הכנסת האחת-עשרה

מושב ראשון



פרוטוקול מסי 51

מישיבת ועדת החינוך והתרבות

יום די, י"ז באייר התשמ"ה, 8.5.1985, שעה 08.30.

נכחו;

חברי הוועדה; ני רז - היו"ר

פ' גולדשטיין

עי דראושה

אי הראל

אי סרטני

ז' עטשי

מי פלד

בי שליטא

מוזמנים; יי שרלין - סמנכ"ל משרד החינוך והתרבות

י' ולבר - מזכ"ל הסתדרות המורים

ש' בייר - יו"ר ארגון המורים

י' אסא - הסתדרות המורים

ש' בן-צור - הסתדרות המורים

ג' רם - הסתדרות המורים

ר' זילברשטיין - הסתדרות המורים

ל' מיגנרס - הסתדרות המורים

מי וארם - ארגון המורים

וזי מרון - ארגון המורים

ג י לב - מנכ"ל מרכז השלטון המקומי

יי ירון -מרכז השלטון המקומי

בי נסים - משדד החינוך והתרבות

מזכירת הוועדה; ד' פלד

רשמה; מי כהן

סדר-היום; שאילתות;

פגישה עם נציגי ארגוני המורים על המשבר במערכת החינוך.



שאילתות

היו"ר נ. רז; אני פותח את ישיבת ועדת החינוך והתרבות,

נתחיל בשאילתות,

קראתי בעתון לפני יפים אחדים שביום הזכרון

לחללי צה"ל, בעת הצפירה, כאשר בכל מקום בישראל מקובל לעמוד דום

לכבוד הנופלים, בישיבות תיכוניות פה ושם ר"מים ממשיכים ללמד. האם

משרד החינוך יכול להשלים עם תופעה כזאת שבעת הצפירה ר"מים ממשיכים

בשעורים ומחללים את זכר הנופלים? אני מבין שהנושא בטיפול, אבל אני

מבקש שתינתן תשובה גם לוועדה, הידיעה הופיעה ב"הארץ" וב"מעריב".

פ. גולדשטיין; אני מבקש שהתשובה תובא לידיעת כל חברי הוועדה,

פגישה עם נציגי ארגוני המורים על המשבר במערכת החינוך

היו"ר נ, רז; נושא הדיון היום הוא המשבר במערכת החינוך

בהקשר המקצועי, המתקשר למצב הכלכלי הכללי

של המדינה, נפגשנו עם ההנהגות של ארגון המורים והסתדרות המורים

ב-4 וב-5 בחודש פברואר השנה, הכרנו את הגופים האלה ואת תולדותיהם

ותפקידיהם, בישיבות ההן היתה גם התייחסות, אם כי לא עסוקה ומפורטת,

לענינים הקשורים בשאלות פרופסיונליות, מקצועיות, כלכליות,

אנחנו נמצאים כרגע בעיצומו של מצב רגיש מאד,

הן מבחינת התוכן והן מבחינת העיתוי, אני מתכוון לכך שזה םוף שנת

הלימודים וזו עכשיו תקופת הבחינות, חשבנו שלא ייתכן שוועדת החינוך

והתרבות של הכנסת לא תתכנס לדון בשאלה זאת פה, יחד עם האנשים הקשורים

בזה, אנשי ארגון המורים והסתדרות המורים, כדי לסייע כמידת יכולתנו

להגיע לפתרון כלשהו על-מנת שלא יהיו זעזועים שיפגעו במערכת בצורה

אנושה או קשה ביותר, זו תכליתה של הישיבה"

אני מציע שבפתיחה לשיחה חבר-הכנסת גולדשטיין,

על פי בקשתו, יציג את הדברים,

פ, גולדשטיין; יש לי כוונה בפניה הזאת, כי לפעמים הדובר

" הראשון נותן כיוון לדיון, דעותי ידועות.

לא הססתי להביע אותן תמיד בצורה גלויה, גם לא התביישתי להוכיח את

המורים כשהיה צורך בכך,

לדעתי בתקופה האחרונה חל שיפור מהותי במעמד

המורה, גם בתנאי השכר, אבל בעיקר בסטטוס, בהערכה, לוועדת עציוני

יש בזה חלק גדול מאד, כתוצאה מדו"ח ועדת עציוני חלה תמורה בהרבה מאד

נושאים, ואין ספק שצריך לקיים הסכמים ולכבד את מה שנחתם,

אני מדבר כמי שתרם, כי אני חושב שחברי הכנסת

היו היחידים שהסכימו לוותר על 10% ממשכורתם, זו כבר השנה השניה,

י, ירון; גם ראשי הערים,

פ, גולדשטיין; אני שמח לשמוע זאת, מבחינה זו אני יכול

לומר שהכנסת היוותה דוגמה, אם כי היו

חילוקי דעות עניניים בענין זה, אבל טוב נהגה הכנסת, כך שלפחות מבחינה

מוסרית יש אפשרות לפנות ולבקש; לכו אחרינו, זכותכם לא לקבל זאת ולא

להסכים להורדה, זה ענין שבהסכמה, אני מעריך את העובדה שאתם עומדים

בראש איגודים מקצועיים ומשרתים ציבור, זה תפקידכם, כאיש ציבור יכולה

להיות לי דעה אחרת, אבל אני מכבד את העובדה שאתם כנציגי ציבור המורים

לוחמים למען זכויות המורים,



הדבר הקל ביותר הוא להבעיר אש בשדה קוצים;

אבל היא עלולה להתפשט ולפגוע בכולנו, ומזה אני חושש, גם לי יש

ילדים בבתי-ספר, אני גט איש ציבורי גם במלחמה צודקת יש כללים

מסויימים, יש דברים מסויימים ששוברים את הכוח המוסרי שעומד האחורי

שביתה, אני מכבד שביתה, מותר לשבות, זה לגישימי. יש לי השקפות לגבי

מהותן של שביתות, אבל לא אכנס לזה, לא זה הנושא שלי,

אני רוצה לפנות בעיקר אל ארגון המורים.

בענין בחינות הבגרותי אתם מהנכים את בני הנוער שלנו בשלבים, דרך

בתי-הספר היסודיים, חשיבות הביניים ובתי-הספר התיכוניים אם הילדים

מצליחים, אומרים שיש לכם יד בזה; אם לא - אומרים שאתם אשמים, יחד עם

אל תפגעו באותם ילדים, תלמידי כיתות

יא' ו-יב', שעומדים עכשיו לפני בהינות הבגרות שלהם יש מורים

שמשביעים את הותמם על התלמידים לשנים רבות מאד. אל תפגעו בילדים .

כל התדמית של המורה נהרסת, והבל. יש לכם כלים גדולים כדי להשיג את

משרותיכם, לא על-ידי פגיעה בתלמידים, ואני יודע שבדקתם והתלבטתם ;

אינני יודע מה תהיינה תוצאות הפגישה היום!. אבל

אני פונה אליכם ומבקש: אל תפגעו בילדים, הכו את הממשלה, את השרים,

את הברי הכנסת, לא את הילדים. המרירות הולכת וגואה, יהיה קשה מאד ;

לעצור את זה. במשך שנים אתם מכינים את הילדים לקראת משרה מסויימת

וממש לפני שהוא מגיע אליה עוצרים אותו,

לא אוסיף הרבה על דברי ההקדמה של חבר-הכנסת

י גולדשטיין. כולנו מבינים באיזה מצב נמצאת

המדינה, כולנו לא רוצים בו, אבל איננו עושים דבר לתיקונו, כל אחד

רואה את האינטרס שלו מזווית הראיה של עצמו, המאבק של המורים מוצדק;

העיתוי איננו טוב, הוא איננו מתאים. אני חושב שאם חלילה יקרה מה

שלא צריך לקרות, בשבוע הבא או בעוד שבועיים-שלושה, אף אחד לא יסלח

למורים, אני הייתי חבר בוועדת החינוך בכנסת התשיעית, תמכתי מאד

בתביעות שלכם, אבל עכשיו המדינה נמצאת במצב שונה, החברה נמצאת במצב

שונה. יש אילוצים בינלאומיים, לאומיים, כלכליים, סוציו-פוליטיים,

סוציו-כלכליים. יש לנו בעיה שכולנו צריכים להתלכד כדי לפתור אולי

חלק ממנה, אם כל אחד יוותר קצת, אולי יצא מזה משהו"

שמעתי את דבריה של הגב' בייר שלשום בכנס

למה תמיד על גבם של המורים, אני מסכים עם מה שאת

אומרת, אבל זה לא רק על גבם של המורים, אלא על גבו של כל עם ישראל,

על גבם של כל השכירים, כולל חברי הכנסת, האם ציבור המורים הגדול

אינו רוצה לשאת בעול? אנחנו מכירים את האילוצים הכלכליים שלכם,

והוויתור הוא כללי, לא אישי, העיתוי שבחרתם בו הוא קשה מאד, ואין

לזה הסבר, זה סוף שנת הלימודים, יש עכשיו בחינות בבתי-הספר היסודיים,

בתיכוניים, והדבר החשוב ביותר זה בחינות הבגרות. לא מדובר במכונת

שמשביתים, שאז יש מכך הפסד כלכלי. מדובר בשנתון שלם של תלמידים

שאם נשבית אותו אי אפשר יהיה לחזור אחורה,

אפשר לגייס את דעת הקהל כולה, כולל חברי

כנסת, חברי ועדת החינוך ואחרים, ולדחות את הנושא הזה למספר שבועות

או חודשים. הרי אינכם עובדים כל השנה רק כדי לקבל משכורת או תוספת.

אתם עובדים כל השנה כדי להביא את התלמידים לבחינות בגרות, כדי שיעברו

אותן וימשיכו הלאה, באוניברסיטה וכו'. זו ההשקעה שלכם. לדעתי הדבר

! החשוב ביותר הוא שתלמידי השמיניות יעשו את בחינות הבגרות, ולא נשתמש

באותם נערים ונערות כאמצעי סחיטה, ותסלחו לי שאגי משתמש בביטוי הזה

בעיתוי הזה כך זה נראה. אינני אומר שזה כך, אבל כך יראו את זה הרבה

אנשים. אל תעשו זאת, כדי שנעבור את החודשיים האלה שבהם התלמידים

ניגשים לבחינות הבגרות.

י ו י

לפני שנמשיך, אני רוצה לבקש מהמשתתפים בדיון,

והם בוודאי יהיו רבים, לקבוע לעצמם כלל,

לנסח את דבריהם באופן שנוכל לחיות אתו.

א, סרטני; הייתי מאד שמחה אם נציגי ארגוני המורים היו

"י מוסרים לנו מה המצב היום.

ש, בייר; אני מבקשת מראש את סליחתכם אם אחז ור אולי

על דברים מסויימים שנאמרו בוועדה זו, אבל זה

כדי ליצור איזה רצף מחשבתי לדברים שאני עומדת לומר כאן, קצת כדי לרענן

את הזכרון, וגם כדי לעדכן את חברי הכנסת שלא היו בישיבות קודמות,

אגב, אם יורשה לי, אני רוצה לציין שבכל ישיבות הוועדה שאני השתתפתי

בהן בכנסת הקודמת, עוד לפני שהייתי יושבת--ראש הארגון, תמיד נכח

חבר-הכנסת גולדשטיין, אני מציינת זאת בהערכה, גם אם אנחנו חלוקים

בדעותינו, כבר שנים הוא עוקב אחרי הנושא הזה,

לגופו של ענין - אני מסכימה שהמצב מאד מסובך

וקשה. אבל מה שקורה כאן כפי שאנחנו רואים את זה זה הדבר הבא: ממשלת

ישראל החליטה לקצץ בתקציבה, זו זכותה, אולי הדבר גם רצוי. לא אכנס

עכשיו להשקפות כלכליות, איפה ובמה צריך לקצץ וכדומה, אין זה מעניננו

כאן, מכיוון שכך, היא החליטה "להוריד" קיצוצים מלמעלה על כל משרדי

הממשלה, תקציב משרד החינוך הוא תקציב גדול, כי אחרי החלת חוק חינוך

חובה חינם מערכת החינוך התרחבה מאד, משרד החינוך במישרין ובעקיפין

מספר שירותי חינוך לחברה הישראלית, ל-1,2 מיליון תלמידים, למבוגרים

אנלפביתים ואחרים, בפרוייקטים של תהיל"ה וכדומה, אבל ילדים בכלל,

מגן הילדים ועד בית-הספר העל-יסודי ועד בכלל, יש 1,2 מיליון, יש

כיתות יג'-יד', סמינרים, חינוך מבוגרים ומעבר לזה. ובכן זה שירות

בהיקף גדול מאד, הגדול ביותר במדינת ישראל, ומאז שחוקקו את חוק

חינוך חובה חינם, משרד החינוך מממן את המשכורות של כל המורים, גם

אלה שאינם עובדי המדינה, לכן סעיף המשכורות הוא גדול ומשמעותי,

יש אומרים שהוא מגיע ל-78% מהתקציב; אחרים אומרים 75%; על כל פנים

זה סעיף משמעותי מאד בתקציב משרד החינוך.

