הכנסת האחת עשרה

מושב רביעי



-נוסח לא מתוקן-



פרוטוקול מסי 386

מישיבת ועדת העבודה והרווחה

מיום די, י"א בכסלו התשמ"ח - 2.12.87 - בשעה 09.00

אי נמיר - היו"ר

צי ביטון

חי גרוסמן

ר' כהן

י' פרץ

יי בליזובסקי - מזבל משרד התעשיה והמסחר

יי בן-טוב - ראש המועצה המקומית אופקים

סי אלוש - מזכיר מועצת פועלי אופקים

שי זגורי - ועד עובדי גל-סרף

שי בנדלק - יו"ר ועד עובדי גל-סרף

מי סגרון - " "

גי אבוקסיס - מועצת פועלי אופקים

עי כץ - משנה למנכל, שירות התעסוקה

יי ברגר - רפרנט ביטייל בנושא עבודה ורווחה, משרד האוצר

יי שפיר - סגן מנהל האגף להכשרה מקצועית, משרד

העבודה והרווחה

אי נבון - ממונה בנושא הכשרה מקצועית בדרום, משרד

העבודה והרווחה

חי ישראל - מנהל לשכת הקשר, התאחדות התעשיינים

יעל ארן - נציגת ההסתדרות, מנהלת לשכת הקשר

מי יריב - משרד הכלכלה והתכנון

יי גידלי

יי חובב

אבטלה מחמירה באופקים (הצעת חה"כ אי נמיר)



אבטלה מחמירה באופקים (הצעת חה"כ א' נמיר)

היו"ר אי נמיר;

רבותי, בוקר טוב. אני מתכבדת לפתוח את ישיבת ועדת העבודה והרווחה של הכנסת.

בפתח דברי אני רוצה להודות למנכל משרד התעשיה והמסחר שבמחווה בלתי רגיל בא למלא

מקומו של אחד מעובדיו שלא הגיע לישיבה, גם לא טרח להודיע שלא יבוא, גם לא טרח

לשלוח אף אחד במקומו, ולך אומר שזו לא פעם ראשונה.

יי בליזובסקי;

זה ייבדק.

היו"ר אי נמיר;

הנושא שעומד היום על סדר יומנו הוא נושא האבטלה המחמירה באופקים. אנחנו

אמנם התכנסנו בעקבות הדברים העכשוויים שקורים באופקים, אבל לפני מונחת הצעה שלי

לסדר היום בנושא האבטלה המחמירה באופקים מה-16 ביולי 1986, אשר לפי בקשת פרנסי

אופקים אז לא מיהרתי להעלות אותה לדיון בוועדה. ההצעה הועלתה במליאה משום שהיתה

תחושה שיש רגיעה לאחר שהוסדר עניו אופ-אר, והאיש שטרח להסדרת הנושא הזה היה יורם

בליזובסקי שהיה אז מנהל מרכז ההשקעות והיום המנכל של משרד התעשיה והמסחר.

אני מקדמת בברכה את כל המוזמנים, אנשי אופקים ונציגי המשרדים.

רבותי, אני לא רוצה להאריך בפתיחה, לכן לא אחזור על מה שאמרתי בהצעה לסדר

היום, זה בגדר הצעה מיושנת. אבל אומר כמה מלים על האירוע האחרון. נכון שאלי

פנה מזכיר מועצת פפועלי אופקים כבר לפני שלושה שבועות, ובעקבות הפניה שלו אני

פניתי טלפונית אל מר יורם בליזובסקי לבדוק את כל הנושא של גל-סרפ. ואז, תקן

אותי אם אני טועה, אתה היית נדהם, כי לפי דבריך כאשר אני דברתי איתך הם היו

במשרד התעשיה והמסחר יום או יומיים לפני ששוחחרתי איתך טלפונית. אתה בדקת את

הענין, החזרת לי טלפון וספרתי שאישרו להם הלוואה.

חי גרוסמן;

מתי אישרו להם את ההלוואה.

היוייר אי נמיר;

מיד. אושרה להם הלוואה בסך 375 אלף שקל מקרן הסיוע, ממנה משכו 130 אלף

בלבד, ולזכותם נשארו 245 אלף. כלומר, כאשר קבלו ולקחו את ההלוואה הם לא חשבו

בכלל שהם מתכוונים להשתמש בה. אתה ניסית לבדוק ולברר, אחד השותפים במפעל זה גם

חברת דלק - שותפות לא כל כך גבוהה - ומאחר ומדובר בחברת דלק שבוודאי בחלקה

בבעלות ההסתדרות אני התקשרתי למזכל ההסתדרות. מזכל ההסתדרות קרא אליו את אברהם

אגמון שהוא יושב-ראש יידלקיי וביקש את התערבותו. אז נמסר לי שהחלק של דלק הוא חלק

קטן מאד בנושא הזה של המפעל. מה שאמר לי מנכל משרד התעשיה והמסחר היה שהם טענו

שהם החליטו לסגור את המפעל, הם אמרו בפירוש; כמו שקרה ברום-כרמל, החליטו לסגור

וסגרו, לא עזרו שום התערבויות, זו זכותם, זה מפעל פרטי; והם הודיעו שהם אינם

מוכנים להידבר על פתיחת המפעל. זה מה שמסר לי מזכל משרד התעשיה והמסחר.

מה שידוע לי לאחר מכן, אני הייתי בקשר בלתי פוסק גם עם מזכל מועצת פועלי

אופקים וגם עם מחזיק תיק האיגוד המקצועי באופקים. המצב הלך והחמיר, אני מבינה

שסגרו שם עוד מפעל. התחושב של חתושבים היא מאד קשה, התחושה של העובדים היא

נוראה. ישנו כאן ועד המפעל אופ-אר - זה לא משנה עניינית אבל לעתיד הישוב יש בכך

משמעות גדולה מאד - באופ-אר עבדו אנשים שהיו בגיל יותר גבוה , גם להם מגיעה

עבודה, אבל כאן מדובר באנשים צעירים שאין להם לאן ללכת אלא לעזוב את אופקים.



הערה אהרונה, ביום שני החולף היה לנו דיון על באר שבע בנושא החמרת האבטלה

שם. בבאר שבע בשנת 1986 - מסר לנו ראש העיר - עזבו 5221 תושבים, בחלקם המכריע

בגלל בעיות תעסוקה אם לא כולם. היה כאן נציג משרד התעשיה והמסחר והוא סיפר לנו

שיש איזו תכנית באופקים לפתוח מפעל של אלף פועלים. כמעט קבלנו הלם, ואני שאלתי

מדוע זה כל כך סודי, כי ידענו שהיום אנחנו מתכנסים בנושא של אופקים ולו היינו

יודעים שעומדים לפתוח מפעל של אלף עובדים יכולנו להרגיע אתך תושבי אופקים. זה

עשה עלינו רושם מוזר - בלשון מנומסת - אנחנו גם יודעים שאורך זמן עד שמאשרים ועד

שמקימים ובינתיים אופקים יכולה להתרוקן לגמרי מתושביה.

זה המצב נכון לרגע זה, עד כמה שאני יודעת.

מר יורם בליזובסקי, בבקשה.

חי גרוסמן;

האם אפשר לדעת פרטים על קרן הסיוע, בבקשה. באיזה תנאים ההלוואות, האם

החזירו או לא, מה זאת אומרת סגרו את המפעל - מה עם החובות.

