הכנסת האחת-עשרה

מושב ראשון



פרוטוקול מס' 28

מישיבת ועדת החינוך והתרבות

יום שני, כ"ח בטבת התשמ"ה. 21.1.1983, שעה 30. 11

נכחו;

חברי הוועדה; ני רז - היו"ר

אי סרטני

מי פלד

אי הראל

שי אלוני

זי עטשי

עי דראושה

מי איתן

פ' גולדשטיין

אי שאקי

מוזמנים; מר אביגד - מנהל האגף לחינוך טכנולוגי,

משרד החינוך והתרבות

יי הבט - סגן מנהל האגף להכשרה והשתלמות מקצועית,

משרד העבודה והרווחה

יי רכלבסקי - מנהל המכון הממשלתי להכשרה טכנולוגית

אי גור - מנהל בסמת על-יד הטכניון בחיפה

דייר עי זאבי- מנהל עמית

אי יריב - מנהל בי"ס התיישבותי מקיף בעין-חרוד

מי שריד - מנהל ביה"ס המקיף ברמת השרון

מי ארגוב - מנהל "אררט" קרית ביאליק

אי אילת - ביה"ס להנדסאים - אוניברסיטת תל-אביב

יי ירון - מרכז השלטון המקומי

סי בנט - " " "

גי לב - " " "

ע' צוקרמן - " " "

אי אגמי - יו"ר רשת עמל, ההסתדרות

יי ארן - ההסתדרות

בי נסים - משרד החינוך והתרבות

מזכירת הו ועדה; די פלר

רשמה; מזל כהן

סדר-היום; שאילתות

החינוך הטכנולוגי-מקצועי



שאילתות

היו"ר נ" רז; אני פותח את הישיבה.

יש נוהל של שאילתות של חברי הוועדה

המופנות אל משרד החינוך. בבקשה, חה"כ סרטני.

א' סרטני; האם ועדת הארבעה, מנכילי החינוך, הפנים

והאוצר ונציג עירית תל-אביב מתכנסת?

ב' נסים; מחר בבוקר היא מתכנסת.

א' סרטני; אני מקווה שנקבל אינפורמציה מה היו

התוצאות.

מדוע בוטלו באוניברסיטת בר-אילן הבחינות

במועד בי לתלמידים הלומדים כלכלה?

מה המשרד חוש לעשות במצב של הקפאה של

כל הכספים שהוקצבו לבניית כיתות, גם לגבי אלה שנאמר לנו שהתקציב

ישנו אבל הוא מוקפא? מדובר פה בישוב היהודי ובישוב הערבי.

שאלה נלווית לכך, מהי התשובה למצב של

בית הספר בכפר בוענה בגליל שצריך להיות בידי המשרד? אני לא אפרט כרגע.

מי פלד; שתי שאלות, אחת שקשורה באותו אירוע

בבית הספר הריאלי שדווח בעתון, שמורה

העליב תלמידה ערביה. הוא ננזף על כך שהוא פנה אליה באופן אישי. אבל

מנהל בית הספר אמר שאם המורה היה מתבטא באופן כללי, הכל היה תקין.

האיסור של המורה הוא להתייחס למגמה סטראוטיפית. הייתי רוצה לדעת אם

זה תואם את המגמות של משרד החינוך, אם זה עולה בקנה אחד עם רוח

התכניות לדו-קיום, וזה כבר מעלה ביתר חריפות את השאלה מתי תצא התכנית

לחינוך לדמוקרטיה?

שאילתה שניה נוגעת לתופעה המוזרה הזאת,

שספרנית בספרית המועצה הבריטית החליטה שאין להכניס לספריה ספרים

שמצויים בהם סיפורים מאלף לילה ולילה ולא סיפורים מההיסטוריה

הקדומה האיסלמית כמו סיפורים על סלח-א-דין משום שזה חומר הפוגע

בקורא היהודי. השאלה אם שר החינוך מודע לזה, אם הוא מאשר את הגישה

הזאת. אם אמנם הגישה הזאת תאושר, אני מניח שצריך לאסור את הסיפורים

של סקוט כי גם שם מסופר על סלח-א-דין. הייתי רוצה לקבל תשובה בענין זה.

היו"ר ני רז; אני רוצה למסור לחברי הוועדה לגבי עניינים

שעסקנו בהם בזמן האחרון. כתוצאה משתי

ישיבות מיוחדות עם ראש עירית תל-אביב, מחלקת החינוך והמורים בעקבות

הפגנה של השכונות שהיתה בשבוע שעבר בענין ביטול תקציבי התגבור

וההעשרה ב-80 בתי-ספר בשכונות, הקמנו ועדה בריכוזו של מנכ"ל משרד

הפנים מר קוברסקי עם האנשים הרלבנטיים. הוועדה הזאת תתכנס מחר.

אנחנו נרצה לשמוע איך יסדירו את הענין שהמערכת באותם בתי-ספר

שעלולים להיפגע מהקיצוץ שאמור להתרחש, לא תיפגע. נשמע דיווח על

תוצאות הישיבה ונראה איפה אנחנו עומדים, התקבלה משלחת של ראשי

ועדים בשש שכונות בישיבה שהשתתפו בה חה"כ סרטני, חה"כ בן-מאיר ואנוכי.

שמענו אותם והבטחנו להם לעשות כל מה שאנחנו יכולים על-מנת לרכך את

המכה שהתרגשה עליהם.

ענין שני - היתה פה משלחת של ועדי

הורים מצפת. בשני בתי-ספר בצפת,

מקיף רתי ומקיף כללי מתרחשות שביתות לעתים מזומנות מפני שמשכורות

של מורים לא מגיעות בזמן, מחצית ימי הלימודים בוטלו מראשית השנה

עד היום. כרגע השביתה של המורים היא מפני שהם לא קבלו משכורות

בגלל חריגות של העיריה או בגלל עיכובים .

מ' פלד; זה קרה גם במקומות אחרים.

היו"ר ני רז; מכל מקום טפלנו בזה בבהילות בשבוע

שעבר והוסכם על הסדר שיאפשר למורים

שם לקבל את המשכורות בצורה כזאת שהיא תעקוף את היכולת לעקל את

המשכורות האלה. הענין הזה סוכם עם משרד החינוך וגורמים אחרים.

אני מקווה שהענין הזה ייעשה. אני מקווה שההסדר ייעשה והמורים

יוכלו לקבל את משכורותיהם בזמן.

בחוזר המנכ"ל שיופיע מחר או מחרתיים

יהיה פירוט שמסביר כיצד בתוך הקיצוצים שאנחנו חיים בתוכם גם

במערכת הפיתוח והבניה יעשה משרד החינוך כך שלא תיווצר מציאות

שתיאלץ פתיחת משמרת שניה. היינו תיעשה פעולה מיוחדת של קדימות

לגבי אותם מקומות שעקב גידול במספר התלמידים בשנה הבאה, יש צרכים

נוספים, כיתות נוספות. אס הצרכים האלה לא יבואו על סיפוקם, תתרחש

שם התופעה של משמרת שניה. בחוזר המנכ"ל שיופיע בימים הקרובים

יפורט הנושא הזה וייקבע באיזה מקומות משרד החינוך נותן עדיפות

לבניה על-מנת שזה לא יתרחש. אנחנו עומדים קרוב לאירועים האלה

ומלווים אותם בתשומת לב מרובה כדי שייגרם נזק מועט ביותר.

אני רוצה למסור לחברי הוועדה שמחר

אנחנו יוצאים לסיור בהר גילה להיכרות עם אחד המפעלים של החברה

להגנת הטבע. ער כמה שאני שומע יצאו מעט חברים. יש בה הרבה אי-נעימות

כלפי המאושים אנחנו מודיעים בעוד מועד על הסיורים. הסיורים האלה

מאלפים וחשובים. אני מאד מצטער שהחברים לא מנצלים את זה. יהיו לנו

בימים הקרובים סיורים ברשת שמל ובמוסדות של עלית הנוער. נראה דגמים

שונים של שילוב פעילויות הנוער, אני מאר מבקש מכם להשתתף.

הערה אחרונה, אנחנו נרצה לשלוח את

נציגינו לוועדות משותפות שלננ ועדה אחת זו ועדה לענייני חינוך

בצה"ל שהוקמה בעקבות הצעה לסדר היום של חה"כ הראל. חה"כ הראל

יהיה יו"ר הוועדה הזאת. מצידנו ישתתפו בה אני ושני חברים שאינם נוכחים,

חברי הכנסת ולדמן ואיתן. אם יש מתנדב לזה, אשמח להציע אותו. זה גם

בנוי על הרכב פוליטי,

להצעה של חה"כ עלי על מחסור במהנדסים

גם כן הוקמה ועדה, משותפת לוועדת העבודה והרווחה ווועדת החינוך.

