הכנסת חאחת-עשרה

מושב שני



נוסח לא מתוקן



פרוטוקול מס' 96

מישיבת ועדת החינוך והתרבות

יום ד', י"ד בכסלו חתשמ"ו, 27.11,1985, שעח 09.00.

נכחו;

חברי הוועדה; נ, רז - היו"ר

פ, ג ולדשטיין

ע. דראושה

ת. טובי

א. סרטני

ז. עטשי

מ. פלד

א. שאקי

מוזמנים; ע. קופלביץ - מנהל האגף לחינוך ותרבות לערבים,

משרד החינוך והתרבות

ז. מלכיאל - יועצת משרד החינוך למעמד האשה

נ, שפירא-ליבאי - יועצת ראש הממשלה

למעמד האשה

י. עפרון - יו"ר ועד ההורים הארצי

ח, סעדי - האגף לחינוך ותרבות לערבים

ש. ודאד - מרכזת המחלקה לנשים ערביות

בנעמ"ת, מרכז

ד. אמל - רכזת נעמ"ת בעכו

ד. שוהם - יו"ר הכשרת האשה, ויצ"ו ארצית

נ. גטניו - סגן יו"ר הכשרת האשה, ויצ"ו ארצית

מ. סרוג'י - הסמינר למורים ערביים בחיפה,

חברה בוועדה למעמד האשח

פ. הנה - מורה בבית-הספר אבו ג'יש בנצרת

ל. עבד - מועצת פועלי עכו, רכזת המחלקה

לשילוב הפועל הערבי, גליל מערבי

א. אסעד - מנהלת בית-הספר "טרה סנטה" ביפו

ב, נסים - משרד החינוך והתרבות

מזכירת הוועדה; ד, פלר

רשמה; מ. כהן

סדר-היום; קביעת חברי ועדת החינוך והתרבות לוועדה המשותפת עם ועדת

הכספים לענין בית-הספר עוזר-רומנה, ולוועדה משותפת עם

ועדת הפנים - לענין בטיחות בטיולי תלמידים;

שאילתות;

ריאורגניזציה במערכת החינוך לאוכלוסיה הערבית במדינת ישראל

י (הצעה לסדר-היום של חבר-הכנסת ע. דראושה-) -

חינוך הבת חערביה.





קביעת חברי ועדת החינוך והתרבות לוועדה משותפת עם ועדת הכספים, לענין בית-הספר

עוזר-רומנה, ולוועדה משותפת עם ועדת הפנים, לענין בטיחות בטיולי תלמידים.

היו"ר נ' רז;

אני פותח את ישיבת הוועדה. אם לחברי הוועדה אין התנגדות, אני מכריז על

הישיבה כפתוחה.

אנוזנו צריכים לבחור את נציגי ועדת החינוך לשתי ועדות משותפות שידונו בשתי

הצעות לסדר היום שהועלו במליאת הכנסת והועברו לוועדה. ועדה משותפת אחת היא עם

ועדת הכספים לענין בית-הספר עוזר--רומנה, שנמצא במצוקה קשה ביותר מבחינת התנאים

הפיזיים שלו. הועלתה בענין זה הצעה לסדר היום במליאת הכנסת. ועדת הכנסת החליטה

להעביר את הנושא לוועדה משותפת של ועדת החינוך וועדת הכספים. קיבלתי גם מכתב

מהשר בענין זה. בראש הוועדה המשותפת הזאת יעמוד חבר ועדת הכספים. מוועדת

החינוך ביקשו להשתתף בה חברי-הכנסת טובי ועטשי. החבר השלישי צריך לחיות מהליכוד,

וזה יהיה או חבר-הכנסת איתן, או חבר-הכנסת שליטא, או חבר-הכנסת גולדשטיין. אפנה

אליהם בענין זה.

הוועדה המשותפת השניה היא עם ועדת הפנים, לענין של בטיחות בטיולי תלמידים,

בראשות חבר ועדת החינוך והתרבות. אני מציע שישתתפו בוועדה משותפת זו חברי-הכנסת

שאקי, מיכאל איתן ואני.

ע' דראושה;

אני מבקש להשתתף בדיוני הוועדה המשותפת לענין בית-הספר עוזר-רומנה.

היו"ר ני רז;

אבקש שתוזמן לישיבות.

שאילתות

א' סרטני;

אני מבקשת לשאול מה המרחק שמחייב הסעת תלמידים ממקום מגוריהם לבית-הספר, גם

אם זה בתוך העיר עצמה, על-ידי מי זה מאורגן, מי אחראי לזה.

יש בתי-ספר יסודיים שסובלים ממחסור בציוד בסיסי, כמו גירים וכוי. האם

מועברים אליהם כספים ישירות ממשרד החינוך, או שהמועצה המקומית אחראית לכך?

עי דראושה;

אני מצטרף לשתי השאילתות של חברת-הכנסת סרטני.

ת' טובי;

בישוב שנקרא טרבין אסנע בנגב, על-יד המושב עומר בקרבת באר-שבע, 20ו תלמידים

שם נוסעים לבית-הספר בתל-שבע, מרחק של כ-6.5 - 7 ק"מ. רק אוטובוס אחד בא לאסוף

אותם, וגם הוא מגיע למרחק של 1.5 ק"מ מהישוב, משם הם הולכים בדגל. אוטובוס אחד

אינו יכול לקחת את כל הילדים, אפילו לא את כל הילדים הקטנים. אני רוצה לשאול

כיצד נקבע הסידור בענין זה. האם זה נעשה בהשתתפות משדל החינוך? מדוע אין הסעה

לכל התלמידים, כדי להביאם לבית-הספר בתל-שבע ולהחזירם משם לישוב שלהם?



היו"ר ני רז;

פנו אלינו מורים ממזרח ירושלים וביקשו לאפשר למורים שמלמרים שם, והם מלמדים

לפי התכנית הירדנית, להשתתף בהשתלמויות של מורים ישראליים, וגם לפתח פיקוח

משלהם. לפי דבריהם יש שם מצב של העדר "בעל-בית", זה מעין שטח מפורז מבחינה זו.

אין פיקוח ואין השתלמויות, לא של ירדן ולא של ישראל. הם מבקשים להשתתף

בהשתלמויות ושיהיה גם פיקוח, בתקצוב של משרד החינוך כמובן.

עי דראושה;

הם רוצים גם השתלמויות בתכניות הלימודים הירדניות. כלומר שמשרד החינוך

יאפשר להם להשתתף בהשתלמויות בנושאים כמו חשבון, למשל, וכדומה.

היו"ר ני רז;

אני מבקש לקבל חוות דעת של משרד החינוך איזה תואר אקדמי, איזו בחינת גמר

אקדמית, נחשבים לגמר לימודים אקדמיים, ב.א. או מ.א., ובאיזה מקצועות. האם ב.א.

במקצועות מסויימים נחשב לגמר לימודים אקדמיים, לתעודת גמר אקדמית?

מי פלד;

בוודאי.

היו"ר ני רז;

אני יודע שכן, אבל אני רוצה לקבל את התשובה ממשרד החינוך בצורה מסודרת. כי

נתבקשתי לטפל בענין מסויים בקשר לפיצויים מגרמניה. משרד החינוך בישראל טוען

שתואר ב.א. אינו נחשב כגמר לימודים אקדמיים, לכן המבקש אינו זכאי לקבל את

הפיצויים מגרמניה כבעל תואר כזה. אני מבקש תשובה מוסמכת ממשרד החינוך איזה תואר

מהווה גמר לימודים אקדמיים.

ריאורגניזציה במערכת החינוך לאוכלוסיה הערבית במדינת ישראל (הצעה לסדר-היום של

חבר-הכנסת עי דראושה) - חינוך הבת הערביה.

נושא הדיון שלנו היום הוא חינוך הבת הערביה. אנחנו מקיימים פה סידרה של

דיונים בנושאים שונים שקשורים בחינוך במגזר הערבי, בעקבות הצעה לסדר-היום של

חבר-הכנסת דראושה, והגענו לפרק החשוב ביותר הזה של חינוך הבת הערביה. אנחנו

יודעים שהנושא חזה יותר מורכב, שונה, מיוחד, מאשר החינוך באופן כללי במגזר

הערבי, אולי בגלל מסורת, אולי בגלל מצב התחלתי שונה או יחס שונה לענין החינוך של

הבן, אולי גם ענין שקשור עם גישה מסורתית בכלל למעמד האשה ותפקיד האשה כפי שהיה

בחברה הערבית המסורתית. מכל מקום חשבנו שצריכים לתת את הדעת במיוחד לנושא חינוך

הבת הערביה, להתמקד בפרובלימטיקה המיוחדת של חינוך הבת ולהצביע על דרכים לקדם

אותו כדי להגיע למצב של שוויון - שוויון האפשרויות, הרמה והמעמד של האשה בעתיד,

ושל הבת היום, בחברה שבה היא חיה ומתפקדת ובחברה הישראלית בכלל.

אני מציע שחבר-הכנסת דראושה יפתח ויציג את הדברים.

עי דראושה;

קודם כל אני רוצה להודות ליושב-ראש על היוזמת לקיים את הדיון הזה. לדעתי

הנושא של חינוך הבת הערביה הוא נושא שהופקר, לא קוימו דיונים ולא נעשו סקרים

ומחקרים מעמיקים בנושא הזה, וכמעט לא נגעו בו בצורה מפורטת ועם הוצאת מסקנות

המתחייבות מכך.



זי מלכיאל;

ולגבי הבת היהודיה?

עי דראושה;

לדעתי שם הבעיה שונה. תסכימי אתי שבענין חינוך הבת הערבי יש כל מיני גורמים

מעכבים שאינם קיימים בהברה היהודית, של מסורת, של מציאות פיזית וכדומה. אבל אני

מסכים שיש צורף לדון בנושא.

