הכנסת האחת-עשרה

מושב שלישי



נוסח לא מתוקן



פרוטוקול מס' 357

מישיבת ועדת העבודה והרווחה

ביום בי חי באב התשמ"ז - 3 באוגוסט 1987, בשעה 11.45

חברי הוועדה: אי נמיר - היו"ר

מ' גלזר-תעסה

ר' כהו

יי פרץ

אי שוסטק

עי כץ - משנה למנכ"ל שרות התעסוקה

יי שושני - מנהל אזור חיפה, שרות התעסוקה

ני אורי - הממונה על יחסי עבודה, משרד העבודה והרווחה

ג' חביליו - מתאמת נושא התעסוקה, משרד העבודה והרווחה

מי אביאור - מנהל חטיבת מתכת ואלקטרוניקה, משרד התעשיה והמסחר

מי תמרי - מנכ"ל אורדן

הי חסוך - סמנכ"ל מידע, תכנון ובקרה, אורדן

שי קוברינסקי - סמנכ"ל כלל תעשיות

די אנטן - מנהל מפעל רום כרמן

מ' יונה - סגן ראש מועצת טירת הכרמל

די עמר - סגן ראש מועצת נשר

יי סעדון - סגן יושב-ראש מטה התעסוקה, ההסתדרות הכללית

יו' אלוני - מועצת פועלי חיפה

חי סררו - מזכיר מועצת פועלי טירת הכרמל

אי אריאלי - חבר מועצת פועלי טירת הכרמל

אי מסעוד -)

בי ספיר -)

די עבודי -)

מי שרביט -) ועד העובדים החודשיים והיומיים של מפעל רום כר

יי מזרחי -)

חי אבו-סקילה -)

אי בן-סימון -)

יי דהן -)

יי אריאב - אגף התקציבים, משרד האוצר

אי אדלר

מי הלנברג

מפעל רום כרמל



מפעל רום כרמל

רבותי, בוקר טוב. אני מתכבדת לפתוח את

הישיבה השניה שלנו הבוקר. הנושא שלפנינו

הוא מפעל רום כרמל.

אני רואה שהגיעו אלינו אורחים רבים,

האם רוב הנוכחים כאן הם עובדים במפעל? אינני מבינה. בדרך כלל אנחנו מקבלים נציגות

קטנה. יש סדר, באים 7-5 אנשים ולא 20. איך נדון? אני רוצה לקבוע כבר עכשיו שייצגו

את העובדים לא יותר משני אנשים.

יש כאן נציגות מכל הסקטורים ביישוב.

אני רוצה להודיע מראש שזה לא שולחן משא-

משא ומתן. אנחנו לא ההסתדרות ולא המחלקה

לאיגוד מקצועי. אנחנו מנסים עכשיו לעזור מההיבט של התעסוקה והבעיה של סגירת המפעל.

אבקש מאיש מועצת פועלי חיפה, חיים אלוני

להציג את הנושא.

אני רוצה להציג את הבעיה כבעיה ממדרגה

ראשונה, כי מדובר על 120 משפחות שרוב

בעליהן נתנו את חייהם וכוחותיהם במפעל הזה ועכשיו באה הנהלת אורדן או הנהלת כלל ומחליטה

לסגור את המפעל.

כנציג מועצת פועלי חיפה אני רוצה להודיע

שאין שום הצדקה לסגור את המפעל ולהוציא את האנשים החוצה. אין לזה שום הצדקה. יש הזמנות.

יש עבודה. יש הזמנות. יש גם הזמנות בדרך ומשום מה ההנהלה

החליטה שמבחינה כלכלית לא כדאי לה להחזיק עוד מפעל, מפעל כמו רום כרמל. היות ויש לה

מפעל שהיא קנתה לא מזמן, וולקן, יש לה מפעל בכרמיאל, ויש עוד מפעל בסביבה, המפעל

הזה מיותר.

אני רוצה לומר שכאשר מדברים על מפעל,

זה לא רק מפעל אלא זה אנשים. זה משפחות. זה ילדים. זה מקום התיישבות ואי-אפשר לבוא

ביום בהיר אחר ולהגיד, גמרתם, ולשלוח מכתבי פיטורים למרות שמועצת פועלי חיפה מתנגדת

לזה בכל תוקף.

מבחינה כלכלית לא כדאי להחזיק את המפעל

הזה? מבחינה כלכלית לא כדאי להחזיק את מדינת ישראל. זה לא רק ענין של כלכלה, לא צריך

להסתכל על הפועל רק דרך החור של הגרוש. מה בסך הכל רוצים הפועלים? הם רוצים לעבוד

ולהשתכר כדי שיוכלו לחיות. זה הפשע שלהם. ביקשנו קצת זמן. אנחנו פונים לשרים ולחברי

הכנסת כדי שלא יסגרו את המפעל. ומה אומר לנו קונצרן כל כך גדול? לא בא בחשבון. אנחנו

החלטנו לסגור את המפעל תוך חודשיים. אני שואל: איפה אנחנו נמצאים? בציילה?

אתמול נשלחו מכתבי פיטורים ל-19 אנשים,

ביניהם עובדים שקיבלו מכתבי הצטיינות. ביקשנו שימתינו שבוע-שבועיים, אולי יסתדר משהו.

