הכנסת האחת-עשרה

מושב שלישי



נוסח לא מתוקן



פרוטוקול מסי 360

מישיבת ועדת העבודה והרווחה

ביום ב' כ"ט באב התשמ"ז - 24 באוגוסט, 1987, בשעה 9.00

חברי הוועדה: א' נמיר - היו"ר

חי גרוסמו

אי ורדיגר

יי פרץ

יי שמאי

מי תמרי - מנכ"ל אורדן

עי שנהב - מנהלת כוח אדם, אורדן

שי קוברינסקי - סמנכ"ל כלל תעשיות

די אנטיו - מנכ"ל רום כרמל

מי יונה - סגן ראש מועצת טירת הכרמל

חי סררו - מזכיר מועצת פועלי טירת הכרמל

חי אלוני - מועצת פועלי חיפה

אי הראלי - טירת הכרמל

עי תמיר - הוועד הפועל של ההסתדרות הכללית

מי אלימלך - יושב-ראש ועד עובדי רום-כרמל

יי מזרחי - חבר ועד

בי ספיר - חבר וער

ני אורי - משרד העבודה והרווחה

ע' כץ - משנה למנכ"ל שרות התעסוקה

ק' כליפא - אגף התקציבים, משרד האוצר

צ' דורי - סמנכ"ל מימון לחברות, משרד התעשיה והמסחר

מ' בוטון

אי אדלר

מי הלנברג

מפעל רום-כרמל



מפעל רום-כרמל

רבותי, בוקר טוב. אני מתכברת לפתוח

את הישיבה. הנושא שבגללו ביקשתי לקיים

את הישיבה המיוחדת הזאת הוא מצבו של מפעל רום-כרמל.

נשמע מנציג "כלל" מה המצב.

מועצת המנהלים קיימה ביום גי האחרון

ישיבה ארוכה, אחרי פניות שהיו אליה

גם מוועדת העכורה והרווחה וגם משר התעשיה והמסחר. לאחר ישיבה ארוכה שהתקיימה, כפי

שאמרתי, ביום ג' האחרון, החלטנו לאשר, פעם נוספת, את ההחלטה לסגור את המפעל.

בסוף השבוע ראיתי באחד העיתונים, אינני

זוכרת באיזה עיתון, ידיעה שייכלל" רוצה

לרכוש את "תדיראן" וחלק ממפעלי המזון של "כור".

אני לא ראיתי את זה.

האם יש לר מושג אם זה נכון?

זה לא נכון.

אני שואלת, מדוע החלטתם עוש פעם שלא לקבל

שום הצעה. מה הציע לכם שר התעשיה והמסחר

בפנייה שלו?

הוא ביקש שנכחך את הנתונים הכלכליים ואת

הסיבות להחלטה. בחנו והחלטנו פעם נוספת.

מאז שעזבנו את הו וערה, אחרי הישיבה הקודמת,

התחלנו לפעול בממשלה, בוועדה המרכזת ובמועצו

פועלי חיפה וגם אצל ההנהלה, כדי למצוא דרך לא לסגור את המפעל.

המועצה המקומית באה בדברים עם מר תמרי,

היא הציעה את עזרתה. גם העובדים הציעו את עזרתם גם בפיטורים וגם בייעול, בכל מה שנידרש,

כדי להשאיר את המפעל ולא לסגור אותו. כל זה היה לריק. ואז התחלנו להפעיל שוב את הממשלה.

פנינו אל ראש הממשלה ואל שרים, ואתמול גם אל שר האוצר. נאמר לנו שצריך להיפגש עט מר

דברת ולדבר איתו כדי לעשות הכל שהמפעל לא ייסגר.

משרד התעשיה והמסחר פנה והציע את עזרתו.

חוא ביקש תכנית הבראה. יש קרנות והוא מוכן לתרום את תרומתו, אבל אין תכנית. יש החלטה.

לפי מה שידוע לי, השר שרון פנה אל מר

דברת. ולפי מה שהודלף לנו אמר מר תמרי: או אני או המפעל. אם כן, אנחנו לא נמצאים אצלו

בעדיפות ראשונה. יש עבודה להרבה שנים, יש שפע של עבודה, יש הזמנות. אני לא מבין מה

מסתתר מאחורי המצב במפעל.

קיבלנו מבית המשפט צווים לפנות את המפעל.

אני מוזמן למשטרה, לחקירה על עבירה שעברתי, כי אני לא מציית לצו. אני מוכרח להיות פה

ולכן אני נחשב כמפר חוק. בכלל, התחילו לשלוח לעובדים הודעות לבוא לחקירה. רוצים לפורר

אותנו.

גם אנחנו רצינו לבדוק את עצמנו. יש

נתונים בשטח. רוצים לסגור את המפעל לא בגלל סיבה כלכלית. משהו אחר מסתתר מאחורי זה.



יש לנו עורכת- דין שפנתה להכרה. אורדן

וביקשה לקבל את החוזים של קנייה ומכירה. אנחנו רוצים לבדוק מה קורה, אולי יש דברים

שלא ידועים לנו. המפעל ניתך להם חינם, הם מכרו אותו ועשו בכספים כרצונם. הם שכרו

אותו מחדש תמורת הון עתק. כל העניו מעורפל. כשאנחנו מבקשים לקבל מסמר כדי לראות על

מה מדברים, ההנהלה מסרבת לתת מסמך והעורכת-דין שלנו עומדת אין אונים. כנראה מסתתר

משהו מאחורי מה שקורה. אני מבקש מיושבת-ראש הוועדה לבקש מהיועץ המשפטי של הוועדה

לבדוק מה מסתתר. אנחנו רוצים להיות בטוחים שכל הדברים הם באמת כפי שטוענת ההנהלה.

