ישיבת ועדה של הכנסת ה-11 מתאריך 05/08/1987

הסכם עבודה עם חברת ארקיע; תקנות הגנת השכר (מועד מיוחד לתשלום שכר עבודה, תיקון 1987)

פרוטוקול

 
הכנסת האחת-עשרה

מושב שלישי



נוסח לא מתוקן



פרוטוקול מס. 358

מישיבת ועדת העבודה והרווחה

שהתקיימה ביום די, י' באב התשמ"ז 5.8.87 שעה 09.30
נכחו
חברי הוועדה -. א. נמיר - היו"ר

ח. גרוסמן

י . פרץ

מו זמנים .- פרופ' ר. בן - י שראל

נ. אור - הממונה הראשי על יחסי עבודה

ש. שדיאור - יח' שכר-האוצר

י. ברק - היועץ המשפטי משרד העבודה

מ. צבע - מהלקת שכר - החשב הכללי

ח. ר י י טר - מח ז י ק ת י ק ארק י ע -

הועד הפועל של ההסתדרות

א. ז ילוני - הו ועד הפועל

ח. זוננפלד - נציבות שרות המדינה

ח. ישראל - התאהדות התעשיינים

י. ארן

ד. גלבוע - ועד דיילות ארקיע

ח. רוכמן - ועד דיילות ארקיע

ש. יונס - ועד דיילות ארקיע

א. לוריא - ועד דיילות ארקיע

יועץ משפטי .- מ. ב ו ט ו ן
מזכירת הוועדה
א. אדלר
רשמה
רקורד/03-453310/ פ. לוין-46
סדר היום
1. תקנות הגנת השכר (מועד מיוחד לתשלום שכר

עבודה, תיקון 1987)

2. הסכם עבודה עם חברת ארקיע
היו"ר א. נמיר
בוקר טוב, הנושא שעל סדר היום הוא: תקנות הגנת השכר, מועד

מיוחד לתשלום שכר עבודה. בבקשה מר ברק.
י. ברק
מדובר בסוגי שכר שלפי החוק, לא נקבע מועד תשלומם. חוק הגנת

השכר קובע את מועד תשלום שכר העבודה בתום החודש שבו העובד עבד, השכר

מולן, אם לא שולם תוך תשעה ימים מתום החודש. זה היה תיקון שהוועדה

אישרה לפני שנתיים, לפני-כן היתה הלנה של 15 יום וקיצרנו ל-9 ימים.

החוק מדבר על שכר עבודה יומי או חודשי, כלומר, אם הוא על בסיס עבודה

יומית או על-פי שעות הוא מחושב חודשי. יש סוגי שכר שאינם משולמים על
הבסיס הזה, למשל
פרמיות, שעות נוספות, ועוד סוגים אחרים של שכר.

בזמנו נקבע על ידי בית הדין לעבודה שסוגי שכר אלה אינם כלולים בחוק

הקיים. אבל, החוק מאפשר לשר העבודה והרווחה לקבוע מועדים לתשלום

בתקנות, באישור ועדת העבודה והרווחה של הכנסת. בשנת 1975 נקבעו

תקנות כאלה, ושם נקבע, שהמועד לתשלום שכר עבודה כזה משולם או על פי

רישום של המעסיק, או על פי דיווח של העובד חודש ימים לאחר חודש

העבודה. כלומר, לא יחד עם המשכורת השוטפת אלא חודש אחד יותר מאוחר.

כך זה נמשך שנים די ארוכות.

הסיבה שקבעו מועד יותר מאוחר מהמועד הרגיל, כלומר, לא יחד עם

המשכורת השוטפת אלא חודש אחד יותר מאוחר, היתה, שמדובר בשכר שצריך

לעשות לגביו חישוב מיוחד, למשל, דיווח שעות נוספות. העובד מגיש את

הדיווח בסוף החודש, או בתחילת החודש חבא ואז מחשבים כמה מגיע לו. יש

מעסיקים בעלי סניפים במקומות רבים בארץ, לכן, עד שהדוחות זורמים מכל

חסניפים זה עובר זמן. היה הסכמה, של כל הצדדים, שסוגי שכר כאלה

משלמים חודש אחד יותר מאוחר. כך זה פועל עד היום גם בשרות המדינה.

מגישים את הדוח בסוף החודש, מקבלים את השכר לאחר חודש. אבל, כאמור,

בתקנות ההן נקבע מועד של 15 יום, ומאחר והחוק תוקן ל-9 ימים, היח

צורך לתקן אותם. בהזדמנות זאת גם שיפרנ ו אותם.

השיפור שקבענו כאן בתור כלל, הוא שצריך לשלם את סוגי השכר האלה

עם המשכורת השוטפת ולא כעבור חודש. אני מזכיר שוב על מה מדובר: בשכר

שמשלמים לפי דיווח או לפי רישום; לא שכר יומי או חודשי שוטף.

איפשרנו גם לשלם כעבור חודש אבל באחד משני התנאים: או שהמעביד משלם

מיקדמה על חשבון השכר של לפחות שליש מהשכר, או שהוא משלם את התוספות

באמצעות שעות נוספות. כלומר,יש למעביד שתי ברירות: לשלם יחד עם

המשכורת השוטפת, שזה חידוש גדול לעומת המצב הקיים, או לשלם את השעות

הנוספות בחודש אחד מאוחר יותר, אבל אז הוא חייב או לתת מיקדמה על

חשבון השכר, או לשלם לפי ערכים של החודש חבא. אם בינתיים ניתנה

תוספת יוקר, או חיתה העלאת שכר, המעביד משלם את השעות הנוספות לפי

המשכורת השוטפת של החודש הבא. שיטה זאת נהוגה בשרות המדינה כבר זמן

רב, וזה פועל לשביעות רצון כולם. גם בהסתדרות נוהגים לפי השיטה

לפני שהגשנו את התקנות החדשות, קיימנו מגעים עם ההסתדרות, עם

המעסיקים, ועם האוצר, בתור המעסיק הגדול במדינה. התקנות החדשות הן

תוצאת הדיונים האלה.
היו"ר א. נמיר
תודה רבה. דבר ההסתדרות, בבקשה.
א. ז י ל ו ני
בהשוואה לתקנות הקודמות שהיו על הפרק, הנושא הזה קיבל משמעות

הריפה בעתות של אינפלציה, כיוון שהעידכונים שולמו כעבור 45 יום.45

ימים, בתקופה של אינפלציה, שוהקים לגמרי את התוספות הללו. אנהנו

יודעים שתוספות כמו הוחזקת רכב, שעות נוספות, אש"ל וכדומה, מהווים

אחוז נכבד מהכנסתו של העובד. לכן עלה הרעיון להתקין תקנות הדשות.

