הכנסת האחת-עשרה

מושב ראשון



פרוטוקול מסי 34

מישיבת ועדת החינוך והתרבות

יום ד' ט"ו בשבט התשמ"ה, 6.2.1985, שעה 08.30.

נכחו;

חברי הוועדה; נ' רז - היו"ר

מי איתן

פי גולדשטיין

עי דראושה

אי הראל

ת' טובי

מ' פלד

א' ח' שאקי

ב' שליטא

מוזמנים; ר' חלבי - יו"ר ועד עתונות-הפקה ברשות השידור

י י אייזנמן - חבר הוועד

ש' טסלר - הטלוויזיה

גי לוץ - הטלוויזיה

די גלבוע - הטלוויזיה

ב' נסים - משרד החינוך ולתרבות

מזכירת הוועדה; די פלר

רשמה; מי כהן

סדר-היום; א. שאילתות;

ב. פגישה עם חברי ועד עתונות-הפקה ברשות השידור.



שאילתות

היו"ר נ' רז;

אני פותח את ישיבת ועדת החינוך והתרבות. נתחיל בשאילתות.

פ' גולדשטיין;

כיושב-ראש ועדת הספורט אני רוצה להפנות שתי שאילתות לרשות השידור; א. האם

יש כוונה לשדר את התכנית "שירים ושערים" ביום ששי, שהרי משחקי הליגה מתקיימים גם

בימי ששי וגמ בימי שבת.

ב. מדוע לא מקרינ ים בטלוויזיה בימי ששי, במסגרת החדשות ויומן השבוע, קטעים

ממשחקי כדורגל שמתקיימים בימי ששי, עם הכותרת "צולם ביום חול", כדי למנוע בעיות.

אני יודע שאמורים להיות במגרשים צוותי צילום. אני מציע שהרשות תחשוב על אפשרות

הקרנתם באותו ערב.

A

פגישה עם חברי ועד עתונות-הפקה ברשות השידור

היום היינו אמורים להיפגש עם הנהלת רשות השידור, בישיבה האחרונה לפני

כשלושה שבועות הנהלת הרשות התחייבה להביא לכאן תוך שבועיים תכנית הבראה. אבל אין

עדיין תכנית כזאת. מהנהלת הרשות ביקשו לא לקיים היום את הדיון, כי אין טעם

להתווכח כשאין תכנית. לכן אנחנו נפגשים היום בהרכב אחר, בנושא שקשור ברשות

השידור, בקטע מסויים שלה.

רצינו להיפגש עם ועד עתונות-הפקה. אני מבין שזה איננו בדיוק ההדכב של

הוועד. מיד בוודאי נשמע על כך. אפשר להגיד שפורמלית לא נפגשים אלא עם הנהלה. לא

מקובל עלי שאין להיפגש עם גורמים אחרים שבתוך מוסד כלשהו. כוועדה של הכנסת מותר

לנו, לדעתי אנחנו אף חייבים, לשמוע היבטים שונים של בעיה שאנחנו מטפלים בה.

והבעיה של רשות השידור היא בעיה חשובה, היא בעיה לאומית מבחינת המעמד שיש למוסד

הזה בציבור. אנחנו חייבים ללמוד את הענין מכל צדדיו, לשמוע היבטים שונים

והשקפות אחרות מגורמים נוספים. אמרתי גם להנהלת רשות השידור שיש בכוונתי לעשות

זאת ולא באה שום הסתייגות. חשבנו רק שלא טוב לעשות זאת בישיבה משותפת עם ההנהלה,

שאולי תגרום לוויכוחים לא עניניים. לכן חשבנו שיהיה טוב להיפגש בהרכב יותר

מצומצם, שגם מבחינת התפקוד שלו בתוך המערכת יש לו איזו ייחודיות, על-מנת לשמוע

ולשאול וללמוד את הדברים יותר טוב.

קראנו בעתונות בזמן האחרון הרבה מאד פרסומים על מה שקורה ברשות השידור.

בשבוע שעבר היה מתח רב בקשר לשידור או אי-שידוד משחק הכדורסל, בגלל אי-תשלום

המשכורות לעובדי הרשות. בסופו של דבר הענין סודר והמשוזק שודר. אבל זה כמובן לא

פתר שום בעיה יסודית. הבעיה נותרה בעינה.

השאלה שמענינת אותנו כחברי ועדת החינוך והתרבות של הכנסת היא מה צריך

להשתנות באופן בסיסי? מה הם, לפי דעת הצוות שנמצא כאן, הפתרונות כדי שאכן המוסד

החשוב הזה יתפקד כהלכה? האם אלה שאלות כלכליות בלבד, שאלות ארגוניות, שאלות של

קונספציה, של מדיניות, של דרך, של ארגון?

אני מבקש את כולנו שהישיבה הזאת ככל האפשר לא תישא אופי של הוצאת לשון הרע,

אם כי ברור לי שיש פה ביקורת על התנהגות. אין לי כל ספק בכך. אבל אני מבקש

להשתדל לראות ככל האפשר את הענין ולא על בעל הענין.

אני מציע שנשמע תחילה את מר רפיק חלבי.



ר' חלבי;

קודם כל לגבי ההערה האחרונה על לשון הרע, אני מבין שההנהלה שלנו כבר הוציאה

לשון הרע בוועדת החינוך של הכנסת.

לא.

ר' חלבי;

בפעם שעברה ריברו כאן דברים קשים על העובדים. על כל פנים כך התפרסם

בעתונים.

אני רוצה קודם כל להציג את הפורום שהגיע לכאן. ועד עתונות-הפקה מורכב מחמשה

חברים; מושון מצליח, סעיד אל-קאסם, מיכאל לב-טוב, יעקב אייזנמן ואנוכי. אחד מהם

נמצא במילואים, שני חולה, השלישי עבד כל הלילה בפסטיבל הזמר ועכשיו הלך להכין את

פסטיבל אמ"י. לכן ראינו צורך לתגבר את שני חברי הוועד שנמצאים כאן בעוד שלושה

עובדים בכירים, שלכל אחד מהם יש מה לומר בנקודות שהעלה תבר-הכנסת רז בדברי

ההקדמה שלו. נמצאים כאן שמעון טסלר, עורך "יומן השבוע", שאגב, לא ישודר השבוע,

לא בגלל צעד של העובדים אלא בגלל צעד של ההנהלה; דוד גלבוע, מנהל המחלקה לסרטים

דוקומנטריים, שאיננה עובדתי, ג'ודי לוץ שהיתה בעבר מנהלת מחלקה, ועכשיו היא מכסה

את נושא החינוך בחדשות, והיא אחת העובדות הוותיקות של מחלקת החדשות בטלוויזיה;

ויעקב אייזנמן.

יושב-ראש הוועדה אמר שוועדת החינוך ביקשה מההנהלה להביא לכאן תכנית הבראה,

ושההנהלה עוד לא הביאה אותה. זה איננו נקרה. אנחנו כבר שומעים מההנהלה על תכנית

הבראה לא פחות מחמשה-ששה חודשים. בכל פעם שההנהלה נלחצת על-ידי הוועד המנהל -

ואינני צריך לספר כאן לחברי הוועדה על היחסים ביניהם - ההנהלה מיד אומרת; אנחנו

נכין תכנית הבראה. עד כדי כך שעובדים בטלוויזיה לחצו על הוועד שהוא בעצמו יכין

תכנית הבראה. זה דבר שמנוגד לתפיסת עולמנו.

בלחץ העובדים התכנסה ב- 19.12.84 מועצת העובדים המונה 22 חברים והוציאה מסמך

שנשלח להנהלה. 'ש בו כמה דרישות של העובדים. אקרא מתוכו רק כמה סעיפים: "ו.

