ישיבת ועדה של הכנסת ה-11 מתאריך 08/01/1985

ביטול התגבור וההעשרה בבתי הספר בתל-אביב

פרוטוקול

 
הכנסת האחת-עשרה

מושב ראשון



פרוטוקול מס' 24

מישיבת ועדת החינוך והתרבות

שהתקיימה ביום גי, ט"ו בטבת התשמ"ה - 8.1.85, בשעה 30;8
נכחו
חברי הוועדה.-

נ י רז - היו"ר

אי הראל

א' סרטני

א שאקי
מוזמנים
שי להט - ראש עירית תל-אביב

יי אלרון - גזבר עירית תל-אביב

וזי בסוק - סגן ראש עירית תל-אביב

ת' מריעז - הסתררות המורים

טי פלדמן - הסתדרות המורים

ג' רם- הסתדרות המורים

אי פז - הסתדרות המורים

שי שושני - מנהל מינהל החינוך, עירית תל-אביב

יי שטיין -מנהל מחוז תל-אביב, משרד החינוך והתרבות
מזכירת הוועדה
די פלר
רשמה
אי ברק
סדר היום
ביטול התגבור וההעשרה בבתי-הספר בתל-אביב



ביטול התגבור וההעשרה בבתי הספר בתל-אביב

היו"ר נ י רז;

בוקר טוב לכל המוזמנים. קראנו לישיבה שלא מן המנין של ועזת החינוך והתרבות

של הכנסת בגלל נושא שהוא יוצא מן הכלל, שחשבנו שנכון יהיה לדון בו כאן כדי למנוע

את חומרת התוצאות שעלולות לנבוע ממנו. הנושא הוא הפסקת פעילות יוחא"י, תגבור

והעשרה. קיבלתי מכתב בענין זה מד"ר שושני שבו הוא מודיע לי שמפסיק את פעולות

ההעשרה החל מ-1 בפברואר (קורא את המכתב).

כתוצאה מזה חלה תסיסה, והעוררות במובן השלילי של המלה, חרדה, בבתי ספר

רבים, בין עובדי חינוך, גם אלה שעליהם חלה ההוראה וגם על אחרים שכתוצאה מהדבר

הזה תשתבש עבוז-תם במוסדות החינוך. מדובר על העשרות ותגבורים שונים בבתי הספר

שמהווים %10 מסך השעות שמקבלים בבתי הספר. את הפרטים והתוצאות של הפרובלמטיקה

הזאת יעלו חברים וגם אנשי עירית תל-אביב, ראש העיר וראש מחלקת מינהל החינוך

והתרבות ויתר החברים שבאו מהעיריה.

אנחנו יודעים שהתופעה הזאת היא מסימני הימים. מקצצים והמקוצץ מקצץ במקוצץ

הבא ונוצרות קציצות. הבעיה איך לגרום לכך שנעשה את הקיצוצים בצורה שלא ייחרב

הענין. זה חל על מגזרים שונים. אותנו מעניין בשלב זה מגזר החינוך ולהרבות שבתחום

אחריותנו. אני מיד אמסור את רשות הדיבור לראש העיר שיסביר איך הדבר הזה עומד

להיות מבוצע, ואחר-כך ידברו החברים שבאים מהעבודה עצמה. הייתי חושב שנעשה נכון

אם נסכם את הישיבה הזאת בתפיסה וזאומרת איך אנחנו מבצעים - ואנחנו זה כל האחראים

למערכת החינוך, וזה כולל את ראש העיר, את הסתדרות המורים ואת ועדת החינוך של

הכנסת - איך נתנהג בתקופה כזאת באופן שלא יגרמו תקלות שאי אפשר לעמוד בהן.

בשלב זה אני מסתפק בפתיחת הענין. מדובר בהוראה על קיצוץ כך וכך אתוזים

ממספר השעות בבתי הספר שבאחריותה של עירית תל-אביב. הקיצוץ הזה שנקבע למועד קצוב

ותכוף אמור אכן להתבצע. ואם זה יתבצע, יגרום, לפי מיטב הערכתי - ונפגשתי עם

מורים ושמעתי מהם - לדבר שאיש מאתנו איננו רוצה, זה יפגע בראש וראשונה בילדים.

על כן, הבה נכוון את עצמנו בדיון הזה למגמה של אחריות בביצוע הדברים ההכרחיים הן

לגבי הממדים של הקיצוץ והן לגבי האופן, הקצב והתוכן של הקיצוץ הנדרש וההכרחי.

שי להט;

אני משוכנע שכל היושבים סביב השולחן הזה יש להם אותה המטרה - לקיים את

התגבור וההעשרה. אין על זה עוררין. תיכף נשמע את ההיקף הכספי ואת המהות מבחינת

מה זה מכיל ומה זה נותן. אני תושב שאם תבוטל התכנית הזאת ייגרם בכך עוול לילדים

שקיבלו את זה. דיברתי אתמול עם יושב-ראש הוועדה חבר הכנסת נחמן רז, וביקשתי

שנציגי המשרדים יהיו נוכחים פה - - -

היו"ר נ' רז;

האוצר צריך להגיע. אני מקווה שיתעורר. הזמנו אותם והם הבטיחו את השתתפותם.

שי להט;
מה שהייתי מבקש להבהיר
אנחנו עשינו את זה ומדברים בסדר גודל של למעלה מ-5

מיליון דולר, וזה מכיל 17 עד 20 אלף תלמידים בכל המערכת. אתם יכולים לשאול, מדוע

עשיתם זאת, מה קרה. עשינו זאת כי האמנו בצורך ובחשיבות. לדעתי, מה שניתן לתגבור

והעשרה זה כמעט תנאי בלעדי לקביעת עתידם של אותם ילדים. במלים אחרות, בלי זה הם

יהיו תלמידים רגילים שיגמרו שלוש-ארבע כתות, אולי יישבו בבית הספר יותר, אבל

בפועל זו תהיה רמת ההשכלה שלהם. והודות למערכת ההעשרה, ממצים את הפוטנציאל שבכל

נער ונערה. עשינו זאת כי אנחנו מאמינים בענין והאמנו שבסופו של דבר נמצא את

המקורות הכספיים לכך. חרגנו מהענין ומהתקציב, כי האמנו שזה תנאי להתקדמותם של

הילדים.



מה שקרה הוא שגזרו עלינו את גזירת הקיצוצים, ואינני רוצה שיכנו אותי בכל

שמות הגנאי, ולכן הפעם המסגרת התקציבית מחייבת. מה שאני אומר, עם היד הלב, לא

קיצצנו את מה שידענו שיעשה רעש, אלא אנחנו הולכים לקצץ במקום ששם עלינו. קראתי

בעתון שצריך להוריד את שותי התה והשומן. אני מכיר את הסיסמאות האלה. תאימנו לי

שהורדנו את זה ואנהנו מורידים. אתי אין ויכוה על פיטורין, לא של מורים אלא של

פקידים.

א' הראל;

בדרך כלל אלה שאינם מוכנים להוריד את השומן אצלם, מציעים זאת לאוזרים.
שי להט
יש שומן, אין ויכוח על הענין. אבל אנחנו מעבר לענין הזה. תיווכחו כאשר נדבר

על הסכום הזה שאותו אנחנו מורידים, גם לאחר מכן אנחנו חורגים במערכת החינוך שלנו

מעל מה שאנחנו מקבלים ממשרד החינוך.

הייתי מבקש שבדיון הזה תהיה קריאה לממשלה ולמשרד החינוך שיתנו את הכסף

הדרוש לנושא הזה שמיועד רק לו. זה כסף שמיועד למערכת התגבור וההעשרה. אני בעד

זה שמערכת החינוך על כל מגווניה תשים מפקחים, יכול להיות שאפשר לייעל ולקצץ,

אנחנו פתוחים לכול, בתנאי שהמערכת הזאת תישאר.

דבר נוסף, הייתי מציע לוועדת החינוך של הכנסת, שבאחד הימים הקרובים תבואו

אלינו לסיור ותבחרו מה אתם רוצים לראות. כלומר, שלא יהיה סיור מאורגן מראש, אלא

תראו כל מה שאתם רוצים בלי תיאום מראש, כדי להתרשם באופן בלתי אמצעי. אני משוכנע

שאתם מודעים לענין, אבל אני שחי את המערכת, כאשר הייתי ביום ראשון בבית הספר

"הירדן" בשכונת התקווה, וכאשר ראיתי את הדברים שנעשים שם, התפיסה היא שונה.

נשמע את מר אלרון שהוא גזבר העיריה, ואחר-כך את דייר שושני, לגבי מה המשמעות

של הקיצוץ הזה. לפני כן נשמע את מר בסוק.

חי בסוק;

מה שהולכים לקצץ זה שינוי בסך החינוך שעירית תל-אביב נתנה לתלמידים שנים

רבות, והשיא היה בשנים האחרונות.

דבר נוסף שכדאי להזכיר, כאשר מדובר בתל-אביב יש לראות בה עיר הטרוגנית שיש

בה שכונות שהרמה שלהן והרכב האוכלוסיה הוא כמו באזורי הפיתוח, ואין לדבר על

תל-אביב כמיקשה אחת. הדר יוסף זה לא פחות משלומי, ושכונת התקווה זה לא פחות

מנתיבות. לכן כאשר מדובר על השכונות התל-אביביות, יש להשוות למקומות אחרים בארץ

ששם החינוך מוחזק במאה אחוז על ידי הממשלה ולא על ידי הרשות המקומית. כתוצאה

מכך שתל-אביב היא עיר הטרוגנית, על רקע החינוך יכולות להיות התנגשויות חברתיות

מרחיקות לכת. לכן ראינו צורך בנושא של האינטגרציה.

פי גולדשטיין;

מה אתה מתכוון בהשוואה בין שכונת התקווה לנתיבות?

חי בסוק;

מבחינה סוציו-אקונומית.



פ' גולדשטיין;

לדעתי, זה לא נכון.

ת' בסוק;

בנתיבות יותר טוב מאשר בשכונת התקווה. שכונת התקווה אינה בן יחיד. יש כפר

שלם, תל-כביר, נווה אליעזר, נווה שרת, יפו גי ויפו די. אולי אינני בקיא בנתיבות,

אבל רציתי לערוך את ההשוואה לערי הפיתוח.