מאחר שמשרד החינוך מספק שירות בקנה מידה

רחבה מאד ותקציבו גדול, אמרד לו שעליו לקצץ מתקציבו במישרין סכום

של 87 מיליון דולר, גם על משרדים אחרים הטילו לקצץ,

מה עשה משרד החינוך? זו הפעם הראשונה שאני

מפנה אצבע מאשימה כלפי משרד החינוך, כי לדעתי משרד החינוך חייב

למצוא פתרון ומוצא מן הסבך, מה עשה משרד החינוך? מה עשה שר החינוך?

הוא לא התווכח על סדרי עדיפות לאומיים, כמו שאחרים עשו; הוא לא

התווכח על עומק הקיצוץ בתקציבו, כפי שאחרים עשו, ואנחנו יודעים שגם השיגו

הוא קיבל את הגזירה, אינני יודעת מאיזה חישובים הוא אולי לא בדק

את מרכיבי התקציב של משרדו; הוא אולי לא ידע ש-78% זה שכר אנשים

שאינם הולכי בטל, אלא הם מלמדים ילדים בכיתות, וכדי לפטר אותם צריך

להחליט שלא ילמדו חמש יחידות פיסיקה, לא ילמדו חמש יחידות מתימטיקה,

ויורידו את המחשבים בבתי-הספר, לא ילמדו מדעי חברה בבתי-הספר, כי

אחרת אין דרך לפטר אותם ולקצץ את משרתם, הם אינם יושבים באיזה מקום

ומחכים שמישהו יעסיק אותם, מה שהם נותנים - עובר במישרין לתלמידים,

ללא תיווך, ובכן שר החינוך קיבל את הגזירה, לדעתנו משיקולים מוטעים,

אולי מתוך חוסר ידיעה של המערכת שלו" אינני יודעת, אינני רוצה

להאשים איש. הוא קיבל עליו את הקיצוץ הזה, ולאחר מכן התברר שלא ניתן

לבצע את הקיצוץ הזה אלא באמצעות שכרם של המורים, כי הם העובדים

במספר הרב ביותר, אם כי יש גם עובדים אחרים במשרד החינוך,

האם את מתכוונת שהוא לא נאבק מספיק בממשלה?



ש. בייר" אסביר את עצמי. ובכן יש גם עובדים אחרים

במשרד החינוך, אבל לא בודקים את עבודתם,

כי חלקם בתקציב לא גדול, אז אתם אפשר להמשיך, אם כי שם אולי אפשר

לחסוך לקצץ ולייעל.

וכך הגענו לעיוות הגדול ביותר האפשרי. לא

בודקים איפה ניתן לקצץ, לא בודקים קיצוץ לעומק, גם אם מדובר על טווח

של כמה חודשים כדי להגיע לחסכון והתייעלות. וקורה כאן דבר כמעט

גרוטסקי, שכל מה שהיה - יהיה. ומאחר שסעיף המשכורת של המורים הוא

המורים יתנו שכר.

במאמר מוסגר אני רוצה לומר, להבדיל מחברי

הכנסת, אותנו מייצגת ההסתדרות הכללית, בין אם אנחנו רוצים ובין אם

לאו. היא חותמת עבורי הסכמי מסגרת. בהסכמתה ובתרומתה, לפי נתוני

הלשכה המרכזית לסטטיסשיקה, מנובמבר 1984 עד מרס 1985 השכר הריאלי

ירד ב-12%,גם שכרם של המורים. ובכן תרמנו כמו כל השכירים, אבל

תרמנו הרבה יותר מכל השכירים, ואני רוצה להסביר מדוע. כמעט כל השכירים

עובדי המדינה, וכל אלה שאנחנו צמודים אליהם בהסכמי השכר שלנו, כלומר

אקדמאים במדעי החברה והרוח ומהנדסים בשירות המדינה, וגם אלה שאיננו

צמודים אליהם בשלטון המקומי, קיבלו תוסקת שכר הידועה כתוספת איזון,

שניתנה רטרואקטיבית מאפריל 1984, והיא רצה כל הזמן צמודה לתוספות

היוקר, כלומר חלות עליה תוספות היוקר. המורים הם הסקטור היחיד שעד

היום הזה לא קיבלו את התוספת הזאת. למורה ממוצע, כלומר ב.א. עם

שתים-עשרה שנות ותק, זו תוספת של 7.6% משכרו; למורים חדשים - הרבה

יותר,

ובכן הורידו לנו שכר מעבר לאחרים. תלויה

ועומדת תביעה של ארגון המורים העל-יסודיים בבית-הדין על הענין הזה.

מעולם לא שיבשנו את מערכת החינוך ואת בחינות הבגרות על ענין השכר.

נתנו 12% שכר ריאלי; נתנו את תוספת האיזון. ובכן המורים תרמו יותר

מכולם, יותר מחברי הכנסת.

אנחנו מבקשים לא לנגוע בשכר

שלנו. אל תקראו לזה מקצת הטבות בגין דו"ח ועדת עציוני. זה לא מקצת

הטבות; זו מחצית התוספת שהיינו צריכים לקבל בגין הצמדה. אל תגעו

בזה, כי תרמנו מספיק. ואם נדחה את זה לעוד שנה, התוספת הזאת תהיה

פחות מאפס, כי השכר במשק יוסיף לרדת ריאלית. גם היום התוספת הזאת

כבר לא ריאלית; בעוד שלושה חודשים היא תהיה פחות ריאלית מאשר חיום,

כי היא צמודה לשכר, לא לדולר, והשכר הריאלי במשק יורד, בכוונה.

אז שלא יגידו לנו לדחות לשנה. שיגידו לנו: תוותרו בפעם השלישית על

שכרכם. לזה לא נוכל להסכים.

הסברנו בהזדמנויות שונות שיש בריחה של

מורים מבוקשים ממערכת החינוך. השר השתתף במועצת ארגון המורים המונה

46 חברים. 22 חברים נרשמו לרשות הדיבור, אני לא הייתי ביניהם, והם

הסבירו לו, ועיניו נפקחו. סקר של אגף כוח אדם להוראה במשרד החינוך

מורה שמחצית המורים הם בשנת הוותק הרביעית שלהם. מי שיודע לקרוא

מספרים יודע מה פירוש הדבר. וזה לא משום שבשנתיים האחרונות מערכת

החינוך גדלה מאד. מורים בורחים מהמערכת. בוגרי טכניון אמרו במועצה:

אני בוגר הטכניון; אני משווה את שכרי לשכר חברי שסיימו אתי את

הלימודים; אני סגן מנהל בבית--הספר הריאלי, מקבל שכר עבור משרה וחצי,

ושכרי נמוך משל חברי. קמו אנשים בעלי תואר שני בכימיה, פיסיקה,

אנחנו משווים את התלושים שלנו לתלושים

של חברינו; אנחנו נשארנו במערכת, אבל אחרים הסיקו מסקנות. כל אחד

יודע שאחרי השביתה הגדולה של ארגון המורים ב-1978 אי אפשר היה לקבל

מורים. הם ברחו. לבוגר אוניברסיטה, בוגר הטכניון, קל לעשות הסבה

מקצועית וללכת למקום אחר. יש כאלה שגם לא צריכים הסבה מקצועית.

נכון שבמיתון של 1966 אנשים באו למערכת החינוך; מ-1978 התחילו לברוח

ממערכת החינוך. איננו מעונינים בעוברי אורח, באורחים ללילה; אנחנו

מעונינים באנשים שיתמידו במערכת.

פגיעה נוספת בשכרם של

הפורים תהיה בכיה לדורות, אל יאסרו לנו שבל בוגרי הסמינרים ימצאו

עבודה. לא זה העיקר במערכת החינוך, שכל נפלטי הסמינרים, כל מי שלמד

ויוצא, תהיה לו עבודה שנה אחת, הבעיה הרבה יותר עמוקה, מי נשאר

במערכת החינוך, בעיקר העל-יסודית, לכן חובתנו להגן על המורים.

אם לא תתנו שכר, תראו מה יקרה.

ואנחנו אפילו לא יודעים, אנחנו מגששים באפלה, בכל יום יש מספרים

אחרים; אומרים שיקצצו 87 אלף שעות, 100 אלף שעות, 135 אלף שעות.

מעמידים אותנו בעיני עצמנו ובעיני הגיבור כמי שבגללם יקצצו 130 אלף,

135, 140 אלף שעות, איננו יודעים כמה. איפה ההגינות כאן? האם קיצוץ

של 135 אלף שעות בחינוך נוגע למורים? האם הם צריכים לשאת על גבם את

תקציב החינוך, או שצריכים להיות מורים טובים? האם מבקשים מרופא לשאת

על גבו את תקציב משרד הבריאות או להיות רופא טוב ובעל מצפון? זאת

הבעיה. מעמידים זה מול זה. אילו הבעיה הי תה שכר שלנו, לא היינו

נוגעים בבחינות הבגרות, כי זה ענין משפטי, לא יכולים מבחינה משפטית

להפר הסכם קיבוצי, ישבנו בשקט כארבעה חודשים בנושא הזה, לא אמרנו

דבר, כי ידענו שאם ינסו להוריד שכר - יש בתי-משפט, אבל כשאומרים שיש

או שתוותרו על שכר, או שנקצץ, ואתם תהיו אשמים

בקיצוץ - אנחנו יוצאים אשמים פעמיים: חמדנים שאינם מוותרים על השכר,

ובגלל החמדנות שלנו הילדים והחינוך ייפגעו, איפה ההגינות הציבורית

כאן? האם כאלה אנחנו?

אנא מצאו אלטרנטיבות,

ארגון המורים הגיש נייר למשרד החינוך. ישבנו שלשום בערב עם מר שרלין,

נתנו לו רשימה שלמה של סעיפים שבאמצעותם ניתן לחסוך, לקצץ, ואנחנו

ניתן לזה יד, כולל הכבדות רבות, אם תרצו, אמנה אותם, הצענו כמה

דברים. אחת הדוגמאות הפשוטות ביותר היא להעביר את המורים העל-יסודיים

למדינה, מה שקורה עם הענין הזה זאת שערוריה. הסברנו שכסף מתגלגל

מה-1 בחודש עד ה-5 בחודש במקרה הטוב, לעתים עד ה-8 בחודש, לעתים

הרבה יותר מזה, לכיסים שונים, עד שהוא מגיע למורים, על כל פנים הוא

אינו מגיע למורים ב-1 בחודש. ואם מדברים על אינפלציה - הוא מתגלגל.

מס הכנסה במקור - אין, גם האוצר מפסיד, אגב, עכשיו החליטו שהרעיון

שלנו טוב, לכן יורידו את מס ההכנסה במקור.

אתן דוגמה שניה, המורים שאינם עובדי מדינה

משלמים כ-3.5% לקניית זכויות הפנסיה שלהם. אמרנו גם לראש הממשלה:

אם נעבור למדינה והמורים יעברו לפנסיה תקציבית על-ידי כך, יש מה לדבר

על תרומה. זו באמת תהיה תרומה. כי כל השנים היתה אפליה ביני לבין

המורים עובדי המדינה. אני 24 שנים במערכת, 24 שנים אני משלמת עבור

הפנסיה, אשלם עוד שנה כאילו לא עברתי למדינה, זה חסכון רציני מאד,

כי בעוד שנה אני אתרום את הכסף הזה, כאילו אין לי פנסיה תקציבית,

ואילו הממשלה לא תפסיד מזה. מי שפורש בשנה הזאת או בשנה הבאה, הוא

כבר קנה את זכויות הפנסיה שלו, בקרנות, המדינה לא צריכה לשלם עבורו.

דיברנו על זה שענין הפרישה המוקדמת של המורים

יהיה הרבה יותר קל, אנחנו ניבנה, המדינה תיבנה, אמנם יש חילוקי דעות

בינינו לבין האוצר לגבי גודל החסכון, אם כי הוא תומך בנו, אבל לא

על זה הוויכוח. משרד האוצר, מסיבות שלו, מחליט שהוא אינו רוצה בזה,

כי זה אולי לא חסכון מיידי, כרגע. אינני יודעת, שמעתי את הנימוק

שלהם בכלי התקשורת שזה יעלה את הפנסיה שלנו. זה לא נימוק, כי הם

יודעים שזה לא יעלה את הפנסיה שלנו, משום שכבר קנינו אותה, זה בקרנות,

במבטחים, בגלעד, בקרן הגמלאות המרכזית. זה נימוק לעמך, לא לנו,

זו רק דוגמה אחת, יש הרבה דברים אחרים, גם קונסטרוקטיביים.