מועצת העובדים בדירוג עתונות-הפקה פונה אל ועד העובדים לבוא בדברים עם ההנהלה

והעובדים אפשרות של תרומה של 5% משכר העובדים במשך החודשים שנותרו עד לסיום שנת

התקציב הזאת. 2. אנו פונים אל המנהלים ברשות השידור ובטלוויזיה להפגין מנהיגות

ולתרום גם הם את חלקם למאמץ לחסכון ולייעול. כמו כן אנו דורשים לקצץ בהוצאות

אירוח, ארוחות במסעדות יוקרה, לינה בבתי מלון, רכב יוקרתי ונסיעות לחוץ-לארץ

ולקצץ במנגנ ונים מנ ופחים בהנהלת הרשות. 3. העובדים בדירוג עתונות-הפקה ימשיכו

להשקיע במשנה מרץ את כל כישוריהם המקצועיים כדי להעלות את הטלוויזיה על דרך

המלך... 4. על ההנהלה להחזיר תוך שבוע אנשים הממלאים תפקידים של עוזרי עריכה,

עוזרי צלמים, ומקליטים, חשמלאים, עורכים וצלמים עובדי חוץ, החסרים בתקן במספר

הנדרש לקיום המשדרים ולאפשר ביצוע הפקות ברמה ובמקצועיות. 5. מצדם יקבלו העובדים

על עצמם לפי יכולתם המקצועית לעזור ולמלא את החסר במוזלקות השונות וייענו לפניות

לניידות עובדים באמצעות השתלמויות וקורסים מקצועיים...".

כלומר אמרנו להנהלה שאנחנו מוכנים לשבת אתה, ואם חסרים עובדים בתחום

מסויים, אנחנו מוכנים לשכנע עובדים שיעשו הסבה מקצועית כדי למלא את החסר. עד

היום לא קיבלנו תשובה מההנהלה, למרות שכל יומיים-שלושה אנחנו נפגשים אתה ואומרים

לה; למה אינכם יושבים אתנו כדי לדון בנושאי ייעול וניידות עובדים ברשות. מנכ"ל

הרשות מתווכח עם הוועד המנהל אם צריך או לא צריך לפטר עובדים, כאילו גולת הכותרת

של תכנית ההבראה היא הנושא של פיטורי עובדים. הם אינם מוכנים לשבת על תכנית

ייעול ותכנית הבראה שיכולה בהחלט לכלול בתוכה סעיף שידבר לא על פיטורי עובדים,

אלא אולי על מתן תמריצים מסויימים, או יציאה לפנסיה מוקדמת וכדומה. אבל תחת

הכותרת של פיטורים איננו מוכנים לדון על הבראה. הבראה איננה פיטורים.



יש לנו תחושה קשה מאד שההנהלה מביאה אותנו למצב שנדבר אתה כל הזמן על כסף

ועל משכורת. אני מסתכל על "מבס לוזדשות" ואני מתבייש. אני רואה איך מכינים את

יומן השבוע ואני מרגיש לא נוח. ביום אחד אי אפשר לעשות "יומן אירועים". לא

מצלמים בכלל, לא לתכניות דוקומנטריות, לא לתכניות אחרות, לשום דבר. יש רק תכניות

מלל. הביאו אותנו למצב שאנחנו כבר לא מדברים על מקצועיות, מדברים על כסף. אינני

זוכר את עצמי בסלוויזיה נאבק כל כך על מחיה, כמו עכשיו. עד לפני שנה כל המאבקים

היו מאבקים מקצועיים.

חבר-הכנסת רז שאל מה לדעתנו צריך לעשות כדי להביא לתיקון המצב. האם הבעיה

היא כלכלית, ארגונית, בעיה של קונספציה? ובכן הכל יחד. אני אומר בצורה הגלויה

הטלוויזיה נמצאת במצב קשה מאד. המצב קשה לא מפני שהעובדים אינם רוצים לתת

יד, אלא משום שההנהלה פשוט אינה מסוגלת להתמודד עם המוסד הגדול והמסובך הזה. אין

מנהל לטלוויזיה; אין היום ראש לבמאים; אין מנהל למחלקה הדוקומנטרית, הוא התפטר

משום שלא נתנו לו אמצעים; אין מנהל לתכניות הילדים. וכאילו עולם כמנהגו נוהג.

רואים על המסך את משחק הכדורסל של מכבי תל-אביב; רואים את התכנית "דרור", והכל

כאילו בסדר. אינני מזלזל בדברים האלה, הם חשובים מאד. אבל המצב הוא שאין לנו

צוותים בצפון, אין לנו צוותים בדרום, לא נכנסים ללבנון מפני שלאנשים אין ביטוח

חיים.

מאחר שאני חייב ללכת אני מבקש רשות להעיר הערה. לפני כן אני חייב לומר

שההנהלה שלכם היתה מאד קורקטית, היא לא תקפה אתכם. יש דעות שונות לגבי יודרך

לייעול, אבל היא לא תקפה אתכם.

אתה מצייר כאן תמונה עגומה מאד, שהפועל היוצא שלה הוא שבעוד זמן מסויים, אם

המצב הזה יימשך, בעצם הטלוויזיה תיסגר. השאלה היא מדוע לא לפעול היום, לסגור את

הטלוויזיה לזמן מה, לקוזת פסק זמן של חודש ימים ולעשות כל מה שצריך. למה לא

לעשות זאת, כדי למקד בנושא הזה את דעת הקהל, כדי ליצור עובדות חדשות? הרי כולם

מעונ ינים שתהיה טלוויז יה, כולל הפוליטיקאים. ייווצר לוזץ של דעת קהל על הנושא

הזה. מה שקורה עכשיו הוא שבכל יום פוגעים בקטע אחר. מדוע לא לעצור, לקחת פסק

זמן, ותוך חודש ימים לארגן את העסק מחדש?

בעקרון אינני מאמין שאם יסגרו את הטלוויזיה, תהיה אחר כך טלוויזיה יותר

טובה. אם יסגרו את הטלוויזיה, זו שתיפתח לאחר מכן תהיה יותר גרועה. יתפרו את

החליפה לפי מה שאנשים במערכת הפוליטית רוצים. צריך לזכור עובדה בסיסית אחת,

שהטלוויזיה היא טלוויזיה ממלכתית עצמאית. וטלוויזיה ממלכתית עצמאית איננה

טלוויזיה רווחית.

הדברים ברורים מאד. יש היום שתי בעיות: בעיה של כסף ובעיה של ניהול. ברגע

ששתי הבעיות האלה ייפתרו, כאשר המנהלים ינהלו ויהיה כסף, המצב ישתנה. אסור

להתייחס אלינו כאל מפעל רווחי שיש לו היום גרעון כזה וכזה.

כאיש ציבור אינני מרוצה מהמצב ברשות, כאשר אין ממנים או בוחרים מנהל

לטלוויזיה. זה מתסכל מאד. כשאין מנהל, ויש גם בעיות כספיות, המצב הולך ורע. ואם

זה יימשך כך, ממילא הטלו ו יזיה תיסגר, ממילא יעבור זמן רב מאד עד שימונה מנהל

לטלוויזיה. בעקרון אינני אוהב לסגור דברים, אני רק חושב שאנשים אינם מבינים עד

כמה המצב חמור.

שמענו שיש בטלוויז יה שלושה ועדים. אני מבקש שנשמע על המבנה של הוועדים

האלה,

יש שלושה ועדים. יש בטלוויזיה כ-540 עובדים. 60%-65% מהם הם עובדים בדירוג

עתונות-הפקה. אלה הם עתונאים, מפיקים, במאים, צלמים, עורכי סרטים, צלמי וידיאו,

גרפיקאים. ויש להם ועד עתונות-הפקה. הם כפופים לאיגוד הארצי של עתונאי ישראל ושל

אגודת העתונאים. יש ועד הטכנאים שהוא ועד מקצועי, הוא כפוף להסתדרות ולשיינקמן.

ויש ועד של העובדים המינהליים, מזכירות, נהגים, טלפונאים ואחרים, שגם הם

מאורגנים בהסתדרות. כלומר יש כאן סקציות מקצועיות. זה נעשה על פי חלוקה מקצועית.

