הכנסת האחת עשרה

מ ו שב שליש י



נוסח בלתי מתוקן



פה ו ט ו ק ו ל מס ' 359

מישיבת ועדת עבודה ורווחה

יום ד, י' באב התשמ"ז - 5.8.1987 - בשעה 11:25

חבה הוועדה: א. נמיר - יו"ר

ה. כהן

י. פרץ

ד. רוזוליו - מזכיר חברת העובדים

מ. דברת - מנכ"ל משרד הכלכלה

מ. יריב - יועץ השקעות, משרד הכלכלה

י. אריאב - אגף התקציבים - משרד האוצר

א. בר - משרד התעשייה והמסחר

א. אורן - ראש מנה"ר, משרד הביטחון

גינדל - מנהל אגף להכשרה מקצועית, משרד העבודה

נ. אורי - הממונה על יחסי עבודה, משרד העבודה

ג. חביליו - מתאמת נושא התעסוקה, משרד העבודה והרווחה

ט. ידידיה - מנהלת אגף השכלה, המוסד לביטוח לאומי

י. ארד - סמנכ"ל גמלאות, המוסד לביטוח לאומי

ע. כץ - משנה למנכ"ל שרות התעסוקה

י, שושני - מנהל אזור חיפה, שרות התעסוקה

י. חז י זה - הנהלת כור

א. המאירי - חבר מזכירות מועצת פועלי חיפה

ר. טולדנו - מזכיר מועצת פועלי יקנעם

א. ברק - מנהל מפעל סולתם

א. גבריאל

י. איצק וביץ- ועד עובדי סולתם

מ. אריה - ועד עובדי סולתם

א. כהן - ועד עובדי סולתם

א. כץ - ועד עובדי סולתם

א. עזר - ועד עובדי סולתם

י. צמח - ועד עובדי סולתם

ש. שמולוביץ- ועד עובדי סולתם

י. שפר - ועד ע ובד י סו לתם

י. רו כן - ס ו לתם

א.אדלר

רשמה; רקורד (453310), א. ברקת - 35.

מפעל סולתם ביקנעם (המשך הדיון)

בוקר טוב. אני מתכבדת לפתוח את הישיבה. הנושא שעל סדר היום

הוא, מפעל סולתם ביקנעם, המשך הדיון שקיימנו לפני שבועיים. נמצאים

איתנו כאן מזכיר מועצת הפועלים ביקנעם, רפי טולדנו; מזכ"ל חברת חברת

העובדים, דני רוזוליו; משה דברת, מנכ"ל משרד הכלכלה; ירום אריאב,

מאגף התקציבים במשרד האוצר; עודד שמיר, אני מבינה, לא מופיע לישיבות
:
אופן קבוע, ואולי רצוי לברר מדוע הוא אינו מופיע. ישנו כאן, אריה
:
ר, עוזר סמנכ"ל לתכנון וכלכלה במשרד התעשיה והמסחר; כמו-כן נמצאים

כאן עטר כץ, משנה למנכ"ל שרות התעסוקה, ויהודה שושני, מנהל איזור

חיפה של שירות התעסוקה.

נוכהים גם ישראל ארד, סמנכ"ל גמלאות במוסד לביטוח לאומי; זוהר
:
ינדל, מנהל אגף להכשרה מקצועית במשרד העבודה והרווחה; נחמן אורי,

הממונה על יחסי עבודה במשרד העבודה והרו ו חח; גאולח חביליו, מתאמת

בנושא תעסוקה במשרד העבודה והרווחח; אברהם אורן, ראש מנה"ר משרד י

לבטחון; יוסי צמח ושמואל שמולוביץ מוועד עובדי סולתם; נמצאים איתנו

ג:ם אלעזר ברק, מנהל סולתם ויצחק חזיזח, מנחל כוח אדם בכור. גם יצחק

רונן מסולתם; מיכאל יריב, יועץ השקעות במשרד חכלכלח. טובה ידידיח,

'(נחלת אגף השכלה הביטוה הלאומי. יצחק שפר, חשב מפעל סולתם. ישראל

מוועד חעובדים. מיכאל מוועד חפועלים, ואני מבינה שבגלל ההפגנה, חלק

מהמוזמנים עדיין נמצאים בחוץ והם יצטרפו אלינו במהלך הישיבה.

רבותי, ראשית אני רוצה למסור הודעה, שהתקבלה הבוקר, בענין

אורדן.זוהי ההודעה ממועצת פועלי חיפה, בענין רום כרמל, נושא הישיבה

שקיימנו ביום שני. מר תמרי, מנהל אורדן, הודיע למר אלוני, שהוא אינו

מתחשב בההלטת הוועדה שנתקבלה שלשום והוא סוגר את המפעל. הוא שלח

מכתבי פיטורין מידייים ל-19 עובדים, והוא דורש ממועצת הפועלים לשבת

ולהידבר על פיצויים, לאחרים. אנחנו נצטרך להחליט, אחרי הישיבה, מה

נעשה בענין רום כרמל. אני חושבת, שעלינו לבדוק מי חם חגופים המממנים

בחברת כלל, ואם יש הזרמה כלשהי, של הממשלה, לחברת כלל. אם יש איזו

הזרמה, אזי יכול להיות שאפשר לשים יד על ההזרמה הזאת ולעצור אותה,
:
כל מקרה זה מחייב אותנו לבדוק את חנושא, ואני מציעח לעשות זאת לאחר

הישיבה. חמדובר שם במיליון ורבע שקל או דולר, ומשרד חתעשייה והמסחר

מוכן לעזור להבראות המפעל בכספים של חקרנות שלו. חחליטו לסגור

וסו גרים.

רבותי, לסדר היום שלנו. אנחנו צריכים להתחיל בשמיעת הסיכומים

והמצב, נכון להיום בסולתם.

אולם ראשית לכל אני רוצה גם לבקש מהמזיכרה להכין לנו מכתב ואני

בטוחה שאני עושה זאת גם בשם הה"כ כהן. אני רוצה להודות, באמצעותכם

ובנוסף למכתב, למנכ"ל כור, ולהנהלת כור בעבור הסיור שלנו ביום חמישי

בשבוע שחלף בסולתם, בפיניציח, ובחישולי כרמל בטירת הכרמל. ואני מודה

על היוזמה ועל האירוח. מפעל סולתם חינו סיפור מאוד עצוב, והיה חשוב

נינו להיות שם, להיפגש עם הוועד ועם ההנהלה, ואני חושבת שהביקור תרם

לנו תרומח מאוד חשובח. אני שולחת תודח גם על עצם העובדה, שמנכ"ל כור

ליווה אותנו בסיור, מתחילתו ועד סופו. כבעלת ניסיון גדול מאוד

בסיורים, אני יודעת שלא תמיד מתנהגים יפה עם וועדת העבודה של הכנסת.

כשהיינו אורהי התאחדות התעשיינים, למשל, אני זוכרת איך התקבלה ועדת

העבודה והרווהה.

תודה רבה. ראיתי לנכון לבוא לדיון של וועדת העבודה והרווהה

לגבי השאלה המורכבת של סולתם, ואני מבין שבנושאים ובדי ו והים, על מה

שנעשה ומה שאפשר לעשות, ידברו מנכ"ל המפעל, וראש אגף כוה אדם של

כור. אני רוצה להבהיר לוועדת העבודה ו הרווהה, ולציבור שיושב כאן, את

עמדת הבעלים.

את התיאור העצוב כולכם מכירים. את מצב התעשייה בארץ, אני מתאר

לעצמי, שועדת העבודה והרווהה, בעקבות טיפוליה, מתחילה לקבל את תמונת

המציאות. אם ניקח מאזנים של הקונצרנים התעשייתיים בארץ, ואינני

מתכוון לתעשיית מוצרי צריכה לתצרוכת מקומית, שעכשיו היא, באופן

יד/טי, במצב טוב, אלא למוצר היצוא. נראה, שהיצוא הישראלי, בתעשיות

הכבדות, הוא בעיקר לגוש הדולר. תעשיות הביטהון, ותיק התעשייה

הישראלי הוא, בעיקרו, תיק ביטהון. להסב את תיק התעשיה ולפזר אותו

זהו פרוייקט להרבה שנים, והממשלה והמערכות השונות, צריכות להשתתף

בו. אני עושה את ההקדמה הזאת על מנת שנדע את הרקע של הענין בו אנו

דנים.

ידוע לכם בוודאי שהתאהדות התעשיינים, חברת העובדים, המכון

לניהול בירושלים, וג'ים, ה ,Project Independence-עשו מחקר על

אסטרגיה תעשייתית לישראל, למשך המש השנים הקרובות. אני מחזר על פתחי

הממשלה, ומבקש שהיא תאמץ את מימצא המחקר, כיעדים לתעשייה לחמש שנים,

וזאת כדי לגזור מדיניות כוללת של המערכת. באווירה ובתמונת המצב

הזאת, ועדת העבודה והרווחה, לצערי, מועסקת יותר ויותר בדברים שכולנו

שומעים כאן .

בתוך הנגזרת הזאת נמצא סולתם, מפעל בעל אופי מי והד, שבעיקרו

הוא מפעל ליצור נשק, ויש בו פלח, קטן יחסית ליצירת מוצרי תצרוכת.

במהלך ההסבות הכלליות של מפעלים שלנו, שחלק גדול מהם מושפע מהתיק

הכללי של התעשייה, האלקטרוניקה, והתעשייה הכבדה, תקופות ההסבה

נמשכות לאורך זמן. כבעלים, עמדה בפנינו השאלה: מה לעשות? כבעלים,

חברת העובדים נמצאת בעיצומם של שני מבצעי הבראה עצומים, שבעצם חיסלו

מבצע ההבראה של סולל בונה, וכאן עלי לומר לועדת

העבודה והרווחה, שממשלת ישראל לא נתנה אף אגורה להבראת סולל בונה,

אלא העמידה הלוואה לפריסת הובות, והיום, בעקב הדיונים על ההתיישבות,

ברור שזה אינו פתרון. אנחנו הבעלים היחידים בארץ, ואולי בעולם,

שבתנאים האלה, לא כינסנו את נכסי החברה וזאת בגלל העובדים. אצל כונס

נכסים, כל העובדים פורשים, במאה אחוז, ומקבלים מה שהצטבר בקרן

הפנסיה, ושמגיע להם על פי ההוק.

כבעלים עמדה בפנינו, שאלה רצינית מאוד בנוגע לסולתם, לסולתם

שותף, כידוע לכם, והשותף בא לישראל קיסר ואלי, ואמר לנו: צריך לסגור

את המפעל.

מי אמר?)

השותף, מר זבלוגוביץ', כי נניח שהמפעל נקלע למצב כזה, והוא

רוצה לעשות הסבה. סוגרים את המפעל, מכינים את ההסבה ובונים אותו

מחדש. זה מה שזבלוגוביץ' אמר. יש לי יסוד להניה, שהוא אמר את זה גם

למספר נציגי עובדים, לפהות לאחד. אך אנחנו הגענו למסקנה לא לקבל את

הפתרון הזה, ובענין הזה, בעצם, לא היה לנו ויכוה עם כור, שמעתם את

שייקה גביש, כור בא למסקנה, שלא לסגור את המפעל. משמעות ההחלטה של



לא לסגור את המפעל, בשלב ראשון, היה, לעבוד למלאי. עד שהמלאי הגיע

ל-85 מיליון לדולר, ו-8 וחצי מיליון דולר ריבית, לשנה. אם צריך

להשוב שמפעל צריך להרוויח, ולא רק לשלם ריבית, אלא צריך גם להתפתח

ולעשות הסבה. נניח שהוא צריך להרוויח 16 וחצי מיליון דולר, ונניח

שהוא מרוויח 6% בשנה, הגא צריך למבור 320 מיליון דולר לשנה, בשביל

לשלם את הריבית הקיימת.

אני יכול להגיד לכם, שבמרוצת השנים, ביחוד אצל שר האוצר הקודם,

היה לנו סיוע. לשר האוצר הקודם היתה מדיניות: אם יש לכם כסף לעשות

מלאים, אז תסגרו דברים אחרים. איך אני יודע? הוא אמר לי את זה. וכור

עיבדה מספר תוכניות הבראה, בשיתוף עם העובדים, לפי מה שידוע לנו,

ובשיתוף עם מועצת פועלי חיפה, שהיא אחראית על המפעל. אבל, מצוקת

ההזמנות הביאה את המצב כפי שהוא. ואני לא רוצה לחזור ולתאר אותו.