לא. שום רגש אנושי. שום רגש לציבור העובדים. העובדים בחוץ. מדברים בסיסמאות. אנחנו

לא רוצים סיסמאות. אנחנו מבקשים מכנסת ישראל לדאוג לעבודה לאזרחיה, לא עבודות ספוקלטיבית

לא עבודות משרדיות, אנחנו מדברים על עבודה כדי לפרנס משפחות. אנחנו משוכנעים שלהנהלת

אורדן ולהנהלת כלל יש אפשרות להחזיק את המפעל הזה. לא הפסדנו כל שנה. בשנת 1987 היה

רווח. ובמשך כל השנים, לא אומר שהתעשרו אבל התקיימו. בגלל כדאי או לא כדאי להוציא

עובדים ומשפחות?

אנחנו מדברים על 54 משפחות בטירה. מה נעשה

איתם? אלה אנשים מגיל 55-50 ומעל, מי יקבל אותם? ומה מצב התעסוקה בסביבת חיפה? אין

עבודה.



ולא רק זה. אנחנו מדברים על אנשים שעברו

הסבה מקצועית. פעם הם עבדו על רכב. היום הם עובדים על יציקות מדוייקות. הם אינם

יכולים להחליף מיום ליום את המקצוע שלהם. תוציאו אותם החוצה - איו להם כלום.

אני מבקש שתהיה עזרה גם לאורדו להסתדר

באיזה שהוא אופו, אולי הזמנות, שיקבלו עבודה שתכניס להם. הטענה שלהם היא שכמעט

80% זה לייצוא שתמורתו מקבלים דולרים, ועל דולרים לא כדאי לעבוד.

נשמע את נציגי העובדים.

רבותי חברי הכנסת. קודם כל אני רוצה להודות

ליושבת ראש.

אתה גר בטירת הכרמל?

אני גר בנשר.

בשנת 1971 היה המפעל בפשיטת רגל, באותה

תקופה היו 800 עובדים במפעל. בא אז כונס נכסים למפעל ואמר: רבותי, אתם סיימתם את

עבודתכם. כל אחד מקבל פיצויים כחוק, 150 לירות. נמכור את המפעל ואם יגיע לכם משחו,

תקבלו. המפעל היה אז מלא בשביל עבודה. צריך היה רק מימוו. היו הזמנות ביד אבל קרה

תנו לנו כמה ימים. פנינו לוועדת הכלכלה. חברי הוועדה ביקרו

במפעל, הם ראו את האוצר שהיה שם וקיבלו החלטה להמשיך לעבוד. אנחנו, העובדים, חיפשנו

דרך לייעול כדי להצדיק המשך העבודה. יזמנו פעולה שנתנה פרי והיום אורדו עושה מזה רווחים.

אני מתכווו לסחר בחלפים, חנויות למכירת חלפים. ידענו שיש במשק אלפי כלי רכב, פתחנו

מוסכים לתיקונים. יזמנו גם 25% תוספת עבודה, ללא תמורה, כדי להוכיח שהעובדים מסוגלים

להחזיק את המפעל החזקנו אותו במשך שלוש שנים וחצי, בעזרת הממשלה.

אני נותו לך כלה יפה עם נדוניה, אני רוצה שהמפעל ימשיך לעבוד. טירת הכרמל זה מקום

קטו. קן/ את הכל חינם. 14 מיליוו לירות אז, אני לא יודע עבור מה, וגם הלוואה, הכל

כרי לעזור. התנאי היה פיטורים של 250 עובדים מיד. העובדים קיבלו את הגזירה והיו

פיטורים והמשכנו לעבוד.

בשנת 1976 המפעל עבר לידים של אורדו,

מר תמרי קיבל אותו כמתנה. בשנת 1981 הגיעו למצב שלא ניתו לעבוד על רכב בארץ. צה"ל

החליט שהוא לא קונה רכב שלנו אלא הוא קונה מהחוץ. מר תמרי נשאר עם 2500 כלי רכב

בחצר. אני וחברי פנינו אז לשר הבטחוו כדי שיתו לנו שנס להסבה מקצועית. הממשלה נענתה.

קנו אז את כל הרכב ועברנו להסבה מקצועית - מסגרות, יציקות מדוייקות ומחלקה לטנקים,

שלוש מחלקות העובדות היום בתפוקה מלאה, משמרות, הכל עובד. האנשים עברו הסבה ומדברים

על המפעל הזה כעל מפעל יחיד. עשינו עבודות כבדות מאד לצבא ארצות-הברית ועבודות מתכת

לצה"ל. אנחנו עובדים בשביל איטליה ויש הזמנות לסמי-טרילר שרק המפעל שלנו מסוגל לעשות.

האמריקאים ביקרו במפעל ונתנו או.קיי רק למפעל שלנו, שבו הם מצאו מה שהם מחפשים. הם

בדקו את המבנים, את הפועלים ועשו בדיקות שונות ואנחנו קיבלנו אישור.

באיזה היקף ההזמנה?

14 מיליוו דולר. מחולק ל-15 שנות עבודה.

