הכנסת האחת-עשרה

מושב רביעי



נוסח לא מתוקן



פרוטוקול מס' 464

מישיבת ועדת העבודה והרווחה ביום

ב' כ"א בסיון התשמ"ח - 6 ביוני 1988, בשעה 11.00

חברי הוועדה: א' נמיר - היו"ר

חי גרוסמן

ר' כהן

יי שמאי

א' שוסטק

מוזמנים; עו"ד י' שגב

שי סופר - מזכיר מועצת פועלי קרית מלאכי

אי דרול - מזכיר איגוד מקצועי

יי זנדני - מנכ"ל המפעל

יי סעדון - מרכז מטה התעסוקה, ההסתדרות הכללית

שי מבורר - הנהלת מושבי הדרום

אי נדם - חבר ועד עובדים

אי מסילתי - חבר ועד עובדים

די נחשון - חבר ועד עובדים

מי יוסף - יו"ר ארגון הקניות, מושבי הדרום

יי גואטה - יו"ר ארגון הקניות של מושבי הפועל המזרחי

ני אורי - ממונה ראשי על יחסי עבודה, משרד העבודה והרווחה

מר שושני - רשם אגודות שיתופיות

ג' חביליו - ממונה על תאומי כוח אדם, שרות התעסוקה

ר' רון - משרד רשם האגודות, משרד העבודה והרווחה

ר' ברקאי - המוסד לביטוח לאומי

יי בקל - המוסד לביטוח לאומי

קי כליפא - רפרנט משרד התעשיה והמסחר, אגף התקציבים, מטרד האוצר

א' אלימלך - ממונה על אזורי פיתוח, משרד התעשיה והמסחר

מ' בוטון

אי אדלר

מי הלנברג

מפעל הוד-אווז בקרית מלאכי



מפעל הוד-אווז בקרית מלאכי

היו"ר אי נמיר;

רבותי, בוקר טוב. אני מתכבדת לפתוח את ישיבת הוועדה. הנושא שעל סדר יומנו

הוא מפעל הוד-אווז בקרית מלאכי.

אני מודה שהרבה זמן נמנעתי מלטפל בענין זה, כי אני שומרת על כך שלא כל נושא

של סכסוך עבודה יגיע לוועדת העבודה והרוותה. אנחנו לא הסתדרות ואנחנו לא באים

במקום ההסתדרות. ואנתנו לא באים במקום הממשלה אבל לפעמים, כל זמן שהדברים אינם

מגיעים אלינו, זאת נוכחנו לדעת, הם אינם מוצאים לפתרון הולם.



ר' כהן;

לפני שאנחנו מתחילים לדון בנושא אני רוצה לומר שאני מאד מתפלא שמנהל מפעל

בפועל, שיש לו קשר רב לגבי מה שקרה במפעל הוד-אווז ושקיבל תפקיד על-ירי המפרק לא

נמצא כאן איתנו. זה ליקוי גדול. הוא היה מוכרח להיות פה.

אני מבקשת לברר מיד מדוע המנכ"ל לא הגיע לישיבה. אולי הוא התעכב בדרכו.

אומרים לי שיש הפגנה של פועלי מפעל מנועי בית-שמש וקשה להגיע לכאן.

אני חושב שהגיע הזמן שנביע מחאה שלנו בענין פועלי מפעל מנועי בית-שמש

שנאלצים לעבור ברחובות ולהפגין ובתור מי שרוצים לעבוד הם מקבלים רקע של

עבריינים. בכלל, הכל הולך לכיוון של אלימות. החורבן הולך וגדל. אני מציע שנעמיד

את הנושא הזה על סדר-היום שלנו.

היו"ר אי נמיר;

אנחנו דנים במפעל הוד-אווז. נשמע את דבריו של מזכיר מועצת פועלי קרית

מלאכי.



שי סופר;

אני מודה ליושבת-ראש הוועדה ולחברי הכנסת שיזמו את המפגש איתנו. אני מקווה

שאחרי הפגישה הזאת משהו יזוז לטובת העובדים.

לצערי, נוצר במפעל מצב שלדעתי הוא בלתי נסבל. המפעל הוד-אווז מעסיק קרוב

ל-200 עובדים, יהודים ולא-יהודים, בעלי משפחות שקיומן הוא על המפעל הזה. המפעל

נשאר ללא אבא וללא אמא, הכל נשאר פתוח ולא יודעים מה יהיה עם העובדים. העובדים

הם בין שמים וארץ.

זה שלושה חודשים שהעובדים לא קיבלו משכורת והמשפחות לא יודעות מה הן תעשינה

מחר בבוקר. האמת היא שהן לא יודעות מה הן תעשינה היום אבל חמור יותר מה יהיה

מחר. מזכירות מועצת הפועלים החליטה להכריז על סכסוך עבודה.

ההפרשות משכרם של העובדים לא הועברו לקופות הגמל.

איפה היתה אז מועצת הפועלים?

היו"ר אי נמיר;

חבר-הכנסת שמיר, תקבל את רשות הדיבור.

ר' כהן;

ואיפה היתה אז סיעת הליכוד בהסתדרות?

לא אסכים לדו-שיח כזה בישיבה.

ששלמה סופר, בבקשה.

תפקיד מועצת הפועלים הוא לדאוג לעובדים. אני יכול לומר בגלוי לב ובבטחון,

שאם מועצת הפועלים לא היתה תומכת בעובדים לאורך כל הקו אינני יודע אם מצבם היום

לא היה המור יותר.

מה מצבם של העובדים היום? - הם לא מפוטרים. הם אינם עובדים. אין להם

משכורת. אין להם הפרשות. אין פיצויים. אין אל מי לפנות ולומר, בואו ונסגור ענין.

יותר מזה, אין אפילו נגד מי להפגין. אנוזנו לא יודעים לאן פנינו צריכות לחיות

מועדות ומה יהיה עם העובדים.

מועצת הפועלים, עם הוועד הפועל, דאגה בשבוע האחרון לתשלום פעוט של 500 שקל

לכל עובד, כדי שיהיה להם במה לקנות פת לחם.

וזה מקרן השביתה?

כן, וקרן עזרה הדדית. אבל זה לא פתרון לעובדים.

אנחנו מבקשים לסיים את הפרשה הזאת.

כידוע, יש בקשה לפירוק.

המפעל הזה הוא פנינה ויש לו זכות קיום.

היום יש אבסורד, המגדלים הם שותפים במפעל ואותם מגדלים לא העבירו למפעל את

הגידולים שלהם ובכך המיטו חורבן על המפעל.

מי השותפים?



