הכנסת האחת-עשרה

מושב רביעי



נוסח לא מתוקן



פרוטוקול מס' 468

מישיבת ועדת העבודה והרווחה

יום שלישי, כ"ט בסיוון התשמ"ח, 14.6.88 שעה 11:00

א. נמיר-היו"ר

ח. גרוסמן

י. פרץ

א. שוסטק

גב' ר.רטוביץ הלשכה המשפטית

המוסד לביטוח לאומי

ש. בריצמן-המוסד לביטוח לאומי

ע. שטרן - מנהל אגף נפגעי עבודה,

המוסד לביטוח לאומי

גב' ע. רוזן- משרד המשפטים

מ. בוטון

א. אדלר

ח. אלטמן

חוק תגמולים לנפגעי פעולות איבה

(תיקון מס' 8), התשמ"ח-1988.



חוק תגמולים לנפגעי פעולות איבה (תיקון מס' 8), התשמ"ח-1988

בוקר טוב. אני מתכבדת 'לפתוח את

י ש י בת ועדת העבודה והרווחה של הכנסת.

על סדר יומנו חוק תגמולים לנפגעי

פעולות איבה (תיקון מס' 8), התשמ"ח-1988.

מר בריצמן, היועץ

המשפטי של המוסד לביטוח לאומי, גב' רחל רטוביץ' מהלשכה המשפטית

של המוסד לביטוח לאומי, מר עוזי שטרן, מנהל האגף לנפגעי עבודה

במוסד לביטוח לאומי וגב' עליזה רוזן ממשרד המשפטים.

אבקש את גב' רחל רטוביץ' להציג בפנינו את החוק.

ר. רטוביץ' עיקר תיקון מס' 8 לחוק התגמולים

לנפגעי פעולות איבה עניינו במתן

זכויות והענקת זכויות לילדים שנפגעו בפעולות איבה ושגילם מתחת

לגיל ארבע-עשרה.

לנושא המרכזי הזה נילוו עוד מספר

תיקונים שהתחייבו בעקבות הפעלת החוק, מאז תיקון מס' 7 משנת

1982. אשר הצטברו ואשר כללנו אותם כאן. רוב התיקונים שעליהם

דיברתי עתה מתייחסים להשוואת התנאים לחוק חיילים ולחוק הכפים.

הממשלה וועדת השרים החליטו לתת אותן

זכויות לנפגעי פעולות איבה כפי שהללו ניתנים לחיילים שניספו

במערכה ולנכים שנפגעו בצבא.

אני רוצה לוודא שהבנתי נכון את

הדברים. האם על נפגע פעולות איבה

יחולו כל הזכויות שחלות על נכה צה"ל?

כן

א. שוסטק עד עכשיו המצב לא היה כזה?

הוא היה כזה אלא שמדי פעם בפעם יש

סעיפים שהושמטו או שלא נכללו בחוק

ולכן אנו רוצים לתקן אותו.

התיקון האחרון נעשה בשנת 1982, תיקון

מספר 7, והוספנו סעיף האומר שאם יתווספו סעיפים בחוק הנכים.

נוכל להכיל אותם רק בצו בלי לבוא לוועדה ומבלי לעבור תהליך של

חקיקה.

זה מה שאתם מבקשים עתה?

לא. הנושא הזה כבר אושר.

אינני מבינה מה פירושן של המילים:

סעיפים שהושמטו. הרי ההצעה הזאת באה

בעקבות ענין ראס-בורקה.

עיקר התיקון מדבר על הענקת זכויות

לילדים שנפגעו בפעולות איבה שגילם

מתחת לארבע-עשרה, והוא בא בעקבות ארוע ראס-בורקה.

אם ילד

שנפגע בפעולות איבה וניספה היה מתחת לגיל ארבע-עשרה, התגמולים

בעד פטירתו, כפי שהם נהוגים לגבי חייל במערכה שניספה.

משולמים להורים רק אילו אותו ילד היה נשאר בחיים והיה מגיע לגיל

ארבע-עשרה.

טענות ההורים בהקשר הזה היו שהתגמולים מגיעים

מאוחר מדי ולכן אין להם טעם, וכם אין לכך הצדקה, ובעקבות הדברים

הללו נדרשנו לתיקון

למעשה אנו משווים את זכויותיהם של הילדים נפגעי

פעולות איבה שניספו ושגילם מתחת לגיל ארבע עשרה לזכויות הניספים

המבוגרים שבני משפחותיהם זכאים לתגמול.

משפחותיהם של ילדים מעל גיל ארבע-

עשרה, גם קודם, היו זכאיות לתגמולים.

נכון. משפחותיהם של ילדים מתחת

לגיל ארבע-עשרה היו זכאיות לתגמולים

במועד שהילדים היו מגיעים לגיל ארבע עשרה אילו הם היו נשארים

בחיים. מה שקרה הוא שעברה תקופה שבה ההורים לא היו מקבלים את

התגמול.

ברצוני לשאול שאלה: האם היו בעבר

מקרים של ילדים. מתחת לגיל ארבע -

עשרה. להוציא את המקרה של ראס-בורקה שנפגעו בפעולות איבה?

כן.

היו מקרים בודדים.

מה לגביהם?

משפחותיהם קיבלו את התגמולים רק כאשר

הילדים כאילו הגיעו לגיל ארבע--עשרה

לו הם היו נשארים בחיים. להזכירכם, מדובר על המקרה של "כביש

החוף".