יש עכשיו הזמנות טריות מהשבועות האחרונים,

יש תיק הזמנות. יש עבודה לשנתיים. הזמנות זורמות כל יום אבל המפעל אומר מה שהוא אומר.

אנחנו לא יודעים מהי כל האמת. חלק מהאמת היא כנראה עניו של 7 מיליוו דולר עבודה.

אנחנו רק בני אדם. אנחנו רוצים להביו, אם מה שיש לא טוב ויש הפסד, למה מקבלים הזמנות?

על כמה עובדלם מדובר?

150, 30 עובדים לא שייכים לאיגוד.

הם עובדים דיר קבלנים פרטיים?

כן, ויש גם עובדים זרים מתאילנד,

יש עובדים פורטוגזים וגם אנגלים.

ויש אישור של משרד העבודה?

כן.

מר אלוני צייו שביו המפוטרים יש עובדים

מצטיינים. יש עובד שמר תמיר העניק לו תואר ושלוו אותו לנשיא לשם קבלת התואר. הוא עובד

25 שנים והנה בלי הודעה הוא מקבל מכתב פיטורים, ביו הראשונים שמקבלים מכתב פיטורים.

חיים בארץ-ישראל. האיש הזה, שיש לו ילדים בצבא, בכה. לא יכולתי להסתכל בעיניו.

כמה אנשים קיבלו מכתבי פיטורים?

19, אתמול. עכשיו 19 מפוטרים, בעוד חודשיים

27 ובעוד כמה חודשים היתר. ומה השכר של

עובד? בממוצע 700 שקלים. עברנו תלאות. לא יכולנו לבקש תוספת. כל הזמו החליפו מנכ"לים

אני חדש. אני לא יכול לעשות. הגיע מנכ"ל שאמר: באתי במטרה אחת, לראות

אם האנשים מסוגלים. יש אנשים שיכולים לעשות. כל הסיפורים מופרכים. המנכ"ל עבד שנה אחת,

תור חצי שנה הוא נאם בחדר האוכל ואמר: אם אנחנו ממשיכים כך - אנחנו על דרך המלך. אחרי

10 חודשים הוא חילק מענקים בסכום שווה ל-60 ש"ח של היום. זה היה ב-1985. שמחנו והיללנו

אותו. עזרנו לו, נתנו עבודה. יש לי כאו מסמר המדבר בעד עצמו, גברתי היושבת-ראש, את

יכולה לקרוא את השורות האחרונות שבו. העובדים מסוגלים לעבוד אם יש ניהול טוב ויש עבודה.

בשנת 1981 עשינו את זה, למה לא נעשה את זה ב-1987 או ב-1988 כשיש עבודה. לייעל? בבקשה.

באנו להנהלה. צריר לייעל ולהוציא עובדים מיותרים - נעזור.

אני רוצה לומר שזה לא רק 120 עובדים.

300 חיילים משוחררים עבדו במפעל. הם התחלפו. היום יש מודה חדשה, לא מחזיקים עובדים

קבועים. הם עובדים 6 חודשים ואחר כר שולחים אותם הביתה, וזו תעסוקה להרבה מאד פועלים

וחיילים משוחררים מטירת הכרמל והסביבה. אני יכול להציג שמות.

על מה אנחנו מדברים היום? פיצויים? לא

רוצים.

אני מנהל עבודה. אני זוכר שהביאו אלינו

37 ילדים, כולם היו בפיקוח של קציני מבחו, ילדים מופרעים, ילדים ממשפחות הרוסות.

המשטרה והקהילה במקום באו וביקשו שנעסיק אותם, ילדים בגיל 14. אני קלטתי אותם. במחלקה

שלי היו אז 109 עובדים. הילדים האלה למדו לעבוד. כולם שרתו בצה"ל. יש להם עכשיו משפחות

מכובדות, חלק מהם חיום הם מנהלי עבודה באלסינט, באלביט, חלק מהם הם חברי אגד. הם בנו

בית בישראל. רק בשביל 37 הילדים האלה צריר היה להקים את המפעל, שאיש לא טיפל בהם אלא

אנחנו הפכנו אותם לבני אדם טובים. יש הרבה ילדים כאלה בטירת הכרמל, ילדים הרוסים, אנחנו

יודעים כמה מצוקות יש בטירת הכרמל אבל איו יד מכוונת. אז היתה ציונות. והיום? ב-1982

מוכרים את המפעל לבני הורביץ, 680 מיליון, ומכרו את המפעל השני שקיבלו במתנה, ברחוב

יפו. ואת החנויות שהקמנו, בא אדוו תמרי, הוציא אותו מרום כרמל ושם אותו בחברה נפרדת.

איזה חנויות אלה?

לחלקי חילוף, בכמה מקומות בארץ, וזה

מכניס הרבה כסף.

כמה חנויות?

יותר מ-6, בירושלים, בתל-אביב, בחיפה,

בטבריה, בכל מיני מקומות.

מה ביקשנו מההנהלה? ביקשנו ממנה כרבר

ראשון שנשב עם אלה שקבעו שהמפעל הזה יקום ונתנו אז חינם את האדמה, את המפעל ואת

הרכוש. נשב מולם, עיניים מול עיניים, ואנחנו נוכיח את שלנו וההנהלה תוכיח את שלה.

