הכנסת האחת-עשרה

מושב רביעי



נוסח לא מתוקן



פרוטוקול מס' 398

מישיבת ועדת העבודה והרווחה ביום

ד' ב' בטבת התשמ"ח - 23 בדצמבר 1987, בשעה 9.00

חברי הוועדה: א' נמיר - היו"ר

ח' גרוסמן

י' פרץ

א' שוסטק

א' גבריאלי - ראש מועצת יקנעם

א' גפני - יו"ר מועצת מנהלי כור

י' חזיזה - ראש אגף כוח אדם בכור

ש' שפר - מ"מ מנכ"ל סולתם

י' רונן - מנהל כוח אדם בסולתם

ר' שילו - עוזרת של ארנון גפני, כור

ר' טולדנו - מזכיר מועצת פועלי יקנעם

י' צמח - יו"ר ועד הפועלים, סולתם

א' מיכאל - ועד הפועלים, סולתם

א' כהן - ועד הפועלים, סולתם

נ' כהן - ועד המהנדסים, סולתם

ש' שמולביץ - ועד העובדים, סולתם

ע' אלי - ועד העובדים, סולתם

א' המאירי - מחזיק תיק סולתם במועצת פועלי חיפה

ע' כץ - משנה למנכ"ל שרות התעסוקה

י' שושני - מנהל אזור חיפה, שרות התעסוקה

א' אורן - ראש מנה"ר, משרר הבטחון

ח' אומן - סגן ראש מנה"ר, משרד הבטחון

ע' שמיר - מנהל מרכז ההשקעות, משרד התעשיה והמסחר

צ' דורי - סמנכ"ל מימון וחברות, משרד התעשיה והמסחר

י' שפיר - סגן מנהל האגף להכשרה מקצועית, מטרד העבודה והרווחה

י' ארן - מנהלת לשכת הקשר של ההסתדרות בכנסת

א' אדלר

מ' הלנברג

מפעל סולתם ביקנעם



מפעל סולתם ביקנעם

רבותי, בוקר טוב. אני מתכבדת לפתוח

את ישיבת וערת העבודה והרווחה.

אנחנו חוזרים לדון במצבו של מפעל סולתם ביקנעם.

בישיבתנו האחרונה בנושא סולתם,

ב-5 באוגוסט, היו כאן דני רוזוליו ויצחק חזיזה, כנציגי חברת העוברים וכור.

הובאה אז לפני הוועדה הצעה שהעובדים ייצאו לחופשה עד 1 בינואר 1988. אני הייתי

מאד סקפטית לגבי העניו חזה. לא הרגשתי שיהיה למה להחזיר את היוצאים לחופשה.

אנחנו היינו בסיור והתרשמנו שכל העניו של החלפת אמצעי ייצור הוא יקר, מסובך ומורכב

מאד. זה לא שמחליפים סרט במכונה ויש ייצור אחר. ואם גם מחליטים להכניס מוצרים

חדשים - צריך לדאוג לשווקים לאותה תוצרת. ונשאר תלוי ועומד הנושא של המלאי. זה

לא זז, וזה אולי עקב אכילס הגדול ביותר לאפשרות הקיום של המפעל.

מיום היותי יושבת-ראש ועדת העבודה

והרווחה, לפני שלוש שנים, אני זוכרת טיפול במפעל סולתם. לא רצינו להניח לעניו.

עכשיו מגיע המועד של החזרת העובדים לעבודה. השאלה היא, למה חוזרים ואם חוזרים.

אם יהיו פיטורים - מה יהיה במפעל, מה יעשו שם? אנחנו רוצים לדעת מהקורה במפעל

נכוו להיום. אנחנו רוצים לדעת, לגבי אלה שלא יצאו לחופשה, האם יש היום עבודה

במפעל? ולגבי אלה שיחזרו מהחופשה - מה הם יעשו במפעל? אנחנו רוצים לדעת אם היה

משא-ומתו לשינוי פני המפעל או חלק ממנו לייצור אחר, ומה בעניו המלאי ומה הסיכויים.

אני שמחה שאנשי משרד הבטחון נמצאים

כאן. היו שמועות מאד אופטימיות. היה ביקור של שר הבטחוו בגרמניה ונאמר שיש הזמנה

גדולה למפעל סולתם. שר הבטחוו חזר והידיעות היו מאד אופטימיות לגבי השגת הזמנות

למפעלים הקשורים עם התעשיה הבטחונית בארץ. האם יצא משהו מהעניו של גרמניה? האם

יש תזוזה בעניו המלאי?

ארנון גפני, בבקשה.

אני מודה על ההזמנה. כידוע לוועדת

העבודה והרווחה וכידוע לכולם כאו,

מפעל סולתם זו בעיה בפני עצמה והטיפול בה הוא חשוב ומרכזי. זו אחת הבעיות המרכזיות

של כור כמערכת ולכו התייצבנו כאו עם החברים מהארגונים השונים, גם מכור וגם מסולתם.

מנכ"ל סולתם נמצא עכשיו בארצות-הברית בקשר לגיוס הזמנות וטיפול במכרז שאם נזכה

בו יהיה קצת יותר טוב. הטיפול בזה קשה ומסובך. מנכ"ל כור, שייקה גביש, נמצא במזרח

הרחוק. אני לחצתי עליו שיקיים את הנסיעה הזאת, כי יש בה סיכויים גם לסולתם וגם

ליחידות אחרות בכור. אמרתי לו שאני כיושב-ראש מועצת המנהלים, יחד עם החברים בהנהלה

נשים עיו על העניינים. אני מתנצל שמנכ"ל כור ומנכ"ל סולתם לא נמצאים כאו.

מאז הדיון האחרון של הוועדה, שהיה

בחודש אוגוסט, עם כל הקשיים שהיו בעניו היציאה לחופשה, אנשים יצאו לחופשה ולהשתלמויות.

אני רוצה לדווח מה קרה מאז.