אני רוצה לעבור לענין בחינות הבגרות, זה

עלה לנו בבריאות להחליט על פגיעה בבחינות הבגרות, ואל תראו את זה

בפראזה, אני מודה לשתי כיתות שהולכות לבגרות, הכנתי את התלמידים,

לימדתי אותם על חשבוני בפסח כדי להכין אותם יותר טוב, לא קיבלתי שכר

עבור זה. וכמוני עשו כל חברי בבית-הספר, אנחנו לא אנשים מנותקים

מהמערכת, בין חברי המועצה שלנו יש הורים רבים לילדים בכיתות יב'.

בשביתה הגדולה הקודמת של ארגון המורים בני היה בשמינית, כאילו פגעתי

בו. הענין איננו כך שאנחנו כאילו פוגעים ולא מפריע לכו ולא איכפת

לנו, אנחנו בתוך המערכת, זה לא כך שהתלמידים במחנה אחד והמורים במחנה

אחר. המורים הם אלה שרואים את התלמידים יום יום, הם רוצים שיצליחו,

הם גם הורים לילדים בכיתות י'-יב' , ויש גם בכיתות י' תלמידים שניגשים

לבחינות בגרות,

למה נזקקנו לנשק הזה? כאן אני מרשה לעצמי

לפנות לחבר-הכנסת גולדשטיין שאני מאד מעריכה את דבקותו בנושא החינוך:

אנא הפנה את הפניה שלך למישהו אחר, כי מישהו יודע דבר אחד, שבחודש

מאי, בעיקר בבית-הספר העל-יסודי, אין שום לחץ על הממשלה, אם אתם

מכירים בזכות הלגיטימית להיאבק, אל תגידו רק אי, תגידו גם ב', אי

אפשר לדבר על זכות לגיטימית שאינה ניתנת למימוש, חודש מאי בבית-הספר

העל-יסודי איננו אמצעי לחץ, וכל מי שמכיר את המערכת יודע שלכל היותר

אם נתחיל לשבות, האוצר יחסוך עוד יותר כספים. לא ישלמו לנו שכר,

הילדים ילכו לים, רשמית שנת הלימודים תיגמר, כולם יעלו כיתה, גם אלה

שאינם ראויים לכך, לא יצליחו לקבוע בחינות מעבר למי שחייב בכך וכדומה,

כולם יהיו מרוצים, אנחנו נפסיד שכר, הקיצוץ יעמוד בעינו, אם לא ניתן

שכר, יקצצו 135 אלף או 140 אלף שעות,

ובכן זה אמצעי הלחץ היחיד שיש לנו, ולוואי

שלא נצטרך להפעיל אותו עד הסוף, אני מודיעה כאן שעדיין אין נזק שלא

ניתן לתיקון, וזה מה שהבטחנו לשר החינוך, שאנחנו נוצרים את הנשק הזה,

בחינות הבגרות שמתקיימות היום אינן בחינות ארציות, אלא בחינות כיתתיות

או בית-ספריות, אם הן לא תתקיימנה השבוע, הן יכולות להתקיים בשבוע

הבא, אם יש הסדר, אין בעיה כזאת, זה לא נזק שאינו ניתן לתיקון, בעוד

שבועיים המצב יתחיל להיות קריטי מאד, אמרנו שבינתיים איבנו מרחיבים

את הענין, זאת הזעקה שלנו, תמצאו פתרון, אבל הם ידעו דבר אחד, שכל

הזעס של הציבור יופנה אלינו, רכך יכניעו אותנו, יעמידו אותנו כעוכרי

אתם צודקים, אבל אל תפגעו בבחינות

אם לא בגרות - אז מה? קיצוץ משכורת וקיצוץ תקציב

החינוך?

אני פונה אליכם, וסלחו לי אם הפניה קצת

הפנו את הפניה אל הממשלה, לחסוך ולייעל

איפה שניתן, גם אם זה לא ייעשה השבוע, אנחנו מוכנים, נותנים יד לכך,

בשני דברים אל תגעו ואל תציגו אותם כאלטרנטיבה: או פגיעה בשכר

המורים, או פגיעה גם בתלמידים וגם במורים בעת ובעונה אחת, כי אני

מרשה לעצמי לומר מלה אולי קצת "מנופחת": לעתיד לבוא - זו בכיה לדורות;

זו תהיה בכיה לדורות באמת, ואנחנו כואבים את זה,

י, ולבר; האמת היא שאם הייתי צריך היום להגיב רגשית,

הייתי צריך להודיע שכל מה שאמרה עכשיו

הגבי בייר מקובל גם על הסתדרות המורים, אבל אם אחזור למישור הרציונלי,

יש לנו עמדה אחרת, ואני אחזור למישור הרציונלי. אבל לפני כן תרשו

לי להגיב בצורה החמורה ביותר שאני יכול להגיב על דברי שר החינוך

אתמול בוועדת החינוך, כפי שהתפרסמו היום בעתון "הארץ", שר החינוך

צריך לייצג את האמת, את המוסר, את הערכיות, הוא אמר שאילו הוא היה

יודע שהסתדרות המורים מתנה את הסכמתה לוויתורים, ההא חיה נאבק על

תקציב החינוך,

אני רוצה לומר שב-23 בינואר 1085 שר החינוך

כתב אלי מכתב שבו הוא מסכם פגישה שלי ושל מר שמואלי. אני מבקש

מיושב-ראש הוועדה שיפנה לשר החינוך וישאל אותו אם הוא מוכן שאשלח

את המכתב לכאן כדי שיופץ בין חברי הוועדה, כי אם לא - אני אפרסם



אותו-בעתונות לאחר ככן גם ללא הסכמתו, יש מכתב של שר החינוך אלי

הסתדרות המורים מוכנה לחתום, בתנאי

שזה יחול על כל מורי ישראל. נכון שאנחנו לא מתנים את זה עם ארגון

המורים. הוויכוח הציבורי מסביב לענין ידוע.

שנית, אני קורא לראש הממשלה. יומיים לאחר

המכתב הזה היתה פגישה אגל ראש הממשלה שהשתתפו שר החינוך, מזכ"ל

ההסתדרות, מזכיר הסתדרות המורים, וקצרנית. אני קורא לראש הממשלה

לפרסם את הפרוטוקול הזה, מה נאמר על ידי ומה נאמר על-ידי מזכ"ל

ההסתדרות. אם שם אין התניה, אני חותם לבד.

ובכן אם הייתי צריך עכשיו להגיב רגשית,

אין לי יותר מה לדבר עם משרד חינוך כזה אם השר

מסיגל להופיע בפני ועדת החינוך, ובמקום לשבח את אלה שמוכנים לתת,

את כל הכשלונות שלו הוא מטיל עכשיו על הסתדרות המורים - זה לא מקובל

עלי, אני דוחה את זה. אני דורש ל9רסם את מכתבו של השר אלי, ואם זה

לא יפורסם - אני אפרסם את זה. אני מבקש שיושב-ראש הוועדה יפנה אל

השר ויבקש ממנו את מכתבו אלי.

א. הראל; אני מבקש גם את הסטינוגרמה של הדברים שנאמרו

בוועדה על-ידי שר החינוך מר נבון.

י. ולבר; בוועדת החינוך אני התניתי. אני מגיע שזה

יחול על כל מורי ישראל.

היות ושר החינוך איננו נמצא כאן, והיות

והדברים כפי שפורסמו אינם סטינוגרמה של

הישיבה אלא תמגית דברים שנאמרו אולי בנוסח אחר, אני מבקש לא להשתמש

בזה כאן כארגומנט גדול.

י. ולבר; את התגובה שלי בענין הזה גמרתי" וגם אני לא

הייתי נוכח כשהוא אמר אתמול את מה שאמר.

הוא לא אמר דברים חמורים מאד.

א. הראל; אתם תגליחו לארגן את כל ועדת החינוך נגדכם.

זאת לא פעם ראשונה.

ש. בייר; יש פה מישהו בוועדת החינוך שקורא לחוקק חוק

שיבטל את קיומו של ארגון המורים העל-יסודיים.

זה בא דווקא מהסמן השמאלי של הוועדה.

פ. גולדשטיין; מר ולבר, הזעם שלך יכול להיות מוגדק, אבל

הוא מופנה לכיוון הלא נכון. כי שר החינוך

בדבריו אתמול היה מאד הוגן כלפי גיבור המורים בישראל וחלק להם כבוד

גדול.

י. ולבר; לא שמענו מה נאמר פה. אני מדבר על מה שקראתי

הבוקר בעתון "הארץ", ועל זה הגבתי.

ש. בייר; בעתון גם פורסמו דבריה של נגיגת מפ"ם בוועדה

שקראה לבטל על-ידי חקיקה את קיומו של ארגון

המורים העל--יסודיים.

זה שוב אי-אמת. היא לא אמרה דבר כזה.

מתי זה היה?



ש. בייר; זה היה בפברואר, בוועדת החינוך, כשדובר על

החלת ההסכם הסתדרות המורים על כלל ציבור

המורים במדינה" פירוש הדבר לבטל את קיומו של ארגון המורים, כך היה

בעתון. חיכיתי להכחשה, היא לא באה,

י. ולבר; כל הניתוח הפרופסיונלי של הגבי בייר ידוע

גם להסתדרות המורים, הוא גם מקובל עלינו,

אבל לפי תפיסת עולמה של הסתדרות המורים הוויכוח היום במדינת ישראל

איננו על ההיבט הפרופסיונלי. יש עת שאתה נאבק על ענינים פרופסיונליים,

ויש עת שאתה כמחנך בארץ הזאת 5ריך לקום ולומר דברים אחרים. במחצית

ינואר הסתדרות המורים ביוזמתה, לא ביוזמת משרד החינוך, אמרה: בעת

משבר כלכלי לעם הזה אנחנו כמורי דרך צריכים לקום ולומר דברים אחרים,

היא אינה משנה-את עמדתה, היא אומרת את זה גם היום. אינני מזלזל באחוזי

שכר; כשצריך היה להיאבק על אחוזי שכר נאבקנו גם על זה. אבל מעמד

המורה אינו תלוי רק בנושא של אחוזי שכר, הסתדרות המורים מתנגדת

עקרונית לסנקציות בנושא של בחינות בגרות, וכשהיינו במטה משותף לא

היו סנקציות בנושא של בחינות בגרות,

גם בלי מטה משותף לא היו סנקציות כאלה על

שכר,

י, ולבר; המורים התיכוניים לפיסיקה ואחרים - וגם אנחנו

מייצגים מורים לפיסיקה, מחשבים ואחרים -

אינני יודע מה יותר חשוב להם באמת; עוד 6% של ספטמבר, או התחושה

שלהם לעמוד היום מול ילד שהם אינם יכולים להגיש אותו היום לבחינות

בגרות, גס אתי מדברים הורים ומורים, אני חושב שעוד לא היו כל כך

האבה שיחות שלפון של מורים תיכוניים והסתדרות המורים, לנו יש

עמדה אחרת, יש לנו עקרונות חיים אחרים. אני ממשיך של איגוד מקצועי

בן 81 שנים, שעשה הרבה מאד דברים בארץ הזאת, הוא לא רק נאבק על שכר;

הוא החייה את הלשון העברית, הוא עשה הרבה מאד דברים חשובים ערב

הקמת המדינה וקם הקמת המדינה. אז לי אין ויכוח, אני גם לא רוצה

להתווכח עם ארגון המורים העל-יסודיים; אני רוצה לומר מה הסתדרות

המורים רוצה ומה היא הציעה,

אנחנו

מוכנים לדחות חלקים מסויימים של דו"ח ועדת עציוני תמורת הקפאת מערכת

החינוך. כך זה גמ כתוב במכתבים. מה זו הקפאת מערכת החינוך? בעיני

פיטוריו של מורה זה יותר חמור מאשר אם הוא מקבל קצת פחות שכר,

אבטלה זה הדבר הגרוע ביותר, בתפיסת עולמנו אנחנו רוצים להגן גם על

המורים שנמצאים במערכת בשנה הראשונה, אנחנו גם חושבים על פרחי

ההוראה שנמצאים היום באוניברסיטאות ובסמינרים. איגוד מקצועי נבון

שבאמת חושב לעומק צריך לשקול גם את הדברים האלה, הצענו הקפאת מערכת

החינוך, אבל התנינו את זה, אנחנו לא ניתן לאף אחד לחיות בהרגשה

שאנחנו נפצל היום את טבלאות השכר של המורים, אבל אנחנו פונים לממשלה,

ממשלה צריכה למשול. לה יש האפראט הטוב ביותר, אנחנו מוכנים לחתום

הסכם גם היום, גם ברגע זה, בשלושה תנאים; א) שהוא יחול על כל המורים

בארץ; ב) שהוא יהיה לשנה; ג) שזאת תהיה הנתינה היחידה, כי אם אחרי

הבחירות להסתדרות צריכה להיות נתינה נוספת של כל הציבור - זאת תהיה

כבר הנתינה של המורים; שלא יחייבו אותנו פעמיים,

אבל אתם קצת "פראיירים", תסלחו

לי על הביטוי, אני הייתי רוצה להפוך את המלה הזאת לחיובית" אני חושב

שתפקידם של מחנכים במצוקה חברתית כל כך גדולה של עם ישראל הלא לא

להגייד מה אחרים לא נותנים, אני יודע שכאשר אצלי תלמידים לא בסדר

מה אתם עושים על-מנת שהמורה יהיה יותר טוב,

אני לא מטיף מוסר לאף אחד, גם לא לחברי הכנסת, גם לא לשרים, אם אני

אהיה דוגמה חינוכית, למישהו יהיה לא נוח ואז אולי חוא יצטרף אלי,

לצערי הרב זה נכון, מאז אף אחד לא הצטרף אלי, אבל אני בטוח שברגע



מסויים זה יקרה. המצב היום בארץ הוא כזה שלא כולם כבר קוראים את הכתובת

על הקיר, אני כן קורא את הכתובת על הקיר, ואני כן רוצה לדאוג למורים

שעומדים להיות מפוטרים,

אינני מצטער שעשינו את זה, ואני ו1וזר ואומר

גם היום הסתדרות הפורים סוכנה להתום, היא לא חוזרת בה

מהצעתה, אבל בארץ הזאת קורה דבר הברתי סוציולוגי מענין. כמו שאומרים,

רשע ושוב לו. מתוך 100% המורים, מתוך 80 אלף המורים, אין ספק שאנחנו

מייצגים 80%.

