הכנסת האחת עשרה

מושב רביעי



נוסח לזו מתוקן



פרוטוקול מס' 445

מישיבת ועדת העבודה והרווחה

מיום רביעי. ב"ז בארר. התשמ"ח - 16 במרס. 1988. בשעה 09.00

חברי הוועדה: היו"ר אי נמיר

ש' בן-שלמה

ח' גרוסמן

ר' כהן

י' פרץ

א' שוסטק

י י שמאי

ב' נוי - מנהל המחלקה לתעשיות אלקטרוניות, משרד התעשייה והמסחר

א' רביד - ממונה על אזורי פיתוח, משרד התעשייה והמסחר

יי שפיר - סנן מנהל אנף להכשרה מקצועית, משרד העבודה והרווחה

נ' ינקוביץ - מנהל המחלקה לשרותי הפרס, שירות התעסוקה

נ' חביליו - ממונה על תיאומי בוח אדם, שירות התעסוקה

מי רינת - מזכיר מועצת פועלי חולון

די נבריאל - רכז איגוד מקצועי ומחזיק תיק תדירן, מועצת פועלי חולון

מי נת - הוועד הפועל של ההסתדרות

עי שלום - הוועדה הפועל של ההסתדרות

י' סעדון - סנן מנהל מטה התעסוקה, ההסתדרות

ח' אוננר - מזכיר הוועד הרצי של עובדי תדיראן

בי שלמה - חבר ועד ארצי של עובדי תדיראן

אי משה - חבר ועד ארצי של עובדי תדיראן

פי אליעזר - חבר ועד עובדי תדיראן

ב' רוז'נסקי- חבר ועד עובדי תדיראן

אי אברהם - חבר ועד עובדי תדיראן

י' וולונובסקי "

טי אלבז - חברת ועד עובדי תדיראן

בי שכטמן - חבר ועד עובדי תדיראן

א' ברוכיאל - מנהל כ"א קבוצת קשר בתדיראן

שי שפירא - סמנכי'ל לתכנון ופיתוח, חברת תדיראן

ניצב ני עמיר - מפקד מחוז תל אביב, משטרת ישראל

א' אדלר

רשמה: ש' צהר

1. המשבר בתדיראן (הצעת חה"כ ר' כהן)

2. עתידם של עובדי תדיראן (הצעת חה"כ י' שמאי).



1. המשבר בתדיראן (הצעת חה"כ ר' כהן);

2. עתידם של עובדי תדיראן (הצעת חה"כ י' שמאי).

בוקר טוב. אני מתכבדת לפתוח את ישיבת הוועדה. על סדר היום שלנו שתי הצעות

לסדר היום, האחת, של חבר הכנסת רן כהן כנושא המשכר התדיראן; השניה, של חבר

הכנסת יעקב שמאי בנושא עתידם של עובדי תדיראן, שנציגיהם נמצאים כאן אתנו היום.

יש לי הרושם כאילו אנו מדכרים כעצם בשני ועדי עובדים, ועד הקשר וועד ארצי.

ברצוני להעיר שאנחנו מקיימים כאן היום את הדיון ללא נוכחות בעל הבית. אני

מבין שבעל הבית העיקרי לא הוזמן לישיבה.

מי הוא בעל הבית העיקרי?

יש לנו בעל בית אחד, והוא המזכיר הכללי של ההסתדרות שהוא גם יושב-ראש ועד

העוכדים, שבלעדיו אין טעם לקיים כאן היום את הדיון הזה. אנחנו יושבים בוועדת

כנסת, ועד כה קויימו כל הדיונים בוועדה בנוכחות הבעלים של העובדים. לא היה אף

דיון אחד שלא הזמנו את הבעלים להשתתף בו. ואם קרה שהבעלים לא הניעו הרי יושבת

ראש הוועדה נזפה על זה.

במקרה הספציפי בו אנו דנים היום יש פרדוכס קשה, כי מי שאמור לייצב את

העובדים הוא נם זה שנרם לכל הסכסוך הזה. אני מציע להזמין אותו לישיבה ולקיים

אותה בנוכחותו, כי הוא יהיה צריר לתת את הפתרונות המקצועיים.

על פי תקנון הכנסת יושבת ראש הוועדה אחראית על זימון המוזמנים. אנחנו

נוהנים להזמין לישיבה את האנשים בדרנ הבכיר כיותר, אכל מזכ"ל ההסתדרות איננוו

בארץ.

אפשר לדחות את הישיבה.

אני מבקש לא לדהות את הישיבה, כי זה דחוף לעובדים.

הזמנתי את מי שצריך היה להשתתף בישיבה. מי שהניע הניע.

מי הוזמן ולא בא?

אמסור לך פרסים אחרי הישיבה. אני לא חייבת למסור דין וחשבון, ובוודאי לא

כנוכחות האורחים. מי שהזמנתי הזמנתי, ואלה שבאו נמצאים כאן. אינני רואה סעם

לדחות את הישיבה.

גברתי היושבת-ראש. אני מניח שרוב הנוכחים, אם לא כולם, יודעים במה המדובר

ומכירים את הנושא היקב. אני מבקש לרכז את הדיון סביב הנקודות המרכזיות

והקובעות לדעתי.

אנחנו צריכים לצאת מהישיבה הזאת כאשר לנגד עינינו עומדת שובת העובדים

בתדיראן, הבטחת מקום פרנסתם ורמת פרנסתם. אנחנו צריכים לצאת מכאן כאשר חברת

תדיראן היא חזקה, קונצרן מוביל במערכת היצור במדינת ישראל, אחת התעשיות

המפוארות בארץ, חברה בריאה ומשנשנת נם בתנאי הכלכלה הנוכחיים בישראל.

ברור לכל כי קונצרן תדיראן לא איבד פרוייקט דוגמת הלביא, כמו שאיבדה

התעשייה האווירית. אנהנו טיפלנו ארוכות בתעשייה האווירית, וכאשר הגיעו שם

לפיטורי עובדים הדברים לא הגיעו לבית המשפט, בעוד שההנהלה הנוכחית של תדיראן

מנסה לפטר היום עובדים בכפייה ודרך בית-משפט.

אחת הסיבות לכך היא שגם ההסתדרות ונם הנהלת תדיראן מוכנים לקיום מצב של

חוסר שוויון בין העובדים לבין ההנהלה. אינם מסתפקים במצב הטבעי הבלתי שווה

שבין שני הגורמים, כאשר בידי ההנהלה הכוח, הכסף, ניהול החשבונות והשליטה על

המערכות וכוי, דבר המעמיד את העובדים במצב נחות לעומת ההנהלה, אלא יוצרים גם

מצב בלתי אפשרי מבחינת ציבור העובדים.

ישנה הנהלה מרכזית לתדיראן, אבל אין ועד ארצי מוכר לעובדי תדיראן. זה

מצב בלתי נסבל. ואם משאירים מצב בו ישנה הנהלה מרכזית אחת לקונצרן, אבל אין

ועד ארצי של עובדי הקונצרן, כי אז יוצרים מצב של נחיתות לעובדים.

בשנתיים האחרונות השלימו העובדים עם פיטורי 800 עובדים, ומעניין שהמספר

הכללי של העובדים שם לא פהת. פירוש הדבר שהתקבלו שם עובדים חדשים. אומרים שזה

הדבר שיקרה גם בעתיד, אחרי שיהיו פיטורים נוספים. מדברים היום על פיטורים

מידיים של 350 עובדים, ואחר כך 1200 עובדים, אבל בעוד שנתיים מספר העובדים

יהיה כמספר העובדים לפני הפיטורים. רואים כאן תהליך מובהק של זריקת עובדים

וקבלת עובדים חדשים במקומם.

בזמני ראינו מסמך שהחתימו עליו את העובדים של מפעלי תובלה או של מפעלי ים

המלח, אינני זוכר בדיוק, והיה זה מסמך משפיל ביותר. אנחנו התערבנו כדי לבטל את

המסמר הזה. ואני רוצה לומר לכם שמסמך כזה הוציאה גם חברת תדיראן בשנת 1982. אם

המסמך הזה לא יבוטל רשמית אפשר יהיה לראותו כמסמך גזעני, וצר לי שאני צריך

להשתמש במלה חריפה זו. הוא כזה מפני שהוא בא להגדיר עובדים מעל גיל 45, עובדים

עם למעלה מ-10 שנות ותק במפעל או עובדים לפי בחירת המנהלים, כדי להכניס אותם

לרובריקה של עובדים המיועדים להוצאה מהמפעלים. כלומר, לחיות מפוטרים. זה כולל

גם נכים שקיבלו את נכותם תוך כדי עבודתם במפעלים.

אני חושב שמסמך כזה חייבת להתבטל כבר היום. אסור שיהיה מסמך כזה בכל חברה

שהיא, ציבורית או פרטית, ובוודאי לא בחברה כמו תדיראן שיש לה שייכות להסתדרות.

אנחנו התערבנו בשעתו נם במערכת השכר של בנק לאומי, שהוא לכל הדעות בנק

שיכול לנהל עניינו באופן עצמאי ולניטימי. כאשר דובר על פערי שכר מופלגים, כאשר

דובר על הנאות גדולות מאד בשכר הבכירים שם התערבנו, וההתערבות שלנו נרמה

לשינוי מוחלט. ואף שערה משערות ראשו לא ירדה. ההיפך מזה קרה. ריווחי הבנק גדלו

פי 30.

צר לי על שלא הצלחתךי לקבל נתונים על שכר הבכירים בתדיראן, אבל ראיתי

תלושים של עובדים בתדיראן המשתכרים 700 ש"ח לחודש, 720 ש"ח או 800 ש"ח, ומדובר

בעובדים עם ותר של 10 שנות עבודה בערך.



איננו מגלים התעניינות ובוודאי שאיננו מתערבים בחברה המרוויחה כספים

ואינה עומדת לפטר עובדים. אבל כאשר מדובר בהבראתה של חברה הטוענת שכדי להבריא

היא חייבת לפטר עובדים, אנחנו מחפשים אצלה נקיון כפיים ורוצים לוודא שאפילו

הפיטורים, במידח וחם חייבים להתבצע, ייעשו בדרך הנאותה.