מספר העובדים בסולתם קטו מאז בכ-190,

ממספר של 1050 בערך שהיה באותה תקופה. היום יש 860 עוברים. זו לא רק בעיה אישית

ובעיה תעסוקתית שהיא כבדה מאד במפעל כזה, זו גם בעיה כלכלית המכבידה לא מעט על

כור, כי אנשים פורשים בתנאים של קבלת פיצוים והנזק הכספי על כור הוא גדול. המפעל

לא יוכל לעמוד לאורך ימים במעמסה הזאת. הנטל הכספי מתבטא כבר בסכום של 10 מיליוון זה

לא מספיק. חלק מהעובדים פרשו בפיצויים מוגדלים, חלקם פרשו פרישה מוקדמת על-חשבוו

המפעל וחלקם - על חשבוו נתיב. זו פעולה שעולה לנו הוו תועפות ואנחנו עושים אותה.

בחודשים האחרונים העובדים היו בחופשות ובהשתלמויות, מעבר להשתתפות של משרד העבודה

והרווחה, זה על רקע החלטה שהתקבלה בהנהלה ובמועצת המנהלים של כור.



אני מוכרח לומר שהיו התלבטויות

קשות בכור, גם כהנהלת וגם במועצת חמנהלים, אם אנחנו יכולים לקיים את המפעל.

יש נטיה לנסיונות של עוד כמה חודשים, שעולים הון לגוף עסקי. בדקנו את זה כשברקע

עומדות המטרות החברתיות, עם ידיעה שזה מפעל עסקי. כאן אני רוצה לומר שיש פרסומים

על ההפסדים העסקיים של כור, אם כי עדיין איו פרסום שלנו.

אנחנו יודעים שלסולתם יש משקל ניכר

מאד בהפסד החצי-שנתי של כור. החלק של סולתם במצב הנוכחי הוא כשליש מההפסד של כור.

ליתר דיוק, המשקל החצי-עונתי היה שליש והמשקל השנתי זה קצת יותר.

יחד עם זאת אני רוצה לומר, שמועצת

המנהלים של כור החליטה גם עכשיו לא לסגור את המפעל אלא להתאים אותו. בהחלטה נאמר

שמפעל סולתם לא ייסגר. הפעלת סולתם תימשך תור התאמת המתכונת לכ-750 עובדים. המשך

ההפעלה מותנה בתכנית עבודה הבנויה על איזוו תפעולי. כו תבחן ההנהלה קיצור שבוע

העבודה לחמישה ימים, בעיקר כדי להקטין את עלות העבודה.

בתקופה הזאת לא מצאנו ניסים ונפלאות בתחום

של מעבר למוצרים אזרחיים. דובר על משהו ביפו. יצאה לשם משלחת, היא לא חזרה עם

תוצאות. יותר מזה, אפילו אם היו תוצאות - הם לא היו נושא כל כך תעסוקתי. לא יצא

מזה דבר ריאלי. לעבור לייצור אזרחי אחר, זה נושא כמו השקעה למפעל חדש. עם זאת

הגענו למסקנה שניתו לבסס פחות או יותר על סיכוי סביר מכירות של כ-50 מיליוו דולר

בשנת 1988, בתוך זה כלול החלק שיימכר למשרד הבטחון, חלק הזמנות שיש כבר וחלק

הזמנות שקרוב לוודאי שיהיו.

היו"ר אי נמיר; זה ייצור.

כן.

הנושא הגרמני שדווח עליו בעתונות,

זה נושא שלא קשור לזה.

כשישבנו ודנו על המפעל כמעט נפל

העניו של גרמניה. צלצלו אלינו ואמרו שהגרמנים לא רוצים להזמיו. זה עלול להוריד

מ-50 מיליוו דולר הזמנות.

אני מבקש להביא כמה נתונים להשוואה.

הייצור של מפעל סולתם ב-1984 היה כ-140 מיליוו דולר, מזה 121 מיליוו דולר ייצוא

כשנה אחת ו-18 מיליוו לשוק המקומי באותה שנה. אחר-כך היתה ירידה ל-84 מיליוו,

ל-55 מיליוו ועכשיו ל-40 מיליון. מאז הקמתו מפעל סולתם ייצא קרוב למיליארד דולר,

משנת 1953, זאת אומרת 70% ייצוא.

לפי התכנית שהוגשה לנו במועצת

המנהלים, על-ידי ההנהלה, ניתו אולי לאזו את הפעילות השוטפת, בתנאים מסויימים -

אם כוח האדם אכו יצטמצם ל-750-700 איש ואם תהיה תרומה גם בעלות העבודה. עלות

העבודה פירושה חלק צמצום וחלק ויתור בשכר ובתנאים סוציאליים, ויש עכשיו משא-

ומתו על כך. כרגע יש דיוו עם מועצת הפועלים.

אתם בעד חמישה ימי עבודה?

אנחנו בעד לחסוך בעלויות.

אני לא מאמין שבהיקף כזה של עובדים

ובסכום כזה נוכל להחזיק את העניו הלאה הרבה זמו. זה גבולי וזה עלול להתהפך.

אנחנו צריכים להגיע לתפוקה יותר גבוהה ולמכירות יותר רבות.



בארצות-הברית יש משא-ומתן על

מכירדת ואולי זה יוכל לפתוח אופקים חדשים. אנחנו עומדים בתחרות קשה עם הספרדים

ועם מדינות אחרות ואפילו עם הצרפתים, שעלות הייצור שלחם יותר נמוכה. כדי להצליח

כמשא-ומתו הזה אנחנו צריכים להוריד בשליש את עלות העבודה בחישובים שעשינו ראינו

שכדי לקיים את המפעל על 50 מיליון דולר, וזה לפני המכרז, אנחנו צריכים להוריד

את עלות העבודה גם על-ידי הסכמים בשכר, כי עלות השכר יחסית גבוה, וגם את מספר

העובדים.

איו עדייו בטחון שנקבל את המכרז.

ההחלטה תהיה בראשית חודש ינואר. עבודות אחרות לא נמצאו.

