הכנסת האחת-עשרה

מושב שני



נוסח לא מתוקן

פרוטוקול מס' 104

מישיבת ועדת החינוך והתרבות

שהתקיימה ביום בי, י"ה בטבת, התשמ"ו 30.12.85, שעה 11:00

חברי הוועדה

נ. רז - יו"ר

פ. גולדשטיין

ע. דראוושה

א. ולדמן

א. סרטני

ז. עטשי

מ. פלד

מוזמנים;

א. קפלן - משרד האוצר

א. אבנר - רשות השידור

א. פורת - מנכ"ל רשות השידור

ל. משעור ) הארץ

ע. מנצור

י. אלוני - הטלוויזיה הישראלית

ד. רובינשטיין - עתון דבר

י. שטרן - הטלווויזיה הישראלית

ג. שטרסמן - מעריב

א. אבועסבה - יפו

ב. נסים - משרד ההינור והתרבות

מזכירת הוועדה;

ד. פלד

רשמה - ש. לוזוביצקי

סדר היום;

א. שאילתות.

ב. יחס אמצעי התקשורת לאוכלוסיה הערבית.



שאילתות

אני מתכבד לפתוח את הישיבה. בראשית הישיבה

אני רוצה להפנות את תשומת לבם של חברי הוועדה

לחומר שמונח בתיקים. ישנה שם רשימת הקיצוצים שהיו בשנת התקציב 1985 לעומת

1984 ואני מציע לכם לעשות היכרות עם החומר לקראת הדיון שיתקיים מחר עם

שר החינוך והתרבות על הקיצוצים הבאים שיהיו. מחר אנו מקיימים דיון עם השר

על התקציב החדש וכדאי להכיר את החומר הקשור לתקציב הנוכחי, נתחיל עתה בשאילתות

של חברי הוועדה.

מהי עמדת משרד החינוך לגבי בעיית הסעת ילדים

ממועצת ערי יהודה? האם אין כסף או שמשרד החינוך

חולק על עצם התביעה של המועצה לקבל תוספת להסעה? לא ברור לי אופי הוויכוח,

אני רוצה להציג שאלה בהמשך לשאלה ששאלנו

לפני שבועיים, הנוגעת להפסקת ההקצבות למוסדות

תרבות שונים, הנה נתבשרנו שהאוצר שיחרר מחדש את ההקצבות כשלמוסד כמו אמנות

לעם ולאחרים שוחרר הכסף ומאידך אני שומע שלא שיחררו כספים למוסדות כמו מכון

שזר וכדומה. מהו ההסבר לתופעה הזאת?

ב. יחס אמצעי התקשורת לאוכלוסיה הערבית

אני רוצה לומר לכם שאנו מקיימים דיונים

בצורה די סדירה בנושאים הקשורים לאוכלוסיה הערבית בישראל. מדי כמה שבועות

אנו מקיימים דיון בשאלה נבחרת שנוגעת לחינוך במגזר הערבי. עסקנו כבר בהרבה

שאלות ושאלת השאלות היא באיזו מירה הדיונים מפיקים איזו תפוקה של שיפור

בנושאים כמו תכניות לימודים, סדרי לימוד, הכשרת מורים, החינוך הטכנולוגי

וכיוצא בזה.

הנושא שלנו היום הוא התקשורת או אמצעי

התקשורת ואופן הצגתם את הערבי בישראל, את פרטי הנושא יציג חבר-הכנסת

דרוושה, בבקשה,

אני רוצה לברך את היושב-ראש על כך שהוא זימן

את הפגישה הזאת בנוכחות אמצעי התקשורת, זו פגישה

השוגה ונציגי אמצעי התקשורת הם אנשים שיש להם חשיבות בכל הנוגע לעיצוב דעת

קהל,

אנסה לומר בקצרה מספר דברים כדי שתהיה גם

לנציגים הערבים האחרים ולחברי הכנסת אפשרות להתייחס לנושא,

אני רואה שיש שלושה מאפיינים ליחס של אמצעי

התקשורת לאוכלוסיה הערבית במדינת ישראל. המאפיין הראשון - התעלמות מהחיוב;

המאפיין השני - הבלטת השלילי; והמאפיין השלישי - הכללה, אתייחס לכל מאפיין

ומאפיין בנפרד, כשניגשים לבחון את נושא עיצוב דעת הקהל,אני מדבר בהתחלה

על אמצעי התקשורת הרשמיים, הממלכתיים, הטלוויזיה והרדיו, יש לשלושת המאפיינים

הללו חשיבות. גם הקיתונות, לדעתי, לוקה בחסר כשמדובר בשלושת המאפיינים הללו.

אשר למאפיין הראשון - ההתעלמות מהחיוב -

זהו המאפיין הבולט באמצעי התקשורת, ובמיוחד ברדיו ובטלוויזיה. כמעט שאין



כיסוי לעניינים הערביים הישראליים בטלוויזיה העברית ואני מדבר עכטיו על

הטלוויזיה העברית, כי אל הטלוויזיה הערבית אתייחס לאחר מכן. בטלוויזיה

העברית הכללית כמעט שאין כיסוי לענינים הערביים היטראלים ואין אפילו כתב

לעניינים ערביים. מתעלמים מהאדם הפרודוקטיבי הבונה, היוצר, אשר שותף

לבניית המדינה והוא שותף לגיטימי לכל מה שקורה במדינה. אני אפילו יכול

לומר שהטלויזיה והרדיו, שמשדרים בעברית, מתעלמים בדרך כלל מקיומה של

האוכלוסיה הערבית ככוח בונה, פרודוקטיבי, שהוא שותף חיובי לדברים שקורים

במדינה. לא ראיתי כיסוי בצורה מספקת לערבים החושבים, שיש להם מחשבה מסויימת,

כמו דוקטורים באוניברסיטאות. אין כיסוי לפעולות חינוכיות מבורכות שנעשות

בתור כתלי בתי הספר. אין כיסוי לדברים חיוביים שערבים משתתפים בהם, בנושאים

כמו בניה, יצור, תעשיה. אם אנו עוקבים אחר שידורי הטלוויזיה הכללית בתכניות

כמו "מבט", "מוקד", "זה הזמן" ו"יש שאלה", הרי אלה תכניות שרוב הקהל הערבי

והיהודי צופה בהן וכמעט שערבים לא מופיעים בתכניות אלה. אני לא זוכר שראיתי

ערבי שהופיע בתכנית מוקד, לא חבר-כנסת, לא איש ציבור, לא מחנך, לא איש מועצה

ולא מרצה. יש התעלמות ברורה מהייצוג הערבי בכל המוסדות.

להמחשת הדברים אתן דוגמא. היתה שביתה של

הישוב הערבי כולו בענין חשוב הנוגע לתקציב המועצות וסגירת הגרעונות,

ענין שהאוכלוסיה הערבית סובלת ממנו. הטלוויזיה התעלמה כמעט מהנושא הזה

ולדעתי היה מקום לבוא ולהאיר את הנושא הזה בצורה חיובית ולאו דווקא להציג

את הדברים כך שמדובר כאילו באוכלוסיה מרדנית, ושמעתי זאת מהרבה יהודים

שנפגשתי אתם. חושבים שכאילו האוכלוסיה הערבית מרדה נגד המדינה וקיבלה החלטה

נגד המדינה, כשלא הבינו מה באמת מתרחש בשטח. לדעתי, היה מקום לראיין איש

ציבור ערבי, ראש מועצה או ראש עיר, שיסביר את הענין לציבור היהודי.

אני חושב שההתעלמות הזאת זוהי התעלמות שפוגעת

בדימוי של האוכלוסיה הערבית, אך היא פוגעת גם באוכלוסיה היהודית שמקבלת

תמונה מעוותת לגבי האזרח הערבי במדינת ישראל.

המאפיין השני - הבלטת השלילי. כשמתרחש דבר

שלילי כמו רצח, אונס, שוד ומעשים מעין אלה, אם עשה את המעשה ערבי אזי כל

הערבים שותפים לענין, גם אם לא הוכחה אשמתו של האדם. אמצעי התקשורת עולים

על הנושא בהתקפה של 'עליהום' וכמעט כל ערבי במדינה נשפט על-ידי אמצעי

התקשורת והציבור. אני רוצה להזכיר את המקרה של הדס קדמי ז"ל. לאחר הרצח כל

אחד במדינה היה בטוח שערבים רצחו אותה ואמצעי התקשורת סייעו בצורה' ברורה

ליצירת הדימוי הזה שהערבים רצחו אותה. היה לנו קשה לבוא ולנסות להסביר את

העובדה - אפילו ליהודים שפויים - שלא ערבים שותפים לנושא כל עוד שלא הוכח כך.

והנה מתגלות עכשיו עובדות חדשות ואמצעי התקשורת לא מבליטים זאת. כשערבי הוא

הנאשם יש תופעה של 'עליהום', כולם מתקיפים, במיוחד הטלוויזיה העברית שיש לה

החלק הגדול ביותר בעיצוב דעת הקהל במדינה. כשקורה דבר מבליטים את הדברים

השליליים בצורה ברורה שפוגעת בכל אזרח ערבי במדינה, פוגעת בדימוי של האדם

הערבי ואני חושב שזה פוגע בערכים חשובים, אנושיים מכל הבחינות. יצא לי ולאחרים

להיפגש לא אחת עם קהל יהודי ובהסתכמותם על הדמות השלילית של הערבים, הערבי

הרוצח, הערבי הטרוריסט, הערבי האנס, הם הסתמכו על אמצעי התקשורת, באמרם:

ראיתי בטלוויזיה, קראתי בעתון", זה מה שאומרים בדרך כלל. אני חושב שהנושא

הזה של הצגת השלילה - מבלי לתת אפשרות להצגת איזון מסויים - יש בו משום

פגיעה בערבי ופגיעה באפשרות של האזרח היהודי לקבל מידע שיעצב את דעתו בצורה

אמיתית ונכונה.



המאפיין השלישי - ההכללה, ההבדלה בין

הערבי הישראלי שהוא אזרח המדינה לבין הערבי מהשטחים לא נעשית באמצעי

התקשורת ובדרך כלל מדברים בהכללה ואומרים: הערבים, אני רוצה לומר בצורה

ברורה שיש הבדל בין אזרח המדינה הערבי שהוא מחוייב בנאמנות למדינה לבין

זה שאיננו אזרח המדינה, לדעתי, האוכלוסיה הערבית מראה את מלוא הנאמנות

שלה למדינה בצורה הברורה ביותר, מתוך מפוקחות ומתוך נאמנות מפוקחת,

אפילו שהיא ביקורתית והביקורתיות הזאת היא סימן טוב של נאמנות, לא מבחינים

יבין אותו אזרח ערבי החי במדינת ישראל, שהוא אזרח ישראלי ומהווה חלק

אינטגרלי מהמדינה, לבין ערבים פלשתינאים שחיים בשטחים או במקומות אחרים;

וכשקורה מקרה של טירור או רצח או זריקת אבנים - ה'עליהום' הוא על הערבי

כאדם, קרה מה שקרה בעפולה, בתל-אביב ובמקומות אחרים ומי שהותקף ראשון היה

הערבי הישראלי, אני חושב שלאמצעי התקשורת היה חלק ב'עליהום' ולא רק לגזענים

למיניהם, כשהטלוויזיה ואמצעי התקשורת האחרים לא ידעו להבדיל בין הערבי

הישראלי, אזרח המדינה, לבין הערבי שחי בשטחים תחת כיבוש שכשהוא זורק אבנים

ועושה מעשים זה דבר אחר לגמרי, אני חושב שהטלוויזיה ואמצעי התקשורת חייבים

להבחין בין האזרח הערבי תושב המדינה, אזרח המדינה, לבין הערבי החי מחוז

למדינת ישראל, בשטחים ובכל מקום אחר,

ארעו מקרי הטרור בשדות התעופה ואני יכול לומר

בצורה ברורה ביותר שהאזרחים הערבים תושבי מדינת ישראל כל כולם נזעקו וגינו

את מה שארע, האוכלוסיה הערבית ראתה במעשים אלה מעשים חמורים ביותר ומה שהרגשה

האוכלוסיה הערבית ביחס לענין זה היה, לדעתי, כמה שהרגישה האוכלוסיה היהודית ,

אני חושב שיש להבחין בין הערבי הישראלי ובין הערבי החי מחוץ לקו הירוק,

בשטחים ובכל מקום אחר, אסתפק בפתיחה זו ואולי בהמשך אתייחס לכמה נקודות אחרות,

שמענו את דברי הפתיחה, אני מבקש שבהתייחסות

ננסה לא להיסחף לנצחנות מפלגתית, פוליטית,

זה נושא מסוג הנושאים שבו אנו מצויים בסכנת ההחלקה, אני מבקש שנשים לב

לגרעין הדברים שנאמרו ועליהם נמקה את ההתייחסות,

אני סבור שהנושא המועלה היום לדיון הוא אחד

הנושאים החשובים ביותר שעלו, לדעתי, אי-פעם

על שולחן הוועדה, איני רוצה' לחזור על דברים שאמר עמיתי חבר-הכנסת דרוושה,

אבל אני מסכים עם כל מלה שהוא אמר, אני רוצה לחדד את הנושא במספר מלים

וחבל שנציגים מעטים של אמצעי התקשורת העברית היהודית הנכתבת נמצאים פה

י ולא מספר רב יותר, .