בחודשים האחרונים אנחנו מנסים להגיע לאיחוד של שלושת הוועדים בוועד אחד של עובדי

הטלוויזיה, שנוכל לצרף אליהם גם את עובדי הטלוויזיה הלימודית, אולי גם עובדים

מטלוויזיות זרות. זאת הכוונה שלנו. זה קשה מאד, מפני שההסתדרות מושכת לכיוון

אחד, האיגוד מושך לכיוון השני, וכל אחד רוצה לשמור על האחוזה שלו.

שי טסלר;

אני רוצה לומר שהנכס היחיד שיש לטלוויזיה זה אנשים, זה בהחלט לא ציוד. אפשר

לעשות טלוויזיה מצויינת עם ציוד יחסית גרוע או מיושן, ואפשר לעשות טלוויזיה

גרועה מאד עם ציוד יוצא מן הכלל. זה מדיום של אנשים יוצרים. לכן הנכס המרכזי

והעיקרי של כל המנגנון הזה אלה האנשים. כדי שהם יתפקדו, הם צריכים ניהול. הניהול

שצריכה הטלוויזיה הוא מיוחד מאד. מבחינה זאת הוא יותר דומה לסוג הניהול שנמצא

היום במפעלים טכנולוגיים מאד מתקדמים, כמו "אלסינט" או "אלביט". כי מדובר כאן לא

בפס ייצור, אלא בקבוצות של אנשים יוצרים, שכל קבוצה כזאת אמורה להוציא תוצר

מסויים. לכן ההנהלה צריכה להיות מאד מיוחדת. לאחר שהיא בחרה ונתנה עדיפות

לקבוצה זו או אחרת לעשות פרוייקט, היא צריכה לתת לזה גיבוי לוגיסטי.

להערכתי מה שקרה בטלוויזיה בתקופה של המנכ"ל הקודם - ואני רואה את זה

בבירור, כי לא הייתי כאן שנתיים וחצי - זה שהוא רוקן למעשה את כל דרג המנהלים

בינו לבין האנשים היוצרים. בעתונות הדברים מאד פשוטים, לעורר יש קשר ישיר עם

הכתב, אין שם שום בעיה. הטלוויזיה היא מאמץ משותף. כשאתה יוצר, אתה תלוי בצלם,

אתה תלוי בטכנאי וכוי. אתה ממש תלוי בהם לעבודת היצירה. המנכ"ל הקודם למעשה

רוקן מתוכן את כל סמכויות המנהלים שבינו לבין האנשים היוצרים. זה סוד המצב של

היום. מי שאינו רואה את זה פשוט אינו מבין את המצב. לכן גם לא מביאים לכם תכנית

הבראה, לכן גם לא מביאים שום תכנית אחרת. כי מה שצריך לעשות זה לכונן מחדש את

הנהלת הטלוויזיה, ממנהל המדיום, דרך מנהלי החטיבות, ועד לרמה היותר נמוכה. אני

מדבר רק על הטלוויזיה. הרדיו מתנהל בסדר גמור. והרי כשמדברים על רשות ובידור

בעצם מדברים על הטלוויזיה.

היו"ר נ' רז;

איזו חוליה נחסמה או התרוקנה מתוכן? בין מי למי?

יוסף לפיד רצה שמנהל הטלוויזיה יהיה כאילו אדם מזכוכית, שקוף לגמרי. כלומר

שהמנכ"ל - שהוא נניח דרג של רמטכ"ל - יוכל להגיע ישירות למשל אלי, כעורך היומן,

ולדלג על חמשה דרגים בדרך. זה אומר שאם לי כעורך תכנית אות מתוך עשרות תכניות יש

בעיה לוגיסטית פשוטה, למשל שלא קיבלתי מקליט בשביל כתבה בלבנון או בחברון או

כדומה, אני פונה ישירות למנכייל, והוא דואג למקליט. זה יצר מערכת שאי אפשר לעבוד

בה.

מה שאתם רואים היום בטלוויזיה זה ספסמה. אתם רואים תוצאה של אנשים שמקבלים

משכורת ועובדים. כל אחד ממלא את תפקידו, ללא שום תיאום. כל מה שהיה צריך לקרות

במהלך העבודה השוטף היום-יומי פשוט לא נעשה. ויש לזה תוצאה על המסך. מה שמופיע

היום על המסך כשידור אינו כלל אשמתם של המנהלים. זו פשוט ספסמה בלתי רצונית בכלל

של מוסד שיש בו כך וכך עובדים שעובדים. הכתבים ממשיכים את עבודתם; כשמשבצים את

הצלמים לעבודה - הם מצלמים. אבל אין שום גיבוי, אין שום תיקון להילוך, מה שבדרך

כלל מבקשים מהבהלה לעשות.

האם זו גם הסיבה להרגשה שיש עודף עובדים, מפני שבוטלו חלק מהתפקידים?

שי טסלר;

לא. יש עודף עובדים משום שאף אחד לא קבע את הדברים. אחד הדברים היסודיים

שצריך לעשות כשיש טלוויזיה זה לקבוע מה התכנים, מה אתה עומד לשדר, ומה המסגרות,

כמה אחוזים חדשות, כמה אחוז ים תכניות, כמה אחוזים בידור, ספורס וכוי. הדברים

האלה הם מקריים לחלוטין.

ת' טובי;

מי קובע אותם?

ש' טסלר;

ההנהלה צריכה לקבוע אותם. יש חוק רשות השידור. על פי החוק הזה על

הטלוויזיה והרדיו לשקף את חיי היצירה, החינוך, התרבות וכוי וכוי. על בסיס זה

אנחנו עובדים. כי הרי בסך הכל יש שתי אפשרויות; אפשרות אחת היא להיות תחנה

משדרת, כלומר שאנחנו נקנה חומר מבחוץ ונשדר אותו. אבל גם אז צריך לדעת איזה חומר

לקנות. ויהיו שם טכנאים שילחצו על כפתורים וישדרו את זה.

ת' טובי;

מי החליט למשל מי יופיע היום בתכנית "מוקד"?

שי טסלר;

לתכנית "מוקד" יש עורך, והוא מחליט. הוא אחראי על התכנית הזאת. כמו שאני

עורך היומן, אני מחליט על הנושאים שיהיו ביומן. אבל יש כמובן פורומים שדנ ים על

נושאים שונים. למשל, בכל יום שני יש ישיבה של כל עורכי התכניות, ואני מדבר באופן

ספציפי על החרשות. אתה מדבר על החלטה לגבי תכנים, זה נושא אחר לגמרי. אני מרבר

על כך שהיום כמעט כל המסגרות שהיו פעם, מסגרות של בידור, מסגרות של מחלקת

תכניות, מסגרות דוקומנטריות שלא שייכות לחדשות - כמעט הכל התנוון. מפני שאיש לא

קבע מה באמת רוצים לייצר. וככל שנוצרו יותר בעיות כספיות - והן החלו לפני

שלוש-ארבע שנים - זה קוזז מהתכניות.

אני טוען שעם האמצעים המצומצמים מאד שיש לנו היום, והם באמת מאד מצומצמים

לעומת מה שמקובל בעולם, עם כוח האדם שיש לנו היום, עם ניהול נכון, היינו יכולים

לאין-ערוך יותר ממה שאנחנו מייצרים. לא רק זה. ביצירה הטלוויזיונית, ככל שאתה

נלחץ יותר בתחום התקציבי, בעקרון הפתרונות יכולים להיות חיוביים, מבחינה

יצירתית. אבל לצורך זה צריך ניהול, צריך מנהיגות שתתן גיבוי לאנשים הי וצרים.

אפשר לבוא לאדם שעושה תכנית ולומר לו; אני יודע שבתנאים אידיאליים התכנית הזאת

היתה צריכה לעלות לך 20 אלף דולר, אבל אין הסכום הזה, יש רק 15 אלף דולר, תביא

פתרונות ב-15 אלף דולר. זה אפשרי.