אנחנו יודעים שנעשים דברים מאחורי גבנו. הפרידו מפעלים. טוענים שיש הפסד. זה לא

הפסד אלא זה נובע מעסקאות ומהקרקע. מאחורי כל זה מסתתר משהו.

מכרו נכס שקיבלו אותו חינם?

כך.

יש חוק ואנחנו רוצים לציית לו, אבל החוק

הוא רק לצד אחד? רק לצידם? ומה איתני? כשאומרים שיש חוק - הוא צריך להיות לשני הצדדים.

אני בעד החוק. יש דברים שצריך לבדוק אותם. אנחנו מתנהגים בצורה הכי יפה. ההנהלה נכנסת

ויוצאת וחברי ההנהלה אפילו מקבלים פרחים בכניסה. אנחנו רוצים שימצו את הצדק.

כשאנחנו מדברים עם מר תמרי ואומרים לו

זה ברבור, זה קשקוש, אתם פונים לשמן הזה? וכי הוא יכול

לעזור לכם? איך יכול להיות שהוא מרשה לעצמו להשתמש בביטויי גנאי כאלה? אני צריך לציית

לחוק והוא יכול להרשות לעצמו לומר מה שהוא רוצה?

אנחנו, המסכנים, נישאר בערב החג בלי

משכורת. היינו יכולים להביו את המצב הזה אילו לא היתה עבודה. אבל יש עבודה. כואב

שמאחורי המצב מסתתרים דברים שאולי הם לא כשרים.

אני רוצה להזכיר שספיר המנוח אמר: אני

נותן את המפעל ל"כלל". זה אבא טוב. הוא יחזיק את המפעל. אבל המפעל נלקח ומכרו אותו.

מישהו הדליף לנו שראה במו עיניו שלמר תמרי יש חוזה, שעל כל מכירה יקבל 1%. אם כן,

זה משתלם לו כדי לקבל את הכסף. אנחנו רוצים לדעת את האמת. לכנסת יש מספיק כוח לדרוש

מסמכים ולראות אותם פה.

אני חושב שמקובל על כולנו, שמפעל כושל

או מפעל שעובד בהפסד - איו מה לעשות,

עושים חשבוו נפש, מפטרים וסוגרים אותו. זה מקובל גם עלי וגם על המועצה. אם איו דרך

אחרת - סוגרים.

בהקשר לזה אני רוצה לומר לוועדה ולחברי

אם המפעל אכו נמצא בהפסד, יש הצעות לייעול וגם העובדים,

גם המועצה המקומית ואני מביו שגם הממשלה מוכנים לתרום. אבל מה אנחנו שומעים? לא רוצים

בזה. המפעל ייסגר. "אני לא רוצה לא עזרה ולא תמיכה". הדבר הזה נאמר לי ולמועצה על-ידי

מר תמרי. אני חושב שמאחורי זה מסתתר משהו.

מה הציע משרד התעשיה והמסחר למפעל? מה

המעורבות של המשרד? מה הציע המשרד למפעל,

מבחינת החוק.

לנו איו שום מעמד חוקי להגיד למפעל להמשיך

לעבוד. אנחנו עושים כל מאמץ להשיג תכניות

הבראה, כדי שנוכל לבדוק איך, באמצעות הקרנות שלנו, נוכל לעזור למפעל שישאר פתוח. יש

לנו כמה קרנות שבאמצעותו אפשר לעזור למפעלים. הקרנות האלה נותנות עזרה כדי שהמפעל

ימשיך לעבוד. יש קרו סיוע למפעלי תעשיה.

קיימתי הרבה שיחות, בין היתר גם עם

עמוס בר-חיים. שמעתי שמה שאתם מציעים מקרן

הסיוע זה עם ריבית כמעט כמו בנק.

הריבית שלנו דומה מאד לזו שקיימת לייצוא.

עם זאת אני רוצה לומר, שמפעל שלא מייצא -

הריבית לבנק הרבה הרבה יותר גבוהה. הריבית שלנו הרבה יותר זולה מהריבית המקובלת

בשוק. זו אמנם ריבית לא מסובסדת אבל היא יותר נוחה מהמקובל. אנחנו מדברים על שיעור

של 7.5% ועל הצמדה למדד או לדולר.

האם הנהלת המפעל הגישה תכנית או בקשה?

לי לא ידוע.

אם את באה לישיבה, היית צריכה לדעת כדי

שתוכלי לענות על שאלות.

אנחנו רוצים להבין: האם היתה פנייה למשרד?

האם העזרה שמציע המשרד שווה משהו? לקבל

הלוואה בדומה למה שנותנים הבנקים, זה לא סיוע. בכלל, כל הנושא של סיוע של משרד התעשיה

והמסחר, זה בלוף. זה כסף בתנאים שאינם שונים מהתנאים שנותנים הבנקים.

הכסף בבנק ניתן בריבית יותר יקרה.

אנחנו יכולים להתחיל לפעול רק כשפונים

אלינו.

אני שואלת את נציג "כלל", האם היתה פנייה

שלכם או שבעקבות ההחלטה שלכם לסגור את

המפעל לא ראיתם מקום לפנות לקבלת סיוע.