הפער בין שתי האוכלוסיות במדינה, היהודית והערבית, הוא גדול, אבל גם בתוך

האוכלוסיה הערבית הפער בין שני המינלם הוא גדול. אני הושב שמאז קום המדינה חלה

התקדמות משמעותית בכל הנושא של חינוך הבת ומעמד האשה. בכל זאת המצב הקיים היום

לדעתי כובל את הבת הערביה, את האשה הערביה, בכבלים רבים המונעים את צמצום הפערים

ומונעים את התקדמותה בצורה מספקת.

כפי שאמרתי יש גורמים מעכבים, כמו המסורת, וזרת. אלה דברים חשובים. אבל יש

גם גורמים אחרים, ממלכתיים, ציבוריים, שגם הם גורמים מעכבים, כמו הענין של מיקום

בתי-הספר, הצורך בהסעות של תלמידות לבתי-ספר מרותקים. יש לנו בעיות גאלה במיווזד

בישובים הקסנים ובישובי הבדואים, שהורים מתקשים לשלוח את בנותיהם לבתי-ספר

במקומות מלוהקים. יש הרבה ישובים שעדיין לא הוקמו בהם בתי-ספר תיכוניים, ובגלל

המרתקים לא שולהים את הבנות לבתי-ספר בישובים אהרים.

כ-80% מהאוכלוסיה הערבית במדינה חיים בישובים כפריים או בישובי הבדואים.

יש 105 ישובים ערביים במדינה, מתוכם רק שלושה ישובים עירוניים. אום-אל-פחם

הצסרפה באהרונה לשפרעם ונצרת. כ-10% מהאוכלוסיה הערבית במדינה חיים בערים

היפה, עכו, יפו-תל-אביב, לוד ורמלה השאר חיים במסגרת

כפרית, עם כל ההשלכות הנובעות מכך.

בכל זאת הלה התקדמות משמעותית בתחום החינוך, במיוחד בחינוך היסודי. אני

הושב שהיום אחוז הבנות בחינוך היסודי מגיע ל 50%-מהתלמידים. אין כמעס נשירה, אלא

במקרים בודדים, ספציפיים. אבל בדרך כלל חוק חינוך חובה מומש בצורה נכונה בחינוך

היסודי.

בהינוך התיכון גם כן חלה התקדמות, אבל עדיין יש פער בין אחוז הבנות בתיכון

ובין אחוז הבנים. אני חושב שאחוז הבנות הערביות בהינוך התיכון אינו עולה על

35%-40% מכלל התלמידים. במיוחד יש נשירה בישובים הקסנים.

א' סרטני;

כמה מסיימות את בית-הספר התיכון?

מי סרוגיי;

93% מהבנות מסיימות את בית-הספר היסודי וחטיבת הביניים. בדקתי זאת בעבודת

שדה במשך שנה. 42% מהבנות מסיימות את בית-הספר התיכון. יש גם בתי-ספר מקצועיים,

כלומר הלק מהן מסיים תיכון עם בחינות בגרות, חלק מסיים תיכון מקצועי.

היו"ר ני רז;

זאת אומרת שמהצית הבנות שמתחילות את התיכון מסיימות?

מי סרוגיי;

כן.



עי דראושה;

יש נשירה גדולה. הסיבות לנשירה חלקן משפחתיות, חלקן חברתיות. אבל גם הבעיות

הפיזיות של בתי-הספר, המגמות הקיימות, המחסור במגמות מתאימות, אי-הרחבת החינוך

הטכנולוגי בצורה מספקת, אין בהמ כדי לענות על הציפיות והדרישות לחינוך הבת. ולכן

רבות נושרות, כי אין מסגרת נאותה לקליטתן. אינני יכול לומר בדיוק מה האחו.זים,

אבל אני חושב שהמצב בתחום החינוך התיכון של הבת הערביה חמור.

אביא לדוגמה את הכפר שלי, שבו הייתי מנהל בית-הספר. יש בישוב בית-ספר

תיכון, אבל יש הרבה בנות שאינן ממשיכות את לימודיהן בתיכון מכמה סיבות בסיסיות:

או שאין מסגרת שתקלוט אותן, וזאת הסיבה המשמעותית ביותר, כי מאפשרים להן רק

חינוך עיוני, אין מגמות מקצועיות, אין שום חינוך טכנולוגי, למרות שבית-הספר נקרא

בית-ספר מקיף. יש בתי-ספר כאלה במקומות נוספים בסביבה שלנו ובמקומות אחרים,

שנקראים בתי-ספר מקיפים, אבל אין בהם שום מקיפות, כלומר אין בהם הרבה מגמות.

ובנות רבות עוזבות את בית-הספר, במיוחד אלה שהן מתחת לממוצע. והאחוז שלהן גבוה.

אז הבנים פונים לעבודה, והבנות הולכות הביתה.

אני רוצה להתייחס לא רק לנושא החינוך, אלא בכלל לנושא התעסוקה. יש לנו היום

בעיה קשה של תעסוקה של הבנות שנושרות, ובכלל תעסוקה של האשה והבת הערביה. מןעטות

מאד מתקבלות היום לעבודה כמורות או כפקידות זוטרות בבנק או כדומה. חלק קטן

מהבנות מוצאות תעסוקה בתעשיה או בחקלאות. אבל הרוב הגדול של הבנות הערביות אינן

מוצאות שום מסגרת של עבודה, והן יושבות בבית מחוסרות עבודה, מתוסכלות, ממורמרות

ומכבידות על המשפחה. בכל כפר יש מאות בנות, חלקן סיימו תיכון, חלקן לא, ואין שום

מסגרת שתקלוט אותן או שתטפל בהן. בכפר שלנו יש כמה מאות כאלה שלא נקלטו בשום

מסגרת, לא של עבודה, לא של חינוך משלים. יש אמנם חינוך מפצה שקולס חלק מהבנות,

כמו מסגרות של נעמ"ת וויצ"ו, גם משרד העבודה והרווחה קולט חלק מהן במסגרות שלו.

אלו מסגרות חיוביות ביותר, אני מברך עליהן, אבל הן אינן פותרות את הבעיה. יש לנו

בעיה חמורה של הרבה מאד בחורות ונשים שאין להן מה לעשות. זו בעיה חברתית ממדרגה

ראשונה. לצערי הרב רבות מהן גם אינן מצליחות להתחתן.

אי סרטני;

יש גם כאלו שכן למדו מקצוע, כמו מורות, וגם הן מחוסרות תעסוקה.

עי דראושה;

כן. בשנים האחרונות יש גם בעיה של צעירות שסיימו אוניברסיטאות וסמינרים,

וגם הן מחוסרות עבודה.

נוסף לכך יש לנו בעיה קשה של מעמד האשה במגזר הערבי. אני חושב שזה לא רק

ענין של כבלים מסורתיים וחברתיים, אלא גם של הממסד כולו, ההסתדרותי, הממשלתי,

הציבורי, שכובל את שילוב הבת הערביה במסגרות הקיימות. למשל, אף אשה ערביה עוד

לא נבחרה לכנסת עד היום. גם במועצות המקומיות הערביות אין אפילו אשה אחת.

ת' טובי;

בכפר יטיף היתה פעם ראש מועצה ערביה. עכשיו יש שם חברת מועצה אחת.

עי דראושה;

אני שמח לשמוע זאת, אבל זה רחוק מאד מלספק. אני חושב שהייצוג הנשי בכל

המסגרות אינו מספק. לדעתי הנושא קשור לא רק בחברה הערבית, אלא בממסד כולו שאינו

מעודד את האשה חערביה והבת הערביה. זה מחייב עיון מחודש בכל הנושא של מעמד האשה

והבת במגזר הערבי.

1



לדעתי יש צורך להקים ועדה שתבדוק את הנושא לעומקו, תאסוף את הסקרים שנעשו

ואת החומד שישנו, ואולי היא גם תוכל להמליץ בפני הכנסת, הממשלה, המשרדים הנוגעים

בדבר, על צעדים מעשיים לקידום מעמדה של הבת העדביה ושל האשה הערבית בכלל.

היו"ד ני רז;

אני מציע שנשמע תהילה את מר קופלביץ, ואחר כר את החברות שנמצאות כאן,

שיציגו את הדברים כפי שהם נראים לכו, איר אתן רואות את הנושא של חינוך הבת

הערביה, מה לדעתכן צריר לעשות ואיר צריר לפעול כדי לקדם את הנושא.

עי קופלביץ;

אגיד כמה דברים קצרים. המספרים שחבר-הכנסת דראושה הציג נכונים, לפי ידיעתי.

93%-95% מכלל הבנות בגיל חינור חובה, עד כיתה חי, לומדות. יש רק כיסים מעסים של

בנות שאינן לומדות. בבית-הספר התיכון חלה תזוזה גדולה מאד בשנים האחרונות. אני

חושב שהיום מספר הבנות לעומת מספד הבנים כבר כמעס משתווה. זה כבר לא 30%, אלא

בוודאי כבר 40%-45% מאוכלוסיית התלמידים בבית-הספד התיכון,

אי סרסני;

האם כולן גם מסיימות את בית-הספר התיכון?

עי קופלביץ;

לא.

זי מלכיאל;

72% מהן מסיימות.

חי סעדי;

צריר לפתוח את השנתון של הלשכה המרכזית לסססיססיקה. בכל שנה יש נתונים

מעודכנים, כמה תלמידים יש, כמה התחילו, כמה סיימו וכו'. זה מסמר פתוח לכל אחד.

עי קופלביץ;

לא זו בלבד, אלא זה המסמר היחיד. משרד החינוך אינו מנהל סססיססיקה בעצמו,

אלא התפקיד של ניהול הסטסיססיקה הוא בידי הלשכה המרכזית לסססיססיקה.

אלה הדברים שיש לי לומר בשלב זה. יש לי הערות אחרות, אומר אותן בהמשר

הדיון.

היו"ר נ' רז;

אני מציע שהגב' מגידה סרוג'י תספר לנו על המחקר שעשתה.

מי סרוגיי; \

חוץ מזה שאני מורה בסמינר למורים ערבים בחיפה, עסקתי הרבה גם בחינוך

מבוגרים ובחינוך בלתי פורמלי. למרות ההתקרמות שחלה במעמד האשה הערביה, למרות מה

שהחוק העניק לה מבחינת שוויון זכויות, זכות הצבעה, זכויות ירושה, איסור ביגמיה

על הבעל, וכוי - למרות זאת עדיין יש אי-שוויון זכויות לגבי האשה הערביה. אתחיל

בחינוך.