לכן אני אומר שוב שהבעיה היא בראש ובראשונה בעיית. ניהול. ואני חוזר ואומר

שמה שאתם רואים על המסך זה באמת דבר לגמרי לא רצוני. דווקא המסגרות של החדשות

נשמרות, משום שהן מסגרות קבועות מאד, כמו "מבט", כמו "יומן השבוע", כמו "מוקד".

יתר המסגרות, בעיקר של מחלקת התכניות, למשל הדברים שדוד גלבוע עוסק בהם, אלה

אינם מדורים קבועים כמו וזדשות, אלא אלה דברים מזדמנ ים. צריך לתכנן אותם מראש,

אבל הם מזדמנים. אין מסגרת קבועה כזאת עם שם, כמו "מבט לחדשות", שאתה צריך למלא

פעם או פעמיים בשבוע. אלה שישנם ממשיכים לתפקד, למשל תכנית כמו "תצפית".

גם זה נגמר. גם התכנית "כלבוטק".

ש' טסלר;

נוסף למסגרות הקבועות האלה יש מסגרות משתנות, ששם זה בכלל נמחק לחלוטין.

דבר נוסף הוא קביעת התכנים והמסגרות שרוצים לשדר, מה רוצים לעשות. ראיתי

איזה נייר שההנהלה הגישה לוועד המנהל, עם כל האופציות. זה היה נייר שמישהו הכין

מהר מאד כדי לפייס את הוועד המנהל. לא ראיתי שם שזה צריך להיות גוף שיהיה מנוהל

כמו שצריך, עם אנשי מקצוע. ואנשי המקצוע ישנם. בבנין הטלוויזיה נמצא הנסיון

הצבור הגדול ביותר בתחום הזה. אין לי שום ספק בכך.

אחד החברים הציע כאן לסגור את הטלוויזיה. אינני חושב שהדרך להבראה היא

לסגור כל מפעל שיש לו בעיות. אינני חושב שצריך לשנות את המבנה של הטלוויזיה.

ראינו טלוויזיות בכל מקום בעולם, באופן בסיסי הן אינן בנויות אחרת.

ת' טובי;

מה היית מציע לוועדה שתסכם ותמליץ?

שי טסלר;

אני מציע שהיא תמליץ למוסדות רשות השידור לעיין מחדש בכל הנ ושא של ניהול

הטלוויזיה, ושתמנה אנשים באמת מקצועיים, שהקריטריון היחיד יהיה באמת הכושר

המקצועי שלהם. ואפשר לבחון את הדברים, יש אמצעים לבחון אותם. אנשים באים עם איזה

שהוא רקורד, ואפשר לדעת מי עשה מה, במה הוא הצליח ובמה לא, ומה הכישורים שלו. זה

לא בשמים. ניהול בטלוויזיה זה מקצוע, כמו ניהול של בתי-חולים או של כל מיני

דברים אחרים. האיש צריך להיות מקצועי בתחום הספציפי של תקשורת, אבל בראש

ובראשונה הוא צריך להיות מנהל שיוכל לתת את השירותים הלוגיסטיים, לזהות נכון את

קבוצות היוצרים שלנו, לזהות נכון את הנושאים, את התכנים, ואז לתת לזה את הגיבוי.

די גלבוע;

אני מילאתי את התפקיד של מנהל המחלקה הדוקומנטרית עד לפני כמה חודשים.

עזבתי את התפקיד כי הרגשתי שאני על תקן של מתחזה, אני יושב במשרד וקורא לעצמי

מנהל המחלקה לסרטי תעודה כשאין סרטי תעודה. להנהלת רשות השידור אין שום ענין

בסרטי תעודה, והפונקציה הזאת מיותרת, למרות שלפחות על פי התקנים וסדר הגודל

התקציבי זו היתה המחלקה הגדולוז ביותר.

ההנהלה הנוכחית של רשות השידור והנהלת הטלוויזיה מפירה יום יום ביודעין

ובגסות את חוק רשות השידור. הדברים שם ברורים מאד; לשקף את חיי העבודה, הקהילה,

היצירה, את תולדות עם ישראל בארצו וכו'. אלה דברים שנמחקו מן המסך. אין להם

היום שום זכר. והדבר החמור ביותר הוא שביום שיחזרו צוותי הצילום והמשבר התקציבי

ייפתר, את "מבט לחדשות" אפשר לחדש באותו יום, את "יומן השבוע" אפשר לחרש בטווח

של שבוע, ואת "מבט שני" בטווח של חודש-חודשיים. אבל כדי להכין סרט דוקומנטרי או

דרמה צריך חודשים, לפעמים שנה או שנתיים. כלומר הנזק פה הוא לטווח ארוך, ויהיה

קשה מאד לשקם אותו. יש אנשים שפשוט הפסיקו לעבוד. אי אפשר להטיל על אנשים להגיש

תסריטים, לבקש מהם הצעות לנושאי דיון באולפן, לסרטים דוקומנטריים, לתכניות

לילדים, כי אין שום סיכוי שהם יקבלו את הצוותים. כי ברור שבסדר העדיפויות של

הטלוויזיה צריך לתת כל יום את מעט הצוותים שיש לנו ל"מבט לחדשות", אין על זה

ויכוח. אבל "מבט לחדשות" זה רק חלק אחד, זה העמוד הראשון של העתון. יש גם

עמודים אחרים. ואנחנו נמצאים במצב שאת מעט הסרטים הדוקומנטריים שהתחלנו להפיק -

עצרנו, כי אי אפשר לערוך ולצלם אותם.



יש גם ענין של התחייבויות בינלאומיות. הטלוויזיה מכרה את "עמוד האש" לרשת 4

בבריטניה, והיא אינה מסוגלת לעמור בהתחייבות שלה, למרות שהיא קיבלה כסף. ומיותר

לדבר על החשיבות של שידור התכנית "עמוד האש" בחוץ-לארץ, באנגליה. אם יקרה נס, זה

ישודר בסופו של דבר.

שידורי יום העצמאות עומדים בסכנה. לא מפיקים שום דבר. הכל הולך ומתמוטט.

הפסיקו את מתן חומרי הגלם. אם ב"אתא" יפסיקו לספק צמר, גם אם לא יגעו באף אחד

מהעובדים והם ימשיכו לבוא לעבודה, הם לא יצליחו לעשות שם שום דבר.

בענין זה אני רוצה לומר עוד דבר אוזר לחבר-הכנסת גולדשטיין שהציע לסגור את

הטלוויזיה לחודש. בחודש אחד אי אפשר לפתור את הבעיה. שנית, אם יסגרו את

הטלוויזיה - מי יפתח אותה מחדש? הנהלת רשות השידור, זו שאינה מצליחה לתפקד בה

באורח יום-יומי? מה הרעיון פה?

אולי צריך להתחיל לעשות סדר למעלה. הטלוויזיה הזאת כבר ידעה ימים יותר

טובים. היו לה מחלות ילדות, אבל היא עבדה, אנשים עבדו, סיפקו תוצרת, המסך נראה

אחרת. מה אנחנו רואים עכשיו? אתמול פתחתי את הטלוויזיה, בשעה שמונה היה פרק

בסדרה "בנסון", אחר כך היה סרט על עתיקות בפרו במקום "כלבוטק", אחר כך איזו

סידרה שמישהו קנה בסן-רמו, וכך הלאה. איזה מין דבר זה? והרי זאת הטלוויזיה

היחידה שמשדרת במדינת ישראל.

זה מראה עד כמה חיוני הערוץ השני, כדי ליצור התמודדות.

די גלבוע;

קודם כל שיהיה ערוץ ראשון.

י' אייזנמן;

לאף אחד אין התנגדות לערוץ שני.