עובדה היא כי בשנה שנתיים האחרונות העובדים בתדיראן נילו ויתורים. לא

זו בלבד שהם השלימו עם פיטורים שהיו אלא עשו נם ויתורים על שחיקת השכר הריאלי

שלהם, ויתרו על תוטפות שכר שנתיות וכו'. עובדה היא שהעובדים מוכנים גם היום

ללכת לוויתורים כי הם רוצים בהבראתח של החברה ומוכנים להיות שותפים לכל דיון

על הבראתה.

אני טבור כי מהישיבה הזאת אנחנו צריכים לצאת עם משהו רציונלי והניוני

שיהיה לטוכת כולם. אני טבור שהחברה צריכה בראש וראשונה לומר מדוע תתחיל

בפיטורי חעובדים הזרים, וישנם רבים כאלה בקונצרן. אומרים לי כי מטפר העובדים

הזרים בחברה נע בין 400 ל-600, וכדאי לקבל נתונים מדוייקים בענין זה. ועוד

אנחנו מבקשים לדעת מדוע חחברה לא תוותר קודם לפיטורים של עובדיה על השירותים

של קבלנים, נושא שהוועדה מטפלת בו כמעט אחת לשבועיים או שלושה שבועות.

מדוע לא תפטיק החברה הוצאת עבודות אל מחוץ למפעלי תדיראן, כל עוד יש

עדיין בתדיראן עובדים שיכולים להיות משובצים בביצוע העבודות האלה.

הייתי מאד רוצה לקבל דו"ח מפורט ומעודכן על מצב הבוררות בין העובדים

וההנהלה. כמו כן הייתי רוצה לקבל הבהרה לנבי התנהנות ומעורבות המשטרה בהפננה

של העובדים במשרדי החברה. יש חילוקי דעות לנבי מי שהזמין את המשטרה ומדוע קרא

לה. לדעתי רצוי שנקבל פרטים בענין זה כיוון שמעורבות משטרה בטכטוכי עבודה זה

דבר שאנחנו מאד רנישים לנביו, ולא נעבור על זה לטדר היום מבלי שנקבל דיווח

מפורט על אותו אירוע.

יי שמאי!

אני חייב לחזור ולומר שלדעתי טעתה יושבת ראש הוועדה שלא הזמינה את בעל

הבית, שהוא גם נציג האיגוד המקצועי שאתר אפשר היה לדבר גם כמי שהוא מעסיק וגם

כמי שהוא מייצג עובדים. אבל מובן שכיושבת ראש הוועדה זכותה לנהוג כהבנתה.

רבותי חברי הוועדה. ההידרדרות ביחטי העבודה בתדיראן נמשכת לאורך זמן,

ואולי כאן המקום לראות אחת ולתמיד מה קורה שם. תדיראן נוט אחד המפעלים

המובילים של הברת העובדים, אחד המפעלים שמהרווחים שלו בשנים טובות עזר למפעלים

אחרים בחברת העובדים. וכאשר תדיראן נקלע למשבר ניהולי צריך לשאול מה חטיבות

למשבר הזה. והאם אפשר לומר שהפתרון למשבר בו נימצא היום תדיראן הוא בפיטורי

עובדים? ואם אמנם זה הפתרון, האם צריכים פיטורי העובדים להעשות בצורה

שרירותית? והאם אין לעובדים שם הזכות לקבל הגנה מקצועית? והאם אין להם הזכות

שיכירו בהם בוועד ארצי? האם כל המאבקים האלה בתדיראן הם מקריים?

ראש מועצת הפועלים משה רינת, אני זוכר איך ההנהלה טנרה בפניך את השערים

ואת הדלתות. היית מזביר אישי של מזכיר ההטתדרות שהיה גם יו"ר חברת העובדים.

איך הינבת על זה? איך הניב על זה האיגוד המקצועי, ואיך הגיב בעל חבית? לא היתה

תגובה. דבר לא נעשה.

מה בעצם רצו העובדים? הם ביקשו הידברות. הם אמרו שהם מכירים את מצב המפעל

ורוצים לנהל מו"מ כדי שיוכלו להצביע על נקודות התורפה על מנת למצוא ביחד את

הפתרון למצב הקשה ולהביא להבראת המפעל.

מערכות השכר בתדיראן שונות מאד בקצוות שלהן. מערכות השכר שם הן כאלה

שלמעלה ממחצית עובדי תדיראן משתכרים 700 - 600 שקלים בחודש כשהם עובדים שם כ-

10 שנים, ויש שזכו לשכר גבוה יותר, וישנם מנהלים המשתכרים שכר גבוח ביותר.

העובדים ביקשו שיחשפו את רמות השכר של המנהלים, כדי לראות כמה מאות מנהלים

משתכרים למעלה מ-10,000 שקלים לחודש.



מה עור קרה בתדיראן? בתריראן מועסקים עוברים זרים רבים. הווערה שלנו

קיימה ריונים רבים בנושא העוברים הזרים, ובווראי עור נמשיך לקיים ריונים כאלה.

רק א,מול קיימנו ריון נוסף בנושא זה. סולל בונה טענה כי מצבה הכלכלי קשה והיא

פיטרה למעלה מ-5,000 עוברים, וכאשר המזכ"ל היה באוסטרליה היא ביקשה, ברוב

חוצפתה, רשות לייבא 200 עוברים זרים בעלי מקצוע.

תריראן מעסיקה נם עוברים עם הוזים אישיים. ואני שואל: איפה האיגור

המקצועי? מובן שהעוברים על הוזים אישיים אינם מקבלים אח אותם התנאים שמקבלים

העוברים האהרים. ולמזכיר מועצת הפועלים אין ערך בעיני הנהלת המפעל, כי סוגרים

בפניו דלתות ומקבלים החלטות שרירותיות מבלי להתחשב ברעתו. כזה הוא המצב

בתריראן במיוהר. האם באמת יכולים להיות במפעל אחר שנים ושלושה סונים של

האהר- עוברים קבועים הכפופים להסכמים, השני - עוברים על פי חאישי,

והשלישי- עובדים זרים שהתנאים שלהם שונים לנמרי. האם אין לראות בזה אפליה בין

עובר לעובר, והאם אין זה המקל והגזר שבו רוצים להשתמש נגר עוברים? ואתם יכולים

לתאר לעצמכם איזה הברלים גרולים בשכר יש בין הקבוצות השונות. האם ההסתררות

יכולה להרשות קיומו של מצב כזה? העוברים ביקשו שירברו אתם, ואמרו שיש להם

הצעות, אבל לא נענו.

שמעתי רברים נוראים מפי העוברים, כמו למשל שסהורו ת שהוזמנו במליוני שקלים

מונחות זרוקות ללא שימוש. ועור סיפורים נוספים שמעתי.

בשכלו כל הקיצין לא נשארה לעוברים ברירה. מזכיר מועצת הפועלים לא יכול

היה לעזור להם, גם הברפלר לא יכול היה לעזור. אז העוברים ביקשו אישור לקיים

שביתה, והאישור הזה לא ניתן. אז מה הם עשו? הם הגיעו לבית ההנהלה המרכזית, אל

הבית שלהם. הם הברי ההסתררות הכללית, והם כסף הכל הניעו לכיתם הם. הם באו

מהבית שלהם בחולון ובמקומות אהרים אל הבית שלהם בבית ההנהלה המרכזית.

כאשר שמעתי שמתקיימת הפגנת המונים בבית ההנהלה המרכזית חשבתי שאני חייב

להגיע לשם. היתה לי הרגשה שמזכיר ההסתררות לא יהיו; שנו, ושיושב ראש האגף

המקצועי אף הוא לא יהיה שם, ושגם הסגן שלו לא יהיה שם. הגעתי למקום. ומה ראיתי

שם? ראיתי שם מאות שוטרים. שאלתי את עצמי איר זה שבימים קשים אלה בהם המרינה

נמצאת במצוקה בשטחים וכו' שולחים כוח נרול כזה של שוטרים למקום הפננה. עליתי

אל המנכ"ל, והיותי בדרך לשם דחף אותי שוטר. הראיתי לו את תעורת חבר הכנסת שלי,

ואז ביקש ממני סליחה והירשה לי לעלות. אני יכול לתאר לעצמי איך היה נוהג עם

עובר שאינו חבר כנסת, ומה יכול היה העובר לעשות. האם זו היתה כוונתו של מי

שהזמין לשם את המשטרה?

עליתי איפוא אל מנכ"ל תריראן ושאלתי בשביל מה הביאו כוח משטרתי נרול כל

אני פותר שיהיה כאן רצח, ושהם יהרסו הכל. שאלתי אותו

אם חושב אפילו לרגע שהעוברים האחראים האלה יהרסו את מקום הפרנסה שלהם, והוא

השיב שהוא מאמין שכך הם יעשו. אמרתי לו שאני מבקש להתקשר אל מזכיר ההסתדרות

הכללית, והוא אמר שאינו נותן לי רשות לצלצל משם. כר בפירוש אמר לי מנכ"ל

תריראן.

יררתי למטה אל העוברים. אמרתי שלרעתי היה שיקול רעתו של מפקר המחוז מוטעה

כאשר שלח לכאן כל כר הרבה שוטרים, אלא אם כן הוא רוצ ה להתערב בסכסור עבודה.

שאם לא כן אין שום הצרקה להמצאותם במקום של כל כך הרבה שוטרים. כזה היה המצב,

ואף אחר מההסתררות לא הגיב ולא היה. וכל זה היה מפני שהעוברים ביקשו בסר הכל

שינהלו אתם משא ומתן.

אני רוצה להעביר רברי תורתי לעוברים שנהנו באיפוק ובכבור כלפי המשטרה גם

כאשר השוטרים קיבלו פקודה לעמור עם האלות והקטרות שלהם ועם הנז המרמיע. לזכותם

של העוברים ייזקף ששום רבר לא קרה שם.