יי בליזובסקי;

תודה ליושבת-ראש על רשות הדיבור. אני אנסה קצת להרחיב את הנושא. אנחנו

ערים למצב התעסוקה באופקים, ואני מוכרת להודות שלא רק את חשבת שהגענו לאיזו

התיצבות מסויימת גם אנחנו השגנו. בסיור האחרון שהיינו באופקים לפני כמה חודשים

הייתי מגדיר אותו כאחד הסיורים הרגועים, ביקרנו במפעל, ישבנו עם ראש המועצה,

ביקרנו בעיירה. הנתונים שקבלנו היו מבחינת תעסוקתי עיירה שמתמודדת יום-יום עם

בעיות תעסוקה. לא נשלה את עצמנו שהגענו לתקופה שבה כל אחד מוצא את העבודה

המתאימה לו, שבה יש מגוון של מקומות תעסוקה, אבל לא היו בעיות מיידיות לטפול.

אנחנו הופתענו - ואני אומר זאת בפירוש - מהסגירה של גל-סרף, מפני שמספר

ימים לפני החלטת הסגירה היה אצלי נציג בכיר של הנהלת המפעל, הוא בא לדבר איתנו

על נושאים שלא קשורים בגל-סרף. גל סרף זו חברת-בת של חברת גל-וייספילר בצפון,

ודרך אגב הסמנכל לממון שלנו רצתה להתעדכן ושאלה אותו מה קורה בשטח; הוא לא העלה

ולו ברמז קל את האפשרות שנטקלת - אולי אף היתה אז כבר החלטה - לסגור את המפעל.

על מה הוא בא לדבר?

יי בליזובסקי;

הוא בא לדבר על אומדני יצוא למפעל גל-וייספילר, שהיא חברת-האם. לא קשור

כלל לחברת גל-סרף.

ר' כהן;

הוא מתפקד בשני המפעלים?

יי בליזובסקי;

כן. לבושתי הרבה כשקראתי בעתון שהם סגרו את המפעל נדהמתי ושמעתי את הסיפור

ממי שמטפלת בנושא ישירות.

מה שאמרתי למנכל דלק תעשיות על תעשיות בנושא הזה - לא רלבנטי, זה חשבון

בנושא איך מתייחסים כאשר צריך את הסיוע של משרד התעשיה והמסחר ואיך מתעלמים מן

המשרד כשלא נוח להביא אינפורמציה, זה בינינו לבינם.



לגופו של ענין התשובות שקבלתי היו שלמרות כל נסיונות ההבראה וההזרמה של

כספים שהוזרמו למפעל בשנה האחרונה הם הגיעו למסקנה שאין תקומה כלכלית למפעל. אני

אומר את זה כאן עם כל הצער והמפגש הקבוע שיש לנו עם העובדים ועובדים שסוגרים

מפעל זה אוזת החוויות הקשות שאני עובר כל פעם מוזדש. יש עובדים שמפוטרים או מפעלם

נסגר, קשה לי, קשה לנו, כשבא גורם פרטי לא ממשלתי ומוכיח שאין תקומה כלכלית

למפעל מסויים. קשה לנו להתמודד עם הבעיה. מה נגיד להם? תמשיכו להפסיד, תזרימו

עוד מליון דולר? זאת בעיה שאני מתלבט בה, כל מצד אוזד עומדים העובדים שלעתים

נזרקים הרבה פעמים לרחוב כי אין אלטרנטיבה: מצד שני, אני רואה שתור על גבי לבן

את הנתונים, וזאת בעיה קשה שבדרך כלל הצד המקצועי-הכלכלי כאן גובר, ואז אם אין

ברירה אני אז מרים ידיים.

תשבנו שבמקרה הספציפי מבחינה כלכלית יש בעיה קשה למפעל. אנחנו רצינו לשבת

איתם, אולי יחד נמצא כלי כזה או אתר. אבל החלטתם היתה וזד-משמעית וסופית, לא

היתה נכונות להידברות. לפחות, אמרתי, אם אתם חושבים שהמפעל הזה אין לו תקומה,

אתם גוף ציבורי ואני פניתי רק לחלק הציבורי לקבוצה של דלק - כפי שהיושבת-ראש

אמרה חברת דלק לא השקיעה ישירות אלא באמצעות חברת ההשקעות שלה השותפה

בגל-וייספילר שהיא חברת-האם של חברת גל-סרף - אז כגוף ציבורי תשכחו מהמפעל הזה

תביאו מפעל אחר לאופקים; קשה להתווכח אתכם ולעמוד על כך שמפעל שאין לו תקומה

תמשיכו להריץ אותו, תביאו לפחות מפעל אחר. נכון לרגע זה לא ידוע לי שיש טפול

בנושא אלטרנטיבה.

במקביל, ובלי כל קשר לשיחות עם מנכל דלק השקעות ישנה פניה שהועברה אלינו

באמצעות עליזה תמיר להשתמש בחוק שחוקק לפני כמה חודשים שמאפשר לעובדים במפעל

שנסגר לרכוש את המפעל ולהריץ אותו. אני בשעה 10 אמור לדבר עם עליזה תמיר

בטלפון- היא נמצאת אצל ראש עירית באר-שבע - על הנושא הזה, וזה נקבע מראש.

יושבים כאן נציגי העובדים, ואני אומר את זה גם בנוכחות נציגי העובדים למרות

שעוד לא נפגשתי איתם בנושא הזה - אם זה פתרון שהסיכוי שלו להבריא את המפעל קטן

חבל שתסתבכו.

היו"ר אי נמיר;

מי ירכוש?

י' בליזובסקי;

החוק חוקק, ישבה הכנסת ודנה בנושא הזה במשך חודשים.

היו"ר אי נמיר;

אין לזה סיכוי, חבל להשלות את העובדים.

רי כהן!

אבל זו לא הצעה שלו.

ל' בליזובסקי;

יש פניה, יש חוק, ומחובתי לטפל, אבל ניצחתי את הבמה הזאת לאמר כי צריך ללכת

בזהירות רבה. התחושה שלי היא כשלך, אבל לא אמרתי את זה בצורה קיצונית כמוך.

חי גרוסמן;

במקרה של סגירה מה גורל ההלוואה שקבלו?

י' בליזובסקי;

אגיע לזה. כרגע, בנושא הספציפי הזה אני די פסימי, מוכח להודות. אני לא



מנסה ליפות את הענין, אין לדעתי מה לדבר עם ההנהלה, אנחנו כבר לא מסוגלים אני לא

יודע אם יש כוח אחר שמסוגל לדבר איתם. באשר לתכנית האלטרנטיבית - צריכים לבדוק

אותה בזהירות רבה.

מפעל גל-סרף הוא מפעל שנמצא על השולחן שלנו מזה שנים. ההחלטה על הסגירה

וכל מה שמלווה זה אקט סופי וקיצוני, אבל במשך שנים המפעל הזה נמצא בטפול. המפעל

החליף ידיים מספר פעמים - היושבת-ראש קראה לי לבוא ברגע האחרון ולא הספקתי לשלוף

את התיק לרענן את הזכרון - אני יודע כיושב-ראש החברה לסיכוני סחר חוץ שהפסדנו שם

כאחד הבעלים הראשונים הרבה מאות דולרים, נתנו לו כל מיני ערבויות והמפעל פשט את

הרגל, וגם המדינה, כי החברה לסיכוני סחר חוץ זאת חברה ממשלתית; החברה, המדינה

הפסידו עשרות אלפי דולרים ערבויות באחד הגלגולים הראשונים כאשר זה היא עוד מפעל

לחדרי קירור. ואז, התחלנו לסייע מההתחלה לבעלים החדשים, שוב מתוך נסיון לא

לזרוק את העובדים לרוזוב המדינה היתה מוכנה בכל גלגול מחדש כשהתחלפה הבעלות

להתחיל מאפס. אינני זוכר אם הבעלות התחלפה פעמיים או שלושה, אבל הבעלות הנוכחית

שזה גל-וייספילר זו פעם שלישית או רביעית, קודם היה מוטה מי שהיה מנהל נמל

אשדוד, ובן-פלאי - להם עזרנו.

