הכנסת האחת-עשרה

מושב רביעי



פרוטוקול מס' 444

מישיבת ועדת העבודה והרווחה

שהתקיימה ביום גי, כ"ו באדר תשמ"ח, 15.3.88, בשעה 9.00

(נוסח לא מתוקן)

בהשתתפות;

חברי הוועדה; היו"ר אי נמיר

הי גרוסמן

ר' כהן

אי שוססק

מ' גלזר-תעסה

מוזמנים; פרופ' ר' בן-ישראל - יועצת הוועדה לחקיקת עבודה

ת' אושרי - מנהל מתלקת ארגון ותברות בהסתדרות

אי רוזובסקי - היועה"מ, שירות התעסוקה

די גת - הנהלת המוסד המאוחד לענף הבניה

י' ארבל - מנכ"ל המוסד המאוחד לענף הבניה

עי כץ - מישנה למנכ"ל משרד התעסוקה

עי רוזן - משרד המשפסים

י י לוי - משרד המשפסים

יי שגיא - ס' מנהל מתי הגבייה, בטוח לאומי

ר' כהנא - מישנה ליועה"מ מי העבודה

שי הולנדר - נציבות שירות המדינה

היועה"מ לוועדה; מי בוטון

מזכירת הוועדה; אי אדלר

הקצרנ ית; ת' בהירי

סדר-היום; חוק שירות המדינה (גימלאות)(תיקון מסי 28) -

התשמ"ח-1988

חוק שירות התעסוקה (תיקון מסי 7)

התייעצות חברי הוועדה



חוק שירות המדינה(גימלאות)(תיקון מס' 28) - התשמ"ח-1988

היו"ר א' נמיר;

אני פותחת את ישיבת הוועדה. הנושא המרכזי על סדר-היום הוא חוק שירות

התעסוקה (תיקון מסי 7). ניגש קודם לאישור הצעת חוק שירות המדינה

(גימלאות) (תיקון מסי 28) - התשמייח-1988. הצעת חוק זו היא יוזמתה של חה"כ חייקה

גרוסמן, החוק אושר אתמול במליאת הכנסת בקריאה ראשונה, אני מעריכה כי אנו צריכים

להצביע על הצעת החוק ולא לקיים דיון עליו, ולכן נעניתי לבקשתה של חה"כ חי גרוסמן

להעמיד את הנושא עוד הבוקר על סדר-יומנו. לאחר שנצביע, אפשר יהיה להחזיר את הצעת

החוק למליאה, לצורך קריאה שניה ושלישית.

הצעת החוק נדונה במסגרת דיון מוקדם בכנסת, במסגרת הצעת חוק שרות

המדינה(גימלאות) (נוסח משולב) (תיקון) - התשמייז -987ו, של חה"כ חי גרוסמן. ועדת

העבודה והרווחה הכינה את הצעת החוק לקריאה ראשונה, ואתמול אישרה הכנסת את חוק

שירות המדינה (גימלאות) (תיקון מסי 28) - התשמ"ח-1988.

"1. בסעיף 20 לחוק שירות המדינה (גימלאות) (נוסח משולב),

התש"ל-1970, בסופו יבוא: "(ד) מי שנתקבל לשירות תוך שנתיים מיום עלותו ארצה

ושירת 10 שנים לפחות עד פרישתו, ואינו מקבל קיצבת פרישה מעבודה או תשלומי ביטווז

סוציאלי ממדינה אתרת, וביום התקבלו לשירות היה לפחות בן חמישים שנה, לא תיפחת

קיצבתו מ 35%-ממשכורתו הקובעת-, עובד כאמור יהא זכאי לתוספת קיצבה בעד כל שנת

עבודה נוספת מעבר לעשר שנים, של %2 ממשכורתו הקובעת ובלבד שקיצבתו לא עלה על 70%

ממשכורתו זו". 2. "תחילתו של חוק זה ב-1 לחודש שלאחר פרסומו ותחולתו לגבי מי

שפרש לאחר 4.87. ו". אני רוצה לתקן ולומר כי צריך להיות "לאחר 31.3.87".

עובד מדינה הפורש מן השירות לאחר עשר שנות עבודה, זכאי לפנסיה בשיעור של

20% ממשכורתו, כלומר %2 עבור כל שנת עבודה. לפי הצעת החוק, עולה חדש שעלה ארצה

לאחר גיל חמישים ועבד לפחות עשר שנים בשירות המדינה, יהיה זכאי לקיצבה מינימלית

בשיעור של %35 משכרו, ובנוסף לכך אם יעבוד למעלה מעשר שנים, יקבל עוד% 2 עבור כל

שנה נוספת. כל זאת בתנאי שלא יקבל קיצבה עבור עבודתו או תשלומי בטוח סוציאלי

ממדינה אחרת. החוק בא להיטיב עם עולים חדשים שאינם מקבלים פנסיה או בטוח

סוציאלי מארץ מוצאם. הוא בא לאפשר פנסיה גבוה יותר לעולים מארצות שאינן מוכנות

להעביר את זכויות העובדים לאחר עלייתם. החוק עבר אתמול בקריאה ראשונה.

חבר-כנסת אחד ביקש להבטיח קיצבה מינימלי של %40 ולא %35. כפי שזכור לכם, זו

היתה גם ההצעה המקורית שלי, אך כדי להעביר את החוק תור הסכמה עם משרד האוצר,

סוכם בוועדה על %35, ואני מציע לא לשנות זאת משום שאני מעונינת שהחוק יעבור.

חבר-כנסת אחד התעקש לומר כי זה יחול על כל העולים החדשים שאין להם פנסיה מארץ

מוצאם. כאן נאמר במפורש כי לא רק שאין להם פנסיה, אלא הם אף מאבדים את כל

הזכויות הסוציאליות שרכשו בארץ מוצאם.

כיו"ר ועדת העליה והקליטה, אני מברכת על החוק הזה. הגשתי את החוק הזה פחות

או יותר באותו זמן, ואני מברכת את חה"כ חייקה גרוסמן על שהצליחה במקום בו לא

הצלחתי אני. העיקר הוא שהחוק יהיה לרווחתו של העולה.

חשבתי שלחברי הקואליציה קל יותר להעביר הצעות חוק.



אני מודיעה לך שהאוצר מייסר את חבריו יותר מאשר את האופוזיציה.

היו"ר א' נמיר;

אנו צריכים לעבור את אישור הנהלת הקואליציה. גם היק שירות התעסוקה שאנו

דנים בו היום, התחיל כהצעת חוק פרטי שנפסלה. לקחו ממנה את מה שנראה ושינו אותה.

אני רוצה לומר לנציג נציבות שירות המדינה, כי האוצר קיבל אתמול שבחים רבים מעל

במת הכנסת. כל המשתתפים בדיון ציינו את העובדה שהאוצר הסכים ללכת לקראתנו ולקבל

את הצעת התיקון הזו.

אני מעמידה להצבעה את הצעת התיקון בתוק. מי בעד חוק שירות

המדינה(גימלאות)(תיקון מסי 28) התשמ"ת-1988?

פה-אחד בעד.

אין מתנגדים.

הצעת התיקון בחוק ארשרה. נא להכינה לקריאה שניה.