שי להט;

אני תמיד אומר, הלוואי שכל שכונות המצוקה של תל-אביב תתחלנה להגיע

לקרסוליים של עיירות הפיתוח. אני יכול להוכיח את זה, שבעיירות הפיתוח כל דור

צעיר בכל אמת מידה שהיא, במשכל, בהשכלה, בהבנה, בתרבות, הוא עולה לאין ערוך על

קודמו. בשכונות המצוקה של תל-אביב זה בדיוק ההיפך. אם בכתה אי בבית הספר "הירדן"

יש 30 ילדים, ו-8ו ילדים מתוכם הם בנים ובנות להורים ששני ההורים מעשני סמים

מוכרים, זה לא קיים בנתיבות, בשלומי ובירוחם. זאת הבעיה. חשבת שבשכונת התקווה

המצב יותר טוב? אני מאחל שכל שכונת מצוקה של תל-אביב תהיה במצבה של עיר פיתוח.

מי הולך לעיירות הפיתוח? הטוב שיוצא משכונת התקווה.

בבית הספר "הירדן" יש 239 ילדים שהם בנים ל-184 משפחות. אמרו לי המנהלת

והיועצת החינוכית שמכירות כל משפחה, שאם יש שם 20 משפחות שהאב והאם מתפקדים

בצורה רגילה, אינם מרצים באוניברסיטה אלא מתפקדים בצורה נורמלית ועובדים, זה

הישג. כל 164 המשפחות הן משפחות בהן או שהאם פרוצה או שהאב אלכוהוליסט או לוקח

סמים או בבית סוהר.

חי בסוק;

אני מקווה שהנקודה הזאת עברה למה היתה כוונת דברי.

אני רוצה לומר שהפגיעה היא מהותית לגבי הדברים שיקרו בשכונה לאחר אותו

הקיצוץ. לדעתי, הקיצוץ בחינוך הפורמלי זה 5.5-4.5 מיליון דולר, בנוסף לכך עוד

230 משרות, שזה 5 מיליון דולר. הווה אומר, שזה 11-10.5 מיליון דולר, וזה משמעותי

בתחום החינוך הפורמאלי בעיר תל-אביב.

כדי לסבר את האוזן, כדי שתבינו במה מדובר, במועדוני גן, במועדוניות, כ-230

מועדוניות, יש 700 תלמידים שלא יקבלו את התוספת. בסיוע פדגוגי המשמעות היא

שייפגעו 4 אלפים תלמידים. זה 8,525 שעות שבועיות. גננות שי"ח שזה ביטל הטיפול

בתלמידים בכתות גן לחריגים, 310 שעות שבועיות ל-300 תלמידים. מוכנות לבית-הספר,

פגיעה ב-250 תלמידים, שהכוונה להכין אותם לקראת העליה לבתי ספר יותר גבוהים.

מרכז "מילוא", פגיעה בכ-4 אלפים תלמידים, ביטול כל הפעילות ההומניסטית.

משחקיות, פגיעה ב-200 תלמידים פלוס הורים. בחינוך העל-יסודי; תגבור והעשרה -

הוראה יחידנית ל-1,521 תלמידים. בנוסף לכך ביטול תגבור הלימודים בעברית, בהבנת

הנקרא, בחשבון, באנגלית, כל זה ל-15,686 תלמידים. כמו-כן, ביטול הסיוע בתחום

ההוראה לתלמידים בכתות טעונות טיפוח, לכל התלמידים. מדובר גם בביטול הלמידה

בנושאי אמנות וכוי, לכל התלמידים. מדובר ביצירת חלונות במערכת החינוך ברוב בתי

הספר, בביטול מועדוניות משפחתיות שבהם יש 180 תלמידים. כמו-כן פגיעה בתכנית גפני

שמיועדת לקדם ילדים בעלי פוטנציאל, וזה חל על 186 תלמידים.

אמרתי לכם בקיצור את הדברים האלה כדי שנבין במה הולכים לקצץ. המשמעות של

הדברים היא כזאת; אנחנו הולכים לפגוע בדור שלם. כל שנתון הוא דור שלם. אם הילד

בגן לא מקבל את הטיפוח שהוא צריך לקבל, הוא יגיע בפיגור לבית הספר, וכאשר יגמרו

שש כתות בבית הספר, הוא יהיה בפיגור של שנתיים. כך הוא יגיע לחטיבת הביניים

בפיגור של שנתיים, ואותו הדבר לתיכון. המשמעות היא שאנחנו פוגעים בדור שלם

מבחינת מהותית, ואז התוצאה תהיה שעל ידי כך מכינים את הקאדרים ללב"י.



אי הראל;

גם שם יקצצו.

חי בסוק;

אני מצביע על תופעה חברתית שתהיה כאשר הילדים האלה יגיעו לצבא ויהיה להם

חסר של שלוש-ארבע כתות, ואז התוצאה תהיה הגדלת התקציבים ללב"י. אנחנו הולכים

לגדל דור של חוטבי עצים ושואבי מים. הם לא יוכלו להגיע לשום רמה. בעידן

הטכנולוגי כאשר אנחנו משתמשים במחשבים, הילדים האלה כתוצאה ל החסד הזה יוכלו

להיות חוטבי עצים ושואבי מים, תסלחו לי על הביטוי, להוציא את פוזי הזבל. הם לא

יוכלו להגיע לשום דבר שהוא קונסטרוקטיבי ומעשי. אלה הדברים שהולכים לעשות, כי

עירית תל-אביב תספק לבתי הספר רק את השרתים - גם פה הולכים לקצץ - את שירותי

המזכירות, ועוד שירות שלא ארצה לציין אותו בגלל כבוד הוועדה.

בחטיבות הביניים נבקש לצמצם את תכניות ההעשרה בתחום הבנת הנקרא, האנגלית

והמתמטיקה. אני חושב שלית מאן דפליג על והוצאות הטובות שהיו בתחומים האלה עד

עכשיו.

לכן הדברים האלה טעונים מחשבה שניה, ולא נוכל לגשת לבעיה מנקודת מוצא

פורמאלית שכולם שווים. טוב יהיה אם הוועדה תקבל את סיכומיה לאחר שתסייר אצלנו,

כי אז תוכלו להתרשם איפה הולכים לקצץ. זה ממש יד ורגל.

היו"ר נ י רז;

הדברים הם דרמאטיים, ואפשר לתאר אותם בצבעים רבים. לכן אני מבקש לקבל דק

נתונים עיקריים.

י' אלרון;

אני מתכוון להציג מספר נתונים שעיקרם בעצם להצביע על מספר נקודות. הראשונה,

להבהיר את המודעות של הנהלת עירית תל-אביב לנושא החינוך. מה היתה המדיניות שלה

ומה המדיניות של העיריה עכשיו, כיוון שיכול להתקבל הרושם שבהזדמנות זו זורקים את

הטלית והתפילין. ניתן נתונים שמצביעים על כך שידינו לא שפכו את וזדם הזה. וכאשר

היה נראה לנו, להנהלת עירית תל-אביב, שהיא חופשית להחליט על הקדימות, היא נתנה

את הקדימה לנושא החינוך בצורה מאוד מובהקת. וכרגע, לנוכח האילוץ שלתוכו נקלענו,

אנחנו נאלצים להקטין באותם דברים שהם לפי המושגים של המערכת מעל הסטנדרטים.

אתן מספר נתונים כלליים, ואתן אותם במונחים דולריים, כדי שתהיה לנו אמת

מידה נוחה יותר. לעירית תל-אביב יש היום הוצאה כוללת לחינוך בשנה זה בהיקף של

42.5 מיליון דולר, שמהווים 28% מהתקציב הכולל של העיריה. זה הסעיף הגדול ביותר

בהוצאות העיריה. אם מוסיפים לזה את ההוצאות לתרבות, נוער וספורט, ותמיכה

במוסדות תרבות, יש לנו עוד 15 מיליון דולר. ביחד זה 57.5 מיליון דולר שמהווים

32.2% מהוצאות העיריה. כלומר, כשליש מכל הוצאות העיריה מופנים לנושאי תרבות,

נוער, ספורט וחינוך. בתוך זה אמנם כלול מרכיב הוצאה משמעותית של 13 מיליון דולר

שזה 22% מההוצאה, למבנים.

אי הראל;

איזה מבנים?
י' אלרון
בתי ספר. אלו חובות שהעיריה פורעת וזה שווה-ערך לשכר דירה.

אנחנו מבצעים כיום תכנית העשרה בהיקף של 5.7 מיליון דולר. מתוך ה-5.7

מיליון דולר יש 5.2 כספי עיריה וחצי מיליון דולר כספי ממשלה. מכיוון שאנחנו



נאלצים להקטין את ההוצאה הזאת, אנחנו מפחיתים מההוצאה העירונית 4.5 מיליון דולר,

ומשאירים מיליון ו-50ו אלף דולר. יווצר מצב בעתיד שהתכנית המצומצמת בהיקף של

מיליון ו-50 1 אלף דולר תכלול 650 אלף דולר של העיריה ו-500 אלף דולר של הממשלה

והסוכנות.

הנסיגה בנושאים האלה מתבצעת מהשנה שעברה לשנה הזאת, אם אנחנו משווים את

ההוצאות של הסוכנות והממשלה שהיו בין השנה שעברה לשנה הזאת. בשנה שעברה היתה

השתתפות הסוכנות והממשלה בתכניות שיקום שכונות והעשרה בהיקף שהתקרב ל-2.5 מיליון

דולר. השנה זה הועמד על 1.5 מיליון דולר.

אי הראל;

המיליון הוא קיצוץ של הממשלה או של הסוכנות?

י' אלרון;

של הממשלה והסוכנות. היתה בשנה שעברה תכנית יותר גדולה של הממשלה והיא

צומצמה לשליש.

עירית תל-אביב נושאת בעומס גדול של הוצאות החינוך. מתוך ה-43 מיליון דולר

בחינוך - בתרבות אין השתתפות של הממשלה - הממשלה משתתפת ב-3ו מיליון דולר.