בתחום התינוך - מאז קום המדינה חל חוק חינוך חובה על כל האוכלוסיה. (עשיתי

מחקר בנושא זה, ובדקתי את הדברים בעיר ובכפר. לקחתי כמדגם כפר שכל תושביו

מוסלמים, כפר שכל תושביו נוצרים, כפר דרוזי, וכפר שיש בו אוכלוסיה מעורבת, כמו

אבו-סנאן. התברר לי שכמעט 92% מהבנות מגיעות עד כיתה ו', הנשירה מתחילה בחטיבת

הביניים, ואז האחוז יורד ל-56%.

לגבי החינוך התיכון - בכל מקום שיש בו חינוך מקצועי גם לבת, כלומר מקצועות

כמו פקידות, כתבנות, כלכלת בית, כ-42% בנות (42% מכלל התלמידים) מסיימות את

לימודיהן ומקבלות תעודת גמר. חלק מהבנות מסיימות גם בגרות,

נקודה נוספת היא לגבי החינוך באוניברסיטה. בדקתי את הנושא באוניברסיטת

חיפה. מצאתי ש-52% מאוכלוסיית התלמידים הערביים הן בנות. הסיבה לכך היא

שלסטודנטים הערביים יש אפשרות להגיע גם לאוניברסיטת בר-אילן, גם לאוניברסיטה

העברית בירושלים, לטכניון או לצאת ללמוד בחוץ-לארץ. לכן אחוז הבנות די גבוה

למרות כל הקשיים שהבת הערביה נתקלת בהם מבחינת מגורים, שפה, תחבורה, מרחק,

ומבחינה כספית.

היו"ר ני רז;

האם לבנות אין אפשרות להגיע לכל המוסדות האלה, כולל יציאה ללימודים

בחוץ-לארץ?

מ' סרוג'י;

מעט מאד. כשמתעוררת שאלה במשפחה אם לשלוח לחוץ-לארץ את הבן או הבת,

מעדיפים לשלוח את רגן, גם אם הנתונים והכישורים של הבת עולים על אלה של הבן. אני

מכירה מקרה כזה, הבן יצא ללמוד בחוץ-לארץ, הבת למדה כאן בסמינר וסיימה אותו

ניסיתי לדבר עם האב, אבל זה לא עזר.

הבנות אינן ממשיכות בלימודים מכמה סיבות. בדרך כלל מדובר במשפחות מרובות

ילדים, האב הוא המפרנס היחיד, והן נאלצות לצאת לעבודה. אם יש להן מזל, הן מוצאות

עבודה במפעלים כמו "גיבור" או כדומה. אבל השכר שלהן הוא כמעט חצי משכרם של

הגברים. דבר נוסף הוא שאם מדובר בחניך שגילו פחות מ-7ו, הוא חייב ללמוד יום אוזד

בשבוע במסגרת חניכות. שם לא מקפידים על כך, הן אינן משתתפות בזה, אולי הנושאים

הנלמדים אינם מושכים אותן. צריך להתאים להן מערכת שתתאים לרמתן.

אני רוצה להתייחס לנושא החשוב של חינוך מבוגרות במגזר הערבי. מה נעשה בתחום

זה, ומה האפשרויות הניתנות לנשים עובדות ולומדות, במיוחד במשרד החינוך והתרבות

ובמקומות אחרים? ידוע לי שלויצ"ו ולנעמ"ת יש כל מיני מועדונים. אני עצמי השתתפתי

בפעילות הזאת, לפעמים תמורת שכר, לפעמים תרמתי סידרה של הרצאות בנושאים שונים,

באזרחות, בידע כללי, בנושאים הנוגעים למעמד האשה הערביה בחוק וכדומה. מתקיימים

בהם גם חוגים לתפירה, מלאכה, כלכלת בית. נשים רבות נושרות, כי זה לא מענין אותן.

יש מקומות שיש בהם מתנ"סים. בחיפה אין מתנ"ס לאשה הערביה. בבית-ספר "נור" יש

כיתות לימוד, אבל יש שם נשירה גדולה. צריך לבדוק לעומק מדוע יש נשירה. האם רמת

הלימודים שם אינה מתאימה? האם שעות הלימוד אינן מתאימות? לדעתי הרבה יותר קל

לאשה להקדיש כמה שעות לפני הצהרים ללימודים. אני מבקשת לדעת מה עושה משרד החינוך

והתרבות בנושא הזה.



יש בעיה של האם הערביה העוברת, היא צריכה

לעמוד בדרישות המשרה, הבית, הילדים, הבעל, לנשים כאלה צריך לתת

הקלות, אני יודעת, למשל, שגננת יכולה לעבוד 24 שעות בשבוע אם יש

לה ילדים מתחת לגיל 10, כשאני למדתי לתואר ראשון, אחר כך גם לתואר

שני, היו לי קשיים רבים, לא היו לי ילדים מתחת לגיל 10, ולכן גם

לא נהניתי מארבע שעות המענק של משרד החינוך בעבודתי. מישהי אחרת

היתה נשברת, אני נלחמתי עם הזמן ועם עצמי, והחזקתי מעמד, השתדלתי

לא לעשות זאת על חשבון הילדים והבית, אני מבקשת להתייחס גם לגושא

הזה של הקלות לאשה העובדת,

תודה. נשמע עכשיו את הגב' שחאדה ודאד, מרכזת

המחלקה לנשים ערביות בנעמ"ת מרכז.

ש, ודאד; נעמ"ת עושה רבות למען האשה והבת הערבית, אבל

הדרך עוד ארוכה, אנחנו דואגות להוציא את

הנשים מהבית ולהביאן למועדונים כדי ללמוד מקצוע כלשהו. ההיענות מצדן

גדולה, בהתחלה זה היה קשה מאד, כי בגלל הדת והמסורת הגברים בכפרים

התנגדו לכך שנשים יצאו מהבית, עבדנו קשה בענין זה, ועכשיו אנחנו

מקבלות בקשות מכל מיני מקומות לפתוח מועדונים לנשים. בתהילה דאגנו

לנשים, הן למדו תפירה, זה מקצוע שמושך אותן ונחוץ להן בדרך כלל.

אחר כך התחלנו בפעולה בקרב הנערות, כפי ששמעתם נערות רבות נושרות

מבתי-הספר, רובן אחרי כיתה ח', אנחנו מנסות לשכנע אותן להזור

לבית-הספר, אבל כשאנחנו רואים שאין סיכוי שיחזרו לבית-הספר, אנהנו

קולטות אותן, כי אין להן מסגרת אחרת להיקלט בה, אלא לשבת בבית.

בשיתוף עם משרד החינוך פתחנו הרבה כיתות

מקצועיות לנערות האלה. הן לומדות אצלנו יום יום, מהבוקר עד שעה שתים

או שלוש אחרי הצהרים, מקצועות הלימוד הם תפירה, ציור אופנה, טכסטיל,

וכן שפות, ערבית, עברית, ויש כמה מקומות שבהם לומדים גם אנגלית,

מתימטיקה ואזרחות,

ז, מלכיאל; זה מרגש מאד לראות את המרכזים האלה, בנצרת למשל,

ש, ודאד; יש לנו 22 כיתות מקצועיות כאלה, בשיתוף עם

משרד החינוך, בסוף שנת הלימודים הבנות מקבלות

תעודת גמר ממשרד החינוך ומנעמ"ת. במקומות אחדים יש לנו מסגרות

דו-שנתיות, כך הדבר בשני כפרים, בכפר קנה ובנאחף, וכן בעכו. בנצרת

יש לנו שתי כיתות, דו-שנתיות, השנה פתחנו שם כיתה גי, כך שבנצרת

יש לנו חמש כיתות,

אבל יש לנו בעיה, אתמול למשל הייתי בסיור,

נכנסתי לכיתה בזמן השעורים, למדו ערבית ומתימטיקה, אחת הבנות אמרה

לי: אינני רוצה ללמוד, אילו רציתי ללמוד, הייתי ממשיכה בבית-הספר.

ניסיתי לשכנע אותה שלא מספיק ללמוד תפירה, צריך ללמוד קצת גס דברים

אחרים, אם כי לא כמו בבית-הספר, אולי קצת פחות, לבסוף היא השתכנעה

והבטיחה לי להמשיך בלימודים,

חוץ מזה יש לנו חוגים וכיתות לנשים ובהורות

מבוגרות, מעל לגיל לימוד חובה, לומדים בהם תפירה, עבודות יד, אמנות

ושפות. עדיין יש באוכלוסיה הערבית נשים אנלפביתיות, אנחנו מקיימים

עבורן כיתות וחוגים, והן לומדות שתי שפות, ערבית ועברית.

כמה מרכזים יש לנעמ"ת במגזר הערבי?

ש, ודאד; כ-32 מרכזים, רובם בכפרים הערביים, הלק בערים,

ע. דראושה; יש 105 ישובים ערביים בארץ.



ש, ודאד; לא הגענו לכל המקומות, יש מקומות נידחים

שאין תחבורה אליהם ויש קשיים. לכן לא הגענו

לכל המקומות, אבל העבודה שלנו הולכת ומתרהבת, ואנהנו משתדלות להגיע

למקומות נוספים, יש בקשות רבות אלינו,

ע. דראושה; אני מכיר הרבה כפרים שהגישו בקשות, ונעמ"ת,

בשל חוסר אמצעים או מסיבות אחרות, לא נענתה,

עובדה שמתוך 105 ישובים ערביים, יש רק 32 מרכזים.

ש, ודאד; נכון, אבל אנחנו משתדלות מאד, למשל, לפני

כחודשיים-שלושה פתחנו מועדון במוקבלה, מקום

רחוק ונידח, במעווי, למשל, אין כלל תחבורה, אין אוטובוס שנכנס

לכפר, המרוחק כ-5-4 ק"מ מהכביש הראשי, אבל הגענו לשם. ואנחנו משתדלים

להגיע גם למקומות נוספים.

