הכנסת האחת-עשרה

מושב ראשון



פרוטוקול מס' 22

כישיבת ועדת החיכוך והתרבות

יום ד', ס' בטבת התשמ"ה, 2.1.1985, שעה 08.30.

נכחו ;

חברי הוועדה; נ, רז - היו"ר

פ. גולדשטיין

ע. דראושה

א. הראל

.Xולדמן

א. סרטני

ז. עטשי

פ. פלד

א. שאקי

מוזמנים; א. נסראלדין - חבר הכנסת

ב. דל - מנהל האגף לפיתוח מערכת החינוך,

משרד החינוך והתרבות

ד. הוד - משרד הבינוי והשיכון

ש. טלפון - פשרד האוצר

ס, פלאח - משרד החינוך והתרבות

ד"ר ח. סעב - ראש מועצת אבו-סנאן

מ, עאמר - ראש מועצת חורפיש

מ. אבו-סאלח - ראש מועצת מסעדה

נ, חלב - ראש מועצת דלית-אל-כרמל

ר, אבו-רוקון - ראש מועצת עוספיה

ש. אסעד - ראש מועצת בית-גין

ס. והבה - רכז חינוך במועצת בית-ג'ן

ב. נסים - משרד החינוך והתרבות

מזכירת הוועדה; ד. פלר

רשמה: מ. כהן

הפעלת הקרן המשותפת למשרד החינוך והתרבות ולמשרד

הבינוי והשיכון למבני חינוך במגזר הדרוזי.(הצעה

לסדר-היום של חבר-הכנסת א. נסראלדין).



הפעלת הקרן המשותפת בלן משרד החינוך ומשרד השיכון

(הצעה לסדר-היום של חבר-הכנסת א' נסראלדין)

אני פותח את ישיבת ועדת החינוך והתרבות. נושא הדיון היום הוא החינוך

והבינוי במגזר הדרוזי. הנושא הועלה במליאת הכנסת על-ידי חבר-הכנסת אמל נסראלדין

כהצעה לסדר היום והועבר לוועדה. אני מציע שהוא יציג את הנושא בקצרה, אחר כך נפתה

את הדיון בנושא עם ההדגשים כפי שיוצגו על ידו ועל-ידי חברים אחרים.

אי נסראלדין;

אני שמח מאד שלמרות המרחק הגדול הגיעו כל האנשים שהוזמנו מהגליל. זה סימן

שהמצב מחייב זאת.

העליתי את הבעיה של הפסקת פעולתה של הקרן המשותפת למשרד החינוך ומשרד

הבינוי, אשר עסקה בקידום הבניה של בתי-הספר בכפרים הדרוזיים. ציינתי בדברי בכנסת

שהקרן פעלה בצורה טובה מאד, וכמעט סגרה 80% של הפער שהיה קיים. לפני הקמת הקרן

בתי-הספר הדרוזיים סבלו מאד. כולנו שמחנו כאשר הקימו את הקרן, וכאמור היא פעלה

יפה.

אבל משום מה, למרות שהישובים הדרוזיים עוד לא הגיעו לרמה הדרושה, כלומר

לסגירת הפער כולו מבחינת חדרי הלימוד החסרים, הופסקה פעולתה של הקרן. לכן הייתי

נאלץ להביא את הענין לכנסת. ואני שמח מאד שגם כבוד השר, אשר מכיר את העדה

הדרוזית וידיד לה, התייחס לנושא בחיוב. הוא אמר שאכן הבעיה חמורה מאד, והוא

הצדיק כל מלה וכל דרישה שהעליתי בפני הכנסת.

היום חסרים בכפרים הדרוזיים 180 חדרי לימוד, וזה לפי הסטטיסטיקה של משרד

החינוך ומשרד השיכון. אגב, הקרן הופעלה בשותפות של שני המשרדים, כאשר הבניה

נעשתה על-ידי משרד השיכון. 180 חדרים במגזר קטן, בעדה קטנה, זה דבר משמעותי מאד

ומורגש מאד. ומדובר רק במגזר של החינוך היסודי.

אני יודע שראשי המועצות והאחראים על מערכת החינוך, מר סלמן פלאח ואחרים,

עושים ככל יכולתם כדי להתגבר על הבעיה. אבל כידוע באחרונה הכל הוקפא, נעצר,

ומיום ליום המצב מחמיר.

לא אכנס לפרטים. אני רוצה לומר שללא הפעלת הקרן היום הישוב הדרוזי נסוג

במקום להתקדם. כולנו יודעים שעל המגזר הדרוזי חל חוק גיוס חובה, הבנים שלנו

משרתים בצבא. אנחנו רוצים שהם יקבלו את החינוך הראוי להם, כמו כל אזרח אחר. אבל

הבעיה אצלנו חמורה יותר, כי האזרח הדרוזי ממלא את חובתו כלפי המדינה, הוא עושה

את כל מה שמוטל עליו, אבל אינו מקבל את מה שמגיע לו.

אני מציע שחברי דייר חמד סעב, ראש מועצת אבו-סנאן, שמרכז את ראשי המועצות

והכפרים, ימסור סקירה מפורטת על המצב, ואחר כך כל אחד מראשי המועצות יסקור בקצרה

את המצב בכפר שלו. ואני מקווה שחברי הוועדה ילמדו את הבעיה, ואחת ולתמיד נסיים

את הוויכוח על כך שיש מקום לשלב את העדה הדרוזית שילוב מלא, ומה שקיים בסקטור

היהודי חייב להיות גם בסקטור הדרוזי.

היו"ר נ י רז;

לגבי הערתך האחרונה, אם אתה חושב שבסקטור היהודי לא חסרות כיתות, אתה טועה.

וגם אתה אמרת בדבריך שבעקבות הקמת הקרן % 80 מהפער כוסו. זאת אומרת שהשילוב

מתרחש. לכן אל נחמיר את המצב יותר ממה שהוא.

נשמע עכשיו את ד"ר חמד סעב, ראש מועצת אבו-סנאן.



דייר ח. סעב; אנחנו מודים על ההזמנה לוועדת החינוך והתרבות;

אנחנו פודים לחבר-הכנסת נסראלדין אשר פעורר את

הבעיות באופן רציני, בפקופות שצריך לעשות זאת, אסקור בקצרה את הפצב

בכפרים הדרוזיים הוותיקים, לא כולל רפת הגולן. על רפת הגולן ידבר ראש

פועצת פסעדה,

אי אפשר להכחיש שבשנים האחרונות נעשו פרוייקשים

גדולים ויפים בתחום החינוך בכל הכפרים הדרוזיים, והכל באפצעות הקרן

הפשותפת שלפעשה ביצע אותה פשרד השיכון בעזרת פשרד החינוך, אם זה

בירושלים ואם זה בפחוז הצפוני, בשני הפשרדים, הם פעלו רבות ועשו דברים

שאנחנו פתגאים בהם, הפצב השתפר פאד לעופת הפצב שהיה לנו בעשרות השנים

הקודפות. התושבים נהנים פהדברים שנעשו, וזה טוב לפדינת ישראל. כי

אנחנו אפנם עדה קטנה, אבל אנחנו פפלאים את כל החובות שלנו, ואנחנו

רוצים להרגיש במדינה כאזרחים שווים,

אבל בשנה וחצי האחרונות כפעט לא הרגשנו שהקרן

הזאת קייפת. אופרים שהכל פוקפא. איננו יודעים אם הקרן באפת פוקפאת,

או שקרה פשהו בדרך, אין על כך תשובה ברורה. העיקר הוא שבשטח לא

פרגישים את הפעולה של פשרד החינוך ופשרד השיכון בתחום הבינוי, אינני

פדבר על תחופים אחרים,

אינני בטוח ש-80% פהפער כוסו, לדעתי הרבה פחות

פזה, חסרות 62 כיתות ליפוד בחינוך היסודי ב-15 הכפרים הוותיקים,

חוץ מ-35 גני חובה, ברוב הכפרים כמעט ולא נבנו גני חובה. בפקום אחד

או שנים בוצעו 6 גנים בסך הכל, בטרום חובה לא בוצעה אף כיתה אחת,

בחטיבות הביניים חסרים 36 חדרי ליפוד. אינני פדבר על החינוך התיכון.

יש לנו בית-ספר פושלם אחד, בית-הספר הפקיף בירכא, בפרכז הגליל יש

גם כן בית-ספר שהולך ונשלם, אינני יודע פתי תסתיים בנייתו. בדלית-

אל-כרמל ובעוספיה יש תכנית לבניית בית-ספר תיכון; עוד לא נבנתה אף

כיתה אחת, בבית-הספר הפקיף ירכא חסרים כפה חדרים,

אשר לאולפי ספורט - קשה לדבר על כך בפצב הכלכלי

הקיים, שגם אנחנו פוכנים לשאת בעול להבראתו, אבל אנחנו חייבים להזכיר

שבאף כפר דרוזי אין אולם ספורט ראוי לשמו, יש אולפי התעמלות קטנים,

אין בהם שום פתקני ספורט, והם נמאים בבתי-הספר הקייפים.

כך הפצב גם לגבי ספריות, כפעט אף ספריה לא נבנתה

קייפת, בבתי-ספר יש ספריות קטנות,

אבל באף כפר דרוזי אין ספריה ציבורית.

בפגזר הדרוזי חסרים גם פועדוני ספורט ומתנס"ים.

בכפר אחד או שנים נבנו שני פועדונים פתקבלים על הדעת, אבל בניני

מתנ"סים אין באף כפר דרוזי, יש פעילות, אבל היא פתקייפת בכותלי

בתי-הספר הקייפים בכפרים.

