הכנסת האחת-עשרה

מושב רביעי



נוסח לא מתוקן



פרוטוקול מס' 362

מישיבת ועדת העבודה והרווחה

ביום ב' ב"ו בתשרי התשמ"ח - 19 באוקטובר 1987, בשעה 11.00

חברי הוועדה: אי נמיר - היו"ר

בי בן-אליעזר

ח' גרוסמן

אי ורדיגר

ר' כהן

י' שמאי

שרת הבריאות ש' ארבלי-אלמוזלינו

ח' דורון - יו"ר ההנהלה המרכזית, קופת חולים

שי פנחס - מנהל בית-החולים הדסה, ירושלים

דייר ורון - מנהל בית-החולים אסף הרופא

די גולן - מנכ"ל משרד הבריאות

מי לברון - יו"ר אגף לכ"א ויחסי עבודה בקופת-חולים

שי הבר - המשנה למנכ"ל וממונה על התקציבים,משרד הבריאות

שי כוכבי - סמנכ"ל למינהל, משרד הבריאות

יי שובס - משרד הבריאות

שי אלגרבלי - משרד הבריאות

ר' אלמוג - רכזת בריאות, אגף התקציבים, משרד האוצר

מי בוטון

וי מאור

מי הלנברג

סדר-היום 1) הצעות לסדר - חבר-הכנסת ר' כהן

2) דיווח על מערכת הבריאות



הצעות לסדר

היו"ר אי נמיר; רבותי, בוקר טוב. אני מתבבדת לפתוח

את הישיבה הראשונה שלנו עם פתיחת

המושב החרש של הכנסת. אני בטוחה שכולנו חזרנו בכוחות רעננים ומחודשים לעבורה.

למעשה זה המושב האחרון של הכנסת הנוכחית.

אני רוצה להוריע לחברי הוועדה שסדר היום שלנו מאד מאד עמוס, ואני מניחה שהרבה

רברים בלתי צפויים עוד יקרו במשך המושב. אנחנו חוזרים למתכונת של ארבע ישיבות

קבועות בשבוע, ששתיים מהן, בימי שלישי בשבוע, תהיינה מוקדשות לחקיקה. יש חוקים

שאנחנו רוצים לסיים את חקיקתם בכנס הנוכחי, כי אני לא מאמינה שנוכל לסיים אותם

בכנס הבא.

מה עם חוק שוויון ההזדמנויות?

היתה בעיה עם המדפיס הממשלתי, שרוב

עובדיו פוטרו. זה יובא ביום רביעי,

שהוא יום של הצעות חוק פרטיות.

אני רוצה לשלוח ברכות לאסתר, מזכירת

הוועדה, שנקרעה לה רשתית בעין. הטיפול שהיא קיבלה ב"הדסה" היה מהיר ומעולה. טיפלו

בה בקרני לייזר. אתמול היא חזרה הביתה. היא צריכה לשכב עד יום שני ואז יתברר אם

היא צריכה לעבור ניתוח או שהטיפול שהיא קיבלה מספיק. בינתיים תחליף אותה וילמה,

שיש לה שבועיים קלים יחסית בוועדת הקליטה.

אני מברכת את בית-החולים "הדסה" על

השתלת הלב שעשה. מושתל הלב חזר הביתה.

לפני שאנחנו עוברים לסעיף העומד על סדר-

היום שלנו, חבר-הכנסת רן כהן מבקש להעלות הצעות לסדר.

ר' כהן; ברשותך, גברתי היושבת-ראש, אני מעלה

את הצעותי ללא פרוט. נושא אחד - משבר

במפעל "כיתן" בנצרת עלית ובמפעל "שרון טקסטיל" בפתח-תקוה. 160 עובדי מחלקת האריגה

במפעל כיתן בנצרת עלית, כולם מושבתים מאז 1 באוקטובר. כולם קיבלו מכתבי פיטורים.

לא כל הציבור הזה הם ערבים מנצרת ומכפרי הסביבה. הציבור הזה כולל גם יהודים מגרוזיה

שרמת שכרם מאד מאד נמוכה. אין משא-ומתן. למצב הזה יכולה להיות השפעה מזיקה על יחסי

יהודים-ערבים ועל מצב התעסוקה. נשמעת טענה שמעולם לא נתקלנו בה, שבין מפעלי כיתן

לש פער ולהוכחה, כך אומרים, יש פער בין מפעל כיתן בנצרת לבין בית-שאן ודימונה, כי

בנצרת יש רוב של פועלים ערבים.

מפעל שרון טקסטיל בפתח-תקוה הוא של

בני משה קרסו. זה מפעל שמייצר ברמה בין-לאומית. מדובר על מכירת המגרש שעליו עומד

המפעל. אין משא-ומתן עם העובדים.

והנושא השני שאני מבקש להעלותו - בית-

החולים הלל יפה. אני סבור, גם למען בית-החולים וגם למען תושבי האזור, שבית-החולים

הזח, שמאיזו סיבה שהיא לא מתפקד בצורה נכונה, זכאי להנהלה שתנהל אותו בצורה טובה

ולרעתי אין דרך אחרת זולת החלפת אנשים שלא נותנים לו לתפקד באופן שהוא צריך לתפקד.

אני מכיר את בית-החולים הזה כמו שאני

מכיר את עשר אצבעותי. הוא יקר לי. בבית-החולים הזה נולדו ילדי וכל משפחתי קיבלה שם

טיפול. אני רוצה רק את טובת בית-החולים. לרעתי, אין מנוס מהחלפת ההנהלה שלו.

אני פונה לשרת הבריאות ושואל, מה יהיה

עם בית-החולים הזה? מה התשובה בענין זה?.

לגבי מפעל כיתן בנצרת עלית - אברוק

את הענין.

אשר למפעל שרון טקסטיל בפתח-תקוה.

דיברתי עם הברפלד. בני קרסו מוכרים את המגרש היקר כרי לעשות כסף. אתמול דיברה

איתי אמירה ארריאנוב, הם רוצים להביא את הנושא הזה לכאן. אני לא ממהרת לעשות את

זה. נטכס עצה.

כחדרתית אני מצטרפת למה שאמר רובר-הכנסת

רן כהן על בית-החולים הלל יפה. אני מכירה את בית-החולים הזה מקרוב. אני מקווה

ששרת הבריאות תגיד מה עמדתה בנושא של בית-החולים הלל יפה.

דיווח על מערכת הבריאות

אנחנו מתחילים את הדיונים שלנו במושב

הזה, לאחר שיחה עם שרת הבריאות, בדיווח

של שרת הבריאות על הנעשה במערכת הבריאות.

אני רוצה לשאול אם מישהו מחברי הוועדה

מתנגד שישיבת הוועדה תהיה פתוחח . אין התנגדות. הישיבה פתוחה. שרת הבריאות, בבקשה.