אם הם יגידו שלמרות הכל אין מה לעשות, אז נבקש מהממשלה שתדאג לעובדים, היא אחראית

כלפי האזרחים שלה והיא צריכה לספק עבודה לאזרחים.

אני חוזר ואומר: רק לפני שלוש שנים קנו

את וולקן, ואת מפעל מתח העבירו לכרמיאל. אמרנו אז, כל הכבוד אבל לא על חשבוננו. גם

אנחנו רוצים לחיות. יש לנו 40 אנשים, 40 משפחות מעל לגיל 50, מה הם יעשו מחר?

היום שלחנו אנשים להתראיין כרי שיקבלו

עבודה. אנשים צעירים, בגיל 37. לא קיבלו אותם לעבודה בגלל הגיל שלהם. ואלה אנשים

בגיל 37 ומה יעשה איש בן 50? לאן נפנה אותם?

אנחנו מוכנים לתרום. נעשה יותר עבודה,

נתרום ונייעל כמו שהיה עם המנכ"ל הקודם. למה המפעל הולך בדרך שהוא הולך בה? איש

לא יודע. תמרי החליט להוציא את המנכ"ל הטוב ולמנות מנכ"ל אחר. היו 4 מועמדים מתוך

החבורה שעובדת אצלנו. הוא החליט כפי שהחליט. שלושה נפגעו. אחד מהם אמר: אני הולך.

אתה לא רוצה להיות איתו, אני מפריד. ניתנו לו חנויות. ושני האחרים - החליפו

להם תפקידים. האנשים לא שיתפו פעולה והרסו את המפעל. התרענו ואמרנו שהעבודה מתדרדרת,

אמרנו שיש הפסדים בגלל בזבוז חלקים. התרענו בפני תמרי ובפני ההנהלה. איש לא רצה לשמוע.

זה לא ענין שלכם, כך אמרו לנו, יש הנהלה והיא מחליטה. במצב כזה ברור שהמפעל מפסיד.

אבל אנחנו עבדנו כל הזמן במשמרות. העובדים קיבלו גם פרמיות, הם עבדו, הוציאו עבודה

וקיבלו פרמיות. יש דו"חות. גם היום אנשים ממשיכים לעבוד. איש לא עשה דבר שיזיק למפעל,

איש מאיתנו לא עשה משהו כזה. אכלנו מרורים אבל שמרנו על המפעל, למרות כל מה שעשה

תמרי כדי להרגיז אותנו ולגרום לכך שנתפרע. לא התפרענו. אתמול, למשל, בעת חלוקת 19

מכתבי הפיטורים כל ההנהלה היתה בחוץ כדי לשמור על המכוניות שלהם. הם חששו מהתפרעות

שלנו. לא התפרענו. יש כנסת, יש ממשלה והיא תשמור שלא כל אחד יעשה כרצונו. זו חברה

ציבורית. לאנשים יש מניות. איש לא יכול להגיד שזה מפעל פרטי. מי שקיבל מפעל בחינם -

שיחזיר אותו בחינם. כמו שב-1974-1972 מצאנו מה לעשות, נמצא גם היום מה לעשות פה.

מנכ"ל אוררן, בבקשה.

אנחנו נכנסים לענין הזה בשנת 1977. עסקתי

בנושא רכב עד 1981 בערך. בשנת 1982 בערך

הסבנו את המפעל לקווים אחרים.

בשמונה מתוך עשר השנים שאנחנו נמצאים

במפעל היו לנו הפסדים. בשנים 1978 ו-1985 היו איזה שהם רווחים. בשנתיים האחרונות

התמונה הפכה להיות הרבה יותר חמורה, עם הפעלת התכנית הכלכלית החדשה. מאז מצב התעשיה

בכלל וגם המצב ברום כרמל החמיר מאד. ההזמנות של מערכת הבטחון קטנו מאד. ברום כרמל אין

היום שום הזמנה של מערכת הבטחון.

יש.

יש להניח שהמנכ"ל יודע. אנחנו מכירים

מה המצב במפעלים אחרים, מה קורה עם הזמנות

של מערכת הבטחון.

קרו שני דברים בגדול: 1) ההזמנות של

מערכת הבטחון הצטמצמו עד מאד; 2) שער

הדולר הוקפא בשנתיים האחרונות ומצד שני חלה עליה בעלויות במונחים דולריים, וזה גרם

לכך שרווחיות הייצוא הזה נפגעה עד שהיום ביצוע הזמנות לייצוא זה לרוב בהפסד.

גם השכר עלה בשנתיים האחרונות, במונחים רולריים, בלמעלה מ.40%-



הגענו למסקנה שבמצב הנתון הזה, גם

ב-1986 וגם ב-1987 - בשנת 1986 הפסדנו הרבה כסף ובשנת 1987 הפסדנו מיליון דולר -

אין זכות קיום כלכלי במפעל הזה, והחלטנו להעביר את הפעילות שלו למפעלים אחרים באזור,

גם וולקן וגם מתח.

הפתרון שלכם הוא לפזר את העובדים

במפעלים?

אני מדבר על פיזור הזמנות. אני אסביר.

