הכנסת האחת-עשרה

מושב רביעי



נוסח לא מתוקן



פרוטוקול מסי 455

מישיבת ועדת העבודה והרווחה ביום

די כ"ד באייר התשמ"ח - 11 במאי 1988, בשעה 9.00

נכחו

א' נמיר - היו"ר

מי גלזר-תעסה

ר' כהן

יי פרץ

צי טרופ - חבר בדירקטוריון מנועי בית-שמש

די עמיחי - מנכ"ל מפעל מנועי בית-שמש

ר' ברקוביץ - מנהל כוח אדם- מנועי בית-שמש

אי טוב - יועץ כלכלי, משרד הבטחון

מי יריב - יועץ השקעות, משרד הכלכלה

שי עוזון - רפרנט מנועי בית-שמש, משרד הבטחון

ני גלעד - רפרנט בטחון, אגף התקציבים, משרד האוצר

יי סעדון - מנהל שרות התעסוקה, ההסתדרות הכללית

חי הרוש - מזכיר מועצת פועלי בית-שמש

עי קלמרו - מייצג את ועד מנועי בית-שמש, יועץ משפטי, ההסתדרות

יי כהן - יו"ר האיגוד המקצועי במועצת הפועלים

מי לוי - יו"ר ועד מנועי בית-שמש

פי שיפמן - חבר מזכירות ועד מנועי בית-שמש

שי אלדד - חבר מזכירות ועד מנועי בית-שמש

יי ארן - מנהלת לשכת הקשר של ההסתדרות בכנסת

אי אדלר

אי אדלר

מפעל מנועי בית-שמש



מפעל מנועי בית-שמש

רבותי, בוקר טוב. אני מתכבדת לפתוח

את ישיבת הוועדה.

חיום אנחנו מקיימים דיון בנושא של

מפעל מנועי בית-שמש. הדיון שלנו מתקיים בלי קשר להצעה שהיתה במליאת הכנסת או

במקום אחר אלא אחרי שהיתה אלי פנייה של הוועד והמפעל לדון בעתיד המפעל.

בוועדת הכספים יש ועדת משנה לנושא

מפעלי מנועי בית-שמש.

אני רוצה לומר שעד שלא באה אלינו

פנייה אנחנו לא מקיימים דיון בוועדה, גם בגלל העומס המוטל עלינו וגם מפני שאם

אפשר לפתור את הבעיה בכל דרך אחרת אנחנו מצטרפים לזה.

לא ביטלתי את הישיבה גם אחרי שראיתי

בטלוןיזיה, קראתי בעיתונות ושמעתי ברדיו שנמצא פתרון למפעל. אמרתי את זה גם ליוסי

ממועצת הפועלים וגם לחברי הוועד.

אני מוכרחה לומר שאני לא כל כר

שקטה מהחלטת הממשלה בנושא זה. אני חוששת מאד -ואני אומרת את זה ביחוד לחברת-

הכנסת מרים גלזר-תעסה, כי שתינו מייצגות את שתי המפלגות העיקריות המהוות את

הקואליציה - אני לא בטוחה שזו לא החלטה שבאה להשקיט את הרוחות עד לבחירות.

משום שאני כל כך מודאגת, ואני חושבת שכולנו צריכים להיות מודאגים, ומשום שאני

חושבת שגם כאשר האמת קשה ומרה צריך להגיד את האמת כדי למצוא פתרון כזה או אחר,

כפי שאמרתי קודם לא ביטלתי את הישיבה למרות ההסדר. אני חושבת שטוב אנחנו עושים,

כדי לברר מה קורה במפעל ומה ניתן לעשות.

מנהל המפעל יפתח וימסור לנו מה

ההסכם או ההסדר שהושג.

הוסכם שהממשלה תיטול על עצמה את

חובות המפעל בסדר גודל של 140-100

מיליון דולר.

החובות לבנקים הם בסכום של 100

מיליון. סך-כל החובות - 150 מיליון.

הממשלה חוזרת ואומרת שהמפעל ימשיך

להתקיים. יוטל על מנהל רשות החברות

הממשלתיות לנהל משא-ומתן עם העובדים, תוך שבועיים, באשר להסדר הפיצויים. במשך

השבועיים האלה ישאר סטטוס-קוו, כלומר היה סכסוך עבודה והוא מושעה. במשך השבועיים

האלה יהיה משא-ומתן עם העובדים על נושא הפיצויים. נקבע שמצבת העובדים תעמוד על

כ-400 עובדים.

