הכנסת האחת-עשרה

מושב ראשון



נוסח לא מתוקן



פרוטוקול מס' 61

מישיבת ועדת הוזנור והתרבות

שהתקיימה ביום ב', כ"א סיוון תשמ"ה, 10.6.85, בשעה 11.30

בנוכחות;

חברי הוועדה; היו"ר נ' רז

פי גולדשטיין

מי איתן

א' שקי

אי הראל

מוזמנים; אי איתן - אגף העתיקות

א' בריק - היועץ המשפטי משרר החנוך

אי יפרה - סי היועה"מ מ' החנוך

עי אליצור - משרר המשפטים

ב' נ יסים - משרד החנוך

יועץ משפטי לוועדה; מי בוטון

מזכירת הוועדה; די פלר

הקצרנ ית; ת' בהירי

סדר-היום; הצעת תקנות העתיקות(אספנים) התשמ"ה-1985



הצעת תקנות העתיקות(אספנים) התשמ"ה-1985

היו"ר נ י רז;

אני פותת את הישיבה. היינו אמורים לדון גם בסעיף 2, בקשר לארועים בקמפוס

האוניברסיסה העברית, על-פי הצעה לסה"י של כמהתברי-כנסת, אך דקאן הסטודנטים ,

שהוא דמות מרכזית בנושא זה, הודיע שלא יוכל להתפנות. לכן נקיים את הדיון בנושא

זה בהזדמנות אחרת.

פי גולדשטיין;

אני רוצה לשאול, איזה חג היה ביום אי לפני שבועיים-שלושה, שבגללו שבתו

התלמידים מלמודיהם?

ב' ניסים;

אסרו-חג. האם אתה רוצה תשובה על-כך?

פי גולדשטיין;

כן.האם צריך היה לבטל תלמידים מלמודיהם, ועל-פי איזה חוק או הגיון הדבר

נעשה? שאלה זו מתקשרת עם הטענה הכללית שלי, כי יש בארץ יותר מדי חופשות, בחלקן

לא רצויות ולא במקום.

אנו ניגשים עתה לנושא שעל סדר-היום (היו"ר מציג את המוזמנים). מר בריק יציג

את הנ ושא.

אי בריק;

התקנות הן על-פי סעיף 23 לחוק העתיקות,בו נאמר כי אספן ימסור למנהל, לפי

דרישתו, פרטים שייקבעו בתקנות, בהתייעצות בוועדת החנוך והתרבות של הכנסת, בנוגע

לעתיקות שבידו, וירשה למנהל או למי שהוא הסמיך לכך בכתב, לצלם את העתיקות ולעשות

מהן תרשימים, יציקה, דפוס או העתקה אחרת".

אנו מתקינים תקנות לצורך הסעיף הזה. חשיבות התקנות מודגשת לאחרונה, בגלל

הצורך לדעת מהן העתיקות הנמצאות בידי אספנים. ללא התקנות אין ערך בצועי לסעיף זה

בחוק העתיקות. הסעיף בא לאפשר ביצוע התוק על האספקטים השונים שלו. החוק קובע כי

עתיקה שנתגלתה לאחר 1978 (שנת חקיקת החוק), היא רכוש המדינה. כדי לדעת אם אמנם

מבצעים את החוק, צריך קודם כל לדעת אלו עתיקות נמצאות בידי אספנים. סעיף בחוק

אומר כי אסור לסחור בעתיקות, אלא ברשיון. סעיף אחר עוסק באיסור על הוצאת עתיקות

לחו"ל. היה חשש שאספנים יוציאו עתיקות בעלות ערך רב למדינת ישראל, עתיקות אשר

מהוות בסיס לתרבותנו, מבלי לקבל אישור לכך. היה חשש שיוציאו עתיקות בדרכים

שונות, מבלי לקבל אישור לכך ממנהל אגף העתיקות . במקרה שהעתיקה היא בעלת ערך

לאומי, נדרש אשור להוצאתה משר החנוך והתרבות. כדי למנוע מקרים כאלה, הוחלט לאסוף

מידע על העתיקות שבידי האספנים. נקבעו תקנות אלה, ונקבעו הפרטים אשר יתבקש האספן

לספק.

מנהל אגף העתיקות יוכל לקבוע אם עתיקה מסוימת הינה בעלת חשיבות מי ורודת.

לגבי עתיקות כאלה קובע החוק כי הצבור יוכל לדעת על קיומן, ואף לעיין בתרשימיהן.