מתור הפעילות שעושים היום ברום כרמל,

ניקח את אותן הזמנות ונבצע במפעלים אחרים. לדוגמה, וולקן, שעושה יציקות ברזל ויש לו

עבודה משלו, חלק מהעבודה שעושים היום ברום כרמל מתכוונים להעביר לוולקן ולקלוט שם

עובדים נוספים.

אם אתם מעבירים חלק מהעבורה של רום

כרמל, זאת אומרת שיש קצת עבודה.

אנחנו רוצים לחסוך. אם אנחנו מעבירים

לוולקן חלק מהעבודה של רום כרמל, לא נשכור

טבח נוסף או מחסנאי נוסף, ואנחנו יכולים לחסוך ולצוף על פני המים.

הצענו לעובדים תכנית פרישה מדורגת.

הצענו שחלק מהעובדים יוכלו להיקלט במפעלים שלנו בסביבה.

אנחנו יודעים שבאזור חיפה במיוחד יש

בעיית תעסוקה מאד קשה. איפה אתם יכולים

לקלוט עובדים באזור חיפה?

40 מתוך 120 איש נהיה מוכנים לקלוט

בשני מפעלים - בוולקו ובמתח בכרמיאל.

והעובדים יסעו לכרמיאל?

חלק מהם אולי ירצו להשתקע שם.

לא שמעתי שרוצים לפרק את טירת הכרמל.

60 מתוך 120 הם תושבי טירת הכרמל.

ה-60 האחרים פזורים בנשר והקריות.

כלומר, ההצעה שלכם היא פתרון חלקי,

מבחינת תעסוקה, לחלק מאותם 60 שהם לא

תושבי טירת הכרמל, וטירת הכרמל נשארת עם הבעיה.

תושבי טירת הכרמל יכולים לנסוע

לוולקן, זה לא רחוק.

היגשנו בענין זה רשימות מפורטות.

אני מבינה ש-56% מאורדן זה בבעלות

כלל, 20% זה כור, ו-24% זה מניות הציבור.

האם נחפש את הציבור הזה? הפירוש הוא ש"כלל"היא בעל בית מוחלט של אורדן. "כלל" זה לא רק

חברת השקעות שצריכה להרוויח, אם כי זה דבר חשוב מאד, אלא יש בה גם משהו ציבורי.

מבחינה כלכלית, הגעתם למסקנה שזה לא רנטבילי. אבל מה קורה עם העובדים? אני בטוחה

ש"כלל" נתנה את הדעת על כך.

אורדו שיחררה למעלה מ-500 עוברים בתקופה

של שנה-שנה וחצי האחרונות. בשנת 1986

אוררו הפסידו; 7,5 מיליון. ההערכה היא שגם בשנת 1987 יהיה הפסר, כנראה קטן יותר.

אורדן היא פינה של הכלכלה הישראלית שבה נפגשות שתי הבעיות המעיקות על התעסוקה:

האחת - צמצום בתקציב הפיתוח; והשניה - הקפאת שער הדולר.

אורדו ניסתה לצפות את בעיית צמצום הוצאות

הפיתוח. היא הגדילה את הייצוא מסכום של 8,5 מיליון דולר בשנת 1983 לסכום של 16 מיליון

דולר בשנת 1984, ל-30 מיליון דולר בשנת 1985, וסדר גודל דומה, 30 מיליון דולר, בשנת

1987. כלומר, אורדן עשתה מאמצים שאין להם דוגמה במשק הישראלי, פרט לחברות האלקטרוניקה.

אורדן היא מפעל יציקות ואין דוגמה למאמצי הייצוא שעושה אורדן. המאמצים האלה עלו כסף,

זה נעשה ממימון עצמאי והזרמות של כלל תעשיות. העובדה שבשנתיים האחרונות נפגשו שתי

הבעיות שהזכרתי קודם, זה גרם לכך שהצטברו הפסדים כספיים גדולים וגרעונות גם ב-1986

וכנראה גם ב-1987, ומגיע רגע שבו חייבים לנקוט בפעולות, כדי לנסות לצמצם את ההפסדים

ואת הגרעונות.

כמה עובדים יש באורדן?

1254.

זאת אומרת שההגדלה בייצוא נעשתה בפחות

פועלים, התפוקה לפועל גדלה. האם כלל התפוקה

ירד או לא?

במעט.

לפני צמצום התקציבים הציבוריים, זאת אומרת

צמצום תקציב מערכת הבטחון, היתה לאורדן תכנית להגיע ל-100 מיליון דולר בשנה הבאה ואורדן

התרחבה בכמה מקומות בארץ ולפי בקשה של משרד הבטחון היא הקימה מפעל במצפה רמון,

הקימה מפעל בכרמיאל והרחיבה מפעל בחצור הגלילית. עכשיו אין ברירה אלא לנקוט בצעדים

הנקוטים, שהם כואבים, ואנחנו יודעים זאת, אבל יש גבול להזרמות הכספים ויש גבול להפסדים

ולגרעונות שאורדן מסוגלת לספוג.

מה אתם מציעים לעשות עם העובדים?

אנחנו תומכים באופן מלא בהצעה של תמרי -

פתרון לחלק מהעובדים.