היושבת-ראש, חברי הוועדה, קודם כל אני

רוצה להודות מקרב לב על כך שיושבת-ראש

הוועדה מצאה לנכון לפתוח את דיוני ועדת העבודה והרווחה במושב הזה בדיון על מערכת

הבריאות. בהזדמנות זו אני רוצה להורות מקרב לב על הסיוע שקיבלנו מוועדה העבודה

והרווחה במושב הקודם של הכנסת, גם בכנס החורף וגם בכנס הקיץ. החלטותיה של הוועדה

הן בתחום המקצועי והן בתחום המוסרי סייעו בידי המערכת. אני מקווה שהוועדה והיושבת-

ראש שלה ימשיכו ללוות את מערכת הבריאות גם בשנה זו שתהיה, אני חוששת, לא קלה, שנה

שאנחנו מתחילים אותה במערכת של יחסי עבודה לא כל כך תקינים. יש אי-שקט תעשייתי.

יכול להיות שמשרד זה או אחר שיש לו

סכסוך - משנחתם הסכם יש לו שקט. לא כן הרבר במערכת הבריאות, שיש בה 22 קבוצות

עובדים, שכל אחת מהן היא ייחודית, היא צריכה משא-ומתן נפרר, יש לה הסכם נפרד

ותנאים נפרדים, יש לה תביעות ואם אין היענות לדרישותיה היא מכריזה על סכסוך עבודה

ומשבשת את העבודה בכל המערכת. אזכיר את שביתת האחיות, את שביתת עובדי מינהל ומשק,

ועכשיו את הסכסוכים עם עובדי מעבדות, ביוכימאים, מיקרוביולוגים, רוקחים, מרדימים

והפרה-רפואיים.

אני רוצה לציין בהערכה את הענותו של

שר האוצר לתביעות שלנו ביחס למקצועות הפרה-רפואיים, שהיו ברמת שכר נמוכה למרות

העובדה שהעובדים בהם הם אקרמאים. הוא שוכנע שיש מקום לרון על התנאים ביחס אליהם.

ואכן, בהסכם בין האוצר להסתדרות יש סעיף מיוחד בנושאים האלה, ודנים איתם על תנאי

העבודה המיוחדים שלהם. אני מקווה שתהיה הבנה ויהיה הסכם.

אנחנו, כמערכת, ביקשנו וממשיכים לבקש

מהאוצר ומההסתדרות, שיסכימו לכלול במסגרת של הפרה-רפדאיים גם את הביוכימאים והרוקחים.

עובדי המעברות הם בהחלט מקופחים. זו תולרה של מספר שנים. כל מה שקורה' במערכת הבריאות

זו תולרה של הרבה מאד שנים ויש הצטברות, יש התמרמרות ויש תסכול. נושרים מן המערכת,

היא נשארת בכוחות דלים ואיננה מסוגלת לתת שרותים דרושים כדי להקטין את תקופת האשפוז

של החולה. אנחנו רואים את זה ו"אוכלים" את זה יום יום. אנחנו יושבים עם העובדים.

יש לנו מגע וקשר ישיר איתם. במה שאנחנו יכולים, מתוך התקציב שלנו ועל פי התקש"יר,

אנחנו הולכים לעבר העובדים. מעבר לזה אנחנו לא יכולים לעשות. לכן הפנייה שלנו לאוצר

ולהסתררות, שיישבו על המרוכה, ומוטב יום אחד קודם.



לפני החג התרעתי על כך שאנחנו עלולים

להגיע לסחרור של סכסוכים, ומי יודע לאן הוא יגיע. שביתה של רוקחים בבית-חולים

זה אסון. כד לגכי שביתה במעבדות או בכל דבר אחר. כל חוליה במערכת הבריאות היא

חשובה.

היו לנו מספר פגישות עם הממונה החדש

על השכר, שבמשרד האוצר. הוא אדם נחמד ומבין את צרכי המערכת אבל יש לו מגבלות.

אם לא נוכל לשבת בצוותא ובשקט כדי להרגיע את המערכת - אינני יודעת איר נוכל להמשיך

ולקיים אותה. זה יהיה קשה מאד. אנחנו יושבים היום עם הממונה על השכר. גם אתמול

שוחחנו איתו. בשבוע שעבר היו פגישות עם העובדים, כדי שיירדו מן הסולם. במידה שתהיה

היענות של ההסתדרות ושל האוצר לכלול את הרוקחים ועובדי המעבדות בהגדרת הפרה-רפואיים,

אני מקווה שיהיה שקט במערכת.

יש מקצועות רבים בתחום הרפואה. המרדימים

נוקטים עיצומים. הם עובדים עבודה רגילה. הם אומרים: אנחנו לא שובתים. אבל התוצאה

היא שהרבה חולים הממתינים לניתוח יצטרכו להמתין, לצערי הרב, זמן ממושך יותר, מכיוון

שמספר הניתוחים ירד ב-30%-40% מאז העיצומים של המרדימים.

יש משא-ומתן עם ההסתדרות הרפואית ועם

האוצר, עם נציבות שרות המדינה, על תוספת תקנים. אומרים שלפני ארבע או חמש שנים

היתה ועדה שדנה וגיבשה מסקנות על תוספת תקנים והטבת תנאים למרדימים. אני רוצה לומר

שיש כמה מקצועות שאין נהירה אליהם וביניהם המרדימים. יש כאן מקומות למתמחים אבל

אין נהירה.

המרדימים נאבקים על תנאי עבודה שלהם.

הם עייפים. הם לא יכולים להתיר למתמחה לעשות הרדמה אם אין מומחה על ידו. על המרדימים

מוטלת אחריות גם בזמן הניתוח וגם בזמן ההתאוששות אחרי הניתוח.

אמרנו לחברינו מהאוצר שכל יום שעובר

יוצר נורמה שיהיה קשה לשנותה, ולכן מוטב להגיע יום קודם להסדר עם המרדימים ולהוסיף

תקנים, כדי שיוכלו להכניס מתמחים על ידם.

לא אדבר על קופת-חולים. יושב כאן פרופסור

דורון והוא בוודאי ידבר עליה.

דרשנו שתהיה אפשרות לניתוחים נוספים,

כדי לנצל את המתקנים אחרי שעות העבודה. ביקשנו מבתי החולים הממשלתיים להציע תכנית

איך ניתן לקצר תורים של ניתוחים אלקטיביים. קיבלנו הצעות. קיצרנו תורים בבתי-החולים

נהריה, רוטשילד, איכילוב, אסף הרופא, וולפסון, אשקלון, רמב"ם.

בכמה?

אין לי נתון של סך-הכל.

מעשרה חודשים לחמישה חודשים?

משהו כזה. כשיהיה סיכום סופי נביא

אותו לפניכם.

יכולנו לעזור לקצר תורים בכמה סוגי

ניתוחים, ביחוד בכאלה שלא דורשים אחריהם אשפוז ממושך. הקצבנו סכום מסויים למטרה

זאת. למשל, השתלות פרקים. יש צורך בתקציב מסויים. אמרנו לקופת-וולים שנקצה סכום

מסויים לענין זה. זה התחיל ללכת עד שרופאי קופת-חולים פתחו בשביתה. הם רוצים

ללכת למשמרת שניה. בבתי-החולים האחרים מחכים לתוצאות שיהיו בקופת-חולים, והם

רוצים אותו דבר. מה שייגמר עם רופאי קופת-חולים חייב לחול על כלל המערכת. רופאי

בתי החולים הממשלתיים לא יסכימו, בצדק, לעבוד בתנאים אחרים, מה גם שחברי קופת-

חולים ינותחו גם בבתי-חולים ממשלתיים ולא רק בבתי-חולים של קופת-חולים.



