הכנסת האחת-עשרה

מושב שני



נוסח לא מתוקן



פרוטוקול מסי 95.

מישיבת ועדת התנוך והתרבות

שהתקיימה ביום גי, י"ג בכסלו תשמ"ו, 26.11.85, בשעה 9.00

בהשתתפות;

חברי הוועדה; היו"ר נ' רז

אי הראל

פי גולדשסיין

עי דראושה

זי עטשי

מוזמנים; צי צילקר - מנכ"ל משרד העבודה והרווחה

עי גונן - משרד התנוך והתרבות

יי שרביט - " " "

ח' קפלן - " "

גי לב - מרכז השלטון המקומי

חי מעוז - רשת ייאורט"

שי הלל - ויצ"ו

מי גרבלר - ארגון המורים העל-יסודיים

מ' אלון - יי יי יי

מי קרונר - משרד העבודה והרווחה

ר' יוסף - " " "

מר בונה - " " "

די הרטוב - יי יי יי

א' ספרן - משרד האוצר

יועץ משפטי לוועדה; מי בוטון

מזכירת הוועדה; די פלד

הקצרנית; ת' בהירי

סדר-היום; השוואת תנאים בין מערכת ההנוך של משרד ההנוך

והתרבות לבין מערכת התנוך של משרד העבודה.



השוואת תנאים בין מערכת החנוך של משרד החנוך והתרבות

לבין מערכת החנוך של משרד העבודה

היו"ר ני רז;

אני פותה את ישיבת הוועדה. לפני שניגש לנושא שעל סדר-היום, נעסוק בשאילתות.

שאילתה ראשונה: משרד התנוך מאפשר לחוקרים מטעמו לקבל מידע על תלמידים, כאשר

הדבר נוגד את ההוק. השאילתה מסתמכת על כתבה בעתון "הארץ". הייתי מבקש לקבל פרטים

על-כך.

שאילתה שניה, שהייתי מבקש להפנותה אל שר החנוך: ב-17.11.85 פורסמה כתבה

ב"הארץ", ולאהר-מכן גם בטלוויזיה, לפיה נאספו 180 מליון שקל במיגזר הערבי לקרן

לתנור מקצועי. עד כאן הכל טוב ויפה. מה שמטריד אותי הוא שהשר נבון תרם בשם משרד

התנור 50 מליון שקל, והשר עזר וייצמן תרם 1.5 מליון שקל . אני רוצה לדעת האם

תקציב התנור הוא השבון פרטי שלהם? על-פי אלו קריטריונים תרמו את הכסף? אני בעד,

אר השאלה על-פי אלו קריטריונים תורם שר כסף למטרה כזו. כדי שלא תהיינה אי

הבנות, אומר כי אני בעד קידום הוזנור הטכנולוגי במיגזר הערבי, השאלה היא כיצד

הדבר נעשה, והאם אין בכר שמץ של פוליטיקה או בתירות?

ברצוני להעלות נושא נוסף הנוגע להליכי עבודת הוועדה: ב-13.11.85התקיימה

ישיבה שנושא אי סיקור הולם של נאום נשיא קוסטה-ריקה בכנסת ב"מבט לחדשות". למחרת

היום התפרסם בעתון "הארץ" שחברי-הכנסת גולדשטיין וולדמן ביקשו להדיח מתפקידו

כעודר "מבט" את רפיק חלבי, או לחילופין לנזוף בו. התקשרתי עם מזכירת הוועדה דנה

פלד ושאלתי הכיצד, הרי לא אמרתי את הדברים האלה. אמרה לי דנה פלר, אולי אמרת את

הדברים. אמרתי כי לא זכור לי שאמרתי אותם. שנית אמרה, כי כדי שהוועדה תכנס

לעתונות, היא חייבת להוציא "דברים פיקנטיים". כל עוד זה שייר לתחום הפיקנטריה,

לא אכפת לי, אר כאשר הפיקנטריה הזו נופלת עלי תור הוצאת דברים מהקשרם, הדבר אכפת

לי. חיכיתי עד היום, כדי לקבל את הפרוטוקול. בפרוטוקול נאמר מפי: "בכל מקרה אני

עומד על דעתי, היתה כאן טעות בשיקול וטעות כזו מחייבת בדיקה לגבי שיקול-הדעת של

עורר. בצבא, כאשר יש טעות בשיקול-דעת , מחליפים מפקדים, אבל לא זו צריכה להיות

התגובה לגבי העורר". הצעתי להפיץ את נאומו של נשיא קוסטה-ריקה בבתי-ספר.

לוועדת התנור יש מזכירה טובה העושה עבודה טובה, וכאשר צריר לשבח אותה, אני

עושה זאת אפילו בפני מליאת הכנסת, אר כאשר היא גורמת לי עוול, איני מוכן לקבל

זאת, בעיקר כאשר לעוול זה יש היבטים פוליטיים ברורים. ההיבט הפוליטי הוא

ההסתכסכות שלי עם מערכת "מבט לחדשות". אני מבקש להודיע כי הייתי בנושא זה אצל

יו"ר הכנסת. זהו נושא מן הסוג שאין לעבור עליו לסדר-היום. אני דורש שתצא הכחשה

לרפיק חלבי ואל עתון "הארץ". לא היו דברים מעולם. איני מתבייש בדברים שאני אומר,

אר דברים שלא אמרתי - איני מוכן להיות אחראי להם. דבר נוסף, אני מבקש לב-דוק את

ההודעות לעתונות לפני שהן מתפרסמות. אסכים גם לכל פורמולה אחרת שתספק אותי, אר

איני מוכן להיות כלי משחק בידי אשה ששגתה בענין זה, למרות שאני מכבד אותה.

לא נכנס עתה לברור הענין. באשר לראיית הקומוניקטים, נדבר על-כר לאתר

הישיבה. גם אני עצמי לא רואה את רוב הקומוניקטים, אני סומר בענין זה על מזכירת

הוועדה. במידה שנעשה כאן אי צדק, ויש לר הרגשה של פגיעה אישית, צריר לדאוג לכר

שהדבר לא יקרה. על הדרר עוד נדבר.



גם אני רוצה להציג כמה שאילתות: מדוע ערבים שגומרים בתי-ספר תיכוניים

בישראל, כולל עמידה בבחינות בעברית, בכל זאת נדרשים לבהינת כניסה לאוניברסיטה

בעברית? האם בחינה כזו הלה על כל מועמד, ואין כאן התייחסות מיוהדת לערבים?