כמה עובדים יש היום?

היום יש 670 עובדים.

להבטיח ל-400 העובדים תעסוקה בשנים

הקרנבות, על-ידי מי שירכוש את המעפל.



כפי שאמרתי קודם, במשך שבועיים

יישמר סטטוס-קוו, הסכסוך מושעה. נמשך השבועיים האלה יהיה משא-ומתן עם העובדים

על נושא הפיצויים.

מה פרוש עניו הסטטוס קוו?

הועלה הנושא של רשימות מפוטרים

שנמסרו לוועד העובדים. זה נכנס

למהלך של זמן. יוסי ביקש שיישמר הסטטוס קוו למשך שבועיים, זאת אומרת לפני

שהיו רשימות.

מעבר לישיבה של ועדת השרים שקבעה

מה שקבעה, איזה תוקף יש להחלטות

האלה?

אני מציע שהשאלה הזאת תופנה לוועדת

השרים, לגבי תוקף ההחלטה שלה.

לכל אחד מהסעיפים האלה צריכה להיות

מחוייבות. אם מדברים על מחיקת חובות -

צריכה להיות פנייה לוועדת הכספים. אם מדברים על פיטורים - באיזה תנאים? צריך להיות

מסמך בעניו זח. אני שואל אם מעבר להצהרה על הדבדים זה עבר גם למהלכים מעשיים.

לפני יומיים היתה ישיבה של ועדת

המשנה של ועדת הכספים עם מנהל רשות

החברות. באותה ישיבה נתבקש מנהל רשות החברות למסור נתונים על החוב של המפעל.

הוא חזר על אותם משפטים שסוכם עליהם בוועדת השרים: הממשלה נוטלת על עצמה לשלם

את החובות. הוא אמר שהיום יתקיים המשך המשא-ומתן עם העובדים. הוא דיבד גם על קונים

פוטנציאליים וחזר ואמר שלממשלה יש כוונה לקיים את המפעל, להבריא אותו ולמכור אותו.

ואכן, היום מתקיים המשך המשא-ומתן עם העובדים.

אני שואלת את הרפרנט לבטחון: ההוראות

שאתם קיבלתם לביצוע, מה הן.

בשלב זה איו הנחיות לביצוע.

קיבלתם את החלטת ועדת השרים בכתב?

בהחלטה נאמר: "א. הוועדה חוזרת

ומאשרת, שבדעת הממשלה להמשיך ולקיים

את המפעל. ב) בהמשך להחלטה בש/5 מיום כי בניסן התשמ"ז - 19.4.87,חוזרת הממשלה

ומודיעה שהיא תיטול על עצמה את החובות ותבטיח תעסוקה לכ-400 עובדים. ג) לפנות

לשר הבטחוו ולשר האוצר להשלים את הרכב מועצת המנהלים ולמנות יושב ראש דירקטוריון.

ד) שר האוצר, שר הבטחון ומנהל רשות החברות הממשלתיות יסיימו את המשא-ומתן תוך

שבועיים, באשר לפיטורים ולגובה הפיצויים לכ-270 עובדים. בשבועיים אלה יישמר הסטטוס

קוו במפעל."

לגבי נושא הפיטורים - רשות החברות

מטפלת בזה ויש לה משא-ומתן עם העובדים. מחיקת החובות - בשלב זה אנחנו מחכים

להתפתחות של מציאת קונה או ההמשך ההפעלה במסגרת מצומצמת. בימים אלה יש משא-ומתן

של החשב הכללי עם הבנקים ביחס להסדר החובות.

ואם לא יהיה הסדר?

יש טיוטת וזה צריך להיות מופעל

ברגע שתהיה החלטה שזה סדר הגודל של

כוח אדם שיהיה מופעל וזה הקונה, אם וכשהוא יימצא.

אם יסדירו את עניו מחובות, יחיה קל

יותר למצוא קונה?

בוודאי. כשמציעים את המפעל לקונה,

הוא נקי מהתחייבויות. כרגע איו

החלטה לעשות מחיקת חובות בשלב זה.

זה נאמר בסעיף השני של ההחלטה.

הממשלה קיבלה על עצמה מחוייבות לפעול

למחיקת החובות.

בפעמים הקודמות הממשלה לא הצהירה

שהיא תמחק את החובות?