ש' סופר;

ארגון הקניות של מושבי הדרום.

היו"ר אי נמיר-.

הסכמתי להעלות את הנושא הזה על סדר-היום שלנו, כי למפעל, כפי שנאמר, אין

אבא ואין אמא. אני רוצה להבין מי הכתובת, עם מי צריך לדבר כדי להציל עובדים.

אנהנו ננהל את הישיבה בשקט, בסובלנות ובכבוד הדדי, אחרת היא לא תתקיים.

שי סופר;

הכתובת, זה הענין הכאוב ביותר.

לכולנו יש מטרה משותפת - שהעובדים יעבדו ושהמפעל יעבוד. על פי כל הנתונים

שאני יודע אותם, מבחינת כוחו הפיסי של המפעל, יש למפעל זכות קיום. אין לי ספק

שהמפעל יכול לעלות על דרך המלך אבל במצבו הנוכחי, עם הניהול בעבר והיום, לא נוכל

לצאת מהמצב הזה.

בקשתנו היא לחתוך את הדברים כי אי-אפשר להשאיר עובדים תלויים בין שמים

וארץ.

היו"ר אי נמיר;

מי יכול למסור לוועדה מה קרה עם המפעל הזה? לתת לנו הסבר? מר שגב, בבקשה.

יי שגב;

סך כל החובות של המפעל עוברים את הסכום של 18 מיליון ש"ח וזה גרם לכך

שהמפעל לא יכול לתפקד. הריבית על החובות עולה על ההכנסות.

עד לתאריך שבו הוגשה בקשה לפירוק היה ארגון הקניות זה ששילם כספים מכיסיו

הוא. בשלב מסויים גם ארגון הקניות אמר שהוא לא יכול לשלם מכיסו הפסדים של המפעל.

אתה אומר שההפסדים הם 8ו מיליון ש"ח.

יי שגב;

חובות המפעל 8ו מיליון ש"ח לאורך תקופה של למעלה מ-6 שנים, אני חושב שזה

משנת 982ן או 1983.

ר' כהן;

מה שאומר עורך-דין שגב, זה הצטברות של החוב שהתחיל בשנת 1982 למרות שבשנת

1983 היתה במפעל השקעה של 6 מיליון דולר.

יי שגב;

נכון.

הריבית שהצטברה על החוב, כולל ההשקעה, אלה הכריעו את המפעל.



למפעל יש זכות קיום אם שוחטים בו 14 אלף טון לשנה. כדי שיופעל יוכל לתפקד

צריך לשוזוט בו 14 אלף טון לשנה. המושבים צריכים לשלוח את העופרת לשחיטה שם. הם

לא עושים את זה ולכן אין למפעל זכות קיום בפרק של השחיטה. יש לו זכות קיום בפרק

של בתי קירור וטיגון.

כמפרקים התחלנו להפעיל את בתי הקירור ואת קו הטיגון. זה צריך להעסיק 30

מתוך 120 עובדים. העובדים אינם מסכימים לפתרון כזה. דיברנו גם על "עוף ירושלים".

גם בזה לא רצו.

עם מי צריך לדבר? - איתנו. אנחנו הכתובת. בית המשפט מינה אותנו.

היו"ר אי נמיר;

אתה אומר שהמפעל נכנס להפסדים וההערכה שלך היא שאין לו זכות קיום מפני

שלמושבים אין חובה לשלוח את העופות שלהם לשם.

יישגב;

בחלק של השחיטה אין לו זכות קיום.

או שהמדינה - אני מדבר על בנק החקלאות - מגישה

בקשה לכינוס נכסים, או שהמדינה תגיד לבנק: חכה, ניתן למפעל אפשרות להמשיך

ולהתקיים ונמצא לעובדים פתרון זמני במסגרת "עוף ירושלים". ב"עוף ירושלים" רוצים

אותם גם באופן קבוע.

איפה נמצא "עוף ירושלים"?

בבית שמש.

אפשר גם לומר שכל העובדים יפוטרו, לשלם להם שלוש משכורות אחרונות ופיצויים

והם ימצאו עבודה במקום אחר.

קודם כל אני רוצה לציין שבשנת 1986/87, זאת אומרת עד חודש מארס 1987, נשחטו

במפעל 14,700 טון. המפעל החזיר סכום של מיליון דולר. זה מראה שיש פוטנציאל.

תגיד מה היה לפני כן.

ממתי קיים המפעל?

המפעל קיים זה 12 שנים. הוא בנוי על התארגנות מאד רחבה. זו ההתארגנות

הגדולה והרחבה ביותר בארץ.



המפעל עובד על כמויות גדולות, לפני 6 שנים הוא נכנם להגדלה, עם פוטנציאל של

15 אלף טון. כשנה האחרונה שחטנו 14,700 טון, זאת אומרת שהיתה תעסוקה לעובדים.

אני מבקש לומר שאני מדבר בשמם של פועלים המשתכרים 700 שקל לחודש, פועלים

שעבדו 14 שעות. חבל שמועצת הפועלים לא באה לבדוק את הנקודה הזאת. למרות העבודה

הקשה והשכר הנמוך היתה מצד הפועלים נכונות להמשך. הפועלים נתנו את דמם כדי להפעיל

את המפעל. יש לי הרגשה פנימית שנפלנו קורבן בנושא פוליטי. בחודש מארס או אפריל

מונה ועד ממונה, לא על-ידי רשם האגודות אלא על-ידי שר העבודה והרווחה משה קצב

שמינה ועד ממונה שניהל את כל העסק שהיום אנחנו רואים את תוצאותיו. ואנחנו לא מדברים

רק על הוד-אווז אלא על עוד מפעלים ששייכים למערכת של ארגון הקניות. היום יש הנהלה

ממונה וזה גרם לכך שהכל מתנקם בפועל הפשוט שכמה חודשים איננו מקבל משכורת ואין

לו עם מי לדבר. גם המנכ"ל הוא ממונה. לצערי, זה בחור שאיננו יודע מהי מריטה של

עוף. הוא קיבל גיבוי של המפרק.

אינני יודע אם במדינה מתוקנת כמו שלנו מותר למנות אנשים שאין להם שום נסיון

בנוגע למפעל ששחט 14,700 טון. היום כולם מתנערים. המנכ"ל לא מופיע במפעל זה חודשיים

וחצי. כפי שאמרתי, הוא מונה על-ידי השד.

אני מבקש להבהיר שהמפרק הוא גם היועץ המשפטי של "עוף ירושלים". הוא לא

מעוניין להפעיל את המפעל הוד-אווז בנושא השחיטה. הוא רוצה להפעיל את המפעל בשתי

מחלקות בלבד שם מרובר על 30 מתוך 120 עוברים.

