הכנסת האחת-עשרה

מושב ראשון



נוסח לא מתוקן



פרוטוקול מס' 72

מישיבת ועדת החינוך והתרבות

יום ד', כ"א בתפוז התשס"ה, 10.7.1985, שעה 08.50.

חברי הוועדה: נ. רז - היו"ר

מ. איתן

פ. גולדשטיין

ע. דראושה

א.הראל

א.סרטני

ז. עטשי

מ. פלד

ב. שליטא

י. שריד

מ. ינון - יושב-ראש רשות השידור

א. פורת - מנכ"ל רשות השידור

י. בראל - מנהל הטלוויזיה

א. אבנר - יועץ מנכ"ל רשות השידור

א. סחייק - מנהל השידורים בערבית ברדיו

א. גרייבסקי - מנהל השידורים לחו"ל ברדיו

י. הראל - דוברת רשות השידור

ב. נסים - משרד החינוך והתרבות

ד. פלר

מ. כהן

א, שאילתות;

ב. המצב ברשות הסידור.



שאילתות

היו"ר נ. רז; אבי פותח את הישיבה, נתחיל בשאילתות.

פ. גולדשטיין; הגיעו אלי תלונות של תלמידים והורים על בחינות

הבגרות במתימטיקה שהיו לפני יומיים, ב7יקר

ברמה של ארבע וחמש יחידות. יש שטענו שהיו שאלות מכשילות, אבל עיקר

הטענה היה שהם נדרשו להיבחן על חוסר שלא נלמד, אני בעד העלאת הרפה,

אבל אם העובדות נבונות - לא ייתכן שייבחרו על חומר שלא נלמד,

אני מבקש לדעת אם העובדות נבונות, ואם בן - לא הייתי מציע שיעברו

בחינה נוספת, אבל צריך למצוא דרך לפצות את התלמידים בצורה כלשהי,

באופן כללי, והפיצוי צריך להיות לפי החלטה של השר או המנכ"ל, ולא

לפי פניה של תלמידים.

המצב ברשות השידור

הישיבה היום מוקדשת לדיון על רשות השידור.

זו הישיבה השלישית שאנחנו מקיימים עם הנהלת

רשות השידור, בתחילת הקדנציה קיימנו שתי ישיבות עם ההנהלה וישיבה

אחת עם העובדים, שמענו על היבטים שונים של עבודת רשות השידור, ובסופו

של דבר הנחנו מסקנות על שולחן הכנסת" אמרנו במסקנות שהוועדה מבקשת

משר החינוך, שר האוצר, שר האנרגיה והנהלת רשות השידור לדווח לה תוך

ארבעה שבועות ולא יאוחר משלושה חודשים על ביצוען, המסקנות הונחו

על שולחן הכנסת ב-26 במרס, קיבלנו תגובה משר החינוך והתרבות, שרי

האוצר והאנרגיה לא השיבו, אלה אינם סדרי מינהל תקין,

אני רוצה להזכיר מה היו המסקנות ומה תשובת השר"

בסעיף 1 של המסקנות נאמר; הוועדה מציינת כי מאז נחקק חוק רשות השידור

לא התפנתה הכנסת לעסוק ברצינות בבחינתו לאור המציאות הקיימת, הוועדה

ממליצה לבחון שנית ולהגדיר מחדש ובמדוייק את החוק בנקודות המתייחסות

לחלוקת הסמכויות בין מליאת הרשות, הוועד המנהל וההנהלה, כמו כן

סבורה הוועדה שבראש רשות השידור חייב לעמוד מנכ"ל בעל סמכויות

מוגדרות שיוכל לנהל ארגון גדול ומסובך זה ושסמכויותיו יאפשרו לו

בין היתר לפתור את סכסוכי העבודה הקיימים ולשפר את האווירה העכורה

הקיימת בין העובדים להנהלה ובין ההנהלה לוועד המנהל,

בתשובתו של שר החינוך והתרבות מה-7 ביולי

"אנו עוסקים בגיבוש הצעות לתיקון חוק

רשות השידור ברוח מסקנות ועדת החינוך והתרבות, במה הצעות מפורטות

כבר הוגשו לי, בדעתי לזרז את הדיונים ואת קבלת ההחלטות בנושא זה",

בסעיף 2 של המסקנות נאמר: הוועדה מביעה תרעומת

על הקרנת תשדירי חסות בטלוויזיה בלא שקדמה לה החלטה של הכנסת, טרם

ניתן לה ביטוי בחוק רשות השידור ולא הוקם גוף ציבורי בפיקוח נאות

על המשדרים הללו,

"ענין שידורי החסות נתון עתה

בדיון משפטי בבג"ץ שהוגש על-ידי איגוד העתונים היומיים נגד רשות

השידור ושר החינוך, והוא יידון על-ידי בית-המשפט העליון", הוא

"ראוי לציין כי שידורי החסות התחילו רק לאחר קבלת חוות

דעת היועץ המשפטי לממשלה ופרסתם תקנות ברשומות, בקובץ התקנות, ביום

כ' באדר א' התשמ"ד, 23 בפברואר 1985, בחתימת השר הממונה ובפיקוח

ועדה ציבורית מבין חברי מליאת רשות השידור, זה עתה אושרו בוועד

המנהל כללים חדשים להנהגת משדרי חסות בטלוויזיה, שעובדו על-ידי

ועדה שמונתה על-ידי היועץ המשפטי לממשלה",



בסעיף 3 במסקנות הוועדה נאמר: הוועדה מציעה

לארגונים השונים להמליץ בפני הנשיא על איוש שליחיהם בוועד המנהל

ובמליאה באנשי ציבור בעלי מטען תרבותי, נסיון והבנה למצב החברתי

בישראל, ואשר לשמם יש משקל מוסרי בחברה, הוועדה מבקשת מהשר הממונה

לדאוג לכך שיושב-ראש הרשות לא יקבל שכר עבור משרתו זו,

בענין זה היתה הצעת מיעוט של חברי-הבנסת

הוועדה מציינת בי מינויים לוועד

המנהל ולהנהלת הרשות נושאים אופי מפלגתי יותר מאשר עניני. בעובדה

זו אשמות בל המפלגות המיוצגות בהנהלת הרשות. ולפיכך מציעה הוועדה

למפלגות להמליץ בפני הנשיא על איוש שליחיהן בוועד המנהל ובמליאה

באנשי ציבור בעלי מטען תרבותי, נסיון והבנה למצב החברתי בישראל,

ואשר לשמם יש משקל מוסרי בחברה. הוועדה מבקשת מהשר הממונה לדאוג

לכך שיושב-ראש הרשות לא יקבל שכר עבור משרתו זו"

"לקחתי לתשומת לבי

את הצעת הוועדה בענין מינוי חברי מוסדות רשות השידור ובענין שכר

היושב-ראש, ואשקול זאת לקראת מינוי חברי המוסדות בקדנציה הבאה בעוד

כשנה וחצי".

בסעיף 4 במסקנות הוועדה נאמר: הוועדה מציינת

בחיוב את יוזמת הנהלת הרשות להכנת תבנית הבראה לטלוויזיה תוך הדגשה

ברורה של הצורך לשנות את התנאים הקיימים ולהגדיר סמכויות בצורה

מדוייקת כדי שאפשר יהיה גם ליישם את תכנית ההבראה.

בסעיף 5 נאמר: רשות השידור חייבת להתארגן למצב

שבו ייערכו תקציביה על פי אמות מידה של מניעת בזבוז, התייעלות והבטחת

הוצאות כנגד הכנסות. כן חייבת הרשות למצוא דרכים לגביית האגרה מכל

מקבלי השירות ולא רק מ-60% של האוכלוסיה. הוועדה ממליצה למשרד האוצר

ומשרד האנרגיה ליישם לאלתר את ההמלצה לגבות את אגרת רשות השידור

באמצעות חברת החשמל.

תשובת השר לסעיפים 4 ו-5: "רשות השידור עוסקת

בהתייעלות, בצמצום 220 תקנים והעמדת מצבת כוח האדם שלה על 1,400 איש

בלבד. חברת ייעול מחוץ לרשות עוסקת כבר בהכנת דו"ח סופי לתכנית הבראה.

הדו"ח יוגש להנהלת הרשות בעת הקרובה. נעשו מאמצים מרובים להעמקת

גביית האגרה, כך שאחוז הגביה עלה לאחרונה באופן משמעותי, בירורים

עדכניים שנערכו בענין העברת גביית האגרה לחברת החשמל לא נשאו פרי

בגלל בעיות קשות שהעלתה חברת החשמל ושלשענתה אינן ניתנות לפתרון מעשי.

לעומת זאת פנתה הרשות למשרד האוצר להסמיך את רשות השידור לקבול מעמד

לצרכי גביית האגרה, דבר שעשוי לשפר באופן משמעותי את אחוז הגביה.

טרם נתקבלה הסכמת האוצר".

בסעיף 6 במסקנות הוועדה נאמר: הוועדה קוראת

לראש הממשלה לזרז הליכי חקיקח שתאפשר הקמת רשת שניה בטלוויזיה.

"בנושא הרשת השניה מתקיימים דיונים בהשתתפות ראש הממשלה,

שרים והגורמים הנוגעים בדבר. ההכרעה צפויה בקרוב".

בענין הרשת השניה אני רוצה לומר שעד שראש הממשלה

והשרים הנוגעים בדבר יחליטו, הוועדה בראשותי

תגיש את הצעת החוק לקריאה ראשונה, היא תעבור, ותהיה לנו רשת שניה"

וזה יהיה בעתיד הקרוב מאד.

אני מציע שנשמע כאן בעיקר על שלושה נושאים

על תכנית ההבראה, מה נעשה בענין זה?

שמענו על חברת ייעול שתוך ארבעה חודשים היתה אמורה להגיש את תכנית

ההבראה שלה להנהלת הרשות. איפה עומדים בענין זה?



הנושא השני הוא ענין הגביה, פה קורה בענין זה?

אגי מתכוון למגב התקציבי הכולל של רשות השידור היום" התשובה לכל

הטענות שבשמעו כאן היתה שאין תקציב, ולכן אי אפשר להפיק תכניות

מקוריות, אי אפשר להעסיק אנשים בעלי רמה גבוהה וכו'. ובכן מה עם

הגביה ומה המצב הכספי של הרשות היום?

הנושא השלישי הוא ענין מנהל הטלוויזיה,

מר בראל התמנה לתקופה נוספת כמנהל בפועל, אבל זה לא פצנ קבוע. מה

המצב בנושא זה?

א, סרטני; לדעתי אי אפשר שנעסוק רק בנושא הארגוני ולא

נעסוק בכלל בתוכן, התכניות המשודרות בטלוויזיה,

בעיקר בערבי שבת, הן ברמה נמוכה ביותר, זה דבר בלתי נסנל, זאת לא

הנאה. את יומן האירועים העבירו ליום חמישי, ובמקום זה משדרים בימי

ששי תכניות ספורט ואחרות, אני מבקשת שנדון גם על התכנים, למרות

המצב הקשה שאנחנו נתונים בו,

יש הרבה דברים לומר לזכותה של הטלוויזיה,

כשיש אירוע ספורטיבי ברמה בינלאומית, אני

מברך על כך שהיא דואגת לשדר אותו, לדעתי טוב עשתה הטלוויזיה שהביאה

את תחרות הטניס מויפבלדון בשידור ישיר, חבל רק שהוא נקטע באמצע-,

לגבי יומן אירועים, לי לא מפריע שהעבירו אותו ליום חמישי, זה לא

צריך להיות דווקא ביום ששי,

לא דווקא, אבל התחליפים שאנחנו רואים הם מתחת

לכל ביקורת,

מ, איתן; קראתי בעתון "הארץ" על הסידרה "אנשים" שדנה

בדו-קיום היהודי-ערבי, הנושא הזה יעורר כנראה

ענין ציבורי רב, כבר בשלבי ההכנה שלה היו הרבה תקריות שמעידות על

חומר הנפץ הטמון בנושא, עתונאים ראו את הסידרה בהקרנה מוקדמת, לדעתי

חשוב מאד שחברי הוועדה יוזמנו לצפות בתכנית בשבוע הבא, לפני הקרנתה,

הסידרה הזאת תשודר בטלוויזיה הלימודית,

א. הראל; אני מתנגד בכל תוקף שפוליטיקאים יבואו לבקר

תכנית טלוויזיה לפני שמקרינים אותה,

מ, איתן; למה לעתונאים מותר ולחברי כנסת לא?