ש, בייר; על פי סקר אגף כוח אדם בהוראה יש 56 אלף

מורים,

מתוך כלל המורים במדינת ישראל, ביסודיים,

בחטיבות הביניים ובעל-יסודיים, הסתדרות

המורים מייצגת 80%, על זה אין ויכוח, והיא אינה מסוגלת להביא את

השקפת עולמה ההברתית לאיזו שהיא הכרעה. ובסופו של דבר מה קורה?

היא מקבלת על הראש, אז אולי באמת צריך ללכת בדרך של רשע ושוב לו? אם

אף אהד אינו רואה את ההבדלים, אם כולם אותו דבר? קשה מאד להסביר

לעתונאים את מה שאני מסביר לכם היום, כי זה לא מענין, כשאני רוצה

לומר את הדברים היפים, שואלים קודם כל: האם מחר תהיה שביתה או לא

תהיה שביתה?

אני רוצה לומר להברי הכנסת, ואני אומר זאת

גם באוזני ארגון המורים, אמרתי זאת פעמים רבות בשיהות פורמליות

אם ציבור המורים ובישראל רוצה לשפר את מעמדו, הוא גם

צריך לעשות מעשים שיזקפו את קומתו, שלשום בערב הברת-הכנסת סרטני היתה

אתי במפגש משותף מקרי, קם שם מורה ואמר: אתם זקפתם את קומתנו בהכרזה

שלכם, אני מדבר על המהלך של הסתדרות המורים עכשיו, ואני לא חזרתי בי.

אני בהחלט מתנה.את הסכמתנו, אני מוכן שיגידו עלי שאני אולי מחנך שוב

או תמים, אבל אינני מוכן שיגידו עלי שאני טיפש, אינני מקבל שמורה

שלא מוכן לתרום יקבל פרס של 6%, ומורה שני, באותו חדר מורים, יקבל

פחות 6%; אינני מוכן שמורה אחד, ששייך להסתדרות המורים, היישוב"

כביכול, יקבל פחות 6%, ומורה מארגון המורים, ה"רע" כביכול, יקבל

יותר 6%.

מר ולבר, גם שר החינוך דיבר בנוסח הזה שאתה

מדבר עכשיו,

לא הייתי פה ולא שמעתי זאת, אני הושב שוועדת

החינוך היתה צריכה פעם להפגיש אותנו לעימות

כאן.בינינו,

עד כמה שאני יודעת תרומה היא תרומה ללא

התניה, מי שמתנדב - מתנדב, לא שמעתי שמישהו

תורם ואחר כך מתנה את זה בתרומה של אחרים. מי שתורם - תורם.

לעניות דעתי, אם רוצים לשפר את מעמד המורים

בישראל, המורים היום צריכים לתת דוגמה,

אמרתי כמה פעמים, אינני עומד על כך שזה צריך להיות קשור בדו"ח ועדת

עציוני. מבחינתי זו- יכולה להיות כל הצעה שתהיה מקובלת על כל הצדדים,

שנותנת תשובה אהת, והיא שאין פישורי מורים, וכשאני אומר אין פיטורי

מורים, זה אומר גם שהילדים לא נפגעים באף שעה אחת,

זה גם קצת לא מקובל עלי לומר היום שתוך חודש

ימים אפשר לקבוע סדרי עדיפות. במכתב שלי הצעתי ועדת מעקב אחרי ההסכם

הזה, שתבדוק באופן עניני את הדברים, כי כשמדברים על קיצוז, לכל אחד

יש רעיון במה לקצץ, אבל בצד הפרוידיסטי. זה לא עניני, למנכ"ל משרד



החינוך יש בעיות עם היועצים והפסיכולוגים, הוא חושב שזה דבר לא חשוב,

אז זה הדבר הראשון שצריך לקצץ, אני חושב ההיפך.

מי מחליט?

תהיה ועדה פריטטית שתחליט, אני מסכים שניאבק

במשך שנה ונבנה מערבת חינוך אחרת. אבל זה

לא רציני להגיד שתוך חודש אפשר לקבוע סדרי עדיפויות, ולבל אחד יש

הצעה, לכל אחד יש רעיון, אחד אומר שלא צריך מתימטיקה, שני אומר שלא

צריך חקלאות וכוי, זה לא רציני, אני בעד-לעבוד באופן רציני. אפשר

לשבת במשך שנה ולבדוק את תקציב החינוך, יחד עם בל הגורמים, השלטון

המקומי, ארגוני המורים, משרד החינוך. נבדוק באופן פדגוגי, חינוכי,

מהותי, את תקציב משרד החינוך, אבל לא בשליפות, גם לי הייתה שליפה

מקרית, אינני רוצה לחזור עליה, כי כשהתחילו לדבר על קיצוץ, גם לי

באופן פרוידיסטי יש משהו ודיברתי על אגף מסויים במשרד החינוך, חזרתי

בי מיד.

אני חוזר ואומר: השכר הוא חלק חשוב במעמדם

של המורים בישראל, אנחנו יודעים זאת, אבל יש דברים, יש תקופות,

שצריך לנהוג אחרת. אינני רוצה שבעוד עשרים-שלושים שנה, כשיבתבו את

איפה היו המורים בארץ הזאת אז? מה הם אמרו במשבר

כלכלי וחברתי כל כך קשה? אני יושב באיגוד מקצועי שיש לו גם דגל שני,

דגל החינוך; יש לנו תפיסת עולם לא רק של איגוד מקצועי, אני רואח את

עצמי כמחנך; אנזזנו רואים את עצמנו כתנועה של מחנכים. ואלה הצעותינו,

אני רוצה לחזור על ההתניות, אם כי הן

לא פיטורי מורים; הקפאת מערכת החינוך לשנה; שזה

יחול על כל ציבור המורים; ושזאת תהיה הנתינה היחידה של המורים,

כלומר אם תהיה איזו נתינה אחרי הבחירות להסתדרות - שלא יטילו עלינו

נתינה נוספת, מדובר על הקפאת מערכת החינוך, ואינני רוצה לפרט.

לדעתי זה טוב למורים, זה טוב לתלמידים" אינני אומר דחיית ביצוע

דו"ח עציוני; אלא כל דבר שיתן את התשובות האלה - אני מוכן לחתום על

זה מיד, אבל בתנאי שזה יחול על כל מורי ישראל, זה תנאי עקרוני,

אתה נתלה במישהו אחר. אינני נתלה באף אחד. אני נתלה

בממשלת ישראל שיכולה לבצע הסכמים כאלה,

תודה, אנחנו עוברים לדיון.

ב. שליטא; אני רוצה כאן להגן על שר החינוך. מפליא אותי

שבשל רצונו לשמור על המערכת בלי שיבושים,

הוא ומשרדו מקבלים את כל אבני הבליסטראות, באילו שם יושבים הרשעים

ובמקום אחר יושבים הצדיקים שרוצים את טובת החינוך, לא בדקתי, אני גם

לא יכול לבדוק, את כל המערכת החינוכית, מה צריך ומה אפשר לקצץ, איפה

יותר ואיפה פחות. איש מחברי הכנסת לא עשה זאת, כל אחד מאתנו, אם היה

צריך לשבת במקום השר והמנכ"ל והמערכת ולחשוב על קיצוצים, אני מניח

שהיה מגיע פחות או יותר לאותן מסקנות, עם ניואנסים באלה או אחרים.

בעקרון אני מקבל את עמדת משרד החינוך, שלא ניתן היום לקצץ במערכת

בלי לגעת גם בשעות הוראה, ושעות הוראה זה ציפור הנפש של כולנו, לא

רק שלכם, בדיון שהיה אתמול בוועדת החינוך אמרנו מפורשות שצריך לקצץ

פה ושם, ושעות הוראה זה הדבר האחרון, אבל אני מקבל את גירסת משרד

החינוך שלא ניתן אלא לקצץ גם בשעות הוראה, ואם כך, אי אפשר להשאיר

על מכונם את כל המורים, שכן אז תהיה אבטלה סמויה,

י, ולבר; אני חושב שלא הבנת את ההצעה שלי,

ברגע שמקצצים שעות הוראה, יש מורים מיותרים

במערכת,

הכוונה הראשונה היא לפטר כדי לחסוך בסעיף

המשכורות, זה גורם לקיצוץ בשעות הוראה, אתה

הופך את הדברים.

ב. שליטא; אינני מקבל שהפיטורים צריכים להיעשות לשמם,

וכדגל, אלא אם אין מנוס וצריכים לקצץ שעות

הוראה. אני יודע שזה כואב, ואני אומר שקיצוץ שעות הוראה צריך להיעשות

כצעד אהרון.

אני פונה לכולנו, איננו יכולים להיות תלושים

מהמציאות, אנחנו הברי הכנסת ואנחנו צריכים לראות את הדברים בצורה

ממלכתית. אני לא אלך בדרך הקלה שהברי אופוזיציה מסויימים הולכים בה,

שהם מוכנים תמיד להצדיק את ארגוני המורים, את אלה שדורשים, את

המפגינים, את קבוצות הלחץ. ואני אינני מכנה אתכם קבוצת להץ. אבל יש

בעיות, צריך לראות גם את הקופה הנקובה של מדינת ישראל, ואי אפשר

שהבר כנסת יהיה רק יפה-נפש.

ע. דראושה; מה זאת אומרת? מי שתומך במאבק של המורים

הוא יפה-נפש, במרכאות או בלי מרכאות?

ב. שליסא; יש הברי אופוזיציה שמצדיקים כל דרישה שהיא,

ולדעתם הממשלה תמיד צריכה לתת.

מי נכנע לקבוצת הלחץ של התעשיה האווירית -

הממשלה או האופוזיציה? יפי-הנפש או הממשלה?

ב. שליסא; לא תמיד אני מצדיק את הממשלה באופן אוטומטי.

היא לא תמיד צודקת. אבל חברי כנסת הייבים

לראות את הענינים בצורה ממלכתית ואחראית, והאהריות שלנו היא לא רק

לארגוני המורים; היא גם למדינה. גב' בייר, אינך יכולה לזרוק את כל

הכדורים לכיוון שלנו, לכיוון של הממשלה, של השרים, ולומר: אבחנו

נישאר נקיים. זה יהיה משבר אמון שעוד לא היה דוגמתו אם אתם תפגעו

בבהינות הבגרות. יש כמה דברים שבהם לא פוגעים. אתם ארגון הזק,

בעבר גיליתם אחריות רבה מאד. ומשום שאתם ארגון הזק דורשים מכם

אזוריות. וכמו שאת מותחת ביקורת על משרד החינוך למה הוא מקצץ בדבר

זה ולא בדבר אחר, כך אני פונה אליך: במערכת שלך יש לך אמצעים אחרים,

לא פגיעה בבחינות הבגרות.

אולי תאמר לי איזה?