איך החלוקה.

יש במפעל 129 פועלים יהודים וכ-60 פועלים ערבים מהשטחים.

זה בהוד-אווז.

כן.

המפרק לא מעוניין להפעיל את המשחטה ולספק עבודה לכל העובדים. הוא מעוניין

ב"עוף ירושלים", משחטה שבקושי יכולה לשחוט 10,000 טון. בעבר, עד שהגדילו את "עוף

ירושלים", אנחנו קלטנו משם את המכסות. המפרק מעוניין לסגור את הוד-אווז כדי לספק

יותר תעסוקה ל"עוף ירושלים" שכבר עכשיו השיגו 3000 טון מתוך ההתארגנות.

המפרק התחיל את עבודתו ב-17 באפריל. יש לו מחוייבות כלפנו. נתנו לו להפעיל

את שתי המחלקות עד 15 במאי. הבנו גם שהוא היה חייב לשלם משכורת מ-17 באפריל עד

15 במאי כשנכנסנו לשביתה כללית. עד היום אנחנו מנסים לקבל את המשכורות בשביל

העוברים. לא קיבלנו אף אגורה אחת לא ממנו ולא מהנהלת מושבי הדרום וגם לא מהמנכ"ל.

האם נכון שהיתה הבטחה שתקבלו משכורת רק אם תסכימו לפיטורי כל העובדים?

כן.

אתה אומר שעובדים במפעל כ-180 פועלים. מה הם עושים?

עכשיו הם בשביתה.

כמה זמן הם בשביתה?

אי נדם;

מ-15 במאי.

מה הם עשו עד 15 במאי?

ביקשו מהם להישאר בבית ולקבל משכורת.

כמה זמן זה נמשך?

מ-1 באפריל אנחנו לא מקבלים משכורת.

ממתי איו עבודה במפעל?

אי נדם;

מ-13 במארס.

עד 15 במאי העובדים היו בבית. 30 עובדים הפעילו שתי מחלקות של מוצרים מוגמרים.

זה היה עד 15 במאי.

לא קיבלנו פיצויים וחודשיים אנחנו ללא שכר.

גם היום ניתן להפעיל את המשתטה. לא נכון לומר שאי-אפשר להפעיל אותה. יש לנו

פוטנציאל ביחוד במושבי הדרום שמוכנים לשווק להוד-אווז אבל בגלל אי-אמוו חם לא

מעבירים תוצרת למשחטת אלא לשוק או לתנובה. אי-האמון נובע מכך שהם לא קיבלו את

הכסף עבור השיווק שלחם עד 13 במארס, ומפני שאיו שום ערבות כספית למרות שהמנכ"ל,

כשהתחיל את עבודתו, חרא קיבל שנס כדי להשיג את המקסימום אבל ההבטחות שלו חיו לשווא,

שום דבר לא קויים. הוא הבטיח ערבויות של תנובח, ערבויות בנקאיות וערבויות של המפרק.

הכל היה על בסיס אחד - לחסל את הוד-אווז.

אנחנו, כוועד עובדים, התנגדנו לתת תעסוקה ל-30 עובדים בלבד וש-100-90 עובדים

ישארו בבית.

נכוו שבכל פגישה שהיתה לנו עם המפרק, שהוא איש חוק, חוא חציע לנו לשלם את משכורת

חודש אפריל על בסיס עיסקה לפטר את כל העובדים ולהעסיק רק 30 עובדים. לא הסכמנו

לחתום על עיסקה כזו אם כי היינו מעוניינים לקבל את משכורת אפריל.



בלילות אנחנו שומרים בהוד-אווז, כי אנחנו לא מאמינים כאנשים המטפלים כנו.

אני רוצה לספר שראיתי פועל, המקפל 600 שקל לחודש, יוצא מהמפעל עם 15 קרטונים

חדשים. שאלתי אותו מה הוא עושה והוא אמר לי שהוא הולך למכור אותם.

קרטונים ריקים.

כן. הפועלים הגיעו למצכ שאיו להם מה לאכול והמצב הזה לא איכפת לאיש.

המפרק לא הגיע אלינו. ראיתי רק אחד מעורכי-הדין שהגיע למפעל כדי לשבור את

השביתה, כדי לקחת 100 טון בשר של סוחר שביקש צו להוצאת הסחורה שלו. זו הפעם

היחידה שראינו אותו.

כבר נאמר שהיה זה מפעל לתפארת שיש בו ציוד חדיש. היום זה מפעל הרוס שנהרס

על-ידי כל מיני חיות שנמצאות בסביבה ומכרסמות בכל מה שיש בו והורסות אותו עוד

יותר, מהחוטים עד הכלי האחרון, ואיש לא בא ואיש לא שואל ואיש לא מנסה להיכנס

למשא-ומתן איתנו. אולי באמצעות אלימות נוכל להשיג מה שאנחנו דוצים.

שום אלימות.

לא נוכל להחזיק 130-120 פועלים יהודים בעלי משפחות שאיו להם תעסוקה ושהם

קשורים אצלנו. אלה אנשים שאיו בידיהם מכתבי פיטורים ולא יקבלו מכתבי פיטורים אם

לא נסכים לעיסקה. אנחנו לא רוצים סעד. יש במפעל פועלים שעובדים כו 12 שנים,

אנשים בגיל 64, מה נעשה איתם? נזרוק אותם החוצה?

אני עובד במפעל 12 שנים. הייתי גר במושב. עכשיו אני גר בקרית מלאכי.

כשהמפעל נקלע לקשיים הלכתי למועצת הפועלים, לפי בקשתו של המנכ"ל הראשון.

(

מתי זה היה?

ב-9 בפברואר 1988.

שב בצד. פנינו גם לזנדני שמונה כמנהל והוא אמר,

יהיה בסדר. ראינו שיש סחבת. כשנכנס המפרק, אחרי המינוי של זנדני, שאלנו מה יהיה

והוא אמר, איש לא עוזב. עבדנו 30 איש.

אני מבקשת שלא תחזור על מה שאמר קודמך.

לפני שבועיים נפגשנו בירושלים והלכנו אל לשכת השר קצב. יצא אלינו מאיר יוסף

ואמר, יש תכנית שאני מסדר ואם המפרק לא ישלם, אני גומר. זה היה ביום שני לפני

שבועיים. ביום רביעי הוזמנו אצל המפרק. ישבנו שם איתו בבוקר. הועלה תנאי, אני

מוכן לשלם אפריל ומאי וב-1 בחודש אתם מפוטרים. זה היה תנאי של המפרק. לא הסכמנו.