א, הראלי עתונאים זה דבר אחד ופוליטיקאים הן דבר אחר,

היו"ר נ, רז; אני מציע שנשמע תחילה את אנשי רשות השידור,

ואחר כך נשתלב בדיון, נעיר, נבקר,

מ, ינון; הערה לסדר או לתוכן הדיון, זו כבר הישיבה השלישית

או הרביעית בקדנציה הזאת, וכל הזמן אנחנו עוסקים

כאן בענינים ארגוניים, שבמקביל אנחנו עוסקים בהם בשתי ועדות נוספות

בכנסת, בוועדת הביקורת ובוועדת הכספים, הוקמה גם ועדת משנה מיוחדת

בראשות חבר-הכנסת ארידור ששואלת אותנו אותנו אותן שאלות ומקבלת אותן

תשובות, יש שני נושאים לדעתי חשובים ביותר, שמתקשרים לתוכן, והייתי

מעונין מאד לשמוע את דעת חברי ועדת החינוך של הכנסת עליהם, 'היה ראוי

שהוועד המנהל ישמע את דעתם הציבורית, כהדרכה, כהנחיה, זה לא קשור

בתכנית ההבראה ובנושאים אחרים שאנחנו עוסקים בהם, והדיון פה לא יקדם

לצערי את הבעיה שלנו עם חברת החשמל והאוצר,

הייתי רוצה שנשמע את דעת הוועדה על שני נושאים

מאד אקטואליים וחשובים, הנושא האחד הוא ענין הכהנינם בשידור, אנחנו

קיבלנו החלטה מאד יוצאת דופן בענין הזה, אנחנו מאוייפים בבג"'ן על-ידי

כהנא, קיבלתי מכתב רשמי מעורך-דין שלו שהוא דורש לשנות את האפליה

הזאת, דחיתי את הדרישה, ואנחנו צפויים לבג"ץ, הייתי רוצה לדעת את דעת



הוועדה האם אנחנו עושים נכון או לא שאנחנו מפלים אותו בשידור, במודע

לעומת חברי כנסת אחרים,

נושא שני נדון השבוע גם בישיבת השלה וגם

היתה החלטה של הוועד המנהל, והוא מה תפקידה של הטלוויזיה בנושא

כמו התכנית הכלכלית, האם היא עשתה מספיק, האם לממשלה יש זכות להפעיל

את סעיף 46 בחוק רשות השידור או לא, האם הוועד המנהל יכול לכפות על

עובדי הטלוויזיה לשדר הסברה נוספת וכוי.

אלה הנושאים שלעניות דעתי ועדת ההינוך צריכה

לעסוק בהם. בנושאי הכספים והארגון ~ יש מספיק גורמים שעוסקים בהם

ונושפים בעורפנו.

מי שנתן לממשלה הקודמת להפעיל את סעיף 46

. ולהביא לטלוויזיה את שר האוגר דאז יורם ארידור,

היה צריך לעשות זאת גם עכשיו לגבי ראש הממשלה ושר האוצר,

אני בטוח שחברים יתייחסו לנקודות שהעלה יושב-ראש

הרשות וגם לנושאים אחרים שקשורים לתכנים,

בענינים אקטואליים ובענינים יותר ארוכי-טווח, בדברי ההקדמה שלי

רציתי רק להביא לידיעת כולנו מה ערכן של ההחלטות שלנו, היו מסקנות

והמלצות, הן הונחו על שולחן הכנסת, מה קורה אתן? לשם מה אנחנו

עוסקים בזה אם אין מבצעים ומיישמים אותן?

מ. ינון; לכן אני אומר שאתם באמת לא צריכים לעסוק

בנושאים ארגוניים, אלא בצד התכני של הדברים.

אם אתם שואלים, זו דעתי, אמרתי זאת גם בעבר, לא שמעו לי,

לצערי אני חייב לומר דברים הפוכים מאלה שאמר

יושב-ראש הרשות, אם הוועדה הזאת תתחיל לעסוק

בהחלטה לגבי כהנא או בשאלה אם הטלוויזיה כן תסביר את התכנית הכלכלית

או לא, הישיבה תיגמר בלי שום תוצאות,

לשאלה אם להמלצות הוועדה, שהן טובות והשובות,

היה איזה ערך - לצערי לא, לא נעשה דבר.

מובן שאפשר להקדיש דיון לבעיות של תוכן. אני

חושב שעיקר תפקידה של הוועדה הזאת הוא דיון בתכנים, אבל אין שום טעם

לדון בתכנים כאשר אין שום יכולת לקבוע תקנים, ואין שום יכולת לקבוע

תכנים כאשר אין מבנה ארגוני ברשות השידור שיכול לקחת על עצמו אחריות

לגבי ביצוע של משדרים כאלה או אחרים, אני רוצה לומר שוב פה שאמרתי

ברשות השידור אין היררכיה, אין הנהלה, יש אנרכיה.

במצב של אנרכיה אי אפשר לצפות למשדרים מסודרים בעלי תוכן, הכל בלתי

צפוי, הכל מקרי, גם אין שום צורך לבוא אליה נטענות. כל הדיונים

האקדמיים על הצורך במשדרים כאלה או אחרים הם קול קורא במדבר, כי פשוט

אין מי שיקח על עצמו לבצע. ואם יש מי שיקה על עצמו לבצע - ספק גדול

אם יהיה מסוגל לבצע,

לכן הבעיה המרכזית של רשות השידור היא קודם כל

הבעיה של המבנה הארגוני, הוא רעוע, חסר שחר, והמצב הזה הוא פועל

יוצא מחוק רשות השידור שלא נגעו בו כבר עשרים שנה" ריב הסמכויית

בהנהלה מעוגן בחוק, עד היום הזה לא ברור מי מוסמך להחליט מה, מי

מוסמך לבצע מה, התיקונים בחוק שוועדת החינוך דרשה לפני שלושה חודשים

הם הכרחיים וחיוניים, והם תנאי להבראת המוסד הזה, הם תנאי לביצוע

על דבר שוועדה זו מעונינת שיתבצע, כאשר מדובר בתכנים, בנושא הזה עדיין

לא נעשה דבר. אני יודע ששר החינוך והתרבות מודאג מאד מהמצב הזה, אני

יודע שהוא אכן משקיע זמן ומאמץ לנושא הזה, ידוע לי שהוא ליקט כבר

מספר הצעות לתיקונים בחוק רשות השידור, אני מקווה, כמו שהוא מבטיח

לוועדה בתשובתו, שהוא יפעל בהקדם על-מנת שהתיקונים האלה בחוק אכן ייעשו



לגביי תכנית ההבראה - כידוע לכם שכרנו את

שירותיה של חברת ייעול, זה היה בחודש פברואר 1985, הם הבטיחו לנגיש

לנו תוך חודשיים מסקנות ראשוניות, הם כנראה לא ידעו פה הם מבטיחים, כי

הם לא תיארו לעצמם עד כמה הבעיות ברשות השידור מסובכות וקשות, והם

נתקלים בקשיים גדולים מאד תוך כדי עבודתם, הם עושים מאמצים גדולים

להתגבר על הקשיים שנתגלו תוך כדי עבודה, בשיחה שהיתה לי אתם בשבוע

שעבר הם הבטיחו שעד סוף יולי יגישו את המסקנות שלהם, את ההצעות שלהם

לייעול, שיפור, חסכון וכוי,

כדי לסייע לחברה הזאת הזמנתי את מנהל הבי,בי.סי.

לשעבר, אלן הארס, שהיה אורח שלנו במשך שבועיים ועמד לרשותה של חברת

הייעול בכל השאלות שהתעוררו אגלה, גם בנושאים ארגוניים, גם בנושאים

כספיים, גם בנושאים עתונאיים מקצועיים, זה היה רעיון סוב,

כמה ששייך לגביית האגרה - אכן יש שיפור רב כנושא

הזה, למרות שמהדיונים עם חברת החשמל כצפוי לא יצא דבר, אנחנו עשינו

מאמצים להעסיק את הגביה בכוחות עצמנו. פתחנו כמה סניפונים של מחלקת

הגביה במקומות שונים בארץ, זו היתה השקעה קטנה יחסית שהביאה הכנסה

גדולה מאד. כבר בתחילת שנת הכספים הזאת, באפריל, הצליחה מחלקת הגביה

שלנו לגבות כ-60% מסך הכל הכספים שמגיעים לבו מהאגרה, ויש סיכוי סוב

מאד שהשנה נגבה כ-75%, אולי אפילו קצת יותר, מסך הכל כספי האגרה.

האם הגדלתם את מנגנון הגביה?

הגדלנו אותו מעט. כמו שאמרתי פתחנו סניפונים

במקומות שהיו מועדים להשתמטות מתשלום האגרה,

כתוצאה מכך זרמו אלינו הרבה מאד כספים,

אבל יש לנו בעיה אחרת, והיא קשורה בוויכוח שלנו

עם האוצר, מה קורה עם הכספים שלנו, היום הכספים שלנו נמצאים באוצר,

אנחנו לא יכולים לעשות בהם שימוש. נדמה לי שהסכום שנמצא באוצר, כסף

שלנו, הוא 17,5 מילארד שקלים, איננו יכולים "לעבוד" עם הכסף הזה,

בכל פעם שאנחנו צריכים כסף לתשלום לספקים יש לנו קשיים גדולים לקבל

את הסכומים הדרושים. ואני חוזר ואומר שמדובר בכסף שלנו, בסופו של

דבר אנחנו מקבלים, אבל זה תמיד כרוך בוויכוחים ובקשות ותחינות,

השנה לראשונה האוצר אינו משתתף בתקציבנו במאומה" בשנה שעברה עוד

קיבלנו מהאוצר 3% מהתקציב, השנה גם זה לא,

אני רוצה להזכירכם שבחמש השנים האחרונות השתתפות

הממשלה בתקציב רשות השידור ירדה בהדרגה כ-40% ל-0%

זה לא רלבנטי אם מול זה אינך מזכיר את העלאת

האגרה,

א. פורת; אין שום השוואה. בעבר אנחנו גם גבינו אגרה

וגם קיבלנו כספים מהאוצר, השנה אנחנו רק גובים

אגרה. העלאת האגרה אינה עומדת בשום יחס להשתתפות הממשלה שהיתה ואיננה.