כמפעל זעיר או, לעשות מאמץ גדול לקיים אותו במיבנה

הנוכחי, אחרי צמצומו. אבל, אמירה בלבד לא מספיקה. צריך להיערך לדבר

כזה. ולכן אנחנו תמכנו. עוד מעט אקרא קטע קצר מדברי ישראל קיסר,

בישיבת חוועד הפועל, ביום ראשון. על דעת ההסתדרות תמכנו, ללכת

לפתרון, שהעובדים יצאו לחופשה בשכר מופחת, עד 1 לינואר 1988, כדי

שלא יצטרכו בתקופה הזאת לנקוט בהמשכיות של פיטורים.

אני יודע שמתנהלים מגעים עם העובדים. ודאי מר ברק, ומר חזיזה

ונציגי העובדים ימסרו את הפרטים. אני רוצה רק להציג את העמדה שלנו,

בהחלטה לתת גיבוי למועצת המנהלים של כור, לא להענות לתביעתו החד

משמעית של מר זבלוגוביץ', השותף.

אני רוצה להגיד לכם, רבותי הנכבדים, מילה על מועצות מנהלים.

צריך לדעת, היום מועצת מנהלים, היא לא חותמת גומי. היום, להיות

דירקטור בחברה, האחריות הפלילית היא כבר לא דבר ערטילאי ולא דבר

ספרותי. אתם יודעים שהכנסת הזאת חוקקה חוק, שכל מועצת מנהלים של

חברה הנסחרת בבורסה, ויש הרבה חברות, גם של חברת עובדים, שנסחרות

בבורסה, חייבת לייחד שני דירקטורים חיצוניים, שאין להם שום קשר עם

הבעלים, ושהם יאושרו על ידי ועדה של 3 איש, בראשותו של שופט, וחובתם

לדווח לוועדה הזאת על כל החלטה שלא עומדת בקריטריון טובתה של החברה,

עליה ממונה מועצת המנהלים הזאת.

למי הם חייבים לדווח?)

לוועדה שמורכבת משופט עליון, מיו"ר רשות ניירות ערך, ו י ו"ר

הבורסה.

זה הוחלט אחרי הבנקים.)

אין לזה שום קשר לבנקים. זה הוחלט עכשיו, בהצעת חוק שהתקבלה

בכנסת. כלומר, זה הוהלט אחרי ועדת בייסקי.

זו אחת התוצאות הכי חשובות בעקבות ועדת בייסקי.)

כן, אבל אתם צריכים לדעת מה המשמעות. אני עכשיו לא מבקר את

ההחלטה הזאת, ורוצה להגיד לחברים מה משמעותה. משמעותה היא, שדרגת

החופש של בעלים לומר למועצת מנהלים: "תשמעו, יש לנו חזון. אנחנו

רוצים להשאיר כך וכך דברים פתוחים", אפילו אם מדובר בהפסדים, אפילו

שזה לא לטובת הבעלים. המערכת שעליה ממונה מועצת המנהלים,

הדירקטורים, מקבלים על עצמם אחריות פלילית לאשר מדיניות כזאת, והם

הולכים ונמנעים מלעשות את זה.



אני לא חבר מועצת הפועלים של כור, אבל אני, כמובן, בדיון על

סולתם, והשתתפתי בישיבת מועצת המנהלים. וישנו כאן מר צמוק, שהביא את

עמדת העובדים בפני מועצת המנהלים, והוא שמע כיצד מועצת המנהלים של

בור התלבטה, נאבקה עם עצמה, לקבל מדיניות אשר אומרת לעשות מאמץ,

לשלוה את העובדים לחופש בשכר, ולא להמשיך לפטר את העובדים על פי

תהזיות אפשריות.

לכן אני הוזר ואומר, אנהנו הושבים שצריך לעשות מאמץ להמשיך

לקיים את מפעל סולתם, גדול בכל האפשר, ולכן צריך את פסק הזמן הזה,

כדי לרדת מהמלאי, לאפשר ולנסות לעשות את ההסבה.

אני רוצה לסיים בשני דברים: א. במסגרת המאמצים, אני מתאר לעצמי

שנמסר בוועדה ואולי עוד יימסר, כור הציעה למשרד הביטחון הלוואה של

30 מיליון דולר. שכור תיתן למשרד הביטחון. משרד הביטחון יחזיר את

ההלוואה תוך המש שנים, ובתנאי שכור תיקח מלאי של 30 מיליון דולר.

(היו "ר א. נמיר.- לא כור, משרד הב י טח ו ן .)

משרד הביטחון יקה מלאי של 30 מיליון דולר, כלומר, ירכוש מלאי

של 30 מיליון דולר, המלאי ירד ב- 30 מיליון דולר, ואתם מבינים איזו

הקלה זאת תהיה למערכת.

וזה יבטיח המשך תעסוקתם של כל העובדים?)

זה לא יבטיח את המשך תעסוקתם של בל העובדים, אבל יבטיח את

האפשרות לתת סיכוי יותר רציני, להבריא את המפעל, במתכונת הקיימת.

מכל מקום, ממשרד הביטחון התקבלה בענין הזה תשובה שלילית. אני מבין

שפרטים נוספים יכולים למסור החברים שעוסקים בזה ישירות, ויכול מאוד

להיות שהוועדה צריכה להתייחס לזה.

זה שמענו במהלך הסיור שלנו.)

כן. דבר אחרון, אני רוצה לקרוא לכם מספר שורות מדבריו של מר

קיסר, בישיבת הוועד הפועל, ב-2/8/1987 הוא נותן ביטוי לעמדתה של

ההסתדרות הכללית-, גם כפי שהועלתה בדיון משותף שהיה לנו עם מנכ"ל

כור, עם מזכיר מועצת פועלי היפה, אברהם המאירי, עם ראש האגף לאיגוד

מקצועי, מזכיר ההסתדרות ומזכיר הברת העובדים. וכך אמר מר קיסר, בין

"יש שתי גישות. חיים הברפלד אומר אותן. אני רק רוצה לחדד, יש

גישה אהת האומרת אין ייצור, תסגור, או תשלח את העובדים הביתה.

ודווקא לא הלבנו בדרך הקלה הזאת. למרות שיש מלאי של 70 או 80

או 90 מיליון, מלאי אשר מונח בשטח, ואין טעם לייצר אפילו בעד

דולר אחד, כי למי תמכור? ואתם קוראים בעיתונים. זה כרוך עם כל

הסיפורים שמסביב, והמבין יבין. אין קונים. אז מה? תביא פועלים

שייצרו? בסדר. ייצרו למי? ומי יממן את זה? אין מי שיעשה זאת.

אנחנו הרי לא רוצים סולל-בונה סדרה בי. לכן עלתה ההצעה של

הקיצוניים. של השותף, זה גם עם שותף פרטי, סולתם, שאמר: תסלח

לי מאוד, אין עבודה, תפטר את העובדים, תסגור את המפעל. יש שם

מחלקה לסירים, יעשו סירים, וזה הכל. ודווקא הנהלת כור, בשבחח

אנהנו רוצים את סולתם שתמשיך לייצר, כי אנחנו

מניחים שמדינת ישראל צריכה מפעל כזה, כמו מספנות, כמו מפעל

שהוא ראשון במעלה, גם בקנה מידה עולמי, בייצור הנשק מסוג זה

שהוא מייצר. אבל כרגע אין הזמנות. אז הוא הציע לעובדים אחת

אם לא לקבל את ההצעה של פיטורים המוניים, יש להוציא

אותם לחופשח בשכר מופחת, ואני מדגיש, מופחת, לא מלא, בהכנסה

מופחת, עד 1 בינואר 1988. ובתקופה הזאת לנסות למצוא שווקים או

אלטרנטיבות ייצוריות בשווקים בחו"ל. יש מו"מ שמתנהל עם ממשלת



ארה"ב. אנחנו, ההסתדרות הכללית, העדפנו ללכת עם ההצעה הזאת כדי

לשמור על העובדים. לצערינו העובדים עדיין לא מקבלים את ההצעה

כי נדמה להם שהם יכולים לחזור למפעל ולייצר דברים שלא מייצרים

במקום אחר, ועל זה עדיין מתנהלים דיונים. אני מקווה שאנחנו

נמצא תשובה שתהיה מקובלת על העובדים. אם העובדים יסכימו, כדי

למנוע פיטורים, לצאת לחופשה עם שכר מופחת עד 1 לינואר 1988,

ובתקופה הזאת של 3-4 חודשים למצוא אלטרנטיבות למפעל, בלי

ייצור."

תודה רבה.

תודה רבה, רבותי, לסדר הישיבה. אני מאוד שמחה שמזכיר חברת

העובדים בא היום לישיבה, ומסר לנו, באופן ממצה, את עמדת ההסתדרות

ואת עמדת חברת העובדים. אבל במהלך הישיבה אני מאוד מבקשת, המליאה

יושבת עכשיו, יש הצעות אי אמון, ואנחנו, משום שענין סולתם כל כך

חשוב לנו וכואב לנו, אנחנו מלווים את זה שנים, מקיימים היום את

הישיבה, ואם יהיה צורך, נעשה ישיבה נוספת בפגרה.

אני מבין שאין נטיה לחופשה בשכר מופחת וכו', עד ה-1 בינואר

1988, או שאתם אומרים, יש אפשרות שאנחנו עכשיו, נניח, נקבל הזמנות

למלאי, ואז בעוד שבועיים יש טעם להוציא לחופשה. זה מוחלט או מותנה

בהזמנות?

תראה, אנחנו לא מנהלים את סולתם, ומזכיר חברת העובדים איננו

מנהל את סולתם. אני מציע שאת התבהרה הזאת, יתנו אנשי החברה. לנו יש

בענין הזה מדיניות כללית.

אתה מר חזיזה, איש הנהלת כור, ואני מציעה שאתה ולאחר מכן מנכ"ל

המפעל, תמסרו לנו בתמציתיות ובדיוק מהי ההצעה של כור, נכון לרגע זה,

לעובדי המפעל, ומהי התחזית לעתיד. בבקשת, יצחק חזיזה, מנהל אגף כוח

אדם.

מאז הישיבה האחרונה של ועדת העבודה, אנחנו ממשיכים בישיבות

אינטנסיביות עם נציגויות העובדים, כל הוועדים, וישנם כאלו שלושה, עם

מועצת פועלי חיפה, מועצת פועלי יקנעם, ומדי פעם גם ראש מועצת יקנעם

משתתף בישיבות שלנו.



התרשמנו שהחברים מבינים את חומרת המצב, ואנחנו בעיצומם של

דיונים. יש התייחסות לקבוצות שונות של עובדים. לא כל עובדי סולתם

ייצאו לחופשה ארוכה. זאת אומרת, משהו בסביבות 300-350 עובדים ימשיכו

לעבוד באותן תחנות שיש להן עבודות. שאר החברים. ייצאו, בין אם זה

לחופשה, או על פי הסכם מה יקבלו בתקופה הזו. יש מצידנו נכונות



להתחשב, עד כמה שהק ניתן. אנחנו מאמינים שגם הוועדים, ומועצות

הפועלים מסייעים לנו, מלווים אותנו, וקרוב לוודאי שנגיע לנוסחה

בסופו של דבר לנוסחה, שלקראת ה-23 לחודש, כאשר רוב הציבור חוזר

מהחופשה הרגילה, תהיה לנו תמונה פחות או יותר ברורה.

אנחנו גם דנים באלטרנטיבות שונות. זאת אומרת, אין לנו כל ענין

ליזום פיטורין על ידי כור, אלא לאפשר לעובדים, שאינם חיוניים למפעל

ויכולים להסתדר במקומות אחרים, לצאת לפרישה מרצון, בתנאים מועדפים

ואני לא אכנס כרגע לפרטים. בפרישה מרצון, הכוונה, קודם כל,

לפנסיהשמעל לגיל 60. בהתאם להסכם לפנסיה רשות, מי שעובד 30 שנה,

זכאי בגיל 60 לפרוש. אנחנו מעודדים את הפרישה הזו, מעבר למה שמקובל

בכור, במגמה להקל, או להשאיר עד כמה שרק ניתן, עובדים צעירים וטובים

במפעל מצד אחד, ומצד שני העובד לא יוצא בטריקת דלת.

אחר כך יש לנו ענין של פרישה מרצון. הלא ברור מאליו שהעבודות,

בהיקפים כפי שהיו, שוב אינן, לצערינו הרב. ולכן אנחנו נערכים גם

לאפשרות הזאת, וכבר אמרתי שאנו בעיצומם של דיונים. על פי ההתרשמות

שלנו עד אתמול בלילה, קיימת נכונות. לכולנו ברור שלא דנים במשהו קל,

אבל כולם מודעים שטוב לשבת ולהגיע לסיכומים טובים עד כמה שרק ניתן.

אני, בכל מקרה, מאמין, שההתקדמות תהיה בעזרת כל הגורמים, והיא תהיה

טובה.

אני רוצה לומר עכשיו מספר מילים, לוועדת העבודה של הכנסת.