יש נושא שפותח עם צה"ל, הושקע

על-ידי צה"ל, נבדק ואושר מבחינה טכנית ואופרטיבית אבל הוא עומד תקוע כי איך כסף.

כשאתה מדבר על 50 מיליון, האם זה

כולל את המכרז?

לא. זה מחוץ. אנחנו מביאים בחשבוו

אפשרות של קליטת המכרז הזה. מבחינת

קליטת העבודה, אנחנו מביאים בחשבוו את המכרז הזה. מצר שני, מבחינת איזוו יהיה

קשה אם לא יהיה המכרז הזה.

מבחינת

הפעילות השוטפת, אנחנו מוכנים להמשיך להפעיל את סולתם בתנאי שיהיה כדי לאזו את

הפעילות השוטפת, להפסיק את הקזת הדם. מצד שני אנחנו עדייו לוקחים על עצמנו את

הבעיה הקשה של המלאי בסכום של 100 מיליון דולר, שלא נמכר לא למשרד הבטחון ולא

החוצה. המלאי הזה של 100 מיליון - העלות שלו היא 15 מיליון דולר. כור לוקחת על

עצמה את הנושא הזה וזה מכביד עליה במימון היום ובתכנית המפנה איר להגיע לרווחיות.

הייתי מעריו אם הוועדה תוכל לסייע

ולעזור, בכנסת ובממשלה, כדי שנוכל להגיע למימון האחזקה של המלאי. בזמנו, כשהייתי

בא לכנסת כנגיד בנק ישראל, היינו עוזרים למפעלים במימון זול. היום אנחנו מחזיקים

במימון יקר מלאי של 100 מיליון דולר. צריך לסייע במימון, כי אנחנו עושים כל ההתייעלות

בסולתם, בשיתוף פעולה עם העובדים.

לסיכום. הייתי אומר שהצלחה בהפעלת

המפעל ובאיזון השוטף מותנית בעיקר במה שנוגע לעלות הייצור, במציאת הזמנות ובמימוש

הזמנות שאני חושב שיהיו. מתרוצצים ביחס למכירת המלאי אבל השפעתנו קטנה. אולי נצטרך

להוריד את המחיר. אנחנו צריכים לעבוד על סיוע בתחום המימון,

הסיכוי לחזור לקידום המפעל מותנה

בכושר התחרות שלנו, ועל כך אנחנו מדברים עם העובדים שלנו ובמועצות הפועלים, שאנחנו

מקווים שיהיה מצירם סיוע.

היום יש יותר מוגבלות על מכירה.

השוק יותר תחרותי. אנחנו חייבים לעמוד בתחרות בארצות מפותחות,-ארצות-הברית ואירופה,

ששם אנחנו צריכים לעמוד בתחרות עם כוח אדם יותר זול בארצות שונות, למשל ספרד.

זו לפי דעתי תמונת המצב להיום.

אני מבינה מדבריך שבלי המכרזים

הגדולים מפעל סולתם נערך היום

לייצור של 50 מיליון דולר ובשביל הייצור הזה צריך 750-700 עובדים.



אני מברכת את חברת העובדים ואת

כור על המאמצים שהם עושים למרות הקשיים והגרעונות. בזמנו דנו על המפעלים רום

כרמל ושרון טקסטיל, שבגלל גרעונות יותר קטנים זרקו עובדים ששכרם והתנאים שלהם

היו פחות טובים מאלה שבסולתם. המאבק שלנו היה על פיצויים רגילים, שלא רצו לשלם

אותם לעובדים.

אני שואלת: נניח שלא תקבלו את המכרזים,

איר תעמדו בזה?

הנושא של 50 מיליון, זה ייצור נירוסטה,

חלק של המלאי במדעומים - ייצוא בסדר

גודל של 23 מיליון. יש צפי של הזמנות, שאנחנו עובדים עליהם. סדר גודל של 750 איש

מכסה 50 מיליון. נותרו 145 איש שאין לגביהם סידור.

מועצת המנהלים של כור העמידה תנאי,

שלא מוכנים להפסיד יותר.

אשר לארצות-הברית ולביקור של השר.

במסגרת הביקור חתמנו על מזכר הבנה

עם ארצות-הברית, שעבדנו עליו תקופה ארוכה. המזכר הזה נותן לנו סטאטוס זהה כמו

למדינות נאט"ו. במזכר ההבנה הקודם ביחס לאותו תחום של ייצוא היו לנו רק פריטים.

מספיק שיש שינוי בפריט מסויים - צריך להתחיל את כל הטיפול, והמכרז לא חיכה. מה

שיש היום נותן לנו להיכנס לשוק האמריקאי ולעמוד בתחרות כמו יצרן אמריקאי כמעט

בכל התחומים אם כי יש מגבלות מסויימות שמוטלות גם על מדינות אחרות. זה נותן לנו

אפשרות להתחרות על כל מיני עבודות שיש לכוחות האמריקאיים באירופה. בעבר, כשהתעשיה

האווירית רצתה להתחרות על עבודת תחזוקה באירופה, היא לא היתה מסוגלת לזכות במכרז,

כי המפקד, שהיה מקומי, קבע שזה מוגבל לאירופה. היום הסמכות הזאת הועברה לארצות-

הברית, היא הועברה ל"היי פוליסי" שיחליט על כך. למעשה זה נותן לנו הרבה יותר

אפשרויות להתחרות באותו שוק.

בשיחות שהיו בין מדינת ישראל לבין

ארצות-הברית אנחנו קיבלנו, כתוצאה מצמצום תקציב הבטחון האמריקאי, יותר מרמזים,

קיבלנו כיווני פעולה כמעט לאורך כל החזית של מקבלי ההחלטות, שנוכח צמצום תקציב

הבטחון האמריקאי הדרך תהיה כזו שהם יוכלו לקנות פריטים שעל המדפים, זאת אומרת

יתנו עדיפות לדברים שכבר פותחו.