זה פתרון חלקי לחלק מן העוברים, 40 עובדים

בסר הכל.

ומה יהיה גורל המפעל?

הוא ייסגר.

ומה יהיה גורל המפעל הסגור?

בוודאי ימכרו אותו.

הנכסים - הקרקע והמבנים הם לא שלנו,

מכרנו אותם בשנת 1980 או ב-1981 כאשר

סגרנו את קו הרכב. ההפסדים היו כל כך רבים שכדי לצאת מהם מכרנו את הרכוש הזה וחכרנו

אותו ל-24 שנים.

למי מכרתם?

לחברת יריב, זו חברה של בני הורוביץ.

זה שלוש-ארבע שנים משלמים דמי חכירה

בסכום של קרוב ל-600 אלף דולר בשנה.

בכמה מכרתם?

איו לי המספר. אם תרצה - אשלח לך נתונים.

אנחנו מתכוונים שהמפעל יהיה סגור. יש לנו

זכות חכירה משנית. אנחנו מחפשים מישהו שיקח את הנכס בחכירה משנית, כדי שלא נחוייב

בסכום החכירה.

מה החסכון בהפסד הכללי שיהיה לכם? זאת

אומרת, מה תחסכו בסגירת המפעל הזה?

אנחנו מאמינים שהחסכון יסתכם ב-1.5 מיליון

עד 2 מיליון דולר לשנה.

לפי אותו היגיון אפשר לסגור את כל אורדן

שכל כמה חודשים סוגרת מפעל אחר.

אורדן לא סגרה אף אחד ממפעליה.

מה קרה עם וולקן? הוא עובד במתכונת מלאה?

כשאנחנו קיבלנו את וולקן עם ייצור מסויים,

היו שם 389 עובדים. היום עובדים בוולקן

144 איש. לראשונה מזה 15 שנים שוולקן מראה רווח ברמה התפעולית.

כמה עובדים וכמה מנהלים פוטרו?

פוטרו יותר מנהלים מאשר פועלים, ביחס.

אני רוצה לומר: אורדן הקימה 5 מפעלי

תעשיה באזורי פיתוח. לא סגרה מפעל, מעולם. עכשיו היא עומדת לסגור מפעלים, אחד מהם

בטירת הכרמל. אני חושב שמעשה ציוני הוא לדאוג לחלק מהאנשים במפעל, אם אי-אפשר להציל

את כולם.

אתה מדבר על מיליון וחצי דולרים. את

הסכום הזה, שאני מבין שהוא הפסד, אפשר

להקטין עם פועלים. אם זה כל החסכון שיהיה עם סגירת המפעל, זה לא יאומן.

הדבר היחיד שאפשר לעשות זה להגיד למשרד

התעשיה והמסחר, יש פה מפעל ויש פה פועלים,

כדי שהוא יציע מפעל חדש. אי-אפשר להגיד למפעל שימשיך להפסיד, כי מחר הוא יפול שוב.

אני אומר שהמפעל יכול למצוא דרכים. בגלל

הסכום הזה של מיליון וחצי לא צריך לסגור

מפעל.

קודם כל אני רוצה להודות לחברי הוועדה

שמוכנים לשמוע זעקתנו.

אני רוצה להדגיש שהמפעל הזה הוקם עוד

כשטירת הכרמל היתה מעברה, כדי לתת פרנסה לתושבי המעברה.



המפעל הזה, כפי ששמענו, והעובדות מדברות

בעד עצמן, עבר עליות וירידות ולא פעם הגיע למצב של פשיטת רגל, בתקופתו של ספיר זכרונו

לברכה, כאשר המפעל עמד להיסגר, חיפשו דרכים לשקם אותו למעו תושבי טירת הכרמל. בתקופת

הזוהר שלו סיפק המפעל הזה עבודה ל-1,500 עובדים, וכאשר הונחה הסכין על הצוואר באה

מועצת פועלי חיפה והתערבה, התחילו מחדש והמפעל הגיע לרווחיות, וכשהיתה שוב ירידה -

שוב היתה התערבות של מועצת פועלי חיפה וחוזר חלילה.

היום שוב מדברים על סגירה. המפעל לא נהרס.

הוא תפארת. יש בו עובדים טובים ביותר.

כמה יש בחישולי כרמל?

300 בערך. פעם גם הוא עמד להיסגר. היום

הוא על דרך המלך. היום הוא מספק חלקים

טובים.

היינו שם.

המפעל שלנו היום, מצבו הכלכלי אולי לא

הי-הי-הי.

טירת הכרמל לא מבורכת במפעלים. יש ממנה

ירידה מתמדת. זה 10 שנים שמספר התושבים בה עומד על 17 אלף. אנשים טובים עוזבים את

טירת הכרמל והולכים לחפש פרנסה מחוץ לטירת הכרמל ולפעמים גם מחוץ לארץ.

האם יש הזמנות? לאיזה מקורות? לכמה זמן?

בגדול, יש הזמנה מצבא ארצות-הברית, ל-4

שנות עבודה, בקצב מסויים, כשכל שנה יש

היתר לשנה הבאה. יש הזמנות ליציקות מדוייקות, מפיאט באיטליה. ויש הזמנות נוספת שלא

אוכל לפרט. אני מניח שהזמנות שבידנו, במונחים שנתיים, לשנה הקרובה זה עניו של 5 מיליון

דולר אולי 5.5 מיליון.