תראו, מנכ"ל המפעל מתייחס לזה ביתר פירוט, אבל אני אומר את זה גם

מההיבט הציבורי, ולדעתי, גם מההיבט הלאומי. לא יכול להיות, בשום

פנים ואופן, שמשרדי הממשלה והממשלה, לא יכירו בעובדה שהבעיה אינה רק

של כור. זה לא יכול להיות. מהתשובות שקיבלנו לאחרונה, מסתבר;

לצערינו הרב, כי אנחנו בודדים במערכה. לבד. כאילו כל מה שלא יעשה

כור, לא יעשה אף אחד. כאילו המפעל הזה הוקם בלי ידיעת הממשלה, ולא

על-פי מדיניות הממשלה. שוכחים שהמפעל הזה שיושב בעיירת פיתוח הכניס

למדינת ישראל מאות מיליוני דולרים. אנחנו יודעים להבחין בין הצהרות

לבין מעשים. אני רוצה לציין, בצער, שמצד משרדי הממשלה אין התייחסות

רצינית, להיפך, אנחנו מאוכזבים מהתשובות.

ואם באפשרות ועדת העבודה, להפעיל את מלוא השפעתה על-מנת שמשרדי

הממשלה ילכו במשהו לקראתנו, אנחנו מבקשים וממליצים לעשות זאת. תודה

רבה.

תודה רבה מר חזיזה. אני אבקש עכשיו ממר ברק, מנהל המפעל, למסור

לנו על-פי קבוצות, ומספרים, על איזה סדר גודל מדברים כשאתם מדברים,

על האלטרנטיבות השונות. כמה ישארו במפעל, כמה אתם רוצים שיצאו עד ה-

1 בינואר 1988, מה התחזית אחרי ה-1 בינואר 1988 ומהי יקרה, אם אותו

מיכרז שאתם מקווים לקבל אותו, לא תקבלו אותו. מה יקרה אז עם

העובדים? בבקשה.

תודה רבה. ראשית כגוי, למען האינפורמציה. במפעל כ- 1030 עובדים,

ואני מתכוון לפועלים, עובדים, מהנדסים, כל החתך המקצועי. מתוכם

כמהצית נמצאים באגפים הייצרניים, כלומר, אותם גורמי ייצור שמייצרים

תוצרת כזו או אהרת. המהצית השניה הם תפקידי סיוע, אחזקה, ביקורת,

שרות. צריך לזכור שזוהי פרופורציה, יהסית גבוהה, הנובעת מעצם העובדה

שזה מפעל שייצר בעיקרו מוצרים ביטהוניים, עם בקרת איכות, המהווה

בערך 10% מכוח העבודה במפעל, ושמירה, הנדבכים שנוספים על המיבנה, רק

מכורה הענין הזה.

מתוך כמהצית העובדים שעובדים במפעל בתהום הי יצרני, לכשליש יש

היום עבודה לתכלית, עיקרה במוצרים אזרחיים, כלי הנירוסטה

שלנו, וכמובן לכל הנדבכים של השרות, הסיוע, התמיכה, הביקורת וההבטחה

שעומדים מאהוריו, אין למעשה גיבוי בהזמנות ובעבודה. במשך השנתיים

האהרונות, לפהות, יצרו הרבה מאוד סחורה למלאי, והצטברה סחורה בהיקף

כפי שנמסר פה. המספרים משמשים לפעמים, לצערי; בעירבוביה, יש תוצרת

גמורה, ויש מלאי הומרי גלם, כי מפעל שעובד לא יכול לעבוד ללא הומרי

גלם. אבל, המספרים הם בסדרי גודל של ה-90 מיליון דולר, שכולם מדברים

עליהם, ועל כך אין ויכוח.

לגבי התוכנית לעתיד, אנחנו צריכים להסתכל על הבעיה בראייה של

טווח זמן מיידי, וטווח זמן מתמשך.

סליחה, משהו לא ברור לי. אתה דיברת על כך שנכון

להיום, לשני שליש מהכוח הייצרני, אין עבודה, ואמרת גם כי לנספחים

אל יו אין חיום גיבוי.)

אין גיבוי בעבודה לתכלית קיום הזמנה.

המפולת במערכת שלנו. ב. האם פירושו של דבר ששני שלישים מהעובדים,

נכון להיום, אם זה כולל את שני הסקטורים, באותה פרופורציה, אין להם

עבודה? זהו מספר מדהים. זה המספר הכי גבוה שאני שמעתי עד עכשיו. אבל

תראה, אם זה נכון, אז אודה לך על גילוי הלב, מפני שאני חושבת שמה

שחשוב זה קודם לנו לתת תמונה אמיתית של המצב.

אני אנסה לענות לך. ראשית, אבהיר את המספרים, אני השתמשתי

במספרים שהם סדרי גודל, אבל אם היום אנחנו ייצרנו למלאי, ואנחנו

מלאים בנשק ובתחמושת, כפי שראיתם בעת חביקור, אז למעשח אין שום סיבה

להמשיך לייצר תחמושת, למלא תחמושת, או לייצר נשק. כמות האנשים

המועסקים בשלושת האגפים האלה מהווים שני שליש מכוח האדם הייצרני של

המפעל. נכון, באגף הנשק אנחנו מעסיקים חיום 20-30 אנשים, בנושאים

שיש תשלום בצידם, ולכן אולי השני=שליש יכול להשתנות לא ל-66% אלא

אולי ל-60%. עובדתית, היום, אם אנחנו לא יכולים לייצר יותר, לגבינו



זה כמעט אקסיומטי, ולא מפני שאין אנו רוצים מכיוון שאין לנו יכולת.

הרי למעט הזמנות, מזדמנות שמגיעות מעת לעת ל-5,000 פצצות ו-3,000

פצצות כאלה, שמהייבות בפרק זמן קצה להכז מאמץ ולעשות את הדברים, זה

לא יכול להבטיה עבודה ותעסוקה מלאה לאותם כ- 60% או 66%, ואני מדבר

על מספהים יבשים.

ברור מאליו שאפשה גס, אם כי אנחנו לא ממליצים על כך, להמשיך

לייצה נשק הלאה והלאה, ואז ממובן אפשה להבטיה שלאנשים תהיה תעסוקה,

אם קיימים קונים לנשק המיוצר.

זה לא מה ששאלתי אותך. אשאל אהרת: ראשית, אמרת ש-1030 העובדים

שישנם היום בסולתם, מחולקים הצי חצי, בערך. מחציתם עובדי ייצור,

ומחציתם כל השירותים האחרים שסביב הייצור. אתה אומר ששני שליש, נכון

למצב הקיים, שאנהנו לא מתכחשים אליו, שני שליש מעובדי הייצור אין

להם מה לעשות במפעל. אני שואלת; האם גם לשני שליש מעובדי השירותים,

שקשורים לאותם עובדי ייצור, אין מה לעשות? או, ואני חוזרת על השאלח

שלי, שעובדי הייצור ילכו הביתה ועובדי השירותים יישארו? אנא, תבהיר,

כי אני רוצה לדעת מי הפועלים הראשונים שהולכים הביתה.

ישנם נושאים בתחום חס י ו ע , הביקורת, האחזקה, שבוודאי הם באותה

פרופורציה, וישנם מספר דברים שאינם שמירה למשל, לשמור צריך תמיד, 22

שומרים יש תמיד אלא אם=כן נחליט להוריד את רמת הביטחון ולהמעיט את

השמירה. ישנם מספר נושאים דומים, אבל באופן עקרוני, בהרבה תחומים,

ניתן לדבר על הורדה פרופורציונלית. אנחנו לא רוצים לחסל את המחר על

חשבון חפסקת חפיתוח של ההווה. היו טענות בעבר, שבנושא הזה, עשו אולי

מעט מדי, אך אם רוצים להמשיך לפתח לגבי העתיד, לא יכולים לשלוח את

אלח, באותה הפרופורציה, הביתה. לכן, לענות לך שברור ובטוח כי שני

שליש מאנשי חייצור לא יעבירו או שני שליש מאנשי חסיוע וכדומה, לא

יהיה נכון. במספר תחומים חתשובה בחחלט חיובית.

אבל, אם אקח, למשל, את הדוגמה של תקופת שלושה שבועות האחרונים,

שבהם עבדו 340 אנשים במפעל, אם אספור את מספר חפועלים שבאגפי

הייצור, לעומת אנשי הסיוע שמסביב, אני אגלה שהפרופורציה בערך דומה.

בעריך אותו חצי-חצי, במספרים המדברים עליהם.

ברצוני להתייחס לראייה לעתיד. אנחנו צריכים להסתכל על הנושא

בראייה של שני טווחי זמן.- הטווח המיידי והטווח המתמשך. כפי שאמר גם

מזכיר חברת חעובדים, הכוונה שקי האירגון של הנהלת כור, ושל הנהלת

העובדים, להבטיח שכל הפוטנציאל הי יצרני הזה, שבשנים עברו היה גדול

כפליים, כאלפיים אנשים, יקויים, בחלק מהתהומים אנחנו פועלים בשוק

שהוא מאוד קונדיקטורלי, כפי שגם דיווח מנכ"ל כור, בסיור שלכם במפעל,

ושתיים שלוש חזמנות, שיכלו לחוות את ההבדל בין שנה טובח והמצב

הנוכחי, פשוט בוטלו. כתוצאה מזח נקלענו למצב חנוכחי.

חמפעל הזה הביא במשך הרבה שנים, יותר מ-100 מיליון דולר מכירות

יצוא. לכן חשבנו, שבהיערבות נכונה והבטהת הזמנות, גם בארץ וגם בחוץ

לארץ, נוכל לעבור את השפל רזנוכחי. מבחינת הראייה לטווח הארוך, לו



היה ניתן לנו זמן הכוונה, היה אפשר בעוד כחצי שנה, או קצת פחות,

להגיע, פחות או יותר, לאותה מצבת עובדים. עדיין מחייבות כמה פעולות,

בנושאים של ההבראה, אבל, בעיקרון, אותה מצבת עובדים תיווצר. חלק ממה

שייצרנו בעבר, ואולי גם דברים אחרים, והבטיחו תעסוקה, עבודה

והכנסות. עבודה לפועלים, הכנסה לשכירים, ורווחים לבעלים.

קיימת בעיה של טווח הביניים, שמהיום ועד אותו קטע זמן, אך

מעיקים עלינו שלושה דברים. על המלאי הגדול כבר דובר. יש לנו מצבת

חובות כבדה מאוד, מעצם העובדה, שי יצרנו מספר שנים למלאי. הדרך

היחידה לייצר למלאי, היא לקחת בסף בכדי לקנות חומרי גלם, וכמובן

לשלם שכר, והוצאות חרושת. מצבת החובות שלנו היא גבוהה ביותר. היא

בערך, בסדר גודל של מצבת המלאי. על חלק ממצבת החובות הזו, יש לנו

ריבית מאוד גבוהה וכבדה, שהיא כשלעצמה יכולה לחרוט את המפעל.



לכן סברנו, שאם נוכל לקבל אשראי זול יותר, הדבר יקל עלינו לא

להתמוטט רק על רקע בעיית האשראי. כל תעשיין בחו"ל נהנה מאשראי זול,

ואנחנו צריכים להתחרות איתם בשווקים הבינלאומיים, ואם מותר לי

להכניס נימה של חוות דעת; אני מאוד מאוכזב מהעובדה שדבר שהוא כל כך

טריוויאלי, כמו הורדת רמת החובות של המפעל על ידי אשראי סביר, צפוי

שכל מפעל בחוץ לארץ נהנה ממנו, לא מבינים אותו אצלנו. השר הודיע כי

לא ימליץ על הנושא הזה. אני לא יכול להבין, איך אפשר לקיים תעשייה,

איד אפשר להבטיח רציפות של תעסוקה, כאשר עלינו להתחרות עם מפעלים

אחרים בייצור שלנו. כשאנחנו באים למכור, מבלי לדבר על המחיר, דבר

ראשון אומרים לנו, השני מציע אשראי לחמש שנים, בלי תשלום, ואחר כך,

בחמש שנים לשלם 5 וחצי אחוז ריבית. וזה נקרא סיוע ממשלתי. לפחות

שיתנו לנו אפשרות לא להתמוטט רק בגלל האשראי, לא המפעלים הפרטיים

קבעו 3% ריבית לחודש, זה נקבע על-ידי מישהו בדרג הממשלתי. את הקביעה

הזאת קשה לי להבין. איך אומרים למנהל מפעל, "זו הבעיה שלך להסתדר".

אם אני יכול לקחת הלוואה בחוץ לארץ, בכל מחיר ואשראי שנוח לי, אז זו

באמת הבעיה שלי להסתדר. אבל, אם לקבל הלוואה בחוץ לארץ איני יכול,

והאשראי הוא 3% לחודש שאיתו אני צריך להסתדר, אני מתקשה להבין זאת.