חוק שירות התעסוקה (תיקון מס' 7)

היו"ר אי נמיר;

אנו חוזרים לנושא שעל סדר-יומנו. בשבוע החולף ניהלנו שני דיונים בנושאים

שונים, הקשורים בנושא שעל סדר-יומנו. קיימנו דיון על עבודה זרה וקיימנו שתי

ישיבות לדיון על חוק שירות התעסוקה. בשעת הדיון על העבודה הזרה התברר שחלק

מהאשורים לייבא פועלים ניתנו לענף הבנין. שאלתי אז, מדוע לא משתתפים בדיון גם

נציגי ענף הבניה, ודן פרופר אמר כי הוא מייצג גם את ענף הבניה. לאחר מכן התברר

שאין הדבר כך. ענף הבניה אינו רואה בלשכת התיאום של התעשיינים את הגוף המייצג

אותו. ענף הבניה הוא הענף המדובר ביותר בכל הנוגע לעבודה בלתי מאורגנת וזולה.

עד כמה שידוע לי, בענף הבניה עובדים רק 9500 פועלים מאורגנים. בשבוע שעבר אמר שר

התעשיה והמסחר מעל במת הכנסת, כי בכל הנוגע להבאת פועלים זרים ענף הבניה הוא

הענף בו מדובר יותר מאשר בכל ענף אחר. אני יודעת כי ניתן אישור לייבא מאה פועלים

לענף הבניה, אך קראתי כי ניתן אישור ליבוא 100 פועלים נוספים. זהו הענף הלוחץ

יותר מכל הענפים האחרים על יבוא פועלים זרים.

מאחר והנושא העומד היום על סדר-היום, חוק שירות התעסוקה, נוגע בין היתר גם

להבאת פועלים מחו"ל על-ידי o.r.sועל-ידי חברות אחרות, נעניתי לבקשתם של מייצגי

ענף הבניה להשמיע דבריהם בפני חברי הוועדה. אבקש מדוד גת, יו"ר המוסד המאוחד

לענף הבניה וסגן נשיא מרכז הקבלנים והבונים, להביא בפנינו את השגותיכם.

די גת;

מתוך 120 אלף מועסקים בענף, כ-50 אלף הם פועלי ייצור מהשטחים. כל השאר הם

פועלים הקשורים גם בתעשיות הבניה. לכן המספר אולי מסעה במקצת. השיבושים שנגרמו

לנו החל מחודש דצמבר נובעים מאי הופעתם של 40-50 אלף פועלים מהשטחים. על-פי סקר

שערכנו בין חברות הבניה, קבענו את היקף הבעיה ואת משמעויותיה. לאחר שלושה חודשים

אנו יותר חכמים. אנו יודעים שהעדרות הפועלים נעה בין30% ל-70% כאשר האחוזים

משתנים בין החברות השונות ובין אזורי הארץ השונים. כתוצאה מהעדרות זו אין

הקבלנים מסוגלים לעמוד בהתחיבויות התוזיות שנטלו על עצמם. אין הם יכולים לעמוד

בלוחות זמנים ולהשלים פרוייקטים, בחלקם פרוייקטים לאומיים שתאריך הפעלתם עלול

להידחות. כדוגמה אני יכול להביא את תחנת הכח רוטנברג, היא תחנת הכח אשקלון-דרום.



ההתחיבויות החוזיות של הקבלנים הן כלפי נותני עבודה מוסדיים וגם כלפי רוכשי

דירות. בגלל העדרות הפועלים, היקף הייצור של הקבלנים ירד בצורה דרסטית והגיע עד

לכ-50% מן ההיקף המתוכנן. מצד שני ההוצאות הקבועות של הקבלנים נשארו כמו בעבר:

עלויות הציוד הנמצא באתרים והוצאות קבועות הכוללות שכר לשומרים, למתסנאים וכדי.

כתוצאה מאי ביצוע העבודה בהיקף מלא, נוצרה בעיה כללית בענף הבניה. חל שיבוש

בתזרים המזומנים, ואין צורך להסביר כאן כי זוהי המכה המי יודע איזו לענף הבניה.

הענף התדלדל מהונו העצמי ולא היינו רוצים לראות משברים נוספים הפוקדים אותו.

ההעדרות מן העבודה היא בלתי רציפה: יום באים ויום אין באים לעבודה. עובדה

זו מקשה על תכנון העבודה וגורמת לתשלום שכר לפועלים שהגיעו, אך לא יכלו לעבוד

בגלל אי הופעתם של פועלים אחרים. אם הגיע הטפסן, אך לא הגיע הרצף, גם הטפסן לא

יכול היה להתקדם בעבודתו. תוצאה נוספת היא ירידה בפריון העבודה ועליה בהוצאו

הייצור.

תופעה חדשה אחרת היא חבלות מכוונות בהיקפים משמעותיים יותר מכפי שהיינו

עדים להם עד כה. חבלות בענף הבניה יכולות להיות מסוכנות עד כדי התמוטטויות

מבנים. קשה מאד לעקוב ולמנוע חבלות אלו. הם מגיעים לעבודה עם רגשי תסכול

ו נקמנות.

אין זה מצב חדש. אנו יודעים על חבלות בציוד, בחומרים ובתהליך הבניה.

לענף הבניה אין אפשרות להכריז בפומבי על מצוקת הענף, משום שאנו מבינים

כאזרחי המדינה, שבכך ישיג הצד השני את מטרתו. אך בתוך הבית הזה אנו יכולים לומר

כי הענף במצוקה. ערכנו סקר בין חברות הבניה הקטנות והגדולות, ומתוצאותיו אנו

מבינים כי קיים תהליך של קליטת פועלים מיובאים. אין זה תהליך פשוט, הוא מעורר

בעיה של שכר, הסעות, שכון, שימוש בציוד, נורמות והרגלי עבודה. על סמך הסקר

שערכנו, אנו דורשים לייבא כרגע כאלף פועלים.

OVER OUR DEAD BODYתקבלו מאיתנו אישור לייבא אלף פועלים. כאשר העבודה

הזולה היתה נוהה לכם, שיחקתם איתה. אפשר היה לייבא גם ממשלה מחו"ל.

בסך-הכל אני מנסה לשכנע. כאשר אני מדבר על יבוא של אלף פועלים, אני מדבר על

משך זמן של חצי שנה. אנו חושבים שגם למדינת ישראל תצמח טובה מכך. אז יראו

הפועלים הערבים כי יש אלטרנטיבה לעבודתם, והדבר יביא ליתר שקט בענף. בענף הבניה

כמעט ואין פועלים זרים, הפועלים הזרים הנמצאים בארץ, כ-9000 במספר, אינם נמצאים

בענף הבניה. אם התנאי להבאתם יהיה כי נתחייב להוציאם מן הארץ, יש לנו האמצעים

לעשות זאת. אנו יודעים אלו חברות תקבלנה את הפועלים, ואנו נהיה אחראים כלפי

ממשלת ישראל והכנסת על הוצאתם מן הארץ. אי הבאתם ארצה, עלולה לגרום לבעיה לא

פחות ואולי אף יותר מכאיבה.

עלות הפועלים הזרים דומה מאד לזו של הפועלים שאנו מעסיקים במסגרת מה שאת

גברתי קוראת לו "עבודה זולה". שכרו של פועל זר, כולל אש"ל, הסעות והוצאות לינה,

הם כ-10 ש"ח לשעת עבודה. זה מה שאנו משלמים גם לפועלי השטחים, שעבודתם נחשבת

כביכול לזולה.

את הפועלים הזרים אפשר לשלוח כל רגע הביתה.



ד' גת;

אנו לא בעד יבוא של פועלים זרים, אנו רוצים למצוא פתרון למצוקה בה אנו

נמצאים. אין לנו אפשרות לקלוט בענף הבניה חיילים משוחררים.

מדוע?