לכמה אתם זקוקים כדי שמפעל כפי שהוא יוכל

לעבוד?

בהרכב של הזמנות אלה אי-אפשר שהמפעל יעבוד.

ההרכב הוא כזו שרוב הייצוא הוא לארצות-

הברית. אם לא יהיה מעשה של חסכון בהוצאות, נפסיד את כל מה שיש.

כמה היום הוצאות המפעל, עם כל העובדים שיש?

אם אנחנו אומרים שהשנה יהיה ייצור של 5.5

מיליון עם הפסד של 2.5 מיליון דולר, זאת

אומרת שההוצאות הן 8 מיליון.

אני לא מבינה.

המפעל בטירת הכרמל מוכר לנו. לפני שבוע

נפגשנו, מר ברודט ואני, עם הנהלת אורדן

ושמענו עמדה שהוצגה על-ידי מר תמיר. עמדתנו היא, שאנחנו מוכנים לסייע - יש קרנות -

בתנאי שמוגשת לנו תכנית הבראה, תכנית שמראה שלאותו מפעל אשר נמצא היום במצוקה יש

אפשרות להבריא ובסיוע שלנו הוא יכול לצאת מהמצב הקשה שהוא נמצא בו עכשיו. אני מדבר

על תכנית הבראה והשקעה מצד החברה.



לא קיבלנו תכנית הבראה, דיברנו על זה לפני

שבוע, בפגישה שהזכרתי. התשובה שקיבלנו היתה חד משמעית, שהם לא רוצים שמישהו ישפוך

כסף טוב לאחר כטף רע. באותה הזדמנות, מכיוון שאני גם מכיר מפעלים אחרים של אורדן

באזורי פיתוח, שאלתי מה המצב במפעל במצפה רמון. ותשובתו: לא רע, אבל ייעשה רע מפני

שאיו לי פועלים ויש לי עבודה.

אי-אפשר להעביר אנשים?

זה סוג עבודה שונה לגמרי.

אילו אורדם היתה עומדת לבדה יכול להיות

חבריה, אתם צודקים. אבל אורדן

נמצאת במסגרת של קונצרן. שמענו שיש עבודות ואני חושב שבקונצרן ניתן למצוא עבודות נוספות

למפעל, מאחר שזה המצב אני מציע לפנות לחברת כלל ולבקש ממנה - ואם יש צורך להשתמש גם

תחשבו על ררכים אחרות חוץ משליחה של פועלים.

אני חושב שהחברה חייבת לראות אספקטים

נוספים ולא רק את האספקט הצר של הפסר של

1.5 מיליון דולר לשנת. את זה אנחנו דורשים גם מאנשים פרטיים. לאחר ששמענו מה ששמענו

אינני מוצא שום נימוק ושום הצדקה לסגור את המפעל. הזמנות יש, פועלים יש, עזרה אם צריך,

יש נכונות לתת, והפועלים מוכנים לעשות ייעול. אם כך, לסגור מפעל על-ידי חברה כזו?

גברתי היושבת ראש, אנחנו צריכים להחליט

שאין הצדקה לסגירת המפעל.

אני חושבת שדברי יעלו בקנה אחד עם דבריו

של חבר-הכנסת שוסטק. חברת עתירת נכסים,

יש לה מחוייבות אנושית. המפעל הזה קם כדי לפתור בעיות. יכול להיות שבזמן מסויים הייתם

צריכים לייעל ולהשקיע כדי שהכל יהיה יותר מודרני ויותר מתוחכם. שמענו שהאנשים התפטרו

והתייעלו בכמה מחזורים. מיליון וחצי דולרים זה כסף גדול, אסור לזלזל בו אבל אני בטוחה

שעם רצון אפשר לעשות. מה שנעשה עכשיו, רבותי, בצורה כזו אתם משחיתים כל רצון לעבודה.

אס יש במקום פועלים מתיאלנד וממקומות אחרים, האם זו מדינת ישראל או שזה קיבוץ גלויות

של פועלים ממקומות שונים בעולם? יש גבול למה שאנחנו עושים דווקה לאותו סקטור אשר מייצר

או מנסה לייצר.

במהלך הישיבה לחשתי לאוזנו של חבר-הכנסת

רן כהן ואמרתי, התשתית של המערכת הזאת, של התעשיה של החברות הגדולות היא כזו שהם צריכים

לשבת שבעה נקיים ולעשות בדק בית. אם חברת כלל לא יכולה להתמודד עם הפסד של מיליון ורבע

או מיליון וחצי אלא על-ידי עריפת ראשים, חברת כלל שהיא בעלת נכסים אדירים צריכה לשבת

ולשאול איך זה קרה, ויפה שעה קודם. אני חוזרת ואומרת שעל-ידי השקעה ועל-ידי ייעול

ונכונות אפשר אולי להתמודד ולא לסיים ולגמור את הענין.

אני סבורה שלפי הנתונים שנמסרו לנו צריך

לשקול שנית ולא לסגור.

