הכנסת האחת-עשרה

מושב ראשון



נוסח לא מתוקן



פרוטוקול מס' 76

מישיבת ועדת החינוך והתרבות

יום ג' ה' באב התשמ"ה, 23.7.1985, שעה 08.30.

נכחו;

חברי הוועדה; נ. רז - היו"ר

ס. איתן

פ. גולדשטיין

א, הראל

א, סרטני

ז, עטשי

מ. פלד

מוזמנים; מ. ינון - יושב-ראש רשות השידור

א. פורת -- מנכ"ל רשות השידור

א. אבנר - יועץ המנכ"ל

א. גרייבסקי - פנהל השידורים לחו"ל ברדיו

א. סחייק - פנהל השידורים בערבית ברדיו

י. הראל - דוברת רשות השידור

י. גידלי - רכזת פידע, הכנסת

ב. נסים - משרד החינוך והתרבות

פזכירת הוועדה; ד. פלר

רשפה; מ. כהן

סדר-היום; המצב ברשות השידור (המשך הדיון);

הצורך בהקמת ועדת חקירה פרלמנטרית -דיון משולב

לבידוד מצבה של רשות השידור. --דיון משולב

(הצעה לסדר-היום של חבר-הכנסת מ. פלד).



היו "ר נ. רז; אני פותח את ישיבת הוועדה.

אנו ממשיכים היום את הדיון שהתחלנו לפני

שבועיים על המגב ברשות השידור, אבל נשלב אותו בדיון על הצעה לסדר

היום של חבר-הבנסת פלד שהועברה לוועדה, ואשר בה הציע להקים ועדת

חקירה לבדיקת המצב ברשות השידור. אני מציע שחבר-הכנסת פלד יציג

את תמצית הצעתו לסדר היום, אחר כך ניכנס לדיון-

מ. פלד; ההצעה שלי אינה חורגת ממסגרת הדיון שהתחלנו

בפעם הקודמת, אלא לפי הערכתי משתלבת בו

ומתבקשת ממנו, לכן אתחיל בכמה דברים שהתכוונתי לומר בדיון הקודם.

מר ינון הציע בישיבה הקודמת שבמקום שוועדת

החינוך תעסוק בבעיות ארגון, שהיא תפנה את תשומת לבה לבעיות התכנים

ברשות השידור. התשובה כמובן היא שזה בלתי אפשרי. אבל השאלה באמת

יכולה לשמש נקודת מוצא לדיון שלנו.

אילו היינו עומדים בפני מצב שמאפיין את

מערכת החינוך חיום, שמערכת החינוך אינה מתפנית לעסוק בתכנים כפי

שהמציאות מחייבת, והדברים האלה נאמרו לנו במפורש על-ידי שר החינוך,

משום שהוא נאבק עם בעיות התקציב - היה טעם לומר שבעניני תקציב

בקשר לרשות השידור תעסוק ועדת הכספים, ואילו ועדת החינוך תעסוק

בשאלות של תכנים, וכך השטח של תכני שידור לא יוזנח. אבל המציאות

היא שהבעיה ברשות השידור איננה כספית בכלל. בענין זה אני מפנה

את תשומת הלב למה שנאמר בסיכום הקודם של הוועדה, לאחר ששמענו תיאור

ארוך של המצב, שהבעיה איננה כספית. לא שלא חסר כסף פה ושם, אבל

מה שמפריע היום לרשות השידור לפעול בצורה תקינה זה לא חוסר תקציב,

אלא זו מערכת פנימית שאינה מאפשרת לרשות לתפקד כהלכה. לכן, במצב

כזה להסיט את תשומת הלב לעניני תוכן, פירוש הדבר להתעלם ממה

שמשבש את האפשרות של הרשות למלא את תפקידה, שהוא באמת בעיקרו ענין

של תוכן.

ביסודו של דבר הקושי נובע מכך שההיררכיה

והסמכויות של הדרגים השונים שובשו בצורה שאינה מותירה כל אפשרות

למערכת לפעול. לקראת הדיון במליאה עיינתי בתשומת לב בדו"ח של

יו גרין, גם הבאתי ממנו קטעים. מה שמענין ומפליא בכל הענין הוא

שגרין מדבר על עקרונות אלמנטריים של ארגון. הוא איננו מציע דברים

שמחייבים התמחות או מחקר מעמיק. הוא מציע עקרונות אלמנטריים של

ארגון. את העקרונות האלה הוא מצא משובשים כבר ב-1973, שתים-עשרה

שנים לאחר מכן היה עוד מומחה מחוץ-לארץ, וגם הוא אמר מה שאמר

עקרונות אלמנטריים משובשים.

אילו הבעיה היתה שבמשך שתים-עשרה שנים

כל מי שמילא איזה תפקיד ברשות השידור או כל מי שהיה לו מה לומר

בענין רשות השידור היה בלתי מוכשר, או שכולם היו בלתי מוכשרים,

אז ייתכן שהבעיה היתה באמת לחפש אנשים יותר מוכשרים. אבל הניתוח

מראה שזאת לא שאלה של חוסר כשרון אישי של אנשים שהיו מעורבים בענין,

אלא באמת שאלה של מאבקי כוח, מאבקים על סמכויות. אולי דווקא משום

שהאנשים לא היו כל כך בלתי מוכשרים המאבקים התפתחו והסתבכו עד כדי

כך. יו גרין הצביע על כך בדו"ח שלו. הוא התרשם שההתערבות של דרגים

בענינים שאינם נוגעים להם וההתנגשות בסמכויות שבין הדרגים השונים -

המוטיבציה שלהם היא פוליטית. זה לא שאנשים אינם מבינים מה הם כללי

ארגון, אלא יש להם מוטיבציה פוליטית. הפוליטיזציה של רשות השידור

היא בעוכרי העבודה של רשות השידור.

לכן זו תהיה בריחה מהמציאות אם ועדה זו

תחליט לעסוק בתכנים, כאילו ניתן לתקן את ענין התכנים בלי לתקן את

מה שמשבש את העבודה ביסודה.



שמענו כאן שאנשי רשות השידור, ההנהלה, הדרג

הבכיר, מועסקים על-ידי מסקר ועדות, בכל ועדה שואלים אותם את אותן

השאלות, ובכל ועדה הם נותנים את אותן תשובות. אני פניח שאיש לא

נהנה ממצב כזה, וזאת בוודאי לא דרך נאותה לטפל במצב של משבר. והמצב

ברשות השידור הוא מצב של משבר. לכן אני הגעתי למסקנה שצריך לרכז

את הטיפול ולהקים ועדה מיוחדת. עיינתי בתקנון, ובטרמינולוגיה

המקובלת פירוש הדבר ועדת חקירה פרלמנטרית, כלומר גוף שיוקם במיוחד

לענין הזה, אני מניח על-ידי מתן נציגות מתאימה לכוהות הפועלים

בכנסת, ושיעסוק אך ורק בשאלת המשבר ברשות השידור עד שיוכל להגיע

למסקנות,

אינני נלהב ביותר, על כל פנים אני מדגיש

מידה גדולה של סקפטיות ביחס לעבודה של חברת הייעול, אינני מכיר אותה,

ואני יכול להניח שהיא טובה, אבל מתי יש טעם להכניס חברת ייעול, לבחון

ולהציע הצעות? כשמדובר בארגון שבסך הכל פועל בצורה תקינה, אבל יש

חריקות אשר משבשבות, גורמות לתקלות לא נחוצות, אז מביאים חברת ייעול

שתציע שיפורים למערכת שמתפקדת, שפועלת, מה תעשה חברת הייעול במקרה

הזה? היא תגיד שצריך להגדיר את הסמכויות בין הדרגים? שצריך לפרש כך

או אחרת את חוק רשות השידור? הרי כאן מתחילות התקלות. המצב הוא

שעקרונות בסיסיים אינם נשמרים. בסוסו של דבר על זה תצביע חברת הייעול,

אינני מציע כרגע להפסיק את פעולתה. שכרו אותה ואולי היא בכל זאת

תתרום, אבל לענין העיקרי, למכשלה העיקרית, אינני מאמין שהיא תתרום,

כי המכשלה העיקרית היא שאלה שצריכה להידון ולהיפתר לא בדרך של חברת

ייעול אלא בדרך של ועדה פרלמנטרית שתטפל בכל הפרשה ותציע את כל

התיקונים הדרושים מהתחלה, החל בחוק רשות השידור שחוקק ב-1965 ומאז

לא נגעו בו ולא תיקנו אותר, ולכן מטבע הדברים הוא איננו יכול לענות

על הצרכים, וכלה במערכת היחסים שהתפתחה מאז, והיא התפתחה במדרון

יורד. כלומר ככל שהזמן עבר, היחסים נעשו יותר קשים וגרועים,

אני מצטער לומר שמעבר לשאלה הזאת, לאחרונה

אנחנו גם עומדים בגיני האשמות שעושות את הצורך בוועדת חקירה יותר

דחוף, לדעתי, אינני רוצה לפסוק מי צודק ומי לא, אבל עובדה שיש חריגות

ממספר סעיפים בחוק רשות השידור, שהם חד-משמעיים במשמעות שלהם,

אקרא אולי את סעיף 15 בחוק, נאמר בו: "חבר הוועד המנהל לא יעשה כל

עיסקה מסחרית או קבלנית עם הרשות", יש שסועות, הדברים גם התפרסמו

בעתונות, שהסעיף הזה מופר על-ידי חלק מהאנשים, מתפרסמות ידיעות

ושמועות שבין חברי הוועד המנהל יש כאלה שנמצאים בעיסקות עם רשות

השידור,

א. הראל; אני חושב שזאת אפילו עבירה פלילית,

מ. פלד; אנשים שהוזכרו גם נשאלו על כך ונתנו את

תגובתם, אינני רוצה לקבוע עמדה, אינני

רוצה לקבוע שיש כאן איזו אשמה של מישהו, אבל הדברים באמרו, הוזכרו

שמות, מדובר על כך שאחד מחברי הוועד המנהל נתון בוויכוח כספי עם

רשות השידור כמה תוא חייב לה על שירותים שהוא קיבל בתוקף תפקידו,

לא ברשות, אלא מחוצה לה,

אילו זה היה רק זה, ייתכן שצריך היה ללכת

בשיטה שהציע שר החינוך, שמי שחושב שנעשתה עבירה שיגיש תלונה. אבל

אני חושב שבתוך כל המכלול זה רק מוסיף דחיפות לצורך בוועדת חקירה

פרלמנטרית, לא במגמה להעניש או להוקיע, אלא במגמה להכניס סדר בדברים.

ואנחנו יודעים שככל שהימים עוברים, הענינים מסתבכים יותר, שלא לצורך.