די גת;

יש לנו בית-ספר מפואר ויפה להכשרה מקצועית . עוברים בו במהזור אחד כ-400

תלמידים.הם יוצאים ממנו והופכים לקבלני שיפוצים, וזאת בגלל חוק אתר של הכנסת -

תוק רישום הקבלנים. לא אנו גורמים לכך שהם אינם נקלטים בתוך ההברות הקבלניות.

בית-ספר זה אינו פותר את בעית המתסור בבעלי מקצוע בענף הבניה.

ע' רוזן;

מר גת מדבר על חוק רישום הקבלנים לעבודות הנדסה בנאיות.

די גת;

יש לנו דין ודברים בענין חוק זה גם עם שר השכון. ביה"ס הזה, המייצר פועלים

בעלי מקצוע גם בדרג של מנהלים, אינו מביא כח עבודה לתברות הקבלניות ואין הוא

משמש מקור לכת אדם מקצועי אשר יפתור את הבעיה. חיילים משוחררים חייבים יהיו

לעבור אותו תהליך של הכשרה. אנו מדברים על פועלים מקצועיים; טפסנים, ברזלנים,

רצפים וטייחים. חייל משוחרר אינו יכול למלא תפקידים אלה מבלי שיעבור קורס של

מספר חודשים. אני יודע שמרכז הקבלנים מוכן לעבד תכנית לקליטת חיילים משוחררים,

אך לא יהיה בכך פתרון מהיום למחר. עובדי בנין יהודים כמעט אינם בנמצא, ואלה

שנמצאים כבר עובדים בחברות. פנינו אל כל לשכות התעסוקה במדינה, ואין הן

מסוגלות לספק לנו את כח העבודה לו אנו זקוקים.

היוייר אי נמיר;

מהו השכר שאתם משלמים?

ד' גת;

החברה שלי המעסיק גם יהודים, משלמת להם 2000 שי'ת נטו. הכוונה היא לאנשי

מקצוע - טפסנים או ברזלנים.

היו"ר אי נמיר;

כמה אתה משלם לעובדי השטחים?

ד' גת;

לעובדי השטחים כ-400ו נטו. יש פער גדול בין הדיווחים על השכר לבין השכר

שאנו משלמים בפועל. לכן אני תוקף גם את הדעה שזוהי עבודה זולה. העבודה הזולה

נמצאת בעתונים או בטבלאות אך לא בשטח. גם אל אלה המקבלים 2000 שייח נטו, אנו

צריכים להתחנן כדי שיעבדו, וכעבור חודש הם מאיימים שיעזבו אם לא נוסיף לשכרם.

אני מבקש שתשקלו את בקשתנו. אין לנו רצון לייבא פועלים כמטרה לשמה. אנו

רוצים שתבינו כי הבעיה חריפה, וענף הבניה מהווה כ 7%-מהתלייג הלאומי. אסור שענף

זה יעבור אסונות נוספים.

האם הפניה אלינו לאשר יבוא פועלים זרים, באה בעקבות המצב בשטחים?

די גת;

אך ורק בעקבותיו. הארועים בשטחים החלו ב-10 בדצמבר, והבקשות הראשונות

לייבוא פועלים הן מתחילת ינואר.

היו"ר אי נמיר;

ואם המצב יימשך עוד שבוז, האם תחזיר את הפועלים חזרים או תייבא יותר? אלף

פועלים לא יפתרו את הבעיה , כאשר בין %30 ל70%- מהפועלים אינם באים לעבודה. מה

תעשה אם המצב יימשך עוד שנה?

חי גרוטמן;

ואם בינתיים יחזירו את השטחים, מה תעשו אז?

מי מדבר על החזרת השטחים. אם לא יחזירו את השטחים, יש מקום לדאגה. אי השקט

בשטחים יכול להימשך, ומה יהיה הפתרון? האם אז נביא 50 אלף פועלים מחו"ל?

די גת;

גם היום, לאחר שהוכרז על עוצר בעזה, על-פי הדיווחים מהבוקר הגיעו כ 50%-מן

הפועלים לעבודה.

היו"ר אי נמיר;

על-פי דבריך, בין %30 ל70%- אינם מגיעים לעבודה. נניח ש 50%-יגיעו לעבודה,

ומצב זה עלול להימשך זמן רב, מה תעשו אז? אם זה יקרה, גם האלף שאתם מבקשים לא

יפתרו את הבעיה. האם אז תבקשו לייבא עוד פועלים מחו"ל?

ד' גת;

אנו חייבים למצוא פתרון לתקופה של חצי השנה הקרובה. אנו חייבים למצוא דרך י

למשוך כח-אדם יהודי לענף הבניה. אנו הראשונים המעונינים בכך.

מר משה טיוקין מייצג את החברות הצבוריות במוסד המאוחד לענף הבניה.

מי טיומקין;

העובדה היא שנגרמים נזקים יומיומיים בשטח. הגעת הפועלים היא בלתי סדירה,

לעיתים מגיעים %80-90 מהפועלים ולעיתים רק %50 ופחות. כך אי אפשר לתכנן את

העבודה. מצב זה מתמשך מאז דצמבר, וייתכן שיימשך עוד חודשים. קשה להתחייב חיום מח

יקרה. השאלה היא כיצד מצמצמים את הנזקים בטווח המיידי, על מנת לא להכנס להפסדים

שאינם תלויים בחברות אלא בגורמים חיצוניים, וכיצד עומדים בהתחייבויות ובלוח

זמנים כלפי כל נותני העבודה. אם אקח את סולל-בונה, בענף חבניה בלבד אנו עובדים

בכמאתיים אתרי עבודה. אנו חתומים על הסכמים המחייבים אותנו לעמוד בלוח זמנים,

ועם מצב זה צריך להתמודד.



שאלה אחרת היא כיצד פותרים את הבעיה לטווח ארוך. שום פתרון לא יהיה לטווח

של חודש, חודשיים, שלושה או ארבעה חודשים אלא לטווח ארוך יותר. אם זהו המצב,

צריך לשנות את ההיערכות בענף הבניה. צריך להכניס ציוד אחר, צריך להנהיג

סטנדרטיזציה, צריך לעבור לבניה מתועשת ולנקוט צעדים נוספים שאינם פתרון לבעיה

מהיום למחר. אם זהו המצב, כולנו לא יוצא מן הכלל נצטרך למצוא את הפתרון בכוון

זה. גם משיכת חיילים משוחררים לענף הבניה הוא תהליך, שבסופו של דבר יהיה מותנה

בעיקר בביקוש לכח-אדם בשוק העבודה. אם יהיו לחייל המשוחרר אלטרנטיבות מושכות

יותר, הוא לא יפנה לענף הבניה. האלטרנטיבה קשורה בטיב העבודה ובמחיר שהוא מקבל

עבורה. איני יודע אם מישהו יוכל לומר כמה זמן יארך תהליך ההערכות מחדש של הענף,

ומה ונהיה מידת ההצלחה שלנו.

בקשתנו היום היא לאפשר לנו לייבא %3-4 מכת העבודה החסר בענף הבניה, וגם

זאת לטווח זמן מוגבל, מתוך תקווה להתייצבות בשטח. ההתייצבות יכולה להיות על-ידי

נורמליזציה מסוימת או על-ידי המשך המצב הקיים עתה, ואז צריך יהיה להתרגל לעובדות

חיים אלו ולהתאים עצמנו להן. עד ליום זה לא היתה בענף הבניה כל עבודה זרה.

האישור ניתן להבאת מאה פועלים בלבד, וגם אלה עדיין לא הגיעו. מדובר על אישור

הבאתם של מאה נוטפים. אפשר לקבוע התניות לייבוא פועלים, אך ברור כי אם האישור

לא יינתן, הנזקים ייגרמו בשטח ולא רק לחברות הבניה.

