י הכנסת האחת-עשרה

מושב רביעי



נוסח לא מתוקן



פרוטוקול מסי 369

מישיבת וערת העבודה והרווחה

ביום ג' י"א בחשוון התשמ"ח - 3 בנובמבר 1987

בשעה 9.00

נכחו

אי נמיר - היו"ר

ח' גרוסמן

ע' דרואשה

ר' כהן

חבר-הכנסת יי צבן

יי ברק - היועץ המשפטי, משרד העבודה והרווחה

נ' אורי - ממונה ראשי על יחסי עבודה, משרד העבודה

והרווחה

שי גוברמן - משנה ליועץ המשפטי לממשלה

א' רוזובסקי - יועץ משפטי, שרות התעסוקה

י' לוי - משרד המשפטים

יי גטניו - התאחדות התעשיינים

מי הילב - התאחדות התעשיינים

יי ישראל - התאחדות התעשיינים

ע' תמיר - ההסתדרות הכללית

פרופ' ר' בן-ישראל - יועצת לוועדה

יועץ משפטי מי בוטון

מזכירת הוועדה: אי אדלר

מי הלנברג

חוק הזדמנות שווה בתעסוקה (תיקון), התשמ"ז-1987

(חוק שרות התעסוקה(תיקון מס--), התשמ"ח-1987



חוק הזדמנות שווה בתעסוקה (תיקון), התשמ"ז-1987 (חוק שרות התעסוקה לתיקון)

רבות(י, אני מתכבדת לפתוח את הישיבה.

על סדר יומנו הצעה לתיקון חוק הזדמנות

שווה בתעסוקה, של חברי-הכנסת יאיר צבן, שולמית אלוני, יצחק ארצי, מרדכי גור, חייקה

גרוסמן, אריאל ויינשטיין, מחמד ותד, רן כהן, דוד ליבאי, דן מרידוד, אורה נמיר,

עובדיה עלי, חיים דמון, אבנר חי שאקי ודן תיכון.

חבר-הכנסת יאיר צבן יציג את ההצעה.

גברתי היושבת ראש, בוקר טוב. מקורה

של הצעת החוק במקרה או בפרשה שהיתה.

ב-1 באוגוסט 1986 הזדעזתי לקרוא מודעות בולטות בעתונות, מודעות של לשכת תעסוקה

פרסית שבהן מפקשת הלשכה אנשים לעבודות שאין להן שום זיקה לבטחון. 15 פעמים הופיעה

באותה מודעה שהתפרסמה בעתונים, ההגדרה "ליהירים בלבד".

אינני צריר לומר איזה אסוציאציות (

מעוררת מודעה פזאת, מודעה שמבקשת ארבעה גברים ואשה אחת "ליהודים בלבד", דרושים

פועלים או פועלות נקיון, למשרות מלאות "ליהודים בלבד", עובדים מקצועיים "ליהודים

בלבד", ועוד.

כשפניתי ליועץ המשפטי לממשלה, מר חריש,

הוא הבהיר לי - ואני לא אקרא את מכתבו - שהוא רואה בסלידה ובחומרה רבה את המודעה

הזאת אבל אין בחוק הישראלי אף סעיף אחד שעל פיו אפשר לתבוע לדין אדם שביצע את ההפליה

ואדם שפרסם מודעה שיש בה משום הפליה, והוא לא רואה אפשרות לכך בסעיף שאני רציתי

להסתמר עליו, מעיף 42 בחוק שרות התעסוקה.

כתוצאה מכך יזמתי הצעת חוק שחשבתי

שמסגרתו המתאימה היא בחוק הזדמנות שווה בתעסוקה. מטרת החוק המוצע למנוע את התופעות

הללו, שעל אחת מהן הצבעתי. ליוזמה שלי הצטרפו חברי כנסת, וחתומים על ההצעה 15 חברי

כנסת מ-5 סיעות. היה לי אינטרס שלאקט הזה למניעת הפליה גזענית בארץ ומניעת הסתה

גזענית יהיו שותפים רבים ככל האפשר.