היו"ר נ. רז; תודה. הגב' דינה שוהם, יו"ר הכשרת האשה בויצ"ו,

ד, שוהם; אני רוצה לספר על העבודה של ויצ"ו במגזר

הערבי. אתמקד במרכז שלנו בנצרת. יש שם מרכז

גדול מאד שהתלמידות באות אליו. לשמחתי הרבה בנצרת אין נשירה מהמרכז

שלנו, המנות שבאות למרכז בנצרת, חלקן בוגרות תיכון, חלקן הפסיקו

את לימודיהן לפני גמר התיכון, וכמעט אין נשירה. במרכז שלנו בנצרת

הן לומדות תפירה, גזירה וכל הקשור לעבודות יד, יש לנו מועדונים גדולים,

כמו זה שבנצרת, גם בכפר יסיף, ובמעלות-תרשיחא, במקומות הקטנים

אנחנו פותחים קורסים לתפירה, וכשהם מסתיימים - אנחנו סוגרים. בשלב

זה איננו יכולים להתרחב על נושאים אחרים,

בנצרת הבנות לומדים כ-11 חודשים, מי שלומדת

רק תפירה, לומדת 360 שעות; מי שרוצה ללמוד מקצועות נוספים - לומדת

720 שעות, עכשיו אנחנו פועלות יחד עם המפקח באזור במגמה לאפשר לבנות

לקבל תעודה שהן יכולות לשמש בהוראה באותם מקצועות, במקומות הקטנים

המסיימות יכולות לשמש כמורות, אבל אנחנו שואפות לקבל הכשרה והסמכה,

מהמשרדים הממשלתיים הנוגעים בדבר. זו בעיה של עוד כמה שעות אקדמיות,

והן תקבלנה את זה.

בנצרת יש מרכז גדול, ובנות באות לשם מהכפרים

הסמוכים, יש לנו קושי להגיע לכל מיני מקומות בגלל בעיות תחבורה,

ולכן מכפרים שונים הבנות מגיעות לעצרת, בנצרת מסיימות בכל שנה כ-400

בנות. אנחנו פועלות שם כבר כעשרים שנה. בשנה שעברה סיימו 400 בנות,

ואנחנו מתכוננות להגדיל את המספר, טכס הסיום מתקיים בסוף השנה,

היו"ר נ. רז; מה הן לומדות?

ד, שוהם; בעיקר תפירה וגזירה, בקורסים של 11 חודש,

פעמיים בשבוע, בכל פעם חצי יום. זה מסתכם

ב-360 שעות בשנה. מי שרוצה ללמוד מקצועות נוספים, לומדת יותר שעות.

ע. קופלביץ; לאיזה גיל מכוונים הקורסים האלה?

מ-15 ומעלה. בעצם אין הגבלה.

אני רוצה לציין שבנצרת באות אלינו גם בנות

מהמגזרים, בזמן הלימודים,. כדי שילמדו גם את מקצוע התפירה או כדומה.

בכפרים השונים בדרך כלל הדרישה באה מראש

הכפר. במקרה שלנו לא עושים זאת בניגוד לדעת הגברים, כלומר הגברים .

שרוצים שהנשים יתקדמו פונים לויצ"ו, וברוב המקרים אנחנו משתדלים

להיענות, בעכו פתחנו כיתת לימוד משותפת ליהודיות וערביות, הן לומדות

ספרות,



פ. סרוג'י; האם בחיפה יש לכם פעילות להעלאת רמתה של

האשה הערביה?

ד. שוהם; אינני יודעת אם יש שם מועדונים נפרדים לנשים

ערביות,

מ. סרוג'י; בכרמל יש מועדון של ויצ"ו, ויש שם פעילות

טובה מאד. אבל לאשה הערביה קשה להגיע לשם

בשעות הערב כדי לשמוע הרצאה, רוב האוכלוסיה הערבית בחיפה מרוכזת

בחיפה התחתית, בהדר, ברחוב הגפן, שם אין שום פעילות.

ד. שוהם; אותה בעיה קיימת גם לגבי האשה היהודיה, כי

אם המרכז הוא בכרמל, קשה גם להן להגיע לשם

מהמקומות השונים בסביבת חיפה,

בערד חודשיים תתקיים ועידה של ויצ"ו, אנחנו

נעלה שם את בעיית המגזר הערבי, הכנסת נושאים נוספים לפעילות שלנו,

מחשבים וכוי, אני מקווה שנצליח.

היו"ר נ. רז; האינפורמציה הכללית, גם של נעמ"ת וגם של

ויצ"ו, היתה חשובה מבחינת תיאור הפעילויות

שנעשות, אני חושב שנעשה נכון אם נתחיל לחדור לשורשי הבעיה, פה קודח

עם הבת הערביה מגן הילדים, מבחינת החינוך, מבחינת הפתיחות של החברה

או ההכנה של המשפחה לקראת זה שתפקידה של הבת להתקדם ולהתפתח ולהיות

עצמאית בחיים ובמשפחה, כאם לילדיה וכמתפקדת בחברה בכלל, הפעילויות

ששמענו עליהן חשובות מאד, אבל שמענו למשל מנציגת ויצ"ו שראש הכפר

מזמין את ויצ"ו לפתור קורס בכפר כדי שהאשה תתקדם, במה היא תתקדם?

מה הפרספקטיבה של האשה? מה העתיד שלה? מה היא רואה לנגד עיניה?

האם יש איזה גורמים שמעוררים אותה באמת ללמוד ולקבל הכשרה, כדי שהיא

תוכל להשתמש בזה אחר כך בפקידות, בתעשיה, וכדומה? אלה שאלות שכדאי

שנעלה!. אותן ונחפש ונציע דרכים לקידום העניין,

ת, שובי; הנושא שנקראנו לדון בו הוא חינוך הבת הערביה.

אני מעריך מאד את מה שהארגונים הוולונטריים

עושים, וצריך לעודד אותם בכך. אבל לא זאת הבעיה המרכזית בנושא שלנו.

הבעיה המרכזית היא האם וכיצד הן מקבלות את מה שהן צריכות לקבל בבית--

הספר, איך משרד החינוך פועל ודואג לקידום החינוך של הבת הערבית, מגן

הילדים עד האוניברסיטה. זו הבעיה היסודית, לכן עלינו לשמוע ממשרד

החינוך הערכת מצב, הצלעות, תמונה כללית על המצב, אם למדו אותה, אם

לא למדו - אנחנו צריכים לבקר את זה ולתבוע שהדבר ייעשה, כי מדובר על

חינוך. אני חושב שהנתון ש-93% מהבנות מסיימות בית-ספר יסודי הוא

מופרז מאד. הבנים אינם מסיימים באחוז כזה, על אחת כמה וכמה הבנות,

ע, קופלביץ; לגבי הבנים - 96% מסיימים את כיתה ח'.

ת. טובי; חבר-הכנסת דראושה הציע הצעה מסויימת. אני

תושב שזה מה שאנחנו צריכים לסכם בסופו טל

הדיון, שתקום ועדה ציבורית שתדון בנושא לעומק,תלמד אותו, ותציע

הצעות ודרכים שלפיהם המוסדות יפעלו,

אני רוצה לברך את חבר-הכנסת דראושה שהעלה

את הנושא החשוב הזה של נשים במגזר הערבי,

והעלה אותו על סדר היום הציבורי שלנו, כולנו יודעים שקיימת געית

של פער לגבי האשה הערביה- יש בכלל בעיה של מעקל האשה בישראל, כולנו

מודעים לה ומנסים להתמודד אתה- חבעיה של האשה הערבייה חמורה פי כמה.

היתה בזמנו, לפני שמונה שנים ועדה למעמד האשה. היא יצאה עם המלצות.

הייתה התייחסות לא רבה לנושא. בין היתר עלתה בעיית החינוך. הוועדה

עסקה בבעיית החינוך, נשירה, בעיקר של ילדות בכיתות ו', ז',ח'.

בעיית הנשירה היא לא רק בעיה מוסדית; היא בעיה מסורתית, של החברה

מסביב.



הבעיה הקשה השניה שעלתה בוועדה למעמד האשה

היא המחסור במעונות יום, שיאפשרו התחלת חינוך לילדים בגיל צעיר מאד

ושנית - שיאפשרו לאשה, לאם, להורה העובד, לעבוד ולתפקד במערכת

חחברתית,

אלו שתי הבעיות הבוערות שהצביעו עליהן בדו"ח

הוועדה למעמד האשה, הגב' חוולה סעדי ישבה אתנו בוועדה למעמד האשה

לא הקדשנו יותר מדי זמן לנושא האשה הערביה; הוועדה עסקה בכל הנושא

של מעמד האשה בכלל, אין ספק שיש מקום לשוב ולדון בנושא לעומק היה

לנו קושי לגעת בנושא של מעמד האשה הערביה, לפחות לי, ולא רק לי.

כי חלק נכבד מהבעיה של מעמד האשה הערביה קשור במסורת ובתרבות

החברתית, והיתה בהחלט בעיה ערכית, האם כשאתה פועל לטובת מעמד האשה

אין לך התנגשות עם המס ורת, הערכים הדתיים, התרבותיים, של החברה הערבית,

אני הייתי בדילמה. זה היה קצת קשה, אם כי לפי תפיסתי אנחנו בעד

חברה שווה לגברים ולנשים, וצריך לנסות להביא את ההזדמנות השווה לכל

מקום ולכל תחום במדינת ישראל,

היום לדעתי המצב קצת משתנה, משום שיש התעוררות

יפה במגזר של הנשים הערביות עצמן, היום לנסות להתמודד עם זה בכלים

ממלכתיים, זה כבר לא יהיה נסיון לחדור באופן חיצוני למערכת חברתית

אלא יותר היענות לצרכים שבאים מהמגזר הערבי עצמו, אני אישית מרגישה

היום הרבה יותר טוב לבוא למקומות שמזמינים אותי אליהם, ומעבר לזה,

לפעול כמערכת ממלכתית.