די גלבוע;

אגב, גם במצב כלכלי קשה, ואין ספק שהרשות במצב לא טוב, מישהו היה צריך לשבת

ולקבוע סדר עדיפויות. אפשר להחליט שהשנה לא יפיקו שום סרט דרמה או תכנית כזאת או

אחרת, אלא השנה נקדיש את מעט הכסף שיש לנו לתחום מסויים וניתן לו עדיפות. אבל גם

את זה אף אחד לא עשה. ומה קורה עם כל משדרי החסות שאנחנו רואים כל ערב

בטלוויזיה? לאן מגיע הכסף הזה? אני שומע שאולי גם לא מצליחים לגבות את הכסף מכמה

מנותני החסות לשידורים.

ש' טסלר;

אינני יודע אם יש לנו מספיק ידע בענין הזה, ולכן הייתי מציע שלא נדבר על

זה.

די גלבוע;

אינני יודע, אני שואל. והאיום שמגיע בכל 1 בחודש שהמכורת לא תגיע - נראה

לי תמוה מאד, אם כי היא תמיד מגיעה ברגע האחרון.



מ' פלד;

אני מנסה לקשור את הדיון הזה לדיונים הקודמים. בפעם האחרונה ישבנו כאן עם

חברי הוועד המנהל ועם מנכ"ל רשות השידור. מצד אחד הוצג לנו לנו תאריך יעד, ה-7

בינואר, שעד אז צריר הוועד המנהל להגיש תכנית הבראה. התכנית עוד לא הוכנה. מצד

שני המנכ"ל אמר שהוא התקשר עם איזו תברה שצריכה להגיש עד מרס-אפריל איזו אנליזה

כללית עם אלטרנטיבות. אני מבין ששום דבר מזה עדיין לא גובש.

מה שאנחנו שומעים היום רק מאשר במשנה תוקף את התמונה שראינו כבר בישיבות

הקודמות. ואותי באופן אישי זה משכנע לחלוטין שהבעיה איננה כלל כספית. זו בעיה

ארגונית ממדרגה ראשונה, בעיה של רפורמה ארגונית, של מבנה. זה לא תלוי באוצר, זה ,

לא תלוי באף אחד, אלא רק באנשים שעוסקים בענין. מה מפריע לגשת לרפורמה כזאת? האם

אין מחשבות בענין זה? לא מדובר כאן במבנה הכי מורכב שיכול להיות. יש דוגמאות, זה

לא נסיון ראשון בעולם.

היו"ר נ' רז;

הבעיה היא שמטילים את הפתרון על אלה המסובכים בזה אישית, רגשית, מינהלית,

ארגונית.

מי פלד;

בארגונים גדולים אחרים שיש להם היסטוריה, כשמגיעים לשלב שצריך לעשות

רפורמה, מחליפים את המנהל והוא עושה אותה. אחרת איך אפשר לעשות רפורמה? הרעיון

לסגור את הטלוויזיה ולהקים צוות חדש הוא אבסורדי. אין דרך אחרת לעשות רפורמה אלא

על-ידי כך שמחליפים מישהו בצמרת, ואז צריך לנסות להעלות רעיונות חדשים. שם המנהל

הוחלף, אבל שום דבר לא זז מאז.

אינני רוצה לרמוז בזה שהבעיה רק פרסונלית, אבל בכל זאת, אם הגוף עצמו לא

ירענן את עצמו ולא יעשה בתוכו רפורמה, אינני יודע מי יכול לעשות רפורמה. כך זה

נעשה בכל מקום בעולם.

במצב הנוכחי אני חושב שהדיבורים על הקמת רשת שניה הם מסוכנים. כדי שתהיה

רשת שניה צריך קודם כל להוכיח שרשת אחת יכולה לפעול באופן תקין.

עי דראושה;

אולי התחרות ביניהם תועיל?

מי פלד;

תחרות איננה נוסחת פלאים. אפשר להתחרות ולעשות שני דברים גרועים. עצם הכנסת

אלמנט התחרות איננו מבטיח שום דבר. מה יקרה? יתחילו להציע לאנשים תנאים יותר

טובים? אגב, יש דוגמאות של תחרויות במשק הישראלי שגרמו לכך שמפעלים הרסו זה את

זה ולא הביאו להבראה. כאן יכול להיות בהחלט אותו המצב, שרשת שניה רק תסייע לזעזע

את הרשת הראשונה.

אני חושב שהבעיה די ברורה. לא צריך לעסוק יותר מדי בתקציבים, אף כי הרעיון

שעלה בדיונים קודמים למסור את הגביה לחברת הוזשמל, אם היה מתממש, היה מביא הקלה

לא מבוטלת. אבל אני משוכנע שלא זה העיקר. השאלה שצריך להמתקד בה כרגע לדעתי היא

איך להביא את הגוף הזה לכך שהוא יתקן את עצמו.

אי הראל;

על-ידי שיתוף עובדים בהנהלה.



ר' חלבי;

בשיחה שקיימנו אתמול אייזנמן ואני עם מנכ"ל רשות השידור הוא הציע לנו להקים

מטה שלפניו יביאו כל בעיה שתתעורר והוא יפתור אותה. אנחנו ראינו בזה צורה לא

נכונה של הצגת הענין. כאן צריך להיות טיפול יסודי. ההנהלה צריכה לבוא עם תכנית

ייעול. אנחנו מוכנים לשבת יוזד, ללכת לקראתם, ולעזור לייעל.

שי טסלר;

מה שאולי לא ברור לכם הוא שיש אצלנו אנשים, הרוב המכריע, שאינם רוצים להיות

מנהלים. אנחנו אנשים יוצרים. אין לנו שום ענין בניהול. דוד גלבוע הוא איש יוצר.

הוא הסכים להיות מנהל משום שהוא חשב שהוא יכול לתרום. ברגע שהוא חשב שאינו תורם,

הפסיק להיות מנהל. בדרך כלל בטלוויזיה גייסו אנשים לניהול, כמעט כמו בקיבוץ. לכן

הענין של שיתוף עובדים בהנהלה עכשיו לא יעלה ולא יוריד, כי פשוט אין ניהול.

לעתים נדירות אנחנו מופיעים בפני ועדת החינוך והתרבות, שהיא חלק מהמערכת

הפוליטית, מהכנסת, ולכן אני רוצה קצת להרחיב את היריעה. אנחנו מדברים היום על

סימפטום, על תוצאה. מי שראה את הדברים נכון לפני שבע שנים, לפני חמש שנים, יכול

היה לנבא שלכך נגיע. המערכת הפוליטית שותפת לקטסטרופה הזאת. אל נעמיד את הדברים

כאילו יש פה איזה מפעל שההנהלה מנהלת אותו גרוע, ורק צריך ללמוד איך לטוות נכון

את החוטים, ואז יהיו בגדים. זה לא כך.

זה חלק מהמערכת. אחת הבעיות בטלוויזיה היא שכל אחד כאילו יודע בדיוק איך

ומה צריך לשדר שם. הבעיה השניה היא שחלק מהמערכת קשורה מאד במערכת הפוליטית. אז

הקומבינציה של פוליטיקה עם זה שכל אחד יודע מה הוא רוצה לראות על המסך וגם איך

לסדר שזה יהיה שם - יצרה עיוותים, והתוצאה היא כפי שהיא היום.

את הטלוויזיה בפנים צריכים לנהל אנשי מקצוע, שבכושר המקצועיות שלהם יכולים

לבצע את השקפת העולם שצריכה לבוא מאיזה שהוא מקום. אין טלוויזיה בלי השקפת עולם-,

לא צריכה להיות. אינני מדברת על עמדה פוליטית; אני מדברת על השקפת עולם תרבותית.

היא חלק מחוק רשות השידור. צריך למנות בטלוויזיה מנהל שהוא בעל כישורים

ניהוליים, שיודע את המקצוע, ושיכול לארגן את המערכת על-מנת שתתן ביטוי להשקפת

העולם הזאת שכתובה בחוק רשות השידור.

אבל יש מערכות מפקחות, יש מליאה ויש ועד מנהל. ופה הדברים השתבשו לחלוטין.

