הכנסת האחת-עשרה

מושב רביעי



נוסח לא מתוקן



פרוטוקול מסי 365

מישיבת ועדת העבודה והרווחה ביום

ב' ג' בחשוון התשמ"ח - 26 באוקטובר 1987, בשעה 11.30

חברי הוועדה: א' נמיר - היו"ר

ב' בן-אליעזר

חי גרוסמן

ר' כהן

אי שוסטק

ח' קמיניץ - ראש אגף הטקסטיל, התאחדות התעשיינים

יי רינות - מנהל אגף הטקסטיל, התאחדות התעשיינים

חי ישראל - ראש מדור כוח אדם והדרכה, התאחדות התעשיינים

יי סעדון - מרכז מטה התעסוקה, הוועד הפועל של ההסתדרות

ס' שרוני - המזכיר הארצי של הטקסטיל, הוועד הפועל של ההסתדרות

צי צאלח -מזכיר מועצת פועלי פתח-תקוה

נ' גיורא - מזכיר איגוד מקצועי בטקסטיל, מ.פ פתח-תקוה

י' גולדרט - מזכיר איגוד מקצועי בטקסטיל, מועצת פועלי פתח-תקוה

שי כוחלני - יושב ראש ועד עובדי המפעל

יי דהן - חבר ועד עובדי המפעל

לי שמשישווילי - חבר-ועד עובדי המפעל

יי יניב - חבר ועד עובדי המפעל

יי ארן - מנהלת לשכת הקשר של ההסתדרות בכנסת

עי כץ - משנה למנכ"ל שרות התעסוקה

צי אנגל - סגן ראש חטיבת הטקסטיל, משרד התעשיה והמסחר

י י אלדמע - סגן מנהל חטיבת הטקסטיל, משרד התעשיה והמסחר

א' שומר - אגף חטיבת הטקסטיל, משרד התעשיה והמסחר

יי גידלי

מי הלנברג

סגירת מפעל "שרון טקסטיל" בפתח-תקוה



סגירת מפעל "שרון טקסטיל" בפתח-תקוה

רבותי, בוקר טוב. אני מתכפרת לפתוח

את ישיבת וערת העבודה והרווחה.

הנושא שעל סדר יומנו הוא סגירת מפעל

"שרוו טקסטיל" בפתח-תקוה. כבר לפני מספר שבועות, עור לפני פתיחת מושב הכנסת, היתה

אלי פנייה מצד עובדי המפעל להעלות את הנושא של "שרון טקסטיל" על סדר יומה של ועדת

העבודה והרווחה. אני מאד חככתי בדעתי וגם התייעצתי עם מספר אנשים בהסתדרות. בשבוע

שעבר העלה חבר-הכנסת רן כהו את הנושא הזה בישיבת הוועדה. גם אז אמרתי לחבר-הכנסת

רן כהו שאני עדייו לא בטוחה שנעלה את הנושא על סדר היום. לאחר שיקול נוסף והתייעצות

עם מספר אנשים החלטתי להעלות את הנושא הזה על סרר יומנו.

מרוע התלבטתי? - אנחנו שומרים על קו

לא להפוך את ועדת העבודה והרווחה לאיגוד מקצועי ולשולחו לפתרוו סכסוכי עבודה בלו

עובדים למעסיקים. אף על פי כו היו לנו תקדימים וכנראה שעוד יהיו, כאשר המחלוקת

מגיעה למימרים כאלה שאיו שום אפשרות לגשר עליה. עם זאת אני חוזרת ואומרת שאני לא

ממהרת לזמו ישיבות של הוועדה לדוו בנושא כזה.

אני אסירת תודה להתאחדות התעשיינים

שנענתה לבקשה של הוועדה, כי לא נוכל לא לשתף אתכם בוויכוח הציבורי שאנחנו נתקלים

בו. אנחנו נתקלים בבעיה שאנחנו ככנסת נתמודד בה אתכם אבל הייתי מודה אם אתם הייתם |

מתמודדים עם זה בביתכם - שבעלי מפעלים לא רוצים לבוא לוועדה ושולחים אליה עורכי-

דין.

בעלי המפעל לא נמצאים כאו?

קרסו לא נמצא כאן. זה מספר ימים הם יודעים

על קיום הישיבה. אתמול נמסר לי שקרסו

לא יוכל לבוא כי הוא לא הספיק להתייעץ עם העורך-דיו שלו כיצד להגיב. תרשו לי לפקפק

בזה ולהציע לא להשתמש בתירוצים שאפילו חברי הכנסת לא יוכלו להאמיו להם.

החלטתי לקיים את הישיבה גם בלי השתתפות

של בעלי המפעל.

בהקשר להתנהגותם של בעלי מפעלים, אני

רוצה לספר לחברי הוועדה שהבוקר קיבלתי מיושב-ראש הכנסת תלונה רשמית של מר רברת,

מנכ"ל ''כללי', עלי אישית כיושבת-ראש הווערה ועל אחר מחברי הווערה, על ההתנהגות שלנו

כלפי קונצרן "כלל." אבל דיה לכל חגיגה בזמנה.

אני רוצה להעיר הערה כללית ביחור באוזני

מר קמיניץ. אני לא רוצה להיות המובילה - אני מרברת כיושבת-ראש הוועדה - של יוזמות

חקיקה יותר מגינות על העוברים בארץ אבל אתם, במצב שנוצר, תביאו אותנו לכך שלא תהיה

בידנו ברירה אלא שנצטרך לחוקק חוקים מגינים, ואנחנו יודעים מה גורלו של מי שלא מקיים

אותם. אני מאמינה במערכת של יחסים הדדיים גם מבחינת התנהגות וגם מבחינת נימוסים.

אני מדברת על יחסים הדדיים. עם התאחדות התעשייניים יש לנו מערכת של יחסים מצויינים

אבל לא נוכל להמשיך בזה, כי יש אצלכם כאלה, לא כולם, המביאים אותנו מצד אחד שנדוו

בדברים שאתם הייתם צריכים לסדר אותם, ומצד שני גורמים לאוזלת יד.

ענף הטקסטיל, בשונה ממפעלים אחרים,

הוא ענף שיש לו היום הזמנות, יש לו תמיכה ממשלתית ויש לו שוק, בתנאי שהמפעלים הם

מפעלים מתקדמים.



אם לבעל מפעל פרטי מתחשק לסגור את

המפעל ולמכור את המגרש כדי להרוויח הרבה כסף, ואם היו לו טעמים לא לפתח את המפעל -

ומפעל טקסטיל שהוא לא מפותח הוא לא מתקדם - הוא יכול לפחות לבוא בדברים עם הפועלים

על פיצויי פיטורים, שבמקרה הזה הם פיצויי בושה.

