הכנסת האחת-עשרה

מושב ראשון



נוסח לא מתוקן



פרוטוקול מס' 79

מישיבת ועדת החינוך והתרבות

יום ג', י"ב באב התשמ"ה, 30.7.1985, שעה 08,50.

חברי הוועדה; נ. רז - היו"ר

פ. גולדשטיין

ע. דראושה

א. הראל

א. סרטני

מ. פלד

ד. פלר

רשמה: מ. כהן

סיכום עבודת הוועדה במושב הראשון של

הכנסת האחת-עשרה.



הי ו "ר נ. רז; אני פותח את הישיבה. הישיבה הזאת נועדה

לסכם את עבודתנו במשך השנה, להחליף דברים

על מה שעשינו ומה שלא עשינו, איך עשינו ומה צריך לעשות, לפניכם

רשימה של הנושאים שהעסיקו אותנו במשך השנה, סיימנו את הדיון כמעט

בכל ההצעות לסדר היום שהועברו לוועדה, בכמה נושאים אמרנו שנחזור

לענין אחרי תקופה מסויימת, נשארו שלושה-ארבעה נושאים שלא סיימנו את

הדיון בחם, נצטרך לעשות זאת במושב הבא,

כאשר הכנסת מעבירה לדיון בוועדה נושא

מסויים, האם התהליך מסתיים עם הנחת

המסקנות על שולחן הכנסת?

היו"ר נ. רז; כן, אלא אם אנחנו אומרים במסקנות שאנחנו

מבקשים לדווח לוועדה על הביצוע כעבור

זמן מה, כלומר יש מעקב אחרי ביצוע ההמלצות, זה מה שהיה בנושא רשות

השידור, חזרנו לדיון לאחר שקיבלנו את מכתבו של שר החינוך על הביצוע,

ד. פלר; הנהלת הכנסת הכניסה חידוש בעבודת הכנסת,

כאשר השר מניח את תשובתו כעבור שלושה

חודשים על שולחן הכנסת, יושב-ראש הוועדה יכול לנצל את האפשרות הזאת

ולהגיד לשר במליאה שהוא מקבל או אינו מקבל סעיף זה או אחר" כלומר

יש עוד הליך שאפשר לחזור לנושא,

לגבי ועדות משותפות אני רוצה לומר שאתמול

הוחלט על עוד ועדה משותפת של ועדת החינוך והתרבות וועדת הכספים,

לנושא של עתיד החינוך הטכנולוגי במדינת ישראל, הצעה לסדר-היום של

חבר-הכנסת רייסר. מטעם ועדת החינוך נבחרו לוועדה המשותפת חברי-הכנסת

רייסר, דראושה ופלד,

יש בסיכום גם רשימה של נושאים שהוועדה

יזמה את הדיון בהם, חוקים שדנו בהם,

סיורים של הוועדה וסיורים שאני עשיתי, וכן אירועים וישיבות חגיגיות,

א. הראל; אני רוצה להחמיא על הדו"ח הזה, תוכנו

מעיד על הפעילות של הוועדה בשנה הזאת.

זו פעם ראשונה מאז שאני בכנסת שאני רואה מסמך כזה,

פ, גולדשטיין; אני מצטרף לדברי חבר-הכנסת הראל, אני

רוצה להוסיף שנפגשנו גם עם שר האוצר

ועם שר התקשורת, אני מציע להוסיף גם סיכום על עבודת ועדת הספורט,

היו"ר נ, רז; ועדה זו מונה 15 חברים, אנחנו עובדים

כוועדה במשך שנה, הוועדה עבדה בסימן

של שני דברים שכל הזמן עמדו לפנינו: הדבר האחד הוא ענין הקיצוצים,

פיטורים, דחיות, דברים שהם בסך הכל בניגוד למגמתה של כל ועדה, במקום

שנוכל להיות שותפים להלהבה, חידוש, פיתוח וייזום של דברים, היינו צריכים

לעסוק בהליכים הפוכים. זה בהחלט מעציב, לא נוח ולא נעים, כשצריך כל

הזמן לעסוק בתפקידי בלימה. זה לא פשוט, כי צריך כל הזמן לבלום מהוויים

של פיתוח, אבל צריך גם לבלום עוצמות של צמצומים, זאת אומרת לא לתת

לצמצומים להרוס לחלוטין את המערכת, אני מודה שלי אישית זה הרבה פעמים

היה לא נוח. כחבר הקואליציה הייתי צריך לעשות לפעמים דברים שמנוגדים

למצפוני מבחינת הצורך של הענין, הייתי שלם אתם מבחינת הצורך הכללי.

אני למשל בעד לימוד חובה בגני טרום חובה,

אבל אני יודע שאי אפשר לעשות זאת שנה זו, אפילו ההצעות החלקיות של

חברי כנסת, להחיל את זה לפחות במגזר הערבי - הרעיון נראה לי, אבל

כאשר הוחלט בממשלה לא להיכנס עכשיו להשקעות בנושא דה הייתי צריך לקבל

את זה, להשלים עם זאת, מאד לא בשמחה ולא בלב שלם, או העלאת שכר

הלימוד לסטודנטים. התחלנו לעסוק בזה בינואר, סיימנו את הדיון לפני



סוף השנה, כשכל הזמן זה נדחה מסיבית שונות. זה לא היה לרצוני להשיל

תשלום נוסף על הסטודנט הישראלי.

היו לנו פה דיונים על תקציבי המוסדות

להשכלה גבוהה, נפגשנו עם פרופ' הררי ואחרים. זה דבר בורא לצמצם

או להקטין את התקציבים של המוסדות להשכלה גבוהה. לפני כשבועיים

ביקרתי באוניברסישת תל-אביב, הלכתי לראות את המעבדות של לימודי

המדעים, הייתי בחמש מעבדות, נפגשתי עם המשה פרופסורים שהראו לי

מה הם עושים. הרגשתי שאני עומד במפגש עם הגניוס היהודי. אלה אנשים

מוכשרים בצורה בלתי רגילה. הדברים מעודדים מאד, המפגש מאד מרשים,

אבל הם אומרים שהם אינם יכולים לפתח כלום. הם מלאים רעיונות ויוזמות,

אבל אינם יכולים לבצע אותם כי אין להם תקציבים. את רוב פעילויות

המחקר שלהם מממנות כל מיני חברות שקונות מראש את ההמצאות לפיתוח כל

מיני דברים, ברפואה, בתעשיה וכדומה. אבל גם זה מוגבל. הם הראו לי

מכונות שעומדות דוממות מחוסר תקציב להפעיל אותן. וזה אוצר הטבע

הגדול ביותר שיש לנו.

ובכן הנושא של הצמצומים וחוסר האפשרות

לפתח, ותפקיד הבלימה שלנו כל הזמן, זה ריחף כל הזמן על דיונינו.

כך גם בדיונים עם משרד החינוך. דובר הרבה

על צמצום בפעילויות של קב"סים, יועצים פסיכולוגים, חינוך מיוחד ועוד,

וכן בתחום הבינוי.