בשיחה שהיתה לי עם שר העבודה והרווחה,

הוא הביע נכונות לחמור ביוזמת החקיקה הזאת אבל היתנה אותה שהתיקון יהיה לא במסגרת

חוק הזדמנות שווה בתעסוקה, שאותו רוצים לייעד במיוחד לנושא של שוויון בין המינים,

אלא שזה יהיר. תיקון לחוק שרות התעסוקה. היו לי ספקות בנוגע לזה אבל מכיוון שרציתי

מאד בתיקון הנעתי נכונות, ובהסכמה כזו הודיע שר העבודה והרווחה על נכונות שלו להציע,

כשהחוק יובא לקריאה טרומית, להעבירו לוועדה. והנה אני רואה כאן את ההצעה. אני רואה

לפני גם את הנוסח שהגישו אנשי משרד העבודה והרווחה, מר ברק, היועץ המשפטי. קיימנו

שיחות בינינו. בקריאה ראשונה עכשיו זח נראה לי עונה על כל הדרישות שלי.

אני רוצה לקרוא את הסעיף שעליו הסתמכתי

בפנייתי ליועץ המשפטי, סעיף 42(א) בחוק שרות התעסוקה האומר: "בשליחה לעבודה לא

תפלה לשכת שרות התעסוקה אדם לרעה בשל גילו, מינו, גזעו, דתו, לאומיותו, ארץ מוצאו,

השקפתו או מפלגתו ולא יסרב הזקוק לעובד לקבל אדם לעבודה בשל אלה". ומה נאמר בסעיף

42(ב)? - "אין רואים הפליה כאשר אופיו או מהותו של התפקיד או ענייני בטחון המדינה

מונעים שליחתי או קבלתו של אדם לעבודה הנדונה." בעיני זה סעיף טוב, סגור, לדעתי אין

פה פרצות. אם היועץ המשפטי למשרד העבודה מציע שעקרונות הגלומים בסעיף הזה יחולו גם

גורמים שלא קשורים לשרות התעסוקה ועל מעסיקים שלא קשורים ללשכות התעסוקה, אני מבחינתי

באתי על סיפוקי ואני בא על סיפוקי שיש אסור לפרסום מפלה, עם סנקציה לא מבוטלת. אני

חושב שהענין עונה, כר נראה לי כרגע, על כל הדרישות שהיו לי בהצעת החוק המקורית, ואני

מבקש שנדאג שהחוק יתקבל בקריאה ראשונה ואחר-כר בקריאה שניה ובקריאה שלישית.

תודה לחבר-הכנסת צבן.

נשמע את מר ברק שהכין את ההצעה של

המשרד. תסביר לנו על מו; היא עונה ואיר ניתן לשלב אותה.

ברור, לדעתי, למה אי-אפשר להכניס את

ההצעה לחוק הזרמנות שווה בתעסוקה, כי

החוק הזה מיועד לשוויון הזדמנות בין המינים ולא רצוי, לדעתי, להכניס לחוק הזה

אלמנטים שמופיעים בסעיף 42 לחוק שרות התעסוקה. בחוק שרות התעסוקה יש הסדר למניעת הפליה

ומבחינת החקיקה רצוי להשאיר את חוק הזדמנות שווה בתעסוקה כמו שהוא. חוק הזדמנות שווה

בתעסוקה הוא חוק רחב מאד לשוויון הזדמנויות בין המינים לגבי נשואים והורים ואת הנושא

שלפנינו רצוי להשאיר לחוק שרות התעסוקה, שיש בו הסדר מניח את הדעת.

מה היתה הבעיה שבגללה צריך היה לשנות את

הצעת החוק? סעיף 42 לחוק שרות התעסוקה כולל איסור הפליה מכל סיבה, כולל הסיבה של

גזע, לאום או ארץ מוצא. פרסומים בעתונות שדרושים רק יהודים לעבודה דחפו את חברי

הכנסת להגיש את הצעת החוק שלפנינו. כפי שאמרתי, איסור לעשות הפליה כזו קיים כבר

בסעיף 42 לחוק שרות התעסוקה. אלה מה? מתברר שהסעיף הזה חל רק במקרה שהעובד נשלח

על-ידי שרות התעסוקה.

אני רואה שאתם מציעים להוסיף סעיף 42א

שבו אתם מדברים על מודעה. זה עונה ביחס

לפרסום אבל לא על הפליה בעבודה.

גם על הפליה. זה בא לתקן את סעיף 42

בחוק שרות התעסוקה, שבסעיף קטן (א)

"בשליחת לעבודה לא תפלה לשכת שרות התעסוקה אדם לרעה בשל גילו, מינו,

גזעו, דתו, לאומיותו, ארץ מוצאו, השקפתו או מפלגתו ולא יסרב הזקוק לעובד לקבל אדם

לעבודה בשל אלה." אני מדגיש שנאמר "ולא יסרב הזקוק לעובד לקבל אדם לעבודה בשל אלה".

