הכנסת האחת-עשרה

מושב ראשון



פרוטוקול מס' 20

מישיבת ועדת החינוך והתרבות

יום ד', ב' בסבת התשמ"ה, 26.12.1984, שעה 008.30

חברי הוועדה; נ. רז - היו"ר

פ. גולדשטיין

ע. דראושה

א.הראל

ר. כהן

א. סרטני

מ. פלד

מוזמנים; מ. ינון - יו"ר רשות השידור

א. פורת - מנכ"ל רשות השידור

ט. סער - מנהל הטלוויזיה הישראלית

י. בראל - מנהל הטלוויזיה בערבית

ו. גרייבסקי - מנהל חטיבת השידורים לחו"ל

א. אבנר - יועץ מנכ"ל רשות השידור

ע. ניר - חבר הוועד המנהל של רשות השידור

ש. עמור - חבר הוועד המנהל של רשות השידור

נ. כהן - היועץ- המשפטי של רשות השידור

י. הראל - דוברת רשות השידור

י. כהן - מקשר בין שר החינוך לבין

רעות השידור

ב. נסים ~ משרד החינוך והתרבות

ד. פלר

רשמה; מ. כהן

סדר-היום; המשך הדיון על רשות השידור.



המשך הדיון על רשות השידור

היו"ר נ' רז;

אני פותח את ישיבת ועדת החינוך והתרבות. אנו ממשיכים בדיון על רשות השידור.

קיימנו דיון אחד, קראנו לו יותר דיון לימוד או היכרות. היום אנחנו רוצים להיכנס

יותר לגופי הדברים ולענינים יותר תכניים ומהותיים הנוגעים לרשות השידור.

אנחנו מדברים על רשות השידור, אבל בעצם אנחנו מתכוונים לטלוויזיה. נדמה לי

שבעיקרו של דבר מדאיגה ומטרידה אותנו השאלה של הטלוויזיה, מה קורה שם. הנושא הזה

זכה להתייחסות עתונאית רחבה מאד, שממנה מצטיירת תמונה עצובה ביותר. חלק מזה נוגע

למצבה הכלכלי של רשות השידור, בעיקר של הטלוויזיה, אבל גם לענינים ארגוניים

ולענינים מהותיים של תכנים, הפקות וכוי, באיזו מידה המדיום הזה משרת את מה

שהיינו רוצים שישרת, באיזו מידה הוא עונה על הצרכים והביקושים של החברה בישראל.

אני רוצה להגיד את התרשמותי כאזרח שקורא את הדברים וגם משוחח עם אנשים

בנושא הזה. לפעמים הדברים מגיעים לידי כך שיש לך תחושה שהמוסד הזה פועל בצורה

בלתי כ/בוקרת, בלתי מנוהלת. יכול להיות שאני אפגע פה במישהו, אבל אני רוצה

שהדברים יהיו לגמרי גלויים. יש תחושה כאילו יש במערכת הזאת מלחמת הכל בכל. יש

עכשיו שאלה של מינוי מנהל הטלוויזיה, מי יהיה המועמד. זה נושא לכל מיני

ספקולציות. יש טענות על קיומה של אבטלה סמויה בטלוויזיה בממדים גדולים מאד, וזאת

בשעה שרשות השידור נמצאת בגרעונות גדולים מאד. יש תחושה או ידיעה שאנשים מתמנים

לתפקידים של מנהלי מחלקות לאו דווקא לפי שיקולים מקצועיים אלא לפי שיקולים

פוליטיים או אחרים, אינני יודע איזה.

בעצם מה שמענין אותנו פה הוא מה מתכוון הוועד המנהל, מה מתכוונת הטלוויזיה

לעשות כדי לשפר את המצב. האם יש תכנית כלשהי בענין זה? נוהגים לדבר עכשיו על

תכניות הבראה, בכל נושא. מה מתכוון הוועד המנהל, מה מתכוון מנהל הטלוויזיה לעשות

על-מנת שהמוסד הזה יתפתח ויפעל כך שנ/בחינת הרמה המקצועית שלו יהיו שם מיטב

האנשים, שהוא יהיה מסוגל להפיק הפקות טובות, שיהיה מסוגל לפעול בדרך כלכלית ולא

תחת איום מתמיד של פיטורים או צמצומים או ניוון הפעילות? מה הולך לקרות?

מתוך קריאה בעתונים ושיחות עם אנשים מתברר לי שאין תכנית כזאת. אז אני

מה כן יש? האם יתנו לענין הזה להתמסמס מעצמו? הרי זה מוסד בעל

חשיבות עצומה, הוא עשה דברים נהדרים, ויש תחושה שהענין הולך ונחלש, הולך ודועך.

בישיבה הזאת אנחנו צריכים לנסות ככל שידנו מגעת לאתר את נקודות התורפה

ולהציע קווים לשיפור. אני יודע שאפשר להגיד שאם יתנו כסף הכל יהיה בסדר. אני

יודע שהבעיה הכלכלית היא המרכזית. יש בעיות של אגרות, של פרסומת בטלוויזיה. אלה

בעיות חשובות שחונקות אתכם במידה מסויימת. לא גובים את כל סכומי האגרה. גם

המדינה אינה גובה מסים כמו שצריך. יש פה גם קשיים אובייקטיביים. אבל אי אפשר

לתלות הכל על הוו של המצב הכלכלי במדינה. השאלה מה עושה כל מוסד בתנאים האלה כדי

להתקיים ולהחזיק מעמד; מה עושה הטלוויזיה בתנאים האלה. אנחנו מקבלים פניות

מהעובדים על ענין הפיטורים. מצד אחד יש אבטלה סמויה, מצד שני יש אנשים שעובדים

כאילו שעות נוספות בממדים גדולים מאד.

ובכן התמונה מדאיגה מאד. הייתי מאד רוצה שבדיון היום נוזתור להציע מה לעשות

על-מנת שהמערכת הזאת תתארגן באופן שתוכל למלא את תפקידה כפי שכולנו מצפים שהיא

תמלא.

ראשון המשתתפים בדיון - חבר-הכנסת גולדשטיין.

פי גולדשטיין;

זה מסוג הדיונים שיש בו שתי אפשרויות; או לדבר בגילוי לב מלא, או לא לדבר

כלל. קיימת מערכת יחסים מסויימת בין אנשי הציבור לבין המדיה, ולא שווה לקלקל

אותה בלי שתהיינה תוצאות. אני מוכן לקלקל אותה, ובלבד שתהיינה לכך תוצאות. אומר

את מה שאני חושב. אני מקווה שהדיון יהיה עניני, ועד כמה שאפשר שהדברים לא ידלפו

החוצה. זה לא ישרת את המטרה.



