ישיבת ועדה של הכנסת ה-11 מתאריך 04/11/1985

ראורגניזציה במערכת החינוך לאוכלוסייה הערבית במדינת ישראל (פתיחת שנת הלימודים במגזר הערבי); שאילתות

פרוטוקול

 
הכנסת האחת-עשרה

מושב שני



פרוטוקול מסי 90

מישיבת ועדת החינוך והתרבות

יום ב', כ' בחשוון תשמ"ו, 4.11.1985, שעה 11.00.

נכחו;

חברי הוועדה; נ' רז - היו"ר

עי דראושה

אי הראל

עי ולדמן

א' סרטני

מי פלד

אי שאקי

מוזמנים; ע' קופלביץ - מנהל האגף לחינוך ותרבות לערבים,

משרד החינוך והתרבות

גי רם - הסתדרות המורים

ר' לרנר - יועץ למזכ"ל הסתדרות המורים

מי בולוס - ארגון המורים העל-יסודיים

עי הארת - עוזר למזכ"ל הסתדרות המורים בעניני

המגזר הערבי

מי יונס - ראש המועצה המקומית ערערה

י' עפרון - יו"ר ועד ההורים הארצי

יי שחרור - משרד הפנים

בי נסים - משרד ההינוך והתרבות
מזכירת הוועדה
די פלר

רשמה; מי כהן

סדר-היום; שאילתות

ריאורגניזציה במערכת החינוך לאוכלוסיה הערבית במדינת ישראל

(הצעה לסדר-היום של חבר-הכנסת עי דראושה); פתיחת שנת הלימודים

במגזר הערבי.



שאילתות
היו"ר נ. רז
אני פותח את ישיבת הוועדה, נתחיל בשאילתות.

מ. פלד; אני מתייחס למחקר שהתפרסם לאחרונה, מאת ד"ר

רות פירר, שלפיו בספרי הלימוד משתקף דימוי

שלילי ולא נכון של עדות המזרח. לפי הידיעה בעתון יושב-ראש תנועת

"ביחד" של יוצאי מרוקו בארז פנה אל יושב-ראש ועדת החינוך של הכנסת

בדרישה שהוועדה תקבל משלחת מטעם התנועה ותקיים דיון בענין.

היו"ר נ. רז; לא היתה פניה כזאת אלי.

פ. פלד; אני שואל את משרד החינוך: איך ייתכן שעדיין

ממשיכים להשתמש בבתי-ספר בספרי לימוד שמהם

עולה תדמית של בני עדות המזרח המתאפיינת על-ידי "ניוון גופני, לכלוך,

מחלות תורשתיות ותכונות אישיות שליליות, אימפוטנציה רוחנית, חוסר

כוח מוסרי, פרימיטיביות ובורות, רגשי נחיתות, הסתייגות מעבודת כפים,

שמרנות, דתיות חשוכה ונטיה לאליפות". הספרים האלה עדיין מצויים

בבתי-ספר ומורים מלמדים על פיהם, על אף הוראה מפורשת של משרד החינוך

שלא ללמד על פיהם. כלופר ההוראה אינה פתבצעת. פדובר על ספרים שונים,

מהשנים 1948 עד 1985,

א. הראל; לעופת זאת יצאו באחרונה שתי פקראות חדשות יפות

מאד, אחת בהוצאת "עם עובד", מקראה שעוד לא

היתה כמוה במדינת ישראל מבחינת היופי והתוכן; והשניה, בהוצאת ספריית

הפועלים, גם כן שונה מהמקראות שלימדו על פיהן בעבר. כדאי היה להזמין

פעם את המחברים והעורכים של שתי המקראות, ולהראות שאפשר לחנך גם

באמצעות אסתטיקה ובלי השמצות.

היו"ר נ. רז; לי יש הרבה שאילתות בעקבות מכתבים ופניות

שהגיעו אלי, חלקם נוגע בעניני משכורות שאינן

מגיעות למורים, למשל באום-אל-פחם ובמקומות אחרים, וחלק נוגע לענינים

כלליים. אעביר אותן ישירות למשרד החינוך והתרבות.

ריאורגניזציה במערכת החינוך לאוכלוסיה הערבית במדינת ישראל

(פתיחת שנת הלימודים במגזר הערבי),
היו"ר נ. רז
גושא הדיון שלנו היום הוא פתיחת שנת הלימודים

במגזר הערבי. אני רוצה לומר שכבר עם פתיחת

שנת הלימודים הגיעו אלינו הרבה מאד פניות וקובלנות מישובים ערביים.

באום-אל-פחם למשל יש השבתה של מארת תלמידים, אולי אלפים, במשך ימים

רבים, בגלל שיבושים בהעברת המשכורות למורים; במקומות אחרים יש בעיות

שקשורות עם מבנים בלתי מתאימים. עוזר-רומנה זו פרשה אחרת, אבל מאותו

סוג: מתקני ליפוד לא פתאיפים, שאינם מאפשרים לימודים סדירים. מצדנו

היו פה שאילתות ופניות, ואני גם מפעיל כל פעם לחץ על משרד החינוך

ומשרד הבינוי מה עושים בענין זה. התשובות הן שהדברים בטיפול, הם

ידועים למשרד החינוך. אבל הדברים אינם מסודרים, ואני רק יכול להביע

פה את צערי ותרעומתי על כך ששנת הלימודים נפתחה בצורה לא מסודרת.

הייתי רוצה שנשמע מהחברים שנמצאים כאן מה

קורה במגזר הערבי בשני ענינים שאנהנו עוסקים בהם כל הזמן כשאנחנו
דנים על החינוך במגזר היהודי
האחד - האם משרד החינוך פיתח והכין

את עצמו לנושא של דו-קיום כתכנית חינוכית, כמעשה חינוכי, כמפעל,

השתלמויות מורים וכדומה, כמו שנעשה במגזר היהודי? האם וכיצד נערך

המגזר הערבי לטיפול בנושא הזה? הנישא השני; באיזו מידה יש חידושים,

התקדמות ושיפור בתחומים של תכניות לימודים וספרי לימוד? האם שנת

הלימודים הזאת נפתחה כאשר בנושא שלי תכניות לימודים וספרי לימוד יש

איזו התקדמות?



בספר שנקרא "מערכת החינוך בראי המספרים" יש

מידע חשוב מאד בנושאים שונים,

מעבר לתיאור ההישגים וההתקדמות במערכת החינוך בכל המגזרים, דברים

בהחלט מרשימים - בשני תחומים יש ממצאים לא טובים: תחום אחד הוא

ענין הנשירה, נאמר שבמגזר הערבי הנשירה אינה נמצאת בתהליך של היעצרות;

קיימת שם נשירה יותר גבוהה מאשר במגזר היהודי, ואין ירידה במספר

הנושרים. אני מכינה את תשומת לבכם לענין זה, הדבר השני נוגע לענין

הצפיפות בכיתות, זה מתקשר לשאלה של מבנים ובינוי, הצפיפות בכיתות

במגזר הערבי נמצאת בקו של עליה, זו נסיגה, במגזר היהודי המצב לא כזה,

לפי הממצאים שהמשרד סיפק,

אני מבקש שנשמע הסברים והתייחסויות גם לדברים

האלה,

הדיון על החינוך במגזר הערבי מתקיים בעקבות

הצעתו של חבר-הכנסת דראושה בענין הריאורגניזציה, לכן אני מציע שהוא

יפתח בכמה דברים, ואחר כך נשמע את החברים האחרים,

ע, דראושה; קודם כל אני רוצה לומר שלדעתי היה מקום

להשתתפותו של מר שמואלי בדיון הזה או של

אחד הסמנכ"לים של משרד החינוך, אני מעריך מאד את נוכחותו של

מר קופלביץ, אבל היה חשוב שהמנכ"ל או אחד הסגנים ישתתפו בדיון"

השנה הזאת היא שנה קשה במערכת החינוך הערבי,

לא רק מבחינה עובדתית, גם מבחינה פסיכולוגית, היו ציפיות גדולות.