היום זה אולי פהות חריף, אך התיקונים תואמו גם לעיתות שפל גגם

לעיתות משבר. חלק מהתיקונים מהווים התאמה לשקיים היום בשירות המדינה

ובמוסדות ההסתדרות. כלומר, התשלום משולם בערכים ריאלים של החודש

השוטף. עניין מקדמות לא קיים בשירות המדינה, העובד, כמובן, יכול

לבחור בהסדר מראש על-פי המתאים לו, תשלום שכר בערכים ריאלים או

לקבלת מיקדמה במהלך החודש.

נדמה לי שההצעה הזאת, שכל הצדדים מעורבים בה, אנחנו,

התעשיינים, משרד האוצר וכמובן משרד העבודה, ההצעה הזאת מקובלת

עלי נו.
ח. ישראל
מאותם שיקולים שצויינו כבר ישבנו עם משרד האוצר, עם ההסתדרות

ועם משרד העבודה וההצעה מקובלת עלינו.
ש. שד י א ו ר
אני מבקשת להגיד רק דבר אחר. במדינה כבר נהוג מ-1984 ההסדר

לפיו נשמר הערך הריאלי תשלום על פי החודש האחרון, לפני הדיווח. אבל,

עניין המיקדמות איננו מתואם לדרך שבה משולם השכר בשרות המדינה.

לכן ברצוני לדייק את הדברים, ולהדגיש, שהעניין של המיקדמות, לעומת

התשלום לא ניתן לבחירת העובד, כדברי מר זילוני אצלינו קיים הערך

השוטף, אבל אין נותנים מיקדמות, לפי שיטת המיקדמות התעשיינים. לנו

אין אפשרות לשלם את המיקדמות, אלא רק בדרך השניה.
היו"ר א. נמיר
אני רוצה להבין. מר ברק, תסביר לי: כשהתקנות האלה תתפרסמנה

כחוק, הן יחולו על כולם?
י. ברק
אני מוכן להסביר את זה. אנהנו נתנו אופציה בידי המעביד, אם הוא

רוצה לשלם מיקדמה הוא יכול לשלם מיקדמה.
פרופ' ר. בן-ישראל
זה שיפור מהמצב הנוכחי הקיים. אני מברכת על השיפור.
היו"ר א. נמיר
אני לא רגילה להחליט בעצמי. אומנם יש לי הסמכות והזכות לעשות

זאת, אבל זה היום האחרון של הכנסת, ואני לא ריציתי לדחות את הנושא,

לאחר הפגרה. יש לנו סדר יום עמוס היום, ואני משתמשת בזכותי, כיושבת

ראש, וקובעת שהתקנות מאושרות. תודה רבה. לגבי מי שבא לנושא הזה,

הישיבה הסתיימה.

הסכם עבודה עם חברת ארקיע

אני מתכבדת לפתוח את הנושא השני בישיבת הבוקר. הנושא: דיילות

חברת ארקיע. כל יום אני מזדרזת להזמין נושא, שהוא בבחינת סכסוך

עבודה, לוועדת העבודה והרווחה של הכנסת, אבל נציגות של הדיילות

הגיעה אלי זו הפעם השניה. לו זאת היתה הפעם הראשונה, לא הייתי

מקיימת את הדיון. הדיילות היו אצלי, אני לא יודעת אם בדיוק אותה

קבוצה, אבל באותו נושא, לפני חודשים רבים, אולי, אפילו, לפני שנה.

אני אז בהחלט חשבתי שהעניין הוא מענייינה הבלעדי של ההסתדרות, וחברת

ארקיע.

פניתי להסתדרות, וביקשתי למצוא פתרון לנושא הזה. אני חושבת שיש

כאן עיוות מאוד חמור, לגבי הדיילות, מעצם העובדה של היותן נשים.

מאחר ואני שמחה שהגיע לכאן מחזיק תיק התעופה בהסתדרות, אני חשה

שעניין דיילות אל-על, גם הוא, אם לא ימצא את פתרונו, יגיע לשולחן

הוועדה.

היום יש לנו גם חוק לגבי נושא אחד, שבו מדובר, והוא גיל

הפרישה. זה הנושא המרכזי, המדובר בחוק המדינה החל על כולם. למרות

והפניה שלי להסתדרות, העניין לא מצא את תיקונו. היה אצלי ועד

הדיילות, ועמדנו בדיוק באותו מקום בו עמדנו לפני שנה. לכן החלטתי,

במיוחד לאחר קבלת החוק של גיל פרישה, לזמן דיון מיוחד בנושא שעל סדר

היום. הנהלת ארקיע, משום מה, החליטה שלא לבוא לישיבה, למרות פניה

נוספת שלי שהם ישקלו את הנושא מחדש. אני שמחה, מר זילוני, שאתה,

נציג בכיר של ההסתדרות נמצא כאן. צר לי שמדובר בחברה של ההסתדרות יש

חלק כל כך גדול בה. יושב ראש מועצת המנהלים מייצג את בנק הפועלים

שם. הוא היה עוזר כלכלי שלי, כשאני הייתי מזכירת ארגון אמהות עובדות

בתל-אביב. בכל מקרה, את הדיון שלנו נקיים גם בלי נציגי ארקיע, זו

הבעיה שלהם. אנחנו גם נמצא דרך, שההחלטות שלנו, במידה והן תתקבלנה

תחייבנה את חברת ארקיע. כמובן, אם אנחנו עושים דבר שהוא לא מנוגד

לחוק ולא לתקנון הכנסת.

דיברתי עם מנכ"ל ארקיע, כי קיבלתי ממנו מכתב מאוד חריף בהתייחס

התבטאות שלי באמצעי התקשורת. במכתבו הוא ציין שהוא חושב שאולי נפלח

טעות ולא כך אמרתי. הוא חושב שאני לא מכירה את ענייני ארקיע מקרוב

והוא מזמין אותי לסיור. טילפנתי אליו, לא יכולתי להשיג אותו, ביקשתי

שהוא יטלפן אלי הביתה. אני פשוט מספרת זאת כי אני רוצה שבמיוחד

נציגי ההסתדרות ישמעו את הדברים. הוא טילפן אלי, אני לא התייחסתי

להודעה שהם אינם מתכוונים לבוא לישיבה, כי אני לא מזכירת הוועדה,

אני לא עוסקת בזימונים ולא מתחננת בפני אף אחד שיבוא לישיבות ועדת

העבודח והרווחה של הכנסת. אמרתי לו, שאני עומדת מאחורי כל מילה

שהתפרסמה בעיתון, ולא הייתי אומרת את מה שאמרתי, ללוא הכרתי, כבר

פעם שניה, את הנושא של דיילות ארקיע. באשר להזמנה שלו, אמרתי כי



ברצון אבוא לסיור. קבענו ליום שלישי הקרוב. אין- זה הפורום למסירת

הודעה כזאת, אבל אני אומרת אותה מאחר ואתם כאן, ולהסתדרות יש נגיעה

בארקיע. מאחר והם לא מצאו לנכון לבוא לישיבה, אני רוצה לקוות שאולי

הם עוד יגיעו, אבל אם הם לא יגיעו, לא אקיים שום סיור בארקיע,

החלטות הוועדה תהיינה החלטות.