אני רוצה להגיד לכם שהמחזה שם היה מחריד, וקשה לתאר אותו במלים. התחננתי

בפני מפקד המחוז שירלל את הכוח, שיוציא חלק מהשוטרים אל מחוץ לבנין כדי שלא

לגרות את העובדים, שמא חלילה יישפך שם דם מיותר של יהודים, ודווקה בימים קשים

אלה העוברים עלינו.

טוב שהדיון בנושא הזה מתנהל כאן בוועדה, כי אם בהסתדרות לא ידעו להסיק את

המסקנות ולהשיג את הפרטים שציבור העובדים ביקש לקבל, אנחנו כאן צריכים לקבל

פרטים מלאים על ההכנסות של מנהלי תדיראן. כי אנחנו חייבים לזכור שמדובר בנוף

השייך לכלל העובדים. אנחנו צריכים לקיים דיון רציני כדי לראות איך אפשר לצמצם

את הוצאות ההנהלה לפני שניגשים לפיטורי עובדים.

שמעתי שהקימו ועדה משותפת, וגם את הוועדה הזו הקימו בצורה אנטי

הסתדרותית. הקימו ועדה והקציבו לה זמן לסיום עבודתה, ואם לא תסיים את עבודתה

עד לאותו תאריך מי יודע מה יקרה לעבודתה.

לפני שדנים בפיטורי עובדים צריך לנהל את המשא ומתן בצורה שתביע כדוד גם

להסתדרות הכללית ונם לעובדים. העובדים טוענים שיש להם דרך לעזור להנהלת

תדיראן להתייעל ולצמצם בהוצאות מבלי שהעובדים ייפגעו. בין היתר לפטר את

העובדים הזרים ואת העובדים על פי חוזים אישיים. כמו כן יש אפשרויות נוספות

שונות להתייעל.

אני חבר ועד עובדי תדיראן. לצערנו הרב יחסי העבודה בתדיראן ב-5 - 4 השנים

האחרונות הם כאלה שכל מי שעובד שם מרגיש עצמו כמספר בלבד, ולא כעובד, כפי שזה

היה בעבר. אני עובד ותיק שם, אני עובד 20 שנה בתדיראן, ובעבר אכן הרגשתי

שייכות גדולה מאד לתדיראן, וראיתי עצמי חלק מתדיראן. לצערי הרב אינני מרגיש

כך היום, וגם העובדים האחרים לא מרגישים שייכות לתדיראן. הם מרגישים כאילו הם

זמניים שם.

אנשים העובדים שם 33 שנים נמצאים היום ברשימה של המיועדים לפיטורין.

ברשימה מופיעים 217 שמות. קיבלנו את הרשימה בתהילת חודש פברואר. ההנהלה

הצהירה של פיטורי 350 עובדים, אבל בפועל נתנו רשימה של 217 עובדים.

המשכורות בתדיראן. המשכורות של המנהלים שם הן ענקיות ממש. מנהלי תדיראן

משתכרים אלפי אלפי דולרים בחודש. אנחנו אומרים שאנחנו רוצים לדעת מה המשכורת

של המנכ"ל, כי אנחנו חושבים שזה יהיה טוב שנדע זאת, ואין שום סיבה בעולם

להסתיר זאת מאתנו.

על כל מנהל בתדיראן ישנם שלושה עובדים. נכון ל-20 בדצמבר 1987 היו בקבוצת

הקשר בלבד למעלה מ-400 עובדי חוץ מתוך כ-3,000 עובדים בסך הכל. העובדים האלה

באו מ- O.R.S ומ-MEN POWER וכו'. תדיראן מעסיקה היום חברה קבלנית הנותנת

שרותים. שם החברה תקום. אנחנו מבקשים כל הזמן שהחברה הזאת תפסיק לפעול, כי לא

יתכן שתהיה חברה בתוך חברה.

מה עשתה לאחרונה תדיראן? היא העבירה עבודה לעובדיה שמחוץ לתדיראן. ואני

אסביר את הדבר. מנהל בכיר בתדיראן, יגאל וילשטיין, עזב את החברה והקים חברה

ברעננה, והוא מקבל עבודות מתדיראן ומבצע אותן במפעל שהקים ברעננה. ביקשנו

ממנהל כוח האדם של הקבוצה שיגיד לנו מה הן העבודות האלה, כי אלה הן עבודות

שעובדי תדיראן יכולים וצריכים לעשות ואין סיבה לתת אותן לקבוצה מחוץ לתדיראן.

עד היום לא קיבלנו מה שביקשנו.

הדבר הראשון שצריכים לעשות בתדיראן זה להחזיר את כל העובדים הביתה,

ולהוציא את כל עובדי החוץ. כמו כן צריך לבטל את המסמך שעליו דיבר חבר הכנסת

רון. זה מסמך שאנחנו קוראים לו מסמך 1045 וכל החברים הנמצאים כאן מכירים אותו.



ברוך שפירא, מנהל כוח האדם במרכז, לכתב את המסמך הזה. תגיר איתן הוא היום

מנהל כוח הארס בתדיראן, וגם שמו מופיע על המסמך. ומה מבקש המסמך הזה? לא נעים

לי להניד, אבל אני מוכרח להניד שהמסמך הזה הוא מסמך האומר דברים ברורים מאד,

וחבר הכנסת רון כינה אותו כמסמך גזעני. המסמך אומר שכל העובדים מעל לגיל 45

צריכים למצוא להם פתרון הולם. אנחנו לא יודעים למה מתכוונים כשאומרים פתרון

הולם. המסמך הזה מדבר על עובדים חיוביים. בקיצור, המסמך הזה הוא מחריד ממש.

דרשנו ואנחנו דורשים כל ףהזמן שהמסמך הזה יבוטל לחלוטין, ומיד. לצערנו,

עכשיו שקיבלנו את הרשימה של 217 האנשים אנחנו מגלים ששני שליש מהאנשים

המופיעים ברשימה אכן מתאימים לקריטריונים שבמסמך הזה. זאת אומרת שהמסמך הזה

מופעל היום כלשונו, וזה חמור ביותר. אני רואה על המסמך את שמו של יהודה

אורבך. הוא היה עד לפני תקופה קצרה אחד המנהלים הבכירים בתדיראן. הוא פרש או

שהתפורש בגלל כשלון גדול מאד שהיה באחד המפעלים שלנו, ועבר לקרית מלאכה. כאשר

הוא עזב הוא קיבל פיצויי עוק, סכומים של מאות אלפי דולרים. הדבר הזה הוא מחריד

ממש. לא יתכן שמנהל יקבל מאות אלפי דולרים פיצויים בתקופה שלטענת ההנהלה היא

תקופה לא טובה, ואפילו רעה לתדיראן.

אנחנו רואים היום בתדיראן הרבה מכוניות חדשות, מבני פאר וכוי. מצד אחד

רוצים לפטר 217 עובדים, אבל מהצד השני הקימו מבנים למחסן אוטומטי בקבוצת הקשר

בשווי של עשרות מליוני דולרים. וזאת עושים בתקופה קשה זו אחרי שאנחנו התרענו

ואמרנו שלא צריך להקים זאת עכשיו.

מועצת הפועלים, העוזרת לנו, אמרה להנהלת תדירן: הבה נוציא מתדיראן את כל

עובדי החוץ. היתה החלטה מפורשת בענין זה, אבל לא מילאו את ההחלטה. ההנהלה עושה

בתדיראן כבתוך שלה כל מה שהיא רוצה.

לצערי ישנה עוד בעיה נדולה וחשובה. הנהלת תדיראן לא מכירה בחברת העובדים

ואינה מכירה בהסתדרות. היא מרגישה את עצמה כנטע זר נם בחברת העובדים ונם

בהסתדרות. כאשר אנחנו אומרים להנהלה משהו בקשר להסתדרות, היא מזלזלת בדברים

ומקבלת את הדברים כאילו אנחנו לא יודעים אל מל פנינו בכלל.

אני מצהיר בשם ועד העובדים והוועד הארצי, שאני חבר בו, שאנחנו שייכים

לחברת העובדים ולהסתדרות. אבל לצערנו הרב ההנהלה לא מקבלת זאת עד היום. אנחנו

מבקשים מזה זמן רב את שיתוף הנציגים שלנו בהנהלה של תדיראן, כמתבקש מההחלטה של

חברת העובדים המדברת על כך שנציגי העובדים יהיו בהנהלה המרכזית. אלא שתדיראן

רואה בזה דבר מחריד ביותר, ואינה מסכימה שנציג העובדים יהיה בהנהלה. הם לא

מוכנים אפילו לדבר על הנושא הזה. נציג עובדים במועצת המנהלים או בהנהלת החברה?

דבר כזה אינו מתקבל כלל על דעתם.

היום, אחרי שהנישו לנו רשימה של 217 עובדים, קרה בתדיראן דבר מאד מעניין:

תדיראן קולטת עשרות עובדים חדשים. רק ביום הראשון האחרון נקלטו בתדיראן למעלה

מ-20 עודרים חדשים. את המספר המדוייק איננו יודעים. עובדים חדשים נקלטים כאשר

תדיראן רוצה לפטר עובדים ותיקים. בעוד הם קולטים עובדים הדשים הם אומרים לנו

שאין עבודה. איך אפשר לקלוט עובדים חדשים כשאין עבודה?

בקבוצת הקשר קולטים עשרות עובדים. ביום הראשון האחרון קלטו שם כ-60

עובדים. אני אישית ראיתי כ-20 עובדים חדשים.