כלומר, יש איסור במה שנוגע לשליחה לעבודה וביחס למי שזקוק לעובד בקבלה לעבודה. הפרשנות

היתה שזה חל רק על מי שנשלח על-ידי לשכת שרות התעסוקה. התיקון בא ואומר, בין אם העובד

נשלח על-ידי שרות התעסוקה ובין אם לא. כלומר, אין נפקא מינה, לעתיד, אם האיש נשלח

על-ידי שרות התעסוקה אם לא. החוק יכסה גם על מי שנשלח על-ידי מי שאיננו לשכה של שרות

התעסוקה. עבירה על החוק היא עבירה פלילית. הוא הדין לגבי פרסום. החוק המוצע מכסה את

כל הבעיה בצורה פשוטה ביותר וברורה ביותר.

הענין של חסימה בפני ערבים, היום זו

תופעה, ואני מדברת בראש וראשונה על ערבים

אזרחי מדינת ישראל, שעל פי רחוק הם אזרחים שווים במדינה.

בהרבה מאד מקומות משתמשים, גם אם זה לא

כתוב בחוק, בנושא של יוצא צבא. מה אני צריכה לעשות אם בא אלי חייל משוחרר מצה"ל ובא

אלי גם ערבי שלא משרת בצבא, את מי צריך להקדים? החוק לא אומר. אני מדברת על מציאות

חיים שיש בארץ. זו מציאות שמדברים עליה בגלוי, לא מסתירים את זה. איר מתגברים על זה?

אין לנו שליטה חוקית על כל לשכות העבודה

הפרטיות הצצות במדינה כפטריות אחרי הגשם, אנשים גורפים הון, ראיסים, הם מעוניינים בכוח

אבודה זול. מבחינת המודעות הצעת החוק נראית על פניה יותר טוב מההצעה המשותפת שלנו

אבל אני לא בטוחה שזה מתמודד עם המציאות. אני שואלת איר בפועל מונעים פרסום מפלה.

גם מודעה מפלה היא עובדה שכבר לא מתביישים בה. פעם התביישו, היום כבר לא מתביישים.

איר משרד העבודה ואנחנו מתמודדים עם זה?

כפי שאמרתי, זו עבירה פלילית. אנחנו

יכולים לספל בזה על סמר תלונות, כשמישהו

מתלונן.

יפחדו להתלונן.

לא צריך לפחד. יש לנו סניפים בכל הארץ,

אפשר להגיש תלונה למשרד, תהיה חקירה. אם

יתברר שיש יסוד לתלונה, אנחנו נגיש תביעה פלילית. המשרד יטפל. אי-אפשר להעמיד שוטר

על-יד כל משרד פרטי. הדרך לטפל במקרים כאלה היא באמצעות תלונה, חקירה וכתב אישום.

היגשנו הצעת חוק

שיהיה פיקוח הדוק עליהן. אנחנו מקיימים גם מגעים עם ההסתדרות בנושא זה. אני מקווה

שנוכל להגיע להבנה עם ההסתדרות. מכל מקום, בין שנגיע להבנה ובין שלא, הצעת החוק

נמצאת על שולחן הוועדה, והיא תוכל לטפל בנושא הזה כדי להגביר את הפיקוח על הלשכות

הפרטיות.

ממתי מונחת הצעת החוק?

הרבה זמן.

אני מציע שהוועדה תטפל בהצעת החוק,

ואנחנו נשתדל להגיע לחבנה עם ההסתדרות.

בכל אופן, זה לא צריר לעכב את הוועדה לדון בחוק.

הנושא של השרות בצה"ל, זה קצת יותר

מסובך. מזמן היגשנו לכנסת הצעת חוק שאין להפלות גם לא עקב שרות בצה"ל. פעם היתה

תופעה הפוכה, של הפליה של משרתים בצה"ל. החוק הזה חיה בשתי קדנציות של הכנסת, ולא

החלנו עליו רציפות, אם אני זוכר נכון. במציאות, לפי תלונות המגיעות אלינו, לא הרגשנו

לחץ של בעיה כזו.

אנשים לא מתלוננים.