אחת המסקנות בדו"ח של יו גרין עוסקת בשאלת

היחסים שבין מנהל רשות השידור לוועדי העובדים. שם באמת יכול להיות

שתפיסה ארגונית שו נח חיתה עוזרת לפתור את הבעיה באופן חיצוני. והוא

מציע איזו הצעה בענין זה, הוא מציע ארגון אחר של עובדי הרשות. יחד



עם זאת הוא מצביע על כך שהתקלה העיקרית אינה רק בזה שיש כל כך הרבה

ועדי עובדים, שכל אהד פהם יכול להפסיק את השידורים בכל רגע שהוא רוצה,

הענין הוא שוועדי העובדים, בצדק, כסי שמייצגים אינטרס, מחפשים ללכת

אל מי שהסמכות בידיו, מי שהכוח בידיו לפתור את בעיותיהם. וכאשר

לא ברור בידי מי הכוח - הם מתרוצצים, פעם באים אל זה ופעם באים אל

זה. זה הגיע לכך שכאשר לא מצליחים לקבל תשובה מתאימה מהמנהל, הולכים

לוועד המנהל; וכאשר אין מוצאים תשובה אצל הוועד המנהל - הולכים לשר.

כלומר התקלה חודרת לפני ולפנים, ואין רובד אחד בכל המערכת הזאת שאיננו

נגוע, בגלל האופן שהרשות מתפקדת, ולפי דעתי גם בגלל העובדה שהכנסת

והממשלה נתנו לדברים להתדרדר במשך שנים ארוכות, בלי להתערב. וצריך

היה להתערב. לפי דעתי כששר החינוך הזמין את יו גרין ב--1973, אז צריך

היה להתערב. הדו"ח הזה הוגש, הוא מונח מאז כאבן שאין לה הופכין,

ושום דבר לא התחדש מאז.

אני גם ממליץ מאד נוכח המצב הזה לא לנסות

לברוח אל פתרונות שהם בבחינת מקסם-שוא. שמעתי במליאה את חברת--הכנסת

נמיר, ולפני כן גם בוועדה, שרשת שניה היא הפתרון. זה לא הגיוני, זה

גם לא יכול להיות כך. עם הנסיון שיש היום, רשת שניה יכולה פשוט להיות

רפליקה של הרשת הראשונה. אין שום ערובה לכך שכאשר מכפילים את הפעילות

משפרים את המצב. לדאבוני יש דוגמאות לא מעטות לכך, גם במסגרת של

הפעילות הממלכתית בתחומים אחרים, בתעשיה, בפיתוח ועוד. הכפילות כשלעצמה

איננה פתרון. זה לא דבר רע כשהתנאים מצדיקים או מעודדים הקמת גוף

נוסף. אבל אינני מאמין שבמקרה זה זה הפתרון. ואגב, אם אמנם זה נכון

שיש עודפים בלתי מנוצלים של כוח עבודה ושל אנרגיה ברשות השידור,

אפשר היה להגדיל את מספר שעות השידור. למה להקים רשת שניה ולפזר את

הכוח המצוי, שלפי מה שנטען איננו מנוצל עד הסוף?

אי אפשר להגדיל את מספר שעות השידור. על

אותו ערוץ משדרים כל היום, מהבוקר: הטלוויזיה

הלימודית, הטלוויזיה בערבית והטלוויזיה בעברית.

מקסם-שוא שני לדעתי הוא הרעיון של סגירת

הטלוויזיה. בזה לא יפתרו אף אחד מהבעיות

שמפריעות לפעולת רשות השידור. אם יש כוונה להתמודד עם הבעיות שמפריעות

לרשות השידור, צריך לעשות זאת לא כאשר הטלוויזיה סגורה, אלא כשהיא

פתוחה ופועלת. מה גם שאינני מאמין שמערכת כזאת שמפסיקים אותה, ניתן

לפתוח אותה במקום שהיא נסגרה. מיד תחול התדרדרות, ירידה, ואין שום

יסוד להנחה שלאחר הסגירה לפתע תצמח טלוויזיה יותר טובה ומשוכללת.

אילו חשבתי שאחד משני הפתרונות האלה יכול להועיל, לא היתה סיבה

עקרונית לא לנסות את זה לפני שמעלים לדיון את הצורך בוועדה פרלמנטרית.

אבל היות ואני משוכנע שאלה פתרונות מדומים, אני מציע שהמערכת תמשיך

לפעול, אבל שהיא תיבחן בחינה ענינית, נמרצת, בתקופה מוגדרת, קצרה, כשכל

תשומת הלב של הגוף המבקר והבודק, שבסופו של דבר יעלה גס הצעות, נתונה

לענין הזה, על פי החלטה שתחייב אותו.

מה שעושה היום שר החינוך, וראיתי את ז ה

בתגובות שלו למסקנות הוועדה - שוב, לדעתי כך לא מטפלים במשבר. הפעילות

מפוזרת לכל מיני כיוונים. הוא מנסה לקבל הצעות לתיקון החוק; מצד שני

הוא מנסה לשמוע רעיונות איך לשפר תהליכים מסויימים. למה הטיפול

המפוצל הזה? יש מצב של משבר, הוא מחייב טיפול, הטיפול צריך להיות

על-ידי ריכוז הבדיקה וריכוז כל ההמלצות שעשויות לשפר את המצב או לחלץ

את הגוף מהמשבר, ובזמן קצר.

אינני יכול להעלות על דעתי שום דרך יותר

יעילה והחלטית מאשר חקמת ועדה שתעסוק בענין הזה, בזמן נתון, עם כתב

מינוי או עם החלטה שמעניקה לה את הסמכויות הדרושות. ואני מקווה

שבצורה כזאת, תוך זמן לא רב של מספר שבועות, נוכל לדון בקונספציה

שהיא שונה מהנוכחית, שמתייחסת גם לחוק ולמה שטעון תיקון בו, וגם

למערכת היחסים שהתפתחה, גם לעקרונות הארגוניים והניהוליים שצריכים



לכוון את הפעולה. ואז אין שום סיבה להניח שלא נוכל להגיע לפתרון הרצוי,

או שלא נוכל להבטיח לאחר מכן רשות שידור על כל שלוחותיה שתפעל בצורה

תקינה, כסו שזה נעשה במקומות אחרים.

א. הראל; בסך הכל אנחנו חוזרים שוב ושוב לאותו נושא,

פעם בעקבות הגעה לסדר היום של חבר זה, פועם

בעקבות הצעה של חבר אחר. אנחנו סבוכים בפקעת ואיננו יודעים איך לצאת

ממנה. וקורה פה דבר מענין. אני רוצה להסב את תשומת לבס של החברים

שבימים האחרונים מתווכחים אתי ועם חבר-הכנסת גולדשטיין בשאלת הרשת

השניה. כשדנים בשאלה איך לפתור את המצב בטלוויזיה, וכך גם חבר--הכנסת

פלד, בעצם מציעים להחזיר את זה לפוליטיקאים, חבר--הכנסת פלד מציע

להקים ועדה פרלמנטרית. ועדת החינוך היא ועדה פרלמנטרית,

מ. פלד; אבל אין לה סמכויות.

א. הראל; אני מנתח באיזו מציאות אנחנו נתונים. יש

לנו ועדה פרלמנטרית. שום דבר לא מבטיח

שהוועדה הפרלמנטרית הזאת יותר טובה מאשר הפוליטיקאים שיושבים בהנהלת

רשות השידור. יכול להיות שכן, יכול להיות שלא, כל ועדה של הכנסת

יכולה לכלול חלק כזה של חברי כנסת, היא יכולה לכלול חלק אחר. באותה

כנסת של 120 חברים אפשר להקים ועדה כאת שתעזור לרשות השידור לצאת

מכל הבעיות, שהיא תפרח,, ויאפשר לבחור מבין 120 חברי הכנסת ועדה כזאת

שתקבור את הרשות, אנחנו יודעים זאת,

מ. ינון; זה נכון לגבי כל נושא.

א. הראל; כן. כלומר אין בזה משוס פתרון למצב שאליו

נקלענו.

הממשלה מתחמקת מלהחליט בענינים של רשות

השידור, היא מתחמקת מקביעת עמדה בענין של הרשת השניה. אינני נכנס

לשאלה אם זה טוב לעם ישראל או לא, אבל לגבי רשות השידור זה דבר

מכריע, איך ייתכן שהממשלה כממשלה לא תקבע עמדה בענין כזה? אינני

מתאר לי שבאיזו שהיא מדינה מתוקנת בעולם הענין של הקמת רשת שניה היה

נתון רק ליוזמה של הפרלמנט, בלי שהגוף המבצע ינקוט עמדה בענין.

למרות שאני בעד הרשת השניה, ואני מקווה שנעביר את חוק הרשת השניה,

אף אחד מאתנו עוד לא עשה את חשבון הנפש איך החוק הזה ישפיע באופן

ישיר על קיומה של הרשת הראשונה, שהיא הרשת המרכזית, מבחינה תקציבית,

מבחינת הפרסום וכו'.

ובכן אם לא נתיר את הפקעת שאנחנו נתונים

בה - ואינני מאמין שאנחנו יכולים לעשות זאת פה - אז רשת שניה אולי

תהיה, אבל יכול להיות מצב ששתי הרשתות ילכו לאיבוד באנדרלמוסיה

שמסביב. כי יש דברים שהממשלה כממשלה צריכה להחליט עליהם, באחריותה

כממשלה, מעבר לענין הפרלמנטרי של מפלגות, לדעתי יש צדק רב בדברי

חבר-הכנסת פלד. כשיש לאדם מחלה מסויימת ומטפלים בה בעזרת כדורי

אקמול, לא עשית שום דבר. פה צריך טיפול יסודי.

אינני מאמין שהפתרון הוא ועדת חקירה. הכל

ידוע, אין פה בעיה שלא יודעים. הבעיה היא שלא מחליטים, לפעמים בגלל

חישובים קואליציוניים, ולפעמים בגלל סיבות אחרות, צריך להיות ברור

לממשלה, תוך תמיכה מכסימלית של הכנסת, שצריך גם לפתור את המצב ברשות

השידור, וגם לתמוך בענין של הקמת רשת שניה - אם רוצים, ואני מקווה

שכן. אבל גם רשת שניה יכולה להיות כזאת או אחרת, עם אותו חוק, ואז

תהיה אנדרלמוסיה בתוכנו,

לכן אני חושב שלא תהיה בכך שום תועלת אם

נמליץ על הקמת ועדת חקירה פרלמנטרית, חוץ מאשר עוד סיפורים בעתונים,

עוד דיונים וטעם מר. צריך להגיד; נגמר ענין הטעם המר; נעזור את

כל המערכת הצדה ונראה איך בונים את הענין הזה באופן פרודוקטיבי,

אילו הייתי צריך להיות אובייקטיבי, הייתי

חייב להצביע בגד הצעתו של חבר-הכנסת פלד.