אנו חוזרים ומדברים על הביזור במיגזר הערבי, אך שום דבר לא משתנה. מה עם

הביזור? האם חוץ מאשר בגליל ובנגב, אכן מתרחש ביזור ? כוונתי לטיפול בחנוך הערבי

דרך המחוזות ולא דרך המרכז.

קיים ישוב הנקרא מיתר, 20 ק"מ צפונית לעומר. האם משרד החנוך מתארגן לקראת

פתרון בעית החנוך בישוב זה בשנת הלמודים הבאה? אם הבעיה לא תיפתר, אנו צפויים

לקשיים רבים.

האם משרד החנוך מודע לסכנת סגירתו של בית-ספר "סליגסברג" בירושלים על-ידי

"הדסה", לרגל פיצול בית-הספר בין תלפיות-מזרה לבין המקום הנוכחי שלו.

מהם הקריטריונים של האוניברסיטאות לקבלת מגורים במעונות? מגיעות אלינו

שאלות רבות בנושא זה, ואנו מבקשים לקבל תשובה מוסמכת.

אם אין להברי הוועדה שאילתות נוספות, ניגש לנושא שעל סדר-היום.

(היו"ר מציג את הנוכחים)

הנושא שלפנינו הוא השוואת תנאים בין מערכת החנוך של משרד החנוך לבין מערכת

החנוך של משרד העבודה והרווחה, בכל הנוגע לתנאי העבודה והזכויות של המורים

והתלמידים. אנו מבקשים לדעת אם אלו שתי מערכות זהות, או שתי מערכות העובדות

על-פי כללים שונים.

ראשית, אני רוצה לברך על הדיון שהוא חשוב ביותר מבחינתנו. אני רוצה להודות

ליו"ר על שאיפשר לנו להביע את מה שיש לנו לומר בנושא זה. בנוסף לחומר שהמצאנו

לחברי הוועדה, הכנו טבלה השוואתית בכל הנוגע להכשרת נוער - משרד העבודה לעומת

משרד החנוך. זוהי אולי הזדמנות נאותה להודות לרשתות ולכל העוסקים במלאכה, על

המאמץ הגדול שנעשה במיוחד השנה, נוכח הקצוצים במערכת ועל פתיחת שנת הלמודים

בצורה מסודרת ככל האפשר.

חקיקה, אוכלוסיה, ההיבט הצבורי-מוסדי,

שיסת התקצוב, התשובות ושונות. באשר לחקיקה: חוק החניכות וחוק עבודת הנוער -

תיקון 71, מחייב השלמת למודים לנערים עובדים. על-פי חוק ההניכות חייב כל נער

לפחות ביום למודים אחד בשבוע. בפועל אנו מלמדים יותר מיום אחד בשבוע. לעומת זאת,

במשרד החנוך על-פי חוק חנוך חובה מחייב כל ילד בלמודים, כאשר כל הורה חייב לשלוח

את ילדו ללמוד וחובת המוסדות לספק את השרותים החנוכיים הנדרשים. על-פי הוק חנוך

חובה חינם, יכול כל נער ללמוד עד סוף כיתה י"ב 6 ימים בשבוע. מגבלות תקציב לא

מונעות ממנו למודים סדירים. אנו יודעים שקציני ביקור סדיר מנסים לאתר ולמצוא את

הנערים אשר אינם מגיעים למערכת. אצלנו המצב יותר קשה, אין לנו מערכת של קציני

ביקור סדיר. אנו עצמנו מבצעים את פעולת הסריקה ועושים הכל כדי להגיע אל הנערים

העובדים, אך לא הייתי אומר שהדבר עולה בידינו בקלות.

עיקר האוכלוסיה במוסדות משרד העבודה והרווחה היא זו הנושרת

ממסגרות משרד ההנוך. יש גם נערים אשר פונים להיי העבודה, והלמודים במסגרתנו

עוזרים להם בכך. יש לנו מספר בתי-ספר תעשיתיים יוקרתיים, שיש מאבק על כניסה

אליהם. אלו מסגרות די מצומצמות, שאינן יכולות לקלוט את כל הפונים אליהם. אלו



מסגרות אלטרנטיביות לאלו של משרד החנוך, ואין הן מאפיינות את המערכת כולה,

במערכת התנור של משרד התנוך, כל הנערים פונים ללמודים , מן הרמות הגבוהות עד

הנמוכות ביותר. התלמידים מגיעים אל משרד החנוך מכל השכבות, מן המבוססות ביותר

עד החלשות ביותר, ונמצאים במסגרותיו עד תום למודיהם. הבעיות הקיימות במערכת

התנוך של משרד הוזנוך הן הבעיות התקציביות המאפיינות כל מערכת, אך כמעט ואין

בעיות אהרות. לעומת זאת במשרד העבודה והרוותה, תלק מהנערים מקבלים תשומות

תנוכיות רק יום אחד בשבוע. אנו אולי עונים בכך על דרישות החוק, אך מובן שהיינו

רוצים להרחיב את מסגרת הלמודים. לגבי הלק מהנערים שהיינו רוצים להחזיקם במשך ימי

למודים נוספים בשבוע, איננו יכולים לעשות זאת מחוסר תקציב.

באופן פורמלי אפשר לומר כי ניתן היה לעמוד בכל דרישות החוק, אם היינו

מעבירים חלק מהתלמידים הלומדים 3 ימים בשבוע רק ליום למודים אחד בשבוע. אך כולנו

מבינים כי תוצאות יום למודים בשבוע הן כאלו שאיננו רוצים בהן.

במשרד החנוך היא על-פי תקן לתלמיד. פעולות נפתחות בהתאם

למספר - הפונים וגודל אוכלוסיית היעד. שיטת התקצוב של משרד העבודה היא פר שעה ופר

כיתה. היא מאפשרת פעולות בהתאם למגבלות התקציב. השעות השבועיות המוקצבות למערכת

הן בהתאם למיגבלות התקציב של המשרד. חלק ניכר מהשעות שהיו אמורות להיות שעות

נוספות - כאלו העוסקות באזרחות, ברווחה, בחנוך, ולא רק במתן אנפורמציה מקצועית,

הן החלק שנפגע בעיקר.

למשרד החנוך יש סל למודים בסיסי. היקף השעורים הוא פונקציה של

מספר התלמידים. בנוסף לסל הלמודים הבסיסי, קיימות גם שעות תגבור והעשרה. התקציב

לחנוך מתוקצב בנפרד, באופן בלתי תלוי, אך כפוף למגבלות תקציב משרד החנוך. במשרד

העבודה והרווחה.- התשומות הן שעות עבור מערכת למודים, פיצול בסדנאות ובמפעלים,

חנוך חברתי - כל אלה הם פונקציה של היקף התקציב. במידה וסעיף טאחד מתוך אלה

מתוגבר, הדבר מהווה פגיעה בסעיפים אחרים, כולל שעות מערכת. התוצאות שאנו רוצים

להשיג אינן אותן תוצאות שניתן היה להשיג, אילו גודל הכיתה היה נשמר.