יש לנו עם ההסתדרות מערכת יחסי עבודה יוצאים מן הכלל. אני לא

הייתי מעלה על הדעת שמישהו, בחברה שיש לה נגיעה להסתדרות, יכול כך

להתנהג לוועדת העבודה. לכן אני מבקשת ממר זילוני, למסור את דברי למר

הברפלד, וגם למזכ"ל ההסתדרות.

עכשיו, לנושא שעל סדר יומנו. אני מציעה ששתיים מכן תחלטנה מי

) תמסור לנו, בקצרה את עיקרי הבעיה. בבקשה.
ד. גלבוע
לדיילות ארקיע היה חוזה קיבוצי, עד שנת 1983. היינו מוגדרות בו

כצוות אויר. זה היה חוזה קיבוצי משותף לנו ולטייסי ארקיע, באותה

חוברת. בשנת 1983 סכסוך עבודה בין הטייסים וארקיע, ובסוף התהליך

פוטרו שישה טייסים, חברי ועד, בניגוד לחוזה הקיבוצי. ההנהלה, למעשה,

אנסה את הטייסים לעבור לחוזים אישיים, טייסים שסירבו לחתום על חוזים

אישיים, עזבו את החברה. באותה הזדמנות הם גם כפו על הדיילות לעבור

לחוזים אישיים. הם אמרו, מי שלא תחתום על חוזה אישי, תפוטר. אחת

אחת נקראנו למנהל כח אדם, וכך בוצע התהליך. משנת 1983 אנחנו בחוזים

אישיים, לפני שנח קיבלנו הודעה מההסתדרות, שההנהלה, עקרונית, מסכימה

להחזיר את הטייסים, את צוות האויר, להסכמים קבוציים, מיד התחלנו

לפעול בכיוון הזה בהסתדרות ובהנהלה, מהר מאוד התבררה לנו הטעות:

התברר שהם מסכימים להחזיר את הטייסים לחוזה חקיבוצי, אבל לא את

הדיילות, מתוך חברה שהיום מונה 500 עובדים, אני מניחה שיש בוודאי כ-

300 עובדים שהם בחוזים קבוציים, יש עובדים שמניים וקבוצה של 20

דיילות בחוזים אישיים, בחוזה האישי אנחנו מוגדרות כדיילות קבועות,

ורק לנו אותנו השאירו בחוזים אישיים, זה נראה לנו כאפליה.

אנחנו מייצגות את הקבוצה של הדיילות הקבועות, יש קבוצה גדולה

היום של כ-60 דיילות ודיילים זמניים, לאלה אין כלל חוזים. אני חושבת

שחלקם אפילו לא חתמו על איזשהו חוזה עם ארקיע, אנחנו, מבחינה מוסרית

ובתביעה לצדק, מאמינות שיש לנו את כל הזכויות לחזור לחוזה קיבוצי.

שאלנו לסיבה המונעת מאיתנו הסדר קיבוצי, ונאמר בגלוי שהסיבה היא

בעיה של גיל פרישה אצלינו. מה זאת אומרת גיל פרישה? הם לא מוכנים

לעבוד עם דיילות מבוגרות. באיזשהו שלב הם ירצו שנעזוב את החברח. חם

לא חגדירו זמן, בכל הקבוצה יש לנו דייל אחד, הוא בן 59, וכבר מספר

פעמים ניסה לפרוש ולא אייפשרו לו, מבחינת הגיל הממוצע, אורנה היא בת

32, אני בת 40, כוחי במותני, דיילות הוא מקצוע ככל מקצוע, ואני רוצה

לעבוד בו עד גיל פרישה, כמקובל במשק,

כ-60 יום לפני שפג תוקפו של החוזה האישי שלנו קיבלנו מכתב, אני

יכולה להעביר אותו ביניכם, במכתב הזה הם מציינים במפורש שהם יסכימו

להאריך את תוקף החוזה האישי, בתנאי שנסכים בו למספר שינויים,

בסעיפים מאוד עקרוניים ומשמעותיים, אבל החשוב בהם הוא גיל פרישה,

אנחנו, כמובן, דחינו את התביעה הזאת, ובתשובה קיבלנו מכתב של מנכ"ל

החברה, מנכ"ל החברה אישר שהמכתב הקודם של מנהל כח אדם מבטא את



מדיניות החברה. מאז ועד היום, במשך שכה, אנחנו עושים מאמצים לשכנע

את החברה להסכים להכליל אותנו בחוזה הקיבוצי. ההסתדרות, אני חייבת

לציין, היא לצידנו. מר קיסר הבטיח לנו. בקשנו מההסתדרות שלא תחתום

על חוזה קיבוצי עם הטייסים לפני שהחברה תחתום, במקביל, על חוזה

קיבוצי עם הדיילות. אומנם מר קיסר הבטיח וגם מר הברפלד הבטיח לנו,

חד משמעית, שלא יחתמו על חוזה קיבוצי עם הטייסים, ללא הדיילות.
היו"ר א. נמיר
יש שתי קבוצות של דיילים. יש קבוצה אחת, בין 60 ל-70 דיילי

ארקיע, העובדים בסטאטוס של זמניים. גם הם היו אצלי פעם, וסיפרו

שהנורמה של אל-על הינה פיטורין והחזרה לעבודה, וחוזר חלילה. באל-על

יש 18 דיילים קבועים כפי שהיה עד 1983. בת כמה היא. המבוגרת ביותר

שביניכם? סליחה שאני שואלת. בת 50? בסדר.
ד. ג י לב ו ע
בשבוע שעבר קיבלנו מהחברה הצעת פרישה שאנחנו רואים בה צעד

מפלה, כי שום גוף אחר בחברה קיא קיבל הצעת פרישה. הצעות כאלה, בדרך

כלל, באות, כשהחברה נמצאת במצב קשה, והיא רוצה לצמצם את עצמה בצורה

הוגנת. החברה היום נמצאת במצב כלכלי איתן. מצבה השתפר לאין ערוך

והיא מחזיקה 60 דיילים, כולם זמניים, וכמובן שהחברה מקווה להיעזר

בהם, אחרי שנלך.