בערב דיברנו שוב עם עורך-דין שגב בעניו המשכורת. שוב היתה סחבת ולא הושג סיכום.

עד היום אין עם מי לדבר.

אני שואלת את המפרק, עורך-דין שגב, האם אתה גם יועץ משפטי של "עוף ירושלים".

כך. וזו הסיבה שאני מוניתי.

אני מבקשת מהיועץ המפשטי של הוועדה לבדוק את הנקודה הזאת אחרי הישיבה. לפי

דעתי יש כאו ניגוד אינטרסים. זה ייבדק מבחינה משפטית.

בתגובה לדברים שנאמרו עלי אני מבקש לומר ש-20 שנה אני לולו, ביו הלולנים הגדולים

במושב, ולמדתי כלכלה באוניברסיטה.

ואשר להשתלשלות הדברים. לפני חג הפסח החליטה ההנהלה הקודמת להוציא את העובדים

לחופשה מכיווו שהמפעל פשט רגל. למה? - ארגוו הקניות נתו למושבי הדרום ערבות עבור

תנובה. במהלך חודש פברואר, בגלל התחשבנות של תנובה עם מושבי הפועל המזרחי, שבה הועברו

ישובים בהצמדה לא לתנובה, מימשה תנובה את השטר של הוד-אווז.

אני מבקש להבהיר. ארגון הקניות, מושבי הדרום, היה חייב לתנובה 890 אלף ש''ח

בערבות של הוד-אווז. מר לנדסמן מתנובה החליט, בגלל העברה של הצמדה של הישובים לא

לתנובה, להעניש את מושבי הפועל המזרחי באמצעות מפעל הוד-אווז, והוא מימש את השטר.

זח היה בראשית חודש מארס.

ההנהלה החדשה של מושבי הדרום התכנסה לראשונה ב-11 באפריל ואני נבחרתי להיות

מנכ"ל. ב-17 באפריל מונה המפרק.

עד כאו הנתונים.

מי ביקש?

עוף ירושלים.

הוציאו את הפועלים לחופשה. הם לא חזרו לעבוד במפעל בתפוקה מלאה אלא רק בקו

הטיגון ובנושא של החזקה והנהלת חשבונות - כ-40 עובדים.



בהנהלה החדשה, שבה מוניתי להיות מנכ"ל, דיברנו על הפעלת המפעל בהדרגה. היות

ולא היה אמון החלטנו שאנחנו מזניחים את הקו של השחיטה ומפעילים את המפעל בהדרגה.

משכורת חודש מארס - לא היה מי שישלם כי למפעל לא היה כטף. מושבי הדרום,

לדעתי בהחלטה אמיצה, החלטנו שלא ניתן לפועלים להיות בלי משכורת. הוצאנו כסף שלא

היה לנו. התחייבנו עליו במושבי הדרום ונתנו משכורת חודש מארס, על-ידי הלוואות

וגביית צ'קים דחויים, ובלבד לשלם משכורת.

ב-17 באפריל מונה מפרק ואנחנו, כמושבי הדרום, היינו מנועים להפעיל את

המפעל. בכל זאת המשכנו להפעיל את המפעל תחת פיקוח של המפרק.

כל החוב לעוף ירושלים הוא 470 אלף ש"ח. איך יכול להיות שעוף ירושלים הוא

המפרק?

יי זנדני;

במפעל שלנו היו כ-20ו עובדים יהודים ו-80 פועלים מהשטחים. העסקנו כ-40

עובדים כדי לשמר את המפעל.

מפעל כזה לא יכול להחזיק אנשים שלא עובדים ולשלם להם משכורת.

דיברנו על פיטורים מרצון. נכנס המפרק. הצענו, בשיתוף עם המפרק, ועד

הפועלים ומועצת הפועלים, שמשכורת אפריל ומאי תשולם. ניקח הלוואה בגובה משכורת

אפריל ומאי. כל הפועלים יפוטרו, כי אנחנו לא יכולים להחזיק 90 איש שלא עובדים,

וניקח את הפועלים שאנחנו צריכים, בהדרגה. הנושא של ההפרשות והפיצויים ייגמר בין

היועצים המשפטיים.

מועצת הפועלים קיבלו את ההצעה הזאת, בשיתה אצל עורך-דין שגב, אבל אמרו שהם

לא יכולים לחתום לפני שהיועצת המשפטית שלהם, שיצאה ל-2ו יום, תחזור מאנגליה.

אולי היא חזרה חיום או שהיא תחזור מחר. אני מדבר על היועצת המשפטית של העובדים.

ברשותכם, עוד כמה נתונים. הניכויים למס הכנסה ולביטוח הלאומי, החל מדצמבר

1987, לא שולמו על ידי ההנהלות הקודמות. מע"מ לחודשים ינואר ופברואר לא שולם. יש

תוסר גם בהשלמות לקופות הגמל, עוד מ-986ו.

יי שמאי;

אתה היית המנכ"ל?

יי זנדני;

לא.

יי שמאי;

מי היה המנכ"ל הקודם? מה הוא עושה עכשיו? לאיזה קרן פנסיה העבירו את

הכספים?

אני רוצה לקבוע כאן שאני, פחות מכולכם, יודעת מה קורה כאן.

יי זנדני!

אני רוצה למסור נתונים. בראשית מאי העובדים הכריזו על סכסוך עבודה וב-15

במאי סגרו את השערים.

היו"ר אי נמיר;

ב-7ו באפריל מונה מפרק. מתי הוכרז זכסוך עבודה?

יי זנדני;

ב-1 או ב-2 במאי. ב-5ו במאי העובדים סגרו שערים ומנעו כל כניסה ויציאה.

למפעל יש חוזים עם מפעלים וגופים שמשתמשים בשרותים שלו. נמנע מהם להשתמש

בשרותים האלה, שהם גם מקור הכנסה למפעל, וזה בגין סגירת השערים בשרשרות,

הלחמות וכו'.

המפעל הזה שוחט גם אווזים. הוא נותן שרות לשחיטת אווזים. זה קו נפרד.

המגדלים לא יכלו לשחוט. היה חשש לתגרום ידים בין החקלאים לפועלים.

אני יושב בהנהלת אווז הדרום ואני יכול לספר שהחלטנו שישחטו בבנימינה.

לפי דעתי, ניתן להחיות את המפעל הזה.

היו"ר אי נמיר;

איך?

יי זנדני;

בשלבים, כלומר שהפועלים יסירו את הסגר מהמפעל, שיסירו את הסגר מהכניסה.