אני מדבר על הפליה הפוכה, הפליה של משרתים.

בכל החוקים כמעט לא מתלוננים.

אני מוכן לבדוק את השאלה הזאת, שהעלתה

היושבת-ראש. אם יתברר שהבעיה קיימת בשטח,

נחדש את ההצעה הקודמת שהיתה לנו אם כי לא הרגשנו שיש בעיה,

היתה תקופה שהיתה הפליה הפוכה, הפליה של

משוחררי צה"ל המשרתים שרות ממושך במילואים. היום, לפי הערכתי, זה לא קיים בצורה

משמעותית ונדמה לי שלא צריך לטפל בשאלה הזאת.

אני מציע לחלק את סעיף 42(א) כדי שהקטע

מ"לא יסרב" יהיה נפרד.

זו שאלה ניסוחית. לטעמי החוק המוצע הוא

ברור וקצר.

ואשר לעונשים. בסעיף 42 מדובר על כל

עובד ועובד, יש קנס על מקרה של כל עובד. כשמדובר בפרסום, אי-אפשר לדבד על קנס

למקרה של כל עובד ולכן צריך היה לקבוע קנס מיוחד על פרסום.

באיזה גובה?

אני הצעתי קנס יותר גבוה מאשר על עצם

ההפליה, השאלה אם זה נכון או לא נכון.

כדאי לשקול את זה.

אני חושבת שיט הצדקה שזה יהיה קנס

יותר גבוה. אני חושבת שצריך להיות

קנס גם על המפרסם, נניח שהפרסום הוא בעתון, אני חושבת שצריר להיות קנס על האחראי

על העתון המפרסם, זאת אומרת גם על האחראי על העתון המפרסם. אני חושבת שזה קיים לפי

החוק בנוגע לעישון, האחריות היא גם על המפרסם. אני חושבת שגם בחוק נגר גזענות מוטלת

אחראיות על המפרסם. אני מציעה לא לעשות הבחנה בין המפרסם לבין מי שגורם להפליה.

באיזה מקרים מחייבים את המפרסם?

העבריין המרכזי בראש וראשונה הוא זה

שמביא את הפרסום לבית הדפוס או לעתון.

העתון הוא שותף לעבירה. אני לא מציע לשלול אחריות מהעתון כשהוא מפרסם מודעה שיש בה

משום עוולה, אבל לא הייתי מציע להתמקד דווקה בעתון ולשכוח את מי שמביא את הפרסום.

ההצעה של חברת-הכנסת גרוסמן לא באה

במקום. היא באה להוסיף.

אני מציעה להעלות את סכום הקנס למי

שמוסר את המודעה ולהטיל קנס גם על

המפרסם.

המפרסם שותף לעבירה. אני חושב שמי

שעושה את ההפליה הוא העבריין היותר גדול.

אני מצטרף לדעתה של חברת-הכנסת גרוסמן.

יש כאן הצטרפות להפליה מכוונת שהמפרסם

דאג לפרסם אותה בעתון.

גם אני מצטרף לדבריה של חברת-הכנסת

גרוסמן.

המודעה שאני

מדבר עליה התפרסמה ב"ידיעות אחרונות" וב"דבר". כשפניתי לאחראים ב"ידיעות אחרונות"

ושאלתי אותם, האם אתם החלטתם לפרסם מודעות גזעניות? הם נכנסו לפאניקה ואמרו, אילו

היינו יודעים את זה, היינו זורקים אותו. ב"דבר" היתה פאניקה יותר גדולה. הם אמרו

לי שהם מקבלים צילום של המודעות. יש להם הסכם עם "ידיעות אחרונות" והם לא עוברים

על כל המודעות. אחר-כך, כך אמרו, הם תלשו את השערות.

יש לנו בעיה להגן על העתונות ועל

חופש העתונות, לא להגן על הפליה. צריו למצוא דרך לאיזון. לפי הבנתי, צריו לאפשר

לבית המשפט, עקרונית, להעניש את מי שמפרסם. אם מתברר שהעתון נתן יד חופשית לפרסום

כזה ואם זה בכוונה, אי-אפשר לשחרר את המפרסם מן האחריות.

