות את אותו דבר, יש בארץ קהילה שאומרת שהיא אינה

רוצה ללכת לאיבוד מבחינת התרבות והמורשת סלה, אני מבין שזאת היתה

אחת הסיבות, אולי היו גם סיבות פוליטיות, לתת לכם איזה מעמד, לא

יחד עם הערבים, אלא בנפרד מהערבים, יכול להיות, אבל האם זה אומר

שאין זהות מיוחדת לדרוזים? שלא צריך לתת טיפוח מיוחד וחיזוק מיוחד?

אני חושב שכדרוזים הדבר הזה היה חשוב לכם, אז למה לתקוף את זה,

אם זה נעשה נכון? אינני אומר שאין לתקוף דברים שלא נעשים נכון.

אבל כללית, באופן עקרוני, צריך לתת חיזוק לזהות הזאת, לצרכים

המיוחדים שלכם, התרבותיים, ההיסטוריים, האנושיים, הקהילתיים, ;

החברה הישראלית היא חברה פלורליסטית, נותנים פה ביטויים לכל מיני

ייחודים של דתיים וחילוניים, ובקרב הדתיים - לחינוך העצמאי ולחינוך

הממלכתי-דתי; ובחינוך הכללי נותנים אפשרות לקיבוצים לפתח מיוחד

שלהם, כי יש להם משהו מיוחד, ולמה לדכא את זה? זו דמוקרטיה אמיתית,

לתת לשונה להיות שווה, שוויון אין פירושו שצריך לבטל את השוני,

אדרבה, צריך לתת לשונה להתפתח, על בסיס של שוויון. לכל אחד זכות

שווה לפתח את השונה.