במשרד ראש הממשלה קיימת מועצה לאומית לקידום

מעמד האשה. באחרונה הגדלנו את מספר ההברות וצירפנו אליה מספר משמעותי

מאד של חברות מהמגזר הערבי,שוב מתוך ההרגשה שהן בשלות להתחיל

לפעול לשינוי. הכוונה לחלק את המועצה לצוותים, ולהקים צוות מיוחד

שידון במכלול הבעיות של הנשים במגזר הערבי. יש תהליכים הרבה יותר

חזקים לשינוי בקרב הנשים הערביות עצמן,

נדמה לי שכל מה שניתן להן רחוק מכיוון ומגמה

של הזדמנות שווה. אם עושים בשבילן חוגים וקורסים לתפירה, ספרות

וכוי, אינני רואה בזה נסיון לשוויון הזדמנויות, כי מדוע יהיה כדאי

לבעל או לאשה לצאת לעבוד בסוג המקצועות האלה שאינם דווקא המכניסים

שבמקצועות,

לאור ההתפתחויות, לאור המגמות, צריך לחשוב

על כלים ממלכתיים, ואולי אפילו לשים יתר דגש על המגזר הערבי שבו

הבנות חלשות, לתת להן את החיזוקים שאנחנו כחברה כללית יכולים לתת

להן, שחסרים להן מאד בחברה שלהן, לבנות האלה יש מאבק קשה מאד,

ונדמה לי שצריך להשקיע שם יותר, כי הן היותר מקופחות והיותר זקוקות

לעידוד,

מה שאני יכולה לומר הוא שאנחנו נתחיל בצוות

שלנו של המועצה למעמד האשה לנסות לבדוק את הנושא לעומק ולבוא עם

המלצות, כל מערכת נוספת שתבדוק את הנושא, תבורך, כי יש מקום לטפל

אולי ביתר אינטנסיביות בבנות הערביות-

ע. דראושה; האם עומדים משאבים לרשות המועצה?

ז, מלכיאל; הרבה משאבי נשמה ולב,

משאבים להשקעה - בוודאי לא, הכוח של המועצה

ושל הוועדות הוא בהמלצות, בכך שהיא מעוררת

דעת-קהל, כוח ציבורי. אבל הרבה פעמים הבעיה היא לימוד הבעיה, הברתה

והמלצות קונקרטיות.

היו"ר נ, רז; הגב' דרוויש אמל, רכזת נעמ"ת בעכו, בבקשה,

חינוך הבת הערביה מתחיל מהגיל הרך, מהבית.

נשים רבות, אולי כולן, עושות את אלתה טעות,

המתבטאת קודם כל במשחקים שאנחנו קונים לבנים ולבנות" לבת אנחנו

קונים בובה, דברים קלים ונחמדים, ואילו לבן קונים דברים יותר שימושיים,

שמצריכים יותר מחשבה. בכך אנחנו מלמדים את הבת שהיא נולדה חלשה,

שהיא נולדה להיות רק אם. כשהילדים הולכים לגן, הגננת מפרידה בין

המשחקים של הבנות ושל הבנים, לבת יש פינת הבובה, לבן יש פינת הרופא,

הנגר, החרט, כך מלמדים את הילד שהוא החזק והוא המיועד למלא את

התפקידים הקשים, כביכול.

הדבר יותר גרוע כשמגיעים לבית-הספר. פה אני

מאשימה את משרד החינוך, כי הדברים האלה באים לביטוי גם בספרי

הלימוד, אם ניקח את ספר הלימוד של כיתה א', נראה שמסופר שם על האבא

שיוצא לעבוד, הוא מביא כסף, מפרנס, הוא החזק, ואילו האם יושבת בביתי

מבשלת, מחכה לאבא שיגיע הביתה, מגישה לו את האוכל, מקבלת את הילדים,

כלומר תפקידה להיות רק משרתת בבית, שעושה את כל עבודות הביתה ומחכה

לקבל אותם יפה, עם חיוך על הפנים. כך אנחנו מחדירים לבנות את התודעה

שהן נולדו כדי להיות אמהות, לשרת את כולם,

בכיתות היותר גבוהות, כשיש צורך בהכוונה

למקצועות, היועצים מכוונים את הבנים למקצועות כמו חרטות, חשמל,

אוטומציה, אם מדובר בבית-ספר מקיף, ואת הבנות מפנים לתפירה או כדומה"

היום מאשימים את נעמ"ת שהיא מקיימת רק קורסים לתפירה, אבל גם מקרד

החינוך לא מלמד יותר,

לפני שנה הוכרז על חודש מעמד האשה, שהסיסמה

שלו היתה "האשה בעידן הטכנולוגי", לא ראיתי נסיון של שום גורם, לא

של משרד החינוך ולא של אף אחד אחר, חוץ מנעמ"ת, לעודד את הבנות,

אנחנו באנו לבתי-הספר, לקחנו את הבנות, הראינו להן שגם הן יכולות

ללמוד טכנולוגיה, מחשבים, חשמל, הכל. אני רוצה לראות שגם משרד

החינוך יעודד יוזמה כזאת, יש לא מעט יועצים בבתי-ספר. מה תפקידם?

צריך להגביר את התודעה הזאת אצל הבנות,

יש בנות שגומרות את בית-הספר ואין להן מה

לעשות, הן פונות ללימוד הוראה או ללימוד מקצוע האחות, יש כבר מורות

ואחיות בשפע, ואין להן תעסוקה. לעומת זאת ההתפתחות הכללית היא בכיוון

של הטכנולוגיה, צריך לשלב בזה את הבנות, אחרת שוב ייווצר מצב שהן

תשבנה בבית באפס מעשה, עמלנו קשה כדי להוציא אותן מהבית. איננו

רוצים להתחיל שוב מאפס, אלא להתקדם,

גם בענין זה אני מאשימה את משרד החינוך. הוא

צריך לשנות את מערכת הלימודים, לעודד את הבת ללמוד את כל הנושאים,

ולא רק נושאים מאד מסויימים. אנחנו נלחמים כדי להוציא את האשה

הערביה מהבית, ללמוד, למצוא לעצמן את המסגרת המתאימה"

יש נשים נשואות שילדיהן כבר גדלו ואין להן

מה לעשות, צריך למצוא מסגרות מתאימות לנשים האלה, אפשר לקיים בשבילן

קורסים קצרים, ללמד אותן איך להשתמש במחשב, לעבוד במפעלים. היום

אפשר ללמוד את זה גם בקורס קצר, לא צריך בשביל זה ללמוד בטכניון,

תוך כמה חודשים אפשר ללמד אשה להשתמש במחשב, להפעיל מכונה במפעל.

את מדברת על הכשרה מקצועית, זה נושא ששייך

למשרד העבודה והרווחה.

תודה רבה. הגב' חוולה סעדי, בבקשה.



ח. סעדי; אני רוצה לחזק את דבריה של הגב' דרוויש אפל.

עיינתי אתמול בשנתון של הלשכה המרכזית לסטיסטיקה,

כדי לראות כפה התחילו, כמה סיימו, איזה מגמות וכדומה" בנושא הנשירה,

אני רואה שהנשירה אצלנו מתחילה או בכיתה ו', או אחרי כיתה ח' או בתחילת

התיכון, והאחוז הגדול של הנושרים הן בנות, השאלה היא למה, האם יש

להן לאן ללכת אחרי זה? צריך לחפש את הסיבות לכך, לדעתי הפתרון הוא

בידי משרד החינוך, אם היינו מציעים לבנות האלה את המקצועות והמגמות

שמענינים אותן, ולא באמצעות נעמ"ת - שאני מכבדת אותה על מה שהיא

עושה - הבעיה לא היתה מתעוררת בשלב מאוחר יותר, לדעתי רוב העבודה.

של נעמ"ת צריכה להיעשות בקרב אמהות עובדות או אמהות שעובדות במשק

ביתן ולא עם תלמידות שנשרו מבית-הספר, האחריות על הנשירה של התלמידות

מוטלת על משרד החינוך, ולא נעמ"ת או ויצ"ן צריכות לפתור את הבעיה.

ויצ"ו יכולה לתת לבת קורס תפירה או כדומה, אבל לא ללמד אותה חשבון

או מתימטיקה, זה תפקידו של משרד החינוך.

אני מסתכלת על המגמות שיש בבתי-ספר יהודיים:

מתכת, מכונאות, חשמל, אלקטרוניקה, עיבוד עץ, עיבוד נתונים אוטומטי,

שרטוט ותכנון, תפירה, אופנה, אמנות, פקידות, מלונאות, משק בית

ותיירות, סיעוד, במגזר הערבי אין שום דבר.מזה כמעט,

אם משרד החינוך היה פועל בכיוון של החדרת

מגמות לבתי-ספר מקצועיים, זה היה עוזר גם לבנים. בנים נושרים מבתי-הספר

מפני שהמקצועות שהם לומדים אינם מענינים אותם, לכן על המשרד מוטל

התפקיד לחפש פתרונות לבעיית הנשירה, ולהחדיר לבתי-הספר מגמות שיענינו

גם את הבנים וגם את הבנות ויעודדו אותם לסיים את לימודיהם עד כיתה

יב .

גם ענין המסורת משפיע על קינון- הבת. מלכתחילה

יש במשפחה הבחנה בין הבת והבת, בין הגבר והאשה. מנסים לעודד כל אחד .

לפנות לתפקיד שנועד לו, היום במשרד החינוך הנטיה היא לא להדביק לבת

את התדמית של האמא בלבד, שהיא רק עקרת בית, שעושה את כל המוטל עליה

בבית ומחכה לבעל ולילדים, לי יש מלחמה בענין הזה, אני עובדת בתכניות

לימודים, בצוות של מולדת וחברה, דיברו שם על המשפחה ועל תפקיד המשפחה

והאם במשפחה, הם ציירו אמא שמדפיסה במשרד, אחר כך היא רצה הבית,

מכבסת, מנקה, רוחצת כלים, והילדה הקטנה עוזרת לה בעבודות האלה,

אלה האיורים שהופיעו בספר הלימוד. אני הזדעזעתי, אמרתי שזה לא יכול

להיות, זה לא בא בחשבון. כל הצוות מורכב מגברים, חם ניסו לטפל בנושא

שנקרא משפחה, וכך ראו את תפקיד האם.