דבריה של יושבת-ראש הוועדה מציגים את

הקושי. אל נשגה באשליות שקבלת החוק תפתור את הדברים. הביצוע יהיה בעייתי. אני רואה

בהצעה קודם כל קביעה נורמטיבית. אין להעלות על הדעת שבספר החוקים של מדינת ישראל אין

איסור ומודעה כזו יכולה להיות. החוק הזה יהיה בסיס למאבק גם ציבורי וגם משפטי להליכה

לשוויון הלכה למעשה.

אם הבנתי נכון, ההצעה היא לגבי קנסות

או הטלת אחריות, ומדובר על העתון

והמפרסם. אני חושבת שמוכרים לדבר על גורמים ציבוריים אחרים. יש כאן פרסום של משרד

העבודה והרווחה; מדובר על מרכז טכני להכשרה והשתלמות מקצועית נווה דוד, ויש הבחנה

מראש בין גברים לנשים.

אנחנו מדברים עכשיו על ערבים ולא על

הפליה בין המינים.

אני רוצה להתייחס לנושא של הטלת אחריות

על העתונות. יש אלפי מודעות כל יום.

אנשי העתונות אומרים, והם פנו ליועץ המשפטי לממשלה, שהפקיד בעתון לא יכול לבדוק כל

מודעה אם היא עונה על כל דבר. היועץ המשפטי לממשלה הנחה את התביעה לא לתבוע את

העתונות ביחס לפרסום לפי חוק הזדמנות שווה בתעסוקה, כי העתונות לא יכולה להשגיח

ולבדוק כל מודעה אם היא מתייחסת לשני המינים.

מתי זה היה?

אני מדבר על חוק הזדמנות שווה בתעסוקה.

פרסום בעתון, אני רוצה לומר שהנסיון שלנו

בעניו זה לא טוב. לא הצלחנו להביא להרשעה

או להוכיח את העבירות של העתונות. העתונים טענו שאין להם שליטה על תוכן המודעות. הם

מקבלים אלפי מודעות והם לא יכולים, לטענתם, שמישהו יבחן תוכנה של כל מודעה. אנחנו

היגשנו תביעות נגד עתונים. היועץ המשפטי לממשלה היה אז פרופסור זמיר.

מתי זה היה?

זה היה ביחס לנשים, עם קבלת החוק, ב-1981

או 1982. פרופסור זמיר קבע שאיו מקום

להגיש תביעות נגד העתונות, ואנחנו הפסקנו להגיש תביעות נגד העתונות. היגשנו תביעות נגד

מעסיקים אבל לא נגד עתונים.

בזמנו באנו העתונים ושאלו, איך קבעתם

סעיף כזה בחוק בלי לשמוע אותנו. העתונים טוענים שהם לא יכולים להשתלט על זה. אני

חושב שאם תהיה מגמה להכניס סעיף כזה, צריר לשמוע את נציגי העתונות.

המונח "הזקוק לעובד", האם הוא מונח משפטי?

לא.

במקרה הזה לא היתה ברירה אלא להשתמש

במונח הזה בחוק שרות התעסוקה, כי רצו

לכרוך גם מעסיק וגם לשכות עבודח פרטיות בלתי חוקיות. אם לא היה המונח הזה, אותה לשכת

עבודה בלתי חוקית אפשר היה להעמיד אותה לדיו רק באשמת קיום לשכה פרטית. זה מונח שמכסה

גם אותם.

בחוק שנדון עליו בישיבתנו בשעה אחת-עשרה

יש סעיף שהוא מאד מהותי. אני מבקשת לדעת

אם ואיפה זה מעוגו גם פה. הסעיף מטיל על נוחו העבודה ועל המעסיק את חובת ההוכחה שלא

היתה הפליה. זה סעיף מכריע בחוק ההוא, לדעתי. איפה זה מעוגו פה?

בסעיף 9 לחוק שוויוו ההזדמנויות בעבודה

מוצע: "בתובענה של עובד בשל סרוב לקבלו

לעבודה או בשל פיטוריו, שחיו לכאורה בניגוד לסעיף 2(א), יחול על המעביד נטל ההוכחה

שהסרוב או הפיטוריו היו שלא בניגוד לסעיף 2(א)."

ובסעיף 2(א) לאותה הצעה נאמר: "לא יפלה

מעביד ביו עובדיו מחמת מינם, מחמת היות נשואים או מחמת היותם הורים, בכל אחד מאלה:

קבלה לעבודה, תנאי עבודה, קידום בעבודה, הכשרה או השתלמות מקצועית, פיטורים." נטל

ההוכחה שלא היתה הפליה בשל אחד מאלה מוטלת על המעביד.



