הכנסת האחת-עשרה

מושב ראשון



פרוטוקול מסי 29

מישיבת ועדת החינוך והתרבות

יום ד', א' בשבט התשמ"ה, 23.1.1985, שעה 08.30.

חברי הוועדה; נ' רז - היו"ר

פי גולדשטיין

עי דראושה

אי הראל

אי ולדמן

תי טובי

א' סרטני

ז י עטשי

אי שאקי

ב' שליטא

מוזמנים; יי עפרון - יו"ר ארגון ההורים הארצי

י' קראוס - ארגון ההורים הארצי

די שוקר - ארגון ההורים הארצי

מי מזרחי - ארגון ההורים הארצי

גי יופה - ארגון ההורים הארצי

י' שרלין - סמנכ"ל משרד החינוך והתרבות

ד"ר ב' נוי - משרד החינוך, בית-הספר לעובדי הוראה

בי נסים - משרד החינוך והתרבות

מזכירת הוועדה; ד' פלר

רכזת מידע; י י גידלי

רשמה; מי כהן

סדר-היום; א. שאילתות;

ב. פגישה עם ארגון ההורים הארצי.







שאילתות

היו"ר נ' רז;

אני פותח את ישיבת ועזת החינוך והתרבות. אני רוצה להתנצל על החופזה שבה

שינינו את סדר היום של הישיבה. היה צריך להתקיים דיון בנושא אחר, אבל בגלל סיבות

שאינן תלויות בנו נאלצנו לשנות. יכול להיות שזה פוגע במידה מסו יינות בהרכב

המשתתפים פה, שכן לא היה סיפק להודיע לכולם. רצינו שיהיו פה גם נציגים של ועדי

הורים מהשטת, לא רק של ארגון ההורים הארצי. מכל מקום, הנושא מספיק חשוב כדי

לקיים את הדיון ולא לדחותו. אבל כרגיל, נתחיל את הישיבה בשאילתות.

שמעתי הבוקר בחדשות על התרחשויות בחינוך הממלכתי-דתי, על כך שמתרגנת איזו

תנועה לבלימת ההתפצלות בחינוך הממלכתי-דתי. אני מבקש לקבל קצת מידע על הענין

הזה: מה קורה, ומה עמדת משרד החינוך בענין.

פגישה עם ארגון ההורים הארצי

היו "ר נ י רז;

אנחנו עוברים לנושא שעל סדר יומנו, פגישה עם ארגון ההורים הארצי. הנושא הוא

ועדי הורים ותפקידם. חשבנו שחשוב לשמוע גם אנשים שאינם בעלי תפקידים במערכת

הפורמלית, שיש להם מה לומר בנ ושאים שאנחנו דנים עליהם. זה חשוב לראיית הנושא

מהיבסים שונ ים.

אני שמח שהוועדה נפגשת עם נציגי ארגון ההורים הארצי. אני רוצה לשאול האם

אין במוסד הזה נציגים של ועדי הורים מהמגזר הערבי? אני יודע שיש. מדוע הם אינם

כאן?

י' עפרון;

בגלל ההתראה הקצרה על הישיבה, הנציגים מנצרת לא יכלו להגיע לכאן.

לפני חודשיים קבענו את הישיבה היום עם ארגון ההורים הארצי. ביטלנו אותה

בהודעה קצרה מראש, בגלל הישיבה שנקבעה עם הרמטכ"ל; החזרנו אותה בהודעה קצרה

מראש, משום שהרמטכ"ל לא יכול היה לבוא היום לישיבה. לכן זה קרה.

היו"ר נ' רז;

כולנו מצטערים על התקלה.

בפתח הדיון אני רוצה לקרוא כמה משפטים מתוך מסמך של המזכירות הפדגוגית,

שיצא באדר א' התשמ"ד, בנושא; מעורבות הורים בתכניות הלימודים בבית-הספר היסודי.

בין השאר המסמך מגדיר את המטרות של מעורבות הורים בתכניות הלימודים של בית-הספר.

1. להיות גורם מסייע ומשפיע לשיפור החינוך וההוראה בבית-הספר; 2.

לתרום לאופיו הייחודי של בית-הספר ולאוטונומיה שלו-, 3. לספק תשובה לנושאים

אקטואליים מיוחדים ולהגביר את הזיקה לחיי יום-יום; 4. לקרב בין תפיסות חינוכיות

של רובית ושל בית-הספר; 5. לאפשר לבית-הספר להכיר את הערכים של ההורים ולהתחשב

בהם; 6. לאפשר להורים להתחקות אחרי התהליך החינוכי של ילדיהם; 7. לשמש בסיס

לירוסי אמון בין הורים ומורים; 8. לצמצם את הביקורת ההדדית; 9. לסייע למורה

בעבודתו היום-יומית; 10. לעודד הורים ליוזמות נוספות; 11. להשפיע על יחסם החיובי

של התלמידים לבית-הספר; 12. לסייע לקידומם של הילדים ולהגברת הישגיהם הלימודיים;

3ו. לסייע להתמודדות של בית-הספד עם השפעות שליליות שמחוץ לבית-הספר.



כל הנושא הזה של ההורים ובית-הספר, ההורים

והמחנכים, הוא נושא חשוב מאד בתהליך החינוכי, במערכת החינוכית,

וצריכה להינתן לו תשומת לב מתמדת. ואכן מערכת החינוך בישראל הכירה

בחשיבות הנושא בבר מזמן, ולכן הוקם ארגון ההורים הארצי שהוא בעצם

ריכוז של ועדי הורים שעל פי דין צריכים להיות בכל בית-ספר, לליווי

וקשר בין המערכות, והיחסים והמגעים צריכים להיות מתוך מגמה של תמיכה

הדדית, שיפור ומניעת תופעות שליליות שמעכבות ומפריעות לתהליך החינוכי.

כשנכנסתי לתפקידי כיושב-ראש הוועדה חשבתי שיש

לקיים דיון על הנושא הזה, לתת את הדעת עליו, במהלך הזה נפגשתי כמה

פעמים עם ועדי הורים, שמעתי מהם דברים שהפתיעו אותי, על מידת אי-

ההשתתפות ואי-קיום המגמה הזאת. יכול להיות שיש ועדי הורים יותר

פעילים, השאלה היא באיזו מידה ועד ההורים הוא כלי שבאמצעותו עוברים

הדברים לכלל ההורים, אני מעריך שיש מקומות שבהם הדברים מתנהלים כמו

שצריך, בישיבה הזאת אנחנו רוצים לשמוע על כך.

אני מציע שמר עפרון, יו"ר ארגון ההורים הארצי,

ימסור לנו בעיקר על הבעיות שנתקלים בהן ואיך אתם פועלים כדי לשפר

את המערכת הזאת שבין בית-הספר, ההורים והילדים,

י, עפרון; ארגון ההורים הארצי הוא ארגון מוכר, הפעילות

של ועדי הורים מוכרת ונתמכת על-ידי משרד החינוך

מכל הבחינות, קודם כל באופן עקרוני. עובדה שסמנכ"ל המשרד בין שאר

תפקידיו נחשב גם כמתאם הפעולות בין המשרד לבין ועדי ההורים, ויש

שיתוף פעולה מצויין. אין זה אומר שאין ויכוחים, אתייחס לזה.

אנחנו בעצם מוכרים על-ידי כל הגורמים העוסקים

בחינוך, על פי הסכמים שהגענו אליהם, ומבחינת המדינה אנחנו מוכרים

בתוקף תקנות שונות או חוזרים של המשרד, השר, המנכ"ל,

ארגון ההורים הארצי התחיל לפעול לפני עשר שנים,

לפני כן היה ועד תל-אביבי פעיל והיו ועדים בכל מיני מקומות" שר

החינוך דאז, אהרן ידלין, סייע בענין הזה, משום מה אנחנו מופיעים

בחוק מימון מפלגות, זה אחד הדברים שאנחנו רוצים לשנות, זה נעשה משום

שקיימת תרומת הורים שנקבעת אחת לשנה על-ידי הוועד הארצי" ההיתר לקבוע

את התרומה הזאת, לגבות אותה ולהוציא אותה מופיע ברשומות, בחוק מימון

מפלגות, על פי הוראת שר החינוך והתרבות דאז.

זה דבר בלתי מובן לחלוטין, אולי זה מופיע

ברשומות, אבל למיטב זכרוני אינכם מופיעים בחוק

למימון מפלגות,

י. עפרון; אולי בהמשך הענין יוסבר יותר, על כל פנים

הנושאים של שיתוף הפעולה בין ועד ההורים לבין

בית-הספר, ההכרה בנו כארגון ארצי שמייצג את כלל ציבור ההורים, כל

אלה מופיעים בחוזרי המנכ"ל ובהוראות של משרד החינוך, אנחנו עמותה

מוכרת ויש לנו תקנון, התקנון הוסכם עם משרד החיכוך והתרבות, ויש

גם הסכמים כתובים עם ארגוני המורים והשלטון המקומי.

איך מתבצעות הבחירות? בכל כיתה, באסיפה השנתית

הראשונה של תחילת השנה, אחד הנושאים שעל סדר היום הוא בחירת ועד

הורים של הכיתה, ועדי ההורים של כל הכיתות בבית-הספר - ואם זה בית-ספר

קטן, אז בכנס של כלל ציבור ההורים - בוחרים את הוועד המוסדי שלהם.

הוועד הזה נבחר אחת לשנה, אדם אינו יכול להיות חבר בוועד של בית-הספר

אם אין לו ילד או ילדים באותו בית-ספר, בתי-הספר שולחים נציגים

לוועדים העירוניים המקומיים, ותפקידנו לדרבן שוועדים באלה יוקמו,

רק עכשיו התחלפו או נבחרו ועדים חדשים רבים, עירוניים או מקומיים,

בישובים רבים שבהם לא היו קיימים או שנסתיימה הקדנציה, הוועדים

האלה נבחרים אחת לשנתיים, לפי התקנון לכל בתי-הספר יש נציגות

בוועד ההורים המקומי, העירוני, חישובי,



אחת לארבע שנים מתקיימת ועידה ארצית, שאליה

נשלחים צירים על פי מספר התלמידים בישוב. אין כמעט ישוב שאין לו ייצוג

בוועידה הארצית, אינני מדבר על כל קיבוץ. לתנועה הקיבוצית יש נציגות

בוועידה. קבענו מינימום מסויים, שלפחות ציר אחד חייב להיות לכל ישוב,

גם אם אין מספיק תלמידים לציר. וזה נעשה על פי הסטטיסטיקה של משרד

החינוך. הוועידה דנה ובוחרת את מוסדותיה לארבע שנים. יש שם נציגים

מהדרום הרחוק ועד הצפון הרחוק, יש נציגים לחינוך הממלכתי, הממלכתי-דתי,

להתיישבות, למגזר הערבי וכוי. אנחנו מייצגים את כל ציבור ההורים, מגן

הילדים עד סוף בית-הספר התיכון.

הוועידה האחרונה התקיימה בנובמבר 1982, והמוסדות

החדשים של הארגון נבחרו בינואר 1983.

היו"ר נ. רז; מה היה סדר היום של הוועידה? מה היה הנושא

המרכזי?

רוב היום עסקנו בתכנים, לא בבעיות ארגוניות.

הוועידה דנה במעורבות הורים, בעשרות דברים

שאנחנו רואים אותם כיעדים שלנו בנושאי החינוך. הוצאנו גם חוברת

עם ההחלטות של הוועידה. כל הדברים האלה נדונו בשש קבוצות דיון,

המרצים היו חברים בכירים מארגוני המורים או מנהלי מחוזות במשרד החינוך.