אבל הצבעתי בעד קודם כל ספני שהנושא קרוב ללב כולנו; שנית - כדי

שלא יפרשו את ההצבעה נגד בצורה לא נכונה. יש לי פספיק ויכוחים אתך

בפישור הפוליטי. אבל אנחנו יושבים בוועדה פרלמנטרית ואנחנו שוב דשים

בנושא שדשנו בו פעפים רבות, אנחנו חוזרים על דברים שכבר נאפרו, ולא

נפתור את הבעיה. הכדור איננו בידינו, אפילו אם נקבל סמכויות לכך,

אני רוצה להעיר כפה הערות, קודם כל, אני

פבקש פפר פורת ופפר ינון להתייחם ברצינות רבה להאשפותיו של חבר-הכנסת

פלד ולהזפין אותו אליכם לפגישה. אם אכן נכתבו דברים כאלה בעתונות

על אחד פחברי הוועד הפנהל, אתם חייבים לקרוא אותו אליכם, ואם זה על

סף הפלילי, אתם כאנשי ציבור אינכם יכולים להתעלם פזה. אני לא קראתי

על כך בשום מקום. אני משוכנע שאם היה איזה דבר שהוא על סף הפלילי

בקשר לאחד פחברי הוועד הפנהל, אתם לא הייתם שקטים.

אני רוצה לופר שהתקדפנו פאד בנושא הרשת

השניה, ואפילו חשבנו על הגופים של רשות השידור בפערכת הזאת. אולי

זה יחייב שינוי החוק הקיים. אנחנו פציעים בחוק הרשת השניה ועדת

תיאום עם רשות השידור. פוצע לופר בחוק הרשת השניה שפוקפת בזה ועדה

לתיאום פעילות בין הרשות לבין רשות השידור שהוקפה לפי חוק רשות

השידור, התשכ"ה-1965, הוועדה תהיה בת שלושה חברים, ובה יושב-ראש

שתפנה הפפשלה, נציג פטעם הרשות שתמנה הפועצה, ונציג פטעם רשות השידור

שיפנה הוועד הפנהל של רשות השידור. לכל נציג יפונה גם פפלא פקום,

הגבלת תחרות ברכישתן של תכניות מספקים פחוז לישראל;

פניעת שידורן של תכניות דופות או זהות שהופקו או שהוחל בהפקתן בידי

כל אחת פהרשויות או בידי בעלי הזכיונות; כל פעולת תיאום אחרת שתטיל

עליה הפפשלה, ובכן אנחנו חושבים עליכם, איננו רוצים שתיהפכו לבן

החורג של הפרקע הישראלי, יש לכם זכות היוצרים וזכות האבות,

כפו שאפר חבר-הכנסת הראל, צר לי שאנחנו

צריכים לעשות את עבודתה של פפשלת ישראל, הסיבה היא שבדיוק פה שקורה

אין כושר הכרעה,

אנחנו עופדים לסיים את הדיונים על חוק הרשת

השניה, פחר ניפגש עם שר החינוך ושר התקשורת, אנחנו פקווים שעוד

בפושב הזה של הכנסת, אם הדבר אפשרי על פי התקנון, להביא את הצעת

החוק לקריאה ראשונה,

בנושא רשות השידור אני פפנה אצבע פאשיפה

כלפי הפפשלה שאינה יודעת להחליט, דבריו של חבר-הכנסת פלד נכונים,

אני רק לא מסכים אתו בפסקנות, אני חושב שיש בטלוויזיה הישראלית אנשים

מעולים, אבל כצוות - הם לא פועלים טוב, כל אחד ואחד פהם הוא איש

רציני, כל אחד פהם מבין בטלוויזיה, בקופוניקציה, בפסיכולוגיה, אבל

הם אינם פועלים טוב כצוות,

אם הפפשלה מתחמקת מהכרעה, אולי אנחנו צריכים

לנקוט עמדה, אני חוזר ואומר; אין ברירה אלא לסגור את הטלוויזיה הישראלית

לפרק זמן מוגבל, ואחר כך לפתוח אותה מחדש. אני אומר זאת ברצינות רבה,

ובצורה הכנה ביותר, כל אחד מאתנו הוא איש ציבור, רוצה להופיע, זה

חלק מהעבודה הפוליטית, חלק מהעבודה הפרלמנטרית, ובכל זאת אני מציע

לסגור את הטלוויזיה,

היו"ר נ. רז; אתה חוזר על הרעיון הזה כבר זמן רב, אני

שואל: בפה התרופה תהיה שונה פאשר כשהיא

עובדת?



פ. גולדשטיין; אסביר זאת, כששר הפנים במדינת ישראל פגיעה

למסקנה שבעיריה מסויימת נעשות פעולות שהן

בניגוד לנורמות המקובלות, הוא ממנה ועדה קרואה ומטיל עליה את בל

הסמכויות לנהל את העיר.

א. סרטני; אבל הוא לא סוגר את העיריה,

יש הבדל בין עיריה לבין טלוויזיה. עיריה

אי אקשר לסגור; טלוויזיה - אפשר. ואז או

שנעבור לרשת השניה, או לתהנה של ירדן או לבנון או מגרים. אני יבול

במשך חודשיים-שלושה להיות בלי טלוויזיה. בשעובדי רשות השידור יבינו

שאפשר גם בלי טלוויזיה, ההתייחסות שלהם לנושא תהיה אהרת.

אני מציע שתוקם ועדה קרואה, שראש הממשלה או

מי שממונה על ביצוע ההוק יטיל על איש גיבור, בלתי פוליטי, לשמש

כיושב-ראש הוועדה הקרואה, לתת לו את מלוא הסמבויות, ולסגור את

הטלוויזיה. ובתקופה הזאת יגדירו את הסמכויות, נדע מי המנהל ומה הוא

מנהל. המצב ברשות השידור סייע לוועדה שעוסקת בהבנת חוק הרשת השניה

בדיוניה, שכן אנחנו יודעים את החוליים של רשות השידור, ולא באשמתכם.

בשחוקק החוק לא היה לכם קשר עם רשות השידור. אין ברירה אלא לעצור,

לראות איך אפשר להבריא את המצב, ולא בצורה של טלאי על גבי טלאי.

צריך לסגור ואחר בך לפתוח שוב. ואני בעד זה שיינתנו ליושב-ראש הוועדה

שתקום לצורך זה את כל הסמכויות. לכן זה צריך להיות איש שמקובל על

כולם, כמו שופט בית-המשפט העליון. רשות השידור נדרשת לפטר אחוז

מסויים של העובדים. תוך כדי הבדיקה הזאת אפשר לעשות זאת. אילו הייתי

משוכנע שאפשר לפתור את הבעיות בדרך אחרת, לא הייתי מציע לסגור את

הטלוויזיה. אבל לדעתי זה בלתי אפשרי, הכוחות הפועלים במערכת כל כך

נוגדים, שאי אפשר לעשות זאת.

אני מתנגד להצעה של חבר-הכנסת גולדשטיין.

הוא חוזר עליה באופן עקבי בכל ישיבה. אני

חולק על כך שזה הפתרון. זה מקסם-שוא. בזה אני מסכים עם חבר-הכנסת

פלד, אם כי אני חולק על הצעתו להקים ועדת חקירה פרלמנטרית. הכנסת

אמנם יכולה להחליט מה שהיא רוצה, אבל לדעתי זה לא יועיל במאומה, זה

לא יפתור את הבעיות האמיתיות שקיימות, והן קיימות. הן לא התחילו

בתקופתי, ולצערי אינני רואה שאני אפתור אותן. אבל אין ספק שסגירת

הטלוויזיה לא תקדם את הענין באופן ממשי, כל זמן שאין לה תחליף.

אם חוק הרשת השניה יתקבל, ותהיה רשת שניה שתשדר ותוכיח את עצמה,.

אולי אפשר יהיה לסגור את הטלוויזיה לזמן מה. אבל כל זמן שיש טלוויזיה

אחת במדינה, שכולם צופים בה, מכל הגילים, אפשר לסגור אותה ליום,

יומיים, שבוע. וזה קרה כאשר היתה שביתה. אבל לסגור לכמה חודשים,

בלי שיש מראש פתרונות שחלק מהם הוא תהליך הסגירה - אינני רואה בזה

את הפתרון. אם יש תכנית מפורטת שמקובלת על כולם, על המערכת הפוליטית,

על ההסתדרות שקשורה עם ועדי העובדים ועל כל הגורמים שפועלים במערכת

הזאת, שחלק ממנה היא סגירה -- אז יש על מה לדבר. אבל הסגירה עצמה

אינה מרפא לשום דבר. היו הצעות כאלה גם מבפנים, גם בדרג הבכיר של

הרשות, גם מצד פוליטיקאים, לסגור את הטלוויזיה. אני התנגדתי בכל

תוקף לפתרון הזה, כמדיניות. אינני רואה בו פתרון לבעיה.

יחד עם זה אני בהחלט מקבל שערוץ שני,

בקונספציה זו או אחרת, הוא בהחלט חלק מפתרון הבעיה. זה יכול להוריד

את הלחץ, זה יאפשר להעביר חלק מכוח העבודה לערוץ השני, זה יאפשר

גיוון. ואין זה מקרי שאנחנו מדברים על הטלוויזיה ולא על הרדיו.

זה יוריד ב-50% את הלחץ על עובדי מחלקת

החדשות ברשות השידור.

אני בעד זה. אני בעד ערוץ שני במדינת ישראל"

אשר לעיתוי - זו בעיה כלכלית, פוליטית.

מנסיוני כיושב-ראש רשות השידור אני חושב שמעבר לענין של ועדת תיאום,

ובהחלט צריכה להיות ועדת תיאום עם שיניים, שתהיה לה השפעה - אותו

שר צריך להיות ממונה על שני הערוצים, על שתי הרשתות" אינני קובע

מי השר, אבל זה צריך להיות אותו שר, זה ברור. אבל גם לא מספיק שתהיה

ועדת תיאום, כי אם לערוץ השני יהיו משאבים כספיים מפרסומת ולערוץ

הראשון לא יהיה - שוב יהיה אותו דבר, הערוץ הראשון יפות, ויישאר

רק הערוץ השני. לכן, אם רוצים לקדם את הנושא הזה, צריך להבהיר גם את

הדבר הזה. אנחנו עומדים עכשיו בפני בג"ץ קשה מאד בענין תשדירי הסירות

ושידורי החסות, הדיון נקבע ל--14 באוגוסט" התשדירים האלה הכניסו לנו

בשנה האחרונה כ-5-4 מיליון דולר, זה משמעותי מאד בתקציב הפעולות של

הרשות, אם כל התקציב הוא 50 ילמיון, ומתוך זה %80 זה ההוצאות הקבועות,

שכר, משדרים וכו', אז הסכום של 5 מיליון דולר בתקציב הפעולות הוא

מאד משמעותי, זה 10% מתקציב הרשות, ואחוז גבוה מאד, אולי %50, מתקציב

הפעולות של הרשות, אם זה יפול בבג"ץ אז לדעתי ועדת החינוך תצטרך

ליזום מיד תיקון החוק כדי שהרשות לא תיסגר, כי לא יהיה לה כסף לשדר,

ובכן אני מפנה את תשומת לבכם שהנושא הזה

עומד על הפרק, לא מספיק לדאוג לערוץ שני, במקביל, באותה אחריות,

באותה נחישות, אם המערכת הפוליטית רוצה שיהיו שני ערוצים, צריך

לדאוג לצד הכספי של רשות השידור הקיימת,

במקביל קיבלנו רק אתמול החלטה קשה מאד ברשות

השידור, קיבלנו את התכנית המפורטת של המנכ"ל בנושא ההתייעלות וצמצום

כוח האדם, וזה לאחר עבודה פנימית מתישה של מנהלי המדיה, זו החלטה

קשה, כי מדובר באנשים חיים וקיימים, הוגשו כבר רשימות, צריכים להגיש

רשימה של 258 עובדים. וזה לפני הקיצוץ של %3 על פי צווי החירום,

אנחנו מדברים על הורדת מצבת כוח האדם של רשות השידור ל-1,400 תקנים,

היום היא עומדת על כ-1,600, הדבר הזה גרם גם לירידת מוראל קשה, כמו

בכל מקום עבודה אחר, גם לסכסוכים בין אנשים, בין מנהלים לעובדים.

