הכנסת האחת-עשרה

מושב ראשון



פרוטוקול מסי 23

של ועדת החינוך והתרבות

יום בי, י"ר בטבת התשמ"ה, 7.1.1985, שעה 11.30.

חברי הווערה; נ' רז - היו"ר

פ' גולדשטיין

עי רראושה

אי הראל

אי סרטני

ז י עטשי

מי פלר

מוזמנים; בי רל - מנהל אגף הפיתוח, משרר החינוך והתרבות

י' גנור - מנהל המחלקה לבינוי, משרר החינוך והתרבות

רי בן-אלול - ממונה ארצי על מוסרות ציבור, משרר

הבינוי והשיכון

אי קפלן - אגף התקציבים, משרר האוצר

מי אלמוג - מנכ"ל מרכז השלטון המקומי

יי ירון - ראש עיריית גבעתיים, יוייר ועדת החינוך

של מרכז השלטון המקומי

כי זילברשטיין - עוזרת יו"ר וערת החינוך של מרכז

השלטון המקומי

י' ולר - ראש עיריית כפר-סבא

אי אבו-עסבא - ראש המועצה המקומית ג'ת

קי רינס - יועץ כלכלי של מרכז השלטון המקומי

עי צוקרמן - מרכז השלטון המקומי

מזכירת הווערה; ר' פלר

רשמה; מי כהן

סרר-היום; א. שאילתות;

ב. מסקנות ועזת החינוך והתרבות בנושא; גורל המלצות וערת קצב

ושיעור שכר הלימוד באוניברסיטאות (הצעה לסדר-היום של

חבר-הכנסת י' ז' אמיר);

ג. מסקנות ועדת החינוך והתרבות בנושא; פרוייקט פר"ח

(הצעה לסרר-היום של חברי-הכנסת אי נמיר ומי פלר);

ר. תביעת השלטון המקומי למלא את המחסור בכיתות.



(נתקבל ביום 21.1.85)



שאילתות

אני פותח את הישיבה, נתחיל בשאילתות,

השאילתה הראשונה שלי היא בנושא של תלבושת אחידה

בבתי-הספר, הגיע הזמן שהמנכ"ל יוציא הוראות

חד-משמעיות בענין הנהגת תלבושת אחידה בבתי-הספר, במצב הנוכחי יש

תחרות בין התלמידים סי יבוא בתלבושת יותר יפה, הדבר ברוך בהוצאות

רבות להורים. אני מציע להורות על הנהגת תלבושת אחידה,

בנושא הביטוח של התלמידים, התשובה שקיבלתי

איננה מספקת. צריך להגיע למצב שתלמיד בבית-הספר יהיה מבוטח באופן

אבסולוטי. לא יבול להיות מצב שילד יפגע בילד אחר, וההורים יצטרכו

לשלם את הנזק, ולא צריך לתת להורים להוכיח רשלנות או אי-רשלנות.

המשרד חייב לחשוב על שינוי המצב בנושא זה, ויעלה כמה שיעלה.

אני מעלה שוב על נושא הכינמת, הגיעה אלי

אינפורמציה שלאחרונה האחיות פטורות מבדיקת הילדים, ברעננה פטרו את

האחיות מבדיקת התלמידים, ויש תורנות של הורים, ראיתי שמר שמואלי

הבטיח שהצעתי תובא לדיון בוועדה לחינוך יסודי,

נתתי לך את תשובת הוועדה,

הצעת הוועדה אינה טובה, לדעתי צריך להכריז

על הכינמת כמחלה, ואת הילדים החולים בה צריך

לשלוח הביתה, זו הדרך היחידה להתגבר עליה.

אני מתנגדת להצעה לשלוח את הילדים הביתה,

היו "ר נ. רז; קיבלתי פניה בענין התאבדותו של הסטודנט לרפואה

באוניברסיטת בן-גרריון לפני כמה שבועות,

האם המשרד מודע לנסיבות ההתאבדות הזאת, ומה הן?

ועד ההורים של בית-הספר מוריה בכרמיאל מוסר

לי שהם קיבלו הודעה מד"ר יוסף לוי, מנהל המחוז, על ביטול ההסעות

המאורגנות לבית-הספר הזה. הדבר פוגע בחינוך הממלכתי-דתי בכרמיאל.

ועד ההורים מודיע שאם לא יהיה פתרון לבעיית ההסעות, ישביתו את

הלימודים ב-6 בינואר, כלומר אתמול . אני מבקש לדעת מה נעשה בענין זה,

גורל המלצות ועדת קצב ושיעור

שכר הלימוד באוניברסיטאות (הצעה לסדר-היום של חה"כ י. אמיר),

הוועדה כבר אישרה את המסקנות עד סעיף 5. היא

ביקשה להוסיף שלושה סעיפים שנוגעים לקרן

ההלוואות לסטודנטים, זה מופיע בסעיפים 6, 7 ו-8, כמו כן הוספנו

את סעיף 9 שביקש חבר-הכנסת אמיר, נאמר בו: "הוועדה ממליצה בפני

המועצה להשכלה גבוהה לאפשר לסטודנטים לשלס את כל הסכום הנדרש מהם

כשכר לימוד בפעם אחת ולנכות מסכום זה את החלק המגיע להם כמענק",

אני מציע שנקרא את המסקנות מסעיף 4 והלאה,

"4, כל מילגה או מענק אשר יינתנו לסטודנטים

זכאים יחושבו במקור כהנחה על תשלום שכר

הלימוד ולא כהחזר מאוחר דרך הבנקים,

5, הוועדה מאמצת את מסקנות ועדת החינוך והתרבות

מיום ב' באדר התשמ"ד, 6,3,84, וקובעת כי נושא המילגות והמענקים

הניתנים לסטודנטים, דרכי הפצת המידע, ביצוע העברות הכספים וריכוז

כל הקרנות והמילגות בפרסומים עדכניים, חייבים הערכה ובחינה מחודשת,



6. הבחינה והערכת קרנות הסיוע תתמקד בצנרת

הביורוקרטית שדרכה עובר הכסף מהבנק לסטודנט, ובגובה עלות המימון,

הוועדה ממליצה לפשט את ההליכים ולמצוא דרך להעביר את הכספים בלא

לשלם לבנקים עמלות.

-7, הבחינה המחודשת תבדוק גם את סוגיית מיעוט

הסטודנטים הפונים לקרנות הסיוע כדי לקבל מילגות.

8 . ועדת החינוך והתרבות פנתה לשרי האוצר והחינוך

בבקשה כי יקבלו החלטה לאלתר באשר לדרך בה תבוצענה הלוואות לסטודנטים,

וכי יאפשרו בכך את שחרור כספי הקרנות למתן סיוע לסטודנטים המתקשים

בתשלום שכר לימוד.

9 . הוועדה ממליצה בפני המועצה להשכלה גבוהה

לאפשר לסטודנטים לשלם את כל הסכום הנדרש מהם כשכר לימוד בפעם אחת

ולנכות מסכום זה את החלק המגיע להם כמענק,

הוועדה מגישה מסקנות אלו למליאת הכנסת ולשר

החינוך והתרבות ומבקשת לדווח לה תוך 6 חודשים על ביצוען,"

י. אמירי אני חושב שצריך לנקוט צעדים ממשיים, לא רק

הצהרתיים, לדעתי האוניברסיטאות מרמות את

הסטודנטים. אני יודע שאני אומר דבר חריף מאד, אבל אביא דוגמאות"

בכנסת העשירית, במושב הרביעי, ועדת החינוך והתרבות דנה בנושא של

ביצוע המלצות ועדת קצב בענין קביעת שכר הלימוד במוסדות להשכלה גבוהה

בשלמותן, בעקבות הצעה שלי לסדר היום, וב- 18.3.84 הוועדה קבעה

"הוועדה מקבלת את דו"ח ועדת קצב ככתבו וכלשונו

וקובעת כי יש לבצעו בהתאם להנחיות ולקריטריונים שאושרו על-ידי כל

חברי הוועדה בראשותו של סגן שר הבינוי והשיכון. "

בסעיף 2 נאמר: "הוועדה דורשת להחזיר לסטודנטים

שלא מיצו את זכויותיהם ושילמו את מלוא שכר הלימוד, שליש משכר הלימוד

שנגבה מהם שלא לפי החלטות ועדת קצב. ההחזר לסטודנטים יהיה צמוד בהתאם

למועד התשלום." ובכן לא רק שבשנת התשמ"ג לא החזירו להם את מה שלקחו

מהם, אלא גם לא בתשמ"ד, ועכשיו גם בתשמ"ה.

אני רוצה להביא דוגמה של סטודנטית אשר לא נדרשה,

בגלל הליכים ביורוקרטיים של המוסד, לשלם את כל הסכום. ולאחר שקבעו

לה את גובה שכר הלימוד, חייבו אותה ב-103,844 שקלים הפרשי הצמדה.

ואת השליש שמגיע לה כתושבת עיר פיתוח היא לא קיבלה עד היום; היא

תקבל אותו רק בחודש פברואר. אם בחודש פברואר היא תקבל את השליש שמגיע

לה כהלוואה עומדת מהבנק בגובה שכר הלימוד ההתחלתי, פירוש הדבר שלא

רק שהיא לא מקבלת שום דבר ממשי, אלא בינתיים היא שילמה למעלה מ-100

אלף שקלים יותר, רק בגלל הצמדה של שני חודשים, בשל עיכוב שנגרם שלא

באשמתה. לכן לדעתי יש לחייב את האוניברסיטאות ואת משרד החינוך לשלם

רטרואקטיבית עבור השנים התשמ"ג, התשמ"ד והתשמ"ה, לא ייתכן שלוקחים

בצורח כזאת כספי סטודנטים שעובדים קשה מאד כדי להרוויח אותם או

שנעזרים בהוריהם.