על-ידי התקנות האלה, אנו מחזקים את אפשרות הביצוע של חוק העתיקות על כל האספקטים

שלו.

בסעיף 24 לחוק נאמר כי המנהל יהיה רשאי להודיע לאספן כי העתיקה שבידיו היא

בעלת חשיבות מיוחדת. אנו יודעים שישנן עתיקות שאם נאבד אותן, לא נוכל להשיבן.

אנו יודעים אלו סכומי עתק משקיעה המדינה אחר-כך , כדי לקנות אוסף או כתב-יד מתוך

אוסף. כולכם שמעתם על אוסף ששון, שהמדינה גייסה סכומי עתק כדי לקנות כתב-יד



מתוכו.

עתיקה היא נכס, בין תלוש, בין מחובר, שנעשה על-ידי בן-אדם לפני שנת 1700

לספירה. לכן חשוב כי העתיקות האלה לא תצאנה מתהומי המדינה, ויהיה מעקב אחריהן.

א' שקי;

האם זוהי הגדרה ישראלית?

אי בריק;

בחוק העתיקות מ-1978, נקבעה הגדרה זו.

אי שקי;

למה דווקא 1700?

אי בריק;

זוהי ההגדרה המקובלת בעולם הארכאולוגי.

מי איתן;

הייתי שמח אילו ניתן היה לשמוע גם את נציג האספנים. אני חושב שיש פן שני

לנושא, ורק לאחר שנשמע גם אותו, נוכל להתייחס לנושא.

היו"ר נ' רז;

אותה מחשבה התעוררה גם אצלי, כאשר קראתי את הטיוטה להצעה זו. מה שמוצע כאן

הוא מחייב כל אזרח להצהיר על כל חפץ הנקרא עתיקה, אשר נמצא בידיו. במידה ואינו

מדווח עליו תוך זמן מוגדר, הוא נחשב לעבריין. האם הובא מישהו לדין בעשר השנים

האחרונות, בגלל עבירה כזו?

מי בוסון;

אף אחד לא יכול היה להיות מועמד לדין עד כה, כי לא היו הוראות בתקנות. מי

שיעבור עבירה על חוק העתיקות, לאחר כניסת התקנות לתוקפן, יהיה צפוי למאסר או

לקנס.

היו"ר נ י רז;

כאן מתעוררת שאלה של התנגשות עם רשות הפרט, שכן כל דבר המוגדר כעתיקה יהיה

חייב בדיווח.

עי אליצור;

רק אם הוא אספן.

היו"ר נ י רזז

האם ישנה הגדרה של אספן?

עי אליצור;

מי שאוסף עתיקות שלא למסחר בהן, מוגדר באספן. אוסף מוגדר במצבר עתיקות,

למעט עתיקות המוחזקות בידי סוחר עתיקות כמלאי מסחרי.



א' שקי;

אם אדם מוצא שתי מטבעות ואינו מדוווז עליהן, האם יועמד לדין?

מי איתן;

ואם מישהו קיבל אוסף בירושה, האם יהיה עליו לדווח על-כך?

היו"ר נ' דז;

מדובר על דיוווז על כל שנוי באוסף שבדשותו, ומה אם לא היה אוסף ברשותו קודם

לכך שירש אוסף או קיבלו?

אי איתן;

רק אספן חייב בדיווח.

היו"ר נ' רז;

כוונת המחוקק ברורה, אך השאלה היא עד כמה אין בתקנות האלה משום העמדת אנשים

חפים מדעת, לא רק חפים מפשע, במצב של עבריינים. אם מצאתי חרפושית, נר או מטבע,

האם אני חייב לדווח על-כר?

מי איתן;

ומה אם קיבלתי בירושה סט פמוטים מ- 1699.

אי איתן;

אדם שמצא עתיקה, חייב להודיע על-כך למנהל אגף העתיקות תוך 15 יום מן היום

בו מצא את העתיקה. זוהי הוראה חד-משמעית, ועונש בצדה למי שמפר אותה. אשר לשאלה

מיהו אספן, זוהי בעיה. אנו עצמנו לא יודעים מיהו אספן. אנו מבקשים לאתר את

האספנים, כדי לבקש מהם פרטים על-פי החוק. על-כן אי אפשר לומר כי יש לזמן את

נציגי האספנים, למעט מוזאונים לגביהם אין לנו חשש של העברת אוספנים או הוצאת

עתיקות מן הארץ. גם אם נדע שאדם מסוים הוא אספן, לא נוכל להתייחס אליו כאל נציגם

של האספנ ים האחרים.