לא ראינו מקום לפנות ולבקש סיוע. הבעיה

היא כושר כדאיות כלכלית בסיסית של פעילות

המפעל.

אם פונים למשרד התעשיה והמסחר, הוא בודק

אם יש נתונים, כן.

אני זוכרת את הדיונים שלנו על מפעל סולתם,

כשישב כאן דוד ברודט ממשרד התעשיה והמסחר.

אתם לא זוכרים את הוויכוח, שהיו הצעות והיתה בדיקה?

אם המשרד מגיש סיוע, הוא חייב לבדוק.

נשמע את עליזה תמיר מהוועד הפועל של ההסתדרות.

היו מטעמכם הצעות שחלק מהעובדים יעברו לעבוד

במפעל סולתם.

אולי להתבצר במפעל סולתם.

אני מאד מצטערת שאנחנו רואים - ואני אומרת

את זה גם מתוך הנסיון שאני צוברת בנושא תעסוקה - שיטה חדשה, שהעובדים הם קטנים מאד,

שביחס אליהם ועל גבם חורשים החורשים.

את מתכוונת גם למפעלים של ההסתדרות?

אני מתכוונת לעוברים.

אם אני מתבקשת על-ירי הערתך להעיר

בנושא של מפעל רום-כרמל ומפעל סולתם, הרי יש הברל עצום ביו שני המקרים. אילו היו

מציעים לפועלי מפעל רום-כרמל מה שמציעים לפועלי סולתם, והם אינם מוכנים לקבל. זה

הברל שביו שמים וארץ.

מתחילה להיות כאן שיטה חרשה, וצדק

מסעור אלימלך כשאמר, מוכרים וקונים, קונים ומוכרים - הכל בסוריות. אפילו בחברה כמו

בארצות-הברית יש לעוברים נגישות למאזנים. אנחנו יורעים, על פני הרברים, שבעבר הלא

רחוק מהעשור האחרון קנתה "אורדן" מכונס הנכסים, ב-2.3 מיליון רולר, שטח של 65 רונם,

לא בירוחם ולא ברימונה אלא בטירת-הכרמל. כל אחר יורע מהו השווי הכלכלי של קניה בסכום

של 2.3 מיליון רולר עם פריסה ער עצם היום הזה.

מי קנה ממי?

"אורדן" קנתה מכונס הנכסים.

כעבור שנתיים, שלוש או ארבע שנים,

אינני יורעת בדיוק, כי אסור לנו לראות את המסמכים, העורכת-רין שלנו מחפשת את המסמכים,

מוכרים ל"יריב", בני הורוביץ, את הנכס בסכום של קרוב ל-7 מיליון, זה רווח נאה, ובו

זמנית עושים עם "יריב" הסכם חכירה ל-20 וכמה שנים תמורת סכום של 680 אלף רולר רמי חכירה

לשנה; ובינתיים מניפולציות שונות.

הכל התחיל עם 700 עוברים, אולי קצת יותר.

זה מפעל שהם בנו והקימו בעבורתם ובזיעתם. הם הסכימו לכל תכנית הבראה ער שהגיעו לסף של

120 עוברים שפירושו להיות או לא להיות.

מי שעבר את גיל 40, לא מרברים איתו על

הסבה תעסוקתית. יש אנשי מקצוע מעולים והם מספרים לנו שכלו כל הקיצים.

אני מסתכלת על "רבר המנכ"ל", מנכ"ל

"אורדן", בגליון פסח תשמ"ז, שם הוא אומר שייאוררן זכתה במכרז גרול לבניית סמיטריילרים

עבור הצבא האמריקאי. שווי הפרוייקט הזה כ-14 מיליון רולר, למשך כ-5 שנים. העבורה על

הפרוייקט הזה תתבצע במפעל רום-כרמל. יופי. פרוייקט של סמיטריילרים. אתה בא למפעל ואתה

רואה מוצרים בהזמנה, אתה רואה תיק הזמנות של "פיאט" באיטליה. אתה רואה שהמפעל איננו

רומם. אילו למפעל סולתם היו הזמנות כאלה, היה לנו אוויר. פה יש עבורה לשנה או שנה

וחצי, מה החיפזון? כולם מורים שיש הזמנות לשנה - שנה וחצי, ואנחנו שומעים גם מנציגי

משרר התעשיה והמסחר שההנהלה לא טרחה אפילו לפנות אליהם כרי לקבל איזה שהוא סיוע.

אנחנו רואים שמפעלים שונים, בבעלות פרטית

או בבעלות ציבורית, מתמוררים עם הפסרים. מנועי בית שמש, למשל, שם מרברים על מיליון

לחורש ואילו פה מרובר על מיליון לשנה, את זה אפשר לפתור. יש מי שמוכן לסבסר את ההפסר הזה,

אם הוא אכן ישנו.

בהזרמנות זו אני מבקשת שתהיה יוזמה

לחוק שיקבע שבמקרה של רווחים מניפולטוריים יהיה חלק שבא להבטיח את העוברים.

כירוע, יש חוק חרש על בעלות עוברים על

מפעל. אנחנו מוכנים להעביר את הבעלות לעוברים. שההנהלה תעזוב את המפעל, שתשאיר את

ההזמנות ואת המכונות. רק לפני חורשיים הכניסו למפעל מכונה שעולה מיליונים. שישאירו

את הכל וייצאו, והעוברים המצויינים שבמפעל הם שינהלו אותו. היום חורשים על גבם של

העוברים בהפקרות, בלי לחשוב מה יהיה עם האנשים, עשו את הרווחים והיתר לא מעניין.