הם הציעו לנו הצעה, המבוססת על דרגת שכר 6א' שהפרישה היא

מרצון. אף אחת מאתנו לא נענתה להצעה זאת. אנחנו רוצות לעבוד עד גיל

65. כסף לא מעניין אותנו.
(הי ו"ר א. נמיר
החוק אומר עד גיל 65 עם אפשרות לפרוש מגיל 60.)

הבעיה השניה שברצוני לעלות כאן זאת בעית חוק שעות עבודה ומנוחה. שגם

בעיה זאת תעניין את הוועדה. עד שנת 1983 היינו בהסכם קיבוצי.

הוגדרנו, בהסכם כקיבוצי, כצוות אויר. לפי הסכם זה נשמרו לנו הזכויות

הבסיסיות שחוק שעות עבודה מקנה.- מספר השעות הנוספות שאנחנו יכולות

לעשות, שעות מנוחה, גמול על שבת, גמול על לילה, גמול על תעסוקה. ב-

1983 כשהעבירו אותנו לחוזים אישיים, ביטלו לנו את ההגדרה של צוות

אויר, העבירו אותנו להסכם שכר- שאינו נותן את התמורה שמקנה חוק שעות

עבודה. מאז, אנחנו בעצם "אסטרונאטיות", לא שייכות לשום דבר.
ח. רייטר
לפני כשנה נקטנו באמצעים משמעותיים כדי להביא את הנהלת ארקיע

לחתימה על הסכמים קיבוציים, לאלה שעדיין אינם כלולים בהסכם קיבוצי

בחברה. כאלה היו אז 32 טייסים ו-20 דיילות, כשלכל יתר העובדים בחברה

יש הסכם קיבוצי. ראינו בכך סטיה חריפה מהנורמה המקובלת, לפחות על

ההסתדרות, ותבענו מהנהלת ארקיע לחתום איתנו הסכמים קבוציים למיגזר

האוירי. עשינו זאת בדרכים שונות, כולל פניה ליושב ראש מועצת

המנהלים, אשר דן פעמיים עם מר ישראל קיסר, בנושא הזה. בסופו של דבר

ואני אומר בתמציתיות, אילצנו את ההנהלה לחתום על הסכם. טבעי וברור

שלהנהלה נוח מאוד שיהיו הסכמים אישיים. אין לנו מחויבויות, לה אין

לחצים. קל לה מאוד לעבוד כך. במשך השנה הצלחנו לגרום לכך, שההנהלה

תתחיל לדבר איתנו על חתימת הסכמים.



באופן טבעי, כשמחדשים הסכם עבודה, אפשר לגמור נושא תוך תקופה

קצרה, כי זה משא ומתן לשינוי סעיפים אלה או אחרים. אבל,, כשאנחנו

צריכים להתום הסכם כולל, חדש, יש צורך להתדיין על כל סעיף וסעיף

והדיונים גוזלים זמן. התהלנו בטיפול בנושא הזה, כשהגשנו להנהלת

ארקיע הצעה לחתימת הסכמים קבוציים, גם לדיילות וגם לטיייסים. בשלב

מסויים קיבלנו תשובה מההנהלה, שהיא מעוניינת לחתום עם הטייסים

ואיננה מעוניינת להתום עם הדיילות. הודענו להם שזה לא בא בחשבון והם

יצטרכו לחתום עם כולם. קיבלנו מהם התייחסות לגבי ההצעות שהגשנו

בנושא החתימה על הסכם עם הטייסים. המשא ומתן בנושא הזה הגיע לשלב

מתקדם מאוד, כך שאני מניח שתוך שבועיים אפשר לחתום על הסכם עבודה

קיבוצי עם הטייסים. הם נמצאים כרגע בסטאטוס שווה לזה של הדיילות.

הודענו להנהלת ארקיע שלא נחתום על הסכם עבודה קיבוצי לטייסים, אלא

אם כן נגיע למצב בו יהיה לנו הסכם מוסכם ומוכן לחתימה גם עם

הדיילות. אנהנו מעוניינים לחתום על שני חחסכמים האלה במקביל. במשך

השנה האחרונה אנחנו באופן עקבי אומרים זאת. לא היה שום מקרה בו

דיברנו עם הנהלת ארקיע על איזשהי הסכמה לחתימה עם אחד המיגזרים.

תמיד דיברנו על שניהם. הם אמרו, במשך ששת החודשים הראשונים של השנה

האחרונה, שהם מעוניינים בהסכם רק עם הטייסים. לאחר לחצים נוספים

מצידנו הם התחילו לדבר גם על הדיילות.

אנחנו היינו עדים לתמורות גדולות מאוד בחברת ארקיע, במשך השנה

האחרונה. מספר העובדים שם גדל בצורה מאוד משמעותית מ-350 ל-500, דבר

המוכיה שגשוג, ומראה על עליה גדולה מאוד בהיקף הפעילות של החברה.

כיוון שאני נמצא גם בצד השני של המתרס, ומטפל באל-על אז, אני יודע

מה הכוונות של אל-על כלפי ארקיע, כי למעשה ארקיע קיימת בזכותה של

אל-על. עד היום העבירה אל-על לחברה ארקיע כארבעה מטוסי בואינג 707,

כשהכוונה היא להעביר את כל צי הבואינג לארקיע, להמשיך בטיסות השכר

ובכל הסידורים המיוחדים שיש לחברת ארקיע עם חברת אל-על.

לכן אנחנו צופים שחברת ארקיע גם בעתיד תמשיך לשגשג, ומספר

העובדים לא יקטן. לכן הנושא של חתימת הסכמי עבודה ומציאת הסדר לכל

העובדים הנוספים שיתווספו לצוותי האויר, הוא עניין שהפך אצלינו יותר

אקוטי ויותר היוני. היום אנחנו לא מדברים על 30 עובדים אלא על

מספרים הרבה יותר גדולים.
(היו"ר א. נמיר
כמה זמן יש את הסטטוס הזה של דיילים זמניים

בארקיע?)

הסטטוס של דיילים זמניים בארקיע, אני מניח, התחיל לפני שנתיים.

ברגע שארקיע גדלה והתרחבה, ברור שהדרישות שלה לקבלת דיילים גדלו

במקביל. אני התחלתי, לפני שנה, לטפל בנושא הזה והצלחתי להביא את

הנהלת ארקיע למר ישראל קיסר ולקבוע עמדה ברורה של ההסתדרות. המשא

ומתן נמשך כבר שנה, כשאנחנו נמצאים בשלב מאוד מתקדם של פתרון הבעיה.

