הכנסת האחת-עשרה

מושב רביעי



נוסח לא מתוקן



פרוטוקול מס' 383

מישיבת ועדת העבודה והרווחה ביום בי

טי בכסלו התשמ"ח - 30 בנובמבר 1987, בשעה 11.00

נכחו

אי נמיר - היו"ר

בי בן-אליעזר

צי ביטון

חי גרוסמן

ר' כהן

אי שוסטק

מ' זילברמן - ראש עיריית באר שבע

י' שן-צור - מנכ"ל מפעלי תובלה

י' בריח - מנהל כוח אדם, מפעלי תובלה

בי כרמל - מזכיר מועצת פועלי באר-שבע

יי סעדון - הוועד הפועל של ההסתדרות

מי קדם - מועצת פועלי באר-שבע

גי אהוד - מועצת פועלי באר שבע

מי בביוף - מועצת פועלי באר-שבע

אי צפרירי - מועצת פועלי באר-שבע

חי ישראל - התאחדות התעשיינים

עי כץ - משנה למנכ"ל שרות התעסוקה

לי מיוני = מנהל לשכת אזור הנגב, שרות התעסוקה

אי מינץ - עוזר השר לפיתוח, משרד התעשיה והמסחר

אי אלימלך - מטפל בנושא אזורי פיתוח בבאר-שבע,

משרד התעשיה והמסחר

ני אורי - ממונה על יחסי עבודה, משרד העבודה והרווחה

י' ארן - מנהלת לשכת הקשר של ההסתדרות בכנסת

אי אדלר

מי הלנברג

פיטורי עובדים במפעלים בבאר-שבע



פיטורי עובדים במפעלים בבאר-שבע

רבותי, אני מתכבדת לפתוח את

ישיבת הוועדה. הנושא שעל סדר-

יומנו הוא פיטורי עובדים במפעלים בבאר-שבע.

אני רוצה לומר לחברי הוועדה,

שהיו אלי פניות רבות קודם כל ממזכיר מועצת הפועלים וגם מממלא-מקום ראש הממשלה

ומקבוצת שרים שהיו במפגש של יישובי הנגב. הם פנו וביקשו שהנושא יובא לדיון

בוועדת העבודה והרווחה. מדובר, מיד ימסרו על כך כאן ראש העיריה ומזכיר מועצת

פועלי באר-שבע, בקבוצה של מפעלים ולא במפעל אחד.

אני רוצה להודיע שביקשתי מהיועץ

המשפטי של הוועדה להציע לנו איר להתמודד עם תופעה שאנחנו לא יכולים לעבור עליה

לסדר-היום, שמוסר אחרי מוסר, כשלא נוח לו לקיים בירורים בוועדה מחליט לא לבוא

לישיבה של הוועדה. פעם זה קרה עם "כלל", מיודענו מכבר הימים אם כי אני מוכרחה

להגיד שהיום עמוס מר-חיים טלפן ומסר לי מה קרה במפעל שבו מדובר. היום, חמישה

או שישה מהמפעלים שעומדים להיסגר הם של חברת העובדים. מזכיר חברת העובדים מסר

שלא ישלח איש לוועדה וכנראה שהוא מסר גם ל"כור" שלא יבואו. טלפנתי למזכ"ל

ההסתדרות ואמרתי לו שלא פעם אחת אני מתבקשת על-ידי ההסתדרות להעלות נושאים

בוועדה.

זה היה המצב עם "כלל" כמעט באופן

קבוע. זה קרה גם בעת הדיון שלנו על מפעל שרון טקסטיל, האחים קרסו הודיעו אז

שלא יבואו לישיבת הוועדה, והיה הנושא של המפעל באופקים, שנדון בו כשנדון על

האבטלה באופקים.

אני אומרת, כחברת הקואליציה,

שאני חושבת שמעכשיו אנחנו נגביר יוזמה מאד חזקה כדי לשנות את תקנון הכנסת

ונחוקק שכל מי שמוזמן לישיבות של הווערה חייב לבוא.

ח' גרוסמן; קחי את הצעת החוק שהגיש בזמנו

חבר-הכנסת זכין ז"ל. אפשר להגיש

אותו מחדש.

נגיש כולנו יחד.

אני מציע לפזר את הישיבה הזאת

מהטעם הפשוט. לא יעלה על הדעת

שנציגי חכרת העובדים, שהם הבעלים ברוב המכריע של המפעלים שבהם אנחנו דנים,

ינקטו צעד מזלזל ולא יופיעו לישיבה. אני חושב שיש טעם לפגם בקיום הישיבה הזאת,

אלא אם נגבש ונקבל שורה של החלטות שלא ינעמו לא למזכיר ההסתדרות ולא למזכיר

חברת העובדים. לא יעלה על הדעת שהבעלים של המפעלים נוקטים עמדה חד-צדדית ומזלזלים

בכנסת. בעיני זה זלזול לא רק בכנסת אלא גם בעובדים.

זה תמיד.

אני מציע לפזר את הישיבה.

בזה אנחנו לא מענישים אל אלה שאנחנו

רוצים להעניש.

אני לא רוצה לקבל את ההצעה הזאת

אם כי זו הצעה צודקת. לפי הקו הזה

אפשר לפזר הרבה ישיבות שלנו וגם של מוסדות אחרים. אני חושבת שהזלזול בוועדות

של הכנסת מגיע למימדים שלא יכול להיות כדבר הזה.

האם ניתן הסבר למה הם לא רוצים

להופיע?

אל תעמיר אותי במצב לגמרי לא

נעים. הם לא רוצים להיות בכותרות,

כך הם אומרים. אמרתי להם שאם הם לא יבואו הם יהיו בכותרות יותר מאשר אם הם

יבואו.

אני חושב שיש גם איזושהי מערכת

אחרת מלבד חקיקה, שאני תומך בה ואצטרף

לבל יוזמה. אני סבור שיש יחסי גומלין ביו הכנסת לביו חברת העוברים. הם יותר זקוקים

לנו. אני מציע להעמיר את הסוגיה הזאת לפני היושב-ראש וסגניו; נוכח הסרוב הזה,

מה על הכנסת לעשות, איר עליה לנהוג בהתייחס להתנהגות הזאת. אני מציע שאם הם ירצו

לבוא לווערת הכספים, למשל, ייאמר להם: לא נקבל אתכם ער שתבואו לווערות אחרות.

יש מערכת של יחסים הרריים. זה לא רק שאנחנו מבקשים מהם לבוא.

הבעיה הזאת הרבה יותר כוללת.

אם זה לא שרות ציבורי ואם זה לא

שרות ממשלתי איו לנו שום סמכות, לפי החוק הקיים, לחייב להופיע בפני הווערה. יש

בעניו זה חוק של הקונגרס האמריקאי, שהוא לא אצלנו.

שום רבר אחר לא יעזור.

ער היום שום ממשלה לא רצתה שיהיה

חוק כזה. אני מציעה שאנחנו ניזום

הצעת חוק.

מה שאומר חבר-הכנסת רו כהו זה

נכוו, חברת העוברים זה לא בעל פרטי כמו במפעל רום כרמל.