מי הם חברי ועדת השרים?

מהו משך הזמו שניתו לטפל בנושא זה

עד למציאת קונה, ימה יהיה עד אז? /

לא הייתי נוכח בישיבת ועדת השרים.

צבי טרופ ישיב.

ההחלטה לגבי מחיקת החובות היתה קיימת

תמיד. עד היום היא היתה מותנית במציאת

קונה. עכשיו יש החלטה וכוונה להבריא את המפעל ולהפעיל אותו. החשב הכללי מנהל משא-

ומתו עם הבנקים כדי לפתור את עניו החובות בצורה הטובה ביותר. צריך לתת לו זמו סביר

להגיע להסדר טוב.

מה זה "זמו סביר"?

צריר לשאול אותו. מי שנמצא בחזית

יודע מה הקשיים שלו ויידע לענות.

הקשיים זה ויכוח על הריביות שעל החובות.

מדובר על מסגרת של הסדר עם הבנקים.

איזה בנקים?

הבנקים הגדולים - בנק הפועלים, בנק

לאומי, בנק פיתוח השקעות, בנק המזרחי

והבנק הבין-לאומי.

לזאב רפואה, שמחזיק בתיק מנועי בית-

שמש, נתנו זמו של שבועיים באשר לנושא הפרישה של העובדים. לא קצבו זמו למשך המכירה

של המפעל.

בעניו המכירה איו משמעות רבה לנושא

הזמו. זה יותר משנתיים מנסים למכור את המפעל בתנאים זהים לאלה שקיימים היום. לא נמצא

קונה. כפי שאמרתי, לא קצבו לזה זמו.

יש ועדת משנה לנושא מנועי בית-שמש,

שבראשה עומד ממלא-מקום ראש הממשלה וחברים בה שר הכלכלה גד יעקבי, שר האוצר והשר

ארנס.



רוצים למכור את המפעל לגורם עסקי,

כלומר המשמעות היא שהמפעל יעבוד על בסיס עסקי, זאת אומרת שמספר העובדים צריך

להתאים להיקף הפעילות וההזמנות. ברגע שזה גורם עסקי, הממשלה לא יכולה להכתיב

כמה הוא יעסיק אלא אם היא מקבלת על עצמה התחייבות לשלם בעד אחזקת העובדים.

ההחלטה הקודמת, כפי שצויין בהחלטת

ועדת השרים, היתה בחודש אפריל 1987. ב-30 באוגוסט 1987 החליטה הממשלה על הפסקת

ייצוא מטוס הלביא. עד אז 40% מהפעילות היו בקשר למטוס הלביא. יש זמן של שפל עד

להחלטה על ייצור אחר. היקף הפעילות של המפעל כמפעל נקבע לפני שנה ומכאן נובעת

הירידה.

מה התחזית של המפעל?

העניו סגור ב-10 מיליון ל-1988/89.

סכום של 10 מיליון מספיק להעסקה

של 400 עובדים ב-1988?

לא.

ל-1988/89 יש חלק בטוח - נגיע לכ-9.2

מיליון דולר הזמנות המשרד ואני מעריך שזה יושלם ל-10 מיליון. זה לא מספיק לתעסוקה

של 400 איש. יש לנו שותף, פראט אנד וויטני, שיש לו 40% מהממניות ויש לו מחוייבות

לתת לנו עבודות. כרגע אנחנו יודעים על מחוייבות של לפחות כ-16 מיליון דולר. אם

יהיו השקעות במפעל, הסכום הזה של פראט אנד וויטני יגדל. אם יהיה פיתוח תהיינה

עוד עבודות.

איזה פיתוח?

השקעות.

מי ישקיע את הכסף לפיתוח?

הבעלים.

אלה הן התחזיות. חלקן של ההזמנות

יש ביד, וחלק מהן מתמשך.

היו2ר אי נמיר: לכמה עובדים תהיה עבודה?

לגבי שנת 1988 עובדה במועצת המנהלים

תכנית. היא הראתה שיש תעסוקה לפחות

מ-400 עובדים. אני מדבר על כ-400 עובדים כי עקב התמחות אי-אפשר לעשות את העבודה

בפחות מ-400 עובדים. לגבי 1989 ו-1990 צפוי גידול אם תהיינה השקעות, עד לכ-470

עובדים. כל אלה הם מספרים, ומספרים לחוד ועובדות לחוד. אני מדבר עכשיו על 400

עובדים מתאימים וזו בעיה שתעמוד בפנינו בשלבים הבאים.