חברת-הכנסת גרוסמן, אין לי כאן את סך הכל הנתונים מה המדינה כבר עזרה למפעל

הזה בגלגולים השונים, אבל יש להיח שמספר פעמים, וודאי סך הכל הסיוע הממשלתי

הסתכם בכמה מאות אלפי דולרים. לשאלתך: מפעל שקיבל הלוואה למטרה מסויימת והוא

נסגר אנחנו דורשים את ההלוואה. אין בעיה, הם יחזירו את ההלוואה. מבחינתם

הלוואה שקבלו עבור הפעלת מפעל והמפעל סגור הם יחזירו אותה. אני לא רואה בזה

בעיה, יש פרוצדורה לפיה אנחנו מטפלים בזה.

חי גרוסמן;

בכל זאת, זה מענין אותי, באיזה תנאים מקבלים הלוואה.

יי בליזובסקי;

הלוואת קרן הסיוע היא הלוואה שהיתה בזמנו הלוואה מסובסדת, אבל למעשה ממאי

1985 המדינה לא נותנת שום הלוואה מסובסדת. זו הלוואה בריבית של 7.5% צמוד למדד.

זה נותן זמינות של הכסף, ובכל אופן זה קצת יותר זול מאשר אלטרנטיבה אחרת.

לגבי הערת היושבת-ראש, אנחנו מזה כשנה וחצי מנסים לקדם תכנית מאד גרנדיוזית

במושגים ישראלים - הקמת מפעל ליצור רכב לנכים. הבעלים הם האחים אלקון, בעלי הון

ישראלי, נשארו הבעלים היחידים של מפעלי רכב אשדוד עם כל הקומפלקס הגדול שם

הפעילות מאד נצטמצמה, הם נשארו המרכיבים של מכוניות ה"מק". הם הגישו למשרד הצעה

להשקעה די גדולה של בין 40-50 מליון דולר בהקמת מפעל יצור רכב נכים, שזה דבר

באמת חדשני בעולם. זה פיתוח מאד מענין,-הרעיון מאד מענין, זה מאפשר לנכה להיכנס

לרכב עם העגלה שלו, ולצערנו במדינת ישראל אנחנו נתקלים בזה הרבה מאד. יש כאן

פתרון לנכה שנכנס עם הכסא למכונית וזה גם כסא הנהג. את השלדה את ייבאו, אבל הם

ירכיבו את כל המכונית מעבר ליבוא השלדה. לפי החומר שהם הגישו לנו ומחקרי השוק

שהם עשוי.- יש לזה שוק עצום בעולם.

יי בן-טוב;

באמריקה 20 אלף לשנה.

יי בליזובסקי;

יש למכוניות אלה ביקוש גדול. אני לא יודע מי היה זהיר כאן בישיבה הקודמת

ואיך הוא הציג את זה, אני שם את כל הפרטים על השולחן. אנחנו קצת זהירים בנושא

משום שהתכנית אושרה במרכז השקעות אישור עקרוני. עוד אין תכנית מפורטת אם לוח

זמנים לתחילת ביצוע. לכן אנחנו קצת זהירים שלא ניתפס באופטימיות יתרה. אנחנו

לומדים אם הנושא, אבל עדיין יש מספר בעיות בגמר התכנון של המוצר.



ר' כהן;

האם יש לכם נסיון עם האחים אלקון?

לנו יש נסיון טוב.

י' בליזובסק';

כן, הדיווח שקבלנו הוא בהחלט חיובי על האחים אלקון, מבחינה כלכלית הם

עמידים. אישית הכרתי אותם רק עם הטפול הזה בשנה וחצי האחרונות. הם עוד צריכים

להשקיע בגמר הפיתוח של המוצר, בשלב סופי. כאן יש מוצר שצריכים להריץ אותו ולכן

הם עדיין לא מסוגלים להגיד מתי בדיוק מתחילים להפעיל את המפעל. אם המפעל יקום,

אני מקווה שיקום, הסיכוי שיקום הוא טוב, זה באמת יעשה מהפכה בכל האיזור. זה לא

מפע של אופקים, זה מפעלה איזורי. אופקים עם כל הרצון לא מסוגלת להציע מאות

עובדים כפי שידרש למפעל כזה.

ר' כהן;

אבל המיקום יהיה באופקים.

צי ביטון;

במפעל המכוניות לילנד באשדוד היתה התמוטטות, אם אתם זוכרים.

אני מציעה לך לא להיות כל כך אופטימי. בוא נהיה זהירים, אנחנו עוסקים בענין

מאד חמור.

יי בליזובסקי;

לקריאת הביניים של חה"כ ביטון - ההבדל הוא שבעוד שאנחנו הרכבנו את לילנד או

את מק לא היה לנו שום יחוד בנושא. כאן מדודבר על מוצר שהוא שונה והוא יחוסי והם

היחידים שעוסקים בזה בעולם.

ר' כהן;

זה גם פיתוח ישראלי?

י' בליזובסקי;

לא יכול לתת תשובה בדוקה, אבל חלק מהפיתוח הם עושים בארץ. כך שבמחינה זו,

אם בסופו של דבר יוכח שיש מוצר מבחינה טכנית וידוע שיש שוק אז יש יחוד בנושא וזה

הסיכוי להצלחה. לילנד זו הרכבה רגילה. אנחנו לא מסוגלים להתחרות עם לילנד

בבריטניה, איזה יתרון יש לנו? עובדה שכל נושא ההרכבה במדינת ישראל הגיע כמעט

למינימום.

שוב, האופטימיות צריכה להיות מבוקרת. אנחנו עושים הכל, דוחפים, נפגשים

איתם, אני שומע שראש המועצה יפגש איתם מחר. התהליך הוא לקראת מימוש התכנית, אבל

כל עוד לא שמו את אבן הפינה וכל עוד שלא פתחו את המפעל - אני זהיר. שלא תהיינה

אשליות.



היו"ר אי נמיר;

אבל למתי זה מיועד?

י' בליזובסקי;

הם מדברים על התחלת הבניה תוך שנה.

היו"ר אי נמיר;

התוזלת הבניה תוך שנה. אז עכשיו השאלה; מה עושים בינתיים, איזו תשובה אפשר

לתת לאופקים, לעובדים של המפעל שפוטרו.

יי בליזובסקי;

היושבת-ראש מושכת אותי לאמר כמה דברים יותר כלליים. אנחנו נמצאים היום

בוויכוח קשה מאד - אני גולש כאן למישור הרבה יותר גבוה - עם האוצר.

ר' כהן;

ברשות היושבת-ראש, עוד משהו שקשור לשאלה. האם אתה לא חושש בהקשר לענין הזה

דווקה מכך שמוקם מפעל אחד גדול, ענק, שבו יהיו לא רק אופקים אלא גם עוד ישובים

מסביבה. הנסיון שלנו בכל הדיונים על ישובים שתלויים במפעל גדול, על המעלות

והירידות מבחינה כלכלית, מפעל כזה יוצר מצב של תלות חד צדדית מוחלטת.

יי בליזובסקי;

כשקבלתי את הטלפון מהיושבת ראש ישבתי בדיוק על הנושא הזה במקרה אחר. יש

לנו ויכוח, ישנה הצעה להקים מפעל טכסטיל על ידי גורם זה שדורש 300 עובדים.