היו"ר אי נמיר;

מעבר לאחרי ותכם על מה שקורה בענף הבניה, כולכם גם אזרחים אחראים. האם אתם

רואים בכך פתרון לבעיה לטווח הנראה לעין?

מי טיומקין;

התשובה לשאלתך היא שלילית.

היו"ר א' נמיר;

אם כך, מדוע אנחנו צריכים לאשר יבוא פועלים זרים?

מי טיומקין;

כי צריך לתת פתרון מיידי.

היו"ר אי נמיר;

אך בעוד שבועיים יהיו נזקים מעבר לאלה שיכוסו על-ידי אלף הפועלים שתביאו.

גם היום הנזק גדול יותר.

מי טיומקין;

כל הגורמים הנוגעים בדבר מקיימים עתה דיונים קדחתניים, כדי למצוא פתרון

לטווח ארוך יותר וכדי להתאים את ענף הבניה למצב שהשתנה.

אתה איש סולל-בונה, ואתה יודע כי סולל-בונה פיטרה המוני עובדים. במקום חלק

מהמפוטרים נביא עתה עובדים אחרים מחו"ל?

מי טיומקין;

סולל-בונה צימצמה את פעולתה בעיקר באזורים בהם לא היתה עבודה מקודם ואין

עבודה כעת. מדובר בצפון הארץ ובדרומה. עיקר העבודה היום היא במרכז הארץ. אם לא

תהיה יוזמה ממלכתית ולא יושקעו תקציבים, לא תהיה עבודה בצפון הארץ ובדרומה.

היוזמה הפרטית כמעט ואינה מגיעה לצפון הארץ ולדרומה. עיקר הצמצומים בהיקף העבודה



אינם במרכז הארץ.

היו"ר אי נמיר;

האם החברות הצבוריות בונות במרכז הארץ?

בהחלט. אני מדבר על האזור שמנתניה לרחובות או לאשדוד, כולל אזור ירושלים.

אנו עובדים בכל מקום בו יש מכרזים ויש עבודה. היזמות באזורי הצפון והדרום

הצטמצמה;לגמרי. הדברים קשורים במדיניות פיזור ההשקעות של מדינת ישראל. שום חברה

לא תוכלו לפתור את הבעיה, היא יכולה רק להתאים את עצמה למצב השוק. אם צימצמנו

במצבת העובדים בצפון ובדרום הארץ, פיטרנו בעיקר עובדים ותיקים לאחר שלושים שנה,

שיכולתם הפיזית ירדה. לאחר שלושים שנות עבודה על הפיגומים, אנשים לא יכלו להמשיך

אין ספק שגם בענף הבניה נצטרך להתרגל למצב חדש, אך זהו תהליך שלא יקרה

מהיום למחר, לא בימים ולא בחודשים. בינתיים אף אחד אינו פוטר אותנו מן החובה

לעמוד בלוח זמנים, כולל קנסות המתלווים לפיגורים. הנזקים הנגרמים לחברות כתוצאה

מכך הם כבדים.

י' ארבל?

אני רואה את הכנסת כגורם שלא רק קובע עובדות אלא גם חושב לעומק. אני מצפה

לכך שהכנסת לא תחפש את הפתרון הקל. הקל ביותר הוא להחליט שאין מאפשרים לייבא

פועלים זרים,

אולי ההחלטה הקלה ביותר היא שמאפשרים לייבא פועלים זרים.

י' ארבל;

צריך לבחון את ההשלכות שתהיינה לכך. אפשר לומר כי אותנו אין זה מענין

שממשלת ישראל אשר הזמינה עבודה, לא תקבל אותה בתאריך שנקבע, או שלא מענין אותנו

כי דיירים יקבלו את דירותיהם בזמן. הממשלה והדיירים יתבעו את חברות הבניה והן

אפשר לומר לנו כי נקלוט יהודים בענף הבניה, אך אין זה תהליך המתרחש בין

יום. כל מי שיושב בחדר יודע כי קשה למשוך צעיר יהודי לענף הבניה. קרה משהו

במדינת ישראל בעשרים השנים האחרונות. גם אם ניתן להם את המשכורות הגבוהות ביותר

במשק, אין זה רק ענין של שכר, זהו גם ענין פסיכולוגי עמוק הנכנס לרבדים השונים

של האוכלוסיה. אנו מדברים על פרק זמן בו יחד עם הכנסת נצליח אולי לשכנע את הנוער

הישראלי לחזור למקצועות שלפני 20-25 שנה עסק בהם. מאיפה נביא יהודים, אם אין הם

רוצים לבוא לענף גם עם שכר גבוה למדי?

היו"ר אי נמיר;

עוד נדבר על השכר שאתם משלמים. אני רוצה לדעת, מי מערביי השטחים משתכר 1500

ש"ח לחודש.

י' ארבל;

גם אם נרצה להכניס טכנולוגיות מתקדמות, זה לא יקרה מהיום למחר. אני יכול

להסכים איתך בכל הנוגע למצב הקיים, אך השאלה היא אם צריך להעניש אותנו על מצב

זה או צריך למצוא פתרון. המצב העובדתי הוא, שאנו לא מסוגלים לעמוד בהתחייבויות

החוזיות שלנו עם הממשלה ועם רוכשי הדירות. השאלה היא מה אנו עושים החל מהיום,



ואנו מבקשים מכם עזרה, מסוימת. עד שנצליח למשוך יהודים לענף הבניה, ועד שנצליח

להנהיג בו טכנולוגיות מתקדמות, צריך לחשוב כיצד לעזור לענף. האם רוצים למוטט

אותו או לעזור לו לעבור את המשבר הקשה שהוא נתון בו היום.

היו"ר אי נמיר;

איו לי דילמה כלפי נושא זה. לו המצב היה זמני, אפשר היה אולי להיענות

לבקשתכם, אך איננו מדברים על מצב זמני. אם מתוך 50 אלף פועלי השטחים, רק 9500

מאורגנים, אני מניחה כי רק לגבי אלה קיים פיקוח על השכר. אולי הם נופלים

בקטגוריה של מי שמשתכרים 1500 ש"ח. כל האחרים מקבלים את שכרם באמצעות ראיסים

יהודים וערבים שהפכו לקבלני מישנה. אנו לא סבורים כי צריך לארגן יום סרט למען

הקבלנים הפרטיים. היה כאן מזכיר הסתדרות פועלי הבנין, והוא אמר כי אין הוא מבין

מדוע צריך להביא פועלים מחו"ל. האם יש לכם מגע כלשהו עם הסתדרות פועלי הבנין?

האם אתם יודעים מהי עמדתם?

כולם אומרים כי אחרת הבעיות אצלכם היא השכר הנמוך. איני מדברת על טפסנים

שהם בעלי מקצוע ברמה גבוהה, ואני יודעת שקשה להשיגם. האם אנו יכולים לעשות לנו

את החיים קלים ולהביא פועלים מחו"ל? גם אם אלה שהובאו בשעתו לענף הבנין,

עובדים היום בענפים אחרים, אותנו כחברי כנסת זה לא מענין. מאז 1980 מסתובבים

בארץ למעלה מ-10 אלפים עובדים זרים בלי היתר. אי אפשר לבוא אל המשטרה בטענות

על-כך. אותנו כחברי-כנסת מענינת התמונה הכללית. ההסתדרות טוענת שלא צריך לייבא

פועלים, אתם מספרים לנו שצריך פועלים זרים. למי אתה רוצה שנאמין?

די גת;

פנינו לכל לשכות העבודה, ולא קיבלנו מהם פועלים.