ההורים משתתפים במיליון וחצי דולר והעיריה ב-28 מיליון דולר. לאחר שנבצע את

הקיצוץ הזה עדיין נשתתף ב-23.5 מיליון דולר לעומת 13 מיליון של הממשלה ומיליון

וחצי של ההורים. גם עכשיו בתכנית מקוצצת תישא עירית תל-אביב ב-33% מהוצאות

החינוך בעיר, בלי לדבר על תרבות. את זה אני אומר לכל מי שיאשים אותנו שכאשר

אנחנו נלחצים, מקצצים בלרוץ מלמעלה, ואמרת, אדוני היושב-ראש, שאנחנו עושים

קציצות. אנחנו פשוט נאלצים. אנחנו רואים את האלמנט הזה שהוספנו, בצער, כאלמנט

יותר גמיש וניתן לשינוי לפי שיקולנו. אבל אומרים לנו, אתם לא רשאים להחליט בנושא

זה. זה ענין שנתון בידי גורמים מרכזיים וההוכחה היתה, אילו חשבנו שזה דרוש,

היינו נותנים את הכסף. תכנית ההעשרה איננה מכוסה ממקורות כספיים, וזה גורם

לגרעון. קיבלנו הוראה לצמצם את הגרעון, וכדי לבצע את הצמצום בגרעון מבצעת העיריה

קיצוץ בהוצאותיה. העיריה צריכה לקצץ 15 מיליון דולר בהוצאותיה. שליש מהקיצוץ

חייב ליפול על נושא החינוך.

פי גולדשטיין;

אני רוצה להבין: לבצע את הקיצוץ בנושא הספציפי הזה של ההעשרה, קיבלתם

דירקטיבה מלמעלה?
י' אלרון
אנחנו מקבלים דירקטיבה מלמעלה לקצץ בהוצאות העודפות שלנו.

במסמך של משרד האוצר אלינו כתוב: "כל הפעולות בחינוך משלים, תרבות, שיקום

שכונות וכו', הפעילות שנוספה בשנת הרנקציב 1984. תבוטל ככל שאין לה כיסוי מלא

בהעברות מן המשרדים הייעודיים - מובהר בזאת שתבוטל פעילות כאמור הן בכוח-אדם והן

בכל הוצאה כספית אחרת".
היו"ר נ' רז
אפשר לקבל את המסמך הזה? זהו מסמך היסטורי.
שי להט
נשאיר אותו לוועדה.



היו"ר נ' רז;

החריגה הגדולה הזאת, התרומה הגדולה הזאת שלקחתם על עצמכם, זה התבצע רק

בשנה האחרונה?

י' אלרון;

זה התבצע בשנת 1984-83.

חי בסוק;

זה תהליך של 8 שנים.

שי להט;

המסה הגדולה היא של שנת 1984-83.

י' אלרון;

עברנו תהליך של קיצוצים ב-1980 ואז ביצענו שחיקה כזאת ונחשבנו ל"ילדים

טובים". בשנת 1981 קיבלנו ציון של ילד טוב שלא מוציא כסף. בשנת 1983-82 כאשר

ראתה הנהלת העיריה מה קורה במערכת החינוך, היא שינתה כיוון והתחילה להוסיף

לנושאים האלה. השנים 983 984-1 1 הן השנים שבהן הגיעה התוטפת הזאת לנורמה הנוכחית.

פי גולדשטיין;

מר להט, אני חושב שטוב ששאלתי את השאלה וניתנה התשובה. אבל אני רוצה לשאול,

אילו היתה ניתנת לכם האפשרות "לגזול" מתוך ה-57.5 מיליון דולר רק מהתרבות, כדי

לסגור את הפער החינוכי הזה, האם זה ניתן?

שי להט;

יושב כאן ד"ר שושני. ההנחייה שלי היתה, עם כל הכבוד לתרבות ולחינוך המשלים,

קודם כל לתת לחינוך הפורמאלי כי הוא נותן תוצאות. לא בכדי הוא ניקרא חינוך

פורמאלי וההוא נקרא חינוך משלים. החינוך המשלים נותן דברים שוליים. זאת אומרת,

הקיצוץ יהיה קודם שם.
פי גולדשטיין
מה היה החלק של התרבות בשנה שעברה?

י' אלרון;

בתוך הקיצוץ הנוכחי יהיה קיצוץ של 2 מיליון דולר קיצוץ בתרבות.

פי גולדשטיין;

אני מבין שבתקציב של השנה שעברה היו 17 מיליון דולר לתרבות.

י' אלרון;

15 מיליון דולר בשנה זו ומהם ירדו 2 מיליון דולר.
שי להט
אנחנו צריכים לרדת ב-15 מיליון דולר.

פי גולדשטיין;

מזה אתה צריך לקצץ 2 מיליון דולר. אני מבין שבשנה שעברה תקציב התרבות היה

15 מיליון דולר. כמה הוא היה בשנה קודמת?

י' אלרון;

כנ"ל.

פי גולדשטיין;

האם אי אפשר להוריד מנושאי התרבות, הנוער והספורט עוד יותר?

שי להט;

אינני רוצה שאף מרכז קהילתי ייסגר, אבל אנהנו נפגע במרכזים. אפילו מ"מרכז

דני" נוריד 30%. לא נוכל לקיים את כל המערכת הזאת. אמרתי, מה שחשוב זח מערכת

התגבור וההעשרה. אמרתי שאם ישחקו ב"מרכז דני" בשח וירקדו, זה לא יקדם את הילדים.

תגבור והעשרה כן יקדמו אותם.

ד"ר ש' שושני;

אנחנו מדברים על 20 אלף תלמידים ששותפים בכל הפרוייקטים האלה לטוגיהם

השונים, אלה שנוגעים להעשרה ותגבור, מדברים על קרוב ל-80 בתי ספר במערכת ועל

קרוב ל400 גני ילדים שנוגעים לפעולות האלה, חלקם בשכונות שיקום - יש חמש שכונות

שיקום בתל-אביב - וחלקם לא שכונות שיקום. בית הספר טשרניחובטקי למשל, אין עיירת

פיתוח - והייתי אחראי פעם על עיירות פיתוח - אין עיירת פיתוח במדינת ישראל עם

הרכב טוציו-אקונומי כמו במרכז העיר תל-אביב. וזה לא במטגרת פרוייקט השיקום, אבל

עירית תל-אביב התחילה "להתלבש" על הענין.

פי גולדשטיין;

אני שמח ששאלתי, לא ידעתי.

שי להט;

בית הטפר "הירדן" זה אוניברסיטה לעומת טשרניחובטקי. אלה תלמידים שבאים

ממרכז תל-אביב, מרחוב יונה הנביא, מרחוב אהרונטון, רחובות עם שמות יפים.

ד"ר שי שושנ י;

יש בתי טפר שהתוספות שלנו מהוות שליש מהמערכת. יש בית-ספר, למשל בשיכון

"בבלי", שהבעיה המרכזית שם היא משפחות חד-הוריות, שם התוטפת מאוד קטנה.

טירבתי לקבל את הטכום של ה-5.5 מיליון דולר האלה ואמרתי לראש עירית

תל-אביב, אם לא יתלווה לענין הזה מחקר של הערכה ובקרה שיגיד אם אנחנו משקיעים את

הכטף הזה כראוי, אני לא רוצה אף אגורה אחת. מהרגע שהפעלנו את הענין באופן

מאטיבי, קיימה אוניברטיטת תל-אביב בהקצבה כספית גדולה של עירית תל-אביב מחקר

הערכה ובקרה על כל תכנית ועל כל שעה שהולכת במערכת, וטיימה את המחקר תוך שנה.

המחקר הזה נמצא אצלנו והוא נוגע לתוצאות ולחשיבות הפרוייקט. כדאי שכולם יקראו את

הפרוייקט ויראו מה היה. כל שעה שנעשתה במערכת הזאת יש לה ביטוי. יש דברים

שהצלחנו יותר ויש דברים שהצלחנו פחות. אבל בסך הכל העיר שינתה את פניה. היה כאן

נסיון חד-פעמי של עיריה להתמודד עם בעיות בתחום החינוך שלא בצורה מרכוזית. אני

מודה שהיתה כאן חריגה אבל לא ידוע על תופעה כזאת במדינת ישראל, ואני מצטער' שהעסק



הזה בוטל מלמעלה.
היו"ר נ' רז
היו גם תוצאות שליליות?

י' אלרון;

יש הצבעה במחקר על נושאים מועדפלם,

היו"ר נ' רז;

הבקרה גרמה לכך שחלק מהדברים בוטלו?

י' אלרון;

כן.

אי הראל;

יש אצלכם משהו שמתוקצב על ירי חברת המתנ"סים?
י' אלרון
אין לנו חברת מתנ"סים.

דייר ש י שושנ י;

יש רק מתנ"ס אחר שמשותף לנו ולחברת המתנ"סים וזה מתנ"ס תל-כביר. כל שאר

המתנ"טים מופעלים על ירי עירית תל-אביב. כולם חוללו רבות בשכונות העיר ומתוקצבים

על ירי עירית תל-אביב. אז כאשר מרברים על קיצוץ, צריך לממן גם את זה. בניגור

לראש העיר שאומר, תעלה על החינוך הבלתי פורמאלי, אני לא עולה על החינוך הבלתי

פורמאלי.

י י שטיין;

אני מנהל מחוז תל-אביב, אולי המחוז הגדול במרינה. לגבי מודעות של רשות

מקומית לחינוך, אין במחוז אח ורע לתופעה כפי שקיימת במערכת החינוך של תל-אביב,

מודעות של עיריה לעשות ולתרום למען החינוך. כלומר, להוטיף משאבים על משאבים

שמשרד החינוך מטוגל להקציב כדי לשפר ולהוטיף על המערכת הקיימת. כל זה נעשה

בתיאום ובשיתוף עם אנשי משרר החינוך, לא כמעשה נפרר בפני עצמו אלא כמרקם אחד,

ועל זה בוודאי תשמעו מאנשים שעובדים בשטח. על כן המחקר שעליו דיבר דייר שושני,

שמעריך 2ו פרוייקטים במטגרת הזאת, מצביע על תוצאות שהושגו באמצעות המודעות הזאת

וההשקעה הזאת.

אני כמנהל מחוז רק יכולתי לברך על המודעות, על הגישה הזאת ועל ההשקעה.

מאין הם לוקחים, זה ענין שלהם. אותי כאיש חינוך עניינה כל הפעילות הזאת, ואני

בהחלט נתתי חיזוק לרעיון הזה, כדי לשפר ולהעלות הישגים בתחום החינ וך של העיר

תל-אביב. מצד אחד ישנו הפרוייקט שמראה את התוצאות ומצד שני שמעתם את אנשי העי דיה

ובווראי יוטיפו אנשי החינוך שיוכלו להצביע מה זה יגרום כאשר יוציאו את התגבור

וההעשרה ב-1 בפברואר, ואני מקווה שזה לא יהיה.