איר מפעל סולתם נופל בקטגוריה הזאת -

קשה להתייחס לזה. אין ספק, ופה אני מסכים לדבריו של ארנון גפני, שנושא התחרות

בשווקים זו הבעיה.

קודם כל צריר להיות צורר. אם אין

צורר, יש בעיה. אם יש צורר ואם יש שוק, אז צריר לעמוד בדברים בסיסיים כמו מימון

ותחרות. אם כן, זו לא רק בעיה של עלות העבודה אלא זו גם בעיה של תנאי תשלום, מימון

ועלות העבודה. עלות - זה אחד הגורמים הבעייתיים ואין זה סור שכמעט כל התעשיה

זועקת היום שצריר לפתור את הבעיה הזאת.

וזו לא רק בעיה תקציבית. ירועה עמדת

הצבא האומרת שצה"ל, אם יש לו כסף, קודם כל הוא ייטיב את עצמו, זאת אומרת יקנה

תחמושת יותר חכמה, יותר טובה. אם מתפנה תקציב, יקנו בו תחמושת חכמה ולא יגדילו

מלאי שיש. כפי שאמרתי, הבעיה של סולתם איננה תקציבית בלבד.

בעיה נוספת קיימת, שלדעתי לא ניתנת

לפתרון מחר בבוקר היא תחום המוצרים. תעש, במשר השנים האחרונות, לאור מדיניות

מסויימת, התאים את עצמו למוצרים. הוא פיתח מוצרים ולא נשאר בתחום הקונוונציונלי.

היום, אלמלא היתה בעיה שאנחנו מכירים אותה, לא היינו מצטיידים במה שאנחנו מצטיידים,

כי זה לא שייר לתחמושת החכמה.

אתה מדבר על מר. שמיוצר בסולתם?

כן.

אני רוצה להזכיר מה שאמר כאן דוד

ברודט, שאחת הבעיות של סולתם, שבמשך

שנים היא לא התאימה את הייצור שלה לדרישות של צה"ל. זו הבעיה המרכזית. אם

היתה בעיה חמורה עם תעש - הם התאימו.

שמענו פה את התעשיינים וגם את שר

התעשיה והמסחר. הצעקה היתה שאי-אפשר

לקיים ייצור לייצוא שעיקרו לאזור הדולר, כי האזור הזה מהווה היום בעיה מבחינת

הייצוא. אני שומעת עכשיו שכל הישועות שיכולות לבוא מתבססות על ארצות-הברית. איך

זה יהיה הלאה?

האם עניו סולתם, שאנחנו דנים בו, בא

בחשבון במזכר ההבנה? זאת אומרת, האם

סולתם יהיה גורם?

מה סולתם מרוויח.

אני אומר שצה"ל הוא בבואה של המשתמשים

האחרים. אם אתה לא מוכר מוצר מתוחכם -

יש בעיה. ואותה בעיה היא לא רק למכור לצה"ל אלא למכור גם לעולם. יש צבאות כאלה

ואחרים. אם יש צבאות שנושא המרגמות שלהם זה העיקר - הם קונים.

להערכתי, ההתאמה זה לא רק בהתייחס

לצה"ל אלא צריך להתאים גם לצרכנים אחרים. לכן, בתחום סולתם יש בעיה יותר רחבה

מזו שהיתה קודם.

אשר למזכר ההבנה. במזכר ההבנה לא

יורדים לפרטים. חלק מהדברים זה עצם המכרז על מרגמות. בקטע הזה, אני יודע שלא דובר

על העסק הזה בכלל. לעומת זאת, השר, כשהיה בגרמניה, דיבר על זה. אם תעש קיבלה את

העוגה הגדולה, זה מפני שיש לה מוצרים יותר טובים. לא מספיק שיבוא שר או ראש ממשלה

ויפתח שערים. בשביל לפתור שערים צריך גס מוצרים.

זאת אומרת שלסולתם איו תקוות גדולות

לא באמריקה ולא בארץ.

את זה לא אמרתי.

בגלל השינויים הבינלאומיים חוזרים באמריקה

להצטיידות קונוונציונלית. סולתם הלך

לכיווו אחר מאשר תעש. עד 1984 סולתם מכר לייצוא 70%. קרה משהו, גם פוליטי ולא רק

כלכלי, והשתנו כל מיני דברים. סולתם הולך על דברים יותר קונוונציונליים. עם השינויים

בארצות-הברית מפעל סולתם יוכל למכור אולי דברים יותר קונוונציונליים וזו התקוה שלנו.

כשאני התגייסתי לצה"ל תותח 75 מ"מ היה

שיא הטכנולוגיה. מאז עברו הרבה דברים

עד שגם 155 זה לא הדבר החכם ביותר. תעש נכנסה לקו של מוצרים והתאימה את עצמה לשנות

ה-2000. לא ראיתי שזו הכוונה של סולתם.

לנושא הקונקרטי. אנחנו סגרנו בתור

המערכת תכנית ל-5 שנים ויש משא-ומתו על הוצאת הזמנה. האספקה תהיה שנתיים. זה מכסה

מלאי שאנחנו צריכים לצרוך אותו ב-5 השנים הבאות. זאת אומרת, אם היום אנחנו מכניסים

הזמנה, ואם לא תהיה מלחמה - ואנחנו מקווים שלא תהיה מלחמה - ואם המצב יהיה כפי שהוא,

זאת אומרת שיש עבודה לשנתיים ואחר-כך איו הזמנות נוספות, כי אנחנו חושבים על הצטיידות

ל-5 שנים.

מר. עם המלאי?

אי אורן; אין לנו מה לעשות עם זה.

מה הסיבות שלא קונים את המלאי? צריכות להיות

כמה סיבות.

עודד שמיר, מנהל מרכז ההשקעות.

סולתם אולי לא באהריות שלנו אבל יקנעם כן

באחריות שלנו. בנושא יקנעם פעלנו באופן חריג

מפעל נורת' הילס שמעסיק 50 איש, ומפעל או.אי.אס, שבימים האחרונים

התחיל בפעילות. זה מפעל מתוחכם שיעסיק אחרי הפעלתו קרוב ל-100 עובדים.