במשרד החנוך ישנו תקצוב עבור אלמנטים כמו קרנות השתלמות לעובדי הדרוג

האחיד, זכויות סוציאליות וזכויות פנסיה. למשרד העבודה והרווחה אין תקציב מיוחד

עבור קרנות השתלמות. יש תקציב דרך מחיר השעות השבועיות, עבור זכויות סוציאליות

וזכויות פנסיה.

אלה דברים שמצאתי לנכון להוסיף, בנוסף לחומר שבתיק. עוד כמה הערות: נכון

שהקצוץ בתקציבנו לא היה קשה במיוחד. קיצצו ב-5%וירדנו מ-40,000 שעות ל-38,000,

אך לא כך הם פני הדברים: כי בשנים קודמות פעלה המערכת בהיקף של 47,000 שעות, כך

שהקצוץ הראלי הוא של קרוב ל-25%.

לפני כחודשיים היה דיון בנושא היטל חחנוך. בקשנו מליון דולר כדי להשלים את

היקף השעות למיכסה של השנה שעברה. לצערנו לא אישרו לנו זאת, למרות שאנו עוסקים

בנוער שעל-פי כל דין צריך להיות במסגרת חנוכית.

יש תכנית אב להצטיידות ולחידוש ציוד מיושן, בהיקף של 17 מליון דולר, אך

איני מאמין שנגיע אף ל-5-10%של ההיקף הזה. המשמעות ברורה לכל: אנו צריכים

להכשיר אנשים להיות בעלי מקצוע תוך תקופה קצרה, אך אני יכול לומר כי המצב בתחום

זה חמור ביותר. גם נערים הנמצאים במסגרות מקצועיות של משרד החנוך, משתמשים בציוד

ישן שאבד עליו הקלח. אם הם צריכים לאחר שלוש שנים לזכור את מה שניתן להם בביה"ס,

ספק אם יוכלו לנצל את הידיעות המתבססות על הציוד שעמד לרשותם.

רוב הנוער הנקלט במערכת שלנו הוא נוער עובד. יש כמה מאות חניכים אשר לא

נקלטו בעבודה. המצב הכלכלי השפיע על כולם, אך הוא פגע בנוער פחות מאשר במבוגרים,

וזאת משום שהוא ממושמע יותר, אין לו הרבה ברירות, שכרו אינו גבוה ואין הוא מעמיד

תנאים מיוחדים. הייתי אומר שהנוער נפגע מהמצב הכלכלי פחות מהמבוגרים. אנו נמצאים



היום בתעסוקת נוער במצב לא יותר גרוע מאשר לפני שנה-שנתיים, אם כי אנו צופים

שבמשך הזמן י יפלטו יותר בני-נוער ממקומות עבודתם.

הסיוע יכול להינתן לנו בתגבור במספר שעות הלמוד ובציוד. אלה שני הנושאים

המעיקים עלינו ועל הרשתות.

אי אגמי!

אני רוצה להודות ליו"ר הוועדה ולחברי הוועדה, על קיום הדיון הזה שכביכול

שייר לוועדת העבודה. במה שקשור אלינו - רשתות החנוך של ההסתדדות לרבות "עמל" -

אני רוצה לומר כי לא נתעייף, עד אשר הענין יבוא על פתרונו באמצעות חוק. אין טעם

לבוא ולבקש פעם אהר פעם עוד מליון דולר או תוספת שעות. אין זה רציני ואין זה

מכובד כלפי הילדים שבהם אנו עוסקים.

אני רוצה להציג כמה נושאים עקרוניים: אתמול סיירתי בצפון, נפגשתי עם מורה

אשר סיפר לי כי ישנם 12-13 ילדים העובדים במקומות שונים, אך הם צפויים לפיטורים

אם לא ילמדו יום בשבוע. אין הם יכולים ללכת ללמוד, כי משרד העבודה לא הקציב כטף

כדי לפתוח כיתת למוד עבורם. יכול להיות שגם אם יהיה כסף לשם-כך, לא יימצאו בחודש

דצמבר המורים שיוכלו ללמדם.

בכמה בתי-ספר הודיעו המנהלים כי תלמידים אינם מגיעים, כי

הפסיקו לקבל את המענקים המגיעים להם אפילו כמחוסרי עבודה, ואין הם מקבלים את

החזר הוצאות הנסיעה והמענקים. בדרך-כלל גם הוריהם של תלמידים אלה הינם מחוסרי

עבודה.

האם זה חל גם ילדים הלומדים במערכת החנוך הרגילה?

לא. במערכת החנור הרגילה, התלמיד מתחיל את שנת הלמודים ב-1 בספטמבר, ואילו

במערכת חחנור של משרד חעבודה, יכול להתברר רק בנובמבר כי צריך לפתוח לו כיתת

למוד. במערכת החנוך הרגילה, על-פי חוק מגיעים למודים לכל ילד. במשרד העבודה צריך

להגיש את הצעת התקציב מדי שנח מחדש. אם התכנון חיה טוב, יכול להיות שיחיה תקציב,

אך אם לא היה ברור מראש כמה ילדים יכנסו למערכת שלנו בדצמבר, לא יהיה תקציב.

האם חוק החניכות אנו מסדיר את הענין?

אי אגמי?

חוק החניכות כמעט ולא תופס לגבי אותם ילדים. אציע לבטל את חוק החניכות, על

מנת שיובן כי באופן מעשי אין הוא קיים. חוק החניכות אינו מבטיח את מספר שעות

הלמוד.

אני חושב שנקודת ההנחה שלנו צריכה להיות שכל ילד יהודי וערבי במדינת ישראל,

מגיל 14 עד גיל 18, צריך להיות במסגרת למודים. יש כאלה שצריך להעדיפם , אך

המינימום מגיע לכל ילד בישראל מגיל 4ו ועד גיל 18, וזאת על-פי חוק. צריך להיות

מוסכם עלינו שתנאי העבודה וכל התנאים האחרים בשתי חמערכות צריכים לחיות שווים.

הרי זה אבסורד, שמורה אשר אינו מלמד בבית-ספר שבפיקוח משרד החנוך, יקבל פחות

בתנאים סוציאליים, כי המדינה אינה מתקצבת אותם.



אי הראל;

אולי הפתרון הוא באחוד המסגרות?