הפנייה שלי היא לכלל ולאורדן. אתם קיבלתם

רכוש שהוא של כל עם ישראל, הוא לא שלכם

באופן פרטי.

ואתה לא יודע כמה המדינה השקיעה במפעל הזה.

אני יודע כמה המדינה השקיעה בשובינסקי.

את המפעל הזה ואת חישולי כרמל אני מכיר

מילדותי.



אני אומר להנהלה: קיבלתם רכוש של עם ישראל.

לא יוצאים ידי חובה בסגירה. אני חושב שלחברה גדולה יש מחוייבות גם כלפי העובדים. אני

האחרון שאומר, תעבדו ותפסידו. עם זאת אני אומר לכם: לא כל העולם מסתיים במצוקה הנוכחית.

מדברים על מצוקות של הקפאת ערך הדולר והפחתה בהזמנות? הדברים משתנים.

אני בא ואומר, יש לכם הרבה מאד אופציות

לנסות להבריא את המפעל ולהגיע לרווחים או לאיזון. האופציה המועדפת, לדעתי, שאתם

מוכרחים לבחור בה, היא להגיד למשרד התעשיה והמסחר שהאלטרנטיבה אינה סגירה. האלטרנטיבה

יכולה להיות הסבה, קיומו של המפעל במקום הזה, שיעבוד וייצר. לא ייתכן שהאלטרנטיבה

היחידה היא שאנשים ייזרקו לרחוב וההוצאה תהיה על מדינת ישראל. אפשר לבוא אל מדינת

ישראל עם הצעה יותר קונסטרוקטיבית, אפשר להציע פרוייקט כזה על רום כרמל. להגיד סגירה -

זו פגיעה אנושית בעובדים שהשקיעו במפעל מה שהשקיעו בו וזו פגיעה גם במדינת ישראל שהשקיעה

במפעל.

אני אומר את הדברים האלה כהצעה קונקרטית,

שתוך זמן מסויים, חודש או חודשיים, יגידו מה ההצעה.

מר אביאור, אתה דיברת על קרנות, האם זה

יכול להבריא?

זה יכול לסייע.

לאחרונה היו מקרים שמשרד התעשיה והמסחר

המליץ אבל הסתבר שמאחורי ההמלצה לא היה כסף.

זה כמה ישיבות שאני יושבת בדיונים על נושאים

הקשורים בכלל. אני אומרת את הדברים כדי שהם יימסרו להנהלת כלל. לחלק מחברי הוועדה יש

תחושה שבכלל, יותר מאשר בגופים ציבוריים אחרים, אין רגישות ציבורית ואין תחושה של אחריות

לבני אדם שאתם חושבים לפטר אותם. אני לא רוצה להישמע צינית ולכן אומר רק ששמענו על

איזה סדר גודל צריך לדבר כדי להבריא את המפעל. שמענו שפסלתם על הסף תכניות להבראת המפעל.

יש הזמנות. זה לא כך שאין עבודה. אנחנו עייפנו מהמצב שהיחידים במדינה הזאת אשר משלמים

מחיר הם השכירים והפועלים. אנחנו יודעים מה שכרם של המנהלים בכלל. אם יהיה חסכון רק

בסעיף הזה אפשר ללא קושי להבריא אי לתת הזדמנות להבריא את רום כרמל. כאשר היו פרסומים

על מי שמקבלים את השכר הגבוה ביותר, פרסומים על שכרם של בכירים במשק, שכר שהוא סקנדליוזי,

שמו של יושב ראש כלל היו כלול במסגרת של 10 או 15 האנשים האלה. לא ייתכן שיזרקו לכלבים

120 עובדים ויבואו ויגידו לנו שאי-אפשר להבריא. תבריאו אצלכם בבית. אנחנו זוכרים את

סיפור וולקן, עם מכוניות.

בשום אופן לא נקבל - ואני אומרת את זה לא רק

כפנייה - עמדה של הנהלת כלל לסגור את מפעל רום כרמל. יותר מזה, אם לא תאזינו ולא תשמעו,

נצטרך לחפש דרכים. ויש לכנסת גם דרכים אחרות, יש ועדת הכספים ואתם באים ומבקשים. זה

לא יעבור לסדר היום. לפי הנתונים שנשמעו, אין שום הצדקה לסגור את מפעל רום כרמל. כלל

זה לא ירושה של סבא שלכם. אתם עובדים כמו עובדי רום כרמל. זה אותו כסף.

תביאו תכנית, ואם יהיה צורך נתכנס בפגרה,

כמו שאנחנו עוקבים אחרי המצב בסולתם, שם המצב הרבה יותר חמור. אם יהיה צורך בכך נכנס

ישיבה מיוחדת בפגרה כדי לראות מה קורה.

אני רוצה לומר, אנחנו לא נקבל שהנימוק של

רנטביליות יהיה הנימוק לסגירת המפעל. אי-אפשר להשאיר יישובים בלי עבודה. זו ההחלטה

שלנו וברוח זו אנחנו פונים. אנחנו מבקשים תשובת ההנהלה.

ומה בקשר למכתבי הפיטורים?

אנחנו לא מועצת הפועלים.

תודה. הישיבה נעולה.

הישיבה ננעלה בשעה 13.15.