הוועידה האחרונה התקיימה בשפיים, והיא הסתיימה בערב בכנס גדול,

בשעות אחר הצהרים המאוחרות, הבאנו את הצעות ההחלטה, ולאחר דיון

הגענו להצבעה ולהחלטות. ואז נבחרו המוסדות,

לגבי החברים מהמגזר הערבי, הם היו פעילים מאד,

אבל לקראת אמצע הקדנציה היתה אצלם עייפות החומר, פניתי לחברים במועצה,

הם התכנסו, והודיעו לי שלקראת המועצה הבאה חברים אחרים יחליפו אותם.

אחד מהם - ילדיו גמרו ללמוד במערכת; השני התעייף. המועצה תתכנס בחודש

מרס" החברים החדשים כבר מוזמנים לישיבות, אבל הם יאושרו באופן רשמי

על פי התקנון בחודש מרס. יש מקרים דומים גם במחוז תל-אביב ובמחוז

הדרום.

מי מחליף את הנציגים?

חברי המועצה שמכהנים באותה קדנציה, מאותו מחוז,

מגזר או מגמה,

אחת הבעיות שלנו היא בעיית חילופי הוועדים מדי

שנה בבתי-הספר ובכיתות. זה גורם לכך שבעצם בכל שנה צריך להתחיל מחדש

בחלק מהמקומות, זה ציבור של מתנדבים, כולל הפורום הארצי. אנחנו

משתדלים להעביר את המידע להורים דרך בתי-הספר. יש בתי-ספר שמערכת

שיתוף הפעולה שם היא טובה, וועד ההורים יודע על כל פניה ועל כל בקשה

שלנו, ויש מקומות שהחומר לא מגיע להורים. זה תלוי באנשים. וכל התקנות

לא שוות אם לא יודעים ליצור מערכת יחסים נכונה.

אחד הדברים שמעוגנים בהנחיות ובהוראות הוא

שבמישור המוסדי חבר ועד ההורים, שנקבע על-ידי הוועד, משתתף בישיבות

המועצה הפדגוגית, למעט בנושאים פרסונליים ואישיים, עם התלמידים.

יש מאות בתי-ספר שזה אכן קיים. בית-ספר שידע לערב את ההורים, מנע

חיכוכים ויצר מערכת של שיתוף פעולה. יש רבים אחרים שזה לא כל כך

הולך. לעתים אנחנו נקראים להתערב, לסייע, לדחוף, ללבן דברים; לעתים

זה נעשה בעזרת משרד החינוך, כשמסתבר שאנחנו לא יכולים; לעתים זה

נעשה על-ידנו בטיפול יום-יומי.

במוסדות העירוניים יש עשרות ועדות שבהן חייב

לשבת נציג של ועד ההורים המקומי, העירוני, וזה על פי הסכם בינינו

נציג ועד ההורים המקומי משמש כמשקיף

בוועדת החינוך של הישוב. אין לו זכות הצבעה, שכן אלו ועדות נבחרות.

יש עשרות ישובים שזה קיים בהם, לא בכולם,



אנחנו חברים מלאים בעשרות ועדות שמשרד החינוך

הקים, ועדות קבע וועדות אד-הוק, ואנחנו מרגישים את שיתוף הפעולה.

זה החל כאמור בתקופתו של אהרן ידלין, ונמשך בתקופתו של השר המר,

ועכשיו עם השר נבון. יש לנו שיתוף פעולה עם המזכירות הפדגוגית

והאגף לתכניות לימודים, והיינו מעורבים גם בהכנת המסמך של המזכירות

הפדגוגית, שהיושב-ראש ציטט מתוכו. השיתוף אתנו נוצר בעקבות המסמך

שהכינונו לקראת הוועידה, ראו שאפשר לשתף פעולה אתנו גם בצד התכני,

לא רק בצד הארגוני.

אני מופיע בעשרות ישובים עם נציגי משרד החינוך

והתרבות, כדי לדון בנושא של מעורבות ההורים, איך לנצל בצורה נכונה

את ה-25% המותרים להם בתכנית הלימודים, ביומיים האחרונים היו לי

פגישות בשני ישובים, עם נציגי המשרד, עם הוועדים, המורים, ועם הרשות

המקומית. באחרונה הייתי ברמת-השרון, בימים הקרובים אהיה במגדל העמק,

בראשון לציון ועוד. התפקיד הזה הוא יותר ממשרה מלאה.

אני יכול להביא דוגמאות של דברים שמטופלים בשטח.

רק בשבוע שעבר טיפלנו בבעיות שהיו בפקיעין ובכפר מנדה. בכפר מנדה

היתה ויכוח עם שתי חמולות שהחליטו, לא על פי התקנון, לבחור ועד הורים.

ישבנו שם יחד עם מנהל בית-הספר ועם ההורים, והגענו לסיכום שיבחרו

מחדש, כפי שצריך. במגדל העמק טיפלנו בבעיות שונות. העלו שם את בעיית

הביטוח שעדיין לא נפתרה, אבל אני שמח לומר שיש התקדמות.

יש גם קשיים. לא בכל מקום נציגי ההורים יושבים

במועצות פדגוגיות. אל נשכח שדור שלם של מורים לא חונך גם בסמינרים

לנושא של מעורבות ההורים בבית-הספר. גם ההורים לא חונכו לזה. גם

בין ההורים וגם בין המורים יש כאלה שאינם מבינים כיצד מעורבות בונה

שיתוף פעולה. לפעמים המורים דוחים את זה, כי לא הורגלו לכך, לפעמים

ההורים אשמים כי הם מתערבים יותר מדי, גם בנושאים שאינם צריכים להתערב

בהם.

אתן דוגמאות של בעיות שאנחנו מטפלים בהן. רק

אתמול התחלתי לטפל בענין שנמשך כארבע שנים, בקשר לילדה שנפגעה באילת.

לא מזמן טיפלנו בבעיה של תלמידת בית-ספר בחיפה, שמסיבות שונות היה

ויכוח אם היא תיגש לבחינת בגרות גם בצרפתית או לא. לא אלאה אתכם

בפרטים, אבל טיפלנו בענין ובעקבות הטיפול שלנו היא תיבחן.

מה זה ענינו של ועד ההורים?

י. עפרון; ההורה פנה אלינו לקבל סיוע. הוא הרגיש שהוא לא

מוצא פתרון. כשהשתכנענו שהוא צודק, הפעלנו את

הגורמים הנוגעים בדבר.

קיפלנו ואנחנו מטפלים בבעיות של מורים ומנהלים,

שלפעמים יש טענות מוצדקות. אנחנו רק בני אדם, ויש מורים שכבר התעייפו,

או שבמקרה נקלעו למערכת. גם זה קורה. אנחנו מטפלים בהחלפתם. היו מקרים

כאלה בראש העין, קדימה, מושב אמונים ובעוד מקומות רבים. טיפלנו בבעיה

של מפקח בית-ספר באחד הכפרים הערביים. כל פניה אלינו מטופלת.

כלומר המודעות של ההורים גברה, והם פונים אלינו

יותר ויותר. הצרה היא שכשעושים דברים טובים, אמצעי התקשורת אינם

מפרסמים אותם.

אני רוצה לומר כמה משפטים על נושאים כלל-ארציים.

אני משוכנע שנושא הביטוח יבוא על פתרונו בעבודה משותפת. ואחרי שנגמור

בחודש הקרוב את הדיון בהצעות בוועדה המשותפת שהוקמה על-ידי משרד

החינוך, אעשה הכל שזה יגיע בהקדם לשלב החקיקה. אילמלא הטיפול הארצי,

שצמח כתוצאה מאינפורמציה שהגיעה מהשדה, הדבר לא היה מגיע לפתרונו.



קיימנו דיונים בנושאים הקשורים בקיצוצים במערכת

החינוך. בכל אזרח במדינת ישראל אני יודע שהחגיגה נגמרה, וכולנו

נצטרך להיות שותפים ולסייע כדי שאכן יחד נצא מהמצוקה הכלכלית, אבל

הצגנו בפני השר את עמדותינו. אנחנו תמיד מופיעים לפני השרים לא רק

עם מה אנחנו מתנגדים, אלא גם עם הצעות להתייעלות, לשינוי, חלק לא

קטן התקבל. לא תמיד הגענו להסכמה, היו דברים שאמרו שיש בהם הגיון רב,

אבל יש בעיות אחרות שלא מאפשרות לקבל אותם,

בישיבה האחרונה עם השר הצגנו את עמדת הארגון

הארצי בענין אגרת החיגוך, אנחנו סבורים שהטלת נטל נוסף על ההורים

בצורת אגרת חינוך איננה הגיוון הנכון שיש ללכת בו. העמדה שלנו פשוטה

ביותר. יש שתי סיבות עקרוניות אידיולוגיות בענין הזה: 1) חינוך

כבטחון הם עתידה של המדינה, והם צריכים להיות מענינו של כל אזרח

במדינת ישראל, שאכן יהיה חינוך טוב, שלא יהיו קיצוצים, ושהבטחון יהיה

בטחון. אנחנו אומרים שההיטל צריך להיות כללי. 2) מדינת ישראל לא

היתה במצב כלכלי טוב יותר כאשר הכנסת חוקקה את חוק חינוך חובה חינם.

קודם כל, שלא רצונם של ההורים ומצבם

הכלכלי יקבעו אם הילד ילמד לפחות את המינימום שקבעו אז שהוא דרוש,

האגרה כפי שרוצים להטיל אותה, אני חושש שזאת ראשית הדרך לנגיסה בחוק

הזה, שהוא חוק יסודי ביותר ומהותי ביותר. איננו אומרים שלא צריך לשלם,

אבל לא בדרך הזאת, הבהרנו את עמדתנו לשר, הוא הסביר לנו מה הקשיים

כפי שהוצגו לפניו על-ידי ראש הממשלה ושר האוצר, למרות הכל אנחנו

מנסים לשכנע.

א. הראל; אם תבוא הצעה לעבור באופן סלקטיבי, לתקופת

ביניים של כמה שנים, למשמרת שניה - האם תסכימו

לזה?

י. עפרון; בישיבה עם השר אמרנו: אילו המדינה היתה מחליטה

היום שהיא הולכת למשמרת שניה, מתייחסת לכל

ההיבטים ומתמודדת אתם - אינני יודע אם היינו מתנגדים לזה, אבל בחודשים

האחרונים הממשלה החליטה שלא הולכים למשמרת שניה בשנה הבאה, אם יחליטו

על כך היום, אי אפשר להיערך לזה לספטמבר. צריך לתקצב את הבינוי

המינימלי למניעת משמרת שניה ולהחלפת מבנים מסוכנים, שמעתי מהשר שהוחלט

לתקצב את זה, אבל יש כל הזמן משחקי השהיה. אז בראשית שנת הלימודים

יהיו ישובים רבים שתהיה בהם משמרת שניה לא מאורגנת, או שלא יוכלו

להיכנס לכיתות, כי לא יהיו כיתות מוכנות.

אם מחליטים על משמרת שניה - נקיים דיון. מותר

לדון גם בביטול חוק חינוך חובה, גם זו איננה פרה קדושה, אביע אז

את דעתי אם אני מסכים לדבר כזה או לא. אבל באופן עקרוני מותר לדון

בכל דבר, אלא שהדברים צריכים להיעשות בצורה הנכונה.

אנחנו חושבים שהחינוך צריך לעמוד בראש סולם

העדיפויות, ומן הראוי שלא יפגעו בו, עם זאת, צריך שמשרד החינוך, יחד

עם מומחים בתחום הזה, יבדקו את מערכת החינוך. המשרד הסכים לכך, אבל

האילוצים שקיימים עכשיו אינם מאפשרים זאת, אמרנו: נבדוק את הדברים,

ונשחוט פרות לא קדושות, שכן במשך השנים חלו שינויים.