אני מבינה שאז החוק לא תוקן.

החוק תוקן במידה מסויימת בשנת 1982.

בעקב ו ת ארוע " כביש החוף " הענקנ ו

זכויות נוספות בגין הילדים האלה כגון טיפול רפואי ונפשי לבני

המשפחה, ובמסגרת הזאת נכללה גם הוצאה לשינוי דיור אם נגרמה

פגיעה נפשית שבעקבותיה המשפחה היתה צריכה לעבור דירה.

הכלי בחסד? לא בזכות. הפעילו על

הנושא הזה קטעים מחוק אחר.

בתיקון מס' 82, בעקבות ארוע "

החוף" נתנו למעשה את הזכויות.

מלבד התגמול הכספי החודשי, לבני-משפחה של ילד שנפטר לפני הגיעו

לגיל שש- עשרה. מדובר על השתתפות בהוצאות אבל; אזכרה; הנצחה;

טיפול רפואי ונפשי, הוצאות הכרוכות בקבר וגם מימון צרכים

מיוחדים. לגבי הצרכים המיוחדים ברצוני לציין כי היתה בקשה של

אם שלא יכלה להמשיך לגר באותה דירה ולהיפגש עם חבריו של בבה

ולכן איפשרנו לה לקבל הוצאות כדי שהיא תוכל לעבור לגור בדירה

למעשה רק התגמול הכספי לא ניתן לבני משפחות

הנפטרים. כיום מוצע לתת להן את מלוא הזכויות, כולל התגמול

הכספי. זה בעצם התיקון המהותי.

ציינת י בתחילת דברי את הדברים שנשמטו ומדובר על

דברים טכניים שמתלווים כל פעם לתיקון חוק בהזדמנות שמתקנים או

מחוקקים כזה.

נתחיל לקרוא את סעיפי הצעת החוק.

אבקש את גב' רטוביץ' לקרוא בפנינו את

הסעיף הראשון.

" תיקון סעיף 4 1. בסעיף 4 לחוק

התגמולים לנפגעי פעולות איבה ,

התש"ל-1970 (להלן - החוק העיקרי), אחרי "8" יבוא " 16" ואחרי

"35ג" יבוא 36ב , 37".".

בדברי ההסבר מצוטט סעיף 4 לחוק התגמולים לנפגעי

פעולות איבה, התש"ל-1970. אם לנפגע פעולות איבה נגרמה נכות

כתוצאה מפעולות האיבה, הנפגע יהא זכאי לתגמולים על פי הסעיפים

המצויינים בחוק הנכים ועוד הוראות שחלות עליו לפי חוק הנכים.

בין ההוראות האלה מדובר, לדווגמה, על עיכוב תגמול לנכה ששולמו לו

כספים למעלה מן התגמול המגיע לו.

סעיף 16 לחוק הנכים, לדוגמה, מציין מה קורה אם

לנכה שולמו כספים בטעות.

עד היום הפעלנו את ההוראות הכלליות על-פי חוק

הביטוח הלאומי. הואיל וזכויות הנכים צריכות להיות זהות לפי חוק

הנכים וקיים סעיף כזה,זהה, בחוק הנכים. אין שום סיבה לא להפנות

אליו את שיקול-הדעת של קצין התגמולים.

הי ו "ר א. נמיר : לא הבנתי.

חוק התגמולים לנפגעי פעולות איבה

נותן, למעשה, את כל הזכויות לנפגעי

פעולות איבה כמו אלה שיש לנכי צה"ל.

אימצו בחוק סעיפים מחוק נכי צה"ל וקבעו שהללו

יחולו גם על נפגעי פעולות איבה.

תוך כדי הפעלת החוק התברר למוסד לביטוח לאומי

שישנם מספר סעיפים בחוק נכי צה"ל שלא הוכלו על נפגעי פעולות

איבה, ומוצע להכיל גם את הסעיפים האלה על נפגעי פעולות איבה.

אלה התיקונים הטכניים שעליהם דיברתי-

מדובר על סעיפים שאותם המוסד לביטוח

לאומי לא יצטרך לשלם.

אם אדם לא יקח עורך-דין כדי שזה יטפל

בענייני הביטוח הלאומי שלו, הוא

לעולם לא יקבל את מה שמגיע לו. נורא לחשוב על זה.

אחד הסעיפים הללו הוא סעיף 16 שלא

מזמן ועדת העבודה והרווחה של הכנסת

אישרה בחוק הנכים, בקשר עיכוב תשלום לנכה ששולם לו יותר כסף ממה

שמגיע לו. את הנושא הזה רוצים להכיל גם בחוק התגמולים לנפגעי

פעולות איבה.

סעיף 36ב עניינו בחירה בין זכויות

לפי חוק הנכים ובין חוק שירות המדינה גימלאות. בחוק הנכים כתוב

שאם לנכה יש עילה שעניינה בשני חוקים, הוא יכול לבחור בין שני

החוקים. גם כאן רוצים להעניק לו זכות בחירה.

סעיף 37 עניינו בבדיקות רפואיות חדשות לנכה ואת

אותו סעיף רוצים להכיל גם כאן, בהצעה הזאת, אחרת יופעלו ההוראות

של חוק הביטוח הלאומי שהן שונות.

אני תוהה כיצד אזרח יכול להבין מה

מגיע לו?

רשות הדיבור לחברת-הכנסת חייקה

גרוסמן.