אני מוכרח לומר שהורדנו לא רק שומן

אלא הגענו לשרירים, כדי שהמפעל יהיה רווחי במינימום הוצאות. ההוצאות הגדולות

ביותר זה השכר. בשנה שעברה עלות העבודה היתה כ-15.5 מיליון דולר.

כמה זה באחוזים?

15.5 מיליון על 18.5 מיליון מכירות,

עם הלביא, זה יותר מ.80%-



במפעלים כמו שלנו עלות השכר זה

בדרך כלל בין 45% ל-50%.

למה זה שונה אצלכם?

כגלל עודף ככוח אדם. לפני שלוש

שנים כוצעו כמפעל פיטורים מסיביים

שכחלקם הגדול, כמעט כולם, היו פיטורים מרצון, מי שרצה ללכת הלך. נשארנו עם מצכת

כוח אדם של 710 איש, שלא כולם היו אותם אנשים שהיו דרושים כאותה עת לאותה ענודה

שהיתה. נוצר מצכ שבמקומות שלא צריך בהם עובדים היו עובדים ובמקומות שצריך עובדים -

היו שם עובדים לא מתאימים. לאורך כל התקופה מאז אותם פיטורים עד היום נוצרו כיסי

אבטלה במספר מחלקות.

על פי מה שקראתי בדו"ח מסי 36 של

מבקר המדינה, אי-היציבות במפעל החלה משנת 1980. הרבה לקוחות לא ששים לעשות איתנו

עסקים. גם הרבה עסקים לא ששים לעשות איתנו עסקים. יש לנו תנור מקולקל. בחברה

אם תשימו ציק - נתקן. איו השקעות. איו תיקונים. אנחנו עושים

רק תיקוני שבר. יש לנו לחץ במזומנים.

בשנת 1987 הגענו למכירות בסכום של

18.5 מיליוו דולר. עד שנת 1987 מטוס הלביא נתו למפעל עבודות בסדר גודל של 6.5-6

מיליון דולר ערך מוסף, שנפל ל-1.4. קיבלנו חלופות לשנת 1988 בלבד, לא לפי סדר

הגודל שהיה בעבר. מטעם המשרד איו הבטחה ל-1989/90 וצריך למצוא שווקים חדשים. המצב

כרגע, שאיו לנו הרבה מוצרים. היום אנחנו עוסקים בשני סוגים של מנועים, שאחד מהם

הוא לחיל האוויר הישראלי בלבד ואיו לו שווקים.

אנחנו צריכים להתמודד כדי להיכנס

למוצרים, לפתח כלים חדשים כדי שיהיו לנו שווקים, וכדי שנגדל צריך גם שווקים וגם

לקוחות.

הבהרנו לוועדת הארבעה שאנחנו לא

מקבלים את המספר 400 עובדים. המספר

הזה לא מקובל עלינו. יותר מזה, מדברים על כ-400, אני לא יודע מה המספר הזה. אני

חושש שזה 370.

אנחנו דיברנו על תכנית הבראה. אני

חושש שאת החובות לא ימחקו, את המפעל לא ימכרו, את העובדים ירצו לפטר ולסגור את

המפעל. אחרי הבחירות יגידו שאנחנו חטוטרת ויסגרו את המפעל.

ארבע פעמים דובר בדו"ח מבקר המדינה

על מחיקת חובות. אני בטוח שלא ימחקו את החובות. מדברים על פיצויים ופיטורים - את זה

תחמו בזמו. נושאים אחרים, להם לא נקבע זמו. היום יש משבר אמוו חמור ביותר. אם נהיה

מוכנים לגשת לתכנית הבראה, שהקציבו לה שבועיים במה שנוגע לתנאי הפרישה, אני מניח

שינסו לתאר אותנו כסחטנים כי נדרוש ונדבר על פיצויים.

מאיפה בא הפרסום בעיתוו הארץ, שכל

מה שמקשה על פתרון היא העמדה של

העובדים אשר דורשים פיצויים מוגזמים.

זה בא ממשרד האוצר. מעולם לא דיברנו

על זה שיבטיחו פיצויים לנשארים. זה

מעולם לא היה. אמרנו שהבעיה היא לא פיצויים.