היו"ר אי נמיר;

הצעירים אומרים באופן חד-משמעי כי אינם מוכנים לעבוד בשכר כזה. אני יודעת

שאין הם רוצים לעבוד בענפי הטכסטיל והמזון, כי שם משלמים רק 500 עד 700 ש"ח,

למרות שדן פרופר מספר לנו כי הלק מעובדי המזון מקבלים 1200 ש"ח. אולי הוותיקים

שביניהם, אך לא הצעירים. הבעיה היא של שכר. אנו יודעים מיהן הקטגוריות של מקבלי

שכר מינימום. מה נעשה אם המצב בשטחים יימשך עוד חודשים, האם אלף עובדים יענו על

דרישותיכם?

נניח שכל הפועלים מהשטחים יחזרו לעבודה, כמה זמן אפשר להמשיך להעסיקם כאשר

הם מקבלים 1400 ש"ח ואחרים מקבלים 2000? יש לזכור כי אלה שמקבלים 1400, אינם

מקבלים תנאים סוציאליים. גם אם משלמים עבורם, אף אחשר אינו יודע לאן הכסף הולך.

נניח שיישמר הסטטוס-קוו, כמה שנים אפשר יהיה להמשיך במצב כזה? כולנו כמהים לחזור

אל הימים שלפני חודש דצמבר, אך העסק הזה לא יוכל להמשיך לעבוד. פעמים רבות דנו

בשאלה מה קורה עם הזכויות הסוציאליות ודמי הבטוח. גם ההסתדרות מעלה את הנושא מדי

פעם במסגרת דיוני הוועדה המרכזת ומליאת הוועד-הפועל, אך אין כל תזוזה במצב. גם

אם המצב בשטתים יירגע, לא יהיה במצב הקיים משום פתרון.

אני מבינה שמצד אחד קיים משבר בענף הבניה, חברות הבניה נקלעו לצרות והיו

פיטורים. רבים מאלה שפוטרו, לא רצו להיות מפוטרים. נכון שהיו גם כאלה שלחמו על

פיצויים יותר הוגנים. אי אפשר לאחוז במקל משני קצותיו; מצד אחד לגרום לאבטלה

ומצד שני לטעון כי חסרים עובדים. נדמה לי שמה שאתם טוענים כאן, אינו עומד לגמרי

במבחן המציאות. אי אפשר לומר שכל הבעיות של מחסור בעובדים הן במרכז הארץ, ובו

בזמן לפטר עובדים בצפון ובדרום. אנו יודעים שיכולה להיות זרימה מאזורי הצפון

והדרום גם למרכז הארץ. יכול להיטות שהענף מיטלטל בין הזמנות מצד אחד לבין שיתוק

מצד שני. אנו יודעים שאין יציבות בענף הבניה, וגם אתם מיטלטלים בין היצע לביקוש.



גם המשבר בסולל-בונה לא היה לפני זמן רב. מחברות בניה גדולות כמו סולל-בונה,

הייתי מצפה כי תוכלנה לעמוד במשברים. לא ייתכן שענף גדול כזה, בדינמיקה של

וזיינו, לא יעבור כל משברים. אנוזנו הרי לא נותנים אישורים לייבוא עובדים זרים. גם

אלף עובדים זרים לא יפתרו את הבעיה בענף הבניה, וגם חזרתם של העובדים מן השטחים

לא תפתור את הבעיה.

מכיוון שאנו עוסקים בחוק שירות התעסוקה הנוגע לקבלני כח עבודה, אני רוצה

לשאול האם קבלנים אלה מספקים עובדים גם לענף הבניה

מי טיומקין;

כן.

חי גרוסמן;

אם כן, מאיין הם מקבלים את העובדים לענף הבניה - מחו"ל, מהשטחים או שהם

מוצאים גם יהודים בישראל לעבודות בניה?

/

חי אושרי;

אילו יבוא פועלי בנין מחו"ל היה פותר את הבעיה, אפשר היה להבין את הצורך

לייבא אותם. כפי שהבנתי מדבריו של מר טיומקין, הבעיה היא בעיקר במרכז הארץ, בעוד

שבצפון ובדרום פוטרו עובדים רבים. אם זה המצב, אני מניח שקל יותר לנייד עובדים

מן הצפון והדרום למרכז, מאשר לייבא פועלים מחו"ל. תהיה בעיה לשכנם במרכז הארץ,

אך גם את העובדים שיובאו מחו"ל צריך יהיה לשכן באיזה מקום;. הבעיה היא עלותם של

העובדים.

לא מזמן פשטנו על כוכב יאיר, ומצאנו שם עשרות קבלני בנין. כאשר בדקנו את

המצב בשטח, התברר לנו כי קיימים שם קבלנים ומעליהם קבלנים נוספים, וכאשר מגיעים

אל הפועלים אין הם מקבלים אף מחצית מעלות הבניה.

כמה מקבלים הפועלים?

ח' אושרי;

לא את הסכומים שננקבו כאן. לו היו משלמים לעובדים בענף הבניה את הסכומים

שהוזכרו כאן, אפשר היה למשוך לשם עובדים גם מענפים אחרים. ענף הבנין התרגל

לפועלים זולים. עבור רובם אין משלמים גם את ה 40%-להבטרות תנאיהם הסוציאליים.

על-כך הזעקה; גס 9500 הפועלים המאורגנים אינם מקבלים את מלוא זכויותיהם

הסוציאליות. אילו שילמתם עבור כל העובדים, להבטחת תנאיהם הסוציאליים, הייתם

מוצאים די עובדים. מה שקורה עתה הוא שמצד אחד קיימת אבטלה ומפטרים עובדים, ומצד

שני צריך לייבא עובדים.

אי שוסטק;

אנו רואים את הבעיה כחברי-כנסת, ובוודאי שמבטנו שונה ממבטם של בעלי המפעלים

וחברות הבניה. זהו הזמן לשנות אח הרגלי העבודה בארץ. מה שקורה עתה הוא אולי

תזכורת לכולנו, כי החיים שניהלנו בתחום העבודה, אינם יכולים להימשך. אם ננצל את

הזמן הקרוב כדי לערוך תשבון נפש, נפיק מכך תועלת. האמת היא שאיני רואה מהו הנזק

הכלכלי שייגרם לענף הבניה כתוצאה מבעיות אלו. אף אחד לא יתבע אתכם לדין על אי

מילוי חוזים במועדם. אם כן, נחוקק חוק שיקבע כי בזמן זה החוזים אינם תופסים. כבר

עשו זאת בארץ ובמקומות אחרים בעולם. העבודה תתנהל ביתר איטיות, אך איני רואה את

הנזק שייגרם כתוצאה מכך.



אנשים חשובים מאד בארץ חושבים שהשטחים הם אסון למדינה, וצריך להיפטר מהם.

אנו עומדים בפני לחץ אמריקאי ואולי בפני ועידה בינלאומית. אנו עלולים לעמוד גם

במצב בו עמדו הציכיס בענין הסודטים, כלומר כל העולם ידרוש מאתנו לוותר על שטחים.

אם כך יהיה, נצטרך לחיות בלעדיהם ומה יהיה אז? אולי זהו הזמן בו אנו צריכים

להכין עצמנו כדי לעמוד בפני המצב הזה. איני רואה מהו הסבל הנוראי שייגרם לנו

כתוצאה מכך. גם הנוער יראה שחייבים לבצע את כל העבודות. כבר עברנו תקופות דומות,

כאשר סגרו את נמל יפו בפנינו, גילינו תושייה ומצאנו את הפתרון.