אני סבור שארגון ההורים הארצי, בפעילותו בשנים

האחרונות, מנע הרבה שביתות של מורים ושל בתי-ספר. רבות מהשביתות

של בתי-ספר, וחלק לא מבוטל מהשביתות של ארגוני המורים, צומצמו או

בוטלו בעקבות המעורבות שלנו בדברים האלה. לא תמיד הצלחנו. אנחנו

הצלחנו להפגיש את המורים והממשלה. ביום ההכרזה על הסכמי קמפ-דייוויד,

בעקבות שיחה שלנו עם מי שהיה אז סגן ראש הממשלה, יגאל ידין ז"ל,

עם השר ארליך ז "ל ועם שר החינוך זבולון ;המר, סוף סוף נפגשו המורים

לא עם פקידים אלא עם נציגי הממשלה, והגיעו לאיזו הסכמה. ומאז היו

מקרים רבים כאלה. לא עסקנו בצד הפרופסיונלי, לא נכנסנו לפרטים אם

מגיע או לא מגיע סכום זה או אחר. כשהגיעו לזה - פרשנו, זה לא עניננו,



אם יש הסדר לגבי החינוך המיוחד, שהוא לא ייפגע

ברגע שיש השבתה של מערכת החינוך - גם בזה יש לנו חלק מסויים.

אני רוצה להפנות את תשומת לבם של חברי הוועדה

לכמה נקודות בחוברת שהגשנו לכם מסעם ארגון ההורים הארצי בנושא של

מעורבות הורים במערכת החינוך, הדברים האלה הופיעו בהחלטות שלנו,

ועל סמך זה התקיים המגע עם המזכירות הפדגוגית, בעמוד הראשון נאמר:

"להורים זכות/אחריות שבעית ובלתי ניתנת להעברה לעמוד על משמר

זכויות ילדיהם להיחשב כבני-אנוש, בני-חינוך וכחברים במשפחה ובקהילה-"

"להורים זכות/אחריות שבעית ובלתי ניתנת להעברה להיות מעורבים בחינוך

ילדיהם". כלומר קודם כל ההורים חייבים; המורים הם אנשי המקצוע

שמסייעים לחנך את הילדים, אבל זו קודם כל חובתם של ההורים.

מה זה "בחינוך"? האם זה גם בתכנית הלימודים?

י. עפרון; כן, יש אפילו חוק שאומר שמותר להורים להיות

מעורבים ב-25% מהתכנית של בית-הספר. ואם בית-

הספר הולך לאוטונומיה, בלעדי זה הוא לא יוכל להיות אוטונומי. זה

מובן גם למורים וגם למשרד החינוך,

ב. שליטא; זה טעון בדיקה.

בבקשה, אבל הדברים האלה מעוגנים בחוק. אפשר

לעשות הרבה מאד דברים במסגרת ה-25% האלה,

כל קהילה וכל בית-ספר על פי דרכם ועל פי הרוח שלהם, למשל, בגבעת-שמואל,

במסגרת ה-25% האלה, בשיתוף פעולה עם המורים ועם הרשות המקומית, הכנסנו

נושא שנקרא "כאן ביתי". לימדנו ציונות ואזרחות ומולדת באמצעות שמות

הרחובות, אנשים גרים באותם רחובות, ואינם יודעים כלל מי האיש שמאחורי

השם, כמה מתושבי כפר פינס יודעים מי היה פינס שעל שמו נקרא הישוב?

זו היתה תכנית משותפת, ההורים היו מעורבים בה ותרמו את חלקם,

הצלחנו להכניס את ההורים לדברים שונים במערכת.

איננו אומרים שאין בכך סכנות, ואנחנו מודעים

להן, יש מקומות שההורים מגלים מעורבות רבה מדי, גם בדברים שאינם

צריכים להיות מעורבים, יחד עם זה יש עשרות דוגמאות יפות בכל הארץ.

בחומר שהגשנו לוועדה יש גם דברים שהופיעו

בחוברת שיצאה מטעם בית-הספר לעובדי הוראה, מדובר שם עד כמה בית-הספר,

התלמידים וההורים יוצאים נשכרים ממעורבות נכונה של ההורים ומשיתוף

פעולה נכון אתם, בחוברת הזאת מופיעות גם הבעיות והסכנות, ואנחנו

מודעים להן.

לסיכום, המעורבות של ההורים בבית-הספר חשובה.

לא ייתכן שהורה יבוא רק לקבל את הציונים; אה שהוא נקרא לבית-הספר

כשהילד מתפרע. ועדי הורים אינם צריכים לעסוק רק בבזארים ובכספים.

נאבקנו רבות בנושא של גביות אסורות, מעבר למה שנקבע בהמלצות של

ועדת החינוך של הכנסת, שיצאו אחר כך גם בחוזר המנכ"ל. היו בעיות

בחולון, טיפלנו בהן, היו בעיות אחרות, הסתייענו במשרד החינוך.

אנחנו מטפלים בכל בעיה שמובאת לידיעתנו,

אנחנו סבורים שבכל בית-ספר שבו קיימת מעורבות,

כולם יוצאים נשכרים, צריך להבדיל בין מעורבות להתערבות. כל מעורבות

היא התערבות, וצריך לדעת ללכת על החבל הדק הזה, צריך לדעת מה מותר

ומה אסור. צריך להיות קודכס לדברים האלה, אבל בבתי-ספר שההורים

משתתפים שם באופן פעיל, אנחנו רואים שינוי גדול ביותר, הדברים האלה

צריכים להיכנס לסמינרים, כדי להכין לכך את המורים.

חשוב שיש ארגון יציג שמטפל קודם כל בבעיות

הכלל-ארציות, ומסייע לכל ועד ולכל בודד. אינני מסייעים לוועד של

בית-ספר אם קיים ועד מקומי פעיל. כלומר איננו עוקפים את ההיררכיה

הקיימת,



הבחירות אצלנו הן דמוקרטיות. אנחנו מקיימים

ויכוחים. כשאנחנו באים לסר או לכל מקום אחר, אנחנו מציגים עמדות

בענינים שונים, הן אינן מושפעות מההשקפה הפוליטית של האיש. אנחנו

מסייעים בענינים שונים, עד לדרג של ההורה הבודד, כאשר יש צורך בכך,

אבל בראש ובראשונה אנחנו מטפלים בבעירת כלל-ארציות, רק בחודש האחרון

היו לפחות 500 פניות של ועדים, של הורים, ושל מנהלים, בענינים שונים.

היינו רוצים שהדברים יהיו יותר מעוגנים בחוק ובתקנות, יש לנו הצעות

כיצד לעשות זאת, אבל זה נושא לדיון אחר.

היו"ר נ. רז; תודה, אני מציע שנשמע עכשיו את ד"ר בלהה נוי.

מר עפרון הציג את הצד של ההורים. אני רוצה

להציג את הצד של המורים. אמרת שאין הכשרה

לכך בסמינרים. המורים מאד מפחדים מביקורת. מאחר שעד עכשיו בית-הספר

היה סגור, בכל פעם שהורים הצליחו להתפרץ זה היה בענינים של ביקורת.

ההתנסות של המורים במפגש עם הורים לא תמיד היתה חיובית, אלא כאשר

היו טענות מצד ההורים. לכן יש הרבה מאד פחד. מצד שני יש גם הרבה מאד

נכונות. וכמי שעובדת בהכשרה בנושא הזה אני רואה שיש הרבה פניות של

מנהלים ומורים שרוצים לעבור השתלמות בנושא של שיתוף הורים.

אני עובדת בבית-ספר שיש בו 12 ועדות פעילות

של הורים, הוועדות לא קמו כדי לפתור ענינים, אלא אולי קודם כל כדי

לשאול את השאלות, אלה ועדות משותפות להורים ומורים, הן עובדות זמן

ארוך. אגב, אני חושבת שכל פעולה שנעשית חייבת להיעשות במשותף על-ידי

הורים ומורים, יש לנו יום שבו ההורים לוקחים על עצמם את בית-הספר.

מדובר בבית-הספר גבעת גונן בירושלים. יש יום שבו כל הכיתות מנוהלות

על-ידי ההורים במשך חצי יום, הכל מבוצע על-ידי הורים ומורים יחד.

כל כיתה נחלקת לשלוש קבוצות, כל הורה לוקח 12-10 ילדים, התפקיד שלו

לא לחקות את המורה, אלא לתת משהו שהוא משמעותי בשבילו, שהוא בקיא בו,

משהו מתחום התחביבים שלו, אחר כך כל ההורים והמורים יושבים יחד כדי

לדון מה קרה להורים, הדבר הראשון שעולה מצד ההורים הוא: אנחנו התמוטטנו

עם עשרה ילדים; איך אתם מחזיקים מעמד עם כיתה שלמה.

זו דרך מצויינת לשלב גם הורים משכבות מצוקה-

הרבה פעמים הילדים מעדיפים את הפעילויות של ההורים שהן מאד קונקרטיות"

למשל, פעם בא הורה שהוא זגג והראה לילדים איך הוא חותך זכוכית ביהלום

ואיך הוא מדביק שמשה לחלון; היה גם ספר שהראה לילדים איך הוא עובד

בחומרים שונים; הרבה פעמים להורים משכבות מצוקה יש יותר הצלחה בנושא

הזה.

מר עפרון דיבר על המסגרת הארצית. אני חושבת

שגם ההורים חוששים כשחם נכבסים לבית-הספר. לכן לדעתי המסגרת הנוחה

ביותר להורים היא המסגרת הכיתתית. ועד הכיתה צריך להיות פעיל.

אצלנו בבית-הספר יש מסגרת שבה כל ועדי הכיתות נפגשים יחד כדי להתחלק

ביניהם בחוויות, מה מצליח ומה לא מצליח במסגרת של כיתה, נותנים

תמיכה זה לזה, מביאים גם דברים שנכשלו כדי לדון בהם. לשתף הורים

זה דבר מאד מאיים גם עליהם, איפה ישותפו, איך ישותפו, כי בית-הספר

זה גוף גדול מאד, אבל כל אחד מוכן לעשות בכיתה של הילד שלו. לכן

המסגרת הכיתתית חשובה מאד. כאן גם המורים יכולים לתרום, לפעמים

הורים אינם מכירים זה את זה במשך שנים, כי לא נעשה דבר כדי לקרב

אותם לכיתה.

זה נושא חשוב מאד, הדיון בו מעלה כמה שאלות

והשגות, אין ספק שיש לתת למסגרת הזאת, לוועד

ההורים, גיבוי ותמיכה. כפי ששמענו, במשך השנים ועד ההורים וארגון

ההורים רכשו לעצמם מעמד ומקום, אבל יש מקומות שבהם זה עדיין לא

קיים, שם יש לפעול, להדריך ולהקים את הוועדים, וזה דורש מאמין. זה

מחייב יותר שיתוף פעולה עם הרשויות המקומיות ועם נציגי הציבור, כי

בהרבה מקומות המודעות לנושא של ועדי הורים עוד לא מספיק מפותחת"



התביעה שלכם לעגן את מעמדכם בחוק היא תביעה

נכונה, היוזפה לכך יכולה לבוא גם פצד חברי כנסת, האם חשבתם על הצעה

כלשהי לחקיקה בענין זה, האם הכנתם משהו שיהיה בו ביטוי לתביעה הזאת''.'

אם כן, אני סציע שתעבדו את ההצעה, תפיצו אותה בין חברי הכנסת, ומי

שיזום הצעת חוק - תבוא עליו ברכה. על כל פנים יש מקום ליוזמה כזאת"

האם הארגון הארצי או ועד ההורים הארצי מטפל

רק בבתי-ספר ממלכתיים? במגזר הערבי, למשל, החינוך מתפצל בין בתי-ספר

ממלכתיים ובתי-ספר לא ממלכתיים, בתי-ספר מוכרים שאינם רשמיים, האם

אתם מטפלים גם בבתי-ספר אלה?