אמרנו; תשקול היטב, היום יש פרוספריטי בטכסטיל. האמת היא שצריכים את המפעל אבל

תעשית הטכסטיל היא מאד רגישה, יש עליות ונפילות. להקים מפעל בקרית שמונה ולהשיג

300 עובדים זה סיפור הצלחה.

היוייר אי נמיר;

) עובדים בשכר נמוך.

יי בליזובסקי;

היום, עם החוק שלך, השכר בתעשית הטכסטיל כבר לא נמוך כל כך. בכל אופן,

אמרנו לו שלפתוח מפעל עם 300 עובדים זה סיפור הצלחה. אך מה יקרה מחר אם חס

וחלילה יהיה משבר. המשקיע בחוץ לארץ דבר ראשון יסגור את המפעל, איך תתמודד עם

פיטורים של 300 עובדים? אמר; אתה צודק. לנו מבחינה אחת אנחנו איתך בגישה

שאסור להקים מפעל שעיירה שלמה תהיה תלויה בו. כל יום שני אנחנו עוסקים בסיורים

באיזורי פיתוח, אין ראש מועצה אחת שלא דורש ולוחץ עלינו להביא מפעל גדול לישוב

כדי לפתור אחת ולתמיד את בעיות התעסוקה, ולא להתעסק עם מפעלים של 20 או 30

עובדים.

יי בן-טוב;

- שנסגרים כל יום.

מוטב שלושה מפעל שמעסיקים כל אחד 100 עובדים מאשר מפעל אחד שמעסיק 300.



יי בליזובסקי;

אני חוזר לשאלתה של היושבת-ראש. הוויכוח שלנו היום עם האוצר, עם בנק י

ישראל, על מצב התעשיה הוא ידוע, הוא הופיע בכלי התקשורת, משתמשים בכלל התקשורת

בוויכוח הזה, ויש לו השפעה ישירה על מצב ההשקעות במשק. כשמפעלי התעשיה נמצאים

מבחינת הרווחיות בנסיגה, כשלא מסוגלים לייצא, והיום בשוק המקומי כמעט מיצינו את

עצמנו, אפילו אם יש חידוש ויש השקעות חדשות בשוליים. כל כיוון ההשקעות הכלכליות

במדינה היום הן השקעות עם אורינטציה יצואית. חייבים להיות מופנים ליצוא. אז

כשהיצוא מפסיד איזה משקיע יהיה מוכן לדבר איתנו על השקעות, הוא ידבר איתנו המשך

קיום רמת התעסוקה ביצור במצב הנוכחי. אפילו אין לנו את היכולת לבוא לדבר עם

אנשים על קידום השקעות.

אני היום במצב, אני אומר את זה עם כל הכאב, לא מסוגל להגיד יש לי בצנרת

שלוש, שתיים - אפילו לא אחת - השקעות שאני יכול לשכנע משקיע לבוא איתן לאופקים.

אני מודה, אני לא יכול לעשות את זה. אני שם את הדברים על השולחן.

י' בן-טוב;

הערה בענין המפעל המדובר - המשקיעים הם אנשים רציניים ואינם מוכנים שהדבר

הזה לדון באף מקום.

י' פרץ;

אז הם לא רציניים.

יש להם נסיון בהשקעות שלהם בארץ, הם מביאים מכוניות מק ב-7 מליון דולר כל

שנה, הם אנשים רציניים מאד. אני בכל אופן הייתי אחד היוזמים שהבאתי אותם למשרד

והכינו את כל המחקרים שלהם, ועל כל ניר שלהם כתוב 'סודי'. יש כבר דגם של

המכונית הזאת בארץ, אך עד היום הענין הזה שלא פורטם באף מקום והתיק נמצא במשרד

התעשיה ובמשרד הכלכלה בטפול ובדיונים. הם חיכו לאות ממרכז ההשקעות, ואני מבין

שהאות הגיעה והם מתחילים להיפגש מחדש לאחר הפטקה כמעט מוחלטת של כחצי שנה. פשוט

מאד, זה ענין מקצועי שקשור בגניבת ידע וכדומה, לכן לא רוצים שהדבר יפורסם לא

בעתונות ולא במקום אחר.

המפעל עדיין לא קיים, יתחילו לבנות אותו רק בעוד שנה, אך כרגע לדידנו הוא

לא קיים.

רבותי, גברתי היושבת-ראש וחברי הוועדה, אנחנו כפרנסי העיר הפכנו להיות

המותקפים, האויבים של התושבים שלנו. כאילו אנחנו האנשים שלא מביאים להם תעסוקה.

רווקה המובטלים התנהגו למופת בפגישה שקיימנו אתמול, וגם אינני מדבר על כל

האוכלוסיה.

י' בליזובסקי;

כמה מועסקים באופ-אר?

בשני המפעלים - 97 איש. כל אלה שהיו מועסקים במפעל אוף-אר נקלטו בעבודה, מי

שלא נקלט יצא לפנסיה, למעט ארבעה עובדים שיצאו לעסקים פרטיים.

במשך שבע-שמונה השנים האחרונות הוקמו ונטגרו 14 מפעלים. מה קורה עם יפעל

של יזם פרטי? יזם פרטי בה לאופרים, מקבל מהמועצה המקומית פטור ממסים שזה לפעמים



מסתכם ב-50 אלף לחודש במשך 5 שנים. הממשלה נותנת לו את כל ההשקעות - הוא גומר

את החמש שנים - כונס נכסים - והולכים. יש לי רשימה, זה המסלול ובסופו היזמים

הפרטיים הוכלים.

רבותי, חייבת הוועדה הזאת שהכנסת הסילה עליה לדון בענין אופקים, להחליט חד

משמעית קודם כל להקים מפעלים ממלכתיים והסתדרותיים באיזור. של יימשך הענין הזה

כמו עם גל-סרף שהחליף חמש הנהלות.

עכשיו למצב התעסוקה באופקים. דבר ראשון שאני רוצה להדגיש, ואמרתי זאת פעמים

אחדות בוועדה הזאת, במשך עשר השנים האחרונים אף בן - אף בן ואף בת - שהשתחררו

מצה"ל לא חזרו הביתה, לא באופקים ולא באיזור הנגב כולו. תעשו סטטיסטיקה ותראו

מה המשמעות.

ר' כהן;

באופן טוטאלי כזה?

יי בן-טוב;

90%.

גי אבוקסיס;

99%.

יי בן-טוב;

רבותי, חברי הוועדה, ומה קורה הלאה? ההורים הולכים אחרי הבנים. לא יתכן

להרשות שבישוב במשך שנה יעזבו 700 נפט. זו קטסטרופה שמתרחשת בכל הנגב. יש לי את

כל הנתונים כיושב-ראש מועצת נבחרי הנגב. הנתונים שבידי עם ל-986ו. את דימונה

עזבו ו47ו איש; ערד, העיר המפותחת - 1308. אמנם בערד ובאופקים אותו מספר תושבים

אך אין זו חצי נחמה שאת אופקים עזבו "רק" 750. היום מקבלים דמי אבטלה בישובה

30ו איש. 100 אנשים מקבלים ביטוח אבטלה. זה נע, כל חודש מספר אחר, הדיווחים

מועברים לביטוח לאומי מדי יום - בין 300 ל-500 איש מקבלים השלמת הכנסה, למרות

חוק שכר מינימום.

צי ביטון;

המפעלים האלה עוברים על החוק.

היו"ר אי נמיר;

חבר הכנסת ביטון, אם כל הכבוד למפעלים - זו גם בעיה. אבל אנו נתרכז בבעיה

שעל סדר-היום.