לצערי לא רק שהן לא מומשו, אלא נחלנו גם אכזבות בהרבה תחומים,

באשר לענינים העובדתיים, אתחיל בנושא הבוער

ביותר במגזר הערבי, ההקפאה בבניה. לפני כשנה שר החינוך הבטיח פה

להעביר כ-30% מהתקציב הכולל של הבניה לרשויות המקומיות הערביות כדי

לבנות כ-200 כיתות, לצערי הרב הדבר לא מומש אפילו בחלקו הקטן בגלל

ההקפאה, אינני מאשים את השר, הוא עשה כמיטב יכולתו ונאבק להבטחת

הנושא הזה, אבל בגלל ההקפאה הכללית במשק הדבר לא בוצע, זה פגע באופן

ישיר במגזר הערבי, כי יש היום מחסור גדול מאד בכיתות לימוד" למעלה

מאלף כיתות נמצאות בחדרים שכורים ובלתי מתאימים" זו פגיעה ממשית

בנפשו של החינוך הערבי, ואם היום עדיין יש בתי-ספר ששובתים משום שאין

כיתות לתלמידים, אפילו לא בשכירות, זה דבר שלא יסולח. בבית-הספר

עוזר-רומני שובתים מתחילת שנת הלימודים עד היום, שמונה כיתות אינן

מתאימות כלל ללימודים והן מסכנות את הילדים, וחמש כיתות חסרות בכלל,

כלומר מדובר ב-13 כיתות מתוך 18 כיתות בבית-הספר, זה מצב נורא

מכל הבחינות, המשרד הבטיח לסייע, אבל עוד לא נעשה דבר,

לדעתי חוק חינוך חובה מופר בצורה ברורה במגזר

הערבי, ולא רק באשמת ההורים, הייתי בסיור בנגב. ביקרתי אצל שבט

אל-סייד, בגן הילדים לומדים 35 ילדים; בכיתה א - 130, כשביקשתי

הסבר נאמר לי שאין כיתות ולכן לא יכולים לקלוט את כל הילדים בגיל

הגן, 35 הראשונים שנרשמו התקבלו; ל--100 אחרים אין מקום, ומדובר

בגן חובה, אי אפשר לקבל את הדבר הזה, משום בחינה,

בשבט אבו-גרינת ילדי כיתות ז'-ח' אינם הולכים

ללמוד בבית-הספר שמשרד החינוך ייעד להם בתל-שבע, משרד החינוך הבטיח

להם הסעה ולא קיים את ההבטחה, וזאת השנה השניה שהילדים אינם הולכים

לבית--הספר, אף ילד מהשבט הזה אינו לומד בכיתה ז' או ח', מאז שסגרו

להם לפני שנה את כיתות ז'-ח' אצלם,

יש בעיה גם בסכנין ובישובים ערביים נוספים,

ציינתי רק כמה דוגמאות, אבל זו בעיה כללית, לדעתי אם הממשלה לא

תיענה לבקשות הדחופות של שר החינוך לאשר מקרים חריגים בבניה, המגב

ילך ויחמיר, מדינת ישראל אינה יכולה להרשות לעצמה שהמצב הזה יימשך,



גם בנושאים אחרים זו שבה קשה לחינוך במגזר

הערבי, קיצוצים בתקנים פגעו בפורים שלא נקלטו, סורים לא מוסמכים

ומורים חדשים. במגזר הערבי יש לכך השלכות קשות יותר מאשר במגזר

היהודי, בוגר סמינר שאינו נקלט בהוראה אינו יכול לעשות שום עבודה

אחרת, שלא כמו במגזר היהודי, אלא בבנין, אם ימצא עבודה, הדברים

הגיעו לכך שמורים בוגרי סמינרים שסיימו את לימודיהם לפני חמש ושש

שנים, אינם יכולים לעבוד כמורים ממלאי מקרם. שאלתי על כך את שר

החינוך, קיבלתי היום תשובה תמוהה, מדובר בהפסקת עבודתם של מורים שעבדו

כממלאי מקום במשך ארבע שנים. בתשובה נאמר שמאחר שלא רוצים לתת להם

קביעות, מונעים מהם להמשיך לעבוד כממלאי מקום, זה דבר נורא. בוגר

סמינר, מורה בכיר, מוסמך, אינו יכול לעבוד אפילו כממלא מקום, על

המכתב חתום מנכ"ל המשרד. זה הסבר מוזר מאד,

מ, פלד; באחרונה יצא פסק-דין של בית-הדין לעבודה

שפוסל פיטורים כדי למנוע מתן קביעות,
ע. דראושה
הוא אומר שההחלטה שאינה מאפשרת לבוגרי

הסמינרים לעבוד כממלאי מקום מעבר לארבע שנים

נובעת מהמלצה של נציבות תלונות הציבור- במשרד מבקר המדינה,

בענין הרשויות המקומיות הערביות - ידוע שמצבן

של כל הרשויות המקומיות במדינה בכלל קשה מאד, במיוחד במגזר הערבי,

ראש הממשלה, בהופעתו בפני ראשי המועצות המקומיות הערביות, הודה

שהרשויות המקומיות הערביות מקבלות רק %30 ממה שמגיע להן לעומת מה

שמקבלות הרשויות המקומיות במגזר היהודי, כלומר הוא הודה שקיימת

אפליה, אז איך אפשר לתבוע מהמועצות המקומיות הערביות לתת %100

שירותים ב-30% מהתקציב? לכן קורה מה שקורה. ילדי אום-אל-פחם מתחילת

שנת הלימודים שובתים, ומדובר ב--1,250 תלמידים, ולאף אחד זה לא

איכפת, אילו היה קורה דבר כזה בישוב יהודי, כולם היו נזעקים, 1,250

ילדים חשופים לכל מיני השפעות,

לדעתי יש מקום לחזור על הצעה שהועלתה כאן

על-ידנו, להעביר כספים לקרן מיוחדת ברשויות המקומיות שממנה ישלמו

את משכורות המורים, זה יכול לפתור את הבעיה. אני יודע שיש התנגדות

לכך במקומות שונים. אבל אנחנו כוועדת חינוך, שענין החינוך חשוב לנו,

צריכים להמליז על כך.

בשנה זו יש גם חוסר בהירות במה שקשור לענין

הביזור, דנו על כך בשנה שעברה. לא יודעים מה התכניות, ואני מבקש

שנשמע מה נעשה בעבר, מה נעשה עכשיו ומה ייעשה בעתיד בנושא זה.

מ. פלד; מנכ"ל משרד החינוך אמר כאן שמקפיאים את זה.

ע. דראושה; עד מתי? מה התכניות? מה מתכוונים לעשות?

אם מתכוונים לחזק את האגף, צריך לתת לו את

הכלים לכך. מה שעושים היום באגף הוא שמקצצים את התקנים, פוגעים

בתקנים של מפקחים ושל עובדים רגילים, האגף אינו יכול לתפקד כראוי,

וגם לא מעבירים סמכויות למחוזות, ובכן מה עומדים לעשות בענין זה?

לבסוף, לדעתי יש צורך לקבוע מדיניות של

העדפת מערכת החינוך במגזר הערבי כדי לצמצם את הפערים. אינני מדבר

על סגירת פערים, אני יודע שזה קשה, אלא על צמצום פערים לפחות" כי

השנה יש הגדלה משמעותית של הפער, ואני חושש שבגלל הקשיים שהזכרתי

ודברים נוספים הפער אף ילך ויתרחב,



ג' רם;

אני רוצה להתייחס באופן כללי לנושא של גני הילדים שהעליתי בישיבה הקודמת.

אחר כך אבקש מחברי להתייחס לנושאים נוספים. מר עלי הארת הוא חבר הנהלת הסתדרות

המורים, מורה בחטיבת הביניים בנצרת ופעיל אצלנו בנושא של שילוב המורים הערביים.

ומר רן לרנר עוסק בנושא הביזור ובנושא של המורים הערביים המפוטרים, מכיר את

הנושא של התנאים הפיזיים. הוא גם חבר בוועדת המעקב לקביעת קדימויות לביצוע דו"ח

הוועדה לבדיקת החינוך הערבי. מנכ"ל משרד החינור הקים את הוועדה, ומר לרנר יושב

בה כנציג הסתדרות המורים.

לפני שלושה חודשים פנינו לשר החינור וביקשנו להקים ועדה משותפת אתנו,

שכתוצאה ממנה ייחתם הסכם חמש-שנתי בכל מה שנוגע לתכניות לימודים, ספרי לימוד

ותנאים פיזיים במגזר הערבי. עדיין לא קיבלנו תשובה לפניה שלנו. אבל העובדה שרן

לרנר התמנה כחבר הוועדה נותנת פתח לתקווה שמשהו יתקדם בתחום של שיתוף הפעולה

בינינו לבין המשרד.

כמו כן אנחנו מתכוונים לטפל יותר בפגיעות שנפגעים חברינו המורים כתוצאה מן

העובדה שיש ביזור ואין ביזור.

אני רוצה למסור אינפורמציה מה מתרחש עכשיו בנושא הפגיעה בגני הילדים

הערביים. ועדת החינור של הכנסת דנה בנושא וקיבלה המלצה שהובאה לפני שר החינוך.

גם אנחנו ניסינו בדרכים שונות להפעיל השפעה על משרד החינוך לשנות את ההחלטה. על

כל פנים התקיים דיון נוסף בנושא הזה, ומשרד החינוך החליט שבמקום לקצץ שתי שעות

ממערכת השעות של גני הילדים במגזר הערבי תקוצץ שעה אחת. כלומר במקום 25 שעות

בשבוע הילדים ילמדו 24 שעות בשבוע. אנחנו לא מסתפקים בהחלטה הזאת. להיפך. היום

זה בכלל נראה בעינינו מוזר. כי היום מדובר על בין 350 ל-400 שעות. ובהמשך לדברים

של חבר-הכנסת דראושה שדיבר על הגדלת הפער, אם בעבר הפער בשעות הלימוד היה חמש י

שעות ואפשר היה לצמצם אותו, אין שום סיבה להגדיל אותו. אינני יודעת אם המלצה

נוספת יכולה להשפיע או לא. על כל פנים אנחנו לא מתכוונים להרפות מהנושא הזה.

אנחנו חושבים שאין שום הצדקה לפגוע בילדים, בוודאי לא בגננת ששכרה נפגע. היא

היום העובדת היחידה במשרד החינוך ששכרה נפגע. אם מדברים על מורים, מנהלים או

עובדים מינהליים במשרד החינוך, אף אחד לא נפגע בשכר חבסיסי שלו. הגננת היא

העובדת היחידה ששכרה קוצץ. אין לכך שום הצדקה.

לפי מיטב ידיעתי לא יצא עדיין שום חוזר למוסדות החינוך על הקיצוץ של שעה

אחת במקום שעתיים. אני שמחה שלא יצא חוזר כזה. אני מקווה שבחוזר שיצא ייאמר שאין

שום קיצוץ, גם לא של שעה. על כל פנים בשכר לא הורידו. על פי החוק לצינון שביתות

היום היה מותר לנו לשבות. כלה ונחרצה אתנו לא לוותר בענין הזה, כפי שאמרתי גם

בישיבה הקודמת. ויש היום החלטה של המחלקה לגננות שתהיה סולידריות של הגננות

היהודיות בנושא הזה. ואם תהיה שביתה, היא תקיף גם את גני הילדים היהודים. אבל

מכיוון שהמשכורת שולמה, יש לנו חודש ימים לפעול בשקט כדי להעביר את רוע הגזירה.