כאשר ראינו שהמצב הוא ממש מחריד החלטנו לעלות לגבעת שמואל, להיפגש עם

המנכ"ל שלנו, שלא רצה להיפגש אתנו קודם לכן כאשר ביקשנו זאת. הלכנו לשם,

ולצערי פגשנו שם המון שוטרים. פגשנו שם גם את חבר הכנסת שמאי. ביקשנו מהמנכ"ל

שלנו שכל האנשים שלא קשורים לתדיראן, כמו השוטרים וחבר הכנסת שמאי, ייצאו

מהחדר, ושיישבו בו רק חברי ועד העובדים של תדיראן והמנכ"ל. המנכ"ל לא הסכים

לעשות זאת. עשינו עצומה של עובדי תדיראן וביקשנו להקים ועדת חקירה, וזו גם

בקשתנו מהוועדה הנכבדה הזאת. הכוונה לוועדת חקירה שתחקור כל מה שקורה בתדיראן.

כבוד היושבת ראש, חברי הכנסת, אורחים, אנחנו אומרים שאנחנו מבקשים לשבת

ולדבר עם חחנהלה. אנחנו לא רוצים להרוס את הבית שלנו. ברוך עובד בתדיראן 20

שנה. ואני עובר שם 15שנה. אני חי במפעל, אני מתפרנס בכבוד מעבודתי בתדיראן,

אני עובד במפעל לתפארת ואני רוצה להמשיך לחיית בו ולהתפרנס ממנו. אני נם בסוח

שזה מפעל שיכול להמשיך ולהתקיים, וההזמנות יגדלו מ-700 מליון דולר למליארד

דולר, ומקווה שאלהים יעזור ואכן זה יהיה כך.

כל שאנחנו מבקשים זה שיישבו וידברו אתנו, ואני רואה את המנכ"ל שלי בוכה

על שהוא צריך לפטר עובדים, ומספר שאינו ישן בלילה מפני שכואב לו הצורך לפטר

עובדים. ואז אני שומע כי 1000 פועלים יפוטרו, וכעבור זמן עולה המספר ומניע ל-

1,200 פועלים. ואת כל הדברים אני שומר באמצעי התקשורת וקורא בעתונות. זה מצב

לא הניוני ולא נורמלי. במקום לשבת עם נצינות נבחרי העובדים ולדבר אתם מעדיפים

למסור דברים לתקשורת. לואיני רוצה להכנס עכשיו לפוליטיקה ולענין של ועד ארצי

או לא ועד ארצי.

אני חוזר ואומר שבסך הכל אנחנו מבקשים שיישבו וידברו אתנו. אנחנו איננו

ננבים ואף לא רוצחים, ובסך הכל אנחנו עושים את מה שאומרים לנו המנהלים שלנו

לעשות. מבקשים מאתנו להשאר שעות נוספות, אז אנחנו נשארים; אומרים לנו לבוא

לעבודה ביום הששי, אנחנו באים לעבודה ביום הששי; אומרים לנו לבוא במוצאי שבת,

אנחנו באים. בקיצור, אנחנו עושים כל מה שמבקשים מאתנו לעשות. ובסופו של דבר

אנחנו יושבים מול המרקעה או קוראים בעתון שאלף עובדים מתדיראן יפוטרו

מהעבודה. זו איננה הדרך שבה צריך לעבוד ולפעול. אני שייך לחברת העובדים לטוב

ולרע, ואני יודע שלא כך צריכים להיות היחסים בין עובדים ומעבידים, ובוודאי לא

כשמדובר במפעל כמו תדראן.

אני עובי במפעל תקשורת הנמצא בפתח תקווה והוא עומד על רנליול. נכון להיום

מתוך 1300 עוברים ישנם כ 100 שאני לא מכיר. אין לי יריעה מדוייק לנבי המספר

שלהם. הם נכנסים כננבים בלילה. ואני שהנני נצינ העובדים שם לא מקבל דיווח על

כניסתם לעבודה של עובדים חדשים. כשאני עורך סיור בקו אני רואה פתאום פנים

חדשות, אנשים שנשלחו מ-O.R.S או מ-MEN POWER.

הבעיה של הקבלנים זו בעיה חברתית שאין לה דוגמה. אתם יכולים לראות שתי

נשים העובדות במפעל ועושות את אותה תעבודה. האחת, שהיא ותיקה במפעל, משתכרת

600 שקל לחודש, והשניה שבאה זה עתה מ-MEN POWER משתכרת 1200 שקל לחודש. וכמו

שאמרתי, שתיהן עושות אותה עבודה. אומרת לי העובדת הוותיקה: אני לא רוצה להיות

עובדת תדיראן, לא רוצה תנאים סוציאליים ופנסיה. תן לי לעבוד דרך MEN POWER.

אני מבין ומסכים שנם אנשים הרשומים ב-O.R.S וב- MEN POWER צריכים

לעבור ולהתפרנס, אך אותי לימדו שעניי עירי קודמים, ולכן אני דואג קודם כל

שבו אתנו ודברו אתנו, אנחנו גם יכולים להציע

לכם הצעות טובות.

כנציג עובדים יהיה לי קל יותר לדבר עם העובדים, אפילו הם עומדים להיות

מפוטרים. אני יותר קרוב אליהם ואני יכול לדבר אתם טוב יותר, אפילו שזה כואב

מאד. אבל מה לעשות ולא מקשיבים לנו, וכל אחד עושה מה שהוא רוצח. חברת העובדים

עזוב אותם, הם בעלי המניות, אבל אנחנו מנהלים את המפעל.

השכר בתדיראן זה דבר חסוי. אסור לפרסם את שכרו של מי שאינו רוצה לפרסם

זאת. אבל אני מקבל דין וחשבון על מס-ועד שמפרישים העובדים. כל עובד מפריש 0.1%

משכר היסוד שלו לוועד. אני למשל משלם מס ועד בנובה של 4 שקלים לחודש, לפי 1200

שקל לחודש בערך. ישנם עובדים המשלמים 14 שקלים לחודש מס ועד, והם משלמים זאת

מסכום של 3500 שכר יסוד לפנסיה ולפיצויים. מעל לדרגה הזאת ישנה הדרגה החסויה:

ראשי אנפים, ראשי מחלקה ומנהלים בכירים. כמה הם מקבלים? איש אינו יודע, ואסור



לדעת כמה הם מקבלים. תלוש המשכורת של הבכירים לא נעשה דרך תדיראן. וחשוב לזכור

כסף של מי זה; זה הכסף שכא מעבודת הכפיים שלי ושל המון עובדים אחרים. מישהו

למעלה מקבל 8,000 או 10,000 שקלים או דולרים לחודש.

אני רוצה להעלות כאן נושא נוסף. מדברים על עלויות שכר נבוהות. ישנו כאן

נצי נ בכיר של ההסתדרות, וכולנו יודעים שנחתמו הסכמי מסנרת במשק, ואני יכול

להגיד לכם שמבין עובדי תדיראן שנמצאים פה אין אף אחד שקיבל את זה.

לא באנו לנבעת שמואל בדרישה לקבל את הכסף הזה. העובדה שלא מקבלים את מה

שנחתם בהסכם אמנם מקרקרת בבטטן ומכאיבה, אבל לא הוצאנו בנלל זה עובדים

לכבישים. ואני רוצה להיבן על אלו עלויות שכר נבוהות מדברים? צריך לבדוק את

המשכורות של הבכירים. אנו מבקשים שיקימו ועדת חקירה לענין זה. לנו העובדים אין

מה להסתיר. אבל אנחנו מבקשים שיבדקו מה נעשה בחברה. אם יגידו שצריך לפטר, אחרי

שישכנעו אותנו שבאמת נעשה כל מה שניתן לעשות ושצמצמו לאורך ולרוחב ובכל זאת

צריך לפטר, אז אנחנו נבין זאת. אבל שום דבר בכיוון זה וברוח זו לא נעשה.

רשימת המפוטרים מצביעה על כך שהכוונה היא לעשות פיטורים רק למטה, בדרגות

הנמוכות. מדוע לא יפטרו נם כמה מנהלים בכירים? מפטרים רק מהדרגות הנמוכות,

ומהנבוהות לא מפטרים.

תהום עמוקה פערה היום בין העובדים להנהלה. בעבר הרחוק היתה בתדירן סיסמה

שכולם ידעו אותה-. מה שטוב לעובד טוב לתדיראן. זה היה לפני למעלה מ-10 שנים.

מה שטוב לתדירא טוב לעובד. את הכל רואים שם היום דרך החור של

הגרוש.

אחנו מדברים כבר שלוש שנים על הצורך להכיר בנו כוועד ארצי. מהוועדה הזאת

ומהבית הזה צריכה לצאת החלטה בענין שלנו. אנחנו מציעים לכם שלא לסמוך עלינו,

אלא לבדוק את הדברים בעצמכם. אם תניעו למסקנה שאכןף צריך לשלוח עובדים הביתה,

אנחנו נוריד את הראש, נקפל את הזנב ונקבל את ההחלטה.

אני עובדת יצור בתדיראן, ואני עובדת שם 16 שנה. קיבלנו מחברת תדיראן

רשימה של אנשים שעומדים להיות מפוטרים. ברשימה הזאת ישנם אנשים בניל 50, אנשים

שהשקיעו שנים של עבודה במפעל הזה, שהתעייפו ושאינם יכולים לתרום כבר הרבה

למפעל, נם נכים וחולים שנתנו את שנותיהם היפות לתדיראן. עכשי רוצים להוציא

אותם בכוח החוצה. כאשר האנשים האלה היו צעירים הם נתנו את כוחם בשביל תדיראן.

כאשר ביקשו פהם לעבור שעות נוספות, הם עברו שעות נוספות. כאשר ביקשו מהם לבוא

לעבוד בשבת ובחג, הם באו. לא יתכן שעכשיו רוצים להוציא אותם בכוח מהעבודה.

משכורת היסוד של האנשים האלה היא 400 עד 450 שקל. מה וזם יעשו היום בחוץ?

הם בוודאי לא יוכלו להשיג מקום עבודה אחר היום כשהם כבר לא כל כך צעירים

וחזקים. אבל כולם היו פעם צעירים ויכלו לעבור, ועבדו בתדיראן.

תדיראן זה מפעל יעיל. ביום ראשון האחרון היתה קליטה של 50 עובדים חדשים,

ומצד שני רוצים לזרוק היום עובדים ותיקים. רוצים לזרוק את החולים שלא יכולים

לתרום יותר.