מה גם שמזכיר ההסתדרות הוא חבר

הכנסת,

אני מציעה שאנחנו נטפל כזה בקונטקסט

הכללי ואת, גברתי היושבת-ראש, תטפלי

בחברת העובדים בצינורות שלך.

אנחנו עוברים לרוו בנושא שעל סרר

יומנו. אני מבקשת מראש העיריה שיפתח.

חברי הכנסת הנכבדים, ראשית אני רוצה

לברר על ההזרמנות שניתנה לנו להביא

ולהשמיע כאו בעיות שלנו, ביחור בעיות בשטח התעסוקה. רק עיוו קצר ברף שקיבלתם

עכשיו מראה מהי הבעיה. מספר דורשי העבודה בבאר-שבע מגיע כל חודש לכ-3,000. מספר

אלה שיכולים לקבל עבודה, בהתאם לביקוש שיש, כ-700 כל חורש, וזה מתור כוח עבודה

של כ-40 אלף. זה מחייב בירור, כי אם היום מדברים בבאר-שבע על פיטורים של עוד 450

עובדים במפעלים, שרובם מפעלים גרולים של חברת העובדים, וזה לא כולל את העובדה

שגם בקריה למחקר גרעיני חושבים על פיטורים, וזה כתוספת, אני חושב שפה נדלק פנס

אדום, לא נורה ארומה אלא פנס אדום, כי אותם אנשים שייפלטו מעבודתם לא ימצאו תעסוקה

בבאר שבע, ובמקרה הטוב הם יעזבו את העיר ויעברו למקומות אחרים במדינת ישראל

ובמקרה הגרוע יותר - יעברו אל מחוץ לארץ.

אם בשנה האחרונה, 1986, עזבו את

הנגב 14 אלף איש, תושבי הנגב, ו-5,000 מהם מבאר שבע, פירוש הרבר, רבותי, שהנגב

מתרוקו מאוכלוסיה.



לדעתי, הבעיה היא לא רק כלכלית,

אם מפעל זה או ארור נסגר. לרעתי, הבעיה היא מעבר לזה, שאפילו כשמפעל הוא לא

תמיר כל כך כלכלי, לא תמיר מותר לסגור אותו. אני חושב שהכנסת וממשלת ישראל

צריכים לברוק את הנושא הזה. לפעמים משקיעים כספים גם כשירוע שהמפעל לא כלכלי.

אינני חושב שהדרך היא צמצומים או פיטורים, כי זה לא רק מחוסרי עבורה אלא

אלה אנשים שיעזבו את הנגב. היום, כשהנגב מהווה %60 משטחה של מדינת ישראל,

גרים בו רק 7%מאוכלוסייתה. המספרים האלה צריכים להביא להחלטה חד-משמעית,

שלא מפטרים אלא צריר להקים מפעלים חרשים ולא לקצץ. היום פתרון הבעיה יכול

להיות רק על-ידי מהפך, כמו רמת בקע, משהו גדול, כיאחרת אנחנו בבעיה. וזה

לא רק עניו של אבטלה. אבטלה זו בעיה קשה ועצובה, אבל הבעיה העיקרית היא

האווירה ביישובי הנגב.

באר-שבע היא העיר הגדולה בנגב

וההצלחה שלה היא הצלחה של כל הישובים והעיירות הקטנות אלא שהיום התושבים

לא ימצאו עבורה לא בבאר-שבע ולא בנגב. כל מפעל שנסגר ומפטר עוברים, האנשים

האלה עוזבים את המקום. לכן אני מבקש להתייחס לבעיה ברצינות ולעשות הכל כדי

לספק לתושבי הנגב תעסוקה, כי אחרת הנגב יהיה ארמה ללא תושבים.

לפי הנתונים שהיגשתם אני רואה

שיש ירירה במספר רורשי העבודה.

אולי בחודש אוקטובר חלה ירירה.

יש לפעמים עבודות עונתיות. יש

תנודות במספרים. המספר הוא, כפי שאמרתי, כ-3,000 דורשי עבודה כל חודש.

גברתי היושבת-ראש, דוברי הכנסת,

רבותי, אפשר להתייחס לדף הנתונים

שעיבדתי ולבעיה בכללותה בכמה גישות. אפשר לראות את הנתונים סטאטיסטית, וזה

חמור, כי אז אפשר לומר שלא מפטרים עור כך וכר אנשים, וריינו. אפשר להתייחס

לדברים כאל בעיה לאומית, וזו אכן בעיה לאומית.

אני תושב באר-שבע זה שלושים שנה

ואני שותף להתרחשויות שיש בה. אני יכול להגיר, על בסיס ידיעה ומחקר, שהפעמים

היהירות שבהן היתה תנופת פיתוח בנגב היו כשממשלת ישראל החליטה שכר יהיה. זה

היה ב-1958, 1959, 1960, 1961 ו-1962 כשממשלת ישראל החליטה להקים מפעל זה או

אחר, כמו למשל הקריה למחקר גרעיני. בשנת 1959 מנתה באר-שבע 30 אלף נפש, פחות

ממה שמונה היום קרית-גת. הקמת הקריה למחקר גרעיני בנגב עלתה הון עתק בבינוי,

בציוד, בהכשרת כוח אדם ובהעברת כוח אדם ונתינת אפשרויות מחיה לאנשים שעברו.

מרען או מהנרס שבא מאזור המרכז לבאר-שבע, בשבילו עצם המעבר היה חלוצי ואכן

הוא היה חלוץ אבל אל נשכח שהוא קיבל תוספת של תנאים שלא היו לו במרכז הארץ.

אותו הדין היה ביחס למכון לחקר הנגב. עוד תנופה היתה כשההסתדרות החליטה והקימה

את בית-חולים סורוקה ואז היה צורר ברופאים, בצוות טכני ובאחיות. באותה תקופה

הצטרפו לבאר-שבע בבת אחת אלפי אנשים שחיזקו אותה. ונוסף לזה היה צריר להכשיר

כוח ארם מקומי למקצועות ולמיומנויות שלא היו במקום קורם. באותה תקופה הייתי

ממונה על התעסוקה בנגב ולוויתי את הפעילות שהיתה. על הבסיס הזה, ועל הבסיס

הזה בלבר הוקמה גם אוניברסיטת בן-גוריון, ולא היה זה מקרה שהתוארים הראשונים

שלה היו לאינגינרים ובמרעי הטבע ולא בתחום של מרעי החברה, כי לא היה לנו כוח

ארם לזה. הקמת האוניברסיטה חייבה המשר של תהליר הפיתוח והתנופה והיא נתנה גם

כן דחיפה לפיתוח הנגב. ועל הבסיס הזה הוקמו עוד מפעלים בחלק השני של שנות ה-60.

תנופת פיתוח נוסף היתה בשנות ה-70

כשחל גירול בכוח הארם במקום, עם העליה הרוסית. מאז לא היתה השקעה של ממש בפיתוח

הנגב, ואני לא מדבר על כר שכימיקלים הגדילה את מפעלי ים המלח משום שמחירי האשלג

עלו. מפעלי כימיקלים, מרביתם הם עתירי הון ולא עתירי עבורה.



לדעתי, איו פטנט לגרום למניעת

אבטלה ולעשות פיתוח לא בדרך של תגבור וסיוע.