הדבר השני שעמד באופן כזה או אחר, בצורות

שונות, על כל פנים אותי הוא העסיק מאד, זה נושא הדמוקרטיה. אלה כבר

נושאים של מהות ותוכן. תקראו לזה חינוך לדו-קיום, חינוך לאנושיות,

חינוך לדמוקרטיה, כלומר מה קורה במערכת החינוך, באיזו מידה החינוך

מגדל לנו אזרחים נאורים, אזרחים שאנחנו מתפללים אליהם.

הזדקקנו הרבה פעמים לנושא החינוך במגזר הערבי

כל פעם עלו שאלות של פיגור גדול מאד.

היו לנו שני דיונים גדולים עם המכונים

לדו-קיום ולחינוך לדמוקרטיה. אנחנו שומעים כל הזמן מה קורה בארץ

בנושאים האלה. היו פה דיונים על הוועדה לדמוקרטיה שהוקמה במשרד החינוך.

בענין זה היה לנו דיון קשה, בעקבות הצעה לסדר היום של חברת-הכנסת

גאולה כהן. הנושא הזה חייב להעסיק אותנו. יש הטוענים שמערכת החינוך

היא שצריכה להתמודד אתו ולהיות אחראית לו במידה רבה. אנחנו מודעים

למוגבלות הכוח של מערכת החינוך לעצור תהליכים של הקצנה וכו', אבל

היא אינה פטורה מזה.

מצד אחד הקיצוצים,

מצד שני תחושת ההחמרה בנושא של דו-קיום ודמוקרטיה.

בסך הכל השתדלתי כיושב-ראש הוועדה לקיים

את עבודת הוועדה בצורה שתתן איזון נכון לשני צרכים: האחד - לענות

על הצרכים השוטפים, הדחופים, הבוערים, משברים שונים שקורים במערכת.

למשל, באחרונה דנו על המשבר בתיאטרון באר-שבע ובסינפונייטה, לפני

כן עסקנו בנושא של אבטלה בקרב אמנים, או ענין מוזיאון המאירי בצפת.

אלה דברים שמסיטים אותנו לנושאים דחופים, מידיים. התלבטנו בין הדברים

השוטפים, הדחופים, המידיים, לבין נושאים שענינם הטווח היותר ארוך.

לכן יש ברשימה נושאים יזומים, לא נושאים שלחצו עלינו כתוצאה מאיזה

אירוע שקרה, אלא הם ענינים שמונחים על סדר היום הלאומי וניסינו

להתייחס אליהם. אני שמח שהיו לנו הרבה נושאים מסוג זה. היו לפחות 26

נושאים שבהם עסקנו יותר מתוך ראיית הדברים לטווח ארוך.



אינני מרוצה מהקשר שלנו עם ארגוני הסורים.

הוא לא היה קשר סוב, היו לנו הפש פגישות 7ם ארגוני הפורים. שתים

מהן היו פגישות היכרות אתם, בענינים עצמם לא דנו אתם מספיק, לי

היה לא נוח עם ארגוני הפורים פבחינת המשא ופתן, אני הושב שהיינו

צריכים יותר לשפש להם כתובת, היינו צריכים יותר להגן על פעפדו של

הפורה. אינני פדבר על התביעות הספציפיות שלהם בכל פקרה ופקרה, אלא

על פעפדו של הפורה, נדפה לי שלא עשינו זאת בפידה מספקת, לי זה לא

נוח, בוועדה לא נוצר אתם קשר טוב, לדעתי,

לעופת זה אני חושב שעם גורפי החינוך האחרים,

בראש ובראשונה עם פשרד החינוך, היה לנו ויש לנו קשר קוב, קשר סביר.

לא נתקלנו אף פעם בחוסר נכונות פצדם לבוא ולדווח לנו על נושאים שונים,

אפילו לעפוד בביקורת וטענות קשות, הם שיפשו לנו פרטנר נוח, הוגן, אף

על פי שנשפעו בוועדה הרבה פאד התקפות, קובלנות ותביעות כלפי פשרד החינון

אני מתכוון גם לשר, למנכ"ל ולפקידות על כל דרגותיה,

היה לנו קשר קבוע עם פרכז השלטון. הפקופי,

הם רואים בנו כתובת, בפה, שבה הצרכים שלהם באים לידי ביטוי,

החברים שיושבים פה עכשיו, בפידה מסויימת

גם חבר-הכנסת דראושה, היו הגרעין הקבוע של ישיבות הוועדה, אין זה

פקרה שאתם נוכחים גם עכשיו, חברים רבים נוספים השתתפו בישיבות רבות

של הוועדה בפהלך עבודתה. היו ישיבות שבשעה פסוייפת היו נוכחים בהן

לפעלה פפחצית חברי הוועדה, וזה הרבה פאד בהשוואה לוועדות אחרות,

הייתי חבר הוועדה גם בכנסת הקודפת, אז השתתפו בה פחות חברים מאשר.

בקדנציה הזאת, לפרות זאת לדעתי ההשתתפות אינה פספקת. בפידה שהוועדה

יושבת בהרכב פצופצם, גם הדיון איננו פספיק עשיר ופלא, קורה לא אחת

שאנשים נכנסים ויוצאים לעתים קרובות, אופרים את דבריהם לפעפים בלי שום

קשר לפה שנאפר פה, בנוכחות מוזמנים מבחוץ: זה גורם לפיחות במעמדה של

הכנסת ושל הוועדה, לי זה פציק, לפרות שאני יודע שאנשים עסוקים גם

בוועדות אחרות,

אותו דבר לגבי הסיורים, אנשים טורחים,

פכינים, מחכים, לפעמים תלפידים טורחים להכין, ואז בא חבר אחד,

ובכן גם פבחינת יעילות הדיון, גם פבחינת

התוכן ופבחינת התועלת שאנחנו פפיקים פהדיון - הרכב חסר הוא פגום,

בענין זה יש פקום לשיפור. אני רוצה לשבח את אלח שפתפידים לבוא.

כשרואים שאנשים פתייחסים ברצינות לנושא, זה פעודד ביותר.

הדבר האחרון הוא לגבי תרבות הדיון בוועדה

הזאת, אחד הדברים הראשונים שחשבתי עליו כשנכנסתי לתפקידי כיושב-ראש

הוועדה הוא לגרום לכך שהדיון פה יהיה תרבותי, שלא יהיו עלבונות, שלא

יהיה פצב שאדם נפגע פאופן דיבור ופנוסח דיבור, הדברים יכולים להיות

חריפים, הדעות יכולות להיות מקוטבות, אבל שזה ייעשה בצורה פכובדת,

הן בין חברי הוועדה והן כלפי פקידים, עם סיום השנה אין לי טענות

בנושא זה. באופן כללי נוצרה פה פחות או יותר רפה של דיון, שהיא בסך

הכל פכובדת,

אלה הדברים שרציתי לופר, אני רוצה לשפוע

פכם הערות ופשאלות על דברים שיכולים לשפר את התהליך, לפי דעתכם,

אני רוצה להעיר הערה טכנית בקשר לחברים

שמשתתפים ורוצים להשתתף בישיבות, מוכרח

להיעשות עוד מאמץ על-ידי יושבי-ראש הוועדות לתאם את הישיבות, אני

חבר גם בוועדה לעניני ביקורת הפדינה, ויש שם נושאים רגישים ביותר

שאני מעונין להשתתף בדיון עליהם,



בעבר לא הייתי חבר בוועדת החינוך והתרבות,

הייתי חבר בוועדות אחרות, ועל סמך זה אני מנסה להגיע למסקנות. כשלעצמי

החברות בוועדת החינוך והתרבות היא ההנאה הגדולה ביותר מכל הוועדות,

כולל חוץ ובטחון. ואם אין בוועדה אחרת ענין העומד להצבעה, אני מעדיף

תמיד את הוועדה הזאת, גם בגלל היושב-ראש, על אופן ניווט הענינים

וניהולם, בהעמדת הנושאים, והידיעה לבור את העיקר מן התפל, זה דבר

לא קל.