ואני מקווה שכשנוזמן לישיבה הבאה נוכל לבשר לכם שגני הילדים ממשיכים ללמוד

במתכונת הקודמת.

מי בולוס;

יש לי הרבה מה לומר, ואני שמח על הפגישה הזאת שהיא בשבילנו ראשונה מסוגה.

אמנם חלה התפתחות עצומה בבית-הספר התיכון הערבי במדינת ישראל. למשל בשנת

1948 היה רק בית-ספר תיכון אחד; חיום יש 74 בתי-ספר תיכוניים. יש לנו כ-1,600

מורים, לעומת 20 מורים שהיו בשנת 1948. אבל זה לא מספיק. בית-הספר התיכון לדעתי

עדיין לא הצליח במטרה החינוכית שלו, לגבש מנהיגות אוטנטית לחברה הערבית בישראל,

ולתת תשובות לחברה הערבית בישראל שהיתה חברה מסורתית והיום היא תברה משתנית,

עוברת תהליך הזק מאד של מודרניזציה. לדעתי בית-הספר התיכון חייב לענות על הצרכים

הנובעים מכך. הוא עדיין לא הצליח בזה.



יש לנו הרבה מאד בעיות בבתי-הספר התיכוניים. הן נובעות משני צדדים: מן

הבעלות, שהיא בעצם המועצות המקומיות או העיריות, וממשרד החינוך. הבעיות שקשורות

בבעלויות, כלומר במועצות המקומיות, הן מגוונות. יש לנו בעיה חשובה מאד, לא פחות

חשובה מבעיית המשכורות, והיא ההתערבות של ראשי המועצות או של המועצות בבתי-הספר

ובמה שקורה בהם על רקע פוליטי. המועצה המקומית בישוב הערבי נבחרת לפי המולות או

לפי אינטרסנטיות, לא לפי אידיולוגיה, אין כאן מפלגות, המפלגות הן רק קישוט. לכן

כל ארבע-וזמששנים יש לנו מהפך. המהפך הזה נותן את אותותיו ותוצאותיו בבתי-הספר.

זה לא טוב.

עי דראושה;

האם אתה מדבר על תופעה שהיתה קיימת או עדיין קיימת?

מי בולוס;

היתה ועדיין קיימת, לצערי הרב.

עי דראושה;

האם יש לך דוגמאות שבחמש השנים האחרונות החליפו איזה מנהל על רקע פוליטי?

מי בולוס;

לא על זה אני מדבר. אני מדבר למשל על קבלת מורים. לא נותנים למורה מסויים

להיכנס לתפקיד, כי מי שכבר קבוע - קבוע. או למשל על חלוקת תפקידים בתוך

בית-הספר, מתן הטבות. אני מדבר על זה שמורים ששבתו קיבלו את מלוא המשכורת, בעוד

שחברינו, מורים בכירים, ששבתו אתם - לא קיבלו אף פרוטה. איך מסבירים את זה?

איננו מסכימים לכך, וצריכים לטפל בבעיה הזאת.

לפעמים הפעילות הפוליטית בתוך בית-הספר מתבטאת בהשתלטות על ועדי הורים,

השתלטות על ועדי תלמידים, או במימון של מורים ואפילו מנהלים.

חשוב לציין גם שאם למשל מורים מסויימים לא הולכים בתלם של מפלגה מסויימת,

הם עלולים להיות מושמצים בצורה קשה, בעתונות, בכרוזים המופצים נגדם בכפרים, נגד

ועדי מורים וכוי. זה רצח אופי.

פיתוח בית-הספר, כלומר רמת השירותים בבית-הספר ופיתוחו, תלויים בכמה

גורמים. התקציב שמשרד החינוך קובע למועצה מקומית תלוי ברמת השירותים ובמספר

התלמידים בבית-הספר. משרד החינוך משלם שכר לימוד לפי גולגולת, וגם זה לפי

קריטריונים מסויימים. לכן לפעמים כיתה י' בבית-ספר אחד אינה מקבלת כמו כיתה י'

בבית-ספר אחר. משרד החינוך טוען שרמת השירותים נקבעת לפי מה שהמועצה המקומית

מפתחת בתוך בית-הספר. המועצות טוענות שאין להן תקציבים. הן אומרות; תנו לנו את

הכסף - ואז נבנה, נקים מעבדה, נקים מתקני ספורט. משרד החינוך אומר; קודם תעשו,

ואז ניתן את הכסף. מי שנפגע מזה אלה התלמידים והמורים. אנחנו נמצאים במעגל

קסמים. אנחנו רוצים לשבור אותו ולשים קץ למצב הזה.

רמת השירות נקבעת גם לפי רמת המורים, רמת ההכשרה שלהם והוותק שלהם. לפי

המצב הקיים עכשיו, רמת השירות הניתנת על-ידי משרד החינוך היא בין 74% ל-90%,

בממוצע זה %80. זה מוקפא משנת 1980. אם מדברים על פיתוח בית-ספר, איך אפשר לעשות

זאת בתקציב של 74%, שכ-90% ממנו צריכים ללכת לתשלום משכורות? איך אפשר לפתח

בית-ספר, לבנות חדר, ספריה? בית-הספר התיכון בישוב הערבי.אינו מקבל שום עזרה מאף

אחד, חוץ ממשרד החינוך. ואם התקציב מוקפא, אי אפשר לפתח שום דבר. אנחנו בשנת

1985. צריך לשים קץ לדברים האלה.

עי דראושה;

כמה ימי שביתה היו בכפר יסיף בשנה שעברה והשנה?



מ' בולוס;

בשנה שעברה שבחנו 50 ימים. השנה שבתנו שבועיים, בגלל פיטורי מורים. שבעה

מורים קבועים פוטרו בטענה שיש קיצוץ במשרד החינוך.

אני רוצה להתייחס לענין המשכורות ותשלום זכויות אוזרות למורים. אגב, אני

עובד כמורה בבית-ספר תיכון משנת 1960. בעבר ההורים שילמו את שכר הלימוד, ולפעמים

היינו נאלצים ילחכות חודשים כדי לקבל את הכסף. לא היו אז שביתות. עכשיו הכסף בא

ממשרד החינוך.

ע' קופלביץ;

משרד הוזינור משלם בזמן, אלא שהכסף מתעכב באיזה שהוא מקום.

מי בולוס;

בעבר המצב היה שונה. לא יכולנו לשבות כי היה ממשל צבאי והיו דברים אחרים.

עכשיו למשל חזרנו לעבודה בכפר יסיף משום שהוציאו נגדנו צווים. זה לא מקובל

עלינו.

לגבי נושא המשכורות - משרד החינוך משלם את הכסף בדיוק רב, ב-30 או ב-ו3

בחודש. הכסף הזה מגיע לבנק אוצר השלטון המקומי. עד שהכסף מגיע למועצה עובר

לפעמים שבוע, לפעמים יותר. המועצות אינן נותנות את הכסף הזה ישירות למורים.

לעתים קרובות הן משתמשות בו לכיסוי חובות, לתשלומים לקבלנים וכדומה. כך יוצא

שאנחנו לא מקבלים את הכסף בזמן, אלא כעבור חודש, לפעמים חודשיים ושלושה, כמו

באום-אל-פחם.

אי סרטני;

באום-אל-פחם ממאי לא קיבלו משכורת.

מי בולוס;

משרד החינוך טוען שהוא מוכן לשלם ישירות למורים, על-ידי חשבון מיוחד בבנק.

מרכז השלטון המקומי והאוצר מתנגדים לכך. הלכנו לבג"ץ בענין הזה והפסדנו, בגלל כל

מיני סיבות. לפעמים לא משלמים לנו גמולים, קופת-חולים, מבטחים, קרן דפנה. למשל

בכפר-יסיף הפסדנו שנה שלמה בקשר לכסף הזה שהצטבר לזכותנו, ובמקום שנקבל את זה

במרס 1986 נקבל אותו במרס 1987, כי המועצה איחרה בשנה אחת בתשלום הכסף. אנחנו לא

צריכים להפסיד.

יש הרבה בעיות שקשורות ישירות במשרד החינוך; הפיקוח, תכניות לימודים, ספרי

לימוד, בחינות הבגרות ובחינות הגמר, יישום הרפורמה, הפיתוח הטכנולוגי ועוד.

אחריות גדולה רובצת על משרד החינוך ועל האנשים האחראים בו, כי בעצם הוא שקובע את

הרמה החינוכית ואת רמת השירותים.

ביחס לתכניות לימודים - מורים ערביים כמעט ואינם משתתפים ואינם משותפים

בהתווייתן ובהכנתן. יש 118 תפקידים במגזר היהודי; במגזר הערבי - אף אחד. יש לנו

פרופסורים באוניברסיטאות, יש לנו מורים בעלי השכלה גבוהה. מדוע לא משתפים אותם?

עי קופלביץ;

עובדתית זה לא נכון.

היו"ר נ' רז;

כבר כמה פעמים היו בישיבות הוועדה אנשים שיושבים באגף לתכניות לימודים.

ראינו אותם גם בעבודה באגף לתכניות לימודים.



מ' בולוס;

בחינוך התיכון יש רק חמש משרות, וגם הן חלקיות, לא משרות של ממש. אנחנו

רוצים שתהיה מעורבות יותר גדולה שלנו בנושא הזה. יש לנו עכשיו קדר טוב מאד. בעבר

לא היה. והיום התקנים אינם עונים על הציפיות והדרישות. למשל, במגזר היהודי יש

שלושה תקנים לאישור ספרי לימוד; במגזר הערבי אין אף אחד.