לא פעם אתם טוענים, אני אומרת זאת לנציגי

התאחדות התעשיינים, שאיו די בגיבוי לתעשיה, ואתם צודקים. אני חושבת שלא עוזרים די

לתעשיה. אבל אם אנחנו רואים שדווקה מפעל שהוא רנטבילי מחליטים הבעלים שלו בשרירות

לב לסגור אותו ונזרקים אנשים החוצה - זה דבר שאנחנו לא יכולים לעבור עליו לסדר היום.

אני מבקשת מחבר-הכנסת רן כהן, שהעלה את

הנושא, להציג אותו.

גברתי היושבת ראש, בראשית דברי אני רוצח

לומר שנפל בחלקי להיות במקרה בישיבה של

תת-ועדה של הקונגרס האמריקאי. ראיתי כיצד אנשי ממשל באמריקה עומדים בפני הקונגרס.

אני חושב שאנחנו התחלנו להשלים עם העובדה שהכנסת מבוזה על-ידי אנשים שונים, שיש

אנשים שיכולים להעלות על דעתם שיש משטר דמוקרטי שבו הכנסת לא שולטת על הנעשה במדינה.

לא מדינת ישראל צריכה את קרסו אלא קרסו צריך את מדינת ישראל. לא מדינת ישראל תלויה

בקרסו אלא הוא תלוי במשטרה של מדינת ישראל. לא יכול לעלות על הדעת שאיזה שהוא

משרד ממשלתי או פורום רשמי במדינת ישראל ימשיך לקיים מגע עם האיש הזה וחברתו, כאשר

הוא מסרב לבוא לישיבה של ועדה של הכנסת. מי שיקיים איתו מגע - שר, מנכ"ל או משרד

במדינת ישראל - משמע שהוא משתף פעולה עם מי שמבזה את המדינה, הדמוקרטיה והכנסת.

לכן אנחנו צריכים לפנות ליושב-ראש הכנסת ולבקש ממנו להגיע להידברות עם הממשלה, עם

ראש הממשלה ועם שר האוצר, ולהודיע כבר היום שאיו שום קשר עם קרסו עד שהוא בא לישיבה

בוועדה של הכנסת. אנחנו חברי הכנסת ממונים על קיומו של הסדר השלטוני התקין הזה, אחרת

זה יהיה חמור ביותר.

לגופו של עניו. "שרוו טקסטיל" זה מפעל

שמעסיק אנשים שעובדים בו 30, 35, 36 שנים, שבמהלך כל השנים הללו נתנו לו את מיטב

כוחם, ויש קבלות על כך. אי-אפשר להגיד שזה מפעל שנכשל טוטאלית, יש קבלות שהפועלים

קיבלו ממר שלמה קרסו. המפעל הזה הגיע לנורמת הייצור המקובלת היום בעולם. אם הנורמה

היא 13 שעות עבודה ל-100 ק"ג חוטים, הפועלים במפעל הזה מייצרים בסדרי גודל אלה,

אולי קצת יותר. הם מתחרים עם הטובים שבעולם. זה מפעל די ייחודי, כי הוא המפעל היחידי

בארץ שמייצר חוטי כותנה עבור מפעלים שהאלטרנטיבה שתעמוד בפניהם תהיה ייבוא של חוטי

כותנה. זה המפעל האחרון שנשאר בארץ בתחום הזה.

איו בכלל בעיה לגבי מעמדו של הדיון פה,

משום שאיו סכסוך עבודה. למעשה מנהלי המפעל ובעלי המפעל לא הודיעו בכלל על סכסוך

עבודה. הם לא ביקשו לנהל משא-ומתו. הם הודיעו חד-צדדית שהמפעל נסגר. הם לא מוכנים

לדבר עם איש. הם לא מבקרים במפעל. המפעל, מבחינת הבעלות, מופקר. איו בעיה של סכסוך

עבודה. יש בעיה של סגירת מפעל במדינת ישראל וזריקת עובדים לכלבים. לכו הדיוו הזה,

בדיו הוא מתקיים. ההסתדרות לא יכולה לקיים דיוו כזה.

המפעל הזה קיבל לאורך שנים תמיכות

ועזרה, בדרכים שונות ומשונות, כספים של מדינת ישראל, ולכו יש לנו מעמד לבוא

לדבר. מדינת ישראל היא חלק מהבעלים של ההוו של המפעל הזה שעומד להיסגר וזורק

עובדים לרחוב.

אני סבור שהמפעל הזה צריך להודיע היום

בראש וראשונה לפועלים, שהודעות הפיטורים ל-4 בנובמבר בטלות ומבוטלות. רוצים לדבר

על שינוי יעוד - בבקשה, יש משרד התעשיה והמסחר, יש ההסתדרות הכללית, יש ועד עובדים.

זו לא מדינה דיקטטורית שכל אחד יכול לעשות מה שהוא רוצה.



ויש עוד נקודה. נלקחו אנשים צעירים

בני 24, עולים חדשים, לקחו מחם את מיטב אונם, את השרירים שלהם. חיום אלה אנשים

מבוגרים, זורקים אותם כשאין להם האון שהיה להם והשרירים שהיו לחם. אין להם אפילו

הכסף שיוכלו להיזרק לרחוב כמו בני אדם.

אני סבורה שיש לנו כל המעמד לדון

בנושא. כשדנו על מפעל רום כרמל שאלנו

מי עומד בתור, והנה אנחנו דנים על מפעל שעומד להיסגר על אותו פרינציפ כמו מפעל רום

כרמל. אין הגנה על העובדים. לא היתה הגנה על העובדים ברום כרמל, ועכשיו אנחנו חוזרים

על אותה תמונה. לפי החוק אין הגנה, לכן זה שייר לנו. יש לנו פה בעיה חמורה מאד,

אנחנו חייבים להתערב בחקיקה ומן הדין שההסתדרות תיזום את החקיקה הזאת, ולא כברירה

אחרונה. אין לנו דרך אחרת. כנראה שצריכה להיות חקיקה להגנה על עובדים הנזרקים לרחוב,

במקרה של מפעל פרטי שאיננו פושט רגל ואין כונס נכסים ולכן אי-אפשר להפעיל ביחס אליו

חוקי הגנה.

אני בהחלט חושבת שזה שייר לכל הענין

של המדיניות הכלכלית, שהיא של הממשלה. רציתי שנשמע מה יש לבעלי המפעל לומר לנו אבל

הם לא נמצאים פה. גם נציגים שלהם אינם פה. הייתי רוצה גם לדעת איר האוצר נותן כסף

למפעל כזה.

אנחנו לא יכולים לחייב אדם לבוא לוועדה.

אנחנו צריכים לתת את הרעת על כר מבחינת

חקיקה.

- רשות הדיבור לציון צאלח, מזכיר מועצת

פועלי פתח-תקוה.

כבוד היושבת ראש, חברי ועדה נכבדים.

אני מעלה בעיה כאובה. היושבת ראש וחבר-

הכנסת רן כהן אמרו מה שאנחנו רוצים להגיד. אילו לא היינו נמצאים כאן, אתם הצגתם את

הבעיה בצורה הנכונה ביותר.