כשחבר הכנסת דרוושה חצה את. הגבולות ונסע

לקפריסין כל המדינה עסקה בכך וראתה בכך בגידה לאומית, אבל אף אחד לא עוקב

אחר חבר הכנסת דרוושה ובודק מה הוא עושה בחיי היום יום שלו למען האוכלוסיה

הערבית והיהודית כאחד, לכן אני אומר שהשיסוע הקיים, המרחק, הבדידית - . ,

ונכונות כאן כל המלים המדברות על שמירת מרחק מנטלית, פיזית, אידיאולוגית,

קיומית - זה בדיוק נמצא בעתונות העברית על כל גווניה ואני מאד שמח שמר

אורי פורת נמצא עמנו כאן היום.

אנו עוסקים בשתי קבוצות ולא מקינה מה יאמרו אחרים,

חלקכם יודע מהי עמדתי ומהי עמדת היושבים פה, רבותי, שתי הקבוצית האלה תחייגה

ביחד, אם ירצו בכך ואם לאו, אין מנוס מזה, לא ייתכן שתהיה טליויזיה בעברית - |

ואבי מדבר במיוחד על הטלוויזיה - שתהיה אקסקלוסיבית לנושאים יהודיים ואקסקלוסיבית

לשידור רק של נושאים שליליים הנוגעים לערבים, אני מכיר את האילוצים הקיימים



אר מלבד מחצית שעת השידרר בערבית אין כלום ויש ערד הרבה תכניות שצופים בהן

במשך השבוע, אתן דוגמא קונקרטית, לאחרונה משודרת התכנית של אורי גולדשטיין

על הנעדרים, רבותי, מקרב העדה הדרוזית מאז שנת 1948 חיו כמה נעדרים שלא נמצאו

עד היום הזה ולמרות זאת העדה הדרוזית לא נכללת בתכנית, אני מכיר כמה נעדרים

דרוזים שאפילו עצמותיהם לא הגיעו לקבורה, ישנו בית הקברות בעוספיה שיעיד על כך,

הפרק החמישי של תכנית הנעדרים ישודר ביום חמישי, בכל זאת, רבותי, העדה הדרוזית

היא עדה שתרמה ותורמת והיא חלק מהמערכת שאותו צלם ומפיק מעורבים בה מכל עם

ישראל שותף לה,

'התעלמות מהחיוב, הבלטת השלילי וההכללות, כשבחורה נאנסת על-ידי ערבי כותבים:

מוחמד עלי טהה - ערבי מכפר יאסיף, מדוע כשקורה מקרה אונס על-ידי יהודי לא

משה יענקל, יהודי מכפר מסויים? זו הכללה והיא משפיעה על הדימוי

של הערבים, חבר-הכנסת דרוושה דיבר על תכנית מוקד ועל תכניות אחרות, רבותי,

מדובר על 17% של האוכלוסיה במדינת ישראל שלא מקבלת ביטוי אפילו לא של חצי

אחוז בטלוויזיה העברית, איר רוצים שאותו ילד יהודי יגדל כשהוא שומע כל הזמן

על מקרי אונס וגניבה של ערבים? הסטריאוטיפ ינופח בצורה איומה ואותו ילד

יראה בערבי סכנה קיומית למדינת ישראל, אני מדבר על נוער יהודי שרואה טלוויזיה

והוא רואה טלוויזיה הרבה מאד,

באופן רשמי לא עשינו את האקט של פתיחת הישיבה

לכלי התקשורת, אני מבין שאין לכר התנגדות,

לכן מזווית ראייתו של האזרח היהודי הממוצע,

הנער היהודי, המבוגר והצעיר, הוא תמיד יראה בערבים

גורם שלילי בכל מגוון החיים, אנו מדברים על הוויזואל, על מה שרואים במסר,

אני בתור ערבי מגיע למסקנה שממילא מה שיאמרו עלי בטלוויזיה או ברדיו יהיו

דברים שליליים והדמות שלי ממילא מרוסקת בעיני אותו צופה או קורה יהודי,

רבותי, הטלוויזיה - וזו כמובן הערכה שלי -

הישראלית והעתונות הישראלית בנתה בצורה מוצקה מההתחלה את התופעה הגזענית

במדינת ישראל שבאה לידי ביטוי על-ידי מישהו מסויים, האמינו לי שאם אלר בכוח

הזרוע לקרית ארבע וארצה לומר שם דברים שום טלוויזיה ושום מצלמה לא תכוון אלי,

מדוע לא כר נהגו לגבי אותו אדם באופן עקבי? עשו מהאדם הזה גיבור לאומי, אנטי-

ערבי.

הטלוויזיה יכולה לעשות דברים יותר חיוביים מאשר

ההצגה שנעשית באותן דקות המביאה להרס, יש פה שבעה חברי כנסת לא יהודיים, ויסלחו

לי עמיתי היהודים, לא משנה מה העתונות חושבת עליהם, אנו הרי פוליטיקאים

ואנו משרתים את האוכלוסיה הישראלית, לא רק הערבית, ולה משנה כל מה שנעשה - יש

התעלמות, שאני לא אומר שהיא מכוונת אבל היא מתמשכת,

אני חושבת שהיא מכוונת,

אני יודע שחברי כנסת מחזרים אחר העתונאים, אר

מדוע אני צריר לחזר אחר עתונאי כשיש לי יוזמה

ברוכה? בשבועיים האחרונים ניסיתי להעביר ידיעה בעלת גוון שלישי כי חשבתי שאולי

כר יהיה לה פרסום, באמרי שאני רוצה להדיח את האגודה מהנהלת הקואליציה, הידיעה

לא פורסמה, העליתי את ענין ההתקפות של שרי הממשלה אחד על השני; אני הייתי זה

שדיברתי ראשון על הנושא והטלוויזיה לא צילמה אותו, אולם כשחברת הכנסת עדנה סולודר

דיברה הכניסו את הדברים שלוק ואילו את שלי לא אלא בשתי שניות,

חברים, יש כאן אוכלוסיה שמנסה לתרום לדו-קיום,

כיצד אני יכול לבצע ולהגשים את החלום הזה? המפגשים של הנוער יתרמו מעט לנושא



כי מי שמעצב את דעת הקהל זו העתרבות הישראלית על כל גווניה, אולי אני ואחרים

נתחיל לחשוב שרק אם אדם יאיים לשרוף עצמו מול בנין הכנסת (כשאין בכוונתו לעשות כן)

אז ישחררו 2 מליון דולר למועצות הדרוזיות. למה אין ביטוי? איני רוצה לחיות

ביציאה מתור הנחה שרק עשייה של דברים שליליים הדברים יפורסמו. ההיסטוריה אומרת

שעיצוב דעת קהל בצורה נאותה יהא רק אם אמצעי התקשורת יאמצו לעצמם שיטה מכובדת

לפרסום נאות. כשאני אומר פרסום נאות הכוונה היא גם לתופעות שליליות אר בעיקר

גם ליוזמות ברוכות שתראנה מה הערבים עושים במדינת ישראל. יש לשתף ערבים בתכניות

של הטלוויזיה והרדיו. אין דבר כזה שאפשר להתעלם מ-17% ל שהאוכלוסיה. הדבר הזה

הגא בעוכרי כולנו.

אני מקווה שהיוזמה הברוכה של הדיון הזה תעורר

בקרבנו איזו תקווה שאמצעי התקשורת באמת יכולים לקרב את שני העמים ייתר מאשר הפרדה

ביניהם.

ג. שטרסמן; לולא נאמר לי באיזה פורום אני נמצא ומי הם הדוברים,

מה יש חדש תחת השמש. בכל מפגש של עתונאים

עם ציבור שומעים בדיוק את אותן התלונות: אתם העתונאים מדגישים את השלילי, מתעלמים

מהחיוב ומכלילים. לאחר כמה שנים טובות במקצוע אני יכול להגיד שבדרר כלל זה די

נכון, למרות שלפעמים קורה לעתונאים וגם לחברי הכנסת מה שאומרים בשפה המקצועית כך

שכל אחד רואה את מה שקרוב לענין שלו. העירו כאן שכשעבדול מוחמד עושה מעשה שלילי

עבדול מוחמד, ערבי וכו'. אנו שני עמים, יש שמות שונים ואפשר להסתפק

בשמות. אין ספק שאם יש הקשר מסויים למוצאו של האדם - צריך לציין זאת בעתון

וכשאין הקשר אני כעורך וכעתונאי ותיק אומר שלא צריך לציין זאת בעתון. אם נעצרים

50 חשודים בשוק בדיוק לאחר ביצוע פיגוע חבלני, יכתבו ערבים וגם אם לא יכתבו ערבים

יידעו שמדובר בערבים. אם כותבים שאדם נהרג בתאונת אוטובוס לא יכתבו מאיזה מוצא

נהג האוטובוס. בהקשר מסויים כן צריך לכתוב זאת. בענין הזה, רבותי, אנו לא יותר

גרועים מהעתונות האמריקנית שיש לה בעיה מאד דומה ולפעמים הם צריכים לכתוב שמעשה

מסויים נעשה על-ידי "בלאק מן" ולפעמים לא. זה פשוט ענין של נסיבות.

התחושה של תיאור השלילי היא באופן עקרוני נכונה.

גם אני לא תמיד מאושר מזה שכותבים על דברים שליליים. באחת מהופעותי בפני הציבור

נאלצתי להגיד שגם בתנ"ר יש יותר סיפורים שליליים מאשר חיוביים, כי זה טבע האדם.

לא אגן על ענייני הטלוויזיה, יש פה נציגות לטלוויזיה, אולם דווקא בענין השביתה

של המגזר הערבי שהיתה לפני כמה ימים בכלל לא התרשמתי שיש מרי נגד המדינה, וזה

היה בשבילי אותו ענין אזרחי, ציבורי, תקשורתי -

ו

אתה לא הופעת בפני קהל יהודי. הופעתי באחד הלילות

בפני ציבור יהודי בטבריה. אחד מהאנשים בקהל קרא

לערבים מורדים והוא זכה למחיאות כפיים. לאמצעי התקשורת יש חלק מהדימוי הזה

שקיבלה השביתה.

זה שמישהו אמר - זה שום דבר. לא מספיק לומר שאנו

שני עמים שחיים ביחד - ואני מסכים לזה שנחיה ביחד

לנצח - כי אנו לא יכולים לנתק את עצמנו ממציאות אחרת שמשהו קורה במזרח התיכון

וכשזורקים ריצונים בשדות תעופה בעולם -

אתה מגן. .