לגבי יישום הרפורמה - מאז שהתקבלה ההחלטה על הרפורמה בשנת 1977 כל בתי-הטפר

התיכוניים הערביים עברו לשיטת הרפורמה. אבל הרפורמה נעשתה כדי להקל על התלמיד

לבחור לעצמו את המקצועות שהוא רוצה ללמוד, שהוא חזק בהם, ולא כדי להקל על המנהל

לאיזה מורה יתן יחידות יותר טובות, כפי שקורה עכשיו. הרפורמה נותנת יותר מעשרים

אפשרויות בחירה לתלמיד. בבית-טפר תיכון ערבי - רק חמש-שש אפשרויות. המנהל קובע

את זה, המועצה המקומית מטכימה לזה, משרד החינוך יודע על כך, ואנחנו המפטידים.

המנהלים מנצלים את הרפורמה כדי לתת למורים מסויימים מספר יחידות יותר גדול,

ולפעמים הם פוגעים במורים אחרים שמפטיקים את הוראת המקצוע בכלל. מי אחראי לכך

שתלמיד מסיים את בית-הספר התיכון אחרי ארבע שנות לימוד ואינו יודע דבר

בגיאוגרפיה, למשל?

לבתי-טפר ערביים נתנו 35 יחידות לימוד שבועיות. יחידה זה 3 שעות לימוד

שבועיות. כלומר לבית-טפר תיכון ערבי נתנו 105 שעות, לעומת 102 בבית-טפר תיכון

יהודי. עשו זאת בגלל השפה הערבית שהיא שפת האם וצריכים ללמוד אותה יותר. אבל

בשנת 1980 קיצצו ל-100 שעות שבועיות, והישוו את בית-הטפר התיכון הערבי ליהודי.

יצא שבית-הטפר התיכון היהודי הפטיד רק שתי שעות, ואילו הערבי - חמש שעות. לכן

נאלצנו להוריד את מטפר השעות של השפה הערבית משש שעות שבועיות לארבע שעות

שבועיות. הערבית היא שפת האם שלהם, היא שפה לאומית, למה לא לומדים אותה מטפיק?
ועוד דבר
השפה הערבית הטפרותית איננה בשימוש עוד, לא במשרדי הממשלה ולא

בשום מקום אחר. רק מי שקורא טפרים יודע אותה. איך זה ייתכן?

ביחט לשפה העברית - אנחנו מלמדים עברית מכיתה גי, ועל רמה גבוהה ביותר.

תלמידינו עוברים אותם מבחנים שעובר תלמיד יהודי, פרט לכמה דברים בטפרות או תנ"ך.

אם כך, למה תלמיד יהודי מתקבל לאוניברטיטה בלי מבחן, ואילו תלמיד ערבי שעבר

בחינות בגרות ויש לו ציון גבוה ביותר בעברית צריך לעבור מבחן?
מי פלד
האם באוניברסיטאות יש תנאי קבלה שונים לגבי יהודים ולגבי ערבים?
מי בולוט
כן. כך הדבר באוניברטיטת חיפה, למשל, שרוב הטטודנטים הערביים לומדים בה.

אחד מתנאי הקבלה הוא הצלחה בבחינה בעברית. זאת אפליה. כי מה ערך יש לבחינת

הבגרות שעושים? למה בנושאים אחרים מקבלים את הציונים של בחינות הבגרות? למה

בירושלים מקבלים את זה? זה משפיל. תנאי הקבלה צריכים להיות זהים. ואם המועמד

אינו מצליח בבחינה באוניברטיטה, הוא מפטיד שנת לימודים. למה?

אני רוצה לעבור לענין החינוך הטכנולוגי שהוא אחד הנושאים החשובים ביותר.

במגזר הערבי אין אף בית-טפר מקצועי. יש בתי-טפר שיש בהם מקצועות טכנולוגיים,

כלומר בתי-טפר מקיפים. אבל בית-טפר טכנולוגי אין.

בישראל קיימים שני מטלולים עיקריים בחינוך הטכנולוגי: האחד - חינוך

טכנולוגי טכני. אצל הערבים לומדים רק ששה מקצועות: מיכניקה כללית, מיכניקה של

מכוניות, חשמל כללי, אינטטלציה, חשמל מכונות ונגרות. אצל היהודים לומדים את

המקצועות האלה ועוד כעשרה מקצועות, שתלמיד ערבי לא לומד אותם בכלל. למשל

אלקטרוניקה, תקשורת, החזקת חשמל, חימום וקירור, מיכניקה מתקדמת, תעשיית טילים

מיכניקה של מטוטים, מיכניקה חקלאית, שרטוט בנין, תכנון מקומות, תכנון מפות,

מחשבים, פיתוח ואחזקה. לכל זה אין זכר בבית-הטפר הערבי. ייתכן שיש כאן נושאים



שיש להם קשר לבטחון. אני מקבל זאת. אבל לא כולם. למה לא מלמדים אותם בבתי-הספר

הערביים? לפי דעת מומחים הפער ביו תלמיד יהודי לבין תלמיד ערבי באותה כיתה הוא

פער של עשרים שנה. למה לא מלמדים דברים כאלה לערבים? האם הם אזרחים לא טובים?

המסלול השני הוא חינוך טכנולוגי כללי. במסלול הזה אצל היהודים לומדים עשרים

מקצועות, אצל הערבים רק חמשה, והם: מזכירות, כלכלת בית, גננות, אחיות ותפירה

ואופנה - כולם מקצועות של בנות. בבית-הספר שאני מלמד בו, למשל, זו השנה השלישית

שתלמידות סיימו את לימודיהן במקצועות אלה, אבל אינני מכיר אף בת אחת שקיבלה איזה

תפקיד באחד המקצועות האלה. אז בשביל מה מלמדים את זה?

אצל היהודים לומדים; ליטוש יהלומים, מסחר, תפקידים מינהליים, כימיה

תעשייתית, לבורנטים, ניהול בתי מלון, תיירות, מזון, טכנאות שיניים, סריגה ורקמה,

ספרות וקוסמטיקה. כל זה איננו בבית-הספר הערבי. למה? אין לזה שום קשר עם בטחון.

ביחס לרמת החינוך הטכנולוגי - בישראל קיימות ארבע רמות: מסמ"ת, שמי שלומד

בו מקבל תעודת בגרות; מסמ"ר א', שיש בו הכוונה תעשייתית; מסמר בי, ומסמ"ם.

בחינוך הערבי אף אחד לא הולך למסמ"ת או למסמ"ר א', אלא כולם עוברים למסמ"ר ב'

ולמסמ"ם, כלומר הם אינם מקבלים תעודת בגרות. אצלנו לומדים חשמל בבית-הספר, אבל

הכיתות האלו הן נלעגות, מזלזלים בתלמידים, כי הם לומדים ארבע שנים ובסופן אין

להם תעודת בגרות, אין להם עתיד. תלמידים פוחדים ללכת למקצועות האלה, כי הם אינם

נותנים להם שום דבר.

ביחס לחינוך הטכנולוגי אנחנו תובעים שיפתחו בתי-ספר ששייכים לרשת "עמל",

ששייכים להסתדרות.
עי הארת
הכנתי לי סעיפים רבים לדבר עליהם, אבל אני רואה שחברי הוועדה מעודכנים. בכל

זאת יורשה לי לעשות השוואה קטנה בין מחוז אחד, מחוז הצפון, והאגף לחינוך ערבי,

שלפי דעתי מהווה את המחוז הששי או השביעי בארץ. עד לפני שנה כיהנתי כמזכיר סניף

הסתדרות המורים בנצרת וטיפלתי גם במורים היהודים. מטבע הדברים הייתי תייב לבוא

גם למחוז הצפון וגם לאגף לחינוך לערבים. במחוז הצפון מטפלים בקרוב ל-4,000

מורים; באגף מטפלים בכ-8,000-7,000 מורים. במחוז הצפון יש למעלה מ-100 אלף

תלמידים; האגף מטפל בלמעלה מ-200 אלף. במחוז הצפון יש בנין של חמש קומות, דחוס

בבני אדם; באגף לחינוך לערבים - קומה אחת, אולי אפילו פחות, והחדרים ריקים. פה

עיקר רגעיה. אינני בא בטענות אל מר קופלביץ שעומד בראש האגף. אני בא בטענות

למשרד הראשי.

במדור כוח אדם באגף לחינוך לערבים, שהיו בו ארבעה עובדים, יש היום אדם אחד,

שלפי דעתי איננו מתפקד. הוא נושא בתואר מנהל מדור כוח אדם, אבל אינני יודע מה

הוא יודע על כוח האדם בארץ. כל עול העבודה רובץ על שלושה אנשים באגף: קודם כל על

מר קופלביץ ועל שני סגניו. הם הכתובת לכל דבר. אינני יודע מה הם יכולים לעשות.

איפה כוח האדם שצריך לעמוד לרשותם, אם זה לתקן, לתנועת מורים, לתכניות לימודים,

לביקורים סדירים בבתי-ספר? ובתי-הספר הערביים משתרעים על פני כל הארץ. מחוז

הצפון מטפל בבתי-הספר מעפולה עד קרית-שמונה. אבל האגף לחינוך לערבים - מלוד

ורמלה עד גוש-חלב ופסוטה, עד כביש הצפון. מפקחים שעוזבים את עבודתם, שפורשים

לפנסיה או עוזבים מטעמי בריאות - אין מי שיבוא במקומם. האזור שלהם עובר למפקחים

שנשארים, גם למפקחים המקצועיים. המפקח על הוראת האנגלית שאחראי על כל הארץ,

מטילים עליו גם תפקיד של מפקח ישיר על כמה בתי-ספר תיכוניים וחטיבות ביניים.