אין שום יחס בין מה שקיבלנו לאחר שאושר לנו להעלות את האגרה לבין

הכספים שחסרים לנו היום מהשתתפות הממשלה, חמור מזה: אנחנו מספקים

שירותים ממלכתיים בכספי משלם האגרה. למה אנחנו חייבים לשדר לחוץ- לארץ

בכספי משלם האגרה? פעם קיבלנו בשביל זה כסף ממשרד החוץ, למה אנחנו

גריכים לממן את האגרה של משפחות מצוקה או משפחות מרובות ילדים? פעם

שילם בשביל זה משרד העבודה והרווחה. אנחנו איננו לשכת סעד. אני

לא ארשה שאנשי מחלקת הגביה שלנו ייכנסו למשפחה שהטלוויזיה היא אולי

מקור הבידור, החינוך והתרבות היחיד שלה, רק מפני שאין לה כסף לשלם

את האגרה. ואנחנו סופגים את הכספים האלה מהתקציב שלנו,



כאשר משרדי הממשלה נדרשו לקצץ בתקציביהם, כולם קיצצו בשמחה רבה קודם כל על חשבון

רשות השידור. משרד החוץ קיצץ ממה שהיה צריך לשלם לרשות השידור עבור חלקו

בשידורים שלנו לחוץ-לארץ; משרד העבודה והרווחה קיצץ את חלקו בתשלום דמי האגרה

עבור משפחות מצוקה. מי שספג את זה הוא משלם האגרה. האם הוא צריך לשלם מסים

פעמיים?

זה מה שמראה שהקיצוצים אינם קיצוצים, כי בסופו של דבר הכל עובר למשלם המס

או האגרה.

אי פורת;

לא ייתכן שהממשלה תטיל גזירות על רשות השידור, לקצץ בכות אדם, לצמצם, לחסוך

וכו', וכאשר היא מצווה לחסוך היא חוסכת על חשבון רשות השידור. גם כך קשה לנו. גם

כך אנחנו בקושי מחזיקים את הציוד שלנו, שהולך ומתכלה. התקציב שלנו השנה לחלקי

חילוף כבר נגמר. אם מחר יקרה חלילה משהו באיזו מכונת עריכה, אינני יודע אם נוכל

לשדר.

ובכן האוצר איננו נותן לנו אף פרוטה, ומחזיק את הכסף שלנו. באנגליה הסידור

הוא שהממשלה גובה את דמי האגרה ונותנת את הכסף לבי.בי.סי. אצלנו המצב הפוך:

אנחנו גובים את האגרה ונותנים את הכסף לאוצר. מה ההגיון?

פי גולדשטיין;

כאשר נהיה כמו רובי.בי.סי. אתמוך בהעברת הכסף מהאוצר אליכם.

אי פורת;

אילו היו מטפלים נכון ברשות השידור במשך עשרים השנים מאז חוקק חוק רשות

השידור, היינו יכולים כבר מזמן להיות כמו הבי.בי.סי.

ובכן המצב הכספי בכל רע. אמנם זאת לא ועדת הכספים ואינני רוצה לייגע אתכם

בנתונים ובמספרים. אומר רק כמה משפטים כדי להמחיש לכם עד כמה המצב קשה. בשנה

שעברה תקציבנו היה 42 מיליון דולר. סיימנו את השנה הקודמת עם גדעון של 7 מיליון

דולר, במצוקה קשה. היינו חייבים להפסיק הפקות כמעט לגמרי. רמת המשרדים ירדה

פלאים. כל זה בא לידי ביטוי על המסך. גם בשידורי הרדיו היתה פגיעה גדולה. השנה

שוב יש לנו תקציב של 42 מיליון דולר, אבל השנה התקציב הזה מותאם לכוח אדם בשיא

של 1,400, לעומת שיא של 1,600 בשנה שעברה. כלומר באותו תקציב אנחנו צריכים השנה

להפיק משדרים עם כוח אדם של 1,400 במקום 1,600.

אנחנו מצווים לפטר כ-220-200 עובדים. זו משימה קשה מאד, לעתים אף גובלת

בטרגדיות. כל אדם שצריך לפטר הוא עולם ומלואו. אין עוד אף מוסד ציבורי אחד

במדינה שנתבע לפטר כל כך הרבה אנשים, יחסית, במשך שנה אחת. ובמערכת היחסים

המעורערת ברשות השידור, גם בלי חומר הנפץ הזה שקשור בפיטורי עובדים, זאת משימה

כמעט בלתי אפשרית. צריך להיות ציני כדי להאמין שאפשר במדינת ישראל, במוסד אחד,

לפטר בבת אחת 220 עובדים, במיוחד כשמדובר על מוסד כזה שיש בו 13 ועדי עובדים,

והם הוועדים המיליטנטיים ביותר במדינה.

בי שליטא;

אם יש עובדים מיותרים, צריך לפטר אפילו יותר. זה לא ענין של אחוזים, כמו

במשרד ממשלתי. יכול להיות שבמשך השנים התוסף שם שומן רב.



אי פורת;

נכון, אבל בלתי אפשרי לעשות זאת בבת אחת. בכל אופן אינני מתכוון להתחמק

מביצוע ההוראה הזאת של הממשלה. אעשה כמיטב יכולתי לבצע אותה. העקרון הוא פיטורי

ייעול. לא ייתכן שאנשים יקבלו משכורת מבלי לעשות דבר. ככל שמדובר בפיטורי ייעול

נעשה כל שביכולתנו על-מנת שזה יבוצע. אבל זה לא יושיע אותנו מהמצב התקציבי הקשה.

הממשלה הטילה על רשות השידור עשרים ושתים מטלות, כל אחת מהן ממש קדושה.

תקראו את חוק רשות השידור, תראו מה מצפים מאתנו. יש שם משימות נעלות באמת. יש

לנו ענין עם ממשלה שרוצה שאנחנו נהיה כמו הבי.בי.סי., אבל אינה נותנת לנו שום

תקציב. ויש רק טענות על השידורים. הפקות בטלוויזיה זו תעשיה יקרה מאד. מי שרוצה

תעשיה טובה, צריך לתת לה כטף טוב.

הטלוויזיה שלנו פועלת בתנאים איומים. אני מדבר על הצד הטכני הארגוני שלה,

על הציוד שלה. זו אולי הטלוויזיה היחידה בעולם שעדיין מפיקה תכניות בפילם. בכל

העולם עברו כבר לפני שנים לווידיאו, למצלמות אלקטרוניות. מה כבר אפשר לצפות

מתחנה כזאת? הרי זה נט כל פעם שאנחנו בכל זאת מצליחים לראות משהו על המסך. אני

אומר זאת כדי להגן על העובדים, על אלה שעובדים. ויש ברשות השידור עובדים מטורים

ונאמנים שעובדים קשה.

מדברים על 20 מיליון, על 30 מיליון דולר כדי להציל את "אתא". אינני מזלזל

חלילה ב"אתא" ובפועלי "אתא". אבל מישהו צריך לתת את דעתו על כך שצריך לתת משהו

גם כדי להציל את רשות השידור האחת והיחידה של מדינת ישראל. אני מודיע לכם שאם לא

ייעשה משהו בעניו הזה, יכול להיות שבאוקטובר, או לכל היותר בנובמבר, רשות השידור

תיטגר. לא יהיה לנו כטף לשלם משכורות לעובדים. והשנה, בניגוד לשנים קודמות, אין

לנו גיבוי של האוצר לתשלום משכורות. האוצר הפך אותנו למשק טגור. הוא אומר: גביתם

כטפי אגרה, תטתדרו עם זה. אבל הוא מחזיק אצלו את כטפי האגרה.

איננו מוכנים להיות משק טגור לפני שיתקיימו כמה תנאים שלנו: א. או שהממשלה

תגבה בשבילנו את האגרה, או שהיא תתן לנו טמכויות בחוק לגבות אותה. אנחנו איננו

חייבים לעשות זאת בעצמנו. בשום מקום בעולם הטלוויזיה והרדיו אינם גובים את האגרה

בעצמם. אין להם טמכות על פי החוק לגבות, אין להם היכולת לגבות, אין להם שיניים

לגבות כפי שיש לממשלה. ובכן או שהממשלה תגבה אותה בשבילנו, או שלפחות תתן לנו

טמכויות, בחוק, לגבות אותה, כפי שגובה האוצר, כפי שגובה הביטוח הלאומי, כפי

שגובות רשויות גביה אחרות.

ב. לא נטכים להיות משק טגור בלי שהממשלה תבטיח לנו שלפחות במשך שנה אחת תתן

לנו גיבוי לתשלום משכורות.

ג. לא נטכים להיות משק טגור לפני שיתנו לנו מה שניתן לכל תחנת טלוויזיה

חוץ מאגרה - גם פרטומת. אנחנו כלי תקשורת. אם רוצים שנחיה במשק

טגור, אנחנו צריכים לנהל מאזן של רווח והפטד. לנו יש רק הפטדים.

זה רעיון יפה מאד לטגור את כל הברזים ולהגיד: תלכו להיות משק טגור. זה לא

בא בחשבון.

מבחינה כטפית המצב באמת בלתי אפשרי. ומאחר שהנושא הועלה על-ידי היושב-ראש,

מצאתי לנכון לומר לכם בקצרה מה מעיק עלינו. ואני רוצה שהוועדה תדע שייתכן מאד

שתוך כמה חודשים רשות השידור תקרוט תחתיה מבחינה תקציבית.

להערתה של חברת-הכנטת טרטני בקשר לתכנים - תוכן הוא פונקציה של תקציב. אחת

הטיבות שיומן אירועים הורד בזמנו היתה טיבה תקציבית. לטלוויזיה פשוט לא נשאר כסף

עבור צוותי צילום פילם. כאשר התחילה שנת הכספים החדשה וזרמו קצת כספים

לטלוויזיה, חידשו את היומן והעבירו אותו מיום ששי ליום וזמישי. לפי דעתי זו היתה

טעות. בדיון בוועד המנהל התנגדתי לזה. אני חושב שמקומו הטבעי של היומן הוא בסוף

השבוע.



יש קשיים גדולים מאד. יש גם קשיים שנובעים מהדברים שאמדתי בתחילת דברי.

אנחנו נמצאים היום במצב שלהנהלה המקצועית של רשות השידור אין בכלל מה לומר. בעצם

מי שמנהל את הטלוויזיה אלה הגופים הציבוריים. זה הידוש שלא היה בעבר. כל דבר

נדון בוועד המנהל על פי סעיף 19 המפורסם שבו נאמר "הוועד המנהל ידון ויחליט",

והם מחליטים בלי להתחשב בכלל בדעתה של ההנהלה המקצועית, שסמכויותיה ומקומה ברשות

מעוגנים בחוק.

אומרים שזה קשור למערכת יחסים רעועה. אולי זה נכון. אבל אני אומר שמערכת

היחסים הפכה להיות רעוה בגלל החוק הזה. רוב הזמן ההנהלה מכלה את כוחותיה בריב על

סמכויות, הריב הזה באופן טבעי יוצר אנטגוניזם, האנטגוניזם הזה הופך ליריבות

אישית, והיריבות האישית הזאת הופכת את החיים לבלתי נסבלים. אילו החוק היה קובע

מה מותר ומה אסור לגופים הציבוריים בצורה חד-משמעית, אילו החוק היה קובע מה

סמכויותיה של ההנהלה המקצועית ושל מי שעומד בראשה, לא היה אנטגוניזם ולא היתה

סיבה לריב. להערכתי הדבר נובע מהחוק הזה, כאשר הוועד המנהל הנוכחי לקח את סעיף

19, העניק לו את הפירוש הגורף, המגלומני, האומר שהוועד המנהל ידון ויחליט בכל

עניני הרשות - למרות שבחוק כתוב "בעניני הרשות" ולא "בכל עניני הרשות" - פירוש

הדבר כל עניני הרשות, כולל הניהול המקצועי והניהול השוטף היום-יומי. וכך נוצר

מצב שלצבא אוזד יש שמונה רמטכ"לים. אם מישהו יגיד לי שכך אפשר לנהל ארגון כלשהו,

אולי ילמד אותי איך עושים זאת.