זה ברור. זה חלק טבעי וכואב ומצער של התהליך, אבל אי אפשר להימנע ממנו,

אחרי כל הלחצים הגיעו לרשימה של למעלה מ-180 משרות, חסרים עוד 70

שמות קונקרטיים, חלקם אנשים שנמצאים בחופשות ללא תשלום או כדומה, אבל

זה לא משנה, הם על מצבת רשות השידור. דרשנו ממנהלי המדיה להמשיך

בתהליך הכואב הזה, ועד יום ראשון להעביר את השמות למנכ"ל. והורינו

למנכ"ל להתחיל מיד בטיפול עם הגורם היציג המקצועי, כי זה לא חלק

מהתהליך של צווי החירום, אלא תהליך מסובך ומתיש יותר של דיונים עם

ההסתדרות, עם הוועדים, עם העובדים, זה הוחלט אתמול בצורה חד--משמעית

שאינה ניתנת לפרשנויות, כי לפי כל התחזיות שהביא המנכ"ל, אם התהליך

הזה לא ייעשה, נעמוד בפני גרעון של 6 מיליון דולר, שזה %12 מתקציב

הרשות. ואנחנו לא יכולים להדפיס כסף, אנחנו תלויים במימוני ביניים

של האוצר או גוף אחר, אם לא נעשה זאת, נעמוד לקראת סוף שנת הכספים

שוב בלי אפשרות לשלם משכורת, כדי שיהיה לנו כסף לשלם משכורות ל--1,400

עובדים, וכדי ש-1,400 העובדים האלה יוכלו לתת את לוח המשדרים ברדיו

ובטלוויזיה, חייבים לעשות זאת, ולפי חוות דעת מקצועית של מנהלי

המדיה 1,400 העובדים שיישארו מסוגלים להפיק את אותה תוצרת ברדיו

ובטלוויזיה, כמובן ביותר מאמץ, אבל מצד שני ביתר רחבות, יהיה יותר

מקום לשבת, יהיו יותר אמצעי ייצור. אם התהליך הזה יהיה ממושך ומתיש,

וככל שהוא יארך, הגרעון שלנו יגדל,

יכול להיות שתוך כדי התהליך הזה נגיע למצב

שחבר-הכנסת גולדשטיין מציע ליזום אותו, אני אינני מציע זאת, אם

ההסתדרות או העובדים או מישהו אחר יחליטו לסגור את רשות השיד1ר,

וההנהלה תראה שהיא לא מסוגלת לבצע ותציע השבתת מגן, אולי לא תהיה

ברירה. אני לא מייחל לרגע הזה. אני חושב שהשידורים צריכים להימשך

תוך כדי התהליך הכואב הזה. אני מקווה שלא נגיע לסגירה לא על-ידי

העובדים ולא על-ידי ההנהלה.



במסך חודשים ארוכים מדובר על תכנית הבראה

שאותה מכינה חברת "אמן". גם אני לא תליתי בה תקוות גדולות. אבל

המבכ"ל אמר שהוא רוצה תכנית הבראה. קשה מאד לדירקטוריון להגיד

למנכ"ל שלא יעשה זאת, שלא יוציא את הכסף הזה, וזה בוודאי עלה עשרות

אלפי דולרים, הדו"ח הזה שכל כך ציפינו לו, לפי מיטב ידיעתי נמסר

למנכ"ל לפני שבוע.

הדו"ח עוד לא נמסר לי, רק המבוא, הפרק הראשון.

כשאקבל את כל הדו"ח, אביא זאת.

לי נמסר שקיבלת את הדו"ח על הטלוויזיה ועל

הרדיו.

א. פורת; לא, יש קצר בתקשורת.

על כל פנים אתמול בדיון זה לא הוזכר. זה

מוזר מאד. קיימנו אתמול דיון של חצי יום,

בלי שהמסמך הזה הונח על השולחן, בלי שהוא נלקח בחשבון, אם יש לו

משמעות, ואני מקווה שכן. אנשי החברה עשו עלי רושם של אנשים רציניים.

השאלה אם הם מסוגלים לתרום לפתרון הבעיות, שהן מסובכות ביותר, בחלקן

פוליטיות, לא פוליטיות פנימיות שלנו, אלא של המדינה כולה, של הממשלה

ושל הכנסת, של כל הגורמים המתענינים בנושא רשות השידור. אינני יודע

במה המסמך הזה יקדם אותנו. אבל אדרבה. על כל פנים עד לרגע זה הוועד

המנהל לא קיבל שום מסמך, ללא הסתמכו עליו בכל הדיונים שקיימנו עד

עכשיו ברשות השידור,

לגבי חוק רשות השידור - אין ספק שכל חוק

רגיל של הכנסת שחוקק לפני עשרים שנה, יש מקום לעדכן אותו. יש עשרות

חוקים שנעשו בהם עשרות עדכונים. זה לא מקרי שחוק רשות השידור לא

עודכן עד היום. זה לא מחדל טכני; המערכת הפוליטית לא רוצה לנגוע בו,

זה חוק רגיש, כל נגיעה בו היא מסובכת. יש פה בעיה שהמערכת הפוליטית

לא מכריעה בכמה נושאים. יש נושא מרכזי של רשות השידור, שהמערכת

הפוליטית מנהלת בינה לבין עצמה, בדרג הבכיר ביותר של הממשלה והכנסת,

מקיימת שיחות ודיונים אין ספור במשך שנה, ולא פותרים את הבעיה המרכזית

סל הרשות. לכן אינני מניח שוועדת חקירה פרלמנטרית תוכל לפתור את

הבעיות. הרי אלה אותם אנשים, כל הזמן דנים בזה, ועד עכשיו לא הגיעו

להכרעה,

יש נושא שהמערכת הפוליטית תצטרך להכריע בו,

על פי חוק רשות השידור. אתמול הוגש ערר על-ידי עשרה מחברי המליאה

במסגרת המהלכים לקראת בחירת מנהל קבוע לטלוויזיה. מר בראל נתמנה

כמנהל בפועל לששה חודשים. הנושא מוכר. אתמול הוגש ערר בנושא מאד

ספציפי שמליאת רשות השידור עשתה איזו רביזיה בהחלטה שלה, וזה בנושא

הכישורים הדרושים למנהל טלוויזיה, בענין ההשכלה האקדמית. בזמנו

החליטה המליאה שכהוראת שעה, באופן חד-פעמי, רק במכרז הקרוב, לא

תידרש השכלה אקדמית מלאה, ואילו בכל יתר המכרזים מכאן ולהבא תידרש

השכלה אקדמית מלאה. כל כתב זוטר שמתקבל לקורס שדרים זקוק היום לב.א.

סוכם שבאופן חד-פעמי, כהוראת שעה, כדי לא להחריף את הוויכוחים

הפוליטיים, יהיה אפשר הפעם לגשת למכרז גם בלי השכלה אקדמית מלאה.

ביוזמת חברת מליאת הרשות, פרופ' זקס, היתה רביזיה בנושא הזה. היה

לזה רוב. לפי סעיף 12 לחוק 10 חברי המליאה הגישו ערר לשר החינוך.

לפי אותו סעיף לשר החינוך יק שתי אפשרויות: האחת - לדחות את הערר,

כלומר להגיד שהחלטת הרביזיה של המליאה היא בסדר; השניה - להעביר את

ההחלטה להכרעת הממשלה, כלומר אז הממשלה תצטרך להכריע אם בין הכישורים

הדרוזים למנהל טלוויזיה נחוצה גם השכלה אקדמית ברמה של ב.א. או לא.

זה לפי הפרוצדורה הקבועה בחוק, אני יודע משר החינוך שהוא איננו מתכוון

לדהות את הערר הזה. בשיחה שקיימנו אחרי החלטת המליאה הוא אמר לי שלא

נראה לו השינוי הפתאומי של המליאה, אשר נסוגה מהאפשרות לתת לאדם שאין

לו ב.א. לגשת למכרז. לכן יש להניח שהוא ישתמש באפשרות השניה, להביא

את זה להכרעת הממשלה. אין לו דרך אחרת.



הפניתי את תשומת לבו של השר שהממשלה חייבת

להכריע בנושא זה בהקדם, כי המינוי בפועל של מנהל הטלוויזיה היה לששה

חודשים, עד ה-14 בספטמבר, לפי הסכם עם אגודת העתונאים שקיים כבר

שנים, לא ממנים ברשות השידור מינוי בפועל, בלי מכרז, ליותר מאשר ששה

חודשים.

הזכירו פה את הנושא של יחסי המנכ"ל ומוסדות

הרשות, לפי פסיקה של בית-המשפט העליון יש סמכות מקבילה למליאה ולוועד

המנהל בכמה נושאים. השופט שמגר כתב כך במפורש בכמה בג"צים שהיו, וזה

נכון. כל זמן שהסכסוכים האישיים לא החריפו, הענין הזה לא הפריע.

מובן שכאשר הסכסוכים האישיים מפריעים, מתחילים לבדוק בכל מקרה מה

אומר החוק, מי יכול להגיד מה ולמי. ובכן התברר - וכאמור זה גם נפסק

בבג"ץ - שיש כאן סמכות מקבילה בין המליאה לוועד המנהל, בעיקר לגבי

לוח המשדרים. פרופ' ליבאי העביר אלי הצעה בענין זה, הוא פותר את

הוא מציע לבטל את המללאה ולהרחיב את הוועד

המנהל, זאת אפשרות, בבי.בי.סי. יש מוסד אחד, למרות שחוק רשות השידור

נבנה כאילו על היסודות של הבי.בי.סי. אצלנו יש שני מוסדות, אם

ההצעה תתקבל והחוק יתוקן בהתאם לכך, ברור שאז לא תהיה סמכות מקבילה,

זה לא פותר את בעיית היחסים בין הדירקטוריון לבין המנכ"ל,

יש בהצעה סעיף שמחזק את המנכ"ל כלפי העובדים,

וסעיף שמחזק גם את כוחו של הוועד המנהל כלפי המנכ"ל, זהת אומרת שהוועד

המנהל הוא הגוף שממליץ לממשלה למנות או להחליף או לבטל את מינויו

של מנכ"ל רשות השידור, אם כי הוא משאיר לממשלה את זכות ההכרעה, כפי

שקיים היום ביחסים בין המליאה לממשלה,

ברור שחוק כזה יקדם קצת, יוריד קצת מהחיכוכים.