נשמעו פה הרבה מאד הערות חשובות מאד, כמו למשל

בענין החופשות, לפני הישיבה הזאת הלכתי לחברת-הכנסת נמיר שבמשך שנים

רבות היתה יושבת-ראש ועדת החינוך, דיברתי אתה על הנושא של החינוך

הדרוזי, לדעתה הדבר העיקרי הוא המורים, והיא דיברה על המספר הגדול

של מורים ערבים שמלמדים במגזר הדרוזי, אם כי בינתיים חל שינוי בענין

זה. הדבר השני הוא ענין החופשות, נושא שעלה כאן, התלמיד הדרוזי,

בגלל החופשות של המורים, בגלל החגים הדרוזים, הנוצרים, המוסלמים

ושירות המילואים - פשוט מקבל פחות שעות, וזה רע מאד. נניח שיהיו

סידורים עם הצבא שיהיו מפלאי מקום, דבר שהעירו עליו פה בצדק, גם

אז התלמיד מקבל פחות שעות- את הנושא הזה מוכרחים לפתור בצורה כלשהי,

הוא טעון תיקון, כי התלמיד מפסיד, הוא מקבל פחות הומר, ואסור שזה

יקרה,

בקשר לחינוך הטכנולוגי - הנושא הזה מוכרח לקבל

דחיפה, זו בעיה של משאבים. זה עולה הון כסף. כדי לקבל מכונה אחת,

ומדברים על מכונות מודרניות - זה הרבה מאד כסף. ויש פה ענין של

עדיפויות, אם לבנות שלוש כיתות או לקנות מכונה אחת. זו בעיה קשה

מאד, אבל אני מקווה שייעשה משהו בענין הזה, כי מכירים בחשיבות

של החינוך הטכנולוגי,

בהקשר לחינוך הטכנולוגי מופיעה שאלת הבת,

בסטטיסטיקות אנחנו רואים מה קורה במהלך השנים, בהתחלה לומדות הרבה

מאד בנות, מחצית מהתלמידים, אחר כך מספרן הולך ויורד, עד שלקראת

הסיום מספרן באמת קטן מאד, זו שאלה תרבותית, מסורתית, מעמד האשה

בחברה והיחס כלפי תפקידה בחברה. אחת משתים: אם רוצים לשנות את זה,

זה קשור בשינוי תפיסות על מעמד האשה, שהוא יהיה יותר שוויוני, לא

רק בתוך הבית, אלא גם בחיי החברה, המשק, התרבות וכו'. בפידה שיש

נורמה של שוויון לגבי האשה, זה כמובן קשור גם בשינוי המערכות בחינוך,

אם החברה הדרוזית עדיין חושבת שמספיק לה לאשה ללמוד פחות שנים,

והעיקר שתתחתן ותבנה את ביתה, זה כמובן לא יעודד את הבנות ללכת

הלאה, ואז שוב יהיה מצב שמעט מאד בנות מסיימות את התיכון,

ובאוניברסיטה ילמדו רק בודדות. זו שאלה יותר שלכם, היא נוגעת

לתפיסות ולתרבות שלכם, יותר מאשר למערכת אחרת.
:
זה תלוי במידה רבה בתפקידים שממלאים הבחורים,

הבחורים נקלטים או בצבא, במערכת הבטחון, או

במערכת החינוך,



היו"ר נ, רז; גם לגבי- הבנים וגם לגבי הבנות שאלת העתיד היא

שאלה מרכזית, מה יעשה בוגר החינוך התיכון, פה

יעסה בוגר החינוך האקדמי, מה מצפה לו, איפה הוא ישתלב, איפה ימצא

את מקום עבודתו. זאת שאלה פוליטית, חברתית, נקרא לזה באיזה שם שנרצה,

יש פה בעיה שחלקים גדולים מהמשק, ממקומות העבודה במגזר היהודי,

סגורים ביוני החברה הזאת; בפני הדרוזים פחות מאשר בפני הערבים,

בענינים הבטחוניים, התחום הצבאי סגור בפני הערבים, מסיבות ידועות.

ואנחהו מדברים פה באופן גלוי לגמרי, קורה שאנשים פונים לתחום

החינוך, וגם התחום הזה סגור בפניהם, כי הוא פשוט רווי. יוצא שיש

שכבות של משכילים שאין להם מה לעשות עם ההשכלה שלהס, זו בעיה,

אבל היא לא ברובד של השיחה קלנו, אלא זו באמת שאלה של מדיניות

ממשלתית, של החלשה פוליטית בדרג הגבוה ביותר, מה הם אפיקי ההתקדמות

וההתפתחות של המיעוטים, הדרוזים והערבים,

יש דברים הרבה יותר- טכניים שהם לא ענין של

פוליטיקה, אלא של משאבים ואמצעים. זה מתחיל מענין הכיתות, צריך

לדחוף ולקדם את הנושא הזה, הוא בפיגור, גם במגזר היהודי, תלכו

ללוד ורמלה ותראו מה קורה שם מבחינה זו. לומדים שם במקלטים, בכיתות

שכורות, כל מה שהזכירו פה לגבי הדרוזים.

אבל יש גם שאלות של בטיחות, גדרות, חשמל לא

מסודר, או סידור לכיבוי אש וכדומה. אלה דברים הרבה יותר טכניים

שצריכים לקדם אותם. אני מסכים שזה ענין של המחוז. האחראי על הנושא

חזה במחוז צריך לטפל בזה. ולא צריך לתת מנוח בענין זה.

אחד החברים העלה כאן את נושא הטלוויזיה הלימודית.

אני מבקש שתעביר אלינו את הפרטים בקשר למה שאמרת. יש לנו עם הטלוויזיה

הלימודים מערכת יחסים טובה, הם עושים הרבה דברים בהתאם להמלצות שלנו.

למשל תרגום ערבי לתכניות, זה לא היה קיים קודם, הבטיחו שיעשו זאת.

העלו פה הרבה מאד דברים בנושא הפיקוח, על

הסתאבות, על פוליטיקה, על כך שממנים לא לפי שיקולים עניניים. אני

יודע שגם זה קיים. אבל זה קיים גם בתוך הכפרים עצמם. זה ענין ששייך

לתרבות הפוליטית או החברתית. אני כמובן לא חושב שזה טוב. הרבה יותר

טוב ובריא היה שהדברים האלה יתנהלו ל5ל פי קריטריונים אובייקטיביים,

על פי כישורים ולא על פי קשרים. אם זה באמת כך, אז הפיקוח לא עוזר

בכלל, הוא רק מפריע, מרחף מלמעלה.
ס. פלאח
דיברו על מפקח, לא על הפיקוח.