ההנהלה לא נמצאת פה. היא מתביישת

להופיע בפני ציבור העובדים, אנשי ההנהלה מתביישים להראות את פניהם אחרי מה שעשו

בתקופה האחרונה. 180 פועלים יושבים בחוץ ושובתים. המפעל הזה יכול להצדיק את קיומו

אבל להנהלת המפעל יש אינטרס אחר. סמור למפעל הזה נמצא המוסר המרכזי של רנו. הם רוצים

להפור את המקום הזה למוסר המרכזי של רנו.

סוכנות רנו, זה שייר לאחים קרסו?

כן. גדר המפעל גובלת עם המוסר. מסירים

גדר ואז יש מוסר אחד, וזה מה שהם רוצים.

נשאלת השאלה, גם על-ידי הפועלים וגם

על-ידי ההסתדרות ואני חושב שגם הכנסת צריכה לשאול את משפחת קרסו, אם זו המטרה אחרי

40 שנות עבודה. בחורים צעירים בגיל 20 התחילו לעבוד במפעל והיום הם בני 60. מי יקבל

אותם? פנינו להנהלה וביקשנו להמשיר להפעיל את המפעל. צריר לחדש ציוד שלא חודש במשך

שנים. לא ביקשנו תוספות אם כי הפועלים מקבלים משכורת עוני. הם לא מבקשים תוספת שכר

אלא שימשיכו לעבוד. משפחת קרסו קיבלה הרבה כסף.

אני פונה לוועדת העבודה והרווחה שתעשה

הכל כדי שאפשר יהיה לפתוח את המפעל ושהעוברים לא ייזרקו לרחוב.

יושב-ראש ועד עובדי המפעל, בבקשה.

כבוד יושבת-ראש הוועדה, חברים יקרים.

זה בזיון למדינה שאנחנו צריכים לשבת

בוועדה הזאת ולראות איר במדינת ישראל נסגרים מפעלים אחד אהרי השני. לפני הורשים

אחדים לא העלינו על הדעת שזה יקרה לעובדים אצל בני משה קרסו, שהיה גאה שהוא תעשיין

הנותר עבודה ל-180 עובדים. היום אנחנו עדים לכך שהצרה הזאת הגיעה גם אלינו.

עד לפני כמה חודשים שלמה קרסו היה בעל

המפעל. לפני כחודש התחיל לנהל את המפעל בנימיו קרסו, שהוא מנהל רנו. לאט לאס התבהרו

העניינים ונוכחנו לדעת שבנימין קרסו רוצה בשטח המפעל בשביל רנו מס' 2.

המדינה מביאה עולים כדי לתת להם מקומות

עבודה ופרנסה. במקום להקים מפעלים אנחנו עדים שיש היום ייבואנים, מייבאים חוטים וסחורות.

הממשלה נותנת היתרי ייבוא לכל מי שמסוגל לייבא. לכן רצינו להעלות פה את הנושא, להביא

אותו באופן דחוף לישיבה בכנסת. לא יעלה על הדעת ששר התעשיה והמסחר יתן לבני משה קרסו

לייבא.

המפעל קיים משנת 1946. אנשים שהיו אז

עולים חדשים עובדים שם. העובדים נכנסו למפעל כילדים, בגיל 14. הילדים הוסתרו כשהיתה

ביקורת של משרד העבודה, כדי שלא יראו שעוברים שם נערים בגיל 14. הנערים האלה גרלו

ונעשו בעלי משפחות. המצב הקיים עכשיו זה כאב של כל העובדים, 180 איש בגילים 45 - 60.

ב-4 בנובמבר העובדים יהיו מחוץ לכותלי המפעל, ללא מקור פרנסה וללא פנסיה. אין מי

שיקלוט אותם בעבודה. אם אדם לא עובד - אין לו רציפות בפנסיה והפנסיה שלו נפגעת.

בישיבה האחרונה, הדבר היחידי שביקשנו מבעל המפעל היה שאנשים רוצים לעבוד, הם לא

רוצים תוספת.

למרות שהמשכורת שלהם קטנה מאד.

יש בידי טבלת שבר, שאני מעביר לחברי

הוועדה. השכר הוא מתחת לשכר המינימום,

עם כל זה העובדים מבקשים שבעל המפעל ימשיך להפעיל את המפעל. התשובה של בעל המפעל היא,

שאין, שאין לו התייחסות למפעל. איפה במדינת ישראל יש רודן בזח כלפי עובדים שנתנו

מדמם ומרצם בלי הפסקה, שלוש משמרות; איך יכול להיות שאחרי ארבעים שנה הוא לא מתייחס

לאנשים אלא לכסף?

במשך שלושת השבועות האחרונים היו הפגנות

שלנו מסביב למשרדי רנו ומסביב למקומות מגורים, כדי למצוע פתרון לבעיה הכאובה שלנו.

מבחינת המפעל אין הצדקה לסגור אותו. בשנות

ה-60 המפעל צבר רווחים ורנו היה בהפסדים. המפעל שלנו סיבסד את סוכנות רנו. יש תשתית

מפותחת במפעל; לא הייתי אומר שהציוד מיושן. הציוד הוא בהתאם לחוט שאנחנו מייצרים.

אני יושב ראש ועד במשך עשרים שנה. אני יודע שהיתה להם מחשבה להפוך את המפעל למפעל

לחוטים יותר סינטטיים אבל הם ראו שיש קונים לחוטים האלה והמשיכו בזה, והם הצליחו

למכור. לפני שלוש שנים ייצרנו 8 טונות. נקראנו לישיבה דחופה שבה נאמר שלא יהיה ייצור

של יותר מ-6 טונות. אמרתי: אם אתה מייצר 6 טונות - תפטר עובדים. התשובה שקיבלתי היתה:

לא יהיו לך רווחים. הוא אמר: זה לא עניינך, המפעל לא ייסגר.

היום אנחנו מייצרים 6 טונות.

רצינו לקלוט אתיופים אבל בגלל השכר

הם לא נקלטו. מחפשים כוח מהשטחים.

גם ערבים לא עובדים בשכר כזה.

אז מייבאים פועלים מפורטוגל.

בשנה האחרונה היו 100 עובדים שלא נקלטו

בגלל שכר,

המפעל במצבו כיום יכול להמשיך להתקיים.

אני מודאג מדבר אחד: אם הסיסמה שלנו היא עם הפנים לייצור, למעשה זה לא נכון. קרסו

ייבא חוטים, זה יותר קל מאשר להעסיק 180 עובדים. אם ניתן יד לתופעות כאלה - במקום

שתהיה עליה תהיה ידידה.

מתי היה חידוש כלשהו של ציוד?

כל הזמן אנחנו בתהליך של התחדשות.

מתי לאחרונה?

לפני שנה.