אוכלוסיית הנגב, ואני מדבר על נפת

באר-שבע של משרד הפנים, מונה יותר מ-200 אלף נפש, שכ-65 אלף מהם הם אזרחים

ישראלים בדואים. ישבנו כמה חברים, מהאוניברטיטה וממקומות אחרים, ומצאנו שאם

המגמות של עזיבת הנגב ובאר-שבע יימשכו, בשנת 2000 יהיו בנגב כ-350 אלף נפש,

כ-200 אלף מהם יהודים ו-150 אלף בדואים. איו לי דבר נגד הבדואים. אני מצייו

את הנתוו הזה כי תמיד דיברנו על נגב יהודי ואינני רוצה שנגיע לכך שיום אחד

נדבר על טיטמה של יהוד הנגב וננופף בה. אותם אנשים שמשחקים בטטטיטטיקות מצאו

שעד אותה שנה תהיה תוטפת אוכלוטיה במדינת ישראל, ללא עליה, עם המגמות הכלליות,

של כמיליון נפש, ריבית דריבית וילודה. אם לא נעשה שום דבר והמגמות של עזיבת

הפריפריה יימשכו, הכל יתרכז ביו חדרה לגדרה. מאחר שברור שהמדינה צריכה להכיו

תשתית לכל האוכלוטיה שלה הרי בזה שהיא לא מחליטה היום היא גורמת לכך שההוצאה

תיעשה בטופו של דבר אבל לא במקום הנכוו. זה פו אחד של העניו שאני חרד מפניו

מאד, ומה שמתרחש או לא מתרחש הולד בעקבותיו.

הנתונים המצויינים בדף שלפניכם הם

של שרות התעטוקה. לא משנה אם יש תנודות קטנות לכאו או לכאו מחודש לחודש במטפרם

של דורשי עבודה. העובדה הקובעת היא שאחוז דורשי העבודה בבאר שבע ובנגב הוא הגבוה

ביותר במדינת ישראל - 7%. עשיתי בנושא זה השוואה למצב בערים הגדולות, כולל חיפה

שבה יש אבטלה. גם לעיר גדולה קשה לשאת במצב של אבטלה, על אחת כמה וכמה כמשדברים

על עיר קטנה.

לבאר-שבע יש מאפיינים של עיר גדולה.

אם צעיר לא מוצא בה עבודה, הוא עוזב אותה.

אם תעטוקת נשים היא בטדר

גודל מטויים זה לא אומר שאם מחר יהיה מפעל גדול לתעטוקה נשים לא תהיינה פונות,

אבל מאחר שאיו הצעות לנשים שום אשה לא פונה.

אני שוב רוצה להבהיר משהו ביחט לנתונים

שבדף. אם רואים שמטפר דורשי עבודה קטו בכ-1,000 ביו חודש מטויים לחודש שלפניו או

לחודש שאחריו, זה יכול להיות מפני שלא כללו את מטפרם של מקבלי הבטחת הכנטה. הנתוו

של מקבלי הבטחת הכנטה התחילו לכלול אותו מחודש טפטמבר, זאת אומרת שלחודשים יולי

ואוגוטט צריך להוטיף כ-1,000 איש ואז נשאר גם אותו אחוז.

נתוו אחר שיש בו עניו - היחט שביו

דורשי עבודה לביו הזמנות לעובדים. אם נסתכל על הטור האחרוו נראה שעל כל מקום

עבודה פנוי, זאת אומרת על כל הזמנה לעובדים יש למעלה מארבעה דודשי עבודה, ואם

נדבר על טוג העבודות, אלה עבודות מזדמנות וזמינות של קבלנצ'יק או שזו עבודה

עונתית.

עד כאו דיברתי כיושב-ראש חברת

2000 לבאר שבע והנגב, שהוקמה על-ידי ממשלת ישראל, ללא שיניים, כמו כל הדברים

שהיו קשורים לנגב. עכשיו אתחיל לדבר כמזכיר מועצת הפועלים, לפי סדר הבעיות.

"מכתשים", זה מפעל ששייר ל"כור כימיה". זה מפעל מעולה, מצוייו, מפעל המייצר

בטכום של 120 מיליוו דולר לשנה כ 95%-מהייצור הם לייצוא. המפעל מעטיק כ-1,150

איש בשני קמפוטים, ברמת-חובב ובבאר-שבע. למפעל הזה יש קשיים הקשורים גם לסחיבה

מהעבר, בעיות ניהול מהעבר. יש לו גם בעיות של רישוי חומרים כימיים באירופה.

מדובר במילוני דולרים וזה הכניס אותו לבעיה. יש שתי דרכים לפתור בעיות כלכליות

במפעל - לייעל אותו, להגדיל אותו או לפטר עובדים. בדרך-כלל, כשיש בעיות מדברים

קודם כל על הפחתה של כוח האדם.

כמה עומדים לפטר?

הם מרנרים על כ-200 איש.

ערייו לא פיטרו.

יש הודעה, היא נמסרה לנו.

מפעל אחר של "כור", מפעל "חסין

אש". זה מפעל של "כור קרמיקה", מדובר על 25 איש מתור 75. המפעל הזה עבר בשנה

האחרונה טרנספוזיציה, לקו של רעפים. בדרך-כלל, כשיש בעיות כלכליות אומרים

"בואו נעשה סדר", ותמיד זה על-חשבון העוברים. לא ראיתי שעושים סדר על-חשבון

המנהלים.

"חרסה" - אולי כאן הרברים הם על סף

פתרון. במפעל הזה מדובר על סגירת מחלקה לאריחי חרסינה, 40 איש. גם זה שייר

לשטח של אמצעי צריכה של "כור". המפעל מרוויח אבל הקו הזה מפסיר. מדובר על עוברים

ותיקים. אם העובדים האלה יוצאים החוצה יש להם בעיה של פנסיה נמוכה כי השכר

שלהם מבוסס על שכר בסיסי פלוס פרמיות שאינן מחושבות לצורכי פנסיה. פנינו ואולי

ניענה וייעשו שינויים פנימיים והעברה ממקום למקום. מדובר גם על שינוי הקווים

בפנים. כפי שאמרתי מרובר על פיטורי 40 איש, אולי 30, מתור 300.

"מפעלי תובלה" היא חברת בת של מפעלי

כימיקלים. יש רשימה לפיטורים של 40-30 איש, פיטורים שנובעים בעיקר בגלל זה שנפתח

קו מסוע למפעלי ים המלח.

כולם נהגים.

יש גם עוברי מוסר, וזח נוסף על

העניו.

מפעל "ביטא" שייר לחברת כלל. זה

מפעל שהוקם לפני כעשרים שנה. אז הוא לא היה שייר ל"כלל". המפעל הזה נוסד על-

ידי שותפות ישראלית עם משפחת גרבר האמריקאית, שיש לה מפעלים בתחום האלקטרוניקה.

בזמנו הוא הגיע ל-200 איש בנושאים עתירי יידע. מזה שנתיים זה מפעל בסדר גודל

של 75 איש.

בהקשר לזה אני רוצה לומר, שכדי להקים

בבאר-שבע מפעל עתיר יידע של 15 איש כל המדינה סערה. פה מדובר על מפעל של 75 איש,

מפעל לייצור גדרות בטחון שיש לו גם קו לייצור מכונות תפירה אלקטרוניות לעור.