בוועד ההורים של נצרת מיוצגים כל בתי-הספר של

נצרת, אנחנו משתדלים שכל בית-ספר יהיה שותף

בוועד ההורים, אבל זה תלוי בבתי-הספר עצמם,

כלומר השאיפה היא להגיע לכל בית--ספר, לא רק

לממלבתיים, זה חשוב,

האם יש לכם תקנון מחייב, מדריך? אם כן, הייתי

מבקש שנקבל העתק ממנו,

אשר למעורבות שכתבתם ודיברתם עליה, האם אתם

משתתפים בדיוני המועצה הפדגוגית ובוועדותיה השונות?

יש מקומות שבהם שיתוף הפעולה עם המועצה הפדגוגית

הוא מצויין; יש מקומות שבהם קובעים את הישיבות

בבקרים כדי שחבר הוועד לא יוכל להגיע,

אני שואל על שיתוף הפעולה עם המועצה הפדגוגית

של משרד החינוך והתרבות,

יש שיתוף פעולה. גם המסמך שהוגש לכם הוא משותף-

המעורבות המקומית היא בעיה שיש להעלות אותה

ולקדם אותה במאמץ משותף,

בתקופה האחרונה הופיעו כל מיני מחקרים ופרסומים

על העדר גישה סובלנית ביחסים בין שני העמים, אני מזכיר רק את הנתונים

שהתפרסמו על-ידי אלוף הר-אבן ממכון ון-ליר אודות הסובלנות של תלמידים

במערכת החינוך לנושא היחסים בין יהודים לערבים, מה שבולט הוא הסירוב

ללמוד את הנושא, הדעות הקדומות או המושרשות המבטאות גישה מאד לא

תואמת את חשיבות היחסים והכבוד ההדדי, איך הארגון שלכם מעורב בנושא

הזה של מאבק בתוך בית-הספר לחינוך לאחווה וידידות בין שני העמים?

אני מאד מברך על המאבק של ההורים, משמע של כולנו,

אני למסד את המעורבות שלהם בעבודת בתי-הספר, זה

מסוג המיסודים שיהיו רק לברכה- בדרך כלל המושג ממסד מעורר אסוסיאציה

שלילית, כאן אין לי ספק שיש מיסוד של עבודה יוצאת מן הכלל, קראתי

את המטרות של מעורבות הורים בתכניות הלימודים של בית-הספר" הדברים

מרשימים, אעמוד רק על כמה מהדברים העיקריים, שלדעתי אפילו רק למענם

חשוב מאד שתקבלו את כל הגיבוי והתמיכה, לרבות עיגון בחוק,

כמשפטן שמעולם לא התרחק מחינוך ענין אותי מאד

בשנים האחרונות הנושא של הורים וילדים. בדקתי את החוק בישראל בנושא

זה והגעתי למסקנה שאף על פי שהחוק מכיר בהורים כגורס מרכזי בעיצוב

העתיד של ילדיהם, בפועל נשללת מהם זכות זו בהרבה מקרים, הצעתי מה

שהצעתי במישור המשפטי. אבל כאן לפנינו יש כמה דברים שאינם מטילים

בספק את זכותכם להישמע יותר, להיות מוכרים בצורה פורמלית יותר, כדי

להבטיח את הצלחת הענין,



מכל המשרות אני רוצה לעמוד על כפה שהן בעיני

"לאפשר לבית-הספר להכיר את הערכים של ההורים

ולהתחשב בהם", זה ניסוח מעודן מאד של מה שאני הייתי רואה כדרך יוצאת

ין הכלל, כמעש יחידה, להביא לכיבוד המורים את מורשת ההורים, כל

בעיית הפער החברתי והחינוכי בישראל מקורה בעיקר בכך שחלק מהמורים

איננו אמון על המורשת של חלק מההורים, אם כי היום המצב השתפר לאין

שיעור. אבל חשוב מאד שבמגע בין הורים למורים ילמדו המורים לכבד את

מורשתם של ההורים, את מנהגיהם, את אורחות חייהם, כך שלא יקרה עוד

מה שקרה בשנים הראשונות למדינה, כשחלק מהמורים הסתכלו מלמעלה על

ילדים בשל מנהגים שונים, בעיקר מנהגים של יהודים שבאו מארצות האיסלם,

שבשל סיבות שונות נראו כאילו פחותים מהישגיהם מבני המערב, היום

המשרה הזאת מובנת לכל מחנך בישראל, לכל מדינאי ועסקן, שרק על-ידי

חיפוש המשותף, רק על-ידי מיצוי היפה והנפלא שיש בכל המורשות, אפשר

לבנות מחדש את התרבות הישראלית המהתווה. וההורים הם הגשר הטבעי

ביותר לבנייתה של אותה תרבות מתחדשת, כל הנושא של הכרת המשפחה,

שכל ילד ידע את מקורו, משפחתו ומוצאו על-ידי הזמנת הורים לשעורים

שונים, שיספרו על עברם, על עירם, על קהילתם, מנהגיהם וכו', הוא נושא

חשוב ביותר, ואני יודע שנעשה מאמין בענין זה, בנושא הזה יש לצפות

להישגים גדולים, ואני בהחלש חושב שזאת סיבה מספקת לחיזוק מעמדכם,

הנושא השני הוא העזרה בתחום היצירתי-האמנותי.

גם כאן כולנו צריכים להודות שבשום מקצוע בישראל לא נתמצו כל הכשרונות

של העם, המורים, עם הציוד והמשען המעולים ביותר, לא בהכרח משקפים

תמיד ובכל מקום את כל היצירתיות בישראל, יש הורים רבים שמסוגלים

לתרום לילדים ולמורים גם יחד, אם מפעם לפעם הם באים ומספרים משהו על

מעשיהם והישגיהם בתחום שלהם, האמנותי והאחר, זה מחזק את הקשר, מרחיק

נתק מיותר, ומאפשר ראיה של המורים, ההורים והתלמידים גם יחד כקהילה

אחת גדולה, כמשפחה אחת גדולה,

הנושא השלישי - התמודדות עם השפעות שליליות

שמחוץ לבית-הספר, היום אנחנו יודעים שללא עזרתם של הורים אין לצפות

להישגים משמעותיים של מערכת החינוך, מורה איננו יכול לבלוש אחר

הנעשה בשכונה, אחר ההשפעות הזרות, אחר האיומים השונים, ולצערנו הם

מרובים כל כך, בתחומים רבים כל כך, על הילדים ועל הנוער, בעוד שההורים

המצויים עמם רוב שאר השעות והמשפיעים עליהם בדרך משלהם, סיועם להדיפת

הסתערויות שונות של גורמים שליליים היא ממש חיונית, אם כך, אין שוב

יותר מאשר לחשוב על דרך לעיגון מעמדם של ההורים. לדעתי הוא כבר

מעוגן, למשל באותם 25%, שלצערי הורים רבים אינם מנצלים אותם. ואני

פונה אליכם כוועד מרכזי להגביר את המודעות של ההורים לכך שאינם

מנצלים זכות שניתנה לידם, לתרום, להשפיע, גם בתכנית הלימודים, כי

אם מדברים על פלורליזם, במובן השוב והנעלה של המלה, הכוונה היא

למיצוי השוב ביותר שישנו בחברה, ומיצוי השוב ביותר אפשרי רק אם באמת

הורים יתנו בישוי למשאלות, הרהורים וכוונות שהיו רוצים לראותם

מתגשמים בבית-הספר, וכשרוב ההורים מסכימים על משהו, הרי הדבר הוא

לשובת בית-הספר,

לענין ההישל - החינוך הוא אוניברסלי, הוא תופעה

אוניברסלית, זאת חובה של המדינה, שהיא אוניברסלית, היא חלה על כל

הילדים במדינה, לכן כשההישל יושל רק על הורים, פירוש הדבר התנערות

הציבור הרחב מהחובה הזאת, באותו רגע לא רק מי שאינם הורים מתנערים

מחובתם, אלא המדינה כנציגתם באותו חלק מתנערת אף היא מחובתה, אין

ספק שיש לזה ערך סמלי, ואני מסכים שגם ערך מהותי, ואין להתבייש בזה.

חלוקת הנשל היא הכרחית, כשאדם משלם מסים לעיריה והם מנוצלים למשרות

שונות, אין הוא יכול לומר שאגרת החינוך אינה מענינת אותו כי לו אין

ילדים או שהוא כבר זקן וגמר את בעיית החינוך של ילדיו, הדוגמה של

הבשחון הוא נבונה, גם אני תמיד אומר שחינוך ובטחון חד הם, רמת חינוכו

והעמקת חינוכו של העם היא בסופו של דבר רמת בשחונו, בעיקר הרוחני

והמוסרי, כשהבשחון הפיזי הוא רק פונקציה שלו, ובכן חשוב שהתשלום

יחולק, שהנשל יהיה שווה, כדי שכל אזרחי ישראל ירגישו שהם אחראים

לשוב ולרע לאותה מערכת, הישגיה, בעיותיה וקשייה.

אני רוצה להעיר רק כפה הערות כדי להעלות את

הבעיות מצד אחד, ובמיון לפתרון מצד אחר.

המערכת של ועד ההורים הארצי מעודדת על-ידי משרד החינוך- אנחנו למעשה

דחפנו להקמתה, ראינו בכך ענין ראשוני וחיוני ביותר, אם אנחנו רוצים

לראות את ההורים מעורבים במערכת החינוך.

צריך לזכור שעד היום, למרות המעילות הענפה,

עדיין יש לנו בעיות, יש לנו בעיה עם השלטון המקומי, שלא תמיד תמים

דעים אתנו בתפיסה הזאת, יש פה קשיים, השלטון המקומי אינו רוצה

התערבות אלא בצינורות המקובלים, יש לו נבחרים, יש לו פונקציונרים,

ולא בקלות הוא מקבל מערכת חדשה שנכנסת לענין. יש בעיה של ארגוני

הם חוששים מתופעות שליליות עם הורים,

והיו תופעות שליליות של הורים שפגעו במורים באמצעי הדמוקרטי הזה ששמו

ועד הורים. אבל הם גם חוששים עקרונית. הם לא רוצים לקבל הערכה על

עבודתם מהורים, בטענה צודקת שלא ההורים מוסמכים לכך, ויש פה קונפליקט

הם רוצים את עזרת ההורים, אבל בנקודות מסויימות

אינם מוכנים לקבל אותם כקובעים, כמחנכים,

יש בעיה של מנהלי בתי-ספר, אנחנו אומרים שמנהל

בית-הספר פועל כמלך בגדוד, יש בזה אמת גדולה, יחד עם זאת יש מנהלים

שרוצים לפרש דברים כפשוטם, לאמור שהמנהל הוא המלך ולאף אחד אין רשות

להיכנס לתחום ממלכתו, והוא אינו מוכן לחלק סמכויות, פעילויות ונושאים

עם מישהו אחר. זו אולי בעיה פסיכולוגית יותר מאשר עקרונית אידיולוגית,

כלומר אינני רואה את מרבית המנהלים האלה כאנשים שאינם רוצים את ההורים;

הם רק פוחדים, הם מודאגים מהנושא, יש לנו בעיה כאן,

העליתי את הנקודות האלה, כי בדרך עבודתנו עם

ועד ההורים הארצי אנחנו תובעים את קיום הקשר עם הגופים האלה כדי להוריד

את המתח וכדי להגיע להבנה,

נקודה שניה שאני רוצה להעלות, וזה בהמשך

לדבריה של דייר נוי, זה שמעורבות ההורים נמצאת בכמה רמות, יש לי תחושה

שדברים לא הוערכו על הרמות השונות, יש הבנה שברמת בית-הספר, הכיתה,

זה טוב, אבל זה עדיין לא ממפיק, כי כדי שהורים יהיו מעונינים, הם

צריכים גם לדעת מה זו שיטת חינוך חדשה, מה הם רעיונות חדשים, למשל

כשהונהגה הרפורמה היתה הבנה מועטת ביותר בענין הזה בקרב ההורים, איך

ניתן להורה להיות מעורב בבית-הספר ברמה של כיתה או בית-ספר, אם אין

לו מושג בכלל בכל התחום של הרפורמה? לכן נדמה לנו שיש לא פחות חשיבות

ברמות של ישוב ושל מדינה לגבי המעורבות של הורים, לגבי ישוב, למשל,

יש שאלה כיצד תיערך הרפורמה, אני חושב שההורים בישוב צריכים להיות

שותפים, לא מספיק שהם שותפים בבית-הספר. יתרה מזו: מבחינה ארצית

אנחנו רוצים הידברות עם ההורים בתוך ועדות, כדי שהם יוכלו גם לקבל

אינפורמציה מוועדי הורים, גם למסור לנו אינפורמציה על הבעיות כפי שהם

רואים אותן.