מתי התקבל איש בכיר אחרון למפעל?

לפני כחצי שנה בא מנהל למחלקת אחזקה.

אפילו לא אמרו לו שעומדים לסגור את המפעל.

הוא הוחתם לשנה.

כאשר בא בנימיו קרסו עם החותן שלו, הוא

לא בא כדי לקדם את המפעל. לפני שלושה חודשים היינו בישיבה ובמשא-ומתן על תוספות שכר.

הוא לא העלה על הדעת שהוא מפסיד. לא דובר על סגירה. לא דובר על הפסדים.

טבלת השכר שהעברתם לנו לא רלוונטית,

היא מ-1 במארס. היום החוק קובע מה עושים

כשבעל מפעל לא משלם לפי החוק.

נשמע את עמדת משרד התעשיה והמסחר.

אני יכול לומר בנושא זה כמה דברים

כלליים. למשרד שלנו יש בשנים האחרונות

מדיניות שמשתדלת ככל הניתן להגן על ענף הטקסטיל מפני ייבוא בתנאים לא הוגנים. במסגרת

של חוטי כותנה מדינת ישראל לא תיתן לייבא מארצות שאין להן איתנו הסכם דו-צדדי לסחר

חופשי. בדרך-כלל אנחנו לא נותנים לייבא חוטי כותנה לשימוש בשוק המקומי. אם המטרה

היא ייצור לייצוא - אנחנו לא יכולים למנוע. אם יצרן טריקו מבקש לייבא חוטי כותנה -

אנחנו בודקים מה הייצוא העתידי שלו ומה הוא זכאי לייבא. אנחנו בודקים אם הוא עושה

את הייצוא. אם החוטים הם לא לייצוא - יש מכס גבוה.

המפעל הזה, שנמצא במרכז הארץ, לא היה

זכאי למענקים של מפעל מאושר. החוק לא נותן מענקים למפעל במרכז הארץ. לכן הנושא של

הרחבה לא היה עובר דרכנו. לא פנו אלינו. אם היו צריכים להשקיע בציוד - לפי הידוע

לנו לא היו השקעות גדולות בציוד בשנים האחרונות.

זה גם מה שאני שמעתי.

לא היתה החלפה מסיבית של ציוד.

אני דיברתי על התחדשות.

המפעל שילם מס הכנסה לפי החוק למפעלים

תעשייתיים.

כלומר, אתה אומר שהתלות של האחים קרסו

במענקים, במשרד התעשיה והמסחר לא היתה

גדולה, כי המפעל לא באזור פיתוח והם לא יצואנים.

מי מבחינת משרד ממשלתי הוא בעל-בית?

האם יש בעל-בית על מפעל כזה?

אם המשרד היה מסוגל לתת משהו - הוא יכול

היה למנוע אותו מתן. הוא לא נתן, ולפיכן

איו אפשרות להשתמש באיום של סגירת ברזים.

לפי מיטב ידיעתי, כדי שהקרקע תימכר למטרה

אחרת, צריך להיות שינוי יעוד של הקרקע,

וזה תלוי במשרד ממשלתי.

למיטב ידיעתי, לפני מספר חודשים היתה פנייה

של בעלי המפעל להעלאת מחיר חוטי הכותנה. ועדת מומחים אישרה את ההעלאה. האישור הזה

מוקפא . אחת הסיבות שנאחזים בה, שהייצור הזה לא יעיל. אני מבקש לדעת אם זה נכוו או

לא נכוו.

אני סבור שאתם לא יכולים להיות אדישים

לייבוא. סגירת המפעל מהווה לחץ לייבוא כותנה זולה מטייוואו, וייאמר שזה למטרות ייצוא.

שאתם לא עוסקים בשאלה של סגירת המפעל, זה לא נראה לי כל כך תמים, כי יש תלות.

הנושא של שינוי יעוד - אני לא מכיר אותו.

לגבי הנושא הוא שיהיה ייבוא במקום ייצור

מקומי. הכללים שלנו לאישור ייבוא לא ישונו בגלל הנושא הזה. יש אפשרות שמפעללם אחרים

ייצרו יותר.

ר' פחו; אבל קיימת אפשרות ללחוץ שהמפעל הזה לא ייסגר.

אני שואל, מדוע משרד התעשיה והמסחר לא

לוחץ שהמפעל לא ייסגר, כדי שלא יהיה לחץ על ייבוא.

אם הבנתי נכוו את עמדת המשרד, לפי

הדברים שאמר יואלי אלדמע, אתם לא מתמודדים

בנושא הייבוא עד שמובאת אליכם בקשה. האם זה נכוו?

מוצר של חוטי כותנה לא ייובא לארץ בלי

אישור שלנו.

אם! כך, מה יקרה אם יסגרו מפעל ויהיה צריו

לייבא? איו מדיניות. קודם יסגרו ואחר-

כר, כשתהיה בקשה לייבא, יבחנו, ואם איו בארץ - ייבאו.

אנחנו חוזרים לשאלת השאלות למשרר התעשיה

והמסחר, האם למשרד יש מדיניות לגבי התעשיה בכלל ולגבי ענף הטקסטיל בפרט? אנחנו מדברים

על ענף שיש לו שווקים ויש לו הזמנות. מה המדיניות של המשרד לגבי מפעל שלא תלוי בממשלה?

אנחנו לא יכולים לאנוס את האחים קרסו, ולכו אני שואלת אם למשרד יש מדיניות. התקשורת

עוסקת בנושא הזה כחודשיים, מאז פרץ הסכסוך, האם המשרד לא התייחס לזה?

. נאמר כאו קודם שיותר קל לייבא חוטים

מאשר להעסיק 180 פועלים. נניח שקרסו

ירצה מחר להיות ייבואו של חוטים במקום שיהיה ייצור במפעל שלו. אם יבוא למשרד שלכם

ויבקש לייבא, האם ייתכו שהמשרד יתו לו אפשרות לייבא לאחר סגירת המפעל?

אם לקרסו יהיה מפעל, נניח לסריגה, לאריגה,

כדי לייצר אותם אריגים או סריגים, הוא

יכול לייבא. אם קרסו לא מייצר - הוא לא יקבל.

זאת אומרת, הוא לא יכול להיות ייבואן.

הוא יכול להיות משרד ייבוא בשביל מישהו.

אם יצרן, למשל דלתא, במקום לייבא בעצמו

יבקש מקרסו לייבא בשבילו, בתיאוריה זה אפשרי.

רבותי, כבוד היושבת-ראש, חברי הכנסת,

חברים. לצערי הרבה, זה לא מקרה ראשון

שאני מטפל בסגירת מפעל. מהנסיון המר שלנו אנחנו יודעים שזה התחיל להיות שיטה, בעל

מפעל שמתחשק לו משהו אחר - הפועלים לא מעניינים אותו. זה התחיל ב"אתא", ואם שם

הבעלים יצאו זכאים מכל הנושא, למה לא קרסו?