אני מבקשת לדעת, עד לישיבת המליאה, מה

עושים, כדי לשקול אם להעלות את הנושא

הזה בישיבת המליאה של הכנסת.

הייתי במפעל ושמעתי דברים. אינני יודעת

אם בישיבה הקודמת היו הסברים של הנהלת המפעל.

לא נאמר הרבה יותר ממה שנאמר עכשיו. נאמר

שהמפעל לא רנטבילי, שייכלל" מפסידה עליו

כסף והחליטה חד-משמעית לסגור אותו.

המתנו לשובו של חיים סררו מחוץ-לארץ.

שוחחתי איתו ארוכות. הוא אמר לי שייכלל" החליטה חד-משמעית לסגור את המפעל. הוא אמר

לי שכל הסיוע של הקרנות של משרד התעשיה והמסחר הוא בריבית ולמעשה זה לא סיוע למפעלים.

את זה אני שומעת לא רק מהם.

הנהלת "כלל" החליטה מה שהחליטה.

היא אטמה את אוזניה. היא לא

רוצה לשמוע איש. זה מזכיר לי את מה שהיה ביחס למפעל ביתן בית שאך, גם שם נהגו באותה

שיטה. רצו לסגור, קיבלו קצת כסף וחזרו בהם. היום המפעל רנטבילי, לא מדברים על סגירה

אלא אולי על הרחבה.

לדעתי, אנחנו לא יכולים להסתפק היום בהחלטה

של הישיבה הקודמת, שפנינו אליהם, אחרי שבתשובה לשאלות שלנו הודתה הנהלת "כלל" שיש

הזמנות ויש מספיק עבודה אבל היא רוצה ייעול. לא מפריע לי שמייעלים. מפריע לי שבסופו

של דברים שולחים את העובדים לעזאזל.

"כלל" היא חברה ציבורית. זה כסף של הציבור.

אם החברה מפסידה במקום אחד, היא יכולה לכסות את ההפסד ממקום אחר. רוצים לייעל, בבקשה.

אבל לא יכול להיות שמצד אחד יש הזמנות, והכל מודים בכך, ומצד שני רוצים לסגור, למה?

כובע. אני חושב שאנשים עם מצפון כלשהו, ואני מכיר את דברת ואת בר-חיים, צריכים לחשוב

אחרת. לא ייתכן לבוא אל האנשים ולומר להם, שבו בבית. צריך שיהיה חוש לאנשים, צריכה

להיות להם תחושה.



אינני יודע מה הם האמצעים העומדים לרשותנו.

אני יודע שוועדת העבודה והרווחה החליטה ופנתה, אבל העובדים קיבלו מכתבי פיטוריו. אני

חושב שעל ועדת העבודה והרווחה מוטלת האחריות לפנות לכל ועדה בכנסת שלא יינתן שום סיוע

לחברת כלל, לסגור את הכל בפניה, לסגור כל ברז ממשלתי, להקפיא אותו עד שייכלל" תדע פעם



ולתמיד איר להתנהג. אם המצב מחייב מאבק ציבורי שלנו נגד "כלל" אנחנו חייבים לעשות את

זה, כי ההתנהגות של "כללי היום היא חוסר אחריות ממדרגה ראשונה, ועל זה אי-אפשר לעבור.

המקרה שאנחנו דנים עליו הוא חמור. אני חושב

שזו תוצאה של השיטה. קונצרנים גדולים כמו

"כלל" הם כונסי נכסים של מפעלים. הם מקבלים מפעלים בחינם, עושים מנפיולציות וכשמפעל

דועך - הכפרה הראשונה הם העובדים. את זה צריך למנוע.

אני לא חושב שסנקציות נגד "כלל" הם פתרון.

הממשלה צריכה להיכנס לנושא הזה. היא צריכה לקבל את המפעל כמו שהיא נתנה אותו, כדי

שהעובדים יוכלו לחיות ולהתקיים.

יש לי הרגשה שאנחנו מדברים בחלל. אין תהודה.

אנחנו מדברים ואין עונה, ולא צריך להסביר

למה זה.

אני בדקתי קצת את ענין "כלל", בעקבות פרשה

אחרת. אני יודעת שהתעשיה היום איננה רווח. הייצוא איננו רווחי אבל "כלל", לפי מאזן

שראיתי, יצאה עם רווחים די נכבדים, החלק הפיננסי מכסה את ההפסדים של התעשיות. אם אתם

רוצים להגדיל את החלק הפיננסי על חשבון החלק התעשייתי - לא ניתן, כי בסופו של דבר

מהפיננסים אין כלכלה והעובדים נזרקים לרחוב.



"כלל" היא חברה יותר מדי גרולה וחשובה

מכדי שהיא תנהג ותלך בדרך של "מאכער" ברחוב. כשאנשי "כלל" שותקים, זה מעורר אצלי

חשד. אנחנו שואלים ושמים סימן שאלה, ועל שאלות ועל סימני שאלה צריך לענות, ואם לא

עונים זה סימו שהטענות נכונות. אני חושבת שצריכות להיות תכניות איר להפעיל את

המפעל. אתם לא יכולים להגיד שאתם סוגרים את המפעל וזהו. אתם לא יכולים סתם לבוא

ולסגור את המפעל. זה לא הפקר. זה לא רכוש שלכם. אינני יודעת איך אתם רוצים להבריא

את המפעל הזה, אינני בטוחה בכלל שהוא חולה. אולי זה מפעל תעשייתי כמו הרבה מפעלים

אחרים שמקיימים אותם בקושי. זה המצב של רוב המפעלים.