יי בן-טוב;

החוק מקויים על לדי המפעלים, אבל החוק לא מכסה את בעית גידול המשפחה. משפחה

שגדלה מקבלת השלמה מעבר לשכר מינימום. 58 פוטרו עכשיו מגל-סרף. 15 פוטרו

מצולה-זיפ. כל שנה משתחררים מהצבא 300 חיילים, והישוב מונה 14 אלף תושבים, אם

מתוך ה-300 היו נשארים בישוב מחציתם זה היה אסון לתעסוקה. צריך לתת את הדעת על

הנושא הזה.

ר' כהן;

כמה ירדו מהארץ?



י' בן - טוב

אין לל סטטיסטיקה, אבל יעי יורדים.

סי אלוש;

שבעה ירדו במשך 1986, ביניהם הנדסאי אלקטרוניקה מוסמך שירד לארצות הברית.

הדבר ברור, אני רק מבקש לאמר כי הגיע הזמן לפעול. אנוזנו מוכנים לעזור

לוועדה הזאת, אנחנו יודעים שהיא עובדת קשה, אנחנו מוכנים לנקוט אם צריך גם

באמצעים דרסטיים. אולי לא נעים לאמר זאת פה, אבל במדינת ישראל אולי רק אם מישהו

יזדעזע תיפסק ההגירה. רבותי, אנחנו לא מבקשים עליה, אנחנו מבקשים עצירת הנשירה.

היו"ר אי נמיר;

תודה רבה. מר סעדיה אלוש, מזכיר מועצת הפועלים באופקים, בבקשה.

סי אלוש;

סקירתו של יחיאל בן-טוב ראש המועצה, מראה עד כמה המצב חמור. אבל כדי

להמחיש לכם מה קורה באופקים אומר כך; בשבע השנים האחרונות נסגרו כ-5ו מפעלים

שהעסקו 653 עובדים. באופ-אר במשך 4 השנים האחרונות פוטרו מששה מפעלים 480

עובדים. אופ אר בשבע שנים העסיק 260 עובדים.

יי בליזובסקי;

זה ידוע, פיטרו את העובדים מעזה, לא תושבי המקום.

סי אלוש;

נפתחו 15 מפעלים, ביניהם אופ-אר, שסך הכל 15 המפעלים במשך שבע האחרונות

מעסיק 367, כלומר 766 עובדים מחוץ למעגל העבודה.

המספרים מפחידים, אבל בססטיסטיקה יש פער גדול בין תושבי אופקים

והסטטיסטיקה הכללית. רצוי שתציין כאשר אתה מדבר על תושבי אופקים.

מדובר כאן בעובדי אופ-אר תושבי אופקים, לא בני הדודים ולא

השכנים, שלנו. ביקשתי מהשר בדיקה שמית אישית..

ר' כהן;

15 מפעלים, זה סביר.

ס' אלוש;

במפעל אריכי טל, מועסקים 52, אצלי רשום - 22,

כי אני רשמתי רק את תושבי אופקים.



המצב הולך ומחמיר. גרוע מכך, אני מחזיק בידי מכתב של 32

סטודנטים מן המכללה הטכנולוגית, שהוועדה הזאת כאשר ישבנו כאן לפני שנה

ורוצי עם היושבת-ראש, עם אנשי משרד העבודה והרווחה, ונאמר אז: אולי בכל

זאת ילכו ללמוד. היום הם אומרים לי: אתה יודע מה עשית? זרקת אותנו

למה? איפשרתי לכם ללמוד במכללה בבאר שבע?

רבותי, 32 סטודנטים סיימו את הלימודים בהצטיינות, אף אחד מהם לא נשאר

באופקים.

זו מכללה של משרד העבודה.

להמחיש עד כמה המצב הולך ומחמיר, ישבנו בוועדה של שיקום שכונות,

פרויקט התחדשות. על פי הנתונים שלהם הגיעו לרישום למרכז ההכקרה 450 איש,

450 שלא מחפשים עבודה בשירות התעסוקה אלא במרכז ההכשרה. עם כל הכבוד,

נשלח חלק ללמוד, חלק לא יכול ללמוד בגלל רמת ההשכלה. אני יודע שנעשים

מאמצים על ידי כל הגורמים, אבל תכלית בשטח - אין. המצב שהיה באופקים

הולך וגרוע, ואני אומר לכם כאן גם כנבחר ציבור שאיבדנו שליטה על האנשים

באופקים. לאחר מה שקרה אתמול באופקים אני אומר שאני פוחד ממה שעלול

לקרות בימים הקרובים. כאשר אדם מחפש מקור פרנסה הוא לא מכיר אפילו את

ההורים שלי.

אני רוצה להציע מספר דברים. אני חושב שהוועדה והמשרדים

שמיוצגים כאן יכולים לתת פתרון.. בניגוד לדעתך, מר יורם בליזובסקי,

ישנם מספר יזמים שהתעניינו ברכישת מפעל גל-סרף. זה מפעל כמו מפעל גלידות,

בקיץ מייצרים גלידות, בחורף קרמבו. זהו מפעל עונתי, בחורף מייצרים גלשנים

בקיץ אין תעסוקה. מספר יזמים שנפגעתי איתם הביע נכונות לנסות להכניס

למפעל מוצר נוסף שעשוי לתת לו אורך חיים.

הבעיה העיקרית, היות שמדובר בצעירים שמחציתם ילידי אופקים,

במקום לתת להם דמי אבטלה, ובמפעל יש כמות גדולה של גלשנים והם הטובים

ביותר בעולם וניתן לשווק אותם, אלא שזה מוצר עונתי, והצעירים האלה

עבדו חצי שנה וחצי שנה הסתובבו. אני מציע שיימצא פתרון למשך חודשיים,

ששים עד תשעים יום, ושהחברים יקבלו שכר במקום דמי אבטלה, שיעבדו וייצרו

ואז למכור אותו כמפעל חי. אס הם יסתובבו ברחובות ויקבלו דמי אבטלה מלבד

הנזק החברתי הנורא הגרעין הזה הוא מומחה בענף הפלסטיקה יתפורר וגס

אי אפשר יהיה למכור את המפעל.

לכן אני פונה לכל הגורמים, לביטוח הלאומי, למשרד העבודה והרווחה,

למשרד התעשיה, למרכז ההכשרה, למשרד הכלכלה, לכולם.

חברים, אל תשלו את עצמכם.

דיבורים לא יביאו ישועה. אני דואג לחברים באופקים, מי ידאג

לכם לפרנסה?

מתי יקבלו משכורת אחרונה?

בסוף החודש הזה.



היו"ר א' נמיר;

אני מבקשת שנשמע את אחד מאנשי ועד העובדים, במיוחד שישמע אתכם

מר בליזובסקי היחיד קו יכול לעזור.

ש' בנדלק;

אני לא אתייחס לבעיה הכוללת אלא למה שקורה בתוך המפעל, אך

בענין המובטלים שדובר בו המסקרים הרבה יותר קשרים. יש כאלה שמתביישים

לבוא לקהת דמי אבטלה או בכלל להגיע ללשכה.

נכון.

היושבת-ראש אמרה הבוקר משהו, ולצערי אני נאלץ להסכים איתך, שכלכלית

יש על המפעל סימן שאלה מאד גדול. עם כל הצער והכאב, אני אחד העובדים

שם, אני עובד שם מזה שש שנים לאחר שהייתי חייל בצבא הקבע ללבי כן, אני

עובד שם מאז רצוף שנים ואני הולך לאבד את מקום עבודתי.