מיום ליום אני משתכנע יותר ויותר שעניני

החינוך והתרבות במדינת ישראל לא פחות חשובים מאשר הבשחון, מבחינת

החשיבות של יצירת מערכת כזאת שקובעת גם את בטחונה של מדינת ישראל.

אני חרד מאד מהפיחות העצום שחל בשנה האחרונה במעמד של מערכת החינוך.

אינני נכנס לשאלה מי אשם בכך. זה גם ענין של תקציב, זה קשור בהתייחסות

של המורים לענין, בהתייחסות של משרד החינוך לענין וכוי. הנסיון של

הוועדה לגשר וליצור מערכת יותר בריאה הוא מעבר לחשיבות של קבלת החלטות

בנושא זה או אחר, אחד הדברים למשל במערכת של יחסי עבודה הוא שאם

אתה מצליח להפגיש את הצדדים היריבים להידברות, עשית חצי עבודה בדרך

לפתרון הסכסוך. ובענין זה הוועדה פעלה הרבה. אני אומר זאת לזכות

היושב-ראש ולזכותה של הוועדה.

והערה טכנית בענין הסיורים. רוב הסיורים

מתקיימים בימים שבהם יש עוד ישיבות ועדות, או בימים ראשון וחמישי

שגם בהם חברי הכנסת עסוקים ביותר., אילו אפשר היה לקבל תכנית סיורים

לתקופה קצת יותר ארוכה, זה היה עוזר.

גם אני רוצה להתייחס לענין התיאום בין

הוועדות. אני צריך בכל שבוע להחליט לפחות

פעם אם ללכת לוועדה זו או אחרת. והנושאים הנדונים תמיד חשובים.,.

חברים ותיקים אומרים לי שאין לזה פתרון. אבל אני חושב תמיד על מערכת

לימודים באוניברסיטה. זה דבר מאד מורכב, צריך להתחשב בכל מיני דברים,

אבל בסופו של דבר הדברים מתואמים. קשה לי להאמין שבתכנון מרכזי לא

ניתן לשריין זמנים לוועדות, ואז חברי הוועדות ידעו איך הם פועלים.

בענין נוכחות החברים בישיבות הוועדות -

לדעתי המצב בוועדת החינוך קצת יותר טוב מאשר בוועדות אחרות. אני

חבר גם בוועדת הכלכלה. בדרך כלל באים לישיבות של ועדת הכלכלה שנים-

שלושה חברים. לפעמים באים הרבה מאד נציגים של חברות שונות וגורמים

שונים, וחברי הוועדה הם מיעוט בטל בששים. אינני מתרשם שהמוזמנים

לוועדות מתרשמים רע מהענין. הם באים להציג ענין, מי שנוכח נוכח.

לא הייתי מציע לפתח מזה תסביך.

בקשר לסיורים - בענין זה יש לי באמת מצפון

לא נקי, אבל יש מגבלות אובייקטיביות. אינני יכול לתבוע שיושב-ראש

הוועדה יתכנן את הפעולות לפי ללח הזמנים שלי. אילו הייתי יודע מראש

שהביקורים והסיורים מתקיימים ביום חמישי או ששי, הייתי יכול במקרים

מסויימים להתארגן לכך. בימים אחרים זה לא ניתן. ואני יודע שהביקורים

חשלבים. אינני יודע אם זה ניתן, אבל אולי במושב הבא צריך יהיה לשריין

יום קבוע לסיורים.