הם עומדים לפטר 17.

זה לא ברור. זה מסובר.

מפעל אחר הוא חוות הנסיונות גילת

השייר למינהל החקלאי של משרד החקלאות. זו חווה ותיקה לנסיונות חקלאיים, שעובדים

בה 80 חוקרים ואנשי מינהלה. יש מגמה לפיטורים של כ-40 איש אועד 40 איש. גם

בהזדמנות זו "עושים סדר".

אם נניח שסוכם עם הסתדרות עוברי

המדינה וההסתדרות הכללית על פיטורים של 3%,זה אחוז ממוצע ארצי והאחוז בנגב היה

תמיד הרבה יותר גבוה.

ועוד משפט. באר-שבע והנגב היו מעושרים

בכל השנים בפועלי בנין - סולל-בונה, רסקו, רמט ואחרים. היו תקופות שהיו אלפי

פועלי בנין יהודים. הענף הזה, מבחינת תעסוקה יהורית כמעט חוסל בבאר-שבע ובנגב,

וזה המצב גם מבחינת תעסוקה חקלאית.



בבאר-שבע לא היו התחלות בנייה

זה שלוש שנים. לפני ארבע שנים היו מעט מאר התחלות, ואני מבקש להבהיר שפה ושם

ממשיכים לפטר וזה לא נכלל בתור הנתונים שנתתי. היום כמעט אין ענף בנייה בבאר-

שבע ובנגב.

כמה מפעלים פותחים בזמן הקרוב?

אף אחד.

בערי הנגב נעשו מאמצים לפתוח

מפעלים קטנים ואכן נפתחו. המפעל

היחיד שנפתח בבאר-שבע זה מפעל עתיר יידע של ג'ון מלול המעסיק 10 אנשים.

אנחנו משתדלים לסייע למפעל קונפקציה

של סולוג. מדובר על כ-100 איש, עובדות בעיקר.

כרגע עובדים במפעל סולוג כ-50

איש, בעיקר נשים.

אני רוצה למסור מה שמסר לי עמוס

מר חיים בעניו מפעל ביטא, דברים

שהוא מסר לי הבוקר. הוא אומר שהם החליטו למכור את קו הגדרות. מי שקונה את הקו

הזה ימשיך לקיים אותו בבאר שבע והוא קולט את העובדים. 17 עובדים יפוטרו וייקלטו

מחדש. שאלתי אותו אם אלה אותם עובדים. הוא אמר שאלה אותם עובדים.

אותם עובדים שיפוטרו יקבלו אותם

מחדש?

כך הוא אמר. אני רשמתי מה שהוא

אמר. יש בדיקה אם הקו הזה יכול

לעמוד בפני עצמו. "כלל" שותף בשני שלישים במפעל ביטא, כך אמר לי עמוס מר חיים,

ושותף אמריקאי שותף בו בשליש. עמוס מר חיים ביקש למסור שאיו קונפליקט עם העובדים.

יעקב שו-צור, מאחר שאצלכם מדובר

על פיטורים של כ-40 איש, אבקש שתמסור לנו מה קורה.

מפעלי תובלה מעסיקים בסך הכל

270 עובדים - נהגים, עובדי אחזקה

ופקידים. בשנת 1983 הוחלט בעיקרוו על הקמת המסוע ביו סדום לדימונה. ההחלטה

הסופית התקבלה ב-1985. כל עוד היתה הובלת אשלג במשאיות מסדום לדימונה הפעלנו

50 משאיות כבדות. כל רכב כזה העסיק 2.5 אנשים, נהגים ומסביב לזה אנשי אחזקה.

הקו הזה היווה בין 40% ל-50% של ההכנסות של מפעלי תובלה. הקו הזה היה הצרכו

הגדול ביותר לכוח אדם, עבדו בו שתי משמרות וכפי שאמרתי, לכל רכב היינו זקוקים

ל-2.5 אנשים.

בחודש נובמבר 1984, מכיווו שידענו

שעומדים להקים את המסוע, התחלנו להתארגו לקראת הקמת המסוע. מאז ועד היום עשינו

הסבות מקצועיות של עובדים, אם כי במספר מועט. לעובדים שהיו מעוניינים,

והיו כאלה, איפשרנו להם לקבל עבודות שעושים אצלנו קבלנים.

הכוונה הראשונה שלנו היתה לסגור

לגמרי את המפעל בדימונה. אני מצטרף לדברים שנאמרו פה ביחס למה שצריך לעשות בנגב

ולאור הגישה הזאת החלטנו לא לסגור את הסניף בדימונה, שהוא הגדול ביותר.

כמה עובדים?

חיו שם כ-90 עוברים בסך-הכל.

אנחנו מתכוונים לצמצם לסדר גורל

של כ-65 עוברים, כאשר אנחנו מסבסדים חלק מחעוברים שלנו באזור הררום, וזח לאו

רווקא באר-שבע, כי רוב חעוברים חם מרימונח. אנחנו בחחלט מסבסרים את חקווים

חאלח על-ירי עבורח בקווים הצפוניים.

ישבתי פח לפני כשנח וחצי, כשהיו

בעיות בירוחם. לפי בקשתכם קלטנו 10 עוברים מירוחם, שרובם עוברים במפעלי תובלח.

אם אנחנו צריכים לצמצם, זח מכל חארץ.

10 עוברים יוצאים לפנסיח מוקרמת ועור 30 מפוטרים מכל חארץ, 11 מחם מרימונח, חלקם

מאילת, אשרור וחיפח וחיתר גם מבאר-שבע.

כמח?

לפי חתכנית חכללית מרובר על עור

11 עוברים שמחם 6 ברימונח ו-5 בבאר-

שבע.

חאם חפיטורים באים מפני שאתם

מעבירים לחברות קבלניות?

במפורש לא נכון. אנחנו מעסיקים

קבלנים בעבורות שלצערנו חרב בני

עמנו לא חיו מעוניינים לעבור בחם - עבורות שמירח, נקיון, כיסוי ברזנטים - חלק

מחעבורות חאלח חועברו לעוברים שלנו כקבלנים. עם זאת, מפעלי תובלח, כמריניות,

מעסיקים גם קבלני משנח כמובילים, לא באזור חררום אלא בשוק חפרטי, חובלות של

מטעו כללי, באשרור. חצענו לעוברים לחעביר אותם מחררום לאשרור. אני רוצח לציין

שתושבי חררום, למעט עובר אילתי אחר ועור אחר שחגיש בקשח ולא עבר מסיבות אישיות,

איש מחררום לא עבר מחררום לאשרור.

באשרור יש עבורח?

כן אבל חברים לא מעוניינים לעבור.

מרוע אי-אפשר לחגיע למצב שבו יחיח

חילוף של עבורח ולא בחסרר זמני?

כשריברתי על סבסור חסתמכתי על זח

שאת חעוברים חמתגוררים ברימונח או

בבאר-שבע אנחנו מסיעים ומלינים אותם, וזח סבסור.

למח אתם מצמצמים בבאר-שבע? יש

פחות עבורח?