היו"ר הוא חה"כ יצחק פרץ מדימונה, מטעם ועדת החינוך אנחנו מציעים חוץ

מחה"כ עלישיהיו חברי הכנסת שאקי ורראושה שאינם כאן, נצטרך לבוא

אתם בדברים בעל-פה,

ניגש עכשו לנושא שעל-סדר היום,



החינוך הטכנולוגי-מקצועי

היו "ר הנושא הזה, חינוך מקצועי בישראל או

המחסור במהנדסים או מחסור בכח-אדם

מיומן למשק במדינת-ישראל, בשמות שונים עולה הנושא הזה מדי פעם

בפעם בכנסת כהצעות לסדר-היום. היו פה הצעות רבות בקדנציה הקודמת

ואפילו בקדנציה הנוכחית שעובדת כשלושה וחצי חדשים כבר שלוש פעמים

עלו נושאים שהם שייכים לנושא המרכזי הזה. לכן אנחנו מקיימים את

הדיון בנושא הזה משום שהוא כל כך חשוב ואסור להוריד אותו מסדר-היום,

כי הוא עומד על סדר-היום, ובמידה שאנחנו רוצים למלא את תפקידנו

כמערכות חינוך שצריכות להכין את העתודה לצרכי החברה והמשק, העתודה

במקרה הזה מקצועי, ומאידך גיסא צריכים אפיקי תינוך וצורות חינוך

לילדים ולנוער, מעסיקה אותנו השאלה הזאת בכל מורכבותה מתוך תחושה

שלמרות הגידול והדחבת המימדים וההיקפים ואולי גט גיוון המסלולים

למיניהם, אנחנו נתונים בנושא הזה בתוך מסכת של בעיות שמתהוות מדי

פעם בפעם ובעצם אין להן פתרון, אנחנו צריכים תמיד להיות מאד דרוכים

לשאול את עצמנו האם המעדכות האלה עונות לצרכים. האם הן מכינות את

כח-האדם העתידי לצרכים העתידיים. האם אלה שנמצאים בתוכן הם אלה שצדיכים

להימצא בתוכן או רק אלה צריכים להימצא בתוכן. אנחנו שומעים מהקצה העליון,

מהמוסדות להשכלה גבוהה שלא באים אליהם מספיק מועמדים לקבל השכלה

גבוהה בתחומים של מדעים מדוייקים או בטכנולוגיות למיניהן, כאשר

בית הספר התיכון אינו מכין מספיק אנשים כאלה. אנחנו שומעים שהם

נגמרים שם. שנתונים שלא מכשירים מספיק בוגרי הוראה למקצועות האלה.

אנחנו יודעים ש-%60 מתלמידי העל-יסודי

היהודים לומדים בבתי-ספר מקצועיים. במיגזר הערבי זה מגיע ל-%18

בשנה זאת. מה סיבת הפער האדיד הזה, אנחנו יודעים באופן כללי. השאלה

היא מה נעשה כדי לגשר עליו? מה הפרובלמות של ההכנה המקצועית של

הבנות במידה ומערכות החינוך המקצועי ערוכות להכין את הנשים

לתפקידים שהמשק מזדקק להם? נשאלת השאלה האם החינוך המקצועי הוא רק

לחלק מהתלמידים או שהוא צדיך להיות חלק ממערכת החינוך הכללי שכל

ילד יקבל מנה בחינוך המקצועי? הנושא הכללי של הסמכת מורים ומדריכים,

האם ככלל המערכת הזאת אינה סובלת ממחסור גדול בהכשרת כח-האדם הזה?

השאלות הן רבות מאד ואני מניתי רק חלק

מהן. אני יודע שיש אנשים שסבורים שהאופן בו נערך החינוך המקצועי

הוא אופן שראוי לשיפור ותיקון. אתם עושים את המעשה הזה ונתקלים

בשאלות האלה. אני רוצה שבישיבה הזאת נאתר את השאלות העיקריות של

החינוך המקצועי, ננסח אותן ונוכל כתוצאה מזה להציע דרכים כדי לקדם

את הנושא, לשפר אותו ולהתאים אותו הן לצרכי המשק והחברה והן לצרכים

החינוכיים של הילדים והנועד בארץ הזאת.

האם אפשר להתייחס גם למה שנעשה

בבתי-הספר היסוריים מהגיל הרך?

כי למעשה הדברים האלמנטריים, החל מתיקון נורת חשמל, ברז דולף,

נגרות, איך לשתול את הגינה, אותם מקצועות בגיל הרך ביותר, היתה

תקופה שניתנה על כך הדעת בתכניות הלימודים בעשיה גדולה ולדעתי

היתה נסיגה בענין הזה. לצורך הענין שלנו, מה אתם מתכננים? ופה אני

מבקשת להתייחס לבנים ובנות, בכמח בתי-ספר נעשית המלאכה יחד בנים

ובנות, ובאיזו מידה יש חלוקת מקצועות שאתם קבעתכם לעושים לכל מיני

מינים?

1



מר אביגד; קודם כל תודה לוועדת החינוך שמאפשרת

לי וגם לחברים שיושבים כאן להביא

בפניכם את הבעיות של החינוך המקצועי.

החינוך המקצועי בארץ מבוצע, אם אפשר

לקרוא לזה כך, במישורים שיונים ובשלבים שונים. כמובן שכאן היום אין

הדיון על החינוך ההנדסי או ההכשרה ההנדסית ברמה אקדמית. זה לא

יעלה כאן. במסגרת של החינוך העל-תיכוני, העל-יסודי, היסודי

וחטיבת הביניים, כאן יש חלוקה בין שני משרדים בטיפול בנושא הזה.

משרד העבודה והרווחה מופקד על הנושא של חינוך חניכות והכשרת

מבוגרים, ואני בדברי לא אתייחס לזה. יש כאן נציגים של משרד העבודה

והרווחה ואם היו"ר ירצה בוודאי הם יוכלו למסור כמה פרטים על כך.

אני מייצג את משרד החינוך שהוא עוסק בחינוך טכנולוגי בכל הדרגות,

בכל השלבים הן בוזטיבת הביניים והן בחטיבה העליונה.

אני מבקש להביא בפניכם ראשית את הנושא

של החינוך הטכנולוגי העל-יסודי והחטיבה העליונה, לתת לכם מפה,

לתת לכם כמה נתונים שאני בזמן קצר אעשה את זה ובעיקר אשתדל להביא

בפניכם בעיות של החינוך העל-יסודי ובתוך זה לכלול את מה שחה"כ אלוני

ביקשה, נושא של מצב המלאכה והאומנות בבתי-הספר העל-יסודיים.

בחינוך העל-יסודי אשר אינו כולל

הטיבות ביניים, לומדים בתשמ"ה 195 אלף תלמידים לפי נתונים של

משרד החינוך. מתוך זה יש כ-35 אלף תלמידים שהם שייכים לסקטור

הערבי וכ-160 אלף לסקטור היהודי. מתוך 160 אלף בסקטור היהודי

לומדים השנה 95 אלף תלמידים בחינוך המקצועי העל-יסודי; ויש נוסף

לזה גם כ-6000 תלמידים שלומדים במגמה החקלאית. כך שכן אנחנו מגיעים

בחינוך המקצועי העל-יסודי במסגרת משרד החינוך ל-100 אלף תלמידים.

היינו כ-%6 של הלומדים בחינוך העל-יסודי. זה כולל בנים ובנות.

לפי הטבלה שמונחת לפניכם, יש בשנה זאת

94,500 תלמידים, שמהם כ-55 אלף בנים וכ-40 אלף בנות. בעשר השנים

האחרונות גדל החינוך הטכנולוגי העל-יסודי במסגרת משרד החינוך

ב-25 אלף תלמידים ובאדבע השנים האחרונות ב-10 אלפים תלמידים.

אלה הם מספרים שנותנים מסגרת לנושא שאני רוצה לדבר עליו.

אנחנו מנסים שרוב התלמידים אשר נכנסים

לחינוך המקצועי העל-יסודי שהם יסיימו כיתה י"ב. אנחנו בעצם פותרים

את הבעיה גם של התלמידים בעלי ההישגים הגבוהים והממוצעים וכמובן

גם של התלמידים ברמה הנמוכה. אתם רואים בטבלה שיש גידול מתמיד של

תלמידים שמסיימים כיתה י"ב. ההלוקה של כיתות י"ב, אתם רואים בסעיף אי-

מתוך 18,500 תלמידים הלומדים השנה בכיתה י"ב של החינוך הטכנולוגי,

10,200 לומדים במסלול מסמ"ת והם ניגשים לבחינות בגרות. 75% מהם לבחינות

בגרות מלאות, היתר לחלקיות. אלה הנתונים שגם פורסמו על-ידי

הלשכה המרכזית לסטטיסטיקה לפני שנה. החלוקה של כיתות י"ב, אתם רואים.

למסלול האמצעי הבינוני יש 5,300 תלמידים וכוי.

נוסף למסגרות האלה יש גם מסגרת של

הכשרת טכנאים והנדסאים "צעירים".

בהכשרת טכנאים והנדסאים שזה כח-אדם שדרוש למדינת-ישראל, יש חלוקה

מסלול אחד צעירים, היינו תלמידים שממשיכים מיד אחרי

כיתה י"ב לפני גיוסם לצה"ל. הם ממשיכים עוד שנת לימודים אחת או

שתי שנות לימוד כדי להיות טכנאים מוסמכים או הנדסאים. התלמידים האלה,

על סמך זה שהם מקבלים דחית גיוס, הם מתחייבים נוסף לשלוש קינות שירות

בצה"ל לשרת שנה רביעית בצבא קבע,

ש' אלוני; זה מקצוע של דואר וטלפונים?

מר אביגד; לא. אנחנו מכשירים טכנאים והנדסאים

במגמות אלקטרוניקה, חשמל, מיכשור

ובקרה.

ש' אלוני; זה של צה"ל?

מר אביגד; לא. לפני גיוסם לצה"ל הם מצטרפים לעתודה

אקדמית וממשיכים ללמוד עוד שנה עד שנתיים. הם עוברים בין י"ב לי"ג

טירונות. יש לנו גם מספר כיתות, עדין מעט, של הסקטור הערבי. כמובן

הם ישר לומדים את הלימודים ואחר-כך יוצאים לשוק העבודה כטכנאים

מוסמכים. בשלב השני שאעלה את הבעיות אחזור לענין הזה, כי בענין

טכנאים והנדסאים יש בעיות רבות ואני אבקש מהוועדה המכובדת הזאת

לעזור לנו להתגבר על כמה בעיות שיש לנו בענין הזה.