קרסו לא התחיל בייבוא של מכוניות. לפני

שלושים שנה אנחנו יודעים שהוא היה ייבואן קטן מאד. המפעל הראשון שהקים קרסו, מפעל

שרון טקסטיל, שהוקם על-ידי משה קרסו ושהרווחים שלו לא הושקעו בציוד, הוא שנתן לו

אפשרויות שונות. מפעל שרון טקסטיל לא נהג כפי שעושה "דלתא", "פולגת" או "גיבור",

שמחדשים ציוד, חוסכים בכוח אדם והפועלים מרוויחים יפה. במפעל שרון טקסטיל זח לא

קיים. כשיושב ראש הוועד אומר שיש חידוש, הכוונה היא שמתקנים מה שמתקלקל. לא מחליפים

ציוד לטוויית חוטים. ציוד מודרני גורם לחסכון בעובדים. ב"אופ אר" יש מכונות חדשות ובמקום

300 פועלים עובדים שם 120. זה בא בגלל חידוש הציוד.

אנחנו רואים שלמרות הכל העובדים בנו את

חייהם במפעל הזה. לבוא אליהם בערב ראש השנה, לכתוב להם מכתבי פיטורין על 4 בנובמבר

בלי שתהיה פנייה מוקדמת לא אל הפועלים ולא להסתדרות, כמו שמקובל במפעל מסודר, לעשות

את זה לפני החגים באופן פתאומי, שזו תהיה "מתנת" ראש השנה - זה זועק לשמים.

נכון שאנחנו מרברים על חברה פרטית, אף על פי

כן, אני חושב שאפשר להגביל אותם בדברים אחרים שהם בידי הממשלה או להזהיר אותם.

אנחנו פונים לוועדה הנכבדה הזאת, ליושבת-

ראש הוועדה, למשרד התעשיה והמסחר ולחברינו בהתאחדות התעשיינים, שתנסו להשפיע השפעה

מעשית על האחים קרסו שימשיכו להפעיל את המפעל, ואנחנו ערבים לעשות לייעול, בצורה

מעשית, כרי להביא לרווחיות המפעל והעובדים.

אם הוא י יצואן, יש להניח שהוא קיבל משהו

מהממשלה.

הוא קיבל ביטוח שער.

זה לא כסף שלו. זה כסף של מדינת ישראל.

הוא רוצה את הקרקע. זה יותר חשוב לו

מייצוא.

נשמע את דבריו של מר חיים קמיניץ, יושב-

ראש אגף הטקסטיל בהתאחדות התעשיינים.

מר קמיניץ הוא בעל מפעל טקסטיל.

מפעל שרון טקסטיל הוא חבר בהתאחדות

התעשיינים. הארגון שלנו הוא וולונטרי.

אנחנו לא יכולים לחייב חברים לחמשיר לייצר, לייצא או להעסיק עובדים.



הדיבורים בעקבות המצב במפעל שרון טקסטיל

דומים למי שבא לבית-חולים ודואה שם כל כך הדבה חולים, הוא מקבל רושם כאילו כל המדינה

חולה. כדי להכניס את הדברים לפרופורציה צריך לראות את מפעל שרון טקסטיל כמפעל קטן,

מקרה יוצא דופן. תעשיית הטקסטיל היום לא נמצאת במשבר, אני מדבר באופן כללי. המצב

בתעשיית הטקסטיל בעולם כולו ובישראל טוב. המפעלים משקיעים היום בציוד חדש ומודרני

ויש היום תעשיה שכולם יכולים להיות גאים בה. רק עכשיו חזרו חברים מתערוכה עולמית של

ציוד טקסטיל, ונוכחנו לדעת שאנחנו תופסים מקום מיוחד. המקדה שדנים בו הוא מקרה מיוחד

במינו, שבעלי המפעל הגיעו למסקנה שאיו להם כדאיות להחזיק במפעל.

ויש כדאיות להחזיק במשהו אחר.

אני לא יודע את הפרטים. גם לנו לא נמסרו

פרטים. בעלי המפעל אמרו לי רק שהם הגיעו

למסקנה שאין הצדקה כלכלית להפעיל את המפעל. זה מפעל פרטי. האיש השקיע מכספו. הוא ניהל

את המפעל כמיטב יכולתו. הוא לא בא לממשלה, לא ביקש עזרה ולא נזקק לעזרה. אנחנו צריכים

לכבד את זכותו להתקיים או להיסגר.

מאחר שהוא לא פה, ואני לא נכנס לטעמים

למה הוא לא פה, אני מוכן ברצון לשוחח איתו, לאחר שאחזור, ולספר לו מה הדברים שנאמרו

פה. אני לא יודע מה תהיה ההשפעה של הדברים. אני אומר שאשוחח איתו ואביא לפניו את

הדברים שנאמרו. יכול להיות שבאופן אובייקטיבי הוא לא רוצה להופיע בלי היועץ המשפטי,

שהוא אישיות ציבורית, שלא היה בארץ.

אני רוצה להגיד כאן, שהמקרה הזה כואב,

זה ברור, אבל להגיד שנסגרים מפעלי טקסטיל אחד אחרי השני? מה שהיה ב"אתא" היה מקרה

אומלל. "אתא" נקלע לימים האחרונים של המצב הקשה שהיה בענף הטקסטיל. אילו מפעל אתא

היה זוכה להגיע לפתח 1986, שום דבד לא היה קורה. מפעל אתא לא חידש ציוד.

היו"ר אי נמיר" למה? מאותה סיבה שמפעל שרון טקסטיל לא

חידש ציוד.

אם אמנם מפעלי טקסטיל לא נסגרים אחרי

"אתא", מדוע מוכרים את מפעל שרון טקסטיל?

אם אין התמוטטות של מפעל טקסטיל, מדוע ייסגר מפעל שרון טקסטיל?

אני לא מומחה למפעל שרון טקסטיל. אי-אפשר

לעשות השלכות מהמפעל הזה לגבי מצב הטקסטיל

בכלל.

היום תעשיית הטקסטיל מרוויחה.

ואם מפעל שרון טקסטיל מחליט בכל זאת להיסגר,

כנראה שהוא לא מרוויח.

הוא רוצה להרוויח יותר.

או ש"שרון טקסטיל" לא מרוויח או שהוא

מרוויח וחושב שהוא יכול להרוויח יותר

על-ידי הסבת המפעל לשם ייבוא מכוניות.

זו לא הסבה.

זו לא הסבה מייצור לייצור.

זה מקרה מיוחד. צריר לבחון את זה. אם

לוועדה יש כוח, צריך לבחון את זה.