דבר נוסף שברצוני להבהיר, ויש לו השלכות לאל-על. באל על ההבדל

בין גברים ונשים הוא פחות אקוטי.
(היו"ר א. נמיר
המגמה של אל-על היום היא להחליף את כל הדיילים.)

מה שחשוב, בכלל, לחברות תעופה מהסוג הזה, הוא להגיע למצב בו יש

להם את הגמישות המירבית להעסיק דיילי אויר בתקופות השיא ובתקופות

השפל. כלומר, את הגמישות הזאת הם חייבים לשמור לעצמם. בחברות

התעופה, בחודשי חקיץ, יש גידול של פי ארבע בפעילות, לעומת חודש



פברואר וחודשים שקטים אחרים. כדי לעמוד במצב הזה החברה חייבת לקבל

את הגמישות הזאת של העסקת דיילים בתקופה מסויימת של השנה בלבד.

באל-על מצאנו את הפתרון על ידי בך שיש לנו שני הסכמים: הסכם עבודה

לדיילים הקבועים בחברה, והסכם עבודה לעובדים זמניים. הסכם עבודה

לעובדים זמניים מסדיר את הדברים הבסיסיים להם זכאי כל עובד במדינת

ישראל, ומגדיר את השכר שיקבלו הדיילים הזמניים. הדבר היחיד שאנחנו

מאפשרים להנהלת החברה במסגרת הסכם זמני, הינו, להעסיק את העובדים

הזמניים כרצונה. כלומר, היא רשאית לפטר אותם ללא התערבות והתנגדות

שלנ ו.

אני הגשתי לפני שבוע, להנהלת ארקיע, הצעה לעשות את אותוסוג

הסכם, ולחתום איתנו הסכם לעובדים זמניים. הכוונה היא לאפשר להנהלת

החברה להיות גמישים בתקופות השונות של השנה, ולתת זכויות בסיסיות גם

לעובדיה הזמניים. בכל זאת אנחנו חייבים להתחשב, אם כי שני הסכמים,

לשני ציבורים דומים, אינו אידיאלי אנחנו יודעים זאת. אבל אין לנו

דרך אחרת להתחשב בהבדלים הגדולים האלה של צורכי העבודה של חברות

התעופה. זה המצב לגבי ארקיע. אנחנו עושים את כל המאמצים כדי לחתום

על ההסכמים האלה. אנחנו גם מתכוננים להפעיל את כל הכח שלנו כדי

לגמור את הנושא.
הי ו "ר א. נמיר
אני מבינה שחברת ארקיע עומדת בסירובה, זו האינפורמציה שישנה

בידי. אני מאוד שמחה שחל שינוי בעמדת ההסתדרות בנושא של הדיילים

הקבועים, וזה קרה בשבוע שעבר. אני יכולה לצטט מה אמר לי מזכ"ל

ההסתדרות, חבל שזה רק לקח כל כך הרבה זמן. אני לא מבינה איזה נימוק

רזיה צריך למשוך זאת כל כך הרבה זמן. אבל בזה עדיין לא סיימנו. אני

מ ו ברחה לשאול אותכם איזו תשובה קבלתם מחברת ארק י ע ? אני מתרשמת

שדעתהחברה נחושה שלא להסכים בעניין הדיילות. הם משתמשים בכל מיני

ספורים על בעיות אישיות, אך לכולנו יש בעיות אישיות, אני בטוחה שגם

להנהלת ארקיע, לחלק מהם. האם מישהו יכול להגיד לי מי הבעל בית של

ארקיע, למי שייכת החברה?
ח. ר י י טר
ארקיע היום היא בשליטה פרטית היא היתה בבעלות חברת העובדים עד

לשנה מסויימת, ולאחר מכן היא נמכרה. מאז, השליטה בה היא בבעלות

פרטית. כיוון שהחברה הזאת, במשך תקופה ארוכה, היתה בחובות כבדים,

והנושה הגדול ביותר שלה היה בנק הפועלים, יושב ראש מועצת המנהלים

שלמה זיו הוא איש בנק הפועלים. לחברת העובדים ולהסתדרות אין בחברת

ארקיע מניות, אולם כיוון שהנושה הגדול ביותר הוא בנק הפועלים, הם

דרשו לעצמם מעמד בתוך מועצת המנהלים, כדי להבטיח את כספם. זהו הקשר

בין החברה וההסתדרות. לעובדים יש 25%ושני נציגים במועצת המנהלים.

ככל שמצבה הכלכלי של חברת ארקיע משתפר, כך מתמעטת השפעתו של בנק

הפועלים על החברה. אם החברה מסוגלת להחזיר את חובותיה בצורה סדירה,

וכפי שנקבע בחוזה, יהיה קשה מאוד לבוא ולכפות על החברה דברים אחרים.

אני לא מנסה להגן פה על אף אחד ואני משתדל למסור עובדות. אנחנו

הפגשנו את שלמה זיו עם מר ישראל קיסר, ושם נאמרו הדברים האלה בהם

מובעת עמדתנו. אנחנו ממשיכים להפעיל את הלחצים בכיוון הזה, ובכל

כיוון אפשרי.



היום שיש לנו בחברה ב-400 עובדי קרקע, כלולים בחוזה קיבוצי.

השפעתה של ההסתדרות על ציבור עובדים זה היא גדולה וחזקה, וגם אותם

היא יכולה להפעיל. אני אומר, אנחנו נמצאים היום במצב של הידברות, לא

של מלחמה, וכל עוד אנחנו נמצאים במצב הזה, אנו מתקדמים לקראת חתימה.
היו"ר א. נמיר
כמה זמן צריך לדבר עם הנהלת ארקיע? אתה יודע מה היה קורה לו

היה יושב כאן בעל בית פרטי? כמה זמן זה צריך לקחת להסתדרות, לנהל

משא ומתן עם יושב ראש מועצת מנהלים מבנק הפועלים? אמר לי חיים

הברפלד, כן המנכ"ל מסכים ויושב ראש מועצת המנהלים אינו מסכים. לכן

אני לא מאמינה בהידברות. אני סקפטית בכל נושא ההידברות, ואיני

מאמינה שבעוד כמה שבועות הענין יוסדר.
י. פרץ
אחרי כל הדיונים האלה, מה שבאמת מפריע לי זאת ההתחמקות מהאמת:

כאשר בנק מנהל חדרה, החברה היא בבעלותו, ואין זה חשוב אם יושב ראש

מטעם הבנק משמש בתפקיד או פונקציונר אהר שהבנק מינה. בנק הפועלים

שייך לחברת העובדים ולההסתדרות. להמשיך להסתיר את העובדות, אינו

הוגן. אני מתבייש שככה הם פני הדברים. אני לא דוגל בהשבתות ולא

בשביתות אבל אם מתעללים באנשים אני מוכן ללכת גם לקיצוניות כזאת.