א' שקי;

אני חושש שזה יהיה חוק נוסף עם הוראות שאינן ברות אכיפה, לא רק בגלל מחסור

בכח אדם לאכיפה, אלא גם משום שעד לרגע זה איש מבין היושבים כאן אינו יודע מתי

בעצם עבר עבירה על חוק העתיקות. אין הגדרה חד-משמעית של אוסף, ואין הגדרה

חד-משמעית של מי שאוסף שלא למטרות רווח. מדוע לא נקבע קודם הגדרות מדוייקות? אנו

מכירים עשרות אנשים אשר אוספים מטבעות. לא יעלה על הדעת להעמידם לדין בגלל זה.

הרעיון להציל עתיקות, נראה לנו בעל חשיבות רבה. כל מדינה משמרת את עתיקותיה, ויש

מדינות האוסרות כל הוצאה של שזיקה אל מחוץ לגבולותיהן. אך מן התקנות האלה לא

ברור מיהו האדם אליו מכוונות התקנות. מכיון שיש להניח כי את ריקנות לא יקרא כל

אזרח במדינה, אני מציע שהנושא יובא לידיעת הצבור, אם באמצעות הטלוויזיה ואם

באמצעות העתונות, עוד לפני שתתקבלנה התקנות, כדי שההוראות תהיינה ברות מימוש.

אני מציע שההצעה תישלח לכל הגופים המעונינים, על מנת לקבל את תגובותיהם. עד

היום לא ברור מיהם האספנים - האם בעלי אוסף שנאסף על-ידם, או גם כאלה שקיבלו

אוסף בירושה. האם אספן הוא מי שאוסף עתיקות מתוך מודעות וידיעה מוקדמת, ומתוך

רצון להרחיב את אוספו, או גם אחרים? האם הכוונה היא לכל מי שמחזיק בידיו אוסף,

או רק למי שאוסף ממש? יש כאן הרבה דברים בלתי ברורים, ומן הראוי היה לנסח הכל

מחדש, לאחר שנשמע חוות דעת מומחים - אספנים או נציגי מוזאונים.



אוסף ששון עורר גם את השאלה, באיזו מידה מדובר כאן ברכוש מדינה. אלה נושאים

עדינים ורגישים. אם אומרים לאזרח כי הוא עבריין, במידה ואינו נוהג בהתאם

להוראות, אי אפשר להסתמך רק על הוראות אלה, כדי להעמיד אנשים לדין.

אי איתן;

החוק הוא וזוק נתון, אשר עבר את אישורה של הכנסת. אנו אמורים לבצעו, ולשם-כך

אנו זקוקים לתקנות. בכל הנוגע לעתיקות אשר נתגלו או נמצאו לאחר כניסתו של הוזוק

לתוקף ב-1979, הוזוק קובע מפורשות כי קיימת וזובת דיווח לאגף העתיקות, מאחר

והעתיקות הן רכוש המדינה. קיים הבדל בין אפשרות שהמדינה תיקה את האוסף, לבין מצב

בו היא משאירה את האוסף בידי האספן. קיימת גם אפשרות נוספת: לקרות את האוסף ולתת

על-כך פרס לאספן. בידי אנשים שונים נמצאים אוספי עתיקות, חלקם בדרך של ירושה,

חלקם פרי אספנות בפועל, הכוללת קניה ורכישה. מנקודת היבס לאומית, אין ספק שיש

חשיבות רבה לידיעה מה נמצא בידי האספנים. בהנחה שכל העתיקות נמצאות בידיהם כדין,

כלומר הגיעו לידיהם לפני 1978, אין כוונה לקחת מהם את האוסף.

א' שקי;

למה אתה מתכוון, כאשר אתה אומר שהעתיקות נמצאות בידיהם "כדין"?

אי איתן;

האוסף הגיע לידיהם לפני 1978. אם הגיע לידיו לאחר שנה זו, בדרך לא כשרה,

כלומר אם הוא עצמו חפר, מצא ולא הודיע על-כר לאגף העתיקות, - העתיקה הספציפית

שמצא היא רכוש המדינה. בהנחה שיש בידי אדם אוסף כדין, והוא לא עבר כל עבירה, יש

חשיבות לרישום ותעוד העתיקות האלה, וזאת מכמה וכמה סעמים; ראשית, עצם המידע תורם

בתחומים מסוימים. נאמר שנערך מחקר על תקופה מסוימת או על נושא מסוים, ואותה

עתיקה חיונית להשלמת המחקר.