אנחנו נשמע עכשיו את מר שמריהו שפירא בשם הנהלת תדיראן.

האם מר שפירא מוסמך לדבר בשם ההנהלה?

מנכ"ל תדיראן הוזמן לישיבה קול היום. אנחנו לא קובעים מי יבוא אלינו בשם

תדיראן.

אני עובד תדיראן מזה 27 שנים. התחלתי קום כעובד מן השורה לגני 27 קונים,

ממש עם יסודה של תדיראן. בקונים האחרונות אני משמש מ"מ של המנכ"ל כשהוא איננו,

כשהוא נעדר. במעמדי זה נם באתי לישיבה הזאת של ועדת העבודה של הכנסת.

ברשותכם אני רוצה להקדים דברי רקע, ואחר כך לענות על כמה מהדברים שנאמרו

כאן. אני מקווה שאענה על רוב הדברים ששמעתי כאן. חברת תדיראן קיימת, כאמור, 27

שנים. עד לפני כשנתיים וחצי החברה עשתה חייל.

מתי התחילה ההידרדרות של תדיראן?

החברה ראתה כל השנים ברכה בעמלה, התקדמה יפה, הרוויחה יפה וגם השתדלה לפי

מיטב הבנתה לחלק בצורה יפה את מה שהרוויחה בין כל העובדים.

לפני שנתיים וחצי הופעלה התכנית הכלכלית, ותוך כדי הפעלתה הוכנו בארבע

מכות קשות. כל מכה בפני עצמה היתה קשה, והצירוף של כל ארבע המכות היה קשה

במיוחד. המכה הראשונה - הקפאת שער הדולר, כאשר כל ההוצאות של החברה היו צמודות

למדד. ומאז הופעלה התכנית ועד היום הניע הפער בין המדד לדולר ל-50%. כלומר,

ההוצאות שלנו עלו ב-50% בעוד דשרוב התמורה שלנו, שהיא בדולרים, נשארה אותו

דבר. סעיף שכר העבודה בלבד עלה מאז ועד היום מ-230 מליון דולר לשנה ל-350

מליון דולר. ואילו התמורה על קרוב ל-80% מהסחורות שלנו נשארה בדולרים כפי

שהיתה.

האם ההעלאה בשכר העבודה שהזכרת היתה על אותו מספר עובדים?

אני מאמין שיש תשובה לכל השאלות האלה בדברים שאומר. הרשו נא לי לומר אותם

ברצף, ואם יהיו אחר כך שאלות אשמח להשיב עליהן.

המכה השניה היתה זו של צמצומים דרסטיים בתקציב הבטחון. החלק שנותר בתקציב

הבטחון הוא מכספי סיוע, לא בשקלים, ונותנים לנו הזמנות בדולרים בארצות הברית,

וזה מכריח אותנו לבצע למעלה ממחצית העבודה בארצות הברית. קל להבין איך הוכנו

בנושא הזה. לא זו בלבד שתקציב הבטחון צומצם, אלא שהחלק הנותר ממנו הוא

בדולרים, דבר המאלץ אותנו לעשות מחצית העבודה מחוץ לארץ. זאת ועוד, מערכת

הבטחון מעדיפה את מפעלי הסמך שלה בכל הקשור לתקציב המצומצם, שנותר לה. מכאן

שתדיראן הוכתה מכה כפולה מצמצום תקציב הבטחון.

המכה השלישית היא שחיקת הסבות היצוא.

המכה הרביעית קשורה בתקציב הפיתוח. השיטה שעל פיה מימנו את הפיתוח שלנו

בעבר בוטלה, ולא נמצא לה תחליף, בעוד שהמתחרים שלנו בעולם הנדול ובארצות הברית

במיוחד מקבלים הרבה יותר סיוע לפיתוה מוצרים.



אם מצרפים את כל ארבע המכות האלה אפשר להבין שזה יותר ממה שחברה יכולה

לשאת, ושחברה לא יכולה לעמוד בפני המכות האלה. התחום האזרחי שלנו הוכה רק

בשלוש מתוך ארבע המכות שמניתי, והצליחה איך שהוא לעבור בשן ועין את הקשיים

האלה, ואפילו לגדול טיפה.

אבל אני יכול להגיד במלוא האחריות שארבע המכות בהן הוכינו היו למעלה

מכוחנו. בנסיבות אלה נקטנו באמצעים הנדרשים, לפי מיטב הבנתנו והכרתנו, בשביל

לשפר את מצב החברה. זה שנתיים ומעלה מזה שחקפאנו ניוט עובדים חדשים לחברה.

להוציא עובדי יצור ומקצועות דרושים הקפאנו ניוט עובדים.

אנחנו שומעים מהעובדים נתונים שונים לגמרי.

אנחנו צמצמנו מסגרות וחטיבות המחייבים הוצאות, וצמצמנו באופן דרסטי את

ההוצאות בכל התחומים. הוצאות המינהלה היוו בעבר קרוב ל-5% ממחזור תדיראן,

והיום הם מהווים 2,75%. הוצאות המיכון עומדים בהוצאה דולרית באותו המצב מזה 4

שנים. כמעט ולא היתה אפשרות לעמוד בצמצום כזה, ובכל זאת עמדנו ועשינו זאת.

הפעלנו תכנית התייעלות תעשייתית חריפה מאד שכללה הקפאה של השקעות גם

במבנים. זה למעלה משנתיים שאיננו קונים מכוניות חדשות, אלא פה ושם בשוליים.

שמנו את הדגש על פיתוח אזרחי, כי הגענו למסקנה שהתחום הבטחוני הוא בעייתי. אני

רוצה גם להודיע לכם כי במשך שנתיים אלה צמצמנו את הסגל הניהולי ב-27%, בקרוב

ל-30%.

תנאי השכר בחברה הם מכובדים והרבה מעל לממוצע בארץ. נכון שהשנתיים

האחרונות היו קשות מאד לתדיראן, כשההכנסה של החברה היתה מצומצמת, ובכל זאת עלה

שכר העבודה של העובדים בשנתיים אלה מעל למדד. ההכנסות הדולריות של החברה נשארו

קפואות, אבל ההכנסה של העובדים היא על פי המדד והמדד עלה בשנים האלה. יש בידי

נתונים בנושא זה, ואי אפשר להתווכח על נתונים. אפשר רק לבדוק אותם.

השכר הממוצע של הפועלים בקבוצת הקיר עלה בשנתיים האחרונות ב-38% מעל

למדד. שכר העובדים האחרים עלה בשנתיים אלה ב-12% מעל למדד. אני רוצה למסור לכם

נתונים על ההכנסה הממוצעת של העובדים בקבוצה שבה אנו דנים. בינואר 1981 ההכנסה

הממוצעת של מהנדסים היתה 3740 ש"ח ברוטו. ההכנסה הממוצעת של הקבוצה הטכנית

היתה 2855 ש"ח, וההכנסה הממוצעת של כל הפקידים היתה 1900 ש"ח לחודש. ההכנסה

הממוצעת של עובדים מקצועיים אחרים - 2100 ש"ח, ושל עובדי היצור - 1190 ש"ח.

יש בידי נתונים על ההכנסה נטו. ההכנסה הממוצעת נטו של המהנדסים היתה 2400

ש"ח; של הטכנאים - 2060 ש"ח; של הפקידים - 1380 ש"ח; של עובדים מקצועיים אחרים

1600 ש"חל. השכר הממוצע נטו של שאר עובדי היצור היה 870 ש"ח.

התנאים הסוציאליים בחברת תדיראן הם מהמשופרים בארץ. תדיראן היא החברה

הראשונה, ונדמה לי שאחת משתי החברות היחידות במדינת ישראל, שלא ביטלה את

פיצויי הפרישה גם אחרי שחתמה על ההסכם של פנסיה מקיפה. כאשר היה הסכם התאחדות

התעשיינים בדבר הענקת פנסיה מקיפה, שאת משמעותה אתם בוודאי מכירים, אנחנו

חתמנו על ההסכם הזה אבל לא ביטלנו את פיצויי הפרישה שהיו נהוגים אצלנו.

חברת תדיראן לא ביטלה, כאמור, את פיצויי הפרישה. יש אולי עוד חברה אחת,

נוסף לחברה שלנו, שיש לעובדיה גם פנסיה מקיפה וגם פיצויי פרישה. אנחנו גם

משלמים החזקת רכב לכל העובדים שלנו, כולל עובדי היצור. מי שאין לו רכב מקבל

50% מהתעריף. יש אצלנו גם תנאים פיטיים משופרים לעובדים. אחרי מספר שנות עבודה

מניעים העובדים אצלנו ל-5 שבועות חופש בשנה. כאמור, התנאים הסוציאליים של

העובדים שלנו הם מהמשופרים בארץ, והם מקור גאווה גם לעובדים וגם למנהלים.



אנחנו שמחים על שכך המצב אצלנו. אבל כאשר שומעים כאן דברים קשים כמו אלה

ששמענו, רציתי לציין את הדברים האלה כדי שתקבלו תמונה שלמה.

כל המנהלים בחברה הם עובדים ותיקים. כל מנהל עובד שנים רבות בחברה.

הממוצע של שנות העבודה של המנהלים הוא 20, וכל המנהלים צמחו משורות העובדות,

וכולם יודעים מה זה להיות עובד. ישנם מנהלים שבשעתו היו חברי ועד. נם אני

הייתי פעם חבר ועד.

לצערנו אנחנו צריכים לעבור עכשיו תהליך של התאמה למציאות חדשה בנלל אותן

ארבע מכוח בהן וזיכינו. התהליך הוא תהליך כואב מאד, ולצערי מכבידים עליו גורמים

בתוך החברה ונם מחוצה לה. אנחנו מאמינים שככל שנמהר לעבור את התהליך הזה

ונגיע למאמץ הממשי להבראה ולהמשך עבודתה של החברה אפילו בנסיבות הקשות

השוררות, כן ייטב לכולנו. חשוב להבין את הדבר הזה ולהדגיש אותו.