יש לכם אמצעים נוספים. אתם יכולים לשבש את

המערכת, להעמיד את הנושא הזה על סדר היום

ולא להוריד אותו, אבל לא פגיעה בבחינות הבגרות" זאת מכה מתחת לחגורה,

מכה שלא ניתנת לתיקון. את בעצמך אמרת שבעוד שבועיים המצב יתחיל

להיות קריסי. מחזור שלם של תלמידים ותלמידות לא יעשו את בחינות

הבגרות, והם יזכרו אתכם, את המורים והמחנכים, בצורה לא כל כך היובית.

ואתם לא תוכלו להתנקות מזה לעולם. הפסקתם את העבודה לשעתיים, עשיתם

דברים אחרים. יש לכם אמצעים. אל תפגעו בבחינות הבגרות. מבחינה זו

אני חושב שכל ועדת החינוך צריכה להתלכד סביב הנושא הזה, שבזה לא

פוגעים. לא תוכלו לתקן את זה אהר כך. מדובר בבנינו ובנותינו שצריכים

ללכת לצבא; אם הם לא יעשו את בחינות הבגרות, יהיו להם אחר כך בעיות

בכניסה לאוניברסיסאות. הם ילכו עם אות קין חינוכי על מצחם.

שרים באים והולכים. אבל אתם ארגוני מורים,

מחנכים; המחנך כדמות יישאר בתודעת הצעירים כמי שמנע מהם ב-1985 את

בחינות הבגרות. זה חמור מאד.

קיצוץ השעות איננו מטרה בפני עצמה. אנחנו מסכימים שצריך לקצץ, אבל אנחנו

מציעים דרך אוזרת שבה לא יצטרכו לפטר מורים. ואפשר לעשות זאת.

בעקרון אינני בעד פיטורי מורים לשם פיטורים. אבל אני רוצה שגם אתם תבינו את

המערכת. אינכם יכולים להיות מנותקים ותלושים. ואני מוכן לתת לכם את כל הגיבוי

ואת כל הסיוע. כבר עברתם כמה גשרים חשובים. בזמנו לא הייתי מאושר כשהקימו את

ועדת עציוני. אבל היום מקובל על הכל שיש מסקנות, קיבלו אותן וצריך לכבד אותן. לא

אמרו לכם שזה לא מגיע לכם, שזה לא כדין. דיברו על דחיה לשנה. כלומר מכירים בכך

שזה מגיע לכם, אין על זה ויכוח. הוויכוח הוא על כך שביקשו מכך לעזור במצוקה

הנוראה הזאת ולא לבוא עכשיו בדרישות. לא בדקתי בדיוק, אבל אני מניח שהטענה שהגב'

בייר העלתה פה על תוספת איזון שלא שולמה למורים בשנה קודמת היא נכונה. אינני

יודע למה לא שולמה. יכול להיות שזה באמת מגיע לכם וצריך היה לשלם. אבל כל דבר

בעתו. אתם באים עם דרישות שאולי הן צודקות כשלעצמן, אבל בתנאים שקשה לבצע אותן.

אני בא מהמערכת של השלטון המקומי. גם שם יש הרבה מאד הבטחות והתחייבויות שניתנו

בימים כתיקונם, בימים של שפע, והיום אי אפשר לכבד אותן ואי אפשר למלא אותן. ובכן

כולנו נמצאים באותה סירה.

אתמול הועלו פה הצעות אולי לא לקיים את הישיבה היום עם ארגוני המורים.

אי הראל;

אני הצעתי זאת.

בי שליטא;

אינני יודע מדוע הצעת זאת. אבל היה בזה איזה סממן כאילו אסור להרגיז את

ארגוני המורים. אינני מקבל את זה. אני מדבר אליכם בכבוד ומקווה שאתם תבינו את

גודל השעה. אתם יכולים לקנות את עולמכם עכשיו בשעה אחת. אל תגעו בבחינות הבגרות.

אני מתרשם שרבים מחברי הוועדה אינם מכירים את המערכת הכספית והפיזית של

מערכת החינוך. לכן כשמגיבים על דברים ההתייחסות היא רק לקטע מסויים, וחבל.

אני רוצה לומר מלים אחדות על נושא הקיצוצים. העובדה היא שסדר העדיפויות

במדינה איננו כפי שצריך להיות, והדמגוגיה הסוציאלית משתוללת וכוי. אבל אנחנו

נמצאים במסע אל הדולר האחרון, ואני חושב שבעוד זמן לא רב כל הדיון הזה לא יהיה

רלבנטי. צריכים לראות את הדברים כפי שהם, לא יעזור לנו שום דבר. אנחנו נמצאים

עכשיו בחודש השני של שנת תקציב, ורבעון דופק. הקיצוץ החל כבד לפני חודש וחצי.

חברת-הכנסת סרטני אמרה אתמול דבר נבון ביותר בענין הזה. היא אמרה: בואו נראה איך

אנחנו נערכים לקראת השנה הבאה.כי בעוד ששה, שבעה או שמונח חודשים תתחיל

התמודדות, ובסך הכל זה עובר מהר מאד. מה יהיה אז? שוב יהיו דרישות לוותר על

התוספות בגין דו"ח ועדת עציוני? צריך עכשיו להיערך לקראת זה כדי לדעת איפה

עומדים.

מה קורה היום? היום הנוסחה פשוטה מאד. בגלל העובדה שהמשרד הזה הוא עתיר

עבודה - ואני מדבר על הסכום הגדול - הוא אומר: או ויתור על ההטבות בגין ועדת

עציוני או פיטורי מורים. מר ולבר אמר שתוך חודש צריך לקבוע סדר עדיפויות אחר. לא

יכול להיות סדר עדיפויות אחר לגבי הסכומים הגדולים. אולי בשוליים יכולים להיות

שוליים יותר רחבים או יותר צרים, אבל בעקרון אי אפשר לעשות זאת.



לכן אני חושב שזאת הדרך הידידה, ולדעתי ארגון

המורים העל-יסודיים מוכרח לשתף פעולה בקיצוץ המסיבי הזה, כי אין דרך

אחרת"

בקשר לנושא של העברת הפורים לשירות המדינה,

אני מבין את ארגון המורים, הם רוצים לקבל את המשכורת ב-1 בחודש.

אבל זה יעלה למדינה הון תועפות.

האם היום זה לא עולה

לא. נכון שמעבירים כסף ב-1 בחודש והוא

מתגלגל היכן שמתגלגל. אבל ההבדל העקרוני

הוא שמעבירים כסף, לא מעבירים את הכסף. אנחנו מתקוטטים עם משרד

החינוך הרבה חודשים ושבים לעדכון העלות של החינוך העל-יסודי, כשמגיע

לי כסף לבית-ספר תיכון, מגיע שיק אחד. אתם יודעים שזה פר-תלמיד, לא

פר-מורה. ואם חסר כסף, אנחנו לוקחים מקופת העיריה ומוסיפים. מכאן

הגרעונות, משום שאנחנו מקבלים כסף שהוא הרבה פחות מאשר משכורות

המורים,

עכשיו מעלים את הרעיון להוריד במקור את

מס ההכנסה, כאילו "לסדר" אותנו,

תעבירו את

המורים לשירות המדינה- אני מתנגד לזה אידיולוגית. למדינה זה יעלה

הון תועפות. אבל תעבירו . אך לא זו הבעיה.

אנחנו מתווכחים מאד עם משרד החינוך. לצערי

הרב האמינות שלו שואפת לאפס- חבל על כל דקה שאנחנו יושבים שם, ואנחנו

יושבים הרבה מאד שעות, כי מסתכלים אלי בעיניים ובאותו זמן "מסדרים"

אותי מכל עבר.והרי אנחנו צריכים להתמודד עם הבעיות, ואנחנו עומדים

בעימות הישיר עם המורים ועם התלמידים, מדברים פה על חינוך טכנולוגי,

האם משרד החינוך קונה מכשירים? האם הוא קונה מחשבים? אנחנו קונים

אותם. הוא נותן המלצות" אם לרשויות לא יהיה כסף, לא יהיו מחשבים,

ברגע שלרשויות אין כסף, המכשור בבתי-הספר הטכנולוגיים איננו עונה

על הצרכים. סיפר ליי צבי צילקר, מנכ"ל משרד העבודה, שבאשדוד יש

מגמה לדפוס. עובדים שם על מכונות דפוס שמזמן יצאו משימוש,

ובכן בכל פעם מדברים על קטע אחד במערכת,

אבל אנחנו לא מכירים את המערכת,

קיבלתי עכשיו הודעה שהחודש קיבלתי 14 משרות

פחות של שרתים' כשיש הבטחה של שני שרים שאם ארגוני המורים לא ילכו

לשירות העצמי לא יפעילו אותו.ועכשיו קיצצו לנו 410 מיליון שקל. איך

אפשר כך לעבוד עם משרד החינוך?

אינני רוצה להתייחס לשביתה, זכותו הלגיטימית

של ארגון לשבות, הוא יכה במקום שהוא יודע ששם זה יהיה יותר אפקטיבי.

כך בנויה שביתה, ואינני בא בטענות, ברגע ששביתה לא תכאיב, אף אהד

לא יתרגש מזה, בקרית-אתא ובעכו ילדים שבתו חודשים מלימודים, אף אהד

לא התרגש. כך היה גם בכפר יסיף.

אני פונה עכשיו אל ארגון המורים העל-יסודיים,

אל המצפון של האנשים, ולא רק בגלל העובדה שאני מוותר על 10% משכרי.

מבחינה תכליתית, 8נחנו נמצאים בתוך שנת תקציב. היום משרד החינוך

עומד בפני שתי אפשרויות, במידה רבה באשמתו: או הוויתור הזה, או

קיצוץ שעות, כלומר פיטורי מורים, במלכוד הזה משרד החינוך לא יכול

לצאת מזה.



אני מציע שתמצאו דרך אלגנטית לטפל בענין

הזה. אני מציע להתחיל מטהר לשבת עם משרד החינוך ועם כל הנוגעים בדבר

ולדבר על הקיצוץ של השנה הבאה ולהגיד שצריך לסגור כיתות, גם סגירת

כיתות פירושה פיטורי מורים. ואז תהיה גם התייעלות.

ש. בייר; ואז הבלתי קבועים של היום יהיו כבר קבועים,

ויידרשו גישורי מורים קבועים.

י. ירון; עוד מעט יפטרו גם מורים קבועים, השיטה של

י" עבודה בגדר חיה וגיזום לכל הרוחב, לשנה הזאת

היא אולי נותנת שעות. אבל לטווח הארוך אין שום התייעלות.

ש. בייר; ואז הוויתור שלנו יהיה לתמיד. ובשנה הבאה

יפוטרו גם מורים קבועים.

י. ירון; בשם השלטון המקומי אני פונה אל ארגוני המורים:

תלכו בענין הזה יחד. כי ה-56 מיליון האלה הם

הנתח המרכזי בתוך הסכום של 87 מיליון, בלי זה - שום דבר לא יעזור

למשרד החינוך, יהיו פיטורי מורים.

ג. לב; אני חושב שצריך לדבר באופן ריאלי על הפתרון

של מערכת החינוך, ביחוד במה שנוגע לסורים.

אני רוצה להוסיף כמה מלים על הענין של העברת המורים, לפני חמש שנים

נחתם הסכם, גם בהשתדלותנו, להעברת כל הגננות לשירות המדינה, עד היום

זה לא מבוצע. ומדוע? לא מדובר עם הרשויות על סכום הכסף, אלא ספני

שפקידי משרד החינוך אינם מוכנים לעשות את החישובים ואת המשכורות של

הגננות בלי לקבל עבור זה כסף נוסף או משרות נוספות. ויש אלף גננות

שלא עוברות לשירות המדינה.

מר שרלין מנהל משא ומתן עם הגב' בייר, אני

מקווה שדעתו של מר שרלין לא תתקבל, על העברת המורים, מרכז השלטון

המקומי לא מפריע בענין הזה, אבל אנחנו יודעים מה המצב, נוטעים במורים

אשליות. ואם המורים לא יהיו עובדים שלנו, האם נקיים את כל הסערכת

של שיבוץ מורים? אף אחד אינו מסוגל להעביר את המורים, למרות שהנהלת

המרכז החליטה על זה בשעתה. זו אילוזיה.

אני מבקש סמר שרלין להסיר את ידו מהענין.

כל תשלום שהרשויות המקומיות מאחרות לשלם למס הכנסה סוצסד במלואו;

כל תשלום שאתם מאחרים להעביר לנו איננו סוצמד. אתה מנהל משא ומתן

עם הגב' בייר, מתוך מחשבה שאולי תחסכו עוד כסף למדינה על-ידי זה

שתנכו לנו מס הכנסה. אני חושב שזה נוגד את המוסר ואת צרכי החינוך.

ש. בייר; האם גם הכסף שמועבר למבטחים סוצמד? יש

איחורים גדולים בהעברת כספים למבטחים.