כאיש ציבור אני רוצה לומר שהגיעו מים עד נפש, כשבכנסת יש "חגיגה", מילא,

כולכם נהנים, אתם מבליטים את הפיקנטריה. לעומת זאת אתכם אי אפשר לצלם, אבל עליכם

כותבים בעתונים. רק שפתיכם נעות, וקולכם נשמע מקצה הארץ ועד קצה. תסלחו לי אם

אומר שאתם נראים מצחיקים היום. אנשים טובים נראים מצחיקים. ואני מציע שתקחו את

זה לתשומת לבכם.

יש לי חברים במערכת, ולכן יש לי נטיות לב. אבל הדיון היום איננו על נטיות

לב, וצריך לומר בו דברים בגילוי לב. הדבר הראשון והפרוזאי הוא שכל עוד רשות

השידור ועובדיה עובדים, צריך לשלם להם את המשכורות. אבל לפי הבנתי ותפיסתי יש

אבטלה סמויה משמעותית ברשות השידור. ולא נעים לשמוע מדי פעם את דברי הקריינים

בטלוויזיה שהאנשים לא יצאו לשטח משום שאין פילם. אתם מנהלים מלחמת התשה על גב

הציבור. אבל יש אבטלה בטלוויזיה, חייבים לחסל אותה. אינני יודע מי הכתובת. אבל

אני מאמין שכשמדובר בעסק, מנהל אותו מנכ"ל.

אני חושב שהטלוויזיה, לפי מצבה היום, נמצאת בתהליך של חיסול עצמי ממש. אני

מציע לסגור את הטילוויזיה לחודש, ששה שבועות, חודשיים, לקחת את יו גרין, ולעשות

ריאורגניזציה יסודית, מהתחלה. זה מסוג הדברים שאפשר להתחיל מחדש. וכל תוצאה

שתהיה תהיה יותר טובה מהמצב הקיים. כי המצב הקיים בלתי נסבל לחלוטין.

א' הראל;

מה זאת אומרת בלתי נסבל לחלוטין? אני אזרח מדינת ישראל, אני סובל בסדר. מה

אתה מציע?

פי גולדשטיין;

מה צריך לומר יותר ממה שאמרתי? הצעתי לסגור את הטלוויזיה, לעשות בדק בית

וניקוי ולצאת עם מוצר חדש. אני חושב שהדברים ברורים לחלוטין.

מה מטריד אותי? מטריד אותי כשאומרים שמישהו אחראי לפעולות מסויימות, ומישהו

אחר אומר שהגוף האחר מכשיל אותו. מה צריך יותר מזה?

לדעתי אולי כדאי שהפעם המערכת לא תבקר את עצמה, אלא שיהיה גוף בלתי תלוי

שיבדוק אותה. כי יש הבדלים בתפיסה בין הוועד המנהל לבין המנכ"ל, והם שמביאים

למצב הזה. כי אני מניח שהמנכ"ל גורס שהוא צריך לנהל, ואילו הוועד המנהל חושב

שהשם שלו מקנה לו את זכות הניהול. אלה הבדלים בתפיסה. את הנקודה הזאת צריך לברר

ולהחליט אחת ולתמיד מה תפקידו של הוועד המנהל ומה תפקידו של המנכ"ל. יכול להיות

שצד זה או צד אחר יצא צודק.

לקראת הדיון הזה קראתי הבוקר את "הארץ". חלק מהערותיו של יו גרין נכונות,

חלק מהן אינן ישימות לתנאי מדינת ישראל. הוא שוכח מאיפה הוא בא, אבל זה בסיס.

מי ינון;

אבל זה היה ב-1973.

פי גולדשטיין;

אני רוצה לומר שלגבי דברים מסוי ימים שהוא אמר לא חל שום שינוי מאז ועד

היום. זו דעתי. ואני נזהר לא לומר מה המסקנות שלי. אין לי מסקנ ות. אילו היו לי,

הייתי אומר מי לדעתי צריך ללכת ומי צריך להישאר ולנהל את הרשות. יש לי תפיסת

עולם שאומרת שמנהל צריך לנהל, מועצת מנהלים צריכה לפקח. אבל פה יש מצב שלא

יודעים אם באמת לכך התכוון המחוקק, או שמפרשים אותו שלא כהלכה.

עומד לצאת מכרז, פנימי או חיצוני, לתפקיד של מנהל הטלוויזיה. אני שומע כל

מיני שמועות על תרגילים שונ ים, הם יפים מאד כשלעצמם בפוליטיקה, השאלה אם מקומם



ברשות השידור, מבטיחים תפקידים לכל פיני אנשים, כל זמן שזה פנימי ולא

יוצא החוצה, זה בסדר, אבל לא יכול להיות מצב כפי שהדברים מתנהלים

עכשיו.

אני חושב שמה שקורה בטלוויזיה הוא הוכחה ניצחת

לכך שחייבת לקום במדינת ישראל רשת שניה, ולאלתר, הלחץ על הטלוויזיה

היה פוחת לפחות ב-%50 אילו היתה קיימת רשת שניה, ואני מבקש מחברי

הסתפקו אתם ברשת הראשונה, השאירו לעם ישראל את הטיפול

ברשת השניה, אל תנסו לתפוס גם אותה ואל תעכבו את הקמתה,

מ, ינון; אתם יכולים להחליט מה שאתם רוצים.

אבל יש גורמים, גם אצלכם וגם בטלוויזיה הלימודית,

שהחליטו לקדש מלחמה בנושא הזה. אני פונה אליכם

אל תעכבו את זה, אל תפריעו לנו בהקמת הרשת השניה,

מ, פלד; אני מבקש לשאול שאלת הבהרה. אינני מבין למה

צריך לסגור את הטלוויזיה בשביל לעשות את השינויים,

פ. גולדשטיין; להערכתי נוצר מצב של בלבול רב וחוסר אונים,

יש מוסדות שאי אפשר לארגן אותם בצורה יעילה

וטובה תוך כדי עשיה, כי יש לחצים שונים, איומים בשביתות וכדומה" לכן

אני אומר: יפסיקו מרצון, ישדרו לנו רק מוסיקה וסרטים קנויים, בלי

חדשות, או אפילו יסגרו את הטלוויזיה לחודש ימים, ואז יוכלו לארגן את

הדברים מחדש בצורה נכונה, לדעתי המצב כבר מעבר לשלב שאפשר לתקן תוך

כדי תפעול שוטף,

מ, ינון; אני מתפלא על חבר-הכנסת גולדשטיין שמתרשם כל כך

ממה שכתוב בעתונים, והמסקנה שלו היא שצריך לסגור

את רשות השידור, או את הטלוויזיה. לפי העתונים צריך היה לסגור את

המדינה, את הכנסת, מוסדות רבים. אני לא מתרשם מזה. יש שבוע שיש בו

אווירה של משבר בנושא זה או אחר. האם זו סיבה לסגור מוסד עם 2,000

עובדים ועוד 20 אלף אנשים שקשורים אליו, שמשדר בחמש רשתות ברדיו,-

שמשדר ליהודי ברית-המועצות, שמקבל פרס ישראל על טלוויזיה בערבית?