נכון הדבר שבשנים האחרונות אנחנו מתקשים לקיים דיאלוג עם העובדים, ואינני

אומר זאת לזכותנו. כי כאשר יש קושי בהידברות עם עובדים סימן שגם הצד השני אשם

בכך, והוא לא יכול להיות נקי מאשמה. אבל אני מרגיש שאין לו חלק גדול באשמה

הזאת. האשמה לקושי הזה מתחלקת לפחות בין שני הצדדים.

במסגרת התהליך של צמצומים שאנחנו עוברים, והוא לא קל, ניסינו להידבר

בצורה עניינית, לשבת ולראות מה אפשר לעשות בשביל להמיר עובדים בעובדים אחרים,

ומה אפשר לעשות כדי להקטין את היקף הפיטורים, אבל לא כל כך הסתייע בידינו.

לחבר הכנסת רן כהן אני רוצה להגיד כי מספר העובדים אצלנו ופחות כקרוב ל-

2000 איש. אלא שבאותה תקופה רכשנו שתי חברות, האחת אלישרא עם 1700 עוברים,

והשניה, קונתהל, עם 200 עובדים. ועל אף הרכישה הזאת עם מספר כזה של עובדים

נשאר מספר העובדים הכללי אצלנו כפי שהיה. מכאן שהיו פיטורים. תהליך הפיטורים

עבר בשקט כי נעשה מתוך הידברות, ולא כמו היום. אנחנו גם ניצלנו הרבה מאד פרישה

טבעית של עובדים.

האם זה נכון שאתם חייבים לשלם לעובדי אלישרא פיצויים?

אין שם כמעט צורך בצמצומים.

אם הם עובדי תדיראן אז יש לכם בעית פיטורים גם עם עובדי אלישרא.

העובדים האלה הם עובדי אלישרא בע"מ שהיא חברת בת של תדיראן.

המסמך שהוזכר כאן הוא מסמך של שטנה. אני חושב שזה מסמך מזעזע ביותר. קם

אדם יום אחד וכתב את המסמך הזה. הוא אינו יושב יותר בתפקידו בחברה, ולא במקרה.

היה זה מנהל כוח אדם של קבוצה של 3000 עובדים, הממלא תפקיד שולי בחברת בת, ולא

בכדי. אף אדם הגיוני בעולם לא היה יכול לקבל מסמך כזה. הודענו במכתב רשמי

שהמסמך הנדון אינו קיים לגבינו, ואני רוצה שהדבר הזה יהיה ברור לחלוטין. אנחנו

מזועזעים מהמסמך הזה כמו כל אחד אחר. המכתב נחתם על ידי מנהל משאבי אגיש של

חברת תדיראן ומופנה לוועד, נדמה לי, והוא חתום רשמית.

אולי אפשר לקבל העתק של המכתב הזה.



ברצון רב.

דיברו באן על הוצאת עבודות אל מחוץ לחברה. חברת תדיראן עושה מאמץ נדול

בקונה האחרונה, מאז נקלעה לקשיים, שלא להוציא החוצה עבודות. וישנה הוראה ברורה

שלא מאפשרת למנהלי רכש להוציא עבודות החוצה כאשר ניתן לבצע את העבודה בתדיראן.

ועל אף הקשייט אנחנו עומדים מאחורי ההוראה הזאת. אנחנו מוציאים עבדוות החוצה

בהיקף מסויים על אף ההוראה בעיקר כשישנם שיאים רגעיים שקשה ולהשתלט עליהם,

ובעיקר בתחומים מסויימים.

אנחנו קולטים בזמן האחרון סוג מסויים של עונדים, מחייטות מנוסות. אנחנו

מתקשים מאד להשיג עובדים כאלה. בין העובדים שאותם אנחנו מציעים לפטר אין

עובדים מהסוג הזה.

בקשר לחברת S.R.O. ולחברת נאמרו כאן דברים המטרידים את חברי הוועדה.

נכון שבחברת תדיראן הופעלה חברת בת שעסקה בנושא הזה. המנכ"ל הודיע שמפסיקים עם

זה. והיום היא מפעילה מוסך, עוסקת בהתקנת מזגני אוויר לרכב וכוי. היא הסבה את

אופי העסקים שלה לסוג חדש של עבודה, מפני שקודם לכן זה יצר מתח פנימי בתוך

החברה שהיה קשה לעמוד בו.

בקבוצת הקשר יש היום 100 עובדים זמניים המועסקים בעיקר במשמרת השניה

והשלישית, והם אינם עובדים מן השורה בקבוצת הקשר. הם עושים סוג עבודות שאנחנו

מתקשים למלא מבין העובדים המפוטרים. הצענו למפוטרים להחליף את 100 האנשים

האלה. הדבר התאפשר לגבי חלק מהם בלבד, אבל לא לנכי כולם. נשמח מאד אם זה יסתדר

לגבי כולם.

נאמרו כאן כמה דברים לא נכונים, שאני רוצה לתקנם נאמר כאן כי יהודה

אורבך, מנהל שפרש, קיבל מאות אלפי שקלים עם פרישתו. יהודה אורבך אמנם פרש, אבל

אני מצהיר כאן שעוד לא סיכמו אתו את תנאי הפרישה, והוא יושב בבית מזה שבועיים

או שלושה.

אז הסכום הזה הוא רק מקדמה?

ש' שפירא;

יש לו חופש צבור, ובינתיים הוא מנצל את ימי החופש המגיעים לו. אבל אני

יכול לומ לכם שלא יהיו לו תנאי פרישה מופלגים כמו אלה שהוזכרו כאן, והם

בוודאי לא יסתכמו במאות אלפי שקלים, ואפילו לא במאה אלף. הדברים שנאמרו כאן

בענין זה הם בלתי אחראים, אך הם מסתברים יפה לאוזן המאזינים. מכל מקום,

הדברים האלה אינם נכונים.

מדברים הרבה על חוסר דיאלוג והידברות בין החברה ובין העובדים, וגם אני

מצטער על זה. האמת היא שאנחנו משתדלים, ולא מצליחים. כאשר מנכ"ל החברה חזמין

בפעם האחרונה את הוועדים כדי לסקור בפניהם על מצב החברה וכדי לקיים דיאלוג

כיוון שכל מה שאתה מספר לנו הם הקשיים שלך, חבל

הבה נרים כוסית לכבוד השנה החדשה. אחרי זה קמו

העוברים ויצאו, ובזה הסתיים הדיאלוג שהמנכ"ל ניסה לקיים עם העובדים.

זה לא מדוייק.



אני רוצה להודות לכם על ההקשבה, ואני רוצה להניד בסיום דברי שאנהנו

בהנהלה מרנישים אחריות לבדה מאד וקשה מאד ועול קשה מאד כשאנחנו צריכים לשלם

מדי חודש 12,000 משכורות. זה עול קשה וכבד הרובץ על גבנו. אין מי שישלם זאת

במקומנו. ישנם אמנם במדינת ישראל מפעלים שכאשר אינם יכולים לשלם משכורות

לעובדיהם יש מי שחש לעזרתם. זה איננו המצב אצלנו. אנחנו מרנישים איפוא עול קשה

מאד כשאנו צריכים לעשות זאת מדי חודש. ההרגשה שלי היא שככל שנקדים לסיים תהליך

כואב זה ונינש להקלה על מצבנו כן ייסב לכולם. תודה לאל לא איחרנו עד כה בתשלום

המשכורות, אפילו לא בשניה אחת, ואני מאמין שנם לא נגיע למצב כזה.

יש לנו עובדים סונים ואני מאמין שביחד נוציא את העגלה מן הבוץ, אבל אנחנו

צריכים לעבור מהר את התהליך הזה ולא להמשיך להתבוסס בבוץ.

יושבת-ראש נכבד, חברי ועדה נכבדים, אורחים וחברי הוועד, חברי הנהלה, אני

חושב שהבעיה האמיתית של תדיראן היום היא זו של אי אמון בין העובדים להנהלה.

אני חושב שאפשר להתנבר על משברים כלכליים אם קיים אמון בסיסי בין נציגות

העובדים, כולל מועצת הפועלים, ובין ההנהלה. אלא שהאמון הזה במקרה שלפנינו נפגם

באיזה שהוא מקום לפני מספר שנים. חלקה של ההנהלה במשבר הזה גדול יותר מחלקת של

העובדים ושל נציגות העובדים.

ההנהלה, לדעתנו, לא עשתה מספיק כדי ליישב את המשבר וכדי ליצור מצב שבו

יחודש האמון שהיה בין הצדדים כעבר, ושיהיו התנאים הנאותךים כדי להמשיך ולקיים

אותו, כי אז יהיה גם הרבה יותר קל להתגבר על המשבר הכלכלי. אגי חושב שההגהלה

לא יצרה תחושה של חלוקה שווה של הנסל בפתרון המעבר הכלכלי הנוכחי כו היא

נתונלה, ואני מאמין שהיא אכן נתונה כמשבר כלכלי. תחושת העובדים היא שההנהלה לא

עשתה מספיק כדי לעשות כל מה שהיא יכולה לעשות כדי ליצור אצל העובדים את

התחושבה הנכונה.

נכון הדבר שבתדיראן תנאי העבודה הם סיבים ביחס למפעלים דומים אחרים בארץ.

אני מאשר זאת. זה מקובל עלינו. אבל זה כשלעצמו אינו מצדיק את הסיפול הגרוע

בבעיה הקונקרסית שהיא בעיה כואבת מאד, והיא הבעיה של פיסורי עובדים.