אני מציע להוסיף המלצה בנוסח הבא: "הוועדה

דורשת להחזיר לסטודנטים שלא מיצו את זכויותיהם ושילמו את מלוא שכר

הלימוד, שליש משכר הלימוד שנגבה מהם שלא לפי החלטות ועדת קצב.

ההחזר לסטודנטים החל משנת התשמ"ג יהיה צמוד, בהתאם למועד התשלום."

לא ייתכן שלא יתייחסו ברצינות להמלצות של ועדת כנסת, שלאחר שהונחו

על שולחן הכנסת הן הופכות להחלטה של הכנסת.

כל הסעיפים האחרים טובים, צריך רק לבצע אותם.

אנחנו נוסיף את הסעיף שהציע חבר-הבנסת אמיר,

ונניח את המסקנות על שולחן הכנסת-

פרוייקט פר"ח -

(הצקה לסדר-היום של חברי-הכנסת א.נמיר ומ. פלד).

"מליאת הכנסת העבירה ביום יז' בכסלו התשפ"ה,

11.12.84, לדיון בוועדת החינוך והתרבות של

הכנסת את הצעתם לסדר היום של הברי-הכנסת אורה נסיר ומתתיהו פלד

בנושא פרוייקט פר"ח.

הוועדה שמעה דברים מפי מנהלי מפעל פר"ח,

נציגי המועצה להשכלה גבוהה, נציגי משרד החינוך והתרבות וארגוני

הסטודנטים.

פרוייקט פר"ח

הינו מפעל חונכות ארצי אשר במסגרתו מסייעים סטודנטים לילדים משכבות

מצוקה. המפעל החל עבודתו בשנת תשל"ז, והיקפו הגיע בשנת תשמ"ד ל-10,000

סטודנטים החונכים כ-12 אלף חניכים. משתתפים בו שבע האוניברסיטאות

וכן הסמינרים להכשרת מורים. הסטודנטים החונכים מקבלים מילגת לימודים

תמורת עבודתם.

את פרוייקט פר"ח מממנים הגופים הבאים: המועצה

להשכלה גבוהה, משרד החינוך והתרבות, האוניברסיטאות, קרן ון-ליר,

קרנות אחרות, הסוכנות היהודית והבנקים. המילגות מהוות 60% משכר

הלימוד השנתי. החניכים נמצאים ב-76 מקומות ישוב בארץ, במגזר היהודי

והערבי.

הוועדה שמעה בדאגה כי בשנת הלימודים הנוכחית

התכוון משרד האוצר להקפיא את משכורותיהם של הרכזים עובדי פר"ח וכי

הסערה הציבורית שקמה עקב כך הצילה את קיום הפרוייקט השנה.

1. לאחרונה עד הציבור

המאבקים בין משרד האוצר למשרדים אחרים על קיצוצים

בתקציב גורמים לכך שהמשרד הנדון מודיע על ביטול סעיף שנועד לתגבור

אוכלוסיות חלשות. התערבות הציבור בנושאים רגישים אלה מוסיפה למשרד

הנאבק כוח מיקוח. הוועדה גורסת ששיטה זו אינה ענינית ואינה עוזרת

למאמצי קיצוץ תקציב המדינה.

2 . ועדת החינוך מעלה על נס את פעולת פרוייקט

פר"ח וממליצה להרחיבו ולהחילו על יותר סטודנטים ויותר חניכים.

3. הוועדה ממליצה בפני הוועד הציבורי המנהל

את הפרוייקט להרחיב את קהל היעד המקבל סיוע למטרות ציבוריות נוספות.

בין היתר נמנים נושאים כגון עזרה לקשישים, לבתי-חולים, הגנת הטבע

ושימור פרוייקטים מוניציפליים.

4. הוועדה ממליצה לכרוך את מתן המילגות במסגרת

הפרוייקט בכלל ההסכמים לגבי שכר הלימוד באוניברסיטאות.

5. הוועדה ממליצה בפני המועצה להשכלה גבוהה

לשקול הטלת חובת השתתפות בפרוייקט על כל תלמיד בבתי-הספר לחינוך

כחלק ממסלול הכשרתו.

6 . הוועדה פונה לכל הגופים המשתתפים בהנהלת

פר"ח לחזק את מערך ההדרכה הניתנת לסטודנטים ואת המעקב אחר עבודתם

עם החניכים.

הוועדה מגישה המלצות אלה למליאת הכנסת, לשר

החינוך והתרבות ולשר האוצר ומבקשת לדווח לה תוך 6 חודשים על ביצוען""

בסעיף 3 מדובר על הרחבת קהל היעד, הייתי רוצה

שיהיה פה דגש על הנושא של הטיפול בילדים בעיקר,

שזאת המטרה המרכזית של הפרוייקט.

אנו מקבלים את ההצעה של חברת-הכנסת סרטני.

באין הערות נוספות, אנו רואים את המסקנות

כמאושרות ונניח אותן על שולחן הכנסת"



תביעת השלטון המקומי למלא את המחסור בכיתות

היו"ר נ' רז;

אנחנו עוברים לנושא שעל סדר יומנו. הישיבה הזאת כונסה על פי דרישת מרכז

השלטון המקומי, לכן אני מציע שתציגו את הנושא. נשמע תחילה את מר יצחק ירון, ראש

עיריית גבעתיים ויושב-ראש ועדת החינוך של מרכז השלטון המקומי.

יי ירון;

אני רוצה להקדים ולומר שגם בתקופת הטלוויזיות הצבעוניות קיצצו בתקציבינו.

זה שנים שהבניה של בתי-הספר בארץ אינה נעשית לפי הצרכים. כבר שנים כמעט לא בונים

בארץ רזדרי ספח, מעבדות, אולמי התעמלות. אני חושב שב-% 50 מבתי-הספר בארץ אין

אולמי התעמלות, בכאלף בתי-ספר בחינוך היסודי ובכאלף בחינוך העל-יסודי. המטרה היא

כל הזמן לתת "קורת גג", כלומר חדרי אם לכיתות. היה שיתוף פעולה מצויין בינינו

לבין משרד החינוך בנושא של קורת גג, כשאנחנו לקחנו על עצמנו למעשה הקטנת הצרכים

על-ידי הסבת אולמות, וזדרי אוכל לשעבר, מסדרונות וכדומה לחדרי כיתות אם. בצורה

כזאת חסכנו אלף כיתות. ומי שיודע כמה עולות אלף כיתות, יכול לעשות את החשבון.

בענין הזה הגענו למיצוי היכולת. אין יותר אפשרות לעשות זאת. והיום אנחנו

נמצאים במצב של ערב הנהגת משמרת שניה, ולא חשוב כרגע מה תהיה ההכרזה של מי שלא

תהיה. כי בשנים האחרונות, גם את אותם החדרים ואותן כיתות שמאושרים ומתוקצבים

על-ידי משרד החינוך - משרד האוצר מקפיא בצורה זו או אחרת. והיום אנחנו עומדים

במצב שלקראת שנת הלימודים התשמ"ו חסרות לנו ברחבי הארץ מאות כיתות. וגם היום יש

הרבה מאות כיתות בחדרים שכורים. ואם במגזר היהודי קשה, בסקטור הערבי והדרוזי

המצב ממש קריטי.

יש כמה ערים שהמצב בהן ממש אקוטי. בפתח-תקוה למשל חסרות 59 כיתות אם, וב-1

בספטמבר לא יהיה לאן להכניס את הילדים. בכפר-סבא וברעננה יש בעיה דומה. יש

מקבצים. זה לא קורה בכל עיר. אבל בסך הכל זה מתבטא בהרבה מאד כיתות. ואני חושב

שהצרכים היום מגיעים ל-2,700 כיתות שחסרות במערכת.

היום קורה דבר חמור, אולי לא למערכת החינוך, אבל קודם כל לרשויות המקומיות.

משרד החינוך אישר השנה כיתות; ולא רק שהוא אישר, הוא נתן אור ירוק לרשויות לפרסם

מכרזים, ואחר כך הקפיא את זה. זה לא ענין של דיון פוליטי; יש פה ענין עסקי

גרידא. כלומר אם יש היום 40 אלף ממ"ר של כיתות שאושרו, ו-20 אלף ממ"ר מתוכם

שניתנו במכרזים לקבלנים, אנחנו נמצאים במלכוד. לא רק שיחסרו כיתות בשנת הלימודים

התשמ"ו, אלא מישהו צריך לפצות את הקבלנים על כך שהם בונים.

אני יודע ש-750 כיתות היו בתכנון לבניה בשנת הכספים הנוכחית, והן הוקפאו

בצורה זו או אחרת, יש לכך כל מיני שמות. מתוך 750 הכיתות האלה, 400 כיתות הן של

משרד החינוך, 350 של משרד והשיכון.

אנחנו שומעים הכרזות שלא תהיה משמרת שניה. מצד שני אנחנו שומעים כל מיני

אמירות על הרשויות המקומיות. ראש עיר לא ירשה לעצמו באופן עצמאי להכריז על הנהגת

משמרת שניה. הוא יחפש מחילות ומאורות, מקלטים ומרתפים, כדי שלא תהיה משמרת שניה.

הציניות של משרד האוצר בענין הזה ברורה. אנחנו כבר למודי נטיון של שנים.

אנחנו, כל אחד בחזית שלו, איננו מסוגלים להתמודד עם דבר כזה. אם יש מצב

חירום במדינה והולכים למשמרת שניה - תגידו זאת, הכריזו על כך בראש חוצות. יש

משרד החינוך והתרבות, יש ועדת החינוך והתרבות, תחליטו שבגלל המצב הולכים למשמרת

שניה. אבל תאמרו זאת. אל תשאירו אותנו חשופים במערכה.