אני רוצה להציע שקודם כל תסירו את האיום

במשטרה. תשבו עם העובדים ותראו להם מאזנים, זה מגיע להם. תוכיחו לעובדים שאתם לא

יכולים להמשיך ולהפעיל את המפעל, ואז יחפשו משקיעים ומפעילים אחרים. לא ייתכן שאנחנו

נדבר אל הקיר. אתם עוסקים עם אנשים חיים, אי-אפשר שתתנהגו איתם כך. זה מפעל שעד לפני

זמן לא רב עבד בשלוש משמרות, רק לפני שנה או שנתיים העובדים קיבלו בונוס כי היו רווחים.

נניח שיש שנה אחת קשה, שנה אחת גרועה, האם זו סיבה לסגור? האם כך סוגרים? אחרי שנה?

אם זו המסקנה שלכם - צריך לסגור את כל המדינה. זה לא מתקבל על הדעת. כל מה שקרה

הוא מיותר. זה לא מפעל סולתם שאומרים שכך וכך שנים איו הזמנות ויש מחסנים מלאים

בתוצרת.

אנחנו שומעים שהעובדים מוכנים לצמצם, הם

מוכנים לייעל, הם מוכנים אפילו לדבד על תנאים יותר גרועים מבחינתם. איפה זה נשמע?

אני לא יודעת למה הם מתנדבים לכל זה. באיזה מקום בעולם תמצאו עובדים כאלה? אתם שומעים

ושותקים.

גברתי היושבת-ראש, אם המצב הזה יימשך,

אני מציעה שנחתים 20 חברי כנסת כדי להעלות את הנושא הזה במליאת הכנסת, נעשה רעש,

איו לנו כלים אחרים.

אני שומעת שראש הממשלה היה, שהלכו אל השר

קורפו ואל שר התעשיה והמסחר, אבל מכל זה לא זז שום דבר. אני רוצה לשמוע מה קורה.

יש משקיעים, מדוע לא מנהלים משא-ומתן? מדוע לא רוצים לזוז?

שמענו סיפור על מכירה וקנייה, מה עושים

פה בני הורוביץ?

הם בעלי הנכס.

זה מריח לא טוב. קנו נכס כמעט בחינם ומכרו

אותו ברווח נאה מאד, לא הלך הכסף? לאן הלך

הרווח של כמעט 5 מיליון? ל"כלל" היה מאזן מצוייר, נדמה לי שמדובר על 15 מיליון. מה

היה הרווח של "כלל"? את הרווחים הוצאתם. האם יש לכם תשובה לזה?

פגשתי פועלים אחרי 20 ו-22 שנים, אלה

שהקימו את המפעל. אתם מאיימים שאם הם לא יעזבו את המפעל לא תתנו להם פיצויים מוגדלים.

באיזו זכות אתם מאיימים? 22 שנות עבודה, האם זה הולך ברגל?

יש גם כאלה שעובדים 30 שנה.

לא נוכל לטפל בנושא הזה כל יום. אם לא כדאי

לייצר במדינת ישראל, כבר נאמר שלא כדאי

לקיים את המדינה. נניח שהיינו מדברים על חברת מפסידה, פושטת רגל, זה לא מצבה של "כלל".

ל"כלל" יש אפילו עודפים.

רבותי, בדרכי לכאן עם חברי הוועד אמרתי

להם, נשאר לי רק כדור אחד בקנה ואינני

יודע לאיזה כיוון לירות אותו, או לכיוון הממשלה, או לכיוון הכנסת, או לכיוון הנהלת

חברת "כלל".



הלב נשבר כשאתה רואה התנהגות של קונצרן

עצום כזה שקנה מפעל עם פועלים, משפחות בטירת הכרמל. הוא ידע לאן הוא הולך. נניח

שהעיסקה לא הצליחה כל כך, האם הקורבן היחידי הוא רק ציבור העובדים? האם הקונצרן ירוויח

מהצרות והעובדים ייזרקו החוצה? לית דין ולית דיין? האם ייתכן שתוציאו את העובדים מהמפעל?

ילדי העובדים לא מבינים מה קורה. האבא

שלם ישן במפעל, הוא לא בבית. הם יודעים שאבא לא בבית בגלל מלחמה עם הערבים. עכשיו האבא

לא בבית בגלל מלחמות היהודים.

הפסד של מיליון דולר בשנה לקונצרן כזה,

זה כמו דמי שתיה שלו.

האם אפשר לדבר במצח נחושה ובסגנון כמו

"מה זה ועדה של הכנסת? אין להם שיניים" וזה אחרי שכל חברי הכנסת שהתבטאו אמרו שאין

הצדקה לסגור את המפעל, אין הצדקה לפטר 120 משפחות. מיד אחרי הישיבה יצא איש ההנהלה

"מה זה הכנסת בכלל?"

רבותי, היו פניות אל הכנסת, אל שרים, אל

ראש הממשלה, אל מי עוד במדינה הזאת צריך לפנות? מה צריך לקרות כדי שזה יזיז אתכם?