זאת הבעיה. ולצערי הגדול חבל שההחלטות הטובות והנכונות שנתקבלו על-ידי ועדת

החינוך והתרבות לא בוצעו. אני מבין שיש התייחסות רצינית של השר, אבל אין לו לוח

זמנים להתחייבות שלו. על הוועדה לדעת שכל יום שעובר בלי שההמלצות שלו מבוצעות

עלול ליצור מצב שרשות השידור הממלכתית של מדינת ישראל תתמוטט מבחינה ארגונית

ומבחינה תקציבית. ואחר כך ישאלו כולם: מה צריך היה לעשות ולא עשינו?

מי ינון;

אינני רוצה לגזול עכשיו את זמנה של הוועדה. אבל אני רק רוצה להגיד שלרוב

דבריו של המנכ"ל אני כמובן לא מסכים.

אני לא שיניתי את דעתי. אני מצטער אם אחזור על דברים שאני חושב אותם

לנבונים. אני רוצה לומר, עם כל הידידות והחברות, שמה שקורה ברשות השידור איננו

לטעמי ולא לפי תפיסתי. אנחנו איננו שופטים. אין לי כלים לקבוע מי צודק, הוועד

המנהל או המנכ"ל. אני עדיין מאמין שמנהל צריך לנהל עסק. וכשמנהל אינו יכול

להסתדר עם הוועד המנהל, יש לו בעיה. אם זו חברה פרטית, זה מונבטא במאזן. אם זה

גוף ציבורי כמו רשות השידור והדברים מתבטאים על המרקע, אנחנו בבעיה ועם ישראל

סובל מזה.

הוויכוחים שאתם מנהלים ביניכם בטלוויזיה ושמתפרסמים ברבים יוצרים הרגשה

רעה, הם מתסכלים. זה מצב לא טוב, לא בריא. אולי צריך לחכות עכשיו לדו"ח של חברת

הייעול. אבל אם זה לא יפתור את הבעיה, לפי דעתי אנחנו מצווים לסגור את רשות

השידור ולעשות בדק בית יסודי.

חוסר הידיעה הברורה מה הסמכויות של המנהל ומה סמכויותיו של הוועד המנהל רק

גורם תסכול לצופים ולמאזינים. אתם אומרים שהדו"ח יוגש בסוף יולי.

אי פורת;

זה לא יפתור את הבעיה.

פי גולדשטיין;

אם מותר לי לומר, אתם משחקים לפנינו משחק לא טוב. ולכן דומני שאין דרך אחרת

אלא לסגור את הרשות ולעשות בדק בית יסודי. אינני מוטרד מכך שאי אפשר יהיה לפתוח



את הרשות. אני חושב שככל שנמהר לסגור אותה, כך נוכל לפתוח אווזה יותר מהר, לאחר

בדק בית יסודי.

בי שליטא;

לפי תפיסתי שורש הרע ברשות השידור הוא העדרן של סמכויות ברורות, מי המנהל,

מי קובע, למי הסמכות, מי מכריע. יש פה איזה משתק קבוע בין הוועד המנהל לבין

המנכ"ל, ובין המנכ"ל ומנהל הטלוויזיה והעובדים שלצערי הם המנהלים היום את

הטלוויזיה. עובדים צריכים לקבל את כל הזכויות המגיעות להם בחוק, אבל הם אינם

יכולים לבוא במקום ההנהלה ולקבוע מה כן ומה לא. בטלוויזיה שלנו, ראה זה פלא, יש

להם הסמכות המרבית והמרכזית.

איי מסכים שהטלוויזיה איבה צריכה להיות סל הממשלה. אבל היא גם לא צדיכה

להיות מופקעת על-ידי קבוצת עובדים שבמקרה התרכזה באותו מקום. אני רוצה שתהיה לי

אפשרות, כחבר כנסת, לבוא בטענות למנכ"ל, לוועד המנהל, ולשים אתכם במוקד הביקורת

הציבורית. אם תצליחו או תיכשלו, אדע איך להתייחס אליכם. צריכות להיות לכם

סמכויות כדי שתוכלו לפעול. אבל המצב הנוכחי הוא בלתי אפשרי. כמעט הייתי אומר

שיכול להיות שמר פורת מקבל היום את משכורתו בחינם, כי אין לו סמכויות, הוא לא

יכול לבצע דברים. מצד אוזד יש הוועד המנהל, מצד שני גורמים אחרים, והוא איננו

יכול לנהל. צריך להיות ברור גם מה סמכויותיו של הוועד המנהל. לדעתי הוועד

המנהל צריך לקבוע את המדיניות, בהחלט כן. ובכן אחת ולתמיד צריך לקבוע את

הסמכויות באופן הברור ביותר. אולי הממשלה צריכה לעשות זאת.

וליושב-ראש הרשות מר ינון אני אומר שאתם למעשה גודעים את הענף שאתם יושבים

עליו. רבים בציבור מדברים על כך, ואולי בצדק מסויים, שלא צריך בכלל פוליטיקאים

בוועד המנהל. אז יכול להיות שהמפלגות באמת תשלחנה לשם את האנשים שלהן, אבל אלה

יהיו אנשי רוח או אנשי תרבות כאלה או אחרים.

אי הראל;

האם אתה חושב שאם יהיו אנשי רוח ותרבות בטלוויזיה זה יפריע?

מי ינון;

אני בעד זה, אדרבה, אני תומך בזה. אתה לא מאיים עלינו בזה.

לא איימתי. אבל זו בהחלט אפשרות.

האווירה ברשות השידור קודרת. אתם משנים תכניות לעתים קרובות. אינני יודע מה

היה ההגיון להעביר את יומן האירועים ליום חמישי. או החלפת המנחה בתכנית "שעה

טובה", והוזל פת התכנית עצמה. כל התחליפים היו חיוורים לעומת המקור. למה עשו זאת?

התכנית היתר טובה, המנחה היה טוב מאד, למה להחליף? ומי בוחר את הסרטים למיניהם?

מביאים סרטים הוליוודיים ישנים ומגוחכים.

מי ינון;

האם לדעתך זה תפקידו של הוועד המנהל להתענין בזה?

בי שליטא;

לא. הוועד המנהל צריך לקבוע מדיניות. אבל לפעמים יש הרגשה שמשדרים סרט בלי

שום מחשבה ושיקול דעת. יש גם סרטים ישנים מצויינים. צריך להקדיש לזה קצת יותר

תשומת לב.



גם אני חושב שצריך לחשוב על השבתת מגן. כל הזמן יש שביתות בטלוויזיה.

מי ינון;

אין שום שביתה בטלוויזיה. מאז שבראל התמנה למנהל הטלוויזיה לא היו שום

עיצומים ושביתות. בארבעת החודשים האחרונים לא היתה שום שביתה. אם עובדי בזק

שובתים, לא אנחנו אחראים לזה.

אי פורה;

לא היו שביתות מפני שהיה כסף. עכשיו כבר אין.

בי שליטא;

כבר קרה שטכנאים השביתו את הטלוויזיה בגלל סיבות שלהם. במקרים כאלה

צריך להחליט על השבתת מגן. והנהלת הטלוויזיה צריכה להחליט על כר. לא ייתכן שיהיו

דברים כאלה. טלוויזיה צריכה לשדר בכל יום, לשדר חדשות ודברים אחרים. זה חיוני לא

פחות מכל דבר אחר. צריך להתייחס לזה כאל שירות חיוני.

בקשר לתקציב, אני משוכנע שהממשלה צריכה לתת תקציב לרשות השידור, או שיתנו

לה חופש פעולה בעניני פרסומת. אני חושב שזה מחדל של הממשלה כולה שעד היום לא

הצליחו להביא להקמת הרשת השניה. יש כוח אדם מקצועי, מיומן וטוב, שהיה יכול

למצוא את מקומו ברשת השניה. ואז גם היה יותר קל להשתחרר מהרבה עובדים ברשת

הקיימת שהיום אי אפשר לפטר אותם. הלק מהם אולי טובים מבחינה מקצועית, אבל הם

מיותרים. היה יותר קל לעסות חסכונות רציניים אם היתה רשת שניה.

אני רוצה לשאול את המנכ"ל לפי איזה קריטריונים מפטרים אנשים ברשות השידור?

האם מפטרים לפי הוותק, או לפי שיקולים מקצועיים או אחרים?

יש לפעמים הרגשה שוועד העובדים הוא הקובע כמה אנשים יהיו בצוות, ואיזה צוות

יישלת לכאן או לשם, כמה אנשים וכוי. זה דבר שאיננו מתקבל על הדעת. אולי יש

משימות שאפשר להטיל אותן על שני עובדים ולא על שלושה? ואז זה חסכון עצום. אינני

איש מקצוע, אינני יודע. אבל השאלה היא מי קובע.

אי פורת;

חברת הייעול תתייחס לשאלות האלה, מי צריך לעשות מה, וכמה.

בי שליטא;

בקשר להופעתו של ראש הממשלה בטלוויזיה - אני חושב שראש הממשלה של מדינת

ישראל עדיין יכול להרשות לעצמו לבקש להופיע בטלוויזיה, ולא צריכים לעשות מזה

ענין כח גדול. מותר לראש הממשלה להופיע.

מי פלד;

אבל השרים לא קיבלו את זה, הממשלה לא הסכימה. צריך להפנות את הטענה הזאת לא

למנכ"ל, אלא לממשלה.

מי איתן;

אני רוצה להתייחס לכמה נושאים, שאולי אין ביניהם קשר, אבל מאחר והם הועלו

אני רוצה לגעת בהם. הנושא הראשון הוא הנושא של כהנא. אני מודה שבזמני חשבתי

שצריך לטפל בתופעה הזאת בדרך שאתם אולי מטפלים בה היום, או שהגעתם למסקנה שצריך

לטפל בה היום. בינתיים שיניתי את דעתי, ואני חושב שאנחנו צריכים לטפל בה בצורה

שונה. מרקוזה הסביר פעם את כשלון המהפכה של השמאל התדש בכך שאמר; מה עשו למהפכה



הזאת? במקום להילחם בה הכניסו אותה דרך הטלוויזיה לסלון, ובצורה הזאת לאט לאט

בעצם דיכאו את המהפכה. אני אינני מאמין שכל אמת היא אמת לכל דבר וענין, אבל יש

בזה משהו. בזה שאתם הופכים את כהנא למישהו שכבר לא מתווכהים אתו, זה יוצר אצל

אנשים רושם שהוא "אנדר דוג"; שיש לו הרבה אמיתות, ומקפוזים אותו. על-.ידי הקיפוח

הבולט והמוצהר אתם יוצרים רגשות של הזדהות עם מקופחים באשר הם מקופחים. המכנה

המשותף של קיפוח יוצר לפעמים קואליציות של גורמים מנוגדים לחלוטין, שהבסיס

המשותף להם הוא הרגשת הקיפוח. כאן אתם יוצרים מצב שאתם אומרים מראש שהמדיניות

שלכם תהיה מדיניות של קיפות.

היו"ר ני רז;

האם אתה מתכוון גם לבתי-ספר?

מי איתן;

לא. אני מדבר כרגע על הטלוויזיה.