ביחם למקומה של ועדת החינוך והתרבות

במערכת הממלכתית, מה שלא היה לי נוח הוא שהיתה לי הרגשה שהוועדה

רואה את עצמה כפועלת במקביל ובחלפף למשרד החינוך. לפי דעתי זה

פירוש מצמצם של אחריות הוועדה. אני מכיר את ועדת הכלכלה. אולי מפני

שהנושא שייך להרבה משרדים, ההתייחסות היא אל הנושא כפי שהוא מופיע

בחיי יום ילם. ללא פעם הדיונים הם בכלל ללא קשר עם משרדי הממשלה,

אלא ישירות עם גופים שפועלים בשטח ויש להם בעיות. אני חושב שזאת

תפיסה נכונה לגבי עבודת הוועדות. אילו ועדת החינוך היתה רואה את

אחריותה על כל מה שנוגע לחינוך, זח כמובן שטח גדול לזה יכול להביא

את הוועדה במגע ישיר עם מערכת הקומוניקציה, העתונות, הספרות, תנועות

הנוער וכוי, כלומר משהו הרבה יותר מקיף. מערכת החינלך היא מסורבלת,

מחוץ לה יש פעילות גדולה מאד. קיבלנו על כך מושג

סמויים בדיון בעקבות דו"ח מכון ון-ליר, הופיעו 24 גופים, אף אחד אינו

קשור בפערכת החינוך,

לפי דעתי הרחבת המושג של חינוך, באופן

שלא נהיה קשורים רק עם משרד החינוך, תעשיר את עבודת הוועדה וגם תביא

לכך שזה יהיה יותר נאמן לבעיה של החינוך, כי החינוך נעשה בכל מקום,

בבית, בחוץ, בבית-הספר, ,בית-הספר הוא לפעמים התורם הפחות אפקטיבי

מכמה בחינות, אני מדבר לא על השכלה, אלא על חינוך במובן הרחב יותר,

אינני יודע אם במשטר פרלמנטרי כמו שלנו

יש אפשרות שהוועדה לא תגיע למצב שהוועדה או יושב-ראש הוועדה או רוב

הוועדה נתפסים בקרב חוגים אינטרסנטיים כהרחבה של הממשלה, במשטר שבו

יש קונגרס, כמו בארצות-הברית, זה לא קורה, לא יכול לקרות, חבר קונגרס

אינו קשור לממשלה בשום אופן, גם אם הוא חבר באותה מפלגה, יש הפרדה

ברורה בין הרשויות, במשטר פרלמנטרי זה שונה, כי הפרלמנט משקף את

הרכב הממשלה, זה חל גם על עבודת הוועדות, כדאי לעשות מאמין כדי

שבפרקטיקה היום-יומית זה לא יהיה כל כך בולט, וגם אם ועדה מורכבת

על פי אותם יחסי כוחות, במידה שהיא יכולה להיות יותר עצמאית ופחות

כבולה להחלטות ממשלה וקואליציה, היא יכולה להיות יותר יעילה ולזכות

אולי יותר באמון של הגורמים השונים בשטח, כאשר הם עומדים בקונפליקט

עם הממשלה, זה מה שקרה עם המורים. זה לא דבר שאפשר להגדיר אותו בתקנון

או בנוהל, זה יותר ענין של גישה, אני מעריך שזה אפשרי, זה יעלה את

יוקרתה של הוועדה וגם ייעל את תרומתה, כי כשהיא פועלת בצמידות למערכת

הקואליציונית או הממשלתית, היא ממילא יכולה לתרום פחות, לבקר פחות,

וגם לזכות בפחות אמון של הציבור כאשר הוא נכנס לקונפליקט עם הממשלה,

אצלנו זה קורה הרבה, זה היה טוב מאד אם הוועדות ייתפסו על-ידי הציבור

לא כהרחבה של הממשלה, אלא כזירה למאבק בממשלה,

היו"ר נ, רז; האם לך היו איזה נושאים שהטרידו אותך

או שחשבת שהם צריכים להיות נדונים פה

ולא טופלו?

לא, הנושאים שהטרידו אותי עלו לדיון כאן,

המגבלה היא בענין המסקנות" בדרך כלל

עם הנחת המסקנות על שולחן המליאה שום דבר לא נעשה באופן מעשי, אני

מודע לזה שהביצוע אינו נתון בידי הכנסת אלא מחוץ לה, שוב, יש דוגמאות

בעולם, אנחנו יודעים שגם אם התפקיד של פרלמנט מוגדר כייעוץ ופיקוח,

אפשר לתת לזה משמעות שחודרת הרבה יותר לתחום האחריות של הגוף המבצע.

לפי דעתי הנחת המסקנות על שולחן הכנסת קוטעת את הטיפול מוקדם מדי,

אינני יודע בדיוק מה להציע, אבל למשל בדיון שיזמתי על הקמת ועדת

חקירה פרלמנטרית לבדיקת המצב ברשות השידור, אתה הצעת סיכום שלדעתי

יכול להוות איזו נקודת מוצא, שנהיה "כלב שמירה"ונלחץ עוד ועוד,

ובעוד כמה שבועות נראה איפה אנחנו עומדים, אני חושב שזה יכול לתת

יותר שיניים לוועדה,

היו"ר נ, רז; זו בעיה שעומדת כל הזמן בפני ועדות הכנסת,

מה יוצא מהדיונים שלהן" למשל בענין החדשות

בגלי צה"ל אמרנו פה דברים ברורים, בניגוד לדעת הרמטכ"ל, והנחנו גם

מסקנות, שר הבטחון אמר; אני קובע בענין זה, עד היום מחלקת החדשות

בגלי צה"ל ממשיכה בעבודתה, והענין תלוי ועומד בבג"ץ, אבל עמדת הוועדה

בנושא הזה לא נתקבלה, הרשות המבצעת עושה מה שהיא רוצה,

מ, פלד; במקרה כזה בארצות-הברית הי ו מקצצים את

התקציב, במשטר פרלמנטרי זה לזו ניתן. אבל

אולי ניתן לפעול על-ידי לחץ והעלאת הענין מדי פעם והפעלת דעת קהל,



היו"ר נ. רז; בענין החינוך הטכנולוגי, למשל, הקדשנו

לזה הרבה דיונים, היתה הסכמה כללית בין

כל הגורסים שצריכה להיות חשיבה מחדש על כל הנושא, הגיעו פה להקים

מועצה ציבורית, מעין ועדה עליונה. זה בתהליך של הקמה. מר הכס ממשרד

העבודה והרווחה ומר אביגד ממשרד החינוך והתרבות מוכנים לרכז את

הוועדה הזאת יחד, עם גורמים שונים שהם הציעו, ואני מקווה שהם יעשו

משהו בנושא הזה. זה מסוג הדברים שבכל זאת יוצא משהו מהדיון. יש

חשיבה, תכנון, פעולה. זו תרומה לטווח הארוך. לעומת זאת, לגבי שחרור

מורים למתימטיקה ופיסיקה משירות מילואים - לא אנחנו קובעים את זה,

אלא ראש אכ"א. בענין זה לא קיבלו את דעתם- .

מ. פלד; אתן דוגמה אחרת. אנחנו עמדנו בפני המאבק

שבין שני ארגוני המורים,שהפריע לקדם את

המשא ומתן. ייתכן שבענין זה אפשר לעשות יותר על-ידי לחץ, כדי שהם

יהיו מסוגלים לתאם עמדה ולנהל משא ומתן. הציבור לא יכול היה להבין

את זה, שהוויכוח בין שני ארגוני המורים מונע אפשרות להגיע לסיכום.

נדמה לי שאפשר היה ללחוץ עליהם יותר להקים צוות משותף שילך עם עמדה

מתואמת לממשלה.

לסיכום, אני מציע לתאם טוב יותר את זמני

הישיבות בין הוועדות, כדי שלא נעמוד בפני הצורך להחליט אם ללכת לוועדה

זו או אחרת. ושנית, להכניס את הסיורים למסגרת ידועה מראש.

אני מציע לראות את מקומה של ועדת החינוך

והתרבות במערכת כולה לאו דווקא כקשורה ומוגבלת לפעילות של משרד החינוך,

אלא לתפוס את מושג החינוך בצורה הרבה יותר רחבה, ולקיים דיונים

ומגעים עם גורמים וגופים שתורמים לחינוך תרומה שאין לגביה שום ספק,

אף כי אין להם שום זיקה ארגונית למשרד החינוך.

אני מציע שנמצא דרך ואמצעים ליהפך לגורם

שיכול יותר להשפיע על דברים מאשר עד כה. על פי הנוהל שהוועדה פעלה

לפיו עד כה, כל דיון בעצם הגיע לסיומו בכך שהמסקנות הונחו על שולחן

הכנסת, זה מעט מאד, זה לא מחייב אף אחד, ואפשר בקלות לתת לנושא

להישכח. במקום זה צריך לנסות ליהפך יותר לגורם שעוקב אחרי הדברים,

מתריע יותר, מפקח יותר, ועל-ידי כך אולי גם להוות גורם שמדרבן את

הגורמים האכסקוטיביים מעבר למה שהוועדה עשתה עד עכשיו.

א. סרטני; לגבי עבודת הוועדה, אני חושבת שיש פה

בעיה, אם כי אין ספק שכל אחד הוא נציג

של הסיעה שלו, אנחנו נאלצנו לעסוק הרבה בדברים אקטואליים ובקיצוצים

שלדעתי העיבו על עבודת הוועדה. כי אני חושבת שתפקידה של הוועדה

לעסוק הרבה יותר בחינוך עצמו, היה פה ויכוח בענין הזה, ויושב-ראש

הוועדה העיר בצורה די בוטה שלנו כאופוזיציה נוח לדבר. לא זאת הבעיה.