צמרמורת עוברת בי. עוד לא קרה דבר כזה. מה אתם משווים את מפעל סולתם למפעל רום-כרמל?

לעובדי סולתם מציעים שכר של 75% עם פרמיה לתקופה של ארבעה חודשים. תציעו דבר כזה - נקבל

את זה. לבוא ולהגיד לציבור של מפעל רום-כרמל, אם לא תעזבו את המפעל אנחנו נוציא אתכם

בהתערבות המשטרה? ולאם במדינת ישראל אין חוק שיגן על הפועלים כמו שמגינים עליכם?

חברים, צריך לצאת מפה עם החלטה ברורה, שאין

כל זכות, כל הגיון וכל הצדקה לסגוד את המפעל ולהוציא ממנו פועלים שנתנו לו את חייהם.

אני רוצה לומר שטירת הכרמל היא מקום מיוחד. סגירת המפעל תביא לפשע מכיוון שאין עבודה.

אין לנו לאן לשלוח את האנשים האלה כדי שיעבדו. יתעורר פשע. כולנו חייבים למנוע את זה.

למעשה הכל כבר נאמר ואינני רוצה לחזור

על הדברים. אני בטוח שלהנהלת אורדן יש

הגיון, לכן אני פונה לכיוון הזה, אומר ומבקש, תנו ארכה של שלושה חודשים. תסירו

את הצווים. אני מקווה ומאחל שבמשך שלושת החודשים האלה נמצא דרך איך להוציא את רום כרמל

מהמשבר כדי שהוא ימשיך לתפקד וישא רווחים, בעזרתכם ובעזרת הפועלים. למען טירת הכרמל

אני פונה אליכם ומבקש, אל תתנו יד להריסתה. אסור לתת יד לבריחה מן הארץ. מה שקורה

גורם לכך שאנשים יתחילו לחפש מקום אחר לחיות בו בצורה יותר אנושית ובשקט.

אני שואלת את מר קוברינסקי: 1) מי הם

מנהלי "כלל"? 2) האם להחלטה שלכם לסגור

את המפעל יש איזה שהוא קשר לנושא של כונס הנכסים ובני הורוביץ, שקשורים לנושא הקרקע?

ואני הייתי רוצה לדעת פרטים בקשר להסכם

הרכישה, מה היתה המחוייבות שלכם כלפי העובדים

וכלפי המדינה, כשרכשתם את המפעל.

מי הם בעלי "כלל"? כ-40% הם בידי בנק

הפועלים, 30% בידי אי.די.בי., והיתרה

בידי הציבור, כלומר מניות סחירות.

אני אומר חד-משמעית, שלהחלטה לסגור את

המפעל אין שום קשר להחלטה על מינוי כונס נכסים לבני הורוביץ, לא היה קשר בין הדברים

ואין ביניהם כל קשר. הדברים האלה מנותקים. הקרקע נרכשה בשנת 1981. כונס הנכסים נתמנה

לא מכבר. אין לנו שום קשר איתם. יש רק מחוייבות חוזית לדמי שכירות על המקרקעין.

אין לי עניו להיכנס לפולמוס ביחס לדברים

שנאמרו. היו עלינו התקפות שלוחות רסן, ואינני

מביו מדוע מדברים עלינו כעל חברה מושחתת.

כשעובדים מוכנים לקצץ בשכרם וזה כשכל בר-דעת

במדינה יודע שביניכם יש מקבלי שכר גבוה ואצלכם

לא הורידו שכר אם כי אתם מדברים על מצב חמור ולכך העובדים מוכנים לקצץ בשכרם אבל מי

שיושב למעלה לא משמש, אפילו לא בפסיק, דוגמה אישית, בשבילי זה מושחת.

רוב הדברים שאמר מסעוד אלימלך אינם אמת. רוב

הנתונים המספריים שהביאה גברת תמיר אינם אמת.

תנו נתונים.

ההסתדרות היתה שותפה במפעל הזה והיא ברחה ממנו

כל עוד נפשה בה.

כל הנתונים על השכירות אינם נכונים. אולי לא

י טרחת לבדוק אותם, גברת תמיר.

כיצד יכולתי לבדוק אותם.

אילו פנית אלי.

העורכת-דיו שלי פנתה. היא עוסקת בזה. אחרי

הישיבה הזאת אבקש לקבל את הנתונים.

אנחנו מבקשים אותם עכשיו.

איו לי אותם כאו.

השיקול שלנו היה כלכלי. במשך שבע שנים מתוך

תשע שנים הפסדנו כסף. אנחנו פועלים רק על פי החוק.

שכרם של המנהלים ב"אורדן" הופחת פעמיים בשנה

האחרונה, בפעם הראשונה בשעור של 10% ובפעם השניה ב-5%. הפסקנו גם את גילום המס. בשנה

האחרונה עבדנו בהפסד של 7.7 מיליוו דולר. איו לנו דרך אלא לייעל את החברות כדי שנוכל

לצוף על פני המים. אם חפצי חיים אנחנו, בנתונים שיש היום במשק הישראלי, כששער הדולר

קפוא והממשלה לא עושה שום דבר, איו לנו דרך אחרת אלא לייעל. זה השיקול היחידי שלנו -

לייעל את המערכת.

אני שאלתי על הסכם הקניה.

אבדוק את זה ואתו לר פרטים.