מספר הטכנאים וההנדסאים הצעירים הלך

וגדל בשנים האחרונות. הוא יותר ממוכפל. השנה לומדים במסגרת הזאת

מעל ל-2,000 תלמידים. מהם כ-300 בנות. גם הן מקבלות דחית גיוס

מצה"ל ואחר-כך הן מועסקות בצה"ל במקצוען ובעיקר מדובר על מקצועות

טכנולוגיים ברמה גבוהה.

כל המסגרת שתארתי עכשו היא בעצם מוחזקת

על-ידי בתי-ספר מקצועיים, ויש לכם את החלוקה בעמוד השלישי של המסמך

שהמצאתי. בעצם למשרד החינוך או למדינה אין בעלות על בתי-ספר כאלה

מלבר בתי-הספר החקלאיים שהם אינם מופיעים כאן ומלבד בית-ספר מקצועי

אחד שהוא בבעלות המדינה וזה בי"ס בזק בירושלים ועור שני בתי-ספר

ימיים. לכן 94,583 תלמידים ב-369 מוסדות הס מתחלקים לפי הטבלה שאתם

רואים כאן, לפי בעלויות ומי שמעונין יכול לקבל פרטים. יק, לנו פרטים

על כל מוסד ומוסד למי הוא שייך. זוהי המסגרת שאני אדבר עליה עכשו.

א' הראל; כדי למנוע אי-הבנות, במספרים אתה

מציין רשויות מקומיות. אז ברשויות,

מקומיות.צריך לספר שבנתניה לומדים 32% מהתלמידים בבתי-ספר המוחזקים

על-ידי הרשות המקומית.

מר אביגד; נכון. יש בתי-ספר ויש רשתות שבהם

יש שותפות עס הרשות המקומית. את הענין

הזה אפשר לרכז ולמצוא את ההשתתפות של הרשות המקומית בכל הנושא הזה.

ש' אלוני; בתי-הספר התיכוניים היום הם רב-נתיביים.

יש בית-ספר תיכוני עיוני שיש לו גם

כן מסלולים טכנולוגיים. כמה יש כאלה ובאיזו מידה זה בא לביטוי כאן?



מר אביגד; יש בתי-ספר מקיפים או רב-נתיביים

מקיפים. הם מתחילים מכיתה ז'

ומסתיימים בכיתה י"ב. יש בתי-ספר רב-נתיביים. בבתי-ספר אלה אין

רפורמה והתלמידים לומדים מכיתה טי עד י"ב. בתוך בית-הספר יש

נתיב עיוני ונתיב טכנולוגי. בדרך כלל המצב של בתי-ספר מקיפים,

הוא קיים בכל ערי הפיתוח. זאת-אומרת בחלק הזה 7' - טי, כל

התלמידים לומדים יתד ואחר-כך מכיתה יי עד י"ב מתחלקים לנתיבים.

בדרך כלל בערי הפיתוח החלוקה היא עד %65 של התלמידים לומדים

חינוך טכנולוגי וכ-32% בחינוך עיוני. היות שבנתיב העליון שיל

מסלול מקצועי הוא ניגש לבחינות בגרות, בהרבה בתי-ספר היום

לימודים משותפים תלמידים לומדים יחד,

ש' אלוני; איך זה בא לידי ביטוי במסמך?

מר אביגד; תבניות הלימודים בבתי-ספר מקיפים

ורב-נתיביים לחינוך טכנולוגי,

הן אותן תכניות אותן בחינות. אין שוני. זה רק תחת גג אחר.

אחר-כך אגיע גם לנושא של לימודים טכנולוגיים בבתי-ספר תיכוניים

צרופים שהם לא רב-תכליתיים והם קיימים רק בערים הגדולות.

מ' פלד; אפשר לקבל את הפירוט מה שנקרא פה

רשויות מקומיות?

מר אביגד; אני יכול להמציא לך את זה.

אי יריב; מה מספר תלמידי שנתון י"ב?

מר אביגד; 36 אלף תלמידים.

בשנים האחרונות אנחנו משתדלים

שתלמידי י"א ו-י"ב לא רק יקבלו הכשרה מקצועית בתוך בית-ספר מקצועי,

אלא גם ישתלבו בתעשיה. יש לנו השנה כ-2,500 תלמידים במגמות טכניות

בכיתות י"א שיוצאים יום או יומיים בשבוע לעבוד בתעשיה המתקדמת.

מדובר על 150 מפעלים . הפעולה הזאת היא חשובה לנו מאד ומצליחה.

אנחנו מפעילים את זה ארבע שנים ומשנה לשנה בשיתוף עם משרד העבודה,

עם שירות התעסוקה וכל הגורמים, אנחנו מנסים להגדיל את ההיקף הזה,

עד כדי כך שאנחנו רואים בעתיד הלא קרוב אלא קצת יותר רחוק שבעצם

הכוונה שלנו לתת לבוגר בית-הספר הטכנולוגי תעודת גמר בתנאי שבזמן

הלימודים שלו הוא עבד בתעשיה. לא רק בתעשיה אלא גם בשירותים. כאן

יש עוד כ-1,000 תלמידות שיוצאות יום אחד בשבוע לעבודה הקשורה

למקצוע שהן לומרות. כלומר אם הן לומדות אירוח ומשק, רוב הבנות

בכיתה י"ב עובדות יום אחד בשבוע בבתי המלון הגדולים ומתמחות

בשטח שאנחנו מכשירים. יש גם מגמות מקצועיות שחהכשרה המקצועית בהן לא

מתנהלת בבית-הספר אלא במקום העבודה. יש לנו מגמת סיעוד של הכשרת

אחיות מעשיות. בשנה השלישית בי"א או בי"ב הבנות יוצאות לעבוד

בבתי-חולים יום או יומיים בשבוע וזה חלק מתכנית הלימודים. יש לנו

מגמה של מחנכות מטפלות, שהחל מכיתה טי יוצאות הבנות יום אהד בשבוע

לעבוד כעוזרות ומטפלות. גם במקצועות הפקידות, בעיקר המזכירות,

בכיתה י"ב רוב הבנות יוצאות יום אחד לעבוד במשרדים השונים. הדבר הזה

כמובן מקרב את הבנות והבנים למקצוע שלהם הלכה למעשה.



ש' אלוני; מקומות כמו סולתם וסולכור, יש לך שם

תלמידים שעובדים?

מר אביגד; בוודאי. דברתי על 2,500 תלמידים שיוצאים

לתעשיה הצבאית והאזרחים.הם יוצאים לעבוד יום

או יומיים וגם שלושה ימים. בשנה שעברה היו 1,600 תלמידים.

אחת הבעיות של החינוך הטכנולוגי היא

לעדכן את התלמידים שלנו ברמה הדרושה מבחינת הציוד, ואעלה את הבעיה

הזאת עור מעט. אבל בסעיף בי אתם רואים, יצרנו בכל הארץ, ב-12 מקומות

מעבדות טכנולוגיות מרכזיות . במעבדותהאלה אנחנו מכניסים את הציוד

המתקדם ביותר, ברמה הטכנולוגית הגבוהה ביותר והתלמידים מהאזור באים

פעם בשבוע או פעם בשבועיים אל המרכז הזה שבו יש את הציוד המתקדם, אם

הוא אינו נמצא בבית-הספר. זהו פתרון חלקי בלבד לבעית ההצטיידות של

בתי-הספר.

בסעיף גי אני מצביע על ענין של מערכות

לימודים משולבות עם מחשב. אנחנו משתדלים,כמובן בשיתוף עם מנהלי

בתל-הספר של הרשתות וכו'-ואנחנו מקיימים שיתוף פעולה מלא ומעבירים

מידע מבית-ספר אחד לשני - לעדכן את כל הלימודים

הטכנולוגיים בהתאם להתפתתות הטכנולוגית הקיימת במדינה ומחוצה לה.

אחד הדברים שהכנסנו כבר ורוב התלמידים בחינוך הטכנולוגי לומדים

עכשו זה יסודות המחשב וחלק גדול במגמות שלנו משולב עם מחשב. למשל

מגמת אלקטרוניקה-מחשב. 70% לימודי

אלקטרוניקה ו-%30 לימודי מחשב.

חוץ מזה אנחנו גם פיתחנו מגמת עיבוד

נתונים אוטומטיים של מחשבים. השנה לומדים לימודי מחשב כמגמה שלמה

2,500 תלמידים מכיתות י' עד י"ב.

אנחנו גם מנסים יותר ויותר לצרף בנות

למגמות הטכניות. אם אמרתי שיש כ-40 אלף תלמידות במסגרת בית-ספר מקצועי,

רק כ-12% היום זה הרבה, משולבות במגמות טכניות. היינו באלקטרוניקה,

מיכשור ובקרה. אנחנו מנסים להגיע בשנים הקרובות למצב שלפחות 25% מהבנות

הלומדות במסגרת של חינוך טכנולוגי יצטרפו למגמות טכניות. בשנה שעברה

פרסמנו פרסומים לתלמידות. קיימנו תחרות לבנות הלומדות מקצועות

טכנולוגיים. כל זה כדי לקרב בנוח למגמות טכניות.

אני אענה כאן לחה"כ אלוני - תכנית

הלימודים במלאכה בחינוך היסודי היא תכנית אחידה. אין יותר אבחנה

בין בנים ובנות. להפעיל את הענין הזה היה קשה, כי יש בעיה עם מוסדות

שלא כל כך מתרגלים ומוכנים להשתלב בנושא הזה.