אי פז;

אני אדבר בשם כמאה מנהלים ממגוון רחב של בתי טפר ממלכתיים וממלכתיים-דתיים

והחינוך המיוחד, שייפגעו בצורה קשה מאוד במערך העבודה הבלעדית שלנו החל מ-ו

בפברואר 1985, קל לי יותר לעשות השוואה לגבי מה שקורה בתל-אביב - יפו, כי אני

תושב עיר אחרת,ואני יודע מהן רגעיות בעיקר ביפו שאני נמצא שם עשרים שנה,



שבע-עשרה שנה כמנהל ושלוש שנים כמורה, ועברתי למעשה את כל וההליכים על כל שלביהם

מלפני עשרים שנה כאשר הגעתי לעבוד ביפו.

דובר כאן על מה קורה עם הילדים. מי שלא מכיר את הילדים שם, מי שלא מכיר את

המשפחות, מי שלא חי את זה יום-יום ומתמודד עם הבעיות יום-יום, מי שלא מבקר

בבתים, מי שלא מטפל בילדים ובהורים י וזד, למעשה קשה לו לבוא ולבדוק מה קורה שם.

דובר על השוואה בין נתיבות ליפו. אינני מכיר את נתיבות, אבל דווקא אחת הבעיות

הקשות בשכונות הדרום, נוסף למצב החברתי של ההורים, זה ההתמודדות עם השכבות היותר

מסודרות בעיר או בערים הסמוכות. וזה בא לידי ביטוי דווקא בתל-אביב שם יש קצוות

רבים. אני חושב שהפעולה שנעשתה בשנתיים האחרונות, אבל עוד קודם לכן, עם כל הגישה

לגבי כל המערך החינוכי, הגישה החיובית שינתה המון. והיום תלמידי בתי הספר

היסודיים מדברים על המשך לימודים, ולאו דווקא בתיכון אלא יותר.

אני נמצא בשכונת מצוקה יפו די, ואם ילדים יושבים ומתכננים את עתידם, אחת

הסיבות לכך, אם לא העיקרית, היא שיכולנו לתת להם יותר מאשר החינוך הרגיל שנותן

משרד החינוך. יכולנו לטפח את אותם הילדים דו וקא מהמשפחות הקשות, משכבות המצוקה,

לתת להם אפשרות להתמודד עם ילדים אחרים.

?

לזכות אני מוכרח לציין, זה לא תמיד נוח, אבל נעשתה ביקורת על כל פעולה

שהיתה. הגשנו תכניות, נערכו בדיקות, שונו ושינינו דברים במשך העבודה לאור הצרכים

ולאור הבדיקות שנערכו בבתי הספר. אני מדבר כאיש חינוך, וכאיש חינוך חשוב לי

שהילדים לא ייפגעו. קיבלנו משאבים, שעות, כשבבתי ספר מסויימים זה הגיע עד כדי

30% מתקן השעות שמקבלים בבתי הספר, וזה המון. כי הממוצע הוא בסביבות 10%-15.

אנחנו הכנו מורים והכשרנו אותם במיוחד לפרוייקטים שאנו עובדים עליהם בבתי הספר.

כאשר אני אומר הכנו, זה בתקציבים מיוחדים שהעיריה הקצתה למטרה זו בלבד. והמורים

כולם מורים טובים. כי מי שלא היה בסדר, במשך הזמן החלפנו והכנסנו כוחות יותר

טובים, כאשר חלק מהם הם מורים מתוך המערכת הרגילה של משרד החינוך שמועסקים

בתגבור ובהעשרה בבתי הספר.

מה עשינו עם הילדים האלה? נתנו שעות הוראה נוספות בהבנת הנקרא, שזו אחת

הבעיות הקשות אצל ילדים טעוני טיפוח, ומתחילים לראות את האור בקצה המנהרה. אני

די נרגש כי זה כואב לי, אנחנו כמה לילות לא ישנים, כי אנחנו מאוד חוששים מה

שעלול לקרות. לי קל להגיד את הדברים כי אני ראיתי את המצב לפני שנים ואני רואה

אותו היום. אני משוכנע שלא היינו מגיעים לזה אלמלא אותם משאבים שקיבלנו: עברית,

תוספת חשבון, אנגלית שהוספנו החל מכתה די, הוראה יחידנית, כולל טיפול

אינדיבידואלי בכל ילד, מעבדות לשוניות, חשבוניות שהביאו את הילדים שיוכלו

להתמודד בעצמם, ספריות, נושאים לימודיים חשובים כמו טיפוח היחסים בין אדם לחברו,

היחס לשכונה, היחס לחיות, האלימות - שאני יכול להגיד שלא שככה לגמרי אבל יש

ירידה - פעילות תרבותית, חינוך לאמנות, מוסיקה, ציור, דבר שכל כך חשוב. קיבלו את

זה אותם ילדים שבבית לא קיבלו שום דבר. ילדים שזקוקים לטיפול על ידי צוות

טיפולי - אצלי בבית הספר, במימון העיריה, עובדת פסיכולוגית במשרה מלאה. החל מ-ו

בפברואר היא עוזבת את העבודה. היא מדריכה את ההורים ואת המורים ומטפלת בהם כדי

שלא יגיעו לתחנה לבריאות הנפש. אינני רואה שיגיעו לשם אלא שיקבלו את הטיפול בבית

הספר. אני יודע שמדובר לא רק בפסיכולוגית אחת. אני יודע שזה לא רק איש צוות אחת.

יש רבים שקשורים למערכת הזאת כתוספת. וזה בא מתוך כך שהיה צורך בכך. אינני מדבר

על קציני ביקור סדיר. היום ביפו אין בעיה של נשירה, כי כל דבר מטופל מיד. אני

יודע מה שנעשה לא רק בבית ספרי אלא בבתי ספר אחרים ביפו. כאשר יש הניצן הקטן

ביותר, הילד מטופל מיד. ברגע שיש לו קושי בלימודים, הילד מקבל את העזרה.

דייר אריקה לנדאו עבדה בפרוייקט מיוחד של העיריה. היה לנו מאבק את מי

להכניט. הילדים רצו לבוא. הכוונה לתת לילדים מוכשרים תוספת העשרה במדע, בטבע,

בחשיבה, דברים שלא לומדים בבית הספר. היה לנו מאבק עם הילדים. זה בא מתוך כך

שילדים התחילו להעריך את נושא הלמידה, ילד היה יכול להתמודד עם ילדי הכתה.

אני חושב שיהיה קשה ביותר אם נפסיק את המבצע הזה באמצע. כי כל מה שהושקע

מתחילת השנה יירד לטמיון, וכואב הלב.



יש בעיה נוספת. אנחנו אף פעם לא ניסינו להפריד בין התגבור וההעשרה לבין

מערכת הלימודים הרגילה בבית הספר. שיבצנו את זה יתר על ירי כך שהכנסנו שני מורים

במערך של כתה אחת. תהיה לנו בעיה גם בנושא הזה. יקוצר לילדים יום הלימודים עם

הפגיעה בחינוך הבלתי פורמאלי. עקב הקיצוץ בחינוך הבלתי פורמאלי ילדים יסתובבו

ברחוב, וברחוב הפיתויים גדולים. אז אם נקצץ, נעמוד במצבים שנצסרך במקום כלשהו

להשאיר ילדים בכתות בגלל בעיות פרסונאליות, ונצסרך להשאיר ילדים בלי סידור.

ברשותו של דייר שושני אני רוצה לקרוא מכתב שכתב לי מנהל לאור המכתב על
הקיצוצים
"בצר לי אני פונה אליך בשעה זו. לפני מונח מכתבך שבו הנך מודיע על

סיומה של תקופה יפה במערכת החינוך... ודאי זכורים לך הימים בהם התלבסנו יחד עד

שהגענו ליציבות בכוח האדם ובתכניות העשרה מופלגות שקידמו את בית הספר בצורה

נאותה. האם על כל זאת יעלה הכורת? אכן קשה להאמין שקם ונהיה הדבר. ד"ר שושני

היקר, אני יודע שלא אתה, וזס ושלום, יזמת את חיסול המפעל הזה... אני מתחנן בפני

עירית תל-אביב, אנא, תנו לפרוייקט לפחות לסיים את שנת הלימודים הנוכחית. תקוותי

שתימצא אוזן קשבת לפניה הזו". כתב את המכתב הזה מנהל ותיק ביד-אליהו, בית ספר של

1,200 ילדים, עם בעיות עצומות, והוא צופה בחרדה את מה שעלול לקרות.

היות שיש לי בית ספר קהילתי, כולל חינוך בלתי פורמאלי, אני רוצה לומר כמה

מלים על החינוך הבלתי פורמאלי. זו דרכי החינוכית לא להפריד בין החינוך הפורמאלי

לחינוך הלא-פורמאלי. אני חושב שהסיפול בילדים ובהורים בשעות אחר הצהריים הוא לא

פחות חשוב מהחינוך הפורמאלי. אם בקונסרבסוריום למוסיקה שהוקם במימו ן של העיריה

ברובו לומדים 100 ילדים שלא הכירו ולא ידעו מה זו מוסיקה ומה זה פסנתר או אורגן,

מה זו מוסיקה קלאסית, ואם לומדים שם 100 ילדים על כלים שונים, זו הישג עצום.

ואני אהיה חייב לסגור את הקונסרבטוריום כי חצי מהמורים מפוטרים. אולי זה לא כל

כך חשוב, אבל זה עתיד הילדים שלנו. בית נוער פועל בשעות אחר הצהריים. יש בו מאות

ילדים שמשתתפים בפעילויות שונות בתחום בית הספר, עם תכנית של ביקורת שלנו. נצטרך

לסגור חלק גדול מזה בגלל הקיצוצים. מה הם יעשו? הם יסתובבו ברחובות. מה יהיה

אחר-כך על האלימות?

אותי זה די מזעזע ואני חרד. קשה להבי/ את זה. אינני יודע איך צריכים למצוא

דרך להמשיך לפחות עד סוף השנה את הפעילויות האלה. לדעתי, צריך להמשיך אותן גם

הלאה, כי אסור להפסיק פרוייקטים מהסוג הזה. זה לא פרוייקט, זה חיים לילדים האלה.

אלה אזרחי המחר שלנו. אני יכול היום לדבר עם הילדים האלה פנים אל פנים, אינני

יודע איך אני אדבר אתם בעוד שנים, אם הם לא יוכלו לקבל מה שילד מקבל במקום אחר.