אני חוזרת על הבקשה שלי, שתנהגו כמו כל יזם

פרטי, כמו בעלי "המגדר" שנקלע למצב של חוסר

יעילות; תודיעו שאתם מסתלקים ואז ימונה כונס נכסים. יש חוק של בעלות עובדים. העובדים

מוכנים לקבל את המפעל ואנחנו מוכנים לסייע. תודיעו על פשיטת רגל, כמו כל יזם פרטי,

ואנחנו נטפל בזה. תשאירו את הכל שם ו צאו.

"אורדן" איננה בפשיטת רגל.

המפעל בפשיטת רגל?

"אורדן" לא בפשיטת רגל. גם מפעל רום-כרמל

שהוא חלק מ"אורדן", לא בפשיטת רגל, אנחנו

מייעלים את המערכת.

והדרך היחידה, לשיטתכם, היא לזרוק 120

פועלים החוצה. אחרי מה שקורה ב"סולתם",

לאן ילכו הפועלים? האם מישהו חשב על זה?

אם, כפי שאומרים לנו, מפעל רום-כרמל לא

בפשיטת רגל, האם הכוונה של "אורדן" היא

לפשוט את העור מהעובדים במלחמתה לייעול? מה הכוונה המסתתרת מאחורי רצונכם לסגור

את המפעל? האם אחרי הסגירה כוונתם למכור את המקום ולהרוויח?

השטח לא שלי ואני לא יכול להרוויח.

השטח אמנם לא שלך אבל הוא בהחזקתך.

אנחנו פועלים על פי שיקול כלכלי בלבד.

מן הבדיקות הכלכליות שלנו מצאנו שהפתרון

המוצע להעברה הוא המוצלח ביותר.

לאן?

אנחנו מדברים על העברת 40 אנשים.

ומה עם היתר?

הם יצטרכו למצוא פרנסה במקום אחר.

ומה עם ההצעה שלי?

היא לא מקובלת עלינו. מבחינתנו המפעל סגור.

צריך להזמין לכאן את הנהלת "כלל".

אני שואל: מי מהמנהלים שגרמו למצב במפעל

פוטר? רק אחד. /

העובדים הקימו בעצמם מערכת לחלקי חילוף.

יש מחסנים מלאים. הם קיבלו חינם. הם עשו

כסף. הם מוציאים במשאיות מהמפעל, אני מדבר על המנהלים, אבל לא איכפת להם מה עשינו.

נתנו להם נכס יקר ולהם לא איכפת שום דבר. ב"אורדן" יש מכוניות צמודות למנהלים,

אין שם מספיק מקומות חניה למכוניות. כל הרכב הוא ל"אנשי שלומנו" ואנחנו צריכים לשלם

כדי שהם ימשיכו לנסוע במכוניות וולוו.

אני נלחם למען העובדים. רוצים לזרוק אותי,

מי יקבל אותי לעבודה אחרי שרואים אותי כנציג ציבור?

לא רק בגלל זה אלא גם בגלל הגיל.

מה מציע לנו מר תמיי? אולי יגיד את הדברים

בפני הוועדה המכובדת הזאת. לעובדי מפעל

סולתם מציעים פנסיה מוקדמת, פיצויים מוגדלים ועוד הצעות. מה מציעים לנו? לנו מציעים,

למי שעבד 30 שנה, לצאת לפנסיה מוקדמת. האם זה נכון מצדך? אנחנו באנו בהצעות מכובדות

לפי דוגמאות שהיו בארץ, נהיה כמוהם.



שלושה ילדים שלי משרתים בצבא, מה אגיד

להם? מה אגיד להם כשאני יודע שבוולקו יש תאילנדים?

ולתאילנדים יש עבודה?

לפי ידיעתי, כך.

הם עובדים יותר טובים?

ברגעים הספורים שעברו מאז נכנסתי לחדר

הזה, מהדברים ששמעתי, אני מביו שיושב כאן אדם שאומר: מה שמעניין אותי זה המפעל.

האנשים שעבדו במפעל והשקיעו בו - זה לא מעניין אותי. זו הדרך שלך, מר תמרי. אני

שואל, מה אתם אומרים לעובדים שעובדים במפעל שלושים שנים? אתם אפילו לא נכנסים איתם

למשא-ומתן. אנרונו מכירים את הסיפור של וולקן. האם יש לך תשובה לשאלתו של יושב-ראש

ועד העובדים?

לא הבנתי את השאלה.

לא הבנת את שאלתו? מה אתם מציעים? האם

אתם מוכנים לנהל משא-ומתן לתנאי פרישה?

אנחנו מתבקשים לפתוח את הישיבה. אם אין

התנגדות, הישיבה מעתה תהיה פתוחה.

( הישיבה פתוחה )

אנחנו רוצים לעבוד כדי לתת לחם לילדים

שלנו וכדי שנוכל לחיות.

ב-21 ביולי הצענו הצעות והסדרים בנושא

הפרישה. ביקשנו ממועצת פועלי חיפה, מועצת

פועלי טירת הכרמל ומוועד העובדים של רום-כרמל, לקיים פגישות כדי לקדם את המשא-ומתן.

עד היום לא נענינו. גם מועצת פועלי חיפה וגם ועד העובדים לא היו מוכנים לשבת איתנו

ולדבר. אלה עובדות ויש מסמכים. לכן אינני מבין את השאלה. זה עשרה שבועות שאנחנו לא

מפסיקים לבקש שתהיה ישיבה משותפת כדי לנהל משא-ומתן.

משא-ומתן לא מנהלים אחרי שעורפים את

ראשיהם של העובדים ואומרים להם שהמפעל סגור.