אי אגמי;

זה עניו לחברי-כנסת. אני לא נכנס לווכוח בין משרד החגור למשרד העבודה.

הממשלה קבעה בשעתו מהם בתי-הספר בפיקוח ובאחריות משרד החנוך, ומהם בתי-הספר

שבאחריות ובפיקוח משרד העבודה. אני בא לתבוע מכנסת ישראל שחוק חנוך תיכון חינם

יחול על כל ילדי ישראל ללא שוס הבדל. משמעות הדבר היא שהמערכת שבפיקוח משרד

החנוך תקבל כך וכך שעות וכר יכך הוצאות, מתוך סל התיקצוב. אשר לבתי-הספר לחניכים

ובתי-הספר התעשיתיים שבפקוח משרד העבודה - יוחלס מה מגיע להם מתוך התקציב העומד

לרשות תלמידים בגילים 14 עד 18. יכול להיות שלנערים אלה צריך לתת פחות שעות למוד

אך יותר שעות טיפוח ועבודה סיפולית. היום נותנים להם פחות שעות למוד, גם הורידו

את כל הכה הטיפולי, ובסופו של דבר הם מקופחים גם בסדנאות והם גם מסתובבים

ברחובות. הפגיעה הראשונה היתה בהורדת העובדים הטיפוליים, הפגיעה השניה היתה

בהורדת העובדים הקהילתיים. לכל ילד בישראל מגיע תקציב מסולם עבור למודיו, ואותו

תקציב צריך לעבור גם למשרד העבודה והרווחה למסרה זו. המשרד יחליט כמה מתוך

הסכום הכולל הזה יוקדש לשעות למוד, כמה להוצאות נסיעה וכמה לעבודה טיפולית.

חלק מאותם נערים עובדים משלמים מסים למדינה. לא די בכך שהם תורמים למדינה,

הם מקופחים בזכותם ללמוד. המצב הזה נמשך שנים רבות, והמאבק שלנו החל עוד ביום בו

חוקקו את חוק למוד תיכון חינם. עוד באותו יום היו צריכים לומר שהחוק חל על כל

ילדי ישראל בגילאים 14-18. אם הדבר ימומש , הכל יוסדר במסגרת זו.

אנו עושים דבר חמור מאד; אנו אומרים כי לנער עובד, די בכך וכך שעות למוד.

אך אנו אומרים זאת מכיוון שאנו יודעים כי גם אם נרצה יותר, לא יהיה לנו כסף

לכסות זאת. החוק חייב לחול על כל ילדי ישראל. לא די בכר שהנער העובד מקופח בעצם

העובדה שהחוק אינו חל עליו, הוא מקופח לכל אורך הדרך: איננו יכולים לתכנן את

מספר הכיתות הנפתחות בספטמבר. נערים עובדים יכולים להגיע אלינו גם באוקטובר. לא

ברור איפוא אם יפתחו עבורם כיתות, וגם אם יפתחו - לא ברור שיהיו מתקנים ומורים

טובים. הענין הזה גורר אחריו הרבה קיפוחים אחרים, בגין אותה שיטה שאינה קובעת כי

מדינת ישראל חייבת לספק חנוך חינם עד גיל 18.

המדינה קובעת שיש לה מערכות חינוך שונות: תיכון עיוני, תיכון מקצועי, בי"ס

תעשייתי, יום למודים אחד בשבוע ועוד. היא נותנת למשרד החנוך את שלו ולמשרד

העבודה את שלו, וכל משרד צריך למלא את המערכת שלו בתוכן. לדעתי, המעדכת של

משרד העבודה צריכה לקבל יותר, כי זו המערכת העוסקת באוכלוסיה הקשה ביותר. יש

וכוח על מספר התלמידים בכיתה. האם מישהו מעלה על דעתו כי בכיתות לנערים עובדים

לא יכולים ללמוד יותר מ-12-13 תלמידים? פעם אזמין את חברי ועדת החנור לבקר

במערכות החנוך של משרד העבודה, לא רק באלה של משרד החנוך, כדי שיראו במה מדובר.

יש לנו כיתות ובהן גם 30-40 תלמידים. כל כיתת למוד של 12-13 תלמידים זכאית ליום

ואף ליומיים למודים בשבוע, אך בגלל קשיים תקציביים מאחדים כיתות. במצב כזה אין

טעם בכל המערכת, כי הבעיה היא שלא ניתן ללמוד בכיתה אחת יותר מ-14 תלמידים כאלה.

צריך לזכור כי במסגרות אלו ייתכן שהצילו במשך השנים מאות ואלפי ילדים מפניה אל

הפשע או מהתנוונות. העסקתם של נערים אלה במחנות צה"ל , בבתי-חולים ממשלתיים או

במסגרות של קופת-חולים, והמשך למודיהם יום בשבוע, איפשרו את שיקומם. האם מישהו

בדק מהי המשמעות החברתית של קליטת כאלף נערים במסגרות אלה מדי שנה? האם ניתן

להשוות בין תלמיד בבית-ספר תיכון, הבא לביה"ס משום שהוא רוצה ללמוד, לבין אותו

ילד שמגיע אלינו, לאחר שגם בגיל 10 היה נוהג לברוח מביה"ס? האם אנו אכן

מתכוונים לבנות חברה הצריכה לדאוג לחלשים, או שאנו רק מדברים על-כר?



ייתכן שצריך לנקוט בשיטה של העדפה, ולא רק בשיטה של שוויון מוחלט, לגבי

אותה אוכלוטיה. אולי צריר לתת למורים של תלמידים אלה משכורת גבוהה יותר , כדי

שיוכלו ללכת להשתלמויות נוטפות. איני יודע כמה מורים ניטו להתמודד עם כיתת

תלמידים כזו, לא ששה ימים בשבוע, אלא פעם בשבוע. ינטו ללמד כיתת ילדים כזו, לפני

שהם מרימים יד בעד קצוץ יום הלמודים היהיד של ילדים אלה.

נערים אלה בין כה וכה לא רוצים ללמוד. אני אומר כי

דווקא בגלל שאינם רוצים ללמוד, צריר לתת להם פי-שניים. אולי מתוך פי-שניים הם

יקלטו את ההצי.