י' ברק זה לא אותו דבר.

מה זאת אומרת "זה לא אותו דבר"? זה כן אותו

רבר. בא ערבי וטוען שהוא לא התקבל לעבירה

מפני שהוא ערבי, ולש לו הוכחות. אחר-כך צריך המעביר להסביר, וזו חובת הוכחה שצריכה להיות

מוטלת עליו, שזה לא כך.

אני מבקש שבמקום "הזקוק לעובר" יהיה

"המעסיק".

זה מקטין.

חבר-הכנסת רראושה, אנחנו נעזרים ביועצים

משפטיים טובים ביותר, גם ממשרר המשפטי,

גם היועץ המשפטי של משרר העבורה, וביחור פרופסור רות בן-ישראל שהיא יועצת של הווערה

בחקיקת עבורה, והיועץ המשפטי של הוועדה. הם מכירים את הנושא של הלשכות הפרטיות. אם

הם אומרים ש"זקוק לעובר" יותר טוב מ"מעסיק", אני סומכת עליהם. אני סומכת עליהם במה

שנוגע לניסוח.

אני רוצה לומר לחברי הווערה, אין ספק

שההצעה שלפנינו היא חלקית, היא צער

ראשון בביטול ההפליה ועריין איננה משיגה את כל המטרות. ניקח לרוגמה את הצעת החוק

שנרון עליה בשעה אחת-עשרה, שם מרובר על הגנה נגד הפליה מטעמי מיו בצורה רחבה יותר,

כולל סנקציות ואפשרויות של תרופות אזרחיות לעובר שנפגע. ער כה יש צער ראשון האוסר

הפליה רק בשליחה לעבורה ובקבלה לעבורה ולא מעבר לזה.

מרוע אי-אפשר לכלול את הנושא שלפנינו

בחוק ההוא?

אפשר. זו שאלה של מריניות והווערה

צריכה להחליט.

מה את מציעה?

אני מציעה ללכת בשלבים, קורם לראות

איר הענין פועל ביחס לאיסור הפליה מטעמי

מין, ואם הסנקציות והכלים יוכיחו את עצמם - להרחיב את זה לגבי יתר הנושאים של הפליה.

החוק הזה בא להרחיב איסור הפליה לגבי

כל ארם. החסר שחברת-הכנסת גרוסמן מרברת

עליו חסר גם בחוק המקורי.

בכל החוקים שבהם רצינו לתקן מצב הפלייתי

או נחיתות של קבוצה כלשהי, ראגנו שבחוק

יוזכרו הגורמים הממונים על ביצוע החוק.

את מי נכניס כאן?

לרעתי, פה צריר להיות גורם משותף, של

ארגון העוברים היציג וגם של ארגונים

וולונטריים שלוקחים חלק בענין הזה. אנחנו לא נוכל ללקט את כל הליקוטים בלי שגורם

וולונטרי או מקצועי יקח על עצמו את הענין הזה. זה רבר שצריך לפתור אותו.



לפרסום על-ידי העתונות וכלי התקשורת.

אני רוצה לומר באופו ברור, שלעניות דעתי אנחנו חייבים, ביו היתר, לשמור בקפדנות

שהתקשורת לא תענש במקומות שבהם היא לא יכולה להיות אחראית במלוא מובו המלה. קשה

להפוך את העתונות לקורבו ראשי. מאידך, עוצמת הפרסום היא בידיה, אם היא לא תפרסם

זה לא יתפרסם. לכו אני מציע להשאיר את האשמה העיקרית על המעסיק או המבסח. עם זאת

אני מציע שכבר בהזמנה לאנשי התקשורת, לבקש מהם שיבואו לכאו עם הצעה למוצא, כי אחרת

נצטרך להשאיר מה שמציעה חברת-הכנסת גרוסמו, וגם בענישה.

אם כן, אני מבקש שכאשר יוזמנו אנשי

התקשורת, שהם יתבקשו להביא הצעות כי אחרת מרכיב הענישה לגביהם ישאר.

להצעה של חברת-הכנסת גרוסמן בקשר לחובת

הראיה, ולמה אמרתי שזה לא אותו דבר. זה

לא אותו דבר כי בחוק שוויוו ההזדמנויות אנחנו קובעים את העניו של חובת הראיה בתביעה

אזרחית, ביחסים שביו עובד למעביד, כאשר העובד תובע את המעביד שפיטר אותו.