אני לא מגן, יש מציאות מסויימת שאי-אפשר לנתק אותה.

התעלמות מהחיוב, הדגשת

השלילי והכללות. אמרתי בתחילת דברי, ואני עומד על כר, שהדגשת השלילי היא בכל

תחום, גם בתחום היהודי ולכן ההערה הזאת היא לא בהקשר של הנושא שעליו אנו רוצים לדון.



כר העתרנים בנויים ובך התקשררת בברייה.

דיברת עלי ההתעלמות מהחיוב ופה אהיה קרוב אל עצמי,

אני עובד במעריב, ביום וי מפורסם מדור ששמו תחום פרטי, ובו מובא מדי פעם סיפור

שכותבת עתונאית בשם נורית גלצקי, האם אתה קורא את המדור הזה?

ע. דראוושה; כן,

ג, שטרסמן; אם אנו מדברים באחוזים, נכון שיש 17% ערבים מתוך

כלל האוכלוסיה בארץ, אז מה? במדור הזה שמתפרסם

כל שבוע היו בשלושת החודשים האחרונים כתבות על זהי ארמלי, מוחמד ותר ושחקנית

ערביה מחיפה, אני מדבר בלי לקבל יפוי כוח מעורך העתון סוף שבוע, אך אני בטוח

שמעולם הוא לא עשה חשבון אם זה צריך להיות 17% או לא, הסיפור על שחקן הכדורגל

זהי ארמלי היא סיפור חיובי, הסיפור על חבר-הכנסת ותד היה סיפור חיובי והיה

סיפור יפה מאד על אותה שחקנית, כיוון שאחד מתפקידי הוא גם "אומבודסמן" מגיעות

אלי תלונות של קוראים, אני יכול לומר לר שפרט לתלונות שמגיעות מאנשים דתיים

לא היה לי מספר כה גדול של תלונות על מה שהגברת הזאת אמרה, היא דיברה על כר

שלא מוצא חן בעיניה שיש רחוב על שם ז'בוטינסקי והרצל ומשמאלו אותה מהו הדבר

אני מתעבת את המתנחלים. אני כתבתי ביד נועזת לאנשים

שכתבו את מכתבי התלונה שזכותה לחשוב כר, אם איזה יהודי היה כותב שהוא מתעב

את הערבים היו העורכים מוחקים את הדברים האלה מהכתבה, איבי מחשיב עצמי כמי

שאוהב או יהודים או ערבים, אלא כמי שאוהב אנשים נחמדים,.

כשהתחילו משחקי הכדורגל, ודאי זכור לכם המשחק

הראשון בתל-אביב בו ארמלי וטורק קבעו שני-שליש מהשערים. הצעתי לכתוב על כר,

האם היה אי פעם בעבר מאמר ראשי בעתונות בארץ שהלל את האחווה בין הערבים ליהודים

בישראל שבאה לידי ביטוי ברגליים, כמו המאמר הזה? הרי זה שגעון לכתוב על נושא

כזה במאמר ראשי. אני לא צריר להלל את מה שאני עושה או את מה שאחרים עושים.

אני פשוט מנסה לאזן את הדברים ואני מגיב על ההערות שלר.

לגבי ההכללה - היא לא נוגעת לענייני יהודים או

ערבים, אני חולק בכל תוקף על ההערה שלך בענין הרצח של הדס קדמי. הרי פה ישנה

ההוכחה להיפוכו של דבר, מדברים היום על פיסיקאי יהודי ואפילו צוטט בעתון שלי

שקציני משטרה אמרו לנציג העתון בבית המשפט שמבקשים להאריר את מעצרו של אותו

פיסיקאי, וזה הכל קשקוש. הלא פה לא מדובר בערבי, צויין שמו וצויין מי האדם.

את המקרה של הדס קדמי ז"ל אל נוציא מההקשר. בשבילי כל החשודים הם חפים מפשע,

היה המקרה של דני כץ ז"ל ושם דובר בקבוצה של ערבים וזו היתה עובדה שנכתבה

בראשית החקירה של המשטרה,

אשר לרדיו - בגלי צה"ל, לדוגמא, ראיינו עובד

סוציאלי ועובדת סוציאלית ערביים, האשה דיברה במבטא יותר ישראלי משלי. השידור

היה על עבודתם הסוציאלית של העובדים הסוצאליים הערביים במגזר הערבי. זה לא היה

שידור שלילי , זה היה שידור מאד חיובי. יש גם כאלה. ציינתי קודם את הראיונות

שפורסמו בעתון מעריב,

אני רוצה לסיים בהערה אחת. אם יש בסיס להכללה

של שלושת ההיבטים שנקבע בהם - אני מוכרח לומר, וזאת לפי מספר התלונות שאני מקבל,

שהעתונות היהודית במדינת ישראל כותבת על הציבור הדתי במדינת ישראל דברים

הרבה יותר חמורים, בכמות הרבה יותר גדולה ובכוונה.

א, סרטני; כשאנו עוסקים בתקשורת כולנו נמצאים באיזו דילמה,

אנו יושבים במסגרת ועדת החינור והתרבות וטבעי

שאני רואה את הדברים מההיבט של מה זה עושה לנו, אני לא יכולה להסתכל על

התקשורת בכללותה - אם זה עתון, רדיו או טלוויזיה - במנותק מההשפעה שיש לה

על הציבור, אני לא בעד צנזורה מעבר למה שמחויב. אנו שומעים לאחרונה הרבה



מאד ביקורת כלפי התקשורת. היה אתמול ראיון ברדיו והמרואיין אמר טאולי באמת

אמצעי התקשורת עברו את הגבולות שחברה יכולה לשאת. אינני זוכרת את שם המרואיין.

אנו רוצים שייוצגו מגוון הדעות, אנו לא רוצים לסתום פיות, הכל בסדר. אבל בכל

זאת אני לא מקבלת באופן מוחלט את כל מה שאמר חבר-הכנסת דרוואשה, חד וחלק.

יש גם הכללות אחרות. יש הכללה ואני יכולה לתת דוגמא לכך מהמגזר בו אני חיה.

יש הכללה על הקיבוצים. השיא בענין זה היה הסיפור על האיידס שפורסם בשבוע שעבר.

אני חושבת שאנו לא יכולים להיות משוחררים מלראות

את אמצעי התקשורת - ובעיקר את הטלוויזיה משום שיש לה השפעה כל-כך רבה -

מבלי לשאול את עצמנו מה אנו עושים. אני חושבת שגם רשות השידור וכל מי שעוסק

בתקשורת צריך איפה שהוא לעצור,!לתת לעצמו דין,וחשבון מדי פעם ולשאול: מה אנו

בעצם עושים?האם אנו לא הופכים - ואני כבר לא מדברת על גורם מחנך - בעצם לאיזו

שהיא מערכת שהיא הרסנית מבחינה מסויימת? ואין אני אומרת זאת אך אבי אומרת

טצריר לעצור ולבדוק.

אנו יודעים שיש בכל אמצעי התקשורת גם מדורים

שאינם מדורים חדשותיים. החדשות צריכות להביא את העובדות. הדיווחים צריכלם להיות

מאוזנים כפי שהדברים התרחשו, אבל יש גם תכניות אחרות ומדורים אחרים. אני מבקשת

לטמרע האם יש בכל אופן איזה שיקול דעת בתחום הזה? זה דבר אחר. לא הייתי רוצה

שנגיע לידי כך שבעצם הציבור הישראלי יתחיל להילחם נגד המעצמה השביעית. אני

לא רודה נחת מההתקפות שהן לפעמים ברוטאליות נגד הטלוויזיה ונגד אמצעי התקשורת,

אבל אני חושבת שהדברים בהחלט ראויים לבדיקה.

אשר לנושא הנדון - שמענו את הדברים של חבר-הכנסת

דראוושה. אני שומעת אותי הרבה. היום הוא דיבר בתחושה של כאב. זו היתה ההרגשה

שלי. אנו יודעים שהמציאות שלנו היא מציאות מסובכת, מורכבת ועלינו כוועדת החינוך

ודאי מוטל לראות את הצד של החינוך לחיים משותפים, טיפוח היחסים וכיוצא בזה.

אין לי ספק שכשלא מוקירים כבוד לקבוצת אוכלוסיה אחרת יש ניכור והניכור מוביל

לשנאה, בפרט במציאות הישראלית שהיא כל-כך מסובכת.

אני מעיזה לומר שרוב היהודים אזרחי ישראל אינם

מכירים את הערבים ואת אורחות חייהם. חוסר ההיכרות הזאת הוא הצעד הראשון לכיוון

של הניכור והשנאה ומי שאינו מכיר קל לעבוד עליו ולומר לו שהערבים הם כאלה וכאלה

ושאי-אפשר להאמין להם. רק בשבוע שעבר שאל אותי נער שאלה בזו הלשון: האם היית

נותנת אמון באדם ערבי שאת מכירה אותו או באדם ערבי? התשובה שלי היתה שזה תלוי

באדם. אם מדובר באנשים שאני מכירה אותם - זה תלוי באדם עצמו ובסי.טואציה.

זה דימוי שנוצר לא מפני שמישהו החליט ליצור דימוי כזה, אלא מפני שהמציאות

שלנו היא כפי שהיא, הציבור היהורי הוא הרוב במדינה הזאת, זו מרינה יהודית

ועם כל התסבוכת שישנה כאן השאלה היא מה אנו עושים, האם לא צריך בצורה מכובדת

יותר לתת ביטוי לצד החיובי, קודם כל להביא משהו מאורחות החיים של הציבור

הערבי בטלוויזיה העברית, בטלוויזיה הלימודית. דבר נוסף: אני חושבת שמאד חשוב,

בדי באמת להחליש אולי את הדימוי השלילי, להעמיד את הצרכים של הציבור הערבי -

אם בענין ראשי המועצות ששבתו ואם בנושאים אחרים - באור כזה שאובייקטיבית

הציבור הערבי מקופח לאורך כל שנות קיומה של מדינת ישראל מבחינת התיקצוב.

משרד החינוך והתרבות כבר מודע לזה ואין לי ספק שגם משרד הפנים מודע לזה.

יש פה בעיה בסיסית של קיפוח מטעמים שונים. מי שהחליט על כך החליט, אבל אלה

הן עובדות חיים ואת הצרכים שלהם חשוב מאד להעמיד באור חיובי ולא באור שלילי.

קודם כל חשוב להתייחס לזה. זה הדבר הראשון. חשובה ההתייחסות וחשוב להביא

את העובדות מבחינה אובייקטיבית כדי שהציבור יידע את העובדות. והציבור לא יודע

את העובדות. חטוב מאד שכשאדם קורא עתון ורואה טלוויזיה יקבל ממונה יותר אמיתית

על הדברים ואולי גם זה ישנה עמדות. תודה.



מ. אגדעסבה; אבי מודה ליושב-ראש. אתחיל במה שסיימה חברת-הכנסת

אמירה סרטני. זו עובדה שישנו כאן איזה עיוות

שהיה מאז ומתמיד, מאז קום המדיבה. ישבה אפליה בולטת, מכוובת, זאת אומרת שהיתה

מדיביות של אפליה שגרמה לכר שאבו במצאים במצב מסויים. אבו במצאים היום במצב כזה

שאבי חושב שחובתם של אמצעי התקשורת - כמו בכל משטר דמוקרטי שיש בו חופש ביטוי

וחופש עתובות - לתקן את המעוות. חובתם של אמצעי התקשורת לתקן את הדימוי שבוצר

עקב כר שהיתה ברוב המקרים הכללה, בלי להבדיל אם זה פלשתינאי או אזרח ישראל.