אם היום 50% מכוח ההוראה הן נשים, הדברים

אינם יכולים להופיע בצורה כזאת, יש לנו רופאות, אחיות, מורות. יש

אפשר להתעלם מזה. הדברים האלה חייבים לבוא לביטוי גם בספרי הלימוד,

יש הרבה מה לעסות בתחום זה, גם בחינוכם של

הגברים. רוב המובילים בחינוך הם גברים" רוב מנהלי בתי-הספר הם גברים,

המפקחים שלנו רובם גברים, אם כי יש לנו שתים-שלוש שנים. וזה כש-50%

מהמורים במגזר הערבי הן מורות,

חשוב מאד לשתף נשים בהנהגה של החינוך הערבי,

ואז אולי כל הענין של הדאגה לחינוך האשה הערביה והבת הערביה ישתנה,

י. עפרון; אני רוצה להעיר כמה הערות בעקבות הדברים

שנאמרו, להערכתי טוב שיושבת כאן הגב'

שפירא-ליבאי, שכן צריך לעסוק בנושא גם מההיבט הרחב שלו, לאו דווקא

מההיבט של החינוך,

בהקשר לכמה דברים שנאמרו כאן על חינוך הבת

ההל בגיל הגן והלאה, יש כמה סטריאוטיפים בכל הנושא הזה, גם במגזר

היהודי, ואני רוצה להצביע על העובדה שלמעלה מ-90% מהמחנכים במגזר

היהודי הן נשים, ובכל בכל מגזר יש הבעיות שלו,



אחד הודברים הזכיר את הנושא של תעסוקה במפעלים"

אני שואל: האם הגבר שעובד במפעל מקבל יותר מהאשה, גס בתפקידים זהים?

יש טענה של נשים במדינת ישראל, בכל המגזרים, שבתפקידים שווים במפעלים

ובמקומות אחרים האשה משתכרת פהות מהגבר, לא רק במגזר הערבי. זו

בעיה כלל-ישראלית. ויש לברך על כל נסיון להתמודד אתה, יבול להיות

שמגזר הערבי היא יותר המורה, הייתי שמה לשמוע על כך נתונים,

בתפקיד הציבורי שלי בשנים האחרונות אני מגיע

לכפרים, לערים, נפגש עם ועדי הורים. עוד לא הייתי בישוב ערבי אחד

שבו נפגשתי עם חברות ועדי הורים, רק עם חברי ועדי חורים, הייתי בנצרת

בשלושה בנסים שהיו שם כל המפקחים, כל המנהלים וכל ועדי ההורים של

העיר נצרת ושל עוד שנים-שלושה ישובים בסביבה" זה היה במסגרת "יום החינון

לא ראיתי חברה אחת, במספר מקרים פגשתי חברות ועד בבתי-ספר, אבל חן

עסקו בהגשת כיבוד לאורחים, הן היו המארחות, בכנס לא ראיתי אותן,

אני שואל שתי שאלות: האם הן אינן רוצות בכך? האם הבעיה חיא שלא

בוחרים בהן? או שיש כאן עדיין גם בעיה מסורתית? העובדה היא שלא נתקלתי

בחברות ועדי הורים.

זה צירוף של כל הסיבות יחד.

שאלתי על כך את חברי בוועדים, לא קיבלתי תשובה

מספקת, היו תשובות מתחמקות, ואני נשארתי עם

התמיהות שלי, לכן כל כך שמחתי ועשיתי כל מאמין להגיע לישיבה הזאת, כי

להציג את השאלות שמטרידות אותי, יש גם בעיה של המסורת, אבל היא פחתה

קצת, כי לפני כמה שנים אינני סבור שהיינו יכולים לשבת כאן בפורום כזה,

יש בעיה של התמודדות כללית עם הנושא, אני

זוכר שפעם קיימנו דיון על החינוך בכלל במגזר הערבי, הוא לא הסתיים.

אם מקימים בישוב בית-ספר קטן, אין אפשרות שתהיינה

בו מגמות רבות, תהיה בו רק מגמה אחת, אם רוצים בית-ספר מקיף, שתהיינה

בו הרבה מגמות, גם לבנים וגם לבנות - הדבר כרוך בקשיים נוספים, כי

אז בית-הספר צריך לשרת כמה ישובים באזור. האוכלוסיה הערבית מרוכזת

בעיקר בכפרים קטנים, ואז נוצרת בעיה שקשורה יותר למסורת, שפחות הורים

מוכנים לשלוח את הבת לבית-ספר מרוחק, שצריך להגיע אליו בתחבורה

ציבורית או בדרך אחרת, בהסעה.

נקודת הזינוק של עדות המזרח היתה הרבה

יותר נמוכה מאשר של האוכלוסיה הערבית היום.

בכל זאת גשהשקיעו משאבים, כשהקדישו לכך מחשבה - חלה התקדמות"

כשמפלים לרעה את כלל האוכלוסיה הערבית, ומי שנפגע יותר מכולם הן

האשה והבת - זאת התוצאה.

אם מדובר על יציאה מהכפר כדי להגיע לבית-ספר,

צריך לראות מה ניתן לעשות על-מנת לפתור את

הבעיה הזאת ולאפשר לאחוז יותר גדול של בנות ערביות להגיע,

לי מציקה בעיה שראשיתה בוועדה הזאת, המשכה

במקום אחר. אני חושש ממה שיקרה בעתיד, וחברים פה הציגו את הבעיה הזאת,

גם אם ייפתחו מגמות רבות נוספות, וגם אם יותר בנות ילמדו יותר

מקצועות, בסופו של דבר הבת, חוזרת לכפר ונעשית עקרת בית, כי

למרביתן אין אפשרות של תעסוקה במקצוע שלמדו, זאת בעיה הרבה יותר

עמוקה שצריך להתמודד אתה לא בוועדת החינוך" זה נושא שהמדינה צריכה

לתת עליו תשובה הרבה יותר רחבה וכוללת, נאמרו כאן דברים חשובים על

הרחבת אפשרויות הלמידה של הבת הערביה. אבל אם נעשה זאת, ולא ניתן

תשובה לבעיית התעסוקה לאחר מכן - רק נגביר את התסכול,

תודה רבה, הגב' אבלה אסעד, מנהלת בית-הספר

"טרה סנטה" ביפו, בבקשה,



א/ אסעד; אני מנהלת בית-הספר "טרה סנטה" ביפו, ואני

רוצה לדבר על הבעיות שיש לנו בתור נשים ביפו,

זה מקום שבו האינטגרציה גדולה, יהודים וערבים גרים ביחס, זה אזור

של אוכלוסיה מעורבת, למרות זאת אנחנו רואים שיש אפליה גדולה של

המגזר הערבי לעומת המגזר היהודי,בכל התחומים, זה מתחיל במעון היום

לילדים רכים, ונמשך בגן הילדים לגילאי 5-4, אתם יכולים לבוא ולהיווכח

בזה במו עיניכם, כשאני הייתי אם לילדים קטנים לא ידעתי איפת לשים

את הילדים שלי, נשארתי בבית במשך ארבע שנים וטיפלתי בהם, כי ידעתי

שאם אשלח את ילדי למקומות אלה או אחרים, זה יהיה רק לצורך שמיר

עליהם, אבל הם לא יקבלו שום חינוך, שום דבר מעבר לטיפול הרגיל.

אני רציתי שלמטפלות ולגננות תהיה הבנה כלשהי בחינוך ילדים, קצת

ידע בפסיכולוגיה. אבל אצלנו גן הילדים הוא כמו בית-סוהר, הילדים

יושבים בו עד שעה 12 - 1, שאז האמא באה לקחת אותו,

ע. קופלביץ; אני עוד לא ראיתי גן ילדים בכפר ערבי שיש לו

דמיון כלשהו לבית-סוהר. התיאור הזה לגמרי

לא מציאותי,

א, אסעד; אינני רוצה שהדבר ידבן שלא כהלכה, אבל הילדים

כאילו באים לשבת במקום עד שעח 12, ואז האמא

באה לקחת אותם. אני אומרת את ההרגשה שלי מהנסיון שלי בעבר, אולי עכשיו

זה קצת שונה, אבל אני יודעת שביפו אין גני ילדים לגיל חרך, בפח גנים

כאלה יש שם?

באמת יש בעיה לאשה הערביה ולבת הערביה. כסו

שאמרו פה חברות שונות, אנחנו חברה שבה הסמכות נתונח בידי אבי חמשפחה.

זו המסורת, וכפי שנאמר, אנחנו צריכים לשנות את כל המערכת הזאת,

ואולי גם במשרד החינוך צריך להתחיל לשנות את הגישה לבת הערביה ולבתי-

הספר, כדי לפתור את הבעיה, צריכים להיות מודעים לזה חחל בגני חילדים,

בבתי-הספר ובכל המקומות שיש בהם בנות,

אני רוצה להתייחס לתופעה נוספת, 60% מהתלמידים

בבית-ספרי חן בנות, 40% בנים. גם זו בעיה. מה מקורה? אינני יכולה

לבדוק למה אצלנו לומדות יותר בנות מאשר בנים. אולי זה מפני שבית-הספר

נמצא ביפו, ושם יש אינטגרציה בין שתי האוכלוסיות, אולי הבנים מעדיפים

לעזוב את בית-הספר ולצאת לעבודה להרוויח כסף,

אני רוצה לומר שביפו לא כל התלמידים הערבים

הולכים לאוניברסיטה אחרי סיום לימודיהם בתיכון, הסיבה לכך היא המצב

הכלכלי של תושבי יפו מכל הבחינות, מבחינת דיור, בתי-ספר ותקציב

ההורים. אם ילד אחד במשפחה הולך לאוניברסיטה, שאר הבנים והבנות

נשארים בבית או יוצאים לעבודה כלשהי, כי אין מי שיסייע להם במימון

לימודיהם ומקום מגוריהם מחוז לבית. גם לזה צריכים לדאוג. הדאגה

צריפה לבוא מלמאלה, ממשרד החינוך או גורם אחר,

אתה מתכוונת לקרן לעידוד החינוך הגבוה של

הצעירים והצעירות הערביים?