עכשו, לאור ההתפתחות של החינוך הטכנולוגי

55% של התלמידים ב-י"ב הם ברמת מסמ"ת וחלק גדול מהם במגמות טכניות.

יש גם צורך לאפשר לאלה שרוצים להמשיך אחר-כך בהשכלה גבוהה, בעיקר

בהנדסה. לפי סקר מצאנו, תלמידים שמסיימים כיתה י"ב ברמת חינוך

טכנולוגי, אלה שממשיכים, %92 מהם בוחרים להמשיך או בהנדסה או

במדעים מדוייקים. כלומר, יש כאז כלי הכוון חשוב ביותר. מי שגומר .

י"ב כיתות בחינוך הטכנולוגי, כל אחד יכול לבחור לאן הוא רוצה. אבל

יש כאן כלי הכוון ובאופן עצמאי, לא כופים עליהם, הם פונים לחינוך

הנדסי גבוה או למדעים מדוייקים. כדי להגדיל את האפשר.ות בעתיד לתלמידים

שלנו שמסיימים י"ב כיתות, הכנסנו הסדר חדש, שתלמידים במקצועות הטכניים

בעיקר יכולים נוסף לבחינות שהם עוברים במתמטיקה ~ הם נבחנים ברמה

בינונית ובעיקר גבוהה - להיבחן בחינת בגרות ברמה של ארבע יחידות

בפיסיקה. יש 35 בתי-ספר מקצועיים בהם תלמידים בכיתה י"א ו-י"ב

נבחנים בפיסיקה ברמה של 4 יחידות, דבר שמגדיל את המודעות שלהם לענין

הזה ומאפשר להם להמשיך את הלימודים ביתר קלות בהשכלה הגבוהה.

כמובן בחינוך הטכנולוגי, מקצוע הפיסיקה יש לו חשיבות בפני עצמו

כמקצוע משלים ללימודים הטכנולוגיים, כי יש קשר רב בין שני הדברים.

ענין של הכשרת מורים למקצועות טכנולוגיים -

אני רוצה לומד מי הם המורים ואעלה את הבעייתיות של הענין, יש סוגים

שונים של מורים. מורה בבית~ספר מקצועי אשר מלמד הסטודיה או עברית,

זה אותו מורה כמו בבית-ספר תיכוני. אבל לגבי לימודים מקצועיים, יש

לנו 3-4 סוגים של מורים. יש כמובן כאלה שיש להם השכלה טכנולוגית

גבוהה, היינו מהנדסים או אלה שסיימו במוסד טכנולוגי עם תואר אקדמי.

יש הנדסאים וטכנאים ואנשי מקצוע. אלה אנשים בדרגים שונים. אנחנו

מכשירים אותם במסגרת המכון הממשלתי להכשרה טכנולוגית. הם מקבלים הסמכה

ממשרד החינוך והם מלמדים.

לסיכום הענין הזה, לפני שנה וחצי

מיניתי ועדה ציבורית שתבדוק עדכון מטרות החינוך הטכנולוגי. היינו,

גט תכני הלימוד וגם חיזוי טכנולוגי. הוועדה הזאת מורכבת מאנשי תעשיה,

צה"ל והאקדמיה. אנחנו מקווים שהוועדה הזאת תגיש בעוד חודשיים

לשד החינוך ולוועדת החינוך את המלצותיה לגבי החינוך הטכנולוגי

לקראת שנות ה-90 והאלפיים וכן מה הם מציעים. חלק מהדברים אנחנו

מגשימים אותם. אחד הדברים החשובים ביותר שהוועדה הזאת ממליצה זה

לאחד מגמות לגושים ולהתחיל בהתמחות בשלבים יותר מאוחדים. בבוא העת

נעלה את זה בפניכם,

דדך אגב, אנחנו גם עורכים כל כמה שנים

מעקב אחרי בוגרי בתי-ספר מקצועיים. אנחנו בודקים אחרי שבע שנים.

התלמיד גומר י"ב כיתות, הוא ממשיך עוד שנה שנתיים. אחר-כך הוא הולך

לצבא. אחרי שהוא מסיים את הצבא הוא חוזר, אנחנו מחכים עוד שנתיים

ואז בורקים מה קורה עם הבוגר הזה. לפי מעקב שיש לנו, %72 מהתלמידים

במגמות הטכנולוגיות ממשיכים במקצועם או במקצוע שלמדו בבית-הספר

המקצועי, לא כולם בתעשיה. למשל זה שלמד מכונאות רכב, לא מכשירים אותו

לתעשיה אז הוא עובד בשירותים, בדואד או חברת החשמל. ערכנו שלושה

סקרים ב-15 השנים האחרונות על-ידי מכון סאלד ואלה התוצאות.

ענין של התפתחות טכנולוגית - יש

התפתחות דגה מאד גם בהתיישבות. זאת-אומרת בכל מה שקשור לבתי-הספר

בהתיישבות, הן בקיבוצים והן בבתי-ספר אזוריים שהם בדרך כלל בפיקוח

של האגף לחינוך התיישבותי במשרד החינוך. גם כאן יש התפתחות גדולה מאד,

גם אלה שעוסקים היום בענין של קידום החקלאות, המודעות קיימת בסקטור

הזה יותר ויותר להכניס טכנולוגיה והדבר הזה הולך ומתרחב משנה לשנה.

ההבנה שלהם לחשיבות הענין הזה היא רבה מאד,



ש' אלוני; כמה בתי-ספר של אורט יש בהתיישבות?

מר אביגד; איני יודע, יש בתי-ספר בפיקוח אורט.

יש בתי-ספר בפיקוח עמל.

בסקטור הערבי - אולי תקיימו דיון נפרד

בענין הזח - רק 18% לומדים בחינוך המקצועי. יש לנו היום 5,000 תלמידים

הלומדים בחינוך מקצועי פרופר בבתי-ספר ערביים. יש עוד כ-250 תלמידים

עדביים הלומדים בבתי-ספר מקצועיים יהודיים. המספר לא גדל. להיפך

זה קטן. בעבר מספר התלמידים בבוזי-ספר יהודיים היה יותר גדול. אנחנו,

המשרד ביחד עם כל הגורמים הקמנו יותר ויותר בתי-ספר מקיפים. לקחנו

בתי-ספר עיוניים והוספנו להם אגפים לחינוך טכנולוגי.

א' סרטני; יק בתי-ספר מקצועיים פרופר במיגזר

הערבי?

מר אביגר; כן. השנה יש 1,000 תלמידים יותר. יש

תכניות לפתח את הדבר הזה. כאן אני לא

רוצה להכנס לויכוח עם חה"כ פלד. הוא לא הסכים לקבל את הסברה שלי

שבעבר הנוער הערבי לא היה מעונין בחינוך מקצועי. היום הדבר הזה הולך

ונעלם. אתן לכם דוגמא. בכפד יאסיף הקמנו לפני כמה שנים מגמה מאד

יוקרתית בחשמל. בכיתות ט' ו-י' יש עשר כיתות מקבילות. בחינוך המקצועי

יש בסך הכל שתי כיתות, אחת לבנות ואחד לבנים, למרות שיש אפשרות

להרחיב את זה יותר.

ע' דראושה; מה המגמות שעומדות לפני התלמידים?

מר אביגד; אלקטרוניקה ומחשבים.

ש' אלוני; מהי רמת המעבדות והציוד?

מד אביגד; בהחלט עונה. יש בעיה היום בסקטוד הערבי.

בדרך כלל רוב התלמידים שהולכים

לחינוך טכנולוגי בכפר יאסיף, הם תלמידים נחשלים וזה מוסיף את הדחיה

לתלמידים ברמה גבוהה לא להכנס לחינוך הטכנולוגי.

אחת הבעיות היא ענין של הכשרת מורים.

לחינוך הטכנולוגי חסרים לנו היום מורים. יש היום מצב ברוב בתי-הספר,

מורים בעלי רמה של מהנדסים, הם לא מלמדים משרה אחת אלא משרה וחצי. יש

כאלה שמלמדים שתי משרות ואולי יותר.

הבעיה היא פשוטה, אנשים לא נולדים

מורים. צריך להכשיר אותם. אין מספיק

הכשרה של מורים.

יש הכשרה. יש פה אנשים שיכולים לומר

לכם שחסרים להם מורים. מדוע? המהנדס

הולך לתעשיה כי היא נותנת לו תנאים יותר טובים. מערכת החינוך לא

יכולה להתחרות עם הענין הזה. אנחנו מנסים לטפח את הנושא של טכנאים

שמורשים ללמד דברים מסויימים ויש פעולה בכוון הזה. השנה למ77ל נתנו

תנאים מיוחדים להנדסאים שהם ילמדו, וזה בתאום עם המכון הממשלתי

להכשדה טכנולוגית, לא שנתיים אלא 3 שנים, גם להוראה. הם מקבלים

הטבות. הם מתחילים בשנה הראשונה להיות בקשר עם בית-ספר מסוים. אנחנו

חושבים שזו הדרך להביא לחינוך הטכנולוגי בעתיד יותר מורים. כמובן

הוא מתחייב ללמד שלוש שנים. אם הוא לא מלמד שלוש שנים הוא מחזיר

את מה שהוא קיבל.

אותו מפעל נותן את המהנדסים שלו

להרצות ולהדריך בבתי-הספר?

מר אביגד; כן. יש בעצם שני מאגרים שניסינו לשאוב

מהם כח-אדם. האחד, זה אנשי מקצוע, קרי

הנדסאים ומהנדסים בתעשיה. השני, יש עוד דבר שהיה מוסכם ובוטל וזה

אנשי מילואים מהנדסים מהתעשיה. יש היום מספר מצומצם של מהנדסים שעובדים

במפעלים וביום שישי הם לא עובדים. הם הולכים לעבוד בבית-ספר מקצועי.