הבעיה הראשונה שלנו היא מצבת החובות, שהיא פועל יוצא שלן

מדיניות, לא להפסיק תעסוקה ולתת תעסוקה לאנשים. הבעיה השניה שלנו,

היא, פסק הזמן הדרוש לנו. אם גם אם נגיע להסכמה, לעבוד לתכלית,

במקום לשבור מורל של אנשים שיושבים בבית, הדבר יכול היה בהחלט לא

לתת למכונות להחליד, לא לפגוע ברצון הטוב של האנשים, ולא לגרום

דמורליזציה ורעידת סטדנרטים.



לכן ציפינו שנוכל לקבל הזמנות עבור מערכת הביטחון. כי עדיין אי

אפשר להתעלם מהעובדה, שהמפעל הזה הוא חלק מהתשתית הביטחונית של

המדינה. כי כל פעם כשהיתה מלחמה, אז השאלה הראשונה שהיו שואלים

"מה רמת המלאי אצל כל היצרנים". סולתם היה אחד

היצרנים, בכדי לדעת מה לקחת בחשבון לצורך השיבושים של הצבא. לכן אני

חושב, ששימור הגחלת הזו, הוא אינטרס לאומי, כאשר היא מתמודדת עם

בעיות, חשבנו שאם נקבל הזמנות לתכלית, הדבר הזה יעזור לנו, מה גם,

משך שנים אנו מפתחים מערכת נשק עבור צה"ל, לפי איפיון של צה"ל,

מנוצל על ידי צה"ל, ואם צה"ל היה מזמין ייצור לתכלילת, הוא היה מקבל

מערכת נשק של שנות האלפיים, כי לשם כך פיתחו אותה. המפעל השקיע מאמץ

פיתוח בחלקו בהון עצמי, מפני שמערכת הביטחון בגלל קשיים תקציביים,

הפסיקה את המימון של הנושא הזה של הפיתוח לפני כמה שנים. אילולא כן,



היו צוברים היום את הדיווידנים.

העובדה שמעהכת הביטחון אומרת לנו היום: "אנחנו לא צריכים וגם

לא מתכוונים להזמין תחמושת או נשק אצלכם", יוצרת מצב, שמצד אחד משרד

האוצר לא מתכוון להמליץ לתת לנו הלוואה, אינו ממליץ לבנק

ישראללהרשות לנו לפנות לבנק בחוץ לארץ, לקבל ריבית בתנאים המקובלים

בשוק העולמי, לייבור פלוס אחוז או שניים, או פריים פלוס אחוז או

שניים, אם זה בבנק אירופאי או בבנק אמריקאי, במקום ה 31 לחודש. מצד

שני, הם לא מתכוונים לתת תקציב נוסף, למערכת הביטחון, להזמין אצלינו

עבודות. מאחר ומערכת הביטחון הודיעה, שבתקציבה השוטף אין כסף

להזמנות, הגענו לאימפס.

באימפס כזה, אני מנסה לבחון, מה ניתן לעשות עכשיו, בטווח הקצר.

עדיין, אם יינתן לנו אשראי של הזמן, אנחנו יכולים לעשות את

המערכים, ואת כל המאמצים, ונעשה מאמץ שיווק גדול גם בחוץ לארץ, תוך

הורדת מחירים, בכדי להבטיח הכנסות והזמנות. תיכף אעמוד על אלמנט

הזמן גם בהקשר אחר, אבל, בינתיים, הדכר היחידי שאנחנו יכולים להציע

הוא שמי שיש לו עבודה לתכלית, ולתכלית הכוונה מול הזמנות קונקרטיות

ותשלומים בצידן, ואי הפסדת פלח שוק, שקשה לבנות אותו, לאנשים תהיה

תעסוקה. כמובן, שכל תעסוקה נוספת שנוכל לגדל ולהצמיח במשך אותה

תקופה, תביא לכך שיותר אנשים יעבדו.

לגבי היתר, ולא מתוך רצון רע, אלא מרצון שהספינה הכבדה הזו

לא תתמיד בשקיעתה, היינו מוציאים את מה שכבר הזכיר מזכיר חברת

תקופה של פסק זמן, שמטרתה העיקרית לצמצם את

ההוצאות התפעוליות של המפעל, בכדי לא להגדיל את מצבת החובות שלו.

בהקשר זה, אני לא יכול להימנע מלומר דברי בקורת. קשה לי להבין

מדוע, כשמפעל בא ומבקש מחיקת חובות, כשמפעל בא ומבקש, תזרימו לי

כסף, אז זה סביר. לעומת זאת, כאשר בא מפעל גאה, ומבקש "תנו לי רשות

לקחת הלוואה שאני אשלם אותה, ואת הריבית שלה", המפעל בא ואומר, "תנו

לי הזמנה שאתם צריכים אותה, ותנו לי רק תשלום בכדי שאעבוד וארוויח

"לא". אני פשוט לא מבין איפה ההיגיון?

לגבי מה שאנחנו צריכים לעשות. מאחר וכפי שאני אמרתי, כשני

שליש, למעשה, מבחינת מוצרים צבאיים, אפשר לומר שאפילו יותר משני

שליש מחכוח הייצרני עוסק בייצור צבאי. למזלנו יש לנו הזמנות

למרומים, שזה מוצר צבאי, ולכן אנחנו עובדים גם עם הנושא הזה. אבל

בין שני שליש לשלושת רבעי מהעובדים הכוח הייצרני עובד למעשה על

מוצרים צבאיים. לכל המערכת הזו, שכוללת מאות פועלים, פשוט לא ניתן

למצוא בבת אחת תעסוקה חליפית. חתחלנו כבר לפני מספר חודשים, ואנחנו

עושים את זה עכשיו, אולי, ביתר שאת, לחפש עבודות נוספות, אולם צריך

להבחין בין עבודות לטווח הקצר, ועבודות לטווח הארוך.

לטווח הקצר, קיבלנו כבר היום עבודות, מכל מיני גורמים במשק,

שנזקקים לאמצעי הייצור שלנו, ליכולת של המכונות שלנו, לכישורים של

בעלי המקצוע שלנו, בחודשים האהרונים, באגף הנשק שלנו, למשל, כ-10%

מפוטנציאל הייצור הוא לא בנושא נשק, אלא נושאים חיצוניים שאנחנו

הבאנו למפעל. אנחנו בקשרים גם עם הרשות לרכישות גומלין, בכדי למצוא

אפשרות להתקשר עם ספקים שיש להם התחייבויות, לקנות בישראל רכישות

גומלין. הדברים האלה גוזלים זמן. כי אם, למשל, דיברנו על להיפגש עם

נציג פולקסווגן, שיגיע ארצה בספטמבר, וזהו האירוע, אין עם מי לדבר



עד בואו וכאשר יגיע, נדבר איתו גם על דברים נוספים.

כמו-כן פנינו לכמה גורמים, בנסיונות לבדוק לקבל עבודה, ואותם

10% או כ-10% של תעסוקה, שהיא לא נשק, אך נעשית באגף הנשק, היא רק

סנונית, אולי ראשונה, בכיוון זה. צריך להבין, שאם אגף הנשק כולל כ-

190 אנשים, יש למצוא תעסוקה ל-190 אנשים. נכון, וחלק מהם עוסקים

בתפקידי הכנת ייצור, פיקוה, כיוון כלים וכוי, אבל עדיין מדובר ב-160

פועלי ייצור ישירים, ולמצא עבודה בשביל 160 אנשים מהיום למחר, זה לא

כל כך פשוט.

לכן, שוב פעם, אנהנו זקוקים לפסק הזמן. כי היום, אם אני יכול

לדבר על עצמי אישית, ואף אהד לא צריך לרהם עלי, אין לי זמן לעשות את

אותם הדברים שצריך לעשות. אני כל כך עסוק בדברים הוחשובים שבגינם

אנחנו כאן.

אני כבר מנהלת ישיבה שלישית, כל ישיבה סוג אחר של

בעיות כאלה, וקשה לשמוע על כך.)

אנחנו מנסים ליצור גם מוצרים חליפיים. שוב פעם, הדברים אינם י

פשוטים. למשל, עכשיו, מנכ"ל כור כבר הודיע על כך, אנחנו בודקים

אפשרות להרכיב אולי, מכונות כלים, גם בתחזית הכי ורודה, הנושא

שאנחנו מדברים עליו, התחלתו חי א בשני פועלים להרכבה, ועוד כמה

עבודות של ייצור צדדי. כמובן שאין זה פותר את בעיות המפעל. הדברים

האלה מחייבים זמן, ואת פסק חזמן, היתה, גם בכדי שיהיה באמת, פסק זמן

לעבוד ברצינות, לחפש את האלטרנטיבות, ולבדוק אותן. כפי שקודם אמר מר

חזיזה, הצעות לייצר דבר שאין לו שוק, ואין בו צורך, ואף אחד לא מוכן

לשלם את חמחיר שהוא עולה, יש רבות. הבעיה היא לאתר את אותן פינות,

שיש בהן גם את השוק, גם את הצורך, וגם את היכולת למכור במחיר שהשוק

מוכן לשלם.

תרשה לי הערת ביניים. זה אחד חדברים המרכזייה

שגורבצ'וב היום עושה בברית המועצות. יש להם מחסנים מלאים בתוצרת,

שחם לא יודעים מה לעשות איתה, או שהיא באיכות לא טובה, או שאין לה

שוק, וזוהי אחת הסיבות, לא המרכזית, שהם מכניסים רביזיה בכל הנושא

הכלכלי. מגוחך שהוא יעשה רביזיה, ואנחנו נלך בדרכיהם הישנות, ונמלא

מחסנים בתוצרת.)

לכן, כבוד היו"ר, אני חוזר ואומר, אנחנו צריכים לבדוק את

הדברים ברצינות, ולא לרוץ כאחוזי תזזית, אחרי כל שמועה, ובסולתם,

לצערי, היו דוגמאות בעבר. אני מנהל את המפעל 4 חודשים, בקושי, אבל

היו דוגמאות בעבר. התהילו לייצר משכפלות, בתקופה שזירוקס כבר

היהבפעילות מואצת. זירוקס, זו המכונה של שיעתוק אור. זאת אומרת,

השוק של המשכפלות כבר כמעט מחוסל, ואז הלכו לייצר אותן, וכשגמרו

לייצר אותן, הם יכלו למכור אותן ב-1000 דולר, כאשר השוק היה מוכן

לשלם רק 700 דולר. טעויות מהמין הזה, אנחנו לא רוצים לעשות.

טוב. הפרינציפ ברור. מה אתם מציעים לגבי העובדים?).

מה שאנחנו הצענו, וכפי שאמר מר חזיזה, אנחנו מדברים עם

העובדים, מנסים להביא אותם להבנה, שזה הרע במיעוטו, ולא אמרנו שזה

פתרון טוב. מה שהיה הרצוי ביותר למפעל, זה אותו פסק זמן, שבו, מי

שיש לו עבודה וצריך אותו לעבודה לתכלית, למכירות, יעבוד, ומי שלא,

בכדי לא לשבור את המסגרת האירגונית

בכמה מדובר? תבהיר לנו במספרים בבקשה.)

דיברנו על בערך כשליש מהעובדים. כלל העובדים, הישיר והעקיף,

והשירות, וכדומה, יעסקו ויעבדו, וכשני שליש יהיו בחופשה. בתשובה



לשאלה ששאלת קודם ועכשיו אני עונה, בכל רגע ובכל עת, כשתגיע עבודה,

את מי שזקוקים לו לביצוע העבודה, נחזיר- מייד.

ומה יקרה ב-1 לינואר 1988? מה יקרה אס לא תקבלו את

המיכרז הגדול, שמנכ"ל כור אמר שהוא מקווה שתקבלו אותו?).

אני לא שמעתי את ההצהרה של מר גביש ולכן קשה לי להתייחס אליה.

נעזוב את ההצהרה. אם אתם אומרים עד ה-1 לינואר

1988, סימן שלתאריך זה יש צפי לאיזשהו דבר חיובי. לכן השאלה היא, מה

יהיה, לפי הערכתם, ב-1 לינואר 1988?)

לפי הערבתנו, מתוך היברות של השוק, בין מעמדת הקונצרן, עמדת

השותף הבביר, או אנשי השיווק, על-פי השנים שהיו בעבר: ההנחה היא,

שמאמץ המכירות שנעשה כרגע, תוך הורדת מחירים, יביא לבך שנוכל, לאזן.

זאת אומרת, לסדר כמות הזמנות, שתאפשר לנו להפעיל את המפעל, וצריך

לזכור שהמפעל היום קטן מכפי שהיה. לפני שנתיים היו במפעל 1850 איש.