לעשות את הדברים שנעשו ולהשתמש בהסכם העבדוה ככתכו וכלשונו ולא לראות

ברנע של משבר כזה את העובד העומד לפני פיטורים, פירושו לעשות את העבדוה יותר

מדי קלה. צריך היה להקדיש עוד ועוד מאמצים בנושא הזה. אני חושב שהיתה שיחה אחת

בה הגענו להבנה על הקמת אותם צוותים העובדים היום, והם חיו יכולים לסיים כבר

מזמן את העבודה אילו ההנהלה לא היתה מתעקשת על הגבלת הזמן ל-10 ימים בלבד,

ויצא שאנחנו נגררים לשבועות רבים. אני חושב שאילו היו מקבלים את העצות של

מועצת הפועלים הם היו נראים היום אחרת, והתוצאות היו הרבה יותר טובות.

אני חושב שבסך הכל הנורמים האחראים לענין, הן האיגוד המקצועי והן חברת

העובדים, צריכים למצוא מיד פתרונות לבעיות האלה. עצם העובדה שהנושא הזה נדון

בוועדה של הכנסת מחייב את כולם, את חברת העובדים ואת האיגוד המקצועי, להקים

מיד ועדה שתיכנס לעובי הקורה לגבי מערכת היחסים הלא לזוכים השוררים היום

בתדיראן מתוך מגמה להביא לשיפורם, לקדם את המפעל ולהביאו לשגשוג גם לסובת

העובדים.

חבר הכנסת שמאי התייחס לענין הבוררות. בשלב מסויים נכנסנו לענין בוררות,

כפי שמחייב הסכם העבודה. והיום עובדים צוותים על פתרון הבעיות, יושבים ברצינות

ומחפשים פתרונות כדי לנרום לכך שפחות עובדים יפוטרו. אני מקווה שנגיע למצב בו

הבוררות תסיים בצורה כזו ונגיע לפתרונות הרצויים.

גברתי היושבת ראש, חברי הכנסת, חברים, קודם לכל אני רוצה לומר שצריך

להעמיד את הדברים בפרופורציה הנכונה. עלינו לזכור שאנחנו דנים במקום פרנסתם של

12,000 עובדים. לפני הבל ואחרי הכל צריך לזכור את העובדה הזאת. עלינו להבין נם

שבתום לב ובשוגג כל אחר מאתנו עלול לגרום לכך שיצירה כזאת ומקום עבודה בסדר

גודל כזה יקלע באמת לקשיים שאי אפשר יהיה אחר כך להתגבר עליהם, ואז נגיע לנזק ,

בלתי הפיך.

אני רוצה לומר כאן דברים מפורשים. אין ספק בכך שתדיראן מהווה אתגר לחברת

העובדים ולהסתדרות. אם להעריך את הצורה שבה החברה הזאת נקלטה בתוך המערכת

ההסתדרותית, הרי שלדעתי נעשו שניאות בצורה שבה היא נקלטה. תדיראן נקלטה במסגרת

של בעלות פורמלית של חברת וגעו בדים, אבל הקליטה הזאת לא היתה מלווה בקליטה

חברתית וארגונית, שעה שציפיות העובדים בעקבות הקליטה המלאה של תדיראן בחברת

העובדים היו גבוהות. תדיראן נקלטה במשפחת ההסתדרות, אבל שיטות הניהול שלה לא

השתנו, ואינני בא לשפוט את ההנהלה בשל כך, כי היא היתה רגילה לשיטות מסויימות

שגם הוכיחו את עצמן.

שמעגו מפי מ"מ מנכ"ל החברה שתדיראן היתה חברה ריווחית. היא גם היתה שם

דבר מבחינת תנאי השכר והתנאים הסוציאליים בה. היא שימשה מקור קנאה להרבה

עובדים שרצו להיקלט במערכת הזאת. אבל כאשר המפעל נקלע לקשיים כלכליים, אז בשפל

הים התגלו הסלעים והירוקת ועוד הרבה דברים נוספים. כאיש האיגוד המקצועי אני

אומר לכם, שאם אנחנו לא נקבע נורמות חדשות גם בחברת העובדים, שנוסף על כך

שהמפעל חייב להיות כלכלי, ריווחי, תחרות וכו', הוא חייב להיות מצוייר גם

באותה נשמה יתרה של יחסים טובים ומיוחדים בתוכו, של שותפות לא רק פורמלית עם

העובדים במפעל אלא נם בניהול ובהנהלה שלו, כי אז איני רואה תובלת בקיומו של

משק כזה בכלל.

אמרתי כבר שתדיראן משמשת אתגר בראש וראשונה להסתדרות. אני רק מצפה לכך

שהחברים בוועדה של ההסתדרות אכן יסייעו לנו להגשים מטרה זו. אנחנו יושבים

עכשיו על המדוכה של המבנה וההתייעלות של העובדים.

אשר לנציגות, לפי הערכתי הוועדה עומדת להגיש מסקנותיה בענין זרה ליושב

ראש האיגוד המקצועי. מול ההנהלה חייבת להיות נציגות מרכזית. אנחנו נעשה כל מה

שרק אפשר לעשות כדי שהעובדים יהיו מיוצגים בסמכות הפורמלית כדי לטפל בצורה

נכונה באינטרסים של העובדים. אני רוצה להאמין כי אחרי הכל התבונה תנצח גם כאן.

כי זו דאגה המשותפת לעובדים ולמנהלים, כי כולם רוצים שתדיראן תעלה שוב על דרך

המלך.

ומה הפתרון לסכסכוך הזה?

מי גת;

אין לי מה להוסיף על הדברים שאמר בענין זה רינת המוביל את הנושא מטעם

ההסתדרות.

אמנע מלהניב על מה ששמעתי ועל מה שאני יודע שנאמר, אלא אסתפק בציון

העובדות. בבוקר התקבלה במשטרה קריאה טלפונית, שעובדים מתרכזים בחצר של תדיראן

בגבעת שמואל ומתפרעים שם. ההודעה התקבלה מקצין הבטחון של מפעל תדיראן. המשטרה

חשה אל המקום עם כוח קטן מאד. איני יכול להגיד את המספר המדוייק של שוטרים

שהגיעו לשם, כי אין בידי ברגע זה נתונים בענין זה. אני מעריך שהיו שם בשלב

ראשון כעשרה שוטרים שחשו למקום, ובראשם מפקד המרחב.



השוטרים הגיעו למקום הם מצאו שם צמיגים בוערים ועובדים חמים מאד. ולפי

הדיווח גם אלימים מאד, השוטרים התייצבו בכניסה לפי בקשה. הדלתות נסגרו.

העובדים פרצו את הדלתות והדפו את השוטרים. שלושה שוטרים נפגעו, ביניהם מפקד

המרחב. העובדים התפרצו פנימה לבנין.

לאור העובדה הזאת הזעיקו תגבורת וכוה משטרה נוסף. העובדים נכנסו פנימה,

התפזרו בכל הקומות, התפרעו, קרעו את כל ניירות ההדפסה של מסופי המחשב והמדפסות

שהיו במסדרונות, וזרקו את כל זה. המראה שם היה מראה של פוגרום, אם כי מדובר

בעיקר בניירות. הם נכנסו להדר המנהל, והיה שם מה שהיה.

המשטרה הגיעה לשם בכוח מוגבל, ומאז ועד סוף האירוע המשטרה היתה נוכחת,

ולא היה שום ארוע נוסף. תוך כדי כך הוגשה תלונה רשמית למשטרה על ידי ההנהלה

שביקשה לפנות את העובדים. אזכיר רק שהיה תקדים שנדון בבית המשפט בחיפה כאשר

המשטרה סרבה לפנות עובדים ממפעל, ובית המשפט חייב את המשטרה. בתוצאה מזה היינו

נוכחים במקום.

:

פניתי אל העובדים והזהרתי אותם לבל תיפול שערה מסערות ראשיהם של השוטרים.

אבל מפקד המחוז הוא האחראי. הייתם צריכים לראות את האלות שהביאו השוטרים, את

המסכות. זה היה מראה איום ונורא.

לא אתייחס למה שאתה אמרת, חבר הכנסת שמאי, ולא להתנהגות שלך ולמה שאמרו

לי אהר כך העובדים. אני מספר רק מה שהיה.

ובכן, הוגשה תלונה בכתב, והייתי חייב על פי -

י' שמאי;

אני רוצה לשמוע כל מה שאמרו לך. לא אסתפק בחצי הדברים. כך גם עשית שם

פרובוקציה כאשר איימת על העובדים.

אני מציעה להתמקד בדברים שהיו, ולא לעבור לפסים אישיים.

אנחנו היינו חייבים לפנות בהתאם לכל הכללים. לפני שעשינו זאת איפשרנו

למו"מ להימשך, כי רצינו שיימשך. הייתי נוכח שם. אבל הישיבה נגמרה בלא כלום. הם

התכוננו לצאל. ביקשתי שישארו והסברתי להם איזה עבירות על החוק היו שם, ומה

המציאות ומה מחייב אותם ומה אני רוצה שיקרה. ביקשתי מהם לדאוג לכך שהעובדים

יתפנו ויעזבו בעצמם, אחרי שהסברתי את כל הסיכונים שישנם.

אני התקשרתי עם המטה הארצי וכיקשתי שהם יתקשרו עם ההסתדרות ויבהירו

להנהלה שם מה הולך להיות פה. כי אנחנו היינו מוציאים משם את,העובדים מפני שלא

היתה לנו ברירה. היינו פשוט חייבים לעשות זאת. ואז הודיעו לנו שמההסתדרות

יטפלו בענין הזה, וביקשו מאתנו להכות זמן קצר. ואכן תוף זמן קצר הודיען

שהעובדים ייצאו והכל ייגמר בשקט. הכינו זמן מה. אחר כך ניגשו העובדים שמסרו

שחם עוזבים את המקום, והם באמת יצאו. וכך זה נגמר.

אני רוצה לתת צל"ש למר שמריהו שפירא על המאמצים שעשה כדי להגן על המנכ"ל,

יגאל נאמן, שאיננו כאן. כאשר הוא הסכים לחלק גדול מהדברים של העובדים הוא באמת

עמד בדילמה קשה בין היותו פעם עובד ובין המנכ"ל המנהל את החברה הזאת..