אני אומר במלוא החומרה שלא נסכים לפיטורים

של אף עובד אחד כל זמו שלא יימחקו החובות, אפילו זה יעלה במחיר של סגירת המפעל. תאריך

ביצוע פיטורים יחיה רק אחרי מחיקת החובות ואחרי שתובטח תכנית הבראה ותנאי פרישה מסודרת

לפורשים, עם רשימה מסודרת, וזה בתאום עם נציגות העובדים.

היה דיון של ועדת המשנה של ועדת הכספים,

שבה השתתף גם זאב רפואה, האם אמרת גם

שם את הדברים האלה?

כן.

מה היתה תשובתו?

שאנחנו צודקים, שהדרישה שלנו לגיטימית.

באותה ישיבה נכה נציג האוצר?

זאב רפואה הוא נציג האוצר.

אני שואלת את ניר, האם אתם קיבלתם

את התנאי הזה של העובדים?

קודם כל אני רוצה למחות על האצבע

המאשימה שהופנתה כלפי האוצר, כאילו

הוא מפרסם ידיעות בעיתונות.

אני רוצה לספר לחברי הכנסת שנחרדתי

לשמוע שכשהעובדים אומרים שהם יפנו

לתקשורת, אמר להם עובד מאד מאד בכיר באוצר, בכיר יותר מזאב רפואה: על התקשורת

אנחנו שולטים.

הוא אמר, עיתון הארץ הוא שלנו, הוא

בשליטתנו.

מנכ"ל האוצר, כשהוא התייחס לנושא,

אחרי שקיבל דיווח ממנכ"ל רשות החברות

הממשלתיות, הציג את הדרישות כפי שהן עומדות בעת המשא-ומתן. אחת הדרישות היתה הבטחת

תנאי פרישה בעתיד לעובדים.

לא נכון.

לגיטימי לדרוש את זה.

דרישה נוספת שהועלתה, שכל תכנית

הבראה שתוצע תובא לאישור העובדים

ושתהיה התייחסות לגבי מחיקת החובות. אני לא מוצא שום מקום לתביעות האלה. העובדים

דורשים לקצוב זמן, לוח זמנים, למחיקת החובות.

סדר הגודל של החובות לבנקים הוא

100 מיליון דולר. ההפרש שאנחנו עלולים להגיע אליו עם הבנקים זה 40 מיליון דולר.

יש סדר גודל נוסף, 40 מיליון דולר, למדינה. זה מהווה את עצם הקשירה של היכולת

או הבסיס כדי שאפשר להביא את המפעל למכירה. סטף ורטהיימר, שהיה הרציני ביותר

באשר למכירת המפעל,לא היה מוכן לקבל את המפעל ללא הוצאת עובדים.

בהחלטת הממשלה מדובר על המשך קיום

המפעל ער למכירתו, זאת אומרת יש אפשרות לתת תעסוקה למספר של עובדים כפי שהוגדר.

הממשלה איננה יכולה להיכנס לסד. החובות

הם באחריות הממשלה. המדינה נושאת בנטל החובות ולא המפעל. המפעל לא יכול להחזיר את

החובות.

מחיקת חובות - איו סכנה שתחזירו כספים

לעוכרים. אם כר, מה האינטרס של העובדים,

על פי הסבר שלכם, בעניו של מחיקת חובות? בשנת 1985 החוב היה 40 מיליוו, ב-1988 החוב

הוא 100 מיליוו, אם לא מוחקים את החובות איו סיכוי להבריא את המפעל. האוצר איפשר

מצב של הצטברות חובות. העובדים חוששים מאובדו מקום פרנסתם והם מבינים שאם לא תהיה

מחיקת חובות איו סיכוי להבראת המפעל. הם אינטרסנטים בעניו הבראת המפעל יותר מכל

מישהו אחר. זה ברור. האם איו בזה הגיוו?

איו הגיוו לקשור את העניו חזה בנושא של

העובדים.

האם היית בישיבה שהיתה עם זאב רפואה?

לא.

אני מציעה לאוצר לא להשתמש בשמו של

סטף ורטהיימר למה הוא לא קנה. אני

יודעת ממנו שאיש לא דיבר איתו במשך כמה שבועות. אני זוכרת כמה טלפונים הרמתי

לאוצר כדי שיישבו עם סטף ורטהיימר. הוא לא רכש את המפעל כי לא דיברתם איתו. לכו

אני אומרת לנציג האוצר, אל תביא את העניו של סטף. איו לאוצר קרדיט בנושא הזה איך

הוא טיפל בסטף ורטהיימר.