על מה אתה מדבר? מדוע צריך לסגור? בגלל שהיה אתמול איזה קטע בעתון?

אני חושב שזאת לא גישה רצינית, עם כל הכבוד,

גם הטלוויזיה - בזמן שאתה אומר שהמצב בלתי

נסבל, כל עם ישראל צופה ב"מבט", "מבט שני", "חיים שכאלה", סרטים

קנויים אלה או אחרים. לא חשוב אם יש ביקורת, אבל המוסד הזה משדר

עשרים וארבע שעות ביממה ועובד, למרות כל הטענות ולמרות כל הפרסומים

בעתונות,

פ, גולדשטיין; מתי דיבר אתך עובד רשות השידור שיחה בארבע

עיניים ואמר לך כל מה שמעיק עליו?

דיברו אתי גם הרבה חברי כנסת בארבע עיניים

והסבירו לי כל מיני דברים על הממשלה, הכנסת,

מדינת ישראל ועם ישראל. לא צריכים להיתפס לזה. כל אחד מדבר, זו

מדינה דמוקרטית, יש בה חופש ביטוי, אבל מכאן ועד לסגירת מוסד כזה -

המרחק גדול,

אין ספק שיש גם בעיות, אינני רוצה לטייח דברים,

יש בעיות קשות, צריך להתמודד אתן, והסגירה לא תתרום שום דבר, אם

שואלים אותי, אני נגד סגירת הרשות, נגד סגירת הטלוויזיה, ואני בעד

ערוץ שני, הדברים אינם קשורים זה בזה. הצעה לסגור את הטלוויזיה

פירושה לסגור את רשות השידור כולה, גם את הרדיו, את גלי צה"ל ואת

הטלוויזיה הלימודית, כי הטכנאים הם אגודה, לכן אני חולק על דעתך.



כל הבעיות שאמרת קיימות, אבל סגירה לא תקדם

את הנושא. לכן אני נגד סגירת רשות השידור לכל תקופה שהיא, זה לא

יפתור שום דבר. אפשר לסגור, אם יש תכנית מוסכמת על כולם איך לפתוח.

יו גרין אומר שיותר מדי ועדות בכנסת עוסקות בנושא. אני חש את זה על

עצמי, תוך שבועיים הופעתי בשלוש ועדות, הוועדה לביקורת המדינה, ועדת

הכספים וועדת החינוך. חלק מהחברים משתתפים בשתים או בשלוש הוועדות,

ואומרים את אותם דברים בוועדות שונות, זה מחיר הדמוקרטיה. יו גרין

אומר להפסיק עם כל הוועדות למיניהן. זה לא מציאותי, זה לא מעשי. זה

חלק מהחיים הציבוריים בארז. אותו דבר אפשר להגיד על מוסדות הרשות,

שיש ועד מנהל ומליאה וכו'. זה חלק מהחיים הציבוריים כפי שעוצבו בארז,

ודו"ח כזה או אחר לא ישנה, המפלגות לא יוותרו על שליחת נציגיהן למליאה,

לוועד המנהל, הוועדות בכנסת לא יוותרו על דיונים על רשות השידור. זו

זכותם, וזה לא מפריע. אני חולק על דו''ח יו גרין שחושב שזה מפריע לעורך

תכנית "תצפית" להוציא תכנית טובה, או שזה מפריע לעשות תכנית "חיים

שכאלה" או "מבט לחדשות"" אני חולק על כל הקשר הזה. לכן התרופה היא

לא לבטל את ועדות הכנסת או את מוסדות הרשות וכו'. זה לא מפריע לעשות

תכניות טובות.

נכון שמתפרסמים דברים בעתונות, יש סדרת מאמרים,

כולנו קוראים אותה. בסדר. אפשר לכתוב סדרה גם בזווית אחרת.

לכן אל ניתפס לאשליה שהפתרונות הס קליס. ושנית,

אל ניתפס למצב רוח קטסטרופלי ולומר שהמצב כבר בלתי נסבל ולכן צריך

לסגור. המצב נסבל, יש שידורים- יש בעיות רציניות, צריך להתמודד אתן,

כמו בכל התחומים האחרים.

איך מתמודדים עם הבעיות? יש בעיה כספית רצינית,

כולנו מודים בכך. היא נובעת גם מהמצב הכלכלי הכללי של המדינה. יש

בעיה של הפרסומת, כמו שהיא ירדה בכל העתונים, היא ירדה באחוזים גבוהים

ברדיו, למשל, בחודש נובמבר 1983 ההכנסה היתה 1,3 מיליון דולר, ובחודש

נובמבר 1984 ההכנסה היתה רק 300 אלף דולר, ירידה של מיליון דולר בחודש

זה דבר מאד משמעותי,

א. הראל; האם זה גם שיעור הירידה בפרסומת בעתונות?

א. פורת; הרבה יותר,

מ. ינון; אנחנו ניסינו לעשות מהלך של שידורי חסות

ותשדירי שירות כדי לאושש קצת את עצמנו, והותקפנו

בשל כך. אלה שחוששים שלא תהיה פרסומת לערוז השני מתנגדים לנו, וכל

עורכי העתונים רצים לראש הממשלה, שר החינוך ושר האוצר, ומאיימים עלינו

בבג"ז להפסיק את תשדירי השירות ואת שידורי החסות, אי אפשר להחזיק את

החבל משני הקצוות,

במשך שנים דובר אצלנו ובוועדות בכנסת שיעבירו

את גביית האגרה לחברת החשמל. בוועדת הכספים הבטיחו לנו בכל קדנציה

שיעשו את זה. עד היום יש רק דיבורים, דבר לא יצא מזה. ועסקו בזה

שרים, היועז המשפטי לממשלה, הכנסת ועוד. זה היה משנה את המצב באופן

משמעותי מאד. כי אם חברת החשמל היתה גובה את אגרת רשות השידור, הבסיס

של מספר המשלמים היה לגמרי אחר והיה חוסך אצלנו כוח אדם גדול מאד,

אם היו מעבירים את עובדי מחלקת הגביה לחברת החשמל או למקומות אחרים,

זה דבר משמעותי,

היו"ר נ, רז; מדוע זה לא מתבצע?

מ. ינון; יש בעיות משפטיות, יש בעיות לוגיסטיות,

" טכנולוגיות, אנחנו מעונינים בזה. אדרבה, תעזרו

לנו, זה גם ענין של חוק. צריך לחוקק חוק שאפשר יהיה להפסיק את החשמל

אם לא שילמו את החשבון שכולל אגרת טלוויזיה" את זה יכולה לעשות רק

הכנסת,



ובכן הבעיה הכספית היא סבוכה. בלי עזרה של

הכנסת איננו יכולים להתמודד אתה. צריך להחליט על גביית האגרה באמצעות

חברת החשמל או להחליט על דרך אחרת. היו אלטרנטיבות אחרות, כולן קשורות

בתיקון החוקים. זה לא בסמכות הרשות אלא בסמכות הכנסת.