אני מבין שהייתם רוצים שלא ייגרם כל נזק, אך אינכם צריכים להגזים בהצגת

תמונת המצב. שום אסון לא יקרה אם העבודה בבנין תימשך זמן רב יותר. בינתיים אולי

נמצא דרכים להקטין את עלות הבניה או לשנות את שכר העבודה בבנין. נצטרך להיפרד

מהתקופה של עבודה זולה ואי תשלום עבור תנאים סוציאליים. איננו יכולים להקל עליכם

ולאשר לכם יבוא פועלים זרים.

מי טיומקין;

אני רוצה להעמיד את הדברים בפרופורציות נכונות. איני חושב שיש חלוקי-דעות

לגבי הטווח הארוך. אנו מדברים כאן בשם החברות הצבוריות. איני רוצה לומר שאין

עבודה זולה בענף הבנין, שאין ראיסים ואין חאפרים בענף הבנין, אך אנו מדברים

בשם חירות צבוריות מאורגנות. רוב פועלי השטחים מגיעים אלינו דרך לשכת העבודה,

ואנו משלמים עבורם %42 להבטחת תנאים סוציאליים. השאלה עד כמה תשלומים אלה אכן

מבטיחים את זכויותיהם של העובדים, זוהי שאלה אחרת הנוגעת לקשר בין הפועל הבודד

למשרד העבודה.

לטווח ארוך אנו מדברים על שנוי הרגלים שהשתרשו במדינה הזו במשך למעלה

הישראלים אינם רוצים לעבוד בבנין. אנו מדברים על ענף המעסיק עשרות

אלפים, ואנו מבקשים לכם לאשר לנו לייבא אלף פועלים, כדי לתת פתרון מיידי. הענף

צריך להתחרות על בסיס תחרותי פשוט בין חברות. השוק חופשי וכל אחד צריך לחיות ממה

שהוא מרוויח. אין הוא יכול לחיות על חשבון העתיד, כאשר איש אינו כסה את ההוצאות

לעתיד. איני יודע אם הכנסת תחוקק בעתיד חוק אשר יתן לנו הגנה בפני תביעות בגין

אי עמידה בלוח זמנים.

אם נצטרך, נעשה זאת תוך 24 שעות.

איני רואה חקיקה תוך 24 שעות. בינתיים נגרמים לנו נזקים עקב אי עמידה בלוח

זמנים, וכל מה שאנו מבקשים הוא לשכנע אתכם שצריך לפתור את הבעיה הדחופה. אם

נפסיד, בסופו של דבר תהיינה התמוטטויות נוספות. כולנו אזרחי המדינה, כולנו

יודעים מהו כיוון ההתפתחות ולכל אחד מאתנו יש גם השקפת עולם. אנו לא מדברים כאן

על השקפת עולם, אלא על מצב שאנו נושאים על גבנו מבלי יכולת להתמודד איתו.

איו מדברים על תקופת מעבר. אנו אומרים שיבוא פועלים ישפיע מיידית על פועלי

השטחים, אשר ירצו להתייצב לעבודה למרות הקשיים שמערימים עליהם. אנו חייבים למצוא

פתרון לתקופת מעבר, ומן הבית הזה לא שמענו אף הצעה אחרת לפתרון. אם הענף אומר

שהוא מוכן לשלם כ-0ו ש"ח לשעה, פרוש הדבר שהוא מוכן לשלם שכר של כ-2000 ש"ח

לחודש. אם תמצאו לנו כח אדם מיומן ב-2000 ש"ח, נאמר שטעינו בהערכתנו לגבי כוז

האדם בתוך המדינה.

אתה יכול לדבר בשם עצמך, אך אל תישבע כי בענף ישלמו 2000 ש"ח. האם אתה רוצה

שנוכיח לך כי רוב העובדים בענף הבניה מקבלים שכר רעב? אנו מכירים את מה שקורה



בתחום העבודה. בחלק מהדברים שהעלית אתה צודק, אני גם מאמינה שאתה מייצג את אלה

שמשלמים שכר גבוה יותר, אך רוב רובם של העובדים בענף מקבלים שכר רעב. אם ייוודע

שאתם מוכנים לשלם 2000 ש"ח, יעמדו בתור כדי לעבוד בבנין.

כאשר אנו אומרים שאנו מבקשים אישור להבאת 900 עובדים, אנו מסתמכים על

רשימות שהמציאו לנו הוזברות שאנו מייצגים. אין אלו דווקא התברות הגדולות, אך אלו

התברות המסודרות. הן אלו שמוכנות לשלם 2000 ש"ח. הן גם אלו הניזוקות יותר

מאחרות.

אי שוסטק;

אולי תכריזו כי אתם מוכנים לשלם 2000 ש"ח.

היו"ר אי נמיר;

כל לשכות העבודה תתמלאנה בפונים המעונינים לעבוד בבניה.

ר' כהן;

אנו הרי קוראים עתונים, שומעים רדיו ורואים טלוויזיה. האם אני צריך לבוא

לוועדת העבודה, כדי לשמוע שאתם מוכנים לשלם 1500 דולר לפועל?

י' ארבל;

היה כתוב בעתונים כי אנו מוכנים לשלם 1500 דולר לפועלים מפורטוגל. אם כך,

סביר היה להניח שנהיה מוכנים לשלם אותו סכום גם לפועל יהודי.

ר' כהי;

לדעתי תהיו מוכנים לשלם יותר לפועלים זרים, כי אתם עושים את החשבון לטווח

קצר. למעביד כדאי יותר להעסיק פועל זר. אני מבקש שתאמרו ישירות. מדוע לא תפרסמו

זאת קבל עם ועדה במודעות גדולות, כדי שמשותררי צה"ל לא יצטרכו להבין בין השורות.

ד' גת;

משוחרר מצה"ל אינו יכול להיות בעל מקצוע מהיום למחר.

ר' כהן;

חיכיתי בדיוק לתשובה הזו. גם אם היית אומר לנו כי אתם צריכים את הפועלים

הזרים כדי לאפשר הכשרה מקצועית לפועלים ישראלים, גם אז איני בטוח שהייתי נותן

ידי לכך, משום שאני יודע שאין דבר יותר קבוע מדבר זמני. אף אחד לא יתקע לידי שכל

האלף לא ישארו כאן. אתה דיברת על תקופת מעבר, עד מתי? עד שהפועלים מהשטחים

יואילו לתזור לעבודה.

די גת;

עד שנצליח להכשיר את כת האדם הקיים.

ר' כהן;

אתה יודע כמוני כי לא תכשירו כח אדם, כל עוד יהיה לכם כח אדם זול וזמין.

המשק עובד על-פי אילוצים. אני טבור שצריך לכבוש את ענף הבנין מחדש על-ידי

יהודים. אל תדברו איתי היום על הבאת פועלים זרים לתקופת ביניים, עד שיחזרו פועלי

השטחים. אני חושב שזה גרוע מבחינה חברתית, ציונית, פוליטית ומדינית.



היו"ר א' נמיר;

אחר-כך אומרים לנו שאנו מפקירים ענפים שלמים לעבודה ערבית. אחר-כך באות

החבלות ונגרמים נזקים בענף הבניה. כפי ששמעתם, בוועדה זו בשונה מכל ועדות הכנסת,

אי אפשר להבחין בדברינו בין המפלגות שאנו מייצגים. זוהי גם הסיבה שבגללה הגענו

להישגי חקיקה. אנו רוצים לחזק את ענף הבניה, אך אנו רוצים שיעבדו בו יהודים. מה

שאתם מציעים אין בו אפילו כדי לכבות שריפה, אין בו כל תשובה משמעותית לבעיה. אלף

פועלים לא יפצו אותך על העדרם מן העבודה של עשרות אלפי עובדים מהשטחים, גס לא על

עשרת אלפים. לא ניתן לכך יד, כי אנו רואים את התמונה הכללית.