מתי תהיה ההפעלה?

הוא התחיל בפעילות בימים האחרונים. זה תהליך

של 8 חודשים-שנה.

אי-אפשר לומר שיש לנו פתרונות גדולים ליקנעם.

אורביט - שיעסיק לפי הנתונים שבידנו 20 אנשים.

הוא התחיל לעבוד בדירה שכורה.

מפעל אוסם - גמרנו לנהל משא-ומתן להרחבת הפעילות

שלו ביקנעם. פתרנו את הבעיות האחרות שלו והוא מתחיל להרחיב.

רוב העובדים לא מיקנעם והשכר שם הנמור ביותר

במשק. זה לא פתרון.

שכר - זה ענין של משרד העבודה.

התפיסה הכללית שלנו היא שהמפעל צריך להעסיק

אנשים מהמקום. אם לא נתמוך בו תהיה פגיעה בתעסוקה במקום.

אדאקום - זה מפעל מצויין. יש לו תכנית הרחבה

ואנחנו מטפלים בה. מדובר על 50 עובדים נוספים. המפעל קיים.

בנושא הקרקע לפיתוח עתידי. היתה הצעה לקבל את

השטח של המחנה הצבאי ביקנעם. ירדנו מזה, כי צה"ל דרש שנקים מחנה חדש. זה ענין של

10 מיליון וזה ירד. אנחנו נמצאים בתכנון והצלחנו להפשיר 60 דונם נוספים באזור

מערבי למפעל אוסם. 60 דונם זה שטח ששווה ל-60 אלף ממ"ר ונראה לי שלשנים הקרובות

זה יענה לצרכי יקנעם.

שלב נוסף, שלב בי - צפונית מערבית לסולתם. יש

מגעים עם המינהל להפשיר את הקרקע באזור תעשיה בי.

אלה הדברים כרגע שהמשרד פועל לענין יקנעם.

כשמסתכלים על פתרונות תעסוקה צריך להסתכל

על הסביבה של יקנעם - המפרץ. אני מקווה שנצליח להרחיב את הפעילות של המפעלים

הפטרוכימיים.

אזור אחר הוא מגדל העמק - שם יש תכנית להרחבת

מפעל אלקטרוניקה גדול, תכנית שתוסיף עשרות ואפילו מאות עובדים באזור.



אשר לסיווג. בעיקרון יש לחץ של

האוצר לשנות את הסיווג של יקנעם והאזור. הוא הגיש הצעה שלא מקובלת על משרד התעשיה

והמסחר. העניו של הסיווג הוא בירי הממשלה ולא בירי הפקיריס. אולי לווערה יש

השפעה בעניו זה.

היו"ר א' נמיר; מה עם סולתם?

ע' שמיר; ישבנו וסייענו להם במידה מסויימת.

לרוגמה, מרכז ההשקעות אישר בריעבר

תכנית של כמה מילוני רולרים להשקעות שהיו בעבר ושלא היה להו אישור.

היו"ר אי נמיר; זה הלוואות זה לא כסף שלכם.

עי שמיר; זה כסף שלנו. זה מענק של 20%.

היו"ר אי נמיר; 20% ממה?

עי שמיר; מהשקעה שנעשתה לפני שנה-שנתיים

בסולתם.

היו"ר אי נמיר; אני מבקשת תשובה על העניו של הריבית

ושל המימון. איפה עומד עניו השער

של הייצוא של סולתם לארצות-הברית ואירופה. האם טיפלתם בעניו?

צי רורי; השר פועל בעניו זה. זה עניו של

כלל המדיניות. אי-אפשר לעשות

בעניו זה דבר מיוחד לסולתם.

היו"ר אי נמיר; מה יהיה אם הם יקבלו מכרז?

צי דורי; יש להם בעיה. אני מקווה שהטיפול

הכולל בבעיה יקבל פתרון, כי אחרת

המפעלים יתחילו להתפורר. הטיפול בנושא של רווחיות הייצוא הוא במישור של כל הייצוא.

הבעיה של סולתם תיפתר עם פתרון כל הבעיה.

היו"ר אי נמיר; מה עם המלאי?

צי דורי; פנינו למשרד האוצר, שתהיה הלוואה

של 30 מיליוו דולר בריבית נמוכה,

שיוכלו להחליף את החח"ד שיש להם. קיבלנו מהאוצר תשובה שלילית מוחלטת.

היו"ר אי נמיר; אילו גבריאלי, ראש מועצת יקנעם.

אי גבריאלי; אני מודה על כינוס הוועדה. לא אנחנו

ביקשנו את כינוסה. היא כונסה על-ידי

מישהו שמתענייו ויש לו תחושות חברתיות.

לדעתי, צריך לשנות את דפוסי המחשבה

כולם, ביחוד של האוצר. אנשי האוצר עושים סטאטיסטיקות בתוך חדרי המשרדים המחוממים

ולא יודעים מה קורה בשטח.

כשמדברים על אלפי מובטלים במדינת-

ישראל, 40% מהם נמצאים בערי הפיתוח. המשרדים חונקים את ערי הפיתוח מאהבה אבל

בעשייה - כמעט שום דבר.



האוכלוסיה בערי הפיתוח מהווה %1O

מכלל האוכלוסיה במדינה. זו אוכלוסיה חלשה אבל 40% ממנה נושאים על גבם את האבטלה,

ויקנעם היא אלופת האבטלה, יש בה 200 מובטלים המקבלים דמי אבטלה ועוד 200 שאינם

מקבלים דמי אבטלה.

צי דורי; כמה הם באחוזים?

20%.

היום כולם מחפשים עבודה ואנחנו במועצה

הפכנו להיות לשכת עבודה. אנשים לא משלמים אדנונה כי אין להם כסף, מים - לא

משלמים, ויש עוד תשלומים שונים שלא משלמים. זה גורם להרס חברתי. אולי צריר להיות

מישהו שיקום ויגיד שמחסלים את היישוב.