אי הראל;

נכון, אבל קודם כל צריך שיהיה מישהו במדינה שיקח עליו אחריות.



י' ירון;

לגבי 40 אלף הממ"ד האלה אנחנו נמצאים במלכוד נורא. המצב הכספי של הרשויות

ידוע. אינני צריך לומר מה מוזיר הכסף היום, אם אנחנו נצטרך לגייס לזה כספים ממקום

אחר. יש פה ענין שהוא מעבר לכל הנושא החינוכי. שחררו לנו את 40 אלף הממ"ר האלה.

קי דינם;

ל-40 אלף הממ"ר האלה יש עוקץ, שהוא בגודל של כמחציתם, של כ-20 אלף ממ"ר. זה

סדר הגודל של ההרשאות של משרד החינוך לפרסם מכרזים, באישור משרד האוצר, בניהול

הרשויות המקומיות.

יש עוקץ משני. כל ראש עיר יודע שכשהוא מפרסם מכרז, בין מסמכי המכרז הוא כבר

יוצר התחייבות של הקבלן כלפיו בנושא החתימה על החוזה. וכאשר אותו קבלן זוכה, הוא

כבר חתום, הוא אינו יכול להתחמק מהמכרז. הסיבה לכך ישנה נושנה, כדי שקבלנים לא

יחזרו בהם מהצעותיהם במכרזים. העוקץ המשני הוא שמשרד האוצר פיצל את הנושא לשנים:

תפרסמו מכרז, אבל חכו, תחתמו על חוזה כאשר נאשר לכם לחתום על חוזה. אינני מכיר

אף מערכת עסקית אלמנסרית או מערכת אחרת שמתקשרת עם מערכות אחרות שמנסה לעבוד

בצורה הזאת.

מעבר לכל זה יש קצב הזרמה של החשב הכללי. אינני מדבר כרגע על 40 אלף הממ"ר.

מצב הקופה של חשב משרד החינוך לגבי מוסד חינוכי שהתחילו לבנותו לפני ההקפאה,

אחרי ההקפאה, אחרי כל האישורים של המשרד - הוא שאין כסף. יש רשויות שכבר חודש

וחצי עומדות בפתחו של משרד החינוך עם אישורי ביצוע ותשלום, וחשב המשרד פשוט לא

משלם, כי נגמר לו הכסף. והדברים האלה בדוקים. הרשות הספציפית שאני מדבר עליה

אינה יכולה היום לשלם משכורת, כי זה בדיוק נפח המשכורת שלה, למעלה מ-50 מיליון

שקלים שהיתה צריכה לקבל לפני חודש וחצי. אי אפשר לעבוד כך. זה אי-סדר כזה שאינו

משיג אף מסרה.

לא ייתכן שממשלת ישראל תתכנן פרסום מכרזים על 40 אלף ממ"ר שאחר כך לא יבצעו

אותם; לא ייתכן שהיא תתכנן תקציב על למעלה מ-80 אלף ממ"ר שלא מתכוננים בכלל לבצע

אותו. כי הרי מי צריך לעשות את הדברים האלה? אינני מדבר כרגע על האספקס החינוכי.

להערכתי יש פה אספקס נוסף, משפסי. הנושא נבדק בימים אלה מבחינה משפסית, הוא עוד

לא נגמר. אבל אנחנו עומדים בפני תביעה של הממשלה לבג"ץ, כי יש לנו התחייבויות

חתומות כדין על-ידי הממשלה, על סמך תקציב מדינה כדין, והיא אינה עומדת בהן. אם

יש לנו מסמכים לא מסוייגים, חתומים על-ידי חשב משרד ועל-ידי מורשה החתימה של

המשרד, על סמך תקציב, והרשות המקומית נכנסה להתחייבות - ממבס ראשון של ייעוץ

משפסי יש עילה לתביעה, ואנחנו בודקים אפשרות כזאת. אבל האם זאת מערכת היחסים? מי

ישלם את הפיצויים במערכות האלה?

אי קפלן;

לא אתייחס לשאלה אם יש או אין עילה לתביעה, אינני חושב שזה המקום לכך.

אסביר מה התהליך ומה הבעיות שיתעוררו במהלך השנה.

בחודש ינואר של כל שנה אנחנו עובדים על בדיקה של צרכי המערכת מול אילוצי

התקציב, ומסכמים איזו שהיא מסגרת. אם מישהו חשב שבחודש ינואר 984 1 אפשר לתכנן מה

יקרה במערכת היום, הוא סעה. היו כל מיני שינויים, ובעקבות זה גם התקבלו החלטות

ממשלה. לכן אין להציג את זה כך שנתנו לפרסם מכרזים ושיש תכנית בתקציב של 1984

ואחר כך לא מפעילים אותה. נכון, ב-ו באוגוסס הממשלה קיבלה החלטה על הקפאת

התקשרויות, וזה מחייב את השלטון המקומי כמו שזה מחייב כל גוף אחר.

לגבי הנושא של פרסום המכרזים - צריך להבין שזה תהליך. תקציב המדינה מאושר

לקראת ה-1 באפריל של כל שנה. ב-1 באפריל מודיעים לרשויות המקומיות איזה תקציב

עומד לרשותן בשנה הזאת וכמה וזדרי לימוד יכולה כל דשות לבנות. ורק אז הרשות

המקומית מתחילה להיכנס להליכים.

האם הרשות המקומית תגמור לבנות מה-ו באפריל עד ה-ו בספטמבר?

אי קפלן;

בתלק מהרשויות יש בעיות של קרקע-, בחלק מהרשויות יש בעיות של תכנון ואישור

של ועדות; בחלק יש תכנון ספציפי של המבנים, ופרסום מכרז. זה תהליך של חוזיים.

במקרה הטוב ביותר זה תהליך של שלושה חודשים. לכן מה עשינו? לאורך כמה שנים אנחנו

הבחנו, יחד עם אנשי משרד החינוך, שנוצר תהליך שהוא בגלים.

צריך לזכור שאנחנו מדברים על תקציב מדינה שהוא מאפריל עד סוף מרס; שנת

הלימודים מתחילה בספטמבר, וזה גם כן אילוץ. ובדרך כלל חודש ספטמבר גם צמוד

לחודש ומשהו של חגים. הבחנו שעיקר המסה של הבניה נעשית מאוקטובר-נובמבר. בעיקר

אז הרשויות פונות למשרד החינוך כדי לקבל את הכספים עבור הבניה שאושרה. כיוון

שהתקציב גם בנוי בממוצע שנתי, תמידהיה נוצר חסר במסגרות האלה. לכן אמרנו שאנחנו

רוצים לאפשר לשלטון המקומי תכנון יותר שוטף וגם משיכה של כספים יותר שוטפת. אני

מדבר על שנה רגילה. ואז אמרנו: לכל מסגרת של שנת תקציב אנחנו מוסיפים פרוייקטים

שאנחנו מכירים, כמו הדוגמאות שמר ירון נתן, אם זה כפר-סבא, רעננה או ישובים

אחרים שאנחנו יודעים שיש שם בעיות. אלה פרוייקטים שהם בסדרי עדיפויות. ואנחנו

יודעים שאם הם לא נכנסו השנה בגלל אילוצי התקציב, בטוח שהם ייכנסו בשנה הבאה.

נאפשר לרשות המקומית לתכנן את המסגרת הזאת, לצאת עם מכרז לנושא הזה, כדי

שכאשר הם יקבלו את ההודעה ויהיה להם הכסף - יוכלו מיד לנצל את זה ב-ו באפריל. את

זה אני אומר ככלל. וזו המסגרת שעובדים בה בשנתיים האחרונות עם משרד החינוך. יש

מסגרת תקציבית שמכוסה גם בתקציב מבחינת מטרז', ומסגרת נוספת של הרשאה לשנים

הבאות.

לגבי השנה הזאת - מה-1 באפריל החליטו הממשלה ושר האוצר על הקצאה עם מיכסה

של התקשרויות. כדי לא לפגוע בנושא של תכנון וכדי לא להגיד לרשות מסויימת שלא

תטפל בנושא הבניה שלה, העברנו באוצר החלטה, מתוך ידיעת החשיבות של הנושא, להוציא

את כל המכרזים לגבי כל המנה השנתית, בלי קשר לכך מתי הפרוייקט ישוחרר להתקשרות

הספציפית עצמה, כדי שאפשר יהיה לגמור את כל התהליך. זה יכול להיות בנובמבר,

בדצמבר או בינואר. כאשר תתקבל ההרשאה, אפשר יהיה מיד להפעיל את הפרוייקט.

מעט מהפרוייקטים שנמצאים היום במסגרת הרשימה לבינוי הם פרוייקטים למניעת

משמרת שניה, לשנת הלימודים התשמ"ו. רוב הפרוייקטים ברשימה הזאת מיועדים לשנת

הלימודים התשמ"ז. אבל גם אם נניח שמחר תיגמר הקפאת ההתקשרויות ומשחררים פרוייקט

ב-ו בפברואר, זה סדר גודל של שנה וחצי. אם ב-1 בפברואר היה צריך להתחיל את כל

ההליכים של מכרז ותכנון, אז לא היה מגיעים עם הפרוייקט הזה לשנת הלימודים

התשמ"ז.

אי הראל;

כמה מתוך 40 אלף הממ"ר מיועדים למניעת משמרת שניה בשנה הבאה?

אי קפלן;

הכל. הקריטריון היחיד היום לבניה במערכת החינוך הוא מניעת משמרת שניה.