כשאני אומר שאני פלשתינאי פירוש הדבר שיש לי השתייכות לעם הזה, אבל אבי ישראלי

וכל אורחות חיי הן כאורחות אזרח ישראלי. אבי רוצה לחוב את כל חובות עם ישראל

ואבי רוצה גם לקבל את כל הזכויות שמקבל כל תושב במדיבת ישראל. מהו העם הפלשתיבאי?

אלה שישבו בגבולות פלשתין המבדטורית הם פלשתינאים. אבו ישבנו פה אז וגם היהודים

שישבו פה אז הם פלשתינאים. בימי המנדט כתבו: פלשתין (ארץ ישראל). היום אבו לא

מתווכחים על כך, אנו ישראלים. אם כן, היה עיוות במשר תקופה ממושכת. היתה מדיביות

מכוובת של התעלמות. אבי לא אומר שזרקו אותבו לים אבל התעלמו מאתנו. האם כר ייתכן

במדיבה שקלטה גלויות מכל כל הרבה ארצות: אנשים דוברי שפות שונות ומנטליות שונה?

אבי זוכר את הימים של תחילת שנות החמישים כשעלו היהודים המרוקאים וישנו בפיבות,

בקרים ועשו מעשי בריובות. איפה הם? הם טופלו, הם טופלו על-ידי החברה, על-ידי

המדיבה. היום הם אבשים קובסטרוקטיביים שעושים משהו חיובי לטובת המדיבה.

כשמדברים על הבעיות הסוציאליות של המגזר הערבי ועל בעיות החיבור במגזר הערבי

אומרים שיש פער גדול. הרי זה שבא ממרוקו היה פער עצום ביבו לבין החברה שהיתה כאן

ואבי אפילו לא מוכן להשוות עצמי לפער שהיה ביבו לבין החברה שהיתה פה. למה בהם

טיפלו מהר והפערים בוטלו, אר לגבי אוכלוסיה של 600 אלף איש ערבים שיושבת פה

יש פער היסטורי.

האם אתה רוצה שבטלוויזיה יסגרו את הפער?

כששר החיבור ומנכ"ל משרד החיבור מתייחסים לנושא

הקיפוח של המגזר הערבי הם מבליטים זאת. גם הרב

פרז מבליט זאת. אבל כשדב תבורי מתייחס לעבין הדברים מוצגים בצורה סובייקטיבית.

הייתם צריכים לאפשר למישהו מהמגזר הערבי להתבטא בנושא. כשהיתה השביתה של

הרשויות המקומיות הערביות פביתי אל עורך "ערב חדש" וביקשתי שיקצו לבו כמה

דקות להסביר את עצמבו כי ראיתי שכלי התקשורת מציגים אותבו כאבשים שמתכוובים

להתמרד. אין לבו מה לאכול ואם לא הייבו שובתים העובדים שלנו היו שובתים מעצמם.

יש רשויות מקומיות ערביות בהן לא שילמו משכורות במשך שלושה חודשים.

מרכז השלטון המקומי אישר את השביתה.

דב תבורי בפל בעצמו באיזו טעות. הוא רצה להראות

עצמו כגיבור לאומי והעלה את המסימ בעירו בצורה

אסטרונומית. היום יש התארגבות בגדו והוא חזר בו. הוא חשב שהוא יוכל להטיל על

סוחרים ובעלי עסקים מסים אסטרונומיים, בחשבו שממילא זה על חשבון מס הכנסה

כי זה מתקזז מהרווחים של המפעל, אר הוא לא יחזיק מעמד עד סוף השנה. הוא הודה

והודיע לכל התושבים שלו שהוא בסוג מכר ובשנה הבאה הוא ילרד מכר. מצד שני הוא

אומר: אבי מודיע שהערבים לא מעלים את המסים כפי שצריך.

זו לא בדיוק הבעיה של אמצעי התקשורת.

הבעיה של התקשורת היא שהם הציגו את הדברים שלו

ואילו אבו לא אמרבו את דברבו. למען האיזון והצדק

היו צריכים לראיין מישהו שיאמר את האמת. הרב פרץ, מר קוברסקי וראש הממשלה

מודים שיש קיפוח וזה באמר גם אתמול בישיבת הממשלה. הרב פרץ אמר מפורשות

שהמגזר הערבי מקופח ויש לבוא לקראתו. אבל הדברים האלה לא באים מספיק לידי

ביטוי.

האם כל מה שאתה אומר לא פורסם? קראתי את הדברים

האלה בעתונים ושמעתי אותם בטלוויזיה,

מ. דראוושה; האם ראית ציבור ערבי טלוויזיה?

הופיעו ראשי מועצות והם דיברו עברית יפה מאד.

לי יש טענות על כך שלא לימדו אותי ערבית בבית ספר.

הטלוויזיה הערבית בועדה לצרכי תעמולה של מדיניות

הממשלה. אם אבו משלמים אגרת טלוויזיה זה בשביל

הטלוויזיה בעברית. את הטלוויזיה בערבית מממן משרד הבטחון וזהו כלי תעמולה בשבילו.

אני מעוניין לראות פעם שידור של התכנית "יש שאלה" באיזה ישוב ערבי. היום המדינה

מוציאה הון תועפות על חינוך הנוער לדמוקרטיה. אני חושב שתפנית אחת כזאת

בטלוויזיה וראיון אחד בטלוויזיה יכולים לתרום הרבה יותר מכל המלים. אם יש

ביוון מחשבה לחינוך לדמוקרטיה - המכשיר הכי טוב שיכול להועיל זו הטלוויזיה.

אני חושב שאחת הסכנות לחופש הביטוי הדמוקרטי

במדינת ישראל היא הידובר על אמצעי התקשורת מבלי

להכיר אותם, מבלי לדעת את תכונותיהם, מבלי לדעת למה הם מיועדים ואיך הם פועלים.

זה יכול להוליד הצעות נפל כמו ההצעה שיהיה רישוי עתונאי. לומדים גזרה שווה

מעורכי-דין ורופאים ושוכחים שחופש הריפוי או עבודת עורך הדין אינם זכות יסוד.

חופש הביטוי הוא זכות יסוד ולכן אי-אפשר לגזור גזרה שווה ולדרוש רישוי.

כנגד מה דברים אמורים? - כנגד הטענה שהתקשורת

מקפחת את הציבור הערבי, כשהיא מבליטה את השלילי ומתעלמת מהחיוב. זה נכון,

בלי ספק, והסיבה לדבר היא שאין אפליה והתקשורת מקפחת בצורה כזאת כל ציבור

שהיא עוסקת בו. היא מקפחת את ציבור מנהלי החברות בזה שהיא מדווחת רק על אותו

מנהל שגנב כספים מחברה. היא גם מקפחת כל יחיד שהיא עוסקת בו; אדם חי חיים למופת

עד גיל 40 ובגיל 40 הוא גונב ארנק. עד גיל 40 לא כתבו על אותו אדם מאומה

והנה כשהוא גנב את הארנק כתבו עליו. זה צדק זה? אי-אפשר לדווח על כל אדם שמתייצב

לעבודה מדי בוקר, בהכרח מדווחים על החריג, על האדם שלא הגיע לעבודה כי בדרך

דרס אותו רכב, או על אדם שלא עשה את העבודה באמונה ומשום כל פיטרו אותו מעבודתו.

אין דרך אחרת וזה נטען על כך שאמצעי התקשורת אינם הצינור היחידי להכרת העולם

על-ידי הצופים. כשאני מדווח על אדם שנדרס אני יכול לעשות זאת רק כשאני יוצא

מתור הנחה שהקורא שלי או ציבור הקוראים שלי יודע ששאר בני האדם לא נדרסו,

או לפחות לא הוא עצמו נדרס.- אם אני מדווח על כר שיש שביתה במפעל פלוני, אני

יכול לעשות זאת רק כשאני יוצא מתור הנחה שמקובל המסר שיש עוד כר וכר מפעלים

שאינם שובתים. אחרת אין אפשרות לדווח. אם אומרים שאדם נשר כלב - זה חדשות, אזי

.כשכלב נשר אדם - זה לא חדשות. זה נשען על כר שכולנו יודעים מה זה כלב, מה

לה אדם, מי נושך את מי ומדווחים על החריג. אם מכוכב מרס יצור אינטליגנטי יקרא

את העתונים שלנו ויקרא בכמה מלים על כר שכלב נשך. אם בהכרח הוא יגיע למסקנה

סבני. אדם נושכים כלבים. בל דיווח נשען על כר שלמדווח ולמקבל הדיווח יש איזה

עולם של מושגים. אל תטעו, אני אומר את מה שאני אומר לא בתור אמצעי רטורי אלא

בהסתמר על כר שטיפלבו בתלונות של ערי הפיתוח על בר שהן מקופחות, טיפלנו בתלונות

של יהודים דתיים, טיפלנו באותן תלונות המדברות על סטריאוטיפיזציה, הטפסה,

הבלטת השלילה. זה ברבע ממהותם של אמצעי התקשורת ומן המציאות שמאחרי הדברים.

אלא מה? יש מצבים מסויים שאז לאמצעי התקשורת יש תפקיד מיוחד לא לתרום להשפסה.

ובאמת במו שהזכיר מר שטרסמן, ברשות השידור יש בלל ברור שאסור להזביר השתייבות

לאומית או עדתית, אי אזרחות של בל אדם בהקשר שלילי, אלא בשעה שזה חלק מהידיעה.

אם יש קטטה בין שתי עדות, ברור שצריר לספר במה מדובר. אולם אם מישהו נחפש

בגביגה אסור לציין את לאומיותו או את השתיכותו העדתית. זה הבלל ובר צריר

להיות, אך זה לא אומר שמישהו לא טועה ועובר על הבלל. לתרום לסטריאוטיפים

זה ודאי אסור, אבל לשנות עמדות - זאת קצרה ידם של אמצעי התקשורת מלעשות.

היתה ביקורת על בר שתכנית ניקוי ראש עשתה שטיפת מוח שמאלנית לציבור. הרי אחרי

הבחירות חלק מהציבור זז ימינה. זה בוחם של אמצעי התקשורת להשפיע על עמדות.

שמעתי פה את דברי עמיתי מר שטרסמן אשר חזר פעמיים

בלשון די בוטה על נושא מסויים. פעם אחת הוא אמר

שהוא שמע את העובדת הסוציאלית ברדיו והיא נשמעת יותר ישראלית ממנו ופעם שניה

בדברו על התפעלותו מהדיבור העברי הרהוט שהוא שמע מראשי המועצות. האוכלוסיה

הערבית בישראל היא בראש וראשונה צרכנית של כלי התקשורת העבריים. אותה בחורה

ששמעת, מר שטרסמן, למדה את טשרניחובסקי וביאליק, עשתה בחינות בגרות בשפה העברית

ואין סיבה שתרגיש אחרת לגביה. היא מאזינה לכלי התקשורת הישראליים ולא לכלי תקשורת

אחרים. לערביי ישראל יש בטאון אחד שהוא בטאון מפלגתי, אר במובן המאד מצומצם של המלה.

הים קוראים עתונאים ישראלים. לערביי השטחים יש חמשה בטאונים יומיים כאלה ומגזינים

אחרים בערבית וזאת כי הם לא קוראים עברית. לוטפי משעור התחיל בנסיון והוציא שבועון

אך יתר הנסיונות לא מצליחים ולערביי ישראל אין עתון בערבית. למה? כי הם קוראים

את ידיעות אחרונות ומעריב.

הם קוראים עתונים בעברית כי אין עתונ,יפ 'בערבית.

בכפר אחד קטן בארז יש 70 מנויים לעתון הארז.

ד. רובינשטיין; הם גם מאזינים לתכניות בעברית. הם מחכים לתכניות

בעברית. לכן זהו נתון ראשון שצריך לקחת בחשבון.

האם עשית חקר מאזינים?

נאמר פה שבכפר ערבי אחד יש 70 מנויים לעתון הארץ.