אני פונה אל ועדת ההנור בבקשה למקד את הדיון אר ורק בנושא אחד! אנו צריכים

לנהל את המאבק הצבורי והמאבק בכנסת להפנות לכך שחוק החנוך לגילאי 14-18 יהיה

שווה או אף יעדיף את הילדים העובדים בכל המסגרות. לא הייתי רוצה שנשתמש בבטויים

"נפלטים" או "נושרים". איני יודע אם הילדים אשמים בכך או גורם אחר. אני מדבר על

האוכלוט.יה המגיעה לבתי-הטפר של משרד העבודה . התביעה שלנו היא שהחוק יהיה שווה

ואולי אף יעדיף את האוכלוטיות האלה. אני מעריך את גודל האוכלוטיה הזו בין 17

ל-20 אלף. מאז שנכתב הדו"ח וודאי נפלטו נוטפים ממטגרות אלה, כי להורים אין

אפשרות לתת להם אף את דמי הנטיעה אל ביה"ס.

ברשת "עמל" נערכה עבודת הכנה ונכתב מטמך מפורט המטביר את המטגרות שבפיקוח

ובאחריות משרד העבודה. נראה לי כי הבעיה היא כיצד להבטיח את השוויון במטגרת

החוק, ולא תוטפות תקציביות.

חוק חניכות חובה חוקק ב-953ו. באותו זמן נהגו נערים לצאת לעבודה מתוך

אידאולוגיה ולא מתוך כורח .הם ביקשו לעבוד תוך כדי למודים. היום יוצאים נערים

לעבודה, כי אינם יכולים למצוא מטגרת בה יוכלו להמשיך ללמוד ולעבוד באותו זמן.

לכן החוק הקיים אינו רלוונטי לגבי האוכלוטיה הזו. צריך לזכור כי אוכלוטיה זו באה

לבתי-הטפר על בטיט אזורי. אם תבדקו את מוצא התלמידים , תמצאו שבכל כיתה נמצאים

נציגים של בתי-הספר באותה טביבה, אלה שנפלטו ולא המשיכו ללמוד עם חבריהם. אלו

כיתות שקשה לטפח בהן הרגלי עבודה מטודרים. יש להשקיע בהן מאמצים עצומים, ויש גם

בעיה של היטעים לבית-הטפר.

אם בכיתה רגילה יש קבוצה של מובילים, קבוצה של חלשים ובאמצע

הרוב הממוצע, בכיתות שלנו הקו האדום הוא הבנת הנקרא. מגיעים אלינו תלמידים שהבנת

הנקרא שלהם היא ברמה של כיתה ג'-ד'. יש כאלה שכלל אינם מגיעים להבנת הנקרא. איני

צריך להטביר מה זה אומר .

האוכלוטיה שלנו הולכת וגדלה, וכך יהיה בעשר השנים הקרובות. מצד שני במשרד

החנוך, התשומות הטיפוליות לחנוך משלים נמצאות בירידה מתמדת. אם מוטיפים לכך את

מצבן הכלכלי והחברתי של השכבות מהן באים תלמידינו, אין צורך להרחיב ולומר מה

קורה לילדים מאותן משפחות, בפרט לאלה שאינם תלמידים טובים.

אם לא תובטח מערכת תשומות למודיות וטיפוליות לאוכלוטיה זו, אני חושש שכולנו

מבינים מה תהיינה התוצאות.

ביקשו שארהיב את הדבור גם לגבי מטגרות על-תיכוניות. קיימים שני נושאים

הכשרת טכנאים והנדטאים והכשרת מבוגרים, והוא מופיע במפורט בעמי 2 של

"על מערכת הלמודים בתחום הכשרת טכנאים והנדטאים מופקד



המכון הממשלתי להכשרה טכנולוגית. בשנים האחרונות הושם דגש על מקצועות המחשבים

והאלקטרוניקה על תת-ענפיה. בשנת תשמ"ה למדו בבתי-ספר אלה על שלוחותיהם 15,000

תלמידים, מתוכם כ-11,500 טכנאים והנדסאים, תלמידי יום וערב ו-4000 קדם-הנדסאים

תלמידי הוראה. היקף השתתפות משרד העבודה והרווחה לשנת הכספים 1985 כ-8.5 מליארד

שקל. התקציב מיועד ברובו למימון פעולותיהם של בתי-הספר הגדולים, בתי-הספר

להנדסאים בחיפה, בתל-אביב ובבאר-שבע וכדי. שיטת התקצוב היא פר-תלמיד ונעשית

על-פי מספר התלמידים בפועל. העלות הממוצעת לתלמיד היא 1200 דולר, ללומדי ערב

כ-950 דולר ולקדם-הנדסאים כ-400 דולר. בהכשרת מבוגרים: שכר הלמוד הוא כ-500

דולר ללומדי יום, 400 דולר ללומדי ערב, 300 דולר לתלמידי הוראה ו-200 דולר

לקדם-הנדסאים".

חי מעוז;

אני רוצה להתנצל בשם המנכ"ל של רשת "אורט", על שנבצר ממנו לבוא לכאן, מאחר

ושר החנוך מתארח היום אצלנו. מר אגמי ביטא למעשה בצורה ברורה את הבעיות המעיקות

עלינו, אך הייתי רוצה לפרט את הדברים המייחדים אותנו.אני מלווה את המערכת

התקציבית של "אורט" מזה 15 שנה. מערכת זו היתה מתוקצבת בצורה שוטפת במצב של חסר.

המשאבים שעמדו לרשותנו היו תמיד מתחת לצרכים. בשנים האחרונות עשינו מאמצים

משותפים עם משרד העבודה, על מנת לקלוט את המטפר המכסימלי של תלמידים. /חיינו

חייבים לגייס משאבים משלנו, על מנת לכסות על הפערים שנוצרו.

אני רוצה לתמוך בדבריו של מר אגמי, אשר הדגיש את הצורך בשוויון כל הילדים

בפני החוק. לויצ"ו 11 בתי-ספר ששייכים למערכת החנוך הכללית, אך 2 בתי-ספר -

"אחוזת ילדים" ושתי כיתות המשך לחנוך מיוחד בירושלים, שאילמלא השקענו בהם

מכספינו, בציוד נוסף ובחנוך משלים, לא היינו יכולים להחזיקם. 35 שנים הייתי

מורה. ניסיתי ללמד כיתת תלמידים ב"אחוזת ילדים" במשך חצי שעה, ואני רוצה לומר

לכם כי בימי חיי לא התנסיתי בנסיון כזה. אני תומכת בכל לבי בדעה כי את הילדים

האלה אנו חייבים ללמד בקבוצות קטנות, אחרת לא נשיג דבר. אם נטפל בהם כפי שצריך,

התוצאות תהיינה יוצאות מן הכלל. אם לא תהיה בעלות מאחורי בתי-הספר האלה, הם לא

יוכלו להתקיים. השקענו בביה"ס בירושלים במוזשבים ובשיפוצים. התנאים היום הם

יוצאים מן הכלל, אך ביה"ס עולה לנו הון. יש לתת למסגרות אלה את כל התמיכה, כי כל

ילד הלומד בהן הוא עולם מלא. אם ילד מ"אחוזת ילדים" הגיע לכך שהוא צנחן ולא נהג

בצה"ל, עבורנו זהו הישג בלתי רגיל.