אנחנו באים לכאן, שופכים את התסכול

וחוזרים הביתה. משרד העבודה כתב? - שום דבר. מישהו מתעניין? - שום דבר. האוצר

אטום.

היום מדברים על סיווג חדש. יש הצעה

לשר התעשיה והמסחר והשר יעקבי, שעומדת שלוש שנים- שר האוצר לא מוכן אפילו להביא

את זה לדיון, ואני מדבר על בג"צ נגד השר. הורידו אותנו מאזור בי לאזור ג/ לפי

העיתון.

שר האוצר רוצה, הוא לא יכול.

דיברתי עם השר גד יעקבי. הוא אומר

שאין שינוי

במקום לעזור עכשיו לערי הפיתוח,

מוחקים אותנו. עם מי נדבר? מקימים אזור תעשיה, האם יזמים ירצו לבוא לאזור בסיווג

גי?

היינו אצל השר רבין בענין ה-15 מיליון.

יש התניה לעוד 15. שר האוצר מחייך, ושום דבר. מה נעשה? אני לא יודע מה לעשות.

מחנה צה"ל - מאיפה אני אביא 8 מיליון

דולר?

אני אומר שצריכה לקום ועדת חירום

כדי לתת חיזוק לאומי לערי הפיתוח שהם מוקדי אבטלה, והאבטלה ביקנעם היא הכי גדולה.

והענין של תשתית למבני תעשיה.

אנחנו נמצאים בתת-תקצוב של נושא

תשתית אזורי התעשיה כולם. כבר שלוש

שנים אנחנו טוענים בענין התשתית התעשייתית בערי הפיתוח. אין איפה לבנות.

ביהודה ושומרון לא בונים מבני

תעשיה?

אני מבקשת שתמציא לנו פרטים איר

החלוקה בבניית מבני תעשיה.

הבעיה היא לא בבניית מבנים. הנושא

הוא תשתית.

לדעתי, צריך להביא את הנושא לישיבת

הממשלה. כמו שיש לובי לבית-שמש,

להביא את סולתם לדיון כדי לעזור לו.

כל השרים הנוגעים בדבר צריכים

לבוא ולראות מה קורה ביישוב הזה. פעם היתה ועדה.

השר שרון ומזכ"ל ההסתדרות החליטו

לחדש את הפעילות של הוועדה הזאת

מיד.

מי יעמוד בראשה?

מנכ"ל משרד התעשיה והמסחר. פנינו

למשרדי האוצר והתעשיה והמסחר שנציגים

שלהם יהיו בוועדה.

לדבריו של נציג משרד התעשיה

והמסחר. עושים מאמץ לעזור ליקנעם,

זה לא מספיק. צריך לבדוק מה אמנם נעשה.

יש לי מאבק קשה עם נורת' הילס,

שמעסיק 11 אנשים מיקנעם בשכר מינימום.

לטובתו של מפעל אוסם אני רוצה

לומר שהוא משתדל לבוא לקראת היישוב. השכר שם גבוה יחסית למפעלי מזון רגילים

ויותר מנורת' הילס.

מי שבא ליקנעם רואה שם תמונה מיוחדת -

חבורה גדולה של אנשים שקיבלו פיצויים מסולתם באים ללשכת של שרות התעסוקה, מציגים

בפתח וזהו, כי אין מה להציע להם, מציינים שהם היו בלשכה. משם הם עוברים לבנק

כדי לראות מה מצב ההשקעות של הפיצויים שהם קיבלו, שערכם יורד, ואחר-כך הם באים

למועצת הפועלים ומבקשים תעסוקה. אנחנו עומדים על חבית של חומר נפץ, בעוד כחודשיים

לא יהיו יותר דמי אבטלה, אלהים יהיה בעזרנו. מה יהיה אחרי שתסתיים התקופה של קבלת

דמי אבטלה?

איש מאנשי המפעל לא יודע מה יהיה

איתו. האווירה קשה.

איו כמעט שר במדינת ישראל, משתי

המפלגות, שלא היה אצלנו, לאזרחות כבוד, וכולם מזדהים איתנו אבל זה ולא יותר.

איו כמעט שר במדינת ישראל שלא היינו אצלו. ההזדהות איתנו נגמרת בפתח הלשכות של

השרים. אנחנו הולכים לאבדוו. באזור הצפוו יש אבטלה ולתושבי יקנעם הגרים במרחק

של כמה קילומטרים ממקום שיש בו עבודה, איו להם סיכוי לקבל עבודה בגלל הוצאות

הנסיעה. אנחנו נמצאים אמנם במרחק של 20 דקות נסיעה בלבד מחיפה אבל מתייחסים

אלינו כאילו באנו מהדרום. לא מקבלים את תושבי יקנעם לעבודה בגלל הוצאות הנסיעה.

אם אגשים נשלחים לעבוד במגדל העמק,

למה שימשיכו לגור ביקנעם? אם החליטו לחסל את היישוב - אפשר להעביר ולחסל אותו

במשך שבועיים.

מה הסיווג של מגדל העמק?

ב'. זה 15 שנים היישובים מגדל העמק,

עפולה ונצרת קיבלו אזור א', באופו זמני.

ולנושא ההכשרה המקצועית: זה לעג לרש.

אם אני צריך לשלוח תמחירן מוסמך ללמור

ייצור כסאות - הוא לא ייצר כסאות אלא יקבל דמי אבטלה. אם לבוגרי תיכון אני יכול

להציע רק ספרות - אני לא יודע מה יקרה. הקורסים מוגבלים לדברים שאין להם לא דרישה

ולא עבודה. יש לי 100 חרטים בלי עבודה. האם צריך להוסיף עוד חרטים? איו שום הכשרה

בנושא מחשוב, הנהלת חשבונות, תמחיר. איו הכשרה לבוגרי תיכון אלא רק ספרות ותפירת

עור. זוהר גינדל הבטיח אבל אין עשייה. מה יש? - יש ספרות וטבחות.