יש כמה דברים שהם בבחינת סימן אזהרה

לכולנו. הרבר הראשון זה עניו הייבוא. יש היום מריניות כלכלית שמטרתה לשמור על

יציבות. על המזכה הזה מקפיאים שער והופכים את הייבוא לזול, והמרינה מוצפת בייבוא

זול. כרי לייבא לא צריך רשיון ממשרר התעשיה והמסחר. כל אחר יכול לייבא. בעקבות

ההסכמים הבינלאומיים אין צורר ברשיון ייבוא מאירופה או מארצות הברית, כי יש איתם

הסכמי סחר. מכיוון שהרולר הוא זול יש כראיות לייבא חוסים מארצות-הברית, שם החוטים

הם זולים מאר, וכפי שאמרתי אין צורך ברשיון ייבוא. כל אחר יכול לייבא לצרכי השוק

המקומי, ואני לא מרבר על ייבוא לשם ייצוא. כל אחד יכול לייבא.

כל אחר יכול להיות ייבואן מצטיין?

כן. אולי הוועדה רוצה להתייחס לענין הזה.

אני חושב שאנחנו חייבים להתייחס אליו,

לא רק בגלל "שרון טקסטיל" אלא כרי למנוע מקרים נוספים. יש לנו היום מצב שיכול להיות

שהמקרה הזה הוא סנונית ראשונה. אולי באמת אי-הכדאיות הכלכלית של "שרון טקסטיל" נובעת

מזה שהם החליטו שכדאי לייבא ולא כדאי לייצר. רשיונות ייבוא דרושים רק לייבוא מחוץ

לשוק המשותף וארצות-הברית.

בתעשיית הטקסטיל יש היום מחסור חמור

בעובדים.

תשלמו יותר ויהיו עובדים.

אני מבקשת, אנחנו לא הסתדרות.

כפי שאמרתי, יש מחסור בעובדים. באזור

שבו נמצאת המטוויה יש מחסור גדול

בעובדים. אזור פתח-תקוה הוא אחד המוקדים לייבוא כוח אדם, אף על פי כן, במפעל הזה

לא העסיקו פועלים ערבים. יש בעיה של מחסור בכוח אדם וצריך להביא את זה בחשבון.

יכול להיות שיש בעיה חמורה של עובדים ותיקים, קשישים שלא יוכלו לקבל מקומות עבודה

אבל לגבי יותר צעירים, תעשיית הטקסטיל משוועת לעובדים המסוגלים לעבוד.

אני לא מאמין שיש בכוחנו, מבחינה

יורידית או באיזה שהם אמצעים אחרים, לחייב את המפעל להמשיך לעבוד. עם זה, אני

מוכן לקחת על עצמי לדבר עם המפעל, לפנות אליו ולבקש ממנו שיהיה טיפול עם ההסתדרות,

לגבי עובדים קשישים, עובדים שלא יכולים להיקלט בעבודה. אני חושב שאם אנחנו רוצים

להיות מעשיים, הדרך הנכונה לטפל במקרה זה היא לבוא בדברים עם מפעל שרון טקסטיל כדי

לקבל תנאים לעובדים שפורשים.

אני הייתי מציע לוועדה שתתפנה, לא בהקשר

למפעל הזה אלא בהקשר למצב שמפעלים יצטרכו להיסגר בגלל המדיניות הכלכלית, שיתקיים

דיון עם משרר התעשיה והמסחר והתאחרות התעשיינים.

רק כמה הערות. עד סוף השבוע שעבר הייתי

יותר אופטימי מהנתונים שהיו לי. אחרי

שקיבלתי את הנתונים האחרונים אני מרגיש לחץ. מדובר על 167 איש מפוטרים. למעלה מ-50

עובדים, יהיו קשיים בהשמתם. ניסינו להביא למפעל אנשים מענף הטקסטיל, כדי לנסות

לעשות מה שקראנו לו תיווך עבודה דינמי, כשאנשים עדיין עובדים. בינתיים לא יצא מזח

דבר. נמשיך במאמצים שלנו. הררישה המיידית היא לאנשים צעירים ער גיל 30, שיסכימו

לעבוד במשמרות. בדרך הטבע, ב"מכירת חיסול" כזו בוחרים בטובים ביותר. במשך השנים

עשינו מאמצים להביא למפעל הזה אנשים לא רק מפתח-תקוה. התוצאה היא שבין המפוטרים

יהיו אנשים מרמלה, מאשדוד ואפילו מחדרה.

אני מוכרח להגיד שאני הייתי מופתע, כי

הנתונים מדברים על כושר ייצור של 9 טון ליממה ובפועל מייצרים 6.5 טון, שזו צריכת

ו?שוק המקומי.



מה שאני יכול להגיד, שאין שום ספק שיהיו

קשיים בטיפול באנשים. אנחנו מדברים על 167 איש שמטה להמם נשבר.

אני באופן אישי הבעתי נכונות לקלוט אצלנו

במפעל כל העובדים שיכולים ומסוגלים לעבוד.

מה זה "יכולים ומסוגלים" כשמדברים על

אנשים מעל גיל 50?

אין מניעה של גיל 50. אנהנו קולטים אנשים

בגיל 50, אנשים שיש להם פנסיה מקיפה עם

זכויות מסודרות.

אוי ואבוי לזכויות מסודרות.

בשרות התעסוקה יש רשימה של מפעלים שרוצים

לקלוט.

אני מדבר בשם כל הפועלים. אני עובד במפעל

הזה 32 שנה. אני בן 57. אני זוכר שבשנת

1966 בעל הבית בא ואמר: תלכו להפגין כדי שאני אקבל סובסידיה, שאני אקבל כסף. קיבל

אתם באתם להפגין כמו טוריסטים, והוא נתן סובסידיה. הוא היה

היחיד שהקים מטוויות כדי שאנשים יעבדו. אני לא רוצה לדבר עכשיו על שר התעשיה והמסחר

ועל שר העבודה, שלא יודעים מה לעשות.

אני נתתי את החיים שלי למפעל שרון טקסטיל.

היום מייבאים יווטים מחוץ-לארץ ולא איכפת שום דבר ביחס לעובדים. אנחנו רוצים לעבוד.

אנחנו לא רוצים פנסיה מוקדמת.

היום מחצית מהעם לא עובדים. יש סמים. יש

רצח של זקנים כדי לקבל כסף. אני הגעתי ארצה ב-1948. השתתפתי בכל המלחמות. במלחמת ששת

הימים נתתי מתנה למנהל כוח אדם, כי הצלחנו. כחבר ועד תיווכתי. לא ידעתי שהמפעל עושה

מונקי ביזנס מרווחים של המפעל שדון טקסטיל.

היום לעשות אבטלה? מתוך המטוויות נסגרו

תשע. האם כך נקים את מדינת ישראל? האם אני צריך לשמוע על זה אחרי שמשנת 1948 נלחמתי

בכל המלחמות?

מפלגת העבודה דאגה לעבודה ולא אישרה ייבוא

של חוטים. שר התעשיה והמסחר הורס את המדינה. שר העבודה, שהוא שר האבטלה, הורס את

המדינה. את החיים שלי נתתי למדינה הזאת. אני רוצה לשמוע עליה. נלחמתי בעד המדינה הזאת.