שמעתי שהאוצר, גם הוא.מתנגד להצעה

שמציעים הרופאים. נראה איר זה ייגמר. בינתיים קופת-חולים נלחמת ומתמודרת אבל

הדברים עדייו לא הגיעו לסיום.

אני רוצה לדווח לחברי הוועדה, שהיו

שותפים למאבק שלנו בעניו התקציב. היה מדובר על קיצוץ של למעלה מ-35 מיליוו שקל

ו-573 תקנים. בסופו של דבר הגענו להבנה עם האוצר בנושא הקיצוץ. המערכת של משרד

הבריאות קוצצה ב-10 מיליוו במקום ב-35 מיליוו וניתנה לנו אפשרות, כאשר משרד הבריאות

התחייב לכך, שסכום של 10 מיליוו שקל נוכל לגייס מהכנסות שנמצא בתור המערכת. עשינו

מאמצים עילאיים להגדלת ההכנסות של משרד הבריאות. בדקנו את השרותים השונים בבתי-החולים

של משרר הבריאות. יתברר שמה שקיבלנו היה לעג לרש. אם חולה שמופנה למרפאה אמבולטורית,

קופת-חולים שילמה עבורו, לביקור אצל רופא מקצועי, סכום של 10 שקלים, זה אומר דרשני.

זה לא יכול להיות. זה לא מכסה אפילו את המינימום ההכרחי. הקמנו צוותים כדי לברר מהי

העלות הריאלית, כדי שנדע מה הסבסוד שאנחנו נותנים לשרותים האלה.

על מה מדובר? הלא האיש מבוטח.

אני מדברת על הסכום שהקופה משלמת

למשרר.

הצלחנו במידה מסויימת לגייס כסף פה

וכסף שם. העלינו את התעריף בחדרי המיוו מ-18 שקלים ל-40 שקלים. גם זה לא מכסה.

בכלל, חדרי המיוו מוצפים גם במקרים לא דחופים. הגענו למסקנה שנצטרר לשבת עם קופות

החולים כדי ללמוד את הנושא הזה, כי מצד קופות החולים יש הפניות בלתי מוצדקות לחדרי

המיוו. יש גם כאלה שמגיעים לחדרי המיוו בכוחות עצמם, ללא הפנייה של קופת-חולים,

והאיש המגיע לחדר המיוו עובר את כל הבדיקות. במציאות הזאת חדרי המיוו פשוט כורעים

תחת העומס.

החלטנו על הקמת צוות שיבדוק את כל

הסוגיה הזאת.

ואשר להכנסות ולתקנים. 573 תקנים שהם

בספר התקציב לא היו קיימים אבל היה תקציב למימונם. גם היום יש מימון ואנחנו פועלים

כאילו התקנים קיימים.

כזכור, לאחיות ניתנה הבטחה בדבר תוספת

תקנים תור שלוש שנים. עדייו איו סידור טכני להכנסת התקנים האלה למסגרת התקציב. אי-

אפשר לקצץ בתקנים. האוצר מביו את המצוקה. הוא מביו שאי-אפשר לקצץ 573 תקנים. אני

מקווה שנוכל להגיע להבנה.

ואני חוזרת לאחיות. אינני יכולה להביו

את האחיות שמכריזות על סכסור עבודה. אנחנו עושים הכל כדי ליישם את ההסכם. עשינו

נסיונות בכמה בתי-חולים. אמרנו לבית-החולים: קחו יוזמה, שבו עם האחיות, ההנהלה, מנהלת

שרותי הסיעוד בבית-החולים, ותגיעו לסידור במסגרת התקנים עם התוספת שניתנה על פי

ההסכם. כזכור, מדובר באחד מסעיפי ההסכם על שש שעות. הם לא היו יכולים להגיע לארבע

משמרות. מה אני יכולה לעשות? חייבים לחזור לוועדת המעקב, כפי שכתוב בהסכם, ושוועדת

המעקב תדוו מחדש. אנחנו רוצים שהאחיות יעבדו 40 שעות אבל איו נכונות לחשב את 4 השעות

הנוספות כשעות נוספות צמודות, שבועיות. כידוע תמורת שתי השעות הנוספות הראשונות מקבל

העובד 125%.אומרות האחיות, אם נעבוד ארבע שעות נוספות לא ברציפות ונקבל שכר רק לפי

125%, אנחנו לא רוצים לעבוד. האחיות הוסיפו ואמרו שאם לא יימצא פתרוו, הם ינקטו

באמצעים חד-צדדיים. הם איימו אפילו לסגור חדרים במחלקות. יש דילמה קשה.

אני מוכרחה לומר כאו שלדעתי טעה מנכ"ל

משרד הבריאות, פרופסור מיכאלי, שתמר בארבע משמרות. הוא חשב שזה ניתו לביצוע. הוא

טעה. זו היתה שגיאה. אולי צריר לתת לאחיות פיצוי כדי שיסכימו לעבוד ארבע שעות נוספות.



באשר למעונות יום, משרד העבודה

והרווחה הלך לקראתנו, לקחו את האחיות כקבוצה עדיפה. אותו דבר לגבי הסעות למשמרת

לילה, למשמרת לילה ולא למשמרת בוקר, כי אין תקציב.

אני חושבת שבנוגע לחישוב של ארבע

שעות נוספות, האחיות צודקות.

נכוו, אבל זה לא בידנו. זה צריך

לחזור לוועדת המעקב של האוצר

וההסתדרות. בזמנו ביקשתי ודיברתי עם הלל דודאי. הוא הסתמך על התקשי"ר ואמר,

שר,עבו1ה הנוספת באותו יום - זה ייחשב כתוספת, ואיו סר-הכל של כל השבוע ברציפות.

אני רוצה לומר שלמרות כל מה שהושג, אחיות עוזבות את העכורה.

כפי שאמרתי קודם, היתה הסכמה מצד

האוצר - ואני מעריכה זאת - שאם נצליח לגייס הכנסות נוספות מעל למה שיש לנו בתקציב -

נובל להשתמש בהם לאותם נושאים שהתקציב לא מכסה אותם. ויש דברים שהתקציב לא מביא

גידול האוכלוסיה, הזדקנות האוכלוסיה, הפריית מבחנה וכו'. ואכו,

בתכנית שלנו הבאנו בחשבוו גם גיוס כספים משרותים שאנחנו נותנים.

קופות החולים "לאומית" ו"מאוחדת"

חייבות לנו כספים. אני מדברת על 1985-1986. קופת-חולים "מכבי" פורעת ומשלמת ומבחינה

זו איו איתה בעיות.

כשם שנעשתה בזמנו בדיקה בקופת-החולים

הכללית, על-ידי מר גדיש, נעשתה בדיקה גם בקופות-החולים "לאומית" ומאוחדת". המתנו

לתוצאות הבדיקה כדי לדעת איך לנהוג, אם לתת תמיכה לקופות-החולים האלה או לא. הבודק

הודיע שמצבו של הקופות האלה טוב והם לא צריכים תמיכה. ניהלנו משא-ומתו כדי שהקופות

יפרעו את החוב.

ר' כהן; אם הם פורעים את החוב, האם זה מוחזר

למשרד?