אנחנו רואים את ועד ההורים הארצי

כפונקציה בפני עצמה, למרות שהיא קשורה במערכת של ישובים ושל מוסדות.

יושב-ראש ארגון ההורים לא ציין את הנושא של

ימי עיון בסמינרים, וחבל, אנחנו ראינו בהם אולי דרך להביא לשינויים

מהותיים גם אצל הורים, אצל מורים ואצל מנהלים, פיתחנו מערכת שלמה

בעזרת ועדי ההורים, בשותפות עם שני גופים במשרד, המחלקה לחינוך מבוגרים

והמזכירות הפדגוגית, להפעלת סמינרים קצרים יותר וארוכים יותר- שם

מעלים נושאים הקשורים בחינוך. עושים כאן יותר עבודה של ירידה לרמות

יותר פשטניות ולא עקרוניות, על-מנת שההורים יהיו שותפים בתפיסות

ובגישות החדשות, ימי העיון הם בשבילנו חשובים מאד כדי להביא דברים

לידיעת ההורים, ימי העיון שונים, יש סמינרים שמתקיימים בתנאי פנימיה,

להורים ומורים יחד. אנחנו ראינו בזה קו פעולה חשוב ביותר, להושיב

באותו סמינר מורו?, מנהל והורה, שישמעו את הנושאים, יתווכחו וידונו

ביניהם, וכך ידעו יותר על הבעייתיות של כל אחד ואחד מהם כשהוא בא

לשאת ולתת עם השני,



ב. שליטא ; אני יכול לומר רק מלים טובות על כל דבר שמבוסס

על התנדבות ועל רצון לסייע ולעזור. יש לי גם

הרבה מאד חששות. חשוב שיש "משוגעים לדבר", במובן החיובי, שהקימו ועד

הורים ארצי, מנסים להיות מעורבים ולהשמיע את קולם. זו בהחלט תופעה

מבורכת. היא קיימת בצורה כזאת או אחרת כמעט בכל רשות מקומית, על-ידי

ועד הורים מקומי, ובכל רשות יש גם ועדת חינוך מוניציפלית. אבל החשש

שלי הוא שעלולים להיות גם דברים שליליים, מבחינת הלחץ שייווצר על

המורים, לחץ שלא יביא תועלת. ייתכן שוועדי הורים מסויימים ירגישו את

עצמם כקומיסרים ויתחילו להנחית הוראות ולרצות להיות הקובעים.

אני הייתי מעדיף את הדרך השניה, שלפיה אתם כוועד ההררים המרכזי

משמיעים את קולכם, אומרים את דעתכם, אבל מערכת חינוכית מקצועית צריכה

להיות מנוהלת על-ידי גורמים מקצועיים מוסמכים, מומחים, בלי שום רגשות

ותפיסות כאלה או אחרות, גם פוליטיות, מערכת החינוך היא מערכת דינמית,

משתנה, והיא צריכה להיבדק כל הזמן, אבל כאמור זה צריך להיעשות על-ידי

גורמים מקצועיים מומחים,

אינני רואה מקור לגאווה בזה ש-25% מהתכנית

יקבעו ההורים, בהמשך הדרך נהיה צפויים כל הזמן למאבקים, ההורים ירצו

שזה יהיה 35%, ואולי במשך הזמן נגיע ל-50%, כשנפוליאון עלה לשלטון

בצרפת הוא הנהיג תכנית לימודים אחידה, עד כדי כך שבאותה שעה למדו

בכל רחבי צרפת את אותו מקצוע, היתה אחידות גדולה, אינני מציע זאת,

אבל אני אומר שתכנית לימודים חייבת להיות ממלכתית, גם מעבר לזה יש

להורים כר נרחב לפעולה, אתם יכולים לסייע, לייעץ ועוד, יושב-ראש

ארגון ההורים אמר שוועדי הורים לא נוצרו רק כדי לאסוף כספים או לארגן

טיולים. אני מציע שלא תבטלו שום דבר, כל דבר, גם הקטן ביותר, מסייע

למערכת החינוך.

יש לי חששות, אני גם ראש רשות מקומית, והגיע

אלי נושא מסויים. הורים רצו להיות נוכחים בשעור בכיתה, לשבת ולשמוע

את המורה. לא כל ההורים הם בעלי רמה תרבותית גבוהה. יש כאלה שבאים

לראות מה עושים עם הילד הקטן שלהם. זה יכול לגרום מיד בעיות, זה

יכול להביא ללחץ להרחיק את המורה מתפקידה. לא רציתי להתערב בזה, שלחתי

את כל הפונים לפיקוח של משרד החינוך, שהוא יקבע אם הדבר אפשרי או לא.

זה מכניס אותי ללחץ, אינני יכולה לעמוד בזה,

ההורים יושבים בכיתה ומסתכלים לי לתוך הפה,

זה לא שיתוף. אף אחד לא דיבר על זה.

זו רק דוגמה עד היכן הדברים יכולים להגיע.

בסך הכל התופעה חיובית, זו התנדבות שלא על מנת

לקבל פרס. שמעתי על חלק מהפעולות שעשיתם בתקופה של שביתות המורים.

תבורכו על כך. זה חשוב מאד. הבעיה היא לדעת לתחום בדיוק את התחומים

הנכונים, ושלא ייעשו דברים שלא צריך לעשות אותם,

לגבי הענין שההורים יקבעו 25% מתכנית הלימודים -

אם יש לכם רעיונות טובים, תביאו אותם לרמה הארצית, ושם יקבעו מומחים,

שאני סומך עליהם שהם אנשים משוחררים מכל מיני לחצים, שרואים את טובת

החינוך, ואולי אפשר יהיה לאמץ אותם בתכנית הלימודים של כל בתי-הספר,

אתחיל את דברי דווקא כמחנכת, וכחורה. אני באה

מזרם שמחנך חינוך משותף. אני טוענת כל השנים

שהחינוך המשותף הוא לא מפני שהילדים גרים בבית אחד, אלא מפני שיש

או חייבת להיות שותפות מכסימלית בין ההורים והמחנכים, כאשר זאת אחריות

משותפת, כאשר דנים במשותף. זו מהות החיים בקיבוץ. אינני חושב שהמושג

הזה של חינוך משותף אינו יכול לכלול את כלל החינוך בארץ. כי בסך הכל

הילד הוא תוצר של ההורים כמובן, עם השפעה עצומה של הגורמים המחנכים,

ואני מאמינה בחינוך, וכולנו יחד, המחנכים שנטלו על עצמם תפקיד של

מחנכים, וההורים שנטלו על עצמם תפקיד של הורים, רוצים לעצב חברה,



חבר-הכנסת שליטא, יש בינינו חילוקי דעות גדולים-

אני חושבת שגם נוכחות של הורים בשעור יכולה להיות ביטוי של שיתוף, אם

לא באים לנגח, אם יש לפני כן עבודה משותפת ומגפה משותפת. ובסך הכל

המגמה היא משותפת, צריכה להיות משותפת, לכן אני מדברת על חינוך משותף.

אם אנחנו נדגול בהפרדת רשויות - ויש מומחים שונים, ואת דעת המומחים

מקבלים בדרכים שונות - תמיד נהיה בקונפליקט. אנחנו צריכים לעשות הכל

לא רק כדי למנוע את הקונפליקט, אלא כדי ליצור את המערכת המשותפת

שמחנכת ומגדלת את הילדים. זאת צריכה להיות המטרה, ולמטרה הזאת צריך

להפעיל את כל הגורמים שיכולים לתת לה יד, ואני שמחה מאד על שיתוף

הפעולה של משרד החינוך עם ועד ההורים. לדעתי יש לזה ערך עצום,, כי אז

שיתוף הפעולה הוא גם ברמות של ההחלטות למיניהן וגם בסיוע ובגיבוי

שוועד ההורים מקבל. ובכן השיתוף של הגורם הזה כגורם מאד משפיע, כולל

ה-25% של השפעת ההורים בתכנית הלימודים של בית-הספר, כולל עוד הרבה

דברים שהייתי רוצה לראות - זו צריכה להיות המטרה.

ברור שנתקלים בבעיות. שמענו פה את התפיסה של

חבר-הכנסת שליטא. הוא מייצג את דעתו ודעה של לפחות חלק מהציבור. כלומר

הדברים לא כל כך מובנים מאליהם, הם לא מתקבלים באופן חד-משמעי כמובנים

מאליהם בציבור ההורים. יש בעיה של מעמדם של המורים והמחנכים בארץ,

שהלך וירד בגלל הרבה מאד תופעות של אגרסיביות, גם של הורים,שנתנו

גיבוי לילדיהם על מעשים לא טובים, דבר שאינו מסייע למערכת החינוכית,

ואז המערכת החינוכית מתקפדת נגד ההורים.

לדעתי לא שמענו מספיק. אני שואלת מה נעשה להעלאת

המודעות של ציבור ההורים במקומות לחשיבות המעורבות שלהם, לכל המערכת

הזאת, בצורה של עבודה משותפת. אשר להדרכת הורים - האם מה שנעשה מספיק

או לא?

אנחנו פוגשים בבתי-ספר, בעיקר בתיכוניים, דעות

מאד קיצוניות אצל תלמידים. הם במידה רבה מאד נעולים כבר בגיל 16, 17,

18, בפני דעות אחרות. דווקא כלפי הילדים הצעירים יותר להורים יש

הרבה יותר השפעה, וצריך לחשוב מה עושים בתחום הזה.

חבר-הכנסת שאקי דיבר על הנושא של עדות וההתייחסות

אליהן. שוב, להורים יש פה חלק עצום. אם הורים בבית-ספר מסויים או

בכיתה מסויימת, באים מעדות שונות, ואני כוללת בתוך זה גם יהודים

וערבים, יש התייחסות של פעילות משותפת חיובית כלפי כל עדה. כלומר

עושים אירועים מסויימים עם הורים ששייכים לעדה מסויימת. אגב, אינני

יודעת אם יש ועדי הורים מעורבים, יהודים וערבים, בערים מעורבות.

י. עפרון; הוועד המקומי הוא בוודאי מעורב.

א. סרטני; פעילויות מסוג זה שיבואו ביוזמת ההורים, בעידודם,

שהם יהיו הנושא של הענין - צריך לטפח אותן.

כי כאשר הכיתה כולה או בית-הספר עוסק בתכנים של המסורות וכו', זה

הופך להיות דבר מענין ויוצר יחס חיובי.

לענין חהיטל והקיצוצים - אנחנו נמצאים ' בדילמה

קשה מאד בוועדת החינוך והתרבות. ברור לנו שבחינוך אסור לפגוע, אבל זה

ברור לכל ועדה ולכל מי שעוסק בתחומו. אנחנו כל הזמן טוענים שהחינוך

הוא הצד השני של הבטחון, כלומר אסור להפקיר את החינוך ואסור לפגוע

בו. אבל יש לנו בעיה. איננו לא יכולים כל הזמן לעמוד נגד כל מגמה

לאיזה קיצוץ או שינוי, כי אנחנו נמצאים באותה ספינה. יחד עם זה יש

דברים שהם עקרוניים מאד. נושא ההיטל הוא בעיה עקרונית. אם הממשלה

החליטה על זה, זה לא יעזור, זה יעבור בכנסת.