היו"ר א' נמיר;

אני בדקתי והגעתי למסקנה שלמפעל הזה אין תווה. אמרתי לעובדים

כשישבו איתו בחדר שדבר אחד לי: אעשה - אני מדברת בשמי אישית - אני לא

רוצה לטעת במישהו אשליה שלמפעל הזה יש תקווה. מוכרחים למצוא פתרון

אחר, ומיד. זו התחושה שלי .

ש' בנדלר

לפי דעתי, גס לרעה החברים, הבעיה המרכזית במשך כל התקופה גם

מאז לוויספילר הצטרף היא הניהול הכושל, ניהול כושל בדרגה של ליגה טי

למתחילים. אלה אנשים שיש להם רקורד וזה מכליא אותי. השיווק לא היה

נכון, הציגו מספרים נסעו לארצות הברית ולא הביאו אף לא הזמנה אחת.

הגענו למצב שאנחנו מבחינה מקצועית מהמובילים, יכולים לבצע אח כל תהליך

היצור בלי טובה ובלי הכוונה של אף אחד, אבל אין למי למכור את המוצר.

בשיווק וניהול כזה צברו הרבה הפסדים, ומונה מפרק לחברה, לא כונס נכסים.

את הבקשה לבית המשפט זה בעל המניה עצמו י.להוא

בעל החוב. זה ל- קורה כך בדרך כלל, אין תקדים כזה.

י' בליזגינסקי ;

זה פירוק מרצון.

ש' בנדלק;

הוא פחד לגרור את חברת-האם, ואני לא רוצה להיכנס לזה. המספרים

שנמסרו פה לא מבוססים. יש מספרים מבוססים שגלילה היועצת המשפטית שלנו

יודעת עליהם, וזה עובר את ה-1/2 2 שמישהו זרק פה. נכון להיום זה

3,200 מליון דולר מצטבר.



אנחנו נמצאים בסיטואציה מאד לא נוחה. אני גם לא רואה שזה

עד אשר יסתדר משהו, עד אשר יימצא איזה שהוא מפעל

ב-בילנו או עד שניקלט במקומות עבודה לאחרים, מגיעים לנו פיצויים.

אני שומע כאן שזה ילך דרך ביטוח לאומי, ועד הקרה מסויימת, ושזה יקח

שנה וחצי. מה נעשה במשך שנה רחצי. אם נקבל על פי החוק, שזה תוך

15 יום, זה יתן לנו אוויר לנשימה.

ג' אבוקסים ;

אני רוצה לדבר על העיקר וגם קונקרטית איך אני רואה את התמונה.

לדעתי יש מקום לקיום המפעל, שלא יהיו לך ספקות. מה שקרה הוא דבר

אחד: ניהול כושל. ההנהלה מודה בכך. וייספילר ביום ששי שעבר לי

אמר: לי יש עוד מפעל בצפון עם 300 עובדים, אני לא יכול לנהל את

המפעל באופקים, אם אני הייהי מנהל את המפעל באופקים הכל היה נראה

אחרת.

הוא הודה בכשלון, וזאת היא הנקודה, כי העובדים הם טובים. אולי

באמת צריך להקים ועדת חקירה. ובכל אופן, תפקידו של מר בליזובסקי

יכול להיות לחפש משקיע רציני שיבוא לתפעל את המפעל הזה.

לדעתי, לגלשנים אינני חושבת שיש עתיד. אתם חייבים למצוא מיד

נושא אחר למפעל הזה, כי אופקים לא יכולה לעמוד במצב הזה.

תוך כדי הדברים של סעדיה אלוש, כתבתי ליושבת-ראש: אם אכן יש

קבוצה שהיא רציני - ואתה מדבר על גיוון המוצרים - אני מוכן להיפגש.

המשרד עומד לרשות הנושא הזה, למרות שעמדנו כבר ארבע פעמים בעבר.

אם אתם כל כך בטוחים, אנחנו מוכנים לקחת את הסיכום הזה למרות מה

שאמרתי על המפעל הזה..

מר סעדיה, אני עומד לרשותך כל שעה., נשב יחד ונראה מה לעשות.

זה נפל עליכם משמיים? זה כמו ברום-כרמל, אותו דבר.

בערב ראש השנה הרמנו כוסית, ונאמר לנו שהמפעל מרוויח, ניהלנו

משא ומתן לתת לעובדים חדר אוכל, הביאן אנשים, סיכמו איתם מתי

יתחילו. באנו יום אחר לחתום על הסכם עבודה, ההסכם היה מוכן - לפני

כחודש - ואז הודיעו לנו,

אני, רוצה להעביר מסר לוועדה. אני מצטרף לדברי יחיאל בן-טוב

וסעדיה אלוש,

דבריהם נכונים. אני בא לשכנע את הוועדה כי המצב

באופקים לא יכול להימשך כפי שהוא. מחודש אוגוסט 1987 עזבו לארצות-

הברית 11 צעירים טובים, משכילים .



מי שהלה אתמול באופקים היה רואה כמה זה נורא לאופקים. עמדתי על הבמה, לו

יכולתי לברוח הייתי עושה זאת. הייתם צריכים לראות את החברים בוכים, זועקים,

הצגה אמיתית לא מזוייפת. אופקים הולכת בשנים האחרונות והופכת לעיירה זקנה.

היום בחור שהולך ללמוד והוא משכיל אין לו מה לחפש באופקים, הוא חייב לעזוב.

נקודה. אופקים היא בין העיירות הבודדות שזכתה לחבריה משכילים ואקדמאים בכל

המקצועות.

אני חושב שצריך לגוון את התעשיה באופקים, בכל המקצועות. אופקים קמה על רקע

תעשיית הטכסטיל - אולי אז בשנות החמישים זו לא היתה טעות - הטכסטיל של אז זה לא

הטכסטיל של היום. היום אני לא יכול להצביע על מפעל טכנולוגי אחד באופקים במתפתח

מפעל אחד - ויתקנו אותי החברים אם אני טועה. המפעל הגדול ביותר

באופקים היום זה מפעל "אומן" שעוסק בסריגה ובטכסטיל, אבל אני לא חושב שזה מפעל

טכנולוגי מתקדם.

מעבר לבעיה של גל-סרף שאני מלווה אותם לאורך כל הדרך יש עוד כמה מפעלים, יש

מפעל של הנגב בשותפות של 40% דלק ו-60% חברה אמריקאית, ורבותי - תתכוננו. שם

עובדות 40 בחורות משכילות, גמרו 12 שנות לימוד, זה מפעל שמגדל צמחי קוסמטיקה

- צמח החוחובה - ומי שהביא את המפעל הזה לאופקים תבוא עליו ברכה. זה מפעל

מצויין, גם חתמתי שם את הסכם העבודה לפני שנה, והלוואי והיו עוד כמה כמותו.

אני רוצה לשכנע את חברי הוועדה, הגענו לשעה קשה, והשעה היא קשה מאד, האמינו

לי. כל הבוץ מופנה אלינו כעובדי ציבור, זה ברור, זה לגיטימי. אני אומר שאם לא

יבוא איזה שהוא שינוי תוך שלושה חודשים - ואני מגזים כשאני אומר שלושה חודשים -

תהיה לנו בעיה. 57 צעירים שזה מקרוב התחתנו, בעלי משפחות לאן ילכו?