ואנחנו בודקים את זה בצוות משותף. לא נעשית שום בניה במשרד החינוך שלא למניעת

משמרת שניה.

אינני מקבל את דברי ההתקפה של מר דינס על ההרשאה שלנו לפרסם מכרז. להיפך.

אם לא היה כך, המצב היה הרבה יותר חמור. אני חושב שמבחינת היכולת שלנו כרפרנטים

לנקוט גמישות עשינו את המכסימום, כפוף להחלטת ממשלה. אנחנו עובדי מדינה ואין

לנו סמכות לשנות כהוא זה מההחלטה. אבל מתוך ידיעת הבעיות של המערכת, יצרנו את

מירב הגמישות כדי ללכת לקראת הרשויות בנושא הזה.



אני מקבל את דברי מר ירון ומר דינס בענין ההכרזה על הנהגת משמרת שניה. ברור

לי שאי אפשר להגיד לראש רשות זאת או אחרת שהוא יכריז על הנהגת משמרת שניה ברשות

שלו. אם תהיה סיטואציה כזאת - והיא יכולה להיווצר אם לא יהיו תחליפים - אז זה

באחריות של הממשלה, של שר החינוך ושר האוצר, להגיד שתהיה משמרת שניה.

אנחנו עושים עכשיו בדיקה בכל מערך המתנ"סים בארץ, כדי לדעת בדיוק כמה חדרי

לימוד מערכת המתנ"סים יכולה להעמיד לרשות מערכת החינוך במידה ותהיה לנו בעיה,

ויש לנו בעיה של אילוצי תקציב, כדי שאפשר יהיה לקיים לימודים במסגרת המתנ"סים.

אני רוצה להגיד עוד דבר. יש הרבה מאד רשויות בקומיות שיש בהן בתי-ספר

ריקים, לא מאוכלסים, וראשי הרשויות לא השכילו עד היום להתמודד עם זה. זו

התמודדות קשה מאד.

א' סרטנ י;

האם יש לך נתונים בכמה בתי-ספר מדובר?

אי קפלן;

אינני יודע בדיוק.

אתה מתכוון לבתי-ספר דתיים?

אי קפלן;

לאו דווקא דתיים. אני מדבר על בתי-ספר שאו שאינם מאוכלסים או שהם זנוחים,

או שהם מאוכלסים עם מעס מאד תלמידים, ויש מקום.

ד' ירון;

אבל זה לא עוזר לכפר סבא אם באיזה מקום אחר יש בית-ספר כזה.

אי קפלן;

בירושלים, למשל, יש כמה בתי-ספר שבפירוש אפשר היה לאכלס אותם יותר ובכך

למנוע בניה בירושלים, וכתוצאה מזה לייעד תקציב לרשות אחרת. ויש עוד הרבה מאד

דוגמאות אחרות. גם בכפר-סבא יש בית-ספר שעומד היום חצי ריק, בשכונה הדרומית.

ראש העיר כפר-סבא יודע בדיוק למה אני מתכוון. נכון שאין בזה מענה לבעיות של

כפר-סבא. ובשנתיים האחרונות השתדלנו לתת עדיפות לישובים שהנושא הזה אקוטי אצלם.

צריך לזכור עוד דבר. הניתוח של הדברים הרבה יותר מורכב. אקח לדוגמה דווקא

את כפר-סבא. אי אפשר לקבל את הנתונים של ראש העיר על מספר התלמידים בישוב כמו

כפר-סבא ולהגיד; זה הצורך בכיתות. מבדיקה שעשה משרד החינוך בשנים האחרונות מסתבר

שבכפר-סבא, פתח-תקוה ועוד כמה ישובים, כ-30% מהילדים בגילאי העל-יסודי נוסעים

ללמוד בתל-אביב, בעיקר לבתי-הספר המקצועיים כמו "אורט סינגלובטקי" ואחרים.

י' ולד;

עם כל הכבוד, אני מציע שעל הבעיות של כפר-סבא אני אדבר. אני מכיר אז

הנתונים קצת יותר טוב.

אי קפלן;

גם אני מכיר אותם.



ובכן המערכת הזאת סבוכה, היא דורשת דיון מעמיק לגבי כל ישוב וישוב. עשינו

זאת. נכון שבכפר-סבא יש מחסור בכיתות. יש עוד ישובים שיש בהם מחסור בכיתות. אם

תהיה בניה בשנת התקציב 1985, לישובים האלה תינתן עדיפות.

אשר להזרמה - לגבי ההזרמה בתקציב הפיתוח של משרד החינוך יש לנו בעיה

ספציפית. מפעל הפיס היה צריך לתת חלק מהתקציב הזה, היה אתו איזה ויכוח. לא אכנס

עכשיו לפרסים. זו אחת הסיבות שפגעה בהזרמה בתקופה האחרונה. אני מקווה שתוך

שבועיים הנושא הזה יבוא על פתרונו.

מאחר והטענות מופנות אל האוצר, אני רוצה להבין את השקפתך. מר קפלן, אתה

אומר שהסכנה של משמרת שניה אכן קיימת, אבל לא אתם צריכים לפתור אותה באילוצים

שאתם נתונים בהם, כלומר של הקפאת ההתקשרויות ובעיות הזרמה וכוי, שיחליט על זה

ראש הממשלה. זה ברור. אבל האם אתה מערער על העובדות עצמן? אתה אומר שיש תלמידים

שנוסעים מכפר-סבא ומפתח-תקוה ללמוד בתל-אביב. אתה טוען בעצם שראשי הרשויות

מציגים תביעות מופרזות, שהם לא צריכים את הכיתות האלה.

אי קפלן;

לא אמרתי זאת. אינני נכנס כרגע למקרה הספציפי של כפר-סבא. אבל הרבה מאד

רשויות מקומיות מגישות את הצרכים שלהן, כשהן לא מתמודדות קודם כל בתוך הישוב עם

זה שהן צריכות בחלק מהמקומות לווסת את התלמידים. שנית, בפריפריה של גוש דן קיימת

בעיה אחרת, שבחלק גדול מהישובים אחוזים משמעותיים מאוכלוסיית התלמידים בעל-יסודי

נוסעים לתל-אביב ללמוד. רשות מסויימת אומרת: אלה השנתונים של כיתות ז' וחי, אני

רוצה לקלוט אותם בתיכון, תכפיל את זה ב-4 - זה מספר הכיתות שאני צריכה

לעל-יסודי. אינני אומר שזה מה שראש עיריית כפר-סבא מציג. אבל אני אומר שלדבר כזה

איננו יכולים להיענות, זה שינוי של קונספציה מבחינת מה שקורה בפועל היום.

אבל יש תכניות אב.

עם כל הכבוד, גם תכניות אב נמצאות תוזת אילוצים של מגבלות תקציב.

כפי שאמרתי, אי אפשר להיענות לדבר כזה, כי אם כל התלמידים ילמדו בערים

שלהם, בבת-ים, חולון, ראשון לציון, כפר-סבא וישובים אחרים, זה ירוקן

את בתי-הספר כמו "אורט סינגלובסקי", שרוב האוכלוסיה שלהם באה מחוץ לתל-אביב. ויש

עוד דוגמאות. אני מוכן להביא את החוברת של משרד החינוך על חינוך על-יסודי. זה

נתון מאד מענין בכלל לגבי הניתוח של המערכת, וצריך לשקול את זה.

נכון שיש בעיה. לי ברור שבאילוצים התקציביים הקיימים לא יוכלו לתת לנושאים

האלה פתרון. אפשר לתת לזה פתרונות חלקיים חליפיים. אם בחלק מהישובים האלה לא

תהיה בניה לפחות בהיקף של השנה שעברה, המשמעות היא הנהגת משמרת שניה.

במגזר הערבי משרד השיכון כמעט ואינו בונה. אנחנו כמעט לא נהנים מהבניה של

משרד השיכון. אני אומר כמעט, כי נבנו כיתות על-ידי משרד השיכון בכמה מקומות,

כמו בכפר מקר שתושבים מעכו עברו אליו, ואולי קצת בעיירית שנבנו בנגב. חוץ מזה

אנחנו לא נהנים מהבניה של משרד השיכון. אנחנו נשענים על בניית כיתות רק באמצעות

משרד החינוך.

לצערי זה שנים אנחנו דנים בנושא של המוזסור החמור בכיתות. בשלב מסויים

גובשה הצעה שתהיה איזו תכנית-עשור לפתרון הבעיה. זה היה כאשר היו וזסרות לנו



1,300 כיתות, והיתה הערכה שהריבוי הטבעי הוא בסדר גודל של 130 כיתות לשנה. לאהד

מכן התברר שהריבוי הטבעי הוא הרבה יותר קטן, כי חלו שינויים בחברה הערבית

והילודה קטנה, ולכן הריבוי הטבעי הוא בסדר גודל של כ-80 כיתות לשנה. סוכם בשעתו

שאם תהיה בניה של 200 כיתות בשנה, תוך עשר שנים נדביק את הפיגור. הובטח לעשות

מאמץ. הובטח על-ידי שר החינוך הקודם ש -25% מתקציב הבינוי של משרד החינוך לשנה

הנוכחית יינתן למגזר הערבי. גם זה לא בוצע, לא קיבלנו את זה.

אנחנו נמצאים באותו מצב כמו ראשי רשויות אחרים, שהוציאו מכרזים ורזתמו חוזים

והכל הוקפא; יש כאלה שקיבלו אישורים להתחלת בניה ולאחר מכן קיבלו הודעה על

הקפאה. בפועל מה שעומד להיבנות השנה הוא בסדר גודל של 80 כיתות במקום 200.