אני בבית שלי, בחולון, נותן לילדים שלי והם אינם זקוקים כל כך. הבן שלי איננו

זקוק כי קיבל הכול בבית. הילדים האלה אינם מקבלים בבית. כאן מדובר על אותם טעוני

טיפוח, משפחות קשות, ילדים שזקוקים לתגבור הזה, להעשרה הזאת, שהעיריה נתנה ולא

חילקה סתם.

אמרתי בהתחלה ובזאת אסיים, היה קשה לפעמים ולא היה נוח לפעמים שאתה חייב

לעמוד בביקורת. ונעשתה ביקורת על כל פעולה. על כל פעולה חוייבנו לא רק בדיווח

אלא בפיקוח. והפעולה הזאת שהיא בתחילתה, לא בסופה, אסור שתיפסק. אני פונה לחברי

הוועדה לעשות מאמץ בכיוון זה.

ג י רם;

אני רוצה בפתח דבריי להודות לחבר-הכנסת נחמן רז שנענה לפניה שלנו. אחרי

שנפגשנו עם מנהלי בתי הספר בתל-אביב ולמדנו את הנושא, פנינו אליו ותוך 24 שעות

נפגשנו. בפגישה שהיתה לנו נאמר לנו שתהיה פניה לכל הגורמים ואם יהיה צורך יכנסו

ישיבה יוצאת מן הכלל של ועדת החינוך של הכנסת. ואמנם כך היה, ובזה נוכחנו שהנושא

באמת חשוב לוועדת החינוך של הכנסת, ואנהנו מקווים שהוועדה תוכל לעשות כדי לעזור

לפתרון הבעיה.

אנחנו כהסתדרות המורים עמדנו בפני דילמה מאוד חמורה. כי יש כאן גם האספקט

הפרופסיונאלי וגם החינוכי. אנחנו לא ניצלנו את האספקט הפרופסיונאלי, ועד היום לא

הכרזנו על סכסוך עבודה כי אנחנו רואים קודם כל את הבעיה החינוכית שמתעוררת לאור

ההחלטה הכפויה של עירית תל-אביב לבטל את פרוייקט התגבור וההעשרה. ניסינו להביא



לכך שהתקשורת לא תתייחס רק לאספקט של פיטורי מורים אלא לאספקט החינוכי. ואני

קובעת באכזבה שלא כל כך הצלחנו בזה. אני גם מאוכזבת מהעובדה שלא נמצאים כאן

הנציגים שהוזמנו וכוונתי לנציגי משרד האוצר ומשרד הפנים, ואולי גם הנהלת משרד

החינוך.

אני רוצה לומר שכאזרחית העיר תל-אביב וכמי שהיתה מחנכת במערכת החינוך שלה,

באתי ממערכת החינוך לגיל הרך, הייתי מאוד גאה על מערכת החינוך בתל-אביב. מרכז

מילוא קם בתל-אביב, המרכזיה הפדגוגית לגיל הרך קמה בתל-אביב לראשונה. מועדוניות

בגיל הרך קמו בתל-אביב. אני זוכרת את הסיור שלי בבית הספר "הירדן" לפני מספר

שנים, ואתמול סיירתי שם שוב. יצא הגורל שהנהלת הסתדרות המורים ביזמה של הסניף,

החליטה לסייר במוסדות החינוך של תל-אביב לפני שידענו שיש גזירה שכזאת, והתאריך

נקבע לאתמול מזמן. כאזרחית העיר, לגנותי ולא לזכותי, מספר שנים לא ביקרתי

במוסדות חינוך של העיר. באתי לבית הספר בשכונת התקווה, ודבר ראשון התרשמתי

שהגענו לשם בסוף יום הלימודים ובית הספר נקי. כמחנכת, כאשד אני נכנסת לבית ספר

נקי בסוף היום, אינני צריכה לשאול שום דבר. ברור לי מה נעשה שם מבחינה חינוכית.

אינני רוצה לספר על הסיור. אני חושבת שטוב היה אם חברי ועדת החינוך של הכנסת

יסיירו במוסדות החינוך של תל-אביב לא רק כאשר יש בעיה של שכונת התקווה והבנת

הנקרא. תל-אביב לא היתה בכותרות בשנתיים האחרונות מבחינת השלילה של מערכת

החינוך, ועכשיו היא תחזור להיות, לצערי הרב.

אני רוצה לציין כמה נושאים שחשבתי שאורי פז יציין אותם, כי שמעתי אותם

ממנו, אבל הוא נרגש מאוד ואולי משום כך לא העלה את הנושאים הללו. אני מבינה

מדוע הוא נרגש, כי זה מפעל חייו שהולך להתמוטט.

המנהלים נתבקשו ערב פתיחת שנת הלימודים להכין תכנית לשנה שלמה. במסגרת

התכנית שהם נתבקשו להכין לשנה שלמה הם חוייבו שהתכנית של ולגבור וההעשרה תהיה

משולבת בתוך יום הלימודים ולא כפי שמקובל במקומות אחרים שהחינוך המשלים הוא לאחר

יום הלימודים. כתוצאה מכך נוצרה היום אנדרלמוסיה כזאת בתוך בתי הספר. המצב הוא

לא שיקוצר יום הלימודים, כפי שקורה במקומות אחרים בהם ביטלו את יום החינוך

הארוך, אלא באמצע היום יווצרו חללים משעה תשע עד עשר או מעשר עד שתים-עשרה,

ואחר-כך הלימודים יימשכו, ואי אפשר יהיה למלא את הזמן תוכן כי המורים פוטרו.

דבר נוסף, חייבו את המורים, ואני לוקחת על עצמי לומר את זה במלוא האחריות,

למרות שמשתמשים במושג "שכנעו" אותם, זה לא נכון, חייבו את המורים. חייבו מורים

שהם עובדי משרד החינוך ועבדו במשרה מלאה, לוותר על חלק מהשעות שלהם, לפצל את

המשכורת שלהם בין שני מעסיקים, עם בעיות פרופסיונאליות שלא נפתרו, ולעבוד מספר

שעות בפרוייקט הזה. ועכשיו המורים האלה פוטרו מן העבודה. הם יכלו להמשיך לעבוד

במשרה מלאה במשרד החינוך. מה הם יעשו מחר? מי יתן את שכרם?

כל הנושאים האלה אם אנחנו מסתכלים עליהם מכל נקודות המבט, מביאים אותנו

מעבר למסקנות שהולכים לפגוע במערכת החינוך ובילדי העיר תל-אביב, גם למסקנה שמה

שלא יהיה, עד תום השנה הנושא חייב להימשך. כי לנו להסתדרות דמורים לא תהיה

ברירה, אנחנו נצטרך בסופו של דבר להגן על המורים שלנו.

אי הראל;

מה התקציב עד סוף השנה?

י' אלרון;

זה חצי תקציב של השנה הקודמת. 2.5 מיליון דולר.

ג י רם;

משרד החינוך לא יקלוט עכשיו את המורים האלה. צריך להבין את חומרת הבעיה כי

הנושאים השתלבו זה בזה.



אינני יודעת עד כמה יכולים אנשי ציבור לעזור. אבל אני פונה לחברי ועדת

החינוך כגוף, אנחנו כהסתדרות המורים איננו רוצים להשבית את המערכת בגלל הדבר

הזה. המורים שנפגעו לוהצים עלינו ולא הכרזנו על שביתה עד היום כי הנושא כל כך

חשוב ודחוף. עד סוף ההודש ובעיה חייבת להיפתר. צריך לעשות כל מה שאפשר כדי

שהמפעל הזה יימשך עד סוף השנה לפחות. נוסף לכך, זהו נושא כל כך חשוב שהוא צריך

להימשך בכלל.
שי להט
רבותי, אני רוצה לסכם. אורי פז דיבר על יפו די. יפו די היא בהרבה אספקטים

פחות משכונת התקווה. כי בשכונת התקווה יש גם אינטליגנציה טבעית. ביפו די רמת

האינטליגנציה של התושבים היא נמוכה. כאשר שומעים על קונסרבטוריום ביפו די, אין

פרדוכס יותר גדול מזה.

מדברים על סוף שנת הלימודים. מה יהיה בשנה הבאה? אני בעד, אבל צריך לראות

את הדברים. חבל שתבר-הכנסת גולדשטיין איננו. זאת הבעיה של תל-אביב. לכן לי נראים

הדברים כל כך ברורים. הלוואי שכל שכונה אצלנו תגיע ל-50% מהישגיה של כל עיירת

פיתוח. אנשים שלא הצליחו להתערות שם, באים לתל-אביב כדי לגור בשכר דירה נמוך.

אם פעם יאשימו אותנו, את הוזברה הישראלית, בגינוסייד רוחני, זה הענין.

אי סרטני;

אני מוכרחה לומר שאני נמצאת בקונפליקט פנימי בנושא של תל-אביב. אני בעד

מינהל תקין. אני חושבת שנעשו דברים שלא היו בבחינת מינהל תקין, ואינני נכנסת

לזה, זה לא מתפקידי. יש מי שאמון על זה. אבל היתה תגובה כפי שהיתה. מצד שני אני

מוכדחה לומר שיש לי אישית כמחנכת שעסקתי שנים בחינוך וכאזרחית המדינה הזאת,

הערכה רבה מאוד ליהסה של עירית תל-אביב לנושא החינוך והתרבות. בתחום הזה,

לצערי, איננו מוצאים את ההתייחסות הזו לא אצל ראשי ערים ולא אצל מועצות מקומיות

במקומות רבים בארץ. ודווקא בתל-אביב שהיא עיר כל כך מורכבת נושא החינוך הוא

ראשון במעלה, ואני שמחה שהוא הגיע לתודעה של המחנכים כנושא שצריך להיות ראשון

במעלה.

אם אנחנו לוקחים את הרכב התקציבים של פרוייקט שיקום השכונות, כיצד מתחלקים

הכספים, אנחנו רואים מה עירית תל-אביב משקיעה בנושא החינוך. אני מוכרוזה לומר

שאינני נגד מדרחוב ואינני נגד דברים אחרים. ואם אתמול בדיון דיברתי על שומן, אני

חושבת שהשומן הוא לא בכיוון הזה. בוטל מס עסקים, בוטל היטל עינוגים ובטלו דברים

אחרים, ואינני יודעת מה עם המסים של בעלי בתים וכוי. אנחנו יודעים מה קורה

בדברים האלה. בכלל, הוזברה מתנהלת בסדר הפוך.