י. עפרון; בענין זה יש לנו פגישה עם ראש הממשלה, כדי לשכנע

אותו.



אי סרטני;

השאלה מה נעשה מחוץ לדברים הללו. כאשר יש דעה נחרצת בענין מסויים, צריך

להיות לזה ביטוי ציבורי יותר חזק. תהיה פגישה עם ראש הממשלה, עם שר האוצר ושר

החינוך, ותהיה ישיבה פה. אבל מבחינה ציבורית, האם יש דרך להפעיל את ההורים לאיזו

שהיא תנועה שתבטא את דעתם, ולא רק בנושא הזה, אלא באופן כללי, כלומר שזה יהיה

גורם שיורגש במדינה, כמשפיע על מערכת החינוך.

עי דראושה;

אני רוצה לברך את ארגון ההורים על כל הפעולות שעשה בעבר. ובאמת היינו עדים

לשותפות של הורים בכל העשיה החינוכית. נעשו דברים מבורכים. לארגון ההורים היתה

תרומה גדולת בכל העשיה החינוכית, בעיקר ברוח ההתנדבות שהוא גילה. ובנושא הזה אני

חושב שהארגון זכאי לתמיכה ציבורית וממלכתית ללא הסתייגויות וללא חששות. אינני

מסכים עם הדברים שאמר חבר-הכנסת שליטא.

אני רוצה להתייחס לכמה נקודות שעלו כאן. בענין חוק חינוך חינם - אני מתפלא

על המוכנות לדיון חוזר בנושא הזה, על הרעיון לביטול החוק, ועל כך שזה בא דווקא

מצד יושב-ראש הארגון.

י' עפרון;

אם הכנסת תחליט לקיים על כך דיון, אומר את דעתי, אם אני מסכים לכך או לא.

אינני צריך להתייחס לזה עכשיו.

עי דראושה;

אני חושב שבכלל העמדה צריכה להיות נגד זה. זה הישג כביר שהושג, יש לו

משמעות גדולה, ואסור בכלל להעלות רעיון לביטולו. אני מעדיף שתוטל אגרה שווה על

כל אזרחי המדינה, על פני ביטול חוק חינוך חובה חינם. אסור בכלל לחשוב על כך.

צריך שהנטל יהיה שווה על כולם.

אחת המטרות במסמך של המזכירות הפדגוגית היא "לסייע להתמודדות בית-הספר עם

השפעות שליליות שמחוץ לבית-הספר". אנחנו עדים היום לתופעות של הקצנה וגזענות

הנפוצות גם בבתי-הספר. ראינו חוברות, עלונים, סקרים, שמענו התבטאויות, שהראו שיש

תופעות של גזענות משמעותית בתוך בתי-הספר. האוזניים של הנוער כרויות לשמוע הרבה

דברים. ויש שפותחים את השערים בפני אנשים שמסיתים לתופעות ברורות של גזענות. אני

חושב שלהורים חייב להיות תפקיד בבלימת התופעה הזאת. חיפשתי בין המטרות חינוך

לסובלנות, להבנה, לכבוד הדדי. לא ראיתי זאת. אולי הכנסתם אותה כאילו בין השורות.

אבל זה נושא כל כך חשוב שצריך להבליט אותו כמטרה ראשונית של מעורבות ההורים

בתכניות הלימודים. בתקופה זו אסור לנו להתעלם מהנקודה הזאת.

קודם כל אני רוצה לומר שכל חברי ועד ההורים הארצי, גם חברי הוועדים

בבתי-הספר, עובדים בהתנדבות. לכל אחד יש העבודה שלו, ובנוסף לכך הוא מקדיש מזמנו

בהתנדבות לפעילות בוועד. חברי הארגון הארצי מקדישים לכך זמן רב למדי. אני כגזבר

הארגון מקדיש לכך יום כמעט בכל שבוע, לפעמים יומיים. כל חברי הוועד הארצי עושים

את עבודתם זו בהתנדבות, פרט למזכיר הארגון, עוזר ופקידה שמקבלים שכר.

כיושב-ראש ועד ההורים בפתח-תקוה וכחבר הוועד המקומי בפתח-תקוה, אני רוצה

לומר שלדעתי הענין של ה 25%-הוא מעט מדי, אבל טוב שהוא קיים. החשש שהעלה כאן

חבר-הכנסת שליטא אינו קיים, אלא אם ההורים מחפשים סיבה לצעוק, ואז הם יכולים

לעשות זאת גם כשה-25% האלה לא יהיו. דאינו זאת בכמה מקרים. אבל זה לא המצב

בדרך כלל בבתי-ספר. להיפך, אני יודע שזה מוסיף הרבה מאד לבית-הספר. הבעיה

מתעוררת כשצריכים לחזק מקצועות מסויימים, ואז בית-הספר מעונין בשיתוף ההורים, כי



הוא גם רוצה את עזרת ההורים בצורות שונות, אם זה על-ידי כך שהורה יתנדב לעבוד

בשעות אוזר הצהרים בבית-הספר ויתן שעורים לתלמידים בחינם או בדברים אחרים. על

כל פנים בפתח-תקוה נתקלנו בזה, וההורים מטים כתף.

אני מסכים עם מה שנאמר כאן, שלמנהלי בתי-ספר ולמורים קשה לקבל את זה

שההורים רוצים לבדוק מה נעשה בבית-הספר. הם אינם רוצים לבדוק, אלא לעזור ולהיות

מעורים. לא יכול להיות שבית-הספר יפנה להורים רק כשיש לו בעיות עם העיריה, או

כשצריך להוציא את התלמידים לטיולים ואין כסף לשלם למדריכים, אם כי גם זו בעיה

חינוכית, גם זו בעיה של מעורבות הורים בבית-חספר. ובכן זה מוכרח להיות הדדי,

ולכן אסור לבסל זאת, אלא צריך לעודד את זה ואף להרחיב. המסגרת הקיימת היא סבירה.

אנחנו לא מתערבים בענינים שאינם נוגעים לנו. כאשר המועצה הפדגוגית דנה בבעיות

של ציונים או בבעיות משמעת של הילדים, איננו מתערבים כלל בדיון.

היו"ר נ' רז;

האם בפתח-תקוה ניצלתם את האפשרות לקבוע 25% מתכנית הלימודים?

י י קראוס;

אני יושב-ראש ועד ההורים בבית-הספר ישורון בפתח-תקוה וחבר בוועד הורים

במקום אחר, ואנחנו כן עשינו זאת. עשו זאת גם בבתי-ספר אחרים. נכון שבהתחלה

המנהלים חרקו שיניים, אבל לאט לאט זה נכנס לתלם וזה מתקבל יפה מאד. עובדה שאין

ויכוחים בנושא הזה.

שאלו כאן על הדרך שבה מועבר המידע להורים. אנחנו הכלי שמעביר את המידע.

אנחנו מוציאים דפים להורים. יש בתי-ספר שמוציאים בכל חודש-חודשיים דפים על הנעשה

בבית-הספר, זה נעשה בשיתוף עם ועד ההורים. אם צריך לארגן מסיבה או אירוע כלשהו,

המורים וההורים יושבים יחד. אנחנו מזמינים פעם בשנה את מועצת ההורים, ופעם בשנה

את כל ההורים. וכאשר בית-הספר רוצה להעלות בעיה כלשהי, ועד ההורים עומד לרשותו

על מנת לסייע. ויש הרבה בעיות. יש בעיות ארגון, תקציב מיוחד שלא מקבלים ממשרד

החינוך או מהעיריה כדי לקנות כל מיני דברים לבית-הספר. שיתוף הפעולה תלוי בוועד

ההורים המקומי, בהורים ובבית-הספר. ואם יש הורים שקצת מתפרעים, כפי שחשש

חבר-הכנסת שליטא, תפקידו של ועד ההורים לרסן אותם. בדרך כלל אנחנו מצליחים. ולאס

לאט הנושא הזה חדר למודעות גם של ההורים וגם של בתי-הספר.

האם יש שליטה וקשר כל כך הדוקים?

י י קראוס;

לא תמיד. זה תלוי בוועד המקומי. יש ועדים של בתי-הספר, יש ועדים מקומיים,

עירוניים, ויש הוועד הארצי. אנחנו בוועד הארצי משתדלים לעקוב אחרי הדברים. אבל

לוועד המקומי יש הכלים לכך, אם הוא רוצה ואם הוא פעיל. יש מקומות שלצערנו זה

עדיין לא כמו שצריך להיות, ואנחנו שואפים לשפר.

כשאנחנו דנים בארגון הארצי על חלוקת משאבים של ימי עיון וכל מיני דברים

אחרים, אנחנו מחלקים אותם תמיד למגזר הכללי, למגזר הדתי ולמגזר הערבי. נציגי

המגזר הערבי יושבים בכל הוועדות שלנו, בהנהלה ובוועדת הביקורת. אנחנו טוענים

שלפחות נציג אחד של המגזר הערבי חייב להיות בכל ועדה. אצלנו אין פוליטיקה. יש

ההסתדרות הכללית והסתדרות הפועל המזרחי, אבל אין מפלגות. והלוואי ובכל מקום

יעבדו באותו שיתוף פעולה כמו שאנחנו עובדים עם המגזר הערבי. כשיש ימי עיון,

אנחנו אומרים לכל המגזרים שהם יכולים להשתתף. נוסף לכך המגזר הערבי מקבל תקציב

מיוחד לימי עיון ספציפיים להם. אבל כשיש ימי עיון כלליים, אנחנו מעודדים את

השתתפותם של כל המגזרים, אם זה לא פוגע בימי המנוחה ובחגים של המגזר הערבי.



יושב-ראש הוועדה שאל בתחילת הישיבה על איזה התרחשויות בחינוך הממלכתי-דתי.

גם אני שמעתי על כך בדדיו. ואני יודע ממקורות נוספים שיש בעיה של הישיבות, של

הקצנה, וכתוצאה מזה נפגע השם הטוב של החינוך הממלכתי-דתי, בעיקר החינוך התיכון.

מנהלי בתי-הספר הדתיים הקימו אגודה, והם רוצים לארגן כל מיני פעולות.

דובר כאן על החשש של מנהלי בתי-ספר ומפקחים. בהנהלת הסתדרות המורים הגיעו

למסקנה שטוב שתהיה ועדה משותפת בהסתדרות המורים עם הוועד הארצי, שתהיה ועדת

תיאום. אנחנו דנים על כל מיני בעיות. בישיבה הבאה יהיה דיון על מעורבות הורים.

הכיוון הוא נכון. פנינו עכשיו גם לארגון המורים העל-יסודיים שגם הם יקימו ועדה

משותפת אתנו. ואנחנו. מקווים שכשהם יסבירו את הדברים למנהלי בתי-הספר, עד כמה

חשובה המעורבות של ההורים, ושאין לנו כל כוונה לעמוד להם על הדאש אלא להיפך,

לעזור, אנחנו מקווים שגם מצדם תהיה פתיחות הרבה יותר גדולה לנושא.

לענין אגרת החינוך - אני נפגש גם עם הורים רבים, ואני יודע את רחשי לבם. הם

איך יכול להיות שמטילים עלינו כהורים, ובכלל על האזרחים, כל מיני

היטלים, מבקשים מאתנו להדק את החגורה, ובאותו זמן מוסיפים עוד סגני שרים, עוד

יועצים וכל מיני בעלי תפקידים. אני מביע כאן את רחשי לבם של הרבה מאד אזרחים

במדינה. ועכשיו מענישים את ההורים שיש להם ילדים בבתי-ספר. אם חברי הממשלה וחברי

הכנסת מהדקים את החגורה, הס יכולים לבוא לאזרחים ולתבוע מהם גם כן. והעם מוכן

לתת. אבל לא זה המצב.