מפעלים ששלחנו אליהם תלמידים, הם שולחים מהנדסים שלהם ללמד במוסדות

שלנו.

לפני שנים אחדות פניתי להתאחדות התעשיינים.

הם פנו לתעשיה וביקשו עזרה בהוראה לחינוך הטכנולוגי. אבל הדבר הזה לא

יצא לפועל. יש התחלה אבל לא באופן מסיבי. פנינו לצה"ל וקבלנו הסכמה

של צה"ל לפני שנה וחצי. אמרנו: יש לכם מהנדסים במילואים בגיל 45 ומעלה

שהם לא עובדים המקצוע שלהם. הם עובדים בעבודות שחורות. תנו לנו אותם

במקום מילואים. הם יעבדו בבתי-הספר יום אחד בשבוע, 40 יום בשנה וילמדו.

אני בכוונה אומר את זה כאן. קבלנו הבטחה מצה"ל שזה יבוצע.

ש' אלוני; אני זוכרת את ההבטחה הזאת עוד מהכנסת

השמינית כשראש אכ"א היה ורדי.

מר אביגד! יש מקורות לכח-אדם אבל אנחנו לא מקבלים

אותם במידה מספיקה.

חסרים לנו מורים, ואפשר להרחיב על כך

את הדיבור. רק לאחרונה, לפני שבועיים, קיימנו בפורום של החינוך

הטכנולוגי דיון על הבעיה של מורים ויש ועדה שפועלת ומנסה לקדם את זה.

יש בעיה שניה והיא ענין ההשתלמויות.

אתם שמעתם על קידום החינוך הטכנולוגי. יש תכניות לימודים חדשות. אבל

אם המורים, גם הקיימים, לא באים להשתלמויות, הרי הדבר הזה לא יכול

לצאת לפועל. אחת הבעיות הגדולות שלנו היא, אנחנו מקיימים הרבה

השתלמויות, מאות השתלמויות כל שנה ולכל תכנית חדשה שאנחנו מוציאים

באים תמיד מורים שהם ברמה טובה. אבל מורים שזקוקים להשתלמויות אינם

באים. אין לנו כלי לכפות על המורים או לחייב אותם לבוא להשתלמויות.

זו אחת הבעיות הקשות שלנו, לקדם את החינוך הטכנולוגי. אנחנו הולכים

ומשנים את השמות של המגמות. בעבר לימדנו מיכניקה ברמה גבוהה. היום

הופכים את זה לאט לאט לאוטומציה ובקרה ומורים קשה להשיג.

יש עוד בעיה אחת. הסברתי כאן את ענין

העתודה הטכנולוגית. כאן יושבים מנהלים שנפגעים מכך באופן ישיר. צה"ל

אמנם הגדיל לנו את המיכסות. אבל הבקעה מצד בתי-הספר היא פי שניים

מהמיכסה. גם כאן היתה לנו הבטחה שיתנו לנו מיכסה בלתי מוגבלת . לא רק .

שההבטחה הזאת לא קויימה אלא גם המיכסה שהיתה לנו השנה הוקטנה בהרבה.

השאלה אם ועדת החינוך של הכנסת יכולה לעזור לנו לבוא בדברים עם הגורמים

הנה המדינה זקוקה, התעשיה זקוקה להרבה טכנאים והנדסאים,

יש כאן מערכות המסוגלות להכשיר הנדסאים וטכנאים ברמה טובה מאד. תעזרו

לאפשר דחיית גיוס ליותר תלמידים. כי בסופו של דבר התוצאה היא שההנדסאים

והטכנאים האלה, כאשר הם באים לצה"ל, הם ברמה יותר גבוהה מבחינה

טכנולוגית מבוגרי כיתות י"ב.



מ' פלד; בכמה מדובר?

מר אביגד; בנות זה בלתי מוגבל. כמה שירצו יוכלו

לקבל דחיית גיוס.

הצבא מעוניין בזה.

מר אביגד; אם יש השנה 630 תלמידים שלומדים

הנדסאות קונה שניה, שנה אחרי זה אמרו לנו שיהיו לא 630 אלא

435 תלמידים. הורידו לנו 200 תלמידים להמשך הלימודים. אני בטוח

שלצה"ל יש הסיבות שלו. אבל בכל אופן, יש כאן מערכת חינוך. יש ציפיות

מטעם מנהלי בתי-הספר, יש ציפיות מטעם ההורים והתלמידים ועכשו פתאם

לא.

סעיף אחרון, כמובן יש לנו בעיות גדולות

בענין התקציבים. משרד החינוך, המדינה, היא נותנת לתלמידים בחינוך

הטכנולוגי שכר לימוד טכנולוגי. כלומר, גט לתלמיד שלומד בבית-ספר

עיוני, משרד החינוך משלם לו את שכר הלימוד לפי תחשיבים. לגבי

החינוך הטכנולוגי, נותנים לתלמיד השתתפות יותר גבוהה. כמה שהוא

בכיתה יותר גבוהה, נותנים יותר. כמה שהוא ברמה יותר נמוכה, נותנים

השתתפות יותר גבוהה. תלמיד שלומד במסמ"מ, המשרד נותן יותר מאשר

לתלמיד שלומד במסמ"ת. אבל כמובן שהבעלויות טוענות שהענין הזה לא

מספיק, ויש בעיותבעיקר בקיצוצים. יעי קיצוצים גם בשעות,

יש בעיה גדולה מאד של הצטיידות וציוד.

יש בתי-ספר שקיימים עשרות בשנים שחייבים להחליף ציוד, ובעית החלפת

הציוד היא בעיה גדולה מאד. משרד החינוך משתתף כאן באתוזים נמוכים

מאד. כל העול של חידוש הציוד, של רכישת ציוד חדש, הוא לא על משדד

החינוך אלא בעיקר על הבעלויות, היום במצב של הרשויות המקומיות ובעלויות

שונות, יש סכנה גדולה לעתיד החלפת הציוד המתיישן וציוד חדיש שיש להכנים,

מ' פלד; באיזה סכומים מדובר?

מר אביגד; מדובר על מאות מליונים של דולרים.

אנחנו מקלים קצת בענין הזה על-ידי

שליחת התלמידים לתעשיה ועל-ידי המעבדות הטכנולוגיות. אבל זה פתרון קטן,

זה לא פותר את כל הבעיה. אנחנו מוכנים ביחד עם החבדים היושבים כאן

להגיש תכנית לשנים הבאות מה נחוץ ומה אנחנו מקבלים. אם הוועדה הזאת

מוכנה להתמודד עם הענין הזה, אנחנו נשמח,

מ' פלד; אם אתה אומר שהסכומים הם כל כך גדולים,

ברור שאין סיכוי לקבל אותם, האם זה אומר

שאנחנו צפויים לראות בעתיד הקרוב פיגור בתחום הציוד הטכנולוגי?

י' ירון; הוא כבר קיים,

מר אביגד; לגבי מגמות מסויימות בהן הציוד לא כל כך

יקד, אנחנו מחדשים את הציוד, הבעיה היא

בעיקד לגבי מגמות בהן הציוד יקד כמו מיכניקה. להחליף היום מכונה כמו

כרסומת, זה עולה עשרות אלפי דולדים. כאן בעיקר הבעיה.



היו"ר נ' רז; אני מציע לטובת הדיון לדבר על הבעיות,

מה אתם רואים כלב הבעיות בחינוך

הטכנולוגי.

י' רכלבסקי; משרד העבודה והרווחה, מבחינת אחריותו

בתחום הנוער והחניכות רואה את עיקר הדגש

היום בבתי-ספר תעשייתיים, ומבחינה זאת נמצאים כ-17 אלף בני נוער,

כאשר הדגש יותר על מקומות העבודה, קשר עם המפעלים כולל צה"ל ולמעשה

עובדים עט מערכת חיה ולא סימולציה.

לגבי חינוך מבוגרים, קיימים כ-15

מרכזים ממשלתיים ועוד מספר עשרות מוסדות שמכשירים עבורנו. במסגרת

הזאת יש כ-10 אלפים מבוגרים לומדים בשנה. מערכת מה"ט מבוגרים מטפלת

בכ-15 אלף סטודנטים. מתוכם כ--10 אלפים לומדים במסלולי הנדסאים

וטכנאים. עוד כאלפיים במסלולי קדם הנדסאי; 000 במערכת ההוראה.

בסך הכל הגידול מתשמ"ד לתשמ"ה מסתכם ב-15% בתחום הנדסאי ו-25%

בנושא קדם-הנדסאי. בסך הכל המערכת הזאת גדלה והגדילה את חלקה

בשנים האחרונות וזה לאור תחזית על מחסור צפוי בהנדסאים וטכנאים

שהיה נכון להערכתנו שנתיים-שלוש לאחור במידה ולא היינו מגדילים את

תפוקת המערכת. לכן היה גידול ריאלי השנה. אם ניקח את 15 אלף המבוגרים

נוסיף לזה 2,500 במשרד החינוך, ההיקף לא קטן. להערכתי הנושא הזה

נותן תשובה במקרו בתחום מחסור או אי-מחסור. יתכן שיהיה מחסור זמני

בענף זה או אחר, אבל בסך הכל, להערכתי, לא קיים מחסור במערכת.