כו. זה חוב ששייר לנו. אנחנו לא יכולים

לוותר על חוב שמגיע בחזרה כדת וכדיו

למשרד הבריאות. זה חופ בסכום של 22.5 מיליוו אם לא יותר. אם לדבר בסכומים נומינליים,

החוב של "לאומית" הוא 14 מיליוו והחוב של "מאוחדת" - 4.5 מיליוו שקל. האם אתם יודעים

איזו הצלה זה יכול להיות למשרד הבריאות?

ו

תמחקו להם את החוב

ותעבירו לנו את הכסף. ועדת הכספים החליטה שהאוצר צריר להעביר סכום של 14 מיליוו

עבור "לאומית". לא קיבלנו שום דבר. פנינו למשה הבא שיורה לנו איר לנהוג. אני מרברת

על משה הבא שהיה סגן הממונה על התקציבים והיום הוא משנה לממונה על אגף התקציבים.

אין תמיכה בקופות-חולים שמצבם טוב. אתם תגבו את החוב.

ישבנו עם הקופות כדי להגיע איתם

להסכם בדבר פריסת החוב. ללא הועיל. עיקלנו כספי מס מקביל. אחר-כר באו מהאוצר ובוועדת

הכספים נשמעו דרישות שנסיר את העיקול בתקווה שתימצא דרר. הסרנו את העיקול. לא קיבלנו

כלום. חודשיים רצנו אחרי האוצר. לא היתה לנו ברירה אלא ללכת לעיקול נוסף, וכר עשינו.

פתאום יש הוראה לביטוח הלאומי לא להעביר כסף למשרר הבריאות, למה?

הוראה של מי?

לא חשוב של מי. היתה הוראה לא להעביר

לנו כסף. קופת חולים "לאומית" פנתה

לביטוח הלאומי ואמרה שהיא לא חייבת כסף למשרד הבריאות. מה זאת אומרת? הולכים ליועץ

המשפטי לממשלה והוא הטיל על משנה שלו, יצחק אליאסוף, לברר את הסוגיה.



הצדדים זומנו, ואז שולפים הסכם שנחתם

ביו האוצר לביו קופת-חולים לאומית. הסכם שנחתם בחודש יולי בלי ידיעתנו. יותר מזה,

על הנייר איו אפילו סמל המדינה. זה נייר שחתומים עליו משה הבא ואוהד מראני. וכפי

שאמרתי קודם, משה הבא כתב לנו: תגבו את החוב, אבל עכשיו הם מתחייבים בשם הממשלה לא

לגבות את הכסף. עכשיו אומר מר אליאסוף: יש מצב חדש. יש מסמך. צריך לברר מה התוקף

המשפטי של המסמך הזה. אמרתי, שאני לא מכירה במסמך הזה שאני לא חתומה עליו.

זה בידיעת שר האוצר?

שר האוצר היה אז בחוץ-לארץ.

זה אחרי הסקנדל?

כו.

אליאסוף פסק שלמסמך הזה יש בכל זאת

איזה שהוא מעמד, נחכה לשר האוצר ונשאל אותו אם זה על דעתו או לא, בינתיים, כך אמר,

תסירו את העיקול. זו היתה עמדתו של היועץ המשפטי לממשלה. אני מכבדת את הוראתו של

היועץ המשפטי. הסרנו את העיקול. נשארנו בלי כסף. כששר האוצר חזר מחוץ-לארץ שאלו אותו

אם זה היה על דעתו. היועץ המשפטי אמר לי שזה היה על דעתו. אם כך, הסבירו לי, צריך

לבוא לוועדת הכספים ולבקש מחיקת החוב. אני לא מתנגדת לזה, אבל אני רוצה את הכסף למשרד

הבריאות, קופת-חולים "מאוחדת" נשארה ללא הגנה, כי ההסכם הוא רק על "לאומית". בכל אופו,

אנחנו לא קיבלנו כסף לא מאלה ולא מאלה. נשארנו ללא הכסף הזה שחסר לנו כאוויר לנשימה,

זה חמצן, בלי זה המערכת לא יכולה להתקיים. מדובר על כסף שמגיע למשרד הבריאות תמורת

שרותים שהוא נתו. המצב הזה זועק לשמים.

נועדה לי פגישה עם שר האוצר, ליום חמישי.

אנשי האוצר אומרים שבשנה שעברה עברנו על 16 מיליון. שרגא חבר ישב והכיו רשימה למה

ולאו הלך הכסף. הכל לשכר, שאותו לא אנחנו מכסים. עכשיו יש הסכם על תוספת של 75 שקל

לשכר, האם אנחנו נשלם את זה מהתקציב שלנו? לא. זה צריך לבוא מהתוספת. אני חוזרת ואומרת,

ששאלו למה אנחנו צריכים את הכסף. שרגא ישב והכיו רשימות. עד היום אנחנו בלי כסף, אנחנו

עם המצוקות, ואינני יודעת מניו תבוא הישועה. אנחנו לא דורשים תוספת תקציב אלא את המגיע

לנו.

כתוצאה מהמצב שינינו את שיטת הגבייה. אמרנו

תגבו אתם מקופות החולים.

מכל קופות-החולים?

שרת הבריאות ש' ארבלי-אלמוזלינו; משלוש קופות. לקופת-החולים הכללית יש

הסדר.

החל מ-1 בספטמבר יש גבייה ישירה על-ידי

בתי-החולים. הם גובים ומשתמשים בכסף ולא עומדים כעני בפתח. הכסף שנכנס יהיה חלק

מההכנסה שלרשותם. אנחנו רוצים שלבית-החולים יהיה תמריץ כדי שהוא יגבה ישירות, משלוש

קופות-חולים, ולא באמצעות המשרד הראשי. אם הקופות לא ישלמו - בית-החולים יידע איך

לנהוג.

ועניו אחר הנוגע לוועדת העבודה והרווחה -

אשפוז יולדות. את זה צריך לעדכן. לפני כשש שנים, ב-1980 או ב-1981 נקבע סל, על-ידי

ועדה של משרד האוצר, משרד הבריאות והמוסד לביטוח לאומי. מאז, במשך שש שנים השתנו דברים.

ישבה ועדה שהגישה מסקנות, ב-17 במאי 1987.

אלה תקנות שצריך לאשר?

כן. זר. הועבר לשר העבורה והרווחה.

הוועדה הזאת, שישבו בה גם נציגי הביטוח

הלאומי, הגיע למסקנה שיש צורר בשינוי הסל. זו מסקנה שתיתן למערכת הבריאות מיליוני

שקלים. ער היום התקנות האלה לא הועברו לווערת העבורה והרווחה. למה? איר זה יכול

להיות? אני לא יכולה להביו את זה. בסופו של רבר הצלחתי שתיקבע לי פגישה עם שר

העבורה והרווחה, ב-2 בנובמבר.

אנחנו לא יכולים לנקוט סנקציות נגר

היולדות. צריו להסדיר את הדרישה הלגיטימית שלנו, שצריר לשלם 100% ולא רק 80% לאשפוז

יולדת. למה נקבל עבור אשפוז יולדת רק 80%?

אני מבקשת שנקבל את התקנות בעניו זה.

כשאנחנו מדברים על 100% ומציינים את

אל תביאו בחשבון

את "הרסה", הם יקרים. אמרו לנו להביא בחשבוו רק את בתי-החולים הממשלתיים.