היום צריך להשבית את החברה ולהודיע ליושב הראש ומועצת מנהלים:

"ההסכם הקיבוצי חל על כולם". לא ללכת בכפפות משי, במשך זמן כה רב,

עם חברת העובדים. כאשר מופיע כאן אדם פרטי, אנחנו נוהגים בו בחומרה,

ולחברת העובדים נתייחחס בכפפות משי? כנציג ההסתדרות, אתה מנהל משא

ומתן, ומשוחח. אני לא רוצה לדבר על הפרת חוק מדינה עכשיו. כשמדברים

על אפליה בין דיילות לבין דיילים, ובין נשים לבין גברים, זה נוגד את

חוק מדינה. זוהי בפירוש אפליה כי נושא זה מעוגן בחוק. אי אפשר

להסביר שישנו חוק ועדיין ממשיכים להתעקש לא לכבד אותו.

אני חושב שההסתדרות, לצערי הרב, אינה מטפלת בנושא בצורה היעילה

ביותר. אני אומר לך את זה במלוא הכנות, ואני חושב שמחובתנו,

כוועדה, לא להתבייש להגיד להברת העובדים שהיא האהראית ולא מישהו

אחר. בנק הפועלים שייך לחברת העובדים, לכן לא חשוב איך שיקראו לזה.

המצב הקיים אסור לו להימשך.
היו"ר א. נמיר
נרשה לפרופ' רות בן ישראל להשמיע את דבריה לגבי המצב, ומה

אנחנו יכולים לעשות על-מנת לתקן אותו.
פר ו פ' ר. בן -י שראל
לפני שאני מתחילה ברצוני לשאול שתי שאלות עובדתיות לנציגת ועד

הדיילות. ראשית, מה היה גיל הפרישה שהיה קבוע בהסכם של 1983?

(ד. ג י לב ו ע : לא הופיע כשהתקבלנו לחברה נפתחה עבורנו קרן תגמולים,

שהיא קרן פנסיה, קרן מקפת, ולא היה מצויין בהסכם שום גיל פרישה.)

לא לגביכם ולא לגבי שום עובד אחר בחברה. לפי הקרן, גיל הפרישה לנשים

חינו 60, וגיל 65 לגברים.



אני אנסה להגדיר מספר בעיות שקשורות בנושא. ראשית, הבעיה הזג

איננה בעיה טיפוסית לחברת ארקיע אלא בעיה הקיימת היום בכל חברות

התעופה בעולם. בחודש פברואר שהיתי בתאיילנד. היתה שם שביתה של חברת

התעופה תאיד, על רקע גיל הפרישה של הדיילות. הן הלכו לבית הדין

לעבודה וזכו בגיל פרישה מוקדם לגבי הדיילות, אך לא לגבי הדיילים. כל

הבעיה נובעת מהתפיסה, שהיתה קיימת, לפיה תפקיד הדייל או הדיילת הינו

להיראות יפה לגבי ציבור הנוסעים. במדינות סקנדינביה, קיימת תפיסה

שיוויונית באחיזה חזקה יותר מאשר במדינות אחרות. היום, מי שטס בסאס,

משרתים אותו דיילים ודיילות בגילאים מאוד מבוגרים. כאשר התפיסה הינה

שהדייל והדיילת אינם צריכים להיות זוהרים מבחינה חיצונית ואינם

צריכים לשעשע את הנוסע אלא לתת לו הרגשה של אמא טובה ששומרת ומטפלת

בנוסעים, היא יכולה להיות בגיל מתקדם ולא צעירונת בת 20. ההתייחסות

בחברות התעופה בסאס, לצורה החיצונית של הדייל או הדיילת, השתנתה.
(היו"ר א. נמיר
אני טסתי לפני מספר חודשים בסאס, בהרבה מאוד טיסות

פנימיות והשרות מעולה. ראיתי שם נשים בנות 60, לדעתי, אם לא מעבר

מזה, והן עבדו באופן מלא גם גברים.)

מבחינה זו ההתייחסות של חברות התעופה בישראל הן עדיין על-פי תפיסות

מיושנות ולא שיוויוניות, בכל האמור לתפקיד הדייל או הדיילת. כד כאן,

רקע כללי.
לגופו של עניין
צר לי לומר לחברי הוועדה שחוק גיל פרישה לא בא

לקבוע גיל פרישה. כל מה שהחוק בא לומר הינו שיוויון. כלומר, אם

בהסכם קיבוצי מסויים קובעים שני גילאי פרישה שונים, אז על הדיילת או

האשה לפרוש בכל גיל שהיא רוצה, בין הגיל שקבעו לאשה לבין הגיל שקבעו

לגבר. אולם אין לדיילות הסכם קיבוצי אלא רק חוזים אישיים, והחוק לא

חל על חוזים אישיים. לכן, כל עוד לא נקבע ונחתם הסכם קיבוצי אז אין

מה לדבר על תחולת החוק.

שנית, אם יקבע הסכם קיבוצי שיחול על דיילות ודיילים, ויקבעו בו

שני גילאי פרישה שונים אז החוק יקויים ויהיה זה רק לטובת הדיילות

שיקבעו בו שני גילאי פרישה שונים, כי תהיה להן אופציה לפרוש בכל גיל

שבין השניים. כלומר, הן זוכות משני גילאי פרישה, ואינן מפסידות. כל

עוד אין הסכם קיבוצי שקובע שני גילאי פרישה, לא ניתן ליישם את חוק

העבודה הקי ים.

דבר נוסף, היא השאלה שאין לי עליה תשובה משפטית: כשמדובר בחוק

שכר-שווה לעובד ולעובדת מדובר על עובד ועובדת שמבצעים את אותה עבודה

או עבודה שווה בעיקרה. כלומר, צריך היה להשוות כדי שאפשר יהיה

להשוות. צריך היה שיהיה מדובר באותו מקום עבודה ושני עובדים שמבצעים

עבודה שהיא שווה בעיקרה. כשחוק גיל פרישה נחקק, מדובר על הסכם

קיבוצי, ולא מדובר על שני עובדים שמבצעים את אותה עבודה. לכן,

אינני יודעת מה תהיה הפרשנות של בית הדין לעבודה אם בחברת ארקיע

יהיה הסכם קיבוצי שיקבע את תנאי העבודה של טייסים ודיילים ובאותו

הסכם יהיה גיל פרישה גבוה לטייסים, וגיל פרישה מוקדם לדיילים, האם

אפשר יהיה לתבוע שיוויון או לא? בהקשר הזה, הנוסח של החוק פתוח,

ועדיין לא ברור לי מה תהיה הפרשנות של בית משפט בענין זה: אם בית

משפט ידרוש שתהיה השוואה בין דיילים ודיילות, או בין כל העובדים

באותו מקום עבודה. איך שלא יהיה, כרגע, החוק אינו חל, ואם אני נשאלת

על ידי חברי הוועדה האם אפשר לקבוע להם כל גיל פרישה, התשובה היא

כן.