אני רואה את הבעיה בחינוך. קודם כל

קיימת בעיה יסודית והיא בעית התדמית, מי הולך ללמוד בחינוך המקצועי,

נוצר מצב שהחינוך המקצועי נותן מענה לאוכלוסיה שאולי אין לה

אלטרנטיבה אבל המענה הוא לא בדיוק לפי הצרכים של התעשיה במשק.

אם אנחנו בודקים, ומדובר על מרכז לחיזוי

טכנולוגי באוניברסיטת תל-אביב, אני רוצה לקבוע חד משמעית, אין

נתונים חד-משמעיים וברורים מהם צרכי המשק. יש הערכות, יש השערות.

אנחנו מנסים לאסוף את כל המירע. לוקחים מפעלים בהקמה, מפעלים בהרחבה.

שיעור הצמיחה במשק, בסופו של ענין, הוא שיכתיב את הצרכים של המשק.

בתחום המהנדסים יש בעיה שהיא כרגע קריטית, כי פיתוח פרוייקטים עלול

להיעצר. לגבי הנדסאים וטכנאים, הצפי שלנו הוא שלא יהיה מחסור.

הבעיה שהיום אנחנו ממודדים איתה היא

30 אלף מובטלים, מה עושים איחם. מגדילים את מספר הלומדים בחינוך

הטכנולוגי. בואו נבדוק כמה גדלה התעשיה בעשור האחרון. הצפי לגבי

שיעור התוספת למועסקים בשנה הקרובה, במקרה הטוב מדובר על 0,000

מועסקים בתעשיה. אם ניקח את כל התפוקה, אני לא רואה היכן ייקלטו

כולם. אם נדבר על עתידנות, קחו את "אלתא" ואחרים.70% הם ברמה

על-תיכונית ו-30% ברמות נמוכות. זו לא הדמה שאנחנו רוצים להכשיר

במדינה הזאת. אם עולה השאלה איך בודקים את הצרכים מול ההכשרה, זה

מעלה את השאלה לאיזה כוון צריך להכשיר, בתחום הנדסאים או רמה יותר

נמוכה? וכאן אני מגיע לתיזה שצריך לדבר על שני כוונים. כוון אחד

של חינוך במובן הרחב, שם להכניס את החינוך הטכנולוגי, חיי עבודה

וזה אולי יהיה הבסיס הרחב שיאפיין את מרבית בתי-הספר ולאו דווקא

להכשיר חרט או כרסם, את זה אפל'ר לעשות בסמסטר אחד ולאו דווקא

ארבע שנים; ולדבר במקביל על בתי-ספר שיתנו תשובה ברמה גבוהה של

הנדסאים וטכנאים. חינוך טכנולוגי ברמה גבוהה ובסיס רחב לשאר

האוכלוסיה.

נושא הציוד, דובר כאן, הוא בעייתי

גם מבחינתנו. עלינו היא מעיקר ביותר.

היקף התקציבים אמור להסתכם באפם אחד גדול ואני צופה לפחות עצירת

הפיתוח וקשיים.

נושא שני, הוזכר המיגזר הערבי. על

רקע התקציבים, אני לא רואה איך אנחנו מתמודדים עם שאלת המיגזר

הערבי. אנחנו חייבים להתמודד כי יש בעיה של נוער שנפלט מלימודים.

היום כפי שקורה מהפך בערכי חיי עבודה, מדע טכנולוגי, גם במיגזר

הערבי יש נטיה לכוון הזה. לפני שנה פתחנו את בית-הספר התעשייתי

לבדואים, גם לבנים וגם לבנות. היתה תכנית בגליל, אני לא יודע

איך נתמודד עם הנושא הזה.

אני רוצה להצטרף להצעתו של מר אביגד

לקיים דיון מיוחד על נושא החינוך

המקצועי טכנולוגי במיגזר הערבי במדינה, ואז נוכל להתעמק יותר

בנושא הזה. יהיו נציגים, אפשר גם להזמין את המפקחים הערביים

וגם נציגי הרשויות המקומיות הערביות.

לעצם הענין, אני חושב שבשנים האחרונות

חלה התקדמות בנושא החינוך הטכנולוגי בפקטור הערבי. אבל הפער הקיים

לא הצטמצם לדעתי . במישורים רבים מבחינת איכות ותכנים, הפער אולי

גדל. אם רוצים לחפש את הסיבות, אני מוצא אותן לא במנטליות אלא

בהשקעות, השקעות בציוד, במיגוון מגמות, בהכשרת מורים. דומני

שהדברים האלה הם הסיבה העיקרית לאי-משיכת התלמידים הטובים או

לנשירת תלמידים רבים מהמערכת היום . כ-50% מהתלמידים נושרים

בתיכון ולא מסיימים י"ב כיתות. אם היתה אפשרות לקלוט אותם

ולהכשיר אותם בחינוך הטכנולוגי, אני חושב שהייתם יכולים למנוע

נשירת נוער ולחסוך למדינה בעיה רצינית מאד.

אני רוצה להציע הצעה שישקלו אותה

מערד החינוך והרשויות המקומיות, להקים קרן מיוחדת לקידום החינוך

הטכנולוגי בסקטוד הערבי, ואז משדד החינוך יתרום את חלקו, הרשות

המקומית, אולי גם אנשי ציבור ערביים. נוכל אולי גם לגייס כספים

מחו"ל. ללא הקרן הזאת, באפשרויות של משרד החינוך, הפער ישאר

אולי יתרחב. לדעתי הסקטור הערבי מוכן היום מבחינת מנטליות לקבל

את החינוך הטכנולוגי.

בקשר לנושא של שילוב התעשיה ומעבדות

טכנולוגיות, האם זה קיים בסקטור הערבי?

א' גור; הייתי רוצה להתייחס למספר נושאים

שהוזכרו. נושא כוחות הוראה -

לא יעלה על הדעת היום פיתוח מקצועי או טכנולוגי בלי שלמדו בו

כוחות הודאה ברמת הנדסה, מהנדסים. לפני עשרים 'שנה אפשר היה

להשתמש במייסטרים, אנשי מקצוע. היוט הדבר הזה בלתי אפשרי.

שום דרך לא נמצאה כדי לרתום את התעשיה

שתתרום את חלקה, הדבר הזה נתון אך ורק

על בסיס התנדבות אישי או קשר אישי עם אותו מהנדס שיבוא לעבוד אצלך.

הוא יעשה את זה אך ורק אם תשלח לו לפי דירוג מהנדסים, אם תיתן לו

תנאים כפי שקיימים בתעשיה. לצערי המשרד לא מכיר בתנאים המיוחדים

קל המהנדסים. במקרה הטוב הוא מוכן שמהנדס יועסק על-פי דירוג הוראה,

זה כמובן לא בא בהשבון בשביל מהנדס שמכבד את המקצוע וכאשר במקום אחר

מציעים לו עכר בדולרים,

אני רואה סכנה גדולה מאד בעיקר לגבי

החינוך הטכנולוגי המתקדם, באותה נקודה אני רוצה לשאול, יש ענין התקציב

שהזכיר מר אביגד, תחשיב המדינה לגבי תלמיד שלומד במסלול נמוך יותר

הוא תחשיב גבוה יותר, אפקד להבין את זה, אבל יש פה במידה מסויימת

קיפוח התלמיד הטוב, גם התלמיד הטוב חייב לקבל את המנה שלו,

הוא דוצה מחשב יותר טוב. הוא רוצה ציוד יותר טוב, אנחנו מקפחים פה

אוכלוסיה לא קטנה, אני חושב שזו תהיה האוכלוסיה המובילה שעליה אנחנו

בונים, זה חבל מאד, אנחנו מתעלמים מזה כי אנחנו אומרים: האבא ידאג

האמא תדאג,

באותו הקשר של תקציבים, אני חייב לחלוק

על מר אביגד, בדרך כלל הוא אופטימי, ענין המחשב הוא ציין כנושא שאולי הוא

רואה אה פתרונו, בבית-ספר מסוים קונים מחשב קטן. עושים על זה חשבון,

אנחנו בית-ספר גדול, אנחנו מדברים על מחשב שהוא מחשב ולא מדברים על

משחקים, אנחנו עובדים על מחשב בן שבע שנים, כדי לחדש את הציוד הזה

ולקשור אותו עם הקיים, אנחנו צריכים 200 מליון דולר, אין מהיכן

לגייס את זה, סביב המחשב הזה מסתובבות יתר המגמות, כי תכניות

הלימודים של משרד החינוך מחייבות יסודות המחשב, אם זה קיים בתקנים,

חייבים לספק את הציוד, להכנס לענין הזה אנחנו חייבים והכניסה היא

יקרה, שום בית--ספר לא יכול להתמודד עם זה אם המערכת הגדולה לא תתמוך.

בענין החינוך הטכנולוגי במיגזר הערבי,

יזמנו לפני חמש שנים בהשפעתו של מר אביגד פרוייקט משותף עם עירית

שפרעם, במשך חמש שנים למדו התלמידים בשפרעם שלושה ימים בשבוע, זה

היה מאמץ נפשי, עד היום לא קבלנו את מה שהשקענו בנושא הזה, אישית

הייתי צריך ללכת למשפחות בשפרעם כדי לשכנע את ההורים שישלחו את

ילדיהם אלינו, הייתי צריך לריב עם ראש העיריה כדי שיתמוך בנושא הזה,

זנחנו את הפרוייקט הזה כי לא יכולנו להתמודד עם זה, המכשולים היו

כאלה שלא ניתן להתגבר עליהם,

היו"ר הזכיר אוו העגין שמספר

הפונים לפקולטות למדעים מדוייקים הולך וקטן, אני נאלץ לחלוק על זה,

יש לי הנדסאים מצטיינים שמנסים להכנס לטכניון והטכניון לא מוכן לקבל

אותם בטענה שהוא מלא, אני חושב שהנתון הזה חייב להיבדק,

מר אביגד נשמע מאד אופטימי, אנחנו

יכולים להתרשם שהענין מאד ורוד, בסקטור

הקיבוצי מתוך מדגם של 0,000 תלמידים, סיימו ברמת מסמ"ת 300 תלמידים,

יש התעוררות אבל לא הייתי אומר מכוונת מספיק, גם המצב שם הוא מצב לא

טוב,

יש 9,500 בהתיישבות,



א' יריב; אני מדבר על בוגרי מסמ"ת. גם לגבי

9,000 יש לי הסתייגות מה זה 9,000.