מי ינון;

למשל, האם אתה בעד הזמנתו של כהנא ל"מוקד"?

מי איתן;

כן, בהחלט. אסביר גם למה. במקומות רבים שאני מופיע בהם מעלים כלפי טענות,

שאלות, בקשות להבהרה וכו'. הגעתי למסקנה שאחד מיסודות כוחו זו העובדה שאנשים גם

לא יודעים מה הוא רוצה לומר. כי כאשר הוא בונה על הפחד ועל האיבה שקיימת באיזה

מקום כתוצאה מאמוציות של פחד וכוי, הוא יכול להתקבל טוב, כי אנשים מפחדים. אנשים

מפחדים בגלל בעיות של בטתון פנים. אנשים מזהים היום ערבים עם פעולות שונות.

אינני נכנט כרגע לשאלה אם בצדק או לא בצדק. אני תושב שלא בצדק. אבל אנשים

פשוטים, עמך, קוראים כל יום בעתון שיהודים נהרגו פה או שם על-ידי מחבלים,

מנימוקים לאומניים וכדומה. והם מפחדים. הפתרון לפחד שלהם הוא הצטרפות לכהנא, כי

הם שומעים שכהנא יפתור את הבעיה. אבל אף פעם לא נותנים להם לברר את זה ולשמוע מה

זה בעצם כהנא. למשל, שכהנא זה גם מעשי טרור נגד יהודים; למשל שלכהנא יש תורה

שלמה של פעולה נגד המתייוונים; למשל שכהנא סוחב אחריו אנשים ומצביע על כך שפה

צריכה לקום מדינת הלכה הקיצונית ביותר, חומייניסטית.

אני מביא את כל הדברים האלה כי אני תושב שדווקא כן צריך להבליט את הוויכוח

ולהסביר ולחשוף את התופעה. אני מאמין גדול בדמוקרטיה ובשיקול הסופי של האדם

עצמו. אינני חושב שאנחנו צריכים להיות אפוטרופסים על הדברים. מובן שאני ער גם

לזה שהדמוקרטיה צריכה להגן על עצמה וחייבות להיות מגבלות כלשהן, שלא נלך בצורה

מודעת ונאפשר למי שמאיים עליה להשתמש באמצעים שהיא מעניקה על-מנת לחסל אוחה. אבל

עד כדי כך להגיע למצב שאיננו מסוגלים להתמודד עם הדעה - זה לא מקובל עלי. אני

חושב שאנחנו טועים בענין זה, למרות שכאמור בעבר חשבתי אחרת. יותר מידע, יותר

חשיפה של התופעה הזאת, יותר ויכוח, והכנסתה לוויכוח הציבורי, יסייעו להכחיד אותה

ולצמצם את השפעתה, גם אם היא תהיה בצורה כזאת או אחרת בשוליים ונצטרך להשלים

אתה. זה ימנע התרחבות התופעה.

בנושא השני אני רוצה לפנות בתלונה מסויימת. אני רואה את עצמי כאיש ציבור.

עסקתי בנושא של עצורי המחתרת מתוך כך שהאמנתי ואני מאמין שהפעולה שלי בנושא הזה

תביא לכך שהתופעה הזאת תיעקר ותיעלם מהנוף הציבורי, והקרעים יאוחו. בזמנו אנשים

עשו פעולה דומה בכך שטרחו לפעול לשחרורו המוקדם של אודי אדיב. הם חשבו שעל-ידי

זה הם תורמים לחרטה, לשלילת דרכים קיצוניות מכל הכיוונים. זאת פעולתי, אני עושה

אותה באמונה שלמה ואני מאמין בה.

אבל הם עשו זאת אחרי שתים-עשרה שנים, ולא לפני המשפט.



פ. איתן; מעולם לא הזדהיתי עם הפעילות האלה, אני סגנה

אותן בכל תוקף. יש לי מחשבות כיצד צריך לפתור

את הבעיות האלה. אני רוצה לומר איך זה מתקשר לטלוויזיה,

בשבוע שבו היה שחרור המחבלים והארץ רעשה וגעשה,

ואנשים ביהודה לשומרון לקחו את החוק לידים ועשו מעשים שלא ייעשו,

נפגשתי עם עצורי המחתרת בכלא תל-מונד ואמרתי להם: תראו למה עלולים

להוביל דברים שאתם עושים. איפה הסוף? הם אמרו: כבר הבענו חרשה,

וגם עכשיו אנחנו מייפים את כוחך לומר שאנחנו מגנים את הפעולות האלה,

אנחנו קוראים לחברים שלנו לא לפעול, יחד עם קריאה מקבילה לגורמי

הבשחון להתחשב בנסיבות החדשות שנוצרו כתוצאה משחרור המחבלים והחזרתם

למקומותיהם. אבל הם יצאו בגינוי מפורש של המעשים האלה, העברתי את

הידיעה הזאת לטלוויזיה, אני רוצה להזכיר שהם היו הגורם המדובר ביותר

באותו שבוע, מבחינה חדשותית, הם היו בוויכוח ציבורי, בערב אני פותח

את הטלוויזיה ושומע את ההודעה של חבר-הכנסת שריד אומרת: המעשים האלה

הם הוכחה נוספת שלא צריך לטפל בנושא סל נצורי המחתרת ולא לשחרר אותם

שחרור מוקדם, ואילו הידיעה שאני העברתי לא שודרה, בשבילי זה היה

דבר גדול לעשות את הפעולה הזאת. חשבתי שהתיזה שלי מוכיחה את עצמה.

שלחתי מכתב וביקשתי לברר את זה. לא הצלחתי לקבל שום תשובה, שום הסבר.

מה אני צריך לחשוב?

לענין השימוש בסעיף 46, אני חושב שאם באמת יש

מסטר חירום במדינת ישראל, הטלוויזיה היתה צריכה להפוך לכלי מסייע,

לצערי אינני משוכנע בכנות הממשלה, אינני רואה משטר חירום בשום תחום,

רק איפה שנוח לממשלה, שם יש משטר חירום. אתן דוגמה, בזמנו משרד

השיכון קבע שדירות לזוגות צעירים צריכות להיות של 75 ממ"ר, שזה

המינימום, אני זוכר שלפני שלושים-ארבעים שנה בשטח של 75 ממ"ר חיו

שתי משפחות, עם שירותים משותפים. אז זה היה מקובל, אלה היו הסטנדרטים,

אז איפה צעדי החירום? מי מרגיש כאן צעדי חירום? זה סלקטיבי,

ובכן לגבי השימוש בסעיף 46 ובצווי חירום - אצדיק את זה כאשר באמת

תהיה במדינה תחושה של מצב חירום, ואז גם הטלוויזיה, מרצון או שלא

מרצון, תצטרך להשתמש בצעדי חירום, מבחינתי זו גם כניסה לכספות,

גם פגיעה בחסכונות, אם באמת המצב חמור עד כדי כך שאנחנו צריכים

לדכא את חופש הפרט, לפגוע בחופש העתינות, עד כדי כך שהממשלה הופכת

לגורם מחוקק, ואם באמת היו נוקטים צעדים שכל אחד היה מרגיש שזה

מצב חירום - אז היה מוצדק לפגוע זמנית גם בטלוויזיה על-ידי הפעלתה

בשידורי הסברה,

אני אמרתי שמי שנתן ליורם ארידור להופיע על

פי סעיף 46, צריך באותה מידה לתת זאת גם

לראש הממשלה ולשר האוצר,

לדעתי שימוש כסעיף 46 הוא צעד חירום,

לגבי מערכת היחסים בתוך הטלוויזיה - יש ועד

מנהל, יש מנכ"ל. יש מצב שקשה לתפקד. מלכתחילה, כשבחרו את אותם

אנשים ספציפיים, זה נידון לכשלון. אחד המועמדים שלא זכה בתפקיד

מנהל הטלוויזיה הוא חבר בוועד המנהל, ושמו הוזכר אחר כך כמנהל

אלטרנטיבי, זה מצב לא בריא, זה מביא לחוסר תפקוד, ואז נכנסים לתחרות

לא חיובית. במקום שהוועד המנהל והמנכ"ל ישתדלו שהטלוויזיה תצליח

מה שיותר, התחרות הופכת לשלילית, מכשילים אחד את השני, וכל אחד אומר

שהשני אשם. בזה שאתם מאשימים זה את זה, בעיני הציבור כולכם יוצאים

אשמים. אם לא תבינו את זה ותשתדלו לשפר מבפנים, המצב לא ייפתר

על-ידי חברות ייעול ולא על-ידי כל מיני הנחיות מבחוין, זה נזק שאתם

אחראים לו. וכדאי שנשמע גם את יושב-ראש הוועד המנהל,

לגבי הבעיות התקציביות - אני רוצה להביא לדוגמה

את הטלוויזיה של לבנון. היא משדרת לקי התקציב שלה, היא לא טלוויזיה,

היא נותנת משהו, נניח שמדינת ישראל מגיעה למצב שבאמת אין לה אפשרות,

אז היא תפעיל טלוויזיה נוסח לבנון. הבעיה היא שאתם באים לכאן כל הזמן



ומבקשים תוספת תקציב, מבקשים להעלות את האגרה, לעשות פרסומת על-מנת

שצד ההכנסות יגדל, אף פעם אין לנו קנה מידה שלפיו אנחנו יכולים להגיד:

היום מדינת ישראל צריכה טלוויזיה ברמה מסויימת, ברמה מסויימת של

התייעלות - וקשה לכמת את הדברים האלה, כי הם אינם ניתנים למדידה .

מדדייקת - נוכל להגיש טלוויזיה ברמה כזאת וכזאת. יכול להיות שבאותם

משאבים אפשר להתייעל יותר, המצב עכשיו הוא שאין קשר בין השקעת

המשאבים, התפוקה והיעילות, ואנחנו עומדים פה די נבוכים ולא יודעים

מה לעשות עם זה.

ע. דראושה; בזמן האהרון אנהנו עדים להתקפות מוהצות נגד

רשות השידור, הרדיו והטלוויזיה, לדעתי צריכים

להיות זהירים בביקורת הקטלנית, הלא-ענינית. גם אנשים בעלי עמדה

בכירה ביותר במדינה משמיעים הערות נגד אמצעי התקשורת. זה דבר מסוכן

מבחינה דמוקרטית, לרשות השידור יש תפקיד חשוב מאד כבמה דמוקרטית

להתבטאות ולביקורת. תפקידנו כוועדת החינוך לציין זאת,

לדעתי הטלוויזיה ורשות השידור נהגו בצורה

אחראית בענין של כהנא, פתיחת אמצעי התקשורת בפני כהנא ותנועתו יכולה

רק לסייע לו. בענין זה אני מתנגד לדעתו של חבר-הכנסת איתן. אמצעי

התקשורת נתנו בהתחלה את מלוא התמיכה לחשיפת כהנא בפני הציבור. שידרו

כל מלה וכל תגובה על דבריו. אולי גם פוליטיקאים עזרו בנושא הזה. אני

חושב שהצעד שעשו היום להגביל את חשיפתו הוא דבר חכם ויש לברך עליו.

לדעתי אנחנו כחברי ועדת חינוך צריכים לחזק את ידיהם בנושא הזה.