כאן מדובר על בחירה בין שני חוקים,

חוק הנכים וחוק שירות המדינה, שהם

שני דברים שונים.

על-פי חוק הנכים תגמולים ושיקום של

צה"ל מי שנפגע מגיעות לו זכויות על-

פי חוק הנכים וגם על-פי חוק שירות המדינה גימלאות. מי שנפגע

צריך לבחור, כי הוא לא יכול לקבל תגמולים גם על-פי חוק אחד וגם

על-פי החוק האחר.

אני חייבת להוסיף שהעניין הזה לא

כלכר ברור לי" אם אדם פורש משירות

המדינה מגעות לו גימלאות בעד העבודה שהוא עבד. מלבד זה הוא

נפגע בפעולות איבה. מדוע הוא צריך לבחור או זה או זה? מה האחד

שייך לשני?

כדי להבהיר את הדברים אני אקרא

בפניכם את סעיף 36ב: נכה שבידו

הברירה 'לפי סעיף 72 לחוק שירות המדינה גימלאות, והוא בחר

בזכויות לפי חוק הנכים של צה"ל, רשאי, בהסכמת קצין תגמולים,

לבטל בחירתו ולקבוע את זכויותיו לפי חוק שירות המדינה גימלאות.

מדוע הוא צריך לבחור בין שתי

אופציות? הרי גם זה מגיע לו וגם זה

מוגיע לו מה שאתם אומרים לא צודק. אני יודעת שזה המצב אבל גם

שומעת תלונות בקשר אליו.



אם אדם עבד הוא מקבל תגמולים מתוקף

עבודתו. זה בכלל לא שייך לזה שהוא אחר-כך הפך להיות נכה. בעד

הנכות הוא צריך לקבל גימלה נפרדת.

אנחנו מדברים על חוק שכבר התקבל.

אני יודעת. גם כאשר הוא התקבל

טענתי את הטיעון הזה.

מה שעכשיו אנו עושים הוא השוואת

התנאים---

לטובה.

אני מבקשת לשמוע מאנשי המוסד לביטוח

לאומי האם הם מסכימים עם הבחירה הזאת

בין הגימלאות? אני יודעת שהם לא יכולים לשנות את המצב

מעוניינת לשמוע מה דעתם בעניין הזה?

איך הנושא הזה מתקיים בפועל?

אדם. לדוגמה, עבד ופרש לגימלה. הוא צריך לקבל מה שמגיע לו בגין

עבודתו. אחר-כם הוא גם נפגע בפעולות איבה. מדוע הוא צריך לבחור

בין שתי הגימלאות?

אני מבינה שליא אוביל -לשנות את המצב אולם מבקשת בבל--

זאת לקבל תשובה על שאלתי זאת.

רשות הדיבור למר בריצמן.

התשובה פשוטה במקרה הזה מדובר על

שני חוקים שהמוסד לביטוח לאומי איננו

עוסק בהם; חוק הנכים של צה"ל, וחוק שירות המדינה גימלאות.

בחוק הניכם של צה"ל כתוב שנכה של צה"ל- שנפגע תוך כדי או עקב

השירות זכאי גם לגימלאות על פי חוק שירות המדינה גימלאות , עקב

אותו מאורע. ואני לא אכנס עכשיו לפרטים בנושא הזה. השאלה

האם אדם זכאי, עקב אותו מאורע, לקבל

פעמיים גימלה?

גם הכנסת נתנה דעתה על הנושא הזה וקבעה שאם מדובר

על מאורע אחד, אין לשלם פעמיים גימלה.

מה קורה לגימלתו של אותו אדם אחרי

שהוא עבד עשרים שנה?

אנו מדברים על חוק חיילים ; חוק נכים.

בסעיף 36ב יש הוראה שבאה להיטיב עם

הנכה. היא אומרת שאם אותו נכה בחר לקבל את הגימלה שלו על פי

חוק הנכים ואחר-כך התברר לו שמוטב היה אילו הוא היה מקבל את

הגימלה לפי חוק שירות המדינה גימלאות, הוא יכול לחזור בו.

בדרך כלל אחרי בחירה אדם לא יכול לחזור בו אבל

ההוראה הזאת באה להקל ואומרת שאותו אדם יכול לחזור בו.

אני חוזר למה שאמרתי קודם שבחוק הנכים מדובר על

שני חוקים שאנו איננו עוסקים בהם.



מה אנו רוצים לעשות? אנו רוצים להכיל את אותה

ההוראה גם על נפגעי פעולות איבה. בסך-הכל אנו באים להיטיב את

המצב הקיים ואני לא נכנס לשאלה האם כללית זה טוב או רע?

אני מבקש "לחדד" קצת את הסוגיה

הארוע המסויים גרם לשני הדברים.

לכך שאותו אדם צריך לצאת לגימלאות ולכך שהוא צריך לקבל קיצבת

גבות.

בהקשר הזה של הדברים אני מבקש לשאול שאלה אחרת ;

נניח שלא מדובר על אותו ארוע. אדם יצא לפנסיה והוא מקבל גימלה

מהממשלה. לאחר מכן קרה איזשהו ארוע ואותו אדם נפגע בפעולות איבה.

האם אז הוא לא יקבל את הגימלה שלו?

על פי מיטב הבנתי מדובר על ארוע אחד

אולם אני צריך לבדוק את הנושא.