הוא לא יפתור את הבעיות שנוצרו בשנה האחרונה בגלל היחסים המסובכים

שנוצרו, אני מניח שבמקרה הטוב החוק הזה יכול להתקבל לקראת מינוי

המוסדות החדשים, ב-1 באפריל 1987, כלומר בעוד שנה וחצי,

דובר כאן על אחד מחברי הוועד המנהל. עד

כמה שאני יודע הכוונה לא ליושב-ראש הו ועד המנהל. הוזכרו שמות בעתונים.

לדעת אלה שבדקו את הנושא, בזמן מינוי חברי הוועד המנהל היה ידוע

שלאחד מחברי הוועד המנהל יש אחד ממשרדי הפרסום הידועים בארץ, לכל

משרדי הפרסום בארץ יש קשר כזה או אחר עם פרסומת ברדיו, בכל מיני

צורות, הוויכוח שהוזכר פה היה על איזה תשלום לחברת שפ"ב (שירותי

פרסומת בשידור), אבל לצערי - זה אחד האבסורדים שקיימים היום ברשות

השידור - לנו אין שליטה על החברה שעוסקת בפרסומת ברדיו. החברה הזאת

קיבלה זכיון לפני חמש-עשרה או עשרים שנה, רשות השידור היא מיעוט

במועצת המנהלים שלה. זה לא מתנהל על-ידי רשות השידור. הרשות מקבלת

חלק ניכר מההכנסות, אבל בהחלט אין לה שליטה על המצב. כך שפורמלית,

על פי החוק, היחסים הם לא עם רשות השידור, אלא עם חברה שלרשות השידור

יש בה כמה מניות, נדמה לי שבע מתוך מאה,

מי בעלי המניות האחרים?

מ. ינון; "מעריב", "ידיעות אחרונות", "הארץ",

וז'אן פרידמן ועוד משקיעים מחוץ-לארץ,

האדם השני הוא מנהל בית-ספר לעתונות כבר

כעשרים שנה.

הנושא נדון בממשלה, היה גם היועץ המשפטי

לממשלה, הוא מכיר את הדמויות הפועלות, הגוף שהחליט ידע את כל העובדות

האלה, ולא ראה את המצב הזה כבלתי אפשרי.

מ.פלד; אבל זה בוודאי לא מצב אידיאלי,

אי אפשר להאשים בזה את רשות השידור, הממשלה

מינתה את חברי הוועד המנהל, נשיא המדינה

התם על זה; בדיון הזה ישבו גם שר המשפטים והיועץ המשפטי לממשלה.

תמיד אפשר להגיד שיש ניגוד אינטרסים, למשל, במשך הרבה שנים עתונאי

מי'דבר" היה חבר בוועד המנהל, אדם שאני מאד מכבד ומעריך, והיתה לו

תרומה חשובה מאד, אפשר להגיד שגם לו היו אינטרסים, אין גבול לדברים

האלה, אפשר להגיד זאת גם על שני המנכ"לים האחרונים של רשות השידור,

אחד מ"מעריב" ואחד מ"ידיעות אחרונות". כנראה שהיועץ המשפטי לממשלה

עד כאן, אלה אינם מתאימים להיות חברים בוועד

אחרי שהוועד המנהל הזה כבר הוקם, אחד

החברים התמנה מנהל לשבת לשבת העתונות הממשלתית, האם זו לכאורה איננה

בעיה?

אי אפשר להאשים בזה את רשות השידור. לא

היא הממנה את החברים,

מ. פלד; לא האשמתי אף אחד, הצבעתי על מצב שאיננו

מ. פלד; מניח את הדעת, ומה שאתה מתאר עכשיו מאשר זאת,

ממשלת ישראל, היועץ המשפטי לממשלה ומבקר

מ.ינון ; המדינה לא קבעו שזה לא מניח את הדעת. האם

אתה מגיע שוועדה פרלמנטרית של פוליטיקאים תקבע אם זה מניח את הדעת

או לא?

מ. פלד; כן,

אני מציע שבכל זאת היועץ המשפטי לממשלה יקבע

את הנורמות ולא ועדה של הכנסת,

אני רוצה לחזור ולומר, עם כל הכבוד, שלדעתי

זה לא טוב שוועדת החינוך אינה נותנת דעתה על התוכן, אתן דוגמה.

למרות כל המריבות ולמרות כל מה שקורה, בכל זאת רשות השידור משדרת

יום ולילה לעם ישראל, רוב האנשים ברשות השידור אינם עוסקים בכל

המלחמות האלה, הרוב עובד עבודה קשה, רצינית, מקצועית. לצערי דווקא

בדרג הבכיר מקדישים את הזמן לדברים האלה. אבל רוב העובדים ברשות

עובדים בשידורים עצמם, שכל עם ישראל רואה ושומע. כל היום שומעים

רדיו ורואים טלוויזיה, למרות כל הטענות,

לדעתי יש מקום לפיקוח, לעצה, להדרכה פרלמנטרית

של ועדת החינוך והתרבות של הכנסת. לצערי אני רואה סכל ההחלטות הקודמות

שלכם עסקו בנושאים ארגוניים, אני הייתי מצפה למשהו אחר. אתן דוגמה

קונקרטית מאתמול, שאינה קשורה לכל מערכת היחסים. יש תכנית הבראה

כלכלית של ממשלת ישראל. היה ויכוח אם נתנו לממשלה מספיק זמן כדי

להסביר אותה או לא. אחרי כל הוויכוחים האלה אישרנו תשדירי שירות,

חלק מהם פסלנו. היו ראיונות רחוב , לא חתומים, אחרי יום-יומיים באה

טענה רצינית מההסתדרות, החלטנו שזה באמת לא מתאים לתשדירי שירות.

באו תשדירי שירות חדשים, עם אינפורמציה על התכנית, וזה בפיקוח

צמוד של היועץ המשפטי שלנו והיועץ המשפטי לממשלה, בכל זאת יש תשדיר

שכבר יש עליו מחלוקת, בענין הסקר. זה סקר רשמי, יש שאלה אם זו

הסברה, תשדיר שירות אינפורמטיבי, או שזאת תעמולה, זה מקרה גבולי,

ולא רק זה, באה דרישה מההסתדרות, היא רוצה לתת תשדירי הסברה על

התכנית הכלכלית, מנקודת מבטה. אולי היא רוצה להסביר לאיזה חלקים היא

מסכימה, לאיזה לא, וכו', יש פניה שלישית, של הוועד להצלת המשק,

שהוא איזה גוף דמה לצורך הסברת התכנית הכלכלית, ואומרים לנו במכתב

שכנראה עומדים להצטרף אליו נשיא המדינה ואישי ציבור ומשק, והגוף

הזה מבקש לתת תשדירי שירות כדי לקדם את היישום של התכנית הכלכלית,

פנה אלי גם יושב-ראש ארגוני העצמאיים בארץ ואומר שהעצמאיים מקופחים

בתכנית הזאת, הוא רוצה תשדירי שירות כדי להסביר שהעצמאים והבנקים

זה לא אותו דבר, ויש לו מה להגיד בנושא הזה,



ובכן כל זמן שיש ערוץ אחד, מה צריכה להיות

עמדת רשות השידור? התלבטנו בזה בכל הרצינות. כל אחד הביע את דעתו.

אני הייתי מצפה לשמוע מהוועדה הזאת, שהדיונים בה אינם מפלגתיים צרים,

מה עמדתה" כי הרי בסופו של דבר הדברים האלה מתגלגלים לפוליטיקה,

תהיה שאילתה לשר, תהיה הצעה לסדר היום וכוי. אדרבה, זה עומד עכשיו

על הפרק, נשמע מה דעת הוועדה.

היו"ר נ. רז; איננו יכולים לדבר פה על ענינים של תכנים,

למרות שזה יותר מענין אותנו מהנושאים

הארגוניים של הרשות, ולמרות שזה תפקידנו לעסוק קודם כל בתכנים, במהות.

אבל בכל פעם שעולה ענין של תוכן, אומרים שאין אמצעים.

אני מעלה שאלות עקרוניות שאינן קשורות בכסף.

כשמדובר על תשדירי שירות, לא אנחנו משלמים

את זה.

היו"ר נ. רז; בישיבה הקודמת אמרת שהיה רצוי שהוועדה תדון

בענינים של תכנים. אני מקבל את זה. אני

רק מנסה להגיד לך שבמצב הנוכחי אי אפשר לדון על ענינים כאלה; במצב

הנוכחי אין לזה כמעט שום משמעות, כאשר התשובה היא תמיד שאין אפשרות

לממן את זה.

א. סרטני; אני לא רואה את פתרון הבעיות בסגירת הטלוויזיה.

אם מצד אחד יפתחו ערוץ שני, ומצד שני יסגרו

את הערוץ הקיים, לדעתי זו תהיה סגירה לתמיד. אינני חושבת שזה פתרון.

אני גם בטוחה שאם מישהו היה רוצה לשנות את חוק רשות השידור, לקבוע

איך הגוף הזה צריך להתנהל, יכול היה להציע זאת. אבל הממשלה אינה

עושה זאת, השר אינו עושה זאת.

מר ינון ערבב את הדברים הקונקרטיים, העכשוויים,

בעיות התקציב שהן חשובות לגופו של ענין, עם הנושא שהעלה חבר-הכנסת

פלד, שהוא ענין בסיסי. אין לזה כל נגיעה למצבה הכלכלי הנוכחי של

הטלוויזיה בגלל הקיצוצים. יש לזה השלכות אחרות, כי צריך לראות גם

איך הטלוויזיה מתפקדת, גם לחשוב על זה כיצד קורה שכספי האגרה מונחים

באוצר. אבל אלה שני דברים שונים.

אנחנו כל הזמן מסתובבים סביב אותו ענין.

לשר כנראה אין כוח או שהוא נבלם בענין הזה, אינני יודעת. הוא לא

פותח ענין והולך עד הסוף. יש כאן ענין שחייבים קודם כל לשנות את

החוק. יש כמה דברים בסיסיים שחייבים לשנות אותם. אולי זה יביא גם

להחלשת החיכוכים.

אינני יודעת מה מידת ההשפעה שלנו על הממשלה

בענין זה, ובאיזו מידה יש מצד הרשות לחץ אמיתי על הממסד הקובע.

מ. ינון; לחצתי הרבה, אבל בשלב זה זה לא מועיל.

יותר מזה אינני רוצה לפרט.

א. סרטני; אם נצליח להגיע לאיזו הצעה משותפת של

א.סרטני; הוועדה עם הרשות על העקרונות, לא לומר

באופן ספציפי מה יהיה בחוק, יכול להיות שזה יכול להביא לפתרון.

מ. ינון; יש הצעה קונקרטית של פרופ' ליבאי, הצעה

רצינית מאד, אינני חולק עליה, אני חושב

שגם מנכ"ל הרשות אינו חולק עליה. יש בה הרבה תיקונים.