יו גרין אומר בין השאר שהוועד המנהל עוסק באיוש

המשתתפים בדיונים שונים בטלוויזיה. זה כנראה היה כך בשנות השבעים

הראשונות. כבר קיימנו 40 ישיבות של הוועד המנהל, באף ישיבה לא עסקנו

באיוש משתתפים בנושא זה או אחר. לא הכתבנו לאף עורך את מי להביא

לתכנית זו או אחרת. מעולם לא החלטנו בוועד המנהל על מנחה זה או אחר.

פעם היתה תקרית בקשר לתכנית "זה הזמן", זה פורסם בעתונים, וזה התגלגל

לוועד המנהל. אבל ב-50 התכניות האחרות של "זה הזמן" בשנה האחרונה

לא התערבנו אף פעם, לא התענינו מי הוזמן ומי ינחה. לא היתה אף פעם

התערבות כזאת של הוועד המנהל. אף פעם לא היתה החלטה של הוועד המנהל

מה יהיה הנושא של "מבט שני" באותו שבוע, או מה יהיה הנושאים שיטפלו

בהם ב"כלבוטק". אולי זה היה כך בשנות השבעים הראשונות, אינני חושב

שזה היה עד כדי כך. אני הייתי בוועד המנהל הקודם, עסקו בו הרבה יותר

בתוכן מאשר עכשיו. עכשיו דווקא התמקדנו בתחום הכלכלי, הניהולי, וגם

מזה יצאו כל מיני עימותים שהם לגיטימיים.

הבעיה היא תוספת תקציב או פיטורי עובדים. כלומר

אי אפשר להחזיק את החבל בשני הקצוות, גם שלא יהיה לנו כסף לתת עבודה

לכולם, להפקות עצמית, וגם להגיד שלא לפטר עובדים. הדברים ידועים,

יש מחלוקת בין הוועד המנהל לבין המנכ"ל. הוועד המנהל ברובו הגדול

בעד פיטורי ייעול, לאור המצב הקיים שבו אין לנו יותר כסף, אין לנו

יותר שעות שידור, אין לנו ערוץ שני. יש לנו עודף כוח אדם דווקא בתחום

ההפקה, לא בתחום של הטכנאים והנושאים הטכנולוגיים. והמנכ"ל אומר:

אני עושה כל מאמץ כדי לעשות כל ייעול אחר לפני שאני מגיע לפיטורי

עובדים.

ובכן הדברים באמת לא פשוטים. למשל, היו לנו

עובדי חוץ שבגלל שהם גרמו לנו לביטול שידורים הפסקנו להזמין אותם

לעבוד אתנו, ואז גם מועצת פועלי ירושלים יצאה להגנתם. היא מתייחסת

אליהם כאילו הם כן עובדים שלנו. שר האוצר אמר לנו באמצעות אנשי משרד

עשיתם בסדר גמור, לא לתת להם לחזור. לעומת זאת שר החינוך נפגש

זה לא פשוט, הם משרתים הרבה שנים את הטלוויזיה, אי

אפשר להפסיק את עבודתם מהיום למחר. כלומר כולנו יודעים, גם ממפעלים

אחרים במדינה, שלא שולחים עובדים הביתה סתם כך מהיום למחר. זה לא

דבר פשטני.

לכן המחלוקת בין הוועד המנהל לבין המנכ"ל היא

מחלוקת אמיתית,מעבר לכל הדברים האישיים שנלווים לזה.

אם ועדת החינוך רוצה ללוות את הבעיות שלנו,

אדרבה. ועדת הכספים עוסקת בצד הכספי של הנושא; ועדת ביקורת המדינה

עוקבת אחרי דו"ח מבקר המדינה על הרשות; ועדת החינוך צריכה לעסוק

יותר בצד התכני. אחרת באמת יו גרין צודק שבכל הוועדות עוסקים באותם

נושאים. אני מציע שוועדת החינוך תתרכז דווקא בצד התכני.

אני רוצה להוסיף כמה דברים על אלה שאמר יושב-ראש

הרשות. חבר-הכנסת גולדשטיין אמר שהוא שומע

מאנשים שהוא מכיר בטלוויזיה על מה שפגום ברשות השידור. אתם צריכים

לדעת שנוסף לקבוצה מצומצמת מאד, המונה אולי חמשה או עשרה אנשים,

שנחשבים היום בארץ ל"כוכבים", שפרנסתם אינה תלויה רק בטלוויזיה או

ברשות השידור ואשר יכולים למצוא את פרנסתם גם מחוץ לטלוויזיה - יש

מאות עובדים שעובדים באמת קשה מאד. לכן אי אפשר לומר בקלות כזאת:

לסגור את המוסד. מבחינתם זה הרבה יותר קשה מאשר לסגור את "אתא" או כל

מפעל אחר. כי מספר השעות שאנשים אלה נותנים עולה בהרבה על זה של כל

פקיד רגיל אחר, שעובד שבע-שמונה שעות ביום. אני עובד במוסד הזה 27

שנים, ואני מכיר אותו היטב.



5. גולדשטיין; האם לא מקבלים אצלכם תשלום עבור שעות נוספות?

יש פאות עובדים שאינם מקבלים שעות נוספות,

פ, גולדשטיין; זה לא בסדר.

י. בראל; תשבנע את המנכ"ל, ותעזור לנו להשיג כסף לכך"

אני מאד מצטער, יש בציבור אווירה של "עליהום",

קראתי השבוע מאמר של רומן פריסשר ב"הארץ", שבו אומר עובד ששנה הוא לא

עבד וקיבל משכורת. לדעתי אין בזיון יותר גדול לאדם עצמו מאשר להודות

שלא עבד וקיבל משכורת, אבל זה אהד האנשים שרואים בעבודתם בטלוויזיה

"מספר ירוק", הוא משתמש בו או לא משתמש בו, משכיר אותו, ולאהר מכן

בעד ערב אהד של ראיונות הוא מקבל משכורת שלמה מהרשות" לעומת זאת היו

מקרים של אנשים שממש בכו לאהר ששמעו ששמותיהם מופיעים ברשימות של אלה

שעומדים לפטר, יש אנשים שעובדים קשה, מפרנסים משפחות, שהם מסורים מאד

לעבודתם,

יש תקלות, יש תקלות במבנה, בתפעול, בצד הטכני,

זאת משום שכאשר הטלוויזיה הוקמה, היא הוקמה עם ציוד מצומצם ועלוב.