לא אוכל להשיב עכשיו על השאלה הזאת חד-משמעית.

חבר הכנסת שוסטק, האם אתה מדבר על

נכות אחרת?

לא. אני מדבר על אדם שסיים את

עבודתו ופרש לגמלאות, לאחר מכן הוא

נפגע בפעולת איבה. האם אותו אדם יצטרך לבחור איזו גימלה

לקבל? הוא יאבד את הפנסיה המגיעה לו?

עד כמה שאני זוכרת זה התיקון שקיבלנו

בשעתו בוועדה.

אם אדם נפגע בפעולת איבה והוא לא

יכול להמשיך לעבוד ויוצא לגימלאות כי

אז אפשר להבין את הקביעה של הבחירה.

נניח שאדם לא עבד בשירות המדינה

אלא בעבודה אחרת ופרש לגימלאות ורק

אחר--כך קרה ארוע שבעקבותיו הוא נפגע.

זאת לא אותה קופה.

משמע שמי שעובד בשירות המדינה יוצא

מקופח.

את נפגעי פעולות האיבה האוצר מממן.

אוצר המדינה משלם את הכסף והמוסד

לביטוח לאומי רק מבצע את העבודה.

הכסף משולם מקופת האוצר. האוצר גם נותן את הכסף

למשרד הבטחון.

מי הוא הנתבע לשלם?

המוסד לביטוח לאומי.

ראי סעיף 18.

סעיף 18 אומר: התגמולים לפי חוק זה

ינתנו מאוצר המדינה באמצעות המוסד.

אוצר המדינה ישפה את המוסד לפי דרישתו על כל הוצאה שהוציא למתן

תגמולים ואת החלק היחסי מן ההוצאות המינהליות של המוסד הנובעות

מביצוע חוק זה.

המוסד לביטוח לאומי משמש קופאי של

האוצר. אני חשבתי שהכספים האלה

משולמים מתקציב משרד הבטחון.

לא . קיימת הפרדה בין נפגעי פעולות

איבה שאינם מטופלים על ידי משרד

הבטחון.

קיימות בעיות בנושא הזה.

הבעיות מתמקדות בקביעות הקודמות.

הקביעה כאן באה לשפר את המצב במידה

מסויימת.

עקב העדכון הזה כדאי היה להבין את

הרקע.

אינני מתנגדת עוד נחזור לנושא הזה.

בינתיים אני מעמידה להצבעה את סעיף 1

של התיקון.

הצבעה

סעיף 1 התקבל

שני חברי הוועדה הצביעו בעד ושני

חברים נמנעו.

סעיף 2 אנו עוברים לסעיף 2 של ההצעה.

"תיקון סעיף 5 2. בסעיף 5 לחוק

העיקרי, אחרי סעיף קטן (ג) יבוא:

"(ד) בסעיף זה, " נכות" - איבוד הכושר לפעול פעולה רגילה, בין

גופנית ובין שכלית, או פחיתתו של כושר זה, שבאו לנפגע כתוצאה של

אחת מאלה שארעו עקב פגיעת איבה: (1) מחלה; (2) החמרת מחלה;

(3) חבלה.".".

בחוק נפגעי פעולות איבה אין היום

הגדרה מה היא הנכות שנגרמה עקב הפגיעה. נהגנו עד כה לעבוד על-0

פי ההגדרה שקיימת בחוק הנכים . הנסיון מלמד שקיים קושי להפעיל

את הההגדרה הזאת בשינויים המחוייבים.

מה שכתוב היום בהגדרה של חוק הנכים זה אותו הנוסח

בדיוק ואני אקרא באזניכם את הכתוב :איבוד הכושר לפעול פעולה

רגילה , בין גופנית ובין שכלית, או פחיתתו של כושר זה באו לחייל

משוחרר או לחיילי בשירות קבע כתוצאה מאחת מאילה שארע ו בתקופת

שירותו ועקב שירותו.



מדי פעם בפעם בכל מה שקשור בנפגעי

פעולות איבה יש לנו קושי להכיל מושגים בחוק הנסים שעניינם

בשירות צבאי. בחוק הנכים מדובר על תקופת שירות צבאי , תוך כדי

השירות ועקב השירות הצבאי ,לגבי נפגעי פעולות איבה אין לכך כל

משמעות. הפגיעה קרתה בזמן ה י ו ת האדם אזרח ובמהלך הענ י י נ י ם

הרגילי או עיסוקיו הרגילים בין אם הארוע קרה בזמן העבודה ובין אם

ה ו א ארע בשעות הפנאי.

אנו סבורים שצריך לקבוע הגדרה ברורה לגבי נפגע

פעולות איבה שתומר שהדבר קרה מפעולת איבה. בנוסף לכך ברצוני

להוסיף שגם הפ י ר ו ט ממה יכולה לנבוע הנכות: מחלה. החמרת מחלה או

חבלה באים בדיוק עלי-פי אותם מושגים שמופיעים בחוק הנכים

כל הכוונה שלנו היא פשוט לקבוע הגדרה בחוק נפגעי

פעולות איבה.

תודה. רשות הדיבור לחברת-הכנסת

חייקה גרוסמן.

בסעיף הזה כתובות, בין היתר, המלים:

"...שארעו עקב פגיעת איבה ". מה זאת

פגיעת איבה? רק חבלה? מה בקשר קטיושות?

אנו מפרשים את המלים : פגיעת איבה,

בעצם הארוע שקרה.