אנחנו מדברים על מפעל, שכל מה שהוא צריך בשביל להתקיים, זה בערך 60

מיליון דולר מכירות בשנה, שאמנם בשנה הנוכחית התחזיות האלה לא

התקיימו, אבל, ההנחה היא שהתחזיות האלה אמנם תתקיימנה, ונוכל להבטיח

תעסוקה רציפה לאנשים, לאחר מכן.

טוב. זאת אומרת, במספרים, אם הכוונה שליש מהעובדים,

אתם מדברים על בערך 350 שישארו בעבודה, ובערך 790 יוצאו.)

לא, פחות. בסביבות 690.

690 לחופשה. טוב. המשרד היחידי שהוא רלבנטי לענין, מהמשתתפים

כאן, מבחינת ההזמנות והכסף, זה משרד הבטחון. אבקש מאברהם אורן,

למסור לנו מה עמדת משרד הבטחון.

גם אנחנו בודקים את הנושא הזה, יחד עם המפעל, תקופה די ארוכה.

ישבנו פה בחדר הזה, עם המנכ"ל, ואמרנו: בוא לחפש פתרון רגעי. צריך

לזכור, שבסל ההזמנות, בסך הכל אנו מגיעים, בדרך כלל, ללא יותר מאשר

10%, למרות שיכול להיות שבמלחמה יש צריכות יותר גדולות, ובדרך כלל

הצריכה היא רגעית, כלומר, כשמתחילים לירות, צריך נשק. אבל, המצב

שבדקנו לאורך התקופה האחרונה, איננו קשור לכסף אלא לצורך. לכן,

אפילו אם נותנים לנו את הכסף, אין זה בטוח, ואני אומר זאת בזהירות,

שאנחנו יכולים למצוא את הצורך.

למרות זה, איתרנו, בסדר גודל של שליש מהכמות שהוזכרה כאן, צורך

לשלוש שנים. יש גם לזכור שלא נותנים מתנות, כי עלינו גם לשלם את זה.

תקציב הביטחון לא הולך וגדל, אף אחד לא מבטיח שיגדל, כרגע יש תקופה

שקטה, ואנחנו והיקף תקציב הביטחון ירד במאות מליוני דולרים. לכן

אמרנו, אנחנו מתחייבים בערך לשליש לשנים הקרובות.

אני ביקשתי בדיקה נוספת, סביב אותם ה- 30 מיליון דולר, שכרגע

אמנם בעל פה ניתנו כל התשובות, כולל תשובה של שר הביטחון. אנחנו

עדיין בודקים את עצמינו, אם אין אנו טועים, וזה לוקח קצת זמן לבדוק

מלאים, לבדוק את כל חדברים ולנתח אותם. בכל מקרה, אינני מאמין,

שהנתונים ישתנו מעבר לאותם הנתונים שהתקבלו עד כה.



מעבר להזמנות הקיימות, זאת אומרת, אס יש היום הזמנות בסדר גודל

של 10 מיליון שקל מסולתם, או רגיל, בכל אותם הדברים שהוזכרו על ידי

המנכ"ל, מדובר בעיקר בתחום התחמושת. אשר לנושא הנוסף שהוזכר, היא

מערכת הנשק, שלגביה אין החלטה. היתה אמנם החלטה שגומרים את הפיתוח,

בהסדר כזה או אחר, אך אין החלטה לגבי ההצטיידות. לכן, כיוון שאין

החלטה לגבי מערכת הנשק הזאת להצטיידות, אי אפשר להתחיל לעבוד עליה.

באחת הוועדות, נדמה לי שבוועדת חוץ וביטחון, אמר אחד החברים היה

רמטכ"ל, בזמנו שהמדובר בכלי יוצא מהכלל. אין לנו ספק שזהו כלי יוצא

מהכלל. אני מתכוון לשולף , שהוזכר כאן, בסוגריים, על ידי מר ברק.

נורא הגיוני. ואם כבר הפרעתי לך, אברהם, משרד הביטחון

יכול להחליט, אך אתה אומר, לא הוחלט. מישהו שצריך, בסופו של דבר

להחליט.)

הרבה דברים כרגע תלויים בהחלטות, וכל עם ישראל כבר עוסק

בהחלטות האלה. אבל, אם אנחנו מסתכלים על כל מה שעומד על הפרק בשנים

הקרובות, לא זה עומד בסדר עדיפויות. כי אילולא היו לנו במלאי כל

אותם טומטים, והיה כסף, והיו הולכים עכשיו להצטייד, הסיפור היה אחר.

אז אפשר היה לבוא ולהגיד, ששולף אחד טוב יותר מכך וכך טומטים, אבל

מה נעשה עם האחרים? נמכור אותם למישהו אחר? לכן זו איננה הוצאה

אלטרנטיבית. זאת אומרת, אנחנו לא עומדים לקנות טומטים במקום אחר,

השאלה איננה מה עדיף לקנות, את הטומטים האלה או את השולף. בכל סדר

עדיפויות בזמן הנוכחי, איני רואה איזשהו סיכוי שהחלטה זאת תשונה

בעתיד הקרוב.

יכול להיות, ואמרנו את זה בכל מיני פגישות, יכול להיות שאפשר

למכור את הכלי הזה גם למדינות אהרות. כי הכלי הוא יוצא מן הכלל טוב.

את זה אנחנו אומרים בכל מקום. זה הכל טוב ויפה, אבל אני לא ראיתי

שמישהו עושה משהו בלי כסף. כאן גם הו זכר על ידי מר ברק, שאפילו

לאותו הסדר של עבודה למספר שנים, למלאי, יש התנגדות מצד משרד האוצר.

בסביבה כזאת אני לא רואה שאנחנו יכולים למצוא את הפתרונות, ואני

עדיין מאמין שפתרונות, כפי שהם מוצגים כאן, יימצאו בשווק העולם, שהם

בעצם השווקים שתמיד, ובעיקר, סולתם עבד עבורם.

תאמר לי רק דבר אחד. כמה זמן, בכל זאת, אותה בדיקה

שאתה סקפטי לגבי, אם היא תשנה את ההחלטה, כמה זמן היא צריכה לקחת

למערכת?)

מספר ימים.

מספר ימים. יש כאן מישהו ממשרד התעשייה והמסחר? יש לך אולי

משהו למסור לנו? מהי עמדת המשרד המופקד על התעשייה במדינת ישראל? מה

עמית הסמנכ"ל שלך? אני מבינה שאתה עוזר לסמנכ"ל. של איזה אגף?

מימון כלכלה ותכנון .

אתה כלכלן?

כלכלן ראשי. כן.

של האגף לתכנון וכלכלה?

כן. העמדה של המשרד הובהרה גם בישיבה הקודמת, ואני מוכן לחזור

עליה קודם כל, בנושא הטווה הבינוני והקצר. אנחנו המלצנו שתינתן

הקצאה בסך 30 מיליון דולר

למי המלצתם?)

על ידי בנק ישראל.

בפני מי המלצתם ומי המליץ? מי זה "המלצנו"? שר

התעשייה? האגף לתכנון?)

משרד התעשייה כתב דו"ח בענין הזח, אני חושב שהדו"ח חזה הגיע גם

לידייך. הדו"ח הזה הוגש למשרד האוצר. כלולה בו המלצה, לאשר לכור

הקצאה של 30 מיליון דולר על ידי בנק ישראל, צורך מימון המרת הלוואת

יקרות, כפי שאלעזר ברק הציג זאת באשראי יותר זול, ברמת הריבית

הבינלאומית. ואני מבין שהמצב כיום עומד כך שההמלצה הזאת לא התקבלה.

ידעת לפני שבאת לישיבח. אז מח חמשרד מתכוון לעשות?

לערער על חחחלטח? אני פשוט רוצח אינפורמציה. זה יכול להיות מובא,

מבחינה פרוצדורלית, לוועדת השרים לענייני כלכלה? האם השר הנוגע

בדבר, או אחד חשרים הנוגעים בדבר, רוצה להעלות את הנושא הזה?)

אינני יודע. אני לא יכול למסור לך, כרגע, אינפורמציה נוספת, כי

אני פשוט לא יודע, זה נראה לי אפשרי. אשר לטווח חיותר ארוך, אנחנו

בפירוש דיברנו על הקצאה של 30 מיליון דולר, לצורך הקלת הנטל שיש

כרגע למפעל, אבל מתוך כוונה ברורה שהמפעל לא ימשיך לייצר בקצב שהוא

ייצר קודם למלאי, למערכת הביטחון. בדו"ח שכתבנו, חדגשנו שחמפעל צריך

לעשות חסבח ברורח, מייצור ביטחוני לייצור אזרחי. אמנם אנחנו מכירים

בכל חקשיים חקיימים וגם ניסינו לעזור למצוא שווקים, כפי שזח צויין,

ולייצר מוצרים חדשים

חיו אי זח חמלצות של משרד חתעשייח, בנושא הזח,

לסולתם?)

המשרד שלנו, מטבע חדברים, לא נכנס לפרטים טכנולוגיים. איננו

עוסקים במחקר שווקים. יחד עם עם זח, חאנשים שלנו היו במפעל, והיו

להם המלצות בכיוונים כלליים. מההמלצות האלה, עדיין אי אפשר להתחיל

לייצר. צריך לחתחיל לבדוק, ואני מבין שזח מח שעושים עכשיו במפעל,

וזח מה שעושה הנהלת המפעל.

כמו שאני מציעה לכם לבוא ולראות מח קורה במפעל. אני זוכרת מה

אמר כאן ברודד, בישיבה הקודמת. משרד התעשייה והמסחר הוא הבעל=הבית

של התעשייה במדינה. צדק מר חזיזה כששאל, מה עושה הממשלה כדי לעזור?

הלא אתה רואה מה קורה כאן. אני, במקרה, שאלתי כמה פועלי ייצור וכמה

פועלי שירותים, יאלצו להפסיק את עבודתם. הרי חשוב שכולם יעבדו. חדבר

היחידי שבארץ שלנו מגיע לצמצומים נוראיים, זה נושא הייצור. הייצור



מתחסל לאטו . לכן אני שואלת, מדוע שותק משרד התעשייה והמסחר? אני

שומעת גם דבר עוד יותר חמוה, שאתם ממליצים על כל מיני תוספות

ודברים, כאשה אין לכם תקציב, או יכולת. המלצות גם אני יכולה להלק.

אני יכולה לתת מכתבי המלצות לכל העולם.

האם למשרד האחראי על התעשייה, אין שום השפעה על מה שקורה? מפעל

כזה מתחסל, מדברים על 690 עובדים, שאני מאוד פוחדת שב-1 בינואר 1988

לא יהיה פתרון לכולם. מאין יהיה פתרון? מהשמיים? אז איפה המשרד?

יכול להיות שלא אתה הכתובת לשאלה שלי, אבל עודד שמיר איננו, אתה באת

לייצג את המשרד, לכן אתה, בשבילי, הכתובת של המשרד.

אני מוכן להשיב. ה-30 מיליון דולר שהזכרתי, במסגרת ההמלצות

שלנו, זה לטווח הקצר. יחד עם זאת, שום משרד ממשלתי לא יכול להיכנס

בנעלים של המפעל, ביחס לתכנית ההבראה וזה בהחלט נושא של המפעל

והבעלים של המפעל. ברגע שהמפעל יופיע עם תוכנית הבראה ממשית, יש

למשרד כלים, שבהם הוא יכול לסייע לתוכנית כזאת. ישנם, ראשית לכל,

כספי המדען הראשי, שיש לו תקציבים משמעותיים

כמה יש למדען הראשי? מה זה משמעותי?)

למדען הראשי יש תקציב שנתי בסדר גודל של 100 מיליון דולר.

זה באמת הרבה כסף. אתם לוחצים על סולתם שתגיש לכם

תוכניות הבראה?)

אני חושב שהיו לנו מספר תוכניות, ושיחות עם סולתם, ואת הדבר

הזה הבהרנו בצורה חד משמעית.

עכשיו תאמר לי, אני חוזרת לענין של ה- 30 מיליון

דולר, לטווח הקצר, וזה לוחץ על כולנו. המשרד עירער על ההחלטה של

האוצר?)

משרד התעשיה והמסחר הגיש את ההמלצה, הסביר את העמדה שלו למשרד

האוצר, אבל משרד האוצר לא קיבל את ההמלצה הזאת.

תודה. למרבר ממשרד התעשיה והמסחר. בבקשה, מר אריאב, מאגף

התקציבים של משרד האוצר.

מי שאמור היה לאשר את ההמלצה להקצאת ה-30 מליון דולר, הינו בנק

ישראל הדו"ח הוגש על ידי מר ברודד המסחר והתעשייה, ומשרד האוצר,

אולם ההחלטה הבלעדית לאימוץ ההחלטה, היא בידי בנק ישראל. נכון הוא

כי בנק ישראל שואל אותנו לדעתנו, וכאמור ההמלצה שלנו היתה שלילית,

ואני אסביר מדוע.