מה היה הסיכום בוועדת המשנה של ועדת

הכספים? האם קיבלו את העמרה שלכם? אני שואלת את נציג הוועד.

לא.

אנחנו נפגשים היום למשא-ומתו.

אני חוזר ואומר שברור לנו שלא ימחקו

את החובות. לכו אנחנו אומרים, אנא תפסיקו להתעלל בעובדים. תנו לנו אפשרות לפרוש

מרצוו.

לכולם?

לא. למי שירצה.

בראשית דברי אני רוצה להזכיר את החלטת

הממשלה מסי 374, שלפיה המפעל לא ייסגר.

שר האוצר היה בעד סגירה אבל כפו עליו הר כגיגית ונתקבלה החלטה ברוב של 11 נגד 4.

אני מבקש להבהיר שכל זמו שלא תהיה מחיקת

חובות לא יהיה משא-ומתו, אני מדבר על כך שצריך לתחום את הענינים בזמו, גם את הנושא

של מחיקת חובות.

אחרי שכפו הר כגיגית על שר האוצר הוא

סחב את סטף ורטהיימר והוציא אותו מדעתו כדי שהמפעל ימשיר לצבור חובות וריבית ואז

אני לא יכול לקיים את המפעל כי הוא חטוטרת על גב המדינה.

אנחנו, מועצת הפועלים, צריכים להגו על

העובדים במפעל. אם נאלץ לסגור אותו - נלך לזה אבל נכריע את המערכה הזאת לפני חודש

נובמבר.

כשדיברנו על תכנית הבראה התרשמנו שוועדת

השרים מסכימה איתנו. היא החליטה שצריך למחוק את החובות אבל כשבאים לדוו על הנושא לוקחים

סעיף אחד מכל הסעיפים - פיצויים ופיטורים. אנחנו צריכים לדוו על כל תכנית ההבראה ולא

רק על סעיף אחד או שניים שבה.



מאות מעובדי המפעל פוטרו, על-פי

תיאוריות כלכליות שלמפעל יהיו הישגים. מה התוצאות? יש מקרי גירושים ויש התקפי

לב.

בבית-שמש מגיע שעור האבטלה ל-%ll

אנשים לומדים חריטה כשהמפעל היחידי שיכול לספק להם עבודה הוא מפעל מנועי בית-

שמש. מה הם יעשו בתום הקורס? הם יישבו אצל סמי בורקס.

אם האנשים לא היו צריכים ללכת לקלפי -

האוצר לא היה קורא להם. ועד העובדים של המפעל איננו שש לצאת להפגנות. זה ועד שצריך

לקיים עליו סמינריון בנושא של מערכת יחסי עבודה. זה ועד עובדים שהחליט לנצח בעבודה

ולא בשביתה. גם כשאנחנו יוצאים להפגנות נשארים במפעל עובדים שמייצרים. אני לא ראיתי

עובדים שמגלים אחריות כזו.

למה יש משבר אמון? למה העובדים מדברים

על פרישה מרצון? - הממשלה מקבלת החלטות ולא מקיימת אותן. לא נוהל כל משא-ומתן עם

האוצר אבל אנחנו פותחים עיתון וקוראים מה העובדים דורשים - 300%, 400%.

לא ראיתי שמישהו באוצר מוטרד מהשכר של

דברת, 36 אלף דולר לחודש בלי חשבון הוצאות.

למה לא מספרים על עלות העבודה של מנהלים אם כי לא בולם כמו דברת? למה באוצר לא מצפצפים?

זה לא בבעלות הממשלה.

זה לא באחריות הממשלה? "בלל" לא קיבלה

שום דבר מהאוצר?

כשהיתה הפגנה ליד ביתו טל עור האוצר פנה

למה אתם מפגינים

כאן? לחברים שלכם הצעתי פיצויים. המגמה היא ברורה ודחופה.

אני חוזר ואומר שמשא-ומתן צריך להיות

עם העובדים, על תכנית כוללת. העובדים האלה תרמו מזמנם ומידיעתם את שנות חייהם הטובות

ביותר. להגיד להם שאין להם כל זכות להיות שותפים בתכנית הבראה, אין בכך לא צדק ולא

הגיון.