אני שומע רברים מערבים האומרים שהם מאזינים

לתכנית "מוקד" בעברית. התכנית "במשפחה" שמתארת איר ללכת לבנק וכיוצא בזה - לא

מחדשת להם דברים. לכן היות והם צככנים של התקשורת העברית כך צריר להתייחס לענין.

לכן ראשית כל יש לחשוב באיזו מידה הם ממלאים

תפקידים בתקשורת, באיזו מידה רואים אותם או שומעים אותם. ופה אנו רואים אפס.

זה נכון גם לגבי מגזרים אחרים במדינת ישראל. ישנו למשל הציבור הדתי. בטלוויזיה

וברוב אמצעי התקשורת רוב הכותבים שייכים לשכבה אחת מאד ידועה של אנשים. כולם

אשכנזים, אקדמאים, מתחום מסויים ואותם רואים, ואני מבקש את סליחתכם על כך שאני

משתמש בביטויים כאלה. הם שולטים פחות או יותר בכלי התקשורת. במוקד ובתכניות

אחרות כמעט שלא רואים אנשים שומרי מסורת. גם רפיק חלבי יש רק אחד.

גם לא נשים.

היום כשפותחים כלי תקשורת אמריקני רואים איזה

ו מאמץ נעשה להכניס סינים וכיוצא בזה לתקשורת,

לפי הצרכנים של התקשורת. לציבור הדתי בארז יש קצת אמצעים משלו ויש כמה בסאונים

משלו. אין כמעט עתונאים יוצאי צפון אפריקה והם ודאי צרכנים של אמצעי התקשורת.

העקרון מובן והפגיעה בתחום הזה היא במיוחד לגבי האוכלוסיה הערבית. יש בתקשורת

סטריאוטיפים וביטויים חצי גזעניים. נכון שזה נוגע לסכסוך, אבל כשהיה הענין

של מדד שעלה - והעתון שלך, מר שטרסמן, עשה את התחקיר בענין, ההודעה היתה שזה

ביה בגלל שני סוחרים מעזה. זו הסתה וזו גזענות של תקשורת. לא היתה אמת בכך

ששני סוחרים מעזה אשמים בעליית המדד. זה היה הסיפור של העגבניות. זו דוגמא

אחת ויש כאלה בלי סוף גם ברדיו, גם בטלוויזיה וגם אצלי בעתון. יש מלים

שכשמשתמשים בהן משתמשים בהן רק לגבי ערבים, לדוגמא: משכילים, נכבדים, כפריים

וזה בדרך כלל נדבק לערבים. כשאומרים ביטויים אלה כבר יודעים במי מדובר. לא

נערר כנס של אנשי רוח ערביים ומשכילים יהודים. מאום אל פחם

זה כפריים ומכפר ויתקין לא. יש מספר מושגים שחיים אותם, שלפעמים הם שליליים

ולפעמים ניטטרליים. מה שהטריד אותי בדבריך, מה שטרסמן, היה שאמרת שאותה עובדת

סוציאלית ליברה עברית כך שאי-אפשר להרגיש שהיא ערבייה.

היא אמרה זאת, היא דיברה על כך. היא אמרה: אבי

דברת כאן כעובדת סוציאלית ערביה.

אתה התייחסת לעברית שלה

מה ציפית, שהיא תדבר כערבייה? רצית שהיא תדבר

כמר שהיו אומרים פעם ברדיו קהיר חזיות במקום

חזיתות? הם מאמיגים לתקשורת שלנו, הם חיים אתנו וצריך לתת להם, בכל מאמץ אפשרי,'

את מה שמגיע להם.

כיוון שהעתונות משקפת מציאות ומצלמת מציאות

אבי חושב שהיא לא כל-כך אשמה, את מקור הבעיה

אבי רואה בהתייחסות של המריבה לערבים, בחוקים של המריבה, בחוקים שמפלים

ערבים, בהתייחסות של המריבה והמימסד לערבי. כל מה שעושה העתובות הוא שהיא

משקפת את המציאות הזאת, היא מושפעת ממבה. אבי חושב שלפני כמה שנים העתובאים

שאבו את המירע שלהם מערביסטים. כל עור ההתייחסות לאזרח הערבי בחוקי המריבה

ובכל מיבי מישורים לא תשתנה - אבי לא יכול לבוא בטענות אליהם. אמבם העתובות

לא רק משקפת את המציאות היא גם משפיעה בעצם העברת הידיעות וגם בפרשנות, דבר

שהיא צריכה לעשותו, אך האשמה היא במימסר ואבי מתפלא על חברת הכבסת שאמרה -

הבבת בדיוק את ההיפך ממה שאמרתי.

תפקידה של העתובות לא לטייח ולא לעבור לסדר היום.

ישבו נושא חשוב בוסף - השפה הערבית. הערבי

גאה בשפה שלו ולא מעדיף את מבט לחדשות על פני החדשות בערבית, אלא מה?

מהדורת החדשות בערבית היא תעמולה ובמבט מובאות ידיעות. אילו היה עתון טוב

בערבית היו קוראים גם את ידיעות אחרובות, אך בראש וראשובה היו קוראים את

העתון בערבית.

בעיה בוספת, חשובה היא שמשרדי הממשלה והמוסדות

בכלל לא מתייחסים אל הערבי כאל צרכן. בבק ישראל הפעיל סידור חדש של השקל החדש

וכל ההסברה בבושא היתה בעברית. הערבים כאילו לא קיימים. מס הכבסה פונה אל

האזרחים היהודים 20 פעם ביום כאילו לא קיימים אזרחים ערבים. כך הדברים אמורים

לגבי כל משרדי הממשלה. אבי חושב שבסך הכל העתובות משקפת מציאות שבקבעת על-ידי

הממשלה והכבסת.

חבר-הכבסת דראוושה דיבר על 3 אלמנטים שמאפיינים

התעלמות מהחיוב, הבלטת השלילי

והכללה. יש בכך ודאי הגזמה וכבר אמרו שבי העתובאים שדיברו קודם שבאמת נכון

שהדבר קיים כעקרון לא לגבי מגזר מיוחד. אולם באופן כללי יש כאן בקודה בבובה

שנוגעת למהותה של התקשורת והיא, כפי שאמר מר אבבר, שמדווחים על החריג בכל מקרה.

אילו רוב החריגים היו טובים החיים היו טובים -

אבי מאמין שהזכות הזאת קיימת לצד הזכות שהרוב בחיים

הוא החיובי בחיים והחריג הוא השלילי ולכן יש

מציאות כזאת של התעלמות מהחיוב והבלטת השלילי.

בעבין של הרוב והמיעוט של ערבים ויהודים, יש

רגישות מסויימת לנושא המיעוט.

א. ולדמן; אמרתי בתחילת דברי שאם כי יש הגזמה במה שאמרת

אך זוהי המציאות. אבי חושב שאי-אפשר לטפל; בבעיה

הזאת רק כבעיה של כלי התקשורת. זו גם בעיה של הציבור. כלי התקשורת נותבים

לציבור את מה שהוא רוצה לשמוע ואת מה שמעביין אותו, את מה שיגרום לך לבחור

עתון זה או אחר, תכנית זו בטלוויזיה או תכבית אחרת.

י /



אני לא בא להפחית מהבעיה, אני רק נא לומר

שהבעיה היא לא של כלי התקשורת אלא של הציבור, לכן יש לומר שני דברים. התקשורת

לא יכולה להתחמק מכר שיש בידיה כלי חינוכי שיש לו השפעה. אמנם כלי התקשורת

רואים מלכתחילה את תפקידם בהבאת ידיעות לציבור, והדבר הוא חשוב מאד במשטר

דמוקרטי, חשוב שהדברים יגיעו לידיעת הציבור, אבל אי-אפשר להתחמק מכר שיש להם

השפעה חינוכית וצריר לשאת באחריות להשפעה החינוכית הזאת. יש אתיקה תקשורתית,

אר לדעתי היא לא מספקת כי היא לא מבוססת על כר שהנה אנו מחנכים ולכן אנו צריכים

לשאת באחריות, אלא היא מבוססת על כר שאנו מביאים ידיעות לציבור, דבר שגם הוא

מחייב שמירה על אתיקה מסויימת. האתיקה צריכה להיות נובעת מהעובדה שיש לכלי

התקשורת השפעה חינוכית.

מר אבנר, אינני חושב שהדברים כפי שציינת נכונים,

שלציבור יש דרכים אחרות לראות את המציארת. עובדה היא שחלק גדול מהציבור

מקבל את עיקר גישתו וההתייחסות שלו מכלי התקשורת וזה מטיל עליהם אחריות עוד

יותר גדולה. אל תצאו מתור ההנחה הזאת שכיוון שלציבור יש אמצעים אחרים לראיית

המציאות לכן זה יאזן את הדברים וישים בפרופורציה הנכונה את הידיעות העתונאיות.

חלק גדול מהציבור לא שם את הידיעות העתונאיות בפרופורציה נכונה. מצד שני , אני

חושב שצדקת, ובכל המגזרים הקשרים בין ציבורים שונים או הקשרים בין אנשי מקצוע

ממגזרים שונים הרבה מאד חסר משום שלא מכירים אחד את השני. אני מודה ומתוודה

שאינני מכיר את עבודתם של כלי התקשורת והעתונים ולכן זה יוצר איזה נתק, איזו

אי-הבנה, דעות קדומות בין אחד לשני וכמו שחשוב המגע בין הציבור הערבי והיהודי

כר חשוב המגע בין ציבורים שונים. אנו הרי מקיימים במסגרת הוועדה סיורים

במוסדות החיבור ובאים במגע עם ציבורים שונים ואני חושב שצריר פעם לקיים סיור

במערכות עתונים ולשמוע מעתונאים על עבודתם, כדי לדעת מה הגישה שלהם, מה עובר

אצלם בלב ובמחשבה, כדי שנוכל להבין את הדברים יותר.

אעבור עתה לענין ההכללה. זו בעיה שנוגעת במידה

שווה לציבור בכלל. העתונאים רואים את היעד שלהם, את מגמתם או התפקיד שלהם

בהבאת ידיעות ואין הם רואים את התפקיד החינוכי. אילו הם היו רואים את התפקיד

החינוכי והאחריות החינוכית היה נגזר מכר שהם היו צריכים להיות הרבה יותר

זהירים. אני מאמין שזה לא מכוון באמת ואני מקבל את הכלל האתי שכשדבר אינו

נוגע לענין אין לציין את המוצא. ככלל המגמה החינוכית והאחריות החינוכית

של כלי התקשורת צריכה להיות הרבה יותר מובלטת,

הצורר לראות עצמך כמחבר הוא חסרון שקיים בהרבה

מגזרים של החיים. אנו חברי הכנסת, לדוגמא, שמקיימים מאבקים בתחום הפוליטי

לא רואים עצמנו מספיק בדוגמא חינוכית שאנו נותנים. בעל כורחנו אנו נותנים

דוגמא חינוכית,בסגנון הדיבור וכיוצא בזה. עד היום אני כואב את הכאב הזה

ואולי אגזים בזה שאומר שחברי כנסת רואים את מגמתם בכך שאיש שמח בקלון חברו,

נוקטים ציניות בדיבור במקום להתייחס לגופם של עניינים. מחנכים הם לא רק

אלה שמקצועם הרשמי הוא לחנך אלא גם כאלה שעוסקים בתחומים שונים של העבודה

הציבורית, כאשר מה שהם עושים יש בו כוח מחנך ומשפיע. דבר זה מחייב אותנו

לקחת על עצמנו את אותן מגבלות, אחריות וביקורת שצריכים להיות בתחומים האלה.

מחוייב להיות חשבון נפט ובחינת הדברים מעבר למה שקבוע כאתיקה עתונאית.

אני חושב שאני מידע מספיק לאופייה של הבעיה.