א, אסעד; כן.

ז, מלכיאל; יש מאות מילגות לערבים" אביא את הנתונים,

כמנהלת המחלקה להשתלמות. הסתדרות המורים

חשיגח חישג בתחום זה, של מתן מילגות ומענקים למורים" הערבים אצלנו

במחלקח נהנים מזח בצורה טובה וסדירה. מי שרוצח ללמוד לתואר ב,א,

או מ,א, מקבל שכר לימוד.

ע, דראושה את מדברת על מורות, היא מדברת על סטודנטים,

בנעמ"ת יש לנו קרן מילגות לסטודנטיות.



א. אסעד; נושא אחר הוא בתחום של טיפול שיניים, חברת-

הכנסת סרטני ביקרה אצלנו בבית-הספר ומעלינו

בפניה את הבעיה הזאת, כל בתי-הספר בפגזר היהודי מקבלים טיפול שיניים

חינם, בתי-הספר ששייכים לגורסים פרטיים, כמו "טרה סנטה", "פררים"

ועוד, לא מקבלים טיפול שיניים כלל. אני רוצה לבקש ממר קופלביץ שיעזור

לנו בנושא הזה.

עוד נושא שאנחנו מבקשת להעלות בנוכחות מר

קופלביץ הוא הענין של קבלת ציוני הבגרות, התלמידים שלגו תמיד מקבלים

את ציוני הבגרות באיחור,

ובכן יש בעיות רבות, הן מתחילות בגיל חרף

ובגן הילדים, אני מבקשת שהטיפול והדאגה יתחילו משם,

א, סרטני; ביקרתי בבית-הספר "טרה סנטה" ביפו, נכון

שיש שם רוב של בנות" באתי לשם להרצאה בכיתה

יב', העובדה שהבנות היו ערות ופעילות בדיון פוליטי, זה דבר בלתי

רגיל. איננו מוצאים זאת בכל מקום.

ע. דראושה בית-הספר הזה ביפו הוא האליטה של 16 אלף

התושבים הערביים החיים בתל-אביב-יפו.

א, סרטני; עבדתי הרבה שנים עם נשים ערביות בכפרים,

והבעיה האם אנחנו לא "דוחפות" יותר סדי,

בניגוד למנהגים ולמסורת, ליוותה אותי כל הזמן. בכל מה שעשיתי,

תמיד חששתי שמא אינני עוברת את הגבולות" יש פה בעיה, יחד עם זה,

פעם אחת כנשים, ופעם אחת משום שהן

שייכות למגזר הערבי, שמקופח בכל התחומים, אבל אנחנו דנים עכשיו

על תחום החינוך, יש קיפוח, יש פער, יש פיגור, ואם אנחנו מדברים על

חכשרח מקצועית ועל לימוד באוניברסיטאות, אז קודם כל יש מקצועות

מאד מוגדרים, מצומצמים, המיועדים כאילו לנשים; שנית - בהרבה מקומות

יש מיכסות, אני יודעת למשל שבמשולש רק מספר מסויים של בנות ערביות

יכולות ללמוד את מקצוע האחות, לגבי מורות - אני יודעת שבכפרים רבים

יש צעירות שסיימו סמינרים למורות, היו מצטיינות, ואין להן תעסוקה"

ע. קופלביז; יש גם מורים כאלה,

א, סרטני! יותר מורות, אשה שלמדה והתקדמה, והמשפחה

שלה כבר מכירה בזה,, כלומר היא כבר לא איזה

חריג שהחברה אינה מקבלת אותו - בעצם האפשרויות שלה לצאת לעבודה

הן מצומצמות. כך גם במקומות עבודה אחרים. במגזר הערבי אין מקומות

עבודה רבים, אין תיעוש, אין מפעלים, אין פיתוח של המגזר, המפעלים

היהודים כמעט לא מקבלים לא פקידה ערביה, לא מנהלת חשבונות ערביה.

פועלת ערביה - כן, מקבלים נשים לעבודה ברמה מסויימת, במקצועות

מסויימים.

אני מכירה את העבודה של נעמ"ת במגזר הערבי,

אני חושבת שהיא עושה עבודה ברוכה. בשנים האחרונות הגבירו אותה, אבל

ז רחוק מאד מלהיות שווה-ערך למה שנעשה במגזר היהודי. קודם כל,

אין אף מעון. איך נשים יכולות לצאת לעבודה כשאין להן היכן להשאיר

את ילדיהן? אין כמעט גנונים לגיל הרך, ואין גני טרום-חובה,

דנו על כך בוועדה, לא הצלחנו לבטל את רוע הגזירה של דחיית ההקדמה

של גיל חינוך חובה,

נעמ"ת אינה יכולה, גם מבחינת האמצעים,

להגיע לכל הכפרים, והבעיה הקשה ביותר של הנשירה היא דווקא בכפרים

הקטנים, לא בנצרת, לא ביפו ולא בכפרים הגדולים, שם יש פחות נשירה,

הנשירה הקשה היא בכפרים הקטנים, כאשר גם בל חרמה של הכפר נמוכה

יותר, אין דחיפה, אין עידוד, והבנות שם יושבות באפס מעשת ופחכות

לבעל שיבוא ויגאל אותן,



הפעולה של נעמ"ת וויצ"ו מאד מבורכת, אבל היא

מאד חלקית, אני חושבת שהיא תורמת מעט מאד לדימוי העצמי של הבת הערביה.

היא עוסקת פולה במקצועות המוגדרים שהוזכרו באן, היא מקבלת מעט מאד

דברים שאפשר לומר שהם לרוח ולנפש ולחיזוקה באדם בחברה" אני חושבת

שבל מה שלומדים, אם לא יהיה לצד זה גם הצד התיאורטי, הרעיוני,

ביחס למעמדה של האשה - ולא בניגוד למסורת - התוצאה לא תהיה גדולה,

באחד הבפרים היתה לי שיחה טובה עם נשים, האם חיזוק מעמדה של האשה

נוגד את המסורת, היו נשים שאמרו לי: אני אשה דתית, יחד עם זה אני

חושבת שצריך להגביר את המודעות של האשה בשותפה לחיים. זה חסר בבית-

הספר, זה חסר גם בפעולות הנוספות שנעשות,

ובכן בנושא הזה אנחנו שקועים בפיגור עמוק.

צריבה באמת לקום ועדה שתבדוק ותציע מה לעשות מתחילתו של התחליף

החינובי, ותדון בכל ההיבטים של כיצד אנחנו נותנים לבת הערביה

ולאשה הערביה את החיזוק הנכון- והאמיתי כדי להיות חברה שווה בחברה,

אני רוצה להתייחס לבעיה של הבת הערביה

המשכילה, יש בנות ערביות רבות משבילות שאינן

מוצאות מקום עבודה מתאים, יש גם כאלו שנשלחות לעבודה במקומות רחוקים,

במרחק של הרבה קילומטרים. יש בוגרות סמינרים ששולחים אותן לבאר-שבע

או כדומה. לגבי הבת הערביה זה לא מקובל, ההורים מעדיפים שבנות אלו

תשבנה בבית ולא תצאנה לעבודה במקום מרוחק-

ע. קופלביז; איך את רוצה שהילדים בנגב ילמדו?

פהום הנהי צריך להכשיר מורות בנות המקום, מהנגב,

יש בעיה של מורות שמסיימות את לימודיהן

בסמינרים או באוניברסיטה, ואין מוצאות מקום עבודה.

קיימת הבעיה של מעונות יום לילדים. נתקלתי

בזה באופן אישי, הבעיה מעסיקה אמהות רבות, צריך להשאיר את הילד אצל

מטפלת או שכנה, והוא אינו מקבל את הטיפול הדרוש המתאים.

ז. עטשי; אני אחד המבקרים של משרד החינוך והתרבות

במה שנוגע למגזר הערבי, אבל כששמעתי את

דבריהן של החברות כאן, נדהמתי, כי בכל זאת בשלושים ושמונה השנים

שעברו מעמדה ורמת השכלתה של הבת הערביה עלו במידה רבה.

חברת-הכנסת סרטני התייחסה לענין המסורת,

ואמרה שבפעילותה בקרב נשים ערביות היא חוששת שמא תעבור את הגבול

בענין זה, חברות אחרות דיברו על כך שהאשה נמצאת בבית ועוסקת בעבודות

הבית, בבישול וכוי, וזה מד. שמלמדים הילד מהגיל הרך. מה רוצים?

האם רוצים שהאבא יבשל?

ז. מלביאל; לפה לא?

עד תקופה מסויימת, האב במגזר הערבי היה

המפרנס היחיד של המשפחה" ואז טבעי היה

שהאם עסקה בכל התחומים האחרים, בבישול, בגידול הילדים, בחינוכם וכו'

אני הייתי ארבע שנים בניו-יורק, לא הייתי מוכן להכניס "בייבי סיטר"

לביתי, בי לא הייתי מוכן, שילדי יתחנכו על-ידי "בייבי סיטר" ואני

מאמין בזה עד היום. אני תושב שתפקידה של האם בבית אינו מצטמצם רק

לבישול ונקיון ובדומה,. עצם הבישול בבית הוא אקט חינוכי למשפחה"

בך גם לגבי נושאים אחרים" זו אחריות של האדם כלפי משפחתו" אני חושב

שהקשר המשפחתי במשפחה הערבית יתפרק, בפי שזה קיים היום בחברות

מערביות, אם נפגע בכל הדברים האלה, אני חושב שהתפקיד העיקרי של האם

בבית איננו בישול, אלא בישול וחינוך ועוד דברים המשתלבים יחד,



אני מעריך מאד את האשה הערביה בישראל שידעה

לשלב את כל האלמנטים האלה, 7, היא גם למדה באוניברסיטה, גם לימדה

בבית-ספר, היא גם חינכה את ילדיה, בישלה יניקתה וגיהצה לבני משפחתה.