אי הראל;

ומה עם רכשת עתיקה ישראלית בחו"ל?

אי איתן;

אני רוצה להתייחס קודם כל לעתיקה שמקורה בארץ, או לעתיקה אשר יובאה ארצה

לאחר 1978. יכולות להיות עתיקות בעלות חשיבות ממדרגה ראשונה. במקרה כזה, אם

האספן רוצה להוציא את העתיקה לחו"ל, תייב להיות רישום של המידע גם על עתיקות

אלה. המסרה הבסיסית של החוק היא להגיע למאגר מידע ומעקב אחר עתיקות בעלות חשיבות

מיוחדת, שהן נכס מדעי, תרבותי וחנוכי.

מי בוטון;

אני מבקש לתחום את המסגרת המשפטנים שאנו דנים בה כעת. אנו לא פותחים עתה

מחדש את הדיון בחוק העתיקות, ואין הכוונה לשנות את הגדרות החוק. אנו דנים

בתקנות, אשר נקבעו על סמך סעיף 23 בחוק, אשר אומר כי אספן ימסור למנהל, לפי

דרישתו, פרטים שייקבעו בתקנות, בהתייעצות בוועדות החנוך והתרבות של הכנסת, בנוגע

לעתיקות שבידו, וירשה למנהל או למי שהוא הסמיך לכך בכתב, לצלם את העתיקות

ולעשות מהן תרשימים, יציקה, דפוס או העתקה אחרת. החוק גם מגדיר מיהו אספן; " מי

שאוסף עתיקות שלא למסחר בהן".

לפי עניות דעתי, אי אפשר להגדיר הגדרה יותר מפורטת את האספן, כי אי אפשר

לנקוב במספר הפריטים הקרוי אוסף. יכול להיות אספן שברשותו פריט אחד, כמו תנ"ך

דמשק, ויכול להיות אספן אחר שברשותו רק מטבע, ואין להשוות בין שני האספנים הללו.

תמיד תהיה פרשנות משפטית על השאלה מיהו אספן, אך מקומה בבית-המשפט. אם אדם לא

ימסור פרטים, ותוגש נגדו תביעה, בית המשפט יצטרך להגדיר אם האיש הינו אספן או

אינו אספן. כך הדבר לגבי מי שקיבל אוסף בירושה.



משרד התנוך והתרבות, כמצוות המחוקק, היה חייב להגיד תקנות בהן ייקבעו פרטים

שהאספן יצטרך למסור.

אי יפרח;

בסעיף 8ו (ב) לחוק נאמר לגבי סוחר שרשיונו מבוטל, כי דינו יהיה כדין

האספן. ברור איפוא כי גם הוא אספן מכוח החוק. בסעיף אחר נאמר כי בעל מוזאון או

מנהלו, גם הוא נכלל בהגדרה אספן לענין סעיף 23, והוא צריך לתת אפשרות לצלם

ולתעד. לכך יש חשיבות רבה מבחינה מדעית, שכן למדענים קשה לעיתים להגיע להגדרת

עתיקה מסוימת, משום שמישהו שומר עליה מבלי לאפשר גישה אליה.

מי בוטון;

ידוע שמפרטים חוק מתוך הכללה. ממה שנאמר כאן אני מבין כי אספן אינו סתם

אזרח שיש בידיו פריט זה או אחר, אלא אדם שעסוקו באספנות. היות וההגדרה היא בחוק,

משרד החנוך והתרבות מביא לנו את הפרטים שהאדם צריך למסור. אנו לא מוציאים את

העתיקה מרשותו של אדם, אלא מבקשים גישה אליה. אני מציע שנעבוד על התקנות, תקנה

אחר תקנה.

אי בריק;

(מקריא את טיוטת חקיקת המישנה של התקנות)

נאמר כאן במפורש, כי המנהל רשאי לקבוע מועדים שונים לאספנים שונים, למסירת

הפרטים אודות אוספיהם.

כל הענין מזכיר לי טופס הצהרת הון.

אי בריק;

זהו חוק ליבלי, לעומת החוק המקובל במדינות אחרות. ישנן מדינות האוסרות

אפילו סחר בעתיקות, כדי לא לאפשר הוצאתן אל מחוץ לגבולות המדינה.