אני קיבלתי הלם כשראיתי את התנאים

הפיסיים שב"הרסה".

האם מערכת הבריאות צריכה לסבסד את

המוסד לביטוח לאומי? הביטוח הלאומי גובה

רמי ביטוח אמהות עבור אשפוז יולדת, מענק לידה ודמי לידה לאם העובדת. למה תמורת

האשפוז משלמים רק 80% ולא 100%? בחוק לא כתוב שצריר לשלם רק 80%. אנחנו מדברים

על 30-20 מיליוו שקל. מדוע אנחנו צריכים לסבסר את הביטוח הלאומי? מרוע בתי-החולים

הממשלתיים צריכים לסבסד את הביטוח הלאומי? אנחנו יורקים דם בנושא של ההכנסות שלנו,

נותנים שרותים ולא מקבלים תמורה.

כמה מגיע לכם, לפי החשבון?

אם מדברים על שני הדברים, עדכון הסל

ותשלום של 100% במקום 80%, זה עניו של 31

מיליוו שקל למערכת.

הכסף הזה יכול לתת לנו אוויר לנשימה.

בכנסת עבר חוק, שמשלמים רמי נכות גם

לילרים. במוסדות לחולי נפש יש ילרים

אוטיסטיים. אנחנו לא מקבלים כסף. למה? אני שואלת שוב, האם אנחנו צריכים לסבסר את

הביטוח הלאומי?

איו ביטוח לאומי. יש סניף של האוצר.

על זה אנחנו מתריעים שנה. עכשיו לא

מעבירים כסף לקיצבאות ילד ראשוו, כי היתה החלטה של האוצר. אנחנו צעקנו וניהלנו

מאבק בנושא של עלות העבורה, כי היה ברור מה קורה כאן.

שאלתי את האוצר בעניו תשלום של 100%.

זה לא עניו שלנו. אנחנו לא

מתערבים בזה.

על פי החוק שהתקבל בכנסת אפשר לקבל

80% מקצבת נכות. אנחנו רשאים לקבל הקצבה עבור אשפוז, רק אחרי 90 יום. אנחנו משחררים

אנשים כרי שלא תהיה עליהם סטיגמה של חולים כרוניים. מכיווו שבחוק מרובר על 90 יום -

כל שחרור בא על חשבוננו. ביקשנו שייעשה תיקוו, שאם יש אשפוזים חוזרים, עד שנה וחצי

או שנתיים, שזה יובא בחשבוו והמערכת תפוצה. זה כ-1,600 איש שהם במחזוריות כזו של

שחרור ואשפוז, וזה עולה לנו הרבה כסף.



במשך כל השנים משרד הבריאות ישן על

הזכויות שלו, עד שבא מישהו והתחיל לדרוש, כי הוא יודע את החוק. אני לא עוברת לסדר

היום. אני לא רוצה לסבסד את הביטוח הלאומי. ויכולתי לספר עוד על הביטוח הלאומי

אבל אסתפק במה שאמרתי.

עקב כל המצוקות האלה רצינו להביא שינויים

במערכת. הוקמה ועדת טרייניו, שיושבת על רפורמה במערכת, שביקשנו ממנה לדון על מדיניות

בריאות כוללת, על מבנה וארגון המערכת הממשלתית, על פיתוח שרותי קהילה וקידום

בריאות, על מקורות למימון מערכת הבריאות ועל משאבי כוח אדם. מוכרחים להכניס שינויים

במערכת הבריאות. כר היא לא יכולה להמשיר לתפקד.

אנחנו מדברים על הפרדה בין המיניסטריון

לבין שרותי הבריאות.

ומי יתן את האשפוז?

מסגרת ציבורית. ביקשנו מוועדת טריינין

להציע הצעות בנושא זה. מסגרת כזאת טובה

יותר וגמישה יותר. היא נותנת עצמאות למוסד. היא מטילה עליו אחריות. הוא ינהל את

ענייניו בלי להיות קשור בטבורו. השנה נתנו אוטונומיה לכמה בתי-חולים וזה נכנס לתלם.

האם דוקטור ורון, למשל, לא יכול לנהל את בית-החולים אסף הרופא? תיקבע לו מערכת, יהיה

לו תקציב, והוא ינהל את הענין.

יש ועדת משנה בנושא שרותי האשפוז. יהיה

צורר בחקיקה בענין זה, והיא תובא לוועדה הזאת. יכול להיות שנתחיל בנסיון בשניים-שלשה

בתי-חולים עד להשלמה של כל המלאכה הזאת.

נוסף למצוקה התקציבית היה חסר כלי חשוב

במערכת. המערכת עדיין לא ממוחשבת. עבודה ידנית, אי-אפשר לבקר אותה ואי-אפשר לפקח

עליה. התחלתי לטפל נבושא זה לפני מספר חודשים. אני רוצה לציין בהערכה שמצאנו אוזן

קשבת אצל האוצר, שהכיר בכר שזה כלי חשוב שבלעדיו אי-אפשר לתפקד. יש עכשיו צוות

משותף למשרד האוצר ולמשרד הבריאות, עם ייעוץ מקצועי שלקחנו לנושא הזה. אמרנו לכל

חברה שאנחנו מוכנים, במסגרת התקציב של כל שנה, להחזיר את החוב הזה. שרגא הבר צריר

לשבת עם אנשי האוצר כנרי לקבוע את הפריסה. יש סיכוי שתור שנה ימוחשבו כמה בתי-חולים

ואז תהיה ביניהם הזנה הדדית. באנו בדברים עם "הדסה" ועם קופת-חולים בנוגע להעברת

1) תנועה של קבלת חולים ושחרור חולים; 2) מלאים;

3) כוח-אדם; 4) כספים ותמחיר. אם ארבעת הדברים האלה יהיו ממומחשבים, זה כלי חשוב

בידי המערכת.

התחלנו בשילוב השרותים של רפואה מונעת ורפואה

קורטיבית. הגענו להסכמה ולביצוע ב-125 יישובים. ישבנו עם קופת-החולים הכללית ויש הסכם.

פנינו ליתר קופות החולים. מי שרוצה להשתלב בזה, הוא לא יופלה לרעה.

נקטנו צעדים כדי שתהיה יתר דמוקרטיה

בבתי-החולים. קבענו שנוסף למנהל תהיה הנהלה, וקבענו לה גם תפקידים. אנחנו מדברים

על ארבעה נושאי תפקידים וביניהם מנהלת שרותי סיעוד, שעד כה לא היתה שותפה בהנהלה ובקבלת

החלטות. יהיו גס גזבר, מנהל אדמיניסרטיבי, ומנהל בית-החולים שהוא מוביל בנושא זה.

השנה נתנו עדיפות לבתי-חולים פריפריים

כגון אשקלון, צפת, נהריה, פוריה, גם מבחינת הקצאת משאבים. בבנייה - בנהריה אנחנו

ממשיכים; את העבודה בבית-החולים פוריה השלמנו; חלק מהבנייה באשקלון נסתיימה,

נסתיים שם השלב הראשון, והיתר תלוי בהכנסה שתעמוד לרשותנו. הנענו אגודות ידידים

לנהריה להקים מחלקת ילדים חדשה במקום המחלקה השוכנת בצריף. הגענו להסכמה עם אגודת

ידידים לגיוס 50% מהתקציב להקמת מחלקת ילדים.