נקודה ראשונה, שלא הודגשה לדעתי, מספיק, היא העובדה שהמשבר

בסולתם הוא משבר מיבני. זאת אומרת, קיימת בעיה של שינוי, שהתחיל

להסתמן בשווקים כבר לפני זמן רב, ולמרות זאת הבעלים, וההנהלה

המשיכו, ושמענו את זה בצורה מפורשת, בהמשך ייצור למלאי. היתה התאמה

לפי הנתונים של המשתנים של השוק, אבל בפירוש לא היתה זאת התאמה

מלאה. לכן, מה, בעצם קרה? המפעל ייצר למלאי, ניפח איזשהו בלון מאוד

גדול של 90 מיליון דולר

מה זה ניפח? כמה, לפי הערכה שלכם, בלי הניפוח?)

מלאי אופרטיבי של המפעל הזה, צריך להיות בסדר גודל 30 - 25

מיליון דולר.

אני רוצה להבין את מה שאתה אומר, כי אני יודעת

שהרפרנטים הצעירים של משרד האוצר לא יודעים לברור את המילים. כשאתה

אומר, ניפחו מלאי, אני רוצה להבין את המילה ניפחו. האם אתה מתכוון

לכך שעבדו למלאי, כאשר ידעו שאין למי למכור את התוצרת הזאת? אתה לא

מתכוון לומר שהיום יש מלאי בן 30 מיליון, בגלל שעבדו בייצור למלאי?)

חס וחלילה.

ולכן את זה צריך להבהיר. כשאתה אומר ניפחו, אף אחד,

מלבדי, לא הבין למה אתה מתכוון.)

אני אסביר. ניפחו, מהשורש של נפח. זאת אומרת, יצרו נפח של

מלאי, בגודל 90 מיליון דולר. שמענו שזאת היתה החלטה מפורשת של כור,

ושל חברת העובדים. עכשיו, בסך הכל, הריבית שאפשר יהיה להתחרות איתה

בשווקי העולם, היא ריבית שמקבל יצואן, במשק הישראלי. הוא מקבל מימון

יצוא, בתנאים שכולנו מכירים. הריבית שמדובר עליה במקרה סולתם חינה

ריבית של מימון המלאי. יש עוד נקודה שכדאי להבין אותה: אנחנו לא

מדברים פה על מפעל שהנושים החיצוניים שלו באים, ורוצים להביא אותו

לכונס נכסים. אנחנו מדברים על כך שעיקר החוב, הוא בעצם חוב לבעלים,

כלומר, החוב המרכזי הוא למעשה למסלקה של כור. זאת אומרת, הבעלים

נתנו גיבוי למדיניות עיסקית מאוד מסוימת, ורוצים כי הממשלה תגבה

אותם בממדים העצומים אליהם הגיעו הובותיהם לעצמם.

אבל כך מתנהלת כל המדינה, לא? הממשלה לא מתנחלת

כך?)

עד כמה שאין זה פופולרי להגיד את הדברים, בעיקר בוועדה הזאת,

אני רוצה לומר, שפשוט לא ניתן לתת גיבוי למדיניות עיסקית כזאת. זה

ניתן היה אם לא היתה לנו מיגבלה תקציבית. אבל, כיון שאנו מדברים על

מיגבלה תקציבית נתונה, וכולנו יודעים את הבעיות התקציביות הקיימות,

צריך להבין מה זה לגבות מדיניות עיסקית כזאת, בערכים של תקציב

המדי נה.

עכשיו אתייחס לנושא הספציפי של הגדלת תקרות האשראי, ואני רוצה

להסביר, שדינו כדין תקציב יקר יותר. למדינה זה פשוט יותר יקר. למה?

כי אפשר בעצם לפתור, באופן תיאורטי, את הבעיות התקציביות של מדינת

ישראל, ולסגור את כל הגרעון התקציבי הכולל, ואפילו להגיע לעודף של 3

מיליון דולר. איך עושים את הדבר הזה? לוקהים ומגייסים בחוץ לארץ,

חלוואח של 5 מיליון. אני בטוח שבנק ישראל יעשה זאת יותר בזול מאשר

כור. אבל, כור אומרת, "אנחנו חיים בתקרת אשראי מסוימת, תנו לנו

להגדיל את תקרת האשראי הזאת" כיון שיהיה זה חסר אחריות להמשיך את

מדיניות הייצור למלאי, הם רוצים גם שתקציב הביטחון יגדל, בהתאם,

בסכום פחות או י ותר זהה.

אני רוצה לדעת, מה מציע האוצר לעשות בסולתם?)

אני אגיע לזה, אבל אני מוכרה להתייהס למה שנאמר.

בבקשה. אני חושבת שאני מבינה. אני שומעת את עמדת

האוצר, אתה חושב שכששומעים, זה אומר שמסכימים?)

כפי שאמרתי הצעד הזה, כדין תקציב, רק שזה יעלה לנו יותר יקר.

זאת אומרת, אם היינו אומרים, בואו ניתן נתח תקציבי של 30 מיליון

דולר, הרי מבחינת ההשפעה על כמות הכסף במשק, זה יהיה בדיוק אותו

הדבר, רק שהגיוס של דבר כזה יהיה יותר בזול. לסיכום הנקודה הזאת :



אנחנו יודעים בדיוק את המצוקות התקציביות הקיימות, ובמה מתבטא,

מבחינת המשק, סכום של 30 מליון דולר.

מה כן צהיך לעשות, לדעתי? אני חושב שבסך הכל, המפעל, הההנלה

והבעלים, עד היום, לפי מה שאני הואה, לא הציגו איך המפעל הזה מצליח

להתאזן. דובה פה על פסק זמן, דובה פה על כל מיני דבהים, אבל איך

המפעל הזה פוגש את המשבה שיש לו בשווקים העיקריים? לדעתי, הוא הייב

להצטמצם בצוהה משמעותית, ולהפנות את הייצור שלו לשווקים אחרים. כי

האלטרנטיבה שעומדת בפני המפעל, היא או שכולו יפול, או שהוא פשוט

יתקיים במתכונת יותה מצומצמת, עם גיוון של המוצרים שלו. וזה תפקיד,

שעם כל הכבוד, לא על הממשלה ליצוה אותו. מתפקידה של ההנהלה והבעלים

להרכיב תכנית כזאת.

אני לא יכולה לפתוח כאן סימפוזיון. מר ברק, אם ברצונך להגיד

עשה זאת בקיצור, בבקשה.

זורים חול בעיניים. מימון יצוא ניתן רק כאשר יש יצוא, ואנחנו

מודים באשמה שאין לנו יצוא. בשנים שייצאנו ב- 135 מיליון דולר,

הסתכלו עלינו קצת אחרת, וכל דולר הלוואה היה על כל 5 דולר יצוא. כפי

שאתה יודע, יש הרבה יותר הוצאות. אז בוא לא נזרה חול בעיניים.

דבר שני, אנחנו במפורש אומרים שאנחנו רוצים הלוואה להקל על נטל

המצבת החובות שלנו, ועל המלאי הנוכחי. איננו מסתירים את זח, ואני לא

חושב שזאת בושה, אני חושב שאי אפשר להחזיק מקל משני קצוות, מצד אחד

לקבוע מדיניות מוניטרית, שבה הריבית היא 3% לחודש, מצד שני, לומר

לנו להסתדר עם הריבית, להתחרות בייצוא, ולהתאים את עצמנו למצב.

לאיזה מצב? למיטה שאתה הצעת? 3% לחודש?

האם טוב יותר להחזיק מלאי של 30 מיליון דולר?

מה אתה רוצה שהוא יעשה? שאנחנו ניתן לו לפטר 700 פועלים ולזרוק

אותם לרחוב? כמה פקידים פיטרו במשרד האוצר? אתה יודע מה קורה לאדם

שנזרק לרחוב ואין לו עבודה? אתה יודע שרק בייצור מקצצים! מה אתם

עושים למען הייצור?! אני מסכימה שצריך לנהל מפעל כהלכה, אבל זאת

האלטרנטיבה. את עובדי אתא זרקו, מחציתם של עובדי מספנות ישראל, זרקו,

את מי לא זורקים? מה, באמת, אתם מציעים לאנשים האלה? תאמר לי! מי

אחראי על כלכלת המדינה, אני? אתם כלכלנים, ומה שלמדתם באוניברסיטה

אתם באים לספר לנו. אבל החיים הם לא אוניברסיטה, ומה שלומדים

באוניברסיטה צריכים ללמוד ליישם בחיי היומיום. כל-כך קל מחר לזרוק

לרחוב 700 עובדים וב-1 לינואר 1988 עוד 300?

אני צריכה לספר לך מה קרה עם עיסקאות הנשק? איך בנו כאן תעשייה

שבנוייה כולה על תעשיית נשק, אני צריכה לספר לך? ומה קרה, ומאין



התחיל המשבר של סולתם? מישהו בממשלה יושב וחושב, מתכנן, עושה? למה

לזרוק את הקשיים רק על המפעלים? אני לא מבינה את הענין הזה, אני

פשוט לא מבינה, המחיר היחידי זה לזרוק את הפועלים, אלהה הפתרונות

שאתם מציעים, להתייעל. איפה במשרדי הממשלה התייעלו? אם עובד לא

פוטר. אם מישהו הוצא ממשרד ממשלתי, לקחו במקומו, בחוזים אישיים,

חמישה עובדים חדשים. האם שם הייתם כל כך תקיפים, אנשי משרד האוצר?

שום משרד ממשלתי במצבה האמיתית שלו אין לו פקיד אחד פחות. תסלח לי,

אני יכולה לעשות את החשבון חכולל, מה מספר העובדים על חוזים אישיים

היום במשרדי הממשלה. לקופת המדינה זה רק עולה יותר, אפילו אגורה אחת

לא פחות.

אנחנו מדברים כאן על פועלים. אנחנו מדברים על משפחות. על מה

אתה מדבר? אתה ראית בעיניך מה קורה ביקנעם? אני מדברת למשרד האוצר

עכשיו, לא אליך אישית, אתה יכול להיות הבחור הכי נחמד ואתה עושה עלי

רושם מאוד נחמד, אבל פקידים יותר בכירים, ממשרד האוצר, לא באים הנה.

אני אומרת לך, לי יש ראש פשוט, אני לא מתוחכמת, ואני אין לי

תיאוריות של כלכלה כזאת או אחרת. אני מבינה מהדברים שלך דבר פשוט,

שהפתרון שמשרד האוצר מציע, נכון להיום, הינ ו להתייעל. להתייעל על-פ י

ההצעה שלכם, פירושו לזרוק, 700 עובדים, החוצה. אני חושבת שהממשלה

נגרשה לעצמה מלאכה יותר מדי קלה. נותני עצות יש למכביר, אולם אתם

הרשות המבצעת, ואתם הייתם צריכים להרגיש את הדופק של סולתם. אם אתה

אומר שצריך לשנות את המיבנה של סולתם, לא הייתם צריכים להניח להם

מאז שהתחיל המשבר, לפני כשנתיים, להמשיך לעבוד במתכונת שהביאה למצב

הנוכחי. אני זוכרת, בוועדה הזאת, את סולתם. ענין המפעל הזה עולה

חדשים לבקרים אצלינו. ואיפח היתה הממשלה? משרדי התעשייה והמסחר,

והאוצר, איפה הייתם? אתם אומרים, לא להתערב בפרטי פרטים, והענין

מקובל עלי. אבל איפה הלחץ שאתם הפעלתם? ומה הם עושים המשרדים

האחרים? שירות התעסוקה מדווח, ויש איזה מתאם במשרד על הדיווח, מה זה

רלבנטי לענין? זה יפתור את הבעיות? אתם המשרדים שצריכים לפתור את

הבעיות. הענין לא יכול להמשך כך.

בישיבות הוועדה הנכבדת הזאת, על נושא סולתם, אני משתתף היום

בפעם ראשונה. לכן אני יכול רק להגיד דבר אחד. אם מישהו טוען שהמפעל

לא הציג תוכנית, איך מתאזנים, ויש לו גם דעה מה רמת המלאי

האופטימלית, ומאיזה סוג ומיגוון צריך להיות המלאי, אני מוכן להציע

לו עבודה במפעל, כשהמצב יהיה טוב. עכשיו אני לא יכול לשכור עובדים,

שאתה תגיד לי מה יזמינו מחר כדי שאדע מה לייצר. אם אתה מוכן, יהיר;

עליך להיות ערב לכך. עד אז, אני מסתמך על ניסיון של אנשים שעושיםזאת

כבר שלושים וכמה שנים, לכן יש להניח, שאם במשך שלושים וכמה שנים

התמידו, הם יודעים את מלאכתם. אבל קורים דברים במשק.