היום שתהיה אבטלה? אני לא רוצה להיות במקומות שמעשנים סמים ומשחקים ביליארד.

אתם נבחרים כדי לפתח את המדינה, להקים

מפעלים שיעבדו בהם. הגיעו עולים מגרוזיה. לימדתי אותם את העבודה בלי להבין את השפה.

הם למדו גם עברית וגם עבודה. אחרי 13 שנה הם מקבלים מכתבי פיטורים. זה מה שרוצה הממשלה?

אני אחראי על מחלקת חומרי הגלם בחטיבת

הטקסטיל שבמשרד התעשיה והמסחר. ברשותכם,

אומר משהו על נושא הייבוא. קודם כל אני רוצה לקבוע במלוא האחריות, שלא כל ייבוא כדאי.

ייצוא טקסטיל ממדינת ישראל הוא בסדר גודל של כחצי מיליאד דולר. חלק גדול מהייצוא הזה

בא תודות למרצם וטיבם של האנשים ומפני שאנחנו מאפשרים לייבא חומר זול, כי אם לא נעשה

את זה, מפעלים ייסגרו. תעשיית חומרי הגלם הישראלית עדיין לא מסוגלת להתמודד ולהתחרות

עם תעשיית חומרי הגלם המתוחכמת והמוסדות, ולכן אנחנו חייבים להכניס חומר גלם. להגיד

שסוגרים מפעל בגלל ייבוא, זה לא מדוייק.

מה קרר; במפעל הזח?

אינני יורע. אנחנו לא בעל-בית על המפעל

הזה. זה מפעל פרטי. הוא בעל-בית של עצמו.

אני מניה שמפעלים שמסוגלים לייצר במחיר שבו הם יכולים להתחרות, הם מתקיימים. מפעלים

שלא יכולים, עם כל הצער והכאב, לא יכולים להשתלב במערכת. אינני יודע פרטים מה קורה

במפעל שרון טקסטיל. אני יודע שיש מפעלים שחידשו את הציוד ועושים את העבודה עם פחות

עובדים, בשליש פחות. זאת אומרת שהחלפת הציוד בלבד לא היתה פותרת את הבעיה. אני מכיר"

מפעלים אחרים שהוקמו לפני חודש ולפני שנה, מפעלים שהביאו ציוד טוב ועושים את העבודה

בשני שלישים ממספר העובדים.

האם מישהו הציע למפעל הזה להביא ציוד

ולהקטין את מספר העובדים?

איש מאיתנו לא יודע מה מסתתר מאחורי

הסגירה. המפעל הזה נסגר לא בגלל ייבוא

חוטים אלא בגלל ייבוא מכוניות רנו, זו התחושה.

אני חושבת שאנחנו צריכים לעשות כמה

א) לבדוק מה קרה במפעל הזה.

איך נבדוק? P

נטיל את זה על משרד התעשיה והמסחר.

גם ההסתדרות צריכה לבדוק מה קרה ולמה

נסגר המפעל.

ב) צריך לטפל באופן נמרץ בזכויות העובדים;

ג) הייתי מציעה שחברי הוועדה יזמו חוק להגנת עובדים במקרה של מפעל פרטי שנסגר לפי

החלטתו של בעל המפעל, חוק שיקבע איר מגינים על העובדים. יכול להיות שאם תהיה חומת

מגן על העובדים, בעל המפעל יחשוב פעמיים אם לסגור.

גברתי היושבת ראש, מכובדי. אני חושב שדי

בסבלם של הפועלים. מספיק הלה לשמוע את

דבריו של יוסף דהן, שנגעו ללבי וזה מחייב אותי לברור כל מלה.

הדבר האחרון שמותר לוועדה לעשות זה לטפח

אשליות בפועלים. מדובר במקרה קשה. זה מפעל פרטי, קרקע פרטית, כסף פרטי, ואין שום כוח

בעולם, בסיטואציה הזאת מול המימצאים היורידיים שיש היום, לחייב אותו להמשיך.

חברת-הכנסת גרוסמן דיברה על חקיקה. זה

לא פשוט. בסיטואציה הזאת אני נוטה להאזין לדבריו של מר קמיניץ, להשתדל שהעובדים

ייצאו בתנאים הטובים ביותר שאפשר. אבל שאתם, הפועלים, תצאו מכאן ותשלו את עצמכם

שמכיוון שהייתם כאן המפעל ימשיך לפעול? המפעל לא ימשיך, לצערי הרב.

אני חוזר להצעתי, לפנות ליושב-ראש הכנסת

בענין פנייה לממשלה, שעד שמר קרסו לא

יואיל להסביר מדוע הוא לא מכבד הזמנה של הכנסת, שום משרד ממשלתי לא יעמוד איתו בקשר;

ושזו תהיה החלטה חד-משמעית של הממשלה.

אי-אפשר להציג את העניו הזה ככסף פרטי,

קרקע פרטית. אני לא מכיר אף מפעל שלא עומד על יד העטינים של כספים ציבוריים. אני

מציע לפנות לשר התעשיה והמסחר בענין זה, למניעת הסגירה, כי סגירה ב-4 בנובמבר זאת

אומרת זריקת עובדים לרחוב,גם מבחינת פיצויים וגם מבחינת יכולת להתארגן בעבודה חלופית.



אשר לפיצויים לעובדים. הפועלים שעבדו במפעל הזה

עשרות שנים, עד 1979 הם לא צברו דבר. כל מה שצברו היה מ-1979. התוצאה היא שהם

ייזרקו לכלבים.

אני בניתי על כך שקרסו יבוא לכר ואולי יהיה קשר

לראשית משא-ומתן. אני מבקש שבעניו זה נפנה להתאחדות התעשיינים, להסתדרות ולשר

התעשיה והמסחר, להביא את מר קרסו למשא-ומתן, שכל הגורמים בעניו הזה יביאו את

קרסו למשא-ומתן. אי-אפשר לזרוק אנשים כמו כלבים. אני מבקש משא-ומתן מיר.

למעשה יש לנו שתי בעיות: 1) של עתיד המפעל;

2) של זכויות העובדים. נפנה לשר התעשיה והמסחר,

נפנה לכולם. אני אומרת את תחושתי והרגשתי, שקשה לי להאמין שלא יסגרו את המפעל.

אני אדם ריאליסטי.

אני מבינה שחלק גדול מהעובדים במפעל הן נשים,

ובדרך-כלל נשים, כשהן עובדות במפעל, הו פחות פעילות. טוב שיש ועד. הנה אנחנו

רואים שמי שבא לכאו הם גברים, כי הם הנאבקים.