א' סרטני;

על זה אתם צריכים לצעוק.

ל י קראוס;

חברים אמרו כאן שהחינוך לא פחות חשוב מבטחון. המדינה מטילה מסים על הרבה

דברים. לא ייתכן שציבור ההורים יצטרך לבדו לשאת בנטל של חינוך ילדיהם. היינו כבר

פעמיים אצל שר החינוך, ביקשנו פגישה עם ראש הממשלה ושר האוצר, לצערי עד היום לא

נענינו. אנחנו מציעים שיעלו לכלל הציבור במדינה את היטל החינוך שנגבה באמצעות

הביטוח הלאומי. העלו אותו ב ,0.2%-אבל זה לא פתר את הבעיה. אנחנו אומרים שהחינוך

הוא בנפשנו, זה עתיד העם. העומס שיוטל אז על כל אחד יהיה יותר קטן, ואני חושב

שזה גם יתקבל יותר יפה בציבור כשזה יתחלק בין כולם. זה גם יהיה יותר צודק.

ז' עטשי;

יש בעיה בכמה כפרים ערביים. כשיש קטטה בכפר, ולצערי זה קורה לעתים, מייעצים

שבית-הספר לא ייפתח לתלמידים למשך שבוע-שבועיים. יש לי דוגמאות קונקרטיות, אני

מוכן למסור אותן. וזשאלה היא אם אתם מודעים לכך שבגלל סכסוך בין ההורים, התלמידים

הם הקרבן. ומה אפשר לעשות בענין זה?

כמי שהיה מעורב בעניני נוער בעבר, וכמי שמלווה את נושא הנוער היום, מצאתי

שהחינוך לדו-קיום הוא מלאכותי, אינו נותן פירות. להיפך, אנחנו רואים בשטח,

במציאות, שהפער גדל, יש חוסר הבנה משווע, והקיצוניות משני הצדדים גוברת. בכלל

אינני יודע אם יש חינוך לדו-קיום. תנועות הנוער, הטיולים המשותפים עוד לא תרמו

כהוא זה לגישור הפער הסוציו-פוליטי בין שתי הקבוצות. ואנחנו הרי נחיה כאן ירוד,

בין אם נרצה ובין אם לאו. אני חושב שכל זה מקורו בבית, בהורים, לא בבית הספר.

אני יודע שאינכם עוסקים בפוליטיקה, אבל אתם יכולים לעסוק בנושאים חברתיים. מה

עשיתם עד היום בתחום הזה? מה עושים בתחום זה בבית, בשני המגזרים, אבל בעיקר

במגזר היהודי.

היו"ר נ י רז;

דנה פלר היא יושבת-ראש ועד הורים של בית-ספר, והיא מבקשת להעיר כמה הערות

קצרות.

קודם כל אני רוצה לומר שאינו דומה בית-ספר יסודי לבית-ספר על-יסודי ולחטיבת

ביניים. הנושא של מעורבות הורים, והענין של 25% בתכנית הלימודים, קלים הרבה יותר

בבית-הספר היסודי מאשר בתיכון. בתיכון יש לנו בעיה שהילדים לא כל כך מעונינים

שההורים יסתובבו בבית-הספר. לדעתי זה ראוי לתשומת לב במוסדות הארציים של ועד

ההורים. עברתי את שתי המסגרות האלה, ואני יודעת שההבדל ביניהן רב.

באשר ל-25% מעורבות הורים, אני מציעה שוועד ההורים הארצי יעבוד באופן

אינטנסיבי עם המזכירות הפדגוגית כדי ליצור מאגר של תכניות שונות, לבית-הספר

היסודי, להטיבת הביניים ולתיכון, כדי שמהמאגר הזה ועדי הורים יוכלו לדלות את

אותן תכניות שהם יכניסו לבית-הספר. שהרי מלבד בית-הספר בגונן, לא ראיתי בית-ספר

שבו ההורים יכולים להכין תכנית, עם האימפליקציות למורים. אין דבר כזה. והורים

אינם יכולים לבנות תכנית, אין להם זמן לכך. הם יכולים להציע נושא, אבל הם אינם

יכולים להתדיר אותה באופן שיטתי לבית-הספר. ברגע שיהיה מאגר כזה, הנושא ייכנס

לבתי-הספר.

יש שני צמתים קשים מאד להורים, בעיקר בערים הגדולים, והם ההעברות והרישום,

מבית-הספר היסודי לחטיבת הביניים, ומחטיבת הביניים לתיכון. העיריות שולטות

בהעברות האלה, והורים רבים עוברים דרך יסורים ארוכה עד אשר הילדים שלהם נקלטים

בחטיבות ובבתי-הספר התיכוניים. בענין הזה מתערבת יועצת בית-הספר בעיקר. וההורים

נקראים אל גופים שהם גופים שולטים בהם ובעתיד ילדיהם. לא ראיתי מעורבות הורים

בצמתים האלה, גם במגזר של הרשויות המקומיות.

ד"ר ב' נוי;

הורסים לנו את כל העבודה החינוכית בענין הזה. עושים "שוק" של ילדים במעבר

מבית-הספר היסודי לחטיבת הביניים ולתיכון.

די פלר;

עושים שוק של ילדים, ומדרגים את הילדים בצורה הפחות דמוקרטית ביותר, בהתאם

להישגים לדעתי מקריים, וחורצים את דינם. מדרגים את בתי-הספר לפי יוקרה. זה חורץ

דין, זה עושה עוול לילדים. מדי שנה מגיעים הרבה מאד מכתבים בענין זה לוועדת

החינוך של הכנסת. כאן יכולה להיות עבודה משותפת גם של ועדת החינוך של הכנסת, כי

בנושא הרישום וההעברות יש לוועדה תפקיד מסויים בהתאם לתקנות.

יש נושא שוועד ההורים הארצי חייב להיכנס אליו, ואולי זו ההזדמנות שלכם. יש

מספר גדול מאד ילדים דיסלקטיים, הם מעולם לא אובחנו בכיתות הנמוכות, מורים אינם

יודעים ברוב המקרים כיצד לטפל בהם. הגישושים שנעשים בכיוון הזה הם מעטים מאד.

מעט מאד מהילדים הדיסלקטיים מגיעים לבגרות, אף על פי שמבחינת הרמה שלהם הם

יכולים. רק ברמות המקומיות שבהם הורים היו מעורבים, זה נעש.ה אינני יודעת למה

ועד ההורים הארצי עד כה לא פישט את התהליך ונתן לילד הדיסלקטי את הלגיטימציה שלו

בתוך המערכת הכללית הרגילה, הן מבחינת המורים והן מבחינת המערכת.

לענין התקציב - יש מערכות של מועצות אזוריות, של ועדי ישובים שמרכיבים את

ועד ההורים, שבהם הגביה מההורים נעשית באופן לגמרי שונה מאשר בערים. במערכות

האלה ועדי הישובים מנסים יותר לקבוע גם את תקציב בית-הספר ואת אופי הגביה

מההורים, כי הם משלמים ישירות. מדוע לא יתן ועד ההורים הארצי הנחיות לוועדים

היכן יכול ועד הורים לחתום או לא לחתום על תקציב בית-הספר, ולהתערב בכך בקשר לכל

חוגים, חומרי מלאכה, טיולים וספרי לימוד. מדוע ועד ההורים

הארצי לא יעזור למורים ולמורים המקצועיים לקבוע את רשימת ספרי הלימוד. כי אם

מורה מקצועי נותן לילד רשימה של 15 ספרים, שעה שהוא משתמש ב-7-6 בשנה, גם זה

נושא שוועד ההורים הארצי צריך לטפל בו.



ד' שוקר;

מדינת ישראל לדעתי עשתה טעות כאשר בשנות החמישים לקחה קבוצות של עולים

וריכזה אותם במקומות מסויימים, כל עדה בנפרד. זה אחד הדברים שגרם תסכול, גם

בתחום החינוך. אבהיר את דברי. אני רוצה לומר אותם כדי שלא יקרה היום עם יהודי

אתיופיה מה שקרה עם העולים בשנות החמישים. אני ראש מועצה בישוב שרובו יהודי

תימן. בשנות החמישים לקחו עולים וריכזו אותם במקום אחד. זה מתקשר עם הענין של

ה-25%. כאשר יש ריכוז של הורים מאותה עדה, הם בוודאי רוצים שהילדים שלהם ילמדו

את המורשת שלהם, הם רוצים ללמד את מנהגי העדות, רוצים ללמד על שבזי. וחשוב מאד

שהילדים ידעו גם את המורשת של הוריהם. לא ייתכן שילמדו רק את ביאליק. אני רוצה

שילמדו גם את שבזי שחי 50 2 שנה לפני ביאליק. אלה ערכים שצריכים ללמד אותם. צריך

לקחת את הדברים היפים והטובים מכל העדות, ולתת אותם למורשת לעם ישראל.

לדעתי ה 25%-לא כל כך מספיקים, במשך הזמן צריך יהיה להגדיל את זה. אבל

לפחות את ה 25%-האלה צריך לתת ברצון טוב.

בקשר לארגון ההורים הארצי - קודם כל, המיקום שלנו הוא כזה שבכל שנה אנחנו

עומדים שוב בפני בעיות של שכר דירה. לדעתי צריך למסד את זה. משרד החינוך צריך

לתת לנו מקום שיהיה מקום קבע לארגון ההורים. בסך הכל אנחנו עוזרים לכל המערכת

במדינה, ולא ייתכן שבכל שנה נצטרך להתווכח איפה להשיג כספים כדי לשלם את דמי

השכירות, שכידוע נגבים לפי שער הדולר. משרד החינוך צריך לסייע לנו בכך. אנחנו

זקוקים לעוד משרה או שתים כדי לקדם את הענ ינים שאנחנו מטפלים בהם.

אני רוצה להוסיף עוד כמה הערות. להורים יש מונח שנקרא בק"ע, בזארים, קישוט,

עוגות. ולזה הם קוראים מעורבות. ההורים אומרים: אנחנו עושים בזארים, גובים

כספים, אופים עוגות, עושים קישוטים, טיולים, כל הדברים החיצוניים. ולזה קוראים

מעורבות. הם לא מוכנים ליותר מזה. לעומת זאת אני רואה מה עשה בית-הספר הקטן

שלנו בירושלים מהבחינה של שיתוף הורים. יש כמה מקומות, כמו בקעה וגילה, יש כבר

אנחנו רוצים להקים בית-ספר שבו אנחנו יכולים לחי ות שותפים.

מוכרחים לתת להם את זה, כי אחרת - יקחו.

25% מתכניות הלימודים זה הדבר הקשה ביותר למישהו לעשות, בוודאי להורים, גם

למורים. אנחנו ניסינו להתמודד עם כתיבת תכניות לימודים, זה דבר בלתי אפשרי.

לזה יש יחידה מיוחדת במשרד ההינוך, עם אנשי מקצוע. ההורים יכולים לייעץ בענין של

תכניות הלימודים. הם אינם יכולים לכתוב אותן. מלבד זה יש הרבה מאד דברים שהם

יכולים לעשות.