בו וראי. כפי שאמרתי, 50 כלי רכב חובילו

אשלג בשתי משמרות. מרגע שפתחו מסוע -

איו קו. מחקו חזח יררו 90- נחגים, פקירים וכוי. לרוב חקבוצח חזאת מצאנו עבורח, למעט

30, שחלק מחם יוצאים לפנסיח מוקרמת.

אני רוצח לומר שלגבי כל הנהגים שיוצאים

ממפעלי תובלח חתחייבנו גם בפני חחסתררות וחווער לסרר לחם עבורח בחברות אחרות

בבאר-שבע וחררום, ואכו רוב חחברים נכללים.

אני מתעסק עם מפעלי החרושת

ההסתדרותית ועם קונצרן כור

ואני מבקש לומר שבנץ כרמל מסר את הדברים בצורה נאמנה. איו ספק שזו הרגשה

קשה להודות בעובדה שגם במפעלים שלנו הגיע הרגע שבו מדברים על הצורר בפיטורים.

אי-אפשר להחזיק מפעל רק על אידיאולוגיה וצריך שיהיה בו גם אלמנט כלכלי. כשמגיע

רגע כזה שבו מדברים על פיטורים מצבו של מזכיר איגוד מקצועי הוא לא נוח ולא קל.

יש דרישה להתייעלות. המלה

"התייעלות" מסתירה תמיד בחובה פיטורים אם כי היום לא מדברים על פיטורים אלא

על הפסקת עבודה. תכנית ההתייעלות שהגישה הנהלת "מכתשים" כוללת עשרות סעיפים.

הם מודעים לעובדה שלא יוכלו לבוא ולדבר על פיטורים כל עוד לא ייעלו את עצמם.

הבהרנו להנהלת המפעל של "מכתשים" את הנקודה הזאת, כי שם מדובר על מסות של מפוטרים.

היו"ר אי נמיר; מה אמרתם להם?

אמרנו שהם צריכים לתת דוגמה אישית,

לצמצם את הוצאות הניהול והאירוח,

החלטות שגרמו למהלכים לא נכונים. זה אולי חלב שנשפך אבל כשמפעל מגיע למצב לא טוב

בדרך-כלל העובד נקרא לשלם את המחיר ואילו המנהל יוצא בבעיטה כלפי מעלה או בפיצויים

גבוהים. ואמנם, בישיבה הראשונה דיברו על פיטורים. אני רוצה לומר שלא ניתן לפטר

שם בקלות, אם בכלל.

זה נוסף למספרים שנמסרו?

המספרים שנמסרו זה רצונה של הנהלת

"מכתשים". אנחנו לא ניתן. אנחנו

נאבק. אנחנו נתבע מהם במפורש לעשות כל מה שצריך לעשות בתחומי ההתייעלות ופחות

ככל האפשר בפיטורי עובדים, צריך להסיר שומן ולהוריד רכבים צמודים.

מיהו מנהל "מכתשים"?

תאודור שנברברג, איש באר-שבע.

זה איש מצויין. כל ההנהלה היא

מצויינת כל ההנהלה של "מכתשים" היא צעירה, נמרצת ומוכשרת והיא בהחלט משלמת את

חטאי העבר ונאלצת היום לעשות חשבון נפש קשה מתוך הכרה שאם היא לא תעשה אותו

היום היא תצטרך לפטר רבים.

מועצת הפועלים וועד העובדים,

לא ניתן, לא נקל ולא נאפשר לפטר ולו עובר אחד אם לא תהיה לכך הצדקה מלאה. זה

יקרה רק אחרי שנהיה משוכנעים שההנהלה, החטיבה, יעשו הכל כדי לייעל את עצמם.

גם כשמדובר

על 10 או 25 איש, כל ארם זה עולם ומלואו. נוסף לקו הרעפים, שזה להיט כי זה

המפעל היחיר שמייצר בענף כזה, אנחנו רוצים שיבטיחו קו נוסף - מרצפות.

ב"חרסה", אני מקווה שלא יהיה

צורך להגיע לפיטורים.

אני רוצה לומר שגם כשמדובר על

פרישה מרצון פירוש הדבר יציאה לפנסיה מוקדמת, וזה לא משנה מבחינת הבעיה. גם

כשאדם פורש מרצונו תמורת פיצויים מוגדלים או פנסיה מוקדמת זה לא עוזר הרבה

כי אותו איש יכול להופיע בשרות התעסוקה ולתבוע. זאת אומרת שאנחנו מרמים את

עצמנו.

אני רוצה לומר משהו אישי. כאדם

צעיר בעיר באר-שבע, שכמעט נולדתי בה, אני סובל מדכאון כשאני רואה איך הדברים

מתגלגלים, ובעיקר כשמדי חודש אני עושה "ספירת מלאי" של חברי הצעירים במקום

ונוכח לרעת שעור כמה מהם נעלמו לי וכולנו יודעים לאן הם נעלמים.



אם הבית הזה, אם הממשלה לא יעשו

משהו מעבר לדברת שנעשית, ונעשית הרבה, המצב יהיה גרוע מאד.

אני רוצה להביא לפניכם דוגמה היה.

הבת שלי השתחררה מהצבא בחודש פברואר.

במשך ארבעה חודשים היא חיפשה עבודה בבאר-שבע. היא לא מצאה. היא עברה לתל-אביב

והיא עובדת שם.

המספרים שנמסרו פה הם מספרים רשמיים.

לא דובר כאן על אלה שנקראו באופן אישי ולכל אחד מהם נאמר בערך כך: בוא, נסתדר

ותקבל פיצויים, על האנשים האלה לא שומעים. גם עובד זמני לא מובא בחשבון. במפעלי

תובלה, למשל; התגלגלו במשר השנה 120 איש ואילו פה מדברים על 40 איש.

התמונה האמיתית היא 3,000, 4,000

ואולי 5,000 איש.

גי אהוד; מפעל ביטא מעסיק 75 איש. סביר

להניח שמישהו יקנה אותו. יפוטרו

25 ויתקבלו 10 מהם. כלומר, 15 איש יצטרכו לחפש מקום עבודה, ולא בבאר-שבע. ואשר

כל ה-50 שיש שם יצטרכו לעזוב את באר שבע, כי אין מה להציע

להם.

האינפורמציה שמסר עמוס מר-חיים

לא מדוייקת?

לא כל כך. יפוטרו 25 ומי שיקנה את

מפעל הגדרות יעסיק רק 10. וביחס

למכונות התפירה - אני לא רואה את המשקיע. אני חושש שבחודש מארס 50 איש יהיו

בחוץ, ולא בבאר-שבע.

גברתי היושבת-ראש, חברי כנסת נכבדים,

אין ספק שחלה החמרה באזור הנגב בכלל

ובבאר-שבע בפרט. אין ספק שהודעות פיטורים צפויים זה דבר שיחמיר את האבטלה בבאר-

שבע, שהיא בירת הנגב וצריכה להיות חזקה לא רק כדי לשרת את עצמה אלא גם כדי לתת

שרות לפריפריה. אלא שהמצב הוא הפוך, אנחנו נעזרים על-ידי הפריפריה.

עם זאת צריך לומר שנפתח מפעל סולוג

שבו 50 עובדים.

באיזה שכר?

מדובר גם על מלון "הוד" בבקעת

ים-המלח, שיפתח את שעריו בינואר 1988.

מה זה שייר לבאר-שבע?