במשפט פלילי יש כלל ברזו, טחובת הראיה

היא על התביעה ועליה להוכיח את התביעה. כאו זה משפט פלילי ולא משפט אזרחי. כאו מדובר

על מעביד שמפלה בניגוד לסעיף 42 לחוק שרות התעסוקה. זו עבירה פלילית. אנחנו מגישים

תביעה לבית המשפט.

זה מדינת ישראל נגד מישהו?

כן.

אנחנו לא יכולים לשנות דבר כל כך יסודי

במשפט שלנו. זו מהפכה יותר מדי גדולה,

לדעתי.

אנחנו מכינים את ההצעה לקריאה ראשונה.

זה יחזור אלינו להכנה לקריאה שניה ולקריאה

שלישית. אני מציעה העלאת הקנס המוטל על האיש שהביא את המודעה ליותר מ-10,000 שקלים.

איו בינינו ויכוח שהקנס צריך להיות משמעותית הרבה יותר גבוה. גובה הקנס הוא הכלי היחידי.

יש מעסיקים שיהיה להם כדאי לשלם 10,000 שקל ולא לקבל ערבים, ואולי יהיה מי שיממו את

זה. אנחנו עוסקים בנושאים פוליטיים. זה עניו פוליטי ממדרגה ראשונה, ויש מי שיכול לממן

את הקנס.

הקנס צריך להיות שקול.

כמה עולה לפרסם בעתוו מודעה כמו שאני

ראיתי?

2,000 או 2,500 שקל.

וכמה פעמים מפרסמים אותה?

כל פרסום מחדש זו עבירה נפרדת.

אם החברים מסכימים שגם בנושא הזה נחליט

בעת ההכנה לקריאה שניה ולקריאה שלישית,

אני מציעה שהנוסח כפי שהוגש על-ידי יצחק ברק ישאר כמו שהוא, לקריאה ראשונה, כדי לא

לעכב.

לדיונים שלנו לקראת הקריאו' השניה והקריאה

השלישית צריך להזמיו את נציגי העתונות. נדבר איתם על חוק שוויוו מהזדמנויות, שנוגע

לנשים, וגם על הנושא הזה.

אולי צריך להזמין גם את ארגון

המפרסמים.

נחליט על זה.

גם אני מציע להעלות את הקנס. אני

מציע שהקנס יהיה עד סכום מסויים.

תמיד זה עד.

כלומר, השופט לא חייב להטיל אותו

סכום.

לא.

אני מבקשת שההערות שלי תרשמנה.

משה מרכז את כל ההצעות של כל החברים

בכל דיון.

אני רוצה להעיר ליועץ המשפטי של

משרד העבודה והרווחה על דברים שאמר. יש בוועדה הזאת הרבה חברים שחשוב

להם מאד מהי עמדת ההסתדרות. זה כמו בנושא "המשקם". לכן אני מציעה שאתם

תשבו עם ההסתדרות עד שייצא עשן ותבואו אלינו עם הסכם. זה היה הנוסח גם

כשחבר-הכנסת פרוש היה יושב ראש הוועדה. חוקים שלא היתה עליהם הסכמה, הם

לא הובאו לוועדה. אבל אני לא מדברת בשם חבר-הכנסת פרוש.

גם לי יש עמדה קצת שונה מזו של

ההסתדרות; אבל אתם .חייבים להביא לנו הצעה מוסכמת בנושא זה.

בימים הקרובים אנחנו מנהלים משא-

ומתן.

אני שוב מזכירה לר את ענין "המשקם".

זה בטיפול נמרץ.

יש לנו לב כבד על מה שקורה ב"המשקם",

וכשאני רואת קומוניקט על דברים

שכאילו נאמרו בישיבת הוועדה, יש לי הרהורים והשגות. אתם צריכים להידבר

עם ההסתדרות. זו מסורת של שנים וצריך לשמור על זה.

אנחנו מעבירים את ההצעה שהביא

לפנינו יצחק ברק, לקריאה ראשונה. אני מדברת על חוק שרות התעסוקה נתיקון).

תודה רבה. להתראות בישיבה הבאה,

בשעה אחת-עשרה. הישיבה נעולה.

הישיבה ננעלה בשעה 10.10.