היה אדם בשם מאיר שמאי, אשר שימש כמפקח-מרכז בחינוך היסודי באגף, ואשר היה

כתובת לכל עניני התקן של מורים ולכל מה שקשור בבית-הספר היסודי. הוא פרש לפנסיה.

עכשיו הכל עובר למר קופלביץ. הוא הכתובת לכל הבעיות. מה הוא יכול לעשות, גם אם

יהיה הגאון הגדול ביותר?



הטענה העיקרית שלי היא שאם אנחנו מדברים על בעיות החינוך הערבי, אנחנו

חייבים לרעת מי מטפל בהן. האם יש לנו הכלים והמנגנון לכר? אני חושב שלא. לרעתי

האגף לחינוך לערבים מתרוקן היום מכורו ארם ומהמנגנון שלו.

יש לנו מרירות רבה במה שנוגע לנושא הביזור. הסחבת בענין זה נמשכת שבע-שמונה

שנים, הנושא נרחה משנה לשנה. זה גורם לאי-אמון. כאיש ציבור שעובד עם המורים, זה

גורם לי הרגשה לא נעימה, כשאני בא למחוז הצפון ולאגף לחינוך לערבים. אינני בא

בטענות למר קופלביץ. להיפך. אני רוצה שתהיה פניה רצינית למנכ"ל משרד החינוך. עד

מתי ימשכו את זה? צריך להחליט בענין הזה. או שיהיה ביזור, ואז צריך לבצע אותו;

ואם לא - צריך להפטיק את הטחבת ולחזק את האגף. המצב הנוכחי הוא בלתי אפשרי.

אני רוצה להתייחט לענין של קיצוץ התקן. בשנה שעברה בכל הארץ היה קיצוץ של

3%; במגזר הערבי היה קיצוץ של 4%, אינני יודע מדוע. אולי האגף נאלץ לעשות זאת.

לא נותנים לו שעות. בזמנו הובטח לנו על-ידי המנכ"ל והשר שהשנה יינתן לנו פיצוי.

אבל במצב הכלכלי הקיים אי אפשר לררוש שום רבר. ובכן הקיצוץ במגזר הערבי היום,

כפי שמתארים אותו המנהלים, הוא בבשר החי ממש. הקיצוץ הוא במקצועות העיקריים
בבתי-הטפר
בערבית, אנגלית, חשבון ובמקצועות נוטפים.

לגבי הרפורמה - במגזר הערבי לא מתבצעת רפורמה. אני אמנם מלמד בבית-ספר

שנקרא מקיף, אבל הוא רק נקרא כר. לא אפרט.

לבסוף, עלינו להיאבק נגר הקפאת הבניה. אם היום יש לנו מחטור של 1,000

כיתות, בשנה הבאה יהיה מחטור של 1,200-1,100 כיתות, בגלל ההקפאה, וכך גם יגדל

הפער.

עי קופלביץ;

רציתי לדבר על רברים שקשורים בפתיחת שנת הלימורים, כי כך הגרירו את הנושא,

אבל הריון הפך לריון כולל, ואני רוצה להעיר על כמה נקודות.

קודם כל, לגבי פתיחת שנת הלימודים - למרות כמה חריקות, שנת הלימורים נפתחה

יותר טוב ממה שחששתי בחודשים יולי ואוגוטט. יש מקומות שיש בהם שביתות, השבתות,

כל מיני מחטורים, אבל הם בכל זאת די מעטים בהשוואה לכלל מערכת החינוך. גני

ילדים, בתי-ספר יטוריים ועל-יסודיים נפתחו והם פועלים, יש מורים, והילדים

לומדים. זה כשלעצמו הישג גדול. כל הדיונים שהיו במשך הקיץ בין משדרי החינוך,

האוצך, הטתררות המורים וארגון המורים על פיטורי מורים, על החזרת מורים, על

קומבינציות כאלה ואחרות, על תנאים כאלה ואחרים ומיקוח כזה וכזה, שנדמה לי עד

היום לא נגמר לחלוטין - זה שיגע אותנו גם באגף וגם בשאר מחלקות המשרד למעלה ממה

שאפשר לתאר. לעתים קרובות היו הודעות סותרות ברדיו ובהנהלת המשרד, ואי אפשר היה

להוציא שום הוראות מחייבות. ער היום לא גמרנו. כרוגמה לכך אזכיר את ענין שעות

העבודה של הגננות. הוצאנו את החוזר, יכול להיות שנצטרך לתקן אותו. הגננות,

המורים, והמנהלים שצריכים לדווח עליהן היו לגמרי מבולבלים. התגברנו על זה,

החזרנו את רוב המורים. יש עוד בעיה של כמה בודדים, פחות מעשרה, גם אותה נפתור.

ועוד דבר הקשור בפתיחת שנת הלימורים: השנה היתה לנו שנה "ברוכה" בערעורים

על מינוי מנהלים, יותר מאשר בכל השנים שעברו. היו שמונה או עשרה מקרים של פניה

לבית-הדין לעבודה או לבית-הדין הגבוה לצדק, של אנשים שלא היו מרוצים מאי-בחירתם.

יש רבר פסיכולוגי מיוחד למגזר הערבי, שאיננו קיים במגזר היהודי: אדם שלא נבחד

משוכנע שנעשה לו עוול משווע. ברוב המקרים אני סבור, על פי מיטב הכרתי, שזה לא

נכון. פה ושם יש גם שגיאות. במקרה אחד התברר לי ששגיתי. זה קורה. אבל לא בהרבה

מקרים.

הדברים שבגללם פונים לבג"ץ נובעים בעיקר מהתערבות יתרה של גורמים ציבוריים,

והזכירו כאן את ראשי המועצות. לצערי הסתררות המורים במקרים אחדים נגררה אחרי

ראשי המועצות ולא הביעה דעה אובייקטיבית את מי לבחור, מסיבות שאינני יודע אותן

ואינני רוצה לדעת אותן. ויש לנו על זה בג"צים. הענין של התערבות ראשי המועצות

בחינוך הוא מכה שקשה מאד לתאר את היקפה ואת חומרתה. היא מתבטאת בעיקר בענין של



מכרזי ניהול, ולא פחות מזה- בצורה אחרת - בענין של מינוי מורים לבתי-ספר

על-יסודיים. היא הגיעה לשיאה במקרה של מינוי מורים לבית-ספר תיכון חדש שפתחנו

השנה. ראש המועצה לקח את שמות האנשים שסוכם עליהם עם המפקח שלנו ואתנו לגוף

מפלגתי מסויים, ושם ישבו בחררים מפלגתיים ואמרו: זה כן וזה לא. וכאשר המורים

באו לעבודה, ראש המועצה אמר; אותך לא מינינו. והוא תבע אותם לבית-הדין לעבודה,

מדוע הם נכנסים לעבודה כשהוא לא מינה אותם. מוכרחים לשים קץ להתערבות הזאת, וביד

קשה. אנחנו מחפשים את הדרכים כיצד לעשות זאת.

מי פלד;

מה הסמכות החוקית שיש לראש מועצה בענינים אלה?
עי קופלביץ
הוא המעביד של המורים. בבתי-ספר יסודיים, כולל חסיבות ביניים לצורך זה,

משרד החינוך הוא המעביד. בבתי-ספר על-יסודיים תלת-שנתיים או ארבע-שנתיים - הרשות

המקומית היא הבעלות של בית-הספר, והמועצה היא המעבידה של המורה, היא צריכה

להוציא לו את כתב המינוי. בבחירת מורים יש סידורים שהמועמדים הבאים בחשבון

נבדקים על-ידי המפקח המקצועי, על-ידי משרדנו, ואחרי כן אנחנו אומרים לראש

המועצה; אלה ואלה המורים שאנחנו ממליצים למנות. והוא ממנה אותם. זה הנוהג. אבל
במועצה פלונית ראש המועצה אומר
את המורה הזה אינני רוצה למנות. זה נעשה או

מסיבות משפחתיות, או מסיבות מפלגתיות.

מי פלד;

האם הוא יכול למנות בניגוד להמלצת משרד החינוך?

עי קופלביץ;

הוא מנסה לפעמים. אנחנו איננו מאפשרים זאת. המצב החוקי הוא שאנחנו יכולים

למנוע מינויו של מורה שאיננו מתאים; איננו יכולים לכפות מינויו של מורה שנראה

לנו מתאים. יש כאן אסימטריה מסויימת.

המעורבות של הרשויות המקומיות חלה גם על הענין של תשלום המשכורות. לפי דעתי

אין אפשרות לקיים את החינוך התיכון במגזר הערבי במתכונת שבה הוא קיים עכשיו. אחת

הדרכים היא, לפחות לגבי בתי-ספר מקצועיים, להקים אותם באמצעות "אורט" או "עמל"

או להעביר אותם לרשתות אלה. לדעתי זו דרך טובה. רוב המועצות המקומיות אינן

מסכימות לכך. דרך שניה היא להקים איזה גוף דומה לרשת "עמל".

אני הצעתי כבר לפני עשר שנים או יותר, הצעתי זאת שוב השבוע בפני המנכ"ל,

להקים אגודה שתהיה הבעלות על כל בתי-הספר הערביים, ותהיה מנוהלת בשיתוף פעולה של

מרכז השלטון המקומי, נציגי המועצות המקומיות, משרד החינוך, אולי גם ארגון

המורים. אפשר לחשוב על כל מיני מודלים. אבל הכוונה היא קודם כל שראשי המועצות

לא יתערבו במעשה היום-יומי של בתי-הספר התיכוניים, ושנית - שהכספים שמשרד החינוך

מקציב לא יעוקלו על-ידי אוצר השלטון המקומי ולא יוצאו לדברים אחרים, אלא תובטח

הזרמתם למנהלי בתי-הספר.