בימים אלה אנחנו מכינים רשימה של

צריפים הקיימים עוד מתקופת המנרט, צריפים שחולי נפש שוכנים בהם. אנחנו רוצים

להגיש לממשלה הצעה להעמיר לרשותנו תקציב מסויים, שאולי נוכל להיטיב את תנאי הריור

של האנשים האלה, שחרפה היא שהם ממשיכים לגור בתנאים שבהם הם גרים. אלה הם בעיקר

חולי נפש.

באסף הרופא, אגורת הירירים נותנת 50%

ויש שם שיפורים. יש שם תהליך פיתוח יפה. מחלקת נשים היתה בצריף עלוב. היום יש מחלקת

נשים ויולרות במצב הרבה יותר טוב.

י השנה נתנו רגשים למספר תחומים, ויש

כמה נושאים שהם בשלבי יישום. הזכרתי את קיצור התורים ואציין גם את הנושא של מניעת

מומים מוולדים, צמצום תמותת תינוקות, איתור קבוצות סיכון, טיפול בחומרים רעילים,

מניעת תאונות מכל הסוגים, וחינוך לבריאות.

אשר לחוק ביטוח סיעור. כשהחוק התקבל

חשבנו שבאה הגאולה בתחום הטיפול הקהילתי ופיתוח תשתית. משרר הבריאות הכין תכנית

חומש, במסגרת וערה בין-מוסרית ששרגא הבר עמר בראשה ושהיו שותפים בה גם אגורת אשל,

משרר העבורה והרווחה, משען - כל מי שיש לו יר ורגל באשפוז. הכנו תכנית חומש. התכנית

הוגשה לווערה, כנררש. ער היום, עור מעט שנתיים מאז, אין לנו אישור לתכנית.

היו"ר א' נמיר; הווערה הציבורית הזאת מתכנסת?

ש' הבר; לפעמים.

הטילו וטו על ההצעה שלנו כי, כך אמרו

לנו, לא מדובר בה על מוסרות פרטיים.

אמרנו שהחוק מרבר על מוסרות ציבוריים. הם רוצים לקבל החלטה שער 1992 לא תהיה שום

תוספת של מיטות ציבוריות. למה? איזו החלטה זו? באים וקובעים לנו אחוזים, שבקהילה

50% מהתקציב יופנו לציבוריים ו-50% לפרטיים, והוא הרין ברברים אחרים. אני שואלת,

למה לעקוף את החוק? אתם רוצים את הפרטיים - תתקנו את החוק. ברגע שזה לא כלול בחוק,

איך אפשר לאכוף את זה? הם מביאים הצעות שונות, למשל באמצעות אגורת אשל. גם בעבר

משרר הבריאות עזר על-ירי מתן הלוואות. אנחנו לא ביטלנו על הסף. אמרנו, כל תכנית

שתהיה - אנחנו נברוק אותה. אבל לרבר באחוזים כאשר החוק לא מרבר על הפרטיים ולהכניס

את זה בררך לא ישירה? זה לא מקובל עלינו.

הולכים להקים 190 וערות מקומיות, לקבל

60 פקירי תביעות, לקבל תוספת של כ-70 עוברים.

ש' הבר; בישיבה האחרונה ביקשו 70, הוריעו שזה

לא כולל פקירים.

ח' גרוסמן; כשחוקקו את החוק שאלתי, והתשובה היתה

שהעוברים יהיו מקרב העוברים הקבועים

של המשרד.

זו עמדתנו.

שרת הבריאות ש' ארבלי-אלמוזלינו; הודענו בצורה חר-משמעית שאנחנו מתנגרים

לכל תוספת של מנגנון. הכסף הזה לא נוער

למנגנון אלא לשרותים עבור זקנים המחכים לשרותים.,

ער כה לא קיבלנו כסף לפיתוח, ובוזבזו

שנתיים בנושא הזה.



פעם אמרתי שצריך לתקן את החוק הזה, כי

אנחנו רואים לקראת מה אנחנו הולכים. הכסף שמיועד לקשישים הולך למנגנון נוסף והוא

שיהנה מהכסף הזה. זה לא מקובל עלינו. אם יוחלט על מנגנון - איפה משרד הבריאות?

נושא הסמים נדון בממשלה. הוקמה ועדה

בראשות מזכיר הממשלה. מדובר על הקמת רשות משותפת, כי הממצאים מדאיגים. מהתקציב

שלנו הכנסנו תוספת לנושא הסמים. הרחבנו תחנת דה-טוקסיקציה. יש חולים שזקוקים

לגמילה וזועקים לעזרה. פתחנו קהילה טיפולית בבית-שמש, שתופעל מינואר 1988, בשלב

ראשון 20 מיטות. אנחנו הולכים לנסיון על קהילות טיפוליות, לעת עתה ללא תוצאות.

איתרנו מקום בבאר-שבע, וזה נדבך נוסף בתחום הטיפול בנושא הסמים. אנחנו ממשיכים

לפתח שרותים במסגרות השונות בנושא הסמים.

יש הצעה שאנחנו עובדים עליה, אנחנו מבקשים

לקבל לרשותנו את משתלת "אילנות" שעל-יד קדימה.

כבר דיברתי על בנייה, ואוסיף ואומר

שהצלחנו לגאול את בית-החולים רוטשילד מעלבונו. האגף המערבי של בית-החולים, שזה

14 שנים עומד שלד כאבן שאין לה הופכין, בפעולה שנעשתה על-ידי אגודת הידידים של

בית-החולים ו"בני ציון", הצליחו לגייס 4 מיליון דולר. אנחנו צריכים לגייס את ה-4

מיליון שלנו. הגענו להבנה עם משרד האוצר, שכל שנה אנחנו נותנים סכום מקביל לזה

של הידידים. יתחילו בבנייה, אני מקווה, בחודש דצמבר. יתחילו בפרוייקט של 4 קומות

לאשפוז.

בנס-ציונה הונחה אבן פינה להחלפת צריפים.

מדובר על חולי נפש. גס בשער-מנשה מחליפים צריפים אבל עדיין אין סיום. וגם בבית-

חולים רמב"ם נמשכת בניית חדרי ניתוח ומחלקה כירורגית.

המשך בנייה יש, כפי שכבר ציינתי,

באשקלון, ואנחנו ממשיכים גם באיכילוב.

מה בונים בבית-החולים איכילוב? יש שם

בזבוז הגובל בשערוריה. היה ראוי שמישהו

יפקח על זה.

התכניות הן לא מהיום.

יש שם שגעונות של ארכיטקטורה, יש שם

פרוזדורים שאיש בריא לא יכול להגיע

אליהם. יש שם שטחים גדולים מאד לפרוזדורים.

משרד הבריאות מקיים קשרים עם ארגון

הבריאות הבין-לאומי. זה שנתיים אנחנו

משתייכים לאזור הארופי, וישראל רצויה בו. יש הפריה הדדית.