היחסים בין התקשורת לציבור והחברה אותה אמורה

התקשורת לשקף - אלה בבחינת בעיה מאד מורכבת. משום כר אנסה לא לומר דברים

מכלילים. אני רוצה להפנות את תשומת הלב לשלוש נקודות.



הטיעון של אנשי התקשורת, ששומעים אותו

לעתים קרובות, שבעצם משימתם לדווח על השלילי, אני מוכרח לומר שהוא נשמע

לעתים כהתחמקות, משום שבפועל אמצעי התקשורת לא מדווחים רק על השלילי.

אפשר לדווח בתכנית חדשות על שכלולים שנעשו בבית חולים, על הכנסת זן חדש

של ירק , או על נסיונות שנערכו בבית ספר מסויים, זה שעל הדברים האלה אפשר

לשמוע מחוץ למסגרת החדשות - זה חלק מהעבודה שאתם עושים יום יום. לכן מדוע

אבו חייבים בעיקר לדווח על השלילי? דיווח חיובי כזה על הנעשה

במגזר הערבי אין כמעט. וזו מציאות.

פעם הטלוויזיה צילמה משפחה ערבית שנתבה

טיפול דיאליזה לבת מבנות המשפחה. זו היתה תכנית יפה מאד, משכנעת. אותי היא

לא כל-כך הרשימה, כי אני יודע דברים, אך למחרת שמעתי מאנשים על ההתפעלות

שלהם מזה שהורים ערבים מסוגלים לקחת מכונת דיאליזה הביתה ולטפל בבתם. זה

התקבל כדבר כמעט בלתי-מתקבל על הדעת.

זו היתה משפחה בדואית.

התרשמתי מהתגובות של הקהל בנושא הזה. מדוע? -

מפני שלעתים כל-כך רחוקות מביאים דיווח חיוני

על הנעשה במגזר הערבי. כמעט שלא מדווחים דיווחים חיוביים על המגזר הערבי

ובהקשר הזה חבר-הכנסת דרוואשה אמר בצדק את מה שאמר. אם מדווחים זה או על

המחאה שלהם, וצריך לדווח על זה, או על דברים שליליים, ואין להתעלם מזה

שהרבה דברים חיוביים נעשים. אני עדיין מקווה לראות דיווח מהסוג שהזכרתי,

הו בתכנית חדשות והן בתכנית אחרת, שיש בידו להציג איזו התפתחות או תופעה חיובית

במגזר הערבי, שיש לברך עליה.

בכל זאת, חיים במציאות שיש ענין של סטריאוטיפים

בשני הצדדים. אם הערבים מסתכלים כפי שהם מסתכלים על התכניות בישראל הם ודאי

לא מקבלים בהכרח רושם שלילי. לעומת זאת הסטריאוטיפ של הערבי בעיני היהודי

הוא בעיה קרדינאלית. אני מציע לאמצעי התקשורת לא להתעלם מכף. צריך לזכור

שכשמדווחים על דבר שלילי בתחום הזה - זה נופל על קרקע פוריה שתקלוט כל זרע

שמגביל את התדמית השלילית שמחדירים ליהודים מגן הילדים. זו בעיה גדולה

וכבדה וודאי שהתקשורת היא לא האחראית הראשית לה, יש גורמים אחרים, אך אי-אפשר

טלא להביא בחשבון את הענין הזה.

לענין הסטריאוטיפים - אנו בכל זאת נתונים במצב

שיש מגמות ברורות וחזקות מאד של יצירת בידוד בין הציבור הערבי לבין הציבור

היהודי ואני לא מדבר רק על מגמות פוליטיות שקיימות בזמן האחרון. יש לכך

דוגמא טריה בעתון של היום, כשנאמר בכותרת: "... אתה בחרתנו מכל העמים..".

זו חלק מהמציאות.

התקשורת יכולה להגיד אלה הדברים, אנו מביאים

אותם כמות שהם, -אבל אי-אפשר לדווח אך ורק על דברים/ שליליים טבעיים במגזר הערבי

תוך התעלמות מכך שהציבור היהודי חשוף למיני דברים כאלה. באיזו שהיא נקודה

המדווח, הכתב, העורך צריך להיות רגיש לנושא ולא להתייחס לו כטבולארסה.

יש עוד קוראים שצריך להביא בחשבון.

נקודה אחרונה - המומחים לערבים. יש בארץ

מומחים לערבים שהם בדרך כלל יהודים ולא תמיד יש להם השקפה אחידה, מה גם

שלא תמיד הם מומחים, מדוע לקחת מומחים לערבים כשיש כאן ערבים? אם יש בעיה

שנוגעת לערבים - תנו להם לדבר עליה. רואים לדעת מה תהיה התגובה של הציבור

הערבי ואם כן למה לא לשמוע אותה? אני לא אומר שצריך לשמוע רק אותם, אך לא

רק את המומחים לערבים. לפני שבועיים התקיים כנס של מרכז השלום הבינלאומי

והשופט חיים כהן הציג את יהושפע הרכבי ושיבה אותו. כשמישהו רוצה לדעת



משהו על הערבים הוא הולך ליהושפט הרכבי וחבר-הכנסת יתר התייחס לכך. אבי מברך

את מר הרכבי, הוא מומחה, אך לא צריך להסביר את הערבים לציבור רק בעזרת מומחים

-כאלה. אני לא זוכר שהזמינו מומחה ערבי שידבר על הערבים, אף כי יש מומחים

כאלה באוניברסיטה שלי ואני בטוח שההסבר שיבוא מהם לא יהיה פחות אמין

מבחינה אקדמית משלם אחרים. להם גם יותר קל לשכנע כי בכל זאת הם שייכים לאותה

חברה. אני מקווה שהערותי תילקחנה לתשומת הלב.

קודם כל, אני רוצה להודות לחבר-הכנסת דראוושה

על שהעלה את הנושא על סדר יומה של הוועדה וגרם לכך

שאנו מקיימים פה היום את הדיון החשוב הזה כדי להסדיר כל מיני אי הבנות.

מר אבועסבה, אם אבי נולדה בעיון כרם ואני פלשתינאי לפי ההגדרות שלך.

לאחר ששמעתי את כל הדוברים הנכבדים אני חושב

שהמצב הוא אולי לא הכי טוב כפי שחבר-הכנסת דראוושה היה רוצה שיהיה, אך הוא

גם בהחלט לא הכי גרוע כפי שהוא תיאר אותו.

אם מדובר בהכללות, אני חושב שהקרבן האמיתי

להכללות במדינת ישראל, ואולי לא רק במדינת ישראל, הם קודם כל אנשי התקשורת.

אנו הקרבן להכללות. כשעתונאי סרח ופרסם דבר שלא היה צריך לפרסם, אומרים:

התקשורת, העתונות, העתונאים. ללא ספק, יש עתונאים טובים מאד, אחראים מאד,

אמינים מאד, ויש כמה עתונאים שהם לא כאלה והם מטילים כתם בציבור כולו.

בכלל, יש נטייה להאשים את התקשורת בכל דבר. אומרים: התקשורת אשמה. לפעמים

התקשורת באמת אשמה וברוב המקרים היא בכלל לא אשמה. צריך לראות את הדברים

בפופורציות הנכונות. מר אלוני, נציג הטלוויזיה, בא לדיון הזה מצוייד בעובדות

שנועדו להוכיח שכשמדובר ביחס שלנו ברשות השידור לנושא הערבי בכללותו, וערביי

ישראל בפרט, אנו לא כל-כך אשמים כפי שמנסים להציג אותנו.

חבר-הכנסת דראוושה, אתה הזכרת את הפרשה העגומה

בעפולה. אני רוצה להזכיך לך שבעפולה הוכו לא רק ערבים. גם צוות הטלוויזיה

הישראלית הוכה וזה אומר הרבה מאד. אני לא חושב שצריך להוסיף על כך. עתונאים

הוכחו והיו זקוקים להגנת המשטרה. למה? - מפני שהם עתונאים ולא בגלל שום

סיבה אחרת.

זה הולך לפי תורת השלבים: קודם ערבים, אחר-כך

עתונאים ואחר-כך יהודים אחרים.

היכו אותם מפני שהם היו עתונאים מהטלוויזיה

הישראלית ואפשר היה לזהותם. זה הספיק כדי לתת

להם מכות.

אמרו עליהם שהם מרעילי בארות ושמאלנים. מישהו

כבר הכין את הקרקע לכך.

אני נגד הכללות בכלל כי נדמה לי שאני חושב

שהעתונאים שלנו הם קרבן של הכללות. אני מסכים

עם מה שאמר ידידי מר שטרסמן על העתונות בכלל ועם מה שאמר ידידי מר אורי

אבנר באותר נושא. אני בהחלט לא מסכים לדברים שנאמרו כאן על-ידי ידידי מר

רובינשטיין. בדיון כל-כך רציני כזה לומר דברים כל-כך לא רציניים, טמבוססים

לא על מחקרים וסקרים אלא על הערכות והשערות, לומר כאן שהרדיו בערבית והטלוויזיה

בערבית הם מכשיר תעמולה של הממשלה, היינו שהם לא כלי תקשורת חפשיים - -

שופר תעמולה, תכין סקרים - -

אני מוחה בתוקף על הדברים האלה ואני חייב למחות

ראשית, מר בראל שהוא מנהל הטלוויזיה בערבית ומר סחייק

שהוא מנהל מחלקת השידור בערבית, אינם נוכחים כאן ואני חייב לעשות את מלאכתם

במקומם. אגי מתבסס על סקרים שנעשו על בסיס מדעי ואשר מוכיחים שהשידורים בערבית

ברדיו ובטלוויזיה הם פופולריים ונהנים מאמינות. אני רוצה שתדעו ששידורי הרדיו

והטלוויזיה בערבית אינם בנים חורגים והנהלת הרשות מתייחסת אליהם בדיוק כשם

שהיא מתייחסת לשידורי הרדיו בעברית ולשידררי הטלוויזיה בעברית. היחס הוא כזה

מבחינת המשאבים, האמצעים ומבחינת היחס המערכתי. בעצם מכל הבחינות. עצם העובדה

שלאוכלוסיה שמהווה 17% מהאוכלסיה בארז יש רדיו שמשדר מבוקר עד ערב וטלוויזיה

שמשדרת שעה וחצי כל ערב, בשעת השידור הטובה ביותר, העובדה הזאת כשלעצמה מעידה

על היחס של מדינת ישראל לתושביה הערביים.

ל. מנצור; אתה יכול לשמוע בערבית שידורים מ-88 ארצות.

כולם רוצים למכור מוצרים.

אבל אתה לא שומע שם מה שאתה שומע ברדיו בערבית

שלנו.

אני שומע. אתה לא שומע.

גם הרדיו וגם הטלוויזיה הם גשר אווירי בין

העם היהודי לעם הערבי. יכול להיות שזה לא בדיוק

מה שהיה צריר להיות, יכול להיות שיש דברים שטעונים שיפור וצריך לשנות, אבל

עצם העובדה שהכלים האלה ישנם יש בו; כדי להוכיח את החשיבות שמייחסת מדינת ישראל

לנושא הזה.

מאיזו בחיבה? אנו לא מטילים ספק בזה שלשידורים

הערביים יש השיבות, אבל המטרה של המימסד היא לא

לשרת את אותו קהל מאזינים כי אם לשרת את מטרות המימסד עצמו. כאן חילוקי הדעות

בינינו.