אני מצטערת, אבל יש כאן קושי מסויים.

"..פגיעת איבה", כתוב:

"(1) מחלה? (2) החמרת מחלה: (3) חבלה.".

על איזו מחלה מדובר?

אחת מאלה.

בעקבות פעולת האיבה היתה המחלה?

מחלה: החמרת מחלה: חבלה.

השאלה הנשאלת בהקשר הזה היא: מר, היא

ה ג דרת חבלה? יכול להיות שירי

קטיושות זאת הגדרה של חבלה.

שלושת הסעיפים הקטנים של סעיף 2 אינם

משתלבים האחד עם השני.

מחלה; החמרת מחלה ונכות. לא חבלה. מה פתאום כתוב כאן: חבלה?

החבלה גרמה לאיבוד הכושר לפעול פעולה

רגילה.

אין הגיון בשלושת הסעיפים הקטנ י ם.

פעולת איבה זאת חבלה.

עצם הארוע החבלני שהיה כפי שהוא

הוגדר בחוק. לעצם הארוע החבלני כולו

פגיעת איבה. כמו תאונה במלים אחרות.

מה בא עקב פגיעת איבה?

רשות הדיבור למר בריצמן.

אני יכול לתת בהקשר הזה כמה וכמה

דוגמאות. דוגמה אחת מדברת על מחלה.

מה משמעותה של פגיעת איבה? קרה ארוע חבלני ואדם נפגע. כאשר

אנו מדברים על חבלה הכוונה היא למשהו חיצוני שאפשר לראותו.

כאשר אנו מדברים על מחלה או על החמרת מחלה יכולה

להיות סיטואציה של ירי קטיושות שב.קבותיו גבר או אשה נבהלו כל-

כך עד כי הם קיבלו התקף" לב". זאת איננה חבלה חיצונית שאפשר

לראותה בעין .

הבנתי.

כאן מדובר על התוצאה : לא על הפעולה.

זה מונח שמשתמשים בו גם בחוק הנכים.

חבלה יכולה להיות גם חבלה שנגרמת

לרכוש?

החוק הזה דן רק באדם, לא ברכוש.

אם זאת אותה הערה שנכתבה בחוק נכי

צה"ל, מדוע צריכים לכתוב אותה?

כהגדרתה, ולציין מהיכן ההגדרה לקוחה.

הערתו של חבר-הכנסת שוסטק במקומה.

אפשר היה להפנות לחוק אחר. אבל כאשר

אנו מדברים על חוק הכנים או על חוק משפחות חיילים ידוע לכולם כי

מדובר על אוכלוסיה שמשרתת בצבא"

חוק תגמולים לנפגעי פעולות איבה מדבר על אוכלוסיה

אזרחית.

אם כתוב שחוק הנכים חל על מי שנפגע תוך כדי או עקב

שירות בצבא כי אל אפשר היה לכתוב שההגדרה הזאת תחול גם בחוק הזה

בשינויים המתחייבים "

נכות - איבוד הכושר

לפעול פעולה רגילה בין גופנית ובין שכלית או פחיתותו של כושר זה

שבא לחייל משוחרר או לחייל בשירות קבע כתוצאה של אחת מאלה שארע

בתקופת שירותו ועקב שירותו. ואז מדובר על: מחלה? החמרת מחלה

וחבלה

ההגדרה היא אותה הגדרה.

אני מעמידה להצבעה את סעיף 2 של

ההצעה.



הצבעה

סעיף 2 אושר פה אחד.

אילו קטיושה היתה נוחתת על כפר ערבי

וכתוצאה מכך היו נפגעים, החוק הזה

היה חל על הנפגעים?

ודאי. החוק חל על כל תושבי ישראל.

אין אפליה בין ערבים ויהודים.

קיימות בעיות עם ביצוע החוק; לא עם

החוק.

רשות הדיבור ליועץ המשפטי של הוועדה.

אני מבקש לחזור לסעיף 1, לעניין

כפל הגימלאות ולציין שאמנם הברירה

אבל אחר-כך מדובר על מי שזכאי לקבל גימלה שלא עקב מאורע

אחד, והוא זכאי לקבל את שתי הגימלאות גם יחד.

באילו מקרים אדם זכאי לקבל את שתי

הגימלאות?

לא עקב מאורע אחד. נניח שיש נכה

צה"ל שפרש בגלל שהגיע לגיל---

ניקח את הדוגמה שהביא חבר-הכנסת

שוסטק. אדם יצא לפנסיה ומיד אחר כך

נפגע.

במקרה הזה הוא מקבלי את שתי הפנסיות.

אבל אם הוא פרש לגימלאות בגלל הפגיעה

זה כבר דבר אחר.

בסדר. נעבור לסעיף 3.

סעיף 3

"3. בסעיף 7 לחוק העיקרי, במקום

" ו -32 יבוא 32 ... 32א ו 33א ". ".

כמו שהסברתי קודם-- גם כאן ישגם שלושה

סעיפים המתייחסים לבני משפחה שאיבדו את בן משפחתם בתוצאה מפעולת

איבה, שהנושא הזה איננו חל עליהם.