מערכת הבריאות מתמודדת יום יום עם

הקשיים שיש לה. אנחנו לא נרפה מלתת למערכת הזאת את המקום הראוי לה מבחינת סולם העדיפויות

והצרכים. לא נסבים שהיא לא תקבל את המגיע לה תמורת שרותים שהיא נותנת. לא נרפה

מלהכניס רפורמה למערכת הבריאות, שהיא חיונית. כל זה נעשה על-ידי העובדים במערכת.

אני רוצה להזמין אתכם למשרד הבריאות

המשוכן כבנין מגורים שהפך לשמש את המשרד. קשה מאד להאמין איר עובדים בו. סגן יושב-

ראש שרותי האשפוז יושב במרפסת סגורה. זה לא יאומן. המשרד מפוזר בחלקים שונים בירושלים.

בגלל הפיזור והתנאים הפיסיים הקשים אין יעילות. המעלית היחידה בבנין הראשי צריכה

לשרת רבים ויש תור של המחכים לה, ויש בזבוז זמן. צריך לעבור לדיון הוגן שאפשר יהיה

לתפקד בו. ואמנם, הוקם צוות שצריך לחפש דיור חליפי למשרד הבריאות.



בית-החולים הלל יפה. הנושא הזה לא ירד

מסדר היום. אני מטפלת בו באופן רציני ביותר. הוקמה ועדה בראשותו של דוקטור ורון.

יש מסקנות שלא נראות לכולם, ויש השמצות בעתונות. שלחנו מבקר פנים. אני התערבתי.

אבל האיש מוחרם.

נוצרה מערכת אנושית לא טובה. שלחנו

פסיכולוגית. היא יושבת שם שבועיים.

האם הוועדה קבעה שהמנהל צריך להישאר?

אלה אותן טענות על דברים שהתרחשו בשנת

1983. מבקר המדינה התייחס אליהן וקבע

עמדה. בית-החולים פיטר חלק. להמשיך ולדוש בנושא שהיה ב-1983 - זה לא פייר ולא הוגן.

לא אגיד שהכל בבית-החולים בסדר, אבל כדי להדיח הנהלה ולהעביר אדם מתפקיד לתפקיד -

זה דורש זמן. אנחנו רוצים לעשות תכנית הבראה לבית-החולים הלל יפה. עם זאת צריך לומר

שבית-החולים נותן שרותים על רמה שלא נופלת מהרמה בבתי-חולים אחרים.

אני באה מחדרה ואני יכולה לומר שזה עלבון

לבתי-חולים אחרים להגיד שבית-החולים הזה

נותן אותם שרותים כמו בתי-חולים אחרים. אני לא מאחלת לאיש שאני מכירה אותו שיהיה זקוק

לטיפול בבית-החולים הלל יפה.

אנחנו מטפלים בדברים. יש הבדל בין התנאים

לבין הדברים הפליליים. כל מכתב שהגיע

למשטרה מעובד זה או אחר, הכל נבדק על-ידי הוועדה ומבקר המדינה, והוכח שזה לא חיה

בדיוק כך אלא קצת אחרת.

זה לא היה נכון.

אני מדבר על דו"חות כפולים.

למה חוזרים לענין התמותה?

אדם שהתלונן הופקר והודח מעבודתו. אני

לא יודע מה קורה בבית-החולים הלל יפה?

אתם מגינים על המושחתים ולא על המתלננן.

אני מוחה ודוחה מכל וכל כאילו אנחנו

מגינים על שחיתות.

אמרתי "על המושחתים".

גם לא על מושחתים. אני נסעתי לבית-

החולים כשנודע לי שהאיש לא הוחזר לתפקידו.

על כר לא סופר. קמתי והלכתי לבית-החולים כדי להגן על חנוכיוף אבל בינתיים נוצרה

בבית-החולים מערכת שאני לא יכולה לשלוט עליה. הבטחתי שהאיש יכול לחזור לעבודתו

הקודמת. ביקשתי ממבקר הפנים שיבדוק אם הוא חזר לעבודתו או לא. נפעל בהתאם לסיכומים.

הנושא נמצא בטיפול. אנחנו רוצים שבית-החולים יתפקד ויתן שרותים טובים. דרוש לזה

זמן.

והמנהלת האדמיניסטרטיבית - גם כאן יש

טענות. נברר את הדברים ונסיק מסקנות. תרדו מן העתונות. לא על-ידי העתונות נפתור

בעיות. הנושא נמצא בטיפול.

תודה לשרת הבריאות. יש לנו כעשרים דקות

עד לסיום הישיבה. אם חברי הוועדה רוצים

לשאול שאלות בזמן שנותר, בבקשה.

תודה לשרת הבריאות על הסקירה המאלפת, שלמדתי

ממנה דברים שלא ידעתי אותם. הם מדהימים.

נמצא שהמערכת הבין-משרדית מעוותת, לא רציונלית ולא נותנת מענה לתושבי ישראל.

מערכת הבריאות סובלת ממשברים מזיקים

שעלולים להתפוצץ. השאלה היא מה עושים בטווח המיידי, מה עושים עכשיו כדי שהמערכת

תתפקד.

היום יושבים עם הממונה על השכר.

היו"ר אי נמיר; בעניו האחיות, ואנחנו היינו מעורבים

בזה, הדבר החשוב ביותר שהושג זה העניו

של ארבע משמרות.

ר' כהן; משולב עם התקנים.

היו"ר אי נמיר; כל בר דעת יביו שאם זה לא ניתו לביצוע,

אם לא יוצע לאחיות תחליף לנושא של ארבע

משמרות - כל ההסכם איתן לא קיים.

יש ציבור אדיר של אנשים המשלם מחיר בריאותי

יקר בגלל מה שקורה במערכת. אנחנו יודעים שגם אם כל התכניות תאושרנה, אם המערכת לא

תצא מהסחרור הנוראי של עיצומים ושביתות כמעט בכל המיגזרים - אי-אפשר יהיה לבצע דבר

ונעסוק רק בדיונים על הסכסוכים.

אני לא רואה פתרוו מיד, מהיום למחר. יש

כאו עניו של שכר. כבר מזמו הגעתי למסקנה שבמערכת התקצובית לא די. אפילו אם האוצר

יקום מחר במצב רוח טוב ויתן כסף למערכת הבריאות, זה לא עונה על הבעיות של מערכת

הבריאות. אני שואלת אם במשרד יש מחשבות לדרכי מימון אחרות. אנחנו לא נוכל לברוח

מהנושא הזה. במצב הנוכחי חוגגת הרפואה השחורה והרפואה האפורה ושרותי הרפואה הציבורית

הם על סף מפולת. היום מי שיכול - משלם בעד שרותים שהוא זקוק להם. יש לפניו דרך.

הוא עושה זאת על-ידי דרך חדשה שחוגגת בכל מקום ובכל פינה - שרותי רפואה שחורה.

גברתי שרת הבריאות, לפני הפגרה אמרת

לנו שאת מכינה חוק ביטוח בריאות ממלכתי. היום זה דבר משמעותי.

כשיש סכסוכי עבודה ומאבק על הטבת תנאים,

הכל יודעים שלא משרד הבריאות קובע את

מדיניות השכר. יש הסכם עבודה חתום ביו האוצר לביו ההסתדרות. כפי שאמרתי, היום יושבים

עם הממונה על השכר. אנחנו בקשר גם עם חיים הברפלד. אם תהיה הסכמה לכלול את עובדי

המעבדות והרוקחים במסגרת המקצועות הפרה-רפואיים, שידונו גם עליהם - אני מקווה שיהיה

שקט במערכת. זה צודק כשלעצמו, ועל זה אנחנו נאבקים. ביחס לעובדי המעבדות יש רמז,

אולי. אנחנו רוצים בתשובה ברורה של האוצר ושל ההסתדרות.