אני דוחה את הדברים בתוקף. המימשל אין לו יד ורגל

בתוכן השידורים ואני אומר את הדברים כמנכ"ל. הרדיו

והטלוויזיה הערבית נהנים מאותו חופש שניהן לרדיו ולטלוויזיה בעברית. אין שום

התערבות ותכתיבים. באשר לתוכן השידורים - זה ענין של טעם. יש כאלה שהם שבעי

רצון יותר מתוכן השידורים ויש שהם שבעים רצון פחות. הוא הדין לגבי השידורים

בעברית. האם כולם מאושרים מכל השידורים בעברית? קשה להטביע את רצון הכל. מדובר

על שידור בערוץ אחד שיש לו שותפים רבים. בטלוויזיה וברדיו יש על אותו גל עשרות

תחנות שמשדרות בערבית. מצאתי לנכון לומר חברים אלה כדי להעמיד את הדברים על דיוקם,

איני רוצה להיכנס לפולמוס בנושא התכנים כי זה

ענין של טעם וריה ועל זה אמרו את מה שאמרי חז"ל.

חבר-הכנסת עטשי, הסדרה של אורי גולדשטיין עוסקת

במלחמת לבנון בלבד והיא לא התיימרה מלכתחילה לעסוק בכל הנושא העצוב והכואב של

נעדרים ושבויים. אילו התכנית עסקה בכל הנישא ודאי שחלקם של החיילים הדרוזים

במדינת ישראל וחלקה של העדה הדרוזית היה בא לידי ביטוי. למזלה של עדה זו

במלחמת לבנון לא היו לה נעדרים או שבויים.

יש אחד.

אבל הוא לא שייך לסיפור של סולטן יעקב. אורי

גולדשטיין לקח סיפור שהתחיל בסולטן יעקב ועקב

אחר השתלשלות הדברים. הוא עשה זאת במשך שלוש שנים וליווה את הדמויות עד לסיום

העניו. לכן לא היתה כאן מלכתחילה שום העדפה או חלילה חיסר התחשבות בחיילים

אוזרים.



ז. עטשי; כל תביעתנו ובקשתנו היא שהטלוויזיה העברית חייבת

לשדר את הערבים ליהודים. זה הכל,

עוד מעט תקבל כסה דוגמאות ממנהל הטלוויזיה

שמראות שעושים זאת ועושים זאת טוב. ממה שאני זוכר

ולא הכנתי רשימות, אני זוכר כתבה שפורסמה ביום ו' ליהודים על רופא ערבי בקיבוץ

בצפון. זו היתה כתבה אמיתית, עובדתית. אני זוכר לפהות 2 כתבות בארבעת החודשים

האחרונים, כתבות שאנו מגדירים אותן ככתבות לעומק, על חילופי משלחות נוער, או

על ביקורים הדדיים בין צעירים יהודים וערבים אלה אצל אלה. אני זוכר לפחות שתי

כתבות חיוביות ויפות שהיו בתחום זה בטלוויזיה. זה מה שאני זוכר מארבעת החודשים

האחרונים, שלא לדבר על הכתבה המפורסמת ביום העצמאות שעבר על מדליק המשואה הערבי.

זו כתבה שהיתה שיחת היום במשך חודשים רבים.

אני מסכים שהטלוויזיה הישראלית יכולה לתרום

הרבה וכתבה בה שקולה למאות מאמרים בעתונות המודפסת, ואנו באמת עושים זאת.

אולי זה לא מספיק. יש לנו בסך הכל 4 שעות שידור מדי ערב.

ע. דראוושה; אנו חיים בתקופה כל-כך רגישה ולכן יש חשיבות

כל-כך משמעותית לאמצעי התקשורת.

א. פורת; ידידי הטוב, כשראש מועצה ערבי אומר דברים בגנות

צה"ל, מה אתה רוצה שנעשה? האם אתה רוצה שנמעל

בתפקידנו העתונאי ולא נאמר זאת?

לא ביקשנו זאת.

לרשות השידור אין דעה. יש לה דעה אבל אסור לה

לשדר אותה. אסור לנו להביע את דעתנו בשום ענין

השנוי במחלוקת. אנו מביאים עובדות והצופה יבין את העובדות כפי שהוא רוצה.

אנו לא עוסקים בהבעת דעה אלא רק בהבאת ידיעה. הבאנו את הידיעה של המשלחת

מטול-כרם שבאה אל ראש עירית נתניה ואנו יודעים טוב מאד מה היתה עמדת הציבור

בארץ לאחר פרסום הידיעה. לכן אני לא חושב שהרדיו או הטלוויזיה, שבשמם אני

מדבר, יכולים להיות מואשמים באלה שאין להם רגישות לנושא הזה, ככאלה שאין להם

פתיחות לנושא. אולי לא עושים מספיק, אך לומר שלא עושים זה לא יהיה מדוייק.

בסך הכל הדיון הזה הוא דיון חשוב ועצם קיומו יש

בו כדי להזכיר לנו שעל רשות השידור חלה גם החובה שלא לזנוח או לא לקפח את

ציבור המאזינים אזרחי המדינה הערבים מעבר למה שהם מקבלים בשידורים לערבית.

אני מבקש ממר אלוני, מנהל הטלוויזיה, להביא

בפניכם מספר עובדות כדי שתאמינו לי שמה שאמרתי אינו בלתי-מבוסס.

י. אלוני; היתה התכנית במבט שני על יהודים וערבים בעפולה,

כחודש או כששה שבועות לאחר התקרית. לדעתי, זו

היתה אחת הכתבות הטובות ביותר. לפני שבוע ב"סוף ציטוט" היתה תכנית של 3רבים

ויהודים. דובר כאן על הרשויות המקומיות. יש כאן איזה תרתי דסטרי. אגב, תפש

אותי בכנסת דן בן-כנען שהוא דובר של השלטון המקומי ושאל אותי למה לא מסקרים

את מצוקת הרשויות המקומיות. יש כאן תרתי דסטרי, כשאנו לא מסקרים אנו לא בסדר

וכשאנו מסקרים אנו גורסים לאזרח היהודי לחשוב שהאזרח הערבי מורד כפי שנאמר.

האם אנו לא נמצאים בין הפטיש והסדן? יש בעיה במדינת ישראל שהיא בעיה כואבת

וצריך לטפל בה, אגל אני לא חושב שהיא מתחילה בתקשורת. אם אני זוכר את מה ששודר

לאחרונה במבט לחדשות שזו אספקלריה מאד מצומצמת, הרי השידור על הערבים הוא

כמעט הנושא החמישי בעוצמתו שמשודר, לאחר הנושא של מדיניות, בטחון וכלכלה ואולי

עוד נושא אחד או שנים אחרים. מבחינת הכמות זה אולי הנושא החמישי בעוצמתו.

היו ראיונות רבים עם התייחסות עניינית ב"זה הזמן". היה מוקד עם ראש עירית

היתה הטעה השלישית על העדה הדרוזית.

י. אלוני; היתה התכנית "מה השאלה" שצולמה בעכו, על יחסי

יהודים וערבים. היתה כתבה על הרופא בעין דור.

זהי ארמלי רואיין ב"סיבה למסיבה",וזה לא היה בשביל לעטות צחוק או להעליב

ולפגוע. והוא היה אזרח טחזר ממסע לא מוצלח. את קורט ואת נהי ארמלי ראינו בהרחבה

במבט לחדשות. היתה תכנית מפגשים בנצרת עילית, בין יהודים וערבים.

ביקשתי את רשות הדיבור - ואין אני יודע אם זה

מקובל או לא מקובל - בגלל שמזדמן לי להיות בוועדה

המכובדת הזאת כמעט כל שבוע והייתי מצפה לא לעבור בשקט על מה טאמרו מר אבועסבה

ולוטפי מנצור שהטלויזיה הערבית משרתת את המימסד. אם הדבר הזה מעוגן בחוק

אני מחזיר עכשיו את תעודת העתונאי טלי. איני מוכן לקבל את המשפט הזה שאנו

משרתים את ממשלת ישראל, אני הייתי מבקש ממר אבועסבה ומנצור לחזור בהם מדבריהם.

אני הייתי מעביר את הנושא הזה לבדיקה במשטרה.

ר. מחמוד; מר אבועסבה ומר לוטפי היו אצלנו וחיזרו

מ. אבועסבה;

א. אבנר; אני מבקש מהיושב-ראט לתת הגנה לכתב שלנו.

היו"ר נ. רז; היתה פה הערה כי הוא ראה עצמו נפגע מדיבור שהיה.

את התעודה שלך אתה יכול להשאיר.

אני רוצה להדגיש שלאמצעי התקשורת ולרדיו יש תפקיד

מחנך. נקודת המוצא טלי בכל הדיון הזה קשורה

לתפקיד המהפך טיש לאמצעי התקשורת בתקופה כל-כך סוערת, כל-כך קשה לשני העמים

במדינה רבאיזור. אני מקווה שהוועדה ואמצעי התקשורת יקחו בחשבון את ההערות

שהוטמעו כאן ואת הרעיונות שעלו בדיון.

אני לא שותף לדעה שאין מקום לטלוויזיה והרדיו

בערבית וכאילו שהם כלי שרת טל המדינה. אני חוטב שהם עוטים עבודה חשובה, שאמנם

טעונה טיפור. יש לי גם כמה טענות על דברים טמטודרים אטר לא עונים על הצרכים

ולא באים לשרת אה אוכלוסיית הצרכנים. למשל, אורי לוברני, הגיבור טל הטלוויזיה

הערבית, כל פעם מופיע ומעורר סלידה וכל מה טהוא אומר מתברר שזה לא נכון. כל

פעם מכניסים אותו חצי שעה למרקע ואני בטוח שהציבור הערבי והיהודי לא רוצים

לראות אותו. אני מביא את הדוגמא הזאת כדוגמא לשידורים שלוקחים זמן ולדעתי הם

כושלים בכל מובן המלה. יט מקום לטיפור השידורים ומנסים להטתפר. מי טעוקב

אחר השידורים בערבית, של חצי היום רוצה שמשדרים דברים חשובים, מביעים את

העמדות של הציבור הערבי, לא מקצרים ולא קוטעים. טמעתי את אבועסבה בתכנית ואת

עצמי. אבי לא אומר שאני מרוצה מכל מה שקורה שם אבל מכאן ועד לקטילה המרחק

הוא רב ואסור לעטות זאת. אני מקווה טהדיון הזה יתרום ויביא לתטומת לב רבה

יותר בהצגת הדמות הערבית.

אבי גם ערבי רגם עתרנאי ואבי רוצה לומר

שאורי לוברבי מופיע בטלוויזיה הערבית כשירות

ממשלתי. הוא אמור לדבר על לבבובים ולכן מזמיבים אותו. אחת הבעיות של הערבים

היא שהם לא יודעים איר העתון או איר הטלוויזיה עובדת, בגלל שבכל המגזר הערבי

אין דובר אחד לא לעיריה ולא למפלגה, בתפש ערבי בתל-אביב שפורסם בעתון כאבס.

מה אמרו במהדורת החדשות בשעה תשע? אמרו שהוא תושב אחד הכפרים במשולש, כלומר:

הוא ערבי. בסוף בתברר שהוא לא אנס אלא גבב ואין לו קשר לנושא, למה צריר לומר

שהוא מאחד הכפרים במשולש? כשיודעים שבמשולש מתגוררים רק ערבים? אל תפרסמו

פרטים מזהים ואל תגידו שהוא ערבי. גם השופט אמר דברו בנושא. אפשר לומר: אחד

הפועלים מהאיזור.

פועל...

קראתי על איזה זוג מוזר שחי יחדיו, במקרה הגבר הוא

ערבי והאשה יהודיה. כתבו שהוא הרג את אהובתו. אם היא

אהובתו למה הוא הרג אותה?

יש מקום לביקורת. אבי יודע שיש בעיה לעתובאים.

פעם פורסמה כתבה בעמוד ראשון על ספר שכתבתי, כשאמרו שזה בגד המדיבה, בגד העם

היהודי. זו היתה השמצה והדברים פורסמו בעמוד הראשון הלכתי לעורר איתו עתון

זה הספר שלי וזו הידיעה שפורסמה. האם מישהו קרא את הספר? אפילו

ציטטה אחת מהספר לא היתה. ביקשתי תיקון לידיעה והוא אמר לי: אפצה אותר. הם

ראייבו אותי שלוש פעמים באותו עתון. העתון המתחרה בכלל לא הזכיר את הסיפור.