שי להט!

לא אנחנו ביטלנו.
א' סרטנ י
אני יודעת. את האצבע המאשימה לא הפניתי כלפי עירית תל-אביב אלא כלפי

הממשלה.

אני חושבת שמה שנאמר כאן, אם היה צריך להמיס לבבות, הם נמסו. אבל לא היה

צורך בזה כלפינו, כי אנחנו ערים לענין הזה. אני מלווה את שכונת התקווה הרבה

שנים. עדינה נתיב היא ידידתי הטובה, ועבדנו יחד. ראיתי איך הדבר הזה צומח. אתמול

כאשר דיברתי, אז חבר הכנסת מיכאל איתן שהוא חבר ועדת החינוך, קרא לי קריאה "אז

הפרוייקט כן הצליח"? מבחינות מסויימות הוא הצליח. ואם עדינה אומרת לי, התחלנו

מאפס ועלינו עד שמונים, ועכשיו ניפול בחזרה לאפס, לא צריך יותר מזה. ברור שכך זה

יקרה.



כמחנכים וכאנשים שרואים את הנוער או את הארם, את האזרוז הישראלי שרוצים

לראות מרור, אנחנו יכולים לדבר רק על חינוך פורמאלי? מה קורה אחרי החינוך"

הפורמאלי שיכול להרוס את כל מה שהוא קיבל בבית הספר? ומה קורה למשפחה עצמה? אז

אנחנו מדברים על כל מה שקורה. אתמול ישבנו כאן בענין אחר ואמרנו שאנחנו לא

יודעים מה לומר כאשר העניינים מתנהלים כפי שהם מתנהלים.

אני מצטרפת לתביעה קודם כל להבטיח את השנה הזאת שתתנהל כשורה, ולחפש דרך

כיצד להמשיך את זה ולא לסיים את זה ב-30 ביוני 1985, אלא שיהיה לזה המשך. אני

בהחלט מקבלת את ההשוואה עם עיירות הפיתוח. אנחנו יודעים שחלק גדול לא נאחז

בשכונה ולא התפתח בשכונה מפני שהשכונה נראית כפי שהיא, והדימוי העצמי נמוך, ומי

שיכול רק לברוח משם, בורח. אף פעם לא היה גורם שהיה לו אינטרס עליון לקדם את

השכונות. אם לא נעשה דבר בענין זה, התהליך הזה ימשך וידרדר, אין לי כל ספק בכך.

אני חושבת שמתפקידה של הוועדה שלנו לייצג בענין הזה באופן חד-משמעי את

האינטרס החינוכי הכולל של החינוך בתל-אביב רבתי. אני שמה דגש על נושא השכונות

ואני מציעה שנבוא בתביעה למשרד החינוך, למשרד האוצר ולמשרד הפנים. העיר הזו

חייבת לקבל עדיפות לפחות כמו מקומות אחרים. לא ייתכן שכיוון שזה שייך לעירית

תל-אביב ושם עושים כל מיני דברים שלא מצאו חן
ש' להט
עשו, לא עושים.

א' סרטני;

אבל בסך הכל דין השכונות כדין העיירות, ודין החינוך צריך להיות כדין

הקדימויות שמקבלים בחינוך באזורי מצוקה אחרים בארץ. וזה צריך להיות מבחינת

הוועדה חד-משמעי.
שי להט
ביקרתי לפני שבועיים בבית-שמש. פגשתי נוער. מתוך 27 ילדים שהתחילו את כתה

טי, סיימו 26 את בית הספר התיכון.

אי סרטנ י;

בבית-שאן זרקו כספים שהנ וער לא רצה. יקימו מועדוניות ושלחו שליחים מהתק"ם

שיתחנכו לפני הילדים שילמדו והם לא רצו, הם שבעו. כי זו בית-שאן, שקרה שם מה

שקרה ויש שם מי שיש שם, ואינני רוצה להרחיב את הדיבוד, ושם זרקו את הכספים. איש

לא ביקר שם. ובית-שאן זה קצה הקרחון לאן שהולכים הכספים.

אי שאקי;

אני מברך על היזמה של היושב-ראש הנמרץ שלנו, ותגלו שהוועדה שלנו רגישה מאוד

לנושא. אני מדבר כתושב העיר הזו. אין ספק שמה שמאפיין אתכם, צייץ', זה שיודעים

שאתם משקיעים בחינוך הרבה מאוד. אם החינוך תופס מקום בדאש ההוצאות, זה מוכיח

שהעיריה עושה הכול בתחום החינוך. הקדימות לחינוך בתל-אביב בולטת, בעיקר בשכונות

המצוקה. זה ההישג הגדול ביותר של העיר, אם כי יש הישגים גם בתחומים אתרים. אני

מאלה שאורג לקרוא לילד בשמו המלא. יש פה בוודאי השוואת זכויות לבני העיירות. יש

פה בוודאי התחלה של צדק חברתי הראוי לשמו. יש פה הסרת אותו דימוי עצמי שלילי

שהיה ויש עדיין לחלק מהשכונות. יש פה מתן הרגשה ותחושה לכל המשפחות והילדים האלה

שהם בעלי זכויות מלאות. וזו זכותכם ויש לברך עליה.

אני מתפלא על חוסר הרגישות אם הקיצוץ בא בהלם כזה. אנחנו יודעים שהמדינה

במצוקה וצריך לקצץ. אבל כשם שהתקוממתי ורבים פה התקוממו שצריך לבטל את האפשרות

לחיילים משוחררי צהייל לגמור את בחינות הבגרות על חשבון המדינה - מישהו סבר שיש

לקצץ בזה - וחוש הצדק המינימלי אמר שזה מגיע למי שיוצא מלבנון, ואמנם, השבח לאל,



הדבר בוטל, כך צריך לטפל גם בתחום הזה. אני רוצה לקוות שההמלצה של הוועדה שהיא

כל כולה עם הדברים שנאמרו כאן, והעובדה שאנשים מתרגשים יכולה להעיד שאמת יוצאת

מגרונם. אז אני מצטרף להצעת ידידי היושב-ראש, שנמליץ למנוע את הקיצוץ. והערתו של

צייץ', מה עם השנה הבאה, היא במקומה. כי אם נאמר, מינעו את מיתת החסד הזאת

בשנה הזו ובשנה הבאה לא נורא, אני חושב שזה נורא.

אני סבור שאם העבריינות באזור תל-אביב תתפתח, והיא תתפתח בנסיבות של סגירת

מוסדות כאלה, זה נזק וזברתי ממדרגה ראשונה, זו עליה בפשיעה, ומה שיחסכו יצטרכו

להוציא במשרד המשטרה ובמשרדים אחרים. על כן אני סבור שאותו מחקר של אוניברסיטת

תל-אביב שמעיד שהכספים האלה הוצאו בצורה היעילה והנבונה ביותר - ואני בן

אוניברסיטת תל-אביב ויודע להעריך את בית הספר לחינוך שלנו כאחד הטובים במדינה -

אני יודע באיזו רצינות עשו את המחקר הזה חן ואריה לוי, אני יודע עד כמה הם ניסו

לבדוק כדי לסלק שומן. אמירה סיפרה לי שלא בשומן מדובר אלא בבשר. מאחר ואתם

אומרים, בצדק, שהחינוך הפורמאלי והחינוך המשלים זה מיקשה אחת, רובל שזה לא מקובל

על כולם. עצם התואר משלים עלול לגרוע מהחשיבות של הנושא. כי אם זה משלים, אפשר

לסלק את זה. כאשר אני רואה מעבדות, ספריות ונושאים כמו אלימות, דמוקרטיה, במדינה

ששני נושאים אלה הפכו לנושא המרכזי של חיינו בשנה האחרונה - אז כל פגיעה בתכניות

האלה היא פגיעה בבשר החי. וכאשר אני שומע את הסכום, בשביל עיר גדולה כמו

תל-אביב זה סכום קטן יחסית שבאמצעותו פשר להציג הרבה.

ואחרון, ההשוואה לעיירות הפיתוח. אני מאלה שתמיד דגלו בחיזוק עיירות

הפיתוח, בזמנו כסגן שר החינוך של יגאל אלון שאני תמיד מתאר אותו כאחת הנשמות

היפות שפעלו בארץ, והוא היה רגיש לעיירות הפיתוח, כי שם רוכז מספר גדל של עולים

מארצות המצוקה והאיסלם. אבל מה שאין יודעים זה שהעובדה שהעיר תל-אביב נמצאת

במקום שבו היא נמצאת, במרכז הארץ, ויש בה גם נווה-אביבים וגם דיזנגוף, אין זה

גורע מכך שיש בה גם שכונת התקווה וגם נווה-אליעזר, וההנחה היא שאם אתה איש

תל-אביב אתה זוכה להנות מהעוגה ואם אתה בעיירת פיתוח אתה במצוקה. טוב להדגיש את

הנקודה הזאת, שאף על פי שמדובר בתל-אביב, במרכז הארץ, הרבה משכונותיה נמצאות

בספר הארץ מבחינת רנז1ן החברתית והכלכלית. שמענו על שכונה שבה הקימו קונסרבטוריון

וזו ידיעה מפעימה, כי אני יודע איזה מאמץ היה צריך להשקיע כדי לרגיא נערים אלה

לנגן בכינור ובאורגן. אז תאמצנה הידיים ומכאן תצא ההמלצה שלא יקוצץ הסכום הזה.

מה גם שאני חושב שנוכל לומר בלב שקט שלא מדובר בשומן אלא בבשר.

טי פלדמן;

אני מזכירת סניף תל-אביב בהסתדרות המורים. אינני חושב שהיה נושא בתחום

החינוך שכוסה כל כך טוב על ידי העתונות. אבל העתונות שמטרירה אותנו משש בבוקר עד

שתי-עשרה בלילה אומרת, אין מה לכתוב, איפה הנתונים, כמה מורים יפוטרו. כאשר

אמרנו שנדע על המורים בעוד יומיים, כאשר מדברים על בוררות מקצועית, אין מי שרוצה

לשמוע. רק אתמול בערב, לאחר סיור במוסדות חינוך בתל-אביב, לאוזר ששמעו מנהלים

מהשדה, בשכונת התקווה אמרו "אין לי מורים", מלה קטנה אחת לא היתה על כך בעתונות.

לכן בנושא ההסברה קצרה ידנו. אבל אני חושבת שאיננו צריכים להיסחף בהסברה. צריך

לעשות את הדברים, כי אנחנו מתקרבים לסוף החודש ומה נעשה אז?