אני לא אשחרר את התאחדות התעשיינים מאחריות למה

שקורה בתעשיה. אנחנו מוכנים לסייע לתעשיה. אנחנו חושבים שהנושא של התעשיה זה

אחד המרכיבים החשובים ביותר, לא רק מבחינח כלכלית אלא גס מבחינה חברתית, אנחנו

רוצים דור של אנשים עובדים ולא של מקבלי תמיכות.

אני שומעת שבדיון שהיה עם אחד מבני קרסו - ויתקנו

אותי חברים ממועצת הפועלים ומוועד העובדים -- בדיוו שבו דובר על זכויות העובדים,

אותי לא מעניינים העובדים.

הוא אמר, שהמדינה תטפל בעובדים.

זה מחייב ריוו פנימי רציני בהתאחדות התעשיינים.

אני חוזרת על מה שאמרתי בפתח הישיבה, שלא הייתי

רוצה להגיע ליוזמת חקיקה נוספת להגנת העובדים. מי כמור, מר קמיניץ, יודע שאם

אנחנו נתאחד בוועדה מסביב להצעת חוק - זה יעבור בכנסת. אני לא גורסת שצריר להרחיב

את החקיקה, אבל זה תלוי בכם. אם מבחינה ציבורית אתם, התאחדות התעשיינים והתעשיינים,

שבחלקם הגרול הם רציניים, איכפת לכם גם מהעובדים, אם אתם בביתכם לא תיתנו את הדעת

שלא יקרה מה שאנחנו שומעים כאו - אנחנו נחוקק חוק. הפנייה היום היא קודם כל אליכם.

אתם חייבים לתת לנו תשובה.

אני יכולה לפנות למשרד התעשיה והמסחר. אני לא יודעת

מה יקרה שם. בנושא של מפעל רום כרמל גם התערבות של השר שרוו לא עזרה. המפעל לא נתו

מאזנים ונתונים. בשביל הפרוטוקול, נגיד שצריר לפנות למשרד התעשיה והמסחר. אבל ממכם,

התעשיינים, אני רוצה לדעת מה קרה למפעל הזה, ואתם תעשו את הדיון הפנימי שלכם. קרסו

סוגר את המפעל. ברור שזה בגלל עסקי מכוניות. הקרקע שווה בשבילו יותר מבני אדם. אם

זה כר, אנחנו נאחז בחקיקה ומה שיקבע החוק זה יהיה. אנחנו רוצים להתמודד עם זה יחד.

כאנשי ציבור שאיכפת להם ולא ללכת בדרר של חקירה ומשטרה.

מר קמיניץ, אנחנו לא יכולים לחייב אלא רק לפנות.

אנחנו יכולים לפנות ליושב-ראש הכנסת, האם יש לו

סמכות?

מה שהוועדה הזאת רואה ושומעת מעובדים, מפעל אחרי

מפעל, איר עובדים נזרקים לרחוב. איש לא יכול להיות שווה נפש לגבי מה שעוברים העובדים.



וכאן אני רוצה לומר, המאבק שלנו עם

"כלל" עדייו לא נגמר, ושלי אישית - הוא לא התחיל. את זה אמרתי לדברת. אילו ראיתם

את תלונתו של דברת, המכתב שכתב היועץ המשפטי. לכאן לא באים עם עורכי דין. אנחנו

אנשי ציבור.

אני אומרת לחבר-הכנסת רן כהו, דיברתי

עם מספר חברים בוועדת הכספים. יש שם מספר חברים, מכל הסיעות, שנקעה נפשם לראות

איר מתעללים בעובדים ובאותו זמו מאשרים בוועדת הכספים מענקים. אנחנו רוצים להשתמש

באמצעים? אנחנו לא רוצים בזה.

אני אפנה לשר התעשיה והמסחר בשם הוועדה.

אפנה ליושב-ראש הכנסת. לא אחסוך שום מאמץ, ואני פונה גם אליכם, האורחים שלנו, שתפעילו

כובד משקלכם באשר לזכויות עובדים. אני גם אבדוק את טבלת השכר.

באחד הסיורים שלי נכנסתי למפעל של

קולגה שלי בכנסת. ביום שנכנסתי למפעל נפלה טעות במחשב, כר נאמר, בנוגע לשכר מינימום.

אני יודעת שהרוב המכריע של התעשיינים שומר על החוק. אני יודעת שאתם שולחים הוראות

לשלם לפי החוק, אבל פה ושם, כמו בכל נושא, יש חריקות. את זה אפשר לתקו במסגרת החוק

שקובע עונשים למי שלא משלם שכר מינימום.

הפנייה שלי אליכם, לכפות על חבריכם,

ציבורית ומוסרית, לא להפקיר את העובדים. אני רוצה לקבל תשובה בעניו זה.

נקיים דיוו בנושא הייבוא ונצטרר לשמוע

ושר התעשיה והמסחר איר מגינים על העובדים.

אני רוצה לומר שכתוצאה מהפגישה הזאת

אני יחד עם הוועד נפנה למפעל. אני אבקש

מבעלי המפעל שיכנסו למשא-ומתו עם נציגות העובדות. אני רוצה שההסתדרות, שנוכחת כאו,

תיתו ידה כדי שנקדם את העניו באופו מעשי. לדעתי, הניתוק שקיים כרגע ביו ההסתדרות

והעובדים לביו המפעל, זה לא לטובת העובדים. אני סבור שאתם צריכים לשחק למשא-ומתו,

כי אתם משחקים על כל הקופה. הסיכויים שהוא ישוכנע לפתוח את המפעל הם קטנים. אנחנו

מצדנו נעשה הכל כדי שהוא יישב וינהל משא-ומתו. במסגרת ההתאחדות נעשה הכל כדי למצוא

פתרוו לעובדים במקומות עבודה.

היו"ר אי נמיר; אילו הייתי חושבת שוועדת העבודה והרווחה

יכולה להשפיע שהמפעל לא ייסגר, הייתי

מקיימת את הישיבה הזאת בפגרה. לא מיהרתי לקיים את הישיבה, כי אינני רוצה ליצור ציפיות

אצל העובדים. בעל-הבית לא בא לישיבה. הצפצוף הוא צפצוף ארור. למה אנחנו אומרים שאם

התעשיינים לא ימצאו פתרוו אנחנו נצטרר לחוקק חוק? -כי אין לנו דרך אחרת. אם התעשיינים

לא ימצאו פתרוו בתור המסגרת שלהם, לא תהיה לנו ברירה אלא לעשות דבר שאתם בוודאי

לא מעוניינים בו, שתהיה חקיקה. הפקרות כזו, שאנחנו עדים לה כאו, לא יכולה להיות.

אני חוזרת ואומרת, אני לא רוצה ליצור

אשליות. נפנה לשר, לתעשיינים, ליושב-ראש הכנסת. איו בכוחנו לכפות. אנחנו רוצים להשיג

מה שעוד אפשר להשיג.

תודה רבה. הישיבה נעולה.

הישיבה ננעלה בשעה 13.20.