הדרך היחידה למנוע זאת תהיה על ידי איגוד מיקצועי, שמנהל את

המשא ומתן על תנאי עבודה, וכפי שהוא מנהל משא ומתן על גובה השכר- הוא

גם ינהל משא ומתן על גיל הפרישה. אבל, כל נושא גיל הפרישה בישראל

עדיין נשאר למשא ומתן בין הצדדים. אין לנו חוק שקובע גיל פרישה. יש

לנו רק חוק האומר, שאם יש באותו הסכם קיבוצי גילאי פרישה שונים, אזי

משווים את גיל הפרישה. בהקשר הזה, כל עוד לא יהיה חוק פנסיה, לא

יהיה גם חוק שיקבע את גיל הפרישה חובה בישראל. מבחינה משפטית זה

נושא שנשאר פתוח למשא ומתן בין הצדדים. ועדת העבודה יכולה, למען

ההיבט הצבור י לחוות את דעתה בנושא הזה, אבל, מבחינה משפטית זה עדיין

פתוח.
היו"ר א. נמיר
אני רוצה לשאול אותך, מה כתוב בחוזה האישי, אם הוא עדיין, מה

הוא אומר לגבי הפרישה שלכם?
ד. ג י לב ו ע
לא מופיע שום סעיף כזה.
הי ו"ר א. נמיר
אני שואלת שאלה: מה מצבם?
פרופ' ר. בן-ישראל
מבחינת מצבן, השאלה מתי הן צריכות לפרוש או אם יש פרישה, הנושא

לא הוסדר במפורש בחוזה העבודה האישי. לכן השאלה תתעורר באחד משני

מצבים, א. כאשר המעביד רוצה לשנות, הוא אינו יכול לשנות חד צדדית.

אם חמעביד ירצה להכניס גיל פרישה, מפורש או שונה, הוא חייב לקבל את

הסכמתן. המעביד לא יכול לשנות חד צדדית, כי קיים פסק דין של בית

המשפט העליון, בג"צ שנקבע לפני כחודשיים וקובע שמעביד לא יכול לשנות

חד צדדית הוראה בחוזה העבודה. מבחינה זו הן מוגנות בפני שינוי חד

צדדי. תתקיים השאלה מהו הגיל שיחייב אותן לפרוש, יכול להיות שבית

משפט יפרש את הגיל כגיל שלפי תקנות הקרן המקפת. כלומר, יכול להיות

שבית המשפט יקרא לתוך חוזה העבודה את תנאי המכללה, שגיל הפרישה שלהם

הוא 60, ואם המעביד ירצה להקדים או לשנות אותו הוא לא יוכל לעשות

זאת כי הוא מחוייב לקבל את הסכמתן. צורה אחרת חיא קבועה על-פי הסכם

קיבוצי שיחתם עם ההסתדרות, וייקבע בו גיל פרישה אחר.
מ. בוטון
האם החוזה האישי הוא לזמן בלתי מוגבל או שהוא לתקופה קצובה

ומתחדש חדשות לבקרים?
ד. גלבוע
החוזה שלנו הוא לתקופה של שנה ואם אין מודיעים 60 יום מראש על

ביטולו הוא מתחדש אוטומטית. אבל, קיבלנו מכתב שמתנה את המשך החוזה

האישי בהסכמתנו לגיל פרישה לפני חצי שנה הם התנו את המשך החוזה

האישי.
מ. בוטון
והחוזה האישי הוא לא לתקופה בלתי מוגבלת. זאת הבעיה.
א. זילוני
הוא יכול להודיע לה בהודעה של 60 יום מראש שהן מפוטרות, ואז

הוא מהזיק אותן עד גיל 40 או 50 או מתי שהוא רוצה.

לעניין של הקביעות אין כל משמעות. כי אם בהסכם, שהוא לתקופה

קצובה ו-60 יום מראש הוא יכול להודיע על הפיטורין הקביעות לא שווה

שום דבר. ההוזה האישי וההקצבה למשך שנה מבטלים את המעמד של עובדה .

קבועה. הפתרון הוא שהן יעבדו על פי הוזה עבודה קיבוצי, שבו יוסדר כל

הדברים, כולל הניידות שלהן, כפי שמקובל בהרבה הברות.
היו"ר א. נמיר
איד אנהנו יכולים ללהוץ על ההסתדרות שתדאג לזה? אני באמת אשאל

אותך, כי יכול להיות שאנהנו נפנה לממונה על יהסי עבודה ונבקשו

להתערב בעניין הזה. אני לא הייתי רוצה לעשות זאת להסתדרות, ואני

אומרת זאת בריש גלי. איך אפשר לאפשר להסתדרות להתנהג כך?
א. נהמן
אני הושב, כפי שנאמר כאן, שכמובן, הפתרון ההולם של הבעיה הוא

בהתימת הסכם קיבוצי. אני מבין שההסתדרות מנהלת משא ומתן. יחסי

העבודה הם תהום מורכב וקורה שמשא ומתן נמשך חודשים רבים, לא רק בשטח

הזה. אלה הבקיאים בתהום יהסי עבודה יודעים שישנם מקרים שבהם משא

ומתן מתמשך. אני, פורמלית, אין לי מעמד, כי לא קיבלתי מהם הודעה על

סכסוך עבודה. אני הושב שצריך לעודד את הצדדים לנהל משא ומתן ישיר,

זאת המדיניות הנקוטה, המקובלת על כל הגורמים בישראל, ולשאוף לכך

שבמשא ובמתן הישיר יגיעו להסכם, ורק אם יעלה על שרטון ישתמשו בדרך

של הודעה על סכסוך עבודה. כמובן, אם נקבל הודעה כזו, אני אנסה לתווך

כמו בכל סכסוך אהר.

אני יכול לקבל מכתב מכל גוף אהר, אבל זאת תהיה אינפורמציה

המציגה ואין צורך במכתב על כך. הודעה רשמית על הכרזת סכסוך עבודה,

לפי החוק, יכולה למסור רק ההסתדרות, או, בלשון החוק, הארגון היציג

של העובדים. במאמר מוסגר אני מעיר שלדעתי המצב תקין ורצוי, ולא

הייתי מציע לשנות אותו.