השאלה היא, מי ממשרד האוצר פנה אלינו, טלפן בא לראות, או הזמין

אותי לבוא אליו להסביר לו מה הבעיות, מה צריך לעשות, ואיך לעשות? את

אנשי משרד המסחר והתעשייה הזמינו שלוש פעמים, והם באו אלינו פעמיים.

גם ממשרד הכלכלה הזמינו אותי פעמיים, והם באו לדבר איתי, ונפגשנו

שלוש או ארבע פעמים. מי ממשרד האוצר בא ואמר, תציגו תוכנית? קל מאוד

לבוא לכאן עכשיו ולהגיד, לא הצגת לי תוכנית. אני לא מציג תוכנית למי

שלא מבקש ממני לראות אותה.



שלוש פעמים דיברת איתי בטלפון, תמיד ביוזמתי, גם את התשובה

קיבלתי ממשרד האוצר, מפני שהייתי שלוש פעמים במשרד האוצר, ולא

הרפיתי עד שקיבלתי תשובה. אני מצטער שקיבלתי את התשובה שקיבלתי.

אני רוצה להוסיף משפט כללי. יש לי הרבה מה להגיד בתוך הוויכוח,

כי גם אני הבר הוועדה המייעצת של בנק ישראל. במשרד האוצר ובממשלה

ישראל אימצו שיטה, שסיוע למפעלים לא יהיה על השבון המדינה. זאת כמעט

המדינה המערבית היהידה שיש לה ההלטה כזאת.

כמו יפן. )

אפילו ארה"ב. יפן אני כבר לא בטוה שמחזיקה בזה. אפילו ארה"ב.

כן. אפילו ארה"ב. אני לא משווה עם יפן, אלא לוקה דוגמאות

מגרמניה, ומארה"ב. אין מצב, שהממשלה לא תסייע לתעשייה בסיסית,

שקיומה דרוש לביטהון המדינה, בהיקפים שונים, בשנים שונות וגם

בתעשיות אהרות, בתקופות גישור, יש להם פילוסופיה וההלטה. ומה

אצלינו? בזמן שאנהנו יושבים כאן ישנה בהוץ הפגנה של המתיישבים. הרי

אי אפשר להגיד שכל המערכת מטומטמת, שנמצאים בה לא יוצלחים ולא

אהראים, ורק משרד האוצר, במדיניותו, עושה דברים נכונים.

הההלטה, אשר מבחינה מוניטרית, יצרה ריביות כאלה, וההחלטה אשר

אמרה, בתקופות מעבר ושינוי אין סיוע ממשלתי ישיר, היא החלטה אשר

מביאה את האנשים הנה. בסופו של דבר, העומס התקציבי על סוג כזה של

החלטות, יהיה הרבה יותר גבוה.

אני רוצה להוסיף משהו. דברים שאמרתי ניסיתי לנתח את המצב, כפי

שהוא מצטייר, גם ממה ששמענו היום, וגם מהדו"חות הכספיים של החברה.

בסך הכל, החברה נקטה במודע במדיניות שיצרה היום בעיה מסוימת, והבעיה

היא בעיה קשה, אני לא מכהיש את זה לרגע. אבל, זה לא נכון שלא בקשנו

תוכנית הבראה של המפעל. לא ראיתי תוכנית הבראה של המפעל, שמראה מה

יקרה. את שאלת מה יקרה בינואר 1988? איך המפעל הזה מתייצב ומתאזן

ומתאים את עצמו לתנאים המשתנים בשוק? לא ראיתי תכנית שיוצרת פתרון.

לסיכום סדר היום, בישיבה, מר דוברת, מנכ"ל משרד הכלכלה, בבקשה.

לגבי תוכנית הבראה למפעל, אין זה נושא פשוט. אולי, בניגוד

להרבה מפעלים אחרים, ניתן להסב אותו למשהו אחר בכלל, ממפעל מתכת

בסיסי להפוך אותו למפעל קונסטרוקציות או משהו כזה. ניתן לעשות את

זה. לגבי המפעל הזה אנחנו רוצים שישאר וישמר פוטנציאל הייצור

הביטחוני שלו, וזו, לפחות אצלי, נקודה מוצא מסוימת. לא ניתן ללכת כל

כך רחוק. ההסבה היא הרבה יותר קשה והרבה יותר מסובכת, ולכן אני

חושב ששני המשרדים, וגם אנחנו, דורשים את הדבר האלמנטרי: תוכנית

הבראה.



יש פה בעיה נוספת שצריך להביא בחשבון. אני מסבים לגבי ההסבר

הכלכלי של מר ירום אריאב, לגבי הנושא של ה- 30 מיליון דולר. אין שום

ספק, ההסבר שלו נכון. יחד עם זאת, צריך להתחיל לתת למפעלים, גם

למפעלים כאלה, לעבוד בתנאי שוק הרבה יותר סבירים. לקחת הלוואה

באשראי סביר, זה בהחלט חלק מהעני ן. אני חושב שבור, בגלל הבעיות שלו,

תצטרך במילא להתחיל לפזר תוצרת בשוק הבינלאומי, לא נוכל להתחמק מזה.

לגבי נושא העובדים. יכול לחיות שכאן המקום לבדוק את חהצעה,

שבזמנו הוצעה על ידי שר הכלכלה והתכנון, ונבחנה על ידי חמנכ"ל הקודם

הגמשת ביטוח אבטלה. אני יודע שגם להסתדרות

היו הסתייגויות מהצעה זו, איך יתכן שכאן ניתן ליישם אותה כיון שאז

דובר על איזשהו ניסיון או יישום חלקי של העיון זה. בהחלט יתכן,

שאותן קרנות יכולות לעזור או לעובדים שיהיו בחופשה, או לעובדים

שיעבדו. יתכן שניתן למצוא את ההגדרות המשפטיות וליישם את ההמלצות של

הוועדה שישבה בזמנו.

אתה רוצה לומר לי שזאת התשובה שאתה מביא לסולתם?

שאנחנו הולכים להגמיש, זו התשובה?).

זו התשובה שיכולה לעזור, כלכלית, למפעל. בוודאי גם לחלק

מהעובדים. לשם כך יש קרנות אבטלה, ואני חושב שזה יכול לעזור במידה

מסוימת. גם לממן שני שליש מהעובדים, שיעבדו בחוץ, שיעבדו בחוץ,

בוודאי שאין זה קל לס ולתם.

(היו"ר א. נמיר - היו"ר : סליחה שאני קוטעת אותך. אני לא כלכלנית,

אבל אני לא מבינה. נניח שאנחנו מגמישים, האם זה מסדר שווקים? זה

נותן עתיד לתוצרת? הלא הבעיה של סולתם ואה למצוא מה לייצר, כדי

שאפשר יהיה למכור. אז מה הביטוח הלאומי וההגמשה עוזרים לנו? נניח

שמגמישים, האם זה הפתרון למפעל?)

זה לא הפתרון, כפי שאמרתי, אני חושב שזו גם בעיית הזמן.

(א. נמיר - הי ו "ר : קודם כל שבין הממשלה והמשרדים יסתדרו, אחר כך

יבואו אלינו. טוב, בסדר.)

נקודח אחרונה, הנושא של יקנעם בכלל. קיימת הצעה, בוועדת השרים

לענייני כלכלה, שהוגשה על ידי שר הכלכלה ושר התעשייה, להעניק איזור

פיתוח א' למפעלים עתירי ידע. שני מפעלים כבר קמו על הבסיס הזח. יתכן

שאותם מפעלים לא היו מתרחבים או לא היו קמים, כיון שלצערינו, בקרית

שמונה ובמצפה רמון לא יכולים להתקיים אבל מצד שני הם קמו והתרחבו,

ויתכן שבהקמתם והרחבתם עזרה במשהו, אין ספק, אם כי גם זאת לטווח

והזמן הרחוק. אני יודע שזה לא פתרון אידיאלי, אבל, עובדה, האחד מהם

כבר עובד והשני יתופעל בקרוב. אני רואה בדוגמאות אלה חלק מחפתרון

לגבי העובדים, במיוחד בתחום המחיה של יקנעם, שיכול בהחלט, בעתיד,

להקהות קצת מהעוקץ של בעיות סולתם.

תודח. אנחנו מודעים לכך. וזה לא חדש. אנחנו בכל זאת אנו מחפשים

פתרון, שמפעל כזה כביר, כמו סולתם, לא ייהרס אילן גבריאל בבקשה.

דבהי נציג משרד האוצר ממש קוממו אותי. יש גבול. היתה לי ישיבה

עם שר האוצר. שר המסהר והתעשייה בא ליקנעם, חגיגית, ואמר "דיברתי עם

שר האוצר, אכן יש הסכמה להמליץ על הלוואת בנק ישראל". הוא אמר שהוא

תומך בנושא, ורק רוצה לבדוק אותו.

זה אמר שר האוצר?)

כן, שר האוצר. דבר שני, קיבלתי הודעה מעודד שמיר, לפני שבאתי

לשר האוצר ואמרתי, היתה פגישה משותפת בהשתתפות ממלא מקום ראש

הממשלה, שר האוצר, ושר המסחר והתעשייה, גם אנו היינו נובחים, ויש

עדות לבך שאכן, שר האוצר יתמוך בהמלצה לגבי הלוואה. מה קרה, לאחר

מכן, אני באמת לא יודע, וזה באמת מפליא אותי. לי נראה שקימת אטימות

או חוסר ידע על מה קורה, או שאין בעל בית לנושא שלנו. אתם תהרסו

במועד אחר את כל ערי הפיתוח, זה מה שאתם תעשו. יש פה מפעל, עם ביצור

ביטחוני, של תפארת מדינת ישראל, אז במקום שתבואו לפתור את הבעיות,

אתם מדברים בצורה אחרת, אני באמת מתפלא עליכם. תמסור את הדברים שלי

לשר האוצר. זה מה שאנחנו באים לשמוע מהאוצר? זאת ההצעה שלכם? יש לנו

צרות צרורות ביישוב, איך אתם מציעים לפתור את הבעיה? גם אני בוגר

אוניברסיטה, תיאוריות מוכרות לי. זה הפתרון שלכם?

אני תובע ממשרד המסחר והתעשייה לעמוד בהבטחה. הבטיחו לעמוד על

כך, ללחוץ על משרד האוצר, גם אנחנו את שלנו נעשה.

אני מבקש ממשרד הביטחון, יחד עם משרד האוצר, לפתור את הבעיות.

יש מלאי גדול, צריכים לעזור למפעל. מה אתם רוצים שיעשה המפעל?

מסתובבים אצלי מאות מובטלים. יש הרס, זה מה שקורה. הממשלה מתעלמת

מאיתנו ואין הזמנות תוצרת. מה נעשה? אתם רוצים שנפגין מול משרדי

הממשלה? אם לא תהיה ברירה, נעשה זאת. כבר אין לנו מה להפסיד.

משרד העבודה. דיברתי עם שר העבודה. תכריז ו הכשרה מקצועית הוא

אמר. אני רוצה לראות את משרד העבודה, שיבואו אלינו. מדוע הוא לא בא?

אני מורגל בוועדות. היה לי את ועדת פורר, הקודמת, לפני שנה. מאז לא

שמעתי מכם מאומה.

זה אינו מדוייק, שמשרד העבודה לא היה. ישנם צוותים משותפים,

לנו, למועצה ולשירות התעסוקה. כעת, בימים האלה, מנסים לטפל בנושא

הזה. בהכשרה מקצועית למובטלים. ויש לנו, לצורך זה, תקציבים,

ופתרונות. הבעיה איננה קלה, משום שאנשים לא כל כך ששים לנושא הזה.

אילן, אני רוצה לומר לך. אנחנו קוראים לזה, בוועדת העבודה,

"מובטלים עם תעודה". לא זה הפתרון. לפני שבועיים הייתי בבית-שאן,

ונפגשתי עם הכיתה הזאת. ישבנו כאן ביום שני על בעית בית שאן. אותו

סיפור. חלק מכם שמעו מה שהיה בבית שאן. הבוקר דיברתי טלפונית עם

אורי אגמי, שיביאו לשם ציוד. אין בעיה של ציוד. ומה הם יעשו כשחם

יגמרו? מלמדים אותם הנדסת קירור, ואם שניים יקבלו עבודה, במקצוע

הזה, באיזור, לא בבית שאן עצמה, האם הבעיה תיפטר? אני לא אומרת שזה



לא פתרון של רגע, למראית עין, גם לתושבים, כי באמת פרנסי העיר הם

במצוקה גדולה. זה ממש עיר נהרסת. ואתה חושב שאה אפשרי להתפקע כשרמת

ישי זה איזור פיתוח א'א'? רמת ישי! ומישהו יגיד לי "זה לא פוליטי?"

יקנעם לא יכולה לקבל סיור? כבר אין לי כוח לכל הדברים האלה. בבקשה,

מר צמה, נציג ועד העובדים. ועד הפועלים.