סעיף 32א דן ביתרות תגמולים. קיים הסדר בחוק

משפחות חיילים שנותנים את הגימלה של בן המשפחה שלא הספיקה לגבות

אותה, לבן הזוג, שלא על-פי דיני הירושה. אם אין בן-זוג הנושא

ייקבע. על-פי ההסדר שבחוק ואני אקרא באזניכם את ההסדר הלה: נפטר

בן משפחה, וכאן אני רוצה להפסיק ולציין שבן-משפחה זה מי שכבר

קיבל את התגמולים בעד מי שנפטר לו. נפטר בן משפחה ובשעת מותו

הגיעו לו תשלומים מכוח זה, ישולמו הסכומים על אף האמור



בדיני הירושה לידי מי שבן-המשפחה, הורה בכתב לקצין התגמולים. לא

הורה, ישולמו לבן-זוגו, ובאין בן-זוג ליורשיו.

ניקח, לדוגמה, אם שכולה שכתוצאה מפעולת איבה מקבלת

תגמולים בעד ילד שנפטר. היא יכולה להורות למוסד מה הוא יעשה

בשארית התגמול שתגיע לה בטרם היא גבתה אותו שעה שהיא נפטרה.

אנחנו משלמים את הקיצבה בסוף החודש. יכול להיות שהאם נפטרה ב-5

של אותו חודש ועד סופו עדיין משולמת הגימלה.

במועד תשלום הגימלה אין לכאורה למי לשלם אותה

כיוון שהאם נפטרה. לפי חוק משפחות חיילים יש לאם זכות לתת

הוראה למוסד ולהודיע למי היא רוצה לשלם את יתרת הגימלה. אם היא

לא נתנה הוראה - משלמים את הגימלה לבן-הזוג. אם אין בן-זוג,

הכסף ישולם ליורשים על-פי הדין.

כל זה נעשה למרות שלאותה אם יש ילדים שזכאים לרשת

אותה. זאת הוראה ספציפית.

אם הבנתי נכון, בן הזוג מקבל את

הגימלה באופן אוטומטי.

אם האשה לא הורתה אחרת. אם הורתה

כי אז הגימלה תועבר בדיוק למי שהיא

הורתה.

אני עוברת מכאן לסעיף 33א"

מ. בוטון העסקה לאחר גיל הפרישה. אדם צריך

לפרוש לגימלאות בגיל ששים וחמש.

אם מדובר על הורה שכול כי אז חייבים להעסיק אותו עוד חמש שנים.

את הזכות הזאת אנו רוצים להעניק להורה שכול לנפגע פעולת איבה.

עניין זה יחול גם על אשה או רק על

ו; בר?

לא עושים הבחנה בין גבר לאשה בנושא

הזה.

בחוק אין הבחנה.

אני מעמידה להצבעה את סעיף 3 של הצעת

החוק.

הצבעה

סעיף 3 של הצעת החוק אושר פה אחד

נעבור לסעיף 4.

סעיף 4

"4" סעיף 7א לחוק העיקרי - בטל.".





זה הסעיף המהותי שעליו דיברתי בראשית הישיבה.

רשות הדיבור ליועץ המשפטי של הוועדה.

בחוק משפחות חיילים שניספו במערכה

הורים שאיבדו בן ששירת בצבא מוכרים

כהורים שכולים שזכאים לקבל קיצבה חודשית. הרעיון שעומד מאחורי

הנושא הזה אומר שאילו הבן היה נשאר בחיים כי אז הוא היה אמור

לעזור בפרנסת המשפחה.

בחוק נפגעי פעולות איבה הנושא הזה חל

רק על מי שנפגע אחרי גיל ארבע-עשרה. היות וחוק חיכוך חובה חל

עד גיל ארבע-עשרה נקבע שילד מגיל כזה יכול כבר לעזור לפרנסת

המשפחה ולכן הוריו זכאים לתגמול.

החוק, היום, אומר שאם הנפטר היה למטה מגיל ארבע--

עשרה, אז כאשר הוא היה אמור להגיע לגיל הזה אילו הוא היה נשאר

בחיים - הוריו יקבלו את התגמול.

במקרה של ראס-בורקה נהרגו ילדים קטנים ולהוריהם לא

רצו לתת תגמול חודשי כיוון שהחוק איננו מאפשר זאת.

מה שאנו אומרים הוא שאין מחיר לילד שניספה,

אבל גם אין הצדקה לתת להורה קיצבה חודשית בעד ילד קטן שלא יכול

היה לעזור לפרנסת המשפחה.

בעקבות לחצים שהופעלו במישורים שונים משרד העבודה

והרווחה והמוסד לביטוח לאומי "נכנעו" לעניין הזה ומובא בפנינו

תיקון להכיר בהורים לילדים קטנים כהורים שכולים ולשלם להם קיצבה

חודשית ואת כל יתר ההטבות גם אם הניספה היה בן שנה.

בגלל רגישות העניין לא אומר יותר דברים בנושא הזה.

מדוע מישהו יכול לחשוב שנעשה כאן

איזשהו אי-צדק? אם אנו מכירים בנושא

של נכות לנפגעים מתחת לגיל ארבע עשרה

זה אותו ההגיון.

כאן לא מדובר על נכות אלא על מי שכבר

אינם בין החיים.

כאן מדובר על סטטוס של הורים שכולים.

אם אנו מכירים בנכות מתחת לגיל ארבע-

עשרה כי אז אנו צריכים גם להכיר בכל

מה שנובע מכך.

רשות הדיבור לחבר-הכנסת פרץ

אינני מבין את נעניין של מישהו שצריך

להגיע לגיל ארבע-עשרה. האובדן הוא

אובדן והגיל לא צריך להוות בעיה בנושא הזה.