כאפור הקרן הזאת פעלה רבות, אבל פעולתה נפסקה

בשנה וחצי האחרונות, כשאנחנו שואלים על כך, פושכים לנו בכתפיים. פזה

איננו פבינים הרבה ולא יודעים את האפת. לכן אולי בישיבה הזאת תתגלה

האפת ונדע פה קורה עם הקרן הזאת, אם היא בוטלה או הוקפאה, או שיש

תקציב והוא הולך לפקום אחר, בכל אופן, אנחנו פבקשים להחיות את פעולת

הקרן הזאת; ואם לא את הקרן - להחיות את פעולות פשרד החינוך ופשרד

השיכון כדי לסגור את הפער הקיים בכפרים הדרוזיים, כי זה באפת פכאיב

ולא נעים לתלמידים, להורים ולפדינה בכלל,

פה עושים עכשיו? פשתפשים בדירות שכורות, בחדרים

שכורים?



ד"ר ח, סעב; כן, כמו שהיה קודם. ואתם יודעים מה מצב החדרים

השכורים,

יש בעיות אחרות בחינוך הדרוזי, לא אדבר עליהן

עכשיו, אזכיר רק את ענין החימום בבתי-הספר, קרן מילגות, עידוד בוגרי

בתי-הספר התיכוניים. בעדה הדרוזית יש עובדה מכאיבה מאד, שאחוז בעלי

ההשכלה הגבוהה בקרבה הוא הקטן ביותר מבין כל העדות בארץ. מה שגורם

לכך הוא שהצעירים שגומרים את בתי-הספר התיכוניים חייבים ללכת לצבא,

אחר כך הם מתחתנים ואינם הולכים ללמוד במוסדות להשכלה גבוהה אלא

מחפשים עבודה בכפרם ובזה זה נגמר, אחוז בעלי ההשכלה הגבוהה גדל במעט

מאד, לא לפי רצוננו ולא לפי מה שצריך להיות, זו בעיה שצריך לפתור

אותה עם שלטונות צה"ל ומשרד הבטחון" אנחנו יודעים שקיימת עתודה

אקדמית, אבל מתקבלים אליה מדי שנה 10-8 בחורים בסך הכל. ומבין המאות,

אולי האלפים שמסיימים בית-ספר תיכון, רובם הולכים לאיבוד מבחינת

ההשכלה הגבוהה, הם חוזרים לכפר ונשארים כמו קודם, אנחנו מבקשים להקדיש

תשומת לב לבעיה זו,

הי ו "ר נ. רז; תודה- נשמע עכשיו את מר מוחסן אבו--סאלח, ראש

מועצת מסעדה,

מ, אבו-סאלח; אדוני היושב-ראש, חברי ראשי המועצות, חברי

הכנסת, אני שמח מאד על ההזמנה הזאת ומודה עליה,

אני גא להיות אזרח מדינת ישראל ברפת--הגולן, אם אני משווה את החיים

שם בזמן השלטון הסורי למצב היום, חלה התקדמות רבה בכל התחומים לעומת

מה שהיה, חל שיפור של אלף אחוזים, וכך גם בתחום החינוך, אבל אם אני

משווה את עצמי לחברי הדרוזים, המוסלמים, הנורצים, אני צריך ערד הרבה

מאד עד שאגיע למצב שלהם, אינני מאמין שיש ישוב כלשהו במדינת ישראל,

יהודי, ערבי או דרוזי, ש-60% מחדרי הלימוד שלו נמצאים במבנים שכורים,

בארבעה כפרים דרוזיים ברמת-הגולן יש 190 כיתות, מהן 106 בחדרים שכורים,

במצב גרוע מאד, ובכל שנה אני צריך להתחנן לפני בעלי הבתים שיתנו לנו

להשתמש בחדרים, למרות שהם לא שווים בכל החדרים דולפים מים מהתקרות,

והם חשוכים, הילדים יושבים בכיתות ורועדים מקור, העיניים שלהם כואבות

כי הם לומדים בחושך, כלומר המצב רע מאד

כאשר היה ממשל צבאי ברמת הגולן בנו שם, אבל

לצערי מאז החלת החוק הישראלי על רמת הגולן לא נבנה שם שוס דבר, במיוחד

בתחום החינוך, וידוע לכולנו המצב הפוליטי ששרר ברמת הגולן, כראשי

מועצות אנחנו רצים לכבות שריפות, בעל החדרים השכורים מבקש שכר דירה

של 50 דולר לחודש עבור כל חדר. הוא אינו מוכן לדבר על שקלים, לא היתה

לי ברירה, הייתי חייב לשלם לו, למרות שמשרד החינוך ומשרד הפנים אינו

מעביר אלינו את הכספים, כדי שלא יהיה תלמיד אחד, ביסודי או בתיכון,

שב-1 בספטמבר לא יהיה לו איפה ללמוד, ואז עלולה לפרוץ שביתה,

ע .דראושה; אולי זה דווקא שוב שהתלמידים יבואו ולא יהיה

להם איפה ללמוד, ואז תהיה שביתה? אולי אז

יפתרו את הבעיה?

מ, אבו-סאלח; אינני רוצה שתהיינה שביתות, בדרך כלל שובתים

כשהמורים לא מקבלים משכורת או כשאין חדרי לימוד.

אבל אם ישבתו ברמת הגולן, יגידו שזה ענין פוליטי, יודעים מתי שביתה

מתחילה, י לא יודעים מתי היא נגמרת, לכן הייתי חייב לשלם מראש את

שכר הדירה, שילמתי מקופת המועצה, למרות שאנחנו במצב קשה ביותר,

אני מודה למר סלמן פלח ולחבר-הכנסת נסראלדין

שמטפלים בנושא, חבר-הכנסת עטשי איננו מתענין בנעשה ברמת-הגולן,

תלוי עם מי אני בקשר,

חבר-הכנסת נסראלדין עוזר לנו בכיבוי השריפות,

ואבי מודה לו על כך.

יש לנו בית-ספר תיכון אזורי לכל תושבי רפת

הגולן, דרוזים ועלאווים, שהוא היחיד במדינת ישראל המוחזק על-ידי משרד

החינוך. היום לא מקבלים תקציב לבית-הספר; מקבלים או תרומה ממר פלח,

או מהמחוז.

האם זה לא מדורג לפי רמת שירות? האם זה לא כמו

בבתי-הםפר התיכוניים בכל מקום?

ם. אבו-סאלח; לא. אני אפילו לא יודע מה מגיע לבית--הספר הזה.

את משכורות המורים מקבלים ממשרד החינוך באופן

ישיר. וכמו שאמרתי, מכבים שריפות, שולחים הרשאה מכאן ומשם. לא נותנים

את מה שמגיע לבית--הספר, אבל בעקבות ישיבה שהתקיימה עם מר פלח אני

מקווה שיוחלט בקשר לבית-הספר התיכון, יקבעו איזה תקציב מגיע לבית-הספר,

ישלמו את המשכורות למורים, ואת היתר יעבירו למועצה שתשרת את בית-הספר.

אני מבקש טיפול מיוחד ברמת הגולן, כי הענין

בלתי נסבל ועלול כל יום להתפוצץ. ואז יהיו לנו בעיות. אני מבקש מאד

שהוועדה תיקח את הענין לידיה ושלא נחיה כל החיים באשליות. לפני

שנתיים היה דיון בוועדת החינוך, לאחר שחברת-הכנסת נמיר ביקרה בחדרים

שדיברתי עליהם, והיא אמרה בפירוש שהיא לא האמינה שיש חדרים כאלה

ושילדים לומדים בתנאים כאלה.

כמה חדרים נבנו ברמת הגולן, במיוחד במסעדה,

בשבע-שמונה השנים האחרונות?

ס. אבו-סאלח; בשבע השנים האחרונות לא נבנה במסעדה אף חדר.

אבל במסעדה בית-הספר יותר שוב מאשר במקומות

אחרים.

בית-הספר במסעדה הוא דווקא הגרוע ביותר.

בבית-הספר היסודי יש 27 כיתות, מהן 17 כיתות

בחדרים שכורים.

כמה חדרים נבנו ברמת-הגולן מאז החלת החוק

הישראלי?

לא נבנה שום דבר. התחילו לבנות בעין-קיניה.

יש שם תכנון לבית-ספר רציני.

לפני כשנתיים הוחלש שיבנו 20 חדרי לימוד

בכל שנה ברמת הגולן. אם זה היה נעשה, היו לנו היום 80-40 חדרי לימוד.

אבל עד היום לא בנו, ועכשיו יש הקפאה. אני מבקש שההקפאה לא תחול על

הכפרים הדרוזיים, לא רק ברמת הגולן אלא בכל מדינת ישראל, ושיבצעו

את העבודה.

אני מודה לכם מאד, ומזמין את הוועדה לביקור

ברמת הגולן.

היו"ר נ. רזי תודה רבה. אני מגיע שנתחיל לשמוע את התשובות

של אנשי המשרדים, ושתהיה התייחסות קונקרטית

לנושא של בינוי, נשמע תחילה את מר בן-ציון דל, מנהל האגף לפיתוח

מערכת החינוך במשרד החינוך.



ב. דל; אם הייתי צריך לענות במשפט אחד על כל הדברים

שנאמרו כאן הייתי אופר שהמצב במגזר הדרוזי

איננו יותר גרוע מאשר במגזר היהודי. כלומר אותה הקפאה שהלה על המגזר

הדרוזי חלה גם על המגזר היהודי, בדיוק באותה מידה.