שמעתם את דבריהם של אליעזר שוסטק מהלכוד, רן כהן מר"צ, חייקה גרוסמן ממפ"ם

ואנוכי ממפלגת העבודה. אנו חושבים שזוהי ההזדמנות לתקן את המצב. תאמרו לנו במה

אתם רוצים את עזרתנו, ונעזור לכם. כאשר "קלרין" פשטה את הרגל, כאשר עובדים נזרקו

לרחוב ואלפי משתכנים הפסידו את כספם, לא שמעתי את הצעקה. אני בעד כבוד חוזים,

אני בעד עזרה שתימנע את התמוטטות הענף, אך לא ניתן יד לייבוא עובדים. אכתוב בשם

הוועדה מכתבים חריפים מאד לשרי העבודה והשכון. מהי עמדתו של שר השכון? האם הוא

בעד יבוא פועלים? אני יודעת ששר התעשיה והמסחר תומך בייבוא פועלים לכל ענפי

התעשיה. היה לי וכוח על-כך במליאת הכנסת בשבוע שעבר. לא הוא הקובע בענין זה.

אני שמחה על ששר העבודה אינו מאפשר לפרוץ את הסכר, ואנו נעמוד על המשמר.

תקופת החירום היא לא רק בענף הבניה אלא במדינה כולה. ישנס כאלה האומרים כי

החזרת השטחים תפתור את בעיית הפועלים, כי אז יהיה סידור של הבאת עובדים זרים.

שמעתי דברים אלה מפי עזר וייצמן ומפי פולק מפולגת. אני מודה שאני מתנגדת לסידור

כזה.

מי טיומקין;

בסולל-בונה 98% מ-5000 העובדים הם יהודים.

היו"ר א' נמיר;

אתה מתכוון לישראלים.

מי טיומקין;

אני מדבר על יהודים. חוץ מזה יש עוד 1500 פועלים מהשטחים. יש הבדל בין

חברות גדולות לבין קבלנצ'יק שבונה ארבע דירות. לצערנו, מצב זה פעל לרעתנו.

ר' כהן!

כמה מתוך אלף העובדים הזרים היו צריכים להגיע לסולל-בונה?

200. התכוונו להציב אותם במספר נקודות קריטיות.

היו"ר אי נמיר;

כחברת הסתדרות אני אומרת לך שאני מתביישת, שסולל-בונה צריכה לייבא פועלים

זרים.

ר' כהן;

למה אינכם יכולים להעסיק ערבים תושבי ישראל?



גם הם עובדים. כ-500 מהעובדים שלנו מגיעים דרך לשכת העבודה. אין מבדילים

בין יהודי לערבי, הם ישראלים המגיעים אלינו דרך לשכת העבודה.

ר' כהן!

למה רק 2% מהעובדים הם ערבים ישראלים?

מי טיומקין;

רובם גרים באזור המשולש. בגליל איננו צריכים פועלים, כי שם אין עבודה. רוב

הפעילות הכלכלית שלנו נעשית בין וזדרה לרחובות.

ר' כהן;

אתם צריכים להאמין לנו כי אם נתחיל להתיר את הרסן, יהיה שיטפון. המצוקות הן

אמיתיות. אנו יודעים שאתם נמצאים במצוקה, משום שהפכנו להיות תלויים בערבים יותר

מאשר הם תלויים בנו. אס נאפשר לכם לייבא פועלים, נצטרך להתיר יבוא פועלים גם

לשירותים וגם לתעשיה. פינוי אשפה מהרחובות הוא בעיה קריטית יותר מאשר בניה.

פנינו לוועדה הבינמשרדית וביקשנו ממנה כי תאשר לנו את הארכת תקופת הביצוע,

כדי שלא ניתבע על אי עמידה בלוח זמנים. עדיין לא קיבלנו את תשובתה.

היו"ר אי נמיר;

אני מטילה על היועה"מ שלנו לבדוק את הנושא.

א' שוסטק!

נסייע לכם בכך.

י' ארבל;

הנושא נמצא אצל מר נחמן רטנר, סגן החשב הכללי באוצר. הוא יו"ר הוועדה

הבינמשרדית להתקשרויות עם חברות הבניה. מדובר על בניה עבור משרדי הממשלה.

היו"ר אי נמיר;

אני רוצה לומר לכם בשם כולנו כי אנו רוצים לעזור. אנו מבינים את מצוקתכם,

אך הדרך של ייבוא פועלים זרים אינה מקובלת עלינו. אין זה ענין זמני, אין זה ענין

שיסתיים עם אלף הפועלים שלכם. ביקרתי בבתי האריזה וראיתי את המצוקה הקיימת שם.

אני יודעת כי אם משווים את שכר העובד הזר לשכר העובד הישראלי המאורגן,

הברוטו הוא אותו ברוטו. אני יודעת כי התעשיינים אינם מרוויתים בכל הנוגע לברוטו

של השכר המשולם, אך הרווח מתבטא בתחומים אחרים: הפועלים הזרים עובדים 10 ו-12

שעות ביום, ולפעמים אף יותר. אין הם מקבלים תשלום עבור ימי מחלה וחופשות, ואין

הם שובתים או מאורגנים בוועד-עובדים. כל אלה מהווים שקול עבור המעסיק. עובדים

כאלה בסופו של חשבון זולים יותר למעסיקים. התעשיינים לא יאמרו לנו את הדברים

האלה כאן, אך אנו מכירים את התמונה. אומרים לי התעשיינים בסיורים; אין לנו בעיות

עם הפועלים הפורטוגזים. הם גם עובדים זולים יותר. אנו מוטרדים מן המצב הזה.

אנו מוכנים לעזור לכם, אך שמעתם מהי דעתם של כל חברי הוועדה: נעשה הכל כדי

לא לאפשר יבוא עובדים זרים.



התייעצות חברי הוועדה

היו"ר א' נמיר;

היתה לנו תקלה לגבי זימון הישיבה השניה היום. אם אנו רוצים לסיים את הכנת

החוק, צריך לסיים את שמיעת כל הגורמים. O.R.S.הביאה לנו מספר חוזים חתומים

הנוגעים לענין בו אנו דנים. חיים אושרי וגדעון בן-ישראל יצאו נגד, וכאן מתברר

שO.R.S- חתם חוזים לפני חודשיים-שלושה עם מועצות-הפועלים באשדוד, לוד

ופתח-תקווה. לכן ביקשתי שלישיבה שנקיים היום, יוזמנו מזכירי אותן מועצות-פועליט.

לא ייתכן שאחד יאמר לנו לא, והשני יחתום על חוזה. אנו רוצים לשמוע גם את דבריו

של ז'ילוני מן האגף לאגוד מקצועי. היתה תקלה בהזמנה לישיבה, ולכן איני חושבת שיש

לנו מה לקיים את הישיבה. ביקשתי שיבוא לכאן גם מנכ"ל שירות התעסוקה, והתברר לי

כי הוא נסע לסיור עם השר בבית-שאן. אני חושבת שדוד מנע חייב להיות מודע למה

שקורה עם החוק הזה. אם נקבל את החוק הזה, שירות התעסוקה יעסוק רק בעובדים ברמות

הנמוכות ביותר.