לגבי הנושא הכלכלי - לדעתי צריך לאפשר לממשלה

להסביר את תכניתה הכלכלית, התכנית פוגעת בשכבות רבות, במיוחד בשכבות

החלשות, היא מעוררת תרעומת רבה בציבור. כתוצאה מזה יש הפגנות, ואינני

יודע כיצד זה יתפתח. אי אפשר למנוע מהממשלה לבוא ולהסביר את המדיניות,

זה לזן דבר שקורה בכל יום. אלה צעדים משמעותיים מאד. אני חושב שרשות

הסידור, הטלוויזיה תנהג נכון אם תאפשר לממשלה להסביר את הצעדים

הכלכליים שהחליטה עליהם,

אני רוצה להתייחס לענין העובדים הערביים ברשות

השידור, ברדיו ובטלוויזיה. יש ברדיו ובטלוויזיה בערבית קבוצה של

עובדים ערביים, אבל יש רבים שאינם ערביים. זה דבר חיובי, שעובדים

שם גם יהודים, ואני מברך על כך, עם זאת אני חושב שיש ברשות השידור

מחסום בפני קידומם של עובדים ערביים. אבי אומר זאת באחריות, מתוך

הכרת המציאות ברדיו ובטלוויזיה. אין כמעט אפשרות לקידום עובדים

ערביים, גם עובדים מוצלחים, לתפקידים אחראיים, מנהלי מחלקות, מפיקים

וכוי, אני יודע שיש מרירות בקרב העובדים הערביים בנושא הזה, אני

מבקש מיושב-ראש הרשות, המנכ"ל ומנהל הטלוויזיה לבדוק את הנושא הזה,

אני ישבתי בוועדת מכרזים שבחרה בעובד ערבי

כמנהל מחלקה,

אולי יש מקרה אחד. אבל זאת ההרגשה של העובדים,

היא מבוססת על עובדות, ולכן ביקשתי לבדוק זאת,

גם יושב-ראש ועד העובדים הוא ערבי, דרוזי,

לא אתם בחרתם בו,

אבל בחרו בו עובדים יהודים גם כן, שהם הרוב שם,

אתם יכולים לסייע גם בקליטת משבילים ערביים

ברשות השידור. יש היום מאות אקדמאים ערביים

שנהפכו לפועלי בנין. הם פוטנציאל להרבה דברים שליליים, אפשר לבדוק

אפשרויות להעסקתם,



יש לעתים מעורבות פוליטית מיותרת בפעולות של

רשות השידור, יום אחד אנחנו שומעים וקוראים שמפלגה זו וזו החליטה

לפטר את המנכ"ל, מפלגה אחרת רוצה לעסות מזימה נגד יושב-ראש הרשות

או נגד מנהל הטלוויזיה, לדעתי זה משבש את העבודה. הפוליטיקאים

תורמים למה שמתרחש ברשות השידור, אנחנו כוועדת חינוך צריכים להפנות

את תשומת לב הפוליטיקאים בנושא הזה, ולומר שיש להימנע מלדרבן פעולות

שליליות,

אינני חושב שבדיון הזה, שהוא חיוני, נוכל לפתור

את בעיותיה של רשות השידור, של הרדיו והטלוויזיה.

גם חברת הייעול שנתבקשה עוד בסוף ינואר לבדוק את המצב ברשות השידור

ולהציע דרכים לייעול טרם סיימה את עבודתה, אסור לנו להמליץ המלצות

שלא יבוצעו בסופו של דבר.

אני שסח שהיושב-ראש עוקב אחרי יישום ההמלצות,

שמענו את תשובותיו של שר החינוך, אבל הכל בגדר תכניות ותקוות לעתיד.

בינתיים יש לנו בעיה לאומית, המצב בטלוויזיה דומה למצב בממשלת ישראל.

הן מתפקדות כפעט אותו דבר מבחינת הוויכוחים, הניגוחים והביקורות

ההרסניות. ואיננו יודעים מי אשם בזה.

הטלוויזיה היא המדיום הממלכתי היחיד במדינת

ישראל. אין לנו עוד רשת טלוויזיה, יש רק אחת, ובכן טלוויזיה שמתפקדת

כך - אינני יודע אם יש לה זכות קיום, ואני מעריך מאד את הטלוויזיה,

אבל כל מערכת שיש עליה כפיה פוליטית תנהג כך, הסמכויות מעוגנות בחוק

רשות השידור, אבל הסמכויות האלה טובות למפלגות שכופות את רצונן על

הרשות במינויים פוליטיים, לעתונאים יש חופש, הם מביעים את דעתם

ומשדרים אותה, עם פרשנות, והמצב ברשות השידור, במיוחד בטלוויזיה,

הוא שאין מצייתים להוראות, אם המצב הזה יימשך, אין לנו שום סיכוי

לתקן את המצב בטלוויזיה, לפני שנים אחדות המצב לא היה כזה, היתה

סמכות במדינת ישראל, ואז הוענקו סמכויות גם לממונים על הטלוויזיה,

היום אין סמכות בממשלת ישראל, ולכן אין סמכות גם שם, הייתי בארצות-

הברית ארבע שנים, אני יודע שכאשר נשיא ארצות-הברית רוצה לצאת בנאום

לאומה על איזה שהוא נושא, כל רשתות הטלוויזיה במדינה כולה משתקות

את כל תכניותיהן ומאפשרות לנשיא להופיע,

י, בראל; אתה מסתמך על מידה לא נכון, אף אחד לא מנע

מראש הממשלה להופיע בטלוויזיה,

"הארץ" פרסם מאמר ראשי המבוסס כולו על מידע

לא אמיתי, הממשלה לא נתנה לראש הממשלה להופיע,

ז, עטשי; אנחנו שואבים את המידע שלנו מהעתונות, גם כשאנחנו

מציגים שאילתה לשר או מעלים הצעה לסדר היום,

איננו חוקרים את הדברים,

אני חושב שהטלוויזיה הישראלית בנתה את כהנא

והשרישה אותה, גם אם לא יתנו לו עכשיו שום "כיסוי", הוא כבר "מכוסה"

לעוד הרבה מאד שנים,

לא אכנס לנושא של רשת שניה, אם היא חיונית או

לא, אני רוצה לשאול את המנכ"ל: האם האגרה שאתם גובים נכנסת לקופת

הרשות או לאוצר המדינה?

לאוצר,

ז. עטשי; מבחינת מה שקורה במדינה בין יהודים לערבים,

תפקידה של הטלוויזיה להסביר לעם שיש פה חצי

מיליון ערבים, לא כולם רעים. אבל החדשות בעברית וכן תכניות

האקטואליה מנדות את ערביי ישראל באופן פוחלט במה שנרגע לחדשות

החיוביות, כשיש הפגנה בסכנין, כל רשתות הטלוויזיה רצות לשם, האם



היתה פעם תכנית "פוקד" בהשתתפות ערבים? האם הבמה הזאת מיועדת רק

ליהודים? גם אני צופה בטלוויזיה העברית. האם היתה פעם תכנית "מוקד"

שהוקדשה לנושא של יחסי יהודים וערבים, איך לקיים דו-קיום בין יהודים

לערבים? בנושא זה ערכה של הטלוויזיה יכול להיות גדול פי במה וכמה

מהרבה מאד ספרים והרצאות, אם באמת יהיה דו-שי ח אינטלקטואלי בין

ערבים שאיכפת להם ממדינת ישראל, אבל התכנית "פוקד" מכורה אוטומטית

ליהודים. כתבתי על בך למר בראל, גם בענין הדרוזים. גם חברי הכנסת

הערביים כמעט אינם זוכים לכיסוי בחדשות בעברית. אילמלא החדשות

בערבית, לחברי הכנסת הערביים לא היה שום כיסוי מבחינה תקשורתית,

אני רוצה להתייחס לדבר שקרה השנה. אני מכיר

היטב את מצב העדה הדרוזית במדינת ישראל. הדרוזים תורמים הרבה מאד

לפדינה, ביום הזכרון האחרון היתה חדשה שנגעה לעדה הדרוזית, ואינני

מדבר על טכסי הזכרון. שודרו כל מיני דברים, אבל אותה חדשה לא שודרה.

אני פדבר על הטלוויזיה בעברית, לשמחתי בטלוויזיה בערבית יש סדר,

יש סדר עדיפויות, יש קבוצות יעד, יש השפעה ויש היזון חוזר. אבל

הטלוויזיה בעברית אינה עוסקת כלל בנושא של דו-קיום, לחיפך, כשיש

משברים, הפגנות - היא משדרת אותם. אבל 80%-90% מהערבים במדינת ישראל

אומרים שטוב להם במדינת ישראל, ושיש לחזק את הדו-קיום, הטלוויזיה

בעברית לא תרמה מאומה בנושא הזה, האם תפקידנו לשדר רק ליהודים, ורק

על-ידי יהודים?

אני חושב שהאחריות הלאומית מחייבת שהטלוויזיה

תתחיל לחשוב על הנושא הזה. צריך לשלב בלוח המשדרים או בתכניות שונות

חלקים שיביאו לביטוי את הנושא של דו-קיום יהודי-ערבי, כפי שאמרתי,.

תכנית אחת של "מוקד" שקולה כנגד הרבה מאד ספרים, הרצאות וכוי, נעשה

זאת פעם אחת, ונראה פה יהיו התוצאות,

אני מקווה שהמלצות הוועדה ייושמו בהקדם ונראה

יפים יותר טובים בטלוויזיה הישראלית,

אני פצטער על הנסיבות שהביאו לכך שאני צריך

להשתתף היום בישיבת הוועדה. אני מצטער שחברת-

הכנסת אלוני בבית-חולים ואני ממלא את מקומה בוועדה.

בעבר הייתי חבר בוועדת החינוך של הכנסת וגם אז

דנו לא פעם בעניני הטלוויזיה, אינני יכול לומר שאין חדש תחת השמש.

יש חדש. ההתדרדרות שמאפיינת תחומים שונים בחיינו קיימת גם בטלוויזיה,

ביתר שאת וביתר תוקף,

אני רוצה לומר כמה הערות לדברים שנשמעו כאן.

קודם כל אני רוצה לומר לחברי הערבים בענין הרגשת הקיפוח שלהם,

שמיום שקמה הטלוויזיה, מ-1968, לא זו בלבד שלא הופיע אף אזרח ערבי

בתכנית "מוקד"; פעולם לא הופיע אף אדם ב"מוקד" שיסביר למשל את

ההשקפה הפדינית האחרת, השונה מההשקפה הפוליטית הרווחת. למשל אף

פעם בשמונה-עשרה השנים לא הופיע אדם שיסביר נניח למה זה אולי הגיוני

להשוב שהעם הערבי הפלשתינאי ראוי להגדרה עצמית, זאת אומרת שיבסס את

התיז ה,

האם חבר-הכנסת שם-טוב לא הופיע אף פעם ב"מוקד"?

י. שריד; חבר-הכנסת שם-טוב מעולם לא השתתף ב"מוקד",

יכול להיות שהוא השתתף באיזה דיון, באיזה

"שולחן עגול", אינני מדבר על זה. אני מדבר על בך שיתנו פעם אחת

לאדם חצי שעה כדי להסביר פה הפשוגעים האלה כל בך דואגים לערבים,

שפעם אחת יסבירו בצורה מסודרת מה בעצם האנשים האלה רוצים. לא היתה

אף פעם אחת מ-1988,



אני רוצה לומר מלה סובה על הטלוויזיה, גם אני

מתייחם לשידורים כל ערב ממש כאל נס. כל אדור מאתנו שעוקב קצת אחרי

מה שקורה בטלוויזיה ויודע פמה שמתפרסם בעתונות על מה שמתרחש שם,

מתקשה להאמין שבכל ערב בכל זאת יש שידור, כמי שמתמצא קצת בפה שנעשה

בשלוויזיות אחרות בעולם, ואני מתכוון רק לאלו הראויות לשמן, אני

חושב שגם היום, למרות כל המצוקות, הקשיים, התככים, הטלוויזיה לא

צריכה לסבול מרגשי נחיתות, "מבט", "מוקד", "זה הזמן", הן תכניות

טובות, על כל פנים לא מעליבות,

לכל אחד מאתנו יכולות להיות שענות רבות

לטלוויזיה. מתי הדברים האלה נבחנים? הם נבחנים בזמנים של מבחנים

לאומיים קשים, במלחמת לבנון היו רבים שלא הביכו למה יש בארן אנשים

שמתנגדים למלחמה, בחודש הראשון לכל מתנגדי המלחמה כולם ניתנו שש

דקות. וזה היה כאשר דעת הקהל עוצבה, ואפשר היה ללוש אותה.