קודם כל, ליושבת-ראש. באמת כל הכבוד לה שהיא יושבת כאן ומאזינה

פעם אחרי פעם לדיונים של ועדת העבודה והרווחה, וברוך השם שעוד נשארת

לשבת. זה מרגש לשמוע כאן על דברים כאלה, בחדר ממוזג. מפני שלאף אחד

לא איכפת, עושים לנו מין ניתוחים כלכליים אבל אף אחד לא חש את מה

שמרגיש הציבור. במקרה היושבת--ראש, וכמה הברים מוועדת העבודה,

הסתובבו במפעל הזה. לא היו אמנם הפועלים שיצאו לחופשה.

המפעל הזה עבר טלטלה, ולא מדובר על שנה או שנתיים. ציבור

העובדים חטף מכות מכל הכיוונים. זה התחיל לפני 7 שנים בפיטורים של

800 איש. ואנחנו ממשיכים להתגלגל עם הנושא הזה ונפגעים יותר ויותר.

עד ינואר 1987 היינו 1500 איש. כשליש מעובדי המפעל הזה פוטרו. חלק

עשו הסבות. בעלי מקצוע טובים הלכו לעבוד במחלקות בלתי מקצועיות,

במחלקות של פועלים פשוטים. בעלי מקצוע שעובדים 20 ו-30 שנה, אנשים

בגיל מבוגר וחולניים, הלכו לעבוד במחלקות קשות יותר. מה הציבור הזה

יכול לספוג יותר, ומשרדי הממשלה יושבים באתנחתא בזו ומדברים לנו פה

על ניתוחים כלכליים כאלה ואחרים.

לא חסכתי את הביקורת שלי מהמפעל. אבל, אני אומר, בסך הכל מה

המלאים האלה? המלאים האלה נתנו המשך קיום לכך וכך אנשים. מה היינו

צריכים לעשות לפני שנתיים אם לא היינו מייצרים את המלאי? לזרוק עוד

1000 איש החוצה? לסגור את המפעל שנסגר "אתא"? בקריה עדיין קיימת

הטראומה של אתא. בכל רחוב, בכל מיפגש, אתה שומע את הטראומה של אתא.

לשום איש זה לא איכפת, ואת אף אחד זה לא מענין. וכך גם לגבי מספנות

ישראל, ואני לא רוצה לדבר על מפעלים קטנים שנסגרו, ורפאל בעתיד, גם

הוא ייסגר, כפי הנראה. כל התעשייה שלנו הולכת לטמיון, ומדברים לי

בשפה כלכלית.

אני לא אומר שלא צריכים לדבר, אבל גם את התעשייה לא צריכים

לקבור, קל מאוד להוציא להופשה. דיברנו עם משרד העבודה שיקציב איזה

תקציב להוציא את האנשים לחופשה של 4-5 חודשים. אנשים ישבו בבית, ללא

שכר, ויחכו 5 חודשים? איזה מן דבר זה? כך רוצים להקים מדינה יצרנית?

אני חושב שהמפעל הזה הינו אחד המפעלים המבריקים, עם הטכנולוגיה

המתקדמת ביותר, עם הכוה האנושי, אני הושב, הטוב ביותר שיש היום. על

מפעל כזה לאף אחד לא איכפת? אני שלחתי מברקים לכולם. מישהו הופיע

אצלינו בעבודה, במפעל, ושאל מה כואב לכם? משלט רחוק רוצים לנהל את

העניינים האלה. שיבואו להוש את ההרגשה של הכוח האנושי שישנו במפעל

הזה. שיחושו את העוצמה, ולא יבואו רק בזמנים הטובים, עם משלחות,

ויאמרו "הנה תראו, איזה מפעל אדיר". גם בזמן מצוקה צריכים להופיע

במפעל.

אני מצטער שאני מרים במקצת את הקול, כי אני באמת מתרגש ממה

שקורה כאן. מה יכול ציבור פועלים, עובדים, לחטוף יותר ממה שחטף?

ואמרנו שאנחנו ננהל את הכל בשקט. פיטורים - פטורים, ניידות



ניידות, עשרים אלף דברים להבראה עשינו, כי הבנו. ולא רצינו לצאת

לרחוב, כי באמת לא מתאים לנו, לא רצינו לעשות את זה. אבל, אם נצטרך

לעשות זאת נעשה את זה טוב יותר מכל אהד אהר. נעשה זאת בעוצמה הגדולה

ביותר.

לכל אותם משרדים שאינם מסייעים למפעל כזה, ברצוני לומר, שזה לא

רק הענין של כור. המפעל הזה הוא תפארת, אמר אילן. והוא באמת תפארת

של מדינת ישראל. אולם לא במקרי הירום זקוקים למפעל הזה. צריכים

להמשיך לקיים את המפעל, על פועליו, על המכונות שיש בו, ולא לפגוע

בו. המפעל הזה נפגע מספיק.

אני מבקש שמכאן שתצא קריאה לכל המשרדים, יגרמו לנו לצאת

להפגנות. לא מתאים לנו לעשות את זה. עשינו את הכל בשקט, כי לא רצינו

לנקוט בדרך קיצונית. הרי סולתם הינו מפעל נשק ותחמושת, וכל הפגנה

אולי תביא נזק. אנחנו לא רוצים לפגוע. אני מפנה את דברי למשרד

הביטחון; יש לנו פרוייקטים עתידיים, שהם צורך חיוני, ממדרגה ראשונה,

למערכת הביטחון. אז לאף אחד לא איכפת? שזה יגווע?

אני לא רוצה להאריך כי הגב' נמיר אמרה שלא צריך להאריך. אני

יוצא בקריאה נרגשת לכולם, דרככם לשרים, שיבואו ויראו, ויסייעו במלוא

העוצמה, במלוא היכולת, למפעל הזה, ולאנשים העובדים בו להמשיך

להתקיים. תודה.

ביקנעם נמצאים למעלה מ 15% מובטלים. איזור חיפה סובל מאבטלה לא

פחות קשה משלנו, ואני רוצה להגיד, בחרדה הולכת וגוברת מדי יום,

שאנחנו הולכים לקראת אבדן. אני לא רוצה להשתמש בפרפרזות, אולם, 180

איש רשומים היום בשרות התעסוקה, בגלל זכאותם לדמי אבטלה בלבד. אני

?מעריך בכפלי ים את המספר שלא נרשם בשרות התעסוקה.

כמה יש היום בשרות התעסוקה?)

בשרות התעסוקה בלבד רשומים 180 איש, בגלל שהם עדיין זכאים לדמי

אבטלה. כוח העבודה בעיירה הוא של 2000 איש עברנו את ה 15%, מובטלים

ומתקרבים ל- 20% אבטלה. איזור היפה סובל מאבטלה עוד יותר קשה. לאן

עלינו לשלוח עובדים? תושבי יקנעם אינם מפונקים. קיימים בינינו אנשים

שנוסעים לעפולה לעבוד. אין לנו תשובות לאבטלה. זה הולך ומחמיר,

ועכשיו, אם חלילה אדם אהד נוסף ייפלט, אני לא יודע מה יקרה ביישוב

הזה. זה הנקודה שרציתי להוסיף אותה. נכון, אנחנו עושים תוכניות

להכשרה מקצועית, איך קראת לזה? "מובטלים עם תעודה". עושים גם זאת

בכדי לנסות ולהוריד את המרירות. ויש מבצעים, ויש סדנאות במועצת

הפועלים, ואני חושב שאנחנו הראשונים בארץ שעשינו דברים בכל מיני

סדנאות למיניהן, אבל זה אינו הפתרון. הפתרון היא בעבודה. פרנסה

ולחם.

אני לא זוכרת ישיבה שהיה לי קושי כל כך גדול לסכם אותה. אני

לא יודעת מה לסכם. אני אומרת את האמת. אני רוצה לומה כאן כמה דבריס,

להנהלת כור, להנהלת הברת העובדים ולמפעל סולתם.

אני מאוד דואגת לנושא הזה של הוצאת העובדים לחופשה עד ה-1

בינואר 1988. אינני משוכנעת שב- 1 לינואה 1988 תהיה עבודה. התחזקתי

בתחושה הכבדה הזאת, שהיתה לי גם בישיבה הקודמת, לאחר ששמעתי כאן את

נציגי משהדי הממשלה. אני יודעת גם את מצב משהד הביטחון. אין יום

שאני לא מטלפנת למשהד הביטחון, לבקש החמים והזמנות על איזשהו מפעל

בארץ, שאם משרד הביטחון לא יזמין, אצלו עבודה. אז יפוטרו עובדים בו.

ברור שמצב כזה לא יכול להימשך. לא צריך להיות כלכלן על-מנת להבין

זאת. אני מכבדת אנשי כלכלה, אבל גם גורסת שאילו הכלכלנים היו בונים

את המדינה, היא לא היתה נבנית.

זה לא יכול להיות שמדינה, שמדברת כל הזמן על יצור, אבל בדיעבד,

הורגת את הייצור. לא הפועלים אחראים שאחוז כל כך גדול של התעשייה

שלנו מופנה לייצור נשק. מי יתן בידינו הבטחה שאם נייצר מוצרים

אחרים, נוכל להתחרות איתם בשווקי העולם? במיוחד כאשר קיימת מדיניות

הסיבסוד המסיבי של ממשלות העולם, בתעשיות. אין מדינה כמו יפן

שמעורבת בייצור תעשייתי. כל המדיניות של ממשלתה מכוונת לתיעוש. גם

לכן אני לא יכולה לקבל את ההצעה לשלוח את העובדים עד ח-1 לינואר

1988.

אני מבינה את המצוקה של כור ואת המצוקה של סולתם. לו היה כור

מסתכל על הענין רק מבחינה עסקית, הוא היה סוגר את המפעל. בביקור

שערכנו במקום ראינו שצריך להחליף את הייצור, ולהסב את פסי הייצור.

הרי אי אפשר להסב את פסי הייצור בסולתם. לשם כך צריך להוציא את כל

מה שיש שם, להכניס מכונות חדשות, ולהתחיל הכל מחדש. את זח למדנו

בסיור. עד שלא מבקרים לא לומדים. לא לומדים זאת מדו"חות.

לכן אי אפשר לשחרר את משרדי הממשלה מאחריות. כאן לא מדובר על

דו"ח כזח או אחר. הענין לא יסתדר בניירת. בעוד 10 ימים, אנחנו ניפגש

שוב. אני פונה עכשיו למשרד התעשייה והמסחר, למשרד האוצר, יחד עם

הנהלת המפעל והנהלת כור, להביא לנו הצעה, או הצעות אלטרנטיבות.

הפתרון הוא לא דמי אבטלה. ולא הסבת חלק מדמי האבטלה, הפתרון הוא

לחפש דברים, שאפשר להחליט על ייצורם ושיהיה למי למכור אותם. משרד

התעשיה והמסחר, שהוא הבעל-בית על התעשייה, חייב להגיד מה הוא מציע.

לאיזה כיוון הוא מציע להסב את סולתם. אני יודעת שזה לא פתרון מהיום

למחר, אבל אם נדע שיש פתרונות ב- 1 בינואר 1988, אולי נמליץ בפני

הנהלת כור, ובפני העובדים, "תצאו לחחופשה, כי מובטח לכם לאן לחזור".

ללא פתרון - אין להם לאן לחזור.

לגבי יקנעם, הממשלה תצטרך להחליט. אולי הממשלה צריכה להחליט

לסגור את יקנעם? אני מציעח לכם לנסוע לראות מה קורה ביקנעם. ישוב

לתפארת נהרס בעקביות. רבותי, יש לנו את תל אביב, בת 2 מיליון

תושבים, במרכז הארץ, נסגור את כל היתר? בין ישיבה לישיבה היום,

עסקתי בשתדלנות. רצתי לשר החינוך להתחנן קצת כסף, ואני מה, יש לו?

לחפירות בבית שאן, כדי להחזיר 130 מועסקים מובטלים. האם עלי לרוץ גם

לשר התיירות, לבקש שהוא יתן, כדי ששר האוצר יסכים לתת בהתאם? כך



אפשר לנהל מדינה?

אנחנו נודיע לכם את תאריך הישיבה באה, אני אדבר עם המנכ"ל, מר

יורם בליסובסקי. אתם צריכים להביא את ההצעות האלטרנטיביות, גם אם

אנחנו יודעים שהן תלויות בזמן. תנסו לגבש הצעות בשותפות עם משרד

האוצר, ואז נראה מה להחליט. אין לי בינתיים שום רעיון אחר, ואני

מבקשת מהנהלת כור לא להוציא את העובדים לחופשה לפני הישיבה הבאה

שלנו. אני פוחדת שלא יהיה להם להחזיר. תודה רבה. הישיבה נעולה.

ו

הישיבה ננעלה בשעה 13:25.