המליאה שמתוכה מתמנה הוועד המנהל, לפי חוק רשות השידור, צריכה להיות מורכבת

מאנשי ציבור ואנשי רוח שהנשיא ממנה. את המנכ"ל השר יכול למנות, או המליאה. אבל

את המליאה צריך למנות הנשיא, לאחר התייעצות עם המוסדות להשכלה גבוהה וכו'. כלומר

משם הענין מתחיל.

מה שקרה, לצערי הרב, ואני חושבת שלצער כולנו, זה שהדברים אינם נשמרים.

ובסופו של דבר הוועד המנהל, שהוא הוועד המפקח, זה בערך כמו מועצת המנהלים של

תיאטרון. היעלה על הדעת שבמועצת מנהלים של תיאטרון ישבו אנשים פוליטיים שחושבים

בצורה פוליטית? אף פעם לא העלינו על דעתנו דבר כזה. הצרה היא שבמשך השנים הוועד

המנהל ירד וירד לרמת דיון שנעשתה יותר קנטרנית, יותר פוליטית, עם יותר מאבקי כוח

ברמה המפלגתית. והביטוי לכך הוא שלכל אורך הדיון על מינוי מנהל הטלוויזיה - בסך

הכל מדברים על מינוי מנהל המדיום הזה - תראו איזה שמות הועלו בין היתר. תיזכרו

פשוט ברשימת המועמדים. הדיון היה איזו מפלגה המועמד מייצג, והוויכוח הוא מי לא

יהיה, ולא מה צריך להיות.

למערכת הפוליטית שכביכול צריכה לייצג את הציבור ואת קשת הדעות בציבור - יש

לה מליאה, יש לה מנכ"ל, יש לה ועד מנהל. למה גם מנהל הטלוויזיה צריך לבטא דבר

מהסוג הזה?

אני יכולה לתת תמונה יותר רחבה איך הדברים מסתבכים. הרי המערכת הפוליטית

מינתה לעצמה מנכ"לים, שהיא קיוותה שהם יפרעו איזה שהוא שטר פוליטי. בסופו של דבר

היא אף פעם לא היתה מרוצה. אף מנכ"ל לא השביע את רצונה של המפלגה שמינתה אותו.



נכון שהבעיה היא בניהול. הציפיה שלי מוועדת החינוך היא לא שהיא תפתור לי את

בעיית הכסף והכלכלה ומי יעשה מה בטלוויזיה. אני רוצה שהיא תהיה מערכת מפקדות אשר

תדאג לכך שהפוליטיזציה לא תגיע לרמה כזאת שאנשים ימונו לתפקירים מקצועיים,

ליצירה, על פי השקפתם הפוליטית. מזה הדברים התהילו. במשך חמש שנים לפיד היה

מנכ"ל הרשות. כולנו יודעים שהוא מונה על-ידי מי שמינה אותו. אבל הוא לא רוקן את

המערכת הניהולית בטלוויזיה בגלל השקפתו הפוליטית.

אני לא טענתי זאת.

גי לוץ;

נכון. אני רק מנסה להראות איר קומבינציות שונות יוצרות מצבים. הוא בתוקף

אישיותו רוקן מתוכן את המערכת הניהולית בטלוויזיה. עכשיו בא הוועד המנהל, שהוא

הכי פוליטי שזכור לי, ורוצה מנהל לפי אמות מידה פוליטיות.

אני רוצה שתבינו עוד דבר, שבבנין הטלוויזיה יושבים אנשים שהקדישו את שנות

חייהם הטובות למקצוע הזה. ואם מדברים על סגירה - אפשר לסגור את הטלוויזיה, אפשר

למנות הנהלת מצויינת, אמינה, שתגיד לעובדים: בואו נעשה פסק זמן של שלושה חודשים

ואז נפתה מחדש. אבל אז אתה יודע מי סוגר ומי פותח. אבל לא יכול להיות שמי שאחראי

להתדרדרות הזאת הוא שפתאום יגיד לכל האנשים האלה שהשקיעו שנים טובות כדי להפוך

לבעלי מקצוע, שהוכיחו שהם יכולים ליצור ולעשות טלוויזיה טובה: היות ואני נכשלתי

- אני סוגר לכם את העסק. על כן הסגירה היא דבר שלא מתקבל על הדעת. אני אומרת שכל

עוד אנחנו חיים ונושמים, יטפלו בנו. ברגע שהטלו ויזיה תיסגר על-ידי האנשים

שמנהלים עכשיו את הרשות - היא לא תיפתח, כי אין בכוחם לפתוח. אילו זה היה בכוחם,

הם היו פותרים את הבעיות.

רצה המקרה ואני חבר גם בהנהלת רשות השידוד וגם בוועדה זו, וברשותכם הייתי

רוצה להציע כמה רעיונות שאולי יעזרו לקדם את המצב. ואני פונה אל היושב-ראש: יש

לנו הזדמנות מצויינת לנצל את הוועדה הזאת כדי באמת לעזור לפתור את אחת הבעיות

החשובות היום. ביום הכנסת כולנו הבענו את הדעה שאין עליה חולק, שלוועדות הכנסת

אין שיניים. זו סוגיה שאנחנו צריכים להתמודד אתה. כלומר אנחנו יושבים, דנים,

שומעים, אבל ללא סמכויות. במקרה הטוב ביותר יש המלצות. לפעמים הן מגיעות

לידיעתנו, לפעמים לא. לציבור הרחב זה לא אומר ולא כלום; למשרדים הנוגעים בדבר זה

כמעט ולא נוגע. פה ושם יש איזה דברים, אבל ברור שאין לדבר על הוועדה הזאת או על

איזו שהיא וועדה כוועדה שיש לה סמכויות. לכן העליתי על נס את ועדת הביקורת שסוף

סוף במאבק עם הממשלה גברה על הממשלה, ולדעתי זה היה נצחון הפרלמנטריזם, כלומר

שלציבור הרחב יש מה לומר. גם כשיש לו ממשלה וגם כשיש לו רוב מוחץ של קרוב ל-100,

עדיין ייתכנו דעות נוגדות לאותו רוב מוחץ. וזה באמת נצחון לדמוקרטיה.

שמעתי את הוועד המנהל. אני עצמי השתתפתי לאחרונה בכמה ישיבות. בפעמים

שיכולתי להשתתף נטלתי חלק בדיונים. המסקנות האישיות שלי, שאני מבקש לשתף אתכם

בהן, הן שאכן הוועד המנהל הוא פוליטי מדי, אפילו לטעמו של אדם שמבין

שדפוליטיזציה מוחלטת אינה בנמצא ולא תיתכן.

פוליטי או מפלגתי?

מפלגתי מדי. דהיינו שהשיקולים המפלגתיים הצרים תופסים מקום כל כך מרכזי שהם

נוטלים מהם את הסיכוי לחשוב על הצד העניני ולפתור בעיות מהותיות. רשות השידור

טעונה פתרון בעיות מהותיות, ואנחנו שומעים פה שהשאלה המרכזית היא ניהולית



ארגונית. יש צורך לתקן את החוק, יש צורך להעניק סמכויות ברורות יותר. העליתי

אפילו רעיון שמא יש כפילות בקיום של שני גופים, מליאת רשות השידור וועד מנהל של

רשות השידור. זה נולד לפני הרבה שנים. ואולי יש צורך ברביזיה בענין זה. מאחר

שלישיבות המליאה באים מעטים כל כך, והוועד המנהל מסוכסך כל כך בינו לבין עצמו,

שמא מוסד אחד היה מבטיח אחידות, נחרצות, החלטיות ועניניות ברמה הרבה יותר גבוהה.

צריך להכיר בכמה עובדות. הטלוויזיה פיתחה במשך השנים קבוצה מקצוענית מעולה.

בין שאתה מסכים ובין שאינך מסכים במקרה זה או אחר, אבל יש גרעין מעולה של

מקצוענים שבאמת הקדישו לזה את שנותיהם הטובות. אני בטוח בזה, אני קצת עוקב אחרי

הדברים, בעצמי משוחח מפעם לפעם עם אנשי המקצוע האלה. אני חושב שצריך לתת להם את

האפשרות לבטא את עצמם בצורה הטובה ביותר, ללא כבלים מיותרים.