ג. לב; לגבי תוספת האיזון, ברשויות המקומיות כמו

בשירות המדינה נתנו לעובדים שאין להם תוספות

ייחודיות או מקצועיות, הוויכוח הוא אם התוספות של המורים הן ייחודיות

או מקצועיות, ולא על זה שמנעו מהם שכר. אם מישהו יקבע שהתוספות שלהם

אינן ייחודיות, אני חושב שהם זכאים לתוספת האיזון. ואולי צריך שמישהו

יפרש את ההחלטה הזאת. על זה הוויכוח.

בענין תוספת האיזון, זה לא סדוייק, אנחנו

הגשנו לבית-הדין מסמך שמראה שבשלטון המקומי

המהנדסים והמח"ר שמקבלים תוספות ייחודיות, מקבלים רק 75% מתוספת

האיזון, ואני מוכנה לקבל את זה.



א.הראל; אני לא נסוגותי מעמדתי שהדיון הזה היום

לא היה צריך להתקיים. הרבה דברים שנאסרו

וייאמרו מוטב שלא היו נאמרים, גם דברים שאני אגיד. אבל בשיש דיון,

אבי אומר את דעתי, אם יש משא ומתן, אני חושב שצריך היה לתת למצות

אותו עוד שבוק, עוד עשרה ימים, עד רגע מסויים.

לגופו של ענין, אני בדעה שבל משא וטתן שנמשך

תמיד עולה יותר כסף. היום יש לי ספק רב אם אפשר לפתור את הסכסוך הזה

בלי זעזוע רציני. הבעיה איננה בחינות הבגרות. אפשר לעשות מאמץ לקיים

את בחינות הבגרות. אבל בזה לא פתרנו דבר. אינני רואה במערבת מישהו

או משהו שמנתב את הבעיה לאיזה מקום, אף אחד מהצדדים לסבסוך לא הגיע

פה או במקוט אחר הצעה שאפשר היה לאחד עליה את שלושת הגורמים, בל

אחד משוכנע שעמדתו נכונה.

אני רוצה לומר מה העקרונות שמנחים אותי

ומה הצעתי, העקרון הראשון שלי הוא: אני נגד נתינה לחלק מהמורים,

לא מענין אותי אס יקראו לזה התניה או הצמדה, אבל מורי ישראל כולם

זכאים למעמד שהגב' בייר דיברה עליו,

אבל המעמד הזה לא קיים היום. אני משלמת

3.5% לפנסיה; מר ולבר או מישהו אחר לא משלם

את זה. אין מעמד שווה.

אנחנו חיים במדינת ישראל, והבעיה היא לא רק

כמה אני מקבל, אלא כמה השכן שלי מקבל.

יש הצמדה בין סקטורים שונים, בין מהנדסים, טכנאים, מורים וכו'.

אם ירצו להפריד - זה לא ילך. ואם שר החינוך חושב שהוא ישיג את

הסכמתם של חלק מהמורים הוא טועה. הוא לא ישיג זאת,

ב) מדינת ישראל צריכה להבין שהיא צריכה

לקיים הסכם שהיא חותמת עליו. אי אפשר לבוא בטענות לציבורי עובדים

שהם מפירים הסכמי עבודה שחתמו, כאשר הראשונה שמפירה אותם היא מדינת

ישראל. כך עם ועדת קצב, ועדת עציוני וכו', אי אפשר לעשות זאת אם

רוצים שהמכשיר ששמו ועדה ציבורית יוסיף להתקיים בחיים הציבוריים שלנו,

או שלא יקיימו ועדות, אבל אם מקימים ועדה ומתחייבים מראש לקבל את

מסקנותיה, אי אפשר אחר כך, כשזה מגיע לביצוע, לא לקבל אותן. זה בלתי

אפשרי, בלתי מחנך, זה הדבר הנורא ביותר, לכן אני חושב שאין מנוס

אלא לב3ע עכשיו את מסקנות דו"ח ועדת עציוני, למורים היסודיים,

למורים התיכוניים, לכל ציבור המורים,

ואז הדילמה חוזרת אלינו, ה-56 מיליון דולר

שחסרים בתקציב- בניגוד למה שנאמר פה, לי ידוע ששר החינוך כן נאבק.

אבל הבעיה היא שבל התקציב של מדינת ישראל אינו בנוי לפי העדיפויות

הלאומיות של מדינת ישראל, היו חילופי ממשלה, והממשלה הזאת לא דנה

בתקציב. זה לא תקציב, שר החינוך איננו אחראי על אופן הכנת התקציב

של מדינת ישראל, אבל צריך לפתור את הבעיה, ובנתונים הקיימים עכשיו

חסרים בתקציב 56 מיליון דולר,

ההצעות שהגב' בייר הביאה אינן עונות על

הצרכים. העברת המורים העל-יסודיים לשירות המדינה לא תחסוך 56 מיליון

דולר.

אם נעבור למדינה, נתרום.

אולי לא הסברתי סוב את הנקודה הזאת,

אני הבנתי את זה. לפי דעתי אין דרך אחרת

מאשר להגשים את המסקנות, ובשבוע הבא או

בעוד שבועיים או חודש להתחיל בפיטורי מורים, זמניים או לא זמניים,

יש במערכת מורים שאפשר לפטר.

כבר פיטרו. שר החינוך הודיע על כך,

א. הראל; במערכת של המורים יש כאלה שאפשר לפשר.

ש. בייר; לא של המורים; של המשרד כולו.

א. הראל; של המשרד כולו. אם פיטרו ב"אתא", שיפטרו

גם מורים, עם כל הכאב, אם צריך לקצץ 56

מיליון דולר, מוכרחים לקנן. אנחנו הצבענו בעד זה, הצבענו בעד התקציב-

זה דבר אחד, זה סכום ראשון, אינני יודע

בכמה מורים זה יסתכם, אבל לא תהיה ברירה אחרת,

י. ולבר; מדובר על 5,000 עובדים, 56 מיליון דולר זה

5,000 מורים.

א. הראל; לא יהיה מנוס מזה, ואני אצביע בעד, בכל

מסגרת ובכל מקום, שה-56 מיליון דולר יקוצצו

בדרך כזאת שכוללת גם פיטורי מורים, ואינני יודע באיזה מספר מדובר,

יש מקומות שבהם נסגרות כיתות בגלל צמצום האוכלוסיה. ובכן בכל מקום

שאפשר לפטר מורים, צריך לעשות זאת, לא אמרתי שצריך להוריד שעות או

לצמצם כיתות.

אבל זה פועל יוצא,

א. הראל; אני מדבר על הצורך בפיטורי מורים.

ש. בייר; אתן לך דוגמה מהמערכת שלנו. יש במערכת דבר

מוזר: יש שכר לימוד לעיוניים, ויש שכר לימוד

דיפרנציאלי לטכנולוגיים. משום מה הישיבות התיכוניות שהן בתי-ספר

עיוניים מובהקים ממשיכות לקבל שכר לימוד דיפרנציאלי. זה מביא לידי

כך שיש שם כיתות מאד קטנות, וזה לא רק הישיבות, גם האולפניות לבנות

שהן בתי-ספר אנטי-אינטגרטיביים,

גם בתנועה הקיבוצית זה כך, עם כל הכבוד,

אני דוחה את הדברים של הגב' בייר, זה לא

מקובל עלי,

ש. בייר; ואני מודיעה שארגון המורים לא מתנגד שכיתות

של 10 תלמידים תהפוכנה לכיתות תקניות.

ש. בן-צור; האם בארגון שלך יש מורים דתיים?

ש, בייר; הרבה מאד, כל המורים בישיבות הם חברים

בארגון המורים העל-יסודיים,

תבדקי את הדברים לפני שאת אומרת אותם, כי

את אומרת כאן דברים לא נכונים ולא בדוקים,

אינך מגינה על כל המורים העל-יסודיים. טוב שאמרת זאת באן, צריך להיות

הגון במסירת נתונים.



ש. בייר; צריך להיות אומץ ציבורי לופר שאם יש בתי-ספר

עט כיתות של 40 תלמידים ובתי-ספר קם כיתות

של 10 תלמידים, שכולם יעמדו על 40 תלמידים בכיתה, ואם כתוצאה מכך

מי שמסיים עכשיו סמינר ייפגע, שיעשה הסבה מקצועית וילך לייצור.

אגב, בחינוך ההתיישבותי זה אותו דבר. אין שום סיבה שהמשרד יממן כיתות

של 10 תלמידים.

א. הראל; אני יודע שיש סמינרים של 100 תלמידים, כלומר

יש מערכת שאפשר לחסוך בה.

י. ולבר; גם את סמינר נהלל אתה מציע לסגור?

א. הראל; כן, אם אתם רציניים ובאמת מציעים לחפש דרכים

לייעול, הרי אי אפשר לייעל מערכת בלי שזה

יכאב באיזה מקום-

אני בעד זה ששכר המורים יהיה גבוה מאד, הרבה

יותר משהוא היום ומעבר למה שנאמר בדו"ח עציוני, כדי שמורה יהיה מורה

בלב שלם, שלא יהיה נתון בבעיות של קיום. אני עזבתי את מערכת החינוך

כי לא יכולתי להתקיים מהשכר שקיבלתי. השכר של המורים צריך להיות גבוה.

ויש מדינות שברגע מסויים ידעו לתת עדיפות למורים. ובעיות החינוך של

מדינת ישראל אינן פחות חשובות מבעיות הבטחון שלה. אבל זה לא אומר

שחייבים להחזיק יחידות נפל, בגלל התפתחות מסויימת, בגלל היסטוריה

מסויימת, ולהגן על הכל. אני לא אגן על הכל. ואם זה מחייב פיטורי

מורים, צריך לעשות זאת. אין דרך אחרת" זה צריך לתת כמה עשרות מיליוני

דולרים למערכת.

דבר שני, אני מציע להעלות את אגרת החינוך,

ולהטיל על כל המערכת במקום איכס אלפים - איכס פלוס 50%. בדקתי את

הנתונים. אם לפי החוק החדש האגרה צריכה להיות 10,000 שקלים, אני

מציע שהיא תהיה 15 אלף. אם זה צריך להיות כואב, שיהיה כואב לכולם,

את 56 מיליון הדולר שחסרים למערכת החינוך מוכרחים להשיג,

ש. בן-צור; יש משפחות שלא יכולות לעמוד בזה, גם בהצעה

הקיימת. יש משפחות שאינן יכולות לשלם את

ה-20 אלף שקלים לחודש.

30% מהמשפחות פטורות מזה.

רוב התלמידים שלי הם מהרצליה פיתוח. באמת לא

צריך לרחם עליהם.

היו"ר נ. רז; כפי שאמרתי שקלנו אתמול אם לקיים את הישיבה,

היו חברים שאמרו שאין בזה טעם. החלטנו בסופו

של דבר לקיים את הישיבה, כי חובתנו להתייחס לענין הזה. אבל ביקשתי

בראשית הישיבה לגלות אחריות ואיפוק. בוודאי שיק פה חילוקי דעות. אבל

צריך לאפשר להשמיע את הדעות עד הסוף.

ע. דראושה; אני מסכים לניתוח של חבר-הכנסת הראל, אבל

י" אני מתנגד למסקנות שלו, שלדעתי הן מאד

מסוכנות. המאבק היום הוא כאילו בין ארגוני המורים ומשרד החינוך,

והציבור מפולג. מנסים לשטות את הציבור נגד המורים. לדעתי זה דבר

מסוכן ביותר. אני חושב שהמאבק צריך להיות בין משרד החינוך לבין

האוצר. כי אני חושב שלא יצא דבר מכל הדיבורים האלה. המורים לא יתנו

את ה-56 מיליון דולר. אנחנו שומעים את נוסח הדברים כאן. בכלל התביעה

מהמורים לדעתי איננה מוצדקת. כי אם תובעים, צריך לתבוע מכלל המשק.

אף אחד לא ילך אחרי המורים, גם אם הם יתנו דוגמה. אף אחד לא הלך אחרי

חברי הכנסת. חברי הכנסת ויתרו על 10% משכרם. זה המשך של דבר שהיה

בשנה שעברה. זה לא חידוש. זה לא כמו ויתור על דבר שמגיע לפי הסכם.



אני אישית מתנגד גם לוויתור הזד!. אינני וזושב שזה אקט שיכול למשוך המונים אחרי

חברי הכנסת. ועובדה שאף אחד לא חיקה אותנו, אף אוח- גם לא מתרגש מזה. אני יודע

שגם חברי הכנסת סובלים מהוויתור הזה, בעיקר אלה שזאת הכנסתם היחידה.