היו"ר נ י רז;

בשבוע שעבר שמענו כאן שכ-30% מהבניה של מבני חינוך בישראל היו במגזר

הדרוזי.

אי אבו-עסבא;

אתם שמעתם סקירה על החינוך במגזר הדרוזי. אני מדבר על המגזר הערבי, נוצרים,

מוסלמים וכו י. היום המצב הוא שחסרות 1,500 כיתות, וזה על פי סקר שנעשה על ידנו

ביוני 1980. מתוך 1,500 הכיתות האלה - 760 כיתות וזסרות בכלל, והתלמידים לומדים

בחדרים שכורים, ביניהם חדרים של 20 ממ"ר המאכלסים 40-35 תלמידים. זה מצב

קטסטרופלי שאי אפשר לסבול אותו ואי אפשר להמשיך בו. לומדים בהם נערים שאנחנו

רוצים שתהיה להם רמת השכלה כזאת שיוכלו להתמודד עם נערים שלומדים בתנאים

אופטימליים, באוניברסיטה או במוסד חינוך אחר.

נוסף ל-760 הכיתות החסרות בכלל במגזר הערבי, יש כ-740 כיתות לא תקניות.

מדובר על כיתות שנמצאות בפחונים, וזה המצב בכמה ישובים בדואים, או בבנינים

רעועים שמצבם חמור ביותר. כאשר יורד גשם, הכיתות מוצפות. צריך לשפץ אותם. חלקם

אפילו לא ניתנים לשיפוץ.

ובכן המחסור היום הוא של 1,500 כיתות, וזה מהווה 40% מכלל הכיתות במגזר

הערבי. כלומר רק 60% מהתלמידים במגזר הערבי לומדים בכיתות תקניות, במצב פחות או

י ותר סביר.

אם נמשיך במצב הקיים, של בניית 80-60 כיתות לשנה, בקושי נדביק את הילודה.

כלומר המצב יהיה יותר חמור. בהתחלת הקדנציה של הכנסת הקודמת דנו בנושא הזה

בוועדת החינוך של הכנסת, אז חסרו לנו 1,300 כיתות. היום חסרות לנו 1,500 כיתות.

זאת אומרת שבמשך הקדנציה של הכנסת העשירית כיסינו את הילודה, מינוס 200 כיתות.

אי אפשר להמשיך במצב הזה. לכולנו ברור שהמצב הכספי קשה, אבל אינני חושב

שאפשר לפתור אותו על חשבון החינוך ועל חשבון הילדים.

אינני מדבר על כך שגם כאשר ההקצבה היא לא של משרד החינוך, אבל בפיקוח משרד

החינוך - גם אז איננו מקבלים את החלק המגיע לנו. כאשר מפעל הפיס החליט לפני שנה

לבנות 30 אולמי ספורט, למגזר הערבי ניתנו 2 אולמות בלבד. וזה כאשר המחסור באולמי

ספורט במגזר הערבי הוא אבסולוטי, והמחסור במגזר היהודי הוא יחסי.

אנחנו גם לא מדברים על חדרי ספח וצרכים אחרים, אלא רק על כיתות אם. חסרות

לנו 1,500 כיתות אם. כמעט אותו מספר כיתות חסר גם במגזר היהודי. ואנחנו מהווים

רק 17% מהאוכלוסיה.

לכן אני מבקש מהוועדה שהיא תמליץ להפעיל איזו תכנית חירום לתקופה מסויימת,

סבירה, כדי להדביק את הפיגור ולגמור עם הבעיה הזאת אחת ולתמיד. חייבים לעשות

זאת.



מי אלמוג;

אנחנו יודעים את המצוקה הכלכלית של המדינה, איננו מתעלמים ממנה, אנחנו חלק

מהמדינה. אפשר לומר שצריך לקצץ בדברים שונים ברשויות המקומיות. גם לא צריך לומר

את זה, ראשי הרשויות ומועצות הרשויות יודעים את זה, ולאור הנסיבות מקצצים. אפשר

לרוקן את האשפה פעם בשבוע במקום שלוש פעמים-, אפשר לתת פחות תאורה, פחות שעות

ופחות נורות; אפשר לעשות כל מיני דברים וכל מיני קיצוצים-, אפשר לפטר פה 10

פקידים ושם 5 עובדים. אבל כאשר באים לדבר על חינוך ואומרים שיש הקפאה, שאין כסף

- צריך לומר גם איך נבצע את החינוך.

ישבנו בישיבה עם שר האוצר ועם ראש הממשלה כשמילא גם את תפקיד שר הפנים ודנו

על נושא הרשויות המקומיות. אמרנו להם: למדונו איך ומה לעשות. אמר לנו שר האוצר:

כסף שאתם מקבלים - אותו תוציאו-, כסף שאינכם מקבלים - אל תבצעו שום דבר. זה נשמע

יפה מאד. זה מתאים למשפחה, לניהול בית, אבל לא כאשר עוסקים בחינוך. החינוך הוא י

נושא שנמצא בעדיפויות העליונות של המדינה. אז גם כאן אומרים לרשויות שאין כסף.

זו לא תשובה. מר קפלן, יש הקפאה, אבל יש גם ועדת חריגים. אתר אומר: אנחנו עובדי

מדינה, איננו יכולים לשנות. במשדד האוצר יש גם נבחרים. יבוא השר, יבוא סגן השר,

ויענו הם. גם אם אין זו שנת בחירות, לנבחרים ברשויות המקומיות יהיה קשה מאד

להנהיג משמרת שניה.

גם אם יבואו לכאן השר וסגן השר, זה לא יעזור. זה לא יביא את הגאולה.

אני מתייחס לתשובה של מר קפלן שאמר: אנחנו עובדי מדינה, איננו יכולים לשנות

דבר. זה לא יכול להיות בוועדה של הכנסת כשדנים בנושא הזה.

מדברים על הנהגת משמרת שניה. האם אתם יודעים בכמה בעיות זה כרוך? האם יהיו

לזה מורים? האם מורות תלכנה לזה? ומה עם אמהות עובדות? איך ייפתרו הבעיות האלה?

נניח שבחלק מהמקומות זה יהיה הכרחי. אז צדקו אלה שאמרו כאן שזה צריך להיעשות

על-ידי החלסה של הממשלה, כמדיניות, ולא שרשות זו או אחרת תחליט על כך. ראשי

הרשויות לא יוכלו לעמוד בחזית הזאת.

כפי שאמרתי אפשר לקצץ בכל מיני דברים, בעובדים, בנקיון, בתברואה, בגינון,

בתאורה. בנושא של חינוך - צריך לראות את זה אחרת. 40 אלף הממייר לא פותרים

לחלוטין את בעיית הכיתות, אותן אלפי הכיתות שדיבר עליהן מר אבו-עסבא ואלפי

הכיתות שדיברו עליהן מר ירון ואחרים. שר החינוך הקודם אמר לנו: תשכרו חדרים.

שכרו חדרים, הם אינם מתאימים. אבל כששאלו אותו מי ישלם, הוא אמר: נראה. עד היום

הרשויות המקומיות לא קיבלו את הכיסוי עבור דמי השכירות לוזדרים האלה, והם

מתמודדים עם הבעיה הזאת על-ידי הסדרים מהסדרים שונים.

מדובר בחינוך ילדינו. זה נושא שצריך לתת לו עדיפות עליונה, והמדינה צריכה

למצוא לזה את המשאבים. ואם בחלק קטן מהמקומות תהיה משמרת שניה - זה צריך להיעשות

על פי מדיניות של מדינת ישראל ולא של הרשויות המקומיות.

משפט אחד על משרד השיכון. גם שם תוקצבו כ-350 כיתות לשנה זו-, בוצעו לכל

היותר כ-50ו. היה תשבץ ארצי כללי, מה יבנה משרד החינוך ומה יבנה משרד השיכון. גם

שם החסר גדול, וגם שם זה תוקצב אחרי קיצוצים וקימוצים רבים. אם תוקצבו 350

כיתות, זה בקושי ענה על הצרכים. כאשר מבצעים כשליש מזה, יש לזה משמעות בשטח.



י. ולד; בתחילת דברי אני רוצה להתייחס לכפה הערות

שנאמרו על כפר-סבא. אני דווקא לא הושב

שבפורום הזה צריך לטשטש את ענין האחריות של המשרדים הממשלתיים ושל

עובדי המדינה לענין זה. מקובלת עלי אותה בדיקה שערכו עובדי המדינה

לגבי צרכי הבינוי של מוסדות החינוך. אינני בא לערער על זה כרגע"

הרפרנטים של משרד החינוך בדקו את הצרכים באופן יסודי בכל רשות ורשות.