בהקשר לדבריו של נציג משרד הבטחון

אני מבקש לומר שביקר אצלי השבוע

מי שהיה קצין תותחים ראשי, והוא ביקש ממני למסור שהוא חושב שנעשית שגיאה באי-

הזמנת תוצרת. לדעתו, זו פגיעה.

היו"ר א' נמיר; הוא מי שהיה, הוא לשעבר.

הוא פרש לפני חודשים אחדים. הוא

ביקש ממני לומר לחברי הוועדה שהשיקולים

הכספיים והאחרים בתחום הזה הם שגיאה שאין לה כפרה.

במשך שנים היה הסדר בין תעש לסולתם

בתחומי ייצור ומחירים. עכשיו תעש מתחרה על מחירים, כאילו לא מספיקה לסולתם התחרות

שיש לה ממדינות שונות באירופה. תעש מציעה מחירים נמוכים יותר. אני מבקש שזה ייבדק.

חברי הוועדה יודעים שעובדי סולתם

נתבעו במשך חודשים ארוכים לתרום חלקם למאמץ לעבור את המצוקות העוברות על המפעל.

הם תרמו תרומה לא מבוטלת ויש מצידם נכונות להוסיף ולתרום אבל אני חושש שדברים

שאמר ארנוו גפני במרומז לא יוכלו לעמוד במבחו, כי יש גבול למה שאפשר לדרוש ולצפות

מהעובדים.

קודם כל אני רוצה להודות לוועדה

המכובדת הזאת שמתעניינת בגורלנו

מדי פעם, וביחוד ליושבת-ראש. מאז שישבנו כאן בפעם האחרונה עברנו במפעל תקופה

קשה מאד. כור, קודם כל הפועלים והנהלת כור ביחד עשו בחודשים אלה מאמצים גדולים

כדי להתגבד על המצוקה הנמשכת כבר שנתיים. נכון, כמו שאמרה היושבת-ראש, שאילו

היינו במפעל רום כרמל, שם לא היינו זוכים למאמצים כאלה ולא היינו מגיעים להסדר

של חופשה, סדנאות וכוי. עשינו מאמצים משותפים כדי להבריא את המפעל. ואנחנו

צריכים להמשיך ולעשות כדי להבריא את המפעל. אנחנו לא אומרים די. אני מבקש שגם

הממשלה תרתם לעזור. אני חושב שהממשלה, משרד האוצר, משרד הבטחון, צריכה לעזור

למפעל הזה שבעבר תרם לא רק לבטחון המדינה אלא גם לכלכלתה. כפי שאמרתי, אנחנו

מצידנו נעשה הכל, כור עושה את המיטב כדי להבריא את המפעל ולהעמיד אותו על הרגליים,

גם הממשלה חייבת לעזור לתעשיה בארץ שהולכת ומידרדרת. אנחנו מעודדים פתיחת

"היפרים" ובתי מסחר והורסים את התעשיה בארץ. אני מבקש שתצא מכאן קריאה לממשלה

לסייע ככל האפשר למפעל הזה.

אני מעריך מאד את ההתכנסות של הוועדה

לדיון בנושא של המפעל שלנו.

כאיש טכני אני רוצה לנגוע בנקודה

שנגע בה אברהם המאירי. נדהמתי כששמעתי ממנכ"ל המפעל שתעש חיפה לקחה שני מוצרים

שמפעל סולתם נולד וחי עליהם. אילו היינו מקבלים מחצית, זאת אומרת מחצית הם ומחצית

אנחנו, זה יכול היה להיות פתרון ל-140 איש במפעל. יותר מזה, במפעל שלנו יש היום

מכונות חדשות למוצרים כדי לייצר אותם במהירות ובזול ואילו תעש מתעניינת בקניית

מכונות לייצור הזה. לא יכול להיות שתעש תיקח מאיתנו מוצרים שאנחנו עשינו אותם.

איך קורה שהם מייצרים יותר בזול?

יש תמיכה ממשלתית, זה ברור.

זה לא נכון.

אי שוסטק; מה פירוש שתעש לקחה? מי נתן לה?

מי העביר לתעש?

אלה דברים סודיים. מנכ"ל סולתם פנה

למשרד הבטחון וביקש שלא יקחו את המוצר

ובכל זאת לקחו.

אנסה להסביר איר פועל האגף להכשרה

מקצועית. האגף להכשרה מקצועית פותח

קורסים במקצועות שיש בהם צורך בתעשיה. מה שאיו בו צורר - לא פותחים בשבילו קורסים

צריכים להיות שלושה תנאים לפתיחת קורס: 1) שהוא נחוץ במשק; 2) שאנשים מעוניינים

ללמוד בקורס; 3) שיש לנו מקום מתאים לקיום הקורס.

אין מרכז להכשרה מקצועית,

וגם אם היה - הוא לא היה מסוגל להקיף את כל המקצועות שיש בהם צורר. עם זאת, יקנעם

נמצאת במרחק לא גדול ממקומות שיש בהם קורסים בצפון ואם למישהו יש רצון ועניו ללמוד

מקצוע - הכל פתוח ואפשר לעשות את זה.

האגף להכשרה מקצועית נרתם לקורסים

בתור סולתם ואמנם בחודש דצמבר יסיימו 197 איש קורסי הסבה במקצועות מאד מתוחכמים,

לפי דרישה של סולתם. אם בסולתם יהיו מעוניינים לעשות הסבה למקצועות יותר מתוחכמים

ובהיקף יותר רחב - אפשר לדון

ב-37 קורסים

באזור, למקצועות שונים, לומדים 86 תושבים מיקנעם. אלה קורסים במגווו רחב - עיבוד

תמלילים וגם סי.או.סי, שבהם לומדים גם תושבים מיקנעם.

הקורס הוא לא ביקנעם?

איו מרכז הכשרה בתור יקנעם. יש מרכז

י' הכשרה בתור סולתם.

בחודשים הקרובים - ינואר-פברואר -

ייפתחו עוד כ-20 קורסים חדשים באזור הצפוו, ומדברים על קיבולת של כ-400 איש.