ת' מריעז;

הדברים של חברי-הכנסת חיממו את הלב. יש כאן באמת אוזן קשבת והבנה מלאה. אני

מנהלת בית-ספר שנמצא בצפון תל-אביב אבל הוא בית-ספר על-אזורי. הילדים מופנים

לבית-הספר על ידי עירית תל-אביב - 600 ילדים מתקבלים רק בתנאי ששני ההורים

עובדים, כאשר הקריטריון הראשון לקבלה הוא מצב סוצי ו-אקונ ומי נמוך או משפחה

חד-הורית - יש לי כתות עם 80%- 70 מהילדים ממשפחות חד-הוריות, מכל שכונות המצוקה,

אם כי יש גם עשירון של משפחות עשירות. תמיד יש לי אוזן קשבת של עירית תל-אביב.

הגענו למצב שבמבחנים של הבנת הנקרא של כתות גי כל הילדים עברו. עשינו את זה עם

העשרה, סגרנו פערים בכתה אי, לקחנו את המורים הטובים ביותר, והם השקיעו בילדים

האלה. כך הגענו בשנה שעברה למאה אחוז ילדים שעברו את הבחינות של הבנת הנקרא. כל

הילדים עברו את מבחני החשבון, והיום הודות לתגבור באנגלית,בניגוד לעבר שהיו

ילדים שלא ידעו אנגלית בכתות זי-ח', השנה יוצא מחזור שכולם קוראים וכותבים

אנגלית. אז יש כאן סגירת פערים. זהבית ספר שקיבל את פרס החינוך לחינוך



לדמוקרטיה. הגאווה שלי שאנרונו מגיעים לתפקידים הבכירים בתברת הילדים. יש לי השנה

שתי בשות מכתה חי שהם מבתים טעוני טיפווז לפי הקריטריונים של עירית תל-אביב. אז

זאת גאווה.

אז היום מורידים את הכול. הקיצוץ הזה יביא לכך שיש לי למשל כתות ג' שבאמצע

היום מורים שמקבלים משכורת מעירית תל-אביב,שתי כתות יצטרכו לצאת מבית הספר, האחת

משעה תשע עד אחת-עשרה והשניה משעה עשר עד שתים-עשרה. ההורים אינם גרים בסמוך

לבית הטפר אלא בגבול בת-ים - יפו, מה תעשה עם הילדים? יגידו לי, תשני את המערכת?

זה לא ניתן, כי המחנכות משלימות בכתות אחרות.

אז יש ממש תחנונים, לסיים את השנה ולא לקצץ בכלל, כי נעשו דברים גדולים.

היו"ר נ' רז;

אנחנו צריכים לסכם את הישיבה הזאת. הנושא שהועלה פה הוא נושא קשה. עם זאת

הוא נושא מרנין לב מבחינת אחדות ההערכה לגבי התרומה לחינוך שמתרחשת בתל-אביב

ובבנותיה כתוצאה מיחס זה של ההערכה של גורמי העיריה לצרכי החינוך, וכתוצאה

ממורים שעושים את העבודה בשטח, וזה הדבר העיקרי. ללא נשמה וללא רגש לענין וללא

תחושת שליחות ואחריות, הכסף לא יענה את הכול. אז הצירוף של שני הדברים האלה כאשר

נפגש בצורך של המצב האובייקטיבי, של שכבות נחשלות, של משפחות שאינן מתפקדות , של

עתודת כלא בממדים כאלה, או של עתודה לביקורים בגמילה מסמים ומאלכוהול -

כאשר נפגש הצירוף הזה בתחושת האחריות לענין, זה נותן תוצאות טובות.

אני קצת נדהם במובן החיובי מסימפוניית השבחים למערכת החינוך בתל-אביב. לא

היתה לי תמונה כזאת, אני מודה ומתוודה. אינני רוצה לפרט מדוע. ביקרתי מעט

במערכות האלה, אם כי רק לפני שבועיים יחד עם חברת הכנסת אמירה סרטני שהיא חברה

חדשה ופעילה מאוד לשמחת כולנו ואני בטוח שתתרום לעבודת ועדת החינוך, ביקרנו בשני
מקומות
אחד בצמרת והשני שמבחינה מסויימת הוא בתחתית אבל הוא בצמרת - ביקרנו

ביד-סינגלובסקי, בית הספר האליתיסטי עם אלפי תלמידים, עם עשרות קורסים לנערות

ולנערים שמכינים אותם הכנה טכנולוגית לצורך המשק שלנו. אני מחשיב את זה בצורה

בלתי רגילה. ביקרנו במרכזיה הפדגוגית שלהם, סייירנו עם ההנהלה, עם התלמידים,

בחדרי המלאכה. אבל זו לא חכמה כי זה לא בתל-אביב ויש להם המטריה הגדולה של

"אורט" . אבל שם נעשית עבודה מאוד חשובה. מה שמרשים יותר זה לבקר במרכז חינוכי

טפיבק בג'סי כהן, זה שייך לעירית חולון. שם ראינו והתרשמנו איך באזור מצוקה

אמיתי שהיה שם דבר בתל-אביב, שם מוקם אי של תרבות וזה גאווה וקידמה חברתית, סביב

מוסד חינוכי. יש הרבה הכשרהמקצועית ודגם מעניין מאוד של פעילות עם הורים. כמובן,

הייעוד המרכזי הוא הכשרה מקצועית. אבל אני חוזר ואומר, אלה הם מפעלים או מוסדות

שעובדים תחת המטריה הרחבה והעשירה של "אורט", אבל גם שם ראינו התמסרות של מורים.

אם יש לביטוי חלוציות ביטויים בכמה וכמה מגזרים בוזברה הישרלאית, שם ראינו משהו

מזה, חלוציות של נשים שמוסרים את נפשם.

אינני מכיר את המערכת של עירית תל-אביב, אם כי פה ושם אני מקבל מכתב ממנהל

המוזיאון, ממוזיאון הארץ, מהקאמרי, אז אל נא בחפזך, בלהט הקיצוץ - - -

שי להט;

אחרת אומרים שאני גנב.

היו"ר נ י רז;

אתה מתרשם ממה שאומרים עליך?

שי להט;

מתרשם. לפחות אם הייתי כזה והייתי נהנה, אבל אני לא כזה.

היו"ר נ י רז;



יש לך גם כמה בעיות בכפר שלם בתל-אביב, אני יודע.

העניינים האלה שקשורים בקיצוצים אוזרים, בוודאי נידרש להם, כי פונים אלינו:"

התזרמורת, המוזיאונים, קבוצות הנוער, וכל מה ששייך לנו.

הבטרותי למורים שנקיים כאן ישיבה יוצאת מן הכלל של הוועדה ואת זאת עשינו, כי

המצב יוצא מן הכלל. זאת אחת הסיבות שלא כל חברי הוועדה יכלו להתפנות. היה לנו

קושי לזמן את המשרדים הייעודיים, לא רצינו שיבואו אנשים שאין להם מעמד חזק. לא

רצינו שיישב פה איש לא בכיר כי הענין רציני. כי המנכ"לים של משרדי החינוך והפנים

לא יכולים לבוא ויבואו אחרים, מה הם יתרמו?

לגבי הענין עצמו, אני קורא את כתב הגזירות שהנחיתו עליכם ואתם מנחיתים על

מי שאתם יכולים. אני קורא בסעיף 3: "כל הפעולות בחינוך משלים, תרבות, שיקום

שכונות וכו', כל הפעילות שנוספה בשנת התקציב 1984, תבוטל ככל שאין לה כיסוי מלא

בהעברות מן המשרדים הייעודיים - מובהר בזאת כי תבוטל פעילות כאמור הן בכוח-אדם

והן בכל הוצאה כספית אחרת". לא מדובר על כל הפעילות אלא על אותו קטע שנוסף בשנת

1984. האם אותם 5 מיליון זה התוספת היחידה?

י' אלרון;

זו שגיאת דפוס.

היו"ר נ' רז;

של מי?

י' אלרון;

שלי המחבר.

היו"ר נ' רז;

מה הקטע שנוסף ב-1984?

י' אלרון;

1984 זה העתק של 1983.
שי להט
הבעיה שלנו היא שאנחנו במסגרת תקציבית. בכאב לב אני מוריד את זה. אין לי

ברירה. אתמול ישבנו יצחק אלרון ואני והתווכחנו. כי הוא אמר שיש מינימום שצריך

להוסיף למוזיאון תל-אביב ואני כיושב-ראש מינהלת המוזיאון אמרתי, לא, אין לי כסף.

היו"ר נ' רז;

אם ההסבר שלכם לקטע זה הוא זה, אין מה לעשות. צריך לרגין למה התכוון

הכותב.

ח' בסוק;

נוסף לסכום הזה מדובר על קיצוץ של 350 משרות.

היו"ר נ י רז;

מה שעלי הכביד מאוד זה הצורה שבה זה הונחת. אני מבין את השיקולים ככה לבצע

את הדבר הזה, אתם "תוקעים" לנו, אנחנו ממושמעים.



שי להט;

אבל לא חס וחלילה לתת מכה במקום הרגיש. אני נשבע בכל הקדוש.

היו"ר נ' רז;

אבל זה עושה רושם שבמקום הרגיש זה תמיד עושה רושם.

שי להט;

לכן פתחתי בזה ואני נשמע בהן צדק.
ש' שושני
סעיף אי 2 אומר שלא נותנים לנו זמן אלא תוך שלושה חודשים. זה אומר להוריד

יותר מ-700 איש בשלושה חודשים.
ח' בסוק
בחינוך 320 איש.

היו"ר נ' רז;

אבל לגבי 1 בפברואר מדובר על תקציב הפעולות ולא על כוח אדם.

אי סרטני;

זה הולך ביחד.

היו"ר נ' רז;

זאת אומרת שזה מתחיל מעכשיו, וזה בלתי אפשרי.

ח' בסוק;

שאם לא כן לא נקבל את הסיוע הממשלתי ולא יהיה ב-ו בפברואר כסף לתשלום עבור

משכורות העובדים. העיריה קיבלה שטר וקבלה ביוזד.

היו"ר נ י רז;

משרד הפנים אומר, שתעשה העיריה מה שהיא רוצה. וכי אמרנו לה לקצץ בחינוך?

שתקצץ בטיילת.

י' אלרון;

איך אפשר לקצץ בטיילת?