והם לא באו לדבר על משמרת שניה. מי מדבר על משמרת שניה? היא קיימת

אצלנו היום, כי תלמידים לומדים במקלטים, במשמרת הראשונה, אני מזמין

את חברי הוועדה לראות במרכז כפר-סבא תלמידים לומדים במקלט, ועושים

סבב, בכל חודש כיתה אחרת לומדת במקלט, כי זה בלתי אפשרי לשבת שם

לאורך זמן. ובכן הבדיקה וההמלצה של אנשי משרד החינוך מקובלות עלי"

אנחנו יושבים פה בפורום של ועדת החינוך והתרבות

של הכנסת. להערכתי ועדת החינוך צריכה לתת תשובות ולקבוע עמדה לא

לגבי מידת הסמכויות שניתנות לעובד מדינה זה או אחר, אלא מה הן

המגמות ומה התשובות שצריך לתת לעם ישראל, בכל ישוב וישוב, על פי

מדיניות כללית,

אני רוצה להאיר איזה ענין שהוא הרבה יותר

חמור מאשר הציג אותו קודם מר דינם. זה בקשר לבעיה של אותם מכרזים

שהוצאו וקבלנים ניגשו אליהם. אני הכנסתי הסתייגויות שבמקומות אחרים

לא עושים, כי ידעתי לאיזו צרה אני נכנס- כשקבלן ניגש למכרז, הוא

מגיש כתב ערבות שמוגבל בתאריך מוגדר. כתב הערבות פקע. הקבלן יכול

אני אינני בעסק, תצא שוב במכרז" ואין לי שום כלי לפעול

נגדו, כי הערבות פקעה"

אם אנחנו מדברים על שנת הלימודים הקרובה, האם

חברי הוועדה יודעים במה מדובר? שנת הלימודים נפתחת ב-1 בספטמבר,

על-מנת שכיתות יעמדו ב-1 בספטמבר, הן צריכות להיות כבר היום במצב

שהשלד גמור, אנחנו עוד נמצאים בטרם אישור, במסגרת של הקפאה שאינני

יודע בכלל מתי היא תוסר"

אני מברך את כל אלה שאמרו כאן שצריך להגיד

באומץ לב לעם ישראל שאנחנו הולכים לקראת משמרת שניה. אינני בטוח

שכל אחד נתן דין וחשבון לעצמו מה משמעות הענין. בחטיבות ביניים

ובחטיבות עליונות אין אפשרות לעשות משמרת שניה" אפשר לעשות זאת

בבית-ספר יסודי, בכיתות א'-ו', ששם מסיימים את הלימודים ב-12 או

ב-1 והולכים הביתה" אינני יודע אם נמצא לכך מורים או לא" אבל עיקר

הבעיה אצלי, למשל, היא בחטיבות הביניים ובחטיבות העליונות" יש לי

גם בעיה עם היסודי, אבל הבעיה היותר חריפה היא בחטיבות הביניים

ובתיכון, אי אפשר להגיע למשמרת שניה בחטיבות ביניים ובחטיבות

עליונות, כי ככל שעולים בדרגות הכיתה יש יותר התמקצעות, יותר

התפצלויות, והכיתות עובדות בהרכבים שונים, לפי המקצועות, עם

מורים ספציפיים לאותם מקצועות, ויש שימוש במעבדות. יום הלימודים

יכול להסתיים בשעה 3" אם רוצים להתחיל את המשמרת השניה בשעה 5-4,

אחרי שמנקים את הכיתות, בבקשה. תחליט מדינת ישראל שבחטיבות הביניים

ובתיכון מתחילים את הלימודים בשעה 4, 5 או 6, זו כבר לא משמרת שניה,

אלא שלישית, פרט לזה יש בעיה של משמרת ראשונה ביסודי. אני מצביע

על בעיה שאינני בטוח שבכלל נתנו עליה את הדעת,

אני שמחה שניתנה לנו אפשרות לדון על הנושא

הזה כאן. כמה חברים הגשנו הצעה דחופה לסדר

היום במליאת הכנסת, והיא לא הוכרה כדחופה. לכולנו ברור שאם מדובר

על בניה לקראת שנת הלימודים התשמ"ו, אז כפי שנאמר כאן השלד כבר

היה צריך להיות בנוי"

מצד שני יש לי הרגשה קשה מאד, לבי עם מר קפלן

שמוטל עליו לקצז פה ושם, זה התפקיד שלו. אבל ועדת החינוך נמצאת

במצב שבעצם אין לנו שום הנחיות של הממשלה או של משרד החינוך. אנחנו

צריכים להיות מאד נאורים, מאד מבינים את כל המצבים לכאן ולכאן,

ולהגיש המלצות" אני מתקוממת כל הזמן על כל מה שנעשה במערכת החינוכית,



עד היום אין לבו שום דברים מוגדרים שלפיהם אנחנו יכולים לדון,

להמליץ, לבדוק וכו'. איש אינו יודע במדינה מה כן ומה לא .שום משרד

איבו נותן תשובות, יש הקפאות וקיצוצים, וכולבו צריכים לגלות פטריוטיות

כלכלית" ואנחבו צריכים לתת תשובה, כי אנהבו יכולים במחי יד להרום

את כל המערכת החיבוכית. נדמה לי שלקראת זה אבחבו הולכים,

יש לי סקר משנת 1983/74 על 52 ישובים במגזר

הערבי, שרק בהם יש מהסור של 725 כיתות, ובין הכיתות שקיימות יש גם

כאלה שאינן ראויות לשמש כיתות" זה סקר של הוועד. הארצי לרשויות

מקומיות ערביות, גם אם המספור קטן ב-10 כיתות, או אפילו ב-50 - זה

חמור מאד,

יש לי גם נתונים על כפר-סבא ומקומות אחרים.

אני מציעה שאנחנו נחליט לתבוע ממשרד החינוך

וממשרד השיכון לומר לנו תוך תקופה מוגבלת מה עומד לרשות המערכת

החינוכית; שנית, לעשות בדיקה מפורטת על סדרי עדיפויות, אנחנו חייבים

לקבל את זה. הוועדה אינה יכילה לדון ולהחליט על שום דבר בלי שהיא

תקבל ממשרד החינוך איזה שהוא תדריך על סדרי עדיפויות. אנחנו עובדים

בחלל ריק. אני מציעה ששני הדברים האלה יהיו לפחות הנחיה מוקדמת

שעל פיה הוועדה תוכל להמליץ אולי איזה המלצות, איפה כן ואיפה לא,

לגבי הענין של משמרת שניה - הנושא כרוך בהרבה

מאד בעיות, אפילו רק ביסודי, שלא לדבר על חטיבות הביניים והתיכון.

אבל אם לא יהיה מנוס מכך וצריך יהיה להנהיג משמרת שניה, צודקים

אלה שאומרים שזה לא יכול ליפול עליהם, לא יכול להיות שראש מועצה או

ראש עיר יקח על עצמו את האחריות להחליט על כך בעצמו, זה צריך לבוא

מלמעלה. הוועדה צריכה להידרש לזה ולהחליט מה היא ממליצה"

י. גנור; לא אכנס לכל הנושאים שדיברו עליהם. יש נושא

אחד שלפי דעתי הוא הבעייתי ביותר ובו צריך

להתרכז, זה הנושא של הקפאת ההתקשרויות על-ידי החשב הכללי"

א, קפלן; על-ידי הממשלה,

י. גנור; החשב הגביל את היקף ההתקשרויות החל ב-1 באוגוסט,

על פי החלטת הממשלה, כמובן, ההגבלה הזאת גרמה

לכך שהחל ב-1 באוגוסט 1984 אפשר לבנות מתקציבנו סדר גודל של 1,800

ממ"ר לחודש, כיתה זה 125 ממ"ר. התהליך שלפיו צריך לקבל קודם הרשאה

לפרסום מכרז ואחר כך חתימה על חוזה, מבחינתנו הוא התהליך הטוב ביותר

שמאפשר לרשויות לבצע את העבודה ולהתארגן בצורה הטובה ביותר"

הסידור הזה קיים כבר כמה שנים, והוא קיים כדי שרשויות מקומיות

יתכוננו במועד, ולפי השחרור התקציבי של 1/12 לחודש יתחילו לבנות.

זה טוב, כי אהרת החשב הכללי היה אומר לא להוציא אפילו את האישור,

אלא תחכה ותוציא 1/12 כל חודש.

חוק תקציב המדינה נותן לחשב הכללי את הסמכות

לשחרר את הכספים לפי המימון שיש לו. אנחנו צריכים להבין את זה. אנחנו

פועלים במסגרת של חוק התקציב. אז פה עשינו איזו עקיפה של החוק,

מרשים לרשויות המקומיות לצאת למכרז, ואז יותר רשויות מוכנות, ובאופן

טבעי זה מתפזר על פני השנה בתנאי שמחלקים את התקציב כפי שצריך"

אבל הוא לא חולק כפי שצריך, ובמקום 9,000-8,000 ממ"ר לחודש נתנו לנו

רק 1,800 ממ"ר לחודש, החל ב-1 באוגוסט,

התוצאה היא שאנחנו מגיעים לסוף השנה כאשר

42 אלף ממ"ר לא יגיעו לכלל כיצוע, אם ההקפאה לא תוסר, וזאת הבעיה

האמיתית, אם הבעיה הזאת תיפתר, אם התקציב יופשר, אני מאמין שנוכל

לפתוח בצורה המסודרת את שנת הלימודים התשמ"ו, וזאת הנקודה החשובה"



בי דל;

אני רוצה למסור כמה נתונים ולהדגיש היבט נוסף שלא הוזכר כאן. קודם כל אשתמש

במינוח של כיתות שהוא אולי יותר ברור ונוח. בתקציב 1984, ואני כולל בזה גם את

משרד השיכון, תוכננו 1,225 כיתות. בוצעו, נכון להיום ונכון גם ל-31 במרס 1985,

כלומר עד סוף שנת התקציב, כ-550 כיתות. הווי אומר שכ-680 כיתות לא בוצעו לפי מה

שתוכנן בתחילת שנת התקציב. זה כולל את המגזר הערבי.

כלומר בעצם יש פה הבנה, שבמידה והתקציב לא יופשר, אנחנו הולכים לקראת משמרת

שניה בשנת הלימודים התשמ"ו. אין כל ספק שגם אם יוכרז על משמרת שניה באופן פורמלי

כפי שראשי הרשויות ביקשו כאן, שהממשלה תחליט על כך - ברור שכל אחד יילחץ, וראשי

לא נפתח משמרת שניה בגלל כיתה אחת או כמה כיתות שחסרות. כל אחד

יילחץ וינסה למנוע את זה. עם הלחצים האלה, לאחר שנסגרו אותן אלף כיתות בעמודים,

במקלטים וכן הלאה, לא נגיע לפתרון מלא של הבעיה.