כדי להגיע לזה הייתי מציע שוועדת החינוך תבקש מהוועד המנהל ומהמליאה מעין

דו"ח מסכם קצר, איך הם רואים את התיקון ואת ההבראה של המצב הקיים, הן תיקון

חקיקה והן תיקון בפועל.

שנית, בבחירתו של המנהל הבא חשוב ביותר לדאוג לכך שהוא יהיה בעל כישורי

הניהול הטובים ביותר, לפי דעת המומחים העוסקים במלאכה. במקרה עשיתי מעין משאל

פרטי משלי וגיבשתי לי דעה שעוד אינני נותן לה ביטוי, אבל יש לי הרגשה מלאה

שמועמד שהוא בעל הסיכויים, מבחינת הציבור הזה לפחות, הוא זה שלדעתם מסוגל לנהל

בצורה מקצועית וענינית טוב ביותר. ולדעתי צריך להנחות אותם בכיוון הזה, כלומר

לעזור לאנשי הטלוויזיה להשיג לעצמם את המנהל שמבחינת ניהול יוכל לתת להם את

הניהול הטוב ביותר.

יש בעיה מבנית. אז אולי כדאי לשמוע מאנשי המליאה של רשות השידור ומאנשי

הוועד המנהל איך מגיעים להפחתה של רמת הפוליטיזציה הקיימת היום. כי פוליטיזציה

ברמה כמו שהיא קיימת היום מונעת דיון עניני. ואם באמת אנחנו לא זוכים לתכניות

עצמאיות ומקוריות במידה מספקת - ושמענו פה את ההסברים לכך - אני מצטער על כך, כי

אני מכיר את המרץ של האנשים שיושבים פה. אני מכיר היטב את חוק רשות השידור.

הסעיף המרכזי מנוסח יפה, לשקף את חייהם, נכסי תרבותם, מורשתם וכוי. לדעתי זה

מכסה את הכל. ניסיתי לחפש את הפגם בסעיף הזה, לא מצאתי שום פגם. אבל מיד כשעברתי

יש ועד מנהל ומליאה, למנהל יש סמכוי ות קצוצות; בחירת

המנהל נעשית ללא מבחנים אובייקטיביים. באחרונה היה ענין של תואר אקדמי. אני

בוודאי לא איחשד בכך שתואר אקדמי אינו רזשוב בעיני. אבל אילו נשאלתי בענין

הספציפי הזה, כשהבעיה היא ניהולית ובעיה של אמון, אז אין ספק שיש לבחור את

המקצוען הטוב ביותר גם אם הוא לא הגיש את העבודה האחרונה שלו לתואר ב.א. או מ.א.

בפקולטה הייתי דורש ממנו את העבודה, לפני כן לא הייתי נותן לו תעודה. אבל לא

לענין הזה. ברור שעקרונית צריכה להיות רמת השכלה מסויימת וכוי וכו'. אבל לא זה

מה שיקבע.

לכן הייתי מציע קודם כל שהוועדה תשמע משני הגופים המרכזיים היום, מצד אחד

הוועד המנהל ומצד שני המליאה, מה דעותיהם. אולי שכל אחד מהגופים האלה ייוצג פה

באחת הישיבות על-ידי קבוצה מצומצמת שתציג את דעתה.

שנית, לדעתי עד היום אין לשר החינוך, עם כל הכבוד הרב שאני רוחש לו, עמדה

חד-משמעית בנושא, ואינני רוצה לתת לו להתחמק מזה, כיצד מתקנים את רשות השידור,

כיצד מעלים אותה על הפסים, כיצד מחזירים לה את יוקרתה ומעמדה, כיצד משקמים אותה.

ולדעתי כל הנתונים לשיקומה מצויים, אלא יש כמה הפרעות, ביניהן כמובן תיקון

החקיקה. כי אני בהחלט סבור שאם אין הגדרות מדוייקות של תפקידו של מנכ"ל

הטלוויזיה, ואם באמת מהוועד המנהל אפשר להנחית עליו מדי פעם הוראות לכאן או

לכאן, והם ההוראות הללו באות לעולם לא כתוצאה של שיקול משותף של כל חברי הוועד

המנהל אלא לפעמים כתוצאה של ריבים בין חברי אותו ועד מנהל, לפעמים בעלי אופי

אישי מצער ביותר - וזה נוגע לשני הגופים המרכזיים גם יחד - אז צריך שקודם כל שר

החינוך יביע את דעתו. אחרי הכל השר הוא הממונה על ביצוע חוק רשות השידור, ומן

הדין שהיועץ שלו לעניני רשות השידור יבוא ויאמר לנו איך משרד החינוך היה רוצה

לראות את היישום הטוב ביותר של חוק רשות ושידור ואיך מתקנים אותו.



ולבסוף, שוועדת החינוך תגבש מסקנות משלה, כגוף שבאמת עומד באופן אובייקטיבי

מעל לענין, בהיותו מייצג חתך רחב מאד של קואליציה ואופוזיציה, וזה יתרונו על פני

כל השאר. אני חלוק מאד בנושאים פוליטיים עם כמה חברים פה, אבל אין לי צל של ספק

שכשידובר בשיקולים מקצועיים ועניניים נמצא לשון משותפת. כולנו רוצים להתפאר

ולהשתבח בבטאון ובשופר של מדינת ישראל, ורשות השידור היא השופר. כשמישהו יחלוק,

אם יהיה פגם - ננסה לתקן. אבל לא ייתכן שבמשך חודשים יסתובבו אנשים בעלי כושר

ביצוע מעולה, בעל יכולת יצירתית מעולה, כשהם מתוסכלים, מפני שאין להם הכלים

והתקציבים והאמצעים, ומה שגרוע מכל - מפני שאין להם הנחיות ברורות ושיתוף פעולה

מלא מן הגופים האמורים להיות המנחים בכל הענין הזה.

ובכן עלינו לבוא עם מסקנות. וזה מעניננו לדאוג שזה לא יהיה שוב מסמך נוסף

באחת המגירות של הוועדה או של הכנסת, אלא אולי לתת שיניים להחלטות הללו בצורה

שנחשוב עליה שהיא הטובה ביותר. אחרת, לדעתי, אם הוועדה הזאת לא תיטול יוזמה,

הקרב המתנהל כבר חודשים עלול להימשך לאין סוף, יהיה דרדור, המצב התקציבי הקשה

ינוצל כדי להסביר כשלונות ואי-עשיה שמקורם איננו בחוסר תקציב, ויימצא הענין

ניזוק. ביכולתנו לתת לוועדה זו הזדמנות בשנה הזאת לקוזת נושא כה מרכזי - מבין כל

כך הרבה תחומים שהיא עוסקת בהם - ולומר: הוועדה הזאת קידמה את מעמדה ואת כבודה

ואת יכולת תפקודה של רשות השידור. אני חושב שזה יהיה יום גדול.

אי הראל;

אני בהחלט מסכים עם דבריו של חבר-הכנסת שאקי. הוא נגע בכמה דברים יסודיים.

אני רוצה להחריף אותם. הכנסת מערכת רשות השידור לוויכוח הפוליטי מזה כמה שנים

היתה התחלת ההתדרדרות. טול מזה את האנשים המתאימים או הלא מתאימים שהוכנסו

למערכת - ויש לך הפתרון.

ההתמודדות צריכה להיות בשני תחומים. מצדי, לאחר שראיתי את הרשימה של הוועד

המנהל, אני חושב שעוד יצאתם בנס. עם ועד מנהל כזה מי יודע לאן אפשר היה להגיע.

הבעיה היא שחושבים שלרשות השידור צריך למנות אנשים לא מפני שהם מכירים את המערכת

ושיודעים ניהול, אלא רק מפני שהם חברים במפלגה מסויימת.

מ' איתן;

כי המפלגות ממנות את חברי הוועד המנהל.