בסעיף 24(א} של החוק נאמר: "המנהל , או מי שהוא הסמיך לכך, רשאי להודיע

בכתב לאספן, כי עתיקה שבידי האספן היא בעלת חשיבות מדעית מיוחדת (להלן - עתיקה

מיוחדת)".

אין הכוונה להעניש, אלא לרביא לכך שאגף העתיקות יקבל את המידע על עתיקות

שבידי הצבור. העובדה שעד היום לא אכפנו את החוק, אינה חיובית. החשש הוא שדברים

יקרי ערך מבחינה לאומית, עלולים להיות מוצאים מהארץ. בעצה אחת עם משרד המשפטים,

יזמנו את התיקון בתקנות אלה, כדי למנוע מצב שאחר-כך אי אפשר יהיה לתקנו.

היו"ר נ י רז;

האם בחובת הדיווח אין משום סתירה לצנעת הפרט? מאלצים אדם למסור פרטים על

פריטים שבידיו.

היה חשש כזה, לכן כתבנו בתקנות כי רשימת העתיקות תהיה פתוחה לעיון הצבור,

אך לא ייאמר בה למי הן שייכות, או מתי ואיפה נמצאו.



די פלר;

אולי אפשר להגביל את חובת הדיווח רק לסוחרים ולחופרים?

אי בריק;

החוק מדבר בפרק מיווזד על סוחרי העתיקות, ובפרק אחר על רשיונות חפירה. יש גס

פרק מיוחד בחוק המדבר על אספני עתיקות. בסך-הכל קבענו את הפרטים שהחוק מחייב

למסור. אם יש פרט מסוים שנראה לכם כי אין לדרוש מהצבור, עליכם לומר זאת.

היו"ר נ' רז;

הנושא חורג מבעלות הפרט. זהו נושא בעל חשיבותמחקרית, מדעית, חנוכית

וצבורית, ולא ייתכן שיהיה ענינו הפרטי של ארם זה או אחר. אין הכוונה להוציא את

האוסף מידיו של אדם, אך מן הדין שיהיה ידוע כי פריט מסוים קיים באיזה שהוא מקום.

החובה למסור פרטים קיימת כבר בסעיף 23 של החוק, השאלה היחידה היא אלו פרטים

הוא צריךלמסור, וזה מה שאנו מפרטים כאן. נאמר כי האספן ימסור למנהל אגף העתיקות

פרטים בנוגע לעתיקות, ונאמר כי הפרטים ייקבעו בהוראות, תוך התייעצות עם ועדת

החנוך והתרבות של הכנסת.

אי איתן;

מר בריק כבר אמר, כי החוק אצלנו הרבה יותר ליברלי מאשר במדינות אחרות, יותר

מאשר בבריטניה ובארה"ב. בנושא זה קיימנו הרבה מאד ישיבות, והושמעו בהן שתי דעות

קיצוניות; האחת, לקבוע בחוק כי כל מי שבידיו עתיקה,מחזיק ברכוש המדינה, ועליו

להתחייב להחזירה למדינה. העמדה השניה היתה, שיש להתחשב בנסיבות קבלת העתיקה,

והפשרה היתה קביעה כי מכניסתו לתוקף של חוק זה ואילך, כל עתיקה היא רכוש המדינה,

אר כל העתיקות הנמצאות בידי אדם לפני 1978 תשארנה בידיו. אם יתעורר ספק לגבי

המועד, יצטרך האספן להוכיח כי אכן העתיקה בידיו עוד מלפני 1978. החוק מבקש לא

לנקוט עמדה קיצונית. במדינות נאורות נאסר לחלוטין הסחר בעתיקות, ומבחינה זו

החוקאצלנו הרבה יותר ליברלי. עלינו הרבר מקשה, אר אנו אמורים לבצע את מה שהחוק

קובע.

א' הראל;

האם רבוי הפרטים לא עלול להיות גורם שירתיע אנשים מלדווח? האם אי אפשר

להניח כי דווקא צמצום במספר הפרטים הנדרשים יעודד אנשים לדווח?

י י אליצור;

כדי להרגיע את חברי הוועדה, אני רוצה לומר כי הופיע בפני הוועדה עו"ד שפאר,

אשר מייצג אוסף גדול מאד של מטבעות, והחוק נתקבל רק לאחר ששמענו את דבריו בענין

זה.

אי יפרח; י

היתה התלבטות אם לדרוש במסגרת התקנות פרטים, או לבקש מלוי טופס מיוחד,

והוחלט לדרוש את הפרטים המופיעים כאן.