הממשלה לוקחת על עצמה את החובות, כך

נאמר בהחלטה, ובמקביל היא מחפשת קונה.

נציג האוצר מתנה את סילק החובות במציאת קונה.

מבחינת הקונה אין משמעות לענין החובות.

אם נפתור את ענין החובות לפני הרכישה

או אחרי הרכישה, המפעל יהיה נקי משעבוד. כשמציעים את המפעל לקונה, הוא נקי משעבוד.

האם אתם יכולים לומר שהמפעל הזה עובד

עסקית נכון? האם אתם יכולים לפנות לבנקים?

אנחנן שותפים למשא-ומתן. את תרומתנו

למפעל אנחנו נותנים כמיטב יכולתנו.

שר הבטחון סבור, והוא עקבי בלעתו, שצריך

למכור את מפעל מנועי בית-שמש, כי אין

לו עתיד. לכן הוא לא חבר בוועדת השרים.

להערכתי, לא סעיף החובות הוא אשר מפריע

היום למפעל לעבוד. מרבית החובות הם

כאלה שהאוצר, אם ירצה בכך, יוכל לפתור אותם. הבעיה העיקרית היא במה יתמקד המפעל

בעתיד ובאיזה היקף של כוח אדם הוא יוכל לעבוד. במסגרת תכניות ההבראה שיש כרגע,

שכולו בניסוחים, מדובר על סדר גודל של 400 איש. זה מחייב תכנית עסקית מפורטת.

זה מפעל שצריך לתת לו הזדמנות נוספת. אם זה יינתן לו, נראה לי שצריך להוציא אותו

לדרך.

תכנית עסקית יש במשרד.

יש מספרים. חסרה נקודת התחלה.

אנחנו רוצים לראות את התכנית.

אני רוצה לומר שכל המהלכים של ועד

העובדים ומועצת הפועלים מתואמים עם י

ישראל קיסר.

יש לי הרבה מאד מה להגיד ולהתחשבן עם

גורמים רבים. יש לי לב כבד ובטן מלאה.

כל לימודי הכלכלה שלמדתי מתפוצצים נוכח התנהגות חסרת אחריות, שלא להגיד מטומטמת,

שבה נהגו במפעל הזה ובעובדיו.

אני מציע שנצא עט מסקנות כדי לחייב

את השרים לתת מיר תשובה. כל הנושא שמובילים את המפעל כביכול למכירה, זו הטעיה

לדעתי. אם אני רוצה לתרגם את הדברים לשפה רגילה, עובדים על העובדים ועל המשק

בעיניים כדי לעבור בשקט את תקופת הבחירות. כל מה שאומרים זו הטעיה. אומרים, אנחנו

מנסים לעשות זה וזה. לא מעניין את הממשלה שמעכשיו עד הבחירות המפעל יצבור עוד חובות.

זה הולך לבנקים. אם העובדים היו צריכים לקבל את הכסף הזה, אז היו מגנים את העובדים.

מאחר שהאוצר יצטרך לשלם לבנקים - זה לא נורא.

אני מציע שנלך לכיוון יותר רציני.

אם האוצר והממשלה מתכוונים באמת למכור את המפעל - אין שום סיבה שהממשלה לא תפעיל

אותו ותעשה תכנית הבראה בעצמה. אין במשק הישראלי אנשים שיכולים לקחת ולהקים על

הרגליים מפעל רציני? אנחנו לא נלך להטעיה. לדעתי, אנחנו צריכים לתבוע חד-משמעית

שהממשלה תכין מיד תכנית הבראה למפעל ותמנה מיד דירקטוריון.

הבנתי שיש משא-ומתן עם הבנקים. למה

לא מדובר על מינוי דירקטוריון?

כי צריך לקחת אחריות.

הממשלה צריכה להגיד: אנחנו ממנים

דירקטוריון עם גיבוי של הממשלה.

למה אף אדם לא יסכים להיות בדירקטוריון?

כי הוא יודע שתכנית הבראה זח שקר, זו רמאות. אנשים לא רוצים להיות בדירקטוריון, כי

הם יודעים שהממשלה עושה מעשה הונאה. אנחנו צריכים לתבוע שתוך מספר שבועות - הוועדה

יכולה להקציב - נקבל תשובות איות לאחת לגבי החלטות ועדת השרים. הגורם היחיד שלו

ועדת השלים צריכה לתת תשובה זה הכנסת. אנחנו צריכים לפנות בצורה רשמית ולומר, אנחנו

דורשים לדעת מה עם מילוי ההחלטות של ועדת השרים.