לפי הנתונים שבידי והתכנית המשותפת של משרד

השיכון ומשרד החינוך, ביגע משרד השיכון במשך שבע השנים האחרונות

365 חדרי לימוד במגזר הדרוזי" אין ספק שנקודת ההתהלה היתה קשה ביותר,

אבל זה ללא שום יחם למה שנעשה במגזר היהודי. מאחר שבמגזר הדרוזי

התחילו מאפס, אז כל דבר שנעשה הוא משמעותי, כשמדובר על 365 חדרים,

ו-11 אולמי ספורט, אין ספק שזה דבר משמעותי ביותר.

בקשר לצרכים - לפי התכנית שלנו חסרים עוד 150

חדרי לימוד במגזר הדרוזי, להוציא רמת הגולן, ששם חסרים עוד 96 חדרים,

יוצא שיותר משליש התלמידים הדרוזים לומדים

חלקם לומדים בחדרים שכורים, חלקם לומדים לאו

דווקא בחדרים שכורים, אבל לא תמיד חדרים

שמתאימים ליעודם.

אני מציע שנשמע כעת את מר הוד ממשרד השיכון.

אני כופר בכל המספרים שנאמרו כאן. גם דבריו

של איש משרד החינוך מחייבים הבהרה, אנחנו

מדברים על בניה במסגרת של קרן משותפת שהוקמה על_ידי שני משרדים,

מתקציבים של שני משרדים, כדי לבנות מוסדות חינוך במספר כפרים שאושרו

בהחלטת ממשלה בשנת 01976 אלה כפרים שבהם קורה אחד משני הדברים: או

שהאוכלוסיה בהם כולה דרוזית, או שהאוכלוסיה הדרוזית בהם היא דומיננטית,

גם אם היא איננה הרוב. למשל, אם בכפר אבו-סנאן נבנו במסגרת הקרן הזאת

למעלה מ-20 כיתות לימוד, זה לא רק לאוכלוסיה הדרוזית, אלא עבור כל

האוכלוסיה של הכפר" חשוב לדעת זאת, כי בכפרים גדולים מאד כמו מראר,

אבו--סנאן וכך הלאה, יש אוכלוסיה גדולה שאיננה דרוזית, והם יונקים

את התשובה החינוכית מבחינת בינוי מאותה מסגרת. כלומר אם מדברים על

כך שחסרות 100, 130 או 150 כיתות, הכוונה לכפרים מסויימים שהממשלה

החליטה להתייחס אליהם ברמת עדיפות בגלל המרכיב הדרוזי הדומיננטי,

אבל הילדים לומדים ביחד, אז מה זה משנה?

ד. הוד; נכון, אבל חשוב להדגיש את זה. כי אם היו רוצים

להגיד שרוצים לתת תשובה לדרוזים, מזמן היינו

גומרים את העבודה.

אני חולק על דעתך.

נאמר פה כמה פעמים שהקרן הפסיקה לפעול, אני

חייב להבהיר מה הקרן הזאת, מה קרה אתה ושהיא

לא הופסקה,מבחינת חלוקת התפקידים בין משרדי הממשלה השונים בכל הארץ

בכלל, לא רק במגזר הזה, משרד השיכון איננו מממן מתקציביו בינוי של

בתי-ספר בישובים שעקב צמיחה וגידול זקוקים לבינוי נוסף. על הענין

הזה מופקד משרד החינוך, והוא מתוקצב.



מה המיוחד בפעולה שנעשתה באותם כפרים על-ידי משרד השיכון? משרד השיכון,

מתקציביו הוא, שמיועדים למטרות אוזרות, הקציב סכום מסויים, יהד עם משרד החינוך,

ביוזס שווה של 50%-50%, כדי לקדם את הבינוי הזה יותר. וכך פעלנו כל השנים מאז

שהתחלנו את הפעולה הזאת,

בשנה התקציבית הנוכחית שעומדת להסתיים בעוד שלושה חודשים עשינו שינוי טכני

קטן, לא שינוי מבחינת הקרן עצמה. בעבר כל משרד היה מתוקצב בטכומי הכספים, ובמהלך

דמיונה משרד החינוך היה מעביר כספים אלינו ואנחנו היינו בונים. השנה עשינו שינוי.

אותו סכום שמשרד החינוך היה מתוקצב בו נכלל מלכתחילה בחוק התקציב בתקציבים של

משרד השיכון, כדי לאפשר לו גמישות הרבה יותר רבה בפעולה במשך השנה. אינני יודע

אם זה גרם לכך שאפשר לומר שהקרן הופסקה. אני חושב שלא. אני חושב שמה שקרה זה מה

שהסביר דייר סעב.

השנה תכננו לפעול במישור של בניה גדולה בגליל וברמת הגולן. בגלל השתלשלות

אירועים הכספים שיועדו למטרות האלה לא ניתנו ולא ניתנים עד הרגע הזה לשימוש,

למרות שהם עומדים לרשות משרד השיכון לבינוי של כיתות. מדובר על סכומים מעל

למיליארד שקלים, שבמחירים של היום זה מאפשר לבנות 35-23 כיתות לימוד. אבל אלה

כספים קיימים, הם מתוקצבים, אבל בגלל מהלכים של החלטות תקציביות לא ניתן היה

להשתמש בהם עד עכשיו. יש לנו מכרזים פתוחים, אבל איננו מסוגלים לבצע אונ

ההתקשרויות עם החברות הבונות בגלל החלטות של הממשלה, של משרד האוצר.

לכן לדעתי אסור להגיד שהקרן בוטלה או הופסקה. זה לא נכון. הכספים קיימים.

בנתונים הקיימים כיום איננו יכולים להשתמש בהם.

היוייר נ י רז;

היא לא בוטלה, אבל היא לא קיימת.

די הוד;

אוסיף עוד שלפני ימים אחדים ישבנו בוועדת מנכ"לים לעניני דרוזים, גם שם

נושא הבינוי עולה מפעם לפעם. גם במסגרת ההיא הנושאים מוכרים ומטופלים. אם תתקבל

החלטה ספציפית לנטרל את הנושאים התקציביים הקשורים בבינוי הזה משאר ההחלטות על

מימוש כספי מדינה, אפשר יהיה לרוץ יותר מהר.

א' נסראלדין;

שמענו פה כל מיני מספרים. הם אינם מתאימים למספרים שהשר נקב בדברי תשובתו

על ההצעה לסדר היום. השר אמר; יימאז הקמת הקרן נבנו 314 חדרי לימוד, מהם 24 כיתות

גן; 205 כיתות בחינוך היסודי, ו-85 כיתות בחינוך העל-יסודי. כמו כן נבנו 11

אולמי התעמלות. הפער ברמת השירות הפיזי של מערכת החינוך לדרוזים הצטמצם בצורה

ניכרת". זה בקשר למספרים, ואני מבקש שנציגי שני המשרדים שדיברו כאן יבדקו את

עצמם. אני מניח שהשר בדק את הענין ומסר מספרים מדוייקים.

בקשר לתקציב - השר אמר כך; יילקראת שנת התקציב 1984 החליט משרד האוצר

משיקוליו הוא לכלול את התקציב כולו במשרד הבינוי והשיכון. בתקציבו בשנה הנוכחית

נכלל סכום של 700 מיליון שקלים במחירי הרבעון השני לבניית 40 חדרי לימוד במגזר

הדרוזי בגליל ובכרמל, ועוד 500 מיליון שקלים לבניית 20 חדרי לימוד בישובי

הדרוזים בגולן י'. מר הוד דיבר על מיליארד שקלים. זה פחות ממה שהשר אמר.

השר אמר עוד; "נכון שהתקציב השנה עדיין לא הופעל, וזאת על פי מדיניות האוצר

לשחרר את תקציב המדינה בשלבים, על פי החלטת משרד הבינוי והשיכון על סדרי

העדיפויות הפנימיות שלו להפעלת תקציבו". כלומר משרד השיכון שוקל מה עדיף, ואחר

כך מחליט איפה לבנות. הדרוזים כנראה לא מופיעים בסדר עדיפות ראשון.



סי פלאח;

אני רוצה להעיר רק שתי הערות להבהרה. קורם כל לגבי המספרים. למעשה כל

המספרים שניתנו כאן נכונים. הסיבה לכך פשוטה, כל אחד רואה אוזרת את הענין. כשמשרר

השיכון מדבר על חדרים, הוא בדרך כלל מתייוזס יותר לחינוך היסורי. כשמר רל ריבר על

הסך הכל, זה כולל גם אולמי ספורט. נבנו גם 11 אולמי ספורט. יש מי שמתייחס לאולם

ספורט כאל שני חררי לימור. ובכן אחד כולל את זה בסך הכל הוזדרים, ואילו השני לא.

כך גם לגבי גני ילדים. יש מי שמחשב את גני הילדים בתוך הסך הכל, יש מי שאינו

עושה זאת. אבל למעשה המספרים שניתנו על-ידי מר דל על מה שנבנה הם נכונים. זה

כולל גם גני ילדים וגם אולמי ספורט.

הערה שניה לגבי דברי מר הוד על ועדת המנכ"לים. נאמר שם שאמנם יש הקפאה

במרינה, והיא תלה על כולם; הדרוזים הם חלק מהמדינה, והם חייבים לשאת בחלק מהנטל;

אבל לא ייתכן שעל מגזר מסויים תחול הקפאה של 100% כאשר בתקציבים אחרים של המדינה

לא חלה הקפאה של 100%. אם יש השנה תקציב לבניית 60 חדרי לימוד במגזר הדרוזי -

ויש תקציב ל-40 חדרים בגליל ובכרמל ול-20 חדרים בגולן - לא ייתכן שבכל שנת

התקציב בונים 3 חדרים. היום בונים 3 חדרים. כלומר בסך הכל 6 חדרים. השאלה היא

באמת איך למצוא את הדרך שההקפאה אמנם תחול, אבל לא על כל הסכום ולא על כל

התכנית.