יי בן-טוב;

בדברי לא הזכרתי את ענין ההכשרה המקצועית. אנחנו יחד עם הסוכנות היהודית

ומשרד העבודה והרווחה, שירות התעסוקה, עושים מאמצים, גם משלמים מילגות 100%

לתלמידים ללימוד מקצועי. במכללה הטכנולוגית בבאר שבע אנחנו מייצרים טכנאים

והנדסאים. הוזברים האלה מפסיקים לעבוד, עם כל הכבוד, מקבלים הכשרה מקצועית עם

תשלום משכורת שנתית, וגם להם את עבודה באיזור. כולם נקלטים במרכז הארץ. הם בעלי

מקצועי, ואני שמח על כך שהם בעלי מקצוע ולא אנשי שוליים בתל-אביב. כמו כן יש גם

הכשרה פנים-מפעלית.

היו"ר אי נמיר;

רשות הדיבור לחבר הכנסת יצחק פרץ, אחריו - חבר חכנסת רן כהן.

י' פרץ;

שני נתונים לגבי העזיבה של צעירים לחוץ לארץ. הייתי בארצות הברית ואהת

ההפתעות הגדולות ביותר שהיתה לי כשביקרתי בטורונטו היתה כשבחור מדימונה, שעסק

בארץ בהוראה, הזמין אותי למסיבת יום הולדת. נעניתי להזמנה ובאתי, שם פגשתי

כשלושים צעירים שעזבו את הארץ בשנה האחרונה, מאופקים, שדרות, דימונה. נפגשתי גם

עם צעירים יוצאי ערי פיתוח שחיו בנח"ל ועזבו. כך שאם מדובר ב-2ו-1ו שעזבו - אל

נא תתרגשו, המספר חרבה יותר גדול.

אתמול בלרום היה כנס של בוגרי מה שנקרא "תכניות ערי פיתוח",

סטודנטים מהאוניברסיטאות. אלה שהמדינה וכל הגורמים קבעו לתת להם מה שנקרא הכשרה

למנהיגות במסגרת לימודי. חלק גדול מאד מהם שאל את השאלה: למה אתם מכשירים

אותנו? כי חברינו כבר נמצאים בחוץ לארץ, לנו אין תעסוקה, אין לנו מא לעשות כאן.

אז אם ההכשרה שהמדינה משקיעה בנו הוא בשביל לעזוב, יכול להיות שצריך להקדיש לזה

אנחנו נהנים, יש לנו תעודת גמר שנוכל להשתמש בה

במקומות אחרים.



אלה שני הנתונים שאני רוצה שחברי הוועדה ידעו אותם. אמרתי גם בדיון הקודם

אנחנו מדברים ולא עושים מאומה. כל הנושא הזה קשור לנושא של

ההגירה השלילית מאיזורי פיתוח, ואיזור הנגב תופס את המקום הראשון.

חי גרוסמן;

מה עם חוק הנגב?

י' פרץ;

שתי המפלגות יוצאות בהכרזות, שתי המפלגות האחראיות שיושבות בממשלה, שערי

הפיתוח צריכות להיות היהלום שבכתר, ומשתמשות במלים גבוהות. אני הגשתי הצעת חוק

ערי הפיתוח לפני שבעה חודשים, אני מקווה שהיום היא תגיע לדיון. אני לא יודע מה

יהיה גורלה של הצעתי בדיון בכנסת אבל אני יודע מה תהיה תשובת שר האוצר: אין כסף.

חשבתי שהגיע העת לאחר 40 שנה לקיום המדינה ו-30 שנה לערי הפיתוח להכניס את

הנושא למסגרת חוקית ולהוציאו מחסדם של שרים אלה או אחרים.

אם הייתי היום צריך להחליט מה לעשות אם ערל הפיתוח, מה לעשות עם אופקים,

אני לא רוצה לחזור על מה שאמר פעם ראש מועצת שלומי. הוא פעם שלח מכתב לכל מי

שיש לו יד ורגל, ואמר רק דבר אחד: עשו טובה למדינה, עשו טובה לאנשים, תפזרו אתם,

אל תתנו להם לסבול. ובעצם, זה מה שקורה פה. לפני שנה היתה השבתת ירוחם, גם לשם

הישועה לא הגיעה. השבתת אופקים - הישועה לא מגיעה. באר-שבע הגדולה שכל כך הרבה

בנו עליה שהיא תהיה הבסיס לנגב - גם היא מתמוטטת. אני אובד עצות, אני באמת לא

יודע מה לעשות.

אני מציע שהוועדה תזמין את ראש הממשלה, את יושב ראש ועדת השרים לאיזורי

הפיתוח, לנגב, ולממלא מקומו, אולי לשמוע מפיהם איזו החלטה, החלטה אחת. לא

תיאוריות, לא הכרזות שאין להן בסיס. יכול להיות שצריך שיתקיים עימות, שנתיצב

יחד עם אותן ערי הפיתוח בכל חזית אפשרית כדי שנוכל להעמיד את זה, ורק את זה, על

סדר יומה של המדינה.

התמונה ברורה, כואבת אך ברורה, משום שנאמר כאן באופן ברור ביתר שלמרות שזה

אכן המצב באופקים, ואולי אף יותר גרוע מכפי שנמסר, מנכל משרד התעשיה והמסחר

אומר: אין לי תשובה.

אנחנו ועדה של הכנסת, אנחנו לא ממשלת ישראל. אין לנו תקציב, אין לנו משרד,

אין לנו תעשיינים, יזמים, אין לנו את כל הדברים הללו. מה שאנחנו יכולים לעשות

לפקח על פעולות הממשלה כאשר מדובר באזרחי מדינת ישראל. מה שאנחנו

צריכים להגיד היום באופן הברור והחד משמעי ביותר הוא שממשלת ישראל היא ממשלה

בלתי אחלאי ומופקרת כאשר מדובר בישוב כמו אופקים או ישובים אחרים בנגב. מדוע?

משום שבעצם הביאו את המצב באופקים למקסימליזציה של ההתעללות מכל בחינה שהיא.

מבחינת הפרנסה הגיעו למצב של צעקה, מבחינת האבטלה -

שולחים גם את אלה שעובדים ללשכת התעסוקה, ואלה שאינם עובדים נשלחים לקבל דמי

אבטלה. מבחינה אנושית - הבנים והבנות של המשפחות הללו עוזבים אותן, הם לא

עוזבים את העיירה בלבד הם עוזבים את המשפחות, הם עוזבים את קרקע הגידול, הם

עוזבים את ההווייה החברתית. מבחינת הסיכוי לאיזו שהיא היחלצות של המקומות האלה

לצאת ממצב של ישוב פיתוח למצב של ישוב מפותח או ישוב ברמה הכללית של מדינת ישראל

אין סיכוי, משום שלוקחים כל בחור או בחורה שמתחילים קצת לצמוח

בתוך הישוב הזה - השכלתית, חינוכית, תרבותית, מבחינת ההכנסה - ואומרים לו: אותך

נגדע. מהבחינה הלאומית - לדעתי ללא כל ספק יוצרים כאן מצב שהוא בלתי נסבל, מפני

שבחיכוך שבין אלה לבין הערבים תושבי השטחים או אחרים שיבואו לעבוד שם המצב ילך

ויחמיר. מכל בחינה זאת התעללות, אין לי מילה אחרת. לכן, אנחנו חייבים את הענין

הזה להביא לרמת החריפות הגדולה ביותר.



אני מצטרף להצעתו של חהי"כ פרץ, אותה אני הצעתי לפני שבוע, ואני מקווה שהיא

מטופלת, לזמן את יושב-ראש ועדת שרים לענין הנגב. אבל מאחר ואופקים בכל זאת כרגע

ענלן אקוטי יותר אני מציע לעשות מה שעשינו לפני שנה, ואני מקווה שלפתות בשוליים

זה עזר, להזמין את שר התעשיה והמסהר לכאן ולדרוש ממנו מראש לבוא הנה עם תכניות

על מפעלי תעשיה ומפעלים שיכולים להביא תעסוקה לאופקים. אז דרשנו את זה לגבי כל

ערי הפיתוח, כזכור, וצריך לחזור על זה.