הטלוויזיה "משלמת" למי שמתקיף אותה; מי שמפעיל

יותר לחץ מתקבל מיד לשידור. אני רואה את זה יום יום, שבוע שבוע,

ועכשיו במיוחד כמעט בכל מהדורה, אני נמנעתי תמיד מלתקוף את הטלוויזיה,

אך ורק בגלל גישה עקרונית, אני חושב שהטלוויזיה נמצאת עכשיו במצב

כל כך קשה, היא כל כך שבירה ורגישה, שמי שמצרף את קולו ל"עליהום"

על הטלוויזיה עושה שירות אנטי דמוקרטי, מה עשו לעובדי הטלוויזיה?

הפכו אותם ממס לאויבי ישראל. והרי אנחנו יודעים שזה דבר מופרך מעיקרו,

דבר מטומטם ומרושע. מציגים אותם כאנשים שבכוונה רוצים להסב נזקים,

אנשים שהם ממש מחוץ למחנה, שדאגת האומה אינה דאגתם, אנשים שכל הזמן

יושבים ומטכסים עצה איך לגרום נזק. לפוליטיקאים כמובן יש חלק בענין

הזה, אבל חלק עיקרי של לוועד המנהל, שהוא מוסד מיוחד ומאד מענין,

אתייחס אליו אחר כך,

מה קרה השבוע? אם תשאלו אותי, יכול לחיות

שהטלוויזיה עשתה איזו טעות, יכול להיות שביום שהתפרסמה התכנית

הכלכלית של הממשלה או למחרת הפתיחה לא היתה צריכה להיות זו שהיתה,

אלא פתיחה אחרת. יכול להיות, אני כאיש אופוזיציה ודאי לא חייב

לומר זאת. אולי במקום לפתוח בנהי ובבכי תמרורים, היה צריך לפתוח

בצורה ענינית. אבל בין זה לבין מה שהממשלה עושה עכשיו לטלוויזיה,

המרחק עצום. ראש הממשלה הופיע בערב הראשון, נתנו לו לדבר כאוות

נפשו, השאלות היו רק כדי לצאת ידי חובה, שר האוצר מופיע בכל ערב.

ראש הממשלה מופיע בוועידת התק"ם - פעמיים נכנסים בשידור ישיר, לדעתי

ללא כל הצדקה. יש לחצים כבדים של הצד השני, אז שמיר מופיע לצורך

ושלא לצורך, בענינים בטלים ומבוטלים, ובכן מי שרגיש לזה רואה סדרה

ארוכה של "תשלומים",

לך יש מינוי קבוע כמעט, בכל ערב כמעט מדווחים

על דברים שאמרת,

י, שריד; מה יש להם אתי? תעשה סטטיסטיקה של זמן שידור,

ואז תגיע למסקנה אחרת.

אז אחרי שראיתי במשך השבוע הזה, לומר את מה

שאמרו על הטלוויזיה בישיבת הממשלה - זה נראה לי פוזר. לי באופן אישי

יש זכרונות טריים בנושא הזה. אני זוכר מה ראש הממשלה דהיום אמר לפני

שנתיים על הפעלת סעיף 46, דברים חמורים ביותר.

אילו ועדת החינוך היתה רוצה לפלא את חובתה,

ואני מניח שהיא רוצה, אני חושב שהיא היתה צריכה לקבל החלטה שהיא

דוחה את כל הלחצים, מימין ומשמאל. צריך להניח קצת לטלוויזיה, לתת

לה לנשום, הרי היא לא מסוגלת לנשום, אף יום אחד, שיניחו לה, שלא

יפעילו עליה לחצים, שיתנו לה לעבוד חודש כמו שצריך, שחודש יפים לא

ישגעו אותה, ואנחנו הרי יודעים מעט מזעיר, איננו יושבים שס ואיננו

יודעים פי מצלצל כל יום ומה דורשים בכל ענין ובכל פרשיה, שיניחו לה

לנפשה, ופעם אחת נדע מה אמות המידה שלה. איננו יודעים פה אמות המידה

שלה, גם הם כבר לא יודעים, כי הכל שם כל כך הסתכסר והשתבש.



אחד החברים דיבר על הנזק שגורפים לטלוויזיה.

זה נכון. הרי הטלוויזיה זה אחד הביטויים המובהקים ביותר ואחד

המימושים החיוניים ביותר של הדמוקרטיה. אז מה עושים? מקעקעים את

זה עד הסוף ומשחקים לידיים של כהבא. כי בהבא בובה בין השאר על

השנאה לאמצעי התקשורת. הוא מדבר על לשרוף את אמצעי התקשורת, כי הם

חלק מהמאפיה השמאלנית, כל מיני דברים חסרי שחר. אז מצד אחד משחקים

תעשו שידור על כהנא, כדי להסביר. מה תסביר?

הרי אלה עוכרי ישראל, אויבי ישראל, מה טעם שהם יטפלו בכהנא? הרי הם

כבר לא יכולים לטפל בכהנא, כי כבר הוציאו את שמם ברבים כעוכרי ישראל.

אז אם עוכרי ישראל מטפלים בכהנא - הם לא אובייקטיביים, הם רוצים

להתנכל לו. אז זה כבר לא יפול על אוזן קשובה. כי יגידו: אנחנו מכירים

אותם, אנחנו יודעים מי הם, הם בכלל בוגדים. מוטב שהטלוויזיה במצבה

היום, בהסתה הנוראה הזאת, לא תטפל בכהנא, זה רק יעזור לו.

הערה אחת לחבר-הכנסת איתן. לדברים שלך בענין

אודי אדיב ועצורי המחתרת אין שום אחיזה. מי שעסק בפרשת אודי אדיב

חשב שאחרי שתים-עשרה שנות ישיבה בכלא אפשר לבקש את שחרות, בעיקר שזה

על פי החוק, הוא ריצה שני-שלישים מעונשך, התנהגותו היתה לשביעות

רצון שלטונות הכלא, ולפי החוק אפשר לנכות שליש מתקופת מאסרו. אני

כאשר עצורי המחתרת ירצו שני-שלישים מתקופת

מאסרם, ואם הם יתנהגו שפי שצריך להתנהג, אני אצטרף לכל מי שידרוש

ניכוי שליש ממאסרם.

ב. שליטא ; לא יהיה לך סיכוי, כי הם ישוחררו לפני שירצו

שני-שלישים מתקופת מאסרם.

קיבוץ גן-שמואל פרסם הודעה פומבית ואפר: מודה

ועוזב - ירוחם.

אינני יודע ואינני מעונין לדעת מה היו שיקולי

העורך, למה הכניס ידיעה זו ולא הכניס ידיעה

אחרת, אילו אני הייתי עורך, בטלוויזיה או בעתון, את הידיעה של

חבר-הכנסת איתן לא הייתי מכניס, משיקולי עורך, אתה הצגת את זה כאילו

נפגשת עם אנשים מעבר להרי החושך, פגישה נדירה ביותר, וחזרת עם איזו

בשורה. האנשים האלה נפגשים מדי יום עם כל מיני אנסים. יותר מזה: יום

יום הם מתייצבים בבית-המשפט ומדברים שם. הם אינם זקוקים לך כדי שתעביר

ידיעה שהם מתחרטים. הם היו יכולים לעשות דבר פשוט מאד; הם היו יכולים

אנחנו מתחרטים חרטה שלמה, עשינו מעשה

שלא ייעשה. ואני בטוח שזה היה משודר גם בטלוויזיה. הם לא אסרו זאת

בבית-המשפט. הם אמרו שם דברים הפוכים, הגנו על מה שעשו, לכן אינני

חושב שהטלוויזיה או כל אמצעי תקשורת זקוקים לך כדי שתעביר להם ידיעה

מביקורך בכלא תל-מונד. כשאמרת שצריך לשחרר אותם, פרסמו את זה, תודיע

שצריך לשחרר אותם, אל תביא ידיעה בשמם.

והערה אחרונה בענין הוועד המנהל. זה המוסד הכי

בלתי אפשרי שהכרתי. אינני מכיר את כישורי הניהול של אורי פורת. יכול

להיות שהוא מנהל טוב, רע, אינני יודע, אני יודע שהוועד המבהל הוא

מוסד בלתי אפשרי; אתם מסבים נזק שקשה לתאר אותו, מה זה מוסד ציבורי?

מה זה פיקוח ציבורי? מה זה חבר מנהלים? הרי אתם באתם לשם כדי לעזור,

לתת תמיכה, סיוע, לפשר, למתן, עשיתם בדיוק את הדברים ההפוכים. קודם

כל הייתם הראשונים לעלות על העובדים, להשמיז אותם, להכפיש אותם,

להוציא את דיבתם רעה, יש לכם יצר הניהול המעשי, אבל זה לא עומד במבחן.

אתם חושבים שאתם צריכים להטביע את חותמכם. אינכם מדברים על תכנים,

הם גם לא מענינים אתכם, אתם רוצים להוכיח שאתם מנהלים את העסק. ואתם

עסוקים בשטויות, אם היומן ישודר ביום ששי או ביום חמישי, אם יהיו

חמשה עורכים או ארבעה עורכים.

אתה קובע את כל זה בלי שדיברת אתי מעולם,

אני יודע בדיוק, אני מכיר את הנפשות הפועלות,

אני יודע בדיוק מה מדריך אותם, מה הם רוצים.

חבר-הכנסת איתן, אין רק מועמד אחד למנהל, יש שם שני מועמדים לפחות,

אם לא יותר, שעושים הכל כדי שהמנהל הנובחי לא יהיה והם יבואו במקומו.

יש יושב-ראש פעיל, דבר שאין לו שום הצדקה. מה זה, האם זה תפקיד במשרה

מלאה? מדברים על חסכון. לא ידעתי שזה המצב,ואני קורא בהמלצות הוועדה

ש"הוועדה מבקשת מהשר הממונה לדאוג לכך שיושב-ראש הרשות לא יקבל שכר

עבור משרתו זו". זאת אומרת יש מנהל על גב מנהל, עם עוד שלושה או

לפחות שני חברי ועד מנהל שרוצים להיות מנהלים. זה אגב ניגוד אינטרסים

משווע לשמים.

אני רוצה לשאול אותך, מר ינון, כשאתה מוסר

לעצמך דו"ח על מה שאתה עושה בטלוויזיה, לאיזה מסקנות אתה מגיע?