היו"ר נ י רז;

תודה רבה. נשמע כעת את מר נואף חלב, ראש מועצת דלית-אל-כרמל.

נ י חלב;

לא אכחיש שנעשה הרבה במגזר הדרוזי. התקדמנו מאד. אבל צריך לעשות עוד הרבה

כדי להגיע לרמה מתקבלת על הדעת. אחד הוזברים אמר שהמצב אצל הדרוזים איננו יותר

גרוע מאשר אצל היהודים. אני מציע שהוועדה תבדוק את המצב בשטח אצל הדרוזים ותשווה

אותו למקום אחר. כלומר האמת היא שצריך לעשות עוד הרבה כדי להגיע לרמה הדרושה.

הבעיה אצלנו חמורה, כי אם אנחני זקוקים לחדרים, איננו יכולים למצוא אותם

ליד בתי-הספר. אי אפשר ללמד כאשר החדרים מפוזרים במקומות שונים. זה מקשה מאד על

הלימוד. כי אם מורה צריך ללכת בכל שעה לכיתה אחרת, זמן רב הולך לאיבוד. כלומר

המצב שלנו מכל הבחינות רע מאר. משום כך אתם צריכים לתת עדיפות ראשונה לבעיות

החינוך במגזר הדרוזי.

בדלית-אל-כרמל ובעוספייה יש כ-20 אלף נפשות. ייתכן שבעוד זמן מה נכריז על

שני הישובים כעל ישוב אחר ונקבל מעמד של עיר. דיברנו על בית-ספר תיכון לשני

הישובים, היו החלטות וניתנו לנו הבטחות, קיבלנו אדמה ממינהל מקרקעי ישראל.

מדברים על זה שמונה שנים. עד עכשיו שום דבר לא נעשה. לפני שנתיים הובטח

שבית-הספר ייבנה ויושלם. שום רבר לא נעשה. האם המצב הכלכלי רע רק כשמדובר עלינו?

אנחנו מוכנים להבין את המצב הכלכלי וללכת אתכם בטוב וברע. אבל כאשר המצב טוב,

אנחנו לא שותפים. כאשר המצב רע, זה חל עלינו. איזו שותפות זאת? אנחנו צריכים

להיות שותפים בטוב וברע; כשטוב, גם אנחנו רוצים ליהנות מכך. אם לא כך, זה לא

בסדר.

ריברנו הרבה על המגזר הדרוזי. עד כה נעשה מעט, וזה נעשה כשהיה שילוב בין

משררי החינוך והשיכון. איננו באים בטענות לפקידים. לדעתי הם טובים מאד. אבל זה

בא מלמעלה. ולכן אתם יכולים לקדם את הענין.

אני מדבר על דלית-אל-כרמל ועוספייה. שם חייב להיות בית-ספר תיכון אחד.

דיברנו על כך הרבה, ועד עכשיו שום דבר לא התבצע. בדלית-אל-כרמל, בחטיבת הביניים

ובתיכון דקרים 11 חדרים. תלמידים לומדים שם באולם, במסדרון, הכיתות מתחלפות.

אנחנו שוכרים חדרים והם רחוקים מבית-הספר. ובכן המצב קשה מאד. אנחנו מוכנים

להתחיל לבנות מיד, לאחר שיצא מכרז.



בבית-ספר א' חסרים 5 חדרים. נעשה תכנון, יש רשיון. מצב החדרים שם קשה מאד.

כיתות א'-ב' לומדים בוזדרים לא מתאימים.

אני מציע לוועדת החינוך לבקר פעם בכל הכפרים הדרוזיים, ושחבריה לראו בעצמם

את המצב. אולי אז תאמינו לנו יותר ותעזרו לנו.

פי גולדשטיין;

קודם כל אני רוצה לברך את חבר-הכנסת אמל נסראלדין על העלאת. הנושא. הנושא

חשוב, העדה הדרוזית היא חלק מהעם היושב בישראל, לטוב ולרע,

כפי ששמענו, הקרן שהוקמה ב-1976 סגרה פער של כ. 80%-אני מבקש לא להתעלם

מהמצב הבסיסי וההתחלתי. מישהו אמר פה שההתחלה היתה מאפס. 80% פירושם קידום. נכון

שאתם חייבים לדרוש יותר, לקדם עוד את המצב, אבל לאט לאט. אם מדברים על תקציב של

1.2 מיליארד שקלים, זה לא כל כך נורא. העיקר שיבצעו. אני בטוח שאם יהיה ביצוע,

אתם תיהנו.

אני רוצה לומר משפט אחד לנציגים של משרדי החינוך והשיכון. אני מציע שכאשר

באים אלינו נציגים של משררים שונים, צריך שהם יתאמו ביניהם את הדברים. אני מציע

שתבואו עם מספרים ברורים, כי אחרת יש הרגשה לא טובה, לא יודעים איזה מספרים

שניתנו הם הנכונים. צריך להיות תיאום.

המצב במגזר היהודי היום זהה למצכ במגזר הערבי והדרוזי, משום שלכולם אין.

אין ספק שאתם יכולים להתגאות על הישגים גדולים. צריך להודות שהפער הצטמצם בשבע

השנים האחרונות. נכון שבמגזרים הדרוזי והערבי יש תופעות יוצאות דופן. נכון

שבמגזר היהודי לא לומדים במסדרונ ות ולא לומדים בכיתות שכורות, אם כי לש גם

מקומות כאלה, אבל לא במידה בולטת.

א' סרטנ י;

אבל במגזר היהודי לא לומדים מתחת לעצים.

פי גולדשטיין;

ביקרתי לאחרונה בדלית-אל-כרמל. יש שם המוני מבקרים, והרושם הוא שהמצב

הכלכלי שם בהחלט טוב. אני רוצה לומר שאם יש צורך לתת עדיפות למקום כלשהו, בגלל

כל מיני היבטים, הרי זה דווקא לרמת הגולן. אני אומר זאת במלוא האחריות. הגולן

הוא חלק ממדינת ישראל. כאשר הצביעו על החלת החוק הישראלי על רמת הגולן, חברים

רבים שהיו אז באופוזיציה הצביעו בעד. חיייבים לתת לרמת הגולן עדיפות על פני

מקומות אחרים.

אי הראל;

מה שקרה הוא שאחרי החלת החוק הישראלי על רמת הגולן הפסיקו שם את הפעילות.

א' נסראלרין;

נעשו שם דברים חשובים מאד. לא הכל רע ברמת הגולן.

פי גולדשטיין;

כפי שאמרתי, חייבים לתת עדיפות לרמת הגולן. אם יש משהו שאני מצר עליו

ומתריע עליו בכל הזדמנות זה על כך שידידי ישראל ברמת הגולן אינם נהנים ממה שהם

צריכים ליהנות. ואני מצטער כשאומרים שבגלל הידידות למדינת ישראל מישהו נפגע בדרך

כלשהי, בעבודה או כדומה. חייבים להעדיף את רמת הגולן, אפילו על פני המגזר היהודי

והערבי. כי אחרת אנחנו מביאים אוכלוסיה ידידותית למצב לא נוח ולא סימפטי.



ז' עטשי;

הבעיה היא כללית ותוצאות נראות היום בשטח מבחינת רמת הלימודים וההישגים

בכפרים הדרוזיים. הצביעו כאן על הישגים. אני חושב שההישגים האלה הם מהוייבים

המציאות בישראל. איש לא עשה טובה בענין הזה. כשאני נכנטתי לכנטת התשיעית, המצב

בכפרים הדרוזיים היה נורא מבוזינת הבינוי. ד"ר טעב דיבר על כך שחסרים 180 חדרים.

נניוז אפילו שהמטפר יותר קטן, 150. אם נכפיל את מטפר החדרים ההסרים ב-40 תלמירים,

הרי לנו 6,000 תלמידים דרוזים הגדלים באווירה לא טבעית של הינוך במדינה

דמוקרטית. ואם מדובר על 80 200-1 כיתות, המטפר מגיע ל-8,000-7,000 תלמידים

דרוזיים שמתוזנכים באווירה לא טבעית. אי-הטבעיות הזאת מתבטאת גם בשטח כשהם

מתבגרים, גם במחשבה בנושא הישראלי, גם מבחינת הנכונות של הצעירים לשרת או לא

לשרת בצה"ל. כל אלה תוצאות לוואי של חינוך לקוי. בוודאי שחוטר בינוי מתאים משפיע

גם על המוטיבציה של המורים ועל רמת ההוראה שלהם, וגם על התלמידים ועל רמת הקליטה

שלהם.

אם אנחנו רואים את העדה הדרוזית כאחת העדות של

מדינת ישראל, שנותנת למדינה כל מה שצריך לתת - צריך לשנות את המדיניות. אם זה לא

ייעשה, זה יהיה בעוכריה של המדינה. יש הישגים, אבל ההישגים האלה היו מגיעים לעדה

הדרוזית מ-1948. מדוע צדיכה להיות קרן מיוחדת לעדה הדרוזית? יש במדינת ישראל

משרד שיכון, הוא צריך להקצות מתקציבו לכל הנושאים במגזר הדרוזי שהוא מטפל בהם גם

במגזר היהודי. אותו דבר לגבי משרד החינוך. אינני רוצה להיות מיוחד במדינת ישראל,

אני רוצה להיות כמו כולם. אם כך יהיה, יהיה שוויון גם בחובות וגם בזכויות, ואז

יפסיקו להתלונן.

אני מעריך מאד על עבודת ראשי המועצות המקומיות, הם עובדים ללא לאות. אבל

בגלל חלוקת הסמכויות בין משרדי הממשלה, אף מועצה מקומית אינה מוצאת כתובת אחת

בממשלת ישראל שמטפלת בטוגיה של הדרוזים. ועדת המנכ"לים חידשה את פעולתה לפני כמה

ימים. אני מקווה שוועדה זו תגלה אחריות והתלהבות כמו בחודשים הראשונים להקמתה,

ולא שבכל פעם יהיו עליות וירידות, כי זה פוגע.