אין לי ספק שביסוד, לגבי הרבה דברים שהיינו נאלצים לקבל, עשינו זאת

לא בלב קל, כל חברי הוועדה יושבים כאן לא על-מנת לפגוע בחינוך אלא

על-מנת לקדם את החינוך, אבל יש אילוצים רבים. אבל אני חושבת שבאשר

התחילו לדבר בממשלה על קיצוצים בתקציב, ההרגשה של הציבור היתה

ששר החינוך לא היה מספיק תקיף בהעמדת הדברים בכל חומרתם, באי-קבלת

הדין של קיצוץ שווה לכולם, לא היתה העמדה של הדברים על פי רמת

חשיבותם וההשלכות שלהם. זאת ההרגשה של הציבור הרחב, אנחנו כוועדת

חינוך צריכים להיות הגוף הדוחף החזק ביותר בכיוון של מניעת הדברים

האלה" הוועדה אינה קובעת את המדיניות, צריכות להיות המלצות חד-משמעיות

של הוועדה בתחומים האלה, כאשר כולנו משוכנעים שהפגיעה בחינוך היא

מעל ומעבר למה שאנחנו יכולים להסכים לו, לאחר שכבר מזמן ירדנו אל

מתחת לקו האדום. צריכה להיות חוות דעת של הוועדה. הממשלה תתחשב בזה

או לא תתחשב בזה. אבל הוועדה צריכה לתת גיבוי חזק לשר בעמידתו בממשלה.

זו דעתי לגבי תפיסת הוועדה כגורם שיש לו השפעה,



לגבי החינוך עצמו - לא הגענו למשל לדיון

על תפקידו של המורה והמחנך, קונקרטית, אינני מדברת על מה עושים

בנושא זה או בנושא אחר, אלא על תפקידו של המורה כמחנך דווקא בתקופה

כזאת של קיצוצים, כאשר מורידים כל כך הרבה מהחינוך המשלים, אינני

רוצה לחזור לשנות החמישים, אבל מבחינות רבות מחזירים אותנו לתקופה

ההיא. בתקופה ההיא המורה המחנך נשא על עצמו הרבה יותר תפקידים,

יכול להיות שמבחינה מסויימת, מבחינת הרמה והחומר הנלמד וכוי, היה

עליו פחות עומס, אבל כמחנך הוא עסק גם בנושאים נוספים, הוא עסק גם

בילדים חריגים, הוא היה הרבה יותר מעורב במערכת. זה הלך והתמעט

על-ידי זה שנכנסו פונקציות נוספות לבית-הספר, צריך לבחון באיזו

מידה הפונקציות האלה הכרחיות או שאפשר להסתדר בלעדיהן, כי עובדה

שהיום מקצצים אותן, אבל השאלה היא מי ימלא את מקומן, מה יקרה במערכת,

האם הקיצוץ בפונקציות האלה פירושו שפשוט אין חינוך מעבר למסגרת

המוצהרת המקובלת היום, אנחנו יודעים שחלק מהמחנכים הם יוצאים מן

הכלל, ויש כאלה שבאים לבית-הספר, נותנים כמה שעות ויותר לא מענין

אותם כלום, ובכן אנחנו מוכרחים לבחון מה קורה והאם המערכת מסוגלת

לכסות חלק מהדברים האלה, אינני רוצה לחזור על התפיסה שלי, איך אני

רואה מחנך בבית-ספר או בגן-ילדים, מה הוא צריך לעשות, מה הפונקציות

שצריכים להעביר לאחרים, אם זה טוב או לא, אבל אנחנו צריכים לדון על

זה. כי אני חוששת שאנחנו עומדים בפני תקופה, והיא לא תהיה קצרה,

שצריך יהיה לבנות משהו מחדש,

אני מבקשת שהנושא של תפקיד המורה והמחנך

יהיה אחד הנושאים הראשונים שיידונו במושב הבא,

גם בנושא של חינוך לדמוקרטיה אנחנו עוסקים

יותר במכלול, ופחות בשאלה מה קורה בשלבים השונים בתוך בית-הספר,

קודם כל יש בעיה, בית-הספר כמוסד דמוקרטי או לא, זאת בעיה בסיסית

מאד. יש שאלה מה אנחנו עושים עם הגילים הצעירים יותר בתחום הזה.

חינוך להתחשבות בזולת ולהערכת הזולת, קבלת השונה, מתחיל בגיל צעיר

מאד, מדברים על זה עם ילדים בגיל 3, אני מבקשת שנדון מה קורה בבית-

הספר, שנקבל תמונה יותר כללית ונקיים דיון יותר רחב בנושא הזה.

לגבי החינוך במגזר הערבי - לא סיכמנו את

הנושא של תכנים, של תכניות לימודים וכוי, ויש גם הנושא של מדיניות

הקבלה של אנשים להוראה. אנחנו יודעים שעד היום ההשתייכות החמולתית,

ההשפעה של ראש המועצה וכוי, אלה לפעמים דברים הרבה יותר חזקים

מכישוריו ונסיונו של המורה, נוסף לזה, יש אנשים שלמדו מקצועות שונים

באקדמיה ואין להם איפה לעבוד, והם מתקבלים לעבודה כמורים כשאין להם

תעודת הוראה ואין להם שמז של ידיעה בחינוך, יש לי הרגשה קשה בענין

זה, אחרי הדיון על הביזור והשיחה עם מר קופלביץ בענין זה, שבעצם

הגענו למצב שאין אל מי לפנות, מר קופלביץ אומר שלגבי הצפון ואזור

חיפה אין לו מה לומר, כי שם הוחל הביזור, התחיל תהליך, והוא מתמסמס,

זה חמור מאד.

אני מבקשת להעלות לדיון את הנושא של

החינוך לשוויון המינים, ביקשתי גם את ד"ר ניצה ליבאי שתשתלב בזה.

הנושא נמצא בדיון בוועדת החוקה, חוק ומשפט. אין לי ספק שזה מתחיל

לפני החוקים, זה מתחיל בחינוך,

אני רוצה לומר כמה מלות הערכה על עבודת

הוועדה, הייתי גם בוועדות אחרות, היו פה גם ויכוחים קולניים, שלגופם

לא היו עניניים. אבל אני רוצה לומר שהאווירה, היכולת לדון לגופו

של ענין, כשכל אחד אומר באמת פזז שהוא חושב - אינני רואה את זה כל כך

במקומות אחרים, אני מציינת זאת לשבחה של הוועדה,

הייתי חבר הוועדה בכנסת הקודמת, רציתי

להיות חבר בה גם בכנסת הזאת, פירוש הדבר

שאני חושב שזאת ועדה חשובה, מצאתי בה עגין. זו ועדה חשובה מאד.