היו"ר אי נמיר;

מה יקרה עם הפועלים? אותנו מעניין מה יקרה עם העובדים.

כמי שניהל את המפעל, אני שואלת אותך, האם יש בו מקום ל-200 פועלים? אין

מקום? לכמה יש מקום?

י' זנדני;

אנחנו רוצים להפעיל את המפעל בשלבים. היתה תכנית להפעלה. היו חוזים

למשתמשים בקווים נוספים. תוך חודשיים-שלושה נחזור לשחיטה מלאה.

היו"ר א' נמיר;

היום יש במפעל 200 עובדים. אני סבורה שגם אם צריך להגיד לעובדים דברים קשים

- צריך להגיד אותם ולא לסחוב את הפועלים. אתה מנהל המפעל. יש לך 200 עובדים. אתה

אומר שיש עתיד למפעל.



י' סעדון;

הוא כבר לא מנהל המפעל. הוא לא קיבל מינוי מבית המשפט לנהל את המפעל.

היו"ר אי נמיר;

זו הבהרה נכונה.

י' סעדון;

מבחינת העובדים המפרק הוא מעסיק לכל דבר.

תמוה למה בית המשפט לא הסכים לבקשת המפרק למנות את מר זנדני כמנכ"ל.

תמוה למה בית המשפט לא איפשר למפרק, עד עצם היום הזה, להוציא לעובדים

הודעות פיטורין שהיו אמורות לאפשר להם לנתק יחסי עובד-מעביד ולזכות בדמי אבטלה.

לא ברור לנו למה המפרק לא מצא לנכון לשלם משכורת אפריל, וזאת כאשר העובדים

ומועצת הפועלים אישפרו למפרק להפעיל חלקית את המפעל ולהכניס לקופת המפרק כמה

מאות אלפי ש"ח.

מוזר לנו, המפרק הפעיל לתץ על העובדים וניסה לכפות עליהם לעבור לעבוד בעוף

ירושלים.

הוא הפעיל לחץ כדי שיעברו לעוף ירושלים?

כן.

היו"ר אי נמיר;

היום מנהל המפעל הוא רק המפרק.

יי סעדון;

בהמשך להפגנה לפני שבועיים בירושלים, אצל שר העבודה, ננזפנו בטענה שאין

למשרד העבודה מה לעשות בענין.

מסתבר כי, מועצת הפועלים הכריזה סכסוך עבודה והממונה על יחסי עבודה לא נכנס

לעובי הסכסוך. הוברר כי למשרד העבודה אין תשובה לגבי תקופת התפר שבין הפסקת

תשלומי המשכורת עד קבלת תשלום כלשהו אחר.

ההסתדרות התייצבה כדי לשלם דמי אבטלה לכל העובדים.

כולל ה-40?

כל העובדים, להוציא פועלי השטחים.



בהנהלה החדשה, שבה מוניתי להיות מנכ"ל, דיברנו על הפעלת המפעל בהדרגה. היות

ולא היה אמון החלטנו שאנחנו מזניחים את הקו של השחיטה ומפעילים את המפעל בהדרגה.

משכורת חודש מארס - לא היה מי שישלם כי למפעל לא היה כסף. מושבי הדרום,

לדעתי בהחלטה אמיצה, החלטנו שלא ניתן לפועלים להיות בלי משכורת. הוצאנו כסף שלא

היה לנו. התחייבנו עליו במושבי הדרום ונתנו משכורת חודש מארס, על-ידי הלוואות

וגביית ציקים דחויים, ובלבד לשלם משכורת.

ב-17 באפריל מונה מפרק ואנחנו, כמושבי הדרום, היינו מנועים להפעיל את

המפעל. בכל זאת המשכנו להפעיל את המפעל תחת פיקוח של המפרק.

ר' כהן;

כל החוב לעוף ירושלים הוא 470 אלף ש"ח. איך יכול להיות שעוף ירושלים הוא

המפרק?

יי זנדני;

במפעל שלנו היו כ-120 עובדים יהודים ו-80 פועלים מהשטחים. העסקנו כ-40

עובדים כדי לשמר את המפעל.

מפעל כזה לא יכול להחזיק אנשים שלא עובדים ולשלם להם משכורת.

דיברנו על פיטורים מרצון. נכנס המפרק. הצענו, בשיתוף עם המפרק, ועד

הפועלים ומועצת הפועלים, שמשכורת אפריל ומאי תשולם. ניקח הלוואה בגובה משכורת

אפריל ומאי. כל הפועלים יפוטרו, כי אנחנו לא יכולים להחזיק 90 איש שלא עובדים,

וניקח את הפועלים שאנחנו צריכים, בהדרגה. הנושא של ההפרשות והפיצויים ייגמר בין

היועצים המשפטיים.

מועצת הפועלים קיבלו את ההצעה הזאת, בשיחה אצל עורך-דין שגב, אבל אמרו שהם

לא יכולים לחתום לפני שהיועצת המשפטית שלהם, שיצאה ל-12 יום, תחזור מאנגליה.

אולי היא חזרה היום או שהיא תחזור מחר. אני מדבר על היועצת המשפטית של העובדים.

ברשותכם, עוד כמה נתונים. הניכויים למס הכנסה ולביטוח הלאומי, החל מדצמבר

1987, לא שולמו על ידי ההנהלות הקודמות. מע"מ לחודשים ינואר ופברואר לא שולם. יש

חוסר גם בהשלמות לקופות הגמל, עוד מ-1986.

יי שמאי;

אתה היית המנכ"ל?

יי זנדני;

לא.

יי שמאי;

מי היה המנכ"ל הקודם? מה הוא עושה עכשיו? לאיזה קרן פנסיה העבירו את

הכספים?



אי נמיר;

אני רוצה לקבוע כאן שאני, פחות מכולכם, יודעת מה קורה כאן.

אני רוצה למסור נתונים. בראשית מאי העובדים הכריזו על סכסוך עבודה וב-15

במאי סגרו את השערים.

ב-17 באפריל מונה מפרק. מתי הוכרז זכסוך עבודה?

ב-1 או ב-2 במאי. ב-15 במאי העובדים סגרו שערים ומנעו כל כניסה ויציאה.

למפעל יש תוזים עם מפעלים וגופים שמשתמשים בשרותים שלו. נמנע מהם להשתמש

בשרותים האלה, שהם גם מקור הכנסה למפעל, וזה בגין סגירת השערים בשרשרות,

הלחמות וכוי.

המפעל הזה שוחט גם אווזים. הוא נותן שרות לשחיטת אווזים. זה קו נפרד.