אם בחטיבת החדשות יש 70 כתבים, אבל יש בה רק 5 צוותים, אז ברור שאי אפשר

להפעיל בו-זמנית יותר מ-5 צוותים, הציוד שרכשו בעבר התבלה, ואינני

חושב שזכותכם היום לבקר אותנו על בעיות כאלה, צריכים לתת לנו את הכלים

לעבודה. אני מדבר על זכות מוסרית, לא פורמלית, אתם יכולים להחליט כל

דבר, לסגור את הטלוויזיה, לבטל את רשות השידור, אני רק רוצה שתדעו

שחלק גדול מאד מהדיווח שאתם מקבלים מאנשים שמסתובבים בפרוזדורי הכנסת,

ואלה אותם אנשים שמופיעים בעתונים ומשמיצים את רשות השידור - אצלם

זה חלק מהאופנה שקיימת היום, שמי שיורק לתוך הבאר שממנה הוא שותה נחשב

למקצועני יותר ולאיש יותר יפה. צר לי על המצב הזה, כמי שהשקיע הרבה

מאד שנים במוסד, כואב לי מאד לראותו מתפורר. אבל אני עדיין משוכנע

שהוא הרבה יותר חזק ויש בו יותר חוסן מכדי שיתמוטט בגלל ריבים כאלה

או אחרים,

הייתי מבקש מוועדת החינוך שתנסה להוציא את רשות

השידור מן הסבך הזה, מן המשבר והבעיות שאני מאמין שהם חולפים,

על-ידי מציאת מקורות למימון, לפתרון בעיות, לשיפור הציוד, צריך

להשקיע ברשות ולהפוך אותה לתחנה שאפשר להתגאות בה, הייתי בהרבה תחנות

בעולם, לא ראיתי תחנה אחת כזאת באירופה, עם רמה כל כך נמוכה של ציוד

ודיור ותנאי עבודה, אולי באפריקה יש עדיין תחנות כאלה,

היו"ר נ. רז; אתה מדבר על ציוד, קראתי את הסדרה של רומן

פריסטר ב"הארץ", קראתי גם דברים אחרים. מדובר

שם על כך שבאחד המרתפים מונח ציוד במשך שנים, מה האמת בנושא הזה?

י. בראל; יש הגזמה בענין הזה. יש מספר יחידות של ציוד

אלקטרוני נייד שנקרא "אי .אנ.גיי,". בנורבגיה

ציוד כזה נשאר ללא שימוש חמש שנים, זה ציוד פשוט, לא מסובך, אבל קרה

כך שלא השתמשו בו שלוש-ארבע שנים, והוא קצת התיישן. בציוד אלקטרוני,

עד שמגיעים לתערוכה יש כבר פרוספקטים חדשים, כי בתחום הזה יש התפתחות

מהירה מאד. אני מאמין שנוציא את העגלה הזאת מהבוז, יש בעיה עם

האחת, לתפקד כמו בירדן, ואז לא

מכירים בהסתדרות, באיגוד מקצועי וכדומה; אינני יודע איך אפשר ליישם

את האפשרות הזאת, האפשרות השניה היא לנהוג כמו שנוהגים בישראל, שבכל

זאת חייבים להתחשב בכל אלה. אז יש לנו בעיה. אבל בגלל בעיה כזאת לא

צריכים להגיד שרשות השידור כולה לא מתפקדת וצריך לסגור אותה, שלשום

שידרנו מבית-לחם לכל העולם לרגל חג המולד, הציוד הדל הקשה עלינו מאד,

כל טכנאי הקול הועסקו בזה וחסרו במקומות אחרים. אבל עמדנו בזה.



ובכן הבעיה איננה כפי שאתם רואים אותה, וכואב

ליי שיום יום "יורדים"על הטלוויזיה והורסים את תדמיתה. כשמשמיצים את

הטלוויזיה, משמיצים 600--700 איש, ובסך הכל תריסר אנשים מסתובבים כאן

ומשחירים את התמונה.

5. גולדשטיין; אתם בעצמכם עושים את זה, בכשרון גדול,

היו"ר נ. רז; אנחנו דנים על הענין הזה מתוך רצון להבין מה

קורה שם, לדעת את האמת ולנסות לאתר את כיווני

ההבראה. אנחנו לא משמיצים, אנחנו קוראים עתונים, כמו שאתם קוראים

עתונים. אבל נדמה לי שעיקר המידע שמגיע לעתונות יוצא מתוככם באיזו

שהיא צורה, אני יודע שיש כאן הרבה רכילות ורשעות, וצריך לדעת לסנן

את הדברים כדי להתייחס לזה באופן אמין, לברר מתוך שפע הטענות האלה

את הדבריס הנכונים. איך אנחנו יכולים לברר אותם אם כל אחד אומר דבר

אחר? אנחנו לא עוסקים פה בהשמצות, זה לא מענין אותנו, לכן אנחנו

יושבים אתכם. את הטענות על ענין הציוד שמעתי כבר פעמים רבות. מצד

אחד אומרים שאין ציוד, מצד שני מונח ציוד במחסנים במשך שנים, מונחים

שם פילמים שהולכים ונרקבים, תעודות חשובות מאד. הדברים האלה מדאיגים

אותנו, הם בוודאי מדאיגים אתכם. אנחנו רוצים לדעת מה קורה.

פ. גולדשטיין; אני מבקש לדעת כמה עובדים יש ברשות השידור,

כמה מתוכם עובדים בטלוויזיה, וכמה עובדים

צריך לפטר, לדעת הוועד המנהל, כדי לפתור את הבעיה.

מ. פלד; אני רוצה לשאול בענין העברת הגביה לחברת החשמל:

לפי הציפיות שלכם, בכמה זה יגדיל את ההכנסה?

מ. ינון; היום משלמים את האגרה כ-%60 מהחייבים; אם זה

יעבור לחברת החשמל ישלמו כ-%100 מהחייבים,

כי זה יבוא יחד עם חשבון החשמל. זה דבר מאד משמעותי.

ט. סער; אני רוצה להעיר כמה הערות על הדברים שנאמרו פה.

חבל מאד שאתם צריכים לדון על הנושא לפי הכותרות

שמתפרסמות, ולפי זה אתם גס שואלים את השאלות. הדרך הטובה היא להתענין

אצלנו, אנחנו באים לכאן, אתם יכולים לבוא אלינו, ואני באמת מזמין את

חברי הוועדה לבקר בטלוויזיה.

לענין הציוד המונח במחסנים, ה-"אי. אנ.גי.",

אני רוצה להוסיף שההפעלה של ציוד הדש היא בעיה יוניוניסטית. בכל

התחנות עברו את חבלי הלידה של הדבר הזה. ב-"בי.בי.סי." הציוד היה

מונח שלוש שנים עד שיכלו להפעיל אותו. יש פה מאבק בין סקטורים שונים

של עובדים מי עושה מה ואיך מקבלים על כך את הפיצוי.