זה שייר לה. כרגע יש הזמנה ל-30

איש למלון הזה.

בזמנו דובר על שני פרוייקטים חשובים - על

העתקה של מתקני צבא ממרכז הארץ לרמת בקע והקמת שדה תעופה. זה נשאר בגדר של חלום.

מדובר גם על הקמת קניון בבאר-שבע.

זה מסחר. זה במקום תעשיה?

זה אולמות שמחה. זה גם פארק מים

שיוקם בקרוב בבאר-שבע. צריך להאיץ את זה,

זר. שעשועים.

בינתיים אנחנו ממתינים לקבל

הזמנות מהנגב המערבי לעונת ההררים,

בתי-אריזה.

אני רוצה לשאול את נציגי משרד

התעשיה והמסחר, האם המשרר מכיר

את המצב? מה המשרד עושה? מה הוא מתכנן לעשות?

המשרד מכיר את המצב. אנחנו מטפלים

בכמה יוזמות שעשויות לפתור במידה

מסויימת את הבעיה בדרום, לא ספציפית באר-שבע אלא אופקים למשל. מרכז ההשקעות

נתן אישור עקרוני לחברת אלקון אשר אמורה להקים מפעל רכב לנכים, מפעל שאמור

להעסיק 1,000 עובדים.

איפה?

באופקים.

זה מפעל סודי? אנחנו יודעים מה

קורה באופקים. אני מדברת עם המנכ"ל

כל שבוע. אני שומעת על הענין הזה היום בפעם הראשונה. מתי הוחלט על זה?

זה מתגלגל שלושה חודשים. ראש

המועצה יודע מזה ומעורה בענין.

הם הגישו בקשה למרכז ההשקעות לאשר להם עקרונית התקשרות עם משקיעים מחוץ-לארץ.

היה דרוש להם אישור של מרכז ההשקעות שזה יהיה במפעל מאושר. האישור הזה ניתן

להם לפני שבועיים, בישיבה של מרכז ההשקעות. הם פועלים בענין זה. המפעל הזה בדרך.

אני לא יודע איר זה יסתיים. גם אם המפעל הזה יקום, זה לא פתרון לבעיית התעסוקה

מהיום למחר. זח מפעל של האחים אלקון.

הם סוכנים של משאיות רנו ומק.

הם היו הבעלים של רכב אשדוד.

אני יודע שהם סגרו את רכב אשדוד וליילנד, כי הגיעו למסקנות שלא כדאי להרכיב

רכב בארץ.

אנחנו לא עוסקים בחלומות. מה קורה

בבאר-שבע?

אין יוזמות נוספות. אנחנו עושים

מאמצים בנושא של מפעלים עתירי יידע,

לאשר אותם כמפעלים באזור פיתוח אי. מפעל סילבא הוקם באזור שנחשב אזור פיתוח אי.

אנחנו מחכים ליוזמות נוספות. אין יוזמות נוספת.

אני רוצה לומר שבאזורי פיתוח

בצפון היו 2,400 הזמנות לעבודה ש-5 מהם הועברו לשטחים ואילו כאזורי פיתוח

בדרום היו 2500 ש-400 מהם הועברו לשטחים. זה אומר דרשני. לדעתי, צריך לנסות

ולצמצם את מספר ההעברות לשטחים.

יש לי כאן מכתב של טריומף, מפעל

לחזיות ולבגדים תחתונים. הוא רוצה להקים מפעל נוסף. הוא מעסיק היום בבאר-שבע

כ-80 עובדות. הוא רוצה להקים מפעל נוסף כי, כמו שהוא כותב, במשך שנים רבות

הם לא הצליחו להגדיל את מספר התופרות בבאר-שבע מעל ל-80. המפעל הזה סובל גם

מהחלופה שנתית גדולה, של למעלה מ-100.



המפעל הנוסף יוקם לא בבאר-שבע. אני

מודע לנושא השכר-. אף על פי כן, העוברה שהמפעל לא יוקם בבאר-שבע מדברת בעד עצמה

וצריר לחפש פתרון גם בכיוון זה של העברת הזמנות. המפעל יוקם כנראה ברהט.

לבי לבי לנציג משרד התעשיה והמסחר

שמסתובב סחור סחור ואיו לו מה להגיד

על יעדים או על סיוע כדי שמפת האבטלה באזור הדרום לא תהיה. אורחים נכבדים, האמת

היא שזו מדיניות של הממשלה ולא בעיה של נציג הממשלה שבא לדווח לנו ובוודאי אין

זו בעיה של עיריית באר-שבע. הבעיה היא שזו מדיניות פוליטית של הממשלה. בנץ כרמל

אמר שזה שנים לא הלכו על שוס פרוייקט רציני לא בבאר-שבע ולא דרומה לה ובוודאי לא

בעיירות האומללות שאנחנו דנים עליהן, נתיבות, שדדות, אופקים.

רוצה לעבוד בו. אולי הנשים הבדואיות תהיינה מוכנות לעבוד בשכר רעב.

יש כאן מדיניות של שלטון שמתחיל להתפגר.

ביקרנו במפעל טקסטיל בדימונה. במקום לדבר על ייעול, על חידוש, על מיכון, במקום

לעשות את זה אנחנו מתמודדים עם אדצות נחשלות כמו תודכיה וארצות אחרות שיש להן

מפעלי טקסטיל, וזה במקום שנעשה מפעלים עתירי יידע. כל הזמן אנחנו מתעסקים עם

המפעלים העלובים ביותד, עם השכר העלוב ביותר ולא עם הנושא הפוליטי.

ככל שהמדיניות הזאת של הממשלה תימשך,

אין לנו ברירו. אלא לשבת, לשתות תה ולשמוע כאב של מפעל זה או אחר ופתרון לא יהיה.

אולי זכור לנוכחים כאן שלפני כשנתיים

היה כאן השר ומי שזוכר, הרי אמורים

היינו, לפי אותם מספרים, לספח לנגב כוחות עבודה נוספים. ומה יש? אנשים לא רוצים

לעבוד בטקסטיל. שמפעל טריומף יוקם ברהט, הוא לא מוצא ידים עובדות בבאר-שבע. זו

הסיבה שהוא יוקם ברהט. אנשים לא רוצים לעבוד בטקסטיל. העובדה שהוא יוקם בדהט,

זה מצביע על התפיסה של משרד התעשיה והמסחר. הולכים לרהט בגלל כוח עבודה זול שלא

מוצאים אותו בבאר-שבע. זו כנראה גם הסיבה ש-400 הזמנות מועברות לשטחים.

מרכז ההשקעות מפרסם נתונים על הכספים

המועברים למפעלים באזורי פיתוח. מתקבל הרושם שבכל-זאת עושים משהו אבל כשאני נתקל

במציאות אני שואל את עצמי, לאן הולך הכסף. אומרים לי שמרחיבים ויש שיפורים טכנולוגיים

ולכן יש פיטורים. אינני בטוח.

מה אתה מציע?

אני מציע להזמין את ועדת השרים לפיתוח הנגב.