י' אליצור;

משרד החנוך הוא האחראי על הנושא, והוא יכול לקבוע את הפרטים. בשעתו קבעה

הוועדה כי התקנות תיקבענה בהתייעצות עם ועדת החנוך, אך אין חובה כזו.



אי איתן;

ברגע שכתוב "התייעצות", הווה אומר שאנו צריכים לייצג גם את מי שעומד מולנו

באותה מאטריה. יכול להיות שהיינו צריכים לדעת מראש אל מי להפנות את הדרישה למסור

פרטים, אך הנושא מובא לכאן כענין מוגמר. איני צריך להביע כאן את דעת משרד התנוך

ואגף העתיקות, אלא את האינטרסים הצבוריים. אגף העתיקות הוא חלק מהרשות המבצעת,

והוא ניצב מולי, כדי שאוכל להתייעץ עם נציגיו.

י י אליצור;

איני חושבת שיש נגוד אינטרסים בין אגף העתיקות לכנסת. מדובר כאן באינטרס

צבורי, שהצבור ידע אלו עתיקות קיימות במדינה.

אי הראל;

אני רוצה להתייחס למושא "התייעצות" אשר הוזכר כאן. אני חושב שנושא

ההתייעצות עם ועדות הכנסת עובר כחוט השני בהתייחסות להרבה חוקים. כך קרה גם בכל

הנוגע לחוק הבטוח-הלאומי. לא נאמר כאן "לידיעת ועדת החנוך" , שכן אילו דובר רק

בידיעה, מספיק היה לשלוח אלינו חוזר משוכפל. המושג התייעצות כולל גם החלטה של

הוועדה. בוועדת העבודה והרווחה היו הרבה מאד ברורים עקרוניים עם הבטוח הלאומי,

ועובדה היא שבכל מקרה בו היו חלוקי דעות בין הבטוח הלאומי לוועדה, הבטוח הלאומי

לא העז לפעול בעצמו. מתוך הנחה שבמושג התייעצות יש גם אקט של אישור, אני מוכן

לתמוך באישור התקנות, אך אני עומד על-כך שהדבר ייעשה בהתייעצות עם ועדת החנוך.

אי בריק;

אני יושב כבר כמה שנטם בוועדה, וכך גם הגב' אליצור. לגבי כל החוקים

והתקנות שאנו מביאים לוועדה, אף פעם לא קרה שהוצאנו מסמך חקיקתי ללא הסכמתה של

הוועדה. אני חושב שגבי אליצור התכוונה לומר כי עקרון חובת הדיווח על עתיקה נקבע

בחוק, ולמעשה אנו דנים כאן בפרטים הטכניים. לאור הנסיון שיש לנו, אם יתברר כי

הפרטים מכבידים או מפורטים מדי, נביא לוועדה תיקון בתקנות.

האם קיימת חובת חסיון על הפרטים האלה?

אי בריק;

חוק הגנת הפרטיות קובע כי אסור לתת את הפרטים לאף אחד. עוד נאמר בחוק כי רק

רשימת של העתיקות עצמן תפורסם, אפילו לא תאורן.

היו"ר נ י רז;

אם מר בריק אומר כי לא ייעשו דברים בנגוד להוראות החוק, ניחא, אך אז השאלה

מה משמעות ההתייעצות הזו.

. משמעות ההתייעצות על-פי הפסיקה היא, שהגוף מקבל ההחלטה, במקרה זה משרד

החנוך, חייב להתייעץ עם ועדת החנוך. הוא חייב למסור לוועדה את החומר כולו,

ולהיות פתוח לחלופי דעות והערות, אך לאחר מכן זכותו להרוליט כראות עיניו.

אי בריק;

על-פי הנסיון המעשי, מעולם לא קיבלנו שום הוראה ללא הסכמת הוועדה.



אי איתן;

החוק קובע את חובת הדיווח. החוק עבר דיונים מעמיקים בוועדת החנוך, עוד לפני

שהוגש לקריאה שניה ושלישית. הוועדה נתנה דעתה על-כך, ובעקבות דיונים אלה נקבע

מה שנקבע בחוק. אנו אמורים לבצע את החוק, ולצורך זה אנו חייבים לקבל את התקנות

האלה.

היו"ר נ' רז;

נדמה לי שעל דעת וזבדי הוועדה ניתן לומר בי ההתייעצות בוצעה, ואין סיבה

לדחות את הרעיון אלא לאשרו.

(הישיבה ננעלה בשעה 12.40)