אתם ניזונים ממה שהתפרסם בסידרה של רומן פריסטר,

שכותב בין השאר שיש מצלמות שנקנו לפני תשע שנים. רק לפני שנתיים היה

המכרז למצלמות האלה, וקנינו אותן רק לפני שנה. ובכן הדברים שמתפרסמים

לא כל כך מדוייקים. אבל למי שדיבר עם רומן פריסטר יש מגמה להשמיז.

הציוד לא מונח תשע שנים, את המצלמות קנינו לפני שנה, ציוד העריכה

נמצא כבר בחדרי העריכה, כבר מתאמנים עליו לקראת הפעלה קרובה, והמצלמות

נמצאות כבר אצל הצלמים. אבל רומן פריסטר לא יודע על כך, כי הוא דיבר

עם מישהו שיש לו מגמה מסויימת. אתי הוא לא דיבר, הוא לא פנה אלי.

אם יפנה, אולי זה יקלקל לו את הסיפור. הוא לא פנה גם למנהל הטלוויזיה

בערבית. ורומן פריסטר הוא איש בכיר בעתונות הישראלית; לא מדובר

בעתונאים זוטרים שמכסים את הנושא הזה. אז זה סוג של עתונות, וכך

צריכים להתייחס למה שכותבים.



עוד הערה על רעיון הסגירה, יכול להיות שיש

מפעלים או מוסדות שכדי להבריא אותס צריכים לסגור אותם ולפתוח אותם

מחדש, אולי מבחינה טכנית זו גם דרך נכונה לגבי טלוויזיה או כלי

תקשורת אחר. אבל אתם כוועדת החינוך והתרבות גריכים להיות ערים גם

להשפעה הציבורית ולתוצאה שיהיו לכך.

חבר-הכנסת גולדשטיין אמר שצריכים לסגור את

הטלוויזיה לחודש, לששה שבועות. וזאת במצב הכלכלי שהמדינה נתונה בו,

כשלאנשים אין כסף ללכת לקולנוע, לתיאטרון; גם תפוצת העתונים קטנה;

ספרים כמעט לא קוראים. האמצעי היחיד לבילוי בשעות הפנאי היא הטלוויזיה.

יש ציבור גדול מאד במדינה שצופה בטלוויזיה משעה 5.30 אחרי הצהרים

או מ-8 בערב עד סוף השידורים. זה האמצעי היחיד שלהם לבידור, אינפורמציה,

קצת תרבות וכו'. ואת זה מציע חבר-הכנסת גולדשטיין לסגור לחודש, לששה

שבועות, אם הצעה כזאת תתקבל, אנחנו יודעים מה נסגור, איננו יודעים

מתי נפתח אותה מחדש, אתם כחברי ועדת החינוך והתרבות של הכנסת צריכים

לתת על כך את הדעת.

ש, עמור; לגבי הנושא של סגירת הטלוויזיה - יש שלוש

האחת, סגירה תוך כדי הכנת תכנית

לפתיחה מחדש, כי המשרה היא לא לסגור חלילה את המדיום הזה; השניה -

לעשות תכנית הבראה, כפי שהוועד המנהל החליט לאחרונה, ואולי זה יכלול

גם פיטורי עובדים; השלישית - שהאוצר יזרים את הכסף, ויחד עם זה

תהיה הגדלה של ההכנסות על-ידי העברת הגביה לחברת החשמל, וטוב תעשה

ועדת החינוך אם היא תמליץ לזרז את הענין הזה של גביה באמצעות חברת

החשמל, כי זו שערוריה שלא תאומן. אנחנו מספקים שירות חינם לאנשים

שאינם מוכנים לשלם את האגרה, ומדובר בכ-%40 מבעלי מקלטים. זה אחוז

עצום. אני מכיר אנשים בעלי יכולת שמעולם לא שילמו אגרה, ואינני יודע

איך לא הגיעו אליהם, למרות כל המבצעים שהרשות עושה כדי להגביר את

הגביה,

ובכן יש שלוש אופציות, לא הייתי רוצה לומר

עכשיו מה האופציה הטובה ביותר. יש מחשבות בענין הזה, להזמין חברת

מומחים וכוי. לא אביע כרגע את דעתי.

לפי דברי חבר-הכנסת גולדשטיין הוועד המנהל

צריך להיות מעין מועצת מנהלים שמפקחת על הנהלת רשות השידור, כך

הבינותי את דבריו.

יש אפשרויות שונות בניהול. אבל מנהל צריך לנהל.

ש. עמור; לפי חוק רשות השידור יש לפי דעתי סתירות בין

הסמכויות של הוועד המנהל לבין אלו של המנכ"ל.

במקום אחד כתוב שהוועד המנהל יכול להחליט בכל דבר; במקום אחר - המנכ"ל.

אם היחסים בין הוועד המנהל לבין המנכ"ל וההנהלה היו אידיליים, אז

לא צריכים את החוקים. אבל לצערי יש בעיה. לכן יש מקום שהמחוקק יבהיר

אחת ולתמיד את הסמכויות של הוועד המנהל ואת הסמכויות של המנכ"ל

וההנהלה. כי יש כאן פרצות, אפשרות אחרת היא שהיועץ המשפטי לממשלה

יבהיר את החוק ויגיש מסמך בקשר לסמכויות הוועד המנהל, המנכ"ל, ומה

יחסי הגומלין ביניהם, לפי תפיסתי הוועד המנהל הוא כמו כל מועצת

מנהלים, מועצת מנהלים קובעת מדיניות, לא מתערבת בהפעלה, ו"מורידה"

את ההחלטות המדיניות שלה להנהלה,

לצערי הרב לא נגיע היום לדיון על התכנים, כי

יש בעיות בוערות אחרות. אני צופה שבחודש הבא לא יהיה כסף לתשלום

משכורות, אבל אני רוצה להעלות נושא אחד חשוב, שלדעתי ועדת החינוך

צריכה לעסוק בו בדחיפות ולזרז את הטיפול בו. אני מתכוון לערוץ

השלישי שקיים, לטלוויזיית הכבלים, חברים סיפרו לי שהם הלכו לסרט

והשאירו את ילדיהם בני 8-7 בבית, חשבו שהילדים ישנים, הם חזרו הביתה

ב-11,30 - אלה שעות השידור של ה"סרטים הכחולים", ונדהמו לראות את

הילדים צופים בסרטי הזוועה האלה, הדבר הזה שכיח כמעט בכל בית שהתחבר

לרשת הזאת. והילדים צריכים לקום למחרת לבית-חספר, לאחר כל ה"חוויות"



האלה. לדעתי ועדת החינוך צריכה לפעול בדחיפות בענין הזה, לפנות לשר

החינוך, לשר התקשורת ולשר המשטרה. זה ענין לא כל כך מסובך. אין פה

אלפי תחנות, אלא עשרות תחנות, אולי מאה. אפשר "להתלבש" על הענין הזה

ולגמור אותו. לדעתי אתם צריכים להיות המובילים בענין הזה.