נדמה לי שהיא יושבת כמעט שנתיים על

תכניות גרנדיוזיות. אני חושב שצריך לפנות גם לחברת העובדים, כי רוב המפעלים שעליהם

מדובר הם של חברת העובדים. צריך לבקש ממנה לא לפטר איש כדי לא לגרום למפולת. אני

מבין את השיקולים הכלכליים אבל יש שיקולים שהם מעבר לזה. הנגב הוא אחד השיקולים

המכריעים של התשתית שלנו. חברת העובדים צריכה לשקול פעמיים אם היא מחליטה בכל-זאת

ללכת בדרך שהיא רוצה עכשיו ללכת בה. אני חוזר ואומר שהשיקול הכלכלי אמנם חשוב אבל

השיקול החברתי הוא מעבר לזה, והנגב עומד במקום הראשון.

אני חושב שאנחנו צריכים לשמוע מוועדת

השרים וגם משר הבטחון. ועדת השרים מתכנסת אחת לשבוע.

מי היושב-ראש שלה?

ממלא מקום ראש הממשלה.



ועדת השרים מתכנסת אחת לשבוע.

אני רוצה שידווחו לנו על מה הם יושבים. קראתי החלטות, אני רוצה לדעת מה יוצא

מההחלטות האלה. אני רוצה לדעת אם יש תכנית ממשלתית לפתרון הבעיה של אזור הנגב,

ולא מסחר וטקסטיל. הנגב מיועד לתיעוש ולא למסחר. אני רוצה לדעת מה המגמות.

איו לי ברירה אלא לדבר כמי שבמשך

27 שנים שרת בצבא וכמי שגר גם בבאר-

שבע שנים רבות. בראייה כוללת ובראייה ארוכת טווח אני אומר שלנגב יש בעיה בטחונית

ממדרגה ראשונה. אנחנו עדים לסיכונים שעלולים לחזור, סיכונים מאותו סוג שהיו בשנות

ה-50 וה-60. ואנחנו עדים גם לנהירה של כוח עבודה זר וזול, לא יהודי, שממלא את הנגב

ואת באר-שבע. לאורך זמן יש לזה מחיר.

היום איו חזוו. היום יש בעיה של

קיום כלכלי לאנשים. כשלאדם אין פרנסה, הרי מוקדם או מאוחר יותר שום דבר לא מעניין

אותו אלא בעיית הכלכלה. לא מעניין אותו לא חזון ולא קשקוש אחר. הנגב ובאר-שבע

התברכו במשפחות מרובות ילדים, ולהם צריך לתת אוכל.

אני חוזר לנקודה של חברת העובדים, אם היא

שמה פס על הוועדה ולא מתייצבת לישיבה, כנראה אין לה תשובות פרקטיות.

אולי אנחנו צריכים להזמין את ועדת

השרים ולדרוש ממנה לא רק תשובות אלא גם תשובות ולוח זמנים מה עושים ועד מתי.

הבעיה של הנגב היא בעיה לא של

מפלגה אחת אלא זו בעיה לאומית ממדרגה ראשונה. לצערי, חוק הנגב היה מלל ולא נתן

שום דבר.

אם תושבי הנגב אינם מרימים קול זעקה,

וזו זעקה לאומית, חובה עלינו לנקוט בשורה של צעדים כדי להביא לידיעת הציבור את

הסכנה שיש לנגב, סכנה לחיסולו של הנגב. צריך לראות את הדברים בראייה כוללת לטווח

של עוד 10 שנים.

אני חושב שצריך להזמין לכאן את

ראש הממשלה ואת ועדת השרים כדי לראות מה הולכים לעשות.

אנחנו עדים לתופעה חמורה מאד. קשה

מאד להגדיר אותה במלוא חומרתה. לפני

כשבועיים וחצי הייתי במקרה עם בוגרי בית-ספר בבאר-שבע. ישבתי עם מורים ועם תלמידים.

בביקורי תמיד בבאר-שבע הייתי עד לאווירה טובה ותוססת במקום. בביקורי הפעם הייתי

עד לרוח נכאים בעיר, כמו זה ששורר היום בוועדה.

התעשיינים יושבים פה ושותקים. הם

פותחים עוד קניון ועוד קניון ועוד

מוסכים למכוניות. עדיין לא ראיתי כאן את יושב-ראש ועדת העבודה שלכם. התעשיינים, אתם

בוודאי תבואו לדיון ותדברו כשנדון על חמישה ימי עבודה. אני מביעה פליאה על ההתנהגות

הזאת של התעשיינים. סוגרים מפעל אחרי מפעל, התעשיה מתמוטטת ואתם, התעשיינים לא מדברים.

אנחנו באים לישיבות כשאנחנו מוזמנים.

לנושא הספציפי של אזור הדרום - עשינו

סריקה כדי לסייע במאמץ שעובדים מפוטרים

ייקלטו בעבודה חליפית. המאמץ שלנו נמשך מחודש אוקטובר. העברנו לשרות התעסוקה מספרים

ונתונים. בחודש אוקטובר, במפעלי מתכת דרום, חרש אשדוד, פדמון ופויכטוונגר, בבאר-שבע,

דובר על 12. ובמפעל אחר - עוד 2.

זה עושה רושם, באמת.

כל עבודה זה משהו.

אנחנו מתגעגעים ליושב-ראש ועדת העבודה

של התאחרות התעשיינים.

אני מבקש להוסיף משפט על מה שנאמר

כאן. אני חושב שאיו מנוס אלא לתקוף

את הנושא בכמה גזרות מעשיות. קודם כל צריך שיהיו השקעות וצמיחה.

לפני כחודש פרסמה "כור"

את המאזן שלה, שהוא כולו רצף של הפסדים, קטסטרופה על קטסטרופה. אני לא רוצה שנלך

במגמה שנגיד להם שאיו ברירה והם מוכרחים להמשיך אפילו יפסידו, כי הכל יפול. אני

חושב שצריך לתבוע מממשלת ישראל ולכו אני מציע להזמיו את ממלא-מקום ראש הממשלה שהוא

יושב-ראש הו ועדה, ביחס להשקעות בנגב בכלל ובבאר שבע בפרט.

שנית, אני מציע להזמיו את הנהלת "כור"

יחד עם מזכ"ל ההסתדרות שהוא יושב-ראש חברת העובדים, מזכ"ל ההסתדרות ולא רוזוליו

ולא גביש. יבואו לכאו ישראל קיסר ואולי עוד מישהו ויגידו לנו מה התכניות של "כור"

ואם ל"כור" יש בעיות של השקעות ולשם כך צריך את הממשלה, שיניחו את זה כאו על השולחו

ולא יזרקו עובדים.

ולגבי התאחדות התעשיינים. לא ייתכו

שנציגי התעשיינים לא יגידו מה התכניות שלהם לנגב, שהוא מחצית משטחה של מדינת ישראל.

אם כו, אלה הכתובות שאני מציע לפנות

ממשלת ישראל - ממלא-מקום ראש הממשלה, ההסתדרות, חברת העובדים והתאחדות

הגופים האלה צריכים לבוא לכאו ולתת תשובות לגבי פיתוח הנגב וגידול הצמיחה.

אני חושב שבעיית המפוטרים-היא לא הכי

אקוטית בבאר-שבע. הבעיה הכי אקוטית היא אנשים צעירים שמשתחררים מהצבא ולא מוצאים

את עתידם בבאר-שבע, ואם הם לא ישארו במקום הזה לא תהיה לו כל תקווה.