המגדלים לא יכלו לשחוט. היה חשש לתגרום ידים בין החקלאים לפועלים.

אני יושב בהנהלת אווז הדרום ואני יכול לספר שהחלטנו שישחטו בבנימינה.

לפי דעתי, ניתן להחיות את המפעל הזה.

איך?

בשלבים, כלומר שהפועלים יסירו את הסגר מהמפעל, שיסירו את הסגר מהכניסה.

מה יקרה עם הפועלים? אותנו מעניין מה יקרה עם העובדים.

כמי שניהל את המפעל, אני שואלת אותך, האם יש בו מקום ל-200 פועלים? אין

מקום? לכמה יש מקום?

אנחנו רוצים להפעיל את המפעל בשלבים. היתה תכנית להפעלה. היו חוזים

למשתמשים בקווים נוספים. תוך חודשיים-שלושה נחזור לשחיטה מלאה.

היום יש במפעל 200 עובדים. אני סבורה שגם אם צריך לחגיד לעובדים דברים קשים

- צריך להגיד אותם ולא לסחוב את הפועלים. אתה מנהל המפעל. יש לך 200 עובדים. אחוז

אומר שיש עתיד למפעל.



י' סעדון;

הוא כבר לא מנהל המפעל. הוא לא קיבל מינוי מבית המשפט לנהל את המפעל.

היו"ר אי נמיר;

זו הבהרה נכונה.

יי סעדון;

מבחינת העובדים המפרק הוא מעסיק לכל דבר.

תמוה למה בית המשפט לא הסכים לבקשת המפרק למנות את מר זנדני כמנכ"ל.

תמוה למה בית המשפט לא איפשר למפרק, עד עצם היום הזה, להוציא לעובדים

הודעות פיטורין שהיו אמורות לאפשר להם לנתק יחסי עובד-מעביד ולזכות בדמי אבטלה.

לא ברור לנו למה המפרק לא מצא לנכון לשלם משכורת אפריל, וזאת כאשר העובדים

ומועצת הפועלים אישפרו למפרק להפעיל חלקית את המפעל ולהכניס לקופת המפרק כמה

מאות אלפי ש"ח.

מוזר לנו, המפרק הפעיל לחץ על העובדים וניסה לכפות עליהם לעבור לעבוד בעוף

ירושלים.

יי שמאי;

הוא הפעיל לחץ כדי שיעברו לעוף ירושלים?

כן.

היו"ר אי נמיר;

חיום מנחל המפעל חוא רק חמפרק.

י' סעדון;

בהמשך להפגנה לפני שבועיים בירושלים, אצל שר העבודה, ננזפנו בטענה שאין

למשרד העבודה מה לעשות בענין.

מסתבר כי, מועצת הפועלים הכריזה סכסוך עבודה והממונה על יחסי עבודה לא נכנס

לעובי הסכסוך. הוברר כי למשרד העבודה אין תשובה לגבי תקופת התפר שבין הפסקת

תשלומי המשכורת עד קבלת תשלום כלשהו אחר.

ההסתדרות התייצבה כדי לשלם דמי אבטלה לכל העובדים.

ר' כהן;

כולל ה-40?

יי סעדון;

כל העובדים, להוציא פועלי השטחים.

ר' כחן;

40 העובדים במפעל, גם הם מקבלים מההסתדרות?



י' סעדון;

היום הם לא עובדים. יש שביתה.

ר' כהן;

כשהם עבדו, הם קיבלו?

משכורת חודש מארס לא שולמה. משכורת חודש אפריל לא שולמה.

ההסתדרות הצטרפה לבקשות כינוס נכסים שבנק החקלאות הגיש לבית המשפט, כדי לתת

לעובדים כל מה שמגיע להם ולאפשר ליזמים פוטנציאליים לרכוש את המפעל.

מי יוסף;

ארגון מושבי הדרום מקיף 35 מושבים. ההובות הם בסדר גודל של 100 מיליון. כל

המפעלים הם בפשיטת רגל, למעט "מחמור".

לפי דעתי, אין שום זכות קיום למפעל הוד אווז.

מושבי הדרום נכנסים להסדר. כל הנכסים יעברו למינהלת ההסדר, בראשות מר

סנפירי.

יש לנו הצעה למפעל הוד-אווז. התובות של הוד אווז הם בסדר גודל של 20 מיליון

וזה כשהמפעל שווה 5 מיליון.

היום דיברתי עם המפרק וביקשתי שימצא אפשרות למכור נכסים ולשלם לעובדים.

א' שוסטק;

אני שואל את המפרקים, למה אתם לא משלמים את המשכורת ולא מפטרים את הפועלים?

יי שגב;

אין אפשרות לשלם את המשכורת מכיוון שההכנסות של המפעל הן רק 30 אלף ש"ח

לחודש והמשכורת לעובדים זה הרבה יותר. זאת אומרת, אין אפשרות פיסית לשלם.

היינו בקשר עם היועצת המשפטית של העובדים, שנסעה לאנגליה. היא ביקשה שננסה

להפעיל. ניסינו. המושבים לא וזזרו אלינו. אמרתי לעובדים, קתו מכתבי פיטורים.

אי שוסטק;

מתי זה היה?

י' שגב;

לפני שבועיים.

אי שוסטק;

האם בזמן כל כך קצר אפשר לעשות נסיון ולדעת שהענין לא תי?



י' שגב;

אם העופות לא מגיעים לשחיטה, אי-אפשר לשלם משכורת לעובדים כי אין כסף,

אנחנו היגשנו לבית המשפט בקשה להפעיל את המפעל. לא היה לנו אינטרס לא

להפעיל אותו. האינטרס שלנו היה להפעיל אותו כדי לשלם וזובות של המפעל. המושבים לא

הסכימו לתת את העופות שלהם כדי שנפעיל. כפי שאמרתי, העובדים סגרו את המפעל עצמו,

כי הם לא קיבלו משכורת. הם נעלו סהורות ומלאי. הסחורה התקלקלה. הפסיקו שחיטת

אווזים. תכנית פעולה שהיתה להפעלה מצומצמת ובהדרגה, גם זה נכשל.

צר לי לשמוע שוועד העובדים אומרים כאילו ניסינו לכפות עליהם עבודה בעוף

ירושלים. במפעל עוף ירושלים הסרים פועלים, כי הערבים לא באים לעבודה. אמרנו

לעובדים, תקבלו משכורת תמורת עבודה, תסעו לעוף ירושלים ובינתיים ננסה להפעיל את

המפעל. אי-אפשר להגיד שניסינו לכפות בשעה שניסינו להשיג להם משכורת.

ר' כהן;

מה הסחורה שבמלאי?