כמה הערות באופן כללי לגבי החינוך

הטכנולוגי. צוואר הבקבוק של החינוך הטכנולוגי זה ענין של כוהות

הוראה. הבעיה היא חמורה מאד. אין לה תשובות מספקות, ואני רוצה

להדגיש עוד פעם, כי מר אביגד אמר שנעשים מאמצים לקחת מהתעשיה

לבתי-הספר, 1,500 שעות היו במילואים של מורים טכנאים, מספר דומה

לדעתי בדוב בתי-הספר הטכנולוגיים. זאת--אומרת חלק גדול מהשנה הולך

לאיבוד כתוצאה מהליכם של הרבה מאד מורים טכנולוגיים למילואים.

חינוך הבנות לדעתי לא מספק. לדוגמא

מגמת הסיעוד היא לבנות ברמה נמוכה ביותר. אצלנו רצינו להכניס למגמת

סיעוד בדמה גבוהה, לא ניתן. משדד הבדיאות לא דוצה בנות בדמה גבוהה

אלא הוא דוצה חוטבי ושואבי מים. לגבי הבנות זו בעיה כאובה מאד. יכול

להיוה שצדיך להקים ועדה ציבודית שתבדוק איך מלווים את הבנות במקצועות

טכנולוגיים בדמה גבוהה.

אני מסכים לדבדים שנאמרו.יש הזדמנות

בלתי חוזדת, היות שקיימים היום בתי-ספר מקיפים, להגדיר את החינוך

הטכנולוגי למערכת החינוך הכוללת. זאת-אומרת שבמעבר לחינוך טכנולוגי

ספציפי תהיה הובה על כל תלמיד ותלמיד החל מחטיבת הביניים להשתלב

בהשכלה טכנולוגית רחבה. לכן חשוב לשלב את המערכות. לכן אני מסכים

עם מה שנאמד, ללכת למגמות טכנולוגיות צבירות ולספליזציה ללכת מאוחר

י ותר.

צריך לעודד את נושא ההנדסאים והטכנאים.

לפתוח כמה שיותר מסלולים ומגמות בכוון הזה. לבוא במשא ומתן עם צה"ל

לשחרר יותר ויותר בנים שילמדו את המסלולים האלה שבסך הכל יתדמו

לצה"ל.

א' אילת; אני רוצה להציג נושא קצת יוצא דופן.

אחד מיסודות החינוך זה דו-קיום יהודי-עדבי.

בשנה שעבדה קיימנו מפגש של מאות תלמידים שלנו עט מאות מתלמידי

שכם, סול כדם, דמאלה.

ע' דראושה; על איזה בית-ספר אתה מדבר?

א' אילת; בית-הספר להנדסאים באוניבדסיטת תל-אביב.

אני יכול לומד שהמפגשים היו מיוחדים

במינט. מדכז הכובד היה בתחום הטכנולוגי, אבל השיחות היו כיצד נוכל

לחיות זה בצד זה בשנת האלפיים. באחד המפגשים נכחה בת דודתו של מלך ידדן.

היא אפודה להיפגש עם המשפחה כדי לספד שניתן לה להיפגש את התלמידים

העדביים. אני מוכדח לספד לכם שיש קשד מכתבים.

ע' דדאושה; זה הדדי?



א' אילת; אחד המפגשים היה אחר הפיגוע באוטובוס.

היתה חרדה מסויימת. לאחר המפגש האווירה

נעשתה רגועה יותר.

הציבור מזהה את החינוך המקצועי עם פרנסה.

אני חושב שבאמצעות החינוך המקצועי אפשר לקרב אוכלוסיות.

הוזכר נושא קלל כוחות הוראה. בכל כנס

בפורום שלנו אני מעלה את זה. אם לא

יופעל לחץ ציבורי על התעשיה שתמצא את הדרך להקצות כוחות הוראה

לבתי-הספר שלנו, ובואו לא נשכח רק 25% בחינוך המקצועי הם ברמות

הגבוהות, אם המערכת הזאת תתמוטט, יש בעיה חריפה למדינה. אני לא

דואג למהנדסים ברמה הגבוהה. אני דואג לאלה שבאו לחינוך המקצועי, שאינם

יכולים להשתלב בחינוך העיוני ולומדים דרך העשיה. הם לא מסוגלים לשבת

שמונה שעות בבית-ספר עיוני. הם שוהים הרבה יותר במעבדות. אנחנו

צריכים שם כוחות הוראה. הייתי מצפה מהוועדה הזאת לחץ ציבורי על

התעשיה. היא לא יכולה לנקות את עצמה בכל מיני תירוצים. המערכת הזאת

עומדת בפני התמוטטות, קודם כל בגלל כוחות ההוראה.

גם נושא הציוד - מר אביגד הזכיר את

הנושא של מגמות מסויימות שהן יקרות. המגמות האלה משרתות את האוכלוסיה

שעליה אני מדבר. לא 25% שהם ברמה הגבוהה, אלא אותה אוכלוסיה שלומדת

מיכניקה וכוי. הבעיה הזאת היא בעיה תקציבית. כיום הבעלויות, הרשתות

נושאות בקיצוץ שלא ממומן במשרד החינוך על_ידי תשלום פר-קפיטל.

לכן נדמה לי שבשני הנושאים האלה,

ציוד וכוחות הוראה, יש לתת את הדעת מבחינה ציבורית, כי מדובר כאן

באוכלוסיה החלשה של מדינת-ישראל.

מ ' ארגוב; אני רוצה להעלות כמה בעיות שהן עולות

מתוך ראיה של משרד החינוך והמערכת

האקדמאית. זה אולי מקרה ואולי לא, קמו שתי ועדות שיוזמו על-ידי

משרד החינוך ובאופן תמוה לא היתה נציגות למערכת החינוך הטכנולוגית.

שתי הוועדות טיפלו בסוגיות של בחינות הבגרות, בזיקה שבין בתי-הספר

העל יסודיים לבין המוסדות האקדמאיים. יש לזה השלכות חמורות מאד.

אחת ההשלכות היא, לגבי תלנ?ידים ברמת לימודים גבוהה בחינוך הטכנולוגי,

הטכניון. בחיפה מדגיש שהוא מעדיף תלמידים שלמדו בנתיב עיוני. זאת-אומרת

כל המערכת של החינוך הטכנולוגי בקושי רב היא מגיעה לתודעה של ועדח

הקבלה בטכניון. זה מוזר מאד. אני מחזק את דבריו של אלחנן גור, תלמידים

מצטיינים אשר לומדים בשתי מגמות, גם מסיימים מגמה ריאלית וגם מקבלים על

עצמם את כל החיוב של החינוך הטכנולוגי ומגיעים ל-34 יחידות לימוד,

אין להם שום יתדון יחסי על פני תלמיד בנתיב העיוני.

מי פלד; אתה מדבר על דעות קדומות.?

מ' ארגוב; תלמידים שלומדים עם תעודת בגרות

בחינוך הטכנולוגי, אין להם עדיפות

על פני תלמידים שלומדים בנתיב עיוני. הטכניון אינו רואה את בוגר

הנתיב הטכנולוגי כבעל יתרון יחסי.



מ' ארגוב; דבר נוסף שהוא חמור מאד, תלמידים

מצטיינים הנושאים תואר הנדסאי

עוזבים את הארץ לאחד שירותם הצבאי, מתקבלום למוסדות אקדמאיים

בחו"ל ומסיימים את לימודם תוך שנתיים. הם אינם חוזרים למדינת-ישראל,

הם עושים את הקריירה המקצועית והאקדמאית שלהם בעמק הסיליקון.

המוסדות האקדמאיים מתעלמים ואינם נותנים לבוגר הנדסאי, תלמיד מצטיין,

איזושהי קרדיטציה להמשך לימודיו.

הוזכרו כאן המגמות והצרכים. אני חושב

שאנחנו צריכים לקבל איזושהי אינדיקציה כדי לכוון את התלמידים.אנחנו

עומדים מבהינה ציבורית במצב נחות מהחינוך העיוני. יש נהירה של

תלמידים לבתי-ספר מבוססים ובעלי מוניטין למרות שהחינוך הטכנולוגי

ממלא את היעדים. יש בעיות אחרות של המערכת. אחת מהן היא הבעיה

שהזכיר מר זאבי, הרגישות לגבי תלמידים שאלמלא החינוך הטכנולוגי

הם היו נפלטים מהמערכת. לגבי זה צריך לעשות בחינה פנימית כדי שתהיה

זרימה סובה יותר מרמות נמוכות לרמות גבוהות יותר.

צריך להזכיר שמערכת החינוך שלנו פועלת

כתוצאה מתפיסות ועמדות שמתגבשות לאור הצרכים המשתנים. היינו רוצים

שתהיה רגישות של כל מערכות החינוך. שיבינו עד כמה זוהי הדרך הנכונה

למנוע נשירה, למנוע בעיות קשות מאד שהחברה תצטרך להתמודד איתם אלמלא

המסגרת הזאת.