היו"ר נ י רז;

אותי מעניין החינוך.

אני רוצה לומר שברגע שאתם מנחיתים את הקיצוץ בהיקף כזה על החינוך, זה נראה

קשה ביותר.



שי להט;

אלו ההנחיות.
היו"ר נ י רז
אבל זה לא כל הכסף.

שי להט;

רק על זה הוצאנו את הכטף - בתרבות ובחינוך.

י' אלרון;

דיברנו על ה-5ו מיליון דולר.

חי בסוק;

את הטיילת אי אפשר להעניש.

שי להט;

זה יורד במקום שחרגתי. כל הדברים האחרים זה במשורה, את זה יגיד משרדהפנים.

היו"ר נ' רז;

לא תתנגדו שנעמוד לימינכם. בו-זמנית אנחנו יודעים שבתוך המהלך הכללי, נצטרך

לחיות אחרת במדינה הזאת. אני לא באופוזיציה למדינה, שיהיה ברור פה, ולא יעזור

כלום, אני לא אעשה שקר בנפשי. אני בוודאי לא אופוזיציה לחינוך ואינני רוצח

שהחינוך ייהרט, והתמונה שנוצרה פה היא שהחינוך ייהרט ואז המדינה תיהרס. לכן אם

יש גזירה ואין אפשרות להימלט מכך שיצטמצם משהו, צריך שהדבר ייעשה בשיתוף חמורים,

ושלא תונחת הנחייה שאומרת זה וזה. שבו עם המורים המופקדים על זה בשטח, וכולנו

התרשמנו ממידת הנכונות שלהם בענין, ותיקבע במשותף איתם תכנית שצריך לנהוג בצורה

אחרת. איך זח יסתדר ביניכם, ונקבעו את הסדר. אתם רוצים את חשתתפותנו? אולי.

י' אלרון;

שיביאו פתקה ממחבר המכתב.

היו"ר נ י רז;

הם לא יביאו פתקה. הם צריכים לשבת אתכם ולקבוע אתכם.

חי בסוק;

אדוני היושב-ראש, ראש העיר תמיד ישמח לבוא לכאן.

ג י רם;

יש לנ ו בעיה של אנשים.

היו"ר נ' רז;

יש פה גם הנושא הפרסונאלי. כדי למנוע את הנושא הפרסונאלי וגם השאלות

המהותיות של החינוך, התהליך צריך להיעשות במשותף על ידי משא ומתן יחד אתם על דרך

שבח צריכה להיעשות היערכות מחודשת שמתפקידה להשאיר את הזאב שבע ושהכבשה לא תמות,

שהחינוך המשלים יתקיים וגם המורים לא יזרקו באופן כזה אל האבטלה, ושהמערכת תוכל



תתפקד. פה נאמר שכתוצאה מהגזירות האלה אין אפשרות לקיים יום לימודיים בבית הספר,

הכל יתערער. אז יצטרכו להיפגש ולקבוע.

אנחנו כוועדה פונים אליכם, אל העיריה, להיפגש עם הסתדרות המורים, עם ועדי

המנהלים, עם מי שצריכים להיפגש, כדי לקבוע איך לטפל בדבר הזה באופן הפחות פוגע.

זו תהיה פגיעה, אין ספק.

דבר שני, מצידנו נפנה למשרדי החינוך, האוצר והפנים, ונתבע בעיקר ממשרד

החינוך תכנית חיסולים, מה אתם מתכוונים לצמצמם. אנחנו עושים את זה מדי פעם. נדמה

לי שמה שנמסר לנו עד עכשיו איננו עונה לתביעות או לצרכים או ללחצים שעוד יונחתו,

והממשלה עוד לא קיצצה כלום. אז כל הבכי הוא לפני הענין. מתוך מיליארד ורבע דולר

של קיצוץ, בפועל לא היה כלום. זה לא דומה למה שעלול לקרות. טוענים שהענין הזה

דרוש להבראת המשק. אנחנו רק בראשיתם של פרקים קשים ביותר, אבל בתוך והתהליך הזה

לא לגרום לחורבן לפני שהדברים עד כדי כך הגיעו להכרח.

נפנה לשר החינוך, לשר הפנים ולשר האוצר בנושא של החינוך המשלים בתל-אביב,

כאשר התביעה שלנו היא למנוע את הרעה הזאת. היינו, לאפשר למערכות האלה לתפקד.

הזכירו את מועד סוף השנה. אני בהחלט סבור שקשה מאוד בתוך מהלך שנת הלימודים

לבצע שינויים. נתבע את זה עד סוף השנה. אמר ראש העיר, מה יהיה בסוף השנה, אז אני

אומר, ברוך הי יום יום בשלב הזה, כאשר אנחנו לימין הענין של החינוך, במקרה הזה

המורים ועירית תל-אביב, לשמירת המערכות האלה ולמניעת החרבתן.

אני מקווה שכתוצאה מההתערבות שלנו נוכל למנוע את השיבושים, שאינני רוצה

להיכנס לתיאורים ציוריים של חומרתם. אני רוצה לקוות שככל שנוגע לנו לא יהיו

זעזועים פרסונאליים, ואני פונה לכולכם לחתור לכך. אני אני יודע שכאשר יש שביתה

מונעים את התהליך, לכן לא צריך להגיע לשביתה כזאת. המגמה של בהשיתה הזאת היא

שב-ו בפברואר לא יופסקו הדברים כפי שכתוב במכתב, ואנחנו נעשה כמיטב יכולתנו

בענין זה, ואתם תעשו את הבירורים איך נכנסים לתקופה שתהיה אחרת אבל בלי להרוס את

המבנה כולו.

א' סרטני;

כיוון שנותרו שלושה שבועות כאשר צריך לעשות פעולה נמרצת כדי למנוע את

הדברים האלה, אני מבקשת, ברשות היושב-ראש, שאנחנו נהיה בתמונה. זאת אומרת שאם

הדברים לא מסתדרים, נדע על כך, אבל לא אחרי ה-ו בפברואר אלא לפני, ושהוועדה

תידרש לענין אם הגזירות עומדות כפי שהן.

היו"ר נ' רז;

אני מאוד מסכים לענין הזה. אני חושב שזה מתבקש מאופי הדיון פה.

שי להט;

אני רוצה להבהיר, העיקר של התגבור הוא שנותנים טיפול אינדיבידואלי מבחינת

התלמידים למי שזקוק. זה הפטנט שבענין. לדאבוננו, זו אוכלוסיה שזקוקה. לכן מדובר

בכתות קטנות ובהוראה יחידנית.

מה שאנחנו צריכים וזה מה שחשוב לדבר עם השרים, זה לקהת את הפרוייקט הזה

כדבר נפרד. כלומר, צריך 2.5 מיליון דולר, אם יגידו שמגיע פחות, שיהיה פחות, אבל

שזה יינתן עד 30 ביוני. אנחנו חתמנו על מסמך והמסמך הזה מחייב. חתומה על המסמך

מועצת העיר. פעם הייתי נותן התחייבויות אישיות, כל מיני חכמות. היום גמרנו את

הענין הזה. אז אני מוכרח לעמוד בזה. זה לא נעשה כדי להראות שהלכנו בכוונה פה,

אלא שם אנחנו חורגים. אני לא יכול להפסיק מים לתושבים.

היו"ר נ' רז;

נתתם לדברים חשובים ממה שאין לכם.



שי להט;

נכון.
ש' להט
אמרו, הפסטיבלים הגדולים, המדרכות והטיילת. זה הכל דברים שנגמרו. גם מנכ"ל

משרד הפנים אמר שיש לו קונפליקט, חרגו ולקחו ממקום שאין.

אני מקבל שצריך לפתור קודם כל את השנה הזאת. אם אנחנו נפסיק את זה, זה לא

מצב שאנחנו חוזרים חמש שנים אחורה אלא זה הרבה יותר גרוע. זו בעיה דמוגרפית

ממדרגה ראשונה.

ש' שושני;

כאשר בונים מערכת כזאת זה ענין של שלוש שנים לפחות.

שי להט;

אלה לא ילדים שיהיו כמו הוריהם אלא הרבה יותר גרוע. אני אחת-עשרה שנים ראש

עיריה ואני בא לכנסת לעתים קרובות. זו פעם ראשונה שעירית תל-אביב זכתה לתשבחות

ולא לקיתונות של רותחין, לא רק בוועדת החינוך אלא בכל ועדה. היינו בוועדת הרווחה

והם אמרו, לא ניתן לכם כי אין, ואתם תחרגו מהתקציב כי אתם חייבים לתת לאנשים

חלשים. אמר את זה הרב פרוש.

ג י רם;

לנו לא תהיה ברירה. אנחנו יכולים לעשות עם עירית תל-אביב את המאבק הציבורי

לגבי המשך הפרוייקט שנראה בעינינו חשוב ביותר. אבל אנחנו לא יכולים לכפות לו על

עירית תל-אביב ולא על ממשלת ישראל כן לתת פרוייקט של תגבור והעשרה או לא לתת.

אבל במקרה הספציפי הזה, שאנשים שלנו נפגעו, אם כי אם הם יילכו לבית דין לעבודה

הם לא יזכו, כי אנשים שהוזמנו לשנה שלמה החתימו אותם על חוזה שהמשמעות שלו שתוך

שבועיים אפשר לפטר אותם - בעינינו העובדה שהחתימו אותם על חוזה כזה היא חמורה

ביותר, כי לא תאמו אתנו. אבל למרות העובדה שאין להם הגנה מקצועית, יש לנו כלים.

והכלים האלה מחייבים אותנו להודיע על סכסוך עבודה, ואנחנו נעשה את זה, למרות

שהמתנו עד היום, כי הזמן מחייב לעשות את זה. כי אנחנו לא יכולים להפקיר את

החברים שלנו. זה שבדיעבד זה עוזר למערכת, זה טוב. לא הייתי רוצה שעל גב חברינו

זה יעזור למערכת אבל זה עוזר. מי שדנים אתם, צריך להבהיר להם זאת.

היו"ר נ' רז;

נזמן את השרים, זו פעולת חירום, ומדובר על סכום לא גדול. זה טיפול הדרגתי

שצריך למנוע את השואה לקטע הזה. מה שמתבקש מאתנו, נעשה מיד. מה שנוגע להיערכות

שלכם, תתחילו מיד ותודיעו לנו איפה זה עומד.

הישיבה ננעלה בשעה 45;0ו

קוד המקור של הנתונים