א. סרטני; אז אולי צריך לקחת את ההצעה הזאת, לשים

אותה על השולחן - אינני יודעת אם כולם

יחד, או צוות מצומצם של נציגי הוועדה והרשות - ולהגיד: אנחנו תובעים

מהממשלה לפעול. צריך לצאת עם זה, גם באמצעי התקשורת, עם תביעות



חד-משמעיות, קודם כל שיזיזו את הענין הזה, כי אנחנו תקועים פה באיזו

נקודה שאי אפשר לזוז ממנה. בלי השינוי הזה בכל ההתייחסות למהות של

הרשות לא נוכל להתקדם, נמשיך בישיבות האלה, ובאמת יכול להיות

שהטלוויזיה תתדרדר עד שתיסגר מעצמה.

מ. ינון; אני עושה כל מאמץ שלא יקרה דבר כזה.

א. סרטני; אבל אנחנו לא מועילים במאומה.

מ. ינון; במשך שנה והצי מנענו את הסגירה.

א. סרטני; אבל המצב לא שופר, הוא הולך ומתדרדר,

מ. ינון; אינני מקבל את זה שהוא הולך ומתדרדר,

על כל פנים לגבי הצופים אינני מקבל שזה נכון.

א. סרטני; לדעתי כן, עובדה שאין כמעט הפ!קות מקוריות

ישראליות.

כולם יודעים שזאת בעיה של כסף. אבל זה לא

נעשה יותר גרוע,

גם מה שיש עומד להתחסל לגמרי.

אני בכל זאת חושבת שצריך לנסות לעשות משהו.

אין בטחון שנצליח בזה, אבל זה הצעד הבא

שצריך לעשות, להגיש תביעה חד--משמעית לשר, ודרכו לממשלה ולראש הממשלה,

להזיז את הענין,

אינני חושבת שהקמת ועדת חקירה פרלמנטרית

תעזור לפתור את הבעיות, קודם כל יהיה ויכוח אם להקים אותה או לא;

אחר כך יהיה ויכוח מה היא תחקור, אנחנו צריכים להביא הצעות

קונסטרוקטיביות שיקדמו קצת את הענין.

א. פורת; חברת-הכנסת סרטני אמרה את עיקר הדברים,

אני רוצה להודות לחבר-הכנסת פלד שהעלה את

ההצעה- אולי יש בה כדי לחדד שוב את הבעיות של רשות השידור בכל

חריפותן על-ידי עצם העלאת ההצעה. אנחנו יכולים להמשיך לדבר כך עוד

שנתיים, ושום דבר לא יצא מזה, אלא המצב יוסיף ויחריף. הבעיה האמיתית

של רשות השידור מורכבת משני נושאים: האחד - סמכויות; השני - כסף.

אם ייפתר ענין הסמכויות, אם תיפתר שאלת הכסף - פתרנו כמעט את כל

הבעיות. עכשיו אין סמכויות ואין כסף.

מענין שיש הסכמה כללית שבערוץ השני הכל

יהיה נהדר. לערוץ השני נותנים הכל, לערוץ הראשון לא. בערוץ השני

ברור שתהיה פרסומת; בראשון - לא, למה? מה ההבדל-

חבר-הכנסת גולדשטיין מציע הקמת ועדה קרואה

שיהיו לה סמכויות, למה לא יתנו סמכויות להנהלה הקבועה? מה שמוכנים

לתת לאחרים לא מוכנים לתת לנו. למה? הרי התרופות ישנן. וכשמדובר

על ערוץ שני אין בעיה. כשמדברים על הערוץ הראשון - זה לא בא בחשבון.

למה?

היה דו"ח יו גרין. הוא תפס את השור בקרניו

כבר לפני שתים-עשרה שנים, שמו אותו במגירה. יש מסמך גלילי. ועדת

שרים ישבה וחשבה מה צריך להיות המבנה של הטלוויזיה ומה חלוקת הסמכויות

בתוכה. שמו אותו במגירה, אני הזמנתי לארץ את אלן הארט שקבע בדיוק

את אותם הדברים שקבע יו גרין לפני שתים-עשרה שנים, שום דבר לא השתנה

מאז לטובה; אם השתנה משהו - זה רק לרעה. שמו אותו במגירה. אין לי

שום ספק שזה יהיה גם גורלו של הדו"ח של חברת הייעול, כי רשות השידור

זה כמו מזג האוויר, כולם מדברים עליה, אבל לא יכולים לעשות שום דבר.



הבעיה היא לא בעיה של האנשים. כל הרכב של

אנשים ייכשל בשיטה הזאת" הא ראיה שכל המנכ"לים עד היום לא הצליחו,

כל ההנהלות עד היום לא הצליחו. כלומר משהו רקוב בשיטה, זה לא האנשים.

בגופים הציבוריים של רשות השידור יושבים הרבה אנשים שהם חברים שובים

שלי. אבל ריב הסמכויות שהוא מובנה בתוך החוק יוצר אנטגוניזם,

האנטגוניזם יוצר מריבות וסכסוכים בלתי פוסקים, כי יש כאן קרב על

שליטה, והקרב הזה לא נותן לשלוט. מרוב אנשים שאוחזים בהגה, אף אחד

לא שם לב בכלל שההגה הזה לא מחובר לגלגלים. זאת הבעיה. הבעיה היא

החוק, הוא לא טוב. זה חוק שהתקבל בכנסת שנתיים לפני שהטלוויזיה

בכלל באה לאוויר העולם. נוצר מצב שהמחוקק שרצה רשות שידור עצמאית

כאילו עשה הכל על-מנת שהיא לא תהיה כזאת. כל יום מחדש עולה הסכסוך

הקלאסי של שנים אוחזין בטלית.

זאת הבעיה. ואין שום גורם אחר, חוץ מהוועדה

הזאת, שיכול לשנות את החוק. רשות השידור אינה יכולה לעשות זאת, אפילו

לא הממשלה. אני חושב שהלחין צריך לבוא מכאן, מהכנסת. אם הצלחנו במשהו

בשנה האחרונה זה שסוף סוף התחילו להבין גם כאן שמשהו לא בסדר עם

החוק, בצורה קריטית. הוא תמיד היה לא טוב, אבל עכשיו כל החוליים,

כל האבסורדים צצו ועלו בצורה בהירה וחדה שכבר אי אפשר להתעלם עוד

מהפגמים שבחוק.

אינני מסכים עם יושב-ראש הרשות שרק בקדנציה

הבאה נשנה את החוק מפני שאז יהיו אנשים אחרים. אין לזה שום קשר עם

האנשים. אם מחר יהיה חוק חדש שמגדיר את הסמכויות בצורה ברורה, הכל

ייראה אחרת. כבר עשרה חודשים מתקוטטים בלי סוף על השאלה איך צריך

לבחור מנהל טלוויזיה, כי הגופים הציבוריים אינם מצליחים להגיע לעמק

השווה לגבי הנוסחה. חשבנו שאם הוויכוח הזה יעבור מהוועד המנהל למליאה

יימצא פתרון. מתברר ששם יותר קשה להגיע לפתרון, כי האינטרסים הם

אותם אינטרסים, האנשים הם אותם אנשים. אם יקימו עוד גוף שצריך להחליט

איך לבחור מנהל טלוויזיה, גם הוא לא יגיע לעמק השווה.

לדעתי אין ויכוח שבחירת מנהל טלוויזיה היא

בחירה מקצועית טהורה. זה לא ענין לגופים הציבוריים. במידה מסויימת

יש כאן פשיטת רגל של הגופים הציבוריים, הם היו צריכים להיות החיץ

בין הדרג הפוליטי לבין הדרג המקצועי של הטלוויזיה. אבל אנחנו רואים

שמהגופים הציבוריים הכדור נזרק למגרש של הממשלה. אם כך, מי צריך

אותם בכלל? הגופים המקצועיים יכולים לקבל הוראות ישר מהממשלה, ונגמר

הענין. בשביל מה צריך את המליאה ואת הוועד המנהל?

כל זה נובע מאנדרלמוסיה מוחלטת שמעוגנת

בחוק. החוק פשוט דורש שתהיה אנדרלמוסיה. וזה קיים מאז ומתמיד.

היום אולי יותר מתמיד, מפני שהיום הקופות ריקות. בעבר, כשהיה כסף,

אפשר היה להסתיר את הסדקים בעזרת טפטים ירוקים של דולרים. היום זה

לא הולך, היום כולם רואים את הסדקים. זאת הבעיה.

ועדת החינוך, שהיא בהחלט ועדה פרלמנטרית,

חקרה ובדקה את המצב ברשות השידור, ועל כך תבוא על הברכה. במשך חודשים

היא שמעה את ההנהלה, את הוועד המנהל, את העובדים, והגיעה למסקנות,

מסקנות נכונות מאד. הוועדה הזאת תפסה את השור בקרניו. הסעיף הראשון

בהמלצות הוועדה מדבר על ענין הסמכויות. אז מה עוד צריך לחקור? הרי

כבר חקרתם ומצאתם. מצאתם את הדיאגנוזה הנכונה לכל המחלות שם,

מצאתם גם את התרופה הנכונה. מה עוד צריך לחקור? הבעיה היא סמכויות"

הענין הוא סעד היום לא רצו לגעת בחוק הזה,

מכל מיני סיבות, הפוליטיקאים מסיבות שלהם, העובדים מסיבות שלהם,

הגופים הציבוריים מסיבות שלהם. היו אנשים שנהנו מהתוהו ובוהו הזה,

חשבו שזה טוב בשבילם. זה לא טוב בשביל המדיום, זה לא טוב בשביל

הצופים בבית. אם בוועדה הזאת אנשים יכלו להתעלות מעל לאינטרסים

פוליטיים או אחרים, ולקבוע שצריך לשנות את החוק - כל הכבוד לה . אף

ועדה לא קבעה זאת בצורה חד-משמעית כמו ועדת החינוך.



אינני מסכים שהממשלה משותקת ואינה מסוגלת

לקבל החלטה. אם יש ממשלה שתהיה מסוגלת לקבל החלטה על הכנסת תיקונים

בחוק רשות הסידור, זו דווקא הממשלה הזאת, שהמערך והליכוד יושבים בה

יחד. אני יודע שבעבר היו נסיונות, אני יודע שראש הממשלה רבין ניסה

להכניס תיקונים בחוק, ואז מי שהיה ראש האופוזיציה, מנחם בגין, לא

הסכים. אני יודע מהתקופה שעבדתי עם ראש הממשלה מר בגין שהוא רצה

להכניס תיקונים בחוק, ואז המערך לא הסכים, היום שתי המפלגות הגדולות

יושבות יחד, אני חושב שיש קונסנסוס בשתי המפלגות הגדולות שכך אי אפשר

להמשיך, לכן זאת ההזדמנות להכניס את התיקונים האלה, שאיש לא העז

להכניסם מאז שהחוק הזה קיים, אז למה להאשים את העובדים, את הוועד

המנהל, את המליאה ואת המנכ"ל, את כל אחד מהם לחוד ואת כולם ביחד?

זאת לא הבעיה, כאשר החוק יגדיר בדיוק מה כל אחד עושה ומה הוא לא

עושה, ייגמר הענין, גם כלפי מעלה וגם כלפי מטה. הענין הוא שלא נותנים

להנהלה המקצועית לעבוד.