י' שגב;

זו סחורה של אנשים אתרים שהכניסו לקירור, כגון גלידות. זה הלך לאיבוד. יש

לנו מתסני קירור ואנוזנו נותנים שרותים למפעלים אחרים.

אנחנו רצינו ורוצים לשלם לעובדים שעבדו אבל הוועד אומר שצריך לפתור את

הבעיה של כולם. הם לא מוכנים שיהיה תשלום רק ל-30 איש שעבדו בפועל. אין לנו כסף

לשלם ליותר.

ראיתי שלעובדים יש הרגשה כאילו המפרק הוא בניגוד אינטרסים. לא נכון להגיד

שיש ניגוד אינטרסים. אין ניגוד אינטרסים. אנחנו באנו למקום שנהרס, למקום שיש לו

חובות, ואנחנו מנסים להציל. אנחנו אומרים, אם העובדים יכולים להרים את הנטל -

בבקשה רבה. הצעתי את זה.

לדעתי, אין למפעל זכות קיום.

יש ממונה על יחסי עבודה. איפה הוא היה? איפה נמצא הממונה?

ני אורי;

אני קיבלתי ממועצת הפועלים הודעה על סכסוך עבודה. כשאנתנו מקבלים הודעה כזו

הסמכות שלנו היא לנסות לתווך בין הצדדים. הצענו את השרות שלנו כדי לנסות להגיע

למוצא. מטעמי עשה את זה הממונה האזורי. נתקלנו בסרוב מוחלט מצד המפרקים. הם נתנו

הנמקה משפטית שיכולים להיות עליה חילוקי דעות, האם בזמן פירוק נפסקים כל

ההליכים. לדעתם גם תיווך הוא הליך. כך קיבלנו בכתב. יכול להיות שזו תיאוריה

משפטית נכונה או לא נכונה. אני חושב שתיווך הוא לא הליך. בכל מצב שיש סכסוך

עבודה צריך להיות תיווך. אבל כשקיבלנו חוות דעת כזו משכנו ידנו ולא זימנו. כפי

שאמרתי, נתקלנו בסרוב, ואין תיווך שיכול להיות בכוח.

מושבי הדרום כפופים לי, ואני מיניתי את הגוף המנהל.

לפני חורש וחצי נתבקשתי על-ירי יושב-ראש הנהלת עוף ירושלים לעזור לו

להשיג ממשרד העבודה היתר לקבלת עובדים זרים, היות והעובדים הערביים במפעל

עוף ירושלים לא באים לעבודה. אמרתי לו, למה נעשה את זה? יש לנו הזדמנות אחרת,

היות ובמפעל הוד-אווז יש בעיות, אנחנו מובנים שתקבלו 120 עובדים בתנאים יותר

טובים מאלה שהיו להם בהוד-אווז, ותהיה להם גם הסעה מאזור המגורים שלהם לעוף

ירושלים, זאת אומרת לבית-שמש. היה סרוב מוחלט בעניו זה.

התקיימה ישיבה אצל שר העבודה והרווחה, שיעקב סעדון הצביע עליה. העובדים

דרשו מהשר עזרה בתקופת התפר הזאת.

הבעל-בית היחידי זה המפרק.

השר הבטיח להם עזרה מלאה דרך שרות התעסוקה, לקבלת דמי אבטלה או השלמת

הכנסה אם הם יפוטרו על-ידי המפרק.

לפני הישיבה דיברתי עם המפרק. קיבלנו פנייה של יזם פרטי. המפרק אמר שיש

לו עור שתי פניות. גם תנובה מתעניינת. יש 3 יזמים לקנייה.

נכון לרגע זה יש למפעל, מבחינת החוק, בעל-בית אחד - המפרק.

נעבור לדיון של חברי הכנסת. אני מבקשת שיוצעו גם הצעות לפתרון, אם

אפשר.

אנחנו לומדים כאן להכיר את השיטה שבה פעלו ארגוני הקניות, איר הם הביאו

על עצמם ועל החברים במושבים קריסה גדולה שכתוצאה ממנה המדינה נזעקת לעזור להם

במאות מיליוני שקלים. אנחנו שומעים על מפעל שלא תיפקד ולא יכול היה לתפקד.

כשמונה מפרק היה המפעל עם חוב של 20 מיליון. גורמים שקשורים בתור המערכת

ההתיישבותית חברו יחד להרוס את המפעל הזה. בין הגורמים האלה נמצאת תנובה,

שלא העבירה את הכסף. המפעל לא יכול היה לשלם והפועלים לא היו יכולים לקבל

משכורת, על בל זה לא מבקרים את תנובה. פתאום ההסתדרות נזעקת לעזור לעובדים.

קרן הפנסיה היא של העובד. אני שואל: לאיזה קרן פנסיה העבירו את הכספים?

למבטחים.

מבטחים היא קרן הסתדרותית. איפה היתה ההסתדרות כשלא העבירו כספים? איפה

היתה מועצת הפועלים? נגר מי ההסתה? נגד רשם האגודות? נגד שר העבודה? איפה הייתם

קודם? למה לא אורגנה שביתה קודם? אני חושש מהשיטה.



לני עם העובדים. כאשר מדברים על כבוד צריך לדעת שחם צריכים פרנסה.

נקלענו למצב אבסורדי. לא ראיתי מקרה דומה. מצד אחד יש עובדים ומצד שני

יש מפרק. המפרק לא מפטר; הוא לא מפטר - לא משלמים פיצויים, לא משלמים פיצויים -

לא מפרקים את המפעל.

אני חושב שאנחנו כוועדה יכולים לפנות אליכם ולומר, תסגרו את העניו מהר

ככל שאפשר. יש לכם צורך ב-40 עובדים - תשתדלו להעסיק 50. תעשו מאמץ נוסף.

תנובה גרמה לכך שלא יעבירו תוצרת למפעל. איו אספקת תוצרת לעבודה. צריך

לעשות מאמץ להחזיר את המשווקים. צריר להעסיק יותר עוברים. צריו להגיד לעובדים

מה גורלם. איו להעלות על הדעת שהעובדים לא יקבלו פיצויים.

אני חוזר ואומר, צריר למצוא פתרוו מהר.

אתה מציע שאנחנו כוועדה נפנה.

כו.

לדאבוני, זה מקרה רומה למה שאנחנו מכירים, שבו ניהול כושל ובלתי אחראי -

העובדים הם קורבו לזה, הם קורבו לניהול ציני וחסר אחריות מכל בחינה, גם לגני

חמשק.