א. הראל; אני מסכים עם הגישה שאי אפשר לדון על רשות

השידור בלי הראיה הכוללת גם של הטלוויזיה, גם

של הרדיו, וגם של השינויים הגדולים שחלו במערכת רשות השידור במשך

השנים. הכנסת "קול המוסיקה" היא בהחלט דבר חיוני ממדרגה ראשונה למי

שאוהבים מוסיקה, כלומר זו בכל זאת התקדמות, זה הישג- גם הגל הקל חשוב.

ובכן אני הגעתי ברדיו לכך שאני יכול לסובב את הכפתור לתחנות שונות,

פעם לשמוע מחזה, פעם לשמוע מוסיקה וכו'. וזה לא מפני שברדיו יש אנשים

יותר טובים, אלא מפני שהרדיו העמיד לפני הציבור יותר אפשרויות לבחירה,

זו הסיבה, וזה כנראה מפני שמידת ההשקעה ברדיו יותר קטנה יחסית משצריכה

להיות בטלוויזיה. אם אתה לא רואה את הענין בראיה הנכונה, אז אתה מציע

לסגור את הטלוויזיה. ומה יהיה אחרי זה? מה יעשו העובדים במשך חודש?

הם לא יעשו שום דבר, ויחזרו יותר מתוסכלים, עם יותר בעיות.

ובכן אני רוצה קודם כל לנסות לבדוק איפה הבעיות,

ואחר בך לחפש דרך איך לפתור אותן. ואני מצביע על כך שבאותה רשות שידור,

עם אותו מנכ"ל, עם אותו ועד מנהל, יש קטעים שבהם התקדמנו יפה.

להערכתי הבעיה המרכזית של הטלוויזיה היא בעיית

התכנים. והתכנים הם פועל יוצא של שני דברים: א) של תקציב; ב) של

המערכת הפוליטית, ועל כך אדבר בנפרד.

לגבי התקציב - אנחנו נוהגים בצורה לא הגיונית.

מצד אחד אנחנו אומרים שאנחנו רוצים טלוויזיה נקיה מפרסומת, לא רוצים

שזה יהיה כמו בטלוויזיה האמריקנית, שקוטעים את התכניות ומשדרים פרסומת.

אז נותנים את תשדירי השירות, וכבר מתנפלים על זה וצועקים: מה זה,

טלוויזיה מסחרית? מצד שני רוצים שיהיו בטלוויזיה התכניות הטלבות ביותר.

זה לא יכול להיות, אם יש ערוץ אחד, מתוקצב כפי שהוא מתוקצב, להתנגד

לתשדירי שירות ויחד עם זאת לרצות את התכניות הטובות ביותר. איך אפשר

לעשות זאת? זה בדיוק כמו שאומרים על תקציב הבטחון: תשמור על הכל,

תעשה שהצבא יהיה הטוב ביותר, תעשה הכל, אבל תקצץ בתקציב. זה לא הולך

ביחד. אז מותר לנו להגיד לעם: אנחנו מדינה עניה, זה מה שאנחנו יכולים

לעשות, לזה אנחנו צריכים כך וכך אנשים, נשדר רק סרטים או כדומה, אבל

אל תבואו אלינו אחר כך בטענות.

אני חושב שאפשר לפתור את הבעיה הכלכלית של רשות

השידור, לא רק על-.ידי הקמת רשת שניה, אלא רק על-ידי פרסומת. אין פטנט

אחר. ומי שתומך בהקמת רשת שניה צריך להבין שהקמת רשת כזאת, שהיא רשת

מסחרית, היא מכת מוות נוספת לרשות השידור. אלא אם אתה אומר שברגע

שמקימים רשת שניה, הכל יהיה פתוח לשידורי פרסומת. אבל אז, אם יהיה

מותר לרשות השידור לעשות פרסומת ותשדירי שירות כדי להגדיל את ההכנסות,

אני אבוא לרשות השידור ואגיד לוועד המנהל ולמנכ"ל: עכשיו יש הכנסה

גדולה, אני רוצה שתינתן לי אפשרות ללחוץ על הכפתור ולראות פעם מחזה,

פעם קונצרט, פעם סרט מתח וכדומה"

ובכן הבעיה המרכזית איננה לתת תוספת תקציב

כדי שתהיה תחנה יותר משוכללת, משרדים יותר משוכללים וכוי, ובאמת מערכת

רשות השידור עובדת בתנאים בלתי רגילים, אלא לכוון את זה לאותו ערוץ

שבו התוספת התקציבית תאפשר לתת מגוון יותר גדול של תחנות ושידורים,

גם תחת הגג הזה, בלי הכרח לפתוח רשת שניה. לדעתי זו אחת הבעיות

המרכזיות. אם זה לא ייפתר - תמיד תהיה ביקורת על התכניות. זה מה

שקורה כשיש מונופול שסוגר את עצמו רק לתחנה אחת.



עלינו להמליץ שאגרת רשות השידור תיגבה באמצעות

חברת החשמל. חייבים לעשות זאת כדי להבטיח את ההכנסה הנוספת, ועלינו

לומר לרשות שאנחנו מאפשרים לה לפתוח את הטלוויזיה לשידורי פרסומת,

אבל אז הם חייבים לתת לנו מוצר יותר טוב, הבעיה איננה הניהול-

גם אם תקחו את המנהל הטוב ביותר, או את יושב-ראש הוועד המנהל הטוב

ביותר בארץ, עם או בלי מכרז - שום דבר לא ישתנה. אינני אומר שאין

בעיה בין הוועד המנהל לבין המנכ"ל, אבל אינני חושב שזאת הבעיה שלנו.

ובכן אני חושב שלגבי החלק הכלכלי יש פתרון.

הוא הרבה פחות מסובך מהפתרון שדרוש ל"אתא". אינני חושב שהבעיה המרכזית

שלבו כרגע היא לפטר 50 או 100 עובדים ברשות השידור, שבוודאי השקיעו

בה את כל חייהם, אלא אם הגענו באמת לנקודה שאין שום ברירה אחרת.

אבל אפשר לפתור את הבעיה התקציבית, לא על-ידי הגדלה של הקצבת

הממשלה, אלא על-ידי האגרה.

מ. ינון; אין עכשיו שום הגדלת תקציב. כדאי שהחברים ידעו

זאת. אפשר להגדיל את ההכנסות על--ידי גביית האגרה

באמצעות חברת החשמל ועל-ידי הנהגת פרסומת.

א. הראל; אינני מציע שהממשלה תגדיל את התקציב- אני

מציע ללכת בכיוון של העמקת הגביה, ולעשות את

זה ברצינות; ואני מציע לפתוח את הטלוויזיה לפרסומת, ובעקבות זאת

אני רוצה שכעבור תקופה מסויימת אוכל להגיד לטלוויזיה: על סמך הנתונים

התקציביים האלה תפתחו רשת שניה ושלישית"

מ. ינון; אנחנו מוכנים לזה"

א. הראל; אמרתי בתחילת דברי שיש שתי בעיות, הבעיה האחת

היא הכלכלית, ולפי דעתי היא משנית.