אי הראל;

אולי אפשר לקבל מנציגי האוצר הערכה על מידת ההשקעה פר-תלמיד במערכות

השונות. אני מבקש לקבל הערכה אוביקטיבית ולא הערבה של המשרדים השונים.

די הרטום;

השאלה היא אם אתה מודד את ההשקעה פר-תלמיד או פר-שעת למודים. אם נלך על-פי

ההוצאה פר-תלמיד, אצלנו ההוצאה גבוהה מאשר במשרד החנוך, אך אם נבדוק את ההוצאה

על-פי שעת נוכחות, נגיע אף לתקציב כפול מזה של משרד החנוך.

היו"ר ני רז;

הבעיה היא השוני בין שתי המערכות והקיפוח הנגרם כתוצאה מכך. עד כה לא

דיברנו על השוני בין מורי שתי המערכות.



מי גרבלר;

אני רוצה להתייחס במיוהד לשכר במערכת העל-תיכונית: קיים הסכם עבודה בין

ארגוני המורים למדינת ישראל. ההסכם הזה מבוצע בבתי-הספר שבפקוה משרד התנור, אך

אינו מבוצע ברוב בתי-הספר שבפקות משרד העבודה. הדבר נראה לנו המור. אנשים

עובדים בביה"ס להנדסאים שליד אוניברסיסת תל-אביב על-פי שעות הוראה אפקסיביות.

אין להם פנסיה, אין להם ימי מהלה ואין להם קרן השתלמות. אם אין מנכים להם בטוח

לאומי, אין להם גם וזופשות לידה או ימי מלואים. מתקבלים לעבודה אנשים השמהים על

עצם העסקתם, אך לאתר שנים מתברר להם כי אין להם כל זכויות. משרד העבודה מתנער

מאחריותו לכך, הוא טוען כי אין הוא הבעלים אלא רק המתקצב. הדרך שנותרה לנו היא

הדרך של מלחמה מקצועית. לא היינו רוצים לנקוס בדרך זו. אני חושב שמשרד העבודה

צריך להיות אחראי גם על תנאי העבודה במערכת שלו. במערכת התיכונית המצב סוב יותר.

אי הראל;

האם ההערה היא רק לגבי ביה"ס להנדסאים?

מי גרבלר;

לא. יש בתי-ספר שעובדים על-פי בסיס של 28 שעות שבועיות, כמו אלה העוסקים

בחנוך מבוגרים, בו בזמן שמספר השעות השבועיות במערכת של ההנדסאים היא 17-21

שעות. יש בתי-ספר בהם נחתמים הסכמים אישיים עם מורים, כאשר ההסכם האישי יכול

להיות יותר סוב מההסכם הקבוצי.

די הרסום;

מערכת המיכללות שהוזכרה על-ידי המנכ"ל, אמורה לתת תשובה גמישה ועדכנית

לנושאי החנוך הסכנולוגי, קרי העסקת מירב האנשים מתחומי התעשיה המתקדמת בשעות

אחר-הצהריים; כימאים, פיסיקאים וכו'. דברים אלה אינם מתיישבים עם התזה שלך של

סגל קבוע. לכן המערך בנוי בממוצע על 40% סגל קבוע ו-60% שעות אפקטיביות. זהו מצב

שהמשק הישראלי מברך עליו.תנאי השכר נקבעים בפועל על-פי שיטה של סל פר תלמיד,

מחולק על-פי גודל הכיתה, כאשר התוצר הסופי הוא הברוטו או הנטו של המרצה פר-שעה.

אנו מרוצים מהשיטה, אנו מקפידים על סגל מינימלי קבוע והשאר על-פי שעות

אפקטיביות. אנו סבורים כי זו השיטה הנכונה, על מנת לשמור על רמת המערכת. אם

בבי"ס יש אלף שעות הוראה, 400 תינתנה על-ידי הסגל הקבוע ו-600 על-ידי מרצים

על-פי שעות. כך נבנתה השיטה לפני שש שנים, בשתוף עם משרד האוצר ועם יועצים

ממשרד החנוך.

אי אגמי;

קיימים הסכמי עבודה בין משרד החנוך לבין ארגוני המורים. הסכמי עבודה אלה

מחייבים פעמיים; על-פיהם מקבלות הבעלויות את ההקצבות למימון כולל של בתי-הספר.

אנו יכולים למלא על-פי זה את כל תנאי העבודה שנחתמו בהסכם שבין ארגוני המורים

למשרד החנוך, למרות שאין אנו חתומים עליו. משרד העבודה אינו מכיר בהסכמים אלה -

ואיני נכנס עתה לצד המשפטי. כתוצאה מכך קורה דבר נוסף; איננו מקבלים את מלוא

ההקצבות המכסות את כל ההוצאה, ופעם שניה - אנו כבעלות, איננו יכולים לתת למורים

את מה שהם חתמו עליו באמצעות ארגונם.

מי גרבלר;

מדוע אתה מציג כך את הדברים? משרד האוצר חתום על ההסכם, ונציג של משרד

העבודה אף הוא השתתף במו"מ.

מה שאני מציג הוא אמיתי. אין לי תשובה לגבי ה"פלונטר" המשפטי. את

ה"פלונטר" הזה צריכה הממשלה לפתור, אך המציאות היא שמורים אשר עובדים במערכת

שבפקוח משרד העבודה מקופהים, כי המשרד אינו מכיר בהטכמים שארגון המורים התם עם

משרד החנוך.

די הרטום;

במה הם מקופחים?

אי אגמי;

הפילו בנושא הפיצויים וקרנות ההשתלמות.

אי טפרן;

לגבי קרנות השתלמות אין זה נכון.

אי אגמי;

גם לא לגבי הפצויים?

אין זה נכון.

אי אגמי;

אני מציע לך לבקש מארגוני המורים והרשתות מסמך מדויק, היכן יש הבדל בין מה

שנותן משרד החנוך לבין מה שנותן משרד העבודה. אחר-כך תתנצל בפני על שאמרת לי כי

מה שאני אומר אינו נכון.

אי הראל;

מדוע צריכים המורים להיות שייכים לשני משרדים?

אי טפרן;

המורים שמדובר בהם הם מורי "אורט" ו"עמל", שהם בתי-טפר תיכוניים. הטכמי

העבודה הם קבוציים, ואין זה משנה בידי מי הבעלות.