כאן מדובר על מי שהיה מגיע לגיל

ארבע-עשרה והיה יכול לעזור לפרנסת

המשפחה.

לנו היה חלק גדול ביוזמה הזאת של

המוסד לביטח לאומי. החוק, אחרי גיל

ארבע-עשרה, מקנה את הזכות הזאת. צריך לקחת בחשבון שגם ילד בגיל

ארבע-עשרה איננו נחשב עדיין למי שיכול לעזור לפרנסת המשפחה.

גם אז נמשפחה היתה צריכה להמתין, אז מה משנה אם הילד היה בן

שלוש או בך חמש?

רשות הדיבור למר בריצמן.

ברצוני להבהיר עוד צד של הבעיה:

המצב החוקי היום הוא כזה שאם ילד בן

שלוש או ארבע ניספה, ההורים קיבלו זכויות אחדות כגון:

הנצחה, אבל וכדומה.

בזמן שהילד הניספה היה צריך להגיע

לגיל ארבע-עשרה פתאו ההורים היו מקבלים מכתב שמודיע להם שמאותו

יום הם מוכרים כהורים שכולים. ההורים אומרים שדבר כזה הוא

אכזרי. או שלא יעניקו להם זכויות או שכן יעניקו להם כאלה אבל

שלא יזכירו להם אחרי שתים -עשרה שנים שילדם ניספה

לי נדמה שכל הנימוקים סביב הנושא הזה

מתבטלים לעומת טיעון כזה.

רשות הדיבור לגב' רטוביץ'.

על- פי סעיף 7 מכירים בנושא הזה לגבי

אנשים שנפגעו לפני תחילת החוק.

אל נערב עניין בעניין אחר.

שהפקטור של הגיל אנינו ממלא בנושא הזה תפקיד.

על פי סעיף 7א של החוק הנושא הזה היה

קיים ועכשיו אנו מבטלים אותו.

גובה התגמול או התנאים יהיהו אותו דבר

בכל גיל.

לו החוק היה קובע שהמדינה תשלם עבור

י לד שנ י ספה מגיל שמ ו נה" עשרה לדוגמה

ניחא. א בל למה לעש ו ת את. " חציית-הקוויים" הזאת ולקבוע את הגיל

כרגיל הקובע? למה דווקה ארבע-עשרה ולא מגיל בר מצוה

מצווה? בהקשר הזה אפשר לשאול הרבה מאד שאלות"

פעם היה חוק חינוך חובה מגיל ארבע-

עשרה.

אני מעמידה להצבעה את סעיף 4 של הצעת

החוק.



של חוק זה."

כאן יש הוראה של ביטול הגיל. מעכשיו

יתחילו לשלם את התשלומים גם לגבי מי שנפטר קודם והיה למטה מגיל

ארבע-עשרה. זאת אומרת שהעניין הזה "יכסה" את כל אוכלוסיית

הילדים שנפגעו בעבר, כמו נפגעי ראס-בורקה.

התשלום יעשה מהחודש והוא יכלול את

האוכלוסיה שקודם שללו ממנה את הזכות הזאת.

רטרואקטיבית לא בכסף אלא בזכויות.

אני מעמידה להצבעה את סעיף 7 של הצעת

החוק

הצבעה

סעיף 7 אושר פה אחד.

כתוצאה מהוספת הנכות התברר שיש

בסופו של סעיף 3 לחוק העיקרי צריך

בכפוף לאמור בסעיף 12.

עם כל הכבוד לכם אינני סבורה שמה שאנו

עושים הוא חוקי. הועבר אלינו לחומר

מסויים מהמליאה ואנו לא יכולים לקבל עתה מסמך שלא ראינו קודם

לכן ולתקן את ההצעה.

אלא אם נחליט שמדובר על נושא חדש.

אנו יכולים לאשר תיקונים שהובאו אלינו

עתה?

ודאי. אנחנו גם יכולים להוסיף

תיקונים.

אבקש את היועץ המשפטי של הוועדה

להסביר לנו במה מדובר.

כל התיקונים שהונחו על שולחן

הוועדה עניינם בקשר הסיבתי בין הנכות

ובין הפגיעה.

בקשר לנכות כתוב כי ועדה רפואית היא

לאת שקובעת את דרגת הנכות . התיקונים האלה באים לקבוע את הקשר

הסיבתי בין הנכות ובין הפגיעה.

בפועל הנושא הזה קיים, אלא שהוא חסר

בחוק.



של חוק זה."

כאן יש הוראה של ביטול הגיל. מעכשיו

יתחילו לשלם את התשלומים גם לגבי מי שנפטר קודם והיה למטה מגיל

ארבע-עשרה. זאת אומרת שהעניין הזה "יכסה" את כל אוכלוסיית

הילדים שנפגעו בעבר, כמו נפגעי ראס-בורקה.

התשלום יעשה מהחודש והוא יכלול את

האוסכלוסיה שקודם שללו ממנה את הזכות הזאת.

רטרואקטיבית לא בכסף אלא בזכויות

אני מעמידה להצבעה את סעיף 7 של הצעת

החוק.

הצבעה

סעיף 7 אושר פה אחד.

כתוצאה מהוספת הנבות התברר שיש

בסופו של סעיף 3 לחוק העיקרי צריך

בכפוף לאמור בסעיף 12.