במפעל הזה הושקעו הרבה כספים, גם של המדינה. הצרה הגדולה ביותר היא שזה

מקרה מחפיר שנו העובדים והמפעל הם קורנו של התנגשות מפלגתית-פוליטית. אינני מדבר

רק על כך שבמדינת ישראל מקימים משחטות לפי השתייכות פוליטית ולא לפי צורך כלכלי

אובייקטיבי. הגענו למצב שיש לנו משחטות רכות שרק 57% מכושר הייצור שלהם מנוצלים,

וזה גורם להתכתשות. זאת אומרת, יש עניו מפלגתי שמושבניקים ופועלים הם קורבנות שלו,

למה חלק גדול של המושבניקים הפסיקו לספק סחורה למפעל? - כי הם חייבים

לארגונים ואם הם יעבירו למשחטה תהיה אז העברה לארגונים והמושבניקים לא יראו

אגורה.

שני הצדדים לוקחים חלק באחריות על השרץ הזה.

התנגשות אחרת היא התנגשות כלכלית. במפעל הזה יש שני כוחות שרוצים לחנוק

אותו כדי לקחת אותו, ולא מענייו שזה גם במחיר של פגיעה בעובדים.

ההצעה להעביר את העובדים לעוף ירושלים היא כדי להגיע לתכלית מבחינת עוף ירושלים.

גברתי היושבת-ראש, בניהול המפעל הזח נעשו מעשים פליליים. ברגע שבו אתה מוריד

משכורת של אדם, כסף שאתה צריר להעביר אותו לקופה אחר ולא העברת אותו - באותו רגע

עברת על החוק. ובכל זאת איש לא מתכוון לתבוע מישהו.

על מי האחריות?

על מי שניהל את המפעל,

לקחו נתח מכספם של העובדים ומישהו לא העביר אותו. זה מעשה פלילי. גנבו

כסף מהעוברים. גניבה היא עבירה על החוק. מישהו צריך להגיר מי היה אשם וצריך

לתבוע אותו לרין. לא ייתכן שכספי עוברים יחיו הפקר.

אני מבקש שלא נעבור לסרר-היום. אני מציע לוועדה למצוא את ההיבט הפלילי.

אם אנחנו לא רוצים שמשחטה אחרי משחטה תגיע אלינו, אם אנחנו לא רוצים שעוברי

המשחטות יהיו קורבן ועוברים נוספים יהיו קורבן, אני מציע להזמין את שר החקלאות

ביחס למה שקורה במשחטות. אני חושש שזה עלול להיות בנין קלפים. כשמרובר בשחיטה

ובבשר, הרבר מגיע מהר מאר לפלילים. זה ענין שהסכנה בו גרולה.

ארוני המפרק, אם ההנהלה הקורמת לקחה אחריות - האחריות היא קורם כל על

בני ארם שעברו במפעל והשקיעו בו. האחריות עליהם נופלת על מי שהוא הבעלים של

המפעל. מבחינה מוסרית צריך לפצות קורם כל את העוברים על מה שאיברו. בלתי אפשרי

להשאיר את העוברים תלויים באוויר עם עניבת חנק.

איש לא יכול לומר שהמפעל הזה יקבל עופות. כמו שהרברים עומרים היום, אני לא

מכיר מישהו שיכול לערוב שעוף אחר מהמושבים יכנס למשחטה הזאת.

צריר להתנהג אל העוברים כאל בני ארם עם זכויות של עוברים.

בסופה של הישיבה אני יותר מבולבלת מאשר הייתי בתחילתה של הישיבה. לא העליתי

על רעתי איזה פלונטר יש כאן.

עתיר המשחטות - זה לא שייך לווערת העבודה והרווחה. יש וערות אחרות. יש לנו

מספיק משלנו.

מה שגרם לי להעלות את הנושא על סרר-היום שלנו זה הנושא של זריקת העוברים

לכלבים. זה הכל.

אנחנו לא וערת חקירה. שיש כאן אשמים - זה בטוח.

אני חוזרת לענין של העוברים ואומרת, העוברים אינם אשמים ואינם אחראים לא

למלחמות הפוליטיות ולא למה שסובב סביב המפעל. הם צריכים להביא פת לחם למשפחת

ולילרים.

אני פונה לממונה על יחסי עבורה ואומרת, אנחנו רוצים לרעת בריוק מה קרה

לכל הזכויות של העוברים מאז חן לא משולמות להם. אנחנו רוצים לרעת למה לא שולם,

כמה לא שולם, וממתי לא שולם כחוק. אני מבקשת שאת התשובות על כך נקבל בכתב.

אני לא מבינה איפה לשים את היר, מי היה אחראי למה. אני שואלת: ער מתי צריר היה

לשלם לכם משכורת על פי החוק ומדוע היא לא משולמת.

אני אומרת למפרקים, ואין זה רבר אישי, שאנחנו בווערת העוברת והרווחה לא

כל כר אוהבים מפרקים. אנחנו למורי נסיון עם מפרקים. אנחנו נפגשים איתם לעתים רי

תכופות. נרמה לי שהיחס שלנו אליהם הוא הררי, גם הם לא אוהבים אותנו. ההגיון הפשוט

שלי אומר שיש עיוות בעוברה שעוף ירושלים, שהוא אינטרסנט, הוא גם המפרק. לרעתי יש

כאן ניגור שחייבים לברוק אותו. המפרקים הם היום הכתובת, הם הכתובת ער שתהיה כתובת

אחרת אם תהיה. אני מבקשת ממכם תשובה בכתב ביחס לעתירם של העוברים במפעל. אני רוצה

לרעת מה מעמרם ומה עתיר המפעל, לרעתכם.



אני מבקשת מהמפרקים, תאמרו דברים ברורים, האם אתם חושבים שצריך קודם לפטר

את כולם כדי לקבל אחרים? אם לא לפטר את כולם - כמה מחם כן לפטר? אנחנו רוצים

לדעת את האמת.

אני מבקשת שנקבל את התשובות תור שבוע.

אני אשתדל.

אם אוכל לקבל את התשובות עד יום רביעי, מה טוב, כרי שנוכל להחליט.

אני חוזרת ואומרת כדי שיהיה ברור: יש נושא אחד שהוועדה שלנו, ללא מחלוקת,

דואגת לו - העובדים שלא ייזרקו לכלבים.

אני חוזרת ומבקשת שנקבל תשובות בכתב, ואם אפשר - עד יום רביעי.

אנחנו נקיים התייעצות פנימית של חברי הוועדה כיצד אנחנו מתמודדים עם הנושא

הזה.

תודה. הישיכה נעולה.

הישיבה ננעלה בשעה 13.00