אני חוזרת ואומרת מה שאמרתי בישיבות

קודמות שלנו, שאנחנו לא במקום שולחן

משא-ומתן.

אני פונה עכשיו לנציגי העובדים ואומרת:

רבותי, אני מבחינה בין שני דברים עקרוניים מאד, בין מאבק של עובדים לפת לחם ועבודה

לבין משא-ומתן ומאבק על תנאי פרישה. לא הייתי מציעה לאיש להיכנס בשלב זה למאבק על

תנאי פרישה. אני לא רואה שום אפשרות שעובדי רום-כרמל יקבלו עכשיו עבודה אחרת. הדיונים

שלנו בשבועיים האחרונים זה איך לא לסגור מפעל שלא שוכנענו שהוא לא רנטיבילי. כל הוויכוח

שלנו הוא עם הנהלת "כלל", וזו לא הפעם הראשונה. ברגע שמדובר על חברה ציבורית, הדברים

לא יכולים להתנהל רק כעסק, משתלם או לא משתלם. זה לא ענין פרטי של מי שמנהלים היום

את החברה. אילו המדינה היתה עושה חישוב של עסק כלכלי, מזמן היה צריך לסגור אותה.

עוד היום אפנה לשר התעשיה

והמסחר ואבקש ממנו לעשות בדיקה של הרנטביליות של המפעל, של קיום המפעל. כשמדובר

בחברה ציבורית, אנחנו לא יכולים להסכים שרק החברה תחליט אם למפעל יש זכות קיום או

לא. אנחנו נפנה לשר. אני לא מעלה על הדעת ששר התעשיה והמסחר יכול להתעלם מפנייה כזו.



עוד השבוע נקיים ישיבה עם שר התעשיה

והמסחר ועם הנהלת "כלל" ובנק הפועלים, עם המרכיבים הגדולים של מחזיקי מניות חברת

"כלל". זו חברה ציבורית. אנחנו רוצים להביו מה הן הסיבות, ולא רק כלכליות. אני

רוצה להביו מדוע בהנהלת "כלל" נפל הפור, בנחישות כזו, לסגור את מפעל רום-ברמל.

אני חשה שבמקרה זה איו שום רגישות אנושית. אני לא יכולה שלא להתרגש שפועלים שנתנו

כל כך הרבה לתעשיה נזרקים לרחוב. הפועלים הם היחידים, וזה לא המקרה הראשוו, שמשלמים

בעד ניהול כושל, בזבזנות וחוסר יעילות. היחידים המשלמים את המחיר הם הפועלים ואחר-

כך עוד באים ואומרים שפנינו לייצור. איך אפשר להביו את זה? אנחנו יושבים אמנם במשרד

נוח אבל לא יכול להיות שנהיה אטומים לפועלים. ראינו את הפועלים העובדים ליד התנורים

הבוערים ב"פניציה". אני זוכרת שאמר אחד הפועלים: אני לא מתלונו. אני משתכר 1,000 שקל.

הוא עובד 25 שנים. ראינו פועלים גאים ב"חישולי כרמל", פועלים האוהבים את העבודה ואת

הייצור. מדוע המצב הרע הזה מגיע להם?

אנחנו יודעת שלגבי חלק מהדברים איו לנו

שיניים. אני אומרת לכם מה שאמרנו לתעשיינים שעד הרגע האחרוו היו בטוחים שלא יהיה חוק

שכר מינימום, עד שהתברר להם שלא כדאי לצחוק לוועדת העבודה והרווחה של הכנסת; אני

אומרת לכם, לא לעולם חוסו. אני מציעה גם ל"כלל" למתו קצת את הטוו ביחס אל העובדים.

נודיע לכם על מועד הישיבה הבאה, שתהיה,

כר אני מקווה, עוד השבוע. עד אז, אני מציעה לנציגי "כלל" שנמצאים כאו, לנסות שוב

לקיים מגע ומשא-ומתו לאי-סגירת המפעל ולחשוב מחשבה שלישיו/,, רביעית, חמישית ושישית.

לו ספיר היה בחיים - ועכשיו קל לי להגיד את זה, אחרי שראיתי כתבה של חברת-הכנסת

גאולה כהו בשבחו של ספיר - ולספיר היה חלק גדול בהקמת "כלל", הוא לא היה מרשה

לסגור מפעל ולזרוק עובדים. המפעלים הוקמו בשביל העובדים ולא רק לעשיית רווחים.

ראינו יותר מדי מפולות. חובתנו להגו על ציבור העובדים.

יש זימון לבית המשפט. אולי הנהלת "כלל"

תסכים לבטל את הפיטורין עד לתהליך הזה.

מחר יש דיוו בבית הדיו לעבודה. אנחנו תבענו לבטל את הפיטורין. אולי יסכימו לבטל

את הפיטוריו ולא יהיו איומים על-ידי המשטרה.

נאמרו כאו דברים ברורים. אני פונה להנהלת

שמעתם

את הדברים ואת רוח הדברים. אני מקווה שתקחו ברצינות את הדברים שנאמרו. אני לא חושבת

שכדאי להתייחס בזלזול לכנסת. אנחנו רוצים לקוות שהנהלת "כלל" מבינה שמבחינת ציבורית

היא איננה יכולה להמשיך בדרך שבה היא הולכת.

תודה רבה. הישיבה נעולה.

הישיבה ננעלה בשעה 10.30.