עוד אני מציע שנמליץ שהממשלה לא תמתין

לכל הצעדים הללו כדי להבריא את המפעל אלא שהיא תבריא את המפעל בכוחה היא ותמכור

אותו. היא לא תוכל למכור אותו חולה, כי איש לא קונה מפעל חולה בכסף טוב. כל הגיון

כלכלי-חברתי-ציבורי אומר שצריך להבריא את המפעל עכשיו כדי להפוך אותו לאטרקטיבי

אם רוצים אמנם למכור אותו ואם איו פה הונאה.



אנחנו יכולים למצמץ בעיניים ולומר

שאנחנו יודעים שיש כאן הונאה, אבל ככנסת אנחנו דורשים תכנית הבראה מיד, וזה

צריר להיות עם העובדים.

אני חוזר ומציע שתוך זמן קצוב נקבל

פרטים מה הממשלה עשתה בהחלטות והבראת המפעל בכוחה היא.

לסיכום: מבחינה פרוצרורלית אנחנו לא

צריכים להניח מסקנות, כי הנושא הזה

לא הועבר אלינו מהמליאה. זה דיון יזום על ידנו.

היעד הראשון זה להבריא את המפעל, אחרת

הוא לא יוכל לא להתקיים ולא להימכר. להבראת המפעל יש שני תנאים: 1) מחיקת חובות;

2) החלטה של ועדת השרים לצמצם את מספר העובדים ב-270.

אני נבחרתי לכנסת לא בגלל היותי כלכלנית,

אני לא כלכלנית. אני גאה על היותי איש ציבור עם שכל פשוט וישר ולא עם שכל עקום.

אם נשאיר את הדברים רק בידי כלכלנים, אילו הכלכלנים היו צריכים לקיים את מדינת ישראל

ולעשות חשבונות מה רנטבילי ומה לא רנטבילי - כולם לאמריקה.

אנחנו יושבים כאן כמעט כל שבוע בדיונים

על מפעל זה או אחר - התעשיה האווירית, תדיראן, אליאנס. ועל מה מדברים? את כל זה

מתרצים בתירוץ אחד, הכל זורקים על העובדים ועל עלות העבודה. איש לא מזכיר את הסיבה

האמיתית - שער דולר קפוא, ניהולים כושלים, ריבית גבוהה. ה"עליהום" הוא רק על העובדים.

אני רוצה שנקבל החלטה חד-משמעית, שאנחנו

תומכים בעמדת העובדים שכל עוד איו מחיקת חובות אין משא-ומתן על פיטורים. ללא מחיקת

חובות לא יכול להיות עתיד למפעל. זו החלטה שלנו. את ההחלטה הזאת נשלח בשם הוועדה

לשר האוצר ולכל חברי ועדת השרים. אני חוזרת: ועדת העבודה והרווחה תומכת בעמדת העובדים

ודורשת מהממשלה שכל עוד לא מוסדר עניו מחיקת החובות איו משא-ומתו על פיטורים. אם

יחיה תנאי כזה אולי זה יהיה דחף לממשלה לעשות. אם הממשלה לא תפעל למחיקת החובות -

שיהיה לה אומץ לבוא אל העובדים ולומר להם. רבותי, למפעל מנועי בית-שמש איו עתיד,

אי-אפשר לסחוב עובדים ללא סוף.

אני מציע שתהיה התייחסות גם להצעה שלי.

קיום הישיבה שלנו היום, זה לא אומר שבזה

סיימנו וגמרנו את חלקנו בנושא מפעל מנועי

בית-שמש. נחזור ונדון בנושא זה, אולי בעוד שבועיים, ונדאג שגם אנשים בכירים יהיו בדיוו.

אני מציע שהמכתב שיישלח לשרים שהחליטו החלטות

העתק ממנו יועבר ליושב-ראש הכנסת.

אינני מתנגדת לזה. אני מבקשת את עזרתך

בניסוח המכתב. זה צריך להיות מנוסח חד.

אנחנו צריכים לבקש תשובה עד לתאריך מסויים.

תודה רבה. הישיבה נעולה.

הישיבה ננעלה בשעה 10.30