הרי המוסד הגיע עד משבר, אין שם אבן על אבן, רוח רעה מהלכת שם

בכל המסדרונות. האם כשאתה בא בערב הביתה אתה יכול לומר לעצמך: עשיתי

משהו, שיניתי משהו, מיתנתי משהו, הייתי רוח טובה, או שנתתי את ידי

לבל התככים? למה אינכם יכולים לעצור רגע? למה אתם רצים כל הזמן

לפוליטיקאים? הרי אתם ועד מנהל שצריך להיות אחראי קודם כל על

אי-התלות, על העצמאות. למה אתם רצים בוקר וערב לפוליטיקאים, לשר

זה ולסר אחר, שיעזרו לכם להדיח אדם זה או אדם אחר? למה לא תעצרו

רגע באיזה שלב, גם עכשיו, אם אתם מסוגלים לכך, ותראו מה אפשר לעקות,

איך אפשר לעזור. הרי אף אחד לא ידיח שם את אף אחד, כל אחד יישאר

על מכונו. תעשו מאמץ לעצור רגע, ותפסיקו את היומרה הטפשית הזאת

לנהל את הטלוויזיה יום יום. האם הועלתם במשהו? האם עשיתם טלוויזיה

יותר טובה כתוצאה מזה? האם אתה יכול לזקוף לזכותך הישג אחד קטן

בטלוויזיה במשך שנה וחצי?

י. בראל; אשיב בקצרה על כמה דברים. לגבי הממשלה - יש

כאן טעות יסודית. הטלוויזיה מעולם לא סירבה

לתת לממשלה במה להסביר את התכנית הכלכלית. אנחנו נתבקשנו, וכל

בקשה שקיבלנו, אפילו בלי לחייב מישהו ללכת לפי סעיף 46, נענינו לה.

נתנו את כל זמני השידור שהתבקשנו לתת. הענין עוות בעתונות. הטענה

כלפינו היתה שעובדינו לא הסבירו את התכנית הכלכלית, בהתחלה ביקשו

מאתנו את ההיפך, שהעובדים שלנו לא יעסקו בתכנית הכלכלית, כי

לעובדים שלנו יש סגנון משלהם, סמנטיקה משלהם, והם שטחיים ואינם

יכולים להסביר אותה, ושאנחנו ניתן את הבמה לשרים האחראים, הסרים

שהכינו את התכנית הכלכלית ושמכירים אותה, זה מה שעשינו. נתנו את

מלוא הזמן שנתבקשנו לתת ואף מעבר לזה. ביום הראשון פתחנו שידור

בבוקר, הוא לא נוצל. השידור הזה היה מיועד כדי לשדר הופעה של ראש

הממשלה לאומה, בלי ראיונות. זה לא נוצל. בערב הארכנו את שידור

"מבט", הוא נמשך שעה, הזמן ניתן, ההעדפה שזה יהיה ראיון לא היתה

החלטה שלנו. הראיון לא הוגבל בזמן, הוא נמשך כמה שרצו. אחר כך

נתנו את "מוקד", נתנו את כל ההופעות שנתבקשנו לתת ב"מבט".

מה זה נתבקשתם?

מ. ינון; יש פניות-בכל ערב על-ידי כל דוברי הממשלה.

זכותם לפנות. זה תפקידם.

כאן היתה טענה שבתבקשנו להעמיד זמן שידור

וסירבנו. אני משיב לך שנתבקשנו, והעמדנו זמן

שידור.

האם ראש הממשלה ביקש?

י. בראל; הוא קיבל,

א. פורת; ראש הממשלה לא ביקש,



מ. ינון; בטלוויזיה עוד לא סירבו לבקשה של ראש הממשלה,

מה שנתבקשבו לעשות עשינו, לא סירבנו לתת במה

למישהו שיסביר את התכנית הכלכלית, זה צריך להיות

ברור לכם,

להיפך, הצענו את הבמה,

מעבר לזה, השידורים שלנו ממשיכים לטפל בתכנית

הכלכלית, ממשיכים לתת אפשרות למי שיכול ומעונין

להסביר את התכנית הכלכלית, לעשות זאת. מי שרוצה להתווכח על התכנית

הכלכלית, שיתווכח. אנחנו נותנים במה לכולם, מנסים לאזן, וזה על פי

החוק, יש גם סעיף 3, גם סעיף 4, אנחנו צריכים לתת במה גם לאחרים

להביע גם דעות נגד, דעות מיעוט. אין צורך בסעיף 46, אבל אם רוצים

אותו, בבקשה, שיפעילו אותו.

סעיף 46 מנוסח בעקבות סעיף מקביל בדיוק בפקודת

העתונות, זה סעיף שמאפשר לממשלה, אם העתונים

משום מה לא ירצו לפרסם הודעה חשובה שלה, להכריח אותם לעשות זאת,

על כל פנים כאן לא היה צורך להפעיל אותו,

היו"ר נ. רז; בסעיף 46 נאמר; "הממשלה זכאית שהודעותיה וכן

הודעות המטה הכללי של צבא הגנה לישראל והודעות

ראש הג"א ישודרו על-ידי הרשות בהתאם לסדרים שייקבעו בתקנות", האם

יש תקנות כאלה?

מ. ינון; אין תקנות,

י. בראל; לענין העובדים הערביים בטלוויזיה - עד היום

האלמנט של דת ולאום אינו מהווה אצלנו גורם

מכריע בקבלת תפקיד על פי מכרז. זה נעשה אצלנו על פי אמות מידה

מקצועיות. אין לזה שום קשר עם מפלגות, עם פוליטיקה, עם הכנסת. ואני

גא בכך. האווירה אצלנו טובה מאד, יש אצלנו לא מעט ערבים בעלי תפקידי

מנהל מחלקת הילדים איננו יהודי; האחראי על כל הסיקור

ביהודה ושומרון איננו יהודי; האחראי על מערכת חיפה - לא יהודי;

האחראי על יומן השבוע - לא יהודי; האחראי על "מוקד" בערבית איננו

יהודי. יש למעלה מ-50% לא יהודים, אינני חושב שזה יביא תועלת כלשהי

לעובדי הטלוויזיה, להיפך, אם נעלה את הממד של לאום ודת בשיקולים

ובמכרזים. זה לא מתאים לטלוויזיה בערבית.

ע. דראושה; זה אמנם נשמע יפה, אבל אינני יודע אם זה באמת כך.

י. בראל; אני מביא עובדות,

לגבי הנושא של כהנא, אני מבדיל בין שני דברים,

בין מתן בפה לבין טיפול בתופעה השלילית, אני חושב שבתופעה השלילית

אנחנו מטפלים. היתה תכנית "מוקד" בנושא הזה; יאיר קוטלר רואיין

בקשר לספרו, טיפלנו בנושא. אבל לתת לו במה - זו במה להסתה, וזה אסור,

ב.שליטא ; האם יש איסור לצלם אותו?

ע, דראושה; הוא צולם מספיק.



מ. איתן; אם יראו את כהכא באסיפות במקיפות פסוייפים, עם

ההמונים המשולהבים שצועקים, זה יזעזע את במדינה"

ב. שליטא ; כולנו בעד לקצץ את בנפיו. השאלה מה יותר סוב,

י. בראל; לנושא של יהודים וערבים - דעותי די זהות לאלו

של חבר-הכנסת עטשי, שהטיפול בטלוויזיה בעברית

ריכז יותר פדי את הסיקור בנושא הערבי על תופעות סליליות. זה פה שפושך

בדרך כלל את המגלמות. אנחנו מנסים יותר ויותר להחדיר גם טיפול בנושא

הערבי בנושאים אחרים, יש מחשבה - זה אושר על-ידי המליאה - להכין

מגזין על יהודים וערבים. יש דרמה-קומדיה שנתחיל בשידורה בקרוב,

היא מתרחשת במסעדה גדולה שמראים בה תמונות מהמציאות. זה נושא קשה

מאד, צריך לגשת אליו בעדינות רבה. הטלוויזיה הלימודית עומדת להקרין

דבר דומה. אני שומע על בעיות קשות שיש לה בענין זה. אבל אנחנו הולכים

לזה.

אין זה נכון שלא ניתנה אף פעס במה למישהו להסביר

מדוע צריך לתת לפלשתינאים זבות להגדרה עצמית. הופיעו אנשים, כולל

לובה אליאב, אבל לא בשידור בעברית, אלא בשידור בערבית, אבל דיברו

בעברית. היות והשידורים הם באותו ערוץ-, ואין שני ערוצים שמתחרים זה

בזה, אני חושב ששידור אחד משלים את השני בצורה זו או אחרת. אבל

יכול להיות, לא לפדתי את הבעיה ביסודיות כזאת כדי להגיד אם באמת

אף פעם אף אחד לא הופיע.

אני חושב שבעיית הסמכויות וריב הספכויות הם

תופעת לוואי של תקופה חולפת, שבה הטלוויזיה נתקלת בבעיות קשות פאד.

אינני חושב שאפשר לפתור את הנושא בחקיקה או בהכרעות. זה נושא פצער.

הבית עולה באש. זה דומה לפצב שההורים רבים ביניהם. היה עדיף שהם באמת

יקבלו את מלוא האחריות המוטלת עליהם וימצאו דרך לכבות את האש בבית.

אינני מציע לכם להסתפך על פה שכתוב בעתונים או על דעות קדופות.

הבעיות החמורות ביותר הן איך לשקם את הטלוויזיה, לפצוא לה דרכי

מימון. כי הטלוויזיה מתקרבת פאד לפצב של "אתא". זה פפעל שבמקום

להשקיע בתשתית ולשקם אותו, יעדיפו לחסל אותו.

חבר-הכנסת גולדשטיין פציע לסגור את הטלוויזיה.

עם זאת אני שומע אנשים שמדברים על הקמת ערוץ שני. עד היום לא שמעתי

שמקיפים ערוץ שני. זו כנראה עובדה שקשה להקים ערוץ שני. לכן עדיף

להתרכז בהבראת הקיים. וניתן להבריא את הקיים. נחוץ לזה קצת רצון טוב

וקצת כסף. כל מה שאתם מבקשים לראות על המסך כרוך בכסף. יומן השבוע

עולה 00 3 אלף דולר לשנה. סיבה למסיבה עולה 600 אלף דולר לשנה. אם

יהיה כסף, תהיה טלוויזיה. צריך רק לתת לה כלים לעבוד.

היו"ר נ, רז; עלינו לסיים כאן את הישיבה. נקיים את המשך

הדיום בישיבה שתתקיים ביום שלישי בעוד שבועיים.

קראתי את מכתב התשובה של שר החינוך. אני חושב

שהוא איננו מספק. האם נתייחס לזה בהמשך הדיון?

כן. אני רוצה לומר שהתבקשתי כמה וכמה פעמים

אינני רוצה להציק סתם לאנשי רשות השידור והטלוויזיה. אם הם עושים

עבודה כדי להתארגן, להבריא את הפצב, לתקן דברים שונים, לפה להציק

להם סתם? אבל עברו כפה חודשים. היכיתי שיעבור הסועד הקבוע בפסקנות

שלנו. היות והזמן עבר, חשבתי שיהיה זה נכון לברר מה עושים, אם עושים.

לכן לא לחצנו. אבל הענין מדאיג אותנו.

מה עם הפניה שלי שחברי הוועדה יוכלו לראות את

הסדרה החדשה בטלוויזיה הלימודית, "אנשים",

לפני הקרנתה לציבור?

אני מתנגד לזה שחברי כנסת יראו תכניות מראש.

עתונאים יכולים לראות מראש, אבל חברי כנסת -

לדעתי זה פסול. אנחנו פוליטיקאים, ופוליטיקאים לא צריכים לראות

תכניות לפני שידורן, כדי לא לעורר מחשבה של צנזורה.

אני מודה לכם. הישיבה נעולה.

הישיבה נסתיימה בשעה 11.05,