אני רוצה להפנות תשומת-לבכם לבעיה שעומדת להיות קריסית בימים אלה, והיא

נוגעת למקבלי שכר מינימום וקיצבאות. אם המדד יעלה היום מעל ל ,0.84%-צריך יהיה

לשלם תוספת-יוקר. כתוצאה מכך השכר הממוצע במשק יעלה ל-1570 ש"ח, ואז שכר

המינימום יהיה 707 ש"ח. התעשיינים מחוללים מהומה אדירה, כי היוקר הוא משהו שעומד

לקרות, לא משהו שכבר קרה וצריך לתת לשכירים פיצוי חלקי עליו. אני שומע רמזים

מצד האוצר והתעשיינים, ואפילו מצד ההסתדרות, כי הם עלולים להכניס שנוי לא בחוק

עצמו אלא בעיקור תוספת-היוקר. אם לא ישלמו עכשיו 70% מתוספת-היוקר, יווצר מצב

שהשכר הממוצע לא יעלה. אם כך , שכר המינימום ישאר בדרגתו וכל הענין פתור.

אי שוסטק;

אתה מתכוון לומר שהם מבקשים לגרום לכך שתשלום תוספת-היוקר לא ישפיע על שכר

המינימום.

נכון. אז גם שכר המינימום לא יעלה. זוהי שיסה עקיפה, לנסות למנוע את עליית

שכר המינ ימום.

אני רוצה להסב תשומת-לבכם לדבר נוסף: אם זה מה שיקרה, וחישוב השכר הממוצע

במשק יצביע על רמה נמוכה יותר, מי שייענש קשה יותר הם הקיצבאים המקבלים חלק יחסי

מן השכר הממוצע במשק. עם השכירים עוד אפשר לעשות dealמסוים שגם אותו איני מקבל,

אך אם הגימלאים אי אפשר לעשות שום .dealהם פשוט יקבלו קיצבאות נמוכות יותר.

-י

אם השכר הממוצע לא יהיה מעל ל-1500.

אני סבור שאנו צריכים לקבל אנפורמציה על-כך מהאוצר, מהתעשיינים ומההסתדרות.

מכיוון שתפקידנו הוא לדאוג לשכירים ברמות הנמוכות ביותר וגם לקיצבאיס, אני סבור

שאנו צריכים לעמוד על המשמר.



היו"ר א' נמיר;

לפני חודשיים ביקש מר דן פרופר, יו"ר ועדת העבודה של התעשיינים, להיפגש

איתי באופן דחוף, וזאת לאחר שלא פגשנו אותו כאן אף פעם מאז נבחר לתפקידו. נפגשתי

איתו בכנסת והוא אמר לי כי ב-1.4 צריך לפתוח את הסכמי השכר, והם חוששים מפני

התוספת הגבוהה שיקבלו מקבלי שכר המינימום. אף אחד אינו מעלה על הדעת שהשכר

הממוצע יהיה פחות מ-1500 ש"ח, והם חוששים מפני מפולת.

מי בוטון;

על-פי הנתונים שמסר לי היום שלמה כהן, השכר הממוצע במשק יגיע ל-1572 ש"ח.

היו"ר א' נמיר;

הם מבינים כי אינם יכולים לגעת בשכר הממוצע. מלבד היותו יו"ר התאחדות

התעשיינים, דב לאוטמן הוא בעל מפעל טכסטיל. דן פרופר הוא גם בעל מפעל מזון,

בנוסף להיותו יו"ר ועדת העבודה של התאחדות התעשיינים. ברור שהם שני השושבינים

הראשיים לשכר המינימום. לאחר שקיים איתי שיחה, אמר דן פרופר כי אינו מבקש אפילו

לבוא לוועדה כדי להסביר את עמדתם בענין שכר מינימום. מה שהם רוצים להשיג הוא

לדחות את המועדים.

אמרתי לו כי בשעתו לא הבנתי את עמדת התעשיינים וביחוד לא את עמדת שר האוצר.

לא הבנתי מדוע נאבקו על-כך שהפרמיה של 30% תהיה כלולה בפנים, ולא על ההצמדה

ופתיחת הסכמי המסגרת מה-1 באפריל. אני מדברת עתה על 45% מן השכר הממוצע במשק.

אמרתי לו שבמאבק שלהם על הריבית האוכלת בהם ועל שער הדולר, אני בעדם, אך בשני

התומים האלה לא הצליחו להזיז את שר האוצר מעמדתו. לעומת זאת הם נעמדים על

הרגליים האחוריות, כדי שהפרמיה של 30% תהיה כלולה בפנים. הדבר היחיד שהם חושבים

שיצליחו להוריד הוא שכר העובדים. לאחר ששמע את דעתי, ויתר על רצונו לבוא ולשכנע

את חברי הוועדה. שאלתי אותו, מדוע אין הוא ניגש לשר האוצר.

מה שהם רצו מאתנו הוא שנידחה את הצמדת שכר המינימום עד לפתיתת הסכמי

המסגרת, כלומר שלא יהיה עדכון ל-45% מהשכר הממוצע ב-1 באפריל.

ר' כהן;

הוא רוצה שנשנה את החוק?

היו"ר אי נמיר;

כן. הוא אמר לי שהוועדה היא הכתובת שלהם, מכיוון שמדובר בחוק. בד בבד

התחלתי לקרוא הדלפות מכוונות, שמשרד האוצר מציע לא לעקר את תוספת היוקר אלא

לשלם רק את מתציתה. היה ברור לי מה קורה כאן. הגיע לכאן חיים הברפלד שבוע

לאחר-מכן בקשר לנושא אחר, ואמרתי לו מה יהיה הסצנריו: שר האוצר ילך לקנות את

ההסתדרות, ומכיוון שהוא יודע מהן נקודות התורפה שלה, הוא יציע לה עיסקות. חיים

הברפלד אמר כי לא יתן לכך לקרות.

אם אני קוראת נכון את המפה, מגמת השר ניסים היא להשפיע על ההסתדרות שתסכים

לתשלום נמוך יותר, תמורת דברים אחרים שאיני יכולה לשים את האצבע עליהם. לכן

הבעיה שלנו היום אינה המאבק על השכר הממוצע שעובר את ה-1500 ש"ח, אלא כנגד הלחץ

של האוצר על ההסתדרות להגיע להסכם על אי תשלום תוספת היוקר.

ר' כהן;

הטכניקה שבה הם מתכוונים לעשות זאת היא אכן זו שאת מתארת. אם יפרסו את 5%

תוספת היוקר, הם יגרמו לכך שהשכר הממוצע במשק לא יעבור את ה-1500 ש"ח. היום הוא

1421, ולצורך חישוב קיצבאות הוא 1472 ש"ח. במצב כזה, השכר הממוצע לא יעבור את

ה-1500, ואז הוא יהיה נמוך מזה המשולם כשכר מינימום. בעיני זהו שוד. צריך להביא



בחשבון כי הריבית האפקטיבית בכל זאת ירדה , למרוח שהיא עדיין גבוהה. אי אפשר

לגרום לכך שבגלל ששער הדולר אינו מתואם, מי שישלם את המחיר הם השכירים בדרגות

השכר הנמוכות והקיצבאים. זהו שוד לאור היום.

אני מציע שנפעל כדי שהדברים לא ייעשו בשקט. נזמין אותם למסור לנו דו"ח כבר

בשבוע הבא. מאחר וב-5.00 אחר-הצהריים יתפרסם המדד, תוכלי להחליט אם להעלות את

הענין בוועדה בשבוע הבא, כדי למנוע מהם את האפשרות לבצע את מה שהם מתכננים.

היו"ר אי נמיר;

תודה רבה לכם.

(הישיבה ננעלה בשעה 10.50)