אי אגמי;

גם בשעות הלמוד יש הבדל. אמציא לך נתונים מדוייקים על ההבדלים.

חי מעוז;

משרד העבודה מתקציב אותנו על-פי שעות אפקטיביות. רמת התקצוב בבתי-הטפר

העל-תיכוניים נמוכה יותר.



אי הראל;

אני מתייחס עתה לתנאי העבודה של המורה.

אי אגמי;

הווערה הפריטטית אינה מהייבת את משרד העבודה.

אי ספרן;

לכל המורים יש זכויות זהות ואותן יש לקיים. אשר לתלמידי י"ג -י"ד, אין הדבר

מקביל לבתי-ספר תיכוניים אלא לסמינרים, וגם שם היקף השעות הוא 16-20 ולא 24-28

שעות.

אי הראל.-

הועלה כאן ענין הפצויים, האם יש לגביו הבדל או אין הבדל?

אי ספרן;

הפצויים משולמים על-פי הוק. כל המורים שהם עובדי מדינה, מתוקצבים על-ידי

משרד התנוך. לגבי מורים שהם עובדי בעלויות או רשויות, לא משרד החנוך הוא המתקצב.

עד כמה שידוע לנו, הבעלויות משלמות את הפצויים. יש להפריד בין נושא הפצויים לבין

יתר הזכויות. כל סוגי הפצויים משולמים על-פי הוק. אשר להסכמי עבודה אישיים, אם

הדבר היה תלוי בנו, לא היינו מעודדים אותו. זה טוב על מנת למשוך מורים טובים

יותר לכיתות י"ג-י"ד. זה קיים בבעלויות ולא במשרד התנוך.

אשר למצוקת השעות, הייתי מצפה ממשרד ההנוך להתייהס לכך. מוצגת כאן תמונה

ורודה, כאילו במשרד התנוך יש מספיק שעות כדי לענות על כל הצרכים . ראשית, גם

במשרד התנוך יש צורך בפתיחת כיתות במהלך השנה, ואין הוא מקבל תקצוב מיוחד

לשם-כך. לעומת זאת, למשרד החנוך יש היקף של מליון וחצי שעות על מליון תלמידים,

ולכן הוא יכול לאפשר לעצמו גמישות גבוהה בהרבה מאשר במשרד העבודה. לכן הוא יכול

לנייד שעות ממקום למקום. יחד עם זאת, אם נחלק את המספרים, נראה כי במערכת של

משרד החנוך יש שעה וחצי לכל תלמיד, בעוד שבמשרד העבודה יש 37,000 שעות על 16,000

תלמידים, שהם 2.3 שעות לתלמיד.

אי אגמי;

השאלה היא קודם כל חוקית. כל שנה צריך לקיים דיון, משום שהחוק אינו תופס

לגבי מערכת זו.

אי ספרן;

אתה מציג תמונה, כאילו במשרד החנוך לכל ילד יש תקצוב, ואין זה נכון. בגלל

המהסור בשעות למוד, הולכת הצפיפות בכיתות וגדלה. אם נוספו 30,000 תלמידים, מבלי

שיינתן פצוי עבורם ומבלי שנפתחו 800-1000 כיתות חדשות, הצפיפות גדלה. דוגמה

אחרת; כיתות לילדי העולים מאתיופיה דורשות תשומות גבוהות בהרבה מן הרגיל. כאשר

למשרד החנוך אין יכולת לתמרן במסגרת תקציבו, הוא בא ומבקש תוספת תקציבית.

אי אגמי;

האם אתה מתנגד לכך שהחוק יחול במידה שווה על כולם?



אי ספרן;

חוק חנוך חובה חל על כולם,

אי אגמי!

אס הילד לומר במערכת התנור של משרד העבודה, איו התוק תל עליו. אצטרף להצעתו

של תה"כ הראל, שאותם נערים יעברו ממשרד העבודה למשרד התנוך.

אי ספרן;

גם שם הם יקבלו אותו תשומות כמו כל נער אתר.

מכיוון שהמורים שלכם שייכים להסתדרות המורים אולארגוו המורים, מה שחל על כל

המורים חל גם עליהם. אתה יכול לבדוק את הנושא בבית-דין לעבודה.

יי קרונר;

כדי להשקיט את נושא הפצויים המוגדלים, יזם משרד התנוך רעיון של חודשי

הסתגלות, ושר התנוך מצא את הרזרוות לשם-כך. עתה מתברר כי אותו סיכום מחייב גם את

משרד העבודה, למרות שלמשרד העבודה כבר יש התחייבויות אחרות לגבי מאה אחוז

מתקציבו ולא נותרה לו כל רזרווה לצורך זה. אם משרד האוצר אומר שאנו צריכים לשלם,

שיאמר גם מהיכן ניקה את הכסף.

עי גונן;

משרד העבודה מממן פצויים בשעור של 100%. הבעיה מתעוררת בשוליים, לגבי 20-30

מורים אשר מתאימים לקטגוריה של פצויים מוגדלים. למשרד ההנוך יש יתרון הנובע מעצם

גודלו, לכן נמצא הכסף כדי לממן את הפצויים המוגדלים. מבהינה משפטית אין משרד

העבודה תייב לשלם את הפצויים המוגדלים, כי אין הוא הבעלים על הרשתות.

י' שרביט;

ההסכמים נחתמים עם הממשלה ולא עם משרד מסוים, לכן כל ההסכמים חלים על משרד

העבודה כמו על משרד החנוך. אני חושב שלמשרד העבודה יש גם את האמצעים לשם-כך,

לדוגמה - לקרנות ההשתלמות הוא נותן את חלקו. הוא לא יכול היה לתת את חלקו ,

אילמלא היה מתוקצב. המצב במשרד החנוך קשה מאד. בשנה האחרונה במיוחד, אין כל

אפשרות לענות על כל הצרכים, והתוצאה היא קצוץ שעות הוראה. השנה נאלצנו לקצץ בכל

נושא החנוך הלא פורמלי.

אי אגמי;

נשמעה כאן הערה לגבי אחוד מסגרות. אני מנוע מלהכנס לצד הפוליטי, אך אני

רוצה לומר שאנו עושים מאמצים אדירים לכל אורך הדרך, ממעונות יום ועד לתנוך הגבוה

ביותר, לאחד את המסגרות. פנינו אל ויצ"ו ואל נעמ"ת בירושלים, על מנת שיאחדו

מסגרות. פנינו אל עירית ירושלים בהצעה שתעמיד לרשות ויצ"ו ונעמ"ת מבנים ריקים,

כדי שיוכלו לאחד את מסגרותיהם. גם בבית-שאן השענו מאמצים אדירים, עדיין ללא

הצלהה, על מנת לאתד את בתי-הספר של רשתות אורט ועמל.