דובר כאן על מתן רישוי לעתובאים.

יש הצעת חוק כזאת.

במקצוע שלנו יש הרבה מאד אנשים לא אחראים. חבר-

הכבסת דראוושה אמר שיש התעלמות מהחיוב והכללה.

אבי חושב שבסך הכל זו בעיה של זלזול. הרבה מאד עורכים ומנכ"לים של מוסדות

שקשורים לעתונים פשוט מזלזלים וחושבים שזה נושא שנוגע לערבים בלבד. הם לא

יודעים שזה נושא שנוגע לעצם קיומה של מדיבת ישראל, באם היא תדע או לא תדע

לחיות עם הערבים ר.גרים פה. הם פשוט מתעלמים מבעיה יסודית. הבעיה הזאת

צריכה לתפוש יותר מקום בתודעה-כי היא בוגעת לעצם קיומבו ביחד, ערבים ויהודים.

זה שכותבים כל הזמן על דברים שליליים - זה בכון. לפבי שבועיים חזרתי מארצות-

הברית והופתעתי לטובה מכר שבאחת התכביות הופיעו בחור כושי ובחורה לבבה. הייתי

באבגליה וראיתי באחת מתכביות הבי.בי.סי. על כלכלת אבגליה כושי. תמיר יש צבעובי

בצוות. בפגשתי עם אחד העורכים של הבי.בי.סי. ושאלתי אותו על כר והוא אמר לי:

זה לא דבר טבעי, זה דבר שאנו עושים מעל ומעבר לנדרש, כי אבו רוצים שהאבגלים

יידעו שיש תושבים אחרים באבגליה, לא רק לבבים. וזה חסר כאן. אתם עורכים

תכביות על הערבים והן תכביות טובות, אבל גם כשמדברים על בוטאים חשובים כמו

כלכלה וחוץ ובטחון אפשר להזמין ערבים, כדי שמי שצופה בתכבירת יבין שיש בארץ

הזאת גם מיעוט ערבי. צריר לאיית את שמות האנשים טוב ולא בטעות.

אדוני היושב-ראש, שאלתי שאלה ולא קיבלתי עליה

תשובה. שאלתי אם רשות השידור עושה איזה שהוא 'סטופ'

ובוחבת את ההשפעה של הדברים על הציבור? האם יש שיקול כזה בכלל? אבי מביבה שאין

לבו זמן ואבי מבקשת לקבל את התשובה באיזושהי דרר.

הזמנו סקר יסודי וממצא בקשר לכל השאלות הללו

הנוגעות לשידורים והשפעתם של שידורים כאלה או אחרי

על הציבור. יש לנו בעיה אמיתית. הטלוויזיה בישראל יש לה ערוץ אחד לו יש שלושה

הטלוויזיה הלימודית, הטלוויזיה הערבית והטלוויזיה העברית. זו בעיה

שאף טלוויזיה בעולם לא עומדת ולא מתלבטת בה. 4 טעות שידור בשעה שרוב הטלוויזיות

בעולם משדרות יום שלם. מה אפשר להגיד בארבע שעות כדי לספק את רצון הכל?

זו משימה כמעט בלתי-אפשרית. לכן הדרך היחידה העומדת בפנינו היא דרך הסקר.

הזמנו עכשיו סקר רציני וממצה שיהיה בשבילנו אינדיקטור יותר טוב מכל דבר אחר

ועל-פיו נוכל לבנות את לוח המשדרים שלנו ולוח התכנים הרצויים יותר.

כשיהיו לכם המימצאים של הסקר - תעבירו אותם

אלינו.

א. אבנר; כשעושים סקר רוב המדגם נוגע לישובים הגדולים

ביותר. כשרוצים לחקור תגובה של אוכלוסיה מוגדרת

בין אם זו אוכלוסיית ערבים ובין אם זו אוכלוסיה שהיא חובבת מוסיקה קלאסית -

אינך יכול להשתמש במדגם הרגיל. לכן סקר כזה צריך לעשות בכלים מיוחדים.

נעשו סקרים כאלה.

היו"ר נ. רז; הנושא היה הדימוי של הערבים, ערביי ישראל,

בתקשורת ולא רק בטלוויזיה אלא גם בעתונות וברדיו.

אני מאד סקרן לדעת מה תהא הכותרת של הדיון מחר בתקשורת, אם בכלל תהיה כותרת,

או שיתעלמו מהנושא כאילו לא היה ולא נברא. אולי יקחו את הטפל ויעשו ממנו מרכז

לכל הענין ואולי יאזכרו זאת בשני משפטים כשאיש בכלל לא יידע מה היה פה.

רבותי, כך זה עובד. אני חסר כל תקורה לגבי שינוי ואולי גם אין אפשרות לשנות

זאת. כך זה לגבי כל נושא שבעולם. כר עושים. לוקחים את הטפל ועושים ממנו עיקר

ואת העיקר הופכים למיזערי.

מר שטרסמן אמר שרוצים להציג את החריג, את הבולט,

את יוצא הדופן. למה? - כי הציבור רוצה זאת. יש פה איזה מילכוד, הזנה הדיית,

אבל היא משחיתה את הציבור וזה נורא ואיום. הנושא הוא כל-כך חשוב ואם גם אליו

יתייחסו בתקשורת כך, כמו שמתייחסים לדברים, על-פי הטעם של אחרון קוראי העתון,

בחיפוש אחר הפיקנטי והמגרה ואם גם את הנושא הזה יגמרו - זו פשיטת רגל של

הקומוניקציה מבחינת ההיבט האינפורמטיבי שלה, ואני כבר לא מדבר על התפקיד

החינוכי שלה.

חוק רשות השידור כולל 51 סעיפים ובסעיף 3

הוא מתייחס לנושא הערבים ובו כתוב; "תפקיד רשות השידור לקיים שידורים בשפה

הערבית לצרכיה של האוכלוסיה הדוברת ערבית... ושידורים לקיום ההבנה והשלום עם

המדינות השכנות" ואידך זיל. אפשר להגיד שכל יתר הסעיפים מתייחסים ליהודים

וערבים כאחד, בלי אפליה, ולכן אין צורך בהבדל מיוחד. אבל זה לא כך. מדובר

על קידום היצירה העברית והישראלית בסעיף מס' 2. מה זה נקרא הישראלית? למה

לא לכתוב העברית והערבית? מה זה הישראלית? מה מסתתר מאחורי הברוש הזה?

מה שאני רוצה לומר בכל ההערה הזאת הוא שיש מידה מסויימת של העלמה, של הפחתה,

של פיתות, של הגמדת הפרובלמטיקה מנקודת הראות של הערבי, לפי תחושתי. נטען

כאן שערבים אינם משתתפים מספיק בתכניות. ואני לא מדבר על מדידה של 17%,

היינו שבגלל שחלקם באוכלוסיה הוא 17% גם במוקד וגם במפגשים צריכה להיות

חלוקה כזאת. אני נגד השיטה הזאת. אבל יש פה תחושה שיש פחות מדי אנשים ערבים

המשתתפים בתור התהליר של בירור הבעייתיות בהעלאת נושאים או שאלות שונות

העומדים על הפרק, בענייני תרבות, חינור וכיוצא בזה, ויש כאלה שיכולים לעשות

זאת בצורה מצויינת, שלא לדבר על שאלות שנוגעות להן באופן ספציפי כערבים.



אבי גם כן סבור שהערבים בישראל הם

צרכני התקשורת העברית בעיקר. איבי יודע מה יראה הסקר שלכם בקשר לאוכלוסיה

הערבית הרבה, הם כולם יודעים עברית. מדוע לא לשתף אותם יותר בקטעים

המרכזיים של השידורים בעברית? איבי אומר זאת כטענה, אך אפשר לשתף אותם יותר

מפבי שהם מוכרחים להיות שותפים לכל זה. אבי חולק עליך, חבר-הכבסת פלד,

שאמרת שמדירים ליהודים מגן הילדים תמונה שלילית על הערבים.

מ. פלד; ודאי, בכל המקראות.

היו"ר ג. רז; יש ביטויים שהם לא לטעמי ולרוחי, אך אבי לא

חושב שמערכת החיבור בישראל מחדירה דברים באופן

מגמתי ומכוון. יש בעיה יסודית של הקובפליקט הנוראי הזה המציג את המפגש כיביבו

כמפגש בין אוייבים וזה מופיע בספרות העברית מאז איבי יודע מתי. קח לדוגמא

את הסיפור של עמוס עוז על הכפר בגליל העליון. הוא מתאר את הבזלת בהרי רמת

הגולן, את הפחדים של הישובים היהודיים ומה יקרה אם בלילה יתחיל משהו לגלוש משם.

בסיפור "מיכאל שלי" עם שבי הילדים הערבים יש מצד אחד משיכה דומנטית ומצד שבי

דברים אחרים. החיים ביחד מלווים בהרבה אמוציות וחרדות כי המדיבה קמה כפי שהיא

קמה והיא מתקיימת תוך מערכת בלתי-פוסקת של מלחמות.

יש יחוד מסויים לערביי ישראל וזה לא מובלט.

היו"ר ב. רז; האמירה הזאת על הערבים שחיים עד גבולות הקו

הירוק, שהם אזרחי מדיבת ישראל ותושביה והערבים

שהם מעבר לקו הירוק שהם כבושים - אתה יודע מה? בדמה לי שהקו הירוק בעבין זה

לא משחק תפקיד גדול.

א. סרטני; אבל יש הבדל בין אזרחי המדיבה לבין; אלה שאיבם

אזרחי המדיבה.

אפילו לאזרחי המדיבה הערבים יש, לתפישתם,

דברים שהם עדיין מקופחים בהם, מופלים, חשודים.

אבו מדברים פה על האמת.

מ. אבועסבה; יש להם תכניות משלהם ומעמד משלהם.

היו"ר ב. רז; בקובפליקט הזה נוצרת מערכת סבוכה שלא מאפשרת

בכלל את ההפרדה בין הערבים האלה לערבים האלה,

רגשית. פוליטית - יש הבדלים גדולים. אבי רוצה להדגיש פה שבתקשורת - גם

בעתובות וגם ביתר אמצעי התקשורת האחרים - מוכרחה להיות תשומת לב לסביכות של

העבין. יש לעשות את כל המאמצים על מבת שאפשר יהיה למתן את-המתחויש לעשות כל

מה שאפשר כדי להגביר את ההבבה, להקטין את תחושת האפלייה והקיפוח. מערכת

החיבור מתמודדת עם נושא הדמוקרטיה וזה מסובך. הפגישות האלה בין ילדים ערבים

לילדים יהודים בועדו ליצור הבבה ולבטל סטריאוטיפים. לדבר הזה צריך לתת ביטוי

חזק באמצעי התקשורת כי הוא דבר חשוב. למה להציג רק את המטורף ברקע של היחסים?

יש לתת הרבה ביטוי לגילויים החיוביים ולמאמץ הכמעט בואש ליצור הבבה

קשר ואפשרות של דו-קיום בהתבסס על משטר של שוויון בין שבי העמים. במידה

וכלי התקשורת מודעים לתפקידם - חזקה עליהם שיעבדו כל הזמן כדי לשפר את הדבר

על-מנת שלא תהיה התעלמות מהחיוב ומהתרומה של הערבים לחברה הישראלית ולמשק

הישראלי, לא תהיה הבלטה מוגזמת של השלילי ויפסיקו לדבר על הכללות וסטריאוטיפים;

ידברו על אבשים כבבי אדם.

אבי מודה לכם שבאתם לדיון הזה בו הוצגו הדברים

ואם תהיה לדברים תהודה חיובית - אבי חושב שעשיבו מעשה קטן, אך לא מבוטל.

הישיבה בבעלה בשעה 13:45. הישיבה בעולה.