ובכן לדעתי המאבק צריך להתרכז היום בין משרד החינוך לבין האוצר, בין משרד

החינוך והממשלה, ולפטור את המורים מכל הסבך הזה שרק מזיק לדימוי שלהם בציבור, זה

מזיק לכל המערכת ומשבש את העבודה התקינה של המורים. במקום שייושבו איך לתרום יותר

לתלמידים, הם מתבקשים רק לוותר על מה שמגיע להם לפי הסכם, שהגיעו אליו לאחר מאבק

ממושך של שלוש שנים. אני חושב שזה בכלל לא מקובל ולא הגיוני לתבוע מהמורים להיות

יפי-נפש ולוותר. עם כל הכבוד להסתדרות המורים שרצתה לתרום למשק, אני חושב שהבעיה

איננה התרומה של הסתדרות המורים או של ארגון המורים; הבעיה היא שהממשלה הכינה

תקציב לא נכון, לא צודק, והיום היא מנסה לפתור בעיות. כמו שפתרו את הכעיה של

הקצאת 200 מיליון דולר לישובי הצפון, ובצדק; כמו שנתנו 11 מיליארד שקלים

להתנחלויות, ולא בצדק; ועכשיו נותנים 400 מיליון דולר למשרד הבטחון - כך אני

חושב שהממשלה יכולה למצוא 50 מיליון דולר, להקציב אותם למשרד החינוך ולפתור את

הבעיה.

לדעתי כל הדיון הזה וכל הדיבורים כאן לא יביאו לשום תוצאה. כחברי ועדת

החינוך של הכנסת אנחנו צריכים לומר את הדברים כפי שאנחנו רואים אותם, כפי שאנחנו

מאמינים בהם. עלינו לומר לראש הממשלה ולשר האוצר שימצאו בתקציב 56 מיליון דולר

ובכך יפעתרו את הבעיה של ארגוני המורים ושל הציבור כולו.

מי וארם;

לפני עשר שנים כיתה למדה 39-38 שעות; היום כיתה לומדת 35-34 שעות. ומדובר

כאן בקיצוץ של עוד שלוש או ארבע שעות.

עי דראושה;

זה לא עושה רושם על אף אחד. אף אחד לא מתרגש מזה.

אתם צריכים לדעת זאת ולהתקומם נגד זה שרוצים להפחית עוד שעות הוראה. הפחיתו

לאורך עשר שנים. יש גבול להפחתה. לא ניתן לעשות זאת עד אין סוף.

לפני שנה תקציב משדר החינוך היה 980 מיליון דולר; רוצים להורידו ל-800

מיליון דולר. לא מדובר כאן על כניסה לפרוייקטים גדולים; בתקציב הזה הרוב מיועד

למשכורות. אני חושב שמי שהסכים לקיצוץ הזה, כאילו אפשר לוותר כאן על פרוייקטים

גדולים, עשה טעות חמורה. וחברי הוועדה צריכים להילחם נגד זח.

אי הראל;

נלחמנו. במה יכולה ועדה פרלמנטרית להילחם יותר מאשר נאבקנו פה בענין

התקציב?

שי בייר;

ברגע שתתחילו לקרוא לנו לתרום, זו היתה הטעות הבסיסית. זה הופיע בקומוניקט

של ועדת החינוך בחודש פברואר. כאן שורש רגעיה. אילמלא המחשבה שאם המורים יתרמו

הכל יהיה בסדר, לא היינו מגיעים למשבר היום. זה שורש הענין. כולם התרגלו לחשוב

שמה שעומד זה שעות מול תרומת המורים של מקצת הטבות.



מי וארם;

ארגון המורים נאבק היום על מהות החינוך, על מספר השעות בכיתה שלדעתי אי

אפשר להורידו. במקביל אנחנו בעד ייעול, ואני מציע שמר שרלין יקרא לפניכם את

ההצעות שהצענו. עם זאת אני וזושב שנצטרך להחריף את הצעדים שאנחנו נוקטים, כי

מדובר כאן בכוונה להפחית את מספר השעות בכיתה, דבר שאיננו מתקבל על הדעת.

י' שרלין;

הושמעו פה דברים נגד המשרד והשר. לפחות על חלק מהם אני חייב להשיב. לגבי זה

שהשר לא ידע על ההתניה - זאת בעיה, כי השר נפגש עם מר ולבר בארבע עיניים, ועל

השיחה ההיא אין שום תיעוד. זה היה הרבה לפני ינואר. כשבאנו לשר ואמרנו לו זאת,

קשה היה לו לקבל את זה. הוא אמר שלו ידוע אחרת, והוא חייב לבדוק את זה. אף אחד

מאתנו לא היה באותה פגישה בארבע עיניים או באותה שיחת טלפון ששמעו רק שנים. אבל

מה שברור לי הוא שהשר נדהם בשעתו כשבאנו אליו בינואר וסיפרנו לו את זה. קשה היה

לו לקבל את הדברים. אני חייב לומר זאת, כי הוא עשה את הדברים מתוך רצון טוב

ומתוך נכונות רבה.

לגבי ר1בעיה של השלטון המקומי והמורים - לא פה המקום להסביר בדיוק מה

הבעייתיות של העברת המורים לשירות המדינה. אבל כמה דברים צריכים להיות ברורים.

אין זה נכון שכתוצאה מזה ניכנס להוצאות. ההיפך הגמור.

גי לב;

אינך יודע את החשבון.

זו גם דעת אנשי האוצר. ושלשום בערב ישבנו נציג אגף התקציבים, היועץ הכלכלי

של ראש הממשלה ואני. אני אולי לא מבין בכלכלה, אבל אי אפשר להגיד על שני האחרים

שהם אינם מבינים. בנושאים מסויימים שהעלינו הם לא קיבלו את דעתי. אבל הם קיבלו

את זה שיכול להיות פה חסכון בנקודות אלה ואחרות. חייבים לומר את זה.

שישבו אתנו.

י' שרלין;

מלים אחדות על הקיצוץ. מערכת העדיפויות אינה נקבעת על-ידי נוטרד החינוך. את

זה הממשלה קובעת. לכן אם יש טענות על סדר עדיפויות, צריך להפנות אותן לממשלה.

אי סרטני;

שר החינוך הוא חלק מהממשלה.

י שרלין;

נקבעו דברים. אנחנו האמנו שאולי אפשר יהיה להגיע להסדר. אתמול בערב,

בפגישה של ראש הממשלה עם שר האוצר ושר החינוך ואנחנו כיועצים, קיבלנו תשובה

שלילית, שאין נכונות ואין אפשרות לוותר על שום דבר. הבינונו מדברי ראש הממשלה

שהמצב כה חמור שאסור לו לוותר על איזה שהוא דבר. אני חושב שהחומרה לא מספיק

ברורה לכולם, וזה חבל.



אני רוצה לומר עוד דבר בקשר לקיצוץ, למעשה הסכום שהכרחי לקצץ הרבה יותר

גבוה מ-56 מיליון דולר. 56 מיליון דולר זה הסכום שנובע ממסקנות ועדת עציוני.

למעשה אנוזנו מתקרבים ל-0ל מיליון דולר, מעבר לקיצוצים שכבר הצענו ושכבר מופעלים.

ניסינו לבדוק אם יש אפשרות לקצץ בדברים אחרים. הכנו רשימה וישבנו עם הכלכלנים

כדי לבדוק מה המשמעות הכספית של ההצעות, כלומר להפוך את המלים למספרים. אחרי

שסיכמנו הכל התברר שהקיצוץ אינו משמעותי. הוא נותן משהו, אבל אינו עונה על המסה

הכבדה של עשרות מיליונים.

שנית, יש דברים שאפשר להתחיל בהם עכשיו, אבל נסיים אותם רק כעבור שנה או

שנה וחצי. למשל, אי אפשר לסגור את אגף הנוער מהיום למחר. כר גם לגבי אגף הרווחה.

אגף הרווחה כולל את שיקום השכונות וחלק ממערכת השעות הניתנות לבתי-הספר. עשינו

חשבון שביטול האגף, ביטול רוב פעולות הרווחה, סגירת הטלוויזיה הלימודית, ביטול

רשות הספורט, כלומר כל פעולות הספורט שיש בארץ - כל זה ביוזד יתן 14 מיליון דולר,

שעה שבועית אחת. צריכה להיות פרופורציה. הסכום שחסר לנו שווה לחמש שעות שבועיות.

עם זה אנחנו צריכים להתמודד. לכן מה יועיל לנו אם נחסל את כל הפעולות האלה, אם

זה לא יתן לנו את הסכום הדרוש?

מה עם מיחזור חומרים?

יש עוד נקודה לא פשוטה. שמעתם פה את הטענות של שני הארגונים. יש עובדים של

הטלוויזיה הלימודית ששייכים לארגון אחד, ושל אגף הנוער ששייכים לארגון אתר. יש

70 משרות של רבנים, הם שייכים לקבוצה אחת; היועצים שייכים לקבוצה אחרת. זה לא

פשוט. לאדם מן הצד אולי קל לומר: פה נוריד את הרבנים, שם את היועצים וכדומה.

אבל איננו יכולים לעשות דבר אחד על חשבון השני.

איש אינו מציע זאת. אנחנו הצענו את הענין של מיחזור חומרים, שלדעתנו הוא

דבר חינוכי.

אתייחס לזה אחר כך. קיבלנו את רעיון התרומה כרעיון גדול, ולא כפי שבוטא

"תמורת עציוני". קיבלנו את זה כנכונות של ארגון אחד, במקרה זה הסתדרות המורים,

שמוכנה לתרום. אבל התעוררו פה שתי בעיות חמורות. ההתניה אמרה: אם כל המורים

יקבלו זאת. מבחינה משפטית זה בלתי אפשרי. היועץ המשפטי לממשלה אמר שאין אפשרות

לכפות. יתרה מזאת, שר החינוך אמר: כמי ששומר על דמוקרטיה, גם אם היועץ המשפטי

היה אומר שזה אפשרי, לא הייתי יכול לקבל זאת. לפיכר הענין היה חייב לרדת, אלא אם

היתה נכונות לתרומה בלי התניה. ובכן המעשה הוא מעשה גדול, ועם כל הבעייתיות

שנוצרה סביבו הוא אינו קטן מבחינת הנכונות. להיפך, אני חושב שחייבים להצביע

עליו, ולא חשוב כרגע מה הביטוי, אם זה בדיוק כר או אחרת, אם זה כסף או שווה-כסף.

אבל עצם הנכונות היא מעשה גדול. זה יכול להיות היום פתרון לבעיה הקשה מאד של 60

מיליון דולר שאין מאין לקהת אותם. הבוקר יושבת קבוצת עובדים של המשרד ודנה מה

לעשות. אנחנו לא רואים פתרון.

אני פונה עכשיו אל שני הארגונים, ובראש ובראשונה אל מר ולבר, שאתמול הביע

משום מה אי-נכונות להמשיר במשא ומתן. אתמול פנה אליו הממונה על השכר וביקש ממנו

לשבת ולדון על הנושא. לצערי הרב הבקשה נדחתה משום שהיתה הודעה במקום כלשהו כאילו

אנחנו כבר פגענו במנהלים ומפקחים. לא היה דבר כזה. יצא מברק של השר האומר במפורש

שלא היה דבר כזה. לכן אני אומר שאפשר בהחלט לחדש את המשא ומתן.

ר' זילברשטיין;

אם יהיה מכתב כזה, נחדש אותו,



י' ולבר;

אצלי יש מכתב כזה, אבל הוא לא מקובל עלי.

אני פונה לארגון המורים ואומר: רבותי, בואו נשב ליד השולחן, יש לנו עוד

אפשרות של 24 שעות, ונחפש דרך להגיע לפתרון, אבל לא על-ידי זה שנקצץ בדברים

שאינם מהותיים. אנחנו צריכים להגיע ל-60 מיליון דולר. כל קיצוץ שיתן לנו 21-20

מיליון דולר לא יפתור לנו את הבעיה, כי אז נצטרך לדאוג לעוד 40 מיליון דולר. האם

אז תסכימו שנוריד שוב שלוש שעות או שעתיים?

שי בייר;

תהפכו את המורים לחברה ממשלתית, ואז לא תהיה לכם בעיה תקציבית.

י' שרלין;

אינני מציע למורים ויתורים על שכר לאורך זמן, אלא ספיגה של חלק מהדברים כדי

שהמערכת תוכל לפעול. אני מבקש מהמורים לקבל בעקרון שההתייעלות צריכה לפגוע בחלק

קטן מהמורים הזמניים והלא קבועים. נשתדל שזה יהיה המינימום, אבל יש איזה מינימום

שבלעדיו לא נוכל בכלל לזוז. לגבי יתרת השעות - הבה נעשה יחד מאמץ ב-24 השעות

שעוד עומדות לרשותנו, כשעוד אפשר לעשות משהו, כי לאחר מכן אנחנו צריכים להוציא

את ההודעות לפיטורים גם של מורים קבועים. בואו נשב ליד שולחן ונבחן את

האפשרוי ות.