אינני רוצה להשוות עם ועדות אחרות כמו חוץ ובטחון, אין מקום להשוואה,

לא לטוב ולא לרע. כל אחת חשובה בזכות עצמה,



אני תמיד אומר שבוועדה זו יושבים חברים

ממפלגה אחת, מפלגת החינוך. ואף שחלק מאתנו מדברים בסגנונות שונים,

המטרה היא אחת, טבעי שיש דעות שובות, זה לגיטימי, אבל בדרך בלל

הדיונים היו לגופו של ענין, אי אפשר להתעלם מבעיות פוליטיות ומהשקפות

עולם. יושב-ראש הוועדה מנהל את הענינים בדרכי נועם, וזה חשוב מאד,

אני מציין זאת לשבחו,

אני חישב שאנחנו עושים עוול גדול לחברי

הכנסת, בי אם הבבואה של הכנסת זו הוועדה הזאת, הרי חברי הכנסת עובדים,

משקיעים, לעומת זאת יש חברים שאיבני מכיר אותם, לא רואים אותם פה.

לפעמים הם באים, אומרים את דבריהם והולכים, קורה לעתים שחברי כנסת

צריכים ללכת לוועדות אחרות להצבעות וכדומה, לכן אני רוצה להציע,

אולי זה ייעשה בכנסת הבאה, לצמצם את מספר חברי הוועדות, ושכל חבר

כנסת יהיה חבר רק בוועדה אחת, ואז יהיה לו זמן לסיורים, לישיבות,

לפגישות, לוועדות משנה, וגם לעתובות, אחרת יש בעיה, בדרך כלל הסיורים

מתקיימים בימים ראשון וחמישי, כל אחד מאתנו הוא גם איש ציבור, איש

פוליטי, לכל אחד יש התחייבויות נוספות, ציבוריות, פוליטיות, ולכן

באמת קשה להשתתף בסיורים, אני גם יושב-ראש ועדת הספורט,ואני יודע

כמה קשה לקבוע ישיבות שמועדן יהיה נוח לכל החברים. כלומר יש בעיה,

אני גם יושב-ראש הוועדה המשותפת לענין רשת שניה בטלוויזיה, גם שם

קשה להביא לכך שכל חברי הוועדה ישתתפו בישיבות, בהזדמנות זו אני

רוצה להודות לאלה שאינם חברי כנסת על הסיוע שהגישו לי באופן כללי,

ובמיוחד בעבודת הוועדה המשותפת לדישת השניה, דנה פלר ומשה בוטון,

ולמזכיר ועדת הספורט, דוד לב,

בעקרון אני מסכים שצריך לתאם את מועדי .

הישיבות עם ועדות אחרות, הצעתי אפילו להזין מחשב ולפלוט את האופטימום"

לדעתי זה כמעט בלתי אפשרי, אלא אם תתקבל ההצעה שחבר כנסת יהיה חבר

רק בוועדה אחת, אחרת יש חפיפה בין הישיבות, לדעתי הפתרון צריך לבוא

בדרך אחרת.

לדעתי הגיע הזמן לפצל את משרד החינוך

והתרבות, אני מדבר בעיקר כיושב-ראש ועדת הספורט של הכנסת, כשיש

חינוך, תרבות וספורט, הספורט נפצא תמיד במקום השלישי. צרכני הספורט

במדינת ישראל רבים מאד, יותר מצרכני התרבות, והנושא נפגע- הגיע

הזמן להקים משרד ספורט, כי הענין שמגלים בספורט הוא גדול מאד,

יש הרבה מאד חוקים שהייתי רוצה מאד שיאושרו

בכנסת, אבל אנחנו חיים במציאות מסויימת, .אישור החוקים כרוך בתקציבים,

למדינה אין אמצעים לכל הנושאים, ויש סדרי עדיפויות, כשאני צריך

להחליט בין לתת לשכבות החלשות לבין נושאים אחרים, ברור מה תהיה עמדתי,

אני לא כל כך מרוצה מההשפעה שיש לוועדה,

אני מצטער לומר שלא היתה לנו השפעה על ארגוני המורים, אנחנו מזמינים

אותם, הם באים, אבל לא היתה לנו השפעה עליהם. אני חושב שאסור שיהיה

דבר כזה, אנחנו צריכים להגיד את דברינו, גם אם הם בוטים, לא שמחתי

על אי-היענותם של ארגוני המורים לפניותינו, ואנחנו לעתים חששנו

להגיד את דעתנו שמא לא יקבלו אותה, ואז זו תהיה פגיעה בוועדה, הנושא

הזה צריך בחינה.

דבר גוסף שאינני מרוצה ממנו הוא המעקב

אחרי ההמלצות שלנו" אני משבח את עבודתה של ברוריה נסים בנושא

השאילתות, התשובות עליהן מגיעות בזמן וזה עובד בסדר, חוץ מאשר במה

שנוגע לנושאי רשות השידור, זה אמור גם לגבי שאילתות וגם לגבי המלצות

של הוועדה. אנחנו לא צריכים להתבייש ולומר להם את מה שיש לנו לומר,

אני לא מתבייש לומר להם שצריך לסגור את הטלוויזיה או את רשות השידור,

כי הם כאילו חיים באיזה חלל אחר, הם ה"בעלי-בתים" של המדינה, אני

אינני מקבל זאת" לדעתי חייב להיות מצדנו מעקב אחרי המלצות הוועדה,

אחרת נוצר מצב שאנחנו דנים וממליצים, והמשרד הנוגע בדבר ממשיך בשיגרה

שלו ואינו מבצע אותן, אנחנו חייבים לדרוש דיווח על הביצוע והיישום

של ההמלצות כעבור פרק זמו מסויים. יש גם החלטות שלא יושמו. אחת מהן



היא קיצור החופשות בבתי-הספר, קיבלנו המלצות. מדובר רק על ימים.

הימים האלה חסרים לכל מיני משימות חשובות" אבל משרד החינוך אינו

מבצע זאת.

אני רוצה לומר עוד דבר, אולי הוא קשה.

לדעתי מערבת החינוך, במו בל מערבת אחרת, אינה מגלה בפנינו את בל

קלפיה ואת בל צפונותיה. אני אומר באחריות רבה שעוד יש מאיפה לקצץ

ולהוריד, יש סעיפים שיש בהם עודפים. לנו אין בלים בדי לגלות זאת,

אבל אפשר למצוא דרבים לבך. אילו הייתי יבול, הייתי עושה ריאורגניזציה

במשרדי הממשלה ומשנה את כל המערבת, אבל זה דבר שאי אפשר ליישם אותו.