ואינני בטוח שיש הרבה בעלים שאינם עוזרים לנשים שלהן בבית. אני

למשל מנסה כל הזמן לעזור, ככל יכולתי.

אני חושב שאנחנו דיברנו כאן בהכללות, וזח

מסוכן מאד, יש הבדל בין נצרת לבין מקומות אחרים, בחיפה יש מועדון

או מרכז של ויצ"ו, לא כתוב שם שהוא מיועד לבנות יהודיות, אלא חוא

מיועד לעיר חיפה- אני מכיר כמה בנות ערביות שגמרו שם בהצלחה רבה

וסודרו בעבודה במקצועות שונים. בחיפה יש 60-50 אלף תושבים ערבייט.

נבדוק כמה מהבנות הערביות בחיפה למדו בויצ"ו וסודרו בעבודה.

אם נראה שהמספרים גדולים, נמליץ לפתוח מועדונים של ויצ"ו גם בנצרת,

בטייבה ובתמרה.

הציעו להקים ועדה לבדיקת הנושא, אני חושב

שלהקים ועדה עכשיו ולהתחיל ללמוד את הנושא - זה לדעתי כשלון,

אני חושב שחוק חינוך חובה מיושם כראוי. אם בקרב הבנות יש 4% נשירה,

כך גם בקרב הבנים"

לגבי החינוך התיכון - אני חושב שהיום בתי-הספר

התיכוניים הערביים מלאים בנות ערביות.

האם אפשר להבין מדבריך שאתה כופר בזה שיש

בעיה בקשר לחינוך הבת הערביה?

אינני מוכן לקבל את דבריהן של כל חגברות

המכובדות כאן, ולהטיל את כל האשמה על משרד

החינוך או על גורם אחר. צריך לדעת שהמצב בעמק יזרעאל שונה לגמרי

מהמצב בגליל המערבי, מבחינת המסורת- המצב אצל הבדואים בנגב שונה

לגמרי מהמצב ביפו,

אם אתה רוצה לחנך, אתה צריך גם לתרום.

לגבי ויצ"ו, האם באמת הבנות רוצות את כל

המגפות שאנחנו דיברנו עליהן? מי שרוצה ללמוד תכנון, הנדסה או כדומה,

יכולה ללמוד גם בטכניון,

קריאה; אבל אתה צריך לקחת בחשבון את המרחק. בת מכפר

בגליל או בעמק אינה יכולה להגיע לטכניון

בחיפה או לויצ"ו בחיפה,

ז. עטשי; אז צריך למצוא פתרונות באזורים עצמם, ולא

צריך לדבר בהכללות, אדם מהחוץ שהיה נכנס

לכאן ושומע את הדברים שנאמרו היה מתרשם שהבת הערביה מדוכאת ומוכח,

לא רק פעמיים, אלא הרבה יותר, אני לא רוצה לחיות בהרגשה שהבת הערביה

מדוכאת ומוכה, אני חושב שמאז קום המדינה חלה התקדמות גדולה מאד בכל

הנוגע לאשה ולבת הערביה" צעירות ערביות רבות מאד לומדות.בסמינרים,

באוניברסיטאות, באוניברסיטת חיפה לומדות הרבה מאד צעירות ערביות,

ויש להתגאות בכך. אז על מה אנחנו מתלוננים?

עלינו למצוא דרכים כדי שהבת הערביה תחשוב

קצת במושגים אחרים, בלי להתנגש בצורה חזיתית עם המסורת, כי אז לא

נשיג דבר, כך היה אצל היהודים, המוסלמים, הנוצרים והדרוזים. אצל

הדרוזים, רק בשנת 1970 נכנסה הנערה הראשונה ללמוד באוניברסיטה. היום

יש כ-40 תלמידות דרוזיות באוניברסיטאות, כלומר חלה כאן התקדמות עצומה.

ובכן אל נאמר שאנחנו מושפלים ומדוכאים,

אנחנו גאים, אבל אנחנו רוצים להיות גאים יותר,

? ו



ק. דראושה; אתה מתעלם בכלל מזה שקיימת בעיה של חינוך

הבת הערביה, של מעמד האשה,

ז. עטשי; לא אפרתי זאת, גם לא אמרתי את ההיפך. אני

חושב שאנחנו הולכים במסלול נכון, ואנחנו

חייבים לאזן את הדברים-

אנחנו דנים בשאלה מורכבת מאד שקשורה בגיסה

המקובלת בחברה הערבית, מה שאתם קוראים

המסורת, ויש שאלה מה החברה הכללית מאפשרת ומציעה לבת חערביה, כלומר

יש קודם כל שאלה האם בחברה הערבית, החל מהמשפחה, יש עידוד לבת

לפרוץ את המסגרת המקובלת, אני מבקר הרבה במגזר הערבי" מעולם לא ראיתי

אשה ערביה לא בוועדי הורים של בתי-הספר, לא במועצות הכפרים, ולא

בישיבות שדנים בהן על עניני חינוך- גם כשאני מתארח אצל משפחה, האשה

עומדת מאחורי הקיר ומעבירה משם את המגש עם הכיבוד.

תלוי באיזה מקום"

היו"ר נ. רז י כך היה במקומות שביקרתי בהם, אינני אופר שזה

בכל מקום כך"

יש כאן שאלה אמיתית של המסורת הפנימית בתוך

החברה הערבית, ובאיזו מידה מכירים בזה שצריך לשנות את המצב הקיים

ובאיזו מידה דוחפים לזה, ובכן זה ענין של תהליך. גם בחברה היהודית

היתה רבולוציה בענין הזה, בענין של שחרור ושוויון האשה, המאבק לקידום

האשה ולהשוואת מעמדה התחיל בחברה היהודית החלוצית, היה כאן מאבק

אמיתי נגד מסורת ונגד מוסכמות ומקובלות. זה היה ברוך בהרבה משברים

ומכאובים, בוודאי עוד לא השיגו הכל, ולכן היה צורך להקים ועדה למעמד

האשה ליד משרד ראש הממשלה, כי יש בעיה של מעמד האשה בהברה בכלל"

הזכירו פה את הענין של שכר שווה בעד עבודה שווה" עובדה שיש בעיה

שבחלק גדול מהמשק שלנו נשים מקבלות שכר לא שווה לזה של הגבר"

מכל מקום, הקטע הזה של המסורת ויחסה לאשה

הערביה הוא ענין יסודי ועמוק, והוא שווה הרבה מאד עבודה חינוכית

פנימית,

הנושא השני הוא מה מצפה לאשה, מה האתגרים

שעומדים לפניה, מה מעורר אותה, מה המוטיבציה שלה לפעול, ואיפה היא

תשתלב אהר כך בחיים. האם העתיד שמצפה לה הוא שוב פעם הבית או הכפר,

או החברה הכללית - משק, חיי ציבור, חיי מדיניות, אמנות, ראיתי

לא מכבר את ההצגה "הפלשתינאית", שמשחקת בו שחקנית ערביה, זה דבר

בלתי רגיל, אבל כמה כאלה יש? זה דבר נדיר, כמעט שלא הגיעו נשים

לאמנות" או בספורש, האם אנחנו רואים ספורטאיות ערביות מעולות?

אני יודע שיש התחלה, אבל אנחנו רק בראשית הדרך"

ובכן אנחנו רואים שהשאלה הזאת היא מאד יסודית

ושורשית, יש לה היבטים רבים, היא מורכבת מאד, וכל התחום הזה זקוק

לקידום, שמענו כאן דברים מענינים ומורכבים, במידה רבה שמענו גם דעות

שונות, אגל כולם מתכוונים לדבר אחד - לקדם ולפתח את הנושא של מעמד

האשה ותפקידה כאדם קודם כל" אני חושב שהחברה מפסידה מזה ש-50% ממנה

לא מנוצלים כמו שצריך, לצרכי החברה, התרבות, המשק" ובכן אנחנו חייבים

לקדם את הענין הזה"

אינני מקבל את זוז שכל הזמן מפנים את האצבע

המאשימה אל משרד החינוך" אינני אומר שלא צריך לשפר, תמיד צריך לשפר,

להיות יותר פתוח ויותר מעודכן ונכון בכל הדברים האלה"



כשדנו כאן על תכניות לימודים וספרי לימוד

שמענו הרבה דברים מענינים בנושא הזה, זה קל מדי להפנות את הטענות

כלפי מישהו אהר ולהטיל עליו את כל האחריות,

יש מה שנקרא שחרור עצמי0 בציונות קראו לזה

אוטואמנסיפציה, צריכים לקום כוחות בתוך החברה הערבית, על-ידי נשים

ערביות, כדי לפתח או לשחרר או לשנות את המעמד של האשה חערכיה.

ובענין הזה יש לחינוך תפקיד חשוב מאד, והנושא שלנו הוא חינוך הבת

הערביה, לקראת מעמדה כאשה וכחברה בחברה בכלל,

כוועדת החינוך של הכנסת אנחנו לא גרפה מהענין

הזה" נמשיך את הדיון גבושא הזה. היתה פה הצעה להקים ועדה או ועדת

משנה של ועדת החינוך שתיפגש עם נציגים של הגורמים השונים, היום אין

פה בכלל נציגים של ארגוני המורים, ושל הגננות, גם אותם נצטרך לשתף

בדיון, ואני רוצה לומר לחבר-הכנסת עטשי שאנחנו כן נקים איזו חוליה

שתתמסר לחשיבה בנושא ולמציאת דרכים כדי לקדם את הנושא של חינוך

הבת הערביה, לקראת מצב שהיינו רוצים לראותו כמצב רצוי וראוי" הדרך

ארוכה, קשה ומורכבת, חלק מהדברים הועלו כאן, חלק לא, אנחנו נקים

את החוליה הזאת, נזמין את האנשים לפגישות האלה ונמשיך לספל בנושא

כדי לקדם אותו,

אני מודה לכולכם, הישיבה נעולה,

הישיבה נסתיימה בשעה 11,20,