בעקרון בעצם זה לא משנה אם יהיו 400 כיתות במשמרת שניה או 300 כיתות. אם

נפרץ הסכר, הסכנת הרבה יותר גדולה. אם נפרץ הסכר, זה לא ייגמר ב-400, 300 או

200. כל ראש רשות מקומית יאמר: אני לא רציתי לפתוח משמרת שניה, עשיתי את כל

המאמצים; אבל אם ייפרץ הסכר, אז למה צריך לחיות במצוקה של לימודים במקלט? ארחיב

את המעגל. אם כבר נפרץ הסכר - אני הולך קדימה. אינני אומר זאת כנגד הרשויות

המקומיות. אבל אם כבר העקרון הזה לא נשמר, הסכנה כאן היא הרבה מעל ומעבר למה

שמסתבר מתוך הנתונים שנמסרים כאן.

אני רק חושש שזה ימצא חן בעיני הממשלה. מההורים אינני חושש.

אני רוצה לומר עוד דבר. מתוך ה"התלהבות" שלנו לגבי כל מה שכרוך בשנת

התשמ"ו, אנחנו שוכחים שאחריה תגיע התשמ"ז. כשאנחנו מדברים היום על הבעיה לקראת

שנת התשמ"ו, אל נשכח שבינואר 1984 משרד החינוך - אני מניח שגם משרד השיכון -

פחות או יותר גמרו כבר עם משרד האוצר על התכנית ל-1984. היום אנחנו נמצאים

בינואר 1985; איננו רואים כל כוונה לשבת ולראות מה יקרה ב-1985. כלומר איננו

יכולים בינואר 1985 לראות איך אנחנו פותרים את הבעיה. אין מצב כזה שאנחנו יכולים

לומר שאם יפשירו את ההקפאה - פתרנו את הבעיה. אנחנו נהיה במצב הרבה יותר קשה שלא

נוכל להדביק את הצרכים, גם אם נרצה.

אינני יודע מה להגיד. אני חושב שאני נמנה עם אלה שמאבדים את האמונה ביכולת

של הממשלה הזאת לטפל גם בשאלות המקרו וגם בשאלות המיקרו. יש לי בעיה רצינית מאד

ביחסי לממשלה. אילו היו פותרים את הבעיות הגדולות, והיינו נשארים עם הבעיות

הקטנות יחסית שאנחנו מדברים עליהן, ניחא. אילו לפחות היינו פותרים את הבעיות

הקטנות ונשארים עם הבעיות הגדולות - זה גם כן משהו. אבל איננו עושים לא את זה

ולא את זה. אני אומר את זה ברצינות. כי כל נושא קטן שאתה נתקל בו, אתה שואל: איך

פותרים את הבעיה?

הוועדה הזאת עוסקת בעניני חינוך. מה אנחנו עושים במשך שלושה ימים בשבוע,

בשלוש ישיבות שאנחנו מקיימים? איך לצמצם, איך לקצץ, איך להרוס. והמדינה כולה עוד

משתוללת ברמת החיים כפי שהיא משתוללת.

לא מפחיד אותי הענין של משמרת שניה. אבל מתי? כשיש שעת חירום לישראל. אבל

לא כשאין שעת חירום ולא מסוגלים לפתור שום בעיה. למה לא קורה לממשלה שתעשה פעם

משהו בצורה טובה? האם אי אפשר לפתור גם בעיות קטנות? ניקח את החינוך, נגיד

שנותנים לו עדיפות. הבעיה שמטרידה אותי היא שיש פתרונות, אם אתה מכניס את כל



המערכת למערכת של קיצוצים והכרעות קשות וסידור עבודה כמו בקיבוץ. לא היה איכפת

לי אם היו אומרים שתהיה אבטלה של 30-20 אלף איש, אבל מתי? כשכל אחד מהם ידע

שכפועל נקיון או פועל ייצור תהיה לו עבודה. אז ילך להיות פועל נקיון. אבל אם לא

משנים את כל המשטר ולא נותנים הרגשה שכולם אחראים, שכולם רוצים לעשות איזה שינוי

- מה אנחנו רוצים מהילדים הקטנים שלא נותנים להם פתרון?

ראשי הרשויות המקומיות לא סיפרו את כל דרך היסורים שלהם. כשכבר יש הסכם,

וכשכבר משחררים את הכסף - לוקח הרבה מאד זמן עד שהוא מגיע. ויש ענין של הריבית.

אנחנו במצב קשה, באינפלציה דוהרת וכוי. אין לי טענות לאנשים

שעושים את העבודה במשרדי הממשלה, הם עושים את עבודתם נאמנה, מהראשון עד האחרון

שבהם. אבל יש לי טענה על כך שאינני יודע מה המדיניות. אפשר להחליט שתהיה משמרת

שניה, אפשר להחליט שסוגרים מרפאות של קופת חולים, אפשר להחליט כל דבר. אבל נדע

מה אנחנו רוצים.

מה שאנחנו יכולים לבקש זה שבתחום הזה של בניית כיתות הממשלה תפשיר את

הסכומים הדרושים לתכניות שנקבעו על-ידי משרד החינוך, לא מה שהרשויות המקומיות

רוצות, אלא את המינימום הדרוש לעניני החינוך. גם בזה יכולה להיות עדיפות,

בתי-ספר יסודיים או תיכוניים, אבל קודם כל נדע איזו מערכת אנחנו רוצים. וזה אחרי

שנבדוק את בתי-הספר שאינם מנוצלים, ואת המתנ"סים וכוי. הבעיר, היא שהפריסה של

המתנ"סים שונה, אחרת. אכל קודם צריך לנצל את כל מה שאפשר. וכאשר שוב תהיה הזרמה

של 200-100 מיליארד שקלים, שחלק מזה ילך גם לחינוך.

פי גולדשטיין;

אין לי טענות כל כך קשות לממשלה הזאת כמו שהיו היום לחברים אחרים בוועדה.

אני רוצה לדבר בגילוי לב. חבר-הכנסת הראל אמר שאנחנו עוסקים כל הזמן בקיצוצים.

אני מלין על חברי הוועדה ועל עצמי. בכל פעם מגיעות אלינו בעיות אחרות, חינוך,

תרבות, ספורט וכוי, ובכל ענין אנחנו אומרים: לא לקצץ. והרי אנחנו נמצאים באותה

סירה. לא היה נושא אחד שבו הוועדה התלכדה על קיצוץ.

בקשר למשמרת שניה - אני אינני חושש מכך. צודקים אלה שאמרו שאם מדברים על

משמרת שניה, הממשלה צריכה להחליט על כך ולא ראשי הערים, אם כי אני חושב שלא בכל

מקום קיימת הבעיה של משמרת שניה.

אי קפלן;

היא קיימת במעט מאד מקומות.

פי גולדשטיין;

אני רוצה להגיד שעד שנגיע למצב של משמרת שניה, יש עוד הרבה מאד אפשרויות

אחרות. עדיין יש אפשרות לשכור רוררים, זה לא דבר פסול, אפשר להשתמש באולמות,

במתנ"סים.

אי סרטני;

איך אפשר לקיים כך לימודים?

פי גולדשטיין;

עדיין יש אפשרויות לעשות כל מיני פעולות עד שמגיעים למשמרת שניה. ואינני

חושב שמשמרת שניה היא הפתרון הטוב ביותר. נכון אמר מר ולד, ככל שעולים ברמת

הכיתה, יותר קשה לעשות זאת. זה טוב אולי לכיתות הנמוכות של בית-הספר היסודי.

אני חושב שהדרך הטובה ביותר להגיע להבנה בין כולנו, בעיקר בין חברי הוועדה,

היא באמת לקבל את סדרי העדיפויות של משרד החינוך.



האמת היא שהמצוקה הכלכלית שלנו איננה מתבטאת בוזיי יום יום, איננו רואים

אותה. כולנו מוכנים לסבול יותר, אם זו היתה ההרגשה של כולם.

אני מצטרף להצעה שנקבל את סדרי העריפויות של משרד החינוך. אם משרד החינוך

יתן הוראה לקצץ פה או שם, נדע איפה אנחנו עומדים. אחרת זה לא הוגן מבחינתנו. אתם

תצאו מכאן בהרגשה שהנה ועדת החינוך מאחוריכם. בישיבה הבאה יבואו הספורטאים,

ויהיה אותו דבר. כך גם לגבי התיאטרונים. אנחנו במצב שאנחנו כאילו מאחורי כל אחד.

זה לא הוגן.

אם משרד החינוך והשר יגידו לנו שלאור המצב צריך לקצץ פה או שם, חברי הוועדה

בסדר העדיפות הזה אתה טועה, שוגה; אנחנו עומדים מאחורי הרשויות

המקומיות בענין הבניה.

כשמדובר על מצב שראש רשות כבר התקשר עם קבלן, כשיש כבר חוזה או הסכם, וראש

העיר צריך לבוא אליו ולהגיד- לו שאין כסף, מצבו אומלל ונבוך. התחייבות והסכם

חייבים לכבד. מניעת התקשרויות לעתיד אינה דומה למצב שבאופן חד-צדדי מפסיקים

הסכם. בשום אופן אסור שזה ייעשה.