היו"ר נ. רז; אם הפיקוח של המפקחים נגוע בתכונות כאלה בצורה

מוגזמת, צריך לצמצם את זה, ואם יש הסתאבות

סל מישהו שיושב יותר מדי זמן בתפקיד הזה, וזה פוגע בחינוך - צריך

לעקור את זה. אינני יודע בדיוק על מי מדובר ולא אכנס לזה באופן אישי,

זה קשור למערכת של משרד החינוך. אני רק יכול לומר לשר שיבדוק את

הענין, כי אני שומע יותר מדי תלונות.

אני מסכים עם מי שאמרו שהיסוד הוא בחינוך היסודי.

לדעתי היסוד הוא בגן הילדים, ששם "פותחים" את הילד ומקנים לו תכונות

שבעזרתן יוכל לגדול ולקלוט את מה שהוא צריך לקלוט בהמשך לימודיו.

זה מאפשר לבנות אחר כך את חינוך ההמשך, עד האוניברסיטה ועד הרמות

הגבוהות בי ותר.

דיברו פה מעט על החינוך היסודי, ואני שמח על

ההערות ששמענו. אבל כולנו יודעים את הדברים. חלק גדול מבתי-הספר

היסודיים צמודים לתיכוניים, ויש קשר ביניהם.



אני רוצה להגיד לחבר-הכנסת נצראלדין בענין

הקרן המשותפת של משרד החינוך והתרבות ומשרד הבינוי והשיכון, פניתי

לשר החינוך בענין זה, הוא ענה לי שיש לו קשיים להפעיל את הקרן הזאת.

משרד החינוך מצדו מעמיד לזה את כל הכספים, אבל היות וזו שותפות

בין משרדים - צריכה להיות הדדיות, הוא טוען שיש עיכובים, אם תיפגש

עם שר הבינוי והשיכון, אני מקווה שתעלה את הענין הזה בפניו, וייתכן

שהוא יפשיר את החלק שלו. אני שומע שיש לו אפשרויות לעשות כמה דברים

טובים בענין הזה, והוא גם עושה. משרד החינוך אמר לי שמצדו הוא פתוח

לע נין.

דובר כאן על כך שיש לתת לכפרים הדרוזים מעמד

של עיירות פיתוח. זה ענין חדש. מדוע רק לכפרים הדרוזים? נכון

שהדרוזים משרתים בצבא" אינני רוצה להיכנס לנקודה החשובה, הרגישה,

הכאובה והנכונה של התרומה וההשתלבות של הדרוזים בחיי החברה ובמדינת

ישראל בכלל. אבל יש מה שנקרא הכפרים המעורבים,
א. נצראלדין
אני מדבר רק על הכפרים הדרוזים, אני לא מדבר

אפילו על הדרוזים שלא הולכים לצבא,
היו"ר נ. רז
אם תצליח להביא לזה את מי שצריך ותרצה את

עזרתי, אעזור לך, אני שומע את הרעיון הזה

בפעם הראשונה, הוא שווה בדיקה.

נאמרו פה דברים בשבחו של מר סלמאן פלאח,

נאמרו גם דברים בגנותו, אני רוצה להגיד לכס שבמידה שלנו כוועדת

החינוך של הכנסת יש ענין לדעת וללמוד משהו על מה שנעשה במגזר

הדרוזי, גם על בעיות וגם על הישגים, אנחנו תמיד מוצאים אצלו אוזן

קשבת ונכונות לעזור לנו. אני מקווה שהתרומה של המחלקה הזאת לסך

הכל החינוך איננה שלילית. בזה אינני אומר שאין מקום לשיפורים,

ברוח זו אני רוצה לסיים את הדיון, אני מבטיח

לכם שנקדיש תשומת לב לבעיות שהועלו כאן, מישהו אמר כאן שלא די

בדיבורים, צריכים להיות מעשים. לנו אין תקציבים. המעשים שלנו הם

לדחוף, לדרבן, לא לתת מנוח וללחוץ,

אני מודה לכם. הישיבה נעולה,

הישיבה נסתיימה בשעה 14,35,

קוד המקור של הנתונים