ההסתדרות עצמה מקיימת 7 מסגרות חנוך שונות: נעמ"ת, עמל, הפקיד, משלב ומשען,

אשר היו יכולות לפעול תהת קורת גג אהת מבהינה ארגונית, ובכך לתרום להרחבת החנוך

עצמו. פנינו בקריאה אל ארגוני הנשים, להגיע ביניהם להסכם אשר לפיו תפעל ויצ"ו

במקום אחד, ואילו נעמ"ת במקום אהר, על מנת שלא יהיו שני מוסדות שונים במקום

אוזד, ובמקום אהר לא יהיה אף מוסד. איני בטווז שקל יהיה לומר אותו דבר גם על

מסגרות המסופלות על-ידי משרד העבודה. המצב הקיים אינו סוב, אך כשם שבלתי אפשרי

לבסל משרדי ממשלה, כך קשה לבסל מסגרות וזנוכיות קיימות. אלה שנרשמו למוסדות הלמוד

של משרד החנוך, מתהילים להגיע אלינו רק לאהר ה-ו בספטמבר, לאהר שמנהלי בתי-הספר

שבפקוה משרד החנוך אומרים כי אינם יכולים לקלוט את הנוער הזה. אם מדברים על

צמצום מסגרות, אפשר לדבר גם על צמצום במערכת הדתית.

איני רוצה שיתקבל הרושם שאני קורא תגר כנגד הממשלה, אך קיים מצב אובייקטיבי

שלא ניתן להתעלם ממנו. אני מסכים עם הדעה האומרת כי הנערים הנמצאים במסגרות

שלנו, אינם מקבלים את מה שהם צריכים לקבל. אין די בקריאה סתמית אל האוצר, לתת

לנו יותר, אני סבור שיש לעשות דין צדק ולתת יותר לילדים שבמסגרות שלנו. אלה

שהולכים ללמוד מקצוע, גם הם צריכים לקבל יותר. גם התלמידים ההלשים במסגרת משרד

החנוך מקבלים תכניות העשרה. גם אם ניתן לתלמידים במסגרת משרד העבודה בדיוק אותם

תקציבים שמקבלים התלמידים במסגרת משרד החנוך, יהיה בכך קיפוח.הם חייבים לקבל

יותר.

צי צילקר;

אני מבקש שמשרד החנוך יזכור כי יש לו שותפים במשרד העבודה. הנוהל הקיים

היום אינו נראה לי כלל. על פי הנוהל הקיים אין נציגי משרד העבודה מוזמנים

לדיונים המשותפים עם ארגוני המורים והנציבות, בעוד שכל הסכם המושג ביניהם חל גם

על משרד העבודה. האם נוח לי להתווכח עם אורי אגמי על זכויות המורים ברשת עמל,

כאשר ברור שמורים אלה מבצעים עבודה לא פחות קשה ממורים אחרים? סיכמתי איתו כי

בהפרש שבין הפצויים הרגילים לפצויים המוגדלים, נתחלק שווה בשווה, אך מי הסמיך

אותי לשלם 25% יותר ממה שמופיע בתקציב?

יי שרביט;

נציבות שרות המדינה הסמיכה אותך.

צי צילקר;

אם יתקצבו אותנו, נשלם יותר. משרד העבודה מקופח על-ידי החוק. איני רוצה

שהמורים יחשבו כי משרד החנוך יכול להעניק להם תנאים טובים יותר.

אני מצטער לשמוע של-12 ילדים בצפון לא נמצאה כיתת למוד. אני מודיע בשמי

ובשם השר כי ישנה הוראה ברורה שלא יימצא מהוץ למערכת אף ילד אשר זכאי ללמוד.

אני מבקש את שמותיהם של אותם 12 ילדים, ואני מתחייב בשם משרד העבודה והשר כי

נקלוט אותם במסגרותינו.

היו"ר נ' רז;

אנו שומעים כאן על החסר הקיים בכל מערכות החנוך. יושבים כאן נציגי

אוניברסיטאות, והם הם טוענים שמערכת הלמוד שלהם נהרסת מחוסר תקציב לחידוש ציוד

ולמורים טובים .המצוקה קיימת גם במערכת החנוך היסודי ובפרט בחוליותיה החלשות.

השאלה היא כיצד ממשיכים לקיים את מערכת החנוך בתנאים כאלה של מצוקה. התעוררנו

לטפל בנושא שעל סדר-היום, לאחר ביקור בבתי-ספר מקצועיים. בביקור בביה"ס מכס-פיין

התעוררה השאלה, מדוע לא זכאי ילד ממכס-פיין ללמודים מלאים על-פי חוק חנוך חובה.



ישנה גם בעיה של חידוש הציוד. אני יודע מה לומדים בבתי-ספר מקצועיים ובאלו

שיטות משתמשים שם. מלמדים שם ארכיאולוגיה של החקלאות, תוך פיתוח תאוריה שהחנור

לעבודה הוא העיקר, לאו דווקא השימוש בציוד משוכלל.

אני מציע שתעובד הצעה אשר תתייחס לכל ההיבטים של הנושא בו עסקנו היום. יוקם

צוות המורכב מנציגי הגורמים השונים, על מנת שניתן יהיה אחר-כך לקדם את הנושא.

הגורמים שיהיו שותפים בצוות הם משרד החנוך, משרד העבודה, האוצר והרשתות. אני

מבקש שתביאו לנו הצעה שיש בה פתרון צודק ונכון. לצוות זה נצרף גם את נציגי ארגון

המורים. את הצוות ירכז נציג משרד החנון.

אי אגמי;

הוועדה צריכה לדאוג לכך שהחוק יחול על כולם.[

מי בוטון;

הבעיה היא בביצוע החוק, לא בחקיקה.

היו"ר ני רז;

אני חושב שהוועדה צריכה לאתר את נקודות הקיפוח.

צי צילקר;

הגשנו את כל הנקודות בהן קיים קיפוח הבעיה היא חקיקתית ותקציבית.

היו"ר נ' רז;

הוועדה תוכל לומר לנו כי הבעיות הללו תבואנה על פתרונן על-ידי חקיקה.

צי צילקר;

במצב הקשה הנוכחי, אני מוכן להסתפק בכך שנקבל את מה שמשרד התנוך מקבל. אני

מסכים לכך שאת הצוות ירכז יעקב הכט.

היו"ר ני רז;

הצוות יגיש את מסקנותיו תוך 60 יום.

(הישיבה ננעלה בשעה 10.50)