לבסוף, אילו הדבר היה ניתן, הייתי מציע

להגדיל את תקציב החינוך פי במה. אבל המדינה נמצאת במצוקה כלכלית,

הצרבים שלה גדולים והאפשרויות מוגבלות, לבן אני מצפה מכולנו שננהג

באיפוק רב בדרישות שלנו, גם כשאנחנו מדברים בינינו, ובעיקר כשיושבים

אתנו אנשים מהחוץ, באים אלינו גופים שונים, לכל אחד אנחנו מבטיחים

עזרה ובדומה, אבל בשזה מגיע ליישום, אני מרגיש תסבול. אינני רוצה

להרגיש מתוסכל בוועדה שבפי שאמרתי אני שמח להיות חבר בה וארצה להיות

חבר בה גם בעתיד,

ע, דראושה; אני שותף לדברי ההערבה החיוביים על עבודת

הוועדה, גם אני רוצה לציין לשבח את העשיה

המבורבת בוועדה בשנה האחרונה, אני חבר חדש בבנסת, ואני משתתף בשתי

ועדות, אם מותר לי להשוות, אני חושב שהישיבות באן היו עניניות,

יושב-ראש הוועדה תרם רבות בסובלנות ובסבלנות שלו, ובצורה הענינית

שבה הוא מנהל את ישיבות הוועדה. אני רוצה לציין לשבח גם את העבודה

הפוריה של מזבירת הוועדה והעוזרות שלה, תמיד מצאנו אוזן קשבת ונבונות

לעזור בכל הנושאים שהעלינו.

גם הנושאים שהועלו לדיון בוועדה היו מגוונים

ביותר, חשובים ועניניים, חלק מהם נוגעים לעניני השעה, חלק מדאיגים

את בל החברה הישראלית, יהודית וערבית, אני אישית הרגשתי נוח בוועדה,

ייתבן שלפעמים היו חילוקי דעות, וזה טבעי לגמרי, אבל בסך הכל אני

- חושב שחברים שהשתתפו בישיבות תרמו רבות לדיונים מעמיקים בבל הנושאים

שהועלו.

אני רוצה להצטרף לדבריו של חבר-הכנסת

גולדשטיין בקשר להמלצות שהגשנו בנושאים רבים ושונים, ולא היתה לנו

אפשרות לדעת מה קורה ביישום של ההמלצות, האם יושמו או לא. לא

תמיד יבולתי להיות בטוח שהיה משקל להמלצות שלנו מצד משרד החינוך

או גופים אחרים שהמלצנו בענינם ובפניהם;

אני רוצה להתייחס לחינוך במגזר הערבי.

הקדשנו לנושא זה בשש-שבע ישיבות. בשנה זו הוועדה הקדישה חשיבות רבה

לנושא הזה, היו ישיבות חשובות בהשתתפות נציגים של הציבור הערבי,

מחנכים ואחרים, בנושאים שנוגעים למערבת החינוך הערבי, עם זאת, עם

בל ההערבה למה שעשינו כאן, נדמה לי שמשרד החינוך היה כמעט אטום

לדברים שאמרנו פה, היתה לי הצעה בענין ביזור מערבת החינוך במגזר

הערבי, דנו בה, המלצנו המלצות. אבל בישיבה האחרונה אמר לנו המנב"ל

שאין שום ביזור, ובל מה שדנו כאן היה לריק, זאת היתה הפתעה, גם לי,

גם ליושב-ראש הוועדה. בי בל הזמן אמרו שיש ביזור, גם המנב"ל, גם

מר קופלביז, גם אחרים. ופתאום אומרים לנו שאין ביזור, אני מצטער

על בך. לדעתי אי-קביעת לוח זמנים לביצוע הביזור על-ידי משרד החינוך

והתרבות הוא דבר מסובן ביותר, וזה מה שהשתמע מדברי המנב"ל,

מ, פלד; זה כשלון ארגוני חמור מאד,

הדאיג אותי מאד הענין של גילאי 4-3.

לא השתתפתי בהצבעה על נושא זה במליאה,

כי בשום אופן לא יכולתי להרים יד בעד דבר שפוגע במיוחד בילדים

הערביים, הענין הזה הדיר שינה מעיני, לדעתי, ואני חושב שלדעת רבים,

זו היתה שעות לבשל או לדחות את ביצוע החוק שדיבר על החלת חינוך

חובה חינם על גילאי 34-, צריך היה להתחיל לבצע זאת באופן הדרגתי,

להקצות לזה לא 18 מיליון דולר, אלא 4-3 מיליון דולר. לצערי הרב

משרד החינוך לא קיבל גם את ההצעה הזאת,

אחד הנושאים שהוועדה התחילה לדון ולטפל

בו הוא ענין הדו-קיום, החינוך לדמוקרטיה, יש לברך על ההתחלה שהיתה,

זה נושא שהיינו צריכים להתחיל לעמוק בו בתחילת הקדנציה, ולא לקראת

סוף השנה. השתתפתי בישיבה אחת עם הארגונים הוולונטריים שהם רק חלק

מהארגונים שפועלים בתהום זה, היה כדאי להזמין את כולם. יש כ-40

ארגונים שעוסקים בזה, חיפשתי נציגים של כמה ארגונים שאני מכיר, כמו

"גשר" ואחרים. חשוב להזמין את כולם, יש ביניהם ארגונים חשובים,

אבל הדיון באותו יום עיון היה ברמה גבוהה וענינית. אני מאמין שזה

מקדם את הנושא, זה גם מחזק את האנשים שעוסקים בזה. זה חשוב מאד,

בתקופה כל כך סוערת וקשה, שאנשים אלה יקבלו חיזוקים מוועדת החינוך

של הכנסת.

לדעתי אנחנו חייבים לתת יותר משקל בעבודת

הוועדה לנושא של חינוך לדמוקרטיה, לסובלנות, לכל הנושא של דו-קיום,

צריך לחשוב על דרכים נוספות של פעולה, סיורים, מפגשים ודברים שאנחנו

יכולים לתרום בהם את חלקנו, כלומר שנהיה יותר פעילים בתחום הזה

ונאמר את דעותינו בנושא הזה, לוועדת החינוך של הכנסת יש משקל חשוב

בחברה הישראלית, צריך לנצל את זה, אולי נוכל גם להשפיע על משרד

החינוך שישקיע מאמצים, משאבים ותקנים לתמיכה בארגונים הוולונטריים,

שכן רבים מהם ממש גוועים, נמצאים על סף התמוטטות מבחינה חומרית,

ארגונית, חשוב מאד שנפנה את תשומת לבו של משרד החינוך לנושא הזה.

לגבי פיטורי המורים - קיבלתי מכתב ממנכ"ל

משרד החינוך ש-6,100 מורים פוטרו. זה דבר נורא. אני מציע שנביע את

דעתנו בענין זה, ונאמר שאנחנו ערים לבעיה של פיטורי מורים, ושאנחנו

קוראים למשרד החינוך לעשות את כל המאמצים האפשריים להחזרת המורים

המפוטרים. בין המפוטרים יש מורים קבועים, מורים עם תארים אקדמיים,

מורים טובים מבחינה פדגוגית,

במכתבו של מנכ"ל משרד החינוך אלי בענין

מספר המורים המפוטרים, הוא לא נקב במספר המורים הערביים שפוטרו,

לפי מה שאני חש בשטח ושומע מאנשים, אחוז המורים הערביים שפוטרו,

יחסית למספר המפוטרים הכולל, הוא גבוה, ואינו עומד ביחס לאחוז

המורים הערביים מכלל המורים במדינה, ביקשתי את הפרטים האלה, לא

קיבלתי,

בדיונים שקיימנו כאן עם ארגוני המורים

לא הייתי שותף לדברים שנאמרו בקשר אליהם, אינני שותף לדברים שנאמרו

היום. לדעתי ועדת החינוך צריכה לשמור על קשר טוב עם ארגוני המורים,

הם אינם כפי שחלק מהחברים ניסה לתאר אותם, לדעתי הם דואגים לענין

החינוך, אבל יש להם גם דאגה נוספת, דאגה לפרט, למורה. אלה אינם

ארגונים וולונטריים, אלא איגודים מקצועיים שרוצים לדאוג לפרט, למורה"