להצעה הזאת יש התנגדות ניכרת מצד ראשי המועצות. כי כל ראש מועצה חושב

שבית-ספר תיכון בכפרו מוסיף לו יוקרה, וזה בשבילו מקור שליטה, גם מפלגתית,

סיעתית, משפחתית. הוא מבטיח למישהו שאם יצביע בשבילו - ימנה אותו כסגן מנהל, וכן

הלאה.

אם מר בולוס וחבר-הכנסת דראושה, שניהם אנשים שחיים את הסביבה שלהם, יעזרו

לנו לבצע את הרעיון הזה, תבוא עליהם הברכה.



ע' דראושה;

במידה שמועצה מקומית מסויימת מסכימה לזה, האם אפשר להקים את האגודה במשותף

בין המועצה ומשרד החינוך? כי אם נחשוב על אגודה כללית של כל בתי-הספר וכל

הרשויות, זה יהיה קשה לביצוע. קשה לקבל הסכמה של כולם. אבל באום-אל-פחם, למשל,

שמעתי שראש המועצה מסכים להצעה כזאת.

עי קופלביץ;

ראש המועצה שם לא הסכים. אתן דוגמה מבית-הספר בכפר יסיף. לפני שנתיים-שלוש

המצב שם הגיע למשבר. הצענו לראש המועצה להקים אגודה של בית-הספר התיכון, שתהיה

לה הנהלה שהמועצה תהיה מיוצגת בה. הוא לא הסכים לכך בשום אופן. לגבי

אום-אל-פחם - יש כל מיני בעיות.

מלים אחדות על שביתות והשבתות. שביתות אינן פותרות שום בעיה. השביתה

הממושכת של מורי בית-הספר התיכון באום-אל-פחם אינה מועילה במאומה. גם השביתה של

ההורים בעוזר אינה מסייעת להשגת תקציבים. ואני פונה ליושב-ראש ועד ההורים הארצי:

תעזרו לנו למנוע את השביתות האלה. הן אינן מועילות במאומה, רק מפריעות.

ע' דראושה;

המורים באום-אל-פחם חמשה חודשים לא קיבלו משכורות. איך אפשר לייעץ להם

להמשיך לעבוד? זה קשה מאד.

עי קופלביץ;

אני מסכים. אבל צריך לדעת שמשרד החינוך, על פי הוראת האוצר, לא ישלם למודים

בשביל החודשים ששבתו. זאת אומרת שגם אם יגיעו לאיזה הסדר של תשלומים ואפשר יהיה

לפתוח את בתי- הספר, בעד התקופה ששבתו הם לא יקבלו. ואז הם ישבתו שוב, ארגון

המורים יגיד שהייבים לשלם להם. כל יום שביתה פותח מעגל שאין לו סוף.

מי בולוס;

השביתה איננה נגד משרד החינוך אלא נגד המועצה שמשתמשת בכספים שלנו למטרות

אחרות, לתשלום לקבלנים וכוי.

אי סרטני;

יותר מזה; המורים שבמשך חודשים לא מקבלים משכורת לוקחים הלוואות ונאלצים

לשלם ריבית. הם מסתבכים בצורה כזאת שאינם מסוגלים לצאת מזה. והם מסתבכים שלא

באשמתם, כי הם צריכים להתקיים איך שהוא. מבחינה זאת זה לא ישנה אם הם ילמדו או

לא ילמדו.

עי קופלביץ;

אני רוצה להתייחס לענין הנשירה. אינני בטוח אם המספרים שמופיעים בספר

שהיושב-ראש הזכיר נכונים. כי אנחנו יודעים מתוך דיווחים של כל מנהלי בתי-הספר

שהנשירה פוחתת והולכת מדי שנה, בכל הדרגות. אם יש עוד נשירה, היא בכיתות

הגבוהות, מכיתה טי ומעלה. כידוע החינוך בבית-הספר התיכון איננו חובה, רק חינם.

ונכון שיש מקומות שאין בהם מקומות קליטה לתלמידי כיתות י'-יב'. זה מביא אותי

לכמה דברים על החינוך התיכון.

השנה ראינו את עצמנו נאלצים לאשר פתיחת ששה בתי-ספר תיכוניים חדשים, מפני

שהתלמידים מכפרים בגודל בינוני לא יכלו להתקבל בבית-הספר המרכזי בכפר הגדול,

הסמוך, שהיה מיועד לקלוט תלמידים מכל האזור. וגם אם הם יכלו להתקבל - לא כולם

התקבלו, אלא רק הטובים ביותר. וגם אם נתקבלו לא רק הטובים ביותר, היו מקרים



אחדים שהורים לא רצו שבנות בכיתות י'-יב' יסעו בהסעה או באוטובוסים לכפר הסמוך,

מתור רגישות לשלום הבנות, שאני יכול להביו אותה. לכן הסכמנו לפתוח בתי-ספר

תיכוניים, כיתה יי שתצמח בהדרגה לכיתה יא' ו-יב', בכבול, בג'לג'וליה, בשאעב,

בנאחף, בדיר-אל-אסד ובמקום אחר נוסף. פתיחת בתי-הספר הקטנים האלה עומדת בניגוד

למחשבה חינוכית אזורית טובה. כי התכנון שלנו אומר שבכל גוש כפרים יקום בית-ספר

תיכון גדול, רב-נתיבי, עיוני ומקצועי, שיתן לתלמידיו אפשרויות בחירה בין מסלול

מקצועי ועיוני, בין מקצועות שונים במסלול המקצועי, ולא רק בין ששה מקצועות. אם

איננו הולכים בדרך של בתי-ספר אזוריים גדולים אלא של בתי-ספר תיכוניים מקומיים

קטנים, אנחנו מונעים מהילדים את האפשרות הזאת, ואנחנו מונעים את האפשרות של

פיתוח החינוך הטכנולוגי. וצר לי על כר. היו לנו בענין זה התחלות טובות, אבל

פתיחת בית-ספר תיכון בשאעב חוסמת את ההתפתחות המבורכת הזאת. מצד שני ראינו את

עצמנו נאלצים - כדי לאפשר לתלמידים ללמוד בכיתה יי, שזה לימוד חובה, כדי לאפשר

לימודי בנות, דבר שאנו מעונינים בו מכל הבחינות - ללכת לקראת הישובים האלה,

בניגוד לתכנון שלנו. יש פה בעיה. ואנחנו מנסים את דרכנו פעם כך ופעם כך.

אני רוצה לומר למר בולוס: פעם דיברו על בתי-ספר מקצועיים. היום, במחשבה

החינוכית, גם בארצנו וגם בארצות אחרות, לא מדברים על בתי-ספר מקצועיים, אלא על

בתי-ספר מקיפים גדולים, שבהם אחרי כיתה טי, הילדים יוכלו, בעזרת היועץ החינוכי,

בעזרת מבחנים של נטיות מקצועיות, לבחור להם לאן הם הולכים, למקצועי או לעיוני.

אנחנו מנסים לפתח בתי-ספר מקיפים כאלה. הטענה שאין בתי-ספר מקצועיים קודם כל

אינה נכונה, כי יש בתי-ספר מקצועיים; שנית - היא בכלל לא תופסת, כי אנחנו לא

שואפים לכך. אנחנו שואפים לבתי-ספר שיהיו גם עיוניים וגם מקצועיים. את בית-הספר

העיוני בכפר-יסיף אנחנו משתדלים לחפוך בהדרגה לבית-ספר רב-נתיבי, עיוני ומקצועי.

ואת בתי-הספר המקצועיים אנחנו משתדלים להפוך לרב-נתיביים. יש בארץ שלושה-ארבעה

בתי-ספר מקצועיים, ברמה פחות טובה או יותר טובה, אבל יש.

מי בולוס;

מבחינת המקצועות זה לא מספיק.

עי קופלביץ;

אני מסכים. אבל ככל שדורשים יותר להקים בתי-ספר קטנים, יהיו פחות מקצועות

לבחירה, פחות גיוון, פחות תחכום, פחות התקדמות. וראשי המועצות צריכים לחשוב היטב

מה יותר טוב לילדים שלהם, בית-ספר בכל כפר קטן, או בתי-ספר באמת טובים, מקיפים,

על רמה גבוהה.

מי בולוס!

צריך להקים בתי-ספר טובים וחזקים, ולא ליצור בתי-ספר קטנים וחלשים.

עי קופלביץ;

לעומת זאת השכנים שלך, הכפר אבו-סנאן, נלחמים מלחמה גדולה שיחיה להם

בית-ספר תיכון משלהם.

מי בולוס;

בגלל הבעיות שישנן. ואתה יודע זאת.
עי קופלביץ
אני רוצה לומר כמה מלים על תכנים. יושב-ראש הוועדה שאל באיזו מידה אנחנו

פועלים בענין החינוך לדמוקרטיה ודו-קיום. האגף לתינוך ותרבות לערבים ומערכת

החינוך לערבים טיפלו בענין של דמוקרטיה ודו-קיום הרבה לפני ששאר חלקי משרד

החינוך פעלו בענין זה. במידה מסויימת אנחנו בין אלה שדחפו את זה; במידה מסויימת



אני בין אלה שדחפו את זה. כל מה שעושים במשרד החינוך בעניו של חינוך לדמוקרטיה

ודו-קיום אנחנו עושים עכשיו גם אצלנו. אנחנו מאמצים לעצמנו עכשיו גם את המסגרות

וגם את השיטות. אנחנו מקיימים ימי עיון למפקחים, לרכזי חינוך חברתי, ביסודי

ובעל-יסודי. אנחנו מעבדים תכניות. הקמנו שש ועדות משנה שכל אחת תכין תכנית,

תאסוף חומר ותיצור איזה קורפוס של הנחיות והדרכה למורים כדי להפעיל את הנושא

הזה. זה פועל, אם כי לאט.