י' ולבר;

לפי המצב הכספי, אם לא יהיה משא ומתן, כמה הודעות למורים קבועים יהיו אז?

י י שרלי ן;

למעלה מ-6,000 מורים, לא משרות.

י' ולבר;

וזה נוסף ל-2,500, תבר-הכנסת הראל.

י י הראל;

גם אתם אינכם בסדר. אני יודע מה היה בדיונים אתכם, אבל אני נוצר את לשוני.

מה היה בדיונים? האם אתה היית בדיונים? אלה האשמות חמורות מאד.

מי פלד;

תבר-הכנסת שליטא ביקש מאתנו לראות את המציאות. המציאות היא שיש כסף זול ויש

כסף יקר. קופצים עם מטוס הלביא מ-2 מיליארד דולד ל-3.5 מיליארד דולר, בלי דיון;

משקיעים במפעל מנועי בית-שמש עשרות מיליוני דולרים כשוחד בחירות, כשכל אחד יודע

שזה לא יציל את המפעל אם לא ישנו את היעוד שלו-, את ההתנחלויות הזכירו כבר אתמול,

איש אינו יודע למה, מדוע זה נעשה בעיתוי הזה, מה החשיבות, אבל זה עבר מהר, בלי

דיבורים. ואפשר למנות עוד דבדים. הדרישה לגבי 56 מיליון הדולר האלה היא שגיאה,

והממשלה צריכה לחזור בה ולחפש אותם במקום אחר. אפשר למצוא אותם בלי שום קושי

בסעיפים שהזכרתי עכשיו. בגלל סכום כזה, שהוא יחסית פעוט, להביא ממש משבר על

מערכת החינוך - זה דבר שהדעת אינה סובלת ואין לזה הצדקה אובייקטיבית.



ח' מרון;

אני רוצה להתייחס לכמה הערות שנאמרו פה גם על-ידי חברי הוועדה וגם על-ידי

יצחק ולבר. אתחיל בדבריו של אותו מורה שאמר שהיוזמה של הסתדרות המורים זקפה את

קומתו.

י' ולבר;

אני לא התמודדתי כאן עם שושנה בייר: הצגתי את התיזה שלנו. למה לך לעשות כאן

את הוויכוח בינינו?

אני מגינה על הארגון שלי; אינני מתמודדת אתך. אני מצהירה כאן שאני באה

אליכם כמורה זקופת קומה, כחברה זקופה מאד של הנהלת הארגון. כי אני יודעת איר

חברי ואני עובדים במערכת החינוך, איך אנחנו מתמודדים עם בעיות של גזענות, של

אלימות, מה אנחנו עושים בצורה לא פורמלית לאחר שעות הלימודים וללא שכר. זה המוטו

של כל מה שאומר בהמשך דברי.

יש לי יותר מהרגשה שכל הענין שאנחנו נתונים בו עכשיו הוא מנהרה צרה מאד,

והגיע הזמן לצאת ממנה אל המרחב. נכנסו כאן למילכוד של נתינה. אנשים שאלו כאן;

למה חיכו עד מאי? מה פתאום הארגון נוקט עכשיו כל מיני אמצעים חמורים? הארגון אמר

בינואר מה הוא יעשה ומה לא יעשה. מישהו חיכה לנו עד מאי, כי מאי זו פינה שלתוכה

הושמנו, ואחר כך אומרים; למה אתם פוגעים בשמיניות? כל בר-דעת יודע שלמורים

העל-יטודיים אין נשק אחר מלבד השמיניות, כשמדובר בחודש מאי. לא נתון לנו חודש

במרכז השלטון המקומי כדי לבדוק איך נערכים מחדש. יכלו להיערך קודם.

י' ולבר;

תהיו אמיצים ותעשו שביתה. אל תגעו בבחינות רובגרות.

שושנה בייר הטבירה למה לא שביתה. שביתה היתה מביאה לכך שיטגרו את בתי-הספר

ולנו ינכו משכורת. מה זה יועיל? ואת הקיצוץ יעשו. אתה אומר; אני לא נותן כי

הארגון המורים לא נותן.

אינני אומר את זה.

ארגון המורים לפחות היה אמין ועקבי. שר החינוך אינו צריך את עזרתי והגנתי.

ומה שאתה אומר אינו הוגן. בכל העתונים של הודש ינואר אפשר למצוא מה אמרת ואיך

אמרת; נתינה ללא תנאי. וזה לא הוגן שאתה עושה את זה לשר החינוך.

י' ולבר;

תראי לי את זה במקום אחד.

אראה לך. יש גם עתונאים שמוכנים להעיד ששאלו אותך אם הנתינה שלכם מותנית,

אמרת שלא.



אני גם לא מקבלת את האמירה של "רשע וטוב לו". האם ארגון המורים זה רשע וטוב

לו? אתה אומר שאי אפשר לשבש טבלאות שכר. הלא הן משובשות כל הזמן. מורים שלכם

מקבלים משכורת ב-1 בוזודש. בעכו ובצפת לא לומדים כבר כמה ימים, כי מורים לא קיבלו

משכורות. בתרשיחא גמרו שביתה רק לפני כמה ימים. והסיפור הזה חוזר מדי חודש

בחודשו אנחנו מבקשים להסיר מעלינו את העול הזה של דאגה לכך שתשולמנה משכורות

מורים בזמן, שנקבל אותן ב-1 בחודש, שנהיה פטורים ממימון הפנסיה שלנו. ואז ניתן.

אנחנו היינו גם קונסטרוקטיביים. לא אמרנו רק מה לא ניתן. אמרנו: שירות עצמי

- 11 מיליון דולר, למרות שזה מכניס אותנו לעימותים בבתי-ספר. זה לא קל, ההסברה

וההפעלה הן על גבנו, אבל קיבלנו את זה. אני אישית הנהתי שלשום על שולחנו של שר

החינוך דף של חברת "אמניר" שמראה שאילו מדינת ישראל היתה נרתמת לענין של מיחזור

חומרים, היא היתה חוסכת הרבה מאד מיליוני דולרים. המורים העל-יסודיים בתרומתם

יתנו למערכת 12 מיליון דולר לשנה על-ידי דחיית ביצוע מסקנות ועדת עציוני;

"אמניר" אומרת שאם אוספים בשנה את כל פסולת הנייר והקרטון, ולזה אפשר לרתום

תלמידים ומורים, נקבל 18.5 מיליון דולר לשנה. אנחנו מציעים כאן פרוייקט רב-שנתי

שכל שנה יכניס למערכת. אדרבה, שמשרד החינוך וארגוני המורים ידרבנו את הענין הזה.

וזה רק נייר. אפשר לעשות זאת גם עם זכוכית ועם פלסטיק. כל זה יביא הון. אמרתי

הכסף מתגלגל לנגד עינינו, צריך רק להתכופף ולהרים אותו.

אני רוצה לסכם את הדיון. קודם כל אני רוצה להודות לכם שבאתם. אינני יודע אם

השיחה הזאת תתרום לכך שנצא מהמבוך. אבל היינו צריכים לקיים אותה. אני הייתי

מרגיש לא נוח, ונדמה לי שכך גם חברי הוועדה כוועדת החינוך של הכנסת, אם לא היינו

מקיימים את הדיון הזה. אני מרוצה שקיימנו אותו.

זו איננה ישיבה של הטפת מוסר. איננו רואים את עצמנו כמטיפים ולא כמוסריים

יותר ממישהו אחר. אבל חובתנו כנציגי הציבור המופקדים על נושא החינוך, להיפגש

אתכם.

אני רוצה לומר שלא חשוב לעסוק בפרטים של הסבך הזה, אם שר החינוך קבע את

עמדתו בממשלה על חלוקת התקציב על ההנחה שיש לו הסכום של 56 מיליון דולר, מפני

שתהיה דחיית היישום של מסקנות ועדת עציוני. והיום אין טעם לשחזר את הרברים, מי

אמר מה וכו'. היום הדברים עומדים כפי שהם עומדים. שמענו אותם פה.

יש לנו דבר הרבה יותר מורכב ועמוק מצד אהד, מצד שני מצומצם ונוגע

לאקטואליה. הדבר הרהב והעמוק הוא בכלל כל המערכת הזאת. אני רוצה להזכיר את דו"ח

ועדת זנבר שמדבר על כך איך המורים מקבלים משכורת, למי הם כפופים, למי הם שייכים,

מי מפעיל אותם. זה נמשך עשרות שנים. והענין הזה איננו מסודר. בצפת שובתים היום

מפני שאיזה הסכם שנחתם בין עיריית צפת לבין משרד החינוך איננו מתקיים. ההסכם היה

שהמורים יקבלו את המשכורת במישרין ולא דרר עיריית צפת, כי כשמעבירים את הכסף

לעיריות או לשלטון המקומי ב-1 בחודש, הוא מתעכב ואינו מגיע למורים. לכן הם

שובתים. וזה חוזר שוב ושוב. וזה איננו המקום היחיד. כל המבנה של מערכת החינוך

הוא בעיה קשה ביותר, זו רעה חולה. יש הרבה ניגודים, אי-הסכמות והרגשת סרבול.

אולי זה נובע מהמבנה של החברה הישראלית, ומכך שאינך יכול לשנות מסורות והרגלים.

אבל צריך לפחות לדעת מה הדרכים הנכונות, מה המבנה הראוי כדי שהחינוך יהיה יותר

יעיל, יותר זול במובן הכספי, ויותר טוב מבחינת התכנים. אבל זה נושא לטווח הרחוק.

לגבי המשבר שאנחנו נתונים בו -אני רוצה להדגיש שוב שאין ולא היה בכל

הדיונים של ועזזז החינוך ערעור על מסקנות ועדת עציוני. כשהיתה ידיעה שהסתדרות

המורים מוכנה לדחות לשנה את יישום המסקנות - עם התניה או בלי התניה - שמחנו על

כך. ראינו בזה גילוי יפה, מעשה חינוכי. אבל זה הגיע לאן שהגיע. איש אינו יכול

לכפות על מישהו לעשות זאת. אבל השאלה היא מה כן יעשו, מה יעשה משרד החינוך. אפשר

להציע לו הרבה מאד הצעות. שמענו פה על מיחזור. אני שומע את זה כאן לראשונה.

שמענו כל מיני הצעות אחרות, ויסות כיתות, הסעות, סגירת סמינרים, קיצוץ בשרתים,



בקב"סים, בבטחון וכוי. משרד החינוך בינואר תכנית אחת ותכנית אלטרנטיבית. כרגע

המצב הוא כפי שאנחנו עומדים בו. עוד מעט הוא יהיה קריטי; עכשיו הוא עדיין ניתן

לתיקון מבחינת בחינות הבגרות.

אני רוצה לפנות אליכם, ואני חושב שזה על דעת כל חברי הוועדה, שלא תפגעו

בבחינות הבגרות. יש לכם מספיק כוח לעשות את זה בשלב אחר.

שי בייר;

אולי אתה יכול לומר לנו מה לעשות במקום זה?

היו"ר נ' רז;

פשוט לנהל את המשא ומתן. אנחנו מבקשים מכם שני דברים: א. לקיים את הבחינות

שצריכות להתקיים עכשיו, לא לפגוע בתלמידי כיתות יב'; ב. להמשיר את המשא ומתן, לא

לנתק מגע.

אנחנו לא ניתקנו שום מגע.

אז אולי הסתדרות המורים, אינני יודע. ואנחנו מבקשים לעשות מאמץ עליון לקיים

אז המגעים האלה, על-מנת שלא נשבש עכשיו את כל המערכת.

אני רוצה להוסיף שחבר-הכנסת טובי ביקש להודיע לוועדה על התנגדותו שהוועדה

תפנה למורים בעניו זה או אחר, כמו נושא בחינות הבגרות למשל, או תפעיל עליהם לחץ

כלשהו בקשר לדרכי מאבקם כאיגוד מקצועי, שהוא משוכנע בצדקת עמדתם הן מבחינת ההגנה

על קיום תנאי עבודה המעוגנים בהסכמים וכו'.

הייתי רוצה שחבר-הכנסת טובי לא יישאר היחיד שאומר שאין לפגוע בהסכמי עבודה.

זה נאמר פה הרבה מאד פעמים. ובענין בחינות הבגרות, כאיגוד מקצועי שיש לו

כוח לחץ יש לכם מספיק זמן לעשות זאת. בינתיים אנחנו מבקשים מכם להמשיר במשא ומתן

ולמצות כל מה שאפשר למצות.

אני מודה לכם. הישיבה נעולה.

הישיבה נסתיימה בשעה 11.05.