אני רוצה לציין שמאז 948 1 עד היום ממשלת ישראל לא הקדישה אף ישיבה אחת

לנושאים הנוגעים לעדה הדרוזית במרינת יייראל, עדה המהווה היום 1.8% מאוכלוטיית

ישראל.

ס' פלאח;

כשהיא החליטה על הקמת ועדת המנכ"לים, היא קיימה על כך דיון בשתי ישיבות. זה

היה ב-1975 וב-1976.

ז' עטשי;

אני רוצה לומר למר הוד שאני מעריך מאד את עבודת משדר השיכון במגזר הדרוזי.

וגם אם פעולת הקרן לא הופטקה, השינוי הטכני לא ישנה כהוא זה את המצב הפיזי בעדה

הדרוזית. אני מקווה שהמספרים שהביא ד"ר סעב כוללים את כל הכפרים הדרוזיים, כדי

שהוועדה תדע איך לטפל במגזר הזה להבא. ,

אנחנו חייבים להזדרז ולסגור את הפער. חינוך הוא היסוד של כל עם ושל כל עדה.

דיברו כאן על אוכלוסיה מעורבת. אני רוצה שכל היושבים בישראל ילמדו באותה רמה

ויקבלו אותן זכויות. התושבים הדרוזיים אינם צריכים לקבל פחות. הם ראויים לטיפול

שווה.

לגבי רמת הגולן - החלטנו לספח את רמת הגולן למדינת ישראל. לדעתי זו היתה

החלטה נבונה. אבל לאחר שסיפחנו, הזנחנו אותה. בכך אנחנו נותנים טעד לכל

האוכלוסיה התוססת הפרו-סורית, וזה בגלל המרורלים של ממשלת ישראל. ראש מועצת מסעדה

אמר שאני אינני מתענין בנעשה ברמת הגולן. עשיתי כמה מהלכים, לא אמנה אותם, מסרתי

דו"ח לראש הממשלה על רמת הגולן עם כניסתי לכנסת האחת-עשרה. נפגשתי עם מנכ"ל משרד

הפנים והממונה על המחוז, בעיקר בנושאי החינוך במועצות המקומיות.



המחדלים שלנו ברמת הגולן נוצלו על-ידי האלמנטים הקיצוניים שם. נקטנו

במדיניות שחוסר הטיפול הוא הטיפול הטוב ביותר. אישיות ממשלתית אמרה לי רק לפני

תן לי להתרחק מרמת הגולן, אותו אדם חושב שכל נגיעה ברמת הגולן

פוגעת בו מבחינה פוליטית. כי שר הפנים חושב עד היום שהוא עשה מעשה שלא ייסלח ולא

יישכח, בכך שהוא מחל למי שהתנהג כפי שהתנהג ברמת הגולן ב-1980, השר שרון ואחרים.

חושבים ששר הפנים עשה זאת, ולכן משרד הפנים כל כך מתרחק מרמת הגולן.

רמת הגולן חייבת לקבל עדיפות ראשונה, ומיד, מבחינת הבינוי של בתי-הספר, כי

המצב משווע ומחפיר. המצב מחפיר לא רק בתחום בתי-הספר, גם בטלפונים, חשמל, מים

וכו'. אבל היום אנחנו מדברים על בתי-ספר. אחרת נוצר מצב שאנחנו סיפחנו את רמת

הגולן מבחינה טריטוריאלית, אבל מבחינה מנטלית אף אחד שם לא מטופח. מה שישפיע על

תושבי רמת הגולן זה יחט טוב וזכויות, ולא אמצעי דיכוי ובתי-סוהר.

ולבסוף, כל הכפרים ברמת הגולן - ואנחנו מדברים רק על 5-4 כפרים - חייבים

לקבל אותו יחט כמו עיירות פיתוח, מבחינת המסים, התשלומים, התקבולים וכל הקשור

בזה. זו צריכה להיות מדיניות הממשלה.

אי חי שאקי;

אני בהחלט תומך בהרחבת הבינוי בכפרים הדרוזיים. אהדתי נתונה לציבור הזה

מילדות. אני בן הגליל, יש לי ידידים מצוי ינים בקרב העדה היקרה הזאת. מאז קום

המדינה אני רואה בה שותפה נאמנה למאבקים, למלחמה ולדם. ואינני חושב שאפשר היה

לקנות שוויון בדרך נעלה יותר מאשר תרומה בהשגת עצמאותה של המדינה הזאת. והדרוזים

תרמו את מיטבם כדי שהמדינה הזאת תזכה בעצמאותה ותקיים אותה. הם ממשיכים לתרום

בכל יום בעצם תרומתם לצה"ל, למשמר הגבול ולכל היחידות שעושות למען שמירה על

המדינה הזאת.

הזדמן לי להכיר מקרוב ברמה כמה אנשים יקרים, ביניהם קמל קאסם שהיה בן

מחזורי בפקולטה למשפטים והיה מן המעולים שבתלמידים. אולי יענין אתכם לדעת

שבתלמוד הוא קיבל את הציון השני מבין 90 1 סטודנטים. הוא בוודאי נחשב היום בין

המשפטנים המעולים במדינה.

צמצום פערים זו מצווה שחלה על כל אזרחי מדינת ישראל. אני נושא זה שנים את

דגל השוויון בתוך העם היהודי עצמו ובין העם היהודי לבין האזרחים הנאמנים למדינה.

כאשר ציבור מסויים בקרב היהודים לא קיבל את שלו כדי לצמצם פערים, לחמתי ואני

מוטיף ללחום למען צמצום אותם פערים. הדבר התבטא גם בבינוי. חבר-הכנסת עטשי הציע

לי להצטרף לשדולה למען הענין הדרוזי. לא הססתי לרגע ועשיתי זאת ברצון רב, כי אני

באמת מאמין שמכל נטיונות השותפות שעשינו במשך עשרות שנים, התנועה הציונית והעם

היהודי, ספק אם יש עוד דוגמה מושלמת יותר מאשר הנטיון עם הציבור הדרוזי, בשל

הזדהותכם המלאה עם זכותה של המדינה הזאת להתקיים, עם דרכה וכו'. ובכן צמצום

פערים חייב להיעשות.

דבר נוסף שמביא אותי לשבח אתכם ולהזדהות עם מאבקכם הוא שאתם סמל לשמירת

מורשת. אני יודע מקמל קאסם שחלק מהנוער איננו חי בדיוק את ההוויה הדתית הדרוזית.

אבל מצד שני שמחתי שלאחרונה במשרד החינוך והתרבות הצבתם לעצמכם מטרות של החינוך

הממלכתי הדרוזי, המעידות על כך שאתם רוצים בייחוד. מי שרוצה בייחודו ושומר עליו,

עצם מאבקו זה לייחוד מקנה לו את כל הזכויות מסביב לענין הזה. זה שאתם דוגמה

לשימור מורשת, לשימור מסורת, לשימור ערכים היקרים לכם, עושה אתכם שותפים גם

במישור הרוחני. כי לדעתי המדינה הזאת תתקיים טוב יותר ותחזיק מעמד טוב יותר

כשרוחה ואמונתה ומוסרה ותרבותה ומורשתה יהיו משומרים טוב יותר. העובדה שיהודים

רואים שכך שומרים דרוזים על מורשתם, בהכרח יש לה השפעה חיובית על החשיבות

שבשימור המורשת והייחוד. טיפוח המורשת על ידכם הוא דבר נאה ביותר.

לצערנו הרב הבינוי הוקפא מסיבות אובייקטיביות. אין בכוחה של ועדת כנסת יותר

מאשר להמליץ. היא איננה כוח מבצע, אבל יש לה כוח מוסרי גדול. אני מאמין שהסיכום

הסופי של הדיון הזה יהיה המלצה חמה להגביר את הבינוי, למנוע את המצב שכמה אלפי

תלמידים דרוזיים אינם לומדים בתנאים הראויים. לצערי המצב הזה נכון עדיין גם לגבי



רבבות תלמידים יהודיים. כלומד על מעדכת והחינוך לעשות צעדים נמדצים, ודאוי שלמשדד

החינוך יוזדמו משאבים יותד גדולים ממשרדים אהודים. אני מאמין שחוסנו של העם הזה

באמונתו ובמוסרו, משמע בחינוכו. כל שקל המוקדש לחינוך ממילא פותר בעיות רבות

בתחומים אחרים וחוסך צדות רבות אחרות. לכן אני בסוח שיש לענין הזה כל תתמיכה

המוסדית של כולנו כאן.

אשר לרמת הגולן - יש לתת שיניים לחוק רמת הגולן שתמכתי בו בכל לבי. אני

חושב שזה היה מעשה נכון מבחינה לאומית, מבחינת האינטרס הלאומי העליון של המדינה.

עם זאת אני מסכים בהוזלט שיש למלא את החוק הזה תוכן. ואם אמנם המצב של בתי-הספד

ברמת הגולן הוא כפי שתואר כאן, אז בוודאי כל מה שנאמר על הדדוזים כאן אמור בהחלט

גם לגבי הדדוזים ברמת הגולן, כי לדידי היום הם יחידה אחת.

היו"ד נ י דז;

ראש מועצת עוספיה, דסלאן אבו-דוקון, בבקשה.

די אבו-דוקון;

הנתונים הכלליים ששמענו מד"ר סעב נכונים. אבל לכל ישוב יש הבעיות הספציפיות

שלו. הכפר עוספיה נחשב בין הכפרים המפותחים במגזר הדרוזי. ובכל זאת יש לנו

בעיות שונות, דנו על כך כבד מספר פעמים בוועדה זו.