אני רוצה ששר בממשלה שהוא שר בכיר יגיד כאן את מה שאמר המנכל, ואז יתברר

שמקרן פיתוח מפעלי תעשיה במשבר אפשר לתת באשדוד עוד 150 אלף דולר למופקר מתנועת

החירות, שאין לו לא מפעל ולא תעשיה והוא לא מעסיק אף אחד, ורק בגלל שהוא קרוב של

השר, אבל יזמות כל שהיא כדי שבאופקים תהיה תעסוקה זה לא יהיה מכספי מדינת ישראל.

צריך להביא הנה את השר ושהוא יגיד את הדברים האלה פה. שיגיד שאין לו, או שעד אז

הוא ימצא שיש לו, ושעד אז יתרוצץ כמו עכבר בכלוב וירוץ לחפש אחרי היזמים שאולי

מישהו כן יפנה את היזמות שלו לכיוון אופקים.

צי ביטון;

שהממשלה עצמה תשקיע בפיתוח.

רי כהן;

כשאומרים יזמים אין הכוונה ליזמים פרטיים, הכוונה לכל יזם - הסתדרותי,

ממשלתי, גם פרטי.

נקודה שניה, אני מוכרח להגיד לתושבי אופקים; אני לא מוכן להשלות אתכם כאן.

אני חושב שאם אתם לא תיערכו בענין הזה למאבק נהרץ, בלי חוכמות, בלי ויתורים,

תסלחו לי - יצפצפו עליכם. אומר לכם גם למה, כי זה לא נכון שבמדינת ישראל אין

כסף. במדינת ישראל יש כסף, והכסף הזה הולך למקום שבו לוהצים, ואם לא לוחצים הוא

הולך למקורבים. זה לא נכון שאין. בפברואר האחרון חילקו 1.5 מליארד שקל לעשירון

העליון. מדברים על הפניית כספים להתנחלויות. אפשר בקלות להפנות את הכסף אליכם.

חי גרוסמן;

השאלה מה עושים עם הכסף.

ר' כהן;

לכן, אני אומר בכל הרצינות, כל מאבק, כמובן בתחומי החוק, שיהיה הקשה ביותר

לדעתי יהיה היוור על יד העוול שעושים לכם. משום שהעתיד שלכם ושל ילדיכם, ושל

העיר הזאת במדינת ישראל, הוא הרבה יותר מכובד להיאבק עליו מאשר לחכות על ידי

מיני אנשי שלטון מכובדים כביבול. זה הכי פשוט - לקחת את הגורל ביד. אנחנו ועדת

העבודה והרווחה בוודאי אתכם ונהיה אתכם, כולנו יחד מכל חגוונים, עם כל העזרה

שנוכל להושיט, אבל אתם תניפו את הדגל. אני אומר את זה ברצינות; אם אתם לא

תניפו את הדגל אף אחד לא יעזור.

צי ביטון;

לצערי אנחנו מגיעים כבר לשעה שבה צריכים לפתוח בדיון במליאה, והיושבת-ראש

תנעל את ישיבת הוועדה. לכן אומר שני דברים קצרים; אנחנו הוועדה צריכים לקחת את

חענין של זימון ועדת השרים בראשותו של ממלא מקום ראש הממשלה, ומיד. בישיבה

הקודמת על באר שבע העלינו את הנושא, ועד כמה הוא כואב. לממשלה הזאת יש יעדים,

השאלה היא לאן היא מפנה את הכסף, לאיזה יעדים. אנחנו יודעים יפה מאד, והוא ביטא

זאת אתמול בטלוויזיה בצורה הברורה ביותר. השאלה; לאן מפנים את הכסף. אנחנו

רוצים לשנות את היעדים האלה.



בתחום שלכם לא נותר דבר וחצי דבר אלא לצערי לבוא ולאמר: גם אם רוצלם לנסות

לשקם, בבקשה אבל אני לא מאמין בשום פתרון אלא באחד שהוכיח את עצמו לאורך כל

הדרך - אתם תצאו למאבק ברחוב, יבינו אתכם, את הזעקה שלכם ישמעו, ולא ולא תהיה ברירה

לשלטון הזה אלא להפנות משאבים. בכל פעם פועלים בצורה של כיבוי שריפות, אבל אם

אתם תצאו למאבק רציני, ברחוב, הפגנות, זעקות, שיהיה פעמון אזעקה שיתריש את

האוזניים של השלטון הזה. לצערי, אין דרך אחרת. אני מאמין שחברי ועדת העבודה

והרווחה לצדכם במאבק הזה.

חי גרוטמן;

מכיוון שאת הנושא הזה שצריך לעלות היום במליאת הכנטת, ומאחר ודחקו אותו

בטוף טדר היום, כרגיל, ואינני בטוחה שאתם תישארו כל כך מאוחר לשמוע את הדיון ואת

תשובת השר, אני אומר כאן כך: עיקר הבעיה היא בהשקעה שלא יודעים במה משקיעים.

זה לא רק שצריך להשקיע יותר כטף. השאלה היא איזה פיקוח ואיזה תכנון יש לממון

הניתן. איך זה יכול להיות שכ-15 מפעלים נפתחו וכטמפר הזה נטגרו. אחרי חמש שנים

מפעל נטגר. הרי זאת הבעיה, רבותי.

מבחינה זאת, עם כל ההזרמות, עם כל ההלוואת, הממשלה איננה מפקחת, איננה

מתכננת, איננה יוזמת. זה הכל.

היו"ר אי נמיר;

תודה. רבותי, אני מבדילה בין שני דברים: בין תשובה עם מה הולכים הביתה אל

העובדים של מפעל גל-טרף לבין הבעיה הקשה של עתידה של אופקים.

אני בכל זאת שמעתי משהו כן חיובי בדבריו מנכל משרד התעשיה והמטחר, הוא

הודיע כאן שהוא מוכן מיד לבדוק כל אפשרות של הפעלת המפעל גל-טרף. אני אדבר איתו

שוב מחר, כפי שאני מכירה את מנכל משרד התעשיה והמטחר הוא מיד ייכנט לבדוק כל

אפשרות יחד אתם מה ניתן לעשות כדי שהמפעל הזה לא ייטגר, ולא משנה מה ייצרו שם,

העיקר שתהיה עבודה ואתם לא תצטרכו להיות לא מבוטלים ולא להיזרק.

דבר שני, אנחנו כבר מזמנים את ועדת השרים לענייני הנגב, זה כבר בטפול מאז

הישיבה האחרונה. רצינו לעשות את זה בנושא באר שבע, אבל נרחיב את זה עכשיו על כל

הנושא של הנגב, גם לגבי רשויות שלא יושבות כאן כרגע. הן תגענה במשך השבועות

הבאים.

אם כל זה לא יעבוד אנחנו נמצא את הדרכים לעשות זאת. ברגע שאנחנו נקבע

אנחנו נודיע לכם. לוח הזמנים לא תלוי רק בנו.

אנו נטפל בשני המישורים, במישור של התשובה העכשווית למפעל הזה מפעל גל-טרף,

ובתשובה לטווח היותר ארוך. זה מה שהוועדה בשלב הזה רואה בעדיפות ראשונה לטיוע,

לטפול ולעזרה.

רבותי, תודה רבה, הישיבה נעולה.

(הישיבה ננעלה בשעה 11.00)