חייתי שמח אילו בין יתר דבר היה אומר שאותם האנשים שחיברו את המסמך המביש

הזה פוטרו ושולחו מהחברה, כי אין מקומם בחברה כזו. עצם העוברה שהם עדיין

ממשיכים לעבוד בחברה, ואין זה משנה איזה תפקיד הם ממלאים, זו לדעתי בושה וחרפה

לכולנו. אני חושב שזה הדבר הראשון שצריך לעשותו.

מדבריו של מר שפירא מסתבר לי כי אכן הוא מקבל את כל חברי חברי הוועדה.

הוא אמר שהצוות הניהולי של החברה צומצם ב-30% בעד, שהוצאות ההנהלה צומצמו ב-

50%, ושכר העוברים עלד ב-35%. אם אמנם הדברים האלה מסוכמים, אז הוועדה יכול

לדעתי להודות להנהלה, כי זה בעצם מה שהוא ביקש; 30% צמצום בצוות הניהולי, זה

דבר שאי אפשר להסתיר אותו. משה, קיבלת את אשר רצית. אם הדברים נאמרו בכנות והם

נכונים, אני מסתפק בזה.

אחרי ששמעתי את דבריו של מר שמריהו שפירא אני חייב לומר שאני חושב כי

במצב זה של הדברים אי הופעתו של מנכ"ל החברה בישיבה הזו היא חרפה ובושה. אם

אינו טורח להגיע לכאן כאשר היחסים בין ההנהלה והעובדים היא כפי שהוא, זה מרמז

לדעתי על רצונו הכן, כביכול, של יגאל נאמן להבריא את המצב.

צר לי לומר שאני שמעתי אינפורמציות שונות וסותרותר וקיבלתי נתונים סותרים

מאד, ולעניות דעתי יש כאן חוסר תקשורת מוחלט בין הצדדים. אני רוצה להתריע שאם

המצב יימשך כך המפעל עלול עוד לעמוד בפני סכנה חמורה מאד לעובדים ולהנהלה, וזה

ישפיע נם על התוצאות העסקיות של המפעל.

אני מחזיק בידי תלוש משכורת של עובדת מחודש פברואר האחרון. עשיתי חישוב

ומצאתי שהיא מקבלת עבור שעת עבודה סך של 2,17 ש"ח. הברוטו שלה היה 534 ש"ח.

אני מחזיק בתלוש פנסיה מחודש ינואר. העובדת מקבלת לפיהתלוש הזה פנסיה בגובה של

141,63 ש"ח. האם אלה הם התנאים הפנטסטי ים שעליהם דובר כאן?

אני מציע לוועדה לסכם את הדיון בנוסח הבא:

1. ועדת העבודה והרווחה תובעת ממנכ"ל תדיראן להודיע לה בכתב על ביטול

מסמך 10/45 לכל מפעלי הקונצרן.

הוועדה תובעת לבטל את הפיטורים בחברה עד שימוצה תהליך הוצאת העובדים

הזרים, הוצאת עובדי הקבלן ועד שיצומצם למינימום הכרחי היקף הוצאת עבודות

מהקונצרן.

2. הוועדה מתריעה על אי האימון השורר בין ההנהלה ובין נציגי העובדים, על

המידע הסותר הנשמע מפי הצדדים. הוועדה תובעת מההנהלה והעובדים להיכנס מיד למשא

ומתן ולהידברות רצופה.

3. ועדת העבודה והרווחה נמנעת באופן קבוע מלהתערב בסכסוכי עבודה, ועל כן

פונה אל ראשי ההסתררות לפעול בדחיפות, להפגיש את הצדדים למשא ומתן, לפעול

להכרה דחופה בוועד הארצי ולדווח לה תוך שבועיים על תוצאות מאמציה.

שמענו שלושה גורמים שונים וכולם בעצם גורם אחר: נציג ההנהלה, נציגי מועצת

הפועלים ונציג האיגוד המקצועי. מדברי שלושת הגורמים האלה ניתן היה להבין כי



בין ההנהלה לעובדים יש מערכת יחסינו עבודה מאד. הדבר הטוב והבריא ביותר שצריך

לעשות כדי להתגבר על המצב הזה היא ההכרה בוועד הארצי של העובדים. לבל ייווצר

מצב בו יגאל נאמן יגיד שאינו מדבר עם ועדיםך. עם ועד ארצי הוא יוכל לדבר ואף

ידבר. אילו הכירו קודם לכן בוועד הארצי יתכן וכל מה שקרה לא היה קורה.

הדרישה הראשונה שלנו היא בדבר הצורך להכיר בוועד הארצי. השניה - לבטל את

מכתב הפיטורים. השלישית - להכנס למשא ומתן עם העובדים, ומיד. הרביעית - ההנהלה

חייבת לתת דוגמה אישית ולהציג את רמות השכר שלה בפני העובדים, ולהסכים לצמצום

השכר שלה לפי מידת הצורך. חשוב לציין נם כי לא יתכן שבמסגרת ההסכמים של חברת

העובדים מדובר בנציגות עובדים בהנהלה, והדבר אינו מיושם בהנהלת תדיראן. אי

אפשר להשלים עם מצב כזה.

אנחנו צריכים לפנות אל הממשלה ואל משרד הבטחון ולהזכיר להם כי כאשר

סגרו את פרוייקט הלביא הם אמרו שלתדיראן יהיו חלופות. עובדי תדיראן אכן האמינו

שיקבלו את החלופות ותקפו את פרוייקט הלביא. לכן צריך לפנות במיוחד אל משרד

הבטחון בדרישה לספק לתדיראן עבודות.

אסור לפטר אף עובד לפני שיפוטרו כל העובדים הזרים. שמענו כאן דברים

סותרים בענין זה. שמענו שמאות עובדים חדשים התקבלו, ונציג ההנהלה הציג את

הדברים בצורה שונה.

אם התביעות האלה יבוצעו תהיה זו תרומתה של הוועדה הזאת לעובדי תדיראן ונם

לחברת תדיראן.

איננו ששים לדון בסכסוכים מהסונ הזה, אבל מאחר והנושא הועלה במליאת הכנסת

והועבר לוועדה שלנו מחובתנו לדון בזה.

אני רוצה לומר למר שפירא שאני מלאה הערכה כללפיך על הצורה היפה בה הצגתי

את הדברים. יתכן ואתה אכן מאמין שכך הם. לי יש תחושה קשה לנכי מערכת היחסים

שבין הנהלת תדיראן ובין עובדי תדיראן, וכאזרחית המדינה, כחברה נאמנה של

ההסתדרות, אינני מוכנה להסכים למערכת יחסים כזו באיזה מפעל שהוא, ובוודאי שלא

במפעל השייך לחברת העובדים.

אני זוכרת איך דיבר אלי בטלפון אחד מאנשי ההנהלה כאשר ביקשתי שלא יבוא

לישיבה של היום, ואיך הוא חילק לי ציונים ואמר לי איך לנהל את הישיבה, מי צריך

להיות מוזמן לישיבה, אם הדיון יהיה רציני או לא וכוי. לאם אלי הוא מדבר בצורה

כזו לא קשה לנחש כיצד הוא מדבר אל העובדים.

הוועדה שלנו ידועה כוועדה שיש לה לב מאד פתוח לעובדים. כשהעובדים אינם

בסדר אין אנו חוששים להעיד להם ולומר להם זאת. יתכן ויש דברים שהעובדים אינם

בסדר בהם, אבל קשה להשלים עם מערכת יחסים מזלזלת ומתנשאת כזו. צריך לזכור כי

העובדים נמנים על אותו הנזע שאליו נמנים המנהלים, וכולם נולדו כבני אדם. ברגע

שמפעל השייך לנו, לחברת העובדים, מרשה לעצמו כך להתנהג כלפי העובדים, אנחנו לא

נעבור על כך לסדר היום.

אני רוצה להגיד לכם שעבודה רבה סביב נושא זה נעשתה מאחורי הקלעים.

משיחות שהיו לי עם יו"ר אגף האיגוד המקצועי למדתי שתחילה הוחלט למצוא פתרון

לנושא הפיטורין תוך תקופה שבין 7 ל-10 ימים. עד כמה שאני יודעת ניתנה הוראה של

יו"ר אגף האיגוד המקצועי לעכב את כל הפיטורים האלה, שזזם לא בתוקף. הוחלט שאם

לא יהיה סיכום יימסר הענין לשני בוררים. אחד מהם הוא חבר הכנסת ז'ק אמיר. לאחר

מכן, אם הם לא יגיעו להסכמה, יתנו להם 17 יום נוספים, ואז ימנו בורר מוסכם.

הדבר הזה היה מוסכם על כל הצדדים, כולל העובדים. לנו יש כתובת אחת, והכתובת

האחת לנושא הזה היא ההסתדרות.



שמעתם את הבקשות . אנחנו מבקשים לקבל מבקשים לקבל חשובה לנושא הזה תוך שלושה שבועות. אם

הדיווח שנקבל אז לא ישביע ארז רצון הוועדה, היא תחליט מה שתחליט.

אני רוצה לצאת מהישיבה הזאת בבטחון מלא שהמסמך המביש מבוטל. לשם כך יש

צורר במכתב של מנכ"ל תדיראן.

מר שפירא, לפי האינפורמציה שישנה בידי ממשיכה הנהלת תדיראן לעבוד עם

הברות קבלניות פרטיות. אני יודעת על מקרה שאמרו לעובד שקיבל מכתב פיטורין שהוא

מתבקש לבוא למחרת לעבודה, אבל לא בצורה המסורתית דרך ההסתדרות.

הבושה היא לא למי שחתם על המסמר המביש הזה, אלא לחברה שאיפשרה לשלוח

מסמך כוח. אני עוד לא ראיתי דבר כזה. זה מלמד ללא ספק על יחס ההנהלה כלפי

העובדים. אני מבקשה ממך, מר שפירא, לדאוג לכך שישלחו לנו מיד העתק של מכתב

הביטול.

אני מודה לכולם. הישיבה נעולה.

(הישיבה ננעלה בשעה 11.00)