בי שליטא;

הוועד המנהל פשט את הרגל ברגע שחבריו לא הצליחו לבחור מנהל לטלוויזיה.

אי הראל;

הוועד המנהל הזה נכשל במערכת. אינני מדבר פה אישית על כל אחד מחבריו. יכול

להיות שכל אחד מהם מוכשר מאד. כוועד מנהל הוא לא קיים. ואם המפלגות יחשבו שזה

חלק מהעוגה, שמתחלקים בזה - לא תהיה טלוויזיה.

י י אייזנמן;

אם מותר לי להעיר, בעבר האנשים שהגיעו למליאה ולוועד המנהל היו בסוף דרכם

הפוליטית, אנשים שלא ראו בזה קרש קפיצה וקרדום לחפור בו, ואז הדברים היו אחרים.

הם היו אנשי ציבור. היום אלה אנשים שרואים ברשות השידור קרש קפיצה, לכנסת או

לתפקידים אחרים.

אי הראל;

אינני מבקר פה את הליכוד; אני מבקר את המפלגה שלי באותה מידה. אני יודע איך

בחרו את הנציגים אצלנו. בושה וכלימה. אינני מדבר על זה שצריך להתעלם מפוליטיקה.



אני מדבר על זה שהשיקולים של המפלגות, של כל המפלגות ללא יוצא מן הכלל, בקביעת

האנשים של רשות השירור בשתי הקדנציות האתרונות, הולכים ונעשים פחות עניניים, כמו

בהרבה מאד תחומים אחרים. לא עושים את מה שטוב לרשות השידור, לא מתחשבים מה הלחץ

לטובת רשות השידור, אלא מה הלחצים הפנימיים בתוך המפלגות השונות כדי להביא את

האנשים לשם. זו אחת הבעיות.

לכן אני חוזה חזות קשה מאד, אם לא נדע כולנו, בלי יוצא מן הכלל, להשתחרר

קודם כל מזה.

מי פלד;

מה שאתה אומר זה שבחרו אנשים לא מוכשרים.

אי הראל;

הם מוכשרים, אבל לא בנושא הזה. הדברים נעשים לפי שיטה של שמור לי ואשמור

לך. כשצריכים למנות ועד מנהל, לא מחפשים את האנשים הטובים ביותר שיכולים להיות

בוועד המנהל. השיקולים הם אחרים. וזאת שיטה שהופכת להיות נחלת כל המפלגות.

היו"ר נ' רז;

שיטת מועצות המנהלים.

אי הראל;

התחלתי מהדרג של הוועד המנהל. יכול להיות מצב שהמנכ"ל של רשות השידור יהיה

הטוב ביותר-, אם יש לידו הרכב של ועד מנהל שמונה כפי שמונה, הוא לא יוכל לעשות

שום דבר.

במסגרת תכנית ההבראה אני הייתי מפזר את הוועד המנהל הזה. לא משנה שאחר כך

אפשר למנות את אותם אנשים. אבל צריך להגיד; אם הולכים לתכנית הבראה, צריך לפזר

גם את הוועד המנהל.

אחר כך יש הענין של המנכ"ל. אם לא יהיה היום, במצב שבו נתונה רשות השידור,

איש בעל עוצמה בלתי רגילה, לאו דווקא מומחה לטלוויזיה, אבל איש שהוא מנהל ויודע

לקבל הוזלטות ולהתמודד, למעלה ולמטה - לא ישקמו את המערכת. קשה להגיד שהרבה מאד

אנשים כאלה נמצאים בשוק. צריך למנות לתפקיד זה לאו דוקא את האיש שהוא היום

המומחה לטלוויזיה במדינת ישראל, אלא שהוא מומחה לקחת ארגון שנמצא במשבר ולחפש את

הדרך להבריא אותו, בשיטה זו או אחרת. אני אמרתי; שיתוף עובדים בהנהלה. אבל

הפתרון איננו דווקא זה. וצריך שלאנשים יהיה רספקט מסויים לאדם שמוביל את העסק.

אם יהיה אדם שאין אליו יחס ואין אליו כבוד, שהכל מזלזלים בו ועושים מה שהם רוצים

- שום דבר לא יעזור.

יש שלב שלישי. אני מאד חרד משיטה שבה המנהל הכללי עוקף את הדרגים שבינו

לבין העובדים, כפי שזה הוצג פה. בצה"ל זה הביא ל"פרשה"; ברשות השידור זה הביא

להתמוטטות הרשות. צריך לעשות מבנה שיש בו היררכיה פיקודית ברורה, ואז איש אינו

עוקף אותה. מה זו היררכיה? פירושה של היררכיה זה לתת מכסימום סמכויות לאנשי

הדרגים השונים, כדי שיתנו לתפקיד את מכסימום היכולת האישית שלהם ולפתח את המערכת

לפי יכולתם. זו המהות של היררכיה. זו חלוקת עבודה מסויימת. ברגע שמרוקנים את

הסמכויות של האנשים מתוכן, יש תסכול; כשיש תסכול - אין יוזמה; כשאין יוזמה

ופיתוח בגוף כמו רשות השידור, כמו טלוויזיה - אין שום דבר. רק בשביל להקרין

סרטים קנויים אין צורך בטלוויזיה.

אני רוצה להגיד דבר שהוא אולי ההיפך ממה שאמרתי בהתחלה. אין לסגור את

הטלוויזיה בפני הו ויכוח הפוליטי שקיים במדינת ישראל. להיפך, צריך לתת אותו



במגוון הרחב שלו, להתמודד עם זה. בסך הכל צריך להיות מצב שהטלוויזיה מבטאת את

רוח העם, ביומן רודשות, במבט שני, במוקד, בכל מה שאפשר. אבל מה שמתברר הוא שדווקא

לדברים האלה צריך צוות, צריך צילום, ותקציב. ואז אנחנו שוב חוזרים לאותו מצב.

אם רוצים להגיע לפתיחות בטלוויזיה - ועל זה יש קונסנסוס של רוב חברי הכנטת

- זו גם שאלה של ניהול נכון ושל צוותים משותפים.

רשות השידור היא דבר שמצדיק לקחת היום אדם מהדרג הבכיר ביותר והגבוה ביותר,

ושאפשר להשיג לגביו את מירב ההסכמה. ואני הייתי רוצה, לא רק מפני שיש ממשלת

אחדות לאומית, שזה יהיה אדם שיינתן לו מכסימום התמיכה בכנסת. זה חלק מההצלחה.

צריך למצוא לזה אדם רציני. אינני מדבר על הטלוויזיה, אלא על הדרג העליון. אם

בדרג העליון יהיה ניהול טוב - אז בטלוויזיה יכול להיות האיש המקצועי, וכך גם

ברדיו, והמערכת תעבוד אחרת. ולדעתי יש לכך אנשים מתאימים.

היו"ר נ י רז;

עלינו לסיים את הישיבה. כפי שאמרתי בתחילת הישיבה, אתמול הבטיח לי יושב-ראש

הוועד המנהל של רשות השידוד שתוך שבועיים תהיה תכנית הבראה. אז יהיה המשך הדיון,

אינני בטוח שדו וקא בהרכב הזה. למדנו את הענין מהאנשים בשטח, וקראנו את הדברים

שהתפרסמו בעתונ ות.

מדוע לא הוזמנו לכאן היום גם מנהל הטלוויזיה וגם מנכ"ל הרשות? זה יכול היה

להפרות את הדיון.

היו"ר נ' רז;

לפי דעתי זה לא היה מפרה שום דבר. שמענו מכם את ההיבטים שלכם על הענין, ולי

לפחות זה היה וזשוב מאד לקראת הדיון שנקיים כאן בעוד כשבועיים, כשתובא לכאן תכנית

ההבראה. ובעקבות הדיון שנקיים נצטרך לקבוע את מסקנותינו בנושא הזה. בשלב זה

אינני רוצה לומר י ותר.

אני מודה לכם. הישיבה נעולה.

הישיבה נסתיימה בשעה 10.05.