אשר למצב העובדתי מה קורה עד אשר יחתם הסכם קיבוצי, הנושא מקבל

אופי של סימפוזיון משפטי. היום אין הסכם על גיל פרישה לא בהסכם

הקיבוצי ולא בחוזה האישי. כיוון שאין במדינה חוק על גיל פרישה,

ואין, במקרה שלהם, הסכם על גיל פרישה, לכן לא קיים גיל פרישה. השאלה

היא, מתי המעביד יכול לפטר וזאת סוגיה אחרת, ללא קשר לגיל פרישה. אם

יקודם הדיון בהוק חוזי העבודה יהיה המקום לפתור את בעית ההגבלות, אם

יתעורר צורך להטיל הגבלות על פיטורים. כל עוד הוק כזה אינו קיים,

המעביד יכול לפטר את עובדיו, בתנאי שהוא נוהג בתום לב ובסבירות.

אהרת, אם הוא מפטר עובד שלא בתום לב, לא בסבירות ולא בדרך מקובלת,

אזי הוא מפר את החוזה, כל סוג של חוזה, אפילו אם פג תוקפו. מבחינה



מושגית בין כל עובד וכל מעביד יש וחוזה עבודה גם אינו בכתב. על פי

חוק ההוזים הכללי מעביד הייב לנהוג בסביהות ובתום לב. אם הנסיבות הן

כפי שהובהרו כאן, ובשל סיבות כאלה מעביד ירצה לפטר, נראה לי שזאת

תהיה הפרת הוזה, במובן הוקי המדינה, ואפשר לקבל על כך פיצוי, לא רק

פיצויי פיטורים, אלא פיצוי על כל הנזק הנגרם.
(היו"ר א. נמיר
הן לא מהפשות פיצויים, הן רוצות לעבוד ובכבוד. זה

מה שהן רוצות. פיצויים ההברה מציעה להן כל הזמן.)

אם רוצים, אפשר יהיה לכפות על מעביד שאין לו הסכם קיבוצי, שלא

לנקוט בפיטורין, בהקיקת חוק חוזי עבודה. הפתרון הנכון הוא, כמובן,

התימת הסכם קיבוצי. אני מקווה שהם יגיעו אליו בהקדם. חזקה על נציגי

ההסתדרות שהם אומרים דברים הידועים להם. כל עוד אין הסכם קיבוצי,

אין הגבלה בחוק, המונעת פיטורים. הוק חוזה עבודה אמור לאפשר לבית

הדין למנוע פיטורים. זאת סוגיית סעיפים 11 ו-12, הנתונה בויכוח קשה.
פרופ' ר. בן-ישראל
זה בדיוק המקרה שנופל במסגרת סעיף 12 לחוק חוזה עבודה, בו

מוצע, שאם הפיטורים הם שלא כדין, מטעמי אפליה, יחזירו את העובד

לעבודה. למקרה כזה סעיף 12 הוא הרלוונטי.
היו"ר א. נמיר
אנחנו לא דנים עכשיו בחוק חוזה עבודה. חוק חוזח עבודה הוא מאוד

פרובלמטי. אינני מוכנה, בלי הסכמת ההסתדרות, לדון על אותם סעיפים

פרובלמטיים וביחוד לא על סעיף 11. לי לא היתה שום בעיה טכנית לגמור

אותו מזמן. אני שמחה שיש היום, מצד ההסתדרות, מספר הצעות שאני חושבת

שאנחנו נוכל ללכת לקראתן. אנו מתדיינים עכשיו עם ההסתדרות, ולא עם

המעסיקים. אני מקווה שנתגבר על כך וברגע שנתגבר על כך נתהיל בדיון

עם המעסיקים. אנחנו לא יכולים לחכות שלושח חודשים.

אני רוצה לסכם. התברר לנו שמבחינה משפטית אין לנו מעמד.

שיערתי, אומנם לא בדיוק כך אולם ידעתי, כי לגבי הוק גיל פרישה שווה

זה המצב. התכנסנו לנושא ראשית מההיבט הציבורי שלו. אנחנו לא רק

עוסקים בחקיקה ובשמירה על ההוק. כל הפניה שלי היא לההסתדרות. אני,

אהרי ההתנהגות של הנהלת ארקיע, אפילו לא אטרח לפנות אליהם. אני רוצה

לומר כאן, ואני אומרת זאת כאשה, אני מרגישה כל כך נפגעת כאשר לוקחים

לעבודה מסו י ימת נשים, המחליטים הם גברים, והם קובעים איך הן צריכות

להתנהג וביהוד איך הן צריכות להיראות. דיילות אינן גיישות. דיילות

צריכות לעשות עבודה מסויימת וכך העבודה צריכה להיות הקריטריון של

הבדיקה. הן לא צריכות להיות גורם מפתה לגברים לבוא ולנסוע בחברת

נסיעות. כאשה, אני לא יכולה לקבל גישה אחרת.

אני לא רוצה להגיע למצב, שאני, בשם הוועדה, אצטרך לכתוב מכתב

לממונה על יחסי עבודה. על-פי החוק אין לוועדת העבודה שום סמכות אבל

יהיה לזה משקל מוסרי מסוים אם ועדת העבודה תפנה בבקשה כזאת. בשום

מקרה לא הייתי רוצה להגיע למצב כזה, ולכן אני רוצה להציע, וזה יהיה

הסיכום שלי לישיבה, מסגרת זמן לקבלת תשובה מההסתדרות. אחרי זה אנחנו

נצטרך לשקול. לפני למעלה משנה פניתן אלי בפעם הראשונה, ואני מיד

אמרתי "זה לא שייך לוועדת העבודה, אלא להסתדרות", ופניתי להסתדרות

אך שום דבר לא קרה. אין לכך שום הצדקה.



אני שואלת את מר זילוני, אם עשרה ימים לתשובה זה זמן סביר? אני

מבקשת להעביר את דברי ישירות לחיים הברפלד ולמזכ"ל ההסתדרות. אני

יודעת שהנושא מאוד מטריד אותם הנושא. אני יודעת איפה אבן הנגף, אני

אבקש ממזבירת הוועדה להתקשר בעוד עשרה ימים ולקבל את התשובה, או

לפנות אלי ישירות אפילו הביתה. אני מאוד מקווה שהתשובה תהיה חיובית.

אם לא, אזי אצטרך לשקול מה לעשות, כי לא ארפה מהעניין הזה. שמעתם את

הבר הכנסת פרץ, לא אותי. אילו היו כאן כל הברי הוועדה, אתם יודעים

מה היה קורה. אני לא אסכים שתהיה התנהגות כזאת אל נשים. תודה רבה.

הישיבה נעולה.

הישיבה ננעלה ב-10.30

קוד המקור של הנתונים