אני מציע שוועדת החינוך תעשה כל שביכולתה

על-מנת שההמלצות שהיא בעצמה קיבלה ייושמו, ובהקדם האפשרי, חבל על

כל יום שעובר. ולדעתי הוועדה הזאת יכולה לעשות זאת, יש לה יותר כוח

מאשר לכל גוף אחר לעסות זאת, ואז לא יצטרכו לסגור את הטלוויזיה,

ואפשר יהיה תוך כדי עבודה גם להבריא את רשות השידור. יש בה באמת

עובדים מצויינים, יש בה מנהלים מצויינים. אבל במצב של אנדרלמוסיה גם

הטובים ביותר בכל הסקטורים של הרשות אינם יכולים לעשות דבר, כולם

מנטרלים את כולם.

אני מבטיח לכם שאם החוק יתוקן, אם הסמכויות

יוגדרו וייקבע מה המנכ"ל מוסמך להחליט ולעשות ומה הוועד המנהל מוסמך

להחליט ולעשות ומה לא, בין לילה ייפסקו שם כל הוויכוחים והחיכוכים

ומלחמות היהודים, ואפשר יהיה להתחיל לעבוד. אין לי שום ספק בזה.

עשרה חודשים אין מנהל לטלוויזיה. זה כמה

חודשים שאין משנה למנכ"ל, אין מנהל חטיבת תכניות, אין מנהל מחלקה

דוקומנטרית, אין מנהל חטיבת שירותי הפקה, אין מנהל במאים, אין

הנהלה, למה? מפני שהגופים הציבוריים לא גמרו להתווכח ולהתקוטט ביניהם

איך צריך לבחור ואת מי צריך לבחור. אני חושב שזה לא ענינם בכלל,

זה לא ענינם של הגופים הציבוריים להחליט החלטות מקצועיות. החוק אינו

דורש מהם להיות אנשי מקצוע. הם אנשי ציבור. החלטות מקצועיות צריכות

להתקבל על-ידי ההנהלה המקצועית. מה האנרכיה הזאת? במשך עשרה חודשים

מתקוטטים על השאלה איך לבחור, וכל אחד רוצה להמציא שיטה שתתאים

למידותיו של המועמד שהוא רוצה שייבחר. מה הפלא שאין הנהלה? איזה

מנכ"ל בכלל יכול לעבוד אם אין לו הנהלה? ומה אתם רוצים מהעובדים

שכל אחד עושה מה שהוא רוצה? בצדק, מפני שאין מי שיאמר להם מה לעשות

ואיך לעשות. ובכן הכל נובע מהשיטה, צריך לשנות את השיטה, לא את

האנשים, האנשים טובים,

אני רוצה להעיר הערה אישית. יושב-ראש הרשות

עשה פה השוואה בין דני בלוך מ"דבר", טומי תפיד מ"מעריב" ואורי פורת

מ"ידיעות אחרונות" לבין אנשים שעיסוקם הפרטי הוא פרסום ויחסי ציבור,

עם כל הכבוד ליושב-ראש, אין שום דמיון בהקבלה הזאת. מה הקשר?

אני יכול להסביר.

אנשים שעיסוקם בפרסום ויחסי ציבור, על פי

כל כללי האתיקה של העתונאים פסולים לעסוק

בעתונאות. ואני הייתי יושב-ראש ועדת האתיקה שבע שנים. כאשר הוועד

המנהל מתיימר לקבל החלטות עתונאיות, אז מי שאינו יכול להיות עתונאי

פשוט אפילו בעתון פרובינציאלי או חבר מערכת של עתון קיר, בוודאי

אינו יכול להיות חבר מערכת של כלי התקשורת האדירים ביותר במדינה0

אין שום דמיון בין הדברים.



א. אבנר; אבי רוצה להעיר רק הערה אינפורמטיבית אחת.

כולכם יודעים זאת, אבל בדמה לי לפעמים,

מתוך שמיעת דברי החברים בוועדה, ששוכחים זאת, מדברים על ערוץ שני.

וזה מתוך הנחה שערוץ אחד קיים. ובכן הערוץ הקיים משדר 16 שעות

ביממה, מזה 11 שעות אינן עומדות לרשות הטלוויזיה בעברית. 9.5 שעות

עומדות לרשות הטלוויזיה הלימודית, ועוד שעה וחגי עומדות לרשות

הטלוויזיה בערבית. לרשות הטלוויזיה בעברית עומדות רק חמש שעות,

בתנאים הטובים ביותר, עם כל הערובות שדיבר עליהן חבר-הכנסת גולדשטיין,

אי אפשר להתחרות בחמש שעות, שאגב אינן כוללות שעה וחצי משעות הצפיה

הטובות ביותר שעכשיו מסורות לטלוויזיה בערבית, בערוץ שני -שעומד לרשותו

תדר מהבוקר עד הלילה,

מ. ינון; נאמר פה שהמוסדות הציבוריים של הרשות פשטו

את הרגל, מי שפשט את הרגל זו המנכ"לות של

הרשות,

היו"ר נ. רז; גם לי יש תחושה שהדיונים האלה הם דיונים

מייגעים ומתסכלים, המצב הוא שאתה פחות

או יותר יודע לאתר את התחומים שהם מקור הצרה, ויודע גם להצביע מה

טעון תיקון, אבל התחושה היא שגם אחרי זה אין בידיך הכוח והסמכות

לגרום לכך שהתיקונים ייעשו. מר פורת שיבח את המלצות הוועדה- מר ינון

לא התייחס אליהן, אבל השאלה מה קורה עם זה. אז יש התשובות של השר,

קראתי אותן בפעם הקודמת.

באחת ההמלצות נאמר שהוועדה ממליצה לבחון

שנית ולהגדיר מחדש ובמלוייק את חוק רשות השידור בנקודות המתייחסות

לחלוקת הסמכויות בין מליאת הרשות, הוועד המנהל וההנהלה, ובהמשך

נאמר: כן כן סבורה הוועדה שבראש רשות הסידור חייב לעמוד מנכ"ל בעל

סמכויות מוגדרות שיוכל לנהל ארגון גדול ומסובך זה, ושסמכויותיו

יאפשרו לו בין היתר לפתור את סכסוכי העבודה הקיימים ולשפר את האווירה

העכורה הקיימת בין העובדים להנהלה ובין ההנהלה לוועד המנהל,

מ. ינון; אף אחד לא יכול לחלוק על זה.

היו"ר נ. רז; אבל אין לתלות בניסוח אחר של. החוק ובענין של

הגדרת הסמכויות את המפתח לפתרון הכולל של

כל הבעיות, נדמה לי שצריכים להיות בפתרון כזה עוד כמה אלמנטים.

מ, פלד; בהצעה שלי על הקמת ועדת חקירה פרלמנטרית

הדבר היחיד שאינו מוצא חן בעיני זה השם.

אבל התייעצתי עם היועצים שעומדים לרשותנו, והתברר שאין דרך אחרת,

אילו היתה אפשרות על פי התקנון להקים ועדה אד-הוק, הייתי מעדיף זאת.

הכוונה לא היתה לתת לזה כיוון משטרתי או כיוון של חקירה. אבל אין שם

אחר, לכן אני מדבר על ועדת חקירה פרלמנטרית, כאשר המגמה היא באמת

שתקום ועדה אד-הוק שיטילו עליה תפקיד מסויים שצריך להתבצע תוך פרק

זמן נתון. זה לא ניתן, כי אין ועדות אד-הוק בכנסת,

א. סרטני; י יש ועדות משנה.

ועדת משנה יכולה לדון ולעשות מה שעשתה ועדת

החינוך, להמליץ המלצות שאינן ניתנות לביצוע-

ועדת חקירה פרלמנטרית, לפי מה שנאמר לי, יכולה להציע גם המלצות

אופרטיביות"

אין חובה לבצע אותן,



מ. פלד; זה כבר ענין אחר. אם הוועדה מביאה את ההמלצות

לכנסת, והכנסת מאשרת אותן, אז לממשלה יש

בעיה, היא צריכה או לקבל את המלצת הכנסת או להתקלס ממנה. וזה כבר

נושא אחר.

ברור שוועדה כזאת תהיה מורכבת מפוליטיקאים.

זה מובן מאליו, כי הכנסת מורכבת מפוליטיקאים. אינני חושב שפוליטיקאים

מראש בלתי מסוגלים להמליץ על הפעלת ארגון באופן תקין, אני מקבל את

הטענה שבמליאת הרשות יושבים פוליטיקאים. זאת התקלה, יש מקום לפוליטיקאים,

ויש מקום לאנשי ציבור שאינם פוליטיקאים. אי אפשר לומר: שם הפוליטיקאים

נכשלו, למה שפה הם יצליחו? זה דרג אחר, כאן פוליטיקאים צריכים להציע

הקמת מבנה, על סמך נסיון שהצטבר. ואחת ההמלצות, שאני בטוח שכל ועדה

תציע אותה, היא שמינוי חברי המליאה ייעשה על טהרת ההגדרה של אנשי

ציבור ולא נציגי מפלגות,

זה מה שכתוב בחוק היום.

אבל החוק כנראה מאפשר עקיפת הדבר הזה, אותה

עקיפה שאנחנו רואים,

אני חושב שצריך להכתיב לוועדה כזאת, או שהיא

תכתיב לעצמה, מספר שאלות שמחייבות תשובות אופרטיביות: האס החוק

מאפשר הפעלת הרשות או שהוא חייב תיקון? ואם כן - איזה תיקון?

בשעתו המלצנו על זה שצריך לבחון מחדש את החוק. לא באנו בהצעה איך

לתאן את החוק.

מדוע לא יושמו ההמלצות שנתקבלו עד כה? יכול

להיות שיש המלצות טובות, החל במסמך גלילי, דרך מסמך יו גרין, ועד

הדו "ח של הימים האחרונים. זו שאלה שצריך לתת עליה תשובה. איננו

יודעים למה יגאל אלון לא עשה שום דבר לאחר שקיבל את ההמלצות של יו גרין.

יש גם שאלת הסמכויות של השר, שר החינוך והתרבות התלונן יותר מפעם אחת

במליאה שאין לו סמכויות, אם אמנם זו אחת התקלות, צריך להביא לשינוי,

בחוק או בצורה אחרת,

אני חושב שהוועדה הזאת גם צריכה לבחון מה

היו השלבים הקריטיים בתולדות הרשות שבהם ננקטו צעדים שתרמו למצב הזה.

הרי המצב הזה לא היה קיים מהיום הראשון. כולנו מכירים בכך שזה היה

תהליך, התהליך כנראה מגיע לשיאו בתקופה האחרונה.

ושאלת ניגוד האינטרסים היא בלי ספק שאלה

חשובה שצריך להתייחס אליה, המצב ששמענו עליו קודם אינו נותן מקום

לשום פעולה משפטית נגד מישהו, אבל הוא איננו מצב טוב. אם החוק מאפשר

את זה, זה שוב ענין שהוועדה צריכה להציע איך לתקן את המצב.

יש בעיה של ההסדרים התקציביים, שמענו כמה

רעיונות, הם אינם מניחים את הדעת, אבל שום ועדה לא הציעה איך לטפל

בזה בצורה יותר יעילה.