אנחנו גם החיינו את הגוף שאני קורא לו בינתיים המזכירות הפדגוגית לחינוך

הערבי. זה אותו גוף של ההנהלה הפדגוגית של האגף שפעל כל הזמן. אנחנו מכנסים אותו

עכשיו לעתים יותר מזומנות לדיון בשאלות פדגוגיות של החינוך הערבי. רן לרנר וזבר

בוועדה הזאת. מישהו אמר פה שצריך יותר שיתוף פעולה עם הסתדרות המורים. אני חושב

שמכל המחלקות של משרד החינוך, האגף שלנו משתף פעולה עם הסתדרות המורים יותר

מכולם, גם בענינים פרופסיונליים וגם בעצם המחשבה החינוכית. וזה בזכותו של רן

לרנר, יועץ המזכיר הכללי של הסתדרות המורים.

השנה החלטנו סגני ואני שנהדק השנה את הפיקוח ואת ההדרכה למנהלים ולמורים,

כולל למפקחים שלנו. השיטה שבה אנחנו עוקבים אתרי עבודת המפקחים והמנהלים עוברת

עכשיו רה-ארגון. חידשנו מנהג שהיה לנו לפני שנים אחדות, של ביקורים קולקטיביים

בבתי-ספר. בכל חודש נבקר, כל המפקחים המקצועיים ומקצת המפקחים הכוללים, בבית-ספר

אוזד, במשך יום שלם, כדי לחרוש את כל מה שיש בבית-הספר הזה לעומקו. אחר כך נשב עם

המנהל והמורים, אולי גם עם הרשות המקומית, כדי לדון ולסכם. הכוונה איננה לחפש

פגמים או להתנכל למישהו או לתפוס את מישהו בקלקלתו, אלא לראות את מצבו של

בית-הספר, לנתח את הבעיות החינוכיות, החברתיות, הכספיות, המוניציפליות, האישיות,

ולחפש דרכים כדי להעלות את בית-הספר הזה לרמה יותר גבוהה. ויחד עם זה, מתוך

הנסיון של בית-הספר הזה, ללמוד גם על בעיות כלליות, לראות איך ספרי לימוד

מיושמים, איך שיטות מיושמות, איך החינוך החברתי פועל, איך החינוך החברתי פועל,

וכן הלאה. עשינו ביקור אחד כזה באמצע אוקטובר. נעשה עוד שני ביקורים כאלה בשבוע

הבא, אחד בבית-ספר יסודי, אחד בבית-ספר תיכון. עד סוף השנה אנחנו רוצים להקיף

בדרך זו כעשרה בתי-ספר יסודיים וכשמונה בתי-ספר על-יסודיים. זה מדגם. יותר מזה

אי אפשר.

לגבי הענין של תכניות לימודים - השאלה שנשאלה האם יש השנה חידושים בתכניות

לימודים אינה מנוסחת נכון. כי תכניות לימודים וחידוש תכניות לימודים זה תהליך

מתמשך. כל פעם שמסיימים את העבודה על תכנית אחת, מפעילים ומנהיגים אותה, וזה

תהליך של שנים אחדות. בינתיים בשדה אחר מתקדמים בתכנית לימודים, וכך הלאה. כך

שקשה מאד לענות על השאלה כפי שנשאלה. ובכל זאת גם פה התשובה חיובית. השנה סיימנו

את הכנת תכנית הלימודים החדשה בספרות ערבית לחטיבת הביניים, והוצאנו שני ספרים,

ארור לכיתה זי ואחד לכיתה ט', והם מופעלים השנה. נפעיל שנים או שלושה מדריכים כדי

לסייע למורים לספרות להפעיל את תכנית הלימודים החדשה הזאת. הוא הדין בהיסטוריה

ובכמה מקצועות אחרים.

אני רוצה לציין שבעקבות פרסום תכניות לימודים חדשות - כל כמה חודשים תכנית

אחרת במקצוע אחר - צצים עכשיו גם ספרי לימוד שנכתבים על-ידי אנשים בשדה, חלקם

טובים, חלקם פחות טובים. אם אני אומר פחות טובים, אין זה אומר שהחומר לא טוב, לא

נכון, אלא שהוא נכתב בהרבה מקרים לא לפי רוח הפדגוגיה המודרנית. במקום להגיש

לתלמיד חומר שמתוכו הוא ילמד בתהליך של עבודה עצמית, של לימוד, של התעמקות,

חיפוש, דיון וויכוח, יש ספרים שמגישים לו את הכל מוכן. ואני קצת בדילמה מה לעשות

עם מחברים שהשקיעו הרבה עבודה מתוך רצון טוב והוציאו ספר, ולפי דעתי מבחינה זאת

הספר איננו טוב, הגישה לא טובה ולא בריאה. לא קל לי לאכזב מישהו ולהגיד לו שמה

שעשה איננו שווה. אבל יכול להיות שפה ושם נצטרך לעשות זאת.

מלים אחדות על הכשרת מורים. יש לנו דילמה בענין הזה. מצד אחד, בשביל לתת

מספיק מורים להתפתחות של השנים הקרובות, אנחנו צריכים להכשיר הרבה מורים, ביהוד

במקצועות מסויימים. מצד שני, כבר היום יש לנו מורים בלי עבודה, ומה טעם להכשיר

עוד מורים, להרבות אנשים שאין להם עבודה? יש פה סתירה. ואגב, זה כך לא רק באגף

לחינוך לערבים, אלא במשרד החינוך כולו. קשה מאד להחליט מה הדרך הנכונה, להרחיב



את ההכשרה או לצמצם אותה. אחת התשובות היא שצריך להכשיר מורים במקצועות מסויימים

ולא להכשיר מורים כוללים סתם. אבל גם כשאנחנו אומרים את זה, עדייו קשה לנו מאד

לבנות תהזיות שאוזר כך באמת תתאמתנה ולכוון את הכשרת המורים. יש גם נעלמים שאיננו

יודעים אותם. כאזרח שחי במדינה יש לי חשש שמספר המורים שיידרשו לא יגדל בשנים

הבאות. יש לי תשש שנצטרך להגדיל את הכיתות, להגדיל את שעות העבודה של חמורים,

לצמצם תקנים, כל מיני דברים שמבחינה פדגוגית אני חרד מהם ולא רוצה בהם בשום פנים

ואופן, אבל אני חושש שאולי זאת אחת האפשרויות של ההתפתחות הצפויה. אם כך - למה

נכשיר עוד מורים, ואחר כך לא תהיה להם עבודה?

אבל אני רוצה לומר לחבר-הכנסת דראושח, עצם העובדה שפלוני למד עוד אינה

אומרת שאנחנו חייבים לחעסיק אותו. כאשר מורה מתחיל ללמוד, אם בסמינר או

באוניברסיטה, הוא יודע שהוא לומד על אחריותו. ואומרים לו זאת. אין לנו התחייבות

להעסיק אותו. ההעסקה שלנו מוגבלת על-ידי תקציב משרד החינוך, שמשרד האוצר מעמיד

לרשותנו. אפשרויות ההעסקה אינן מוכתבות על-ידי מספר המורים שהוכשרו לכך, אלא

על-ידי מה שמותר לנו. אסור לנו ליצור מחוייבות פרופסיונלית כלפי מורים, יותר ממה

שאנחנו יכולים לקלוט. לכן לגבי מורה ממלא מקום איננו יכולים להרשות לעצמנו

שייהפך מורה קבוע שלא מרצוננו. לגבי פרט זה או אחר זו אכזריות גדולה, זה קושי,

אבל כמשרד ממלכתי אנחנו קשורים בחוקים, בתקציבים ובהגינות. וההגינות היא להגיד

למורה שמעתה והלאה אינו יכול להמשיך להיות ממלא מקום. אני יודע שזה לא טוב.

עי דראושה;

מדובר במספר לא גדול של מורים, 30-20 מורים, שבמשך למעלה מארבע שנים לא

קיבלו מינוי. לדעתי מוצדק להמשיך ולהעסיק אותם כממלאי מקום, ואחר כך גם לתת להם

מינוי.
אי הראל
ו

אותה בעיה קיימת היום גם במגזר היהודי. לא נותנים קביעות, ואחרי שלוש שנים

מפטרים אותם.

עי דראושה;

במגזר הערבי הבעיה הרבה יותר חמורה. מורה יהודי שאין לו עבודה בהוראה יכול

למצוא עבודה אחרת. לעומת זאת למורה הערבי איו עבודה אחרת. הוא יצטרך לשבת בבית.

עי קופלביץ;

אתח צודק. ולבי כואב שאנחנו הכשרנו מורה במשך שלוש שנים בסמינר, ואחרי כן

לא מנצלים אותו. אבל איננו רשאים למנות מורים שאין לנו בשבילם תעסוקה.

היו"ר נ' רז;

האם במגזר היהודי כל אלה שמסיימים את לימודיהם בסמינרים ובמוסדות להכשרת

מורים נקלטים במערכת?

עי קופלביץ;

לא. במגזר היהודי נקלט אהוז הרבה יותר קטן.

עי דראושה;

אבל כפי שאני שומע, כולם יכולים לעבוד כממלאי מקום. כי במגזר היהודי יש

צורך במורים ממלאי מקום, ומספר המורים שאין להם מקומות קבועים הוא קטן, יחסית

למערכת הגדולה. לכן הם נקלטים. ישבתי עם מנהלי מחוזות, ושמעתי שהבעיה אינה קיימת

במגזר היהודי.