לגבי עוספיה ודלית-אל-כרמל, כשהתחילו לפני ארבע-חמש שנים לבנות את בתי-הספר

שלנו, ביססו את הבניה הזאת על הקמת בית-ספר מקיף לשני הכפרים. אני אישית טיפלתי

בענין בית-הספר המקיף הזה. לפני 15 שנים קיבלתי ,את הקרקע עשיתי שינוי יעוד ואת

כל מה שנחוץ, ומאז כל שנה אנחנו יושבים עם הוועדה של משדד החינוך והשיכון, ובכל

פעם זה נדחה. כך היה עד לפני שנתיים. לפני שנתיים קיבלנו מכתב דשמי מדייר בן-דרור

ממשרד החינוך, על דעת משרד השיכון, ובו נאמד שהם מוכנים להתחיל בבניה, ובספטמבר

1984 יהיו הכיתות הדאשונות. אבל לצעדי עד היום אין לכך אפילו תכנון.

לפי דו"ח של משדד החינוך ולפי דו"ח של מנהל בית-הספר שלנו חסרות בכפרנו 14

כיתות. אני בניתי בית-ספר יסודי. לקחתי ממנו 6 כיתות, והעברתי כיתות מחטיבת

הביניים לבית-הספר היסודי, ובכל שעה אנחנו מסיעים את המורים לשש הכיתות האלה.

כתוצאה מכך הם מפסידים 5 20-1 דקות מהשעור.

נאמד שיש הקפאה. אם יש הקפאה, אין טעם שנוזמן לכאן בכל פעם, נדבר ונשמע,

ושום דבד לא יצא מזה.

לגבי גני ילדים, גן ילדים צדיך להיות במבנה מתאים ודאוי לילדים. המצב הוא

ששני גני ילדים נמצאים במבנים שכורים, לא מתאימים לתפקידם, אי אפשר ללמד בהם,

אבל מחוסד אמצעים אנחנו עושים זאת.

אשד להישגים - נכון שבשנים האחרונות היו הישגים, איננו מכחישים זאת. עם זאת

עליכם לדעת שכאשר חייל דרוזי משתחרר מהצבא וחוזר לכפר, הוא רוצה לעשות בו דבדים

שראה במגזר היהודי. אנחנו, דאשי הרשויות העומדים בחזית הדאשונה, איננו יכולים

להתגבד על הבעיות ולהיענות לדרישות של הבחודים הצעירים שלנו. וכפי שאמר

חבר-הכנסת עטשי, אנחנו צריכים לתת לצעירים שלנו, לפני שהם מתגייסים לצבא, חינוך

טוב, על-מנת שהם יהיו נאמנים למדינת ישדאל ולכלל ומשוכנעים בדרכם.

אנחנו מבקשים שאתם תעשו את כל המאמצים כדי לסייע לנו. תחשבו אותנו כמו

מתנחלים, תנו לנו כביש ומים, תסגרו את הפער בחדרי לימוד ותספקו את המחסור בצרכי

החינוך שלנו.

היו"ר נ' רז;

תודה רבה. מר שפיק אסעד, ראש מועצת בית-ג'ן, בבקשה.



שי אסעד;

אני רוצה להודות לחבר-הכנסת נסראלדין שהעלה את הנושא לדיון. נאמר כאן שהמצב

במגזר היהודי איננו יותר טוב מאשר במגזר הדרוזי. אני רוצה לומר שהמצב במגזר

הדרוזי מבחינת רגינוי והחינוך הרבה יותר גרוע מאשר במגזר היהודי. ביקרתי בכמה

ישובים יהודיים ובדקתי את נושא החינוך, המבנים וכוי. עדיין יש פער עצום בין שני

המגזרים.

אינני מבקש להיות מועדף בשל היותי דרוזי. אנחנו אזרחים במדינת ישראל, יש

לנו בעיות, אני רוצה שהמדינה תפתור אותן. אני מבקש שיתייחסו לבעיות שלנו ברצינות

ויציעו פתרונות. הקמת ועדת מנכ"לים, הקמת ועדת שרים, הקמת קרן משותפת למשרד

החינוך ולמשרד הבינוי והשיכון לעניני דרוזים, מעידות על כך שבמגזר הזה יש בעיות

מיוחדות שחורגות מהמצב הנורמלי במדינה.

חברים אמרו כאן שנעשו הרבה דברים. נכון. האם אתם רוצים שנשב בחיבוק ידיים

ולא נעשה כלום? אנחנו חיים במדינה מודרנית, מתקדמת, אנחנו מושפעים, רוצים להתקדם

ולהגיע לרמה הכללית במדינת ישראל. התקדמנו, השגנו, אבל עדיין אינני רואה שיש

הבדל בין ישוב כמו בית-ג'ן לבין איזה שהוא ישוב ערבי. נכון שבשבע השנים האחרונות

היו הישגים. אבל איפה היינו לפני שבע שנים? היתה הזנחה מוחלטת של הישובים

הדרוזיים מצד המדינה. בבית-גין למשל כבר חמש שנים בית-הספר התיכון נמצא במבנה

שכור. והשנה הייתי צריך להשקיע עוד 20 מיליון שקלים לשיפוץ מבנה על-מנת שאפשר

יהיה להתחיל את שנת הלימודים.

בבית-ג'ן חסרות וו כיתות לימוד. יש שני בתי-ספר יסודיים, בית-ספר אחד מאכלס

גם את חטיבת הביניים, וחסרות ו1 כיתות לימוד. אנחנו מלמדים במקלטים וברודרים

שאינם ראויים כלל לשמש חדרי לימוד. והחדרים האלה נמצאים במרחק גדול מבית-הספר.

הדבר משפיע על התפקוד של המנהל, של המורים ושל התלמידים. וכבר אינני מדבר על

חדדי ספח ודברים אחרים. כמו כן חסרים לנו שלושה גנים, מתנ"ס, מרכזיה פדגוגית

ועוד. יש בבית-גין כ-000,ל תושבים. אם אני יורד לראמי או לעראבה, שהם כפרים

ערביים, אני רואה שמצבם יותר טוב משלנו.

כפי שאמרתי אינני רוצה להיות מועדף. יש בעיות בכל הישובים. אני גם נתבקשתי

על-ידי ראש מועצת פקיעין שנבצר ממנו לבוא לישיבה להציג גם את רגעיות שלו. גם שם

חסרות וו כיתות, גם שם חסרים גנים וכוי, כמו בבית-גין. בעצם המצב של כל הכפרים

פחות או י ותר דומה.

משרד השיכון עשה הרבה דברים בשנים האחרונות, אבל זה בהחלט לא מספיק. לא

ייתכן שעד היום לא יהיה מבנה לבית-ספר תיכון. עד מתי זה יימשך?

אני מבקש שתתייחסו ברצינות לנושא. אני מקווה שלמרות שכבר היו כל מיני

ועדות, ועדת מנכ"לים וועדה שרים, שהפעם יצא משהו מהדיון הזה.

היו"ר נ' רז;

תודה. ראש מועצת חורפיש, מרדוך עאמר, בבקשה.

מי עאמר;

אני רוצה לברך את וזבר-הכנסת נסראלדין על יוזמתו ואת חברי הוועדה. דייר סעב

נתן פה סקירה כללית. אני רוצה להתייחס באופן ספציפי לחורפיש.

סוף סוף בנינו בית-ספר יסודי שהיה חסר לנו, אנחנו בשלבי סיום. יש לנו בעיה

עם עבודות הפיתוח מסביב, וזה מעכב את הכניסה לבית-הספר. כשיורד גשם, הכל מסביב

בוץ. משרד השיכון אומר שאין לו תקציב לפיתוח, ולכן נבצר מאתנו להיכנס לבית-הספר,

ונצטרך להמשיך את השנה באותו מצב של 8ו חדרים שכורים, לא מתאימים.



יש במקום תכנון לאולם והעמלות. משום מה גם זה ירד מהפרק, למרות שזה יכול

היה להיות אולם ההתעמלות היחיד בתורפיש לכל אלף התלמידים שישנם במקום. אין במקום

אף אולם התעמלות אהר. אינני יודע אם זה מוצדק להוציא את אולם ההתעמלות מהתכנון.

בבית-הספר היסודי הישן אנחנו משתמשים גם בחדרי בטחון, למרות שגם הם אינם

ראויים. אנחנו זקוקים ל-6 חדרים כאגף נוסף לאותו בית-ספר.

יש לנו בעיה גם בקשר לחטיבת הביניים, הממוקמת עדיין בבתי-הספר היסודיים, כי

עדיין אין לה תקן לא מבחינת הבנין ולא כחטיבה בפני עצמה. דנו על כך לא איות

בדיונים שלנו עם משרד החינוך.

לגבי בית-הספר הרזדש שהזכרתי יש לנו גם בעיה של הסעות. בית-הספר נמצא במררוק

של כ-500 מטרים מהבית האחרון של הכפר, ובמרחק של 2 - 2.5 ק"מ מהקצה השני של

הכפר. אינני יודע איך התלמידים יכולים להגיע לבית-הספר במזג אוויר קשה ובתנאי

השטח הקיימים. אנחנו מבקשים את תשומת לבה של הוועדה גם לענין זה.

מדברים על המצב הכלכלי הקשה ועל הצורך בקיצוצים ובצמצומים. אני רוצה לומר

שבמשך כל השנים שבהן לא היו קיצוצים לא ראיתי שהיתה תשומת לב מיוחדת ותנופה

מיוחדת לגבי הכפרים הדרוזיים כדי לסגור את הפער. ועכשיו, כשיש קיצוצים בתקציב,

אנחנו שותפים להם ב-100% .