ועיקר העיקרים, לאחר כל החקירה הזאת, זה

להגיע עם המלצות אופרטיביות, מה לעשות, ולהביא את זה למליאת הכנסת

כדי שהיא תאשר את זה,

אם השם "ועדת חקירה פרלמנטרית" מפריע,

ואני מסכים שהצליל שלו לא טוב, ואם יש אפשרות שהוועדה הזאת תקים ועדת

משנה, עם המשימות האלה ועם לוח זמנים מוגדר - אז זה עונה על הבעיה,

ועדת המשנה תציג את השאלות האלה לעצמה, תשיב עליהן, תמליץ על פעולות

אופרטיביות, ונלך עם זה למליאת הכנסת, הסיכום שוועדת החינוך הגישה

הוא טוב, במישור האנליטי,אבל הוא לא הציע שום דבר באופן מעשי, השאלה

אם אפשר לעבור למישור הביצועי, להציע למליאה כמה צעדים אופרטיביים.

אני משוכנע שאם ועדת משנה של ועדת החינוך תעשה זאת, והכנסת תאשר את

זה, הממשלה לא תוכל להגיד שזה לא מענין אותה, זה יהיה גורם שיחייב

את הממשלה להתייחס לכך,



את הממשלה להתייחס לכך, ואינני רואה שום סיבה בולטת להניח שהממשלה

תחליט להתעלם מהחלטה כזאת.

כלומר אני מצפה שיהיה פה שיתוף פעולה סל

שתי סמכויות ברורות, הכנסת והממשלה, כאשר הדחיפה תינתן מתוך הכנסת.

כי עד היום המצב הוא שהשנים חולפות, והדברים נמשכים ומתדרדרים.

זו בעצם המוטיבציה שלי להעלאת הענין.

כאמור, אם השם "ועדת חקירה פרלמנטרית" נראה לא מתאים או לא הולם

את הנטיות של העוסקים בדבר, שתהיה ועדה אד-חוק, או ועדת משנה של

ועדת החינוך, ובלבד שהיא תתייחס לשאלות האלה ותבוא עם המלצות

אופרטיביות.

היו"ר נ. רז; אנחנו אמנם דנים היום בנושא בעקבות הצעתו

של חבר-הכנסת פלד, הצעת ועדת חקירה

פרלמנטרית, יש אי--נוחות מהמלה "חקירה", גם לך, ואתה מציע להקים

ועדה אד-הוק או ועדת משנה, אני רוצה להדגיש שבעצם עשינו את כל זה,

חוץ מאשר הפירוט המבני המדוייק והמפורט, שאני אינני מציע שניכנס

אליו, אנחנו לא בעלי מקצוע בענין הזה, זה יהיה חוסר אחריות אם ועדת

החינוך והתרבות של הכנסת תשים עצמה לבעלת מקצוע בנושא של מבנה

ארגוני, זו דעתי. אנחנו יכולים לומר ששוכנענו שהמבנה הארגוני איננו

טוב, הוא יוצר ערבוביה, הוא יוצר מצבים שאנשים אינם יכולים להסתדר

אתם, והוא יוצר את החיכוך המתמיד ואי-הבהירות, את זה עשינו,

מ. פלד; אז צריך לתקן את החוק,

לגבי ותיקון החוק אמרנו במפורש שהוא חיוני,

הכרחי, על זה הגיב השר ואמר שהוא כבר עושה

את זה, לגבי סעיף 1 בהמלצות שלנו הוא אומר; אנו עוסקים בגיבוש הצעות

לתיקון חוק רשות השידור ברוח מסקנות ועדת החינוך והתרבות,

מה זה "אנחנו עוסקים"? זו תשובה כללית, אינני בטוח שהוא הקים צוות

שעוסק בזה, וזה סעיף מפתח,

מ. ינון; אני יודע שכן, הוא קיבל את הנייר של

פרופ' ליבאי, והעביר אותו אלינו, אולי

כדאי שתבדקו את ההצעה של פרופ' ליבאי, זו הצעה רצינית, הוא הציע

לשר החינוך להציע אותה כהצעה של השר,

היו"ר נ. רז; אני מציע שכתוצאה מהדיונים האלה אנחנו נתבע

משר החינוך פירוט לסעיף 1, מי עוסק, במה

עוסקים, שיעביר לנו באופן מסודר את הפרוטוקולים של הצוות הזה, אם

אפשר, את הההצעות שעולות שם, ונוכל להתייחס אליהן, אנחנו צריכים

להיות "כלב שמירה" בענין הזה, שר החינוך, כשר הממונה על רשות השידור,

חייב ומוסמך לפעול בענין הזה, בתוקף סמכותו המיניסטריאלית,

שמענו שיש שיפור ניכר בגביה, ואני מקווה

שזה עוד ילך וישתפר.

לגבי נושא ההתייעלות - במכתבו של השר

מה-7 ביולי נאסר שרשות השידור עוסקת בהתייעלות, היא פועלת לצמצום

220 תקנים וכוי, ומר ינון דיבר על הצד האנושי של הענין. ברור שזה

תהליך כאוב וקשה, אבל צריך להגיע למצב שיעבדו שם 1,400 אנשים,

ושהתקציב יוכל להיות יותר מאוזן, שיהיו פחות הוצאות על כוח אדם.

יש נושא שקשור עם מינויים במוסדות רשות

השידור. אנחנו המלצנו המלצות שונות בענין הפוליטיזציה, אמרנו;

הוועדה מציעה לארגונים השונים להמליץ בפני הנשיא על איוש שליחיהם



בוועד המנהל ובמליאה באנשי ציבור בעלי מטען תרבותי, עם נסיון והבנה

למצב החברתי בישראל, ואשר לשמם יש משקל מוסרי בחברה, הוועדה מבקשת

מהשר הממונה שיושב-ראש הרשות לא יקבל שכר עבור משרתו זו, בעבין זה

הוא הפנה אותנו לאיזה סעיף בחוק רשות השידור שעוסק בנושא של שכר.

כלומר הוא מכוסה, אין פגם במצב הנוכחי.

מ.ינון; אני מוכן לתת פירוט בענין הזה,

היו"ר נ. רז; זה כתוב, אינני רוצה להיכנס לזה עכשיו.

לקחתי לתשומת לבי את הצעת הוועדה בענין מינוי חברי מוסדות רשות השידור,

מה זה "לקחתי לתשומת לבי"? גם בענין הזה אנחנו צריכים לשאול אותו

שוב ושוב מה הוא עושה.

אתן לכם דוגמה. אחד מחברי מליאת רשות השידור

התפטר לפני כמה חודשים. כשצריך למנות אדם

חדש צריך לקחת בחשבון את מה שהמלצתם. אשמח מאד למשל אם ימנו למליאת

רשות השידור את נשיא בית-המשפט העליון לשעבר,

היו"ר נ. רז; לגבי הדו"ח של חברת הייעול - אני שמח שהוא

כבר הוגש למנכ"ל הרשות, הוא בוודאי יוגש גם

לוועד המנהל.

א. פורת; הוגש רק הפרק הראשון. הוא נמצא עכשיו בלימוד

ועיבוד בהנהלה. כשנגמור נעביר את זה לוועד

המנהל.

היו"ר נ. רז; במידה שהדו"ח הזה יהיה כזה שאתם תחשבו שהוא

ישים וראוי וטוב, אפשר להתחיל לפעול לפיו.

בלי סמכויות אי אפשר יהיה

לעשות שום דבר.

היו"ר נ. רז; אבל אם גורלו יהיה כגורל הדו"חות הקודמים,

אז הוא כמובן לא יועיל, זה יהיה עוד דו"ח

שיוכנס למגירה, כמו מסמך גלילי וכדומה.

מסמך גלילי הוא חלק מהחוק, כתוב במסמך שעם

הפעלת הטלוויזיה הממשלה תקבע את סדרי הניהול.

מסמך גלילי הוא סיכום של ועדת שרים שקבעה בשם הממשלח את סדרי הניהול,

היו"ר נ. רזי השאלה היסודית היא מי מסוגל ואיך מסוגלים

ליישם הצעות של חברות ייעול, מי יכול לשנות

את המבנה, לארגן את זה אחרת.

הנהלה שיהיו לה סמכויות,

אבל ההנהלה בנויה כפי שהיא בנויה, ויש

פוליטיזציה, וכל אחד דואג לאנשים שלו -

לכן הכל צריך להיות אחרת,

כאשר יובא לדיון חוק הרשת השניה, צריך להכניס

התניה, שהתנאי להפעלת הרשת השניה הוא שינוי

חוק רשות השידור.

היו"ר נ. רז; אפשר להציע את זה. השאלה אם זה יתקבל,

רשות השידור מעונינת בזה, כי יש הבעיה של

הפרסומת,

א. פורת; חברת-הכנסת סרטני צודק, כי אחרת הערוץ

הראשון יתנוון וייעלם.

היו"ר נ. רז; אם לסכם את הדיון, אני חושב שההצעה של

חבר-הכנסת פלד מיותרת מבחינת הטיפול בדברים

האלה- אינני אומר שהיא הצעה רעה, אם רוצים לקדם את הענין, אנחנו

יכולים לתרום לזה במעט על-ידי זה שנפעיל לחץ מתמיד על השר הממונה

בהתאם לתשובתו אלינו, לתת לזה גם את הפרסום הנאות, גם בתקשורת וגם

בכנסת בשאילתות חוזרות ומטרידות בנושא הזה" ועלינו לופר לראש הממשלה

ולשר החינוך שהענין הזה הוא בעינינו בעל משמעות לאומית חשובה ביותר,

וכל פיגור בטיפול גורם נזקים גדולים, כלומר הלחץ הציבורי שלנו צריך

להיות מופעל בעיקר בנקודה הזאת, בצורה עקשנית וחריפה, אני חושב

שעל-ידי טיפול כזה נוכל לקדם ולהזיז את הענין.

לגבי הרשת השניה, אני גם כן מעריך שזה

יגרום לניעור של כל הנושא, מתי הצעת החוק תבוא לדיון, אינני יודע.

גם שם יש ניגודי אינטרסים, יש בעיה מי יהיה השר הממונה,

מ. ינון; את זה העבירו להכרעת הממשלה"

הי ו "ר נ. רז ; אבל לממשלה אין כוח הכרעה בנושאים האלה"

אני מקווה שכן יכריעו,

ובכן במידה שתובא לדיון הצעת החוק בענין

הרשת השניה, היא תתן את התנופה, אינני בטוח שהיא תוגש במהרה, אבל

כשתוגש, אני מקווה שכך אכן יקרה.

באופן פורמלי אני צריך להעמיד להצבעה את

הצעתו של חבר-הכנסת פלד,

מ, פלד; לא, אני מסכים שננסה במשך תקופה קצרה את

הדרך שאתה מציע, אחר כך הדרך פתוחה להעלות

מחדש את ההצעה.

היו"ר נ. רז; ובכן אנחנו מסכמים שהוועדה תפעל במגמה

שהגורמים הנוגעים בדבר יישמו את ההמלצות

העיקריות של הוועדה,

אני מודה לכם, הישיבה נעולה,

הישיבה נסתיימה בשעה 10.35.