ע' קופלביץ;

לצערי הרב הצורך במורים ממלאי מקום במגזר הערבי הרבה יותר גדול מאשר

ביהורי, כי אחוז ההעררויות והמחלות במגזר הערבי - בין אם המחלה אמיתית ובין אם

לאו - הרבה יותר גרול מאשר במגזר היהורי. אצל חלק גרול מהמורים שם יש מוסר עבודה

ירוד מאד. אני יודע שהסתדרות המורים מסייעת לנו להילחם בתופעה הזאת, אבל לא כל

כר בהצלחה.

ע' דראושה;

מורים כאלה צריר לפסר.

עי קופלביץ;

נכון. אבל המפקחים שלנו יותר מדי רחמנים.

אני רוצה לומר מלים אוזדות על ענין הבניה. קודם כל אני רוצה להעמיד את

הדברים בפרופורציה האמיתית והתמורה. הקפאת הבניה מלפני כמה חודשים גרמה לכך

שיותר משליש מכל התכנית של 1984/85 הוקפא, כלומר התקציב בוסל. בשביל לבנות עכשיו

צריר מחדש למצוא את התקציב ולאשר אותו על-ידי האוצר. שנית, כל הבניה של שנת

הכספים 1985/86 בוסלה והתקציב בוסל. זאת אומרת בניה של שנה וחצי נמחקה. עכשיו

התבקשנו להכין הצעות לתקציב 1986/87, ומובן מאליו שאנחנו חייבים להכניס לתקציב

הזה קודם כל את הבניה שהופסקה באמצע ואת הבניה של 1985/86 שלא התחילו בה. וההיקף

של תקציב 1986/87 לא יספיק כדי לכסות את השנה וחצי האבודות האלו. וכל מה שרצינו

להתחיל ב-1986/87 יידחה לשנים הבאות. יש בזה פגיעה חמורה מאד.

אתם שמעתם הרבה על עוזר. הענין הוא שהם פנו לחבר-כנסת דינמי. יש עוד 10 או

20 ישובים שנמצאים בדיוק באותו מצב או אף במצב יותר גרוע. הם לא פנו ולכן לא

שמעתם עליהם. המצב בעוזר לא הכי חמור. שמענו על גני הילדים בנגב. אין שלושה

גנים, אז מקבלים רק שליש מהילדים. זה חמור מאד. אגב, זה לא באחריותי הישירה.

כולנו דוגלים בענין של פיתות החינוך המקצועי. אבל מי שנפגע יותר מכל מהקפאת

הבניה זה החינוך המקצועי, וזאת משום שבניית סדנאות היא יקרה מאד, ושנית - מפני
שהאוצר אומר
כשיש לנו תקציב מוגבל - נבנה קודם כל כיתות, הסדנאות יכולות לחכות.

במשך שנים אני נאבק בענין הזה, ואני מתלבס בין הדילמות: מה יותר חשוב - פיתוח

החינוך המקצועי, כלומר בניית סדנאות, או קורת גג לכל ילד שצריך ללמוד, כלומר

בניית כיתות והזנחת סדנאות. ואני מנסה להלך בין הסיפות.

בקשר לזה אני רוצה לומר עוד שתי הערות. אחד החברים דיבר על צפיפות בכיתות.

אנחנו נצסווינו על-ידי הנהלת המשרד להגדיל את הצפיפות בכיתות, למלא כיתות עד 40

ילדים, כמה שרק אפשר, לחסל כיתות קסנות, לצרף ולמזג ולהסיע. אנחנו עושים זאת

ומקבלים שבחים מהמחלקה הממונה על כך במשרד החינוך. אבל על-ידי כך ממוצע הצפיפות

בשביל השנתון הסססיססי עולה, ואז שואלים למה הצפיפות עולה. ובכן צריך להחליס האם

אנחנו רוצים להגדיל את הצפיפות או לא. אם המדיניות היא להגדיל אותה, אין מקום

לבקר את האגף כשהצפיפות עולה, אלא להיפך, יש מקום להגיד שהאגף לחינוך ותרבות

לערבים הצליח. ולא לעולם ועד נצליח, כי אנחנו מגיעים לרוויה בצפיפות.
מי בולוס
ממוצע הצפיפות בבתי-ספר ערביים הוא 32 תלמידים בכיתה. ממוצע הצפיפות

בבית-ספר יהורי הוא 26 תלמידים.
עי קופלביץ
זה ידוע לי. זה רק מוכיח שהאגף לחינוך ותרבות לערבים פועל יותר טוב להגשמת

ההוראות של הנהלת המשרד.



ע' דראושה;

התוצאה מהגדלת הצפיפות היא התרחבות הפער.

עי קופלביץ;

אני יודע שזה לא טוב. המספרים ידועים לי. אבל אם יש לממשלה ולהנהלת המשרד

מדיניות מסויימת ואנחנו מקיימים אותה, אי אפשר לבוא בסענות למה הממוצע עולה.

אני רוצה לומר עוד דבר בענין הבניה. לשמחתי הרבה בשנים האחרונות גוברת

התופעה של בניה עצמית על-ידי רשויות מקומיות או על-ידי ציבורי הורים. אני מאד

מברר על זה. זה מקל עלינו, זה מקל על הילדים, וזה דבר טוב. זה סימן שההורים

במקומות רבים מתחילים להביו שלא תמיד הכל צריך להיות מוטל רק על הממשלה, שגם

לההורים יש חובה מוסרית וחברתית כלפי הילדים שלהם. אז במקום אחד בנו 12 חדרים,

במקום אחר בנו 6 חדרים וכן הלאה. לא תמיד זה מובא לידיעתי. יש לברר על כך. אבל

כדאי שהורים ומועצות שבונים בלי אישור של משרד החינור יבנו במקום שנחוץ ולא

במקום שלא נחוץ. באום-אל-פחם קרה לפני עשר שנים שההורים בנו עוד 6-5 חדרים במקום

שזה לא היה נחוץ, וזה הפריע לנו לביצוע התכנון של כל הכפר.

בענין הביזור - חבר-הכנסת דראושה, בענין זה אני נמצא כמור במצב של

אי-ידיעה. המנכ"ל הכריז פה שהביזור יידחה, ולא אמר לכמה זמן. אין לי ידיעה, יש

לי. תחושות. אבל המצב שנוצר עכשיו באגף תואר על-ידי מר הארת עלי במלים קולעות

ונכונות. הוציאו לנו את האנשים והשאירו לנו את התפקידים, ואנחנו עומדים היום

במצב שאני יום-יום ושעה-שעה צריר להחליט החלטות ערכיות, אם לטפל בענין זה או

אחר, כי איננו יכולים לטפל בכל הענינים. יש דברים שיביאו, בעקיפין או במישרין,

גם לפגיעה במורים. ואני כבר רואה לפני את הפניות של הסתדרות המורים, שתהיינה

מוצדקות לגופן, בענינים שנוגעים לזכויות, לתקנים, לשעות, ותק והשתלמויות.

כשאנשים יוצאים להשתלמויות, אין מי שימלא את מקומם. אנשים פורשים לפנסיה - אחרים

אינם ממלאים את מקומם. האיש שטיפל במיפוי הלר לפני שנה, אין אחר במקומו, אין

מיפוי. האיש שהוא עמוד התווך של הטיפול בתקני בתי-טפר ומצבות מורים וכדומה עזב -

אין איש אחר במקומו. ארבע שנים אין לנו עובד ארכיב, ואין מי שיטפל בדואר נכנס,

בתיוק, בדואר יוצא. גם מפקחים עוזבים ואין אחרים במקומם. המצב חמור והוא עתיד

להחמיר עוד יותר.

היו"ר נ' רז;

חברים רבים נרשמו לדיון, אבל עלינו להפסיק עכשיו את הישיבה. אנחנו נמשיר את

הדיון בישיבה נוספת. אני רק רוצה לומר למר קופלביץ: יש לי הרגשה גרועה ביותר.

בענין הביזור למשל, אנחנו חוזרים ומדברים על כך, אבל זה לא מתבצע. האם זו רק

שאלה של תקציבים או שאלה של מדיניות שאינה מתבצעת? אצלי זה מעורר מחשבות

והרהורים לא טובים.

כללית אנחנו נכנסים לשנה אמנם ללא זעזועים מיווזדים, חוץ מהשביתות שקיימות

בכמה מקומות, אבל אני חושב שגם ללא התקדמות מיוחדת.

ע' קופלביץ;

יש כמה דברים שהתקדמנו בהם. קידמנו את הוראת המוסיקה ועוד כמה דברים.

אי סרטני;

הבעיה הרבה יותר עמוקה. אנחנו יכולים להמשיר לדון עם מר קופלביץ ועם כל

החברים הנכבדים שנמצאים כאן, ולא נזיז שום דבר. עובדה, מדינת ישראל קיימת 37

שנים, ואיפה אנחנו עומדים היום?



ע' קופלביץ;

זה לא כר.

אי סרטני;

אני יודעת שנעשו דברים. אבל אני מדברת על פערים ועל בעיות ששמענו עליהן

כאן. אני וזושבת שיש כאן בעיה בסיסית שמוכרחים לרון עליה בהשתתפות השר והנהלת

המשרד, ולא רק ללוזוץ על מר קופלביץ.

היו"ר נ' רז;

אז אנחנו צריכים להזמין לכאן את השר ואת המנכ"ל.

אי סרטני;

לא התכוונתי לומר שלא היתה התקדמות, אלא שיש מצב שמוכרחים לשנות את

המדיניות. ועל כך צריר לדון בהשתתפות השר והמנכ"ל.

עי דראושה;

אני מציע להזמין גם את חברי ועדת המעקב של הרשויות המקומיות הערביות.

היו"ר ני רז;

לישיבה הבאה נזמין את השר והמנכ"ל, אני מקווה שהם יבואו.

אני מודה לכם. הישיבה נעולה.

הישיבה נסתיימה בשעה 13.10.

קוד המקור של הנתונים