עם כל הכבוד אינני סבורה שמה שאנו

עושים הוא חוקי. הועבר אלינו חומר

מסויים מהמליאה ואנו לא יכולים לקבל עתה מסמך שלא ראינו קודם

לכן ולתקן את ההצעה.

אלא אם נחליט שמדובר על נושא חדש.

אנו יכולים לאשר תיקונים שהובאו אלינו

עתה?

ודאי. אנחנו גם יכולים להוסיף

תיקונים.

אבקש את היועץ המשפטי של הוועדה

להסביר לנו במה מדובר.

כל התיקונים שהונחו על שולחן

הוועדה עניינם בקשר הסיבתי בין הנכות

ובין הפגיעה.

בקשר לנכות כתוב כי ועדה רפואית היא

לאת שקובעת את דרגת הנכות. התיקונים האלה באים לקבוע את הקשר

הסיבתי בין הנכות ובין הפגיעה.

בפועל הנושא הזה קיים, אלא שהוא חסר

בחוק.



ישנה רשות שמאשרת שמדובר על פגיעה של

פעולת איבה" באך אנו אומרים שהתנאי הוא שהנושא הלה יפעל

כל ההוראות של הרשות הזאת.

מי זאת הרשות?

משרד הבטחון.

בפועל, עד שמאשרים שהפגיעה קרתה עקב

פעולת איבה ---

מדובר על פרוצדורה שאורכת זמן רב.

רשות הדיבור למר שטרן.

ברצוני להתייחס ברשות היושבת-ראש

לנקודה שהועלתה. אם מתברר על פניו

שאפו מדובר על נפגעי פעולות איבה אנו מיד מפעילים את עובדי

השיקום של המוסד לביטוח לאומ ויוצרים את הקשר הראשוני עם

משפחות הנפגעים, עוד לפני אישורה של הרשות.

אנו פועלים. מיד-- בשטח"

היו"ר א. נמיר " ממה שאני זוכרת אתם עובדים מהר מאד.

אני מעמידה להצבעה את תיקון מס' 2

לסעיף 3.

סליחה . אני אמנם בעד התיקון אבל אני

רוצה להבין במה מדובר. כאן מדובר על

נכות.

התוספת שהוגשה לנו זה עתה היא כמעט

כמו כל החוק. מה עשינו? מלבר קביעת

העיקרון בסעיף 4, כל יתר התיקונים הם תיקונים טכניים.

כאן מובאים בפנינו עוד פעם שורה שלמה

של תיקונים טכניים.

אני מציעה שלא נקשה על המציעים כיוון

שאחרת החוק יתעכב, לא יאושר בכנסת הזאת, וכתוצאה מכך אנשים רק

יסבלו.

אני מעמידה להצבעה את סעיף 2 של המסמך

הנוסף שהונח על שולחננו. תיקון מס' 3 לחוק העיקרי.

הצבעה

סעיף 2 של המסמך הנוסף אושר.

נעבור לסעיף 3, תיקון סעיף 4 לחוק

העיקרי .

כאן קיים שוב הקשה הסיבתי בפי שהסברתי

קודם.

אני מעמידה להצבעה את סעיף 3 של המסמך

הצבעה

סעיף 3 של המסמך הנוסף אושר פה אחד.

נעבור לסעיף 4 של המסמך הנוסף שהונח

על שולחננו, תיקון סעיף 5 לחוק

העיקרי.

אני אקרא באזניכם את סעיף 5 לחוק

העיקרי (קורא את הסעיף). הרשות צריכה

לאשר כי אמנם מדובר על פעולת איבה קודם שמכנסים את הוועדה

הרפואית. אדם לא יכול להתייצב בפני ועדה רפואית קודם שהוא

מממציא אישור כי הוא נפגע בפעולת איבה.

כיום קיימת לאקונה בחוק. אדם יכול

להתייצב בפני ועדה רפואית שתקבע לו דרגת נכות

הרשות לא מחכה.

לא משלמים לנפגע ולא מעבירים אותו

לבדיקה רפואית קודם שהוא ממציא אישור

כי הוא נפגע בפעולת איבה. כל העזרה הדרושה אמנם ניתנת. אבל

דרגת הנכות לא נקבעת, והנושא הזה איננו מעוגן בחוק.

כאן יש שוב כוונה שיהיה הקשר

הסיבתי שעליו כבר דיברנו.

מה קורה אם צריך לתת טיפול מיידי?

נותנים אותו בינתיים עד שמתברר המצב

הסופי.

הפעולות הראשונות נעשות על ידינו.

אם נפגע מנהריה מאושפז בבית חולים

"הדסה" בירושלים, לדוגמה, נותנים למשפחתנו את הוצאות המלון, אבל

לא "הולכים" הלאה.

בשביל התגמולים אנו כבר מחכים לאישורה

של הרשות. הטיפולים שאנו מעניקים הם הטיפולים המיידיים של אותו

היום שנעשים על ידי עובדי השיקום שלנו. ברצוני לתת דוגמה כדי

להמחיש את דברי. רשות ממלכתית דואגת ללוויה של נפטר ואיננה

מחכה לאישורה של הרשות המאשרת.

אני מעמידה להצבעה את סעיף 4 של המסמך

הנוסף שהונח על שולחננו, תיקון סעיף 5

לחוק העיקרי.



הצבעה

נא להכין את ההצעה הזאת לקריאה השניה

ולקריאה השלישית



הישיבה הסתיימה בשעה 12.15