פנסיה מוקדמת, זה פטנט לגמור את החיים

מוקדם וצעירים.

אני מצטער על התקלה של אי-הופעת

חברת העובדים כאו. המקרה הזה צורם

ומצער כי באר-שבע הוקמה למעשה על-ידי חברת העובדים, שהיה לה חלק נכבד בהקמת תעשיה

בנגב בכלל.

אני מלווה את הבעיות של הנגב זמו רב.

ההתפתחות הזאת איננה פתאומית. זו התפתחות מתמשכת. בהיעדר מדיניות אשר מעדיפה את

פיתוח הנגב ובראשו באר-שבע איו פלא שכך נראים הדברים.

עם כל הכבוד לבעיות החברתיות איו מנוס

אלא לפתור את הבעיות הכלכליות, כי ללא פתרוו כלכלי איו פתרוו לבעיה החברתית.

טוב תעשה הוועדה אם תזמן את ישראל

קיסר ואחרים. אנחנו מקווים שלאט לאט יחדרו הדברים שאנחנו מלווים אותם.

אני יודע שהשר גד יעקבי הגיש בקשה

להכיר בבאר-שבע כאזור פיתוח אי. אולי יהיה בזה איזה שהוא פתרוו.

אנחנו למודי נסיוו מהבטחות. כאלה.

כאשר מרובר על מתן או הענקת

אזור פיתוח א' לתעשיות עתירות

יירע, זה אולי הישג גדול אבל זה לא יפתור בעיות. באזור המרכז יש ריכוז של תעשיות

עתירות יירע - בהרצליה, בתל-אביב, בנס ציונה, בראשון לציון - יש שם ריכוזי מחקר

וריכוזי כוח ארם. צריכה להיות סיבה מרוע תעשיות עתירות יירע ירצו לעבור לבאר-שבע.

ספק אם מתן אזור פיתוח אי יהיה עידוד כדי שיבואו לשם. אם מישהו רוצה לקדם תעשיות

יידע לבאר-שבע, צריך לתת לבאר-שבע, לענין הזה אזור א'פלוס ולעבוד קשה מאד.

העברת הזמנות ליש"ע, זה דבר אומלל.

עושים אמנם ייעול אבל מישהו צריך להמשיך ולנקות את המשרדים - נותנים את זה לקבלן

מהשטחים. אם מפעל טריומף היה משקיע בשכר מה שעלתה לו ההעברה - פחות עובדים היו

עוזבים אותו.

ולמפעלי כור. אי-אפשר לקחת את

כור כמכלול. יש מפעלי כור שצריך לעשות בהם ייעול. יש מפעלים טובים שבמקום לייעל

אותם על-ידי הפחתה בכוח אדם אפשר לפתח בהם קווים חדשים.

תעש איננו רוצה לעבור לנגב.

גם כשדובר על יבנה ושטרית סידר את הדברים, זה לא הסתדר מפני שלא הצליחו לשכנע

את מפקד חיל אוויר.

אני חושב שהוועדה הזאת יחד עם

מועצת פועלי באר-שבע צריכים להכריז על מאבק ציבורי ביחס לדברים שאנחנו מדברים

עליהם. צריך לשנות את השיטה.

ואני מקווי; שיהיה חוק שיחייב

מוזמנים להופיע כאן.

אנחנו צריכים את הוועדה הזאת שיש

לה כוח ציבורי ומוסרי גדול מאד.

בבאר שבע שותפים לדעותי אנשי

הליכוד ואנשי המערך. אם הוועדה הזאת תרים יחד איתנו שרביט ציבורי אמיתי, אני

בטוח שמשהו יזוז, כי הדבר היחידי שמזיז דברים זה מאבק. אינני רוצה להישמע באנלי

ולומר שאנחנו נסגור/העיר. אפשר לסגור את העיר, אבל למה? מדוע? מדוע צריך ללכת

בדרך כזאת? יש דרך שיכולה להביא לאפקט ציבורי גדול אט הוועדה הזאת תיאבק, יחד

עם ההסתדרות, ומועצת הפועלים תהיה שותפה לזה.

בבאר-שבע יש שלושה בתי-ספר שמלמדים

תפירה. המסיימים לא ילכו למפעל

טריומף, בגלל השכר.

פיתוח התעשיה בנגב זה לא ענין של

כור או של גוף אחר, אלא זה ענין של ממשלת ישראל. זה שנתיים אנחנו שומעים שבוועדת

השרים לפיתוח הנגב מדברים על סכומים של מיליארדים. אנחנו רוצים לראות את המיליארר

הראשון.

אזור פיתוח אי זה דבר חשוב מאד

אבל קודם כל צריכה להיות החלטת ממשלה שכסף הולך לנגב.

שני גורמים פני אלי שאכנס את הוועדה

הוועדה לדיון על הנושא שאנחנו דנים

בו, מזכיר מועצת פועלי באר-שבע ויושב ראש ועדת השרים לענייני הנגב.

אנחנו לא עוסקים בעניינים שהם בתחום

של ההסתדרות. כשאלינו מגיע נושא זה או אחר, פירוש הדבר שעד אז לא נמצא לו פתרון,

פירוש הדבר שלא נמצא לו פתרון במקום אחר. במשך שבועות לא רציתי לקיים ישיבה בנושא

זה, כי חשבתי שיימצא לו פתרון במסגרת ההסתדרות, חברת העובדים. זה לא הסתדר.

לפני כשבועיים התבקשתי על-ידי ממלא-

מקום ראש הממשלה בשם עוד שר ועוד סגן שר לכנס את הוועדה שלנו לנושא הזה.

מה שקורה בנגב זה לא ענין פרטי של

כן, הם יוזמנו. נזמין גם את מזכ"ל ההסתדרות, שאותו יותר קל להזמין מאשר את מזכיר

חברת-העובדים.

אצלנו יש הצטברות. היום זה באר-שבע

ומחר זה אופקים. השבר נורא. אנחנו עלולים להישאר רק עם תל-אביב וירושלים. נקיים

את הישיבה שלנו בנושא זה מהר ככל האפשר. הנושא הזה הוא ענין של מדיניות. הנושא של

באר-שבע איננו ענין של כיבוי שריפות. קיימנו על באר שבע מספר ישיבות.

אנחנו פונים לכור, לחברת העובדים ולכלל

לעשות הכל כדי לא לפטר עובדים כל עוד אין אפשרות למצוא להם מקום תעסוקה נאות באותו

מקום מגורים שלהם.

מה שקרה במפעלי תובלה - זו לא תשובה

לבאר-שבע.

אנחנו נעשה את המקסימום כדי לזמן את

הישיבה הבאה בהקדם.

אם את מתכוונת להזמין לישיבה את כל "

הגורמים, ואם אנחנו יוצאים מתוך הנחה

שהנגב ובבאר-שבע הם נושא לאומי, אני מציע לוועדה לשקול קיומה של הישיבה בבאר-שבע.

אני חוששת מאד שלזמן את כולם לבאר-שבע

זה יהיה מסובר יותר מאשר לזמן אותם

לכאן.

רבותי, תודה רבה. הישיבה נעולה.

הישיבה ננעלה בשעה 13.00.