היו"ר נ' רז;

תודה. נשמע כעת את טמיר והבה, רכז החינוך במועצת בית-ג'ן.

סי והבה;

אני רוצה לדבר באופן ספציפי על כמה בעיות. בעיות החינוך בעדה הדרוזית אינן

נוגעות רק למבנים. אני חושב שוועדת החינוך צריכה להתייחס גם לבעיות פדגוגיות,

לבעיות של תוכן, ולפער הקיים בתחום זה. כאשר צעיר דרוזי משתחרר מהצבא והולך

להירשם באוניברסיטה, הוא ניגש לבחינות קבלה. הוא אינו עומד בדרישות, היות

שהחינוך שקיבל ביסודי ובתיכון אינו תואם את הרמה המקובלת בחברה הישראלית. זה

נושא שצריך להקדיש לו תשומת לב.

שנית, אני מבקש מהוועדה הנכבדה הזאת שתפנה למוסדות להשכלה גבוהה להקים

יחידות לגישור פערים לסטודנטים הדרוזיים. כמו שיש יחידה לגישור פערים לסטודנטים

היהודיים, שתהיה גם לטטודנטים הדרוזיים.

הדבר השלישי מתייחס לבורות שקיימת ברחוב הישראלי כלפי הדרוזים. לצערי יש גם

חברי כנסת שאינם יודעים מה זה דרוזים, או שיודעים מעט מאד. לכן מומלץ ביותר

להפנות את תשומת הלב של מערכת החינוך הכללית לצורך ללמד בבתי-הספר במגזר היהודי

מה זה דרוזים. לא ייתכן שהדרוזים והיהודים יכירו זה את זה רק בחזית ובקרב. צריך

להיות עם יפה בארץ יפה.

אי הראל;

אני רוצה להעיר כמה הערות. קודם כל, מוכרחים להודות על האמת שבשבע השנים

האחרונות נעשה על-ידי משרד החינוך והתרבות במגזר הדרוזי ובמגזר הערבי מאמץ גדול

מאד בהשוואה לשנים קודמות. זה לא מספיק, אבל נעשה מאמץ. כשאתה מבקר היום בכפרים,

אתה רואה בתי-ספר לדוגמה, מבנים שאינם נופלים ברמתם ממקומות אחרים. המאמץ הזה

מעיד על הכרה בדבד היסודי, שזה מגיע להם כאזרחים במדינת ישראל; ובוודאי לגבי

המגזר הדרוזי - כאנשים שגם נותנים את חייהם למען המדינה לא פחות מאחרים.

שנית, אף פעם אסור להשוות כלפי מטה. הדרוזים טוענים בצדק; אל תאמרו לנו

תראו באיזה מצב אתם נמצאים לעומת מה שהיה לפני שלושים שנה. זאת לא השאלה שמטרידה

אותם . גם אותי לא מטריד כשאני הולך לישוב יהודי מה היה לפני שלושים שנה. אף אחד

אינו רוצה להשוות את עצמה למה שהיה בעבר. כל אוזד רוצה להשוות את עצמו לישובים

מפותחים בסביבה שלו.



לכן הדרישות בכל גנה שנוגע לחינוך, שיכון וכוי,

צריכות למשוך כלפי פעלה, כפו הישוב היהודי המפתח. זו צריכה להיות

הגישה,

אינני רוצה להיכנס עכשיו לבעיות החינוכיות"

אני שפה פאד על דבריו של פר והבה מבית-ג'ן. הבעיה ההינוכית בעדה

הדרוזית היא מיוחדת, היא שונה פהבעיה ההינוכית בפגזר הערבי. אנחנו

אומרים שפי שפשרת בצה"ל פגיעות לו אותן זכויות כפו לאחרים. לפרות

זאת אין פיצוי פלא של הזכויות בעדה הדרוזית. אני פציע לקיים פעם

דיון על הבעיות החינוכיות בפגזר הדרוזי.

אנחנו צריכים לדרוש קודם כל שהסכום שישנו

בתקציב, שאין עליו פחלוקת, ישוחרר בהקדם" ואחרי זה צריך לבדוק איך

לפתור את הבעיה של 200 הכיתות, סוב שחבר-הכנסת נסראלדין העלה את

הענין, כדי שזה ילחץ על משרד החינוך ופשרד השיכון ועלינו כחברי כנסת.

הענין לא ייגפר בישיבה אחת, אם אפשר עכשיו לפתור בעיה של 25 כיתות,

יפתרו בעיה של 25 כיתות. אם אפשר לפתור 40 - יפתרו 40. אבל לא להשאיר

את הענין מוקפא.

א. נסראלדין; העדה הדרוזית היא עדה צנועה. יש פה ראשי פועצות

שהיו יכולים לעשות פהופות גדולות, כי פצבם

חפור. אני יודע פה פצבם. אני יודע פה הם עושים וכיצד הם פתארגנים

כדי לפתור את הבעיות בצורה זו או אחרת. אני פכיר גם ראשי פועצות אחרים,

יהודים וערבים, ויודע איך הם פדברים. הדרוזים פדברים בשקט, לענין,

אבל האפינו לי שהבעיה חפורה פאד.

אינני יודע לפה חבר-הכנסת עטשי אופר שאינו רוצה

להיות פועדף. אני כן רוצה, כי בשנים 1947 ו-1948 עפדתי יחד עם העם

היהודי בפערכה פול כל העולם הערבי, לא התביישתי ולא פחדתי. אם לי לא

פגיע להיות פועדף, לפי כן פגיע? אני תובע שהעדה הדרוזית תהיה עדה

פועדפת בפדינת ישראל, בכל הפישורים. ואם נבנו אצלנו כפה חדרים ואולפי

ספורט, אני חושב שזה דבר פעוט ביותר בהשוואה לפה שעשתה העדה הדרוזית.

אני פסכים עם דבריו של חבר-הכנסת הראל. פה

שנעשה נעשה, זו נחלת העבר. ואפרתי שנעשו הרבה דברים. אבל פה הלאה?

פה יהיה פחר? היום הציבור הדרוזי איננו אותו ציבור שהיה בשנת 1948.

אתם עשיתם את שלכם, היום אנחנו רוצים להשתלב

בחברה הישראלית, אנחנו רוצים ללפוד באוניברסיטה בדיוק כמו היהודים,

אנחנו רוצים להיות רופאים, עורכי-דין וכוי- אם בית-הספר היסודי אינו

פקנה להם את היסודות לכך, הם לא יוכלו להגיע לזה" פר פלאח וחבריו

עושים הרבה לפען קידום הענין, אין שום ספק בכך. אבל הדברים קשורים

זה בזה. אם לא נטפל בבינוי, לא יהיה לנו חינוך טוב.

יש תכנון לבעיה בכפרים. ביררתי זאת עם אנשי

הפשרדים הנוגעים בדבר. יש תכנון, החלטות, אישורים. ואם יש היום סכום

פסויים בקרן, צריך להפעיל אותו. אנחנו לא נרד פהענין, כי אנחנו

רואים אותו כחשוב מאד.

זאת לא הבעיה היחידה של העדה הדרוזית יש

גם בעיות שיכון, דיור, ובעיות רבות אחרות. אבל נושא החינוך הוא הנושא

הפרכזי.

אני פקווה שהוועדה תנסח החלטות והפלצות, וגם

תעקוב אחרי ביצוען.



היו"ר נ. רז; אני רוצה לנסות לסכם את הישיבה. קודם כל אני

פודה לכם שטרחתם ובאתם ממרחקים לישיבה הזאת.

תפקידכם ותפקידנו לדאוג לענינים, ועדת החינוך והתרבות של הכנסת נועדה

לעזור לעניני החינוך, אם זה בתחום הבינוי או בתחום התכנים, בהכשרת

מורים ובקידום כל נושא החינוך. לכן זו דאגה משותקת, ואנחנו צריכים

לפעול כדי לקדם את הענינים בכיוון שישפר את מצב החינוך.

אבל הנושא שאנחנו דנים בו היום הוא נושא הבינוי.

בעקבות הנושא הזה חברים העיויו פה הערות על ענינים נוספים, ענינים

שבמהות, אם כי בעיקר דיברו על הענינים הפיזיים, החומריים של הבינוי,

על האפשרות לבצע את הבינוי. לא דיברו על מורים, ואני מתאר לי שגם

על כך נצטרך לדון.

חבר-הכנסת עטשי אמר שהוא אינו רוצה שהעדה

הדרוזית תהיה מועדפת או שיהיה בה טיפול ייחודי, אחר כך הוא אמר

שיש לעדה בעיות ייחודיות. אם כך, צריך שיהיה טיפול ייחודי. לא במקרה

הוקמה כנראה ועדת המנכ"לים ולא במקרה הוקמה הקרן המשותפת למשרדי

החינוך והשיכון. הקרן המשותפת לקידום מבני חינוך במגזר הדרוזי נועדה

לקדם תחום שממשלת ישראל חשבה שצריך לקדם אותו באופן ייחודי, וזה

משום שלעדה הדרוזית יש מעמד ייחודי במדינה הזאת הסיבות הוזכרו פה,

לא אחזור עליהן. יש לה מעמד ייחודי, כי התרומה של העדה הזאת למדינה

היא תרומה ייחודית בהשוואה לאחרים, מסיבות פוליטיות, תרבותיות,

היסטוריות ואחרות. ובכן הכלים הייחודיים האלה הוקמו, וצריך לדאוג

שהם יופעלו למטרות שלהן נועדו.