יש בעיה נוספת" שלא כחבר-הכנסת גולדשטיין,

אני אינני מכיר את האנשים, לא דיברתי אתם, אינני מעורב בזה. אינני

יודע את כל הסיפורים שמתהלכים, זה גם לא מענין אותי. מענין אותי .איך

פותרים את הענין היסודי.

לכן הגישה שלך בריאה.

א. הראל; אי אפשר להתעלם מכך שבגלל הרגישות הפוליטית

שקיימת במדינת ישראל, הטלוויזיה היא המכשיר

שעליו מופעלים הלחצים, החיוביים והשליליים. וכשאני אומר לחצים שליליים,

זה יכול להיות מצד השלטון או מצד האופוזיציה, בשבילי זה אותו דבר.

וחלק מהפגיעה במערכת הזאת הוא לאו דווקא כאשר יש ביקורת על תכנית

מסויימת בגלל הרמה המקצועית או כדומה, אלא בגלל גישה פוליטית בתכנית

זו או אחרת, באירוע זה או אחר. רק כאשר יבינו כולם שבמערכות התקשורת

צריכה להיות מידה מכסימלית של פתיחות, של דמוקרטיה, ורק כאשר אנשים

יהיו מוכנים לקבל גם דברים בתכניות שהם בניגוד לדעתם - רק אז המערכת

הופכת להיות בלתי תלויה. כל זמן שאין נכונות נפשית לכך בבית הזה

ובמקומות אחרים, אז אנחנו יודעים מה קורה. אני יודע את הרגישות של

כולנו. בנקודה הזאת אין לזה פתרון. ראיתי אנשים שכאשר היו באופוזיציה

שיבחו והיללו תכנית מסויימת, וברגע שהם היו בשלטון - אותה תכנית

נראתה פסולה בעיניהם. לא התחלף המנחה, לא התחלף המנכ"ל ולא הוועד

המנהל, אלא הם עצמם החליפו תפקיד" אל תסתכל רק באיזה צד יושבת רשות

השידור, אלא איפה אתה יושב בכנסת, בקואליציה או באופוזיציה, ואז תדע

את יחסך למערכת. וזה קשה. האם אני לא מתרגז מתכניות מסויימות? מי

מאתנו לא מתרגז? אבל אני יודע שמערכת חופשית היא מערכת שניתנת לכל

אחד, על הקונסנסוס של 119 חברי כנסת. ואני חושב שבענין הזה יש התקדמות

גדולה מאד ברשות השידור"



לכן, לפי דעתי, אם רוצים לטפל בענין הזה

ברצינות, הדרך איננה סגירת הטלוויזיה. אם נסגור - לא יצא מזה שום

דבר. עלינו לפתור את הבעיה היסודית, של העסדת התנאים הנאותים לפעולתה

של רשות השידור. לאהר שנעשה זאת, נוכל לומר אם מנהל הטלוויזיה טוב

או לא טוב, אם מנהל הרשות טוב או לא טוב. אבל כל עוד לא נעשה משהו

כדי לפתור את הבעיות היסודיות, אין לנו שום בסיס מוסרי להתערב בענינים

הפנימיים האלה.

יש לי דעות על תכניות אלה או אחרות; אם נתפנה

פעם לדיון יותר רציני על כך, אביע אותן, ואעשה זאת לא כאחד מתוך 120

חברי כנסת, אלא כאחד מאזרחי מדינת ישראל,

ר. כהן; אני רוצה להגיד רק משפט אחד לקראת הישיבה הבאה, כי

אני חושש מאד שאנחנו נפסיד זמן לחינם. יש לי

הרבה מה להגיד. יש לי הרבה ביקורת על הטלוויזיה, אפרט אותה, לא אחסוך

את שבטי בענין הזה. אבל דבר אחד צריך להיות ברור: לפי דעתי, מי שמעלה

היום הצעה לסגור בכלל את הטלוויזיה במדינת ישראל צריך לדעת שהוא עושה

את האקט האנטי-דמוקרטי ביותר במדינה, וזה לא יעבור בלי שנעלה על

בריקדות. עשיתי זאת עם פועלי "אתא", אעשה זאת גם במקרה הזה. לכן אני

מבקש, אם אפשר, שנקבל עד הישיבה הבאה קווים כלליים לפחות של תכנית

הבראה. ואז כולנו נהיה הרבה יותר חכמים, הרבה יותר שקולים במה שאנחנו

אומרים, וגם יותר אפקטיביים. אנחנו לא משרד ממשלתי; אנחנו כנסת שיכולה

להגיש המלצות שהן ביטוי של דעת הציבור ורצון הציבור. אני מבקש שנקבל

תכנית כזאת, שתכלול לא רק תכנית הבראה כלכלית, לא רק תכנית שתאזן

את המצב הכספי. יש ברשות בעיות חברתיות קשות מאד" בשום חברה נורמלית

אי אפשר לקיים מוסד ציבורי שעובד בצורה אלמנטרית בלי שתהיה הבראה

חברתית של הענין. אני מבקש שיתנו לנו קווים כלליים של תכנית גם בתחום

הזה.

לא הבנתי מה זו הבראה חברתית.

לא אתייחס לדברים שנאמרו פה, אינני רוצה לסכם

את הישיבה, יהיה לה המשך בשבוע הבא" אבל עלה

כאן הרעיון של תכנית הבראה, כלומר מה מתכוונים לעשות כדי לשפר את המצב.

אם אתם מעבדים תכנית כזאת, אם יש ביניהם הסכמה מה הולך להיות, ואם

תוכלו לצייד אותנו בישיבה הבאה בחומר הזה, זה יהיה מצויין;

לפחות נשמע באיזה כיוונים אתם מתכוונים ללכת, בקווים כלליים.

בעקבות דברי חבר-הכנסת הראל אני רוצה לומר רק

שמאד התרשמתי מהאחריות שביטאת פה, מהיחס האוהד לרשות השידור. אבל

לא ייתכן שהציפורים מצייצות סתם כך סעל ראשי כל העצים. אז אני לוקח

מראש בחשבון שיש פה ניפוח, עיוותים וסילופים. אבל אני מניח שהמצב

לא הכי טוב. גם אתם אומרים שיש בעיות, אין פה הסתרה של דברים.

בישיבה הבאה נמשיך בדיון. רשומים עוד חברים

רבים. הישיבה הבאה תהיה ביום שני, וטוב נעשה אם נוכל לקדם את הענינים

ולשפר אותם בעזרת הוועדה הזאת,

אני מודה לכם. הישיבה נעולה.

הישיבה נסתיימה בשעה 10.00.