די בן-אלול;

משרד הבינוי והשיכון מוכן טכנית עם תכניות, אחרי מכרזים, לכל התכנית שהוא

יתבקש לבצע, אפילו קצת מעבר לזה. הבעיה היא שמראשית השנה התקציבית סעיפי ההרשאה

התקציבית שלנו וקצב ההפעלה התקציבית שהוטל גם עלינו, אינם מאפשרים לנו לבצע יותר

מאשר ביצענו עד עכשיו. מתוך 310 כיתות במגזר העירוני אנחנו עומדים עכשיו לפני

גמר חתימה על 200; חתמנו כבר על 156. ובמגזר הכפרי והבדואי יש לנו עוד כ-40

כיתות שנקדם אותן. גם במגזר הדרוזי יש כ-30 כיתות שנקדם אותן. זה בתנאי שקצב

ההרשאה שלנו לחתום על חוזים בכלל לא יגיע לשנת התקציב הבאה. אנחנו כבר לאחר

מכרזים, אנחנו מוכנים עם תכניות. הבעיה שלנו איננה זמן או תכנית שלא אושרה

על-ידי משרד החינוך. תפקידנו בסך הכל לסייע למשרד החינוך לקדם את המדיניות שלו.

אנחנו פשוט עומדים עם שוקת ריקה וממתינים להרשאה ולמסגרת תקציבית שתאפשר לנו

לעבוד.

אי הראל;

מה סכום ההזרמה לדברים האלה? מה המדיניות?

אי קפלן;

קודם כל אני רוצה להתייחס לנתונים שנמסרו כאן. הם גבוהים הרבה מעל ומעבר

לנתונים שקיימים במשרד החינוך. בסך הכל אנחנו כאגף התקציבים מוזנ ים מנתונ ים של

המחלקה למיפוי במשרד החינוך. למשרד החינוך יש רפרנטים שכל אהוד אחראי על תחום

מסויים בארץ, הם מבקרים ברשויות, שם מכינ ים להם תכניות אב, וזה יישוב. אחרי זה

בונים מסגרות תקציביות.

המספרים שאנחנו מדברים עליהם ושקיימים במערכת החינוך הם; בשנה שעברה היה

פיגור במגזר הערבי בסדר גודל של 740 כיתות חסרות. זה לפי נתוני משרד החינוך,

אחרי סקר שנעשה בכל הישובים בארץ, לפי מיפוי שלהם. זה לא כולל את המגזר הדרוזי.

במגזר הדרוזי הבניה של מוסדות חינוך בשנים האחרונות התפתחה בצורה יוצאת מגדר

הרגיל. בשנה האחרונה נתנו משאבים מיוחדים לנושא של בניה במגזר הבדואי, בעיקר

בדרום. גם שם יש התקדמות גדולה מאד.

לגבי המגזר היהודי, המספרים שנקט מר ירון, של 2,700 חדרי לימוד, הם מעל

ומעבר לנתונים שקיימים.

י י ירון;

שר החינוך אמר זאת בשבוע שעבר.

כיוון שאני מכיר את הנתונים אני חייב להגיד שאינני מקבל זאת. לפעמים אומרים

נתונים כדי להשיג תקציבים. המספד עצמו הרבה יותר קטן. יש גם שאלה על איזה טווח

של שנים אתה בונה את זה. אתה יכול להגיד שחסדות 2,700 כיתות ולעשות חשבון עד שנת

1990. ובכן המספר הרבה יותר נמוך. אם מדובר על ריבוי טבעי - וזה הנתון המשמעותי

ביותר - הנתון של גידול טבעי אינו יותר מאשר סדר גודל של 700 כיתות בשנה, לצרכי

כל המערכת, כולל המגזר היהודי והערבי.

מי אלמוג;

מה עם מעבר מעיר לעיר, למשל?

אתייחס לזה. אנחנו מדברים על 1,200 כיתות, מפני שמדובר גם על הצורך להדביק

את פערי העבר. גם במגזר הערבי נותנים יותר כיתות מאשר לפי צרכי הריבוי הטבעי. זה

מיועד גם כדי להדביק פיגורים מהעבר. ובמגזר היהודי - גם כדי לתת תשובה לבעיית

הנדידה מישוב לישוב, בעיקר בגוש דן, מהמרכז לפריפריה, ואותו דבר באזור של

הקרי ות.

הנתון הזה לא מקובל עלינו.

אי קפלן;

אלה הנתונים שלנו.

לסיכום, בוועדת הארבעה שר החינוך העלה את הנושא הזה. התשובה שקיבל משר

האוצר היתה שיביאו את כל הפרוייקטים האלה לוועדת החריגים הממשלתית, ושהוא, שר

האוצר, יתמוך בוועדה בשחרור מבני החינוך מההקפאה.

היו"ר נ' רז;

המשפט האחרון של מר קפלן הוא משפט מפתח. אם לסכם את הישיבה הזאת, אפשר

בעצם להתחיל מהסוף ולהגיד שוועדת החינוך והתרבות של הכנסת פונה למשרד האוצר

ולומר לו שוועדת החריגים צריכה להיכנס לעבי הקורה, ולקבוע יוזד עם משרד החינוך

ומרכז השלטון המקומי, היכן תיעשה עבודת הבניה שנמצאת בעדיפות ראשונה.

זה לא יעזור אם גם הוועדה הזאת תיהפך לבמה להתקפות. לא תהיה בזה שום תועלת.

זה אולי טוב לפורקן, אבל זה לא טוב לענין. ופה אנהנו מדברים על ענין קשה ביותר.

ובמידה שאין חולקים על כך שהנתונים שקיבלנו ממרכז השלטון המקומי הם נכונים, שיש

מחסור של 40 אלף ממ"ר שהתחייבו עליהם בתכנית הפיתוח שהיתה, ושמימון ל-20 אלף

ממ"ר מוקפא היום, אחרי פרסום המכרזים וההתקשרויות - זה מצב רע ביותר, כי זה פשוט

מונע אפשרות לעבוד, לתכנן משהו, להתחייב לאיזה דבר. כי הכל מתפורר, ואי אפשר

להיענות לצרכי החינוך של הילדים.

ההקפאה חלה בהרבה מאד תחומים, אם כי נכון שבהווי הכללי של המדינה לא כל כך

מורגשת המצוקה, והפגיעה היא לא רק במבנים. אנחנו עוסקים עכשיו בפרשה אומללה מאד

בתל-אביב. ראש העיר הודיע באופן חד-צדדי שמה-ו לחודש הבא יקצצו בחינוך המשלים,

מה שנקרא תגבור והעשרה. זה נוגע דווקא לשכונות, לאזורים החלשים. זה משבש את כל

המערכת. זו גם הפרה של הסכמי עבודה עם מורים. אז זה שייך לא לתוכן של הקיצוץ

הנדרש, אלא לשיטה, איך עושים את זה. יש מצוקה, יש ריב עם משרד הפנים, למה צריך

להתנקם במורים האלה, או בתלמידים? אני מדבד על האופן שבו מבצעים את מדיניות

הקיצוצים. והמדיניות הזאת הכרחית, זה מקובל על כולנו. ולא נבוא חשבון מדוע הגענו

למצב האומלל הזה, מי אשם בכך. את זה עושים מעל במת הכנסת.



ובכן אני חושב שנעשה נכון כוועדה אם נקבע שצריכה להיעשות בדיקה נוספת,

מחודשת, מהירה ומעודכנת, של הצרכים והאפשרויות. מר קפלן מנה פה כמה אפשרויות

שבאמצעותן אפשר יהיה לפתור את הבעיה. דיברת על בנינים מוזנחים, על בנינים שאינם

בשימוש.

יש מקרים ששכונה התרוקנה מהאוכלוסיה שלה ומבנה התינוך הוזנח, למרות שזה

מבנה מסודר.

היו"ר נ י רז;

אני מתכוון גם לזה. אם יש בהערכה שלך ממשות, כלומר שאפשר על-ידי שיפוץ של

מבנים לתת פתרון חלקי, צריך לעשות את זה בתנאים האלה. אני מקבל את זה בלב שלם,

אם אכן זה אפשרי. ובכן הכוונה היא שייעשה סקר, תיעשה בדיקה והערכה מה אפשר לנצל

עוד מהמצאי שישנו במקומות השונים.

י' ירון;

לגבי 20 אלף הממ"ר, אני חושב שמעבר לכל ויכוח צריך לבנות אותם.

היו"ר נ י רז;

יחד עם זה תיעשה גם בדיקה של הצרכים, לפי גידול טבעי, לפי ממדי הנדידה

ממקום למקום, לפני הצרכים הממשיים בכל מקום ומקום. אולי תתגלינה כאן אפשרויות

נוספות, יותר זולות ויותר פרקטיות, שיענו במידה מסויימת על הצרכים.

לגבי אותם 20 הממ"ר שאושרו, שבחלקם התחילו בבניה ויש התקשרויות חוזיות

וכדומה, אנחנו פונים בזה אל ועדת החריגים על-מנת שכספים אלה אכן יועברו ליעודם,

כדי לעשות את הפעולה של ה"עזרה הראשונה".

מה שנוגע לתכנונים ארוכי-טווח לקראת שנת הלימודים התשמ"ז וכדומה, הדברים

האלה ייעשו, יש לכם מחלקות לתכנון ולתחזיות לטווח ארוך וכוי, תכינו את החומר

לקראת זה.

א' סרטנ י;

אני מבקשת שבהחלטה תהיה תביעה מהמשרד לדעת מה מקבלים מוועדת חריגים או

ממקור זה או אחר, מה יש לחלק, וכיצד זה יתחלק על פי סדרי העדיפויות.

היו"ר נ' רז;

אמרתי שתיעשה הבדיקה, מצד אחד של המצאי, מצד שני של ההשקעה או פיזור

ההשקעות בבינוי על פי סדרי העדיפויות והקדימויות, לפי השיקולים של משרד החינוך

והתרבות לגבי המקומות השונים.

אני מודה לכם. הישיבה נעולה.

הישיבה נסתיימה בשעה 13.20.