הקמנו מטה הרום במשרד הבריאות, מטה שצריך

להיות מוכו לכל סיטואציה שתהיה, מה עושים אם הרוקחים ישבתו, מה עושים אם עובדי המעבדות

ישבתו. יש מטה חרום שצריך להיות מוכו וערוך לספק שרותים במקרה הצורך.

מתנהל כבר משא-ומתו עם המקצועות הפרה-

רפואיים, עם ארבע קבוצות, ומבחינה זו יש שקט במערכת למעשה. בכל זאת ביקשתי פגישה

עם הברפלד, כי לא ייתכו שימשיכו בעיצומים אם תהיה הסכמה עם המערכת של הפרה-רפואיים.

היה אצלי גולדשלגר ואמר שאם תהיה הסכמה לכלול אותם בקבוצות שידונו עליהם, הם יפסיקו

את השביתה.



אנחנו מבקשים ולוחצים לכלול את שתי

הקבוצות האלה במסגרת הפרה-רפואיים. אנחנו חושבים שזה מן הצדק ומן הדיו. שכר

ברוטו של עובדי מעבדה הוא 829 שקל, 678 שקל, 886 שקל. במשרד הבריאות יש אפילו

עובדים שמקבלים השלמת הכנסה. אני מתביישת. לא ייתכן שיהיה מצב כזה. ואני מדברת על

אקדמאים שיש להט תואר שני, תואר שני ולא תואר ראשון, עובדים שעושים עבודה אחראית

באופן יוצא מן הכלל. איר יכול להיות שהם היו במצב כזה במשך כל השנים? זו הזנחה

משוועת. הם מקבלים תמורת שעות נוספות ואולי עוד דברים נוספים כאלה או אחרים, אבל

עדיין אין שינוי משמעותי לתיקון העיוות.

כזכור, לאחיות אושרה תוספת תקנים, בשלוש

מנות. ב-1 בנובמבר תינתן המנה השנייה - 500 תקנים. יש בתי-חולים שאינם יכולים לאייש

את התקנים, כי האחיות עוזבות את המערכת. 50%-60% מן האחיות עובדות במשרה חלקית.

אנחנו מבקשים מהאחיות שיתנו שעות נוספות אבל הן לא מסכימות. בכלל, תמורת שעות נוספות

משלמים רק למשרה מלאה. זה חלק מהדברים שצריך לתקן אותם. כבר אמרתי שהאחיות עובדות

6 שעות, זאת אומרת 36 שעות בשבוע. תהיה מצידן הסכמה לעבוד עוד 4 שעות אם יהיה הפכם

על התשלום לשעות הנוספות האלה. מר כוכבי העלה הצעה. אמרתי לו שידבר עם אנשי האוצר.

הוא מדבר על עבודה לא צמיתה. אני חושבת שזה לא פותר את הבעיה.

האחיות לוחצות, בצדק, על ענין התקינה.

היתה ועדת הנדלסמן וועדה של המכון לפריון עבודה. התוספת של 1,500 תקנים לאחיות

זה חלק מהתקינה. יש צוות שבודק את הענין הזה.

בסעיף 8 שבהסכם העבודה נאמר, כי כל יחידה

שתתייעל ותחסוך בכוח אדם, החסכון ילך לעובדים. זאת אומרת, אם ייקבע שהנורמה היא

כזו וכזו, זאת אומרת מספר כזה של אחיות במחלקה מסויימת, ובאותה מחלקה עושות את העבודה

פחות אחיות ממה שנקבע - האחיות שבאותה מחלקה תקבלנה תמורה נוספת. אולי זה יכול

לפתור את הבעיה של המחסור באחיות. ההצעה הזאת צריכה להיבחן לעומקה כדי שנוכל ליישם

אותה. קודם צריך לבחון את נושא התקינה, והממשלה התחייבה לעשות זאת,

אנחנו עושים מאמצים רבים, הייתי אומרת

שאנחנו עושים "שמיניות באוויר" כדי שתהיינה הכנסות נוספות, ואני מברכת על גישתו

של האוצר בענין זה.

אנחנו מדברים על חוק ביטוח בריאות ממלכתי

שיטפל בשאלות הביטוח ולא בשאלות הארגוניות. אנחנו נשמור על העצמאות של קופות-החולים.

דרכי המימון ייקבעו בחוק. נקבע מה חלקה של הממשלה, מה חלקו של המבוטח ומה חלקו של

המעסיק. אנחנו עובדים בקצב. אני מקווה שבקרוב נוכל להביא את הצעת החוק לממשלה ולהפיץ

אותה כהצעת תזכיר.

היו"ר א' נמיר; בשם חברי הוועדה אני רוצה להודות מקרב לב

לשרת הבריאות על הסקירה הממצה שהביאה לפנינו.

זו הפעם הראשונה, עד כמה שאני זוכרת, שניתנת לנו סקירה כל כך ממצה.

בנוגע לחוק ביטוח סיעוד - אני חייבת לעשות

עבודת הכנה. מהדיונים של ועדת העבודה והרווחה לא קורה כלום. אנחנו נבדוק את הנושא.

זה דבר חמור ביותר. אני חושבת שחולשתו של החוק וחדלונו הם בביצועו, וכאן בולטת

חולשתו של המוסד לביטוח לאומי, שהאמנו בו. המוסד הפך להיות סניף של האוצר, ולא רק

רק שהוא הפך להיות סניף של האוצר ואיננו מתפקד באורח עצמאי אלא שהוא לא מקיים מה

שקבוע בחוק.

היה לי ויכוח עם יושב ראש הוועדה הציבורית.

הקצב האיטי נמשך ושום דבר לא קורה. אמרתי לשר העבודה והרווחה שזה לא ענין לאברכי משי.

אברכי משי אינם מזיזים דברים, צריך להיות אדם שיש לו סמכות להחליט ושיידע גם לדפוק

על השולחן כשצריך,



אנחנו נקיים ישיבה מיוחדת, שנזמן אליה

גם את הביטוח הלאומי. אבקש שלקראת אותה ישיבה תמציאו לנו בכתב רשימה של נקודות

התורפה בנושא האשפוז, כל הדברים הקשורים במוסד לביטוח לאומי, בתקנות ובחקיקה שהם

בסמכותנו. כל הזמן אנחנו עוסקים בכיבוי שריפות ומה שלא מביאים לידיעתנו אנחנו לא

יודעים עליו. אני בטוחה שבחלק מהדברים אנחנו יכולים לעזור.

קשה לי לומר שאני שקטה אחרי הדברים

ששמענו היום וקשה לי לומר שאני בטוחה שהדברים ישתנו.

המשך הדיון שלנו יהיה בשבוע הבא. נבוא

אתכם בדברים לתאום הזמן לישיבה. בישיבה הבאה נשמע את רבריו של פרופסור דורון.

תודה רבה. הישיבה נעולה.

הישיבה ננעלה בשעה 13.10.