בחומר שהכנתי נתתי כמה קריטריונים מה זה שיתוף. אחד הדברים הוא הדדיות. עד

עכשיו בית-הספר בנוי כך שכאשר המורה אקטיבי, ההורה פסיבי, ולהיפך. אתם יכולים

להיווכח בכך בכל הפעילויות של בית-הספר, הוזל באסיפת ההורים הראשונה שבה המורה

מציג מה הוא עומד לעשות במשך השנה, וההורים יכולים רק לשאול שאלות. כך גם בקשר

המורה נותן את התעודה; ההורה רק חותם עליה. כשיש אסיפת הורים לכל הורה

בנפרד, ההורים מחכים שעתיים בתור כדי לדבר עם המורה עשר דקות, וכשהם כבר נכנסים

- הם לחוצים, כי יש מאחוריהם תוך ארוך, ואז מתמקדים בנקודות ה"חשובות", בדברים

הרעים, כי אלה הדברים העיקריים שצריכים להגיד על הילד. כשצריכים לעשות חגיגה -

איזה לחץ יש בבית-הספר סביב חגיגה, שהמטרה שלה היא בסופו של דבר להנחיל מורשת,

להנחיל ערכים. המורה מדגיש שבחגיגה הוא נשפט אם הוא טוב או רע. זו כאילו ההופעה

שלו, זו ההצגה שלו. ולא אחת אנחנו שומעים שמורה אומר לתלמיד: אתה תעוף כי אינך

יודע את התפקיד. כלומר עושים את כל הדברים הכי לא-חינוכיים. ולהורים אין אפשרות

להציץ ולראות מי המורה, אלא בזמן החגיגה או באסיפה שבה הוא מציג את עצמו.

לכן מוכרחים לתת להורים להיכנס לבית-הספר. והדרך לכך היא לא על-ידי כך שהם

ישבו בכיתה ויסתכלו, אלא על-ידי זה שהם יעבדו. זאת ההדדיות. צריך לערב אותם ולתת

להם לעשות משהו שהוא חשוב גם בשבילם, שהם יכולים לתרום בו, ולא רק בזארים

וקישוטים, למרות שגם זה חשוב.



לגבי טיולים למשל, ההורים יכולים להיות שותפים ברמה של מלווים, ואז הם

כועסים שבזבזו שלושה ימים של עבודה. אבל אם ישתפו את ההורים גם ברמה של התכנון,

לאן לטייל, גם בשאלה האם יהיה כסף פרטי לילדים או לא, האם יהיו וזוליות, האם כל

ילד יביא את האוכל שלו או יקנו במשותף - ואלה בעיות חינוכיות ממשיות - רק אז

יכול להי ות שיתוף.

י' עפרון;

השיתוף עם הרשויות, גם במגזר הערבי וגם במגזר היהודי, תלוי באנשים עצמם.

חבר-הכנסת טובי בוודאי מכיר טוב ממני את רמזי מנצרת. כבר ישבתי אתו ועם ועד

ההורים עשרות פעמים. יום של סיור הוא יום חינוך ברשות המקומית. כי הוועד שם יזם

שאני אהיה שותף לבעיות בנצרת. כך גם ביפיע. בעכו יש יום חינוך. החודש אני מופיע

שוב בעכו. וכך הלאה. ובוועד שם יש גם נציגים ערביים. כשעשינו יום חינוך במקום

ביקרנו בגן ובבית-ספר ערבי ויהודי. טיפלנו בבעיות הכואבות, לא של מגזר זה או

אחר, אלא במה שכאב באמת. ושמחתי שההורים של עכו היו שותפים בסיור ביום החינוך

הזה, כי פתאום הסתבר גם להורים כמה דברים יפים נעשים.

אעביר לחברי הוועדה את התקנון שלנו. התקנון איננו פרה קדושה. למדנו מהעבודה

בשדה דברים שונים. יש הערות כאלה ואחרות. יושבת ועדה, היא תצטרך להכניס תיקונים

בתקנון. היא תשנה ותוסיף. אבל התקנון הקיים היום מנחה את ההורים.

לנושא הסובלנות - דנו בזה בישיבת הוועד, בישיבת ההנהלה. ביקשנו מאחד

החברים, פחרי נעמני שהיה יושב-ראש ועד ההורים של נצרת, שיגיש תכנית לפעולה

משותפת בענין הזה, הוועד ידון בה, ונעלה אותה בסמינרים, במפגשים, בימי עיון. בכל

מפגש אני מדבר על הדברים האלה, אם זה בישוב יהודי או ערבי. בכנס הגדול שהיה

בנצרת שאלו אותי שאלות פרובוקטיביות בענין הזה, עניתי בצורה הגלויה ביותר.

ת' טובי;

למה קוראים לזה סובלנות? צריך לדבר על דו-קיום.

זה המונח המקובל. אפשר לשנות את זה. על כל פנים אנחנו מתכוונים לאותו דבר.

יש עוד דבר שאנ י שמח שאנ י שותף לו משני הכיוונים, גם בתפקידי בקרן לקיימת

וגם בתפקידי בוועד ההורים. במסגרת הפעולה המשותפת ילדי בתי-הספר יוצאים לטיולים,

הם יוצאים לפארקים וליערות של הקרן הקיימת. אנחנו מכשירים אותם. ב-5 בפברואר

נקיים פעולה של הכשרת פארק הירדן לקראת טייו בשבט ולקראת עונת הטיולים. שני

בתי-ספר יעבדו בזה יחד. כאן שילבתי את שני התפקידים שלי יחד. ישותפו בזה

בית-הספר מהכפר הבדואי סובא ובית-ספר מחצור הגלילית. יש פעולות הכנה בשני

בתי-הספר, יחד ובנפרד, על-מנת שיבואו לשם ויפיקו מזה את מירב התועלת של היכרות

משותפת וכוי. זו דוגמה של הדברים שאנחנו עושים. ברור שבכל דבר אפשר לעשות יותר.

אבל ככל שיהיו יותר ימי עיון ויותר סמינרים, כן ייטב. ואני מציע לוועדי הורים

לבוא יותר לסמינרים ולימי עיון.

בנושא של ה - 25%-היום למשל אני מעורב בסכסוך ביהוד, בבית-ספר הרצל, בשל

אי-הבנה עם הורה מסויים. הוא לא יקבל ממני גיבוי. ויש בירור משותף ודיון משותף

עם מנהלת בית-הספר, עם יושב-ראש הוועד, עם חברי הוועד ועם אותו הורה. אני לא

מקבל כל התערבות של הורה. יש דברים מסוכנים. אבל ברור לי שבגלל הבעיות האלה,

שאתן צריך להתמודד, אסור לפגוע במעורבות האמיתית.

ב-6 בפברואר בשעות אחרי הצהרים נקיים בתל-אביב יום עיון על הנ ושא של אלימות

בקרב נוער. הוא מאורגן על ידנו ועל-לדי ארגון המורים העל-יסודיים במשותף.

ישתתפו בו מנכ"ל משרד החינוך, מומחים, אנשי מקצוע וכדומה.



בגבעת שמואל ישבנו יחד בוועדות משותפות על התכנית של ה .25%-קודם כל דנה

בזה המזכירות הפדגוגית, אחר כך אנחנו. ישבנו יחד ובנינו את התכנית במשותף.

כלומד, אפשר לרצות בזה, אבל אם לא נדע איך לעבוד בזה יוזד, אז לא יהיו בשום

מקום 25%.

אני מקבל את הדברים שאמרו כאן על חינוך משותף. כך זה צריך להיעשות, וכך

אנחנו מציגים את זה בכנסים שאנחנו באים אליהם יחד עם אנשי משדד החינוך.

אני מקווה שתוך מספר חודשים תהיה חוברת כזאת, שבהכנתה אנחנו מעורבים יוזד עם

המזכירות הפדגוגית ועם האגף לתכניות לימודים, שתתן מגוון רחב ביותר של תכניות,

ואז כל ציבור הורים יוכל לומר: התכנית הזאת והזאת נראית לי מתאימה לאוכלוסיה

שלי. ואז ישבו עם המורים ויחליטו על כך. השגנו פישוט חלקי של ההליכים. גם בענין

זה היו בעיות.

אנחנו סבורים שנוכל לקדם את הענין הזה, ואז יהיו כלים להורים ולמחנכים.

אנחנו מוכרחים לעבוד יחד. יש לנו הסכמים עם השלטון המקומי ועם ארגוני המורים. יש

רשויות שבהן זה עובד באופן יוצא מן הכלל. במקומות מסויימים יש בעיות. אתן דוגמה

אחת. יו"ר תא המנהלים בהסתדרות המורים, משה אדלשטיין, היה בזמנו המתנגד החריף

ביותר לשיתוף הורים ולמעורבות של הורים בבית-הספר. היום הוא מנהל בית-ספר

שורשים. פתאום הוא גילה שמעורבות חיובית יכולה לתרום הרבה מאד, שהיא חשובה

ביותר. הוא לא עושה צעד אחד בבית-הספר שלו בלי ההורים. וזה לאחר שהוא התנגד לכך

בצורה החריפה ביותר. ובכן יש עשרות דברים יפים שבהם קיימת שותפות טובה מאד של

ההורים. פה ושם יש חריגים. צריך להתמודד אתם. אנחנו משתדלים לעזור ולסייע.

לגבי חלק גדול מהדברים יש הוראות מפורשות של המנכ"ל, הן מתפרסמות בחוזר

המנכ"ל. אבל כמה מנהלים ומורים קוראים את החוזרים האלה? יש הוראות מפורשות לגבי

גביה, מותרת ואסורה. אנחנו מוציאים את זה בדפי מידע שלנו לוועדי ההורים

ולמנהלים. כלומר יש הוראות והנחיות, אבל לא כולם קוראים אותן.

יש איזה מאבק, לדעתי קצת יוקרתי, ואני מקווה שהשלטון המקומי יפתור את הבעיה

שלו. ואז תצא אותה חוברת מפורסמת שחתומים עליה המנכ"לים של משרדי החינוך והפנים,

בהתייעצות עם השלטון המקומי וועד ההורים, שתסדיר את כל נושא הכספים בבית-הספר.

כבר שלוש שנים יש הצעת טיוטה בענין זה, זה התעכב בשל התנגדות כזאת או אחרת,

מפני שלא התייעצו עם האנשים המתאימים או המוסמכים בשלטון המקומי. יכול להיות שהם

צודקים. אבל עד היום לא נעשה דבר בענין זה. זה יכול לקדם ולפתור בעיות.

אני רוצה להודות לחברי הוועדה. בהרבה בעיות לא נגעתי, אבל אני שמח על שיתוף

הפעולה אתכם. נגמור לעבד את אותה הצעת חוק שאנחנו מדברים עליה, בענין זה יש לנו

שיתוף פעולה עם משרד החינוך והתרבות, הם מעודדים אותנו בזה. אני מקווה שנתרום את

חלקנו הצנוע, כל אחד בתחום שלו, כדי לתת חינוך יותר טוב לדור הצעיר.

היו"ר נ י רז;

תודה רבה. רציתי לומר כמה דברים, אבל מאחר שעלינו לסיים אוותר על כך. אני

רוצה לומר רק כמה מלים על נושא האגרה. אני מסכים בהחלט עם הגישה האומרת שלא

ייתכן שהיא תוטל רק על הורי התלמידים. הבעיה הזאת חייבת להיפתר בצורה

אוניברסלית, על-ידי הטלת הנטל על כל הציבור.

לגבי הנושא של חקיקת חוק שבו יעוגן מעמדו של הארגון וועד ההורים הארצי - יש

לעגן את זה בחוק שבו ייקבעו מעמדו וסמכויותיו, ובו יפורטו גם הזכויות והחובות.

צריך לעשות זאת. אנחנו נשתף פעולה גם בנושא הזה.

כל הנושא הכללי, של המעורבות, עד כמה שותפים ההורים בנעשה בבית-הספר, מה

קורה בבית-הספר בנושא של הסובלנות, הקצנה וכוי, מה קורה בתוך בית-הספר עם

המנהלים והמורים בתחום הפעילות והיוזמה וכדומה - כל זה מתמצה במלה אחת:

דמוקרטיה. כל הדברים האלה נגזרים וחוזרים אל התפיסה של הוויה קהילתית דמוקרטית,

הוויה חברתית דמוקרטית.

תודה רבה לכולכם. הישיבה נעולה. (הישיבה נסתיימה בשעה 11.05.)