אם יש צורר בהכשרה מקצועית לתושבי יקנעם - נעשה יחד פרסום ותדאגו שהאנשים יבואו.

האגף להכשרה מקצועית לא בנוי ולא יכול להסתובב ביו הבתים ולשכנע אנשים שיבואו.

מי שבא, ברור הבא.

צריר להיות ברור שהכשרה מקצועית

איננה פתרוו. הקורס נמשר מקסימום שנה.

אני חושב שאנחנו לא צריכים לעבור

על העניו של תעש, שהוציא שני מוצרים

מסולתם.

מה הפתרון שזה יכול היה לתת?

עד ל-140 איש.

צריר להתרכז בעניו הזה ולבדוק אם

אפשר להחזיר את הגלגל, זה יכול

לפתור יותר מכל הקורסים.

אני גם טיפלתי, והיו לי פגישות עם

הדרגים הבכירים ביותר, בנושא של סולתם.

יש היום בצמרת המדינה הרבה אנשים שקשורים באותם המשרדים שסולתם תלוי בהם מאד

אם בהזמנה ואם ברכישה ואולי גם בסיוע ובעזרה שלהם, שאינם משוכנעים שלסולתם יש

זכות קיום, והם אומרים חד וחלק שאם השיקול הוא שיקול כלכלי של תעשיית נשק, של

אפשרות להתחרות עם שווקים בעולם, עם צה"ל - אז לסולתם איו זכות קיום. ואני אומרת:

אם הכל זה עניו של רנטביליות - גם את מדינת ישראל אפשר לסגור.

בכלל, התעשיות הקשורות במערכות בטחוניות,

כולו נמצאות על סף מפולת, בתהליך של מפולת. יש מי שחושב את מה לסגור. בתעשיה

הצבאית פיטרו בשנה האחרונה למעלה מ-4000 עובדים. יש חשבוו כללי. מה שאי-אפשר

לעבור עליו לסדר היום בקשר לנושא של סולתם זה העניו של יקנעם, כי לפי ההגיון

הכלכלי שציינתי אותו קודם איו צורך בערי פיתוח.

ואני לא צריכה לספר מה קורה באזור

חיפה, שם יש בעיה קשה של זיהום אוויר. אני לא יודעת מהיותר גרוע - למות מחוסר

עבודה או מזיהום אוויר. הנושא כבתי הזיקוק הוא כזה שאם לא תהיה פשרה - עיריית

אשדוד מציעה להם תנאים נפלאים והם יעבירו חלק גדול מחיפה לאשדוד, וזה למעלה

מ-900 עובדים רק בבתי הזיקוק, וכל התשלובת הכימית לא תוכל לקום בחיפה.

מה שחמור, כפי שאמרתי, זה העניו של

יקנעם. לכו אסור לתת לסולתם ליפול, משום בחינה. אנחנו זוכרים דיונים על מפעל

רום כרמל ועל "אתא", שבגלל גרעונות יותר קטנים ועם צפי יותר קטו לעתיד מאשר

יש לסולתם, הם זרקו עבודים לרחוב ואילו כאו, כור וחברת העובדים שמפסידה הוו

עתק, שומרים על העובדים. אם היו שוקלים רק שיקול כלכלי - סולתם היה נסגר.

אני פונה בשם הוועדה בבקשה ליעקב

שפיר ממשרד העבודה והרווחה, שיבקר ביקנעם. אנחנו למודי נסיוו ויודעים שאחת

הבעיות הקשות היא שמלבד סביב השולחו הזה לא נפגשים. אם תגיע ליקנעם ותיפגש

עם האנשים, זה יתו הרגשה יותר טובה לתושבי המקום ולפרנסי המקום. אחרי הביקור

שלו אבקש שתבוא לדווח. ביקור כזה יסיר הרבה אי-הבנות ומכשולים והוא יכול לסייע

לעניו.

אנחנו נבדוק את העניו של התחרות

מצד התעשיה הצבאית.

אני לא יודע את הפרטים.

על הנושא הזה אני אדבר עם המנכ"ל,

כדי למסור לוועדה אינפורמציה על מה

שקורה. אולי זה רק התחלה של תהליך.

אם אדע פרטים אוכל להעביר. אני לא

יודע פרטים.

עוד השבוע אשוחח עם מנכ"ל משרד

הבטחוו ונדע היכו הדברים עומדים.

אני מבקשת ממזכירת הוועדה לזמו לישיבת

הוועדה את שר האוצר, ביחס לשני נושאים: 1) סיווג ערי הפיתוח, שזה מגיע לשערוריה;

2) הנושא של השער ושל הסיוע לייצוא וגם לנושא של מימוו זול יותר למלאי של סולתם.

איו ספק שאם יהיה סיוע, יהיה מרווח של עוד חצי-שנה, שנה, שנה וחצי. קודם כל נמצא

פתרון לטווח הקצר, שסולתם לא יצטרך להיסגר.



המפולת היא בכל התעשיה. כל שבוע

אנחנו יושבים כאן עם אנשי מפעל שנופל. אי-אפשר לראות את זה יותר. בעניו זה אני

בדעתו של שר התעשיה והמסחר. אמרתי גם בישיבה הקודמת, שאני חשה אצל שר האוצר

אטימות לתעשיה ולייצור.

ולערי הפיתוח.

ערי הפיתוח זה לב לבו של הנושא.

אי-אפשר לדבר על אטימות אצל שר האוצר.

זו דעתי. אם לא נעזור לתעשיה, לא

תהיה תעסוקה. יש היום יותר יחס לעצמאים

ולסוחרים ופחות יחס לתעשיה.

צריך להזמין את השר לפני אישור

התקציב.

אני פונה להנהלת כור שתעשה את כל

המאמצים כדי שהצמצומים לא יתפתחו,

ואנחנו מקווים שתשיגו מכרזים.

תודה רבה. הישיבה נעולה.

הישיבה ננעלה בשעה 10.55.