מתוך הראיה הזאת צריך לשפוט אותם, שכן הם עוסקים בחינוך לא רק

כדבר אנושי, הומני, אלא גם כמקצוע,

א, סרטני; מאחר שהיום משתתפים בישיבה מעט חברים,

וחשוב שגם משרד החינוך והתרבות ידע

את הסיכום שלנו, אני מציעה להוציא דף עם תמצית הדיון היום, לכל

חברי הוועדה, למשרד החינוך, לשר ולארגוני המורים,

אני רוצה לסכם את הדיון. לדעתי אנחנו

מוכרחים לצאת מכאן, כשאחד הסיכומים של

הישיבה הזאת הוא קריאה, תביעה ואזעקה לכל פי שזה צריך להיות פופנה

אליו. ששנת הליפודים תיפתה כסדרה. אנחנו צריכים לבטא חרדה גדולה בענין

זה, והקריאה הזאת פופנית לפשרד החינוך, לפשרד האוצר, לארגוני הסורים,

לרשויות הפקופיות ולכל פי שענין החינוך הוא באחריותו. זה הדבר הדחוף,

ההכרחי, כי אם חלילה שנת הליפודים לא תיפתח כסדרה, יהיו לכך השלכות

קשות ביותר.

כבר חודשים אני פסתובב בהכרה שמוכרח

שיהיה לוועדה יועץ חוקר. חבר-הכנסת גולדשטיין אפר שאנחנו לא יודעים

הרבה דברים שקורים בפערכת החינוך. לפי הרגשתי יש פבנה לא נכון של

פערכת החינוך בישראל. יש לפשל פערכות כפולות של פיקוח, שלי השתלמויות,

של תקצובים, ברמה של השלטון הפקופי וברפה של הפערכת המרכזית, נדמה

לי שבנושא הזה אפשר וצריך לעשות ריאורגניזציה לצורך ייעול

ולרציונליזציה של עבודת החינוך. כדי להגיע לפסקנה ברורה פה צריך

לעשות, מוכרח להיות מישהו שיודע את הדברים האלה אל נכון, מעין

יועץ שיכול לקבל על עצמו את העבודה, לחשוב על זה, לחקור, ללמוד,

ולהציע הצעות לוועדה, עם הומר, כדי שאנחנו נוכל להמליץ המלצות שיוכלו

לשפר את המבנה, שהוא לדעתי מסורבל ובלתי נכון. יש לזה סיבות

היסטוריות.

מ. פלד; השאלה אם נזכה לשיתוף פעולה מצד משרד

החינוך וגורמים אחרים בהעמדת המידע לרשותנו.

לכן אנחנו מחפשים מישהו שמכיר את המערכת

מבפנים. יש לנו משא ומתן ארוך עם אדם כזה,

הוא הומלץ על-ידי כפה גורפים, זה לא הגיע לידי פימוש. אולי זה

יתממש במושב הבא.

חברת-הכנסת סרטני הזכירה את ענין המורה

המחנך, עבודתו, תפקידו, אחריותו. אני רוצה לומר שביוזמה של קביצת

מפקחות באזור תל-אביב הוקמה לפני זמן מה ועדה ציבורית, בהשתתפות

כמה מפקחות מאזור המרכז והורים שיש להם יחס לענין החינוך, אבל הם

מדיסציפלינות שונות - ביניהם מהנדס מחשבים, מורה לאפנויות, מחנכת

בחינוך המיוחד,,מנחה של מורות, כלומר אנשים מדיסציפלינות חינוכיות

ולא חינוכיות שונות, אבל שענין החינוך הוא במרכז ההתענינות שלהם.

תפקידם לראות איך מתיישקים ממש העקרונות והרעיונות של חוק חינוך

חובה, באיזו מידה עבודת החינוך מגני הילדים מביאה לכך שהמטרות,

היעדים והרעיונות של חוק החינוך פתיישפים בפועל. הוועדה הזאת

מתכנסת ועוקבת אחרי האופן שבו מתנהל החינוך החל מגני הילדים. הם

יגיעו בוודאי עד חטיבת הביניים, אם לא למעלה מזה.

לגבי הוועדה הציבורית לענין החינוך

הטכנולוגי, אני מקווה שבאמצעות הפעלת גורמים ציבוריים שונים, עם

הטלת משימות לבדיקה של תחומים מוגדרים, נוכל לקבל חופר שיעזור לנו

בעבודתנו.

אני מצטרף לדברים שאמרו חברים על מידת

יישום ההמלצות של הוועדה. גם אני לא מרוצה מפה שקורה עם המסקנות

וההפלצות שלנו לאחר שאנחנו פניחים אותן על שולחן הכנסת. אולי זה

תלוי בפידת תשומת הלב שלנו, איך אנחנו תובעים את יישום ההחלקות,

ובמידה שלא מיישמים - מדוע לא מיישמים אותן. אגב, בענין זה יש לנו

בן-ברית טוב, יושב-ראש הכנסת. הוא רוצה להעלות את יוקרתן של הוועדות,

והוא תובע מהמשרדים השונים את הדיווח על יישום ההמלצות, ובמידה

שלא יישמו, הוא תובע הסברים מדוע לא יישמו. אני מקווה שהנושא הזה

ישתפר. על כל פנים אני אינני מתכוון להרפות מזה,



אני רוצה לציין את ענין הוועדות המשותפות

לנו שעושות עבודה השובה, יש לנו ועדה משותפת עם ועדת החוץ והבטחון

נושא החינוך בצה"ל, וועדה משותפת לנושא הרשת השניה בטלוויזיה.

וועדה המשותפת לענין הרשת השניה, בראשותו של חבר-הכנסת גולדשטיין,

שתה עבודה גדולה, בסיוע המנגנון של הוועדה, בניסוח הצעת החוק

רשת שניה. השאלה מה יעשו עם זה ראש הממשלה ושר החינוך. על בל פנים

בנת החוק לרשת שניה כמעט הושלמה. ועדת המשנה לספורט מקיימת הרבה

שיבות ועושה עבודה טובה.

אשר לתכנים - שמחתי על הרבה הערות שנשמעו

ה מפי החברים. אני מקווה שבעקבות זאת נוכל לקדם את עבודתנו.

אני רוצה להודות לצוות שעוזר לנו בעבודתנו

ל הזמן,יעל, יהודית ואבי, ולמזכירת הוועדה דנה פלר שיש לה נסיון

ב ובקיאות בנושאים שבהם דנה הוועדה. אני מודה לכולכם על שיתוף

פעולה שלכם.

תודה רבה. הישיבה נעולה.

ישיבה נסתיימה בשעה 10.45.