אני רוצה לקרוא לפניכם מתוך מסמך מעודכן מאד,

מסמך של משרד החינוך והתרבות, האגף לפיתוח מערכת החינוך, המחלקה

לבינוי, מה-28.12.84. יש כאן סקירה על מצב בניית מבני חינוך במגזר

"א. מאז הוקמה הקרן המשותפת למבני חינוך במגזר

הדרוזי הוקמו על-ידי משרד הבינוי והשיכון, המינהל לבניה כפרית,

כ-350 כיתות ו-11 אולמי ספורט בשטח כולל של קרוב ל-50 אלף ממ"ר

ברוטו ובעלות כוללת של כ-27 מיליון דולר", ומדובר על בניה מ-1976.

בהשוואה למה שהושקע במגזר היהודי. יחסית למספר התלמידים, זה מעל

ומעבר למשקלו היחסי המספרי של המגזר הדרוזי. כלומר יש פה העדפה

מובהקת של המגזר הזה. וזה מתוך הגישה שדיברתם עליה, שיש ייחוד ויש

עדיפות, וכך צריך להיות. נכון שלא צריך להגיד תודה על מה שנעשה,

אבל צריך להכיר בכך שזה קיים.

"הקפאת ההתקשרויות והקיצוצים

בתקציב גרמו לכך שבשנת התקציב השוטפת, כלומר 1984, פעולת הבניה של

בתי-ספר במגזר הדרוזי נעצרה לחלוטין". כלומר משרד החינוך מודה בזה,

מאשר את זה. "מתוך 60 כיתות שהיו מתוכננות השנה, 40 בגליל ו-20

ברמת הגולן, הוחל בבניה של 3 חדרים בלבד."

"צרכי הבניה לשנים הקרובות כוללים בניה של

130 כיתות בית-ספר וגני-ילדים. אם תימשך הבניה בקצב של 40 כיתות

בשנה ניתן יהיה לבצע את התכנית תוך כ-3 שנים, אם כי בכמה כפרים עדיין

לא נפתרו בעיות קרקע וייתכן שיחול עיכוב שלא מסיבות תקציביות". כלומר,

אם יהיה עיכוב, זה יכול להיות מסיבות משפטיות, מינהליות.

גם במסמך הזה נאמר ש"המצב החמור ביותר הוא

ברמת הגולן. כמחצית מחדרי הלימוד הם במבנים שכורים". "בניה של

20 חדרי לימוד בשנה תאפשר פתרון הבעיה תוך כ-6-5 שנים".

נדמה לי שעל הנתונים האלה אין מחלוקת, הדברים

ברורים, יודעים מה חסר, מה נעשה, מה הסיבות לכך שלא נעשה מה שצריך

היה להיעשות.



לגבי הנושא של הקרן המשותפת - היא מוקפאת,

לכן היא כאילו לא קיימת. כי מה זה מענין אותנו אס היא קיימת ולא

מופעלת? יש לה חשיבות במידה שאפשר לעשות אתה משהו. לכן אחת המסקנות

של הישיבה הזאת, לדעתי - ואני מניח שלדעת כל חברי הוועדה -- היא

שיש לעשות כדי שיופשרו כספים בקרן ולהתחיל להוציא ממנה. כלומר שגזירת

ההקפאה בנושא הזה תבוטל חלקית לפחות. אינני מדבר על בישול ההקפאה

כולה, כי אי אפשר לקחת קטע אחד ולהגיד שבקשר אליו אין התייחסות

לכל מה שקורה היום במשק. אבל קטעים מתוכו, בנקודות הרגישות והחיוניות

ביותר, צריך יהיה להפעיל, להוציא מההקפאה. אנחנו נמליץ על זה, אני

בטוח שנתבע זאת ממשרד הבינוי והשיכון. אגב, ייתכן מאד שהעובדה שהעבירו

את הכספים ממשרד החינוך למשרד הבינוי והשיכון יצרה באופן אובייקטיבי

מצב שלא היה לחז מספיק, והקטע הזה של החינוך לא קיבל את העדיפות

הראויה, כי זה היה מופקד בידי משרד הבינוי והשיכון. נצטרך לעשות

משהו בענין זה, כדי שאפשר יהיה להפעיל את כספי הקרן, באופן חלקי

לפחות, לעבודות בניה.

לגבי רמת הגולן - חברים עירבו פה את המצב

העובדתי של המחסור הגדול עם היבטים פוליטים וכדומה. אינני רוצה

לערב את הדברים, אבל ברור לגמרי שבמקרה זה הסיפוח לא תרם לקידום

הנושאים. כלומר מאחר שרמת הגולן שלנו, אין בעיה ואפשר לשבת בשקט.

זה לא כך, גם לגופו של ענין מבחינת הצרכים שם שהם מיוחדים, המצב שם

יותר קשה מאשר במקומות אחרים, וגם מהסיבות הפוליטיות. אינני מתעלם

מזה, אם כי אנחנו לא ועדה שזה השיקול העיקרי שלה. אבל אנחנו אזרחי

מדינת ישראל וזה איכפת לנו, למה לדחוף אוכלוסיה כזאת אל עמדות וגישות

עוינות? לכן אני מניח שנצטרך להמליז על מתן קדימות לעניני רמת הגולן

והצרכים של הישובים שם.

אנחנו יכולים לבקש שכאשר הכספים יופשרו, יישמר

אותו יחס שהיה בשנים קודמות-

היו"ר נ. רזי על הפרטים עוד נתייעז בינינו.

לגבי ההישגים - איש מהחברים שדיברו כאן לא

הכחיש שהושגו דברים, שהיו הישגים, והם באמת גדולים מאד" לקראת הישיבה

הזאת קראתי שוב מה היה בשנת 1975: ומה קורה היום מבחינת מספר התלמידים,

המורים, המורים המוסמכים, מספר התלמידים במוסדות להשכלה גבוהה. אולי

יש אתם בעיה אחרי שהם מסיימים את לימודיהם, אבל העובדה היא שהם מגיעים

לרמה הזאת של השכלה גבוהה. ההתפתחות היא דרמטית, ונדמה לי שאינני

מגזים. בשום מגזר לא היתה התפתחות כמו במגזר הזה. וזה נעשה באמצעות

ממשלת ישראל והעדה הדרוזית עצמה, יוזמות ומאוויים של צעירים ואחרים

הביאו לתוצאות החשובות האלה. אבל נכון שדווקא במצב כזה, כאשר יש

עליה כללית ברמה, הפער והחסר מורגשים ביתר חריפות, והרגישות לגבי

ההשוואה למה שנעשה אצל אחרים יותר גבוהה. זה טבעי, זה קיים בכל חברה

כאשר יש עליה ברמה.

אנחנו כוועדת החינוך והתרבות של הכנסת ננהג

בנושא הזה כמו שאנחנו נוהגים בכל הצעה שמועברת אלינו ממליאת הכנסת.

נצטרך לעבד מסקנות והמלצות של הוועדה על הצרכים ועל הפעולות שצריכות

להיעשות כדי לקדם את הענין. נעשה זאת בימים הקרובים ונניח את המסקנות

על שולחן הכנסת. נעביר אותן גם אליכם, כדי שתראו מה המסקנות שגיבשנו

כדי לקדם את הנושא.

בעתיד הלא רחוק נקיים דיון על העניניס המהותיים

של החינוך במגזר הדרוזי, על התכנים וכדומה. מענין אותנו מה קורה

בתחומים האלה במגזר הדרוזי. לדיון הזה נזמין את מנהלי מחלקות החינוך

ואת האנשים המטפלים בזה במשרד החינוך. ואז נדון על התוכן של החינוך

במגזר הדרוזי, מה אתם רואים כחשוב, מה צריך לשנות, מה צריך לעשות,

חינוך מקצועי, חינוך הבת, חינוך גבוה, מה קורה עם השתלבותם של הדרוזים

במערכות הכלליות והציבוריות. אלה דברים חשובים מאד לדיוננו. נעשה

זאת בקרוב.



פ. גולדשטיין; אני רוצה לשאול את אנשי משרד החינוך האם

במסגרת ההפשרות ביקשתם להפשיר משהו שקשור

במגזר הדרוזי"

בין היתר" ההתייחסות היתה לכל נושא ההקפאה,

בכל התחומים.

אני רונה להעיר הערה קצרה. אני מתייחסת

לטבלאות המצויות בחומר שהוגש לנו. נכון אמרו

שלא צריך להסתכל מה היה פעם. אבל כמעט כל הדוברים כאן הקפידו לציין

שבעצם רק ב-7-6 השנים האחרונות חלה התקדמות רצינית.

הוקמה הקרן"

א. סרטני; אבל כשאני מסתכלת על הנתונים, אני רואה שיש

התפתחות הדרגתית במשך כל השנים. היא אינה

מספקת, אין בה תשובה לצרכים, אבל אי אפשר לומר שרק בשניס האחרונות

היתה התקדמות חד-משמעית"

הקמת הקרן איפשרה את השינוי בתחוס הזה. בעצם

הקמת ועדת המנכ"לים לנושא הזה הביאה לתפנית.

ה יו "ר נ. רז : הודגש שבתקופה של השנים האחרונות היתה התקדמות

גדולה. לא נאמר שלפני זה לא נעשה כלום. בשנת

1975, כאשר יצחק רבין היה ראש הממשלה, הוקמה ועדת המנכ"לים, ואז

הוקמה גם הקרן המשותפת, ב-1976. ובמקרה זה היתה המשכיות של המגפה,

ואני רוצה לשבח את זה. ובשנים האחרונות היתה פעולה חשובה מאד שפיתחה

מה שפיתחה. אבל עדיין אנחנו שרויים במצב שאינו משביע את רצוננו"

אני מודה לכם" הישיבה נעולה"

הישיבה נסתיימה בשעה 10.40.