א' גור; האם יש דרך של התערבות ועדת החינוך בנושא

הנדסאים וטכנאים? כי מבחינת צמצום

המכסה, הפגיעה היא קודם כל בתלמיד, בחברה. יש פגיעה ישירה בבית-הספר

ופגיעה כלכלית שאף אחד לא הזכיר אותה.

מר אביגד; בקשר לשאלה האם גם בתי-ספר

ערביים משתלבים בתעשיה - יש כמה

בתי-ספר שמשתלבים בתעשיה. כמובן אנחנו מנסים לשלב כמה שיותר

בתי-ספר.

בענין הקרן - יש דיון בהצעה שלך ובודקים

את הענין הזה.

בענין בעיה התלמידים ברמה הנמוכה -

בעצם זה אחד התפקידים של החינוך הטכנולוגי, לקדם את התלמידים בעלי

ההישגים הנמוכים. יש לו את הכלים לעשות את זה. הסברתי לכם בדפים

שחילקתי לכם שיותר ויותר תלמידים ברמת מסמ"ם מגיעים לכיתה י"ב.

זה ההישג החשוב ביותר. אני רואה בהישג הזה חשיבות יותר גדולה

מאשר תלמידי י"ב מגיעים לתעודות בגרות. בתכנון העתידי לקינות האלפיים,

הרבה יותר קל למצוא עבור תלמידים בעלי הישגים גבוהים את המחשב וטכנולוגיות

המתקדמות. הרבה יותר קשה למצוא את הפתרון לתלמידים בעליי הישגים

נמוכים. לא ידוע מה יקרה עם התפתחות הטכנולוגיה של המחשב והמיכשור,

חושבים שיהיו הרבה בני-אדם שלא תהיה להם תעסוקה בכלל. לכן זו בעיה.

גם אצלנו יש בעיה עקרונית. אבל אם אנחנו יכולים במסגרת החינוך המקצועי,

בעזרת החינוך המקצועי לא רק להכשיר אותם למקצוע, אלא גם ובעיקר לשקם

אותם וליצור אצלם מוטיבציה ללימודים, אז אנחנו רואים כאן את החשיבות

המירבית של החינוך המקצועי. זה בעצם אנחנו עושים. אתם יכולים לראות,

הרבה תלמידים שמתחילים ברמה נמוכה מגיעים בסוף לרמה יותר גבוהה.

בענין טכנאים והנדסאים - אני חושב שאנחנו

לא מסוגלים היום לצוות על הטכניון

לקבל בעדיפות ראשונה מה שאין. יש חופש אקדמי ואנחנו לא יכולים

להתערב פה. אני יודע לפי החוברות הרשמיות של הטכניון שהמקצועות

הטכנולוגיים הם שווי ערך ללימודים מדעיים. אם הם לא עושים את זה,

זו בעיה אחרת.

אני חושב שאין ציוד. המצב הוא באמת קשה

בעיקר במגמות שמיועדות לתלמידים חלשים. יכול לשנות שבשנים הקרובות

צריו לשנות ואולי להוביל את התלמידים האלה בכוון חדש. יש מחשבות

בכוון זה ומר רכלבסקי הזכיר את הענין הזה.

הייתי מבקש שוועדת החינוך תירתם לכמה

דברים שהעלינו, גם ענין המורים מהתעשיה וצה"ל, ענין דחיית הגיוס

של הנדסאים וטכנאים ולהביא לכך שהתעשיה תשתף יותר פעולה אתנו לא רק

בקבלת תלמידים לאימון בתעשיה אלא גם לתת לנו כח-אדם מעולה שלהם

להוראה. אם הוועדה תעשה את זה, אני חושב שהיא תתרום רבות לקידום

החינוך הטכנולוגי.

פה נפרשה מפה מאד רחבה ומורכבת לצרכי

המשק שאף אחד לא יודע מה הם.

י' רכלבסקי; יש הערכות ותחזיות.

היו "ר נ' רז; יש מוסד שמופקד על הענין הזה של צפי.

הוא אזמר; אי-אפשר לדעת למה זה יתפתח,

כמה כח-אדם ולאיזה מקצועות אנחנו צריכים להכין. אם זה כך באופן גס,

באופן כללי מאד, לא טוב אם ישנם אי-דיוקים. ברור שישנם אי-דיוקים.

הרי זה לא דבר מוחלט. אבל התרשמתי שאנחנו עובדים באי-הוודאות הזאת.

אני לא יודע איך אפשר לעבוד כך.

מערכת החינוך שעוסקת בהכנת האנשים

למקצועות העתידיים, אותה ועדת עידכון שציין מר אביגד למשרות חינוך

טכנולוגי, האם הם לא אבסרקטיים? האם הם לא תכליתיים? אנחנו מחכים

בסקרנות רבה. אם אתה אומר שתוך חודשיים הדבר הזה יצא לאור ונדע

פחות או יותר מה הם הצרכים ומה צפוי בעתיד, אז אנחנו יכולים להירגע

קצת. נחכה ונראה איך הדבר הזה מתקשר.

עלתה פה שאלה יסודית והיא בין השאר

האם החינוך המקצועי הוא חינוך מקצועי ספציפי, לח1ך למיומנות ספציפית,

לדעת הכל על לא כלום או לדעת לא כלום על הכל, האם ללכת לחינוך טכנולוגי

רחב ואת המיומנות הספציפית להשאיר לקטע מאד מאוחר של החינוך. אני לא

מרגיש שיש הכרעה בנושא הזה. אני מבין שכמסורת החינוך המקצועי הוא

מקלט לציבור גדול של תלמידים . בסדר, החינוך המקצועי נותן את התעסוקה

הזאת וגם את המקצוע פחות או יותר ברמתם. אבל מה לגבי הכנת האחרים

לדברים מתוחכמים שהם באמת זקוקים לטובים ביותד? האם גם לזה אפשר להכין

בשלב מאוחר? אולי גם לזה צריך טווח יותר ארוך של לימודים והכשרה?

אני לא מרגיש שיש מדיניות מובהקת בענין הזה.



היו"ר נ' רז; מה קורה מבחינה חינוכית בתוך בתי-הספר

האלה? על זה לא דברנו בכלל. טוב, לומדים

את המקצוע. מענין לדעת מה גדל שם. מהו עולמו של התלמיד" התייחסותו

למדינה. לבית הספר המקצועי יש גם תפקיד מקצועי חינוכי. השאלה היא

כמה משרד החינוך שם דגש על ההיבטים הכלליים החינוכיים.

הבעיה המיוחדת של המיגזר הערבי -

הייתי בשבוע שעבר ברהט וביקרתי בבית-ספר עמל. זה בדיוק הדגם

איר הולכים לשם נחשלים שבנחשלים. זה בית-ספר למתקשים לבלתי משתלבים.

ע' דראושה; כי ברהט בית הספר המקצועי לא מושך.

היו"ר נ' רז; אני רוצה להגיד לכם, דו"ח דבורצקי היה

ענין שמשרד החינוך קיבל אותו וקבע שצריך

לתגבר את המדעים המדוייקים בלימודים הכלליים. הדו"ח הזה קבע שלמעשה

חטיבת הביניים, נושא האינטגרציה הוא לרעת החינוך לרעת ה"עליתה",

וקבע שהמגמה הכללית היא ללכת אל הקל. אותו דו"ח של אותו פרופסור קבע

כי מה שקורה במערכות החינוך בישראל הוא לא לטובת ההתקדמות והמשובחות

אלא זה דווקא מזמין את הבטלנות. הולכים לקל, עושים צרופים ובפשטות

אפשר להשיג את ההישג בלי להתאמץ. עובדה שמשרד החינוך קיבל את הדו"ח

הזה ועשה את השינויים המתאימים. השאלה אם זה ישפיע גם על התוצאות

בטווח של שנים שיהיה חיזוק למדעים המדוייקים?

אנחנו נקיים ישיבה נוספת תוך כמה שבועות

ובה ניתן את הדגש על העניינים שראינו פה פתוחים. זאת-אומרת, הטכניון

וצורת קבלת התלמידים, התייחסות של איפה ואיפה שזה קיפוח" לגבי הנדסאים

שיוצאים עם מטען פורה והטכניון עושה להם קשיים.

י' רכלבסקי; זה לא רק הטכניון. זה גם אוניברסיטאות.

היו"ר נ' רז; צה"ל והעתודה הטכנולוגית. לא רק זה,

אלא גם אנשי צה"ל שיוצאים לעבוד ויכולים

לשמש מורים והעובדה שצה"ל לא ערוך ולא נענה.

המרכיב השלישי זה תעשיינים וכוחות

הוראה שיצאו מהתעשיה. אנחנו שומעים את זה הרבה. כולנו מרגישים שפה

צריך לעשות לקידום הענין.

נקבע ישיבה נוספת תוך כמה שבועות עם

הטכניון, צה"ל, תעשיינים, הוועדה לתקצוב ותכנון,

ראשי ההשכלה הגבוהה, יחד אתכם וגורמים נוםפים שרלבנטיים לדיון על-מנת

שנוכל לתקוף את הנושא הזה.

אי סרטני; " נאמרו דברים מאד חשובים. לגבי הכשרת

הבנות, בדרך כלל אנחנו שומעים שזו בעיה

ועוברים על זה, אני מבקשת שאם הוועדה יושבת ומכינים איזושהי תכנית,

לתת לזה דגש מיוחד, כי מה שנאמר כאן זה חלק מתמונה מאד עגומה בתחום הזה.

היו"ר נ' רז; תודה רבה, ישיבה זו נעולה.

הישיבה ננעלה בשעה 14.00